| עליון |
| 1 [דיון אזרחי] |
 |
| רעא 9130/15 אבי תם נ' אלירן (אליהו) אלול (עליון; נ' סולברג; 24/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: גלעד נרקיס |
בקשות לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי נדחות ברוב המקרים, מאחר שמימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בד"כ הפיך על דרך ההשבה. על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע סעד כספי מוטל אפוא להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. נטל זה הוא כבד באופן יחסי.
 דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן נגדם. בפסק הדין דחה ביהמ"ש המחוזי את תביעת המבקשים (שעניינה עילות חוזיות ונזיקיות, וטענות לתחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט), תוך חיוב המבקשים בהוצאות משמעותיות ביותר.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
תקנה 466 לתקסד"א קובעת כי עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו. על מנת לסטות מכלל זה נדרש ביהמ"ש לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בין תנאים אלה מתקיימת מעין "מקבילית כוחות". על דרך הכלל, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים.
אחת הדוגמאות המובהקות לבכירותו של שיקול מאזן הנוחות היא ההלכה הפסוקה ביחס לבקשות לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי. בקשות אלו נדחות ברוב המקרים, מאחר שמימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בד"כ הפיך על דרך ההשבה. על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע סעד כספי מוטל אפוא להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. נטל זה הוא כבד באופן יחסי, ולפיכך טענות הנוגעות למצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, לא יוכלו להיטען בעלמא, ועליהן להיות מבוססות כדבעי.
ביהמ"ש מוכן לצאת מנקודת הנחה כי סיכויי הערעור אינם כאלה אשר ניתן לבטלם על הסף. אולם, בכל הנוגע למאזן הנוחות ולנטל הכבד המוטל מקום בו מדובר בפסק דין כספי, נמצא כי המבקשים לא הרימו אף לא את ראשיתו של הנטל המוטל עליהם. יצוין, כי אין מדובר בסכום תביעה שזכה בו המשיב כתובע, אלא בפיצוי שקיבל על ההוצאות שנגרמו לו בשל הצורך להתגונן מפני תביעה "מופרכת" ובסכום גבוה. לא נמצאה אפוא כל הצדקה למנוע ממנו לקבל את סכום ההוצאות שנפסק לו כבר כעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 7586/15 רונן בן צבי נ' אידה אלשיך (עליון; נ' סולברג; 24/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: טובה כהן, עמינדב בלוזר |
ביהמ"ש העליון מבהיר כי תובע בתביעה אזרחית אינו נדרש – כדרישה עצמאית – להראות תשתית ראייתית להצלחה בתביעתו, על מנת לבסס בקשה לגילוי מסמכים.
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – תנאים
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – בקשה לגילוי מסמכים
.
בקשת רשות ערעור שנדונה כערעור ועניינה בשאלה: האם על תובע בתביעה אזרחית להראות תשתית ראייתית להצלחה בתביעתו, על מנת לבסס בקשה לגילוי מסמכים? ביהמ"ש המחוזי סבר שכן וכפועל יוצא דחה את בקשת המבקש לגילוי מסמכים ספציפי.
.
ביהמ"ש העליון (השופט נ' סולברג) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
נקודת המוצא העקרונית בסוגייה של גילוי בין צדדים במסגרת ההליך האזרחי היא זו של גילוי מרבי, מתוך תפיסה של הגינות דיונית וחתירה לחקר האמת. מניעת הגילוי היא החריג. על-פי גישה זו, מבקש הגילוי אינו צריך להוכיח רלבנטיות ודאית של המסמך, אלא די בכך שיצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלבנטיות להליך.
עם זאת וכידוע, הזכות לגילוי אינה זכות מוחלטת והיא עשויה לסגת מפני זכויות מוגנות אחרות. אחד הפרמטרים הרלבנטיים הוא מידת ההכבדה על הצד האחר, בהתחשב ברלבנטיות של המסמך, כאשר בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר, כך על ביהמ"ש להקפיד בבחינת רלבנטיות הגילוי ולהפך. אחת הנסיבות שאותן יש לבחון אפוא, היא מידת תלותו של המבקש בגילוי המסמכים המבוקשים ביחס למחלוקת התלויה ועומדת. משכך, לא יינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש.
אשר לתנאי של הצבת תשתית ראייתית לכאורית כתנאי לגילוי מסמכים, עיון בפסיקה מלמד כי תנאי מחמיר שכזה נדרש אך ורק כאשר על כף המאזניים האחרת מוטלת זכות כבדת משקל, כגון ערך או אינטרס החוסה בצלו של חיסיון המעוגן בדין או בפסיקה. בהקשר זה הודגש, כי אין צורך דווקא בקיומו של חיסיון "פורמלי", על מנת לדרוש איזון כאמור. מכל מקום, מקומו הראוי של האיזון בין האינטרסים הנוגדים מצוי למעשה במסגרתה של דרישת ההכבדה. ואולם, דרישה להצגת תשתית ראייתית כדרישה עצמאית – אין.
במקרה דנא דומה שאין מדובר בהכבדה רבה – לא מדובר במסמכים רבים שיש קושי להשיגם, וממילא המבקש הציע לפעול בעצמו על מנת לבקשם מהרשויות הרלבנטיות. בנוסף לכך, לא נראה כי יש בחשיפתם משום פגיעה חמורה בפרטיות המשיבים. משכך, עומד כלל הגילוי על מכונו.
אשר לטענה לפיה המסמכים המבוקשים אינם רלבנטיים וממילא אינם יכולים להוכיח את טענות המבקש, ביהמ"ש אינו סבור כי ניתן לומר כך מראש, ומבלי לעיין במסמכים עצמם. המסמכים האמורים משליכים במישרין על נושא המחלוקת בין הצדדים, והוא היקף הזכויות בבניין הנתון לכל אחד מהם. משכך, סבור ביהמ"ש כי די בכך על מנת להראות כי קיימת רלבנטיות אפשרית למסמכים, באופן המצדיק את גילוים. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [שירותי ביטחון] |
|
| בגץ 8899/13 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' הנדל, נ' סולברג, מ' נאור; 24/01/16) - 5 ע' |
| עו"ד: מיטל בוכמן שינדל, מאיסא אבו סאלח אבו עכר, אפרת ברגמן ספיר |
לא נמצא מקום להתערבות בנוהל הקיים לעניין חקירות נשים בשב"כ; הסוגיה של גיבוש נוהל סדור לטיפול בתלונות נחקרי השב"כ מתבררת בעתירה מקבילה. מובן כי אין להידרש בעתירה דנא לטענות באשר לתכניו המדויקים של הנוהל העתידי, בטרם קבלת הכרעה עקרונית באשר לעצם הצורך בו. עם זאת, מן הראוי לעדכן את דף הזכויות המחולק לנחקרים.
שירותי ביטחון – חקירה – נהלים
.
העתירה מעלה סוגיות הקשורות באופן חקירת נשים פלסטיניות בידי חוקרי השב"כ. העותרים מבקשים להורות למשיב 1 לגבש נוהל בעניין. ענף נוסף של העתירה מתמקד בטיפול בתלונות המוגשות ע"י נשים בגין הטרדות שחוו בחקירתן, כשעותרות 1-3 קובלות על התמשכות הבדיקה המקדמית של תלונותיהן.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו:
בעוד העתירה תלויה ועומדת סיימה המבת"ן את הטיפול בעניינן של עותרות 1-3. משכך, ראש זה של העתירה אינו רלוונטי עוד. לא נמצא להידרש גם לראש במסגרתו התבקש ביהמ"ש להורות למשיב 1 לגבש נוהל סדור לטיפול בתלונות נחקרי השב"כ. סוגיה זו מתבררת בעתירה מקבילה, ומובן כי אין להידרש לטענות באשר לתכניו המדויקים של נוהל עתידי, בטרם קבלת הכרעה עקרונית באשר לעצם הצורך בו.
מן החומר עולה כי חקירות נשים בשב"כ מתבצעות בהתאם לנוהל סדור, המספק הגנה הולמת לנחקרות ומונע ניצול לרעה של זהותן המגדרית. כך, די בעצם נוכחות של אישה במהלך החקירה כדי להפחית בצורה ניכרת את החשש מפני הטרדה – גם אם אינה דוברת ערבית. מסיבה זו, ולאור הטעמים החסויים שהוצגו באשר למשמעות הדרישה לנוכחות אישה דוברת ערבית, לא נמצא מקום להתערבות בנוהל הקיים.
עם זאת, נמצא כי מן הראוי לעדכן את דף הזכויות המחולק לנחקרים, באופן שישקף את הזכויות הקונקרטיות המוקנות לנשים. דף זכויות מהווה כלי ליידוע הנחקרים אודות זכויותיהם, מצד אחד, ומעניק ביטוי לעקרון השקיפות, בעל החשיבות המערכתית, מצד אחר. בדף יובהר, כי בהעדר מניעה לכך, הנחקרת רשאית לדרוש כי אישה נוספת תשהה בחדר במהלך החקירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [בתי-משפט] |
|
| עא 8771/15 הרי עזרן נ' כונס הנכסים הרשמי (עליון; ח' מלצר; 24/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: מיכל בן עמי (ליבוביץ'), אייל גונן, ד"ר ס. בנטון |
הבקשה מתמקדת למעשה במניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש. מכאן כי לכאורה אכן היה על המבקש לבקש סעד זמני, חלף עיכוב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, נוכח התוצאה, אין כל נפקות מעשית לכותרתה. הן סיכויי הערעור והן מאזן הנוחות אינם מצדיקים קבלת הבקשה. זאת בין היתר בהתחשב בהלכה לפיה קשה לראות בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, כשלעצמם, כמסבים נזק בלתי הפיך.
בתי-משפט – סעדים – עיכוב ביצוע פסק-דין
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
.
בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד מחוזי, בגדרו נדחתה בקשת המבקש להכרזתו כפושט רגל וכן בוטל צו הכינוס שניתן בעניינו, לבקשת משרד האוצר – אגף המכס ומע"מ, שהוא אחד מנושיו של המבקש (להלן: מע"מ), בעקבות הרשעת המערער בעבירות מס מרובות.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה מתמקדת למעשה במניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש. מכאן כי לכאורה אכן היה על המבקש לבקש סעד זמני, חלף עיכוב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, נוכח התוצאה, אין כל נפקות מעשית לכותרתה.
הלכה היא כי על המבקש עיכוב ביצוע או סעד זמני עד למתן פסק דין בערעור להראות כי קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
אשר לסיכויי הערעור, דומה כי בנסיבות העניין, נוכח חומרתם והיקפם של המעשים הפליליים שהמבקש ביצע, ומכיוון שלמעשה אין מחלוקת של ממש באשר לעובדות שבבסיס קביעותיו המנומקות של בימ"ש המחוזי – לא ניתן לומר שסיכויי ערעורו של המבקש גבוהים באופן שמצדיק את קבלת הבקשה. יתר על כן – על פני הדברים אין תוחלת כלכלית בקיום הליך פשיטת רגל בעניינו של המבקש שכן היקף הנשייה בדין קדימה של רשויות המס הוא כה ניכר עד כי נראה שהותרת המבקש בהליך פשיטת רגל לא תניב לנושים הרגילים דבר, וזאת בפרט בהתחשב בכך שהמבקש טען מפורשות כי הוא נעדר נכסים לחלוטין. מעבר לכך – מי שעלול להינזק מעיכוב ביצוע פסק הדין הינם נושיו של המבקש, וביניהם מע"מ, ואולם גורם זה אפילו לא צורף כצד לבקשה, חרף השתתפותו בהליכים הקודמים, והרי די באי-צירופו של צד מעוניין זה כדי לדחות את הבקשה.
גם שיקולי מאזן הנוחות אינם מטים את הכף לטובת המבקש וזאת משני נימוקים: ראשית, המבקש לא טען כי עצם תשלום הכספים שנפסקו בפסק הדין יסב לו נזק בלתי הפיך. שנית, גם טענותיו באשר לנזק שיגרם לו מנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו אינן משנות פה את מאזן הנוחות, זאת בין היתר בהתחשב בהלכה לפיה קשה לראות בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, כשלעצמם, כמסבים נזק בלתי הפיך, ומאחר שהמבקש לא הוכיח כי בעניינו מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן סעד של עיכוב הליכי הוצאה לפועל. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון אזרחי] |
|
| עא 6314/15 ניר עלמני נ' מרדכי רוימי (עליון; ח' מלצר; 05/01/16) - 13 ע' |
| עו"ד: רז בן דור, ירון דיקרמן, רון אביב |
הקביעה שאת ביצועה מבוקש לעכב כאן, נוגעת, במהותה, לחיוב כספי שהושת על המבקשים, וככזו, יש להתייחס אליה על פי הכללים הנוהגים בבקשות לעיכוב ביצוע חיוב כספי, אשר מציבים במוקד הדיון את שיקולי "מאזן הנוחות". שיקולים אלו מובילים לדחיית הבקשה.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע החלטות ביהמ"ש המחוזי שניתנו בעקבות בקשה למתן פסיקתה, בגדרן חויבו המבקשים בתשלום הוצאות המשיב 1, בסך של כ-23,000 ש"ח, תוך שהובהר כי כתבי בי-הדין בהליך תוקנו כך שהמבקשים מהווים נתבעים ישירים בו, במקום עזבון סבם המנוח. ברקע תביעה לשינוי רישום זכויות במקרקעין שהוגשה כנגד עיזבון המנוח. מי שעמדה בתחילה בנעלי העיזבון, לצורך התביעה, הייתה אלמנת המנוח, שהייתה יורשתו היחידה של המנוח. במהלך ההליך היא נפטרה והמבקשים, שהם נכדי המנוחה ויורשיה הודיעו כי הם ממשיכים בהליך המשפטי בחזקתם כיורשי סבתם המנוחה.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, ביהמ"ש יעכב את ביצועו של פסק-הדין, מושא ערעור, רק לאחר שישתכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – סיכוייו של הערעור להתקבל טובים; השני – מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, במובן זה שביצוע פסק הדין עלול לגרום להם לנזק בלתי הפיך, או לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שערעורם יתקבל. בין שני התנאים הנ"ל מתקיים, ברגיל, יחס המכונה "מקבילית כוחות". יחד עם זאת, במקרים שבהם מבוקש לעכב ביצועו של תשלום סכום כספי – הנטייה תהיה שלא להיעתר לבקשה, על אחת כמה וכמה כאשר החיוב הפסוק הוא בגין הוצאות משפט. הלכה היא כי בהקשרים אלה, התנאי בדבר מאזן הנוחות מקבל בכורה, ומטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, וזאת, ככל שלא מתקיימת, על פני הדברים, מניעה להשיב את המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל והחיוב הכספי יבוטל.
הגם שהחלטותיו של ביהמ"ש המחוזי מושא הבקשה, הן בעלות אופי "הצהרתי", במובן זה שהן מבהירות את מעמדם של המבקשים בהליך שהתקיים בפניו, עיקרן הוא בסעד האופרטיבי של חיוב המבקשים בסכום כספי נוסף, מעבר למה שכלול, לטענתם, בעיזבון סבתם המנוחה ז"ל. כלומר, הקביעה שאת ביצועה מבוקש לעכב כאן, נוגעת, במהותה, לחיוב כספי שהושת על המבקשים, וככזו, יש להתייחס אליה על פי הכללים הנוהגים בבקשות לעיכוב ביצוע חיוב כספי, אשר מציבים במוקד הדיון את שיקולי "מאזן הנוחות". שיקולים אלו מובילים לדחיית הבקשה. המבקשים לא הצביעו על טעם מבורר לביסוס חששם, כי ככל שערעורם יתקבל לא ניתן יהיה להשיב להם את כספם, או כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב 1, בפרט משהחיוב הכספי דעסקינן הינו בהוצאות משפט. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 6 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 50164-12-15 יעל ירק עלים לשווק בע"מ נ' חביב יעקב מנוסה (עבודה; אורן שגב, נ.צ.: ה' גבע; 14/01/16) - 12 ע' |
| עו"ד: אריאל הר שושנים, רחלי אוטמיזגין |
נדחתה בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים שייאסרו על המשיב מלעסוק בשיווק או במסחר בירקות ללא חרקים, ומלפנות, למכור או לשווק ללקוחות המבקשת. נפסק כי לא הוכח לכאורה קיומו של סוד מסחרי ולא הוכח שהשיב עושה שימוש פסול כלשהו במידע השייך למבקשת, לא הוכח לכאורה קיומו של אינטרס לגיטימי כלשהו שיש בו כדי להצדיק הגבלת עיסוק על המשיב ולא הוכח לכאורה כי נגרמה פגיעה כלשהי לעסקי המבקשת.
עבודה – חוזה עבודה – תניית אי תחרות
עבודה – חוזה עבודה – הגבלת חופש העיסוק
עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים
.
המשיב שימש כמנהל שיווק ארצי במבקשת. במסגרת הסכם העבודה שנכרת בין הצדדים, נכללה תניית אי תחרות לפיה התחייב המשיב כי במשך תקופת העסקתו ולמשך שנתיים אחריה, הוא לא יגלה או יעביר לאדם או גוף כלשהו מידע אודות המבקשת שאינו בגדר נחלת הכלל; ישמור על סודיות בכל הקשור לעסקיה וענייניה; לא יפגע בשום דרך במוניטין שלה או במאגר לקוחותיה; ולא יעבוד בחברה מתחרה במשך שנתיים (להלן: תניית אי תחרות). עסקינן בבקשת המבקשת למתן סעדים זמניים לפיהם ייאסר על המשיב מלעסוק, במישרין או בעקיפין בשיווק או במסחר בירקות ללא חרקים וכן ייאסר עליו לפנות, למכור או לשווק ללקוחות המבקשת או להתחרות בה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט א' שגב ונציג הציבור ה' גבע) דחה את הבקשה ופסק כי:
ביה"ד דן בפרשנות תניית אי התחרות בהתאם להלכה הפסוקה, בקובעו כי מדובר בהגבלה גורפת. משמעותה המעשית היא איסור כללי ומוחלט על המשיב למשך שנתיים לעסוק בכל הקשור לירקות ללא חרקים, ללא כל הבחנה. המבקש להגביל עיסוקו של אדם חייב להראות כי איסור זה בא להגן על אינטרס לגיטימי שלו. כזאת לא נעשה במקרה זה. לא הוכח כי המשיב קיבל הכשרה מיוחדת מעבר לנדרש ממי שאמור לשמש כמנהל שיווק ארצי. אף לא הוכח כי המשיב קיבל תמורה כלשהי עבור התחייבותו שלא להתחרות במבקשת במשך שנתיים ימים.
המבקשת לא הוכיחה כי רשימת לקוחותיה מהווה סוד מסחרי. מעבר לעובדה שהמבקשת הביאה רשימת לקוחות לא מעודכנת, ברי, לאור העובדה שמדובר ברשימה דינמית המשתנה בכל מספר חודשים לפי תנודות השוק, אין להלום את טענת המבקשת כי זכרונו של המשיב ביחס לאמור ברשימה המפורטת צריך להוות סיבה להגבלת עיסוקו. עולם המסחר הנו עולם דינמי ואין זה מופרך להניח כי לקוחות המבקשת תרים כל העת אחרי מחירים אטרקטיביים שישיאו את רווחיהם. משכך, אין לקבל את הטענה כי לקוחות אלה "שייכים" למבקשת באופן אינהרנטי. אכן, הרשימה שהוצגה עשויה כשלעצמה להיחשב בסוד מסחרי, שכן היא כוללת פרטים שגילויים ברבים עשוי לפגוע ביחסי המסחר בין המבקשת ללקוחותיה אך לא נטען כי המשיב מחזיק עותק מהרשימה הנ"ל, שממילא הנה בת שנתיים. המבקשת לא הוכיחה אינטרס לגיטימי כלשהו שראוי להגן עליו. נהפוך הוא. נמצא כי המשיב אינו זקוק לנתונים המופיעים ברשימת הלקוחות שהוצגה.
מכל מקום, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכן יש חשש כי הבקשה הוגשה במטרה להרתיע את המשיב ועל מנת להוות משקל נגד לתביעתו לזכויות שונות. התנהגות זו נגועה לכאורה בחוסר תום לב; בנוסף, הבקשה נסמכת על עדות שמועה ביחס למספר זעום של לקוחות, וזאת לאחר שהמשיב כבר לא עובד אצל המבקשת מזה כשנה וחצי וכמעט שנה לאחר שבא כוח המבקשת שלח מכתב התראה למשיב בעניין. לסיכום, לא הוכח לכאורה קיומו של סוד מסחרי וממילא לא הוכח שהמשיב עושה שימוש פסול כלשהו במידע השייך למבקשת; לא הוכח לכאורה קיומו של אינטרס לגיטימי כלשהו שיש בו כדי להצדיק את הגבלת העיסוק על המשיב; לא הוכח לכאורה כי נגרמה פגיעה כלשהי לעסקי המבקשת, שכן העדות היחידה לכך הינה עדות מפי השמועה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (חי') 39079-12-13 לילא ח'יאט נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; איריס רש, נ.צ.: י' נזרי, ג' דוד; 12/01/16) - 20 ע' |
| עו"ד: עודה טועמה, רטר |
נדחתה תביעת התובעת להכרה בתאונת דרכים שארעה לה "כתאונת עבודה". נפסק כי הפגיעה ארעה בדרך מהשתלמות מקצועית שאינה בגדר 'פעילות נלווית לעבודה', ולנוכח סטייה של ממש מהדרך שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין ההשתלמות לאירוע התאונתי.
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
עסקינן בתביעה להכרה בתאונת דרכים שארעה לתובעת, מורה במקצועה, כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). התביעה נדחתה על ידי הנתבע בנימוק כי הפגיעה ארעה בדרך מהשתלמות מקצועית שאינה בגדר פעילות נלווית לעבודה, וכן לנוכח סטייה של ממש מהדרך.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רש ונציגי הציבור י' נזרי, ג' דוד) דחה את התביעה ופסק כי:
סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". הפסיקה הכירה בכך שגם פגיעה תוך כדי "פעילות נלווית לעבודה" יכולה להיחשב כפגיעה בעבודה, כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש. בהכרעה האם הפעילות שבמהלכה נפגע העובד היא פעילות נלווית לעבודה מופעל מבחן דו-שלבי: בשלב ראשון יש לבחון האם האירוע ארע בעת פעילות הנלווית לעבודה; ככל שיקבע שמדובר בפעילות נלווית לעבודה, בשלב השני יבחן האירוע התאונתי הספציפי בו נפגע, היינו האם הפעילות הספציפית בה עסק העובד בעת שנפגע הייתה חלק אינטגרלי מהפעילות הנלווית לעבודה; באשר לשאלה האם השתלמויות מקצועיות מהוות פעילות נלווית בעבודה, המבחן הבסיסי הוא באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו או למקצועו של העובד, העידוד שנותן המעביד להשתלמות ומידת ה"עניין" שיש למעביד באותה השתלמות; גם אם תוכר השתלמות כפעולה נלווית לעבודה, תיחשב תאונה שקרתה לעובד כתאונת עבודה ככל שהיא אירעה בפעילות ההשתלמות עצמה ולמענה, ולא בפעילות פרטית או חברתית הנלווית להשתלמות.
בענייננו ההשתלמות שעברה התובעת אינה בגדר פעילות נלווית לעבודה. השתתפות התובעת בהשתלמות הייתה פרי רצונה ונושא ההשתלמות לא היה בגדר חובה. ההשתלמות נערכה בשעות הפנאי של התובעת ולא שולם לה שכר בגינה ו/או החזר דמי נסיעות. בנסיבות אלו, מידת העניין של המעביד בהשתלמות הייתה מועטה ולא מתקיימת זיקה מספקת בין ההשתלמות לעבודה. אין בסבסוד ההשתלמות על ידי משרד החינוך כמו גם הכרה השעות ההשתלמות לצרכי גמול השתלמות על מנת להכיר בהשתלמות כפעילות נלווית לעבודה.
גם אם היה נקבע כי ההשתלמות הייתה בגדר פעילות נלווית לעבודה, לא היה בכך כדי לסייע לתובעת, מהטעם שבדרכה מההשתלמות לביתה היא סטתה סטייה של ממש מהדרך או לכל הפחות, עשתה הפסקה של ממש שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין ההשתלמות לבין תאונת הדרכים – ביקור פרטי בבית אחיה למשך כחצי שעה. ביקור זה מנתק את הקשר של הנסיעה מההשתלמות לביתה. התאונה ארעה בתוואי הדרך שאינו עונה על תנאי סעיף 80 לחוק. בנוסף, נסיעת התובעת מהמכולת, לאחר ביקורה בבית אחיה, לביתה, אינה עומדת בתנאי סעיף 80 לחוק. התובעת הגיעה אל המכולת מבית אחיה ולאחר שסיימה את הקניות המשיכה בדרכה ואז ארעה התאונה. נסיעה זו אינה בגדר נסיעה מהעבודה למעון כדרישת סעיף 80 לחוק, אלא נסיעה נפרדת העומדת בפני עצמה, ואשר אינה נוגעת לעבודתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] |
|
| עלח (ת"א) 43557-07-13 ליאורה בועז נ' משרד האוצר/הממונה על תשלום הגמלאות (עבודה; הדס יהלום, נ.צ.: ד' גרינברג, א' מתתיהו; 10/01/16) - 12 ע' |
| עו"ד: פרשקר, נור חאיק |
ביה"ד לא מצא שנפל פגם בהחלטת המשיב לשלול את גמלת השאיר שקיבלה המערערת מכוח חוק שירות המדינה (גימלאות), נוכח כך שלמערערת, השוהה בהוסטל במימון המדינה נוכח מצבה הרפואי, יש די כדי מחייתה, ולפיכך היא אינה זכאית לגמלה האמורה.
עבודה – גימלאות עובדי מדינה – קצבת שאירים
.
המערערת סובלת מתסמונת דאון, פיגור שכלי עמוק ונכות אורטופדית. המערערת זכאית לקצבת נכות בשיעור של 100% מהמוסד לביטוח לאומי והיא הוכרה כמוגבלת בניידות בשיעור 60%. המערערת מתגוררת בהוסטל ושוהה בסופי שבוע ובחגים בבית אמה. שהות המערערת בהוסטל ממומנת על ידי משרד הרווחה. 80% מגמלת הנכות לה זכאית המערערת מביטוח לאומי מועבר למשרד הרווחה למימון שהותה בהוסטל, ו-20% מגמלת הנכות נשאר ברשותה. המערערת קיבלה קצבת שאיר מכוח חוק שירות המדינה (גימלאות) (להלן: החוק) עד שנשללה בשל כך ששהייתה במוסד ממומנת על ידי המדינה, ולכן היא אינה נחשבת כמי "שאינו עומד ברשות עצמו" כהגדרתו בחוק. מכאן הערעור.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ה' יהלום ונציגי הציבור ד' גרינברג, א' מתתיהו) דחה את הערעור ופסק כי:
מלשון החוק עולה כי על המערערת לעמוד בשני תנאים לצורך קבלת קצבת השאיר: אי יכולת לכלכל את עצמה; העדר הכנסה כדי מחייתה. אין מחלוקת כי בשל מצבה של המערערת, היא אינה מסוגלת לכלכל את עצמה. המחלוקת הינה ביחס למונח "הכנסה כדי מחיה". הכנסת המערערת מסתכמת בקצבת נכות אותה היא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, אשר 80% ממנה מועברים למשרד הרווחה לשם מימון שהייתה בהוסטל ו-20% הנותרים נשארים ברשותה.
אשר לשאלה האם הכנסת המערערת הינה הכנסה "כדי מחיה", ההגדרה הקבועה לכך בחוק הינה כללית ולכן לצורך ההכרעה בחן ביה"ד האם בשהות המערערת בהוסטל, בנוסף להכנסה שנשארת ברשותה, יש כדי להוות "הכנסה כדי מחיה". ביה"ד קבע כי שהיית המערערת בהוסטל הממומן על ידי המדינה, מספק לה את צרכי מחייתה, והדבר מגובה בנוהלים, בהנחיות ואף מעוגן בחוזה בין ההוסטל למדינה. עוד נקבע כי הוכח כי נעשתה בדיקה בעניינה של המערערת אודות מצבה וקיומו של התנאי בדבר הכנסה כדי מחייתה. כמו כן, מהראיות עלה כי ההוצאות להם טענה המערערת מכוסים, בחלקם לפחות, על ידי ההוסטל. לגבי הוצאות אחרות, לא נטען כי נעשתה פניה להוסטל בעניין זה או כי הוצגו להוסטל מסמכים רפואיים המצדיקים אביזרים מיוחדים. לאור כל האמור, פסק ביה"ד כי לא נמצא שנפל פגם בהחלטת המשיב לשלול את גמלת השאיר מהמערערת, נוכח כך שלמערערת יש די כדי מחייתה, ולפיכך היא אינה זכאית לגמלת שאיר על פי הוראות החוק. לאור כל האמור, פסק ביה"ד כי החלטת המשיב בעניינה של המערערת, ניתנה כדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [בוררות] [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 2022-05-13 ארבוב גרופ בע"מ נ' דן פאר (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר-כץ; 10/01/16) - 16 ע' |
| עו"ד: איתן ברוש, יורם עברון |
ביה"ד פסק כי רכיבי התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשים, שהם בגדר זכויות קוגנטיות, ישמעו בביה"ד לעבודה; מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים, על פי ההסכם בין הצדדים, יכול לברר את תביעות המערער מעבר לתביעותיו לפי משפט העבודה הקוגנטי שאינו בר בוררות.
בוררות – נושא לבוררות – סכסוכים הכשרים להתברר בבוררות
בוררות – נושא לבוררות – יחסי עבודה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
.
המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשים בגין ניהול משא ומתן טרם חתימת הסכם עבודה בחוסר תום לב, הפרת הסכם ההעסקה, פיטורים תוך אי תשלום הסכומים עליהם התחייבו הצדדים בהסכם ההעסקה. המבקשים הגישו בקשה לדחיית התובענה מחמת חוסר סמכות, עקב תחולת סעיף בוררות בין הצדדים ולחלופין מכיוון שביה"ד אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. ביה"ד קבע כי רכיבי התביעה שמהותם זכויות קוגנטיות יישמעו במסגרת ביה"ד, ואילו יתר רכיבי התביעה יועברו לבוררות. הדיון נסב אודות השאלה האם מוסד הבוררות של הבורסה (להלן: מוסד הבוררות), על פי ההסכם בין הצדדים, יכול לברר את תביעות המערער מעבר לתביעותיו לפי משפט העבודה הקוגנטי שאינו בר בוררות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד"ר א' גילצר-כץ) פסק כדלקמן:
הלכה פסוקה היא כי זכויות המוקנות לעובד מכח חוקי מגן שאינן ניתנות לויתור, אינן ברות בוררות בין הצדדים. לעומת זאת, שאלת יישום וקיום הזכות המוקנית לעובד ועריכת חישובים בדבר הזכות ניתן להעביר לבוררות. אין חולק כי רכיבי פיצויי הפיטורים, חופשה שנתית ודמי הבראה נסמכים על זכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לבוררות ומצויות בסמכות בלעדית של ביה"ד לעבודה. יתר רכיבי התביעה נסמכים על סוגיות חוזיות הנובעות מהסכם ההעסקה בין הצדדים. עילות התביעה הנובעות מהתחייבויות חוזיות בין הצדדים קשורות להסכמות שיש להם פנים עסקיים ייחודיים לתחום היהלומים. העובדה שאותן התחייבויות חוזיות נחתמו במסגרת הסכם העסקה אינה הופכת אותן אוטומטית לעילות שלא ניתן לדון בהן בבוררות, שכן רק עניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים, לא יהיה לו תוקף בהסכם בוררות. לכן ניתנות עילות אלה לדיון בהליך בוררות.
המוסד לבוררות יכול לשמש כבורר בעניינם של הצדדים, מכיוון שיש לו הידע והמומחיות בשוק היהלומים. מוסד הבוררות יוכל לדון באופן הוגן בטענות המשיב, הקשורות ביחסי העבודה בין הצדדים. העניינים הנדונים בבוררות בבורסה אינם מתמצים אך לפן העסקי. מוסד הבוררות הסכים ליטול על עצמו את ניהול הליכי הבוררות, כאשר יש עניינים שהוא אינו מקבל על עצמו לדון בהם; הנבחרים למוסד הבוררות זוכים לליווי משפטי צמוד ועוברים השתלמויות. לאור האמור, מוסד הבוררות נכון וראוי לדון בסכסוכים הקשורים, ישירות או בעקיפין, ליחסי עבודה בין הצדדים.
בהעדר אפשרות לקבל ייצוג הולם בפני מוסד הבוררות, אין כדי לאיין את עצם הסכמת המשיב לניהול הליך הבוררות במוסד הבוררות, לרבות היעדר האפשרות להיות מיוצג על ידי עורך דין. הצדדים רשאים להיעזר בטוען שלא בשכר שהוא חבר בורסה. המשיב לא הוכיח כי חתם על הסכם ההעסקה בכפיה, או שלא היה מודע לסעיף הבוררות. בעובדה שהמשיב אינו חבר בורסה אין כדי לאיין הסכמתו להליך הבוררות. המשיב לא הוכיח את חששו לפיו עניינו ידון במשוא פנים. מוסד הבוררות דן בהליכי בוררות גם בין צדדים שאחד מהם אינו חבר בורסה. המשיב לא קעקע את אמינותו של מוסד הבוררות. התנהלות המוסד לבוררות ושל ועדת הביקורת תקינה. מדובר במוסד הראוי לדון בעילות התביעה שאינן בסמכות ייחודית של ביה"ד לעבודה.
לאור כל האמור, רכיבי התביעה שהם בגדר זכויות קוגנטיות, ישמעו בביה"ד לעבודה. יתר רכיבי התביעה יועברו לבוררות במוסד הבוררות בהתאם לאמור בהסכם ההעסקה בין הצדדים. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 25146-09-13 סבטלנה רגימברג נ' נוה האירוס בע'מ (עבודה; אסנת רובוביץ ברכש, נ.צ.: י' גרינברג; 06/01/16) - 27 ע' |
| עו"ד: פבל מורוז, שלומית גוטרמן כספי , ליאת אלזנר |
ביה"ד פסק כי התובעת התפטרה מעבודתה כמטפלת בחוסים בנתבעת בשל מצב בריאותה, ולפיכך היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
עבודה – התפטרות – בשל מצב בריאותי
עבודה – התפטרות – בשל מצב רפואי
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
.
עסקינן בתביעת התובעת, שעבדה כמטפלת בחוסים בשירות הנתבעת במשך כ-10 שנים ו-4 חודשים, עד להתפטרותה עקב מצב בריאותה. עיקר הדיון נסב אודות נסיבות סיום העסקת התובעת וזכאותה לפיצויי פיטורים ולשעות נוספות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רובוביץ-ברכש ונציג הציבור י' גרינברג) קיבל את התביעה ופסק כי:
סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים (להלן: החוק) מונה מספר תנאים מצטברים אותם צריך העובד למלא על-מנת שתקום לו זכאות לקבלת פיצויי פיטורים: העובד בא בגדר מעמד של "עובד"; ה"עובד" התפטר עקב מצב בריאותו או של בן משפחתו; הייתה "סיבה מספקת" להתפטרות. על הזכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק הנטל להוכיח שמדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" מצב הבריאות, ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא והוא העיקר – שאותו גורם יהיה הפועל, המניע והמביא לתוצאה; על עובד המתפטר עקב מצב בריאותו, להודיע על סיבת ההתפטרות למעסיקו, על מנת לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה שיאפשרו לעובד להמשיך לעבוד על אף ליקויי הבריאות; נטל ההוכחה מוטל על התובעת, קרי עליה להוכיח כי התפטרה לרגל מצבה הבריאותי וכן עליה להוכיח כי לאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות. במסגרת נטל זה על התובעת להביא ראיות באמצעות תעודות רפואיות כי מצב בריאותה אינו מאפשר לה להמשיך ולעבוד יותר בשירות הנתבעת ומהווה סיבה מספקת להתפטרות המזכה בפיצויים פיטורים.
במקרה דנן התובעת הודיעה על התפטרות לאור מצבה הרפואי ואל מכתבה צירפה אישור רופא תעסוקתי ואישורים רפואיים. התובעת החליטה להתפטר מעבודתה, כשהוכחה "סיבה מספקת" כדרישת החוק, להתפטרותה. התובעת הציגה שלושה אישורים רפואיים משני רופאים תעסוקתיים, כי היא אינה יכולה להמשיך בעבודתה כמטפלת בשל מצב בריאותה ודי בכך כדי לקבוע כי התפטרותה הייתה בשל מצב בריאות. הנתבעת לא העלתה כל דרישה לפיה על התובעת לעמוד לבדיקה רפואית אצל רופא אחר לצורך בדיקת מצבה הרפואי של התובעת. לתובעת לא הוצעה עבודה חלופית מתאימה לאחר הודעתה על מגבלותיה, ודאי לא עבודה חלופית שתאמה את מצבה הרפואי. לאור כל האמור, זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק. במסגרת הרכיבים אותם יש לכלול במסגרת השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים כלולה גם תוספת שכר שכונתה "מחלקה סגור", שכן הנתבעת לא הוכיחה כי תשלום התוספת מותנה בתנאי או במצב שכאשר אינו מתקיים חדל התשלום. התובעת הייתה עובדת בשכר שלא הועסקה במשכורת חודשית אלא שכרה חושב לפי כמות המשמרות שביצעה בפועל, שהשתנו מחודש לחודש. משכך, יש לחשב את שכרו לפי ממוצע שכר 12 חודשי העסקה אחרונים. לנוכח המחלוקת בנוגע לנסיבות סיום העסקה, אין לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
אשר לשעות נוספות, ביה"ד פסק כי התובעת זכאית, כעקרון, לתשלום בגין עבודתה בשעות נוספות, רק בגין החודשים בהם הציגה כרטיסי נוכחות והנחה את הצדדים לערוך חישוב של הסכום לתשלום לפי עקרונות מנחים. לאחר קבלת התחשיבים יינתן פסק דין משלים בדבר הסכום לתשלום עבור שעות העבודה הנוספות שביצעה התובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [רשויות מקומיות] |
|
| עתמ (מרכז) 31264-10-14 אסף סנטר ניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב (מנהלי; ורדה מרוז; 14/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: ישראל ארוגטי, אילנית הומינר |
המשיבה אינה רשאית להשית את חובת פינוי האשפה על העותרת מבלי שקבעה קריטריונים ברורים בחוק העזר לאבחנה בין אשפה 'רגילה' ל'חריגה'.
רשויות מקומיות – חוקי עזר – פינוי אשפה
רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן
.
המשיבה טוענת כי אין היא מחויבת בפינוי האשפה מהמרכז המסחרי שבניהול העותרת, הואיל וכמות האשפה המיוצרת ע"י המרכז חריגה בהיקפה, וכי חובת הפינוי חלה על המרכז. מכאן העתירה.
.
בימ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בקבעו:
על העירייה לספק לתושביה שירות של פינוי אשפה 'רגילה' במסגרת השירותים העירוניים שעליה לספק כנגד קבלת ארנונה, וללא חיוב בתשלום נוסף. עם זאת, נקבע בפסיקה כי הרשות רשאית להטיל על נכס פלוני חובת פינוי אשפה באופן עצמאי/הטלת אגרה לפינוי אשפה (נוספת לתשלום ארנונה) כאשר מיוצרת בו אשפה 'עודפת' או 'חריגה' בהיקפה, כפוף לקביעת קריטריונים ברורים לאבחנה בין אשפה 'רגילה' ל'חריגה'. הטלת חובת פינוי על בעל הנכס קמה אך ורק ביחס לאשפה העודפת – מעבר לאשפה ה'רגילה'.
ובמקרה הנדון, המשיבה אינה רשאית להשית את חובת פינוי האשפה על העותרת מבלי שקבעה קריטריונים ברורים בחוק העזר לאבחנה בין אשפה 'רגילה' ל'חריגה'. לא נמצא מקום לאפשר לעותרת פרק זמן לשם קביעת הקריטריונים, אגב הטלת פינוי האשפה על העותרת. יש בכך משום מתן הכשר לחיוב פסול. כל עוד לא תקבע המשיבה את הקריטריונים בחוק העזר – עליה לפנות את האשפה בעצמה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] [בתי-משפט] |
|
| עתמ (ת"א) 40146-07-15 מנשה שני, עו"ד - כונס נכסים נ' עיריית תל אביב יפו - אגף נכסים (מנהלי; רות לבהר שרון; 23/12/15) - 6 ע' |
| עו"ד: גליה לוי |
התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובעת את מסגרת הסמכות של ביהמ"ש לעניינים מינהליים לדון בעתירות בתחומים שונים. לעתים הגדרת התחום נעשית ע"פ סוג העניין, ולעתים ע"פ זהותה של הרשות המינהלית שקיבלה את ההחלטה. פרט 8(א) של התוספת גודר את סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים ע"פ זהות הגוף המחליט (רשות מקומית), ללא התייחסות לסוג העניין.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
בתי-משפט – בתי-משפט לעניינים מינהליים – סמכות
.
העותרים, כונסי נכסים, עותרים להורות לעיריית ת"א לפעול לרישום זכויות בדירה על שם יורשי המנוח שהיה בעל זכות חכירה בדירה, לכלול את היורשים ב"מבצע בעל בית" ולהעביר את הזכויות בדירה (בתנאי המבצע המקוריים) על שם משיבים 2-3. הבקשה דנא היא לסילוק על הסף של העתירה, בטענה שהוגשה בחוסר סמכות עניינית, מאחר ובמקרה דנן העירייה פועלת כבעלת נכס ולא כרשות ציבורית.
.
בימ"ש לעניינים מנהליים דחה את הבקשה בקבעו:
כפי שנפסק, התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובעת את מסגרת הסמכות של ביהמ"ש לעניינים מינהליים לדון בעתירות בתחומים שונים. לעתים הגדרת התחום נעשית ע"פ סוג העניין, ולעתים ע"פ זהותה של הרשות המינהלית שקיבלה את ההחלטה. פרט 8(א) של התוספת מתייחס להחלטה של רשות מקומית. הוא גודר את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים ע"פ זהות הגוף המחליט, ללא התייחסות לסוג העניין. במקרה הנדון, מדובר בהחלטה או במחדל של העדר קבלת החלטה ע"י הרשות המקומית, ודי בכך כדי לקבוע שהסמכות העניינית נתונה לביהמ"ש לעניינים מינהליים.
פעולות העירייה, וודאי בכל הקשור ל"מבצע בעל בית" שנסמך ומבוסס על החלטות ונהלים של הרשות, לא יכולות להתפרש אלא כפעולות של רשות ציבורית במילוי תפקידה, שהביקורת עליה צריכה להיעשות במסגרת ביהמ"ש לעניינים מינהליים. פעילות העירייה במקרה דנן אינה זהה לפעולתו של אדם פרטי בעל נכס מקרקעין שאינו כפוף למבצעים ולנהלים של רשות. בחינת פעולות אלה צריכה להיעשות במסגרת הדין המינהלי. אומנם מדובר בנכסי מקרקעין שבבעלות העיריה, אך הנהלים התקבלו בתפקידה כרשות ציבורית, מה גם שמדובר בפעילות של ניהול נכסי העירייה כלפי ציבור רחב של בעלי זכויות. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 9539-06-12 נוה דוד נ' עיריית הרצלייה (מנהלי; יהודית שיצר; 22/12/15) - 8 ע' |
| עו"ד: אסף זמיר, רועי נחום, אסף הראל |
שיקולי ביהמ"ש בבואו לפסוק גמול לתובע ייצוגי ושכ"ט לבאי כוחו מתחלקים ל-3: שיקולי תפוקה, שיקולי תשומה לקבוצה המיוצגת ושיקולי הכוונה ציבורית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
.
בפסק דין חלקי קיבל ביהמ"ש לעניינים מנהליים תובענה ייצוגית וקבע כי על עיריית הרצליה לחדול לחלוטין מגביית תשלומי ארנונה עבור כל גלריה בעסקים שבשטחה, ולהשיב את כל הכספים שנגבו שלא כדין בתקופת ההשבה. פסק דין זה הינו פסק דין משלים לעניין קביעת הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבאי כוחו, וכן הוראות באשר לסכום ההשבה ואופן ההשבה לחברי הקבוצה.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים קבע:
שיקולי ביהמ"ש בבואו לפסוק גמול לתובע ייצוגי ושכ"ט לבאי כוחו מתחלקים ל-3: שיקולי תפוקה, שיקולי תשומה לקבוצה המיוצגת ושיקולי הכוונה ציבורית. רשימת השיקולים המנויים בחוק אינה רשימה ממצה.
אשר לשיקולי תפוקה. ברי שהתועלת לקבוצה המיוצגת רבה. גם ביחס לתקופה שהחלה מהשנתיים שקדמו לבקשת האישור ועד לאישור התובענה כייצוגית, וגם ביחס לגבייה העתידית, שעל העירייה לחדול ממנה עד שתדאג לתיקון חוק העזר והגדרה מתאימה לגלריה. עצם העובדה שהעירייה ממשיכה בגבייה למרות פסק הדין החלקי, אינה מכשירה גבייה זו שנעשית שלא כדין ובניגוד לפסיקה מפורשת.
אשר לשיקולי תשומה. המדובר בתובענה שמבוססת בעיקר על טענה משפטית, פשוטה יחסית. לא צורפו, וגם לא היה צורך לצרף, חוו"ד מומחה או מחקרים וסטטיסטיקות כלשהן. התובע הביא אסמכתאות משפטיות, אולם זו אינה השקעה החורגת מתביעה אזרחית רגילה. יש לקחת בחשבון את הסיכון המוגבר שהתובע הייצוגי ובא כוחו נחשפו אליו, שהוא גבוה מאשר בתביעה רגילה. אשר לאופן ניהול התיק. בהקשר זה יש להדגיש, כי ההשקעה בתיק הייתה רבה יותר מתובענות ייצוגיות רבות אחרות בהן מוגשת הודעת חדילה והן נדחות על הסף. עוד יש לציין, שהתיק נמשך כ-3.5 שנים בשל התנהלות העירייה.
אשר לשיקולי ההכוונה הציבורית. יש חשיבות רבה בהרתעת רשויות מנהליות, ובכללן עיריות, מגבייה שלא כדין. בענייננו התובענה נתקבלה במלואה, והוכח שהעירייה גבתה כספים שלא כדין, ובכך יש להבחין בין המקרה דנן למקרים אחרים בהם התובענה הייצוגית נדחתה על הסף בשל הודעת חדילה. האינטרס הציבורי הוכח כגבוה ביותר ומקבל משנה תוקף לאור ההתנהלות המזלזלת והבוטה של העירייה כלפי פסקי דין. התנהלות העירייה, המשקפת מניפולטיביות וחוסר תום-לב, נמשכת כבר כ- 12 שנים.
אשר לסכום ההשבה. החישוב ייגזר מהסך 3,504, 218 ₪ ולסכום יתווספו ריבית והפרשי הצמדה לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980. באשר לגובה הגמול ושכה"ט במקרים של תובענות ייצוגיות שנתקבלו, ולא ניתנו בהם הודעות חדילה, נפסק בעניין רייכרט על כל סכום שנגבה בפועל עד ל-5 מיליון ₪, ייפסק לטובת בא-הכוח המייצג שכר טרחה בשיעור של 25%. זו המדרגה שיש להחיל בענייננו בגין גמול ושכ"ט ביחד. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (חי') 13302-06-15 אחמד דיאב נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון (מנהלי; רון סוקול; 07/12/15) - 7 ע' |
| עו"ד: נזיה אבו ריא, ס' מצא , רני גורלי |
לוועדות התו"ב מסור שיקול דעת לסרב לתת היתר לביצוע עבודות בנייה, גם אם הבקשה תואמת תכנית מתאר. לעתים תכנית המתאר עצמה מקנה לוועדה שק"ד להגביל את מתן היתרי הבנייה ומתירה לוועדה לשקול שיקולים נוספים פרט להתאמת הבקשה לתכנית התקפה; צורך בשמירה על שטחים פתוחים והגנה על ערכי נוף, הוכרו כשיקול רלבנטי שעל רשויות התכנון להביא בחשבון בעת מתן היתרים.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – שיקוליהן
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – שיקול דעת
תכנון ובנייה – שיקול דעת – ועדת תכנון ובנייה
.
בהתאם לתכנית המתאר המקומית החלה על המקרקעין שבבעלותו, הגיש העותר בקשה למתן היתר להקמת דיר צאן ומחסן. בקשתו נדחתה ע"י הוועדה המקומית בשל שיקולי מדיניות והרצון להימנע ממטרד נופי. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה ע"י ועדת הערר המחוזית. מכאן העתירה.
.
בימ"ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה בקבעו:
בתי משפט פסקו לא אחת כי ועדות התכנון אינן "חותמת גומי" ובדיקתן אינה בדיקה טכנית בלבד. לוועדות התכנון והבנייה מסור שיקול דעת לסרב לתת היתר לביצוע עבודות בנייה, גם אם הבקשה תואמת תכנית מתאר. שיקול דעת זה מוגבל לנסיבות חריגות ולמצבים מיוחדים. בין השיקולים שבעטיים רשאית
ועדה להימנע ממתן היתר תואם תכנית ניתן למצוא שיקולי תחבורה, שיקולים סביבתיים, צרכים משתנים, הצורך בעדכון ושינוי תכניות, התחשבות במפגעים סביבתיים, בניה בלתי חוקית של המבקש ועוד.
לעתים אין צורך להיזקק להלכות אלה, שכן תכנית המתאר עצמה מקנה לוועדה שק"ד להגביל את מתן היתרי הבנייה ומתירה לוועדה לשקול שיקולים נוספים פרט להתאמת הבקשה לתכנית התקפה. במקרה הנדון, התכנית עצמה מקנה לוועדות התכנון שיקול דעת שלא להתיר ביצוע עבודות בנייה מקום שהבנייה עשויה לגרום "מטרד נופי", פגיעה אקולוגית, מטרד לאזורי מגורים וכדומה. כמובן שהחלטת ועדות התכנון בעת שימוש בסמכויות הנתונות ע"פ התכנית לסרב ליתן היתר כפופה לכללי המשפט הציבורי.
דומה שמקום ובו חלה תכנית מתאר על שטחים נרחבים, כמו התכנית בענייננו, על הוועדה לגבש כללי מדיניות למתן היתרים ולסירוב ליתן היתרים תואמי תכנית, על מנת למנוע שיקולים זרים, למנוע חשש למשוא פנים וכדומה. קביעת כללי מדיניות ופרסומם תצמצם פגיעה בציבור, תאפשר הסתמכות על כללי המדיניות ותאפשר לכל בעל קרקע לכלכל צעדיו בהתאם. במקרה הנדון, הוועדה המקומית גיבשה כללי מדיניות. דהיינו לא מדובר בהחלטה שרירותית שעוסקת רק בבקשת העותר אלא במדיניות כללית.
צורך בשמירה על שטחים פתוחים והגנה על ערכי נוף כחלק מהשיקולים הסביבתיים הוכרו כשיקול רלבנטי שעל רשויות התכנון להביא בחשבון בעת מתן היתרים. לא נמצא כל פגם בכך שהוועדות סירבו ליתן היתר כדי לשמור עליהם. החלטות הוועדות אינן חורגות ממתחם הסבירות, ופגיעתן בעותר מידתית. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 15 [פשיטת רגל] |
|
| עשא (ת"א) 39593-06-15 רוזנמן נסיעות בע"מ נ' מרדכי אמסלם (מחוזי; חנה פלינר; 14/01/16) - 12 ע' |
| עו"ד: צבי יפה |
אין מקום להתערבות בית המשפט בהכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגישה המערערת וגם אם היה מקום להתערבות, הכרעתו מוצדקת לאור התשתית הראייתית שהונחה.
פשיטת רגל – נאמן – חובותיו
פשיטת רגל – נאמן – החלטותיו
פשיטת רגל – תביעת חוב – בעל תפקיד
.
ערעור על הכרעת הנאמן אשר דחה תביעת חוב שהגישה המערערת, בקובעו כי לא קמה חבות אישית לחייב כלפי הנושה בגין חובות חברה הנמצאת בבעלות ובניהול החייב.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
סמכות הנאמן במסגרת בדיקת תביעות-חוב של נושים הינה מעין-שיפוטית וערעור על הכרעתו דומה במהותו לערעור על פסק-דין של ערכאה דיונית. אף ששיקול דעת הנאמן רחב ומידת התערבותו של ביהמ"ש בהחלטותיו מצומצמת, חובתו לקבוע קביעות עובדתיות המבוססות על איסוף ראיות, לרבות בדיקה מדוקדקת של העובדות המשמשות כבסיס להכרעות והנמקת החלטותיו תוך התייחסות לחומר עליו הן מבוססות. במקרה זה, הכרעת הנאמן מפורטת ומבוססת, נתמכת במסמכים שהיו בפניו ואין על פניו חריגה קיצונית ממתחם סבירות ההחלטה. גם אם היה מקום להתערבות בשיקול דעתו, הכרעתו מוצדקת לאור התשתית הראייתית שהונחה, שכן בנסיבות המקרה לא הרימה המערערת את הנטל הנדרש לצורך הרמת המסך או הטלת אחריות אישית על החייב מכח דיני הנזיקין ובשל הפרת עקרון תום הלב. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 4792-05-14 נטוויז'ן בע"מ נ' רות רז (מחוזי; רחמים כהן; 11/01/16) - 7 ע' |
| עו"ד: ברק טל, רות לובן , ליאור גלברד, אמיר ישראלי, שלומי כהן, יפית מנגל , ירון חיים |
בית המשפט הורה על מחיקת אחת משתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית שהוגשו באותו עניין, וקיום הדיון במסגרת הבקשה הקודמת בזמן.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאישור קודמת
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – איחוד דיון
.
בקשה למחיקת אחת משתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית, בטענה כי שתיהן הוגשו נגד אותה נתבעת, בשם אותה קבוצה, באותו עניין ומבוקשים בהן אותם סעדים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
כאשר מוגשות לביהמ"ש מספר בקשות לאישור תובענות ייצוגיות העוסקות באותו עניין ומתייחסות לאותה קבוצה או חלק ממנה, לביהמ"ש שיקול דעת האם לאחד את התובענות או למחוק חלק מהן ושיקול מרכזי הוא, "שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר". במקרה דנן יש להעדיף את הבקשה הקודמת בזמן, שפורסמה כדין בפנקס תובענות ייצוגיות, אינה לוקה בחסר ולא הוגשה בחופזה בכדי להקדים בקשות אחרות. איחוד הדיון בשתי בקשות שונות, כאשר בכל אחת מהן ישנם מבקשים שונים וב"כ שונים שאינם מסכימים לגבי אופן ניהול ההליך, עלול לסרבל ולהכביד על הצדדים ועל ביהמ"ש. עניינה של הקבוצה ינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר במסגרת הבקשה הראשונה. אין בסעד הנוסף שנתבקש בבקשה המאוחרת, כדי להביא להעדפתה הבקשה או לאיחוד הדיון. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [חוזים] |
|
| עא (ת"א) 10509-03-15 אהרן יוסף ברזילי נ' שיאן שחם בע"מ (מחוזי; י' שנלר, ד"ר ק' ורדי, ח' ברנר; 07/01/16) - 21 ע' |
| עו"ד: רן פרנקל, שי רובינשטיין |
המקרה הנדון מתאים להחלת הכלל של אשם תורם חוזי שבגינו יש לחלק את האחריות בין שני הצדדים לחוזה, בשיעורים שונים, שכן שניהם תרמו לאי כריתת החוזה ונפלו פגמים בתום ליבם.
חוזים – אשם תורם – חלוקת האחריות
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
.
ערעור על פסק דין בו חויבו המערערים לפצות את המשיבה בגין הפרת הסכם למכירת חזקת המשיבה בנכס והציוד המצוי בו, אשר הותנה בחתימת הסכם שכירות עם הבעלים. לאחר שהבעלים סרב לחתום על הסכם השכירות החדש בשל היעדרות המשיבה מהפגישה, ויתרו המערערים על הנכס.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
מקרה זה מתאים להחלת הכלל של אשם תורם חוזי שבגינו יש מקום לחלק את האחריות בין הצדדים, שכן שניהם תרמו לתוצאה הסופית ונפלו פגמים בתום ליבם. המערערים החליטו "לרדת מהעסקה" באופן פתאומי לאחר שנציגי המשיבה לא הגיעו לפגישה השנייה, מבלי שקדמה לכך פניה למשיבה בניסיון להגיע לפתרון או לאפשר לה לתקן את "ההפרות" הנטענות. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב, בייחוד לנוכח העובדה שהסכם השכירות החדש לא נחתם בפגישה הראשונה מאחר והמערערים ביקשו שהות נוספת והעלו דרישות נוספות. עם זאת, אי הגעת נציגי המשיבה לפגישה השנייה תרמה לכך שהחתימה על הסכם השכירות החדש לא הושלמה, ויש בכך משום אשם תורם מצד המשיבה. בבחינת השיקולים השונים, ראוי לחלק את הנזק כך שהמערערים ישאו ב-70% והמשיבה ב-30% ובנוסף, בנסיבות העניין ראוי להפחית מהפיצוי בו יישאו המערערים סכום נוסף בגין מכירת הציוד למערערים. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון פלילי] |
|
| עח (חי') 4003-10-15 מ.י נ' מדינת ישראל (מחוזי; יחיאל ליפשיץ; 05/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: עופר טל, מירי אוזן-קליימן |
בקשת המבקשת לקבל תיק חקירה שנפתח, ולו לכאורה, בעקבות תלונה קודמת שהגישה, בעניין אחר, המתלוננת, עמה מסוכסכת המבקשת, התקבלה בחלקה. בימ"ש סקר את המבחנים שיש להחיל בסוגיה של הרשעות קודמות ותיקים סגורים של עדי תביעה, כאשר המבחן שחולש על הכל הוא מבחן הרלבנטיות, וקבע כי יש ליתן למבקשים חלקים מתיק החקירה שהם רחבים ממה שניתן במסגרת הפרפרזה שניתנה, תוך מחיקת פרטי כלל המעורבים.
דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה
.
בקשה לקבל את מלוא תיק החקירה שנכלל ברשימת התיקים בהם הגישה המתלוננת תלונות בעבר. נטען, כי תיק חקירה זה מהווה "חומר חקירה", כהגדרת המונח בסעיף 74 לחסד"פ, במסגרת התיק המתנהל בימים אלה כנגד המבקשת בו היא מואשמת בעבירות אלימות וגניבה. תיק זה נוגע לסכסוך שהיה בין המתלוננת למבקשת. המבקשת טוענת כי יש להכליל גם את פירוט תלונותיה הקודמות של המתלוננת במסגרת חומר החקירה בענייננו. בחינת התיקים הותירה תיק אחד בלבד שקיים לגביו פוטנציאל של רלוונטיות. המאשימה נתנה למבקשת פרפרזה בתיק ממנה עולה כי המתלוננת וחברה דאז מסרו כי המתלוננת חתכה את עצמה בידיים במספר הזדמנויות.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
סעיף 74 לחסד"פ קובע כי משהוגש כתב אישום רשאים הנאשם וסנגורו, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. המבחן הבסיסי לפיו נקבע אם חומר מהווה "חומר חקירה" הוא מבחן הרלוונטיות לאישום. יחד עם זאת, מבחני הרלוונטיות לאישום, אינם צריכים להיות מבחנים צרים, ולא פעם יש מקום להכליל במסגרת אותו חומר, גם כזה שהרלוונטיות לאישום הינה גבולית, ובלבד שתהיה הגיונית ועומדת במבחני שכל ישר. מבחנים אלה יש להפעיל לצורך 4 מטרות ותכליות: זכותו של הנאשם למשפט הוגן; זכותו של הנאשם לערוך הגנתו ולהיערך כראוי למשפט; הערך של גילוי האמת; צמצום פערי הכוחות בין התביעה להגנה.
בענייננו, מבקשת המבקשת לקבל תיק חקירה שנפתח, ולו לכאורה, בעקבות תלונה קודמת שהגישה, בעניין אחר, המתלוננת בענייננו. נושא זה "קרוב" מבחינת המבחנים שיש להחיל לסוגיה של הרשעות קודמות ותיקים סגורים של עדי תביעה. לפיכך נסקרו ההלכות לעניין זה, כאשר מבחן הרלוונטיות הינו מבחן הגג שחל בכל הנושאים, כשעל הכל חולש סעיף 74 לחסד"פ. בימ"ש עמד על ההלכה בעניין הרשעות קודמות של עדי תביעה בעניין בנזירי ועל מבחני העזר הנוגעים. בימ"ש עמד גם על מבחני העזר הנוגעים לעניין קבלת מידע אודות תיקי מב"ד (ממתין לבירור דין – הערת המתקצרת), שהם כמו אלה הנוגעים לעניין הרשעות, הגם שהרף הנדרש גבוה יותר, מאחר שאין מדובר בתיקים בהם התקבלה הכרעה. היינו, מדובר בתיקים בהם רק ייתכן והעדים יורשעו וחזקת החפות עומדת להם. זאת ועוד, יש להבחין בין הליכים בהם הוגשו כתבי אישום וכאלה שלא, וכו'.
בימ"ש עמד על תיקים סגורים של עדי תביעה אשר לגביהם טרם נקבעה הלכה אחידה, מחד נקבע כי אין לשלול אפשרות העברת מידע אודות תיקים שכאלה להגנה, הגם שהמבחנים בנדון יהיו נוקשים יותר מאשר לגבי הרשעות קודמות ונקבעו מבחני העזר הנוגעים להם. עוד נקבע, כי גם אם בימ"ש סובר שיש מקום להעביר מידע מסוים אודות התיקים, בין אם תיקי מב"ד ובין אם התיקים שנסגרו, יש לבחון אם ניתן להסתפק בפרפראזה בלבד לגבי התיקים שגילויים מתבקש, או שיש להורות על עיון בתיק החקירה עצמו. מאידך, קיימת גם גישה לפיה אין למסור פרטים אודות תיקים סגורים. אשר לתלונות קודמות של עדי תביעה, יש להחיל מבחנים מחמירים יותר מאשר הרשעות קודמות של עד או אף תיקים פתוחים כנגדו. יחד עם זאת, אין לקבוע רף גבוה מדי לגבי תלונות קודמות, העשויה להביא למידע רלוונטי חסר ברשות הנאשם.
במקרה זה הפרפרזה שנמסרה רלוונטית, אך אין בה די. בתיק זה מדובר בחקירה שהחלה בעקבות אמרה שנשמעה על ידי אחרים מפי המתלוננת, ככל הנראה אמרה זו התגלתה כחסרת בסיס וגם נתון זה צריך להיכלל במסגרת המידע שיש לגלותו. כמו כן, וכדי לאפשר למבקשת את היכולת להבין את ההקשר הכולל של תיק החקירה, יש ליתן חלקים מתוך תיק החקירה שהם רחבים ממה שניתן במסגרת הפרפרזה. יחד עם זאת, המשיבה תמחק את פרטי כלל המעורבים. לאור האמור, בימ"ש הורה איזה מהחומרים בתיק שבמחלוקת ייחשבו כחומרי חקירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [פשיטת רגל] [קניין] |
|
| פשר (ת"א) 6626-09-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (מחוזי; חנה פלינר; 03/01/16) - 7 ע' |
| עו"ד: מנדלבאום |
למבקשת זכות עיכבון ביחס לכספים המצויים בפוליסת הביטוח של החייבת והיא זכאית לפעול למימוש ערכי הפדיון מכוח ההסכמה שבינה לבין המנהל המיוחד.
פשיטת רגל – נושים מובטחים – מימוש השעבוד
קניין – עיכבון – זכות עיכבון
קניין – עיכבון – מימושו
.
בקשה להורות למנהל המיוחד להכריע בתביעת החוב שהוגשה מטעמה ולאשר כי היא זכאית לעכב ולפעול למימוש ערכי פדיון בגין זכויות החייבת בפוליסת ביטוח מנהלים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
זכות עיכבון יכול שתיווצר מכוח דין או הסכם. בענייננו, החייבת חתמה על פוליסת ביטוח מנהלים ועל הסכם לקבלת הלוואה בשעבוד הפוליסה ביטוח. חוזים אלו שלובים זה בזה ומשכך למבקשת זכות עיכבון ביחס לכספים המצויים בפוליסה, מכוח חוק החוזים תרופות, המעניקה לבעל עיכבון מעמד של נושה מובטח ולא ניתן לקבל את טענת המנהל המיוחד לפיה זכותו של המעכב כנושה מובטח תוקנה לו רק בהינתן "עיכבון מיוחד". זכות העיכבון כמוה כערובה להבטחת החוב ומשמשת כבטוחה למבקשת עד שיסולק החוב כלפיה. זכות העיכבון אינה מקנה למבקשת זכות לממש את הנכס המעוכב, אלא למנוע מהחייבת לממשו לטובתה, עד שיפרע החוב כלפיה, אולם ההסכמה שבין החייבת לבין המנהל המיוחד על העמדת הפוליסה לפירעון מוקדם, היא שמאפשרת את מימוש הכספים על ידי המבקשת, בכפוף לאישור תביעת החוב על ידי המנהל המיוחד. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [משפט מינהלי] [בתי-משפט] |
|
| תא (חי') 443-08 יהודית בלייכר נ' מדינת ישראל (מחוזי; א' קיסרי; 03/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: |
קביעה שיפוטית בהליך שאחת מרשויות המדינה הייתה צד לו, מחייבת את המדינה גם כאשר מדובר ברשות אחרת שלה.
משפט מינהלי – הליך מינהלי – גביית חובות
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – אי-קיום פסק-דין
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – כנגד המדינה
.
בקשה לקבוע כי המדינה מפרה פסק דין שבו בוטלו עיקולים שהוטלו על בית המגורים של המבקשת והמיטלטלין הנמצאים בו, בשל חוב מס של בעלה לשעבר, וכן לקבוע שפסק הדין חל על כל יחידות המדינה ועל כל המיטלטלין המצויים בבית המגורים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
פסק הדין מחייב את המדינה על כל רשויותיה והוא חל לגבי כל המיטלטלין שהיו בבית המגורים בעת שניתן פסק הדין. אין לקבל טענה שניתן לנקוט הליכי גבייה מינהלית, ובכלל זה להשתמש בסמכות לפרוץ בכוח לבית המגורים, בשל חובה של החברה. קביעה שיפוטית בהליך שאחת מרשויות המדינה הייתה צד לו, מחייבת את המדינה גם כאשר מדובר ברשות אחרת שלה. כל עוד לא נקבע שהסכם הפירוד בין המבקשת לבעלה לשעבר הוא הסכם למראית עין, אין המדינה יכולה להשתמש בכוח שלטוני ולנקוט בהליכי גבייה, תוך התעלמות מהסכם הפירוד ומהשלכותיו. המדינה גם אינה יכולה לבסס כוונה לנקוט הליך גבייה כנגד פרטי רכוש בלתי מזוהים רק על יסוד ההנחה, שלא נתמכה בראיות, שהם שייכים לבעל. כמו כן, הודעת גובה המס על כוונתו להיכנס לחצרים ניתנה לבעל ולא למבקשת המחזיקה בהם, ומשום כך היא נדרשה להגיש את הבקשה הנוכחית כחלק מתובענתה הקודמת, וספק אם זהו ההליך המתאים. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [בתי-משפט] |
|
| תא (י-ם) 44830-08-14 טונר פרינט בע"מ נ' מוריה טבעון (מחוזי; גילה כנפי שטייניץ; 01/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: אופיר עוזרי, אורן ויינברג |
תביעת התובעים אינה בזכות "חזקה" או "שימוש" במקרקעין, ואף לא בזכות אחרת במקרקעין, אלא בזכויות חוזיות שהסמכות לדון בבעלות בהן נגזרת משוויין הכספי. כך הדבר גם באשר לזכויות להן טוענים התובעים במפעל המצוי במקרקעין. שווי הזכויות במקרקעין, במפעל ובצבר הזכויות הכרוך בו, עולה על תחום סמכותו של בימ"ש השלום, ולפיכך מצויה התביעה בסמכות בימ"ש המחוזי.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט המחוזי
בתי-משפט – סמכות – בית-משפט השלום
.
התובעים הגישו נגד הנתבעים כתב תביעה בו עתרו לסעד המצהיר כי הזכויות במקרקעין נשוא ההליך, המצויים בגוש עציון, וכן במפעל לייצור תוספי מזון המצוי במקרקעין, שייכות לתובעת 1 וכי זכויות אלה לא נמכרו או הושכרו מעולם למי מן הנתבעים. עיקר הדיון נסב אודות בקשת הנתבעים להעברת הדיון בתביעה לבימ"ש השלום מחמת העדר סמכות עניינית.
.
בית המשפט המחוזי דחה את כדלקמן:
סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע כי בימ"ש השלום ידון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בימ"ש שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין. כלומר, כאשר מדובר בתובענה בה מבוקשים סעדים בעניין חזקה או שימוש במקרקעין, הסמכות לדון בה מוקנית לבימ"ש השלום, אף במקרים בהם שוויו של נושא התובענה עולה על תחום סמכותו של בימ"ש השלום.
התביעה דנן אינה נוגעת לחזקה או שימוש במקרקעין. מדובר בזכויות שהוענקו לתובעת 1 במקרקעין על ידי ההסתדרות הציונית שהן זכויות בר רשות. ביחס לזכויות בר רשות נפסק כי מדובר בזכות חוזית אשר מתייחסת למקרקעין, ולא בזכות קנין במקרקעין ולפיכך תיקבע סמכותו של בימ"ש בהתאם לשווי הנושא; בדומה נפסק לגבי זכויות "בן ממשיך" בנחלה בה הוקנו זכויות בר רשות, כי אין מדובר בחזקה או שימוש במקרקעין, שהסמכות בעניינם מסורה לסמכותו של בימ"ש השלום. זאת ועוד, לפי ההלכה, כאשר מדובר במקרקעין שאינם רשומים בפנקסי המקרקעין, כבענייננו, אין עסקינן בתביעה "הנוגעת למקרקעין" אלא בתביעה שעניינה זכות חוזית שדינה להתברר לפי שוויה הכספי.
עניינה של התביעה ביחס למקרקעין, אינה בזכות "חזקה" או "שימוש" במקרקעין, ואף לא בזכות אחרת במקרקעין, אלא בזכויות חוזיות שהסמכות לדון בבעלות בהן נגזרת משווייין הכספי. כך הדבר גם באשר ליתר הזכויות להן טוענים התובעים בכל הנוגע ל"מפעל" ולצבר הזכויות הכרוך בו. שוויין של הזכויות במגרש, במפעל הבנוי עליו ובכל צבר הזכויות הכרוך בו, עולה על תחום סמכותו של בית משפט השלום ולפיכך מצויה התביעה בתחום סמכותו של בימ"ש המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [מדגמים] |
|
| תא (חי') 21740-03-14 ס.ה.ל. - אלובין בע"מ נ' אקסטל בע"מ (מחוזי; ר. למלשטריך לטר; 29/12/15) - 12 ע' |
| עו"ד: ד"ר מיכל סגל ארנולד, אליעזר יקירביץ |
המדגם של התובעת אינו ראוי להירשם ככזה, שעה שהחידוש היחיד בו נגזר מתכלית המוצר, לא הוכח קיומו של פתרון אחר אפשרי לאותה מטרה ועצם הרעיון מוכר ומצוי בשימוש במשך השנים.
מדגמים – רישום מדגם – שיקולים
מדגמים – רישום מדגם – ביטול הרישום
.
תביעה להצהרה כי הנתבעת מפרה את זכויות התובעת במדגם שהוא פרופיל לחלון המורכב בחלונות במסילה התחתונה, ותביעה שכנגד לביטול רישום המדגם.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, קיבל את התביעה שכנגד ופסק:
המדגם נועד לספק הגנה קניינית לאסתיקה ולעיצוב חזותי של חפצים שעיצובם איננו נגזר מתכלית המוצר. התנאים המוקדמים לרישום מדגם הם: המבקש הינו בעל המדגם, המדגם הינו חדש או מקורי והוא לא נתפרסם בישראל קודם להגשת הבקשה. המוצר אינו נחשב כמושך את העין כאשר משיכת העין מופנית לערך המוסף של התאמה לתפקוד או התאמה להרכבה, להבדיל ממשיכת עין בזכות הצורה עצמה. ברישום המדגם של התובעת אין למעשה כל חידוש למעט החידוש הדרוש לצורך התפקוד אותו הוא בא למלא, לא הוכח קיומו של פתרון אחר אפשרי לאותה מטרה פונקציונלית ועצם הרעיון הינו רעיון מוכר הנמצא בשימוש בפרופילים אחרים במשך השנים, משכך אין לראות בפרופיל כראוי להירשם כמדגם. הגנת "מדגם" במקרה זה תהיה הסוואה לניסיון לעצור את התחרות בשוק האלומיניום במתן פתרון פונקציונלי. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (מרכז) 52126-09-14 ליאור גל נ' 013 נטוויז'ן בע"מ (מחוזי; אסתר שטמר; 21/12/15) - 9 ע' |
| עו"ד: רונן עדיני, אפי שאשא, ברק טל, ניר פרידמן, הראל אורן |
נתונים המלמדים על היקף העוולה הנטענת בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ועל גודלה המשוער של הקבוצה הנפגעת, עשויים להיות בעלי חשיבות לבחינת השאלה אם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ויש מקום לגלותם.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גילוי מסמכים
.
בקשה לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה לא סיפקה ללקוחותיה מהירות גלישה באינטרנט בקצב שהתחייבה לו בשעה שעשו שימוש בתוכנות לשיתוף קבצים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
הועמדה תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, לאור חוות דעת המומחה שצורפה לה. נתונים המלמדים על היקף העוולה הנטענת ועל גודלה המשוער של הקבוצה הנפגעת עשויים להיות בעלי חשיבות לבחינת השאלה אם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. המסמכים המבוקשים רלוונטיים לבקשת האישור: המסמכים מתייחסים אמנם לתשתית שהמשיבה מתפעלת בכללותה, ולא לגלישה באתרי שיתוף קבצים, אולם ניתן ללמוד מהם על היחס שבין מהירות הגלישה לבין האמצעים שהמשיבה הצטיידה בהם על מנת לאפשר ללקוחותיה לצרוך מהירות זו. בהעדר תמיכה ראייתית, אין לקבל את טענות המשיבה להכבדה מיוחדת בגילוי המידע המבוקש, להיותו סוד מסחרי ולפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים. המידע יימסר למבקש ולמומחה מטעמו בלבד ורק לצורך תביעה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 24 [הוצאה לפועל] |
|
| תא (פ"ת) 52415-07-11 דורדיה אינווסטמנטס בע"מ נ' יעקב אמסטר (שלום; ליאת הר ציון; 14/01/16) - 20 ע' |
| עו"ד: שטרסלר, שמואל זוסמן |
בית המשפט קיבל תביעה כספית נגד כונס נכסים שעניינה השבת כספים אשר שולמו על ידיה לעירייה, לצורך קבלת אישור עירייה להעברת זכויות בנכס על שמה בלשכת רישום המקרקעין. נפסק, כי הכונס הפר חובתו החוזית כלפי התובעת כאשר לא המציא אישור עירייה.
הוצאה לפועל – כינוס נכסים – חובות וסמכויות הכונס
הוצאה לפועל – כינוס נכסים – חיוב כונס נכסים בנזק
.
התובעת הגישה כנגד כונס הנכסים והבנק תביעה להשבת כספים אשר שולמו על ידיה לעירייה, לצורך קבלת אישור עירייה להעברת זכויות בנכס על שמה בלשכת רישום המקרקעין. התובעת טוענת, כי היא שלמה סכומים אלה לצורך קבלת אישור עירייה, וזאת מאחר שכונס הנכסים, לא עמד בחובתו להמציא אישור עירייה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
במקרה זה, הכונס הפר את חובתו בהתאם להסכם המכר כלפי התובעת. לשון ההסכם ברורה וקובעת את חובת הכונס להמציא אישורים הנדרשים לביצוע העסקה.
גם אם סבר הכונס כי אין החיוב מוצדק, הרי שעל פי הדין קיימים כלים משפטיים בהם יכול וצריך היה הכונס לנקוט אם סבר שהחוב אינו רלוונטי לתקופת הכינוס, היה על הכונס לפעול במישור זה הן מול התובעת והן מול העירייה.
ככל שהכונס היה פועל לצורך קבלת אישור העירייה בהמשך לפניה שנעשתה אליו, הרי שלא היה על התובעת להידרש למגעים אלה מול העיריה ולתשלום סכומים אלה.
משמונה הנתבע 2 לכונס נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל, חדל לשמש כבא כוחו של הנתבע 1, והחל ממינויו הפך הנתבע 2 לכונס נכסים אשר חב חובת נאמנות לשני הצדדים ולראש ההוצאה לפועל, אשר מכוח מינויו פעל ככונס נכסים. על כן, לא מתקיימים יחסי שליחות בין הכונס לבנק, ולכן לא קמה לתובעת עילה כלפי הבנק. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [עונשין] [ראיות] [דיון פלילי] |
|
| תפ (כ"ס) 49815-09-12 מדינת ישראל נ' נתנאל בודנר (שלום; נאוה בכור; 14/01/16) - 23 ע' |
| עו"ד: אבי שגב, נועם גוטמן |
בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירות של העלבת עובד ציבור ושל שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר. לא עלה בידי המאשימה לעמוד בנטל הבאת הראיות המוטל על כתפיה ולהוכיח את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר.
עונשין – עבירות – העלבת עובד ציבור
ראיות – משקל הוכחתי – מחדלי חקירה
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
דיון פלילי – הכרעת-דין – זיכוי
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור ושל שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם, בקובעו כלהלן:
למרות שבמקום האירוע נשוא כתב האישום נכחו עשרות מתיישבים ושוטרים, לא עלה בידי הצדדים להביא לעדות אלא עד אחד מטעמו של כל צד, ואף אלה עדויות כבושות, כל זאת לצד שאלות ותמיהות מהותיות העולות מנסיבות מעצרו של הנאשם.
בית המשפט השתכנע כי לא היה מוצדק והוגן לפתוח בהליך פלילי נגד הנאשם, מקום בו לא נמצאה בגרסת המתלונן כל אבחנה אמיתית בינו לבין קהל המתיישבים שהתאסף במקום. יתרה מכך, הפגמים שנפלו בחקירה, השפיעו השפעה רבה על יכולת המאשימה להוכיח את עובדות כתב האישום ברמת הנדרשת. בנסיבות אלה, יש בפגמים שנפלו בהליך החקירה כנגד הנאשם כדי לקפח את הגנתו, באופן מהותי.
כעולה מכלל הראיות, יש להעדיף את גרסת הנאשם באשר לקרות האירועים, למול גרסת עדי התביעה, שמהימנות ומשקל עדויותיהם נפגמו באופן משמעותי נוכח מחדלי חקירה, ואכיפה בררנית ביחס לנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| רעצ (עכו) 37753-02-15 עמית עלון נ' אלן רפאלוב (שלום; דנה עופר; 14/01/16) - 15 ע' |
| עו"ד: י' גינת, א' קליין |
בית המשפט קיבל את ערעור המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל, וקבע כי המבקש פרע את חובו כלפי המשיב נשוא תיק ההוצל"פ. נקבע, כי צירוף הנסיבות המיוחד הינו כזה המצדיק הושטת סעד למבקש, וקביעה כי יש להאריך את המועדים לקיום פסק הדין בהתאם למה שארע בפועל.
בתי-משפט – סמכות – סמכות טבועה
בתי-משפט – הארכת מועד – טעם מיוחד
דיון אזרחי – מועדים – הארכתם
.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של רשם ההוצאה לפועל שעניינה בבקשת המבקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל, נוכח טענתו כי סילק את החוב במלואו. בית המשפט נדרש לשאלת הסמכות הטבועה של טריבונל שיפוטי להאריך מועדים שנקבעו בהסכמת הצדדים.
.
בית המשפט קיבל את הערער ופסק כלהלן:
בערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל, נדרש תצהיר מקום בו יש צורך לאמת עובדות חדשות, אך צורך זה אינו קיים כאשר הערעור מופנה כלפי מסקנות הרשם מהחומר הראייתי שעמד בפניו.
במקרה הנוכחי, המצב הראייתי הצביע על קיומה של הסכמה לדחיית מועד התשלום ביומיים, ולא על משא ומתן שלא התגבש לכדי הסכמה של ממש.
לביהמ"ש סמכות טבועה להאריך מועדים, לרבות מועדים שנקבעו בהסכם בין הצדדים אשר ניתן לו תוקף של פסק דין. דווקא נסיבות המקרה דנן – ולצורך הדיון בשאלה זו, בהנחה שלא הייתה הסכמה בין הצדדים – מצדיקות שימוש באותה סמכות טבועה להארכת מועדים. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [דיון אזרחי] |
|
| תא (חי') 17931-06-15 סנדוויץ בר כרמל בע"מ נ' ליאור אסיס (שלום; רמזי חדיד; 14/01/16) - 14 ע' |
| עו"ד: עופר יעקב, אורן סודאי |
נדחתה טענה בדבר קיומו של השתק שיפוטי כטעם לסילוק התביעה נגדו על הסף. נקבע, כי התובע לא העלה בתיק ההוצל"פ המתנהל בעניינו טענה הפוכה לטענותיו במסגרת הליך זה, אלא הוא רק נמנע מלציין את אותן טענות, זאת ותו לא.
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק שיפוטי
.
הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענת הנתבעת, יש לסלק את התביעה על סף בשל הגשתה בשיהוי ניכר, ולחילופין הואיל והתובע לא דיווח במסגרת תיק האיחוד המתנהל בעניינו על זכויותיו הנטענות נשוא התביעה, דבר המקים כנגדו מניעות והשתק.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
על מנת לקבל את טענת השיהוי חובה להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, כי במשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לבו של התובע. נטל הוכחת טענת השיהוי מוטל על הנתבע המעלה את הטענה.
בנסיבות העניין, אין ממש בטענת הנתבעת כאילו התובע ויתר ומחל, כביכול, על זכויותיו בתביעה והיא לא עמדה בנטל הכבד המוטל עליה להוכחת טענה זו.
ההשתק השיפוטי מתקיים כאשר בעל דין מעלה בהליך אחד טענה שמתקבלת ועל אף זאת הוא שב ומעלה טענה הפוכה בהליך אחר. והנה, במקרה דנן, התובע לא העלה בתיק ההוצל"פ המתנהל בעניינו טענה הפוכה לטענותיו במסגרת הליך זה, אלא הוא רק נמנע מלציין את אותן טענות, זאת ותו לא. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [דיון פלילי] |
|
| תפ (טב') 4688-12-15 שיבאנלי ניעמה חסן נ' מדינת ישראל (שלום; ניר מישורי לב טוב; 13/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת המבקשת להחזרת תפוס. נפסק, כי המשיבה הרימה הנטל הרובץ על כתפיה להפרכת רישום הבעלות של הרכב במשרד הרישוי וכי מבקש 2 הינו בעליו האמתיים של הרכב נשוא בקשה זו.
דיון פלילי – תפיסת רכב – החזרתו
.
המבקשת הגישה בקשה להחזרת תפוס – רכב אשר נתפס על ידי משטרת ישראל. המבקשת טוענת, כי הינה הבעלים של הרכב התפוס נשוא הבקשה וזאת נוכח הרישום במשרד הרישוי.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הנטל להוכחת הבעלות של מבקש 2 ברכב נופל במקרה זה על כתפי המשיבה בשעה שהרכב נשוא הבקשה אינו רשום בבעלות מבקש 2 שעשה על פי הודאתו השימוש ברכב לצורך ביצוע העבירה אלא על שמה של המבקשת אשר אין חולק כי לא קשורה בביצוע עבירות כלשהן באמצעות הרכב.
רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי אינו רישום קונסטיטוטיבי וניתן להוכיח בראיות כי הבעלות ברכב שייכת לאחד אחר אשר אינו רשום כבעלים.
במקרה זה, המשיבה הרימה הנטל הרובץ על כתפיה להפרכת רישום הבעלות של הרכב במשרד הרישוי וכי מבקש 2 הינו בעליו האמתיים של הרכב נשוא בקשה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [בתי-משפט] |
|
| תא (ת"א) 35162-11-14 עדנאן ג'ולאני נ' רמי ברהום ואח' (שלום; יעל ייטב; 12/01/16) - 13 ע' |
| עו"ד: |
בית משפט השלום הורה על מחיקת תביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית. נפסק, כי היות ועסקינן במקרקעין בלתי מוסדרים, אין להוציא מכלל אפשרות, בנסיבות העניין, כי הסמכות למתן הסעד המבוקש בענייננו מסורה דווקא לפקיד ההסדר.
בתי-משפט – סמכות – מקרקעין
.
התובע הגיש בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי מחמת חוסר סמכות עניינית. בבקשתו להעברת התובענה לבית המשפט המחוזי טען התובע כי נוכח טענות אחדים מהנתבעים בדבר חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה וכדי "להפיס" את דעתם של הנתבעים, מן הדין להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי.
.
בית המשפט מחק את התביעה על הסף וקבע כלהלן:
הזכויות נושא התביעה הן לכאורה זכויות אובליגטוריות ולא זכויות קנייניות, שכן מדובר לכאורה במקרקעין בלתי מוסדרים.
במקרקעין שאינם מוסדרים לא ניתן לרשום זכויות קנייניות חדשות עד לסיום ההסדר. במקרים אלה, כבר בשלב המקדמי של דיון בסמכות העניינית, יש לבחון את ההסכם בין הצדדים, על פניו, בכדי להכריע האם הוא עוסק בהתחייבות להעביר זכות קניינית – זכות שתשתכלל לקונה לאחר רישומה על פי סעיף 7 לחוק המקרקעין גמר העסקה – או שמא מדובר בהתחייבות להעביר זכות חוזית הנוגעת למקרקעין.
מכתבי הטענות עולה לכאורה כי מתקיים הליך ההסדר, ואולם לא ברור מדוע נמנע התובע מלהעלות את טענותיו בפני פקיד ההסדר. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [תכנון ובנייה] |
|
| בש (ב"ב) 1044/15 יונתן גבאי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק (שלום; אילן סלע; 10/01/16) - 5 ע' |
| עו"ד: עומר חלמיש, יעל מרמור |
בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי. על אף שהבקשה הוגשה אך לאחרונה, יש להורות על עיכוב הצו עד לסוף תקופת החורף, ועד לאותו מועד ניתן יהיה לדעת גם מה יעלה בגורל הבקשה שהוגשה להכשרת הבנייה.
תכנון ובנייה – הריסה – עיכוב ביצוע
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה מינהלי
.
בקשה לעיכוב צו הריסה מינהלי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בין המקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע צו הריסה, יש לכלול מצב בו היתר הבנייה נמצא בהישג יד מיידי. לכן, ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע צו מקום בו מדובר בהליכי תכנון המצויים בראשית דרכם.
אכן, במקרה זה אין חולק כי הבקשה שהוגשה על ידי המבקשים להכשרת הבנייה נשוא הצו הוגשה רק לאחרונה, למעלה מחודש לאחר שהוצא צו ההריסה. עם זאת, לא הייתה מחלוקת כי הבנייה העיקרית שבוצעה על הגג קיבלה היתר, אף אם הוא שנוי במחלוקת בין הצדדים. טענת המבקשים, שנתמכה בחוות דעת, כי הריסת הבנייה נשוא הצו במהלך החורף תשפיע באופן ממשי על המגורים בבנייה נשוא ההיתר לא נסתרה, והמשיבה לא חלקה עליה.
נוכח האמור, על אף שהבקשה הוגשה אך לאחרונה, יש להורות על עיכוב הצו עד לסוף תקופת החורף, ועד לאותו מועד ניתן יהיה לדעת גם מה יעלה בגורל הבקשה שהוגשה להכשרת הבנייה. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 34681-01-12 עדנה ויהודה קרוננברג בע"מ נ' עיריית רמת גן (שלום; ישי קורן; 06/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: יואב מוזר, עדינה פיבלביץ' |
בהסכמת הצדדים, בית המשפט הורה על הפסקת התובענה. הנתבעת חוייבה לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
דיון אזרחי – תובענה – הפסקתה
דיון אזרחי – הוצאות משפט – הטלתן
דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן
.
התובעת מבקשת להפסיק את התובענה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
ההליכים שנקטה התובעת בתיק זה היו הכרחיים ונמצאו מוצדקים בסופו של יום, וללא הליכים אלה הייתה התובעת ניצבת בפני שוקת שבורה. אלמלא הזדרזה הנתבעת לקבוע עובדות בשטח, והייתה נכונה לעכב את העבודה עד לבירור טענות התובעת בוועדת הערר המחוזית, לא היה צורך בצו מניעה זמני ובכל ההליכים שננקטו בתיק זה.
עד כה, למרות קבלת הבקשה לצו מניעה זמני, לא נפסקו הוצאות לטובת התובעת. אין הצדקה לקפח את התובעת ולגרום לה לצאת מהליך זה בחסרון כיס.
בהסכמת הצדדים, יש להורות על הפסקת התובענה. הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪. בפסיקת ההוצאות נלקחו בחשבון השיקולים הבאים: מחד גיסא – התביעה בעיקרה נמצאה מוצדקת, וניתן צו מניעה זמני שלא בוטל; מאידך גיסא – הדיון בתביעה העיקרית התייתר, והנתבעת חויבה בהוצאות נכבדות במסגרת ההליך המינהלי. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 48186-02-15 ישרוטל בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ (שלום; מיכאל תמיר; 04/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: שלי קאופמן, נתן רסקין |
לא הוכח כי הוראות הוראות הסכם הניהול וחוברת ההסבר לדיירים מחייבות את הנתבעות. אין לקבל את טענת התובעת כי הצבת השלט עולה כדי חוסר תום לב של הנתבעות והפרת חובתן לשתף פעולה עם התובעת.
חוזים – צדדים – אישיות משפטית
.
תביעה למתן צו עשה "המחייב את הנתבעות להסיר באופן מידי את השילוט שנתלה בניגוד להוראות הסכם הניהול, להימנע מלתלות שלטים או סימונים אחרים בחזית הפרויקט, למלא אחר הוראות הסכם הניהול וכן לשלם לתובעת הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד".
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כלהלן:
הנתבעות חתמו על הסכמי הניהול אך ורק כ"חברה" שהקימה את הפרויקט ושהתחייבה לספק לדיירים, בעצמה או באמצעות קבלן משנה, שירותי אחזקה וניהול. הנתבעות אינן חתומות על הסכם הניהול כ"דייר".
גם אם לפי הוראות הסכם הניהול וחוברת ההסבר לדיירים אין להציב שלט מואר בתוך הדירה כפי שעשו הנתבעות, לא הוכח כי ההוראות שנקבעו במסמכים אלה מחייבות את הנתבעות, ואין לקבל את טענת התובעת כי הצבת השלט עולה כדי חוסר תום לב של הנתבעות והפרת חובתן לשתף פעולה עם התובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [מסים] [ארנונה] [רשויות מקומיות] |
|
| תא (ת"א) 3205-07-14 לולי גרבי נ' עירית תל-אביב-יפו (שלום; רונן אילן; 03/01/16) - 9 ע' |
| עו"ד: |
הרישום בספרי הנתבעת לפיו "עיזבון המנוח" מחזיק בנכס איננו אלא טעות. השימוש במושג מבטא את החזקת התובעת בנכס, כיורשת היחידה של המנוח. לא בהיותה "יורשת" חייבת התובעת במיסי ארנונה, אלא בהיותה המחזיקה בנכס.
מסים – ארנונה – מחזיק בנכס מקרקעין
ארנונה – מחזיק בנכס – נטל ההוכחה
רשויות מקומיות – ארנונה – מחזיק בנכס
רשויות מקומיות – גבייה – התיישנות
.
עתירה לפסק דין הצהרתי על היעדר חבות במיסי ארנונה, צו עשה להפסקת הליכי גבייה, ועתירה לפיצויים בסך של 100,000 ₪.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כלהלן:
סעיף 1 בחוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובע את עקרון הנפילה המיידית של העיזבון: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". על בסיס העיקרון המגולם בהוראה זו, מיד בפטירת המנוח עוברים זכויותיו ליורשיו. הצו המצהיר על זהות יורשי המנוח, ואשר מטבע הדברים ניתן לאחר הפטירה ולעיתים זמן רב לאחר הפטירה, איננו אלא צו דקלרטיבי והעברת הזכויות עצמן נעשית מיד עם פטירת המנוח.
הרישום בספרי הנתבעת לפיו "עיזבון המנוח" מחזיק בנכס איננו אלא טעות. השימוש במושג בעצם מבטא את החזקת התובעת בנכס, כיורשת היחידה של המנוח. לא בהיותה "יורשת" חייבת התובעת במיסי ארנונה, אלא בהיותה המחזיקה בנכס.
עם זאת, אך ברור כי אפשר והתובעת לא קיבלה את החזקה בנכס, ולמצער – העבירה את החזקה לצד ג'. כך להלכה אך לא כך למעשה. מאחר והתובעת כלל לא מסרה גרסה שונה באשר להחזקת הנכס ואף לא ביקשה לחקור את נציגי הנתבעת או לכפור בגרסת הנתבעת, אין אלא לקבל את גרסת הנתבעת ולקבוע כי התובעת עצמה, כיורשת היחידה של המנוח, היא זו שהחזיקה בנכס. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 34 [חוזים] |
|
| תמש (אשד') 16862-04-10 האם נ' הבן (משפחה; ענת אלפסי; 30/04/15) - 20 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על ביטול התחייבות להעברת משק מאם לבנה, על אף שבתצהיר ההעברה צוין כי ההתחייבות היא בלתי חוזרת. ביהמ"ש קובע כי התקיימו בענייננו היסודות המקימים את עילת העושק ומכל מקום לא היה מקום ליתן תוקף לסעיף הויתור נוכח גישת הפסיקה בדבר פרשנות מצמצמת לגבי סעיף שכזה וביישום לענייננו.
חוזים – מתנה – ויתור
חוזים – מתנה – התחייבות לתת מתנה
חוזים – מתנה – חזרה ממתנה
חוזים – עושק – הוכחתו
חוזים – עושק – יסודותיו
.
תובענה של אם בגדרה ביקשה לבטל התחייבות ליתן את המשק החקלאי כמתנה לבנה. יצוין כי טרם נתקבל אישור האגודה החקלאית ומנהל מקרקעי ישראל וההעברה לא נסתיימה ברישום. משכך, אין מדובר במתנה שהיא מעשה מוגמר, כי אם בהתחייבות ליתן מתנה. בתצהיר ההעברה צויין כי ההתחייבות היא בלתי חוזרת. הבן טוען כי לאור הוראה זו יש לבצע את ההעברה, בעוד האם טוענת כי לא הבינה על מה היא חותמת ולחלופין טוענת לעושק.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התובענה מהטעמים הבאים:
הלכה פסוקה היא כי יש לפרש בצמצום את סעיף הויתור, כך שיש להקפיד בנתונים שמהם ניתן להסיק ויתור על זכות החזרה. עוד נקבע כי יש לבחון את התנהגות הצדדים בסמוך למועד החתימה על כתב הויתור, על מנת ללמוד האם מתיישבות עם האמור בו. עוד נפסק כי הואיל ויסוד גמירות הדעת אינו מקבל ביטויו בחוק המתנה, יש לבחון קיומו על פי העקרונות שנקבעו בחוק החוזים, לרבות עילות הביטול כגון חוסר תום לב, טעות, הטעיה ועושק.
במקרה דנא ביהמ"ש שוכנע כי הבנתה של האם הייתה כי חותמת על מסמכים לפיהם מעבירה של המחסן שבמשק לשימוש בנה, ותו לא וכי גישתה העקרונית של האם הייתה כי יש לחלק כלל הרכוש בין ילדיה שווה בשווה. בהמשך לכך, ביהמ"ש קובע כי נתמלאו בענייננו שלושת היסודות המקימים את עילת העושק. משכך, ההתחייבות ליתן מתנה מבוטלת, ועל כן אין מקום לבצע העברת הזכויות במשק.
למעלה מן הצורך צוין כי גם אם היה מתברר שאין הדברים עולים כדי עושק, אין מקום ליתן תוקף לסעיף הויתור. כפי שצוין לעיל, הפרשנות שיש ליתן לסעיף זה היא מצמצמת. בענייננו, העברית השגורה בפי האם היא בסיסית בלבד, וברור כי לא יכולה הייתה להבין את השפה המשפטית בה נוסח סעיף הויתור. את עדותה של עורכת הדין לגבי ההסבר שנתנה לאם קשה לקבל, מעצם היותה נגועה בניגוד עניינים. שכן היא ייצגה את הנתבע בלבד ונאמנותה המקצועית מסורה לבן ולא לאם. זאת ועוד, סעיף הויתור עומד בניגוד מוחלט להתנהלותה של האם. כאמור לעיל, האם כלל לא רצתה להעביר לבנה את המשק, כי אם את המחסן, בעוד שאת המשק רצתה להוריש לילדיה שווה בשווה. לא היה כל פרט בהתנהגותה העולה בקנה אחד על ויתור על האפשרות לחזור בה מן ההתחייבות. לפיכך, בכל מקרה לא היה מקום ליתן תוקף לסעיף ויתור על הזכות לחזור בה מההתחייבות; בהעדר ויתור, מדובר בהתחייבות ליתן מתנה אשר ניתן לחזור ממנה כל עוד המקבל לא שינה מצבו לרעה. הבן לא טען דבר בעניין זה, מה גם שהדבר נעשה פרק זמן קצר ביותר לאחר חתימת התצהירים, כחדשיים בלבד. נמצא כי גם מטעם זה, ההעברה בטלה. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 35 [משפחה] [חוזים] |
|
| (י-ם) 1013683/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; נחום שמואל גורטלר, יצחק אלמליח, אליעזר איגרא; 12/01/16) - 20 ע' |
| עו"ד: יעקב קלמן, דן חיים נוטוביץ, ענבל הילי ערה |
הערעור התקבל. נקבע כי הדירה שהועברה לאישה בהסכם הגירושין שייכת לאישה. ביה"ד הרבני הגדול פסק כי אין בנדון דין הברחה.
משפחה – הסכם גירושין – תוקפו
חוזים – חוזה למראית עין – קיומו
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד אזורי שפסק ברוב דעות לבטל נתינה (זכויות הבעל בדירה) שנתן הבעל לשעבר לאשתו בהסכם הגירושין. רקע: בני הזוג התגרשו ובו ביום שבו למגורים משותפים בדירה. ביה"ד סבר שמדובר בהסכם למראית עין וכי על פי הכללים שנקבעו בנתינת הברחה, ברור שהבעל לשעבר נתן את מחצית דירתו רק להברחה (מפני נושים) והנתינה בטלה. לטענת המערערת, מדובר בנתינה גמורה שלא ניתנה לצורך הברחה.
.
ביה"ד הרבני הגדול קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
פסק הדין של דעת הרוב מקובל במישור העקרוני, כל האומדנות שכתבו לגבי דין הברחה הם נכונות. אך לעמדת ביה"ד המקרה דנא אינו דומה למקרים שדנו בהם הראשונים שהביאו.
הרב נחום גורטלר מציין כי מדברי דעת הרוב עולה שדעתם שהבעל נחשב למוחזק בחצי דירה הרשומה על שמו בטאבו, מחמת שהרישום בטאבו מחשיבו למוחזק, עד שמתברר שהוא נתן או מכר כדין את חלקו. דבר זה אינו נראה לרב גורטלר, משום שברור שהבעל קיבל בקניין ונתן חלקו בדירה לאשה. מחמת הקניין שנעשה בהסכם הגירושין, ואישור ההסכם בפסק דין של ביה"ד האזורי, האשה הייתה יכולה להעביר את מחצית הדירה בטאבו על שמה ע"י ההוצאה לפועל, או ע"י הוראה מביה"ד שמורה ללישכה למרשם מקרקעין, להעביר את חלק הרשום הבעל על שם האשה. ולכן נראה נ"ל שהאשה נחשבת למוחזקת על החלק הרשום על שם הבעל. גם אם נאמר שמחמת הדברים דלעיל נוצר ספק מי מוחזק בדירה, מ"מ במקרה כזה זה שיושב בדירה, הוא נחשב למוחזק ולא מוציאין את הדירה ממנו.
מבירור שנעשה בביה"ד הגדול, בהסתמך על מסמכים מתיק הגירושין שפתחה האישה, התברר כי בין הצדדים היה סכסוך קשה שביום אישור הסכם הגירושין, הם כבר גרו בנפרד כחצי שנה, כשהבעל חי ביחידת דיור נפרדת. כך שטענת הבעל שתמיד גר בדירה אין לה בסיס. לאור נתון זה, העלה ביה"ד ספקות בכך שהנתינה היתה רק כדי להבריח נכס זה מנושים . ובמקרה של ספק, האשה נקראת מוחזקת ואין להוציא את מחצית הדירה מחזקתה.
בהקשר זה מציין הרב גורטלר, בין היתר, כי בדין הברחה נאמר דמבטלינן מקח שניתן שלא בתנאי רק כשיש אומדנא גמורה שהמתנה ניתנה לשם הברחה, אולם כשיש ספק כל שהוא באומדנא לא מבטלינן את המקח שנעשה בפני ביה"ד בלי תנאי. ולדעת הרי"ף אם הנותן שייר כל שהוא לא מבטלינן את המקח, ובודאי שטעמו שגם כאשר שייר כל שהוא יש עדין אומדנא גמורה שנתן לשם הברחה, אולם מאחר ויש פגם באומדנא אין בכוח ביה"ד לבטל מקח. וגם במקרה שלנו שהבעל נתן ללא תנאי, ולא מסר מודעה על הנתינה, ולא החתים את האשה על מסמך שהנתינה נעשית לשם הברחה בלבד, ויש באומד הדעת שהמתנה ניתנה לשם הברחה רעותות, ואפשרויות לומר שהמתנה ניתנה שלא לשם הברחה כמפורט בהרחבה בפסק-דינו של הרב גורטלר, על כן אין בכוחו של ביה"ד לבטל את המקח הרב אלמליח והרב איגרא מסכימים עם הרב גורטלר ברובם של דברים ולמסקנה כי אין בנדון דין הברחה. הרב אלמליח מוסיף בין היתר, בדבר קיומו של קניין חזקה וכן האפשרות שרישום הדירה על שם האשה היא מתנה. הרב איגרא, מוסיף בין היתר לעניין אומדנא לביטול שטר תוך סיווג המקרה דנא להסכם מכר ברור בו קיבלה אישה מחצית דירה בתמורה למזונות של ארבעה ילדים ששווי התשלום הוא לפחות חצי מיליון שקלים והיא נשאה במשכנתא ע"פ ההסכם הנ"ל.קרי, מדובר במכר שנתקבלה תמורתו שאין לו כל עניין להלכות הברחה.
לאור כל האמור, הערעור מתקבל ונפסק כי הדירה שהועברה לאישה בהסכם הגירושין שייכת לאישה. |
| חזרה למעלה |
|
| רשם ההוצאה לפועל |
| 36 [הוצאה לפועל] [חוזים] |
|
| (כ"ס) 17-01473-03-8/ פלוני נ' אלמוני (רשם ההוצאה לפועל; גולדשטיין לירן עמית; 16/01/16) - 15 ע' |
| עו"ד: |
רשם ההוצאה לפועל הורה לבנק להשיב לקופת הכינוס מתוך הכספים שקיבל מאת כונס הנכסים את הסך הנדרש לצורך תשלום דמי ההסכמה האחרונים לרשות מקרקעי ישראל בגין עסקת מכר זכויות החייבים לרוכשים. נפסק, כי פרשנות כתבי השיפוי היא מינימאלית ונובעת מלשונו הברורה, כך שפרשנות זו לא חורגת מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל.
הוצאה לפועל – כינוס נכסים – הוצאות הכינוס
הוצאה לפועל – רשם ההוצאה לפועל – סמכותו
חוזים – תניית שיפוי – פרשנותה
.
רשם ההוצאה לפועל נדרש לשאלה: האם יש להורות לבנק , שקיבל כספים מקופת הכינוס כנגד כתבי שיפוי, להשיב לקופת הכינוס חלק מכספים אלו, בגובה חוב דמי חכירה אחרונים לרשות מקרקעי ישראל, ואם כן – מתי ואיך.
.
רשם ההוצאה לפועל קבע כלהלן:
לרשם הוצאה לפועל סמכות טבועה לדון בכל הליכי כינוס הנכסים, לרבות תשלום הוצאות מקופת הכינוס, לרבות קבלת כתבי שיפוי ומימושם, וכל הנכנס בגדר ונדרש כדי להביא להשלמת הליכי המכר ולרישום הנכס ע"ש הקונים.
דמי ההסכמה לרמ"י הם חלק מהוצאות ותשלומים הכרוכים במכר נכס בכינוס נכסים ויש לשלמם מקופת הכינוס.
פרשנות כתבי השיפוי היא מינימאלית ונובעת מלשונו הברורה, כך שפרשנות זו לא חורגת מסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. יציקת פרשנות לתוך כתבי השיפוי אשר תמנע את השבת הכספים לפי התחייבות הבנק לקופת הכינוס לצורך סילוק חוב הרובץ על הנכס – תפגע במטרות המדיניות המשפטית העומדות ביסוד הליכי כינוס הנכסים בהוצאה לפועל ואשר לשמן נחקק סעיף 34א' לחוק המכר.
מדובר בהוצאת כינוס הקודמת לכל זכויות נושה כלשהו כולל נושה ממובטח. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
