| עליון |
| 1 [עונשין] |
 |
| עפ 1233/15 מזערו מאג'ד נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, א' שהם, ע' ברון; 19/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: אייל כהן, סאני שייקיס |
עונשו של המערער – 36 חודשי מאסר בפועל – ראוי ומתאים בנסיבות העניין, ומתיישב עם מידת הענישה הנוהגת באירועי שוד בנסיבות דומות (שוד בחבורה נגד קשישים).
 עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נגד קשישים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוד
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אחדות הענישה
.
ערעור על גז"ד, במסגרתו הושת על המערער עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, בעקבות הרשעתו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת שוד. מדובר בשוד בחבורה של אישה קשישה שהלכה לתומה ברחוב עם חברתה. המערער תצפת על המתרחש ושותפו הוציא לפועל את מעשה השוד.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ע' ברון) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית; הלכה זו נותרה על מכונה גם לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113. חריגים אלו אינם מתקיים בענייננו. עונשו של המערער ראוי ומתאים בנסיבות העניין, ומתיישב עם מידת הענישה הנוהגת באירועי שוד בנסיבות דומות.
ביהמ"ש מרחיב בין היתר לעניין החומרה שבעבירת השוד ובפרט בעת שהיא מבוצעת נגד חסר הישע או הקשיש, שמידת פגיעותו גדולה ויכולתו להתגונן מוגבלת. על ביהמ"ש להוקיע אלימות ממין זה – באמצעות גינוי וענישה מרתיעה של אלו המנצלים בבריונות את יתרונם הפיזי אל מול מי שנקרה בדרכם ונתפס על ידם כקורבן זמין ונוח שבנקל יוכלו לו.
כן נדחתה טענת המערער כי היה מקום להפחית בעונשו נוכח חלקו בעבירה לעומת שותפו. כידוע, עקרון אחידות הענישה מורה את ביהמ"ש להשית עונשים דומים על נאשמים באותה פרשה, זאת ככל שאין שוני משמעותי ומהותי בחלקם במסכת העבריינית ובנסיבותיהם האישיות. בענייננו, המערער ושותפו חברו יחדיו לביצוע המזימה שרקמו. הם ביצעו את העבירה בצוותא חדא – מראשית ההתרחשות ועד תומה, כאשר השניים היו תלויים האחד באחר לצורך השלמת המזימה. אלמלא מילא המערער את התפקיד שיועד לו – ספק אם שותפו היה "יוצא לדרך". אף לאחר מעשה המשיכו השניים בצוותא – תוך שנמלטו בזריזות מהמקום וחילקו ביניהם את השלל. משנתפסו שניהם גם יחד הודו בעבירה והביעו חרטה, ובהתאם גם נגזר עליהם דין אחד. כך נכון וכך הולם בנסיבות המקרה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] |
|
| עא 8102/15 עימאד וג'יה נסיירי נ' יוסרא אחמד קדורה (זועבי) (עליון; י' דנציגר; 19/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: ח'אלד חוסני זועבי |
נדחתה בקשת המבקשים למתן צו זמני המונע דיספוזיציה בנכס נשוא ההליך ולעיכוב ביצוע פסק הדין של בימ"ש המחוזי עד להכרעה בערעור. נפסק כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע חלק מפסק הדין שהוא בגדר "מעשה עשוי", כי אין זה מקרה חריג המצדיק עיכוב ביצוע תשלום הוצאות שהושת על המבקשים, וכי אין ליתן צו בעניין הנכס מאחר שלא ניתן לקבוע שהנזק שעלול להיגרם למבקשים ממכירתו הוא בלתי הפיך ואינו בר פיצוי בכסף, או כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
בתי-משפט – סעדים – עיכוב ביצוע פסק-דין
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים
.
בימ"ש המחוזי קיבל את תביעת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) נגד המבקשים והורה על ביטול הסכם מכר מקרקעין בין המבקשים לבין משיב 2, כמיופה כוחה של המשיבה (להלן: המשיב) לרבות ביטול ומחיקת הערת אזהרה שנרשמה על הנכס לטובת המבקשים. בימ"ש המחוזי הטיל על המבקשים הוצאות לטובת המשיבה וכן הורה כי המשיב יישא בהוצאות. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה למתן צו זמני המונע מהמשיבה לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
.
בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) דחה את הבקשה ופסק כי:
הכרעה בבקשה למתן סעד זמני ובבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תיעשה בהתחשב בסיכוי המבקש לזכות בערעור שהגיש ובמאזן הנוחות בין הצדדים. אמות-מידה אלה נשקלות במסגרת "מקבילית כוחות", לאמור: ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך. לא נמצא כי במקרה זה בחינת אמות-מידה אלה מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.
אשר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הערת האזהרה, שבימ"ש הורה על מחיקתה, נמחקה זה מכבר. מדובר ב"מעשה עשוי" ולמעשה כבר אין חיוב שניתן לעכב בהקשר זה. אשר לתשלום ההוצאות שהוטל על המבקשים, בקשר לחיובים כספיים דוגמת החיוב בהוצאות משפט, הנטייה היא שלא לעכבם אלא במקרים חריגים ביותר, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם. טענת המבקשים כי ייגרם להם נזק חסר תקנה אלמלא תתקבל בקשתם, הועלתה באורח סתמי וגורף ללא התייחסות למצב הכלכלי של המשיבה ולשאלה אם יהיה ביכולתה להשיב את הסכום, היה ויתקבל הערעור. בנוסף, מדובר בסכום נמוך באופן יחסי. למעלה מן הצורך, גם אין מקום לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות שהוטל על המשיב. המשיב לא הגיש בקשה עצמאית לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות וטענתו כי ככל שיתקבל ערעור המבקשים, יהיה הוא פטור מתשלום כספים כלשהם למשיבה, אינה מדויקת וממילא אינה מצדיקה כשלעצמה עיכוב ביצוע.
אשר לבקשה למתן צו זמני שימנע דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור, בענייננו, לא מדובר בנכס המשמש את המבקשים למגורים, כך שדחיית הבקשה אינה מעוררת חשש לפינויים מהנכס. עם זאת, גם במקרים שבהם לא מדובר בדירת מגורים, אך מדובר בנכס מקרקעין שעשוי להימכר לצד שלישי, באופן שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ייטה בימ"ש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע או למתן סעד זמני, לפי העניין. ככלל, תלוי הדבר בשאלה אם מדובר במקרקעין בעלי ערך מיוחד עבור המבקש, שאז עשויה להיות הצדקה להיעתר לבקשה או שמא מדובר במקרקעין שאין להם איכויות מיוחדות והם בני חליפין, שלגביהם אין הצדקה להיעתר לבקשה. במקרה זה לא פירטו המבקשים מהי זיקתם לנכס, מה מטרת רכישתו ואם יש לו ערך מיוחד עבורם. כל שנטען הוא כי דחיית הבקשה תסב להם נזק שאינו בר תיקון. במצב זה, לא ניתן לקבוע שהנזק שעלול להיגרם למבקשים ממכירת הנכס הוא בלתי הפיך ואינו בר פיצוי בכסף, או כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם; באשר לסיכויי הערעור, המערערים מבקשים כי ערכאת הערעור תתערב בקביעותיו העובדתיות ובממצאי המהימנות של בימ"ש קמא, אלא שבאלו נוהגת ערכאת הערעור שלא להתערב בדרך שגרה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בוררות] |
|
| רעא 177/16 שותא שללאשוילי נ' זבולון עדירן בע"מ (עליון; י' דנציגר; 19/01/16) - 7 ע' |
| עו"ד: רועי תמיר, אילון עישר |
בקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות מבוססת על עובדות חדשות שנתגלו לכאורה לאחר שאושר פסק הבוררות. בנסיבות אלה, למבקש עמדה זכות להגיש בקשה חדשה לבימ"ש המחוזי לביטול פסק הבוררות בתוך 45 ימים מיום גילוי העובדות החדשות; מכל מקום, הבקשה אינה עומדת באמות המידה לקבלת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בימ"ש המחוזי בענייני בוררות, וההלכות הדנות באפשרות לבטל פסק בוררות על יסוד הפרת חובת הגילוי מצד הבורר אינן חדשות.
בוררות - החלטות של בית-משפט - רשות ערעור
בוררות - פסק בורר - ביטולו
בוררות - פסק בורר - עילות ביטול
.
בין הצדדים נתגלע סכסוך בקשר עם ביצוע הסכם שנכרת ביניהם לעבודות בנייה של בית מגורים. בפסק בוררות נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סכום כספי. פסק בוררות משלים לא שינה מהכרעה זו. המשיבה הגישה לבימ"ש המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות ופסק הבוררות המשלים. הבקשה התקבלה ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) דחה את הבקשה ופסק כי:
בקשת רשות הערעור כלל לא הייתה אמורה להיות מוגשת לבימ"ש העליון, כי אם לבימ"ש המחוזי. מדובר בבקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות המבוססת על עובדות חדשות שנתגלו לכאורה לאחר שאושר פסק הבוררות. בנסיבות אלה, למבקש עמדה הזכות להגיש בקשה חדשה לביטול פסק הבוררות, בתוך 45 ימים החל מיום גילוי העובדות החדשות הנטענות, וזאת לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות. בקשה חדשה כאמור לא צריכה הייתה להיות מוגשת לבימ"ש העליון. אין זה אפשרי ואף לא רצוי שבימ"ש העליון יתפקד כערכאה דיונית דה-פקטו, ויערוך בירור עובדתי ביחס לעובדות חדשות.
אף אם ניתן היה להגיש את הבקשה במישרין לבימ"ש העליון, היא אינה עומדת באמות המידה לקבלת רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בימ"ש המחוזי בענייני בוררות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. הבקשה אף אינה מצדיקה התערבות בפסק דינו של בימ"ש המחוזי גם משיקולי צדק או מניעת עיוות דין.
הלכת מושקוביץ ושינוי המצב המשפטי שחל בעקבותיה, אינה רלבנטית לענייננו. בעוד ששם דובר באפשרות לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של אחד הצדדים בלבד, הרי שבמקרה דנן טענתו העיקרית של המבקש היא כי הבורר הפר את חובת הגילוי שהוטלה עליו. ההלכות הדנות באפשרות לבטל פסק בוררות על יסוד הפרת חובת הגילוי מצד הבורר אינן חדשות. גם לגופו של עניין המקרה דנן אינו מעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מאחר שאף אם הייתה מוגשת בקשה לביטול פסקי הבוררות לבימ"ש המחוזי כנדרש, נראה כי סיכוייה לא היו גבוהים. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| רעפ 9038/15 מוחמד סרחאן נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 19/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: דורון נגרין, ירון פורר |
הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ועל כן דינה להידחות. בבחינת למעלה מן הצורך, ביהמ"ש דחה את טענות המבקש לגופן. בין היתר, נקבע כי בימ"ש השלום שקל בגזר-דינו, כדבעי, את השיקולים לקולה לרבות נסיבות חייו המיוחדות (תושב "אזור" הנשוי לאישה בעלת אזרחות ישראלית הגרה בישראל) .
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
עונשין – עבירות – שהייה בלתי חוקית
.
בקשת רשות ערעור על גז"ד. רקע: המבקש – "תושב אזור" ללא היתר שהייה או תעסוקה בישראל נשוי לאישה בעלת אזרחות ישראלית הגרה בישראל. המבקש נסע לבקר את אשתו ביחד עם קרוב משפחה של האישה אשר אף הוא תושב האזור. המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: הסעה של תושב זר השוהה בישראל שלא כדין; כניסה לישראל שלא כחוק ועבירה של נהיגה ללא רישיון. בגזה"ד הוטל על המבקש 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 5 חודשי מאסר על תנאי; התחייבות בסכום של 3,000 ₪, כי המבקש לא יעבור, למשך שנתיים, עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; וכן, הורה בימ"ש השלום על חילוט רכבו של המבקש. ערעור על גזה"ד נדחה ומכאן בר"ע זו.
.
ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ועל כן דינה להידחות. בבחינת למעלה מן הצורך, ביהמ"ש דחה את טענות המבקש לגופן. בין היתר, נקבע בימ"ש השלום שקל, כדבעי, את השיקולים לקולה בעניינו של המבקש לרבות נסיבות חייו המיוחדות. כן שוכנע ביהמ"ש כי העונש לו טענה המדינה בדיון בבימ"ש השלום, שקלל בתוכו את הנסיבות לקולה, בעניינו של המבקש, ואינו מהווה "רף עליון", כי אם "רף תחתון" במתחם הענישה בעבירות שביצע המבקש. ביהמ"ש הוסיף, נסיבות חייו של המבקש, אף שהן נוגעות ללב, אינן מצדיקות ביצוע עבירות פליליות, וביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר בעבירות אשר מסכנות את ביטחונה של מדינת ישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] |
|
| רעא 8511/15 חג'אג' אביבה נ' הורטון הסעדה בע"מ (עליון; א' רובינשטיין; 19/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: שמשון רוקח |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה טענה לחוב עקב אי תשלום דמי שכירות בנכס. נפסק כי אין הצדקה להתערב בגלגול נוסף בממצאים שבעובדה וכי אין בכך שבימ"ש ביטל את פסק דינו של בימ"ש השלום כדי ליתן רשות ערעור. לגופו של עניין נדחו טענות המבקשות בעניין נפילת טעות סופר בפסק הדין של בימ"ש השלום, ונקבע כי אין מקום לקבל הבקשה משיקולי צדק והגינות ביחס לטענת המבקשות לפגיעה בשמן הטוב.
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
בתי-משפט – רשות ערעור – התערבות בממצאים עובדתיים
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דין של בימ"ש השלום. עניין הבקשה הוא טענה לחוב עקב אי תשלום דמי שכירות בנכס. המבקשות טוענות כי בפסק הדין של בימ"ש השלום קיימת "טעות סופר" והיה על בימ"ש המחוזי להשיב את התיק אליו כדי לתקנה וכי קביעת בימ"ש לפיה ניסו להרוויח כספים שלא כדין נוכח דרישתם בעניין גובה דמי השכירות מוטעית עובדתית ופוגעת בשמן הטוב.
.
בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה א' רובינשטיין) דחה את הבקשה ופסק כי:
הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ומצדיקה בחינה בגלגול שלישי. עיקר טענות המבקשות עוסקות בשגיאות עובדתיות לכאורה הקיימות בפסק הדין של בימ"ש המחוזי, ובאופן בחינתו של בימ"ש המחוזי את הראיות שעמדו בפניו. טענות מסוג זה אינן חורגות מדל"ת אמות הסכסוך בין הצדדים, בלא השלכות רוחב, ולכן אינן מצדיקות בחינת הבקשה בגלגול שלישי.
קביעותיו העובדתיות של בימ"ש המחוזי מבוססות על הממצאים שעמדו בפניו ובפני בימ"ש השלום. בימ"ש היה ער להלכה בדבר התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית ולחריגים לה, ובחר להתערב בקביעותיו של בימ"ש השלום אך בשל הפער המובהק והבלתי מוסבר בין הסעד לו עתרו המבקשות ובין אשר נפסק. ההלכה בדבר אי התערבות יפה לערכאת הערעור, ומקל וחומר רלבנטית בבקשת רשות ערעור. בענייננו, אין הצדקה כי בימ"ש העליון יתערב בגלגול נוסף בממצאים שבעובדה; הכרעות עובדתיות אינן עניינו של בימ"ש זה בגלגול שלישי. פסק הדין של בימ"ש השלום ניתן לאחר שמיעת עדויות ובחינת הראיות שעמדו בפניו. עצם העובדה שבימ"ש המחוזי הגיע למסקנה, כסמכותו, שיש לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בימ"ש השלום, אין בה כדי ליתן רשות ערעור.
אף לגופם של דברים קשה להלום את טענת המבקשות כי בפסק הדין של בימ"ש השלום נפלה טעות סופר, וכי היה על בימ"ש המחוזי להשיב את התיק אליו. ראשית, אילו סברו המבקשות כי אכן מדובר בטעות סופר, היה עליהן לטעון זאת בתגובתן לערעור שהוגש. אלא שהמבקשות ביקשו להיתלות בקביעות בימ"ש השלום ללא כל טענת טעות סופר, אין מקום לטענה זו בשלב זה. אין מדובר בטעות זניחה שהתגלתה כעת, אלא טעות הנוגעת ללב ליבם של ההליכים. שנית, יש להתייחס לשגגה שנפלה בפסק הדין כמשמעותית יותר מ"טעות סופר" ולכן נדרש בימ"ש המחוזי לטענות גופן והכריע כנדרש; טענת המבקשות בדבר פגיעה בשמן הטוב, נוכח הערת בימ"ש המחוזי בדבר גובה השכירות לו טענו, אינה מצדיקה בחינת עניינן בגלגול שלישי. גם אם סבורות המבקשות כי הדברים נאמרו בלשון חריפה יתר על המידה, מדובר בקביעה שבשיקול דעת בימ"ש ואין בה כדי ליתן מתן רשות ערעור מטעמי הגינות וצדק. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] |
|
| רעפ 280/16 חאזם רדיע נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 19/01/16) - 5 ע' |
| עו"ד: עזאם מסארוה |
הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי על חומרת העונש ועל כן דינה להדחות. ביהמ"ש מוסיף, כי בדין נדחה ערעור המבקש, נוכח התנהלותו בהליכים המשפטיים בעניינו.
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על גז"ד בגדרו הוטל על המבקש עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בעקבות הרשעתו בשני תיקים שונים, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ובעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח. יצוין כי ערעור המבקש לביהמ"ש המחוזי נדחה בהעדר התייצבות ואי תשלום הוצאות שהוטלו על המבקש בגין אי התייצבותו לדיון במועד קודם, זאת לאחר שביהמ"ש מצא שלא לקבל את אישור המחלה שהציג, כמצדיק את היעדרותו של המבקש מן הדיון, וקבע, כי במידה שלא ישולמו ההוצאות עד למועד הדיון, יידחה ערעורו של המבקש לגופו.
.
ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע בקשות לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבלנה במשורה, ורק במקרים בהם עולה שאלה משפטית רחבת היקף וכבדת משקל, אשר חורגת מעניינם של הצדדים; או כאשר עולה חשש לאי צדק או עיוות דין חמור, אשר נגרם למבקש בהליך המשפטי. כאשר הבקשה נוגעת לחומרת העונש אשר הושת על המבקש, תינתן רשות לערער רק מקום בו ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. הבקשה דנא איננה עומדת באמות המידה הללו, ועל כן דינה להידחות.
דין הבקשה לדחות אף לגופה. התנהלותו של המבקש בהליכים המשפטיים בעניינו, מביעה זלזול בהחלטות ביהמ"ש, ובזמנו היקר. נמסר למבקש, מספר פעמים, מטעם ביהמ"ש, כי אישור המחלה, אותו צירף גם לבקשה זו, אינו מצדיק את אי התייצבותו לדיון בעניינו. המבקש גם לא שילם את סכום ההוצאות שהושת עליו, וזאת, על אף שידע, כי אי תשלום, משמעו – דחיית הערעור בעניינו. על כן, בדין נדחה ערעורו של המבקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [בתי סוהר] [משטרה] |
|
| רעב 6253/15 רועי הררי נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 14/01/16) - 7 ע' |
| עו"ד: יונתן נד"ב, חיה ציון זכאי |
נדחתה בקשה למתן רשות ערעור שעניינה דחיית עתירת המבקש-אסיר, לשילובו בסבב חופשות בהעדר מקום להתערבות בה. נפסק, בין היתר, כי עמדת המשטרה בנושא יציאת אסיר המשויך לקטגוריה ב'1 לחופשה, הנמסרת מתוקף סמכותה ולאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי, היא בעלת משקל, והסתמכות המשיב עליה בהחלטתו שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, לעת הזו, מותרת.
בתי סוהר – אסירים – חופשות
בתי סוהר – תנאי מאסר – חופשה
משטרה – תפקידיה – הבטחת שלום הציבור
.
המבקש מרצה עונש מאסר בפועל בן 56 חודשים שנגזר עליו בגין הריגה, ומסווג, לעניין חופשות, לקטגוריה ב'1. בקשת העותר לשילובו בסבב חופשות נדחתה, בעיקר לנוכח התנגדות משטרת ישראל, אשר לאור מידע מודיעיני שנאסף, סברה כי הוצאתו של העותר לחופשה תסייע בידו לקידום עסקיו הפליליים ולחיזוק מעמדו הפלילי. עתירת המבקש כנגד ההחלטה נדחתה בבימ"ש המחוזי ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
המבקש מסווג לעניין חופשות לקטגוריה ב'1. משמעות הדבר, בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים", היא כי המבקש משויך לקבוצת "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס [יחידת מודיעין בתי סוהר של משטרת ישראל] וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/קמב"ס". מכאן, שאין פגם בהסתמכות על עמדת משטרת ישראל לעניין יציאתו לחופשה של אסיר השייך לקטגוריה האמורה, שכן זו "מותנית" באישור היחידה הרלבנטית במשטרת ישראל.
אין "התנגשות" בין עמדת שב"ס לעמדת משטרת ישראל בנוגע ליציאתו לחופשה של המבקש. עמדת שב"ס, המתנגדת ליציאת המבקש לחופשה, נסמכת, בין היתר, על עמדת משטרת ישראל, שאישורה מהווה תנאי להוצאת המבקש לחופשה, בנסיבות. ודוק: יציאת אסיר לחופשה היא עניין הנתון לשיקול דעת הגורמים המוסמכים, והחלטה כאמור צריכה להתקבל, בין היתר, תוך איזון בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה, לבין אינטרס ההגנה על שלום הציבור וביטחונו. משטרת ישראל היא האמונה על קיומו של הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש, ובכלל זה על הבטחת שלום הציבור מפני אסירים בחופשה. מכאן שלא נפל פגם המצדיק התערבות בקביעת בימ"ש קמא שלפיה עמדתה של המשטרה בנושא יציאתו של אסיר המשויך לקטגוריה ב'1 לחופשה, עמדה הנמסרת מתוקף סמכותה של המשטרה, במסגרת הגדרות התפקיד שלה ולאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי, היא בעלת משקל, והסתמכותו של המשיב עליה בהחלטתו שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, לעת הזו, מותרת. בנוסף, החומר המודיעיני מצביע, על פני הדברים, על המשך מעורבותו הלכאורית של המבקש בפעילות פלילית, במהלך מאסרו, וכפועל יוצא מכך על קיומו של חשש לסיכון שלום הציבור וביטחונו, הכרוך ביציאתו של המבקש לחופשה מן הכלא.
בנסיבות אלה, לא נמצא מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה שלא להתיר, לעת הזו, את יציאת המבקש לחופשה, וזאת חרף התנהגותו התקינה בין כותלי בית הסוהר. בהקשר זה צוין גם כי לא נדרש מידע מודיעיני חדש לשם דחיית כל בקשת אסיר ליציאה לחופשה וההכרעה בדבר היא תלוית נסיבות והקשר. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 8 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| עבל (ארצי) 9567-06-12 נינט חנה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יגאל פליטמן, ורדה וירט ליבנה, יעל אנגלברג שהם, נ.צ.: א' כרמון, א' גדעון; 12/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: ורד שהרבני ברקובי, ליאורה קמינצקי פורת |
נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את תביעת המערערת להכיר באירוע שבו נפגעה בגבה כ"פגיעה בעבודה".
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את תביעת המערערת להכיר באירוע שבו לדבריה נפגעה בגבה כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, השופטת י' אנגלברג שהם ונציגי הציבור א' כרמון וא' גדעון) דחה את הערעור, בקובעו כלהלן:
המומחה ציין בחוות דעתו כי מבדיקות ההדמיה עולה בבירור כי פגיעות המערערת מקורן בתהליך תחלואתי ואין הם תוצאת פגיעה טראומטית. די בקביעה זו, כדי לאיין את טענות המערערת שלפיהן פגיעותיה מקורן באירוע הנפילה.
מותב זה לא שוכנע כי נפל כל פגם בחוות הדעת וכי היה מקום למנות מומחה רפואי נוסף. צדק בית הדין האזורי עת הסתמך על חוות דעת המומחה בקביעתו, לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין אירוע הנפילה למצבה הרפואי של המערערת ובדין נדחתה תביעת המערערת. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 9 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (נצ') 28490-03-14 יוסף אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מוסטפא קאסם, נ.צ.: מ' חזיזה, י' אלול; 04/01/16) - 19 ע' |
| עו"ד: שכיב קובטי, אורנית פיכמן, טלי שטקלר-טימסית |
במקרה דנן, ניתוח העובדות שביסוד התאונה, על פי מבחני העזר שנקבעו בפרשת זילברשטיין, מוביל למסקנה כי יש לראות בתאונה אירוע שאירע "עקב" עבודת התובע כעובד בניין.
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
.
התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באירוע כתאונת עבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. הנתבע דחה את התביעה וכנגד החלטת הנתבע, הוגשה התביעה דנן.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט מ' קאסם ונציגי הציבור מ' חזיזה וי' אלול) קבע כלהלן:
ניתוח העובדות שביסוד התאונה, על פי מבחני העזר שנקבעו בפרשת זילברשטיין, מוביל למסקנה כי יש לראות בתאונה אירוע שאירע "עקב" עבודת התובע כעובד בניין.
התוקף עובד באותו אתר עם התובע. עדויותיהם של התובע ובנו, כמו גם חקירתו של התוקף במשטרה, מלמדות כי קיימת זיקה בין העבודה לאירוע הנטען, שכן כל האירוע התרחש, לאחר שקצפו של התוקף יצא בזיקה לעבודתו באתר ולאחר שביקש לסיים את עבודתו.
לא הוכח כי הסיבה לאירוע הייתה בעקבות סכסוך אישי כלשהו, וכל ההשערות שהועלו במסגרת ההליך לא נתמכו בראיות כנדרש. בדיקת תפקידם, זהותם, קשרי העבודה של המעורבים באירוע כמו גם מקום הפגיעה ונסיבותיה, מצדיקים קביעת זיקה בין העבודה לאירוע. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 10 [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (ת"א) 60876-03-11 זפרני ג'ורג' ו 142 אח' נ' ראש עיריית הרצליה גב' יעל אגמון (מנהלי; ד"ר עודד מודריק; 17/01/16) - 51 ע' |
| עו"ד: צבי אגמון, אברהם פורטן, קובי בן צבי, גד טיכו, אסף פריאל, ענת בירן, אפרת לרנר, ד. קירשנבאום, יוסף גרנות, עופר לוי, ניר קהת, אלחנן ויניצקי, אביגיל מנדל, טלי סלטון-ישועה, חיים וינטרוב, מרדכי תגר, אברהם זיו כהן, דרור ויגדור, ירון קוסטליץ, יואב סגל, רונן ברק, ליאור כץ, לירון יכין, ר |
נדחו עתירות שהוגשו בעניין חוקיותו, תקפותו ויעילותו של מתווה פעולה שהתוותה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה לשם יישומו של פסק דין של בית המשפט העליון בהקשר למתחם קרקעי המכונה "המרינה בהרצליה" שבמסגרתו הטיל בית המשפט על מוסד התכנון המקומי חבות להתוות תוכנית שמכוחה יתממש ייעוד הדירות כדירות נופש.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – סמכויותיהן
משפט מינהלי – רשות מינהלית – וועדה מקומית לתכנון ובנייה
משפט מינהלי – סמכות – אכיפת החוק
משפט מינהלי – סמכות – קיומה
.
בית המשפט נדרש לשאלת חוקיותו, תקפותו ויעילותו של מתווה פעולה שהתוותה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה לשם יישומו של פסק דין של בית המשפט העליון בהקשר למתחם קרקעי המכונה "המרינה בהרצליה" שבמסגרתו הטיל בית המשפט על מוסד התכנון המקומי חבות להתוות תוכנית שמכוחה יתממש ייעוד הדירות כדירות נופש.
.
בית המשפט דחה את העתירות ופסק כלהלן:
אכן חובת שמיעתו הראויה של מי שעלול להיפגע מהחלטה שהתקבלה בידי רשות מנהלית היא מעיקרי הצדק הטבעי ויסוד מוסד בדיני המנהל הציבורי. בדנן נערך שימוע כפול ומכופל ואפשר אפילו לומר משולש.
הטיעון שהוועדה המקומית גיבשה את המתווה בלי תשתית עובדתית נאותה לוקה בחוסר הוגנות.
פסק בית המשפט העליון השאיר בידי הרשות ברירה בין חלופות. הבחירה בחלופה כלשהי הותנתה ביעילות החלופה והתאמתה לתכלית המתוארת בפסק. אין זה נכון שגורמי הרשות לא בחנו חלופות.
למתווה שני מקורות עיגון. המקור האחד הוא פסק בית המשפט העליון. בית המשפט העליון, המוסמך על פי דין ליתן צווי עשה, הורה למוסד התכנון המקומי לערוך מתכונת מחייבת שתחייב את בעלי הנכסים ותבטיח את מימוש עקרונות פסק הדין. מקור העיגון השני הוא הוראת הדין המורה למוסד התכנון המקומי לנקוט צעדים להבטחת קיומו של חוק התכנון וכל תקנה לפיו. על כן, יש לקבוע, כי המתווה הותווה בידי גורם בן סמך.
המתווה אינו פוגע פגיעה בלתי מידתית בזכות יסוד חוקתית. אין בו פגיע בזכות החזקה בנכסים פרטיים משום שהפסק הגביל את הזכות הן מכוח הביטוי "נופש" והן על פי פרק הזמן שמתיישב עם הגדרת "נופש". |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] |
|
| עתמ (נצ') 65424-12-15 ענאד ספדי נ' מר אורי אילן ממונה מחוז הצפון משרד הפנים (מנהלי; זיאד הווארי; 31/12/15) - 6 ע' |
| עו"ד: |
במקרה הנדון מדובר בהחלטה לכנס את מליאת המועצה הממונה הראשונה לבחירת ראש רשות. זו "החלטה הטעונה אישור שר הפנים", ולפיכך אין לבימ"ש לעניינים מנהליים סמכות עניינים לדון בה.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
רשויות מקומיות – מועצות מקומיות – כינוס מועצה ראשונה
.
בקשה למתן צו מניעה זמני וצו ארעי, המורה למשיב 1 להימנע מלכנס את מליאת המועצה הממונה הראשונה בכפר מסעדה, בישיבה שעניינה בחירת ראש רשות בכפר מסעדה. המשיבים העלו טענה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בסעדים אשר נתבקשו.
.
בימ"ש לעניינים מנהליים דחה את הבקשה מחמת חוסר סמכות עניינית:
בימ"ש לעניינים מנהליים שואב את סמכותו מהתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים. המבקשים הגישו את בקשתם בהתאם לסעיף 8 לתוספת, שעניינה רשויות מקומיות. סעיף 8(א) עניינו בהחלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים. סעיף 8(ב) עוסק בכשירות כהונה ופסלות לכהונה של ראש רשות מקומית, והוא אינו רלוונטי לענייננו.
הסמכות למנות את חברי המועצה הראשונה הממונה היא בידי שר הפנים. השר הוא הרשאי למנות בכל עת חברים נוספים למועצה או להעביר חבר מועצה מכהונתו (סעיף 3 לצו המועצות המקומיות א'). סעיף 5 לצו קובע כי הישיבה הראשונה של מועצה ממונה תתכנס ע"פ הזמנת השר והוא ישב בראשה וינהלה עד שייבחר ראש המועצה.
ברור אם כן, כי כיום, ודאי טרם נבחר ראש המועצה, הרי שהשר הוא היושב בראש המועצה ועל כן, אין כל סמכות עניינית לבימ"ש זה לדון בסוגיה, שכן המדובר ב"החלטה הטעונה אישור שר הפנים". |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 12 [חוזים] [נאמנות] |
|
| תא (ת"א) 52781-12-12 אליעזר אילן נ' הקדש הגר האדמו"ר הרב חיים זצ"ל והרבנית ראצה ז"ל (מחוזי; יהושע גייפמן; 17/01/16) - 13 ע' |
| עו"ד: חגי אברהמי, ברוך הגר |
נדחתה תביעה להורות על אכיפת התחייבות בעל פה שניתנה לכאורה על ידי אחד מנאמני הקדש ציבורי, למכור לתובע דירות המצויות במקרקעין שהם בבעלות ההקדש.
חוזים – כריתת חוזה – היעדרה
חוזים – מכר – התחייבות למכור נכס
נאמנות – נאמן – חריגה מסמכות
.
תביעה להורות על אכיפת התחייבות בעל פה שניתנה לכאורה על ידי אחד מנאמני הקדש ציבורי, לפיה תימכרנה לתובע זכויות הבעלות בשתי דירות המצויות במקרקעין שהם בבעלות ההקדש.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
גם אם ניתנה הבטחה אחד הנאמנים בעניין המכר – לא סוכמו פרטים מינימליים הנדרשים להסכם מכר. גם אם היינו רואים בהתחייבותו של 1 מ-6 הנאמנים, התחייבות תקפה – יש להורות על ביטולה לפי הוראות חוק הנאמנות, באשר ההתחייבות נעשתה תוך הפרת חובת הנאמנות והתובע ידע או היה עליו לדעת על כך. ראשית, אין טענה ששולמה מלוא התמורה. שנית, לא השתכלל הסכם מכר מחייב והתובע היה צריך לדעת שלא ניתן לרכוש זכויות ללא מילוי דרישות רשם ההקדשות להסכמת כל נאמני ההקדש או החלטה של ביהמ"ש המחוזי. שלישית, תום הלב נדרש גם בסעיף 9(ב) לחוק הנאמנות ובענייננו התובע נעדר תום לב. רביעית, בנית קומות נוספות על גג הבניין יכולה להוות עילת פינוי כנגד התובע – הדייר המוגן בדירה. חמישית, גם אם הדירות הובטחו לתובע ע"י אחד הנאמנים, על כל הנאמנים לפעול יחדיו והיתר לא התחייבו למכור לתובע את הדירות. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [מקרקעין] |
|
| רמש (חי') 37063-11-15 נ.א נ' ג.ב (מחוזי; סארי ג'יוסי; 14/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: אסיא סיוון, לילך איזנברג, א. טירר, רעות דניאל |
בנסיבות המקרה הנדון, יש מקום להתחיל בהליך פירוק שיתוף בין אחיות בדירת מגורים, אך מכירת הדירה תעוכב עד להכרעה בטענת ההגנה שהעלתה המבקשת כנגד פירוק השיתוף.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף
מקרקעין – שיתוף – פירוקו
מקרקעין – פירוק שיתוף – בדרך של מכירה
.
בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה במסגרת תביעה לפירוק שיתוף בין אחיות בדירת מגורים, לפיה במידה והצדדים לא יגיעו להסכמות ביניהם תוך 30 יום, תוצע הדירה למכירה בשוק החופשי ותהא למבקשת זכות ראשונים לרכוש את חלקן של אחיותיה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
בנסיבות העניין, טענת המבקשת להסכמות העבר, לפיהן תרכוש את חלקי אחיותיה בדירה בהתאם למחירה דאז, נראית דחוקה. עם זאת, בטרם יתן צו לפירוק שיתוף על ביהמ"ש לענייני משפחה לבחון האם מדובר בדיון מורכב שצפוי להימשך זמן רב, שאז יכול שיהווה הדבר שיקול שלא לעכב פירוק השיתוף, או שמא ניתן תוך זמן סביר להכריע במכלול הטענות, שאז ראוי להשעות את הפירוק עד להכרעה בסכסוך. בנסיבות העניין ולאור טענת המבקשת, היה נכון יותר לנסות ולברר את המחלוקת במהרה, אך בה בעת להניע את גלגלי הליך פירוק השיתוף, כך שזמן הביניים עד לבירור טענת ההגנה ינוצל לשם קידום פירוק השיתוף, וזה יתאפשר מיד לאחר ההכרעה בטענת ההגנה. החלטת בימ"ש קמא תישאר על כנה אך מכר הדירה יעוכב עד להכרעה בטענת ההגנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 29532-02-15 מדינת ישראל נ' מחמד שוויקי (מחוזי; יורם נועם; 14/01/16) - 3 ע' |
| עו"ד: רמי עותמן, בן גל |
בית המשפט אישר הסדר טיעון בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות סיוע להצתה, סיוע להתפרצות למקום מגורים וסיוע לגניבה.
דיון פלילי – הסדר טיעון – כיבודו
עונשין – ענישה – הסדר טיעון
.
הורשע הנאשם, במסגרת הסדר טיעון "סגור", בעבירות סיוע להצתה שבעטייה נגרם מות המנוחה, סיוע להתפרצות למקום מגורים, סיוע לגניבה ושיבוש הליכי משפט.
.
בית המשפט המחוזי אישר את הסדר הטיעון ופסק:
לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים, ולאור הפסיקה לפיה ככלל יש לכבד הסדרי טיעון, אין מקום לסטות מהענישה המוסכמת על הצדדים. לפיכך, הושתו על הנאשם 26.5 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצויים לנפגעי העבירה: 10,000 ₪ לבעלה של המנוחה, 8,000 ₪ לבעל הדירה שנשרפה ו-2,000 ₪ למי שהחזיקה בחדר שנשרף. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [חוזים] |
|
| תא (נצ') 40400-03-11 ר.ש.נ.י. בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (מחוזי; יונתן אברהם; 07/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: עמנואל סלומונוב |
התובעת זכאית לפיצויי קיום בגין העדר יכולת לממש את זכיית התובעת מכרז, בשל תפיסת חזקה במגרש ע"י צדדים שלישיים.
חוזים – תרופות – פיצויים
חוזים – פיצויים – פיצויי קיום
.
תביעה לפיצוי בגין העדר יכולת לממש את זכיית התובעת במגרש במסגרת מכרז, בשל תפיסת חזקה במגרש ע"י צדדים שלישיים. המחלוקת היא בשאלת סוג הפיצוי המגיע לתובעת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
הכלל הוא שיש להעניק פיצויי קיום ואילו פיצויי הסתמכות נדירים למדיי ויש הסוברים שכלל לא ניתן להעניקם. במקרה דנן הנזק של התובעת הינו אובדן רווחים מדמי השכירות של הקרקע והמבנה שהיה נבנה עליה, יחדיו, אלמלא הופר ההסכם ע"י התובעת. במצב דברים זה יש לפסוק פיצויי קיום כמבוקש ע"י התובעת – פיצוי הנגזר מן האפשרות להקים על המגרש מבנה ולקבל עבורו דמי שכירות. ברם מסכומים אלה יש לנכות את עלויות הבניה שהיו צפויות על מנת להקים את הנכס הבנוי, הואיל שהוצאה זו נחסכה מהתובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [עונשין] [בתי-משפט] |
|
| תפח (ב"ש) 4319-03-15 מדינת ישראל נ' ציון בן חמו (מחוזי; חני סלוטקי, אלון אינפלד, אריאל חזק; 07/01/16) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש המחוזי בהרכב רגיל, הוא המוסמך לדון בעבירת "סיוע לאויב במלחמה", שעונשה יכול להיות עונש מוות בהתקיים נסיבה מחמירה, כאשר אותה נסיבה מחמירה לא מיוחסת לנאשם.
עונשין – עבירות – סיוע לאויב במלחמה
עונשין – ענישה – סמכות ענישה
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט המחוזי
.
החלטה שעניינה שאלת הסמכות לדון בעבירת "סיוע לאויב במלחמה", שעונשה המרבי יכול להיות עונש מוות אם "העבירה נעברה בתקופה בה מתנהלות פעולות איבה צבאיות", כאשר כתב האישום אינו מיחס לנאשם ביצוע המעשה בנסיבות אלה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את טענת העדר הסמכות ופסק:
הפירוש הנכון של סעיף 96 לחוק העונשין, הוא כי התנאי להשתת עונש מוות על העובר עבירה שעונשה מוות לפי פרק ז לחוק העונשין, אינו תנאי בענישה הקשור לשלב גזר הדין אלא נסיבה מחמירה, כחלק מהגדרת העבירה. כתב האישום דנן אינו כולל טענה מפורשת כי מתקיימת הנסיבה המחמירה המאפשרת לביהמ"ש להטיל עונש מוות, לכן המדובר בעבירה שעונשה המרבי הוא מאסר עולם. באין סמכות בידי ביהמ"ש לגזור עונש מוות – נוכח אי קיום יסוד מיסודות "הנסיבות המחמירות" – לא ניתן לומר כי העבירה "עונשה מוות" ואין מקום להבאת הדיון בפני ביהמ"ש המיוחד הדן בעבירות שעונשן עונש מוות, אלא יש להביאו בפני ביהמ"ש המחוזי בהרכב רגיל. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [שטרות] |
|
| עא (ת"א) 12145-05-14 מ.מ.מ. אגרו לוג'יק ישראל בע"מ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ (מחוזי; רות לבהר שרון; 04/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: רון קולנברג, אדם עמרני |
נדחה ערעור על פסק דין במסגרתו התקבלה תביעה לפירעון שיק שמשכה המערערת, תוך שנקבע כי בנסיבות לא ניתן לטעון לכישלון תמורה מלא או לכישלון תמורה חלקי קצוב.
שטרות – שיקים – תביעה על-פיהם
שטרות – שיקים – ביטולם
שטרות – הגנות בפני תביעה שטרית – כישלון תמורה
.
ערעור על פסק דין במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה לפירעון שיק שמשכה המערערת למי שסיפק לה סחורה, הוסב למשיבה ובוטל לאחר מכן על ידי המערערת.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
כישלון תמורה מלא מתקיים כאשר מוכר סחורה או ספק שירות אינו מספק כלל את הסחורה או השירות, או כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה, או שהסחורה אינה מתאימה והרוכש מודיע על ביטול ההסכם. בצדק קבע בימ"ש קמא בענייננו, כי משחלק מהסחורה סופק לא ניתן לטעון לכישלון תמורה מלא. לא ניתן אף לקבל טענה של כישלון תמורה חלקי קצוב כאשר מדובר בתשלום מקדמות עבור הספקת סחורה חקלאית על פני עונה שלמה, המחלוקת התעוררה באמצע העונה וההסכם אינו מציין כמות מסוימת שיש לספק בגין כל שיק שנמסר. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] [ראיות] |
|
| תא (ת"א) 8024-12-14 דינה שמע נ' עיריית רמת גן (מחוזי; אביגיל כהן; 31/12/15) - 6 ע' |
| עו"ד: אריאל בן בש"ט, שמואל אורן , אמיר מורצקי |
בית המשפט הורה על הוצאת חוות דעת שהוגשה מטעם הנתבעת, שכן חוות הדעת שהגישו התובעים אינה חוות דעת משפטית ולא היה צורך בחוות דעת נגדית מטעם הנתבעים.
דיון אזרחי – מומחים – חוות-דעת מומחה
ראיות – חוות דעת מומחה – פסילתה
.
בקשת התובעים להוציא מתיק ביהמ"ש חוות דעת שהוגשה מטעם הנתבעת, במסגרת תביעה להשבת היטל סלילת רחובות ששילמו המבקשים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
אין מחלוקת על כך שעו"ד אינו אמור להגיש "חוות דעת משפטית" ביחס לדין הישראלי, אלא שהנתבעת טוענת כי חוות הדעת היא מענה לחוות הדעת שהגישו התובעים מטעם עורכת דין, שמטרתה להוכיח כי על העירייה להשיב לתובעים את היטל הסלילה הואיל והתנהלות העירייה מהווה גביה רטרואקטיבית אסורה. חוות הדעת שהגישו התובעים אינה חוות דעת משפטית. אמנם היא כוללת גם התייחסות לעניינים משפטיים, אך עיקרה בהתייחסות להיבט הכלכלי בהתנהלות העירייה ביחס לגבייה ושימוש בכספי היטל הסלילה מניסיונה המקצועי של עורכת הדין כגזברית ברשויות מקומיות. עם זאת, לא ניתן יהיה לקבל את חוות הדעת בנוגע לפרשנות החוק או להיבטים משפטיים, שהם למעשה בעניינים משפטיים. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [ראיות] [דיון פלילי] |
|
| תפ (ב"ש) 57436-06-13 מדינת ישראל נ' יזרחיה מאי-וינטרס (מחוזי; אלון אינפלד; 24/12/15) - 63 ע' |
| עו"ד: מיטל אולק מויאל, טאהר אלמכאוי, אמיר ברק, מוסטפא נסאר |
בית המשפט הרשיע את הנאשם 1 בעבירות אלימות ותקיפה חמורות וזיכה את הנאשמים 2 – 3 מביצוע אותן עבירות. נפסק, ביחס לנאשם 2, כי יש באליבי כדי לעורר ספק סביר ביחס לאשמת נאשם זה. במיוחד נכונים הדברים כאשר האליבי לא נחקר כראוי על ידי המשטרה.
ראיות – אליבי – חובת המשטרה
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
ראיות – עדות – בחינתה
.
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום שבו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; סחיטה בכוח; חבלה בכוונה מחמירה; תקיפה הגורמת חבלות של ממש בנסיבות מחמירות; וכן הסתייעות ברכב לביצוע פשע – לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בנסיבות, אין כל סיבה להניח שאי התאמה כזו או אחרת בפרט כזה או אחר, יכולה ללמד על העדר מהימנות המתלונן. יש לאתר עדי אליבי ולחקרם, כבר במשטרה, וסמוך ככל שניתן להעלאת הטענה. למרבה הצער, האליבי לא נחקר במקרה זה.
יש מקרים בהם, למרות המחדל בהימנעות מחקירת עדי אליבי, עדיין ניתן להרשיע. אולם, כדי להתגבר על מחדל כזה יש צורך בראיות חד משמעיות וברורות ביותר, אשר גם עד אליבי משכנע לא יכול היה לעמוד מולן. לשם כך, לא די בעד יחיד, אף אם עשה רושם מהימן כמו המתלונן, כדי להתגבר על המחדל, אלא בנסיבות מיוחדות.
בנסיבות, ניתן היה להרשיע את כל הנאשמים, על פי עדות המתלונן, אלמלא טענת האליבי שלא נבדקה כראוי. נוכח עדותו המשכנעת והמחוזקת של המתלונן, למרות הפגם של אי בדיקת האליבי של הנאשם 2, הרי שביחס לזיהוי הנאשם 1 כאחד התוקפים יש חיזוק כפול ומכופל בראיות, על גבול הסיוע.
במקרה זה אין הראיה הנוספת מספיקה כדי להסיר הספק שנותר ביחס לאשמת הנאשם 2 או הנאשם 3.
מכלול הנסיבות מלמד בעליל כי הכוונה לא הייתה "רק" לגרום לפציעה או חבלה, אלא לגרום לחבלה חמורה ומשמעותית, על ידי ריבוי המכות, המשך המכות לאחר הבריחה ולאחר חבלות "רגילות", בעיטות באדם השוכב, ניסיון דקירה וגם הטחת אבן משתלבת, בעוצמה, בראשו של האדם המוכה השוכב על הארץ. בנסיבות העניין, מתקיימת גם העבירה של גרימת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [דיון אזרחי] |
|
| רמש (חי') 21128-11-15 ר.ד נ' א.ר (מחוזי; אספרנצה אלון; 14/12/15) - 7 ע' |
| עו"ד: יוסף מעודה, איתי שטאווי, גיל דוידסון |
בית המשפט שלערעור האריך את המועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המבקשת, לצורך חשיפת האמת ומתן הכרעה נכונה, ועל מנת שלא להכביד על הצדדים בעתיד.
דיון אזרחי – תצהיר – הגשתו
דיון אזרחי – מועדים – הארכתם
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה הדוחה את בקשת המבקשת 2 להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, באיחור.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ראשית, ה"צפיה" היזומה של ב"כ המשיבים, אשר תועדה באתר "נט המשפט" אינה מבחינת המצאה כדין. יש הגיון בהתרשמות בימ"ש קמא כי מדובר במקצה שיפורים לאחר תחילת ההוכחות. עם זאת, אי קבלת התצהיר ובאופן מובנה שלילת עדותה של בעלת דין, תמנע מביהמ"ש קמא פרישה מלאה של התשתית הראייתית, לצורך חשיפת האמת ומתן הכרעה נכונה וצודקת, ועלולה להוביל לניהול ההליך באופן שגוי או שיש בו כדי להביא בעתיד להליך נוסף ובכך להכביד על כל הצדדים. לפיכך, יוארך המועד להגשת התצהיר. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 21 [חוזים] |
|
| תא (חי') 32746-04-13 החקלאי בת שלמה - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ נ' חן שנהב (שלום; אורי גולדקורן; 08/01/16) - 19 ע' |
| עו"ד: שלום אלון, דורון גושן |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעת כנגד הנתבעת לתשלום יתרת דמי פיתוח. בתוך כך, נדחתה טענת הנתבעת לפיה, בין השאר, היא חתמה על ההסכם בכפיה ותוך עושק.
חוזים – עושק – אי-הוכחתו
חוזים – עושק – יסודותיו
חוזים – שינוי חוזה – על-ידי התנהגות
חוזים – פיצויים מוסכמים – התערבות בית המשפט
.
האגודה הגישה כנגד הנתבעת תביעה לתשלום יתרת דמי הפיתוח. הנתבעת סירבה לשלם את יתרת דמי הפיתוח, מאחר וטענה כי חתמה על ההסכם בכפיה ותוך עושק, כי ההסכם שונה בשלב מאוחר יותר, וכי האגודה אינה זכאית לקבל דמי פיתוח כל עוד שילמה בגין הוצאות פיתוח.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
סעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים מאפשרים למתקשר בחוזה לבטל אותו במצב של כפיה או עושק. סעיף 20 לחוק זה קובע את דרך הביטול.
נסיבות חתימתה של הנתבעת על ההסכם אינן מצביעות על עושק, מאחר ולא התקיים אף אחד משלושת התנאים המרכיבים אותו. עצם הסתייגותה של הנתבעת מגובה דמי הפיתוח אינו מצביע על מצוקה כבדת משקל בה הייתה שרויה. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בדרישה כספית חריגה בגובהה ובלתי סבירה.
אף אם היה מדובר בעושק או בכפיה, לא מימשה הנתבעת את האפשרות הקבועה בחוק החוזים לבטל את ההסכם, כולו או חלקו. כפי שבדרך-כלל חוזה יכול להיכרת באמצעות התנהגות הצדדים, כך יכולים צדדים לחוזה לשנותו באמצעות התנהגותם.
בנסיבות העניין אין מקום לחייבה לשלם אף את הפיצוי המוסכם, או פיצוי אחר. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [דיון פלילי] [משטרה] [ראיות] |
|
| תפ (קצ') 18245-01-12 מדינת ישראל נ' עלי בן מוחמד טוויל (שלום; דניאל קירס; 07/01/16) - 9 ע' |
| עו"ד: לני אלפורד , צביקה כוחן, שאדי משהור |
* בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה של החזקת חיית בר מוגנת. נפסק, כי דין נוצות החוחיות להיפסל כראיה. בהעדר הנוצות, אין תשתית ראייתית בעניין החזקת חיית בר.
דיון פלילי – חיפוש – סמכות
משטרה – סמכויות שוטר – חיפוש
ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים
ראיות – קבילות – ראיה פסולה
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת החזקת חיית בר מוגנת. הסנגור טען כי דין הנוצות להיפסל כראיה, שכן השוטר לא היה מוסמך לבצע את החיפוש ברכב, והנאשמים לא נתנו הסכמה מדעת לחיפוש.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם, בקובעו כלהלן:
במקרה דנן, חיית הבר המוגנת (הנוצות) נתפסה בחיפוש בלתי חוקי. יש לבחון, האם יש מקום לפסול ראיה זו בעקבות אי החוקיות שנפלה בהשגתה.
כמו המסקנה בפרשות בן חיים וג'בלי בעניין בן חיים, המסקנה המתחייבת בענייננו היא כי קבלת הנוצות כראיה תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות הנאשם 2 להליך הוגן שכן, כאן כמו שם, אלמלא החיפושים הבלתי חוקיים, המאשימה לא הייתה משיגה את הנוצות.
דין נוצות החוחיות להיפסל כראיה. בהעדר הנוצות, אין תשתית ראייתית בעניין החזקת חיית בר (לא כל שכן תשתית ראייתית המסירה ספק סביר). זאת, גם אם נתעלם מכך שיש לפסול גם את כל יתר ציוד הצייד שנתפס בחיפוש, וגם נוכח הראיות הבלתי מבוטלות לפיהן עסקו הנאשמים בצייד חוחיות, קרי – פעולת צייד לשם צידת חוחית. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [מקרקעין] |
|
| תא (י-ם) 33580-10-10 דוד כהן נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל (שלום; קרן אזולאי; 06/01/16) - 18 ע' |
| עו"ד: עוז אלדד, דניאל גלס חיים |
נדחתה, ברובה, תביעת התובע כנגד מינהל מקרקעי ישראל, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות פינויו מהנכס שבו התגורר יחד עם רעייתו. נפסק, כי במקרה זה אין מקום לקביעה כי הליך הפינוי נעשה שלא כדין, באופן שמצדיק תשלום פיצוי לתובע.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי
מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות פינויו מהנכס שבו התגורר יחד עם רעייתו. יריעת המחלוקת בין הצדדים מחייבת הכרעה בשתי שאלות. האחת, האם פינוי התובע ורעייתו נעשה כדין. השנייה, האם זכאי התובע לפיצוי בגין פינוי המיטלטלין מהדירה ובגין העובדה שרכושו לא הושב לו. אדון בשאלות אלה כסדרן.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ניתן לנקוט הליכי פינוי גם כלפי מי שלא ניתן נגדו פסק דין לסילוק יד, וזאת, אם הוא החזיק בנכס במועד שבו נמסרה הודעת הפינוי לחייב.
בהתאם להסדר המיוחד הקבוע בסעיפים 66-64 לחוק ההוצאה לפועל, אין הזוכה חייב לנהל הליך פינוי ביחס לכל אחד מן המחזיקים בנכס. ככל שמחזיק סבור שיש לו זכות עצמאית – שאינה יונקת מזכותו של החייב – הנטל מוטל עליו לפנות לראש ההוצאה לפועל, ובהמשך, ככל שניתן עיכוב הליכים, לפתוח הליך מתאים בבית המשפט לבירור זכויותיו בנכס. במקרה שלפניי הדבר לא נעשה.
מכלול החומר הראייתי שהוצג מעלה ספק אם החלטת ראש ההוצאה לפועל שהורתה על השבת חלק מהמיטלטלין ללא תשלום דמי אחסנה הועברה לידיעת קבלן הביצוע.
במקרה זה, יש מקום להורות על פיצוי ביחס לציוד האישי וכלי המטבח של התובע, לגביהן לא היה עוררין כי היו שלו ושל רעייתו וכי נקבע בהחלטת ראש ההוצאה לפועל שיימסרו לתובע ללא עלויות אחסנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [הגנת הדייר] [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 2529-04-12 רחמים סילס נ' פנינה קולוסובסקי (שלום; מעין צור; 29/12/15) - 8 ע' |
| עו"ד: יחזקאל חרלף, גיל צבע |
נדחו שתי תביעות לפינוי מושכר בשכירות מוגנת. בית המשפט דחה את עילות הפינוי הנטענות: הפסקת תשלום דמי השכירות ונטישה.
הגנת הדייר – פינוי – תביעת פינוי
הגנת הדייר – דמי שכירות – תשלומם
הגנת הדייר – נטישה – יסודותיה
הגנת הדייר – נטישה – בית עסק
מקרקעין – שכירות – דמי שימוש ראויים
.
עסקינן בשתי תביעות לפינוי מושכר בשכירות מוגנת ולתשלום שכר דירה ודמי שימוש ראויים.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
אי תשלום דמי שכירות כעילת פינוי מוסדר בסעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר. הסעיף קובע כי קמה עילת פינוי כאשר "הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו". בפסיקה נקבע שרק ניתוק קבוע בהמשכיות תשלומי דמי שכירות מקים עילת פינוי נגד דייר מוגן.
אי תשלום הפרשי ההצמדה אינו מקים עילת פינוי בשל הפסקת תשלום דמי השכירות, בפרט בנסיבותיו של מקרה זה. ראשית, אין מדובר בניתוק קבוע בתשלום דמי השכירות. שנית, במקרה זה הפר התובע את חובתו לפי הסכם הפשרה להעביר לנתבעת חשבון של שכר הדירה. לפיכך, יש לקבוע כי לא קמה במקרה זה עילת פינוי מחמת הפסקת תשלומם של דמי השכירות.
באשר לנטישת המושכר: מתקיים היסוד העובדתי של עילת הנטישה, אך לא מתקיים היסוד הנפשי של עילת הנטישה. הוכח שמדובר בעזיבה זמנית, והנתבעת חזרה לנהל את עסקה במושכר. מכאן שלא מתקיימת במקרה זה עילת הנטישה.
התוצאה היא כי אין עילת פינוי נגד הנתבעת באף אחת משתי התביעות, ולכן דין התביעה השנייה להידחות במלואה, ודין רכיב הפינוי נגד הנתבעת בתביעה הראשונה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בנקאות] [שטרות] |
|
| עשא (ת"א) 48898-07-15 לאה לוטי סימקה נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ (שלום; רונן אילן; 27/12/15) - 7 ע' |
| עו"ד: |
מאחר והשיקים הוצגו לפירעון בחשבון של מי שאיננו הנפרע, היה על הבנק שאצלו הוצגו השיקים לסרב לפרוע את השיקים על הסף, בלא להעבירם לעיון הבנק הנמשך, ובלא להמשיך כלל לבדיקת האפשרות לפרוע אותם בהתאם למצב חשבון המערערת. ממילא שבמצב זה גם לא נכללים השיקים בשיקים הנמנים לפי חוק שיקים ללא כיסוי.
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – אי כיבוד שיקים
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – לקוח מוגבל
שטרות – שיקים – שיק ללא כיסוי
שטרות – שיקים – שרטוט
.
בקשת ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981. במוקד המחלוקת טענת המערערת שלפיה שניים מהשיקים שסורבו הוצגו לפירעון שלא כדין, כאשר על גבי השיקים הכיתוב "למוטב בלבד" אך ההצגה לפירעון נעשית על ידי מי שאיננו הנפרע.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
תוצאתה של ההערה "למוטב בלבד" בחזיתו של שיק הינה, כי סחרותו של השיק נשללת. השיק אומנם כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא עביר. הבעלות בו היא בידי הנפרע, ואין הוא יכול להעבירה לאחר.
אם כך, כאשר מוצג לפירעון שיק שעבירותו הוגבלה בביטוי "למוטב בלבד", הרשאתו של הבנק הינה לגביית הסכום הנקוב בשיק לשם העברתו לחשבון הנפרע בלבד. וממילא, שאם לא הנפרע הוא שהציג את השיק לפירעון ולא לחשבון הנפרע מבקשים לפרוע את השיק – הבנק מלכתחילה מנוע מפירעון השיק.
מאחר ולפי העובדות אשר התבררו, הוצגו השיקים לפירעון בחשבון של מי שאיננו הנפרע, היה על הבנק שאצלו הוצגו השיקים לסרב לפרוע את השיקים על הסף, בלא להעבירם לעיון הבנק הנמשך – המשיב, ובלא להמשיך כלל לבדיקת האפשרות לפרוע אותם בהתאם למצב חשבון המערערת. ממילא שבמצב זה גם לא נכללים השיקים בשיקים הנמנים לפי חוק שיקים ללא כיסוי.
אשר על כן, יש לקבל את הערעור ולהורות על גריעת שני שיקים ממניין השיקים שסורבו על ידי המשיב לצורך הגבלת החשבון לפי החוק. ממילא שבכך גם תבוטל הגבלת החשבון. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [רישוי עסקים] |
|
| (ת"א) 7978/15 נ.ש.מ.ע אחזקות בע"מ נ' משטרת ישראל- מרחב יפתח (שלום; אביים ברקאי; 23/12/15) - 8 ע' |
| עו"ד: שי רוסינסקי, ניר בלומנפלד |
התקבלה בקשה לביטול צו סגירה מינהלי שהוצא על ידי קצין בדרגת רב פקד מכוח סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים. בנסיבות המקרה, לא היה מקום לעשות שימוש בסעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים.
רישוי עסקים – ענישה – צו סגירה
רישוי עסקים – רישיון עסק – צו סגירה
רישוי עסקים – רישיון עסק – הפעלת עסק ללא רישיון
.
בקשה לביטול צו סגירה מינהלי שהוצא על ידי קצין בדרגת רב פקד מכוח סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כלהלן:
ניהול עסק ללא רישיון ובנסיבות שתוארו הוא עבירה חמורה כשלעצמה, אך אין בה כדי להביא לשימוש בסעיף 23 לחוק רישוי עסקים.
ההלכה היא שבתי המשפט יגבילו עצמם בטרם יוציאו צו סגירה וזאת גם ביחס לבתי עסק המתנהלים ללא רישיון. שומה על בית המשפט להקפיד בטרם הוצאת צו ושומה על בית המשפט אף לשמור כי הוצאת צו בהתאם לסעיף 23(א) לא יחרוג ממקרים בהם אכן קיים איום ספציפי הקשור במכירת משקאות משכרים, איום לשמירת שלום הציבור או פעולה להחזרת שלום הציבור.
כל פעולה בתוך מסגרת סעיף 23(א) לחוק היא פעולה הנהנית מאוטונומיה של קצין המשטרה, בכפוף לסייגים כאלה ואחרים, אך פעולה מחוץ לאותה מסגרת בהחלט נתונה למסגרת שיפוטית אף ביחס לשיקול הדעת עצמו, ואף ביחס לסמכות. זו הביקורת השיפוטית המובאת בהחלטה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| תפ (רמ') 39619-03-14 מדינת ישראל נ' פלונית (שלום; הישאם אבו שחאדה; 22/12/15) - 19 ע' |
| עו"ד: איריס מוריץ, שי גבאי |
בית המשפט זיכה את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה מחמת סייג "אי שפיות הדעת". יחד עם זאת, בית המשפט נתן כנגד הנאשמת צו מרפאתי כפוי, זאת עקב כך שנמצא, כי הנאשמת עשתה את מעשי העבירה שבהם הואשמה ואולם אין היא ברת עונשין.
עונשין – הגנות – אי-שפיות
דיון פלילי – חולי נפש – אשפוז כפוי
.
כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום. הנאשמת העלתה שתי טענות מרכזיות: ראשית, עומד לה סייג אי שפיות הדעת (העדר כשירות מהותית); שנית, איננה כשירה לעמוד לדין (העדר כשירות דיונית).
.
בית המשפט פסק כלהלן:
סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, קובע תנאי בלעדיו אין למתן צו טיפול כפוי לאחר קבלת טענת סייג אי שפיות הדעת, והוא שעל בית המשפט להכריע בעובדות המקרה לחובתו של הנאשם. כידוע, הכרעה כזו, בהליך הפלילי, צריך שתהיה מעל לכל ספק סביר.
על מנת שבית המשפט ייתן צו טיפול כפוי כנגד הנאשמת, על בית המשפט לקבוע ש-"מצא כי הנאשמת עשתה את מעשה העבירה שבו הואשמה".
במקרה זה יש לקבל את טענת "אי שפיות הדעת". בין אם קיימות רק ראיות לכאורה לכך שהנאשמת ביצעה את המעשים שיוחסו לה בכתב האישום, ובין אם יוכח שביצעה אותם מעל לכל ספק סביר, בשני המקרים יש מקום לזכות את הנאשמת מחמת סייג "אי שפיות הדעת".
בית המשפט רשאי לקבוע את הצו הכפוי לפרק זמן קצר יותר מתקופת העונש המקסימאלי שנקבעה לעבירות שיוחסו לנאשמת בכתב האישום. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 28 [משפחה] [פרשנות] |
|
| תמש (י-ם) 6495-11-11 ב.ש נ' א.ק (משפחה; נמרוד פלקס; 11/01/16) - 37 ע' |
| עו"ד: |
תביעות לפירוק שיתוף במשק ופסיקת דמי שימוש ראויים. נוכח הליכים קודמים נקבע כי לאישה זכויות במחצית הבית והקרקע עליו בנוי הבית ויתרת המשק שייך לבעל. ביהמ"ש מפרש את משמעות המונח הקרקע עליו בנוי הבית. בהמשך לכך ביהמ"ש קובע כי מהותית, מדובר בזכות כספית וכי בנסיבות, האישה זכאית להשבה של סכום זה בהתאם לערך הבית והקרקע במועד זה (להבדיל מהערך במועד הפירוד (לפני כ-50 שנה) בצירוף ריבית והצמדה).
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – פירוק שיתוף בנחלה
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – יחסי שיתוף בנכסים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – סיווג הזכות
פרשנות – פסק-דין – כללי פרשנות
.
תביעות לפירוק שיתוף במשק ופסיקת דמי שימוש ראויים. הצדדים הם בני זוג פרודים ובנו של הבעל מנישואיו הראשונים. המשק והבית נותר בחזקת הבעל משך עשרות שנים, מאז עזבה האישה את הבית. תביעה אחת הוגשה ע"י הבן כנגד אביו ואשתו ותביעה שנייה הוגשה ע"י האישה כנגד הבעל והאגודה. מהותית נמצאים הבעל ובנו באותו צד של המתרס. רקע: לפני כ-25 שנים הגישה האישה תביעה כנגד בעלה לפירוק שיתוף במשק. האשה ערערה על אותו פס"ד. בפסה"ד בערעור (להלן: פס"ד זיילר) נקבע כי לאישה מחצית הזכויות בבית כולל הקרקע עליה ניצב הבית. טענתה לזכויות ביתר חלקי המשק נדחתה. ניסיון האישה לביצוע פסה"ד על דרך של מכר הבית בנפרד ממכר המשק בכללותו, נדחה ע"י ביהמ"ש לאור התנגדות האגודה ומאחר ומכר שכזה אינו אפשרי עפ"י דין; בחלוף עשר שנים ממועד הפירוד פנתה האישה בתביעה לפירוק שיתוף, הדומה בעיקרה לתביעה נשוא פסק דין זה למכירת המשק בכללותו וחלוקת תמורת המכר באופן בו יזכה הבעל לשווי הזכויות "המשקיות", ואילו בשווי הזכויות בבית יתחלקו בני הזוג בחלקים שווים, אך תביעתה נמחקה מחמת חוסר מעש. בחלוף למעלה מעשרים שנה מאז הפירוד, הגישה האישה תביעתה דנן. הצדדים חלוקים, בין היתר בפרשנות פס"ד זיילר ומהות זכויותיה של האישה בבית.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את תביעת הבן וקיבל חלקית את תביעת האישה, מהטעמים הבאים:
ביהמ"ש דוחה את תביעת הבן בכללותה. בכל הנוגע לסעדים הכספיים – חיוב הצדדים בדמי שימוש ראויים, ראשית, הבן הודיע, כי טענתו בעניין זה הינה אך טענת קיזוז. ברם, בני הזוג אינם תובעים מהבן דבר ומצב שכזה לא ניתן לדון כלל בטענת קיזוז מצדו כנגד תביעה שכלל אינה קיימת כלפיו. שנית, אף אם היה מדובר בטענה תקפה, הרי שהיה מקום לסלקה על הסף, ולו ביחסים שבינו לבין אשתו של אביו, נוכח טענת ההתיישנות אותה העלתה. לא זו אלא אף זו, יהיה זה אך מלאכותי לאפשר לבן לתבוע דמי שימוש מאביו ואשת האב, בגין תקופה אשר בחלק לא מבוטל ממנה חי וגדל הבן בביתם ובחסותם של אביו ואשתו. זאת על אף טענתו, שלא הוכחה, כי משך שנתיים מנעו ממנו הצדדים להתגורר בבית; באשר לתביעת הבן לפירוק שיתוף, דין התביעה להדחות עקב זניחתה. מכל מקום יש לדחות אף את אותם סעדים חדשים להם עתר הבן. בין היתר נדחתה טענת הבן לזכויות במשק מכח זכויותיה של אימו ז"ל. בהקשר זה, צוין כי מדובר בנכס חיצוני של האב, ופורטו מספר טעמים השוללים קיומו של שיתוף ספציפי במשק בין האב ואשתו הראשונה; זאת ועוד, בפס"ד זיילר נקבע כי ככל שלבן. זכויות בבית ובמשק הרי, שהן "נבלעות" בתוך זכויות אביו באופן שזכויות הבן אינן גורעות מזכויות האישה. קביעה זו תקפה כלפי הבן חרף שלא היה צד להליך שם, בהיותו "צד קרוב".
תביעת האישה: מסקירת ההחלטות השיפוטיות הקודמות שניתנו בעניינם של הצדדים והדין החל הרי, שלאישה זכויות במחצית הבית והקרקע עליה הוא ניצב, וכן מושגית חבה היא במחצית החובות, שאינם עסקיים, כפי שהיו במועד הפירוד בין בני הזוג; האישה אינה זכאית לזכויות הצומחות מכח הבעלות במשק, שהן בענייננו הזכות לקבלת הקצאת מגרש בהרחבת המושב, או התמורה הכספית שהתקבלה בגין אי מימוש זכות זו; זכויות הבעל הינן זכויות שיוריות, לאחר ניכוי זכויות האישה. כלפיו, וככל שלבן זכויות, אף לאחר ניכוי זכויות אלו כלפיו.
הצדדים חלוקים מה שטח הקרקע אותו יש לראות כבא בגדרי הנכס נשוא השיתוף, ובלשון פס"ד זיילר "כולל הקרקע עליה ניצבת הדירה". לשיטת הבעל יש לפרש את הקביעה האמורה כמזכה את האישה במחצית הזכויות, אך בקרקע התחומה בהיטל על שטחו הבנוי של הבית, בצירוף זכות מעבר מדלת הבית אל הכביש הקרוב. האישה טוענת מאידך, כי הפרשנות הנכונה היא שטחו הבנוי של הבית, בצירוף מלוא שטח חלקה א', קרי – שטח קרקע של כשני דונמים. דומה כי הבעל סומך פרשנותו על לשון פס"ד זיילר, ואילו האישה חותרת לפרשנות תכליתית, תוך טענה, כי בפועל מלוא שטח חלקה א' שימש את הצדדים ובני משפחתם, עת התגוררו יחדיו בבית. עסקינן איפוא בסוגיה פרשנות פסק דין לצורך ביצועו.
ביהמ"ש סוקר את עיקרי הכללים החלים על אופן פרשנות פסק דין, כאשר נקודת המוצא היא, כי לכל פירוש צריך להיות עיגון בטקסט פסק הדין, כאשר תכלית פסק הדין עולה מלשונו הטבעית והרגילה בהתחשב במכלול הוראותיו על פי מובנן הרגיל והטבעי של המילים; על רקע הכללים האמורים יש לדחות את פרשנות האישה לפיה, זכותה משתרעת על מלוא שטח חלקה א' של המשק שכן אין כל עיגון לשוני בפס"ד זיילר לפרשנות מעין זו.עם זאת, ביהמ"ש אף אינו מקבל אף את עמדת הבעל.
לגישת ביהמ"ש, בפרשנו את המונח "בית והקרקע עליה הוא ניצב" עלינו להביא בחשבון את שטח המקרקעין האינטגראלי לבית המגורים, המאפשר להפיק ממנו הנאה סבירה, בהתאם לנסיבות הנכס הספציפי. במקרה דנן העיד השמאי, כי מגרשים כגון דא הינם בשטח של 500 מ"ר לערך, ולפיכך זה הפירוש שיש ליתן לפס"ד זיילר.
בכל הנוגע למהות זכויות האישה בבית, ביהמ"ש קובע כי אין מדובר בזכויות קנייניות "רגילות" בנכס מקרקעין, וזאת אף בהתעלם מכך שלבעל עצמו אין זכויות קנייניות כפשוטן במשק, אלא זכויות בר רשות. המשק הינו יחידה אחת של מקרקעין, או מיטלטלין, והשותפות אותה יצרו הצדדים בינם לבין עצמם, בחלק מסוים במשק, הוא הבית, אינה מוכרת על ידי האגודה ומינהל מקרקעי ישראל, ואף אינה אפשרית על פי דין. בתי המשפט הכירו בתוקפה המשפטי של שותפות מעין זו ביחסים שבין הצדדים לבין עצמם. לעמדת ביהמ"ש יש לבחון זכות זו אף בהתחשב בהתנהגות הצדדים משך השנים. כאשר לגישת ביהמ"ש, מקום בו נהגו בני הזוג בחלק זה או אחר במשק, לאחר פרידתם, בדרך של הפרדה רכושית, קרי – אחד מבני הזוג נהג בו מנהג בעלים יחיד ולאחר לא היה בו עוד כל יד ורגל, אזי, מסתיים השיתוף וזכותו של בן הזוג האחר, ובענייננו האישה, הופכת להיות זכות כספית בנכס.
האישה זכאית להשבת שווי זכויותיה הכספיות בבית. זכותה זו עשויה לקום הן מכח דיני החוזים והן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. ואולם, חלפו שנים רבות מאז פרידת בני הזוג, ונשאלת השאלה האם האישה זכאית למחצית שווי הבית במועד הפירוד בצירוף ריבית והצמדה או שמא למחצית שווי הבית למועד זה. בהקשר זה צוין שסוגיית שיעור ההשבה ואופן קביעתה, טרם הוכרעה בפסיקת בתי המשפט. בפסיקה ובספרות הובעה האפשרות שהבחירה בין שני המבחנים תעשה תוך התחשבות בשיקולים ערכיים, בראש ובראשונה התנהגות הצדדים, ובעיקר התנהגות הצד החייב והאם פעל בתום לב או בזדון. בענייננו, עסקינן בהתעשרות בפועל של הבעל מחמת עליית שווי הבית, נוכח השינויים שחלו בשוק הנדל"ן. לפיכך מן הראוי להפעיל במקרה דנן את המבחנים הסובייקטיביים. ניתן להגיע לאותה התוצאה מכח שני מקורות נורמטיביים נוספים: האחד, דיני החוזים (סעיף 10 לחוק התרופות); האחר, סעיף 8 לחוק יחסי ממון. לפיכך ביהמ"ש קובע את שווי זכותה של האישה בבית (על דרך האומדנא) למועד כתיבת שורות אלה.
תביעת האישה לדמי שימוש ראויים ודמי שכירות – נדחתה. בהתחשב במהות זכותה של האישה בבית והאופן בו נהגו הצדדים משך השנים הרבות שחלפו מאז הפירוד, אין היא זכאית לחלק "בפירות" הבית. ביהמ"ש מוסיף, כי אף אם יונח כי יש לראות את זכות האישה בבית כזכות "קניינית" רגילה הרי, שבנסיבות דנן אין מקום לזכותה בדמי שימוש ראויים. לא הוכח שהבעל מנע מהאישה להתגורר בבית. כעולה מהפסיקה, הכלל הוא כי מושגית עשויה לקום חבות בדמי שימוש ראויים, אף כאשר בן הזוג המתגורר בדירה אינו מונע בפועל את מגוריו של בן הזוג שיצא מן הדירה. זאת כאשר בן הזוג שאינו מתגורר בדירה מבקש לפרק את השיתוף בה ושותפו מסכל זאת, בעודו ממשיך להשתמש בנכס. במקרה דנן ספק אם ניתן לראות את הבעל כמי שסיכל את פירוק השיתוף בבית. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [משפחה] [בתי-דין] |
|
| תמש (ב"ש) 27701-10-15 ס.א נ' א.א (משפחה; בן שלו; 06/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: בקרי אלפוכארי, יצחק קארו |
טענות המשיבה נוגעות במישרין לעצם ניהול ההליך בביה"ד השרעי, אשר הכריע הכרעה שיפוטית של ממש גם בסוגיית משמורת הקטינות, כמו גם לאופיו של ניהול ההליך. בימ"ש זה אוחז בסמכות מקבילה בלבד לסמכותו של בית הדין השרעי ואיננו בבחינת ערכאת ערעור על בית הדין. כפועל יוצא, עקרון כיבוד הערכאות מחייב בהכרח, כי טענות הצדדים תתבררנה בפני ביה"ד השרעי וביהמ"ש מורה על מחיקת התביעה על הסף.
משפחה – סמכות – כיבוד ערכאות
בתי-דין – בית-דין שרעי – סמכותו
.
בקשה לדחיה על הסף של תובענה לעניין משמורת קטינות, מחמת היעדר סמכות עניינית. לטענת המבקש, הסמכות נתונה לבית הדין השרעי, אשר דן בשאלת משמורת הקטינות ולפני כשנה וחצי נתן פסק דין בהסכמה לפיו בין היתר משמורת הקטינות תהא בידי האב. לטענת המשיבה היא כלל לא הייתה חלק מההליכים בבית הדין השרעי. לטענתה, אביה הוא אשר התייצב תחתיה עת הציג עצמו כ"מיופה כוחה" וביצע פעולות שונות בשמה ללא אישורה, וללא ידיעתה. עוד טוענת המשיבה כי בבית הדין לא נערך כל דיון לגופו של עניין אשר בוחן את טובת הקטינות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על מחיקת התביעה מהטעמים הבאים:
טענות המשיבה נוגעות במישרין לעצם ניהול ההליך אל מול הערכאה לה סמכות מקבילה, אשר הכריעה הכרעה שיפוטית של ממש גם בסוגיית משמורת הקטינות, כמו גם לאופיו של ניהול ההליך. כתב התביעה אף איננו מבקש שינוי סעד בתחום המשמורת נוכח שינוי נסיבות של ממש, למשל. אלא מבקש שבימ"ש זה יידרש לסעד המבוקש בבחינת יש מאין, כאילו לא נפסקה שאלת המשמורת בבית הדין השרעי. אולם בימ"ש זה אוחז בסמכות מקבילה בלבד לסמכותו של בית הדין השרעי ואיננו בבחינת ערכאת ערעור על בית הדין. כפועל יוצא, עקרון כיבוד הערכאות מחייב בהכרח, כי טענות הצדדים תתבררנה בפני הערכאה אשר ניהלה את ההליך – קרי ביה"ד השרעי.
הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שהמשיבה לא ציינה בתביעתה דבר ביחס להליכים אשר התנהלו בבית הדין השרעי. בנוסף, אף השיהוי הממשי בו הוגשה התובענה לבימ"ש זה מעורר תמיהה.
יחד עם זאת, והואיל ובתי המשפט אינם נוהגים להורות על נקיטה בסעד קיצוני דוגמת דחייה על הסף (ובמיוחד כשבשאלות בתחום משמורת ואפוטרופסות, שממילא נתונות לבחינה בנסיבות המתאימות, עסקינן) מקום בו ניתן להורות על נקיטה בצעד מידתי יותר ובהתחשב בכך שאין להלכה ולמעשה תועלת של ממש בהוראה בדבר העברת תובענה לערכאה אחרת בעלת סמכות מקבילה, בה מתנהלים לכל הפחות כללים דיוניים אחרים, הפתרון הראוי בנסיבות העניין הוא מתן הוראה בדבר מחיקת התובענה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
