| עליון |
| 1 [עונשין] |
 |
| עפ 8107/13 שלמה (סמי) כהן נ' מדינת ישראל (עליון; י' דנציגר, צ' זילברטל, א' שהם; 17/01/16) - 25 ע' |
| עו"ד: אייל כהן, לימור אחרק שנצר, יעל לויה פינק, בני נהרי, בועז קניג, שוש חיון, מור עטיה |
ביהמ"ש הפחית 6 חודשי מאסר מהעונש שהוטל על המערער – שהורשע בשורה של עבירות שעניינן בסחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלשתינאית – נוכח חזרתו מהערעור על הכרעת הדין. הודגש כי אין מקום לראות בחזרתו של נאשם מערעור על הכרעת הדין כנסיבה המצדיקה, תמיד הקלה בעונשו. הדבר הינו תלוי נסיבות ויש להתייחס לעובדה זו לגופו של עניין ולשקללה מול כלל השיקולים הצריכים לדבר; במסגרת ערעור המדינה התייחס ביהמ"ש, בין היתר, לדוקטרינה שעניינה עבירה מרובת-פריטים.
 עונשין – עבירות – מירמה
עונשין – עבירות – עבירה רבת-פריטים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
.
נגד המערער בע"פ 8107/13 (להלן המערער) ושתי נאשמות נוספות, הוגש כתב אישום המייחס למערער סחר בהיתרי העסקה כוזבים לתושבי הרשות הפלשתינאית, אשר הוצאו מתוך כוונה להונות את רשויות המדינה, תוך ביצוע מעשי מרמה, זיוף ושוחד, ותמורת בצע כסף. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער במרמה הנוגעת ל-1,341 היתרים. אך החליט להרשיע את המערער בעבירות מרובות-פריטים, של מרמה, קשירת קשר, זיוף ושימוש במסמך מזויף; ומתן ידיעה כוזבת, להבדיל מעבירות נפרדות, בגין כל אחד מהיתרי ההעסקה שהוצאו בפועל. כן הורשע המערער בעבירות של מתן שוחד וב-1,341 עבירות של סיוע לכניסה לישראל בניגוד לחוק. המערער זוכה מחמת הספק מהאישום של הלבנת הון. המערער נדון לעונש כולל של 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. בנוסף, הפעיל בית משפט קמא עונש מאסר מותנה, בן 4 חודשים, בחופף לעונש שהוטל. המערער צימצם את ערעורו לחומרת העונש. המדינה מערערת הן על הכרעת הדין והן על קולת העונש. כמו כן, הוגש ערר מטעמו של משה בוקר בנוגע לחילוט המחאות שנופקו לפקודתו ושנתפסו ברשותו של המערער.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם, בהסכמת השופטים י' דנציגר וצ' זילברטל), קיבל בחלקו את ערעור המערער ודחה את ההליכים האחרים, מהטעמים הבאים:
ערעור המדינה על הרשעתו של המערער בעבירה מרובת-פריטים: בהתאם לדוקטרינה שעניינה עבירה מרובת-פריטים, הרי שבנסיבות מסוימות ניתן לצרף מספר פריטים נפרדים של אותה עבירה, כך שהנאשם יורשע, בסופו של יום, בעבירה אחת, להבדיל מהרשעתו במספר עבירות (כמספרם של הפריטים) וביהמ"ש יהא מוגבל בגזה"ד, להטלת העונש המירבי הקבוע בצידה של עבירה זו.
בית משפט זה התווה מספר מבחני עזר לצורך ההבחנה בין עבירה מרובת-פריטים לבין ייחוס עבירה נפרדת בגין כל פריט. הסממנים המאפיינים עבירה מרובת-פריטים הם: א. קיומה של תוכנית עבריינית אחת, במסגרתה מבוצעים מעשיו של הנאשם; ב. בין פריט אחד למשנהו חלף זמן סביר, היינו שקיים רצף של אירועים דומים במישור הזמן; ג. הפריטים דומים זה לזה, ומעידים על כי הנאשם פעל לפי לשיטת פעולה סדורה וקבועה, שלא השתנתה באופן מהותי בין פריט לפריט; ד. האינטרס החברתי המוגן בעבירה מאפשר צירוף של הפריטים לכדי עבירה אחת מרובת-פריטים.
ביישום לענייננו, בדין קבע בית משפט קמא כי יש לראות במעשיו של המערער משום "תכנית עבריינית אחת", המצדיקה את הרשעתו בעבירה מרובת-פריטים, באותם מקרים בהם הוחלט לעשות כאמור. ובדין קבע ביהמ"ש קמא כי יש לראות את עבירת הסיוע לכניסה לישראל כעבירה עצמאית ונפרדת, להבדיל מעבירה מרובת-פריטים. זאת שכן, הערך המוגן העומד בבסיס עבירה זו נפגע במלואו, עקב כניסתו של כל אדם שאינו מורשה, לתחומי מדינת ישראל.
כן נדחה ערעור המדינה על זיכוי המערער מעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון וזאת מבלי להכריע בשאלת תחולתה של הלכת הצפיות על סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון הערר על חילוט השיקים נדחה אף הוא. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי, כי השיקים שנמצאו ברשותו של המערער, ואשר נופקו לפקודתו של העורר, היו, הלכה למעשה, רכושו של המערער. לא נמצא מקום להתערב בקביעות אלו. מאחר שניתנה לעורר הזדמנות מלאה לשטוח את טענותיו בעניין חילוט השיקים, דין עררו להידחות.
הערעורים ההדדיים על מידת העונש: ביהמ"ש סבור כי העונש הינו ראוי ומאוזן ועונה על כלל מטרות הענישה. אולם, ביהמ"ש מוצא להקל מעט בעונש, נוכח חזרתו של המערער מהערעור על הכרעת הדין. הודגש כי אין מקום לראות בחזרתו של נאשם מערעור על הכרעת הדין כנסיבה המצדיקה, תמיד ובכל מקרה, הקלה בעונשו. הדבר הינו תלוי נסיבות ויש להתייחס לעובדה זו לגופו של עניין ולשקללה מול כלל השיקולים הצריכים לדבר. במקרה דנן, ביהמ"ש שוכנע כי חזרתו של המערער מערעורו על הכרעת הדין הינה כנה, ויש בה משום קבלת הדין והכרה בחומרת מעשיו וכי בשל עובדה זו בלבד, יש הצדקה להפחית מתקופת מאסרו של המערער 6 חודשי מאסר. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם, ללא שינוי. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] [ראיות] |
|
| דנפ 7043/15 סעד אבו עסא נ' מדינת ישראל (עליון; ה מ' נאור; 17/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: אייל כהן, דוד יפתח, משה שרמן, דן ענבר |
טענת המבקשים לפיה פסק הדין סתר הלכה קיימת לפיה לעניין הרשעה על סמך אמרת חוץ נדרש חיזוק ראייתי ביחס לכל נאשם בנפרד, דינה להידחות; טענות המבקשים הן ברובן טענות ערעוריות. המבקשים תקפו קביעות בפסק הדין שלא היו נחוצות להכרעה, וככאלה, הן אינן בגדר הלכה העשויה לענות על התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט
.
בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של ביהמ"ש העליון, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, שהרשיע את המבקשים בעבירת רצח ועבירות נוספות וגזר עליהם מאסר עולם. נטען כי בפסק הדין נקבעה הלכה הסותרת את שנקבע בעניין אגבריה ביחס להרשעה על סמך אמרת חוץ.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
דיון נוסף אינו ערעור נוסף. דיון נוסף יינתן מקום בו קבע ביהמ"ש העליון הלכה חדשה, הסותרת הלכה קודמת או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. טענות המבקשים הן ערעוריות באופיין, ומתייחסות לקביעות שלא היו נחוצות להכרעה וככאלה הן אינן בגדר הלכה.
המבקשים טענו כי פסק הדין סתר הלכה קיימת שלפיה לעניין הרשעה על סמך אמרת חוץ נדרש חיזוק ראייתי ביחס לכל נאשם בנפרד, בעוד שבענייננו לא נמצאו חיזוקים ביחס למבקש 2. דין הטענה להידחות. בראש ובראשונה, הקביעה כי די בחיזוק ביחס לאחד הנאשמים אינה נחוצה בענייננו, מהטעם שבפסק הדין נמצאו חיזוקים ראייתיים ביחס לכל אחד מהנאשמים, גם ביחס למבקש 2.
ודוק, הלכה לעניין ראיות החיזוק הנדרשות לא נקבעה גם לא בפסק הדין שעליו הסתמכו המבקשים. יתירה מכך, ענייננו אינו דומה לעניין אגבריה שם דובר על תוספת ראייתית לעדותו של שותף לעבירה, המעיד בטרם הסתיים משפטו. מכל מקום, גם לו היה ביהמ"ש נשען בהכרעתו על הכלל כי לפי סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות אין צורך בחיזוק נפרד ביחס לכל נאשם, לא היה בכך משום סטייה מן ההלכה.
גם לעניין ההסתמכות על ראיות האיכונים לא נקבעה בפסק הדין כל הלכה. ההפרכה הפוזיטיבית של טענות האליבי באמצעות ראיות האיכונים היוותה רק חלק מהמארג הראייתי שחיזק את זיהוי המבקשים כמבצעי הירי. לזיהוי נמצאו חיזוקים נוספים. כך שאפילו היו מתקבלות טענות המבקשים, הרי שדומה כי לא היה בכך כדי להועיל להם בענייננו. מכל מקום, בוודאי שלא היה בכך כדי לעשות את המקרה לאחד מאותם מקרים חריגים-שבחריגים, נדירים-שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 8868/15 מוחמד נאסר נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 14/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: חיים שוייצר, נג'ואן שביטה |
כידוע, בקבלת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור, על ביהמ"ש לבחון, בין היתר, את: סיכויי הערעור להתקבל; משך תקופת המאסר שהושתה; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; נסיבותיו האישיות של המבקש ועברו הפלילי. עוד נקבע, כי בנסיבות שבהן המבקש כבר נתון במאסר בעת הגשת הבקשה (או: כפי שאירע בענייננו, כאשר הוא החל בריצוי עונשו טרם שהתקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע) – הדבר מהווה שיקול נוסף לדחיית הבקשה ותידרש הצדקה מיוחדת לקטיעת המאסר.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי לדחות את בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע (וביתר דיוק – להפסקת ביצוע) של עונש המאסר בן 12 החודשים, שהושת עליו וזאת עד למתן הכרעה בערעור המופנה כלפי גזר הדין. המערער הורשע בעבירת איומים שביצע כלפי הוריו על רקע שימושו בסמים ומצבו הנפשי.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ח' מלצר ) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כידוע, לביהמ"ש נתונה אמנם הסמכות לעכב את ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור, אולם סמכות זו תופעל בצמצום יחסי. בקבלת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר – על ביהמ"ש לבחון, בין היתר, את סיכויי הערעור להתקבל, את משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את נסיבותיו האישיות של המבקש ואת עברו הפלילי. בימ"ש זה אף קבע, לא אחת, כי בנסיבות שבהן המבקש כבר נתון במאסר בעת הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע (או: כפי שאירע בענייננו, כאשר הוא החל בריצוי עונשו טרם שהתקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע) – הדבר מהווה שיקול נוסף לדחיית הבקשה ותידרש הצדקה מיוחדת לקטיעת המאסר. ביהמ"ש המחוזי ערך בענייננו איזון ראוי בין מכלול השיקולים הנדרשים להכרעה ולא נמצא מקום להתערב במסקנתו.
העבירה שבה הורשע המערער איננה קלה, ואולם נסיבות ביצועה – קרי, העובדה שהמערער איים לפגוע בעצמו בלבד, ולא בהוריו, והעובדה שהוא לא השתמש בסכין בפועל – פועלות לכאורה לטובתו. יתרה מכך, המערער הינו גבר צעיר, אשר החל להשתלב לדבריו, לאחרונה, בעבודה קבועה, לשביעות רצונם של מעסיקיו, ונדמה שניתן לראות בכך משום צעדים ראשונים בתיקון דרכיו. בנוסף, עונש המאסר שהושת על המערער איננו ארוך (ועומד, על 10 חודשי מאסר, לאחר ניכוי ימי המעצר). אילו שיקולים אלה היו עומדים כשלעצמם – יתכן והיה מקום להפסקת ריצוי העונש, ואולם, אל מול השיקולים הנ"ל ניצבים שיקולים מנוגדים, נכבדים, אשר מחייבים את דחיית הערעור דנן. המערער כבר הורשע פעמיים, בשלוש השנים האחרונות, בביצוע עבירות דומות. עובדות אלה, מעידות, לכאורה, על מסוכנותו של המערער, למצער כלפי בני ביתו, ועל סיכויי הישנות התנהגותו האלימה. יתרה מכך, כעולה מתסקירי שירות המבחן וכעמדת ביהמ"ש המחוזי, לא נתגלתה במערער, בנסיבות העניין ועד לאחרונה, מוטיבציה אמיתית להשתקם; זאת ועוד – אחרת. מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור המערער לא הצליח להראות כי מתקיימת, בנסיבות, הצדקה לקבל את ערעורו במלואו, באופן שמטה את הכף לטובת הפסקת עונשו. נוכח כל האמור לעיל, וכן בשים לב למועד הקרוב שנקבע לשמיעת הערעור גופו, דין הערעור להדחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 31/16 אברהים אלפיניש נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז; 14/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: נעימה חנאווי כראם, אבו גרארה האיל |
בדיקת חומר הראיות בשלב ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים מוגבלת לבחינת קיומו של פוטנציאל ראייתי. ודוק, ביהמ"ש לא יתעלם מסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, מקום שאלה מחלישות באופן משמעותי את התשתית הראייתית לכאורה; ככלל, אין מקום לבחון טענה של "אכיפה בררנית" במסגרת הליך של מעצר עד תום ההליכים.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע וחבלה בכוונה מחמירה. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת העורר, ועל החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
בשלב ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים אין ביהמ"ש נדרש להכריע במהימנותן ומשקלן של הראיות. בדיקת חומר הראיות בשלב זה מוגבלת לבחינת קיומו של פוטנציאל ראייתי בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יבסס תשתית ראייתית להוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. עם זאת, הבחינה אינה בחינה טכנית בלבד, וביהמ"ש לא יתעלם מסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, מקום שאלה מחלישות באופן משמעותי את התשתית הראייתית לכאורה. במקרה הנדון, קביעת בימ"ש קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, מבוססת היטב. טענות העורר נוגעות לשאלות של מהימנות ומשקל, והן תיבחנה במהלך המשפט ובסיכומו.
יש לדחות בשלב זה את טענת העורר כי הופלה לרעה ביחס לבנו של המתלונן. ככלל, אין מקום לבחון טענה של "אכיפה בררנית" במסגרת הליך של מעצר עד תום ההליכים. דרך המלך להעלאת טענה כזו עוברת בהליך העיקרי, אם כי אין לשלול את העלאתה במסגרת הליך העיון החוזר בהחלטת המעצר. בניגוד לטענת העורר, אין נפקות לעובדה שבעניין כנאנה כוונה טענת האכיפה הבררנית להפליה שבין העורר לבין שותפיו לדבר העבירה, בעוד שבענייננו ההפליה הנטענת היא בין העורר לבין "הצד היריב שביצע עבירות כנגדו". מכל מקום בענייננו, נראה כי בימ"ש קמא ערך הבחנה ראויה וצודקת. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 82/16 מדינת ישראל נ' עדנאן עלא אדין (עליון; מ' מזוז; 14/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: חיים יצחקי, אחמד מסאלחה, מאהר תלחמי, הילה גורני |
הוארך בפעם השנייה מעצרם של המשיבים, המואשמים בעבירות בטחון, נוכח פעילותם להקמת "סניף מקומי" של ארגון הטרור "המדינה האיסלאמית" (דאעש), בתשעים ימים או עד למתן פסק דין. זאת, נוכח מסוכנותם הגבוהה של המשיבים והעובדה שניהול התיק עלה על דרך המלך.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
.
נגד המשיבים ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת ותמיכה בארגון טרוריסטי נוכח פעילותם להקמת "סניף מקומי" של ארגון הטרור "המדינה האיסלאמית" – דאעש (להלן: הארגון). עסקינן בבקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם.
.
בית המשפט העליון (השופט מ' מזוז) קיבל את הבקשה ופסק כי:
במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומדים קצב התקדמות ההליך וניהולו התקין והאיזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירת שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. במסגרת זו על בימ"ש לתת דעתו, בין היתר, לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לעוצמת עילות המעצר הסטטוטוריות לפי סעיף 21 לחוק המעצרים המתקיימות בנאשם.
אשר למשיבים 2-1, מסוכנותם גבוהה ביותר, כעולה מהמעשים המיוחסים להם. משיב 1 פעל להוביל חבורה להצטרפות לארגון, תוך הדרכה מעשית לביצוע המעשים הרצחניים וכן נקיטת צעדים מעשיים לקידום הצטרפות אחד מאנשי החבורה, כמו גם הפצת תמיכתו בארגון במטרה להרחיב את הגיוס לסניף הישראלי שפעל להקים. משיב 2 תמך אף הוא בארגון ובאידאולוגיה הרצחנית שלו ומשהחליט להצטרף אליו נטל חלק באימונים לקראת הצטרפות לפעילותו, ונקט צעדים מעשיים לסייע להצטרפות חברו. מתמונה זו, בצירוף עברו הפלילי בעבירות ביטחוניות, ברורה מסוכנותו הגבוהה. נוכח רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממשיבים אלה, חלופת מעצר בעניינם לא תסכון, ולפיכך אין מקום וטעם להורות על עריכת תסקיר לעניין זה.
אשר למשיבים 4-3, גם המעשים המיוחסים להם חמורים והמסוכנות העולה מהם רבה, הן בהיבט התמיכה באידאולוגיה קיצונית ורצחנית, והן הצעדים האקטיביים החמורים שביצעו כהכנה לקראת מימושה, וכסיוע לאחרים לממשה, בהסתר ולאורך זמן. הצהרת משיבים 4-3 כי הם חוזרים בהם מתמיכתם בארגון משנודעו להם זוועות הארגון אין בו להקהות מעוצמת מסוכנותם. מעשי הזוועות שנוקט הארגון נודעו לכל מזה זמן, ומכל מקום, גם תמיכת המשיבים במה שסברו וידעו בשעתו מדאיגה ומסוכנת. זאת ועוד, אפילו נניח כי הסתייגותם כנה ואמיתית, הרי עומדת בעינה מסוכנות לביצוע מעשי אלימות בכלל, או במסגרת ארגון אחר, על יסוד אותו שורש שהביאם לקחת חלק בפעילות מושא כתב האישום; נוכח הסברי משיבים 4-3 להסתייגותם מביצוע מעשי אלימות בתחומי ישראל, הסיכון להישנות מעשי אלימות, לרבות במסגרת הארגון, עומד בעינו. מעורבות משיבים 3-4 הייתה רבה, אקטיבית וארוכת זמן, ומכאן חומרתה הרבה. חרטתם כעת אין בה כדי להביא לכלל מסקנה כי נקודת האיזון בין זכותם לחירות לבין אינטרס הציבור נוטה כעת לטובתם, במקבילית הכוחות המקובלת בין שני אלה בשלב בו עומד ההליך העיקרי דנן. לכל האמור מצטרפת העובדה שניהול התיק עלה על דרך המלך. נתון זה, בצירוף מסוכנותם הגבוהה של המשיבים, מקים הצדקה להארכת מעצר בתשעים ימים. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 8127/15 אוניפארם בע"מ נ' Merck Sharp &Dohme Corp.f/k/aMerck &Co .Inc (עליון; ליאת בנמלך; 10/01/16) - 6 ע' |
| עו"ד: |
הפסיקה הכירה בקיומו של חריג המקנה סמכות לערכאת הערעור להורות על צירוף משיב שלא היה בע"ד בהליך קמא. זאת במקרים בהם מוכח כי התקיים "הליך נלווה" בעניינו וכי פסק הדין פגע בזכות הופלדיאנית שלו. כמו כן, על המעוניין להגיש הליך ערעורי בלא שהיה צד פורמאלי להליך שהתנהל בערכאה קודמת, לשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין באותה ערכאה.
דיון אזרחי – בעלי-דין – בערכאת ערעור
דיון אזרחי – בעלי-דין – צירופם
.
רשם הפטנטים קיבל בקשה שהגישה התאחדות התעשיינים לביטול צו הארכה לפטנט או לשינוי תקופת תוקפו, וצו ההארכה קוצר. המשיבות ערערו על ההחלטה, וביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור בחלקו. ההתאחדות הגישה בר"ע. בבקשה דנא עותרת אוניפארם בע"מ להצטרף כמבקשת להליך.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
התכלית העומדת ביסוד ההליך הערעורי, ביקורת על פסק דין של ערכאה קודמת, עומדת ביסוד הכלל הבסיסי לפיו בעלי הדין בהליך הערעורי זהים ככלל לאלו שהיו צד להליך שהתנהל בערכאה נמוכה יותר, וכבר צוין כי הופעת אדם שלא היה צד בהליך המקורי לראשונה בערכאת הערעור, ובמיוחד כמגיש הערעור, המתווה את גדר המחלוקת, טורפת במידה רבה את הקלפים. חריג לכלל נקבע בתקנה 425 לתקסד"א, המקנה סמכות לערכאת הערעור להורות על צירוף משיב שלא היה בע"ד בהליך קמא.
בתקסד"א לא נקבע הסדר דומה לצירוף מערער אשר לא היה בע"ד בהליך קמא (בין אם צירוף להליך ערעורי קיים ובין אם היתר ליזום הליך ערעורי). עם זאת הפסיקה הכירה בקיומו של חריג כזה, וזאת באותם המקרים בהם מוכח כי התקיים "הליך נלווה" בעניינו וכי פסק הדין פגע בזכות הופלדיאנית שלו. עוד קבעה הפסיקה כי על המעוניין להגיש הליך ערעורי בלא שהיה צד פורמאלי להליך שהתנהל בערכאה קודמת, לשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין באותה ערכאה.
יישום כללים אלו על המקרה דנן מוביל למסקנה כי אין מקום לאפשר את צירוף אוניפארם כמבקשת נוספת. ראשית, אין מקום לקבוע כי התנהל בעניינה מעין "הליך נלווה". שנית, אוניפארם ידעה על ההליך אך בחרה, משיקוליה שלה, שלא ליטול בו חלק. צד שלישי אשר יש לו עניין בהליך אינו יכול "לשבת על הגדר" ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות. שלישית, ככל שאין בכוונת אוניפארם להעלות טענות חדשות, כטענתה, הרי שלא הובהר מדוע אין די בהעלאת הטענות מפי התאחדות התעשיינים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 7 [עבודה] |
|
| ברע (ארצי) 15271-12-15 כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי נ' החברה הכלכלית לפיתוח מיתר בע"מ (עבודה; יגאל פליטמן, אילן איטח, ורדה וירט ליבנה, נ.צ.: ע' מאור, ע' ליפשיץ; 12/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: ששון יצחק, סלימאן אלזיאדנה, איאן יפה |
ביה"ד הארצי התערב בהחלטת ביה"ד האזורי שדחתה את בקשת המערערים למתן סעד זמני המורה למשיבה לבטל את פיטורי מערער 2, אף שאין זה מדרכו, בקובעו כי בנסיבות בהן פיטורי מערער 2 בטרם בירור ההליך העיקרי ימנעו כל סיכוי להחזרתו לעבודה לאחר סיומו, ככל שיימצא כי אכן נעשו מתוך פגיעה בהתארגנות, יש להשיב את מערער 2 לעבודה בכפוף להתחייבותו להימנע מלעשות שימוש כלשהו במידע המגיע אליו מכוח עבודתו עד למתן פסק דין בהליך העיקרי.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים
עבודה – פיטורין – התארגנות במקום העבודה
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
ערעור, לאחר מתן רשות ערעור, על החלטת ביה"ד האזורי שבה נדחתה בקשת המערערים למתן סעד זמני המורה למשיבה לבטל את פיטורי מערער 2 ולהחזירו לעבודתו כמאבטח אצל המשיבה. ביה"ד האזורי קבע כי המשיבה הרימה את נטל השכנוע כי הייתה הצדקה עניינית לפיטורי מערער 2 וכי פיטוריו לא נועדו לפגוע בהתארגנות של עובדי המשיבה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, השופט א' איטח ונציגי הציבור ע' מאור, ע' ליפשיץ) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
אמנם, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין סעדים זמניים, אולם במקרה זה על נסיבותיו המיוחדות, לא ניתן להתעלם, לכאורה ובשלב זה, מסמיכות הזמנים בין ההתארגנות הראשונית בחצרי המשיבה, ובין פיטוריו הראשונים של מערער 2 ובין פיטוריו הנוכחיים. נוכח האמור, במסגרת האיזון בין טענות המערערים לפגיעה בהתארגנות הראשונית ובהיותו של מערער 2 דמות מרכזית ומובילה בה, ובין טענות המשיבה בדבר חומרת מעשיו של מערער 2, בשלב מקדמי זה, הרי שפיטורי מערער 2 בשלב זה, וטרם בירור ההליך העיקרי, ימנעו כל סיכוי להחזרתו לעבודה לאחר סיום ההליך העיקרי, ככל שיימצא כי אכן נעשו מתוך פגיעה בהתארגנות.
נוכח האמור, מן הראוי כי מערער 2 יוחזר לעבודתו אצל המשיבה, בכפוף למתן התחייבות כתובה מטעמו שלפיה יימנע מלעשות שימוש כלשהו במידע המגיע אליו מכוח עבודתו אצלה, עד למתן פסק דין בהליך העיקרי בביה"ד האזורי, ובכפוף לתוצאתו. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 8 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ב"ש) 43419-08-13 יעקב ישראל לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; משה טוינה, נ.צ.: א' חי; 27/12/15) - 6 ע' |
| עו"ד: אדוארדו ווסר, הילה גולן יוניסיאן |
ביה"ד פסק כי התובע לא היה בגדר עובד בעסק של אשתו אלא מדובר בעבודה כעצמאי במשותף עם אשתו, עבודה שאינה מזכה אותו בתקופת האכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.
ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה – דמי אבטלה
ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה – זכאות
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה
.
התובע הגיש תביעה נגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לדמי אבטלה בטענה שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיקתו, אשתו היום, שזכתה במכרז לניהול מזנון בבית ספר (להלן: המזנון או העסק) ולכן לא צבר ימי אכשרה לקבלת דמי אבטלה. הדיון נסב אודות השאלה האם היה התובע עובד במזנון או שמא מדובר בעבודה כעצמאי במשותף עם אשתו, שאינה מזכה אותו בתקופת האכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט מ' טוינה ונציגת הציבור א' חי) דחה את התביעה ופסק כי:
על יחסי העבודה שבין קרובי משפחה נפסק כי על ביה"ד לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן ביה"ד דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'. עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד. עוד נקבעו בפסיקה מבחנים אשר על פיהם ניתן לקבוע את טיב יחסי עובד מעביד בין בני זוג, כך, יש ליתן משקל לשאלה האם, אלמלא עשה בן הזוג את העבודה, היא הייתה נעשית בידי עובד.
בהתאם לעקרונות אלה, בחן ביה"ד את אופן תשלום השכר לתובע על היבטיו השונים. ביה"ד קבע כי על אף שהתובע עבד בהיקף של משרה מלאה, קיבל שכר עבור משרה חלקית ואף פחות משכר המינימום. ביה"ד ציין כי כבר נפסק כי לא מעטים המקרים בהם קרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה, ואין מקפידים עימה בקלה כחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי", אלא "מוגזם" או "סמלי" אך אין באלה כדי לשלול את מעמדו כ"עובד". נפסק כי אין ללמוד מהעובדה שהמשכורת הייתה גבוהה מהמקובל בגין עבודות אלה, על העדרם של יחסי עובד-מעביד, בשונה ממצב בו המשכורת היא "סמלית" ואזי ברור, כמעט תמיד, כי השירות ניתן במסגרת היחסים המשפחתיים, ולא כתוצאה מקשירת קשר חוזי בין עובד למעבידו; בנוסף, לא הוכח תשלום בפועל לתובע עבור עבודתו בתקופה הרלוונטית לתביעה ולתובע לא הופרשו זכויות סוציאליות. אשת התובע בכל עת שהתייחסה לניהול העסק, דיברה עליה ועל התובע בלשון רבים, דבר המלמד על כך שהתובע נהג מנהג בעלים בעסק אותו ניהל יחד עם אשתו ואין לראות בו כשכיר.
לסיכום, לא הוכח כי בתקופה בה הועסק התובע במזנון התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין אשתו, ולפיכך, התביעה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| בל (חי') 2769-03-15 מנאהל אבו רעד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילת שומרוני ברנשטיין , נ.צ.: א' סולומון, ז' שלף; 24/12/15) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ביה"ד דחה את תביעת התובעת להכיר בנפילתה כנפילה שארעה בדרכה לעבודה. נפסק כי הנפילה לא ארעה בשטח ציבורי אלא בשטח ביתה של התובעת, וכי לא הוכח שהנפילה ארעה בשל תנאי הדרך, אלא שהנפילה הייתה עקב סיבה התלויה בתובעת.
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
.
עסקינן בתביעת התובעת להכיר בנפילתה כנפילה שארעה בדרכה לעבודה. בתביעה טענה התובעת, כי התאונה ארעה מחוץ לכתלי הבית, בקטע חצר המוביל לשפת הכביש ו/או במקום ציבורי ושאינו "ברשותה הפרטי" בדרכה לעלות לאוטובוס, על מדרכה ו/או קטע כביש בו גלומים סיכונים שאינם בשליטתה. המחלוקת העיקרית מתייחסת לשאלה האם הנפילה ארעה בעת שהיתה התובעת בשטח ביתה או לאחר שיצאה משטח זה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור א' סולומון, ז' שלף) דחה את התביעה ופסק כי:
סעיף 80(1) לחוק קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו.
במקרה דנן גרסת התובעת לפיה הנפילה ארעה בשטח ציבורי נדחתה. לדברי התובעת לחוקרת הנתבע, מקום נפילת התובעת היה סמוך למדרגות ביתה. בתוך החצר של הבית שלה. דברי התובעת לחוקרת היו אותנטיים, בעוד שהגרסה שנמסרה לביה"ד כאשר הבינה את ההשלכות של גרסתה המקורית, הייתה "משופצת" ולא אמינה. מבלי לגרוע מהקביעה כי התובעת נפלה בשטח ביתה ולא בשטח ציבורי, היא גם לא הוכיחה כי היא נפלה עקב תנאי הדרך. בין אם התובעת נפלה עקב סחרחורת שהיא חשה כתוצאה מהקור, סתם נפלה או אם נפלה עקב כך שמיהרה, בכל מקרה סיבת הנפילה הינה סיבה התלויה בתובעת ולא סיבה שקשורה או תלויה בתנאי הדרך. לאור כל האמור, התביעה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סעש (י-ם) 11551-11-15 בנית מערכות חימום והסקה בע"מ נ' ידין בנית (עבודה; שרה שדיאור, נ.צ.: ח' דסקל, א' שחף; 23/12/15) - 5 ע' |
| עו"ד: |
ביה"ד פסק כי בין הצדדים קיים סכסוך כספי שאינו נוגע לעילה של 'יחסי עובד ומעסיק'. לפיכך, לביה"ד אין סמכות ייחודית לדון בתובענה שהגיש התובע להכיר בו כעובד הנתבעת, או לדון בה בכלל.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
עבודה – יחסי עובד-מעביד – בן משפחה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
.
עסקינן בבקשת הנתבעת לדחיית התביעה של התובע להכיר בו כעובד הנתבעת על הסף, ולחילופין להורות על עיכוב ההליך עד להכרעת בימ"ש לענייני משפחה בעניינים הנדונים בפניו בין הצדדים, לרבות אחי התובע. התובע ביקש, כבקשה חלופית, להעביר את תביעתו לבימ"ש לענייני משפחה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' שדיאור ונציגי הציבור ח' דסקל, א' שחף) פסק כדלקמן:
הלכה היא כי אין מניעה שמנהל חברה יועסק גם כעובד החברה. מהמסמכים שצירפו הצדדים עולה כי התובע נהג בנתבעת מנהג בעלים ללא הפרדה ב"כובע" העובד מול כובעים אחרים, כנדרש בפסיקה. לא הוכח כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק או כי הייתה תשתית הסכמית לכך ואף לא במסגרת טענתו לעבודה בפועל. העובדה שהתובע לא ציין בכתב התביעה כי הנו בעל מניות ודירקטור בנתבעת, מלבד חוסר ניקיון כפיים, מעיד על ניסיון להסתיר עובדות רלוונטיות ומהותיות. גם אם השמטה זו אינה סיבה לדחייה על הסף, הרי שהעובדות שנפרשו על ידי הנתבעת מציגים מורכבות עובדתית ומשפטית המטילה בספק של ממש את עניין המעמד של התובע, ואת היות ביה"ד מוסמך לדון במכלול זה.
בין התובע ואחיו קיים סכסוך כספי, שהוגדר על ידי בימ"ש לענייני משפחה כ"סכסוך מסחרי טהור". סוגיית התשלומים המגיעים לתובע, בכל סטטוס שהוא, הנה חלק בלתי נפרד ואינהרנטי מאותו סכסוך בגינו הוגשה התביעה לאכיפת ההסכם שבין האחים לבימ"ש לענייני משפחה. המחלוקת האמיתית, זו הצריכה להתברר בין האחים ובין התובע לנתבעת, היא המחלוקת הכספית הכוללת בין הצדדים הנידונה בבימ"ש לענייני משפחה. ההליך דנן אינו נוגע באופן אמיתי, ישיר או עקיף, לעילה של "יחסי עובד ומעסיק", ועל כן לביה"ד אין סמכות ייחודית לדון בתובענה, או לדון בה בכלל. לפיכך, ראוי היה כי התביעה תידחה על הסף מחוסר סמכות עניינית כפי שבקשה הנתבעת. עם זאת, נוכח בקשת התובע, תועבר התביעה לבימ"ש לענייני משפחה להידון בצוותא עם התביעות האחרות התלויות בפניו. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ת"א) 23857-03-13 דוד רובין נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: ה' גבע; 23/12/15) - 7 ע' |
| עו"ד: עובד כהן, רועי הררי |
שלילת הנתבע מהתובע, באופן גורף, תוספת גמלת הבטחת הכנסה בגין בנו שלמד בפנימייה, נעשתה שלא כדין. היה על הנתבע לשלם את חלק היחסי של הגמלה בהתאם לשיעור הימים בהם שהה בנו של התובע בביתו, אף כי היה רשום ללימודים בפנימייה, ולא לשללה באופן גורף.
ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה
עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה
.
התובע גרוש. בשל מצבו הכלכלי, זכאי התובע לגמלת הבטחת הכנסה, כהורה יחיד שבחזקתו ילד. התובע כהורה משמורן יחיד דאג לכל צרכי בנו, אשר בפועל נוכח הרגליו להעדר תדיר מהפנימייה אליה היה רשום. מכאן התביעה לתוספת גמלה בגין הבן, כאשר הדיון נסב אודות השאלה האם כדין נשללה מהתובע כל התוספת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' צדיק ונציג הציבור ה' גבע) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד קבע כי ממוצע ימי ההיעדרות של בנו של התובע ביחס לכל התקופה הינו כשליש מהחודש, בהם אין חולק כי כל ההוצאות הדרושות לבנו של התובע, שולמו על ידי אביו-התובע.
ביה"ד קבע כי נתונים אלה, בצירוף עדותו העקבית של התובע לעניין היעדרויות בנו מהפנימייה ושהייתו בביתו, מובילים לתוצאה על פיה היה על הנתבע לשלם את חלק היחסי של הגמלה בהתאם לשיעור הימים בהם שהה בנו של התובע בביתו, ולהכיר בשליש הגמלה ולא לשללה באופן גורף. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (י-ם) 4539-03-15 דקל ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דיתה פרוז'ינין, נ.צ.: ש' ריבלין, י' אופנהיים; 22/12/15) - 6 ע' |
| עו"ד: נאוה אילון, יפה רוטשילד |
תביעת התובע לדמי אבטלה נדחתה בהעדר עמידה בתנאי הזכאות הקבועים בדין לקבלתם: רישום והתייצבות בלשכת התעסוקה ונכונות לעבוד בעבודה שתוצע לו בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק לעניין סוג העבודה המוצעת; אי התייצבות בלשכת שירות התעסוקה משום שנבצר מהתובע לעשות כן בשל היותו במעצר בית, אינו פוטר אותו מחובת ההתייצבות כאמור.
עבודה – אבטלה – אי-התייצבות בלשכת שירות התעסוקה
ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה – דמי אבטלה
ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה – זכאות
.
התובע פוטר מעבודתו והגיש לנתבע תביעה לדמי אבטלה. תביעתו נדחתה משום שלא התייצב בלשכת שירות התעסוקה כנדרש. התובע מלין על דחיית תביעתו, וטוען כי נבצר ממנו להתייצב בלשכת שירות התעסוקה משום שהיה נתון במעצר בית. הדיון נסב אודות השאלה האם התובע זכאי לדמי אבטלה למרות שלא התייצב בלשכת שירות התעסוקה בשל מעצר בית שהושת עליו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' פרוז'ינין ונציגי הציבור ש' ריבלין, י' אופנהיים) דחה את התביעה ופסק כי:
עקרון יסוד במשפט הביטחון הסוציאלי הוא כי זכויות מכוח החוק ניתנות אך על פי הוראות החוק ותנאיו וגם אי בהירות אינה יכולה להקים זכויות למבוטח. הנתבע אינו רשאי לשלם למבוטח קצבה כאשר הוא אינו זכאי לקבלה מכוח החוק.
לפי סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), על המבוטח למלא שני תנאים כדי שתקום לו זכאות לקבל דמי אבטלה: רישום והתייצבות בלשכת התעסוקה; נכונות לעבוד בעבודה שתוצע לו בכפוף לתנאים שנקבעו בחוק לעניין סוג העבודה המוצעת. התובע לא עמד בשני התנאים הנ"ל. אכן, התובע לא התייצב בלשכת שירות התעסוקה משום שנבצר ממנו לעשות כן, ואולם בחוק אין כל הוראה הפוטרת אותו מהתייצבות כאמור מטעם זה. מעצר בית אינו פוטר את המבוטח מחובת ההתייצבות הקבועה בחוק. אכן, ניתן היה לצפות כי תהיה סימטריה בחקיקה בעניין זה, שהרי אין מחלוקת כי אדם הנתון במעצר בית אינו יכול להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, ואינו יכול לעבוד בכל עבודה המחייבת יציאה מהבית, וכאלו הן העבודות המוצעות למבוטחים בלשכת שירות התעסוקה. יתר על כן, דמי אבטלה הינה גמלה מחליפת הכנסה המאפשרת לעובד שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד עד שייקלט במקום עבודה חדש, וגם עובד הנתון במעצר בית זכאי לכך בכפוף לקיומם של כל התנאים האחרים הנדרשים. ואולם, כל עוד לא נקבעה בחוק זכאות התובע לתשלום דמי אבטלה בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.
את הוראות סעיף 162 לחוק לא ניתן להחיל על התובע. התובע שהה במעצר בית. לפיכך, הוא אינו בא בגדרי סעיף 162(2) לחוק, שכן לא מצב רפואי או תאונה הם שמנעו ממנו את התייצבותו. באשר לסעיף 162(4) לחוק, הרי שלפי סעיף זה רק חודש אחד לא יובא בחשבון בשל נבצרות ובנסיבות העניין אף אם נפחית חודש אחד, התובע עדיין אינו עומד בתקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 161 לחוק; טענת התובע כי יתכן שבסופו של ההליך הפלילי שבגינו הוא נתון במעצר בית ייקבע כי הוא זכאי, ואין זה הוגן כי בשל שהותו במעצר בית על לא עוול בכפו ישללו ממנו דמי אבטלה, כבר נדחתה בפסיקה. הזכאות נקבעת לפי הוראות החוק, והעמידה בתנאים שנקבעו בו נבחנת במועד שבו מוגשת התביעה, ובמועד זה לא מילא התובע אחר התנאים הקבועים בחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (חי') 8672-06-15 מארון וסילה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מיכל נעים דיבנר , נ.צ.: א' עשור שעבין; 21/12/15) - 8 ע' |
| עו"ד: אליעזר ויטנר, אהרוני |
ביה"ד פסק כי לצורך הכרעה בשאלה האם אירע לתובעת אירוע תאונתי בדרכה לעבודה, ואף שהתובעת לא הצביעה על סיכון שהיה טמון בדרך ובגינו התעקמה רגלה, הרי שלפי הלכת שילוח, יש למנות מומחה על מנת שיחווה דעתו הרפואית בשאלת אופן קרות האירוע – האם סביר יותר שנגרם מגורם חיצוני או מגורם הטמון בתובעת.
עבודה – תאונת עבודה – מינוי מומחה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
.
התובעת, מורה במקצועה. בעודה הולכת לבית הספר ליום עבודתה, התעקמה רגלה הימנית והיא חשה כאב עז בברך. התובעת אינה יודעת לציין אם היה מכשול כלשהו בדרך. הדיון נסב אודות השאלה האם יש להכיר במעידה של התובעת כתאונת עבודה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט מ' נעים דיבנר ונציג הציבור א' עשור שעבין) פסק כדלקמן:
סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו. סעיף זה מרחיב למעשה את הגדרת תאונת העבודה הקבועה בסעיף 79 לחוק, כך שגם תאונות שאירעו בדרך לעבודה, יחשבו כתאונת עבודה. בהתאם להוראת הסעיף תאונה לא תוכר כפגיעה בעבודה, אלא אם כן היא תיחשב כקשורה בקשר סיבתי עם "סיכוני הדרך" ועם זמן הדרך, כלומר תאונה שאירע בזמן היותו של המבוטח בדרך ועקב סיכוני הדרך. כך, תאונה בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני, בלא שה'דרך' תרמה תרומה כל שהיא לנפילה" אינה בגדר תאונת עבודה. בנוסף, על המבוטח המבסס תביעתו על סעיף 80 לחוק, להוכיח שהתאונה הייתה קשורה בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך, שכן סעיף 83 רישא לחוק לפיו חזקה שתאונה שאירעה תוך כדי עבודה אירעה גם עקב העבודה, אינו חל על תאונה לפי סעיף 80 לחוק.
התובעת טענה כי בזמן הליכתה לבית הספר "התעקמה" רגלה וחשה לאחר מכן כאבים חדים בברכה וכי אינה יודעת ממה התעקמה הרגל. נסיבות עניין דורית שילוח דומות לנסיבות מקרה זה. שם טענה המבוטחת כי פגיעתה אירעה עת סובבה את כף רגלה במהלך הליכתה, מבלי שהוכח קיומו של 'סיכון' כלשהו בדרך בה היא צעדה. בעניין שילוח נקבע כי יש למנות מומחה-יועץ רפואי בתיק שייתן דעתו בשאלה האם סביר יותר לקבוע, כי הפגיעה ארעה עקב סיבה הטמונה בתובעת או שמא עקב סיבה חיצונית.
על יסוד האמור לעיל, אף שהתובעת לא הצביעה על סיכון שהיה טמון בדרך ובגינו התעקמה רגלה, הרי שלפי הלכת שילוח, יש למנות מומחה על מנת שיחווה דעתו הרפואית בשאלת אופן קרות האירוע – האם סביר יותר שנגרם מגורם חיצוני או מגורם הטמון בתובעת, לצורך הכרעה בשאלה האם אכן אירע לתובעת אירוע תאונתי בדרכה לעבודה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 25312-04-14 MUHAMED ABAKER MUHAMED NUR נ' יחזקאל גבי (עבודה; מיכל לויט, נ.צ.: ע' הרפז, ע' שינטל; 20/12/15) - 6 ע' |
| עו"ד: אבישי סגל, יריב דויטש |
ביה"ד הורה על מחיקת תביעת התובע, אזרח זר, לתשלום הפרשי שכר, נוכח אי התייצבותו לחקירה נגדית על תצהירו בשל עזיבתו את הארץ, אי שמיעת עדות מוקדמת מטעמו והוצאת תצהירו מהתיק.
עבודה – סדרי דין – חקירה נגדית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
עבודה – סדרי דין – מחיקת תובענה
.
התובע, אזרח זר, הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר. השאלה היא האם יש מקום להורות על מחיקת תביעת התובע לאור אי התייצבותו לחקירה נגדית על תצהירו בשל עזיבתו את הארץ, אי שמיעת עדות מוקדמת מטעמו והוצאת תצהירו מהתיק.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת הבכירה מ' לויט ונציגי הציבור ע' הרפז, ע' שינטל) מחק את התביעה ופסק כי:
הפסיקה בנושא ניהול תביעה ללא נוכחות התובע קבעה כי ביה"ד רשאי להתיר היעדרות תובע מההליך במקרים נדירים בלבד בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלות בעלי הדין וב"כ עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שפוטי, לאחר שבא כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעותו מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה. בנוסף נקבע כי יש ליתן את הדעת לחשיבות החקירה הנגדית ככלי מרכזי בידי ביה"ד להערכת מהימנות העדות ומשקלה, כלי שבלעדיו יקשה על ביה"ד לרדת לחקר האמת. בידי הצד שכנגד מהווה לעיתים החקירה הנגדית אמצעי דיוני שבלעדיו אין להוכחת טענותיו. זכות החקירה הנגדית היא זכות דיונית מן המעלה הראשונה בהיותה מכשיר חשוב לגילוי האמת. כן נפסק כי אין לאפשר מצב שבו ביה"ד ידון בתביעה וייתן פסק דין, ללא שראה את התובע..
ענייננו בתביעה שעיקרה נתון במחלוקת עובדתית. קיום ההליך בהעדר עדות מטעם התובע עלול לפגוע בזכויות הדיוניות של הנתבע. בנוסף, תצהירו של התובע נחתם זמן קצר בלבד לאחר הגשת התביעה ועוד בטרם התקיים הדיון המקדמי ועל אף האמור, בא כוח התובע לא ביקש כי יקוים הליך של עדות מוקדמת טרם יציאתו מהארץ. יתירה מכך, לא הוכח כי התובע ו/או בא כוחו הוכיחו שקידה ראויה ומאמצים סבירים לניהול ההליך כנדרש, עת הודיע כי התובע לא יגיע לדיון ההוכחות, מבלי שהוכחה כל סיבה המונעת מהתובע להיות נוכח בדיון בעניינו. בנסיבות העניין, האיזון המתאים בין זכויותיו הנטענות של התובע לבין זכותו של הנתבע שלא תפגענה יכולות ההגנה שלו וזכותו הלגיטימית לנהל הליך הוגן ויעיל, יהיה במחיקת התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות בשיעור שאינו גבוה ואשר תשלומן יהווה תנאי להגשת תביעה חדשה על ידי התובע בגין תקופת העבודה נשוא תביעה זו, ככל שיבקש להגיש תביעה כאמור, ובכפוף למגבלות הדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 57963-06-14 עמאר חג'אזי נ' אורות הטירה ביצוע (1998) בע"מ (עבודה; כרמית פלד; 20/12/15) - 8 ע' |
| עו"ד: הישאם עיד, אסד אשקר |
ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב העביר את הדיון בתביעת התובע נגד הנתבעת, אצלה עבד באתרים שונים, לביה"ד האזורי בחיפה, מאחר שמקום ביצוע עיקר העבודה היה באיזור סמכותו. זאת, בנוסף לכך שמקום מרכז מפעלה של הנתבעת ומענה הרשום נמצאים באזור שיפוטו של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות מקומית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
.
הנתבעת היא חברה המבצעת עבודות חשמל, קווי תקשורת ותאורה במקומות שונים ברחבי הארץ. אין חולק כי משרדיה הרשומים של הנתבעת ומרכז מפעלה מצויים באיזור שיפוטו של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה. עבודתו של התובע אצל הנתבעת בוצעה באתרים שונים. הנתבעת הכחישה את סמכותו המקומית של ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב וטענה כי עיקר העבודה בוצעה באיזור הצפון וביקשה להעביר את הדיון לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת כ' פלד) קיבל את הבקשה ופסק כי:
לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), הסמכות המקומית לדון בתביעת עובד נגד מעסיקו נתונה לביה"ד שבאיזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד, או שבאיזור שיפוטו בוצעה העבודה. התקנה קובעת שתי חלופות שונות שמכוחן נקנית סמכות מקומית. בעוד ש"מקום ביצוע העבודה" פורש בפסיקה כמקום ביצוע עיקר העבודה בפועל, הרי ש"מקום העבודה" פורש באופן כמקום בו מצוי מרכז מפעלו של המעסיק או מקום בו מצוי משרדו הרשום של המעסיק. הנטל להוכחת סמכותו המקומית של ביה"ד אליו הוגשה התובענה מוטל על התובע, אשר הגיש את התובענה לביה"ד האמור.
בענייננו אין חולק כי מרכז מפעלו של המעסיק ומענו הרשום מצויים באיזור סמכותו של ביה"ד האיזורי לעבודה בחיפה. עוד אין חולק כי עבודת התובע בוצעה במקביל הן באיזור הצפון והן באיזור המרכז, בהתאם לפרויקטים אותם ביצעה הנתבעת. אין מדובר בעבודה דוגמת עבודה משרדית המבוצעת בקביעות במקום מסוים, ואין מדובר בנסיבות שבהן הועתק מקום ביצוע העבודה ממקום אחד למקום אחר. משכך, אין רלבנטיות בענייננו להלכה הפסוקה הקובעת כי בנסיבות המתאימות יש לייחס את הסמכות המקומית למקום עבודתו האחרון של העובד. לכן, ומשהתביעה הוגשה מלכתחילה לביה"ד האיזורי לעבודה בתל אביב, יש לבחון האם מקום עיקר ביצוע העבודה היה באיזור סמכותו של ביה"ד בתל אביב, באופן המקנה לו סמכות לדון בתובענה, או שמא עיקר העבודה בוצעה באיזור חיפה, שאז נעדר ביה"ד האיזורי בתל אביב סמכות לדון בה.
במקרה דנן, לא הוכח שמקום ביצוע עיקר העבודה היה באיזור שיפוטו של ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב. מהראיות עולה כי מקום ביצוע עיקר העבודה היה באיזור סמכותו של ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, ומשכך נעדר ביה"ד האזורי בתל אביב סמכות מקומית לדון בתובענה. בהתאם לחלופה שעניינה מקום ביצוע עיקר העבודה הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, וכך גם בהתאם לחלופות הנוגעות למקום מרכז מפעלו של המעסיק ולמענו הרשום. על כן, התובענה תועבר לביה"ד האזורי לעבודה חיפה, שהינו בעל הסמכות המקומית לדון בה. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [עבודה] |
|
| קג (ת"א) 12486-05-14 אביבה חגאג נ' קג"מ -קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (עבודה; אריאלה גילצר כץ; 13/12/15) - 7 ע' |
| עו"ד: אלכסנדר ספינרד, תומר אלטוס |
קצבת הנכות שולמה לתובעת על ידי הנתבעת, קרן פנסיה, למעלה מארבעה חודשים לאחר החלטת הועדה הרפואית לעררים. התובעת זכאית לפיצויי הלנה מקרן הפנסיה בגין הלנת הקצבה, כאשר בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת קצבה תוך הפחתתם לגובה של 25% מסכום ההלנה המלא.
עבודה – הגנת השכר – פיצויי הלנה
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
.
קצבת הנכות שולמה לתובעת על ידי הנתבעת, קרן פנסיה, למעלה מ-4 חודשים לאחר החלטת הועדה הרפואית לעררים. הדיון נסב אודות השאלה האם זכאית התובעת לפיצויי הלנה מקרן הפנסיה בגין הלנת הקצבה והאם האיחור בתשלום הקצבה על ידי הנתבעת נבע ממחדלי התובעת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (ד"ר א' גילצר-כץ) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
הקצבאות שולמו בחלוף למעלה מ-4 חודשים מיום ההחלטה. סעיף 16א(4) לחוק הגנת השכר (להלן: החוק) קובע מתי לא תשולם הלנה על קצבת הנכות וזאת עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מיום מתן החלטת הועדה הרפואית שלפיה זכאי העובד לקצבת נכות או מיום הפרישה מהעבודה מחמת נכות, לפי המועד המאוחר יותר; התביעה להלנה לא התיישנה. לפי סעיף 17א(א) לחוק, פיצויי הלנה מתיישנים אם לא הוגשה תובענה לביה"ד תוך 60 יום מיום שקיבל העובד את השכר או המבוטח את הקצבה. התביעה דנן הוגשה במסגרת 60 הימים האמורים.
לפי החוק אם לא היו ברשות הקרן נתונים מספיקים לחישוב סכום הקצבה המגיעה לחבר הקרן והקרן שילמה מקדמה על חשבון הקצבה, היא איננה מחויבת בהלנה כאמור בסעיף 16א(ג) לחוק. אולם, כעולה מלשון הסעיף, היה על הקרן לשלם לתובעת מקדמה על סמך הנתונים שהיו ברשותה. הקרן לא טרחה לשלם מקדמה על חשבון הקצבה. על כן לא קם לקרן פטור מתשלום ההלנה על הקצבה. לפי התקנון האחיד, יש להגיש בקשה לקבלת תשלום מהקרן בטופס שהכינה לכך הקרן. התובעת לא יכולה גם לוּ רצתה לשלוח בקשה שכן החלטת הועדה לא נשלחה אליה. התובעת היא זו שיצרה קשר עם הנתבעת וביקשה לברר אודות החלטת הועדה, שאותה לא טרחה הנתבעת לשלוח לתובעת במועד. הקרן הסתירה עובדות מהותיות מביה"ד ולולא ראיות שהשיגה התובעת ייתכן שהאמת לא הייתה מתגלית. עם זאת, התובעת לא המציאה לנתבעת אישורים מפקיד השומה לעניין גובה ניכוי המס שעל הקרן לנכות מקצבאות הנכות שלה; אכן עסקינו בקרן פנסיה ותיקה, הפועלת שלא למטרות רווח ומצויה בהסדר מיוחד שנועד להבראתה, ותשלום הלנה על סכום הקצבאות יגרום לנזק לקופת הקרן ולעמיתיה. עם זאת, עסקינן בקצבת נכות המהווה את מחייתה של התובעת. לכן, באיזון של שני שיקולים אלה, יש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת קצבה תוך הפחתתם לגובה של 25% מסכום ההלנה המלא. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| פרק (חי') 23983-01-16 כהנא דליה נ' טקסטורה רהיטים בע"מ (מחוזי; דר' עדי זרנקין; 14/01/16) - 5 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט מינה כונס נכסים על כל נכסי החברה, אשר יפעיל את החברה כעסק חי במימון בעל השעבוד.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – כונס נכסים זמני
.
בקשת עובדי החברה למתן צו הקפאת הליכים ובקשה לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים שהגישה חברה בעלת השעבוד.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת הנושה בחלקה ופסק:
יש מקום להיעתר לבקשה למינוי כונס נכסים זמני מכוח הסכמי השעבוד שעשתה החברה לטובת בעל השעבוד, אף כי בשלב זה אין להורות על אכיפת השעבודים. לא ניתן יהיה להפעיל את החברה ללא שיועמדו לרשותם המשאבים הנדרשים לכך, ואלו מצויים בידי בעל השעבוד שמוכן להעמידם. לפיכך, מונה כונס נכסים על כל נכסיה של החברה, שיפעיל את החברה כעסק חי במימון בעל השעבוד. לאחר קבלת דו"ח הכונס, יוחלט אם יש צורך למנות בעל תפקיד מטעם ביהמ"ש לשם עשיית פעולה כלשהיא הקשורה בבדיקת מצב החברה ומצבת תביעות החוב שלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 28192-08-12 מדינת ישראל נ' ירון יוסף אנגל (מחוזי; עודד שחם; 13/01/16) - 28 ע' |
| עו"ד: אסף מוזס, זיו יגאל, אייל פרזון, תמר תורג'מן קדם, זיו שוורץ, ירון קוסטליץ, איילת כהן, איריס ניב סבאג, גל הררי גולדמן, אלון וינשטיין, ז'ק חן, מזור מצקביץ' |
בית המשפט גזר את דינם של מאפיות ונושאי המשרות בהן, בשל הרשעתם בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות בעניין מחירי הלחם.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלכליות
.
גזר דין בעניינם של הנאשמים, שהורשעו בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, אשר כלל הסכמות להעלאת מחירי הלחם ולהימנעות מתחרות על לקוחות קיימים.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
נקודת המוצא בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים הינה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, וכן קנס כספי משמעותי. במקרה זה קיימים הן יסודות מחמירים, הן יסודות מקלים. מתחם הענישה המתחייב במקרה זה ראוי כי יהיה מאוזן, ולא ייטה לצד המקל, או המחמיר. לאחר קביעת מתחמי הענישה ביחס לנאשמים השונים, בהתחשב במכלול השיקולים והנסיבות, הושתו על הנאשמים עונשים כדלהלן: על מנכ"ל מאפיית ברמן: 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 200,000 ₪; פסילה מכהונה כדירקטור בחברות ציבוריות למשך 5 שנים; על מנכ"ל ובעלי מאפיית דוידוביץ': 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 300,000 ₪ ופסילה מכהונה כדירקטור בחברות ציבוריות למשך 5 שנים; על מנהל השיווק של מאפיית דוידוביץ': 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 3 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 100,000 ₪ ופסילה מכהונה כדירקטור בחברות ציבוריות למשך 5 שנים; על מאפיית ברמן: קנס בסך של 1.4 מיליון ₪, חתימה על התחייבות להימנע מעבירה על חוק ההגבלים העסקיים למשך 24 חודשים בסכום של 500,000 ₪; על מאפיית דוידוביץ': קנס בסך של 700,000 ₪, חתימה על התחייבות להימנע מעבירה על חוק ההגבלים העסקיים למשך 24 חודשים בסך של 300,000 ₪; על מאפיית אלומות: קנס בסך של 400,000 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה על חוק ההגבלים העסקיים למשך 24 חודשים בסך של 150,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 40174-08 מדינת ישראל נ' יוסי נאמן (מחוזי; ד"ר עודד מודריק; 11/01/16) - 40 ע' |
| עו"ד: רוזי כבאז, אלון רפפורט, שרון בן צבי |
בית המשפט הרשיע את הנאשם – עורך דין, בשורה של עבירות שעניינן מעילה בכספי לקוחותיו, אשר הנאשם פעל עבורם בחשבונות בנק בשוויץ וניצל את אמונם בו כדי לשלוח יד לכספם. בתוך כך, נדחתה טענת הנאשם שלפיה מעשי העבירה בוצעו במלואם בשוויץ וכי לא מתקיים התנאי לשפיטת עבירת חוץ הנעוץ בהתגבשות מקבילה של המעשה לכדי עבירה לפי דיני שוויץ.
עונשין – עבירות – עבירות חוץ
עונשין – עבירות – קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות
עונשין – עבירות – גניבה על-ידי מורשה
.
כנגד הנאשם הוגש כתב האישום שסובב שורה ארוכה של עבירות מעילה בכספי לקוחות. בכתב האישום נטען, כי הנאשם פעל עבור לקוחותיו בחשבונות בנק בשוויץ וניצל את אמונם בו כדי לשלוח יד לכספם. הנאשם טוען להגנתו, בין השאר, כי מעשי העבירה בוצעו במלואם בשוויץ ולא מתקיים התנאי לשפיטת עבירת חוץ הנעוץ בהתגבשות מקבילה של המעשה לכדי עבירה לפי דיני שוויץ.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
יש לדחות את הטענה להעדר סמכות עניינית לדון בעברת חוץ.
מהראיות עולה, כי מתעורר חשד לא מבוטל שהמסמכים זויפו. לממצא זה תהיינה השלכות מהותיות על אמינות גרסת הנאשם ביחס לאישומים הפרטניים.
עוד עולה מהראיות, כי הנאשם משך, בלי רשותו של לקוחו – רבינוביץ, את סכום הכסף הנטען מחשבון רבינוביץ והעבירו לחשבון אחר לפי צרכיו. בכך עבר עברה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן גניבה בידי מורשה.
מגוחך לשמוע מפי עורך דין שעוסק בהשקעות, ברכישות נדל"ן ובהלוואות שונות, שהוא מניח את יהבו על "פתק" שאין לו שליטה עליו ושאינו מפרט את פרטי מחויבותו. זיוף אינו מתבצע בידי בעל הלוואה תמים.
הוכח, כי הנאשם קיבל במרמה סכומי כסף מלקוחותיו, סובב אותם בכחש תוך הבטחה לערוך עסקה מסוימת באג"ח ובמרמה גרם לכך שהם הפקידו את סכומי הכסף בחשבון שלו שנוצל לצרכיו. כדי לסבר דעתם השתמש הנאשם בשם של חברה בדויה והניח לפניהם מכתבים של החברה חתומים בידי מנהלים שלא היו ולא נבראו וכן זייף מסמכי בנק. ברי שמסכת מעשי המרמה והזיוף הקשורים זה בזה מהווה "נסיבות מחמירות". |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [מסים] |
|
| עמ (ת"א) 49967-12-13 אבי בן דוד נ' פקיד שומה תל אביב 3 (מחוזי; ה' קירש; 10/01/16) - 38 ע' |
| עו"ד: טולצ'ינסקי שטרן מרציאנו כהן לויצקי, מרואן עבדאללה |
אדם שיצר קניין רוחני או רכש אותו מיוצרו, השתמש בו כנכס קבוע בעיסוקיו ולאחר מכן מכר אותו, ימוסה כמס רווח הון לפי חלק ה' לפקודת מס הכנסה ולא לפי סעיף 2(1) או סעיף 2(9).
מסים – מס הכנסה – סיווג ההכנסה
מסים – מס הכנסה – הכנסה שבפירות או הכנסה הונית
מסים – מס הכנסה – מס רווחי הון
.
המערער פיתח מערכת תוכנה המיועדת לביצוע פעולות מסחר בשוק ההון ומכר זכויות מסוימות במערכת לאדם אחר. המחלוקת היא בעניין סיווג ההכנסה ממכירת הזכויות – כהכנסה פירותית או הונית.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
תחולת סעיף 2(9) שעניינו מיסוי קניין רוחני, אינה מצומצמת למקרים של מכירת כל זכויות הבעלות ביצירה לעומת מקרים של מכירת חלק מזכויות הבעלות. אדם המוכר קניין רוחני במהלך עסקיו הרגיל או בנסיבות המקימות עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ימוסה לפי סעיף 2(1) לפקודה, בין אם יצר את הקניין הרוחני ובין אם לאו. אמנם הספרות מעלה סוגיה סבוכה באשר למיסוי עסקת אקראי בקניין רוחני, אולם אם עשוייה עסקה פלונית להתחייב במס לפי אחת החלופות שבסעיף 2(1) לפקודה, יש למסותה לפי זה ולא לפי סעיף 2(9) שמעמדו שיורי. אדם שיצר קניין רוחני ומכר אותו מבלי להשתמש בו כנכס קבוע בעיסוקיו, ועל נסיבות המקרה לא חלות הוראות סעיף 2(1), ימוסה לפי סעיף 2(9). אדם שיצר קניין רוחני או רכש אותו מיוצרו, השתמש בו כנכס קבוע בעיסוקיו ולאחר מכן מכר אותו, ימוסה לפי חלק ה' לפקודה. בנסיבות העניין אין למסות את ההכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה, משלא נבעה ממכירת מלאי עסקי, לא הופקה במהלך עיסוק במשלח יד ולא צמחה מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. אופי ההכנסה היה הוני מאחר שהיא נבעה ממכירת זכויות בנכס ששימש (או עתיד היה לשמש) את המערער בייצור הכנסות. בשל האופי ההוני של ההכנסה, הנגזר מהעובדה שהקניין הרוחני הספיק לשמש כנכס קבוע, הוראות סעיף 2(9) אינן חלות עליה, אלא חלק ה' לפקודה בעניין מיסוי רווח הון. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [משפחה] |
|
| רמש (חי') 66789-11-15 ש.ס נ' ר.ס (מחוזי; אספרנצה אלון; 05/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: עמוס צדיקה, שרין סולן |
קביעת בית משפט קמא כי אין להורות על פיקוח בזמני המפגשים שבין הקטינות לאביהן, היא קביעה שקולה ומידתית המתיישבת עם טובת הקטינות.
משפחה – הסדרי ראיה – טובת הילד
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה, במסגרתה נקבע כי הסדרי הראיה הזמניים בין האב לקטינות יתקיימו כפי המלצת פקידת הסעד וללא פיקוח.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
קביעת בית משפט קמא כי אין להורות על פיקוח בזמני המפגשים שבין המשיב לבין הקטינות, היא קביעה שקולה ומידתית המתיישבת עם טובת הקטינות. מצב הקטינות נבחן באופן מקיף ומעמיק. הידע, הניסיון והכלים המקצועיים שרכשו העובדות הסוציאליות, יש להם משקל העולה על ה"פאזל" שביקשה המבקשת להסיק מתסמיני הבנות בעניין חשד לפגיעה מינית על ידי האב. טענת המבקשת כי יש להותיר את הפיקוח על המפגשים עד לסיום החקירה המשטרתית, אינה לטובת הקטינות, אינה נחוצה ואינה מידתית לאור ממצאי התסקירים. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [הגנת הצרכן] |
|
| תצ (י-ם) 4198-08-13 דוד אנסבכר נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (מחוזי; גילה כנפי שטייניץ; 04/01/16) - 26 ע' |
| עו"ד: דוד גידנסקי, ניר אמודאי |
בית המשפט קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד בזק שעניינה בטענה, כי המשיבה הטעתה את ציבור הפונים לשירותי מודיעין 144 עת לא גילתה להם כי שירות "השלמת שיחה" המוצע לפונה במהלך השיחה, כרוך בתשלום, וכן את מחירו של השירות.
הגנת הצרכן – הטעיה – אי גילוי מידע
הגנת הצרכן – הטעיה – בחינתה
הגנת הצרכן – הטעיה – קיומה
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – גילוי
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – התנאים לאישורה
.
המבקש הגיש תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, שעניינה בטענה כי המשיבה הטעתה את ציבור הפונים לשירותי מודיעין 144 ולא גילתה להם כי שירות "השלמת שיחה" המוצע לפונה במהלך השיחה, כרוך בתשלום, וכן את מחירו של השירות.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
בנסיבות עלה בידי המבקש להוכיח, כי חלה חובה על בזק לגלות כי שירות "השלמת שיחה" כרוך בתשלום, וכן את מחירו של השירות שהינו "ענין מהותי בעסקה" כהגדרתו בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן. אי גילוי העובדה שהשירות כרוך בתשלום, ומחירו של השירות, עלול להטעות את הצרכן באופן שהצרכן לא יידע כלל כי התקשר בעסקה נפרדת ונוספת לעסקה לשמה פנה לבזק.
יש לדחות את טענת בזק שלפיה, לא חלה עליה החובה לגלותו מאחר שתעריף השירות נקבע על ידי שר התקשורת ומפורסם מעת לעת בתקנות התקשורת, ולפיכך אין היא מחויבת לפרסמו בפרסומים נוספים.
בנסיבות העניין, העדר הודעה על מחיר השירות עלול להטעות את הצרכן.
בשל הטעיה זו, צרכן הפונה למודיעין 144 ומוצע לו ללחוץ על מקש כוכבית, עלול לסבור בטעות כי שירות "השלמת שיחה" הוא חלק משירות מודיעין 144 ונכלל בתשלום עבורו, או לחלופין, כי ההודעה ש"השירות כרוך בתשלום" (בתקופה בה ניתנה) מתייחסת למחיר השיחה ליעד. אפשר שצרכן כזה, לא יהיה מודע כלל לכך שזה עתה התקשר בעסקה נפרדת לניתוב השיחה ליעד, שמחיר לצידה.
הצעה למתן שירות "השלמת שיחה" היא בבחינת שיווק מרחוק, ולפיכך חובת גילוי מחיר השירות חלה על בזק, לכאורה, גם מכוחו של סעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [ארנונה] [הוצאה לפועל] [המחאת חיובים] |
|
| תא (נצ') 18020-01-09 אבי נימצוביץ נ' החברה הכלכלית קרית שמונה בע"מ (מחוזי; בנימין ארבל; 30/12/15) - 31 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה תביעת התובע – כונס נכסים, כנגד הנתבעת – עירייה לסעדים של הצהרה בעניין חובות ארנונה ומים. נפסק, כי על התובע, כמי שממלא תפקיד של כונס נכסים, מוטל היה הנטל לברר את שיעורם של חובות הכינוס ולשאת בהם.
ארנונה – גבייתה – מכונס נכסים
ארנונה – פטור – בנין שנהרס או ניזוק
הוצאה לפועל – כינוס נכסים – חובות וסמכויות הכונס
המחאת חיובים – המחאת חבות – מהותה
.
התובע – כונס נכסים, הגיש תביעה שעניינה בתשלום חובות הארנונה והמים. חובות אלה אמורים היו, להיות משולמים, על פי הדין, על ידי כונס הנכסים. הנתבעים הינם רוכשי הנכס ורוכשים מאוחרים יותר אשר התחייבו ליטול על עצמם את חובות הקונים וכן העירייה, שהינה הזכאית לקבל את תשלומי הארנונה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במסגרת חובותיו ככונס נכסים, חייב כונס נכסים לערוך בירור מפורט ומדויק של החשבונות הכספיים הכרוכים בהליך הכינוס, ולמסור לראש ההוצל"פ או לבית המשפט שמינוהו, דו"ח, ערוך ומפורט כראוי, של הוצאות והכנסות הליך הכינוס, כולל תשלומים שהיה עליו לשלמם כהוצאות הכינוס. במקרה זה, התובע לא טרח, ולו פעם אחת, לערוך בירור של ממש לגבי סכומי חובות הארנונה לתקופת הכינוס – הגם שהוא סבור כי אלה לא נקבעו כראוי. התנהלותו זו אינה סבירה, אינה ראויה ויש בה משום אי מילוי חובתו הבסיסית ככונס נכסים.
התובע הוא החב, מכוח תפקידו ככונס נכסים, בחובות הארנונה לתקופת הכינוס.
בניגוד להמחאת זכות, הרי המחאת החבות מותנית בהסכמה ברורה של הנושה. בהקשר זה, כאשר המחוקק קבע דרישה צורנית לעשיית פעולה כלשהיא, אין להסיק על קיומה מכללא גם כאשר לא נתקיימו התנאים הצורניים.
ניסיון להציג ידיעה של העירייה באשר להתחייבותן החוזית של הקונות כלפי התובע, וניסיונה לפנות בהתאם לה אל הקונות, אין בו כדי להצביע על אלמנט ההסכמה הנדרש מצד הנושה, לכך שבמעשה ההמחאה כאמור, תהא חבותו הישירה של החייב כלפיו בטלה. במקרה זה, לא הוכח כי נתמלא אלמנט החיוב הכפול המרכיב את מעשה המחאת החבות, באופן המנתק את הקשר שבין התובע לעירייה.
אין מקום ליתן פטור רטרואקטיבי מארנונה בגין נזקי המבנה, אם היו – כאשר הטענה הועלתה באיחור, על ידי מי שלא היה החייב במיסים בתקופה הרלוונטית. בפועל, אף לא הוכח שהמבנה נהרס עד כדי המידה שלא ניתן להשתמש בו. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 43133-12-15 רשות ניירות ערך-יושב ראש ניירות ערך נ' יוטרייד פרימיום בע"מ (מחוזי; חאלד כבוב; 21/12/15) - 3 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה בקשת רשות ניירות ערך למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה, המנהלת תיקים ללא רישיון, ולמינוי בעל תפקיד לניהול כספיה.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – הענקתם
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
.
בקשת רשות ניירות ערך, במעמד צד אחד, למתן צו זמני שימנע מהמשיבה לקבל כספים לצורך ביצוע פעולות השקעה, ולמנות בעל תפקיד לתפיסה והחזקת הכספים שבחשבונות המשיבה להשקיעם או לנהלם עד שיוכרע גורלם.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
לכאורה המשיבה מנהלת תיקים ללא רישיון, תוך גיוס מאות משקיעים וחרף התחייבותה בפני גורמי הרשות לחדול מכך. אין המשיבה יכולה לעמוד בהסדרי הפריסה של התשלומים שכבר התחייבה בהם בפני המשקיעים שביקשו את כספם בחזרה, והיא עושה שימוש בכספי משקיעים חדשים כדי לסלק חובות למשקיעים קודמים. לפיכך, יש ליתן צו כמבוקש, זאת מבלי לחייב את הרשות בהפקדת ערבויות כתנאי לנתינתו, שכן ברור שאן יתברר שנגרם נזק למשיבה כתוצאה ממתן הצו, הרשות תפצה אותה. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [משפחה] |
|
| ענא (חי') 45285-11-15 א.פ נ' ר.פ (מחוזי; אספרנצה אלון; 09/12/15) - 7 ע' |
| עו"ד: רענן כספי, דוד רוזן |
נדחה ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה, שאימץ את הסדרי הקשר שבין הקטינים לבין אביהם, בהתאם להמלצות התסקיר שהוגש לו.
משפחה – משמורת קטינים – הסדרי ראייה
משפחה – הסדרי ביקור קטינים – קביעתם
משפחה – הסדרי ראיה – טובת הילד
.
ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה, שאימץ את הסדרי הקשר שבין הקטינים לבין אביהם, המשיב 1, בהתאם להמלצות התסקיר שהוגש לו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
בימ"ש קמא מכיר היטב את המשפחה לפני ולפנים ואין בסיס לטענה כי הוא לא נימק החלטתו. אורך ההחלטה אינו מעיד על תקפותה או על רצינותה. ההחלטה כפי שניתנה ובמועד שניתנה, תואמת את טובת הקטינים ואת חלוקת המשאבים שעל ביהמ"ש להפעיל בשוויוניות כלפי כלל המתדיינים. בימ"ש קמא בצדק קבע כי ישוב ויבחן את הסדרי הראייה לאחר חודשיים, בכדי לאפשר בחינה אמתית להסדרים אלו ונוכח ידיעתו כי קיימת מעטפת טיפולית מקיפה סביב הילדים. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 26 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 2657-08-13 מדינת ישראל נ' דוד קרדיש (שלום; ד"ר מנחם; 14/01/16) - 15 ע' |
| עו"ד: קרדיש, יוסי חמצני, אפרת קיטייניק, שירן באדי, ליאור שביט |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בביצוע מעשי מרמה, כזב והתחזות, המהווים עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, חוק רואי חשבון, חוק העונשין, חוק לשכת עורכ הדין וחוק המחשבים. הוטלו על הנאשם 48 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס בסך 300,000 ₪.
דיון פלילי – הסדר טיעון – אישורו
עונשין – ענישה – תיקון 113
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלכליות
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן הכולל 20 אישומים עם תתי סעיפים רבים. באישומים מפורטים מעשי מרמה, כזב והתחזות שביצע הנאשם, המהווים עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, חוק רואי חשבון, חוק העונשין, חוק לשכת עורכ הדין וחוק המחשבים. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש בהתאם להסדר טיעון שנחתם בין הצדדים.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כלהלן:
בענייננו, הערך המוגן שנפגע לכאורה הוא הפגיעה בקופת המדינה והפגיעה בערך השוויון בתשלום המס, תרמית והונאה בשימוש בתארים לא לו והשגת גבול המקצוע של עריכת דין וראיית חשבון, תוך ביצוע עבירות מחשב מתוחכמות.
יש לייחס חומרה למעשה הנאשם אף מן הטעם כי מדובר במעשי מרמה שיטתיים ומתוחכמים שנפרסו על פני תקופה ממושכת של כ-3 שנים ולא במעידה חד פעמית. עם זאת, יש לקחת בחשבון את נכונות הנאשם להגיע להסדר טיעון, לקחת אחריות על מעשיו ולחסוך מזמנו של בית המשפט ושל הצדדים.
לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, בית המשפט שוכנע כי העונש המוצע בגדרו של ההסדר מאזן כראוי בין טובת ההנאה שמעניק ההסדר לנאשם לבין האינטרס הציבורי.
בית המשפט הטיל על הנאשם 48 חודשי מאסר בפועל והורה על הפעלת מאסר על תנאי למשך 9 חודשים, כאשר הנאשם ירצה את שתי תקופות המאסר בחופף זו לזו. סך הכל ירצה הנאשם 48 חודשי מאסר בפועל. זאת לצד מאסר על תנאי וקנס בסך 300,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [רשויות מקומיות] |
|
| (ת"א) 2722/15 עיריית תל אביב יפו נ' טיב רשתות בע"מ (שלום; אביים ברקאי; 13/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: מיכל פינטו, גילת משאלי, מרינה דובינסקי, איל רוזובסקי, נטע ארבל, אורלי ליבוב |
אין מקום שבית משפט זה יחליט האם ליתן צו מכוח חוק עזר שספק אם יש מקום לפעול לפיו, שכן לא ברור מה נוסחו – כאשר במקביל מתנהלים בבית המשפט הגבוה לצדק הליכים לעניין נוסחו. בוודאי אין מקום לקביעה כאמור לאור עמדתה הכפולה של המבקשת הטוענת דבר בבית משפט זה והיפוכו בבית המשפט הגבוה לצדק.
רשויות מקומיות – חוקי עזר – פתיחת בתי עסק בימי מנוחה
רשויות מקומיות – חוקי עזר – תיקונם
רשויות מקומיות – חוקי עזר – תוקפם
.
עניינה של החלטה זו הוא בקשה לסגירת בית עסק הפועל בשבת ועתירת המשיבים לסילוק הבקשה על הסף.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
אין מקום שבית משפט זה יחליט האם לפעול מכוח חוק עזר שספק אם יש מקום לפעול לפיו שכן לא ברור מה נוסחו – כאשר במקביל מתנהלות בבית המשפט הגבוה לצדק, באופן אינטנסיבי, מספר עתירות לעניין תוקף החוק החל. הדבר אינו ראוי ואינו נכון משפטית. בוודאי אין מקום שבית משפט זה יכריע בבקשה של המבקשת ביחס לחוק מסוים כאשר בבית המשפט הגבוה לצדק עמדתה של אותה מבקשת ביחס לתוקפו של אותו חוק – שונה.
על מנת ליתן צו יש צורך בהוראת חוק ברורה, וב"שכנוע" כי זו הופרה. לא כך המצב. ניתן לומר שגם לטעמה של המבקשת עצמה – החוק אינו ברור ולטעמה הנוסח אליו היא מתייחסת – אינו הנוסח הנכון של החוק. די בכך ובעובדה שהסוגיה עומדת לדיון בבית המשפט הגבוה לצדק כדי להביא למחיקת הבקשה.
לא ניתן להוציא צו על סמך חוק "שיהיה" ואין ליצור מצב בו חוק אשר לא פורסם ברשומות קורם עור וגידים כאילו פורסם. העמדה המשפטית ביחס לתקפותו של התיקון לחוק, מבוססת ככל שתהיה, אינה תחליף לפרסום החוק ברשומות. בית המשפט לא ייתן צו על סמך תיקון לחוק גם אם התקבל כדין במועצת העיר – כל עוד חוק זה לא פורסם ברשומות. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [נזיקין] |
|
| תא (ב"ש) 37966-05-15 אורטל בהונקאר נ' שלומי עזריה (שלום; עידו רוזין; 07/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: אילן צינמן , גלית עשוש |
בית המשפט קבע כי החלקת השיער גרמה לדילול ולנשירת שיער משמעותית בראשה של התובעת. נפסק לתובעת פיצוי גלובאלי, בדרך של אומדנא, בסך כולל של 12,000 ₪.
נזיקין – עוולות – רשלנות
נזיקין – נטל הראיה – הדבר מעיד על עצמו
נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני
.
תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב החלקת שיער.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בית המשפט הגיע למסקנה, כי האירוע ארע כפי שתיארה התובעת, היינו החלקת השיער גרמה לדילול ולנשירת שיער משמעותית בראשה של התובעת.
ככל שהתובעת סומכת את תביעתה על עוולת הרשלנות בנזיקין, הרי שמאזן ההסתברויות מצביע יותר על קיום של התרשלות מצד הנתבע מאשר על העדרה. לכן, הנתבע חב לפצות את התובעת בנזקים שנגרמו לה, מכח עוולת הרשלנות.
לתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה כפועל יוצא של הטיפול שקיבלה. התובעת חוותה מפח נפש משמעותי מכך ששערותיה החלו לנשור, עד שנאלצה לגלח את כל שערות ראשה, תוך המתנה של מספר חודשים עד לצמיחת השיער מחדש. התובעת נאלצה להשתמש בכובעים וצעיפים על מנת להסתיר את העובדה כי אין לה שיער. בנסיבות המקרה, יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי, בדרך של אומדנא, בסך כולל של 12,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [ראיות] [משפט חוקתי] |
|
| צא (ת"א) 60775-10-15 חברות החדשות נ' מדינת ישראל (שלום; ירון גת; 06/01/16) - 8 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על ביטול צו להמצאת מסמכים שניתן מכוח סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי, וזאת בשל קיומו של חיסיון עיתונאי על המידע שהתבקש בצו שלא ניתן להתגבר עליו בנסיבות המקרה דנן.
ראיות – חיסיון – עיתונאי
משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש העיתונות
.
בקשה להורות על ביטול צו המצאה של מסמכים שניתן כנגד המבקשת לבקשת המשיבה, בהתאם לסעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כלהלן:
יש לקבוע כי החיסיון העיתונאי משתרע גם על פני תוכן המידע שנאסף על ידי העיתונאי במסגרת עבודתו השוטפת ושאינו עלול להוביל לחשיפת המקור, ואולם עוצמתו של חיסיון זה נמוכה יותר מהחיסיון העיתונאי החל על זהותו של המקור. משמעותה של העוצמה הנמוכה היא שעל מנת להתגבר על חיסיון זה תידרש הרשות לעמוד במבחנים מרוככים יותר לעומת המבחנים הנדרשים לשם התגברות על החיסיון המגן על זהות המקור.
משנקבע כי החיסיון העיתונאי כולל גם את המידע שנאסף על ידי העיתונאי במסגרת עבודתו השוטפת, יש לבחון האם מתקיימים התנאים המצדיקים חריגה מהחיסיון במקרה דנן, שהרי מדובר בחיסיון יחסי.
בפרשת ציטרין נקבע כי החריגה מהחיסיון העיתונאי תתאפשר בהתקיים מבחן משולש של רלוונטיות, מהותיות ונחיצות. מכיוון שעוצמתו של החיסיון העיתונאי ביחס למידע אשר נאסף על ידי העיתונאי במסגרת עבודתו השוטפת נמוכה מעוצמתו של החיסיון ביחס לזהות המקור, יש להפעיל את המבחן המשולש האמור בצורה מרוככת שעה שמדובר בתוכן מידע שנאסף על ידי העיתונאי ושאינו עלול להוביל לחשיפת המקור.
בחינת נסיבות המקרה דנן לאור המבחן המשולש המרוכך, מובילה למסקנה כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים המצדיקים חריגה מהחיסיון העיתונאי, וזאת בעיקר מכיוון שלא מתקיים המבחן השלישי, הוא מבחן הנחיצות.
לפיכך, יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול הצו להמצאת המסמכים. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [חוזים] [עשיית עושר ולא במשפט] [מקרקעין] |
|
| תאמ (צפת) 61620-01-12 בן דור - ברקאי מטעים בע"מ נ' אלברט יהודה כהן (שלום; דניאל קירס; 04/01/16) - 19 ע' |
| עו"ד: רונן יאיר, הייב מוניר |
בית המשפט הורה לנתבע להשיב לתובעת את ההשקעה שהשקיעה במטע שזיפים, זאת חרף הסתמכותה של התובעת על חוזה שאינו חוקי. נפסק, כי בנסיבות העניין, קמה לתובעת עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, כמי ששיפרה את נכסי הזולת – נכס הנתבע – מתוך טעות בתום לב, וזאת בעקבות מצג שווא של הנתבע.
חוזים – אי-חוקיות – תוצאותיה
חוזים – אי-חוקיות – חוזה בלתי חוקי
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – הזכות להשבה
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – שימוש על ידי השותפים
.
החברה התובעת טוענת בתביעה זו כי היא שכרה את מטע השזיפים שבמחלוקת, וכי למרות שהיא עיבדה וטיפחה את המטע ונשאה בכל ההוצאות הנדרשות לשם קטיף היבול ושיווקו, הנתבע קטף את הפרי לעצמו שלא כדין. הנתבע טוען להגנתו, כי החוזה עליו מסתמכת התובעת אינו חוקי.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
החוזה בו מחזיקה התובעת, נוגד את סעיף 2 לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), האוסר על מחזיק או זכאי להחזיק בקרקע חקלאית של מינהל מקרקעי ישראל מכוח חוזה או רשות, להעביר כל זכות בה ללא היתר.
בנסיבות העניין, קמה לחברה התובעת עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, כמי ששיפרה את נכסי הזולת – נכס הנתבע – מתוך טעות בתום לב, וזאת בעקבות מצג שווא של הנתבע.
כוחו של שותף בשיתוף בזכויות, שאינו מהווה רוב, לעשות שימוש סביר שאינו מונע שימוש משותפים אחרים, גם בהעדר הסכמתם.
החברה התובעת, אם כן, זכאית מפאת עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט להשבת השקעתה; אין מקום בנסיבות ענייננו להורות על פטור מהשבה, ולו חלקי. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [חוזים] |
|
| תק (טב') 53279-07-15 נדב ניזרי בן ישי נ' גנין סטנסילב (שלום; מוהנד חליאלה; 01/01/16) - 9 ע' |
| עו"ד: |
התובעים הצהירו בהסכם המכר כי בדקו את הרכב לשביעות רצונם והצהירו כי ואין ולא יהיו להם טענות כלפי המוכר. האם תניה זו פוטרת את הנתבע? התשובה לשאלה זו שלילית. התובע אינו זכאי להסתמך על תניה זו על מנת להצדיק הסתרת במתכוון של מידע חשוב שיש לו השלכה על התמורה החוזית או על עצם ההחלטה של התובעים אם לקנות את הרכב או להימנע מקנייתו.
חוזים – מכר – חיוב המוכר
חוזים – הטעיה – אי-גילוי
חוזים – הטעיה – מצג שווא
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
.
התובעים רכשו מהנתבע רכב. התובעים טענים כי הנתבע הציג בפניהם מצג שווא, לא גילה להם את ההיסטוריה ואת המצב האמתי של הרכב כרכב שעבר תאונה קשה והוכרז כאובדן להלכה והטעה אותם לחשוב כי הם קונים רכב מבעלות פרטית ולא מסוחר רכב.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הנתבע ידע אל נכון את פרטי ההיסטוריה של הרכב, הוא ידע שהרכב עבר תאונה קשה, שהוא נקנה מחברת ביטוח, ושערכו ירד באופן משמעותי. למרות זאת, הנתבע הסתיר מידע זה במכוון מהנתבעים תוך ניצול תום ליבם חוסר הידע, וחוסר הניסיון שלהם בעסקאות של רכב משומש.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובעים הצהירו בהסכם כי בדקו את הרכב לשביעות רצונם והצהירו כי ואין ולא יהיו להם טענות כלפי המוכר. האם תניה זו פוטרת את הנתבע? התשובה לשאלה זו שלילית.
תניה זו יכולה להושיע את הנתבע לגבי פגמים שלא היו בידיעתו, אך נוכח חובת הגילוי שנגזרת מחובת תום הלב, אין בכוחה של תניה זו לפטור את הנתבע. מכוח עקרון תום הלב, אין אפשרות לפרש את התניה כנותנת היתר למעשה תרמית או הונאה. התובע אינו זכאי להסתמך על תניה זו על מנת להצדיק הסתרת במתכוון של מידע חשוב שיש לו השלכה על התמורה החוזית או על עצם ההחלטה של התובעים אם לקנות את הרכב או להימנע מקנייתו.
לאור השימוש שעשו התובעים ברכב, סעד ההשבה אינו מעשי. יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 22,100 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [רישוי עסקים] [משפט מינהלי] [דיון פלילי] |
|
| (ת"א) 3423-02-13 מדינת ישראל נ' מאיר גינת (שלום; איתי הרמלין; 30/12/15) - 11 ע' |
| עו"ד: עידית קינן, ליאור רווח |
הפגמים החמורים בהליך המינהלי שהובילו להחלטה על הגשת כתב האישום, מחייבים לבטל החלטה זו. מעבר לכך, מתקיימים בעניינו של הנאשם גם מבחניה המחמירים של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, שעליה סמכה ההגנה את טענותיה כבסיס לבקשתה לבטל את כתב האישום.
רישוי עסקים – רישיון עסק – הפעלת עסק ללא רישיון
משפט מינהלי – הבטחה שלטונית – תוקפה
דיון פלילי – העמדה לדין – ביקורת שיפוטית
דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין הפעלת עסק ללא רישיון. לטענת ההגנה, ההרשאה שנתן היועץ המשפטי לעירייה דאז לנאשם להפעיל את עסקו במקום וההבטחה שלא יוגש בגין הפעלת העסק כתב אישום מקימות לנאשם הגנה מן הצדק.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
יש לראות במכתבו של היועץ המשפטי לעירייה דאז, משום הבטחה שלטונית שהנאשם לא יועמד לדין בגין הפעלת עסקו במקום. אין ספק כי התקיימו במקרה זה התנאים ההופכים החלטה כזו לתקפה – מדובר בהבטחה מפורשת וברורה; היועץ המשפטי לעירייה היה מוסמך להרשות את פעולת העסק במקום; הוא התכוון לתת להחלטה תוקף משפטי ויכול היה לבצעה.
כבכל מקרה של הבטחה שלטונית, גם במקרה של החלטה לא להגיש כתב אישום יכולה כמובן הרשות להשתחרר ממנה אם טובת הציבור מחייבת זאת.
הנטל להוכיח כי יש עילה להסתלק מהבטחה שלטונית מוטל על הרשות. והנה במקרה זה לא קיבלה הרשות מעולם החלטה להסתלק מן ההבטחה שניתנה לנאשם שלא יועמד לדין אם ימשיך להפעיל את הנגרייה במקום. כפי שהעיד ראש מחלקת רישוי עסקים בעירייה, וכפי שהתוודתה התובעת, הם כלל לא היו ערים להתחייבות שנתן בזמנו היועץ המשפטי לעירייה עד שהוצגה להם ע"י הנאשם במהלך המשפט. כלומר, איש לא החליט מעולם לסגת מאותה הבטחה, כיוון שההבטחה פשוט נשתכחה מן הבירוקרטיה העירונית.
די במבחני הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות כדי להחליט על בטלות ההחלטה להגיש כתב אישום נגד הנאשם. מעבר לכך, מתקיימים בעניינו של הנאשם גם מבחניה המחמירים של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, שעליה סמכה ההגנה את טענותיה כבסיס לבקשתה לבטל את כתב האישום, שלפי טענתה הגשתו עמדה בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 33 [ירושה] [חוזים] |
|
| תמש (חי') 37781-05-14 פלונים נ' פלוני (משפחה; אלה מירז; 13/01/16) - 10 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה עמדת התובעים כי כלל המקרקעין נכללים בעיזבון האם ויש לחלקם בין הצדדים בחלקים שווים; מאידך, לעמדת ביהמ"ש, לא ניתן להתעלם מעובדת מגורי הנתבע במקרקעין ויש להביאה בחשבון בחלוקת העיזבון. לפיכך ניתן צו לפרוק השיתוף במקרקעין, באופן שהנתבע יוותר בחלקו (יחידה 2) בעוד התובעים יירשו יחדיו את (יחידה 1). הנתבע ישלם לתובעים תשלומי איזון ויישא בתשלומים נוספים.
ירושה – עיזבון – היקפו
חוזים – מתנה – זכויות במקרקעין
חוזים – מתנה – התחייבות לתת מתנה
.
תביעה בין אחים, שהינם יורשים בחלקים שווים של האם המנוחה, לפרוק שיתוף במקרקעין הרשומים ע"ש האם בחברה משכנת. על המקרקעין בנויות שתי יחידות דיור: הבית בו התגוררו ההורים המנוחים (להלן: יחידה 1) ויחידה בה מתגורר הנתבע ומשפחתו (להלן: יחידה 2). עיקר המחלוקת הינה בשאלת היקף העיזבון, דהיינו האם יחידה 2 כלולה במסגרת העיזבון כטענת התובעים, באופן שנתנה לנתבע, בשל מצב כלכלי קשה, זכות הדירה למגורים שפקעה עם פטירת האם, או שמא כטענת הנתבע, ניתנה לו במתנה ע"י ההורים המנוחים, באופן שהעיזבון מצטמצם ליחידה 1 בלבד.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
גם אם נקבל את טענת הנתבע כי מדובר במתנה בזכות אובליגטורית להירשם כבעלים במקרקעין ולא בזכות במקרקעין הדורשת מסמך בכתב, הרי שלא ברור כי אכן הוענקה לנתבע זכות כאמור, משני נימוקים: האחת – כי לא הוכיח כי מימן את בניית הבית בחלקה 2, כאשר סביר יותר שהלוואות המשכנתא נלקחו לכיסוי חובותיו. והשני – הסתלקותו מכלל המקרקעין מירושת האב לטובת אימו, מבלי שעמד על זכויותיו כטענתו, לרישום חלקו במקרקעין על שמו. כן עומד ביהמ"ש על חוסר תום ליבו של הנתבע והודאתו המפורשת בהליך פש"ר בביהמ"ש המחוזי בו חזר וטען כי העזבון כולל את כל המקרקעין. לפיכך נקבע כי כלל המקרקעין נכללים בעיזבון האם ויש לחלקם בין הצדדים בחלקים שווים; מאידך, לעמדת ביהמ"ש, לא ניתן להתעלם מעובדת מגורי הנתבע במקרקעין ויש להביאה בחשבון בחלוקת העיזבון. לפיכך ניתן צו לפרוק השיתוף במקרקעין, באופן שהנתבע יוותר בחלקו (יחידה 2) בעוד התובעים יירשו יחדיו את (יחידה 1). הנתבע ישלם לתובעים תשלומי איזון ויישא בתשלומים נוספים. לעמדת ביהמ"ש, חלוקת הנכס ומתן תשלומי איזון בין היורשים, הינו הפתרון המשפטי המיטבי למימוש המצב המשפטי הקיים, תוך הכפפתו לאפשרות מכירה לצד ג' המרבה במחיר, ככל שיהיה קושי בפרוק השיתוף או בתשלומי האיזון. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [כשרות משפטית ואפוטרופסות] |
|
| אפ (ת"א) 37708-07-15 פלונית נ' פלונים (משפחה; איריס ארבל אסל; 07/01/16) - 13 ע' |
| עו"ד: |
האם יש למנות אפוטרופוס לחסויה – אישה מבוגרת, המתנגדת לכך בתוקף, כאשר יכולתה לנהל את ענייניה בכוחות עצמה אינה חד משמעית? לעמדת ביהמ"ש די בכך שהחסויה ידעה מהות מקורותיה הכספיים והביעה את רצונה הברור והעקבי כי בנה (הפועל לטובתה), ינהל את ענייניה הכספיים, בכדי שלא להפקיע מידיה את חירותה באופן גורף באמצעות שלילת כשירותה ומינוי אפוטרופוס על רכושה.
כשרות משפטית ואפוטרופסות – אפוטרופוס – מינויו
.
בקשת בת למינוי אפוטרופוס ניטראלי לגוף ורכוש לאימה החסויה בנימוק שהחסויה אינה יכולה לנהל את ענייניה בכוחות עצמה ועל רקע חששה של המבקשת מניצול החסויה והעברת רכושה וכספיה אל המשיב 2, אחיה של המבקשת; החסויה היא אישה מבוגרת (83), המתנגדת לכך בתוקף, כאשר יכולתה לנהל את ענייניה בכוחות עצמה אינה חד משמעית.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
מתן צו למינוי אפוטרופוס, מפקיע ניהול ענייניו של אדם מידיו ונותן לאחר את הסמכות לנהל את ענייניו במקומו. נוכח האמור, עמדת הפסיקה היא כי יש לנקוט במשנה זהירות עת שעל הפרק בקשה למינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית וכפי שנפסק בעבר, אף כאשר מוצא ביהמ"ש מקום לעשות כן, עליו לפעול במידתיות באופן שהפגיעה תהיה המינימליסטית ביותר שיכולה להיות. עוד נפסק בעבר כי עצם הגיעו של אדם לגיל מבוגר, והקושי לדאוג לצורכי ופעולות היום יום הנובע מגיל זה, אינם מהווים, כשלעצמם, עילה לאפוטרופסות.
במקרה דנא, ביהמ"ש התרשם מהתשתית הראייתית כי שני ילדי החסויה מעוניינים בטובתה וכי יכולתה של החסויה לנהל את ענייניה בכוחות עצמה אינה חד משמעית. מאידך, לא הונחה כל תשתית ראייתית מינימאלית העשויה להוביל למסקנה כי המשיב אינו פועל למען האינטרסים של החסויה, אלא ההפך המוחלט. כ"כ, ביהמ"ש התרשם כי החסויה מודעת למצבה, ולמצב השורר בין ילדיה וכי מבחירתה החופשית היא רוצה להפקיד את ניהול ענייניה הכספיים בידיו של בנה, המשיב, אם כי החסויה אינה בקיאה לחלוטין בענייניה כספיים. לעמדת ביהמ"ש, בנסיבות אלו, ונוכח גישת הפסיקה כאמור לעיל, די בכך שהחסויה ידעה מהות מקורותיה הכספיים והביעה את רצונה הברור והעקבי כי המשיב ינהל את ענייניה הכספיים, בכדי שלא להפקיע מידיה את חירותה באופן גורף באמצעות שלילת כשירותה ומינוי אפוטרופוס על רכושה. חיזוק לאמור ניתן למצוא בתעודת הרופא אשר הגישה החסויה, הקובעת באופן חד משמעי שהחסויה בריאה בנפשה ובשכלה וכשירה לכל פעולה משפטית. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [משפחה] [בנקאות] [מקרקעין] |
|
| תמש (ת"א) 44991-04-13 מ' ק' נ' בנק (משפחה; איריס ארבל אסל; 18/10/15) - 17 ע' |
| עו"ד: |
נפסק כי הבעל הינו הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בדירה מכוח הלכת השיתוף וזכאי להירשם ככזה במרשם. כפועל יוצא נקבע כי יש לצמצם את העיקול לטובת הבנק בגין המשכנתא למחציתה של האישה בדירה בלבד.
משפחה – חזקת השיתוף – תחולתה
בנקאות – משכנתא – מימושה
מקרקעין – שיתוף – בני-זוג
בנקאות – בנקים – חובותיהם
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
.
התובעים נשואים זל"ז מאז שנת 1966. לאחר כ-30 שנות נישואין, רכשו התובעים דירה למגוריהם וזו נרשמה ע"ש האישה בלבד. לימים, נרשמה הערת אזהרה בגין מכר מלוא זכויות האישה בדירה לטובת בנם של בני הזוג (להלן: "ש'") ורעייתו; בסמוך לאחר מכן נרשמה הערת אזהרה נוספת על מלוא זכויותיהם של ש' ורעייתו, לטובת הנתבע 2 (להלן: "הבנק") בגין נטילת משכנתא. עתירת התובעת, בהליך קודם, להורות כי המשכנתא בטלה וחסרת תוקף נדחתה וביהמ"ש המחוזי הורה כי יש להשלים את העברת זכויותיה של האישה בדירה לש' ואשתו ולרשום את המשכנתא לטובת הבנק. במסגרת הליך זה, טענו בני הזוג כי הבעל הינו הבעלים של מחצית הדירה מכוח הלכת השיתוף וזכאי להירשם ככזה בלשכת רישום המקרקעין. על כן, אף אם המשכנתא תקפה, כקביעת ביהמ"ש המחוזי, הרי שהיא אינה חלה על המחצית השייכת לבעל ולא ניתן לממש מכוחה את חלקו של הבעל בדירה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
ראשית, ביהמ"ש דוחה את טענות הסף שהעלה הבנק כי הבעל מנוע ומושתק מלהעלות טענות כנגד הבנק נוכח ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הבנק לתובעת ומחמת התיישנות ושיהוי. לכך יש להוסיף כי זכותו של התובע להגיש את התובענה דנן עוגנה בהחלטת ביהמ"ש העליון לפיה נמחק הערעור אשר הגישה האישה על פסק הדין – בכפוף לזכותו של הבעל לנקוט הליך מטעמו.
לגופו של עניין נפסק כי הבעל הינו הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בדירה מכוח הלכת השיתוף וזכאי להירשם ככזה במרשם. כידוע, בהתאם להלכת השיתוף, משעה שהוכח כי בני זוג מקיימים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, חזקה כי כל הרכוש שצברו מצוי בבעלותם המשותפת, אף אם הנכסים רשומים על שם אחד מבני הזוג או מצויים בחזקתו הבלעדית. כדי לסתור את החזקה ולהוציא נכסים מסוימים מתחולתה של חזקת השיתוף, נדרשות ראיות כבדות משקל, כאשר הנטל הוא על הטוען לאי התקיימותה. הלכת השיתוף הוחלה על כלל הנכסים של בני הזוג, לרבות נכסים עסקיים, אף אם בן הזוג בעל העסק לא גילה אודותם לבן הזוג השני. יחד עם זאת, המועד בו מתגבש השיתוף אינו אחיד ומשתנה בין סוגי הנכסים השונים. כאשר ככלל, השיתוף בנכסים מתגבש בהתרחש אירוע דרמטי, כגון היקלעות חיי הנישואין למשבר. עד למועד זה, הזכויות כלפי צדדים שלישיים הם של בן הזוג שרכש אותם, והן אינן מועברות לצד השני. יוצאים מן הכלל הינם נכסים "משפחתיים" במהותם ובראשם דירת מגורים של בני זוג. לגבי נכס זה, גישתו של בימ"ש זה, היא כי יש לראות כל אחד מבני הזוג כבעל זכויות במחצית הדירה כבר במהלך חיי הנישואין - מיד עם התמלא התנאים של ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף. זאת ועוד: כאשר מדובר בנכסי משפחה, דירת המגורים בראשם, נדרשת כמות צנועה של ראיות על מנת להוכיח קיומם של אורח חיים תקין ומאמץ משותף. בנסיבות רגילות, די בכך שבני הזוג מתגוררים בצוותא תוך קיום מערכת חיים ומשק בית משותפים על מנת להקים את החזקה בדבר שיתוף בדירת המגורים. במקרה דנא נקבע כי התמלאו התנאים הדרושים לצורך הקמת חזקת השיתוף ביחס לדירת המגורים של הצדדים ולפיכך נפסק כי חרף הרישום, הבעל הינו בעל הזכויות במחצית מהדירה וזאת החל ממועד רכישתה.
בהמשך לכך נקבע כי זכויותיו של הבעל בדירה גוברות על זכויותיו של הבנק. בהקשר זה צוין בין היתר, כי בכל הנוגע לדירת מגורים הגישה המקובלת בפסיקה היא כי אין לחשוף את בן הזוג שאינו רשום לשלילת זכויותיו בדירת המגורים על ידי פעולה של בן הזוג האחר ומשום כך, הנטל על הצד השלישי על מנת שייחשב כתם לב לעניין סעיף 9 לחוק המקרקעין, הינו נטל מוגבר. במקרה דנא, הבנק לא הרים את הנטל להוכיח כי ביצע חקירה ודרישה סבירה על מנת לוודא את הזהות האמתית של הבעלים של הדירה. משכך, אין הבנק יכול להיחשב כמי שפעל בתום לב וזכותו של הבנק נדחית מפני זכותו של הבעל, הקודמת בזמן לזכות של הבנק. טענת הבנק כי יש להחיל על התובעים במקביל את הלכת השיתוף בחובות ומשכך, הבעל חב במשותף עם האישה כלפי הבנק – נדחתה. נסיבותיו של החוב חריגות במידה כזו, שבהיעדר ראיות לסתור, נוטה מאזן ההסתברויות לכך שאין מדובר בפעילות רגילה בחיי השיתוף. משכך, לא נמצאה הצדקה מספקת לייחס את חובה של האישה לתובע.
כפועל יוצא נפסק כי יש לצמצם את העיקול לטובת הבנק בגין המשכנתא למחציתה של האישה בדירה בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| בי"ד משמעת - רשויות מקומיות |
| 36 [רשויות מקומיות] |
|
| תמ 15/14 הרשות המקומית עיריית אשדוד נ' עמי אלבז (בי"ד משמעת - רשויות מקומיות; עינת איילון; 11/01/16) - 11 ע' |
| עו"ד: חן סומך, מור סטולר |
בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות הורה על פיטורי הנתבע מעבודתו ברשות המקומית. נפסק, כי העבודה בשירות הציבורי היא זכות ומתן שירות לתושבי העיר ואינה יכולה להעניק חסינות מפני פיטורים כאשר קווים אדומים נחצו.
רשויות מקומיות – עובדים – משמעת
.
כנגד הנאשם שעובד באגף החופים כמציל ואיש אחזקה, הוגשה תובענה משמעתית המייחסת לו התנהגות בלתי הולמת בחמישה מקרים שונים ובכלל זה, שימוש שלא כדין במבנה המיועד למרפאה, התחצפות ואיומים כלפי הממונים עליו, ביצוע עבודה פרטית ואי התייצבות למתן עדות בפני חוקר המשמעת ברשות.
.
בית הדין למשמעת פסק כלהלן:
בנסיבות מיוחדות יש מקום לבצע היקש מחוק העונשין ולהאריך את התנאי לתקופה נוספת אחת אם בית הדין סבור שיש הצדקה לכך.
העבודה בשירות הציבורי היא זכות ומתן שירות לתושבי העיר ואינה יכולה להעניק חסינות מפני פיטורים כאשר קווים אדומים נחצים או כאשר הנאשם בהתנהגותו מפר ברגל גסה כל הזדמנות טובה הנכרית בדרכו.
הנאשם באופן עקבי משך שנים רבות מתנהג בגסות תוך איומים וצעקות כלפי הממונים עליו, הנאשם הפר את הבטחותיו בעבר להשתנות וגם כיום לפני התנהגותו הנוכחית הנאשם לא נקט בצעדים המעידים על כוונתו הכנה להשתנות למעט רצון הנאמר מן הפה אל החוץ.
הכלל המנחה את בית הדין בקביעה זו הכלל שחוטא לא ייצא נשכר, לא יעלה על הדעת שעובד שפוטר על ידי בית הדין בהליך משמעתי יזכה לזכויות שעובד מן המנין אשר יפרוש באותו גיל לא יזכה להן. בנוסף, קבלת קצבת פנסיה מוקדמת כתוצאה מפיטורים גם מעיבה על הציבור הנושאת במימון קצבתו וכל זאת אין זה ראוי שיהיה בחסות פיטוריו. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
