| עליון |
| 1 [עונשין] |
 |
| עפ 8652/13 ילנה שרגר נ' מדינת ישראל (עליון; צ' זילברטל, נ' סולברג, מ' נאור; 16/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: נילי פינקלשטיין, בנימין שקד |
שומה לעשות לביטחונם של רופאים, כשאר עובדי ציבור, על מנת שיוכלו לבצע את מלאכתם כהלכתה, בשלוות הנפש הדרושה לשם כך, ולא מתוך מצוקה ולחץ. הענישה נועדה בין היתר להבטיח תכלית זו.
 עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי עובדי ציבור
.
המערערת הורשעה ע"פ הודאתה בעבירות של סחיטה באיומים וכליאת שווא, שבוצעו כלפי רופאות קופ"ח. ביהמ"ש המחוזי גזר עליה 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי. מכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
מעשי הסחיטה באיומים שביצעה המערערת, בשתי הזדמנויות שונות, כלפי רופאות העוסקות במלאכתן למען הציבור, הריהם חמורים ומסוכנים. המערערת לא בחלה באמצעים כדי להשיג מרשמים. היא כלאה את הרופאות ואיימה עליהן בשימוש בנשק קר. אין מדובר במעידה חד-פעמית.
שומה לעשות לביטחונם של רופאים, כשאר עובדי ציבור, על מנת שיוכלו לבצע את מלאכתם כהלכתה, בשלוות הנפש הדרושה לשם כך, ולא מתוך מצוקה ולחץ. הענישה נועדה בין היתר להבטיח תכלית זו.
נסיבותיה האישיות של המערערת אכן מורכבות, היא ראויה גם למידה של רחמים, אך דומה שביהמ"ש המחוזי לא החמיר עמה במידה שמצדיקה התערבות. העונש שהושת עליה מבטא גמול הולם למעשיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [מכרזים] [משפט מינהלי] |
|
| עעמ 5511/13 א.נ.א חשמל בע"מ נ' חברת נמל אשדוד (עליון; א' חיות, א' שהם, מ' נאור; 16/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: עמוס תיבי, אייל בליזובסקי, אביאל פלינט, רות ברק, אמוץ ויס |
בימ"ש פסק כי הצעתה של משיבה 2, שזכתה במכרז שפרסמה משיבה 1, פסולה מחמת אי עמידתה באחד מתנאי הסף שנדרשו מהמציעים המשתתפים במכרז; נוכח אי התבהרות הטענה כי גם בהצעת המערערת נפלו פגמים, הוחזר הדיון לועדת המכרזים.
מכרזים – הצעות – פסילת מציע
מכרזים – הצעות – פגמים
מכרזים – עקרונות המכרז – עקרון השוויון
מכרזים – עקרונות המכרז – יעילות
מכרזים – תנאי המכרז – עמידה בתנאי הסף
מכרזים – תנאי סף – פרשנותם
מכרזים – תנאי סף – אי עמידה בהם
ועדת המכרזים של חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: ועדת המכרזים) הודיעה על זכיית המשיבה 2 (להלן: אלקו), במכרז שפרסמה (להלן: המכרז). המערערת, שהפסידה במכרז, טוענת כי אלקו לא עמדה באחד מתנאי הסף במכרז שדרש ניסיון קודם בביצוע עבודות דומות (להלן: תנאי הסף). עתירת המערערת לבימ"ש קמא כנגד זכייתה של אלקו במכרז נדחתה. מכאן הערעור בו נתבקש לקבוע כי זכייתה של אלקו בטלה, הצעתה פסולה וכי הצעת המערערת היא הזוכה. לחלופין, התבקש דיון מחדש במכרז או הוראה על ביטולו.
.
בית המשפט העליון (מפי המשנָה לנשיא נאור ובהסכמת השופטים חיות ושהם) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
המכרז הציבורי מהווה תחרות מאורגנת לקראת כריתת חוזה וביסודו עומדים עקרון השוויון, השמירה על טוהר המידות ומניעת שחיתות, תוך מתן הזדמנות שווה לכל המציעים ועקרון היעילות והחיסכון בכספי הציבור. בהתנגשות בין שני העקרונות הנ"ל יגבר בדרך כלל עקרון השוויון.
המחלוקת נסבה על השאלה האם עמדה אלקו בהיקף השירותים הנדרש בתנאי הסף. נקודת המוצא לפרשנות תנאי במכרז היא לשונו. מבין האפשרויות הלשוניות תיבחר האפשרות המגשימה באופן מיטבי את תכליתו האובייקטיבית של התנאי ואת המטרות והאינטרסים הציבוריים שהוא נועד להגשים. במקרה דנן הפרשנות המילולית שהציעה אלקו לתנאי הסף התקבלה בחלקה על ידי ועדת המכרזים. ועדת המכרזים נתנה פרשנות שונה מזו שהציעה אלקו, ובהגמשתה את תנאי הסף סברה כי אלקו עומדת בו. אלא שפרשנות ועדת המכרזים היא פרשנות מאוחרת, אשר לא עמדה לנגד עיני מנסחי המכרז אלא התקבלה רק לאחר פתיחת תיבת ההצעות, ולאחר שועדת המכרזים סברה תחילה כי אלקו כלל לא עומדת בתנאי הסף. מצב זה מעורר חשש להתאמת התנאי לצורך הכשרת הצעתה של מציעה ספציפית. אין לקבל מצב שבו ועדת המכרזים "מגמישה" את דרישות התנאי בהתאם למציע מסוים ובדיעבד. התאמה זו פוגעת בשוויון ומעוררת חשש למשוא פנים. ועדת המכרזים אינה רשאית לשנות את תנאי הסף לאחר המועד האחרון להגשת הצעות. שינוי תנאי הסף בדיעבד פוגע בעיקר במציעים פוטנציאליים, שעומדים בתנאי הסף בהתאם לפרשנות המאוחרת של ועדת המכרזים, ואשר נמנעו מהגשת הצעה. לפירוש שקבעה ועדת המכרזים אין כל אחיזה בלשון המכרז. פרשנות תכליתית של תנאי הסף משמיעה כי עמידה בתנאי מחייבת ניסיון משמעותי בהיקף מינימאלי. לאור כל האמור, אלקו לא עמדה בתנאי הסף.
פגיעה בעקרון השוויון ובתחרות ההוגנת נחשבת לפגם מהותי המביא לפסילת ההצעה הפגומה. כפועל יוצא, נחשבת בדרך כלל אי עמידה בתנאי סף להשתתפות במכרז לפגם מהותי. שיקול הדעת הנתון לועדת המכרזים להכשיר פגמים בהצעות אינו משתרע על פגמים מסוג זה. אמנם, כאשר ללשון המכרז מספר פירושים סבירים, יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות המשתתפים על פני פרשנות הפוסלת אותן. עם זאת, על פרשנות זו להתיישב עם לשון הטקסט ועם תכליתו, ולא כך הדבר בענייננו. לאור האמור, הצעתה של אלקו פסולה. נוכח אי התבהרות הטענה כי גם בהצעת המערערת נפלו פגמים, הוחזר הדיון לועדת המכרזים. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי-משפט] [הוצאה לפועל] |
|
| רעא 4198/14 אריה בן-ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (עליון; צ' זילברטל; 16/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
למבקשים לא עמדה הזכות להגיש לביהמ"ש המחוזי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום, ודרך ההשגה הפתוחה בפניהם הייתה הגשת בר"ע. עניין זה קבוע במפורש בסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל; "ערעור" שהוגש מקום בו היה צריך להגיש בר"ע, אינו בגדר ערעור וכאילו לא הוגש כלל. רשמי או שופט יחיד של ערכאת הערעור מוסמכים לסלק על הסף "ערעור" שלא היה מקום להגישו.
בתי-משפט – ערעור – סילוק על הסף
בתי-משפט – ערעור – הגשתו
בתי-משפט – שימוש לרעה בהליכי בית-משפט – קיומו
הוצאה לפועל – ערעור – על החלטת ביהמ`ש בערעור על רשם הוצל`פ
.
המבקש חויב בפסק דין חלוט להשיב למשיב כספים בהם החזיק שלא כדין. בגין כך הוטלו עיקולים על בית המגורים של המבקשים והוגשה ע"י המשיב בקשה למימוש משכנתא הרשומה לטובתו על הנכס. המבקשים מנסים בכל דרך אפשרית למנוע מהמשיב לממש את המשכנתא האמורה. הבקשה הנוכחית היא בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות על הסף ערעור שהוגש על החלטת בימ"ש השלום במסגרתה נדחתה בר"ע על החלטת רשמת ההוצל"פ לדחות את בקשת המבקשים לסגירת התיק.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
ראשית, וזה העיקר, כלל לא עמדה למבקשים הזכות להגיש לביהמ"ש המחוזי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום, ודרך ההשגה הפתוחה בפניהם הייתה הגשת בר"ע, כפי שהם עצמם עשו ימים ספורים לפני הגשת אותו "ערעור" – בר"ע שנדחתה. עניין זה קבוע במפורש בסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל. נמצא, כי ה"ערעור" שהגישו המבקשים לביהמ"ש המחוזי הוא מסמך שלא הוגש כדין ולמעשה אינו קיים. "ערעור" שהוגש מקום בו היה צריך להגיש בר"ע, אינו בגדר ערעור וכאילו לא הוגש כלל.
ע"פ תקסד"א, ערעור שאינו ממלא אחר הוראות התקנות לא יקובל לרישום. דהיינו, בסמכות מזכירות ביהמ"ש לסרב לקבל ערעור שנפל בו פגם. בע"ד זכאי להשיג על החלטת המזכירות בפני שופט או רשם. מקל וחומר, מה שמוסמכת המזכירות לבצע מוסמך גם כל שופט לבצע. ואכן, ענין של יום ביומו הוא שהשאלה אם יש מקום לקבל כתב ערעור שעה שנדרשת קבלת רשות, נדונה ע"י רשמי ערכאת הערעור או ע"י שופט יחיד, המוסמכים לסלק על הסף "ערעור" שלא היה מקום להגישו. החלטה זו אינה בגדר החלטה בערעור עצמו, אלא החלטה בשאלה מקדמית האם בכלל הוגש לביהמ"ש ערעור.
נמצא, כי מה שהתיימרו המבקשים להגיש לביהמ"ש המחוזי כ"ערעור" לא היה ערעור, כלל והייתה סמכות לשופט יחיד לקבוע זאת. אכן, נראה כי עדיף היה לאפשר למבקשים להשיב לבקשת הסילוק על הסף, אך בבר"ע דנא לא נמצאה כל התייחסות לטענות שהמשיב פירט בבקשת הסילוק על הסף.
לא ניתן שלא להתייחס לחוסר תום הלב המובהק שגילו המבקשים. הם כלל לא ציינו ב"ערעורם" את עובדת הגשת הבר"ע ואת עובדת דחייתה, ובכך היה כדי להכשיל את ביהמ"ש המחוזי. המעיין בשורה הארוכה של ההליכים שניהלו המבקשים לא יכול שלא להגיע למסקנה שהם מנצלים שלא כדין את זכות הגישה לערכאות. הם פוגעים בשלטון החוק וגורמים לבזבוז משאבים שיפוטיים ניכרים. על כך לא ניתן לעבור לסדר היום, ועל כן יחויבו המבקשים לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 15,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| עפ 4054/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 16/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: יעל שרף, יהודה פריד, טל גבאי, קרן מזרחי גורן |
הכלל הוא כי נאשם שהורשע ונגזר עליו עונש מאסר בפועל, יחל בריצוי עונשו באופן מידי. הגשת ערעור, לא כל שכן ערעור המופנה כנגד חומרת העונש בלבד, אין בה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר. מקום בו מתבקש ביהמ"ש לסטות מהכלל האמור ולעכב את ביצוע העונש, עליו ליתן את הדעת למכלול השיקולים הרלוונטיים שפורטו בהלכת שוורץ.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
עונשין – עבירות – מעשה מגונה בקטין
.
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן 28 חודשים שנגזר על המבקש בביהמ"ש המחוזי, בגין הרשעתו בעבירה של מעשה מגונה בקטין, וזאת עד להכרעה בערעורו המופנה כנגד רכיב המאסר בפועל בלבד.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
ככלל, נאשם שהורשע ונגזר עליו עונש מאסר בפועל יחל בריצוי עונשו באופן מידי. הגשת ערעור, לא כל שכן ערעור המופנה כנגד חומרת העונש בלבד, אין בה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש. מקום בו מתבקש ביהמ"ש לסטות מהכלל האמור ולעכב את ביצוע העונש, עליו ליתן את הדעת למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהם: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שהושתה; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במשפט; ונסיבותיו האישיות.
המבקש אכן נעדר עבר פלילי ודומה כי לא מתקיים בעניינו חשש להימלטות מן הדין. כמו כן, החל המבקש מאז מעצרו בהליך טיפולי לעברייני מין. עם זאת, לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים ובעיקר נוכח חומרת העבירה בגינה הורשע המבקש, נמצא כי אין להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע.
המעשים בהם הודה והורשע המבקש מכוערים וקשים, ואך בזכות תושיית הקטין לא התפתחו למעשה מיני קשה ואכזרי יותר. העובדה שהערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד וההרשעה הפכה חלוטה, נושאת אף היא משקל כנגד עיכוב הביצוע. לכך יש להוסיף כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש אינה תקופה מבוטלת. על כן, גם אם יחל המבקש לרצות את העונש לא יהא בכך כדי לסכל את הערעור.
מבלי לטעת מסמרות, דומה כי הסיכוי שערכאת הערעור תקל בעונש המאסר עד כדי המרתו בעבודות שירות, אינו מן הגבוהים. ראוי לציין כי מתחם הענישה שקבע בימ"ש קמא נראה מתון וסביר בנסיבות העניין וביהמ"ש אף קבע את עונשו של המבקש בקצה הנמוך של המתחם. הוראת סעיף 355 לחוק העונשין מצמצמת אף היא את מרחב שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש בגזירת דינו של מי שהורשע בעבירה בה עסקינן ומקטינה את הסיכוי כי עונשו של המבקש יופחת עד כדי ריצוי עבודות שירות. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3952/14 ראמז נעאלוה נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין; 16/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: ארז בן ארויה, ד"ר מאזל |
עובדת היותו של נאשם תושב האזור אינה מאיינת באופן גורף בחינתה של חלופת מעצר, והדברים תלויי נסיבות. במקרה הנדון, כתב האישום מלמד בבירור על חשש להימלטות מן הדין, מעבר לחשש הגלום אינהרנטית בעובדת היותו של המבקש תושב האזור. אין דומה דינו של מי ששהה בישראל שלא כדין, למי ששהה שלא כדין וניסה לכאורה להימלט מאנשי החוק, תוך ניסיון לפגוע בהם.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תושב האזור
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד המבקש, תושב האזור, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, פריצה, חבלה וגניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר ועוד. בימ"ש השלום הורה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהגיש המבקש לביהמ"ש המחוזי, נדחה. מכאן בקשת הרשות לערור, במסגרתה נטען כי ניתן משקל יתר לעובדת היותו תושב האזור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הבקשה עניינה בשאלה אם נוכח המעשים המיוחסים למבקש ועל רקע נסיבותיו האישיות – גילו הצעיר ועברו הנקי, חרף היותו תושב האזור – היה מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. זו שאלה התחומה לנסיבות המקרה, שאינה מצדיקה דיון שיפוטי שלישי. גם לגוף הדברים לא ניתן להיעתר למבוקש.
בעניין קונדוס צוין כי גם הליכי מעצר של תושבי האזור צריכים לעמוד בדרישות שקבע המחוקק בסעיף 21 לחוק המעצרים. הכלל הוא כי עובדת היותו של נאשם תושב האזור אינה מאיינת באופן גורף בחינתה של חלופת מעצר, והדברים תלויי נסיבות. כפי שנפסק בעניין טאלאלקה, כאשר המדובר בתושב הרשות יש חשש טבוע וברור להימלטות מאימת הדין בשטחי הרשות, ובמקרים לא מעטים אכן אין מנוס ממעצר. ודוק, חלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, אינה בלתי אפשרית מכל וכל. אם כי ברי כי לכך נדרשות נסיבות מיוחדות. במקרים שיהיו מעטים אף יותר, ניתן לשקול שחרור בהפקדה משמעותית גם לשטחי הרשות עצמם. הבחינה צריכה להיות דקדקנית.
בימ"ש השלום כי המבקש אינו תושב ישראל ועל כן אין להיזקק לבחינת חלופת מעצר. על פני הדברים, אמירה גורפת זו אכן אינה עולה בקנה אחד עם הדברים האמורים לעיל. ואולם, ביהמ"ש המחוזי עמד על הסיכון הספציפי המיוחד הנשקף בנסיבות. אין חולק כי המעשים המיוחסים למבקש מצביעים על תעוזה שאינה חיובית ועל מסוכנות לרכוש ולגוף. כתב האישום מלמד בבירור גם על חשש להימלטות מן הדין, מעבר לחשש הגלום אינהרנטית בעובדת היותו של המבקש תושב האזור. אכן, אין דומה, בהקשר זה, דינו של מי ששהה בישראל שלא כדין, למי ששהה שלא כדין וניסה לכאורה להימלט מאנשי החוק, תוך ניסיון לפגוע בהם. במכלול הנסיבות קיים קושי ליתן במבקש את האמון המתחייב לצורך קביעת חלופה. בנסיבות, יהא מזור המבקש בהחשת ההליך בבימ"ש השלום ובסיומו המהיר. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עונשין] |
|
| עפ 278/14 ארקאן כורבאג' נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות, ד' ברק ארז, מ' נאור; 16/06/14) - 8 ע' |
| עו"ד: ארז בן ארויה, סיגל דבורי, ברכה וייס |
אין להתערב בעונש שהושת על המערער בפרשת החייל עדן נתן זאדה. אכן, הקינטור של זאדה היה קשה. אך עובדה זו עומדת ביסוד העונשים הקלים יחסית שהושתו בפרשה; חברה מתוקנת אינה יכולה להסכין עם עשיית דין עצמי או פעולות תגמול עצמאיות; משלא הוכח כל קשר בין אירועי ההתנתקות לבין הפרשה, אין ללמוד לענייננו מהענישה המקלה שננקטה בעבירות שנעברו על רקע אותה תקופה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
.
המערער הורשע בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק. עסקינן בפרשה שתחילתה ברצח ופציעת חפים מפשע באירוע ירי באוטובוס בשפרעם ע"י החייל עדן נתן זאדה, ואחריתה בהתפרעות המונית ולינץ' ביורה. הערעור הוא על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו נגזרו על המערער 11 חודשי מאסר בפועל.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
לטענת המערער, יש לקשור את גזירת הדין להקשר הציבורי וההיסטורי שבמסגרתו אירעה האלימות – תקופת ההתנתקות, ולאור הענישה המקלה יחסית שננקטה כלפי נאשמים שהורשעו בעבירות אלימות, ובפרט אלימות כנגד כוחות הביטחון, באותה תקופה. ואולם, לא הוכח כל קשר (למעט קשר בזמן) בין אירועי ההתנתקות לבין האירוע מושא תיק זה, ואין ללמוד משם לכאן.
העונש שהוטל נמצא במקום הולם במדרג הענישה הכולל שנגזר לגבי האירוע. על הנאשמים שהורשעו בניסיון לרצח ובעבירות הנוספות הוטלו בין 20 ל-24 חודשי מאסר בפועל. לעומת זאת, אין ללמוד מעונשים שהוטלו בפרשה בבימ"ש השלום בגדרי הסדרי טיעון.
הקינטור של זאדה היה קשה. למעשה – אין למעלה הימנו. דברים אלה עומדים ביסוד העונשים הקלים יחסית שהושתו בפרשה זו על כל המעורבים, הן המערער והן המורשעים בעבירות חמורות יותר. נסיבות המקרה הן ייחודיות וקשה לתחום אותו במתחמי ענישה ראויים רגילים. אך חברה מתוקנת אינה יכולה להסכין עם עשיית דין עצמי או עם פעולות תגמול עצמאיות.
אין מקום להתערב לא במתחם שנקבע, ואף לא בעונש שהוטל. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 7 [דיון פלילי] |
|
| עפא (ארצי) 24961-11-10 אוחיון נדב- לול שירותים וחיסונים בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (עבודה; לאה גליקסמן; 10/06/14) - 20 ע' |
| עו"ד: איתן פלד, דרורה נחמני רוט |
המסמכים שביקשו העוררים – תרשומות פנימיות, מסמכי חקירה בנציבות שירות המדינה וגיליונות הרשעה פליליים ומשמעתיים של עדי התביעה – עשויים להיות בגדר "חומר חקירה" ככל שמתקיים בהם מבחן הרלוונטיות; מסמכים אלה ייבחנו על ידי התביעה, על יסוד אמות המידה שנקבעו בפסיקה לסיווג מסמכים כ"חומר חקירה"; ככל שתיוותר מחלוקת בין הצדדים יכריע בה ביה"ד האזורי.
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – רישום פלילי של עד תביעה
דיון פלילי – זכות עיון בראיות התביעה – חומר החקירה
דיון פלילי – זכות עיון בראיות התביעה – רשימת חומר החקירה
.
בביה"ד האזורי הוגש נגד העוררים כתב אישום בעבירות על חוק עובדים זרים. עסקינן בערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: החוק) על שתי החלטות של ביה"ד האזורי בעניין עיון בחומר חקירה. ההחלטות ניתנו ללא שהתנהל דיון במעמד הצדדים וללא שביה"ד האזורי עיין במסמכים שהעוררים טענו שהם בגדר "חומר חקירה". בהחלטה הראשונה נקבע כי המדינה תגיש רשימה של חומר
החקירה, ולאחר מכן יקבע ביה"ד אם מדובר בחומר חקירה חב גילוי, אך נדחתה הבקשה למסור לעוררים לעיון את גיליונות הרישום הפלילי ו/או המשמעתי של עדי התביעה, וזאת ללא עיון בהם. בהחלטה נוספת התקבלה טענת המדינה כי המסמכים שלא נמסרו לעוררים הם התכתבויות ותרשומות פנימיות שאינן חבות גילוי. בשתי ההחלטות ביה"ד האזורי לא דן בבקשת העוררים להתיר להם לעיין בחומר החקירה שנאסף ונרשם במסגרת בירור שנערך בנציבות שירות המדינה.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת ל' גליקסמן) קיבל את הערר ופסק כי:
סעיף 74 לחוק מסדיר את זכות הנאשם לעיון בחומר חקירה. סעיף 74(א) לחוק דן בשתי קטגוריות של חומר המתייחס לאישום: חומר המוגדר כ"חומר חקירה"; חומר הנכנס תחת רשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום (להלן: הרשימה); חומר החקירה הוא כל ראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלה העומדת להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת. חומר החקירה כולל גם ראיות השייכות לפריפריה של האישום. על הטוען בעניין להצביע על הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש להגנתו, ורק במידה שיעשה כן, ייענה בימ"ש לבקשה.
סוגי המסמכים המבוקשים על ידי העוררים – תרשומות פנימיות, מסמכי חקירה בנציבות שירות המדינה וגיליונות הרשעה פליליים ומשמעתיים של עדי התביעה – עשויים להיות בגדר "חומר חקירה" חב גילוי, ככל שיש בהם ראיות או מידע או נתונים הרלוונטיים לכתב האישום כנגד העוררים, וככל שהאיזון הראוי בין זכות העוררים למשפט הוגן וחשיבות החומר להגנת העוררים לבין זכויות אחרים לפרטיות ולכבוד ולבין אינטרסים ציבוריים אחרים מצדיק מסירת החומר לעיונם של העוררים; אשר לשלבים בדיון בבקשת נאשם לעיון ב"חומר חקירה" – בשלב ראשון על התביעה להעביר לנאשם את הרשימה, ולציין בה איזה מסמכים הם בגדר "חומר חקירה" ואיזה מסמכים אינם בגדר "חומר חקירה". ככל שמתעוררת מחלוקת בין התביעה לסניגוריה, רשאי הנאשם לפנות לביה"ד בבקשה לפי סעיף 74 לחוק. ככלל מן הראוי כי יתקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת לא לפני השופט הדן באישום הפלילי; ככל שלטענת הנאשם התביעה לא העמידה לעיונו חומר שהוא בגדר "חומר חקירה", על ביה"ד לשקול אם יש מקום לעיין בחומר כדי לעמוד על סוג החומר וטיבו. לצורך הדיון בבקשה לעיון בחומר החקירה, יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בימ"ש בלבד. רק במקרים יוצאי דופן יימנע בימ"ש מלעיין בחומר.
בנסיבות המקרה דנן, היה מקום לקיים דיון במעמד הצדדים לפני ביה"ד האזורי והיה מקום שביה"ד יעיין במסמכים השנויים במחלוקת, שלטענת העוררים הם בגדר "חומר חקירה". הבחינה תיעשה לפי מבחן הרלוונטיות, ועריכת איזון בין זכויות העוררים לבין זכויות אחרים והאינטרס הציבורי. לאור האמור, הורה ביה"ד כי המסמכים המבוקשים הנ"ל, העשויים להיות בגדר "חומר חקירה" ככל שמתקיים בהם מבחן הרלוונטיות, ייבחנו תחילה על ידי התביעה, על יסוד אמות המידה שנקבעו בפסיקה לסיווג מסמכים כ"חומר חקירה". ככל שתיוותר מחלוקת בין הצדדים לאחר מכן, יכריע בעניין ביה"ד האזורי. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 33552-04-14 ב.ד. מיקוד תקשורת ובטחון בע"מ נ' אברהם נחמני (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 10/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: איתמר בן גוזי, יובל שבתאי |
ביה"ד דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, נוכח כך שסיכויי הערעור אינם גבוהים ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
.
עסקינן בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביה"ד האזורי, בו התקבלה בחלקה תביעת המשיב לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן) דחה את הבקשה ופסק כי:
כלל הוא שהזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו, והגשת ערעור לא די בה כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. בחינת בקשה לעיכוב ביצוע נעשית לפי שתי אמות מידה עיקריות – סיכויי הערעור, ומאזן הנוחות בין הצדדים, היינו ככל שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע. ודוק, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו, והחריג העיקרי לכך הוא אם יוכח חוסר יכולתו של המבקש להיפרע מן הזוכה במקרה של קבלת הערעור. מכל מקום, טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, צריכה להיות מבוססת ונטל ההוכחה רובץ על המבקש. עם זאת, שיעור הסכום שנפסק לטובת המשיב יכול להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שהערעור יתקבל. כמו כן, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצדקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך.
אשר למקרה דנן, סיכויי הערעור אינם גבוהים. עיקר הערעור נסב על ממצאי עובדי ומהימנות של ביה"ד האזורי ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב; אשר למאזן הנוחות, מחד מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי והמשיב זכאי ליהנות מפרי זכייתו, בפרט כאשר הסכומים נפסקו למשיב בגין זכויות מכח משפט העבודה המגן. מאידך, מדובר בסכומים גבוהים. אלא שלעניין זה לא הציגה המבקשת תשתית ראייתית לתמיכה בטענותיה כי למשיב חובות כלשהם ואף לא כפרה בסכומי השתכרותו. לפיכך, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, לא כל שכן בצורה משמעותית. מאחר שסיכויי הערעור אינם גבוהים ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, אין הצדקה לחרוג מן הכלל בדבר זכאות המשיב ליהנות מפרי זכייתו באופן מיידי, בפרט שעה שעסקינן בזכויות מכוח חוקי המגן, לגביהן נקבע בפסק דין כי המשיב היה זכאי לקבלן זה מכבר. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| עבל (ארצי) 37958-12-11 יעקב חוטובלי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יגאל פליטמן, ורדה וירט ליבנה, לאה גליקסמן, נ.צ.: י' הרפז, מ' ינון; 10/06/14) - 17 ע' |
| עו"ד: מיכל מזוז, ד"ר לואי זרייק |
ביה"ד הארצי לא מצא מקום להתערב בפסק דין של ביה"ד האזורי בו נדחתה תביעת המערער להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה, בפוסקו כי לא הוכח בסבירות של למעלה מ-50% שהבקע המפשעתי ממנו סובל המערער, הוחמר כתוצאה מהאירוע בעבודה.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי בו נדחתה תביעת המערער, עובד מטבח במקצועו, להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה. יצוין כי בעניינו של המערער ניתנו שלושה פסקי דין בביה"ד האזורי, ושני פסקי דין בביה"ד הארצי בערעורים קודמים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי הנשיא י' פליטמן ובהסכמת השופטות ו' וירט-ליבנה, ל' גליקסמן ונציגי הציבור י' הרפז, מ' ינון) דחה את הערעור ופסק כי:
ממכלול העובדות והמסקנות הרפואיות המרכיבות את התמונה המלאה בעניינו של המערער עולה מסקנה חד משמעית לפיה מצבו של המערער לא הוחמר כתוצאה מהאירוע בעבודה, זאת בהסתמך על קביעות רפואיות של שני המומחים הרפואיים שמונו בעניינו של המערער, המבוססות על הנתונים הקליניים מעברו הרפואי. חוות דעת שני המומחים משתלבות זו בזו, לא עולה מהם כל סתירה מהותית או פגם כלשהו, הן מפורטות, ומנומקות, והמסקנה שעולה מהן היא שלא הוכח בסבירות של למעלה מ-50%, כי הבקע המפשעתי ממנו סבל המערער לפני יום האירוע בעבודה, הוחמר כתוצאה מהאירוע. בהעדר הוכחה כי הבקע המפשעתי, ממנו סובל המערער, הוחמר כתוצאה מהאירוע בעבודה, הערעור נדחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [בוררות] |
|
| עע (ארצי) 19081-07-13 מדינת ישראל - הממונה על השכר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה- האיגוד הארצי לקציני הים (עבודה; יגאל פליטמן, לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה, נ.צ.: ש' חבשוש, י' הראל בוכריס; 10/06/14) - 11 ע' |
| עו"ד: אמיר בשה, מורן סבוראי, יעקב מלישקביץ', יעל ברלב |
ביה"ד דחה ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי בו בוטל פסק בוררות של המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי, מחמת חריגה מסמכות המוסד שניתנה לו בהסכם הבוררות בין המשיבות לדון בשאלת השבת מענק שניתן לנתבים המועסקים בחברת נמל אשדוד לפי פסק בוררות קודם, ונוכח סירוב המוסד לדון בסכסוך שהובא לפתחו ונגע להשבת המענק.
בוררות – פסק בורר – ביטולו
בוררות – פסק בורר – חריגה מסמכות
בוררות – פסק בורר – עילות ביטול
.
בין משיבה 2 (להלן: החברה) ומשיבה 1 (להלן: ההסתדרות) התגלעה מחלוקת ביחס לסדרי העבודה של הנתבים המועסקים בחברה. המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי (להלן: המוסד), דן במחלוקת, בהסכמת הממונה על השכר (להלן: הממונה). וקבע כי מחובת הנתבים המשובצים לכל משמרת להתייצב בפועל לעבודה ולהיות נוכחים במהלך כל שעות המשמרת, וכי על החברה לשלם לנתבים פיצוי חד פעמי בגין שינוי בסדרי העבודה (להלן: פסק הבוררות הראשון). בהמשך נחתם הסכם קיבוצי חדש שמסדיר גם את סדרי עבודת הנתבים (להלן: ההסכם הקיבוצי). נוכח דרישת הממונה, פנו המשיבות בבקשה מוסכמת למוסד לתקן את פסק הבוררות הראשון באופן שיאשרר את ההסכם הקיבוצי, כאשר נותרה ביניהם מחלוקת אך בנוגע לשאלה האם יש להורות על השבת המענק שניתן לנתבים לפי פסק הבוררות הראשון. המוסד בפסק שני דחה את הבקשה (להלן: פסק הבוררות). ביה"ד ביטל את פסק הבוררות בשל חריגה מסמכות הבורר, ומכאן הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא י' פליטמן, השופטות ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור ש' חבשוש, י' הראל-בוכריס), דחה את הערעור ופסק כי:
סעיף 24(3) לחוק הבוררות קובע כי בימ"ש רשאי לבטל פסק בוררות ככל שהבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות. סעיף 24(5) לחוק הבוררות מתווה עילת ביטול נוספת, ככל שהבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו. מסעיפים אלו עולה כי סמכות הבורר יונקת מהסכמת הצדדים למסור להכרעתו סכסוך מסוים, כאשר החשיבות בהגדרת הסכסוך ברורה - היא תוחמת את גבולות סמכותו של הבורר, שאם יחרוג ממנה תהא זו עילה לביטול פסקו.
במקרה דנן הצדדים להסכם הבוררות היו החברה וההסתדרות, וה"סכסוך" שהביאו לפתחו של המוסד הוגדר בהסכם הבוררות ביניהם - נוכחות הנתבים המשובצים למשמרת להתייצב לעבודה בפועל במשך כל שעות המשמרת. המוסד הכריע בסכסוך זה בפסק הבוררות הראשון, ובכך סיים את מלאכתו בהתאם להסכם הבוררות. עם פניית הצדדים אליו בשנית לא עמד עוד הסכסוך הראשוני ביניהם להכרעה, כי אם סכסוך חדש שעניינו האם יש להורות על השבת המענק שניתן לנתבים לפי פסק הבוררות. הצדדים לא ביקשו מהמוסד להתייחס פעם נוספת לסכסוך המקורי ולא ביקשו כי יבחן את ההסכם הקיבוצי ביניהם או יביע דעתו לגביו. כל שביקשו הוא שהמוסד יתקן את פסק הבוררות בהתאם להסכם.
לאור האמור לעיל; כאשר הבקשה המשותפת מהווה הסכם בוררות חדש בין החברה להסתדרות שתחם באופן ברור את השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים; כאשר בקשת הצדדים מהמוסד לתקן את פסק הבוררות הראשון "בהתאם להסכם" מלמדת כי לא ביקשו לפתוח מחדש את הסכסוך הראשוני ביניהם אלא להקנות תוקף להסכם הקיבוצי; וכאשר הצורך לדון בהשבת המענק שנקבע בפסק הבוררות הראשון יוצא מנקודת מוצא כי פסק הבוררות הראשון אכן יתוקן כמבוקש (שאלמלא כן לא קמה עילה להשבת המענק), הרי שהמוסד חרג מהסמכות שניתנה לו במסגרת הסכם הבוררות וכן חרג מהסמכות שניתנה לו בהסכם הקמתו, לפי סעיף 24(3) לחוק. בנוסף, סירב המוסד לדון ב"סכסוך" שהובא לפתחו ונגע להשבת המענק, ובכך מתקיים גם סעיף 24(5) לחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] |
|
| ער (ארצי) 22952-02-14 ד"ר עלי ח'ריב נ' מדינת ישראל (עבודה; לאה גליקסמן, אילן איטח, סיגל דוידוב, נ.צ.: ו' עזאם, ש' נוימן; 09/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: יאנה סימקין, אמנון מ' שילה |
אין מקום לסלק על הסף את ערעור המשיבה על פסק דין שהוגש באיחור. נפסק כי היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור נוכח הסתמכות המשיבה על תאריך המסירה שהוחתם על פסק הדין בפרקליטות, המהווה "טעם מיוחד", וכן נוכח סיכויי הערעור והיות האיחור בן יום אחד.
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
.
המשיבה הגישה ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי. המערער הגיש בקשה לסילוק על הסף של הערעור בטענה כי הוגש באיחור. רשם ביה"ד הארצי לעבודה דחה את הבקשה, ומכאן הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת השופטים א' איטח, ס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור ו' עזאם, ש' נוימן) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד נדרש למועד מסירת פסק הדין למדינה בציינו כי גם אם הערעור הוגש באיחור היה מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ביה"ד עמד על הנוהל הלא תקין שהתגבש בביה"ד האזורי כך שהחלטות ופסקי דין נמסרים במזכירות ביה"ד האזורי לנציג הפרקליטות ללא תיעוד מלא של שם המקבל ושל מועד המסירה, אך ציין עם זאת כי אין פגם בכך שהחלטות ופסקי דין לא נשלחים בדואר רשום אלא נמסרים ישירות לנציג הפרקליטות. ביה"ד קבע כי המועד בו נמסרה ההחלטה לנציג הפרקליטות הוא מועד המסירה במזכירות ביה"ד, ולא המועד בו במשרדי הפרקליטות הוטבעה חותמת "נתקבל".
ביה"ד קבע כי אין פגם בכך שהבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה במסגרת התגובה לבקשה לסילוק על הסף כטענה חלופית, ועל כן היה מקום לדון בה לגופה. לגופו של עניין, פסק ביה"ד כי היה מקום בנסיבות המקרה להאריך את המועד להגשת ערעור. פסק הדין נמסר לפרקליטות מחוז צפון, והערעור הוגש על ידי פרקליטות המדינה. בנסיבות אלה, התקבלה טענת המדינה כי הסתמכה על תאריך המסירה שהוחתם על פסק הדין בפרקליטות וכי הסתמכות זו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור. בנוסף, סיכויי הערעור מצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור וכמו כן, מדובר על איחור של יום אחד. לאור כל האמור, אין מקום לסלק על הסף את ערעור המדינה על פסק דינו של ביה"ד האזורי. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| עבל (ארצי) 25386-03-12 אבינועם חג'בי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, יגאל פליטמן, ורדה וירט, נ.צ.: ו' עזאם, ש' נוימן; 09/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: מיכל מזוז, סאמי אבו ורדה |
בהעדר הוכחה כי המערער נפגע באירוע תאונתי שאירע לו "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו" או "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", הוא אינו זכאי לדמי פגיעה בעבודה; בנסיבות בהן המערער הגיש תביעה להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, עת אין קשר בין האירוע לבין עבודתו, רשאי הנתבע לתבוע השבת הסכום, ולא רק לנכותו מתשלומים המגיעים למערער.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – דמי פגיעה
ביטוח לאומי – קיצבאות – השבת תשלום ששולם ביתר
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
.
המערער עבד בחברה, שהוא בעל השליטה בה, שעסקה בעבודות הנדסה אזרחית (להלן: החברה). בבעלות החברה היה טרקטור מחפרון (להלן: הטרקטור). תביעת המערער בביה"ד האזורי להכרה באירוע תאונתי שאירע לו - החלקה מהטרקטור בעת תחזוקתו (להלן: האירוע) - כפגיעה בעבודה, נדחתה. מכאן הערעור. הדיון נסב אודות השאלה האם מדובר בתאונה שאירעה למערער "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו
אצל מעבידו" או "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", כקבוע בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה ונציגי הציבור ו' עזאם, ש' נוימן) דחה את הערעור ופסק כי:
המערער דווח כעובד שכיר של החברה. אולם, במהלך תקופה בת חצי שנה שקדמה לאירוע והן לאחר האירוע, לא עבד בפועל בחברה בתחום עיסוקה, אף כי המשיכה לשכור משרדים ולשלם שכר למערער ולמזכירה, זאת לא מן הנמנע, לצורך עיסוקו בתקופה שקדמה לאירוע - התמודדות בבחירות לרשות המקומית. גם לאחר הבחירות המערער לא פעל להשבת החברה לפעילות במסגרת עיסוקה, למרות שהוסיף לקבל שכר. לפיכך, במועד האירוע, המערער לא ביצע עבודה כלשהי עבור החברה, מעבידתו, ולכן התאונה לא התרחשה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידתו.
גם אם נראה את המערער כ"עצמאי", לא הוכח כי התאונה התרחשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. ראשית, קיים ספק אם הטרקטור שימש לפעילות החברה. שנית, הטרקטור לא היה מיועד לעבודה. אין די בעובדה כי הטרקטור היה רכוש החברה, כדי לקבוע כי האירוע היה פגיעה בעבודה, אלא נדרש להוכיח כי המערער עסק בתחזוקת הטרקטור תוך כדי עבודתו או תוך כדי עיסוקו במשלח ידו. בנוסף, משיכת שכר וכספים מהחברה, למרות שלא היו לחברה הכנסות כלשהן מפעילות בתחום עיסוקה, מעידה כי המערער משך כספים מהחברה ללא קשר לעבודתו בחברה בתחום עיסוקה של החברה.
לאור האמור, בתקופה של חצי שנה לפני האירוע חדלה החברה מפעילותה, והן לפני האירוע והן לאחריו המערער המשיך לקבל שכר ולהיות מדווח כעובד שכיר של החברה כדי לשמור על רצף ביטוחי, מבלי שבפועל עבד בה ועסק במשלח ידו - מנהל חברה לעבודות הנדסה אזרחית. בנסיבות אלה, ומשלא הוכח כי לביצוע עבודת התחזוקה בטרקטור היה קשר לפעילות החברה, האירוע אינו בגדר "פגיעה בעבודה".
בנסיבות בהן המערער הגיש תביעה להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה", עת אין קשר בין האירוע לבין עבודתו של המערער בחברה, רשאי הנתבע לתבוע השבת הסכום, ולא רק לנכותו מתשלומים המגיעים למערער. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 13 [נזיקין] |
|
| סעש (ב"ש) 23983-05-12 לירון לוי נ' ירון פורטר (עבודה; יוסף יוספי, נ.צ.: א' חי, ד' שגיא; 12/06/14) - 15 ע' |
| עו"ד: לימור להב, מיכל נצר |
אין להתיר מצב בו שמו הטוב של אדם יאבד מערכו אך ורק בשל סגנון כתיבה של דברים ברשת חברתית כזו או אחרת. זכותו של אדם לשם טוב הינה ערך חשוב ואף עליון, אשר אינו נסוג מפני סגנון כתיבה כזה או אחר.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – הבעת דעה
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
.
התובעים – מפעילים של מספרה ובעלים של מועדון לילה, הגישו כנגד הנתבעים תביעה לתשלום פיצויים בגין עוולת לשון הרע עקב פרסום ברשת ה - "פייסבוק". התביעה נסובה סביב הודעה שפרסמו הנתבעים בדף הפייסבוק בו קראו להחרים את המספרה של התובעים. פרסומי הנתבעים באו בשל טענתם כי לא שולם להם שכר עבודה בעת שעבדו במועדון התובעים.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט י. יוספי ונציגי הציבור א. חי ו- ד. שגיא פסק כלהלן:
הכינויים בהם כונו הנתבעים את התובעים – "צמד נוכלים"; סמרטוטי רצפה" ... מהווים לשון הרע.
גם הקריאה מצד הנתבעים להחרים את המספרה שבבעלות התובעים מהוות לשון הרע, ובפרט מאחר וקריאות אלה היו שלובות באמירות קשות ביחס לתובעים.
לנתבעים לא קמה הגנת אמת הפרסום, במובן סעיף 14 לחוק. הנתבעים מעולם לא עבדו במספרה של התובעים, כלפיה הפנו את הקריאה לחרם. התובעים אמנם היו בעלי מניות באותה חברה, אולם אין בכך כדי להצדיק העלאת טענות כלפיהם בכל הנוגע לשכר עובדים במועדון. הנתבעים לא הפריכו טענות אלה.
מאחר ונקבע, כי דבר שפורסם לא היה בגדר אמת, ממילא אין מקום לבחון אם היה בפרסום עניין ציבורי.
אין למנוע פרסום טענות של עובד הסבור ששכרו לא שולם לו, אלא שהדברים צריכים להיעשות בתום לב ובמידה סבירה. הנתבעים דנן השמיצו את התובעים והוציאו לשון הרע ביחס אליהם.
האינטרנט הוא אכן "כיכר העיר" החדשה, וכשם שאדם שיעמוד בכיכר העיר ויוציא לשון הרע על אדם אחר יישא בתוצאות, כך גם דינו של אדם המפרסם דברים ברשת הפייסבוק. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 14 [עונשין] |
|
| תפח (מרכז) 52433-09-12 מדינת ישראל נ' ארקאן בדיר (מחוזי; מנחם פינקלשטיין, ליאורה ברודי, רמי אמיר; 12/06/14) - 25 ע' |
| עו"ד: אלון טנקג'י, בדיר, יוסי זילברברג |
על בית המשפט להיזהר, במסגרת גזר הדין, ממתן משקל לנסיבות או לפרטים שלא בא זכרם בכתב האישום. ואולם, החוק עצמו התיר לנאשם, בשלב הטיעון לעונש, להביא – ללא רשותו של בית המשפט – ראיות משלימות לגבי נסיבות מקילות הקשורות לביצוע העבירה ככל שאינן סותרות את האמור בכתב האישום.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
.
הנאשם 1 הורשע במסגרת הסדר טיעון, על יסוד הודייתו בכתב אישום מתוקן – בעבירות של הריגה, ניסיון להסעת שב"ח, הפקרה לאחר פגיעה ושיבוש מהלכי משפט.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
המחוקק קבע כי במקרה שבו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, יכלול כתב האישום את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
במקרה שלפנינו, לא כל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה פורטו בכתב האישום המתוקן. במצב דברים כזה, אין כל מניעה לכך שבית המשפט יקבע את דבר התקיימותן של נסיבות אלה, על סמך הראיות שהוכחו בפניו בשלב בירור האשמה, ובוודאי כאשר אין חולק על דבר התקיימותן.
אכן, על בית המשפט להיזהר ממתן משקל לנסיבות או לפרטים שלא בא זכרם במסגרת כתב האישום, וזאת גם, ואולי בפרט, כאשר מדובר בהסדר טיעון מוסכם. ואולם, החוק עצמו התיר לנאשם, בשלב הטיעון לעונש, להביא – ללא רשותו של בית המשפט – ראיות משלימות לגבי נסיבות מקילות הקשורות לביצוע העבירה ככל שאינן סותרות את האמור בכתב האישום.
כאשר במקרה זה עלו במהלך הראיות, מפי עדי התביעה עצמם, נסיבות מקילות, שלמעשה אין חולק עליהן, רשאי היה הסנגור להעלותן בטיעון לעונש, ורשאי בית המשפט לקחתן בחשבון. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עונשין] |
|
| תפח (ת"א) 55497-07-12 מדינת ישראל נ' אלמה קחסאי (מחוזי; גלעד נויטל, מאיר יפרח, גיליה רביד; 12/06/14) - 20 ע' |
| עו"ד: יעל הראל, ישר יעקובי |
בית המשפט הרשיע את הנאשם בביצוע עבירת רצח. נפסק, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נטל את חיי המנוחה באמצעות עשרות רבות של דקירות בעיקר בפלג גופה העליון ובראשה וכי עשה כן לאחר שגמלה החלטה בליבו לקטול את המנוחה, ולאחר שהכין את כלי הרצח.
עונשין – עבירות – רצח
עונשין – עבירת הרצח – הכנה
.
כנגד הנאשם הוגש כתב האישום שכולל שני אישומים ומייחס לנאשם עבירות של רצח בכוונה תחילה וכן החזקת סכין שלא כדין ואיומים. בית המשפט נדרש לשאלה: אם נתקיימו בנאשם היסוד העובדתי וכן היסוד הנפשי, הנדרשים לשם הרשעתו בעבירת הרצח לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין. במסגרת זו, יש להידרש למסכת הראייתית בשלמותה, לרבות הממצאים מזירת העבירה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לא ניתן להטיל ספק בכך שחובת תום-הלב, ולו במובנה הגרעיני והצר ביותר, חלה גם על הנאשם בהליך הפלילי בבואו לעשות שימוש בזכויות דיוניות הנתונות לו.
היסוד העובדתי, הנדרש להוכחה בעבירת הרצח הנדונה, הוא גרימת המוות על ידי הנאשם. יסוד זה מורכב מרכיבים אלה: (א) רכיב התנהגותי – "הגורם"; (ב) רכיב תוצאתי – "מותו"; (ג) קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין התוצאה. היסוד העובדתי בעבירות ההמתה למיניהן, הוא זהה. היסוד הנפשי, שבו אעסוק בהמשך, הוא המבדיל בין העבירות. המאשימה נדרשת לשכנע מעבר לכל ספק סביר כי מעשיו של הנאשם הם אלה אשר הובילו לתוצאה של מות הקרבן.
מהראיות עולה, כי הנאשם דקר את המנוחה למעלה מ-100 דקירות, אשר כ-57 מהן גרמו למותה. משנמצא, כי הנאשם דקר את המנוחה למעלה מ-100 דקירות כאמור, נתקיים בו היסוד של המעשה הפלילי. בכך כמובן לא סגי.
שלושה הם הרכיבים המעמידים את היסוד הנפשי הגלום בכוונה תחילה: החלטה, הכנה והעדר התגרות.
המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נטל את חיי המנוחה באמצעות עשרות רבות של דקירות בעיקר בפלג גופה העליון ובראשה וכי עשה כן לאחר שגמלה החלטה בליבו לקטול את המנוחה, ולאחר שהכין את כלי הרצח. הנאשם המית את המנוחה בלא שהיא התגרתה בו בכל מובן שהוא. אי לכך, יש להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח בכוונה תחילה על פי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [משפחה] |
|
| עמש (חי') 61008-06-13 נ' מ' א' נ' י' א' (מחוזי; שושנה שטמר, דר' עדי זרנקין, סארי ג'יוסי; 11/06/14) - 20 ע' |
| עו"ד: סיגל אלון, טל איטקין |
ביהמ"ש פסק כי בנסיבות המקרה לא התמלאו התנאים לחלוקה בלתי שוויונית של דירת מגורים משותפת, כאשר זהו רכושם היחיד של בני הזוג ואין פער ניכר בהכנסותיהם או ביכולתם להגיע לתנאי חיים סבירים לאחר הגירושין.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – דירת המגורים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון
.
הצדדים, בני זוג פרודים, רכשו דירה משותפת שמומנה מהלוואת משכנתא ומתמורת מכירת דירה שהייתה בבעלות המערערת טרם נישואיה. שני הצדדים מערערים על פסה"ד, לפיו אף שאין עילה לביטול המתנה שהעניקה המערערת למשיב, יש הצדקה לחלוקה לא שוויונית של הדירה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המערערת, קיבל את ערעור המשיב ופסק:
בנסיבות המקרה לא התמלאו התנאים לחלוקה בלתי שוויונית לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, לא נמצא פער ניכר בהכנסות הצדדים או ביכולתם להגיע לתנאי חיים הוגנים וסבירים לאחר הגירושין ואין למי מהם רכוש נוסף על הדירה, שנמכרה בסכום שאיננו מאפשר לקנות אלא דירה קטנה ביותר לכל אחד מהם.
השופט ס' ג'יוסי:
לא ניתן לחלק דירה משותפת הרשומה על שם שני הצדדים, באופן הנוגד את הרישום, ככל שזה משקף נאמנה את ההסכמות שנתגבשו ביניהם, ע"י שימוש בסעיף 8(2) לחוק. על המחוקק לשקול תיקון החוק כך שינתן מענה למקרים החריגים בהם מתבקש ביהמ"ש לאזן את המשאבים באופן בלתי שוויוני, ברם הנכס היחיד או המשמעותי של בני הזוג ואשר חלוקתו באופן לא שוויני תביא לצדק כלכלי בין הצדדים, הינו דירת מגורים משותפת. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון פלילי] [פרשנות] |
|
| תפ (ב"ש) 26951-03-13 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; א' אינפלד; 10/06/14) - 15 ע' |
| עו"ד: ליאת לוי סיגל, נועם בונדר |
לאחר קביעה כי קטין ביצע את העבירה המיוחסת לו, רשאי התובע להציג ראיות ורשאי ביהמ"ש להורות על עריכת תסקיר נפגע, לקראת הדיון בשאלה אם ראוי לנקוט בהרשעה וענישה או בדרכי טיפול.
דיון פלילי – הרשעה – קבלת תסקיר
דיון פלילי – הכרעת-דין – הרשעה
דיון פלילי – תסקיר נפגע – סמכות להורות על נתינתו
פרשנות – מונחים – הרשעה
.
לאחר שנקבע כי הנאשם הקטין ביצע את העבירה, מבקשת המדינה כי יינתן "תסקיר נפגע". הסנגור מתנגד בטענה שאין סמכות לביהמ"ש לנוער, להורות על מתן תסקיר נפגע.
.
בית המשפט המחוזי לנוער קיבל את הבקשה ופסק:
למונח "הרשעה" שתי משמעויות אפשריות בחקיקה, הרשעה עובדתית, היינו קביעה בדבר אחריות הנאשם ל"מעשה רשע", או שהכוונה היא להרשעה הערכית, היינו להחלטה להכריז על הנאשם אישית כ"רשע". יש לברור את המובן היותר מתאים ע"פ הקשר הדברים ותכלית החקיקה. יש לפרש את סעיף 187 לחסד"פ כך ש"הרשעה" משמעה קביעת אשמה עובדתית במעשה, והסעיף חל כולו בביהמ"ש לנוער. המסקנה מתחייבת מפירוש החוקים הפליליים עצמם, חסד"פ, חוק הנוער, חוק העונשין ופקודת הראיות, מתוך לשונם וע"פ תכליתם. לפיכך, לאחר הכרעת הדין בעניין קטין, רשאי התובע להציג ראיות, וביהמ"ש רשאי להורות על עריכת תסקיר נפגע, לקראת הדיון בשאלה אם ראוי לנקוט בהרשעה וענישה או בדרכי טיפול. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [פרשנות] |
|
| תא (מרכז) 19120-01-12 מרכז תורני רעננה נ' עיריית רעננה (מחוזי; בנימין ארנון; 08/06/14) - 18 ע' |
| עו"ד: עודד פלוס, לימור דניאלי שוסטר |
מע"מ הינו חלק בלתי נפרד מעלות השכירות של מבני חינוך, ולפיכך זכאותה של העותרת – העמותה לקבלת דמי שכירות רעיוניים, כוללת לא רק את רכיב החיוב בדמי השכירות הרעיוניים אשר על העמותה לשלם למשכירי הנכסים, אלא גם את רכיב המע"מ אשר עפ"י הדין העמותה חייבת בתשלומו למשכירי המבנים.
פרשנות – פסק-דין – כללי פרשנות
.
בית המשפט נדרש לתביעה שעניינה מחלוקת פרשנית הנובעת מפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים אותה הגישה העותרת כנגד המשיבה, וכנגזרת מכך – מחלוקת לגבי גובה הסכומים אשר המשיבה חבה בתשלומם לעותרת זו במסגרת תקצוב מוסדות החינוך המנוהלים על ידי העמותה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. בענייננו, פסק הדין נושא תביעה זו הינו פסק דין חלוט היוצר מעשה בית דין לגבי שני הצדדים שהיו צד לו.
אין לפרש את פסק הדין שניתן בעתירה כיוצר מנגנון תקצוב מיוחד לרכיב השכירות, השונה ממנגנון התקצוב הסטנדרטי הכללי, הנקוט בפועל אף על ידי העירייה עצמה, מבלי שהדבר נקבע במפורש בפסק הדין שניתן בעתירה.
בנסיבות העניין, יש לפרש את פסק הדין שניתן בעתירה כמחייב את העירייה לשלם לעמותה דמי שכירות לשם שכירת המבנים עבור מוסדות החינוך שנוהלו על ידי העמותה בשנים הרלבנטיות לתובענה.
מע"מ הינו חלק בלתי נפרד מעלות השכירות של מבני חינוך, ולפיכך זכאותה של העמותה לקבלת דמי שכירות רעיוניים, כוללת לא רק את רכיב החיוב בדמי השכירות הרעיוניים אשר על העמותה לשלם למשכירי הנכסים, אלא גם את רכיב המע"מ אשר עפ"י הדין העמותה חייבת בתשלומו למשכירי המבנים.
פסק הדין שניתן בעתירה "מדבר בעד עצמו", ובהתאם לכך חויבה העירייה בתשלומים ספציפיים המפורטים בפסק הדין. מאחר שהעירייה לא קיימה חיוביה הכספיים על פי פסק הדין – נושאים חיובים אלה, עפ"י הדין, תוספת של הפרשי הצמדה וריבית.
על העמותה, בהיותה התובעת, מוטל נטל השכנוע בגין התביעה בכללותה, וכן נטל ההוכחה לעניין טענתה זו בדבר מועד החיוב בהפרשי הצמדה וריבית. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [חוזים] |
|
| עא (ת"א) 41396-11-10 אלי עבדו נ' אברהם מגרפתה (מחוזי; י' שנלר, ק' ורדי, רות לבהר שרון; 02/06/14) - 17 ע' |
| עו"ד: הילה דינאי, ניר שדה |
ביהמ"ש פסק כי בשונה ממסקנת בימ"ש קמא, המערער זכאי לפיצוי גלובלי על דרך האומדנא בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אי העברת הזכויות במשק החקלאי על שמו, משך שנים רבות.
חוזים – פיצויים – זכאות לפיצויים
חוזים – פיצויים – על דרך האומדנא
.
ערעור על פס"ד במסגרתו נדחתה תביעת המערער לפיצויים בגין הפרת חוזה למכירת משק חקלאי ונזקים בעקבות עיכוב בהעברת הזכויות על שמו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
בנסיבות העניין מסקנת ביהמ"ש לפיה דין התביעה להידחות, בעיקר בשל העובדה כי גם לו היה הנכס נרשם על שם המערער קודם לכן, לא היו לו האמצעים הכלכליים להקים את המבנים והחממות נשוא התובענה, אינה יכולה לעמוד. קשה לומר שלא נגרמו למערער כל נזקים וכי היה מקום לדחות את התביעה מכל וכל כאילו המשיבים לא עוולו כלפיו. עצם העובדה שבמשך שנים רבות לא טרחו המשיבים לקיים צווי בימ"ש ולהעביר הזכויות בנכס על שם המערער, מובילה למסקנה כי נגרם למערער נזק המצדיק פיצוי כלשהו, אך באופן גלובלי על דרך האומדנא, ולא בהתאם לחוות הדעת מטעמו. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 2216-08 רון לדרמן נ' אינטרנט גולד-קווי זהב בע"מ (מחוזי; ענת ברון; 01/06/14) - 13 ע' |
| עו"ד: מנחם אברמוביץ, ברק טל, חניטל בלינסון |
ביהמ"ש אישר הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה העלאה חד-צדדית של תעריף שירותי אינטרנט, כך שתורם תרומה לעמותה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תרומה לעמותה תחת פיצוי לחברי הקבוצה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
.
בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה העלאה חד-צדדית של תעריף שירותי האינטרנט שהיא מספקת, לפי ההסדר תורם תרומה לעמותה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
ככלל, בהליכי פשרה ראוי להעדיף פיצוי אישי לחברי הקבוצה על פני תרומה, אך לעיתים מנגנון התרומה מאפשר להשיג מטרות חשובות לא פחות של התובענה הייצוגית. אמנם יש לפסוק ככל האפשר גמול ושכר טרחה לפי "שיטת האחוזים", אך כשעסקינן בבקשת אישור שהיקפה הכספי מצומצם או ששווי ההטבה נמוך באופן יחסי – השימוש בשיטת האחוזים יכול שיאבד מן הבכורה. ההסדר המוצע ראוי, הוגן וסביר וסיום ההליך בדרך של פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. בנסיבות העניין אין להתערב בהסכמה בדבר התרומה או בסכומים המוצעים כגמול ושכ"ט. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [חברות] [ניירות ערך] |
|
| פרק (ת"א) 23675-12-12 מעין ונצ'ורס בע"מ נ' רשות ניירות ערך (מחוזי; חגי ברנר; 28/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
החריג לכלל המחייב ביצוע הצעת רכש מיוחדת, שעניינו הצעה פרטית, חל רק על הצעה לרכישת מניות ולא רכישת נייר ערך מסוג אחר, כגון כתבי אופציה.
חברות – הצעת רכש מיוחדת – פטור
חברות – מניות – מהותן
ניירות ערך – אופציות – מה הן
.
לאחר שאושר הסדר נושים לפיו החברה המשקיעה תקבל, בין היתר, אופציות לרכישת מניות, מבקשת הרשות ניירות ערך כי יובהר שמימוש האופציות יהא כפוף לביצוע הצעת רכש מיוחדת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
כלל הוא שרכישה של דבוקת שליטה בחברה ציבורית שאין בה דבוקת שליטה, וכן רכישה שתעלה את שיעור אחזקותיו של הרוכש מעל 45% מזכויות ההצבעה בחברה, בחברה שאין בה מי שמחזיק מעל 45% מזכויות כאמור, תבוצע רק בדרך של הצעת רכש מיוחדת. לצורך החלת החריג לכלל, הקבוע בסעיף ס' 328(ב)(1) לחוק החברות, יש להראות כי מדובר ברכישת מניות בהצעה פרטית והחריג אינו חל בהצעה פרטית לרכישת נייר ערך מסוג אחר, כגון כתבי אופציה, שכן אלה אינם מהווים מניה. משכך, מימוש האופציות שיוענקו לחברה המשקיעה כפוף לחובת ביצוע הצעת רכש מיוחדת. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (מרכז) 59842-06-13 שי (יוסף) קנטור נ' פלאפון תקשורת בע"מ (מחוזי; אסתר שטמר; 26/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: אהוד פורת, אורן אהרוני, רון ברקמן, גילעד פורת |
ביהמ"ש אישר הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביית מע"מ ממנויים שתרמו לעמותות באמצעות מכשיר הטלפון.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
.
בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה גביית מע"מ ממנויים שתרמו לעמותות באמצעות מכשיר הטלפון, כך שהמשיבה תחדל מהגבייה ותרים תרומה לציבור.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
ההסדר ראוי, הוגן וסביר, נותן מענה לנושא התובענה הייצוגית ומקבל את הסעד שנתבקש. בנסיבות העניין, אין יתרון משמעותי במינוי בודק. לעניין גמול ושכר טרחה, בנוסף לשיקולים המנויים בסעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות, יש לשקול שיקולים הנוגעים לתמריצים להגשת תובענה ייצוגית ראויה ולמנוע תביעות סרק; התנהלות התובע המייצג ובא כוחו; ויש להימנע מפסיקת שכר טרחה שיעקר את טובת ההנאה שאמורה לצמוח לקבוצה או יפחית ממנה באופן בלתי סביר. בנסיבות העניין נכון לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוצעים. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 23 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 8664-12-10 אלכסנדר ליבשיץ נ' מעוף משאבי אנוש (מקבוצת מעוף) בע"מ (שלום; חנה לפין הראל; 11/06/14) - 21 ע' |
| עו"ד: י. ריינפלד, וסים אבו חאטום |
ביהמ"ש קיבל תביעה נזיקית בגין תאונת עבודה. נפסק, כי הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעות גרמה לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה. לו היו הנתבעות נוקטות באמצעי הזהירות הסבירים ומיידעות את התובע בדבר קיומו של החומר המסוכן, התובע היה נערך בהתאם וסביר להניח כי הנזק היה נמנע או לא היה חמור כל כך.
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – אחריות – מעסיק
נזיקין – אחריות – חברת כוח אדם
נזיקין – אחריות – חלוקתה
נזיקין – אחריות – אשם תורם
נזיקין – נטל הראיה – הדבר מעיד על עצמו
.
תביעה בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר עניינה בתאונת עבודה שנגרמה לתובע במהלך עבודתו אצל הנתבעות 1 ו-3.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו כלהלן:
חובת הזהירות המושגית של הנתבעות, בהיותן המעבידות של התובע (הנתבעת 1 – חברת כוח האדם אשר שלחה את התובע לעבוד אצל הנתבעת 3, והנתבעת 3 – מעבידתו הישירה של התובע), היא בבחינת מושכלות ראשונים ואין צורך להכביר על כך מילים, ולא יכולה להיות על כך מחלוקת.
הנתבעות חבו גם בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע – בנסיבות העניין הייתה מוטלת עליהן האחריות ליידע את התובע מבעוד מועד כי הוא נשלח לעבוד עם חומר מסוכן וזאת על מנת שייערך בהתאם, יצטייד בציוד מתאים וילבש ביגוד אשר יגן עליו. הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו התובע היה עובד חדש – יום ראשון בעבודה אצל הנתבעת 3 – ולא היה לו ניסיון בעבודה עם חומרים מסוכנים. בנסיבות אלו, הנתבעות יכלו והיו צריכות לצפות את התרחשות הנזק אשר עלול להיגרם לתובע, אם לא ניתנו לו בגדים ראויים, ציוד מגן, הדרכה ולא היה פיקוח.
הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעות גרמה לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה – לו היו הנתבעות נוקטות באמצעי הזהירות הסבירים ומיידעות את התובע בדבר קיומו של החומר המסוכן, התובע היה נערך בהתאם וסביר להניח כי הנזק היה נמנע או לא היה חמור כל כך. אחריותה של הנתבעת 3 הייתה רחבה יותר מאחריותה של הנתבעת 1, בהיותה המעבידה הישירה של התובע, ומאחר והמפעל נמצא בשליטתה. על כן, התרשלותה של הנתבעת 3 חמורה יותר מהתרשלותה של הנתבעת 1, אשר התבטאה בעיקר בחוסר פיקוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [עונשין] |
|
| תפ (עכו) 17750-12-13 מדינת ישראל נ' מיכאל ליפשיץ (שלום; וויליאם חאמד; 11/06/14) - 5 ע' |
| עו"ד: תומר יפרח, יובל זמר |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות של התפרצות למגורים לבצע גניבה, מעשה מגונה באדם, גניבה ושיבוש הליכי משפט. ביהמ"ש הטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של התפרצות למגורים לבצע גניבה, מעשה מגונה באדם, גניבה ושיבוש הליכי משפט.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:
חומרה רבה טמונה בעבירות בהן הורשע הנאשם, לאור טיבן ונסיבות ביצוען. עבירות ההתפרצות והגניבה פוגעות בזכות הקניין של קורבן העבירה, מערערות את ביטוחנו האישי, שעה שמגלה הוא כי זר פרץ לתוך מבצרו – ביתו, ומביאות עליו עוגמת נפש כבדה עד מאוד. המדובר בעבירות המקימות סיכון מוחשי כי בנסיבות מסוימות של מפגש בין המחזיק במקום לבין הפורץ לשם, תבוצענה עבירות אלימות וייגרמו תוצאות קשות עד לקיפוח חיי אדם. הנאשם הוסיף וביצע במתלוננת מעשה מגונה, ובכך הוא פגע בגופה ובכבודה.
ביצוע מעשה מגונה, התפרצות וגניבה, זאת, בשעת לילה ובהיות המתלוננים ישנם בביתם, מהווה שילוב נסיבות מחמירות המלמד של תעוזה חריפה ומסוכנת של הנאשם ועל הסיכון הממשי הנשקף ממנו לשלום הציבור ולרכושו, ומציב את מסוכנותו כאמור ברף גבוה ביותר. מעשי העבירה של הנאשם לא תמו בזאת, אלא שהוא ביצע עבירה של שיבוש הליכי משפט, במהלך החקירה המשטרתית. המדובר בעבירה הפוגעת בעקרון שלטון החוק ובסדרי משפט ובתכלית הליך החקירה והמשפט, שעניינה הגעה לחקר האמת.
בנסיבות הנ"ל, מתחם הענישה הראוי הינו מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים עד לתקופה של 24 חודשים, ומאסר על תנאי. לא נמצא כי מתקיימים בעניינו של הנאשם נסיבות מיוחדות וחריגות להצדיק לחרוג ממתחם הענישה הנ"ל, אם כי יש להביא בחשבון את הודאתו של הנאשם בפתח משפטו, גילו הצעיר וכן את העובדה כי לחובתו הרשעה קודמת יחידה, כך שעברו פלילי אינו מכביד. לאור כל האמור, ביהמ"ש הטיל על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [מקרקעין] |
|
| תא (פ"ת) 1285-06-09 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' החברה לפיתוח הכדורגל בשכונות פתח-תקוה בע"מ (שלום; נחום שטרנליכט; 10/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
משעה שמדובר ברשות ללא תמורה לעשות שימוש במקרקעין, יכול מעניק הרשות לבטלה בכל עת שיחפוץ בכך. ואכן את דרישתה הראשונה של התובעת לתשלום דמי שימוש בגין השימוש שעושות הנתבעות במקרקעין, וכן לסילוק ידן של הנתבעות מהמקרקעין, יש לראות כגילוי דעת מצידה של התובעת לבטל את הרשות, שנתנה לנתבעות להחזיק במקרקעין.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
מקרקעין – רישיון – יצירתו
מקרקעין – רישיון – ביטולו
.
התובעת הינה חוכרת לדורות של מגרש (להלן: "המקרקעין"). הנתבעות תופסות את המקרקעין ועושות בהם שימוש ללא כל זכות שבדין, ללא הסכמת התובעת וללא כל זכות שבדין. התובעת עתרה לחיוב הנתבעות בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שהן עושות במקרקעין.
.
בית המשפט פסק כי:
המדובר ברשות, שניתנה לנתבעות לעשות שימוש במקרקעין ללא דרישה לתשלום תמורה כלשהי בגין שימוש זה. הדבר עולה מכך שדרישה ראשונה מצד התובעת לתשלום עבור ההחזקה במקרקעין נשלחה רק שנים רבות לאחר שהקבוצה החלה להשתמש במקרקעין ולהחזיק בהם ולאחר התאגדותן של הנתבעות, כאשר הקבוצה החלה להתנהל באמצעותן.
משעה שמדובר ברשות ללא תמורה לעשות שימוש במקרקעין, יכול מעניק הרשות לבטלה בכל עת שיחפוץ בכך. ואכן את דרישתה הראשונה של התובעת לתשלום דמי שימוש בגין השימוש שעושות הנתבעות במקרקעין, וכן לסילוק ידן של הנתבעות מהמקרקעין, יש לראות כגילוי דעת מצידה של התובעת לבטל את הרשות, שנתנה לנתבעות להחזיק במקרקעין.
מאותה שעה, שבה גילתה התובעת, כי שוב אין חפצה בהענקת הרשות לנתבעות, בטלה הרשות שניתנה לנתבעות לעשות שימוש במקרקעין ללא תשלום תמורה בגין כך. מאותה שעה על הנתבעות לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בגין השימוש הנעשה על ידן במקרקעין. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [מקרקעין] |
|
| תא (נצ') 20958-04-11 כמאל קוט נ' שחאדה סרחאן (שלום; עינב גולומב; 09/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
הצדדים פעלו באופן עקבי ומשך עשרות שנים, במתכונת של חלוקה למעשה, כך שהשימוש הבלעדי בחלק הדרך שבמחלוקת הוא של הנתבעים. התנהגות עקבית ונמשכת זו משקפת הסכמה דה-פקטו בדבר שימושם הבלעדי של הנתבעים בחלק של המקרקעין. המסקנה היא, איפוא, כי גובש בין הצדדים הסכם שימוש במקרקעין המקנה את השימוש בחלק הדרך שבמחלוקת לנתבעים בלבד.
מקרקעין – שיתוף – הסכם שיתוף
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – הסכם שלא נרשם
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – שימוש על ידי השותפים
.
עניינה של התביעה דנן הוא מחלוקת בדבר השימוש בחלק מהמקרקעין (להלן: "המקרקעין"), המשמש בפועל כשביל/דרך. התובע עותר למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לסגור ולמנוע ממנו להשתמש בדרך האמורה.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בענייננו, פעלו הצדדים באופן עקבי ומשך עשרות שנים, במתכונת של חלוקה למעשה, כך שהשימוש הבלעדי בחלק הדרך שבמחלוקת הוא של הנתבעים. הדבר בא לידי ביטוי בתיחום הפיזי של מקטע הדרך הנ"ל, תוך שמירת רצף עם מגרש הנתבעים, מחד גיסא, ויצירת חציצה מיתר חלקי המקרקעין, מאידך גיסא, ובאופן שמקטע זה מהווה דרך גישה אל ביתם בלבד.
התנהגות עקבית ונמשכת זו משקפת הסכמה דה-פקטו בדבר שימושם הבלעדי של הנתבעים בחלק זה של המקרקעין. ברקע להסכמה זו ניצבת העובדה כי מגרש הנתבעים הוא היחיד מבין המגרשים שסומנו בתשריטים שנערכו במהלך השנים, שאיננו גובל באף אחת מהדרכים אשר עברו ועוברות כיום בסמוך למקרקעין, ולפיכך הגישה אליו, ובפרט באמצעות כלי רכב, איננה אפשרית בדרך אחרת. המסקנה היא, איפוא, כי גובש בין הצדדים הסכם שימוש במקרקעין המקנה את השימוש בחלק הדרך שבמחלוקת לנתבעים בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [משפט בינלאומי פרטי] [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 33003-12-09 נורית אמיר נ' ספי בן יוסף (שלום; רמי חיימוביץ; 08/06/14) - 11 ע' |
| עו"ד: בנו גליקמן, יהונתן צבי |
בית המשפט מצא, כי הנתבע – מארגן טיולים, אחראי על התאונה שארעה לתובעת במהלך טיול בטורקיה. נפסק, כי הואיל ותכנון הטיול וארגונו בוצעו בישראל הרבה לפני הגעת המטיילים לטורקיה, והואיל וההתנהלות הרשלנית בישראל היא שהובילה לתוצאה המזיקה, רואים בנתבע כמי שביצע עוולה בישראל.
משפט בינלאומי פרטי – ברירת הדין – דיני נזיקין
נזיקין – אחריות – מארגן טיולים
.
התובעת נפגעה במהלך טיול שארגן הנתבע בטורקיה. שתיים הן השאלות שבמחלוקת: אחת, האם פקודת הנזיקין [נוסח חדש] חלה על התאונה שאירעה בטורקיה? שתיים, האם הנתבע התרשל?
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מעשה או מחדל שאירעו במדינה אחת יכולים להוביל לתוצאות מזיקות במדינה אחרת.
בטיולים המתוכננים בישראל ומבוצעים בחו"ל סביר כי הנזק יגרם במהלך הטיול בחו"ל, אך אין בכך כדי לשלול את אחריותו של המארגן לכשלים שבוצעו בתכנון שנעשה בישראל.
במקרה זה, הואיל ותכנון הטיול וארגונו בוצעו בישראל הרבה לפני הגעת המטיילים לטורקיה, והואיל וההתנהלות הרשלנית בישראל היא שהובילה לתוצאה המזיקה, אף שזו נגרמה בטורקיה, רואים בנתבע כמי שביצע עוולה בישראל.
משנטל הנתבע על עצמו את האחריות לארגון הטיול ולקביעת היעדים יצר מצג כלפי המטיילים כי בדק את היעדים ווידא מראש שהמסלולים מתאימים לרמתם של חברי הקבוצה. ואכן זו הייתה גם ציפייתם של חברי הקבוצה ממנו.
הנתבע התרשל כלפי התובעת והתרשלותו נעשתה עוד בישראל, לפני היציאה לטורקיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [מקרקעין] [חוזים] |
|
| תאמ (ת"א) 43528-03-13 רי/מקס פרימיום, סניף גבעתיים נ' גאי מגידו (שלום; אריאל צימרמן; 08/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: כרמית שריקי, אסף נוי |
ביהמ"ש קיבל תביעה לתשלום דמי תיווך בגין מכר דירה. נפסק, כי לתובעת הזכות לקבל את דמי התיווך במלואם מכוח הוראתו של סעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, הקובעת את זכותו של מתווך לדמי תיווך גם בלא כל הסכם בלעדיות, ובלבד שהיה "גורם יעיל" במכירה.
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – היווצרות חוזה תיווך
חוזים – תיווך – הגורם היעיל
.
תביעה לתשלום דמי תיווך בגין מכר דירה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
אף שנכרת הסכם בלעדיות, אין הוא מקים לתובעת את חזקת הגורם היעיל הנקובה בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין. סעיף 14(ב) לחוק קובע כי החזקה שמתווך היה "הגורם היעיל" כאמור בסעיף 14(א) חלה רק על "מתווך במקרקעין שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק שנקבע לפי סעיף 9(ד)". בענייננו, מיום כריתת הסכם הבלעדיות ואילך לא ביצעה התובעת פעולות שיווק כלשהן מן המנויות בתקנות הבלעדיות או בתכנית השיווק. משכך לא עומדת לתובעת החזקה שבסעיף 14(ב) לחוק. מכאן, שעל מנת לזכות בדמי התיווך יהיה על התובעת להוכיח כי היוותה את הגורם היעיל במכירה.
לשיטת הנתבע עצמו, הרי שהתובעת הייתה גורם יעיל כל צורכו במכירת הדירה. לפי תפיסתו של הנתבע ב"זמן אמת", הוא היה אמור לשלם לה את דמי התיווך, במקרה של הצלחת העסקה עם הקונה. לכן ביקש את מעורבותה של המתווכת במגעים עם הקונה, בניסיון להביא למכירתה של הדירה, שחודשים לא ניתן היה לקדם את שיווקה. לפיכך, לתובעת הזכות לקבל אפוא את דמי התיווך במלואם. זאת מכוח הוראתו של סעיף 14(א) לחוק, הקובעת את זכותו של מתווך לדמי תיווך גם בלא כל הסכם בלעדיות, ובלבד שהיה "גורם יעיל" במכירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [התיישנות] [מקרקעין] |
|
| תא (ת"א) 30636-08 עיריית יהוד נ' חוסן ביח"ר למרצפות בע"מ (שלום; י. קורן; 08/06/14) - 22 ע' |
| עו"ד: ניר שגיב, עינב כהן, ניר שגיב, דניאל להמן |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעת וחייב את הנתבעת לסלק את ידה מהמקרקעין ואף השית עליה תשלום דמי שימוש ראויים לשבע שנים שקדמו להגשת התביעה. נפסק, כי הנתבעת פלשה למקרקעי ציבור המיועדים לשמש כשטח ציבורי פתוח, והיא מחזיקה בהן לאורך שנים ללא זכות שבדין.
התיישנות – מקרקעין – מוסדרים
מקרקעין – רישיון – היעדרו
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש. הנתבעת הגיש תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין השקעה במקרקעין. התביעה שכנגד הוגשה גם נגד מנהל מקרקעי ישראל שאינו צד לתביעה העיקרית.
.
בית המשפט קיבל את התביעה העיקרית, דחה את התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
על מנת שתישמע טענת התיישנות במקרקעין מוסדרים יש למנות תקופת התיישנות בת 25 שנים שתחילתה לפני תחילת חוק המקרקעין ביום 1/1/1970. במקרה זה, במועד כניסת חוק המקרקעין לתוקף החזיקה הנתבעת במקרקעין לכל היותר במשך 8 שנים. בנסיבות, אין רגליים לטענת ההתיישנות.
בתובענה שהוגשה על השגת גבול במקרקעין – על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין. מהראיות עולה, כי הנתבעת לא קיבלה מעולם רשות שימוש מפורשת ביחס למקרקעין שבמחלוקת – בעל פה או בכתב.
הנתבעת אינה בת רשות מכללא, אלא פולשת לכל דבר ועניין. גם אם הייתה הנתבעת עשויה להיחשב בת רשות מכללא במהלך שנות ה-70 הרי שעם גילוי דעתו של ממ"י בשנות ה-80 כי דעתו אינה נוחה מפלישתה של הנתבעת למקרקעין שבמחלוקת בטלה הרשות ומאותה עת ואילך מחזיקה הנתבעת במקרקעין כמסיגת גבול במקרקעי ציבור.
במקרה זה תשלום פיצויים לנתבעת, אשר פלשה למקרקעי ציבור ומחזיקה בהם בכוח הזרוע ללא זכות שבדין, תוך שהיא מעכבת את פיתוח המקרקעין עפ"י התכניות החלות עליהן, יהיה נוגד את תחושת הצדק. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [נזיקין] [ראיות] |
|
| תא (כ"ס) 2331-12-09 נור שלבאיה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; דורון חסדאי; 08/06/14) - 17 ע' |
| עו"ד: נאטור הזאע, טל י. כץ, אמיר מסארווה |
ביהמ"ש דחה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך תאונת דרכים. נפסק, כי התובע נהג ברכב ללא ביטוח, וכי לא התמלאו התנאים לגיבושה של הזכות לפיצויים, לפי סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – זכאות
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – כיסוי ביטוחי
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ראיות – עדות – יחידה
.
תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך תאונת דרכים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
השאלה הראשונה הנדרשת להכרעה הינה, מעמדה של תעודת הביטוח. אין חולק כי התעודה עצמה אכן הוצאה על ידי סוכן ביטוח מטעם הראל לצורך תשלומה, וכן כי היא נושאת חותמת הנחזית להיות חותמת של בנק לאומי. אולם, לאור העובדה שהבעלים הרשום על הרכב והבעלים בפועל אישרו כי מעולם לא שילמו בגין הפוליסה דנן, לא הם ולא אחר מטעמם, וכן בשם לב לעובדה כי חברת הראל אישרה כי מעולם לא קיבלה תשלום בגין הפוליסה, הרי שגם מבלי להזדקק לטענה לפיה החותמת מזויפת, די בכך לקבוע כי אין התעודה מקנה כיסוי ביטוחי.
משנקבע כי התובע נהג ברכב ללא ביטוח, יש לבחון האם התגבשו התנאים לגיבושה של הזכות לפיצויים, לפי סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בכדי שתקום תחולה לסעיף צריך שיתקיימו שלושה תנאים במצטבר: הראשון – הנהג נהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו; השני – הנהג לא ידע בפועל כי לרכב בו הוא נוהג אין ביטוח חובה בתוקף או שהביטוח שקיים אינו מכסה את נהיגתו; השלישי – על פי נסיבות העניין, גם לא היה סביר שהנהג ידע כי לרכב אין ביטוח או שהביטוח שקיים אינו מכסה את נהיגתו. במקרה דנן, לא התמלאו באופן מצטבר כל שלושת התנאים להחלת סעיף 7א לחוק, ולפיכך דין התביעה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [נזיקין] [בנקאות] |
|
| תק (ראשל"צ) 48818-10-13 חיים כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (שלום; רנה הירש; 25/02/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש נדרש לשאלה, האם אדם שמושך כספים ממכשיר כספומט, והשטרות נבלעים בחזרה בטרם הספיק לקחתם לידיו, זכאי לפיצוי. ביהמ"ש קבע כי יש להטיל על הבנק אחריות, אם בשל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ואם בקביעה כי התרשל כלפי התובע, ולחייבו להשיב את סכום המשיכה. בנוסף, יש מקום לקבוע לתובע פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני.
נזיקין – נטל הראיה – הדבר מעיד על עצמו
נזיקין – אחריות – בנק
בנקאות – יחסי בנק-לקוח – רשלנות בפעולות הבנק
בנקאות – יחסי בנק-לקוח – אחריות הבנק כלפי לקוחו
.
השאלה שעמדה במוקד הדיון היא, האם אדם שמושך כספים ממכשיר כספומט, והשטרות נבלעים בחזרה בטרם הספיק לקחתם לידיו, זכאי לפיצוי.
.
בית המשפט פסק כי:
הכספומט נשוא תובענה זו מצוי בשטח הבנק, ואין חולק כי סניף האירוע מופקד עליו, וזה שערך את הבירור בתלונתו של התובע. אין ספק כי הבנק אחראי כלפי התובע, שהוא בבחינת "אדם מוזמן" על ידי הבנק לעשות שימוש במכשיר, וכי אין לפטור את הבנק מחבות לתחזק את המכשיר באופן תקין, או מאחריותו במקרה של תקלה במכשיר, אפילו אם מדובר בתקלה חריגה שאין בידי הבנק להסבירה.
ב"מבחן התוצאה", ועם קבלת גרסת התובע לנסיבות האירוע, אין מנוס מהמסקנה כי הייתה תקלה כלשהי במכשיר שהביאה להחזרת הכסף לתוכו לפני שהתובע לקח אותו לידיו, ובהמשך הוצאת הכסף פעם נוספת, לידיו של אדם אחר. על כן, יש להטיל על הבנק אחריות – אם בשל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ואם בקביעה כי התרשל כלפי התובע, ולחייבו להשיב את סכום המשיכה. בנוסף, יש מקום לקבוע לתובע פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [ביטוח] [התיישנות] |
|
| תא (חי') 30804-07-13 אמין זרייקי נ' פניציה אמריקה - ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ (שלום; רמזי חדיד; 20/02/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח מפקיע את היריבות שבין המבוטח לבין מבטחו ומעביר את זכויות הראשון כלפי המבטח לידי צד שלישי. ביהמ"ש נוטה לגישה לפיה מרוץ ההתיישנות בתביעת צד שלישי כנגד המבטח מתחיל רק עם אירוע הפש"ר או הפירוק.
ביטוח – ביטוח אחריות – פשיטת רגל או פירוק של המבוטח
ביטוח – סוברוגציה (תחלוף) – מכוח חוק חוזה הביטוח
התיישנות – אופן חישובה – על פי חוק חוזה ביטוח
.
התובע הגיש נגד נתבעת 1 תביעה נזיקית בה נטען כי נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו אצלה. בכתב תביעה מתוקן צורפה לתביעה נתבעת 2, המבטחת של נתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים. הנתבעת 2 הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר יריבות.
.
בימ"ש השלום דחה את הבקשה בקובעו:
סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח מפקיע את היריבות שבין המבוטח למבטחו ומעביר את זכויות הראשון כלפי המבטח לידי צד שלישי. בפסיקה קיימות שתי גישות שונות באשר לתחילת מרוץ ההתיישנות בתביעת צד שלישי כנגד המבטח בהתקיים אחד האירועים המפורטים בסעיף 69. ע"פ גישה אחת, מרוץ ההתיישנות מתחיל עם היוולד העילה של הצד השלישי כנגד המבוטח, דהיינו עם קרות מקרה הביטוח. ע"פ גישה שנייה, מרוץ ההתיישנות בתביעת צד שלישי נגד המבטח מתחיל רק עם אירוע הפש"ר או הפירוק.
ביהמ"ש כאן נוטה לעמדה השנייה. כפי שמסביר המלומד אליאס, עקרון יסוד הוא שאין מרוץ ההתיישנות מתחיל כל עוד לא התגבשו כל יסודות עילת התביעה. עילת הצד השלישי מכוח סעיף 69 מורכבת משני יסודות/אירועים: אירוע הנזק ואירוע חדלות הפירעון. על כן, כל עוד לא אירע במבוטח אירוע של חדלות פירעון, אין מקום להתחיל במניין תקופת ההתיישנות. גישה זו מתחייבת אף משיקולי מדיניות משפטית התומכים בהעדפת אינטרס הניזוק על פני אינטרס המבטח. לכך יש להוסיף כי אמנם נכון שצד ג' רשאי להגיש תביעתו נגד המבטח אף בטרם התרחשות האירועים שבסעיף 69, אולם כשהמחוקק לא מצא לחייבו לעשות זאת אלא רק נתן לו הרשאה לכך, אין לבוא עמו חשבון אם בחר שלא לממש אותה הרשאה.
חיזוק נוסף לגישה זו נמצא בהוראות סעיף 70 לחוק, בו נקבע כי בביטוח אחריות התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח. סעיף זה נועד להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק. באם נחבר הוראות סעיף 69 לחוק, לפיו צד שלישי נכנס בנעלי המבוטח ומקבל את זכויותיו כלפי המבטח, וכי המבטח רשאי להעלות כנגד צד שלישי טענות שיכול היה להעלותן כלפי המבוטח, יחד עם הוראות סעיף 70 לחוק, הקובע שכל עוד תביעת צד שלישי נגד המבוטח לא התיישנה אזי גם תביעת המבוטח כנגד המבטח בביטוח אחריות אינה מתיישנת – יוצא שכפי שתביעת התובע כנגד נתבעת 1 לא התיישנה, כך גם תביעת התובע כנגד נתבעת 2 לא התיישנה.
אשר לטענת העדר יריבות. בין התובע לנתבעת 2 מחלוקת עובדתית באם במועדים הרלבנטיים לתביעה הוציאה הראשונה פוליסה לכיסוי חבות הנתבעת 1, אם לאו. בשלב זה לא ניתן להכריע במחלוקת. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 33 [משפחה] [משפט עברי] |
|
| תמש (פ"ת) 31986-01-12 ע. ל. ח נ' ג. ל (משפחה; בנימין יזרעאלי; 13/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
תביעה למזונות ומדור קטינים. נקבע בין היתר, כי ללא תלות בהחלטת האם באם לרכוש את חלקו של האב בבית המגורים, יש מקום לקבוע עקרונית "דמי מדור רעיוניים" המתחשבים בין היתר במצבם הכלכלי של ההורים, ברמת החיים לה הורגלו הקטינים וכן בשווי הנכס, גובה המשכנתא והתמורה שתיוותר בידי כל אחד מהצדדים.
משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם
משפט עברי – משפחה – מזונות
משפחה – מדור – שיעורו
.
תביעה למזונות ומדור שני קטינים בני 9 ו-4. הצדדים (יהודים), הגיעו להסכם גירושין חלקי הקובע בין היתר כי האישה רשאית עפ"י שקול דעתה, לרכוש את חלקו של הבעל בבית המגורים המשותף וכן כי סכום המזונות למשך שבע שנים מיום חתימת ההסכם ואילך ישולם מחלקו של האב בדירת הצדדים.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
בהתאם לדין העברי החל בענייננו, האב חב חיוב בלעדי בכיסוי הצרכים ההכרחיים של הקטינים. ביתר הוצאות הקטינים, ההורים מחויבים לשאת יחדיו במידה שווה ובהתאם להכנסותיהם הפנויות, וזאת מכוח דין הצדקה. נוסף על כך, נפסק זה מכבר כי בעת פסיקת מזונות ביהמ"ש מתחשב בצרכי הקטינים ובגובה הכנסתו של האב ויכולתו הכלכלית. כאשר גם השתכרות האם ויכולתה הכלכלית, מהווים גורמים המשליכים על היקף צרכי הקטינים והיקף המזונות שעל האב לשלם. עוד נקבע בפסיקה כי איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות מכוח עקרון השוויון אינו סותר את הדין האישי ומתיישב עם תפיסת החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).
במקרה דנא לאב פוטנציאל השתכרות גבוה העומד, לכל הפחות, על סך 20,000 ₪ לחודש. ההלכה היא כי בקביעת המזונות על ביהמ"ש להתחשב אף ברכוש העומד ברשות האב (הלכות פרייס ועמיצור). לפיכך, משדמי המזונות בענייננו משולמים עפ"י הסכם הגירושין מתוך רכושו של הנתבע לפחות לשבע השנים הקרובות, אין מקום לטענתו בדבר חוסר יכולת כלכלית לשלם את המזונות. בהתחשב באמור לעיל, ובהתחשב בצרכי הקטינים, במשכורת האם (כ- 10,800 ₪ נטו לחודש) ובהסדרי הראייה לפיהם מרבית מימות השבוע הקטינים אמורים לשהות אצל אמם והיא אמורה לשאת במרבית נטל גידולם – חיוב האב במזונות הקטינים הועמד ע"ס 3,000 ₪ לחודש. בנוסף למחצית הוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים.
לגבי מדור הקטינים ביהמ"ש קבע כי ללא תלות בהחלטת האם באם לרכוש את חלקו של האב בבית המגורים, יש מקום לקבוע עקרונית "דמי מדור רעיוניים" המתחשבים בין היתר במצבם הכלכלי של ההורים, ברמת החיים לה הורגלו הקטינים וכן בשווי הנכס, גובה המשכנתא והתמורה שתיוותר בידי כל אחד מהצדדים. בהתחשב באמור, נקבע כי הנתבע ישלם בעבור תשלום המדור ואחזקתו סך של 1,200 ₪ לחודש, החל מיום הגשת התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [דיון אזרחי] [משפחה] |
|
| תמש (ת"א) 36765-12-13 פלונית נ' פלוני (משפחה; יהורם שקד; 11/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: אריה חגאג, יוסף הדס |
בטרם יצורפו בעלי דין נוספים לתובענה בהתאם להוראת סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, יש לבחון האם התובענה היא בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. אין לאפשר שימוש בסעיף 6(ו) לצורך ״הכשרת״ תביעה אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחוסר סמכות, באמצעות צירוף מי שהחוק חוסה עליו.
דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – צירוף נתבע
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות
.
בקשה לצירוף אחות המבקשת כנתבעת בתובענה שהגישו המבקשים כנגד בעלה לשעבר של האחות וביתם המשותפת (אחיינית המבקשים) וכי לאחר צירוף האחות (העונה על הגדרת ״בן משפחה״ שבחוק), יצורפו אף המשיב והאחיינית (שאינם עונים על הגדרת ״בן משפחה״ שבחוק) כנתבעים מכוח סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה (להלן: ״החוק״). בגדרה של התובענה טענו המבקשים כי הבית בו מתגוררים המבקשים, רשום ע"ש האחייניתבנאמנות עבור המבקשים, וכי הם זכאים למימוש הנאמנות ולהעברת הזכויות בבית על שמם.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
צירוף בעל דין להליך המתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה, ייעשה אך בהתאם להוראת סעיף 6(ו) לחוק. סעיף זה מסמיך את ביהמ"ש לענייני משפחה לצרף לתובענה המתבררת בפניו, אף בעל דין שלגביו לא נתונה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות דיון, ובלבד שהוא בעל דין נדרש לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך וזאת מתוך שיקולים של צדק ותועלת. בפסיקה נקבע כי מידת הרלבנטיות של הצד אותו מבוקש לצרף להליך תישקל לאור מבחן מהות הסכסוך, תוך שיש להבחין בין בעל דין עיקרי לבין בעל דין שחלקו בסכסוך או תרומתו לסכסוך הם מזעריים.
בטרם יצורפו בעלי דין נוספים לתובענה בהתאם להוראת סעיף 6(ו) לחוק, יש לבחון האם התובענה היא בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. אין לאפשר שימוש בסעיף 6(ו) לצורך ״הכשרת״ תביעה אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחוסר סמכות, באמצעות צירוף מי שהחוק חוסה עליו.
יתרה, מכך, אף אילו היה מקום לבחון, בהתאם להוראת סעיף 6(ו) לחוק, האם יש מקום להורות על צירוף האחות כנתבעת נוספת בתובענה, ובכך ״להכשיר״ את הגשת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, לאור הוראות החוק והפסיקה, לא היה מקום להורות על צירוף האחות כמבוקש. שכן, המבקשים אינם עותרים לכל סעד נגד המשיב או האחות. חשיבותה של האחות לצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך, היא חשיבות ראייתית בלבד.
לאור דחיית הבקשה, ביהמ"ש הוסיף וקבע כי לנוכח זהות הצדדים בתובענה – שאינם עונים על הגדרת ״בן משפחה״ שבחוק – בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [משפחה] [משפט בינלאומי פומבי] |
|
| תמש (פ"ת) 22891-01-14 ת. ד נ' ס. ב. ד (משפחה; בנימין יזרעאלי; 19/03/14) - 22 ע' |
| עו"ד: משה יצחק אוסדיטשר, יפתח תייר, שיר לנדאו, ציון סמוכה |
תביעה מכוח הוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), להחזרת קטינה בת שנה להולנד. הדיון עסק בתנאים המקדמיים להחלת כלל ההחזרה לפי סעיף 3 לאמנת האג ובחריגים לתחולת 'כלל ההחזרה', הקבועים בסעיף 13 לאמנה.
משפחה – משמורת קטינים – החזרת ילדים חטופים
משפט בינלאומי פומבי – אמנות – אמנת האג
.
תביעה מכוח הוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), להחזרת קטינה בת שנה להולנד. הצדדים – ישראלים שהיגרו להולנד ושם נולדה הקטינה, חלוקים הן בעניין קיומם של התנאים המקדמיים להחלת כלל ההחזרה לפי סעיף 3 לאמנת האג והן בשאלת קיומן של ההגנות הקבועות באמנה – הגנת ההסכמה וההשלמה וקיומו של חשש חמור לנזק פיזי לקטינה כתוצאה מההחזרה לאור טענות בדבר אלימות מצד התובע.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
סעיף 3 לאמנת האג קובע כי הרחקת ילד תיחשב הרחקה שלא כדין בהתקיים 3 תנאים מקדמיים: כאשר מופרות זכויות משמורת המוענקות לאדם, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין עובר להרחקתו (ס"ק א). עוד נדרש כי בעת ההרחקה הופעלו אותן זכויות בפועל, או שהיו מופעלות אלמלא ההרחקה (ס"ק ב).
בשאלת מקום מגוריו הרגיל של קטין קיימות שתי אסכולות ה"אסכולה העובדתית" וה"אסכולה הכוונתית". עפ"י ה"אסכולה העובדתית", על ביהמ"ש לצפות פני עבר ולשאול מהו מקום המגורים הגיאוגרפי-פיסי של הקטין טרם הורחק מביתו. עפ"י ה"אסכולה הכוונתית" יש לבחון מה הייתה כוונת הורי הקטין בעניין מגורי הקטין בעתיד, כוונה הנלמדת מנסיבות המקרה ומהפרשנות הניתנת לעובדות שהייתם במדינה. מקובל יותר לבחון מהו מקום המגורים של הקטין לאור האסכולה העובדתית אולם, ביהמ"ש יטה לבחון את הנסיבות לאור האסכולה הכוונתית כאשר ישנה אי בהירות באשר לנסיבות השהייה של הצדדים במקום פיזי מסוים, ואין זה ברור האם השהות הינה זמנית או קבועה. בפסק דין עדכני של ביהמ"ש העליון הוצע 'מבחן עובדתי טהור' תוך מיקוד בילד, כאשר בין העובדות נשקלת גם העובדה בנוגע לכוונת ההורים. במקרה דנא עפ"י כל האסכולות, מקום המגורים הרגיל של הקטינה הינו הולנד.
התנאי המקדמי השני עניינו בהפרת זכויות משמורת של ההורה ממנו הורחק הקטין שלא כדין, על פי דין המדינה שבה היה מקום המגורים הרגיל של הקטין. בהקשר זה הודגש כי אמנת האג אינה מחייבת הגשת חוות דעת לעניין הדין הזר וביהמ"ש רשאי לפנות באופן ישיר לדין הזר, ובמקרה דנן – הדין ההולנדי. במקרה דנן, מעיון במכתבה של הרשות המרכזית בהולנד למשרד המשפטים בישראל ניתן ללמוד כי לפי הדין ההולנדי נתונות לתובע זכויות משמורת, שהופרו עת הרחיקה הנתבעת את הקטינה מהולנד. זאת ועוד, בפסיקת ביהמ"ש העליון ניתן פירוש מרחיב למילים "זכויות משמורת" שבסעיף 3 לאמנה, כך שיכללו כל מקרה בו נדרשת הסכמת אחד ההורים להוצאת הקטין מארץ אחת לאחרת. בהתאם לכך נקבע כי בכל מקרה שהועברו ילדים ממדינה למדינה בהיעדר הסכמת אחד ההורים, לו נתונה הזכות להסכים או לא להסכים, יחשב הדבר להרחקה. לאור האמור, מתקיים בעניינו גם התנאי השני. כ"כ, משהוכח כי התובע דאג וטיפל בקטינה טרם ההרחקה מתקיים גם התנאי המקדמי השלישי כי בעת ההרחקה הופעלו זכויות המשמורת בפועל, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה.
לאור התקיימות התנאים המקדמיים הקבועים בסעיף 3 לאמנה, הרי שענייננו בהרחקה שלא כדין כהגדרתה באמנה.
טענת הנתבעות לקיומם של החריגים לתחולת 'כלל ההחזרה', הקבועים בסעיף 13 לאמנה נדחו. בהקשר זה צוין, בין היתר, כי השימוש בחריגים שנקבעו באמנה נעשה במצבים נדירים וקיצוניים בלבד, ואופן פירושם הוא מצומצם ודווקני, וזאת בכדי שלא לפגוע בתכליות האמנה ולמנוע את ריקונה מתוכן. על הטוען לקיומם של החריגים רובץ נטל הוכחה כבד, והינו מעל לספק סביר. בהתקיים ספק, ביהמ"ש יורה על החזרת הקטין. לעניין חריג ההסכמה, צוין בין היתר כי יש לבחון באופן מהותי את ההסכמה הנטענת לאור הנסיבות כולן ותוך בחינת המציאות בכללותה. בחינה כאמור הובילה למסקנה כי אין לראות בדברי האב המוקלטים לפיהם הוא מאשר לתובעת לנסוע עם הקטינה לישראל, כ"הסכמה".
לעניין חריג החשש החמור לנזק פיזי או פסיכולוגי, צוין כי לאור פסיקה עדכנית של ביהמ"ש העליון, חריג זה מתייחס לנזק שיגרם לקטין כתוצאה מעצם החזרה למדינה ממנה הורחק ולא מעצם החזרה לחזקת ההורה ממנו נחטף, או מניתוקו מההורה החוטף. עוד צוין, כי טובת הילד הנשקלת במסגרת חריג זה הינה מצומצמת מזו הנשקלת בהליכי משמורת רגילים וטענות כגון חוסר מסוגלות הורית או מסוכנות הורית המועלות במסגרת דיון מכוח האמנה, מקומן להתברר בהליך משמורת בפני ביהמ"ש אשר לו הסמכות השיפוטית לכך. לאור האמור לעיל, נשמט למעשה כל הבסיס לטענתה של הנתבעת בדבר מסוכנות התובע כלפי הקטינה כמו גם בקשת הנתבעת למינוי מומחה לבחינת מסוכנות הנתבע.
ביהמ"ש מוסיף, כי גם אם תתקבל פרשנות מרחיבה של סעיף 13(ב) לאמנה, לפיה יש לבחון גם את המסוכנות של ההורה ה"נחטף" כלפי הקטין, הרי שעדיין אין הדבר מצריך באופן אוטומטי מינוי מומחה לבדיקת מסוכנות בכל מקרה בו מועלת טענת מסוכנות או אלימות. על ביהמ"ש לבחון השאלה לאור העובדות הספציפיות של המקרה הנדון בפניו. לעניין זה סבור ביהמ"ש כי הצורך במינוי מומחה לבדיקת מסוכנות בתיקים על פי אמנת האג, מתקיים אך ורק במקרים בהם ישנן ראיות משמעותיות מצטברות היכולות ללמד על מסוכנות של ההורה ה"נחטף", מה שלא מתקיים במקרה שלפנינו. מה גם שבמקרה כאמור, יש לבחון את מצבו הנפשי של הקטין והאם ישנו חשש חמור לנזק פסיכולוגי לקטין. דרישה זו אינה מתאימה כשמדובר בפעוט בן שנה. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 36 [משפחה] [בתי-דין] |
|
| (פ"ת) 819621/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; יגאל לרר, מנחם האגר, אברהם מאיר שלוש; 12/06/14) - 18 ע' |
| עו"ד: ישראל משה פרידמן, אברהם י' וייס |
החלטה בעניין כפיית האשה לקבל גט מבעלה, כהמשך להחלטת ביה"ד, שניתנה כשנה וחצי קודם לכן, המחייבת את האשה לקבל גט. במסגרת פסה"ד, נסקרו דיני כפייה במומין ודיני כפייה בכלל, ולאורם נקבע כי אין לכפות בענייננו גט על האשה ודי בפסיקת ביה"ד המחייבת בגט. לעמדת הרוב, אין מקום להטיל על האשה קנס ממוני עד שתתרצה לקבל את הגט כיוון שגם קנס זה כלול בהגדרת כפיית ביה"ד למתן גט. מאידך נקבע כי יש להטיל על האשה את צווי ההגבלה בהתאם להלכה ולחוק.
משפחה – גירושין – כפיית גט
משפחה – גירושין – חיוב בגירושין
בתי-דין – בית-דין רבני – כפיית ציות
.
החלטה בעניין כפיית האשה לקבל גט מבעלה, כהמשך להחלטת ביה"ד, שניתנה כשנה וחצי קודם לכן, המחייבת את האשה לקבל גט נוכח מום נפשי באשה שהיה ידוע לבעל טרם הנישואין, לפחות בחלקו, ושהתחזק במהלך הנישואין. סירוב האשה לקבלת הגט נעוצה בהשגת מקצה שיפורים במישור הממוני – קבלת הזכויות בדירה.
.
ביה"ד הרבני האזורי פסק:
ביה"ד סוקר את דיני כפייה במומין ודיני כפייה בכלל, ובהתאם להם קובע כי אין בטענות הבעל – שלא נמצא בהם מעבר למה שביה"ד כתב בהחלטת ביה"ד לחיוב הגט – להצדיק כפיית גט על האשה ודי בפסיקת ביה"ד המחייבת בגט. הובהר שאין באמור לחייב את הבעל להיות עם אשתו ובידו למנוע מהאשה מזונות עד שתקבל גט פיטורין כהחלטת ביה"ד .
לעמדת הרוב, אין מקום להטיל על האשה קנס ממוני עד שתתרצה לקבל את הגט מבעלה או קנס ממוני בגין ביזיון ביה"ד על אי־ציות להחלטת ביה"ד המחייבת את האשה בקבלת גט, כיוון שגם קנס זה ניתן בהקשר להחלטת ביה"ד ביחס לחיוב האשה בגט, ונמצא שגם קנס זה כלול בהגדרת כפיית ביה"ד למתן גט. עם זאת, דעת הרוב ציינה בהקשר זה כי אף שאין מקום להטלת קנסות ממוניות להשגת הגט, בין באיש בין באשה. הרי שביחס לאשה הדבר יותר קל הלכתית, מפני שאיסורו מכוח תקנת רבינו גרשום הגם שמדאורייתא אשה מתגרשת אף בעל־כורחה, ובבעל פסול הגט מדאורייתא מדין גט מעושה.
הואיל וביה"ד חייב את האשה בגט נקבע יש להטיל על האשה הרחקות דר"ת. לפיכך, יש להטיל על האשה את צווי ההגבלה בהתאם להלכה ולחוק. בנסיבות, הגבלת חשבון הבנק היא למעט סכום מזונות הילדים וקצבת ביטו"ל.
בהמשך להחלטת ביה"ד לחייב את האשה בגט, נקבע יש לפרק את השיתוף הממוני בין הצדדים ועל כן, דירת הצדדים תימכר ותחולק בין הצדדים שווה בשווה. לעניין יתר המחלוקות הרכושיות, ביה"ד קובע כי על האשה לקיים ראשית את החלטת ביה"ד המחייב אותה בקבלת גט מבעלה, ורק לאחר מכן יקבע ביה"ד מועד לבירור זכויותיה של האשה ברכוש הצדדים. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
