| עליון |
| 1 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
 |
| רעא 8341/13 רבאח חאלד נ' אחים בעראר בע"מ (עליון; י' דנציגר; 15/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: שאדי אלמאדי, עילית איסק פארי |
חשש מפני ביצוע forum shopping הוא שיקול בר משקל אליו יש להתייחס בעת דיון בבקשה לשינוי הרכב/העברה. ואולם, שיקול זה אינו יכול שיהיה השיקול הבלעדי. ביהמ"ש אינו רשאי להגביל מראש את שיקול דעתו, ולהחליט כי כל נימוק שהוא, משכנע ככל שיהיה, לא יצדיק היעתרות לבקשה.
 בתי-משפט – העברת דיון – שיקולי בית-המשפט
בתי-משפט – שופטים – שפיטה
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
בתי-משפט – אגרות – שיעורן
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – החלטה אחרת
.
המבקש הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעת נזיקין. לאחת שתי ישיבות קדם משפט ולפני ישיבת הוכחות ראשונה, הגיש המבקש בקשה להעברת התיק לבימ"ש השלום. הבקשה נדחתה, תוך שנקבע כי כעניין שבשגרה בתיקים מסוג זה, ביהמ"ש מודיע מפורשות מראש כי לאחר מתן ההצעה לא ניתן להעביר את התיק לבימ"ש השלום, וכך נעשה גם בתיק זה. נקבע לא ניתן לערוך forum shopping. מכאן הבר"ע.
.
בימ"ש השלום דן בבקשה כבערעור, ודחה את הערעור בקובעו:
הבר"ע מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, העוסקת באפשרות כי ביהמ"ש יודיע כי לאחר שיציע לצדדים הצעת פשרה מטעמו, לא תתקבלנה – באופן גורף – בקשות מסוג מסוים.
נקודת המוצא היא כי כשמוגשת לביהמ"ש בקשה, עליו להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע בבקשה באופן מנומק ותוך התייחסות לטעמי הצדדים. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בבקשות העוסקות בפורום לפניו נשמע ההליך, ובמיוחד כאשר מדובר בשאלות שבסמכות עניינית. הטעם לכך הוא שלהחלטות בעניינים אלו השפעה ניכרת על ההליך המשפטי. דברים אלו יפים אף לבקשה דנא.
ביהמ"ש המחוזי נימק את החלטתו בכך שהצדדים הוזהרו כי לאחר שתוצג הצעת הפשרה מטעם ביהמ"ש לא תתקבלנה בקשות העברה. לא נמצא כי אזהרה זו מהווה טעם מספיק לדחיית בקשת המבקש על הסף. גם החשש מפני forum shopping אינו יכול להצדיק, לכשעצמו, החלטה זו.
מתן הצעת פשרה ע"י בימ"ש הוא עניין יומיומי בתביעות אזרחיות, ובעיקר בתביעות בנזיקין. במסגרת מאמציו לפשר בין הצדדים עשוי ביהמ"ש להביע בפניהם, באופן זהיר, את דעתו הלכאורית באשר לתביעה וסיכוייה. בהבעת עמדה שכזו אין פסול, כל עוד אין בה כדי להעיד על גיבוש עמדה סופית.
אכן, עמדתו הלכאורית של ביהמ"ש עשויה להקנות לצדדים הצצה לנבכי מחשבתו של השופט. זו עשויה לתמרץ את מי שאינו מרוצה מהצעת הפשרה לנסות ולהחליף את המותב לפניו נשמעת התובענה. ניסיון כזה, המכונה forum shopping, הוא פסול, והחשש מפני ביצועו הוא שיקול בר משקל אליו יש להתייחס בעת הדיון בבקשה לשינוי הרכב המותב הדן בתיק. ואולם, שיקול זה אינו יכול שיהיה השיקול הבלעדי. ביהמ"ש אינו רשאי להגביל מראש את שיקול דעתו.
אם כן, דין החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות על הסף את בקשת המבקש להעברת הדיון, להתבטל. אך לגופו של עניין, נמצא כי דין בקשת המבקש להעביר את הדיון לבימ"ש השלום להידחות.
הטעם העיקרי שהציג המבקש לתמיכה בבקשתו הוא חששו מפני הסנקציה שבתקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. ואולם, המבקש לא פרט הסבר זה בבקשתו הלקונית, לא פרש תשתית עובדתית רלוונטית ולא צירף כל תימוכין. פגמים אלו בבקשה מצדיקים, כשלעצמם, את דחייתה.
יתרה מכך, טענת המבקש לפיה העברת התיק לבימ"ש השלום תמלט אותו מהסנקציה שבתקנה 5(ג) אין לה על מה שתסמוך. המועד בו נקבעת חבות האגרה הוא מועד הגשת התביעה, ואין בשינויים שנעשו לאחר מועד זה כדי להשפיע על שיעור האגרה שנקבע. כלל זה יפה גם לאגרה המושתת ע"פ תקנה 5(ג), הפורשת תחולתה על תובענות שהוגשו לביהמ"ש המחוזי, אף אם הועברו בהמשך לשלום.
יתר על כן, בקשת המבקש היא למעשה בקשה לתיקון כתב תביעתו. ודוק, הכלל הוא כי הסמכות העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה, ואין בשינויים שאירעו לאחר הגשת התביעה כדי לשנות את הערכאה לה נתונה הסמכות העניינית. חריג מסוים לכלל זה נקבע בעניין ספקטור, אך בעניין רובין הובהר כי החריג אינו חל שעה שמתבקשת העברת הדיון מביהמ"ש המחוזי לבימ"ש השלום. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] [נוער] |
|
| בשפ 4142/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; א' חיות; 15/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: מיכאל הורוביץ, ארז בן ארויה |
בעת הארכת מעצר ע"פ סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לשקול את מסוכנות העציר ואת קצב התקדמות המשפט. כך בדרך כלל וכך גם לגבי נאשמים קטינים אשר לגביהם נקבעו תקופות מקוצרות לעניין הארכת המעצר.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
נוער – שפיטה – מעצר
.
המשיב (קטין) ואחיו הבגיר עומדים לדין בביהמ"ש המחוזי בגין ביצוע עבירות אלימות המיוחסות להם. ביהמ"ש המחוזי החליט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בהיעדר חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו. הבקשה דנא בקשה להארכת מעצר ראשונה של המשיב למשך 45 ימים.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
בעת הארכת מעצר ע"פ סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לשקול את מסוכנות העציר ואת קצב התקדמות המשפט. כך בד"כ וכך גם לגבי נאשמים קטינים, אשר לגביהם נקבעו תקופות מקוצרות לעניין הארכת המעצר.
האישומים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות גבוהה, ותסקירי שירות המבחן בעניינו מעלים כי המשיב לא השכיל לנצל את הזדמנויות השיקום שניתנו לו, עזב את המסגרות השיקומיות, הפר את תנאי השחרור ואת החלטות ביהמ"ש ואף היה מעורב, לכאורה, במעשים חמורים במוסדות בהם שהה.
לכל זאת יש לצרף את העובדה כי מדובר בקטין שהורשע בעבר בעבירות סמים ואלימות ונכלא למשך ארבעה חודשים וכי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן חמישה חודשים.
בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שהדיון בעניינו של המשיב אמור להסתיים בעוד כשבוע ימים ולכך שמדובר בהארכת מעצר ראשונה, יש להיעתר לבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3631/14 עומר מוחמד אסקאפי נ' מדינת ישראל (עליון; צ' זילברטל; 12/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: לאה צמל, הילה גורני |
ככל שקיים קושי לתת אמון בנאשם שהוחלט בכל זאת לשחררו ממעצר, יידרשו תנאי שחרור הדוקים. כאשר מדובר בעו"ד שלכאורה ביצע עבירות חמורות תוך ניצול עובדת היותו עו"ד ובחסות תעודת עורך הדין שלו, מדובר בהפרת אמון מהדרגה הגבוהה ביותר. ובמקרה הנדון, לא ניתן לאפשר לעורר לעסוק בעריכת דין.
דיון פלילי – מעצר – איסור עיסוק במסגרת תנאי ערובה
דיון פלילי – שחרור בערובה – תנאי שחרור
.
נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של מגע עם סוכן חוץ, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת (ריבוי עבירות) ופעולות ברכוש למטרות טרור (ריבוי עבירות). הערר הוא על תנאי שחרורו של העורר למעצר בית מלא, ובעיקר על כך שנאסר עליו לעסוק במקצועו - עריכת דין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
תנאי בסיסי המאפשר קביעת תנאי שחרור כשקיימת עילת מעצר הוא האמון שניתן לתת בנאשם. תנאי זה מקבל משמעות מיוחדת ככל שתנאי השחרור מקלים יותר. במצבים אלה אפשרויות הפיקוח האפקטיביות על המשוחרר פוחתות ובמקביל עולה הסיכון הפוטנציאלי הנשקף ממנו. לפיכך, ככל שקיים קושי לתת אמון בנאשם שהוחלט בכל זאת לשחררו ממעצר, יידרשו תנאי שחרור הדוקים.
כאשר מדובר בעו"ד שלכאורה ביצע עבירות חמורות תוך ניצול עובדת היותו עו"ד ובחסות תעודת עורך הדין שלו, מדובר בהפרת אמון מהדרגה הגבוהה ביותר. עצם מתן הרישיון לעסוק בעריכת דין מחייב את עורך הדין לעמוד בדרגה גבוהה ביותר של שמירה על ניקיון כפיים, והפרת האמון שניתן בו מתוקף מקצועו ומעמדו יוצרת משבר אמון קשה, שכן לא ניתן לנהל חברה מתוקנת מבלי שהאזרחים והרשויות יוכלו לסמוך על עורכי הדין שלא ינצלו את מעמדם לביצוע עבירות פליליות.
נוכח האמור, לא ניתן לאפשר לעורר לעסוק בעריכת דין. אשר לרצונו של העורר לצאת לעבודה במסגרת עיסוק אחר – סוגיה זו לא נבחנה בביהמ"ש המחוזי מאחר וכלל לא הועלתה ע"י העורר. ראוי שהסוגיה תלובן תחילה בבימ"ש קמא ולא לראשונה בערכאת הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 4 [עבודה] [נזיקין] |
|
| סע (ב"ש) 8740-04-12 אביטל ירקוני נ' קופת חולים מאוחדת (עבודה; משה טוינה, נ.צ.: מ' גולדפרב, מ' פרג; 08/06/14) - 18 ע' |
| עו"ד: כפיר זאב, שלומית גוטרמן כספי |
ביה"ד דחה את טענות התובע שעניינן פגם בהליך פיטוריו ופסק כי בבסיס ההחלטה על סיום העסקת התובע עמד שיקול ענייני. לפיכך, נדחתה תביעת התובע לביטול הפיטורין ולתשלום פיצויים בגין פיטורין שלא כדין; תביעת התובע לפיצויים בעילה של איסור לשון הרע, נדחתה בהעדר הוכחה.
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
.
עסקינן בתביעת התובע נגד מעסיקתו לשעבר (להלן: הנתבעת), בה טען לפיטורים שלא כדין ולהפרת האיסור ללשון הרע, וביקש את ביטול החלטת הפיטורים ואכיפת יחסי עובד מעביד. לחילופין תבע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין; בנוסף, ביקש התובע פיצויים בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני ופיצויים במסגרת חוק איסור לשון הרע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט מ' טוינה ונציגי הציבור מ' גולדפרב, מ' פרג) דחה את התביעה ופסק כי:
אשר לתביעה לפיטורים שלא כדין, ביה"ד נדרש תחילה לסוגית הליך הפיטורים במרכזה עומדת שאלת תקינות הליך השימוע שנערך לתובע. ביה"ד עמד על חשיבות ההקפדה על הליך פיטורים נכון, שבליבו עומדת חובת השימוע. עוד צוין כי הכלל הוא כי ביה"ד לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של העניין. עוד צוין כי בעניינו של עובד בניסיון (כַּתובע), די שיוכח תום לב וקיום של ספק סביר מצד המעביד בשאלת מידת התאמת העובד לתפקיד, על מנת שביה"ד ימנע מלהפעיל את סמכותו להתערב בהחלטת המעביד לפיטורי העובד. לצורך קביעת קיומו של שיקול זר, די בהוכחת צורת התנהגות אובייקטיבית שאיננה ראויה ואין על הטוען צורך להוכיח כוונה פסולה שעמדה ביסוד החלטת הפיטורים. גם במצבים בהם מצא ביה"ד כי נפל פגם בהליך הפיטורים, לרבות במקרים בהם הוכחו שיקולים זרים, עומד לביה"ד שיקול הדעת בשאלת אכיפתם של יחסי עובד מעביד. כך נפסק כי, השבה לעבודה תיעשה במקרים חריגים ובהתחשב בשיקולים שונים.
במקרה דנן ביה"ד דחה את טענות התובע שעניינן פגם בהליך הפיטורים, ובכלל זה הטענה כי הנתבעת לא הייתה רשאית להביא בפני ועדת השימוע ראיות שונות, הטענה לפגמים בהרכב ועדת השימוע ולפגם בהליך השימוע הבא לביטוי בהשתתפות נציגי הנתבעת בהליך, אשר לא היה מקום להשתתפותם. ביה"ד פסק כי בבסיס ההחלטה על סיום העסקת התובע עומד שיקול ענייני של הבטחת סביבת עבודה מתפקדת. לפיכך, נדחתה תביעתו בנוגע לפיטורין שלא כדין מחמת שיקולים זרים; אשר לתביעת לשון הרע, צוין כי תובע בעילה של לשון הרע חייב לפרט בתביעתו ולהוכיח בשלב העדויות, את המילים שנאמרו בכתב או בעל פה, המהוות לטענתו לשון הרע. במקרה דנן טעונת התובע לא פורטו ונטענו בעלמא. לפיכך התביעה בעילה זו, נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 3847-09-11 אירינה איצקל נ' מבטח סימון סוכנויות לביטוח בע"מ (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: א' לוין, צ' ארליך; 08/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: פבל מורוז, ליליה שבשאי, רועי פוליאק, אורית גולדנר |
ביה"ד דחה את תביעת התובעת לפי חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות. נפסק כי לא נמצא כי התובעת היא "אדם עם מוגבלות" לפי חוק זה, לרבות מי שנחשבה לאדם עם מוגבלות על ידי מעסיקהּ, וכי הייתה סיבה מוצדקת לפיטורים; כן נדחתה התביעה לפיצויים בגין אי קיום שימוע, בגין פיטורין בתקופת מחלה ובגין עגמת נפש.
עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – פיצויים
.
התובעת הגישה תביעה להורות על בטלות פיטוריה ועל השבתה לעבודה, לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק) וחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976. לחלופין, נתבעו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין נזק לא ממוני מחמת עגמת נפש.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור א' לוין, צ' ארליך) דחה את התביעה ופסק כי:
תחילה ביה"ד נדרש לשאלה האם התובעת היא "אדם עם מוגבלות" כמשמעותו בחוק. ביה"ד ציין כי סעיף 5 לחוק מגדיר מיהו "אדם עם מוגבלות" כאדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. ביה"ד הפנה לבג"צ מחמלי שם הוגדרו תחומי החיים העיקריים ופסק כי אין במסמכים הרפואיים של התובעת כדי להצביע על הגבלה כלשהי באחד מתחומים החיים העיקריים כהגדרתם בבג"צ מחמלי, וכי גם אם היה בהם להצביע על כך, לא מדובר בהגבלה תפקודית באופן "מהותי", כנדרש בחוק. לפיכך, לא הוכח כי התובעת נכללת בהגדרת "אדם עם מוגבלות" באחד מתחומי החיים העיקריים לפי החוק. ביה"ד הוסיף כי בבג"צ מחמלי הורחבה ההגדרה שבסעיף 5 לחוק גם לאדם שתפקודו לא מוגבל "באופן מהותי" בשל לקותו, אך מעסיקו רואה אותו ככזה. במקרה דנן התובעת עצמה לא סבורה שהנתבעת תפסה אותה כמוגבלת. נהפוך הוא, התובעת הלינה על כי הנתבעת לא התייחסה אליה כאל אדם עם מוגבלות. אשר על כן לא נמצא שהתובעת היא "אדם עם מוגבלות", לרבות מי שנחשבה לאדם עם מוגבלות על ידי מעסיקהּ. נוכח קביעה זו, התייתר הצורך לבחון האם על הנתבעת הייתה מוטלת חובה לביצוע "התאמות" במקום העבודה לפי סעיף 8 לחוק. ביה"ד המשיך ובחן את השאלה האם הייתה סיבה מוצדקת לפיטורי התובעת וקבע, נוכח הראיות, כי עוד בטרם הובא מצבה הרפואי של התובעת לידיעת הנתבעת, נטענו טענות מקצועיות ענייניות כלפיה. נוכח כל האמור, התביעה שמבוססת על החוק, נדחתה.
ארש לתביעה לפיצוי בגין אי קיום שימוע, באופן עקרוני זימון עובד לשימוע בזמן שידוע כי הוא שוהה במחלה וצפוי להיות עדיין בחופשת מחלה במועד השימוע, עלול להיחשד כאקט שנעשה בחוסר תום לב. אלא שהזימונים לשימוע הוצאו בימים בהם לא הייתה התובעת בחופשת מחלה או שלא הוצג באותו שלב אישור מחלה. ממילא, ניתנו לתובעת מספר הזדמנויות להשמיע את דבריה ואין מניעה ששימוע יבוצע בכתב. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחתה; אשר לתביעה לפיצוי בגין פיטורין בתקופת מחלה, בניגוד לסעיף 4א לחוק דמי מחלה, ראשית, לא הוצג אישור מחלה. אפילו היה אישור כזה, הרי שלא הוכח שהוצג אישור לנתבעת עת הודיעה לתובעת על פיטוריה, או שמא הוצא רק בדיעבד. שנית, ממילא לא נותרו לתובעת ימי מחלה צבורים. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחתה; התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני מחמת עגמת נפש נדחתה בנסיבות העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] |
|
| העז (ת"א) 18701-09-10 מדינת ישראל, רשות האוכלוסין וההגירה נ' בוני טיב חברה לבנין ופיתוח בע"מ (עבודה; שמואל טננבוים; 08/06/14) - 23 ע' |
| עו"ד: דן טוניק, חיה מנע |
הנאשמים זוכו באישום הראשון מעבירה של העסקת עובדים ללא היתר כדין מחמת הספק והורשעו בעבירות של אי העמדת מגורים הולמים, אי התקשרות בחוזה בכתב ואי החזקת מסמכים; באישום השני זוכו הנאשמים מחמת הספק מהעסקת עובדים זרים והפרת זכויותיהם מאחר שהנאשמת לא הייתה מעסיקתם, אלא קבלן משנה.
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עבודה – עובדים זרים – העמדת מגורים הולמים
עבודה – עובדים זרים – זכויותיהם
עבודה – עובדים זרים – מעביד
.
המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום בגין העסקת עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, מבלי להעמיד לשימושם מגורים הולמים, מבלי שהחזיקה בחוזי העבודה ומסמכים נוספים שלהם ומבלי להתקשר עמם בחוזה בכתב, והכל בניגוד לחוק עובדים זרים (להלן: החוק; האישום הראשון); המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום בגין עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, מבלי להתקשר עמם בחוזה בכתב, בלא שמסרה להם פירוט על שכר העבודה ששולם ומבלי שביטחה אותם בביטוח רפואי (להלן: האישום השני). בשני האישומים הואשם נאשם 2, כי הפר את חובתו לפקח ולמנוע כל שאפשר למניעת העבירות שביצעה הנאשמת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגן הנשיא ש' טננבוים) הכריע את דינם של הנאשמים כדלקמן:
אשר לאישום הראשון, אשר לעבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 2(א) לחוק, קיים ספק ביחס לאופן בו זוהו העובדים וביחס לזהות האדם שזיהה אותם, כך שלא ניתן לקשור בין העובדים שנתפסו במהלך הביקורת לאלה המופיעים בכתב האישום. המאשימה לא הוכיחה שהעובדים שעבדו באתר במועד הביקורת הם מי שפרטיהם מופיעים בכתב האישום, או כי הועסקו על ידה עובדים שלהעסקתם נדרשה אשרה או היתר כדין שלא ניתנו. לכן, לא עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה להוכיח יסודות עבירה זו; העבירה של אי החזקת מסמכים לפי סעיף 2(ב)(5) באתר העבודה הוכחה מאחר שהמסמכים הנדרשים להימצא באתר לא נמצאו בו; הוכחה עבירה של אי התקשרות עם העובדים בכתב לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק בהעדר חתימת הסכמים בכתב עם העובדים; הוכחה עבירה של אי העמדת מגורים הולמים לפי סעיף 2(ב)(4) לחוק, משהודתה הנאשמת כי לא העמידה לטובת העובדים מגורים; משנקבע כי הנאשמת ביצעה חלק מן העבירות שיוחסו לה, קמה גם אחריות הנאשם 2 כנושא משרה לעבירה זו, מכוח סעיף 5 לחוק. הנאשם לא סתר את החזקה הקבועה בסעיף זה, ומכאן שהפר את החובות שהיו מוטלות עליו כנושא משרה לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות.
אשר לאישום השני, היסוד העובדתי הנתון למחלוקת בנוגע להעסקת עובדים ללא היתר כדין מתמקד בשאלה האם היו הנאשמים בבחינת מעביד "שהעביד" את העובדים הזרים. דהיינו, האם ההתקשרות בין הנאשמת לבין קבלן משנה הייתה במסגרת חוזה קבלנות אמיתי או שמא התחייב קבלן המשנה רק לאספקת עובדים, שאז אין להסיר את האחריות מעל הנאשמת. הלכה היא כי כאשר נתפסים עובדים בשטח השייך לבעל מקרקעין קמה חזקה שלפיה קיים קשר של יחסי עובד מעביד בין עובדים אלה לבין אותו מחזיק במקרקעין. חזקה זו ניתנת לסתירה, למשל מקום שבו המחזיק במקרקעין מרים את הנטל להוכיח כי התקשר התקשרות אמיתית עם קבלן לביצוע עבודות הבנייה. במקרה כזה חלה החזקה על הקבלן הראשי, כל עוד לא הרים הוא את הנטל להוכיח כי התקשר התקשרות אמיתית עם קבלן משנה לביצוע עבודות. אם עלה בידי הנאשם-הקבלן הראשי להוכיח קיומה של התקשרות אמיתית עם קבלן המשנה, אזי יש להטיל את האחריות הפלילית בגין העסקת העובדים על קבלן המשנה בלבד. במקרה זה עולה מהראיות אפשרות סבירה כי הנאשמת התקשרה התקשרות אמיתית עם קבלן משנה לביצוע העבודות. קבלן המשנה הוא ששכר את העובדים, הוא ששילם את שכרם ודאג לזכויותיהם הסוציאליות.
לפיכך, הנאשמת לא הייתה מעסיקתם של העובדים הזרים. אשר על כן, לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת היא שהעסיקה את העובדים. לאור האמור, הנאשמים זוכו מן העבירות שיוחסו להם באישום השני. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ת"א) 51466-11-13 פלוני א.י נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; עידית איצקוביץ; 29/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: פיינשטיין, בר נור |
בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (ילד נכה), שקבעה כי המערער אינו עומד באמות המידה לקבלת גמלת ילד נכה, לא נפל כל פגם, לא כל שכן פגם קיצוני העולה כדי טעות משפטית. משכך, אין מקום להתערבות ביה"ד בהחלטה.
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים
ביטוח לאומי – גימלאות – גימלת ילד נכה
ביטוח לאומי – גימלאות – זכאות
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
עסקינן בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ילד נכה) (להלן: הוועדה) שקבעה כי המערער אינו עומד באמות המידה לקבלת גמלת ילד נכה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ) דחה את התביעה ופסק כי:
במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך ביה"ד לדון בשאלות משפטיות בלבד. על ביה"ד לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה; קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה וביה"ד אינו מוסמך להתערב בהן; הוועדה לעררים לילד נכה היא ועדה מקצועית הבוחנת את תפקודו של הילד הנכה. ביה"ד לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם של חברי הוועדה המקצועית, אלא יבחן רק האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של ביה"ד על החלטותיה.
תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 מגדירות "ילד נכה" כילד שמתקיימת בו אחת ממספר החלופות. עניינו של המערער יכול היה להיבחן על ידי הוועדה במסגרת החלופות של "תלוי בעזרת הזולת", "ילד עם ליקוי מיוחד" או "זקוק להשגחה קבועה של הזולת". לאחר שנבחנה עמידתו באמות המידה הקבועות לצורך כניסה לחלופות אלה, החליטה הוועדה, כי הוא אינו עומד בקריטריונים הקבועים בהגדרת "ילד נכה". ביה"ד לא מצא מקום להתערב בקביעות הוועדה בנוגע לעצמאות המערער ברחצתו, בקביעת הוועדה לפיה המערער אינו זקוק לנוכחות מתמדת, בקביעת הוועדה כי המערער אינו זקוק להשגחה קבועה, ובקביעת הוועדה כי בתחום ההיגיינה האישית המערער זקוק לסיוע מועט. ביה"ד קבע כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה. הוועדה ערכה בדיקה קלינית ומהפרוטוקול ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה באופן מספק. מסקנות הוועדה אינן סותרות תלונות מפורשות של ההורים ומתיישבות, בין היתר, גם עם העובדה שהילד הולך לגן רגיל. לאור כל האמור, פסק ביה"ד כי לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם, לא כל שכן פגם קיצוני העולה כדי טעות משפטית, ומשכך אין מקום להתערבותו בהחלטה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] [נזיקין] |
|
| סעש (ת"א) 13091-06-12 עינב סיגווקר נ' די טו די ואל אקספרס ישראל בע"מ (עבודה; שרה מאירי, נ.צ.: ח' גלאי, י' זוידוביץ; 26/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: ע. פוליבודה, ד. זולדמן |
התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח החוק להטרדה מינית בהעדר עמידה בתנאי החוק; בנטישת התובעת מיידית את העבודה, לטענתה מחמת אירוע של הטרדה מינית, שלא הוכח, אין לראות התפטרות בדין פיטורין המזכה בפיצויי פיטורין. לא מדובר בנסיבות בהן לא ניתן היה להמשיך בעבודה. בנוסף, התובעת לא איפשרה בחינת העניין וניתנה לה אפשרות לחזור בה מההתפטרות.
עבודה – התפטרות – ייחוס התפטרות לעובד
עבודה – התפטרות – הודעה מוקדמת
עבודה – פיצויי פיטורין – התפטרות כפיטורין
נזיקין – עוולות – לפי חוק למניעת הטרדה מינית
.
התובעת הועסקה כפקידה בנתבעת משך כשנה וארבעה חודשים. התובעת עותרת לתשלום פיצויי פיטורין בטענה כי בנסיבות העניין אין לדרוש כי תמשיך בעבודתה וכי יש להכיר בהתפטרותה בדין מפוטרת. כן עתרה התובעת לתשלום שכר חודש עבודתה האחרון במלואו, לדמי הבראה, לפיצוי בגין אינטרס ההסתמכות (פגיעה בהשתכרות), ולפיצוי בגין נזק לא ממוני מכח החוק למניעת הטרדה מינית.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' מאירי ונציגי הציבור ח' גלאי, י' זוידויביץ) דחה את התביעה ופסק כי:
ביה"ד פסק כי לא הוכחה הטרדה במובן "סביבה עוינת". לא הוכח כי הוצגו בפני התובעת תמונות שהן בבחינת "סביבה עוינת" או כי הופנו לאוזניה אמירות המתייחסות לתמונות שהעובדים התבוננו בהן ואף לא כי הלינה על כאלה וביקשה כי יופסקו. גם לא נמצא כי הייתה בנתבעת אוירה או נאמרו מילים שאינן מכבדות נשים; ביה"ד פסק כי אף לא הוכחה הטרדה מינית בנוגע לאירוע נקודתי. בגרסת התובעת בתיאור האירוע נמצאו סתירות, ואין בהתנהלות הנטענת כדי הטרדה מינית/השפלה/עלבון וכיוצ"ב (בהיבט המיני) בעבודה. משלא הוכחו עובדות כלשהן העונות על דרישות תנאי החוק למניעת הטרדה מינית, נדחתה התביעה לפיצוי מכוחו.
ביה"ד פסק כי לאור קביעות אלה, בנטישת התובעת מיידית את העבודה מחמת אירוע של הטרדה מינית נקודתית, אין לראות כדי התפטרות בדין פיטורין. לא נמצא כי עסקינן בנסיבות בהן לא ניתן היה להמשיך בעבודה. הנתבעת נתנה לתובעת אפשרות לחזור בה מהתפטרותה ולשוב לעבודתה. משנטשה התובעת עבודתה, באופן נמהר, יכול שהיה ניתן לראות במעשיה התפטרות בדין פיטורין, לוּ איפשרה בחינת הדבר, מיצוי ובירור העובדות. לא כל האמור, לא הוכחה "התפטרות בדין פיטורין" ומשכך, התביעה לתשלום פיצויי פיטורין, נדחתה.
ביה"ד דחה את התביעה לתשלום שכר עבודה מלא לחודש העבודה האחרון מקום שהתובעת נטשה מיידית את עבודתה ביום האירוע הנקודתי הנטען ולא חזרה לעבוד אחר כך עד לסיום החודש; ביה"ד דחה את התביעה לתשלום הודעה מוקדמת, מאחר שעל התובעת היה ליתן הודעה כזו לנתבעת. נראה כי התובעת המתינה לעת בה תוכל לטעון להצדקה כלשהי לנטישתה את העבודה ומשום כך, מצאה ב"ארוע", "פנים" שלא היו בו ושלא הוכחו. ודאי כך, משנתבקשה לשוב לעבודתה, ולא ניצלה אפשרות זו ולו לתקופת ההודעה המוקדמת, חרף חובתה לכך, ולאחר התראת הנתבעת בהקשר זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ב"ש) 4354-10-13 ארקדי שבלב נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יוחנן כהן, נ.צ.: מ' זיכרמן, ל' מיוני; 25/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: ניסים אזולאי, ילנה צ'וקלר |
בעניינו של התובע, המבוטח כעצמאי אצל הנתבע ונפגע בתאונת עבודה, הופעלה כדין תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) בדבר שיעור הכנסתו ערב פגיעתו, לצורך חישוב גמלתו בגין התאונה, ולא היה מקום לסטות מתקנה זו ולהפעיל את תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – דמי פגיעה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח לאומי – נפגעי עבודה
.
עסקינן בתביעה שנסבה אודות השאלה האם כדין הופעלה בעניינו של התובע, המבוטח כעצמאי אצל הנתבע ונפגע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה על ידי הנתבע, תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 11), בדבר שיעור הכנסתו ערב פגיעתו, לצורך חישוב גמלתו של התובע בגין תאונת העבודה. יצוין כי הנתבע קבע כי אין להפעיל את תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) בעניינו של התובע, מאחר ולתובע אין ירידה בהכנסות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט י' כהן ונציגי הציבור מ' זיכרמן, ל' מיוני) דחה את התביעה ופסק כי:
ביה"ד עמד על אופן חישוב ההכנסה של עובד עצמאי לצורך קביעת זכאותו לגמלאות של הנתבע בציינו כי חישוב זה נקבע לפי המקדמות שהעובד משלם בפועל לנתבע. בתקנה 11 נקבע העיקרון כי במקרה של תאונת עבודה, מקדמות המס ישמשו כשומה סופית וההכנסה שעל פיה נקבעו המקדמות תהיה השכר הקובע, אף אם בפועל הכנסתו השנתית של המבוטח הייתה שונה. עם זאת, תחולתה של תקנה 11 צומצמה לנסיבות מסוימות. כך נקבע, כי אם יסתבר שידו של המבוטח או מי מטעמו לא גרמה להגדלת השומה הסופית לאחר התאונה, אין מקום להפעלת תקנה 11, ומן הראוי שהשומה הסופית תשמש כמדד לקביעת שיעור הגימלה ודמי הביטוח. עוד נקבע כי מקום בו מבוטח מודיע, טרם אירוע תאונה, על שינוי בהכנסתו, שישמש בסיס לחישוב דמי הביטוח, אין להחיל לגביו את תקנה 11. כמו כן, נפסק כי ניתן לסטות מתקנה 11 במקרים בהם מסר המבוטח דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו, טרם קרות התאונה לנתבע או למס הכנסה, שאז לא ההכנסה ששימשה בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח תשמש כבסיס לחישוב גמלת הנפגע בעבודה, אלא דו"ח ההכנסה העדכני.
ביה"ד עמד על הוראת תקנה 15 לתקנות ועל האפשרות לסטייה מתקנה 11, בציינו כי בהתקיים התנאים המצטברים שבתקנה 15, ניתן להגדיל את דרגת הנכות של העובד. ביה"ד ציין כי אחד השיקולים בהגדלת דרגת נכות הוא האם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע. שיקול זה מלמד על התכלית של תקנה שהינה חברתית וכלכלית שבאה לבחון כיצד הפגיעה בגופו של המבוטח גרעה מהכנסותיו. ככל שההכנסה נפגעה באופן ניכר, יפוצה המבוטח באופן שיגדיל את שעור אחוזי הנכות ובהתאמה יגדיל את שעור הגמלה. ביה"ד ציין כי נוכח תכלית תקנה 15 – להתאים בין אחוזי הנכות לבין מצבו התפקודי של הנפגע, יש להעדיף את הפירוש לפיו לצרכי תקנה 15 תיבדק הירידה בהכנסות לפי המצב האמיתי – כלומר ביחס לשומה הסופית ולא ביחס להכנסה החסומה לפי תקנה 11. מכאן נגזר שגם ההיפך הוא הנכון, קרי שלצורך קביעת גובה הגמלה, תיבדק ההכנסה החסומה לפי תקנה 11 ולא ההכנסה האמיתית לפי תקנה 15.
לאור האמור, נפסק כי במקרה דנן, הסכום אותו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב גמלת דמי פגיעה לתובע הוא לפי תקנה 11 – דיווחו של התובע בתשלומי המקדמות לרבעון. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 10 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| עפג (חי') 54745-01-14 עדות סם נ' מדינת ישראל (מחוזי; רון שפירא, אברהם אליקים, בטינה טאובר; 12/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: |
רק במקרים חריגים יתיר ביהמ"ש לנאשם לחזור בו מהודאתו ואין בהמלצת סנגור ללקוחו להודות בכתב האישום המתוקן, תוך הבהרה כי אי הודאה עשויה לגרור עונש כבד יותר, כדי להתיר חזרה מהודאה.
דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
עונשין – ערעור – התערבות במידת העונש
.
המערער הורשע בעבירות לפי פקודת מס הכנסה ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר; הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים במצטבר; 6 חודשי מאסר על תנאי; חילוט ההתחייבות עליה חתם וקנס כספי בסך של 10,000 ₪. הערעור מופנה כלפי דחיית בקשתו לחזרה מהודאתו וכנגד חומרת העונש.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
ביהמ"ש יתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו רק במקרים חריגים ובהתקיים פסול בהודאה עקב פגם ברצונו החופשי או בהבנתו של הנאשם את משמעות הודאתו, או אם ההודאה הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה. אין בהמלצת הסניגור ללקוחו להודות בכתב האישום המתוקן, תוך הבהרה, כי אי הודאה עשויה לגרור עונש כבד יותר, כדי להצדיק היתר לחזרה מהודאה. הגם שהראוי היה שהמשיבה תודיע למערער על קיומם של תיקי מב"דים, אין הצדקה להפעלת דוקטרינת "הגנה מן הצדק". המאסר המותנה שהושת על המערער בתיק קודם הינו חב הפעלה ולאור הכלל לפיו יופעל מאסר מותנה במצטבר, בדין הורה כך ביהמ"ש ואין מקום להתערב בעונש. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [ראיות] |
|
| עפג (חי') 35094-04-14 אליהו בנימין ששון נ' מדינת ישראל (מחוזי; רון שפירא, אברהם אליקים, בטינה טאובר; 12/06/14) - 11 ע' |
| עו"ד: |
עצם השגת ראיה שלא כדין אינה מביאה לפסילתה באופן מוחלט וכאשר מדובר בטעות או ברשלנות של שוטר, ולא נפגעו זכויות הנחקר, אין מקום לפסילת הראיה. בנסיבות העניין, אין מקום לפסילת הראיות שנתפסו בפעולה משטרתית שתחילתה בלתי חוקית ובמהלכה קמה סמכות חיפוש חוקית.
ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים
.
המערער הורשע בעבירות התפרצות לדירת מגורים וגניבה והושתו עליו בין היתר, 20 חודשי מאסר ופיצוי המתלוננת בסך 20,000 ₪. הערעור נסב על ההרשעה ורכיבי העונש הנ"ל, והשאלה העיקרית היא האם יש לפסול ראיות שנתפסו בפעולה משטרתית שתחילתה בלתי חוקית ובמהלכה קמה סמכות חיפוש חוקית.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
ע"פ דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, עצם השגת הראיה שלא כדין אינה מביאה לפסילתה באופן מוחלט, ביהמ"ש מפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה ולמידת הפגיעה בהגינות ההליך הפלילי וטוהרו, תוך עריכת איזונים בין זכות הנאשם להליך הוגן והערכים והאינטרסים לגילוי האמת, ההגנה על שלום הציבור ועל זכותו של נפגע העבירה. כאשר מדובר בטעות או ברשלנות של שוטר, ולא נפגעו זכויות הנחקר, אין מקום לפסול את הראיות בשל כך. במקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הציבורי
ואינטרס נפגעת העבירה ואין לפסול את הראיות שהושגו בחיפוש חרף אי החוקיות שבתחילתו. בנסיבות העניין אין גם מקום להתערב בעונש. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עונשין] |
|
| עפג (חי') 46246-02-14 מדינת ישראל נ' אלכסנדר בלביץ (מחוזי; עודד גרשון, סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי; 11/06/14) - 35 ע' |
| עו"ד: פארס בריק, בוריס שרמן, תמר בוקשפן, אולג פרגין, טל אבריאל |
בית המשפט קיבל את ערעור המדינה על קולת העונשים שנגזרו על המשיבים. נפסק, בין השאר, כי העובדה שהסכומים המוחלטים שנלקחו במרמה במקרה זה אינם גבוהים, אינה צריכה לשמש נימוק לקולא. מספר האירועים בהם נעברו העבירות צריך לגבור, במקרה זה, מבחינת שקילת חומרת העבירות, על גובה הסכומים שנגזלו.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: מתחם הענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
בית המשפט נדרש לשלושה ערעורים שהוגשו על ידי המדינה על קולת העונשים שנגזרו על ארבעת המשיבים. המערערת טוענת, כי כאשר נלחמים בפשיעה צריך לבחון את הנתונים בחינה עמוקה וחכמה. עוד טוענת המערערת, כי במקרה זה אין ליחס לגובה הסכומים שנטלו המשיבים שלא כחוק כנימוק לקולא.
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
החומרה בעבירות שנעברו על ידי המשיבים מצויה בתכנון ובתחכום הרב שבו בוצעו. נעשה פה שימוש מתוחכם בכרטיס האשראי המזויף. זאת, על ידי שימוש מושכל ומדוד בכרטיס המזויף כך שהסכומים שיילקחו במרמה יהיו סכומים קטנים אשר דווקא בשל היותם סכומים קטנים לא יגרמו לאנשי חברות האשראי לחשוד בביצוע עבירות.
העובדה שהסכומים המוחלטים שנלקחו במרמה במקרה זה אינם גבוהים, אינה צריכה לשמש נימוק לקולא. מספר האירועים בהם נעברו העבירות צריך לגבור, במקרה זה, מבחינת שקילת חומרת העבירות, על גובה הסכומים שנגזלו.
בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי למספרם הרב של העבירות שנעברו על ידי המשיבים. ראוי לזכור כי העבירות שבהן מדובר כאן הן עבירות שרשויות האכיפה מתקשות מאוד לחשוף אותן. על שום כך, גם הטענות בדבר פרק הזמן הקצר שבו נעברו העבירות אינו מהווה נימוק לקולא דווקא.
במקרה זה, בית המשפט קמא לא פעל בהתאם להוראת סעיף 140יג(ב) לחוק העונשין ולא קבע את מתחם העונש ההולם לכל אירוע בנפרד כנדרש. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [חברות] [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 20457-03-11 מיכאל ספרא נ' מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ (מחוזי; רות רונן; 09/06/14) - 37 ע' |
| עו"ד: עדיני, שאשא, בלום, דונגי |
כאשר בפני הערכאה הדיונית ישנו בשלב בקשת האישור חומר שדי בו כדי לגבש עמדה ביחס לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, על בית-המשפט לברר שאלות אלה לעומקן, תוך שהוא "נכנס לעובי הקורה". רק אם בית-המשפט סבור בתום הבירור הזה כי ישנו סיכוי סביר שעמדת מבקש האישור תתקבל, יש מקום לאישורה של התביעה הייצוגית.
חברות – הצעת רכש – שווי הוגן
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
.
המבקש הגיש נגד שתי המשיבות תביעות ובקשות לאישורן כתובענות ייצוגית. הבקשות מתייחסות להצעות רכש שהתקבלו בשתי המשיבות. המבקש טען כי בשלב זה של בקשת האישור, די בכך שהוא הציג ראיות לכאורה לכך כי התמורה ששולמה עבור המניות הייתה פחותה משוויין ההוגן.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
הנטל להוכיח שהתמורה עבור המניות בהצעת הרכש הייתה בלתי הוגנת, מוטל לפתחו של מבקש הסעד – הוא מבקש אישור התביעה כתביעה ייצוגית, שהופך – אם הבקשה מאושרת – לחלק מקבוצת התובעים.
במקרה דנן, הגיש המבקש כאמור שתי חוות-דעת מטעמו – הן חוות-דעת שמאית והן חוות-דעת כלכלית, בה העריך המומחה מטעמו את שווי החברות המשיבות גם בהתאם לשיטת ה-DCF. די בכך כדי לקבוע כי המבקש הרים את הנטל הראשוני שהוטל עליו, והעביר את הנטל לחברות המשיבות.
בירור מעמיק בשלב הראשון אינו פוגע בנתבע, ואף יכול להועיל לו, משום שהוא עשוי להביא לכך שתביעות ייצוגיות שהסיכויים לקבלתן אינם גבוהים, יידחו כבר בשלב הראשון.
בהתאם לסעיף 338(א) לחוק החברות, צריך בית-המשפט – כאשר מוגשת לו בקשה לסעד הערכה, לקבוע כי התמורה בעבור המניות הייתה פחות משיווין ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן, כפי שיקבע בית-המשפט. נטל המוטל על מבקש סעד ההערכה הינו להוכיח כי הסכמתו של ניצע מסוגה של אנליסט אינה מהווה אינדיקציה שכזו או כי משקלה הראייתי של ההסכמה הוא נמוך.
בהערכת שוויין של מניות שנרכשו במסגרת הצעת רכש, לצורך הקביעה האם השווי שהוצע בהצעת הרכש היה שווי הוגן, על מעריך השווי להביא בחשבון את שוויה של החברה כעסק חי, ולא לבצע הפחתות בגין סחירות נמוכה או העדר סחירות של המניות.
בנסיבות העניין, המבקש עמד בנטל שהוטל עליו נכון לשלב זה של הדיון להוכיח כי יש סיכוי סביר לטענתו כי שווי המניות בהתאם להצעת הרכש לא היה הוגן. לכן, יש לקבל את בקשתו לאישור התביעה כתביעה נגזרת.
בשלב זה של הדיון די בכך שבית המשפט קובע כי ישנה אפשרות סבירה כי טענות המבקש יתקבלו במסגרת הדיון בשלב הבא. במקרה זה, המבקש עמד בנטל הראשוני שהוטל עליו כאשר הוא הציג את חווׂת-הדעת מטעמו.
הנטל עבר למשיבות, אשר הציגו אף הן חווׂת-דעת מטעמן. מעבר לכך, הציגו המשיבות גם אינדיקציה משמעותית לשווי ההוגן נושא הצעת הרכש – הסכמתה של חברת הראל להצעה, שהיא תולדה של משא ומתן ובדיקה של הראל. לו היו יתר המחלוקות בין הצדדים מחלוקות לגיטימיות בעניינים שבמומחיות, יתכן שדי היה באינדיקציה הזו כדי להביא למסקנה שהמבקש לא עמד בנטל, ולא הוכיח כי השווי שהוצע במסגרת הצעת הרכש לא היה שווי הוגן. אולם, הסכמת הראל אינה ראיה מכרעת, אלא היא מחזירה את הנטל לכתפי המבקש.
המבקש הרים את הנטל שהוטל עליו– נכון לשלב זה של הדיון, בהעלותו את הטענה המתייחסת לאופן חישוב השווי על ידי המומחה מטעם המשיבות. כאמור, חישוב זה נערך תוך הנחה שיש לנכות 15-20 אחוז משווי החברה בשל הסחירות הנמוכה של מניות החברה. מאחר שהסכמת הראל אינה ראיה מכרעת, ניתן היה להביא עניין זה בחשבון, וכאמור – די היה בו כדי לקבוע שיש לקבל את בקשת האישור. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [משפט בינלאומי פרטי] [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 30847-12-13 OLIVIER CIAPPA נ' שאול דדון (מחוזי; שלומית יעקובוביץ; 08/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
לצורך המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, תביעה בגין פרסום מפר זכויות שנעשה באינטרנט היא "תובענה המבוססת על מעשה בתחום המדינה", והעובדה כי עיקר הנזק נגרם במקום מושבו ופועלו של הנפגע, עולה כדי הזיקות המכריעות לעבר הפורום בו הוא חי.
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט
דיון אזרחי – סמכות – היתר המצאה
.
בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט שניתן בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש, תושב זר, שעניינה מעשים שבוצעו בעיקר ברשת האינטרנט.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
פרסום מפר זכויות ברשת האינטרנט מתבצע בכל מקום בו קיים חיבור לרשת האינטרנט ותביעה המבוססת על פרסום מפר זכויות שנעשה ברשת האינטרנט באה בגדר "תובענה המבוססת על מעשה בתחום המדינה". בעידן הגלובלי כל משתמש ברשת האינטרנט צריך לצפות כי יתבע בכל אחת מארצות העולם בהן קיימת נגישות לרשת, בגין שימוש הנעשה בה המהווה עוולה והעובדה כי עיקר הנזק נגרם במקום מושבו ופועלו של הנפגע, עולה כדי אותן זיקות המכריעות לעבר הפורום בו הנפגע חי ופועל.
בהתקיים עילת המצאה לפי תקנה 500, משמדובר בתביעה הראויה להתברר ומשהנתבע לא הוכיח כי מירב הזיקות נוטות באופן מובהק לפורום הזר, הותר היתר ההמצאה על כנו. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [מקרקעין] [התיישנות] |
|
| תא (חי') 41568-06-12 עזבון המנוח עיסא ראג'י נויסר נ' ח'דר סלימאן אחמד ג'בארין (מחוזי; יצחק כהן; 06/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: פאיז שרקאוי, ואליד עסלייה |
מוכר מקרקעין שקיבל את התמורה מוחזק כנאמן לטובת הקונה עד לרישום הזכויות על שמו ומשכך עומדת לו זכות שביושר שבמהותה אינה מופקעת ע"י טענת התיישנות, ואין בטענה כדי למנוע מרשם המקרקעין לבצע את תפקידו ולרשום את הזכות על שם הרוכש.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – זכויות שביושר
מקרקעין – זכויות שביושר – נפקותן
התיישנות – טענת התיישנות – מהותה
.
תביעה למתן צו המורה לרשום על שם התובע רבע מהזכויות במקרקעין, לגביהם נפסק בעבר כי יירשמו על שם הנתבעים, שרכשו אותם מאביו, אולם לשיטתו משלא רשמו את זכויותיהם פסה"ד התיישן.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
מוכר מקרקעין שקיבל את מלוא התמורה מוחזק כנאמן לטובת הקונה עד לרישום הזכויות על שם הקונה ומשכך עומדת לרוכשים זכות שביושר. טענת התיישנות אינה מפקיעה את הזכות המהותית ואינה מונעת מרשם המקרקעין לבצע את תפקידו לדאוג לכך שספרי המקרקעין ישקפו את הזכויות האמיתיות של בעלי המקרקעין ולרשום את זכותם של הנתבעים. התובע אינו זכאי לטעון להתיישנות פסה"ד שכן הנתבעים לא דרשו ממנו לבצע פעולה כלשהי על פיו, זכותם נובעת מהסכם המכר ומשהתובע הודה בזכותם המהותית, נדחה מניין תקופת ההתיישנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [ירושה] |
|
| עמש (ת"א) 45610-09-12 צ' ג' א' נ' נ׳ ג׳ א' (מחוזי; יצחק ענבר, יהודית שבח, שאול שוחט; 19/05/14) - 18 ע' |
| עו"ד: בועז קראוס, עמית אלזם, רוברט ליכט- פשרן |
בית המשפט של הערעור קיבל את ערעורו של המערער והורה על ביטול צו קיום צוואה שניתן לצוואת המנוחה. נפסק, כי בנסיבות העניין מתעורר חשד כבד ביותר בנוגע לשאלה אם הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמתי של המצווה.
ירושה – צוואה – ביטולה
ירושה – צוואהה – השפעה בלתי הוגנת
ירושה – צוואה – פגמים
.
המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בו נדחתה התנגדותו של המערער לבשת המשיבה לקיום צוואתה של אמם.
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
נטל השכנוע, להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו החחופשי והאמתי של המצווה היה ונותר על המערער.
אין די, בבחינת התקיימותה של כל אחת ואחת מהעליות לפסילת צוואה, במקרה העומד להכרעה. הן אינן עומדות בבדידותן וקיימים ביניהן יחסי גומלין באופן שהאחת משליכה על רעותה.
קיימים אבני בוחן שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכרריע בדבר קיומה / שלילתה של השפעה בלתי הוגנת: מבחן העצמאות והתלותה; מבחן התלות והסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; מבחן נסיבות עריכת הצוואה.
בנסיבות העניין עלה בידי המערער להטות את הכף, ברמה של מאזן ההסתברות על מנת לקבוע קיומה של השפעה בלתי הוגנת של המשיבה בעשייית הצוואה המנשלת את בנה – אחד היורשים – מבלי שהונחה סיבה טובה לעשות כן. הוסף לכך את חריגתה של הצוואה – מבחן משנה נוסף וההסבר, שנתנה המשיבה לחריגות זו העולה בקנה אחד עם המעשים הדומים ודפוס הפעולה של עורך הדין. ונמצא חיזוק למסקנה האמורה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [תגמולים] |
|
| עו (ת"א) 11148-10-13 פלוני נ' קצין התגמולים (מחוזי; חדוה וינבאום וולצקי; 07/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: שיין עומר יעבץ, אורית בקרמן |
אין לקבל את הגישה לפיה טענה באשר לאופן התנהלות הוועדה אינה ממן הטענות שרשאי מערער להעלות במסגרת ערעור מכוח החוק. במקרה הנדון נמצא כי בהתנהלות הוועדה הרפואית העליונה בעניינו של המערער ובקביעותיה אכן נפלו פגמים, בגינם ראוי כי הדיון יוחזר לוועדה ובהרכב אחר.
תגמולים – נכי צהל – ועדה רפואית עליונה
תגמולים – נכי צהל – ועדות רפואיות
תגמולים – נכי צהל – ערעור
.
המערער הוכר בגין מספר פגימות. הערעור נסב על קביעת הוועדה הרפואית העליונה בעניינו של המערער, בטענה שבקביעה זו נפלו מספר פגמים אשר נופלים לשורשו ולמהותו של ההליך.
.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור בקובעו:
אין לקבל את גישת המשיב לפיה טענה באשר לאופן התנהלות הוועדה אינה ממן הטענות שרשאי מערער להעלות במסגרת ערעור מכוח החוק. אכן קיימת מגבלה בבדיקת הטענות, מקום שבימ"ש מסגרת דיון בערעור הוועדה הרפואית העליונה אינו שומע ראיות וכל שיש בידו הוא התיק הרפואי ופרוטוקול הדיון.
במקרה הנדון נמצא כי בהתנהלות הוועדה אכן נפל פגם. ראשית, אמירת "הדיוט" לנכה או לנבדק אינה במקומה וחזקה על רופאים שיבינו ששימוש בביטוי זה אין מקומו בעת בדיקת נכה. שנית, אף יו"ר הוועדות הרפואיות מצא שחלק מההתנהלות ואף ההתעמתות של חברי הוועדה עם המערער הייתה לא ראויה. שלישית, פרוטוקול הדיון מלמד כי הוועדה בחרה לצטט באופן מגמתי את דברי המערער. רביעית, הוועדה מצאה להביא עמדה, שלא לצורך, לפיה לכאורה קיבל המערער הכרה שלא כדין מהפן הרפואי.
כל אלה מביאים לתחושה מאוד לא נוחה בהתייחסות הוועדה למערער. לאלה יש להוסיף שהוועדה ראתה לקבוע אפס אחוזי נכות בגין מצב אשר ע"פ מבחני הנכות מזכה בנכות בשיעור 1% וזאת ללא כל הנמקה מדוע היא סוטה מהמבחנים. קביעה זו אינה מתיישבת עם ההלכה העקרונית שידועה היטב גם לוועדות הרפואיות כי בעת שהן דנות במצבו של נכה יש לפרש את חוקי הנכים ומבחני הנכות ברוחב לב ומקום שישנו ספק הוא יפעל לטובת המערער. זאת על אחת כמה וכמה כשמדובר בקביעה של נכות בשיעור 1%.
הוועדה אף ראתה להתעלם מכך שלבד מן העובדה שהמערער הוכר כמי שסובל מטנטון הוא מוכר גם בגין ליקוי שמיעה וזאת ללא כל קשר לחבלה אקוסטית. הוועדה כלל לא בדקה טענותיו, האם להחמרה בירידה בשמיעה יש קשר לפגימה המוכרת ולו באופן חלקי. אף הדיון ביחס להפרעות התחושה בלשון אינו יכול לעמוד. לאור התיאור הלא מדויק של תפקודו התעסוקתי והחברתי של המערער, גם קביעת הוועדה כי נכותו הנפשית אינה עולה על 5%, אינה יכולה לעמוד, שכן לא נעשה כל דיון של ממש בטענות המערער.
לאור ההתנהלות האמורה והפגמים הרבים שנמצאן בקביעת הוועדה, נראה כי מראית פני הצדק מחייבת החזרת הדיון לוועדה, ובהרכב אחר. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 18 [נזיקין] |
|
| תק (ת"א) 15679-01-13 גד ורקשטל נ' עיריית תל אביב יפו (שלום; נעמה פרס; 09/06/14) - 5 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט מצא, כי הנתבעת התרשלה ברישום דו"חות החניה נשוא התביעה כנגד התובע. נפסק, כי הוכח, כי הנתבעת, מילאה כדבעי, אחר המבחנים המקלים הקבועים בחוק זה, עת החליטה, בנסיבות העניין, לרשום לתובע, עשרות דו"חות חניה, אשר נמצאו, בסופו של יום, בלתי מוצדקים.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין רישום דו"חות חניה
.
התובע הגיש תביעה קטנה לתשלום פיצויים, אשר עילתה רשלנות הנתבעת במתן דו"חות חניה לנכים בעיר תל-אביב. התביעה מבוססת על ארבע עשר דו"חות חניה שהגישה הנתבעת כנגד התובע, ובשלהם זוכה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
קיימת לאזרח שיצא זכאי בדינו הזכות לתבוע את הרשות אם זו התרשלה בתביעה נגדו. אולם ברור, כי לא מדובר בכל טעות אלא במקרים שלא היה מקום לכך. העירייה בשל מעמדה הייחודי כמחוקקת, תובעת, אוכפת, ונהנית מהקנס, מן הראוי לה שתיזהר אף יותר מרשות תובעת רגילה.
לא ייתכן מצב שבו יכולה היא לתבוע ברשלנות ולא ליתן את הדין על כך. בכל מקרה בו יש ספק אם מותרת החנייה אם אין, על העירייה לתמרר בצורה שלאזרח הגון יהיה ברור מה מותר לו ומה אסור. לא עשתה כן העירייה, הרי הגשת הודעת תשלום קנס מהווה התרשלות.
במקרה זה, פקחי הנתבעת נהגו, ביד קלה, ובאופן עקבי, במשך כשבע שנים, לרשום לתובע דו"חות חניה רבים, על אף שעל שמשת רכבו הוצמד תו נכה כדין. אכן, לרכב נכה, אין זכות מוחלטת להחנות בכל מקום בו יחפוץ ברחבי העיר תל-אביב. ברם, עת מדובר ברכב של נכה, החונה במקום אסור, יש להחיל מבחנים ספציפיים, הקבועים בחוק החניה לנכים. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [חוזים] |
|
| תא (הרצ') 6173-11-09 מרק איליי מרקוביץ נ' דן ליננברג (שלום; ד"ר שאול אבינור; 09/06/14) - 26 ע' |
| עו"ד: אוריאל גניהר, נחמי מיזליש, רוברט פישמן, תמיר פלג |
תניית "כמות שהוא" ("as is") בחוזה מכר מגנה על המוכר מפני טענת הקונה לטעות מצידו באשר למצב הממכר עובר לרכישתו ועל הקונה לשאת בעלות הטעות. ככל שהקונה טוען להטעייה או למרמה עליו להוכיח טענותיו באמצעות ראיות של ממש.
חוזים – טעות – חלוקת סיכונים חוזית
חוזים – הפרה – היעדרה
חוזים – הטעיה – היעדרה
.
תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה למכירת דירה, בטענה לקיום נזילות ורטיבות בדירה ולאי העברת המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות בדירה.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק:
תניית "כמות שהוא" ("as is") בחוזה מכר מגנה על המוכר מפני טענת הקונה לטעות כלשהי מצידו באשר למצב הממכר עובר לרכישתו ומטילה את הסיכון לטעות על הרוכש. אין בתנייה כדי להגן על המוכר מפני טענות הקונה להטעייה או למרמה, אולם אלה טעונות הוכחה באמצעות ראיות של ממש. התובעים רכשו מרצונם את הדירה, במצבה "כמות שהוא" ולאחר שבדקו אותה היטב, לפיכך, אם טעו בעניין קיומה של רטיבות בדירה עליהם לשאת בעלותה של הטעות, ומנגד הנתבעים לא הטעו את התובעים. התובעים אף לא הוכיחו טענותיהם לעניין אי מסירת המסמכים או איחור במסירתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [ראיות] |
|
| תא (חד') 32986-12-12 אלי יפרח נ' צ'רלטון בע"מ (שלום; הדסה אסיף; 08/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ההסכם בו עסקינן נערך לטענת התובעת בשפה האנגלית, אך אין כל אינדיקציה האם נערך במדינת ישראל או מחוץ לה. על כל פנים, אף לו נערך ההסכם בישראל, ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי משעומד הנתבע על הגשת תרגום נוטריוני של ההסכם, על התובע לעשות כן.
ראיות – מסמכים – תרגומם
.
בקשת הנתבע לחייב את התובעת, להגיש את ההסכם הנזכר בכתב התביעה, יחד עם תרגום נוטריוני שלו. זאת, לטענת הנתבע, מאחר וההסכם כתוב באנגלית.
.
בית המשפט פסק כי:
ההסכם בו עסקינן נערך לטענת התובעת בשפה האנגלית, אך אין כל אינדיקציה האם נערך במדינת ישראל או מחוץ לה. על כל פנים, אף לו נערך ההסכם בישראל, ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי משעומד הנתבע על הגשת תרגום נוטריוני של ההסכם, על התובע לעשות כן.
העובדה כי מדובר בשפה האנגלית, אינה מאפשרת סטייה מהוראות פקודת הראיות. השפה האנגלית איבדה את מעמדה כשפה רשמית במדינת ישראל, עם חקיקת סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט התש"ח-1948, ופקודת הראיות אינה מבחינה בין השפות הזרות בינן לבין עצמן. למעשה, כל אבחנה כזו תהווה הפליה פסולה.
אכן במקרים רבים צדדים מגישים מסמכים בשפה האנגלית, מבלי שתעלה כל טענה בנוגע לתרגומם, ובית המשפט אף אינו נדרש לסוגיה זו. ואולם, משביקש צד להליך, כי מסמך שהוגש על ידי הצד השני יתורגם לשפה העברית – בית המשפט יענה לדרישה זו ויורה למגיש המסמך להגיש תרגום מאושר שלו. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [חברות] |
|
| תא (ת"א) 37256-05-12 גרונדמן ושות' שיווק מוצרי ספורט בע"מ נ' חברת כתר סאל בע"מ (שלום; חנה פלינר; 08/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: שחר בן עמי, אבי מיכאלי |
ביהמ"ש קבע כי לא נמצאה כל עילה לחיוב מי מהנתבעים באופן אישי. ביהמ"ש התרשם כי מדובר בקריסה כלכלית טהורה של החברה; אין מדובר במעשה מכוון מלכתתחילה שיש בו משום תרמית או קנוניה; אין מדובר בחוסר תום לב.
חברות – אישיות משפטית נפרדת – הרמת מסך
חברות – אישיות משפטית נפרדת – קיומה
חברות – אחריות – אחריות אישית
.
לאחר שנחתם הסכם בין התובעת לעמותה לניהול כדורגל פתח תקווה (להלן: "העמותה"), נכנסה העמותה להליך של פירוק. לטענת התובעת, לנתבעים קיימת אחריות אישית בגין חוב כספי שהם חבים לה.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
לא נמצאה כל עילה לחיוב מי מהנתבעים באופן אישי. אכן לאורך כל הדרך היו בטוחים הנתבעים כי קבלת התקציבים אינה אלא עניין של זמן ופרוצדורה ובכל אותו שלב לא שיערו הם שכתר לא תקבל תקציבים, תקווה שבסופו של יום נגוזה, כשאין לכתר כל אחריות או שליטה בנוגע לאי העברת התקציבים. ביהמ"ש התרשם כי מדובר בקריסה כלכלית טהורה; אין מדובר במעשה מכוון מלכתתחילה שיש בו משום תרמית או קנוניה; אין מדובר בחוסר תום לב.
בנוסף, לא היתה בהתנהלות הנתבעים משום העדפת נושים. דווקא העובדה שכל הכספים עברו דרך חשבון הבנק מלמדת על שקיפות ולא על ביצוע תשלום מ"הצד". ביהמ"ש לא התרשם כי מי מהנתבעים הפעיל שיקול זר או שקל את טובתו הוא, והכספים כאמור היו מחוייבים לעבור דרך חשבון הבנק של כתר. ככל שהתובעת עומדת על טענותיה בעניין ניהול כתר במרמה ומבקשת סעדים לפי סעיף 373 ו-374 לפקודת החברות, אזי הכתובת הינה בית המשפט המחוזי, במסגרת תיק הפירוק ולא במסגרת תיק זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [מקרקעין] |
|
| תא (פ"ת) 20468-10-11 רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל נ' בצלאל דמארי (שלום; ריקי שמולביץ; 08/06/14) - 18 ע' |
| עו"ד: יובל טילינגר, הראל אשוואל |
ניתן לראות בנתבעים ברי רשות מכללא הניתנת לביטול, בין היתר על ידי הגשת תביעה לסילוק יד. בהגשת התביעות, גילה התובע-הבעלים, כי ברצונו להביא את הרשות לידי סיום ומשעשה כן, על הנתבעים לפנות את המקרקעין. * מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
מקרקעין – רישיון – מכללא
מקרקעין – רישיון – ביטולו
מקרקעין – פיצויים – מכח השקעה
.
מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובע") מנהל את המקרקעין שבבעלות רשות הפיתוח. התובע עותר לתת צו לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ו/או כל מי מטעמם וברשותם מהמקרקעין ולהחזרתם לידיו לאחר הריסת המבנים שבנו בהם.
.
בית המשפט פסק כי:
יש לקבל את תביעת הפינוי כנגד הנתבעים. בענייננו, ניתן לראות בנתבעים ברי רשות מכללא הניתנת לביטול, בין היתר על ידי הגשת תביעה לסילוק יד. בהגשת התביעות, גילה התובע-הבעלים, כי ברצונו להביא את הרשות לידי סיום ומשעשה כן, על הנתבעים לפנות את המקרקעין.
נתבעים 3 ו-4 זכאים לפיצוי בגין השקעותיהם במקרקעין, וזאת בשים לב להחזקתם רבת השנים, שתיקתו הממושכת של התובע, המצג אשר יצרו עמידר והתובע אשר בהסתמך עליו השקיעו הנתבעים השקעות כאמור. עצם העובדה, כי הנתבעים התגוררו במקרקעין משך שנים ובכך נהנו מהם אין בה כדי לאיין זכותם לפיצוי.
בנסיבות שבהן לא הוברר במדויק מועד תחילת אחזקת נתבע 1 במבנה ב', אין לקבוע מסמרות בשאלה אם זכאים נתבעים 1 ו-2 לפיצויים בגין הפינוי. לפיכך, אין בפסק דין זה למנוע מהנתבעים 1 ו-2 להגיש תביעת פיצויים כנגד התובע בגין השקעותיהם בנכס. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [חוזים] |
|
| תא (פ"ת) 17788-01-11 ציון דבש נ' אלה רוזנבלט (שלום; אורן שוורץ; 05/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: לירז בן שטרית כ"ץ, אמנון טל |
משנחה דעתו של ביהמ"ש כי בין התובע והנתבעת התקיימה מערכת יחסים זוגית בעת ביצוע עבודות השיפוץ, מתקיימת בענייננו החזקה ההפוכה ונטל ההוכחה על התובע להוכיח כי אין המדובר במתנה. משלא הצליח התובע להרים את הנטל, יש לקבוע כי שיפוץ הדירה הינו מתנה.
חוזים – מתנה – הוכחתה
חוזים – מתנה – בין בני משפחה
.
עניינה של התביעה דנן בתשלום בגין עבודות שיפוץ שביצע התובע בדירת הנתבעת. עוד עתר התובע להשבת כספים שהלווה לנתבעת וכספים שנטלה ממנו, עת ניהלו מערכת יחסים זוגית.
.
בית המשפט פסק כי:
לטענת הנתבעת, עבודות השיפוץ נעשו כמתנה (בלא כוונת תמורה). הלכה פסוקה היא כי במקרים כגון דא, חובת ההוכחה הינה על הטוען כי מדובר במתנה. עם זאת, במתנה בין "קרובים קרובים", קיימת חזקה הפוכה, לפיה, על הנותן חובת ההוכחה שלא מדובר במתנה. חזקה הפוכה זו נקבעה רק למקרים התקיימה "מערכת יחסים שיש בה כדי להצביע על היות הנתינה מתנה". חזקת המתנה הוחלה בעיקר על צדדים שבניהם מתקיימים יחסי תלות ויש המחילים את החזקה על יחסים שבין איש ואישה מכוח השיתוף שביניהם.
משנחה דעתו של ביהמ"ש כי בין התובע והנתבעת התקיימה מערכת יחסים זוגית בעת ביצוע עבודות השיפוץ, מתקיימת בענייננו החזקה ההפוכה ונטל ההוכחה על התובע להוכיח כי אין המדובר במתנה.
משלא הצליח התובע להרים את הנטל, יש לקבוע כי שיפוץ הדירה הינו מתנה, על-כן אין תמורה בגינה ודין טענת התובע לעניין שיפוץ הדירה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [חוזים] |
|
| תא (נצ') 24888-03-10 החברה הכלכלית מיסודה של עירית טבריה בע"מ נ' חברת קולוני ביץ' בע"מ (שלום; עירית הוד; 02/06/14) - 31 ע' |
| עו"ד: ל. שיין, מ. אלוני |
ביהמ"ש קבע כי הנתבעים לא דאגו לניקיונו של החוף ולא החזיקו אותו במצב נקי בכל שעות הפעילות של החוף כנדרש בחוזה. בנוסף, ביהמ"ש קיבל את הטענה, כי מצבו של החוף והעובדה שהוא לא היה נקי כנדרש יש בהם בכדי לפגוע בתדמית העיר.
חוזים – הפרה – קיומה
.
התובעת ערכה מכרז להפעלת חוף השקמים לתקופה בת שלוש שנים. הנתבע הגיש הצעה בהתאם למכרז ולאחר שהצעתו התקבלה נכרת חוזה בינו לבין התובעת. בהמשך נכרת חוזה הפעלה בין התובעת לנתבעת. הצדדים העלו, האחד נגד השני, טענות באשר להפרת ההסכם והתנהלות הצדדים לו ובאשר לנזקיהם בגין ההפרות הנטענות.
.
בית המשפט פסק כי:
התובעת טענה כי הנתבעת גבתה דמי כניסה מבאי החוף מעבר למה שהותר לה. הנתבעת מצידה טענה, כי לא גבתה סכומים שלא מגיעים לה ובכל מקרה אין עילה לחייבה. כפי שעולה מעדותו של הנתבע עצמו, במקור נאסר על הנתבעים לגבות דמי כניסה מבאי החוף ובהמשך הותר להם לעשות כן במקרים מסוימים כך שהגבייה תהיה מרכבים בלבד ורק של מי שאינו תושב טבריה. כמו כן, נקבעו תעריפים לימי חול ולשבתות וחגים. עוד עולה מעדותו של הנתבע, כי בחוף נעשתה גבייה בסכומים העולים על מה שהותר לנתבעים לגבות.
בהתנהלותם האמורה הפרו הנתבעים את ההסכמות אשר התגבשו בין הצדדים. יש לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעים הפרו את ההסכם שעה שגבו דמי כניסה מעבר למוסכם וכי בעשותם כן התעשרו שלא כדין. עם זאת, ההתעשרות שלא כדין לא הייתה על חשבון התובעת אלא על חשבונם של המבקרים במקום ולא הוכח כי התובעת הוסמכה לתבוע פיצוי בשמם.
התובעת טענה כי הנתבעת לא דאגה לתחזק את החוף במצב טוב וכי עסקינן בהפרת התחייבותה של הנתבעת בהתאם להסכם. לאחר שקלול העדויות והראיות בעניין זה, ביהמ"ש קבע כי יש ממש בטענת התובעת לפיה הנתבעים לא פעלו כנדרש בהתאם לחוזה. הנתבעים לא דאגו לניקיונו של החוף ולא החזיקו אותו במצב נקי בכל שעות הפעילות של החוף כנדרש בחוזה. בנוסף, ביהמ"ש קיבל את הטענה, כי מצבו של החוף והעובדה שהוא לא היה נקי כנדרש יש בהם בכדי לפגוע בתדמית העיר. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בנקאות] |
|
| תא (חי') 47108-05-14 חב' אלמשהדאוי למסחר ושיווק בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (שלום; יואב פרידמן; 26/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת המבקשת למניעת חילוט של מכתב אשראי דוקומנטארי. נקבע, כי המבקשת הציבה טענה של מרמה, אך לא המחישה אותה ברף הלכאורי הנדרש בפועל כדי שניתן יהא להיעתר לבקשה, מכוח אותו חריג שימנע כיבוד אשראי דוקומנטארי.
בנקאות – ערבות – ערבות בנקאית אוטונומית
.
המבקש הגיש בקשה של יבואן למניעת חילוט של מכתב אשראי דוקומנטארי, על פיו תשולם תמורת סחורה ליצואן אורז מתאילנד. אין טענה שהסחורה שביקשה המבקשת, אותו אורז, לא הגיעה, או שהגיעה באיחור. המבקשת טוענת לחריג המרמה החמורה.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
אם רוצים שהערבות הבנקאית תיחשב לערבות לא אוטונומית, אלא ערבות שמימושה תלוי בחיובי עסקת היסוד – יש ליתן לכך ביטוי מפורש בנוסח כתב הערבות.
על ערבות בנקאית אוטונומית חל כלל ההתאמה: לפי עקרון זה , שחל על כל עסקת אשראי דוקומנטרי, לא יאושר תשלום על פי הערבות, אם יימצא חוסר התאמה בין האמור בכתב הערבות לבין המסמכים שהוצגו ע"י הנהנה (המוטב בכתב הערבות המבקש מימושה) על פי דרישת הבנק שהוציא הערבות.
מחד ברור שהדבר מאפשר מימוש קל יחסית של הערבות על פי קריטריון צורני, מאידך – יש להקפיד על התאמה בדרישות הפורמאליות שהוצבו בכתב הערבות לשם מימושו.
במקרה זה, המבקשת הציבה טענה של מרמה , אך לא המחישה אותה ברף הלכאורי הנדרש בפועל כדי שניתן יהא להיעתר לבקשה, מכוח אותו חריג שימנע כיבוד אשראי דוקומנטארי. רק לעתים נדירות ישעה ביהמ"ש לחריג וימנע מכוחו תשלום ליצואן על פי מכתב האשראי. במקרה זה לא הומחשה ההצדקה לכך. משכך אין להיעתר לבקשה, ולו באופן זמני עד לדיון במעמד הצדדים. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [דיון פלילי] |
|
| רעס (עכו) 29453-09-12 עירית עכו נ' ג'מאל נאסר (שלום; וויליאם חאמד; 17/03/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
הטענה של "כבר נשפטתי" נסמכת על קיומו של מעשה בית דין, שעה שהנאשם הורשע או זוכה בעבר בגין אותו מעשה נשוא כתב האישום הנוכחי, בעוד שבטענה של סיכון כפול, אין מעשה בית דין, אם כי ההליך הפלילי הקודם, שעניינו אותו מעשה נשוא כתב האישום הנוכחי, הופסק מסיבה שאינה קשורה בתביעה.
דיון פלילי – טענות מקדמיות – כבר נשפטתי
דיון פלילי – טענות מקדמיות – סיכון כפול
.
בקשה לביטול כתב אישום בטענה לסיכון כפול או "כבר נשפטתי".
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בפוסקו כלהלן:
ההגנה של סיכון כפול דומה, בתכליתה, להגנה המוסדרת בסעיף 5 לחסד"פ, לפיו, אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע בו קודם לכן בשל עבירה שבו. יחד עם זאת, הטענה של "כבר נשפטתי" נסמכת על קיומו של מעשה בית-דין, שעה שהנאשם הורשע או זוכה בעבר בגין אותו מעשה נשוא כתב האישום הנוכחי, בעוד שבטענה של סיכון כפול, אין מעשה בית דין, אם כי ההליך הפלילי הקודם, שעניינו אותו מעשה נשוא כתב האישום הנוכחי, הופסק מסיבה שאינה קשורה בתביעה.
בעניינו של הנאשם שבפנינו, הנאשם לא הורשע בעברו בעבירות של ניהול עסק ללא רישיון, לפי עובדות כתב האישום המיוחסות כאן. משכך, לא מתקיים בעניינו הסייג של " כבר נשפטתי".
ההליך הקודם הסתיים בהרשעת הנאשם וגזירת דינו, ואף הוגשו על ידי הנאשם ערעורים לביהמ"ש המחוזי וכן לביהמ"ש העליון, בהתייחס לאותם רכיבי ענישה שם. כך, שגם הטענה לסיכון כפול אינה מתקיימת בעניינו עתה, משהסתיים ההליך הקודם, ולא שזה הופסק בטרם הכרעת דין. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [בוררות] [מקרקעין] |
|
| הפב (נת') 43903-06-13 יהודית רז נ' שמשון רוזנברג (שלום; חנה קיציס; 13/03/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
הבאת ראיות או העלאת טענות בבוררות מטעם שני הצדדים בעניין שהם מסוכסכים בו מהווה גילוי דעתם כי הבורר יפסוק גם בעניין זה, אף אם לא נמסר עניין זה במפורש להכרעה בהסכם הבוררות. אם לא העלה בעל דין את טענת חוסר הסמכות בפני הבורר ולא מחה על המשך הדיון בפניו – יהא מנוע מלהעלות טענה זו בשלב הבקשה לביטול הפסק.
בוררות – פסק בורר – עילות ביטול
בוררות – בורר – סמכויותיו
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – הסכם שיתוף
.
בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות שניתן בסכסוך שעניינו פירוק שיתוף בחלקה, ובקשת המשיבים לאישור הפסק. לטענת המבקשת, הבורר חרג מסמכויותיו במובן הצר של חריגה מגדר המחלוקת שהתוו הצדדים בכתבי הטענות, במובן הרחב של פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות וחוקיות של המבקשת.
.
בימ"ש השלום דחה את בקשת המבקשת והורה על אישור פסק הבוררות:
סמכותו של ביהמ"ש לבטל פסק בוררות מעוגנת בסעיף 24 לחוק הבוררות, בהתקיים אחת מן העילות המנויות בו. אין אפשרות לבקש את ביטולו של פסק בורר, אלא ע"פ אחת מעשר עילות ביטול אלה. מגמת בתי המשפט הינה, לקיים פסקי בוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבות בית המשפט בהם.
ביכולת הצדדים בהתנהגותם להרחיב את סמכות הבורר מעבר לזו הקבועה בהסכם הבוררות עצמו. הבאת ראיות או העלאת טענות בבוררות מטעם שני הצדדים בעניין שהם מסוכסכים בו מהווה גילוי דעתם כי הבורר יפסוק גם בעניין זה, אף אם לא נמסר עניין זה במפורש להכרעה בהסכם הבוררות. אם לא העלה בעל דין את טענת חוסר הסמכות בפני הבורר ולא מחה על המשך הדיון בפניו – יהא מנוע מלהעלות טענה זו בשלב הבקשה לביטול הפסק. ובמקרה הנדון, גם אם שאלת הסכם השיתוף לא באה בגדר המחלוקות שהועברו לבורר (ולא כך הוא), הרי בעצם החקירה בשאלה זו הביעה המבקשת הסכמתה לשינוי הסכם הבוררות, וכעת היא מושתקת מלטעון כי יש לבטל את הפסק בשל חריגת הבורר מסמכותו.
המבקשת טוענת כי הבורר חרג מסמכותו בעת שחייב אותה לחתום על הסכם השיתוף חרף התנגדותה לנוסח. לטענתה, קביעה זו מהווה פגיעה בזכויותיה הקנייניות ובזכותה לשמירת האוטונומיה של הרצון הפרטי ובחופש החוזים. גם טענה זו אין לקבל. הסכם השיתוף אכן נועד לשקף מפגש רצונות של הצדדים לו בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין. עם זאת, לא נמצא פגם בקביעת הבורר לפיה בנסיבות העניין הסכם השיתוף עליו חתמו המשיבים מול בתה של המבקשת מחייב גם את המבקשת, וכפועל יוצא לכוף על המבקשת את ביצוע הוראותיו. תוצאת הפסק מאזנת כראוי בין הפגיעה הנטענת בזכויות המבקשת, לבין זכותם הקניינית של המשיבים.
המבקשת טוענת כי תוכנו של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. גם טענה זו יש לדחות מהטעמים הנ"ל. זאת ועוד, הלכה היא כי לא על נקלה יבוטל פסק בורר בשל טענה להיותו מנוגד לתקנת הציבור, אלא רק במקרים חריגים ביותר. פגיעה בתקנת הציבור משמעותה סתירה עמוקה לתפיסות וערכי היסוד של החברה ושל השיטה המשפטית. במקרה הנדון, ההכרעות בפסק הבורר עניינן במחלוקת עובדתית באשר לממכר, לרבות שאלת השימוש בשטחים הריקים הגובלים בשטח הבנוי המיועד למשיבים, וידיעת המבקשת על כך. אין בהכרעות אלו דבר הסותר את ערכי היסוד הנ"ל או פגיעה במושגי צדק או מוסר. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [ראיות] [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 47548-10-13 א.ב.ג. בני ברק ניהול בע"מ נ' דב ברנר לנדאו (שלום; עזריה אלקלעי; 12/03/14) - 5 ע' |
| עו"ד: |
הסכמה דיונית לערוך בדיקת פוליגרף, דינה ככל הסכמה דיונית אחרת ואין להסכים לביטולה, אף אם הבדיקה טרם נערכה, אלא מהטעמים המוכרים בדין לביטול הסכמה דיונית.
ראיות – פוליגרף – הסכם לעריכתו
ראיות – פוליגרף – קביעת מימצאים לפיו
דיון אזרחי – ניהול המשפט – הסדר דיוני
.
בקשה לביטול הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, לבדיקת פוליגרף וקבלת התוצאה כראיה מכרעת בהליך האזרחי שבין הצדדים.
.
בימ"ש השלום דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לקבל בדיקת פוליגרף כראיה מכריעה בהליך אזרחי כל עוד הצדדים הביעו הסכמתם לכך ובכפוף לכך שהסכם הפוליגרף עצמו עומד בדרישות דיני החוזים. ביהמ"ש מוסיף, כי הסכמה דיונית לערוך בדיקת פוליגרף, דינה ככל הסכמה דיונית אחרת ואין להסכים לביטולה – אף אם הבדיקה טרם נערכה – אלא מהטעמים המוכרים בדין לביטול הסכמה דיונית. משהמבקשת לא הצביעה על כל עילה חוזית לביטול ההסכמה אליה הגיעו הצדדים יחדיו מרצונם החופשי בעודם מיוצגים, דין הבקשה להדחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [מקרקעין] [חוזים] |
|
| תאמ (ת"א) 60730-07-12 ארז אברהם אביטל נ' חיים מנחם (שלום; אריאל צימרמן; 11/03/14) - 8 ע' |
| עו"ד: ניר מושקוביץ', דורון תמיר |
ביהמ"ש דחה תביעה לתשלום דמי תיווך. לא רק הסכם הבלעדיות נתון בספק, אלא גם עמידת התובעים בתנאי תקנות הבלעדיות. טעם נפרד לדחיית התביעה, נעוץ בביטול ההסכם בידי הנתבע.
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – היווצרות חוזה תיווך
.
תובענה בסדר דין מהיר, הנסבה על דמי תיווך שהתובעים גורסים כי הם זכאים להם בקשר עם מכירת דירתו של הנתבע.
.
בית המשפט פסק כי:
תנאי לדמי תיווך – היות המתווך הגורם היעיל. כאן אין כל ראיה שהיא להיות התובעים הגורם היעיל לעסקה, ולפיכך הם נאחזים כמקובל בהסכם הבלעדיות. כזכור, ככל שהדירה נמכרה בתקופת הבלעדיות, חזקה שהמתווך היה הגורם היעיל. אולם בעניין זה יש להוכיח ראשית הסכם בלעדיות תקף. בכך כשלו התובעים כליל. הם לא צירפו את הסכם התיווך או הבלעדיות כנספחים לתצהיריהם, כי אם לתביעה בלבד, כך שפורמלית אין הם ראיות כלל.
לא רק הסכם הבלעדיות נתון בספק, אלא גם עמידת התובעים בתנאי תקנות הבלעדיות. אלו מונות את רשימת הפעולות שעל המתווך לקיים שתיים מהן כתנאי לבלעדיות. אין בבליל המסמכים שצורף לתצהיר המשלים, או באלו מן הטענות הלאקוניות שבאו מפיהם של התובעים 1 ו-2 שאינם זוכרים כמעט דבר, כדי להקים ממצא שלפיו ביצעו התובעים אילו מן הפעולות.
עניין קרדינלי נוסף, המהווה טעם נפרד לדחיית התביעה, נעוץ בביטול ההסכם בידי הנתבע. ביטול הסכם בלעדיות בידי לקוח הוא עניין שיש ליתן לו נפקות משפטית במשורה ובזהירות עצומה. החשש הברור הוא שלקוח, הכפוף להסכם בלעדיות והצליח לאתר קונה שלא דרך המתווך, ינסה להתחמק מחובת התשלום של דמי התיווך בדרך של "ביטול" הסכם הבלעדיות. כאשר התשתית הראייתית מצביעה לכיוון זה, ברור שבית המשפט יהיה זהיר ביותר. ברם על מנת ללכת בנתיב זה ולזכות את המתווך בדמי התיווך, עליו להציג כאמור תשתית ראייתית, ולו מינימאלית, שתאפשר לבית המשפט לסייע לו. דבר זה לא אירע כאן. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [דיון אזרחי] [שטרות] [בוררות] |
|
| תט (הרצ') 8963-10-13 נטו מלינדה סחר בע"מ נ' פרוסטלי בע"מ (שלום; יעקב שקד; 11/03/14) - 7 ע' |
| עו"ד: אריאל מירלמן, גיל גולדשטיין, אלקנה בישיץ |
בשלב של רשות להגן די בהגנה אפשרית ואין בודקים כיצד יוכיח המבקש את הגנתו. אולם, אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להגן היא תינתן כדבר מובן מאליו. כאשר לא פורטה מסכת עובדתית שלמה ומפורטת, או כאשר הטענות העובדתיות חסרות ממשות על פניהן ונראות כהגנת בדים, לא תינתן רשות להגן. עם זאת הדבר נתון לשק"ד בימ"ש והוא רשאי לקבל את ההתנגדות ואף להתנותה בתנאים.
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – רשות להתגונן
שטרות – שיקים – התנגדות לביצוע
בוררות – עיכוב הליכים – סדרי הדין
.
התנגדות לביצוע שטר חוב שנמסר למשיבה, בגדרה הוסיפו המבקשים כי עם העברת התיק לבימ"ש, יעתרו לעיכוב הליכים והעברת התיק לבוררות עפ"י הסכם בוררות.
.
בימ"ש השלום קיבל את ההתנגדות בכפוף להפקדת כסף בקופת ביהמ"ש מהטעמים הבאים:
ראשית, ובטרם דיון לגוף ההתנגדות נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים והעברת התיק לבוררות. בהקשר זה צוין כי לא הוגשה בקשה פורמאלית בכתב בעניין, אך הטענה הועלתה בדיון בע"פ. מכל מקום, אחד התנאים לקבלת בקשה לעכב הליכים ולהעביר תובענה לבוררות הינו רצונם והסכמתם של המבקשים לנהל את ההליך בבוררות, עניין עובדתי שדרוש תמיכה בתצהיר. משלא נעשה כן בענייננו די בכך כדי לדחות את הבקשה. טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו חוסר תום ליבם של המבקשים שלא עמדו בחובתם לגלות מידע רלוונטי בהליכים קודמים.
לגופה של ההתנגדות נקבע כי בשלב של רשות להגן די בהגנה אפשרית ואין בודקים כיצד יוכיח המבקש את הגנתו. אולם, אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להגן היא תינתן כדבר מובן מאליו. כאשר לא פורטה מסכת עובדתית שלמה ומפורטת, או כאשר הטענות העובדתיות חסרות ממשות על פניהן ונראות כהגנת בדים, לא תינתן רשות להגן. במקרה דנא, תצהירו של המבקש חסר את הפירוט הדרוש, תלוי על בלימה, והוא אף מגלה טפח ומכסה טפחיים. עם זאת, מכח סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 210 לתקס"דא, הוחלט לקבל את ההתנגדות בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו 35,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. בהעדר הפקדה תידחה ההתנגדות ללא הודעה נוספת. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [דיון אזרחי] |
|
| תת (עכו) 42513-10-13 דן זייד נ' סלקום ישראל בע"מ (שלום; דנה עופר; 18/02/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
מסירת כתב בי-דין של חבר קיבוץ לידי חבר הועד או המזכיר של הקיבוץ תחשב מסירה כדין, רק לאחר שקידה ראויה של המוסר לנסות להמציא את הכתב לידי המבקש עצמו, ובתנאי שמדובר בגורם המוסמך לכך בקיבוץ.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – חוקיותה
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – פגמים בהמצאה
דיון אזרחי – הארכת מועד – טעם מיוחד
דיון אזרחי – הארכת מועד – שיקולי בית-המשפט
.
התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה שהוגשו באיחור ניכר הן ביחס למועד ההמצאה שבוצעה למזכירות הקיבוץ בו מתגורר המבקש, והן ביחס למועד הידיעה על העיקול שהוטל.
.
רשמת בימ"ש שלום קיבלה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות, מהטעמים הבאים:
תקנה 477 לתקסד"א קובעת, כי "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו...". בהמשך לכלל זה, קובעת תקנה 481 אלטרנטיבות מקלות, למקרים שבהם אין אפשרות מעשית לאתר את הנמען. ובהם " אם היה הנמען תושב קיבוץ... די בהמצאת הכתב לידי חבר הועד או המזכיר של הישוב". חשיבות ההמצאה של כתב בי-דין אינה מתירה "דילוג" שגרתי מעל הניסיון להמציא את הכתב לידי הנמען עצמו. יתר על כן במסירה לידי "חבר הועד" או "המזכיר של הישוב", הכוונה לבעלי תפקידים בכירים בישוב, אשר ההנחה לגביהם היא, כי יבינו את חשיבות העניין, וידאגו למסור את הכתב ישירות לאדם הנוגע בדבר. במקרה דנא, אישור המסירה אמנם מעיד על מסירת הכתב למזכירות הקיבוץ, אך ביהמ"ש לא שוכנע כי אכן בוצעה המצאה כדין של האזהרה, לאחר שקידה ראויה וניסיון להמציא את הכתב לידי המבקש עצמו, והמצאתו לידי הגורם המוסמך לכך בקיבוץ.
בהמשך לכך נקבע כי יש לראות את המבקש בחזקת מי שהיה מודע להליך המשפטי נגדו כחצי שנה לפני הגשת הבקשות דנא וכי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד בו הוגשה בפועל, מהטעמים הבאים: א. המבקש אינו מיוצג על ידי עורך דין. התנהלותו נובעת מחוסר הבנת ההליכים, ולא מהודאה בחוב; ב. המבקש היה חולה במחלה קשה בגינה אושפז/נזקק לטיפולים שבועיים בתקופה הרלוונטית; ג. אינטרס ההסתמכות של המשיבה לא נפגע כתוצאה מהאיחור בהגשת ההתנגדות, לאור התביעה שהגיש נגדה המבקש. משקלם של טעמים אלו יחד וודאי מהווה "טעם מיוחד", הנדרש להארכת מועד שנקבע בחיקוק. במיוחד נכון הדבר, כאשר בזכות הגישה הראשונה לביהמ"ש עסקינן, וכאשר נקודת הזמן שממנה והלאה נדרשת הארכת המועד אינה מועד של המצאת כתב תביעה לידי הנתבע עצמו, אלא מועד של ידיעה שלו על הליכים שננקטים נגדו.
בהמשך לכך התקבלה ההתנגדות לגופה. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [שטרות] [התיישנות] |
|
| תאמ (רמ') 4266-04-12 הרצל יוחאי גרבי נ' שמואל שוקרון (שלום; צבייה גרדשטיין פפקין; 17/02/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל תביעה שטרית נגד הנתבע, בקובעו כי הוא לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פרע את השטר או כי התביעה על פיו נזנחה, אולם בשל השיהוי בהגשת השטר לביצוע אין לפסוק ריבית ממועד פרעון השיק.
שטרות – פירעון השטר – הוכחתו
התיישנות – שיהוי – מתי מתקיים
.
תביעה שטרית לביצוע שטר שנמשך על ידי הנתבע, אשר טוען כי השטר הוגש לביצוע בהוצאה לפועל בשיהוי וכי הוא כבר פרע אותו, בשווה כסף.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
לתובע על בסיס עילה שטרית עומדות חזקות ראייתיות שונות מעצם ההחזקה בשטר והטוען פרעון החוב, עליו נטל ההוכחה. על הטוען לשיהוי בהגשת תביעה, להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה, כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב זניחת התביעה או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. הנתבע לא הוכיח כי פרע את השטר בדרך של מתן שירות לתובע או למי מטעמו ולא הוכיח כי התביעה נזנחה, אולם בשל השיהוי בהגשת השטר לביצוע אין לפסוק ריבית ממועד פרעון השיק. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [נזיקין] [התיישנות] |
|
| תא (חי') 56139-07-12 יעל נוימן נ' מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ (שלום; רויטל באום; 12/02/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קבע כי התביעה לא התיישנה ומששללה הנתבעת קיומם של ליקויי הבנייה בדירת התובעת, לא עומדת לה הזכות לתיקונם ועליה לשלם את עלות תיקונם, אם כי בסכום פחות מהנתבע.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – קביעתה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – טענת שיהוי
.
תובענה בגין ליקויי בנייה נטענים בדירתה של התובעת.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
המחוקק לא התכוון כי בחלוף תקופת הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות) תתיישן דרישת דייר לתיקון ליקוי בדירתו, ולדייר הזכות להגיש תביעתו בהתאם למועדים הקבועים בחוק ההתיישנות. לא ניתן להורות על קיצור תקופת ההתיישנות והשוואתה ל"תקופת השיהוי", באופן שתביעה שהוגשה בשיהוי, הגם שבתוך תקופת ההתיישנות, לא תתקבל מטעם זה בלבד. במקרה זה התביעה לא התיישנה ומששללה הנתבעת קיומם של ליקויים בדירת התובעת, לא עומדת לה הזכות לתיקונם ועליה לשלם לה את עלות תיקונם, אם כי בשיעור פחות בהרבה מהנתבע. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [דיון פלילי] |
|
| קפ (חד') 46579-09-13 מוחמד אמארה נ' רשת-נגה בע"מ (שלום; רקפת סגל מוהר; 09/02/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
לא נמצא בסיס לחייב נאשם בקובלנה פרטית למסור לידי הקובל ראיות שהוא מחזיק ברשותו ושלדעתו יש בהן כדי להוכיח את חפותו או להשמיט את הבסיס מתחת להגשת הקובלנה נגדו עד כדי ביטולה בשלב העלאת ראיות מקדמיות; ניתן לקיים שלב של שמיעת ראיות במסגרת טענה מקדמית כאשר הטענות המקדמיות הן כאלה שהראיות להוכחת העובדות שבבסיס הטענה הן "לבר" האישום.
דיון פלילי – קובלנה – קובלנה פרטית
דיון פלילי – קובלנה – לפי חוק איסור לשון הרע
.
הקובל טוען בקובלנה שהגיש כנגד הנאשמים, כי דברים ששודרו בכתבה מהווים לשון הרע וגרמו לו נזק. השאלות הנדרשות הכרעה הן האם קמה לנאשם בקובלנה פרטית חובה להעביר לידי הקובל ראיות רלבנטיות הנמצאות ברשותו? האם במקרה בו מעלה נאשם טענה מקדמית, רשאי ביהמ"ש לשמוע או לקבל ראיות לתמיכתה בכלל, וראיה מן הסוג המתבקש כאן, בפרט? בהנחה שהתשובה לשאלה השניה תהא חיובית, האם נכונה בענייננו טענת הנאשמים לפיה כתב הקובלנה שהוגש נגדם איננו מגלה עבירה?
.
בימ"ש השלום קבע:
על פניה, קובלנה פלילית פרטית המתנהלת בין שני גורמים פרטיים דומה יותר להליך תובענה אזרחית מאשר להליך פלילי ותלויה היא ברצון הקובל בלבד, ללא התניה מוקדמת לקיומו של חומר חקירה או קיומן של ראיות אשר יש בהן כדי לבסס לכאורה כתב אישום. יחד עם זה, משבחר אדם לנקוט כנגד רעהו בהליך פלילי, צריך הוא להיות מחויב לכללי המשפט הפלילי ולהשלכותיהם. משכך, אמורה הקובלנה להיות מוגשת לאחר איסוף חומר חקירה מספיק שיצדיק את הגשתה ויביא בסופו של דבר להרשעה.
לא נמצא בסיס לחייב נאשם בקובלנה פרטית למסור לידי הקובל ראיות שהוא מחזיק ברשותו ושלדעתו יש בהן כדי להוכיח את חפותו או להשמיט את הבסיס מתחת להגשת הקובלנה נגדו עד כדי ביטולה בשלב העלאת ראיות מקדמיות. על כן, אין לחייב את הנאשמים למסור לקובל עותק של קלטת הכתבה.
בעניין זריף נקבע כי ניתן לקיים שלב של שמיעת ראיות במסגרת טענה מקדמית כאשר הטענות המקדמיות הן כאלה שהראיות להוכחת העובדות שבבסיס הטענה הן "לבר" האישום. במקרה הנדון, משמדובר בקלטת המהווה ראיה הנוגעת ללב האישום, לא יהא זה נכון שביהמ"ש יצפה בה בשלב זה. לכן גם לא יידרש לשאלה האם יש בה כדי להשמיט את הבסיס מתחת לטענות הקובל בכתב הקובלנה.
האם השלב של העלאת טענה מקדמית לפיה הקובל לא פרט במסגרת הקובלנה את העובדות המקימות את היסוד הנפשי של "כוונה לפגוע", הוא השלב הנכון להכרעה בשאלת התקיימות יסוד נפשי זה אצל הנאשמים בנסיבות מקרה זה? לעניין זה יפים דברים שנכתבו ע"י ביהמ"ש העליון, ולפיהם קשה לאין ערוך להוכיח את היסוד הנפשי, כי הרי לשם כך יש לחדור לנבכי נשמתו של האדם ולעמוד על צפונות ליבו. את אלה ניתן להסיק ממכלול הראיות, מהתנהגות הנאשם, מהמשתמע והנלמד ממעשיו וכיו"ב.
לאור האמור לעיל, לא נמצאה הצדקה להורות על ביטול הקובלנה בשלב זה. בפני הקובל עומדות בשלב זה מספר אפשרויות: ניהול הקובלנה ע"פ החומר הנמצא בידו, חזרה מן הקובלנה או פניה למסלול אזרחי מקביל, שבמסגרתו יוכל הוא לבקש גילוי מסמכים ובתוך כך לקבל לידיו את קלטת הכתבה. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [חוזים] |
|
| תאח (נת') 48574-09-13 ח.י.האר"י בצלאל בע"מ נ' אוראל לוי (שלום; יעל קלוגמן; 09/02/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
החוזה מקנה למשכירה זכות להביא את השכירות לסיום מוקדם, אם "תבקש לבצע עבודות בנייה בבניין עצמו". בהעדר הגדרה ספציפית אימתי מתקיים תנאי זה, אזי די ברצונו של המשכיר לבצע עבודות בבניין, וודאי שדי בתכנית כוללת להריסת הבניין ולבניית בניין חדש תחתיו, שלגביה הוגשה בקשה להיתר התכנוני הנדרש, בכדי לקיים את התנאי.
חוזים – שכירות – סיומה
.
תביעה לפינוי מושכר המשמש כעסק של גלידריה. הנתבע שכר את החנות מבעליה הקודמים וחוזה, השכירות – שנשאר בתוקף גם בין הנתבע לתובעת, קובע, בין היתר, כי המשכירה רשאית להביא את השכירות לסיום מוקדם במקרה של ביצוע עבודות בבניין על ידי המשכיר, ובהודעה מוקדמת של שלושה חודשים מראש. התובעת שרכשה את הבניין על מנת להרסו ולבנות במקום בניין חדש מבקשת להשתמש בחנות כמשרד מכירות שישרת את מכירת הדירות בבניין ולפיכך ביקשה לממש את זכותה עפ"י החוזה לפינוי מוקדם של המושכר בשל עבודות בניה. לטענת הנתבע, הסיבה האמיתית לדרישת הפינוי הינה סירובו לסגור את העסק בשבת שאינו מהווה עילה לפינויו מהמושכר.
.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
נקבע כי העילה האמיתית לסיום השכירות ולדרישת הפינוי אינה פתיחת העסק בשבת, אלא העבודות בבניין, והצורך של התובעת להשתמש בחנות כמשרד מכירות.
משאין מחלוקת כי תנאי חוזה השכירות, שנחתם בין הנתבע לבין המשכירה הראשונה, ממשיכים לחול גם בין הנתבע לבין התובעת. ברי כי הזכות להביא את השכירות לסיום מוקדם, במקרה של ביצוע עבודות בבניין על ידי בעליו, מוקנית אף לתובעת שבאה בנעליה של המשכירה הראשונה, לכל דבר ועניין; החוזה מקנה למשכירה זכות להביא את השכירות לסיום מוקדם, אם "תבקש לבצע עבודות בנייה בבניין עצמו". בהעדר הגדרה ספציפית אימתי מתקיים תנאי זה, אזי די ברצונו של המשכיר לבצע עבודות בבניין, וודאי שדי בתכנית כוללת להריסת הבניין ולבניית בניין חדש תחתיו, שלגביה כבר הגישה התובעת בקשה להיתר התכנוני הנדרש, בכדי לקיים את התנאי. מכאן שהתובעת הייתה זכאית להביא את השכירות לסיום מוקדם ולדרוש את פינוי המושכר בהודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, כפי שעשתה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
