| עליון |
| 1 [משפט מינהלי] |
 |
| עעמ 2820/13 עו"ד רז רוזנברג נ' רשות האכיפה והגבייה (עליון; י' עמית, א' שהם, מ' נאור; 11/06/14) - 20 ע' |
| עו"ד: ראובן אידלמן, סמואל דכואר |
במקום בו חל סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, קרי כאשר העברת המידע גוררת פגיעה בפרטיות, מצווה הרשות שלא להעביר את המידע, ולא קמה לה כל חובה לפנות למי שפרטיותו עלולה להיפגע; גם בהנחה שאין מדובר באיסור מוחלט, ולרשות נותר שיקול דעת מצומצם למסירת מידע "פרטי", אין מקום לעשות כן בענייננו.
 משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – סייגים לגילוי
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות
משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988
.
במוקד הערעור בקשה לפי חוק חופש המידע, במסגרתה ביקש המערער (עורך דין העוסק בהליכי הוצאה לפועל), כי ימסרו לידיו פרטיהם האישיים של צדדים בכ-163,000 תיקים וזאת על מנת שיוכל להוכיח את התזה שלו במסגרת עבודה אקדמית שהוא מבקש לכתוב. הבקשה נדחתה על סמך הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע בנימוק של פגיעה בפרטיות. עתירה מינהלית שהגיש המערער בעניין נדחתה בנימוק של פגיעה פרטיות ובשל היותה כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם בהסכמת המשנָה לנשיא מ' נאור והשופט י' עמית) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
סעיף 9(א) לחוק חופש המידע מונה את המקרים בהם הרשות "לא תמסור מידע" ובהן מידע הפוגע בפרטיות (סעיף 9(א)(3) לחוק). סעיף זה, השולל העברת מידע "פרטי", מציג את נקודת האיזון שקבע המחוקק בין הזכות לקבלת מידע מהרשות הציבורית לבין זכותו לפרטיות של אדם. באיזון בין השתיים בחר המחוקק להעניק את הבכורה לזכות לפרטיות. באופן דומה, אוסר סעיף 23ב(א) לחוק הגנת הפרטיות, על גוף ציבורי למסור "מידע" פרטי, "זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה". סעיף רלוונטי נוסף הוא סעיף 13לחוק חופש המידע, לפיו בטרם תמסור הרשות הציבורית מידע העשוי לפגוע בצד שלישי, מוטל עליה לפנות לאותו צד שלישי וליידע אותו בדבר זכותו להתנגד למסירת המידע בשאלת היחס הראוי בין סעיף 9(א)(3) לחוק, לבין סעיף 13 לחוק, ביהמ"ש קובע כי על דרך הכלל, כאשר מדובר במסירת מידע "פרטי" מאת רשות ציבורית, נדרשת לשם כך הסכמה אקטיבית מצד האדם שהמידע נוגע לפרטיותו (סעיף 23ב(א) לחוק הגנת הפרטיות). לעומת זאת, כאשר מדובר בחשש לגרימת נזק, ניתן להסתפק בהעדר התנגדות למסירת המידע (בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע).
מכאן שבמקום בו חל סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, קרי כאשר העברת המידע גוררת פגיעה בפרטיות, מצווה הרשות שלא להעביר את המידע, ולא קמה לה כל חובה לפנות למי שפרטיותו עלולה להיפגע.
השאלה, האם קיים בידי הרשות שיקול דעת בהתקיים המקרים המנויים בסעיף 9(א), היא שאלה פרשנית, אשר ניתן לזהות בה גישות שונות שאין צורך להכריע בהן כעת. לצורך הדיון הונח כי אין מדובר באיסור מוחלט, ולרשות נותר שיקול דעת מצומצם, במסגרתו שומא עליה לתת את דעתה לעניינו של המבקש ולעניין הציבורי במסירת המידע.
במקרה דנא, אין ספק שגילוי המידע המבוקש מהווה פגיעה בפרטיות. עניינו של המערער במידע הוא לצורך כתיבת עבודה בנושא "ייצוג זוכים בלשכת ההוצאה לפועל והשלכות העדר הייצוג על הזוכה". הנתונים הכמותיים נמסרו במלואם למערער. לדבריו, נחוצים לו גם הפרטים האישיים של הזוכים והחייבים, על מנת ליצור הבחנה בין זוכים שונים, לפי מקום מגוריהם והמגזר אליו הם משתייכים. דומה, כי עניינו של המערער במידע זה, אינו מצדיק פגיעה בפרטיותם של הצדדים להליך בנושא הוצאה לפועל. נסיבות המקרה גם אינן מלמדות על "ענין ציבורי בגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה", כאמור בסעיף 10 לחוק חופש המידע, ומכאן שאין כל הצדקה לסטות מהוראת סעיף 9(א)(3) לחוק.
למעלה מן הצורך הוער, בין היתר, כי גם לוּ היה מקום לבחון, במקרה דנן, את האפשרות להחיל את סעיף 13, וכאמור ביהמ"ש אינו סבור כך, הרי שמדובר במקרה מובהק של "הכבדה ממשית על הרשות במילוי משימתה העיקרית". לפיכך, הרשות לאכיפה וגבייה רשאית הייתה לדחות את הבקשה, גם בהתאם להוראת סעיף 8(1) לחוק חופש המידע. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3740/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; צ' זילברטל; 11/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: נ' בונדר, ה' גורני |
בימ"ש האריך, בפעם השישית, את מעצרו של המשיב, נגדו הוגש כתב אישום בעבירות מין כלפי בתו הקטינה בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, לאחר שעמד על השיקולים לעשות כן ובעיקר שיקול המסוכנות, אל מול השיקול כבד המשקל שעניינו חלוף הזמן הממושך מאז פתיחת משפטו של המשיב.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר – שיקולי בית-המשפט
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מספר רב של עבירות מין, תקיפה ואיומים כלפי בתו הקטינה (להלן: המתלוננת), וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עסקינן בבקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בעניינו.
.
בית המשפט העליון (השופט צ' זילברטל) קיבל את הבקשה ופסק כי:
בימ"ש ציין כי במקרה דנן מתקיימים שיקולים לכאן ולכאן, שכן המשיב נתון במעצר כבר תקופה ממושכת ונראה גם כי בקצב הנוכחי התיק לא יסתיים במסגרת הארכה זו. לעיתים יש בעובדת סיום פרשת התביעה כדי להפחית מן החשש לשיבוש הליכי משפט. עם זאת נתון זה אינו בעל משמעות יתרה בענייננו לנוכח הנתונים האחרים בעניינו של המשיב: מסוכנותו הברורה של המשיב, שאינה ממוקדת אך במתלוננת; חלופות המעצר שהציע המשיב נמצאו לא ראויות; שובה של המתלוננת ארצה הביא לחידוד מסוכנותו "הממוקדת" של המשיב כלפיה, ואין בכך שסיימה להעיד כדי להפחית משמעותית ממסוכנות זו, בפרט נוכח העמדות השליליות שביטא כלפיה. זאת ועוד, אף כי ייתכן שהמשפט לא יסתיים במהלך הארכה הבאה, נראה כי סיומו של התיק נראה באופק ולא קיימים עוד ספקות לעניין משך ההליך הצפוי כפי שהיו בעבר.
בימ"ש פסק כי בנסיבות אלה, אין בשיקול של חלוף הזמן ומשך מעצרו של המשיב כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה וזאת, בעיקר, נוכח הסכנה שמהווה המשיב לסביבתו בכלל ולמתלוננת בפרט. לצד זאת, על הצדדים לפעול על מנת לנסות ולהחיש את קצב שמיעת התיק. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [ראיות] |
|
| בשפ 3416/14 יוסף אלעמרני נ' מדינת ישראל (עליון; י' דנציגר; 11/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: אייל כהן, אבי בר עם, מוטי יוסף |
נדחתה בקשה לגילוי ראיה חסויה. החומר החסוי נופל בגדרי תעודת החסיון ונוכח התשתית הראייתית הלכאורית הגלויה, אין בו דבר החיוני להגנת המבקשים. גילוי החומר החסוי עשוי לגרום לפגיעה ממשית בביטחון המדינה והתועלת הלכאורית שעשויה לצמוח למבקשים מחשיפתו אינה שקולה כנגד פגיעה זו.
ראיות – חיסיון – עתירה לגילוי ראיה חסויה
ראיות – חיסיון – ביטחון המדינה
.
המבקשים הואשמו בבימ"ש המחוזי בקשירת קשר לביצוע פשע; ביצוא, יבוא מסחר והספקה לפי פקודת הסמים המסוכנים; בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, ובהפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו. עסקינן בעתירת המבקשים לגילוי ראיה חסויה – דיסק צילום.
.
בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) דחה את הבקשה ופסק כי:
הסמכות להורות על גילוי ראיה חסויה מצויה בסעיף 44(א) לפקודת הראיות. בעת בחינת בקשה המוגשת לפי סעיף זה, על בימ"ש לברר תחילה האם החומר שגילויו מתבקש אכן חוסה תחת תעודת החסיון. אם התשובה לכך חיובית, על בימ"ש להמשיך ולבחון את טיב החומר החסוי, ואת מידת חשיבותו להגנת המבקש. במידה ונמצא כי החומר החסוי חיוני להגנת המבקש, על בימ"ש להורות על הסרת החסיון. ואולם, אם נמצא כי ייתכן שיש בראיה החסויה משמעות מסויימת עבור הגנת המבקש, אך היא אינה חיונית להגנתו, על בימ"ש לערוך איזון בין התועלת שבגילוי הראיה החסויה להגנת המבקש לבין האינטרס הביטחוני שביסוד החסיון. עוד נדרש בימ"ש לבחון האם ניתן לבודד מן החומר החסוי מרכיבים מסוימים ולחשוף אותם באופן שיסייע למבקש, אך לא יפגע באינטרס הביטחוני.
במקרה דנן החומר החסוי נופל בגדרי תעודת החסיון שהוצאה ונוכח התשתית הראייתית הלכאורית הגלויה, אין בו דבר החיוני להגנת המבקשים. גילוי החומר החסוי עשוי לגרום לפגיעה ממשית בביטחון המדינה והתועלת הלכאורית שעשויה לצמוח למבקשים מחשיפתו אינה שקולה כנגד פגיעה זו, שכן גילוי החומר החסוי עלול לחשוף פרטים סודיים הנוגעים לטיב האמצעים בהם עושים כוחות הביטחון שימוש לצורך סיכול הברחות בגבול ישראל-מצרים ולשיטות הפעלתם. בנוסף, יש מקום לבחון את נסיבות וטענות נוספות שהעלו המבקשים, וזאת במסגרת חקירת הגורמים הרלבנטיים, אף מבלי שייחשף לעיניהם הצילום שגילויו מבוקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 2233/14 נחה נחמה ברזל נ' עו"ד אמנון גלברט - כונס הנכסים ומנהל מיוחד (עליון; נ' סולברג; 11/06/14) - 11 ע' |
| עו"ד: אביגיל מנדל, דוד גדנסקי |
המשיבים נתנו את הסכמתם מכללא להוספת הטענה לפיה יש לבטל את תפקיד כונס הנכסים לשטח הנדון, למסגרת הפלוגתאות הנדונות. משהסכימו לשינוי חזית המחלוקת, לא ניתן עוד להעלות טענה בדבר הרחבתה האסורה. עם זאת, יש לדחות את טענת המבקשים לגופה; אין די בהתנהלות בלתי תקינה כדי להביא להעברת כונס מתפקידו. לשם כך נדרש להוכיח פגם מהותי היורד לשורש העניין.
דיון אזרחי – שינוי חזית – קיומו
דיון אזרחי – כונסי נכסים – מינוים
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה נדחתה בקשה לבטל את מינוי המשיב ככונס נכסים ומנהל מיוחד לגבי שטחי מקרקעין בגני מודיעין. לעניין עצם התפקיד, המבקשים טענו שהרשות המקומית היא המוסמכת והאחראית ע"פ דין לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית ולגבות כספים בגין ביצוען, ולכן יש לבטל את תפקיד כונס הנכסים. לשיטתם, שגה ביהמ"ש המחוזי כשדחה את הטענה בנימוק שמדובר בהרחבת חזית. מכל מקום, לטענתם, יש למנות כונס אחר תחת המשיב, לאור התנהלותו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
לא היה מקום לדחות את טענת המבקשים באשר לאחריות עיריית מודיעין עילית בנימוק שמדובר בהרחבת חזית. מכיוון שהצדדים התייחסו לטענה בסיכומיהם, לא נגרם עיוות דין למשיב. דבריו בעניין נשמעו בביהמ"ש המחוזי. המשיבים נתנו את הסכמתם מכללא להוספת הטענה למסגרת הפלוגתאות הנדונות, ובנסיבות אלו חל הכלל בדבר "שינוי חזית". משהסכימו המשיבים לשינוי חזית המחלוקת, לא ניתן עוד להעלות טענה בדבר הרחבתה האסורה ועניין זה לא יכל להיזקף לחובת המבקשים.
עם זאת, יש לדחות את טענת המבקשים לגופה. ביהמ"ש המחוזי עמד על הצורך בתפקיד הכונס, הן משום שהדבר מתחייב מפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה ומפסקי דין והחלטות שניתנו מאוחר יותר, הן משום שללא כונס נכסים עבודות הפיתוח לא יבוצעו כדבעי בפועל. נקבע כממצא עובדתי כי הרשות המקומית אינה מתכוונת לבצע את עבודות הפיתוח וכי אין למסור את הביצוע לרוכשי המגרשים, שכן הדבר יוביל למצב בו "איש הישר בעיניו יעשה". נוסף על כך, קיים צורך בכונס אף אם עיריית מודיעין עילית הייתה מוכנה לבצע עבודות הפיתוח, על מנת לתכנן השטחים בהתאם לתב"ע.
המבקשים טענו לתחולת הלכת דירות היוקרה ביו"ש, אך עשו כן בשפה רפה ומבלי לבקש את צירוף עיריית מודיעין עילית כצד להליך. לכך מתווספת העובדה כי קיים בסיס לטענה לפיה העירייה אינה מחויבת לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית בעצמה הן ע"פ החלטת ביהמ"ש המחוזי, הן ע"פ הלכת דירות יוקרה בה נקבע כי עשוי להימצא מסלול חוקי שבאמצעותו אפשר שיזם יבצע עבודות פיתוח הקשורות למיזם שאותו הוא מנהל, במקום הרשות המקומית. מסקנה זו מתחזקת במצב הדברים הייחודי בנסיבות דנן, בהן אין חולק כי לכונס הנכסים הייתה סמכות לבצע את עבודות הפיתוח בעת שמונה במסגרת הסכם הפשרה, וכאשר רק לימים הועבר השטח לסמכותה של הרשות המקומית.
אשר להותרת המשיב 1 בתפקידו ככונס נכסים. אין די בקיומה של התנהלות בלתי תקינה כדי להביא להעברת כונס מתפקידו. לשם כך נדרש להוכיח פגם מהותי היורד לשורש העניין, וזה לא הוכח. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [משפט מינהלי] [שירות המדינה] [משטרה] |
|
| בגץ 5855/13 פלונית נ' השר לביטחון פנים (עליון; צ' זילברטל, ד' ברק ארז, א' גרוניס; 11/06/14) - 22 ע' |
| עו"ד: מיכל מיכלין פרידלנדר, אפרת ברזילי, רות דוד, רונאל פישר, מירב מישען, אלי הלם |
לרשות המינהלית נתון מתחם רחב של שיקול דעת בקבלת החלטות בכל הנוגע למינוי אדם לתפקיד ציבורי, אך הוא אינו בלתי מוגבל. לבית המשפט הסמכות להתערב בשיקול דעת זה, בין היתר, באותם מקרים חריגים בהם נמצא כי הרשות לא שקלה את כלל השיקולים הרלבנטיים עובר לקבלת החלטתה או כאשר החלטתה אינה משקפת איזון ראוי בין השיקולים המתחרים.
משפט מינהלי – מינויים – תקינות המינוי
שירות המדינה – עובדי מדינה – מינויים
משפט מינהלי – רשות מינהלית – משטרת ישראל
משטרה – ביקורת בגץ – היקפה
.
עתירה כנגד מינוי המשיב 3 (להלן:המשיב) לתפקיד ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל (יאח"ה). עניינה של העתירה בסבירות החלטה בדבר מינוי של קצין לתפקיד בכיר במשטרה. במקרה דנא נטען כנגד סבירות ההחלטה, נוכח אי מתן משקל ראוי לממצאים שנקבעו ביחס למשיב, במסגרת החלטת ביניים בתובענה אזרחית שנגעה לעדותו של המשיב 3 במשפט פלילי שהתנהל שנים רבות קודם לכן, ואשר לטענת העותרת, יש בהם להעיד כי המשיב כשל כשלים ערכיים. יצוין כי לאחר מתן אותה החלטה התברר למדינה כי "פרטים חשובים ביותר" הוסתרו מהפרקליטות, וכי לפרטים אלה עשויה הייתה להיות השלכה גם על מסקנות בית המשפט בכל הנוגע לממצאי מהימנות וקביעת אחריות הנתבעים בהליך האזרחי, ובהם המשיב, מה שהוביל לסיום ההתדיינות בתיק בהסדר פשרה.
.
בג"ץ (מפי השופט צ' זילברטל, בהסכמת הנשיא א' גרוניס והשופטת ד' ברק-ארז) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
לרשות המינהלית נתון מתחם רחב של שיקול דעת בקבלת החלטות בכל הנוגע למינוי אדם לתפקיד ציבורי, אך הוא אינו בלתי מוגבל. לבית המשפט הסמכות להתערב בשיקול דעת זה, בין היתר, באותם מקרים חריגים בהם נמצא כי הרשות לא שקלה את כלל השיקולים הרלבנטיים עובר לקבלת החלטתה או כאשר החלטתה אינה משקפת איזון ראוי בין השיקולים המתחרים. הובהר בעבר, כי כאשר מדובר במערכות המופקדות על בטחון המדינה ועל אכיפת החוק יש לייחס לשיקולים המקצועיים משקל מיוחד. עם זאת, אין לזנוח שיקולים לבר-מקצועיים, בעלי חשיבות ציבורית ושיקולים רלוונטים נוספים. שכן, התאמתו של אדם לתפקיד בשירות הציבורי אינה נמדדת רק על-פי "התאמה מקצועית" אלא גם על-פי "התאמה ערכית-מהותית" – שיקול שאין להקל בו ראש בפרט כאשר עסקינן במינוי לתפקיד בכיר במשטרה.
בהליך מינויו של המשיב הייתה חובה להביא בחשבון את האמירות והקביעות שיוחסו לו בהחלטה השיפוטית בהליך האזרחי, אך לצד זאת מתחייב היה להביא בחשבון שיקולים נוספים העומדים לחובתו או לזכותו של המשיב, ובהם כישוריו המקצועיים, ניסיונו ומגוון התפקידים הבכירים והמורכבים אותם מילא לאורך שירותו הממושך במשטרה, כמו גם את הנסיבות המיוחדות של ההליך האזרחי והשלכתם על משקלה של ההחלטה ובכלל זה כי הקביעות באותה החלטה מתייחסות לאירועים שהתרחשו לפני למעלה מעשור, אז שירת המשיב במשטרה בדרגת פקד ופעל לכאורה באישור הממונים עליו ובפרט היה מקום להביא בחשבון גם את ההתפתחויות המאוחרות להחלטה כמצוין לעיל, המערערות לכאורה את הקביעות שביסודה, מה שהוביל לסיום ההתדיינות בתיק בהסדר פשרה. בנסיבות אלו, החלטת המשיבים שלא ליתן לאמור בהחלטה ביחס למשיב משקל מכריע ולאזן דברים אלה אל מול שיקולים רלוונטים נוספים – אינה החלטה הלוקה בחוסר סבירות המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [בתי-משפט] |
|
| דנא 950/14 גדעון דוד נ' ברוך כהן (עליון; מ' נאור; 10/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: מאיה קפלן, אילן קנר |
בימ"ש דחה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בימ"ש העליון, בו נקבעה אחריות המשיבים בגין נזקי המבקש, בהעדר התנאים הנקובים בדין לקיום הליך כאמור.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
בתי-משפט – דיון נוסף – תנאים לקיומו
.
משיב 1, בעל מוסך, המחזיק במקרקעין, הזמין מהמשיב 3 – המעביד של המבקש, עבודת תיקון בגג המוסך שהיה מקוּרה בלוחות אסבסט. תוך כדי ביצוע העבודה נשבר אחד מלוחות האסבסט תחת רגלי המבקש והוא נפל מהגג לרצפת המוסך ונחבל. במסגרת ערעור על פסק הדין של בימ"ש המחוזי, קבע בימ"ש העליון את אחריות המשיבים בגין הנזקים שנגרמו למבקש. עסקינן בבקשה לדיון נוסף בפסק הדין.
.
בית המשפט העליון (המשנָה לנשיא מ' נאור) דחה את הבקשה ופסק כי:
במקרה דנן לא מתקיימים התנאים לקיום דיון נוסף, הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן, אשר בימ"ש העליון יידרש אליו רק מקום שבהלכה שנפסקה יש חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים במיוחד. תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה זה. הכרעת בימ"ש נטועה בנסיבות המקרה הספציפי שנדון לפניו. בנוסף, פסק הדין מתבסס על לשון החיקוקים הרלוונטיים ועולה בקנה אחד עם פסיקת בימ"ש העליון במקרים אחרים. טענות המבקש מכוונות נגד נכונות ההכרעה בפסק הדין נושא העתירה. טענות אלה, שהן ערעוריות במהותן, אינן מצדיקות דיון נוסף בפסק הדין, שהרי ההליך של דיון נוסף אינו מהווה מסגרת לקיום ערעור נוסף על פסקי דין של בימ"ש העליון. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [בתי-משפט] [עונשין] |
|
| עפ 4741/13 מדינת ישראל נ' אוסמה נעאמנה (עליון; ח' מלצר, י' עמית, א' שהם; 10/06/14) - 8 ע' |
| עו"ד: נעאמנה טארק, ארז בן ארויה |
נוכח סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, בשל אי גזירת העונש לפי תיקון 113 לחוק העונשין, הוחמר העונש שהושת על המשיב בגין הרשעתו בעבירות אלימות, כך שחֶלֶף מאסר בעבודות שירות, הוא ירצה מאסר של 12 חודשים מאחורי סורג ובריח.
בתי-משפט – ערעור – התערבות במידת העונש
עונשין – ענישה – התערבות ערכאת הערעור
עונשין – ענישה – תיקון 113
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
.
המשיב הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. בימ"ש השית על המשיב 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שני מאסרים מותנים, קנס בסך 5,000 ₪ וצו מבחן לשנה. ערעור המדינה נסב אודות קוּלַת העונש.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט מלצר ובהסכמת השופטים עמית ושהם) קיבל את הערעור ופסק כי:
ככלל, אל לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר. מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים בהם מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, המצדיקה התערבות.
תיקון 113 לחוק העונשין שם לו למטרה לקדם אחידות בענישה באמצעות הבנייה של שיקול הדעת השיפוטי בענישה ושל המשקל שניתן על ידי בתי המשפט לשיקולי הענישה השונים בבואם לגזור דין. לפי המתווה שנקבע בתיקון 113 הליך גזירת העונש הוא תלת שלבי: בשלב ראשון, במידה והנאשם הורשע במספר עבירות על בימ"ש לקבוע האם מדובר באירוע אחד; בשלב שני על בימ"ש לקבוע את מתחם הענישה, כאשר העיקרון המנחה הוא עיקרון ההלימה המורכב מחומרת מעשה העבירה בנסיבותיו וממידת אשמו של הנאשם; בשלב שלישי נבחן האם במקרה הספציפי יש נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם הענישה: לקולא או לחומרא. ככל שמתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה, נקבע גזר דינו של הנאשם מחוץ למתחם הענישה. אם אין נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם הענישה נגזר העונש בתוך מתחם הענישה, כשמובאות בחשבון הרתעת היחיד והרבים וכן נסיבות שאינן קשורות רק בביצוע העבירה.
במקרה דנן נמנע בימ"ש קמא מקביעה של מתחם ענישה וגזירת העונש לא נעשתה בצורה התלת-שלבית הנ"ל. אמנם יש שיקולים המצדיקים הימנעות ממיצוי הדין עם המשיב, אך בימ"ש קמא שגה במשקל שנתן להם. בימ"ש קמא שגה משלא נתן משקל מספיק לנזק החמור שנגרם לקורבן ולחשיבות הערך המוגן העומד ברקע העבירות בהן הורשע המשיב. לכן ראוי כי יוחמר עונשו של המשיב. עם זאת, ועל מנת לא למצות את הדין עם המשיב, על המשיב הושתו 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, כשיתר רכיבי העונש נותרו על כנם. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [בתי-משפט] [משפט מינהלי] |
|
| ברמ 2498/14 המרכז לאקונומיה בישראל בע''מ נ' עיריית רחובות (מנהל הארנונה וועדת ערר לארנונה) (עליון; ד' ברק ארז; 10/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: נפתלי פריגן |
ראוי שאופיו של הטריבונל המינהלי שעליו נסב הערעור המנהלי יהווה שיקול בהחלטה על גובה העירבון להבטחת הוצאות המשיב, לצד השיקולים הכלליים בעניין זה; ככלל, ככל שהטריבונל המינהלי דומה במאפייניו לערכאה שיפוטית וככל שמומחיותו רבה יותר, כך גובה העירבון יהיה דומה לערבון שמוטל בהליך ערעור על פסק דין של ערכאה שיפוטית, ולהיפך.
בתי-משפט – ערעור – עירבון
בתי-משפט – עירבון – לכיסוי הוצאות היריב
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סדרי דין
.
המבקשת הגישה ערעור מינהלי לבימ"ש לעניינים מינהליים על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה לפיה על המבקשת להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיבה. בקשת המבקשת לפטור מהפקדת עירבון נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור. הדיון נסב אודות השאלה האם ניתן לחייב את המבקשת בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיבה בהליך הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופטת ד' ברק-ארז) דחה את הבקשה ופסק כי:
תחילה דחה בימ"ש את טענות המבקשת בנוגע לחוקיותה ולחוקתיותה של הדרישה להפקדת עירבון בהליכי ערעור כאמור בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב. עוד נקבע כי התכליות שאותן משרתת הדרישה להפקדת עירבון רלוונטיות גם להתדיינות מינהלית. צוין כי כבר נפסק שגם בהליכים מינהליים, כמו בהליכים אזרחיים, נודעת חשיבות להבטחת הוצאות המשיב באמצעות הפקדת עירבון. הטעם לכך הוא שבשני המקרים נדרשת הגנה על הצד שכנגד, הזכאי להבטחת הוצאותיו בנסיבות שבהן ההליך המשפטי מתמשך לאחר שכבר נפלה החלטה בנושא. לפיכך, העובדה שההליך מתנהל בין האזרח לרשות אינה מהווה טעם המצדיק, כשלעצמו, אי-הפקדת עירבון. בימ"ש ציין כי החלת דרישת העירבון גם בהליכים אלה מתחייבת מלשונה של תקנה 28 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, המחילה על ערעורים מינהליים בין השאר את תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי.
בימ"ש נדרש לשאלה האם במקרה של דרישה להפקדת עירבון בערעור המינהלי הנסב על החלטה של גוף מעין-שיפוטי ולא על החלטה של בימ"ש נחלשת ההנחה בדבר עדיפותו הלכאורית של הצד הזוכה בהליך שהערעור מתייחס אליו, ועל כן נחלשת ההצדקה לדרישת העירבון, והשיב עליה בשלילה. בימ"ש ציין כי החלטה של גוף מעין-שיפוטי אמנם אינה החלטה של בימ"ש, אולם יש בה די כדי "לשבור את השוויון" בין הצדדים בפתחו של הליך הערעור. בהקשר זה קבע בימ"ש כי ראוי שאופיו של הטריבונל המינהלי שעליו נסב הערעור יהווה שיקול נוסף בהחלטה על גובה העירבון, לצד השיקולים הכלליים בעניין זה. לא ניתן להתייחס בהקשר זה לכלל הטריבונלים המינהליים כמקשה אחת, נוכח מאפייניהם השונים. ככלל, ככל שהטריבונל המינהלי דומה במאפייניו לערכאה שיפוטית וככל שמומחיותו רבה יותר, כך גובה העירבון יהיה דומה לערבון שמוטל בהליך ערעור על פסק דין של ערכאה שיפוטית, ולהיפך.
במקרה דנן, בהתחשב באופייה של ועדת הערר ובגובה העירבון שנקבע, לא נמצא מקום להתערב בהחלטת בימ"ש לעניינים מינהליים. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עונשין] |
|
| עפ 21/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; א' רובינשטיין, נ' הנדל, א' שהם; 02/06/14) - 8 ע' |
| עו"ד: טלי גוטליב, דפנה שמול, שלומית מרדר |
הוחמר עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב בבימ"ש המחוזי לנוער, בגין הרשעתו בשוד קשישה, התפרצות והחזקת סכין. זאת, נוכח חומרת העבירות, השלכתם על הקשישה, האינטרס שבהגנה על הציבור, ומעמדם הפחוּת של שיקולי השיקום בשל חוסר נכונותו של המשיב להשתלב בהליך טיפולי.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: נוער
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
.
המשיב הורשע בבימ"ש המחוזי לנוער, לפי הודאתו, בשלושה כתבי אישום שונים, בעבירות של שוד קשישה, החזקת סכין למטרה לא כשרה והתפרצות. עסקינן בערעור המדינה על גזר הדין של בימ"ש המחוזי לנוער בגדרו הוטלו על המשיב 12 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי המתלוננת בסך 2,000 ₪.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט רובינשטיין ובהסכמת השופטים הנדל ושהם) קיבל את הערעור ופסק כי:
לשיקולי שיקום מקום נכבד מאד במלאכת גזירת עונשם של קטינים. ואולם, "קטינות" ו"שיקום" אינן מילות קסם, שיש בהן כדי להעניק חסינות גורפת מפני כליאה מאחורי סורג ובריח. לצד שיקולי השיקום של עבריין קטין, על ההליך הפלילי להידרש גם להשלכות העבירה על הקרבן ולאינטרס הציבורי. על בימ"ש לראות את התמונה כולה, ולמצוא את האיזון הקונקרטי, כל מקרה לגופו ונסיבותיו.
אשר למקרה דנן, בימ"ש עמד על החומרה שבעבירת השוד ועל נקלותה, על כך שהמשיב ושותפו בחרו בקשישה כקרבנם, דבר המעיד על אכזריות ועל שפל מוסרי נמוך, וכן על ההשלכות על הקרבן ובני משפחתו. בימ"ש קבע כי עבירות מסוג זה מחייבות, ככלל, ענישה מחמירה של מבצעיהן, והשמתם מאחורי סורג ובריח לתקופה של ממש. בימ"ש הוסיף כי המשיב הורשע בשתי עבירות נוספות – החזקת סכין והתפרצות – שנעברו בשעה שכתב האישום בעבירת השוד היה תלוי ועומד, והאחרונה בוצעה לאחר שהמשיב חצה את סף הבגירות, דבר אשר מעלה חשש כי אין המשיב ירא מן ההליך הפלילי. על רקע האמור, אין עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב משקף כדבעי את חומרת העבירות והמעשים שבהם הודה, את השלכתם על הקשישה קרבן השוד ואת האינטרס שבהגנה על הציבור. כמו כן, המשיב בחר שלא לשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים ועם החלופות הטיפוליות שהוצעו בעניינו, ולכן מעמדם של שיקולי השיקום בעניינו פוחת.
בשים לב לעבירות בהן הודה המשיב מזה, ובחוסר נכונותו להשתלב בהליך טיפולי מזה, ראינו להחמיר בעונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב. הואיל וערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את חומרת הדין, ונוכח הקטינות, עונש המאסר בפועל הועמד על 20 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 10 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (חי') 54089-02-14 נג'יב עבוד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; איטה קציר; 02/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: אסחאק, ברנדס |
ביה"ד דחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בנוגע למועד שממנו יוחסה למערער נכות. ההחלטה נסמכת על מומחיות הוועדה ולא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה, אשר בחנה ביסודיות את עניינו של המערער ונימקה החלטתה כנדרש.
עבודה – בית-הדין לעבודה – ערעור
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – נכות
.
ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בנוגע למועד שממנו יוחסו למערער 10% נכות צמיתה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' קציר) דחה את הערעור ופסק:
הלכה היא כי יש לערוך הבחנה בין עצם ההכרה הנעשית ע"י פקיד התביעות לבין קביעת דרגת הנכות, כמו גם תחולתה, הנעשית ע"י הרופא או הוועדה הרפואית. בעניין זה אין הוועדה כבולה למועד בו הוגשה התביעה להכרה, אלא למסמכים ולבדיקות הרפואיות בלבד. במקרה דנן ההחלטה נסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלביה"ד אין סמכות להתערב בו, ולא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה, אשר בחנה ביסודיות את עניינו של המערער ונימקה החלטתה בצורה מפורטת וברורה כמתחייב. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 13329-09-11 ילנה (לאה) בבייב נ' דרור משה ברוטפלד (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: צ' שוויגר; 29/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: בר, הרשקו |
נדחתה תביעת התובעת לקבלת פיצויי פיטורים. נפסק כי בנסיבות העניין יש לדחות את גרסת התובעת לגבי נסיבות פיטוריה. עצם העלאת גרסאות עובדתיות חלופיות מחלישה את טיעוני התובעת.
עבודה – פיטורין – בחינתם
.
התובעת הועסקה על ידי הנתבע במשך כאחד עשר חודשים וחצי ופוטרה. השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם בנסיבות פיטורי התובעת, היא זכאית לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת השימוע.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ד. ויסמן ונציג הציבור צ. שוויגר פסק כלהלן:
סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע חזקה כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מוכח היפוכו של דבר.
עצם העלאת גרסאות עובדתיות חלופיות מחלישה את טיעוני התובעת.
בנסיבות העניין יש לדחות את גרסת התובעת לגבי נסיבות פיטוריה ולקבל את גרסת הנתבע לפיה התובעת פוטרה עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה והתנהגותה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] |
|
| פה (י-ם) 40061-04-14 לודויג הליץ נ' נציבות שרות המדינה (עבודה; שרה שדיאור, נ.צ.: ג' פרימק, נ' ביאליסטוק כהן; 29/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: מכאל ספרד, אבי זיידנברג |
מקום בו לא עמדה בפני נציב שירות המדינה בקשת העובד להארכת תקופת עבודתו לאחר גיל הפרישה, אלא עמדת המשרד בלבד, המדובר בפגם מנהלי מערכתי ולא בפגם בשיקול דעת הנציב, לפיכך יש להחזיר את העניין להפעלת שיקול דעת הנציב.
משפט מינהלי – רשות מינהלית – נציב שירות המדינה
משפט מינהלי – מעשה מינהלי – חזקת תקינותו
משפט מינהלי – שיקול-דעת – התערבות בית-המשפט
.
בקשה למתן סעד זמני, להורות למשיבים להימנע מהוצאת המבקש לגמלאות ומאיוש התקן שלו במכון הגיאולוגי, עד למתן פס"ד בתביעתו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' שדיאור ונציגי הציבור ג' פרימק ונ' ביאליסטוק כהן) דחה את הבקשה ופסק:
גיל הפרישה נכון להיום 67, הוא הכלל, כאשר לעובד הזכות לפנות למעבידו בבקשה להארכת תקופת השירות ועל המעסיק לשקול בכובד ראש את בקשתו ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים בעניינו. במקרה דנן לא הובאו בפני נציב שירות המדינה בקשות המבקש ובפניו עמדה רק עמדת המשרד. המדובר בפגם מנהלי מערכתי ולא פגם בשיקול דעת הנציב, לפיכך ולאור חזקת תקינות המנהל והיקף התערבות ביה"ד בשיקול דעת הרשות, יש להחזיר את העניין לנציב להפעלת שיקול דעתו על סמך כלל המסמכים, במסגרת הזמן שטרם סיום עבודתו של המבקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עבודה] [עונשין] |
|
| העז (ת"א) 9746-08-10 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' אבי ש. השמה וניהול כח אדם בע"מ (עבודה; הדס יהלום; 25/05/14) - 19 ע' |
| עו"ד: הלר, דרור יוסף |
המחוקק ייחס משקל רב ערך לשמירה קפדנית על זכויות העובדים ולתשלום שכר עבודה במלואו ובמועדו. ביה"ד לעבודה אינו מקל ראש באי מילוי הוראות החוק בכל הנוגע לתשלום שכר העובדים. מניעת תשלום בסך 125 ₪ מעובד זר, אינה יכולה להיחשב כ"זוטי דברים".
עבודה – עובדים זרים – זכויותיהם
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עבודה – עובדים זרים – היתר העסקה
עבודה – עובדים זרים – העמדת מגורים הולמים
עונשין – הגנות – זוטי דברים
.
עסקינן בארבעה תיקים, שהדיון בהם אוחד, בהם הואשמה הנאשמת בעבירות שונות הקשורות בהעסקת עובדים זרים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ה' יהלום) הכריע את דינם של הנאשמים כדלקמן:
ב-תפ 2815/09 – הוכח קיזוז ביתר עבור מגורים, בסך 125 ₪. המחוקק ייחס משקל רב ערך לשמירה קפדנית על זכויות העובדים ולתשלום שכר עבודה במלואו ובמועדו. ביה"ד לעבודה אינו מקל ראש באי מילוי הוראות החוק בכל הנוגע לתשלום שכר העובדים. מניעת תשלום בסך 125 ₪ מעובד זר, אינה יכולה להיחשב כ"זוטי דברים". יכול שהסכום המדובר וכן העובדה שמדובר על מעידה חד פעמית, ישקלו לענין חומרת העונש, אך אין מקום לזכות את הנאשמת מאשמה. באשר לנאשם 2, מדובר בטעות של הנהלת החשבונות אשר הנאשם, בתפקידו, לא יכול היה לדעת עליה, לפיכך, נאשם 2 זוכה מהעבירה שיוחסה לו כנושא משרה.
ב-תפ 9746-08-10 – הוכחה עבירה של אי העמדת מגורים הולמים לעובדים בשטחים המשותפים למגורים. בהיות נאשם 3 מנהל בנאשמת ולאור מעורבות אישית שלו בנושא מגורי העובדים, נאשם 3 הורשע בעבירה של אחריות נושא משרה. נאשם 2, בהיותו מנהל בחברה ומשלא הוכיח כי פעל למניעת העבירה, הורשע אף הוא בעבירה של אחריות נושא משרה; ב-תפ 1069/08 – הוכחה העסקת עובד זר אחד ללא היתר העסקה כדין. לגבי עובד נוסף לא הוצגה ראיה למעורבות של הנאשמת באספקת עובד ללא אשרה. כמו כן, לאור הודאת עדי המאשימה לגבי אחריותם על המגורים, הנאשמת הורשעה בעבירה של העמדת מגורים בלתי הולמים לעובדים. נאשם 2, הורשע אף הוא בשתי העבירות הנ"ל, בהיותו נושא משרה ומשלא הוכיח שעשה את המוטל עליו כדי להימנע מביצוע העבירה.
ב-תפ 34331-07-10 – הוכחה עבירה של מגורים בלתי הולמים ל-14 עובדים, מגורים עם ליקויים רבים וחמורים, כאשר די בעדות הנאשם 2 שהיה מודע לבעיה החמורה במגורים וכי העובדים לנו במקום ולו לילה אחד, כדי להרשיע את הנאשמת, קל וחומר נוכח הראיות כי מדובר על פרק זמן ארוך. נוכח חומרת העבירות ונוכח האחריות שנטל על עצמו בעת חקירתו, הורשע גם נאשם 2; לא הוכחה עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר. בכתב האישום מופיע שם העובד ללא מספר דרכון. לא הוכח שעובד זה נמצא באתר, ביום הביקורת, ללא היתר עבודה. לפיכך, הנאשמים זוכו מעבירה של העסקת עובד זה שלא כדין. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 14 [איכות הסביבה] |
|
| עתמ (י-ם) 27457-02-14 גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ נ' "הממונה" כהגדרתו בחוק אוויר נקי- המשרד להגנת הסביבה (מנהלי; נאוה בן אור; 06/06/14) - 15 ע' |
| עו"ד: דן צפריר, אלדד מלר, פישר בכר, חן וול אוריון, אורי סירוטה |
ביהמ"ש פסק כי אין עילה להתערבות בקביעת "הממונה" לפי חוק אוויר נקי, לפיה העותרת היא בבחינת "מקור פליטה טעון היתר" וחייבת בהגשת בקשה להיתר פליטה.
איכות הסביבה – מפגעים – זיהום אוויר
.
עתירה כנגד הודעת "הממונה" לפי חוק אוויר נקי, לפיה העותרת היא בבחינת "מקור פליטה טעון היתר" ולפיכך חייבת בהגשת בקשה להיתר פליטה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
כתנאי להשתכללות חובתו של מפעל להגיש בקשה להיתר פליטה, החוק אינו מטיל חובה על הממונה לקבוע כי המפעל הוא מקור פליטה הטעון היתר, אלא החובה נובעת מהחוק והתוספת. אין היררכיה בין הפרטים השונים המנויים בתוספת ולכן אין לומר שפרט 4 לתוספת הוא מעין "נורמה כללית", או "סעיף סל" שאין לו תחולה מקום שהפעילות הנבחנת באה בגדרו של פרט "ספציפי" יותר. סיווג המפעל הוא בהתאם לסוג תהליכי הייצור המתבצע במפעל ולא בהתאם לסקטור העסקי אליו הוא משתייך. העובדה שהעותרת אינה מופיעה ברשימת המפעלים שמנה המשרד להגנת הסביבה כטעונים היתר פליטה, אין משמעה שהיא אינה מקור פליטה טעון היתר. התנהלות הממונה הייתה עניינית, מסקנתו מעוגנת בעובדות ובדין ואין עילה להתערב בה. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [משפט מינהלי] [ארנונה] |
|
| תצ (מרכז) 38784-07-11 אנטריפוינט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (מנהלי; מיכל נד"ב; 02/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש נעתר לבקשה לאישור תביעה ייצוגית שעיינה חיוב אוטומטי ב"ריבית פיגורים" עקב תיקון חיוב הארנונה רטרואקטיבית, גם מקום שבחשבון הנישום יתרת זכות.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
ארנונה – גבייתה – תביעת השבה
ארנונה – הטלתה – חיוב רטרואקטיבי
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה חיוב ב"ריבית פיגורים" עקב תיקון חיוב הארנונה רטרואקטיבית, כאשר לא נוצר פיגור בתשלום החובה. הבקשה מתייחסת הן לנישומים שחויבו כאשר בחשבונם יתרת חובה והן בנישומים שבחשבונם יתרת זכות.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הבקשה בחלקה ופסק:
במסגרת הבקשה לאישור תביעה כייצוגית, על ביהמ"ש לבצע בדיקה מקדמית של סיכויי התובענה ועל התובע הייצוגי להניח תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו. לעניין הנישומים שחשבונם ביתרת חובה, יש להמתין להכרעת ביהמ"ש העליון בשאלת הסמכות לחייב בריבית בגין חיוב ארנונה רטרואקטיבי. לעניין הנישומים שחשבונם ביתרת זכות, הורם הנטל הראשוני להוכיח כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של עובדה המשותפת לכלל חברי הקבוצה ונוכח הראיות הלכאוריות יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה. בהתקיים יתר התנאים לאישור תביעה כייצוגית, אושרה התביעה ביחס לחיובם האוטומטי של נישומים שחשבונם ביתרת זכות. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 16 [עונשין] |
|
| תפ (ב"ש) 36833-05-13 מדינת ישראל נ' אמיר פינטו (מחוזי; אלון אינפלד; 10/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: ליאת לוי-סיגל, שרית גולן |
כידוע, המשלח אש ראוי לעונש חמור שיהלום לא רק את הנזק שגרם אלא גם את מידת הסיכון שיצר לאחרים, ברם בנסיבות המקרה, בשל השיקולים לקולא, נקבע עונש הקרוב לרף התחתון של המתחם הראוי: 31 חודשי מאסר, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הצתה
.
הנאשם הורשע ע"פ הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת הצתה של סוכת מציל בחוף.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
כפי שכבר נפסק, המשלח אש ראוי לעונש חמור שיהלום לא רק את הנזק שגרם אלא גם את מידת הסיכון שיצר לאחרים. רף הענישה בעבירות ההצתה אינו אחיד אך על ביהמ"ש ליתן דעתו, בין היתר, לתוצאות המעשה, לפוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש, לתכנון המוקדם ולעברו הפלילי של הנאשם. בנסיבות המקרה מתחם הענישה נע בין 28 ל- 58 חודשי מאסר בפועל, אך נוכח השיקולים לקולא נקבע עונש המתקרב מאוד לרף התחתון של המתחם: 31 חודשי מאסר בפועל בניכוי המעצר, 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 10,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [פטנטים] [פרשנות] |
|
| עשא (ת"א) 43066-09-13 Novartis AG נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (מחוזי; יהודית שיצר; 02/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: אהוד פורת, אורן ויינר, מיכל לוצטו, אורית טביב |
יש לפרש את המונח "פטנט ייחוס" שבחוק הפטנטים באופן דווקני, בהתאם להגדרה הרחבה שנקבעה לו בחוק, לפיה הוא כולל גם פטנט שמגן או על החומר או על תהליך ייצורו, בין אם פטנט הייחוס זהה לפטנט הבסיסי ובין אם לאו.
פטנטים – פירוש – פטנט ייחוס
פרשנות – מילים וביטויים – באותו חוק
פרשנות – מילים וביטויים – ביטוי המופיע בחוקים שונים
.
ערעור על החלטת רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר במסגרת בקשת המערערת להארכת תוקף פטנט ישראלי, הנסב על שאלת פרשנות המונח "פטנט יחוס" שבסע' 64ט(א) ו-64י(3) לחוק הפטנטים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
ע"פ הפסיקה, בהארכת תוקף פטנט על הרשם ליישם את הכללים הטכניים והאחידים הקבועים בחוק לעניין זה. יש לפרש את המונח "פטנט ייחוס" פרשנות דווקנית טכנית ולדבוק בהגדרה הרחבה שנקבעה למונח בחוק, לפיה המונח כולל גם פטנט שמגן או על החומר או על תהליך ייצורו, בין אם פטנט הייחוס זהה לפטנט הבסיסי ובין אם לאו, ואין לומר כי "פטנט ייחוס" הוא רק כאשר הוא מגן גם על החומר עצמו וגם על תהליך ייצורו. יש לפרש הוראת חוק מתוך הרמוניה חקיקתית להוראות המוצאות ביטוין בחוק שבו היא מצויה ולחוקים אחרים המסדירים אותה מאטריה משפטית. יש להחיל את הגדרת "פטנט ייחוס" גם על הגדרת "היתר שיווק". |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [נזיקין] |
|
| עמש (ת"א) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, חגי ברנר; 19/05/14) - 26 ע' |
| עו"ד: אמיר טיטונוביץ', אפרת אזולאי, שרה בן מנחם, ליאור אדם, ליהיא בורשטיין בן מנחם |
כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר על ידי הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב. יחד עם זאת, לכלל הזה ישנם יוצאים מהכלל.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – הגנת הפרסום המותר
.
בית המשפט נדרש לערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, לפיו חויבו המערערים והמשיבים שכנגד לשלם למשיבה ולמערערת שכנגד פיצויים בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, וכן ניתן נגדם צו מניעה קבוע האוסר עליהם לשוחח עם צדדים שלישיים על עניינים הקשורים במשיבה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים או בממצאי מהימנות, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות, שאינן מתקיימות כאן.
ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) אינה חלה על דברים שנאמרו מחוץ ללשכת ההוצאה לפועל, שאינם חלק מהדיון שנערך בלשכת ההוצאה לפועל, ועל ידי מי שכלל איננו בעל דין או עד. אין מקום להחיל הגנה זו גם על קרובי משפחה של בעלי דין, אף אם הם מלווים לדיון את בן משפחתם שהוא בעל דין.
החסינות המוחלטת תחול על כל דבר הנאמר באולמו של בית המשפט, אף אם לא היה דרוש לצורך הדיון ואף אם נאמר מתוך זדון לשמו.
הצגתה של אישה כטמאה היא דבר שעלול להשפילה בעיני הבריות, או לעשותה מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, כמשמעות המונח "לשון הרע" בסעיף 1(1) של החוק. אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה.
חזרה על דיבה אינה מכשירה את הפרסום המשני ואינה מקנה הגנה למפרסם המשני. לכל היותר הדבר יצדיק הפחתה של גובה החיוב בפיצויים, וגם זאת, רק כאשר הנתבע, החוזר על דברי הדיבה, נוקב בשמו של המקור עליו הסתמך.
בענייננו, אם מאשימים אישה באוזני קרובי משפחתה המסורתיים, כי בגדה בבעלה, ועוד עם גבר נשוי אחר, הדבר עלול לגרום לפגיעה קשה בתדמיתה, ובמיוחד במגזר החברתי הנטען על ידי המערערים. די בכך כדי לבסס עילת תביעה בגין פרסום לשון הרע.
אכן, תובע בתביעת לשון הרע שאיננו מפרט את דברי הדיבה כבר במסגרת כתב התביעה, אלא רק בתצהירים מטעמו, מסתכן בכך שהנתבע יעורר התנגדות להרחבת חזית, אלא שבמקרה דנן המערערים לא התנגדו להרחבת החזית, ולכן הלכה למעשה השלימו עמה.
'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על-ידי פרסום הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו. אין ולא היה זה מעניינם של מכרי המשיבה לדעת כי המשיבה בגדה כביכול בא(1), וודאי לא כאשר הגירושין מא(1) כבר היו בבחינת עובדה מוגמרת. לאישה נשואה נתונה הזכות לדעת אם בעלה מנהל רומן עם אישה אחרת. על כן, בגין אירועים אלה לא היה מקום להטיל על א(2) חבות בגין פרסום לשון הרע.
כאשר אדם מסוים מבצע שורה של אקטים נפרדים זה מזה, שבכל אחד מהם הוא חוזר על אותה דיבה ממש, אין כל מניעה מלחייב אותו בפיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת, לפי מספר האקטים המעוולים שהוא מבצע. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 19 [ראיות] [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 36698-08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חשמל מרכז רמאח בע"מ (שלום; אילן דפדי; 05/06/14) - 11 ע' |
| עו"ד: שלמה פיזנטי, אברהם זיו כהן |
ביהמ"ש קיבל תביעה נזיקית, במסגרתה נטען כי אירוע שריפה של אוטובוס נגרם כתוצאה מעבודות התקנה שביצעה הנתבעת באוטובוס, בקובעו כי הגורם לפרוץ הדליקה הוא עבודתה הרשלנית של הנתבעת.
ראיות – נטל ההוכחה – העברתו
נזיקין – נטל הראיה – הדבר מעיד על עצמו
.
המחלוקת בתיק זה היא האם אירוע שריפה של אוטובוס אשר בוטח באמצעות התובעת נגרם כתוצאה מעבודות התקנה שביצעה הנתבעת באוטובוס.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו כי:
אף שיש לקבל את הניתוח שערך בא כוח התובעת בסיכומיו בכל הקשור להחלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ביהמ"ש סבור שאין צורך בהוראותיו כדי לקבוע שהנטל עבר אל כתפי הנתבעת. זאת לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה.
לאור זאת שבפרק זמן הקצר ממועד ביצוע העבודות ועד לאירוע השריפה האוטובוס נסע מרחק נסיעה קצר, לאור מיקום המוקד של פריצת השריפה אשר חופף למיקום בו בוצעו עבודות החשמל, לאחר שנחה דעתו של ביהמ"ש מעדותו של נהג האוטובוס כי האוטובוס היה תקין וכי לא בוצעו בו עבודות אחרות מלבד עבודתה של הנתבעת וכן לאור חוות דעת המומחים, המסקנה המתבקשת היא שהאחריות לאירוע חלה על הנתבעת בהתאם למאזן ההסתברויות או לפחות שהנטל מונח על כתפי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. בנטל זה הנתבעת לא עמדה. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [הגנת הדייר] |
|
| תא (ת"א) 11408-11-09 יצחק אלכסנדר יאלי הרן נ' פלונית (שלום; עידית ברקוביץ; 05/06/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
לעניין אחזקת הבית והתיקונים, קובע סעיף 68 לחוק הגנת הדייר, כי בעל הבית חייב לתקן את התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, חוץ מתיקונים באותם חלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר. בהעדר חוות דעת מומחה, ובהינתן הקביעה כי הגג הסמוך למושכר הוא בשימוש ייחודי של הנתבעת, אזי הנתבעת היא החייבת באחזקתו ובתיקונו.
הגנת הדייר – תיקונים – חובת התיקון
הגנת הדייר – תיקונים – מימון התיקונים
.
תובענה לצו עשה. בכתב התביעה נטען כי למרות הזכות לשימוש שנקבעה לנתבעת בגג הסמוך למושכר, היא אינה מתחזקת את הגג באופן שוטף, ומחזיקה שם חפצים אשר פוגמים באיטום רצפת הגג וגורמים לנזילת מים.
.
בית המשפט פסק כי:
לעניין אחזקת הבית והתיקונים, קובע סעיף 68 לחוק הגנת הדייר, כי בעל הבית חייב לתקן את התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, חוץ מתיקונים באותם חלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר. בפסיקה הובעה הדעה כי קיימים מקרים בהם חייב בעל בית לתקן פגמים גם בחלק הייחודי של הדייר, וכי קיימת חשיבות לשאלת הגורם בגינו יש צורך בתיקון, כאשר יש להבחין בין תיקון מחמת בלאי לבין תיקון מחמת מעשה או מחדל של הדייר.
נוכח האמור, קיימת חשיבות לקבלת חוות דעת מומחה באשר למקור הנזילה בגג הסמוך למושכר. חוות דעת כאמור הייתה שופכת אור על השאלה האם הרטיבות בגג הסמוך למושכר נובעת מבלאי או מהתנהלות הנתבעת. בתשובה לאפשרות שניתנה לב"כ התובעים לשקול צעדיו בדבר הבאת ראיות, הוא הודיע כי התובעים תיקנו את הגג, כך שכיום לא ניתן יהיה להוכיח מהו מקור הנזילה ומה גורם לה.
בהעדר חוות דעת מומחה, ובהינתן הקביעה כי הגג הסמוך למושכר הוא בשימוש ייחודי של הנתבעת, אזי הנתבעת היא החייבת באחזקתו ובתיקונו. על כן, יש לקבל את התביעה ככל שהיא מתייחסת לתחזוקת הגג הסמוך למושכר. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (פ"ת) 1532-06-09 ביונה - חברה למחקר ביוטכנולוגי בע"מ נ' דימיטרי טבורובסקי (שלום; נחום שטרנליכט; 05/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה תביעת לשון הרע, בקובעו כי הפרסום נעשה בתום לב ולשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע, ועל כן מתקיימת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – תום-לב
.
מדען העובד בחברה, חש חוסר צדק מקיפוח זכויותיו בהמצאה שהמציא, ופונה במכתב לארגונים השותפים במחקר. במכתב זה טוען המדען, שהקניין הרוחני בהמצאה אינו שייך לחברה. התביעה דנן עוסקת בשאלה, האם ניתן לחייב את המדען בתשלום פיצוי בגין כתיבת המכתב, וזאת בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
.
בית המשפט פסק כי:
המכתב, שנשלח לשותפתן למחקר של התובעות, מייחס לתובעות הצהרות שאינן נכונות, הגשת בקשה שגויה לרישום פטנט, ופרסומים שאינם מדוייקים. המכתב עונה על ההגדרה של לשון הרע. העברת הדברים לטכניון יכולה היתה לפגוע בשיתוף הפעולה בין הטכניון ובין התובעות, וממילא לפגוע במשלח ידן של התובעות. פרסום הדברים אף היה עלול לסכל את רישום זכויות הקניין הרוחני על שמן של התובעות. ממילא מדובר בפרסום, שיכול היה לפגוע במשלח ידן של התובעות, וככזה הרי הוא פרסום לשון הרע.
הוכח, כי הנתבע האמין באמת ובתמים, שהמולקולות העומדות בבסיס הפטנטים פותחו על ידו כבר בשנת 2004 טרם הוקמו התובעות, וממילא אין לתובעות בעלות על תרכובות אלו. כשראה הנתבע שזכויותיו נפגעות, בחר לשלוח את המכתב בכדי להגן על זכויותיו. הפרסום נעשה בתום לב ולשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע, ועל כן מתקיימת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [נזיקין] [תעבורה] |
|
| תאמ (צפת) 15445-11-10 חליל הייב נ' אורלי גולן קוז'קרו (שלום; דניאל קירס; 05/06/14) - 8 ע' |
| עו"ד: נוג'ידאת סאפי, רוני משה, שלומי רחמים |
משנהג המשאית התחיל בביצוע פניה שמאלה מבלי לבדוק אם רכב עוקף אותו משמאל, הוא הפר את החובה המוטלת עליו בתקנה 43 לתקנות התעבורה, והוא אף התרשל. מכאן, שהוא אחראי לנזק שנגרם לכלי הרכב בהתנגשות.
נזיקין – אחריות – תאונת דרכים
נזיקין – אחריות – נוהג ברכב
תעבורה – עבירות – עקיפה
.
רכב הפונה שמאלה מתנגש ברכב העוקף אותו משמאל. הדיון נסב אודות השאלה מי נושא באחריות בגין התאונה.
.
בית המשפט פסק כי:
נוסף על כללים ועקרונות כלליים יותר המחייבים נהיגה סבירה וזהירה, הדין מטיל חובות מיוחדות הן על נהג המבקש לבצע פניה שמאלה, הן על נהג המבקש לבצע עקיפה, הן על נהג ברכב אשר נעקף. מתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 עולה, כי היה על נהג המשאית לוודא, בטרם תחילת פנייתו שמאלה, שהוא לא מפריע לתנועה של רכב העוקף אותו משמאל. כן היה על נהגת הרכב העוקף לוודא שהדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לה לבצע את ביצוע העקיפה ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של הרכב הפונה שמאלה.
משנהג המשאית התחיל בביצוע פניה שמאלה מבלי לבדוק אם רכב עוקף אותו משמאל, הוא הפר את החובה המוטלת עליו בתקנה 43 לתקנות התעבורה, והוא אף התרשל. מכאן, שהוא אחראי לנזק שנגרם לכלי הרכב בהתנגשות. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [נזיקין] |
|
| תא (כ"ס) 3910-08 נאשף גהאד סאגי נ' ד.ש.א איכות הסביבה בע"מ (שלום; מירב בן ארי; 02/06/14) - 15 ע' |
| עו"ד: ראמי חג' יחיא, מ. קינן |
בית המשפט דחה את הטענה בדבר תחולתו של חוק הפלת"ד על התאונה שבה היה מעורב התובע. נפסק, כי החזקה המרבה והחוק לא יחולו, כאשר עובד מוסך שעסק בתיקון רכב נפגע, בין אם הכוח המכני היה קשור לייעוד התחבורתי ובין אם היה קשור לייעוד אחר של הרכב.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ניצול הכוח המיכני של הרכב
נזיקין – אחריות – מעסיק
נזיקין – אחריות – מעביד
.
התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה שאירעה לו. הצדדים חלוקים בשאלת סיווג התאונה, האחריות הנזיקית (אם אין מדובר בתאונת דרכים) וגובה הנזק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין כיום הלכה חד משמעית לפיה החזקה המרבה חלה כאשר עובד מוסך נפגע במהלך תיקון רכב, גם אם התיקון קשור לייעוד הלא תעבורתי של רכב דו ייעודי.
החזקה המרבה והחוק לא יחולו, כאשר עובד מוסך שעסק בתיקון רכב נפגע, בין אם הכוח המכני היה קשור לייעוד התחבורתי ובין אם היה קשור לייעוד אחר של הרכב. על כן יש לדחות את הטענה בדבר תחולת החוק על התאונה מושא התביעה.
הנתבעת התרשלה כמעבידה. הנתבעת לא הדריכה את התובע בדבר שיטת עבודה בטוחה בעת ביצוע בדיקה, ולבטח לא אכפה שיטת עבודה כזו. נוכח האמור, ומאחר שהתאונה והנזק נגרמו כתוצאה מהתרשלות הנתבעת, הנתבעת אחראית ברשלנות.
בנסיבות העניין אין לקבוע קיומו של אשם תורם. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [תעבורה] [דיון פלילי] |
|
| עא (חד') 32415-02-14 אחמד אגבאריה נ' עיריית חדרה (שלום; טל תדמור זמיר; 02/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל בקשה לביטול דו"חות חניה. בהעדר אישור על משלוח דבר דואר רשום, לא הוכח כי הדו"חות אכן נשלחו למבקש בדואר רשום תוך שנה מיום ביצוע העבירה, ולפיכך יש לקבוע כי הדו"חות מושא הבקשה התיישנו.
תעבורה – עבירות – ברירת משפט
תעבורה – עבירות – סדרי דין
דיון פלילי – התיישנות – עבירות
דיון פלילי – התיישנות – התיישנות עונשים
.
בקשה לביטול דו"חות חניה שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
עבירות החניה שבגינן נקנס המבקש הינן עבירת קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליהן הוראות סעיפים 230-228 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה, כעולה מהוראות סעיף 228(ב) לחסד"פ. הודעה זו היא מסמך קונסטיטוטיבי ומסירתה לנאשם פותחת את ההליך הפלילי נגדו.
עבירת קנס הינה עבירה מסוג "ברירת משפט" שהיא עבירת "חטא" ועל כן מתיישנת היא תוך שנה מיום ביצועה. כי כך, נדרשת המשיבה להמציא למבקשת את הודעת תשלום הקנס – בדואר רשום – בתוך שנה מיום ביצוע העבירה.
בהעדר אישור על משלוח דבר דואר רשום (להבדיל מאישור על מסירת דבר דואר לבית הדואר), לא הוכח כי הדו"חות אכן נשלחו למבקש בדואר רשום תוך שנה מיום ביצוע העבירה ובנסיבות הרי שלא קמה חזקת המסירה. אשר על כן, יש לקבוע כי הדו"חות מושא הבקשה התיישנו. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בנקאות] [דיון אזרחי] |
|
| הפ (חד') 28262-10-13 ישראל גילילוב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (שלום; קרן אניספלד; 01/06/14) - 11 ע' |
| עו"ד: כוכבה זיו, נעם רם |
נדחתה עתירת המבקש להצהיר כי ערבותו לחובו של הלווה פקעה. נפסק, כי במועד בו חתם המבקש על הסכם ההלוואה במעמד של ערב ניתן לו הסבר על כך שעל-פי הוראות החוק לא יחולו על ערבותו הוראות פרק ב' לחוק הערבות והוא לא יחשב כ'ערב יחיד'.
בנקאות – ערבות – חיוב ערב
בנקאות – ערבות – ערב יחיד
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק שיפוטי
.
המבקש ערב לחוב של לווה צד שלישי לבנק – המשיב, עותר במסגרת הליך זה להצהיר כי ערבותו לחובו של הלווה פקעה, בשל פירעון המשכנתא ובשל כך שהמשיב הפר את חובת הידוע כלפי המבקש.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
לפי סעיף 17(א)(ב)(1) לחוק הערבות כפי שעמד בתוקפו לפי תיקון תשנ"ב, על-מנת שערב יחשב 'ערב יחיד' צריכים להתקיים בו שני תנאים מצטברים: ראשית, נדרש שסכום הקרן המרבי לו ערב לא יעלה על סך של 250,000 ₪; שנית, נדרש שההלוואה מושא הערבות תהא מיועדת לרכישת זכויות בדירה שמטרתה מגורי הלווה. המבקש ערב לחיוב בסיסי בסך של 267,000 ₪; די בכך כדי להוציאו ממעגל הזכאים להיחשב 'ערב יחיד'.
להשלמת התמונה, במועד בו חתם המבקש על הסכם ההלוואה במעמד של ערב ניתן לו הסבר על כך שעל-פי הוראות החוק – בהתחשב בסכום ההלוואה מחד גיסא ובכך ששני ערבים ערבו לה מאידך גיסא – לא יחולו על ערבותו הוראות פרק ב' לחוק הערבות והוא לא יחשב כ'ערב יחיד'.
אין כל דופי בכך שהמשיב הציג למבקש את המסמך האמור והחתים אותו עליו; נהפוך הוא, הדבר עלה בקנה אחד עם חובת היידוע שחלה על המשיב ושימש להוצאתה אל הפועל.
הוכח שהמבקש יוּדע בזמן-אמת על פתיחת תיק המימוש בידי המשיב, כמו גם על זכותו להצטרף להליך ועל שיעור החוב שבגינו ננקט ההליך.
טענה בדבר השתק שיפוטי עשויה להתעורר כאשר בעל-דין מעלה טענות עובדתיות סותרות בהליך אחד או בהליכים שונים. היסוד להשתק השיפוטי הוא יסוד מוסרי, קרי דרישה להתנהלות כנה שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים. על כן רשאי בית-המשפט להעלות טענה להשתק שיפוטי ביוזמתו הוא.
בנסיבותיו של עניין זה, לא ניתן, ואין מקום, להתעלם מהצהרת בא-כוח המבקש בהליך האחר, בה גלומה הודאה ברורה ומפורשת בכך שהמבקש קיבל במהלך השנים הודעות מן המשיב לגבי ההלוואה.
על-פי סעיף 26(א) לחוק הערבות, אם הפר נושה את חובת הידוע ולא הודיע לערב יחיד כי החייב לא קיים את חיובו במועד האמור שם, תהא התוצאה כי הערב יופטר כדי הנזק שנגרם לו בשל כך. המבקש אינו ערב יחיד ועל כן אינו עשוי להיבנות מהוראת חוק זו. אפילו דובר בערב יחיד, לא הוכיח המבקש נזק שיופחת מחובו למשיב שיסודו בערבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| קפ (נת') 34468-03-13 רחמים חוכימה נ' איתי חבר (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 10/03/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל בקשה לפסיקת הוצאות, לפי סעיף 80 לחוק העונשין, לנאשמים שזוכו מהאשמות שיוחסו להם בכתב קובלנה.
דיון פלילי – הוצאות משפט – זיכוי
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לנאשם שזוכה
עונשין – פיצויים והוצאות – הוצאות משפט
.
בקשה לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לנאשמים שזוכו מכל האשמות שיוחסו להם בכתב הקובלנה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בפוסקו כי:
יישומה של ההלכה הפסוקה מוביל למסקנה כי בקשת הנאשמים בדין יסודה וזאת בהתאם לשתי החלופות המנויות בסעיף 80 לחוק; באשר לחלופה לפיה "לא היה יסוד לאשמה", זו מתקיימת לגבי מרבית העבירות שיוחסו לנאשמים, ואשר בוטלו בשלב הטענות המקדמיות. משנקבע בנוגע לעבירות שיוחסו לנאשמים בגדרי האישום הראשון והשני וכן בנוגע לעבירה לפי חוק איסור לשון הרע, אשר נכללה באישום השלישי, כי הן מבוטלות מחמת התיישנות או מחמת העדר סמכות להגישן, ניתן לומר כי לא היה בסיס משפטי להגשת הקובלנה בגין עבירות אלו.
באשר לחלופה השנייה של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", המדובר בזיכוי מלא ולא מחמת הספק, כאשר חלק מן העבירות בוטלו במסגרת דיון מקדמי, ומחלקן האחר זוכו הנאשמים כבר בתום פרשת התביעה. משמעות הדבר הנה כי הקובל לא הוכיח, ולו לכאורה, את העבירות לפי חוק הגנת הפרטיות וכי היה עליו להימנע מהגשת הקובלנה לגבי יתר העבירות מעיקרא. נוכח מכלול הנסיבות, מתקיימות "נסיבות אחרות המצדיקות" הטלת הוצאות ההגנה על כתפי הקובל.
באשר לשיעור הפיצויים, נראה שהדעה הרווחת בפסיקה הנה שתקנות סדר הדין (פיצוים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, חלות גם על מקרה של קובלנה פלילית ומגבילות בהתאם את סכום הפיצוי המקסימלי. ביהמ"ש סבור כי פרשנות הוראות החוק על רקע תכליתן, עשויה להוביל למסקנה שונה, ברם נוכח העובדה שלא נשמעו טיעונים בנושא, לא נמצא מקום להכריע בסוגיה זו במקרה דנן. בנסיבות אלו, ייפסקו הפיצויים בהתאם לאמור בהוראות התקנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [התיישנות] |
|
| תא (נצ') 25972-04-13 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' תמר עזרא (שלום; עירית הוד; 26/02/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל בקשה לסילוק תובענה על הסף מחמת התיישנותה. נפסק, כי לכל המאוחר במועד מתן פסק הדין, בו התגלה לתובעים פוטנציאלים, וביניהם המשיבה, הפן האובייקטיבי ליסוד ההתרשלות הנטענת של המדינה, יש לראות במשיבה כמי שהייתה מודעת לחובת המבקשת ליידע אותה בנוגע להיותה בקבוצת סיכון והתרשלותה של המבקשת בעניין זה.
התיישנות – טענת התיישנות – המועד להעלאתה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה
התיישנות – אופן חישובה – היום שבו נולדה עילת התביעה
.
בקשה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בפוסקו כי:
בענייננו, עילת התביעה היא, כי רשלנות הנתבעות גרמה לאבחון מאוחר של הגידול ובשל כך הורע מצבה של המשיבה. באמצע חודש נובמבר 2005 אובחן גידולה של המשיבה. במועד האמור הייתה מודעת המשיבה לקיומו של הגידול ומאותו רגע היה ברור לה, כי עליה לעבור טיפולים רפואיים על פי החלטת הרופאים המטפלים בגידול האמור. אף אם במועד האמור טרם התגבשה עילת תביעתה של המשיבה, שכן אז טרם הייתה מודעת לחובתה של המבקשת ליידע אותה, כי היא נמצאת בקבוצת סיכון, להפרת החובה ולנזק שנגרם לה בשל כך, הרי שאין בכך בכדי להועיל לה. שכן, עם פרסומו של פסק הדין בע"א (ים) 6347/05 התגבשה, לכל המאוחר, עילת תביעתה של המשיבה.
במועד מתן פסק הדין הנ"ל התגלה לתובעים פוטנציאלים, וביניהם המשיבה, הפן האובייקטיבי ליסוד ההתרשלות הנטענת של המדינה. במועד זה, לכל המאוחר, יש לראות במשיבה כמי שהייתה מודעת לחובת המבקשת ליידע אותה בנוגע להיותה בקבוצת סיכון והתרשלותה של המבקשת בעניין זה. לפיכך, יש להיעתר לבקשה ולהורות על סילוק התובענה על הסף מחמת התיישנותה כנגד המבקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 28 [חוזים] [משפט עברי] |
|
| תמש (י-ם) 54977-10-10 מ.ש.ג נ' י. ה. ח (משפחה; דניאל טפרברג; 29/05/14) - 16 ע' |
| עו"ד: לנה יוסף לאלה, ניסים שטיבי |
זיכרון הדברים ושטר התנאים שנערכו בין התובע 1 (אבי החתן) לבין הנתבע 1 (אבי הכלה) לפני נישואי החתן והכלה, בגדרו העלו האבות בפירוט את התחייבויותיהם לרכוש דירה ולשלם על שכירות ומיטלטלין לקראת נישואי החתן והכלה, עולים כדי ההתחייבות חוזית תקפה.
חוזים – זיכרון-דברים – תוקפו
חוזים – כריתת חוזה – השתכללותו
משפט עברי – חוזים – התחייבות
חוזים – חוזה לטובת אדם שלישי – משמעותו
.
תביעה כספית מכח זיכרון דברים ושטר תנאים שנערכו לפני נישואי התובעים 2-3, בין אבי החתן (התובע 1), לבין אבי הכלה (הנתבע 1) בהם העלו הצדדים בפירוט התחייבויות הצדדים שניהם לרכוש דירה ולשלם על שכירות ומיטלטלין לקראת נישואי החתן והכלה. הנתבע 1 לא עמד במחויבותיו הנ"ל. המחלוקת: האם זיכרון הדברים ושטר התנאים עולים כדי ההתחייבות חוזית או שמדובר בהתחייבות לתת מתנה ממנה ניתן לחזור בהתקיים התנאים שבחוק.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי מדובר בחוזה מחייב מהטעמים הבאים:
על מנת שזיכרון הדברים ושטר התנאים יהוו בגדר חוזה מחייב, בהתאם לחוק החוזים (חלק כללי), יש להראות קיומה של גמירות דעת בהצעה ובקיבול וכן מסוימות. תנאים אלו התקיימו בענייננו, מה גם שהצדדים כבר פעלו באופן חלקי על פי מה שהתחייבו וגם דבר זה מחזק את המסקנה כי מדובר בחוזה מחייב.
בנוסף, גם לפי המשפט העברי נמצא כי מדובר בהתחייבות תקפה. בהקשר זה צוין כי על פי מקורות המשפט העברי, תוקפם של זיכרון דברים ושטר תנאים שנוי במחלוקת והכל תלוי בנסיבות העניין. דעת הרוב סבורה כי אם נערך זיכרון דברים ומאוחר יותר סמוך למועד החתונה נערך שטר תנאים המאמץ את זיכרון הדברים וקנו בקניין גמור, כפי שנעשה במקרה דנן, מדובר בהתחייבות תקפה.
ביהמ"ש הוסיף כי התחייבות הצדדים היא גם בגדר חוזה לטובת אדם שלישי, כהגדרתו בסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) ואין מדובר במתנה לטובת צד שלישי, ולכן לא חלים דיני המתנה כטענת הנתבעים. משמעותו של חוזה לטובת צד שלישי היא כי החוזה כולל הענקת טובת הנאה לצד שלישי (החתן והכלה), אשר אינו מעורב בעצמו ביצירת החוזה ואינו צד לחוזה, וכי אותו צד שלישי יהיה זכאי אף לדרוש את הביצוע בשמו שלו, ולתבוע את אכיפת החיוב, אם לכך הסכימו המתחייבים. כדי להפוך אדם שלישי למוטב, אין די בכך שהחוזה יכלול חיוב לטובתו, ונדרש כי על פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו כוונה של הצדדים להעניק זכות אכיפה למוטב. מבלי לקבוע מסמרות, לא נמצא כי במקרה דנן זיכרון הדברים או שטר התנאים מגלמים כוונה של הצדדים להעניק זכות אכיפה לחתן ולכלה. גם בחתימת החתן והכלה על שטר התנאים אין כדי להועיל, שכן נדרש לכל הפחות, שמהחוזה תשתמע כוונה ברורה להקנות זכות כזו. את חתימת החתן והכלה יש לייחס, לכל היותר, להסכמתם להינשא זל"ז כפי שסוכם. בנסיבות אלו, אבי החתן, כצד לחוזה רשאי לתבוע את אבי הכלה לקיומו של החוב. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 29 [תעבורה] |
|
| בפת (י-ם) 5814-05-14 מדינת ישראל נ' חושיה זיאד (תעבורה; נאיל מהנא; 22/05/14) - 4 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת המאשימה להורות על פסילתו של המשיב – שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, עד תום ההליכים. נפסק, כי קבלת הבקשה יש בה כדי לפגוע בזכות המשיב לקבל רישיון נהיגה ויהיה בכך כדי להקפיא את מצבו הנוכחי כבלתי מורשה לנהיגה.
תעבורה – פסילת רישיון – פסילת רישיון עד תום המשפט
.
בית המשפט לתעבורה נדרש לשאלה: האם מוסמך בית המשפט להורות על פסילתו עד לתום ההליכים של מי שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה ?!
.
בית המשפט פסק כלהלן:
המחוקק הגביל את סמכות הפסילה עד גמר בירור הדין, עפ"י סעיף 46 לפקודת התעבורה, לגבי מי שמחזיק בידו רישיון נהיגה בלבד. שכן בית המשפט בוחן האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב בכדי לסכן את הציבור ואם לאו. בענייננו, למשיב אין רישיון נהיגה כלל ומשכך, ואין טעם בלהורות על פסילתו מלקבל רישיון נהיגה עד לתום ההליכים.
האינטרס הציבורי מחייב מתן אפשרות למשיב לתקן את דרכיו ולרכוש את המיומנות הנדרשת לנהיגה על מנת לקבל רישיון נהיגה. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-דין צבאיים |
| 30 [דיון פלילי] |
|
| (מרכז) 3/14 טוראי מיכאל קלימנקו נ' התובע הצבאי (בתי-דין צבאיים; שחר גרינברג; 15/05/14) - 16 ע' |
| עו"ד: תאה חרזי, חיים בלילטי, דנה טל |
בית הדין הצבאי יישם את ההלכות לעניין זכות הנאשם לעיין בחומר החקירה ופסק כי בנסיבות המקרה דנן יש לאפשר לנאשם לעיין רק בחלק מהחומר המבוקש.
דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה
.
בקשת הנאשם, המואשם בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס ופגיעה בפרטיות, לעיין בחומר חקירה בתיק.
.
בית הדין הצבאי המחוזי קיבל את הבקשה בחלקה ופסק:
מגמת הפסיקה הינה לפרש "חומר חקירה" ככולל כל חומר הקשור לאישום במישרין או בעקיפין. כאשר מדובר בחומר שיש לגביו חיסיון או שחשיפתו עלולה לפגוע באינטרס מוגן כמו פרטיות, יש להראות כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו, ויש להקפיד על כך
שהפגיעה בפרטיות לא תעלה על הנדרש. כאשר החומר המבוקש נמצא בידי צד שלישי ומעורר סוגיות של סודיות, חסיונות ואינטרסים מוגנים אחרים, דרך המלך לבחינת החומר הינה הגשת בקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. במקרים המתאימים, כדי שההגנה תוכל לעשות שימוש אפקטיבי בדוקטרינת "הגנה מן הצדק", יש לחשוף בפניה מסמכים המלמדים על התנהלות הרשויות ושיקוליהן. ביישום הכללים וההלכות על המקרה דנן, החליט ביה"ד להתיר את העיון רק בחלק מהמידע המבוקש. |
| חזרה למעלה |
|
| רשם האגודות השיתופיות |
| 31 [חוזים] [שטרות] [חברות] |
|
| 1293-284-13 יעקב שחם יזמות בע"מ נ' עו"ד נמרוד טפר- בתפקידו כמפרק מפעיל של ינון, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (רשם האגודות השיתופיות; רמזי חוראני; 08/06/14) - 28 ע' |
| עו"ד: מסיקה שלום |
שלוש תביעות החוב שהגישו המערערות כפופות לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. המערערות לא קיימו את הדרישות של החוק מכוח סעיפים 2, 3, 5, 6, 7, 8 ו – 10. אי לכך יש להורות על ביטול החוזה מכוח סעיף 9(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
חוזים – הלוואה – הלוואה חוץ-בנקאית
שטרות – אוחז כשורה – פגם בזכות הקניין
חברות – פירוק – תביעת חוב
.
המערערות הגישו ערעור על החלטת המפרק שלפיה נדחתה תביעת החוב שהגישו לו המערערות. בית המשפט נדרש לסוגיות הנוגעות לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ולפקודת השטרות.
.
בבית המשפט פסק כלהלן:
אין מקום לדחיית התביעה על הסף. זכות הגישה לערכאות חשובה במקרה זה ממניעות מכוח דיני הפרוצדורה.
חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות לא בא להגן על תאגיד שהנו מושך השיק, אלא על אדם בשר ודם.
ידיעה על הפגמים, אינה רק ידיעה ממש בפן הסובייקטיבי לא מכוח סעיף 28 ולא מכוח סעיף 29 לפקודת השטרות, והיא משלבת גם אלמנטים בפן האובייקטיבי. אין עצימת עיניים יכולה להצמיח אי ידיעה במובן האובייקטיבי.
הסמכויות של המפרק חלות על הצצה אל מעבר לפרגוד של פסק הדין, דבר שמביא להרחבת סמכויות המפרק אף מעבר לאלה של בית משפט או של ראש ההוצאה לפועל.
שלוש תביעות החוב הראשונות כפופות לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. המערערות לא קיימו את הדרישות של החוק מכוח סעיפים 2, 3, 5, 6, 7, 8 ו-10. אי לכך יש להורות על ביטול החוזה (גם אם מדובר בחוזה בעל פה) מכוח סעיף 9(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.
מאחר ואין ספק כי שני הצדדים קבלו כספים אחד מרעהו במסגרת ההתקשרויות החוזיות, ומשיקולי צדק, יש לפטור את שני הצדדים מחובת ההשבה מכוח הסעיפים 30 ו-21 לחוק החוזים.
תביעת החוב הרביעית נדחית מכוח שיקולים שבדיני שטרות והקביעה כי אין המערערות אוחזות כשורה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
