| עליון |
| 1 [עונשין] [בתי-משפט] |
 |
| עפ 9062/12 אושרי חבה נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, ח' מלצר, נ' סולברג; 10/06/14) - 12 ע' |
| עו"ד: נעימה חורי, אביגדור פלדמן |
בימ"ש הפחית מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער בגין הרשעתו בהריגה. נפסק כי אף שהתנהגות המערער אינה בגדר הגנה עצמית, נסיבות העניין – איום ממשי על חיי המערער מצד המנוח – מציבות אותו באזור שאינו רחוק מתחומה, המצדיק התחשבות של ממש לקולא בנסיבות אלה.
 עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
עונשין – ענישה – התערבות ערכאת הערעור
עונשין – הגנות – הגנה עצמית
בתי-משפט – ערעור – התערבות במידת העונש
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בהריגת חברו (להלן: המנוח) ובשיבוש מהלכי משפט. בימ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של 10 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, ותשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ ליורשי המנוח. הערעור נסב אודות גזר הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים ג'ובראן ומלצר) קיבל את הערעור ופסק כי:
מעשי המערער אינם ממלאים אחר יסודות ההגנה העצמית, שכן המערער הפעיל כוח מופרז, בחריגה מהנדרש. עם זאת, הסיטואציה אליה נקלע המערער, בגִדרה שלף המנוח בהפתעה אקדח לעברוֹ, בחדר קטן מאוד, יצרה לחץ ובהלה אצל המערער, ואלה הובילו לתגובתו הקיצונית. אדם שאינו עומד בתנאי ההגנה העצמית, אך חלקם מתקיים, ראוי להתחשבות בנסיבות המיוחדות שהובילו למעשיו בדרך של הקלה בעונש או אפילו פטור מלא, לפי המקרה, תוך מתן משקל מירבי והולם למידת אשמתו המעטה. כמו כן, לפי הדין, בעת קביעת מתחם הענישה על בימ"ש להביא בין שיקוליו את הקרבה לסייג לאחריות פלילית.
במקרה דנן מדובר בשרשרת מעשים רצופה, קצרה ומהירה, כאשר המערער לא שיער את שליפת האקדח על-ידי המנוח לאחר סירובו לדרישתו הכספית של המנוח. שליפת האקדח יצרה אצל המערער תחושה סבירה כי לא מדובר עוד בלחץ כלכלי, אלא בחיסול חשבונות. הדרך להבין את התנהגות המערער היא בפרספקטיבה של הלחץ, המצוקה והפחד בהם היה שרוי. מנגד, ניצבת התוצאה הקשה כלפיה מתחייב גמול הולם. גם יש צורך בהרתעה מפני שימוש יתר בכוח, גם במצבי איום. בנוסף, מעשי המערער לאחר האירוע חמורים ביותר: השארת המנוח מתבוסס בדמו מבלי להזעיק עזרה רפואית; הימלטות מהמקום ומתן הוראה לחברו להיפטר מהבגדים שלבש ומהנשק.
לאחר שקילת מכלול הנסיבות, יש להתערב בגזר הדין על מנת ליתן משקל ראוי לאיום וללחץ שבהם היה המערער נתון. אין מדובר בסכסוך כספי שהסלים לאלימות ונגמר ברצח, אלא באיום ממשי וקונקרטי מצד המנוח על חיי המערער, איום שגרם לתגובה, אמנם קיצונית וחמורה, מצד המערער. בהתחשב במכלול הנסיבות והשיקולים, מתחם הענישה הראוי נע בין 6 ל-9 שנות מאסר. בחינת הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, מעלה כי קיימים שיקולים לקולא, בכללם הבעת חרטה כנה, לקיחת אחריות, תשלום הפיצוי, עבר נקי, ועוד. לפיכך ירצה המערער 7.5 שנות מאסר. שאר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [חוזים] [ראיות] |
|
| עא 8571/12 משה בריטש נ' אירונאוטיקס בע"מ (עליון; ד' ברק ארז, א' גרוניס, מ' נאור; 10/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: ג'רמי בנימין, נורית היינריך אשר, שלום אהרון |
בדעת רוב נפסק כי אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא לפיה לא נכרת הסכם סוכנות בלעדית בין הצדדים. יחד עם זאת, פה אחד נקבע כי, שיעור העמלה שהוסכם כי תגיע למערער לפי ההסכם לא הוכח. לאור קביעות אלה, נפסק, פה אחד, כי בדין נדחתה תביעת המערערים בעילה של הפרת הסכם סוכנות בלעדית.
חוזים – הפרה – הסכם בלעדיות
חוזים – הפרה – היעדרה
חוזים – סוכנות – סוכן בלעדי
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
.
מערער 1 (להלן: המערער), הוא הבעלים של מערערת 2. המערערים הגישו תביעה למתן חשבונות ותביעה כספית נגד המשיבים בעילה של הפרת הסכם סוכנות בלעדית שנערך בין הצדדים, לטענת המערערים, לגבי מכירת מזל"טים באנגולה. בימ"ש המחוזי דחה את התביעה וקבע כי לא הוכח כי נכרת בין הצדדים הסכם סוכנות בלעדי, כי לא הוכחה הסכמה לתשלום עמלה בשיעור 30% מהעסקה וכי לא הוכח כי פעילות המערערים היא שהביאה בסופו של דבר לכריתת הסכם.
.
בית המשפט העליון (מפי המשנָה לנשיא נאור ובהסכמת הנשיא גרוניס והשופטת ברק-ארז) דחה את הערעור ופסק כי:
המשנָה לנשיא נאור פסקה כי אין מקום להתערב בממצא שבעובדה שקבע בימ"ש המחוזי לפיו לא נכרת הסכם בלעדיות, כאשר הנטל להראות הסכם סוכנות בלעדית מוטל על המערער - התובע. בהקשר זה המשנָה לנשיא קבעה כי את המונח "sole agent" שהופיע במכתבים מטעם המשיבה ניתן לפרש הן כ"יחיד" הן כ"בלעדי" (או "אקסקלוסיבי"). המשנָה לנשיא קבעה עוד כי אין מקום להתערב בקביעה לפיה אין קשר סיבתי בין העסקה שנעשתה בסופו של דבר לבין פעילותו של המערער. כמו כן, המשנָה לנשיא לא קיבלה את טענת המערער כי ההסכם היה בלתי מוגבל בזמן, ושהעמלה שנקבעה היא בשיעור 30%. עוד ציינה המשנָה לנשיא כי גם אם היה נקבע כי היה הסכם בלעדי, אין לומר כי תחולתו היא ללא מגבלת זמן, ומכל מקום הדבר לא הוכח.
הנשיא גרוניס לא הסכים עם הקביעה כי לא הוכח שנכרת עם המערערים הסכם סוכנות בלעדי. לדידו, הוכח בשני מכתבי המשיבה ובעדות המערער כי הוא מונה כסוכן בלעדי של המשיבה באנגולה. הנשיא ציין כי אכן, על מנת לזכות, היה על המערער להוכיח בשלב ראשון, הוא שלב החבות, לא רק כי הוא מונה כסוכן בלעדי באנגולה אלא אף מהו שיעור העמלה שהוסכם כי תגיע לו, אלא שהמערער לא הוכיח מרכיב זה. לדידו של הנשיא לא היה מקום לדחות את התביעה בשל אי הוכחת המרכיב הראשון, אלא רק בשל אי הוכחה של שיעור העמלה המוסכם.
השופטת ברק-ארז ציינה כי הטעם לדחיית הערעור אינו נעוץ רק בכך שהמונח "sole agent" יכול להעיד על בלעדיות, אך יכול גם לכוון למצב של פעולה באמצעות סוכן יחיד שלא קיבל הבטחת בלעדיות. לדידה, אפילו נניח לטובת המערער כי יש במכתבים להעיד שהוא פעל כסוכן "בלעדי" באנגולה באותו מועד, אין בכך כדי להוכיח כי ניתנה לו התחייבות לבלעדיות, מה היה משכה ותנאיה. ללא הוכחה של התחייבות כזו ושל פרטיה נשמט הבסיס לתביעה מדעיקרא. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3957/14 מדינת ישראל נ' יאסר כיאל (עליון; א' רובינשטיין; 10/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: ששון בר עוז, תמי אולמן, שאדי סרוג'י, אלי סבן, יוסי גימפל, נעימה חינאווי |
תפקידו של בימ"ש זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך, והשאלה אם התמשכות המשפט אינה משנה את "נקודת האיזון". תיק זה מעורר שוב את הדילמה של "מגה תיקים", שמטבעם אינם יכולים להסתיים במהירות. בנסיבות העניין נראה כי "נקודת האיזון" טרם הגיעה, שכן אין עסקינן במשפט שאינו מתנהל כיום כסדרו.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
בקשה להארכה רביעית של מעצר המשיבים ב-90 ימים. עניינה של הפרשה רצח אדם על רקע סכסוך בין משפחות.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
תיק זה מעורר שוב את הדילמה של "מגה תיקים", תיקים פליליים רבי נאשמים – או תיקים כלכליים רבי אישומים – שמטבעם אינם יכולים להסתיים במהירות, ובשלהם גם פתח המחוקק את האפשרות (שראוי להשתמש בה במשורה, ודומה שכך נוהגת התביעה) להארכת מעצר ב-150 יום (סעיף 62(ב) לחוק המעצרים ע"פ תיקון תשע"א). תפקידו של בימ"ש זה בתיקים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך, והשאלה אם התמשכות המשפט אינה משנה את "נקודת האיזון" המיתולוגית החמקמקה, מונח תלוי מקרה.
בפרשה דנא תשתית האישום הוא רצח, ובתיקי רצח הנטייה השיפוטית היא זהירות רבה בשחרור לחלופה, שכן מטבעם מגלים הם מסוכנות רבה והמחוקק העביר בהם את נטל הראיה לשחרור לנאשם בכגון דא. בנוסף, עסקינן בחמישה נאשמים, על החקירות ע"י סניגוריהם בעשותם מלאכתם. אכן, בהחלטה קודמת, במסגרתה הוארך מעצרם של המשיבים ב-45 יום, נדרש ביהמ"ש לצורך בהחשה משמעותית (אז) של המשפט, ונאמר כי אם לא תהא כזאת, יהא מקום לשקול הזמנת תסקיר לשם חלופה; אך מאז התקדם הקצב משמעותית, ואין חולק כי ביהמ"ש המחוזי עושה כמיטב יכולתו. נראה בנסיבות אלה כי "נקודת האיזון" טרם הגיעה, שכן אין עסקינן במשפט שאינו מתנהל כיום כסדרו. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [פרשנות] [מסים] |
|
| עא 9453/10 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' פקיד שומה אילת (עליון; ס' ג'ובראן, נ' סולברג, מ' נאור; 10/06/14) - 26 ע' |
| עו"ד: יעקב קסטל, טל עצמון, עמרי קאופמן, רחל אלוש, עמנואל לינדר |
הרישום במע"מ אילת הינו קונסטיטוטיבי לצורך תושבות באזור אילת. על הרישום להיות מקביל ובו-זמני עם קבלת ההטבות הקבועות בחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים); ככלל המְנַהֵל אינו רשאי לרשום נישומים כעוסקים במע"מ אילת למפרע, אך חזקה זו ניתנת במקרים מסוימים לסתירה.
פרשנות – מונחים – תושב אזור אילת
פרשנות – דין – דיני מסים
מסים – מס ערך מוסף – חבות במס
מסים – מס ערך מוסף – פטור ממס
.
חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 (להלן: החוק) מגדיר מיהו תושב אזור אילת, אשר זכאי ליהנות מההטבות הקבועות בו. הדיון נסב אודות השאלה האם קיימו הנישומות (להלן: ישראייר; ר.ד.מ.פ) את התנאים הקבועים בדין להיותו של חבר-בני-אדם, כמשמעותו בפקודת מס הכנסה, "תושב אזור אילת".
.
בית המשפט העליון (מפי המשנָה לנשיא נאור ובהסכמת השופטים ג'ובראן וסולברג) דחה את הערעור בע"א 9453/10, קיבל את הערעור בע"א 2641/12 ופסק כי:
סעיף 1(2) לחוק מונה מספר תנאים שעל חבר-בני-אדם, כמשמעותו בפקודת מס הכנסה, לקיים, כדי שיוכל להיחשב לתושב אזור אילת: להיות בעל עסק באזור אילת; להירשם לעניין העסק האמור כעוסק במע"מ אילת; לעמוד ב"תנאים אחרים" שנקבעו. אשר לתנאי נרשם באילת כעוסק, האפשרות הפרשנית המתיישבת עם הלשון והמגשימה את תכלית החוק - לעודד את המסחר והתיירות באילת, תוך פיקוח כי עידוד כאמור יינתן לעסקים המתנהלים באילת וישיג את מטרתו - היא רק כי הרישום כעוסק במע"מ אילת הינו קונסטיטוטיבי ויוצר את הזיקה בין הנישום לבין העיר אילת. על הרישום להיות מקביל ובו-זמני עם קבלת ההטבות הקבועות בחוק, לצורך הגשמת תכלית הפיקוח.
לאור תכלית הרישום ולשון החוק, ככלל המְנַהֵל אינו רשאי לרשום נישומים כעוסקים במע"מ אילת למפרע. בהתאם לתכלית הפיקוח שבחוק, נראה כי בדרך כלל תוקף הרישום יהיה אקטיבי, מיום הרישום ואילך. עם זאת, חזקה זו ניתנת במקרים מסוימים לסתירה. ניתן להניח כי במקרים מסוימים נתונה למנהל הסמכות לרשום עוסק למפרע במע"מ אילת, בייחוד במקרים שבהם הנישום מוכיח כי לא נפגעה תכלית הפיקוח בעניינו וכי אין חשש שההטבות שימשו למטרה שאינה עולה בקנה אחד עם החוק. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנישום להראות מאיזה שלב היה זכאי להירשם ומה הסיבה שבשלה נמנע מלהירשם עד לזמן שבו נרשם בפועל. כן יהיה עליו לשכנע כי מוצדק לרשום אותו באופן רטרואקטיבי (מבלי לקבוע מסמרות בשאלה באילו מצבים יהיה מוצדק לעשות כן).
בימ"ש לא נדרש לשאלה מהם המבחנים לקיומו של עסק באזור אילת, והניח מבלי להכריע, כי הנישומות עומדות בתנאי זה. אשר לעמידה ב"תנאים אחרים" שנקבעו לשם תושבות באזור אילת, התקנות שנקבעו מכוח החוק קבעו בין היתר את התנאים הבאים: מינוי נציג רשמי, תושב אזור אילת, לנציג המוסמך לייצגו בכל דבר ועניין לצורך החוק ולצורך חוק המע"מ באילת; ניהול רישומים חשבונאיים נפרדים לעניין העסק באילת.
במקרה דנן הנישומות לא עמדו בכל התנאים הנדרשים לצורך תושבות באזור אילת: סניף ישראייר באילת אינו רשום כעוסק במע"מ אילת; ר.ד.מ.פ לא הייתה רשומה כעוסקת במע"מ אילת בתקופה מושא הערעור, לא הוכיחה כי יש הצדקה להכיר בזכאות זו באופן רטרואקטיבי ולא עמדה בתנאי הזכאות הנוספים בזמן אמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עונשין] |
|
| עפ 3931/13 חיים באום נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, ע' פוגלמן, נ' סולברג; 10/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: דפנה שמול, אורי קינן, עינת שמואלי גבאי |
נדחה ערעור על העונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בייבוא סם מסוכן ללא היתר. נפסק, בין היתר, כי מתחם העונש ההולם שנקבע עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה, כי המתחם סביר והענישה הנהוגה אינה שונה ממנו, וכי נערך איזון ראוי בין השיקולים השונים ונקבע עונש הולם.
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – עקרון ההלימה
עונשין – ענישה – התערבות ערכאת הערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי, לפי הודאתו, בביצוע עבירה של ייבוא סם מסוכן ללא היתר. בגזר הדין נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 ל-45 חודשי מאסר בפועל. בימ"ש המחוזי השית על המערער עונש של 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 7,000 ש"ח. הערעור נסב על גזר הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט ג'ובראן ובהסכמת השופטים פוגלמן וסולברג) דחה את הערעור ופסק כי:
באשר למתחם העונש ההולם וגזירת העונש בגדרו, הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים קיים גם לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין (להלן: תיקון 113). במקרים בהם תיקון 113 לא יושם כהלכתו אין הדבר מחייב התערבות בתוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית, ויש לבחון אותה לגופה. במקרה זה מתחם העונש ההולם שנקבע עולה בקנה אחד עם עיקרון ההלימה, המנחה בענישה לאחר תיקון 113. ניתן ללמוד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה מתוך פסיקה שקדמה לתיקון. התיקון לא שינה את הערכים החברתיים הנפגעים מביצוע העבירות השונות; באשר למדיניות הענישה הנהוגה, מדיניות זו אינה חד משמעית, אלא שהדבר נובע גם מהאינדיבידואליות בענישה והייחודיות של המקרים השונים. במקרה זה המתחם שנקבע סביר והענישה הנהוגה אינה שונה ממנו.
באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המערער ביקש לערער על תוכן הודאתו בקשר לתכנון העבירה, אך משהודה בעובדות כתב האישום, אין מקום לטענה שלא היה קשור לתכנון. באשר לתפקידו של המערער בשרשרת ייבוא הסמים, כבר נפסק כי הענישה כלפי הבלדרים לא תופחת רק בשל הצורך להחמיר בענישה עם נאשמים שמקומם גבוה יותר בשרשרת ייבוא הסמים.
טענות המערער באשר לגזירת עונשו בתוך מתחם העונש, נדחו. המערער טען כי עיקרון ההרתעה השפיע על קביעת המתחם, אלא שהדבר אינו מתיישב עם המתחם שנקבע שעולה בקנה אחד עם השיקולים שנקבעו בתיקון 113. הרתעה יכולה להשפיע על העונש רק בתוך מתחם העונש ההולם שנקבע. בעניינו של המערער שיקול ההרתעה של הנאשם ושל הרבים שימש רק במסגרת השיקולים לקביעת העונש בתוך מתחם העונש ההולם; באשר להתחשבות בימ"ש קמא בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, בימ"ש רשאי להתחשב בנסיבות אלו, אך אינו מחויב בכך. נסיבותיו של המערער אינן מצדיקות הקלה משמעותית בעונשו אל מול השיקולים האחרים בהם התחשב בימ"ש בגזירת העונש. בימ"ש קמא איזן באופן ראוי בין השיקולים השונים והגיע לעונש ההולם; הקנס שהוטל על המערער מידתי ואף נמוך ביחס לרווח הכלכלי שהיה צפוי מייבוא הסם לארץ, ולכן אין מקום להתערב בו. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| רעפ 3589/14 שרון לוזון נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 10/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: גבי לסקי |
הימנעות מהרשעת נאשם שהוכח שביצע עבירה תהא מוצדקת אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. עמדת המבקש, ולפיה מאחר והוא אדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי ניתן לוותר על הדרישה להצביע על נזק קונקרטי שיגרם לו בשל הרשעתו בדין, תוביל לסטייה מהאיזון הבסיסי שביסוד חריג ההימנעות מהרשעה ולהחלתו גם במקרים בהם אין כל סיבה ממשית לכך.
עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה
עונשין – ענישה – צו שירות לתועלת הציבור שניתן ללא הרשעה
דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. בימ"ש השלום מצא כי בנסיבות העניין יש לבטל את הרשעת המבקש, ולהטיל עליו של"צ. ערעור המשיבה לביהמ"ש המחוזי התקבל, ונקבע כי בשים לב לסוג העבירה ונסיבותיה, אין אפשרות לוותר על הרשעת המבקש. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
חרף האצטלה העקרונית בה נעטפה הבקשה, הרי שהלכה למעשה היא נוגעת ליישומם של המבחנים שנקבעו בעניין כתב על נסיבות עניינו הפרטני של המבקש. טענות מעין אלה אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה עקרונית רחבת היקף המצדיקות עריכת דיון ב"גלגול שלישי". בנוסף, לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין או כי קיימים שיקולי צדק כלפיו, המצדיקים היעתרות לבקשתו.
כלל יסוד הוא כי הליך משפטי של מי שהוכח כי עבר עבירה פלילית, יסתיים בהרשעה. לצד כלל זה קיים חריג המאפשר לסיים את ההליך באי-הרשעת נאשם שהוכח שביצע עבירה, ולהסתפק בצו של"צ. ההימנעות מהרשעה תהא מוצדקת אך במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה לבין חומרת העבירה. נקבע כי לשם הימנעות מהרשעה יש לבחון התקיימותם של שני תנאים מצטברים: א. האם ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ב. האם סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעת הנאשם מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים.
המבקש טען כי הוא נעדר עבר פלילי, ולכן ניתן לוותר על הדרישה לפיה עליו להצביע על נזק קונקרטי שיגרם לו בשל הרשעתו בדין. ברם, החובה להצביע על נזק קונקרטי עולה בקנה אחד עם אופיו המצומצם של החריג. לאחרונה צוין אין להניח כי כל הרשעה של קטין צפויה לפגוע, מניה וביה, באופן מהותי באפשרותו להשתקם. וודאי שאין מקום להנחה כזו אך משום שמדובר בנאשם נטול עבר פלילי. אימוץ עמדה זו תוביל לסטייה מהאיזון הבסיסי שביסוד החריג ולהחלתו גם בהיעדר סיבה ממשית.
אף אם נניח שהמבקש עומד בדרישה הנוגעת לפגיעה בשיקומו, אין הוא עונה על התנאי השני, שעניינו סוג העבירה ונסיבותיה, דבר שאינו מאפשר לסיים את ההליך באי-הרשעה. המבקש ביצע מעשה אלימות חמור, שפגע בכבודו ובשלמות גופו של המתלונן, ובזכותו לבטא את דעותיו בפומבי, אך משום שהחזיק בדעות המנוגדות לשלו. למרבה הצער, מעשי אלימות מעין אלו נפוצים במחוזותינו. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [בנקאות] |
|
| עא 4755/12 לאה רייז נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (עליון; י' דנציגר, צ' זילברטל, מ' נאור; 10/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: ניר קהת, דנה אלמלח כהן, ד"ר חגי ויניצקי, איתן לביא, סיני אליאס, כרמית ברנשטיין |
כפי שקבע בימ"ש קמא, לא נמצא בסיס כלכלי או משפטי לטענה שאין לגבות עמלת פירעון מוקדם במקרה של פטירת הלווה וסילוק ההלוואה מכספי ביטוח החיים.
בנקאות – הלוואה – עמלת פרעון מוקדם
בנקאות – בנקים – עמלות
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת המערערת לאשר תביעה שהגישה כתובענה ייצוגית, ואת התובענה. נקבע כי לא עלה בידי המערערת להראות, ולו לכאורה, כי הבנק נוהג שלא כדין כשהוא גובה עמלת פירעון מוקדם, גם במקרה של פטירת הלווה וסילוק ההלוואה מכספי ביטוח החיים. מכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
בימ"ש קמא עמד על כך שסעיף 13 לפקודת הבנקאות מקנה ללווה זכות לסלק את ההלוואה בפירעון מוקדם, על אף האמור בכל הסכם. סילוק כזה של הלוואה מסב לבנק נזק, ועמלת הפירעון המוקדם היא למעשה פיצוי של הבנק על הפסד ריבית, מעבר לטרחה הכרוכה בפעולה עצמה. בפן הכלכלי, לגבי הירידה במרווח הפיננסי, שהוא הפער שבין המחיר שמשלם הבנק עבור הכסף לריבית שהוא גובה מהלווים ממנו, אין הבדל בין פירעון מוקדם לפי רצון הלווה עקב שיקולי ריבית לבין פירעון מוקדם עקב פטירה. חיוב הלקוח בביטוח חיים נועד להגן על הלווה, אך בד בבד הוא נועד להגן על הבנק מפני נזק העלול להיגרם לו כתוצאה ממות הלווה קודם למועד המוסכם לסילוק ההלוואה.
המערערת נתלית במילה "רשאי", המופיעה בסעיף 13(א) ובהסכם ההלוואה. בימ"ש קמא קבע כי אין להסיק מהשימוש במילה "רשאי" שהסעיף עוסק רק במקרה בו הלווה בחר מרצונו בסילוק מוקדם ולא במקרה בו הסילוק המוקדם נכפה עליו. ייחוד ההוראה שבסעיף זה הוא שעל אף האמור בסעיף 42 לחוק החוזים (חלק כללי) ובסעיף 13(ב) לחוק המשכון, שהם סעיפים כלליים, פקודת הבנקאות כוללת זכות קוגנטית הנתונה ללווים לפרוע פירעון מוקדם. המילה "רשאי" בהקשר זה משמעה שמותר ללווה לפרוע פירעון מוקדם על אף הוראות דין אחרות. מכל מקום, אין מקום לקבוע על סמך המילה "רשאי" שיש להתנות את הזכות לפירעון מוקדם בבחירה וולונטרית של החייב לסלק את ההלוואה.
הניתוח הנ"ל מקובל על ביהמ"ש העליון. בפסק דינו של בימ"ש קמא יש תשובה לכל הטענות שמעלה המערערת. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| רעפ 2670/14 יואב בליקוב גילל נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 09/06/14) - 5 ע' |
| עו"ד: יאיר חמודות, שגיא סיון |
דין הבר"ע להידחות. לא נמצא כי בהשגות המבקש יש חשיבות משפטית החורגת מהעובדות הפרטניות של המקרה, על אף ניסיונו לשוות להן אופי כזה. גם התוצאה איננה מדגימה אי צדק בולט, וזאת נוכח תגובתו הקיצונית של המבקש לחיפוש ע"י שוטר (גם אם מדובר בחיפוש בלתי חוקי).
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
עונשין – עבירות – תקיפת שוטרים
.
בבימ"ש השלום הורשע המבקש באיומים ותקיפת שוטר במילוי תפקידו. ערעור המבקש נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי ברוב דעות. נקבע כי על אף שתקיפת השוטר נעשתה כהתנגדות לחיפוש בלתי חוקי, אין מדובר בהתנגדות סבירה. לכן, גם אם לא ניתן להעמיד לדין את המערער בעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, ניתן להרשיעו בתקיפה או בגרימת חבלה לאדם – ומשכך, אין מקום לשנות מגזר הדין. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
המבקש טען כי השאלה בדבר הגדרת ההתנגדות המותרת לחיפוש בלתי חוקי של שוטר מקימה עילה לדיון ב"גלגול שלישי". הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין. טענותיו של המבקש נדונו ונדחו בדין ע"י ביהמ"ש המחוזי בדעת הרוב. לא נמצא כי בהשגות המבקש יש חשיבות משפטית החורגת מהעובדות הפרטניות של המקרה, וזאת על אף ניסיונו של המבקש לשוות להן אופי כזה. כך גם התוצאה איננה מדגימה אי צדק בולט, כמשמעו בפסיקה, וזאת נוכח תגובתו הקיצונית של המבקש לחיפוש. לפיכך טענותיו של המבקש אינן מגלות עילה לדיון ב"גלגול שלישי" בפני בימ"ש זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון פלילי] |
|
| עפ 3799/14 כאמל אבו שנב נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז; 09/06/14) - 5 ע' |
| עו"ד: מורן פולמן, אבי כהן |
נוכח אורכה של תקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין חשש שהימנעות מעיכוב ביצוע תפגע במשמעות המעשית של ערעורו. גם אם יתקבל ערעורו, הוא עדיין צפוי לרצות עונש מאסר.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
המבקש הורשע, לאחר ניהול משפט מלא ושמיעת ראיות, בביצוע חבלה בכוונה מחמירה והיזק בזדון. הבקשה דנא היא בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בפועל בן ארבע שנים שנגזר על המבקש ע"י ביהמ"ש המחוזי, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין (הכרעת הדין וגזר הדין).
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
נוכח אורכה של תקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין חשש שהימנעות מעיכוב ביצוע תפגע במשמעות המעשית של ערעורו. הערעור מכוון אמנם גם כנגד הכרעת הדין, אך המבקש אינו טוען שיש לזכותו כליל והוא אך סבור שיש להרשיעו בעבירה חמורה פחות. מכאן, שגם אם יתקבל ערעורו, הרי שהוא עדיין צפוי לרצות עונש מאסר. בנסיבות אלה, גוברת ההצדקה שלא לעכב את ביצוע העונש.
למבקש אין אמנם עבר פלילי, אך העבירות בהן הורשע הן עבירות חמורות. בנוסף, התסקיר הצביע על כך שהמבקש התקשה לקחת אחריות על הכוונה הפלילית במעשיו וסירב להתחייב להליך טיפולי.
על כן, המבקש לא הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להראות שבמקרה זה יש לחרוג מן הכלל של ריצוי עונש המאסר לאחר השתתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3950/14 אברהם עמאר נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין; 09/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: נעימה חנאווי, יניב שגב |
העורר נעצר עד תום ההליכים במסגרת פרשת סחר בסמים. אין להלום בנסיבות דנן היעדרה של עילת מעצר. נוכח עברו הפלילי המכביד בעליל של העורר, קשה לבוא בטרוניה עם בימ"ש קמא שלא ראה לטוב לפניו לשחרר לחלופה. ברם, רק עקב גילו של העורר – 63 – והטענה הטעונה בדיקה כי "חזר למוטב" בטרם מעד – נמצא להזמין תסקיר.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הפרשה עניינה ביסודה סחר בסמים. לטענת העורר, שגה ביהמ"ש המחוזי כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים בלא שהורה על קבלת תסקיר בעניינו
.
ביהמ"ש העליון הורה על הזמנת תסקיר:
אף אילו נתקבלה גרסת הסניגור כי העורר ביקש לרכוש שליש מהכמות שנתפסה, עדין עסקינן בכמות "מכובדת" של קילו חשיש, שרק בדוחק רב מאוד ניתן להציגה כהחזקה לשימוש עצמי לצרכי הפרכת החזקה הסטטוטורית של קיום עילת מעצר. הסניגור אמנם טען לפסיקה לפיה קילוגרם יכול להיות "מוכָּר" לשימוש עצמי, אך כזו לא הוצגה. אין להלום בנסיבות דנן היעדרה של עילת מעצר.
אשר לחלופה. נוכח עברו הפלילי המכביד בעליל של העורר, קשה לבוא בטרוניה עם בימ"ש קמא שלא ראה לטוב לפניו לשחרר לחלופה, בהיעדר אמון מצדו בעורר, ועל כן אי רצון להטריח את שירות המבחן בעומס הנודע הרובץ לפתחו. ואכן, מסלול ה"טבעי" ביותר במקרה דנא הוא שלא להיעתר לערר. עם זאת, רק עקב גילו של העורר – 63 – והטענה הטעונה בדיקה כי "חזר למוטב" בארבע השנים האחרונות בטרם מעד – נמצא, לא בלי התלבטות, להזמין תסקיר כדי שלפני ביהמ"ש יהא מלוא התמונה. ספק אם הדבר יוליד חלופה, אך לנגד עינינו תמיד אמירת המחוקק כי על המעצר יוחלט רק אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה". השופט דנא הינו חסיד גדול של מלאכת שירות המבחן בתסקירים ככלי עזר לביהמ"ש |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [דיון פלילי] |
|
| רעפ 2065/14 מחמד אבו מדיגם נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 09/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: מנחם רובינשטיין, גבריאל רפפורט |
הבר"ע, המתמקדת בטענת המבקש לפיה זכה לייצוג בלתי הולם בערכאות קמא, דינה להידחות. יש לדחות את טענתו בדבר ניגוד עניינים בו היה נתון – כביכול – עורך הדין שייצג אותו ואת אביו. אף לא נמצא ממש בטענותיו בנוגע להחלטה שלא להתיר לו לחזור בו מהודייתו. בנסיבות אלה, לא הייתה כל הצדקה לערער על הכרעת הדין, והגשת ערעור רק לעניין חומרת העונש לא גרמה לו לעיוות דין.
דיון פלילי – ייצוג – כשל בייצוג
דיון פלילי – ייצוג – ייצוג מספר נאשמים
דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. במהלך שמיעת הטיעונים לעונש הודיע בא-כוחו דאז כי הוא מבקש להתפטר מייצוג המבקש ולאפשר לו לחזור בו מהודייתו. בקשת המבקש לחזור בו מהודייתו נדחתה. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי. הבר"ע, אשר הוגשה לאחר שהמבקש החליף בשנית את ייצוגו, מתמקדת בטענת המבקש לפיה זכה לייצוג בלתי הולם, הן בפני הערכאה הדיונית והן בערעור, והדבר הביא ל"עיוות דין חמור ביותר".
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבה, וכל כולה נוגעת לעניינו הפרטי של המבקש בשאלות שעניינן כשל בייצוג וחזרה מהודיה, בהתאם להוראות סעיף 153 לחסד"פ. כמו כן, לא נמצא כי למבקש נגרם עיוות דין או כי קיימים שיקולי צדק המצדיקים היעתרות לבקשתו.
טענתו המרכזית של המבקש נוגעת לניגוד עניינים בו היה נתון עורך הדין שייצג אותו ואת אביו בבימ"ש השלום. כבר נקבע, כי ייצוג משותף של מספר נאשמים ע"י אותו עו"ד מלווה בדרך הטבע בסיכון של "ניגוד אינטרסים", אך עם זאת אין מדובר בפרקטיקה אסורה ואין לומר כי הדבר יביא בהכרח לייצוג בלתי הולם של אחד מהנאשמים. נקבע, כי טענה לייצוג בלתי הולם המבוססת על ניגוד עניינים תיבחן ע"פ שלושה כללים מנחים: ראשית ייבחן האם היה ניגוד עניינים בין הנאשמים שיוצגו ע"י אותו עורך הדין. אם התשובה חיובית, יש לבחון האם הטוען לייצוג בלתי הולם הצליח להראות כי ניגוד העניינים תרם בפועל לפגיעה עניינית בזכותו לייצוג הולם ולתוצאה אליה הגיע ביהמ"ש. לבסוף, יש להבחין בין טענה הנוגעת לניגוד עניינים לבין טענה הנוגעת לייצוג כושל שאינו מהווה תוצר של ניגוד העניינים האמור. יישום האמור בענייננו מעלה כי יש לדחות את טענות המבקש בהקשר הנדון.
אף לא נמצא ממש בטענות המבקש בנוגע להחלטת בימ"ש השלום שלא להתיר לו לחזור בו מהודייתו. סעיף 153 לחסד"פ מסמיך את ביהמ"ש להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, בהתקיים נימוקים מיוחדים המצדיקים זאת. נקבע, כי חרטת הנאשם כשלעצמה אין בה כדי להוות נימוק מיוחד לעניין זה, וכי יותר לנאשם לחזור בו מהודייתו רק בנסיבות חריגות: בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה. נוכח הצהרתו המפורשת של המבקש, לפיה הוא מבין את תנאי הסדר הטיעון "ושלם" עמם, לא מתקיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים היעתרות לבקשתו לחזור בו מהודייתו. בנסיבות אלה, לא הייתה כל הצדקה לערער על הכרעת הדין והגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי רק לעניין חומרת העונש, לא גרמה לו לעיוות דין. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [בתי-משפט] |
|
| עא 3324/14 פלונית נ' ד"ר טוגנדרייך דניאל (עליון; א' גרוניס; 08/06/14) - 6 ע' |
| עו"ד: עמוס גבעון |
סמכותו הטבועה של ביהמ"ש היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו. ניסיון ביהמ"ש להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינה מצביעה על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין.
בתי-משפט – שופטים – פסלותם
בתי-משפט – סמכות – סמכות טבועה
.
ערעור על החלטת בימ"ש השלום, לפיה נדחתה בקשת המערערים כי ביהמ"ש יפסול עצמו מלדון בעניינם. לטענתם, ביהמ"ש סבר כי אין סיכוי לתביעתם נגד המשיבה 3 ולכן המליץ להם לסלק את התביעה נגדה, והפעיל לחץ לא ראוי עליהם.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
סמכותו הטבועה של ביהמ"ש היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של ביהמ"ש. כך אף רשאי ביהמ"ש להציע לתובע לשקול חזרה מתביעה ולומר לנתבע כי ראוי שישקול הסכמה לקבלת התביעה נגדו. ניהול יעיל של הליכים משפטיים ע"י שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי בפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך.
ואכן, הלכה פסוקה היא כי ניסיון ביהמ"ש להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינה מצביעה על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין. ביהמ"ש רשאי להצביע על החולשות שבעמדת בעל דין אחד, תוך ציון של הנקודות החזקות של הצד האחר, ואין מניעה שיתייחס לסיכונים ולסיכויים של כל אחד מבעלי הדין. הליכים רבים תלויים בפני כל שופט. עליו להחזיק במושכות ההליך, ולגלות יוזמה ויצירתיות במטרה להביא לסיום ההליכים בשלב מוקדם. כך פעל ביהמ"ש במקרה דנא.
ברירת המחדל היא כי לאחר דחיית בקשת פסלות, ואם יש כוונה להגיש ערעור, יימשך הדיון כסדרו ורק מטעמים שיירשמו יופסק הדיון. במקרה דנא, בעקבות העלאת בקשת הפסלות והצורך להכריע בה, בוטלו שני מועדי דיון הוכחות תוך בזבוז זמנו של ביהמ"ש. ועוד, אף אם תקבל טענת המערערים לפיה ביהמ"ש התבטא בצורה לא מוצלחת בעת הדיון, הלכה פסוקה היא כי בד"כ אין לראות בהתבטאויות ביהמ"ש בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנא, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון כל מקרה ע"פ נסיבותיו. בנסיבות העניין לא נמצא כי ביהמ"ש גיבש עמדה סופית ונחרצת. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 13 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| עבל (ארצי) 13405-03-11 ציון בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יגאל פליטמן, לאה גליקסמן, ורדה וירט, נ.צ.: א' פז, ד' שרון; 05/06/14) - 19 ע' |
| עו"ד: מיכל מזוז, י. פלדשטיין |
ביה"ד לא מצא מקום להתערב בפסק דין שדחה את תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כפגיעה בעבודה בשל אירוע חריג בעבודה, בהתבסס על חוות דעת מומחה שמונה מטעם ביה"ד, שקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם.
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – תאונת עבודה – מחלת לב
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי שדחה את תביעת המערער להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כפגיעה בעבודה – אירוע חריג בו צעק עליו עובד אחר (להלן: האירוע החריג), בהתבסס על חוות דעת מומחה שמונה מטעם ביה"ד (להלן: המומחה). המומחה קבע כי נוכח הזמן הארוך (36 שעות) בין האירוע החריג ובין תחילתו המשוערת של האוטם, נראה שהסיכוי שהאוטם ארע בצורה אקראית, על רקע גורמי הסיכון שהיו לתובע, גבוה בהרבה מהסיכוי שהאוטם ארע כתוצאה מהאירוע החריג בעבודה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה ונציגי הציבור א' פז, ד' שרון) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד דחה את טענת המערער כי תסמיני אוטם שריר הלב החלו ביום האירוע החריג. בנוסף, ביה"ד קבע כי קביעת המומחה לפיה סביר יותר לקבוע שהאוטם החל 36 שעות קודם לקבלת המערער לאשפוז סבירה, ומתיישבת עם מכלול הראיות. עוד נקבע כי המומחה נתן משקל לפרק הזמן שחלף בין מועד האירוע החריג לתחילת האוטם, אולם קביעתו בדבר העדר קשר סיבתי מבוססת על מכלול הנתונים, לרבות חריגות האירוע, מצבו הרפואי של המערער עובר למועד בו לקה באוטם וגורמי הסיכון.
אשר לטענת המערער כי הספק צריך לפעול לטובתו, ציין ביה"ד כי לפי הפסיקה חובת הוכחת קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב מוטלת על המערער. על המערער להוכיח בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר שכזה. משהמומחה שלל את האפשרות של 'אוטם מאיים' בנסיבות המקרה, ומשהגיע למסקנה כי הסבירות שקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג ובין הופעת האוטם, נמוכה, משמעות הדבר הינה שלא הוכח על ידי המערער בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב.
כאמור, עניין הספק הפועל לטובת המערער אינו רלוונטי לקביעת הקשר הסיבתי. הוא רלוונטי לעניין הקביעה אם קיים אירוע חריג או לא. כאן הכלל הינו שככל שקיים ספק אמיתי בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה רפואי שיידרש לקשר בין אותו אירוע לבין אוטם שריר הלב. במקרה דנן, המומחה קבע, על יסוד כלל הנתונים, כי נראה שהסיכוי שהאוטם ארע בצורה אקראית, על רקע גורמי הסיכון שהיו לתובע, הינו גבוה בהרבה מהסיכוי שהאוטם ארע כתוצאה מהאירוע החריג בעבודה, כך שהתובע לא עבר את משוכת הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג (שלא היה שנוי במחלוקת) לבין האוטם בו לקה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 14 [ביטוח לאומי] |
|
| בל (ת"א) 39399-04-10 דוד נצר-ישי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; הדס יהלום, נ.צ.: ד' גרינברג, מר און; 02/06/14) - 20 ע' |
| עו"ד: קיציס, דגון |
הנתבע יעדכן את הכנסות התובע לצורך קביעת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כאשר זכויות התובע בדירה שירש מאמו לא תילקחנה בחשבון הכנסותיו עד להכרעה בהליכים כנגד המחזיק בדירה; משיעור ההכנסות שיוחסו לתובע בגין ירושת כספי קופת גמל של אביו יופחתו הוצאות בגין הלוויה וימי אבל, סילוק משכנתא, ויופחתו תשלומי מזונות ככל שיישא בהם התובע.
ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה
ביטוח לאומי – קיצבאות – הבטחת הכנסה
ביטוח לאומי – קיצבאות – חישובן
.
התביעה דנן נסבה אודות השאלה האם כדין נשללה זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין הכנסות המיוחסות לו על ידי הנתבע – כספי ירושה מקופת גמל וחלקו בשווי דירה שרכש. הדיון נסב אודות טענת התובע בדבר זכאותו להשבת חוב גמלה שנזקף לחובתו בעקבות אישור גמלת תוספת בן זוג נכה; אודות אופן חישוב הכנסות בגין זכויות התובע בדירה שירש מאמו בגין התקופה שקדמה להגשת התנגדות לקיום צוואה ולאחר מתן צו ירושה; אודות ההוצאות שיש להפחית מהכנסות התובע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ה' יהלום ונציגי הציבור ד' גרינברג ומר און) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
אשר לחישוב ההכנסות בגין זכויות התובע בדירה שירש מאמו, עד למועד מתן צו הירושה בגין הדירה לא היה ביכולתו של התובע להפיק הכנסה כלשהי מזכויותיו בה, שעה שאחיו מתגורר בדירה מבלי לשלם דמי שכירות למי מהיורשים. אח זה אף הגיש התנגדות לקיום צוואה בה נקבע כי התובע הנו אחד היורשים בדירה. לפיכך, אין לייחס לתובע הכנסות מזכויותיו בדירת אמו, ממועד פטירת האם ועד למתן צו ירושה. אשר לתקופה שלאחר מתן צו הירושה, טרם הוכרעו תביעות שהגיש התובע לפירוק שיתוף ותשלום דמי שכירות ראויים, כאשר אחיו של התובע ממשיך להתגורר בדירת האֵם גם כיום, מבלי לשלם דמי שכירות. לפיכך, גם לאחר שניתן צו ירושה המכיר בזכותו של התובע לחלק מהדירה, לא ניתן להפיק הכנסה מהדירה. לאור האמור, אין לייחס לתובע הכנסות בגין בעלותו בנכס, כל עוד זכויותיו בו אינן ניתנות למימוש בפועל.
גם אם ניתן לייחס לתובע הכנסה רעיונית בגין זכויותיו בדירה, ספק אם יש מקום לקחת הכנסה זו בחשבון הכנסותיו לצורך קביעת זכאותו לגמלה. דירה המשמשת למגורי המבוטח אינה נמנית על נכסים מהם ניתן להפיק הכנסה. צו הירושה מקנה לתובע זכויות בעלות בחלק מדירת אמו. דירה זו אינה משמשת למגורי התובע והוא אינו מקבל דמי שכירות עבורה, כך שזכות זו אינה משמשת להשתכרות או ריווח. בנוסף התובע משלם דמי שכירות עבור הדירה בה הוא מתגורר.
לפי תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה, אדם שבבעלותו דירת מגורים ששימשה למגוריו, המשכיר את דירתו ושוכר תחתיה דירה אחרת, לא יראו בדמי השכירות של דירת המגורים המושכרת כ"הכנסה" כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה, כל עוד דמי השכירות אינם עולים על דמי השכירות של הדירה החלופית. בענייננו התובע לא התגורר בדירת אמו לפני שירש חלק ממנה. התובע גם לא מקבל דמי שכירות עבור חלקו בדירה ולפיכך על פניו התקנה לא חלה בעניינו. ואולם, ככל שניתן לייחס לתובע הכנסה רעיונית בגין זכויותיו בדירה מצבו אינו שונה ממי שמשכיר את הדירה ששימשה למגוריו לצורך שכירת דירה חלופית. התובע ירש חלק קטן מהדירה ואינו יכול להתגורר בה, אך חלק זה נלקח בחשבון הכנסותיו. תוצאה זו בלתי סבירה, שכן כפועל יוצא מיוחסות לתובע הכנסות גבוהות יותר דווקא כאשר חלקו בירושה קטן יותר. במצב זה, כאשר לתובע אין דירה נוספת למגוריו, והוא נאלץ לשכור דירה ולשלם דמי שכירות, הרי שלאור תכליתו הסוציאלית של חוק הבטחת הכנסה, יש מקום לקזז את ההכנסות מזכויותיו בדירה שירש עד לגובה דמי השכירות המשולמים על ידו, בדומה לכלל שנקבע בתקנה 17(11) הנ"ל.
אשר להוצאות שלא הוכרו על ידי הנתבע לצורך הפחתת שיעור הכנסותיו מקופת גמל, נפסק כי את ההוצאות בגין הלווית אביו המנוח, הוצאות ששילם התובע בגין סילוק חלק מהמשכנתא על הדירה המשותפת לו ולגרושתו וכן תשלומי מזונות בהם נשא התובע בפועל, יש לכלול בהוצאות התובע מכספי קופת הגמל; התביעה שעניינה ביטול חוב גמלה עקב זכאות לתוספת בן זוג נכה, נדחתה מחמת התיישנות. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 15 [תכנון ובנייה] [פרשנות] |
|
| עתמ (חי') 30012-07-13 הועדה המקומית לתכנון ובניה- עכו נ' ועדת הערר המחוזית- מחוז צפון (מנהלי; רון סוקול; 03/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: איילת השחר מיכאלי, מוניר רמאל, אורלי מירון-שקד |
ביהמ"ש נדרש לפרשנות המונח "מוסד ציבורי" שבתקנון התכנית המפורטת ופסק כי בתיבה "מבנה לשירות הציבור שלא לכוונת רווח", אין הכוונה להגדיר את המשתמש אלא את סוג השימוש, ללא קשר אם בפועל הגוף המשתמש פועל להשאת רווחים אם לאו.
תכנון ובנייה – תכניות – פירושן
פרשנות – דין – תכנית מתאר
.
עתירה לביטול החלטת ועדת הערר המחוזית לפיה הקמת בית אבות סיעודי גריאטרי במרכז העיר עכו, אינה סותרת את תכניות המתאר הרלבנטיות. הדיון מתמקד בפרשנות התיבה "שלא לכוונת רווח" בהגדרת "מוסד ציבורי" שבתקנון התכנית המפורטת.
.
בית-משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
על פרשנות תכנית מתאר יחולו כללי הפרשנות המוכרים בדין, נקודת המוצא היא לשונה אך על הפרשן להתחקות גם אחר מטרתה ולבחור בפרשנות המגשימה את המטרה. התכנית תפורש גם בשים לב להוראותיהן של תכניות מתאר שמעמדן במדרג התכנוני גבוה יותר וגם לאור עקרונות כלליים של השיטה המשפטית. התיבה "שלא לכוונת רווח (מלכ"ר)", נועדה להגדיר את סוג השימוש ולא את המשתמש, והפירוש הראוי של הגדרת "מוסד ציבורי" הינו כי השימוש במקרקעין לשירות הציבורי יהיה כזה שיכול להיכלל בפעילותם של מוסדות ללא כוונת רווח. ההגבלה על סוג השירות הציבורי, ללא קשר אם בפועל הגוף המשתמש פועל להשאת רווחים אם לאו. לפיכך אין מקום להתערב בהחלטת וועדת הערר שסברה כי גם המשיבה יכולה לבקש היתר להקמת מוסד ציבורי. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] |
|
| תצ (ת"א) 13546-12-12 יצחק ישראל יעקובוביץ נ' עיריית תל אביב יפו (מנהלי; רות רונן; 03/06/14) - 17 ע' |
| עו"ד: יואב אבני, יעל חכמוב |
ביהמ"ש קיבל תביעה ייצוגית בגין גביית דמי כניסה שלא כדין ממבקרי "חוף הצוק דרום" בתל אביב ופסק כי הסעד המתאים הוא מתן אפשרות כניסה בחינם לחוף הצוק דרום ולחוף הצוק צפון בעונת הרחצה 2014.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – סעד
רשויות מקומיות – הסדרת מקומות רחצה – מקום רחצה מוכרז
רשויות מקומיות – הסדרת מקומות רחצה – שירותי הצלה בחופי רחצה
רשויות מקומיות – הסדרת מקומות רחצה – תשלום
.
תביעה ייצוגית להשבת דמי הכניסה שנגבו ממי שנכנס לחוף הים "חוף הצוק דרום" בתל אביב, לאחר שחדל מלהיות מקום רחצה מוכרז.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את התביעה ופסק:
בד"כ, כאשר במסגרת החלטה לאשר תביעה כייצוגית דן ביהמ"ש בשאלות משפטיות באופן ממצה והכריע בהן, ההכרעה תיוותר בעינה גם במסגרת פסה"ד עצמו, אולם בשל הבדל ברמת ההוכחה הנדרשת בכל אחד משלבי הדיון, תיתכן תוצאה שונה בשאלות עובדתיות. גם בתביעה ייצוגית שהתקבלה נגד עירייה, כאשר פיצוי חברי הקבוצה אינו אפשרי או אינו מעשי, חשוב שהסעד החלופי יבטא את מטרת ההרתעה, אך אין מקום ל"תרומה" או למתן הנחות. במקרה דנן אין מקום לשנות מהמסקנה שישנם שני חופים נפרדים המכונים "חוף הצוק" ומשבחוף הדרומי נסגרה תחנת הצלה, חדל הוא מלהיות חוף רחצה מוכרז ולכן העירייה לא היתה רשאית לגבות דמי-כניסה אליו. השבת דמי הכניסה שנגבו שלא כחוק אינה מעשית והסעד המתאים הוא מתן אפשרות כניסה בחינם לחוף הצוק דרום ולחוף הצוק צפון בעונת הרחצה 2014. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 12475-07-13 ח"כ זהבה גלאון נ' ראש הממשלה (מנהלי; י' נועם; 01/06/14) - 19 ע' |
| עו"ד: ד' הולץ לכנר, מ' ארגמן רון |
הסייג בחוק חופש המידע, בעניין אי-חשיפת מידע אודות דיונים פנימיים, הוא פרי איזון בין אינטרסים בנסיבותיו של כל מקרה. במקרה דנן אין להתערב בהחלטת המשיבים לחשוף את סיכומי הדיון מדיוני הוועדה להגברת התחרותיות במשק אגב מחיקת שמות הדוברים.
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי מידע
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי פרוטוקול
.
עתירה להורות לראש הממשלה ולשר האוצר לפרסם את סיכומי הדיון והפרוטוקולים מדיוני הוועדה להגברת התחרותיות במשק. המשיבים מסכימים לחשיפת המידע, תוך מחיקת שמות הדוברים בדיונים.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
הסייג בחוק חופש המידע, בעניין אי-חשיפת מידע אודות דיונים פנימיים, קובע חיסיון יחסי והוא פרי איזון, בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, בין אינטרס הציבור שבאי-גילוי המידע לשם הבטחת תקינות פעולת הרשות הציבורית והאפקטיביות של תהליכי קבלת ההחלטות בה, לבין האינטרס של הפרט בחשיפת המידע. ברוב המקרים משקלו של האינטרס הציבורי שבפרסום תוכנם של שלבים מקדמיים של עיצוב מדיניות או של התייעצות לצורך קבלת החלטה, פחות במידה ניכרת עד מאוד ממשקל האינטרס הציבורי. בנסיבות הספציפיות של מתכונת עבודת הוועדה ואופן עריכת הרישומים, אין עילה להתערב בהחלטת המשיבים לחשוף את סיכומי הדיון אגב מחיקת שמות הדוברים. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 18 [עונשין] |
|
| תפח (י-ם) 26637-09-13 מדינת ישראל נ' חמדי רומאנה (מחוזי; יעקב צבן, רפי כרמל, רבקה פרידמן פלדמן; 09/06/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש גזר את דינו של הנאשם, שהורשע בעבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה וקשירת קשר לפשע – ייצור נשק, בשל כוונתו לבצע פיגוע, והשית עליו 8 שנות מאסר ו- 12 חודשי מאסר על תנאי.
עונשין – ענישה – עקרון ההלימה
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בעבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה וקשירת קשר לפשע – ייצור נשק, בשל כוונתו לבצע פיגוע רב- נפגעים.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
העיקרון המנחה בענישה הוא קיום יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג מידת העונש הנטען. מתחם העונש ההולם נקבע בהתאם לעיקרון המנחה ולשם קביעתו יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מדיניות ענישה נהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן מתחם הענישה הינו בין 6 ל-10 שנות מאסר ובמכלול הנתונים והשיקולים הושתו על הנאשם 8 שנות מאסר מיום מעצרו ו-12 חודשי מאסר על תנאי. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עונשין] |
|
| תפח (חי') 39094-05-12 מדינת ישראל נ' שי שלב (מחוזי; יוסף אלרון, משה גלעד, ד"ר מנחם רניאל; 08/06/14) - 23 ע' |
| עו"ד: |
כאשר נאשם מגיע להסדר טיעון עם התביעה הכולל עונש בטווח ענישה מוסכם המוצג בפני בית המשפט על ידי כל אחד מהצדדים על פי הטיעון כפי שהוסכם, הרי שהוא נוטל על עצמו את הסיכון כי יושת עליו הרף המקסימאלי של הטווח המוסכם.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הסדר טיעון
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
.
הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן: הריגה, קשר לפשע ועבירות בנשק. על פי הסדר הטיעון, הוסכם בין באי כוח הצדדים, כי על הנאשמים ייגזר עונש מאסר בפועל בטווח ענישה שבין 18 שנים ל- 27 שנים, כאשר כל צד יעתור בהתאם לטווח העליון או התחתון.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין בהסכמת הצדדים לעניין העונש הראוי כדי למנוע מבית המשפט לבחון את העונש המוסכם על פי המבחנים הקבועים בחוק, תוך יישום הוראותיו. עסקינן במספר עבירות המהוות אירוע אחד, ומשכך יש לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, ולגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
בהתאם לעיקרון ההלימה, אין להתחשב רק בסוג העבירות שבוצעו, אלא גם בחומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. יש לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, ולגזור עונש כולל לכל העבירות. במעשיהם הנלוזים והנפשעים, רמסו הנאשמים ברגל גסה את עקרון קדושת החיים והפכוהו עפר. גדיעת חיי אדם והערך של חיי אדם, צריך להיות הערך המוגן ביותר בכל חברה מתוקנת.
כאשר נסיבותיו של מעשה ההמתה מתאפיינות בחומרה קשה במיוחד – כפי בענייננו – ניתן להשית את העונש המרבי הקבוע בצידה של העבירה, או עונש הנושק לעונש המרבי האמור. באשר לעבירת קשירת הקשר בה הורשעו הנאשמים, נראה כי עבירה זו נבלעת בעבירה העיקרית שבה הורשעו הנאשמים, קרי עבירת ההריגה.
מתחם הענישה ההולם את מעשי העבירות שביצעו הנאשמים – קשירת קשר, הריגה בדם קר, שקדם לה תכנון מקדים ומדוקדק באמצעות נשק חם שהחזיקו שלא כדין – נע בין 20 שנים ברף התחתון, לבין 27 שנים ברף העליון.
העונש שנגזר על הנאשמים הולם, ומאזן נכונה בין השיקולים לקולה, בעיקר הודאתם במסגרת הסדר הטיעון, לבין השיקולים לחומרה לחובתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [חברות] [פשיטת רגל] [בתי-משפט] |
|
| פרק (ת"א) 24850-04-14 סינרג'י כבלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 08/06/14) - 7 ע' |
| עו"ד: עופר שפירא, אלון בנימיני |
בענייני חדלות פירעון, לרבות בהסדרי נושים, אין תחולה לחלופות השיפוט המקומי שבתקנות סדר הדין האזרחי, בהתקיים הוראת חקיקה שונה שלא ניתן לסטות הימנה, בין בהסכמת הצדדים או בהעדר התנגדות של הגוף חדל הפירעון.
חברות – הסדר נושים – סמכות בית המשפט
פשיטת רגל – הסדר נושים – סמכות מקומית
בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית
.
השאלה שבמוקד הדיון היא מיהו ביהמ"ש לו מוקנית הסמכות המקומית לדון בבקשה לאישור הסדר נושים.
.
בית המשפט המחוזי פסק:
בתחום חדלות פירעון, לרבות בהסדרי נושים, אין תחולה לחלופות השיפוט המקומי שבתקנות סדר הדין האזרחי, משנקבעה הוראות חקיקה לפיה הסמכות המקומית נתונה לביהמ"ש שבאיזור שיפוטו נמצא המען של הגוף חדל הפירעון או מקום עסקיו. הוראה זו מחייבת ולא ניתן לסטות הימנה, בין בהסכמת הצדדים או בהעדר התנגדות של הגוף חדל הפירעון. לפיכך, הסמכות המקומית לדון בהליך דנן מוקנית לביהמ"ש שבאיזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה ובו מתנהלים עסקיה, ואליו יש להעביר את ההליך. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [המחאת חיובים] [נזיקין] [ניירות ערך] |
|
| תא (ת"א) 45609-07-11 עו"ד גיא גיסין הנאמן להסדר הנושים ובעלי המניות של אורליין ייזום והשקעות בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך בתל - אביב בע"מ (מחוזי; רות רונן; 06/06/14) - 67 ע' |
| עו"ד: פרייליך, פז, לנדאו ולוי, רובין ופליישר, לשם ואריאלי |
בית המשפט מצא כי הנתבעות – הבורסה, מסלקת הבורסה והחברה לרישומים התרשלו בתפקידם. נפסק, בין השאר, כי החובה שהפרו הבורסה והמסלקה היא החובה להשוות בין מספר המניות שאושרו למסחר על ידי הבורסה, ולבין המניות שנסחרו בפועל לאחר ההפקדה. העובדה שבדיקה כזו לא בוצעה, קשורה בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי לנזק שנגרם לבעלי-המניות.
המחאת חיובים – המחאת זכות – בנזיקין
נזיקין – רשלנות – הוכחתה
נזיקין – אחריות – בחינתה
נזיקין – אחריות – הבורסה לניירות ערך
נזיקין – עוולות – רשלנות
ניירות ערך – הבורסה לניירות ערך – מעמדה
.
התובע – נאמן להסדר נושים הגיש תביעה שבבסיסה המחאת זכות של החברה לטובת קופת ההסדר. הצדדים חלוקים ביניהם בשלושה עניינים עיקריים – שאלת זכותו של התובע להגיש את התביעה מכוח המחאת הזכות הנטענת; שאלת הוכחת רשלנותן של כל אחת מהנתבעות. ולשאלה האם במעשיהן או במחדליהן במקרה דנן, הפרו הנתבעות חובות אלה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
התובע הוכיח שככל שהדבר נוגע לבעלי-המניות שיש להם זכות תביעה כנגד מי מהנתבעות בקשר עם תרמית אורליין, זכות זו הומחתה במסגרת ההמחאה לתובע במסגרת הסדר הנושים.
בית-המשפט שלפירוק יכול היה לאשר את המחאת הזכויות לנאמן. ההמחאה דנן היא המחאה "מכוח הדין", וככזו היא בעלת תוקף, חרף היותה המחאה של תרופה בשל עוולה.
יש לדחות את טענות הסף של הנתבעות לפיהן לא קיימת יריבות בין התובע לבינן ביחס לעילות התביעה. יחד עם זאת, יש לצמצם את התביעה כך שהיא תתייחס רק לאותם בעלי-מניות שהתובע הוכיח שרכשו את מניותיהם קודם להשעיית המסחר של המניות, במהלך המסחר בבורסה, ושלא הוכחו לגביהם נסיבות השוללות מהם את זכות התביעה שלהם.
הבורסה – שתפקידה הסטטוטורי הוא כאמור תפקיד שנועד לחזק את אמון המשקיעים בשוק ההון, חייבת חובת זהירות לציבור המשקיעים, ביחס ליכולתם לתת אמון בשוק.
האפשרות כי ייעשה ניסיון למרמה ולזיוף, היא אפשרות שניתן היה לצפותה באופן טכני, ומטעם זה יש לקבוע, כי היה על הבורסה לצפות אותה גם באופן נורמטיבי. השיטה לביצוע התרמית יכולה להיות חדשה ומקורית, ואין בכך כדי לשלול את המסקנה לפיה לא היה מקום לצפות את אפשרות קיומה. התובע הוכיח כי הבורסה והמסלקה התרשלו כאשר הן לא ערכו השוואה בין מספר המניות שאושרו למסחר בבורסה לבין מספר המניות שנסחרו בה בפועל.
העובדה כי בתקופה הרלוונטית לא הייתה חובה לבצע את הבדיקה מכוח הנוהל, אין פירושה כי הבורסה לא הייתה חייבת לבצע בדיקה כזו. העובדה כי כיום מחויבת המסלקה בביצוע הבדיקה, מעידה על כך כי אין מדובר במטלה יקרה או מסובכת.
החובה שהפרו הבורסה והמסלקה היא החובה להשוות בין מספר המניות שאושרו למסחר על ידי הבורסה, ולבין המניות שנסחרו בפועל לאחר ההפקדה. העובדה שבדיקה כזו לא בוצעה, קשורה בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי לנזק שנגרם לבעלי-המניות.
בנסיבות המקרה דנן, יש לקבוע כי גם החברה לרישומים התרשלה. כמי שתפקידו היחיד הוא רישומים של מניות בחברות ציבוריות, וכמי שהבורסה והמסלקה מסתמכות על פעילותו, היה על החברה לרישומים להקפיד לבצע את תפקידה כנדרש, ותוך הקפדה מלאה על כל הכללים והנהלים.
באשר לשאלת שיעור הפיצוי, יש לבחון רק את הנזק שנגרם כתוצאה מהזיוף, ולפצות את בעלי-המניות הזכאים רק בגינו. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
| רמש (י-ם) 58204-03-14 ג. נ' ש. (מחוזי; בן ציון גרינברגר; 05/06/14) - 28 ע' |
| עו"ד: גיא גיסין, יואל פרייליך, שגיא נתן, ישראל לשם, רון פלג, עדי פרמדר, ציפי וייס, רותם גלעד, זאב שרף |
נדחתה בר"ע שהגישו המבקשים על ההחלטה לחייבם בתשלום אגרה. נפסק, כי אין באמתחתם של המבקשים כל טענה אשר בגינה יהיה זה מוצדק לדון בבקשתם בגלגול שלישי; אף לגופו של עניין ההחלטות דלמטה – בדין יסודן, וכי תביעות המבקשים כוללות מרכיבים כספיים אשר יש לשלם עליהם אגרה.
דיון אזרחי – אגרות – חיוב בתשלומן
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – שיקולי בית-המשפט
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בו דחה את ערעורי המבקשים על החלטתו של כב' הרשם ממנה עולה, כי עיקר מהותם של הסעדים המבוקשים בתביעות שהוגשו הינה כספית, בסכום כספי קצוב, וכי על כן, על התובעים לאמוד את סכומי תביעותיהם ולשלם אגרה בשיעור של 1%.
.
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
מאחר שבין הסעדים המבוקשים כלולים גם סעדים בעלי אופי כספי מובהק, מחויבים המבקשים לשלם בגינם אגרת בית משפט לפי פרט 1 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, בשיעור של 1% משווים. השאלה המהותית היא האם המדובר בתביעה שנקבע בה סעד כספי או אך סעד ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף.
המבחן לסיווגה של תביעה לצרכי אגרה כתביעה כספית או כתביעה אחרת הינו מבחן הסעד הנתבע ולא מבחן העילה שבגינה נתבע הסעד; ועל כן, אף אם עילת התביעה הינה עילת הקיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, "סעד בענייני קיפוח – מזה, וענייני האגרה – מזה", ואכן, לצורך חיוב האגרה, יש להתייחס לכל סעד המבוקש בתביעה לפי אופיו של הסעד הספציפי.
בענייננו, כאשר מוגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בו נדון ונדחה ערעורם של המבקשים על החלטתו של כב' הרשם, מדובר בגלגול שלישי, עליו יש להחיל את הלכת חניון חיפה, שלפיה יש להציג שאלה עקרונית בעלת השלכה מעבר לסכסוך הספציפי שבין הצדדים דנן.
בנסיבות העניין, צדק כב' הרשם עת קבע, כי עצם הבקשה למינויו של מומחה במקרה דנן, "מסמנת את ההליך כהליך שביסודו עתירה לסעד כספי". לא מדובר בשאלה משפטית בעלת נפקות החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך זה.
המונחים "פירוק שיתוף" ו"איזון משאבים" הינם בעלי משמעות משפטית ברורה וחד-משמעית. אם ייעתר בית המשפט לתביעת המבקשים ויורה על רכישת מניותיהם, אין בכך כל סממן של פירוק שיתוף, מאחר שאף אם בחברה משפחתית עסקינן, הרי שכשמה כן היא, חברה ולא שותפות. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [התיישנות] |
|
| תא (ת"א) 1885-07 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפירוק) נ' דוד ייני (מחוזי; ד"ר מיכל אגמון גונן; 01/06/14) - 19 ע' |
| עו"ד: יצחק מירון, עמירם בוברוב, וסיון נוימרק צוריאל, עופר לריש, שי אפק |
בתביעה שעילתה תרמית מתחיל מרוץ ההתיישנות מהמועד שבו הייתה לתובע ידיעה ממשית של עובדות התרמית. במקרה הנדון, לאור המועד בו הבשילו חשדות התובעים לכדי ידיעה ממשית, אין לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
התיישנות – חישובה – תחילת המירוץ
התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תרמית והונאה
.
בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, של תביעה שהוגשה ע"י מפרקי חברות, בגדרה הועלו טענות כנגד התנהלות בעלי השליטה בחברת האם באשכול החברות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
מרוץ ההתיישנות בתביעה שעילתה תרמית מתחיל מהמועד שבו הייתה לתובע ידיעה ממשית של העובדות המקימות את טענת התרמית, לא די בחשד ואף לא ברשלנות. כאשר מועלית טענת התיישנות נגד תובענה שמגישים מפרקים עשויות להתעורר שאלות מורכבות באשר למניין תקופת ההתיישנות וחישובה, המצריכות בד"כ בירור עובדתי, ובמקרים גבוליים יש ליתן עדיפות לזכות הגישה לערכאות. במקרה הנדון, חשדות המפרקים שהתעוררו בשלבי החקירה הראשונים לא הבשילו לכדי "ידיעה ממשית וסובייקטיבית" עד לשלב מאוחר יותר, ובשים לב אליו אין מקום לדחיית התביעה מחמת התיישנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [מקרקעין] |
|
| תא (מרכז) 10414-06-08 מנשה אלינובק נ' עירית חולון (מחוזי; צבי דותן; 01/06/14) - 28 ע' |
| עו"ד: אמנון אברהמי, הילה וינטרוב |
בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע והורה לנתבעת לשלם לו פיצויים בגין פינויו ממקרקעין ששייכים לה. נפסק, בין השאר, כי קשה להלום מצב שבו שכנו של התובע, בנסיבות זהות, ובתנאים חוזיים זהים, קיבל פיצוי מהנתבעת בגין ההשקעות שהשקיע במגרש, ואילו התובע לא יקבל פיצוי.
מקרקעין – חזקה – השבה
מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויים בגין פינויו ממקרקעין ששייכים לאחרונה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
מהראיות עולה, כי התובע היה בר-רשות במגרש, בתחילה – רשות חוזית מפורשת לתקופה קצובה של 5 שנים, ובהמשך – רשות לתקופה בלתי קצובה.
באשר לטענת השתק פלוגתא, הכרעתו האינצידנטלית של בימ"ש השלום בסוגיית זכויותיו או העדר זכויותיו של התובע במגרש יוצרת השתק פלוגתא., בנסיבות, נסתם הגולל על טענתו של התובע כי הוא היה או היה אמור להיות הבעלים של המגרש, או כי הוא אמור היה לקבלו בהיוון מלא, או בחכירה, או לצמיתות, וכיוצא באלה טענות יש לדחות את טענתו של התובע לפיה, ההסכמה האמיתית בין הצדדים היתה להקנות לו בעלות במגרש לצמיתות, וכי הסכם ההרשאה היה הסכם למראית עין.
מהראיות עולה, כי התובע היה בר-רשות במגרש, בתחילה – רשות חוזית מפורשת לתקופה קצובה של 5 שנים, ובהמשך – רשות לתקופה בלתי קצובה, הנלמדת מעצם העובדה שהתובע המשיך להחזיק ולהשתמש במגרש, משך 13 שנים נוספות, בידיעת הנתבעת ובהסכמתה; כמו גם מהסכם ההארכה, שאמנם אינו תקף בשל אי אישורו ע"י שר הפנים, אך ניתן ללמוד ממנו על כוונת הצדדים.
כאשר מן הנסיבות עולה, כי בהסתמך על הציפיה שיצר אצלו בעל המקרקעין בהתנהגותו הפסיבית, השקיע פלוני בנכס, כגון הקים מבנה או נטע נטיעות, אפשר שבית משפט יתנה את ביטול הרשות בתשלום פיצויים לפלוני על השקעותיו בנכס, לפי ערכן הריאלי.
קשה להלום מצב שבו שכנו של התובע, בנסיבות זהות, ובתנאים חוזיים זהים, קיבל פיצוי מהנתבעת בגין ההשקעות שהשקיע במגרש, ואילו התובע לא יקבל פיצוי. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [מסים] [ראיות] |
|
| עמ (נצ') 7243-07-11 פלוני א' נ' פקיד שומה (מחוזי; עאטף עיילבוני; 01/06/14) - 23 ע' |
| עו"ד: עופר טל, רנין ח'ורי |
חובת ההצדקה המוטלת על פקיד השומה מתייחסת רק להצדקת החלטתו לסטות מהפנקסים הקבילים ובחירתו במסלול שומה לפי מיטב השפיטה, להבדיל מהחובה להצדיק את גובה השומה עצמה. לפיכך בכל הנוגע לגובה השומה, לרבות מופרזותה, הנטל ייקבע על פי רישא סעיף 155 לפקודת מס הכנסה – המטיל את נטל השכנוע במלואו על שכם הנישום.
מסים – מס הכנסה – נטל ההוכחה
ראיות – נטל ההוכחה – מס הכנסה
.
המערערים הגישו הודעת ערעור על שומות בצו שהוציא להם המשיב, פקיד שומה, לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ביחס לשנות המס 2005, 2006, 2007 ו-2008, וכן על הטלת קנסות גירעון בשנות המס האמורות, ככל שאכן הוטלו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשאלת שיעור החומר שיש לייחס לעסקם של המערערים.
.
בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כלהלן:
סעיף 155 לפקודת מס הכנסה מתייחס לשני נטלים שונים: נטל השכנוע – המוטל על המערער (הנישום), ללא קשר לקבילות ספריו; ונטל ההצדקה – המוטל על כתפי המשיב (פקיד השומה) ככל שספרי הנישום לא נפסלו.
על מנת שנטל ההצדקה יוטל על המשיב, כי אז על השאלה שבמחלוקת להיות "שאלה פנקסית". בנסיבות העניין ומשלא נפסלו פנקסי המערערים – על המשיב להצדיק את החלטתו להוציא שומה לפי מיטב השפיטה.
יש לבחון במקרה שלפנינו בשלב ראשון, האם המשיב, פקיד השומה, עמד בנטל ההצדקה המוטל עליו להראות כי ההתערבות בדוחות המערערים והוצאת שומה לפי מיטב השפיטה הייתה מוצדקת, אף שפנקסי המערערים לא נפסלו, ובשלב שני, תיבחן השאלה אם המערערים עמדו בנטל השכנוע להראות כי השומה שהוצאה להם מופרזת.
מקום בו נקצבה למשיב במסגרת פקודת מס הכנסה שנה להכריע בהשגה, הרי שתקופה זו חולפת רק לאחר חצות הלילה ביום המדויק שמספרו בחודש כמספר יום האירוע שנה לאחר מכן.
במקרה זה, המשיב עמד בנטל ההצדקה המוטל עליו להראות כי ההתערבות בדוחות המערערים והוצאת שומה לפי מיטב השפיטה הייתה מוצדקת, אף שפנקסי המערערים לא נפסלו.
לא עלה בידי המערערים להוכיח מופרזות השומה שהוציא המשיב. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 26 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 1513-05-10 נידאל חוג'יראת נ' ידיעות אחרונות בע"מ (שלום; יעקב וגנר; 02/06/14) - 20 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה את תביעת התובע על פי חוק איסור לשון הרע. נפסק, כי הפרסום הרלוונטי בכתבה אינו אלא חזרה על פרסום שגורמי המשטרה היו מוסמכים ורשאים לעשותו על פי דין, או עפ"י הוראה של "רשות מוסמכת", כאמור בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – פרסומים מותרים
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בעילה של לשון הרע. תביעתו של התובע מתייחסת לכתבה בעיתון "ידיעות אחרונות", בעמוד הראשון, תחת כותרת גדולה וצבעונית שכותרתה "הנקמה במדינה: אונס נערות". הנתבעים כפרו בטענות התובע הן לגבי עצם אחריותם, ולטענה כי מדובר בלשון הרע והן לגבי הטענות כי נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מכך.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת מהכתבה שמו של התובע ניזוק והתובע הושפל ושמו הוכתם בציבור. מאחר והכתבה התבססה על מידע ופרסומים שנמסרו ממשטרת ישראל, ומאחר ומשטרת ישראל הינה רשות מוסמכת אשר רשאית לפרסם את הדברים, יש לקובע, כי הנתבעים חוסים תחת ההגנה של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.
באשר להגנת אמת דיברתי, יש לקבוע, כי הדיווח אודות מעצרו של התובע במסגרת הפרשה היה אמת, המשטרה עצרה וחקרה את התובע, בהקשר לפרשה, הוא הובא להארכת מעצר, ושמו הותר לפרסום.
גם כאשר קיים פער מסוים בין המציאות המוכחת לבין הצגתה בפרסום, עשוי המפרסם ליהנות בכל זאת מהגנת סעיף 14, אם העובדה שהועלתה בפרסום ולא הוכחה היא בגדר "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". במקרה זה יש לקבל את טענת הנתבעים כי הם האמינו באמיתות הפרסום ופעלו בתום לב.
מאחר וגם ההגנות בסעיף 13(9), 13(11), וגם ההגנה של סעיף 15 לחוק חלות בענייננו, יש לדחות את התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [ראיות] [חוזים] |
|
| תא (י-ם) 15676-05-10 גור אייל נכסים והשקעות בע"מ נ' רהיטי יושקו(1955)2004 בע"מ (שלום; יצחק שמעוני, בכיר; 01/06/14) - 14 ע' |
| עו"ד: אבנר סאלם, אעילן שמר |
ביהמ"ש קבע כי ערבותם של הנתבעים לתשלום חוב ניתנה ועודנה קיימת כדין. יחד עם זאת, מאחר והתובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, אין לחייב את הנתבעים במלוא החוב.
ראיות – מסמך בכתב – סתירתו
חוזים – חתימה – נפקותה
חוזים – חתימה – טענת האפסות
חוזים – פיצויים – הקטנת נזק
.
תביעה לחיוב ערבים להסכם שכירות לתשלום חוב בגין דמי שכירות וסכומים אחרים שלא שולמו על ידי הנתבעת.
.
בית המשפט פסק כי:
הנתבעים טענו כי נתנו את ערבותם כלפי החברה הכלכלית, ולו ידעו כי זכותו בנכס ובהסכם תומחה לאחר, לא היו מתחייבים כערבים להסכם. ואולם, הנתבעים חתמו על הסכם שעל פיו לחברה הכלכלית אפשרות להמחות את זכויותיה והם יהיו מחויבים גם כלפי חליפי המשכיר. על- כן טענתם, לפיה לא היו מודעים לאפשרות כי הזכות בנכס תועבר לאחר, אינה יכולה להתקבל. מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וככזו, על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני, לא יכולה לעמוד.
גם את טענת הנתבעים לפיה, עת חתמו על ערבותם להסכם, לא הוסבר להם ולא הודע להם כי קיימת אופציה בהסכם השכירות להמחאת ערבותם לגורם אחר, וכי כל הליך ההחתמה על דף הערבות נערך "כהרף עין", אין לקבל. קביעה זו מבוססת על ההלכה הידועה לפיה חזקה על אדם שיודע על מה הוא חותם וכי אדם החותם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה היא שאדם חתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא.
לאור האמור, יש לקבוע כי ערבותם של הנתבעים להסכם ניתנה ועודנה קיימת כדין. יחד עם זאת, מאחר והתובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק, אין לחייב את הנתבעים במלוא החוב. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [חברות] [נזיקין] |
|
| תא (חי') 1081-05-08 מתאג חברה להנדסה ולבניין בע"מ נ' חברת נתיבי מדבר השקעות ופיתוח בע"מ (שלום; אבישי רובס; 01/06/14) - 19 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש חייב חברה יזמית לשלם לחברה קבלנית בגין עבודות שביצעה במסגרת פרויקט הקמת מרכז מסחרי, אך קבע כי אין מקום להרמת מסך בחברה היזמית, ודחה את התביעה שכנגד בגין ליקויי בנייה ואיחור בביצוע העבודות.
חברות – הרמת מסך – אימתי
חברות – אחריות – אחריות אישית
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה
.
תביעה כספית בגין עבודות שביצעה חברה קבלנית עבור חברה יזמית במסגרת פרויקט הקמת מרכז מסחרי, ותביעה שכנגד בגין ליקויי בנייה בעבודת התובעת ואיחור בביצוע העבודות.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה, דחה את התביעה שכנגד ופסק:
ניתן לחייב מנהל חברה או בעל מניות שלה באופן אישי, מכוח שני מסלולים: הרמת מסך ההתאגדות; הטלת אחריות אישית עקב פעולותיו האישיות. הרמת מסך הינה פעולה קיצונית ונדירה ונדרשות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. לצורך הרמת מסך אי די בעובדה שמדובר בהתקשרות עם חברה בעלת הון דל, או בכך שהתאגיד מפר את התחייבויותיו או מנהל מו"מ שלא בתו"ל. על הנתבעת לשלם לתובעת בגין ביצוע העבודות, אך אין מקום להרמת מסך בינה לבין בעלי מניותיה או הדירקטור שלה ואין אף מקום לחיוב הדירקטור מכח אחריות אישית. מנגד, הנתבעת אינה זכאית לפיצוי בגין ליקויי בנייה, שכן מי מכר את הנכס זכאי לפיצוי רק אם שייר לעצמו את זכות התביעה, ואינה זכאית לפיצוי בגין איחור בסיום העבודות. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [חברות] |
|
| תאמ (קריות) 46799-02-12 מיכאל פליקס בן חורין נ' א.ר. מטבחים פרימיום (2011) בע"מ (שלום; עידית וינברגר; 29/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
קיים בסיס ראייתי מוצק להוכחת הטענה כי למרות שהנתבע לא היה שכיר בחברה ולא היה בעל מניות רשום בחברה, הוא היה שותף סמוי בה ולפיכך אורגן שלה. בהיותו אורגן של החברה, החייבת, ניתן לחייבו מכח דוקטרינת הרמת המסך, בשל פעילות בחוסר תום לב, שנעשתה מתוך מטרה לקפח את התובע, כנושה של החברה.
חברות – אישיות משפטית נפרדת – הרמת מסך
חברות – הרמת מסך – טענת תרמית
חברות – הרמת מסך – הקמת חברה חדשה במקום הישנה
חברות – אחריות – אחריות אישית
.
התובע מבקש לחייב את הנתבעים 3 ו- 4 בעליה המניות בחברות הנתבעות, באופן אישי בחוב הפסוק, מכח דוקטרינת הרמת המסך. כן מבקש הוא לחייב בחוב את הנתבעות 1 ו- 2, החברות החדשות שהקימו הנתבעים 3 ו- 4.
.
בית המשפט פסק כי:
כאשר חברה מנסה להתחמק מפירעון חוב פסוק, באמצעות הקמת חברות חדשות, ניתן להרים את מסך ההתאגדות בין החברות, ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד החברה החדשה. על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ניתן לקבוע, בבירור, כי הנתבעת 2 נכנסה בנעליה של הנתבעת 5, העסיקה את אותם עובדים, השתמשה באותו מפעל ובאותם סניפי מכירה, השתמשה באותו מלאי וציוד, ולא שילמה לנתבעת 5 תמורת נכסיה, למרות התחייבותה בהסכם בין השתיים. משכך, ברור כי על סמך ההלכה הפסוקה, יש לחייב את הנתבעת 2 בחוב הפסוק של הנתבעת 5 כלפי התובע.
קיים בסיס ראייתי מוצק להוכחת הטענה כי הנתבע למרות שהנתבע לא היה שכיר בנתבעת 5, ולמרות שלא היה בעל מניות רשום בחברה, הוא היה שותף סמוי בה ולפיכך אורגן שלה. בהיותו אורגן של הנתבעת 5, החייבת, ניתן לחייבו מכח דוקטרינת הרמת המסך, בשל פעילות בחוסר תום לב, שנעשתה מתוך מטרה לקפח את התובע, כנושה של החברה.
בתי המשפט פסקו, לא אחת, כי במקרים רבים עדיף להטיל אחריות אישית על אורגן בחברה, מכח "תורת האורגנים" מאשר להטילה מכח הרמת מסך ההתאגדות. יישומה של גישה זו על עובדות המקרה, מצדיק אף הוא הטלת אחריות אישית על הנתבע 4 מכח תורת האורגנים. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [ירושה] [התיישנות] |
|
| תא (נצ') 39133-08-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד עבד אלחלים ז"ל עזבונו (שלום; עירית הוד; 09/04/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
צו הירושה איננו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד והוא מכריז על זכות היורשים אשר קיימת מיום הפטירה. צו הירושה אינו יוצר זכויות ותחת זאת מכריז על זכויות קיימות. לפיכך, אין במועד בו ניתן צו הירושה בכדי להשפיע על תקופת ההתיישנות של מי שהצו הכריז על זכויותיו.
ירושה – צו ירושה – מהותו
התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – הארכתה
.
בקשה לסילוק תובענה על הסף מחמת התיישנותה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בפוסקו כי:
אין לקבל את טענת המשיב לפיה המועד בו ניתן צו הירושה הוא המועד בו נסבה הזכות וכי זהו המועד הרלוונטי למרוץ ההתיישנות. סעיף 1 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 קובע, כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". צו הירושה איננו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד והוא מכריז על זכות היורשים אשר קיימת מיום הפטירה. צו הירושה אינו יוצר זכויות ותחת זאת מכריז על זכויות קיימות. לפיכך, אין במועד בו ניתן צו הירושה בכדי להשפיע על תקופת ההתיישנות של מי שהצו הכריז על זכויותיו.
עוד טוען המשיב, כי אף לאור הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות הרי שהתביעה השנייה הוגשה טרם התיישנותה. אין מחלוקת, כי בכדי שתהיה תחולה לסעיף 15 לחוק נדרשת זהות בין התביעות. קרי, נדרשת זהות של הצדדים וזהות של העילה בשתי התובענות. אין לקבל את טענת המשיב לפיה שתי התביעות הוגשו על ידי אותם אנשים וכי אין הבדל בין מגישי התביעה הראשונה והשנייה. בענייננו, התביעה הראשונה הוגשה על ידי המנוח באמצעות משפחתו והתביעה השנייה הוגשה על ידי עזבון המנוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [בתי-משפט] [משפט חוקתי] |
|
| תא (פ"ת) 5851-05-13 אגוד ועדי בתים בע"מ נ' ש.א.מ. מרכז הגז בע"מ (שלום; איריס ארבל אסל; 13/03/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
לנוכח חובת ההנמקה בבקשת העיון ולנוכח עיקרון העל בדבר תום לב וניקיון כפיים בפנייה לביהמ"ש, על בעל דין המגיש בקשה לעיין בתיק ביהמ"ש לנמק את טעמיו האמיתיים, כך שיהיו גלויים ובהירים.
בתי-משפט – פומביות הדיון – עיון בתיקים
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות העיון במסמכים הנוגעים לעניין הנדון בבית-משפט
.
בקשה לעיון בתיק. השאלה המצריכה מענה: האם יש לאפשר למבקשת לעיין בתיק בית המשפט כאשר אינה צד בו, מעצם עיקרון פומביות הדיון, מקום שהן התובעת והן הנתבעת טוענות כי יש בעיון כדי לפגוע בפרטיותן ולהפוך את סודותיהן המסחריים לנחלת הכלל.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בפוסקו כי:
נטל ההנמקה הרובץ על כתפו של מבקש העיון הינו קל יחסית, וזאת מעצם מעמדו וחשיבותו של עקרון הפומביות. בפרשת האגודה לזכויות האזרח בישראל נקבע, כי נוכח העובדה כי הנטל לשכנע את בית המשפט מוטל על המתנגד לעיון, יכול מבקש העיון להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית שכל תכליתה לבאר לבית המשפט מהו האינטרס שלו בעיון, וזאת לצורך איזון אינטרס זה מול אינטרסים אחרים.
יוצא אפוא כי לנוכח חובת ההנמקה בבקשת העיון ולנוכח עיקרון העל בדבר תום לב וניקיון כפיים בפנייה לבית משפט, על בעל דין המגיש בקשה לעיין בתיק בית משפט לנמק את טעמיו האמיתיים, כך שיהיו גלויים ובהירים. הווה אומר, כי מבקש העיון נדרש להציג את עניינו ו/או מניעיו בהליך המבוקש לעיון, באופן כזה שבית המשפט לא יתקשה לזהות את האינטרס הטמון ביסוד הבקשה ולפעול לשם איזון מול אינטרסים נוגדים, ככל שמצא כאלה.
במקרה דנן, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להצביע על טעם לבקשת העיון בתיק. כל אשר עשתה היה לטעון בכלליות כי בעיון יהיה כדי לסייע לה הליכים אחרים – הא ותו לא. להווי ידוע שלא סגי בכך. המבקשת לא העלתה, ולו טעם מהותי אחד – בבחינת זכות או אינטרס – העלול להצביע טעם בעיון בתיק. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
| תא (ת"א) 20082-06-13 דרויש דלק נ' מדינת ישראל (שלום; אריאל צימרמן; 09/03/14) - 10 ע' |
| עו"ד: הילה ליבנה סירוטה, עומר כנען |
ביהמ"ש קבע כי סיכויי תביעה הנחזים בשלב זה דחוקים במיוחד, יחד עם מאזן נוחות הנוטה בבירור לחובת המבקש, מחייבים את דחיית הבקשה לסעד זמני.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – תנאים להענקתם
בתי-משפט – סעדים זמניים – עיכוב ביצוע פסק-דין
.
המבקש עותר לסעד זמני של עיכוב ביצוע פסק דין.
.
בית המשפט פסק כי:
המצב שלפנינו הוא נפוץ למדי: בעל נכס פועל לפינוי הנכס, ואחרי שמאמציו מוכתרים לבסוף בהצלחה, והוא מצוי כמטחווי קשת מהחזרת הקרקע לשליטתו, מתייצב מאן דהוא וטוען כי כל הליך הפינוי היה הליך סרק, שהרי הוא בעל הזכויות בנכס, ואין כל מקום לפנותו. מובן שלעתים יכול להתברר שיש צדק בטענתו זה של הטוען החדש לזכויות, אולם תדיר אינן אלא נסיון לדחות את הקץ. בין שתי האפשרויות, הרי שההליך דנן, דומה, נועד לדחיית הקץ, לא להגנה נמרצת על זכויות אמת במקרקעין.
סיכויי תביעה הנחזים בשלב זה דחוקים במיוחד, יחד עם מאזן נוחות הנוטה בבירור לחובת המבקש, מחייבים את דחיית הבקשה לסעד זמני. אך אם לא די בשיקולים אלה, חוברים אליהם כאן שני שיקולים נוספים: שיהוי, וחוסר תום לב. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [הוצאה לפועל] |
|
| עשא (עכו) 30325-05-13 פרג'יאן אלי מובילים בע"מ נ' י.ב.מ. שווק אלומניום וזכוכית בע"מ (שלום; ג'מיל נאסר; 18/02/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, לפיה חויבה המערערת (צד ג') בתשלום לזוכה, מכוח סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל. נפסק, כי החלטת רשם ההוצל"פ, ניתנה באופן מבוסס ומנומק כדבעי, ולא נמצא כל יסוד להתערב בה.
הוצאה לפועל – עיקול – חיוב של צד שלישי
הוצאה לפועל – עיקול – נכסים הנמצאים בידי צד שלישי
.
ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ, לפיה חויבה המערערת (צד ג') בתשלום למשיבה 1 (הזוכה), מכוח סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").
.
בית המשפט פסק כי:
סעיף 47 לחוק ההוצל"פ קובע לעניין "מסירת הנכסים המעוקלים" כי הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצל"פ את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצל"פ קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב- עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצל"פ בהגיע זמן פירעונם. סעיף 1 לחוק הוצל"פ מגדיר "נכס" לרבות זכות קיימת או עתידה. עפ"י הפסיקה, ניתן לעקל לא רק זכות קיימת של החייב אלא גם זכות עתידית ובלבד שמדובר בזכות ודאית, ולא סיכוי תיאורטי בעתיד לקבל כסף.
בעניינו, שילוב ההוראות הנ"ל, ובזיקה להחלטת רשם ההוצל"פ, מעלה כי המערערת הייתה מחויבת להורות לבנק הנמשך מיידית על ביטול כל השיקים המעותדים שמסרה למשיב 2, ולהעביר את תמורתם ללשכת ההוצל"פ מדי חודש בחודשו בהגיע מועד פירעונו של כל שיק ושיק. מכאן, שאין לקבל את טענת המערערת כי היה עליה להמתין עד לקבלת השיקים (המבוטלים) חזרה מהמשיב 2 כתנאי להעברת הכספים המעוקלים ללשכת ההוצל"פ או כי המערערת התכוונה להעביר את סכומי השיקים, לאחר פירעונם לתיק האיחוד.
לאור האמור, נמצא כי החלטת רשם ההוצל"פ, ניתנה באופן מבוסס ומנומק כדבעי, לאחר ששמע את ראיות הצדדים, וניתנה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ. לא נמצא כל יסוד להתערב בה. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [תעבורה] [דיון פלילי] [בתי-משפט] |
|
| תא (ביש"א) 15570-05-13 עיריית מגדל העמק נ' לילי כספין (שלום; אינעאם דחלה שרקאוי; 17/02/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
משבחרה המשיבה לשלם את חובה על פי דו"ח החניה, ולהגיש את התביעה עסקינן, שעה שהיה עליה להגיש בקשה לביטול הרשעתה בפלילים, הרי שאין לבית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים, סמכות למתן סעד כספי. רק עם ביטול ההרשעה, היה באפשרות המשיבה לפנות לבית משפט אזרחי בתביעה לסעד כספי.
תעבורה – עבירות – ברירת משפט
תעבורה – ענישה – קנסות
דיון פלילי – הארכת מועד – בקשה להישפט
בתי-משפט – סמכות – עניינית
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט לעניינים מקומיים
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט לעניינים מינהליים
.
בקשה מטעם הנתבעת לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדה ע"י התובעת מחמת העדר סמכות עניינית.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
לצורך הכרעה בבקשה יש לתת מענה לשלוש שאלות אותם העלתה המשיבה בתביעתה. השאלה הראשונה, האם לתובעת יש הזכות להישפט על העבירה נשוא התביעה, כאשר תביעתה מוגשת בסדר דין אזרחי; השאלה השנייה האם בית משפט זה הינו הפורום המתאים לדון בסעד הכספי אותו מבקשת התובעת, השבת הסכום ששולם ופיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש; בעוד השאלה השלישית, האם יש לבית משפט זה סמכות לדון בחוקיותו של התמרור אשר הוצב במקום בו בוצעה עבירת החניה.
באשר לשאלה הראשונה, בנסיבות בהן המשיבה לא הגישה בקשה להישפט במועד הקבוע בחוק, ואף לתביעתה לא צורפה כל בקשה להארכת מועד להישפט כפי שנדרש בסעיף 230 לחסד"פ - דין בקשתה להדחות על הסף.
באשר לשאלה השנייה, משבחרה המשיבה לשלם את חובה על פי דוח החניה, ולהגיש את התביעה עסקינן, שעה שהיה עליה להגיש בקשה לביטול הרשעתה בפלילים - הרי שאין לבית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים, סמכות למתן סעד כספי, נזיקי. רק עם ביטול ההרשעה, היה באפשרות המשיבה לפנות לבית משפט אזרחי בתביעה לסעד כספי.
באשר לשאלה השלישית, משעסקינן בהחלטת הנתבעת, הרשות המקומית, בהצבת התמרור, הרי השגה על החלטה זו, יש לעשות בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינם מנהליים, ולא בפני בית משפט זה. אין לכך, דין עילתה של המשיבה בעניין זה להימחק מהעדר סמכות. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [הוצאה לפועל] |
|
| ער (נצ') 10562-06-13 עלי דיאב אח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת (שלום; יוסף סוהיל; 16/02/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל באופן חלקי ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, הדוחה את בקשת המערערים ב"טענת פרעתי". נפסק, כי לא התקיים כל דיון לגופו של עניין בטענת "פרעתי" שהעלו המערערים. זהו פגם היורד לשורשו של הליך, פוגע בתחושת הצדק, וההליך ההוגן.
הוצאה לפועל – ערעור – על החלטת רשם ההוצאה לפועל
הוצאה לפועל – הליכי אכיפה – טענת פרעתי
.
ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, הדוחה את בקשת המערערים ב"טענת פרעתי", וכן ערעור על החלטת הרשמת הדוחה את בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטתה הנ"ל.
.
בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, בקובעו כדלקמן:
אין עוררין כי על רשם ההוצאה לפועל לדחות בקשות ב"טענת פרעתי" תוך התבססות על טענות חוזרות שנדחו בהחלטה קודמת, כמו כן, על הטוען "טענת פרעתי" להוכיח טענתו בהצגת עובדות וראיות לקיום פסק הדין. לפיכך, מותב זה מסכים לנימוקים לדחיית הבקשה ב"טענת פרעתי", מהטעם שנעדרת ראיה לביסוס עובדות הבקשה.
אולם, בבקשה לעיון חוזר על ההחלטה נשוא הערעור דנן, הציגו המערערים חוות דעת מודד אשר באמצותה ביקשו להוכיח, כי קיימו את פסק הדין ככתבו וכלשונו. משהוצגה בפני הרשמת ראיה חדשה, היה עליה לזמן את הצדדים ולדון בבקשה לגופה.
עם זאת, יש לדחות את בקשת המערערים למתן פסק דין באשר לטענת "פרעתי" לגופה. מן הידועות הן כי אין ערכאת הערעור דנה בממצאים שבעובדה. וכל שכן אין ערכאת הערעור דנה בגופם של ראיות, ובכלל זה חוות דעת המודד שצורפה לכתב הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 36 [ירושה] |
|
| תע (חי') 39535-07-11 ש.א. ז״ל נ' עיזבון המנוח צ.א.ז״ל (משפחה; הילה גורביץ שינפלד; 18/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: |
בעת דיון בתובענה לביטול צו קיום צוואה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, על בית המשפט לבחון שני תנאים מצטברים: א. האם קיימת עובדה או טענה שלא היו בפני בית המשפט או הרשם בעת מתן הצו ואשר יש בהן להביא למתן צו שונה מהצו שניתן; ב. האם ניתן היה להביא העובדהאו הטענה לפני מתן הצו והאם מבקש הביטול הביאה ״בהזדמנות הסבירה הראשונה״. ככלל, אי קיום תנאים אלו יוביל לדחיית הבקשה אם כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו
ירושה – צוואה – כשרות לצוות
ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת
ירושה – צוואה – פגמים
.
תובענה לביטול צו קיום צוואה בטענות שונות בהם פגם צורני, איומים, לחץ, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות הנהנה, שעזבונו הוא המשיב 1. יצוין כי צו קיום הצוואה ניתן כדין, לאחר חלוף המועד להגשת התנגדויות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התובענה מהטעמים הבאים:
צו קיום צוואה הוא כפסק דין חפצא ופועל כלפי כולי עלמא. החלוקה שבו סופית ומחייבת אפילו אם הוא מוטעה. הדרך היחידה לביטולו או לתיקונו היא בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק הירושה או בדרך של ערעור.
בהתאם לפסיקה, בעת דיון בתובענה שהוגשה על פי סעיף 72לחוק הירושה, על בית המשפט לבחון שני תנאים מצטברים: א. האם קיימת עובדה או טענה שלא היו בפני בית המשפט או הרשם בעת מתן הצו ואשר יש בהן להביא למתן צו שונה מהצו שניתן; ב. האם ניתן היה להביא העובדה או הטענה לפני מתן הצו והאם מבקש הביטול הביאה ״בהזדמנות הסבירההראשונה״ שאחרת, תידחה התובענה, אם כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט; בגדר התנאי השני בית המשפט יבחן את הזמן שחל – מעת שנודעה למבקש הביטול העובדה או הטענה ומהו הנימוק שניתן על ידי מבקש הביטול לכך שהעובדה או הטענה לא הובאו עובר למתן הצו. הדגש הוא על הנימוק ומידת סבירותו. ככל שהנימוק סביר יותר חלוף הזמן לא יהווה מכשול. גם לטיבה של העובדה או הטענה יש ליתן משקל ויש לבחון עד כמה מהותית היא למול חומרת הפגיעה בצדדים האחרים באם יתוקן הצו כמבוקש.
במקרה דנא, שלל טענות המבקשת בבקשתה, לפגם צורני, העדר כשרות לצוות, השפעה בלתי הוגנת ועוד, לא הונחו לפני הרשמת בעת שניתן צו קיום הצוואה ואכן קבלת טענות מסוג זה, ולו בחלקן, יכולות להוביל לשנות מהצו שנית. ברם, טענות המבקשת נדחו ע"י ביהמ"ש לגופן. במצב זה, אין בפי המבקשת כל טענה שאם הייתה מונחת בפני הרשמת לענייני ירושה היהבה לשנות מהצו שנית, כך שלא התקיים התנאי הראשון לעיל ויש לדחות התובענה, אף מבלי לבחון קיום התנאי השני . |
| חזרה למעלה |
|
| 37 [ירושה] |
|
| תמש (חי') 32490/07 עיזבון המנוח י. פ. ז"ל, מ.ו.פ נ' ג. א (משפחה; ש' ברגר; 08/05/14) - 34 ע' |
| עו"ד: שרון ליכט פטרן, עמית אלזם |
ביהמ"ש קיבל התנגדות לקיום צוואה מטעמים של העדר כשירות לצוות מעורבות בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת. הקביעה בדבר העדר כשירות לצוות התבססה בין היתר על חוו"ד מומחה, לפיה, בין היתר, קיים קשר ישיר בין מורכבות הצוואה, או בין "רמת הסיכון" שבה לבין היכולת הקוגניטיבית הנדרשת. כך ככל שהצוואה מורכבת יותר או לחילופין פחות "טבעית" (לדוגמה חוסר שיוויון מהותי בין יורשים פוטנציאלים, כבענייננו) הרי שהכשירות והמסוגלות הנדרשות הן ברמה גבוהה יותר.
ירושה – צוואה – תוקפה
ירושה – צוואה – כשרות לצוות
ירושה – צוואה – נהנה שנטל חלק בעריכתה
ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת
.
עתירה לקיום צוואת מנוח ומנגד התנגדות לקיום הצוואה בטענות של העדר כשירות לצוות, השפעת בלתי הוגנת ומעורבות התובעת בעריכת הצוואה. התובעת היא אלמנת המנוח מנישואיו השניים והזוכה העיקרית עפ"י הצוואה, הנתבעים הם ילדי המנוח מנישואיו הראשונים.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות מהטעמים הבאים:
הכשירות לצוות: צוואה שנעשתה "בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה - בטלה". טענה כי המצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" עוסקת במצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה לעת עריכת הצוואה. לצורך הוכחת הטענה יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה. עם זאת, ביהמ"ש יכול להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית. המבחן הקובע הוא אם היה המצווה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם. ניתן להתחשב במסגרת בחינה זו במודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, בידיעתו על היקף רכושו וזהות יורשיו ובמודעותו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. המשקל אשר יינתן לכל שיקול תלוי בנסיבות המקרה הספציפי ומשתנה מעניין לעניין.
בענייננו, צוואת המנוח נחתמה כשלושה שבועות טרם פטירת המנוח מסרטן במועד בו היה במצב בריאותי ירוד. ביהמ"ש קובע בהסתמך על חוו"ד המומחית שמינה לעניין זה, בפרט בצירוף יתר הראיות לרבות תמליל הקלטת תיעוד מעמד חתימת הצוואה, כי המנוח לא היה כשיר לצוות במועד בו נערכה הצוואה. בהקשר זה צוינה בין היתר עמדת המומחית לפיה קיים קשר ישיר בין מורכבות הצוואה, או בין "רמת הסיכון" שבה לבין היכולת הקוגניטיבית הנדרשת. ככל שהצוואה הינה מורכבת יותר או לחילופין פחות "טבעית" (לדוגמה חוסר שיוויון מהותי בין יורשים פוטנציאלים, כבענייננו) הרי שהכשירות והמסוגלות הנדרשות הינן ברמה גבוהה יותר ועל אחת כמה וכמה, נוכח מצבו של המנוח, ניתן להסיק בבירור כי לא הייתה לו יכולת קוגנטיבית מספקת על מנת להבין את הצוואה במלואה או לצפות את השלכותיה.
ואם לא די בכך, הוכחה מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה וכן בהפעלת השפעה בלתי הוגנת על המנוח לצורך עריכתה. כל אלה ביחד מובילים למסקנה לפיה אין הצוואה יכולה לעמוד. בהקשר זה צוין בין היתר, כי החוק יוצר הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה ולפיכך הדבר גורם לבטלות הוראת הצוואה שנעשתה לטובתו. המבחן לקיומה של עילה זו הינו מבחן השכל הישר כל מקרה נבחן לנסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה. דהיינו, ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר - תיפסל ההוראה המזכה אותו.כן נקבע בפסיקה, כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, יכול בנסיבות מסוימות להיחשב כהשתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול את הצוואה. במקרה דנא, מעורבות התובעת לעניין הצוואה (שהיא הזוכה העיקרית בה) כוללת פעולות רבות הן במה שקדם לחתימת הצוואה והן במעמד חתימתה, פעולות אלו חוצות את קו הגבול של פעולה בודדת שנועדה להקל על המנוח לערוך את צוואתו ועולה כדי מעורבות של ממש. זאת ועוד, משלא ניתן כל הסבר הגיוני לתוכן הצוואה, אין מנוס מן המסקנה כי זו נכתבה בשל מעורבותה של התובעת בתהליך עריכתה. מעורבות זו עולה כדי השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח בתקופה האחרונה לחייו, כשהוא חולה במחלה קשה מאוד וכשהיא מצטרפת להיעדר כשירותו של המנוח לערוך את הצוואה בשל מצבו הרפואי – המסקנה המתבקשת היא שהצוואה איננה פרי רצונו החופשי של המנוח ואין היא משקפת אומד דעתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 38 [נזיקין] |
|
| תמש (ראשל"צ) 43141-12-10 ש. צ' נ' נ.צ (משפחה; ד"ר ורדה בן שחר; 27/04/14) - 12 ע' |
| עו"ד: בן אריה |
ביהמ"ש לענייני משפחה חייב את הנתבעות (אם וביתה) בפיצוי התובעת (חמתה לשעבר של הבת) בנזק לא ממוני שהוערך ב-40,000 ₪ בגין ארוע בו תקפו הנתבעות את התובעת במקום עבודתה אשר כתוצאה ממנו לקתה התובעת בליבה.
נזיקין – עוולות – תקיפה
נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני
.
תביעה לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובעת על ידי הנתבעות – כלתה לשעבר ואימה, עקב תקיפתן אותה במקום עבודתה לאור יום לעיני לקוחות, אשר כתוצאה ממנה לקתה התובעת בהתקף לב.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
יסודות עוולת התקיפה שפקודת הנזיקין הם שימוש בכח במתכוון נגד גופו של אדם ללא הסכמתו. משהנתבעות הורשעו בפלילים בגין אירוע התקיפה בפסק דין חלוט ומשהנתבעות לא ביקשו להביא ראיות לסתור העובדות בהן הורשעו, נקבע כי הוכחו יסודות העוולה.
מומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע האלים לבין הנזק וכי נגרמה לתובעת נכות תפקודית צמיתה בשיעור של 25% בעקבות האירוע וביהמ"ש אימץ את חווה"ד. עם זאת נקבע כי התובעת זכאית לפיצויים אך ברכיב של כאב וסבל. בהקשר זה צויין בין היתר כי ברבות השנים, הרחיבה ההלכה הפסוקה את קשת השיקולים המשמשים אמות מידה לקביעת פיצוי בגין ראש נזק זה, תוך שימת לב מיוחדת לנזק הנובע מאלימות הנגרם לאדם בשל הפגיעה על ידי בן משפחתו מקום שאמורים היו לשרור יחסי קרבה ואמון מיוחדים. כן צויין, שבתי המשפט מצאו לפסוק פיצויים מוגברים ואף עונשיים בנסיבות המתאימות ובמיוחד כאשר מדובר היה באלימות מתמשכת אף אם לא נקבעה נכות תפקודית; ביהמ"ש הוסיף וציין כי שלושת השיקולים המרכזיים שנקבעו בפסיקה בקביעת שיעור הפיצוי בגין כאב וסבל הם: 1. בחינת נסיבותיה הקונרקטיות של הפגיעה נשוא התובענה; 2. בחינת משך הפגיעה (מקרה בודד, או מסכת חיים אלימה שאז יש מקום להעלאת גובה הפיצוי); השלכות עתידיות של הפגיעה כשניתן להסתייע לבחינת ההשלכות בקביעת אחוזי הנכות התפקודית שנקבעו בגין הפגיעה. יישומם של שיקולים אלו לענייננו הוביל לפסיקת פיצוי לתובעת בסך 40,000 ₪ בראש הנזק של כאב וסבל. יתר רכיבי הנזק הנטענים נדחו בהעדר תשתית ראייתית מספקת. בנוסף, הנתבעות חוייבו ב- 20,000 ₪ הוצאות משפט. |
| חזרה למעלה |
|
| 39 [משפחה] |
|
| תמש (ראשל"צ) 10369-08-10 פלונית נ' פלוני (משפחה; אילת גולן תבורי; 02/03/14) - 34 ע' |
| עו"ד: אבישי גריידי, אפרת ישראלי |
הכרעה בתביעת מזונות ותביעה רכושית. בין היתר נקבעו מזונות הקטינים על הצד ההכרחי בלבד וזאת כיוון שהאם מרוויחה פי שניים, מפוטנציאל ההשתכרות של האב, כאשר מנגד, הובא בחשבון כי האב ממעט לשהות עם הקטינים, צמצם המפגשים ואף מבטלם, כך שבפועל חלק עיקרי בטיפול הינו על האם.
משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם
משפחה – מזונות ילדים – חובת האם בתשלומם
משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
משפחה – מזונות אישה – מעשי ידיה של האשה
משפחה – מזונות אישה – זכות למזונות
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
.
הכרעה בתביעות למזונות אישה ו-3 ילדים, ובתביעה רכושית. הצדדים נישאו בשנת 1998 כדמו"י.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
מזונות הקטינים: בהתאם לחוק, אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו ובענייננו חל הדין העברי, הקובע כי חבות האב במזונות ילדיו הינה מוחלטת ככל שמדובר בצרכים הכרחיים. מעבר לכך, בצרכים הנוספים מעבר לצרכים ההכרחיים, החבות הינה על שני ההורים מכח דיני הצדקה. לעניין האם החיוב הינו לפי כלל הקדימה בדיני הצדקה, וחיובה יקום כאשר ידה משגת מעבר לפרנסת עצמה. פסיקת ביהמ"ש העליון קבעה כי בפסיקת גובה מזונות שישלם האב לילדיו, יש להתחשב גם בהכנסת האם, לצורך חלוקת נטל המזונות בין ההורים. כאשר על ההכרעה לאזן באופן ראוי בין היכולת הכלכלית של האב, היכולת הכלכלית של האם, וצרכי הילדים. בנוסף, רשאי ביהמ"ש לאמוד את סכום ההוצאות גם על פי שיקול דעתו וניסיון חייו. במקרה דנן, נפסקו המזונות על הצד ההכרחי בלבד (1,150 ₪ לכל קטין) וזאת כיוון שהאם מרוויחה פי שניים, מפוטנציאל ההשתכרות של האב, כאשר מנגד, הובא בחשבון כי האב ממעט לשהות עם הקטינים, צמצם המפגשים ואף מבטלם, כך שבפועל חלק עיקרי בטיפול הינו על האם; בנוסף ישתתף האב במחצית הוצאות החינוך ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות.
אשר לעלות המדור, בהתאם לפסיקה, חלקו של האב בעלות המדור ל- 3 קטינים הינו 50%. ברם, נוכח פסיקת דמי המזונות והוצאות נוספות עבור הקטינים, כמו גם השתכרות האב (כ-6000 ₪ נטו לחודש), ביהמ"ש הגביל את סכום המדור עד לתקרה של 2,000 ₪ לחודש.
העתירה לתשלום מזונות אישה נדחתה נוכח השתכרותה.
התביעה הרכושית: על הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג. לאחר שלא ערכו ביניהם הסכם ממון, רואים אותם ככפופים להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק בסעיף 5(א), והזכות לאיזון הינה כאשר כל אחד מהם זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים שהוחרגו בחוק.
בהתאם לחישובי המומחה שמונה לצורך הערכת שווי הזכויות הכספיות, הסוציאליות, הפנסיוניות הרשומות על שם הצדדים מגיעים לאיש כספים מן האישה. בחוות דעת המומחה הוצאו שתי אפשרויות לאיזון: אפשרות א' – איזון המשאבים בין הצדדים יערך כיום; אפשרות ב' – יאוזנו כיום רק הזכויות הנזילות, ויתרת הזכויות תאוזן במועד בו תבשיל כל זכות. מאחר שלא ניתן לחייב את היוון הזכויות מראש, כאשר טרם נתקבלו בידי האישה, נקבע כי איזון המשאבים ייערך בהתאם לאפשרות ב'.
עוד נקבע כי העסק של האיש והבית ששימש כבית המגורים הרשום ע"ש האיש הינם נכסים משותפים וברי איזון משהוקמו/נרכשו במהלך הנישואין. בהקשר זה נקבע בין היתר, כי הכסף לצורך רכישת הבית ניתן כהלוואה, ואין די בלקיחת הלוואה (להבדיל מנכס שהקבל במתנה) – כדי להפוך את הנכס, לנכס שאין לאזנו. כ"כ, הבית אינו נופל בגדר החריג שבסעיף 5(א) (3) לחוק, שכן הצדדים לא הסכימו ביניהם בכתב, שאין לאזן את שוויו. משנקבע כי הבית הינו נכס בר איזון, נקבע כי גם ההלוואה שנלקחה לצורך רכישתו משותפת לשני הצדדים, שכן השיתוף הינו גם בחובות ולא רק בזכויות. חרף עליית ערכו של הבית וירידת ערך הדולר לעומת מועד הרכישה, נקבע שפירעון ההלוואה יהא בהתאם לשער הדולר היציג כפי שנקבע בהסכם ההלוואה. ובמועד הקבוע בו, החל מהמועד בו תתקבל דרישת הפירעון. |
| חזרה למעלה |
|
| המפקח על המקרקעין |
| 40 [מקרקעין] |
|
| (נצ') 2/12 נציגות הבית המשותף מרח׳ אירוסים 21, עפולה נ' חב׳ איריסיוס 1997 בניית שאנן בע״מ (המפקח על המקרקעין; יובל וסרסרוג; 04/03/14) - 10 ע' |
| עו"ד: נתלי בן יעקב, מג'די עאבד, מיכאל עצמון |
המפקח על רישום מקרקעין פסק, כי הנתבעת אשר חתמה על חוזה פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל נחשבת כבעלים של דירה לצורך חיוב בדמי ועד בית. נפסק, כי אין לאפשר לנתבעת ליהנות ממחדליה בכך שלא חתמה על חוזה חכירה עם המנהל ולא מילאה אחר התחייבויותיה ולא פעלה לררישום הבית כבית משותף במועד, כדי לפטור אותה מתשלום דמי ועד.
מקרקעין – בתים משותפים – נציגות
.
בית המשפט נדרש לשאלה: האם הנתבעת 1 אשר חתמה על חוזה פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל נחשבת כ"בעלים" של דירה בהתאם לחוק המקרקעין לצורך חיוב בדמי ועד בית, או שמא יש לראאות את הנתבעת 2, רשות מקרקעי ישראל, כבעלת דירה לצורך תשלום החוב.
.
המפקח על רישום מקרקעין פסק כלהלן:
בחינת המערכת ההסכמית, כמו גם יתר נסיבות העניין, מובילה למסקנה לפיה הנתבעת 1 הינה "בעל דירה" לצורך תשלום דמי הועד.
אומנם מבחינה פורמאלית הנתבעת 1 חתמה אך וררק על חוזה פיתוח עם רמ"י, עם זאת אין להסתפק בבחינת כותרת ההסכם שבין הצדדים לצורך הגדרת טיב זכויותיה של הנתבעת 1, אלא יש לבחון את המערכת ההסכמית, כמו גם את נסיבות העניין כדי לעמוד על מהות זכויותיה לצורך תשלום דמי הועד.
אין לאפשר לנתבעת 1 ליהנות ממחדליה בכךשלא חתמה על חוזה חכירה עם המנהל ולא מילאה אחר התחייבויותיה ולא פעלה לרישום הבית כבית משותף במועד, כדי לפטור אותה מתשלום דמי ועד.
טענת הנתבעת 1 כי הנציגות נבחרה שלא כדין, אינה יכולה לשמש כטענת הגנה. מי שטוען כי נציגות מכהנת איננה הנציגות החוקיות צריך להוכייח קיומה של נציגות אחרת הפועלת לניהול התקין של הרכוש המשותף ואשר כלפיה מקיימים בעלי הדירות את חובותיהם. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
