|
עליון
|
| 1 [עונשין] |
|
|
עפ 436/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, י' דנציגר, צ' זילברטל; 08/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: אופיר טישלר, ד"ר חיים משגב |
המקרה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית. ביהמ"ש שב ומזכיר את הצורך בהגנה על שלומם ושלום גופם של קטינים חסרי ישע ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות מין בקטינים.
 עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי קטין
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
עונשין – ענישה – התערבות ערכאת הערעור
.
ערעור על גז"ד, במסגרתו הושתו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי בעקבות הרשעתו בעבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה החופשית, זאת בגין מעשה מגונה שביצע בקטינה כבת 8.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ס' ג'ובראן) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
המקרה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית. נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות. ביהמ"ש עמד לא פעם על הצורך בהגנה על שלומם ושלום גופם של קטינים חסרי ישע ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה אשר מבטאת את הסלידה של החברה מפגיעה בקטין והצורך להרתיע עבריינים פוטנציאליים מביצוע עבירות כאלה. כביטוי לכך, קבע המחוקק עונש מינימום של שנתיים וחצי לעבירה בה הורשע המערער, ממנו לא ניתן לסטות אלא במקרים חריגים. בענייננו, ביהמ"ש המחוזי שקל לקולה את גילו הצעיר של המערער, מצבו הנפשי ועברו הנקי והקל בעונשו אף מעבר לרף המזערי. בהקשר זה יש ליתן משקל גם לעולה מדו"ח המרכז להערכת מסוכנות ומתסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער.
ביהמ"ש הוסיף, כי אין בגילו הצעיר ומצבו הנפשי ללמד על אחריות מופחתת בגרימת העבירה. המערער ביצע את העבירה כשהיה בגיר כבן 20, ולא סבל באותה עת ממחלה או מבעיה נפשית כלשהי. עם זאת, כאמור, ביהמ"ש המחוזי נתן את הדעת לגילו הצעיר ולמצבו הנפשי כשיקולים לקולה בתוך מתחם הענישה. כן צוין כי המערער מקבל מענים רפואיים הולמים למצבו הנפשי ולנזקקותו הטיפולית במסגרת שירות בית הסוהר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [עונשין] |
|
|
עפ 6238/13 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, נ' הנדל, ע' פוגלמן; 08/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: שרית משגב, טלי גוטליב |
אף במקרים בהם תיקון 113 לא יושם כהלכתו אין הדבר מחייב בהכרח התערבות בתוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית. במקרה דנא, בהתייחס למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תקיפה והתעללות בקטינים, בצירוף הנסיבות הקשות של ביצוע העבירות בהן הורשע המערער, העונש שהוטל על המערער מתון ואף מקל, ולכן אין להתערב בו.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התעללות בקטין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – תיקון 113
.
ערעור על גז"ד, במסגרתו הושת על המערער עונש של 38 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי בעקבות הרשעתו בעבירות של תקיפה והתעללות בילדיו הקטינים באמצעות הטלת עונשים שונים.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ס' ג'ובראן) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
אמנם הוראות תיקון 113 לא יושמו בענייננו במלואן, בייחוד חובת ההנמקה בסעיף 40יד לחוק העונשין. ברם, הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שריר וקיים גם לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין ואף במקרים בהם תיקון 113 לא יושם כהלכתו אין הדבר מחייב בהכרח התערבות בתוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית. בחינת התוצאה העונשית בענייננו, בהתייחס למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות תקיפה והתעללות בקטינים, בצירוף הנסיבות הקשות של ביצוע העבירות בהן הורשע המערער, מובילה למסקנה כי העונש שנגזר על המערער מתון אם לא מקל ולכן אין להתערב בו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [משפחה] [פרשנות] [בתי-משפט] |
|
|
בעמ 2783/14 פלוני נ' פלונית (עליון; ד' ברק ארז; 08/06/14) - 5 ע'
|
| עו"ד: אנה פיגלמן, אלכסנדר כהן, גדעון היכל |
הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. היא אינה מעוררת שאלה כללית והיא נסבה בסופו של יום על מחלוקת קונקרטית בנוגע לאופן חישוב מזונותיו של קטין. כן לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין. מבלי לקבוע מסמרות, ציין ביהמ"ש כי התחשבות בהוצאותיהם של ההורים אינה מנוגדת לאמור בסעיף 3א לחוק המזונות.
משפחה – מזונות ילדים – חובת ההורים בתשלומם
פרשנות – מונחים – הכנסותיהם
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בר"ע על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בת"א, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעורם של המשיבים בעניין חישוב סכום מזונות קטין שלא חל עליו הדין האישי. יצויין כי בשולי הדברים, העיר ביהמ"ש המחוזי כי חלוקת התשלום בגין צרכי הקטין ביחס של 75% למבקש ו-25% למשיבה תואמת את המודל שהוצע ב-ע"מ (מחוזי ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני (31.8.2008) (להלן: עניין פלוני), בשים לב לכך שהקטין נמצא במשמורתה של המשיבה במשך 75% מהזמן ובמשמורתו של המבקש במשך 25% מהזמן.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. היא אינה מעוררת שאלה כללית והיא נסבה בסופו של יום על מחלוקת קונקרטית בנוגע לאופן חישוב מזונותיו של קטין. כן לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין.
לעניין טענת המבקש בהתייחס לעניין פלוני, נקבע כי המקרה דנן אינו המקרה המתאים לדיון בפסה"ד בעניין פלוני, שכן ביהמ"ש המחוזי נדרש למודל זה אגב אורחא בלבד. עם זאת, מבלי לקבוע מסמרות, ציין ביהמ"ש כי התחשבות בהוצאותיהם של ההורים אינה מנוגדת לאמור בסעיף 3א לחוק המזונות, והיא מתחייבת לכאורה מפרשנות תכליתית של המונח "הכנסות" בהקשר דנן. ניתן לסבור כי ישנן דרכים שונות למימוש המעשי של ההתחשבות בהוצאותיהם של ההורים לצורך חלוקת נטל מזונות הילדים, וההכרעה בנוגע לדרך המיטבית לעשות כן, בין אם על פי המודל שהוצע בעניין פלוני ובין אם בדרך אחרת, אינה נדרשת בענייננו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 4 [תכנון ובנייה] [מסים] [פרשנות] |
|
|
ברמ 6195/13 דפנה רביד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, א' גרוניס; 08/06/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: אירנה טויב, מוטי איצקוביץ' |
ביהמ"ש העליון קובע כי אין ליתן פטור מתשלום היטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, בגין "בניה או הרחבה של דירת מגורים", במקרים בהם קיימת דירת מגורים ששטחה עולה על 140 מ"ר באותם המקרקעין ולעניין זה, אין נפקות לשאלה האם מדובר בבניית יחידת דיור נפרדת או בהרחבה לדירה הקיימת.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – פטור
מסים – היטלים – היטל השבחה
פרשנות – דין – חוק התכנון והבניה, תשכה-1965
.
בר"ע שנדונה כערעור. המבקשת מעוניינת לקבל פטור מתשלום היטל השבחה על בניית יחידת דיור נוספת עבור ילדיה בשטח הקטן מ-140 מ"ר, שתיבנה על אותם מקרקעין בהם יש בבעלותה דירת מגורים ששטחה עולה על 140 מ"ר. סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, מאפשר הענקת פטור מתשלום היטל השבחה לבעל נכס בגין "בניה או הרחבה של דירת מגורים" עבור מגורי האדם או קרובו בהיקף של עד 140 מ"ר. המחלוקת: האם הפטור הניתן בסעיף זה יינתן בגין כל בנייה של יחידה נוספת ובלבד ששטחה של היחידה נופל מ-140 מ"ר או שמא הפטור יינתן רק בגין בנייה עד להיקף של 140 מ"ר עבור הנכס הקיים והיחידה הנוספת במשותף? ברקע הדברים, נמצאת גם השאלה האם לצורך הענקת הפטור יש חשיבות לעובדת בעלותו של מקבל הפטור בנכסים נוספים והאם יש חשיבות למיקומם של אותם נכסים.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת הנשיא א' גרוניס והשופט ע' פוגלמן) דחה את הערעור ופסק:
אין ליתן פטור מתשלום היטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, בגין "בניה או הרחבה של דירת מגורים", במקרים בהם קיימת דירת מגורים ששטחה עולה על 140 מ"ר באותם המקרקעין ולעניין זה, אין נפקות לשאלה האם מדובר בבניית יחידת דיור נפרדת או בהרחבה לדירה הקיימת.
פרשנות זו עולה עם לשון החוק ועם האיזון הראוי בין התכלית הסוציאלית של הפטור – עזרה לאזרחים בשיפור תנאי מגוריהם והקלה על מצוקת הדיור (אשר ביסודו, מונח הרעיון של התחשבות במי שמבצע בנייה בהיקף נמוך יחסית, ועל כן דירת מגוריו אינה נחשבת לנכס יוקרה), לבין התכלית הכללית של דיני היטל ההשבחה – שעניינם תרומה לקופת הציבור באותם מצבים שבהם אדם מקבל בפועל "מתת" נוספת על דרך הרחבת זכויות בנייה קיימות מבלי שהשקיע ברכישתן דבר.
השופטת ברק-ארז מוסיפה, כי לגישתה, במקרה בו קיימת דירת מגורים ששטחה אינו עולה על 140 מ"ר, ומתבצעת בנייה במגרש ריק, קרי, במקרקעין אחרים, יינתן פטור מהיטל השבחה לבנייה במגרש הריק עד להיקף המשלים את שטח דירת המגורים ושטח הבנייה החדשה יחדיו ל-140 מ"ר. הנשיא גרוניס והשופט פוגלמן הותירו סוגייה זו של בניית דירת מגורים נוספת, שלא באותם המקרקעין, בצריך עיון. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [חברות] |
|
|
רעא 380/14 יעקב כהן, עו"ד נ' איתן ארז, עו"ד (עליון; נ' סולברג; 06/06/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: נועה טלבי לייפנברג, טובה פריש, אבנר כהן |
המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים בהם יש ליתן אישור להגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד (מפרק קודם של חברה) לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות, ולא היה הכרח לצרף את בעל התפקיד כצד לבקשה לאשר את הגשת התביעה. עם זאת, ככלל, ראוי לבימ"ש לשמוע את בעל התפקיד בטרם ייעתר לבקשה להגיש תביעה כאמור.
חברות – פירוק – עבירות שנתגלו בפירוק
חברות – פירוק – תביעה בשם החברה
חברות – פירוק – בעל תפקיד
.
המבקש שימש כמפרק חברה עד להעברתו מתפקידו והחלפתו במפרק הנוכחי (המשיב 1) בעקבות פגמים בהתנהלותו, וזאת במסגרת פסק דין. בימ"ש המחוזי אישר למפרק הנוכחי להגיש תביעה אישית נגד המבקש על נזקים שלטענתו גרם לקופת הפירוק, וזאת במעמד צד אחד. בהמשך הגיש המפרק הנוכחי בקשה למתן הוראות לחיוב המפרק הקודם לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות (להלן: הפקודה). בקשת המבקש לביטול ההחלטה להגיש נגדו תביעה אישית בטענה כי לא היה צד לבקשה, נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' סולברג) דחה את הבקשה ופסק כי:
בימ"ש עמד על הליך הגשת תביעה בשם החברה על ידי המפרק הנוכחי לפי סעיף 307(א)(1) לפקודה הטעוּן אישור מבימ"ש, בציינו כי ככלל, בימ"ש יטה לכבד את שיקול דעת המפרק ולאשר את בקשתו, כל עוד זו סבירה בנסיבות העניין, ובהתאם לתשתית הראייתית הקיימת ולמשאבים הנדרשים לניהול התביעה. אין במתן אישור מבימ"ש כדי לרמוז על סיכויי התביעה לגופה, משום שהרף הנדרש לשם מתן האישור הוא נמוך - הוכחה שהתביעה אינה מופרכת על פניה. למפרק (לשעבר) אין חסינות מתביעה, או זכות מוקנית מיוחדת בהליך זה.
בימ"ש עמד גם על הליך הגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה הטעון אישור מבימ"ש, בציינו כי האישור ינתן רק כאשר יוּכח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לחובת בעל התפקיד. בימ"ש עמד על מכלול השיקולים הרלוונטיים שבימ"ש ישקול במתן אישור להגשת תביעה כאמור וציין כי הרף הנדרש לצורך קבלת אישור להגשתה גבוה מן הרף הנדרש לצורך קבלת אישור לתביעה לפי סעיף 307(א)(1) לפקודה, נוכח ההבדל בתכליות שבבסיס הדרישה לאישור בימ"ש. עוד ציין בימ"ש כי בבקשת אישור להגיש תביעה לפי סעיף 307 לא יוזמן הנתבע, ככלל, להשמיע את טענותיו. עם זאת, לצורך הוכחת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית במסגרת בקשה לאישור לפי סעיפים 373-374, בעל התפקיד, ככלל, יהיה צד להליך.
במקרה דנן קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המבקש, כך שהאישור ניתן לפי רף ההוכחה המחמיר הנדרש בתביעה נגד בעל תפקיד, והפגיעה בזכות הדיונית של המבקש מחמת אי-צירופו כמשיב לבקשה, אינה משמעותית ולמבקש אף יהיה יומו להעלות את כל טענותיו בתגובתו לבקשה לגופה; כמו כן, התביעה הוגשה על-ידי המפרק הנוכחי הפועל לטובת החברה ונושיה וללא אינטרס אישי; המפרק הקודם כבר הועבר מתפקידו ולא קיים חשש להכבדה עליו באופן שיפגע במילוי תפקידו; אין בידי בימ"ש סנקציות חלופיות אפקטיביות; הכנ"ר מצדד בעמדת המפרק הנוכחי; צירוף המבקש כצד לבקשה היה עלול לעקר סעד זמני שנתבקש. נוכח מכלול השיקולים האמור, פסק בימ"ש כי העניין דנן בא בגדר המקרים החריגים בהם יש ליתן אישור להגשת תביעה נגד בעל תפקיד וכי לא היה הכרח לצרף את המבקש כצד לבקשה לאשר הגשת תביעה אישית נגדו. עם זאת, ככלל, ראוי לבימ"ש לשמוע את בעל התפקיד בטרם ייעתר לבקשה להגיש תביעה לפי סעיפים 373-374 לפקודה. בימ"ש ציין, מבלי לטעת מסמרות, כי אין סיבה להחריג מכלל זה תביעות של בעל תפקיד נגד בעל תפקיד אחר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [דיון אזרחי] |
|
|
רעא 3882/14 צוריאל סאלם נ' עיזבון המנוח גרשון ולכינסקי ז"ל (עליון; נ' סולברג; 05/06/14) - 5 ע'
|
| עו"ד: לירן שגב, ישי חגי |
אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשק"ד הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים. לא נמצא כי הבר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות בצו זמני על מניעת פינויו מביתו, נמנית עם אותם חריגים.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – ערעור
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה
.
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות בצו זמני על מניעת פינויו מביתו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הלכה פסוקה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט במצבים חריגים. לא נמצא כי הבקשה דנן נמנית עם אותם חריגים.
עניינו של המבקש נדון לפני שלוש ערכאות שונות. בכל הערכאות ניתנו החלטות מנומקות לפיהן אין למבקש זכויות כלשהן במבנה. נקבע כי היתר המגורים לאמו של המבקש איננו זכות העוברת בירושה. גם הסעדים כלפי ממ"י התבקשו עוד בעבר ונדחו מחמת העדר סמכות עניינית. בצדק נקבע כי על המבקש לעבור משוכה גבוהה להוכחת טענותיו, ובצדק נקבע כי סיכויי תביעתו אינם מן המשופרים. נוכח מצב זכויותיו הלכאורי של המבקש, דומה כי גם לדרישותיו הכספיות אין סיכויים רבים להתקבל.
אשר למאזן הנוחות. אין לכחד, פינויו של המבקש מהמבנה בוודאי יפגע בו. יחד עם זאת, נוכח ריבוי ההליכים וההחלטות השיפוטיות שבהן נפסק נגד עמדתו של המבקש, ולאור העובדה כי הוא עצמו מציע סעדים חלופיים במישור הכספי, נראה כי אין הצדקה להמשיך ולהאריך את המועד שנקבע לפינויו. זאת ועוד, בקשת המבקש למתן צו מניעה הוגשה בשיהוי ניכר וזמן קצר בלבד לפני מועד הפינוי שנקבע. גם הבקשה דנא הוגשה ביום שנקבע לפינוי המבקש מהמבנה.
בנסיבות הללו נראה כי החלטת ביהמ"ש המחוזי מעוגנת כדבעי בתשתית העובדתית והמשפטית, ואין הצדקה להיעתר לבר"ע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 7 [מסים] [רשויות מקומיות] [בתי-משפט] |
|
|
ברמ 7165/11 המועצה המקומית אזור נ' מפעל הפיס (עליון; ח' מלצר; 05/06/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: אורי דויטש, אלדד פרקש, יורם מושקט, מנחם אברהם |
בימ"ש פסק כי אין מקום ליתן רשות ערעור בשאלת סיווג נכס לצרכי ארנונה ששוכר המשיב ויישום הדין בנסיבות המקרה. בנוסף, נפסק כי המבקשות נמנעו מלפעול לשינוי או ביטול סיווג מלכ"ר בצו הארנונה של מבקשת 1, וכי אין סמכות לדון בטענות בדבר אי חוקיות של צו ארנונה בהליך ערעורי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה.
מסים – ארנונה – ערעור
מסים – ארנונה – סיווג נכס
רשויות מקומיות – ארנונה – סיווג נכסים
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המשיב, המוכר כמלכ"ר, מחזיק בנכס שהוא שוכר באזור התעשייה של המבקשת 1 (להלן: הנכס). עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים, בגדרו התקבל ערעור מנהלי שהגיש המשיב על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד המבקשת 1, שדחתה את השגות המשיב לעניין סווג הנכס. בימ"ש קמא קבע כי את הנכס יש לסווג כמלכ"ר, בהתאם לאמור בצו הארנונה של מבקשת 1.
.
בית המשפט העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
רשות ערעור בגין חיובי ארנונה, תינתן ככלל רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר נוצר דפוס הדורש הבהרה בגין פסיקות סותרות בבתי המשפט המחוזיים. שאלת סיווגו של נכס פלוני לצורכי ארנונה איננה מעלה, ככלל, סוגיה משפטית עקרונית שתצדיק מתן רשות ערעור, שכן הלכה היא כי הסיווג נעשה לפי מאפייניו של הנכס הספציפי וצו הארנונה החל עליו. המקרה דנן איננו יוצא מן הכלל. טענות המבקשות מתמקדות בשאלת סיווג הנכס ובשאלת יישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. בנסיבות אלו, אין עילה למתן רשות ערעור, אפילו אם בערכאות קמא נפלה טעות ביישום הדין.
גם לגופו של עניין, הבקשה נדחתה. בימ"ש קמא לא התעלם מההלכה הפסוקה, הקביעות בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) והמבחנים הנוהגים כיום לעניין סיווג נכס לצורכי ארנונה, שלפיהם הקריטריונים לקביעת ארנונה הם: סוג הנכס, השימוש שנעשה בו ומיקומו, בעוד שסיווג נכס לצרכי ארנונה המבוסס באופן בלעדי על זהות המשתמש בנכס איננה לגיטימית. אלא שבנסיבות המקרה, ובעיקר שחרף סעיף 8(א) לחוק ההסדרים הנ"ל, המבקשות נמנעו מלנסות לפעול לשינוי או ביטול סיווג מלכ"ר בצו הארנונה, לא היה מנוס מקביעת בימ"ש קמא לפיה שעה שבצו הארנונה מופיע סיווג רלבנטי כלשהו, יש לפעול על פיו. קביעה זו עולה בקנה אחד עם הלכת מרסייה שלפיה כאשר נדרשת, לפי צו הארנונה, הכרעה בינארית לגבי נכס פלוני בין שני סיווגים, נוטה הכף לעבר הגדרה פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו מאשר לקטגוריה שיורית שבו.
הימנעות בימ"ש קמא מלהורות על ביטול סיווג מלכ"ר בצו הארנונה, נכונה בנסיבות המקרה, אף בשים לב לאופי ההליך שהתנהל. טענות בדבר אי חוקיות של צו ארנונה אינן ממין הטענות שבימ"ש מוסמך לדון בהן בהליך ערעורי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה. לפיכך, אין להידרש לטענות של המבקשות בעניין אי חוקיות סיווג מלכ"ר בצו הארנונה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 8 [דיון פלילי] |
|
|
רעפ 6787/13 עאדל חבוס נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 05/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: טליה נעים, ישר יעקובי |
החלטותיו של עורך הדין ביחס לאופן ניהול הגנתו של המבקש היו אפשריות (אף אם בדיעבד יתכן שהיו שגויות, או לא מיטביות), ומכל מקום אין מדובר בסיטואציה של כשל בייצוג. על מנת שטענת כשל בייצוג תתקבל על הטוען לה לעמוד במבחן סיבתי-תוצאתי, ולהוכיח כי קיימת אפשרות סבירה לכך שאלמלא אותו כשל הייתה תוצאת ההליך משתנה.
דיון פלילי – ייצוג – כשל בייצוג
.
המבקש הורשע בביצוע עבירות ע"פ חוק המע"מ ונגזר דינו. ערעור המבקש על שני רכיבי פסק הדין, נדחה. במסגרת זו נדחתה גם טענת המבקש בדבר כשל בייצוג. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הבקשה דנא איננה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. גם לגופם של דברים אין הצדקה לקבלת הבקשה.
כפי שנפסק, תורת המשפט גוונים רבים לה, ועל כן מה שנראה בעיני פרקליט אחד כמחדל או כניהול כושל של ההגנה, אינם בהכרח כאלה, הואיל ואפשר גם אפשר שלאי-חקירה של עד פלוני או אי זימונו של עד פלמוני קדמה מחשבה כי דווקא דרך זו תשרת טוב יותר את עניינו של הלקוח. כך נפסק כי אף אם במקרים מסוימים ישנה תשובה אובייקטיבית אחת נכונה לדילמה מקצועית, אזי חשיפתה באופן רטרואקטיבי – בבחינת חוכמה שלאחר מעשה – אינה מלמדת בהכרח על קיומו של כשל בייצוג העולה כדי עיוות דין המצדיק את זיכוי הנאשם או את החזרת התיק לדיון נוסף בפני הערכאה הדיונית. במקרה הנדון נראה כי החלטותיו של עורך הדין ביחס לאופן ניהול הגנתו של המבקש היו אפשריות (אף אם בדיעבד יתכן שהיו שגויות, או לא מיטביות), ומכל מקום אין מדובר בסיטואציה של כשל בייצוג.
על מנת שטענת כשל בייצוג תתקבל, על הטוען לה לעמוד במבחן סיבתי-תוצאתי, ולהוכיח כי קיימת אפשרות סבירה לכך שאלמלא אותו כשל היתה תוצאת ההליך משתנה. במקרה הנדון, הכרעת הדין התבססה על מארג ראייתי מפורט שנותח בדקדוק רב והוביל למסקנה הבלתי נמנעת כי יש להרשיע המבקש. משכך – אין ממש בטענת בא-כוחו הנוכחי של המבקש כי התוצאה המשפטית היתה משתנה לו היתה מנוהלת הגנת המבקש בצורה שונה. לא נמצא גם בסיס לטענת ב"כ המבקש כי אין להתנות טענות של כשל בייצוג בעמידה במבחן הסיבתי-תוצאתי ויש להסתפק רק בבחינת חומרת הכשל בייצוג. טענה זו אין לקבל נוכח הסתירה שיש בה להלכה הפסוקה ולהגיון הרב העומד בבסיסה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 9 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 3923/14 מדינת ישראל נ' צבאח צאנע (עליון; א' רובינשטיין; 05/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: סיוון רוסו, ניר פוגל |
הבקשה להארכת מעצר דינה להתקבל. עבירות סמים משמיעות סיכון לביטחון הציבור המעביר את נטל הראיה אל הנאשם; ובכמות הגדולה שנתפסה – מקל וחומר. התסקירים לא סייעו למשיבים. ואולם, ובמיוחד בהתחשב בכך שהעדים כולם אנשי רשות, יש מקום להחשת הדיונים באופן שיאפשר לסיים את התיק במהלך ההארכה הבאה.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בפרשה שעניינה קשירת קשר לייבא סמים מסוכנים לישראל. הבקשה דנא היא להארכת מעצרם של המשיבים 2-3 (המשיב 1 הסכים לבקשה) לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
עסקינן בחבילות חשיש במשקל כולל של 72.4 ק"ג שנתפסו. אין צורך להכביר מלים על משמעותה, גם בדיני המעצרים, של כמות סם כזו, ועסקינן בבעלי עבר פלילי. המחוקק הביע דעתו בסעיף 21(א)(1)(ג)(ד) לחוק המעצרים, כי עבירות סמים משמיעות סיכון לביטחון הציבור המעביר את נטל הראיה אל הנאשם; ובכמות מעין זו – מקל וחומר. התסקירים לא סייעו למשיבים 3-2. ואולם, ובמיוחד בהתחשב בכך שהעדים כולם אנשי רשות, יש מקום להחשת הדיונים באופן שיאפשר לסיים את התיק במהלך ההארכה הבאה. תפקידו של בימ"ש זה בכגון דא הוא בקרת ההליך. חזקה על ביהמ"ש המחוזי שיתן דעתו בישיבות הקרובות לתוספת מועדים בהמשך ככל הנחוץ. בנתון לכך מתקבלת הבקשה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 10 [עבודה] [משפט מינהלי] |
|
|
בגץ 3599/14 גרשון שויטלו נ' המועצה הדתית הוד השרון (עליון; י' דנציגר, ע' פוגלמן, צ' זילברטל; 05/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: |
התערבות בג"ץ בפס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד ובהתקיים שני תנאים מצטברים: קיומה של טעות משפטית מהותית בפסה"ד ושיקולי צדק המחייבים התערבות. מקרים, כבענייננו, בהם אפשרית פרשנות לכאן או לכאן לפיתרון הסוגיה שבמחלוקת, לא ייכנסו בדרך כלל לגדרי "טעות משפטית מהותית". מכל מקום, התערבות ביה"ד לעבודה בהחלטות הממונה על השכר צריכה להישמר למקרים חריגים בהם יתגלה בהן פגם מהותי היורד לשורשו של עניין.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ
משפט מינהלי – רשות מינהלית – הממונה על השכר
.
עתירה המכוונת כנגד פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה, בגדרו התקבל ערעור המדינה על פס"ד של ביה"ד האזורי לעבודה ונקבע כי יש מקום לחייב את העותר בהשבת סכומים ששולמו לו במשך שנים כתוספת שכר חריגה בגין ביצוע שני תפקידים בפועל.
.
בג"ץ (מפי השופט י' דנציגר) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים:
התערבות בג"ץ בפסקי דין של ביה"ד הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד ובהתקיים שני תנאים מצטברים: קיומה של טעות משפטית מהותית בפסה"ד ו-שיקולי צדק המחייבים התערבות. מקרים, כבענייננו, בהם אפשרית פרשנות לכאן או לכאן לפיתרון הסוגיה שבמחלוקת, לא ייכנסו בדרך כלל לגדרי "טעות משפטית מהותית". מכל מקום וכפי שקבע ביה"ד הארצי לעבודה, אין מקום שביה"ד יעמיד שיקול דעתו במקום שיקול דעת הממונה על השכר, וכי התערבות בהחלטות הממונה על השכר צריכה להישמר למקרים חריגים בהם יתגלה בהן פגם מהותי היורד לשורשו של עניין. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, בשים לב לתוצאה אליה הגיע הממונה על השכר בעניינו של העותר – השבה חלקית של התוספות ששולמו לעותר – ספק אם המקרה דנן הינו מקרה שהצדיק התערבות בהחלטותיו ובשיקול דעתו של הממונה על השכר.
צוין כי העובדה שמדובר בתוצאה קשה עבור העותר, אשר מוצא עצמו בחלוף שנים מחויב בהשבה של עשרות אלפי שקלים למועצה הדתית, על אף שמילא במשך תקופה ארוכה שני תפקידים בה איננה מצדיקה כשלעצמה התערבות משיקולי צדק, וממילא מדובר בשני תנאים מצטברים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 11 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 3730/14 מדינת ישראל נ' טארק דוויק (עליון; צ' זילברטל; 05/06/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: ארז בן ארויה, יעקב קמר, מירב זמיר |
גם אם הפנייה לשירות המבחן נעשתה לצורך בירור בקשת המשיב לאפשר לו לצאת לעבודה, חובתו הייתה להתייחס לתמונה המלאה. ראוי שלנגד עיני ביהמ"ש תימצא חוו"ד שתגובש ע"פ מיטב ההכרה המקצועית של קצין המבחן מבלי שזה יידרש להתעלם מנתונים המדליקים אצלו "אור אדום" באשר לעצם האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, רק מכיוון שבעבר הוחלט על שחרור.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
ערר על החלטת מביהמ"ש המחוזי, בגדרה דחה את בקשת העוררת לעיון חוזר וקיבל את בקשת המשיב לעיון חוזר. בהחלטה נקבע כי המשיב, המצוי במעצר בית, רשאי לצאת לעבודה בליווי מפקח. ביהמ"ש ביקר את תסקיר המעצר שהוגש, שכן לשיטתו שירות המבחן התייחס לשאלות אחרות מהשאלה שהופנתה אליו ( – שירות המבחן, שנתבקש לבחון הקלה בתנאי מעצר הבית של המשיב כך שיוכל לצאת לעבודה, מצא כי לא רק שאין מקום לאפשר הקלה זו, אלא גם כי קיים קושי משמעותי בהמשך שהיית המשיב בכל חלופת מעצר שהיא. לפיכך המליץ על מעצר המשיב עד תום ההליכים).
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בחלקו:
גם אם הפנייה לשירות המבחן נעשתה לצורך בירור בקשת המשיב לאפשר לו לצאת לעבודה, חובתו הייתה להתייחס לתמונה המלאה, שכן בשלבים קודמים של ההליך לא הוכן תסקיר מעצר. גם אם מדובר בנאשם ששוחרר ומעורבות שירות המבחן נדרשה רק בהמשך – הרי שככל שקצין המבחן מצא שנשקף מאותו נאשם סיכון שחלופת המעצר אינה מאיינת באופן סביר, חובה עליו להביא את הדברים לידיעת ביהמ"ש והתביעה. אכן, ההחלטה הסופית מסורה תמיד לביהמ"ש, אך ראוי שלנגד עיניו תימצא חוו"ד שתגובש ע"פ מיטב ההכרה המקצועית של קצין המבחן מבלי שזה יידרש להתעלם מנתונים המדליקים אצלו "אור אדום" רק מכיוון שבעבר הוחלט על שחרור.
אם כן, גם אם נתבונן על המקרה דנא רק בגדר דלת אמות בקשת המשיב לאפשר לו לצאת לעבודה, ההחלטה בעניין זה בהכרח צריכה להביא בחשבון את הערכת המסוכנות הכלולה בתסקיר. מקום בו שירות המבחן הגיע למסקנה כי קיים קושי משמעותי לבוא בהמלצה על שהיית המשיב בחלופת מעצר באשר היא, ברי כי יש להביא זאת במניין השיקולים כשנבחנת האפשרות להקל בתנאי שחרורו. להערכת שירות המבחן בדבר מסוכנות המשיב והאפשרות להפיגה יש להתייחס בכובד ראש. עמדה זו נתמכת בנתונים נוספים, שכולם יחד אינם מאפשרים להיענות לבקשת המשיב להקל את תנאי שחרורו.
מנגד, אין להיענות לבקשת העוררת בדבר מעצרו בפועל של המשיב. מאז החליט בימ"ש קמא על שחרורו בתנאים, לא דווח על הפרת התנאים ולא נוצרה כל נסיבה חדשה שיש בה כדי להצדיק החזרת המשיב לבית המעצר. אכן, עובר לשחרור המשיב לא הונחה בפני ביהמ"ש עמדת שירות המבחן וזו הוגשה רק לאחרונה. אלא שאין מדובר בנסיבה חדשה. שירות המבחן אישש את חשש המדינה, שהיה קיים עוד קודם לכן, בדבר מסוכנות המשיב, אך ניתן היה לערור על החלטת השחרור ולטעון שלא היה מקום להורות על שחרור בטרם הוגש תסקיר מעצר - הדבר לא נעשה. ועוד, מעצרו מחדש של נאשם ששוחרר בתנאים אינו מהלך שיינקט בנקל ונדרש קיומן של נסיבות בעלות משקל להצדיק צעד זה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 12 [בתי-משפט] |
|
|
דנפ 8512/13 מדינת ישראל נ' ניקולאי מצגורה (עליון; מ' נאור; 05/06/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: ד"ר אלקנה לייסט, איתמר גלבפיש |
אין מקום לקיום דיון נוסף בפסק דין בו הורשע המשיב בהריגה. בפסק הדין לא נקבעה הלכה המצדיקה דיון נוסף בה, ולשאלות בהן עוסקת הבקשה לא תהא השפעה מעשית על המשיב.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
בתי-משפט – דיון נוסף – תנאים לקיומו
.
עסקינן בבקשת המדינה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בימ"ש העליון בו נדחה ערעורו של המשיב על פסק דין של בימ"ש המחוזי, בו הורשע בהריגה. ההרשעה התבססה על ראיות שונות, ובכלל זה טביעות נעל שנמצאו בזירה.
.
בית המשפט העליון (המשנָה לנשיא מ' נאור) דחה את הבקשה ופסק כי:
לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, ניתן להיענות לבקשה לקיום דיון נוסף רק מקום שההלכה שנפסקה בבימ"ש העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת או שמדובר בהלכה אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף. הליך של דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר, ואין די בכך שהלכה שנפסקה סותרת הלכה קודמת או שיש בה חשיבות, אלא יש לבדוק האם יש הצדקה עניינית להביא את הנושא לדיון נוסף. במקרה זה לא נקבעה בפסק הדין נושא הבקשה הלכה המצדיקה דיון נוסף בה.
בפסק הדין נושא הבקשה הוחלט להותיר את הרשעת המשיב על כנה אף בהתעלם ממשקלן של טביעות הנעל שנמצאו בזירה. הבקשה עוסקת בשאלות הנוגעות למשקלן ולקבילותן של השוואת טביעות נעל באופן כללי. לשאלות אלה לא תהא כל השפעה מעשית על עניינו של המשיב. הלכה היא כי הליך הדיון הנוסף לא נועד למתן פתרון לשאלות תיאורטיות שהכרעה בהן לא תשפיע על זכויות בעלי הדין. די בכך כדי להוביל למסקנה כי אין להורות על קיומו של דיון נוסף. אין בטענה כי לקביעות שנקבעו בפסק הדין עשויה להיות השפעה על מקרים אחרים או על דינן של ראיות אחרות כדי לשנות מסקנה זאת. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 13 [דיון פלילי] [נוער] |
|
|
בשפ 3877/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; א' רובינשטיין; 05/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: יחיא מוסטפא, סיוון רוסו |
ה"אחריות" להימשכות ההליך נחלקת בין המדינה לסניגוריה. יתכן שבמקרים כאלה על ביהמ"ש, במיוחד כשמדובר בקטינים עצורים ונוכח הוראת המחוקק, לנקוט יד תקיפה כלפי הצדדים, כדי שלא לאפשר להליך להימשך יתר על המידה.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
נוער – שפיטה – מעצר
.
בקשה להארכת מעצרו של המשיב, קטין, ב-45 ימים או עד למתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי לנוער, לפי המוקדם. הפרשה עניינה יידוי אבנים ובקבוק תבערה בחבורה אל כלי רכב ופגיעה בפעוטה ובכלי רכב.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בחלקה בקובעו:
כבר נאמר פעמים רבות, כי תפקיד בימ"ש זה בתיקים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא בקרת ההליך כדי לבחון אם לא נשתנתה נקודה האיזון. במקרה הנדון ה"אחריות" להימשכות ההליך נחלקת בין המדינה לסניגוריה. יתכן שבמקרים כאלה על ביהמ"ש, במיוחד כשמדובר בקטינים עצורים ונוכח הוראת המחוקק, לנקוט יד תקיפה כלפי הצדדים, כדי שלא לאפשר להליך להימשך יתר על המידה.
תסקיר שירות המבחן מתאר משפחה נורמטיבית וראויה של המשיב, אף כי תוהה באשר לחלופה בבית המשפחה, בשל קרבה לזירת האירועים. מסוכנותה של חבורת הקושרים והמשיב בכללם עולה מכתב האישום. אך מה שמטריד הינו כי כיום קבוע רק מועד אחד להמשך ההוכחות. משהמדובר בקטין, נחוצה ביתר שאת החשת ההליכים. המדינה הגישה בקשה להוספת מועדים. על ביהמ"ש להידרש ככל הניתן לאפשרות לכך. נמצא להאריך את המעצר ב-21 יום. משפט זה, שהוא ממוקד למדי, ראוי לו שיסתיים בהקדם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 14 [משפט מינהלי] |
|
|
ברמ 3832/14 Tesfay Beyene Yamane נ' משרד הפנים (עליון; ד' ברק ארז; 05/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: נאור חזות |
לבימ"ש לעניינים מנהליים סמכות לתת צו ארעי במעמד צד אחד עד למתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים, במקרים בהם השהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק חסר תקנה או חמור. השאלה האם אלה פני הדברים היא עניין שעל ביהמ"ש לבחון בכל מקרה לגופו בהתאם למכלול נסיבותיו.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סדרי דין
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – צו ביניים
משפט מינהלי – כניסה לישראל – הרחקה ומשמורת
.
בר"ע על החלטת בימ"ש לעניינים מנהליים, במסגרתה נדחתה בקשה למתן צו ארעי לעיכוב כניסתה לתוקף של הוראת שהייה שהוצאה למבקש מכוח סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 המורה לו להתייצב במרכז השהייה "חולות". לטענת המבקש, ביהמ"ש המחוזי שגה בכך שלא הורה על דחיית כניסתו של המבקש למתקן עד לקיומו של דיון במעמד שני הצדדים בבקשתו למתן צו ביניים (בקשה שהוגשה בצד עתירתו לביטול הוראת השהייה).
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
תקנה 9 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 מסדירה את הדיון בבקשות למתן צו ביניים וצו ארעי שמוגשות בד בבד עם עתירה מנהלית. ס"ק (ה) לתקנה זו מקנה לביהמ"ש סמכות לתת צו ארעי עד למתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים, על יסוד הבקשה בלבד ומבלי לקבל את תגובת המשיב (היינו, במעמד צד אחד), במקרים שבהם "השהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור". השאלה האם אלה הם פני הדברים היא עניין שעל ביהמ"ש לעניינים מנהליים לבחון בכל מקרה לגופו בהתאם למכלול נסיבותיו.
במקרה הנדון ביהמ"ש התרשם כי למבקש לא יגרם נזק בלתי הפיך אם יתייצב במתקן חולות טרם יקוים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה למתן צו ביניים. לא נמצא מקום להתערב בשק"ד ביהמ"ש המחוזי, וזאת נוכח טענות המשיבה לפיהן אחות המבקש ובן-זוגה עובדים למחייתם (המבקש טען כי הוא המטפל היחידי באחותו ובן זוגה, שעברו עינויים קשים שכתוצאה מהם מצבם הנפשי הוא רעוע). בנסיבות אלה, אף אין מקום להתייחס בשלב מוקדם זה של ההליך לשאלות של ניקיון כפיים או שיהוי בהגשת העתירה, שיידונו ע"י ביהמ"ש המחוזי במעמד שני הצדדים. בוודאי שגם אין להתייחס בשלב זה לסיכויי העתירה להתקבל. יחד עם זאת, נוכח מהות ההליך, ראוי במידת האפשר ליתן קדימות לשמיעת הדיון בבקשה למתן צו ביניים, בשים לב להשלכותיה של ההחלטה על חירותו של המבקש. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 15 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
עפ 1117/13 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין, ע' פוגלמן, נ' סולברג; 02/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: ארז בן ארויה, נתנאל לאגמי |
מתחם הענישה בעבירות מין בקטינים אמנם עומד על מאסר משמעותי של שנים לא מעטות – אך יש בו מנעד. בנסיבות המיוחדות של המקרה, ונוכח אי הבהירות המסוימת בגזר הדין, נמצא להפחית את עונש המאסר שנגזר על המערער מ-10 שנים ל-8.5 שנים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
דיון פלילי – גזר-דין – בחינתו
דיון פלילי – כתב-אישום – ניסוחו
.
ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי, שבגדרו הוטלו על המערער 10 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים בגין הרשעתו בעבירות מין שביצע בקטין.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקובעו:
כתב האישום ערוך בצורה שאינה בהירה דיה. אך גם בהתעלם מכך, בגזר הדין נוצרה עמימות מסוימת, באופן בו ניתן לפרש כי המערער נענש על שלוש פרשיות ולא שתיים. לא בטוח שאכן התוצאה הוחמרה על רקע אי הבהירות המסוימת, אך מכל מקום יש ליהנות את המערער מספק מה בעניין זה ולהקל קמעא בעונשו. ראוי שלא תועמד ערכאת ערעור בפני כתב אישום המצריך לעתים פירושי רש"י ותוספות.
אשר לעונש לגופו. מתחם הענישה בכגון דא אמנם עומד על מאסר משמעותי של שנים לא מעטות – אך יש בו מנעד. בנסיבות המיוחדות של המקרה, נוכח עברו הנקי של המערער בגילו שאינו צעיר, נוכח מצב בריאותו (לאחרונה ניתוח ערמונית, שימוש בקטטר ועוד), ונוכח אי הבהירות הנזכרת מעלה, נמצא לנכון להעמיד את המאסר בפועל על שמונה שנים ו-6 חודשים. שאר חלקי גזר הדין יישארו בעינם. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 16 [עבודה] [עונשין] |
|
|
העז (ת"א) 2279-09 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' חילו מכול למיון קטניות ומסחר בע"מ (עבודה; מיכל לויט; 29/05/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: |
הנאשמים הורשעו בביצוע עבירות על חוק עובדים זרים. המאשימה הוכיחה כי העובד נשוא כתב האישום אינו אזרח ישראל או תושב שלה, וכי הנאשמת העסיקה אותו ללא היתר כדין, מבלי שהתקשרה עמו בחוזה עבודה וללא הסדרת ביטוח רפואי. בנוסף, הנאשם, כנושא משרה, לא עמד בחובתו לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת העבירות על ידי הנאשמת.
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עבודה – עובדים זרים – היתר העסקה
עונשין – עבירות – העסקת עובד זר שלא כדין
.
כנגד הנאשמת 1 (להלן: הנאשמת) הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של עובד, ללא חוזה עבודה בכתב וללא הסדרת ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2(א)(1) ו-(2), 2(ב)(2) ו-3 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: החוק). נאשם 2 (להלן: הנאשם) הואשם בהפרת אחריות נושא משרה בעבירות על סעיפים 5, 2(א)(1) ו-(2), 2(ב)(2) ו-(3) לחוק.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' לויט) הכריע את דינם של הנאשמים כדלקמן:
במשפט הפלילי נטל השכנוע מוטל על התביעה הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בכל חומר הראיות כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום במידה של למעלה מכל ספק סביר. על מנת שיוכח כי הנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסות לה, מוטל על המאשימה להוכיח ראשית כי הנאשמת העבידה עובד זר. המאשימה עמדה בנטל זה. ביה"ד קיבל את תוכנה של תעודת עובד הציבור כמעידה על כך שלעובד נשוא כתב האישום, לא היה היתר לעבוד בישראל. בעניין שאלת קיומם של יחסי עבודה בין הנאשמת לבין העובד, הלכה היא כי עת שעובד נמצא בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין קמה חזקה לפיה לעובד קיים קשר של יחסי עובד מעביד עם אותו בעל מקרקעין, אלא אם יוכח אחרת על ידי אותו בעל מקרקעין. בענייננו, משהעובד נשוא כתב האישום נמצא עובד באתר שבבעלות הנאשמת, קמה חזקה כי לעובד קיים קשר של יחסי עובד-מעביד עם הנאשמת. הנאשמים לא הציגו כל ראיה המהווה הוכחה פוזיטיבית המפריכה חזקה זו. לפיכך, המאשימה הוכיחה כי הנאשמת העסיקה את העובד. באשר ליסוד הנפשי, די בעצימת עיניים של פלוני על מנת שכל רכיבי העבירה ישתכללו. משהוכח כי הנאשמת היתה מעסיקת העובד הזר, הרי שהיה עליה לדעת כי מדובר באדם העובד ללא היתר, ולפיכך עצמה עיניה מלבדוק את הרישיון לגופו. משכך, מתקיים גם היסוד הנפשי, ויש להרשיע את הנאשמת בעבירות על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) לחוק.
הנאשמים לא המציאו מסמכים שנדרשו להציג, בין היתר, חוזה העסקה ופוליסות ביטוח רפואי. הנאשם לא חתם עם העובד על חוזה עבודה ולא עשה לו ביטוח רפואי. לפיכך, הנאשמת הורשעה בעבירות על סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(3) לחוק.
אשר לאחריות הנאשם, סעיף 5(א) לחוק קובע כי ככל שיקבע כי הנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסות לה, חזקה היא שנושא משרה הפר את חובתו האמורה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלי מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה. בענייננו, הנאשם הודה בהיותו מנהל פעיל בנאשמת ובעל מניות בה. הנאשם לא סיפק כל הסבר להימצאות העובד נשוא כתב האישום באתר שבבעלותו כשהוא עובד ולכך שלא נערך עם העובד חוזה עבודה בכתב ואף לא ביטוח רפואי. לפיכך, הנאשם לא עמד בנטל להוכיח שנהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירות, ולא סתר את החזקה שמקים סעיף 5 לחוק. לכן, יש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
לאור כל האמור, המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, במידה של למעלה מכל ספק סביר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [עבודה] |
|
|
סע (ת"א) 8782-08-10 ציון חורי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: א' המר, צ' שוייגר; 29/05/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: איתן עדי, נוי ושרון |
בעת פרשנות הסכם קיבוצי, בפרט חלקיו הנורמטיביים, יינתן משקל גם לתכלית האובייקטיבית של ההסכם, אשר משקפת עקרונות של סבירות, היגיון ותום לב, תוך התחשבות בהוראות הדין הכללי ובתכליתו של משפט העבודה.
עבודה – הסכם קיבוצי – פרשנותו
עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו
.
התובע עבד אצל הנתבעת במשך עשרים שנה עד לפרישתו בגיל 46 שנים, במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת המעוגנת בהסכמים קיבוציים החלים על הצדדים. טענתו המרכזית של התובע היא שבגין פרישתו מהנתבעת, הוא זכאי לסכומים העולים על אלה ששולמו לו עם הפרישה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
הסכם קיבוצי הוא "מונסטרום" משפטי שגופו חוזה ונשמתו חוק, כפוף לכללי פרשנות שחלקם נובע מדיני החוזים וחלקם נובע מהמאפיין את משפט העבודה הקיבוצי.
בעת פרשנותו של הסכם קיבוצי והתחקות אחר אומד דעת הצדדים יש לקחת בחשבון גם את ההקשר התעשייתי הרלוונטי, היינו את הנסיבות המפעליות, הענפיות והמשקיות במסגרתן נכרת ההסכם. בנוסף, יש לקחת בחשבון – ככלי פרשני – את הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית.
בנושא חישוב המענק, יש לקבוע כי המענק ששולם לתובע שולם בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ולדחות טענות התובע לפיהן המענק ששולם לו שולם בחסר. רכיב ה"כוננות" מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך רכיב החופשה, שכן מדובר בתוספת שכר קבועה.
בנסיבות העניין יש ליתן תוקף לכתב הוויתור ולדחות את התביעה להכללת הכוננויות בפדיון החופשה.
יש ליתן תוקף לתניית הוויתור עליה חתם התובע, שעניינה זכויות הנובעות מהסכם הפרישה ואין לפסוק לזכותו הפרשים בגין רכיב החופשה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 18 [עבודה] |
|
|
סע (ת"א) 33533-02-13 עדנאן דאווד נ' רוני מקדסי (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ, נ.צ.: ד"ר א' רוזנטל; 27/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: מסארווה האשם, מוחמד סואלחה, רוני בנדט |
ביה"ד פסק כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין בשל התפטרות בדין מפוטר מחמת מצב בריאותי, בהעדר עמידה בתנאי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורין.
עבודה – התפטרות – בשל מצב בריאותי
עבודה – התפטרות – בשל מצב רפואי
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי
.
עסקינן בתביעת התובע, שעבד אצל הנתבע – קבלן לעבודות בניה, לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חגים, דמי נסיעות, תוספת אישה ודמי כלכלה לפי צו ההרחבה בענף הבניה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד"ר א' גילצר כץ ונציג הציבור ד"ר א' רוזנטל) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד קבע תחילה את גובה שכר העבודה שקיבל התובע ופסק כי תלושי השכר אינם משקפים את התשלומים ששולמו בפועל לתובע. כן קבע ביה"ד את משך תקופת העבודה של התובע אצל הנתבע.
אשר לפיצויי פיטורין, התובע היה עובד טוב ולכן לא היתה כל סיבה לפטרו; התובע חלה, אולם על מנת להתפטר בדין מפוטר מחמת מצב בריאות יש צורך לעמוד בהוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. לפי הדין, על מנת שדינו של עובד המתפטר עקב מצב בריאותי יהיה כדין מפוטר חייבים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: קיימים ממצאים רפואיים; תנאי העבודה אינם מאפשרים המשך עבודתו של העובד; שאר נסיבות העניין. על העובד מוטל הנטל להוכיח כי אמנם התפטר עקב מצב בריאותו. במקרים בהם עובד מתפטר עקב מצב בריאותו עליו להמציא אישורים רפואיים עדכניים לתקופה שבסמוך להתפטרותו וליתן למעסיקו את ההזדמנות ליתן לו עבודה אחרת המתאימה למצבו הרפואי. כאן לא נעשה דבר על ידי התובע והאישורים הרפואיים אינם רלוונטיים, לפיכך התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין ולחלף הודעה מוקדמת.
התובע אינו זכאי לתשלום דמי אש"ל לפי צו ההרחבה בענף הבניה מאחר שהתובע שב לביתו מדי יום, ובנוסף, לעיתים הנתבע הביא לתובע ולחבריו לעבודה אוכל, כאשר סכום זה לא קוזז; התובע אינו זכאי לתשלום "תוספת אישה" מאחר שבצו ההרחבה לא מופיע רכיב זה; התובע זכאי לתשלום דמי חגים לפי צו ההרחבה. כמו כן התובע זכאי לתשלום דמי נסיעות ודמי הבראה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 19 [עבודה] |
|
|
דמש (ת"א) 8331/09 אהרן קמרי נ' מוקד עוצמה בע"מ (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, נ.צ.: ב' זיגלמן, י' פרלמן; 25/05/14) - 35 ע'
|
| עו"ד: רחלי גולדפלד, אחז אגם, איתן בראש |
נדחתה תביעת התובע לייחס לנתבעים 9 ו- 10 חבות אישית בהתייחס לזכויותיו הסוציאליות. נפסק, כי כיום מוסדרת הטלת האחריות הישירה על המזמין, בנסיבות המתאימות, במסגרת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה. לכן הצורך בהטלת אחריות עקיפה ושיורית בדרך פסיקתית – נחלש, ולו במידה מסוימת.
עבודה – עובדי קבלן – מעסיק
.
בית הדין לעבודה נדרש לשאלה: האם יש לייחס לנתבע 9, ו/או לנתבעת 10, חבות אישית בהתייחס לזכויותיו הסוציאליות של התובע, שהועסק על ידי קבלני שמירה שונים.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ס. דוידוב – מוטלה ונציגי הציבור ב. זיגלמן ו- י. פרלמן פסק כלהלן:
לא הוכחה, בנסיבותיו של הליך זה, הצדקה משפטית לחיובו האישי של הנתבע 9 במחויבויותיהן של חברות השמירה כלפי התובע. לא הוכח, כי קיימת הצדקה להטלת אחריות ישירה על הנתבעת 10 בנסיבות המקרה דנן.
כיום מוסדרת הטלת האחריות הישירה על המזמין, בנסיבות המתאימות, במסגרת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, שנועד למנוע את המצב העובדתי שהתגלה בתיק זה. לכן הצורך בהטלת אחריות עקיפה ושיורית בדרך פסיקתית – נחלש, ולו במידה מסוימת.
בנסיבות הוכח, כי אין זה מקרה חריג המצדיק הטלת אחריות ישירה מצד הנתבעת 10 כלפי התובע.
אין להטיל חבות על הנתבעים 9, 10 לתשלום זכויותיו של התובע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 20 [עבודה] |
|
|
תעא (ת"א) 10594-09 רועי עוזרי נ' אקסטרים טכנולוגיות בע"מ (עבודה; הדס יהלום, נ.צ.: י' כוחלאני, מ' דוידי; 01/05/14) - 24 ע'
|
| עו"ד: אורי שאבי, יפית זלמנוביץ |
מרבית הסממנים מלמדים כי היחסים בין התובע לנתבעות היו יחסי עובד-מעביד; הנתבעות לא הוכיחו כי מתקיימים התנאים לביצוע קיזוז והשבה; משלא הוכח ששכרו האחרון של התובע היה גבוה באופן ניכר משכרו של עובד שכיר במעמדו, אין מקום לערוך את תחשיבי הזכויות המגיעות לו כעובד, על בסיס שכר אחר נמוך יותר.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
עבודה – שכר עבודה – קיזוז והשבה
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
.
תובענה שעניינה שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעות, כאשר בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אישי, וכפועל יוצא, זכאות התובע לזכויות הנובעות מכוחם של יחסי העבודה. לטענת הנתבעות, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, כאשר התובע סיפק להן את שירותים כעצמאי, מבחירתו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ה' יהלום ונציגי הציבור י' כוחלאני, מ' דוידי) קיבל את התביעה בעיקרה ופסק כי:
המבחן המקובל לקביעת מעמדו של מבצע עבודה כ"עובד" או כעצמאי", הוא המבחן המעורב המורכב ממבחן ההשתלבות, על שני פניו - החיובי והשלילי וממבחני משנהם. במסגרת הפן החיובי, נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית, נבדק הפן השלילי במסגרתו נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו. במקרה זה מרבית הסממנים מלמדים כי היחסים היו יחסי עובד מעביד, ובכלל זה, עבודה במשרה במליאה, במשרדי הנתבעת, על פני תקופה ארוכה והשתלבות מלאה של התובע בעסק של הנתבעת, לרבות אחריות על עובדים שכירים. בנוסף, לא הוכח כי בתקופת ההתקשרות היה לתובע עסק עצמאי פעיל שבמסגרתו נתן שרותים לנתבעת.
אשר לטענות הקיזוז שהעלו הנתבעות, ביה"ד עמד על ההלכות הפסוקות בעניין וקבע כי במקרה דנן הנתבעות לא הוכיחו כי מתקיימים התנאים לביצוע קיזוז והשבה שכן לא הוכח פער של למעלה מ-50% בין השכר שהשתלם לעובד בפועל לבין השכר שהיה משתכר לו הועסק מלכתחילה כעובד שכיר. בנוסף, הוכח כי התובע הוא שביקש להתקשר עם הנתבעת 1 כעצמאי, בעוד שהנתבעות ביקשו לשכור את שרותיו כעובד שכיר. עם זאת, משלא הוכח כי עקב מעמדו כעצמאי זכה לשכר גבוה באופן ניכר בהשוואה לעובד שכיר, אין לשלול ממנו בדיעבד את הזכויות המגיעות לו על פי חוקי המגן, על אף שנהג בחוסר תום לב.
משלא הוכח כי שכרו האחרון של התובע היה גבוה באופן ניכר משכרו של עובד שכיר במעמדו, אין מקום לערוך את תחשיבי הזכויות המגיעות לתובע כעובד על בסיס שכר אחר נמוך יותר. אשר לפיצויי פיטורים, אין מדובר בשינוי מהותי בשכר המצדיק חישוב נפרד של פיצויי הפיטורים עבור תקופות ההעסקה השונות. מאחר שההתקשרות בין הצדדים הופסקה ביוזמת הנתבעות, התובע זכאי לפיצויי פיטורים. התובע ידע על הפסקת ההתקשרות הצפויה, מספר חודשים מראש ולכן אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת; התובע זכאי לתשלום שכרו בגין ארבעת חודשי עבודתו האחרונים, גם אם העבודה לא בוצעה לשביעות רצון הנתבעת וגם אם לא המציא חשבוניות; כן זכאי התובע לפדיון שני ימי חופשה ולדמי הבראה, שכן אין לראות בשכרו ככולל רכיב זה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מנהלי
|
| 21 [משפט מינהלי] |
|
|
עתמ (ב"ש) 31214-03-14 Abdalla Ali Mohamed Abdalla נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (מנהלי; מרדכי לוי; 02/06/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: נאור חזות, אביבה חצרוני |
ביהמ"ש הורה על ביטול הוראת השהייה שהוצאה נגד העותר, משנפלו בהחלטה פגמים משמעותיים המביאים לבטלותה.
משפט מינהלי – כללי הצדק הטבעי – חובת השמיעה
משפט מינהלי – הנמקות – חובת ההנמקה
משפט מינהלי – מעשה מינהלי – בטלות יחסית
.
עתירה לביטול הוראת השהייה שהוצאה לעותר, אזרח סודן שנכנס לישראל לפני שנים שלא כדין, ולהורות למשיבה להנפיק לו רישיון ישיבה בישראל.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
סבירותה של החלטה מינהלית נבחנת גם על רקע סבירות ההליך שקדם לקבלתה. על הרשות ליתן לאדם העלול להיפגע מהחלטתה, הזדמנות נאותה להעלות בפניה את טענותיו בהליך שימוע, גם כשעסקינן באנשים שאינם אזרחי המדינה או תושביה, ואולם, ע"פ תורת "הבטלות היחסית", הפרת חובת שימוע אינה גוררת בהכרח בטלות ההחלטה המינהלית. בנוסף, על ההחלטה להיות מנומקת ומפורטת. בהחלטה
להוציא נגד העותר הוראת שהייה נפלו פגמים משמעותיים המביאים לבטלותה, משנפגעה חירותו מבלי שניתנה לו הזכות להישמע, מבלי שהתאפשר לו להיות מיוצג ומבלי שנשקלו כל טיעוניו ונסיבותיו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 22 [משפט מינהלי] [דיון אזרחי] |
|
|
תמ (חי') 27025-11-12 דובון צעצועים נ' עיריית נהריה (מנהלי; יגאל גריל; 29/05/14) - 23 ע'
|
| עו"ד: רונן צרפתי, דוד גיט |
בבחינת היות התובענה הייצוגית הדרך היעילה לניהול ההליך, ישנה חשיבות לגודל הקבוצה, להיות חבריה מפוזרים ולסכום התביעה. שילובם של כל אלה במקרה זה מצביע על שההליך הייצוגי אינו ההליך הראוי לתביעת השבה עקב הוספת סיווגים לצו הארנונה.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית להשבת סכומים שגבתה הרשות שלא כדין, לאחר שהוסיפה סיווגים חדשים לצו הארנונה ללא האישור הנדרש.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה ופסק:
במסגרת בחינת היות התובענה הייצוגית הדרך היעילה לניהול ההליך, ישנה חשיבות לגודלה של הקבוצה; להיות חברי הקבוצה מפוזרים ואינם מכירים אחד את השני; ולסכום התביעה. ייתכנו מקרים בהם כל אחד מטעמים אלה לבדו, לא יהא בו די על מנת להגיע למסקנה שאין זה יעיל לנהל הליך במסגרת של תובענה ייצוגית, אולם שילובם של כל אלה במקרה זה מצביע כי ההליך הייצוגי אינו ההליך הראוי בנסיבות העניין. מדובר בקבוצה מצומצמת שחבריה אינם מפוזרים והם נישומים עסקיים, ובסכום תביעה שאינו מזערי ויש בו להצדיק הגשת תובענה רגילה ע"י כל אחד מחברי הקבוצה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [תכנון ובנייה] |
|
|
עמנ (מרכז) 11143-04-13 הועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה נ' משכנות ראשונים בע"מ (מנהלי; יעקב שינמן; 29/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: יצחק ברוש, מעיין אזולאי, איל ד. מאמו, יגאל יוסף |
ביהמ"ש קיבל ערעור על החלטה לפיה המשיבה פטורה מהיטל השבחה, בקובעו כי במועד הקובע הייתה המשיבה בעלת זכויות החכירה בנכס ומשכך היא הייתה החייבת בהיטל ההשבחה.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו
.
ערעור על החלטת יו"ר וועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, לפיה המשיבה פטורה מהיטל השבחה משלא הייתה בעלים או חוכרת לדורות של המקרקעין במועד הקובע אלא "ברת רשות".
.
בית-משפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור ופסק:
על בעל דין המבקש לפטור עצמו מחבות בהיטל בטענה כי אינו בעל הזכויות במקרקעין אלא בר רשות, להציג את הראיות הנדרשות. בהתאם להלכת קנית, בעוד שחוכר לדורות במועד ההשבחה חייב בתשלום היטל השבחה, בר רשות אינו חייב בתשלומו. השאלה אם הלכת קנית חלה או לא, מתחייבת מנסיבות המקרה הספציפי והיא איננה רלוונטית במקרה זה, משלא נקבע בה כי החבות אינה קיימת כשההשבחה נובעת מהשימוש החורג בנכס, ומשלא ניתן לומר שבכל מקרה בו קיים מחכיר תחול הלכת קנית. המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי איננה בעלים או חוכר בנכס ויש לזקוף זאת לחובתה. בהיות המשיבה בעל הזכויות במועד הקובע, היא החייבת בהיטל ההשבחה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [בריאות] |
|
|
עתמ (י-ם) 27912-10-13 סלים עבד אל רחמאן נ' משרד הבריאות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים (מנהלי; דוד חשין; 29/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: ג'רבוני ערווה, משה וילינגר |
ביהמ"ש דחה עתירה להורות למשיב להנפיק לעותר רישיון לעסוק ברפואה, בקובעו כי לא מתקיימים בעותר תנאי הפטור מבחינת הרישוי והוא אינו זכאי לקבלת הרישיון.
בריאות – רופאים – רישוי
בריאות – רופאים – עיסוק ברפואה
בריאות – רופאים – בחינות
.
עתירה להורות למשיב להנפיק לעותר רישיון לעסוק ברפואה, לאחר שהמועצה המדעית החליטה להכיר בהתמחותו בחו"ל כשקולה לחלק מתקופת ההתמחות הנדרשת, בכפוף למספר תנאים וביניהם עמידה בבחינה בה נכשל פעמים רבות.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
ככלל, מתן רישיון לעסוק ברפואה מותנה בעמידה בבחינת הרישוי, אך במסגרת החריג לכלל, מי שעומד באחד ממסלולי הפטור שנקבעו בתקנות הרופאים, פטור מחובת הבחינה. מי שעומד בחינת שלב ב' רואים אותו כמי שעמד במשוכה לקראת קבלת הרישיון לעסוק במקצוע הרפואה, אולם הבחינה היא כלי אחד להכשרת הרופאים העתידיים, ואילו ההתמחות משרתת תכלית אחרת, רכישת מיומנויות פרקטיות לטיפול במקרים רפואיים. המועצה המדעית התנתה את מתן תואר המומחה לעותר בדרישות רבות נוספות, פרט לעמידה בבחינות שלב ב' בלבד. משכך, לא מתקיימים בעותר תנאי הפטור מהבחינה והוא אינו זכאי לקבל רישיון לעסוק ברפואה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [תכנון ובנייה] |
|
|
עמנ (נצ') 45835-09-13 הועדה מקומית לתכנון ולבניה "גליל מזרחי" נ' גולדברג נדב (מנהלי; שאהר אטרש; 28/05/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: רני גורלי, נשיץ ברנדס |
יש להתייחס לתכניות מתאר שונות הבאות זו אחר זו כתכניות נפרדות לעניין תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. עם זאת, כאשר קיימות שתי תכניות שנועדו להשיג מטרה תכנונית משותפת ניתן בנסיבות מתאימות להתייחס אליהן כתכנית אחת לצורך תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.
תכנון ובנייה – פיצויים – זכאות
תכנון ובנייה – פיצויים – פגיעה במקרקעין על-ידי תכנית
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
.
המערערת הגישה ערעור מנהלי לפי סעיף 5(2) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים שנסֹב על שתי החלטות של ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
החלטת ועדת הערר בנוגע לקיומו של רצף תכנוני בין שתי התכניות מבוססת בראש ובראשונה על קביעות בעניינים תכנוניים – מקצועיים. נוכח דברים אלה, אין המדובר בהליך של פרשנות תכנית גרידא, כפי טענת המערערת.
בית המשפט אינו מוסד של תכנון ולכן בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטותיה התכנוניות אלא אם נתגלה פגם דיוני המצדיק התערבות.
יש להתייחס לתכניות מתאר שונות הבאות זו אחר זו כתכניות נפרדות לעניין תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. עם זאת, כאשר קיימות שתי תכניות שנועדו להשיג מטרה תכנונית משותפת ניתן בנסיבות מתאימות להתייחס אליהן כתכנית אחת לצורך תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.
ניתן להצביע על מספר מאפיינים של תכניות, שבהתקיימם מן הראוי יהיה לראות שתי תכניות, שפורמאלית הן נפרדות זו מזו, כתכנית אחת לצורך תביעה לפי סעיף 197. בנסיבות עולה, כי לא נפלה שגגה בהחלטת ועדת הערר אשר קבעה, כי לא מתקיים רצף תכנוני בין תכנית ג/10897 לבין תכנית 325.
המועד הקובע לפיו יש לחשב את הנזק אשר נגרם על-ידי תכנית הוא מועד פרסום ההודעה על אישור התכנית ברשומות. שיעור הפגיעה במקרקעין בגינה יינתן הפיצוי לפי סעיף 197 הנו בגובה ההפרש בין שווי המקרקעין ערב כניסת התכנית לתוקף לבין שווים מיד לאחר תחילת תוקפה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 26 [בתי-משפט] |
|
|
תא (נצ') 6178-04-11 סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ נ' DINA SAMAAN PLASTIC FACTORY (מחוזי; אשר קולה; 02/06/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: |
ככלל, אין מקום להורות על סנקציה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט כאשר ניתן לאכוף על החייב את ביצוע פסק הדין בדרכים אחרות, ברם במקרה הנדון אין למבקשים דרך חלופית לכפות את הציות לפסק הדין ולכן הוטל על המשיבים קנס.
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – אי-קיום פסק-דין
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – כפיית ציות
.
בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לאכוף על המשיבים, בקנס או במאסר, לציית לפס"ד המורה על השבה למבקשים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
ככלל, אין מקום להורות על סנקציה מכוח הפקודה כאשר ניתן לאכוף על החייב את ביצוע פסק הדין בדרכים אחרות, פוגעות פחות, שאין להן גוון פלילי, גם אם דרכים אלה פחות יעילות או כרוכות בעלות לזוכה. אלא שבענייננו אין למבקשים כל דרך חלופית לכפות את ההשבה, אלא הדרך הקבועה בפקודה. עם זאת, אין ליתן צו המורה על מאסרו של המשיב, שכן לעת הזו, מדובר בסעד לא מידתי שמן הראוי להטילו, אם בכלל, רק לאחר נקיטת סעד פחות קיצוני. לפיכך חויב המשיב בקנס לכל יום איחור בהשבה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 27 [פשיטת רגל] |
|
|
פרק (י-ם) 13294-09-13 חנן כבירי נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; יעקב צבן; 29/05/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: משה שור, מאיר רוזנשטרוך, יניב לוי, ציפי דרמר-סלומון, הילה סנדורי דניאל |
לצורך ביטול עסקת מכר מקרקעין שאושרה בהליכי חדלות פירעון, יש להוכיח פגם מהותי בהליכי המכר. המבקשים לא הוכיחו את טענת היעדר חוקיות עסקת המכר וכונס הנכסים רשאי היה לבצע את המכר בכפוף לאישור ביהמ"ש.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – סמכות בית-המשפט
פשיטת רגל – כינוס נכסים – מכירת נכס
.
במסגרת הליך פירוק חברת חפציבה, הגישו דיירי הפרויקט בקשה לביטול אישור ביהמ"ש למכירת הזכויות בחללים בפרויקט.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
סמכות ביהמ"ש לחזור ולעיין בכל צו שניתן במסגרת הליכי חדלות הפירעון, לבטלו או לשנותו תופעל במשורה ורק אם נשתנו הנסיבות או נתגלו ראיות חדשות שיש בהן להצדיק את העיון מחדש. טענת המבקשים להיעדר חוקיות עסקת המכר אמנם מצדיקה עיון מחדש, אלא שלשם ביטול עסקת מכר מקרקעין שאושרה בהליכי חדלות פירעון יש להוכיח כי נפל פגם מהותי בהליכי המכר, ואילו במקרה זה הזכויות בחללים נותרו בבעלות החברה ולכן רשאי היה כונס הנכסים להעבירם לצד ג' בכפוף לאישור ביהמ"ש. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [עונשין] |
|
|
עפג (חי') 20857-03-14 חיים אוטמזגין חיון נ' מדינת ישראל (מחוזי; עודד גרשון, כמאל סעב, תמר שרון נתנאל; 29/05/14) - 29 ע'
|
| עו"ד: אלון נשר |
ברירת המחדל באשר למספר מאסרים על תנאי, המופעלים בגין עבירה נוספת, היא חפיפתם אלה לאלה, באופן שרק המאסר על תנאי הארוך מביניהם, יצטבר לעונש המאסר המוטל על הנאשם בגזר הדין.
עונשין – ענישה – מאסר על תנאי
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עונשים חופפים
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עונשים מצטברים
.
המערער הגיש ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום. בית המשפט נדרש לשאלות: מהן הנסיבות העובדתיות הקשורות בביצוע העבירה, אשר ביהמ"ש רשאי להביא בחשבון בבואו לגזור את הדין; האם נכון וראוי היה להורות כי שני המאסרים על תנאי, שהיו תלויים ועומדים נגד המערער יופעלו, במצטבר זה לזה.
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
ביהמ"ש רשאי לאפשר לצד להביא, בשלב הטיעונים לעונש, ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, רק באחד משני מקרים: 1. אם שוכנע כי לא היתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור האשמה; אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. מדובר "ברשימה" סגורה.
כאשר נערך הסדר טיעון, יש להניח, כי כתב אישום בו הודה נאשם, במסגרת הסדר, משקף הסכמה בין הצדדים לגבי עובדות ביצוע העבירה ונסיבות ביצועה, כפי שהן מפורטות בכתב האישום.
כאשר נערך הסדר טיעון, יכולים הצדדים להביא לידי ביטוי בכתב אישום מתוקן שיוגש, את כל אשר הוסכם ביניהם בהסדר. לכן, ראוי שהמקרים בהם יקבל ביהמ"ש ראיות לענין נסיבות נוספות, שלא באו לידי ביטוי בהסדר הטיעון המוסכם, יהיו נדירים וחריגים ביותר. מאידך, כאשר נאשם מודה שלא במסגרת הסדר טיעון, יהא קל יותר לשכנע את ביהמ"ש שלא ניתן היה לטעון לראיות ולנסיבות נוספות במסגרת בירור האשמה.
בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, לא נפגעה זכות כלשהי מזכויות הנאשם ואין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא בענין זה. ברירת המחדל היא כי ביהמ"ש יורה, במפורש, כי כל המאסרים על תנאי שהופעלו ירוצו במצטבר אלה אלה (באופן מלא או חלקי) – הכל לפי שיקול דעתו.
בהפעלת שיקול דעתו, אם לצבור מאסרים על תנאי, בינם לבין עצמם, על ביהמ"ש להביא בחשבון: מקום בו יש לראות במספר עבירות כמשתייכות למסכת עבריינית אחת, ראוי, שעונשי המאסר על תנאי המופעלים, יחפפו בינם לבין עצמם.
בנסיבותיו של עניין זה, נכון יהא לחפוף חלק מהמאסרים על תנאי, בינם לבין עצמם. על אף ששני המאסרים המותנים מופעלים בגין אותה מסכת עובדתית, הרי בשל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כפי שבאו לידי ביטוי בחומר שהיה בפני בימ"ש קמא וכפי שפורטו על ידו בגזר הדין, יש ליתן משקל רב יותר לאינטרס הציבורי ובהתאם – להורות על חפיפת חלק מהמאסר הקצר למאסר הארוך ולא על חפיפת כולו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 29 [ראיות] [דיון פלילי] |
|
|
תפ (י-ם) 687-08-12 מדינת ישראל נ' אחמד עוידה (מחוזי; משה יועֵד הכהן; 29/05/14) - 58 ע'
|
| עו"ד: יובל קדר, דוד ברהום |
בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו מהטעם הנעוץ במחדלי חקירה. נפסק, כי המחדל החקירתי בקשר לצילומי מצלמות האבטחה, חמור הוא. מדובר בראייה שלכאורה הייתה ברשות המשטרה, היה בה באופן פוטנציאלי לסייע להגנה, העתקה לא נמסר להגנה והיא אבדה, ללא כל הסבר סביר.
ראיות – ראיות נסיבתיות – בחינתן
ראיות – ראיות נסיבתיות – דרך בחינתן
ראיות – ראיות נסיבתיות – משקלן
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירה של הצתה, לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין. בית המשפט נדרש לשאלה: האם קיימות בתיק די ראיות נסיבתיות כדי להרשיעו בהצתה.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה, לא קיימת עדות של זיהוי ישיר של המצית. אמרתו של העד כולה, עולה כדי ראיה נסיבתית אחת ויחידה במארג הראיות. ממכלול הראיות הנסיבתיות שהוצגו, לא ניתן לקבוע כמסקנה יחידה וחד משמעית כי הנאשם הוא זה שביצע את ההצתה.
בנסיבות העניין, תחבולות החקירה לא פגעו בזכות החשודים להימנע מהפללה עצמית. בנוסף, אותן תחבולות לא פגעו בשורת עשיית הצדק, ולא היה בהן כדי לפגוע באוטונומיית הרצון החופשי של הנחקרים. זאת ועוד, לא נראה כי האופן שבו נעשה השימוש באותן תחבולות בענייננו, עומד ברף הקיצוני של חוסר הגינות, המצדיק את "הענשת" המשטרה לצורכי חינוך והרתעה, גם במצבים שבהם התחבולה לא הביאה להודאה של הנאשם.
המחדל החקירתי בקשר לצילומי מצלמות האבטחה, חמור הוא. מדובר בראייה שלכאורה הייתה ברשות המשטרה, היה בה באופן פוטנציאלי לסייע להגנה, העתקה לא נמסר להגנה והיא אבדה, ללא כל הסבר סביר.
הפסיקה כבר הבחינה בין מקרה בו נגרם נזק ראייתי, כיוון שלא פותחו כיווני חקירה כאלו או אחרים, לבין נזק ראייתי, ביחס לראייה שכבר הוגשה לבית המשפט. אומנם בענייננו הצילומים לא הוגשו לבית המשפט, אך נראה כי הנזק הנדון קרוב יותר במהותו , על דרך ההיקש, לנזק ראייתי מהסוג השני. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [עונשין] |
|
|
תפח (ב"ש) 1196-08 מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' פלוני (מחוזי; ר' אבידע, ח' סלוטקי, מ' ברנט; 18/11/12) - 53 ע'
|
| עו"ד: דרנבויים, דייגי |
בית המשפט הרשיע את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. נפסק, כי המתלוננת הייתה שיכורה ולמצער תחת השפעת משקאות משכרים, ועל כן לא הייתה במצב שאפשר לה ליתן הסכמה חופשית לקיום יחסי מין עם הנאשם אשר ניצל את מצבה.
עונשין – עבירות – אינוס
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען, כי במעשיו בעל הנאשם את המתלוננת פעמיים שלא בהסכמתה החופשית תוך שהוא מחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. הנאשם טען כי יחסי המין עם המתלוננת קוימו בהסכמה.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
העובדה כי המתלוננת, לא התנגדה להולכתה לחדר השני, כשהיא עירומה, מעידה כי נשללה ממנה יכולת ההתנגדות, בשל שכרותה. היינו שבשלב ראשון זה, הנאשם, שהיה מודע למצבה של המתלוננת ניצל את חוסר יכולתה להתנגד.
מהראיות עולה, כי הנאשם ניצל את שכרותה של המתלוננת שאלמלא כן לא הייתה המתלוננת מסכימה, הסכמה חופשית, לקיום יחסי מין עמו. במקרה זה, הוכחה אפוא העבירה לפי סעיף 345(א)(4) לחוק.
מצב נפשי - נחשב מאז ומעולם כחיזוק ואפילו סיוע (בעידן שבו היה הסיוע נדרש לתלונתה של נפגעת אונס), שהרי כמוהו כממצא פיזי בגופה של המתלוננת, המעיד על מה שעברה.
המתלוננת הייתה שיכורה ולמצער תחת השפעת משקאות משכרים, ועל כן לא הייתה במצב שאפשר לה ליתן הסכמה חופשית לקיום יחסי מין עם הנאשם אשר ניצל את מצבה. בהינתן עובדות אלה, אין על כן, כל רלוונטיות להפרעת האישיות הנטענת.
יש להרשיע את הנאשם על בסיס עדותה המהימנה של המתלוננת, אשר לגרסתה נמצאו חיזוקים רבים, ותוך דחיית עדות הנאשם ועדויות עדי ההגנה מטעמו בחוסר אמון, בעבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק, ועל יסוד העובדות שהוכחו ואשר לגביהן ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן, יש להרשיע את הנאשם גם בעבירה לפי סעיף 345(א)(4) לחוק.
אמנם המאשימה הודיעה כי אינה מתקנת את כתב האישום, אך בית המשפט הבהיר, ולא פעם אחת, לסנגור כי עליו להתגונן גם לפי סעיף 345(א)(4) והסנגור הבין זאת היטב והיה מודע לכך שעליו להתגונן בהתאם. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 31 [עונשין] |
|
|
תפ (חד') 55578-09-12 מדינת ישראל נ' מיכאל גרוסמן (שלום; רקפת סגל מוהר; 02/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: רוני אלסטר, זילי ולדמן |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירה של מתן שוחד. ביהמ"ש הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות עובדי ציבור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוחד ושחיתות
.
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של מתן שוחד לפי סעיפים 291 ו-294(ב) לחוק העונשין.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בפוסקו כי:
הערכים המוגנים בעבירה שבביצועה הורשע הנאשם הינם טוהר המידות, נקיון כפיהם של משרתי הציבור ואמון הציבור בהם, כמו גם הבטחת פעילותו התקינה של המינהל הציבורי. מידת הפגיעה של מעשי הנאשם בערכים אלה היא גבוהה עד מאוד, בעיקר לנוכח היותו איש ציבור בעצמו. בתי המשפט קבעו לא אחת כי מעמדו ותפקידו של עובד הציבור שסרח צריכים להילקח בחשבון בגזירת עונשו וכי ככל שמעמדו רם יותר ותפקידו בכיר יותר, יהווה הדבר נסיבה לחומרא יתרה בעניינו.
בהתחשב בכל השיקולים ובעברו הנקי של הנאשם, ביהמ"ש הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך 7,500 ₪. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 32 [נזיקין] |
|
|
תא (י-ם) 9442-06-10 רחל בקל נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (שלום; עבאס עאסי; 29/05/14) - 4 ע'
|
| עו"ד: צחי איתן, עוס טיבי |
החוב הנטען ע"י הנתבעת כלפי התובעת, שבגינו היא שלחה דרישות תשלום ע"י עו"ד ונקטה בהליכי הוצאה לפועל, לרבות משיכת כספים מחשבונה של התובעת, בטעות יסודו, ולפיכך כל ההליכים שננקטו על ידי הנתבעת לגביית חוב זה נעשו שלא כדין וברשלנות.
נזיקין – רשלנות – במסגרת הליכים משפטיים
.
תביעה להשבה ולפיצויים בגין הטלת חיוב ונקיטה בהליכי גביה נגד התובעת.
.
בית המשפט פסק כי:
אין לקבל את טענת הנתבעת שלפיה, שירות האינטרנט לא נותק משום שהתובעת לא ביקשה זאת במפורש, שכן, התובעת ביקשה במפורש לנתק אותה מקו הטלפון והאינטרנט. זהו גם המצג שהנתבעת יצרה כלפי התובעים כאשר התנתה את ניוד הקו בפירעון כל החובות התלויים נגד התובעת; ובכך התובעים היו זכאים, בצדק, להניח ולהבין, כי הם סיימו את מערכת ההתחשבנות וההתקשרות שלהם עם הנתבעת, ולא היו אמורים לקבל עוד דרישות תשלום מן הנתבעת.
החוב הנטען ע"י הנתבעת כלפי התובעת, שבגינו היא שלחה דרישות תשלום ע"י עו"ד ונקטה בהליכי הוצאה לפועל, לרבות משיכת כספים מחשבונה של התובעת, בטעות יסודו, ולפיכך כל ההליכים שננקטו על ידי הנתבעת לגביית חוב זה נעשו שלא כדין וברשלנות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 33 [חוזים] |
|
|
תא (י-ם) 12285-06 צבי שילה נ' אריה וייס (שלום; עבאס עאסי; 29/05/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: אשר ברק, יעקב אמסטף |
ביהמ"ש קבע כי הנתבע הפר את החובה המוטלת עליו לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן. התנהגותו של הנתבע והאופן שבו הוא משך את ידו מהמשא ומתן "באבחת חרב" לקראת סיום העסקה, ומבלי ליתן לתובעים הזדמנות כלשהי לקבל את דרישתו, מעידה על חוסר תום לב מצידו.
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – בדרך מקובלת ובתום-לב
חוזים – כריתת חוזה – תום לב במשא ומתן
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
חוזים – פיצויים – פיצויי הסתמכות
.
תביעה כספית בגין כישלון עסקה לרכישת דירה.
.
בית המשפט פסק כי:
התנהגותו של הנתבע והאופן שבו הוא משך את ידו מהמשא ומתן "באבחת חרב" לקראת סיום העסקה, ומבלי ליתן לתובעים הזדמנות כלשהי לקבל את דרישתו, מעידה על חוסר תום לב מצידו. נראה כי ההצעה הנוספת שהנתבע קיבל למכירת הדירה, כפי שצוין בתצהיר התובע ולא הוכחש על ידי הנתבע, פגמה בגמירות דעתו להתקשר עם התובעים, והביאה אותו לחכות לשעת כושר בכדי למשוך את ידו מהמשא ומתן; בכך הפר הנתבע את חובת תום הלב שחלה עליו בניהול משא ומתן.
בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק החוזים, הפרת החובה לנהוג במשא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב, מטילה על הצד המפר, חובה לשלם פיצויים לצד הנפגע מן ההפרה, בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן, או עקב כריתת החוזה. בנסיבות העניין, גם אם התובעים זכאים בנסיבות המקרה לפיצויי קיום, הרי שהם לא הוכיחו ברמה הנדרשת כי נגרם להם נזק בגין אי-קיום ההסכם ומה שיעורו של נזק זה; שכן, הם לא טענו ולא הוכיחו כי עקב חלוף הזמן הם רכשו דירה במחיר גבוה יותר.
לעומת זאת, נגרם לתובעים נזק עקב הסתמכותם על המשא ומתן עם הנתבע. בנסיבות העניין, בשים לב למאמצים שהושקעו על ידי התובעים במהלך המשא ומתן, והשלב שבו הנתבע משך את ידו מהמו"מ, יש לפסוק לתובעים פיצויי הסתמכות, לרבות נזק לא ממוני בגין טרדה, מפח ועוגמת נפש, סכום גלובלי על דרך האומדנה בסך של 25,000 ₪. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 34 [נזיקין] |
|
|
תא (ראשל"צ) 28150-04-11 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (שלום; מיכל עמית אניסמן; 28/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: |
נדחתה תביעה שהגיש תלמיד בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך משחק כדורגל בבית הספר. הגם שהעירייה ומשרד החינוך לא הביאו ראיות על מנת לסתור גרסת התובע בתצהירו בדבר נסיבות התאונה, הרי שמראיות התובע עצמו, עולה כי לא הוכח קשר סיבתי בין פציעתו לבין מחדלי הנתבעות בדמות העדר פיקוח.
נזיקין – אחריות – מורים
נזיקין – אחריות – בתי ספר
נזיקין – אחריות – משרד החינוך
נזיקין – קשר סיבתי – שלילתו
.
תביעת תלמיד לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך משחק כדורגל בבית הספר.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
אין חולק כי חובת הפיקוח וההשגחה, המוטלת על מורה כלפי תלמידו, זהה לחובתו של הורה כלפי בנו. כמו כן, אין חולק כי בנוכחות מורה יש כדי למנוע או לרסן התנהגות פזיזה או אלימה אצל ילדים שטרם פיתחו מנגנוני בקרה ושיקול דעת עצמאיים. מידת הפיקוח משתנה בהתאם לנסיבות, כגון גיל התלמידים; מצבם הפיסי של התלמידים; סוג הפעילות בה הם עוסקים; הימצאותם בתוך כותלי בית הספר או מחוצה לו או בתוך כותלי הכיתה או בחצר בית הספר; הימצאותם בחבורה ועוד.
יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם יש לייחס את הנזק שנגרם לתובע להיעדרו של פיקוח. לשאלה זו יש להשיב בשלילה. הגם שהעירייה ומשרד החינוך לא הביאו ראיות על מנת לסתור גרסת התובע בתצהירו בדבר נסיבות התאונה, הרי שמראיות התובע עצמו, עולה כי לא הוכח קשר סיבתי בין פציעתו לבין מחדלי הנתבעות בדמות העדר פיקוח.
התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי המשחק הפך להיות "קשוח ופיזי מהרגיל". מעדויות התובע עצמו הוכח כי המשחק התנהל ללא אלימות, השתוללות או התפרעות. מכאן שלא ניתן לייחס את הנזק שנגרם להיעדרו של פיקוח. זאת ועוד, גם אם הייתה מתקבלת גירסת התובע, ולפיה התאונה התרחשה כתוצאה מהיתקלות, הרי שההיתקלות במקרה דנן הינה היתקלות ספורטיבית המהווה חלק טבעי ורגיל מהתנהלות של משחק כדורגל. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 35 [שטרות] |
|
|
תאמ (אש') 19085-06-12 יעקב סועד נ' נטליה זבגלסקי (שלום; עידו כפכפי; 28/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: טל עזרא, יוסף גיא (גייטנר) |
ביהמ"ש דחה תביעה לפירעון שקים, בקובעו כי מושכת השיקים הוכיחה פגם בזכות הקניין ומשקיבל התובע שיקים שאינם שלמים ותקינים, לא נתן ערך בעדם ולא היה תם לב, אין הוא אוחז כשורה ואינו זכאי לפירעונם.
שטרות – שיקים – תביעה על-פיהם
שטרות – אוחז כשורה – פגם בזכות הקניין
שטרות – אוחז כשורה – שלילת האחיזה כשורה
.
הנתבעת מסרה שיקים לאדם שהתחייב להעניק לה שירות, השיקים נמסרו לתובע ללא שם הנפרע וחוללו מחמת ביטולם, בשל כשלון תמורה. התובע תבע את פירעון השיקים מהנתבעת.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק:
חזקה לכאורה כי אוחז שטר הוא אוחז כשורה, אך אם יוכיח הנתבע פגם בזכות הקניין, לרבות כשלון תמורה מלא ואי קיום תנאי, עובר הנטל אל התובע להוכיח כי לאחר שנפל אותו פגם הוא נתן בתום לב ערך בעד השטר ואם עמד בכך – זוכה הוא חרף הפגם בזכות הקניין. אם האוחז בשטר מילא את השטר, אין הוא בגדר אוחז כשורה. הנתבעת מסרה שיקים ללא שם נפרע והוכיחה כי ביחסיה מול הצד הקרוב נכשלה התמורה והשיקים סוחרו בניגוד לתנאי. משקיבל התובע שיקים שאינם שלמים ותקינים, לא נתן ערך בעדם ואף לא היה תם לב, אין הוא בגדר אוחז כשורה ואינו זכאי לפירעונם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 36 [עונשין] [דיון פלילי] [התיישנות] |
|
|
תפ (ראשל"צ) 19937-01-13 אבנר אלוק נ' מדינת ישראל (שלום; אברהם הימן; 12/03/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענה להגנה מן הצדק, המבוססת על טענת שיהוי בהגשת כתב האישום. נפסק, כי בהינתן כי כתב האישום הוגש במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, אין בשיהוי הנתון להוות פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות ולהצדיק את ביטול האישום.
עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק
התיישנות – שיהוי – נפקותו
.
בקשה לביטול כתב האישום מחמת טענה להגנה מן הצדק לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), המבוססת על טענה לשיהוי בהגשת כתב האישום.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בפוסקו כלהלן:
עניינה של טענת הגנה מן הצדק היא בסמכותו של בית המשפט לבטל כתב אישום אם הגשתו או בירורו עומדים בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית. על פי עקרון זה, על בית המשפט לבחון האם נוצרו נסיבות, בין כאלה הקשורות בהתנהלות הרשות ובין אחרות, המחייבות המסקנה כי במקרה שלפניו לא ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או אם אפילו ניתן להבטיח זאת עדיין מתחייבת מסקנה כי ניהול הליך פלילי נגד הנאשם יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.
בענייננו, אין חולק כי מאז שהסתיימה חקירת הנאשם למועד בו הוגש כתב האישום חלפו למעלה מארבע וחצי שנים, תוך שבמהלך תקופה זו לא בוצעו כל פעולות חקירה נוספות. שיהוי של למעלה מארבע שנים בהגשת כתב אישום, הוא שיהוי רב, היוצר תחושה לא נוחה, ואין להקל ראש במידת עינוי הדין שנגרם לחשוד הממתין להחלטת הרשות בעניינו. מנגד, המאשימה, בתגובתה, לא סיפקה הסבר לשיהוי בהגשת כתב האישום, ואין מדובר בעבירה מורכבת אשר חקירתה התארכה מטעמים ענייניים והכרחיים.
עם זאת, בהינתן כי כתב האישום הוגש במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, אין בשיהוי הנתון להוות פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות ולהצדיק את ביטול האישום. תקופת ההתיישנות שקבע המחוקק מגדירה, למעשה, לנאשם, את גבולות הסיכון להגשת כתב אישום נגדו. לפיכך, ובנסיבות המקרה דנן בהן הוגש כתב האישום במסגרת גבולות אלה, יש להניח, בהעדר טענה להבטחה אחרת, כי הנאשם היה מודע במהלך תקופה זו לסיכון שבהגשת כתב אישום נגדו, בייחוד נוכח העובדה כי אף נוהלו נגדו הליכים בגין עבירות כלכליות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 37 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
|
תאמ (ת"א) 52699-02-13 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' רונית רוזן (שלום; אבי כהן; 11/03/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: אליהו הישראלי, אסף ורשה |
על יסוד שילוב של השתק פלוגתא כנגד הנתבעת 1 עם הדין הביטוחי שמחיל על הנתבעת 2 כמבטחת של המזיקה הישירה את אחריותה החלוטה של הנתבעת 1 לתאונה, למעשה חל השתק הפלוגתא, בתוצאתו הסופית והאופרטיבית לפחות, גם כלפי הנתבעת 2.
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – תחולת הכלל
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – תחולתו
.
בקשה מטעם התובעת מיום לקבוע כי קיים מעשה בית דין נוכח קיומו של פס"ד שניתן בהליך קודם לטובת מבוטח התובעת בתיק התביעות הקטנות וזאת בשאלת האחראיות לקרות התאונה מושא התביעה.
.
בית המשפט פסק כי:
השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם: הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה; ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה.
מאחר שאין חולק כי מתקיים השתק פלוגתא נגד הנתבעת 1 שהייתה צד ישיר להליך הקודם ומאחר שהמשמעות של קביעה זו היא שהנתבעת 1 היא האחראיות לקרות התאונה, כי אז אין עוד כל טעם לקיים דיון ענייני נוסף בשאלת האחריות לקרות התאונה משזו כבר הוכרעה למעשה בעצם קיומו של השתק הפלוגתא.
לכן, בשורה התחתונה על יסוד שילוב של השתק פלוגתא כנגד הנתבעת 1 עם הדין הביטוחי שמחיל על הנתבעת 2 כמבטחת של המזיקה הישירה (הנתבעת 1) את אחריותה החלוטה של הנתבעת 1 לתאונה, למעשה חל השתק הפלוגתא, בתוצאתו הסופית והאופרטיבית לפחות, גם כלפי הנתבעת 2. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 38 [ראיות] |
|
|
תאמ (ת"א) 17681-09-12 אפרים קצב נ' מקה עלימבשוילי (שלום; אמיר צ'כנוביץ; 10/02/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: |
התקבלה תביעה שטרית לביצוע שיקים המשוכים ע"י הנתבעת לפקודת התובע. התובע הרים את נטל השכנוע להוכחת התביעה, לפיה השיקים ניתנו ע"י הנתבעת כשיקים לבטחון להבטחת החזר הלוואות שקיבלו הנתבעת ובעלה לשעבר מהתובע, ואשר לא הוחזרו ע"י הנתבעת ו/או בעלה.
ראיות – נטל ההוכחה – בתביעה שטרית
.
תביעה שטרית לביצוע שיקים המשוכים ע"י הנתבעת לפקודת התובע.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו כי:
התובע טען כי השיקים נשוא התביעה נמסרו ע"י הנתבעת כשיקים לבטחון להבטחת החזר ההלוואות שנטלו ממנו הנתבעת ובעלה. לטענת התובע הנתבעת אישרה בחתימת ידה דבר קבלת ההלוואות על גבי תצלום תעודת זהות שלה. ע"פ הדין, נטל השכנוע להוכחת דבר חתימת הנתבעת על אישורי קבלת ההלוואות מוטל על התובע, ע"פ הכלל הראייתי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה".
ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי התובע הרים את נטל השכנוע, והוכחה לבית המשפט העובדה כי הנתבעת הינה זו אשר חתמה בחתימת ידה על תצלום תעודת זהותה, ואישרה דבר קבלת הלוואות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
משפחה
|
| 39 [משפחה] [ירושה] |
|
|
תמש (פ"ת) 36036-02-10 ס.כ נ' עזבון המנוח פ.ד. ז"ל (משפחה; צבי ויצמן; 11/05/14) - 30 ע'
|
| עו"ד: אבישי גריידי, אריאל אדלר |
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי התובעת היתה ידועתו בציבור של המנוח אולם אין בקשר זה להקים לתובעת זכויות ברכוש המנוח מכח חזקת השיתוף. כן נדחו טענות ההתנגדות של התובעת כנגד צוואתו המדירה של המנוח. מאידך נקבע כי התובעת זכאית למזונות מן העזבון מכח סעיף 57(ג) לחוק הירושה.
משפחה – ידועים בציבור – זכותם בירושה
משפחה – ידועים בציבור – יחסי ממון
ירושה – עיזבון – מזונות מן העיזבון
.
התובעת הטוענת להיותה ידועתו בציבור של המנוח עד סמוך למותו, מבקשת להנאות מרכושו, בין אם מכח זכותה על פי חזקת השיתוף, בין אם בשל זכותה למזונות מעזבונו ובין אם כיורשתו וזאת אחר שהיא מתנגדת לתוקפה של צוואתו בגדרה הדיר המנוח את התובעת מכל נכסיו וציווה את עזבונו לאחיו – הנתבעים. שכן, לטענתה, נפלו בה פגמים מהותייים המצדיקים את פסילתה וקביעתה כיורשתו של המנוח מכח הוראת סע' 55 לחוק הירושה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל חלק מטענות התובעת ופסק:
"הידיעוּת בציבור" אינה בגדר סטטוס אלא מצב משפטי המקנה זכויות ע"פ דין. מתוך שכך הגדרתה של זו משתנה מענין לעניין על פי הגדרתו של החוק הרלבנטי ו/או הפסיקה הנוגעת לָעניין המסוים. כך הגדרת הידועה בציבור ע"פ הפסיקה לצורך בירור עניינם הרכושי של בני זוג, דורשת קיומם של שני מצטברים: קיומם של חיי משפחה וניהול משק בית משותף. בעוד הגדרתה של הידועה בציבור בסעיף 55 לחוק הירושה ובסעיף 57 (ג) לחוק הירושה הינה מצומצמת יותר, שכן היא מוסיפה ודורשת על שני התנאים הנ"ל, תנאי נוסף – אי היותם של הצדדים נשואים לאחֵר. לפיכך מעת שימצא שהתובעת עונה לדרישות המחוקק והפסיקה באשר להגדרתה כ"ידועה בציבור" מכח חוק הירושה הרי שהדברים יהיו יפים אף לצורך תביעתה הרכושית מכח חזקת השיתוף.
בנדון, אין חולק כי במועד פטירתו של המנוח לא היה איש מהצדדים נשוי לאחר. ולפיכך, יש לבחון אך התקיימות שני תנאי היסוד של "חיי משפחה במשק בית משותף". ביהמ"ש עומד על המשמעות שניתנה לתנאי יסוד אלו בפסיקה, ומציין בתי המשפט מצאו להגמיש את המבחנים לקביעת היותם של בני זוג ידועים בציבור, מתוך הבנה שחיי זוגיות יכולים לקבל פנים וצורות למכביר. כך לדוגמא נקבע כי מרכיב המגורים המשותפים אינו תנאי יסודי בלעדיו – אַיִן וכך גם הובהר כי בנסיבות מסוימות יוכרו בני זוג כידועים ציבור אף אם לא התקיימו בניהם יחסי אישות ומצד שני, אף קיום מערכות אינטימיות עם מספר בני זוג כמו גם קיומן של מריבות תכופות ואלימות בין בני הזוג, אינו שולל בהכרח את היותו של בן הזוג "ידוע בציבור". על ביהמ"ש לשקול את מכלול הנסיבות ולהכריע בסופו של יום על פי נטיית הכף, כאשר השקילה תעשה בזהירות ובקפדנות מרבית, שכן לא לכל הסממנים משקל זהה וככל שמשתנות הנסיבות משתנה אף משקלו של כל סממן.
במקרה דנא, אף שהיחסים בין התובעת והמנוח הפכו צוננים בשנים האחרונות עובר לפטירתו של המנוח, ועל אף דבריו של המנוח בצוואתו, המשיכו הצדדים והתגוררו תחת קורת גג אחת כאשר התובעת מוסיפה ועושה שימוש לצרכיה בכרטיס האשראי של המנוח עד ליומו האחרון. משהמנוח לא טרח לנתק באופן סופי ומוחלט את מערכת היחסים בניהם, נקבע שהתובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח עובר לפטירתו. בהקשר זה נקבע, כשם שמערכת יחסים קרירה וצוננת אין בה לאיין מתוקפם את נישואיהם של בני זוג אשר נישאו זה לזה, כך אין בקלקול השורה שבין בני הזוג החיים יחדיו שלא בקשר של נישואין בכדי להביא לאיון זוגיותם אחר שנים רבות של זוגיות וחיים יחדיו, אלא אם נעשה מעשה ברור המנתק זוגיות זו, כגון הפרדת המגורים בניהם.
ברם, על אף שנקבע כי התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח, נקבע כי התובעת אינה זכאית לזכויות ברכוש המנוח מכח חזקת השיתוף. בהקשר זה הובהר בפסיקה כי בכל הקשור להחלת הילכת השיתוף על 'ידועים בציבור' יש לנהוג משנה זהירות ולבחון את טיבו של הקשר והשלכתו על היחסים הממוניים בין הצדדים בעין דקדקנית וקפדנית שכן העובדה שבני הזוג בחרו לקיים חיים של צוותא מבלי למסד את הקשר הזוגי שלהם באקט הנישואין יש בה להעיד, לעיתים, על ארעיותו של הקשר ועל היותו בלתי מחייב או על רצונם בהפרדה רכושית או שיתופיות כלכלית מוגבלת ומצומצמת. הנטל הרובץ על הידוע בציבור, הטוען לשיתוף בנכסי בן זוגו, כבד יותר מזה הרובץ בנסיבות דומות על בני זוג נשואים במיוחד בכל הקשור לנכס שאינו נכס משפחתי מובהק. במקרה דנא, נקבע כי על אף הזוגיות שבין הצדדים, התובעת לא הוכיחה שהייתה כוונה של שיתופיות במערכת היחסים ביניהם. נהפוך הוא, המנוח הקפיד שלא לערב בין נכסיו לנכסי התובעת והדבר אף התחדד בשנים האחרונות לחייו כאשר מערכת היחסים בניהם לא הייתה במיטבה.
כן נדחו כל טענות ההתנגדות של התובעת בעניינה של הצוואה וביהמ"ש הורה על קיומה של הצוואה.
יחד עם זאת, נקבע כי התובעת זכאית למזונות מן העזבון מכח סעיף 57(ג) לחוק הירושה. בהקשר זה הובהר בין היתר, כי הזכאים למזונות מן העזבון אינם חייבים להיות בין היורשים ע"פ דין או ע"פ צוואה, לפיכך עצם העובדה שהמנוח ביקש לשלול את זכאותה של התובעת מלזכות בעזבונו אין בה כשלעצמה לגרוע מזכותה למזונות מעזבונו. הזכאות למזונות נבחנת ע"פ נזקקותו של התובע, ואין לה דבר עם הוראות הדין האישי. מבחן הנזקקות זכה בפסיקה לפרשנות מצמצמת (כיוון שמדובר בחריג לכלל היסוד בדיני צוואות "מצווה לקיים את דברי המת). קביעת נזקקותו של הזכאי למזונות מן העזבון נבחנת, בין השאר, על פי הוראות סע' 59 לחוק הירושה ובהקשר זה ייבחן ביהמ"ש בין השאר, את שווי העזבון, מה שהזכאי עשוי לקבל מן העזבון, רמת החיים של המוריש והתובע מזונות ערב מותו של המוריש, רכושו של הזכאי למזונות, כושר השתכרותו של הזכאי למזונות ועוד. במקרה דנא, בהתחשב, בין השאר, בהיקף עזבונו הנחזה של המנוח, מערכת היחסים הקרירה בין המנוח לתובעת בשנות חייו האחרונות והתרשמות ביהמ"ש כי היה בכוונתו להיפרד ממנה אף שפרידה זו לא בוצעה בפועל קודם לפטירתו, העובדה שהתובעת עשתה שימוש בלעדי בדירת המנוח מפטירתו ועד היום וכן התרשמות ביהמ"ש באשר לכושר השתכרותה ותוך התחשבות בגילה (50) ביהמ"ש פסק לתובעת 360,000 ₪ – סך המגלם דמי שכירות ל 5 שנים וסך צנוע מסוים להשלמת הכנסתה לתקופה זו. התשלום יופקד בנאמנות אצל ב"כ התובעת אשר יעבירו לידיה עם פינוי הדירה. בגין כל חודש בו תעכב התובעת את פינוי הדירה יפחת סך המזונות בשיעור של 10,000 ₪. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
