|
עליון
|
| 1 [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] [קניין] |
|
|
רעא 7479/13 כרם מהר"ל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ו-32 אח' נ' רשות העתיקות (עליון; נ' הנדל; 05/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: רדואן בדחי, יהודה וישניצקי, עדיאל עזרא |
התקנת תקנות העתיקות (אגרות למתן אישור פעולות), התשס"א-2001 נעשתה בסמכות ובאופן מידתי.
 משפט מינהלי – חקיקת משנה – תוקפה
משפט חוקתי – חקיקה – חקיקת משנה
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות הקניין
קניין – עתיקות – אתר עתיקות
.
ע"פ סעיף 29 לחוק העתיקות נדרש אישור בכתב של רשות העתיקות על מנת לבצע פעולות כגון בנייה, סלילה והנחת עפר באתר עתיקות. בהמשך לכך נקבעו בתקנות העתיקות (אגרות למתן אישור פעולות), התשס"א-2001 האגרות השונות שיש לשלם לצורך קבלת האישור. המבקשים הגישו תביעה לבימ"ש שלום בדרישה להשבת סכום האגרות שנגבו מהם, וטענו כי התקנות אינן חוקיות וכי גביית האגרות מכוחן נעשתה בחוסר סמכות. התביעה נדחתה. ערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי נדחה אף הוא. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
אשר לסמכות. סעיף 46(א) לחוק קובע כי שר החינוך רשאי להתקין תקנות לביצוע החוק, לרבות תקנות שעניינן "גביית אגרות בעד רשיונות, אישורים, היתרים או שירותים הניתנים לפי חוק זה". על רקע זה, ברי כי מדובר בתקנות שעניינן גביית אגרות בעד אישורים הניתנים לפי חוק העתיקות. התקנת התקנות מותנית בהתייעצות בממ"י ובמועצת רשות העתיקות, ובאישור שר האוצר, תנאים שהתקיימו בענייננו.
המבקשים נשענים במידה רבה על האמור בעניין דנקנר. ברם, פסק דין זה ניתן קודם להתקנת התקנות. פסק הדין התמקד בקיומה או אי-קיומה של סמכות לרשות העתיקות לגבות תשלום בהעדר תקנות. פסק הדין לא עסק במישרין בסמכות שר החינוך להתקין תקנות שעניינן גביית תשלום, ובוודאי שלא שלל סמכות כזו. אדרבה, בפסק דין דנקנר צוינה האפשרות העקרונית לממן את הבדיקות ולו באופן חלקי באמצעות אגרות, ובלבד שאלו יוסדרו בתקנות כדין. ואכן, זהו בדיוק המתווה בו צעדו המשיבים.
טוענים המבקשים כי התקנות פוגעות בזכות הקניין, מבלי שיתקיימו תנאי פסקת ההגבלה. אף טענות אלו נדחו ע"י ערכאות קמא, ולא נמצא מקום ליתן רשות ערעור על כך. שאלה היא האם גביית אגרה, במקום בו ישנו קשר סיבתי הדוק בין האגרה לבין שירות מהסוג בו עסקינן הניתן למשלם האגרה, עולה כדי פגיעה חוקתית בזכות הקניין. אפילו נניח כי ישנה פגיעה כזו, הרי שעסקינן בפגיעה מידתית הנעשית לתכלית ראויה. עיון בתקנות מלמד, על פניו, כי ההסדר הכלול בהן הוא מאוזן ומידתי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [עונשין] |
|
|
רעפ 6219/12 אדם סרוסי נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן, ח' מלצר, נ' הנדל, א' שהם, מ' נאור; 05/06/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: אבי וסטרמן, נתנאל לאגמי, רות לוין |
בימ"ש פסק כי הלכת גנני, לפיה ככל שרוּצה צו שירות לתועלת הציבור שהשיתה הערכאה הדיונית, לא ניתן להטיל במסגרת הערעור עונש מאסר בפועל, עומדת על כנה, והנחה את המדינה כיצד לנהוג במקרים בהם היא חלה.
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: שירות לתועלת הציבור
.
המערער הורשע בבימ"ש השלום בעבירת אלימות. בהמשך, בימ"ש השלום ביטל את ההרשעה וגזר על המערער, בין היתר, צו שירות לתועלת הציבור (להלן: של"צ). המשיבה ערערה בפני בימ"ש המחוזי על קולת העונש, אך בטרם נדון ערעורה ניתן פסק דין בפרשת גנני, בו נקבע כי ככל שרוּצה השל"צ שהשיתה הערכאה הדיונית, לא ניתן להטיל במסגרת הערעור עונש מאסר בפועל. במקרה דנן התקבל ערעור המשיבה ובימ"ש המחוזי קבע כי על המערער, שנשא בעיקר תקופת השל"צ, יוטלו 3 חודשי מאסר בפועל, בדרך של עבודות שירות. במסגרת בקשת רשות הערעור נטען כי עד למועד פסק הדין של בימ"ש המחוזי המבקש סיים לבצע את מרבית שעות השל"צ וכי לאור הלכת גנני בימ"ש המחוזי לא יכול היה להטיל עליו מאסר בעבודות שירות.
.
בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיא נאור ובהסכמת השופטים ג'ובראן, מלצר, הנדל ושהם) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:
בימ"ש ציין כי אף שבקרב חברי ההרכב אין אחידות בשאלות האם רק השלמת של"צ יש בה כדי להביא לתחולת הלכת גנני, והאם יש טעם בהבחנה בין השלמת שעות השל"צ לבין ביצוע חלקי שלהן, וכי אף שבימ"ש מוסמך לסטות מהלכת גנני, אין זה ראוי לעשות כן נוכח ההשלכות של סטייה מתקדים, ונוכח כך שניתן להביא לשינוי הדין שלא בדרך של שינוי שיפוטי, אלא בדרך של שינוי החוק. בימ"ש ציין כי אין זה ראוי כי המערער ישא על כתפיו את כובד המחלוקת העקרונית בסוגיה של סטיית בימ"ש מתקדימיו, ולפיכך, ואף שהעונש שגזר בימ"ש המחוזי נראה הולם, ואף נמוך מהעונש שראוי היה להטיל, בשים לב לעיתוי העבירה ולכל הטלטלות שעבר ההליך, יש לבטל את רכיב המאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות שהושת על המערער, כאשר ההרשעה תעמוד בעינה. המערער ישלים את השל"צ שהוטל עליו.
אשר להלכת גנני נקבע כי הדרך הנכונה שבה על המשיבה לנקוט היא להמשיך ביוזמות חקיקה. בינתיים, הלכת גנני תמשיך לחול. ראוי כי במקרים בהם חלה ההלכה, תגיש המדינה בקשה לעיכוב ביצוע השל"צ (אף בטרם הכרעה סופית אם ברצונה להגיש ערעור על גזר הדין, אם לאו), וראוי כי בתי המשפט ייעתרו לבקשות אלה. מקום שלאחר הגשת בקשה לעיכוב ביצוע שהתקבלה, תחליט המשיבה שאין מקום להגיש ערעור, עליה להודיע על כך לבימ"ש ולהגנה באופן מיידי ולבקש את ביטול עיכוב הביצוע, עד להכרעה בשאלה אם המדינה תגיש ערעור על החלטה זו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 3927/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; א' רובינשטיין; 05/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: ניר פיינר, סיון רוסו |
הואיל והבקשה הוגשה להארכת מעצר ב-45 יום, אין להידרש לשאלה העולה בבש"פ 1252/14 באשר לקטין שבגר תוך כדי מעצרו; תפקיד בימ"ש זה בתיקים אלה הוא בקרת ההליך והשאלה אם נעה נקודת האיזון. במקרה הנדון נמצא להיעתר לבקשה.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר – קטין שהפך לבגיר בתקופת מעצרו
.
כנגד המשיב (יליד 1996) ואחרים הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירה של הריגה, חבלה חמורה, עבירת נשק, גניבה שהיה בלתי חוקית ועוד. הבקשה דנא היא בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים או עד למתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי לנוער, לפי המוקדם.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
ב"כ המדינה ציינה כי המשיב בגר בינתיים, וע"פ פסיקה (בש"פ 1252/14) ניתן היה לבקש הארכה ב-90 יום. הואיל והבקשה הוגשה להארכה ב-45 יום, אין להידרש לשאלה העולה בהחלטת השופט עמית בבש"פ 1252/14 באשר לקטין שבגר תוך כדי מעצרו. לגופם של דברים, יש להיעתר לבקשה. תפקיד בימ"ש זה בתיקים אלה הוא בקרת ההליך והשאלה אם נעה נקודת האיזון. על המסוכנות העולה מהפרשה הקשה אין צריך להכביר מלים. מעצרו של המשיב אינו בשל היותו תושב שטחים אלא בשל המסוכנות, אף כי כמובן עילת ההימלטות מועצמת בנסיבות של תושב שטחים – אלא שבמקרים מסוימים ניתן לגבור עליה; לא כן במקרה דנן, בהקשר המסוכנות. כיום מתנהל המשפט, לאחר עיכובים מתחילה, בקצב סביר; חזקה על ביהמ"ש המחוזי שיגביר את הקצב בתקופה הקרובה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 4 [בתי-משפט] [פרשנות] [דיון אזרחי] |
|
|
רעא 3549/14 בן ציון גרון נ' איתמר זלץ (עליון; נ' סולברג; 05/06/14) - 4 ע'
|
| עו"ד: נמרוד גרון |
החלטת בימ"ש קמא לדחות את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים נמנית על סוגי ההחלטות שלגביהן לא תינתן רשות ערעור, כהוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009; ביהמ"ש מסופק לגבי ההבחנה בין משמעות 'טכנית' לבין משמעות 'מהותית' באשר לתחולת הצו. על כל פנים, נימוקי בימ"ש קמא מניחים את הדעת.
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
פרשנות – דין – סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור
דיון אזרחי – ניהול המשפט – הבאת ראיות
.
בר"ע ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש המחוזי בגִדרה נדחתה בקשת המבקשים לעכב את המועד להגשת תצהירי העדויות הראשיות והראיות מטעמם עד לסיום פרשת התביעה, בכללה שמיעת עדויותיהם של העדים שהזמנתם נתבקשה ע"י המשיבים מבלי שיגישו תצהירי עדות ראשית תחילה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
החלטת ביהמ"ש המחוזי מושא הבר"ע נמנית על סוגי ההחלטות שלגביהן לא תינתן רשות ערעור, כהוראת סעיף 1(1) וסעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בהסתמך על החלטת בימ"ש זה ברע"א 7447/13, טוענים המבקשים כי בנסיבות העניין דנן מדובר בסטייה מהותית מכללי סדר הבאת הראיות הפוגעת פגיעה קשה בזכויותיהם הדיוניות הבסיסיות, ובכגון דא אין תחולה להוראות הצו הנ"ל. ביהמ"ש דכאן מסופק לגבי ההבחנה בין משמעות 'טכנית' לבין משמעות 'מהותית' באשר לתחולת הצו. על כל פנים, נימוקי ביהמ"ש המחוזי מניחים את הדעת. לא נמצא שהיעילות באה על חשבון המהות, וביהמ"ש לא שוכנע בקיומו של חשש לפגיעה מהותית בזכויות המבקשים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 3550/14 טאזבו טאקלה נ' מדינת ישראל (עליון; י' דנציגר; 05/06/14) - 17 ע'
|
| עו"ד: יעל שרף, שמואל פלישמן |
מכלול הראיות מבסס בשלב זה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו לכאורה של העורר. אכן, על פני הדברים טענת הסיכון הכפול שמעלה העורר ביחס לאישום הראשון אינה קלת ערך. ברם, אין צורך להכריע בשאלת משקל הטענה או באשר לעצם האפשרות לבררה במסגרת הדיון במעצר. זאת באשר די בראיות שהובאו להוכחת המיוחס לעורר באישומים האחרים, כדי להצדיק את הותרתו במעצר.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו התעללות בקטין (גופנית ונפשית), תקיפה סתם; תקיפת קטין הגורמת לחבלה של ממש; הדחה בחקירה; הפרת הוראה חוקית; אינוס; והדחה בעדות. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
בשלב בקשת המעצר עד לתום ההליכים על ביהמ"ש לבחון האם חומר הראיות הגולמי המונח לפניו מבסס תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם. בשלב מקדמי זה נדרש ביהמ"ש לבחון אך את הפוטנציאל ההוכחתי הגלום בראיות. בחינה זו צריך שתעשה לגבי חומר הראיות כולו כמכלול. לפיכך, אין ביהמ"ש נדרש לבחון באופן מדוקדק את משקלה הסגולי של כל ראיה וראיה. אף אין הוא נדרש להכריע בדבר מהימנותם של העדים או להסיק מסקנות מכריעות מאי התאמות או סתירות מסוימות שנפלו בעדויות שלפניו. כל עוד התמונה הראייתית הכללית היא בעלת פוטנציאל להעמיד סיכוי סביר להוכחת האשמה בסוף המשפט – ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.
ואולם, בחינת הראיות אינה טכנית. אין די בקיומה של עדות מרכזית אשר אם תימצא אמינה תבסס ממצא מרשיע. על ביהמ"ש לבחון את כוחה הפנימי של עדות זו. אם נפלו בעדות ספיקות העולות כדי "פגם גנטי" אשר לא יכול שיוסר בתום ההליך, לא ניתן לבסס על עדות זו תשתית ראייתית לכאורה. כן נדרש ביהמ"ש לבחון את השתלבות העדות במכלול הראיות, ולשלול מסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה כאשר מכלול הראיות מגלה סתירות מהותיות הניכרות על פני הדברים המעידות על ספק שאין זה סביר שניתן יהיה להסירו. לעיתים יגיע ביהמ"ש למסקנת ביניים לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אך עוצמתן המצטברת של ראיות אלה אינה גבוהה או שקיימים בהן חוסרים משמעותיים. במקרים כאלה עליו לבחון את האפשרות להסתפק בשחרור הנאשם לחלופת מעצר.
יישום אמות מידה אלה על עניינו של העורר מגלה כי קיימת תשתית עובדתית לכאורית להוכחת אשמתו, למצער בחלק מהעבירות המיוחסות לו. אכן, על פני הדברים טענת הסיכון הכפול שמעלה העורר ביחס לאישום הראשון אינה קלת ערך. אם תצלח תביא הטענה למחיקת האישום הראשון, ועל כן בחינת סיכויי טענה זו היא בעלת חשיבות של ממש לצורך ההחלטה האם קיים סיכוי סביר להרשעת העורר. יחד עם זאת, טענת סיכון כפול היא טענה מקדמית. ככזו, מקומה להתברר, ככלל, לפני ביהמ"ש הדן בהליך העיקרי. בנסיבות המקרה הנדון אין צורך להכריע בשאלת משקלה של טענת הסיכון הכפול או באשר לעצם האפשרות לברר טענה זו במסגרת הדיון במעצר. הטעם לכך הוא כי די בראיות שהובאו להוכחת המיוחס לעורר באישומים השני והשלישי שבכתב האישום, כדי להצדיק את הותרתו במעצר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [משפחה] [משפט בינלאומי פומבי] |
|
|
בעמ 1930/14 פלונית נ' פלוני (עליון; י' דנציגר, נ' הנדל, נ' סולברג; 05/06/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: אדווין פרידמן, ענת קדמי, אילת מרגלית, קרן אשר |
למרות שהדין הישראלי מאפשר ליחיד להגיש בקשה לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג, מבלי שהייתה דרישה של הרשות המרכזית במדינת החוץ, על בתי המשפט בישראל, להפעיל שק"ד ולבחון האם הבקשה ראויה להבחן לגופה לאור תכליות האמנה. דהיינו, האם היא מסייעת להליך העיקרי ומקדמת אותו, על ידי הבהרת הדין הישראלי אליו נדרש ביהמ"ש הזר. במידה והתשובה שלילית, על ביהמ"ש להימנע מלדון בבקשה לגופה.
משפחה – משמורת קטינים – החזרת ילדים חטופים
משפט בינלאומי פומבי – אמנות – אמנת האג
.
בר"ע שנדונה כערעור במסגרתה הבהיר ביהמ"ש העליון, כיצד על בתי המשפט בישראל להתייחס לבקשה המוגשת לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). רקע: התיק העקרי להחזרת בתם הקטינה של הצדדים לישראל על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) הוגש ע"י המשיב לביהמ"ש באנגליה. בד בבד, הגיש המשיב בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים על פי סעיף 15 לאמנה. ביהמ"ש לענייני משפחה דן בבקשה לגופה וקבע כי מקום המגורים הרגיל של הילדה עובר להרחקתה מישראל נותר באנגליה. כתוצאה מקביעה זו, נפסק כי אין ביהמ"ש בישראל רשאי לתת החלטה לפי סעיף 15 לאמנה. ערעור המשיב לביהמ"ש המחוזי בירושלים התקבל וניתנה החלטה לפי סעיף 15 לאמנה, לפיה מדינת ישראל היא מקום המגורים הרגיל של הקטינה, והרחקתה לאנגליה על ידי המבקשת הייתה שלא כדין.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט נ' הנדל, בהסכמת השופטים נ' סולברג וי' דנציגר) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
האמנה דוגלת בהחזרת המצב לקדמותו, טרם חטיפת הילד באם הייתה כזאת, ובהשבתו של הילד למקום המגורים הרגיל שלו באופן מהיר, אשר ימנע פגיעה נוספת בו, תוך שיתוף פעולה בין המדינות. סעיף 15 לחוק האמנה, שהוא מושא הבקשה דנא, מהווה ביטוי לשיתוף הפעולה האמור.
סעיף 15 לאמנה, מאפשר לרשויות המוסמכות במדינה בה מתנהל ההליך העיקרי לפי האמנה, לפנות למדינת מקום המגורים הרגיל של הילד, ולהיעזר בה על מנת לברר האם הקטין יצא ממנה שלא כדין לפי סעיף 3 לתוספת לאמנה. על מנת לקבוע אם ילד הורחק שלא כדין נדרש ביהמ"ש לבחון קיומה של הפרת זכות משמורת. לעניין זה, רשויות מדינת מקום המגורים הרגיל של הילד משמשות כבימ"ש מסייע ונלווה לביהמ"ש בו מתנהל ההליך העיקרי. כאשר מתחם הסיוע נגזר ממומחיותו בדין המקומי, ככל שהוא רלוונטי ונדרש להכרעה בהליך העיקרי. מכל מקום, הכרעתה של המדינה בפניה מתנהל התיק העיקרי תהא עדיפה.
לכאורה, לפי לשון הסעיף, הרשויות – ולא הפרט – הן שרשאיות לדרוש החלטה שכזו. אולם, יש שהעניקו פרשנות מרחיבה לסעיף 15 על יסוד האמור בסעיף 29 לחוק האמנה, לפיה גם לבעלי הדין קיימת האפשרות לדרוש החלטה לפי סעיף 15 לאמנה והחוק הישראלי עיגן זאת מפורשות בשנת 2008 בתיקון סעיף 295כב לתקנות סדר הדין האזרחי.
ברם, למרות שהדין הישראלי מאפשר ליחיד להגיש בקשה לפי סעיף 15 לחוק האמנה לבתי המשפט בישראל, קיימים מספר נימוקים, שיסודם בשיקולי מדיניות, בשיקולים מעשיים ובתכלית האמנה, המבססים את המסקנה כי אין לדון לגופה של כל בקשה לפי סעיף 15 לחוק האמנה שהוגשה על ידי בעלי הדין.
לפיכך נקבע כי על ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו ולבחון האם הבקשה שהוגשה ראויה להבחן לגופה לאור תכליות האמנה. דהיינו, האם היא מסייעת להליך העיקרי ומקדמת אותו, על ידי הבהרת הדין הישראלי אליו נדרש ביהמ"ש הזר, או שמא מהווה היא אך כלי בידי ההורה המבקש לנהל שני הליכים במקביל בסוגיית מקום המגורים הרגיל של הילד (שאז על ביהמ"ש להמנע מלדון בה לגופה).
עוד הובהר כי אין המטרה בסעיף 15 לאמנה שביהמ"ש יבחן לעומק מהו מקום המגורים הרגיל של הקטין. אמנם ייתכן כי המדינה אליה הופנתה הבקשה תיאלץ לדון אגב אורחא בסוגיית מקום המגורים הרגיל של הילד. אולם זאת תעשה רק כאשר התשובה עולה מפורשות, בגדר הנחה בלבד, ללא בירור עובדתי וקביעה לגופה בנדון, וכאשר העניין, כך עולה, חיוני לשאלת זכויות המשמורת על פי סעיף 3 לאמנה לפי הדין הפנימי.
יישום לענייננו מוביל למסקנה כי במקרה דנן נכון היה לדחות את בקשת המשיב לפי סעיף זה מבלי להכריע בה לגופה. על כן יש לבטל את הכרעות בתי המשפט קמא ולהותיר את המחלוקות לפתחו של ביהמ"ש האנגלי בלבד.
השופט דנציגר מסכים לאמור ומוסיף, כי לשיטתו יש מקום לקביעת מעין-חזקה של שכל ישר שניתנת לסתירה, לפיה בקשה לפי סעיף 15 לחוק האמנה שהוגשה על ידי הורה מבלי שהייתה דרישה של הרשות המרכזית במדינת החוץ הינה בקשה שעל בתי המשפט לענייני משפחה להיזהר בה ולשקול היטב אם להיעתר לה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 7 [מקרקעין] [חוזים] |
|
|
עא 8325/12 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' מהדרין בע"מ (עליון; א' רובינשטיין, נ' הנדל, ד' ברק ארז; 05/06/14) - 41 ע'
|
| עו"ד: י' פישר, מ' סלע, ל' פלד |
בימ"ש קיבל את ערעור המערערת בפוסקו כי ניתן להוסיף תניית שינוי יעוד בעת הארכת חוזה החכירה ביחס לקרקע שבבעלות המערערת, חוזה אשר נחתם עם המשיבות בשנות החמישים של המאה הקודמת.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – שינוי ייעוד
מקרקעין – חכירה – הארכת תקופת החכירה
חוזים – חוזה שלטוני – פירושו
חוזים – פירוש – כללי פרשנות
חוזים – פירוש – חוזה עם המדינה
חוזים – פירוש – תנאים
חוזים – פירוש – נסיבות חיצוניות
.
משיבה 1 (להלן: מהדרין) ומשיבה 2 מחזיקות בחוזי חכירה משנות החמישים למאה הקודמת ביחס לקרקע שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל (להלן המינהל). עת ביקשה מהדרין להאריך את החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים, התנה זאת המינהל בהוספת תנאי מפסיק לחוזה, ולפיו היה וישונה יעוד הקרקע מושא חוזה החכירה, יהא המינהל רשאי להביא לסיומו המוקדם של החוזה, תוך פיצוי החוכר (להלן: תניית שינוי יעוד). המשיבות טענו להבטחה מינהלית משר האוצר הראשון (להלן: מסמך קפלן) שבגינה נטען כי אין מקום להוספת התניה האמורה, ועמדתן התקבלה בבימ"ש קמא. מכאן הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט רובינשטיין ובהסכמת השופטים הנדל וברק-ארז) קיבל את הערעור ופסק כי:
בימ"ש קבע תחילה כי הלשון, נסיבות היוצרות המסמך והתנהגות הצדדים לאחר מכן, מביאים למסקנה, כי מסמך קפלן הוא מסמך מחייב המהוה חלק ממכלול הסכמים שהתגבשו בין הצדדים לאורך זמן, והוא בחינת הבטחה שלטונית. בימ"ש עמד על היחס בין הוראות שונות בתוך מכלול ההסכמים: מסמך קפלן, הסכם מהדרין משנת 1955 וחוזה החכירה שצורף אליו כנספח, וציין כי בהכרעה בשאלת היחס בין ההוראות הסותרות לכאורה באשר לסוגית תנאי חידוש החכירה נקודת המוצא הינה, כי חלקיו השונים של החוזה אינם סותרים זה את זה או אינם מייתרים זה את זה וכי כל עוד ניתן להגשים את תכלית החוזה, יש לעשות כל מאמץ ליישב בין ההוראות השונות של החוזה.
בימ"ש קבע כי מסמך קפלן וחוזה החכירה מגלים כי תכלית החכירה היתה חקלאית גרידא. עוד נקבע כי במהלך השנים הסכימו המשיבות לשנות תנאים מתנאי החכירה נוכח שינויי העתים. בימ"ש הציע פרשנות מקיימת המאפשרת לשתי ההוראות החוזיות שנטענת סתירה לגביהן, לדור בכפיפה אחת באופן העולה בקנה אחד עם תכלית החוזה וכן הציע פרשנות תכליתית של הסתירה בין הוראות המכלול החוזי.
בימ"ש ציין כי הצדדים לא נתנו דעתם לשינוי יעוד עתידי בקרקע המוחכרת בעת כריתת החוזה, וכי לא ניתן לשחזר את כוונתם האמיתית באשר לתנאי חידוש החכירה, ולפיכך פנה לפרשנות תכליתית בהדגישו כי מדובר בפירוש חוזה רשות, כאשר יש לשקול את התכלית האובייקטיבית של חוזים אלה, את המטרות האופייניות ואת האינטרסים הציבוריים שחוזי רשות מיועדים להגשים. בימ"ש קבע כי התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל ככלל וביחס לחוזי חכירה בפרט, אינה מאפשרת להלום פרשנות שאיננה מאפשרת למינהל להוסיף אל חוזה החכירה תניית שינוי יעוד בפתחה של תקופת החכירה הנוספת, כנהוג בחכירות מקבילות.
בימ"ש הוסיף כי רשות ציבורית אינה יכולה להגביל את סמכותה וכוחה בהתחייבות חוזית, באופן השולל ממנה את שיקול-דעתה בתחומים למענם הוענקה לה הסמכות, ולכל התחייבות כזו אין תוקף. בימ"ש קבע כי אף אם לא נכללה בחוזה הוראה מפורשת המורה כן, ניתן לקרוא לתוכו תניה מכללא, אשר מייחסת לצדדים כוונה שלא לשלול את שיקול דעתה של הרשות ביחס לתקופת החכירה הנוספת. ואולם, בימ"ש ציין כי במקרה זה אין צורך ממשי לקרוא אל תוך המכלול החוזי תניה מכללא מעין זו, שכן סעיף כזה מצוי בחוזה החכירה והוא מאפשר את התאמת החוזה לנסיבות "שהזמן גרמן". בימ"ש קבע כי הטענה כי הצדדים התכוונו שהחכירה תוארך בתנאים זהים לחלוטין בתקופה השניה, לא קיבלה ביטוי משכנע בלשון או בנסיבות.
בימ"ש קבע כי תניית שינוי היעוד עולה בקנה אחד עם תכלית החוזה, ונוכח מנגנון הפיצויים שביקש המינהל להוסיף לחוזה, החלטת המינהל אינה לוקה בסבירותה באופן קיצוני, ולא נפל בה פגם אחר המצדיק התערבות. בימ"ש הדגיש כי כל זאת, בהנחה כי שינוי היעוד ייעשה לאחר שיוכרע כי הדבר חיוני. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 8 [דיון פלילי] |
|
|
עפ 5135/13 טל יגרמן נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז; 02/06/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: חנה קורין, יוני לוי, דוד פורר, לימור לוי |
עצור או נאשם זכאי להיות נוכח בהליך הפלילי ביחס להליכים המוסדרים בחוק. בהליכים שהחוק אינו מסדיר הטיפול מסור לשיקול דעת בימ"ש; הדין אינו מכיר בבקשה להחזרת תיק להשלמת הכרעת הדין ואין לקבוע אותה לדיון במעמד הצדדים; הדין אינו מכיר בזכות לקיום עיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע עונש, אך לבימ"ש נתונה סמכות להיעתר לה. עם זאת, אין בכך כדי להצמיח לבעל דין זכות כי עניינו יתברר מחדש כל אימת שיגיש בקשה לכך, ואין בכך כדי לחייב שבירור כאמור ייעשה במעמד הצדדים.
דיון פלילי – עיון חוזר – הדיון בבקשה
דיון פלילי – עיון חוזר – שינוי נסיבות
דיון פלילי – עיון חוזר – נוכחות
דיון פלילי – עיון חוזר – שיקולי בית-המשפט
דיון פלילי – נוכחות בעלי-הדין – נאשם
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
המבקש הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות כלכליות שונות והושתו עליו 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי. עסקינן בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, לאחר שבקשה קודמת נדחתה (להלן: הבקשה הראשונה), במסגרתה נכללה בקשה להחזרת התיק לבימ"ש המחוזי לצורך השלמת הכרעת הדין בעניינו של המבקש.
.
בית המשפט העליון (השופטת ד' ברק-ארז) דחה את הבקשות ופסק כי:
תחילה נדרש בימ"ש לשאלה האם נדרש במקרה זה דיון במעמד הצדדים. בימ"ש ציין כי עצור או נאשם, זכאי להיות נוכח בהליך הפלילי, אולם, כלל זה תקף רק ביחס להליכים המוסדרים בחוק. בבקשות שהחוק אינו מסדיר מפורשות, הטיפול מסור לשיקול דעת בימ"ש. הדין אינו מכיר בבקשה להחזיר את התיק להשלמת הכרעת הדין וממילא אין מקום לקבוע אותה לדיון במעמד הצדדים; הדין אינו מכיר בזכות לקיומו של עיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע, אך לבימ"ש נתונה סמכות להיעתר לה. בימ"ש רשאי לשוב ולעיין בהחלטתו בעניין מקום בו יש הצדקה לכך בשל שינוי נסיבות משמעותי, וזאת במקרים חריגים. אולם, אין בכך כדי להצמיח לבעל דין זכות כי עניינו יתברר מחדש כל אימת שיגיש בקשה לכך, ואין בכך כדי לחייב שבירור כאמור ייעשה במעמד הצדדים.
בימ"ש הדגיש כי האמור הנו במצבים שבהם לא קיימת הסדרה סטטוטורית לבקשה לעיון חוזר בהחלטה, בשונה ממצבים בהם הליך של הגשת בקשה לעיון חוזר מעוגן בחוק. בימ"ש ציין כי אין באמור לעיל כדי לשלול מבימ"ש את האפשרות לדון בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע, ואף לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה זו לפי שיקול דעתו. בימ"ש ציין כי קיימים מקרים חריגים שבהם מן הראוי כי יתקיים דיון בעל-פה ועמד על השיקולים העשויים להצדיק קיום דיון בבקשה כזו.
אשר לענייננו, הדין אינו מכיר בבקשה להחזיר את התיק לבימ"ש המחוזי לצורך השלמת הכרעת הדין ולכן בקשה זו נדחתה; אשר לבקשה לעיון מחדש בהחלטה שלא לעכב את עונש המאסר בפועל, הטעמים שבבסיסה אינם מצדיקים קיום דיון במעמד הצדדים, ואף אינם מצדיקים את קבלתה. הטעם הנטען לעיון מחדש בהחלטה מתבסס על דחיית מועד הדיון בערעורים הנוגעים לפרשה. אולם, בהתחשב בשיקולים לדחיית הבקשה הראשונה – חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; עברו הפלילי של המבקש; הקושי להעריך בבחינה לכאורית כי מדובר בערעור שסיכוייו גבוהים – אין די בדחיית מועד הדיון כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה. בנוסף, גם במועד הנוכחי של הדיון בערעורים בפרשה נותרת למבקש תקופת מאסר לא מבוטלת, והמבקש אף החל לרצות את עונשו, ונדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת ריצוי העונש. לכן, ובהעדר נתונים או עובדות חדשות המצדיקות סטייה מהקביעה הלכאורית בדבר סיכויי הערעור, הבקשה נדחתה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 9 [בתי סוהר] [משפט מינהלי] [עונשין] |
|
|
רעב 3564/14 אליה בן ז'נו נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (עליון; י' דנציגר; 02/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: מוריה פרימן, מיכאל עירוני |
רשות ערעור בעניין החלטת שב"ס להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש מאחורי סורג ובריח ניתנת במשורה, רק במקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית; המבקש אמנם טוען כי ראוי היה להעניק לו הזדמנות נוספת, אך שאלה זו מצויה בליבת שיקול הדעת של שב"ס, ובנסיבות העניין נראה שההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר הינה סבירה.
בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור
משפט מינהלי – שיקול-דעת – שירות בתי הסוהר
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת מפקד מחוז דרום בשב"ס להורות על הפסקת ריצוי עונש המאסר של המבקש בדרך של עבודות שירות ועל ריצוי יתרת תקופת מאסרו בבית הסוהר בשל חוסר תפקודו ובשל היעדרויותיו החוזרות ונשנות.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
רשות ערעור על החלטות של ביהמ"ש המחוזי בעתירות בענייני אסירים ניתנת במשורה, רק במקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי. אמת מידה זו יושמה גם על בקשות רשות ערעור המופנות כנגד החלטת שב"ס להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. הבקשה דנא אינה מעוררת כל שאלה משפטית כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי, ואף לא נטען בה אחרת. די בכך כדי לדחותה על הסף. אך אף אילו היה נמצא טעם ליתן רשות ערעור, אזי היה נדחה הערעור לגופו.
תפקידו של ביהמ"ש בדונו בעתירות אסירים הינו לבחון את סבירות החלטות שב"ס. על ביהמ"ש להיזהר מהמרת שיקול דעתו שלו בשק"ד שב"ס. במקרה דנן הוחלט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 51ט(א) לחוק העונשין. עניינו של המבקש נופל במובהק לעילות הללו, ואף המבקש אינו טוען אחרת. אלא שהמבקש טוען כי ראוי היה בנסיבות העניין להעניק לו הזדמנות נוספת. זו שאלה שמצויה בליבת שיקול הדעת של שב"ס, והשאלה היחידה שיש לבחון היא האם ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר הינה סבירה. מאחר והמבקש המשיך בהתנהלותו הבעייתית חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו, החלטת שב"ס הינה סבירה ואין להתערב בה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 10 [דיון פלילי] |
|
|
רעפ 3103/14 עזיז יחיא נ' עיריית תל אביב (עליון; ס' ג'ובראן; 02/06/14) - 5 ע'
|
| עו"ד: עידית פרג'ון, שי מ. רוסינסקי |
דין הבר"ע להידחות. למרות שניסה המבקש לשוות לעניינו איצטלה עקרונית, השאלות שציין אינן רלוונטיות כלל לעניינו שכל כולו יישום של הסדר טיעון שעוגן בפסק דין.
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בניהול עסק ללא רישיון. בהתאם להסדר הטיעון נקבע כי אם יתמלאו תנאים שונים באשר לרישוי העסק, יידחה מועד כניסת צו ההפסקה לתוקף. לאחר שהעסק המשיך לפעול, ניתנה לו הודעת סגירה מידית. בקשת המבקש לביטול ההודעה ועיכוב הצו נדחתה ע"י בימ"ש לעניינים מקומיים, כמו גם בקשתו לעיון חוזר. ערעור המבקש לביהמ"ש המחוזי, נדחה. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן המקרה מעלה סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה. במקרה הנדון, למרות שניסה המבקש לשוות לעניינו איצטלה עקרונית, השאלות שציין אינן רלוונטיות כלל לעניינו שכל כולו יישום של הסדר טיעון שעוגן בפסק דין. כל טענותיו של המבקש נדונו בביהמ"ש המחוזי ולא נמצא כל מקום להתערב בקביעותיו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 11 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 3783/14 מדינת ישראל נ' מור איפרגן (עליון; ד' ברק ארז; 02/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: יוסי הכהן, עמרי כהן |
הבקשה להארכת מעצרו של המשיב דינה להתקבל. העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות ביותר. ביצוע המעשים לכאורה בין כתלי בית הסוהר מלמד על כך שהוא נעדר כל רתיעה מרשויות החוק, וממילא גם על מסוכנותו. בנוסף, הלכה למעשה עד כה לא נפגעה חירותו של המשיב.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
כנגד המשיבים, המרצים עונשי מאסר, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות אלימות כלפי אסיר אחר. הבקשה היא להארכת מעצרו של המשיב 2 לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (מעצרם של משיבים 1 ו-3 הוארך בהסכמה).
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
הלכה פסוקה היא כי בעת בחינה האם להאריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על ביהמ"ש לערוך איזון בין זכות החירות של הנאשם, אשר חזקת החפות עומדת לו, לבין האינטרס בהבטחת שלום הציבור ובשמירה על ניהול תקין של הליכי משפט, תוך התייחסות למידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, מחד גיסא, ולקצב ההתקדמות של ההליך העיקרי, מאידך גיסא.
העבירות המיוחסות למשיב 2 הן חמורות ביותר, ואף המסוכנות העולה ממנו היא ברמה הגבוהה ביותר, בשים לב לעברו הפלילי ולאישומים עצמם. ביצוע המעשים אותם ביצע לכאורה, במקום מסוגר ומאובטח כבית סוהר, מלמד על כך שהוא נעדר כל רתיעה מרשויות החוק, וממילא גם על מסוכנותו. בנוסף לכך, ראוי לשקול את העובדה שעד כה לא נפגעה חירותו של המשיב 2 הלכה למעשה, בשל כך שריצה במקביל עונש מאסר. כמו כן, נראה כי אכן המשפט אינו צפוי להיות ארוך או מורכב. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה ארצי
|
| 12 [עבודה] [משפט מינהלי] |
|
|
עשר (ארצי) 56976-12-13 קסיה יון סולמי נ' מדינת ישראל- משרד הפנים (רשות ההגירה והאוכלוסין) (עבודה; לאה גליקסמן, אילן איטח, אביטל רימון קפלן, נ.צ.: ו' עזאם, מ' אורן; 29/05/14) - 28 ע'
|
| עו"ד: רוני לוי, יאיר דוד, אפרת גרינברג |
החלטת מנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין במשרד הפנים לדחות את בקשת מערערת 2 למתן היתרים לשמש כקבלן כוח אדם להעסקת עובדים זרים בענף הבניין ניתנה בגדר סמכותו, אינה חורגת ממתחם הסבירות, מידתית ואינה מונעת משיקולים זרים. הגם שבמתן ההחלטה התנהלה הרשות בשיהוי, אין בכך כדי לפגום בתוקף ההחלטה.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית
משפט מינהלי – עובדים זרים – היתר העסקה
משפט מינהלי – עובדים זרים – משטר התאגידים
משפט מינהלי – רישוי – הימנעות ממתן רישיון
משפט מינהלי – שיהוי – אימתי מתקיים
.
ערעור על החלטת מנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין במשרד הפנים (להלן: הממונה), אשר דחתה את בקשת המערערת 2 למתן היתרים לשמש כקבלן כוח אדם להעסקת עובדים זרים בענף הבניין.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת א' רימון-קפלן ובהסכמת השופטים ל' גליקסמן, א' איטח ונציגי הציבור ו' עזאם, מ' אורן) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד עמד על הרקע הנורמטיבי הרלוונטי לתאגיד להעסקת עובדים זרים בענף הבניין בציינו כי על המבקש לעסוק כקבלן כוח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבנין להחזיק בשני סוגי היתרים: היתר לעסוק כקבלן כוח אדם והיתר להעסקת עובדים זרים. ביה"ד ציין כי תאגיד המעסיק עובדים זרים חייב להקפיד הקפדה יתרה על שמירת זכויות העובד וכן למלא את התחייבויותיו כלפי המדינה שהעניקה לו את הרישיון. משטר הפיקוח שהוטל על קבלני כוח אדם מחייב את מבקש הרישיון, כמו גם את המחזיק בו, לפעול בשקיפות מרבית כלפי הרשות המוסמכת ולפי דרישתה. כך בנוגע לזהות ולכישורים המקצועיים של בעלי המניות בחברה ומנהליה, באשר לחוסנה הכלכלי של החברה וליכולתה הפיננסית לערוב לזכויות העובדים המועסקים על-ידיה. דרישות אלה הן בגדר תנאי מוקדם והכרחי למתן הרישיון והמשך התקיימותו. רק הקפדה מלאה על כל אלה ועל דרישות החוק, התקנות וגורמי הפיקוח המוסמכים, תצדיק הענקת רישיון או הארכת תוקפו. עקרונות אלו מיושמים גם בקשר להסדר הרישוי ל"קבלני שירות" לפי חוק קבלני כח אדם.
ביה"ד דחה את טענות המערערת בדבר שיקולים זרים וחריגה מסמכות הממונה בהחלטתו לסרב להעניק רישיון חדש. סירוב לתת רישיון חדש טעון הסתמכות על חשד מבוסס. בהצטברות הנסיבות במקרה דנן חשדה של הרשות כי המערערת מסתירה ממנה מידע ובמיוחד מסתירה מהרשות את מעורבותו של בעלה בחברה שתוקם, הינו חשד סביר ומבוסס, שהמערערת לא הפיגה. מעצם העובדה שמדובר ברישוי מוקדם של תאגיד, יש צורך להוכיח מראש את יכולת פעילותו ובנסיבות אלו במיוחד נדרשת שקיפות מוחלטת באשר ליכולתו של התאגיד לפעול לפי החוק. בנסיבות דנן מדובר על מסירת מידע כוזב על ידי מערערת 1 והעלמת מידע מהותי בדבר מעורבות בעלה בחברה מהרשות, ומסירת מידע כוזב בקשר למי אשר ישמש כנושא משרה בחברה; כמו כן, מנכ"ל החברה המיועד, לא הוכיח ניסיון ניהולי נדרש לתפקיד ובבקשה נתגלו ליקויים טכניים שלא תוקנו. מכל הטעמים הללו היה מוסמך הממונה לדחות את בקשת החברה למתן רישיון.
ביה"ד סיכם בציינו כי החלטת הממונה ניתנה בגדר סמכותו, מגשימה את התכלית שלשמה ניתנה לו הסמכות להעניק רישיון, אינה חורגת ממתחם הסבירות, מידתית ואינה מונעת משיקולים זרים. הגם שבמתן ההחלטה התנהלה הרשות בשיהוי, הרי משבגוף ההחלטה לא נפל פגם, הרי שבעצם השיהוי ככזה, אין כדי לפגום בתוקפה ומשכך לא חויבה המערערת בתשלום הוצאות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 13 [עבודה] |
|
|
עע (ארצי) 35471-04-14 בני משה ביטון בע"מ נ' משה אזולאי (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 25/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: מואיד הייב, חן כהן |
ביה"ד פסק כי נוכח מכלול השיקולים וההלכה הפסוקה בעניין עיכוב ביצוע פסק דין, האיזון הראוי בין זכויות הצדדים יהא בעיכוב ביצוע מחצית מהסכום הפסוק בכללותו, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת ביה"ד ערובה להבטחת תשלום הסכום שעוכב.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה, בו התקבלה בחלקה תביעת המשיב, והמבקשת חויבה לשלם לו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
נקודת המוצא היא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל. ככל שסיכויי הערעור נראים מוצדקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך. ודוק, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו, והחריג העיקרי לכך הוא חוסר יכולתו של המבקש להיפרע מן הזוכה במקרה של קבלת הערעור. ודוק, טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, איננה יכולה להיטען בעלמא. נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ על המבקש, אשר נדרש להציג תשתית ראייתית ועובדתית נאותה לתמיכה בטענותיו.
ביה"ד הארצי פסק כי מכלול השיקולים במקרה דנן, ההלכה הפסוקה דלעיל, העובדה שמדובר בזכויות מכח חוקי המגן שלפי קביעת ביה"ד האזורי, המשיב היה זכאי לקבלן לפני כמעט שלוש שנים, האיזון הראוי בין זכויות הצדדים לאור סיכויי הערעור, שאין לומר כי הם משוללי יסוד, ומאזן הנוחות בנסיבות המיוחדות שבנדון, יהא בעיכוב ביצוע מחצית מהסכום הפסוק בכללותו, כפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת ביה"ד ערובה להבטחת תשלום הסכום שעוכב. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 14 [עבודה] |
|
|
סע (ת"א) 36646-10-11 יצחק שקל נ' וואן שילוב מערכות בע"מ (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: א' המר; 26/05/14) - 28 ע'
|
| עו"ד: אריק שלו, קובי בן סימון, עינת כרמי ברק, יעל מועלם |
נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבעת להכרה ביחסי עובד מעביד. נפסק, כי לא הוכח כי מבחן הפיקוח והמרות התקיים ביחסים בין התובע לבין הנתבעת. בהתאמה, לא הוכח כי התובע היה כפוף מנהלית וארגונית למנהלי הנתבעת, כמו כן לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע נדרש לעבוד בהיקף משרה מסוים.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם
.
התובע הגיש תביעה להכרה בקיום יחסי עבודה בינו ובין הנתבעת. ככל שתתקבל תביעתו להכרה ביחסי עבודה בין הצדדים עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ותנאים סוציאליים נוספים. מנגד עתרה הנתבעת לקיזוז סכומים אשר שלמה ביתר, ככל שייקבע כי בין הצדדים שררו יחסי עבודה.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ר. צדיק א. המר פסק כלהלן:
מעמדו של אדם כעובד או עצמאי, נקבע לפי מכלול נסיבות המקרה, מבחינת מערכת יחסים בין הצדדים בפועל ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שניתן למערכת היחסים.
בבוא בית הדין להכריע בשאלת מעמדו של אדם (שכיר או עצמאי), יש להגיע למסקנה על פי מכלול הסממנים העובדות המציגים במצטבר תמונה כוללת ושלמה.
המבחן המקובל בפסיקה לסיווג מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" הוא המבחן המעורב. בסיס המבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, אשר מורכב מהפן החיובי והפן השלילי.
תשלום שכר כנגד חשבוניות וכן ניכוי מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי כעצמאי הינם גורמים המבחינים בין חוזה עבודה לבין חוזה קבלני עם זאת, אין באופן תשלום השכר כדי להוות מבחן מכריע.
אין חולק, כי על הנתבעת הנטל להוכיח כי התובע הוא שבקש כי התמורה תשתלם כנגד חשבוניות התנהלות המאפיינת בעל עסק עצמאי. בנסיבות העניין, הנתבעת השכילה להוכיח כי אופן התשלום במקרה דנן היתה בחירת התובע. אמנם, דרך ההתחשבנות איננה מאפיין מכריע לסיווג חוזה קבלני, עם זאת בענייננו ובמצטבר ליתר הגורמים יש בגורם זה כדי להוות נדבך נוסף בהחלטה זו.
לא הוכח כי מבחן הפיקוח והמרות התקיים ביחסים בין התובע לבין הנתבעת. בהתאמה, לא הוכח כי התובע היה כפוף מנהלית וארגונית למנהלי הנתבעת, כמו כן לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע נדרש לעבוד בהיקף משרה מסוים. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מנהלי
|
| 15 [תכנון ובנייה] |
|
|
עתמ (י-ם) 4925-05-13 בצלאל שמחוביץ נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים (מנהלי; דוד חשין; 29/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: יהושע ננר, טלי שפרבר, זאב גבאי, עדי בן דוד מנע, שמואל פיינגולד |
בהתאם להלכה לפיה התערבות ביהמ"ש בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, במקרה דנן אין מקום להתערבות בהחלטות ועדת הערר.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
תכנון ובנייה – שיקול דעת – ועדת תכנון ובנייה
.
עתירה כנגד החלטות ועדת הערר לתכנון ובניה שעניינן באישור רצפה כפולה של קומת גג הרעפים בבניין שבבעלות המשיב 2, ובגובה הבניין.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
התערבות ביהמ"ש בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. בנסיבות העניין, לא זו בלבד שאישור הרצפה הכפולה מהווה החלטה מקצועית מובהקת של ועדות התכנון הנמצאת במתחם שיקול דעתן המקצועי, אלא אף מדובר בהחלטה סבירה, המאזנת באופן הולם בין הצורך לעמוד בהוראות התכנית לבין קיומה של הרצפה הנמוכה שאינה מקיימת הוראות אלה. יש לדחות גם את טענות העותר באשר לחריגת גובה הבניין, הן מחמת "מעשה עשוי" ושיהוי, והן משום שגובה הבניין תואם את הוראות התכנית. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 16 [עונשין] |
|
|
תפח (חי') 23128-04-13 מדינת ישראל נ' פלוני - קטין (מחוזי; מ' גלעד, ר' פוקס, ד' פיש; 02/06/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: הילה אייזנבנד, ליאוניד פרחובניק |
ככלל, בענישת קטינים מימד השיקום הוא השיקול המרכזי, אולם לעיתים ישנם שיקולים המטים את הכף לעבר הטלת עונש מאסר בפועל. כך הוא המקרה דנן, בו הוטל על הנאשם, בין היתר, מאסר בפועל.
עונשין – ענישה – קטינים
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
.
הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בעבירות אינוס, מעשים מגונים בנסיבות אינוס והפרת הוראה חוקית, בהיותו קטין על סף הבגירות.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
בשונה מענישת בגירים, כשמדובר בקטינים מימד השיקום, ככלל, הוא השיקול המרכזי. אולם לעתים, גם בעניינו של קטין, שיקולים של גמול, הרתעה ומניעה עולים במשקלם על השיקול השיקומי ומטים את הכף לעבר הטלת מאסר בפועל, תורך התאמתו לעובדת היות הנדון קטין, ונושא זה אף יושפע מגילו של הקטין בעת ביצוע העבירה. במקרה דנן הושתו על הנאשם מאסר בפועל של 3 שנים בניכוי חלק מתקופת מעצרו, שני מאסרים על תנאי – למשך שנתיים ושנה, ופיצוי למתלוננת בסך 35,000 ₪. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [פשיטת רגל] [בתי-משפט] |
|
|
עמלע (י-ם) 50457-01-13 שלמה תוסיה כהן עו"ד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (מחוזי; משה דרורי; 29/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: רועי בראונר, ירון רבינוביץ, רוני חייט |
יש לסייע לנאמן בפשיטת רגל באיתור נכסי החייב ולאפשר לו לעיין בתיקי בימ"ש או ביה"ד המשמעתי, ואילו הסתרת חומר מפניו היא חריג המצדיק הנמקה וטעם מיוחדים.
פשיטת רגל – נאמן – תפקידו
בתי-משפט – פומביות הדיון – עיון בתיקים
.
בקשת הנאמן בפשיטת רגל לעיין בתיקי ביה"ד משמעתי של לשכת עורכי הדין ובתיק ביהמ"ש המחוזי בערעור, בעניינו של החייב.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
כדי לאתר את נכסי החייב, צריך הנאמן בפשיטת רגל לנקוט בכל אמצעי חוקי, סביר ומתקבל על הדעת, ועיון בתיק בימ"ש או ביה"ד המשמעתי היא אחת הדרכים להגיע לתוצאה. יש לסייע לנאמן לגלות את נכסי החייב ולאפשר לו נגישות מלאה כדי למלא את תפקידו ואילו הסתרת חומר מפניו היא חריג שבחריגים, המצדיק הנמקה וטעם מיוחדים. לפיכך, ובהעדר טעם משפטי המצדיק את ההתנגדויות לבקשת הנאמן לעיין בתיקים, נעתר ביהמ"ש לבקשתו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 18 [זכויות יוצרים] [נזיקין] |
|
|
עא (ת"א) 1201-11-11 רומן קרימן נ' ניוזרו ישראל בע"מ (מחוזי; גדעון גינת; 28/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: ליהיא כצנלסון, טוני גרינמן, תומר אפלדורף, עודד בּהרב, ליבאי, מן ושות', |
ביהמ"ש הכריע בטענות הצדדים זה כלפי זה ופסק כי המשיבה הפרה את זכויות היוצרים של המערער בחלק מצילומיו ואילו המערער פרסם נגדה לשון הרע בחלק מהתבטאויותיו כלפיה.
זכויות יוצרים – הפרה – הוכחתה
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – הבעת דעה
.
ביהמ"ש דן בטענות הצדדים זה כלפי זה, המערער טוען להפרת זכויות היוצרים שלו בצילומיו ע"י המשיבה ואילו המשיבה לפרסום לשון הרע נגדה ע"י המערער.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעורים בחלקם ופסק:
השימוש שעשתה המשיבה בחלק מהכתבות בהן הפנתה לאתר המקור באמצעות היפר קישור, המקפיץ את הצילום בחלון נפרד עם הקשה עליו, אינו מפר את זכויות המערער. ואולם, ביתר השימושים בצילומי המערער, הפרה המשיבה את זכויותיו שכן היתה עליה, כאתר חדשות עיתונאי, החובה והאחריות לברר ולוודא כי התמונות בהן היא עושה שימוש אכן שייכות לאותו גורם לו היא ייחסה בעלות בהן. התבטאויות המערער חוסות בחלקן תחת הגנות "אמת בפרסום" ו"הבעת דעה בתום לב", ובחלקן האחר חורגות מגבולות ידיעתו של התובע, או מתחומי הבעת דעתו על פעולת המשיבה בהליך שהתנהל ביניהם ומהוות פרסום לשון הרע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 19 [עונשין] |
|
|
תפ (ב"ש) 42550-02-14 מדינת ישראל נ' סאאד עיסא (מחוזי; אלון אינפלד; 27/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: אביב דמרי, אבו עאמר, אדי גונן |
כאשר מעשי נאשם מאפשרים העמדתו לדין הן בעבירה עם עונש קל והן בעבירה עם עונש חמור – ובינתיים נחקק חוק חדש שהעונש בצדו נמצא באמצע, יחול החוק החדש. לאור מגמת ההחמרה עם נאשמים המחדירים אמצעי תקשורת לכלא ונסיבות המקרה דנן, נידון כל אחד מהנאשמים למאסר בפועל ולמאסר על תנאי.
עונשין – תחולה בזמן – שינוי חיקוק לאחר ביצוע העבירה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: החדרת ציוד קצה רט"ן לבית הכלא
.
הנאשמים הורשעו ע"פ הודאתם בעבירת קשירת קשר לביצוע עוון וניסיון להחדרת ציוד קצה רט"ן לבית הכלא – סעיף חוק שנכנס לתוקפו לאחר ביצוע העבירה.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
מקום שבו מעשי נאשם מאפשרים העמדתו לדין בשתי עבירות – האחת עם עונש קל והשנייה עם עונש חמור – ובינתיים נחקק חוק חדש עם הגדרות חדשות, שהעונש בצדו נמצא בטווח האמצע, יש לומר שהחוק החדש מקל והוא זה שיחול.
החדרת אמצעי תקשורת לכלא לא רק מאיימת על ביטחון הכלואים והסוהרים בו, אלא חותרת תחת מטרות הכליאה עצמה ולכן פוגעת משמעותית בתפקוד הכלא והמגמה בעבירות אלה נוטה להחמיר. במקרה זה יעמוד מתחם העונש ההולם על 6 עד 18 חודשי מאסר בפועל. לאור מכלול הנסיבות והשיקולים, נידון הנאשם ל-12 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי והנאשמת ל-6 חודשים ויום אחד מאסר בפועל ממעצרה ו-5 חודשי מאסר על תנאי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 20 [נאמנות] [חוזים] |
|
|
תא (נצ') 3527-11-13 רונן פיין (נאמן במסגרת הסכם מכר מקרקעין) נ' עו"ד יוסי פלח (נאמן במסגרת הסכם מכר מקרקעין) (מחוזי; עאטף עיילבוני; 25/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: רונן פיין, ארז שחם, שגיא פדוראנו |
מקום בו קיים הסכם נאמנות לפיו ישמשו הנאמנים אך צינור להעברת כספי תמורת המכר מהקונה למוכר, וההסכם אינו מגדיר כל סמכות גבייה ביחס לכספים, לנאמנים אין סמכות גבייה.
נאמנות – נאמן – סמכותו
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
.
בקשת הנאמן בהסכם מכר, שמונה יחד עם המשיב 1, לאפשר לו לפעול בהוצאה לפועל לגביית המחאות המשיבה 2, אשר נמסרו במסגרת הסכם המכר וחוללו בהעדר פירעון.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
חוזה נאמנות, ככל חוזה אחר, ניתן להשלמה לפי אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מהחוזה, ואם אינו משתמע ממנו, מתוך הנסיבות. כאשר נתחמו בהסכם נאמנות סמכויות הנאמנים להחזקת כספי תמורת מכר והעברתם למוכרים, ולא הוענקה להם סמכות גבייה ביחס לכספים, חובת השמירה על נכס הנאמנות אינה כוללת גם חובת גבייה ואף אין לראות בפעולות גבייה חלק הפעולות שהנאמנים רשאים לבצע בגדר הדרוש למילוי תפקידם. הסכם המכר דנן אינו מסמיך את מי מהנאמנים לפעול לביצוע הסכם המכר וגביית כספי התמורה במקרה של אי תשלום או פירעון חלקי, אלא רק לפעול להעברת כספי התמורה למוכרים, בעת המתאימה. משכך אין לאפשר למבקש לפעול בהוצל"פ לגביית ההמחאות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 21 [דיון פלילי] |
|
|
תא (ראשל"צ) 1789-05-11 ערן בן-סימון נ' מדינת ישראל -אגף המכס (שלום; רפי ארניה; 28/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: ורגון, וילנר |
בתביעה להחזרת תפוס, על התובע הנטל להוכיח כי המכס שולם או שהעשייה בטובין הייתה כדין, ע"פ מאזן הסתברויות. במקרה דנן התובע לא עמד בנטל, הנכס חולט כדין ואין מקום להחזירו.
דיון פלילי – תפיסת חפץ – טובין שנתפסו במכס
דיון פלילי – תפיסת חפץ – מסירתו
.
תובענה להחזרת אופנוע שחולט, לפי סעיף 192 (א) (1) לפקודת המכס, בשל כך שהוברח לארץ ויובא ללא קבלת אישורים של הרשות המוסמכת,
.
בית משפט השלום דחה את התובענה ופסק:
בתביעה להחזרת תפוס, על התובע הנטל להוכיח כי המכס שולם או שהעשייה בטובין הייתה כדין, ע"פ מאזן הסתברויות. לצרכי חילוט, אין הכרח להוכיח שהמחזיק כיום, הבריח את הנכס לישראל ודי בכך שבעת כניסתו לישראל המחזיק דאז נמנע מתשלום המכס. החילוט אינו כרוך בקשר כלשהו בין ביצוע העבירה לבין מיהות הבעלים ובכל מקרה שבו בוצעה עבירה בטובין ניתן לחלטם. התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי שולם המכס בגין יבוא האופנוע, משכך האופנועים הוברחו לישראל ובנסיבות העניין, המדובר בטובין שיובאו תוך הפרת איסור ולכן האופנוע חולט כדין. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 22 [מקרקעין] |
|
|
תא (ת"א) 3648-08-11 אריה אברמוביץ נ' אדי אדוארד ג'אן (שלום; ישי קורן; 28/05/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: גבריאל מויאל - מאור, אייל כהן, חיים רבשטיין, תמיר יחיא |
בית המשפט קיבל את תביעת סילוק היד שהגישה התובעת כנגד הנתבעים. נפסק, כי אין להתנות את ביטול הרישיון ופינוי המקרקעין בשאלת הפיצויים. אם סבורים הנתבעים, כי הם זכאים לפיצוי בגין הפינוי, יכבדו ויגישו תביעה אשר תתברר בנפרד משאלת הפינוי, לאחר תשלום אגרה כדין.
מקרקעין – רישיון – ביטולו
מקרקעין – פיצויים – מכח השקעה
מקרקעין – בעלות – הגנה עליה
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לסילוק יד, צו הריסה, צו מניעה ותביעה כספית.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
כאשר הסעד המבוקש הוא סעד של סילוק יד הרי התביעה היא "בדבר חזקה או שימוש במקרקעין" והסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום. כבעלת המקרקעין זכאית התובעת לדרוש את מסירת החזקה בהם ממי שמחזיק בהם שלא כדין. הנטל להוכיח את חוקיות החזקת המקרקעין על ידי הנתבעים מוטל על הנתבעים. מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום.
בנסיבות, עומדת לתובעים זכות תביעה לסילוק ידם של הנתבעים גם ללא הסכמת יתר השותפים. הואיל ולשיטת התובעים מעולם לא ניתנה הסכמת התובעים לשימוש שעושים הנתבעים במקרקעין, הרי שאין מדובר ברישיון או בביטול רישיון.
החזקה רבת שנים במקרקעין, בידיעת הבעלים ובשתיקתו, יכולה להקים למחזיק רשות מכללא. רשות חינם להחזיק במקרקעין ניתנת בדרך כלל לביטול כהרף עין עם הבעת רצונו של הבעלים להביא את הרשות לסיומה.
במקרה זה לא ניתן להכיר בנתבעים כבני רשות מכללא כלפי התובעים. ברם, גם אם יוכרו הנתבעים כבני רשות, הרי שרשות זו פקעה מאליה עם הגשת התביעה. אין לנתבעים הגנה מפני התביעה לסילוק ידם מהמקרקעין, לא מן הטעמים הכרוכים בהסכם 1961, ואף לא מנימוקים כלליים של רישיון מכללא במקרקעין.
אין להתנות את ביטול הרישיון ופינוי המקרקעין בשאלת הפיצויים. אם סבורים הנתבעים, כי הם זכאים לפיצוי בגין הפינוי, יכבדו ויגישו תביעה אשר תתברר בנפרד משאלת הפינוי, לאחר תשלום אגרה כדין.
אין מקום להתנות את הפינוי בתנאים, ועל הנתבעים לפנות את המקרקעין. יחד עם זאת, בהתחשב בחזקה רבת השנים ובכך שמדובר בבית המגורים של הנתבעים 1 – 4. יש להעניק לנתבעים שהות מספקת להתארגנות. אני מקווה שתקופה של שנה מהיום תספיק לנתבעים לשם כך.
סעד ההריסה מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, בין אם הוא סעד טפל לעומת התביעה לסילוק יד ובין אם לאו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [משפט מינהלי] |
|
|
עמנ (ת"א) 56830-11-13 א.פ. עיצובים נ' מדינת ישראל- המשרד להגנת הסביבה (שלום; משה סובל; 27/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: מאיר ארד, רפי חיימוביץ', הדר מורג |
ביקורת שיפוטית על הליך מנהלי היא בחינת ההחלטה המנהלית שקיבלה הרשות, מבלי ליטול את שיקול הדעת שלה ולהיכנס בנעליה.
משפט מינהלי – רשות מינהלית – מנהל האריזות
.
המערערת הגישה ערעור שבמסגרתו עתרה להורות על ביטול העיצום הכספי שהוטל עליו בהתאם לסעיף 43(א) לחוק להסדרת הטיפול הבאירוזות בשל הפרת סעיף 9(א) לחוק שעניינה החובה להתקשר עם "גוף מוכר".
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
בנסיבות העניין העיצום הכספי הוטל על מערערת כדין. לאחר שהמערערת לא פעלה בהתאם להוראות החוק, חרף התקופה הארוכה שעמדה לה וחרף ההודעות שנשלחו לה והשיחות שקיימו עם נציגה, למשיבה לא היה מנוס- אלא להטיל על המערערת את העיצום הכספי.
ביקורת שיפוטית על הליך מנהלי היא בחינת ההחלטה המנהלית שקיבלה הרשות, מבלי ליטול את שיקול הדעת שלה ולהיכנס בנעליה.
הנסיבות שמאפשרות למנהל האריזות להפחית מסכום העיצום הכספי הן רק הנסיבות הקבועות בתקנות להסדרת הטיפול באריזות. המחוקק לא נתן למנהל שיקול דעת, באשר לגובה העיצום או לעילות ההפחתה ולשיעורי ההפחתה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [חינוך] |
|
|
(ת"א) 2863-03-13 מדינת ישראל נ' פלונית (שלום; אביים ברקאי; 27/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: מיכל רוזן פינטו, רונן מזור |
בית המשפט הרשיע את הנאשמת בעבירה על סעיפים 4(א) ביחד עם 4(ב) לחוק לימוד חובה. נפסק, כי הדעת אינה סובלת מצב בו קטין נעדר במשך עשרות ימים ואף חודשים שלמים מבית ספר, הנאשמת לא דואגת להעבירו למסגרת אחרת ואינה דואגת לטיפול פסיכולוגי או אחר. לכך לא ניתן להסכים.
חינוך – לימוד חובה – עבירות
.
כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו לא מילאה חובתה לדאוג לכך שבנה הקטין ילמד באופן סדיר בבית ספר ובשל כך עברה על הוראות חוק לימוד חובה.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשמת ופסק כלהלן:
סעיף 4 לחוק לימוד חובה קובע את התנאים המקדימים להכרעת הדין ולעדויות הכרחיות אותם על בית המשפט לשמוע בטרם ייקבע דינם של הנאשמים.
בענייננו – הוכחה כאמור היעדרות הקטין; נשלחה הודעה בדואר רשום וההיעדרות נמשכה אף לאחריה; נשמעו עדויות קצינת ביקור סדיר וכן עדות יועצת בית הספר וזאת מעבר לעדות מנהלת בית הספר.
החוק יוצר אפוא חזקה לפיה די בהיעדרות כדי להצמיח אשמה. החזקה אינה חלוטה, היא ניתנת לסתירה – אך סתירתה מחייבת הוכחה ברמת הראיות הגבוהה ביותר.
הנאשמת לא שכנעה, מעבר לכל ספק סביר, כי עשתה כמיטב יכולתה על מנת למנוע ההיעדרויות
הדעת אינה סובלת מצב בו קטין נעדר במשך עשרות ימים ואף חודשים שלמים מבית ספר, הנאשמת לא דואגת להעבירו למסגרת אחרת ואינה דואגת לטיפול פסיכולוגי או אחר. לכך לא ניתן להסכים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [התיישנות] |
|
|
תא (כ"ס) 42107-03-10 סוזן ברנט נ' פרוייקט אורנים בניה (1992) בע"מ (שלום; דורון חסדאי; 27/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש חזר על ההלכות לעניין התיישנות תביעה בעילה נזיקית וביישומן על נסיבות המקרה דנן פסק כי התביעה התיישנה ויש לדחותה על הסף.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה
התיישנות – נזיקין – תחילת המירוץ
התיישנות – נזיקין – עוולה נמשכת
.
בקשת לדחייתה על הסף, מחמת התיישנות, של תובענה לחיוב הנתבעת לבצע עבודות בבנין ולחילופין לחייבה לשלם לתובעים.
.
בית משפט השלום קיבל את הבקשה ופסק:
תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה, אלא שבהתאם לפסיקה, בתובענה בעילה נזיקית, כאשר רכיב הנזק התגלה באיחור יחול כלל הגילוי המיוחד הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין ואילו כאשר יתר רכיבי עילת התביעה התגלו מאוחר, יחול כלל הגילוי" הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.לצורך מנין ההתיישנות, המועד להיווצרות עילת התובענה הוא מועד קיומו של "כח תביעה" קונקרטי בידי התובע. על מעשה עוולה נקודתי אחד, שביסודותיו נכלל מרכיב של נזק, מירוץ ההתיישנות מתחיל עם גילוי הנזק ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו. כאשר המעשה נמשך והולך ויוצר עילת תביעה מתחדשת תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת, תחל ההתיישנות ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת. התובענה דנן התיישנה, אין תחולה ל"כלל הגילוי" ואף אין המדובר בעוולה נמשכת המצמיחה זכות תביעה מתחדשת. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 26 [ראיות] |
|
|
תפ (י-ם) 40632-07-12 מדינת ישראל נ' ד' ס' (שלום; שרון לארי בבלי; 26/05/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: נועה ברח"ד, ברוך בן יוסף |
העונש בגין עדות שקר של הנאשם איננו יכול להיות הרשעה בעבירה בה הוא מואשם. השאלה היחידה היא האם הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו יסודותיה של העבירה בה הוא מואשם.
ראיות – נטל ההוכחה – במשפט פלילי
.
המדינה מאשימה את הנאשם כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הצמיד חפץ לוהט שחתכו עגול לעורו של בנו הקטין, בחלקו הפנימי של מרפקו הימני וגרם לו לכוויה. במעשה זה תקף הנאשם את הקטין, הנתון לאחריותו, שלא כדין וגרם לו לחבלה של ממש.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
גרסת הנאשם בעייתית ככל שהיא נוגעת לדרך הפציעה. לכך יש להוסיף את השינוי הנטען בגרסאותיו (נפילה או כוויה), שקריו הן ביחס לשיחתו עם מנהלת הגן ... ואולם, יש לזכור כי במשפט פלילי עסקינן וכי השאלה המרכזית העומדת למבחן היא הוכחת המאשימה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו.
גרסתו של הנאשם וקווי ההגנה שהוא מציג בבית המשפט אינן חזות הכול. השאלה המרכזית שעומדת למבחן היא האם עמדה התביעה בנטל ההוכחה מעבר לכל ספק סביר. זוהי תכליתו של המשפט הפלילי.
העונש בגין עדות שקר של הנאשם איננו יכול להיות הרשעה בעבירה בה הוא מואשם. השאלה היחידה היא האם הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו יסודותיה של העבירה בה הוא מואשם.
אמנם עמדת המאשימה נראית קרובה יותר לאמת, אולם כידוע לא ניתן לבסס הרשעה בפלילים על השערות וניחושים בלבד. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 27 [בתי-משפט] |
|
|
תאמ (כ"ס) 38356-09-12 פלוני נ' מדינת ישראל (שלום; מיכאל קרשן; 26/05/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה בקשה לאיסור פרסום שם התובע. נפסק, כי פרטיותם של עורכי הדין אינה שונה מפרטיותם של אזרחים מן השורה ואין הם חסינים יותר מאחרים מפרסום שמם כבעלי דין, כל עוד לא הציגו הבחנה קונקרטית שתצדיק לנהוג בהם בדרך שונה במקרה כזה או אחר.
בתי-משפט – פומביות הדיון – התרת פרסום
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
בתי-משפט – פומביות הדיון – תחולתה
בקשה לאיסור פרסום שם התובע.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
בפסק הדין אין כל התייחסות למצב רפואי או לפרטים אינטימיים מחיי התובע. פרטיותו של התובע מפרסום פסק הדין בהליך אותו הוא יזם, לא נפגעה באופן החמור המצדיק הסגת עקרון פומביות הדיון. העובדה כי התובע משמש כעורך-דין אינה משנה ממסקנה זו. פרטיותם של עורכי הדין אינה שונה מפרטיותם של אזרחים מן השורה ואין הם חסינים יותר מאחרים מפרסום שמם כבעלי דין – כל עוד לא הציגו הבחנה קונקרטית שתצדיק לנהוג בהם בדרך שונה במקרה כזה או אחר. התובע לא השכיל להראות בבקשתו מדוע עצם עיסוקו מקנה לו במקרה זה זכות יתר לפרטיות.
בפסק הדין נמתחה ביקורת על התובע בשני אופנים: בנוגע לכך שלא הקטין את נזקו וכן ביחס לאופן בו ניהל את ההליך. לביקורת זו נלוו תוצאות: הפיצוי שנפסק לתובע הופחת. במצב דברים זה יש לקבל את טענת המדינה כי גובר העניין הציבורי דווקא בפרסום שם התובע. הנה כי כן, מעבר לטעמים הרגילים העומדים בבסיס עקרון פומביות הדיון, קיימת הצדקה מיוחדת במקרה דנן לחשוף את שם התובע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [נזיקין] |
|
|
תא (י-ם) 48820-12-10 מרי טבש נ' בית כרמי נווה גל בע"מ (שלום; עבאס עאסי; 26/05/14) - 25 ע'
|
| עו"ד: איילת אשר, יגאל חברוני, אליעזר גדות |
בית המשפט דחה את תביעתה של התובעת בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהיעלמותו של אחיה מבית אבו שבו הוא הושם. נפסק, כי המקרה דנן אינו יכול לחוס בצילה של הלכת אלסוחה והנתבעת לא הוכיחה שהיא נפגע עקיף.
נזיקין – אחריות – בית אבות
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – נזק נפשי – הוכחתו
נזיקין – נזק נפשי – עקיף
.
התובעת הגישה תביעה בגין היעלמות אחיה מבית אבות שבו הוא הושם. התובעת מבקשת לבסס את אחריות הנתבעים על פי עוולת הרשלנות. כן מבססת התובעת את תביעתה על זכותה לפיצוי כנפגע משני או עקיף בהתאם להלכת אלסוחה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
בית כרמי בתור בית אבות לזקנים, מחויב הן על פי חוק הפיקוח והתקנות על פיו, והן מכח ההסכם שחתם עם המדינה, לשמור על בריאותם, שלומם, ביטחונם ורווחתם של הדיירים הקשישים המתאכלסים בו.
בית כרמי גם צריך ויכול, כשהוא ממלא את תפקידו, לצפות כי אם ימלא את תפקידו תוך הפרה של חוק הפיקוח והתקנות על פיו וההסכם, הוא ייצור סיכון צפוי ובלתי סביר, לפגיעה בקשישים המאוכלסים בו, לרבות במקרה הספציפי הזה של אנטון.
העירייה נושאת, בנסיבות המקרה, בחובת זהירות מושגית וקונקרטית. העירייה, בתור רשות ציבורית מוסמכת ומחויבת במסגרת אגף הרווחה שלה לדאוג לקשישים המתדפקים על פתחה, לטפל בהם באורח מקצועי, בזהירות וברגישות, וכן לפקח על אופן ומהלך אשפוזם בבתי-האבות בהם היא מחליטה לשים אותם.
העירייה יכולה וצריכה הייתה לצפות כי הפרה של סמכותה וחובתה לדאוג להשמה נכונה של האח במוסד סיעודי מתאים, ולפקח על מהלך קליטתו והשתלבותו במוסד, עלולה ליצור סיכון צפוי ובלתי סביר לפגיעה באנטון, כפי שאירע במקרה דנן.
נפגע עקיף נדרש מעבר להוכחת יסודות עוולת הרשלנות על פי מבחן הצפיות הידוע, לעבור ארבע מסננות נוספות, אשר משקפות קונקרטיזציה של שיקולי חובת הזהירות הנוגעים לניזוקים העקיפים.
פגיעות נפשיות קלות ערך הן עניין של יום ביומו במציאות חיינו, ועל האדם להתגבר עליהן בכוחות עצמו. פגיעות אלה, כגון צער כאב וכעס, הן, מטבע הדברים, זמניות וחולפות מאליהן ואף אם אינן חולפות, אינן צריכות לזכות בפיצויים. בדרך כלל אין הצדקה להטיל על המזיק אחריות בגינן, מחד גיסא, ואין גם הצדקה לרתום את המערכת המשפטית לשם כך, מאידך גיסא.
על מנת שהתובעת במקרה דנן תוכל להיכנס למתחם הלכת אלסוחה היא צריכה לזכות בהקלות "כפולות ומכופלות" בכל התנאים שנקבעו בהלכה; נראה שאין די "בפתיחת צוהר צר", על ידי הסטה קלה בעמוד הרביעי בשערי ההלכה, אלא בפרצה כוללת של השער על ידי עיקום ועיוות כולל של ארבעת העמודים שבשערי ההלכה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 29 [נזיקין] |
|
|
תא (עכו) 9229-10-08 פלוני נ' מתנ"ס עמותה לפעילות קהילתית מגאר (שלום; זיאד סלאח; 26/05/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: רביע ג'השאן, עלי שקיב, יוסף אפק, שמעון אייל |
בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שאונתה לו במהלך טורניר משחקי רוגבי. נפסק, כי איגוד הרוגבי "חטא" בעילת רשלנות כאשר איפשר השתתפות התובע או אותו שחקן פוגע בעל מימדי גוף שונים משמעותיים מהתובע באותו משחק בה התרחשה התאונה.
נזיקין – אחריות – ארגון ספורט
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעת נזקי גוף וכספים. התובע טוען, כי התאונה נשוא תביעתו אירעה במהלך "טורניר" משחקי רוגבי עת היה בן 12 שנים. התובע טען לנזקי גוף כבדים, שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, וטען כי הנתבעים חייבים לפצותו בגין נזקיו אלה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
קיימת חובת זהירות מושגית של המתנ"ס כלפי התובע. כן קיימת חובת זהירות קונקרטית כאשר מחובת המתנ"ס להעסיק מדריך מיומן ומוכשר, מעשית וגם עפ"י חוק. בנסיבות, המתנ"ס הפר אותה חובה עת העסיק מנהל החוג ומדריכו שאינו מיומן מעשית וגם אין לו הסמכה עפ"י חוק לעשות כן.
גם איגוד הרוגבי "חטא" בעילת רשלנות כאשר איפשר השתתפות התובע או אותו שחקן פוגע בעל מימדי גוף שונים משמעותיים מהתובע באותו משחק בה התרחשה התאונה.
סעיף 7 (א) לחוק הספורט מחייב אגודות וארגוני ספורט בביטוח ספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט שאורגנו על ידם או מטעמם. בנסיבות, התקיימו כל יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה ע"י הנתבעים או מי מהם, עת לא ביטחו את התובע עפ"י סעיף 7 (א) לחוק הספורט. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [תכנון ובנייה] |
|
|
תוב (ת"א) 7459/13 מדינת ישראל נ' שנקר אלימלך (שלום; נעה תבור; 18/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: מור קרמר, רונן נגר, קינן נגר |
מטרת הענישה בעבירות לפי חוקי התכנון והבנייה הינה להוות גורם מרתיע עבריינים מתוך כוונה להפוך את העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.
תכנון ובנייה – ענישה – מדיניות ענישה
תכנון ובנייה – ענישה – בנייה ושימוש ללא היתר
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע על פי הודאתו בשימוש ביחידה בשטח של 25 מ"ר אשר על פי היתר הבניה ניתן לעשות בה שימוש כמחסן ובמועד הביקורת, נעשה בה שימוש למגורים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אמנם, תפקידו החשוב של מרשם המקרקעין הוא לשקף את מצבו [הפיזי] של הנכס אלא שעל-פי המצב הנורמטיבי התקף, לא בהכרח ישקף המרשם את המצב התכנוני. אין בכוחו של האמור במרשם, לשנות ממהותה של הזכות הרשומה.
חוות הדעת השמאית נותנת לבית המשפט כלי אחד מני רבים במלאכת גזירת העונש אך אין היא מחליפה את שיקול דעתו של בית המשפט, אשר בפניו תמונה רחבה יותר וכלים רבים יותר לפסיקת העונש מאלו המבוססים אך על נתוני תשואה ושבח.
משנקבע כי בוצעה עבירה של שימוש חורג, יצווה בית המשפט, בנוסף לכל עונש, גם תשלום אגרות ותשלומי חובה, שהיה על הנאשם לשלם, לו התקבל אישור לשימוש.
בקביעת שיעור הקנס המקסימאלי לו צפוי הנאשם, על פי סעיף 63(א) לחוק העונשין, יש להתחשב בשווייה של טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה במועד ביצועה. נסיבות שלאחר המעשה – מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית כאחת – אינן צריכות להשפיע על העונש המרבי הצפוי בגינו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 31 [שטרות] |
|
|
תאמ (י-ם) 52772-02-13 מרק מוטיל נ' טמיר עינת זכאי (שלום; ניר נחשון; 14/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: |
נדחתה תביעה שטרית. ביהמ"ש קבע כי הוכח שהשיקים סוחרו לתובע שלא כדין, תוך חריגה מההרשאה ותוך מעילה באמון הנתבעת, מושכת השיקים. מאחר והתובע איננו אוחז כשורה בשיקים אלא רק אוחז בעד ערך, הרי שאין בכוחו לגבור על פגם זה שדבק בשטרות וזכותו בשיקים נדחית מפני זכותה של הנתבעת מושכת השיקים.
שטרות – אוחז – בעד ערך
שטרות – אוחז כשורה – פגם של חריגה מהרשאה
שטרות – הגנות בפני תביעה שטרית – כישלון תמורה
.
תביעה שטרית שמקורה בבקשה לביצוע שטר שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין שיק החתום ע"י הנתבעת ומשוך מחשבונה. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר ועתרה למתן רשות להתגונן, והתביעה הועברה להידון בסדר דין מהיר.
.
בית המשפט פסק כי:
אין חולק, כי התובע איננו "אוחז כשורה" בשיקים נשוא התביעה, שכן הוא קיבל השיקים מידי בקר כשהם "פתוחים" ומילא בהם בעצמו את שם הנפרע, ועל כן אין לומר, כי קיבל "שטר כשהוא שלם ותקין על פי מראהו", כדרישת סעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). לכל היותר יכול אפוא התובע להיחשב כ"אוחז בעד ערך" בשטר.
על פי סעיף 28(ב) לפקודת השטרות, טענה של מסירה שלא כדין יכולה לשמש הגנה ראויה למושך רק כנגד אוחז בעד ערך, אך לא כנגד אוחז כשורה. על כן אם תוכיח הנתבעת, כי סיחור השיקים היה נגוע בפגם קנייני – הרי שיהא בכוחה לגבור על זכותו של התובע בשיקים.
הוכח כי השיקים סוחרו לתובע ע"י מר בקר שלא כדין, תוך חריגה מההרשאה שניתנה למר בקר ותוך מעילה באמון הנתבעת, מושכת השיקים. מאחר והתובע איננו אוחז כשורה בשיקים אלא רק אוחז בעד ערך, הרי שאין בכוחו לגבור על פגם זה שדבק בשטרות וזכותו בשיקים נדחית מפני זכותה של הנתבעת מושכת השיקים. למעשה, די במסקנה זו כדי להביא לדחיית התביעה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 32 [בריאות] |
|
|
תק (י-ם) 3993-11-13 עומר דה-שליט נ' מרכז ציפורי - בריכת יער ירושלים (שלום; מאיה אב גנים ויינשטיין; 11/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: |
בימ"ש לתביעות קטנות חייב מחזיק בבריכה ציבורית שהתיר באופן מודע את העישון בשטח הבריכה ואף לא הציב שלטים המורים על איסור עישון, בניגוד להוראת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים בפיצוי בסך 1500 ₪ לכל אחד משני התובעים ו-1000 ₪ הוצאות משפט.
בריאות – הגבלת עישון במקומות ציבוריים – תביעה אזרחית
.
תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 ותקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק" ו"התקנות" בהתאמה), בגין עישון בשטח בריכה ציבורית.
.
בימ"ש לתביעות קטנות קיבל את התביעה מהטעמים הבאים
בהתאם לחוק, בריכת שחיה וחצר הבריכה הינם מקומות ציבוריים, בהם העישון אסור. על הנתבע, כמי שמנהל ומחזיק במקום ציבורי, ליישם ולאכוף את הדין באופן אקטיבי ומלא, בהתאם לחובות המפורטות בסעיף 2א לחוק ותוך שליחת מסר חד וברור לבאי המקום בדבר האיסור לעשן, מסר שאיננו משתמע לשתי פנים. ביהמ"ש העליון עמד על חשיבות האכיפה האזרחית של החוק למניעת עישון, כמו גם על הפיצוי במקרה של הפרת החוק (רע"א 9615/05 בעניין שמש).
במקרה דנא, לא רק שהנתבע לא מנע את העישון ולא עשה דבר על מנת למנעו כפי שנדרש ממנו, אלא שהנתבע התיר באופן מודע את העישון בשטח הבריכה ואף לא הציב שלטים המורים על איסור עישון, בניגוד להוראת החוק. חמור מכך, לכתב ההגנה צורפו תמונות שלטים שצולמו לאחר המקרה נשוא כתב התביעה, תוך הצגתם כשלטים שהיו קיימים במקום עובר לאירועים נשוא כתב התביעה.
בהתחשב במכלול הנסיבות ותוך עריכת איזון מידתי בין כלל האינטרסים, בין היתר בהתחשב בעוגמת הנפש ובאלימות שחוו התובעים בשל מחדל הנתבע והימנעותו מאכיפת החוק ומנגד, בכך שהאירוע הנטען ארע פרק זמן קצר יחסית לאחר כניסת התיקון לחוק לתוקף, כאשר לטענת מנהל הנתבע חלו שינויים במדיניות הנתבע ובפרסום הנרחב שבוצע לאחר המקרה, כדי ליישם את הוראות החוק, נקבע פיצוי בסך 1,500 ₪ לכל אחד משני התובעים וכן 1,000 ₪ כהוצאות משפט. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 33 [עונשין] |
|
|
תפ (נת') 1318-11-12 מדינת ישראל נ' דולב זוארץ (שלום; חגי טרסי; 09/02/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: סגרון |
ביהמ"ש גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות של התפרצות לבית מגורים בצוותא, גניבה בצוותא ותקיפת שוטר וכן בעבירות נוספות. נפסק, כי לצד ההכרח להשית על הנאשם תקופת מאסר משמעותית מאחורי סורג ובריח, אשר תשקף את חומרת המעשים שביצע, קיימים שיקולים משמעותיים המצדיקים הימנעות ממיצוי הדין והשתת תקופת מאסר כוללת מתונה באופן יחסי, אשר תותיר בידי הנאשם תקווה לשינוי ולשיקום.
עונשין – ענישה – תיקון 113
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: בגירים צעירים
.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות לבית מגורים בצוותא, גניבה בצוותא ותקיפת שוטר וכן בעבירות נוספות בתיקים שצורפו.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:
התפרצות לדירת מגוריו של אדם, על מנת לגנוב חפציו, פוגעת פגיעה קשה לא רק בערך החברתי של הגנה על רכושו של אדם, אלא גם בערכים מרכזיים נוספים אשר ביניהם ניתן למנות את הצורך להגן על פרטיותו ועל תחושת הביטחון האישי שלו, כמו גם את החשש לפגיעה בגופו במקרים בהם מתקיים מפגש בין הנאשם לקורבן תוך כדי ביצוע העבירה. המדובר בעבירות נפוצות שפגיעתן בערכים החברתיים הללו קשה ועל כן אף נוקטת הפסיקה מזה ימים ימימה מדיניות ענישה מחמירה כלפי אלו הנוטלים חלק במעשי התפרצות, תוך השתת עונשי מאסר של ממש, למעט במקרים חריגים.
במקרה דנן מתווסף מרכיב נוסף של חומרה הנעוץ בהתנהגותו של הנאשם בסמוך לאחר השלמת ההתפרצות והגניבה, בכך שתקף באופן ברוטאלי את השוטר שניסה לעוצרו ואף גרם לו לחבלה. בהתחשב במכלול נתונים אלה ובנסיבות ביצוע העבירות, יש לקבוע מתחם עונש הולם שבין 12 ל-27 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, צירף הנאשם 4 כתבי אישום נוספים שעניינם הפרת תנאי מעצר בית שהושתו עליו בהחלטות בית המשפט. המתחם שהוצע על ידי התביעה הנע בין מאסר על תנאי לבין תקופה קצרה של מאסר בפועל, לצד כל אחת מהעבירות, הנו סביר ומקובל.
לא הובאו נתונים כלשהם המצדיקים סטייה ממתחמי הענישה ההולמים לקולא או לחומרה, ועל כן ייגזר הדין בתוך המתחם. לצד ההכרח להשית על הנאשם תקופת מאסר משמעותית מאחורי סורג ובריח, אשר תשקף את חומרת המעשים שביצע, לרבות הפעלת המאסרים המותנים כשחלקם לפחות באופן מצטבר, קיימים שיקולים משמעותיים המצדיקים הימנעות ממיצוי הדין והשתת תקופת מאסר כוללת מתונה באופן יחסי, אשר תותיר בידי הנאשם תקווה לשינוי ולשיקום ותעודדו שלא לשוב ולשימוש בסמים ולשוב ולהשתלב הליך טיפולי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 34 [נזיקין] |
|
|
תא (ת"א) 3416-12-12 רחמים כהן נ' יחיא הרוש (שלום; אושרי פרוסט פרנקל; 02/02/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה בקשה במסגרתה התבקש לקבוע כי לא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. נפסק, כי החלטת ההכרה בחסינות המשיבים ניתנה בהתאם לתשתית עובדתית, תוך שקילת השיקולים הרלוונטים ובהסתמך על דו"חות בדיקות הפתע שבוצעו במוסדות החינוך בהם נתן המבקש אישור בטיחות מהם ניתן להתחקות אחר התנהלות המשיבים.
נזיקין – הגנות – חסינות עובד ציבור
.
התובע (להלן: "המבקש") מבקש לקבוע, כי לא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין ולדחות את בקשת הנתבע 3 לדחיית התביעה האישית נגד נתבעים 1-2.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע את כלל החסינות לעובד ציבור לפיו לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, מעשה שמקים אחריות בנזיקין, אלא אם המעשה נעשה בכוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו. מדובר בחסינות דיונית, המקנה לעובד הציבור חסינות מפני תביעה, ומשאירה בידי הניזוק אפשרות להגיש תביעה כנגד המעסיק של העובד, שישא באחריות, אם ימצא שהעובד התרשל במהלך מילוי תפקידו.
בהעדר מחלוקת על אופייה המנהלי של הודעת המדינה על הכרה בחסינות התמקד הדיון בבקרה על סבירות החלטת ההכרה שניתנה ע"י המדינה במקרה זה. ביהמ"ש השתכנע כי החלטת ההכרה בחסינות המשיבים ניתנה בהתאם לתשתית עובדתית, תוך שקילת השיקולים הרלוונטים ובהסתמך על דו"חות בדיקות הפתע שבוצעו במוסדות החינוך בהם נתן המבקש אישור בטיחות מהם ניתן להתחקות אחר התנהלות המשיבים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 35 [ראיות] |
|
|
תאמ (ת"א) 55499-10-12 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יגאל חיים תמר (שלום; אבי כהן; 01/02/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: אמיתי סביון, קובי רואה, דן טביב, טל בר-משה |
בעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל דין שכנגד.
ראיות – נטל ההוכחה – בהליך אזרחי
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
.
תביעה כספית בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד.
במקרה דנן, הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה: עפ"י גרסת התובעת, האופנוע נסע ופגע בנסיעתו בג'יפ מאחור בשעה שהג'יפ עמד בעצירה מוחלטת בכניסה לחניון, ואילו עפ"י גרסת הנתבעים, כאשר האופנוע נסע קדימה וישר בכביש, הג'יפ יצא לפתע בנסיעה לאחור מתוך כניסה של חניון וגרם בכך להתנגשות הרכבים. לאחר שבחן את טענות ואת ראיות הצדדים, ביהמ"ש קבע כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהגת הג'יפ. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
משפחה
|
| 36 [משפחה] |
|
|
תמש (ת"א) 22618-09-13 ל.ש נ' א.ש (משפחה; שפרה גליק; 25/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: עינת גריכטר, עוזי הדר |
חייב במזונות עצמאי נדרש לצרף לכתב הגנתו, במסגרת הרצאת הפרטים, מסמכים המאששים את מצב החברה, וביניהם מאזן, דו"ח רווח והפסד ואפילו פנקסי התשלומים למע"מ, כל זאת על מנת לפרוש בתום לב, בפני ביהמ"ש את מרבית הנתונים הרשומים לפחות בדבר הכנסתו של החייב.
משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
.
הכרעה בתביעת מזונותיו של קטין. הצדדים יהודים.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
חייב במזונות עצמאי נדרש לצרף לכתב הגנתו, במסגרת הרצאת הפרטים, מסמכים המאששים את מצב החברה, וביניהם מאזן, דו"ח רווח והפסד ואפילו פנקסי התשלומים למע"מ, כל זאת על מנת לפרוש בתום לב, בפני ביהמ"ש את מרבית הנתונים הרשומים לפחות בדבר הכנסתו של החייב. נתונים אלו לא הוגשו ע"י הנתבע ומחקירתו הנגדית עולה כי הכנסתו גבוה מזו הרשומה בתלוש המשכורת. לאחר ניכוי שכ"ד, ביהמ"ש העמיד את הכנסתו הפנויה על סכום שלא יפחת מ - 8,200 ₪ נטו לחודש. בנוסף לנתבע חסכונות בסכום לא מבוטל, של כ- 400,000 ₪, וגם חסכונות ככל רכוש אחר הם מקור לתשלום מזונות. הכנסתה הפנויה של האם הועמדה על סכום חודשי של 3,300 ₪ נטו.
על אף שפרטי התביעה לא נתמכו בתשתית ראייתית מספקת, עת עסקינן במזונות קטינים, רשאי ביהמ"ש לנקוט בדרך ה"אומדנא". בהתחשב בכך שפסיקת מזונות מינימאליים, המקובלת היום בבתי המשפט היא כ- 1,450 ₪ לחודש ונוכח הכנסתם הפנויה של הורי הקטין, ביהמ"ש ראה לנכון לפסוק את מזונות הקטין "ברווח ובנחת" ולהעמיד את מזונותיו הכלליים של הקטין בסכום חודשי של 1,600 ₪ לחודש.
באשר למועד תחילת החיוב במזונות, ההלכה קובעת שהחיוב בדמי המזונות יהיה מיום הגשתה של התביעה ואולם נוכח הודאתה של אם הקטין כי עזבה את הבית לאחר הגשת התביעה, מועד החוב במזונות יחל מיום עזיבתה.
בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ישא הנתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות ומחצית הוצאות החינוך. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
| 37 |
|
|
תצ (חי') 6742-06-14 שמעון בינר - ב"כ עו"ד אסף כהן, עו"ד דיאנה קליין נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (כתבי טענות; 05/06/14) - 17 ע'
|
| עו"ד: אסף כהן, דיאנה קליין |
עיקר טענות התובעים, נוגעות לזיוף מזון, כאמור בפקודת בריאות העם מזון, להטעייה והונאת צרכנים בקנה מידה חסר תקדים וניצול מצוקת הצרכנים, הכל תוך עשיית עושר על חשבונם של הצרכנים.
מדובר במכירת בשר מעובד, שהוזרקו לו בין היתר , מים, פוספטים וויטמינים, כבשר טרי ואיכותי. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
