|
עליון
|
| 1 [מכרזים] [משפט מינהלי] |
|
|
עעמ 3879/09 יהלומית פרץ עבודות בניין ופיתוח בע"מ נ' משרד האוצר - מדינת ישראל (עליון; ע' ארבל, ס' ג'ובראן, ח' מלצר; 02/06/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: אמיר אילאיל, יוסף יפרח |
תובענה מנהלית שהגישה המערערת לתשלום פיצויי קיום בשל כך שנמנעה ממנה זכייה במכרזים שפרסם המשיב נמחקה בדין מחוסר עילה, בהעדר הוכחת אחד היסודות הנדרשים לקבלת פיצויי קיום – העובדה כי מעשי המשיב הם שגרמו לאי-הזכייה; הסעד שהתבקש אף חורג מזה שניתן ברגיל מכוח עילות נזיקיות.
 מכרזים – סעדים – פיצויי קיום
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
.
המשיבה פרסמה מכרז לשכירת מבנה והמערערת זכתה בו. במסגרת הליכים משפטיים, נקבע כי המערערת לא עמדה בתנאי הסף במכרז ולפיכך המשיבה פרסמה מכרז חדש. המערערת לא זכתה בו. במסגרת הליכים נוספים בוטל המכרז כולו. לאחר שהסתיימו ההליכים הגישה המערערת תובענה מנהלית כנגד המשיבה לתשלום פיצויי קיום בשל כך שנמנעה ממנה הזכייה במכרזים. התביעה נמחקה על הסף ומכאן הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט מלצר ובהסכמת השופטים ארבל וג'ובראן) דחה את הערעור ופסק כי:
לבימ"ש לענינים מנהליים סמכות למחוק כתב תביעה בתובענה מנהלית, בין היתר, מקום בו אין הכתב מראה עילת תביעה, וזאת במקרים שבהם ברור כי בשום פנים אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד המבוקש.
במקרה דנן בימ"ש קמא לא בחן את השאלה העובדתית מה היה קורה אילו המכרז הראשון היה מנוסח כיאות, אלא הניח כי כל טענותיה העובדתיות של המערערת יוכחו כנכונות. אפילו בהנחה מיטיבה זו דין התביעה היה להימחק מחוסר עילה. מסקנת בימ"ש קמא התבססה על ההלכה לפיה לשם קבלת פיצויי קיום בנסיבות של מכרז, על התובע להוכיח, ברמה ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, כי הרשות עורכת המכרז נהגה שלא כדין, וכי קיים קשר סיבתי בין פעולתה לבין אי-הזכייה במכרז. בענייננו לא קם הצורך לבחון את התביעה לגופה, שכן שני פסקי דין חלוטים קבעו כי הכשלים במכרזים לא היו קשורים בקשר סיבתי משפטי לאי-זכיית המערערת. אחד היסודות שנדרשים לקבלת פיצויי קיום – העובדה כי מעשי המשיבה הם שגרמו לאי-זכיית המערערת – איננו מתקיים, או למצער, המערערת מנועה מלטעון אחרת. על מנת לנסות ולהתגבר על טענת המניעות המערערת גרסה כי הדוקטרינה האמורה איננה חלה על תביעה לעניין פיצויי קיום והיא מוגבלת רק להליכים הנוגעים להעברת הזכייה במכרז אליה. בימ"ש דחה טענה זו. אמנם קיים הבדל בין סעד של העברת הזכייה במכרז בעין לבין תביעה לפיצויי קיום. עם זאת, בין ההליכים יש קשר, שכן אחד מהרכיבים שאותם נדרשת המערערת להוכיח בתביעתה לפיצויי קיום, הוא כי היא הייתה זוכה במכרז, לולא היה מתרחש הפגם בניהול ההליך. טענה זו אין המערערת מסוגלת להעלות ואף לא להוכיח. לפיכך, בדין נמחקה תובענתה על הסף.
התובענה דנן הוגשה בעילה נזיקית. ככזו, היא איננה עולה, לכאורה, בקנה אחד עם הכלל הרחב הגורס כי יש לפסוק לניזוק את אותו פיצוי, שיש בו כדי להעמידו במקום שהיה בו, אלמלא נעשה כלפיו מעשה העוולה והיא חורגת מזה שניתן ברגיל מכוח עילות נזיקיות, בכך שתעמיד את הניזוק במצב טוב יותר בעקבות ביצוע העוולה, מאשר היה בו אלמלא בוצעה ובכך יהיה כדי להעשיר את הניזוק. כך בדיני הנזיקין הכלליים, וכך גם בקשר להחלת דיני הנזיקין על דיני המכרזים. המלומד דקל מציין, אשר לאפשרות לתבוע פיצויי קיום מכוח דיני הנזיקין, כי מקובל כי דיני הנזיקין נועדו להעמיד את הנפגע במקום שבו ניצב טרם התרחשות האירוע המזיק, ומכאן שבדרך כלל ניתן לתבוע מכוחם פיצויי הסתמכות בלבד. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [ארנונה] [רשויות מקומיות] [פרשנות] |
|
|
עעמ 3440/12 עיריית אשדוד נ' מכשירי תנועה בע"מ (עליון; ח' מלצר, נ' הנדל, ד' ברק ארז; 02/06/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: שלומית סלע, כפיר יפת, לימור ספצ'ק, הילה גרפינקל |
אי-עמידה בפרק הזמן הסטטוטורי שנקצב בסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)למתן תשובה להשגה מובילה לסנקציה חריפה – התייחסות להשגה כאילו התקבלה – ללא שיקול דעת נוסף. ככלל, אין לסייג את תחולתו של הסדר זה לגבי מצבים של "השגות סרק". מניין
60 הימים הקצובים חל מן המועד שבו הגיעה ההשגה לכתובת מנהל הארנונה או לכתובת שפרסמה העירייה בכל הנוגע לפניות אליו.
ארנונה – השגה – אי מתן תשובה במועד
רשויות מקומיות – ארנונה – השגה
פרשנות – דין – חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
.
ערעור על פס"ד מנהלי, במרכזו נבחן ההסדר הקבוע בסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר).
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת השופטים נ' הנדל וח' מלצר) דחה את הערעור ופסק:
סעיף 4 (א) לחוק הערר קובע למנהל הארנונה פרק זמן קשיח של 60 יום למתן תשובה להשגה. בסעיף 4 (ב) נקבע כי פרק זמן זה ניתן להארכה רק במקרים מיוחדים, ואף זאת רק לתקופה של שלושים ימים נוספים ובהחלטה של ועדת הערר הפועלת על-פי החוק. כאשר אי-עמידה בפרק הזמן הסטטוטורי שנקצב למתן תשובה מובילה לסנקציה חריפה – התייחסות להשגה כאילו התקבלה – ללא שיקול דעת נוסף.
אכן מדובר בסנקציה חריפה והפעלתה עלולה לפגוע במקרים מסוימים באופן לא מוצדק לכאורה בקופה הציבורית המשרתת את טובת הכלל. אולם, במבט רחב יותר, יש לייחס משקל רב לחשיבות הנודעת למתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהם של הנישומים, ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסוימת) המחייב את סיום ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסית. גם עיון בהיסטוריה החקיקתית של חוק הערר תומך במסקנה כי תכליתו הייתה להבטיח קיומו של מנגנון יעיל ומהיר עבור האזרח לבירור סכסוכים שהינם עובדתיים במהותם.
ביהמ"ש קובע, כי ככלל, אין לסייג את תחולתו של סעיף 4(ב) לחוק הערר לגבי מצבים של "השגות סרק", במקרה שבו ברור שהמשיג ידע שבהשגתו אין כל ממש, או שדומה לה נדחתה כבר בעבר, כל עוד אין מדובר בהתנהגות מכשילה או זדונית מצידו של הנישום, או בחוסר תום לב מובהק, שלא הוכחו במקרה דנן. הטעם לדחיית גישה זו הוא כפול – לשוני ותכליתי. לכך ניתן להוסיף כי במישור המעשי, במקרים שבהם מוגשות השגות מסוג זה, קרי השגות לא מבוססות או לא מנומקות, ממילא לא נדרשים ממנהל הארנונה משאבים רבים על מנת להשיב עליהם במסגרת פרק הזמן הקבוע בחוק.
נקבע כי האזרח נדרש לשלוח את ההשגה למנהל הארנונה בהתאם לכתובתו או לפרטי קשר אחרים שהעירייה מפרסמת בכל הנוגע לפניות אליו. לפיכך, תחילת מניין 60 הימים הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק הערר חל מן המועד שבו הגיעה ההשגה לכתובת זו, גם אם טרם הגיע בפועל לידיו של מנהל הארנונה. בהקשר זה צויין כי מן הראוי שהכתובת המדויקת למשלוח ההשגה תצוין על גבי ההודעה הנשלחת לנישום, כדי לצמצם מראש מחלוקות הנוגעות לאופן משלוח ההשגה. במקרה שבו האזרח עצמו אינו מקיים אחר אופן הפניה שפרסמה הרשות לא יוכל הוא להלין על הרשות בשל העיכוב הנובע מכך. בענייננו, נקבע כממצא עובדתי כי לא נפל כל פגם מצד החברה באופן שליחת ההשגה. משכך אין לה לעירייה להלין אלא על עצמה בהתייחס לעיכוב שחל בהעברת ההשגה לידיו של מנהל הארנונה.
השופט ח' מלצר: משאיר בצריך עיון את דינה של "השגת סרק" במקרה שבו ברור שהמשיג ידע שבהשגתו אין כל ממש, או שדומה לה נדחתה כבר בעבר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [מקרקעין] [משפט מינהלי] |
|
|
עא 6200/11 עזריאל מושב עובדים נ' סלם יחיא (עליון; ע' ארבל, ח' מלצר, א' שהם; 02/06/14) - 20 ע'
|
| עו"ד: מ' קרייצברג, ש' ראובני, ע' נעם |
מתן מקרקעי מדינה לאחד מובילה למעשה למניעתם מאחר ולכן, יש להקפיד הקפדה יתרה על ההגינות והשוויון במסגרת הקצאת קרקעות כאמור. משלא נשמרו עקרונות אלו במסגרת הקצאת המגרש לבטיה, נקבע כי לא ניתן להותיר את ההסכם בין בטיה לבין ממ"י על כנו ודין ההסכם להתבטל. יחד עם זאת, נקבע כי גם לצד השני אין זכות קנויה במגרש ודינו של המגרש יהא כדינם של יתר המגרשים בהרחבה אשר הזכות שניתנה לגביהם לחברי המושב או למומלציהם, לא מומשה.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – הקצאתם
משפט מינהלי – הליך מינהלי – פגמים
משפט מינהלי – רשות מינהלית – חובותיה
.
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין הקצאת מגרש, במושב שאדמותיו הן אדמות מדינה. רקע: המגרש סמוך למשק 47 שהמשיב 1 הוא בעל הזכויות בו. בשנת 2005, המערער 2 ורעייתו (להלן: בטיה) חתמו על חוזה פיתוח לגבי המגרש. המשיב 1 ובנו המשיב 2 (להלן: יחיא ועזרי) משתיתים את תביעותיהם לגבי המגרש על החלטה משנת 84' שאיפשרה לצרף את המגרש למשק 47, כמגרש לבן ממשיך ועל החלטה משנת 96' שאיפשרה לצרף את המגרש למשק 47, כמגרש בהרחבה. בפסק הדין נדחתה התביעה לצירוף המגרש למשק 47 כמגרש לבן ממשיך, אך נקבע כי ניתנה למשיב 1 ולבנו (המשיב 2) זכות להקצאת המגרש כמגרש בהרחבה על פי תנאי החלטה 737, אך השניים לא ניצלו זכות זו, כיוון שלא שלמו את דמי הפיתוח במועד שנקבע בהחלטה 96. באשר לזכויותיו של בטיה במגרש, ביהמ"ש עמד על חוסר תום לבו וחוסר תקינותם של הליכי הקצאת המגרש לטובתו. באיזון "הזכויות היחסיות" של הצדדים נקבע כי לעזרי אין זכות במגרש, אך נוצרה לו ציפיה לגיטימית להמשך שיוך המגרש למשק 47 כמגרש בהרחבה. זאת, נוכח הליכי השיוך ארוכי השנים ובהתחשב "במצבו הטופוגרפי של המגרש בצמוד למשק. איזון זה הוביל למסקנה כי יש להקנות לעזרי אפשרות מוגבלת בזמן לתשלום דמי הפיתוח ודמי החכירה המהוונים בתנאים החלים היום, ולמימוש זכות החכירה במגרש. נקבע כי אם ימלא עזרי את הדרישות במועד שנקבע תבוטל ההתקשרות בין בטיה לבין ממ"י.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ע' ארבל, בהסכמת השופטים א' שהם וח' מלצר) קיבל את הערעורים בחלקם ופסק:
ממ"י אישר ביום 4.11.2005 את הקצאת המגרש לזוג בטיה וחתם עימו על חוזה פיתוח ביחס למגרש ביום 21.12.2005. מכאן, לכאורה, שלבטיה זכויות עדיפות במגרש.
ברם, כפי שקבע אף ביהמ"ש המחוזי, נפלו פגמים בהליכים שנעשו במושב במסגרת הקצאת המגרש לבטיה. ראשית, למעשה לא היה תוקף להמלצת המושב על בטיה במועד שבו הועברה לממ"י. אין להקל ראש בפגם זה, שכן העובדה שהמלצת המושב על בטיה ניתנה באותו מועד איפשרה לו ליהנות מתנאיה המיטיבים של החלטה 737 ( למחרת היום בו ניתנה ההמלצה, פקעה האפשרות להגיש בקשות לפי החלטה 737). כך שלשאלת תוקפה של המלצת המושב משמעות לכל הפחות לגבי התנאים החלים על העסקה. בהקשר זה הודגש כי עסקינן בהקניית זכויות במשאבי הציבור בתנאים מיטיבים ובעניינים אלה מוצדק לדקדק ולהקפיד; שנית, התנהלות חסרת תום הלב של הגורמים הנוגעים בדבר לרבות המושב; שלישית, קיומו של חשש לפגיעה בעיקרון השוויון, וזאת בשני היבטים עיקריים. ראשית, לא מן הנמנע כי ניהול ההליך בצורה לקויה כאמור שלל מידי רוכשים פוטנציאליים אחרים את ההזדמנות להתמודד על קניית זכות במגרש. שנית, ובכך העיקר, יש לזכור כי עסקינן בהקניית זכויות במקרקעין המוחכרים למושב על ידי ממ"י, היינו בחלוקה של אדמות מדינה. הלכה היא כי כאשר מדובר בחלוקה של משאבים ציבוריים, ובמיוחד משאב מוגבל ורב ערך כמקרקעין שבידי ממ"י, קיימת חובה לשקול שיקולים של צדק חלוקתי ושיוויון. זאת, על מנת להבטיח חלוקה סבירה והוגנת של המשאבים. כן נקבע בפסיקה כי הקצאת מקרקעין מכוח החלטה 737 כפופה אף היא לעקרונות הסבירות והשוויון, גם אם לא נכללה בה הוראה מפורשת כאמור. לא ניתן משקל ראוי לעקרונות אלה במקרה שלפנינו; מתן מקרקעי מדינה לאחד מובילה למעשה למניעתם מאחר ולכן, יש להקפיד הקפדה יתרה על ההגינות והשוויון במסגרת הקצאת קרקעות כאמור. לאור זאת, ברי כי הסטייה מעקרונות אלה במסגרת הליכי הקצאת המגרש לבטיה הינה בעלת משמעות אף מבחינת הציבור הרחב ולכך חשיבות רבה.
ההליך הפגום שהתנהל במושב, שבסופו הוחלט להמליץ על בטיה בפני ממ"י, הוא שהוביל להסכם שנחתם בין האחרונים ביחס למגרש. לאור מהותם של הפגמים ומשקלם המצטבר, נקבע כי לא ניתן להותיר את ההסכם בין בטיה לבין ממ"י על כנו ודין ההסכם להתבטל.
עם זאת נמצא כי ליחיא ועזרי אין זכות להקצאת המגרש כמגרש לבן ממשיך במשק 47 וכן כי פקעה זכותו של עזרי לרכישת המגרש כמגרש בהרחבה לפי תנאי החלטה 737 מטעמיו של ביהמ"ש המחוזי.
עם זאת, נקבע כי אין באמור כדי לשלול את האפשרות להקצות לעזרי מגרש בהרחבה במושב לפי התנאים החלים היום, להבדיל מתנאי החלטה 737. אולם, נקבע כי אין מדובר דווקא במגרש שבמחלוקת. בהקשר זה נקבע כי לעזרי אין כל זכות קנויה במגרש וכי דינו של המגרש יהא כדינם של יתר המגרשים בהרחבה אשר הזכות שניתנה לגביהם לחברי המושב או למומלציהם, לא מומשה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 4 [בתי-משפט] [ראיות] [עונשין] |
|
|
עפ 433/13 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; י' דנציגר, א' גרוניס, מ' נאור; 02/06/14) - 25 ע'
|
| עו"ד: אביגדור פלדמן, רמזי קטילט, רחל זוארץ לוי |
ביהמ"ש המחוזי נימק כדבעי את מסקנתו בדבר אשמת המערער בעבירות המין שיוחסו לו ולא נמצאה הצדקה להתערב בקביעותיו הנשענות על בחינת קפדנית של הראיות, כמו גם באמון שנתן בגרסת הקטינה ובגרסתה של אחותה ובחוסר האמון שהביע בגרסת המערער. כן לא נמצא מקום להתערב בעונש.
בתי-משפט – ערעור – התערבות במהימנות עדים
בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים
ראיות – סיוע – עדות קטין לפני חוקר נוער
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – עבירות – מעשה מגונה
.
המערער בע"פ 448/13 (להלן: המערער) הורשע בביצוע שורה של מעשי אינוס ומעשים מגונים בקטינה בת 7, ביתה של בת זוגו, ובמעשה מגונה באחותה. על המערער הושתו 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר ע"ת, פיצוי למתלוננות וקנס. המערער מערער על הרשעתו ועל חומרת עונשו ואילו המדינה מערערת על קולת העונש.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' דנציגר, בהסכמת הנשיא א' גרוניס והמשנָה לנשיא מ' נאור) דחה את הערעורים מהטעמים הבאים:
דין טענותיו של המערער באשר להכרעת הדין להידחות בהיעדר עילה להתערבות בממצאיו ובקביעותיו של ביהמ"ש המחוזי, כמו גם באמון שנתן בגרסת הקטינה ובגרסתה של אחותה ובחוסר האמון שהביע בגרסת המערער.
כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. לכלל זה נקבעו שלושה חריגים מרכזיים: כאשר ממצאי הערכאה הדיונית התבססו על ראיות בכתב; כאשר ממצאי הערכאה הדיונית בוססו על שיקולים שבהיגיון; וכאשר בהערכת מהימנות העדויות על ידי הערכאה הדיונית נפלו טעויות מהותיות, או כאשר הוצגו לפניה עובדות ממשיות לפיהן לא ניתן היה לקבוע את הממצאים שקבעה; בקרב שופטי ביהמ"ש העליון התעוררה בעבר מחלוקת בשאלת היקף התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, כאשר מדובר בעבירות מין. ברם, אין צורך להכריע במחלוקת זו בענייננו, שכן המקרה דנא אינו נכנס לגדרם של החריגים הנ"ל אף לפי גישת השופטים דנציגר והנדל, לפיה יש ליתן תוקף ממשי לחריגים שהותוו בפסיקה לכלל אי ההתערבות בנסיבות המתאימות.
במקרה דנא, ביהמ"ש המחוזי נימק כדבעי את מסקנתו בדבר אשמת המערער ולא נמצאה הצדקה להתערב בקביעותיו, הנשענות על בחינת קפדנית של הראיות; באשר למהימנות הקטינה, יש לזכור כי השאלה איננה אם קיימות סתירות בגרסתה, אלא אם גרסתה אמינה כמכלול ואם תמונת האירועים המצטיירת הינה של אשמת המערער מעבר לכל ספק סביר. במקרה דנא, ביהמ"ש המחוזי קבע, בין היתר על יסוד התרשמות חוקרת הילדים והתרשמותו מעדותה המוקלטת של הקטינה, כי הקטינה מהימנה ומצא סיועים ראייתיים לגרסתה בשלוש ראיות נפרדות.
כידוע, בנסיבות בהן נמנעה עדותו של קטין באולם ביהמ"ש, שימוש בעדותו לפני חוקר ילדים כעדות עצמאית מותנה בקיומה של ראייה מסייעת העומדת בשלוש דרישות מצטברות: ראשית, עליה לבוא ממקור נפרד ועצמאי; שנית, עליה לסבך את הנאשם באחריות לביצוע העבירה המיוחסת לו; שלישית, היא חייבת להתייחס לנקודה ממשית השנויה במחלוקת. יחד עם זאת, נקבע לא אחת כי אפשר למצוא את הסיוע הדרוש לעדות קטין אשר נגבתה על ידי חוקר ילדים בכוחם הראייתי המצטבר של מספר ראיות, העונות על דרישות אלה יחדיו. כ"כ, ועל אף שנקבע בפסיקה כי אין די בסיוע "טכני", אלא נדרש סיוע מהותי, נקבע כי ככל שיריעת המחלוקת רחבה יותר, כך תצטמצם דרישת הסיוע, ובמקום בו הכחשת הנאשם גורפת, דרישת הסיוע מוגבלת יותר, ואפשר אף להסתמך על ראיית סיוע שאיננה נוגעת לתחום הצר של התרחשות מעשה העבירה עצמו. בענייננו, כאמור, התמלאה דרישת הסיוע.
לעניין הרשעת המערער במעשה מגונה באחותה של הקטינה, נקבע כי בעבירות מין מסוימות אופייה הפיזי גרידא של הפעולה מהווה אלמנט מכריע בקביעת קיומה של עבירה, אך לא כך הוא בעבירה של מעשה מגונה, המוגדר בסעיף 348(ו) לחוק כ-"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". בעבירה זו מתייחס המונח "מעשה" לקשת רחבה של אפשרויות, ואף עשוי לקבל פרשנות שונה ממקרה למקרה, כאשר מהותו נלמדת מן המניע שמאחורי הפעולה. בנסיבות המקרה, ליקוק ידה של האחות בהסתר ובאין רואים, ולאחר שסירבה לנשקו, בפרט על רקע התנהלותו של המערער, אשר באופן עקבי ומתמשך ביקש לשוות ליחסיהם אופי מיני, אינו מעשה תמים, כי אם מעשה בעל כוונה מינית.
הערעורים על חומרת העונש נדחו אף הם. לאור חומרתן הרבה של עבירות מין המבוצעות כלפי קטינים, והחשיבות שבהוקעתן נפסק בעבר כי בעבירות מסוג זה יש להעניק בכורה לשיקולי גמול והרתעה ונסיבותיו האישיות של העבריין יזכו למשקל מופחת, כאשר מצב רפואי לקוי, ואף אם הינו קשה, איננו שולל הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, מקום בו שירות בתי הסוהר יכול להעניק לנאשם את הטיפול הדרוש לו במתקניו. במקרה דנא, ביהמ"ש המחוזי איזן כראוי בין השיקולים הנוגדים, והעונש אשר הושת על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, וייתכן שאף מקל עימו במידת מה. נוכח גילו ומצבו הרפואי של המערער, ובהתאם לגישה המקובלת לפיה אין זה מדרכה של ערכאת ערעור למצות את מלוא חומרת הדין עם המערער אין מקום להחמיר בעונש שהושת על המערער. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [רשויות מקומיות] |
|
|
עא 4894/12 עיריית תל אביב-יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ (עליון; ס' ג'ובראן, נ' הנדל, ע' פוגלמן; 02/06/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: גיל אייזנברג, דנה רייס |
פרשנות לשונית ותכליתית של אישור השרים לצו הארנונה של העירייה, מוליכה למסקנה כי אישורם לשינוי נשוא ענייננו, חל גם על נכסים שטרם נבנו בשנת 1997, וזאת אף בהנחה שהעירייה סברה באותה עת שאין היא זקוקה לאישור לצורך שינוי של אזור המס שייגבה בעתיד מנכסים שטרם נבנו.
רשויות מקומיות – ארנונה – אישור חריג להכנסת שינויים בצו הארנונה
.
המשיבה הגישה נגד המערערת (להלן: העירייה) תביעה כספית להשבת סכום כסף ששילמה כארנונה בגין חניון "קניון רמת אביב", בטענה כי החיוב בארנונה בגין השנים 2000-1999 היה שלא כדין, בין היתר בטענה שאישור השרים (כנדרש לפי חקיקת ההקפאה), לשנות את תעריף החיוב של החניון מאזור 2 לאזור 1 חל רק על נכסים שהיו בני חיוב במועד בקשת האישור, ואינו חל על נכסים שטרם נבנו באותה עת. על כן תבעה המשיבה השבה של ההפרש. ביהמ"ש המחוזי קיבל טענה זו ובכך מתמקד הערעור – האם אישור השרים חל על נכסים עתידיים, אם לאו.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן ונ' הנדל) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
צו הארנונה של העירייה לשנת 1996 הטיל חיוב בארנונה בין היתר לפי שני פרמטרים: הראשון הוא אזור המס – הצו הבחין בין אזורי מס שונים לעניין התעריפים שיחולו בהם (ככלל, באזור 1 מוטלים תעריפים גבוהים ביחס לאזור 2, ובאזור 2 מוטלים תעריפים גבוהים ביחס לאזור 3 וכן הלאה); והשני הוא סוג הבניין – ככלל, ככל שהבניין נבנה בשנה מוקדמת יותר, כך תעריף הארנונה המוטל בגינו נמוך יותר. בגין בניינים חדשים הוטלה אפוא ארנונה גבוהה יותר. בישיבת מועצת העיר מיום 24.11.1996 הוחלט על ביצוע שני שינויים (כפוף לאישור השרים): שינוי באזור המס של "מרכז מסחרי רמת אביב" – מאזור 2 לאזור 1; ובנפרד מכך הוצע להוסיף תעריף חדש לבניינים שייבנו משנת 1997 ואילך בכל אזורי המס. העירייה ביקשה את אישורם של השרים בין היתר להחלטת המועצה הנ"ל.
עיון באישור מעלה כי השרים אישרו את צו הארנונה כמות שהוא (למעט שינויים שאינם רלוונטיים לענייננו). בהמשך לכך נקבע כי פרשנות לשונית ותכליתית של אישור השרים מוליכה למסקנה כי הוא חל גם על נכסים שטרם נבנו בשנת 1997, וזאת אף בהנחה שהעירייה סברה באותה עת שאין היא זקוקה לאישור לצורך שינוי של אזור המס שייגבה בעתיד מנכסים שטרם נבנו; זאת ועוד, ביהמ"ש המחוזי ייחס משקל לכך שנכתב בנספח לדברי ההסבר לצו הארנונה: "הגדלת תעריפי הארנונה לאותם עסקים קיימים טעונה אישור שרי הפנים והאוצר". מכך הסיק ביהמ"ש כי האישור מכוון לעסקים קיימים בלבד. אף בהנחה, לצורך הדיון, שהדיבור "לאותם עסקים קיימים" מעיד על כוונה לשנות את אזור המס רק לאותם עסקים, הרי שהמילה "גם" במשפט שקדם לשורה זו – "שינוי אזור המס יחול גם על עסקים קיימים" – מלמדת לכאורה כי האישור נתכוון לחול על עסקים קיימים בנוסף לעסקים אחרים, לרבות כאלה שטרם נבנו. מכל מקום, הואיל והשרים אישרו את צו הארנונה כמות שהוא (למעט שינויים שאינם רלוונטיים לענייננו), אין בדברי ההסבר הנ"ל כדי להכריע את הכף, וזאת אף בהנחה שלשונם משתמעת לכאן ולכאן. לבסוף, טענת המשיב אינה מתיישבת עם פרשנות תכליתית של הצו. לפי הפרשנות שאימץ ביהמ"ש המחוזי, בגין בניינים קיימים תשולם ארנונה בשיעור גבוה (אזור 1); בעוד שבגין בניינים חדשים שייבנו באותו אזור ממש תשולם ארנונה בשיעור נמוך (אזור 2). תוצאה מעין זו אינה סבירה ומטה אף היא את הכף להעדיף את פרשנות העירייה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [נזיקין] [בתי-משפט] |
|
|
רעא 2377/14 מוסך א.פ. הדרום בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (עליון; א' רובינשטיין; 01/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: אברהם ילין |
עוולת הגזל מעוררת קושי לא מבוטל נוכח היותה עוולה קניינית, שהאחריות בגינה אינה מותנית באשם, והיא מאפשרת להטיל במסגרתה אחריות נזיקית גם על צד תם-לב. אולם, לפי שעה אין לנו אלא החוק הקיים ומכל מקום, נסיבות הבקשה אינן מציפות את הבעייתיות בעוולת הגזל במלוא עצמתה. עם זאת, ומעבר לעובדות המקרה דנא, ביהמ"ש קורא למחוקק להשלים את ההליך שהחל בעניין.
נזיקין – עוולות – גזל
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בר"ע על פס"ד מחוזי בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פס"ד של בימ"ש שלום בגדרו חויבו המבקשים לשפות חברת ביטוח בגין תגמולי הביטוח ששולמו על-ידיה לחברה בגין אירוע פריצה שאירע בחצריה – אדם שהזדהה כאיש מטעם החברה הזמין שירות הובלה מהמבקשת 1. ברזל רב של החברה הועמס על משאיות של המבקשת והועבר למאן דהוא במחסום תרקומיא ועקבותיו נעלמו. ביהמ"ש קבע כי המבקשים חבים הם בנזק שנגרם למבוטח המשיבה, משעצמו עיניהם למול תמרורי האזהרה הרבים שנקרו בדרכם.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' רובינשטיין) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים ולפיכך אינה נמנית עם המקרים החריגים בהם ניתנת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עניינה יישומה של הלכה קיימת. דין הבקשה להדחות אף לגופה. בין היתר, נדחתה הטענה באשר ליצירת נורמות "יש מאין" והטלת חובת זהירות בלתי אפשרית על ציבור מובילי הסחורה והטובין. אין חולק כי עוולת הגזל מעוררת קושי לא מבוטל נוכח היותה עוולה קניינית, שהאחריות בגינה אינה מותנית באשם, והיא מאפשרת להטיל במסגרתה אחריות נזיקית גם על צד תם-לב. אולם, לפי שעה אין לנו אלא החוק הקיים ומכל מקום, נסיבות הבקשה אינן מציפות את הבעייתיות בעוולת הגזל במלוא עצמתה. עם זאת, ומעבר לעובדות המקרה דנא, ביהמ"ש קורא למחוקק להשלים את ההליך שהחל באשר לעוולת הגזל, מנימוקי הצעת חוק דיני ממונות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 7 [משפט מינהלי] [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
רעפ 3667/14 קובי קרדי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 01/06/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: בועז קניג |
ככלל, על הממונה על עבודות שירות לעשות את כל המאמצים האפשריים כדי למצוא שיבוץ מתאים לכל נאשם שנמצא מתאים לרצות את עונשו בדרך זו; חוות דעת הממונה היא בגדר המלצה בלבד, ובימ"ש רשאי לסטות ממנה.
משפט מינהלי – שיקול-דעת – הממונה על עבודות השירות
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
.
בימ"ש השלום הרשיע את המבקש בביצוע עבירת מין. בתיק אחר הורשע המבקש בעבירה של איומים בשעה שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בימ"ש השלום השית על המבקש בשני התיקים הנ"ל, 8 חודשי מאסר בפועל ו-4 חודשי מאסר על תנאי. בערעור על גזר הדין הקל בימ"ש המחוזי בעונש ונקבע כי הוא ירצה 6 חודשי מאסר בפועל. בבקשת רשות הערעור מעלה המבקש טענות הנוגעות להיקף וסוג השיקולים שבסמכות הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה) לשקול.
.
בית המשפט העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה ופסק כי:
אפשר ששאלת סמכות הממונה להימנע משיבוצו של נאשם לריצוי עבודות שירות, רק מכיוון שהלה אובחן כבעל מסוכנות מינית גבוהה, עשויה להצדיק דיון מעמיק בבימ"ש העליון, מעבר לדברים שכבר נאמרו בנושא בפסיקה. ואולם, לצורך הדיון בבקשה לא נדרשת הכרעה בשאלה זו. פסק הדין של בימ"ש המחוזי, איננו מעורר כל שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, לא נגרם למבקש עיוות דין, ולא מתקיימים כלפיו שיקולי צדק, המצדיקים לקיים הליך שיפוטי נוסף בעניינו.
למעלה מן הצורך צוין כי, הלכה היא כי, ככלל, על הממונה לעשות את כל המאמצים האפשריים כדי למצוא שיבוץ מתאים לכל נאשם שנמצא מתאים לרצות את עונשו בדרך זו. כאשר נמנע מן הממונה למצוא לנאשם שיבוץ מתאים, הדבר עשוי להוביל את בימ"ש לבחור בחלופה עונשית אחרת שאינה בהכרח תואמת את האיזון המקורי והראוי של שיקולי הענישה, ויש להימנע מכך ככל האפשר. בענייננו, הממונה נתן דעתו להנחיית בימ"ש המחוזי בדבר התאמת מקום למבקש לריצוי עבודות שירות ולא הסתפק בהצהרה עקרונית על מסוכנותו אלא פנה למעסיקים בניסיון לאתר מקום, אך העלה חרס בידו. הממונה עמד על הקושי להשמת המבקש בעבודות שירות נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו שאיננה ממוקדת לקבוצת אוכלוסיה מסוימת ונוכח עברו הפלילי.
חוות דעת הממונה היא בגדר המלצה בלבד, ובימ"ש רשאי לסטות ממנה. לו סבר בימ"ש המחוזי כי חרף חוות דעת הממונה יש למצוא עבור המבקש מקום מתאים לריצוי עבודות שירות, הרי שהיה מוסמך להורות כך, או לבחור בחלופה עונשית אחרת. בימ"ש המחוזי קבע, כי העונש ההולם הוא 6 חודשי מאסר בכלא. במובן זה, טענות המבקש הן בגדר השגה על חומרת העונש, שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", למעט במקרים של חריגה קיצונית ממדיניות הענישה, שהעניין דנן אינו נכנס בגדרם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 8 [נזיקין] [בתי-משפט] |
|
|
רעא 453/14 עו"ד תמיר מדר נ' שלום אורן (עליון; צ' זילברטל; 01/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: |
הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, חלה רק על פרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי והמכוון כלפי מי שהוא צד למשפט, כאשר תנאי לחיסוי שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט. "עדים פוטנציאליים" אינם צד למשפט.
נזיקין – הגנות – פרסומים מותרים
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי אשר דחה, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), את ערעור המבקש על פסק דין של בימ"ש השלום בו התקבלה בעיקרה תביעת לשון הרע שהוגשה נגד המבקש. .
בית המשפט העליון (השופט צ' זילברטל) דחה את הבקשה ופסק כי:
העניין דנן תחום למחלוקת בין הצדדים ולא מתעוררת בו כל שאלה עקרונית או ציבורית. משכך, אין הוא נמנה בגדר החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענת המבקש לפיה נפלו פגמים בהנמקות פסקי הדין קמא נדחתה. פסק הדין של בימ"ש השלום מפורט ומנומק היטב, וגם בהחלטת בימ"ש המחוזי להכריע בערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות אין יסוד להתערב. העובדה שפסק הדין נשוא בקשת רשות ערעור ניתן במסגרת תקנה 460(ב) לתקנות, לגיטימית לחלוטין, אינה מייתרת את הצורך לעמוד באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
במקרה דנן לא מתעוררת שאלה משפטית עקרונית בנוגע לתחולת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. גבולות הגנה זו נדונו בפסיקה ומכאן שטענות המבקש מופנות רק כלפי יישום הדין על נסיבות המקרה, מצב שאינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף לגופו של עניין לא נפל כל פגם בקביעת בימ"ש השלום לפיה ההגנה לא חלה בענייננו. הגנת סעיף 13(5) הנ"ל חלה רק על פרסום שנעשה במסגרת הליך שיפוטי והמכוון כלפי מי שהוא צד למשפט כאשר תנאי לחיסוי שהפרסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט. בענייננו המבקש שלח מכתבים לנמענים שאין להם קשר לסכסוך, ולכן אין הוא זכאי לחסות בצל ההגנה האמורה. הטענה כי הנמענים היו "עדים פוטנציאליים" ולכן "צד למשפט", נדחתה. עדים פוטנציאליים אינם צד למשפט, ולו מהטעם כי בדרך זו ניתן יהיה לפרסם לשון הרע בפני מגוון רחב של נמענים חיצוניים להליך, בטענה כי הם עשויים להיות, בשלב עתידי כלשהו, עדים פוטנציאליים.
טענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין, נדחתה. מפסקי הדין לא עולה כל פגם, לא כל שכן פגם העולה כדי "עיוות דין", מה גם שטענה זו נטענה באופן כללי וסתמי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 9 [עונשין] |
|
|
עפ 4284/13 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין, ע' פוגלמן, נ' סולברג; 01/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: ארז בן ארויה, אולג פרגין |
בימ"ש פסק, לאחר בחינת מכלול השיקולים, כי העונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בעבירות מין ואלימות כלפי אשתו, אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה ואינו מגלה עילה להתערבות.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
.
בימ"ש המחוזי הרשיע את המערער בעבירות מין ואלימות שבוצעו כלפי רעייתו, משך כשבע שנים: אינוס, מעשי סדום ותקיפה. בימ"ש המחוזי השית על המערער 8 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, ומאסר מותנה בן 8 חודשים. הערעור מכוון כלפי חומרת העונש.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט פוגלמן ובהסכמת השופטים רובינשטיין וסולברג) דחה את הערעור ופסק כי:
ערכאת הערעור תתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית אך במקרים חריגים של טעות מהותית או סטייה ברורה ממדיניות הענישה הנוהגת, שמקרה זה אינו בא בקהלם. כבר נפסק אודות חומרתן של עבירות מין ובמיוחד עת מדובר בעבירת האינוס. בענייננו בוצעה עבירה זו בתוך התא המשפחתי האינטימי, נסיבה המגבירה את חומרת עבירת האינוס ואת פגיעתה באוטונומיית הרצון, בגוף ובכבוד. במקרים כאלה נודעת חשיבות רבה לשיקול ההרתעה ולביטוי הסלידה החברתית מהם.
בימ"ש קמא נתן משקל מתאים לחומרת העבירות שיוחסו למערער בעת שקבע את העונש. בימ"ש עמד על כך כי ריבוי העבירות והישנותן על פני תקופה של שנים ארוכות; חוסר ההפנמה של המערער והכחשתו; והרשעתו הקודמת בעבירת אלימות כלפי אשתו מצדיקים ענישה קשה ומשמעותית. בימ"ש נתן דעתו לחומרה המיוחדת הנודעת לעבירות המבוצעות בתוך התא המשפחתי ולהצטברות המעשים. בצד זאת, נתן בימ"ש משקל למצב הבריאותי של המערער ולזמן הרב שבו שהה במעצר. הגם שיש לייחס חשיבות לאפשרות השיקום בעת גזירת העונש, אין שיקול זה עומד לבד ויש לאזנו עם שיקולים נוספים. במקרה זה המערער החל להשתתף בקבוצה טיפולית אולם הוא אינו מביע חרטה או לוקח אחריות על מעשיו, מה שמעקר את ניסיון השיקום. המערער שלט במתלוננת באמצעות אלימות מינית ופיזית משך שנים ארוכות. בעברו אף הורשע המערער בעבירת אלימות כלפי המתלוננת אך לא היה בכך כדי להרתיעו. לאחר בחינת מכלול השיקולים לא נמצא כי גזר הדין חורג ממדיניות הענישה הראויה ומגלה עילה להתערבות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 10 [עונשין] |
|
|
עפ 6172/13 עמיר עווידה נ' מדינת ישראל (עליון; י' דנציגר, צ' זילברטל, מ' נאור; 29/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: מורן פולמן, ענן ח'יר |
כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה המבררת אלא במקרים חריגים. המקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. אף לגופו של עניין, דין הערעור להידחות. ביהמ"ש המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
ערעור על גז"ד, בגדרו הוטלו על המערער 6.5 שנות מאסר לריצוי בפועל מאסר ע"ת; ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 ש"ח. המערער הואשם במסגרת הסדר טיעון במעשה סדום בנסיבות אינוס, ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שכפה עצמו בכח על המתלוננת העוסקת בטיפול הוליסטי אשר כולל בין היתר עיסוי גופני.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' דנציגר) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה המבררת אלא במקרים חריגים. המקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. אף לגופו של עניין, דין הערעור להידחות. גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי מנומק היטב ומבוסס. מעשיו של המערער, חמורים ונסיבות ביצוע העבירות קשות. המערער פגע פגיעה קשה במתלוננת, הן פיסית והן נפשית, תוך ניצול הטיפול שנתנה לו ופערי הכוחות המשמעותיים בינה לבינו. המתלוננת הבהירה למתלונן את טיב העיסוי הניתן על ידה וחרף זאת כפה המערער עצמו על המתלוננת תוך רמיסת כבודה וגופה. ביהמ"ש המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים המצדיקים בנסיבות המקרה עונש של שש שנות מאסר וחצי לריצוי בפועל בליווי עונשים נוספים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 11 [עונשין] |
|
|
עפ 5617/13 אורן כהן נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין, נ' הנדל, צ' זילברטל; 27/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: לינור בן אוליאל, באסל פאלח, אורי פלדמן |
המערערים הורשעו בפרשה שעניינה שוד עוברת אורח ועבירות נלוות. שפל מוסרי ובזוי מחייב ענישה שיש בה גמול והרתעה. העונש שגזר עליהם בימ"ש קמא אינו חורג לחומרה ממתחם הענישה ההולם, ואף מקל עמם; אין צורך בכל תיק ב"דיסרטציה" לעניין מתחם הענישה, ויכול ביהמ"ש לאמץ בקצרה מתחם ששימש בכגון דא במקומות אחרים, או המוצע ע"י הצדדים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוד
עונשין – ענישה – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
המערערים הורשעו בפרשה שעניינה שוד עוברת אורח ועבירות נלוות, וביהמ"ש המחוזי גזר על המערער 1 מאסר בפועל בן 38 חודשים ו- 9 חודשי מאסר נוספים במצטבר, על דרך הפעלת שני מאסרים מותנים שעמדו כנגדו. על המערער 2 הוטל מאסר בפועל למשך 30 חודשים והופעל מאסר על תנאי בן 10 חודשים במצטבר. עוד הוטלו על המערערים עונשים נוספים. הערעורים הם על גזר הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעורים בקובעו:
בקביעת מתחם הענישה ניתן משקל לחומרת העבירות ולפגיעה בערכים החברתיים. לא פעם התייחס בימ"ש זה לחומרה היתירה הטמונה בעבירת השוד. שוד עוברת אורח הוא התאנות לטרף קל וחלש פיסית ע"פ רוב מן התוקפים, מאורע הנתפס בהפתעה מרה שהקרבן אינו מצפה לה, מאת גזלנים החומדים את ממונו ורכושו של הזולת בלא שעמלו בו; והאימה מובנית ומובנת בנסיבות אלה. אין צורך בכל מקרה בתסקירי קרבן כדי לחוש את הטראומה העוברת על הקרבן. שפל מוסרי ובזוי מחייב ענישה שיש בה גמול והרתעה; נסיבות אישיות לא יישכחו, אך בכגון דא החלק הדומיננטי הוא הגמול.
עבירת השוד דנא נעברה ע"י המערערים לאחר ייזום ותכנון מוקדם, אליה התלוותה התנהגות פורעת חוק. בנוסף לאירוע המרכזי הורשעו המערערים בעבירות נוספות. אילו מצטברים יחדיו לתמונה עגומה של מסכת עבריינית המחייבת ענישה מחמירה. התנהלות המערערים מלמדת כי אין עליהם מורא החוק – בעוד תלוי ועומד נגדם עונש מאסר מותנה, לא היססו לעבור עבירה נוספת, חמורה מאלה מן העבר.
בימ"ש קמא נדרש גם לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ונתן דעתו מזה לעבר הפלילי של המערערים, ומזה להודאתם שחסכה זמן שיפוטי ניכר ולחרטתם, לגילו הצעיר של המערער 1 ולעברו הלא מכביד יחסית של המערער 2; הוא הבחין ביניהם ע"פ הנסיבות לעניין אורך המאסר וגובה הפיצוי.
כללם של דברים: בימ"ש קמא בחן כדבעי את השיקולים הצריכים לעניין, ולא נמצא כי העונש שגזר בסופו של יום חורג לחומרה ממתחם הענישה ההולם לעבירות בהן הורשעו המערערים, ואף מקל עמם. יוער לעניין הטענה שלא נקבע מתחם ענישה, כי אין צורך בכל תיק ב"דיסרטציה" לעניין המתחם, ויכול ביהמ"ש לאמץ בקצרה מתחם ששימש בכגון דא במקומות אחרים, או המוצע ע"י הצדדים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 12 [עונשין] |
|
|
עפ 5884/13 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין, נ' הנדל, צ' זילברטל; 26/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: לינור בן אוליאל, פאדי חמדאן, שלומית מרדר |
נדחה ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער, תושב הרשות הפלסטינית, בגין הרשעתו בעבירות מין ועבירות נוספות בהיותו קטין, בהעדר מקום להתערבות באיזון בין השיקולים השונים; גם לאסירים קטינים תושבי הרשות הפלסטינית נתונה אפשרות להשתלב בקבוצות טיפול בכלא, ויש להסיר מדרכם חסמים העלולים להכביד על כך.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: קטינים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: פיצויים
.
ערעור על גזר דין של בימ"ש המחוזי בגדרו הושתו על המערער, תושב הרשות הפלסטינית, קטין בשעת מעשה, לאחר שהורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות חטיפה, ניסיון למעשה סדום, שהיה בלתי חוקית, התחזות ושיבושי הליכי משפט – 3 שנות מאסר בפועל; שני מאסרים מותנים ופיצוי המתלונן בסך 25,000 ש"ח.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט רובינשטיין ובהסכמת השופטים הנדל וזילברטל) דחה את הערעור ופסק כי:
בצד הרצון להשיב לעבריין כגמולו, ניצבת העובדה כי מדובר במי שגילו צעיר, שהסיכוי הלכאורי לשיקומו גבוה, ומנגד כליאתו עלולה להשפיע שלא לחיוב על נתיב חייו. לכן הדגיש המחוקק את חשיבות שיקולי השיקום במסגרת ענישת קטינים. ואולם, ההליך הפלילי, גם כשעסקינן בקטינים, אינו יכול להידרש רק לעבריין ולצורך לשקמו, אלא גם להשלכות העבירה על הקרבן ובהגנה על הציבור כולו, אף שלגבי קטינים הטעים המחוקק במיוחד את שילוב הענישה והטיפול. על בימ"ש לראות את התמונה בכללותה, והאתגר הוא מציאת האיזון במקרה הקונקרטי, גם לגבי קטינים. במקרה דנן מעשי המערער פוגעים בנימי נפשו של הקרבן. עבירות מין, בודאי כלפי קטינים, מצריכות גביית מחיר עונשי ממבצען, אף אם הוא עצמו קטין. כמו כן, על עונשו של המערער לשקף, ולו במידה מסוימת, גם את הרשעתו בעבירות הנוספות. אילולא היה המערער קטין, היה עונשו חמור משמעותית. המערער אף אינו מפנים עד תום את חומרת מעשיו ואת השלכתם. במקרה דנן אין מקום להתערבות באיזון בין חומרת מעשי המערער, הפגיעה במתלונן וההגנה על הציבור לבין השיקולים שכנגד – קטינותו של המערער, עברו הנקי ונסיבות חייו.
גם לאסירים שהם קטינים תושבי הרשות הפלסטינית, נתונה אפשרות להשתלב בקבוצות טיפול בין כתלי הכלא, והדבר תלוי מקרה. מקום בו אסיר, בודאי קטין, נמצא מתאים לאפיק הטיפולי, יש להסיר מדרכו באורח אקטיבי חסמים ומחסומים העלולים להכביד עליו לממש אפשרות זאת או למנוע אותה. במקרה דנן ייטיב המערער לעשות אם יסתייע בגורמי הטיפול בין כתלי הכלא, וייטיבו גורמי הטיפול אם יידרשו לכך.
אשר לגובה הפיצוי, המחוקק נתן דעתו למקרים בהם אין ידו של המערער משגת לעת הזאת בסעיף 3א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. ואולם, הגישה בפסיקה היא להידרש למקרה ולא ליכולתו הכלכלית של נאשם. לפיכך אין מקום להתערב בעניין הפיצוי. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה ארצי
|
| 13 [דיון אזרחי] [עבודה] |
|
|
ברע (ארצי) 31369-12-13 AHMED MUSA OMAR MUSA נ' אברהם זהבי (עבודה; עמירם רבינוביץ, אילן איטח, סיגל דוידוב מוטולה, נ.צ.: ש' צפריר, י' דויטש; 27/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: עדי אורן פריאנטי , תהל ביטון, תמיר שטינוביץ |
ביה"ד הארצי קיבל ברובו ערעור בעניין זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המבקש וסיומה.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – זניחת טענה
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – הגנת השכר – הלנת שכר
.
ערעור על פס"ד בו התקבלה בחלקה הקטן תביעת המבקש לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ע' רבינוביץ, א' איטח, ס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור ש' צפריר, י' דויטש) קיבל את הערעור ברובו ופסק:
התרשמות ביה"ד באשר לתחילת העבודה אינה בלתי סבירה או מנותקת מחומר הראיות. המבקש הוכיח מתכונת עבודה קבועה הכוללת שעות נוספות ואילו מחדלו של המשיב, שלא ערך רישום מסודר של שעות העבודה ולא הנפיק תלושי שכר, רובץ לפתחו. בניגוד לקביעת ביה"ד, המבקש לא זנח ולו חלק אחד מתביעתו. לפיכך, על המשיב לשלם למבקש בגין גמול שעות נוספות, פדיון חופשה, חלף הפרשה לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בנסיבות העניין, משהיו חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש, אין מקום לפיצוי בגין הלנת שכר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 14 [עבודה] [דיון אזרחי] |
|
|
עע (ארצי) 25570-04-14 אגאדיר בע"מ נ' דימטרי זרובינסקי (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 26/05/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: דן כ"ץ, גליה מרום |
ככלל, עיכוב ביצוע פס"ד מותנה בנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש ובסיכויי ערעור טובים. בנסיבות המקרה ונוכח סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, אין להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד המטיל חיוב כספי.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביה"ד האזורי, במסגרתו חויבו המבקשות לשלם למשיב סכומים שונים עבור תקופת עבודתו אצלן וסיומה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן) דחה את הבקשה ופסק:
עיכוב ביצוע פס"ד הוא חריג לכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסה"ד. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בד"כ, בהצטברות שני גורמים: נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש וסיכויי ערעור טובים. ביצוע פס"ד המטיל חיוב כספי יעוכב רק אם יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו מהמשיב אם יזכה בערעור או שביצוע פסה"ד יביא לקריסתו הכלכלית של המבקש. בנסיבות המקרה, ובהתחשב בסיכויי הערעור ומאזן הנוחות - אין להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 15 [ביטוח לאומי] [עבודה] [דיון אזרחי] |
|
|
ברע (ארצי) 1812-02-14 נתן עומסי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; ורדה וירט ליבנה, רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן, נ.צ.: ש' צפריר, מ' אורן; 26/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: נעמה נוה, מיכאל לנג |
ביה"ד הארצי קיבל באופן חלקי ערעור על החלטה בה נתקבלה בקשת המוסד לביטוח לאומי להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ופסק כי המומחה יישאל חלק מהשאלות שהותרו.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – תנאי עבודה – השפעתם על המצב הרפואי
דיון אזרחי – מומחים רפואיים – שאלת הבהרה
.
ערעור על החלטה בה נתקבלה בקשת המוסד לביטוח לאומי להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, במסגרת בירור תביעת המערער להכרה בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ו' וירט ליבנה, ר' רוזנפלד, ל' גליקסמן ונציגי הציבור ש' צפריר, מ' אורן) קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
הביטוי "השפעה משמעותית" כשלעצמו אינו מצביע על מידת השפעת תנאי העבודה על המצב הרפואי כנדרש ע"פ הפסיקה, וכדי למנוע מצב בו כל מומחה רפואי ייתן מענה לשאלה זו בהתאם להשקפתו על שיעור ההשפעה שיש לראות בו "השפעה משמעותית", יש להציג למומחה את ההלכה לפיה די בהשפעה של 20% על מנת לקבוע כי השפעת תנאי העבודה היא "השפעה משמעותית". לאחר סקירת שאלות ההבהרה שהותרו ע"י ביה"ד, נקבע כי המומחה יישאל חלק מהן, ע"פ הנוסח המפורט בהחלטה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 16 [עבודה] [דיון פלילי] |
|
|
עפ (ארצי) 33380-12-12 חנה דלויה נ' מדינת ישראל, משרד התמ"ת (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 26/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: דרורה נחמני רוט, פנחס דלויה |
נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה לדחות בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי. נפסק כי בהעדר כל הסבר למועד שבו נודע למבקשת על "ראיה חדשה", בהעדר סיכויים טובים לכאורה לזכות בערעור וכאשר המבקשת היתה מיוצגת, לא הוצבע על טעם ממשי המניח את הדעת, המצדיק הארכת מועד.
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
דיון פלילי – הארכת מועד – להגשת ערעור
דיון פלילי – הארכת מועד – סמכות בית-המשפט
.
עסקינן בבקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ביה"ד האזורי, שבה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל עליה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן) דחה את הבקשה ופסק כי:
בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי לא נדרש "טעם מיוחד", כנדרש בהליך אזרחי, ושיקול הדעת הנתון לביה"ד רחב יותר. עם זאת, אין ליתן אורכה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים, אלא בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת. ככל שמשך האיחור ארוך יותר כן יגבר משקל הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה. במסגרת השיקולים הפרטניים יש להתייחס, בין השאר, לטעמים שבעטיים הוגש הערעור באיחור; לפרק הזמן שחלף למן המועד האחרון להגשת הערעור הקבוע בחוק; לשאלת היותו של המערער מיוצג על-ידי עורך דין ולסיכויים הלכאוריים שהערעור שבכוונתו להגיש אמנם יתקבל.
במקרה דנן, המבקשת תלתה את עיתוי ואת עצם הגשת הערעור על ידה בראיה חדשה שלטענתה נודעה לה רק לאחרונה, ואשר בעקבותיה פנתה למדינה על מנת שתבטל את הודעת הקנס, אלא שהמבקשת לא נתנה כל הסבר למועד שבו נודע לה על ה"ראיה החדשה". המבקשת לא הציגה טעם ממשי מניח את הדעת להגשת הערעור והבקשה להארכת מועד באיחור כה ניכר. המבקשת אף לא הצביעה על סיכויים טובים לזכות בערעורה. נוכח כל זאת, ובהינתן שהמבקשת היתה מיוצגת לאורך כל ההליך, אין לקבוע כי המבקשת הצביעה על טעם כלשהו, לא כל שכן טעם ממשי מניח את הדעת שיצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [עבודה] |
|
|
עע (ארצי) 58059-02-14 דפוס שמואל בעמ נ' שמואל שימלר (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 25/05/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: אורי כהן, עידן פפר |
יש קושי לקבוע כי נזקו של המשיב אם יעוכב ביצוע פסה"ד שניתן במעמד צד אחד מבלי שהוכחה זכאותו לסכומים הנתבעים על ידו, גדול מנזקם של המבקשים אם לא יעוכב ביצוע פסה"ד והם ידרשו לשלם לאלתר סך של כמעט 200,000 ₪ מבלי שהיה להם יומם בביה"ד. לאור מדיניות ביה"ד לעבודה לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעונים וראיות, סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
.
בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביה"ד האזורי אשר ניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה, ואת פעולות הגביה מכוחו, עד להכרעה בערעור.
.
ביה"ד הארצי לעבודה (השופטת אביטל רימון-קפלן) קיבל את הבקשה בקובעו:
הכלל הוא שמי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצוע פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה בד"כ בהצטברות שני גורמים: א. הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מהנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; ב. סיכויי הערעור טובים. הנטייה שלא לעכב ביצוע פסק דין מקבלת משנה תוקף שעה שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, וחריגה מכלל זה תהא רק אם יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו מהמשיב אם יזכה בערעור או אם יוכח שביצוע פסק הדין יביא לקריסתו הכלכלית של המבקש. בין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין.
אשר למאזן הנוחות. הכלל בדבר זכאות המשיב לממש את פרי זכייתו באופן מידי אינו ישים לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין, שכאמור ניתן בהעדר הגנה, מבלי שהוכרע הסכסוך לגופו ומבלי שנקבעה לגופה זכאות המשיב לזכויות כנתבע על ידו. בפרט שעה שביה"ד שבחן את טענות הצדדים לגופן קבע כי למבקשים טענות הגנה טובות לכאורה. כפועל יוצא, יש קושי לקבוע כי נזקו של המשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין שניתן במעמד צד אחד מבלי שהוכחה זכאותו לסכומים הנתבעים על ידו, גדול מנזקם של המבקשים אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והם ידרשו לשלם לאלתר הסך של 195,743 ₪, מבלי שהיה להם יומם בביה"ד להתגונן מפניו. אשר לסיכויי הערעור. לאור מדיניות בתי הדין לעבודה לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם, נראה כי לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור משוללי יסוד. המועד הסמוך שנקבע לדיון בערעור, אף הוא מטה את הכף לעבר היענות לבקשה לעיכוב ביצוע. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 18 [עבודה] |
|
|
סע (י-ם) 44795-10-11 אלכסנדר לוייפנפלד נ' קריירה בע"מ (עבודה; רחל בר"ג הירשברג, נ.צ.: ד' זקן, א' סנפירי; 21/05/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: ולדימיר פוסטרנק, נופר טפליץ |
ביהמ"ש פסק כי אין תוקף לכתב הוויתור עליו חתם העובד וכי חלות עליו הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שהנתבעת צד לו ולפיכך זכאי הוא לזכויות הנובעות מההסכם.
עבודה – זכויות – הסכם ויתור
עבודה – הסכם קיבוצי – תוקף הסכם קיבוצי
עבודה – הסכם קיבוצי – הסכם קיבוצי מיוחד
.
התובע הוצב ע"י הנתבעת בחברת דואר ישראל, עד שנקלט כעובד חברת הדואר והוא תובע תשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת וסיומה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' בר"ג-הירשברג ונציגי הציבור ד' זקן וא' סנפירי) קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
ככלל, לכתבי ויתור של עובדים ניתן משקל מועט, במיוחד כשמדובר בזכויות מכוח חוקי המגן או הסכמים קיבוציים, או בזכות שהעובד אינו מודע לה. הדרך להביא לסיום תקפו של הסכם קיבוצי מיוחד היא בהודעה בכתב וספק אם יש מקום לפנות ל"נסיבות" או לאומד דעת הצדדים. במקרה דנן אין תוקף לכתב הוויתור עליו חתם התובע, הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שהנתבעת צד לו- חלות על התובע והוא זכאי לזכויות הנובעות מההסכם. על הנתבעת לשלם לתובע השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הפרשות פנסיוניות, גמול עבודה במשמרות, פדיון דמי הבראה ודמי חגים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 19 [עבודה] |
|
|
סעש (נצ') 16492-05-12 מארי שורש נ' ס.ד.ס. יווני קתולי/בית ספר נזירות המושיע (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: ב' שרון, א' ליפמן; 14/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: גרייס סלמאן, עדיאל גלס |
ניתן להכיר "בנוהג" כמקור לזכויות במשפט העבודה, אולם על התובע להוכיחו באופן דווקני. התובעת עמדה בנטל ההוכחה ומשכך זכאית לפדיון ימי מחלה שלא ניצלה.
עבודה – נוהג – הוכחתו
עבודה – תנאי עבודה – השוואה לתנאי עבודה של עובדים אחרים
.
תביעה לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו ע"י התובעת, שעבדה שנים רבות אצל הנתבע, מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' יעקבס ונציגי הציבור ב' שרון וא' ליפמן) קיבל את התביעה ופסק:
הפסיקה קבעה כי אין בהשוואת השכר של עובדי ההוראה על עובדי הוראה במוסדות מוכרים שאינם רשמיים, כדי להשוות את מכלול תנאי ההעסקה. זכויות במשפט העבודה נקבעות בחוק, בהסכמים אישיים או בהסדרים קיבוציים, אך הפסיקה הכירה גם "בנוהג" כמקור לזכויות, ככל שהטוען לכך יוכיח באופן דווקני וחד משמעי הן את היותו של הנוהג נוהג כלפי רובם המכריע של העובדים והן את הגדרתו המדויקת. התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה זכאותה לפדיון ימי מחלה, בהתאם לנוהג ולמצג שהציג הנתבע. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מנהלי
|
| 20 [משפט מינהלי] |
|
|
עתמ (נצ') 21846-04-14 Elsadiq Adam Yaqub Abdalla נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (מנהלי; נחמה מוניץ; 27/05/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: |
לעת הזו, בימ"ש זה אינו מוסמך להורות על פסלות הקריטריטנים לזימון מסתננים למתקן השהייה "חולות". מעבר לכך, בנסיבות מקרה זה אין מקום לביטול ההחלטה המורה לעותר, נתין סודן, להתייצב במרכז "חולות".
משפט מינהלי – כניסה לישראל – הרחקה ומשמורת
משפט מינהלי – כללי הצדק הטבעי – זכות הטיעון
משפט מינהלי – הנמקות – פטור מחובת הנמקה
.
עתירה לביטול החלטת הממונה על ביקורת הגבולות, המורה לעותר, נתין סודן, להתייצב במרכז השהייה "חולות" עד לגירושו מישראל, יציאתו ממנה או עד למועד אחר שייקבע.
.
בית-משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
הקריטריונים שקבע משרד הפנים לזימון מסתננים למתקן "חולות" מגשימים את תכלית תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, מניעת השתקעם המסתננים בישראל, והם מביאים ליישום התיקון לחוק בפועל. לפיכך כל עוד התיקון לחוק עומד בעינו, בימ"ש זה אינו מוסמך להורות על פסלות הקריטריטנים. מבחינה מהותית, נערך לעותר שימוע בהתאם לכלל השימוע החל גם על מסתננים, ועמדו בפניו הזדמנויות רבות להעלות טענותיו. בנסיבות העניין אף לא חלה חובת הנמקה, שכן ההחלטה היא שלב ראשון בהחלטה הסופית של המשיב. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 21 [ראיות] [מסים] |
|
|
עמ (ת"א) 1220-04-12 קובי דיבה נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה (מחוזי; יונה אטדגי; 01/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: תמיר סלומון, מורן סילס |
אין בתקנה 10(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בעניני מס הכנסה) כדי לאפשר למערער בערעורי מס להביא ראיות הסותרות את הממצאים והמסקנות העולים מפס"ד פלילי שהוגש כראיה.
ראיות – פסק-דין פלילי – כראיה במשפט אזרחי
ראיות – פסק-דין פלילי בהתדיינות אזרחית – ראיות לסתור
מסים – ערעור מס – פסק דין פלילי כראיה
.
המשיב, שהוציא למערער שומות לפי מיטב השפיטה, מבקש להגיש את פסה"ד הפלילי שניתן נגד המערער כראיה לממצאים ולמסקנות שנקבעו בו ולהגביל את הדיון בערעורים לשאלות שלא הוכרעו בהליך הפלילי.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
אין בתקנה 10(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בעניני מס הכנסה) כדי לאפשר למערער בערעורי מס להביא ראיות הסותרות את הממצאים והמסקנות העולים מפס"ד פלילי, שהוגש כראיה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות, למרות האמור בסעיף 42ג, ואף ללא נטילת רשות. המערער מנוע מלהציג ראיה הסותרת את הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסה"ד הפלילי ואת עובדות כתב האישום בו הודה. עם זאת, אין להורות על מחיקת חלקים מתצהירו, הסותרים לכאורה את הממצאים והמסקנות העולים מכתב האישום. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 22 [הגנת הצרכן] [חברות] |
|
|
רעא (חי') 16557-03-14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' חאלד אבו גבל (מחוזי; רון שפירא; 25/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: |
חברת החשמל מוסמכת לנתק את החשמל לצרכן שאינו משלם את חובו, אולם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן אין מקום להפעלת הסמכות.
הגנת הצרכן – ספק שירות – חברת החשמל
חברות – חברה ציבורית – חברת החשמל
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא, שנתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לנתק את החשמל מביתו של המשיב.
.
בית המשפט המחוזי דן בבקשה כבערעור, דחה אותו ופסק:
חברת החשמל מוסמכת לנתק את החשמל לצרכן שאינו משלם את חובו, אולם לביהמ"ש סמכות רחבה במסגרתה הוא יכול להורות למבקשת להימנע מהפעלת סמכותה, במקרים חריגים. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, נכון יהיה למצות את הליכי הגביה בהוצל"פ קודם להפעלת הסמכות לניתוק אספקת החשמל. אין המדובר במקרה רגיל של צרכן שלא משלם את חשבונותיו ולכן יש לנתק את החשמל לצורך גביית החוב, אלא מדובר בחוב נקודתי, שבנסיבות העניין נראה כי גובהו אינו מצדיק גבייתו באמצעי של ניתוק חשמל. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [מקרקעין] |
|
|
הפ (ת"א) 27241-01-11 פנחס פאר נ' אלפרד כהן (מחוזי; חיים טובי; 25/05/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: שלומית כהן, ד. קירשנבוים, ר. שר- ישראל |
ביהמ"ש קיבל תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר קיומה של זיקת הנאה מכוח שנים, בקובעו כי המבקשים הוכיחו את התנאים המצטברים הנדרשים לקיום זיקת ההנאה.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – זיקת הנאה
.
תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר קיומה של זיקת הנאה מכוח שנים, בדמות מעבר להולכי רגל במקרקעי המשיבים, לשם הגעה מדירת המבקשים במקרקעין גובלים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
על מנת שתקום זיקת הנאה במקרקעי הזולת מכוח הוראת סעיף 94(א) לחוק המקרקעין, יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים: על השימוש לשקף זכות הראויה להוות זיקת הנאה; אופיו של השימוש ותכונותיו מאפשרים רכישת זיקת הנאה מכוח שנים; על תקופת השימוש להיות בת 30 שנים רצופות.
ה"שימוש" צריך שיהא נוגד לזכות בעל המקרקעין הכפופים; גלוי וחשוף לעין כל; נמצא בידיעתו הקונסטרוקטיבית של בעל המקרקעין הכפופים; מקורו אינו בזכות אחרת שהוענקה ע"י בעל המקרקעין הכפופים למשתמש. במקרה דנן התקיימו התנאים לקיום זיקת הנאה מכוח שנים והמבקשים זכאים לרישומה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [זכויות יוצרים] |
|
|
תא (חי') 36429-10-13 רוזנבלט ושות', משרד עורכי דין נ' עו"ד חנא סמעאן (מחוזי; יצחק כהן; 25/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: זיאד סמעאן , ג'רייס סמעאן, אביגיל ברוצקי |
פרסום המדווח על פסקי דין וחוקים, ככל שלא הועתק מאדם אחר, הוא יצירה מקורית שלגביה זכאי בעליה להגנת חוק זכות יוצרים. במקרה דנן מתקיימים התנאים להכרה בזכות היוצרים של התובעת ומשהוכח כי הנתבע הפר את זכותה, עליו לפצותה.
זכויות יוצרים – יצירה – הגנתה
זכויות יוצרים – בעלות על זכות יוצרים – קביעתה
זכויות יוצרים – זכות יוצרים – הפרה
.
תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, בשל העתקת תכנים משפטיים שפרסמה התובעת באתר האינטרנט של משרדה ובידיעון המופץ על ידה, ופרסומו בדף ה"פייסבוק" של הנתבע.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
ע"פ הפסיקה, כדי להכיר בזכות יוצרים יש צורך בהתקיימות מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. פסקי הדין והחוקים עליהם מדווח בפרסומים אינם מקוריים ולתובעת אין זכות יוצרים בהם, אולם הפרסום המדווח עליהם, ככל שלא הועתק מאדם אחר, הוא יצירה מקורית שבעליה זכאי להגנת חוק זכות יוצרים. התובעת הוכיחה יצירתיות באיסוף החומר, כתיבתו ועריכתו, וכן השקעת משאבים לא מבוטלת. הנתבע אכן הפר את זכות היוצרים של התובעת, אין עומדת לו הגנת ה"שימוש ההוגן" ולפיכך עליו לפצותה, אם כי בסכום פחות מזה שנתבע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [ראיות] |
|
|
תא (מרכז) 49999-03-12 עזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' א. ג (מחוזי; צבי ויצמן; 09/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: |
מסמך המפרט את עמדת המדינה בעניין משמעות הוראת חוק אינו בגדר "תעודה ציבורית", אך הוא קביל לצורך הוכחת עמדת המדינה, מבלי שיהיה בו לחייב באשר לעמדה זו.
ראיות – תעודה ציבורית – משמעה
.
החלטה שעניינה בשאלה האם מסמכים המפרטים את עמדת המדינה בעניין משמעותה של הוראת חוק הינם בגדר "תעודה ציבורית".
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
תעודה ציבורית יכול ותוגש כראיה במידה והא עומדת בתנאי סעיף 29 לפקודת הראיות, וככל שמבקשים לראות בה גם ראיה לאמיתות תוכנה, יש לעמוד גם בתנאי הפסיקה. מסמך שאינו אלא הבעת עמדה, להבדיל מקביעה עובדתית, הכרעתית או ביצועית כלשהי, אינו בגדר תעודה ציבורית. מאידך, יש במסמך ללמד על עמדת המדינה והוא קביל לצורך הוכחת עמדה זו, אך אין בכך כדי ללמד שעמדת המדינה היא אכן העמדה הפרשנית שיש לקבל וכל אחד מהצדדים רשאי לטעון באשר לפרשנות הראויה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 26 [נזיקין] |
|
|
תא (מרכז) 24508-09-09 פלונית נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע״מ (מחוזי; אסתר דודקביץ; 30/04/14) - 23 ע'
|
| עו"ד: ר׳ בר זוהר, מ׳ אפלמן, א׳ גרינבוים, י׳ ראובינוף |
כאשר עסקינן בהפרת חובה חקוקה נקבע שלא יוטל אשם תורם על עובד אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה הינו בולט וברור, בהם אשמו כגורם לתאונה בולט לעין והנטייה היא לדקדק עם המעביד בכל הנוגע לייחוס האחריות.
נזיקין – אשם – אשם תורם
נזיקין – תלויים – חישוב הפיצויים
.
התובעים – עזבונו של המנוח ויורשיו הגישו כנגד הנתבעות תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בעקבות מותו של המנוח שנפל אל מותו בתאונת עבודה. האלמנה הגישה תביעתה גם בהיותה מי שהייתה תלויה במנוח.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
נסיבות התאונה לוטטות בערפל והן לא הובהרו עד תום עד היום. יחד עם זאת, התאונה נחקרה הן במשטרה הן במשרד העבודה ומחקירות אלו ניתן לעמוד על נסיבותיה במאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי.
המנוח לא מונה מעולם כדין כמפעיל מכונת הרמה, כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה. מכאן שהנתבעת הפרה אתהחוק, משהורו מנהלי הנתבעת למנוח להפעיל את מכונת ההרמה. זאת ועודד, לא הוכח שהמנוח עבר הדרכת בטיחות מתאימה עובר לקרות אירוע התאונה.
לא בנקל תוטל חבות על עובד בגין תאונה שאירעה תוך ביצוע תוך עבודתו, אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה הינו בולט וברור. כאשר עסקיינן בהפרת חובה חקוקה נקבע שלא יוטל אשם תורם על עובד אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה הינו בולט וברור, בהם אשמו כגורם לתאונה בולט לעין והנטייה היא לדקדק עם המעביד בכל הנוגע לייחוס האחריות.
בנסיבות העניין, לא הוכח שיש מקום להשית על המנוח תרומת רשלנות לאירוע התאונה.
במובחן מזכותה של האלמנה לפיצויים כתלויה במנוח, זכאים ההורים והאלמנה לפיצוי כיורשיו של המנוח. עסקינן בשני מסלולי תביעה שהם אמנם נפרדים אך יש זיקה ביניהם. בעוד שתביעת התלויים נובעת מהפסדי הממון שנגרמו להם עצמם עקב מותו של המנוח, הרי שתביעת היורשים ההיא בגין נזקיו של המנוח עצמו. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 27 [דיון פלילי] |
|
|
(ת"א) 135-01-14 מדינת ישראל נ' אלון אושרי (שלום; אביים ברקאי; 02/06/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: נועה מלצר, עידו ואראס |
בית המשפט הורה למאשימה להמציא לידי הנאשמים רשימת המקרים בהם התקיימה התייעצות בהתאם להנחיית המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין ואשר בעקבותיה הוחלט לא להגיש כתב אישום בגין "שימוש חורג" בניגוד לדיני התכנון והבניה. נקבע, כי המידע המבוקש על ידי הנאשמים רלוונטי להגנתם, ויש לגלותו בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.
דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה
.
בית המשפט נדרש לשאלה: מה דינה של בקשה בה עותרים הנאשמים 1, 3 ו – 4 לקבל רשימת המקרים בהם התקיימה התייעצות בהתאם להנחיית המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין ואשר בעקבותיה הוחלט לא להגיש כתב אישום בגין "שימוש חורג" בניגוד לדיני התכנון והבניה. האם מדובר בחומר חקירה? האם ניתן לקבל הבקשה מכח הוראות חוק סדר הדין הפלילי?
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
העובדה שמידע אינו מחויב בגילוי בהתאם לחוק חופש המידע – אינה מונעת חיוב בחשיפתו בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי. בהליך הפלילי, המגמה היא לפרש את המונח "חומר חקירה" באופן רחב, ככולל כל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לאישום.
גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטתן ובהישג ידן של רשויות אכיפת החוק, או שצריך להימצא בידי התביעה או הרשות החוקרת יכול וייחשב כ'חומר חקירה'.
מהראיות עולה, כי המידע המבוקש על ידי הנאשמים רלוונטי לקו ההגנה שבחרו לעצמם. משהמידע רלוונטי על התביעה לספקו.
הגילוי הנדרש הינו אף בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ. לענין זה יצוין כי החפיפה בין סעד גילוי לפי סעיף 74 לחסד"פ לבין הסעד בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ – היא חפיפה ידועה ואין בה כשלעצמה כדי להביא לקביעה לפיה אחד מהוראות הסעיפים אינו חל. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [דיון פלילי] |
|
|
תפ (טב') 7577-05-12 מדינת ישראל נ' מוחמד אבו שמלה (שלום; ניר מישורי לב טוב; 28/05/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: לני אלפורד |
בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה שעניינה פגיעה בערך טבע מוגן לפי חוק גנים לאומיים מחמת הגנה מן הצדק. נפסק, כי המדיניות של הרשות שעניינה אי אכיפת הוראות החוק על נשים בנות העדה הדרוזית הינה בבחינת אכיפה בררנית.
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נטען, כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עסק הנאשם בצוותא עם אישה אחרת בקטיף "עכובית הגלגל" שהינו ערך טבע מוגן וזאת, ללא היתר. על בסיס האמור, יוחסה לנאשם עבירה של פגיעה בערך טבע מוגן לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה. כמו כן, יוחסה לנאשם עבירה של החזקת ערך טבע מוגן.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
הימנעותה של המאשימה להגיש כתב אישום כנגד האישה המתועדת בתמונה שהוגשו במסגרת הראיות הינה בבחינת אכיפה בררנית.
התנאי הראשון לקיומה של אכיפה בררנית, דהיינו, קיומה של הבחנה מופגנת במדיניות האכיפה בין הנאשם ובין האישה המתועדת בתמונה ובין יתר בנות העדה הדרוזית, מתקיימת בענייננו.
לנאשם עומדת הגנה מן הצדק על בסיס קיומה של אכיפה בררנית. בנסיבות המקרה דנן לא ניתן לרפא את הפגם אשר נפל בהליך בדרך זו וכי יש להורות על ביטולו של כתב האישום.
שיוך השקים לנאשם ולרעייתו רק על בסיס הטענה כי לא שהו במקום אנשים נוספים, אינה יכולה להוות בסיס להרשעת הנאשם.
מחדלה של התביעה באי הבאת עד ההזמה לעדות הנאשם ואשתו בשעה שפרטיו ידועים לתביעה והוא נגיש לתביעה ביחד עם התמיהות הנוספות יש בהם כדי לבסס ספק בגין אשמתו של הנאשם בדין בגין המיוחס לו בכתב האישום. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 29 [עונשין] |
|
|
תפ (ת"א) 5369-09-11 מדינת ישראל נ' יצחק חנין (שלום; לימור מרגולין יחידי; 26/05/14) - 25 ע'
|
| עו"ד: צוריאל שגב, חוגי |
בית המשפט הרשיע את הנאשם בשתי עבירות איומים ובעבירת תקיפת עובד ציבור. נפסק, כי מאבטח מטעם חברת שמירה, העובד בבית חולים ציבורי הוא עובד של תאגיד המספק שירות לציבור, ובהתאם לתכליתו של החוק הוא זכאי להגנה מפני מעשי תקיפה המבוצעים כלפיו במסגרת תפקידו ומעמדו זה.
עונשין – עבירות – תקיפת עובד ציבור
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים, שתי עבירות איומים כלפי צוות רפואי שטיפל ברעייתו ועבירה של תקיפת עובד ציבור.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
סעיף 382א לחוק העונשין, שעניינו תקיפת עובד ציבור מפרט מיהם הנפגעים ממעשה תקיפה שהוראת הסעיף חלה עליהם, כדלקמן: "התוקף עובד הציבור או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור".
עבירת התקיפה לפי סעיף 382 א לחוק העונשין, שעניינה תקיפת עובד ציבור, נעברת בנסיבות מחמירות, מקום שהתקיפה מכוונת כלפי שורה של נפגעים, שתפקידם מבוצע בזיקה הדוקה לפעילות ציבורית.
נפגעי העבירה כוללים לא רק את מי שהם עובדי ציבור, כהגדרת מונח זה בסעיף 34 כד לחוק העונשין, אלא גם את מי שממלא את תפקידו על פי דין או את מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור. זאת, מתוך ההכרה בחיוניות שבהגנה יתרה על אותם גורמים לשם שמירה על הסדר הציבורי, שלום הציבור והאפשרות של המוסדות הציבוריים לתפקד בצורה נאותה ללא הפרעות.
המאבטח אינו עובד ציבור בהתאם לחלופות שנקבעו בסעיף 34 כד. כמו כן, אין מדובר במי שממלא תפקיד המוטל עליו על פי דין, שכן דברי החקיקה המסדירים את נושא האבטחה במקומות ציבוריים אינם חלים על עבודתו השוטפת של מאבטח בבתי חולים ציבוריים.
מאבטח מטעם חברת שמירה, העובד בבית חולים ציבורי הוא עובד של תאגיד המספק שירות לציבור, ובהתאם לתכליתו של החוק הוא זכאי להגנה מפני מעשי תקיפה המבוצעים כלפיו במסגרת תפקידו ומעמדו זה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [ראיות] [משכון] |
|
|
תא (ת"א) 166619-09 כהן דיאנה נ' עיריית תל-אביב (שלום; חנה פלינר; 25/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: אייל דן, חיים מאיר, שירן וקנין |
מקום שמתעורר חשד שמאן דהוא פועל להברחת רכוש מנושיו, ככל שמצטברים יותר אותות מרמה, כך עובר נטל השכנוע לנתבע להפריכם. במקרה זה, מושכן הרכב על שם התובעת כדי להבריחו מנושים והנתבעת הייתה רשאית לפעול למימושו.
ראיות – נטל השכנוע – טענת מרמה
ראיות – נטל ההוכחה – העברתו
משכון – תוקפו – כלפי צדדים שלישיים
.
הנתבעת תפסה ומימשה רכב של אזרח בגין חובותיו כלפיה. התובעת, בתו של החייב, תובעת את שווי הרכב, בטענה שהנתבעת התעלמה ממשכון על שמה, שהיה רשום על הרכב.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק:
מקום שמתעורר חשד שמאן דהוא פועל להברחת רכוש מנושיו, נטל השכנוע מוטל אמנם על התובע, אך ככל שמצטברים יותר אותות מרמה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם ועליו להראות כי העיסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. במקרה שלפנינו "אותות המירמה" בולטים, משכון הרכב נעשה בכדי לסכל מימוש נכסים ע"י נושים ובנסיבות, רשאית הייתה הנתבעת לפעול למימוש הרכב מבלי לבצע אקט פוזיטיבי כלשהו של ביטול המשכון. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 31 [נזיקין] |
|
|
תא (י-ם) 1586-10 מזל יהודאי נ' אלכס סלומון (שלום; יעל ייטב; 25/05/14) - 22 ע'
|
| עו"ד: ארז לבנון, עמוס אגרון |
בית המשפט הורה לנתבע לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה עת ביצעה בביתו עבודות גינון. נפסק, כי אין זה סיכון סביר שאדם המצוי בבית ייפול לתוך חלל מדרגות שגובהו כ- 2 מטר. ניתן לצפות שפער הגבהים בין הסלון לבין חלל המדרגות הוא מסוכן, שישנה אפשרות שאדם ייפול לתוך החלל, ועל כן יש לגדרו במעקה לכל ארכו.
נזיקין – אחריות – בעל מקרקעין
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות תאונת עבודה שאירעה לה במהלך עבודות גינון שביצעה בביתו של הנתבע. התובעת טוענת, כי תוך כדי ביצוע העבודות, היא נפלה ומצאה עצמה בתחתיתו של פיר בעומק של כ-2 מ'. ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס אל בית החולים שערי צדק.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
לא תיתכן מחלוקת של ממש לקיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על בעל מקרקעין או על המחזיק במקרקעין, למנוע מכשול במקרקעין.
בנסיבות העניין, מוטלת על הנתבע חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, שחובה זו הופרה ושהנזק שנגרם הינו בשל ההפרה ועל כן חייב הנתבע בנזקי התובעת. כפי שעולה מהראיות, קיים בדירה מכשול ממשי העשוי לגרום לפגיעה בחיי אדם ולא רק לפציעה, כפי שקרה בענייננו. אין זה סיכון סביר שאדם המצוי בבית ייפול לתוך חלל מדרגות שגובהו כ-2 מטר. ניתן לצפות שפער הגבהים בין הסלון לבין חלל המדרגות הוא מסוכן, שישנה אפשרות שאדם ייפול לתוך החלל, ועל כן יש לגדרו במעקה לכל ארכו.
בנסיבות נמצא, כי הייתה מוטלת על הנתבע חובת זהירות מושגית וקונקרטית כאחד, שהוא הפר את החובה האמורה, ושקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזקים שנגרמו לתובעת, שכן אילו היה במקום מחסום, לא הייתה התובעת נופלת לתוך חלל המדרגות. לפיכך חייב הנתבע בפיצוי התובעת בגין אותם נזקים.
בנסיבות העניין אין מקום לייחס לתובעת אשם תורם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 32 [עונשין] [ניירות ערך] |
|
|
תפ (ת"א) 25530-12-09 מדינת ישראל נ' אלון נאור (שלום; מיכל ברק נבו; 25/05/14) - 73 ע'
|
| עו"ד: אמיר טבנקין, שרון דניאלי |
בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום. נפסק, כי בנסיבות העניין, קיימת הצדקה להאשים את הנאשם במקרה זה בשלוש העבירות: הן קבלת דבר במרמה, הן גניבה בידי מורשה, הן השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך. זאת, לא רק בשל כך שכל עבירה מטרתה להגן על ערך אחר, אלא מאחר שאף לא אחת מעבירות אלה, כשלעצמה, מציירת את התמונה השלמה של מעשי הנאשם.
עונשין – עבירות – מירמה
עונשין – עבירות – גניבה על-ידי מורשה
עונשין – עבירות – קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות
ניירות ערך – עבירות – תרמית בקשר לניירות ערך
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו העבירות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; גניבה בידי מורשה והשפעה בדרכי תרמית על תנודת השער של ניירת ערך. בכתב האישום נאמר, כי הנאשם הסכים לנהל תיקי השקעות עבור אחרים וקיבל הרשאתם לעשות בחשבונותיהם פעולות לפי שיקול דעתו. בית המשפט נדרש לשאלה: האם, פעל בדרכי מרמה תוך העדפת האינטרסים הכלכליים שלו, או שמא כשל במשימתו להשיא להם רווחים מסיבות שונות?
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
מהראיות עולה, כי הנאשם קיבל מהמשקיעים את ההרשאות לפעול בחשבונותיהם, לפי שיקול דעתו הבלעדי, מבלי ליידע אותם על כוונותיו האמיתיות. כוונות אלה כללו עשיית שימוש בחשבונותיהם כפלטפורמה לעסקאות בניירות ערך שיניבו לו רווחים (או יקטינו לו הפסדים) כתוצאה ממסחר נגדי, למולם, או שיסייעו לו להניב רווחים למי מהמשקיעים האחרים, על חשבונם.
יש לדחות מכל וכל את כל טענות ההגנה של הנאשם לפיהן לא הרוויח על חשבון המשקיעים ולא ניצל את חשבונותיהם כדי להפיק רווח לעצמו. מהראיות עולה, כי הנאשם נטל לעצמו רווחים על חשבון המשקיעים, ועובדה זו הסבה להם הפסדים כספיים.
העבירה שעניינה קבלת דבר במרמה היא עבירה תוצאתית, וכדי שתשתכלל העבירה על עושה המעשה להציג מצג מרמתי וכתוצאה מכך נדרש כי יתקבל בפועל דבר מה במִרְמָה. קבלת הדבר היא המרכיב התוצאתי שבלעדיו לא יושלם ביצוע העבירה. גישת הפסיקה בפרשנותה את המונח "דבר" זה היא מרחיבה וגמישה.
הרכיב הנפשי של עבירת המרמה מחייב ידיעה או מודעות של המְרַמֶּה לכך שהמצג אותו הוא הציג אינו אמת, או לפחות לכך שיש אפשרות שהמצג אינו אמת. בנוסף לכך נדרש שהמְרַמֶּה יידע שמצג השווא עשוי להביא לכך שיתקבל "דבר", דהיינו, שיהא המְרַמֶּה מודע לקשר הסיבתי שעשוי לקשור בין מצג השווא לבין קבלת ה"דבר". על הנאשם להיות מודע גם לקיומן של הנסיבות המחמירות.
עבירת הגניבה בידי מורשה אינה מהווה עבירת גניבה עצמאית, אלא קיומה קשור בהגדרת הגניבה הבסיסית. היא בנויה על הגדרת הגניבה בשליחת יד, לרבות רכיב המִרְמָה, שנוספות לה נסיבות חומרה המשוות לה אופי פוגעני במיוחד, וזאת בשל הפגיעה ביחסי האמון המיוחדים שנוצרו בין הגנב לקרבן הגניבה.
היסוד העובדתי של העבירה שעניינה השפעה על תנודות השער של ניירת ערך כולל שני מרכיבים: א) השפעה על שער נייר הערך ב) שימוש בדרכי תרמית. היסוד הנפשי של העבירה הינו מודעות לרכיב התרמית, בעוד לגבי תוצאת ההשפעה על נייר הערך די בפזיזות.
בנסיבות העניין, קיימת הצדקה להאשים את הנאשם במקרה זה בשלוש העבירות: הן קבלת דבר במרמה, הן גניבה בידי מורשה, הן השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך. זאת, לא רק בשל כך שכל עבירה מטרתה להגן על ערך אחר, אלא מאחר שאף לא אחת מעבירות אלה, כשלעצמה, מציירת את התמונה השלמה של מעשי הנאשם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 33 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
תפ (ת"א) 67156-10-13 מדינת ישראל נ' דור אהרוני (שלום; לימור מרגולין יחידי; 07/05/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: סולי לביא, ישראלי |
התביעה הוכיחה, כי הנאשם היה אחראי להחזקה לשם מסחר ולמכירה של מוצרים מפרים כמפורט בכתב האישום, ובנסיבות העניין היה במוצרים כדי להטעות לקוחות. עוד הוכח, כי הנאשם היה מודע לעובדות ולנסיבות ולפוטנציאל ההטעיה במוצרים המפרים.
עונשין – עבירות – הפרת זכות יוצרים
דיון פלילי – חיפוש – צו חיפוש
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקה ומכירה של טובין מפרים. על פי הנטען הנאשם החזיק בדוכן בשוק הכרמל. בדוכן החזיק הנאשם ומכר מוצרים שונים ובהם ארנקים, תיקים חגורות וסיכות לשיער הנחזים כמוצרים של חברות TORRY BURCH ו- LOUIS VITTON.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
תפיסת המוצרים שהיו מונחים בתצוגה גלויה לעין בדוכן לא חייבה בנסיבות העניין הליך של חיפוש ולא חייבה צו שיפוטי. ביחס למוצרים אלה הוכח מעבר לספק סביר כי הליך התפיסה הוא הליך תקין וחוקי.
המסקנות המשפטיות ביחס למוצרים שנותר ספק כי היו מצויים בשקים או בעגלה הסגורה שונות. לשם תפיסתם של אלה נדרשו פעולות של פתיחת מקומות אחסון סגורים, חיטוט וחיפוש ולשם כך נדרש צו חיפוש או עילה לבצע חיפוש ללא צו בהתאם להוראות הדין.
מהראיות עולה, כי מוצרים שמקורם בשקים ועגלת האחסון, נתפסו במסגרת חיפוש שבוצע שלא כדין, היינו ללא צו חיפוש ומבלי לקיים דרישות של חיפוש. בנסיבותיו של עניין זה, אין מקום לפסילת הראיות המעטות שמקורן מחיפוש בשקים ובעגלת האחסון. הוכח מעבר לספק סביר כי עסקינן במוצרים מפרים של החברות.
הוכח מעבר לספק סביר כי לכל הפחות הנאשם חשד באופן מעשי ורציונאלי בתקינות וחוקיות הפעילות בדוכן ונמנע מלבדוק ולברר את החשדות, באופן העולה כדי עצימת עיניים השקולה למודעות. די בעובדות אלה כדי לבסס את מעמדו כמי שמחזיק במוצרים המפרים וכמי שעסק במכירתם, וכן לבסס את מודעותו ולו בדרך של חשד ועצימת עיניים לכך שמדובר במוצרים מפרים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 34 [דיון פלילי] |
|
|
תפ (ת"א) 111000606/ רות רוזן נ' מדינת ישראל - עירית תל אביב-יפו (שלום; נעה תבור; 20/03/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: דפנה תמיר, ענת בירן, עידית קינן |
תקנה 9 לתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), קובעת פיצוי בגין תשלום שכר טרחת עורך דין בנפרד ובמובחן מן ההוצאות בפועל ששולמו. מדרך ניסוח התוספת לתקנות ברור כי הן מבחינות בין הוצאות ההגנה ששולמו בפועל לפי קבלות, לבין שכ"ט עו"ד ולא ניתן לדרוש פיצוי בגין שכ"ט עו"ד במסגרת הוצאות ששולמו בפועל.
דיון פלילי – הוצאות משפט – זיכוי
דיון פלילי – הוצאות משפט – חיוב המדינה
.
הנאשמת זוכתה משני כתבי אישום אשר ייחסו לה שימוש חורג מהיתר. המבקשת עותרת לפיצוי בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
סעיף 80(א) קובע זכות יחסית ומוגבלת על פי מהותה ועצם הזיכוי איננו מקנה לנאשם זכות לפיצוי. על מנת שתקום לו זכות זו, עליו להוכיח אחת משתי עילות: העדר יסוד להאשמה, או נסיבות אחרות המצדיקות את הפיצוי – והכל בכפוף לשיקול דעת רחב המוקנה לבית המשפט
בנסיבות העניין, היסודות עליהם הונחו כתבי האישום היו רעועים. כתבי האישום הוגשו תוך הפניה להיתרי בניה משנות השלושים של המאה שעברה. הגשתם נעשתה בהסתמך על פרשנות של עד התביעה, אולם במהלך שמיעת הראיות התברר כי לעד לא היה ידע מקצועי הנוגע לפרשנות היתרים משנות השלושים.
לו קוימו הנחיות המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין והתיק היה מובא לעיונם בשלב מוקדם, הרי שלא היה מוגש כתב אישום. בנסיבות מקרה זה, משלא קוימו ההנחיות אין לאמר כי הגשת כתב האישום נעשתה בזהירות הראויה.
שיקולים של צדק והגינות מובילים למסקנה שיש לפסוק למבקשת פיצוי בעקבות הזיכוי. מאידך יש לזכור כי לא מדובר במי שחלילה שהתה במעצר ועוד יש לזכור את תחום העבירות בו עסקינן.
את סכום ההוצאות יש לפסוק אם כן על פי האמור בתקנות ולא על פי הסכומים ששולמו בפועל, כפי שעולה מן החשבונית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 35 [נזיקין] |
|
|
תא (חי') 43925-02-13 אולגה פוליסטרט ירוסלבצב נ' י. אסלאן שיווק בע"מ (שלום; מירב קלמפנר נבון; 19/03/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: |
* ביהמ"ש דחה תביעה לפי חוק אחריות למוצרים פגומים, בקובעו כי התובעת לא הוכיחה תביעתה, לא באשר ליסוד הפגם, ולא באשר להיות הנתבעת היצרן או המשווק. בנוסף, אף לו היתה מוכחת חבותה של הנתבעת ונזקי התובעת, כמו גם הקשר הסיבתי ביניהם, הרי שלנתבעת הייתה עומדת ההגנה הנקובה בסעיף 4(4) לחוק בדבר הסתכנות מרצון.
נזיקין – אחריות – מוצרים פגומים
נזיקין – הגנות – הסתכנות מרצון
.
תביעה בהתאם לחוק אחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בהתאם להוראותיו של חוק האחריות למוצרים פגומים, חלה על התובעת החובה להוכיח את הרובד הבסיסי הקבוע בסעיף 2(א) לחוק. על התובעת להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה מפגם במוצר אשר יוצר או נמכר בידי הנתבעת. קיימים איפוא שני רכיבים מצטברים – האחד, כי היה פגם במוצר ואילו השני, כי המוצר יוצר על ידי הנתבעת. לא הוכיחה התובעת שניים מצטברים אלו, לא עובר הנטל אל הנתבעת להוכיח את קיומו של אחד הסייגים לאחריותה.
ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי רכשה את המוצר נשוא התובענה, בעסקה של הנתבעת וכי הנתבעת הינה היצרן לצורך חבות על פי חוק האחריות למוצרים פגומים. התובעת הסתפקה בעדותה שלה בלבד אשר נותרה כעדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך. מששני יסודות מצטברים אלו אינם מתקיימים, ניתן לקבוע כי לנתבעת אין כלל חבות כלפי התובעת וניתן לדחות תביעתה, אף בלא דיון בשאלת הקשר הסיבתי והנזק.
בבחינת למעלה מהצורך שיעור הנזק לא הוכח עד תום ואף לו היתה מוכחת חבותה של הנתבעת ונזקי התובעת, כמו גם הקשר הסיבתי ביניהם, הרי שלנתבעת הייתה עומדת ההגנה הנקובה בסעיף 4(4) לחוק בדבר הסתכנות מרצון. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 36 [שטרות] |
|
|
תא (חי') 19516-10-11 מחמוד סמאר נ' ראיד בוקאעי (שלום; מעין צור; 09/03/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: |
אם הנפרע אוחז בשטר ותובע את פירעונו מהנתבע שערב לו במישרין, אין נפקות בין הערבות הרגילה לבין הערבות השטרית. לקביעה זו חשיבות מקום שלא התמלאה דרישה צורנית מסוימת, שהיא תנאי לתחולתו של סעיף 57 לפקודת השטרות, ואז תחול תוצאה דומה מכוח חוק הערבות.
שטרות – ערב בשטר – היקף חבותו
שטרות – ערב בשטר – היקף חבותו
שטרות – ערב בשטר – ערב אוואל
.
בית המשפט נדרש לשלוש תביעות שראשיתן בבקשות לביצוע שיקים או בתביעה על סכום קצוב שהוגשו בהוצל"פ, וניתנה בהן רשות להתגונן, שהדיון בהן אוחד. התביעות מתייחסות לשבעה שיקים שמסר הנתבע לתובע. בגב השיקים מופיעה חתימה, אשר לטענת התובע הינה חתימתו של הנתבע. התובע טוען כי הנתבע חתם בגב השיקים כערב.
.
בית המשפט קיבל את התביעות ופסק כלהלן:
בניגוד לערבות לפי חוק הערבות, הערבויות לפי פקודת השטרות מצריכות חתימה של הערב על גבי השטר.
ערבות אוואל – מדובר בערבות לפי סעיף 57 לפקודת השטרות, שכותרתו "ערבות לשטר". סעיף קטן 57(ב) לפקודת השטרות קובע דרישה צורנית, דהיינו כי בנוסף לחתימה על גבי השטר יופיע ביטוי המלמד על כוונה לערוב. כאשר מתקיימת הדרישה הצורנית קמה ערבות אוואל.
במקרה זה, חתם הנתבע בגב השיקים. יש לקבל את גרסת התובע לפיה, מטרת החתימות הייתה לערוב לחיובים שבשיקים. לפי הגישה השלטת בפסיקה, לפיה הדרישה הצורנית שבסעיף 57(ב) לפקודת השטרות הינה דרישה ראייתית ולא דרישה מהותית, הנתבע הינו ערב בערבות אוואל לחיובים השטריים.
לפי הגישה לגבי סעיף 57(ב) לפקודת השטרות, שלפיה הדרישה הצורנית שבסעיף היא מהותית, ולכן לא נוצרה במקרה זה ערבות מכוח סעיף 57 לפקודת השטרות, יש מקום לקבוע שהנתבע חב במקרה זה כערב לפי חוק הערבות, ולא כמעין מסב. הוכחה במקרה זה כוונה לערוב, והצדדים הינם צדדים קרובים, דהיינו האוחז בשטר הוא הנערב.
ערבות רגילה יכול שתינתן בדיבור פה, ומדוע לא תינתן בחתימה על פני השטר אם מתווספת עליה ראיה מהימנה אחרת שהחתימה נחתמה כדי לערוב? |
|
חזרה למעלה
|
|
| 37 [חוזים] |
|
|
תאח (חי') 48889-02-13 ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ נ' שרותי ארגל שווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ (שלום; נסרין עדוי; 09/02/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: שמואל לביא , רינת בר אל, יואב ברין , נטע בנדל |
ביהמ"ש דחה תביעה לפינוי הנתבעת מנכס מקרקעין אשר הושכר לה על ידי התובעת. לאחר שבחן את השיקולים השונים ולאחר שנתן דעתו לסוג ההפרה, להתנהלותה של הנתבעת, למשך תקופת קיום ההסכם ומשך הזמן שחלף מההפרות הנטענות ועד להודעת הביטול, ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי ביטול הסכם השכירות אינו צודק בנסיבות העניין.
חוזים – הפרה – הפרה לא יסודית
חוזים – ביטול – ביטול בלתי צודק
.
תביעה לפינוי הנתבעת מנכס מקרקעין אשר הושכר לה על ידי התובעת.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בבחינת יסודיות ההפרה על פי דין, אנו בוחנים את חומרת ההפרה בשני שלבים. בשלב הראשון – יש לבחון מהי חומרת הפגיעה הצפויה בגין ההפרה, ובשלב השני – יש לשאול האם האדם הסביר היה כורת את החוזה בנסיבות האמורות. כמו כן, יש ליתן משקל לחשיבות התנאי שהופר, קרי: האם מדובר בתנאי מרכזי בחוזה או בתנאי צדדי.
בנידון דידן, דומה כי חומרת הפגיעה הצפויה כתוצאה מאי תשלום דמי ניהול בהתאם לתעריף המבוקש על ידי התובעת, אינה יורדת לשורשו של הסכם השכירות, ולא הייתה מונעת בעד התובעת האובייקטיבית, היינו הנפגע הסביר, מלכרות את החוזה. אין מדובר בהפרה יסודית של הסכם השכירות, כי אם בהפרה שאינה יסודית.
לאחר שבחן את השיקולים השונים ולאחר שנתן דעתו לסוג ההפרה, להתנהלותה של הנתבעת, למשך תקופת קיום ההסכם ומשך הזמן שחלף מההפרות הנטענות ועד להודעת הביטול, ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי ביטול הסכם השכירות אינו צודק בנסיבות העניין. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
משפחה
|
| 38 [משפחה] |
|
|
תמש (ראשל"צ) 35541-10-10 ע. ק נ' ד. ק (משפחה; אילת גולן תבורי; 27/11/13) - 19 ע'
|
| עו"ד: ליטל קוזקוב, אורית טיקוצ'ינסקי |
הפסיקה הכירה בחזקת השיתוף גם בנישואים שניים, בהתאם לנסיבות ולמשך פרק זמן הנישואים השניים. במקרה דנא עובדת הנישואין השניים איננה שוללת את הלכת השיתוף. עוד נקבע כי הלכת השיתוף לא נעצרה כאשר הנתבע נעצר בגין אלימות וזאת כיוון שהצדדים בחרו להמשיך לחיות במשק בית משותף ובמאמץ משותף.
משפחה – חזקת השיתוף – תחולתה
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חזקת השיתוף
.
תביעה לפסק דין הצהרתי, כי התובעת היא הבעלים של מחצית מהזכויות והנכסים הרשומים על שם הנתבע מכח הלכת השיתוף. הצדדים נשואים משנת 1966, הנתבע היה המפרנס היחיד ונכסים רבים נרשמו על שמו בלבד. עיקר הדיון עסק בטענות הנתבע כי ההליך הפלילי בו הורשע הנתבע בגין תקיפת התובעת, מביא לשלילת זכויותיה של התובעת במחצית מהרכוש והזכויות שנצברו וכן כי נישואים שניים שוללים את הלכת השיתוף.
.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
תמציתה של הלכת שיתוף בנכסים בין בני זוג, היא, כי בני זוג החיים יחדיו ומנהלים משק בית משותף במאמץ משותף, חזקה עליהם כי התכוונו לקיים ביניהם שיתוף כללי ומלא בכל הרכוש שנצבר במהלך חיי נישואיהם, ללא הבחנה בין סוגי הנכסים שנצברו, בין "משפחתיים" ובין "עסקיים", ובלי להבחין אם הנכסים נרשמו על שם בני הזוג או על שם אחד מהם בלבד. פסיקת בתי המשפט הכירה במאמץ משותף של שני בני הזוג, כאשר בן הזוג האחד היה המפרנס היחיד ובן הזוג השני טיפל במשק הבית ובגידול הילדים. עוד נקבע, כי אין צורך בהוכחת חיים הרמוניים לצורך קיום החזקה, די בהוכחת חיים משותפים תחת קורת גג אחת. הדעה הרווחת בפסיקה, וכך גם נוהגים, כי חזקת השיתוף עלתה לדרגת חזקה מן הדין, כאשר על כל צד למשפט מוטל נטל שכנוע. כלומר, על התובע מוטל הנטל לשכנע את ביהמ"ש בדבר קיום התנאים להקמת החזקה שבדין, ואם עשה כן – על הנתבע נטל השכנוע שלא חלה בעניינו חזקת השיתוף או שאין עליו אותה חבות הנלמדת מהחלתה. אם לא יצליח בכך הנתבע, אפילו הראיות שהביא יצרו מצב דומה, אזי חייב ביהמ"ש לפסוק לטובת התובע.
יישום לענייננו מוביל למסקנה כי הוכחה חזקת השיתוף ולא נסתרה. אף אם מדובר בנישואין שניים, הפסיקה הכירה בחזקת השיתוף גם בנישואים שניים, בהתאם לנסיבות ולמשך פרק זמן הנישואים השניים. במקרה דנא, הצדדים נשואים קרוב לחמישים שנה, נולדו להם שני ילדים והם גרו בבית המגורים כאשר שניהם נושאים במאמץ המשפחתי המשותף, כל אחד בדרכו – האיש עובד מחוץ למשק הבית לפרנסת הבית והאישה בתוך משק הבית, כששניהם מכלכלים חייהם במשותף – הכנסות מעבודת הנתבע ומנכסים הרשומים על שמו, הופקדו לחשבון המשותף. ביהמ"ש מוסיף וקבע כי הלכת השיתוף לא נעצרה כאשר נעצר הנתבע בגין אלימות משהצדדים בחרו להמשיך בחיי נישואיהם, בדאגה לילדיהם, וכן חזרו כעבור תקופה לגור באותה דירה. בהקשר זה נקבע גם כי אין בכח הזרוע כדי למנוע זכויות רכושיות מן הזולת, ולא יתכן כי מי שהורשע בעבירת תקיפה כנגד בן הזוג – ישלול במעשה זה זכויות ברכוש המגיעות למשנהו.
רישום הנכס על שם אחד מבני הזוג, וגם מקור המימון של הנכס – אין בהם כשלעצמם לסתור את חזקת השיתוף. תהא בכך רק אינדיקציה לסתירת החזקה, שתבחן במכלול הנסיבות. עוד נקבע בפסיקה, כי גם כאשר בן הזוג לא שיתף את בן הזוג השני בפרטי הרכוש שנצברו, עדיין חלה חזקת השיתוף בהעדר ראייה אחרת. לעניין דירת מגורים, נקבע בפסיקה כי היא מהווה גולת הכותרת של חיי הנישואין, בפרט אם זו הדירה היחידה ברשות בני הזוג והם מתגוררים בה. בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי חיים משותפים רבי שנים יקבעו שיתוף בדירת המגורים גם אם נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין, זאת גם אם החיים לא היו 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה.
משכך ולאחר 47 שנות נישואין – נקבע כי הלכת השיתוף חלה גם על בית המגורים של הצדדים, גם על הנכסים הנוספים הרשומים ע"ש הנתבע וגם על הכספים המוחזקים בנאמנות בחשבון אחיו של הנתבע עבור הנתבע ונכסים אלו משותפים לשני הצדדים. לעניין כספי הרנטה מגרמניה, נקבע כי מדובר בפיצוי אישי ולא בכספי פנסיה. נקבע כספי הרנטה ששולמו ונחסכו (אם וככל שנחסכו) עד למועד הקרע (מועד הגשת התביעה דנא), הינם משותפים. אולם ממועד הקרע ואילך, הרנטה החודשית הינה לנתבע בלבד. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 39 [משפחה] |
|
|
תמש (חד') 4006-07-12 מ.נ נ' ש.ד (משפחה; הילה גורביץ שינפלד; 20/01/13) - 10 ע'
|
| עו"ד: מקסים ליפקין, מיקי חשמונאי |
על אף שנקבע שנפלו פגמים בכנות תביעת הבעל, נקבע כי הסמכות הינה לבית הדין הרבני וזאת לאור חוסר תום לב דיוני של האישה. בהקשר זה נקבע, כי כאשר כל צד מאשים משנהו בנקיטת צעדים טקטיים וניהול הליכים בחוסר תום לב דיוני, יש ליתן משקל רב יותר לחוסר תום ליבו והתנהלותו של בעל הדין המבקש סעד – במקרה כאן, האישה.
משפחה – גירושין – סמכות
משפחה – גירושין – כריכה
משפחה – סמכות – בית דין רבני
.
הכרעה בשאלת מרוץ הסמכויות שבין ביהמ"ש לענייני משפחה לבית הדין הרבני. רקע: הבעל הגיש לבית הדין הרבני האזורי תביעת גירושין לה כרך את ענייני מזונות הקטינים, מזונות אישה, משמורת ורכוש הצדדים. בו ביום הגיש הבעל "בקשה להקפאת הליכים" במסגרתה עתר לא לקבוע התביעה לדיון מאחר ו"השכילו הצדדים" להתחיל במשא ומתן לגיבוש הסכם גירושין כולל. זמן קצר לאחר מכן, עזב הבעל את הבית ולאחר מכן, הגישה האישה תביעותיה לבימ"ש זה: תביעת משמורת, תביעה למזונות אישה וקטינים ותביעה רכושית לסעדים הצהרתיים כנגד הבעל והוריו. רק לאחר שתביעות האישה נמסרו לבעל, מסר הבעל את תביעתו לאישה. על אף שבית הדין הרבני הקדים ונתן החלטתו בשאלת סמכותו הכרוכה, ביהמ"ש המחוזי מצא טעם מיוחד לכך (על פי הלכת פלמן), לכך שתינתן החלטת בימ"ש זה בסוגיית הסמכות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק כי הסמכות לדון בתביעות המשמורת, מזונות האישה והרכוש, היא לבית הדין הרבני, מהטעמים הבאים:
בפסיקה נקבע, כי לצורך בחינת היקף סמכותו הנכרכת ומניעת ניצול לרעה של ההסדר הקבוע בסעיף 3 לחוק שיפוט בית דין רבניים יש להחיל את המבחן המשולש- ראשית, נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה; שנית, נדרש כי הכריכה תהא כנה; ושלישית, נדרש כי הכריכה תיעשה כדין. רק בהתקיים תנאי המבחן המשולש, רוכש בית הדין סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין.
במקרה דנא, ועל אף שנמצא כי נפלו פגמים בכנות תביעת הבעל בכך שהתנהלותו מצביעה על צעד טקטי מכוון, על מנת לתפוס ולשמר סמכות בית הדין הרבני, ביהמ"ש קובע כי הסמכות לדון בתביעות המשמורת, התביעה למזונות האישה והרכוש, היא לבית הדין הרבני האזורי וזאת לאור חוסר תום לב דיוני של האישה.
בהקשר זה נקבע, כי כאשר כל צד מאשים משנהו בנקיטת צעדים טקטיים וניהול הליכים בחוסר תום לב דיוני, יש ליתן משקל רב יותר לחוסר תום ליבו והתנהלותו של בעל הדין המבקש סעד – במקרה כאן, האישה. שכן, מצופה מבעל דין המבקש סעד, כי יגלה את מלוא ההליכים הרלוונטים בעת הגשת בקשתו לסעד וכי ימצה ההליך בפני הערכאה אליה פנה. הגשת מספר הליכים, בפני ערכאות שונות ובאותו עניין, מהווה חוסר תום לב דיוני העלול לגרור החלטות סותרות אגב פגיעה הן באינטרס הציבורי והן באינטרס בעלי הדין המתדיינים עצמם. בענייננו, נקבע כי האישה ידעה על קיומה של התביעה, אך לא פנתה לקבל העתק מהתביעה וגם לא הודיעה לבעל/ב"כ כי היא מסרבת לנהל מו"מ. תחת זאת, נקטה האישה בצעדים מעשיים להגשת תביעותיה ו"למרוץ החלטות". מחדל האישה לציין בבקשתה כי הוגשה לבית הדין הרבני בקשה דומה מטעם הבעל וההחלטה שניתנה שם, הגשת עשרות בקשות בפרק זמן קצר וטרם ההכרעה בסמכות, ככול הנראה על מנת לנסות ולקבע מצב קיים, והגשת הליכים שונים לערכאות שונות באותו עניין, תחת מיצוי ההליך בערכאה אליה פנתה, מהווה חוסר תום לב דיוני בגינו מנועה ומושתקת האישה מלטעון כנגד כנות תביעת הגירושין הכרוכה שהגיש הבעל, ותביעת הגירושין עונה על מבחן הכנות.
יחד עם זאת, נקבע כי בכל הנוגע למתן סעדים ההצהרתיים המבוקשים כנגד הורי הבעל, הסמכות הינה לבימ"ש זה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
תעבורה
|
| 40 [תעבורה] |
|
|
תד (י-ם) 6733-08-13 מדינת ישראל נ' רותם ראובני (תעבורה; נאיל מהנא; 29/05/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: אביחי חג'בי |
בית המשפט לתעבורה קבע, כי אין להטיל על הנאשם – נוֹסֵעַ ברכב, אחריות בנוגע לתאונת דרכים שביצע הנהג. נפסק, כי ניתן בהחלט, במקרים מסוימים, להטיל אחריות על נוסע בגין מעשי הנהג. בענייננו, אין להטיל אחריות על הנאשם, מאחר ולא הוכח כי תפקידו מחייב ציות להוראה בלתי חוקית שניתנה על ידו לנהג.
תעבורה – אחריות – נוסע ברכב
.
בית המשפט לתעבורה נדרש לשאלת האחריות שיש להטיל על נוסע ברכב בנוגע לתאונת דרכים שביצע הנהג.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
מהראיות עולה, כי באותה נסיעה הוגדר הנאשם כמפקד נסיעה. לא נמצא בראיות המאשימה היכן נקבע תפקידו וסמכויותיו של מפקד הנסיעה ומהן החובות המוטלות עליו. פועל יוצא, גם לא נמצא האם מדובר בתפקיד המתקיים ביחסי מפקד ופקוד ואם כן מה משמעות הוראה בלתי חוקית, באותן הנסיבות, שניתנה על ידי המפקד לפקודו.
האחריות לתאונה ולתוצאותיה מוטלת כולה על הנהג בלבד אשר היה עליו להפעיל שיקול דעת ראוי ולמנוע את התאונה. זאת יש לומר, אף אם נקבל כי מעמדו של הנאשם היה כמעמד של מפקד המשימה כהגדרתו בפקודת המטא"ר.
אכן על מפקד הנסיעה, מוטלת החובה לדאוג לנהיגה תקינה, בטוחה וחוקית של הנהג. בענייננו, הוראתו של הנאשם לביצוע פנייה באותו מקום הייתה רשלנית, אולם משלא הוכח כי מדובר בפקודה שהיה על הנהג לציית לה, לא נמצא כי יש בכך כדי להטיל על הנאשם אחריות למעשי הנהג. קיימת בהוראת הנאשם חריגה מהוראות הבטיחות, ולא הייתה חובה על הנהג לבצעה.
בנסיבות העניין, לא היה מקום מלכתחילה להגיש כתב האישום כנגד הנאשם, הנוסע ברכב, כמבצע בצוותא של עבירת רשלנות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
רשם ההוצאה לפועל
|
| 41 [הוצאה לפועל] |
|
|
(ראשל"צ) 18-00288-08-1/ נ' (רשם ההוצאה לפועל; גילה גדות; 01/06/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: |
עקרון תום הלב הינו עקרון-על החולש על כל תחומי המשפט האזרחי, ובכללם הליכי ההוצאה לפועל. על המבקש לקבל סעד מבית המשפט ומלשכת ההוצאה לפועל, לנהל את ענייניו בתום לב.
הוצאה לפועל – הליכים – חובות הצדדים
.
רשם ההוצל"פ נדרש לטענות החייב לתשלומים לכאורה שבוצעו בכפל על ידו, הן לתיק המזונות והן למל"ל.
.
רשם ההוצל"פ פסק כלהלן:
עפ"י סעיף 19 לחוק הוצאה לפועל, נטל השכנוע בטענת פרעתי מוטל לעולם על כתפי החייב. אמנם, יתכנו נסיבות אשר עשויות להקים נטל ראיה משני, אך זאת רק לאחר שהביא החייב ראיות לכאורה לתמיכת גרסתו.
דברים אלו יפים, על אחת כמה וכמה, שעה שעסקינן בחיוב שמקורו במזונות קטינים.
במקרה שלפנינו, החייב לא הרים את הנטל הרובץ על כתפיו.
קרון תום הלב הינו עקרון-על החולש על כל תחומי המשפט האזרחי, ובכללם הליכי ההוצאה לפועל. על המבקש לקבל סעד מבית המשפט ומלשכת ההוצאה לפועל, לנהל את ענייניו בתום לב. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| 47 [עבודה] |
|
|
סע (ת"א) 57065-03-11 נורית סיצ'וק נ' קיבוץ גבעת ברנר - ב"כ עו"ד נעמי אשחר (כתבי טענות; 01/02/13) - 18 ע'
|
| עו"ד: נעמי אשחר |
עבודה – יחסי עובד-מעביד – חבר קיבוץ
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות.
.
התובעת הינה חברת הקיבוץ הנתבע (להלן: הנתבע), אחות מוסמכת, שעבדה במוסד סיעודי שבבעלות הקיבוץ. בתחילת עבודתה קיבלה התובעת תקציב אישי באופן זהה/שוויוני לשאר חברי הנתבע, אולם לאור מעבר למודל ה"קיבוץ המתחדש", שונה היקף תקציבה האישי לאחר "תמחור" משרתה. נוכח הפסקת עבודתה של התובעת הוגשה התביעה דנן בה נטען כי יש לראות בהפסקת עבודתה כפיטורים. |
| קישורים נוספים:
|
|
חזרה למעלה
|
|
