| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| עפ 3754/14 חיים גורמזנו נ' מדינת ישראל (עליון; צ' זילברטל; 01/06/14) - 5 ע' |
| עו"ד: מיכה פטמן, אושרה פטל רוזנברג |
התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל של 18 חודשים, שנגזר על המבקש בעקבות הרשעתו בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה. בין יתר השיקולים לכך נמנה גם מצבו הנפשי של המבקש.
 דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל (18 חודשים) שנגזר על המבקש בעקבות הרשעתו בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט צ' זילברטל) קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
תקופת מאסר של 18 חודשים אינה נמנית על התקופות הנחשבות "קצרות" במובהק, בהן מעוכב הביצוע כמעט כדבר שבשגרה, אך גם אין מדובר בתקופה "ארוכה" שברירת המחדל לגביה היא דחיית בקשה לעיכוב העונש; באשר לסיכויי הערעור, צוין כי היו מקרים בהם נגזרו עונשי מאסר בעבודות שירות בעבירת הפקרה (שאין עימה אחריות לתאונה עצמה או עבירות נוספות כגון שיבוש וכו'), גם לאחר התיקון לפקודה. לכך יש להוסיף את השיקול שעניינו מצבו הנפשי הלא פשוט של המבקש, שיתכן ותרם גם לאופן התנהלותו סמוך לאחר התאונה ועד שנעצר. זאת ועוד, נוכח מצב זה עלולה להיות למאסר השפעה קשה על המבקש, ולפיכך גם אם סיכוייו לביטול מלא של המאסר בפועל אינם ניתנים להגדרה כטובים, ראוי שערעורו יידון לגופו בטרם תיפול ההכרעה הסופית לעניין שליחתו לכלא; כן לא נטען כי נשקפת מהמבקש סכנה כלשהי בהיותו משוחרר, מה גם שביהמ"ש פסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפחה] [בתי-משפט] |
|
| בעמ 1998/14 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; א' רובינשטיין, ח' מלצר, נ' הנדל; 01/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: יעל בלונדהיים, עמיקם הדר |
בשל הרגישות העמוקה והמורכבות הכרוכות בתיקי אימוץ, קיימת בעניינים אלו תפישה גמישה ביחס להלכות הגלגול השלישי. אולם גמישות זו אינה מקנה "ערעור שני" באופן אוטומטי וכל תיק נבחן לגופו בהתאם לטובת הילד. במקרה דנא, לא נמצא מקום להתערב בהכרעה לפיה יש להכריז על הקטינה בת אימוץ כלפי שני הוריה, במתכונת של אימוץ סגור.
משפחה – אימוץ – היעדר מסוגלות הורית
משפחה – אימוץ – טובת הילד
משפחה – אימוץ – אימוץ פתוח
משפחה – אימוץ – חוות דעת מומחה
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, שבגדרו נדחו ערעורים על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בגדרו הוכרזה קטינה, בת אימוץ כלפי שני הוריה, בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, שעניינו בהעדר מסוגלות הורית ונקבע שהאימוץ יהא אימוץ סגור.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' רובינשטיין) דחה את הבקשות מהטעמים הבאים:
בימ"ש זה אימץ תפישה גמישה ביחס להלכות הגלגול השלישי בתיקי אימוץ בשל הרגישות העמוקה והמורכבות הכרוכות בתיקי מעין אלו. אולם גמישות זו אינה מקנה "ערעור שני" באופן אוטומטי וכל תיק נבחן לגופו. במקרה דנא, לא נמצא מקום להתערב בהכרעה.
בבואו של ביהמ"ש להכריע בתיקי אימוץ, ניצבת לנגד עיניו בראש וראשונה טובת הילד. בחינה זו מחייבת ככלל הסתייעות במומחים, ולחוות דעתם נודעת משמעות רבה, אם כי לא בלעדית. במקרה דנא, פסקי הדין של בתי המשפט הקודמים בגדרם הוכרזה הקטינה בת אימוץ כלפי שני הוריה, נוכח העדר מסוגלות הורית, נתמכו במספר חוות דעת מקצועיות, ונפרשה בפניהם מסכת עובדתית מפורטת; הם נתנו דעתם למכלול השיקולים הרלבנטיים, תוך שקלול חוות הדעת. מהחומר שהוגש ומהדיון עולה המסקנה כי אף לא אחת מן האפשרויות שהוצעו בקרב המשפחה הביולוגית, יכולה לספק את הנחוץ לקטינה, וכפי שקבעו בתי המשפט הקודמים, אין צפי לשינוי בעתיד הנראה לעין.
כן לא נמצא מקום להתערב במסקנה באשר לאופי האימוץ. אופי האימוץ בדין הישראלי הוא ככלל, מודל של אימוץ סגור לפיו מנותק עם מתן צו האימוץ הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים. אמנם, המחוקק פתח את האפשרות ל"אימוץ פתוח" במקרים מתאימים. אולם בנדון טובת הקטינה מחייבת אימוץ סגור; דומה שאין לאם כוחות לשיתוף פעולה אמיתי עם מסגרת של אימוץ פתוח, המחייבת בניין יחסים עם ההורים המיועדים לאימוץ. גם אשר לאב, נראה כי נוכח האיכות הירודה של הקשר בינו לבין הקטינה והעדר מחויבותו, אין מקום לאימוץ פתוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3405/14 מדינת ישראל נ' חמלני טכנולוגיות (2007) בע"מ (עליון; ד' ברק ארז; 01/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: חגי נצר, סטיב בוארון |
רשות לערור לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תינתן במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; בקשות של המשטרה להשמדת תפוסים מכוח סעיף 34 לפקודה צריכות להיות מוגשות בתוך תקופת ששת החודשים המנויה בסעיף 35 לפקודה.
דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
דיון פלילי – תפיסת חפץ – השמדתו
דיון פלילי – תפיסת חפץ – ערר
.
משטרת ישראל ערכה חיפוש במשרדי המשיבה בחשד להפרת סימני מסחר ובמסגרת זו תפסה מיסבים שנמצאו במקום. לאחר שנחקר בעלי ומנהל המשיבה החליטה הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות. המשיבה הגישה לבימ"ש השלום בקשה להשבת התפוסים. בימ"ש השלום הורה על מחיקת הבקשה, אותה הגדיר כבקשה "שלא להשמיד המוצגים", והורה כי השמדת התפוסים תעוכב למשך 30 יום. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לביהמ"ש המחוזי. הערר התקבל, ומכאן בקשת הרשות לערור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
רשות לערור לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) תינתן במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, בדומה לאמת המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי בהליכים אזרחיים. הבקשה דנא אינה מעלה שאלה מעין זו. השאלה בדבר המשקל הראוי שיש ליתן לחוו"ד שהגיש גורם שטוען להפרת סימני מסחר – לה מייחסת המבקשת חשיבות עקרונית וציבורית – לא עמדה בבסיס החלטת ביהמ"ש המחוזי. השאלה המרכזית שעמדה לפניו היא האופן בו יש ליישם את הוראות סעיפים 32, 34 ו-35 לפקודת סדר הדין הפלילי.
סעיף 32(א) לפקודה מסדיר את סמכות המשטרה לתפוס חפצים שיש חשד כי ייעשה בהם שימוש לצורך ביצוע עבירה. סעיף 34 מסדיר את סמכות ביהמ"ש להורות מה ייעשה בחפץ שנתפס. סעיף 35 מסדיר את משך הזמן שבו רשאית המשטרה להחזיק בחפץ שנתפס. המשיבה טענה כי משחלפה תקופת ששת החודשים המנויה בסעיף 35, על המשטרה להשיב לידיה את התפוסים. מנגד, המשטרה סברה כי ביהמ"ש יכול להורות על השמדת התפוסים גם לאחר תום התקופה המנויה בסעיף 35, מכוח סעיף 34.
ביהמ"ש המחוזי הכריע בעניין ע"פ הקווים המנחים שנקבעו בעניין עובדיה, במסגרתו נקבע כי ככלל, בקשות של המשטרה להשמדת תפוסים מכוח סעיף 34 צריכות להיות מוגשות בתוך תקופת ששת החודשים המנויה בסעיף 35 – אלא אם תקופה זו הוארכה לבקשת המשטרה. בקשת המשטרה להשמיד חפץ תפוס מכוח סעיף 34, שבאה בתגובה לבקשה מטעם בעל זכות להשיב לו את החפץ לאחר המועד הנקוב בסעיף 35, מהווה "קיצור דרך" ששימוש בו אינו ראוי. משנסגר התיק הפלילי ומשהמשטרה לא הגישה בקשה במועד, אין מקום ליתן צו המורה על השמדתם במסגרת בקשה להחזרתם.
בהתאם, השיקול המרכזי שעמד בפני ביהמ"ש המחוזי הוא העובדה שהתיק הפלילי נגד מנהל המשיבה נסגר, וכי המשטרה לא נקטה כל פעולה לצורך הארכת מועד החזקת התפוסים מעבר לתקופה המנויה בסעיף 35. במבט הצופה פני עתיד, ראוי שהמשטרה ורשויות האכיפה יקפידו לפעול בהתאם להוראות סעיפים 35-34 לפקודה בכפוף למגבלות הקבועות בהם ובשים לב לאמות המידה שהותוו בפסיקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3708/14 מדינת ישראל נ' יעקב (ג'קי) שבירו (מור) (עליון; צ' זילברטל; 01/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: יורם הירשברג, אהרון בן שחר, תמיר חזז |
לחלוף הזמן משמעות מיוחדת בבחינת בקשות להארכות מעצר, שכן, לעיתים ובנסיבות מסוימות, כבענייננו, יש בו כדי להביא לשינוי נקודת האיזון שייתכן שהצדיקה מעצרו של נאשם בראשית ההליך; מאחר שבענייננו חלף זמן מאז שנערכו תסקירי המעצר הבקשה להארכת המעצר התקבלה בכפוף לכך שהמשיבים יוכלו להשתחרר למעצר בית לאחר שיוגשו תסקירי מעצר מעודכנים ובהתחשב בנאמר בהם.
דיון פלילי – הארכת מעצר – עד תום ההליכים
.
בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. כתב האישום מייחס למשיבים ולחברות שבאמצעותן פעלו מאות עבירות מס, עבירות של סחיטה באיומים וניסיון לסחיטה באיומים.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט זילברטל) פסק:
הבקשה מתקבלת בכפוף לכך שהמשיבים יוכלו להשתחרר למעצר בית לאחר שיוגשו תסקירי מעצר מעודכנים ובהתחשב במה שייאמר בהם והכל מהטעמים הבאים:
בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בימ"ש זה לאזן בין זכותו של הנאשם, אשר טרם הורשע, לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הציבור ורכושו ובשמירה על תקינות ההליך הפלילי. האיזון מושפע, בין היתר, ממשך שהות הנאשם במעצר ומקצב התקדמותו של ההליך העיקרי; ממידת המסוכנות אשר נשקפת מן הנאשם; ומזהותו של הגורם שניתן לייחס לו אחריות להתמשכות ההליכים. לחלוף הזמן משמעות מיוחדת בבחינת בקשות להארכות מעצר, שכן, לעיתים ובנסיבות מסוימות, יש בו כדי להביא לשינוי נקודת האיזון שייתכן שהצדיקה מעצרו של נאשם בראשית ההליך.
במקרה דנא, אף שלמשיבים מיוחסות עבירות חמורות שיש בהן להקים עילות מעצר שונות, בנקודת הזמן הנוכחית אין לומר כי אין מקום לבחון חלופות מעצר בעניינם. ראשית, יש בסיום פרשת התביעה להפחית במידה ממשית את החשש מפני שיבוש הליכי משפט; שנית, חלו התפתחויות שאינן מאפשרות שוב להסיק מהאישומים על מסוכנות אינהרנטית שאינה מאפשרת בחינת שחרורם לחלופת מעצר. לנתונים אלה יש להוסיף את חלוף הזמן מאז מעצרם של המשיבים. אמנם, המשיבים אינם חפים מאחריות להימשכות ההליכים בעניינם. עם זאת, יש ליתן משקל לכך שעיכובים אלה נגרמו בעיקר בראשיתו של ההליך ומצב הדברים שונה כעת ואף שעתה ההליך מתקדם בקצב משביע רצון, נראה כי לא יהיה די בארכה הנוכחית כדי לסיימו. בנסיבות אלה, נראה כי בנקודת הזמן הנוכחית האיזון בין מכלול השיקולים מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.
עם זאת, ומאחר שחלף זמן מה מאז שנערכו התסקירים המעדכנים בעניינם של המשיבים, יש מקום לעריכת תסקירים מעודכנים שבגדרם ייבחנו חלופות המעצר העדכניות שיוצעו על-ידי המשיבים. לפיכך, בשלב זה יוארך מעצרם של המשיבים לתקופה המתבקשת. לאחר הגשת התסקירים (בתוך 14 יום), וככל שתמצאנה חלופות מעצר ראויות, יקבע בימ"ש השלום אם יש צורך בקביעת תנאים נוספים לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3675/14 מדינת ישראל נ' מראד פקיה (עליון; צ' זילברטל; 01/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: אייל כהן, דפנה אברמוביץ, קובי סודרי |
מבעד לאספקלריה של סוגיית מעצרו של נאשם שזוכה, קיים הבדל מהותי בין זיכוי בנסיבות של חזרה מאישום נוכח חשש מפני פגיעה בחסיון לבין זיכוי בסיומו של הליך מלא. באשר לזיכוי מהסוג הראשון, דומה שהאפשרות למעצר בתקופת הערעור, הגם שהיא עדיין בגדר חריג, "קשה" פחות מהאפשרות למעצר כשמדובר בזיכוי לגופם של דברים.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עד להכרעה בערעור
דיון פלילי – מעצר – ערעור
דיון פלילי – ערעור – זיכוי
.
המשיב זוכה בבימ"ש קמא (בשנית) לאחר לאחר שהמבקשת חזרה בה מן האישום, משסברה כי צבר החלטות של ביהמ"ש איפשרו להגנה לנקוט בקו חקירה שעלול להביא לחשיפת מדובב באופן שעלול לסכנו ומנוגד לחסיון שאושר ע"י ביהמ"ש. הבקשה דנא היא בקשה למעצר המשיב עד לתום הליכי הערעור על זיכויו.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
אין חולק על סמכותה של ערכאת הערעור לצוות על מעצרו של נאשם שזוכה עד לתום הליכי הערעור, אף אם הובעו דעות שונות לעניין מקור הסמכות. עם זאת נעלה מספק שככלל ייעצר מי שזוכה אך במקרים נדירים ביותר. מכל בחינה, המקרה דנא נמנה על אותם מקרים נדירים.
ענייננו במקרה יחודי ונדיר של נאשם המזוכה בפעם השניה, כאשר בשני המקרים מדובר בזיכויים שאינם נובעים מהכרעה שניתנה לאחר שמיעת הראיות והטענות לגופן, אלא בזיכויים שהם פועל יוצא של החלטת המאשימה להודיע על חזרתה מהאישום עקב חששה שהחלטות הערכאה הדיונית אינן עולות בקנה אחד עם חסיון שהוטל כדין על כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהוי מדובב שהוא עד תביעה מרכזי. מבעד לאספקלריה של סוגיית מעצרו של נאשם שזוכה, קיים הבדל מהותי בין זיכוי בנסיבות של חזרה מאישום נוכח חשש מפני פגיעה בחסיון לבין זיכוי בסיומו של הליך מלא. באשר לזיכוי מהסוג הראשון, דומה שהאפשרות למעצר בתקופת הערעור, הגם שהיא עדיין בגדר חריג, "קשה" פחות.
כשמדובר בבחינת השאלה האם יש הצדקה להאריך את מעצרו של מי שזוכה עד להכרעה בערעור יש לתת את הדעת בעיקר על טיב הטענות המועלות בערעור. ככל שסיכוייו הלכאוריים של הערעור גדולים יותר, תגבר הנטייה לצוות על מעצרו של מי שזוכה. השאלה שבבסיס הערעור שהגישה המבקשת היא האם האפשרות שניתנה להגנה להציג שאלות מסוימות למדובב מנוגדת לחסיון שאסר גילוי כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהוי המדובב; או שמא מדובר בשאלות לגיטימיות. נוכח קיומה של תעודת החסיון ונוכח דחיית העתירה לגילוי ראיה, נראה שערעור המבקשת למצער אינו נטול סיכוי. מעבר לכך, נדמה שיש גם לבחון את סיכויי ההרשעה למקרה שהערעור יתקבל. בעניין זה די להפנות לעובדת מעצר המשיב עד לתום ההליכים בהסכמתו, על יסוד קיומן של ראיות לכאורה שלא נטען לכרסום בהן.
במסגרת בקשה למעצרו בשלב הערעור של נאשם שזוכה, יש לבחון גם את מסוכנותו, החשש מפני הימלטות מאימת הדין, חומרת העבירה ומשך הזמן שבו היה נתון במעצר. בחינת נתונים אלה מוליכה אף היא למסקנה כי ראוי להיענות לבקשת המבקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] [ראיות] |
|
| רעא 3149/14 זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' חיה פופ (עליון; י' עמית; 01/06/14) - 9 ע' |
| עו"ד: סביר רבין, שי מלוא |
התערבות בהחלטות המצויות בתחום ניהול ההליך וסדרי הדין של הערכאה הדיונית, מוגבלת למקרים חריגים, כאשר ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין וזאת אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת. המקרה דנא אינו נמנה על חריגים אלו.
דיון אזרחי – ערעור – על הליך דיוני
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
ראיות – מומחים – חקירה
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש מחוזי שניתנה בתום קדם משפט. לטענת המבקשת, בהחלטה נקבע היפוך סדר הבאת הראיות; כי המבקשת לא תוכל להביא עדים וראיות לעניין פרשנות החוזה שנכרת בינה לבין המשיבים; וכי המבקשת לא תוכל לחקור בחקירה נגדית את מומחה ביהמ"ש.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' עמית) דחה את הבקשה למעט הבהרה מסוימת, מהטעמים הבאים:
ההחלטה נשוא הבר"ע היא מסוג ההחלטות המצויות בתחום ניהול ההליך וסדרי הדין של הערכאה הדיונית, אשר ההתערבות בהן מוגבלת למקרים חריגים, כאשר ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין וזאת אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת. המקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים חריגים.
בין היתר נקבע כי ביהמ"ש לא מנע מהמבקשת מלהביא ראיות ומלחקור לגבי כוונת הצדדים, אך מצא כי מאחר שהמבקשת היא שכופרת במסקנתו של המומחה, הרי שהדרך הנכונה היא היפוך סדר הראיות, ועל המבקשת להקדים ולעשות כן לפני שהמומחה מטעם ביהמ"ש ייחקר על חוות דעתו. המבקשת לא הצביע על נזק שיגרם לה מכך וביהמ"ש לא שוכנע כי ייגרם למבקשת עיוות דין המצדיק שינוי החלטתו של בימ"ש קמא.
אשר לחקירתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, הרי שמקום בו מבקש בעל דין לחקור מומחה, נקודת המוצא היא כי ביהמ"ש ייעתר לכך. הסמכות לאסור על חקירה נגדית של עד אמנם קיימת, אך השימוש בה נדיר וצריך להיעשות בזהירות, גם מקום בו מדובר במומחה מטעם ביהמ"ש, וגם לאחר שהלה השיב על שאלות הבהרה. לפיכך, כאשר ביהמ"ש מבקש לחרוג מכך, יש להצביע על נסיבות מיוחדות. במקרה דנא, ביהמ"ש אינו סבור כי ביהמ"ש קמא התכוון בהחלטתו לשלול או להגביל את זכותה של המבקשת לחקור את המומחה, אך אם ניתן לסבור אחרת בשל ניסוח ההחלטה, הובהר כי זכותה של המבקשת לחקור את המומחה בדרך של חקירה נגדית. בהקשר זה הוזכר, כי כאשר מדובר במומחה של בימ"ש, כל צד רשאי לחקור אותו בדרך של חקירה נגדית.
באשר לשאלה האם ההחלטה בדבר היפוך סדר הבאת הראיות נכנסת בגדרו של סעיף 1(6) לצו בתי המשפט, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין סדר הבאת עדויות ואופן הגשת עדויות" צוין כי קיימות בפסיקה גישות שונות. השופט עמית נוטה לגישה המרחיבה את הנושאים לגביהם אין ליתן רשות ערעור ובדרך זו מצמצמת את היקף בקשות הרשות לערער. ספציפית לגבי הסוגיה הקונקרטית של היפוך סדר הראיות, ניתן להותיר את הדברים בצריך עיון שכן אף לשיטתו של השופט רובינשטיין לפיה אין מדובר בהחלטה הנכנסת בגדרו של הצו, נמצא כי דין הבקשה לעניין זה להידחות גם לגופה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [בתי-משפט] [עונשין] |
|
| מח 8810/13 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין; 29/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: ג'ואי אש, יוליאן לנדסמן |
בבקשה למשפט חוזר שעניינה הצגת ראיות חדשות לעניין העונש נדרש המבקש להראות כי יהא בכוח הראיות החדשות לשנות בצורה משמעותית מאוד את הענישה שהושתה לטובתו; במקרה הנדון, אין בחוות הדעת שהוצגו כדי לגבש טענה לטובת המבקש בדבר התקיימות תנאי סעיף 300א(א) לחוק העונשין. ממילא אין בכוחן כדי לשנות את התוצאה לטובתו "מן הקצה אל הקצה".
בתי-משפט – משפט חוזר – עילות לקיומו
עונשין – עבירת הרצח – עונש מופחת
.
המבקש הורשע ברצח בת זוגו ואמה, ונגזרו עליו שני מאסרי עולם מצטברים. ערעור שהגיש כנגד הכרעת הדין וגזר הדין, נדחה. בהמשך נקצב עונשו ע"י נשיא המדינה והועמד על 40 שנות מאסר. בבקשה דנא נטען כי יש להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו של המבקש, וזאת מכוח סעיף 31(2) לחוק בתי המשפט ועל יסוד חוות דעת הפסיכולוגית וחוות דעת פסיכיאטרית שנערכו בעניינו. הוטעם, כי הבקשה נועדה להביא להקלה בעונשו של המבקש מכוח סעיף 300א(א) לחוק העונשין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
אין להגביל את שק"ד ביהמ"ש להורות על קיום משפט חוזר מקום בו הבקשה עוסקת בשלב גזירת הדין. "תוצאות המשפט" אינן הכרעת הדין בלבד; עניינן לא פחות העונש, הוא תוצאתו האופרטיבית של ההליך הגם שנשמעו עמדות השוללות שימוש בעילת "עיוות הדין" ביחס לשלב זה, לא נשללה האפשרות להשתמש בעילת "הראיות החדשות". ודוק, הגם שהגשת בקשה למשפט חוזר שעניינה הצגת ראיות חדשות לעניין העונש לא נשללה, בבקשה מעין זו נדרש המבקש להראות כי יהא בכוח הראיות החדשות לשנות בצורה משמעותית מאוד את הענישה שהושתה לטובתו. צריך ראיה "מוחצת".
סעיף 300א(א) לחוק העונשין מאפשר לביהמ"ש לגזור על נאשם שהורשע ברצח עונש קל מעונש החובה של מאסר עולם הקבוע בחוק, במקרים בהם תחושת הצדק אינה מתיישבת עם מאסר עולם, בשל מצבו הנפשי בשעת מעשה. במקרה הנדון, הדעת אינה נוחה מהעלאת טענות לעניין מצבו הנפשי של המבקש כיום, לאחר שבעת משפטו ובעת הערעור כפר מכל וכל בעצם ביצוע הרצח. להכחשתו הגורפת תוצאת לוואי ראייתית המגביהה את המשוכה שבפניו כיום. לגופם של דברים, אין בחוות הדעת שהוצגו כדי לגבש טענה לטובת המבקש בדבר התקיימות תנאי סעיף 300א(א), הגם שאין לשלול קטגורית את האפשרות שתסמונת פוסט-טראומטית תשמש בסיס לענישה מופחתת מכוח סעיף זה.
בחוות הדעת אין התייחסות לכך שהוגבלה יכולת המבקש להימנע מביצוע הרצח ולהבין את מהות המעשים שביצע כתוצאה מהפרעה נפשית חמורה. המבקש לבוא בשערי סעיף 300א(א) נדרש להראות כי יכולתו הוגבלה בעוצמה גבוהה וקרובה לזו שהייתה מובילה לפטור מאחריות פלילית. ועוד, חוות הדעת נכתבו שנים רבות לאחר ביצוע העבירות. אמנם הן מתארות שלל אירועים מעברו של המבקש מנקודת מבטו, אך אין בהן התייחסות לקושי לאבחן את רמת חומרת ההפרעה הנפשית ממנה סבל בעת ביצוע העבירות. בנוסף, הן נדרשות אך במעט לקש"ס שבין מעשה העבירה להפרעה הנפשית הנטענת.
גם בהנחה שניתן היה לקבל את חוות הדעת כראיות חדשות, נראה כי אין בכוחן כדי לשנות את התוצאה לטובתו "מן הקצה אל הקצה". עיון בפסיקה מגלה כי במקרים בהם הוחל סעיף 300א(א) הוטלו בממוצע תקופות מאסר של 20 שנים על מי שנענשו לפי סעיף זה. עונשו של המבקש נקצב לאחרונה והועמד על 40 שנים, 20 שנות מאסר בגין כל אחד ממעשי הרצח. גם אילו נתקבלה הבקשה למשפט חוזר, וביהמ"ש המחוזי היה נכון להחיל את סעיף 300א(א) בעניינו של המבקש – קשה מאוד להניח שביהמ"ש היה בוחר לסטות מרף הענישה המקובל במקרים דומים בהם הוחל סעיף 300א(א). |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 8 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 4713-11-12 יוסף פתחי נ' הילית - סוכנות לביטוח (2003) בע"מ (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי; 22/05/14) - 15 ע' |
| עו"ד: אהרון שמלה, אסנת רזין |
התובע לא הרים את הנטל הראשוני הנדרש ולא הוכיח כי לא הייתה בהתנהגותו ובמעשיו סיבה לפיטוריו. טענתו לפיה פוטר על רקע רצונו לצאת לחופשת לידה, לא הוכחה. יחד עם זאת, נמצא כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים של התובע בכל הנוגע לעריכת שימוע כדין.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
.
התובע טוען כי פוטר שלא כדין, על רקע הודעתו בדבר כוונתו לצאת לחופשת לידה. לטענתו פוטר במפתיע וללא שימוע. לפיכך, מבקש התובע פיצוי כספי בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בהעדר שימוע.
ביה"ד האזורי לעבודה דחה את התביעה ברובה:
בסעיף 2 לחוק נקבע איסור האפליה עליו תומך התובע יתדותיו. מבין הטעמים האסורים בהפליה, טוען התובע למעשה כי הופלה לרעה בשל כוונתו לממש זכויותיו כהורה. לעניין נטל ההוכחה הנדרש, נקבע בסעיף 9(א) לחוק כי בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 – אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.
במקרה הנדון, לא הרים התובע את הנטל הראשוני הנדרש להוכיח כי לא הייתה בהתנהגותו ובמעשיו סיבה לפיטוריו. משמיעת ההקלטה שהציג התובע ומעיון בתמלילים לא נמצא כי ניתן להסיק מהם את המבוקש ע"י התובע. מן הראיות עולה בבירור, כי הפיטורים היו על רקע חוסר שביעות רצון מתמשך מהתנהגות התובע מעבודה. טענת התובע, לפיה פוטר בשל שיקול פסול ומפלה, על רקע רצונו לצאת לחופשת לידה, לא הוכחה. לפיכך נדחית התביעה לפיצוי בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
אשר לשאלת השימוע. ע"פ ההלכה הפסוקה, אין לראות בשימוע טקס שיש לקיים כדי לצאת ידי חובה, אלא יש לאפשר לעובד לפרוש את טיעוניו, תוך שהמעביד ייתן דעתו אליהן בלב פתוח ובנפש חפצה. יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו, וליידעו על הטענות שיישמעו כנגדו. זכות הטיעון כוללת בחובה אף את הזכות להיוועץ ולהיות מיוצג ע"י עו"ד בהליך השימוע. בהתאם לפסיקה לעניין הצורך בקיום שימוע והיקף זכות הטיעון, אין הבחנה בין מעסיק ציבורי ומעסיק פרטי.
במקרה הנדון יש לקבל את הטענה כי נערכה עם התובע שיחת אזהרה. עם זאת, לאור מרחק הזמן בין שיחה זו למועד הפיטורים, אך ברור כי אין די בשיחה כדי לפטור את הנתבעת מעריכת שימוע נוסף, כדין, סמוך לפני קבלת ההחלטה בדבר פיטורי התובע. התובע זומן לשיחה עם מנהל הנתבעת. אך הוא זומן לשיחה בו ביום, ולא ניתנה לו הזדמנות להתכונן מראש ולפנות לייעוץ. יתרה מזאת, מעיון בתרשומת השיחה עולה כי ספק אם ניתנה לתובע הזדמנות להעלות טענותיו או שמא הייתה השיחה מעין שיחת נזיפה גרידא. שיחת השימוע לה טוענת הנתבעת ומועדה אינם מוזכרים מפורשות במכתב הפיטורים.
מכל האמור משתמע, כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים של התובע. עם זאת, לאור הממצאים לפיהם ניתנו לתובע אזהרות בתקופת עבודתו, פיטוריו לא היו שרירותיים, ומנהל הנתבעת אף ניסה לסייע לו במציאת עבודה חלופית, לא נמצא כי הפגמים הינם בעלי אופי חמור במיוחד. בנסיבות העניין, ונוכח תקופת העבודה הקצרה של התובע, הוא זכאי לפיצוי בשל הפגמים בהליך הפיטורים, בשיעור שתי משכורות. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| סע (חי') 31654-08-13 גניק דמיטרי נ' א. אורלן (1983) בע"מ (עבודה; מירי שי גרינברג; 18/05/14) - 24 ע' |
| עו"ד: שאולי כהן |
בית הדין לעבודה הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורין. נפסק, כי התובע לא הוכיח את גרסתו כי מכתב סיום ההעסקה מהווה מכתב פיטורים. בנסיבות יש לקובע, כי בהתפטרות עסקינן. עם זאת, מדובר בהתפטרות תוך הסכמה לקבל פיצויי פיטורים, כפי שמשתקף ממכתב סיום ההעסקה.
עבודה – התפטרות – בשל מצב רפואי
עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה
עבודה – פיצויי פיטורין – סכומים שהופקדו בקופת גמל
.
המחלוקת העיקרית בהליך זה נוגעת לנסיבות סיום עבודתו של התובע, וזכאותו לפיצויי פיטורים.
.
בית הדין לעבודה מפי הרשמת ש. גרינברג פסק כלהלן:
עובד הטוען כי פוטר ולא התפטר, לא תישמע מפיו טענה שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. חריג לכלל זה הוא מצב בו מדובר בנסיבות בהן אותה מסכת עובדתית הנוגעת לנסיבות הפסקת העבודה עשויה להתפרש על ידי בית הדין או הצדדים כמלמדת על פיטורים או על התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, והעובד מבקש כי בית הדין יקבע אם פוטר או התפטר.
במקרה זה, מהתשתית העובדתית שהוכחה עולה כי לא היה מעשה פורמאלי של פיטורים או התפטרות המלמד על כוונה חד משמעית של מי מהצדדים להביא את יחסי העבודה לידי סיום. עם זאת, מתקבלת המסקנה, כי התנהלות התובע מלמדת שהוא ביקש להתפטר.
התובע לא הוכיח את גרסתו כי מכתב סיום ההעסקה מהווה מכתב פיטורים. בנסיבות יש לקובע, כי בהתפטרות עסקינן. עם זאת, מדובר בהתפטרות תוך הסכמה לקבל פיצויי פיטורים, כפי שמשתקף ממכתב סיום ההעסקה.
התובע הוכיח את הטענה החלופית לפיה התפטר בשל מצב בריאות לקוי על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הפרשות שהפרישה משכרו של התובע במהלך השנים באות במקום פיצויי פיטורים. התובע עמד בנטל להוכיח רציפות בתקופות ההעסקה.
בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, והואיל והתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות של ממש בכל הנוגע לזכאותו של התובע להשלמת פיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו, יופחתו פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים להפרשי הצמדה וריבית כחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 28894-07-10 ז'אנה רוזנברג נ' אי אס אס-אשמרת בע"מ (עבודה; אורן שגב, נ.צ.: ב' זהר, ש' חורש; 11/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: ודים מלמד, שלמה בכור |
התובעת פוטרה מעבודתה ולא הוצעו לה הצעות ממשיות למקום עבודה חלופי ולפיכך יש לראות בה כמי שפוטרה. חל נתק ברציפות העסקת התובעת עם עבודתה בחברה חדשה באותו מקום עבודה, ולכן יש לראות בנתבעת כמעסיקתה האחרונה. לפיכך הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים, וזכויות נוספות.
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין
עבודה – פיטורין – חישובם
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
עבודה – מעביד – חילופי מעבידים
עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – עבודה ביום המנוחה השבועי
.
התובעת עבדה בבית חולים באותו מקום ובאותו תפקיד, בין היתר על ידי הנתבעת, כעובדת ניקיון. עם סיום מתן שירותי הנתבעת בבית החולים, לא קיבלה התובעת, לטענתה, הודעה בדבר שיבוץ למקום עבודה חלופי או לחילופין הודעת פיטורים. כעבור כ-4 חודשים החלה התובעת לעבודה בבית החולים על ידי חברת ניקיון חדשה (להלן: החברה החדשה). משהופסקה רציפות העסקתה טענה התובעת כי יש לראות בנתבעת כמעסיקתה האחרונה. התובעת עותרת לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות שונות הנובעות מסיום תקופת העסקתה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט א' שגב ונציגי הציבור ב' זהר, ש' חורש) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
טענת השיהוי שהעלתה הנתבעת נדחתה. לא הוכח שהתובעת ויתרה בשלב כלשהו על זכויותיה או כי זנחה את טענותיה כנגד הנתבעת. אף לא הוכח כי נגרם לנתבעת נזק של ממש עקב חלוף הזמן, ואין מקום לקבוע שהורע מצבה בעקבות השיהוי.
התובעת פוטרה מעבודתה ולא הוצעו לה הצעות ממשיות למקום עבודה חלופי ולכן יש לראות בה כמי שפוטרה. התובעת חזרה לעבוד בבית החולים בחלוף כארבעה חודשים מיום סיום יחסי העבודה עם הנתבעת. יחד עם זאת, משחלה הפסקה של למעלה משלושה חודשים, הרי שמכוח סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים (כנוסחו אז) חל נתק ברציפות העסקתה ויש לראות בנתבעת כמעסיקתה האחרונה. בנסיבות העניין, אי קבלת הצעת הנתבעת, ככל שהייתה, לעבודה, אינה מהווה סירוב או חוסר תום לב מצד התובעת באופן שיש בו לשלול את זכאותה לפיצויי פיטורים; גם לו היה נקבע כי החברה החדשה היא המעביד האחרון של התובעת, מן הטעם שהתובעת המשיכה לעבוד בבית החולים באמצעותה בחלוף מספר חודשים, הרי שאין בכך כדי לשלול את זכאותה לפיצויי פיטורים, נוכח ההלכה שנקבעה, בין היתר, בפסק דין דינמיקה. לאור כל האמור, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. כמו כן, לתובעת לא ניתנה הודעה מוקדמת טרם פיטוריה ולכן היא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.
הזכות לדמי הבראה נהנית מ"רצף זכויות" באותו מקום עבודה במקרה של חילופי מעבידים, אולם אין מדובר בהטלת חיוב של תשלום דמי הבראה על מעביד אחד בעד תקופה שבה הועסק העובד על ידי מעביד אחר. לפיכך, התובעת זכאית לדמי הבראה בהתאם לתקופת העסקתה בנתבעת ולתקופת ההתיישנות; התובעת זכאית לגמול בגין עבודה בימי המנוחה השבועית כאשר הוכחה מתכונת עבודה של העסקה בשעות הלילה; התובעת עבדה משך שנים באופן סדיר ולפיכך מתקיימת החזקה כי היא זכאית לדמי חגים והנטל להוכיח כי נעדרה בימים הסמוכים לימי החג, שלא בהסכמת הנתבעת, מוטל על הנתבעת. בהעדר הוכחה, התובעת זכאית לדמי חגים. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (מרכז) 52678-04-13 יצחק הפנר נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז (מנהלי; יעקב שינמן; 25/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: נעמי וייל, אלימלך קריסטל, עומר קריסטל, הילה ליבנה-סירוטה, שרון לייב-פלג, מישאל שרעבי, אברהם בר, שולמית מנדלמן, דניאל אברבנאל,, אדם שפרוך, מיכאל אדלר, אבי שרף, גל שבי, טלי ענבר גולן, בלטר, גור, אלוני |
ביהמ"ש איננו מוסד תכנון-על. במקרה הנדון, בקשת העותרים לבטל את אישור התוכנית נדחית. טענות העותרים מכוונות נגד החלטות הועדה המחוזית בהיבט התכנוני/מקצועי, והעותרים לא הוכיחו שנפל בהחלטות אלה פגם המצדיק התערבות בהן. ואולם, היה מקום לאפשר לעותרים לערור על אישור התוכנית בפני המועצה הארצית.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – החלטותיהן
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – ערר
תכנון ובנייה – תכניות – אישור תכנית
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – ביקורת שיפוטית
.
עתירה נגד ההחלטה בדבר אישור תכנית מתאר מפורטת "מתחם ראשונים". לחילופין עתרו העותרים בעניין ההחלטה לדחות את בקשתם לקבלת רשות לערור על אישור התוכנית בפני המועצה הארצית.
.
בימ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה בקובעו:
ביהמ"ש איננו מוסד תכנון-על. כפי שנפסק, ביהמ"ש אינו ממיר את שק"ד הרשות התכנונית בשיקול דעתו. היקף הביקורת שעליו להפעיל מתמצה בבדיקה האם החלטת מוסד התכנון התקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות. במקרה דנא, וועדות התכנון בחנו ביסודיות ובשקידה את ההיבטים השונים של התוכנית. שאלות התכנון נדונו ונבחנו ע"י אנשי מקצוע, מומחים והרשויות המתאימות ובשום אופן אין מדובר בהחלטה בלתי סבירה או בלתי מידתית. טענות העותרים הן בעלות אופי תכנוני ומתמקדות בתקיפת שק"ד הועדה, אלא שהעותרים לא הוכיחו שנפל פגם בהחלטות הוועדה המצדיק התערבות בהן.
העובדה שלא ניתנה לעותרים אפשרות להגיב על חוו"ד פנימית שיועצי הועדה המחוזית הגישו לה לבקשתה, לאחר הדיון בהתנגדויות ובטרם ההחלטה בהן, אין בה כדי להצביע על פגיעה בזכות הטיעון שלהם. כידוע, מתנגד שהתנגדותו לא התקבלה תמיד חש שאם הייתה ניתנת לו זכות טיעון רחבה יותר הוא היה מצליח לגרום לשינוי ההחלטה שהתקבלה, אך יש לשים לכך קץ. הועדה צריכה לעסוק בתוכניות אחרות, בהתנגדויות אחרות ובמטלות שונות בעלות חשיבות ציבורית נרחבת לפעמים, ולכן יש גם מקום להגביל את זכות הטיעון של המתנגד. יתר על כן, התייעצות כזו אין בה כל פסול והיא בסמכות הוועדה. לוּ יתאפשר לצדדים להיות צד לאותו הליך של התייעצות, הרי שלעולם לא יסתיימו הליכים אלה.
אם כן, בקשת העותרים לבטל את אישור התוכנית נדחית. ואולם, היה מקום לאפשר לעותרים לערור על אישור התוכנית בפני המועצה הארצית. סעיף 110 לחוק התו"ב מהווה הליך ביקורת פנימי מנהלי שיש בו כדי לתרום לאיכות ההליך המנהלי וייעולו. החוק לא קבע אמות מידה ברורות מתי תינתן רשות ערר ומתי
תסורב בקשה שכזו. בתי המשפט המנהליים קבעו מעת לעת את אמות המידה שאמורות להדריך את ראשי הוועדה המחוזית בהפעלת סמכותם ואין ספק כי העמדות שונות זו מזו. במקרה הנדון יש ליתן רשות ערר גם לפי המבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה. זאת באשר מתעוררות שאלות חשובות ועקרוניות בעלות השלכה ארצית בקשר לגורלם של מרכזי הערים לעומת פיתוח פרברי הערים באמצעות בניית קניונים רחבי ממדים. מדובר בשאלות עקרוניות שמן הראוי שתידונה ע"י אינסטנציה תכנונית גבוהה יותר – המועצה הארצית, כדי שזו האחרונה תקבע את הכללים כדי לאזן נכונה בין הערכים השונים. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 12 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 4016-06-12 מדינת ישראל נ' עזרא שוהם (מחוזי; עודד שחם; 01/06/14) - 10 ע' |
| עו"ד: אבי גרוסמן, דרור מתיתיהו, הגר נגלר |
ביהמ"ש גזר על הנאשם, בגין הרשעתו בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, ועל האיגוד שבמסגרתו בוצעו העבירות, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלכליות
.
הנאשמים הורשעו בעבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים, אותן ביצע הנאשם 1 במסגרת תפקידו באיגוד ולמענו.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
נקודת המוצא בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים הינה מאסר בפועל וקנס משמעותי. על מדיניות הענישה בעבירות כלכליות לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקרבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכוח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו. לאור מכלול השיקולים נגזרו על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של 50,000 ₪, ועל האיגוד נגזרו הוטל קנס בסך של 50,000 ₪ והתחייבות להימנע מביצוע עבירה בסך 150,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [תעבורה] |
|
| תפ (מרכז) 36216-09-12 מדינת ישראל נ' שושן ברבי (מחוזי; ורדה מרוז; 29/05/14) - 35 ע' |
| עו"ד: אלון טנקג'י פ, מוטי כץ, דוד יפתח, ג'קי סגרון, אורי קינן |
בית המשפט השית על הנאשם שהורשע, בין השאר, בביצוע עבירות שעניינן גרם מוות ברשלנות והפקרה לאחר פגיעה עונש של מאסר במשך 11 שנים. נפסק שמכלול הנסיבות מלמד, כי רשלנות הנאשם מצויה ברף גבוה מאוד, אולם אין לחרוג מהעונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה אחת של גרם מוות ברשלנות. עם זאת, ריבוי הקורבנות יישקל לחומרה בגזירת העונש.
תעבורה – ענישה – גרימת מוות בנהיגה רשלנית
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה: גרימת מוות ברשלנות
תעבורה – ענישה – עונשים
תעבורה – ענישה – הפקרה לאחר פגיעה
.
עניינם של הנאשמים נסוב סביב תאונה קשה ומחרידה. הנאשם 1 הודה והורשע בעובדות כתב האישום שמייחס לו עבירות: גרימת מוות בנהיגה רשלנית; הפקרה אחרי פגיעה; שיבוש מהלכי משפט; הדחה בחקירה; החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית; שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית. הנאשם 2 הורשע, על פי הודאתו, בעבירה שעניינה חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
שני מבחנים עיקריים קיימים לבחינת הסוגיה, אם שרשרת עובדות מתגבשת לכדי 'אירוע אחד' או מספר אירועים; המבחן העובדתי והמבחן הערכי. מעשי הנאשם במישור העובדתי ובמישור המוסרי מובילים למסקנה ברורה ובהירה, לפיה אין מדובר באירוע אחד, אלא בשורה של אירועים. מדובר לפיכך בשלושה אירועים, קשים וחמורים, שהתחוללו משך שלושה ימים. מידת העונש נגזרת מחומרתם ונסיבותיהם, כל אירוע בנפרד.
אין בריבוי נפגעים כדי ללמד על ריבוי עבירות, אלא, מקום בו נגרם הדבר עקב רשלנות גבוהה וחריגה.
בענייננו, מכלול הנסיבות מלמד, כי רשלנות הנאשם מצויה ברף גבוה מאוד, אולם אין לחרוג מהעונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה אחת של גרם מוות ברשלנות. עם זאת, ריבוי הקורבנות יישקל לחומרה בגזירת העונש.
טווח הענישה הקיים אינו מבחן בלעדי לקביעת המתחם ההולם. מקום בו קם פער בין טווח הענישה הקיים לבין המתחם ההולם ביחס לחומרת העבירה ונסיבות ביצועה – ניתן להעלות את רף הענישה מעבר לטווח הקיים.
בנסיבות, יש לקבוע, כי עונשו של הנאשם בגין כל אחד משלושת האירועים יעמוד על הרף העליון של מתחמי הענישה. הנאשם יישא בעונש מאסר כולל של 11 שנים בניכוי ימי מעצרו.
בגזירת עונשו של הנאשם 2 יש להתחשב בעקרון אחידות הענישה. הגם שחומרת מחדלו של הנאשם 2 אינה שקולה לחומרת מעשי הנאשם 1, החמורים לאין ערוך יותר, הרי שיש להשית עליו עונש שיהלום, בהתאמה הנדרשת את עונשו של הנאשם 1, כמו גם, את נסיבות העבירה שביצע.
יש להשית על הנאשם 2, 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל ובניכוי ימי מעצרו. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [משפט מינהלי] |
|
| עשא (ת"א) 42514-12-13 צדוק ארליך נ' ועדת האתיקה של מועצת ההנדסה והאדריכלות (מחוזי; יהודית שיצר; 28/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: טל רבינוביץ, מאיה לביאן, רונית בן יעקב |
רשם המהנדסים והאדריכלים הוא המוסמך למנות את וועדת האתיקה והיו"ר. במקרה דנן, מינוי חברי הוועדה והיו"ר לא נעשה כדין ובנוסף קיימים פגמים שיש בהם לפגוע במראית פני הצדק.
משפט מינהלי – סמכות – האצלתה
משפט מינהלי – רישוי – מהנדסים
.
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של ועדת האתיקה של מועצת ההנדסה והאדריכלות, בעניינו של המערער.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
רשם המהנדסים והאדריכלים הוא המוסמך למנות את וועדת האתיקה והיו"ר ואין מקור חוקי לאפשרות האצלת סמכות זו מהרשם לבעל תפקיד אחר. בענייני פסלות ראוי להקפיד במיוחד בהליכי משמעת, ע"י חברים למקצוע, כאשר המעורבות האישית עלולה להיות גבוהה יותר מאשר במקרים של שיפוט ע"י שופטים מקצועיים. במקרה דנן, בנוסף לכך שמינוי חברי הוועדה והיו"ר לא נעשה כדין, יש צבר של פגמים ונסיבות שיש בהם לפגוע לפחות במראית פני הצדק, דבר שמצדיק דיון מחדש בהרכב חדש של הוועדה, שחבריה והיו"ר שלה ימונו כדין ע"י הרשם. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [מקרקעין] |
|
| תא (ת"א) 2064-07 דוד אהרוני נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז (מחוזי; ד"ר דרורה פלפל (בדימ'); 27/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: א. סולומונויביץ, א. ברנע |
ביהמ"ש פסק כי המקום המתאים ביותר לגידול סוסים הוא קרקע חקלאית ומשכך בדין מפעילים התובעים פנסיון סוסים על הקרקע, וכי הם זכאים להכשרת הפעלת מסעדה על ידם בקרקע.
מקרקעין – התיישבות חקלאית – סייגים לשימוש
.
המבקשים פעלו לקידום תוכנית לשינוי יעוד המקרקעין שלהם, בהם מופעלים מסעדה ופנסיון לסוסים, אולם המינהל סרב לחתום על התוכנית ופתח בהליכי הוצאה לפועל נגדם, מכאן התובענה לסעד הצהרתי ולצו עשה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
מכיון שסוסים אינם יכולים לגדול ולהלך ברחובות הערים, אין מקום מתאים יותר לגידולם מאשר על קרקע חקלאית, שם יהיה להם מקום לינה, מקום ריצה ואימונים ומקום אכילה, לפיכך התובעים פועלים כדין. כיום אין מניעה להכשיר את ניהול המסעדה או חלקה במבנה שיקבל רישיון כדין, בהסכמת הצדדים ולפי תנאי המינהל, ואין סיבה שהמינהל "יפלה" את התובעים לענין הסדר אפשרי של סוגית המסעדה ושהתובעים לא ישלמו בגין היתר והפעלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 14982-11-12 אורית רוקח נ' James Richardson Proprietary Ltd (מחוזי; שושנה אלמגור; 25/05/14) - 19 ע' |
| עו"ד: אברהם (אבי) רוקח, חנן בראונשטיין, הלנה ביילין, דוד הדר |
ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית נגד המשיבה, מפעילת חנויות פטורות ממכס, בגין אי-סימון מחירי מוצרים ליחידת מידה ואי-סימון ערכים תזונתיים בשפה העברית על מוצרי מזון.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנאים לאישורה
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילות של אי-סימון מחירי מוצרים ליחידת מידה, אי-סימון תזונתי בשפה העברית והטעיה בפרסומת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
השאלות המשותפות לחברי הקבוצה אינן חייבות להיות זהות זו לזו. בבחינת סיכויי התובענה הייצוגית, די לביהמ"ש לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת , אפשרות סבירה' להכרעה לטובת הקבוצה. גם בהליך של תובענה ייצוגית התשובה לשאלה אימתי מדובר בפגיעה מזערית שאינה מצדיקה פיצוי, תלויה בנסיבותיו של המקרה. במקרה דנן מתקיימים התנאים לאישור תביעה ייצוגית ובין היתר יש אפשרות סבירה שתתקבל פרשנות לפיה משתיקתן של תקנות מחיר ליחידת מידה בשאלת המטבע שבו יסומן המחיר, עולה שיש לציין את המחיר ליחידת מידה באותו מטבע שבו ניקב מחירו הכולל של המוצר. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 17 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 53747-02-12 עדי בן יעקב עו"ד נ' עמוס רולניק (שלום; ריבה ניב; 29/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: שלומי ויינברג |
"שיחת חולין" במייל איננה מוגנת, כשלעצמה, מפני תביעה בגין לשון הרע. במקרה דנא, נקבע כי קיימות אמירות שיכולות להקים את העוולה בנסיבות המתאימות. אולם, יש תחולה בענייננו להגנת תום הלב ולהגנת אמת בפרסום.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – תום-לב
.
תביעה בעילה של הוצאת לשון הרע. הצדדים חברים בוועד עמותה מסוימת. עניינה של התביעה במכתב שנשלח ע"י הנתבע לאדם שלישי, אף הוא חבר בוועד העמותה, וזה הפיצו בין יתר חברי הוועד.
.
בימ"ש השלום דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
"שיחת חולין" במייל איננה מוגנת, כשלעצמה, מפני תביעה בגין לשון הרע. סעיף 2(ב)(1) לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום שהיה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם (או לאדם אחר) יכול להקים את עילת התביעה, ובלבד שהיה בו לשון הרע. במקרה דנא, נקבע כי אכן קיימות אמירות שיכולות להקים את העוולה בנסיבות המתאימות. ייחוס התכונות השליליות לתובע נעשה באופן מפורש, כאדם שאין לסמוך עליו ועל יושרו.
חרף אמירות אלו דין התביעה להדחות בשל תחולתן של מספר הגנות העומדות לנתבע: 1. הגנת תום הלב לגבי פרסום המהווה הבעת דיעה. בהקשר זה כבר נקבע כי גם ביטויים חריפים, אשר ברור כי אין הם תיאורים עובדתיים אלא דעתו של הכותב על הנפגע, ייהנו מהגנה זו; 2. הגנת סעיף 15 (2) לחוק, דהיינו, שהיחסים שבינו לבין המכותב הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום הפוגע זאת לנוכח התפקיד שמילאו השלושה בעמותה; הגנת סעיף 15(3) לחוק, דהיינו שהפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו – כהגנה מפני האשמות של התובע כלפי הנתבע בהאשמות הגובלות בפלילים המצדיקות התגוננות מפניהן; הגנת "אמת דיברתי".
למעלה מהצורך, צוין כי גם לו היה נקבע כי ההשקה בין סעיפי ההגנות לבין האמור במכתב אינה מספקת לצורך החלתן, ויש לקבל את התביעה – מקום שהתובע עצמו משתמש בקללות ובשפה שאין הדעת סובלת ואף מצדיק זאת אידאולוגית היה מקום לפסוק לתובע פיצוי סימלי בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [משפט חוקתי] [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 42043-01-11 מדינת ישראל נ' אושרה בר (שלום; שמאי בקר; 26/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: איתי הרמלין, עדי ניר בנימיני |
ביהמ"ש זיכה את הנאשמים מאישומים שיוחסו להם בגין מעורבותם בהפגנה שהפכה לתהלוכה ופסק כי המשטרה פעלה בניגוד לדין בעוצרה את התהלוכה שלא לצורך וכי מותר היה לצועדים שלא להישמע להוראותיה.
משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש ההפגנה והתהלוכה
עונשין – עבירות – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו
.
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום לאחר שנטלו חלק בהפגנה שהפכה לתהלוכה: הנאשמת הואשמה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והנאשם – בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפתו, שימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר ובריחה ממשמורת.
.
בית משפט השלום זיכה את הנאשמים ופסק:
זכות ההפגנה והתהלוכה היא מזכויות היסוד של האדם בישראל. הפסיקה קובעת כי כאשר פעולתם של שוטרים חורגת מסמכותם, מותר לאדם שכלפיו מתבצעת הפעולה להתנגד ואף להפעיל כוח סביר נגד השוטרים. המשטרה פעלה בניגוד לדין בעוצרה את התהלוכה הקטנה, ללא כל צורך ובכך פגעה בזכויות היסוד של הצועדים, לכן מותר היה להם שלא להישמע להוראותיה לעצור. מעצרו של הנאשם היה בלתי חוקי, לפיכך עת שהה בניידת המשטרה, הוא לא היה נתון כלל במשמורת חוקית ומותר היה לו לנסות ולהיחלץ מהניידת, ויציאתו ממנה אינה בגדר בריחה ממשמורת חוקית. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עורכי-דין] |
|
| תא (ת"א) 56639-10-10 גילה שמע נ' טל הלל (שלום; רחל ערקובי; 26/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
בימ"ש השלום קיבל תביעה כנגד עו"ד שייצג בעלי מקרקעין בעסקת קומבינציה מול חברה קבלנית. נקבע שהנתבע הפר את מחויבויותיו כעורך דין, ואף פעל בניגוד עניינים, בניגוד לחובתו לדאוג לאינטרסים של התובעים, תוך שהוא פועל לטובתו האישית ובניגוד לחובותיו עפ"י כללי האתיקה המשפטית ודיני תום הלב.
עורכי-דין – ייצוג – ניגוד עניינים
עורכי-דין – אחריות מקצועית – חובות עורך-הדין
עורכי-דין – אתיקה מקצועית – חובה כלפי הלקוח
.
תביעה שעניינה בהפרת הסכם קומבינציה שנחתם בין התובע 1 ואחיו לבין חברה קבלנית. נגד הנתבעים 1-3 (החברה הקבלנית בע"מ ובעליה), ניתן פס"ד בהעדר, על מלוא סכום התביעה. הצדדים חלוקים באשר לאחריותו של הנתבע 4, עוה"ד שניסח את הסכם הקומבינציה.
.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
נקבע כי תפקידו של הנתבע 4 לא התמצה רק בעריכת ההסכם ובווידוא הפקדת הערבויות. תפקידו היה לייצג את האינטרסים של התובעים בעסקה ולדאוג לביצועו ואכיפתו של ההסכם. ברם, הנתבע 4 לא רק שלא פעל כראוי לביצוע ההסכם והפר את מחויבויותיו כעורך דין, הוא אף פעל בניגוד עניינים, בניגוד לחובתו לדאוג לאינטרסים של התובעים, תוך שהוא פועל לטובתו האישית ובניגוד לחובותיו עפ"י כללי האתיקה המשפטית ודיני תום הלב.
בין היתר נקבע כי הנתבע 4 רכש דירה על שמו ועל שם אחיינו בבניין; כספי הרוכשים הופקדו בחשבונו הפרטי ולא בחשבון נאמנות; הוא לא טרח לדאוג להפקדת ערבות בנקאית מטעם הקבלן; לא הגיש את הדיווח לשלטונות המס ביחס להסכם במועד תוך מצג שאינו נכון, לא טרח לוודא כי חוב המס משולם ובמועד, גם כשהיו בידיו כספים בחשבונו הפרטי, כל אלה מהווים הפרות חמורות של חובתו כעורך דין המייצג לקוח בעסקת קומבינציה.
ביה"ש חייב את הנתבע 4 ביחד ולחוד עם הנתבעים 1-3, בסך של כ-470 אלף ₪ זאת בגין החוב שנצבר לתובעים במס שבח בשל האיחור בדיווח על העסקה וכן בפיצויים בגין עוגמת נפש בסך 20 אלף ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [ביטוח] |
|
| תאמ (ת"א) 34120-12-12 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; אבי כהן; 24/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: עדי ארקין, הילה בביוף, שמואל שמר, בועז לביא |
במסגרת תביעת שיבוב, פסק ביהמ"ש כי התובעת והנתבעת, חברות ביטוח, התנהלו באופן בלתי ראוי בהליכי סילוק תביעות ובהליכים המשפטיים בינן לבין עצמן, ואילו חברת הביטוח שצורפה כצד ג', פעלה בנסיבות באופן ראוי וסביר.
ביטוח – חברת ביטוח – חובותיה
ביטוח – מבטח – חובותיו
ביטוח – שיפוי – סוברגציה (שיבוב)
.
בעקבות תאונת שרשרת בין שלושה רכבים, הגישה התובעת תביעת שיבוב נגד מבטחת אחד הרכבים המעורבים, אשר הגישה הודעת צד ג' נגד מבטחת הרכב השלישי. מששולם החוב לתובעת ע"י הצד השלישי, נותרה להכרעה שאלת הוצאות בעלי הדין בהליך.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק:
מצופה ממבטחת של ניזוק, שיודעת כי מבטחת המזיק קיבלה את מכתב דרישתה, לפנות בבירור עמדתה העניינית בטרם הגשת תביעה נגדה. בנסיבות, היה מחובתה של התובעת לפנות מלכתחילה גם לצד השלישי ולצרף לתביעה גם את הצד השלישי. מחובת הנתבעים היה לנסות לייתר את ההליך המשפטי ולברר עם התובעת מדוע טרם פנתה לצד השלישי. ראוי לשרש את הפרקטיקה הנפוצה לפיה הנתבעים מצרפים להליך כצד שלישי את כל בעלי הדין הנכונים שהתובעים החסירו בתביעה. אין כל חובה בדין על מזיק לפנות לכל ניזוקיו הפוטנציאליים ולהציע להם ביוזמתו פיצוי. התובעת והנתבעת התנהלו באופן בלתי ראוי והצד השלישי בלבד, שפעל בנסיבות באופן ראוי וסביר, יזכה להוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [עונשין] |
|
| תפ (ק"ג) 5013-08-11 מדינת ישראל נ' שניר שרעבי (שלום; רובין לביא; 22/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: הילה דרימר, אליגון |
ביהמ"ש גזר על הנאשם, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: גרימת מוות ברשלנות
.
הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות של עובד שנהרג בתאונת עבודה כשמילא אחר הוראות הנאשם.
.
בית משפט השלום גזר את הדין ופסק:
כשמדובר במוות בתאונת עבודה שנגרמה בשל אי נקיטה באמצעי זהירות- קיימת חובה מוסרית ומשפטית לקבוע חובת עמידה בנורמות עבודה המקדשות את ערך קדושת החיים והמונעות זלזול בחיי אדם הבא לידי ביטוי בשיטות עבודה רשלניות שנועדו לחסוך עלויות. העונש הראוי בגין נטילת חיים הינו מאסר ורק אם הרשלנות בדרגה נמוכה או נלוותה לה רשלנות תורמת, ניתן להסתפק בעבודות שרות. בהתחשב במכלול השיקולים והנסיבות הוטלו על הנאשם 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי לעזבון המנוח בסך 30,000 ₪, קנס בסך 1,000 ₪ והתחייבות בסך 25,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [ראיות] [דיון אזרחי] |
|
| תא (ראשל"צ) 24058-11-12 יאיר ברזילי נ' וויצ'סלב שלמה יצחקוב (שלום; ארז יקואל; 20/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: |
גם אם מתגלים פגמים בחוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש, אין הכרח שהדבר יוביל לפסילתה, שכן על ביהמ"ש לשקול אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. הדברים מתחדדים, מקום בו ההליך נמצא בשלב שלאחר הגשת חוות-הדעת, כיוון שאז מתחזקת האפשרות שתוצאת חוות-הדעת, היא שהניעה את מבקש הפסילה.
ראיות – פוליגרף – הסכם לעריכתו
ראיות – מומחים – פסילתם
דיון אזרחי – מומחים – פסילה
דיון אזרחי – מומחים – פסילת מומחה מוסכם
.
עתירת הנתבע לפסילת תוצאות בדיקת פוליגרף, שנועדו להכריע במחלוקת בין הצדדים, כהסכמתם הדיונית.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בפוסקו כי:
לא בנקל תתאפשר חזרה מהסכמה דיונית ומקום בו הסכימו הצדדים על האופן שבו ברצונם לנהל את ההליך, על בית המשפט לכבד קביעתם זו. אין תימוכין ממשי בטענת הנתבע כי הסכמת הצדדים התייחסה אך לשאלה אחת בלבד שישאלו. בחינת לשונה המפורשת והפשוטה של ההסכמה הדיונית ביניהם, מעלה כי הם לא נקבו במספר השאלות שישאל המומחה ולא ניסחו אותן. אך הוגדר סלע המחלוקת שלגביו תתבצע הבדיקה.
אשר לפסילת חוות-דעת מומחה שמונה על-ידי בית המשפט – בהתאם להלכה הפסוקה, כך יעשה רק במקרים חריגים, נוכח מעמדו של מומחה שכזה כזרועו הארוכה של בית המשפט ונוכח החזקה שיפעל במקצועיות וללא פניות. גם אם מתגלים פגמים בחוות דעת מומחה, אין הכרח שהדבר יוביל לפסילתה, שכן על בית המשפט לשקול אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין.
הדברים מתחדדים, מקום בו ההליך נמצא בשלב שלאחר הגשת חוות-הדעת, כיוון שאז מתחזקת האפשרות שתוצאת חוות-הדעת, היא שהניעה את מבקש הפסילה.
במקרה הנדון, המומחה עשה מלאכתו נאמנה ופעל בתום-לב ובמקצועיות. הוא אך ביקש לסייע בהבטחת אמינות הבדיקה שערך ובהשגת התכלית שלשמה נערכה ולא נמצא דופי בהתנהלותו ובמסקנותיו. הטענות אותן מעלה הנתבע, איבדו מחודן עת הסכים לביצוע הבדיקה לאור ההסבר המקדים והייעוץ שקיבל. משהמתין עד לקבלת תוצאותיה לצורך העלאת טענה בדבר פסילתן, אין לו להלין אלא על עצמו. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [ביטוח] |
|
| תא (ראשל"צ) 39585-02-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח משה אליאסיאן ז"ל (שלום; מיכל עמית אניסמן; 11/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל בחלקה בקשה להוספת נימוקים מעבר לנימוקי דחיית הכיסוי הביטוחי, המנויים במכתב הדחייה מטעם חברת הביטוח. נפסק, כי אין לחסום דרכה של מבטחת להעלות טענת מרמה גם אם היא לא נטענה בהודעת הדחייה.
ביטוח – חברת ביטוח – מכתב דחייה
ביטוח – פיקוח על עסקי ביטוח – מכתב דחייה
.
בקשה להוספת נימוקים מעבר לנימוקי דחיית הכיסוי הביטוחי, המנויים במכתב הדחייה מטעם חברת הביטוח.
.
בית המשפט פסק כי:
הנחיות המפקח על הביטוח מיום קובעות, כי מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו, ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. הנחייה נוספת קובעת חברת הביטוח תהא רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבטח בהזדמנות הראשונה, מקום שבו מדובר בעובדות או בנסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או במקרים שבהם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם במועד שבו דחתה את התביעה.
בענייננו, אין לקבל טענת המבקשת בדבר המניעה בבירור העובדות לאשורן בשל ניגוד עניינים בינה לבין סוכנות הביטוח ואין מדובר במצב בו המבקשת לא יכולה הייתה לדעת עובדות אלו לאשורן, עת פעלה לבירור חבותה. יחד עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה, אין לחסום דרכה של מבטחת להעלות טענת מרמה גם אם היא לא נטענה בהודעת הדחייה.
סייג זה לחובת המבטחת להעלות את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה נובע מעיקרון היסוד של שיטתנו המשפטית, לפיו אין אדם נהנה מפרי עוולתו. כך אף בענייננו, עת משמעות חסימת דרכה של המבקשת מהעלאת טענת המרמה והפרת חובת הגילוי בתביעה לתגמולים, משמעה הרחבת הכיסוי הביטוחי על סיכון שמלכתחילה לא היה מבוטח על-פי פוליסת הביטוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [בתי-משפט] [רשויות מקומיות] [מסים] |
|
| תא (נצ') 56709-12-12 רוזנפלד תחנות דלק והשקעות בע"מ נ' עיריית נצרת עילית (שלום; ערפאת טאהא; 04/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
על אף שחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קבע מסלול מיוחד להשגה על שומת ארנונה, נתונה לבתי המשפט האזרחיים הרגילים הסמכות לדון בטענות שניתן היה להעלותן במסגרת הליך ההשגה. יחד עם זאת, בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו רק במקרים חריגים, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנושאים עקרוניים וציבוריים מיוחדים.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
רשויות מקומיות – ארנונה – ערר
מסים – ארנונה – השגה על חיוב בארנונה
.
תביעה שהגישה התובעת להשבת סכום שנגבה ממנה, לטענתה, ביתר ע"י הנתבעת בגין חוב ארנונה בשנים 2005 עד 2011. השאלה העומדת להכרעה בפסק דין זה היא, האם יכולה התובעת להגיש את התביעה מקום שלא הוגשה על ידה השגה על חיובי הארנונה במועד.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כלהלן:
בכתב התביעה מעלה התובעת טענות הנוגעות לגודל הנכסים שבגינם היא חויבה בתשלום ארנונה, לשימוש שהיא עשתה באותם נכסים ולסיווג של אותם נכסים לצורך קביעת שיעור הארנונה. התובעת לא הגישה השגות בפני מנהל הארנונה בשנים הרלבנטיות, על אף שהטענות שהיא מעלה היום נמצאות באופן מובהק בקשת סמכויותיו של מנהל הארנונה. יתרה מכך, טענות התובעת לעניין גודל השטחים וסיווגם הן טענות טכניות, שאינן מעוררות שום שאלה עקרונית מיוחדת אשר מצדיקה פתיחת שערי בית המשפט והיזקקות לאותן טענות.
טענת התובעת, כי התביעה שלה מבוססת על עוולת הרשלנות ומשכך אין לחסום את שערי בית המשפט לדון בתביעתה, אף היא דינה להידחות. טענת הרשלנות מבוססת, על פי הנטען, על טעות בחישוב גודל הנכסים וקביעת השימוש בהן. טענה זו שנטענה באופן כללי וללא פירוט כנדרש אינה נכנסת לגדר הפתח הצר שקבע בית המשפט העליון לעניין סוג המקרים שבהם ידון בית המשפט האזרחי הרגיל. מתן אצטלה של רשלנות לטענות שניתן היה להעלות במסגרת הליך של השגה, אינו מצדיק פתיחת שערי בית המשפט בפני התובע, מקום שאין המדובר בטענות בעלות חשיבות עקרונית, כללית ומיוחדת. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [הגנת הצרכן] |
|
| תק (פ"ת) 60077-10-13 ליאור שורשי נ' בזק בינלאומי בע"מ (שלום; איילת הרץ; 02/04/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
על הנתבעת כעוסק חלה החובה להודיע ולהזכיר לצרכן, אשר אינו ער למועד המדויק של סיום תקופת ההטבה הראשונה כי זו הסתיימה. וכעת, בשנה השנייה, חלה תקופת ההטבה אחרת והמחיר שיגבה בעבור השירות גבוה יותר.
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – חובות העוסק
.
הסוגיה המשפטית שהתביעה דנן מעמידה, נוגעת להגדרת "מועד סיום העסקה או ההתחייבות" הקבועה בסעיף 13(א) לחוק הגנת הצרכן, ועניינה בשאלה מתי חלה על העוסק החובה להודיע לצרכן על סיום ההטבה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
על הנתבעת חלה החובה להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה או מועד סיום התקופה שבה נרכשים השירותים במחיר מוזל או שניתנת הטבה אחרת בעבורם.
על הנתבעת חלה החובה לעדכן הצרכן גם בתוך תקופת המבצע, שכן תמה תקופת ההטבה בה ניתן השירות במחיר המוזל וכעת מתחילה תקופת הטבה אחרת, בה אומנם המחיר עדיין מוזל, אך הוא גבוה יותר מהמחיר הקודם.
גם עקרון תום הלב והאשם התורם שמייחסת הנתבעת לצרכן, אינם רלוונטיים כשמדובר בהפרת החובה ליידע את הצרכן בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
בנסיבות העניין, מוטלת על הנתבעת, בהתאם לסעיף 31 א(א) לחוק הגנת הצרכן; ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), החובה לפצות את התובע ללא הוכחת נזק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בעקבות הפרת החוזה, הפרת חובת ההודעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [חוזים] |
|
| תאמ (צפת) 4486-02-13 בנימין גד חורי נ' ג.דורון מוטורס בע"מ (שלום; רבקה איזנברג; 23/03/14) - 12 ע' |
| עו"ד: |
* תכליתו של חוק מכירת רכב משומש, כמו גם חוק הגנת הצרכן, הינה כי גם במקום בו הקונה יכול לברר פרטים אודות הממכר, חלה חובת גילוי על המוכר, ולצורך כך חובה על המוכר לברר את הפרטים המהותיים ביחס לנכס הנמכר ולמסרם לקונה. במקרה דנן, גם אם וככל שנכונה טענת הנתבעת כי לא ידעה על הבעלויות הקודמות של הרכב, הרי שהנתבעת לא פעלה בשקידה ראויה וסבירה על מנת להתחקות אחרי הבעלים הקודמים של הרכב.
חוזים – מכר – מיטלטלין
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – הצגת עובדות
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
חוזים – הפרה – פיצויים
.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בטענות להטעיה, חוסר תום לב על פי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "החוק") והפרת חוזה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
תכליתו של חוק מכירת רכב משומש, כמו גם חוק הגנת הצרכן, הינה כי גם במקום בו הקונה יכול לברר פרטים אודות הממכר, חלה חובת גילוי על העוסק- המוכר, ולצורך כך חובה על המוכר לברר את הפרטים המהותיים ביחס לנכס הנמכר ולמסרם לקונה. מעבר לכך שהנתבעת לא טרחה כלל למסור בידי התובע טופס גילוי נאות, הרי שהטעתה אותו באופן מפורש במסירת מידע מהותי מוטעה כתוצאה מכך שלטענתה לא בדקה כלל את פרטי הבעלות הקודמת של הרכב.
גם אם וככל שנכונה טענת הנתבעת כי לא ידעה על הבעלויות הקודמות של הרכב, הרי שהנתבעת לא פעלה בשקידה ראויה וסבירה על מנת להתחקות אחרי הבעלים הקודמים של הרכב. את הבירור שנעשה על ידי השמאי יכולה הייתה גם הנתבעת לערוך בנקל באמצעות פניה למשרד הרישוי. הסתמכותה של הנתבעת על אוטודיל ללא כל בדיקה והעברת מידע מטעה לתובע עקב כך מהווה הטעיה, רשלנות, הפרה של החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן הטרום חוזי כאמור בסעיף 12 לחוק, ואף הפרת חוזה, משהסתבר כי התחייבותה שהרכב פרטי, אינה נכונה. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [משפט מינהלי] |
|
| וע (י-ם) 26274-11-12 חן סעדה נ' ועדת הזכאות של מנהלת תנופה בהתאם לחוק יישום תכנית ההתנתקות (שלום; אנה שניידר; 18/03/14) - 12 ע' |
| עו"ד: |
נדחה ערעור על החלטת המשיבה, שבה נקבע כי המערער אינו זכאי לקבל אישור עקרוני כ"שוכר פרטי" בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 43א לחוק יישום תכנית ההתנתקות. ביהמ"ש קבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו, לא לעניין המבחן הפיזי ולא לעניין המבחן הכלכלי, שני המבחנים הדרושים לצורך הוכחת קיומו של "משק בית עצמאי" לעניין ההכרה כשוכר פרטי.
משפט מינהלי – חוק יישום תוכנית ההתנתקות – פיצויים
משפט מינהלי – חוק יישום תוכנית ההתנתקות – זכויות
משפט מינהלי – חוק יישום תוכנית ההתנתקות – הוועדה המיוחדת
.
ערעור לפי סעיף 17 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: "החוק") על החלטת המשיבה, שבה נקבע כי המערער אינו זכאי לקבל אישור עקרוני כ"שוכר פרטי" בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 43א לחוק.
.
בית המשפט פסק כי:
לפי סעיף 17(ד) לחוק, בית המשפט לא יקבל ראיות נוספות ולא ישמע עדויות, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. במקרה דנן, ראיותיו של המערער נבחנו הן על ידי וועדת הזכאות והן על ידי הוועדה המיוחדת, וכל שנותר כעת הוא לבחון האם ההחלטה נשוא הערעור הינה סבירה, לאור הראיות שהובאו בפני המשיבה.
לא הוכח כי המערער עמד באופן מלא במבחן הפיזי, שהוא על פי ההחלטה העקרונית המבחן הדומיננטי. גם המבחן הכלכלי לא הוכח באופן מלא. לא הוכח כי המערער שילם מחשבונו את החשבונות והוצאות יחידת הדיור. גם אין בעובדה שהמערער השתכר סכום של כ-5,000 ₪ במסגרת שירותו בצבא קבע כדי לסייע לו. עצמאות כלכלית איננה, בהכרח, ניהול משק בית עצמאי.
המערער לא הרים באופן מלא את הנטל המוטל עליו, לא לעניין המבחן הפיזי ולא לעניין המבחן הכלכלי, שני המבחנים הדרושים לצורך הוכחת קיומו של "משק בית עצמאי" לעניין ההכרה כשוכר פרטי כהגדרתו בסעיף 43א לחוק. לפיכך, דין הערעור להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 20221-02-13 שירלי גאלי נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (שלום; יוחנן גבאי; 16/03/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל בקשה לתיקון כתב תביעה. צירוף בן זוגה של התובעת כתובע נוסף, יאפשר לביהמ"ש לדון ולהכריע עד תום בפרשת התאונה ובאחריות לנזקיה, ועשוי למנוע התדיינות נוספת בעניין זה.
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – צירוף תובע
.
בקשה לתיקון כתב התביעה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי בכל שלב משלבי הדיון, לבקשת אחד מבעלי הדין ובלא בקשה כזאת, בתנאים שיראו לו, לצוות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.
באופן דומה קובעת גם תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, כל תיקון כזה יעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
במקרה דנן, צירופו של בן זוגה של התובעת כתובע נוסף, יאפשר לבית המשפט לדון ולהכריע עד תום בפרשת התאונה ובאחריות לנזקיה, ועשוי למנוע התדיינות נוספת בעניין זה. התיקון דרוש כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. הבקשה הוגשה בשלביה הראשונים של הדיון בתביעה, עוד לפני שהתקיים קדם משפט. התובעים נימקו את הגשת הבקשה בשלב זה, בכך שרק עתה התגבש נזקו של בן זוגה של התובעת. בכל מקרה, ניתן לפצות את הנתבעת על הטרחה הנוספת, ע"י פסיקת הוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [נזיקין] |
|
| תא (עכו) 47853-09-13 מיכאל ממן נ' נפתלי הלפרין (שלום; ג'מיל נאסר; 11/03/14) - 12 ע' |
| עו"ד: |
אין כל הצדקה רעיונית לשלול על הסף מנפגע לשון הרע את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע רק מן הטעם שהוא תאגיד.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
.
המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה שכנגד על הסף. המבקש טוען, כי תאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי סטטוטורי לפי חוק איסור לשון הרע ללא הוכחת נזק.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
אין כל הצדקה רעיונית לשלול על הסף מנפגע לשון הרע את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע רק מן הטעם שהוא תאגיד.
גם אם נקבל את טענת התובע כי לתאגיד אין נפש (או רגשות) ועל כן הוא אינו יכול לתבוע פיצוי בגין עוגמת נפש עקב פרסום לשון הרע אודותיו, עדיין פגיעה ב"שמו הטוב" של תאגיד יכולה להשליך על המוניטין העסקי שלו. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [חוזים] [ראיות] |
|
| תק (קריות) 4253-11-13 מנחם לבדב נ' מזל דהן (שלום; עידית וינברגר; 18/02/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה את תביעת התובע – מתווך, לקבלת דמי תיווך. נפסק, כי חרף חתימתה על ההסכם, הנתבעת – בת 73, לא הבינה את משמעות הבלעדיות, היינו את העובדה שגם אם תמכור את דירתה לרוכש שיגיע אליה שלא באמצעות התובע תחויב לשלם את עמלת התיווך.
חוזים – תיווך – הגורם היעיל
חוזים – תיווך – דמי תיווך
ראיות – חזקות – חתימה על מסמך
.
התובע – מתווך, הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום דמי תיווך. התובע טוען, כי על הנתבעת לשלם לו דמי תיווך, לאור הפרת הסכם הבלעדיות, ומאחר שביצע כארבע פעולות שיווק לפחות, דבר היוצר את החזקה כי היה הגורם היעיל בעסקה.
.
בית המשפט דחה א התביעה ופסק כלהלן:
לצורך קבלת דמי תיווך במקרה של הסכם בלעדיות, יהיה על המתווך להוכיח כי במהלך תקופת הבלעדיות הוא ביצע פעולות שיווק, וכי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות בהסכם. בנסיבות העניין הוכח, כי התובע לא היה הגורם היעיל בהתקשרות בעסקה.
משנקבע, כי התובע לא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות החוזית, די היה בכך על מנת לדחות את התביעה. יחד עם זאת, יש הגורסים, כי למרות הוראת סעיף 14 לחוק, חופש החוזים מאפשר לצדדים לקבוע, בהסכם בלעדיות, כי תשולם למתווך עמלת תיווך גם אם לא יהיה הגורם היעיל בביצוע העסקה.
חזקה על הנתבעת שהבינה כי חתימה על הזמנת שירותי תיווך מטילה עליה חבות מסוימת. הנתבעת הבינה שהתובע מסכים לפטור אותה מתשלום עמלת תיווך, ויש להניח כי הבינה שהסכמתו זו מותנית בכך שרוכש הדירה ישלם את חלקו בעמלה. יחד עם זאת, הנתבעת לא הבינה, את משמעות הבלעדיות, היינו את העובדה שגם אם תמכור את דירתה לרוכש שיגיע אליה שלא באמצעות התובע תחויב לשלם את עמלת התיווך. מדובר בתנאי שהינו אמנם תנאי מוכר וידוע לעוסקים בתיווך, אך הנתבעת, אישה בת 73 המתגוררת לבדה, לא הבינה את משמעותו. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [מקרקעין] |
|
| תא (ת"א) 35891-02-13 חלימה מוסא נ' סוהא מוסא (שלום; ישי קורן; 18/02/14) - 11 ע' |
| עו"ד: נסים שאקר, מוכתאר ג'בארין |
התובעת רכשה מעמד של בת רשות מכללא בחלקי הדירה החורגים מגבולות המושכר המוגן, מכוח חזקה רבת שנים. התובעת הרשתה לנתבעת ובן זוגה להשתמש בחלקים מהדירה. רשות זו היא רשות חינם והתובעת רשאית להפסיקה, כפי שעשתה עם גירושיהם של בני הזוג.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
מקרקעין – רישיון – מכללא
מקרקעין – רישיון – ביטולו
.
תביעה לסילוק יד.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו כי:
הנתבעת מנועה מלכפור בזכויותיה של התובעת בדירה, ואינה יכולה להתכחש לרשות שקיבלה מהתובעת יחד עם חוסיין להתגורר בדירה ולעשות בה שימוש חינם. התובעת עודה בת רשות מכללא בדירה כולה, והנתבעת אינה יכולה לכפור בזכותה של התובעת להעניק לה רשות שימוש בנכס, בשעה שהיא מחזיקה בנכס מכוחה הרשות שקיבלו הנתבעת וחוסיין מן התובעת.
התובעת, כבת רשות מכללא בדירה כולה, היא בבחינת מי שזכאי להחזיק במקרקעין, לעניין סעיף 16 לחוק המקרקעין, ועל כן היא זכאית לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. הזכות שמכוחה הייתה הנתבעת זכאית להחזיק במקרקעין משנת 1996 ואילך היא הרשות שנתנה לה התובעת. מדובר ברשות חינם והתובעת זכאית להפסיקה. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 32 [תעבורה] |
|
| גמר (ת"א) 5083-02-12 מדינת ישראל נ' שמעון סונגו (תעבורה; עופר נהרי; 21/05/14) - 14 ע' |
| עו"ד: דוד גולן |
מתחם העונש ההולם את העבירה של גרימת מוות ברשלנות בנהיגה, נע בין מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות לתקופה בת 6 חודשים (במקרים חריגים לקולא) ועד מאסר לתקופה של קרוב ל- 3 שנים בפועל (במקרים החריגים לחומרא, בצידה השני של קשת הענישה).
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה: גרימת מוות ברשלנות
תעבורה – ענישה – עונשים
.
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך נהיגה במכונית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מן הראיות עולה מסקנה בדבר רף גבוה של רשלנות מצד הנאשם כנהג ביום האירוע. למרבה הצער – וכתוצאה מרשלנות זו של הנאשם בדרך נהיגתו – נגדעו חייה של ילדה בת חמש.
בנסיבות העניין, לנוכח רמת הרשלנות שהופגנה ע"י הנאשם באירוע דנן; אין מקום במקרה דנן להסתפקות במאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, אלא מתבקש מאסר לריצוי בבית הסוהר ואף לתקופה משמעותית.
הנאשם הוא אכן אדם נורמטיבי. יחד עם זאת, וכפי שכבר הודגש מספר רב של פעמים בפסיקת בית המשפט עליון ובפסיקה בכלל, כך הם מרבית העומדים לדין בעבירות של גרימת מוות ברשלנות בנהיגה.
הערך החברתי שנפגע באירוע דנן הוא הערך החשוב מכולם – ערך קיום החיים – ובמקרה זה קיום חייה של ילדה כבת 5 שכל חטאה כילדה היה בכך שחצתה עם שמרטפית ועם אחותה במעבר חציה להולכי רגל. מידת הפגיעה בערך האמור הינה מידת הפגיעה המירבית – דהיינו גדיעת חייה של הילדה.
לא מתקיימים במקרה זה שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם המצדיקים לסטות מהמתחם. |
| חזרה למעלה |
|
| רשם ההוצאה לפועל |
| 33 [הוצאה לפועל] |
|
| (נצ') העוררת נ' המשיבה (רשם ההוצאה לפועל; ראמי נאסר; 08/05/14) - 28 ע' |
| עו"ד: |
מסמכים של עסקאות שבוצעו באינטרנט, אינם בגדר מסמכים היכולים להוות "ראיה בכתב" כדרישת סעיף 81א. 1 לחוק ההוצל"פ שמסדיר את עניין הגשת תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ.
הוצאה לפועל – תביעה כספית בהוצל`פ – התנאים להגשתה
.
העוררת הגישה ערר על החלטת מזכירות לשכת ההוצאה לפועל בנצרת שלא לאשר לזוכה פתיחת תיק הוצאה לפועל לביצוע תובענה על סכום קצוב. העוררת יוצאת כנגד נהלי הפנים של רשות האכיפה והגבייה שמחריגים מסמכים, הנובעים מעסקאות, שבוצעו באינטרנט, ואינם רואים בהם מסמכים, היכולים להוות "ראיה בכתב" כדרישת סעיף 81א 1 לחוק ההוצאה לפועל.
.
רשם ההוצל"פ דחה את הערר ופסק כלהלן:
סמכותו של רשם ההוצאה לפועל בערר הינה סמכות רחבה והדיון בערר נערך על פי רוב בדרך של דיון מחדש בפרטי העניין כולו או מקצתו, לפי נסיבות העניין. רשם ההוצל"פ רשאי להחליט במקום המזכירות ולהעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה, ולאשר או לבטל את ההחלטה תוך בחנת סבירות והגינות ההחלטה.
אין לבצע הקבלה אוטומטית בין הוראות פרק ט"ז של תקנות סדר הדין האזרחי העוסק בתביעות בסדר דין מקוצר, לבין סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל. על תובענה בסכום קצוב לעמוד בתנאים המחמירים שנקבעו בהוראות חוק ההוצאה לפועל ובתכלית החוק.
חוק ותקנות ההוצאה לפועל כמו גם תקנות סדר הדין האזרחי אינם מגדירים מהי הדרישה של "ראיה בכתב". יחד עם זאת, הדרישה של "ראיה בכתב" מתעצמת כשמדובר בהגשת תובענה על סכום קצוב, שאם לא תאמר כן היה המחוקק שוקל ביטול המסלול של תביעה בסדר דין מקוצר, מצד אחד; וביטול סכום התובענה על סכום קצוב, מצד שני, ולמעשה מאפשר רק מסלול אחד כולל של תביעות מסוג זה באמצעות לשכות ההוצל"פ.
בנסיבות העניין, הדרישה בנוהל של חתימת החייב על "הראיה בכתב" והחרגת עסקה שבוצעה באינטרנט, ככל שמדובר בדרישה מחמירה, הינה סבירה והוגנת שאין בה חריגה מסמכות. פועל יוצא מכך הוא שהחלטת המזכירות המבוססת על נוהל זה גם היא סבירה והוגנת ואינה מצדיקה בנסיבות העניין ביטולה במסגרת ערר זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [הוצאה לפועל] |
|
| (עפ') 09-02845-10-9/ הזוכה נ' צד ג' (רשם ההוצאה לפועל; ראמי נאסר; 28/04/14) - 18 ע' |
| עו"ד: רפאל קלימי |
רשם לשכת ההוצל"פ קיבל את בקשת הזוכה והורה על צירוף צד ג' כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ, זאת מכוח כתב ערבות עליו חתום. נפסק, כי צד ג' לא הניח תשתית כלשהי לפיה אין עילה לצרפו כחייב חרף חתימתו על כתב ערבות.
הוצאה לפועל – ערבות – צירוף ערב כחייב נוסף
.
הזוכה הגיש בקשה לצרף חייב נוסף לתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע שטר, בהתבסס על מסמך בכתב, שמעיד כביכול על הסכמת צד ג' לערוב לתשלום החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל.
.
רשם ההוצל"פ קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
מהראיות עולה, כי צד ג' חתם על כתב הערבות ולפי האמור בהסכם הפששרה וכתב הערבות מדובר בערובה כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הערבות. על כן, ניתן לבצע את הערובה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
אכיפת החיוב נשוא הערובה, בדומה לאכיפת פסק דין, מחייבת את הבנת מהותה ומשמעותה של הערובה ולכן היא גוררת אחריה מהלך של פרשנות על ידי רשם ההוצאה לפועעל. אולם מקום יש אי בהירות משמעותית, יש לעולם לזכור כי שיקול הדעת של רשם ההוצאה לפועל הינו מוגבל לפי עצם טיבו וטבעו.
רשם ההוצל"פ מוסמך לבחון את נפקותו של הסכם, טיבו ופרשנותו.
בנסיבות העניין, מלשון כתב הערבות עולה, כי ניתן לממש את הערבות על מלוא החוב בתיק ההפסוק. יחד עם זאת, אופן ביצועה יהיה בתשלומים חודשיים, ולא על ידי העמדת מלוא החוב לגבייה מיידית מהערב. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
| 35 |
|
| תפ (חי') 00000-05-14 מדינת ישראל - ב"כ עו"ד הילה איזנבנד נ' טוביה יונוביץ (כתבי טענות; 27/05/14) - 3 ע' |
| עו"ד: הילה איזנבנד |
מתן שוחד - עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל״ז - 1977 - ריבוי עבירות.
פגיעה בפרטיות - עבירה לפי סעיף 5 בצירוף סעיף 2(7) וסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 + סעיף 29 לחוק העונשין - ריבוי עבירות ולא פחות מ-391.
הפרת סודיות - עבירה לפי סעיף 16 לחוקק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 + סעיף 29 לחוק העונשין - ריבוי עבירות ולא פחות מ-391.
חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה - עבירה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, תשנ״ה- 1995 בצירוף סעיף 5 לחוק לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 + סעיף 29 לחוק העונשין- ריבוי עבירות |
| חזרה למעלה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
