| עליון |
| 1 [בתי-משפט] |
 |
| עא 8497/11 חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' דבורה ברגר (עליון; א' חיות, י' עמית, ד' ברק ארז; 29/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: נמרוד ורדי, נתן יריב, יהושע דיאמנט, מוטי קניאל, איתן ארז |
בימ"ש של ערעור יתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט רק במקרים חריגים ביותר למשל כאשר ביהמ"ש חרג מהסמכות שהקנו לו הצדדים או כאשר סטה באופן קיצוני מגבולות הסבירות. המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. משניתן פסק הדין במתחם הסכמתה של המערערת ובהתאם להסמכה שנתנה לביהמ"ש, אין להתיר לה לחזור בה ממה שהוסכם בשל כך שהתוצאה הסופית אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיה.
 בתי-משפט – ערעור – על פסק-דין שניתן בדרך של פשרה
.
ערעור על פס"ד שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט בגדרו נקבע התשלום שיידרשו המשיבים לשלם למערערת עבור שרותי בניית בניין, שבנייתו עוכבה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת א' חיות) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
הלכה היא כי בימ"ש של ערעור יתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט רק במקרים חריגים ביותר למשל כאשר ביהמ"ש חרג מהסמכות שהקנו לו הצדדים או כאשר סטה באופן קיצוני מגבולות הסבירות. המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. במקרה דנא, ביהמ"ש הציע לצדדים להסמיך אותו לפסוק בתביעה על דרך הפשרה על-פי סעיף 79א(א), באופן שימונה שמאי אשר יקבע את עלות הבנייה העדכנית ובאופן שהסכום שיידרש מהמשיבים לשלם עבור הבניה, ינוע בין הסכומים שנקבעו בחוזים הפרטניים (בטרם עוכבה הבניה), ובין העלות העדכנית שיקבע השמאי. בהסכמתה לקביעת רף המינימום שאותו יוסמך ביהמ"ש לפסוק קיבלה על עצמה המערערת את הסיכון שביהמ"ש יפסוק כי עלות הבנייה המגיעה לו היא העלות המינימאלית שהוגדרה או קרובה לה. זאת, אף שהמערערת הייתה מודעת לעובדה שרק חלק מבעלי הזכויות בדירות היו שותפים להליך בביהמ"ש המחוזי, על כל המורכבות הנובעת מכך, וכן לעובדה שביהמ"ש הוסמך לפסוק בעניינו של המשיב 4 אף שלא כרת הסכם פרטני עימה. משניתן פסק הדין במיתחם הסכמתה של המערערת ובהתאם להסמכה שנתנה לביהמ"ש, אין להתיר לה לחזור בה ממה שהוסכם בשל כך שהתוצאה הסופית אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיה. אשר לטענות המערערת בעניין ההבהרות הדרושות לפסק הדין והקשיים שנתקלה בביצועו, אלה אינן עניין לערכאת הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] [משפט מינהלי] |
|
| עעמ 2218/14 יבגני ברמן נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול (עליון; א' חיות; 29/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: לירון הופפלד, א. סהר שבצ'וק |
על המבקש סעד זמני בשלב הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במקרה הנדון, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. ככל שקיים נזק הנובע מהרחקת המבקשת 2 לקירגיסטן, הרי שהוא אינו בלתי הפיך שכן המבקש 1 - שהוא בן זוגה הישראלי - יכול להמשיך ולנהל את הליך הערעור וככל שהערעור יתקבל, תוכל המבקשת לשוב לישראל.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
משפט מינהלי – כניסה לישראל – הרחקה ומשמורת
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים, שדחה את עתירתם של המבקשים לבטל צו הרחקה וצו משמורת שהוצאו נגד המבקשת 2.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
ההלכה הפסוקה הינה כי על המבקש סעד זמני בשלב הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו.
אשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי הם אינם גבוהים שכן עיקר טענות המבקשים מתמקדות בקביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא, ועל כן ניצבת בפני המבקשים משוכה גבוהה, בפרט נוכח הראיות שהציגה המדינה בדבר הנפקת הדרכון והנסיבות שסבבו את הנפקתו.
מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשים. זאת, שכן המבקשת שוהה בישראל במשך שנים רבות שלא כדין ולא עלה בידי המבקשים להראות כי הרחקתה לקירגיזסטן תגרום לה נזק בלתי הפיך. ככל שקיים נזק הנובע מההרחקה, הרי שהוא אינו בלתי הפיך שכן המבקש 1, שהוא בן זוגה הישראלי, יכול להמשיך ולנהל את הליך הערעור וככל שהערעור יתקבל, תוכל המבקשת לשוב לישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3572/14 ירון כהן נ' מדינת ישראל (עליון; י' דנציגר; 29/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: קרן רוט, שאול עזרא, מאיה ברקאי |
מן העורר נשקפת מסוכנות בעוצמה גבוהה. במקום בו סבור ביהמ"ש שעוצמת עילת המעצר גבוהה מאוד, מתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר קונקרטית.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
.
נגד העורר וחמישה נוספים, ביניהם בניו ואחיו, הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסו לעורר עבירות אלימות ושיבוש מהלכי משפט במסגרת סכסוך בין משפחות. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
מן העורר נשקפת מסוכנות בעוצמה גבוהה אשר אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר בשלב זה. עדות למסוכנות זו עולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר, אשר בוצעו תוך שימוש בנשק קר והפעלת אלימות ברוטלית. מסוכנות העורר מתחזקת בנסיבות העניין מעצם היותו של האירוע חלק מסכסוך מתמשך – חי וקיים – בין המשפחות, באופן המקים חשש לפעולות נקם.
יתר על כן, לחובת העורר עבר פלילי מכביד. אכן, עבירות האלימות בהן הורשע העורר ישנות, אלא שעברו המכביד של העורר מלמד כי אין מדובר באדם נורמטיבי ושומר חוק, אלא באדם שאינו נרתע מאימת הדין, באופן העולה גם מהמעשים שביצע לכאורה לאחר התגרה, כשהנחה את בניו להסתיר את מהות האירוע ולספר כי הותקפו ע"י ערבים, וכן פעל במטרה לנקות את רכב המשפחה משרידי דם.
נוכח מצרף השיקולים הנ"ל, ובפרט המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר, יש ליתן את הדעת להלכתו של בימ"ש זה, לפיה במקום בו סבור ביהמ"ש שעוצמת עילת המעצר גבוהה מאוד, מתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר קונקרטית. ברי אפוא כי לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים מבלי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] [משפט מינהלי] |
|
| עעמ 2069/14 ועד תושבי שכונת עין כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים (עליון; נ' הנדל; 29/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: ראובן אידלמן, דני ליבמן, גד ויסקינד דורית ויסקינד, שירין ברגותי מלחם, עפר גיטליץ |
נדחתה בקשה לסעד זמני שעיקרו מניעת הוצאתו של היתר בניה מכוח תכנית עד להכרעה בערעור על פס"ד מנהלי, בגדרו נדחתה מחמת שיהוי עתירת המבקש לביטול אותה תכנית. הבקשה נדחתה מחמת מאזן הנוחות. שכן, הבניה מכוחו של היתר בניה, להבדיל מעצם הוצאתו של היתר כאמור, היא שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. ברם, הבקשה להיתר הבניה טרם הוכרעה על ידי מוסדות התכנון ויש להמתין להכרעתם. ככל שיינתן ההיתר, המבקש יהא רשאי להגיש בקשה חדשה לעיכוב הבניה בפועל.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
משפט מינהלי – שיהוי – אימתי מתקיים
.
בקשה לסעד זמני שעיקרו מניעת הוצאתו של היתר בניה מכוח תכנית עד להכרעה בערעור על פס"ד מנהלי, בגדרו נדחתה מחמת שיהוי עתירת המבקש לביטול אותה תכנית שעניינה הקמת בית מלון בשכונת עין-כרם בירושלים.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט נ' הנדל) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, סעד זמני יינתן אם הוכיח המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים או ממשיים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל כך, כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הוא קשה ועד בלתי הפיך.
במקרה דנא, בחינת מאזן הנוחות מובילה לדחיית הבקשה. גם לשיטת המבקש, הבניה מכוחו של היתר בניה, להבדיל מעצם הוצאתו של היתר כאמור, היא שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך. ברם, מוסדות התכנון, טרם הכריעו בבקשה המחודשת להיתר הבניה ויש להמתין להכרעתם. אם עסקינן בבדיקת היתרי הבניה – ברי כי כף מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המשיבות. ככל שלא יינתן היתר הבניה, ממילא תתייתר הבקשה. לחלופין, ככל שיינתן ההיתר, המבקש יהא רשאי להגיש בקשה חדשה לעיכוב הבניה בפועל. כ"כ, התמשכות ההליכים השונים לקידום התכנית משך כ-20 שנה, ההוצאות שבהן נשאה המשיבה 5 והנזקים המשמעותיים הצפויים לה כתוצאה מעיכוב במתן היתר הבניה, מחזקים מסקנה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [מקרקעין] |
|
| בגץ 9804/09 עוני שוואהנה נ' מדינת ישראל רשות הפיתוח (עליון; א' רובינשטיין, א' חיות, ד' ברק ארז; 29/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: עציון תדמור, רסלר יהודה |
נדחתה עתירה לביטול הפקעה מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953, על אף שאין חולק שמשפחת העותרים עיבדה את קרקע המופקעת לפחות בחלק מן הזמן שחלף מאז ההפקעה. זאת מהטעם שהעותרים לא עמדו בנטל הכבד המוטל על הטוענים כנגד הפקעה מכח חוק זה, שאינו כפוף לביקורת שיפוטית, בהתחשב בפסקת שמירת הדינים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מקרקעין – הפקעה – תוקפה
מקרקעין – הפקעה – חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים)
.
העותרים הם אזרחי ישראל, שמקרקעין בבעלות משפחתם הופקעו בשנות החמישים של המאה הקודמת, מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה). אין חולק כי בפועל, בני המשפחה המשיכו בעיבוד חקלאי בקרקע המופקעת לפחות בחלק מהזמן שחלף מאז ההפקעה וכן כי לא ניתן פיצוי בגין ההפקעה. העותרים דורשים בעתירתם את ביטול ההפקעה והשבת הקרקע עצמה, ולמצער פיצוי בקרקע, להבדיל מפיצוי כספי.
.
בג"ץ (מפי השופטת ד' ברק-ארז), בהסכמת השופטים א' חיות ו א' רובינשטיין) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
מלאכתם של עותרים המעלים טענה נגד הפקעה מכוח חוק הרכישה היא קשה. שכן, כבר נקבע בעבר, כי חוק הרכישה, שנחקק בנסיבות ההיסטוריות הייחודיות של ראשית ימיה של המדינה, אינו חוק הפקעה רגיל ועל אף שפגיעתו בזכויות קניין קשה, הוא אינו כפוף לביקורת שיפוטית, בהתחשב בפסקת שמירת הדינים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על רקע זה, הדגישה הפסיקה את המעמד הראייתי של התעודה מטעמו של שר האוצר המאשרת את ההפקעה לפי חוק הרכישה, אשר מהווה "עדות חותכת" לגבי העובדות המפורטות בה.
אמנם, בצד פסקי דין ששללו את האפשרות לסתור את תוקפה של תעודת ההפקעה לפי החוק, קיימים פסקי דין שהותירו "פתח צר" לתקיפת התעודה אולם זאת, רק באותם מקרים שבהם העותרים יוכיחו מבחינה עובדתית כי לא התקיימו התנאים להפקעה המנויים בסעיף 2(א) לחוק הרכישה, היינו שביום 1.4.1952 הקרקע לא הייתה בחזקת בעליה; שהקרקע שימשה לצרכי פיתוח חיוניים, התיישבות או בטחון בתקופה שבין 14.5.1948 לבין 1.4.1952; ושבמועד הוצאת התעודה הקרקע הייתה דרושה לאותם צרכים. דין העתירה להדחות אף בהתאם לגישה מקלה זו. בהקשר זה צוין גם כי השיהוי בהגשת העתירה מציב בפני המדינה קושי של ממש להתמודד עם טענותיהם של העותרים נגד ההפקעה, בכל הנוגע לצורך בקרקע במועד הפקעתה ולמצב החזקה בה במועד הקובע.
בכל הנוגע לטענות העותרים בהתבסס על עניין קרסיק, הוזכר כי פסיקתו של בית משפט זה נטתה שלא להחיל הלכה זו על הפקעות שנעשו מכוח חוק הרכישה ומכל מקום, תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות הגביל את תחולת העיקרון של השבת קרקע מופקעת שמטרת הפקעתה נזנחה להפקעות שלא חלפו יותר מעשרים וחמש שנה מאז נעשו ובענייננו חלפה תקופה ארוכה יותר.
עם זאת, הומלץ בנסיבותיו המיוחדות של המקרה לשקול פתרון אשר יותיר בידי העותרים קרקע בעין לעיבוד, על מנת שיוכלו להמשיך ולהוציא ממנה את פרנסתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 3228/14 יהודה פנונו נ' מסדר האחיות "סנט אנא" חיפה (עליון; א' רובינשטיין; 29/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: לב יצחק, שי פניני |
תקסד"א מסמיכות את ביהמ"ש שלערעור להורות על עיכוב ביצוע "בתנאים שייראו לו". במקרה הנדון, בימ"ש קמא מצא לנכון להתנות עיכוב ביצוע פינוי המבקש מנכס בתשלום דמי שכירות מוגדלים שהוטלו על המבקש במסגרת הליך אחר, מקום בו שני ההליכים עוסקים באותו נכס; הדבר מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר.
דיון אזרחי – ערעור – עיכוב ביצוע
דיון אזרחי – ערעור – סמכות בית-משפט שלערעור
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה
.
בימ"ש השלום הורה על פינוי המבקש מנכס ששכר מהמשיב ועל תשלום חוב בגין דמי שכירות שלא שולמו. המבקש הגיש לביהמ"ש המחוזי ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי: ביצוע החיוב הכספי לא עוכב. עיכוב ביצוע הפינוי הותנה במספר תנאים, ובהם – כי המבקש ישלם למשיב את מלוא החיוב הכספי, וכי עד להכרעה הסופית בערעור יעמדו דמי השכירות שיושלמו על סכום מוגדל כפי שנקבע בפסק דינו של ביה"ד לשכירות. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית ותחומה בעליל למערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית. משכך, אין היא באה בקהל המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. יוער, כי טענות בדבר כשל בייצוג אינן יכולות להיטען ללא פניה לבא כוחו הקודם של המבקש לקבלת תגובתו.
אשר לטענת המבקש, לפיה ביהמ"ש המחוזי לא היה רשאי לעכב את ביצוע הפינוי בקיום סעד שמקורו בהליך אחר. תקנה 467(ב) לתקסד"א מסמיכה את בימ"ש שלערעור להורות על עיכוב ביצוע "בתנאים שייראו לו". התקנה אמנם אינה מונה את השיקולים שעל ביהמ"ש להביא בחשבון בעת קביעת תנאים אלה, אולם ניתן ללמוד עליהם בהיקש – בשינויים המתחייבים – מהשיקולים העומדים בבסיס מתן סעד זמני בערכאה הדיונית. על התנאים לעיכוב ביצוע להבטיח כי המשיב לא ייפגע מעיכוב הביצוע אם יידחה הערעור, ולקיים קשר ענייני לערעור ולנזקים העלולים להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע.
בנסיבות דנן התניית עיכוב הפינוי בתשלום דמי שכירות מוגדלים עומדת באמות מידה אלה: התנאי הוא מידתי, ומבטיח להגן על המשיב מפני הנזק שייגרם לו בעיכוב הפינוי אם יידחה ערעור המבקש. אמנם, תשלום דמי השכירות המוגדלים הוטל על המבקש במסגרת הליך אחר, אשר על תוצאותיו הגיש המבקש ערעור. ואולם, ביהמ"ש המחוזי מצא לנכון, במסגרת הסמכות המוקנית לו לעכב את הביצוע בתנאים, להתנות בסעד זה את עיכוב הביצוע, מקום בו שני ההליכים עוסקים באותו נכס; הדבר מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר. יודגש, כי לא הוגשה בהליך המקביל בקשה לעיכוב ביצוע. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפ 4201/13 עבד אל רחמן שרכס נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות, ח' מלצר, ע' פוגלמן; 29/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: עדי צימרמן, אבי אמר, מיכאל כרמל |
עבירות הנוגעות לעסקאות וסחר בסמים פוגעות באופן משמעותי בכלל החברה, ויש לנהוג בעבריינים ביד קשה גם בהינתן נסיבות אישיות קשות שלהם; במקרה הנדון, ביהמ"ש הפעיל כראוי את עקרון ההלימה והשית את העונשים נוכח חומרת העבירות. אין די בעובדה שהנאשמים הורשעו באמצעות סוכן משותף כדי להוביל לאחידות בעונשים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
עונשין – ענישה – עקרון ההלימה
עונשין – ענישה – אחדות הענישה
דיון פלילי – ערעור – עונש
.
המערערים הורשעו במסגרת פרשת סמים רחבת היקף. ביהמ"ש המחוזי גזר על אחד מהם 60 חודשי מאסר בפועל, על השני 40 חודשים ועל השלישי 36 חודשים. זאת בנוסף לעונשים אחרים שנגזרו, בהם פסילת רישיון נהיגה. הערעורים הם על גזר הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעורים בקובעו:
ככלל, אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר. הנה כי כן, התערבות במידת העונש תעשה ע"י ערכאת הערעור רק אם הערכאה הדיונית נכשלה בטעות, או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדר"כ, בנסיבות דומות.
לא נמצא כי העונשים שנגזרו על המערערים יסודם בטעות. ביהמ"ש המחוזי התחשב בנסיבות האישיות הנוגעות לכל אחד מהמערערים. יחד עם זאת, ביהמ"ש הפעיל כראוי את עקרון ההלימה והשית את העונשים הנ"ל נוכח חומרת העבירות. עבירות הנוגעות לעסקאות וסחר בסמים הן עבירות קשות, הפוגעות משמעותית בכלל החברה הישראלית. זאת במיוחד לאור כמות הסם שנסחרה בגדרי העסקאות מושא הערעורים. יש לנהוג בעבריינים כאלה ביד קשה, גם בהינתן נסיבות אישיות קשות.
לא נמצא ממש בטענת המערערים כי ביהמ"ש המחוזי שגה בכך שהטיל עונשי מאסר שונים על הנאשמים השונים בפרשה. אין די בעובדה שהנאשמים הורשעו באמצעות סוכן משותף כדי להוביל לאחידות בעונשים. נסיבות העבירה והנסיבות האישיות השונות בין הנאשמים השונים הן שהובילו לפערים בגזרי הדין, ובנסיבות הערעורים דנא לא נמצא כי חל פער בגזרי הדין המצדיק התערבות.
אשר לרכיב פסילת הרישיון. לעניין סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים נקבע כי מטרת העיצום, מלבד היסוד המניעתי שבו, כולל גם היבטים עונשיים. משכך, על אף שהשיקול המניעתי נכלל בשיקוליו של ביהמ"ש בבואו להשית עונש זה – אין בכך כדי לומר שזהו תמיד השיקול הדומיננטי, וממילא לשם שלילת הרישיון אין בהכרח צורך בקשר ישיר בין העבירה לבין הרכב או הנהיגה.
בכל הנוגע לטענות ביחס לשינוי שחל בגישת המערערים לגבי חיי העבריינות – הרי שנוכח חומרת העבירות שבביצוען הורשעו לא נמצא בטענות המערערים בנקודה זו כדי להביא להקלה בעונש בשלב זה. ככלל אין מקום להתחשב בנסיבות אלו בבוא ביהמ"ש להכריע בערעור על גזר דין, שכן במסגרת הערעור ביהמ"ש עוסק בעיקר בשאלה האם נפלה טעות מהותית בגזר הדין. את תפקודם החיובי של המערערים בכלא יש להעלות בד"כ במסגרת בקשה שאמורה להיות מוגשת לוועדת שחרורים. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| עא 2310/14 עו"ד משה שוב נ' ששון שחמון (עליון; א' חיות; 29/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: משה גוטסמן, דוד בסון, אלעד סטופל |
המבקש לא הראה שסיכויי כלל ערעורו – על כל רבדיו – גבוהים במידה המצדיקה את המשך הטלת העיקול על המקרקעין, עד להכרעה בערעור אף לאחר שתביעתו נדחתה בחלקה. אולם, ביחס לרכיב מסוים, נקבע כי יש סיכוי מסוים לערעור וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. לפיכך, הבקשה התקבלה בחלקה באופן שהעיקול הוגבל, להבטחת תשלום בגובה הרכיב המסוים הנ"ל.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
.
בקשה למתן צו עיקול זמני על מקרקעין שבבעלות המשיב, להבטחת תשלום סך של 4,174, 022 ש"ח, עד להכרעה בערעור על פס"ד, בגדרו התקבלה תביעת המבקש בגין חוב שכ"ט, באופן חלקי בלבד.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת א' חיות) קיבל את הבקשה בחלקה) מהטעמים הבאים:
סעד זמני לתקופת הערעור יינתן רק במקרים שבהם הראה המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במקרה דנא, נקבע כי המבקש לא הראה שסיכויי כלל ערעורו – על כל רבדיו – גבוהים במידה המצדיקה את המשך הטלת העיקול על המקרקעין אף לאחר שתביעתו נדחתה בחלקה.
אולם, ביחס לחוב שכ"ט בגין רכיב מסוים, נקבע כי יש סיכוי מסוים לערעור וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן שווי המקרקעין רב ודומה כי עיקול שיוטל על חלק קטן מהם בלבד לא צפוי להוות מכשול של ממש לפיתוחם. בנוסף, דומה שהמקרקעין הם הנכס העיקרי של המשיב בארץ, כך שלא מן הנמנע כי המבקש אכן יתקשה להיפרע מהמשיב ככל שערעורו יתקבל. לפיכך, הבקשה התקבלה בחלקה, כך שהעיקול הוגבל להבטחת סך של 985,052 ₪ בלבד, המהווים את גובה החוב הנטען בגין אותו רכיב, נכון למועד הגשת הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] [משפחה] |
|
| בעמ 2478/14 פלונית נ' פלונית (עליון; ד' ברק ארז; 29/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: עדי חן, שמעון שובר, אמנון בן דרור |
התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע שכוונה לעיכוב החזרתו של תיק לביהמ"ש לענייני משפחה לצורך התדיינות באיזון המשאבים שבין הצדדים – בנות זוג ידועות בציבור. בנסיבות העניין, נקבע שמאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוונה של המבקשת. עם זאת, על מנת להבטיח שלא תיווצר פגיעה בלתי הפיכה במשיבה, ביהמ"ש הורה כי עיכוב הביצוע יהיה מותנה בכך שלא תבוצע כל דיספוזיציה הן לגבי הדירות שבבעלות המבקשת והן לגבי הדירה שבבעלות המשיבה.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
משפחה – יחסי ממון – ידועים בציבור
.
בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד עד להכרעה בבר"ע. הבקשה כוונה לעיכוב החזרתו של התיק לביהמ"ש לענייני משפחה לצורך התדיינות באיזון המשאבים בהתאם לקביעת ביהמ"ש המחוזי, לאור קביעתו כי יש להחיל על הצדדים – בנות זוג ידועות בציבור, את חזקת השיתוף הן על הדירות שבבעלות המבקשת והן על הדירה שבבעלות המשיבה ולקבוע ששלושת הדירות הן בבעלות משותפת.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז) קיבל את הבקשה בכפוף לתנאים, מהטעמים הבאים:
כידוע בקשה לעיכוב ביצוע בהליכים אזרחיים נבחנת על-פי שני מבחנים עיקריים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בנסיבות העניין, נקבע שמאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוונה של המבקשת בשים לב לכך שאיזון משאבים, בין השאר באמצעות מכירת נכסים, עלול להקשות על השבת המצב לקדמותו. לעומת זאת, בשים לב לעובדה שאף המשיבה היא בעלים של דירה, הרי שאי מימושם של צעדים קנייניים אינו מותיר אותה ללא נכסים בעת הזו. בנסיבות אלה, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור. עם זאת, הבקשה צפויה להיבחן על-ידי הרכב, בשים לב לעובדה שפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי כולל לכאורה אף התייחסות עקרונית להבחנה בין ידועים בציבור שיכלו להינשא בישראל, לבין ידועים בציבור שאפשרות זו הייתה חסומה בפניהם. יחד עם זאת, על מנת להבטיח שלא תיווצר פגיעה בלתי הפיכה במשיבה, ביהמ"ש הורה כי עיכוב הביצוע יהיה מותנה בכך שלא תבוצע כל דיספוזיציה בכל שלושת הדירות. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [ראיות] [בתי-משפט] [עונשין] |
|
| עפ 7702/10 קובי כהן נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין, נ' הנדל, א' שהם; 29/05/14) - 41 ע' |
| עו"ד: ארז בן ארויה, ניל סיימון |
בימ"ש רשאי לדרוש כי הודעות של עד שנמסרו במשטרה יוגשו לעיונו; ככל שההודעות יוגשו, אין לראות בהן כראיה שהוגשה במסגרת ההליך המשפטי, והן תשמשנה רק לצורך שלשמו התבקש העיון, ולא כראיה לתוכנן; במקרה של סירוב להגשת ההודעות, על בימ"ש להבהיר כי אפשר שלא ינתן משקל של ממש לכל טענה הנשענת על האמור בהודעות.
ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט
בתי-משפט – ערעור – התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בביצוע עבירות מין, חבלה חמורה, איומים וכליאת שווא. על המערער הושתו 17 שנות מאסר לריצוי בפועל, 3 שנות מאסר על-תנאי, ותשלום פיצוי כספי למתלוננת. עסקינן בערעור על הכרעת הדין, ולחילופין על גזר הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט שהם ובהסכמת השופטים רובינשטיין והנדל) דחה את הערעור ופסק כי:
ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות שבעובדה ובממצאי מהימנות אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם. לגרסה הבסיסית של המתלוננת באשר לסדר האירועים ומשכם, נמצאו תימוכין למכביר; הפרטים, שנטען כי נמסרו לראשונה בעדות המתלוננת בבימ"ש, אינם פוגמים במהימנות גרסתה ונמצאו להם הסברים אמיתיים. גם אם קיימים פרטים בעדות המתלוננת בבימ"ש שלא עלו בחקירותיה במשטרה, הרי שאין בהם כדי לכרסם בגרסתה או לערער את אמינותה. כפי שלא ניתן לצפות מקורבן עבירות מין למסור תיאור סדור וקוהרנטי בנוגע למסכת הייסורים שהייתה מנת חלקו, כך גם לא ניתן לצפות מהקורבן כי ימסור את מלוא הפרטים בהזדמנות הראשונה, כאשר כל תוספת של פרט זה או אחר תיזקף תמיד לחובתו. האמור נכון ביתר שאת בענייננו, בשים לב להתעללות האכזרית שעברה המתלוננת ומצבה הקשה בעת שנחקרה במשטרה.
אשר לאי-הגשת הודעות המתלוננת במשטרה לעיונו של בימ"ש, כאשר עד נחקר חקירה נגדית אינטנסיבית בהתבסס על הודעות שמסר מחוץ לכותלי בימ"ש, ובימ"ש נוכח לדעת כי החקירה נשענת בצורה משמעותית על אותן הודעות, הוא רשאי לדרוש כי ההודעות ימסרו לעיונו, על מנת שיהיו בידיו כלים לעמוד על טיב הטענות בדבר קיומן של סתירות בין האמור בהודעות לעדות בבימ"ש. ככל שההודעות יוגשו לעיון בימ"ש, אין לראות בהן כראיה שהוגשה במסגרת ההליך המשפטי, והן תשמשנה רק לאותו צורך שלשמו התבקש העיון, ולא כראיה לתוכנן; במקרה של סירוב לבקשת בימ"ש לעיין בהודעות, על בימ"ש להבהיר כי אפשר שלא יינתן משקל של ממש לכל טענה הנשענת על האמור בהודעות אלו; במקרה דנן מאחר שההודעות לא הוגשו, בימ"ש קמא היה רשאי שלא לייחס משקל רב לטענות המערער. גם לו הוגשו ההודעות, וגם אם ניתן ללמוד על קיומן של הסתירות בדרך אחרת, לא היה בכך כדי לשנות את ההכרעה, שכן בימ"ש דן בטענות אלה לגופן, ודחה אותן.
אין מקום להתערב בעונש. מעשי המערער מצויים ברף הגבוה ביותר של העבירות בהן הורשע. רמת הענישה במקרים בעלי מאפיינים דומים גבוהה אף יותר מהעונש שהושת על המערער כך שאין לומר כי העונש חריג בחומרתו. כמו כן, למערער עבר פלילי מכביד ובימ"ש קמא התחשב בנסיבותיו האישיות. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפ 919/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז; 28/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: בת עמי ברוט, עופר אשכנזי |
נוכח מאפייניו האזרחיים המובהקים של הפיצוי שנפסק לקורבן עבירה נקבע שיוחלו על ההחלטה בבקשה לעכב את ביצועו המבחנים הנהוגים בבקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי. במקרה הנדון, המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן
דיון פלילי – גזר-דין – עיכוב ביצוע
.
המבקש הורשע בעבירות מין ואלימות כלפי בני משפחתו. הבקשה היא לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים שנגזר על המבקש ע"י ביהמ"ש המחוזי, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
בשל מאפייניו האזרחיים של פיצוי על פי סעיף 77(א) חוק העונשין, הדין אינו מחייב קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים בגזר דין פלילי.
נוכח מאפייניו האזרחיים המובהקים של הפיצוי שנפסק לקורבן העבירה אף נקבע שיוחלו על ההחלטה בבקשה לעכב את ביצועו המבחנים הנהוגים בבקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי. מבחנים אלו הינם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, כאשר לזה האחרון ניתן משקל רב יותר. על כך יש להוסיף כי הלכה היא שפיצויים שנפסקו בהליך אזרחי יעוכבו רק במקרים חריגים, מאחר שככלל מדובר בצעד הפיך.
המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לא נראה שהימנעות מעיכוב ביצועו של רכיב הפיצויים תסב למבקש נזק בלתי הפיך. הזכאים לפיצוי הם שניים מבני משפחתו של המבקש, וממילא – במידת הצורך – המבקש לא יתקשה לאתרם ולנקוט בהליכים הדרושים להשבת המצב לקדמותו. על כך יש להוסיף כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול בשאלת עיכוב ביצוע פסק דין כספי והדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, בו נפגעי העבירה נמצאים אף הם במצב כלכלי קשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 3516/14 אגבריה אחמד נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון ובינוי (עליון; ד' ברק ארז; 28/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: האני טרודי, שי מ. רוסינסקי |
בניגוד לנטען, הבר"ע אינה מעלה סוגיה חשובה של דיור ציבורי; סמכותו של ביהמ"ש להאריך מועד שנקבע בהסכמה – מכוח סמכותו הטבועה – מוגבלת לנסיבות חריגות ביותר.
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה
דיון אזרחי – הארכת מועד – סמכות בית-המשפט
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר דחה בקשה שהגיש המבקש לעיכוב פינויו מנכס. ביהמ"ש המחוזי ציין כי מועד הפינוי נקבע בפסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, ואין בעובדה שהמבקש פועל לרכישת הנכס כדי לשנות מן הקביעות הכלולות בו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. אין לקבל את טענת המבקש לפיה הבקשה מעלה סוגיה חשובה של דיור ציבורי – לא זו בלבד ששהותו של המבקש בנכס לא נעשתה במתכונת של דיור ציבורי, אלא שבימ"ש השלום אף קבע כי המבקש הוא משיג גבול בנכס. זאת ועוד, ע"פ הנטען הנכס אף משמש לעסקו של המבקש, ולא למגוריו.
באופן כללי יותר, ראוי להטעים כי סמכותו של ביהמ"ש להאריך מועד שנקבע בהסכמה – מכוח סמכותו הטבועה – מוגבלת לנסיבות חריגות ביותר, במקרים בהם ביהמ"ש נדרש "לעשות צדק" מאחר שביצוע פסק הדין עלול להביא לתוצאות שלא ניתן להשלים עמן, כגון בשל נסיבות אשר אינן בשליטת החייב ומונעות ממנו לקיים את התחייבותו. המקרה הנדון אינו בא בגדרם של מקרים אלה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 13 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 57065-03-11 סיצוק נורית נ' קיבוץ גבעת ברנר (עבודה; ד"ר יצחק לובוצקי, נ.צ.: א' גולן, ע' ברכה; 22/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: גבי מיכאלי, נעמי אשחר |
עבודת התובעת במוסד סיעודי שבבעלות הקיבוץ הנתבע הייתה מכוח חברותה בקיבוץ כאגודה שיתופית, ואין לראות בהפסקת עבודתה במוסד הסיעודי כפיטורים ממקום עבודה; בהעדר יחסי עובד מעביד נמחקה תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ורכיבים נוספים בהעדר סמכות.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – חבר קיבוץ
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
עבודה – פיטורין – היעדרם
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
.
התובעת הינה חברת הקיבוץ הנתבע (להלן: הנתבע), אחות מוסמכת, שעבדה במוסד סיעודי שבבעלות הקיבוץ. בתחילת עבודתה קיבלה התובעת תקציב אישי באופן זהה/שוויוני לשאר חברי הנתבע, אולם לאור מעבר למודל ה"קיבוץ המתחדש", שונה היקף תקציבה האישי לאחר "תמחור" משרתה. נוכח הפסקת עבודתה של התובעת הוגשה התביעה דנן בה נטען כי יש לראות בהפסקת עבודתה כפיטורים. לפיכך עותרת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ורכיבים נוספים על רקע טענתה לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינה ובין הנתבע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (ד"ר י' לובוצקי ונציגי הציבור א' גולן, ע' ברכה) מחק את התביעה ופסק כי:
הקיבוץ, כאגודה שיתופית, הינו תאגיד שחבריו מעסיקי עצמם. לגבי חבר אגודה שיתופית, הכלל הוא, שחבר באגודה עובד באגודה משום שהוא חבר בה, והוא חבר משום שהוא עובד. במצב עניינים כזה, אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי עובד-מעביד, שכן עבודתו נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה. הקיבוץ מושתת על יסודות של ערבות הדדית של בעלות הכלל בקניין, עבודה עצמית, ושל שוויון ושיתוף בייצור בצריכה ובחינוך. על מנת לקיים את צורת החיים המיוחדת הזו, חב חבר הקיבוץ מכוח חברותו בקיבוץ לעבוד ולתרום מכוחו לקיבוץ, באופן שאין להפריד בין החברות בקיבוץ לעבודה בו. לאור אבחנה זו, עצם עבודת חבר הקיבוץ מתוקף חברותו בקיבוץ אינה מקנה לו מעמד של "עובד" בקיבוץ כמקום עבודה אצל מעסיק על פי משפט העבודה. המבחן העיקרי שיש לבחון במקרים של עבודת חבר קיבוץ במפעל הקיבוץ הוא: האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קיבוץ, או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החיצוני.
הנתבע הינו אגודה שיתופית העונה להגדרת "קיבוץ מתחדש" על פי הדין. התמורות שחלו בקיבוץ והמעבר ממודל של "קיבוץ מסורתי" למודל של "קיבוץ מתחדש", לא שינו את העובדה שעבודת התובעת הייתה מתוקף חברותה בקיבוץ, ולכן לא הייתה כוונה ליצירת קשר של יחסי עובד ומעביד. גם לאחר השינוי, קיבלה התובעת "תקציב" מהקיבוץ ולא "משכורת". לאחר מעבר הנתבע למודל "הקיבוץ המתחדש" לא שינה הנתבע את היחס בינו לבין חבריו. לכן, ההתקשרות בין התובעת לנתבע נעשתה מתוקף היותה חברת קיבוץ, ולא כעובדת שלו. עבודת התובעת הייתה מכוח חברותה בקיבוץ כאגודה שיתופית, ואין לראות בהפסקת עבודתה כפיטורים ממקום עבודה. בהעדר יחסי עובד-מעביד, ממילא לביה"ד לעבודה אין את הסמכות לדון בתביעה והיא נמחקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עבודה] |
|
| סע (י-ם) 55452-12-11 יוסרא עליאן נ' משרד החינוך התרבות והספורט משרדי ממשלה (עבודה; שרה שדיאור, נ.צ.: נ' דמביץ, פ' הומינר; 21/05/14) - 27 ע' |
| עו"ד: סעיד ע'אליה, ענבל וילנר |
נדחו טענות התובעות כנגד החלטת משרד החינוך להפחית את שעות עבודתן. נפסק, כי הפחתת שעות עבודתן של התובעות תלויה בצרכי המערכת ובהתאם לפררוגטיבה של הנתבעת ועל כן לא נדרשת לשם כך הסכמת התובעות.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה
עבודה – תנאי עבודה – שינויים
.
התובעות – תשע עשרה גננות הגישו תביעה כנגד החלטת הנתבעת לפיה בשנת הלימודים תשע"ב לא תתאפשר העסקת התובעות בעבודה בפועל בהיקף משרה של 100% ועל כן נדרשו התובעות לעבוד בפועל בהיקף משרה של 90% בלבד.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט ש. שדיאור ונציגי הציבור נ. דמביץ ו- פ. הומינר דחה את התביעות ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה עולה, כי הנתבעת נהגה כדין במסגרת הפררוגטיבה הנתונה לה עת החליטה על פי "צרכי המערכת" על הפחתת שעות עבודתן של התובעות במקום התוספת הכספית של 10% לשכר במסגרת תוספת האם.
יש לדחות את טענות התובעות בדבר אי קיומו העובדתי של התנאי "צרכי המערכת" ובדבר ניצול לרעה של הנתבעת את פררוגטיבה של המעסיק.
טענת האפליה יפה במקום בו הוכח שוויון כלומר שישנה קבוצת שוויון וניתנה החלטה בלתי שווה לאנשים בעלי מאפיינים דומים. אולם התובעות לא הרימו נטל זה. התובעות הצביעו על תלוש שכר בודד של גננת אם אחת וגם זו אינה בכלל קבוצת השוויון כיוון שהיא עובדת באזור אחר לגביו שיקולים שונים ביחס למסגרת שעות העבודה. אין ממש בטענת האפליה, זו לא הוכחה, ודינה להידחות.
להפחתת שעות עבודתן של התובעות תלויה בצרכי המערכת ובהתאם לפררוגטיבה של הנתבעת ועל כן לא נדרשת לשם כך הסכמת התובעות. משלא נדרשת הסכמת המורה, גם לא נדרשת הסכמה כזו לשינוי ההחלטה בדבר תוספת של 10% לשכרן. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 7478-09-10 שרית ידגר נ' ער-טל תכנון ועיצוב בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: צ' שוויגר; 21/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: ירון גונן, ניר בורשטיין |
בית הדין לעבודה דחה את תביעת התובעת שבמרכזה עמדה הטענה, לפיה היא פוטרה בהיותה בהיריון. נפסק, כי השיקול שעמד בבסיס פיטורי התובעת היה צמצומים וירידה בהכנסות הנתבעת.
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בהריון
.
השאלה המרכזית העומדת להכרעה, בהליך זה, היא האם התובעת פוטרה שלא כדין בשל ההיריון והאם היא זכאית לפיצויים מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לפיצוי ממוני בגין הפסד השתכרות, לרבות נלווים ממועד פיטוריה ועד ללידה ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ד. ויסמן ונציגי הציבור צ. שוויגר פסק כלהלן:
חוק השוויון אינו חל על מעביד שהעסיק פחות מששה עובדים. מאחר שהתובעת עבדה במשך 4 חודשים אצל הנתבעת (או חמישה על פי גרסתה) ומאחר שהנתבעת בתקופה הרלוונטית העסיקה רק חמישה עובדים, חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינם חלים בעניינה.
האיסור על הפליה בעת פיטורים קיים גם במקום בו לא חל החוק בשל הוראת סעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, פיטורים בדרך זו מהווים קיום של חוזה העבודה שלא בתום-לב.
על העובד להביא "ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעביד הייתה נגועה בהפליה פסולה, וזאת לשם העברת נטל הראיה למעביד על פי סעיף 9(א) לחוק.
מהראיות עולה, כי השיקול שעמד בבסיס פיטורי התובעת היה צמצומים וירידה בהכנסות הנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 46096-02-11 אחמד סאלח נ' בית חולים אסף הרופא-מדינת ישראל (עבודה; אורנית אגסי, נ.צ.: נ' מאיר, י' שפרלינג; 18/05/14) - 18 ע' |
| עו"ד: א. ספינרד, גדי שילה |
נדחתה תביעת התובע כנגד החלטת הנתבעת להעבירו מתפקידו תוך הפלייתו. נפסק, כי התובע לא הופלה ואף לא התנכלו לו, ההחלטות להעבירו מתפקיד לתפקיד הן החלטות סבירות ולגיטימיות שנתקבלו בהליך תקין והן נופלות בגדרי הפררוגטיבה הניהולית.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה
עבודה – תנאי עבודה – שינויים
.
התובע טוען בתביעתו, כי ההחלטה להעבירו תחילה מתפקידו כסגן אחות ראשית ביחידה לטיפול נמרץ לב לתפקידו ביחידה לנהלים ואח"כ לתפקיד אח במחלקת ביניים נעשו בשל היותו ערבי ובשל היותו חושף שחיתויות, בניגוד להוראות התקשי"ר, ללא שנערך לו שימוע ובניגוד להסכם שנחתם עמו.
.
בית הדין לעבודה השופטת א. אגסי ונציגי הציבור נ. מאיר ו- י. שפרלינג דחה את התביעה ופסק כלהלן:
בית המשפט ובית הדין לעבודה בכללו, לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המוסמכת. כל עוד לא נפל בהפעלת שיקול הדעת פגם היורד לשורשו של דבר וכל עוד באה ההחלטה בגדרי מבחן הסבירות.
הנתבעות לא רק שלא התנכלו לתובע אלא פעלו על מנת למצוא פתרון מיטבי למצב שנוצר לא מעט בשל התנהגותו של התובע. במסגרת המאמץ למצוא פתרון פעלו בגמישות ככל שהמערכת מאפשרת זאת והתחשבו ברצונו של התובע. התובע טועה לחשוב כי התחשבות ברצונו משמעה שהוא זה שיחליט היכן ישובץ.
יש לדחות את כל טענותיו של התובע בדבר אפליה אותו התובע העלה בלשון רפה.
במקומות בהם חלה חובה לקיים שימוע נבחנת השאלה אם התקיים שימוע מן הבחינה המהותית. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 4954-09-11 קארין אורטסי נ' מאיה תור בע"מ (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, נ.צ.: נ' נוריאל; 12/05/14) - 21 ע' |
| עו"ד: קלי גניאל אשל, עמיר ליבוביץ |
ביה"ד חייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת 1 פיצויים ממוניים ולא ממוניים בקובעו כי עובדת היותה של התובעת בהריון נלקחה בחשבון על ידי הנתבעת במסגרת החלטת פיטוריה במידה לא מבוטלת, אף כי נלקחו בחשבון גם סיבות ענייניות, וכי התובעת 1 פוטרה תוך הפרת הזכות לשימוע טרם פיטוריה.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – נשים בהריון
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
.
תובעת 1 (להלן: התובעת) החלה לעבוד בנתבעת, אך סמוך לאחר תחילת עבודתה גילתה התובעת כי היא בהיריון ותוך מספר ימים פוטרה. התביעה הוגשה בטענה כי התובעת פוטרה מחמת הריונה וללא שימוע כדין. התובעת עתרה לקבלת פיצוי לא ממוני בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון), פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, וכן פיצוי בגין נזקיה הממוניים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ס' דוידוב מוטולה ונציגת הציבור נ' נוריאל) קיבל את התביעה נגד נתבעת 1 בחלקה, דחה את התביעה נגד נתבע 2 ופסק כי:
סעיף 2 לחוק השוויון, קובע כי אין להפלות עובדת או עובד על רקע, לענייננו, מין, הריון או הורות. הוראה זו חלה במקביל לאיסור על פיטורי עובדת בהריון שבחוק עבודת נשים, ומבלי שחוק עבודת נשים יוצר הסדר שלילי בקשר לכך. התובעת פוטרה טרם חלוף 6 חודשים להעסקתה, ולכן לא חל עליה חוק עבודת נשים אלא האיסור הכללי על הפליה מכוח עקרון השוויון, חובת תום הלב וסעיף 2 לחוק השוויון. סעיף 9 לחוק השוויון קובע כי ככל שעובד שפוטר יוכיח שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו, יועבר הנטל למעסיק להוכיח שלא פוטר מחמת אחת העילות האסורות לפי חוק. במקרה דנן הוכח כי עובדת היותה של התובעת בהריון נלקחה בחשבון על ידי הנתבעת במסגרת החלטת הפיטורים במידה לא מבוטלת. אכן היו לנתבעת ספקות בדבר התאמת התובעת לתפקיד, אך לולא ההודעה על הריונה, הייתה ניתנת לה הזדמנות נוספת ללמוד את התפקיד טרם קבלת החלטה על פיטוריה. הלכה היא כי די בכך ששיקול ההיריון נלקח בין יתר שיקולי המעסיק, גם אם יתרת שיקוליו היו לגיטימיים, כדי להכתים את החלטת הפיטורים בכללותה. לפיכך, גם אם קיימת אפשרות שהתובעת הייתה מפוטרת לאחר מספר חודשי עבודה נוספים, די בכך שההחלטה על הפיטורים הוקדמה בשל ההודעה על ההיריון, כדי להוות הפרה של סעיף 2 הנ"ל. כמו כן, בנסיבות המקרה הופרה מבחינה מהותית זכות התובעת לשימוע, ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה להשמעת עמדתה בקשר לפיטוריה טרם שהתקבלה ההחלטה לפטרה.
אשר לסעדים, במקרה דנן שיקול ההיריון לא היה שיקול זניח או שולי בהחלטת הפיטורים. עם זאת, היו גם סיבות ענייניות שלקחו חלק בהחלטה על פיטורי התובעת כך שאין ודאות כי לולא ההיריון, ממשיכה הייתה בעבודתה עד מועד הלידה ועד תום התקופה המוגנת שאחרי חופשת הלידה. בשקלול הנסיבות, הנזק הממוני שנגרם לתובעת הינו הפסד השכר עד הלידה, והפסד חלקי של דמי לידה. לכך נוסף פיצוי בגין נזק לא ממוני, בשל עצם ההפליה והפגיעה בכבודה של התובעת וכן בשל העדר שימוע כדין בסך 20,000 ₪, כאשר מדובר בשיעור נמוך יחסית, נוכח המסקנה כי היו גם שיקולים ענייניים בעת קבלת החלטת הפיטורים.
התובעת דרשה את חיובו האישי של נתבע 2 מעצם היותו נושא משרה בכיר בנתבעת, מכוח סעיף 16 לחוק השוויון, אלא שסעיף זה חל על הליכים פליליים בלבד. טענות התובעת מתייחסות לפעולות שביצע הנתבע במסגרת תפקידו בנתבעת, ולא הוכחה עילה כלשהי לחיוב אישי. לפיכך התביעה נגד נתבע 2 נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עבודה] |
|
| תעא (ת"א) 12444-09 בדוסה מוטי נ' אלפסי שרון (עבודה; דגית ויסמן; 08/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: אדרי יהודה |
התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. בהקשר זה, לא הוכח כי התובע התפטר מחמת אי תשלום זכויות סוציאליות, ובנוסף התובע התפטר מבלי שנתן התראה לנתבע.
עבודה – התפטרות – כמעשה פיטורין
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
.
התובע הוא טכנאי מיזוג אויר שהועסק על ידי הנתבע כשנתיים ועשרה חודשים. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם התובע התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים – מחמת אי תשלום זכויותיו. בנוסף, נתבעו פדיון חופשה והבראה, דמי גמולים לפנסיה ופיצויים בגין עגמת נפש.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: להוכיח כי הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
במקרה דנן התובע התפטר מבלי שנתן התראה לנתבע. משכך, התובע התפטר מבלי שאיפשר לנתבע הזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות. כמו כן, לא הוכח כי התובע התפטר מחמת אי תשלום זכויות סוציאליות. הוכח כי התובע התפטר מאחר שרצה להפוך לעצמאי והוא מימש את רצונו לאחר ויכוח עם הנתבע, על רקע עבודות פרטיות שהתובע ביצע אצל לקוחה של הנתבע. לאור כל האמור, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
אשר לדמי גמולים לפנסיה, מאחר שלנתבע עסק בתחום מיזוג אויר, חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה במלאכה ובתעשייה הזעירה. לפי צו ההרחבה, התובע זכאי לחלק המעביד בשיעור של 12%; כן זכאי התובע לפדיון חופשה; הסכומים האמורים ישולמו בקיזוז הלוואה שנתן הנתבע לתובע; אין יתרת פדיון הבראה לזכות התובע; לא התקיימו נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש. בהקשר זה לא הוכחה הטענה בדבר פגיעה בכבודו של התובע. כמו כן, הפרה של חוקי מגן אינה מצדיקה פיצוי עצמאי והסעד הראוי הוא פסיקת הסכומים לפי הדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (ת"א) 48770-03-11 לימור (ניר) קראוס נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: י' ליבר; 01/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: רעיה שטרית, דלית מילוא |
ביה"ד פסק כי לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עבודה בינה לבין חברה שבבעלות אביה בתקופה הנטענת, ולפיכך תביעתה לתשלום דמי לידה נדחתה.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – בן משפחה
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
ביטוח לאומי – דמי לידה – זכאות
.
ביה"ד נדרש לשאלת קיום יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין חברה שבבעלות אביה, ולעניין זכאות התובעת לתשלום דמי לידה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' צדיק ונציג הציבור י' ליבר) דחה את התביעה ופסק כי:
נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית ולובשים אופי של יחסי עובד-מעביד מוטל על בן משפחה הטוען לקיומם. הלכה היא ששעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד מעביד בכלל, לרבות נושא זכאות מכח הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, ובמסגרת זאת יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין. כשמדובר בקרבה משפחתית יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו; יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד'. עם זאת, קרבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. המניע לבחירת עובד, בין כמניע עיקרי ובין כמניע משני, אינו קובע לעניין קיום או העדר קיום יחסי עובד מעביד. הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. קביעת המהות הנ"ל היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. במסגרת ההקפדה על בחינת קיומם של יחסי עובד מעביד, בוחנים את קיומם של סממנים לקיום יחסי עובד-מעביד, כגון-תשלום שכר ריאלי, קיום חובות מכח משפט העבודה המגן, סדירות העבודה ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד למעביד.
יישום ההלכות דלעיל מוביל לדחיית התובענה. ממכלול העדויות עולה כי לא הוכח כי התובעת עבדה באופן סדיר בחברה, לא הוכחו שעות עבודה או ימי עבודה קבועים. כמו כן לא הוכח כי אילולא התובעת, הייתה העבודה נעשית בידי עובד אחר. לכל היותר הוכח כי עובר למכירת מבנה השייך לחברה, נוכח המצב אליו נקלעה החברה ומשמדובר בחברה משפחתית, סייעה התובעת לאביה בסילוק חובות החברה. בנוסף, לגבי אופן תשלום שכרה של התובעת נמצאה סתירה המחלישה את מהימנות גרסתה בדבר תשלום שכר עבודה בכלל ובאופן שוטף בפרט. לפיכך, לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עבודה בתקופה הנטענת] והתביעה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 20 [מכרזים] |
|
| עתמ (י-ם) 35949-06-13 מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי-דין נ' מדינת ישראל, משרד האוצר אגף החשב הכללי (מנהלי; דוד חשין; 18/05/14) - 35 ע' |
| עו"ד: איל רוזובסקי, תמיר כהנוב, עמיצור איתם, אורי דויטש, דוד שמעונוב, אסף הדסי, אמוץ ויס, עודד פלג, שחר הררי, יאיר עשהאל, יובל אגמון |
בית המשפט קיבל באופן חלקי את עתירת העותרים בעניין מכרז פומבי והורה על פסילת חלק מהצעות המשיבים מחמת פגם בערבות. נפסק, כי העדר האחידות בשמות המציע בהצעה (על נספחיה) של המשיב 4, וביניהם הערבות, מהווה פגם מהותי.
מכרזים – פגמים במכרז – ערבות בנקאית
מכרזים – עתירה לביטול זכייה – שיהוי
.
העותרים הגישו עתירה בעניין מכרז פומבי לבחירת ספקים לבדיקה מקצועית של חיובי מיסוי עירוני המוטלים על משרדי ממשלה וטיפול להפחתתם. בעתירה מבוקש לבטל את החלטות המשיב 1, בדבר זכייתם של צמדי המשיבים 2, 3, 4, 5, 6, 7.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין לקבל את טענת השיהוי. להבדיל ממקרה בו פונה מציע בבקשת סעד לבית המשפט עקב קיומו של פגם בתנאי המכרז עצמו, מציע אשר יפנה לבית המשפט בטענות לגבי הצעות חבריו, מסתכן בהגשת עתירה מוקדמת. זאת משום שבשלב זה לא ידוע האם הצעתו תוכרז כהצעה הזוכה, וכפועל יוצא מכך, לא ידוע אם עתירתו היא עתירה לקבלת סעד תיאורטי.
אי ניקיון כפיים יימצא מקום בו פעל העותר במרמה או הסתיר עובדה מהותית לסכסוך הנדון. לא כך נהגו העותרים בעתירה דנן.
פגם בערבות הוא פגם מהותי שיש בו להביא לפסילת הצעה. עם זאת, פגם אשר יעמוד במבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקה הנו בגדר פגם טכני אשר ניתן להכשירו.
העדר האחידות בשמות המציע בהצעה (על נספחיה) של המשיב 4, וביניהם הערבות, מהווה פגם מהותי.
החזקת מניות אינה יכולה להוות "עיסוק" על פי סעיף 1 לכללי עיסוק אחר החלים על עורכי דין בישראל. פרשנות מרחיבה זו מנוגדת לתכלית כללי עיסוק אחר, אשר מטרתה התרת אפשרויות עיסוק נוספות לציבור עורכי הדין, כמו גם להיגיון הפשוט. אסביר.
אין בעובדת היותו של עורך דין שכיר ובעל משרד עצמאי כדי להפר את סעיף 59א לחוק, שקובע איסור לפיו: "לא יעסוק עורך דין במקצועו כחבר ביותר מחברת עורכי דין אחת". |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 21 [רשויות מקומיות] |
|
| תא (ת"א) 1703-07 י.ח. דמרי בנייה ופיתוח בע"מ נ' מועצה מקומית גן - יבנה (מחוזי; יהושע גייפמן; 27/05/14) - 25 ע' |
| עו"ד: עפר שפיר, יוגב מינס, עילי לוין, נורית אוחנה |
ביהמ"ש פסק כי דבקה אי חוקיות בגביית אגרת חיבור מים ואגרת זכויות מים ע"י המועצה המקומית מהתובעות, אולם בנסיבות העניין ומשיקולי צדק, אין להורות על השבת הסכומים שנגבו.
רשויות מקומיות – אספקת מים – אגרות והיטלים
רשויות מקומיות – גבייה – שלא כדין
רשויות מקומיות – סמכויות – גבייה
.
התובעות זכו במכרזים לביצוע פרויקט בניה ועותרות להשבת כספים שלטענתן נגבו מהן בחוסר סמכות ובחוסר סבירות עבור אגרת חיבור מים ואגרת זכויות מים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
אין רשות מקומית רשאית לגבות אגרות או היטלים אלא בהתאם לסמכות מפורשת שהוענקה לה בחוק, ובהעדר סמכות הרשות גם אינה מוסמכת לכרות עם הפרט חוזה שבמסגרתו יבוצע התשלום. ואולם, גם אם דבקה אי חוקיות בהטלת אגרות, רשאי ביהמ"ש לפטור את הרשות מהשבה, משיקולי צדק. אגרת חיבור מים ניתן לגבות רק כאשר המועצה המקומית הניחה 'צינורות שירות' מרשת המים המוניציפלית לרשת המים הפרטית במיזם, אך האגרה עברה מן העולם. בגביית האגרות ע"י המועצה המקומית מהיזמים דבקה אי חוקיות, ברם בנסיבות העניין עפ"י שיקולי צדק יש להורות על דחיית התביעה להשבת האגרות שנגבו. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [מסים] [דיון אזרחי] |
|
| עמ (ת"א) 5330-07-12 יצחק בר-מוחא נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה (מחוזי; יונה אטדגי; 25/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: נעמה אלחדד, נגה דגן, שירה ויזל גלצור |
בערעור שומה המוגש ע"י יחיד, על הנתבעים הנטל להוכחת הצורך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, ובמקרה דנן יש לחייב את המערערים בהפקדת ערובה, אך בסכום נמוך יחסית.
מסים – ערעור מס – ערובה להבטחת הוצאות המשיב
דיון אזרחי – עירבון – להבטחת הוצאות הנתבע
.
המערערים הגישו ערעור על השומות שהוציא להם המשיב וזה עותר לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם יידחה הערעור.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בחלקה ופסק:
בהתאם לפסיקה, להבדיל מערעור המוגש ע"י חֶברה, שאז ככלל יש לחייבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב, בערעור שומה המוגש ע"י יחיד הנטל להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מוטל על הנתבעים. בשקלול יכולתם הכלכלית של המערערים וסיכויי הערעור, עליהם להפקיד ערובה, אולם בסכום נמוך יחסית. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| הפ (מרכז) 40881-05-11 מדלין קצב נ' מינהל מקרקעי ישראל- מחוז מרכז (מחוזי; יעקב שינמן; 25/05/14) - 29 ע' |
| עו"ד: יהודה טלמון, חיים קרויטרו, עדי אברונין, דודי גלמן, הלל קורנפלד |
ביהמ"ש דחה תביעה למתן סעד הצהרתי בעניין זכויות במקרקעין ולסעדים נוספים, משמצא כי הסעד ההצהרתי הינו תיאורטי, ואילו יתר הסעדים הם כספיים במהותם ולא היה מקום לכריכתם בתביעה לסעד הצהרתי.
בתי-משפט – סעדים – סעד תיאורטי
בתי-משפט – סעדים – סעד הצהרתי
דיון אזרחי – סעדים – סעד תיאורטי
דיון אזרחי – סעדים – סעד הצהרתי
.
התובעת עותרת לסעד הצהרתי, לפיו הייתה זכאית להירשם כבעלת שטח שננטש על ידה וששווק ע"י המינהל ליזמים שהקימו בהם בניינים לפני שנים רבות, וכן לפיצוי בגין המקרקעין ולקבלת חשבונות ונתונים לגבי הליכי שיווק המקרקעין ליזמים פרטיים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ופסק:
ביהמ"ש לא ייתן סעד ולא יידרש להליך משפטי תיאורטי ובמקרה זה הסעד לפיו המבקשת הייתה זכאית להירשם כבעלת הקרקע, הינו סעד לגיטימי אך תיאורטי ואינו פרקטי. בפסיקה נקבע כי דרך המלך היא תביעה לסעד אופרטיבי וכי יש להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד סעד אופרטיבי. יתר הסעדים המבוקשים אינם סעדים הצהרתיים אלא כספיים במהותם, שבגינם היה על המבקשת להגיש תביעה כספית והניסיון לעקוף את מחסום ההתיישנות ו/או השיהוי בעניינם, באמצעות שילובם בבקשה למתן סעד הצהרתי תיאורטי, איננו אפשרי. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (חי') 7600-04-14 Daniel Berhane Solomon נ' משרד הפנים (מחוזי; רון שפירא; 22/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
שלילת חירות, לרבות הגבלתה המשמעותית בדרך של השמה במתקן מסוגו של מתקן השהיה בחולות, מחייבת הליך של שימוע ובחינת טענות מי שחירותו תוגבל או תישלל. במקרה זה, התשאול שנערך, במסגרתו עונה העותר על שאלות ולבסוף ניתנת לו הזדמנות להגיד דבריו, אכן עונה על הדרישה של השמעת טענות בטרם שלילית זכויות.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – פליט
.
העותר – יליד ארתריאה, הגיש עתירה מנהלית המופנית כנגד החלטת המשיב שעניינה מתן הוראה לעותר לשהות במתקן "חולות" וכן כנגד החלטת המשיב שלא לחדש את אשרת השהייה הזמנית שהונפקה לעותר. העותר טוען, כי המשיב החליט כפי שהחליט ללא עריכת שימוע כדין, באופן שרירותי ובניגוד לכללי הצדק הטבעי, וללא התחשבות בנסיבותיו הפרטניות של העותר.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
במקרה זה, שיקול דעתו של המשיב לא היה שגוי.
החוק אינו מקנה במפורש זכות שימוע טרם ההחלטה על שהייה במתקן. עם זאת, כל שלילת חירות, לרבות הגבלתה המשמעותית בדרך של השמה במתקן מסוגו של מתקן השהיה בחולות, מחייבת הליך של שימוע ובחינת טענות מי שחירותו תוגבל או תישלל. אלא שזכות הטיעון, ומימושה בדרך של עריכת שימוע, יכולה ללבוש צורות שונות.
התשאול שנערך, במסגרתו עונה העותר על שאלות ולבסוף ניתנת לו הזדמנות להגיד דבריו, במקרה זה, אכן עונה על הדרישה של השמעת טענות בטרם שלילית זכויות.
נפל פגם בכך שבקשת העותר למקלט טרם נבחנה. עם זאת אין בפגם זה כדי להשליך על שאלת השמתו, לעת הזו, במתקן השהייה בחולות. העובדה שבקשת המקלט טרם נבחנה מחייבת כי לא ינקטו הליכים להרחקתו מהארץ קודם להשלמת הליך הבחינה. ואולם אין בה כדי להות נתון רלוונטי לעניין עצם השהיה במתקן חולות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 38842-10-13 עו"ד יוגב חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ (מחוזי; דניה קרת מאיר; 19/05/14) - 22 ע' |
| עו"ד: אגמון, רוזנברג הכהן, בתיה חלפון |
בהתאם לשיקולים המנחים להתרת תיקון כתב תביעה, ליישומם על בקשה לאישור תובענה ייצוגית ועל עובדות המקרה דנן, אין מקום להתיר במקרה זה את תיקון הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לתיקון
.
בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה שמסמכים חדשים שנחשפו מצריכים צירוף נתבעים נוספים הכרחיים וכן קבוצת תובעים נוספת.
.
בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) דחה את הבקשה ופסק:
בפסיקה פורטו ארבעה שיקולים מנחים בהקשר של תיקון כתב תביעה וההחלטה בבקשת התיקון תיגזר מאיזון ראוי ביניהם. ע"פ הפסיקה, לא בנקל יותר תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית. עם זאת, דחיית בקשת התיקון פוגמת הן באינטרס חברי הקבוצה והן באינטרס הציבור וככלל, מקום שהתיקון נדרש להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת יש להתירו וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב מקדמי של ההליך ישנה הצדקה לאמץ אמת מידה ליברלית. כאשר בקשת האישור נעדרת תשתית מספיקה אך איננה חסרת יסוד, עשוי ביהמ"ש לשקול החלפת מבקש האישור ובא כוחו תוך מתן אפשרות לתקן את בקשת האישור. יישום קביעות אלה על המקרה דנן מביא למסקנה כי אין להתיר את התיקון המבוקש. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 26 [חוזים] [עורכי-דין] |
|
| תא (ב"ש) 44109-06-11 ערן דיין נ' לוינגר אחזקות והשקעות 2001 בע"מ (שלום; ישעיהו טישלר; 21/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: רואי כהן, אבי שינדלר |
ככל שמדובר בנתבעת, לא ניתן לומר שהיה עליה לדעת שהתובע מתקשר עמה בחוזה מחמת שלא ידע את העובדות לאשורן, והוא בגדר מי שמתקשר בחוזה מחמת טעות. על פי כל קנה מידה של סבירות, הנתבעת לא ידעה, ולא הייתה יכולה לדעת, שחרף ביטולו כדין של החוזה הקודם – יתכן תרחיש כפי שבפועל ארע.
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – הצגת עובדות
חוזים – הטעיה – אי-גילוי
חוזים – טעות – אי-הוכחתה
עורכי-דין – אחריות מקצועית – בנזיקין
.
התובע דימה בנפשו לרכוש מהנתבעת נכס מקרקעין. הצדדים נשאו ונתנו. תחילה בעצמם, ובהמשך, באי כחם החליפו טיוטות ועמדו לחתום על הסכם למכירת הנכס לתובע. שעות אחדות קודם להתכנסות הצדדים למעמד של חתימה על ההסכם, הודע לתובע שקיימת מניעה לחתום על ההסכם.
.
בית המשפט פסק כי:
עובדותיו של העניין דנא ופרשנותן הנכונה- מורכבות. הטענה של "אי גילוי", אינה, במקרים לא מעטים, אלא כותרת בעלמא. השאלה שצריך לבררה היא, מהו בדיוק המידע שלא גולה, ואילו היה מתקיים גילוי נאות – כיצד המידע הזה היה משפיע על התנהלותו של המתקשר.
ביהמ"ש סבור כי אפילו אם המידע על ההסכם הקודם שבוטל הוא בבחינת מידע מהותי שהתובע היה זכאי לשקול – הרי שדי ברור, כיצד התובע היה משקלל מידע זה מבחינת החלטתו אם להתקשר בחוזה. בעניין דנא, אין מדובר בספקולציה גרידא, אלא בהתנהגות בפועל של התובע לאחר שהבעייתיות שנוצרה כבר הובאה לידיעתו.
ככל שמדובר בנתבעת, ברור לחלוטין, שלא ניתן לומר שהיה עליה לדעת שהתובע מתקשר עמה בחוזה מחמת שלא ידע את העובדות לאשורן, והוא בגדר מי שמתקשר בחוזה מחמת טעות. על פי כל קנה מידה של סבירות, הנתבעת לא ידעה, ולא הייתה יכולה לדעת, שחרף ביטולו כדין של החוזה הקודם – יתכן תרחיש כפי שבפועל ארע. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 22018-04-10 יאיר חזה נ' בצלאל אלוני (שלום; ריבה ניב; 20/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: אלי הלם, איתן בן דוד, אריה בן ארי |
ביהמ"ש נדרש לשיעור הפיצויים שעל הנתבעים לשלם לתובע בגין פגיעה בזכות הפרטיות והוצאת לשון הרע.
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
נזיקין – פיצויים – בגין פרסום לשון הרע
נזיקין – פיצויים – עגמת נפש
.
תביעה שהוגשה בגין הנזק שנגרם, לטענת התובע, לשמו הטוב ולעסקיו. משהוכרעה שאלת האחריות, פנו הצדדים לשאלת הנזק.
.
בית המשפט פסק כי:
באשר לפגיעה בזכות הפרטיות – יש לקבל את טענת התובע כי פרסום הספר, כך גם מכירת הזכויות במחזה והעלאתו, נעשו לצורך מסחרי ורווח כלכלי לנתבע ולתיאטרון. ככל שהיה אינטרס ציבורי בפרסום הספר ו/או העלאת המחזה, לא היתה חשיבות ואף לא צורך בתיאור התובע בהם. יש לקבל את עתירת התובע לפיצוי ברכיב זה למלוא סכומה – 50,000 ₪.
באשר להוצאת לשון הרע – התובע ועדיו הוכיחו כי התובע הושפע קשות מהפרסום, וכי נגרמה לו עוגמת נפש רבה, שלוותה בדיכאון, שגם אם לא הכרתי בו כנכות קלינית, וגם אם אין הוא פרופורציונלי – אין להתעלם ממנו. בנסיבות אלו, קמה לתובע הזכות לפיצוי בגין העילה הנזיקית, שאינו מוגבל בסכומי הפיצוי הסטטוטורי. יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 125,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [התיישנות] |
|
| תא (הרצ') 54151-09-11 יעקב קורן נ' מינהל מקרקעי ישראל (שלום; לימור ביבי ממן; 20/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: |
עילת התביעה נולדה ביום בו בוטל ההסכם, באשר במועד זה התגבשו כלל הנתונים המאפשרים לתובע הגשת תביעה כנגד הנתבע. כמו כן, התובע לא הביא כל ראייה אשר יש בה בכדי ללמד על הודיית הנתבע בזכותו מאוחר לשנת 1992 ומשכך, הרי שתביעתו התיישנה.
התיישנות – חישובה – תחילת המירוץ
התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – הארכתה
.
תביעה להשבת כספים אשר שולמו על ידי התובע בהתאם להסכם מיום 19/7/76 וכן לפיצוי בגין ביטול ההסכם שלא כדין. הנתבע טען להתיישנות התביעה.
.
בית המשפט פסק כי:
דבר החקיקה המסדיר את העקרונות הכלליים של דיני ההתיישנות הינו חוק ההתיישנות. עיקר הוראות החוק מוקדשות להסדרת פרטי התיישנותן של עילות תביעה. כך, קובע סעיף 5 לחוק כי תקופת ההתיישנות של עילת תביעה בעניינים שאינם מקרקעין הינה שבע שנים. סעיף 6 לחוק מורה כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שנולדה עילת התובענה.
במקרה דנן, טוען התובע כי המועד בו נולדה עילת התביעה הוא המועד בו כפר הנתבע בזכות התובע להשבת הכספים. אין לקבל הטענה האמורה. התביעה הינה תביעה להשבת כספים אשר שולמו על פי הסכם ואשר אין חולק כי בוטל. בנסיבות אלו, הרי שעילת התביעה נולדה ביום בו בוטל ההסכם, דהיינו, במועד הסמוך לשנת 1981, באשר במועד זה התגבשו כלל הנתונים המאפשרים לתובע הגשת תביעה כנגד הנתבע. כמו כן, התובע לא הביא כל ראייה אשר יש בה בכדי ללמד על הודיית הנתבע בזכותו מאוחר לשנת 1992 ומשכך, הרי שתביעתו התיישנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [תכנון ובנייה] [נזיקין] [מקרקעין] |
|
| תא (י-ם) 52610-09-12 דוד סופר נ' יצחק אלאלוף (שלום; מרים ליפשיץ פריבס; 19/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: שבתאי אברהם, מקסים שמגין |
ביהמ"ש דחה תביעה למתן צו עשה לסילוק מזגן שהותקן ברכוש המשותף. נפסק, כי במקרה הנדון לא מתקיימים התנאים לקיומה של עוולת הפרת חובה חקוקה או מטרד ליחיד.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – הצורך בהיתר
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
נזיקין – עוולות – מטרד ליחיד
מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף
.
תביעה למתן צו עשה לסילוק מזגן שהותקן ברכוש המשותף ולסעד כספי בגין נזקי התובעים בשל המזגן בהפסד דמי שכירות.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בפוסקו כי:
ביהמ"ש לא השתכנע מראיות התובעים כי נגרם להם נזק מחמת המזגן, המהווה תנאי לקיומה של עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). שכן, משהותקן המזגן שגודלו קטן בהרבה מהמזגנים האחרים המותקנים בחזית הבניין, בהתקנתו מתחת למרפסת ובשים לב למראה החיצוני של הבניין, לא הוכח כי המזגן גרם נזק לתובעים בשל פגיעה במראה הבניין. לפיכך, נדחית התביעה בגין הפרת חובה חקוקה בפגם אסטטי לבניין, בהתקנת המזגן.
באשר למטרד ליחיד – על התובעים, להוכיח הוכחה הפרעה של ממש כדי להוכיח את עילת המטרד ולא די בהוכחת 'אי נוחות', במידה המספיקה לעילת הפרת חובה חקוקה. בהיעדר ראייה לסטייה מהתקן שנקבע בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992 בהפעלת המזגן ומשלא הוכח קיומו של רעש המונע שימוש סביר בדירות התובעים, לא הוכח קיומו של מטרד רעש. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [ביטוח] |
|
| תאמ (קריות) 38157-09-12 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' מיכאל מוריס קזאן (שלום; עפרה אטיאס; 18/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
גם אם נצא מנקודת מוצא, לפיה קיבל התובע הוראות מפורשות שלא להותיר את הקוד הסודי בצמוד למפתחות הרכב, אין בכך כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי שהתחייבה התובעת להעניק בגין גניבה, שכן לא מדובר בנסיבות בהן הרכב נגנב כאשר המפתחות או הקוד הושארו בתוך הרכב.
ביטוח – חבות – סייגים
.
תביעה לתשלום שווי רכב ששכר הנתבע 1 במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 2 מאת התובעת, ונגנב במהלך תקופת השכירות. עובר לגניבת הרכב נפרץ ביתו של הנתבע 1, וניטלו ממנו מפתחות הרכב שהיו צמודים לכרטיס שבו הופיע מספר הקוד הסודי.
.
בית המשפט פסק כי:
התניה המופיעה בפרק התנאים הכלליים להסכם, לפיה "השוכר או מי מטעמו אחראים לנזקים ואו לגניבת הרכב במידה והושאר קוד סודי ברכב או מפתחות הרכב", עומדת בדרישת ההבלטה הנדרשת לפי סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, על רקע מבנה הפוליסה וצורתה הכוללת, ובשים לב לכך שסעיף זה מופיע בעמוד הראשון של הפוליסה, תחת הכותרת של 'תנאים כלליים' הכוללת מספר מועט של תניות מהותיות שבסמוך אליהן מופיעה חתימת השוכר, וזאת הגם שהיה מצופה שגם תניה זו תובלט באותיות בולטות וגדולות יותר.
ואולם, בענייננו, אין מדובר בנסיבות בהן הרכב נגנב כאשר המפתחות או הקוד הושארו בתוך הרכב. אין מחלוקת כי המפתח שהיה צמוד לקוד הסודי היה בבית הנתבע 1 ולא ברכב עצמו. מכאן, שלא ניתן להיבנות מהוראה זו כדי לפטור את התובעת מחבות הכיסוי הביטוחי במקרה של גניבה. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [נזיקין] |
|
| תא (הרצ') 51026-07-10 קורן קריספיל נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (שלום; יחזקאל הראל; 18/05/14) - 37 ע' |
| עו"ד: עמית פוגל, עמיחי טרוזמן, אילן אמודאי |
בית המשפט קיבל את תביעת התובע בגין תאונת עבודה. נפסק, כי התובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכחת תביעתו כי האופרה הפרה כלפיו את חובת הזהירות בעת שהעסיקה אותו בהרמת משא במשקל ובפרק זמן שאינו בהתאם לסטנדרט הזהירות שנקבע בפסיקה.
נזיקין – תאונת עבודה – אחריות
נזיקין – נזקי גוף – קביעת נכות
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – שיעורם
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים שתי תביעות שעניין שתי תאונות שהיה מעורב בהן. המחלוקות בתביעה בגין התאונה הראשונה הן בשאלת החבות ושיעור הנזק שנגרם לתובע, בעוד שבתביעה בגין התאונה השניה המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק בלבד.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לגבי המשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י עובדים יש הסדר חקיקתי רק לגבי נוער ולא לגבי מבוגרים, אך גם מההסדר האמור ניתן להשליך על המקרה דנן. אין בידי ביהמ"ש, בהעדר חוות דעת, ידיעה שיפוטית המאפשרת לו לקבוע כי משקל כזה ולא אחר מותר ולהיפך.
בהתאם לסטנדרט הזהירות שנקבע בפסיקה, המשקל המרבי המותר להרמה ע"י מי שמלאו לו 18 שנה, הוא 12.5 ק"ג במשך שעתיים ביום לכל היותר, ו-10 ק"ג במשך למעלה משעתיים ביום.
יש לדחות את טענת התובע לתחולת הוראת סעיף 41 לפקודה לפקודת הנזיקין. מלוא המידע היה בידי התובע שעה שהנכס היה ברשותו ולא ברשות האופרה, והנסיבות לא היו ידועות לה בעת אירוע התאונה.
חבות בנזיקין אינה מוטלת מקום בו עסקינן באירוע בלתי צפוי. מנגד, בגין אירוע שהינו בגדר הסיכונים, קרי, אירוע צפוי – יכול ותוטל חבות בנזיקין בשל אי מניעתו.
בנסיבות עולה, כי האופרה ראתה בתאונה ותוצאותיה כצפויות ותואמות לסיכונים שצפתה בסוג עבודתו של התובע, שהוגדר על ידה כעבודת סבלות.
התובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכחת תביעתו כי האופרה הפרה כלפיו את חובת הזהירות בעת שהעסיקה אותו בהרמת משא במשקל ובפרק זמן שאינו בהתאם לסטנדרט הזהירות שנקבע בפסיקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [דיור ציבורי] |
|
| תא (י-ם) 50627-03-12 פרזות חברה הממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ נ' מירב רחל נחום (שלום; אנה שניידר; 28/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש הורה על פינוי הנתבעת מדירה ציבורית, משאינה עומדת בתנאי חוק הדיור הציבורי ואיננה בגדר "דייר ממשיך" הזכאי להתגורר בדירה לאחר פטירת הזכאי לדיור ציבורי.
דיור ציבורי – דייר ממשיך – הגדרה
.
תביעה לפינוי הנתבעת מדירה ציבורית, לאחר פטירת הוריה המנוחים שהתגוררו בדירה כדיירים זכאים של השיכון הציבורי.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק:
על מנת לזכות "דייר ממשיך" בדיור ציבורי ולאפשר לו להמשיך ולהתגורר בדירה גם לאחר פטירת הזכאים, נדרש קיומם של מספר תנאים: עליו להיות "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק; עליו להתגורר עם הזכאי בדירה, בהתאם להוראות המעבר; עליו להיות "חסר דירה" בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי. הנתבעת אינה עומדת בתנאים אלה ולפיכך עליה לפנות את הדירה לאחר תקופת התארגנות נאותה. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [תגמולים] |
|
| וע (חי') 37931-10-12 משה למדן נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים (שלום; אהרון שדה; 01/04/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
וועדת ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים דחתה ערר על החלטת המשיבה שלא להכיר בעורר כנכה הזכאי לקבלת תגמול "מוגדל לפי הכנסה". נדחתה טענת העוררים, לפיה הפרמטר הקובע את סיווג הנכה היא דרגת נכותו הרפואית ואין בתוצאת מבחן ההכנסות כדי לשנות סיווג זה.
תגמולים – נכי המלחמה בנאצים – זכאות לתגמולים
תגמולים – נכי רדיפות הנאצים – פרשנות
תגמולים – נכי המלחמה בנאצים – הכנסה נוספת
.
ערר הנוגע להחלטתה של המשיבה שלא להכיר בעורר 1 (ז"ל) כנכה הזכאי לקבלת תגמול "מוגדל לפי הכנסה".
.
וועדת ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים פסקה כי:
ברובם של העררים הנוגעים להחלטות המשיבה בעניין ביצוע מבחני הכנסה בהתאם לסעיף 4א לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: "החוק") מדובר בעררים על עצם ההחלטה לבצע מבחן הכנסה או על רכיבי ההכנסה הנלקחים בחשבון. בערר נשוא תיק זה אין העוררים חולקים על החובה לבצע מבחן הכנסות ואין הם חולקים על רכיבי ההכנסות שנלקחו בחשבון או על ערכיהם המספריים.
העוררים טוענים טענה פשוטה והיא שלא צריך להיות קשר בין עצם הגדרת ניצול שואה כנכה נזקק/נצרך/על פי הכנסה המקנים קצבה מוגדלת (ביחס לקצבה ה"רגילה" לפי דרגת הנכות) שכן הפרמטר הקובע את סיווג הנכה היא דרגת נכותו הרפואית ואין בתוצאת מבחן ההכנסות כדי לשנות סיווג זה.
לשון החוק אינה תוצכת תומכת בטענות העוררים. הרצון להרחיב את גדרי הזכאות איננו יכול להתבסס על מה שאין בחוק. כפי שלא ניתן לשלול מאדם זכות שניתנה לו בחוק, כך לא ניתן לחייב אדם אחר לתת לחברו זכות מיוחדת ללא הוראה שבחוק. טכניקות וקונסטרוקציות של הפרדת משפטים מכותרות או סעיפים, איסוף של הגדרות ואחר כך חיבורם מחדש אינם יוצרים זכויות או חבויות שאין המחוקק התכוון אליהן. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [ביטוח] [ראיות] [נזיקין] |
|
| תאמ (חד') 53269-03-12 דוד אביטל נ' אילן יעקב (שלום; קרן אניספלד; 13/02/14) - 11 ע' |
| עו"ד: אסף קורן, אבי סרוסי |
התביעה דנן נסמכה על טענת התובעים כי מוקד האש הראשוני פרץ בדירתם של הנתבעים, ועל כן על הנתבעים לשכנע שהדבר אירע לא מחמת רשלנותם אלא חרף אמצעי זהירות סבירים שנקטו. דא עקא, התובעים כשלו בהוכחת טענתם הבסיסית כי מוקד הדליקה היה דווקא בדירת הנתבעים.
ביטוח – ראיות – נטל ההוכחה
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
נזיקין – נטל הראיה – נזק אש
.
תביעה לפיצוי בגין נזקי שריפה. התובענה נסמכה על הטענה כי מוקד פרוץ השריפה היה בביתם של הנתבעים, אשר צמוד לבית התובעים.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
התביעה נסמכה כל-כולה על טענת התובעים כי מוקד האש הראשוני פרץ בדירתם של הנתבעים, ועל כן על הנתבעים לשכנע שהדבר אירע לא מחמת רשלנותם אלא חרף אמצעי זהירות סבירים שנקטו. דא עקא, התובעים כשלו בהוכחת טענתם הבסיסית כי מוקד הדליקה היה דווקא בדירת הנתבעים.
התובעים לא הציגו חוות-דעת של חוקר שריפות לתמיכת טענתם כי מקור האש היה בדירת הנתבעים. איתורו של מקור דליקה באירוע שריפה הוא עניין מובהק שבמומחיות מקצועית. אם נטושה מחלוקת בשאלת המקום בו פרצה הדליקה הראשונית, וכאלה הם פני הדברים בענייננו, הדרך הטובה והנכונה ביותר להכריע במחלוקת היא בסיועו של איש מקצוע בעל מומחיות בתחום הדרוש. חוות-דעת של מומחה שריפות הוגשה רק מטעמם של הנתבעים. זהו חסר מהותי בראיותיהם של התובעים, שנדרשים להרים את הנטל באשר לטענתם כי השריפה לא פרצה בביתם שלהם אלא דווקא בביתם של הנתבעים. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-דין צבאיים |
| 35 [מקרקעין] [התיישנות] |
|
| ערר (איו"ש) 12/12 עבד אלרחמאן ח'ליל מוחמד חלאחלה (נמר) נ' הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (בתי-דין צבאיים; מאיר ויגיסר, סטיב ברמן, אריה דוראני; 26/05/14) - 34 ע' |
| עו"ד: ג'יאת נאסר, אסף שטרן |
נדחה ערר העורר כנגד התראה על חובת פינוי מרכוש ממשלתי. נפסק, כי העורר לא הצליח להצביע על זיקתו למקרקעין שפינויים התבקש. הוכח שהמקרקעין שפינויים התבקש הם טרשיים ואינם מעובדים כדרישת חוק הקרקעות העותומאני. על כן, לא ניתן להכיר בזכויות פרטיות כלשהן במקרקעין.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי
מקרקעין – התיישנות – לפי החקיקה העותמאנית
מקרקעין – התיישנות – לפי השיטה העותמאנית
התיישנות – מקרקעין – לפי השיטה העותומאנית
.
העורר הגיש ערר כנגד התראה על חובת פינוי מרכוש ממשלתי. העורר ביקש להורות על ביטולו של צו הפינוי; העלה שורה של טענות מתחום המשפט המנהלי, המשפט הבינלאומי ודיני המקרקעין המהותיים.
.
ועדת הערר דחתה את הערר ופסקה כלהלן:
לא נמצא, כי העורר רכש זכות בעלות במקרקעין ואף לא מצאתי כי עומדת לו טענת התיישנות מהותית או דיונית. רישומי מס הרכוש אינם מהווים הוכחה לבעלות בקרקע; אך יש באותם רישומי מס רכוש כדי להוות מקור ראייתי – ראשית ראיה – לכך שהעורר החזיק במקרקעין לפני שנים רבות. העורר לא הצליח להצביע על זיקה למקרקעין שפינויים התבקש.
סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומאני שמסדיר את סוגיית ההתיישנות אינו מתאים למסגרת הדיון שבפנינו, ואינו חל על עניינו של העורר. שכן, סעיף 20 איננו מתאים לדיון במקרה שבו הקרקע איננה רשומה בטאבו, ואיננו מתאים לדיון בסכסוך שבין אדם לריבון.
העיבוד במשמעות סעיף 78 לחוק הקרקעות הוא עיבוד סדיר במידה שזה אפשרי בהתחשב עם טיב הקרקע, והעיבוד שהקרקע מתאימה לו. לא ניתן לתבוע זכות על יסוד סעיף 78 על קרקע הררית, שאינה ראויה לעיבוד.
אין די ב"עיבוד החלקה בצורת טלאים פה וטלאים שם" ויש להוכיח "עיבוד כדי 50% משטח החלקה שהם האחוזים המינימליים להוכחת העיבוד".
לממונה על הרכוש הממשלתי נתונה הסמכות לפעול לפי שני חיקוקים שבהם סמכויות מקבילות. אין לומר, כי בחירתו בסמכות שלפי הצו בדבר רכוש ממשלתי היא בלתי סבירה או בלתי מידתית בנסיבות העניין.
המקרה דנן אינו בא בגדר אותם המקרים המחייבים את ביטולה של ההחלטה על צו הפינוי בשל אי מתן זכות שימוע. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
