| עליון |
| 1 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
 |
| עא 2745/14 פלוני נ' יקיר ניידיק עו"ד (עליון; א' שהם; 28/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: מיקה בלק נחמיאס, עמית מור, טל בוטל שפיס, אהרון גולדנברג |
תביעת המבקש נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי בשל העובדה כי הלה עזב את ביהמ"ש באמצע עדותו; נקבע כי במקרה שבו נדחתה תביעה מבלי לקיים דיון לגופו של עניין, אין צורך לדרוש קיומם של "טעמים מיוחדים" לשם קבלת סעד זמני בערעור, וניתן להחיל את המבחנים למתן סעד זמני, באופן דומה למבחנים החלים בעת בחינת בקשה מעין זו בערכאה הדיונית – סיכוי טוב לקבלת הערעור ו"מאזן הנוחות". יישום לענייננו הוביל לקבלת הבקשה בחלקה.
 בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
.
בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פס"ד בגדרו נדחתה תביעת המבקש, בשל העובדה כי הלה עזב את ביהמ"ש במהלך הפסקה באמצע עדותו, ולא שב לסיים את עדותו. במסגרת הבקשה, ביקש המבקש עיכוב ביצוע הליכי הגבייה ומימוש המשכון שנקטו נגדו המשיבים, וכן עיכוב ביצוע חילוט כספי העירבון שהפקיד במסגרת התובענה בביהמ"ש המחוזי.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם) קיבל את הבקשה באופן חלקי, מהטעמים הבאים:
ככלל, סעד זמני לתקופת הערעור לא יינתן כדבר שבשגרה, אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כלל זה תקף, במקרה הטיפוסי בו מתבקש סעד זמני בערעור, לאחר שתביעתו של המבקש נתבררה לגופה ונדחתה. אולם, במקרה שבו נדחתה התביעה מבלי לקיים דיון לגופו של עניין, כבענייננו, אין צורך לדרוש קיומם של "טעמים מיוחדים" לשם קבלת הסעד, וניתן להחיל את המבחנים למתן סעד זמני, באופן דומה למבחנים החלים בעת בחינת בקשה מעין זו בערכאה הדיונית. היינו, קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור ו"מאזן הנוחות".
אשר למאזן הנוחות, נקבע כי החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין אינו עולה באופן אוטומאטי, וקיומו של חשש מעין זה ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ואולם, כאשר מדובר בדירת מגורים, הלכה היא כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון הצד המבקש לעכב את הפינוי, וזאת אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים. דברים אלו נכונים ביתר שאת בענייננו, בשים לב לכך, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם קלושים. נפסק לא אחת כי דחיית תובענה בשל אי התייצבות או נטישת דוכן העדים היא סנקציה דראסטית אשר יש לנקוט בה במשורה, ורק כאשר לא ניתן להסתפק בפסיקת הוצאות או במחיקת התובענה.
לאור האמור לעיל נקבע כי עד להכרעה בערעור לא תיעשה כל דיספוזיציה בדירת המבקש והלה לא יפונה מדירתו, יעוכב חילוט כספי העירבון שהפקיד המבקש בביהמ"ש המחוזי ויעוכב תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים. עם זאת, המשיבים רשאים להמשיך בנקיטת ההליכים בהוצל"פ לשם פירעון החוב, כל עוד הליכים אלו אינם מביאים לפינוי המבקש מדירתו ולמכירתה של הדירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [רישוי עסקים] [דיון פלילי] |
|
| רעפ 2922/14 ס.א.א ניהול וקידום בע"מ נ' עיריית חיפה (עליון; א' שהם; 28/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: יואל גולדברג |
לעניין מועד כניסתו לתוקף של צו לסגירת עסק, יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף; ייתכן שהיבטים מסוימים בבקשה לעיכוב ביצוע צו סגירה עשויים להצדיק תוצאה שונה מלבד החובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, אך אין להכריע בשאלה זו במקרה הנדון.
רישוי עסקים – הגשת כתב אישום – צו הפסקה שיפוטי
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
נגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם ניהול עסק ללא רישיון. במקביל לכתב האישום הגישה המשיבה לבימ"ש לעניינים מקומיים בקשה למתן צו לסגירת בית העסק. בקשה זו נענתה, והמבקשים ערערו על כך לביהמ"ש המחוזי. לאור שינוי עובדתי בנסיבות הורה ביהמ"ש בפסק הדין כי ביצוע צו הסגירה יעוכב. בהמשך, שוב עוכב הביצוע בהסכמת הצדדים. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים. ערעור המבקשים לביהמ"ש המחוזי נדחה, ומכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
למעשה, רוב הבקשה מהווה העתק מושלם של הערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי. כך, טענותיהם של המבקשים הן בעלות אופי "ערעורי" גרידא, וההצהרה בדבר קיומן של שאלות משפטיות רחבות איננה מלווה בנימוק או בהסבר. הבקשה סובבת סביב עניינם הפרטני של המבקשים, ולא נמצא כי נגרם להם עיוות דין או שמתקיימים שיקולי צדק, המצדיקים ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".
נפסק, כי תכליתו המניעתית של צו סגירה מוליכה למסקנה שככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון. אך עם מתן הצו נדרש ביהמ"ש להפעיל שק"ד בקובעו את מועד כניסת הצו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק/צדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף שמטרתו ליתן לבעל העסק/צדדים שלישיים שהות להתארגנות או למיצוי הליך הרישוי. בענייננו מונחים על כף המאזניים מחד, פגיעה בחופש העיסוק ונזק כלכלי למבקשים, ומאידך, מטרד משמעותי לשכנים. מדובר בפעילות עסקית שמעולם לא זכתה לקבל רישיון, והדבר עומד לחובת המבקשים.
ייתכן שהיבטים מסוימים בבקשה לעיכוב ביצוע צו סגירה עשויים להצדיק תוצאה שונה מלבד החובה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, אך אין להכריע בשאלה זו בענייננו שכן דיון כזה נערך בביהמ"ש המחוזי. ועוד, בשתי הזדמנויות הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ביום האחרון לפני כניסת הצו לתוקף, באחת בניגוד להוראה מפורשת של ביהמ"ש. בנסיבות אלה עשוי להימצא טעם לפגם בדרישת המבקשים לקיים דיון בנוכחותם. יוער, כי בנסיבות מסוימות הגשת בר"ע פלילי ללא ביסוס, שכל תכליתה "לדחות את הקץ" על מנת להשיא רווח כלכלי בלבד, עשויה לחייב את המבקשים בהוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3617/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; צ' זילברטל; 28/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: שי רודה, פטל רוזנברג |
הלכה היא כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מהמלצה שלילית של שירות המבחן, קל וחומר כאשר תסקיר המעצר קובע כי נשקפת מסוכנות גבוהה מהנאשם כבענייננו. בין היתר הוזכר כי לא ניתנה המלצה לשחרור לקהילה טיפולית סגורה בשל מסוכנות העורר. נקבע כי הסיכון ששלל אפשרות זו מתקיים בהכרח, אף מקל וחומר, כשמדובר בשחרור לבית קרובי משפחה.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
.
ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, בגדרה הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר הינו בגיר-צעיר, אשר מיוחסים לו מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינות קרובות משפחתו. במסגרת הערר, העורר מבקש להורות על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת אצל קרובי משפחתו.
.
ביהמ"ש המשפט העליון (מפי השופט צ' זילברטל) דחה את הערר מהטעמים הבאים:
מעצרו של נאשם עד תום ההליכים מחייב קיומם של שלושה תנאים – קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה; קיומה של עילת מעצר; והעדר אפשרות להסתפק בחלופת מעצר.
לעניין התנאי הראשון, יש לבחון את משקלן הלכאורי של הראיות והאם טמון בהן פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם, וזאת במובחן מסוגית מהימנותן ומשקלן של העדויות אשר תבחן במסגרת ההליך העיקרי. משכך, ובפרט כאשר העורר עצמו הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, תנאי זה מתקיים בעניינו ואין בטענות העורר לעניין חולשת הראיות משקל ממשי לצורך שיקולי המעצר.
עילת מעצר, בענייננו קמה נוכח חומרת המעשים ומתחדדת בשל האמור בתסקיר המעצר לפיו קיים "סיכון משמעותי לביצוע עבירות מין נוספות" מצד העורר. ולכך מצטרפת גם עובדת היותו של העורר מכור לסמים.
אשר לאפשרות להסתפק בחלופת מעצר, המקרה הנוכחי אינו מאפשר זאת. שירות המבחן התרשם כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים. בנוסף, לא ניתנה המלצה לשחרור לקהילה טיפולית סגורה בשל מסוכנות העורר. ביהמ"ש קובע כי הסיכון ששלל אפשרות זו מתקיים בהכרח, אף מקל וחומר, כשמדובר בשחרור לבית קרובי משפחה. בנסיבות אלה, אין להתערב במסקנתו של שירות המבחן אשר לא המליץ לשחרר את העורר ממעצר. אף אם ניתן למצוא מקרים בהם הורה בימ"ש זה על שחרור לחלופת מעצר בנסיבות המזכירות את ענייננו, המדובר בחריגים ולא בכלל. הלכה היא כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מהמלצה שלילית של שירות המבחן, קל וחומר כאשר תסקיר המעצר קובע כי נשקפת מסוכנות גבוהה מהנאשם כבענייננו. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3596/14 יקיר גואל נ' מדינת ישראל (עליון; י' דנציגר; 28/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: קרן רוט, מוטי נוה |
המסוכנות הנלמדת מעצם טיבן של עבירות נשק וסמים מצדיקה ככלל מעצר מאחורי סורג ובריח, ועל מנת להצדיק את הפנייתו לחלופת מעצר נדרש הנאשם להציג טעמים כבדי משקל ויוצאי דופן. אכן, לכללים נוקשים אלו קיים חריג, המאפשר במקרים מסוימים להורות על שחרור נאשם לחלופת מעצר טיפולית במוסד גמילה. אך לא כך הוא במקרה הנדון.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו קשירת קשר לפשע, עבירות נשק שונות ועבירת סמים. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי אין מקום לבחון אפשרות השתלבותו בהליך טיפולי לגמילה מסמים, וזאת חרף המלצת שירות המבחן בעניין זה. מכאן הערר.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
נקודת המוצא לבחינת הערר היא המסוכנות הניכרת הנשקפת מהעבירות המיוחסות לעורר. עבירות הנשק בהן מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. גם עבירת הסמים בה מואשם העורר מקימה חזקת מסוכנות, וזאת בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק. המסוכנות הנלמדת מעצם טיבן של עבירות אלה מצדיקה, ככלל, את השמת העורר במעצר מאחורי סורג ובריח. על מנת להרים חזקות אלה ולהצדיק את הפנייתו לחלופת מעצר נדרש העורר להציג טעמים כבדי משקל ויוצאי דופן, המעוגנים בנסיבות הקונקרטיות של המקרה.
לכללים נוקשים אלו קיים חריג, המאפשר במקרים מסוימים להורות על שחרור נאשם לחלופת מעצר טיפולית במוסד גמילה. חריג זה מתאים להפעלה לגבי נאשם המצוי בעיצומו של הליך גמילה או לגבי נאשם המביע נכונות כנה להשתלב בהליך גמילה, ושסיכויי הליך זה לגביו הם גבוהים במיוחד. בבואו לבחון הפעלת חריג זה על ביהמ"ש לבחון את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם ואת כנות רצונו להשתלב בטיפול. בתוך כך ניתן לתת משקל של ממש להמלצת שירות המבחן, לגיל הנאשם, להזדמנויות שניתנו לו בעבר ולעברו הפלילי, לרבות בתחום הסמים. כן יש לבחון את סיכויי ההצלחה של הטיפול המוצע, את השלב בו מצוי ההליך העיקרי ואת גזר הדין הצפוי לנאשם באם יורשע.
יישום אמות המידה הנ"ל על עניינו של העורר מגלה כי דין הערר להידחות. בהקשר זה יצוין, כי עיקר העבירות בהן מואשם העורר אינן עבירות סמים אלא עבירות נשק. עבירות אלה אינן בעלות קשר ענייני מוכח להתמכרות העורר. במובן זה, לא נראה כי צמצום המסוכנות הנובעת מההתמכרות יביא להפחתה של ממש במסוכנות הנלמדת מביצוע עבירות הנשק. אמנם, להמלצת שירות המבחן נועדת חשיבות של ממש, אך ההחלטה הסופית בעניין חלופת המעצר נתונה לביהמ"ש, שרשאי כמובן שלא לקבל המלצה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [תכנון ובנייה] [בתי-משפט] |
|
| רעפ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (עליון; א' שהם; 28/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: יריב אבן חיים, ארז ביטון |
תכלית צו הריסה מנהלי היא לסייע באכיפה מהירה ויעילה של דיני התו"ב. הביקורת השיפוטית הנוהגת בבקשות לביטול צו כזה היא מצומצמת; רק כאשר היתר הבניה נמצא "בהישג יד", ייטה ביהמ"ש לדחות את ביצוע צו ההריסה.
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה מינהלי
בתי-משפט – הוצאות משפט – הטלתן
.
המבקשים הגישו בקשה לביטול צווי הריסה. בית המשפט לעניינים מקומיים נתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה המבקשים יהרסו את המבנים בעצמם ועל חשבונם, תוך דחיית מועד ההריסה. בקשות המבקשים לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, נדחו בהחלטותיו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים. ערעור שהגישו המבקשים נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי, ומכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
בניגוד לנטען בבקשה, נמצא כי היא נסובה, רובה ככולה, סביב עניינם הפרטני של המבקשים, והיא איננה מעוררת סוגיה עקרונית כלשהי. לפיכך דין הבקשה להדחות. אך דין הבקשה להידחות אף לגופה.
תכלית צו הריסה מנהלי היא לסייע באכיפה מהירה ויעילה של דיני התו"ב. הביקורת השיפוטית הנוהגת בבקשות לביטול צו כזה היא מצומצמת. במקרה הנדון, נקודת המוצא לדיון נוטה עוד לרעת המבקשים, נוכח התחייבותם המפורשת להרוס את המבנים; התחייבות אשר עוגנה בהחלטת ביהמ"ש.
אין ספק כי המבנים המדוברים נבנו ללא היתר, והמבקשים התחייבו להרסם. יתר על כן, המצב התכנוני במקום אף אינו מאפשר הוצאת היתר וגורמי התכנון הבהירו כי אין כל אופק תכנוני שעשוי להכשיר את המבנים. כידוע, רק כאשר היתר הבניה נמצא "בהישג יד", ייטה ביהמ"ש לדחות את ביצוע צו ההריסה.
הנטל להראות כי נפל פגם מהותי בהוצאת הצווים מוטל על המבקשים. ככל שהייתה בידיהם ראיה כלשהי המבססת את טענותיהם כלפי המשיבה, ראוי היה להציגה. זאת לא נעשה. יחד עם זאת יש לציין כי המשיבה לא הכחישה במפורש את דבר קיומה של שיחה טלפונית בה נאמר למבקשים כי ביצוע צווי ההריסה יידחה. אולם, אין מדובר בפגם המצדיק סעד כלשהו במסגרת הליך זה. מגעים להסדרת התיישבות הפזורה הבדואית בנגב, כשלעצמם, אינם מהווים הצדקה לביטול או עיכוב ביצוע צו הריסה.
היקף ההליכים המשפטיים שפתחו המבקשים בניסיון למנוע, ולמצער לדחות, את הריסת המבנים, הוא חריג. בשלבים מסוימים הגיעה התנהלותם הדיונית לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט. גם הבקשה דנן הינה חסרת בסיס, ולא מן הנמנע שהוגשה אך ורק על מנת "לדחות את הקץ". כפי שכבר נפסק, להליכי סרק שמטרתם לאפשר למפר החוק ליהנות מהפרתו עוד, צריך להיות מחיר גם ע"י הוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון אזרחי] [מקרקעין] |
|
| עא 1203/14 לוטפי חוג'יראת נ' אבראהים מחמוד חמד חוג'יראת (עליון; א' שהם; 28/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: ח'אלד חוזני זועבי, יעקוב עזאם, יוסף סואעד |
החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין אינו נקבע באופן אוטומטי, ועל קיומו של חשש מעין זה יוחלט בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. במקרה דנן מדובר בקרקע חקלאית, ונראה כי לא ייגרם לקונים הראשונים נזק מידי אם הקרקע תירשם על שם הקונה השני. בנסיבות אלה נראה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת הקונה השני.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
.
המבקשים ("הקונים הראשונים") רכשו את זכויות המשיבים 2-5 ("המוכרים") בחלקה. הם לא רשמו את העסקה במרשם המקרקעין, ורק דיווחו עליה לרשויות המס (דיווח שהיה, לכאורה, כוזב ונועד להונות את רשויות המס). מספר שנים לאחר מכן מכרו המוכרים את זכויותיהם בחלקה למשיב 1 ("הקונה השני"), שרשם הערת אזהרה לטובתו. הקונים הראשונים הגישו תביעה, אך ביהמ"ש המחוזי פסק כי יש להעדיף את העסקה השנייה. הקונים הראשונים הגישו ערעור, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בכפוף לסייג:
על מנת לעכב ביצוע של פסק הדין, על המבקש לשכנע כי סיכויי הערעור שהוגשו על ידו הם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות". יחד עם זאת, במרוצת השנים ניתן מעמד בכורה מאזן הנוחות. בחינת השיקולים הנ"ל במקרה דנן מובילה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, בכפוף לסייג הנוגע להעברת הזכויות בחלקה לצד שלישי.
נראה כי סיכויי הערעור אינם מבטיחים. החלטת ביהמ"ש המחוזי מבוססת ומנומקת כדבעי, ונסמכת על שורת ממצאי עובדה ומהימנות, שכידוע אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. במישור המשפטי נראה כי פסק הדין נטוע היטב בהלכות שנפסקו לעניין עסקאות סותרות במקרקעין.
אשר למאזן הנוחות. הלכה היא כי החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין אינו נקבע באופן אוטומטי, ועל קיומו של חשש מעין זה יוחלט בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. במקרה דנן מדובר בקרקע חקלאית, ונראה כי לא ייגרם לקונים הראשונים נזק מידי אם הקרקע תירשם על שם הקונה השני. בנסיבות אלה נראה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת הקונה השני.
עם זאת, פשיטא שאם הקונה השני יעביר את זכויותיו בחלקה לצד שלישי, וככל שערעור המבקשים יתקבל, יהיה קושי משמעותי לבצע את פסק הדין בערעור. לפיכך, הקונה השני לא יעביר את זכויותיו בחלקה לגורם שלישי, עד להכרעה בערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 7 [עבודה] |
|
| תעא (י-ם) 3403-09 אביה ברק נ' שירותי בריאות כללית (עבודה; שרה שדיאור, נ.צ.: נ' ממליה, א' אמיר; 20/05/14) - 29 ע' |
| עו"ד: איל מינץ, יונתן פסי, מיכל גריידי |
בתקופה נשוא התביעה, חברי קיבוצים שהועסקו במוסדות ההסתדרות, לא בוטחו בקרן הגמלאות המרכזית (קג"מ) ודמי הגמולים הועברו ישירות מהמעסיק לקיבוץ, מכוח החלטת מוסדות התנועה הקיבוצית. אף לא הוכח כי הנתבעת לא העבירה בגין התובעת דמי גמולים לקיבוץ והוכח כי לתובעת יש הסדר פנסיוני מקיבוצה. מכל הטעמים האלה התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים עבור התקופה נשוא התביעה.
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
.
עסקינן בתביעת התובעת, חברת קיבוץ שעבדה בנתבעת כאחות, לתשלום פיצויי פיטורים עבור חלק מתקופת עבודתה בנתבעת בה לא הפרישה הנתבעת כספים לקרן הגמלאות המרכזית (להלן: קג"מ) לזכותה. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הקיבוץ.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' שדיאור ונציגי הציבור נ' ממליה, א' אמיר) דחה את התביעה, קבע כי הודעת צד ג' התייתרה ופסק כי:
בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה הנתבעת חלק ממוסדות ההסתדרות וכך גם התנועה הקיבוצית. תנאי עבודת העובדים במוסדות ההסתדרות הוסדרו בחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות הכללית ובהתאם לה עובדי מוסדות ההסתדרות בוטחו בקג"מ. הוכח כי בהתאם להחלטת הועדה המרכזית הבין קיבוצית, לא
בוטחו חברי הקיבוצים שעבדו במוסדות ההסתדרות, בקג"מ. הוכח כי כספי תגמולים בגין חברי הקיבוצים עובדי מוסדות ההסתדרות הועברו לקיבוצים, ואף קיבוצה של התובעת דאג לדרוש את כספי הגמולים מהנתבעת. הוכח כי הייתה קיימת התחשבנות בין הנתבעת לקיבוצים ובמסגרת התחשבנות זו שולמו גם דמי הגמולים לקיבוצים. אכן, אין ראיות בדבר תשלום דמי הגמולים על שמה של התובעת, אך זאת מאחר שהוכח שההעברה לא הייתה שמית, אלא כהתחשבנות כללית. התובעת ידעה מבעוד מועד על הסדר זה ומעצם התנהלותה נגרם לנתבעת נזק ראייתי. לאור כל האמור, הנתבעת פעלה כדין ולפי מקור חוקי בנוגע להעברת הגמולים לקיבוץ. כמו כן הוכח כי על אף שאין מדובר בנוהג, הייתה זו הפרקטיקה המקובלת בתקופה הרלוונטית לתביעה. נוהג שלפי הפסיקה ניתן ליתן לו לגיטימציה; גם אם היה מדובר בנוהג, הרי שהנתבעת הוכיחה את הנוהג ופעלה לפי הוראות התנועה הקיבוצית, והדבר היה ידוע לתובעת אישית, ולקיבוץ, שפעל בהתאם.
בתביעה לפיצויי פיטורים, מוטל נטל ההוכחה על התובע הן לעניין זכאותו לפיצויי פיטורים והן לעניין התשלום. על התובעת היה להוכיח את זכאותה לפיצויי פיטורים, על ידי הוכחה כי הנתבעת לא העבירה את דמי הגמולים בגינה לקיבוץ. התובעת לא הרימה נטל זה ואילו הנתבעת הרימה את הנטל בדבר העברת הסכומים הללו.
מן האמור לעיל עולה כי בתקופה נשוא התביעה, חברי קיבוצים, שהועסקו במוסדות ההסתדרות, לא בוטחו בקג"מ ודמי הגמולים הועברו מהמעסיק ישירות לקיבוץ, מכח החלטת הועדה המרכזית הבין קיבוצית. בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת לא העבירה בגינה דמי גמולים לקיבוץ. כמו כן הוכח כי לתובעת יש הסדר פנסיוני מלא ומקיף אותו היא מקבלת מהקיבוץ. מכל הטעמים הללו התביעה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [ביקורת פנימית] |
|
| סע (ת"א) 6799-04-11 דוד סומך נ' קופת חולים מאוחדת (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: ד' זלינגר; 19/05/14) - 57 ע' |
| עו"ד: טומי מנור, נועה לפר ממן, חיים ברנזון, אסף ברנזון |
בית הדין לעבודה הורה על דחיית תביעת התובע – מבקר פנים, נגד קופת חולים מאוחדת לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה. נפסק, כי הקופה עמדה בתנאי השני של סעיף 12 לחוק הביקורת קרי, ההחלטה בדבר פיטורי התובע התקבלה ברב של 2/3 מהחברים המכהנים באותה עת. עוד נפסק, כי לא נפלו פגמים בהליך סיום העסקת התובע.
ביקורת פנימית – מבקר פנימי – פיטוריו
.
התובע הגיש נגד קופת חולים מאוחדת תביעה לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה ולחילופין תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות כספיות נוספות. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בהוראת הממונה על השכר, להשבת כספים אשר לטענתה שולמו לתובע ביתר.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט ר. צדיק ונציג הציבור ד. זלינגר ופסק כלהלן:
פיטורי עובד אינם הליך שיפוטי ואינם נעשים בידי גורם חיצוני אובייקטיבי. פיטורי עובד, ובכלל זה עובד בכיר כמבקר פנים , הינם הליך מנהלי המתבצע על ידי המעסיק תוך בחינת שיקולים מנהליים.
הדירקטוריון ממלא תפקיד ניהולי ומהווה אורגן הנדרש לקבל החלטה ניהולית, אך אין לקבל את הטענה כי הדירקטוריון לא יכול היה לשקול את הממצאים הנזכרים בדו"ח מבקר המדינה. דוח מבקר המדינה הצביע על חמישה ליקויים עיקריים בתפקודו של התובע כמבקר פנים של הקופה.
בית הדין איננו מחליף את שיקול דעתם של חברי הגוף המוסמך לקיים שימוע דהיינו, דירקטוריון הקופה, אשר קיים את השימוע והיה הפורום המנהלי הנכון והמתאים בהתאם להוראות חוק הביקורת.
סעיף 20 לחוק הפרשנות קובע כי "פעולה שהוטלה על מספר בני אדם כשרה אם נעשתה בידי רובם". הוראה כללית זו הינה ברירת מחדל ביחס לכל מרחבי הקיום של פעולות קולגיאליות בישראל ומכל מקום ההחלטה בדבר פיטורי התובע התקבלה פה אחד על ידי רב של יותר משני שליש חברי הדירקטוריון אשר כיהנו באותו מועד.
בנסיבות העניין, הקופה עמדה בתנאי השני של סעיף 12 לחוק הביקורת קרי, ההחלטה בדבר פיטורי התובע התקבלה ברב של 2/3 מהחברים המכהנים באותה עת. ממכלול העדויות והמסמכים שנפרשו עולה, כי לא נפלו פגמים בהליך סיום העסקת התובע. לפיכך, הוכח כי אין מקום להורות במקרה דנן להורות על סעד של השבה לעבודה או לחילופין על תשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
סמכויות הממונה בכל הנוגע לאישור תנאי שכר ופרישה מופעלות ללא כל הנחיות או אמות מידה גלויות וידועות והדבר מטיל צל כבד על אופן הפעלת סמכויות הממונה בעניינו של התובע.
האיסור המעוגן בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב הינו איסור כפול במובן זה שהוא חל הן על הסכמה של תנאי שכר חורגים והן על הנהגת תנאים. עקרון יסוד בפסיקה הוא כי זכויות פרישה מתגבשות ביום היציאה לגמלאות ובהתאמה יש לומר כי הזכאות לפיצויי פיטורים מתגבשת במועד הפיטורים.
הפעלת סמכות הממונה על השכר בענייננו, לפיה חויב התובע להשיב לקופה כספים ששולמו לו ביתר, היא מכוח הוראות חוק יסודות התקציב. במקרה זה, יש לקבל את עמדת הממונה לפיה נוצרו נסיבות המחייבות החזר כספים ששולמו לתובע ביתר. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| העז (ת"א) 2402/09 משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' דייגי נמל תל אביב בע"מ (עבודה; שרון אלקיים; 10/05/14) - 15 ע' |
| עו"ד: מיכל אופיר, אורי רון |
במסגרת דיון מאוחד בשלושה כתבי אישום, נפסק כי לא הוכח מעל לספק סביר כי התקיימו כל היסודות העובדתיים המהווים את מרכיבי העבירה של העסקת עובד זר שלא על פי היתר כדין ביחס למרבית האישומים, ונאשמת 1 הורשעה בעבירה זו ביחס לשני עובדים בלבד; נאשמים 2 ו-3 זוכו מעבירה של אחריות נושאי משרה בהעדר הוכחה שהם היו בגדר "מנהל" פעיל בנאשמת 1.
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עבודה – עובדים זרים – היתר העסקה
.
כנגד הנאשמים הוגשו שלושה כתבי אישום נפרדים, שהדיון בהם אוחד, המייחסים לנאשמת 1, חברה פרטית שבבעלותה מסעדה, עבירות לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (להלן: החוק) ולנאשמים 2 ו-3 עבירות לפי סעיף 5 לחוק בגין אחריות נושא משרה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' אלקיים) זיכה את נאשמים 2 ו-3 מכל האישומים, הרשיע את נאשמת 1 בחלק מהעבירות ופסק כי:
כדי להרשיע נדרש כי המאשימה תוכיח מעל לכל ספק סביר כי התקיימו כל היסודות העובדתיים של ביצוע העבירות: הוכחת זהותו של העובד הזר, היעדר היתר לעבודתו, וקיומם של יחסי עובד מעביד. בנוסף יש להוכיח את היסוד הנפשי לביצוע העבירות, שהינו כוונה פלילית מסוג "מודעות".
כתב האישום (פ' 1097/10) – אשר לעובד אחד, המאשימה לא הוכיחה כי אשרת העבודה משויכת למעסיק אחר שאינו נאשמת 1, ולפיכך לא הוכח כי נאשמת 1 העסיקה עובד זה שלא כדין. אף לא הובאו ראיות נוספות שמהן ניתן ללמוד כי מדובר בהעסקה בניגוד לדין, ולפיכך הנאשמים זוכו מהעסקת עובד זה; ביחס לעובד זר שרישיון העבודה שלו היה על שם חברה אחרת, הרי שבמועד זה נאשמת 1 לא היתה רשאית להעסיקו. כמו כן, התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. לפיכך הוכחו יסודותיה העובדתיים של העבירה ביחס לעובד זה. אשר למצב הנפשי של תאגיד, אחריות התאגיד לפעולות האורגן הינה אחריות אישית. התאגיד אחראי משום שנתקיימה 'פעילות אישית' ומשום שקיים יסוד 'נפשי אישי' אצל האורגן. אלה מספיקים לשם הטלת אחריות אישית על התאגיד ובמסגרתה ניתן להטיל אחריות על התאגיד, גם אם האורגן עצמו אינו אחראי. אשר לנאשם 2, למעט תדפיס רשם החברות, לא הובאה כל ראיה כי נאשם 2 הינו "מנהל פעיל" בנאשמת 1 ולא הובאה כל ראיה הקושרת את נאשם 2 אל העסקת העובד הזר.
כתב האישום (פ' 2402/09) – ביחס לעובד אחד לא הוכח כי לא היה לו היתר לעבודה בישראל בהעדר הגשת תעודת עובד ציבור; אשר לעובד שני, הוא היה בעל אשרת תייר שתוקפה פג כשנתיים לפני מועד הביקורת במסעדה ולפיכך לא היה בעל רישיון עבודה בישראל כך שלנאשמת לא היה היתר להעסיקו, כך שהוכחו יסודות העבירה ביחס לעובד זה. לא הוכח כי נאשם 2 שימש כ"מנהל פעיל" במסגרת הנאשמת 1. יתרה מכך, במועד ביצוע הביקורת שהה נאשם 2 במעצר בית, כאשר על מנת להביא להרשעתו היה מוטל על המאשימה נטל מוגבר להוכיח כי למרות מעצר הבית, שימש הנאשם כמנהל פעיל. המאשימה לא עמדה בנטל זה.
כתב האישום (פ' 2643) – לא הוכח כי לעובד הפלשתינאי לא היה אישור העסקה בתוקף ולא הוגשה תעודת עובד ציבור בעניין. העובד לא זוהה באמצעות תעודת זהות. העובד זוהה לאור תמונה שתוארה לחוקר המאשימה על ידי השב"כ. החוקר לא ראה את התמונה, אלא אך בסיום הביקורת. מקום בו המאשימה אף לא הציגה ראיות נוספות אשר להיתר הכניסה והעבודה של העובד בישראל, לא הוכחו היסודות העובדתיים של העבירה: זהות העובד הזר והיעדר היתר להעסיקו. לפיכך, הנאשמים זוכו מהעבירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| תעא (חי') 3242-08 פנחס זמיר נ' אופטיקה הלפרין בע"מ (עבודה; אילת שומרוני ברנשטיין, נ.צ.: ז' גורדון, מ' הואש; 08/05/14) - 27 ע' |
| עו"ד: מוהנד דראושה, יגאל כהן |
ביה"ד פסק כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי יש לראות בהתפטרותו ככזו המזכה אותו בפיצויי פיטורים, וזאת בין מחמת מצב בריאותי ובין מחמת הרעה בתנאי עבודה.
עבודה – התפטרות – כמעשה פיטורין
עבודה – התפטרות – קיומה
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – התפטרות – בשל מצב בריאותי
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
.
התובע הועסק על ידי הנתבעת באחד מסניפיה משך כ-6.5 שנים, כאשר מועד סיום יחסי העבודה ונסיבות הסיום שנויים במחלוקת. יום עבודתו האחרון של התובע היה בשל פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה (להלן: התאונה הראשונה). כחצי שנה לאחר מועד קרות התאונה הראשונה אירעה לתובע תאונה נוספת, שלא הוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה השנייה). התובע עותר לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העסקתו בנתבעת, וכן לראות בו כמי שהתפטר מהנתבעת בדין מפוטר מחמת מצב בריאותי ומחמת שימוש בחותמתו (להלן: עניין החותמת) ללא אישור, דבר שהביא לפגיעה בשמו הטוב ומהווה הרעה בתנאי עבודה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור ז' גורדון, מ' הואש) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
ביה"ד נדרש לראיות הנוגעות למועד ולנסיבות סיום עבודת התובע ופסק כי במועד התאונה הראשונה התובע היה עובד הנתבעת וכי עבודתו אצל הנתבעת הסתיימה בתום תקופת דמי הפגיעה, כאשר מכתב בא כוחו משמש כמכתב התפטרות. ביה"ד קבע כי מהראיות עולה כי בבחירתו של התובע שלא לחזור ולאייש את משרתו בנתבעת לאחר תום הימים בהם קיבל דמי פגיעה, וכתיבת מכתב בא כוחו לנתבעת, יש לראות כהתפטרות וניתוק יחסי עובד-מעביד.
ביה"ד קבע כי גרסת התובע לפיה שימוש שלא כדין בחותמתו וזיוף חתימותיו על ידי הנתבעת הם מן הטעמים שהביאו לסיום עבודתו, אינה סבירה, שכן במידה והתובע נפגע מהתנהלות הנתבעת בהקשר זה, לא היה ממתין מספר שנים בטרם היה בוחר לנתק את יחסיו עמה. חלוף הזמן מנתק כל אפשרות מצד התובע לטעון כי קיים קשר סיבתי מובהק בין עניין החותמת להתפטרותו. לפיכך, התובע לא סיים עבודתו אצל הנתבעת על רקע עניין החותמת, תוך זכאותו לפיצויי פיטורים.
ביה"ד קבע, נוכח קביעותיו דלעיל כי התובע לא עבד אצל הנתבע בעת שנפגע בתאונה השנייה ולכן, לא היה זכאי לקבל חופשת מחלה. עוד קבע ביה"ד כי, סירוב הנתבעת לשלם לתובע עבור ימי המחלה הללו אינם מהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, ואינה אחד הטעמים להתפטרותו בדין מפוטר; אשר לטענת התובע כי התפטר מפאת מצב בריאותי, לא הוכח כי התובע הודיע לנתבעת כי מצבו הרפואי מונע ממנו להמשיך לעבוד בשירותיה, שהוא תנאי הכרחי לזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
לאור כל האמור התובע לא התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי יש לראות בהתפטרותו ככזו המזכה אותו בפיצויי פיטורים; מאחר שהתובע התפטר מעבודתו הוא אינו זכאי לפיצוי בגין הודעה מוקדמת; התובע זכאי לפדיון ימי חופשה לפי גובה השכר הקובע ללא תוספת גלובלית שלא הייתה פיקטיבית. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (חי') 12968-07-13 רום אייל נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (מנהלי; יעל וילנר; 23/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: י. פרימס, רומנו |
כוחה של תכנית מתאר עולה על כוחה של תכנית מפורטת ובמקרה של סתירה בין השתיים, ידה של תכנית המתאר על העליונה, אלא אם בתכנית המתאר נאמר אחרת.
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מיתאר
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מפורטת
תכנון ובנייה – תכניות – שינוי ייעוד הקרקע
תכנון ובנייה – תכניות – פרסומן
.
עתירה נגד החלטת המשיבה שלא לתקן טעות שנפלה בתכנית המפורטת בנוגע לשינוי יעוד המקרקעין, הסותר את הייעוד שבתכנית המתאר, והשאלה היא איזו מהתכניות גוברת.
.
בית-משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
כוחה של תכנית מתאר עולה על כוחה של תכנית מפורטת ובמקרה של סתירה בין השתיים, ידה של תכנית המתאר על העליונה, אלא אם בתכנית המתאר נאמר אחרת. פרסום תכנית מחייב מתן הודעה שתכלול, בין היתר, פירוט בדבר עיקרי התכנית ועיקרי השינויים המבוצעים בתכנית. במקרה דנן התכנית המפורטת פורסמה שלא כדין, משנפל פגם בפרסום, ובהמשך אושרה שלא כדין, מאחר והיא סותרת את תכנית המתאר, לפיכך יש לבטל את הסעיף הקובע את שינוי הייעוד של מקרקעי העותרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 32425-05-13 א' ל' נ' משרד הפנים - מדינת ישראל (מנהלי; דוד חשין; 22/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: משה פולק, שני ינאי |
אין די במכלול החומר בתיק, כדי לגבש מסקנה חד משמעית באשר לטיב הקשר בין העותרים וכנותו. במצב זה, החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים למתן מעמד בישראל לעותרת 2 מכוח הטענה כי היא ידועה בציבור של העותר 1 היא החלטה סבירה, בשים לב לנטל ההוכחה הכבד המוטל לשכמם. ברם, במהלך הדיון, העותרים הציגו שתי ראיות חדשות לעניין הקשר הזוגי בינהם והוחלט להחזיר את עניינם לשימוע נוסף אצל המשיב חרף הבעייתיות שבהתנהלותם.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – ידועים בציבור
משפט מינהלי – כניסה לישראל – שיקול דעת הרשות
משפט מינהלי – שיקול-דעת – התערבות בית-המשפט
.
עתירה כנגד החלטת המשיב לדחות את הבקשה למתן מעמד בישראל לעותרת 2 בהתאם ל"נוהל טיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: הנוהל), מכוח הטענה כי היא ידועה בציבור של העותר 1.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה מהטעמים הבאים:
עניינו של הנוהל בנכונותה של המדינה לאפשר לאזרח זר לרכוש מעמד של תושב קבע בישראל מכוח היותו ידוע בציבור של אזרח ישראלי, ובלבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס. הנטל להוכחת כנות הקשר מוטל על העותרים ובנסיבות בהן מדובר בבן זוג ששהה בארץ שלא כדין, כבענייננו, המשיב רשאי לדרוש מבני הזוג נטל ראייתי גבוה מן הרגיל להוכחת כנות הקשר ביניהם ולהיותו קשר העולה לדרגה של יחסי ידועים בציבור; במקרה דנא, אין די במכלול החומר בתיק, כדי לגבש מסקנה חד משמעית באשר לטיב הקשר בין העותרים וכנותו. במצב זה, החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים היא החלטה סבירה.
אולם, במהלך הדיון, הציגו העותרים שתי ראיות חדשות לעניין הקשר הזוגי בינהם. האחד, מכתב מטעם הרופאה המטפלת של העותר המציינת כי לאורך כל שנות היכרותה הרבות עם העותרים הם מתנהלים כזוג לכל דבר. השני, מכתב מרופא לעניין הפניית העותרת לוועדה להפסקת הריון. מכתב זה מאשר הלכה למעשה כי העותרים קיימו ביניהם יחסי אישות, וכי הסיבה לביצוע ההפלה נעוצה הייתה באפשרות כי התינוק יחלה במחלה ממנה סובל אביו (העותר), ויש בו להוות ראיה שיש ליתן לה משקל בהחלטת המשיב. דא עקא, מסמכים אלה לא הוצגו בפני המשיב עובר לקבלת ההחלטה בעניינם של העותרים ולא נטען כי המשיב מנע מהם לצרף ראיות להוכחת כנות הקשר ביניהם.
עם זאת, חרף התנהלות בעייתית זו של העותרים, כבר נקבע בפסיקה כי יש להתייחס ברגישות ובזהירות יתרה בבוא המשיב לבחון בקשות לקבלת מעמד בישראל. בהינתן שמדובר בהחלטה הרת גורל עבור העותרים, ובשים לב לקביעה כי ממכלול החומר בתיק לא עולה תמונה חד משמעית לגבי טיב הקשר בין העותרים, ובשים לב לכך שמדובר בעתירה בה המבוקש הוא להתחיל בהליך המדורג (קרי, מדובר בשלב התחלתי)– הוחלט להחזיר את עניינם של העותרים לשימוע נוסף אצל המשיב לאחריו, תינתן החלטה חדשה בעניינם. עובר לשימוע, יוכלו העותרים להמציא למשיב ראיות נוספת לכנות הקשר ביניהם, לרבות הראיות החדשות הנ"ל. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [תכנון ובנייה] |
|
| עמנ (חי') 59598-12-12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אתא נ' פז גז בע"מ (מנהלי; רון סוקול; 19/05/14) - 27 ע' |
| עו"ד: א' גבסי סגל, ש' זינגר |
בית המשפט הורה, כי המשיבות זכאיות לפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות אישורה של התכנית הארצית. בנוסף נפסק, כי אישור תכנית השינוי והחלטת המועצה אינם אירועים משביחים ועל אין לחייב את המשיבות בתשלום היטלי השבחה בעקבותיהם. נפסק, בין השאר, כי השבחת מקרקעין בעקבות אישורה של תכנית שאינה מקומית או מפורטת, אינה מקימה חבות בהיטל.
תכנון ובנייה – פיצויים – פגיעה במקרקעין על-ידי תכנית
תכנון ובנייה – פיצויים – שינוי בתכנית מיתאר
תכנון ובנייה – פיצויים – זכאות
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו
.
המחלוקת בין הצדדים לתיק זה נסובה סביב זכותן של המשיבות – חברות הגז המחזיקות בחוות הגז שבקרית אתא, לפיצויים, בגין פגיעה בערך המקרקעין בעקבות פרסום תכנית המתאר הארצית תמ"א/32 ובעניין חבותן לשלם היטל השבחה בעקבות פעולות תכנוניות מאוחרות יותר.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
כאשר הפעולה התכנונית פוגעת בזכויותיו של הפרט, בין בדרך של נטילת נכס (הפקעה) ובין בדרך של הטלת מגבלות על שימוש, עשויה לעמוד לפרט זכות לפיצוי. מאידך, כאשר הפעולה התכנונית משביחה את נכסיו של הפרט, מעלה את ערכם, הוא עשוי להידרש "להתחלק" ברווחים עם הציבור, בדרך של תשלום היטל השבחה.
הפיצויים יוענקו רק בגין פגיעה הנובעת מאישורה של התוכנית, דהיינו רק בשל פגיעה הקשורה בקשר סיבתי לאישור התוכנית. פגיעה עקיפה שאינה נובעת מאישור תכנית אלא נובעת מסיבות אחרות כגון ממימוש התוכנית, אינה מזכה את הנפגע בפיצוי.
לכאורה, תשלום פיצויים למי שזכותו נפגעה עקב אישורה של תכנית פוגעת ותשלום היטל השבחה על ידי מי שהתעשר בעקבות אישורה של תכנית משביחה, הינם שני צידיה של אותה מטבע, אלא שלא כך הדבר. מדובר בהסדרים בעלי מאפיינים שונים, תכליות שונות ותחולה שונה. לא מדובר בהסדרים סימטריים. העדר סימטריה בין ההסדרים, מחייבת התייחסות לשאלה מהי ההשפעה של תכנית משביחה שבאה בעקבות תכנית פוגעת ולהיפך.
סעיף 197 לחוק התכנון והבניה קובע כי בעל זכות במקרקעין זכאי לפיצוי בגין פגיעה בערך המקרקעין בעקבות אישורה של תכנית פוגעת. לפיכך יש לבחון מה היה ערך המקרקעין ערב האישור ומה היה ערכם בעקבות האישור ולאתר האם אירעה ירידה בערך המקרקעין שמקורה באישור התכנית. כל פגיעה בערך המקרקעין שאינה נובעת, שאינה קשורה סיבתית, לאישורה של התכנית, אינה מזכה בפיצויים.
בהערכת שווי המקרקעין ערב אישורה של תכנית פוגעת יש להביא בחשבון את כל הנתונים הרלוונטיים להערכת השווי, ובהם השימושים והייעודים המותרים על פי תכניות המתאר שבתוקף. יש להביא בחשבון גם את כל הנתונים האחרים שעשויים להשפיע על ערך המקרקעין, לרבות מגבלות שבדין, מגבלות הנובעות מהחלטות הרשויות המוסמכות וכדומה.
השבחת מקרקעין בעקבות אישורה של תכנית שאינה מקומית או מפורטת, כמו למשל תכנית ארצית או מחוזית, או תכנית אחרת, אינה מקימה חבות בהיטל. מקום שבו תכנית מתאר ארצית משנה תכנית מתאר מקומית או מפורטת, יתכן ותחול חובת תשלום היטל, אולם מקורה של החובה אינו באישור התכנית הארצית אלא באישור השינוי לתכנית המקומית. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [שירות המדינה] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (ת"א) 13564-05-13 דן מיכאל סגל נ' משרד הביטחון- האגף לשיקום נכים (מנהלי; שרה דותן; 18/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: שלומי אביטן, חגית סימסולו, דוד גוטמן, אריאל נתן |
ביהמ"ש הורה על ביטול החלטת משרד הביטחון על השעיית העותר לצמיתות מרשימת הספקים המוכרים, בהעדר בסיס המצדיק את ביטול ההתקשרות עמו.
שירות המדינה – ספקים – השעייתם
משפט מינהלי – מכרזים – התקשרויות מערכת הבטחון
.
עתירה כנגד החלטת האגף לשיקום נכים במשרד הביטחון על השעייתו לצמיתות של העותר, רופא מומחה, מרשימת הספקים המוכרים של משרד הביטחון.
.
בית-משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
לעותר אין זכות קנויה לשמש ספק מורשה של משרד הביטחון וזכותו של משרד הביטחון שלא להתקשר עם נותני שירותים שמתעוררת לגביהם שאלה של אמינות. העותר אינו רשאי לטפל בנכים המופנים אליו בחריגה מהוראות הרופא המוסמך, אלא שלא היה בסיס מוצק, הנסמך על אירועים חדשים בהם פעל העותר בניגוד להחלטת הרופא המוסמך, אשר הצדיק את ביטול ההתקשרות עמו לאחר שכבר נשלח לחתימתו חוזה חדש. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 15 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפג (חי') 56927-03-14 מדינת ישראל נ' ג'לאל בושנאק (מחוזי; י' גריל , ש' ברלינר, ב' בר זיו; 22/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: ירין שגב, א. כנאענה |
ביהמ"ש המחוזי החמיר בעונשו של המשיב בשל הרשעתו בגניבה, תקיפה, סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט ופגיעה בפרטיות, האריך את תקופת המאסר והטיל עליו פיצוי המתלוננים.
עונשין – ערעור – התערבות במידת העונש
דיון פלילי – ערעור – התערבות במידת העונש
.
שני ערעורים על גזר דין בו הוטלו על המשיב 10 חודשי מאסר בניכוי מעצרו וכן 8 חודשי מאסר על תנאי, בשל הרשעתו בגניבה, תקיפה, סחיטה באיומים, שיבוש מהלכי משפט ופגיעה בפרטיות.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, דחה את ערעור המשיב ופסק:
יש לייחס חומרה רבה לפרשה בה הורשע המשיב והנסיבות מצדיקות ענישה חמורה בהרבה מזו שנגזרה עליו. לפיכך, ומשהובא בחשבון כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, הועמדה תקופת המאסר על 16 חודשים בניכוי מעצרו, ובנוסף הוטל על המשיב לפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 5,000 ש"ח. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 20778-08-11 יצחק פוקס נ' הומאוטריט לאב בע"מ (מחוזי; אביגיל כהן; 21/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: ישראל וולנרמן, חיים כהן, תמר קרת |
ביהמ"ש אישר הסדר פשרה בתובענות ייצוגיות שעניינן בטענה להטעיה ביחס לתוסף תזונה, משנמצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר ומביא לסיום ההליך בדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בשתי תובענות ייצוגיות שעניינן בטענה להטעיה ביחס לתוסף תזונה ששווק כתכשיר טבעי לטיפול בעצירות אקוטית וכרונית.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר ומביא לסיום ההליך בדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, בנסיבות העניין. אין מקום לשנותו ולקבוע תרומה כספית, במקום תרומת מוצרים לבתי אבות ו/או מחלקות גיאטריות בבי"ח, כפי שהוסכם ע"י הצדדים. לאור הקשיים בבקשות לאישור התובענות כייצוגיות יש להסתפק בפיצוי שהוסכם, המהווה סנקציה משמעותית בנסיבות דנן. סכומי הגמול ושכר הטרחה המוסכמים סבירים בנסיבות העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 56601-02-14 מדינת ישראל נ' מוחמד עותמאן (מחוזי; משה דרורי; 19/05/14) - 14 ע' |
| עו"ד: שמואל ברזילי, אריאל הרמן, חיים הדיה |
ביהמ"ש גזר את דינו של הנאשם, שהורשע בעבירות בנשק, ירי באזור מגורים ומעשה פזיזות במסגרת הימלטותו מהמשטרה, והשית עליו 21 חודשי מאסר, שני מאסרים על תנאי וקנס.
עונשין – ענישה – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה
עונשין – ענישה – תיקון 113
.
הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בגין כך שהחזיק נשק, ירה בו באזור מגורים, וכאשר התבקש לעצור ע"י המשטרה, ברח ממנה, התנהל מרדף ובסיומו נעצר ונתפס.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
כדי ליישם את תיקון 113 לחוק העונשין, יש להלך בדרך של "מנגנון תלת שלבי לגזירת העונש", כאשר תחילה יש לקבוע האם מדובר בכמה עבירות המהוות אירוע אחד או שמא יש להתייחס לכל עבירה או קבוצת עבירות כאל אירוע נפרד. בהמשך יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה ולבסוף לגזור את העונש בתוך המתחם. במקרה זה נקבעו שני מתחמי ענישה נפרדים ובסה"כ נגזרו על הנאשם 21 חודשי מאסר, שני מאסרים על תנאי, למשך 8 ו-6 חודשים, וקנס בסך 10,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [תעבורה] |
|
| עפא (ת"א) 16076-01-14 עיריית תל-אביב נ' הנרי שעיה (מחוזי; ארנה לוי; 18/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: |
עצירת רכב לשם "פריקה וטעינה" חייבת להיות מידית ובלתי פוסקת ואינה כוללת פעולות נלוות לפריקה ולטעינה, בכלל זה שיחה מקדימה לפני בצוע עסקה הדורשת פריקה וטעינה.
תעבורה – חניה – לצורך פריקה וטעינה
.
ערעור על פס"ד בו ב זוכה המשיב מעבירה של חניה במקום בו החנייה אסורה ע"פ תמרור אין חניה או אין עצירה פרט לפריקה וטעינה, משבוצעה פעילות של פריקה וטעינה
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
עצירת רכב לשם פריקה וטעינה חייבת להיות מידית ובלתי פוסקת, אינה כוללת את הולכת המטען ממקום החנייה למקום היעד ואינה כוללת גם פעולות נלוות לפריקה ולטעינה, לרבות שיחה מקדימה לפני בצוע עסקה הדורשת פריקה וטעינה. במקרה דנן המשיב לא עמד בתנאים הנדרשים לצורך היתר חנייה במקום, הואיל ומדובר בחנייה לצורך בדיקת אופציה עתידית אפשרית לפרוק סחורה, במועד לא בטוח ולא ידוע. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [ביטוח] [ראיות] |
|
| עא (נצ') 51603-01-14 צ'רלי שלום סבח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מחוזי; יונתן אברהם; 18/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: ביטון, מיכלין |
משהוכח אירוע ביטוחי ע"י המבוטח, והמבטחת טוענת ל"מעל" או בִּיוּם האירוע, עליה הנטל להוכיח את טענתה ומשהנטל לא הועבר אליה במקרה דנן, יש לערוך דיון מחודש.
ביטוח – ביטוח רכוש – גניבה
ראיות – נטל ההוכחה – העברתו
ראיות – נטל ההוכחה – טענת תרמית
.
ערעור על דחיית תביעת המערער לתשלום תגמולי ביטוח ע"פ פוליסה לביטוח דירה בגין מקרה פריצה, מן הטעם שלא הוכח עצם קרות מקרה הביטוח.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ע"פ הפסיקה, משהוכח אירוע ביטוחי פיזית, ע"י המבוטח, והמבטחת טוענת כי המבוטח או מי מטעמו השתתף או ביים את האירוע, מועבר אליה הנטל להוכיח טענתה. בנסיבות העניין, יש באופן הניתוח של בימ"ש קמא כדי להטיל את נטל הוכחת ה"מעל" או בִּיוּם האירוע, הנטען ע"י המשיבה, על המערער ומשכך יש להחזיר את התיק, למותב אחר, לדיון מחדש בשאלה אם אירע מקרה ביטוח ואם הייתה ידו של המבטח או מי מטעמו בפריצה, וכן בשאלות שלא הוכרעו בשל דחיית התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [ראיות] |
|
| תפח (ב"ש) 26711-06-11 מדינת ישראל נ' טל אהרן היני (מחוזי; נתן זלוצובר, יעל רז-לוי, אריאל חזק; 10/04/14) - 60 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הרשיע את הנאשם בשורה של עבירות מין שביצע כלפי קטינים. נפסק, כי בענייננו, קיימות ראיות סיוע הנוגעות לכלל האישומים והמתלוננים. מעבר לכך קיימות ראיות מסייעות ספציפיות הנוגעות לאישומים הפרטניים בהם נדרש סיוע ואף אותם אמנה בהמשך.
ראיות – עדות – חוקרת ילדים
ראיות – עדות – קורבן עבירת מין
ראיות – סיוע – במשפט פלילי
ראיות – סיוע – לעדות קטין
ראיות – סיוע – מעשים דומים
ראיות – סיוע – שקרי הנאשם
.
כנגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו עבירות של: מעשה סדום; ניסיון למעשה מגונה, ושורה ארוכה של עבירות של מעשה מגונה אשר בוצעו על פי הנטען בכתב האישום, כלפי שישה קטינים.
.
בית המשפט הריע את הנאשם ופסק כלהלן:
במקרה זה, עדות חוקרת הילדים הייתה מקצועית ושקולה, כאשר היא נקטה בכל הזהירות המתחייבת ונתנה משקל משמעותי (ואולי אף משמעותי מדי) לעובדה שחלק מן הקטינים נחשפו לדיבורים על דברים שקרו לאחרים.
במקרה זה, יש ליתן את המשקל להתרשמות חוקרת הילדים, אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מן הקטינים במהלך חקירתם בפניה, בצורה מקצועית ובעזרת הכלים המקצועיים, הפסיכולוגיים העומדים לרשותה ועשתה זאת באופן יסודי ומעמיק.
עדותם של קורבנות לעבירות מין, במרבית המקרים, אינה חייבת להיות סדורה, הגיונית, ורבת פרטים. בנסיבות העניין, גרסת הנאשם בלתי מהימנה ואף עדויות ההגנה לא היה בהן כדי לתמוך בגרסתו.
כאשר מדובר באמרה של ילד שנמסרה בפני חוקרת הילדים אשר מובאת בפני בית המשפט באמצעות עדותה של חוקרת הילדים, נדרש סיוע לאותה אמרה. בתיק זה נמצאו ראיות מסייעות למכביר, כאשר חלק ניכר מראיות הסיוע נוגעות לכלל האישומים והמתלוננים.
בענייננו, קיימות ראיות סיוע הנוגעות לכלל האישומים והמתלוננים ובכלל זה התנהגות מפלילה של הנאשם; קיומה של שיטה ומעשים דומים; העובדה שעדויות הקטינות תומכות זו בזו ומסייעות האחת לרעותה בכל הנוגע לאופן בו התנהלו הדברים בבית הנאשם ושהות הקטינים שם; וכן שקרי הנאשם בנקודות מהותיות אשר אף הן יכולות להוות סיוע. מעבר לכך קיימות ראיות מסייעות ספציפיות הנוגעות לאישומים הפרטניים בהם נדרש סיוע ואף אותם אמנה בהמשך. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [חוזים] |
|
| הפ (חי') 50898-01-11 פלונית נ' פלוני (מחוזי; ברכה בר זיו; 11/09/13) - 50 ע' |
| עו"ד: איריס בודנהיימר, פרוינד, אלחנן הרשנזון |
בית המשפט קיבל את עתירת המבקשת לאכיפת הסכם מכר מקרקעין. נפסק, כי בענייננו הסעד הראוי הוא אכיפה ולא ביטול – במיוחד כאשר המוכרים הם הצד הנהנה העיקרי מהעיסקה באופן בו נוסחה, המנוח הוא שיזם את העיסקה באופן בו בוצעה, הביצוע של החוזה כמעט הושלם .
חוזים – תרופות – אכיפה
חוזים – אכיפה – תנאים לאכיפה
.
המבקשת עותרת למתן לפסק דין הצהרתי שיורה על אכיפת הסכם מכר מקרקעין, שנכרת בין המבקשת ולבין המנוח ואשר לפיו מכר המנוח למבקשת מגרש ובית מגורים. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם המנוח התחייב למכור למבקשת את הנכס וכפועל יוצא, האם מסמך שכותרתו "הצעת הרכישה", מהוה הסכם מכר.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
בעניינו, ניתן לקבוע "מעל לספק סביר" כי היה ב"הצעת הרכישה" לא רק משום "הסכם אופציה" אלא חוזה מחייב לכל דבר ועניין. כותרת המסמך, עליו חתמה דודתה של המבקשת, הינה "הצעת רכישה" – אך "הכותרת אינה חזות הכול" ולא על פיה תקבע מהותו של המסמך הנבחן.
בנסיבות העניין הוכח, כי המבקשת הייתה צד להתקשרות בין הצדדים. יש לקבוע, כי התקיימו דרישות המסוימות וגמרות הדעת הנדרשים לקיומו של חוזה וכי בין המבקשת והמנוח נכרתה "עסקה מחייבת".
בנסיבות דנן – העובדה שהצדדים לעסקה אינם חתומים על חוזה אינה גורעת מתוקפו המשפטי המחייב.
בענייננו הסעד הראוי הוא אכיפה ולא ביטול – במיוחד כאשר המוכרים הם הצד הנהנה העיקרי מהעיסקה באופן בו נוסחה, המנוח הוא שיזם את העיסקה באופן בו בוצעה, הביצוע של החוזה כמעט הושלם . אין ספק כי ביחסים בין הצדדים יש לראות במבקשת את "הצד התמים". |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 22 [חוזים] [מקרקעין] |
|
| תא (חד') 21703-10-11 צבי פכטר נ' יעקב ששון (שלום; קרן אניספלד; 23/05/14) - 25 ע' |
| עו"ד: איריס ווגסטף גולן, יורם ברזלי |
לא זו בלבד שלא עלה בידי התובע להצביע על אירוע שיצדיק מתן הודעה לנתבעים על סיום הרישיון שהוענק להם בהסכם, אלא שתוכנו של ההסכם אינו מקנה לתובע זכות לדרוש את פינוי הנתבעים משטח המחלוקת. במצב דברים זה, אין להורות על סילוק ידם של הנתבעים משטח המחלוקת שכן לעת הזו הם מחזיקים בו על-פי זכות שבדין, מכוחו של ההסכם הכתוב בין הצדדים.
חוזים – עושק – אי-הוכחתו
חוזים – עושק – הזכות לבטל את החוזה
חוזים – מתנה – הוכחתה
מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
מקרקעין – רישיון – קיומו
.
תביעה לסילוק יד ממקרקעין שיסודה בטענה לקיומו של פער בין זכויותיהם הקנייניות הרשומות של הצדדים לבין היקף החזקתם בנכס, אותו הם חוכרים במשותף מאת קרן קיימת לישראל.
.
בית המשפט פסק כי:
יש לעמוד על טיבו ותוכנו של הרישיון שהוענק לנתבעים בהסכם. בענייננו מדובר ברשות חוזית, לא ברשות גרידא. את הרישיון שהתיר לנתבעים להחזיק בשטח המחלוקת כונן ההסכם, שנכרת על-ידי הצדדים לא כלאחר-יד אלא במעורבות של עורך-דין ותוך גמירת-דעת באשר לתוכנו. על הרישיון חולשים תוכן ההסכם ותנאיו. הוא אינו ניתן לביטול בכל עת – כרצונו של התובע, באופן חד-צדדי ובהתעלם מתוכנו של ההסכם.
הזכות להחזיק ולהשתמש בשטח המחלוקת הוענקה אך ורק לנתבעים, כזכות אישית. היא תעמוד על מכונה כל עוד מחזיקים הנתבעים או מי מהם בנכס. בה בעת לא יהא כוחה יפה כלפי צד שלישי; היא אינה מסוג הזכויות שיוכלו הנתבעים להקנות או להעביר לצד שלישי, בין בהעברה מרצון בתמורה או שלא בתמורה ובין בהעברה על-פי דין. בבוא היום, במכירת חלקם של הנתבעים בנכס או בתום אריכות ימיהם, יסתיים הרישיון ויפקע. או אז תשוב החלוקה הפנימית של הנכס להיות תואמת את החלוקה הקניינית.
על כן לא זו בלבד שלא עלה בידי התובע להצביע על אירוע שיצדיק מתן הודעה לנתבעים על סיום הרישיון שהוענק להם בהסכם, אלא שתוכנו של ההסכם אינו מקנה לתובע זכות לדרוש את פינוי הנתבעים משטח המחלוקת. במצב דברים זה ברי שאין להורות על סילוק ידם של הנתבעים משטח המחלוקת שכן לעת הזו הם מחזיקים בו על-פי זכות שבדין, מכוחו של ההסכם הכתוב בין הצדדים, וממילא אין מקום להורות על הריסתה של הגדר העכשווית או על שינוי מיקומה. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [תכנון ובנייה] |
|
| בבנ (ב"ש) 1964-04-14 יוסף גויני נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (שלום; יעקב דנינו; 22/05/14) - 20 ע' |
| עו"ד: גלעד אבני, לוטם כפרי |
נדחתה בקשת המבקש לביטול צו הריסה מנהלי. נפסק, כי אין ברישום נקודת הציון השגויה בצו ההריסה המנהלי הראשון, כדי להוות "פגם היורד לשורשו של עניין". משנמצא כי תכליות הזיהוי המדויק בצו לא נפגמו אין בכך כדי לפגום בכשרות הצו.
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה מינהלי
.
בית המשפט נדרש לבקשת המבקש שעניינה בשאלה: האם רשאית הייתה המשיבה להוציא צו הריסה מנהלי חדש, תחת זה אשר בוטל על ידה, בפרט נוכח טענת המבקש כי דבר הטעות לא הובא לידיעתו של יו"ר המשיבה – ועדה מחוזית לתכנון ובנייה.
.
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
התנגדות לביצוע צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת זכות ממשית, ואף ישיבה ממושכת, רבת שנים, במקרקעין, אין בה כדי להקנות זכות להיכנס בשערי בית המשפט.
נקודת המוצא היא שצו הריסה שהוצא לפי סעיף 238א לחוק, בוצע כדין, וכי על המבקש להוכיח את התקיימות עילות הביטול, וספק יפעל לחובתו.
אין ברישום נקודת הציון השגויה בצו הראשון, כדי להוות "פגם היורד לשורשו של עניין". תכלית הזיהוי המדויק בצו, נועדה למנוע טעות בהריסת מבנה שגוי, ולאפשר לבעל דין לפנות לביהמ"ש בבקשה מתאימה, ועל כן, משנמצא כי תכליות אלו לא נפגמו במקרה דנא, אין בכך כדי לפגום בכשרות הצו.
אין סיבה לפסילת התוקף של צו שני או שלישי רק בשל כך שהיה צו אחר שקדם לו, ולא בוצע. לא כל פגם בהחלטה מנהלית מוביל לבטלותה. קיימת הבחנה בין פגם מהותי, אשר פוסל את ההחלטה המנהלית, ובין פגם שאינו מהותי, שלא יביא לבטלותה.
רישום שגוי של ספרות נקודת הציון אינו מהווה, על פניו, משום טעות שיש להניח כי יו"ר הוועדה המחוזית, היה מונע צירוף חתימתו על גבי הצו החדש. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [תגמולים] |
|
| ענ (י-ם) 34219-04-12 פלוני נ' קצין התגמולים (שלום; יואל צור; 21/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: חיים הדיה, יואב דור |
כדי שאסכולה רפואית תספיק לקביעת קשר סיבתי, אין די בכך שהיא תאמר כי קיימת אפשרות שנסיבות מסוימות יגרמו למחלה מסוימת או יחמירו אותה. לקביעת קשר סיבתי, צריך שהאסכולה תקבע כי "מתקבל מאד על הדעת" שנסיבות כאלה יגרמו למחלה או יחמירו אותה. במקרה דנן המערער לא עמד בנטל ההוכחה הזה.
תגמולים – נכי צהל – הזכות לתגמולים
תגמולים – נכי צהל – קשר סיבתי
תגמולים – נכי צהל – מחלה שנגרמה עקב השירות
.
המערער מבקש מהוועדה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים") וזאת בשל מחלת סכיזופרניה ממנה סובל המערער.
.
וועדת ערר לפי חוק הנכים דחתה את הערעור, בפוסקה כי:
כדי שאסכולה רפואית תספיק לקביעת קשר סיבתי, אין די בכך שהיא תאמר כי קיימת אפשרות שנסיבות מסוימות יגרמו למחלה מסוימת או יחמירו אותה. לקביעת קשר סיבתי, כפי שנדרש על-ידי החוק, צריך שהאסכולה תקבע כי "מתקבל מאד על הדעת" שנסיבות כאלה יגרמו למחלה או יחמירו אותה. במקרה דנן המערער לא עמד בנטל ההוכחה הזה.
בסיכומיו העלה ב"כ המערער את האפשרות לפיה לקה במערער ב"תסמונת אחרת" עקב שירותו הצבאי. בקשר לטענה זו, יש לציין כי וועדה זו המשמשת כוועדת ערעורים על החלטות קצין התגמולים, מוסמכת לדון בקשר הסיבתי בין מחלה או חבלה פלונית שטען לה המערער בפני קצין התגמולים לבין השירות. נראה כי ב"כ המערער עצמו חש שלא היה בידיו להוכיח שהמערער סובל מסכיזופרניה או מ-PTSD ובצר לו ניסה לטעון שהמערער סובל מ"תסמונת אחרת". |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [חוזים] [ירושה] |
|
| תא (ת"א) 35518-04-12 עדי דיטקובסקי נ' אברהם דיטקובסקי (שלום; יאיר דלוגין; 21/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: יונה, אלכסנדר רינון |
המנוחה לא העניקה לנתבע במתנה גמורה עוד בימי חייה, את זכויותיה בבניין, ואין לפנינו התחייבות של המנוחה להעניק לנתבע את הבניין כמתנה. לכל היותר מדובר בכוונה לכך שהנתבע יהפוך בעלים של הבניין לאחר פטירתה. בהתאם לכך, יש להותיר על כנו את הרישום הקיים בלשכת רישום המקרקעין, שמשקף את חלוקת הזכויות של המנוחה בבניין ליורשיה.
חוזים – מתנה – השלמתה
חוזים – מתנה – תוקפה
חוזים – מתנה – זכויות במקרקעין
ירושה – הסכמי ירושה – תוקפם
.
תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, הכוללת תביעה למתן חשבונות. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יכריע תחילה במחלוקת על שיעור הבעלות בבניין.
.
בית המשפט פסק כי:
אין מחלוקת כי בטרם נפטרה המנוחה, לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, זכויותיה בבניין על שמו של הנתבע. בהתאם לכך, ועל פי ההלכה הנוהגת בעניין זה, לא ניתן לקבוע כי זכויותיה של המנוחה בבניין
הוענקו במתנה גמורה לנתבע. דא עקא, גם התחייבות לתת מתנה בימי חייה, לא ניתן להסיק מהמסמכים שצורפו.
בנסיבות אלה, לפנינו לכל היותר, "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן", כאמור בסעיף 8(ב) לחוק הירושה. בהתאם לכך ועל פי הסיפא של סעיף 8(ב) הנ"ל, אין למתנה כזו כל תוקף, אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק הירושה.
הניסיונות של הנתבע להימלט מתחולתו של סעיף זה ע"י הטענה שלפיה הפסיקה קבעה כי יש לפרש בצורה מצומצמת את סעיף 8(ב), דינן להידחות. בכל אותם פסקי הדין שאליהם הפנה הנתבע בסיכומיו, ההתחייבות נוסחה באופן שהיה ברור למדי כי הייתה כוונה להקנות את המתנה עוד בימי חייו של נותן המתנה. גם אין זכר במקרים הנ"ל לשימוש במילה "יורש". לא כך במקרה שלפנינו. הניסוח שנבחר הוא ברור והוא מעיד על כוונה להקנות את המתנה רק לאחר מותה של המנוחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 19913-08 הלל פרידמן נ' דאוד עלייאן (שלום; יעל ייטב; 20/05/14) - 20 ע' |
| עו"ד: י' שמידט, תמר דאר- ברנץ, פיראס מלחם |
זכות התלויים אינה מכוח חובה משפטית, אלא מותנית במציאות עובדתית. די בעצם העובדה שהמנוח העביר לילדיו בקביעות סכומי כסף חודשיים ושסכומים אלו אינם עתידים להתקבל על ידי ילדיו לאחר מותו.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם
נזיקין – תלויים – ילדים
נזיקין – תלויים – חישוב הפיצויים
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעת – מבטחת תביעת עיזבון ותלויים, בגין מותו של המנוח עקב תאונת דרכים. התובעת אינה חולקת על התרחשות התאונה ועל חבותה לשאת בנזקים שנגרמו בעקבות מותו של המנוח בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. משכך בית המשפט נדרש לשאלת שיעור הנזק בלבד.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
תלותם של ילדים בהוריהם פוחתת עם גיוסם לצבא בגיל 18 ומפסיקה לחלוטין עם שחרורם מהצבא. ואולם חזקה זו ניתנת לסתירה – כיוון שהתלות בניזוק אינה קשורה בהכרח לגילו של התלוי אלא היא עניין עובדתי שנלמד מהקשר שבינו לבין בני משפחתו. תנאי לזכאותם של התלויים הוא שפרנסתם כולה או מקצתה הייתה עליו ערב פטירתו.
לצורך קביעת התלות בענייננו אין הכרח שתמיכת המנוח בילדיו תהיה הכנסתם היחידה, או שמקורה יהיה חובה משפטית המוטלת עליו. זכות התלויים אינה מכוח חובה משפטית, אלא מותנית במציאות עובדתית. די בעצם העובדה שהמנוח העביר לילדיו בקביעות סכומי כסף חודשיים ושסכומים אלו אינם עתידים להתקבל על ידי ילדיו לאחר מותו.
בנסיבות העניין, יש לקבל את טענת התובעים ולקבוע שהם היו תלויים במנוח לפני פטירתו הטראגית. יחד עם זאת, בחישוב התלות אין לסטות משיטת הידות שאומצה בפסיקה לשם חישוב התלות.
בעניין תביעת העיזבון אין לסטות משיטת הידות. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 48683-11-11 ד"ר אפרים מנדלמן, עו"ד ונוטריון נ' תקשורת כלכלית בע"מ (שלום; חנה ינון; 19/05/14) - 15 ע' |
| עו"ד: איילת עטר, שולמית כהן |
ביהמ"ש קיבל תביעה בגין לשון הרע. נפסק, כי המילים שפורסמו בכתבה מלבינות פניו של כל אזרח, כל בעל מקצוע ושבעתיים – פניו של עורך דין, שאין הדעת סוברת וסובלת כי יואשם בפלילים על נטילת כספים שלא כדין לכיסו המגיעים ללקוח, ושנטילת כספים שכזו נעשתה במזיד ובזדון.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – פיצויים – בשל פרסום לשון הרע
.
תביעת לשון הרע שהגיש עורך דין, במקצועו, כנגד עיתון כלכלי ועורכיו.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
טענת התובע נסובה סביב הכתבה דנן שהכילה הביטויים "עו"ד מנדלמן מואשם בשמירת כספים" וכן המילה "ונעלם". אכן, ראוי לקבוע כי המילים "מואשם" ו"נעלם" חריפות הן, מביישות ומשפילות, ומצביעות על קיום הליך בפלילים, שעה שהוגשה בעניין הנדון המרצת פתיחה בתחום האזרחי וראוי לקבוע כי התובע כלל לא "נעלם".
המילים דנן מלבינות פניו של כל אזרח, כל בעל מקצוע ושבעתיים – פניו של עורך דין, שאין הדעת סוברת וסובלת כי יואשם בפלילים על נטילת כספים שלא כדין לכיסו המגיעים ללקוח, ושנטילת כספים שכזו נעשתה במזיד ובזדון.
לא הוסבר כלל על ידי הנתבעים מדוע נקטו במילים הקשות דנן, שכן יכולים היו לדווח על תוכן המרצת הפתיחה כפי שהוא ולהישאר נאמנים ללשונה, וייתכן שעשו כן כדי ל"העצים" הידיעה ולעשותה רכילאית וצהובה עבור קוראים פוטנציאליים. אין אלא להצר בצערו של התובע שבגדר סיכוניו המקצועיים להיתבע במישור האזרחי, "נדון" מעל דפי הכתבה בעתון בלא ששקדו על קבלת תגובתו לעניין כה רציני וזאת בפרק זמן ההולם העניין.
כפועל יוצא, הנתבעים, בנסיבות אלה, אינם חוסים בהגנות "אמת בפרסום" ו"תום הלב" המצוית בסעיפים 14, 15 ו-16 (ב)(2) לחוק שבענייננו. אשר על כן, יש לראות בדברי הכתבה דברי לשון הרע ולפסוק לתובע פיצוי בגין פירסומה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 731-08-10 זינב אוסמה נ' זיקו דגים בע"מ (שלום; יובל גזית; 18/05/14) - 24 ע' |
| עו"ד: כהן-דאום, פני- גיל |
בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה. נפסק, כי התובע נפגע במהלך הרמת ארגזים כבדי משקל. במקרה זה היה על המעביד כפי שנקבע לנקוט צעדים כדי להקטין את הסיכון לעובדים, אך הוא לא עשה כן.
נזיקין – אחריות – מעסיק
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – נכות תפקודית
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תובענה לפיצוים עבור נזקי שאירעו לו בגין תאונות עבודה. הצדדים חלוקים הן בדבר עצם התרחשותן של התאונות, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במצב בו כל אשר מיוחס לבעלי החברה הינו רשלנות ואי סיפוק סביבת עבודה הולמת, אין להורות על "הרמת מסך", ומשכך נדחית התביעה בכל הנוגע לנתבעים 2-3.
משמעות חלק מן האמרות בפסיקה ביחס לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) אינה שעל בעל דין לשאת באמתחתו עד בכל אשר יפנה שמא יפול וייפגע, וכי אם אין עד ראייה נגזר גורל ההכרעה לשבט. המשמעות היא שעל ביהמ"ש לבחון בקפידה אמינות הגירסה משעה שאין לה תימוכין בעדות נוספת, אך אם לא נפלו בה פרכות לאחר בחינה פנימית וחיצונית של העדות היא נחזית מהימנה.
בנסיבות יש לקבוע, כי, האירוע התרחש בנסיבות הנטענות על ידי התובע. כל מעביד חב בעיקרון לנקוט בשיטת עבודה בטוחה וסבירה אשר תמנע כל סיכון לא סביר מעובדיו. מובן שאותה חובה חלה באופן קונקרטי וספציפי בכל מקום עבודה.
על המעביד לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו, ועליו להזהירו מפני הסיכונים הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו, ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה. מעביד גם חייב לצפות כי תאונות עבודה יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן. המעביד אף חייב באספקת כלי עבודה נאותים שימנעו סיכונים מיותרים. נטיית הפסיקה היא להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו.
בענייננו, התובע נפגע במהלך הרמת ארגזים כבדי משקל. במקרה זה היה על המעביד כפי שנקבע לנקוט צעדים כדי להקטין את הסיכון לעובדים, אך הוא לא עשה כן. אמנם התובע יכול היה להניח, במיוחד לנוכח התאונה הראשונה, כי עבודה ללא אמצעי מיגון, כגון עגלות או מלגזה, מסכנת את בריאותו, אך המדובר היה במקום עבודתו, בו עבד כשכיר ונאלץ למלא הוראות. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 41458-06-11 כלנית צדקה נ' שרביב בע"מ (שלום; איילת הוך טל; 18/05/14) - 32 ע' |
| עו"ד: |
כאשר קבעו הצדדים בחוזה שביניהם כי איחור של תקופה מסוימת לא ייחשב כאיחור המהווה הפרת החוזה, פרשנות בתי-המשפט לעניין הפיצוי במקרה של הפרה הינה כי איחור מעבר לתקופה שנקבעה מהווה הפרת החוזה, ומשהופר החוזה, זכאי הצד הנפגע לפיצוי מהיום שבו התחייב המפר למסור את החזקה, ולא מתום הארכה, אלא אם קבעו הצדדים אחרת.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין ליקויי בניה על פי חוק המכר (דירות).
.
בית המשפט קיבל א התביעה ופסק כלהלן:
סעיף 4ב לחוק המכר (דירות) מעגן את זכותו של המוכר לתיקון הליקויים שנמצאו בדירה. על פי נוסחו הנוכחי של סעיף 4ב(ב) לחוק , במידה ונתגלה ליקוי, אין מקום לתת למוכר למעלה מהזדמנות אחת לתיקון ליקוי, ובמידה שתיקון זה נכשל, רשאי הרוכש לדאוג לתיקון הליקוי בעצמו ולדרוש הוצאותיו מן המוכר.
אין מקום להורות על ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת בתיק זה והסעד בגין הליקויים שנמצאו יהיה בדמות פיצוי כספי. מרגע שמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי שהוא אמון בין היתר גם להתייחס לא רק למצוי בשטח, אלא גם ובעיקר לטענות מומחי הצדדים.
על אף שבית המשפט לעולם נשאר בעל סמכות ההכרעה, אין מקום לסטות מהכרעות המומחה מטעמו אלא מקום בו קיימת סיבה בולטת לעין לעשות כן.
אין מקום לקבוע מועד כללי בו הופך כל תקן למחייב. מקרים שונים מצדיקים תוצאות שונות וכל מקרה צריך לידון לפי נסיבותיו.
כאשר קבעו הצדדים בחוזה שביניהם כי איחור של תקופה מסוימת לא ייחשב כאיחור המהווה הפרת החוזה, פרשנות בתי-המשפט לעניין הפיצוי במקרה של הפרה הינה כי איחור מעבר לתקופה שנקבעה מהווה הפרת החוזה, ומשהופר החוזה, זכאי הצד הנפגע לפיצוי מהיום שבו התחייב המפר למסור את החזקה, ולא מתום הארכה, אלא אם קבעו הצדדים אחרת. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [ביטוח] |
|
| תא (אשד') 60280-01-12 פלונית נ' הפניקס חברה לביטוח בע״מ (שלום; גיל דניאל; 11/05/14) - 26 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעתם של התובעים והורה לנתבעת לשלם לתובעים את כלל תגמולי הביטוח הנובעים ממותו של המנוח, בהתאם לפוליסות הביטוח. נפסק, כי על אף שהתשובות שניתנו על ידי המנוח בכל אחד מתצהירי הבריאות לא היו מלאות והמנוח לא עמד בחובת הגילוי, לא ננמצאה כוונת מרמה בתשובותיו של המנוח.
ביטוח – חוזה ביטוח – חובת הגילוי
.
התובעים – יורשיו ועיזבונו של המנוח הגישו כנגד הנתבעים תביעה לקבלת תגמולי ביטוח חיים. הנתבעת 1 טענה להגנתה, כי בעת שמילא המנוח את ההצעה לביטוח ואת הצהרת הבריאות, הוא לא מסר לנתבעת תתשובות מלאות ובכך הוא הפר את החובה שהייתה מוטלת עליו לפי חוק חוזה הביטוח.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
סעיף 7(ג) לחוק חוזה ביטוח, קובע, כי אם אי הגילוי נודע לאחר קרות מקרה ביטוח, הרי שהמבטח פטור כליל מתשלום תגמולי הביטוח בכל אחד משני המקרים הבאיים: (1) אם התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) אם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו.
לעניין השאלה, האם מתקיים התנאי לפיו מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח, אילו היה יודע את המצב לאמיתו, התשובה אינה נקייה מספקקות, אך ניתן להניח כי תנאי זה מתקיים.
אם קיים קשר סיבתי בין התשובה שלא הייתה מלאה וכנה לבין מקרה הביטוח, זכאית חברת הביטוח לפטור, אף אם התשובה לא ניתנה בכוונת מרמה. מנגד, אם לא מתקיים הקשר הסיבתי, מנועה חברת הביטוח לטעון לקיומו של פטור בתשלום דמי הביטוח, אאלא אם התשובה ניתנה "בכוונת מרמה".
במקרה זה, לא מתקיים קשר סיבתי בין התשובות אשר לא היו מלאות ובין מקרה ביטוח. לא בכל מקרה של אי גילוי, נלמדת באופן אוטומטי כוונת מרמה מצד המבוטח. את השאלה בדבר קיומה של כוונת מרמה יש לבחון על רקע מכלול הנסיבות, תוך התמקדותבנסיבות מתן הגילוי על ידי המבוטח.
במקרה זה, אי הגילוי אינו מתייחס למחלות העיקריות אשר מהן סבל המנוח. הכללת המחלות בתחומי הלב, לחץ הדם וכלי הדם, בגדר שאלה אחת, עליה השיב המנוח בחיוב, הביאה לכך שלא נמצאה הפרה של חובת הגילוי בגין מחלות אלו, מהן סבל המנוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [שטרות] [ראיות] |
|
| תאמ (י-ם) 44272-03-12 האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית נ' ולנטין גילביץ' (שלום; ניר נחשון; 08/04/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
משקמה טענה בדבר אמיתות חתימה על שטר מוטל נטל השכנוע לסתירת טענת הזיוף על התובע. לשם כך עומדות בפניו מספר אפשרויות: הבאת ראיות ישירות כגון העדת עדים שהיו עדים לחתימה או באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. בנוסף, התובע, יכול להצביע על מכלול של ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, אשר מכוח משקלן המצטבר יעבור אל הנתבעים הנטל להביא ראיות לסתור. במקרה דנא לא עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה.
שטרות – חתימה – זיוף
ראיות – נטל ההוכחה – טענת זיוף
.
תביעה לחיוב נתבע מכח חתימתו כערב לשטר חוב של לווים. הנתבע טוען כי חתימתו זויפה על השטר.
.
רשם בימ"ש השלום דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
בניגוד לסוגיות אחרות בשטרות (כמו בעניין המסירה ובעניין התמורה), אין חזקה כי החתימה על השטר היא חתימתו של האדם, אפילו אם היא נחזית בשמו של פלוני. מעת שמוכחשת החתימה – הנטל להוכחת אמיתותה הוא על התובע. שכן, בהתאם לפקודת השטרות, זו חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך הרלוונטי.
לשם הוכחת הטענה עומדות בפני התובע מספר אפשרויות: הבאת ראיות ישירות כגון העדת עדים שהיו עדים לחתימה או באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. בנוסף, התובע, יכול להצביע על מכלול של ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, אשר מכוח משקלן המצטבר יעבור נטל הבאת הראיות אל הנתבעים להביא ראיות שיסבירו, או יפריכו את הראיות הנסיבתיות שהובאו לחובתם. אם ייכשלו הנתבעים בכך יוותר מאזן ההוכחה נוטה לטובת התובע ומשמעותו של דבר תהא, כי התובע עמד בנטל השכנוע הדרוש בהליך אזרחי לשם קביעת הממצא העובדתי בדבר אי קיומו של זיוף. במקרה דנן התובעת לא הצליחה להביא ראיות ישירות להוכחת טענתה כי הנתבע חתם על שטר החוב לא באמצעות עדים ולא באמצעות גרפולוג וכן לא הובאו ראיות נסיבתיות שבכוחן להעביר את נטל הראייה לנתבע. ומכאן שלא עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 27699-06-12 ע.א.(קטין) נ' וסאל קעדאן (שלום; ערפאת טאהא; 03/04/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
* ביהמ"ש קבע את שיעור הפיצויים שעל הנתבעים לשלם לתובע, שהיה קטין בעת הפגיעה, בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים.
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – אובדן כושר השתכרות
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – בגין הפסד השתכרות
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – פיצויים
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – שיעורם
.
התובע נפגע בהיותו קטין בן כ-3.5 שנים, בתאונת דרכים עת נדרס בהיותו הולך רגל. אין מחלוקת באשר לאחריותם של הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה והמחלוקת נסובה על גובה הנזק בלבד.
.
בית המשפט פסק כי:
בפסיקת ביהמ"ש העליון התגבשה חזקה ולפיה בסיס השכר שיש לקחתו בחישוב הפסדי השכר של קטינים הוא השכר הממוצע במשק. נקבע עוד כי אין בנתוניו הטובים והמצוינים של קטין כדי להצדיק סטיה מחזקת השכר הממוצע במשק. גם הפוטנציאל האינדיבידואלי של הקטין עצמו הכולל את כושרו האינטלקטואלי הוא נתון שלא ניתן להישען עליו כדי לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק.
על אף הלכות אלה, לא ניתן להתעלם בענייננו מקביעת המומחה, כי התובע סובל מתפקוד שכלי קוגנטיבי גבולי המזכה אותו בנכות בשיעור 20%. בהתאם לחוות דעתו של המומחה ולרישומים של הפסיכולוג, התובע סבל מקשיי קשב וריכוז ומהפרעה חמורה בזיכרון לטווח קצר וארוך. בשל כך הוא אינו מצליח ללמוד את המספרים, הוא מתקשה לזכור את שם הגננת בגן, קשיים בהיגוי, חשיבה כמותית ומושגים כלליים פחותים מבני גילו, מתקשה בזיהוי צבעי בסיס ועוד.
נוכח האמור, ובהתחשב בגובה השכר הממוצע במשק היום העומד על סך 9,324 ₪ ברוטו, יש להעריך את כושר השתכרותו של התובע לולא התאונה על סך 7,500 ₪. סכום זה בניכוי מס עומד על סך 7,152 ₪. על בסיס שכר זה יחושב הפסד השכר בעתיד. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [חוזים] |
|
| תא (חי') 30792-09-12 יצחק כהן נ' קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ (שלום; מעין צור; 16/03/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה תביעה לביטול הסכם לרכישת רכב משומש חרף העובדה שקיימת בו אי התאמה, משלא ניתן להסתמך על אי ההתאמה, בשל תניית פטור בחוזה, ומשהנתבעת לא הפרה את החוזה.
חוזים – מכר – אי-התאמה
חוזים – הפרה – היעדרה
.
תביעה לביטול הסכם לרכישת רכב משומש, להשבה ולפיצוי בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם עקב רכישת הרכב.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ברובה ופסק:
רכב בן שלוש שנים שנסע 130,000 ק"מ, שמנועו פגום באופן שאינו מאפשר שימוש רגיל בו, הינו רכב שמתקיימת בו אי התאמה כהגדרתה בסעיף 11(3) לחוק המכר, אף שהרכב נמכר במחיר הנמוך ב-40% ממחיר המחירון שלו. בשני מצבים יכול קונה להסתמך על אי התאמה חרף קיומה של תניית פטור בחוזה המכר: בהתקיים תנאי סעיף 16 לחוק המכר או כאשר ניתן לפרש את תניית הפטור בצורה מצומצמת, באופן שהיא אינה חלה על אי ההתאמה הנטענת. במקרה דנן התובע מנוע מלהסתמך על אי ההתאמה ולא קיימת הפרה מצד הנתבעת, אולם על הנתבעת לשאת בעלות רכב חלופי כשהרכב שהה במוסך. |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [חוזים] |
|
| תא (חי') 4170-03-12 מרים סולומון נ' מיאורה ציבי (שלום; נסרין עדוי; 18/02/14) - 10 ע' |
| עו"ד: אליהו סויסה, שושנה ברוידה |
בעסקת מכר רכב, העובדה שכלי הרכב עבר תאונה הינה מידע מהותי אשר המוכר חייב לגלות לקונה, ובפרט כאשר מדובר בתאונה בדרגת חומרה גבוהה. אמנם, על רוכש סביר לבדוק את הרכב בדיקה טכנית במכון מוסמך בטרם רכישתו, אולם אין המדובר בכלל גורף ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.
חוזים – מכר – אי-גילוי
חוזים – הטעיה – אי-גילוי
חוזים – מכר – חובת תום-לב
חוזים – מכר – בדיקת המימכר
.
תביעה לפיצוי כספי בגין אי גילוי מידע בעסקת מכר רכב. בהסכם המכר, ציינה הנתבעת תאונה שארעה לרכב, אך התחייבה כי אין במכונית פגיעה בשלדה. לאחר שנתיים שהתובעים השתמשו ברכב, במהלכן אף הייתה המכונית מעורבת בתאונה, התברר שברכב קיימת פגיעה בשלדה שמקורה בתאונה הראשונה. לטענת הנתבעת, היא יצאה ידי חובתה בגילוי בדבר עצם קרות תאונה, ומכאן ואילך הנטל על הקונים לבירור פרטי התאונה.
.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
חובת הגילוי המוטלת על המוכר נובעת מחובת תום הלב המוטלת על צד המתקשר בחוזה, בגדרה על המוכר לגלות לקונה הפוטנציאלי את כל האינפורמציה הרלבנטית להתקשרות בעסקה ולתנאיה, ומכוח היותו של המוכר הגורם המחזיק במידע הרלבנטי ומשכך, גם מונע הנזק הזול יותר; בעסקת מכר רכב, העובדה שכלי הרכב עבר תאונה הינה מידע מהותי אשר המוכר חייב לגלות לקונה, ובפרט כאשר מדובר בתאונה בדרגת חומרה גבוהה. לחובת גילוי זו יש חשיבות רבה מאחר והתרחשותה של תאונה משליכה על מחיר הממכר ולעיתים על עצם ביצוע העסקה; הפרתה של חובת הגילוי יכולה להתבטא במסירת אינפורמציה שאינה אמיתית/מלאה או בשתיקה ואי גילוי מידע רלבנטי, אשר היה ברשות המוכר. אמנם, על רוכש סביר לבדוק את הרכב בדיקה טכנית במכון מוסמך בטרם רכישתו, אולם אין המדובר בכלל גורף ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.
במקרה דנא, ביהמ"ש קובע כי הנתבעת ידעה על חומרת התאונה הראשונה, ולמצער, היה עליה לדעת על כך לנוכח הנסיבות הבאות: עיכוב המכונית במשטרה, תיקון ממושך במוסך והעברת המכונית לבדיקת בטיחות תחבורתית בטכניון, ברם, הנתבעת נמנעה מלגלות לתובעים את המידע המהותי אשר בחזקתה. בהתנהלותה זו הנתבעת נהגה שלא בתום לב והציגה בפני התובעים מצג מטעה באשר למצב המכונית.
בנסיבות, אין לתלות אשם בהתנהלות התובעים שלא ביצעו בדיקה למכונית עובר לרכישתה, זאת נוכח הצהרות הנתבעת בדבר קלות הפגיעות בתאונה הראשונה והתחייבותה הכתובה כי לא נגרמה פגיעה בשלדת המכונית כתוצאה מהתאונה.
ביהמ"ש מחייב את הנתבעת בנזק ממוני בגובה שווי ההפרש בין הסכום ששילמו בפועל לנתבעת תמורת המכונית לבין שוויה הריאלי של המכונית ביום המכירה, בהתחשב בתאונה הראשונה שעברה המכונית. ובנזק לא ממוני בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [נזיקין] |
|
| תאמ (ק"ג) 30973-03-12 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' גילת מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (שלום; יניב בוקר; 13/02/14) - 11 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה תביעת שיבוב כספית מכוח פקודת הנזיקין בשל נזק שנגרם לרכב מבוטח, על ידי שער חשמלי. זאת הן מטעם עובדתי מאחר והתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה התרחשה כפי שנטען על ידה, והן מן הטעם שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת התרשלה באופן הפעלת השער וכי התרשלות זו היא שגרמה לתאונה.
נזיקין – אחריות – היעדרה
נזיקין – עוולות – רשלנות
.
תביעת שיבוב כספית מכוח פקודת הנזיקין ובשל נזק שנגרם לרכב המבוטח על ידי התובעת, על ידי שער חשמלי, שעל פי גרסת הנהג, נסגר ופגע ברכב במהלך חציית הרכב את פתח השער. נטען, כי התרשלות הנתבעת בתפעול השער היא זו שגרמה לנזק.
.
בימ"ש השלום דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה התרחשה כפי שנטען על ידה בהתאם לגרסת הנהג. בנוסף, מעבר לנדרש, גם בהינתן גירסתו של הנהג בדבר אופן התרחשות התאונה, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת התרשלה באופן הפעלת השער וכי התרשלות זו היא שגרמה לתאונה. התובעת לא פרטה, מהו המעשה המצופה או מהו אמצעי הזהירות המתבקש שהנתבעת כשלה ביישומו ולא הביאה כל ראיה כדי לתמוך בטענתה להתרשלות כדוגמת עד מטעמה, אשר יעיד מהן הפעולות הנדרשות, בהקשר לאחזקת שערים, אם באמצעות בדיקות תקופתיות ואם באמצעים אחרים. התובעת למעשה ביקשה כי ביהמ"ש יסיק מעצם קרות התאונה, כי הנתבעת התרשלה באחזקתו של השער. לשון אחר, התובעת כשלה בהעמדת מסד ראייתי, להוכחת הטענה בדבר סיכון בלתי סביר, המחייב נקיטת אמצעי זהירות מצד הנתבעת ולא הובא טעם מבורר, מדוע יש צורך לנקוט אמצעי זהירות נוספים, על מה שנקט המושב. |
| חזרה למעלה |
|
| 36 [עורכי-דין] |
|
| תא (בי"ש) 35250-09-12 קרן מור נ' שמעון מאיר ביטון עו"ד (שלום; דוד גדעוני; 13/02/14) - 13 ע' |
| עו"ד: ארמון אברג'יל |
ביהמ"ש פסק כי התובעים לא עמדו במשוכה הגבוהה העומדת לפניהם בתביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין, משלא הוכח כי אלמלא מחדליו הייתה תוצאת המשפט משתנה לטובתם.
עורכי-דין – אחריות מקצועית – בנזיקין
עורכי-דין – אחריות – בנזיקין
.
תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין, בטענה שעקב רשלנותו נדחתה תביעת התובעים שיוצגו על ידו.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק:
בתביעת רשלנות נגד עורך דין בקשר עם מחדלים נטענים אגב ייצוג משפטי, המשוכה העומדת לפני התובע היא גבוהה ועליו להוכיח הן כי עורך הדין התרשל והן כי לוּ נהג באורח סביר היה בכך כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת התובע. בהתנהלות הנתבע יש משום התרשלות, אולם התובעים לא הוכיחו כי אלמלא מחדלו הייתה תביעתם מתקבלת. |
| חזרה למעלה |
|
| 37 [קניין] [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 34736-02-12 לאה אילנה גרינברג נ' איריס ברא"ז (שלום; אחסאן כנעאן; 12/02/14) - 12 ע' |
| עו"ד: ישראל הרפז, רן ברא"ז |
למרות שהתובעת פעלה בחוסר תום לב, עדיין יש לקבוע כי זכותה עדיפה על זכות הנתבעת מאחר שלא הוכח כדבעי כי נפלה טעות עת שהוצמד מחסן לדירת התובעת ולא הוכח כי אילו הייתה התובע פועלת וחוקרת בעקבות החשש שהתעורר בליבה היא הייתה מגיעה למסקנה כי השטח שייך לנתבעת.
קניין – מקרקעין – עיסקאות נוגדות
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
מקרקעין – זכויות במקרקעין – זיקת הנאה
.
על פי הנטען בכתב התביעה, לצורך הפיכת דירת הנתבעת לשתי דירות נפרדות, הנתבעת תפסה חזקה במחסן הצמוד לדירת התובעת והפכה אותו לכניסה לדירה החדשה שנוצרה מחלוקת דירת הנתבעת לשתיים. מכאן תביעת התובעת כנגד הנתבעת לסילוק ידה של האחרונה משטח המחסן.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בעניין הרטפלד נקבע כי סעיף 10 לחוק המקרקעין חל כאשר הרוכש בתום לב סיים את העסקה ברישום. עוד נקבע כי סעיף 10 לחוק המקרקעין נועד לתת ביטחון מסחרי, והוא מאפשר למי שעומד לרכוש זכות במקרקעין להסתמך על הרישום, בלי שייאלץ להתחקות אחר מקורות הזכות ואחר שרשרת העסקאות שהובילו לרישומה. מגמה זו לחיזוק המרשם ולביצור מעמדם של פנקסי המקרקעין מחייבת כי יריעתו תתפרס רק על זכויות שנרשמו.
בענייננו, התובעת לא הייתה תמת לב. התובעת ידעה כי צד אחר מחזיק בשטח המריבה ובכל זאת לא טרחה לעשות בירורים מעבר לרשום בלשכת רישום המקרקעין. די בכך על מנת לפגום בתום ליבה. התובעת אף הוסיפה בעדותה כשנשאלה האם כדאי לשאול את הנתבעת למה היא מחזיקה בשטח המריבה ועל כך השיבה "רציתי לעשות את זה". בשים לב לכך ועל פי עדותה של התובעת ניתן להבין כי עלה חשש בליבה באשר לשטח המריבה אך יחד עם זאת היא הזדרזה לכרות את ההסכם. על כן היא פעלה בעצימת עיניים.
יחד עם זאת, ולאחר שנקבע כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, עדיין יש לקבוע כי זכותה עדיפה על זכות הנתבעת מאחר שלא הוכח כדבעי כי נפלה טעות עת שהוצמד מחסן לדירת התובעת ולא הוכח כי אילו הייתה התובע פועלת וחוקרת בעקבות החשש שהתעורר בליבה היא הייתה מגיעה למסקנה כי השטח שייך לנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 38 [עונשין] |
|
| תפ (רח') 14822-09-12 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רחובות נ' דביר פלדנקריז (שלום; איריס לושי עבודי; 12/02/14) - 12 ע' |
| עו"ד: אריאל פס, איתן גת |
גזר דין בעניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירה של איומים. ביהמ"ש קבע כי יש מקום להטיל על הנאשמים עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, באופן שימחיש לנאשמים את הסלידה מהמעשים שביצעו והצורך להוקיע אותם, כאשר על הנאשם 1 יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר, וזאת לאור חלקו היחסי המשמעותי יותר באירוע.
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – עקרון ההלימה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
.
הנאשמים הורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי שניים או יותר, וכן בעבירה של איומים. הנאשם 1 הורשע בנוסף בעבירה של ניסיון תקיפה סתם.
.
בית המשפט גזר את דינם של הנאשמים, בקובעו כדלקמן:
העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן חמורות והערך החברתי המוגן אשר נפגע מביצוע עבירות האלימות בהן הורשעו הנאשמים הינו הגנה על שלומו, גופו ובטחונו של אדם שנפגע מביצוען. ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על חומרתן של עבירות אלימות ועל כך כי יש להחמיר את הענישה בעבירות אלה. באשר לעבירות האיומים בהן הורשעו הנאשמים, הערך המוגן שנפגע מביצוען הוא שמירה על שלוות נפשו של המאוים.
מדיניות הענישה הנהוגה מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל מעבודות שירות וכלה במאסר בפועל לתקופות ממושכות. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות נראה כי במקרה דנן יש ליתן משקל לקולא לכך שלא קדם תכנון לביצוע העבירות. מאידך יש ליתן משקל לחומרא לכך שהנאשמים תקפו את המתלונן הן בצוותא והן בנפרד מספר פעמים במהלך האירוע תוך שהם גורמים לו חבלות משמעותיות.
יש מקום להטיל על הנאשמים עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, באופן שימחיש לנאשמים את הסלידה מהמעשים שביצעו והצורך להוקיע אותם, כאשר על הנאשם 1 יוטל עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר, וזאת לאור חלקו היחסי המשמעותי יותר באירוע. כמו-כן, יש להטיל על הנאשמים עונש של מאסר מותנה כענישה מרתיעה וצופה פני עתיד, קנס וכן פיצוי לכל אחד מתלוננים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. הקלה מעבר לכך תחטא לעיקרון ההלימה ולשיקולים הנוגעים לערכים המוגנים ולנסיבות ביצוע העבירות. לעומת זאת, הכבדה מעבר לכך, תחטא לעקרון הענישה האינדיבידואלית. |
| חזרה למעלה |
|
| רשם האגודות השיתופיות |
| 39 [אגודות שיתופיות] |
|
| (י-ם) 2794-283-11 אמנון מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גדסי יחיאל (רשם האגודות השיתופיות; דנה ביאלר; 29/04/14) - 33 ע' |
| עו"ד: רמי אבידע, גיורא עפגין |
לאחר דיון בטענות מקדמיות בדבר חוסר סמכות, פגמים בכתב תביעה והתיישנות, ולאחר קביעה כי פעילות האגודה בעניין מדידות חלוקה ורישום בטאבו נעשתה כדין וכך גם אשר לדמי חכירה ומסי חבר, נפסק כי על המשיב לשלם למשיג את סכום חובו לאגודה כפי שנקבע בפסק בורר, בתוספת הסכום שהבורר הפחית מחמת ההתיישנות.
אגודות שיתופיות – בוררות – סדרי דין
אגודות שיתופיות – בוררות – סכסוכים בעסקי האגודה
אגודות שיתופיות – פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה – ערכם הראייתי
אגודות שיתופיות – פעילות האגודה – חוקיותה
אגודות שיתופיות – רשויות האגודה – אספה כללית
אגודות שיתופיות – תקנון האגודה – תוקפו
.
השגה והשגה שכנגד על פסק בורר שחייב את המשיב והמשיג שכנגד (להלן: החבר) לשלם למשיג והמשיב שכנגד (להלן: האגודה) סכום כספי בגין חוב בתוספת הוצאות משפט.
.
עוזרת רשם האגודות השיתופיות קיבלה בחלקה את השגת המשיג והמשיב שכנגד, דחתה את השגת המשיב והמשיג שכנגד, ופסקה כי:
טענת חוסר הסמכות שהעלה החבר בשל פגם בתיקון סעיף בתקנון האגודה שמכוחו מונה הבורר, נדחתה ממספר טעמים: אי העלאת הטענה בהזדמנות הראשונה והתנהלות החבר; הסמכות להכריע בעניין תקפות תיקון התקנון אינה של הבורר אלא במסגרת ערעור מנהלי לבימ"ש לעניינים מנהליים ואין מקום לדון בה על דרך של סמכות שבגררא; העדר מקום להורות על חקירה לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות שהיא למעשה בקשה כי הרשם יברר את טענותיו בעניין תיקון סעיף 197 "בעצמו"; נוכח חזקת החוקיות ועקרון הבטלות היחסית; טענת החבר לחוסר סמכות בשל כך שהתביעה אינה נכנסת בגדר המונח "עסקי האגודה", כאשר הדין מורה שרק סכסוכים הקשורים עם עסקי האגודה יובאו בפני בורר, נדחתה. מקום בו מדובר על תביעה כספית, הרי שגם אם חוקיות חלק מן החוב שנוי במחלוקת, הרי שדיון זה הנו אינצדנטאלי להליך העיקרי ואין בכך כדי להפוך את הסכסוך כולו לסכסוך "חוקתי" שעליו להיות מוכרע בפני בימ"ש ולא בוררות.
טענת החבר כי יש למחוק את תביעת האגודה על הסף בשל פגמים בכתב התביעה, נדחתה בהעדר בסיס; אשר לטענה בדבר התיישנות ומעמד חשבון החבר המתנהל אצל האגודה (הכרטסת), יש לראות בכרטסת ראיה לכאורה לנכונות האמור בה, וזו לא נסתרה; מעמד הכרטסת דומה למעמד חשבון עו"ש באספקלריה של דיני ההתיישנות ולפיכך דין טענת ההתיישנות להידחות, וזאת בשונה מקביעת הבורר. לפיכך קביעת הבורר על קיזוז סכום מסוים מחמת התיישנות בוטלה; דוקטרינת המניעות הוחלה על טענות החבר בדבר החיובים שחוייב בהם, לגביהם שתק עד להגשת התביעה מושא הליך הבוררות, וכאשר מדי פעם שילם סכומים על חשבון החוב.
אשר לטענות החבר לעניין מדידות, חלוקה ורישום בטאבו, טענות כנגד בחירת חברי האגודה כי שירותים אלה יסופקו על ידה, היה על החבר להביא בפני האספה הכללית. פעילות האגודה בעניין זה נעשתה לפי החלטת האסיפה הכללית ובהתאם לסמכויות האגודה כאמור בתקנונה, ומשלא הוכח כי יש מניעה כלשהי לבחירת החברים לקבלו מהאגודה ולא מגורם אחר, הטענה נדחתה; אשר לדמי חכירה ומסי חבר, האגודה נוהגת כדין עת מחייבת היא את חבריה באופן שוויוני ללא קשר לגודל הנחלה של כל חבר; טענת האגודה בדבר ההוצאות שהשית הבורר על החבר, הנמוכות מהוצאותיה הריאליות נדחתה בהעדר ראיה מטעמה ובהיות ההוצאות בסכום סביר ומידתי נוכח סכום החוב וכמות הישיבות שהתקיימו; טענות החבר כלפיי התנהלות הבורר נדחו בהעדר בסיס. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
