| עליון |
| 1 [בתי-משפט] |
 |
| עא 1964/13 מדינת ישראל נ' קרמזה ג'יין (עליון; י' עמית, נ' סולברג, א' גרוניס; 20/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: יואב שחם, עמוס גבעון |
מצב בו מחק בימ"ש את אחד הסעדים הנדרשים שלא ביוזמת מגיש ההליך, אינו נופל בגדרי המקרים בהם זכאי תובע להשבת האגרה מכוח תקנות 6(ב) ו-10(ד) לתקנות האגרות. עם זאת, נקבע, כי כאשר בימ"ש מוחק את הסעד בשל העדר סמכות עניינית, ואינו מעביר את הדיון לערכאה המוסמכת בשל קיומו של קושי בפיצול כתב התביעה, ניתן לראות זאת כהעברת ההליך מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט אשר לא תחייב בתשלום מחודש של האגרה. מששולמה בענייננו אגרה ביתר בבימ"ש השלום, מוצדק להותיר על כנה את החלטתו של ביהמ"ש המחוזי להחזר האגרה.
 בתי-משפט – אגרות – החזרת אגרה
בתי-משפט – אגרות – חבות
.
ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הורה על השבת ההפרש בין סכום האגרה ששולמה על ידי המשיבים 2-1 בפתיחת ההליך, בעבור סעד כספי שנמחק, לבין סכום האגרה הנדרש בעבור הסעדים שנותרו תלויים ועומדים בפני ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש ביסס את הכרעתו על תקנות 6(ב) ו-10(ד) לתקנות האגרות. יצוין כי הסעד הכספי נמחק בשל חוסר סמכות עניינית ובעקבות זאת, המשיבים 2-1 הגישו תביעה לקבלת הסעד הכספי בבימ"ש השלום ושילמו אגרה בבימ"ש השלום.
.
ביהמ"ש העליון (מפי הנשיא א' גרוניס, בהסכמת השופטים י' עמית ונ' סולברג) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
האגרה משתלמת מראש בעד השירות המבוקש, ולאחר ששולמה אין התובע זכאי להשבתה אלא במקרים המפורטים בתקנות האגרות. תכליתן של ההוראות בתקנות האגרות הינה, בין השאר, ליצור תמריץ לסיום ההליך שלא דרך התדיינות בפני ביהמ"ש , ובשלב מוקדם ככל האפשר, תוך מתן ביטוי לחיסכון במשאבים של המערכת השיפוטית, עקב צמצום ההתדיינויות והעדר הצורך בהכרעה שיפוטית מנומקת.
תקנה 6(ב) לתקנות האגרות מיישמת את הרעיון של תִמרוץ כאמור ומונה ארבעה מקרים שבהם תושב האגרה לתובע בהליכים שבהם נתבע סכום כסף קצוב. בחינת המקרים האמורים, בשים לב לרעיון התמרוץ מובילה למסקנה כי מקום בו ההליך נמחק או בוטל שלא ביוזמת מגיש ההליך, ובפרט מקום בו לא הסתיים הטיפול בהליך (כבענייננו), לא ניתן להשיב את האגרה מכוח תקנה 6(ב).
כן לא מוצדק בענייננו להורות על החזר של הפרש האגרה, מכח תקנה 10(ד) לתקנות האגרות. תקנה 10(ד) מאפשרת השבת אגרה, מ"טעמים מיוחדים שיירשמו" במקרים בהם התיר ביהמ"ש לבעל הדין לתקן את כתב תביעתו על דרך של הקטנת הסכום הנתבע או המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר. מחיקת סעד מכתב התביעה על ידי ביהמ"ש אינה שקולה למתן היתר לתיקון כתב התביעה. זאת, במיוחד נוכח התנגדות המשיבים 2-1 למחיקת הסעד. למעלה מכך, מחיקת הסעד הכספי נבעה אך מטעות של המשיבים 2-1 בפתח ההליך, ועל כן, ספק אם ניתן לראות זאת כ"טעמים מיוחדים" המצדיקים את השבת האגרה.
ברם, אף שהמקרה דנא אינו נופל בגדרי המקרים בהם זכאי התובע להשבת האגרה מכוח תקנות 6(ב) ו-10(ד) לתקנות האגרות דין הערעור להדחות.
ביהמ"ש קובע, שכאשר ביהמ"ש מוחק את אחד הסעדים המבוקשים בשל העדר סמכות עניינית, ואינו מעביר את הדיון לערכאה המוסמכת בשל קיומו של קושי בפיצול כתב התביעה, כבענייננו, ניתן לראות זאת כהעברת ההליך מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, אשר לא תחייב בתשלום מחודש של האגרה. לפיכך, לא היה על המשיבים 2-1 לשלם אגרה בבימ"ש השלום, שם נפתח ההליך החדש. כך ראוי לנהוג להבא. מששולמה האגרה בבימ"ש שלום ביתר, מוצדק להותיר על כנה את החלטתו של ביהמ"ש המחוזי להחזר האגרה.
ביהמ"ש מוסיף, כי לכאורה, מתן פטור מתשלום אגרה בבימ"ש השלום בו נפתח הליך חדש לאחר מחיקת הסעד מחוסר סמכות בביהמ"ש המחוזי, עשוי להוות תמריץ שלא להגיש את התביעה מלכתחילה לערכאות המוסמכות, במטרה לחסוך את תשלום האגרה בעבור הסעד הנמוך מבין השניים. ביהמ"ש קובע פתרון לעניין – עם הגשת התביעה החדשה בביהמ"ש הנעבר לא תשולם אגרה, אלא שהתובע יידרש להשלים האגרה בביהמ"ש המעביר בגין הסעד שנותר, ושנמצא בסמכותו של אותו בימ"ש . הסך הכולל של האגרה במצב זה זהה לסכום אותו היה משלם בעל הדין אילו הגיש מלכתחילה שני הליכים, בהתאם לכללי הסמכות. מיותר להוסיף שעל התובע לשלם, בבוא העת, את המחצית השנייה של האגרה בגין הסעד הכספי בביהמ"ש הנעבר. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [רשויות מקומיות] |
|
| עעמ 7327/11 חברת ברק עדני יוסף בע"מ נ' עיריית חדרה (עליון; נ' הנדל, נ' סולברג, א' גרוניס; 20/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: דוד אבידן, נעם ליברמן, מרדכי סטורזי |
דרישת התשלום נשלחה למערערות כשלא קמה עדיין החבות בהיטל הסלילה, ולפיכך היא בטלה מעיקרה. כדברי המלומד שפיר, העיתוי הראשוני להטלת החיוב בהיטל הוא בשעה שבה ביצוע העבודות להתקנת התשתית מושא ההיטל יוצא מגדר של משאלת לב בשל שאיפה או תכנון עתידיים והופכת למציאות שהרשות המקומית מתכוונת, ומחויבת, ליצור ולקיים.
רשויות מקומיות – היטלים – היטל סלילה
.
ערעור על פסק הדין של בימ"ש לעניינים מנהליים, בגדרו התקבלה חלקית עתירת המערערות ונקבע כי יש לבטל את הדרישה לתשלום היטל תיעול ואגרת צנרת מים שנשלחה אליהן, אולם נותרה על כנה הדרישה לתשלום היטל סלילה נוכח העובדה שהמשיבה מבצעת או עתידה לבצע עבודות בעורף הנכס.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקובעו:
שתי שיטות ידועות למימון תשתיות מוניציפליות – שיטת ההיטל ושיטת דמי ההשתתפות. השיטה לפיה פעלה המשיבה במקרה הנדון, היא גם השיטה המקובלת כיום, היא שיטת ההיטל. בשונה משיטת דמי ההשתתפות, שיטת ההיטל מנתקת עצמה מעבודת תשתית או מקטע תשתית ספציפיים, באשר החיוב על פיה אינו מיועד לכסות עלויותיה של עבודה מסוימת דווקא. עם זאת, על מנת שהרשות המקומית תוכל לחייב אדם בהיטל סלילה, נדרש ביצועה של עבודת תשתית מסוימת, בעלת זיקה לנכס.
ע"פ חוק עזר לחדרה (סלילת רחובות), תשנ"ה-1994, ביצוע עבודות סלילה ע"י העירייה מתבצע בדרך של החלטת העירייה, שהודעה עליה פורסמה בעתון יומי, ובעלי נכס גובל בעבודות אלה חייבים בהיטל סלילה "ביום התחלת הסלילה או אחריו". אף אם נפרש את המילים "יום התחלת הסלילה" בדרך נוחה למשיבה, כך שאינן מכוונות למועד תחילה העבודות בפועל, אלא נסתפק בקיומן של תכניות לביצוע העבודות, הרי שבעניין דנן לא הונחה אף לא תשתית מינימאלית לחיוב בהיטל.
התוכנית שמכוחה עתידות להתבצע העבודות ב"עורף הנכס" פורסמה למתן תוקף רק כ-10 חודשים לאחר שליחת מכתב הדרישה למערערות. ביום משלוח הדרישה לא הייתה תכנית תקפה לביצוע העבודות ואף לא החלטה של העירייה לגביהן. ההחלטה התקבלה רק יותר משנה וחצי לאחר משלוח דרישת התשלום למערערות. בבימ"ש קמא לא הוצגו תכניות מפורטות של העבודות הצפויות, אך פסק הדין התבסס על כך שניתן צו תחילת עבודה לפרויקט כולו. מבלי לדון בשאלה האם די בקיומו של צו כזה על מנת ליצור חבות בהיטל מכוח זיקה לעבודות שטרם הסתיים תכנונן, הרי שצו כזה לא הוגש לביהמ"ש, ולפיכך לא היה מקום להסתמך עליו.
בנסיבות אלה, דרישת התשלום נשלחה כשלא קמה עדיין החבות בהיטל. כדברי המלומד שפיר, את ההיטל ראוי וניתן להטיל לראשונה ב"נקודת האל חזור" של התקנת קטע התשתית הרלוונטי. רוצה לומר, העיתוי הראשוני להטלת החיוב בהיטל הוא בשעה שבה ביצוע העבודות להתקנת התשתית מושא ההיטל יוצא מגדר של משאלת לב בשל שאיפה או תכנון עתידיים והופכת למציאות שהרשות המקומית מתכוונת, ומחויבת, ליצור ולקיים. נוכח העובדה שדרישת התשלום נשלחה בטרם נוצרה החבות בהיטל, הריהי בטלה מעיקרה. נוכח זאת, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם עסקינן ב"נכס גובל". |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 5636/13 מתיישבי תימורים - ישוב קהילתי אגודה שיתופית נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומית (עליון; ע' פוגלמן, נ' סולברג, מ' נאור; 20/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: תדמור עציון, עמרי אפשטיין, ד"ר גדי רובין, שלום זינגר, רונאל פישר, מירב משען, מיכאל בך, רון לדרמן, אדריאנה דיאמנשטיין, תומר מירז, מירב מירון גורן |
ההליך התכנוני שקדם לאישור תכנית תשתית לאומית המאפשרת להוציא היתר בנייה להקמת תחנת כוח לייצור חשמל באזור התעשייה באר טוביה היה מקיף ובוצע כדבעי, ולא נמצא כי ההחלטה לאשר את התכנית היא בלתי סבירה. בכלל זה, דרישת הזיקה של היזם למקרקעין, שהיא פועל יוצא של הוראות הדין, אין בה כדי לפגוע בתקינות ההליך ואין למצוא בה עילה להורות על בטלות התכנית.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – החלטותיהן
משפט מינהלי – החלטות – בחינתן
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת שיפוטית
.
שלוש עתירות המכוונות להחלטת הממשלה לאשר תכנית תשתית לאומית המאפשרת להוציא היתר בנייה להקמת תחנת כוח לייצור חשמל באזור התעשייה באר טוביה.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את בעתירה בקובעו:
ההליך התכנוני שקדם לאישור התכנית היה מקיף ובוצע כדבעי לכל אורכו, באופן אשר מגשים בצורה מיטבית את תכליותיהם העיקריות של הליכי התכנון – שקיפות ושיתוף הציבור.
בהתאם לתקנות משק החשמל, מבקש רישיון נדרש להצביע מראש על קרקע ספציפית שעל גביה הוא מתכנן להקים את תחנת הכוח, ולהראות "זיקה למקרקעין" שתאפשר לו לעשות כן. העותרים טוענים כי חובה זו "מעוותת" את ההליך התכנוני משום שהיא יוצרת ניגוד עניינים מובנה אצל היזם, שפועל לאישור התכנית ביחס לקרקע הקונקרטית שיש לו זיקה אליה, בלא לבחון כדבעי חלופות אחרות להקמת התחנה; וכך גם הוועדה – שתיטה לאשר את החלופה שהיזם הציע לה. דין הטענה להידחות.
המשיבים פעלו בהתאם להסדר שחוקיותו לא נתקפה. לא הונחה תשתית עובדתית לטענה שההחלטה להעדיף את האתר שהציע היזם לא הייתה סבירה. נושא החלופות שב ועלה לפני הוועדה לתשתיות לאומיות כמה פעמים. יתר על כן, מלכתחילה הציע היזם את הקרקע בשים לב לכך שנכללה ברשימת אתרים שנבחנו בשלב קודם והיו על דעת המשרד להגנת הסביבה ומשרד התשתיות הלאומיות. בכל היבט שהוא לא נמצא בסיס לטענה כי אין מדובר בבחינה נקייה ומקצועית של המיקום המוצע.
לא ניתן לטעון לפסול אפריורי בהליך תכנון שיוזם גורם שיש לו זיקה לקרקע. יזום תכנית בידי בעל זכות בקרקע היא דרך המלך לקידום תכניות. מוסד התכנון מפעיל שק"ד עצמאי, וככל שהוא מוצא שיש בפיתוח המוצע כדי לקדם את המדיניות התכנונית – הציבור בכללותו יוצא נשכר, והרווחה המצרפית גדלה. ועוד, שיקול הישימות הוא שיקול שיש להקנות לו משקל ראוי. ברי כי העובדה שיש ליזם זיקה לקרקע מסוימת מגבירה את ההסתברות שאם הקרקע תימצא מתאימה, התכנית המוצעת תצא לפועל. הסדר המחייב את היזם לבחון את החלופות בלא להציע קרקע קונקרטית הוא פחות יעיל.
אשר לטענה בדבר סיכונים בריאותיים ובטיחותיים. אין בידי העותרים להצביע על סוגיה שלא נבדקה. העותרים סבורים כי הבדיקות שנעשו אינן מניחות את הדעת ומבקשים להעדיף מסקנות של מומחה אחר שהופיע לפני החוקר וגורמים מקצועיים נוספים שהביעו דעתם לאורך ההליך. אולם בימ"ש זה אינו מתערב במסקנות תכנוניות-מקצועיות של מומחי הרשות ואינו מחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו. התערבות כאמור תחומה בעילות ההתערבות במעשה המנהלי, ואלו אינן מתקיימות בענייננו.
הטענה נגד סירוב הוועדה לשמוע טיעון על פה מפי המומחה מטעם המועצה האזורית, דינה להידחות. בהתאם לתקנות התו"ב הרלוונטיות, משנשמעו התנגדויות לפני החוקר, רשאית הוועדה – אך אינה חייבת – להזמין לדיון את המשיגים ולשמוע גם אותם. במקרה הנדון, לא נמצא כי נפל פגם בהחלטת ועדת המשנה בעניין זה. יצוין כי ככל שהייתה הוועדה נעתרת לבקשת המועצה ומקיימת דיון על פה, יש להניח כי משיגים נוספים היו מבקשים זאת. שמיעה כפולה – לפני החוקר ולפני הוועדה – אינה יעילה, ואינה מתחייבת במצב בו ניתנה למשיגים הזדמנות לשטוח טענותיהם לפני החוקר והם ניצלוה.
הוועדה העליונה לתשתיות לאומיות (באישור הממשלה) היא הגורם המוסמך לאזן בין השיקולים השונים, והיא מקבלת החלטותיה לאחר ששמעה את הנוגעים בדבר ונתנה דעתה לעמדותיהם. משלא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתה ע"פ אמות המידה של המשפט המנהלי – ההחלטה עומדת על מכונה גם אם קיימות רשויות המתנגדות לתוצאת ההליך. אף הטענה כי חלק מנציגי הוועדה לא נכחו בישיבות ועדת המשנה, אינה מקימה עילת התערבות. גם בטענות אחרות של העותרים לא נמצא ממש. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [ראיות] [חוזים] |
|
| עא 2745/12 יורשי סימון סרור ז"ל נ' ניסים גמרסני (עליון; א' חיות, ע' פוגלמן, י' עמית; 20/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: ניסים תקוע, אריק לוי |
לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא לבכר את גרסת המשיב לפיה ב"כ המערערים ביקש בשמם ארכה לקיים את התחייבויותיהם, על פני גרסת המערערים לפיה בקשת הארכה לא הייתה על דעתם. המערערים ביקשו לייחס למשיב או לבא כוחם טענה הגובלת במרמה, ומדובר בנטל שאינו קל; משניתנה למערערים ארכה, בדין קבע בימ"ש קמא כי הודעתם על ביטול ההסכם הקימה הפרה שלהם.
ראיות – נטל ההוכחה – טענת תרמית
חוזים – הפרה – קיומה
חוזים – ביטול – שלא כדין
.
ערעור על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי אשר נעתר לתובענה שהגיש המשיב 1 נגד המערערים ויתר המשיבים, והצהיר כי המערערים 1-2 הפרו הסכם שבמסגרתו מכרו למשיב 1 את הזכויות בדירתם.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
המחלוקת העיקרית בין הצדדים עובדתית באופייה ונסבה על השאלה אם יש לקבל את גרסת המשיב 1 לפיה ב"כ המערערים ביקש בשמם ארכה לקיים את התחייבויותיהם להסיר את העיקולים והמשיב 1 נעתר לבקשה; או שמא עדיפה גרסת המערערים לפיה בקשת הארכה לא הייתה על דעתם ולמעשה נוצרה בדיעבד. בימ"ש קמא ביכר את גרסת המשיב 1 בקובעו כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח את גרסתם משלא ביקשו לחקור את בא כוחם או את המשיב 1. אכן, המערערים ביקשו לייחס למשיב 1 או לבא כוחם טענה הגובלת במרמה ומדובר בנטל שאינו קל (ע"א 373/99; ע"א 400/86). לא קמה אפוא עילה להתערב בקביעה זו של בימ"ש קמא. משניתנה למערערים ארכה, בדין קבע בימ"ש קמא כי הודעתם על ביטול ההסכם הקימה הפרה שלהם, המזכה את המשיב 1 בסעד ההצהרתי שביקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| בשפ 2754/14 שי צחייק נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 20/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: רחל זוארץ לוי, שילה דורפמן אלגאי |
טענות העורר כנגד קביעות בימ"ש קמא בנוגע לכל שלושת התנאים שבהתקיימם ניתן להורות על מעצר נאשם עד לתום ההליכים, דינן להידחות. בכלל זה, לא נמצא ממש בטענת העורר לפיה מעשיו פחותים בחומרתם מהמקרים "הקלאסיים" בהם נאשם מסכן חיי אדם אגב בריחה מכוחות אכיפת החוק. המסוכנות הנשקפת ממנו הינה בעוצמה שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
עונשין – עבירות – סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
עונשין – עבירות – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו
.
כנגד העורר הוגש כתב אישום במסגרתו נטען כי נהג ברכבו בעודו מצוי תחת השפעת סמים מסוכנים, ולאחר שבלשי משטרה ביקשו לעוצרו ניסה להימלט מהם בנסיעה פרועה ובהמשך אף תקף אותם. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה נקבע כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
נקודת המוצא לבחינתה של בקשה למעצר עד לתום ההליכים מצויה בסעיף 21 לחוק המעצרים, הקובע כי ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: א. קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ב. קיומה של עילת מעצר ג. העדר חלופת מעצר ראויה שתוכל לאיין את עילת מעצר. טענות העורר מכוונות נגד קביעות בימ"ש קמא בנוגע לכל שלושת התנאים.
במסגרת בחינת קיומן של ראיות לכאורה ביהמ"ש נדרש לפוטנציאל הגלום בחומר הראיות שהציגה המאשימה. השאלה הניצבת בפני ביהמ"ש היא האם קיים סיכוי סביר שחומר הראיות בתיק יוביל להרשעת הנאשם. זאת, בהתחשב בכך שמדובר בראיות גולמיות. בשלב זה ביהמ"ש לא יידרש לטענות הנוגעות למהימנות או למשקל הראיות, אלא במקרים חריגים, כשחומר הראיות מגלה על פניו סתירות או פירכות מהותיות המלמדות על חולשה בולטת בתשתית הראייתית. נקבע כי על ביהמ"ש ליתן את דעתו ליחס שבין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירות הנאשם, ומקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, יטה ביהמ"ש להעדיף חלופת מעצר. בחינת הראיות על רקע הכללים הרלבנטיים מגלה כי אין ממש בטענות העורר בנוגע לחולשה בחומר הראיות.
אשר לעילת המעצר. בחינת המעשים המיוחסים לעורר מגלה כי הוא לא היסס לנהוג ברכבו כברת דרך משמעותית, בעודו נתון תחת השפעת סמים מסוכנים. כשבלשי המשטרה ביקשו לעוצרו, ניסה להימלט מהם באופן משולח כל רסן. נסיעתו הפרועה סיכנה את חיי המשתמשים בדרך. כאשר נעצר לבסוף רכבו, הוא המשיך בהשתוללותו והתנגד באורח אלים למעצרו. בנסיבות אלו, לא נמצא ממש בטענתו לפיה מעשיו פחותים בחומרתם מהמקרים "הקלאסיים" בהם נאשם מסכן חיי אדם אגב בריחה מכוחות אכיפת החוק, ונראה כי בנקל ניתן ללמוד מהם על "מסוכנותו המוגברת" לביטחון ולשלום הציבור.
בחינת השאלה בעניין חלופת מעצר תיעשה באופן דו-שלבי: בשלב הראשון יש לבחון האם ניתן להפיג או לאיין את מסוכנות הנאשם ע"י שחרורו לחלופת מעצר כלשהי. אם התשובה חיובית, עוברים לשלב השני, בו יש להידרש לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות, לאחר קבלת תסקיר מעצר. ככלל, במקרים בהם מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה, תוך שהוא נוהג ברכבו בצורה פרועה ומסכן בכך חיי אדם, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. במקרה הנדון נמצא כי העורר אינו מגלה כל מורא מפני הדין ואינו מהסס לעבור על החוק, תוך סיכון משמעותי לחיי עוברי אורח תמימים, והמסוכנות הנשקפת ממנו הינה בעוצמה שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר, שכן כל חלופה לא תסכון. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [ראיות] [עונשין] |
|
| עפ 4763/11 מנוצהר יעקובי נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר, צ' זילברטל, מ' נאור; 20/05/14) - 55 ע' |
| עו"ד: א' טישלר, ש' גז, ט' גרידיש |
ההלכה המנחה בסוגיית העד השותק כנקבע בפרשת חג' יחיא עומדת על כנה, אלא שבנסיבות המקרה החריגות, הודעתה של מי שהייתה עדה ושותפה של המערער בביצוע עבירות הסמים, אינה קבילה בהיווצר מצב של "מניעה נורמטיבית" ממתן עדות, כיוון שלא הייתה למערער הזדמנות לחקרה בעניינים הנוגעים לפרשות בהן הואשם. עם זאת, גם ללא ההודעה, הרשעת המערער נותרה על כנה.
ראיות – הודעה – קבילותה
ראיות – הודאה – מחוץ לכותלי בית-המשפט
ראיות – הודאה – קבילותה
עונשין – ניסיון – יסודותיו
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
.
בימ"ש המחוזי הרשיע את המערער בביצוע עבירות סמים במסגרת 3 אישומים, וגזר עליו בגין כך 12 שנות מאסר לריצוי בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס כספי. בפרשה היו מעורבים גם אדם נוסף ואישה (להלן: סוזן). הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כלפי חומרת העונש. עיקר הדיון נסב אודות קבילות אמרות החוץ שמסרה סוזן.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט זילברטל ובהסכמת המשנָה לנשיא נאור והשופט מלצר) דחה את הערעור ופסק כי:
בימ"ש נדרש להלכות העוסקות באפשרות להגיש כראיה אמרת חוץ של עד שלא מסר עדות עניינית בבימ"ש ("עד שותק") בשילוב עם ההלכות העוסקות בעדות שותף, על רקע מעמדה של סוזן – עדה ושותפה לביצוע העבירות המיוחסות למערער באישום הראשון והשני, המעידה שעה שמתנהלים נגדה הליכים פליליים תחת משטר משפטי בארה"ב. בימ"ש ציין כי מדובר בעדה שנתונה לה זכות, מכוח המשטר המשפטי הזר החל עליה, שלא ליתן עדות שעלולה להפלילה, כאשר בימ"ש אינו יכול לחייבה להעיד מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות, שכן אין בידיו להבטיח לה חסינות כיוון שמשפטה מתנהל מחוץ לתחום סמכותו. המשיבה לא הראתה שסוזן הייתה יכולה ליהנות מחסינות מפני הפללה עצמית לפי הדין שחל עליה בעת שהעידה בבימ"ש. בהבדל ממקרים אחרים של "עד שותק", בהם העד לא מסר עדות, על אף חובתו להעיד ועל אף ש"טכנית" ניתן היה לחקרו, סוזן הפעילה זכות הנתונה לה בדין האמריקני שלא להעיד, ולפיכך לא הייתה לצדדים הזדמנות לחקרה, כאשר לבימ"ש בישראל לא היו אמצעים לכפות עליה ליתן עדות. במצב זה של "מניעה נורמטיבית" ממתן עדות, האפשרות הטכנית לחקור את העד חסרת כל נפקות, עד כי אין מנוס מהמסקנה שלא ניתנה למערער "הזדמנות" לחקרו, כדרישת סעיף 10א(א)(2) לפקודת הראיות. בימ"ש הדגיש את חריגות המקרה וציין כי בקביעה לפיה הודעת סוזן אינה קבילה לא ייווצר כרסום משמעותי ובעל השלכות רוחב בסעיף 10א ובהלכת חג' יחיא, היא ההלכה המנחה בסוגיית ה"עד השותק".
לאור כל האמור, הודעתה של סוזן אינה קבילה כיוון שלא הייתה למערער הזדמנות לחקרה בעניינים הנוגעים לפרשות בהן הואשם ולפיכך לא ניתן להוכיח את כל העובדות הנזכרות באישום הראשון והשני. אלא שדי במה שהוכח כדי לבסס את המסקנה שלא נותר ספק סביר לפיו המערער היה מעורב בפרשה. המערער אף לא הראה כי קיים ספק סביר בדבר מעורבותו.
אשר לאישום השלישי, בימ"ש לא מצא מקום להתערב בממצאים שבעובדה שקבע בימ"ש קמא; קבע כי כוונת המערער לביצוע העבירה ולהשלמת הביצוע עולה מתוך התנהגותו, ומשכך מעשיו חצו את הגבול מהכנה לניסיון; קבע כי תפיסת הסם המסוכן אינה תנאי להרשעה בעסקת סמים, וכי אף אם סוג הסם אינו ידוע, די בראיות שהוצגו כדי להרשיע את המערער; בימ"ש לא מצא מקום להתערב בעונש תוך שהוא עומד על חומרת מעשי המערער ועל חלקו בפרשה. בימ"ש ציין עוד כי בסוג זה של עבירות, נדחים השיקולים המתייחסים לנסיבות האישיות של הנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3302/14 עבד רבה אבו עמר נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז; 19/05/14) - 6 ע' |
| עו"ד: דפנה שמול, דרויש נאשף, באסם חתו |
ככלל, הגישה הנוהגת לגבי מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים היא מחמירה; החריגים המועטים לשחרור לחלופת מעצר בתיקי סמים מוגבלים למצבים של מעידה בודדת.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סמים. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה את חלופות המעצר שהוצעו בעניינו של העורר והורה על מעצרו עד תום ההליכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
נקודת המוצא היא המדיניות הנוהגת לגבי מעצר עד תום ההליכים בעבירות סמים. ככלל, הגישה בעניין זה היא מחמירה – ולא בכדי. על כך יש להוסיף כי ההחלטה בעניין מעצר העורר עד תום ההליכים התקבלה על יסוד בחינה נוספת של מכלול הנסיבות, לאחר קבלת תסקיר, היינו על סמך בחינה דקדקנית שלהן.
למעשה, הספק בעניין המשך מעצרו של העורר – ככל שהיה – מתפוגג במקרה זה לנוכח הגשת כתב האישום הנוסף נגדו, המייחס לו מעורבות נוספת בעבירות סמים. החריגים המועטים לשחרור לחלופת מעצר בתיקי סמים מוגבלים למצבים של מעידה בודדת. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [דיון אזרחי] |
|
| עעמ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (עליון; צ' זילברטל, נ' סולברג, א' גרוניס; 18/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: מיכאל רוזן, שלומי ברקאי, דנה חפץ טוכלר, יפעת בליבאום עמנואל |
הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכ"ט לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים. במקרה הנדון, הסכום שפסק בימ"ש חורג באופן בולט מאמות המידה שהותוו בפסיקה לצורך יישום שיטת האחוזים ומהאופן בו מיושמת שיטת האחוזים במקרים דומים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
.
ערעור נגד החלטה בה נפסקו סכומים שונים כגמול ושכר טרחה למשיבה ולבא-כוחה, ע"י בימ"ש לעניינים מנהליים, בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהסתיים ב״הודעת חדילה״.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקובעו:
הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכ"ט לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים. ע"פ שיטה זו, יש לחשב את שכר הטרחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו.
לצורך המקרה הנדון, ויוזכר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. השכ"ט שנפסק חורג באופן בולט מאמות המידה שהותוו בפסיקה לצורך יישום שיטת האחוזים. מדובר בשכ"ט בגובה של כ-50% מסכום התובענה לשיטת המשיבה, וקרוב לכ-150% מהסכום לפי הערכת העירייה.
אכן, מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לביהמ"ש בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובלבד שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטרחה). מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קש"ס בין הגשת בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו.
על כן, ומשלא נמצא דופי בהתנהלות הדיונית של התובעת המייצגת, בהחלט היה ראוי לפסוק לטובתה ולטובת בא-כוחה סכומים לא מבוטלים, תוך יישום לא קפדני של שיטת האחוזים. עוד יצוין כי אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בסכומים שנפסקו כגמול ושכר טרחה בהליכי תובענה ייצוגית.
אולם לצד האמור אף לא ניתן להתעלם מכך שהסכומים שנפסקו סטו משמעותית מהאופן בו מיושמת שיטת האחוזים במקרים דומים. נמצא כי יש להתערב בסכומים שנפסקו (18,000 ₪ כגמול, ו-125,000 ₪ כשכ"ט) ולהורות כי תחתם תישא העירייה בסך של 15,000 ₪ כגמול ו-60,000 ₪ כשכ"ט. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 9 [עבודה] |
|
| ברע (ארצי) 49799-03-14 הרשות לשיקום האסיר נ' מאיר סטריקל (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 15/05/14) - 14 ע' |
| עו"ד: מאיר אסרף, אליהו בן טובים |
לא נפלה טעות בהחלטת ביה"ד האזורי שהורה על ביטול פיטורי המשיב שבוצעו שלא כדין על רקע פעילותו הארגונית במבקשת העולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה הכלל במקרים של פיטורים על רקע פעילות מעין זו, הוא השארת העובד במקום עבודתו עד למתן פסק דין סופי בתובענה.
עבודה – פיטורין – התארגנות במקום העבודה
עבודה – פיטורין – סעדים
.
עסקינן בבקשת המבקשת למתן רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי שהורה על ביטול פיטורי המשיב. ביה"ד האזורי קבע כי פיטורי המשיב מעבודתו בוצעו שלא כדין על רקע פעילותו הארגונית של המשיב בוועד העובדים למען מדריכי ההוסטלים במבקשת, והורה על אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגיש המשיב.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא שערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בהחלטות שעניינן בקשות למתן סעד זמני, בין אם הערכאה הדיונית נעתרה להן ובין אם לאו, אלא במקרים חריגים, שאינם ממן העניין.
לפי הוראות החוק והפסיקה, הסעדים שינתנו בנסיבות בהן מפוטרים עובדים תוך פגיעה בזכות החוקתית להתאגדות הם ביטול הפיטורים עד למתן פסק דין בתביעה, ואין להסתפק בסעד הפיצויים שהוא דרך המלך במקרים אחרים. בכל הנוגע לנטלי ההוכחה החלים בבקשות לסעדים זמניים, על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון
עובדים. די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל המעסיק להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין וכי ההחלטות שהתקבלו הן ענייניות וחפות מכל נימוק הנעוץ בחברותו של העובד המפוטר בארגון העובדים או בפעילותו בארגון זה. עם זאת, כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו ולא מן הנמנע, כי ייתכנו חריגים לכלל, תוך הנמקת ההחלטה ופירוט הנסיבות המיוחדות המצדיקות הימנעות מביטול הפגיעה בעובד שנטל חלק מרכזי בהתארגנות. לאור ההלכה בסוגיה של פיטורי עובד בשל חברותו ופעילותו בארגון העובדים, לא נמצא כי נפלה טעות בתוצאה אליה הגיע ביה"ד קמא עת נעתר לבקשת המשיב לסעד זמני, והיא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ולפיה הכלל במקרים של פיטורים על רקע פעילות מעין זו, הוא השארת העובד במקום עבודתו עד למתן פסק דין סופי בתובענה.
טענות המבקשת כנגד קביעותיו הלכאוריות של ביה"ד קמא בעניין זכות השימוע ותחולת ההסכם הקיבוצי על המשיב ראויות להתברר בהליך העיקרי. לכן, ובהתחשב בין היתר בעיתוי שנקבע לשמיעת התיק העיקרי ובכך שקביעות אלו לא היוו בפני עצמן עילה למתן סעד האכיפה, אין בטענות אלה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 34177-03-14 שולמית לוין נ' ארקדי מירזייב (עבודה; אביטל רימון-קפלן; 11/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: שי אדרי, רן אפק, יהודה בוקוולד |
בימ"ש קיבל בחלקה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של ביה"ד האזורי בקובעו כי האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים הוא עיכוב תשלום מחצית סכום פסק הדין ברכיב פיצויי הפיטורים שנפסק למשיב, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת ביה"ד ערבות בנקאית בגובה הסכום שעוכב.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
.
עסקינן בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דין של ביה"ד האזורי, בו התקבלה ברובה תביעת המשיב לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה, ואילו התביעה שכנגד שהגישה המבקשת, נדחתה במלואה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
נקודת המוצא היא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל. כך ככלל, וכך ביתר שאת באשר לפסק דין המטיל חיוב כספי. ביחס לעיכוב ביצוע של חיוב כספי הנטייה תהיה שלא לעכב את ביצועו אלא אם בימ"ש שוכנע כי ככל שלא יעוכב ביצועו ייגרם למערער נזק בלתי הפיך מאחר שאם יזכה בערעור לא יוכל הוא לגבות את כספו, מאחר שהדבר יחייב מימוש נכסים בהם יש למערער עניין מיוחד או מאחר שתשלום סכום הכסף עלול לפגוע במצבו הכלכלי של המערער באופן אנוש עד כי אף אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. ככל שסיכויי הערעור נראים מוצדקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך. שיעור הסכום שנפסק לטובת המשיב יכול להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שהערעור יתקבל.
אשר למקרה דנן, באשר לסיכויי הערעור, בממצאי עובדה ומהימנות ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. עם זאת, המבקשת העלתה סוגיות משפטיות הראויות להתברר בערעור גופו בנוגע לרכיב פיצויי הפיטורים. לעומת זאת, לגבי השגות המבקשת ברכיבי התביעה האחרים לא נמצא כי יש בהן די מבחינת סיכויי הערעור כדי להצדיק את עיכוב הביצוע. באשר למאזן הנוחות, פסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות המעוגנות במשפט העבודה המגן, שנקבע כי המשיב היה זכאי להן זה מכבר. מנגד, עסקינן בסכום פסוק בהיקף משמעותי בו חויבה המבקשת, בעלת עסק יחידה, העולה על ההכנסות השנתיות של העסק. המבקשת לא צירפה ראיות המעידות על מצבה הכספי ונמנעה מלהכחיש את טענות המשיב בדבר נכסים שבבעלותה. במצב זה, לא נמצא כי ביצוע פסק הדין יביא לקריסת המבקשת או העסק, או יחייבה לממש נכסים. עם זאת, בהינתן היקף הסכום הפסוק וגילה של המבקשת, ככל שישולם הסכום באופן מיידי ויתקבל ערעורה של המבקשת, ולו בחלקו, יהא בתשלומו כדי להכביד על המבקשת בצורה ניכרת להשיב את המצב לקדמותו. משכך, האיזון הראוי הוא בעיכוב תשלום מחצית סכום פסק הדין ברכיב פיצויי הפיטורים, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת ביה"ד ערבות בנקאית בגובה הסכום שעוכב. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 11 [עבודה] [ראיות] |
|
| בל (חי') 11098-01-12 חוסין קטישה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רמי כהן; 13/05/14) - 16 ע' |
| עו"ד: אמיר סויד, יפעת קונה |
בית הדין לעבודה הכיר בפגיעה בגבו של התובע כפגיעה בעבודה, תוך יישום המיקרו-טראומה. נפסק, כי במקרה זה, קשר המומחה בבהירות את תנאי עבודתו של התובע, אשר היו כרוכים במאמץ גופני בלתי רגיל, עם הכאבים המתועדים.
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
ראיות – מומחים – הוספת חוות דעת רפואית
.
בית המשפט נדרש לשאלה: האם פגימה הנטענת על ידי התובע בגבו (כאבי הגב מהם לטענתו הוא סובל), אירעה בתוצאה "מתאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט ח. קטישה פסק כלהלן:
משעה שבתיקזה מונה מומחה נוסף (להבדיל ממומחה אחר) אין מקום להתעלם מחוות דעתו של המומחה הראשון.
ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן. במקרה דנן, חוות הדעת הנוספת ברורה ונחרצת בקביעת הקשר הסיבתי.
בנסיבות יש לקבוע, כי הפגיעה בגבו של התובע מוכרת כפגיעה בעבודה, תוך יישום המיקרו-טרומה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] |
|
| דמ (נצ') 29952-11-13 ורוניקה חולב נ' דור לדור עפולה העמותה לפיתוח שירותים לאוכלוסייה בוגרת (עבודה; ד"ר רויטל טרנר; 12/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: אודליה נפתלי |
הנתבעת הפחיתה את שכרה של התובעת באופן חד-צדדי ללא הסכמתה, ולפיכך מדובר בהפרת תנאי בחוזה העבודה של התובעת, אשר זכאית הייתה כי שכרה ימשיך להיות משולם כמקודם ולפיכך היא זכאית להפרשי שכר; התובעת התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה – הפחתת שכר, והיא זכאית לפיצויי פיטורים.
עבודה – חוזה עבודה – שינוי חד צדדי
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
.
תביעה שעניינה זכאות התובעת לתשלום הפרשי שכר ופיצויי פיטורים, הנובעים לטענתה מכך ששכרה הופחת על ידי הנתבעת באופן חד-צדדי וללא הסכמתה, מהלך שהוביל להתפטרותה מהעבודה בנסיבות של הרעה בתנאי עבודה.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ד"ר ר' טרנר) קיבל את התביעה ופסק כי:
הלכה פסוקה היא כי למעביד אין זכות לשנות באופן חד-צדדי תניה בחוזה עבודה אישי, וכי שינוי חד-צדדי כמוהו כהפרה של חוזה המקנה זכות לתרופות לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). ניתן לשנות תנאי עבודה בהסכמה בין העובד למעביד, והסכמה זו יכולה להיות מפורשת או משתמעת מן הנסיבות. מעביד אינו יכול לשנות או לבטל תנאי בחוזה האישי ללא הסכמת העובד, אך קיימת אפשרות של ויתור העובד על זכות המוקנית לו בחוזה האישי, שאינה זכות קוגנטית, על דרך התנהגות. השאלה היא, האם העובד מחה על השינוי החד-צדדי בתנאי העבודה, והאם התעכב פרק זמן סביר בהגשת תביעתו
לאחר שפנה אל מעסיקו ונדחה על ידו, אם לאו. השאלה אם שינוי בתנאי עבודה של עובד נעשה בהסכמתו, אם לאו, היא שאלה עובדתית מובהקת, והנטל על המעביד להוכיח כי השינוי נעשה בהסכמת העובד, או כי העובד ויתר על זכויותיו.
במקרה דנן הורעו תנאי עבודתה של התובעת. תנאי שכרה והגדרת התפקיד של התובעת שונו על ידי הנתבעת בכך שהופחתו. התובעת נדרשה להגדיל ביותר מפי שניים את שעות עבודתה כדי לשמור על רמת שכרה. התובעת לא הסכימה לשינוי בתנאי עבודתה. התובעת לא השלימה עם הצמצום בהיקף המשרה וברמת השכר ורצונה היה להגדיל את היקף שעות העבודה כדי להבטיח את רמת ההשתכרות הקודמת. התובעת פנתה אל הנתבעת כדי לבדוק את האפשרות לשנות בחזרה את תנאי עבודתה בצורה שרמת השתכרותה לא תיפגע. התובעת מחתה על השינוי בתנאי עבודתה ואף הביעה את רצונה לסיים את יחסי העבודה בעקבות הפגיעה בשכר, ולכן אין לראות בהתנהגותה כהסכמה משתמעת לשינוי. המתנה של מספר חודשים בין המועד בו הורעו תנאי העבודה למועד ההתפטרות בפועל, אינה מלמדת על הסכמה של העובד לשינוי שהכתיב המעביד, כאשר במהלך חודשים אלו הביע העובד את מורת רוחו והתנגדותו לפגיעה. לעומת זאת, כאשר מדובר בעובד אשר המשיך לעבוד תקופה ארוכה תחת ההסדר החדש, רואים אותו כמי שהשלים והסכים לשינוי בתנאי העבודה. הואיל והתובעת לא השלימה עם השינוי בתנאי העבודה אלא מחתה ופנתה לנתבעת על מנת לשוב להיקף המשרה הקודם, אין לראותה כמי שהסכימה לתנאי העבודה החדשים.
לאור כל האמור, הואיל והנתבעת הפחיתה את שכרה של התובעת באופן חד-צדדי ללא הסכמתה, מדובר בהפרת תנאי בחוזה העבודה של התובעת, והתובעת זכאית הייתה כי שכרה ימשיך להיות משולם כמקודם והיא זכאית להפרשי שכר. כמו כן, התובעת התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה – הפחתת שכר – והיא זכאית לפיצויי פיטורים; נוכח מחלוקת ברורה וכנה לגבי עצם זכאות התובעת להפרשי שכר ופיצויי פיטורים, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי הלנת שכר או פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עבודה] |
|
| סעש (חי') 32450-03-14 לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ נ' אורי גרא (עבודה; מיכל נעים, נ.צ.: א' גור, ד' גבאי; 09/05/14) - 23 ע' |
| עו"ד: איתן לירז, אורי טורקיה שלס |
נדחתה בקשה למתן סעד זמני להגבלת עיסוקו של המשיב, לאחר שפוטר מעבודתו במבקשת. זאת, בהעדר הוכחה לכאורה לטענות המבקשת בדבר קיומו של סוד מסחרי ו/או אינטרס קנייני וחוסר תום ליבו של המשיב, ובהעדר תום לב של המבקשת הדרוש במסגרת בקשה מסוג זה.
עבודה – יחסי עבודה – הגבלת עיסוק
עבודה – יחסי עבודה – סודות מקצועיים
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
עבודה – חוזה עבודה – תניית אי תחרות
עבודה – חוזה עבודה – הגבלת חופש העיסוק
.
עסקינן בבקשת המבקשת למתן סעד זמני להגבלת עיסוקו של המשיב, לאחר שפוטר מעבודתו במבקשת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור א' גור, ד' גבאי) דחה את הבקשה ופסק כי:
על ביה"ד לאזן בין זכותו החוקתית של המשיב לחופש העיסוק להגנה על אינטרסים של המבקשת, באמצעות הגבלת עיסוקו של המשיב. הזכות לחופש העיסוק, אף שהינה במעמד חוקתי, אינה מוחלטת, ומשכך עולה הצורך לדון בהיקפה אל מול פגיעה אפשרית בה ובלבד שהיא מידתית ונועדה לתכלית ראויה. המבקשת מבססת בקשתה על תניית הסודיות ואי התחרות שבחוזה העסקתו של המשיב. אלא שביה"ד לא יאכוף תניית אי תחרות, שאינה באה לשרת אינטרס לגיטימי של המעסיק. מנגד, קיימת אפשרות כי יוגבל חופש העיסוק של עובד אף ללא התחייבות מפורשת בחוזה העסקתו, במטרה לשמור על אינטרסים מוגנים של המעסיק. במקרה דנן, קיימת תניית הגבלת עיסוק אלא שמדובר לכאורה בתניית אי תחרות עירומה שנועדה להגביל את יכולת התחרות של המשיב בענייניה של המבקשת, לאחר סיום עבודתו בה. תניה כזו, העומדת לעצמה, אין די בה בכדי להגביל את חופש העיסוק.
אך גם ללא תניה חוזית מוכחת, ניתן לבחון האם קיים אינטרס לגיטימי למעסיק, שראוי להגן עליו באמצעות הגבלת העיסוק של העובד. לעניין האינטרס הלגיטימי של המעסיק נקבעו בפסיקה ארבעה קריטריונים העשויים להצדיק את הגבלת חופש העיסוק של העובד: מניעת שימוש בסוד מסחרי השייך למעסיק הקודם; הכשרה מיוחדת; תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק; חובת תום הלב וחובת האמון. אין מדובר ברשימה סגורה של אינטרסים לגיטימיים הראויים להגנה. במקרה דנן לא הוכחו טענות המבקשת בדבר קיומו של סוד מסחרי ו/או אינטרס קנייני ובדבר חוסר תום ליבו של המשיב ולפיכך לא הוכח לכאורה כי קמה עילה המצדיקה הגבלת עיסוקו של המשיב.
בתביעות להגבלת חופש עיסוק של עובד אין להסתפק באמירה כי די בהוכחה לכאורה לקיום זכותו של התובע. יש לדרוש כי גם במסגרת ההליך הזמני יציג המבקש ראיות המוכיחות, ברמה גבוהה מהרגיל, הן את עצם קיום הסודות המקצועיים והן את עצם הפרת חובת הסודיות על ידי העובד. האמור לעיל נכון לכל בקשה לצווים זמניים להגבלת עיסוק של עובד מחמת הפגיעה המשמעותית בעובד, שספק רב אם ניתנת לשיפוי כספי מלא, בהינתן צו כאמור. במקרה דנן, על יסוד הראיות שהוצגו, הסעד הנכון, ככל שתוכח התביעה, הינו לכל היותר פיצוי כספי אם יוכחו היסודות הנדרשים לפסיקתו; בנוסף לדחיית הבקשה על בסיס העדר ראיות לכאורה, דין הבקשה להידחות נוכח חוסר תום ליבה של המבקשת שהסתירה מביה"ד מידע מהותי במסגרת הבקשה, שהיא בקשה מן הצדק. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 26372-04-13 רינת יצחקי נ' רשת בטחון בע"מ (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי; 08/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: אבישי אלקושי, אורית פפר |
התובעת זכאית לפיצוי חלף שכר בגין התקופה שמיום הפסקת עבודתה בפועל עד למועד התרת הפיטורין בהתאם להיתר שניתן לפי חוק עבודת נשים, בשיעור של 150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה; כן זכאית התובעת לפיצוי בגין העדר שימוע ולזכויות סוציאליות נוספות.
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בהריון
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר
עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות
.
התובעת הועסקה אצל הנתבעת כ-17 חודשים, עד לסיום עבודתה בפועל. נוכח הריונה של התובעת, הציעה הנתבעת לתובעת עבודות חלופיות. מחמת סירוב התובעת להצעות אלה, הנתבעת פנתה לקבלת היתר לפיטורי התובעת לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: החוק). פיטורי התובעת הותרו החל מחודשיים ומחצה לאחר סיום העבודה בפועל. התובעת תובעת שכר עבודה בגין התקופה שמסיום עבודתה בפועל ועד למועד התרת הפיטורין לפי ההיתר, פיצוי בשיעור 150% משכרה בגין תקופה זו, פיצוי בגין פגיעה בזכות השימוע, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשים בגין פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה, השלמת דמי הבראה ופיצוי חלף הודעה מוקדמת, ופיצויי הלנה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' גרשון-יזרעאלי) קיבל את התביעה ופסק כי:
אשר לפיצוי חלף שכר בגין התקופה מיום הפסקת העבודה בפועל עד למועד התרת הפיטורין לפי ההיתר, לפי החוק, חל איסור מוחלט על פיטורי עובדת בתקופת הריונה, ללא היתר. פיטורים בניגוד לחוק במהלך התקופה המוגנת, בטלים מעיקרם. הסירוב לקבלת ההצעות החלופיות שהוצעו לתובעת נעשה מעילות ענייניות וסבירות. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לפיצוי עד למועד בו ניתן היתר לפיטוריה. לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק, משהוכח כי פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק, התובעת זכאית לפיצויים בשיעור 150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה. כן זכאית התובעת לפיצוי חלף הפרשה לפנסיה בגין השכר; הסכום שנפסק בגין שכר עבודה עד למועד התרת הפיטורין אינו שכר עבודה, אלא פיצוי בגובה השכר והוא אינו נושא חיוב בפיצויי הלנת שכר.
אשר לפיצוי בגין היעדר שימוע, תכלית השימוע לאפשר לעובד לפרוש טענותיו הן ביחס להליך הפיטורים עצמו, הן ביחס לתנאי סיום העבודה, מועד סיום היחסים וכיו"ב לא התקיימה, לאור פניית הנתבעת לקבלת היתר לפיטורי התובעת, ללא מתן זכות שימוע לתובעת בהקשר זה, ואף ללא הודעה מראש. ההליך שהתקיים בפני מרכזת חוק עבודת נשים אינו מהווה תחליף לשמיעת התובעת על ידי המעסיק, שכן מטרות ההליך לפי החוק שונות, ונוגעות אך לשאלת הקשר בין הריונה של התובעת לפיטוריה. בנסיבות אלה, אכן נפגעה זכותה של התובעת לשימוע, בטרם התקבלה ההחלטה בעניינה. עם זאת, לאור ניסיונות הנתבעת להציע לתובעת עבודות חלופיות ולאור בחירת התובעת עצמה להעביר את העניין לטיפול משפטי, אין הפגיעה בתובעת בגדר פגיעה קשה. בנסיבות, זכאית התובעת לפיצוי בשיעור שתי משכורות.
אשר לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, לתובעת לא נמסרה הודעה כדין, הכוללת את הפרטים המפורטים בחוק הודעה לעובד. אלא שהתובעת אינה זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 5ב לחוק הודעה לעובד, מאחר שתחולת הסעיף מאוחרת למועד תחילת עבודתה; יתר תביעות התובעת התקבלו. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עבודה] [ראיות] |
|
| בל (חי') 22324-09-10 סיהאם מח'ולי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רמי כהן, נ.צ.: ל' קורן, י' פנקובסקי; 05/05/14) - 16 ע' |
| עו"ד: הדס אהרוני בן שימול, יונה סירוטה |
בית הדין לעבודה הכיר במחלת ה– NAEB שלקתה בה התובעת כנובעת מפגיעה בעבודה וזאת תוך יישום תורת המיקרו טראומה. נפסק, כי בעניינינו אין כל הצדקה לסטות מחוות הדעת של המומחה – חוות דעתו של המומחה מנומקת ומפורטת.
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
ראיות – מומחים – הוספת חוות דעת רפואית
.
התובעת הגישה למל"ל תביעה להכיר במחלת NAEB בה לקתה כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. משנדחתה תביעתה על ידי הנתבע, הגישה תביעה זו.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט ר. כהן ונציגי הציבור ל. קורן ו- י. פנקובסקי פסק כלהלן:
רשימת מחלות המקצוע, רשימה סגורה של ליקויים, קבועה בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה).
בשוקלנו עוול מול עוול יש לבחור בפירוש המטיב עם המבוטח.
להוכחת עילת המיקרו-טראומה נדרשים היסודות הבאים: א. קביעה עובדתית כי אירעו פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, שנגרמו למבוטח עקב עבודתו; ב. חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות לבין הופעת הפגימה.
בעניינינו אין כל הצדקה לסטות מחוות הדעת של המומחה – חוות דעתו של המומחה מנומקת ומפורטת. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 16 [משפט מינהלי] [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (י-ם) 3728-09-11 ע'אלב מחמוד ג'מיל אבראהים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הראל (מנהלי; ' נועם; 11/05/14) - 23 ע' |
| עו"ד: מ' קמר, י' חביליו , א' אליאס |
ביהמ"ש פסק כי אף שישנו שיהוי בלתי סביר במימוש סמכויות ההפקעה ביחס לחלקת העותרים, יש להותיר את סמכות ההפקעה בידי במשיבה, אך עליה לפעול בהקדם לפרסום הודעה בדבר ההפקעה.
משפט מינהלי – רשות מינהלית – חובותיה
משפט מינהלי – התנהגות הרשות – שיהוי
תכנון ובנייה – הפקעה – ביצועה
תכנון ובנייה – הפקעה – הודעה על הפקעה
.
העותרים מבקשים להורות כי הוועדה המקומית אינה מוסמכת לפעול להפקעת חלקתם, שלא בוצעה במשך עשרות שנים בלא שזכו לפיצוי, ולחלופין להורות לה לפעול לאלתר למימוש ההפקעה ולחייבה בפיצויים.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
מכוח חובת הרשות המנהלית לנהוג בסבירות והגינות, עליה לפעול למימוש מטרת ההפקעה בשקידה ראויה ובתוך פרק זמן סביר, גם כשהיא נמנעת מלנקוט הליכי הפקעה לאחר שאושר תכנון. ככל שמדובר בשיהוי בלתי סביר רשאי ביהמ"ש להורות כי הרשויות אינן מוסמכות עוד לפעול להפקעת הקרקע מכוח התכנית, אולם עליו לשקול את מאזן הנזקים שבין הנפגע לבין האינטרס הציבורי. נסיבות העניין מלמדות על שיהוי בלתי סביר מצד המשיבות במימוש סמכויות ההפקעה, ברם מאזן הנזקים נוטה לטובת הותרת סמכות ההפקעה בידי משיבה 1, אם כי יש להורות לה לפעול בהקדם לפרסום הודעה בדבר ההפקעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [משפט מינהלי] [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (י-ם) 9729-01-14 רמת רזיאל, כפר שיתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (מנהלי; דוד מינץ; 09/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: יצחק אבידני, דוד שני, אייל שרון, הראל ארנון, מאיר אביגזר, אהוד פרינץ |
ביהמ"ש התערב בהחלטת ועדת הערר להכשיר בדיעבד עבודות בנייה שבוצעו ללא היתר, בשל חריגה לא מידתית ממתחם הסבירות ואי קיום חובת ההנמקה.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – ביקורת שיפוטית
תכנון ובנייה – בנייה ללא היתר – הכשרתה
.
עתירה כנגד החלטת ועדת הערר לפיה בוטלה החלטת הוועדה המקומית וניתן היתר בנייה לבקשת משיבים 3-4 למבנים הבנויים על נחלתם.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
ההלכה היא כי התערבות ביהמ"ש בהחלטות רשויות התכנון נעשית במשורה, אולם, מקרה זה נמנה בין המקרים בהם נדרשת התערבותו, בשל חריגה לא מידתית ממתחם הסבירות ואי קיום חובת ההנמקה. מסקנה לפיה מי שהורשע בעבירות בנייה ונענש, ואף מי שרק הוגש כנגדו כתב אישום, יש לראות בכך שיקול לטובת הכשרת עבירת הבנייה, בעייתית ומאפשרת בידי מי שביצע עבירות בנייה ועמד לדין, לפעול להארכת ההליכים הפליליים ובמקביל על יסוד ההליך להכשיר את בנייתו בטענה שאת עונשו יקבל בהליך הפלילי, ובהמשך כשיוכרע דינו בהליך הפלילי יבקש הקלה בטענה שעבירות הבנייה שביצע כבר הוכשרו. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 18 [פשיטת רגל] |
|
| פרק (ת"א) 11478-06-13 אי.די.בי. חברה לאחזקות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 18/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
נוכח הקושי הקיים במקרה דנן לפסוק את שכר טרחת הנאמנים בהתאם לתקנות השכר, נעתר ביהמ"ש לאופן הבניית שכר הטרחה בבקשה לפסיקת שכר הטרחה, בשינויים מסוימים.
פשיטת רגל – נאמן – שכרו
.
בקשה לקביעת שכר טרחת הנאמנים לביצוע הסדר הנושים של החברה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ברובה ופסק:
תקנות השכר קובעות מספר אפשרויות לפסיקת שכר טרחה וביהמ"ש רשאי לפסוק גם שכר עבור תוספת מאמץ מיוחד והוצאות. גישת בתי המשפט היא שיש לפסוק שכר בהתאם לתקנות השכר, אלא במקרים בהם הן אינן הולמות את הנסיבות. במקרה דנן קיים קושי להיצמד לתקנות השכר, הבניית שכר הטרחה כאמור בבקשה תואם את הייחודיות של עבודת בעלי התפקיד בנסיבות המקרה, ויש לאשר את הבקשה בשינויים מסוימים. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [דיון אזרחי] [תקשורת] |
|
| תא (ת"א) 2519-06 איל גולדנברג עו"ד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (מחוזי; ענת ברון; 15/05/14) - 33 ע' |
| עו"ד: א' גולדנברג, ע' קסטנבאום, מ' פירון, ד' כביר |
בית המשפט קיבל את בקשת המבקשים לאישור תובענה ייצוגית כנגד בזק ככל שהיא נוגעת לגביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות. גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות מנוגדת, אפוא, לתקנות. בנסיבות אלה קיים סיכוי סביר כי השאלות המשותפות לחברי הקבוצה בעניין גביית התשלום הקבוע בניגוד לדין יוכרעו לטובת הקבוצה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנאים לאישורה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תובע ייצוגי
תקשורת – בזק – ניתוק שירות
.
המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית. במסגרת בקשת האישור נטען כי המשיבה, בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, גובה ממנוייה שלא פורעים את חשבון הטלפון שלהם במועד תשלום קבוע גם לאחר הפסקת השירות שניתן להם; וכן מנתקת קווים נוספים הרשומים על שם מנויים אלה ואף גובה תשלום קבוע ודמי חידוש קשר בגינם – והכל בניגוד לדין.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כלהלן:
אם אמנם ארעה הפסקת שירות למנוי, הוא אינו חייב עוד בתשלום הקבוע על פי תקנות ההפסקה.
גביית התשלום הקבוע לאחר הפסקת השירות מנוגדת, אפוא, לתקנות. בנסיבות אלה קיים סיכוי סביר כי השאלות המשותפות לחברי הקבוצה בעניין גביית התשלום הקבוע בניגוד לדין יוכרעו לטובת הקבוצה.
בעילות אלה של הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט ובשינויים המתחייבים, מתקיימים גם יתר התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
בזק רשאית לא רק לנתק את הקו הנוסף אלא גם לגבות את התשלום הקבוע בגינו – אך רק עד למועד הפסקת השירות בו – וכן את דמי חידוש הקשר עם חיבורו מחדש. בעילות אלה לא קיים, אפוא, סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה ולכן אין לאשר את התובענה כייצוגית בהקשרן.
מקום שבו בזק פועלת על פי הדין היא אינה זקוקה להגנתו של סעיף 6 האמור; וכך הם פני הדברים בנוגע לניתוק הקו הנוסף ולגביית תשלום קבוע ודמי חידוש קשר בגינו. לעומת זאת, מקום שבו בזק אינה פועלת על פי הדין, ממילא לא יוכל סעיף זה לסייע בידה שכן אין המדובר ב"מעשה לפי חיקוק".
המקרה דנן אינו נכנס לגדר המקרים המקנים לבזק חסינות, שכן הפסקת אספקת שירות בזק למבקשים נבעה מפעולה מכוונת של החברה לצורך גביית חוב ולא לשם ביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק. לכן גם טענה זו נדחית.
כאשר בזק פועלת בהתאם לדין כפי שנקבע לעיל ביחס לניתוק הקו הנוסף ולגביית תשלום קבוע ודמי חידוש קשר בגינו – לא ניתן לקבוע כי בזק מנצלת לרעה את מעמדה כמונופולין. פעולות המותרות על פי הדין אינן יכולות להיחשב, כשלעצמן, כניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי לשם פגיעה בציבור.
אדם אחד אינו לשמש הן כתובע מייצג והן כבא כוח מייצג. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [מקרקעין] [התיישנות] |
|
| תא (י-ם) 19345-09-13 ברעד נכסים והשקעות בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים (מחוזי; רם וינוגרד; 12/05/14) - 10 ע' |
| עו"ד: אביב ברנט, עופר נתנאל, ישראל מחוז |
תקופת ההתיישנות לעניין תובענה שעילתה בזכויות בניה היא זו החלה על תביעות במקרקעין.
מקרקעין – התיישנות – תובענה במקרקעין
התיישנות – מקרקעין – תביעה שעילתה בזכויות בניה
.
הצדדים חלוקים בשאלה האם תובענה שעילתה ברכישת זכויות בניה היא "תביעה במקרקעין" לפי חוק ההתיישנות, או שמא תביעה שאינה במקרקעין המתיישנת לאחר שבע שנים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את טענת ההתיישנות ופסק:
נראה שיש לקבוע להלכה כי אין לראות תביעה בגין זכות אובליגטורית הנוגעת לשימוש במקרקעין כתביעה במקרקעין, אך כשמדובר בזכות אובליגטורית שלה זיקה ממשית לזכות במקרקעין, הנטייה תהיה לראות תביעה בגינה כ"תביעה במקרקעין" לעניין חוק ההתיישנות. אף אם ניתן לקבוע כי זכויות בניה אינן זכויות קניין כשלעצמן, יש להן זיקה משמעותית לזכות הבעלות ויש לקבוע כי תקופת ההתיישנות לעניין תובענה שעילתה בזכויות בניה היא זו החלה על תביעות במקרקעין. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [פשיטת רגל] |
|
| עשא (ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 12/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: יובל עציוני |
ככלל, יש לחייב נושה שמערער על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל התפקיד.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ערעור
פשיטת רגל – תביעת חוב – חיוב בערובה בערעור כל ההכרעה
.
במסגרת ערעור על דחיית תביעת חוב שהגישו המערערים, תושבי חוץ, עתר הנאמן לחיוב המערערים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם הערעור יידחה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
ככלל, יש לחייב נושה המערער על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל התפקיד. ביהמ"ש יהיה רשאי, לבקשת הנושה, לפטור אותו מהפקדת ערובה במקרה המתאים ובהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. בנסיבות העניין, לא זו בלבד שאין מקום לסטות מהכלל, אלא שמקל וחומר יש לחייב את המערערים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנאמן. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [חוזים] [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 4418-11-12 ד"ר אורי בלנקשטיין נ' אופיר מידן (מחוזי; יצחק כהן; 12/05/14) - 13 ע' |
| עו"ד: מרצל קדם, שי שולשטיין, רון ברנט |
ביהמ"ש פסק כי הדירה שבמחלוקת לא ניתנה במתנה לתובע ע"י המנוחה וכי זכותו של רוכש הדירה מאת היורשים, עדיפה על פני זכות התובע.
חוזים – מתנה – התחייבות לתת מתנה
חוזים – מתנה – זכויות במקרקעין
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
מקרקעין – תקנות השוק – תחולתה בעיסקאות מקרקעין
.
התובע עותר לסעד הצהרתי או כספי בטענה כי הדירה שבמחלוקת ניתנה לו במתנה ע"י המנוחה בחייה ויש למחוק את רישומה על שם הנתבע 6, שרכש את הדירה מיורשי המנוחה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
התחייבות להענקת מתנה במקרקעין חייבת לכלול, לפחות, ביטוי מפורש לכך שנותן המתנה גמר בדעתו להעניק את הנכס למקבל, ללא תמורה. המסמך שערכה המנוחה אינו מהווה התחייבות להענקת הדירה במתנה, אך גם אם היה כזה, הרי שהמתנה לא הושלמה וממילא העסקה בין יורשי המנוחה והנתבע 6 הייתה גוברת על זכויות התובע. הנתבע 6 אף זכאי להגנת סעיף 10 לחוק המקרקעין למרות שהמקרקעין עליהם בנוי הבית המשותף אינם "מקרקעין מוסדרים". אין התובע זכאי לרישום הדירה על שמו או לפיצוי כספי בגין "המתנה" שאבדה לו. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] |
|
| תצ (ת"א) 14877-05-10 אלכס שרוני נ' מפעל הפיס (מחוזי; ענת ברון; 12/05/14) - 29 ע' |
| עו"ד: ד' קירשנבוים, א' מיכאלי, י' רוזנטל |
נדחו בקשות המבקש לאישור תובענה ייצוגית שעניינן בטענה, לפיה מפעל הפיס הטעה את משתתפי ההגרלות. נפסק, כי על פניו אין זה סביר כי שיעור חלוקת הפרסים באחוזים מתוך סך ההכנסות של מפעל הפיס בחישוב שנתי הוא נתון שהצרכן מביא בחשבון כשהוא שוקל אם להשתתף בהגרלה מסוימת, אם לאו.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
הגנת הצרכן – הטעיה – פרסום מטעה
.
בית המשפט נדרש לשתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית. בשתי הבקשות נטען, כי מפעל הפיס הטעה את משתתפי ההגרלות. כך משעה ששיעור חלוקת הפרסים בפועל לזוכים בהגרלות בכל אחת מהשנים האמורות, באחוזים מתוך סך ההכנסות של מפעל הפיס, היה נמוך יותר משיעור חלוקת הפרסים שלו התחייב בפרסומיו.
.
בית המשפט דחה את הבקשות ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה, לא עלה בידי המבקש לצלוח את המשוכות שבפניו לצורך הוכחת תביעתו האישית ואישורה כתובענה ייצוגית. אחת ממשוכות אלה והעיקרית לענייננו, היא הדרישה שבסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן שלפיה ההטעיה תהיה "בעניין מהותי בעסקה".
פער של עשיריות האחוז או אף אחוזים בודדים, אפילו היה קיים, אינו מהווה "עניין מהותי" באופן המשפיע על שיקוליו של צרכן אם להשתתף בהגרלה מסוימת אם לאו. לא עלה בידי המבקש להוכיח ולו לכאורה שמפעל הפיס הפר את איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן. די בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשות האישור והסעדים שהתבקשו במסגרתן.
מהראיות עולה, כי לא קיימת לתובע עילת תביעה אישית. התנאים לאישור תובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות הם כאמור תנאים מצטברים. לכן די בכך שאחד מהם לא מתקיים כדי לדחות בקשה לאישור תובענה כייצוגית. השאלות המהותיות המרכזיות שמעוררות הבקשות אמנם משותפות לחברי הקבוצה, אלא שלא הוכח ולו לכאורה שיש אפשרות סבירה שיוכרעו לטובתם.
שאלת החשיפה של חברי הקבוצה לפרסומים, השאלה כיצד הבינו את האמור בהם ואם הסתמכו עליו – כל אלה הן שאלות היורדות לשורשה של עילת ההטעיה והמצריכות בירור פרטני ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה. המסקנה המתבקשת היא שהתובענה הייצוגית גם איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, כמצוות ס"ק 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות.
החלתם של שיקולי מדיניות משפטית בענייננו מובילה אף היא למסקנה כי אין לקבל את בקשות האישור לנוכח ההשלכות הכרוכות בכך. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 24 [דיון פלילי] |
|
| תפ (ת"א) 59889-10-13 מדינת ישראל נ' ארבל קנט אלוני (שלום; לימור מרגולין יחידי; 18/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: מרדית שיבאן פרקל, גיל דחוח |
ההסכמה של הצדדים לעונש מאסר לתקופה של 12 חודשים היא הסכמה סבירה, המתיישבת עם מתחמי הענישה ביחס לעבירות, בהתחשב בנסיבותיהן. בהתחשב באותו חלק מן המעשים שיש לו היבט כלכלי יותר וחומרה פחותה בנסיבות העניין, מחצית מן הענישה צריכה לחפוף את העונש הנוכחי ומחציתה להצטבר לעונש שמרצה הנאשם כעת.
דיון פלילי – הסדר טיעון – אישורו
.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב, בעבירות של קבלת דבר במרמה ובעבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:
נקודת הכובד והחומרה אינה מצויה בעיקרה בשלושת המעשים של ההונאות ושל קבלת הדבר במרמה, מעשים שהם חמורים אמנם, אך סכומם אינו ניכר והם לא לוו בתחכום מיוחד או בפעולות נלוות מיוחדות. עיקר החומרה נוגע לעובדה שבשלושת המעשים האמורים הפר הנאשם לא רק הוראה חוקית שניתנה לו מאת מנהל בית הסוהר, אלא הפר את האמון שניתן בו במסגרת הליכי שיקום, אמון שאפשר לו לצאת במסגרת עבודות שיקום מכותלי בית הסוהר ולעבוד כפועל בנגריית אגוז, בחופש פעולה יחסי.
במקרה דנן, ההסכמה הלכה למעשה של הצדדים לעונש מאסר לתקופה של 12 חודשים היא הסכמה סבירה, המתיישבת עם מתחמי הענישה ביחס לעבירות, בהתחשב בנסיבותיהן. בהתחשב באותו חלק מן המעשים שיש לו היבט כלכלי יותר וחומרה פחותה בנסיבות העניין, מחצית מן הענישה צריכה לחפוף את העונש הנוכחי ומחציתה להצטבר לעונש שמרצה הנאשם כעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [ראיות] [עונשין] |
|
| תפ (רח') 31178-12-13 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; אפרת פינק; 12/05/14) - 23 ע' |
| עו"ד: אביטל פורטנוי, דורון מורל |
עבירת האיומים אינה דורשת כי המאיים אכן התכוון לממש את האיום ואין כל נפקות לשאלה אם הנאשם אכן התכוון לממש את איומיו אם לאו. במקרה זה, דבריו של הנאשם, כי "יגמור" את כל המשפחה וכי "ישב בבית סוהר" ו"לא ישתוק" בוודאי שהם בגדר "איום " ומטרתם "להפחיד את האדם או להקניטו".
ראיות – עדות – משקלה
ראיות – עדות – קבילותה
ראיות – עדות – אמרת קורבן עבירה
עונשין – עבירות – איום
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים: באישום אחד, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש נגד בן זוג ושתי עבירות של איומים; באישום השני, עבירה של תקיפה נגד בן זוג; ובאישום השלישי, עבירה של תקיפה נגד בן זוג. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיק היא מחלוקת עובדתית וההכרעה בה היא בעיקרה הכרעה בדבר מהימנות הצדדים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לשם הכשרת אמרת עד כראיה לתוכנה, יש להוכיח כי הדברים נאמרו תוך כדי התרחשות העבירה, או בסמיכות זמנים למעשה העבירה. במקרה דנן, קשה לומר כי פער של כשעה וחצי עונה על דרישת הספונטניות, במיוחד כאשר אין מחלוקת כי האירוע הסתיים, וכי המתלוננת יצאה מביתה לאחר שהנאשם הלך לישון.
גם אם דבריה של המתלוננת להוריה אינם יכולים לשמש כראיה לאמיתות תוכנם לפי סעיף 9 לפקודת הראיות, הרי שעצם אמירת הדברים בסמוך לאחר האירועים, ולאחר מכן בפירוט בערב, משמש כחיזוק למהימנותה של המתלוננת. בנסיבות הוכח, כי הנאשם הכה את המתלוננת לפי התיאור שמסרה המתלוננת בעדותה במשפט.
אין לבחון את יסוד "האיום" שבעבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, לפי קנה מידה סובייקטיבי של האדם שכלפיו הופנה האיום. לא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו הן שקובעות, אם יש בדברים משום איום אם לאו, אלא הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוי על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה.
עבירת האיומים אינה דורשת כי המאיים אכן התכוון לממש את האיום ואין כל נפקות לשאלה אם הנאשם אכן התכוון לממש את איומיו אם לאו.
דבריו של הנאשם, כי "יגמור" את כל המשפחה וכי "ישב בבית סוהר" ו"לא ישתוק" בוודאי שהם בגדר "איום על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה בגופו" ומטרתם "להפחיד את האדם או להקניטו". מכאן, שהדברים שאמר הנאשם הם בגדר איומים כלפי הוריה של המתלוננת. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [חברות] [נזיקין] |
|
| תאמ (י-ם) 36138-01-11 קשת במות בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (שלום; דורית פיינשטיין; 01/04/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
עניינה של תובענה זו בפרשנות שיש לתת לאמות המידה שנקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל, והאם יש לפצות את התובעת בגין מכלול הנזקים שהיא טוענת להם. ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן לא הוכחה רשלנות חברת החשמל.
חברות – חברה ציבורית – חברת החשמל
נזיקין – אחריות – חברת החשמל
נזיקין – רשלנות – היעדרה
.
עניינה של תובענה זו בפרשנות שיש לתת לאמות המידה שנקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל, והאם יש לפצות את התובעת בגין מכלול הנזקים שהיא טוענת להם.
.
בית המשפט פסק כי:
אמות המידה אינן בגדר הסכם בין חברת החשמל לצרכן, אלא הן נקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: "הרשות") שהוקמה על פי חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996, שבין יתר תפקידיה "קביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן בעל רשיון ספק שירות חיוני (להלן – אמות מידה) ופיקוח על מילוי חובותיו על פי אמות המידה". בפסיקה נקבע לעיתים כי אמות מידה אלו הינן כתקנות בנות פועל תחיקתי ולעיתים שאלה זו הושארה בצריך עיון, אך מעולם לא נקבע שמדובר בהסכם, כפי שטוענת התובעת.
מכאן שפרשנות אמות המידה לא תהא "כנגד המנסחת" אלא תהיה על פי כללי הפרשנות הרגילים. אין ממש בטענה שהפסקת החשמל האמורה בסעיף 48(ג)(2) היא רק הפסקת חשמל יזומה, שכן כאשר אמות המידה ביקשו לציין במפורש אם מדובר בניתוק אוטומטי אם לאו, עשו כן. על כן אמת מידה זו יכולה לחול גם על ניתוק שאינו יזום.
אכן התובעת יכולה לכאורה להוכיח את רשלנות הנתבעת, אך במקרה זה הרשלנות לא הוכחה. האמצעים שבהם על אדם סביר לנקוט כדי למנוע נזקים צריכים להיות פרופורציונאליים לנזקים הצפויים. במקרה דנן, הנזקים שנגרמים כתוצאה מנחשולי מתח הינם נזקים של אלפי שקלים בודדים לכל היותר. לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה התובעת היתה הצרכנית היחידה שטענה כי נפגעה באותו מועד. מכאן וככל שעל הצעדים שעל חברת החשמל לנקוט כדי למנוע נחשולים אלו הם צעדים שצריכים להיות פרופורציונאליים, ולא נמצא כי נדרשת שטיפה רב פעמית במהלך חודשי הקיץ. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [התיישנות] [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| תא (י-ם) 5194-10-11 ז'אנט יעקובוב נ' עטואה אבו עראר (שלום; עירית כהן; 18/03/14) - 9 ע' |
| עו"ד: אילן צינמן, י. ביניש |
הנתבע 1 אינו מעבידה של התובעת, אלא מזיק צד ג', ומאחר ותביעת התובעת, ככל שהייתה לה תביעה כזו, התיישנה, הנתבעים אינם צפויים לתביעת שיבוב מהמוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה אין הצדקה לחייב את התובעת לפנות למוסד לביטוח לאומי ואין מקום להורות על הקפאה של סכומים שהיא תוכל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, אם תפנה.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – ביטוח לאומי
ביטוח לאומי – שיפוי – ממזיק
עבודה – תאונת עבודה – הטבות המוסד לביטוח לאומי
.
התובעת נפצעה בתאונת דרכים שאירעה במהלך נסיעתה באוטובוס. הצדדים חלוקים בעניין גובה הפיצוי המגיע לתובעת ובשאלה האם התאונה נשוא התביעה היא תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
.
בית המשפט פסק כי:
למרות הספקות שמעוררת גרסת התובעת, הרי לאור עדותו של יואל שמר ניתן לקבוע כי התאונה לא אירעה בדרך של התובעת ישירות לעבודה, כנדרש על מנת שהתאונה תוכר כתאונת עבודה. בנוסף, מאז התאונה ועד היום חלפו מעל 18 חודשים ולכן גם אם מדובר בתאונת עבודה, כטענת הנתבעת, הרי תביעת התובעת התיישנה.
לאור הרציונל העומד מאחורי חובת הפנייה של נפגע למוסד לביטוח לאומי במקרה של תביעה נגד מעביד, הרי גם אם העובד אינו פועל למימוש זכותו לקבלת הגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי, יש לנכות מהפיצוי את שווי הגמלאות שהוא יכול היה לקבל לו היה מגיש תביעה. הניכוי של הגמלה הרעיונית בתביעה נגד מעביד משקף את זכותו של המעביד לדרוש מהניזוק להקטין את נזקו. לעומת זאת במקרים
בהם אין מדובר בתביעה נגד המעביד, לא נוכו תגמולים רעיוניים אלא הוקפאו הסכומים שיכול היה הנפגע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי וזאת עד לקביעה סופית של המוסד לביטוח לאומי.
הנתבע 1 אינו מעבידה של התובעת, אלא מזיק צד ג', ומאחר ותביעת התובעת, ככל שהייתה לה תביעה כזו, התיישנה, הנתבעים אינם צפויים לתביעת שיבוב מהמוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה אין הצדקה לחייב את התובעת לפנות למוסד לביטוח לאומי ואין מקום להורות על הקפאה של סכומים שהיא תוכל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, אם תפנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [שטרות] |
|
| תאמ (חי') 2208-07-11 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עצמאן תעשיות עץ בע"מ (שלום; אריקה פריאל; 17/03/14) - 5 ע' |
| עו"ד: |
מלכתחילה 'שטר טובה' נעדר תמורה כך שלא תישמע טענה, ולפיה קיים פגם בזכות הקניין מחמת כישלון תמורה. מכיוון שלא ניתנה תמורה כלל בעד שטר שהוא 'שטר טובה' די לאוחז שיהא אוחז בעד ערך כדי שזכותו תהא עדיפה על פני זו של הנפרע.
שטרות – הגנות בפני תביעה שטרית – כישלון תמורה
שטרות – אוחז – בעד ערך
שטרות – שיקים – תמורה
.
בנק אוחז בשיקים שסוחרו לידיו כדי שישמשו בטוחה לאשראי שהעניק לאחד מלקוחותיו. השיקים חוללו באי-פירעון והבנק תבע את מושכם. מושך השיקים קיבל רשות להתגונן על סמך טענתו כי השיקים בחזקת 'שטרי טובה' וכי קיים כישלון תמורה מלא. עם תחילת הדיון בביהמ"ש התברר שהלקוח שלטובתו ניתנו השיקים סילק את מלוא חובו לבנק. השאלה הטעונה הכרעה היא אם בנסיבות אלה זכאי הבנק להיפרע מאת המושך.
.
בית המשפט פסק כי:
נסיבות מסירת השיקים מתיישבת עם הוראות סעיף 27(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") הקובע כי 'המיטיב בשטר הוא אדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר'. 'שטר טובה' מתאפיין בכך שמושכו מוסר אותו במתכוון בלא שקיבל ערך בעדו, כדי האחר 'ייהנה מחתימתו וידאג לסילוק השטר בהגיע זמן פירעונו'.
מלכתחילה אפוא 'שטר טובה' נעדר תמורה כך שלא תישמע טענה, ולפיה קיים פגם בזכות הקניין מחמת כישלון תמורה. מכיוון שלא ניתנה תמורה כלל בעד שטר שהוא 'שטר טובה' די לאוחז שיהא אוחז בעד ערך כדי שזכותו תהא עדיפה על פני זו של הנפרע.
במקרה דנן, נתן הבנק ערך בעד השיקים, שהרי במועד הפירעון הנקוב עמד חשבון חברת נעאמנה ביתרת חובה - ולעניין זה אין נפקא מינה אם היה בחריגה מהמסגרת אם לאו - ועל יסוד השיקים קיבלה חברת נעאמנה את האשראי. לפיכך, ככל שהגנת חברת עצמאן מושתתת על הטענה כי בשיקים טובה עסקינן, דין הגנתה להידחות שכן הוכח כי הבנק נתן ערך בעד השיקים. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [נזיקין] [רשויות מקומיות] [בתי-משפט] |
|
| תאמ (ת"א) 20140-09-11 רונית שמש נ' פלונית (שלום; אורלי מור אל; 13/02/14) - 7 ע' |
| עו"ד: יהודה כהן |
כאשר המדובר בהתנהגות אובסיסיבית המתבטאת בביטוי פיזי של איסוף חפצים ושימתם בגדרי שטח הבית המשותף על רקע הפרעה נפשית, נכון לסייע לסביבה הסובלת מהתנהגות זו גם באמצעות מתן צווי עשה, אף אם בעתיד יסתבר שיש קושי של ממש לאכפם.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין
בתי-משפט – סעדים – שיקול-דעת
.
תביעה כספית וכן למתן צו עשה, תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים 1 ו- 2 וכן הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 3, כולן פרי מצב רפואי-אנושי מורכב של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שלוקה בהפרעה נפשית המאופיינת בדחף כפייתי לאגור חפצים. כתוצאה ממצבה הנפשי אוגרת הנתבעת 1, חפצים מסוגים שונים בביתה ובתחומי הבית המשותף.
.
בית המשפט פסק כי:
בשים לב לפעולות שאכן נוקטת בהן העירייה, כפי שהוכחו בעדויות ובמסמכים הרבים שהציגה, ובשים לב לעובדה שהמדובר בשטח פרטי בבית משותף, לא נמצא כי עלה בידי התובעים להוכיח שהעירייה התרשלה בפעולתה. פינוי האשפה שמבצעת העירייה הוא אמנם חלק מתפקידה, אך בהתחשב בכך שמדובר באשפה חריגה הנצברת בשטח הבית המשותף, העירייה עשתה, עושה ויש לשער שגם תאלץ לעשות בעתיד מעל ומעבר וזאת מבלי להטיל את העלויות על הדיירים כפי שיכלה לנסות לעשות.
אף שבמחי צו בימ"ש לא ניתן לרפא את הנתבעת, אפשר בהחלט שהקביעה הנחרצת והציווי יצליחו להכניס את התנהגותה לגדר גבולות סבירים ושהיא תשכיל לצעוד בדרך הארוכה לעבר ריפוי והטבת מצבה. משכך ועל אף שיתכן שיהא קושי לאכוף את פסק הדין דנן, כאשר המדובר בהתנהגות אובסיסיבית המתבטאת בביטוי פיזי של איסוף חפצים ושימתם בגדרי שטח הבית המשותף על רקע הפרעה נפשית, נכון לסייע לסביבה הסובלת מהתנהגות זו גם באמצעות מתן צווי עשה, אף אם בעתיד יסתבר שיש קושי של ממש לאכפם. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [ביטוח] |
|
| תא (עכו) 669-07-11 דלילה חטואל נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (שלום; ג'מיל נאסר; 11/02/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה תביעה במסגרתה עתרה התובעת לחייב את חברת הביטוח לשלם לה את הסכומים המגיעים לה, לטענתה, מכוח פוליסת תאונות אישיות. נפסק, כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה במשפט אזרחי ולא הוכיחה כי תחרות אליפות אירופה בסיף שבה השתתפה התקיימה בחסות משותפת של איגוד הסיף עם התאגדות הפועל.
ביטוח – ראיות – נטל ההוכחה
ביטוח – פוליסה – תחולתה
.
תביעה כספית, בעילה חוזית, במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת (להלן: "איילון" או "חברת הביטוח") לשלם לה את הסכומים המגיעים לה, לטענתה, מכוח פוליסת תאונות אישיות.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כלהלן:
נימוקי דחיית דרישת התובעת לקבלת תגמולי ביטוח עקב התאונה מכוח הפוליסה ע"י איילון, אינם מבוססים על טענה בדבר קיומו של חריג או סייג לפוליסה אלא על טענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי עקב אי התקיימות התנאים המקימים זכאות למבוטח לתגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה, ולפיכך נטל הראיה להוכיח קיומו של "מקרה ביטוח" מוטל על כתפי התובעת.
בהתאם לנוסח הפוליסה המחייב יש להכריע בשאלה האם אליפות אירופה, במסגרתה התחרתה ונפגעה התובעת, נערכה "בחסות" משותפת של איגוד הסיף והתאגדות הפועל. שאלת הכיסוי הביטוחי תוכרע על פרשנות התיבה: "בחסות בעל הפוליסה", וביתר דיוק: האם אליפות אירופה נערכה בחסות התאגדות הפועל.
שקלול הנתונים מוביל למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה במשפט אזרחי ולא הוכיחה כי תחרות אליפות אירופה בסיף שבה השתתפה התקיימה בחסות משותפת של איגוד הסיף עם התאגדות הפועל. היפוכו של דבר, עולה מחומר הראיות כי מירב הזיקות, רובן ככולן, מצביעות על כך שהשתתפותה של התובעת בתחרות אליפות אירופה נעשתה בחסות איגוד הסיף בלבד ולא בחסות משותפת עם התאגדות הפועל/מועדון סיף הפועל עכו. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [מקרקעין] [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 910-08-11 יוסף גדעוני נ' ארמונות חן בע"מ (שלום; חנה ינון; 10/02/14) - 20 ע' |
| עו"ד: דוד קירשנבוים, עודד ישראלי |
על מנת שתקום לתובע הזכות לקבל עמלת תיווך, שומה היה עליו להוכיח כי הנתבעים חתמו על הסכמים עם כל בעלי המקרקעין וכי הוא היה הגורם היעיל שהוביל להתקשרות זו. לא רק שהתובע לא הוכיח כי היה הגורם היעיל בהתקשרות זו אלא שנכשל הוא במשימתו לגרום לנתבעים להתקשר בהסכמים עם כלל בעלי הקרקע, ועל כן, אינו זכאי לקבל דמי תיווך מהנתבעים.
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תנאים – בלעדיות
.
תובענה עניינה דרישה לתשלום דמי תיווך במקרקעין, אשר לא שולמו לתובע, על פי הטענה, על ידי הנתבעים, חרף הסכם התיווך ביניהם.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
על מנת שתקום לתובע הזכות לקבל עמלת תיווך, שומה היה עליו להוכיח כי הנתבעים חתמו על הסכמים עם כל בעלי המקרקעין וכי הוא היה הגורם היעיל שהוביל להתקשרות זו. לא רק שהתובע לא הוכיח כי היה הגורם היעיל בהתקשרות זו אלא שנכשל הוא במשימתו לגרום לנתבעים להתקשר בהסכמים עם כלל בעלי הקרקע, ועל כן, אינו זכאי לקבל דמי תיווך מהנתבעים.
באשר לדרישת הבלעדיות שבפי התובע, הרי שזו לא הוכחה, שכן מתן הבלעדיות ותוקפה לא עוגנו במסמך נפרד, כמצוות סעיף 9 (ב)(1) לחוק המתווכים. הדרישה לחתימה על מסמך נפרד אינה דרישה טכנית אלא מהותית ויש צורך להוכיח כי הצדדים חתמו על מסמך נפרד בכתב על מנת להבטיח את מודעות הלקוח למתן הבלעדיות הנטענת ותקופתה. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 32 [ירושה] |
|
| תע (חי') 23516-04-11 א.ס נ' ל.ג (משפחה; אלה מירז; 15/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: שפירא דודי, יובל שבתאי |
צוואה שעל פניה חתומה ע"י שני עדים, אך אחד מעדי הקיום ניפטר (ולא ניתן להעידו) והשני מעיד כי מעולם לא היה במקום בו נטען כי הצוואה נחתמה, ובהעדר הוכחה אחרת לחתימה בפני שני עדים – לא ניתן לקיימה, בשל העדר מרכיב יסוד בצוואה בעדים – קיומם של שני עדים.
ירושה – צוואה – בעדים
ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת
ירושה – צוואה – תוקפה
.
בקשה לקיום צוואתה האחרונה של מנוחה ומנגד התנגדות לה בטענות לפגם מהותי בצוואה שאינו ניתן לריפוי; השפעה בלתי הוגנת; והעדר הגיון בצוואה בה הדירה את המתנגדים לטובת המבקש.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות מהטעם הבא:
פגם מהותי בצוואה שאינו ניתן לריפוי: השאלה המשפטית העולה היא: האם צוואה שעל פניה חתומה ע"י שני עדים, אך אחד מעדי הקיום ניפטר (ולא ניתן להעידו) והשני מעיד כי מעולם לא היה במקום בו נטען כי הצוואה נחתמה, ניתנת לקיום, למרות הפגם המהותי בצוואה.
סעיף 25(ב)(2) העוסק בצוואה בעדים קובע שני מרכיבי יסוד (מעבר לקיומו של מצווה), בצוואה שכזו: הצוואה צריכה להיות בכתב והמצווה הביא אותה בפני שני עדים. הדרישה לקיומם של שני עדים, הינה דרישה קונסטיטוטיבית. ההקלה שניתנה בתיקון של סעיף 25 מתשס"ד, הינה שאין צורך בחתימה ובלבד ששני העדים נכחו בעת חתימת המצווה על הצוואה; לחתימת עד בשלב מאוחר, מבלי שהיה נוכח במעמד חתימת הצוואה – אין משמעות. במקרה דנא, עקב פטירת אחד מעדי הקיום ואי יכולת להעידו, והמסקנה כי עדת הצוואה השניה לא נכחה במעמד עריכת הצוואה ויתכן שחתמה מאוחר יותר על הצוואה במשרדו של עוה"ד, ובהעדר הוכחה אחרת לחתימה בפני שני עדים, והעדר הוכחה משכנעת לרצון המנוחה, ביהמ"ש קובע כי נעדר בענייננו מרכיב יסוד בצוואה – שני עדים, ולא ניתן לקיימה.
בבחינת למעלה מהצורך, ביהמ"ש התייחס לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, וקבע, לאור המבחנים שנקבעו בפרשת מרום, כי לא ניתן לקבוע כי קמה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת, שנוצרה בגין תלות בין המבקש או מי מטעמו למנוחה. במצב זה, נטל ההוכחה נותר על המתנגדים אך הנטל לא הורם על-ידם. |
| חזרה למעלה |
|
| רשם הפטנטים |
| 33 [סימני מסחר] |
|
| 230010/ אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ נ' אליעז בנימינה (18-18) בע"מ (רשם הפטנטים; יערה שושני כספי; 07/04/14) - 20 ע' |
| עו"ד: זליגסון גבריאלי, לוי, עבדי, עברון, פרזנטי ושות' |
אושר רישום סימני מסחר מעוצבים במשקאות אלכוהוליים, משנקבע כי הם כשירים לרישום ואין חשש להטעיה בינם לבין סימנה הרשום של המתנגדת.
סימני מסחר – כשרות לרישום – דמיון בין סימני מסחר
סימני מסחר – כשרות לרישום – סימן המזהה יין
סימני מסחר – סימן רשום – הטעיה
.
התנגדות לבקשות לרישום סימני מסחר מעוצבים שהוגשו מטעם המבקשת במשקאות אלכוהוליים, מטענה שיש בהם משום ניצול המוניטין שרכשה המתנגדת ויצירת תחרות בלתי הוגנת.
.
הפוסקת בקניין רוחני דחתה את ההתנגדות ופסקה:
על הטוען כי בבעלותו סימן מסחר שהפך מוכר היטב לעמוד ברף הוכחה גבוה. על מנת להכריע בשאלת כשירותם לרישום של סימנים מסחר, יש להידרש לשאלה האם ברישומם קיים חשש להטעיית הצרכן. לשם בחינת קיומו של דמיון מטעה בין סימנים, יש להידרש למבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות, חוג הלקוחות וצינורות השיווק; מבחן יתר נסיבות העניין; ומבחן השכל הישר. שאלת הדמיון המטעה בין הסימנים מושפעת אף ממידת היות הסימן הרשום בעל אופי מבחין אינהרנטי. במקרה דנן אין חשש להטעיה בין הסימנים המבוקשים לבין סימן המתנגדת והסימנים המבוקשים כשירים לרישום. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 34 [משפחה] [מקרקעין] |
|
| (נת') 869248/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; מיכאל עמוס, שניאור פרדס, אריאל ינאי; 18/05/14) - 33 ע' |
| עו"ד: שרון זהבי דידי, דוד הלפגוט |
בהשארת צו למדור ייחודי שניתן בתיק שלום-בית ישנם שני היבטים. האחד, טכני – לצורך מתן סיכוי לכינון שלום, והשני, מדיני הממונות והשותפות. אם מתברר לביה"ד כי אפסו כל הסיכויים לכינון שלום בין בני הזוג, אין כל צידוק להשאיר את הצו על כנו בעילה של שלו"ב ויש לבחון את זכות האישה לפירוק השיתוף בבית. בהקשר זה, סקר ביה"ד בהרחבה את הדעות השונות בהלכות שותפים, מדיני ממונות. תוך סקירת הפולמוס ההלכתי הרחב בעניין. במקרה דנא לא נמצאה הצדקה להותרת הצו על כנו.
משפחה – מדור – צו למדור ספציפי
מקרקעין – פירוק שיתוף – דירת מגורים של בני זוג
מקרקעין – פירוק שיתוף – משפט עברי
.
בהחלטה קודמת נדחתה תביעת הגירושין שהגישה האישה והתקבלה תביעת שלוה"ב שהגיש הבעל תוך שניתן לטובת הבעל, צו זמני למדור ספציפי לצורך כינון שלו"ב. בינתיים, עזבה האישה את הבית והיא מבקשת את ביטול הצו. לטענת הבעל, קיימת הצדקה להותרת הצו על כנו ממספר טעמים: א. הסיכוי לשלום-בית; ב. זכותו של בעל בפירות נכסי מלוג בנכסי האשה; ג. דין השותפות ביניהם.
.
ביה"ד הרבני האזורי קיבל את הבקשה, מהטעמים הבאים:
בהשארת צו למדור ייחודי שניתן בתיק שלו"ב (להבדיל מתיק מזונות) ישנם שני היבטים. האחד, טכני – לצורך מתן סיכוי לכינון שלום, והשני, מדיני הממונות והשותפות.
אם מתברר לביה"ד כי אפסו כל הסיכויים לכינון שלום בין בני הזוג, אין כל צידוק להשאיר את הצו על כנו בעילה של שלו"ב. במקרה דנא נקבע כי האשה מואסת בבעלה באופן סופי ואין שום סיכוי לשלום-הבית עד כדי כך שהמאיסות ברורה לפני ביה"ד.
בהעדר סיכוי לשלום-בית יש לבחון את זכות האישה לפירוק השיתוף בבית. בהקשר זה, סקר ביה"ד בהרחבה את הדעות השונות בהלכות שותפים, מדיני ממונות. תוך התייחסות, בין היתר, לשאלות, האם שותפות של דירה ניתנת לפירוק באופן חד-צדדי כאשר קניית הדירה מעיקרא נעשתה על דעת דיור משותף? והאם שיתוף של בני זוג מכורח נישואיהם זהה לשיתוף של שני שותפים רגילים? בהקשר אחרון זה, ביה"ד מביא את הפולמוס ההלכתי הרחב של הפוסקים והדיינים השונים בעניין; יצוין כי דייני ההרכב חלוקים לעניין נפקות תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון, לפולמוס זה. ברם ההכרעה בעניין איננה רלוונטית לתיק הנדון.
עוד צוין, במורדת בטענת "מאיס עלי", הבעל מפסיד פירות ולכן מפסיד כאן הבעל את זכות המדור בחלקה של האשה.
בסופו של יום נקבע כי בנסיבות ענייננו יש מקום להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים. תביעת שלום-הבית נדחתה וביה"ד הורה על ביטול הצו למדור ספציפי על דירת הצדדים. ברם, כיוון שעומדות בפני ביה"ד בקשות ותגובות בפרטי דין מורדת. ניתן לשם הזהירות, צו עיקול זמני על סך 75,000 ₪ מתמורת חלקה של האשה בדירה. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-דין צבאיים |
| 35 [צבא] [עונשין] [ראיות] |
|
| חא (מרכז) 726/13 התובע הצבאי נ' רב"ט ניל פורמן (בתי-דין צבאיים; רונן שור; 10/02/14) - 42 ע' |
| עו"ד: ענת ספוז'ניקוב, אילנה זינבנברג, גיל בנדל |
בית הדין הצבאי הרשיע את הנאשם בעבירות הסמים המיוחסות לו. נפסק, כי מכלול הממצאים יכול ליצור חזקה שבעובדה שלפיה מי שהחזיק בסם גם ידע שהוא מחזיק בסם. משנוצרה חזקה שבעובדה רשאי הנאשם כמובן לסתור אותה, אולם מתן הסברים שאינם אמינים עלול דווקא לחזק את משקל הראיות היוצרות את החזקה שבעובדה.
צבא – עבירות – ענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
ראיות – עדות – בחינתה
ראיות – הודאה – משקלה
ראיות – מהימנות – תהליך קביעת מימצאי המהימנות
ראיות – עדים – אמון בעד
ראיות – קבילות – אמרות של עד
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש בסם מסוכן בבסיס יחידתו; שימוש בסם מסוכן בנסיבות אזרחיות; החזקת מקטרת ובה שרידי סם מסוכן בתוך תיקו האישי בחדרו בבסיס; וכן החזקת שרידי סם מסוכן בתיקו האישי ובארונית בחדרו בבסיס. .
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
לא כל סטייה מכללי החקירה ולא כל אמצעי שהופעל בחקירה, גם אם אינם מקובלים על בית המשפט, יביא לפסילת הראיה", בדומה לדוקטרינת הבטלות היחסית. בנסיבות, התנהלות גורמי החקירה בעניין אופן מימושה של זכות ההיוועצות לא השפיעה על מהימנותה ועל ערכה ההוכחתי של ההודאה ושל הפללת הנאשם.
הפגמים בתיעודה של החקירה, והחשש המסוים שעודו נותר בשל אי-מימושה של זכות ההיוועצות על-ידי העד המעורב בפרשה, מחייבים לנקוט משנה זהירות בהסתמכות על האמרה הראשונה של העד. לא ניתן לקבלה ללא היסוס או פקפוק. פגמים אלו מובילים להפחתה במשקלה של האמרה.
ככל שבית המשפט יתרשם לחיוב ממהימנות האמרה, כך יקטן משקלו של ה'דבר לחיזוק' הדרוש לתמיכתה, וההפך. בשים לב לכך שמשקלה של האמרה במקרה דנן אינו מלא, הרי נדרשת תוספת בעלת משקל מוגבר, וזו איננה יכולה להיות טכנית או במשקל קל ערך, כי אם תוספת מהותית בעלת משקל ממשי. גם כאשר מתקיימת דרישת חיזוק "כפולה", אין הדבר מעלה את דרישת החיזוק לכדי דרישת סיוע.
יש צורך בתוספת ראייתית של "דבר מה נוסף" להודאת נאשם, על-מנת שניתן יהיה להרשיעו. רק במקרים שבהם משקל ההודאה הינו מרבי או מלא, ובהעדר כל חשד ממשי בדבר אמיתות ההודאה – ניתן להסתפק בדבר-מה קל, ובלבד שיהא בו כדי לאשר או לאמת, לפחות במידת-מה, את תוכן ההודאה
נוכח העובדה שיש להעניק להודאתו של הנאשם בחקירה משקל ראייתי מלא, אין התוספת הראייתית נדרשת להיות בעלת עוצמה מוגברת. הוכח, כי שרידי הסם, הן בתיקו האישי והן בארונית, אשר נמצאו בחדרו של הנאשם ביחידה הצבאית, הוחזקו על-ידו במודע והיו תחת שליטתו. יש להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
בעניין גזר הדין, מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה כוללת עונשי מאסר לריצוי בפועל, כמו גם מאסר על-תנאי, הורדה בדרגה ופסילת רישיונות הנהיגה. בנסיבותיו של עניין זה, מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 60-120 ימי מאסר בפועל, בצד מאסר מותנה, פסילת רישיונות נהיגה בפועל והורדה בדרגה.
במקרה זה, לא מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם, שעניינם פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, ואשר מצדיקים לסטות ממתחם הענישה האמור. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
