| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| בשפ 3489/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; י' דנציגר; 16/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: ניל סיימון, לינור בן אוליאל |
ביהמ"ש המחוזי שגה כששחרר את המשיב לחלופת מעצר, אשר כלל לא נבחנה על ידי שירות המבחן באשר להתאמתה לנסיבות הקונקרטיות בענייננו.
 דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בב"ש, לפיה ישוחרר המשיב לחלופת מעצר בישיבה, לצד פיקוח ערבים מהישיבה. כתב האישום מייחס למשיב עבירות מין בנכדתו – קטינה, הלוקָה בשכלה וכן הדחה בחקירה. יצוין כי החלופה שנקבעה, לא נבחנה על ידי שירות המבחן.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' דנציגר) קיבל את הערר מהטעמים הבאים:
אכן, ביהמ"ש מוסמך לערוך בחינה בלתי אמצעית של החלופה המוצעת ותסקיר שירות המבחן אינו "טיוטת פסק דין" והוא אינו מחייב את ביהמ"ש. עם זאת, כבר נפסק בעבר, כי תסקיר שירות המבחן משמש כלי עזר מקצועי עבור ביהמ"ש, וכי מחובתו של ביהמ"ש לעיין היטב בתסקיר ולהעניק לו משקל ראוי בבואו להכריע, אף אם בסופו של יום ההכרעה תמיד מצויה בידי ביהמ"ש; בנסיבות המקרה דנן לאור האמור בתסקיר הראשון בעניינו של המשיב, לא היה מקום "לדלג" על שלב בחינת החלופה החדשה על ידי שירות המבחן וראוי היה להמתין פרק זמן קצר נוסף ולאפשר לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים, ובו התייחסות למידת התאמתה של הישיבה לשמש חלופת מעצר למשיב בנסיבות הקונקרטיות (להבדיל מדיון כללי בשאלת התאמתה של הישיבה לשמש כחלופת מעצר בכלל) והתייחסות למידת התאמתם של המפקחים המוצעים. לפיכך, הערר מתקבל וביהמ"ש הורה על עריכת תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב, לאחריו תינתן החלטה חדשה של ביהמ"ש המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט חוקתי] [מקרקעין] |
|
| בגץ 2254/13 מיכאל סמואל נ' שר האוצר (עליון; ע' ארבל, נ' הנדל, מ' נאור; 15/05/14) - 16 ע' |
| עו"ד: אלון סמואל, אורלי דוד פיטרס, אופק חני, גור בליי, יורם חן |
בבג"ץ קרסיק נקבע עקרון-על, ולפיו אם המטרה הציבורית אשר שימשה בסיס להפקעת מקרקעין חדלה להתקיים – ככלל יהיה זכאי הבעלים להשבת המקרקעין. ההסדרים המעשיים הדרושים לשם הגשמת העיקרון הושארו לפתחו של המחוקק. הדין שעוצב (תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), נשען על רציונאלים כבדי-משקל של התיישנות, הסתמכות והיבטים מעשיים נוספים כבדי-משקל ופגיעתו הנטענת בזכות הקניין והשוויון, אינה עולה כדי פגיעה חוקתית.
משפט חוקתי – חקיקה – ביקורת שיפוטית
מקרקעין – הפקעה – רכישה לצורכי ציבור
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות הקניין
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שוויון
.
העותרים היו חלק מהעותרים בבג"ץ קרסיק שקבע עקרון-על, ולפיו אם המטרה הציבורית אשר שימשה בסיס להפקעת מקרקעין חדלה להתקיים – ככלל יהיה זכאי הבעלים להשבת המקרקעין. ההסדרים המעשיים הדרושים לשם הגשמת העיקרון כמו גם שאלת מעמדן של הפקעות שבוצעו בשנים קודמות (למשל, הפקעת החלקה של העותרים) הושארה לפתחו של המחוקק. בהמשך לכך חוקק תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). לפי התיקון, ובפרט הוראות המעבר שבו, עולה כי העותרים אינם זכאים לקבל בחזרה את הקרקע המופקעת. בעתירה הנוכחית מתמקדים העותרים בחוקתיותו של התיקון – ככלל, ובשלילת סעד ההשבה מהם – בפרט.
.
בג"ץ (מפי השופט נ' הנדל בהסכמת המשנָה לנשיא מ' נאור והשופטת ע' ארבל) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
יש לנקוט משנה זהירות בבוא ביהמ"ש לפסול חקיקה ראשית שיצאה תחת יד הכנסת. השאלה היחידה שעומדת בפני ביהמ"ש היא האם החוק עומד באמות המידה החוקתיות. היה והתשובה לשאלה זו היא בשלילה – מתפקידו ואף מחובתו של ביהמ"ש לומר את דברו.
הביקורת החוקתית מתבצעת בשלושה שלבים: זיהוי הפגיעה בזכות חוקתית; בדיקה האם הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה; ובחירת הסעד המתאים. פגיעה בזכות היא תנאי מקדמי להמשך הביקורת החוקתית.
פסק דין קרסיק לא העניק לעותרים זכות מוקנה להשבה. פסק הדין רק קבע את העיקרון המשפטי הרחב. זהו תפקידו של ביהמ"ש. תיקון מס' 3 פירט את ההסדרים המעשיים הדרושים לשם הגשמת העיקרון, תוך איזון ושקלול הקביעות העקרוניות בפסק דין קרסיק עם הזכויות והאינטרסים האחרים שעומדים על הפרק. זהו תפקידו של המחוקק.
בחינת התיקון ויישומו לענייננו מעלה כי הדין שעוצב נשען על רציונאלים כבדי-משקל של התיישנות, הסתמכות והיבטים מעשיים נוספים כבדי-משקל כך שהפגיעה הנטענת של העותרים בזכות הקניין, קל וחומר בזכות לשוויון, אינה עולה כדי פגיעה חוקתית, המצדיקה מעבר לשלבים הבאים של הביקורת החוקתית – בחינת פסקת ההגבלה ובחירת הסעד.
עם זאת, בהתחשב בכך שהייתה לעותרים תרומה להלכה שנקבעה, העתירה נדחתה בלא צו להוצאות. כ"כ, הומלץ למדינה לשקול שלא לסגת מהסדר הפשרה שהוצג בזמנו לעותרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 2986/14 מדינת ישראל נ' אביתר יצחק (עליון; י' עמית; 14/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: יניב שגב, דריה גולדין, עמנואל לינדר, ליאת בכור, ליאת גולדשטיין שוורץ |
ביהמ"ש נעתר לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב המואשם בעבירות רבות שעניינן עבירות מס והלבנת הון.
דיון פלילי – הארכת מעצר – עד תום ההליכים
.
בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, המואשם בעבירות רבות שעניינן עבירות מס והלבנת הון, במאה חמישים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים).
.
בית המשפט העליון (השופט י' עמית) קיבל את הבקשה ופסק:
בקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים מצריכה איזון בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם, מול מידת המסוכנות הנשקפת ממנו אם ישוחרר. במסגרת זו, בוחן ביהמ"ש את קצב התנהלות המשפט, המסוכנות הנשקפת מהנאשם והחשש מפני הימלטותו ושיבוש הליכי המשפט. בנסיבות המקרה יש מקום להארכת המעצר המבוקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| בשפ 3086/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ס' ג'ובראן; 14/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: ירום הלוי, איתמר גלבפיש |
ההליך הפלילי הנדון נושא מורכבות מיוחדת בשל היותו עוסק בארגון פשיעה. מציאות זו מחייבת לעיתים ניהול משפט ארוך ומורכב. המשפט במקרה זה מתנהל ביעילות ובקצב סביר, ולא נמצא כי בשיקול בדבר התמשכות ההליכים ומשך הזמן בו מצוי המשיב במעצר יש כדי להביא לשינוי בנקודת האיזון לכיוון שחרורו לחלופת מעצר.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
עונשין – עבירות – ארגון פשיעה.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות במסגרת ארגון פשיעה. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים. הבקשה דנא היא בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום..
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על ביהמ"ש לאזן בין הזכות לחירות העומדת לנאשם והנתמכת בחזקת החפות, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור וההגנה על הליך שיפוטי תקין. בין יתר השיקולים שיש לשקול ניתן למנות את: חלוף הזמן; קצב התנהלות הדיונים; החשש מפני שיבוש הליכי משפט; חומרת העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבותיהן; ומידת המסוכנות הנשקפת הימנו.
ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה נקודת האיזון וגובר משקלה של הזכות לחרות העומדת לנאשם אשר טרם הורשע, כך, עוצמת השיקולים הנדרשת להצדקת הארכת המעצר גוברת עם כל הארכה נוספת. יחד עם זאת, יש ליתן את הדעת לטעמים להתמשכות ההליכים. שכן, לא הרי התארכות משפט הנובעת ממצב שבו משפטו של נאשם כלל לא החל, כהתארכות הליכים שמקורה במשפט אשר ע"פ טיבו צורך זמן דיוני רב במיוחד, נוכח מורכבותו וריבוי נאשמים ופרשיות הכרוכות בו.
עסקינן בהליך פלילי שמעורבים בו מספר רב של נאשמים, והוא כורך 11 אישומים הכוללים עבירות רבות. הוא נושא מורכבות מיוחדת בשל היותו עוסק בארגון פשיעה. מציאות זו מחייבת לעיתים ניהול משפט ארוך ומורכב. המשפט במקרה זה מתנהל ביעילות ובקצב סביר ויש התקדמות ניכרת בתיק. פרשת ההגנה החלה ונקבעו ישיבות פעמיים בשבוע, דבר אשר יהיה בו להביא לסיום התיק במהרה.
אם כן, אין בשיקול בדבר התמשכות ההליכים ומשך הזמן בו מצוי המשיב במעצר כדי להביא לשינוי בנקודת האיזון לכיוון שחרורו לחלופת מעצר (אך יש להעמיד את קידום המשפט בראש העדיפויות). כמו כן, המסוכנות הטבועה בפרשה עומדת בעינה ועדיין לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.
|
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] |
|
| עעמ 5726/12 אהרון אמסלם נ' לאה אלון (עליון; מ' נאור; 14/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: ד"ר גלעד וקסלמן, גלעד נאמן, דניאל רביבו, רנאטו יאראק, דנה יאראק זהרוביץ, נחי בן אור |
הכלל החל על בקשות לעיכוב ביצוע וסעד זמני בערעור הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. חריגה מכלל זה תלויה בהתקיימות שני תנאים מצטברים, שקיימת ביניהם "מקבילית כוחות": א. שסיכויי הערעור טובים; ב. שמאזן הנוחות נוטה לכיוון עיכוב הביצוע.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
.
בימ"ש לעניינים מנהליים ביטל את החלטת ועדת הערר לתו"ב אשר החליטה לבטל את היתרי הבנייה שניתנו למשיבות 2-1. על פסק הדין הגישו המערערים ערעור. בימ"ש זה החליט להחזיר את הדיון לוועדה המחוזית, תוך השארת הערעור על כנו. הוועדה החליטה לאמץ את חוו"ד מ"מ מתכנן המחוז, שהמליץ על הכנת תכנית מפורטת ועל הפסקת כל פעולות בנייה ופיתוח במתחם עד לאישור תכנית כאמור. בעקבות זאת הגישו המערערים בקשה למתן צו ביניים, שיורה למשיבות 2-1 להימנע מביצוע כל בנייה נוספת והאוסר על הוועדה המקומית להוציא טופס 4 או לאפשר את אכלוס המבנה בכל דרך.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בחלקה:
הכלל החל על בקשות לעיכוב ביצוע וסעד זמני בערעור הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. חריגה מכלל זה תלויה בהתקיימות שני תנאים מצטברים, שקיימת ביניהם "מקבילית כוחות": א. שסיכויי הערעור טובים; ב. שמאזן הנוחות נוטה לכיוון עיכוב הביצוע.
לאור טענות המשיבות 2-1 והוועדה המקומית, לפיהן בניית הבניין הושלמה וכל הדרוש לצורך מתן טופס 4 ואכלוס הבניין הם אישורים מהג"א והצגת מפת מדידה מצבית עדכנית לצורך אימות התאמת המבנה להיתר מבחינת גבהים ומיקום, אין מקום לשנות מהחלטות קודמות ולהורות על מניעת אכלוס המבנה. במובן זה לא שינתה החלטת הוועדה המחוזית ממאזן הנוחות, שכן הסיכון מצוי כולו לפתח המשיבות 2-1, בעוד שלמערערים לא יגרם נזק בלתי הפיך מאכלוס המבנה. עם זאת, לאור החלטת הוועדה המחוזית ועמדת המדינה, הוחלט להוציא צו אשר ימנע ביצוע עבודות בנייה נוספות במבנה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 6 [עבודה] [התיישנות] |
|
| סע (ב"ש) 50724-08-10 עזבון המנוח חנניה אלול ז"ל נ' נועם-מושב עובדים של הפועל במזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (עבודה; יעל אנגלברג שוהם, נ.צ.: י' טבת, ש' לוי; 07/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: דוד בן חיים, עומר לירן |
שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד נבחנת, על פי המבחן המעורב, אשר במרכזו מבחן ההשתלבות. כמו כן, נבחנים סממנים נוספים, אשר מתן משקל מתאים לכל אחד מהם בנסיבות המקרה הנדון ושקלולם, מכריע את הכף בשאלה אם אדם הוא עובד או קבלן עצמאי.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
התיישנות – תקופת ההתיישנות – הודאה
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה שעניינה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד וכפועל יוצא מכך, בזכויות התובע לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ודמי הבראה.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת י. אנגלברג שוהם ונציגי הציבור י. טבת ו- ש. לוי פסק כלהלן:
היותו של אדם "עובד" הוא עניין של מעמד. מעמד זה אינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית על-פי נסיבות המקרה כהווייתן.
בחינת מכלול העובדות והסממנים במקרה דנן מצביעה על כך שבין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעביד.
שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד נבחנת, כאמור, על פי המבחן המעורב, אשר במרכזו מבחן ההשתלבות. כמו כן, נבחנים סממנים נוספים, אשר מתן משקל מתאים לכל אחד מהם בנסיבות המקרה הנדון ושקלולם, מכריע את הכף בשאלה אם אדם הוא עובד או קבלן עצמאי.
בנסיבותיו של עניין זה, משההצעה היא לפנים משורת הדין, אין לראות בהסכמת הנתבעת לשלם לתובע סכום מסוים משום הודאה בזכות התובע לקבלת פיצויי פיטורים ואין מקום להכיר בה כהודאה בקיום זכות, המאריכה את תקופת ההתיישנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] [קניין] |
|
| צו (ב"ש) 25819-02-12 שמעון כהן נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (עבודה; יעל אנגלברג, נ.צ.: א' גרוס, מ' אהרוני; 07/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: אייל נון, דורון רם |
בית הדין לעבודה קבע, כי המעסיקה רשאית לממש את הכספים שבחזקתה כקיזוז יתרת ההלוואה השנייה שהעניקה לעובד שלה. נפסק, כי משהוסכם בין הצדדים כי הכספים בקופת ביטוח המנהלים מהווים בטוחה לקיום התחייבות התובע להשבת ההלוואה, הנתבעת רשאית הייתה לעכב את הכספים המצויים בידיה וזאת כל עוד לא נפרעה ההלוואה על ידי התובע.
עבודה – פיצויי פיטורין – סכומים שהופקדו בקופת גמל
קניין – עיכבון – זכות עיכבון
קניין – עיכבון – נפקותו
.
התובע עתר לבית הדין בתביעה ליתן צו המצהיר כי הנתבעת אינה רשאית לקזז או לממש או לערוך כל פעולה אחרת ללא הסכמת התובע בכל כספי התובע המצויים ברשותה לרבות כספי פוליסת ביטוח מנהלים. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם קיים חוב בגין הלוואה שנטל התובע מהנתבעת והאם חייב התובע בהשבת כספי הלוואה זו.
.
בית הדין לעבודה מפי י. אנגלברג שהם ונציגי הציבור א. גרוס מ. אהרוני פסק כלהלן:
גם אם התיישנה התביעה הכספית, זכות העיכבון בעינה עומדת. המקום היחיד בדין הישראלי שבו נדרשת הגשת תביעה כספית כתנאי לתוקפו של העיכבון הוא בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין.
משהוסכם בין הצדדים כי הכספים בקופת ביטוח המנהלים מהווים בטוחה לקיום התחייבות התובע להשבת ההלוואה, הנתבעת רשאית הייתה לעכב את הכספים המצויים בידיה וזאת כל עוד לא נפרעה ההלוואה על ידי התובע וכי זכותה לעשות כן, לא התיישנה.
העילה לקיזוז החוב בגין ההלוואות נשוא דיוננו, אינה מצויה בהכרח במישור יחסי עובד-מעביד שהעילות על פיה נדונו במסגרת התביעה שכנגד שבתובענה הראשונה, אלא יכול ויש בה משום עילה נפרדת הבאה בצל כנפיו של בית הדין מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה.
עצם מתן ההלוואה כנגד בטוחה של הכספים המופקדים בקופת ביטוח המנהלים, אינה קשורה בהכרח בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים וההלוואה השנייה אף ניתנה לתובע בצל סיום יחסי העבודה בין הצדדים. מכאן, משמדובר בעילה נפרדת אין צורך בהיתר לפיצול סעדים.
האיסור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים שאוסר על שיעבוד או עיקול כספי פיצויים, נועד למנוע מצב של שיעבוד או עיקול הכספים בשל חוב של המעביד וכי אין למנוע מנושי עובד לקבל את המגיע להם שעה שמתגבשת זכותו לקבלת הכספים.
טענת התובע כי כספי הפוליסה אינם ניתנים למימוש בשל הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים – נדחית. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עונשין] [עבודה] |
|
| העז (ת"א) 38797-11-12 מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה נ' ש. נינאי חברה לבנין והשקעות בע"מ (עבודה; שמואל טננבוים; 30/04/14) - 10 ע' |
| עו"ד: חגית רונן, שלמה נינאי |
ביה"ד האזורי לעבודה זיכה את הנאשמים מעבירה של העסקה שלא כדין עובדים זרים. נקבע כי המאשימה לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה, כי הנאשמים העסיקו שלא כדין את העובדים הזרים.
עונשין – עבירות – העסקת עובד זר שלא כדין
עונשין – עבירות – על פי חוק עובדים זרים
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
.
המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של 10 עובדים זרים, לפי סעיף 2 (א)(1) ו – (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). כנגד הנאשם 2 הוגש כתב אישום גם בגין אחריות נושא משרה.
.
בית הדין האזורי לעבודה פסק כי:
כדי להרשיע אדם בעבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, על המאשימה להוכיח כי הוא ענה להגדרת "מעביד", ולאחר מכן להוכיח שכמעביד הוא העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 או שהוא העסיק עובד זר בניגוד לסעיף 1יג לחוק, כלומר – בלא היתר מאת הממונה.
המאשימה ביקשה להסתמך על החזקה העובדתית שנקבעה בהלכה הפסוקה, ולפיה כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהוא מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר – יש להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד ומעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת.
במקרה דנן, ביה"ד לעבודה הגיע למסקנה כי עלה בידי הנאשמים לסתור את החזקה לפיה היא העסיקה את העובדים באתר במועד הרלבנטי. נוכח זאת, הוחלט לזכות את הנאשמים מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| תעא (ת"א) 2379-10 שרה יעקבי נ' בית חנן-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (עבודה; אורן שגב, נ.צ.: ב' זהר, ש' חורש; 29/04/14) - 23 ע' |
| עו"ד: דליה אפרת לוי, יעקב רוזנשיין |
בית הדין לעבודה קיבל את תביעת התובעת והורה לנתבעת לפצותה לאחר שמצא, כי פיטורי התובעת בוצעו תוך הפליה מחמת גיל. נפסק, כי די בכך שהעובד יוכיח כי לא היה במעשיו או בהתנהגותו סיבה לפיטוריו, על מנת להעביר את נטל השכנוע למעביד, ועל המעביד להוכיח כי לא נשקלו שיקולים פסולים בקבלת ההחלטה על הפיטורים.
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
.
בית הדין לעבודה נדרש לשאלה: האם התובעת פוטרה מעבודתה שלא כדין ותוך הפלייתה מחמת גיל? זוהי השאלה העיקרית בה עלינו להכריע בתיק שלפנינו.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט א. שגב ונציגי הציבור ב. זהר ו- ש. חרש פסק כלהלן:
השאלה אם היחסים שבין הצדדים הסתיימו בהתפטרות או בפיטורים – אינה שאלה ברת בוררות, מאחר והכרעה בשאלה זו תקבע למעשה את זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים. מאחר והמדובר בזכות קוגנטית, לא ניתן לברר מחלוקת זו בבוררות.
מהראיות עולה, כי הנתבעת היא זו שביקשה להביא את יחסי העבודה עם התובעת לידי סיום. טרם פסיקת פיצויי הלנה על בית הדין להפעיל שיקול דעת, הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם.
בנסיבות עולה, כי הנתבעת גמרה אומר לפטר את התובעת, הביאה תחתיה עובדים אחרים תוך הפרת זכותה למיצוי הליך הבוררות ולהשמעת טענותיה בטרם תיפול הכרעה בעניינה. לכך יש להוסיף כי פיטורי התובעת התקיימו בעת היותה בת 63, גיל בו הקושי למצוא עבודה חלופית הוא ניכר, ועל כן על הנתבעת הייתה מוטלת חובה מוגברת לשמוע את התובעת בטרם ההחלטה על פיטוריה.
לא הוכח, כי נפל פגם כלשהו בעבודתה של התובעת. המדובר בניסיון להצדיק את פיטורי התובעת בדיעבד, בחוסר תום לב, על ידי הטחת האשמות חסרות שחר ובסיס אשר הופרכו בעדויות מטעם עדי הנתבעת עצמה. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה, בין היתר, מחמת גילם.
לאחר שהעובד מבסס עילה לכאורה, עובר הנטל למעביד לסתור את הטענה לפיה, התנהגותו נגועה בהפליה פסולה. דהיינו, לצורך העברת נטל ההוכחה למעביד לפי סעיף 9 לחוק, די בכך שהעובד יוכיח כי לא היה במעשיו או בהתנהגותו סיבה לפיטוריו, על מנת להעביר את נטל השכנוע למעביד, ועל המעביד להוכיח כי לא נשקלו שיקולים פסולים בקבלת ההחלטה על הפיטורים.
בנסיבות העניין, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח סיבה לפיטוריה של התובעת, והמסקנה המתחייבת היא כי התובעת פוטרה מחמת גילה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 10 [משפט מינהלי] [מכרזים] |
|
| עתמ (ת"א) 38793-04-13 סלופארק טכנולוגיות בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בעמ (מנהלי; שרה דותן; 04/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: מיכאל נאור, עידו שמחי, ענת גפני, ברוך ויניב מטלס, גלעד וקסלמן, דניאל גלעדי |
ביהמ"ש הורה למרכז השלטון המקומי ולחברה למשק וכלכלה לפרסם מכרז חדש להסדר חניה ארצי באמצעות טלפון סלולרי, ממועד סיום התקשרותן עם משיבה 3, בקובעו כי ההחלטה להאריך את התקשרותן ללא מכרז חדש נגועה באי חוקיות ובחוסר סבירות.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – ביקורת שיפוטית
משפט מינהלי – מכרזים – חובת מכרז
משפט מינהלי – מכרזים – פטור
מכרזים – חובת מכרז – פטור
.
עתירה לאסור על משיבה 1 להאריך את התקשרותה עם משיבה 3 למתן שירותי הסדר חנייה באמצעות טלפון סלולארי מעבר לתקופה שנקבעה במכרז וכן להורות על פרסום מכרז חדש.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
ביהמ"ש יתערב בהחלטה מנהלית בתחום דיני המכרזים כאשר מתקיימת אחת מעילות הביקורת של המשפט המנהלי או כאשר נפל פגם מהותי בהחלטה הגורם לפגיעה בעקרונות יסוד, ובכללם עקרון השוויון וההגינות. על רשות ציבורית המבקשת להשתחרר מחובתה לערוך מכרז פומבי, להוכיח קיומו של פטור ממכרז ולפי הפסיקה, יש להקפיד כי פטור ממכרז יקבע בהליך הולם ורק בהתקיים הצדקה עניינית לכך. במקרה הנדון, החלטת הרשות שלא לפרסם מכרז נגועה בפגם של אי חוקיות ובחוסר סבירות באשר היא פוגעת בעקרונות דיני המכרזים ועל המשיבה לערוך מכרז. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [ארנונה] |
|
| עתמ (ת"א) 19279-06-12 רפאל אדלר נ' עיריית תל אביב אגף הארנונה (מנהלי; רות רונן; 04/05/14) - 8 ע' |
| עו"ד: קינקס -זרפשני, אבידן |
ביהמ"ש פסק כי מכלול נסיבות העניין מצדיק להתיר לעותרים להעלות טענת "איני מחזיק" בנכס, הגם שזו המצויה בסמכות מנהל הארנונה, והוכח כי העירייה חייבה אותם בגין נכס שמעולם לא היה בבעלותם או בחזקתם.
ארנונה – סמכות – מנהל הארנונה
ארנונה – השגה – טענה שמקומה בהליך השגה
.
עתירה שעניינה בטענת העותרים לפיה המשיבה מחייבת אותם בארנונה בגין נכס שאינו בבעלותם או בחזקתם, המצוי באותו בניין בו יש להם נכס אחר.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
הגם שהסמכות הבלעדית לדון בטענת "איני מחזיק" נתונה למנהל הארנונה, ניתן להעלותה ברשות ביהמ"ש, כאשר מדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית, וביהמ"ש רשאי לבחון שיקולים נוספים כמו מידת מודעות האזרח להליכי ההשגה ומידת הפגיעה בו אם לא יותר לו להעלות טענותיו. במקרה דנן, אף שהמחלוקת אינה מחלוקת עקרונית ונעדרת חשיבות ציבורית, מכלול הנסיבות מצדיק להתיר לעותרים להעלות את טענותיהם ביחס לבעלותם בנכס והם הוכיחו כי העירייה חייבה בגין הנכס הלא נכון, שמעולם לא היה בבעלותם או בחזקתם. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 12 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 10291-01-12 מדינת ישראל נ' הלל אליאס ארנסטו צ'רני (מחוזי; דוד רוזן; 15/05/14) - 5 ע' |
| עו"ד: ליאת בן־ארי-שווקי, אתי בן־דור, יהונתן תדמור, ירון גולומב, אביבה, חפץ־נוימן, עודד קם, גיורא אדרת, אורן אדרת, יפעת, מנור־נהרי, איתן מעוז, קרן קורן, משה ישראל, משה שמיר, אלימלך, קורצווייל, יעל גרוסמן, רוני בלקין, סאלי, ליכט, שמואל קליין, יובל גבעון, שלומית הראל־שוורץ, עמוס ון־אמדן |
ביהמ"ש אישר הסדר טיעון עם הנאשמת 9 בגין מעורבותה בפרשת "הולילנד", בקובעו כי אף שהתוצאה מקלה עם הנאשמת, מדובר בתוצאה שאינה חורגת ממתחם הסבירות.
דיון פלילי – הסדר טיעון – אישורו
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
הנאשמת 9 הורשעה בגין כך שסייעה לנאשם 8 בביצוע העבירות בהן הורשע במסגרת פרשת "הולילנד" ושנטלה שוחד בהיקפים ניכרים. הצדדים הגיעו להסדר טיעון ועותרים לאישורו.
.
בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון ופסק:
ע"פ ההלכה הנהוגה, גם משמגיעים הצדדים להסדר טיעון, על ביהמ"ש לדוק בהסדר הטיעון ע"פ תיקון 113 לחוק העונשין ולקבוע מתחם ענישה ראוי. גם אם התוצאה מקלה עם הנאשמת, מדובר בתוצאה סבירה הניצבת במתחם שנקבע בהלכה הפסוקה, לפיכך אושר ההסדר והושתו על הנאשמת: 3 שנות מאסר, מתוכם 11 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, קנס בסכום של 25 אלף ₪ וחילוט סכום של 75 אלף ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [חברות] |
|
| תנג (ת"א) 46074-01-14 מרק טל נ' קו אופ ישראל אגודה צרכנית שיתופית בעמ (מחוזי; חאלד כבוב; 12/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: תורג'מן, גילרן אדמית, עופר פיינשטיין |
ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, כאשר בקשת הגילוי הוגשה תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, כפי שאירע במקרה דנן.
חברות – תביעה נגזרת – גילוי ועיון במסמכים
.
בקשה למתן צו גילוי מסמכים טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.
.
בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) דחה את הבקשה ופסק:
ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות בעבור מבקש הפועל בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. הקפדה על הצגה נכונה ומלאה של הרקע העובדתי בפני ביהמ"ש וניהול הוגן של ההליך לפי סדרי הדין והחלטות ביהמ"ש, הן מחובותיהם הבסיסיות של המבקש ובאי-כוחו. הבקשה דנן הוגשה בחוסר תום לב קיצוני ובחוסר ניקיון כפיים ואין להיעתר לה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [דיון אזרחי] |
|
| תא (י-ם) 207-09-10 דנבר צבעים וציפויים ישראל (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד לבטחון פנים- רשות ארצית לכבאות (מחוזי; ארנון דראל; 09/05/14) - 11 ע' |
| עו"ד: אטיאס נוה, נשיץ, ברנדס |
בהתאם למגמת ההרחבה ביחס להלכת סוויסה, נראה כי אין מניעה עקרונית לאפשר העלאת טענה לדחיית עיון במסמך מסוים ע"י נתבע אחד, על אף שהמסמך האמור הושג ונמצא בידי נתבע אחר – ובלבד שמתקיימים לגביו השיקולים התומכים בדחיית העיון; ככל שהמסמכים רלוונטיים לתביעה ולאירוע הנדון, אין נפקות לכך שמסמכים אלו הושגו ביחס לתביעה אחרת.
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – עיון
.
בקשת הנתבעת 1 לדחות גילוי מסמכים מסוימים לתובעים – הודעות שנמסרו ע"י מי מהתובעים, עובדיהם ושליחיהם לחוקר מטעם הנתבעת 2 – עד לאחר שתושלם חקירת עדי התובעים שמסרו את אותן הודעות לחוקר. התביעה מושא הבקשה היא שריפה שהתרחשה במפעל של התובעות.
.
ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה בקובעו:
הלכת סוויסה הכירה בצורך הקיים לעיתים לדחות מועד גילוי מסמכים הנמצאים בידי הנתבעים והעברתם לעיון התובעים, מקום בו ביהמ"ש סבור כי הדבר יועיל לבירור האמת. בעניין זה שק"ד ביהמ"ש תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי הדין ובצפי להסתברות קיומן של נסיבות בהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים לא ישרת את מטרות הצדק. יש לסטות מכלל הגילוי מקום בו עיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיות, בעיקר כשעצם קיום האירוע שנוי במחלוקת.
לצד האמירה הברורה בדבר שיקול הדעת הרחב הקיים לביהמ"ש, הכירה הפסיקה ברציונל הדיוני העומד בבסיס הלכת סוויסה גם לשלבים אחרים של ההליך. האפשרות לשימוש בעיקרון זה הורחבה אף לתביעות מסוגים שונים. עוד נקבע כי לא ניתן לקבוע כללים אחידים ונוקשים בסוגיה האמורה, ויש להחליט בכל מקרה ע"פ נסיבותיו. במקרים אחרים הוטעם כי על ביהמ"ש לנהוג בריסון בעניין זה. ביהמ"ש אף הבחין בין בקשות לדחיית עיון במסמכים בשלב הגילוי המוקדם – שם ניתן שק"ד רחב לביהמ"ש, לבין בקשות לשינוי סדר הבאת הראיות במסגרת ראיות התביעה – בה השק"ד מצומצם יותר.
במקרה הנדון, עדיין מדובר בשלב הגילוי המוקדם של המסמכים. יצוין, כי כבר נפסק כי לשם הכרעה בנושא זה ראוי כי ביהמ"ש ישתמש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקסד"א ויעיין בעצמו במסמכים, על מנת לעמוד על טיבם ולוודא כי אכן יש הצדקה לדחיית העיון בהם. ואולם, במקרה הנדון לא נתבקש ביהמ"ש ע"י התובעות לעשות כן. לפיכך, נקודת המוצא לדיון היא כי בהתחשב בטיב ההודעות, קיימת רלוונטיות ממשית למסמכים אלו למחלוקת העובדתית בין הצדדים, ולפיכך קיים טעם ממשי לדחיית העיון.
ההכרעה בבקשה מחייבת לדון בהרחבת הלכת סוויסה בשני מישורים. הראשון עניינו בכך שהטענה נטענת ע"י נתבע אחד בעוד שהמסמכים מצויים בידי נתבע אחר והושגו על ידיו. בהתאם למגמת ההרחבה ביחס להלכת סוויסה, נראה כי הרציונל הטמון בהלכה זו תקף אף לכאן, וכי אין מניעה עקרונית לאפשר העלאת טענה למניעת עיון בראיה מסוימת ע"י נתבע אחד, על אף שהראיה האמורה הושגה ונמצאת בידי נתבע אחר – ובלבד שמתקיימים לגביו השיקולים התומכים בדחיית העיון. בענייננו הונח בסיס מספיק כדי להביא לדחיית העיון במסמכים כדי לאפשר הכרעה מיטבית יותר בשאלות מהימנות גרסת התובעים.
המישור השני עניינו בכך שהמסמכים נוצרו במהלך הכנה להליך משפטי או הליך טרום משפטי אחר הנוגע לאותו אירוע. לעניין זה נראה, כי ככל שהמסמכים רלוונטיים לתביעה ולאירוע הנדון, אין נפקות לכך שמסמכים אלו הושגו ביחס לתביעה אחרת. ע"פ הלכת סוויסה, השאלה העקרונית שיש לברר היא האם גילוי בשלב זה של המסמכים, בנסיבות המחלוקת שנתגלעה ביניהם, יסייע לבירור האמת או שמא יחבל בה. לעניין זה אין נפקא מינה בידי מי נמצאים המסמכים או לשם מה הוכנו (בהיעדר טענה לחיסיון המסמכים), אלא אך ורק מידת הרלוונטיות שלהם לשאלות המהימנות לגבי האירוע הנדון. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [משטרה] [בתי-משפט] [נזיקין] |
|
| עא (חי') 11006-05-13 מדינת ישראל משטרת ישראל נ' אורי מנסור (מחוזי; יעל וילנר, בטינה טאובר, יגאל גריל; 07/05/14) - 25 ע' |
| עו"ד: הדר מסורי, ירון רג'ואן |
אף שבין שוטר למשטרת ישראל לא חלים יחסי עובד-מעביד, חלה הזכות להליך הוגן וביהמ"ש האזרחי רשאי לקבוע כי האופן שבו התנהל הליך הפיטורין מצדיק הטלת פיצוי על המדינה.
משטרה – שוטרים – פיטורין
בתי-משפט – סמכות – בית משפט אזרחי
נזיקין – פיצויים – עגמת נפש
נזיקין – אשם – אשם תורם
.
שני ערעורים על פס"ד לפיו חויבה המדינה לשלם לתובע, ששירת במשטרת ישראל ופוטר, פיצוי בגין עוגמת נפש ואי קיום של הליך פיטורין ראוי, אולם יוחס לתובע אשם תורם.
.
בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, דחה את הערעורים ופסק:
אף שבין שוטר למשטרת ישראל לא חלים יחסי עובד- מעביד, חלה על מערכת היחסים הזכות להליך הוגן ולהתייחסות הוגנת, בשקיפות, בסבירות ובמידתיות. ביהמ"ש האזרחי הוא היחיד שמוסמך להחליט האם זכאי התובע לסעדים הכספיים להם עתר, להבדיל מסעד של ביטול הפיטורין. התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש קמא ראויה והולמת את נסיבות העניין ואין להתערב בה. ביהמ"ש היה רשאי להידרש לסוגיית פיטורי המערער ולקבוע כי האופן שבו התנהל הליך הפיטורין מצדיק הטלת פיצוי על המדינה, והפיצוי שנפסק אינו חריג באופן שיצדיק התערבות ערכאת הערעור. מנגד, לא נפל פגם בכך שביהמ"ש ייחס לתובע אשם תורם, הגם שהמדינה לא טענה לכך. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [המחאת חיובים] |
|
| עא (חי') 3371-11-13 משה לג'אני נ' אורית צוק - צ'אפל (מחוזי; יצחק כהן; 05/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: יוסף יפרח, יניב סברדליק, אלעד תושיה, ג'סאן אגברייה |
ביהמ"ש קבע כי המחאת הזכות שנעשתה לטובת המערער היא המחאה גמורה ולכן גוברת על העיקול שהטילה המשיבה על כספי הפיצויים שעתיד היה לקבל הממחה.
המחאת חיובים – המחאת זכות – מהותה
המחאת חיובים – המחאת זכות – בדרך של שעבוד
.
ערעור על פס"ד בו הועדפה זכותה של המשיבה ע"פ עיקול שהטילה על כספי בעלה לשעבר, על פני כתב המחאת זכות שמסר למערער, ומשכך הועברו למשיבה כספי הפיצויים המגיעים לו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
להבדיל מהמחאת זכות גמורה המעבירה את הקניין בזכות שהומחתה לנמחה, המחאת חוב על דרך השעבוד היא מותנית והנמחה יהיה זכאי לממש את השעבוד רק אם הממחה לא יסלק את חובו. ההמחאה שנעשתה לטובת המערער היא המחאה גמורה ולכן במועד עשייתה עבר הקניין בזכות הממחה לקבל בעתיד את סכום הפיצויים והמערער היה זה שהיה זכאי לקבלם. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] [נזיקין] [הגנת הצרכן] |
|
| תצ (מרכז) 15361-12-12 זאב גרוס נ' ג. ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ (מחוזי; אסתר שטמר; 05/05/14) - 15 ע' |
| עו"ד: אבי ריבקין, אילן חזני, רונית סיטון |
ביהמ"ש דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה סימון תזונתי שגוי במוצרי המשיבה, משלא הוכח נזק בדמות פגיעה באוטונומיה ולכן לא הוכחה עילת תביעה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עילת התביעה
נזיקין – פיצויים – פגיעה באוטונומיה
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
הגנת הצרכן – הטעיה – בחינתה
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה סימון תזונתי שגוי של רכיב השומן הרווי בשני מוצרים של המשיבה, בניגוד לתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי).
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ככלל, שלב אישור התובענה הייצוגית אינו השלב הראוי לרדת לעמקה של שאלת הנזק, אם כי המבקש נדרש להראות שניתן להוכיח נזק. על מנת לקבל פיצוי בגין נזק לא ממוני במסגרת תובענה ייצוגית יש להוכיח שעקב התנהגות המזיק נגרם נזק תוצאתי סובייקטיבי, המתבטא רגשות של כעס, תסכול ועלבון. במקרה דנן לא מדובר בפגיעה באוטונומיה ומשהמבקש לא הראה נזק שמזכה אותו בפיצוי, לא נתמלאו התנאים הדרושים לעילות הפרת הוראה חקוקה או הטעיה, ומכאן שלא הוכחה עילת תביעה ראויה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 18 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 14428-06 ג'סאן סארג'י נ' מריסאת עבד אל-רחמאן (שלום; כאמלה ג'דעון; 07/05/14) - 18 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה את הטענה לתחולת עייחוד העילה, זאת משנמצא, כי המחפר שהיה מעורב בתאונה שאירעה לתובע, אינו בגדר רכב מנועי. נפסק, כי אין בכוחו של חוזה ביטוח, על אף האינקורפורציה של הוראות חוק הפיצויים, לשלול מן הנפגע את העילה בנזיקין.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ייחוד העילה
נזיקין – אחריות – מעסיק
נזיקין – אחריות – מעביד
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו במהלך עבודתו. בצד השאלות הנזיקיות הרגילות, מתעוררות בתביעה שאלות הנוגעות לעקרון ייחוד עילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ביטוח כפל והתיישנות.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
עקרון ייחוד העילה חל על מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק הפלת"ד כלשון סעיף 8(א) לחוק. המחפר נשוא ענייננו אינו מהווה "רכב מנועי" או "רכב" כהגדרתו בחוק הפיצויים, ומסיבה זו, אין הוא יכול להיכנס בדלת אמותיו של חוק הפיצויים.
משהוצאה לכלי פוליסת ביטוח חובה על פי פקודת הביטוח, כמו במקרה דנן, הדבר עשוי ללמד כי ביחסים בין המבטחת למבוטח, נחשב הכלי המבוטח "רכב מנועי" שהצדדים הסכימו להחיל עליו את פקודת הביטוח ואת חוק הפיצויים, גם אם אין הוא עומד בהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים.
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא קמה לתובע עילת תביעה על פי חוק הפיצויים, ועילתו הינה עילה חוזית, ובהעדר עילה על פי חוק הפיצויים כאמור, אין תחולה לעקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8(א) לחוק. קביעה זו חוסמת גם את דרכן של המבטחות לטעון לתחולתו של עקרון ייחוד העילה ביחסים ביניהם.
במקרה של אי מינוי מנהל עבודה "נושא "מבצע הבניה" באחריות כפולה – הן לאי-מינויו של מנהל עבודה והן לאי-מילוין של הוראות בטיחות במסגרת עבודות הבניה.
במקרה זה, הקבלן הראשי נושא באחריות נזיקית כלפי התובע מכח עוולות הרשלנות והפרת חובות חקוקות.
הנתבעים הפרו חובות המוטלות עליהם כלפי התובע, ומשכך נושאים הם, ביחד ולחוד, באחריות לפיצויו בגין הנזק שנגרם לו בעקבות התאונה. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 45232-05-12 בצלאל מעודה נ' צבר תיירות נופש וארועים בע"מ (שלום; רחל ערקובי; 07/05/14) - 17 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה את תביעת התבוע ברובה. נפסק, כי הוכח, כי יש בהתנהלות הנתבעת בשלב המשא ומתן, טרם החתימה עמו על טיוטת ההסכם ואף לאחריו, טעם לפגם.
חוזים – מצג שווא – קיומו
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – הצגת עובדות
.
התובע הגיש תביעה כספית, אשר הגיש התובע בגין ביטול הסכם שותפות אשר לטענתו נחתם עם הנתבעת ובוטל על ידה באופן חד צדדי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין המדובר בהסכם מחייב אלא בטיוטת הסכם כטענת הנתבעת.
מהראיות עולה, כי התובע אכן ידע כי מר מסלם איננו מוסמך לחייב יחידי את הנתבעת בהסכמותיו כשכל התקשרות עם הנתבעת טעונה אישור מפורש וחתימה של בכירים בהנהלת הנתבעת.
בנסיבות העניין הוכח, כי כתוצאה ממצגי הנתבעת התובע חשב כי אכן ייחתם הסכם בסופו של יום, כשכל העת ניתנה לו התחושה שבסופו של יום ייחתם עמו וכי ימתין לקבלת האישור, כשלאור זאת, פעל למען פתיחתו של הסניף.
הוכח, כי יש בהתנהלות הנתבעת בשלב המשא ומתן , טרם החתימה עמו על טיוטת ההסכם ואף לאחריו , טעם לפגם. התובע לא הוכיח כי ההוצאות אכן הוצאו במיוחד עבור עסק הנתבע, כשאין מחלוקת כי אשתו של התובע אף הפעילה עסק של צימרים בביתם.
הוכח, כי התובע לא עזב את מקם עבודתו במלון חוף התמרים בעקבות תחילת עבודתו בנתבעת והבטחותיה באשר לפתיחת הסניף כטענתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| תפ (ק"ג) 42152-09-13 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; רובין לביא; 04/05/14) - 16 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את טענת הנאשם לפיה אין להשיב לאשמה, והורה למאשימה לפצות אותו בעקבות זיכויו. נפסק, כי כאשר העדות בבית המשפט בשלמותה אינה לוקה בסתירות פנימיות, אך סוטה סטייה של ממש ממה שהעדה אמרה במשטרה, הרי אם העדות בבית המשפט בשלמותה נראית אמינה – אין עוד משקל רב לסתירות בינה לבין מה שאמרה בשלבים השונים של חקירתה המשטרתית.
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לנאשם שזוכה
דיון פלילי – בירור האשמה – אין להשיב לאשמה
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שעל פיו הוא איים על אשתו בפגיעה שלא כדין בגופה. בית המשפט נדרש לטענת הנאשם, לפיה אין להשיב לאשמה.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
בשלב בחינת הטענה שאין להשיב לאשמה, על ביהמ"ש לבחון אך קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, מבלי להתייחס למשקל הראוי שיוענק לאותן ראיות. די בקיומן של ראיות, ואפילו דלות, להוכחת יסודות העבירה ומשקלן בשלב זה אינו רלבנטי שכן אין ביהמ"ש שוקל בשלב זה שיקולי מהימנות ואינו נותן משקל ראייתי.
סעיף 10 לפקודת הראיות מאפשר העדפתה של אמרת חוץ בכתב של עד על פני עדותו בבית המשפט בהתאם לנסיבות העניין, כולל נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, אך לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה.
אין צורך בקיום סתירה בין העדות לאמרה, ודי בכך שהעד אינו חוזר בעדות על תוכנה של האמרה. משמעותה של העדפה כזו היא שדינה של אמרת החוץ הוא כדין עדות במשפט. בנסיבותיו של עניין זה, אין מקום שהנאשם ישיב לאשמה.
על מנת שתקום זכאות לפיצויים מכוח סעיף 80(א) לחסד"פ, נדרש המבקש לחלוף על פני שלוש משוכות: תנאי סף; עילות זכאות ושיקול דעת בית המשפט.
במקרה זה הייתה מונחת בפני התביעה הודעתה המתורגמת של המתלוננת, שעל פניה ייחסה לנאשם עבירת איום, וכן ראיות נוספות שהצביעו על חששה ממנו, ולכן לא מדובר במקרה שבו לא נמצאו בעת הכנת כתב האישום ראיות לכאורה, אולם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. כאמור, ניתנה לתביעה ההזדמנות לחזור בה מהאישום, ולהסכים לביטול האישום, בהסכמת הסנגור, מבלי שיהווה זיכוי וללא חיוב כספי, אך מסיבה לא ברורה, בחרה להמשיך בהליך המשפטי. משכך, יש לחייב אוצר המדינה בפיצוי לנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 40399-06-11 שמואל איקוביץ נ' התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ (שלום; עירית הוד; 04/05/14) - 12 ע' |
| עו"ד: ע. כהן, ש. אלמאדי |
ביהמ"ש קיבל תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע בתאונה עבודה. נפסק, כי במקרה דנן, חברת כוח האדם הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ובשל כך נגרמה התאונה.
נזיקין – אחריות – חברת כוח אדם
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – אחריות – מעסיק
נזיקין – רשלנות – אשם תורם
.
תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע בתאונה עבודה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
הלכה פסוקה היא, כי מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדיו. על מעביד מוטלת החובה לשמור על ביטחונו ושלמות גופו של עובד במהלך עבודתו. במסגרת חובה זו מוטל על מעביד, בין היתר להנחיל לעובדיו שיטת עבודה בטוחה, לדאוג לו לסביבת עבודה בטוחה ולנקוט בצעדים סבירים במטרה למנוע מהעובד סיכונים מיותרים אשר היה ביכולתו לצפות מראש בהתאם לאופי העבודה וטיבה. על המעביד למנוע מראש סכנות העלולות לגרום נזק לעובדיו ולהתריע מפני סכנות אלו.
הנתבעת הייתה המעסיקה של התובע ומי ששלחה אותו לבצע את העבודה במרכז הטניס כאשר היא יודעת שאין שם עמדת שמירה מסודרת. כמעבידתו היה עליה לוודא שהיא שולחת את התובע לסביבת
עבודה בטוחה וראויה. ברי, כי קיימת חובת זהירות מושגית של חברת כוח אדם כלפי עובדיה אשר נשלחים על ידה לצורך ביצוע עבודות. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ובשל כך נגרמה התאונה בה עסקינן.
על עובד להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע מפעולות אשר יש בהן בכדי לסכנו. בנסיבות העניין, כאשר התובע מתאר מזג אויר כה קיצוני וכי הוא עצמו הזהיר את כל הנכנסים למרכז, כי עליהם לאחוז במעקה כאשר הם עולים במדרגות, יכול היה התובע לבקש עזרה ממישהו מהמדריכים שעבר במקום שיעזור לו להרים את הכיסא כך שלכל הפחות יד אחת שלו תהיה פנויה או להודיע למי מהמזכירות, כי השאיר את הכיסא בעמדה באופן חד פעמי בגלל מזג האוויר. לפיכך, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 10%. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [נזיקין] [עורכי-דין] |
|
| תא (פ"ת) 7205-12-09 לידיה ירמישין נ' עו"ד דניאל דרבקין (שלום; נחום שטרנליכט; 04/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: ליבה צנז, דוד חכמוב |
התקבלה תביעה שהגישה לקוחה נגד עורכי דינה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו בעטיה של רשלנות מקצועית נטענת מצידם של עורכי הדין.
נזיקין – רשלנות – עורך דין
עורכי-דין – אחריות – בנזיקין
עורכי-דין – אחריות מקצועית – בנזיקין
.
תביעה שהגישה לקוחה נגד עורכי דינה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו בעטיה של רשלנות מקצועית נטענת מצידם של עורכי הדין.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בתצהיר עדותו מגולל הנתבע 1 את כל התנהלות הנתבעים בכל הנוגע לניהול הליכי התביעה. מטענות הנתבע 2 בבקשתו למחיקת התביעה נגד הנתבע 1 ומהאמור בתצהיר התומך באותה בקשה עולה, כי היה זה דווקא הנתבע 2 האחראי לניהול התביעה. המסקנה המתבקשת מכך היא, כי הנתבע 1 לא היה מעורב ישירות בניהול התביעה. ממילא יש להסיק, כי עדותו בעניין זה היא עדות שמועה.
מאידך, הנתבע 2, שהיה מעורב בניהול התביעה, נמנע מלמסור עדותו בעניין זה. בהתאם להלכה הפסוקה, אי העדתו של עד, שבעדותו היה כדי לתרום להוכחת גרסתו של צד מן הצדדים, ניתן להסיק ממנה, שאילה העיד אותו עד, היתה עדותו פועלת לחובת הצד שנמנע מהעדתו.
נראה, כי די בהימנעות הנתבעים מלהגיש תצהיר עדות של הנתבע 2 ובהסתפקותם בתצהיר עדותו של הנתבע 1, שכאמור לעיל, לא היה אחראי לטיפול בתביעה, כדי להביא לקבלת טענותיה של התובעת בכל הנוגע להתרשלות הנתבעים בטיפול בתביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [עורכי-דין] |
|
| תא (ת"א) 32728-08 רינת מילוא-תמיר נ' עו"ד פישר רונאל (שלום; מרדכי בן חיים; 30/04/14) - 14 ע' |
| עו"ד: |
הסכם שכר הטרחה הינו "מגילת זכויות וחובות" בין הפרקליט ולקוחו. על עורך דין לערוך הסכם ברור ונהיר לכל נפש, שיאפשר ללקוח להבין אל נכון את היקף ופרטי השירות המשפטי שמתחייב הפרקליט להעניק לו מזה, ואת החבות הכספית שנוטל הוא על עצמו מזה; ככלל, השרות שניתן ע"י עו"ד ללקוחו אמור להתקבל במתכונת של תשומות העולות על הכתב.
עורכי-דין – שכר טרחה – הסכם שכר טרחה
עורכי-דין – יחסי עורך-דין ולקוח – חובות עורך-דין
עורכי-דין – יחסי עורך-דין ולקוח – שכר טרחה
.
התובעים טוענים כי מסרו לנתבע, עו"ד, את הטיפול בשלוש פרשיות בעלות פוטנציאל להגשת תביעות. התביעה היא להשבת סך של 245,164 ₪, שהוגשה בעילות רשלנות, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט.
.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה בחלקה הקטן:
גרסתם הבסיסית של התובעים לפיה השכר ששולם במסגרת הסכם שכר הטרחה השני נועד לכסות את הטיפול המשפטי בענייניה של התובעת במלואו (כולל ייצוג), לא הוכחה כלל ועיקר. עדותם של התובעים (ובעיקר עדות התובע) בסוגיה זו הינה בלתי אמינה ומחוררת. כיוצא בזה לא עלה ביד התובעים לבסס את טענתם לפיה הנתבע היה שרוי במצב של ניגוד עניינים בכל הנוגע לטיפולו באחת מן הפרשות.
אשר לנתבע. הסכמי שכר הטרחה שערך אינם מתיישבים עם המקובלות לגבי הסכמים כגון אלו. הדברים אמורים הן לגבי ההסכם הראשון והן ובעיקר לגבי הסכם השכר השני, הלוקה מאוד בתבניתו ובניסוחו. הסכם שכר הטרחה הינו "מגילת זכויות וחובות" בין הפרקליט ולקוחו. אין צורך להכביר במילים על חובתו של עורך דין לערוך הסכם שכר טרחה ברור ונהיר לכל נפש, שיאפשר ללקוח להבין אל נכון את היקף ופרטי השירות המשפטי שמתחייב הפרקליט להעניק לו מזה, ואת החבות הכספית שנוטל הלקוח על עצמו מזה. במובן זה הסכם השכר השני לוקה מאוד בחסר, והאחריות לכך נופלת כמובן על הנתבע.
בנפרד ובמובחן נמצא טעם רב לפגם בעובדה שלא עלה ביד הנתבע להציג בביהמ"ש תוצרי עבודה כלשהם, הגם שהוא והעדים מטעמו חזרו וטענו כי הוכנו על ידם טיוטות של כתבי תביעה ברמה זו או אחרת, ואלו אף נמסרו לתובע. ככללו של דבר, השרות שניתן ע"י עו"ד ללקוחו – בין במתכונת חוו"ד משפטית ובין בהכנת כתבי טענות ו/או ייצוג בביהמ"ש – אמור להתקבל במתכונת של תשומות אשר כמצוי ביותר עולות על הכתב. חסר זה בבניין הראיות של הנתבע מן הדין שיפעל לחובתו, בין אם תמצי לומר כי לא עלה בידיו להוכיח כי הכין כתבי תביעה כלל ועיקר ובין אם כי לא מסר כאלו לידי התובע.
נמצא חוסר עקביות בעמדת הנתבע לגבי הטיפול באחת מהפרשות. מחד גיסא נטען על ידו כי התרשם כי תביעה זו נתונה להתיישנות כבר בשלב מוקדם וכי אף המליץ שלא להגיש תביעה. מאידך, וכפי שהדבר עולה מנוסח הסכם השני, גבה הנתבע מהתובעים עבור המשך הטיפול וההכנה של תביעה זו סך של 11,500$. בגביית סכום כגון זה בגין טיפול בתביעה שהנתבע עצמו – כסמכות מקצועית וכיועץ של התובעים – הגדירה כתביעה חסרת תוחלת בעלת פוטנציאל של נזק לעניינה של התובעת, גלום "אבק תרמית" ולמצער גביית כספים בנסיבות שתחושת הצדק מתקשה לקבל. על הנתבע להשיב לתובעים סכום זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [רשויות מקומיות] |
|
| תפ (חולון) 792/13 מדינת ישראל - עיריית חולון נ' נחום יהודה (שלום; אורלי מור אל; 09/04/14) - 13 ע' |
| עו"ד: ליאת אודיה לרנר, דן מור |
בית המשפט לעניינים מנהליים אינו ממהר להתערב בהחלטה להציב או להימנע מלהציב תמרור מסוים.
רשויות מקומיות – חוקי עזר – הסדרי חנייה
.
כנגד הנאשם הוגשו 23 כתבי אישום, המייחסים לו עבירות שונות על חוק העזר העירוני לחולון העמדת רכב וחנייתו. בתשובתו לכתב האישום ובמהלך ההליך, הודה הנאשם, כי המשאיות להן נרשמו הדוחות עמדו כפי הנטען בכתבי האישום, אולם תקף את סבירות הצבת התמרור האוסר על חניית רכב מסחרי מעל 4 טון במקום.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
התביעה היא זו שצריכה להציג את הנתונים העובדתיים מהם עולה שנתקיימו כל ההוראות בדבר הצבת תמרור. תמרור שהוצב שלא בהתאם להוראות המחוקק אינו ראוי אינו מסוגל להסדיר את התנועה בדרכים או להדריך עוברי דרך, אינו ממלא את ייעודו, ואינו מוצב כדין.
החלטת הרשות במקרה זה אינה לוקה בחוסר חוקיות או חוסר סבירות קיצוני המצדיק את ביטולה של ההחלטה המינהלית, אף שהנאשם הצליח להוכיח, כי יש טעמים לכאן ולכאן לגבי הצבת תמרור במקום ויתכן, כי נכון יהא לשקול הצבת תמרור רק בצד אחד של הנתיב.
בית המשפט לעניינים מנהליים אינו ממהר להתערב בהחלטה להציב או להימנע מלהציב תמרור מסוים.
בנסיבות שהתבררו, כאשר הנאשם לא חלק על כך שחנה בניגוד לתמרור, וכאשר מדובר, בעשיית דין עצמי, בוטה וגם חמורה, גם אם נפלו ליקויים בהתנהלות הרשות, אין הדבר מעמיד הגנה מן הצדק או כל הגנה אחרת לנאשם.
לא נפל פגם של חוסר חוקיות בתמרור ולא התקיימו התנאים המצדיקים את ביטול החלטת הרשות על הצבת התמרור האוסר על חניית רכב מעל 4 טון במקום אף לא הוכח כי ההחלטה על הצבת התמרור אינה מידתית במידה המצדיקה את התערבות בית משפט זה וקבלת החלטה שמשמעותה ביטולו של התמרור. בנסיבות שהוכחו, אין ספק שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [זכויות יוצרים] |
|
| תא (י-ם) 52319-05-12 רומן קרימן נ' תיק פרוייקטים ז. ט. בע"מ (שלום; אלכסנדר רון; 06/03/14) - 9 ע' |
| עו"ד: תומר אפלדורף, מנחם מור |
ביהמ"ש קבע את שיעור הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרת זכויות יוצרים שיש לו בשני צילומים שאותם פרסם באתר האינטרנט שלו, ושבהם עשתה שימוש הנתבעת.
זכויות יוצרים – הפרה – מספר ההפרות
זכויות יוצרים – הפרה – פיצויים
זכויות יוצרים – הפרה – פיצויים ללא הוכחת נזק
.
תביעת צלם, להפרת זכויות היוצרים שיש לו בשני צילומים שאותם פרסם באתר האינטרנט שלו, ושבהם עשתה שימוש הנתבעת.
.
בית המשפט פסק כי:
הצדדים נחלקו בשאלה מה מספרן של ההפרות שביצעה הנתבעת – שאלה, העתידה להשליך במישרין גם על היקף הפיצוי. בנקודה זו של הדיון, ועל בסיס פסיקתו המפורשת של ביהמ"ש העליון, יוטעם, שפיצוי יתר של המעשים שהיוו את הפרת הזכויות, לוקה במלאכותיות, ואין הדבר ראוי. גם אם הפסיקה נסמכת בעניין על החוק קודם ששונה, יש להזכיר, שהמבחן הרלוונטי להפרות הוא מבחן הזכות המופרת ולא מספר ה"אקטים" המפרים ששימשו להפרתה של אותה זכות.
משהופרו זכויות התובע ביחס לשני צילומים, יש לקבוע שמספר ההפרות המחייבות פסיקה מתאימה – שתיים. כל ספירה אחרת – מלאכותית. ביהמ"ש קבע כי שיעור הפיצוי לתובע, בגין כל אחת משתי ההפרות, יעמוד על סך של 10,000 ₪. סכום זה נותן ביטוי למכלול השיקולים שפורטו בחוק ובפסיקה לרבות הזכות המוסרית. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [מקרקעין] |
|
| תא (ב"ש) 9604-06-13 גבר אבו כף נ' מנהל מקרקעי ישראל (שלום; אור אדם; 03/03/14) - 8 ע' |
| עו"ד: ד"ר עלי אלאסד, יגאל מינדל |
נדחתה בקשה לביטול צווים לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור. התובע הגיש את הבקשה למעלה מ-30 יום לאחר שהצווים הודבקו על המבנים. התובע לא העלה כל טענה או הסבר לעניין הגשת הבקשה באיחור, ודי בכך כדי להביא לדחיית התובענה.
מקרקעין – הסגת גבול – במקרקעי ציבור
מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים
.
עסקינן בצווים שהוצאו ע"י המשיבה כנגד מבנים שבנו המבקש ובנו, בהתאם לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) התשמ"א-1981 (להלן: "חוק פינוי קרקע"). המבקש הגיש תביעה במסגרתה ביקש להורות על ביטול שני צווי הפינוי.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בפוסקו כי:
המדינה טענה לאיחור בהגשת הבקשה, לאחר שהצווים הודבקו על המבנים ביום 9.4.13, אולם הבקשה הוגשה בחלוף למעלה מ-30 יום הקבועים בחוק. התובע לא העלה כל טענה או הסבר לעניין הגשת הבקשה באיחור, ודי בכך כדי להביא לדחיית התובענה. למעלה מן הצורך ביהמ"ש התייחס לטענות לגופן.
התובע לא טען כל טענה פורמאלית נגד מתן הצווים. הטענות של התובע היו למעשה שתיים: הראשונה, טענת בעלות בקרקע הנסמכת על תזכיר התביעה והמסמך מספרי האחוזה. השנייה, טענת העדר תום לב כאשר המדינה פעלה כנגדו, כאשר איננה מסדירה כראוי את ההתיישבות הבדואית בכלל וההתיישבות באום בטין בפרט. ביהמ"ש דחה טענות אלו. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 53586-09-11 רחל מויאל נ' לב המפרץ בע"מ (שלום; עירית הוד; 03/03/14) - 9 ע' |
| עו"ד: מ. שירין, ר. ינקו פינקלשטיין, ש. אלמאדי |
ביהמ"ש קיבל תביעה לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לתובעת בשל תאונה בה הייתה מעורבת בעת ביקור בבית חולים אסותא בלב המפרץ. ביהמ"ש הטיל על לב המפרץ חבות בשיעור 30% ועל אשמורת, אשר נשכרה לשם מתן שירותי ניקיון במקום, חבות בשיעור 70%.
נזיקין – אחריות – מחזיק במקרקעין
נזיקין – אחריות – בעל מקרקעין
נזיקין – אחריות – חבות מכוח חוזה
נזיקין – אחריות – חלוקתה
.
התובעת הגישה תביעה במסגרתה עתרה לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לה בשל תאונה בה הייתה מעורבת בעת ביקור בבית חולים אסותא בלב המפרץ.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו כי:
בעל מקרקעין נושא באחריות כלפי המבקרים בשטחו ועליו לדאוג, כי לא יהיו בנכס מפגעים או סכנות אשר יסכנו את בריאות המבקרים במקום. על לב המפרץ חלה חובה לצפות את הסכנה הכרוכה בקיומו של המפגע בגינו נפגעה התובעת ועליה לפעול לשם הסרתו. לב המפרץ שכרה את שירותיה של אשמורת בכדי שזו תדאג להסרת מפגעים מהסוג האמור אולם, היה עליה לוודא שהמפגעים הנמצאים במקום אכן
מוסרים. לב המפרץ לא יצאה ידי חובה שעה ששכרה שירותי ניקיון מאשמורת והיה עליה לוודא שעובדיה של אשמורת פועלים כנדרש לשם ניקיון הקניון.
בהתאם להסכם בין לב המפרץ לאשמורת, היה על אשמורת לפעול לשם ניקיון השטחים הציבוריים וכן היה עליה להסיר מפגעים ומטרדים היגייניים משטחי הקניון. עובדיה של אשמורת שעבדו בניקיון הקניון אמורים היו להסתובב ברחבי הקניון לנקות את הדרוש ניקוי, לאתר מפגעים ולפעול לשם סילוקם. היה על אשמורת לצפות את התרחשות מקרה מהסוג שבמסגרתו נפגעה התובעת והיה עליה לפעול לשם מניעת מקרים אלו. אשמורת צריכה הייתה לגלות ערנות לסכנה האמורה ולנקוט באמצעים הולמים לשם מיגורה.
בנסיבות המקרה דנן, יש להטיל על לב המפרץ חבות בשיעור 30% ועל אשמורת, אשר נשכרה לשם מתן שירותי ניקיון במקום, חבות בשיעור 70%. יחד עם זאת, בהתאם לסעיף השיפוי על אשמורת לשפות את לב המפרץ בגין חלקה בפיצוי התובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [חוזים] [מקרקעין] |
|
| תא (י-ם) 46224-05-12 יצחק ברוך אהרן זוסמן נ' יצחק מלריך (שלום; יעל ייטב; 02/03/14) - 15 ע' |
| עו"ד: ש. שרשבסקי, ר' שטוב |
שוכר דירה אשר קיבל מהמשכיר את זכות החזקה בדירה, אינו רשאי להעלות בדיעבד טענות נגד זכותו של המשכיר להשכיר לו את המושכר ולהימנע באמצעות טענה זו מתשלום דמי השכירות ומפני פינוי המושכר כאחד. כמו כן, הנתבעים אינם רשאים לטעון בשם בעל המקרקעין שמתקיימות עילות פינוי באמצעות תקיפה עקיפה.
חוזים – שכירות – דמי שכירות
מקרקעין – שכירות – סילוק יד
.
הדיון נסב אודות השאלה האם רשאי שוכר דירה להפסיק לשלם דמי שכירות למשכיר בטענה שאין למשכיר זכויות בדירה המושכרת ובטענה שבעל הזכויות בדירה רשאי לפנותו.
.
בית המשפט פסק כי:
חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 מעניק הגנה רחבה למחזיק במקרקעין, בין אם הוא מחזיק בהם בזכות ובין אם הוא מחזיק בהם שלא בזכות. הגנה זו מגינה על המשכיר מפני טענותיו של שוכר שקיבל את החזקה במקרקעין מאת המשכיר, אך גם מפני טענות של בעל מקרקעין המבקש לפנות את המחזיק מהמקרקעין. מחלוקת ראשונה שיש לדון בה הינה האם עומדת לנתבעים הגנה מפני התביעות שהגיש התובע בדמות טענתם להעדר זכויות של התובע בדירה.
שוכר דירה אשר קיבל מהמשכיר את זכות החזקה בדירה, אינו רשאי להעלות בדיעבד טענות נגד זכותו של המשכיר להשכיר לו את המושכר ולהימנע באמצעות טענה זו מתשלום דמי השכירות ומפני פינוי המושכר כאחד. כמו כן, הנתבעים אינם רשאים לטעון בשם בעל המקרקעין שמתקיימות עילות פינוי באמצעות תקיפה עקיפה. התוצאה הינה שהנתבעים הפרו את הסכם השכירות בינם לבין התובע ועל כן רשאי התובע לתבוע את סילוק ידם מהדירה. כמו כן זכאי התובע לתשלום שכר הדירה, כפי שנקבע בהסכם השכירות. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 29 [משפחה] |
|
| (אש') 836736/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; אהרן כץ, ישי בוכריס, אליהו אריאל אדרי; 12/05/14) - 9 ע' |
| עו"ד: שמעון אשואל, תמיר יחיא |
מצב של חוסר תעסוקה של אחד מן הצדדים כאשר אינו נושא לכל הפחות בנטל משפחתי אחר, ואינו מתאמץ למצוא דרך להביא פרנסה, כבענייננו, מהווה סיבה ראויה לחלוקה שאינה שוויונית.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – סעיף 8 לחוק יחסי ממון
משפחה – גירושין – כתובה
.
תביעה רכושית הכוללת בתוכה תביעה לחלוקת רכוש ותביעה לכתובה. עיקר הדיון עסק בשאלה האם יש להחיל בענייננו את סעיף 8 לחוק יחסי ממון בדבר חלוקה לא שוויונית וזאת בשל טענת האישה, שהבעל לא עסק שנים מרובות בעבודה והתפרנס ממעשי ידי האשה וכן כיוון שבזבז את כספי המשפחה על שתיה חריפה והימורים.
.
ביה"ד הרבני האזורי פסק:
סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג מעניק לביהמ"ש או לבית הדין ממד של גמישות בחלוקת הרכוש כאשר ישנן "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת". אמת מידה מרכזית לאימוץ סעיף 8 נוגעת למילוי החובות של בני הזוג במסגרת המשפחתית ומתחשבת במאמץ המשותף לצבירת הנכסים. במיוחד נלקח
בחשבון מילוי חובותיהם הכלכליות והתחשבות בפער משמעותי בין מאמצי הזוג למען המשפחה. נקבע כי מצב של חוסר תעסוקה של אחד מן הצדדים כאשר צד זה אינו נושא לכל הפחות בנטל משפחתי אחר ואינו מתאמץ למצוא דרך להביא פרנסה – מצב המתקיים בענייננו – מהווה סיבה ראויה לחלוקה שאינה שוויונית.
מהדו"ח שהציג הנתבע עולה כי עיסוקו לא עלה על 20% מהזמן. לפיכך, וכיוון שהאשה תבעה בנוסף לחלוקת הרכוש גם כתובה נקבע כי הזכויות הפנסיוניות העומדות לזכות האשה יוותרו על שמה בלבד והיא אינה נצרכת להעביר לבעלה כל חלק מהם, כאשר 80% מהזכויות מקבלת האשה בשל חלוקת רכוש שאינה שוויונית ו־20% הנותרים כפשרה הקרובה לדין בשל כתובתה. בעניין הכתובה, ביה"ד הביא בחשבון שהכתובה נכתבה בלירות וקשה מאוד להעריכה כעת. וכן, שבסופו של עניין עמדה האשה על גירושיה כאשר הבעל מבקש לשקם את ההריסות שלהן גרם. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
