|
עליון
|
| 1 [פרשנות] [משפט מינהלי] |
|
|
עא 9208/12 דרור מזרחי נ' מועצת הצמחים (עליון; י' דנציגר, א' שהם, מ' נאור; 12/05/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: שאול פלס, רומן כהן, דפנה הולץ לכנר, מיכל ארגמן רון |
המערער טען כי גביית ההיטלים מכוח תקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), התשס"ז-2007, על-אף השינוי שהנהיגה הרפורמה בזהות הגורם המוסמך לקבוע את גובה ההיטל שנגבה ממגדלי הצמחים, לא הייתה כדין. ברם, יישום סעיף 23 סיפא לחוק הפרשנות והרציונל העומד ביסודו, מוביל בענייננו למסקנה שהתקנות הנ"ל נותרו בתוקפן.
 פרשנות – דין – תקנות לפי חיקוק שבוטל
פרשנות – דין – דין שבוטל
פרשנות – דין – כללי פרשנות
משפט מינהלי – חקיקת משנה – תוקפה
.
ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו נדחתה בקשת המערער לאשר את התובענה שהגיש נגד המשיבה כתובענה ייצוגית. הטענה ביסוד הבקשה שנדחתה היא כי המשיבה גבתה ממגדלי הצמחים היטלים בחוסר סמכות, מחמת פקיעתן של התקנות שמכוחן נגבו היטלים אלה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
בשנת 2007 בוצעה רפורמה מקיפה בנושא גביית ההיטלים ממגדלי הצמחים, אשר אומצה בתיקון מס' 8 לחוק, בנוסחו של סעיף 36 עובר לתיקון, היה שר החקלאות מוסמך לקבוע כללים בדבר ההיטלים שתגבה המועצה. סעיף 36 המתוקן הסמיך את המועצה לקבוע כללים בהם ייקבע גובה ההיטל.
מאז שהוקנתה לה סמכות זו, לא השתמשה בה המשיבה. היא המשיכה לגבות היטלים בהתבסס על תקנות אשר התקין שר החקלאות עובר לרפורמה. המערער טוען כי גביית ההיטלים מכוח התקנות על-אף השינוי שהנהיגה הרפורמה בזהות הגורם המוסמך לקבוע את גובה ההיטל, לא הייתה כדין.
סעיף 23 סיפא בחוק הפרשנות מעגן את דוקטרינת הרצף החקיקתי. הרציונל ביסוד הסעיף הוא למנוע יצירת "ואקום חקיקתי" בתקופה שבין חקיקת חוק המבטל חוק קודם ועד להתקנת תקנות מכוח החוק המבטל. על כן נקבע כי תקנות שהותקנו מכוח החוק הקודם תמשכנה לעמוד בתוקף בתקופה זו.
הכלל הוא שהתקנות יעמדו בתקפן, החריג הוא בטלות התקנות. ככל שלא עולה כוונה מפורשת או משתמעת של המחוקק לבטל את התקנות הישנות במסגרת החוק החדש – הן תמשכנה לעמוד בתוקפן. גם כאשר החוק החדש קובע מפורשות מנגנון חדש להתקנות תקנות, אך יש צורך מעשי להשאיר את התקנות הקודמות בתוקף עד לסיום הליכי התקנת התקנות החדשות, הותרו התקנות הקודמות בתוקפן.
יישום סעיף 23 סיפא והרציונל העומד ביסודו, מוביל בענייננו לתוצאה שהתקנות נותרו בתוקפן. ראשית, החוק המתקן לא הורה על ביטול התקנות ואף לא קבע הוראות מעבר. בעת התקנת התקנות היה ידוע כבר שתיקון החוק צפוי במהרה ולמרות זאת בחר השר להתקין את התקנות. כך בעת חקיקת החוק החדש בחר המחוקק במפורש לא לבטל לעת עתה את התקנות הקיימות או לקבוע הוראת מעבר.
שנית, אין בשוני בזהות הגורם בעל הסמכות להתקין תקנות כדי להצביע על כך שהתקנות הקודמות מאבדות את תוקפן. לא אחת עוברות סמכויות התקנת התקנות מגורם לגורם, והפסיקה לא ראתה בעניין זה כשולל את תחולת סעיף 23 סיפא. ולבסוף, תכלית התקנות, כמו גם תכלית הכללים אותם צריכה מועצת הצמחים לקבוע, היא גביית היטלים. ההיטלים נועדו לממן את פעילות המועצה. בשים לב לתכלית זו, אין כל היגיון בפרשנות שעל-פיה עד לקביעת כללים לא תוכל המועצה לגבות היטלים כלל.
טענות המערער באשר לכך שהמשיבה לא הפעילה את סמכותה ולא קבעה כללים, מקומן, אם בכלל, בהגשת עתירה כנגד המועצה בה יתבקש לחייבה בהתקנת כללים. אף אם ראוי לעבור תוך פרק זמן קצר משמעותית לכללים שתתקין המועצה, אין הדבר הופך את התקנות לבטלות מאליהן . |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [משפט חוקתי] |
|
|
בגץ 7557/13 לשכת רואי חשבון בישראל נ' כנסת (עליון; ח' מלצר, א' גרוניס, מ' נאור; 12/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: בליי גור, דנה בריסקמן, יצחק ברט, מאיר ליפא, גאי כרמי, בני קלדרון, יוסי אלישע |
אף אם מן הראוי היה להעביר תיקון או דבר חקיקה במסגרת הליך חקיקה רגיל, אין בעצם החלטת הכנסת להכלילו במסגרת חוק ההסדרים כדי להצדיק ביטולו. התערבותו השיפוטית של ביהמ"ש שמורה רק לאותם מקרים נדירים בהם נפל בהליכי החקיקה פגם היורד לשורש ההליך. לא נמצא כי בהליך החקיקה של חוק ההסדרים, בכל הנוגע לתיקון בחוק מיסוי מקרקעין, נפל פגם כזה.
משפט חוקתי – חקיקה – הליכי חקיקה
משפט חוקתי – חקיקה – ביקורת שיפוטית
משפט חוקתי – חקיקה – חוקי ההסדרים
.
העתירה תוקפת את חוקתיות סעיף 43(8)(א) בחוק לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013 ("חוק ההסדרים"), במסגרתו תוקן סעיף 49ב(1) בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 ובוטל הפטור שהוענק לדירת מגורים מזכה. העתירה מתמקדת בטענות שעניינן אי חוקתיות מחמת פגמים שנפלו, כנטען, בהליך החקיקה.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקובעו:
בעשור האחרון הוגשו עתירות רבות כנגד חוקי ההסדרים. הטענה הרווחת היא כי הליך החקיקה שבמסגרתו מועברים תיקוני חקיקה רבים מבלי שמבוצע הליך חקיקה נפרד לכל אחד מהם – הליך שניתן לכנות הליך חקיקה "מזורז", "מואץ" – מהווה פגם בהליך החקיקה המצדיק ביטול של החוק.
בימ"ש זה קבע באופן עקבי שאמנם ניתן להביע ביקורת על השימוש בהליך חקיקה מזורז שכזה לשם העברת "מאסה" גדולה של תיקוני חקיקה, אולם אין בכך כדי להוות עילה, כשלעצמה, לביטול חקיקה רק מחמת קבלתה במסגרת חוק הסדרים שכזה. אף אם מן הראוי היה להעביר תיקון או דבר חקיקה במסגרת הליך חקיקה רגיל, אין בהחלטת הכנסת להכלילו במסגרת חוק ההסדרים כדי להצדיק ביטולו.
ההלכה, שנקבעה בעניין מגדלי העופות ואשר עליה חזר בימ"ש זה בעתירות הנ"ל, היא כי התערבותו השיפוטית של ביהמ"ש שמורה רק לאותם מקרים נדירים בהם נפל בהליכי החקיקה פגם היורד לשורש ההליך. כך לגבי חוקי ההסדרים למיניהם, כך גם לגבי דברי חקיקה רגילים. לא נמצא כי בהליך החקיקה של חוק ההסדרים, בכל הנוגע לתיקון בחוק מיסוי מקרקעין, נפל פגם היורד לשורשו של ההליך.
הטענה הנטענת לרוב בהקשר לחקיקה מסוג של חוק ההסדרים היא כי יש בה פגיעה בעקרון ההשתתפות בהליך החקיקה המחייב הליך חקיקה שבו תינתן לחברי-הכנסת אפשרות מעשית לגבש את עמדתם בקשר להצעת החוק. לנוכח הדיונים הנרחבים שנערכו בהקשר לתיקון הנדון, יקשה לומר כי נמנעה מחברי הכנסת כל אפשרות ממשית לגבש עמדה ביחס לתוכנו של התיקון לחוק.
חלק מהביקורת שנותחה בפסיקה ביחס לחוקי ההסדרים, אשר נלווים להעברת תקציב המדינה ומטיבם אמורים לעסוק בעניין כלכלי, נוגע לשימוש בהליך חקיקה מזורז זה לשם העברת חוקים ותיקוני חקיקה אשר אינם עוסקים כלל בעניינים כלכליים. אולם התיקון מושא העתירה הוא תיקון כלכלי מטבעו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [משפט מינהלי] |
|
|
ברמ 7885/13 דוד מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים (עליון; ד' ברק ארז; 12/05/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: אבי מיליקובסקי, רונן גביש |
בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית תבחן על-פי דיני השיהוי הכלליים. נקבע כי שיקולים שהוכרו כתומכים בהארכת מועד בהתדיינות אזרחית ובכל הנוגע להגשת ערעור מנהלי יכולים להנחות אף את ביהמ"ש שנדרש להכריע בשאלה של שיהוי, ולו כ"נקודת פתיחה". יישום דיני השיהוי על עניינו של המבקש צריכים היו להביא למתן ארכה בנסיבות העניין.
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – הארכת מועד
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – סדרי דין
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש לעניינים מנהליים, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית על החלטת רופא מטעם המשיב ובהמשך לכך נדחתה עתירת המבקש מחמת שיהוי ניכר. הבקשה נדונה כערעור.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
עתירה מנהלית שלא נקבע לגביה מועד הגשה אחר בדין תוגש ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 יום מן היום שבו נודע לעותר על ההחלטה וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי ביהמ"ש. החלטתו של ביהמ"ש בסוגיה של הארכת מועד בהקשר זה אמורה להיות מונחה על-פי דיני השיהוי הכלליים המתחשבים הן בהיבט הסובייקטיבי של השיהוי (היינו במידת "אשמתו" של העותר באיחור), הן בהיבט האובייקטיבי שלו (מהיבט השלכתו על הרשות הציבורית או על צדדים שלישיים), והן בחשיבותו של הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי (שיקול שאותו יש לאזן אל מול השיקולים הנוגעים לשיהוי עצמו). יישום דיני השיהוי על עניינו של המבקש צריכים היו להביא למתן ארכה בנסיבות העניין.
באשר לשיהוי הסובייקטיבי נקבע שהעיכוב בהגשת העתירה נבע מהצטברות של סיבות שלא היו תלויות במבקש, ובהן העיכוב בסיוע המשפטי שניתן לו וכן התעלמותם של בעלי התפקידים מטעם המשיב מחלק מן הפניות שהגיעו אליהם בעניינו של המבקש; בכל הנוגע לשיהוי האובייקטיבי נקבע כי נגרם במקרה דנן נזק כבד למשיב בשל האיחור (שהתנהלות בעלי התפקידים של המשיב עצמו תרמו לו) וכן אין במקרה דנן צדדים שלישיים רלוונטיים. באשר לאינטרס הציבורי, הרי שאין להתעלם מן הפן הסוציאלי הברור של ההליך דנן.
תוצאה זו עולה בקנה אחד אף עם ההלכות שנקבעו בפסיקה הנוגעת להארכת מועד בהקשרים אחרים. בהקשר זה נקבע כי שיקולים שהוכרו כתומכים בהארכת מועד בהתדיינות אזרחית ובכל הנוגע להגשת ערעור מנהלי יכולים להנחות אף את ביהמ"ש שנדרש להכריע בשאלה של שיהוי, ולו כ"נקודת פתיחה". שעה שדיני השיהוי גמישים יותר ומאפשרים לביהמ"ש להאריך מועד להגשת עתירה אף מבלי להידרש ל"טעם מיוחד". |
|
חזרה למעלה
|
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 2976/14 אמל מחאמיד נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן; 12/05/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: איתמר גלבפיש, מרדכי יהונתן עופרי |
ביהמ"ש העליון קובע כי מודעות נאשם לרצון שותפו לירות על רכב המנוח מחייבת מסקנה בדבר מודעות הנאשם לאפשרות הפגיעה ביושב ברכב. לפיכך נקבע כי הונחה בענייננו תשתית ראייתית לכאורית למצער לעניין עבירת ההריגה.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
ערר על החלטות משלימות בהן הוחלט על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר ועל מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב אישום שהוגש כנגד העורר ואדם נוסף מייחס להם קשירת קשר, רצח ועבירות נשק.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ס' ג'ובראן) דחה את הערר מהטעמים הבאים:
סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), מורה כי בימ"ש יעצור נאשם עד תום ההליכים רק בהתקיימם של שני תנאים מצטברים – קיומה של תשתית ראייתית לכאורית וקיומה של עילת מעצר. באשר לתשתית הראייתית הלכאורית, נקבע כי רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה אינה זו הנהוגה במשפט הפלילי, ודי בבחינת כוח ההוכחה הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. על ביהמ"ש לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט, במסגרת חקירה נגדית, וההכרעה בדבר קבילות ומשקל, יוביל בסופו של הליך להרשעת הנאשם.
באשר לתשתית הראייתית הלכאורית, טען העורר כי הוא זה שנהג בקטנוע עת התבצע הירי, אך לא היה לו כל יסוד נפשי באשר לכוונתו של היורה (חאלד) להמית את המנוח, וכי חשב שהוא מצטרף אליו לירי שמטרתו הפחדה בלבד. ברם, מהודאתו של העורר עולה מודעותו של העורר לרצון של חאלד לירות ברכב המנוח או מעל הרכב וכן מודעותו באשר למיקומו של המנוח ברכב. נקבע כי מודעות זו לרצון לירות על רכב מחייבת מודעות לאפשרות הפגיעה ביושב בו. לפיכך נקבע כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית למצער לעניין עבירת ההריגה.
באשר לחלופת המעצר, נטען כי לנוכח המלצת שירות המבחן, יש מקום לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה. ביהמ"ש קובע כי בעניינו של העורר קיימת עילת מעצר מרכזית של מסוכנות. העורר ביצע את המעשים האמורים בזמן שריצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, שהושת עליו בשל הרשעה בעבירות נשק. במעשיו איבד הוא את אמון ביהמ"ש בו. הדבר משמעותי באשר לעצם בחינת חלופת מעצר בעניינו. מעבר לכך, מסוכנותו של העורר נלמדת אף מעצם נסיבות האירוע, בו העורר הצטרף לאדם אותו לא הכיר לשם פעולת הפחדה (לדבריו) באמצעות ירי, כלפי אדם שלישי אותו גם כן לא הכיר, בלי כל היסוס. לא די בכך, גם אחרי שבוצע ירי, ולתחושתו נפגע אדם, מילט העורר את הקטנוע, והסתיר את הנשק. לא מן הנמנע, שדי היה בדברים אלה כדי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים גם מבלי לבחון חלופת מעצר` מכל מקום, ביהמ"ש סבור כי למרות ההמלצה החיובית של שירות המבחן לשחרור העורר לחלופת מעצר, התסקיר אינו תסקיר חיובי. שירות המבחן מצא שיש סיכוי גבוה להישנות המעשים. נקבע כי המפקחים שהומלצו אינם מספקים לשם איון סיכוי גבוה זה, כיוון שהם אינם יכולים לפקח מעשית ואפקטיבית על העורר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
רעפ 8723/13 שמעון אלייב סולייב נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן; 11/05/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: סיון רוסו, טל ענר |
כעולה מעניין עבוד, הפעלת התנאי לעניין עבירת נכס חשוד מתחייבת גם כשהנאשם הורשע בעבירת גניבה. כפי שנפסק באותו עניין, כוונת ביהמ"ש הייתה להרתיע את המערער מביצוע עבירות רכוש, אף אם הן נמנות על שלב נמוך במדרג החומרה. הלכה זו לא נהפכה בעניין דהדל. היא עומדת על מכונה ולא נמצא מקום לסטות ממנה.
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
המבקש הורשע בעבירות של התפרצות וגניבה. בגזר דינו קבע בימ"ש השלום כי אין להפעיל מאסר מותנה שעמד תלוי נגד המבקש בעניין עבירה של החזקת נכס חשוד. המשיבה ערערה על גזר הדין לביהמ"ש המחוזי, וזה קיבל את הערעור וקבע כי יש להפעיל את עונש המאסר על תנאי. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
אמנם, המבקש טוען כי בקשתו חורגת מעניין חומרת העונש ומעוררת שאלה משפטית, אולם אין אלה פני הדברים. סוגיית הפעלת עונש מאסר מותנה בנסיבות דומות הגיעה לפתחו של בימ"ש זה בעבר, בעניין עבוד, שקבע כי הפעלת התנאי לעניין עבירת נכס חשוד מתחייבת גם כשהנאשם הורשע בעבירת גניבה.
כפי שנפסק באותו עניין, כוונת בימ"ש השלום הייתה להרתיע את המערער מביצוע עבירות רכוש, אף אם הן נמנות על שלב נמוך במדרג החומרה (החזקת רכוש גנוב). מכאן, משנמצא כי המערער לא הסתפק עוד בעבירה הקלה יותר, וביצע עבירה חמורה יותר (שוד) שאחד מרכיביה היא עבירת הגניבה המוגמרת (הכוללת גם את החזקת הרכוש הגנוב), אין ספק כי הפעלת המאסר-על-תנאי מתחייבת.
הלכה זו לא נהפכה בעניין דהדל. היא עומדת על מכונה ולא נמצא מקום לסטות ממנה. זאת ועוד, לא נמצא ממש בטענת המבקש לפיה ההסבר שמנע את הרשעת המערער בעניין עבוד בעבירת החזקת נכס חשוד, מונע גם את הפעלת המאסר המותנה. הזיכוי מעבירת החזקת נכס חשוד נבע מכך שהיא "נבלעה" ברכיב הגניבה, וההרשעה בה בנוסף להרשעה בעבירת שוד יהיה בה משום כפילות בהרשעה.
גם הטענה לפיה ניתנו בבתי המשפט המחוזיים פסקי דין סותרים בכל הנוגע לשאלת הפעלת מאסר על תנאי כאשר יש שוני ביסוד הנפשי, דינה להידחות. פסק הדין בעניין מ.י.מ.א הפקות אליו מפנה המבקש איננו מעלה את השאלה שבפנינו. שכן, באותה פרשה הנאשם הורשע בעבירת אחריות קפידה בעוד שהמאסר המותנה שעמד תלוי נגדו עניינו עבירת מחשבה פלילית, קרי העבירה שהורשע בה היא בעלת יסוד נפשי חמור יותר מאשר עבירת התנאי, וברור הוא כי הראשונה לא כוללת בתוכה את האחרונה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [משפט חוקתי] [תכנון ובנייה] |
|
|
בגץ 5790/10 רגבים נ' שר הביטחון (עליון; ח' מלצר, א' גרוניס, המשנָה ל מ' נאור; 11/05/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: עמיר פישר, דניאל מארקס קייס, נאסר תאופיק ג'בארין |
על המשיבים לפעול לאכיפת דיני התכנון והבנייה ולהריסת מבנים שנבנו שלא כדין. עם זאת, ביצוע האכיפה טומן בחובו פעולות מורכבות, המחייבות תקציבים ותכנון נרחבים, במיוחד לאור הנסיבות המיוחדות הקיימות ביהודה ושומרון. לאור זאת, קיימים סדרי עדיפויות בביצוע פעולות האכיפה. ביהמ"ש נוקט ככלל ריסון בהתערבות בסדרי העדיפויות הנקבעים במסגרת מדיניות האכיפה.
משפט חוקתי – שטחים מוחזקים – אכיפת החוק
תכנון ובנייה – הריסה – ביצועה
.
העותרים מבקשים להורות למשיבים 1-3 לאכוף צווי הריסה שהוצאו ביחס לשני מבנים המיועדים לשמש כמסגדים. לטענתם, המסגדים נבנו ללא היתרים ובניגוד לחוק, תוך יצירת סיכון ביטחוני לתושבי היישובים הסמוכים.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ קבע כי אין להתערב בשיקול דעת המשיבים:
יש חשיבות בהבטחת קיומם של דיני התכנון והבנייה, על מנת לאפשר התפתחות תקינה של הבנייה, תוך הבטחת חלוקה הוגנת של המשאבים העומדים לרשות הציבור וקיום צרכיו. אכיפת הדין נחוצה כדי לשמור על הסדר הציבורי ועל שלטון החוק. לפיכך, על המשיבים לפעול לאכיפת דיני התו"ב ולהריסת מבנים שנבנו שלא כדין. עם זאת, ביצוע האכיפה טומן בחובו פעולות מורכבות, המחייבות תקציבים ותכנון נרחבים, במיוחד לאור הנסיבות המיוחדות הקיימות ביו"ש. לאור זאת, קיימים סדרי עדיפויות בביצוע פעולות האכיפה. ביהמ"ש נוקט ככלל ריסון בהתערבות בסדרי העדיפויות הנקבעים במסגרת מדיניות האכיפה. במקרה דנא לא נמצא להתערב בשק"ד המשיבים בכל הנוגע לביצוע צווי ההריסה.
ביחס למסגד בג'ילזון, הבנייה הושלמה עוד טרם הגשת העתירה, ולא נטען כי הופרו הצווים שניתנו בבימ"ש זה. לאור זאת, ונוכח כוונת המשיבים להסדיר תכנונית את בניית המסגד, מדובר במבנה המצוי נמוך יחסית בסדר העדיפויות לעניין ביצוע צו ההריסה, כך שאין מקום להתערב בשק"ד המשיבים לעניין זה. יודגש כי המשיבים ערכו בחינה חוזרת בה נקבע כי המבנה אינו מהווה סכנה ביטחונית ממשית לתושבי היישוב הסמוך. ביחס למסגד בבורין, הופר צו הביניים שאסר על שימוש בצריח. ואכן, צודקים העותרים בטענה כי הפרה של צו שיפוטי הוגדרה ע"י המשיבים כראשונה במעלה בסדר העדיפויות לאכיפת דיני התו"ב. אולם הפרה זו הוסרה נכון למועד זה. בנוסף, יש לתת משקל להצהרת המשיבים כי אף ביחס למסגד זה מתקיימים מגעים במטרה לאפשר את הכשרת הבנייה מבחינה תכנונית. לאור זאת, לא נמצא להתערב בשק"ד המשיבים לעניין אכיפת צווי ההריסה אף במבנה זה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 7 [משפט מינהלי] |
|
|
עעמ 5447/12 אמינה בראדעיה נ' משרד הפנים (עליון; ע' ארבל, א' חיות, ד' ברק ארז; 11/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: עמרי אפשטיין, נג'יב זאיד |
לנוכח עניין תתהירה בו אושרה מדיניות המשיב כי בקשות לשדרוג מעמד בישראל של תושב יהודה ושומרון שהוגשו לאחר יום 1.1.10 ידחו מחמת שיהוי, מבלי לשלול אפשרות שיהיו מקרים חריגים שבהם ניתן יהיה לסטות מכלל זה, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לדחות את בקשת המערערים לשדרוג מעמדו בישראל של מערער 2, שהוגשה כחצי שנה לאחר המועד הנ"ל, ואין זה מקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – איחוד משפחות
משפט מינהלי – כניסה לישראל – תושב האזור
משפט מינהלי – כניסה לישראל – אשרת שהייה
משפט מינהלי – התנהגות הרשות – השהיית טיפול
.
הדיון נסב אודות השאלה האם יש לשדרג את מעמדו בישראל של תושב יהודה ושומרון (להלן: האזור) על בסיס העיקרון שאומץ בפרשת דופש (עע"מ 8849/03) בנוגע לבקשות לאיחוד משפחות שבטיפול בהן נפלו טעויות או חל עיכוב בלתי מוצדק.
.
בית המשפט העליון (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת השופטות ארבל וחיות) דחה את הערעור ופסק כי:
בעניין תתהירה (עע"מ 9167/11) נדונה שאלת סבירותה של המדיניות שאימץ המשיב בנוגע לפנייה לרשות בעקבות פרשת דופש. בפרשת תתהירה אושרה מדיניות המשיב באשר לכך שבקשות לשדרוג מעמד שהוגשו לאחר יום 1.1.10 ידחו מחמת שיהוי, מבלי לשלול את האפשרות שיהיו מקרים חריגים שבהם ניתן יהיה לסטות מכלל זה.
נוכח פסק הדין בעניין תתהירה, יש לדחות את הערעור דנן כבר מן הטעם שאין מקום להתערב בהחלטת המשיב לדחות את בקשת המערערים בשל שיהוי, אף מבלי להידרש לגופם של דברים. המערערים הגישו את בקשתם מכוח הלכת דופש כחצי שנה לאחר המועד שקבע המשיב כאמור לעיל, בנוגע לבקשות מסוג זה. אלה פני הדברים במקרה דנן אף שכאמור, אפשר שיהיו חריגים לכלל זה.
המסקנה האמורה נתמכת לא רק בכך ששיהוי הוא לעולם פרי של נסיבות, אלא גם בעובדה שכללים הנקבעים במתכונת של הנחיות פנימיות לעולם כפופים לחובת הרשות להפעיל שיקול דעת ביחס למקרים חריגים. בהקשר זה, מקרים חריגים עשויים להיות כאלה שבהם הטענה שמעלים הפונים, מבקשי המעמד, אינה טענה שהמענה עליה כרוך בבירור עובדתי, היינו טענה שבירורה במאוחר אינה יוצרת נזק ראייתי למשיב. במקרה זה הטענות שהעלו המערערים הן טענות שבירורן במאוחר יוצר נזק ראייתי מהיבטו של המשיב. גם לגופם של דברים בקשת המערערים אושרה לתחילת טיפול בלבד. לפיכך, לא נמצאה תשתית משפטית לדרישת שדרוג מעמדו של המערער 2. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 8 [בתי-משפט] |
|
|
עפ 654/14 דיאמימון 2000 (1987) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (עליון; א' גרוניס; 11/05/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: יאיר חמודות, קנת מן |
אין זה רצוי שביהמ"ש ייזקק לשירותיו של מי מבעלי הדין, אף לצרכים לוגיסטיים בלבד, וודאי שאין זה ראוי שייזקק לשירותי הסעה מצד בעל דין אחד בלא שבעל הדין האחר יתלווה לנסיעה. אומנם, ביהמ"ש לא דן עם נציגי המשיבה בהליכים המתקיימים בפניו, אולם עצם הנסיעה במעמד צד אחד עשויה להקים תחושה של קירבה של ביהמ"ש לאחד מבעלי הדין, כך שיש להורות על פסילתו.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
.
בימ"ש לעניינים מקומיים הרשיע את המערערים באי קיום צו בית משפט (צו הריסה). המערערים הגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי. לאחר שערך ביהמ"ש ביקור במקרקעין, ניתנה על ידו החלטה המורה לצדדים להגיש את סיכומיהם, ובמסגרתה פירט את התרשמותו מהבנייה הבלתי חוקית. בעקבות ההחלטה, הגישו המערערים בקשת פסלות מטעמים הקשורים בביקור. הבקשה נדחתה, ומכאן הערעור.
.
נשיא ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקובעו:
טענה עיקרית של המערערים הינה שביהמ"ש נחשף, במסגרת הביקור ובמסגרת נסיעתו ברכב עם באי כוח המשיבה, למידע בלתי קביל מפי נציגי העירייה בכל הנוגע למבנה נשוא הערעור. לדבריהם, ביהמ"ש אף נחשף למידע זה שלא בנוכחותם ומבלי שהיו מודעים לתוכן הדברים. לשיטתם, החשיפה השפיעה על ביהמ"ש באופן המייצר חשש ממשי למשוא פנים, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת ביהמ"ש.
אין בעצם תיאורו של ביהמ"ש את התרשמותו הסובייקטיבית מהביקור במקום כדי להביא לפסילתו. זוהי התרשמות שהיא פועל יוצא מהביקור, שאף ראוי שהצדדים ידעו עליה ואף יוכלו להגיב לה. אך טבעי כי עם התפתחות המשפט והיחשפות למידע תתפתח אצל ביהמ"ש עמדה באשר לעניין הנדון כל שנדרש הוא שההתרשמות והעמדות שהתגבשו אצל השופט תהיינה בעלות אופי לכאורי בלבד, תוך שנפשו פתוחה לאפשרות של שינויים. ביהמ"ש הדגיש כי שיחותיו עם נציגי העירייה במסגרת הביקור התקיימו בנוכחות המערערים. אין כל סיבה לבכר את טענת המערערים כי התקיימו בביקור חילופי דברים שלא בנוכחותם. אם כן, אין לקבל את הטענה שביהמ"ש נחשף למידע בלתי קביל בעניינם.
שונים הדברים ככל שמדובר בנסיעה המשותפת עם אנשי המשיבה. קיומם של מגעים במעמד צד אחד, שלא במסגרת סדרי הדין הרגילים, אינה רצויה. היא עשויה להוביל לחשיפת ביהמ"ש למידע בלתי קביל, תוך שנמנע מבעל הדין שכנגד להציג את עמדתו. אין זה רצוי שביהמ"ש ייזקק לשירותיו של מי מבעלי הדין, אף לצרכים לוגיסטיים בלבד, ובוודאי שאין זה ראוי שייזקק לשירותי הסעה מצד בעל דין אחד בלא שבעל הדין האחר יתלווה לנסיעה. אומנם, ביהמ"ש לא דן עם נציגי המשיבה בהליכים המתקיימים בפניו, אולם עצם הנסיעה במעמד צד אחד עשויה להקים תחושה של קירבה של ביהמ"ש לאחד מבעלי הדין, כך שיש להורות על פסילתו. במקרים כגון דא יש חשיבות מיוחדת למראית פני הצדק. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 9 [בתי-משפט] [מקרקעין] [תכנון ובנייה] |
|
|
דנא 8184/13 מפיד מחמוד קאסם דבאח נ' מדינת ישראל (עליון; מ' נאור; 08/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: משה גולן, אילן יחזקאלי |
הבקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בימ"ש זה, שעניינו הערכת שווי קרקע לצורך פיצויי הפקעה, דינה להידחות.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
מקרקעין – הפקעה – פיצויים
תכנון ובנייה – הפקעה – פיצויים
.
בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בימ"ש זה אשר דחה את ערעור העותרים על פיצויי ההפקעה שנפסקו להם בביהמ"ש המחוזי. לטענת העותרים, בפסק הדין נקבעה הלכה קשה, אשר משפיעה על עשרות רבות של בעלי קרקעות באזור הגליל שקרקעותיהם הופקעו ע"י המדינה בשנים 1962 ו-1976.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
פסק הדין חזר על ההלכה לפיה מבין השיטות הנהוגות להערכת שווי קרקע לצורך פיצויי הפקעה עדיפה השיטה ההשוואתית. בהמשך לקביעות בעניין ראשד ובעניין חביב אללה נקבע כי אמנם בחישוב הפיצויים יש להביא בחשבון את הזכויות הפוטנציאליות בקרקע, כפי שמתבטאות בתכנית המנדטורית, אך עסקאות הכפופות אף הן לאותה תכנית מתאר כבר משקפות את ערכו המלא של פוטנציאל הבנייה הקיים בתכנית במועד הקובע, ואין הצדקה לשקלל את פוטנציאל המגורים בשווי הקרקע פעם נוספת.
אפילו נניח כי קביעה זו היא חדשה, הרי שלא כל חידוש הלכתי או קושי מצדיקים דיון נוסף. המקרה הנדון אינו בא בגדר המקרים החריגים שיצדיקו דיון נוסף. טענת העותרים אינה כי קביעת ביהמ"ש שגויה אלא כי קביעה זו אינה נכונה בעניינם, מקום בו המקרקעין שהופקעו ועסקאות ההשוואה נמצאו כולם באזור שהוקפא בשל כוונה לשנות את התכנית. לטענתם במצב זה שיטת ההשוואה בעייתית ועשויה להביא לתוצאה בלתי רצויה. טענה זו לא עלתה בפני ביהמ"ש ולא נדונה. עם זאת, פסק הדין השאיר פתח לנפקעים לערער על תוצאה המתקבלת בהליך השוואה במקרים המתאימים.
ההלכה שנקבעה אינה חוסמת העלאת טענות מסוג הטענות שמעלים העותרים. מכאן שטענת העותרים בדבר קשיותה והשלכותיה של ההלכה דינן להידחות. דיון נוסף יינתן רק בהלכה שנפסקה. מקום שבו ביהמ"ש לא דן בשאלה שמעלים העותרים, הרי שלא נפסקה בה הלכה ואין מניעה להעלותה בעתיד. לגוף העניין, הטענה שמעלים העותרים הינה טענה "ערעורית", שאין בכוחה להצדיק דיון נוסף. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 10 [עונשין] [עבודה] |
|
|
העז (ת"א) 1283-08 מדינת ישראל נ' גלאט פקין בע"מ (עבודה; דורי ספיבק; 03/05/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: אייל נון, משה בן- דת |
משהוכיחו הנאשמים שהייתה קיימת מדיניות של אי-אכיפה של העסקת עובדים זרים נטולי היתר במועד שבו בוצעה הביקורת נשוא כתב האישום, הנטל היה על המאשימה להוכיח שמדיניות זו הייתה מוגבלת ומסויגת אך ורק לעובדים שהגיעו לארץ לעבוד בענף המסעדנות, ושהיה להם היתר שלא הוערך לעבוד אצל המעסיק הספציפי. משלא עמדה הנטל להוכיח זאת, יש לזכות את הנאשמת מהעבירה שיוחסה לה.
עונשין – עבירות – העסקת עובד זר שלא כדין
עונשין – עבירות – על פי חוק עובדים זרים
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עונשין – הגנות – טעות במצב משפטי
עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק
.
הנאשמים הועמדו לדין בגין העסקת עובד זר בלא היתר עבודה במסעדה סינית שהפעילו. הביקורת שבה נמצא העובד ללא היתר נערכה בשנת 2003. באותה התקופה הקפיאה המדינה את ההיתרים להעסקת עובדי מטבח זרים במסעדות אתניות, אך בד בבד ניתנו על ידי גורמים ממשלתיים התחייבויות מסוימות לאי אכיפת האיסור על העסקת עובד זר ללא היתר באותן מסעדות.
.
בית הדין לעבודה זיכה את הנאשמים, בקובעו כדלקמן:
משהוכיחו הנאשמים שהייתה קיימת מדיניות של אי-אכיפה של העסקת עובדים זרים נטולי היתר במועד שבו בוצעה הביקורת נשוא כתב האישום, הנטל היה על המאשימה להוכיח שמדיניות זו הייתה מוגבלת ומסויגת אך ורק לעובדים שהגיעו לארץ לעבוד בענף המסעדנות, ושהיה להם היתר שלא הוערך לעבוד אצל המעסיק הספציפי. משלא עמדה הנטל להוכיח זאת, יש לזכות את הנאשמת מהעבירה שיוחסה לה.
זאת, מכל אחד מהנימוקים הבאים, וודאי מאחר שכולם כאחד מתקיימים: ראשית, התגבשה התחייבות שלטונית בעלת תוקף מחייב שלא להעמיד לדין, ומכל מקום קיים ספק בעניין זה, ספק הפועל לטובת הנאשמים ולחובת המאשימה; שנית, על פי ההלכה הפסוקה, היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירות נשוא כתב האישום הינו יסוד נפשי של "עצימת עיניים". הוכח שהנאשמת, באמצעות ועד ראשי המסעדות שייצג אותה, לא ישבה בחיבוק ידיים ולא עצמה את עיניה, אלא להיפך, פעלה וביררה את מצבה וקיבלה תשובות מהגורמים המוסמכים שעל פניהן היה בהן כדי להניח את דעתה שאין היא פועלת שלא כדין כשהיא ממשיכה להעסיק את העובד במסעדה;
שלישית, על פי הוראת סעיף 34יט לחוק העונשין, טעות במצב המשפטי משמשת הגנה מפני אחריות פלילית, ככל שהוכח ש"הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר". טעותם של הנאשמים, שסברו בתום לב שהם רשאים להעסיק את העובד במסעדה, הייתה סבירה לאור השיח ושיג שהיה לוועד הפעולה של ראשי המסעדות עם גורמי האכיפה באותה התקופה, ולא הייתה להם דרך למנוע אותה; ורביעית, עצם ניהול ההליך הפלילי, בנסיבות המקרה, עומד "בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית", דהיינו כי קמה לנאשמת בנסיבות "הגנה מן הצדק" המצדיקה את זיכוייה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 11 [עבודה] |
|
|
סעש (ב"ש) 9627-11-12 אברה זיינו וולדיהנוס נ' קפה פאזל בע"מ (עבודה; רחל גרוס; 19/03/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: סיום טדלה, חן שטיין |
התובע, פליט זר שהגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום זכויות לפי חוקי המגן בתחום העבודה, חויב בנסיבות העניין בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת. עם זאת, ככל שהתובע יפרע את חיובו בגין הוצאות משפט שהושתו עליו בהחלטות קודמות של ביה"ד, התובע יהא פטור מהפקדת ערובה.
עבודה – סדרי דין – חיוב תובע בהפקדת ערובה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
.
עסקינן בבקשה לחייב את התובע, פליט זר שהגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום זכויות לפי חוקי המגן בתחום העבודה, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ר' גרוס) קיבל את הבקשה ופסק כי:
כלל הוא כי עצם היותו בעל דין תושב יו"ש, רצועת עזה או עובד זר אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו להפקיד ערובה. חריג לכלל זה הוא המקרה בו התנהגות אותו בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע פסק דין או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני. במקרה דנן התובע לא פרע חיובי הוצאות שהושתו עליו בהחלטות קודמות של ביה"ד. בנסיבות אלה, ההגנה על זכות הנתבעת להבטיח את כיסוי הוצאות המשפט, ככל שייפסקו, זוכה למשקל ממשי. כך במיוחד נוכח העובדה כי התובע אינו מתייחס בתגובתו
לבקשה להפקדת ערובה לעניין ההוצאות שלא שולמו על ידו. זאת ועוד, התובע לא הבהיר מהי כתובת מגוריו. לפי הדין, במסגרת כתב התביעה על התובע להמציא פרטי את מענו. ציון המען מכוון בעיקר להקל על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם יפסקו לו כאלה, ולפיכך, תובע שלא רשם את מענו בכתב התביעה או רשם מען שאינו נכון, גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית הוצאותיו.
לאור כל האמור לעיל, וכאשר תביעת התובע הינה לתשלום זכויות שהן מזכויות עובד לפי חוקי המגן בתחום העבודה וכאשר בשלב זה לא ניתן לומר כי התביעה "מופרכת על פניה" וכי מדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים וכאשר התובע לא פרע בעבר חיוב בהוצאות שהוטל עליו, איזון מתאים ראוי ומידתי בין זכות התובע להגיש תביעתו לבין זכות הנתבעת להבטיח הוצאותיה, מחייב כי התובע יפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. עם זאת, ככל שהתובע יפרע את חיובו בגין הוצאות המשפט שהושתו עליו בהחלטות קודמות, התובע יהא פטור מהפקדת ערובה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 12 [עבודה] |
|
|
סע (חי') 6347-04-12 נעמי אביגיל בן ישר נ' דידי יבוא ושיווק בע"מ (עבודה; דניה דרורי; 18/02/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: דניאל אפרת, מרדכי כהן |
את התנהלות התובעת קשה ליישב עם קיומה של כוונה להמשיך ולקיים יחסי עבודה עם הנתבעת ויש לראות בה ביטוי לכוונתה להתפטר; התובעת לא עמדה בתנאי הדין המזכים בפיצויי פיטורים על אף התפטרותה. לפיכך, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת.
עבודה – התפטרות – קיומה
עבודה – התפטרות – כמעשה פיטורין
עבודה – פיצויי פיטורין – התפטרות כפיטורין
עבודה – פיצויי פיטורין – זכות לפיצויים
.
התובעת (להלן: העובדת) עבדה בנתבעת (להלן: המעסיקה) כשנתיים וחמישה חודשים. עסקינן בתביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וזכויות נוספות. עיקר הדיון נסב אודות השאלה אם ויכוח בין העובדת למנהל המעסיקה שבסיומו עזבה העובדת את מקום העבודה, והתכתובת שבאה בעקבותיו, עולה כדי פיטורים או התפטרות בשל נסיבות העבודה, או שמדובר בהתפטרות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ד' דרורי) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לשאלה האם יש בנסיבות סיום העבודה משום פיטורים, על הצד הפועל להבאת יחסי העבודה לסיום ליתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו זו, בין בכתב, בעל-פה או בהתנהגות. בבחנו את השאלה מי הצד היוזם על ביה"ד לבחון את כלל נסיבות המקרה, ואת מעשי שני הצדדים, לרבות השאלה מי מהם היה מעוניין להביא לניתוק יחסי העבודה. בענייננו, היעדרות העובדת מעבודתה למחרת יום עזיבתה בגין הויכוח עם מנהל המעסיקה, ותשובתה כי אינה יכולה להמשיך לעבוד "בתנאים הבלתי אפשריים היום" היא התנהלות שקשה ליישבה עם קיומה של כוונה להמשיך ולקיים יחסי עבודה עם המעסיקה, ויש לראות בה ביטוי לכוונתה להביאם לידי גמר, היינו ביטוי להתפטרותה.
אשר לטענה החילופית של העובדת לזכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות בהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, הנטל להוכחת קיומן של אותם נסיבות לחוק מוטל על העובדת. אין די בתחושה סובייקטיבית של העובד באשר לקיומן של הנסיבות ונדרשת קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית. בענייננו, על אף שתנאי העבודה לא היו נוחים אין די בכך כדי להוות תשתית אובייקטיבית להצדקת התפטרות בדין פיטורים. גם הויכוח בין העובדת למנהל המעסיקה ביום עזיבתה את העבודה אין בו כדי להצדיק כי נתקיימו נסיבות בהן אין לדרוש מהעובדת כי תמשיך מעבודתה. לפיכך, אין נסיבות המצדיקות באופן אובייקטיבי התפטרות בדין פיטורים. גם לו היה נקבע כי די בנסיבות הנ"ל כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורים, הרי בהעדר התראה מתאימה מצד העובדת, אין הצדקה לחיוב המעסיקה בפיצויי פיטורים. לפיכך, התובעת לא עמדה בתנאי סעיף 11(א) הנ"ל, המזכים בפיצויי פיטורים על אף התפטרותה, ואין לראות בה כמי שהתפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה המזכה בפיצויי פיטורים, או מחמת קיומן של נסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה. לפיכך העובדת אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.
ביה"ד נדרש לסכומים להם זכאית העובדת עם סיום עבודתה, ובכלל זה לקיזוז בגין חוב העובדת וניכוי משכרה האחרון, וקבע את הסכומים להם היא זכאית. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 13 [עונשין] |
|
|
תפ (נצ') 21350-01-12 מדינת ישראל נ' סופיאן בן תאופיק סעאידה (מחוזי; יוסף בן חמו; 11/05/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: אריאל כהן, גיל משה |
ביהמ"ש הטיל על הנאשם, שהורשע בהריגה ובעבירות נוספות הקשורות בתאונת דרכים, 4.5 שנות מאסר מתוכן 45 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שלילת רישיון ופיצוי למשפחת המנוח.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: תאונות דרכים
.
הנאשם הורשע בעבירות הריגה, גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות, העמסת מטען יתר, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי סבירה וסטייה מנתיב נהיגה.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
לפי הפסיקה, יש להשית ענישה משמעותית בעבירות הגורמות לתאונות דרכים שתוצאותיהן קטלניות. כאשר מדובר בנהג מקצועי הנוסע בכבישים מדי יום ובמשך שעות רבות, הצורך בהרתעה מקבל משנה תוקף. טווח הענישה בנסיבות המקרה נע בין 3 ל- 6 שנות מאסר ובשקלול כל השיקולים הושתו על הנאשם 4.5 שנות מאסר, מתוכן 45 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שלילת רישיון למשך 15 שנה בניכוי תקופת השלילה המנהלית ופיצוי למשפחת המנוח בסך 20,000 ₪. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 14 [מקרקעין] |
|
|
רעא (מרכז) 33675-04-14 סנא בדיר נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (מחוזי; ורדה פלאוט; 11/05/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: רינה מיוחס, טליה דיין, מעיין בכר, חוסאם סבית |
ביהמ"ש המחוזי דחה בקשות רשות ערעור שעניינן אי עיכוב ביצוע צווי פינוי שהוצאו כנגד המבקשים מכח סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע).
מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים
מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי
.
שלוש בקשות רשות ערעור כנגד החלטות שלא להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע צווי פינוי שהוצאו כנגד המבקשים מכח סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע).
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות והערעורים על פיהן ופסק:
ביהמ"ש העליון פסק כי השימוש בסמכות להוציא צווי פינוי ע"פ החוק צריך להיעשות בצמצום ונדרש קיומם של ארבעה תנאים במצטבר: תפיסת מקרקעי ציבור ע"י אדם; הערכת הממונה ברמת וודאות גבוהה כי התפיסה נעשתה שלא כדין; הוצאת צו בתוך תקופה קצובה מהמועד שבון התבררה לו התפיסה; הוצאת צו לא יאוחר מתוך זמן קצוב מיום התפיסה. כאשר התופס מעורר לראשונה את שאלת תוקפו המשפטי של הצו, על ביהמ"ש לבחון תחילה האם הוצא בהתאם לתנאים המצטברים ואם לא, יבוטל הצו ושאלת בירור זכויות הצדדים במקרקעין תיעשה במסגרת תביעת פינוי רגילה. לאור יישום כללים אלה, דחה ביהמ"ש שניים מהערעורים ע"פ רשות הערעור שניתנה ואילו הבקשה השלישית נדחתה על הסף. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 15 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] [נזיקין] |
|
|
תצ (מרכז) 8111-11-12 אילן ארגס נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (מחוזי; יעקב שפסר; 08/05/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: אייל גולדנברג, נועם רונן, שירין גבאי מצגר, ירון רוסמן, אדוה פרץ, עובדיה אודי הקר, אדם לוין, אהוד ערב, דן כהן |
ביהמ"ש דחה בקשות לאישור תובענות כייצוגיות בעניין מוצרי שוקולד של המשיבות, משהבקשות אינן מגלות כל עילה כנגד המשיבות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עילת התביעה
הגנת הצרכן – הטעיה – בחינתה
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
.
ארבע בקשות לאישור תובענות כייצוגיות, שעניינן בטענה להפרת תקנים ישראלים, חוק הגנת הצרכן, וצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), במוצרי המשיבות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות ופסק:
לצורך עילת תביעה בגין הפרת "איסור הטעיה", על הצרכן להראות שהעוסק הפר את החובה שב"איסור הטעיה"; כי הוא נפגע מהפרת החובה; וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת האיסור לבין הפגיעה. על מנת שתקום עילה של הפרת חובה חקוקה, על המבקש ראשית להראות כי קיימת חובה המוטלת מכח חיקוק. במקרה דנן הבקשות אינן מגלות כל עילה כנגד המשיבות, תקן ישראלי 36 אינו חל על מוצרים שאינם שוקולד גולמי במובן של טבלת שוקולד או בונבוניירה, המוצרים נושא הבקשות, המשיבות לא ביצעו הטעייה צרכנית והמבקש לא הוכיח נזק. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 16 [משפחה] |
|
|
עמש (י-ם) 39394-01-14 פלונית נ' אלמונית (מחוזי; משה דרורי, רפי כרמל, בן ציון גרינברגר; 08/05/14) - 27 ע'
|
| עו"ד: מוטי לוי, אורן בו-יאיר, אדווין פרידמן, ענת קדמי |
בית המשפט קיבל את ערעור של המערער וקבע, כי הרחקת הקטינה מישראל לאנגליה הייתה שלא כדין לצורכי סעיף 3 לאמנת האג. נפסק, כי אין מקום, במסגרת הליך לפי סעיף 15 לאמנה, לחקירה מעמיקה, שמטרתה קביעה מחייבת בשאלת מקום מגוריו הרגיל של הקטין, שהיא שאלה שבהה יעסוק בית המשפט הדן בהליך העיקרי להחזרת ילד חטוף.
משפחה – משמורת קטינים – חטיפה
משפחה – משמורת קטינים – סמכות שיפוט
.
המערער הגיש ערעור על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה אשר ניתנה בגדרה של בקשה דחופה שהגיש המערער לפי סעיף 15 לחוק אמנת האג (החזרת יללדים חטופים).
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
החלטה מכוח סעיף 15 לחוק אמנת האג יכולה להינתן גם כאשר הבקשה מוגשת על ידי ההורה עצמו, כבמקרה שלנו, ולא על ידי הרשויות.
מטרת סעיף 15 לאמנה אינה אלא לתת למדינה המתבקשת (ובמקרה דנן – לאנגליה) ללמוד מן המדינהה ממנה הורחק הקטין, האם לפי הדין המקומי הרלוונטי, נפגעו זכויות המשמורת או הביקורים של ההורה המבקש.
חוות הדעת השיפוטית הניתנת לפי סעיף 15 לאמנה אינה אמורה לדון אך בשאלת הזכויות המקומיות של ההורה המבקש, כשאלה נפרדת, אלא, מטרתה לקבוע, האם ההרחקה או אי ההחזרהשל הקטין נעשתה שלא כדין כמשמעותן בסעיף 3 לאמנה. בית המשפט בישראל יביע את דעתו לא רק באשר לאופיין של הזכויות ההוריות של ההורה המבקש את חוות הדעת, אלא אף יקבע בחוות דעתו מהן ההשלכות של הרחקת הקטין מחוץ לגבולותיה, לצורך הסקת המסקנות המתבקשות לפי אמנת האג.
ההמחוקק לא התכוון לחייב את המדינה אליה הוגשה הבקשה לפי הסעיף האמור לנהל הליך מקדמי מלא, לקביעת מקום מגוריו הרגיל של הקטין.
אין מקום, במסגרת הליך לפי סעיף 15 לאמנה, לחקירה מעמיקה, שמטרתה קביעה מחייבת בשאלת מקום מגוריו הרגיל של הקטין, שהיא שאלה שבה יעסוק ביתהמשפט הדן בהליך העיקרי להחזרת ילד חטוף.
בנסיבותיו של עניין זה, לא היה מקום להטיל נטל מחמיר, לפיו נדחתה כל טענה מצדו של האב, אשר לגביו העלה בית המשפט ספקות.
אין להתייחס להוראות הצו של בית המשפט בלונדון כגורם אשר בכוחו לאיין את זכויותיו הבסיסיות של האב, לפי הדין הישראלי, שמקום מגוריה של בתו לא ייעקר ללא ידיעתו וללא הסכמתו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [חברות] |
|
|
תנג (מרכז) 7147-09-10 רפאל כהן נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (מחוזי; יעקב שינמן; 07/05/14) - 41 ע'
|
| עו"ד: מנחם גלברד, וקסלר ברגמן |
בית המשפט קיבל את בקשת המבקש לאישור תביעה נגזרת, בתוך כך נדחתה טענת המשיבים לפיה נושאי המשרה קיבלו פטור מאחריות על פי תניית פטור שנקבעה במסגרת הסדר נושים. נפסק, כי בענייננו תניית הפטור נוסחה בצורה גורפת, כך שלא ניתן לדעת אילו עילות תביעה תנית הפטור ביקשה לחסום, והאם מעשי תרמית והפרת חובת אמונים הינם חלק מ-"פעילות החברה".
חברות – תביעה נגזרת – אימתי
חברות – תביעה נגזרת – אישורה
חברות – אחריות – פטור מאחריות
.
המבקש – בעל מניות במשיבה, הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בהתאם להוראות סעיף 198 בחוק החברות. המבקש טוען, כי עסקת רכישת מניות החברה האוקראינית, ודיווחי החברה אודות העסקה, הם מעשי תרמית, שנועדו להוציא כספים במרמה מהחברה, באמתלה של עסקאות פיקטיביות לרכישת קרקע, לטובת בעל השליטה בחברה, מר לב לבייב.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
אין לקבל את טענת החברה לפיה במסגרת אישור הסדר הנושים בית המשפט המחוזי בתל-אביב, פטר בית המשפט את נושאי המשרה מאחריות בגין הפרת חובת אמון, ובגין מעשי תרמית. בענייננו תניית הפטור נוסחה בצורה גורפת, כך שלא ניתן לדעת אילו עילות תביעה תנית הפטור ביקשה לחסום, והאם מעשי תרמית והפרת חובת אמונים הינם חלק מ-"פעילות החברה".
בנסיבות העניין יש להעדיף את הפרשנות לפיה תניית הפטור חלה לגבי עילות תביעה בהן החברה רשאית ומוסמכת הייתה לפטור מאחריות את נושא המשרה כלפיה.
טענות בדבר מעשים ו/או חשדות למעשים פסולים יתבררו לגופו של עניין ולא יסולקו על הסף בכלל במקרים כאלו ובייחוד כשמדובר בחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה והציבור רוכש מניותיה.
לגופו של עניין, בשים לב לשלב הדיוני המקדמי של אישור התביעה הנגזרת, אין מקום להכריע ולקבוע מסמרות לגבי מכלול הפלוגתות המשפטיות והעובדות שבין הצדדים. יחד עם זאת, בנסיבותיו של עניין זה, המבקש עמד בנטל הראשוני להוכחת עילת תביעה לכאורה של החברה נגד הנתבעים.
טענות החברה והליך קבלת החלטה כמתואר על ידה, מצביעים בהתאם לראיות שלפנינו עד כה, על פגמים קשים לכאורה או לפחות תמוהים, שנפלו בהליך אישור עסקת רכישת מניות חברת ABGו/או הליך רכישת הקרקע.
אין להחמיר במידת ההוכחה הנדרשת מן התובע, בשלב של בחינת הבקשה לאישורה של התביעה הנגזרת. יש ליתן את הדעת לשלב המקדמי בו מדובר, על חוסר המידע המאפיין אותו, ולדרוש הוכחת עצם קיומה העקרוני של עילת תביעה, להבדיל מהוכחת פרטים אותם ניתן יהיה להשלים מאוחר יותר, עת בירור התביעה גופה.
המבקש עמד ברף ההוכחה הנדרש בשלב מקדמי זה להוכחת עילות תביעה של החברה כנגד הנתבעים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 18 [תגמולים] |
|
|
עו (ת"א) 22238-03-13 קצין התגמולים - משרד הביטחון - אגף השיקום נ' א' מ' (מחוזי; יצחק ענבר, יהודית שבח, שאול שוחט; 01/05/14) - 26 ע'
|
| עו"ד: עופר שובל, יעל סמואל |
יש לפרש את הוראת סעיף 3א לחוק הקצבאות בהרחבה, באופן שבית המשפט מוסמך לפסוק, כי הקצבה תשולם בשיעור מעודכן לתקופות ארוכות יותר מן הקבוע בסעיף 2, בכל מקרה בו היה איחור בתשלום הקצבה עקב התדיינות ממושכת, אף אם זו לא נבעה משרירות או חוסר תום לב שלהרשות, ובלבד שהאחראי לשיהוי אינו התובע.
תגמולים – נכי צהל – שיערוך התגמולים
תגמולים – נכי צהל – עידכון התגמולים
.
המערער הגיש ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). במוקד הדיון אופן חישוב התגמולים שעל המערער לשלם למשיב בעדהשנים 1973 – 1998, לאחר שבהחלטה קודמת של הועדה הוחל עליו סעיף 18(ו) לחוק הנכים ונקבע, כי הוא זכאי לתגמולים החל משחרורו מהשירות עם תום מלחמת יום כיפור בשנת 1973.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
החלטת ועדת הערעורים לזכות את המשיב בהפרשי הצמדה בגין קצבאות לתקופותיהןהשונות מנוגדת להוראותיו של חוק הקצבאות ואינה יכולה לעמוד.
בה בעת – בהינתן שלפי סעיף 18(ו) לחוק הנכים רואים את תביעתו של המשיב כמו הוגשה ביום שחרורו מהשירות בשנת 1973, ואת תקופת זכאותו כתקופת שנים שבאה לאחר מכן – המדובר במקרה חריג של התדיינות משפטית ממושכת (נורמטיבית), שבו ראוי לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 3א לחוק הקצבאות, ולפסוק כי הקצבה תשולם למשיב ב"שיעור מעודכן" בעד תקופת העבר במלואה.
יש לפרש את הוראת סעיף 3א לחוק הקצבאות בהרחבה, באופן שבית המשפט מוסמך לפסוק, כי הקצבה תשולם בשיעור מעודכן לתקופות ארוכות יותר מן הקבוע בסעיף 2, בכל מקרה בו היה איחור בתשלום הקצבה עקב התדיינות ממושכת, אף אם זו לא נבעה משרירות או חוסר תום לב של הרשות, ובלבד שהאחראי לשיהוי אינו התובע.
פסיקת "שיעור מעודכן" בגין מלוא תשלומי העבר אף תגשים את עקרון השוויון, שכןהיא תמנע את אפלייתו של המשיב לרעה הן בהשוואה למבוטחי הביטוח הלאומי, הן בהשוואה לנכי צה"ל שיוכרו לאחר התדיינות משפטית ממושכת מכוחו של סעיף 18(א) לחוק הנכים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 19 [דיון אזרחי] |
|
|
תא (ב"ש) 1069-07 פרופ' שאול לדני נ' רמת חובב, מועצה אזורית תעשייתית (מחוזי; שרה דברת; 01/05/14) - 36 ע'
|
| עו"ד: משה קפלנסקי, רמי זך, ליבי שפרלינג, ענת דורמן, עזריאל רוטמן, אלון דפנה, אנטוניוס מרשי, ניר קהת, עמוס גורן, שי ארז, אורון מייל, אורי יוגנד, אבי אלרום, אסף אלרום, אברהם נפרסטק, אסף פוזנר, אבישי פלדמן, מ. קפלנסקי |
בפסיקת בית משפט זה הוכרה האפשרות לחייב תובע בהוצאותיו של צד שלישי. אחד המקרים הוא כאשר תובע נמנע מלצרף נתבע רלוונטי ומאלץ למעשה את הנתבע להגיש הודעת צד שלישי נגד גורם נוסף, שלא צורף מלכתחילה.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – לטובת צד שלישי
דיון אזרחי – הוצאות משפט – שיעורן
.
בית המשפט נדרש לבקשה לשומת הוצאות משפט של הנתבעות והצדדים השלישיים, בעקבות דחיית התביעה שהוגשה נגדם. המחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הוצאות המשפט מתחלקת לשני סוגים עיקריים: טיעונים כלליים, באשר לעצם החיוב בהוצאות, וטיעונים ספציפיים לסעיפי הוצאות מסוימים, שהתבקשו על ידי המבקשים. אדון בהם כסדרם.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בפסיקת בית משפט זה הוכרה האפשרות לחייב תובע בהוצאותיו של צד שלישי. אחד המקרים הוא כאשר תובע נמנע מלצרף נתבע רלוונטי ומאלץ למעשה את הנתבע להגיש הודעת צד שלישי נגד גורם נוסף, שלא צורף מלכתחילה.
כלל יסוד במשפטנו הוא, כי על הצד שהפסיד בדין לפצות את הצד שזכה בגין הוצאותיו, על מנת שהצד שזכה לא יצא בחסרון כיס.
כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך.
במקרה זה, המבקשים זכאים להחזר הוצאותיהם הריאליות, אף כי הוצאות אלה עולות כדי סכום לא מבוטל.
על המבקשים להוכיח, כי ההוצאות שהוצאו על ידם הינן "סבירות, מידתיות והכרחיות"; ואכן, תערך בדיקה פרטנית של ההוצאות שהתבקשו על פי קריטריון זה. אמנם, אין חולק, כי המדובר בהליך מורכב אשר דרש הוצאות רבות, אולם אין פירוש הדבר כי כל הוצאה שהוצאה בגינו הינה הוצאה הכרחית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 20 [עונשין] |
|
|
תפ (י-ם) 51845-05-12 מדינת ישראל נ' זיאד קורד (מחוזי; צבי סגל; 27/04/14) - 37 ע'
|
| עו"ד: גאולה כהן, וסים דראושה, עומר יאסין |
יש להבחין לעניין העונש בין עבירה לפי סעיף 3(א) לבין עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. נאשם אשר ביצע פעולות בכספי עבירה, ובעקבות כך הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 3(א), ביצע מעשה חמור יותר מנאשם שביצע את פעולותיו בכספים חוקיים והורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 3(ב).
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלכליות
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינם של הנאשמים שהורשעו בביצוע עבירות שעניינן, בין השאר, הלבנת הון, הפרת חובת הדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון וסיוע לחטיפה. מעשי הנאשם בוצעו על רקע של חטיפת אזרחים סודנים ואריתריאים בחצי האי סיני על ידי כנופיות בדואים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
נסיבות ביצוע העבירה, ובכללן העובדה שנאשם 2 ידע כי הכספים מועברים למטרה עבריינית כלשהי, צריכות להילקח בחשבון, אך אין בכך כדי להפוך את שיקולי הענישה בעבירת החטיפה לשם סחיטה למאוד רלוונטיים במסגרת הדיון באישום זה.
באשר לעבירות הלבנת ההון, מקובל לומר כי יש להבחין לעניין העונש בין עבירה לפי סעיף 3(א) לבין עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. נאשם אשר ביצע פעולות בכספי עבירה, ובעקבות כך הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 3(א), ביצע מעשה חמור יותר מנאשם שביצע את פעולותיו בכספים חוקיים והורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 3(ב).
נאשם 2 הורשע בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, אך נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על חומרה יתרה במעשיו, אשר מְשווה להם אופי הדומה יותר לעבירה על פי סעיף 3(א). נאשם 2 ביצע, כאמור, את פעולות ההעברה באמצעות כספים חוקיים. עם זאת, הסתרת הפעולות שביצע בכספים אלה נועדה לאפשר את העברת הכספים החוקיים למטרה בלתי חוקית. במובן זה, מדובר למעשה בתמונת-מראה של עבירת הלבנת הון לפי סעיף 3(א).
יש לשקול לחומרה את העובדה שנאשם 2 ביצע את העבירות בגדר עיסוקו המקצועי המוכר כנותן שירותי מטבע.
עבירת קשירת הקשר לפשע בה הורשע נאשם 1 מצביעה גם היא על התכנון שקדם לעבירה ועל חלקו היחסי של נאשם 1 בכלל המסכת העבריינית הרלוונטית לאישום זה. ראוי גם להתייחס למניעיו של נאשם 1, עת אִפשר, לשם קבלת בצע כסף, העברת כספים בלתי מדווחת לגורמי פשיעה.
בהתאם להוראת סעיף 40יג(ב) לחוק, רשאי בית המשפט לגזור עונש נפרד בכל אחד מהאירועים ולקבוע את מידת חפיפתם או הצטברותם של העונשים, תוך התחשבות במספר העבירות ובזיקה ביניהן.
אחד השיקולים בו ניתן להתחשב במסגרת גזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם הוא שיקול ההרתעה. שיקול זה רלוונטי במיוחד למעשיו של נאשם 1 באישום השני, השישי ובכתב האישום המצורף, שכן עבירות הלבנת ההון, המיסים והפעולה ברכוש טרור נעשות פעמים רבות מתוך בצע כסף בלבד, מבלי שמבצעיהן עומדים על ההשלכות הרות הגורל של מעשיהם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 21 [רשויות מקומיות] |
|
|
תא (חי') 25141-03-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ' משאבי מים פרדס חנה - כרכור בע"מ (מחוזי; רון סוקול; 01/02/14) - 29 ע'
|
| עו"ד: ג' ג'ובראן, מ' בייץ, אוהד שלם |
הזוכה רשאי לנכות מההשבה רק הוצאות שהוצאו בקשר עם ההתעשרות. משמע, על הזוכה להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין ההוצאה שהוצאה לבין ההתעשרות. הזוכה אינו רשאי לנכות מההשבה הוצאות שהוצאו על ידי הזוכה לשם העברת הזכייה מהמזכה אליו.
רשויות מקומיות – היטלים – היטל פיתוח
רשויות מקומיות – היטלים – גבייתם
רשויות מקומיות – אספקת מים – אגרות והיטלים
.
בית המשפט נדרש לתביעות הדדיות שהגישו המועצה המקומית וחברת משאבי מים, העוסקות בהתחשבנות הכספית שביניהן. התביעות מתייחסות לנושאים שונים הנובעים מההתקשרויות החוזיות שבין הצדדים בגדרן העבירה המועצה המקומית לחברה, סמכויות נרחבות בנוגע לניהול ואחזקת מערכת המים בישוב.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
החובה לאספקת שירותי מים וביוב המוטלת על הרשות המקומית היא מהתפקידים החשובים והמרכזיים בשירותים אותם על הרשות המקומית להעניק לתושביה.
חוק תאגידי המים והביוב שנחקק בשנת 2001 הסמיך את הרשות המקומית להעניק את השירותים באמצעות תאגידים שיוקמו על ידם.
העברת התפקידים, החובות והסמכויות מהמועצה למשאבי מים, לא נעשתה מכוח הוראת דין כלשהי אלא מכוחם של הסכמים דו שלביים. בהעדרם של מקורות חוקיים ברורים ומוגדרים ובהעדר מנגנוני בקרה ופיקוח בדין, הצלחת מהלך ההפרטה מותנית בשיתוף פעולה מלא של הצדדים, שיתוף פעולה שמטיבו קשה להשגה.
על פי המסגרת החוזית, כל סמכויות הגבייה הועברו למשאבי מים. כל סכום שגבתה המועצה מהצרכנים נעשה על ידה עבורה ובמקומה של משאבי מים. בין אם המועצה תוגדר כשלוחה של משאבי מים לצורך הגבייה, ובין אם תוגדר כנאמן המחזיק את הכספים שגבתה שלא כדין עבור משאבי מים ברי, שמשאבי מים זכאית לעיין בחשבונות הגבייה.
הסייג להשבה, על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, מצומצם רק לאותן הוצאות סבירות שהוצאו להשגת הזכייה, כלומר בענייננו, להשגת התקבולים שקיבלה המועצה.
הזוכה רשאי לנכות מההשבה רק הוצאות שהוצאו בקשר עם ההתעשרות. משמע, על הזוכה להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין ההוצאה שהוצאה לבין ההתעשרות. הזוכה אינו רשאי לנכות מההשבה הוצאות שהוצאו על ידי הזוכה לשם העברת הזכייה מהמזכה אליו. כך גם אין להכיר בניכוי הוצאות שהוצאו לקידום אינטרס אישי של הזוכה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 22 [בנקאות] [נזיקין] |
|
|
תא (ת"א) 164333-09 ד"ר שלמה כהן, עו"ד נ' בנק הפועלים בע"מ (שלום; מיכאל תמיר; 06/05/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: ניר ויינרמן |
ביהמ"ש דחה תביעה נגד הבנק בגין רכישת ניירות ערך בשער גבוה, משלא הוכח כי בנסיבות העניין הפר הנתבע את חובת האמון המוטלת עליו.
בנקאות – בנקים – חובותיהם
בנקאות – יחסי בנק-לקוח – חובת הבנק
נזיקין – אחריות – בזק
.
תביעה לפיצוי בגין רכישת תעודות סל ע"י הנתבע עבור התובע, בשיעור גבוה מזה שהיה בעת מתן הוראת הרכישה.
.
בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק:
אין מקום לחייב בנק לפקח על כל פעולה שהלקוח מבקש לבצע בניירות ערך, בפרט כאשר כבר ביצע פעולות דומות בעבר. כאשר לקוח מעביר לנציג הבנק הוראה מפורשת לרכוש ניירות ערך ב"מרקט" מבלי לבקש ייעוץ כלשהו קודם לכן, אין לצפות מהנציג לבחון את תנאי הפרמטרים הרלוונטיים, להעריך האם ישנה סבירות גבוהה לעליית שערים ניכרת בעקבות ביצוע הפקודה ולהזהיר את הלקוח מפניה. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי בנסיבות העניין הנתבע הפר את חובת האמון המוטלת עליו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [חוזים] |
|
|
תא (ת"א) 13059-11-12 תירצה ברזילי נ' הארי וויליאם צטל (שלום; אושרי פרוסט פרנקל; 02/05/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה תביעה כספית אשר הגישו עורכות דין נגד הנתבע שהיה לקוח שלהם, בקובעו כי אמנם החזקה הינה שאדם נחזה כמי שיודע על מה הוא חותם, אך במקרה דנן הנתבע סתר חזקה זו. הנתבע לא הבין שיהיה עליו לשלם לתובעות את שכר טרחתן, גם אם לא יגבה מהנתבעים כל סכום שהוא. הוא הבין והתכוון לשלם להן את שכר טרחתן רק מהסכום שיגבה בפועל, והנתבעות לא הסבירו לו בשפתו, את תוכן ההסכם.
חוזים – כריתת חוזה – חתימה
חוזים – חתימה – נפקותה
חוזים – חתימה – טענת האפסות
.
תביעה כספית אשר הגישו עורכות דין נגד הנתבע שהיה לקוח שלהם.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
החזקה הינה שכל אדם נחזה כמי שיודע ומבין על מה חתם. במקרה שבפנינו, הנתבע סתר חזקה זו. מהראיות והעדויות עולה, שהתובעות לא הסבירו לנתבע בשפה שמובנת לו את הכתוב בהסכם שכר הטרחה ואת העובדה שיהיה עליו לשלם להן את שכר טרחתן, גם אם הסכום שיפסק לטובתו לא ייגבה בפועל. מעדות הנתבע והתובעת עולה, שהנתבע אינו מבין את השפה העברית בצורה ברורה ומפורשת וגם התובעות אינן מבינות על בוריה את השפה האנגלית. הצדדים נעזרו בתרגומים מאתר האינטרנט, וגם לשיטת התובעות, לא ניתן לתרגם מונחים משפטיים.
הנתבע לא הבין שיהיה עליו לשלם לתובעות את שכר טרחתן, גם אם לא יגבה מהנתבעים כל סכום שהוא. הוא הבין והתכוון לשלם להן את שכר טרחתן רק מהסכום שיגבה בפועל, והנתבעות לא הסבירו לו בשפתו, את תוכן ההסכם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [עשיית עושר ולא במשפט] |
|
|
תא (נצ') 5212-02-08 מרואן זיבק נ' נביל ג'ראיסי (שלום; יוסף סוהיל; 01/05/14) - 22 ע'
|
| עו"ד: נקולא בולוס, יונה סירוטה |
ביהמ"ש פסק כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבון התובעים, עקב ניצול משאביהם, ועליהם להשיב כספים שהרוויחו עקב כך.
עשיית עושר ולא במשפט – התעשרות שלא כדין – קיומה
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – זכאות
.
תביעה שעניינה השבת כספים שהרוויחו הנתבעים עקב שימוש לא הוגן בתוכנות, במחשבים ובעובדי התובעים.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק:
לצורך השבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט יש לבחון קיום התנאים המצטברים: התעשרות הנתבעים; על חשבון התובעים; ההתעשרות אינה ע"פ זכות שבדין. בנוסף, ע"פ הפסיקה נדרשת התנהגות פסולה ובלתי הוגנת, חסרת תום לב של הנהנה או נסיבות אחרות ההופכות את ההתעשרות לבלתי הוגנת.
במקרה הנדון הנתבעים ניצלו את משאבי התובעים שלא כדין, תוך הפקת רווחים נכבדים, ועליהם לשלם לתובעים בגין כך. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [שטרות] |
|
|
תאמ (רמ') 32749-07-11 שגיא כהן נ' גליה גזית (שלום; צבייה גרדשטיין פפקין; 01/05/14) - 13 ע'
|
| עו"ד: |
במקרה דנן, עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הוצאת השטרות "החלופיים" ממנה במקום אלו "שנגנבו" לכאורה היתה נגועה ברמאות. משכך, ביהמ"ש בחן האם התובע הרים את הנטל להראות כי הוא אוחז כשורה.
שטרות – אוחז כשורה – נפרע
שטרות – אוחז כשורה – נטל ההוכחה
שטרות – אוחז כשורה – שלילת האחיזה כשורה
שטרות – השלמת מסמך – השלמת פרט מהותי
.
תביעה שטרית בהליך של סדר דין מהיר, אשר החלה בהגשת ארבעה שטרות, שנמשכו על ידי הנתבעת, לביצוע בתיק הוצאה לפועל. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטרות ובקשתה התקבלה.
.
בית המשפט פסק כי:
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותו מיידית החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, נשאלת השאלה האם הוכיחה הנתבעת שהקיבול או הוצאת השטרות היתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, ואז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות.
במקרה דנן, עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הוצאת השטרות "החלופיים" ממנה במקום אלו "שנגנבו" לכאורה היתה נגועה ברמאות. משכך, יש לבחון האם התובע הרים את הנטל להראות כי הוא אוחז כשורה.
ביהמ"ש קבע כי לא הוכחה התקיימות התנאי של מתן ערך תמורת השטרות. כמו כן, הפרטים לא הושלמו בטרם הגיעו השטרות אל התובע. לפיכך, אין לומר שהתובע אוחז בשטרות במעמד של אוחז כשורה. אשר על כן, דין התביעה להידחות ביחס לשני השטרות "החלופיים". |
|
חזרה למעלה
|
|
| 26 [חוזים] |
|
|
תא (י-ם) 24894-08-11 מועצה מקומית גבעת זאב נ' א.ט.ל. עדן - ייזום ניהול והדרכה בע"מ (שלום; ענת זינגר; 28/04/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: בתיה אבלין, עמוס מימון |
ביהמ"ש קבע כי לא הוכח שהנתבעת הפרה את ההסכם שבין הצדדים. זאת, גם בהתאם להנחה שעמדה לתובעת הזכות להוכיח הפרה, אף לאחר קביעת ביהמ"ש, כי למעשה הנתבעת היא זו שהייתה בעלת זכות לבטל ההסכם.
חוזים – הפרה – היעדרה
.
התובעת התקשרה עם הנתבעת בחוזה מכוח מכרז להפעלת הבריכה המקומית. התביעה דנן הוגדרה כתביעה לביטול הסכם וסילוק יד.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
ההפרה לה טען מר ארזי בעת עדותו, בקשר לערבות הבנקאית, הייתה ביחס לשם עבורו זו הונפקה. בטענה זו - לא היה ממש. במכתבי ההתראה התבקשה רק החלפת הערבות למכרז, בערבות לביצוע ההסכם. גם אם הדבר היה באיחור מה, הנתבעת אכן טיפלה באותה החלפה. לא הובאו ראיות מספקות מטעם התובעת, באשר לפנייה בדבר ליקוי שהיה אולי באותה ערבות, התעלמות מאותה פניה והמשך עמידת התובעת על המצאת ערבות אחרת ונוספת, אף שכבר הסתמן כי לא יהא ניתן להרחיב את חדר הכושר. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי הנתבעת הפרה את ההסכם בנושא זה.
באשר לטענה להפרה מחמת אי פתיחת חדר הכושר בשבת; משלא הובא לעדות ראש המועצה, סגנו, או עד רלוונטי אחר - ממילא לא ניתנה תשובה גם לטענת בעלי הנתבעת כי אכן התחייב לפתוח הבריכה גם בשבת, אך לא היה בכל מסמך התחייבות לפתיחה דווקא בשעות הבוקר בשבת. הוא הבהיר כי באותה חובה עמד, עת נפתחה הבריכה במוצאי שבת. ככל שהטענה היא כי היו הסכמות אחרות בפגישה עם ראש המועצה - היה צורך להביא לעדות את ראש המועצה, על מנת שיעיד על הדברים ועל ההסכמות. מכל מקום, בהסכם לא צוינה חובה לפתוח דווקא בבוקר בשבת.
באשר לטענה להפרה מחמת אי הרחבת חדר הכושר; הנתבעת הוטעתה על ידי התובעת באשר למצב הבריכה. אף שהנתבעת, הייתה במצב שאחר כלל לא היה מתקשר בחוזה עם התובעת, היא כיבדה ההסכמות וראתה עצמה כבולה להסכם. הנתבעת נאלצה בנסיבות אלה, לשאת באותן הוצאות, כדי שהבריכה תיפתח ויתקבלו אישורים נדרשים. כאשר בנוסף, אין הוכחה כי הנתבעת ידעה כלל שקיימת כבר החלטה עקרונית, המאפשרת הוצאת היתר ובעליה אף פנה, לרבות בכתובים וביקש לקדם עניין זה, עד שהדבר לא היה ניתן עקב הקפאת הבניה שם - אין מקום לקבוע שהנתבעת הפרה ההסכם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 27 [ביטוח] [נזיקין] |
|
|
תא (חי') 38987-03-11 סטניסלב מחרוב נ' יבגניה פשצינסקי (שלום; נסרין עדוי; 24/04/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: יוסף ליבנה, רונן צוקרמן, גסאן אגבריה, אילן חגי, רונן צוקרמן |
במקרה דנן, משלא פעל נציג המכירות על פי הוראת הנתבעת בדבר תשלום ביטוח החובה תחילה, באמצעות כרטיס האשראי, ומשהשתמש בכרטיס האשראי לצורך תשלום הביטוח המקיף, בניגוד להוראתה המפורשת של הנתבעת, הרי שהפר בכך את חובתו כלפיה, ובכך מתבטאת התרשלותו.
ביטוח – ביטוח רכב – ביטוח חובה
נזיקין – תאונת דרכים – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נזיקין – אחריות – סוכן ביטוח
נזיקין – אחריות – אשם תורם
.
תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב פגיעתו בתאונת דרכים, בהיותו הולך רגל.
.
בית המשפט פסק כי:
במועד התאונה לא הייתה לרכב הפוגע פוליסת ביטוח חובה בתוקף. זאת, שכן פרמיית הביטוח, אשר נקבע בתעודת הביטוח כי תשלומה הינו תנאי לכניסת הביטוח לתוקף – משמע, תנאי לכריתת חוזה הביטוח – לא שולמה לפני מועד התאונה, אלא לאחר קרות התאונה. מכאן, קרנית חייבת לפצות את התובע בגין נזקיו.
באשר להודעת צד ג' שנשלחה על ידי הנתבעת 1 כנגד הנתבעת 2 – אין חולק, כי נציג המכירות מטעם הנתבעת 2 חב חובת זהירות מושגית כלפי כל אדם המבקש לרכוש ביטוח. לא זו אף זו, אותו נציג מכירות חב חובת זהירות קונקרטית כלפי הנתבעת 1. במקרה דנן, משלא פעל הנציג על פי הוראת הנתבעת 1 בדבר תשלום ביטוח החובה תחילה, באמצעות כרטיס האשראי, ומשהשתמש בכרטיס האשראי לצורך תשלום הביטוח המקיף, בניגוד להוראתה המפורשת של הנתבעת 1, הרי שהפר בכך את חובתו כלפיה, ובכך מתבטאת התרשלותו.
יחד עם זאת, נוכח התנהלותה של הנתבעת 1 – שלא עמדה על בקשתה כי הנציג יבטל את החיוב בגין עסקת הביטוח המקיף וינסה לבצע אך ורק חיוב בגין עסקת ביטוח החובה – יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור 25%. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [הגנת הדייר] |
|
|
תא (י-ם) 18368-05-11 אריאל בן שבתאי נ' אברהם לוי (שלום; אנה שניידר; 25/03/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: |
בני המשפחה נחשבים כברי רשות של הדייר הרשמי, וזכותם מסתעפת מזכותו. אם תפקע זכותו של הדייר הרשמי בגלל נטישה או עילה אחרת – כי אז תפקע ממילא גם זכותם של ברי הרשות, ועליהם לפנות את המושכר.
הגנת הדייר – פינוי – תביעת פינוי
הגנת הדייר – נטישה – דירת מגורים
הגנת הדייר – דייר מוגן – בר רשות
.
עניינה של התובענה דנן, סילוק ידם של הנתבעים מדירה בירושלים שבבעלות התובעים, אשר הגיעה אליהם מכוח ירושה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
הנתבעים נטשו את הדירה בשלב כלשהו לאחר רכישת הדירה בנס ציונה, ומרכז חייהם עבר לנס ציונה בשנת 2003, ולמצער – החל בשנת 2009, והחל במועד זה הם מתגוררים בדירה בנס ציונה, אשר מהווה את מרכז חייהם וללא זיקה לדירה בירושלים.
משנקבע כי הנתבעים נטשו את הדירה, יש לבדוק האם הבת הינה דיירת מוגנת מקורית עצמאית, מכוח ההסכם, ללא קשר להוריה, ולכן רשאית להתגורר בדירה, או שמא הבת "יונקת" את זכותה לדיירות מוגנת מכוח הזכות של הוריה, ומכוח ההרשאה שניתנה לה על ידם, ומשפקעה זכותם של הוריה עקב הנטישה – פוקעת גם זכותה של הבת בדירה.
ביהמ"ש קבע גם אם תתקבל טענת הנתבעים כי במועד ההסכם הוקנתה הזכות להם ולילדיהם, לרבות הבת שטרם נולדה באותה עת, אין לקבל את טענתם כי הדבר מקנה לבת, מרגע לידתה, זכות דיירות מוגנת עצמאית. בני המשפחה נחשבים כברי רשות של הדייר הרשמי, וזכותם מסתעפת מזכותו. אם תפקע זכותו של הדייר הרשמי בגלל נטישה או עילה אחרת – כי אז תפקע ממילא גם זכותם של ברי הרשות, ועליהם לפנות את המושכר. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
משפחה
|
| 29 [משפחה] |
|
|
תמש (ת"א) 56724-11-13 ט.ה נ' ל. מ. ע (משפחה; איריס ארבל אסל; 29/04/14) - 24 ע'
|
| עו"ד: |
משגורמי המקצוע הרלוונטיים הגיעו למסקנה שהאב אינו מסוכן ויש לאפשר לו לפגוש את הקטינה באופן עצמאי וללא פיקוח, יש לאמץ המלצתם ולציית לקביעות ביהמ"ש בעניין הסדרי הראייה שנקבעו. משהאם ממשיכה לפעול בניכור הורי ומפרה בשיטתיות את הסדרי הראייה שנקבעו, אין מנוס מהגדלת שיעור הסנקציה הכספית לסך של 850 ₪ בגין כל מפגש שהאם תמנע בעתיד בין האב לקטינה, ללא הצדקה.
משפחה – הסדרי ראיה – סנקציה בגין הפרתם
משפחה – הסדרי ראיה – טובת הילד
משפחה – משמורת קטינים – תסקיר פקיד סעד
.
תביעה להסדרי ראייה בפיקוח בטענה כי האב מהווה סכנה לקטינה ותביעת משמורת שהגישה האם; תביעה להסדרי ראייה ותביעת משמורת שהגיש האב. בהחלטות קודמות נקבע כי האב אינו מהווה סכנה לקטינה וכי האם מונעת בכל דרך את הסדרי הראייה שנקבעו בהתאם למתווה שנקבע על-ידי ועדת התסקירים ואומצו ע"י ביהמ"ש ונקבעה סנקציה כספית נגד האם בגין כל מפגש שתסכל בין האב לקטינה (תחילה ע"ס 300 ₪, ובהמשך ע"ס 500 ₪). האם מתבצרת בעמדתה כי האב מסוכן לקטינה וטוענת כי אין לאפשר מפגשים בינו לקטינה ללא פיקוח רשויות הרווחה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
בשים לב לכך שגורמי המקצוע הרלוונטיים הגיעו למסקנה שהאב אינו מסוכן, שהינו מתפקד בצורה נאותה, ושיש לאפשר לו לפגוש את הקטינה באופן עצמאי וללא פיקוח, יש לאמץ ההמלצה של גורמי המקצוע ולציית לקביעות ביהמ"ש. היה והאם סבורה שנפל דופי בקביעות בימ"ש זה, ההליך הראוי הינו הגשת ערעור לערכאה המתאימה, אך בו בזמן מחובתה לציית להחלטות ולפסיקות שהתקבלו בערכאה הנוכחית. משהאם עושה כל אשר לאל ידה על מנת לסכל ולטרפד את הסדרי הראיה שנקבעו ופוגעת בזכות האב לקשר עם ביתו, תוך הפרה הוראות ביהמ"ש באופן סדרתי, יש להחמיר עמה ולהגדיל את שיעור הסנקציה הכספית נגדה לסך של 850 ₪ בגין כל מפגש שתמנע בעתיד בין האב לקטינה, ללא הצדקה. כן תשלם האם לאב, סך של 19,000 ₪ בגין המפגשים שסוכלו בעבר. הכספים יופקדו בקופת חיסכון ע"ש הקטינה.
ביהמ"ש מבהיר כי לעמדתו, המקור הנורמטיבי להפעלת הסנקציה נגד ההורה המפר הסדרי הראייה במקרה כגון דא אינו פקודת ביזיון ביהמ"ש, אלא הסמכות הנרחבת הנתונה לביהמ"ש מכוח הוראות חוק הכשרות, לרבות סעיף 68 לחוק.
היה והסנקציות הכספיות לא יועילו והאם תמשיך לפעול בניכור הורי, יוכל האב לאכוף את הסדרי הראייה באמצעות גורמי המשטרה, באופן כזה שלא יפגע בקטינה. כמו כן, היה והאם תמשיך לפגוע בטובת הקטינה על-ידי הרחקת האב מחייה, תישקל בכובד ראש נטילת המשמורת הבלעדית מידיה. זאת, חרף חזקת הגיל הרך ובכפוף לבדיקת מסוגלות הורית מצד האב.
יצוין כי תביעת האם לקיום המפגשים בפיקוח לוותה במספר בקשות. בין היתר, לעניין בקשת האם להחלפת פקה"ס, נקבע כי בקשה להחלפת פקה"ס שלא הועלתה בפני פקה"ס המחוזית דינה להידחות מטעם זה בלבד. ברם, תוצאה זהה הייתה מתקבלת גם לנוכח העובדה שהטענות שהעלתה האם אינן מצמיחות עילה להחלפת פקה"ס. נקבע כי תסקיר הנוקט עמדה כלשהי בסכסוך בין ההורים אינו הופך את ההמלצה ואת התסקיר כמגמתיים או מוטים לטובת מי מהם. ככול שההמלצה והתסקיר הונחו על יתדות מוצקים כגון טובת הקטין ומסוגלות ההורים והתנהגותם, על הטוען כנגד ההמלצה והתסקיר להציג ראיות קונקרטיות המבססות את טענותיו בדבר תפקוד פגום ו/או מגמתי של פקה"ס. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [משפחה] [משפט חוקתי] |
|
|
תמש (ת"א) 7049-02-14 פלוני נ' אלמוני, קטין (משפחה; נלי רוסמן גליס; 09/04/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: |
ההלכה המנחה שוללת גישה לפיה בכל עת שקיים חשש לממזרות, ביהמ"ש יימנע משמיעת ראיות כלשהן, ולמעשה ידחה תביעה שכזו על הסף; ביהמ"ש נדרש לבחון את נסיבותיו של המקרה, על מנת להגיע למסקנות בהתחשב בראש ובראשונה בשאלת טובת הילד שעניינו נדון בפניו, לרבות בחינת זכויות ואינטרסים של המעורבים במקרה הנדון.
משפחה – אבהות – הוכחתה
משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות לדעת זהות אב
.
בקשה למחיקה על הסף של תובענה שהגיש קטין, ליתן סעד הצהרתי כי המבקש/הנתבע הינו אביו, במישור האזרחי או לחילופין- להכרה באבהות פסיכולוגית. הקטין נולד כאשר אמו הייתה נשואה לאחר והמבקש אינו מכחיש כי קיים יחסי אישות עם אם הקטין בזמנים הרלוונטיים. ברם לטענתו, לנוכח החזקה הראייתית בדבר "רוב בעילות אחר הבעל" ולנוכח החשש לממזר את הקטין, אין מקום לדון בתובענה ודינה מחיקה על הסף.
.
רשמת ביהמ"ש לענייני משפחה דחתה את הבקשה מהטעמים הבאים:
ההלכה המנחה שוללת גישה לפיה בכל עת שקיים חשש לממזרות, ביהמ"ש יימנע משמיעת ראיות כלשהן, ולמעשה ידחה תביעה שכזו על הסף; ביהמ"ש נדרש לבחון את נסיבותיו של המקרה, על מנת להגיע למסקנות בהתחשב בראש ובראשונה בשאלת טובת הילד שעניינו נדון בפניו, לרבות בחינת זכויות ואינטרסים של המעורבים במקרה הנדון. הלכה זו שנפסקה גם בכל הנוגע לעריכת בדיקת רקמות חלה מקל וחומר בענייננו, שעה שביהמ"ש התבקש להכריע בתובענה על יסוד ראיות שאינן בדיקת רקמות ובמידת ההוכחה הדרושה ברגיל במשפט אזרחי.
עוד נקבע, כי החזקה לפיה "רוב בעילות אחר הבעל" הינה חזקה מתחום דיני הראיות. הנטל לסתירת החזקה איננו קל, אך אין מדובר בחזקה חלוטה וממילא מקומה של טענה זו במשפט גופו ואין בכוחה למחוק תביעה על הסף. הדברים אמורים מקל וחומר לנוכח שתי זכויות יסוד חוקתיות מן המעלה הראשונה המחייבות לאפשר לקטין דנן לברר את תביעתו: זכות הגישה לערכאות וזכותו של קטין לדעת מי הוא אביו מולידו.
בנוסף, דין הבקשה להדחות לא רק משום שהוגשה בניגוד לדין אלא גם מכיוון שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב מובהק. בהקשר זה לגישת הרשמת, השמעת טענה המבוססת לכאורה על "טובת הקטין" ולעניינינו- טענה "החוששת" לממזורו של הקטין, ע"י צד להליך, אשר האינטרס האישי שלו מנוגד לאינטרסים של הקטין, מהווה חוסר תום לב, בפרט כאשר הטענה מושמעת במסגרת בקשה למחיקת ההליך שהוגש ע"י הקטין. בנוסף, לגישתה, מקום בו היועמ"ש מביע עמדה נחרצת לפיה אין מקום לסילוקה של התביעה על הסף, כבענייננו, יהיו טעמיו אשר יהיו, די בכך- על מנת שהשאלה בדבר טובתו של הקטין תיבחן במסגרת התיק העיקרי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 31 [ירושה] |
|
|
תע (ת"א) 100480/07 א.א נ' ז.ע (קטינה) , אימה הגב' ז.ר (משפחה; מירה דהן; 08/04/14) - 42 ע'
|
| עו"ד: אורי צפת, רוית טוב-לי, אלינור ליבוביץ, יעקב אוחנה |
ככל שצוואה משקפת את רצון המוריש יש לכבדה ואולם ככל שהצוואה אינה משקפת את רצון המוריש כגון כאשר מוכח כי לא נערכה מתוך רצון חופשי או בשל העדר כשירות, אין לקיים אותה. במקרה דנא, הוכח כי המנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו ודי בכך לקבל את ההתנגדות אף שהטענות להשפעה בלתי הוגנת וקיומה של מעורבות בעריכת הצוואה נדחו.
ירושה – צוואה – כשרות לצוות
ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת
ירושה – צוואה – נהנה שנטל חלק בעריכתה
.
התנגדות לצוואה בעילות של: אי כשירות המנוח לערוך את הצוואה; מעורבות הנהנים העקריים בעריכת הצוואה; השפעה בלתי הוגנת.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות מהטעמים הבאים:
כלל גדול בדיני ירושה הוא כי יש לכבד את רצון המוריש. ככל שצוואה משקפת את רצון המוריש יש לכבדה ואולם ככל שהצוואה אינה משקפת את רצון המוריש כגון כאשר מוכח כי לא נערכה מתוך רצון חופשי או בשל העדר כשירות, אין לקיים אותה.
סעיף 26 לחוק הירושה, קובע כי צוואה שנערכה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה". לעניין זה נדרש ביהמ"ש לבחון שלושה רכיבים עיקריים: מודעות המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה; ידיעתו בדבר היקף רכושו; מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. היינו, המצווה חייב להבין את פעולת הציווי לא רק פורמאלית אלא גם מהותית. נטל השכנוע להעדר כשירותו של המנוח לערוך צוואה מוטל על שכמו של הטוען לכך. נקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד חתימת הצוואה וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה. כיוון שמדובר בעניין שברפואה, יש לבסס את הטענות, ככל האפשר על מומחים ברפואה ומסמכים רפואיים תוך מתן משקל מופחת להתרשמותם של אנשים שאינם בקיאים בתחום. במקרה דנא, ביהמ"ש העדיף את חוות הדעת המומחה הרפואי שמונה ע"י ביהמ"ש, שקבעה כי המנוח לא היה כשיר במועד עריכת הצוואה, על פני עדויות התובעים ומי מטעמם, לרבות עדות רופא מומחה שבדק – בהזמנת התובעת וביתה – את כשרות המנוח לצוות שלושה ימים טרם כתיבת הצוואה, וזאת בשל פגמים רבים שפגעו באמינות חוות דעתו. לפיכך נקבע כי המתנגדת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי המנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו ודי בכך לקבל את ההתנגדות.
בבחינת למעלה מהצורך, ביהמ"ש התייחס לשתי הטענות הנוספות ודחה אותן לגופן. לעניין השפעה בלתי הוגנת, הכלל המשפטי קובע כי "אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר, מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת". נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. הנטל הראייתי האמור "מתהפך" כאשר בין הזוכה לבין המצווה יש יחסי אמון מיוחדים, כגון יחסים בין פרקליט ולקוחו, רופא וחולה שבטיפולו, אפוטרופוס וחסוי, הורה וילדו ועוד; "אבני הבוחן" לקיומה של תלות מוחלטת של המצווה בזוכה המקימה חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, פורטו בפרשת מרום, כדלהלן: א. תלות ועצמאות; ב. תלות וסיוע; ג. קשרי המצווה עם אחרים; ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה. בחינת כללים אלו בענייננו מובילה למסקנה כי לא עלה בידי המתנגדת להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אף כי אין ספק כי בנסיבות עריכת הצוואה הנדונה רב הנסתר על הגלוי. בנסיבות אלו, נקבע גם, כי המתנגדת לא הוכיחה מעורבות התובעים בעריכת הצוואה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
בתי-דין צבאיים
|
| 32 [צבא] |
|
|
מט (מרכז) 67/14 התובע הצבאי נ' טוראי מנחם ירדני (בתי-דין צבאיים; שחר גרינברג; 13/03/14) - 21 ע'
|
| עו"ד: קארינה אנטוניאן, תאה חרזי, עומר קנובלר |
בית הדין הצבאי המחוזי הרשיע את הנאשם בביצוע עבירה שעניינה היעדר מן השירות שלא ברשות מאה שלושים וחמישה (135) ימי מאסר לריצוי בפועל. נפסק, כי הנאשם לא הרים את נטל הבאת הראייה, אשר היה מוטל על שכמו, משקמה החזקה הקבועה בסעיף 55(ה)(5) לחש"ב.
צבא – עבירות – היעדר מן השירות
.
נגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי. על פי כתב האישום, נעדר הנאשם שלא ברשות מיחידתו 1,133 ימים.
.
בית הדין הצבאי הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
בעל סמכות מנהלית, שעה שהוא מפעיל את שיקול דעתו, רשאי לעיין בתשתית העובדתית שהוכנה על ידי יועציו, ואין צורך כי בעל הסמכות יקרא בעצמו כל אחד ממקורות המידע ששימשו בסיס להכנת התשתית העובדתית עליה הסתמך בהחלטתו.
הסתייעות הפוקד ב"סטטוסר" לשם הוצאת צווים נעשית בהתאם לחוק ועולה בקנה אחד עם כללי המשפט המנהלי, המאפשרים לרשות מנהלית להיעזר באחרים בביצוע תפקידה.
סעיף 55 (ה)(5) לחש"ב יוצר חזקה, לפיה צו שנשלח אל אדם בדואר לפי מען מגוריו, הגיע לתעודתו בתום 72 שעות מרגע שנמסר לדואר למשלוח, אלא אם הוכח אחרת. הנאשם לא הרים את נטל הבאת הראייה, אשר היה מוטל על שכמו, משקמה החזקה הקבועה בסעיף 55(ה)(5) לחש"ב.
באשר לגזר הדין, בתיקים בהם נדונה היעדרותו של פלוני משירות בצה"ל, למשך תקופה ארוכה, המועד העיקרי, בו יש להתחשב בעת בחינת העונש הראוי, הוא המועד המקורי של הגיוס ולא מועד מתן גזר הדין.
ההשתמטות מן השירות היא תופעה רחבה ומסוכנת לביטחון המדינה שיש למגרה באמצעות ענישה מרתיעה. רמת הענישה הנוהגת בתיקי משתמטים, עומדת על חודשי מאסר ארוכים.
בנסיבותיו של עניין זה, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בין 3 חודשי מאסר בפועל ל- 6 חודשי מאסר בפועל, לצד עונש מאסר מותנה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
