|
עליון
|
| 1 [משפט מינהלי] |
|
|
בגץ 3759/13 טאלב אדעיס נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (עליון; מ' נאור, נ' סולברג, א שהם; 30/04/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: ערין ספדי עטילה, תאופיק ג'אברין |
בג"ץ דחה עתירה להורות למשיבים לקבל בקשות להיתרי בנייה שהגישו העותרים לגבי מבנים בלתי חוקיים, המצויים באיו"ש ולדון בהן לגופן. זאת, מאחר שהעתירה הוגשה מבלי למצות הליכים ובהעדר עילה, ונכרכו בה יחדיו עניינים שונים.
 משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים
.
עסקינן בעתירה להורות למשיבים לקבל בקשות להיתרי בנייה שהגישו העותרים, לגבי מבנים המצויים באזור יהודה ושומרון, ולדון בהן לגופן.
.
בג"ץ (מפי השופט סולברג ובהסכמת המשנָה לנשיא נאור והשופט שהם) דחה את העתירה על הסף ופסק כי:
ראשית ציין כי מלכתחילה בנו העותרים מבנים שלא כדין, גם בדיעבד לא הגישו בקשה להסדרתם באופן חוקי, אף לא לאחר שהמשיבים החלו בנקיטת הליכי אכיפה. העותרים לא הגישו הליך תכנוני, אלא עתרו לבג"ץ מבלי למצות הליכים ובהעדר עילה. לאחר מכן הגישו את עתירתם זו, ובה כרכו יחדיו עניינים שונים. כבר נפסק כי מקום בו מצורפים עניינים נפרדים בעתירה אחת, דין העתירה להידחות על הסף מטעם זה. זאת, אף מקום בו עלה בהן נושא בעל אופי דומה. קיבוץ העניינים השונים באכסניה משותפת, מונע בירור אפקטיבי של כל עניין ועניין, על נסיבותיו השונות. העתירה הוגשה על-ידי 26 עותרים שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא העובדה שבנו מבנים לגביהם הוצאו צווי הריסה. עניינם של חלק מהמבנים הובא כבר לפני בג"ץ, ואילו לגבי חלקם זהו ה"סיבוב הראשון". זאת ועוד, רק לגבי חלק מהמבנים הוגשו בקשות להיתרי בניה. לפיכך, ההחלטות בעניינם של העותרים ניתנו על יסוד מסכת עובדתית שונה, המצריכה דיון וליבון נפרדים.
בנוסף, העתירה אינה מגלה עילה. אין פגם בהחלטת המשיבים לדחות בקשות שהכילו תשריטי מדידה בלבד. לא נדרש נסח טאבו כתנאי לקבלת הבקשה להיתר בניה, אולם על המבקש להוכיח באמצעות ראיות את זיקתו לקרקע שעליה הוא מבקש לבנות. המשיבים נעתרו לבקשות חוזרות ונשנות של העותרים למתן ארכות, על-מנת לאפשר להם להגיש את המסמכים הנדרשים, אך העותרים לא עשו כן, ובחרו לפנות (עוד בטרם הסתיימה הארכה האחרונה שניתנה להם) לבג"ץ. אין זה המקום לבחון את המסמכים שצרפו העותרים לעתירה ולדעתם מעידים על זכויותיהם בקרקע, באשר אלה לא הומצאו למשיבים, וצירופם בשלב זה עולה כדי אי מיצוי הליכים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 2850/14 מדינת ישראל נ' דוד קרדיש (עליון; א' רובינשטיין; 30/04/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: דותן דניאלי, טליה נעים |
בתיקים מרובי עדים, ובפרט בתיקים הנושאים אופי כלכלי ומרובי מסמכים, כבענייננו, קיימת חשיבות עליונה כי בטרם כניסה לשלב ההוכחות, יתקיים הליך לפי סעיף 144 לחסד"פ. במקרה דנא היה ניסיון לכך שלא צלח. ביהמ"ש הורה על הארכת מעצר ב-30 יום והורה לביהמ"ש לקבוע בדחיפות מועדים רצופים ורבים, וכן לשקול לשוב ולמצות בדחיפות הליכים לפי סעיף 144, לצמצום מספר העדים.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
בקשה להארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). עסקינן בתיק רב עדים, בפרשה שעניינה עבירות מס רבות, התחזות ועוד שהסבו נזקים של מיליונים לקופה הציבורית. שמיעת הראיות החלה בקושי רב, לרבות בתרומתו של המשיב, גם אם אין להטיל את כל העיכובים לפתחו; ומאידך גיסא – קיימים תסקירים לא חיוביים בזה אחר זה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' רובינשטיין) קיבל את הבקשה חלקית, מהטעמים הבאים:
כפי שנקבע בעבר, בתיקים מרובי עדים, ובפרט בתיקים הנושאים אופי כלכלי ומרובי מסמכים, כבענייננו, קיימת חשיבות עליונה כי בטרם כניסה לשלב ההוכחות, יתקיים הליך לפי סעיף 144 לחסד"פ, בגדרו אמור ביהמ"ש להביא את הצדדים לנהל ביניהם דיאלוג במטרה להגיע להסכמות דיוניות וראייתיות. בנוסף, על ביהמ"ש לעמוד על כך שבאי כוח הצדדים יפרטו בפניו לגבי כל עד ועד מהו נושא עדותו ויסבירו מדוע צריך להזמינו למתן עדות ולא ניתן להסתפק בהגשת מסמכים, וזאת בנוסף להערכה הראשונית של משך העדות. בנדון, כשל ניסיונו של בימ"ש השלום להגיע להסכמות לפי סעיף 144.
בנסיבות אלו, נקבע כי בשלב זה יוארך המעצר ב-30 יום. על ביהמ"ש לקבוע בדחיפות מועדים רצופים ורבים, תוך הקדשת מירב זמנו של ביהמ"ש לעניין זה, וכן עליו לשקול לשוב ולמצות בדחיפות הליכים לפי סעיף 144, לצמצום מספר העדים, ברוח האמור מעלה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
|
בשפ 2840/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' רובינשטיין; 30/04/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: יעל שרף, אורי דייגי |
בימ"ש קיבל את ערר העורר, נגדו הוגש כתב אישום בעבירות מין במשפחה, על החלטה לדחות את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, והורה כי התיק יוחזר לבימ"ש המחוזי לקביעת תנאי שחרורו של העורר בערובה.
דיון פלילי – מעצר – שחרור בערובה
דיון פלילי – מעצר – שחרור ממעצר
.
נגד העורר הוגש כתב אישום בשל עבירות מין במשפחה. העורר שוחרר תחילה לחלופת מעצר, אך נוכח ערר שהגישה המדינה, הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצר העורר עד תום ההליכים נדחתה, ומכאן הערר.
.
בית המשפט העליון (השופט א' רובינשטיין) קיבל את הערר ופסק כי:
בימ"ש נעתר לבקשה, בציינו כי אין עתה מחלוקת שבחלופה ראויה אפשר לשקול שחרור בנסיבות, אלא המחלוקת היא על עצם החלופה; מאידך, ציין בימ"ש כי אין מדובר לעת הזו בחלופה אידיאלית, בגלל קשיים הקשורים ביכולת הפיקוח של אחות העורר. בימ"ש ציין כי השאלה היא האם ניתן, במכלול הנסיבות, ליתן אמון מספיק בחלופה כדי לממש את הוראת המחוקק לפיה מעצר יוטל רק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה.
בימ"ש עמד על כך שלעורר רקע אישיותי לא פשוט, ואולם ציין כי לעורר לא נרשמו עבירות בעבר, לרבות בתקופה שבטרם מעצרו, למעט הפרשה נשוא כתב האישום. החשש פן יפגע בעוברים ושבים אינו מבוסס על פי העבר הנקי, ולגבי המשפחה, ולא תהא כל נגישות של העורר למתלונן. בימ"ש ציין כי מוגבלות אחות העורר אינה מונעת ממנה מכל וכל לפקח על אחיה בשעות מסוימות ולגבי שאר המפקחים אין חולק על כשירותם. בימ"ש קבע כי לבימ"ש המחוזי תוצג תכנית ברורה ומסודרת לגבי הפיקוח וחלוקתו. בצירוף איזוק אלקטרוני, הפקדות משמעותיות וערבויות משמעותיות ועיכוב יציאה מן הארץ, יוכל העורר להיות במעצר בית מלא בפיקוח מתמיד, ויופג במידה רבה החשש כי יעז לסכן את היותו משוחרר על ידי מעשי עבירה. לפיכך, התיק הוחזר לבימ"ש המחוזי לקביעת תנאי השחרור בערובה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 4 [ראיות] [דיון פלילי] [עונשין] |
|
|
עפ 4428/13 שי שיטרית נ' מדינת ישראל (עליון; ע' ארבל, א' שהם, מ' נאור; 30/04/14) - 38 ע'
|
| עו"ד: שאול כהן, ראובן בר חיים, גדעון נחום |
כאשר מדובר באימרות חוץ של שותף לעבירה שהינו עד במשפט, יש צורך בחיזוק מוגבר, אין הדבר מעלה את דרישת החיזוק לכדי דרישת סיוע. הראיות שהוצגו בענייננו עונות על דרישה זו ובדין נקבע כי מזמין הפעילות הפלילית הוא למעשה המערער אף שהוא לא היה בקשר הישיר עם מבצע ההצתה. נקבע כי מי שיזם את המעשים הפליליים והוא הנהנה העיקרי מביצוע העבירות, הוא בגדר מבצע בצוותא, למרות שמעשיו מגלמים בחובם גם שידול לדבר עבירה.
ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט
ראיות – הודעה – הודעה מפלילה של שותף לאישום
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
ראיות – חיזוק – מהותו
עונשין – שותפים לעבירה – מבצע בצוותא
.
אדם בשם מוטי יצר קשר עם אדם בשם אדרי ושכר את שירותיו של אדרי שיפגע במתלונן חבלה קשה וחמורה וכן שיצית רכבים של המתלונן ואשתו. הקשר שעניינו בהצתה, יצא לפועל. בביהמ"ש העיד מוטי כי הוא היה יוזם הקשר עם אדרי. ביהמ"ש המחוזי קבע שמי שעמד מאחורי הזמנת המעשים הוא המערער וזאת בהסתמך על שיחות מוקלטות של אדרי עם מוטי, בהן אמר מוטי מפורשות כי מזמין המעשים הוא המערער על רקע סכסוך עם המתלונן. לשיחות אלו מצא ביהמ"ש חיזוקים למכביר. המערער הורשע בשתי עבירות של קשירת קשר, הצתה, ועבירה נוספת של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. ביהמ"ש גזר על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ו20,000 ₪ פיצוי למתלונן. המערער משיג על הכרעת הדין ולחילופין על גזה"ד.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם, בהסכמת המשנָה לנשיא מ' נאור והשופטת ע' ארבל) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
סעיף 10א לפקודת הראיות הינו חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, ומכוחו רשאי ביהמ"ש לקבל אימרת חוץ בכתב, שמסר עד מחוץ לכותלי ביהמ"ש, כראיה לאמיתות תוכנה. לעניין זה, דין הקלטה כדין אימרה בכתב.
כאשר מוסר האימרה הוא עד במשפט, כבענייננו, מוסמך ביהמ"ש לקבל את אימרת החוץ כראיה לתוכנה, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: א. מתן האימרה הוכח במשפט, וזאת באמצעות העד עצמו או באמצעות עדים אחרים, כדוגמת גובי האימרה; ב. מוסר האימרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחוקרו, וזאת גם אם העד בחר לשתוק, או השיב בצורה בלתי עניינית; ג. העדות שונה בפרט מהותי מהאימרה, או כאשר העד מכחיש את תוכן האימרה וטוען כי אינו זוכר את תוכנה. ביהמ"ש להעדיף את האימרה על פני עדותו של העד לנוכח "נסיבות העניין", לרבות נסיבות מתן האימרה; יתר הראיות שהובאו במשפט; התנהגות העד במשפט; ואותות האמת שנגלו במהלך המשפט. על ביהמ"ש לנמק את הטעמים שהביאוהו להעדיף את האימרה על פני העדות בביהמ"ש, וכן קיימת דרישה לתוספת ראייתית מסוג "דבר לחיזוק" שהינה תוספת ראייתית "מאמתת" בלבד, שאין הכרח כי היא תצביע על מעורבותו של המערער בביצוע העבירה. משקלה של הראיה המחזקת עשוי להשתנות ממקרה למקרה, והוא עומד ביחס הפוך למשקלה ולמהימנותה של אימרת החוץ הטעונה חיזוק.
כאשר מדובר באימרות חוץ של שותף לעבירה שהינו עד במשפט, יש צורך בחיזוק מוגבר, הנובע משני מקורות נפרדים (סעיף 10א(ד) וסעיף 54א(א) לפקודת הראיות), ברם, אין הדבר מעלה את דרישת החיזוק לכדי דרישת סיוע. מידתו של החיזוק הנדרש למקרה כזה עומדת ביחס ישיר למידת האמון שרוחש ביהמ"ש לאמור באימרת השותף, שעליה תושתת ההרשעה, ומידת אמון זו נקבעת הן על-פי תוכנה של האימרה וסממני האמת שבה והן מיתר הראיות, שהובאו לפני ביהמ"ש.
ביישום לענייננו, לא נמצא מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא, לפיה יש להעדיף את אימרת החוץ של מוטי על פני עדותו בביהמ"ש. לעניין ראיות החיזוק, נקבע כי הוצגו ראיות חיזוק בעלות משקל של ממש – אף מעבר לנדרש – אשר יש בהן כדי לענות גם על הצורך בחיזוק מוגבר.
כפועל יוצא מכך עולה כי המערער קשר קֶשֶר פלילי עם מוטי והזמין את הצתת רכביו של המתלונן ואת הפגיעה הגופנית הקשה בו ויש לראותו כמבצע העיקרי של הפעילות הפלילית, אף אם הוא לא היה מעורב אישית בביצוע ההצתה בפועל. בהקשר זה, ביהמ"ש עומד על המבחנים העיקריים שנקבעו בפסיקה, לשם זיהויו של המבצע בצוותא, שהוא חלק מהמעגל הפנימי של ביצוע העבירה (מבחן השליטה; מבחן הקירבה; המבחן הפונקציונאלי והמבחן המשולב). נקבע כי על פי כל אחד מהמבחנים שפורטו לעיל, מי שיזם את המעשים הפליליים והוא הנהנה העיקרי מביצוע העבירות, הוא בגדר מבצע בצוותא, למרות שמעשיו מגלמים בחובם גם שידול לדבר עבירה.
כן לא נמצא מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, שכן הוא אינו מגלם כל סטייה מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [עונשין] |
|
|
רעפ 2801/14 קניבי מראד נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 29/04/14) - 5 ע'
|
| עו"ד: רן כהן |
הארכת תקופת תנאי אפשרית מטעמים שיירשמו אם שוכנע ביהמ"ש שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו.
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
.
המערער הורשע בבימ"ש השלום בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק כאשר תלוי ועומד נגד המבקש עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים בגין הרשעה קודמת בביצוע עבירה זו. בגזה"ד, מצא בימ"ש השלום להאריך בשנתיים את תוקפו של עונש המאסר המותנה חלף הפעלתו, בשל היותו "בלתי מידתי". כן הושתו על המבקש קנס והתחייבות עצמית. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל וביהמ"ש המחוזי השית על המבקש חודשיים מאסר בפועל והפעלה של עונש המאסר המותנה לריצוי בחופף וכן 5 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים. על כך בר"ע זו.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
עניינו של המבקש אינו מעורר כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה; בדין החליט ביהמ"ש המחוזי להפעיל את עונש המאסר על תנאי שנגזר על המבקש, והקל עמו בכך שהורה על חפיפת העונשים. נקבע בעבר כי הארכת תקופת תנאי אפשרית מטעמים שיירשמו אם שוכנע ביהמ"ש שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי. שיקול הדעת הניתן לביהמ"ש בהארכת עונש מאסר מותנה מתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם הזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה. עצם אורכו של עונש המאסר על תנאי שהוטל בגין הליך קודם אינו טעם מיוחד להארכתו, במיוחד כאשר הנאשם אינו מראה סימנים אמיתיים של הכרה והפנמה של משמעות התנהגותו הפלילית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [משפט חוקתי] |
|
|
בגץ 7638/10 שלמה אלמו טפרה נ' שר הפנים (עליון; א' רובינשטיין, י' עמית, א' שהם; 29/04/14) - 17 ע'
|
| עו"ד: רועי שויקה, שמואל שנהר |
העותר עלה מאתיופיה לישראל, כנוצרי, מכוח היותו בן זוגה של יהודיה. במהלך השנים התגייר. העותרת, בתו, נותרה לגור עוד שנים ארוכות באתיופיה בחזקת אמה הלא יהודיה. החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותר להעלות את בתו לישראל היא סבירה ותואמת את תכליותיו של חוק השבות. אין כבסיס לטענה לפיה זכאות העותרת לשבות השתכללה מתוקף הנחיות שמגר.
משפט חוקתי – שבות – בני משפחה של יהודים
משפט חוקתי – שבות – זכויות בני משפחה
משפט חוקתי – שבות – גיור
.
העותר, אשר מוצאו אינו יהודי, הוא לטענתו אביה של העותרת, שנולדה באתיופיה מחוץ למסגרת נישואין לאם שאינה יהודיה. בשנת 1992 עלה העותר מאתיופיה לישראל, כנוצרי, מכוח היותו בן זוגה של יהודיה. במהלך השנים התגייר. העותרים מבקשים להורות למשיבים להעניק אשרת עולה לעותרת ע"פ חוק השבות, בשל היותה בתו של יהודי, בהתאם להנחיות "גר גורר" שהיו בתוקף עד לשנת 2001.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקובעו:
במסגרת התיקון לחוק השבות בשנת 1970 הוספה הוראת סעיף 4א, המרחיבה את היקף הזכאים מכוח החוק ומקנה זכות לעלות ישראל גם לבני משפחתם הלא-יהודים של יהודים. בעניין גורודוצקי סיכם בימ"ש את תכליות הסעיף: א. עידוד מי שאינו יהודי ע"פ ההלכה אך יש לו זיקה משפחתית ליהודים לעלות לישראל, כאמצעי למניעת התבוללות; ב. עידוד יהודים הנשואים בנישואי תערובת לעלות לישראל ומציאת פתרון למשפחות מעורבות; ג. עשיית צדק ע"י השוואת הסטטוס של בני משפחה מעורבת שעולים לישראל, בלי שחלק מבני המשפחה ידרשו לעמוד במבחני חוק האזרחות ואחרים יקבלו מעמד אוטומאטי; ד. איזון בין ההגדרה המסורתית לבין ההגדרה הלאומית של המונח 'יהודי' בחוק השבות, כפי שעלה מדיוני הכנסת; ה. איחוד משפחות והגשמת הזכות לחיי משפחה משותפים.
בעניין שטה הוכרעה השאלה למעשה השאלה העומדת במוקד העתירה דנא. נקבע כי לא דומה זכאותו של יהודי לעלות ארצה – בחינת "ושבו בנים לגבולם" – לזכויות של בני משפחתו הלא-יהודים. מכיוון שבן-המשפחה הלא-יהודי עולה ארצה מכוח זיקתו לבעל זכות השבות ולא מכוח זיקתו-שלו לארץ ישראל, הרי שמעת שמימש את זכותו לקבלת מעמד בישראל בעקבות בן-משפחתו הזכאי, שוב אין הוא יכול להמשיך וּלְזַכּוֹת אחרים מכוח חוק השבות. זכות השבות אינה נגררת עוד. דברים אלה יפים גם במקרה הנדון. העותר עלה לישראל כבן זוגה של זכאית שבות, והתגייר מספר שנים לאחר מכן. משכך, "זכותו לשבות מיצתה את עצמה" ואין הוא יכול להמשיך ולזכות אחרים בזכויות, מכוח חוק השבות.
בנוסף נקבע כי יש לתחום את גבולות סעיף 4א בהתאם לתכליותיו, וכי בחינת הקשר בין היהודי לבן משפחתו אינה מתמצה בבחינה פורמלית אלא דורשת גם בחינת "קשר הגורל". בנידון דידן לא הוכח כי בין העותרת לעותר קיים קשר גורל של ממש, אף אם נניח כי העותרת היא בתו הביולוגית. העותר עלה עם בת זוגו היהודיה מבלי להזכיר את דבר קיומה של בתו בבקשתו לעלייה. במשך שנים ארוכות חיה העותרת בחזקת אמה באתיופיה. היא לא קשרה את גורלה בעותר ובגורל העם היהודי. בהיעדר כל זיקה בין העותרת לעם היהודי, עתירתה לקבל מעמד שבות בישראל אינה עומדת באף תכליות של סעיף 4א.
יתירה מזאת, נפסק כי המועד הקובע לצורך זכאות לפי חוק השבות הוא עובר לעלייה ארצה או עם ההגעה לישראל. זכות השבות מוקנית לבני משפחתם של יהודים טרם עלייתם לישראל בלבד. בהתאם לכך, קיבל העותר מעמד בישראל בעת שעלה מאתיופיה, בשנת 1992, בהיותו נוצרי, מכוח היותו בן זוגה של זכאית שבות. ואולם, לאחר שמימש את זכותו לשבות לפני שנים רבות, הוא איננו נחשב כ"עולה" ואין בכוחו להקנות זכויות לבני משפחתו מכוח סעיף 4א, ובכלל זה גם לא לעותרת.
לטענת העותרים, הלכת שטה אינה חלה בענייננו, משום שהעותרים מבקשים זכאות לשבות מכוח הנחיות שמגר. אין לקבל טענה זו. ראשית, ע"פ נוסחן הברור של הנחיות שמגר, נדרש כי בעל הזכויות יהיה יהודי בעת שהוא עולה ארצה, על מנת שיוכל להקנות לבני משפחתו זכויות מכוח חוק השבות. זו הפרשנות ההגיונית היחידה, העולה בקנה אחד עם תכליות סעיף 4א ומתיישבת עם ההלכה הפסוקה. שנית, ממילא לא ניתן להחיל כיום את ההנחיות על העותרים, בהסתמך על הוראות המעבר שנקבעו בשנת 2001 בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה דאז. משכה של תקופת המעבר שנקבעה בנוהל הינה סבירה. מכל מקום, בקשת העותר הוגשה ארבע שנים לאחר המועד הקובע כהגדרתו בנוהל. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 7 [תכנון ובנייה] |
|
|
רעפ 2851/14 סמיר עקרייה נ' הועדה המרחבית לתכנון ולבניה שפלת הגליל (עליון; א' שהם; 29/04/14) - 5 ע'
|
| עו"ד: שלומי בלומנפלד |
הטענה כי המשיבה נמנעת באופן שיטתי מלבצע בעצמה צווי הריסה שלא בוצעו על ידי נאשמים, אינה נכונה. מעבר לכך, השאלה באילו אמצעים לנקוט, על מנת לאכוף את חוקי התכנון והבניה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, וכל עוד נעשה הדבר מתוך שיקולים מקצועיים וענייניים, אין עילה להתערבותו של בימ"ש זה.
תכנון ובנייה – עבירות – אכיפה
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה
.
המבקש הורשע בבימ"ש שלום בעבירה של אי קיום צו בימ"ש, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, לאחר שלמעלה מ-10 שנים נמנע מלבצע צו הריסה שניתן כנגדו. ביהמ"ש החליט שלא לקבל את המלצת התסקיר, והשית על המבקש, בין יתר רכיבי העונש, עונש מאסר בפועל. ערעור שהגיש המבקש על גזה"ד לביהמ"ש המחוזי נדחה ומכאן בר"ע זו בגדרה נטען כי על אף שבאפשרות המשיבה לבקש מביהמ"ש לבצע בעצמה צווי הריסה שלא בוצעו על ידי נאשמים, המדינה באופן שיטתי נמנעת מכך, ומאשימה את מי שלא ביצע את צווי הריסה בעבירה של אי-קיום צו שיפוטי, ומבקשת לגזור עליו עונש של מאסר וקנס מוגדל. נטען, כי מדיניות זו מצדיקה מתן רשות לערער.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בהתאם למבחינים שנקבעו בפסיקה. לגופם של דברים. טענתו של המבקש, לפיה המשיבה נמנעת באופן שיטתי מלבצע בעצמה צווי הריסה שלא בוצעו על ידי נאשמים, אינה נכונה. מעבר לכך, השאלה באילו אמצעים לנקוט, על מנת לאכוף את חוקי התכנון והבניה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, וכל עוד נעשה הדבר מתוך שיקולים מקצועיים וענייניים, אין עילה להתערבותו של בימ"ש זה. בנדון, לא הוצגה תשתית עובדתית לתמיכה בטענות המבקש, ומכאן שאין כל הצדקה בענייננו ליתן למבקש רשות ערעור "בגלגול שלישי". |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה ארצי
|
| 8 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
|
עבל (ארצי) 52303-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' יואב אלי ספר (עבודה; אילן איטח, סיגל דוידוב מוטולה, אביטל רימון קפלן, נ.צ.: ר' רבינוביץ, א' גדעון; 24/04/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: יוסף גייר, שלומי מור |
המשיב עונה על תנאי סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי, כך שלצורך הגדלת דרגת נכות ניתן להביא בחשבון אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה. בנוסף, אין השגה על כי לכאורה מתקיימות במשיב אף נסיבות הקבועות בתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). לפיכך, יש להביא את עניינו של המשיב בפני ועדה רפואית שתדון לגופה בשאלת צירוף הנכויות.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – נכות
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – זכאות
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נכות
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
.
המשיב נפגע בשתי תאונות שהוכרו על ידי המערער כפגיעה בעבודה. בגין התאונה הראשונה שולם למשיב מענק נכות מעבודה חלקי ובגין התאונה השניה לא שולם מענק כאמור בשל שיהוי. המשיב הגיש למערער בקשה לצירוף נכויות לפי סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). הבקשה נדחתה בנימוק שלפי סעיף 121 לחוק לא ניתן לצרף נכות אשר בגינה הגמלה לא שולמה או משתלמת בפועל. ערעור המשיב לביה"ד האזורי התקבל ונקבע כי המשיב עומד בתנאי הסף לצירוף נכויות לדרגת נכות מצטברת וכי עניינו יובא לפני ועדה רפואית כדי שתדון בשאלת צירוף הנכויות. מכאן הערעור.
.
בית הדין האזורי לעבודה (מפי השופטת א' רימון קפלן ובהסכמת השופטים א' איטח, ס' דוידוב-מוטולה) דחה את הערעור ופסק כי:
התפיסה העקרונית, הקבועה בסעיף 120 לחוק, של ביטוח נפגעי עבודה הינה, כי כל פגיעה בעבודה על נכויותיה עומדת בפני עצמה. לפי תפיסה זו, צירוף הנכויות עקב הפגיעה בעבודה מחושב בשיטת החישוב המשוקללת וסיכומו מבטא פגיעה אובייקטיבית בכושר עבודתו של נכה עבודה. לאמור נקבע סייג בסעיף 121 לחוק המאפשר, בנסיבות מסוימות, לצורך הגדלת דרגת נכות, להביא בחשבון אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה, אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה.
מכוח סעיף 121 לחוק הותקנה תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), (להלן: התקנות). תקנה 12א לתקנות קובעת כי ועדה תקבע את דרגת הנכות המצטברת לאחר שפקיד התביעות יאשר שהתקיימו בנכה העבודה הנסיבות כאמור בתקנה 12, תקנה 12ב לתקנות עוסקת באופן קביעת הנכות המצטברת על ידי הוועדה, ותקנה 12ג עוסקת בבסיס לחישוב הגמלה המצטברת על ידי הועדה. בפסיקה ניתן פירוש רחב וליברלי לזכות לקביעת דרגת נכות מצטברת, ונקבע כי תכלית הוראות אלו היא לגרום לכך שהנכה יקבל בסך הכל דרגת נכות לא נמוכה יותר אך לא גבוהה יותר מזו שהייתה נקבעת לו אילו נגרמו פגימותיו בתאונה אחת.
לפי סעיף 121 לחוק דרישת "תשלום" הגמלה, מתייחסת לכל היותר ל"נכות הקודמת", ולא לנכות המאוחרת; למשיב שולמה גמלה בגין הנכות הקודמת – התאונה הראשונה. המקרה דנן שונה מפרשות רז וסוליימנוב. במקרה זה מדובר בשתי דרגות נכות יציבה אשר שתיהן מזכות במענק נכות מעבודה, ולכן מדובר בנסיבות בהן יש סיכוי ממשי למעבר ממענק לקצבה, לפי תקנה 12 לתקנות. לסיכום, בנסיבות המקרה המשיב עונה על תנאי סעיף 121 לחוק. כמו כן, הואיל ואין השגה על הקביעה כי לכאורה מתקיימות במשיב אף הנסיבות הקבועות בתקנה 12 לתקנות, הרי שיש להביא את עניינו של המשיב בפני ועדה רפואית שתדון בשאלת צירוף הנכויות לגופה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 9 [עבודה] |
|
|
סע (ת"א) 15576-01-12 חנית שלמה נ' החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: א' המר, ע' מעין; 23/04/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: ארמה, זילוני חדד |
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ בשל הפליית התובעת מטעמי מין והורות לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה; התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת בדרך של ניתוק קשר והגשת תביעה ולפיכך נדחתה תביעתה לקבלת תשלומים המבוססים על טענת הפיטורים.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
עבודה – עבודת נשים – פיטורין בתקופה המוגנת שלאחר החזרה מחופשת לידה
עבודה – התפטרות – קיומה
.
התובעת הועסקה כמזכירה בנתבעת כשנתיים ורבע. השאלה היא מה היו נסיבות סיום עבודת התובעת, כאשר חופשת הלידה, חופשה שנייה, אליה יצאה, הסתיימה, והאם יש לראות בתובעת כמי שפוטרה מעבודתה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן ונציגי הציבור א' המר, ע' מעין) קיבל את התביעה בחלקה הקטן ופסק כי:
בתום חופשת הלידה השנייה, הנתבעת לא השיבה את התובעת לתפקידה וביקשה להציבה בתפקיד שיהלום את מצבה המשפחתי כאֵם לשתי בנות. אין בהסכמת התובעת לשיבוץ מחדש, שהיתה בלית ברירה נוכח חששה לאבד את מקום העבודה, כדי להכשיר את מעשי הנתבעת, אף כי הסיבה לכך היתה דאגה כנה ולא רצון להפלות את התובעת עקב היותה אם. לפי הדין, עם תום חופשת הלידה, היה על הנתבעת להשיב את התובעת לעבודה, באותו תפקיד ובאותם תנאים שקדמו לחופשת הלידה, אם אין נסיבות אובייקטיביות אחרות, הקשורות במקום העבודה ואשר מצדיקות שיבוץ אחר. הנתבעת לא עשתה כן, אלא פעלה למצוא לתובעת תפקיד שיתאים לכך שהיא אֵם, על דעת עצמה. עצם העובדה שהנתבעת סברה כי יש לנהוג בתובעת אחרת עם שובה מחופשת הלידה, בשל העובדה שהיא אֵם, מהווה הפלייה מטעמי מין והורות לפי חוק השוויון. עם זאת, הנתבעת ניסתה למצוא תפקיד אחר לתובעת שיהיה מקובל גם על התובעת, ובנוסף, התובעת היתה מוחזרת לתפקידה הקודם אם נסיונות השיבוץ לא היו עולים יפה. לאור כל נסיבות העניין, ובשים לב לסכומים שנפסקו בנסיבות חמורות בהרבה בפסיקה, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ לפי חוק השוויון.
כאמור, הוכח שהנתבעת היתה מוכנה להחזיר את התובעת לתפקידה הקודם, אם התובעת תסרב לתפקידים שהוצעו לה, וכי מהלך השיבוץ מחדש נעשה בשיתוף פעולה של התובעת. בנוסף, מכלול הנסיבות, אינו מצביע על כך שהנתבעת ביקשה לסיים את עבודתה של התובעת. הנתבעת לא הודיעה לתובעת שהיא מפוטרת, לא הוכח שהיה בכוונתה לפטר את התובעת ואף התובעת עצמה ביקשה להמשיך ולעבוד בנתבעת והסכימה לבחון הצעות עבודה חלופיות. אמנם הודעת הנתבעת בעניין החזרת התובעת לעבודתה נמסרה לתובעת כשלושה שבועות לאחר תום חופשת הלידה. עם זאת, הנתבעת ניסתה בכנות להשיב את התובעת לעבודה, כשקודם לכן נעשה ניסיון למצוא לה משרה חלופית. גם לאחר המועד בו הוצע לתובעת תפקיד לו סירבה, שני הצדדים סברו כי יחסי העבודה נמשכים כסדרם. התובעת אף המשיכה לקבל שכר עד המועד בו התביעה הוגשה. התובעת טרפדה את ניסיונות הנתבעת ליצור איתה קשר ולהחזירה לעבודה. התובעת התפטרה בדרך של ניתוק הקשר עם הנתבעת והגשת תביעה. משהתובעת התפטרה נדחתה התביעה לתשלום הרכיבים המבוססים על טענות הפיטורים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 10 [שירות המדינה] [עבודה] |
|
|
קג (ת"א) 16350-02-12 פרופ' מנחם שדה נ' מדינת ישראל הממונה על תשלום הגמלאות (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ, נ.צ.: א' שלו; 13/04/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: גדעון רובין, ליאור בונר, זוהר גבע, אפרת פרוקצ'יה |
המשיבה גרמה לפגיעה בגובה גמלת הפנסיה של המערער בכך שלא נתנה לו הודעה על גובה שכרו לפנסיה בטרם פרישתו, בניגוד לתקשי"ר; לשם חישוב הגמלה יש לקבוע את המשכורת הקובעת בשנים בהן עבד המערער במשרה מלאה וקיבל תוספת תפוקה, וכן לקבוע את המשכורת הקובעת בחודשים בהם עבד בשליש משרה ללא תוספת תפוקה.
שירות המדינה – גימלאות – חישובן
עבודה – גימלאות – חישובן
עבודה – גימלאות – חישוב השכר הקובע
עבודה – גימלאות עובדי מדינה – גימלה
עבודה – עובדי מדינה – גימלאות
עבודה – שירות המדינה – גימלאות
.
המערער, נוירולוג שהיה בעבר מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית חולים "וולפסון", עבד במשך 32 שנים במשרה מלאה בתוספת תפוקה וב-9 החודשים האחרונים לעבודתו עבד בשליש משרה, עקב יציאתו לשבתון. המערער יצא לפנסיה ומקבל גמלה לפי שכר קובע ללא תוספת תפוקה, שהוכרה כתוספת קבועה והנה חלק מהשכר הפנסיוני של הרופאים. הדיון נסב אודות השאלה האם על המדינה לשלם את הפנסיה של המערער בגין שכר הכולל תוספת תפוקה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד"ר א' גילצר-כץ ונציג הציבור א' שלו) קיבל הערעור ופסק כי:
ראשית פסק ביה"ד כי המשיבה לא נהגה לפי הוראות סעיפים 85.31 ו-85.87 לתקשי"ר. כך, המערער לא קיבל הודעה על גובה שכרו לפנסיה בטרם פרישתו. במחדלה פגעה המשיבה בגובה הפנסיה של המערער ולוּ הייתה פועלת על פי דין ניתן היה להשיב את המצב על כנו.
שנית, אשר לחישוב גמלתו של המערער, נקבע כי בחוק שירות המדינה (גימלאות) וגם על פי דרך חישוב פיצויי פיטורים, יש לחשב את ממוצע שיעורי חלקיות משרתו על פני התקופות השונות של עבודתו, במכפלת השכר הקובע של המשרה המלאה (הכולל תוספת תפוקה). סעיף 8 לחוק שירות המדינה (גימלאות) קובע כי משכורתו הקובעת של עובד שפורש תכלול את משכורתו בתוספת התוספות הקבועות ערב פרישתו. לפי סעיף 12(א)(2) לחוק שירות המדינה (גימלאות), הבסיס לחישוב השכר הנו המשכורת הקובעת של המשרה המלאה. המשכורת הקובעת נקבעת באופן אובייקטיבי, קרי משכורת בהיקף משרה מלא של עובד במעמדו של המערער, הכוללת תוספת תפוקה. ביה"ד ציין כי לא ייתכן שהפנסיה של המערער תתבסס על 9 חודשי עבודה מתוך 35 שנות עבודה וניתן לערוך חישוב נפרד לשתי התקופות. קרי, לקבוע את המשכורת הקובעת בשנים בהן עבד במשרה מלאה וקיבל תוספת תפוקה ולקבוע את המשכורת הקובעת בחודשים בהם עבד בשליש משרה ללא תוספת תפוקה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 11 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
|
בל (נצ') 42648-06-13 חיסן סלאמה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; חיים ארמון, נ.צ.: י' ברקן; 23/03/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: יוסף סולימאן, עדי עינב-גולן |
על הנתבע לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה מבלי להביא בחשבון את שווי קומת העמודים המצויה מתחת לדירת מגוריה, שכן היא מהווה חלק אינטגרלי מדירת המגורים; על הנתבע לאפשר למבוטחים לטעון טענותיהם בטרם יחליט אם לייחס להם "חוב" בשל שלילה רטרואקטיווית של גמלה ובטרם יחליט בדבר אופן גביית אותו "חוב".
ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה
ביטוח לאומי – גימלאות – זכאות
ביטוח לאומי – קיצבאות – הבטחת הכנסה
עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה
עבודה – זכויות – זכות שימוע
.
התובעת קיבלה מהנתבע גמלת הבטחת הכנסה, אך בשלב מסוים הופחתה הגמלה בנימוק שהתובעת היא בעלים של נכס שנכון לראותו ככזה שיוצר הכנסה לתובעת. בנוסף, הודיע הנתבע לתובעת על "חוב" בשל גמלה שלטענת הנתבע שולמה לה שלא כדין וכיצד "חוב" זה ייגבה. מכאן התביעה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ח' ארמון ונציג הציבור י' ברקן) קיבל את התביעה ופסק כי:
סעיף 5(א) לחוק הבטחת הכנסה (להלן: החוק) קובע את שיעור גמלת הבטחת ההכנסה לזכאי, בהתאם למצבו המשפחתי ולעילת הזכאות. סעיף 5(ב) לחוק קובע כי זכאי לגמלה שיש לו הכנסה, לא יקבל את מלוא שיעור הגמלה שהוא זכאי לה, אלא רק את ההפרש בין שיעור הגמלה שהיה זכאי לה לולא הכנסתו, לבין הכנסתו. סעיף 9(א)(4) לחוק קובע כי בגדר "הכנסה" יש לראות גם סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת הכנסה מאותו נכס. תקנות הבטחת הכנסה (להלן: התקנות) קובעות כללים בדבר סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. לפי תקנה 10(א) לתקנות, שתוקנה בתיקון משנת 2012, כשמדובר בנכס מקרקעין, הערכת שוויו אמורה להשתנות בהתאם לסוג המקרקעין והערכת ההכנסה המופקת ממנו אמורה להשתנות גם בהתאם להרכב משפחת הזכאי להבטחת הכנסה ובהתאם לשווי הנכס. החישוב בהתאם לתקנה זו חל לגבי מי שהיה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה החל מיום 1.9.12. לפיכך, זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, תלויה גם בשאלה אם יראו את "קומת העמודים" המצויה מתחת לדירת התובעת כחלק מה"נכסים" שלה.
במקרה דנן נכון לראות את קומת העמודים כחלק מדירת המגורים של התובעת, שאינה בגדר "נכס" לצרכי החוק, ואין להתחשב בשווייה כדי לחשב "הכנסה" רעיונית של התובעת. זאת, נוכח רישום הבעלות, האופן התכנוני, הפיזית והשימוש שנעשה בפועל בקומת העמודים. העובדה שבעבר הושכר חלק מקומת העמודים אינה יכולה להצדיק את ראיית אותו חלק (או את ראיית קומת העמודים כולה) כדירה נפרדת. לאור האמור, קומת העמודים היא חלק אינטגרלי מדירת המגורים של התובעת, כך שאין להביא את שוויה כאילו הוא "נכס" של התובעת, באשר דירת המגורים של הזכאי לגמלה הוצאה במפורש מהגדרת "נכס" בסעיף 9(ג) לחוק. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת את גמלת הבטחת ההכנסה מבלי להביא בחשבון את שווי קומת העמודים או שווי כל זכות אחרת בה.
על הנתבע לאפשר למבוטחים לטעון טענותיהם בטרם החלטה אם לייחס להם "חוב" בשל שלילה רטרואקטיווית של גמלה או של חלק ממנה, וכן בטרם החלטה בדבר אופן גביית אותו "חוב". |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מנהלי
|
| 12 [תכנון ובנייה] |
|
|
עתמ (חי') 7555-06-13 נייר חדרה בע"מ נ' שחף נהריה בע"מ (מנהלי; רון סוקול; 24/04/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: פישר, בכר, חן, וול, אוריון, נעמי וייל, אבי גולדהמר, אורלי מירון שקד |
בדרך כלל, חלוף המועד המצוין לביצוע תכנית מתאר אינו מפקיע את תוקפה אלא מחייב בדיקה בדבר הצורך בהתאמתה, ולא ניתן לעשות כן במסגרת הליך אישור נספח הבינוי.
תכנון ובנייה – תכניות – תוקפן
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מיתאר
.
עתירה שבמרכזה ניצבת שאלת תוקפה של תכנית מתאר שאושרה בשנת 1990 ומשמעות ההוראות שנקבעו בה בדבר תוקף נספח הבינוי כתנאי למתן היתר בנייה, והמועד לביצוע התכנית.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
בדרך כלל, ציון מועד משוער לביצוע תכנית נועד רק להדריך ולכוון את רשויות התכנון והבנייה, בעלי הזכויות והציבור. חלוף המועד אינו מפקיע את התכנית אלא מחייב את רשויות התכנון לבדוק האם התכנית דורשת התאמה ועדכון, והדבר אינו יכול להתבצע במסגרת הליך אישור נספח הבינוי. במקרה דנן, ההוראה בדבר מועד הביצוע היא הוראה מנחה המחייבת בדיקת התכנית, אשר לא נעשתה, ולא ניתן היה לפעול להתאמת התכנית בגדר בנספח הבינוי. משכך הוחזר הדיון לוועדות התכנון לקבלת החלטות חדשות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 13 [עונשין] |
|
|
תפח (ב"ש) 54286-05-11 מדינת ישראל נ' יצחק קיקואשוולי (קרן) (מחוזי; חני סלוטקי, מרדכי לוי, אריאל חזק; 30/04/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: מירב עמר כהן, אבי חימי, משה וייס |
ביהמ"ש גזר את דינו של הנאשם, שהורשע בהריגה, והשית עליו 15 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: בגירים צעירים
.
לאחר שמיעת ראיות הורשע הנאשם בעבירת הריגה, שביצע בהיותו בן 21 שנים וחצי.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
ביהמ"ש העליון עמד על חשיבות ערך קדושת החיים ועל תרומתם המתחייבת של בתי המשפט למלחמה בנגע האלימות, ע"י ענישה מחמירה. בעבירת ההריגה קיים טווח רחב של ענישה, ע"פ מגוון המצבים והנסיבות. עם זאת, בגזירת עונשו של "בגיר צעיר" יש לתת משקל לקולה ולהתחשב במאפייניה הייחודיים של קבוצה זו. בנסיבות העניין מתחם העונש ההולם הוא בין 11 ל-18 שנות מאסר בפועל ולנוכח מכלול שיקולי הענישה הושתו על הנאשם 15 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 14 [דיון אזרחי] |
|
|
תא (ת"א) 33465-02-14 רביב קורן נ' יורו - גלוב בע"מ (מחוזי; אביגיל כהן; 24/04/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: קרן רייכבך-סגל, איל בן זקן, עתי צמחוני |
ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן אין מקום לסילוק התביעה על הסף ולא קיים השתק עילה או פלוגתא.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – במקרים נדירים
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק עילה
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
.
בקשה לסילוקה על הסף של התביעה, שעניינה בנזקים כספיים שנגרמו למשיבה, בין היתר, בשל חוסר תום לב במשא ומתן בין הצדדים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
סילוק תובענה על הסף הוא צעד דראסטי שיש להשתמש בו רק כאשר ברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. השתק עילה מתקיים כאשר יש זהות בין העילות ובין הצדדים בשני ההליכים והשתק פלוגתא מתקיים כאשר בפסה"ד הקודם הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם. במקרה דנן לא קיים השתק עילה או פלוגתא ואין מקום לסילוק על הסף מחמת יתר הנימוקים שהעלו המבקשים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 15 [דיון פלילי] [משפט מינהלי] |
|
|
עח (ת"א) 54903-11-13 אלעזר חי ענבל נ' מדינת ישראל (מחוזי; ציון קאפח; 23/04/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: דר' חיים משגב, שגיב עוזרי |
ביהמ"ש הורה על הפחתת סכום הערבות שחולטה בגין אי התייצבות העורר להליך שהתנהל נגדו, בשל כך שהעורר הפר את החייבותו אך מנגד המשיבה השתהתה בהליך הגביה.
דיון פלילי – חילוט – ערבויות
משפט מינהלי – התנהגות הרשות – שיהוי
.
ערר על החלטה בה נדחתה בקשת העורר לבטל החלטה בדבר חילוט ערבות העורר, שניתנה במעמד צד אחד בשנת 1987, עקב אי התייצבותו להליך שהתנהל נגדו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערר בחלקו ופסק:
במקרה של הפרת תנאי שחרור הדעת נותנת כי שמורה לביהמ"ש הסמכות להורות על חילוט חלק מהערבות, בהתאם לנסיבות. יש להבחין בין חשוד/נאשם, שגם אם נשמט בסיסו של כתב הערבות נותרה בעינה התחייבותו בפני ביהמ"ש, לבין ערב שכנגדו עומדת הערבות בלבד. בעטיו של העורר, שהפר את התחייבותו באופן בוטה, לא התקיים ההליך המשפטי בנוכחותו, אך מנגד, המשיבה השתהתה בהליכי הגבייה. משכך, הופחת החוב בתיק הוצל"פ. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 16 [בוררות] |
|
|
הפב (מרכז) 42908-08-13 משה רובינשטיין נ' שי ברק (מחוזי; בלהה טולקובסקי; 22/04/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: חגי קורצוויל, אילן שרון |
בית המשפט דחה את כל טענות המבקש כנגד פסק הבוררות ומשכך אושר הפסק.
בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו
בוררות – פסק בורר – עילות ביטול
.
בקשה לאישור פסק בוררות ובקשה לביטולו. עניינו של הפסק במחלוקת בין הצדדים בעניין זכויות יוצרים.
.
בית המשפט המחוזי אישר את פסק הבורר ופסק:
היקף סמכות הבורר נובעת מהסכם הבוררות ולא מכתבי הטענות. להבדיל מהתעלמות מהדין המהותי, טעות ביישומו אינה עילה לביטול פסק הבוררות. טענה בדבר הפרת חובת האמון של בורר מחייבת הוכחת חשש ממשי למשוא פנים. לא בנקל יבוטל פסק בוררות בשל הטענה כי לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות. מקום שאכן מדובר בטעות שבשיקול דעת ולא בפליטת קולמוס או בטעות חישוב גרידא, נשללת סמכות התיקון של ביהמ"ש. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא מיפוי השיקולים שהובילו להחלטה. ביהמ"ש אינו נדרש לטענות ערעוריות במהותן על פסק בוררות, בייחוד באשר להוצאות שנפסקו. במקרה דנן נדחו כל טענות המבקש כנגד פסק הבוררות ומשכך הוא אושר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [חוזים] |
|
|
תא (מרכז) 44615-07-11 זיפ שיווק אופנה בע"מ נ' אייץ' אנד או אופנה בע"מ (מחוזי; עופר גרוסקופף; 08/04/14) - 25 ע'
|
| עו"ד: דרור נאור, צבי הר נבו, דנה שורץ אשתר, מתן וינקלר, שגיא פדוראנו |
על זוכה במכרז לנהל משא ומתן בתום לב ובנפש חפצה מול הספקים וקבלני המשנה שסייעו לו טרם זכייתו במכרז, אך הדבר איננו צפוי להוליד חוזה בכל מקרה. במקרה דנן נפסק כי לא נכרת הסכם מחייב ומולאה החובה לנהל משא ומתן בתום לב ובנפש חפצה.
חוזים – כריתת חוזה – יסודותיה
חוזים – כריתת חוזה – תום לב במשא ומתן
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
.
תביעה שעניינה בשאלה האם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב טרם זכיית הנתבעת במכרז של משטרת ישראל, שבמסגרתו סייעה לה התובעת, והאם הפרה הנתבעת את חובת תום לב במשא ומתן.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
על מנת שמשא ומתן יבשיל לכדי חוזה נדרשת גמירות דעת להיקשר בעיסקה שתנאיה העיקריים ידועים ומוסכמים, ואין די בשיתוף פעולה על בסיס הסכמה "עקרונית". על זוכה במכרז לנהל משא ומתן בתום לב ובנפש חפצה מול הספקים וקבלני המשנה שסייעו לו לזכות במכרז, אך הדבר איננו צפוי להוליד חוזה בכל מקרה. במקרה דנן הושג סיכום עקרוני על שיתוף פעולה, שאינו עולה לכדי הסכם מחייב, אלא מטיל רק חובה לנהל משא ומתן בתום לב ובנפש חפצה, אשר נוהל, והנתבעת נהגה במסגרתו בתום לב. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 18 [נזיקין] |
|
|
תא (י-ם) 12982-09 שלמה מרחבי נ' המועצה האזורית שומרון (שלום; ענת זינגר; 23/04/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: ע. אגרון, י. אורנשטיין, א. כרמלי, ע. קימלמן, א. דניאל, ש. דניאלס, ל. אלחיאני |
בית המשפט הורה לנתבעות לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות כך שנמעך על ידי שער חשמלי בכניסה לישוב. בתוך כך נדחתה הודעת צד ג' כנגד המדינה. נפסק, כי אין מקום להפוך את המדינה למעין מבטחת על, או מבטחת משנה, בקשר לליקויי המועצות המקומיות בנוגע לשערי הכניסה ליישובים שבשטחן.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – אחריות – אחריות המדינה
.
התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות כך שנמעך על ידי שער חשמלי בכניסה לישוב. הנתבעות שלחו הודעת צד ג' לחברה שייצרה והתקינה את השער הרלוונטי, לחברה שמספקת שירותים לתחזוקתו וכנגד מדינת ישראל – משרד הביטחון אשר ביחס אליה הועלו טענות הן באשר למפרט שקבעה בנוגע לשער ממין זה שגרם לתאונה, הן באשר להנחיות מיגון שניתנו מטעמה ביחס לשער הרלוונטי והן באשר לשער הספציפי שנקבע במקום התאונה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בנסיבות העניין יש להטיל אחריות על הנתבעות. בנסיבות הוכח, כי אף שהיה בישוב בריכה ואף שהיה ידוע כי בין מנוייה, גם כאלה שאינם מתגוררים ביישוב הסמוך, לא נקבעה דרך גישה נוחה לנ"ל לתוך היישוב. בנסיבות העניין הוכח, כי אנשים נוהגים "לגנוב" את השער.
ההתרשלות גדולה עוד יותר, כאשר לא נעשה אף המינימום של קביעת שילוט המתריע שלא לנהוג באותה דרך, חרף העלות המינימאלית הכרוכה בכך. עוד הוכח, כי השער לא עמד בדרישות התקן.
משרד הביטחון אכן מממן תקציב מסוים לתחזוקת השער, אך זאת כדי למנוע פיגועים. לא די בכך, כדי להטיל עליו אחריות למחדלי היישוב ו/או המועצה האזורית הנוגעים לכל הכרוך בשער, התקנתו, תחזוקתו ואופן השימוש בו.
בגין עצם הבחירה לפעול על-פי הנוהג הקלוקל של גניבת השער ובגין הבחירה לנסות לעשות כן, עת שהשער כמעט סיים פעולת סגירתו – יש מקום להטיל חלק משמעותי מהאחריות לתוצאה – על התובע בעצמו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 19 [חוזים] [ביטוח] |
|
|
תא (חי') 53494-12-12 חברת אבו אלעולא קידוחים בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 20/04/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: ליאור פרי, אילן אמודאי, יורן גיל |
לא היה מקום לדחיית המבטחת את דרישת התובעת על בסיס החריג לפוליסה. על מנת שהביטוח יהלום את ציפיית התובעת, יש להחריג מהחריג של "סיכון" את אותו סיכון שנוצר כתוצאה מעוולת רשלנות של צד שלישי או שצפייתו הייתה בלתי סבירה לחלוטין. הכיסוי אינו נשלל כשהסיכון נובע מהתרשלות של צדדים שלישיים או שלא ניתן היה לצפותו ולוּ כאפשרות רחוקה.
חוזים – ביטוח – פרשנות חוזה ביטוח
ביטוח – פוליסה – פרשנותה
ביטוח – חבות – סייגים
.
התובעת הינה חברה העוסקת בקידוחים, ובבעלותה ציוד מכני הנדסי, לרבות מכונה לצורך קידוח והחדרת כלונסאות. לאחר שניזוקו שתי מכונות, בעת ביצוע עבודות קידוחים על-ידי התובעת, המבטחת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה.
.
בית המשפט פסק כי:
עם השנים השתרשו שני כללי פרשנות ספציפיים בנוגע לפוליסות ביטוח: כלל ראשון קובע כי יש לפרש את הפוליסה על-פי המשמעות המילולית הרגילה, הפשוטה וההגיונית של מילותיה, תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה כשלמות אחת. כלל שני קובע כי במקרה של אי-בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח-המבטח.
במקרה דנן, מאחר והפירוש הלשוני של "מאגר מים" עשוי בדוחק לכלול אף נחל אכזב, יש להסתייע בכלל הפרשנות השני, הקובע כי במקרה של ספק לשוני, יפורשו תנאי הפוליסה נגד המבטח. החריג לכלל השני אינו חל, שכן אין מדובר באפשרות פרשנית שולית ויוצאת דופן הפועלת לטובת המבוטח לעומת פרשנות רגילה, אלא בשתי פרשנויות לשוניות סבירות באותה מידה.
על מנת שהביטוח יהלום את ציפיית התובעת, יש להחריג מהחריג של "סיכון" את אותו סיכון שנוצר כתוצאה מעוולת רשלנות של צד שלישי או שצפייתו הייתה בלתי סבירה לחלוטין. הכיסוי אינו נשלל כשהסיכון נובע מהתרשלות של צדדים שלישיים או שלא ניתן היה לצפותו ולוּ כאפשרות רחוקה. התרשלות כזו, שלכאורה אינה בשליטת התובעת, אינה התנהגות צפויה שעליה להביאה בחשבון, ואינה סיכון אינהרנטי כתוצאה מקרבה גיאוגרפית למאגר מים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 20 [חוזים] |
|
|
תא (ק"ג) 27801-02-10 אילן שמשוני נ' אבינועם שער (שלום; אריאל חזק; 16/04/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: עזר אברהמי, שמואל פז |
ביהמ"ש דן בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים בגין העבודות שביצע הנתבע כקבלן בנייה עבור התובע, ופסק כי התובע זכאי לפיצוי בקיזוז סכום מסוים המגיע לנתבע.
חוזים – חוזה קבלנות – אחריות הקבלן
.
תביעה בגין ליקויי בנייה בבית שבנה הנתבע עבור התובע, ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לו על ידי התובע, בהיותו קבלן הבנייה.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעות בחלקן ופסק:
על הנתבע לפצות את התובע בגין הליקויים בביצוע העבודות ובגין עוגמת נפש, אך זאת בקיזוז סכום מסוים בגין עבודות עבורן זכאי הנתבע לתשלום ובגין יתרת תמורת החוזה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 21 [חוזים] [שטרות] |
|
|
תא (ת"א) 27871-03-10 אמטל שירותי מי בינלאומיים בע"מ נ' חברת ריטאן קאר בע"מ (שלום; אילה גזית; 13/04/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש פסק כי הנתבעת ובעליה הפרו את התחייבויותיהם באופן יסודי כלפי התובעת, אשר זכאית לפירעון החוב, וכי התובעת לא סיכלה את ביצוע ההסכם.
חוזים – הפרה – קיומה
חוזים – הפרה – סיכול
שטרות – שיקים – ניכיון שיקים
.
תביעה בגין הפרת עסקאות לניכיון שיקים בין התובעת לנתבעת, הפרת הסכם ערבות לחובות הנתבעת שנחתם עם בעליה, הנתבע 2, והפרת התחייבות הנתבע 3 לשלם חלק מהחוב.
.
בית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק:
הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם באופן יסודי כלפי התובעת, אשר זכאית לפירעון החוב. סירוב התובעת לקבל שיקים שנרשמו למוטב אחר, אינו עולה לכדי סיכול ביצוע ההסכם עם הנתבע, שהרי השיקים חסרי כל ערך כלפיה. עם זאת, התובעת לא הוכיחה תביעתה נגד הנתבע 3. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 22 [נזיקין] |
|
|
תא (ראשל"צ) 37635-11-10 רונית גולדפריד נ' סילביה לוריא (שלום; מיכל עמית אניסמן; 13/04/14) - 19 ע'
|
| עו"ד: |
אין די באמירת דברים בכעס, כדי להוציאם מגדרי הגדרת לשון הרע.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
.
בית המשפט נדרש לשתי תביעות מאוחדות: הראשונה, לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, והתביעה השנייה, לפיצויים בגין הפרת הסכם לעיצוב פנים של דירת התובעת בתובענה זו.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר, נדרש לתת את הדעת להקשר בו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע.
לא כל גידוף או קללה יכולים לבוא בגדר לשון הרע או להקים עילה מכוח חוק איסור לשון הרע. בנסיבותיו של עניין זה, הדברים מהווים דברי לשון הרע. דברים אלו אינם חוסים תחת הגנת "אמת הפרסום". משמעותו של הפרסום תיקבע על פי המובן שייחס לתכנו קורא או מאזין סביר, על פי "המובן הטבעי והרגיל של המילים" לצורך החלת הגנת אמת בפרסום, אין נדרשת זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום, אלא נדרש כי המשמעות הכללית העולה מן הפרסום והתוכן העולה ממנו יתאמו. גם כאשר נוכח בית המשפט כי קיים פער בין המציאות לבין התיאור בפרסום, עדיין יכול הוא לקבוע, כי עומדת לנתבע הגנת הסעיף, אם מצא כי מדובר ב"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", היינו פרט לוואי שמשקלו קל במידה כזו שאין פרסומו גורם פגיעה ממשית".
בנסיבותיו של עניין זה, לא הוכח "אמיתות הפרסום".
פסיקת הפיצויים במקרים שבהם הוטחו האשמות מבזות בפני קהל מוגבל של אנשים, איננה ב"רף העליון" שנקבע בחוק. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [רשויות מקומיות] |
|
|
תא (צפת) 30325-04-10 יאמן ספדי נ' מועצה מקומית מג'דל שמס (שלום; אורי גולדקורן; 09/04/14) - 22 ע'
|
| עו"ד: חוסין מחמיד, ג'בל ראמי |
כאשר מדובר בשימוש שוטף ורגיל במערכת הביוב על-ידי התושבים, אין לה לעירייה להלין אלא על עצמה בגין גרימת סתימת המערכת.
רשויות מקומיות – ביוב – תחזוקת מערכת ביוב
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעת – רשות מקומית, תביעה בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות נזילת ביוב בשטחם כתוצאה מפגיעה בצינור הביוב בגינת השכן. בית המשפט נדרש לשאלה: האם התרשלה המועצה, האם הפרה חובות חקוקות ומהם הנזקים ברי-הפיצוי אשר על המועצה לשאת בהם?
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על המועצה היה לצפות כי ביצוע בצורה לקויה של הסמכויות שהוקנו לה בחוק הביוב ואי קיום החובה להחזיק את מערכת הביוב הציבורי במצב תקין עלולים להוביל לנזק.
כאשר מדובר בשימוש שוטף ורגיל במערכת הביוב על-ידי התושבים, אין לה לעירייה להלין אלא על עצמה בגין גרימת סתימת המערכת. בנסיבות העניין, ההתרשלות מתבטאת בעיכוב בטיפול בתלונתם של התובעים. לא קיימים שיקולי מדיניות המצדיקים את שלילת חובת הזהירות הרובצת על המועצה.
בנסיבות העניין, עלה בידי התובעים להוכיח כי המועצה הפרה את החובה הקבועה בסעיף 10 לחוק הביוב.
התובעים הוכיחו כי המועצה התרשלה והפרה חובה חקוקה. הנזק היחיד שהוכח, ואשר מקורו באותן עוולות, הינו נזקם הבלתי ממוני של התובעים. נגרמו להם אובדן הנאה ועוגמת נפש. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [חוזים] |
|
|
תא (ראשל"צ) 10180-09-10 אורי תעשיות משולבות בע"מ נ' ש.ד י אהרוני בע"מ (שלום; ארז יקואל; 09/04/14) - 20 ע'
|
| עו"ד: חריף, חדד, אגם |
כאשר השוכר היה מודע לפגם בזכויותיו של המשכיר, ולמרות פגם זה החליט לשכור את השטח. ניתן אז לטעון כנגדו מניעות.
חוזים – שכירות – הרס המושכר
חוזים – שכירות – תרופות
.
בית המשפט נדרש לתביעה ותביעה שכנגד שבמרכזן יחסי שוכר ומשכיר שהתקיימו בין הצדדים. התובעת טוענת כי הנתבעת עזבה באופן מפתיע את השטחים שהשכירה, הותירה בהם הרס וכי יש לחייבה בהוצאות תיקונם וביתרת דמי שכירות בעבור החזקתם. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא מימשה הבטחותיה, נלוותה סכנה להמשך שהייתה בשטחים שהשכירה ונגרמו לה נזקים הקשורים במעברה למושכר חלופי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
נתבע – שוכר נכס, אינו יכול לטעון, לאחר סיום תקופת החזקתו בנכס, כי מי שהעניק לו את זכות החזקה בו, אינו זכאי לכך.
בחירתה המודעת של הנתבעת לכרות את ההסכם עם התובעת, לשהות במושכר ולשלם דמי שכירות, עולה בגדר מצגים כי היא מכירה בכך שאין בנמצא טופס 4 ורישיונות למושכר.
כאשר השוכר היה מודע לפגם בזכויותיו של המשכיר, ולמרות פגם זה החליט לשכור את השטח. ניתן אז לטעון כנגדו מניעות. אכן, הסכם שכירות יכול ויפקע כשנגרם אובדן או הרס למושכר. אולם, במקרה זה לא הוכח, כי השריפה הגיעה לפתח המושכר או גרמה לו להרס כלשהו. החובה לבטח מושכר חלה על השוכר.
בנסיבות עולה, כי התובעת לא חדלה כלפי הנתבעת ולא הפרה את ההסכם וכן כי לא התגבשה לנתבעת עילה מוצדקת לעזוב את המושכר במפתיע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [דיון אזרחי] [ארנונה] [רשויות מקומיות] |
|
|
תאק (ראשל"צ) 13522-08-11 נירה זילברברג נ' עיריית רעננה (שלום; רות וקסמן; 26/02/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: סבלוביץ', קורנבליט |
ביהמ"ש דחה בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית שהגישה רשות מקומית. המבקשת העלתה טענת "אינני מחזיק", שאותה היא רשאית להעלות בפני בימ"ש זה, כחריג לסמכות הייחודית של ועדת הערר וביהמ"ש לעניינים מנהליים, אלא, שטענה זו דינה להידחות.
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן
ארנונה – מחזיק בנכס – נטל ההוכחה
רשויות מקומיות – ארנונה – השגה
רשויות מקומיות – ארנונה – ערר
.
בקשה לרשות להתגונן מפני תביעה כספית שהגישה רשות מקומית נגד המבקשת בגין חובות ארנונה, מים, ביוב וחיובים נוספים.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
כידוע, הדרך להשיג על החלטת מנהל הארנונה היא בת שני מסלולים חלופיים: כאשר טענת הנישום מתייחסת למישור העובדתי של השומה, ומדובר בטענות המנויות בחוק הרשוייות המקומיות (ערר קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, עליו להגיש השגה בפני מנהל הארנונה. על החלטת מנהל הארנונה ניתן לערור לועדת הערר בשבתה כערכאת ערעור על החלטות מנהל הארנונה. על החלטת ועדת הערר ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מנהלים במסגרת ערעור מנהלי.
לעומת זאת, כאשר טענת הנישום איננה ממין הטענות המנויות בחוק הערר, כגון טענה בדבר העדר סבירות השומה או טענה לאי חוקיות בהטלת השומה על נכס כלשהו, כי אז על הנישום לפנות בעתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים ולתקוף את השומה ישירות.
המבקשת העלתה טענת "אינני מחזיק", שאותה היא רשאית להעלות בפני בית משפט זה, כחריג לסמכות הייחודית של ועדת הערר וביהמ"ש לעניינים מנהליים, אלא, שטענתה זו נתקלה מיד במכשול פורמלי, שכן היא עצמה מודה שעפ"י הסיכום בינה לבין בעלה המנוח נרשמו הנכס והעסק על שמה כך שהיא זו שמופיעה כ"מחזיק" ברישומים שמנהלת העירייה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 26 [ארנונה] [רשויות מקומיות] |
|
|
תאמ (נצ') 44337-07-11 עיריית קרית שמונה נ' אברהם קטעי (שלום; אלכס אחטר; 26/02/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: |
התקבלה תביעה שעניינה חוב ארנונה בגין נכס. ביהמ"ש קבע כי הנתבע לא הניח תשתית עובדתית להראות כי שילם את תשלומי הארנונה עבור הנכס במחאה, וכל טענותיו הן טענות בדיעבד. במצב דברים זה, ברי שהעירייה פעלה כדין בחיוב הנתבע בתשלום ארנונה בגין הנכס.
ארנונה – הטלתה – מחזיק בנכס
ארנונה – מחזיק בנכס – הגדרתו
רשויות מקומיות – ארנונה – מחזיק בנכס
.
תביעה שעניינה חוב ארנונה בגין נכס.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בפוסקו כי:
סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") קובע כי חובת תשלום הארנונה תוטל על "המחזיק בנכס". כאשר קיים גורם המחזיק בפועל בנכס, יחשב הוא כמחזיק, היינו: כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. כשמדובר בנכס ריק, בעל הזיקה הקרובה יהא מי שבידיו נתונה בפועל יכולת השליטה והפיקוח בנכס, כאשר השאלה אם נעשה בפועל שימוש בנכס אם לאו, אין בה כדי לשלול את ההחזקה בנכס.
לפי הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות, החבות בארנונה של המחזיק או הבעלים המקורי מסתיימת רק עם משלוח הודעה בכתב לעירייה, ולא עם חדלות הבעלות או ההחזקה בפועל, וזאת מחמת העובדה כי לא ראוי להטיל על העיריות את הנטל לבצע את הבדיקות בעצמה שעה שהמידע מצוי בידי הנישום, ושעה שתכלית ההוראות היא להקל על הרשות המקומית בגביית הארנונה.
בענייננו, הנתבע לא הניח תשתית עובדתית להראות כי שילם, עד שנת 2004, את תשלומי הארנונה עבור הנכס במחאה, וכל טענותיו הן טענות בדיעבד. במצב דברים זה, ברי שהעירייה פעלה כדין בחיוב הנתבע בתשלום ארנונה בגין הנכס. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 27 [דיור ציבורי] |
|
|
תאח (נת') 9152-01-13 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' דנינו היילה (שלום; סמדר קולנדר אברמוביץ; 26/02/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: שושנה וקנין (גניש), רועי דוד טוני |
ביהמ"ש קבע כי יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה התגורר בדירה עם אימו המנוחה במשך ארבע שנים שקדמו לפטירתה, ומכך יש להכירו "כבן ממשיך".
דיור ציבורי – דייר ממשיך – זכאות
.
תביעת פינוי שהוגשה על ידי עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בפוסקו כי:
בהתאם לחוק הדיור הציבורי ילדו של זכאי שנפטר זכאי להחשב כדייר ממשיך אם התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית ארבע שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי.
כל העדים מטעם הנתבע שבו והעידו שהנתבע התגורר במהלך השנים בדירה וכי ראו אף את אשתו בדירה. כך העידו דיירים בבנין שהיו חברי ועד בבנין שהנתבע התגורר בדירה עם אמו המנוחה כאשר הם נהגו לראות אותו באופן תדיר, בזמנים שונים ובמקומות שונים בבנין. אף בבית המשפט חזרו על עדויות אלה. עדים אלה הינם כעדים אוביקטיבים כאשר לא הוכח כל אינטרס שלהם בתוצאות משפט זה ומשכך יש לקבל את עדותם.
לאור האמור, יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה התגורר בדירה עם אימו המנוחה במשך ארבע שנים שקדמו לפטירתה, ומכך יש להכירו "כבן ממשיך". |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [חוזים] [מקרקעין] |
|
|
תא (נת') 8793-01-11 אמנון עזרא נ' דוד רוזנצווייג (שלום; ד"ר איריס רבינוביץ ברון; 25/02/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: יגאל מסיקה, אפרים קרנון |
ביהמ"ש קיבל תביעה לתשלום דמי תיווך. נפסק, כי העובדה שהפרטים שעניינם כתובת ומספר ת.ז. של הנתבע, לא נרשמו, אין די בהם כדי לפגוע בתוקפה של ההזמנה בכתב, כאשר הנתבע אינו חולק על כך שההזמנה נחתמה על ידו. כמו כן, יש לראות בתובע 1 משום "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
חוזים – תיווך – היווצרות חוזה תיווך
חוזים – תיווך – דרישת הכתב
חוזים – תיווך – הגורם היעיל
חוזים – תיווך – דמי תיווך
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
.
תביעה במסגרתה טענו התובעים כי הנתבע חייב להם תשלום בגין דמי תיווך.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
אין מחלוקת כי הנתבע חתם על הסכם התיווך. ביהמ"ש אינו סבור כי העובדה שהפרטים שעניינם כתובת ומספר ת.ז. של הנתבע, לא נרשמו, די בהם כדי לפגוע בתוקפה של ההזמנה בכתב, כאשר הנתבע אינו חולק על כך שההזמנה נחתמה על ידו. הכתובת ומספר הזיהוי של הנתבע כמובן ידועים לנתבע. כך גם, טעות של ספרה במספר המגרש, הינה טעות שולית שעה שאין מחלוקת באיזה מגרשים מדובר והמלון ניצב עליהם.
הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם התובעים עומדים בתנאי לפיו, התובעים היוו את הגורם היעיל לביצוע העסקה. ביהמ"ש קבע כי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, יש לראות בתובע 1 משום "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 29 [עונשין] |
|
|
תפ (ק"ג) 22801-06-13 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; רובין לביא; 25/02/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: אביעד כ"ץ, ליאור פרץ |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים, תקיפת בת זוג ותקיפה של קטין על ידי אחראי. התביעה הגבילה עצמה מלכתחילה לתקופה של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. ביהמ"ש קבע כי בכך כבר יש הקלה של ממש, אך בהתחשב בגילו, בעברו הנקי, אף שלא נתקבל תסקיר שיעיד כי שולב בהליך טיפולי, מדובר בהסדר טיעון ראוי ולכן יכובד.
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – עבירות – אלימות במשפחה
.
הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של איומים, שתי עבירות של תקיפת בת זוג, ותקיפה של קטין על ידי אחראי.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:
הערך החברתי המוגן, הראשון במעלה, לכשמדובר בעבירות אלימות כלפי בת זוג וילדים הינו הצורך להגן על שלום הציבור ובעיקר החלשים בחברה שאינם יכולים להגן על עצמם. העונש ההולם מי שמרים יד על חלש ממנו, הנתון לחסדיו, ומעמידו במצב שחש סכנה לחייו הינו ללא ספק מאסר. ניתן להימנע ממאסר רק אם נסיבות התקיפה ברף התחתון, התוקף לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מביע חרטה, ומשתלב בהליך טיפולי – שיקומי, שיש בו לצמצם במידה רבה המסוכנות הנשקפת ממנו.
אם אין הנאשם מכיר בנזקקות טיפולית ודוחה לכן כל הצעה טיפולית, יש להחמיר עימו ואפילו אם מדובר באדם מבוגר שבעת ביצוע העבירות עברו היה נקי. בנסיבות חמורות, כשנלוות לאלימות ולאיומים, חבלות של ממש או חניקה, על אחת כמה וכמה שיש להטיל מאסר לתקופה ארוכה ומרתיעה. במקרה דנן, לא מדובר בגרימת חבלות של ממש וגם המתלוננת לא טמנה ידה בצלחת, אך הנאשם לא בחל לנהוג באלימות כלפי אשתו בעת שנכחה ביתו בת 12.
התביעה הגבילה עצמה מלכתחילה לתקופה של 6 חודשי מאסר אותה ישא בעבודות שירות. בכך כבר יש הקלה של ממש, אך בהתחשב בגילו, בעברו הנקי, אף שלא נתקבל תסקיר שיעיד כי שולב בהליך טיפולי ו/או שהמסוכנות אויינה, מדובר בהסדר טיעון ראוי ולכן יכובד. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [חוזים] |
|
|
תאח (י-ם) 38531-12-12 פ.ו.ר. שירותי ניהול למלונות בע"מ נ' מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ (שלום; מרים ליפשיץ פריבס; 10/02/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: דני קוליאס, יואל פרייליך, שעיה דותן |
חובת תום הלב בביצוע ההסכם, חלה גם במשלוח הודעת ביטול של ההסכם וכוללת חובה למסירת הודעה לפינוי תוך זמן סביר משעסקינן בשכירות לתקופה בלתי-קצובה. על אומד דעת הצדדים בנוגע להסכם ולתקופת השכירות ניתן ללמוד לא מתוך ההסכם כי אם ממכלול הנסיבות האופפות אותו.
חוזים – שכירות – סיומה
חוזים – שכירות – תקופת השכירות
.
תובענה לסעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים וכן תביעתה של המשיבה, לפינוי המבקשת ממושכר שבניהולה משבוטל הסכם השכירות והפרה שקדמה לביטול.
.
בית המשפט פסק כי:
הסכם שכירות מקנה זכות במושכר שלא לצמיתות כאמור בסעיף 1 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א–1971. לאור טיבה של הזכות יש בידי המשכירה להביא לסיום ההתקשרות והשכירות עם השוכרת גם ללא הפרה מצדה של השוכרת בתום תקופת השכירות שלא נקבע בו כי היא לצמיתות. סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה גם הוא תוחם את תקופת השכירות ואין בישיבה במושכר גם אם למשך פרק זמן ארוך כדי להקים לשוכרת זכויות במושכר.
חובת תום הלב בביצוע ההסכם, חלה גם במשלוח הודעת ביטול של ההסכם וכוללת חובה למסירת הודעה לפינוי תוך זמן סביר משעסקינן בשכירות לתקופה בלתי-קצובה. על אומד דעת הצדדים בנוגע להסכם ולתקופת השכירות ניתן ללמוד לא מתוך ההסכם כי אם ממכלול הנסיבות האופפות אותו.
בהיעדר קביעה והסכמה מראש בין הצדדים על מועד תום השכירות במשך למעלה מ- 10 שנים, בין בעל פה ובין בכתב אין במתן ארכה בת 90 יום לפינוי משום פרק זמן סביר. הצדדים הסכימו בהתנהגותם, לא להיות כפופים למועד כזה או אחר לתום השכירות ולמתן הודעה מראש על תום השכירות. במצב דברים זה, קיימת הסתמכות של הצדדים על רצף של שכירות וככל שהמשכירה מעונינת בהפסקת השכירות עליה לתת די זמן לשוכרת על מנת להפסיק את ניהול עסקה במסעדה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 31 [משפט בינלאומי פרטי] [דיון אזרחי] |
|
|
תא (י-ם) 16562-12-12 רעד חדר נ' גורג רזק (שלום; יעל ייטב; 09/02/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: נסים גרה, עמאד עווידה |
ביהמ"ש קבע כי הימנעות מעיכוב ההליכים בתובענה, עלולה לגרום לכך שבאותה מחלוקת שנושאה ההסכם לבנייה והפרתו, יהיו החלטות סותרות של בתי משפט שונים, ועל כן ראוי לעכב את ההליך הנוכחי.
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – הליך תלוי ועומד
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – שיקולי בית-המשפט
בקשת הנתבע להורות על סילוק התביעה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית, חוסר סמכות מקומית, הליך תלוי ועומד בשטחים, או מחמת "פורום לא נאות".
.
בית המשפט פסק כי:
המבחן שנקבע בהלכה הפסוקה לבחינת "הפורום הטבעי", או הפורום המתאים ביותר לדון בתובענה, הוא מבחן "מירב הזיקות", כך שהפורום בעל "מירב הזיקות הרלוואנטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון" ייחשב כפורום הטבעי. עוד נקבע שאין די בקיומן של הזיקות לפורום הזר כדי לקבוע שהוא הפורום הנאות לדון בתובענה, אלא נדרשת נטייה מובהקת לטובתו.
במקרה דנן, הסכם ההתקשרות אינו בין התובע לבין חברה זרה, אלא בינו לבין תושב ישראל אחר. שעה ששני הצדדים הינם אזרחי ישראל ותושביה קיימת ציפיות סבירה שההליכים בנושא ההתקשרות ביניהם יתבררו בפני ערכאה שיפוטית בישראל, ועל כן ככלל בנסיבות שבהן התובע והנתבע כאחד הינם תושבי ישראל ובעלי תעודת זהות ישראלית, אין בהכרח מקום לקבוע שהפורום בישראל אינו הפורום הטבעי והנאות לדון בתובענה, גם אם לכאורה מצביע מבחן מירב הזיקות כפשוטו על קיומן של מירב הזיקות לבית המשפט ביריחו.
שאלה נוספת הינה האם יש מקום לעכב את ההליכים נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט ביריחו. דוקטרינת "ההליך התלוי ועומד", קובעת את הכלל שלפיו בנסיבות שבהן תלויות ועומדות בפני שתי ערכאות שיפוטיות שונות שתי תובענות, שבשתיהן עומדת לדיון שאלה מהותית זהה, רשאי בעל דין לטעון לעיכוב בירורו של הליך אחד עד למתן הכרעה בהליך האחר.
בענייננו, החלטות בית המשפט ביריחו עשויות להקים מעשה בית- דין מסוג השתק פלוגתא לעניין ההליך הנוכחי. הימנעות מעיכוב ההליכים עלולה לגרום לכך שבאותה מחלוקת שנושאה ההסכם לבנייה והפרתו, יהיו החלטות סותרות של בתי משפט שונים, ועל כן ראוי לעכב את ההליך דנן. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 32 [חוזים] |
|
|
תאמ (עפ') 4526-11-11 מנשה אזרד נ' ביכורי השקמה בע"מ (שלום; שאדן נאשף אבו אחמד; 04/02/14) - 17 ע'
|
| עו"ד: |
בית המשפט דחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת ברובה. נפסק, כי הנתבעים הוכיחו, כי הייתה אי התאמה בממכר, עליה ניתנה הודעה לתובע זמן סביר לאחר אספקת הלימונים. עם החזרת הסחורה לתובע, וללא שהגיעו הצדדים להסכמה אחרת, עומדת לנתבעים זכות ניכוי של עלות הסחורה שהוחזרו ושיווי הארגזים שבתוכם הובלה הסחורה ואשר לא הושבו לנתבעות.
חוזים – מכר – אי-התאמה
חוזים – מכר – בדיקת המימכר
חוזים – מכר – חיוב המוכר
חוזים – מכר – חיובי הקונה
חוזים – מכר – קיזוז
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית שעניינה חוב נטען בגין אי תשלום מלוא התמורה המגיעה לתובע, לטענתו, עבור עסקה למכירת בצל ולימון לנתבעים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
יש לדחות את טענות התובע אודות חוסר בתמורה ששולמה לו ע"י הנתבעים בגין עסקת הבצל. המבחן לאי התאמה של הממכר על פי סעיף 11 לחוק המכר, הוא מבחן אובייקטיבי של התאמה לסטנדרט מקובל על האדם הסביר בנסיבות העניין.
סעיף 13 לחוק המכר מטיל על הקונה את הנטל לבדוק את הממכר "מיד לאחר קבלתו". סעיף 14 לחוק המכר קובע את הנטל להודיע על אי ההתאמה מיד עם גילויה. אי עמידה בנטלי הבדיקה וההודעה עשויה להביא לאובדן זכותו של הקונה להסתמך על אי ההתאמה. נטל ההוכחה מוטל על הצד הטוען אי-התאמה.
כאשר מילא הקונה אחר חובת ההודעה, אשר תכלול את המידע שיאפשר למוכר לבחון את אי ההתאמה ולתקנה במידת הצורך, עליו לתת למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר. המדובר בשתי דרישות, האחת מתן הודעה והשנייה מתן זכות לבדוק ולתקן.
אם המוכר מפר חיוב לפי סעיף 11 ולא מתקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, זכאי הקונה לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה. 'תרופת הניכוי' האמורה היא תרופה מיוחדת להפרה של חיובי ההתאמה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 33 [נזיקין] [ראיות] |
|
|
תא (חי') 28849-09-12 עודד גנדלר נ' יגיל רמוני (שלום; מירב קלמפנר נבון; 02/02/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעת התובע בגין נזקי גוף ולשון הרע. נפסק, כי יש בתקיפה שביצעו הנתבעים כנגד התובע ובאמירה שהטיח הנתבע 1 כנגדו משום לשון הרע. באופן אובייקטיבי, מהתקיפה ומהדברים שהוטחו כנגד התובע עלול להבין האדם הסביר כי עסקינן באדם בעל אופי עברייני הנדרש לטיפול באלימות ובכוח.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – עוולות – תקיפה
ראיות – פסק-דין פלילי בהתדיינות אזרחית – ראיה במשפט אזרחי
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בגין נזקי גוף ולשון הרע. התובע מסתמך בין השאר, על גזר דין שעל פיו הנתבעים הורשעו בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום – תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. על פי ממצאי הכרעת הדין, הנתבעים תקפו את התובע וגרמו לו חבלות באף ובפנים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
סעיף 42 ד לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א קובע כי יראו את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט פלילי, כאילו נקבעו במשפט אזרחי. בענייננו, הנתבעים לא ערערו על ההרשעה בעניינם וזו הפכה חלוטה.
לנתבעים חבות בגין נזקי הגוף שגרמו לתובע כתוצאה מהתקיפה כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין. הקשר הסיבתי בין קרות אירוע התקיפה לנזקיו של התובע אינו מוטל בספק. אף זאת לאור ממצאיו העובדתיים של ביהמ"ש בהליך הפלילי ולאור עדויות הצדדים בפני.
לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו.
בענייננו, לאור גזר הדין שניתן ועדויות הצדדים, יש בתקיפה שביצעו הנתבעים כנגד התובע ובאמירה שהטיח הנתבע 1 כנגדו ("תסתכל איך אתה נראה, כדאי שתעוף מפה") משום לשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
תעבורה
|
| 34 [דיון פלילי] [תעבורה] |
|
|
המש (ת"א) 6119-03-14 רונן שרון נ' מדינת ישראל (תעבורה; שרית קריספין אברהם; 11/04/14) - 4 ע'
|
| עו"ד: |
על בימ"ש הדן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט, לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה. במקרה דנא, ייתכן ויגרם למבקש עיוות דין, היה ולא תתקבל בקשתו שכן קיים חשש ממשי כי לא היה מקום עוד להגיש כתב אישום כנגד המבקש, מחמת התיישנות וזאת נוכח פרק הזמן שחלף ממועד העבירה, לכאורה ועד למועד רישום הדו"ח ושליחתו למבקש.
דיון פלילי – הארכת מועד – בקשה להישפט
תעבורה – עבירות – ברירת משפט
דיון פלילי – התיישנות – עבירות
.
בקשה על פי סעיף 230 לחסד"פ שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט. העבירה בוצעה לכאורה ביום 28.9.12. הודעת הקנס נושאת תאריך 1.9.13, אך מתגובת המשיבה עולה כי היא נשלחה אל המבקש רק ביום 14.10.13. המבקש פנה פעמיים בבקשה לביטול הדו"ח, בקשתו נדחתה ורק ביום 13.2.14, פנה בבקשה להישפט, שלא תוך פרק הזמן הקבוע בחוק ולכן, נדחתה בקשתו ומכאן בקשתו להארכת מועד.
.
ביהמ"ש לתעבורה קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
כעולה מסעיפים 230 ו-229(ה) לחוק, על בימ"ש הדן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט, לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
במקרה דנא, ייתכן ויגרם למבקש עיוות דין, היה ולא תתקבל בקשתו שכן קיים חשש ממשי כי לא היה מקום עוד להגיש כתב אישום כנגד המבקש, מחמת התיישנות. נקבע בפסיקה, כי יש לבחון את התיישנות עבירות הקנס לפי הוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי. בהתאם לסעיף 225א(א) לחסד"פ, לאחר שעברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום. ובעניינו, נעברה העבירה, לכאורה, ביום 28.9.12 ואילו הודעת הקנס נשלחה אל המבקש רק ביום 14.10.13. ביהמ"ש הוסיף, כי זימון המבקש לחקירה בעניין, אינו מעכב את ההתיישנות בעבירות קנס. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
המפקח על המקרקעין
|
| 35 [מקרקעין] |
|
|
(ת"א) 6/13 לב הגבעה ניהול ותחזוקה בע״מ נ' כריכיית לביא בע״מ (המפקח על המקרקעין; יעל ענתבי-שרון; 23/02/14) - 20 ע'
|
| עו"ד: ינון גוטגליק, ירון רבינוביץ |
הוצאות שאינן קשורות לניהולו של הבית המשותף, כגון: מתנות לעובדים, כיבוד, הוצאות מכשירי טלפון סלולארי של העובדים, הוצאות רכב ... אלה הן הוצאות פרטיות של חברת הניהול. ככזו, עליה לשאת בהוצאות אלו מכיסה הפרטי ולא להעבירן לכתפי בעלי הדירות.
מקרקעין – בתים משותפים – חברת ניהול בניין משותף
מקרקעין – בתים משותפים – הוצאות
.
המפקחת על רישום מקרקעין נדרש לתביעה לתשלום דמי ניהול ואחזקת הרכוש המשותף ותביעה שכנגד העוסקת בהתנהלותה של התובעת כ"מתחזקת" ובקשות לסעדים שונים כנגדה.
.
המפקחת פסקה כלהלן:
ככלל, על בעל דירה לשאת בתשלומי ניהול ואחזקת הרכוש המשותף וזאת במנותק מתלונותיו והשגותיו ביחס להתנהלות הנציגות ופועלה.
אין כל מקור חוקי המאפשר לתובעת לגבות מבעלי הדירות את דמי הניהול והאחזקה לא בהתאם לשטח דירותיהם בפועל כי אם בתוספת של 10 % בגין "שטחים ציבוריים", לשטח דירותיהם.
בהיעדר הוראה אחרת בחוזה יש לראות את מחיר העסקה כמחיר הכולל את רכיב המע"מ. חזקה זו ניתנת לסתירה בהתחשב בנסיבות בהן נערכה העסקה. דברים אלה יפים גם כאשר מדובר במקבל שירות שאף הוא "עוסק" ואשר יכול בנסיבות מסוימות לנכות כמס תשומות את המע"מ, אם הועבר אליו על ידי המוכר.
במקרה זה, בחינת אומד דעת הצדדים והנסיבות האופפות את העסקה מלמדות, כי כוונת הצדדים הייתה כי אכן יוסף המע"מ על דמי הניהול. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
