| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| בשפ 2945/14 פרדי קמפוס נ' מדינת ישראל (עליון; מ' נאור; 29/04/14) - 5 ע' |
| עו"ד: הילה גורני, איילה צבן, סמדר בן נתן |
אכן, על תנאי שחרורו של מי שלא קמה בעניינו עילת מעצר להלום את התכלית שאותה נועדו להבטיח, היינו הבטחת התייצבות למשפט. אלא שבעניינו של המבקש קמו עילות המעצר המנויות בסעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים; טענת המבקש כי איסור העיסוק שהוטל עליו אינו מידתי, אינה מצדיקה מתן רשות לערור, מה גם שמדובר באיסור מידתי.
 דיון פלילי – מעצר – איסור עיסוק במסגרת תנאי ערובה
דיון פלילי – שחרור בערובה – תנאי שחרור
.
כנגד המבקש, נתין זר מהפיליפינים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת חסר ישע. הבקשה דנא היא בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות ערר על החלטת בימ"ש השלום בה הורה על המשך שחרורו של המבקש בתנאים שונים עד תום ההליכים. המבקש טוען כי תנאי איסור העיסוק שהוטל עליו אינו מידתי, וכי ניתן להטיל עליו רק איסורים שנועדו לתכלית של הבטחת התייצבותו למשפט.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
אכן, על תנאי שחרורו של מי שלא קמה בעניינו עילת מעצר להלום את התכלית שאותה נועדו להבטיח, היינו הבטחת התייצבות למשפט. אלא שבעניינו של המבקש קמו הן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק (חשש להתחמקות מהליכי שפיטה) והן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(ב) (חשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם). המבקש הוא בר-מעצר, והבקשה לשחרורו בתנאים הוגשה במטרה לקיים את מצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק ולהגשים את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות המבקש פחותה.
אשר לטענת המבקש כי הפגיעה בו אינה מידתית. טענה זו נבחנה ע"י שתי ערכאות ונדחתה. מכל מקום, טענה זו אינה מהווה שאלה בעלת חשיבות ציבורית עקרונית אשר מצדיקה מתן רשות לערור, ואף לא נגרם למבקש עוול או נתקיימו נסיבות אחרות אשר עשויות להצדיק זאת. מעבר לנדרש יוער כי מסקנת בימ"ש קמא כי איסור העיסוק הינו מידתי – מקובלת אף על ביהמ"ש העליון. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט מינהלי] [מקרקעין] |
|
| עא 2181/11 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' בני דרום - מושב שיתופי של הפועל מזרחי (עליון; ס' ג'ובראן, י' עמית, א' שהם; 28/04/14) - 27 ע' |
| עו"ד: יהודה טוניק בועז קטנוב, אלעד פרסקי |
לא נמצא כי ניתנה הבטחה מנהלית לפיה הקצאת השטח למושב היא הקצאה "נטו". בנוסף נמצא כי את החלטה 717 של מועצת מקרקעי ישראל – מכוחה הוקצה השטח למושב – יש לפרש כקובעת הקצאה של שטח "ברוטו".
משפט מינהלי – הבטחה מינהלית – היעדרה
מקרקעין – מקרקעי ישראל – הקצאתם
מקרקעין – מקרקעי ישראל – החלטות מועצת מקרקעי ישראל
.
מהמושב הופקעו מקרקעין באופן שנותר שטח "כלוא" שלא הופקע. בקשת המושב למתן הרשאה לתכנון על שטח זה למטרות תעסוקה ולהחלת החלטה 717, התקבלה. בתביעתו לביהמ"ש המחוזי טען המושב להבטחה מנהלית של המנהל להקצות לו את כל השטח הכלוא ("נטו"). המינהל הכחיש הבטחה כזו וטען כי מדובר בשטח "ברוטו" (הכולל שטחים המיועדים לצורכי ציבור). ביהמ"ש המחוזי קבע כי אכן ניתנה הבטחה מנהלית מחייבת, והתביעה התקבלה. מכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ברובו:
לטענת המינהל, לא ניתנה הבטחה שלטונית מחייבת בנוגע למלוא השטח הכלוא. ואכן, לא עלה בידי המושב לשכנע שהמינהל חזר בו ממכתבו של מנהל מחוז מרכז – בו דובר על הקצאה ברוטו של השטח הכלוא – והתחייב להקצאה נטו של השטח הכלוא.
כדי לבסס טענה של הבטחה שלטונית מחייבת, תנאי מקדמי הוא שההבטחה תהא מפורשת וברורה. בפני הטוען להבטחה מינהלית ברורה ומפורשת על סמך דברים שבע"פ, עומדת משוכה ראייתית נכבדה. במקרה הנדון, לא הוצגה הבטחה בכתב, תוכנה של ההבטחה הנטענת אינו מפורש וחד משמעי, הטענה לשטח נטו אף עומדת בסתירה מפורשת למכתב בבחינת טענה בניגוד למסמך וגם ממסמכי התוכנית והסכם ההרשאה לא ניתן "לחלץ" מסקנה ברורה אם הכוונה לברוטו או לנטו.
בנוסף לתנאי המקדמי לפיו ההבטחה צריכה להיות מפורשת וברורה, על התובע להוכיח כי נתקיימו גם התנאים הבאים: ההבטחה ניתנה ע"י בעל סמכות; מתוך כוונה ליצור נפקות משפטית; לרשות יכולת חוקית לקיים את ההבטחה; ואין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. במקרה דנן, ועל אף השלכותיה הכלכליות של ההבטחה הנטענת, אין מחלוקת כי היא לא אושרה בישיבות המינהל כמקובל. זאת, בניגוד בולט להתחייבות המינהל כאמור במכתבו של מנהל המחוז ובמכתב ממנהלת האגף החקלאי בן צבי, מהם עולה כי כל ההחלטות בעניינו של המושב אושרו ע"י הנהלת המינהל ונמסרו ע"י מנהליה.
אם כן, לא נתמלאו התנאים להכיר בהבטחה מינהלית להקצאת שטח "נטו". אשר לשאלה האם את החלטה 717, מכוחה הוקצה השטח הכלוא למושב, יש לפרש כקובעת הקצאה מכסימלית של שטח ברוטו או נטו. החלטה 717 עניינה שינוי ייעוד של קרקעות חקלאיות לצרכי תעסוקה ותעשייה. היא מאפשרת הקצאת שטח בגודל מסוים ובתמורה מופחתת בהתאם לאזורי עדיפות לאומית. ההחלטה אומנם בוטלה בבג"ץ הקשת המזרחית. עם זאת, היא חלה בענייננו מכוח הוראות המעבר.
נמצא כי את השטח האמור בהחלטה יש לפרש כשטח "ברוטו", מהטעמים הבאים: הפרשנות התכליתית של החלטה 717 לסייע למושבים במקורות תעסוקה חלופיים, להבדיל ממיזם בתחום הנדל"ן; הפגיעה של ההחלטה בעקרונות של שוויון, צדק חלוקתי וחופש העיסוק כפי שנקבע בעניין הקשת המזרחית; דו"ח ועדת מילגרום לפיו יש לצמצם את גודל השטח; הפסיקה שפירשה בצמצום את החלטה 717 ואת הוראות המעבר; הוראה 949 שבאה חלף החלטה 717 ואשר צמצמה את גודל השטח ונכתב בה במפורש כי מדובר בשטח ברוטו; "דברי ההסבר" של מנהלת האגף החקלאי במינהל לגבי הדרך בה נהג המינהל בעבר לפני שנתקבלה החלטה 1163 שעניינה בהקצאת שטח "נטו".
את היקף השטחים הציבוריים בשטח הכלוא שיש להפריש לטובת המנהל יש לבחון ע"פ הטבלה בתוכנית החלה על האזור ונספח ההקצאות. בפסיקה נקבע כי המונח "שטחים ציבוריים" משתנה מתוכנית לתוכנית בהתאם לשימושים השונים המותרים בשטח לפי התוכנית החלה על השטח וכפי שנקבע בתקנון התוכנית. נמצא כי שיעור השטח הציבורי שאינו לתעסוקה מתוך השטח הכלוא ע"פ לוח ההקצאות בתוכנית שבנדון עומד על 21.4% בלבד. שטח זה יש להפחית מתוך השטח של המגרש. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 3 [בריאות] |
|
| חבר (ת"א) 8893-07-11 שושנה אסולין נ' שירותי בריאות כללית (עבודה; אורן שגב, נ.צ.: ה' גבע, ש' שני; 27/04/14) - 20 ע' |
| עו"ד: ד. ויסגלס, יריב אילון, דורון יפת |
בית הדין לעבודה חייב את הנתבעת – שירותי בריאות כללית, לשלם לתובעת את עלות הטיפול הרפואי שקיבלה בבית החולים בו בחרה על דעת עצמה. נפסק, כי בנסיבותיו של מקרה זה, מן הראוי היה שהנתבעת המופקדת על מתן שירותי בריאות למבוטחיה, תפעל ברוח חוק הבריאות ותתייחס למקרה שלא דרך פריזמה צרה של שיקול כלכלי דווקני.
בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – קופת חולים
בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – זכאות לשירותי בריאות
.
בית הדין לעבודה נדרש לשאלה: האם התובעת הייתה רשאית להחליט על דעת עצמה, בנסיבותיה הרפואיות והמשפחתיות המיוחדות, לעבור הליך של צנתור בבית חולים בו בחרה וזאת על אף שבהתאם להסדרי הבחירה שנקבעו בתקנות, עליה לקבל שירות זה בבית החולים אחר.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט א. שגב ונציגי הציבור ה. גבע ו- ש. שני פסק כלהלן:
הסדר הבחירה על פי סעיפים 12 ו- 23(ב) לחוק הבריאות נערך לפי חלוקת סוגי השירותים שנקבעו בסעיף 2(ב) לתקנות.
כל דיון בזכויות הקשורות לקבלת שירותי בריאות חייב לנבוע מעיקרון השוויון, אשר לאורו יש לבחון את מימוש הזכות בשל מרכזיותה של בריאות האדם בחייו ובשל השפעתה המרכזית והמכרעת על עצם החיים.
במקרה זה, בהיותה תושבת צפון הארץ, התובעת נהנית מהיצע קטן יותר של ספקי שירותים רפואיים, בהשוואה לאדם הגר במרכז הארץ. לבתי הדין לעבודה קיימת סמכות עניינית לדון בחוקיותן של הוראות חוק, על דרך של תקיפה עקיפה.
העמדה אותה הביעה הנתבעת בתיק זה, הנה עמדה דווקנית, בלתי ראויהבנסיבות המקרה ואינה עולה בקנה אחד עם חוק הבריאות והפרשנות הראויה שיש לייחס לו. הוכח כי קיים היעדר שוויון מובנה בהיצע השירותים ואיכותם, שמקבלים תושבי הפריפריה ביחס לתושבי מרכז הארץ.
מן הראוי היה שהנתבעת המופקדת על מתן שירותי בריאות למבוטחיה, תפעל ברוח חוקהבריאות ותתייחס למקרה שלא דרך פריזמה צרה של שיקול כלכלי דווקני, במיוחד שעה שלא נדרשה לשאת בעלות יותר גבוהה מזו אשר הייתה נושאת בה, אילו עברה התובעת את הצנתור בבית חולים שבאזור מגוריה. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [נזיקין] |
|
| סע (ב"ש) 3541/09 פלונית נ' אלמוני (עבודה; יוחנן כהן, נ.צ.: ש' ששון, ר' בצרתי; 24/04/14) - 57 ע' |
| עו"ד: שרון אלמקייס-חכמון, סוזי שלו |
מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת מעשה ההטרדה כעוולה אזרחית, הינה אותה מידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי על בית המשפט להשתכנע כי אכן התקיימה הטרדה מינית.
נזיקין – עוולות – הטרדה מינית
.
התובעת הגיש כנגד הנתבע תביעה לתשלום פיצויים, לפי חוק למנניעת ההטרדה מינית. המחלוקת בין הצדדים, מתייחסת לעצם מעשי ההטרדה אותם מייחסת התובעת לנתבע, ובכלל זה שני האירועים המרכזיים, אשר אירעו בתקופת עבודתם המשותפת של התובעת והנתבע.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט י. כהן ונציגי הציבור ש. ששון ו- ר. בצרתי דחה את התביעהופסק כלהלן:
מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת מעשה ההטרדה כעוולה אזרחית, הינה אותה מידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי על בית המשפט להשתכנע כי אכן התקיימה הטרדה מינית.
גרסת התובעת לאירועי ההטרדה המינית שעברה, ובכלל זה גרסתה לקרות שני האירועים הפיזיים אותם פיירטה בהרחבה בטענותיה, לא התיישבה עם מכלול הראיות אשר הובאו, ונמצאה כבלתי מהימנה.
לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענותיה, ועל כן יש לדחות את התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עבודה] |
|
| סע (נצ') 3854-11-11 דניאל קדוש נ' מלגם שירותים לעיר בע"מ (עבודה; ורד שפר, נ.צ.: י' פרידמן; 24/04/14) - 43 ע' |
| עו"ד: אברהם אמיר, חן סומך |
יחסה של הנתבעת אל התובע בתקופת העבודה וכן החלטתה לפטרו נגועים בהפליה לפי חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות ולפיכך נפסק לזכותו פיצוי בגין הפרת החוק בסך 50,000 ₪, בו נכלל גם פיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני; כן תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין הפגמים בפיטורים ובשימוע בסך השווה ל-10 משכורות.
עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות
עבודה – זכויות – זכות שימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – פיטורין – פיצויים
.
התובע פוטר מעבודתו בשירות הנתבעת. לטענתו, פיטוריו, כמו גם התייחסות מפלה של הנתבעת אליו, היו קשורים ללקות שמיעה ממנה הוא סובל. נוסף לליקוי השמיעה ממנו סבל התובע, במהלך תקופת עבודתו החל לסבול מבעיות אורתופדיות. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם הנתבעת הפלתה את התובע מחמת מוגבלותו, בין במהלך תקופת העבודה ובין בפיטוריו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הנשיאה ו' שפר ונציג הציבור י' פרידמן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
יש לראות בתובע כעונה על הגדרת "אדם עם מוגבלות" בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן: החוק), בהיותו בעל לקות שמיעה שהגבילה באופן מהותי את יכולת התקשורת שלו. משכך, התובע זכאי להגנות החוק. עם זאת, לא הוכח כי הליקוי האורטופדי ממנו סובל התובע הגביל את התובע באופן מהותי ולכן אין לקבוע כי הוא כשלעצמו מהווה "מוגבלות" לענייננו; ככלל, עובד הטוען כי הופלה על ידי מעסיקו, עליו נטל השכנוע. יחד עם זאת, נטל ההוכחה יועבר למעסיק כאשר עלה בידי העובד להציג ראיות לכאורה לכך שמעסיקו נהג כלפיו בהפליה. ככל שהעובד הניח ראיות לכאורה להפליה, יהא על המעסיק להוכיח כי המעשה שביצע או המחדל אינו בגדר התנהגות מפלה. התובע הניח תשתית ראייתית לכאורית המעידה על הפליה. התובע הוכיח לכאורה כי היה לו קושי בביצוע משימות שכרוכה בהן עבודה עם קהל, כי קושי זה הצדיק ביצוע התאמות וכי הנתבעת לא ביצעה התאמות. לפיכך על הנתבעת להוכיח כי לא פעלה באופן מפלה.
הנתבעת הייתה מודעת היטב לליקוי השמיעה של התובע, לחומרתו, להחמרתו ולקשיים התפקודיים הנובעים ממנו. התובע עתר בפני הנתבעת שיתאימו את תנאי העבודה לצרכיו המיוחדים הנובעים ממוגבלותו אך הנתבעת לא ביצעה התאמות כלשהן. הנתבעת לא הוכיחה שמעשיה ומחדליה התחייבו באופן סביר מהדרישות המהותיות של התפקיד. הנתבעת לא הוכיחה כי אילו שקלה ביצוע התאמות, היה הדבר מטיל עליה נטל בלתי סביר. הנתבעת הפרה את חובתה לבצע התאמות במהלך תקופה העבודה ועובר לפיטורי התובע, מוגבלות התובע הייתה אחת הסיבות שהובילה לפיטוריו, גם אם לא היה זה השיקול הבלעדי. לפיכך, פיטורי התובע אינם כדין, בשל היותם נגועים בהפליה. סיבות נוספות לפיטורי התובע הן מגבלות אורתופדיות והיעדרותו עקב חופשת מחלה. כמו כן, בשימוע שקוים לתובע נפלו פגמים היורדים לשורש העניין ואף מסיבה זו פיטוריו אינם כדין. עם זאת, הפליית התובע מחמת מוגבלותו אינה מבססת הפלייה על רקע סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולכן הוא אינו זכאי לפיצוי מכוח חוק זה.
נוכח מהות הפגמים שנפלו בהתנהגות הנתבעת, לרבות הפלייתו במהלך תקופת העבודה ובפיטורים, הפגמים בשימוע, חומרתם, הנזק שנגרם לתובע עקב פיטוריו שלא כדין ויתר נסיבות העניין, לרבות תקופת עבודתו הממושכת של התובע ומאפייניה הציבוריים של הנתבעת, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפרת החוק בסך 50,000 ₪, בו נכלל גם פיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני; כן תשלם הנתבעת פיצוי בגין הפגמים בפיטורים ובשימוע בסך השווה ל-10 משכורות. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (ת"א) 37802-11-12 מרגלית ינקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; שמואל טננבוים, נ.צ.: ח' נאמן גלאי, צ' זייד; 22/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: משה גלעד, משה אהרון |
בית הדין לעבודה קבע כי רק בעת שקבע הנתבע כי קביעותיו הקודמות היו שגויות והכיר בקיומו של קשר סיבתי בין ההחמרה לבין מצבו הלבבי טרם פטירתו של המנוח, התגבשה למעשה "עילת התביעה". לא היה מקום לקחת בחשבון לצורך מניין החודשים, את התקופה הרציפה בה התנהלו הדיונים בשאלת קביעת הוועדה הרפואית בעניין ההחמרה.
עבודה – ביטוח לאומי – שיהוי
עבודה – ביטוח לאומי – זכאות
ביטוח לאומי – גימלאות – זכאות
.
הנתבע הודיע לתובעת כי הינה זכאית לגמלה בכפוף לשיהוי בהגשת התביעה וזאת בהתאם להוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קרי שיהוי בהגשת התביעה. מכאן התביעה שבפנינו.
.
בית הדין לעבודה קיבל את התביעה, בפוסקו כי:
בפרשת בדעאן קבע בית הדין הארצי, כי תביעה לגמלה יש להגיש תוך פרק הזמן שנקבע "מהיום בו נוצרה עילת התביעה", כאמור בסעיף 296(א) לחוק. לעניין זה, קבע בית הדין הארצי כי המושג "עילת תביעה" אינו מוגדר בחוק אך מושכלות ראשונים מלמדים כי "עילת תביעה" בקשר לאירוע מזכה בגמלה, הן הנסיבות העובדתיות המצמיחות את הזכות לתבוע גמלה, היינו אירוע הפגיעה או התאונה הרלוונטי.
במקרה דנן, רק בעת שקבע הנתבע כי קביעותיו הקודמות היו שגויות והכיר בקיומו של קשר סיבתי בין ההחמרה לבין מצבו הלבבי טרם פטירתו של המנוח – התגבשה למעשה "עילת התביעה". בנסיבות אלה אין תחולה לסעיף 296 לחוק, שכן לא היה מקום לקחת בחשבון לצורך מניין החודשים, את התקופה הרציפה בה התנהלו הדיונים בשאלת קביעת הוועדה הרפואית בעניין ההחמרה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [נזיקין] [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 29090-05-12 אנה גורליק נ' איליה אנבינדר (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: א' גולדמן, נ' נוריאל; 21/04/14) - 16 ע' |
| עו"ד: יבגני צירלין, אלכסנדר גלפנד, סטלה שימונוב |
בית הדין לעבודה קבע כי פיטוריה של התובעת נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיותה. מעבר לתפיסת הטלפון הנייד של התובעת, הנתבעים פגעו בפרטיותה גם בכך שחדרו לעמוד הפייסבוק שלה, עיינו בהתכתבות שבינה לבין עובדת אחרת, והפיצו חלקים מההתכתבות.
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
.
התובעת הועסקה במשך כשנה על ידי הנתבעים במפעל לייצור תכשיטים שבבעלותם. במרכז תביעתה שבפנינו טענה שפיטוריה נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיותה.
.
בית הדין לעבודה פסק כי:
"תפיסת" טלפון נייד של עובד על ידי מעביד, ללא רשות וללא סמכות, היא לא רק פעולה המונעת מהעובד לעשות שימוש שוטף בו ככלי תקשורת – גם לצרכים דחופים – אלא יש בה גם, כשלעצמה, משום איום מיידי מצד המעביד לחדור אל "המרחב הוירטואלי הפרטי" האישי והאינטימי של העובד, חדירה שאינה שונה במהותה על פי הפסיקה מכניסה אסורה ל"מרחב פרטי פיזי" של העובד.
כך במיוחד במקרה שלפנינו, שבו המעביד מודה בפה מלא שהתכוון להיכנס ולחפש בטלפון, רק שלא הספיק. איסור מוחלט זה חל גם בסיטואציה שבה המעביד חושד בכך שהעובד אגר בטלפון שלו סודות מסחריים או קניין רוחני אחר של המעסיק, או שהוא מבקש למצוא בטלפון ראיות כאלה או אחרות שלשיטתו נחוצות לו להוכחת טענותיו בדבר התנהגות פסולה מצד העובדת.
מעבר לתפיסת הטלפון הנייד של התובעת, הנתבעים פגעו בפרטיותה גם בכך שחדרו לעמוד הפייסבוק שלה, עיינו בהתכתבות שבינה לבין עובדת אחרת, והפיצו חלקים מההתכתבות, כשהיא ערוכה, באמצעות פונקציית "שתף" שבפייסבוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] |
|
| קג (ת"א) 39041-01-12 ד.י נ' החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי ״דן״ בע״מ (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: ר' ורדי, ע' גרוס; 16/04/14) - 22 ע' |
| עו"ד: ערן קייזמן, יוסי חזן, אבישי חלפון |
בית הדין לעבודה קיבל את תביעתה של התובעת והורה כי התובעת "אלמנתו בר קצבה" וכי היא זכאית לקבל קצבת שאירים מהנתבעת. נפסק, כי במקרה זה, קרן הפנסיה – הנתבעת, חייבת הייתה להביא במניין שיקוליה, וכחלק מהמהלך הפרשני, את הצרכים המיוחדים והמגבלות המיוחדות שיש לתובעת כמי שסובלת ממחלת נפש.
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
.
התובעת – אלמנה פנתה לנתבעת בבקשה לקבל קצבת שאירים לאחר שבן זוגה נפטר, אך פנייתה נענתה בסירוב. בית הדין נדרש לשאלה: האם החלטה זו ניתנה כדין? המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה: האם מתקייםבמקרה של התובעת החריג לזכאות על פי תקנון הקרן, לפיו "מי שבמשך חמש השנים האחרונות הייתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן שני עשר חודשים שלפני פטירתו", אינה זכאית לקצבת שאירים.
.
בית הדין לעבודה מפי השופט ד. ספיבק ונציגי הציבור ר. ורדי ו- ע. גרוס פסק כלהלן:
מלשון ההגדרה התקנונית עולה בבירור שעל הטוענת לזכות לקצבה הנטל להוכיח את שני התנאים הראשונים שבסיפא להגדרה, דהיינו שהייתה אשת המנוח, ושהייתה אשתו גם לפני המועד שבו היה זכאי לראשונה לקבלת קצבה זקנה בקרן. אין בעצם העובדה שבני זוג נשואים אינם מתגוררים בדירה אחת כדי להוות הוכחה חד משמעית לכך שהם פרודים.
במקרה זה, קרן הפנסיה – הנתבעת נתפסה לטעות אחת יסודית במאזן שיקוליה, והוא נקודת המוצא שלה, לפיה מחלת הנפש ממנה סבלה וסובלת התובעת אינה משפיעה על מאזן השיקולים.
במקרה זה, קרן הפנסיה חייבת הייתה להביא במניין שיקוליה, וכחלק מהמהלך הפרשני, את הצרכים המיוחדים והמגבלות המיוחדות שיש לתובעת כמי שסובלת ממחלת נפש, ובהתאם לבצע את ההתאמות הנדרשות בהלכות הקיימות לפיהן היא מכריעה בשאלת זכאות של אלמנת מבוטח. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 27992-04-12 מוטי מרדכי דוידוביץ נ' ה-הוקה בע"מ (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ; 10/04/14) - 11 ע' |
| עו"ד: עידו אקרמן, דן אלדור |
במקרים מסוימים למרות שלא מתקיימים כל מבחני הפסיקה לקיומם של יחסי עובד ומעביד, יכול ומערכת היחסים בין צדדים תהא "מעין עובד למעבידו". המעמד של "מעין עובד" מקנה לאותם נותני שירות או מבצעי עבודה חלק מזכויות המגן ובעיקר את הזכות לפיצויי פיטורים עם ניתוק הקשר בינם לבין "מעבידם".
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיצויי פיטורין – זכות לפיצויים
.
התובע הנפיק חשבוניות בתמורה לעבודה שביצע בעבור הנתבעת. האם התובע הנו שכיר של הנתבעת או עצמאי, או שמא יתכן שהוא מעין עובד – זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין.
.
בית הדין לעבודה פסק כי:
המבקש להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין גוף לו נתן שירות, עליו מוטל הנטל להוכיח זאת. לאורך השנים נקבעו בפסיקה מבחנים שונים על מנת לבחון קיומם של יחסי עובד מעביד: "מבחן הפיקוח", "מבחן ההשתלבות" ו"המבחן המעורב". המקרה דנן זהו מסוג אותם מקרים גבוליים שבהם התובע לא הרים את הנטל הנדרש להיותו במעמד של עובד הנתבעת.
הפסיקה קבעה כי במקרים מסוימים למרות שלא מתקיימים כל המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד, יכול ומערכת היחסים בין צדדים תהא "מעין עובד למעבידו". במקרה שבו אין המדובר בעובד בהגדרתו הקלאסית וגם לא עסקינן בבעל עסק עצמאי. המעמד של "מעין עובד" מקנה לאותם נותני שירות או מבצעי עבודה חלק מזכויות המגן ובעיקר את הזכות לפיצויי פיטורים עם ניתוק הקשר בינם לבין "מעבידם".
עובד המפוטר מעבודתו עומד בדרך כלל בפני שוקת שבורה ועל כן בא חוק פיצויי פיטורים ומפצה אותו על פיטוריו ובכך נתן המחוקק לעובד זמן להתארגן ולמצוא עבודה אחרת. במערכת יחסים של מעין עובד, הרציו שעומד מאחורי "פיצוי" ל"עובד" הינו כי ה"עובד" נשען על לקוח-מעביד יחיד ויש ליתן לו את הזכות והשהות להתארגן ולמצוא את פרנסתו.
אומנם אין עסקינן כאן בתובע אשר הנתבעת הינה הלקוחה היחידה שלו אולם מבחינת היקף ההכנסה הנתבעת סיפקה לתובע מקור הכנסה משמעותי. לכן יש לקבוע כי התובע היה מעין עובד הנתבעת וזכותו קמה רק לתשלום פיצויי פיטורים. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ת"א) 59070-11-12 רבקה ברקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; קרן כהן, נ.צ.: ג' שהרבני, א' שלייפר; 10/04/14) - 7 ע' |
| עו"ד: עדי אברהמוב, לירון דגון |
בית הדין לעבודה קבע כי אין להכיר בתובעת כמי שזכאית לגמלת שמירת הריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי.
ביטוח לאומי – גימלאות – שמירת הריון
עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים
.
הדיון נסב אודות השאלה האם יש להכיר בתובעת כמי שזכאית לגמלת שמירת הריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
.
בית הדין לעבודה פסק כי:
חוות דעתו של המומחה חד משמעית ולא נמצא טעם שלא לאמצה. המומחה קבע כי תלונות התובעת והממצאים הרפואיים לא סיכנו אותה או את עוברה. כמו כן, המומחה הסביר בתשובות לשאלות ההבהרה כי תלונות התובעת על כאבי גב אינן מהוות גורמי סיכון ליולדת או לעובר מכיוון שבכל הבדיקות שבוצעו נמצאו רגישויות בגב ולעיתים אף הגבלה בתנועות אולם לא היו באותן בדיקות תסמינים או חסר נוירולוגי.
טענת התובעת לפיה הסתמכה על חוות הדעת של רופא הנשים והאורטופד אשר טיפלו בה ועל העובדה שבהיריון הקודם מנוחה מוחלטת בלבד סייעה לה, אינה יכולה להתקבל. כמו כן, נוכח חילוקי הדעות שבין רופאי התובעת ליועץ של הנתבע היה צורך למנות מומחה מטעם בית הדין על מנת שיבחן אם הייתה הצדקה רפואית להפסקת העבודה עקב ההיריון. לאור כל האמור, לא הוכח כי מצבה הרפואי של התובעת סיכן אותה או את עוברה ולכן דין התביעה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] |
|
| סע (נצ') 47307-05-12 יהושע (שוקי) סגל נ' חברת שלום את סגל בע"מ (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: י' תלם; 10/04/14) - 15 ע' |
| עו"ד: מאיר זנטי, אהוד רז |
הכלל הוא כי בעל שליטה או דירקטור בחברה, אינו נחשב לעובד של אותה חברה. לכלל יש יוצאים מן הכלל, ויתכנו מקרים בהם במקביל ליחסים שבין חברה לבין מנהליה או בין החברה לבין בעלי המניות שלה יתקיימו יחסי עובד מעביד, זאת כאשר מוכח כי היו שני מישורי יחסים מקבילים ברי הפרדה, בין הדירקטור לבין החברה, מישור אחד – של יחסי דירקטור ומישור שני – של יחסי עובד מעביד.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – בעלי מניות וחברה
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
.
הדיון נסב אודות השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע, אשר שימש בעל 24% אחוז מהון המניות בנתבעת 1 (להלן:"החברה") לבין החברה.
.
בית הדין לעבודה פסק כי:
הכלל הוא כי בעל שליטה או דירקטור בחברה, אינו נחשב לעובד של אותה חברה, אלא הוא משמש כאורגן שלה, ופעולתו עבור החברה אינה נעשית במסגרת יחסי עובד- מעביד. לכלל יש יוצאים מן הכלל, ויתכנו מקרים בהם במקביל ליחסים שבין חברה לבין מנהליה או בין החברה לבין בעלי המניות שלה יתקיימו יחסי עובד מעביד, זאת כאשר מוכח כי היו שני מישורי יחסים מקבילים ברי הפרדה, בין הדירקטור לבין החברה, מישור אחד – של יחסי דירקטור ומישור שני – של יחסי עובד מעביד.
הנטל להוכיח את קיום שני המישורים המקבילים מוטל על הטוען לכך, וכדי להרים נטל זה, יש להראות כי בנוסף למעמדו הרגיל של הדירקטור בחברה, נוצר בינו לבין החברה גם חוזה עבודה. אמנם, אין צורך בחוזה עבודה פורמאלי דווקא, וניתן להסתפק בחוזה עבודה שבא לידי ביטוי בהחלטה של החברה שנרשמה בפרוטוקול או בתקנונה או אף בדרך של התנהגות – אך בכל מקרה יש להראות כי יחסים אלה, של עובד-מעביד, הינם בני הפרדה מהיחסים שיש בין אותו דירקטור לחברה, בתוקף מעמדו כדירקטור.
לאחר יישום ההלכה הפסוקה, על עניינו של התובע, בית הדין קבע כי הוא לא הוכיח טענתו לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת ו/או בינו לבין הנתבעים. משכך, דין התביעה להידחות מחוסר סמכות עניינית. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] |
|
| סע (נצ') 21877-03-12 אליאס גטאס נ' נעמה יעקוב מסלם (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: ר' אסדי; 20/03/14) - 13 ע' |
| עו"ד: סאמר זרייק, נאיף זידאן |
הנתבעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בחישוב כדלקמן: נוכח שינוי מהותי במתכונת עבודתה של הנתבעת הסכום יחושב בחלוקה לתקופות העבודה לפי חלקיות משרה. מסכום זה יופחתו סכומים שקיבלה הנתבעת מפוליסת ביטוח המנהלים וסכומים שהפקיד התובע לזכות הנתבעת בתכנית חסכון. הנתבעת אינה זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
עבודה – פיצויי פיטורין – סכומים שהופקדו בקופת גמל
עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה
.
הנתבעת הועסקה במשרדו של התובע משך 25.5 שנים, עת פוטרה מעבודתה. הנתבעת הועסקה אצל התובע בשתי תקופות העסקה בשל שינוי בהיקף המשרה שלה. הדיון נסב אודות השאלות הבאות: מהו סכום הפרשי פיצויי הפיטורים לו זכאית הנתבעת; האם תכנית החיסכון שהתנהלה עם שם הנתבעת בחשבונה הפרטי היא בגדר "קופת פיצויים" שהתובע ביקש להקים ומכאן שיש לקזז את הסכומים שנצברו בה מיתרת פיצויי הפיטורים; האם זכאית הנתבעת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' יעקבס ונציג הציבור ר' אסדי) פסק כדלקמן:
כלל יסוד הוא כי חישוב הפיצויים נעשה על בסיס השנה האחרונה עבור כל תקופת העבודה. אלא אם יוכחו שני מצבים: שינוי מהותי במתכונת עבודתו של העובד לפי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים,
(חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: התקנות); שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל (הפחתה) בשכרו האחרון של העובד לפי תקנה 6 ו-8 לתקנות. במקרה דנן, בו חל שינוי מהותי במתכונת עבודתה של הנתבעת, התקנה הרלוונטית הינה תקנה 7. שינוי מהותי המצדיק חישוב שונה לכל תקופת עבודה אינו כולל בחובו שינוי וקידום בתפקיד אלא שינוי בהיקף המשרה או במעבר מהעסקה לפי שעה להעסקה במשרה. במקרה דנן, לפי תקנה 7 לתקנות יש לחשב את סכום פיצויי הפיטורים לו התובעת זכאית לפי חלוקה לשתי תקופות, בהתאם לחלקיות המשרה של כל אחת מתקופות העבודה. מסכום פיצויי הפיטורים להם הייתה זכאית הנתבעת, יש להפחית את הסכומים שקיבלה מחברת הביטוח שניהלה את פוליסת ביטוח המנהלים של התובעת.
התובע הוכיח כי יזם את תוכנית החיסכון שהתנהלה בחשבונה הפרטי של הנתבעת, על מנת להבטיח קופת פיצויים מסודרת ומובטחת לעת צורך. הסכומים שהופקדו בתוכנית החיסכון, הופקדו על ידי התובע והם באים "במקום" ו"על חשבון" פיצויי הפיטורים ומהווים חלק מפיצויי הפיטורים, ויש לקזזם מכל סכום שמגיע לנתבעת.
אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הואיל ובין הצדדים הייתה קיימת מחלוקת אמיתית בנוגע לסכום פיצויי הפיטורים לו הייתה זכאית הנתבעת, והואיל והתובע שכנע כי פעל כדי לקבל מהנתבעת את המידע הנוגע לתוכנית החיסכון, אף בטרם הגיש תביעתו הנגדית ובהינתן כי הנתבעת הגישה את תביעתה שכנגד, רק לאחר שהתובע הגיש את תביעתו, אין מקום לחייבו ברכיב זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עבודה] |
|
| קג (חי') 44046-02-12 גאולה כתריאל נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (עבודה; איטה קציר, יורם פורת, יוסף הלפרין; 04/03/14) - 22 ע' |
| עו"ד: ישראל יונגר, ש. שושן |
תביעת התובעת לקבלת קצבת שאירים מהנתבעת בגין בעלה המנוח, נדחתה. זאת, מאחר שהתובעת אינה בגדר "אלמנתו של פנסיונר" לפי תקנון הנתבעת, שכן לא התגוררה עמו בארבעת חודשי חייו האחרונים עד למועד פטירת המנוח, ולא ניהלה עמו משק בית משותף, וזאת מרצונה החופשי.
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
עבודה – גימלאות – קיצבאות
עבודה – גימלאות – קיצבה
.
תביעה למתן סעד הצהרתי הקובע, כי התובעת זכאית לתשלום גמלת שאירים מהנתבעת בגין בעלה המנוח (להלן: המנוח), פנסיונר של הנתבעת. הדיון נסב אודות השאלה האם התובעת זכאית לתשלום גמלת שאירים מהנתבעת, כ"אלמנתו של הפנסיונר", כמונח זה בתקנון הנתבעת, הרלבנטי למועד פטירת המנוח.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיא א' קציר ונציגי הציבור י' פורת, י' הלפרין) דחה את התביעה ופסק כי:
הקרן מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה רק לפי הוראות תקנונה, ואינה רשאית ליתן זכויות העולות על הקבוע בתקנון ולהפלות בין מבוטחיה. שיטת הפנסיה שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות מושתת על מספר עקרונות, וביניהם עקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי-שיתופי, עקרון השוויון והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל מבוטחי הקרן. לפיכך, אין לבחון את תנאי זכאותה של התובעת לקצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי.
לפי התקנון האחיד של הנתבעת, הרלבנטי למועד פטירת המנוח, התובעת צריכה להוכיח שני תנאים מצטברים על מנת שתביעתה תתקבל: היתה אשתו של המנוח ביום בו נפטר, תנאי שאין עוררין שהוא מתקיים; גרה עימו במשך שנה אחת רצופה, עד ליום בו נפטר. תנאי זה אינו מתקיים. התובעת והמנוח לא גרו יחד במועד בו נפטר המנוח ולמעשה לא גרו יחד ב-4 החודשים האחרונים לחייו של המנוח ולא ניהלו משק בית משותף וגם לא חיי משפחה.
בפסיקה נקבע כי במקרים מסוימים, על אף שבני זוג לא התגוררו יחד, לא הייתה ביניהם פרידה של קבע, ובלבד שהוכח, כי יש קשר חזק של אהבה וחיבה, וכאשר נסיבות אובייקטיביות, אשר לבני הזוג לא הייתה שליטה עליהן, מנעו את מגוריהם המשותפים. אולם, במקרה דנן, הסיבה לכך שבני הזוג לא התגוררו יחד כ-4 חודשים עד לפטירת המנוח נבעה מבחירה רצונית ומודעת של התובעת. זאת, על אף שאין ספק, כי לו היה קשר חזק של אהבה, חיבה, כבוד הדדי ורצון לשמר את הזוגיות בין השניים, היה באפשרות התובעת להמשיך ולגור עם המנוח בדירתם המשותפת ולהמשיך בחייהם המשותפים. לאור כל האמור, התובעת אינה בגדר "אלמנתו של פנסיונר", שכן לא התגוררה עמו בארבעת חודשי חייו עד למועד פטירת המנוח ולא ניהלה עמו משק בית משותף, ובחרה לעשות כן מרצונה החופשי. בנסיבות אלו נדחתה תביעת התובעת לקצבת שאירים מהנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (י-ם) 3694-04-12 ראפת סולטאן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; שרה שדיאור; 03/03/14) - 9 ע' |
| עו"ד: מוחמד אגברייה, אפרים דה האס |
ביה"ד דחה את תביעת התובעים נגד החלטת הנתבע לבטל את תושבותם בישראל מחמת התיישנות.
עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות
עבודה – ביטוח לאומי – תושבות
ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – חובותיו
.
הדיון נסב אודות טענת הנתבע כי חלה התיישנות על תביעת התובעים נגד החלטת הנתבע לבטל את תושבותם בישראל מאחר שהבית בו הם מתגוררים בכפר עקב אינו מצוי בשטח השיפוט של ירושלים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' שדיאור) דחה את התביעה מחמת התיישנות ופסק כי:
הטענה כי הנתבע מנוע ומושתק לטעון טענת התיישנות נוכח תשלום גמלאות לתובעים שנים ארוכות, נדחתה. צוין כי כבר נפסק כי מערכת היחסים בין הנתבע למבוטחיו נקבעה לפי חוק ומשכך החוק הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך לא תישמע טענה כלפיה יצר הנתבע בהתנהגותו זכויות או מניעות וכעת אינו יכול לטעון כי מבוטח אינו זכאי לביטוח; הטענה בדבר עקרון ההסתמכות, תשלום ארנונה ושינוי מצב לרעה בהשתקע התובעים בבית אימם על סמך תשלומי הנתבע, נדחתה. צוין כי ככלל, אין חובה על הנתבע ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה כנגד הנתבע העומדות בפניהם, אלא על המבוטח עצמו לברר זאת ולהגיש תביעה. כך גם אין חובה של הנתבע ליידע את המבוטח מהן זכויותיו על מנת שיוכל לממשם. במקרה זה,
נוכח הגשת תביעה בדבר מיקומו של הבית ביחס לתחום בעבר, הרי שמסלול מיצוי הזכות היה נהיר לתובעים.
אשר לשאלה האם יש להסתמך על "הבטחה מנהלית" שהובטחה לכאורה לתובעים, בעצם התשלום, ועל שינוי מצבם לרעה, צוין כי שאלת התושבות ומיקום בתים ביחס לגבול המוניציפלי נידונה והוכרעה בעשרות פסקי דין וחזקת התקינות בהליך זה לא נסתרה. מנגד, הפסיקה מצביעה על שוויון בו נוקט הנתבע בסוגיות אלה. משכך אין בטעמים אלו להעמיד את התשלום במהלך השנים כ"הבטחה" עליה רשאי המבוטח לסמוך. עוד נפסק כי ההשתק פועל לגבי האזרח, כמו כלפי הרשות, שעה שיש בו לפגוע באינטרס הציבורי. בענייננו, משבדק הנתבע ומצא שאין זכאות נוכח מיקום הנכס, והדבר היה ידוע לתובעים, פעל הנתבע במסגרת האינטרס הציבורי ולכן לא ניתן להקים "עקרון הסתמכות" לתובעים. יתר על כן, התובעים לא הוכיחו כי שינו מצבם לרעה. העובדה ששילמו ארנונה נובעת מחקיקה אחרת ואין לה תלות בחוק הביטוח הלאומי. כמו כן, גם בעת שפתחו בהליך הקודם למיצוי זכותם, חדלו התובעים בפועלם.
בין המבוטח לנתבע אין יחסים חוזיים רגילים ולכן הטענה כי הנתבע הפר את חובת תום הלב נדחתה. גם אם הנתבע שילם בטעות או שלא כדין גימלה לפי החוק, מבלי שמקבל הגימלה פעל שלא בתום לב, לנתבע סמכות בדין לנכות את הסכומים ששילם בטעות או שלא כדין או לתבוע את החזרתו, ככל שמקבל התשלום פעל שלא בתום לב. אין לראות בתשלום בטעות, ובהפסקתו פעולות שלא בתום לב, ואין לראות בהם מצג הכובל את הנתבע; גם עובדתית יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות נוכח הודאת בעל דין בדבר מועד היוודע לתובעים עמדת הנתבע כי הם אינם בגדר תושבים. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (חי') 34758-02-12 רחל לאה שורץ נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יגאל גלם, נ.צ.: י' משען, א' תמיר; 26/02/14) - 10 ע' |
| עו"ד: ס. אלקאסם, יוסף פנדריך |
ביה"ד פסק כי התובעת העתיקה את מגוריה ומרכז חייה לחו"ל מאז שנת 2006 לפחות והיא ממשיכה לחיות ולעבוד שם. לפיכך, תביעת התובעת נגד הנתבע להכיר בה כתושבת, על רקע דחיית בקשתה לקבלת קצבת זקנה, נדחתה.
עבודה – ביטוח לאומי – תושבות
ביטוח לאומי – גימלאות – זכאות
.
עסקינן בתביעת התובעת כנגד החלטת הנתבע לשלול מעמדה כתושבת ישראל החל משנת 2006 בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). החלטת הנתבע באה על רקע בקשת התובעת לקבל קצבת זקנה ודחייתה נוכח שהותה בחוץ לארץ תקופה העולה על 6 חודשים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט י' גלם ונציגי הציבור י' משען, א' תמיר) דחה את התביעה ופסק כי:
בסעיף 204(א) לחוק, נקבע כי "מבוטח" בביטוח זקנה ושאירים הוא "תושב ישראל" שמלאו לו 18 שנים. נטל הראייה להוכחת תושבות מוטל, ככלל, על הטוען לקיומה. המונח "תושב ישראל" לא מוגדר בחוק והקביעה האם אדם מסוים הוא "תושב ישראל" היא פרי הערכה של העובדות המובאות בפני ביה"ד. המבחן לקביעת תושבות של אדם לצורך זכויות מכוח החוק הנו מרכז החיים, הנבדק לפי מירב הזיקות. למבחן זה שני פנים: ההיבט האובייקטיבי הבוחן היכן מצויות מירב הזיקות של האדם מבחינת פיזית;
וההיבט הסובייקטיבי הבוחן מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו, להבדיל משהות ארעית או זמנית. היבטים אלה יש לבחון לאור כלל הנסיבות העובדתיות, ובכלל זה: זמן השהייה בישראל, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו שיש בהם כדי ללמוד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל.
בענייננו מדובר בתובעת שמאז שנת 2006 העבירה את מרכז חייה וזיקותיה מחוץ למדינה ומלבד ביקור פעם בשנה לתקופה קצרה וחשבון בנק על שמה, לא הוכיחה כל זיקה אחרת לארץ. ההלכה הפסוקה במסגרתה הוגמשו מבחני התושבות גם למצבים בהם המבוטח שהה בחו"ל מרבית מזמנו למטרות מוגדרות כגון קבלת טיפול רפואי, טיול או לימודים וכו' אינה חלה על נסיבות המקרה וזאת משהוכח כי התובעת נסעה לחו"ל במטרה לשהות במחיצת בניה לתקופה בלתי מוגבלת ולמטרה בלתי מוגדרת; היא עובדת וחיה עם בן זוג ומגיעה לביקורים קצרים לארץ. מכאן, שהתובעת העתיקה את מרכז חייה לארה"ב. בעלות על דירת מגורים בארץ, אף אם אינה מושכרת, אין בה להעיד בהכרח על זיקת תושבות לישראל. לאור כל האמור, הנתבע הרים את הנטל ובדין לא הכיר בתושבות התובעת בתקופה החל משנת 2006 ולפיכך דין התביעה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 16 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (מרכז) 29023-04-14 מיכאל זאוטשוילי נ' רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; אחיקם סטולר; 20/04/14) - 7 ע' |
| עו"ד: יפתח חנו, הילה בוכניק, רותם אלקלעי |
ביהמ"ש פסק כי בנסיבות המקרה הנדון, לנוכח המידע השקרי שמסרו העותרים, ההחלטה לסרב את כניסתם לישראל הינה סבירה.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – שיקול דעת הרשות
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – חוסר נקיון כפיים
.
עתירה לביטול צווי הרחקה שהוצאו נגד ההעותרים 2-3 ולהורות על שחרורם ממעצרו על הנפקת אשרת תייר.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
הלכה היא שלמי שאינו אזרח ישראל אין זכות קנויה להיכנס אליה ולשהות בה ושיקול דעתו של שר הפנים בעניין זה רחב ביותר. ע"פ הפסיקה, אי ניקיון כפיים ושקרים בממהלך תשאול מהווים נימוק סביר לדחיית העתירה.בנסיבות העניין, ההחלטה לסרב את כניסת העותרים לישראל הינה סבירה וראויה לנוכח המידע השקרי שמסרו העותרים בתשאול שנערך להם. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 38653-12-12 מרז'ן דידיה ו-15 אח' נ' ראובן פלד-עבודות בנין בע"מ (מחוזי; שאול שוחט; 27/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: דהאן אילן, גרשון שבתאי, לירן שגב |
יישום הכללים לחיוב חברה במתן ערובה על המקרה הנדון מגלה על נקלה כי יש מקום לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשים. כמו כן עמדו המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי עסקינן במקרה חריג בו יש לחייב גם את המשיב 2 (אדם בשר-ודם) בהפקדת ערובה.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
.
המשיבים, חברה בע"מ ואדם פרטי, הגישו תובענה כספית נגד המבקשים. הבקשה היא בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה על מנת להבטיח את תשלום הוצאות הגנת המבקשים.
.
ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה:
בסעיף 353א לחוק החברות קיימת חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"פ שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף – אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה הוא בדין, או אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. לסיכום ההלכות בסוגיה ושלבי הבדיקה הנדרשים לצורך חיוב חברה במתן ערובה, ראו פסק דינו של השופט מלצר ברע"א 10376/07. יישום הכללים על המקרה הנדון מגלה על נקלה כי יש מקום לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשים.
באשר לעתירת המבקשים לחיוב המשיב 2 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, חלה תקנה 519 לתקסד"א. בתקנה זו לא נקבעו קריטריונים או שיקולים שיש להביא בחשבון בעת עריכת האיזון הנדרש לצורך החלטה בבקשה להפקדת ערובה, אך בפסיקה הצטברו וגובשו כללים מדריכים לעניין זה. הפסיקה הכירה בכך כי יש להתיר השימוש בתקנה זו במקרים נדירים ובנסיבות חריגות. המשיב 2 טוען כי יש לדחות את הבקשה כלפיו ולו לאור הצהרת המבקשים כלפיו במסגרת בקשתם כי הוא בעל יכולת כלכלית. ברם, כשם שאין ביהמ"ש מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, אין מקום לדחות בקשה לחיוב בהוצאות, אם עסקינן בתובע שהוא בעל יכולת כלכלית הבוחר להתחמק מתשלום לנושיו.
קיים טעם אחר על פיו ניתן לקבוע שהמבקשים עמדו בנטל הנדרש מהם להוכיח כי עסקינן במקרה חריג בו יש לחייב גם את המשיב 2 בהפקדת ערובה. הגם שעתירת המשיבים היא לחיוב המבקשים בסכום התביעה "ע"פ החוזה שנכרת בין הצדדים", המשיב 2 כלל אינו צד לחוזה זה. בנסיבות אלו, ובהיעדר כל התייחסות מצד המשיב 2 לטענות המבקשים בהקשר זה, נוצר רושם עז לפיו המשיב 2 שורבב לכתב התביעה כתובע שלא לצורך, ואולי אף כדי להדוף טענה לחיוב בערובה לפי סעיף 353(א) לחוק החברות.
מאזן האינטרסים נותן שאין לדחות את זכותם של המבקשים להבטיח את גביית הוצאותיהם אם התביעה תידחה, כנגד זכות המשיבים לגישה לערכאות. האיזון הנכון ימצא במקרה דנן בגובה הערובה שתינתן. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 37609-08-13 מדינת ישראל נ' סאיל אנעים (מחוזי; צבי גורפינקל; 27/04/14) - 8 ע' |
| עו"ד: הדר צור, ד"ר נתן שרייבר, אלי ארביב |
ביהמ"ש קבע כי שימוש לרעה במכשיר הטייזר הנמסר לשוטרים אינו יכול לעבור לסדר היום והשית על שוטר, בגין מספר עבירות, 28 חודשי מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות עובדי ציבור
.
הנאשם הורשע בשלוש עבירות של התעללות בחסר ישע, בין היתר בגין שימוש בלתי חוקי במכשיר הטייזר בהיותו שוטר, וכן בשיבוש מהלכי משפט ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
חובתו של ביהמ"ש לתת גיבוי לשוטרים במילוי תפקידם, אך גם להעניש שוטרים המשתמשים לרעה בסמכותם שלא לצורך. מכשיר הטייזר נמסר לשוטרים לצורך ביצוע מעצר חוקי כאשר הנעצר מתנגד בכח למעצרו ולא ניתן להשתלט עליו, ושימוש לרעה ושלא לצורך במכשיר טייזר אינו יכול לעבור לסדר היום. במקרה זה, מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים ל- 5 שנות מאסר ולנוכח מכלול השיקולים והנסיבות הושתו עליו 28 חודשי מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] [פרשנות] |
|
| תצ (מרכז) 57574-12-13 זוהר כהן נ' סינרון ביוטי בע"מ (מחוזי; פרופ' עופר גרוסקופף; 24/04/14) - 11 ע' |
| עו"ד: ישראל וולנרמן, יהל בקר, דרור סברנסקי, מעיין אביטבול |
סמכות השיפוט המקומית בתובענה ייצוגית נגזרת ממאפייני הקבוצה שייצוגה מתבקש ולא מעילת התביעה האישית של המבקש בלבד.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סמכות מקומית
דיון אזרחי – סמכות – מקומית
בתי-משפט – סמכות – תובענה ייצוגית
פרשנות – דין – כללי פרשנות
.
בקשה להעברת הדיון, המעלה את השאלה האם סמכות השיפוט המקומית בתובענה ייצוגית נגזרת מעילת התביעה האישית של המבקש או ממאפייני הקבוצה שייצוגה מתבקש.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
לשון החוק היא רק נקודת המוצא לפרשנות דבר חקיקה ועל מנת להבין את משמעותו המשפטית יש לפנות גם לתכליתו. לאור בחינה זו, יש לאפשר הגשת תובענה ייצוגית לא רק במחוז השיפוט בו ניתן היה להגיש את התביעה האישית של המבקש, אלא בכל מחוז שיפוט שיש לו זיקות מספיקות לתובענה הייצוגית, לפי חלק לא זניח של חברי הקבוצה. בהתאם לגישה זו, לבימ"ש זה יש סמכות מקומית לדון בעניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [חינוך] |
|
| עא (חי') 10232-09-13 המוטרנות היוונית הקתולית נ' מרואן עבוד (מחוזי; יגאל גריל, יעל וילנר, בטינה טאובר; 22/04/14) - 13 ע' |
| עו"ד: בסאם כרכבי, יוסף משיעל |
לא ניתן לקבוע כי בהיעדר אישור מנכ"ל משרד החינוך, חיוב בשכר לימוד ע"י מוסד חינוכי מוכר ולא רשמי מהווה פעולה בלתי חוקית השוללת קבלת תשלום בגין השירות שניתן.
חינוך – חינוך חינם – תשלומי הורים
חינוך – לימוד חובה – מימון
חינוך – מוסד חינוך – מוסד מוכר שאינו רשמי
.
ערעור על פס"ד לפיו נדחתה תביעת התובעים, המפעילות בית ספר מוכר לא רשמי, לגביית שכר לימוד מהנתבעים, משלא הוצג אישור מנכ"ל משרד החינוך לפי סעיף 28(ג) לחוק פיקוח על בתי ספר.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
משעמדה בפני הורי התלמיד אפשרות לשלוח אותו לבי"ס מוכר ורשמי באזור מגוריהם ואלה בחרו לשלוח אותו לבי"ס מוכר שאינו רשמי, קיבלו הם על עצמם נטל תשלומים שאינו מוטל על מי שבוחר שילדיו ילמדו לבי"ס רשמי. לא ניתן לקבוע כי עצם החיוב בתשלום שכר לימוד ודמי הרשמה ע"י מוסד חינוכי מוכר ולא רשמי בהיעדר אישור המנכ"ל מהווה פעולה בלתי חוקית השוללת קבלת תשלום בגין השירות שניתן. בנסיבות העניין, טענת המשיבים שאין לחייבם בתשלום בהעדר אישור מנכ"ל מהווה חוסר תום לב ואין מקום לבטל בדיעבד את התשלום מחמת אי חוקיות. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [חוזים] |
|
| תא (מרכז) 6517-07-10 רובין לנדסמן הנדסת בנין בע"מ נ' נ.ב.ע. בעמ (מחוזי; יעקב שינמן; 22/04/14) - 25 ע' |
| עו"ד: אבי וינרוט, אריאל דינובצקי, דנה שורץ אשתר |
ביהמ"ש פסק כי זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים מהווה הסכם מחייב, על תנאי, אשר סוכל ע"י הנתבעת. לפיכך עליה לפצות את התובעת, בקיזוז סכום מסוים.
חוזים – זיכרון-דברים – תוקפו
חוזים – כריתת חוזה – יסודותיה
חוזים – תנאי מתלה – אי-קיומו
.
תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה ולחילופין בגין חוסר תום לב בנסיבות המקיימות חובה לפיצויי קיום עבור הסכם לביצוע פרויקט נדל"ן.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
על מנת לבחון האם לזיכרון הדברים תוקף מחייב, יבחנו המבחנים הרגילים לכריתת חוזה: בין היתר גמירות דעת, הנלמדת מתוכן המסמך והתנהגות הצדדים; ומסוימות, המתמלאת אף אם חסרים פרטים מהותיים, כאשר ניתן להשלימם. כשעסקינן בחוזה על תנאי מתלה, צד שגרם לאי קיום תנאי אינו זכאי להסתמך על אי קיומו, אך הנטל להוכיח את סיכול התנאי מוטל על הטוען לכך. במקרה דנן, זיכרון הדברים מהווה הסכם מחייב, על תנאי, שסוכל ע"י הנתבעת. לפיכך עליה לפצות את התובעת ברווח שעתידה הייתה להרוויח בעקבות ההסכם, בקיזוז רווחיה מפרויקטים אחרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [חוזים] [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
| עמש (ת"א) 29482-10-12 פלונית נ' עו"ד - כונס נכסים (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, חגי ברנר; 06/04/14) - 16 ע' |
| עו"ד: עידן מילר, הגר כהן, יצחק וילי |
ביהמ"ש פסק כי במקרה דנן אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בימ"ש קמא ובמסקנות המומחה, וממילא אין לבטל הסכם עם צד ג' בשל טענות המופנות נגד כונסי הנכסים שמונו לצורך ביצוע ההסכם.
חוזים – הטעיה – ביטול החוזה בעטיה
דיון אזרחי – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים
בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים המבוססים על חוות-דעת
.
ערעור על פס"ד בו נדחתה תביעת המערערת לבטל החלטה קודמת שאישרה התקשרות בהסכם קומבינציה, ולהעברת כונסי הנכסים שמונו לצורך ביצועו, מתפקידם.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
תרופת הביטול מחמת הטעייה שמורה לצד אחד לחוזה כלפי הצד השני, רק אם הצד השני או אחר מטעמו הטעה אותו עובר לכריתת החוזה, אך אם המטעה איננו צד לחוזה, לא קיימת עילת ביטול מחמת הטעייה. מעבר לכך שבמקרה דנן אין הצדקה להתערבות בממצאים העובדתיים של בימ"ש קמא או במסקנות המומחה, פעולות הכונסים לכל היותר יכולות היו להעמיד למערערת עילה לתביעה נזיקית נגדם, אך לא עילה לביטול ההסכם. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [משפחה] [שליחות] |
|
| עמש (ת"א) 42277-04-12 מ. ח נ' ל. ח (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, חגי ברנר; 04/04/14) - 15 ע' |
| עו"ד: סלטון, ירון, שרעבי, ריכטר, פיירשטיין |
ביהמ"ש המחוזי אישר את פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה, אשר דחה את תביעת המערער לביטול צו קיום צוואה והורה על בטלות יפוי הכח שנתנה המנוחה למערער.
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות
שליחות – ייפוי-כוח – נפקותו
.
ערעור על פס"ד לפיו נדחתה תביעת המערער לביטול צו קיום צוואה של המנוחה, והתקבלה תביעת המשיב להצהיר על בטלות יפוי הכח שנתנה המנוחה להעברת זכויותיה בנכס למערער.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
סמכות ביהמ"ש לענייני משפחה בנוגע לאופן ניהול ההליך לא נועדה להפוך את כללי הפרוצדורה לאות מתה, אלא למקרים המחייבים סטייה מהכללים לשם עשיית משפט צדק. המערער זנח את טענותיו נגד תוקף הצוואה, אין מקום לאפשר העלאתן כעת ואף לגוף העניין אין להתערב בממצא העובדתי שנקבע.
לעתים יפוי כח מגלם הן את עסקת היסוד והן את האמצעי הטכני לביצועה, אלא שזהו החריג, והכלל הוא שיפוי כח איננו יוצר את הזכות אלא מהווה אמצעי טכני לביצועה. בנסיבות העניין, בהעדר עסקה בין המנוחה למערער, יפוי הכוח בטל, מה גם שמדובר ביפוי כח שלא נועד להעברת בעלות בנכס מהמנוחה למערער, ובכל מקרה הוא נזנח. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 24 [חברות] |
|
| תא (ב"ש) 30742-08-10 ברנס ניקוי חול וצביעה תעשייתית בע"מ נ' ישראל (איזי) אביטוב (שלום; אור אדם; 26/04/14) - 26 ע' |
| עו"ד: שאול אלעמי, רמי שר ישראל |
ניהול עסק בצורה לא מתוכננת מספיק או לא שקולה אין די בו כדי להצדיק "הרמת מסך". רק כאשר ההתנהגות של בעל המניות גובלת בתחום הפלילי תוך פגיעה מכוונת שלא בתום לב, אז ניתן לבצע "הרמת מסך".
חברות – הרמת מסך – אימתי
חברות – הרמת מסך – עילות להרמת מסך
חברות – אחריות בנזיקין – אחריות אישית
חברות – אחריות – נושאי משרה
.
התובעת הגישה תביעה כספית במסגרתה ביקשה מבית המשפט לבצע "הרמת המסך", בין החברה החייבת לבין מנהליה ובעליה, ולחייבם בחיוב אישי בחובות החברה לתובעת.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה, אין להורות על "הרמת מסך", גם נוכח שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט לפי סעיף 6 לחוק החברות לפני תיקונו.
ניהול עסק בצורה לא מתוכננת מספיק או לא שקולה אין די בו כדי להצדיק "הרמת מסך". רק כאשר ההתנהגות של בעל המניות גובלת בתחום הפלילי תוך פגיעה מכוונת שלא בתום לב, אז ניתן לבצע "הרמת מסך".
"הרמת מסך" תעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר בעלי המניות ניצלו את עיקרון ההפרדה להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת.
נושה רצוני וחוזי שהתקשר עם החברה בלבד, אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פירעון, להוציא במקרים נדירים דוגמת תרמית. לעומת זאת, שונים הדברים במישור הטענות מדיני הנזיקין: נושה נזיקי, אינו צריך להיפגע מעצם העובדה כי חברה ביצעה את העוולה כלפיו. אין בכך הצדקה להרמת מסך, אך יש בכך הצדקה להטלת אחריות אישית על מנהלים, אם הם עצמם באופן אישי, קיימו את יסודות האחריות בנזיקין.
על המבקש להטיל אחריות אישית בנזיקין על אורגן או נושא משרה בחברה, מוטלת חובה להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה, ולהניח תשתית ראייתית שממנה עולה, כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודותיה של העוולה.
לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן או על נושא משרה בחברה, ישנה חובה להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה, ולהניח תשתית ראייתית כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודות העוולה.
בנסיבותיו של עניין זה, משלא נמצא מקום לבצע "הרמת מסך" בקריטריונים של דיני החברות, אין מקום גם לאחריות חוזית אישית של אביטוב מכח הדוקטרינה של תום הלב, לגביה השיקולים הם דומים. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [ביטוח] |
|
| תאמ (חי') 6091-10-13 רונן חרפוף נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 22/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: יוסי נקר, אתי עטייה |
בית המשפט דחה את תביעת התובע לאחר שמצא, כי החריג לכיסוי הביטוחי חל במקרה זה. נפסק, כי מאחר ועובדות המקרה הנוכחי תואמות את התשתית העובדתית הנדרשת בלשון החריג, ומאחר ולשונו תואמת את הרציונל שלו ואת מטרתו, יש לקבוע כי החריג לפוליסה חל בענייננו.
ביטוח – פוליסה – פרשנותה
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת – מבטחת, תביעה שעניינה בכיסוי הביטוחי לרכבו. הצדדים חלוקים בשאלת החלת החריג לפוליסה על נסיבות התאונה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
שאלת תחולת החריג מצויה בתחום של פרשנות הפוליסה.
כאשר מעלה המבטחת את הטענה כי מתקיים חריג לכיסוי הבטיחותי המוגדר בפוליסה, עליה נטל ההוכחה לקיומו של החריג.
פוליסת ביטוח הינה בראש ובראשונה חוזה בין המבטח למבוטח, ולכן יש לפרשה באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים.
מאחר ועובדות המקרה הנוכחי תואמות את התשתית העובדתית הנדרשת בלשון החריג, ומאחר ולשונו תואמת את הרציונל שלו ואת מטרתו, יש לקבוע כי החריג לפוליסה חל בענייננו. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (מ"א) 32/13 שמעון קדוש ו-18 אח' נ' מר מאיר רובינשטיין ראש עיריית ביתר עילית (שלום; מרדכי כדורי; 22/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: י. חביליו, י.גור, ש. בן עמי, א.שרקון, א. אלה |
בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי עיריית ביתר עילית לא הוסמכה לפעול כדי לאבטח את פעולותיהם של הפועלים הפלסטינים בתחומה. לפיכך, חוק העזר נחקק על ידה בהעדר סמכות מפורשת בדין.
רשויות מקומיות – חוקי עזר – תוקפם
רשויות מקומיות – חוקי עזר – הסמכות להתקינם
משפט מינהלי – מעשה מינהלי – בטלות יחסית
עתירה לביטול חוק עזר לביתר עילית (שירותי שמירה – אבטחת כניסת פועלים פלסטינאים) התשע"ג – 2012.
.
בית המשפט לעניינים מקומיים פסק כי:
אין בהוראות החיקוק אליהם מפנים המשיבים משום הסמכה מפורשת של העירייה לפעול פעולות לאבטחת פועלים פלסטינים. אין ממש בטענת משיב 5 כי צו השמירה מקנה לעירייה את הסמכות הנדרשת לפעילותה הנ"ל. הקביעה בדבר סמכותה או חוסר סמכותה של משיבה 2 לפעול פעולה במועד כלשהו בעבר נתונה לבית המשפט, ולא למפקד כוחות צה"ל באזור. סמכותו של האחרון נתונה לו להסמיך את העירייה לפעול מכאן ולהבא בלבד, ולא "להבהיר את המצב המשפטי".
עם זאת, אין באמור כדי להביא מניה וביה לבטלותו של חוק העזר. לא ניתן להתעלם מכך שפעולות לאבטחת פועלים פלסטינים נדרשות, לדעת גורמי הצבא, לשם שמירה על שלומם וביטחונם של תושבי היישוב. לאור זאת, ובדומה לקביעתו של בית המשפט העליון בפרשת מלינובסקי, יש להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית, ולאפשר את פעולות האבטחה בהן נוקטת העירייה ואת קיומו בתוקף של חוק העזר במשך שנה נוספת. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [חוזים] |
|
| תמר (נת') 35249-12-09 סונול ישראל בע"מ נ' חב' סליל אור שירותי תדלוק בע"מ (שלום; ד"ר איריס רבינוביץ ברון; 22/04/14) - 14 ע' |
| עו"ד: יעל רימר, אמיר בירמן |
כאשר צד איננו מפעיל את זכות הביטול הנתונה בידו, החוזה נותר בתוקף ועל הצדדים לפעול על פיו ולקיים את התחייבויותיהם החוזית.
חוזים – ביטול חוזה – הודעת ביטול
חוזים – ביטול – הודעת ביטול
.
התובעת הגיש תביעה שעניינה ביצוע שטר. השאלה המרכזית העומדת להכרעה, הינה האם התובעת זכאית לתבוע מהנתבעים את החזר ההלוואה שניתנה להם על ידה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
מאחר ומדובר בתובענה שטרית, מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח כי פרעו את ההלוואה.
בנסיבות העניין, יש לפרש את ההסכם באופן שעל התובעת היה לערוך קיזוז בין סכומי החזר ההלוואה שהגיעו לה לבין תשלומי דמי ההפעלה שהיה עליה לשלם. ככל שיוכיחו הנתבעים כי התובעת הייתה אמורה להמשיך ולשלם להם דמי הפעלה, אזי טענת התובעת כי הנתבעים לא עמדו בהחזרי ההלוואה, דינה להידחות.
בהתאם לדין, צד נפגע, המבקש לבטל את החוזה ולא לקיים את חיוביו על פי החוזה, מחויב לשלוח הודעת ביטול. במקרה זה, התובעת לא שלחה לנתבעים הודעה על ביטול ההסכם.
בנסיבותיו של עניין זה, אין המדובר באותן נסיבות חריגות שבהן אין צורך בהודעת ביטול, הנדרשת על פי דין.
בנסיבותיו של עניין זה, לא ניתן לראות בעצם הגשת השטר לביצוע כדי מתן הודעת ביטול המשחררת את התובעת מתשלום דמי ההפעלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 30609-05-11 טל שחם נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (שלום; חנה ינון; 22/04/14) - 25 ע' |
| עו"ד: זיו כהן, אהוד שטיין |
בית המשפט הורה לנתבעת – מבטחת, לשפות את התובע בגין הסכומים בהם חויב במסגרת פסק דין קודם שייחס לו רשלנות מקצועית. נפסק, כי על אף שהנתבעת לא הייתה צד להליך בבית המשפט המחוזי, שכן נמחקה, בהסכמה, הרי שכבולה היא להכרעת בית המשפט המחוזי, שמצא כי מעשי התובע עולים כדי רשלנות בלבד.
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק שיפוטי
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – קיומו
.
התובע – עורך דין, הגיש כנגד הנתבעת תובענה כספית שעניינה דרישה להשבת כספים אותם שילם עורך דין במסגרת תביעת רשלנות שהוגשה כנגדו, כנגד מבטחתו.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
קביעותיו של בית המשפט שהכריע בתביעה שהוגשה נגד התובע על ידי לקוחותיו מהוות מעשה בית דין והשתק פלוגתא כלפי הנתבעת. על כן, יש לקבוע, כי מעשי התובע עולים כדי רשלנות בלבד, דהיינו, על הנתבעת לשפות את התובע בהתאם לפוליסה.
הכלל בדבר השתק עילה קובע, כי בית משפט לא יזקק לתביעה נוספת בין בעלי-דין או חלפיהם מקום שתביעה קודמת בין אותם בעלי הדין, מבוססת על אותה עילה, נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית המשפט המוסמך.
במקרה זה, בית המשפט המחוזי נדרש לסוגיה האם מעשיו של הנתבע מהווים עוולת רשלנות או שמא עולים הם כדי מרמה ומעשו בכוונה לגרום לאירוע הנזק, ואולם אף בתובענה דנן נדרש בית המשפט לסוגיה זו, ועל כן, יש לקבוע, כי זו נידונה והוכרעה ופסק הדין בבית המשפט המחוזי הכריע בשאלות בהן חלוקים הצדדים אף פה.
אומנם הכלל של מעשה בית דין מורה כי בהליכים צריכים להיות מעורבים אותם צדדים, ואולם, הפסיקה הרחיבה כלל זה אף על מי שיש לו "קרבה משפטית" ולא היה צד לאחד ההליכים.
לגופו של עניין, הנתבעת דכאן לא עמדה בנטל ההוכחה הגבוה המוטל עליה להוכיח קיומה של תרמית כנדרש על פי הדין. הלכה היא כי עילת התרמית מחייבת מידת הוכחה מוגברת ביחס להליך אזרחי רגיל ובכך לא עמדה הנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [התיישנות] |
|
| תא (חי') 46312-01-13 דוד גרוס נ' סימון את ויזל- סוכנות לביטוח בע"מ (שלום; שלמה לבנוני; 22/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: דוד כהנא, רועי פוליאק |
ככל שעסקינן בעילת ה"תרמית או אונאה", תקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעה לתובע התרמית. מדובר בידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי.
התיישנות - תקופת ההתיישנות - תרמית ואונאה
.
הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות. בית המשפט נדרש לשאלת תחולת החריג שעניינו "תרמית או אונאה" על נסיבותיו של מקרה זה.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
על תובע, המבקש הפעלתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות, המהוות את עילת התובענה, אלא גם שני רכיבים נוספים, והם, כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו, וכן 'שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן'.
ככל שעסקינן בעילת ה"תרמית או אונאה" הנטל להוכיח את העילה מוטל על הטוען אותה, והוא התובע. תקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעה לתובע התרמית. מדובר בידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [עונשין] |
|
| תפ (אי') 47527-11-12 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; יוסי טופף; 01/04/14) - 11 ע' |
| עו"ד: שחר עידן, איציק אלפסי, אייל לביא |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירת איומים. בית המשפט הטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת בסך של 3,000 ₪ והתחייבות כספית.
עונשין – עבירות – איום
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:
בתי המשפט על ערכותיהם קבעו שיש לשוות חומרה יתרה לעבירות המבוצעות בד' האמות המשפחה ונקבע כי כל עבירת אלימות במשפחה, ובכללה אלימות מילולית, צריכה לקבל מענה מוחשי. אמנם מטיבה עבירת האיומים אינה פוגעת פיזית בקורבנה, אך עבירת האיום כלפי בת זוג טומנת בחובה אלמנט מחמיר של אימה והשפלה שדורש ענישה מרתיעה.
במקרה דנא, מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים גבוהה. הנאשם איים על חיי בנה הפעוט של המתלוננת והוסיף לומר לה שלא תברח ממנו כי הוא יחפש אותה. מדובר באיומים במרום חומרתם. דברים אלה כוונו להטיל מורא על המתלוננת ולתן לה תחושה כי חיי בנה בסכנה. ואכן, לא בכדי, חששה המתלוננת למסור לנאשם על מקום הימצאה. הנאשם פגע אם כן בשלוות נפשה של המתלוננת, בחירותה ובחופש הבחירה שלה, שעה שגרם לה לתחושה שהיא צריכה לנוס מפניו, פן יאתר אותה ויפגע בה ובנה.
בסופו של יום, בית המשפט הטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת בסך של 3,000 ₪ והתחייבות כספית. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 6784-12-12 מדינת ישראל נ' צאדק אלעקל (שלום; שמאי בקר; 12/02/14) - 12 ע' |
| עו"ד: דנית גרינשטיין, ניר גורן |
כלל לא בטוח כי במצב דברים בו פלוני בורח משוטר המבקש ממנו לעצור, מתקיימת עבירה של בריחה ממשמורת חוקית. אולם, גם מעבר לכך, יש לקבל את טיעוני ההגנה לפיהם, חייבת להתקיים עילת מעצר כדי שפלוני, בבורחו משוטר, יבצע עבירה של בריחה ממשמורת חוקית.
דיון פלילי – הכרעת-דין – זיכוי
עונשין – עבירות – בריחה ממשמורת חוקית
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בריחה ממשמורת חוקית, והפרת הוראה חוקית.
.
בית המשפט הכריע את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:
על פי כתב האישום, הנאשם תקף שוטר בנסיבות מחמירות, תוך שהוא נמלט ממשמורת חוקית. להוכחת האישום דנא העידה המאשימה, ראש וראשונה וראשית חוכמה, את פקד חטואל, כמתבקש בנסיבות העניין, ובהמשך את השוטר קובי נטף, שותפו של פקד חטואל ומי שנכח באירוע התקיפה; שניים אלה, הם היחידים שנכחו באירוע.
התיאור שמסר פקד חטואל אינו יכול שלא לעורר שאלות או להוליד ספקות. את ספקנותו של בית המשפט יכול היה השוטר קובי נטף לפוגג, אולם, למרבה הצער, הן מדו"ח הפעולה הרשום שלו מעת האירוע, והן מעדותו בבית המשפט, אינך יכול ללמוד דבר, אם לטובת אישוש עדותו של פקד חטואל, ואם בכלל.
המאשימה האשימה את הנאשם גם בבריחה ממשמורת חוקית. כלל לא בטוח כי מצב דברים בו פלוני בורח משוטר המבקש ממנו לעצור, הוא מקיים בכך עבירה של בריחה ממשמורת חוקית. אולם, גם מעבר לכך, יש לקבל את טיעוני ההגנה בסיכומיה לפיהם, חייבת להתקיים עילת מעצר כדי שפלוני, בבורחו משוטר, יבצע עבירה של בריחה ממשמורת חוקית. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 32 [הוצאה לפועל] |
|
| ער (חי') 27403-12-13 ו.ב.ד נ' פ.ב.ד (משפחה; אלה מירז; 24/04/14) - 5 ע' |
| עו"ד: סאוסן סלום, דב גרינבוים |
רשם ההוצל"פ מוסמך להתנות את עצם הדיון בבקשת חייב מזונות להפניה לביהמ"ש למשפחה לפריסת תשלומים, בהעמדת תנאי תשלומים.
הוצאה לפועל – רשם ההוצאה לפועל – סמכותו
הוצאה לפועל – תשלומים – חוב מזונות
.
ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ, בגדרה נקבע כי על מנת "להוכיח רצינות", בקשת המערער להעברת בקשתו לביהמ"ש למשפחה לדיון בפריסת חוב מזונות עבר לתשלומים תידון, רק לאחר שיעמוד בתשלום 1,000 ₪ נוספים, במשך 6 חודשים, שיהוו תשלום ע"ח חוב מזונות עבר, זאת לאחר שבהחלטה קודמת נקבע תשלום של 3,000 ₪ "כתנאי לדיון בבקשתו".
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
בהתאם להוראות סעיפים 69 (ד) ו- (ה) לחוק ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצל"פ להורות על הפניית חייב מזונות לבימ"ש למשפחה לפריסת תשלומים, ובלבד שראה הצדקה לכך ובחוב מזונות, הדבר ייעשה "מטעמים מיוחדים שיירשמו". נקבע כי בסמכות הרשם, לבחון את "ההצדקה" ואת האפשרות "למתן טעמים", ובגדר כך להורות על תשלומים קצובים לתקופה מסוימת, על מנת לבחון את רצינותו של החייב ותום ליבו. ככל שלא יעמוד בתשלומים שיקצוב הרשם, מתייתר הצורך להפנותו לביהמ"ש למשפחה. בעת איסוף האינפורמציה והנתונים בדבר האפשרות ו"ההצדקה" בהפניית הצדדים לביהמ"ש למשפחה, לא הסתיימה סמכותו הכללית של הרשם לאכוף את פסק הדין ועל הרשם מוטל התפקיד לסייע באכיפת גביית חוב. מכאן שפעולת הרשמת בהטלת התשלומים החודשיים לבחינת תום הלב של המבקש ובסיוע בגביית החוב, מעבר לבחינת תום הלב של המערער, על ידי הטלת תנאים נוספים נעשתה בסמכות; טענות המערער לגוף התנאים שנקבעו נדחו, לאחר שלא נמצא פגם בשק"ד הרשמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [ירושה] |
|
| תע (ת"א) 8383-03-13 צוואת המנוחה א.ח ז"ל נ' נ.ח.ס (משפחה; שפרה גליק; 22/04/14) - 16 ע' |
| עו"ד: י.כ שעיה, ליכט פטרן פולוס |
הוכחת קיומה של צוואה ע"י העתק תותר במקרים חריגים, בהם הוכח כי היתה צוואה מקורית אך המקור הושמד "בדרך שאין בה כדי לבטל את הצוואה" או שאי אפשר להגיש אותו מסיבה אחרת. על המבקש להוכיח שעשה מאמץ סביר לאתר את הצוואה המקורית וכן את צורתה המדוייקת של הצוואה, תוכנה והוראותיה הענייניות ברמה גבוהה של פירוט. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.
ירושה– צוואה – הוכחתה
.
הכרעה בבקשת מבקשי צו לקיום צוואה להתיר הוכחתה של הצוואה ע"י העתק בהתאם להוראות סעיף 68(ב) לחוק הירושה. לטענת התובעים, הצוואה המקורית הוגשה לרשם לענייני ירושה ולאחר שהעובר התיק לביהמ"ש "נעלמה" הצוואה מהתיק.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה (וכתוצאה מכך את התביעה) מהטעמים הבאים:
סעיף 68(ב) לחוק הירושה קובע כי דרך המלך להוכחת קיומה של צוואה, למעט צוואה בעל פה, היא בהגשת הצוואה המקורית. אולם, בהתקיים נסיבות מיוחדות, תותר הוכחת קיומה של צוואה בהגשת העתק, "או באופן אחר", מקום בו אותה צוואה הושמדה בדרך שאינה מבטלת אותה, או שאי אפשר להגיש אותה מסיבה אחרת. בהתאם לפסיקה, על המבקש להוכיח קיומה של צוואה באמצעות ראייה משנית, עליו להוכיח כי נעשה מאמץ סביר לאתר את הצוואה המקורית, ואף על פי כן הצוואה לא נמצאה (מבלי שיש צורך להצביע על האופן המדוייק בו היא אבדה). בנוסף, עליו להוכיח גם את צורתה המדוייקת, תוכנה והוראותיה הענייניות ברמה גבוהה של פירוט. כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו.
במקרה דנא נקבע כי כלל לא הייתה בפני הרשם, ולא בתיק ביהמ"ש צוואה מקורית וכי התובעים כשלו להוכיח שקידה סבירה בחיפוש אחר העותק המקורי של הצוואה. במצב זה, משהתובעים לא הוכיחו, כי היה מקור לצוואה, משלא הוכח כי המקור הושמד "בדרך שאין בה כדי לבטל את הצוואה" ובהעדר הוכחה שהתובעים עשו מאמצים סבירים לחפש את העותק המקורי של הצוואה – אין מקום לדון בשאלה של קבילות ראיית המשנה והוכחת הצוואה ע"י העתקה הצילומי, ודין התביעה להידחות.
ביהמ"ש מוסיף, כי התובעים אף לא עמדו בתנאי הנוסף שענייננו הוכחת תוכנה של הצוואה הנטענת בצורה "ברורה ומדוייקת". שכן גם לפי גרסתם הצוואה הנטענת הנחילה את הרכוש של המנוחה לבתם של התובעים, אשר נפטרה לפני המנוחה, ולפיכך, אינה יכולה להיחשב כזוכה עפ"י הצוואה, ממילא בצוואה הנטענת נכתב, כי ההנחלה היא לבתם של התובעים "לרפואתה וסיוע לבני ביתה" ומי שאינה יורשת עפ"י הצוואה לא יכולה גם "לסייע לבני ביתה". |
| חזרה למעלה |
|
| 34 [חוזים] |
|
| תמש (נצ') 1775-01-13 ע.ל נ' ע.ל. (משפחה; אסף זגורי; 22/04/14) - 25 ע' |
| עו"ד: בנימין זאב מאלק, מנחם יהב |
מדובר במקרה שעל פי נסיבותיו ניתן להתייחס להענקת המתנה – שעניינה העברת זכויות במשק הכולל זכויות חכירה רשומות בלשכת רישום מקרקעין וזכויות בלתי רשומות – כאל עסקה מוגמרת, על אף שהזכויות נותרו רשומות ע"ש מעניק המתנה המנוח.
חוזים – מתנה – השלמתה
חוזים – מתנה – התחייבות לתת מתנה
חוזים – מתנה – חזרה ממתנה
.
תביעה לפס"ד הצהרתי, לפיו התובעת היא בעלת מלוא הזכויות במשק הרשום ע"ש אימה המנוחה וזאת מכח הסכם מתנה שערכה האם בחייה עם התובעת (לפני למעלה מ-30 שנה), בגדרו העניקה האם לתובעת, באופן בלתי חוזר כל זכויותיה במשק חקלאי. המשק כולל זכויות חכירה רשומות בלשכת רישום מקרקעין וזכויות בלתי רשומות. רשות מקרקעי ישראל אישרה את ההסכם ואף כרתה על בסיסו הסכם חכירה חדש עם התובעת. לטענת התובעת, כשנה בסמוך להגשת התביעה, התברר לה כי בשל הליכי פרצלציה (שארכו שנים רבות) עדיין רשומות זכויות החכירה של המשק על שם האם המנוחה ומכאן תביעתה. אחות התובעת שהינה יורשת עיזבון המנוחה, מתנגדת לתביעה בטענה, כי מדובר במתנה שלא הושלמה, בתביעה שהתיישנה ובנסיבות שבהן היא עומדת בנעלי האם ומעוניינת בביטול ההסכם.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
בהתאם לפסיקה, ככל שמדובר בעסקה לפי חוק המקרקעין, הרי כל עוד ולא הסתיימה העסקה ברישום - לא נגמרה הקנייתה של המתנה בהתאם לסעיף 2 לחוק המתנה, ומצויים אנו בגדרו של סעיף 5 לחוק המתנה, דהיינו התחייבות לתת מתנה. מאידך, אם מדובר בזכות אובילגטורית או זכות עתידית להירשם כבעלים של המקרקעין, הרי די בהסכם המתנה הכתוב ובחתימת כל יתר המסמכים על ידי המנוחה כדי לומר שדבר המתנה הוקנה לתובעת בעת עריכת ההסכם.
לכאורה ניתן לטעון בעניינו, כי ביחס לאותן חלקים במקרקעין שנרשמו בלשכת רישום מקרקעין ההסכם הוא התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין ואותם חלקים במקרקעין שרישומם התנהל במינהל מקרקעי ישראל, הן זכויות אובליגטוריות ונתינתן הסתיימה בעצם השלמת רישום המתנה במינהל ואילו לגבי אותם חלקים שרשומים כחכירה בלשכת רישום מקרקעין – נעשתה רק התחייבות למתנה. ברם, מדובר באבחנה מלאכותית ולמעשה בלתי אפשרית כיוון שבעת עריכת הסכם המתנה –המשק החקלאי היה בלתי ניתן לפיצול.
משכל הנסיבות והמסמכים מלמדים כי למינהל מקרקעי ישראל הייתה שליטה מוחלטת ואבסולוטית ברישום הזכויות במקרקעין נשוא המשק, ומשגורם זה רשם לפניו את שינוי זכויות החכירה מכוח הסכם המתנה כבר בשנת 1989. נקבע כי יש לראות מלוא הזכויות שהיו למנוחה בעת עריכת הסכם המתנה כזכויות אובליגטוריות וכי המתנה הושלמה בהעברת הזכויות במינהל מקרקעי ישראל לכל המאוחר בשנת 1989. ומכאן שיש לקבל את תביעת התובעת.
ביהמ"ש מוסיף, כי אף אם היה מדובר בהתחייבות ליתן מתנה, לא היה בכך לשנות מהתוצאה. ראשית, הזכות לביטול התחייבות למתנה הינה זכות אישית שאינה ניתנת להורשה. מקום שלא בוטלה התחייבות ע"י הנותן עצמן, קיים חוזה מתנה שריר ותקף ובלתי ניתן לביטול. בענייננו, המעניקה סברה שהמתנה הסתיימה והיא מוגמרת ומעולם לא חזרה בה ואף נתנה לכך ביטוי מפורש בצוואתה בציינה כי מסרה בחייה את המשק במתנה לתובעת ועל כן אין היא מורישה לה דבר מה נוסף; שנית, אף אם יונח לצורך הדיון, כי לאחות מעמד לטעון לבטלות הסכם המתנה, לא מתמלאים בענייננו תנאי סעיף 5 לחוק המתנה, המקנים זכות ביטול של התחייבות למתן מתנה. המנוחה ויתרה בכתב על האפשרות לחזור בה מהמתנה והתחייבותה הייתה בלתי חוזרת ומקבלת המתנה הסתמכה על המתנה ושינתה מצבה (לרעה).ולא הוכחה התנהגות מחפירה מצד התובעת המצדיקה ביטול המתנה.
טענת ההתיישנות נדחתה. נקבע כי מרוץ ההתיישנות החל ביום בו נודע לתובעת, כי זכויות החכירה נרשמו על שם המנוחה ולחילופי חילופין ממועד הצוואה. |
| חזרה למעלה |
|
| 35 [משפחה] |
|
| הט (ראשל"צ) 41366-03-14 משטרת ישראל נ' פלונית (משפחה; רבקה מקייס; 20/03/14) - 3 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש אינו מוסמך לתת צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה כנגד המוגן – מי ששלומו הגופני או חייו מצויים בסכנה בשל התנהלות בן המשפחה התוקפן.
משפחה – חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנא-1991 – צו הגנה
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות
.
בקשה המשטרה למתן צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה בגדרה התבקש צו שיורה למשיבה לקיים קשר עם גורמי הרווחה ולהימצא במקלט לשם הבטחת שלומה ובטחונה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה על הסף מהטעם הבא:
ביהמ"ש אינו מוסמך לתת צו הגנה כנגד המוגן – מי ששלומו הגופני או חייו מצויים בסכנה בשל התנהלות בן המשפחה התוקפן. הסמכות של ביהמ"ש במסגרת החוק הינה לתת צווים כנגד בן המשפחה התוקפן, צווים הכוללים גם כל הוראה הדרושה, לדעת ביהמ"ש, להבטחת שלומו ובטחונו של בן המשפחה המוגן. ואולם, כתנאי למתן צו שכזה דרוש כי יינתן צו הגנה כנגד התוקפן, ולא כנגד המוגן. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| 41 [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] [מקרקעין] |
|
| תא (י-ם) 19677-04-10 משה קישון נ' קרן גירון - ב"כ עו"ד ישראל שדה, עו"ד ושחר סרור (כתבי טענות; וינוגרד; 02/09/13) - 21 ע' |
| עו"ד: ישראל שדה, שחר סרור |
דיון אזרחי – סעדים – סעדים שביושר
משפט בינלאומי פרטי – ברירת הדין – חזקת שוויון הדינים
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
.
בין הצדדים שוררת מחלוקת בשאלה אם די ברישום אצל הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי המינהל האזרחי כדי להקים את דרישת רישום העסקה כמשמעה בסעיף 9 לחוק המקרקעין, שעניינו עסקאות נוגדות. |
| קישורים נוספים:
|
| חזרה למעלה |
|
