| עליון |
| 1 [תכנון ובנייה] [בתי-משפט] |
 |
| רעפ 2448/14 מנחם נחמיאס נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה (עליון; ח' מלצר; 10/04/14) - 8 ע' |
| עו"ד: רן עמיאל, ביקי מוראד |
נדחתה בקשת רשות ערעור על הרשעת המבקש בעבירות על חוק התכנון והבניה, ובהן אי-קיום צו שיפוטי ועל העונש שהושת בגינו. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, כי הכרעות ערכאות קמא בדין יסודן וכי אין מקום להתערבות בעונש.
 תכנון ובנייה – עבירות – אי-קיום צו בית-המשפט
תכנון ובנייה – ענישה – מדיניות ענישה
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש, הבעלים והמחזיק יחד עם אשתו של מקרקעין, הורשע בבימ"ש השלום בעבירות של שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר ובניגוד לתוכניות, ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר בניה ובניגוד לתוכנית, ובאי-קיום צו שיפוטי. בגזר הדין הופעל עונש מאסר על תנאי שהושת על המבקש בהליך קודם, והוספו במצטבר 5 חודשי מאסר בפועל. כן הושתו על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס והתחייבות כספית. בנוסף הוצא צו איסור שימוש ביחס למבנים שבגין השימוש בהם הורשע המבקש, ולהריסת המבנים שנבנו ללא היתר. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.
.
בית המשפט העליון (השופט מלצר) דחה את הבקשות ופסק כי:
הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בנוסף צוין כי בימ"ש השלום דחה את הטענה שלפיה נמנע מהמבקש לקיים את צו איסור השימוש, לנוכח פעולותיה של אשתו במקרקעין, מכוח בעלותה (המשותפת) בהם. התנהגות המבקש אינה מתיישבת עם מניעה כלשהי לקיום הצווים או למצער ניסיון לקיים אותם; הכרעות ערכאות קמא בדין יסודן. המבקש לא קיים את צו איסור השימוש שהוצא כנגדו לאחר שהורשע בין היתר, בעבירות של שימוש חורג בקרקע חקלאית ודי בכך כדי למלא אחר יסודות העבירה של אי קיום צו שיפוטי ולהרשיעו בה.
הלכה היא כי אפילו העברת הבעלות בנכס שביחס אליו הוצא צו שיפוטי לאדם אחר אין בה, כשלעצמה, כדי לפטור את מי שכנגדו הוצא הצו שיפוטי מהחובה לקיימו. כלל זה נכון, מקל וחומר, בשעה שהצו השיפוטי מורה על איסור-שימוש (להבדיל מהריסה) וכאשר מי שכנגדו הוצא הצו ממשיך להחזיק במקרקעין מכוח בעלותו בהם, ולקבל טובת הנאה מהשימוש שנעשה (על ידי אחרים) בנכסים המצויים על המקרקעין שבבעלותו, כבענייננו. לפי חוק המקרקעין בהיעדר הסכמה אחרת, חלוקת הבעלות בין שותפים במקרקעין היא חלוקה "מתמטית"-"רעיונית", ולא פיסית. כמו כן, אין בכוחו של שותף יחיד להשכיר חלק מסוים של המקרקעין המשותפים, או אתר הנמצא בהם, לאדם אחר ללא הסכמת יתר השותפים. לפיכך, גם מבחינה משפטית טענת המבקש כי רעייתו רשאית לעשות במקרקעין כרצונה, ללא הסכמתו, תלויה על בלימה.
אף אין מקום להתערבות בעונש שבנסיבות העניין אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, או הראויה, לעבירות שבהן הורשע. כבר נפסק רבות אודות החומרה שבהפרת דיני התכנון והבניה ובפרט חומרת העבירה של אי קיום צו שיפוטי, המבטאת זלזול מופגן בשלטון החוק ובהחלטות שיפוטיות. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] |
|
| עפ 2137/14 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 10/04/14) - 13 ע' |
| עו"ד: שאול כהן, דנה קרן, טל ליבליך, ליאת ברגמן רביד |
הותרה לפרסום זהות המשיב 2, שהיה עד המדינה בפרשת הרצח במועדון הבר נוער. זאת, נוכח העניין הציבורי המוגבר בפרסום, ונוכח כך שאין בחומר המודיעיני ביסוס קונקרטי לטענה לפיה חשיפת זהותו של משיב 2 תתרום או תגביר את הסכנה הנשקפת לו.
בתי-משפט – פומביות הדיון – התרת פרסום
בתי-משפט – פומביות הדיון – דיון במעמד הצדדים
בתי-משפט – פומביות הדיון – עקרונותיה
.
ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי, בגדרה נדחתה בקשת המערערים לבטל את צו איסור הפרסום שניתן לגבי זהותו של המשיב 2, שהיה עד המדינה בפרשת הרצח במועדון הבר נוער בתל אביב (להלן: הנאשם).
.
בית המשפט העליון (השופט א' שהם) קיבל את הערעור ופסק כי:
לפי הדין, בימ"ש ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בימ"ש הורה אחרת לפי חוק. בשל המשקל הנכבד שניתן לעקרון פומביות הדיון, את החריגים לכלל הפומביות יש לפרש על דרך הצמצום, וזאת למרות שפרסום זהותו של נאשם עלול להסב לו פגיעה בכל תחום מתחומי חייו. אחד החריגים לכלל פומביות הדיון הוא הצורך להגן על בטחונו של בעל דין, כאשר מושג זה של הגנה על ביטחון אינו כולל הגנה מפני עיתונות, וגם לא הגנה על בטחונו הכלכלי של בעל דין. הכוונה אינה רק לחשש של פגיעה באדם אחר בנאשם, אלא גם מצב בו קיים סיכון שהנאשם יפגע בעצמו בשל חשיפתו לציבור.
נוכח הוראות הדין, היה על בימ"ש, שקיבל בקשה לבטל את צו איסור הפרסום לקיים דיון בבקשה בהשתתפות כל הצדדים הנוגעים בדבר.
אשר להחלטה שלא לבטל את צו איסור הפרסום, פרשת הרצח במועדון הבר נוער, היא כפצע מדמם בגופה של החברה בישראל, וההתפתחויות בפרשה זו עמדו במוקד העניין הציבורי. משמסתבר, לכאורה, כי חשיפת זהות המעורבים בביצוע הרצח, אינה אלא תוצר של מעשי תרמית והונאה מצד הנאשם, קיים עניין ציבורי מוגבר בפרסום שמו וזהותו של הנאשם. בחשש לפגיעה בביטחונו של הנאשם, אין כדי להביא לדחיית הערעור. אף כי הנאשם שימש בעברו כמקור משטרתי ובמובן זה קיים חשש מובנה כי מי מבין הנפגעים מפעילותו ינסה לפגוע בו, מדובר בחשש כללי ובלתי קונקרטי. זאת ועוד, נראה כי מי שחפץ ברעתו של הנאשם מכיר היטב את זהותו. בנוסף, באתרי אינטרנט לא מעטים מופיעים שמו של הנאשם ואף תמונתו, ולא נהיר כיצד ניתן להתגבר על פירצה רחבה זו. בשל חשיפתו התקשורתית של הנאשם, אף לא יקשה לדעת כי אכן מדובר באותו אדם. לאור כל האמור, אין בחומר המודיעיני ביסוס קונקרטי לטענה לפיה חשיפת זהותו של הנאשם תתרום או תגביר את הסכנה הנשקפת לו. לפיכך, צו איסור הפרסום לגבי שמו של הנאשם, או כל פרט מזהה אודותיו, התבטל. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 8628/13 פלונית נ' ד"ר אידה אמודאי (עליון; צ' זילברטל; 10/04/14) - 9 ע' |
| עו"ד: ארז גוטמן , שמואל אהרונסון, חיים זליכוב, אופיר בן מושה , בנימינה בוטוש ויזל |
בימ"ש התיר למבקשת לתקן את כתב תביעתה באשר לנזק שנגרם לה לטענתה בשל התרשלות המשיבים, כאשר ניתנה תשובה טובה בנוגע לעיתוי העלאתה. בנוסף, התרת התיקון תאפשר לבימ"ש לעמוד על השאלות שהן באמת במחלוקת, ככל שיהיה צורך לדון בהיקף הנזק שנגרם למבקשת.
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – הוספת עילה חדשה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – הוספת סעד חדש
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי בגדרה נדחו בקשות המבקשים לתיקון כתב תביעה כך שתחת הטענה כי המבקשת סובלת מתסמונת גנטית מסוג מסוים, ייטען על-ידם שהמבקשת סובלת מתסמונת גנטית אחרת ולמינוי מומחה מטעם בימ"ש בתחום הפסיכיאטרי.
.
בית המשפט העליון (השופט צ' זילברטל) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:
תחילה נפסק כי אין מקום לדחות את הבקשה מהטעם שראוי לברר את טענות המבקשים במסגרת ערעור על פסק הדין, שכן מדובר בסוגיה שעניינה תחימת המחלוקת, ואם לא יוכרע בה בשלב הנוכחי, עלול להתנהל הליך עקר, בגדרו תתבררנה סוגיות שאינן משקפות את המחלוקת האמיתית שבין בעלי הדין.
לגופו של עניין צוין כי הבקשה לתיקון כתב תביעה מתמקדת בהיקף וסוג הנזק שנגרם למבקשת כתוצאה מההתרשלות הנטענת. בפסיקה נקבע כי כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע אין מניעה עקרונית להתרת התיקון. דברים אלה ישימים גם לענייננו, שכן בתיקון המבוקש נשתמרו מרכיבי היסוד של העילה המקורית. כאשר בבקשה לתיקון כתב תביעה לא כרוכה סוגיית ההתיישנות, כבענייננו, אין בכך שהתיקון מבקש להעמיד עילת תביעה חדשה או לתקן כתב תביעה שבמקור לא גילה עילה, כדי לחרוץ לשבט את גורל הבקשה. במקרה דנן התיקון המבוקש כלל לא חורג מהעילה המקורית. בנוסף, בנסיבות המקרה יש הצדקה לכך שהמבקשים העלו את טענתם בנוגע לתסמונת האחרת רק בשלב זה. אף כי בקשת המבקשים לתיקון כתב תביעתם הוגשה בשיהוי מסוים, הרי ששיהוי, בפרט שאינו קיצוני, אינו צריך להביא מיד לדחיית בקשה לתיקון כתב תביעה בהתחשב בתכליות המונחות בבסיס מוסד זה. אף כי התרת תיקון כתב התביעה אמנם תביא להתארכות ההליך ואף לסרבולו, עם נזקים אלה ניתן להתמודד באמצעות השתת הוצאות. אך, לא נראה כי תיקון זה יביא לקיפוח טענת הגנה שהייתה עומדת לה אילולא היה מתוקן כתב התביעה.
לסיכום, בענייננו לא מתבקש תיקון כתב תביעה בנוגע לעילת התביעה, קרי, התרשלות אלא אך באשר לנזק שנגרם בעקבות התרשלות זו ובפי המבקשים תשובה טובה לשאלה מדוע טענתם זו הועלתה אך עתה. בנוסף, קבלת הבקשה לתיקון כתב תביעה תאפשר לבימ"ש לעמוד על השאלות שהן באמת במחלוקת, ככל שיהיה צורך לדון בהיקף הנזק שנגרם למבקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [משפט מינהלי] |
|
| בשפ 7955/13 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר, צ' זילברטל, א' גרוניס; 31/12/13) - 25 ע' |
| עו"ד: נ' גרנות, ס' רוסו, ג' שמר, א' בר עוז, נ' ברנסי, ר' גלעדי, א' עוז, ר' דניאלי |
סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי לא יכול לשמש כמקור החובה למתן הנמקה כתובה ומפורטת לאישור העמדה לדין לפי סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) ולזכות הנאשם לעיין בה; ככל שקיימת חובה לנמק את מתן האישור מכוח כללי המשפט המנהלי, הרי שהמשיבה עומדת בחובה זו.
דיון פלילי – העמדה לדין – קטינים
דיון פלילי – העמדה לדין – אישור היועץ המשפטי לממשלה
דיון פלילי – העמדה לדין – ביקורת שיפוטית
דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה
משפט מינהלי – הנמקות – חובת ההנמקה
.
ערר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: סעיף 74), על החלטת בימ"ש המחוזי לדחות את בקשת העורר להורות למשיבה להעביר לידיו את נימוקי החלטת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ), שהחליט, לפי סעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: סעיף 14) להעמיד את העורר לדין על-אף שחלף פרק זמן העולה על שנה מיום ביצוע המעשים המיוחסים לו בחלק מהאישומים, אותם ביצע, כנטען, בהיותו קטין. בנוסף עסק הערר בטענה כי כללי המשפט המנהלי מהווים אף הם מקור חיוב למתן הנמקה לאישור על הגשת כתב אישום לפי סעיף 14 ולזכות הנאשם לעיין בה.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט זילברטל ובהסכמת הנשיא גרוניס והשופט מלצר) דחה את הערר ופסק כי:
העורר מבקש יצירתו לראשונה של מסמך נימוקים שלגבי החובה לייצרו קיימת מחלוקת, ואין חובה סטטוטורית מפורשת לייצרו. סעיף 74 מהווה אמצעי להעברת חומר חקירה מגורמי החקירה לנאשמים, בין אם הם בנמצא ובין אם היו אמורים להיות קיימים, אך הוא אינו יכול לשמש כמקור חובה לעצם יצירת חומרי החקירה; אף אם ההנמקה המבוקשת היתה קיימת במסמך מפורט בכתב, ספק אם מסמך זה היה נכלל בהגדרת חומר חקירה. נימוקי העמדה לדין לפי סעיף 14 נוגעים לאישור הגשת כתב האישום ולא לאישום עצמו והם אינם חלק מהתשתית הראייתית עליה מבוסס כתב האישום. ההנמקה אינה חלק מהחומרים הנאספים במהלך החקירה והיא ניתנת רק לאחר שגורמי התביעה מחליטים שיש מקום להגיש כתב אישום המבוסס על הראיות השונות בתיק. אף שכל ראיה או חומר רלוונטי לטענות הנאשם מהווה "חומר חקירה" שצריך להימסר לעיונו, נימוקי ההעמדה לדין אינם ראיות, אינם נאספים במהלך החקירה, אינם משמשים כבסיס להגשת כתב האישום ונשקלים על-ידי גורם חיצוני לגורמי החקירה ולכן אינם נמצאים בגדר תחולת סעיף 74. בנוסף, חלק עיקרי מהנימוקים להחלטה על העמדה לדין, המתבססים על בקשה שהתביעה מגישה ליועץ או למשנה לפרקליט המדינה, מהווים תרשומת פנימית של רשויות התביעה והחקירה שאין חובה על העברתה לעיון הנאשם. לאו כל האמור, אף אילו היה היועץ נוהג לנמק את החלטותיו לאשר העמדה לדין לפי סעיף 14, והיה קיים מסמך המפרט שיקולים אלה, מסמך זה לא היה מהווה חומר חקירה כמשמעו בסעיף 74. די בכך כדי לדחות את הערר.
ככל שקיימת חובה לנמק את מתן האישור להעמדה לדין לפי סעיף 14 מכוח כללי המשפט המנהלי, המשיבה עומדת בחובה זו לאור ההליך המובנה של קבלת האישור, המעוגן בהוראות נוהל והנחיות פנימיות וההסתמכות על נימוקי הבקשה המוגשת על-ידי גורמי התביעה ליועץ או למי שהוסמך על-ידו. לנאשם עומדת אפשרות להעלות טענת ההגנה מן הצדק ולתקוף את תקינות או סבירות ההחלטה על ההעמדה לדין. אם בגדר בירור טענה זו יסבור בימ"ש שיש מקום לקבל את בקשת הנאשם כי היועץ יעלה על הכתב את הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו לפי סעיף 14, הוא מוסמך להורות כן. זאת, במקרים חריגים בהם לא יימצא די בטיעונים שיושמעו מפי המשיבה במענה לטענת הנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 5 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 53363-05-11 יאנינה שפילמן נ' נחמוב יושר שירותי ביטוח (עבודה; קרן כהן, נ.צ.: ל' גולדשטיין; 02/04/14) - 26 ע' |
| עו"ד: תמרה פלג, מיכאל זילברברג |
בית הדין לעבודה קיבל את תביעת התובעת בחלקה. בעניין טענתה התובעת לפיה יש לראות בהתפטרותה כפיטורין, נפסק, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שהיא התפטרה בנסיבות המזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים.
עבודה – פיטורין – התפטרות כפיטורין
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
.
התובעת הגישה תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעים וסיומה. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם התובעת התפטרה "מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה" שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, בהתאם לסעיף 11א' לחוק פיצויי פיטורים?
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ק. כהן ונציגי הציבור ל. גולדשטיין פסק כלהלן:
לא עלה בידי התובעת להוכיח שהתפטרה בנסיבות המזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים. גרסת התובעת לא נתמכה בראיות אובייקטיביות אחרות. הנטל להוכיח את שעות עבודתה של התובעת מוטל על הנתבעים. בנסיבות העניין עולה, כי התובעת אינה זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות.
משלא נטען כי התובעת התלוננה בתקופת העבודה על אי תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, עלה בידי הנתבעים להפריך את הטענות בדבר הזכאות לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות בתשעת החודשים הראשונים.
התובעת הודתה כי השוותה מידי חודש את תלושי השכר לרישומי השעות ולא טענה כי פנתה אל הנתבעים בתקופת העבודה בשל אי תשלום מלוא השכר. לפיכך, אין לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שלא שמרו את רישומי השעות של התובעת.
בנסיבות אלה הוכח, כי התובעת אינה זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 6843-03-11 אנטולי סקבורצוב נ' א.ר. ניר רחובות מוסכים 2007 בע"מ (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: א' איינהורן נחמני, א' יארניצקי; 27/03/14) - 21 ע' |
| עו"ד: פ. מורוז, קופר |
נוכח הבטחה ברורה ומחייבת שניתנה לתובע לתשלום פיצויי פיטורים עובר להתפטרותו, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר השכר הקובע לתשלומו לא יכלול בונוס ששולם לתובע מדי חודש בהיותו תוספת אמיתית; כן זכאי התובע לתשלום זכויות שונות מכוח צו ההרחבה בענף המוסכים ולגמול שעות נוספות.
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו
עבודה – הסכם קיבוצי – צו הרחבה
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
עבודה – שכר עבודה – תוספת
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
.
התובע עבד אצל הנתבעת כמכונאי – חשמלאי רכב כ-5 שנים וחצי עד להתפטרותו. לשיטת התובע, התפטרותו יסודה בהצעת מנהל הנתבעת לפיה פיצויי הפיטורים ישולמו לתובע בכל מקרה, בין אם יתפטר ובין אם יפוטר. עיקר המחלוקת נסבה אודות סיום העסקת התובע ושאלת זכאותו לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' צדיק ונציגי הציבור א' איינהורן נחמני, א' יארניצקי) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי:
השופט לובוצקי בספרו "סיום יחסי עבודה" קובע כי מעביד אינו רשאי לחזור בו מהסכמתו לשלם לעובד פיצויי פיטורים, אף כי הסכמתו ניתנה מבלי שהעובד היה זכאי לקבל את הפיצויים. מעביד רשאי לחזור בו מהסכמה להענקת פיצויי פיטורים רק אם יוכיח בראיות טובות כי נפל פגם בעצם הסכמתו להעניק פיצויי פיטורים, כגון מצג שווא של העובד. הסכמה לשלם פיצויי פיטורים תקפה ומחייבת את המעביד, הינה להסכמה המלווה בגמירות דעת מצד המעביד, חרף העובדה שאין מוטלת עליו מחויבות לעשות כן. במקרה דנן לא הוכח כי התובע הציג בפני הנתבעת מצג שווא. כמו כן הטענה להעדר גמירות דעת, הועלתה לראשונה בעדות מנהל הנתבעת. לפיכך, לתובע ניתנה לתובע הבטחה ברורה ומחייבת לתשלום פיצויי הפיטורים עובר להתפטרותו. על כן זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בנתבעת.
אשר לשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, כלל פסוק הוא כי רכיב שכר כגון "תוספת" או "פרמיה" אינו קובע אם הוא חלק משכר היסוד של העובד, אלא יש לבחון ולקבוע את מהותו האמיתית של התשלום. על התובע הנטל להוכיח כי יש לכלול את תוספת השכר ששולמה לו, כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. אלא שבנסיבות בהן הנתבעת מודה כי לתובע לא נמסרה הודעה בכתב בדבר תנאי העבודה, נטל ההוכחה כי תשלום ששולם לתובע לא נכלל בשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, חל על הנתבעת. במקרה דנן הנתבעת הוכיחה כי "בנוסו נקיון" ששולם לתובע הוא תוספת אמתית התלויה בביצוע עבודות ניקיון. לפיכך, אין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
צו ההרחבה בענף המוסכים חל על הנתבעת ומכוחו התובע זכאי לפיצוי בגין העדר הפרשה לקופת גמל, לפיצוי בגין העדר הפרשה לקרן השתלמות, ולתשלום תוספת ותק; אשר לגמול עבודה בשעות נוספות, מהראיות עולה כי התובע הועסק מעבר למסגרת שעות העבודה הרגילות. על כן הוכחה מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות. הנתבעת לא המציאה פנקס שעות עבודה ומנוחה, כנדרש בדין ולכן קבע ביה"ד את מתכונת העבודה הקבועה של התובע, על דרך האומדנא ופסק לזכותו גמול שעות נוספות; אשר להודעה מוקדמת, מאחר והתובע התפטר מעבודתו עליו הנטל להוכיח כי הנתבעת ויתרה על ימי הודעה מוקדמת. התובע לא עמד בנטל זה, ולכן אינו זכאי להשבת הכספים שנוכו משכרו בגין אי מתן הודעה מוקדמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 22486-11-11 ענת רובינשטיין נ' רשות השידור (עבודה; חנה טרכטינגוט, נ.צ.: ר' גמליאל, א' ליברוט; 26/03/14) - 28 ע' |
| עו"ד: שי רובינשטיין, יאיר דוד, הילי לוי מאיר |
התובעת זכאית להיות משובצת לתפקיד מפיקה בפועל בנתבעת, אך אינה זכאית להיות משובצת בהכרח בחטיבת החדשות ושיבוצה נתון לשיקול דעת ולצרכי הנתבעת, ובלבד שיהא זה בתל-אביב; התובעת זכאית לפיצוי בסך 20,000 ₪ נוכח התנהלות הנתבעת בעניינה, ובעיקר אי עריכת שימוע טרם השינוי בשיבוצה בעבודה וחזרת הנתבעת מהתפקיד החלופי שהציעה לתובעת.
עבודה – תנאי עבודה – שינויים
עבודה – זכויות – זכות שימוע לקראת שינוי בתנאי העסקה
עבודה – יחסי עבודה – הזכות הניהולית
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה
.
עסקינן בתביעת התובעת כנגד הנתבעת למתן צו מניעה קבוע שימנע את העברת התובעת מחטיבת החדשות בנתבעת וימנע כל פגיעה בתנאי העסקתה ונוהג העסקתה בנתבעת, ולמתן סעד כספי בסך כולל של 65,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע ובהמשך עריכת שימוע שלא כדין ולמראית עין בלבד; בגין אפליה מחמת הורות; ובגין עגמת נפש.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' טרכטינגוט ונציגי הציבור ר' גמליאל, א' ליברוט) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לתביעה למתן צו קבוע, התובעת שימשה כמפיקה בפועל של תוכניות בנתבעת ולכן זכאית להוסיף ולהיות משובצת לתפקידים כגון אלה שביצעה בפועל עד כה לפי צורכי הנתבעת. עם זאת, התובעת אינה זכאית להיות מועסקת בחטיבת החדשות בנתבעת. הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת לנייד את התובעת בין תוכניות שונות לפי צרכי המערכת נקבעה מפורשות בחוזה העסקתה. העובדה כי במהלך עבודתה עברה התובעת לעבוד בחטיבת החדשות אינה מקנה לתובעת זכות קנויה להוסיף ולעבוד בחטיבה זו משך כל תקופת עבודתה. הנתבעת רשאית במסגרת הפררוגטיבה הניהולית לנייד את התובעת בין החטיבות השונות ובלבד שתעשה כן בתום לב, מבלי לפגוע בתפקידה ובתנאיה של התובעת, ומטעמים ענייניים; התובעת זכאית להיות מועסקת במערכת הנתבעת בתל-אביב, אלא אם תינתן הסכמתה לעבור למערכת הנתבעת בירושלים, שכן מדובר בשינוי גיאוגרפי מהותי המחייב הסכמה.
אשר לתביעה לסעדים כספיים, במרכז ההחלטה להפסיק את שיבוץ התובעת בחטיבת החדשות עמד סירוב התובעת לעבוד ערב נוסף בשבוע וביום שישי אחת לשבועיים בתפקיד מזכירותי, דרישה שהתובעת היתה רשאית להסכים לה, אך לא חייבת מכח התקשי"ר ("אם עובדת") ומכוח הכללים המחייבים בדבר שינוי תנאי מוסכם בחוזה עבודה. בתגובה לסירובה הוסר שיבוצה של התובעת מסידור העבודה באופן פתאומי ומבלי שניתנה לה הזדמנות להגיב. יחד עם זאת, אכן הוסרו תוכניות שבהפקתן עסקה התובעת, וצומצם מספר התוכניות המשודרות מתל אביב ואין מדובר בפגיעה בזכותה הקנויה של התובעת. אשר לפגמים בהליך, היעדר שימוע מוקדם רוּפּא בהליכים מאוחרים. בנוסף, שימוע מוקדם לא היה מוביל לתוצאה אחרת מתוצאת השימוע המאוחר. אף על פי כן, משיש להעדיף קיומו של שימוע מוקדם ולאור התנהלותה הכוללת של הנתבעת, יש לזכות את התובעת בפיצוי כספי בסך של 20,000 ₪, בעיקר כי לא נערך לתובעת שימוע טרם קבלת החלטה ושיבוצה בסידור העבודה הופסק בפתאומיות. זאת ועוד, יש טעם לפגם בהליך בחירת התפקיד החלופי שהוצע לה. כמו כן, לא ניתן כל הסבר מדוע לא נשקלה בקשה לשבץ את התובעת כמפיקה בפועל בחטיבת התוכניות; עוד נפסק כי לא הוכח כי היות התובעת אם לשני פעוטות היוותה שיקול בקבלת ההחלטה בעניינה וכי אין זה ממין המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בגין עגמת נפש. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 8 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (ב"ש) 31214-03-14 Abdalla Ali Mohamed Abdalla נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (מנהלי; מרדכי לוי; 03/04/14) - 11 ע' |
| עו"ד: נאור חזות, אביבה חצרוני |
ביהמ"ש נעתר לבקשה למתן צו ביניים, נוכח סיכויי העתירה ומשמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – צו ביניים
משפט מינהלי – כללי הצדק הטבעי – זכות הטיעון
משפט מינהלי – החלטות – הנמקתן
.
בקשה למתן צו ביניים להורות למשיבה שלא לפעול להרחקת המבקש או להשמתו במשמורת או במתקן שהייה, עד למתן פס"ד בעתירה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הבקשה ופסק:
בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה לצו ביניים, עליו לבחון את סיכויי העתירה ומאזן הנוחות, שהינו אבן הבוחן העיקרית. סיכויי העתירה דנן אינם נמוכים, בהחלטה להוציא כנגד המבקש הוראת שהייה נפלו פגמים משמעותיים העשויים להביא לבטלותה, בכלל זה אי עריכת שימוע כדין ואי הנמקת ההחלטה, ובעיקר, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [בריאות] |
|
| עתמ (י-ם) 4990-12-13 באסל נסאר נ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות (מנהלי; נאוה בן אור; 03/04/14) - 20 ע' |
| עו"ד: שלמה לקר, יעקב פונקלשטיין, ד"ר רענן הר-זהב |
ביהמ"ש קיבל עתירות להכרה בלימודי רפואה באוניברסיטת אל קודס והורה למשיב לאפשר לעותרים להיבחן בבחינת ההסמכה הממשלתית בישראל.
בריאות – רופאים – בחינות
.
עתירות שעניינן בהכרה בלימודי רפואה שלמדו העותרים באוניברסיטת אל קודס, על מנת שיורשו להיבחן בבחינות בישראל, לאחר שניתנו בעניין מספר החלטות.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירות ופסק:
מול השיקול לפיו לומדים העותרים בבי"ס הנמצא אמנם בשטחי הרשות הפלסטינית, אולם מהווה חלק מאוניברסיטה הפועלת גם בישראל ללא היתר, עומדת זכות העותרים לחופש העיסוק והצורך של מערכת הבריאות ברופאים. ניסוחו המילולי של סעיף 4(ב)(2) לפקודת הרופאים מאפשר לראות בביה"ס לרפואה "בית ספר לרפואה בחוץ לארץ". בנסיבות העניין ולאור ההליכים הקודמים וההחלטות שניתנו בהם,
החלטת המשיב לפיה יכיר בביה"ס לרפואה כבי"ס לרפואה בחו"ל אם יהא מוסד עצמאי, איננה סבירה ועליו לאפשר לעותרים לגשת לבחינת ההסמכה הממשלתית. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [משפט מינהלי] [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (חי') 29134-04-13 י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה- מחוז חיפה (מנהלי; א' קיסרי; 30/03/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה עתירה כנגד ההחלטה לקבל את התנגדויות העותרות לתוכנית מתאר בכפוף לקיום מספר תנאים, וכנגד אי מתן רשות לערור למועצה הארצית.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – ביקורת שיפוטית
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – המועצה הארצית
.
עתירה כנגד ההחלטה לקבל את התנגדויות העותרות לתוכנית מתאר בכפוף לקיומם של מספר תנאים, ולחילופין כנגד ההחלטה שלא להן ליתן רשות לערור למועצה הארצית.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
ביהמ"ש יתערב בהחלטות מוסדות התכנון רק בהתקיים עילה מוכרת ע"פ המשפט המנהלי וככלל, מחלוקת בין מוסדות התכנון איננה עילה להתערבות. לצורך קבלת רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב בשל היותו בעל השלכה רחבה, אופיו העקרוני, היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת או היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה. במקרה דנן אין עילה להתערבות בהחלטת הועדה, שניתנה על בסיס שיקולים תכנוניים ומטעמים ענייניים וסבירים, ואין מקום למתן רשות ערעור למועצה הארצית. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 11 [מקרקעין] [התיישנות] |
|
| תא (ת"א) 2345-07 רבקה שטיינמץ נ' מנהל מקרקעי ישראל- מחוז ת"א (מחוזי; חיים טובי; 03/04/14) - 22 ע' |
| עו"ד: א. בכר, א. מנצור |
ביהמ"ש קבע כי בנסיבות המקרה הנדון זכאי היה הנתבע לגבות דמי היתר בגין שינוי ייעוד מקרקעין שהוחכרו למוֹרישי התובעות לפני עשרות שנים, וכן זכאי היה לגבות דמי חכירה בגין שטח שהתווסף לו, אך לא יהיה זה צודק לחייב את התובעות במלוא דמי החכירה.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – דמי היתר
מקרקעין – מקרקעי ישראל – דמי חכירה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה
התיישנות – שיהוי – מתי מתקיים
.
תביעה שעניינה בשאלת זכותו של הנתבע לגביית דמי היתר בגין שינוי ייעוד מקרקעין שהוחכרו למוֹרישי התובעות לפני עשרות שנים, ודמי חכירה בגין שטח שהתווסף לו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ברובה ופסק:
לפי הפסיקה, המינהל מנוע מגביית תשלום דמי היתר בגין תוספת בנייה כאשר בחוזה החכירה קיים הסדר שלילי המונע ממנו מעשות כן, ברם כאשר החוזה שותק בנוגע לבנייה נוספת במקרקעין, אין בשתיקת החוזה כדי לשלול מהמינהל זכות כזו. בנסיבות העניין, המינהל זכאי היה לגבות דמי היתר בגין שינוי ייעוד המקרקעין וכן דמי חכירה עבור השטח הנוסף, אך לא יהא זה לצודק לחייב התובעות במלוא דמי החכירה.
מירוץ ההתיישנות יחל משעת שהבשילה עילת התביעה להכרעה בידי ערכאות. טענת שיהוי תתקבל כאשר יש בהשתהות משום שימוש לרעה בזכות התביעה ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע. במקרה דנן לא חלה התיישנות ולא שיהוי. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 16914-11-13 גדעון לנדסברגר נ' DMK Deutsche Milchkontor GmbH (מחוזי; אביגיל כהן; 02/04/14) - 11 ע' |
| עו"ד: בועז בן צור, אורי שנלר, יוסי אשכנזי, משה יעקב |
המצאת כתב התביעה נגד חברה זרה, למשרד עוה"ד המייצג אותה ואת התובע בתביעות אחרות, איננה המצאה כדין.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – אל מחוץ לתחום השיפוט
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה לעורך-דין
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט
.
התובע מבקש להכיר בהמצאת כתב התביעה נגד הנתבעת, חברה זרה, למשרד עוה"ד המייצג את שניהם בתביעות אחרות, כהמצאה כדין.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
בפסיקה ניכרת מגמה שלא להרחיב יתר על המידה את מתחם העניינים שבגדרם ניתן יהיה להמציא כתב בי-דין לנתבע באמצעות עו"ד כאשר אין מדובר במצב של ייצוג פורמלי על ידו. עצם העובדה שקרוב לוודאי כי משרד עוה"ד יידע את הנתבעת לגבי קיומה של התביעה והוא מעניק לה שירות משפטי בתביעות אחרות, אין בה כדי להוביל לקניית סמכות בינלאומית רק בשל מסירת כתבי בי-דין למשרד עוה"ד. בנסיבות העניין, תקנות 477 ו- 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות ואין קושי "טכני" לבצע לנתבעת מסירה לכתובתה הידועה. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עורכי-דין] |
|
| תא (ת"א) 2066-07 יעקב הררי נ' אהוד שרעבי (מחוזי; יהושע גייפמן; 01/04/14) - 17 ע' |
| עו"ד: אביחי ורדי, בן מאור מני, נתן יריב, נגה פז |
ביהמ"ש דחה תביעה לתשלום שכר ראוי עבור השירותים המשפטיים והעבודה שביצע התובע כפרויקטור, משקיבל שכר עבור שירותים אלה ואינו זכאי לתשלומים נוספים.
עורכי-דין – שכר טרחה – שכר ראוי
.
תביעה לתשלום שכר ראוי עבור השירותים המשפטיים שהגיש התובע לאחיו ולפרויקט הבנייה המשותף שלהם, ועבור העבודה שביצע כפרויקטור לבניית הדירות.
.
בית המחוזי דחה את התביעה ופסק:
הוכח שהתובע קיבל שכר טרחה הן עבור השירותים המשפטיים שהעניק והן עבור עבודתו כפרויקטור לבניית הדירות, והוא מנוע מלתבוע שכר פעם נוספת ואינו זכאי לתשלומים נוספים מעבר לכך. התובע ויתר על תביעתו ביחס לשירותים המשפטיים שטען שלגבי חלקם לא קיבל תמורה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 14 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ראשל"צ) 14484-12-10 אור נכסים יבנה בע"מ נ' ישראל כהן (שלום; ארז יקואל; 03/04/14) - 31 ע' |
| עו"ד: בלק, יפרח |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעת כנגד הנתבע. נפסק, כי לנתבע ניתנה ההזדמנות כבעל דין למצות את זכותו לפני מותבים שונים, להשמיע גרסתו ולהביא ראיותיו ביחס לפלוגתות שאליהן נדרש בית המשפט כעת. מבוקשו לאפשר לו הזדמנות נוספת לשם כך ובמכלול הנסיבות, נוגד את אינטרס הציבור אותו יש להעדיף.
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק שיפוטי
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
.
במוקד המחלוקת בין הצדדים, ניצבת השאלה האם יש להורות לנתבע לשלם לתובעת דמי שכירות ולשאת בחיובים נלווים נוספים בגין שהייתו בנכס שרכשה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
משנהג הנתבע כשוכר הנכס באופן אישי ומשכך הציג עצמו בפני שופטי בית משפט מחוזי ורשמי הוצאה לפועל, קם לו מחסום המונע בעדו מלטעון אחרת. בעל דין הטוען טענה מסוימת מושתק – במצבים מסוימים – מלטעון טענה הפוכה בהליך אחר.
בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית משפט, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם.
גם השתק פלוגתא אינו זר למערכת היחסים בין הצדדים. השתק זה מקים מחסום דיוני בפניו של בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בהקשרה של סוגיה שכבר נדונה בין הצדדים.
לנתבע ניתנה ההזדמנות כבעל דין למצות את זכותו לפני מותבים שונים, להשמיע גרסתו ולהביא ראיותיו ביחס לפלוגתות שאליהן נדרש בית המשפט כעת. מבוקשו לאפשר לו הזדמנות נוספת לשם כך ובמכלול הנסיבות, נוגד את אינטרס הציבור אותו יש להעדיף.
חוק המשכון מאפשר פדיית משכון על ידי החייב, כהוראות סעיף 13 שבו, או על מי שאינו החייב, כהוראת סעיף 14 שבו. חוק המשכון אינו מגביל חייב לפדות משכון בעבור עצמו. אף הרציונל לעודד פדיית משכונות ותשלום חובות אינו עולה בקנה אחד עם גישת הנתבע.
הוכחו זכויות התובעת בנכס, על יכולתה לגבות דמי שכירות בגינו ונקבע כי הנתבע, שהה בנכס משך כשמונה חודשים מבלי שנשא בתשלום דמי שכירות המגיעים לתובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [דיון פלילי] [עונשין] [ראיות] |
|
| תפ (ת"א) 58135-11-12 מדינת ישראל נ' טל ברד (שלום; צחי עוזיאל; 01/04/14) - 30 ע' |
| עו"ד: אלכסנדרה קרא, אבי חימי, משה וייס |
בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד ובעבירה של קבלת דבר במרמה. נפסק, כי נוכח חלקו של הנאשם ותרומתו המהותית להתרחשות העבירות, די בפעולות שנקט וההנחיות שנתן כדי לסווגו כמבצע בצוותא, גם אם אין המדובר במי שביצע את כל יסודותיה העובדתיים של כל אחת מהעבירות.
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
עונשין – עבירות – רישום כוזב במסמכי תאגיד
ראיות – עדות – בחינתה
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד וקבלת דבר במרמה. בכתב האישום נטען, כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו במהלך עבודתו כמנהל תפעול וראש מעבדה בחברה שסיפקה שירותי מעבדה ותיקון עבור מכשירים סלולאריים השייכים למנויי חברת סלקום.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה, לעדויותיהם של ראשי הצוותים, הקושרות הנאשם למיוחס לו, מצטרפת התנהגותו המפלילה של הנאשם.
לא ניתן לומר שנגרם להגנה נזק ראייתי, שבעטיו נפגעה הגנתו של הנאשם באופן המצדיק פסילת ראיות או מעבר לכך, כפי שמבקשת ההגנה.
אין זה מקרה ראוי, כי בית המשפט יציב רף ראייתי גבוה, הגם, שיש לזכור כי היקף הראיות המפלילות נגד הנאשם אינו מבוטל ועונה, הלכה למעשה, על דרישה זו, לו היה מקום לכך.
עלה בידי המאשימה להוכיח ברמה הנדרשת כי ביצעו רובין, יורי, אדוארד וצביקה, דיווחים כוזבים כלפי חברת סלקום בכל הנוגע לכמות המכשירים הסלולאריים שתוקנו על-ידי עובדי חברת סולו, לסוג התיקון ולאיכותו. בעקבות הדיווחים הכוזבים, שהיקפם לא הוכח, קבלה חברת סולו מחברת סלקום במרמה סכומים כספיים ששיעורם אינו ידוע.
עוד עלה בידי המאשימה להוכיח, ברמה הנדרשת, כי הנאשם הוא שהנחה את רובין, יורי, אדוארד וצביקה לבצע את הדיווחים הכוזבים ובהמשך עודד אותם, מעת לעת, להמשיך ולעשות כן, כאשר הוא עצמו לא היה בהכרח מודע בזמן אמת לכל דיווח כוזב שנעשה או לתוכנו המדויק. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון פלילי] |
|
| צא (כ"ס) 24743-03-14 מדינת ישראל נ' רועי בר (שלום; מיכאל קרשן; 30/03/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
מסירת מילות החיפוש בחומר המחשב מראש לחשוד ולבא כוחו, עלולה לסכל את החקירה כולה, ולכך לא ניתן להסכין.
דיון פלילי – חיפוש – במחשב
.
בית המשפט נדרש לסוגיה שעניינה במנגנון בו יתבצע החיפוש בחומר שהועתק מתוך מחשב של משרד עורך דין. הצדדים חלוקים בעעניין מילות החיפוש. עמדת המשטרה היא, כי היחידה החוקרת היא שתבחר את מילות החיפוש, ואילו עמדת ההגנה הייתה שבחירת מילות החיפוש תיעשה בהסכמה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בין לשכת עורכי הדין לבין משטרת ישראל גובש הסדר שעוגן בפקודות הקבע של המשטרה, ולפיו כאשר מתבצע חחיפוש בביתו או במשרדו של עורך דין מתלווה לחיפוש נציג לשכת עורכי הדין, והכל הוא כי מסמכים שלגביהם מעלה עורך הדין טענת חיסיון נצררים בחבילה אטומה ומועברים להכרעת בית המשפט.
במקרה זה הצדדים השכילו להגיע להסכמות נרחבות בנוגע לפרוצדורות החיפוש בחומרי המחשב שעלהפרק. ההסדר שעוצב מביא בחשבון את מורכבות העניין, את היקפי החומר, את צרכי המשטרה מצד אחד ואת זכויות החשוד וזכויות צדדים שלישיים מצד שני.
יש לקבל את טענת נציגי המשטרה, כי חשיפת ההגנה למילות החיפוש עלולה, מטבע הדברים, לשבש את החקירה. מסירת מילות החיפוש בחומרר המחשב מראש לחשוד ולבא כוחו, עלולה לסכל את החקירה כולה, ולכך לא ניתן להסכין. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון פלילי] |
|
| תפ (ת"א) 20039-09-13 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' שמעון נידם (שלום; בני שגיא; 03/03/14) - 8 ע' |
| עו"ד: נאווה זרנגר, יוסי סקה |
חשד סביר שהתגבש לאחר ובעקבות עיכוב בלתי חוקי אינו יכול לרפא את הפגם שנפל קודם לכן.
דיון פלילי – עיכוב – חוקיות העיכוב
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו גניבת אופניים ששייכים לעירייה. סלע המחלוקת המרכזי נוגע לשאלת קיומו או אי קיומו של חשד סביר שהוביל לעיכובו של הנאשם ברחוב על ידי השוטר.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
עיכובו של אדם נכנס תחת אותה קטגוריה של "הגבלת חירות", ועל כן הציב המחוקק שלושה תנאים בסיסיים לעיכוב: הראשון – העיכוב מותנה בקיומו של חשד סביר כי האדם עבר עבירה או כי הוא עומד לעבור עבירה; השני – העיכוב מותנה בקיומה של תכלית; השלישי – העיכוב מוגבל בזמן.
חובתו של מבצע העיכוב להודיע למעוכב את סיבת העיכוב, והדבר יהא בבחינת תנאי לחוקיות העיכוב. בחינת המקרה דנן, מלמדת כי הנסיבות בהן נראה הנאשם על ידי השוטר, לא היו כאלה אשר הקימו את דרישת החשד הסביר. פעילות המשטרה ביחס לנאשם הייתה אקראית ולא כזו אשר התבססה על מידע מודיעיני או ראיות אחרות.
גם קיומו של עבר פלילי המנותק מנסיבות חיצוניות קונקרטיות אינו מגבש כשלעצמו חשד סביר המסמיך שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם או בכליו בלי צו שיפוטי.
בנסיבותיו של מקרה זה, חשד סביר שהתגבש לאחר ובעקבות עיכוב בלתי חוקי אינו יכול לרפא את הפגם שנפל קודם לכן. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [ראיות] |
|
| תאמ (טב') 7100-10-12 עותמאן עותמאן נ' מוטי פרץ (שלום; אוסילה אבו אסעד; 29/01/14) - 11 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קבע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את הטענה המהותית שהועלתה על ידו בכתב טענותיו, ולפיה עדר הבקר של הנתבע הוא ולא אחר זה שפלש לשטחו החקלאי.
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
ראיות – עדות – יחידה
תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למטע זיתים ולחציר שיבולת המצויים בבעלותו, על ידי עדר בקר הנמצא בבעלות הנתבע.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
ככלל, נטל השכנוע מוטל על כתפי התובע. במקרה דנן היה על התובע להוכיח את טענותיו, וזאת באמצעות ראיות ועדויות מהימנות ואמינות, כמו כן היה על התובע להוכיח כי העובדות והטענות עליהן סומך הוא את ידו, מלמדות על קיומה של הפרה להוראת חקוקה או התרשלות מטעמו של הנתבע, בגינם יש לחייבו בתשלום הסכום הנתבע.
התובע לא הוכיח ולא הביא ולו בדל ראיה המעידה על כך, שאכן הפרות השייכות לנתבע הן אלה שפלשו לשדה המצוי בבעלותו וגרמו לנזקים, ולא פירט בעדותו מה הם אמצעי הזיהוי של הפרות שמהם הסיק מסקנתו החד משמעית ולט מפורטת כלל ועיקר, שלפיה עדר הבקר שנמצא בשטחו החקלאי וגרם לנזקיו, הוא עדרו של הנתבע.
אין מקום להטיל אחריות על הנתבע, מאחר והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את הטענה המהותית שהועלתה על ידו בכתב טענותיו ולפיה עדר הבקר של הנתבע הוא ולא אחר זה שפלש לשטחו החקלאי. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [דיון אזרחי] |
|
| תוח (ב"ש) 18496-10-13 עלי קשחאר נ' מדינת ישראל-הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום (שלום; יעקב דנינו; 28/01/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
כאשר בעל דין מגיע לכלל מסקנה כי ניתן לייתר הכרעה שיפוטית, על יסוד ממצאים שיונחו לפניו, לא ראוי למצות עימו מלוא חומרת הדין, ויש מקום להשית עליו הוצאות מופחתות, אחרת – לא יהא בינו לבין מי אשר עמד על קיום הליך סרק עד תומו, הפרש כלשהו.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן
דיון אזרחי – הוצאות משפט – שיעורן
.
עניינה של הבקשה דנן, בשאלה האם יש מקום לפסוק הוצאות לזכות המשיבה, נוכח העובדה שבקשה שהגיש המבקש לביטול החלטה שניתנה במעמד צד להאריך את מועד ביצועו של צו הריסה מנהלי, נמחקה, אחר שהוגשו כתבי טענות על ידי הצדדים.
.
ביהמ"ש פסק כי:
על רקע החלטת ביהמ"ש שקבעה עיכוב ביצוע ההריסה בכפוף להפקדה בסך 15,000 ש"ח, על יסוד העיכוב בפועל של ההריסה שתוכננה בלא הצדק ממשי, בהתחשב ברציונל המנחה העדר סובלנות לבקשות דחייה שנמצאו חסרות בסיס, בשים לב להלכה הכללית לפיה בעל דין זכאי לקבל הוצאותיו, ואפשר שגם על רקע ייחוס האשמות למשיבה שלא נמצאו כמשקפות מציאות כהווייתה – דין הוא להורות על חיוב ממשי של המבקש בהוצאות.
מאידך, כאשר בעל דין מגיע לכלל מסקנה כי ניתן לייתר הכרעה שיפוטית, על יסוד ממצאים שיונחו לפניו, לא ראוי למצות עימו מלוא חומרת הדין, ויש מקום להשית עליו הוצאות מופחתות, אחרת – לא יהא בינו לבין מי אשר עמד על קיום הליך סרק עד תומו, הפרש כלשהו. ביהמ"ש קבע כי האיזון הראוי הינו בדמות חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך 8,000 ₪, אשר יחולטו מתוך כספי הפיקדון אשר הופקדו על ידי המבקש בתיק דנא. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [דיון פלילי] [ראיות] |
|
| תפ (י-ם) 12573-04-11 מדינת ישראל נ' אחמד אבו אלהווא (שלום; אילתה זיסקינד; 26/01/14) - 11 ע' |
| עו"ד: שחר מלול, פיראס דראושה |
ביהמ"ש הרשיע נאשם בעבירת גניבה, בין היתר, לנוכח האמון שניתן בעדויות עדי התביעה ובראיות הישירות והנסיבתיות התומכות, ובהתחשב בכך שלא עלה בידי הנאשם להסביר כיצד הארנק נעלם לאחר שיחתו עם התיירת ובכיסו נמצאו דולרים בסכום קרוב לאלו שנגנבו.
דיון פלילי – הכרעת-דין – הרשעה
ראיות – ראיות נסיבתיות – משקלן
.
הנאשם הואשם בעבירת גניבה.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם, בקובעו כדלקמן:
עדות ותיאורי התיירת כיצד הנאשם ניסה למכור לה תמונה בצורה אגרסיבית תוך דחיפתה, כשהמפגש בינה לבין הנאשם נתמך בעדות נהג האוטובוס, שצפה במתרחש וראה את אופן גניבת הארנק בפרטי פרטים, תומכים אחד ברעהו ומחזקים את ראיות התביעה, וסותרים את טענת הנאשם במשטרה כי רק פגש את התיירת ושוחח עמה.
בנוסף לעדות של הנהג על מהלך ביצוע הנאשם את הגניבה, קיימות ראיות נסיבתיות משמעותיות המסבכות אותו. בנסיבות אלו ולאור זיהוי הנאשם לפי פרטי לבושו, מראהו והיכרותו עם הנהג, על הנאשם ליתן הסבר מתקבל על הדעת למכלול הראיות והנסיבות שנגדו, לא כל שכן לאור עדות הנהג על אופן הכיוס, ועדות התיירת על דחיפה ע"י הנאשם והצקותיו לה, למכור לה בדחיפותיו את התמונה הגדולה שנשא בידו. ומשלא נשא בנטל, ולא עורר אפילו ספק, נזקף הדבר לחובתו.
אשר על כן, ולנוכח האמון שניתן בעדויות עדי התביעה ובראיות הישירות והנסיבתיות התומכות, ובהתחשב בכך שלא עלה בידי הנאשם להסביר כיצד הארנק נעלם לאחר שיחתו עם התיירת ובכיסו נמצאו דולרים בסכום קרוב לאלו שנגנבו, ביהמ"ש הרשיע את הנאשם בעבירת גניבה. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [דיון אזרחי] |
|
| בעק (ת"א) 55557-10-13 LOG SERVICE INTERNATIONAL נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (שלום; נועה גרוסמן; 22/01/14) - 9 ע' |
| עו"ד: לוין, רוטברד |
ביהמ"ש קיבל בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה, בקובעו כי השיקול של סיכויי ההגנה, והצורך לשומעם בהליכי משפט, הוא שיקול מכריע בבקשות מסוג זה.
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן בהיעדר הגנה
.
בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
יש להעדיף את אפשרות בירור התביעה, על פני הותרת פסק הדין על כנו. יש להעדיף צדק ממשי, שנעשה לאחר שקלא וטריא של טענות הצדדים, על פני צדק פרוצדוראלי גרידא. אמנם, היה מחדל מצידה של המבקשת, שלא התגוננה במועד, אולם מחדל זה אינו עולה כדי רשלנות רבתי.
המבקשת זכאית כי יותן לה יומה, ותוכל להוכיח את הגנתה בהליכי משפט לגופם. השיקול של סיכויי ההגנה, והצורך לשומעם בהליכי משפט, הוא שיקול מכריע בבקשות מסוג זה. על המחדל של העדר התגוננות במועד, תכפר המבקשת בתשלום הוצאות, ללא קשר לתוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [ביטוח] |
|
| תא (חי') 13644-12-11 עזבון המנוח יחיאל חרוש נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (שלום; חנה לפין הראל; 22/01/14) - 11 ע' |
| עו"ד: נעים נח'לה, י.שוסהיים |
פסק דין בפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בתביעה לתגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה.
בתי-משפט – פסק-דין – בפשרה
דיון אזרחי – פסק-דין – בפשרה
ביטוח – ראיות – נטל ההוכחה
.
תביעה לתגמולי ביטוח בגין אירוע פריצה. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
.
בית המשפט פסק כי:
סעיף 79א לחוק בתי המשפט נועד להחיש את פתרון הסכסוך מחד, ולהקל מעומס ההתדיינות שבבתי המשפט מאידך. הסעיף גם נועד לכך, כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה וכך ימנע הצורך בהשמעת עדים, חקירתם וכו'.
בכל הליך שיפוטי, כאשר הצדדים מגיעים להסכם פשרה כלשהו ביניהם, בין מהותי בין דיוני, הנחת הבסיס כי הם שקלו היטב את הסיכונים והסיכויים. הרבה פעמים הסכמה לפשרה היא "קניית סיכון". צד המסכים לפשרה זו או אחרת, הוא היודע טוב מכולם, כלומר מעורכי דינו או מבתי המשפט מהו הסיכון אותו הוא "קונה", במילים אחרות מהו הסיכון שיאלץ לשלם הרבה יותר מאשר אם יסכים לפשרה כלשהיא.
לאחר שנתן דעתו על טענות הצדדים ובהתחשב בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, ובכך כי אין לקבל את הטענה שאין מקום לפצות בגין השעונים והתכשיטים, ביהמ"ש קבע כי הפיצוי אותו תשלם הנתבעת לתובע יעמוד על 40,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [זכויות יוצרים] |
|
| תא (ת"א) 50357-10-10 צ'רלטון בע"מ נ' אורי טואף (שלום; חנה ינון; 21/01/14) - 16 ע' |
| עו"ד: אביגיל מרגולין, אילן שרון |
ביהמ"ש דחה תביעה לפיצויים בגין הפרה נטענת של זכויות יוצרים. לא הוכח כי בוצעה הקרנה פומבית של משחקי יורו 2008 בבית העסק של הנתבעים, ואף לו היתה כזו, קשה לראות בשידור המשחקים בבית העסק של הנתבעים כשידור פומבי המסייע לעסקי הנתבעים ומקדמם באופן ממשי ומובהק.
זכויות יוצרים – יצירה – משמעה
זכויות יוצרים – הגנה – היקפה
.
תובענה שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין הפרה נטענת של זכויות יוצרים של התובעת בשידור משחקי טורניר אליפות אירופה לאומות בכדורגל.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כלהלן:
הסוגיה הראשונה שיש לדון בה הינה האם הוכיחה התובעת כי בוצעה בבית העסק הצגה פומבית, ולפיכך הפרה הנתבעת את זכויות התובעת ביצירה, כאשר עשתה מעשה הנכלל בגדר סעיף 11(3) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 לעניין ביצוע פומבי.
הפסיקה גיבשה מספר מבחנים להכרעה בשאלה אם הצגת יצירה בבית עסק תיחשב כביצוע פומבי. לעניין זה נקבע כי "ביצוע פומבי" מורכב משני אלמנטים: הראשון – אלמנט הביצוע, אלמנט הבא לכדי מימוש בעצם הפעלתו של מכשיר המשדר את היצירה המוגנת ומאפשר את הצפייה בה, כפי שאירע במקרה זה.
והשני – אלמנט הפומביות, אשר יש לבוחנו על פי מספר מבחני עזר: מבחן אופי הציבור שנחשף ליצירה, מבחן הרווח לבעל העסק משידור היצירה ומבחן הייעוד – האם הביצוע, כשלעצמו, נועד לציבור או לאדם פרטי.
במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה כי בבית העסק של הנתבעים אכן שודר המשחק נשוא התביעה. עוד לא הוכח כי אף באם היה שידור של קטע זה או אחר מהמשחק, השידור נועד לקדם את עסקי הנתבעת שכן מדובר בבית עסק לממכר מזון מהיר, ואין זה מטבע הדברים כי לקוחותיו יצפו במסך הטלוויזיה, שכן כל שהותם במקום מסתכמת במספר דקות, לכל היותר. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [בתי-משפט] [עבודה] |
|
| תא (ת"א) 34215-09-13 סיגל אהד נ' אלירן היקרי (שלום; ריבה ניב; 15/01/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בית משפט השלום השלום קיבל באופן חלקי בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
בתי-משפט – סמכות – בית-הדין לעבודה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
.
בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
.
בית משפט השלום קיבל את הבקשה בחלקה, בקובעו כדלקמן:
עיון בכתב התביעה מעלה כי קיימות עילות שונות עליהן מבסס המשיב את תביעתו. אין די במבחן זהות הצדדים על מנת להקנות סמכות לבית הדין לעבודה ויש לבחון האם העילה הינה אחת מן העילות המסורות לסמכותו.
באשר לעילות אשר עניינן בתשלום המשכורת למשיב - קודם לבירור ערבותה של המבקשת, יש לבחון קיומו של חוב לו ערבה, והרי החוב נובע מיחסי העבודה ובירורו אינו בתחום סמכותו העניינית של בית משפט זה. לא ניתן לנתק את התחייבותה הלכאורית של המבקשת לתשלום השכר מהיותה בעלת החברה ומנהלת בה ולפיכך, הטענה כי עילת התביעה הינה חוזית- הינה ניסיון להקנות סמכות לבית המשפט,
מקום בו זו לא קיימת. אשר על כן, יש לקבל את עמדת המבקשת ביחס לעילות אלה ולהורות על מחיקתן מחמת היעדר סמכות עניינית. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [דיון אזרחי] [ראיות] |
|
| תאמ (צפת) 15327-07-12 אלה קריוקוב נ' חנניה בן שוקרון (שלום; רבקה איזנברג; 14/01/14) - 6 ע' |
| עו"ד: |
ההלכה הינה שברגיל ביהמ"ש יאמץ את ממצאי המומחה שמונה על ידו, וזאת כל עוד לא הוטל בהם ספק. במקרה דנן, לא נמצא כל טעם בגינו אין לקבל את דעת המומחה.
דיון אזרחי – מומחים – מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט
ראיות – מומחים – שמונו בידי בית-משפט
ראיות – מומחים – הסתמכות בית-המשפט עליהם
.
תביעה כספית בגין נזקים אשר לטענת התובעות נגרמו להן בגין חדירת מים ורטיבות לדירתן, כתוצאה מרטיבות הבאה מדירת הנתבע המצויה מעל דירתן.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בהתאם לתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי - משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין, לא רשאים עוד הצדדים להגיש חוות דעת מטעמם ואף חוות הדעת שהגישו קודם למינוי המומחה, יראו אותן כאילו לא נתקבלו כראיה.
ההלכה הינה שברגיל יאמץ ביהמ"ש את ממצאי המומחה שמונה על ידו, וזאת כל עוד לא הוטל בהם ספק. במקרה דנן, לא נמצא כל טעם בגינו אין לקבל את דעת המומחה. עדות המומחה הייתה מקצועית ומהימנה ודעתו לא נסתרה בחקירתו. לפיכך, יש לקבוע כי הרטיבות בדירת התובעות לא נבעה מליקוי או רטיבות בדירת הנתבע. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 26 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (חי') 377/13 צבי מילר נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל (ועדות ערר - תכנון ובנייה; מיכל גלקין-גולן; 30/01/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
יש לראות בחיוב אפשרות למתן שימש חורג ממגורים לצורך תפעול פעוטונים אשר הוגדר פעמים רבות כאינטרס ציבורי ראשון במעלה.
תכנון ובנייה – שימוש חורג – פעוטונים
.
עניינו של ערר זה הינה בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה להתיר למשיבים שימוש חורג לשנתייים במסגרת חינוכית לגיל הרך במקרקעין המיועדים למגורים.
.
ועדת הערר המחוזית קבעה כלהלן:
יש לראות בחיוב אפשרות למתן שימש חורג ממגורים לצורך תפעול פעוטונים אשר הוגדר פעמים רבות כאינטרס ציבורי ראשון במעלה.
במקרה זה, מדובר במקרקעין ובמיקום מתאימים מעין כמותם לשיימוש המבוקש. הוכח כי השימוש אינו גורם כל הפרעה.
לא הוכח כי קיים מטרד רעש כלשהו אשר טעון טיפול, לפחות לא במישור האקוסטי. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (צפון) 9008/13 רולן בע״מ נ' נתיבי הגז הטבעי לישראל בע״מ (ועדות ערר - תכנון ובנייה; גלעד הס; 20/01/14) - 10 ע' |
| עו"ד: שלמה כהן, אריאל נדלר, רועי מילר |
ועדת ערר אינה מוסמכת להאריך מועדים אשר היה צורך לעמוד בהם עוד טרם קמה הזכות להגשת ערר, כפי שאין לוועדת הערר סמכות לדון בהארכת מועדים לאחר שניתנה ההחלטה מטעמה.
תכנון ובנייה – פיצויים – ערעור
תכנון ובנייה – פיצויים – על פי חוק משק הגז הטבעי
.
המבקשת הגישה ערר על החלטת המשיבה שלפיה נדחתה בקשתה לקבלת פיצויים על פי לחוק משק הגז הטבעי. הערר מופנה כנגד החלטת המשיבה לפיה התכנית הנטענת כפוגעת אינה תכנית למערכת ההולכה אלא תכנית למיתקן גז.
.
ועדת הערר המחוזית מחקה את הערר ופסקה כלהלן:
חוק משק הגז עוורך הבחנה בין פגיעה הנגרמת בגין תכנית למתקן גז לבין פגיעה הנגרמת בגין תכנית למערכת ההולכה. במקרה של תכנית למתקן גז החוק קובע כי הדרישה תמיד יוגש לבעל הרישיון, והוא זה אשר יישא בפיצוי, היה וייפסק כזה. במקרה של תכנית למערכת ההולכה, דרך המלך הינה הגשת כתב הדררישה לבעל הרישיון אשר הוא זה שנושא בפיצויים.
על מנת שניתן יהיה להגיש את כתב הדרישה למנהל הרשות יש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי התכנית הינה תכנית למערכת ההולכה וכן כי בעל הרישיון, אשר התכנית נועדה מתקניו, הינו בעל רישיון ההולכה שהראשון שנבחר.
במקרהה זה המשיבה "בעל הרישיון" אינה בעלת רישיון ההולכה הראשון שנקבע לפי סעיף 104, אלא הינה בעלת רישיון כחברה ממשלתית מכוח סעיף 11א' לחוק משק הגז.
לפיכך, בין אם מדובר בתכנית למערכת הולכה ובין אם לאו, את כתב הדרישה היה להגיש למשיבה, בעלת הרישיון, והיא זו שתישא בפפיצוי היה וייפסק כזה.
בנסיבות עולה, כי כתב הדרישה הוגש למנהל הרשות באיחור של 4 ימים. כאשר ההגשה למשיבה הינה באיחור רב עוד יותר.
ועדת ערר אינה מוסמכת להאריך מועדים אשר היה צורך לעמוד בהם עוד טרם קמה הזכות להגשת ערר, כפי שאין לוועדת הערר סמכות לדון בהארכת מוועדים לאחר שניתנה ההחלטה מטעמה. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר מחוזיות |
| 28 [תכנון ובנייה] |
|
| (ת"א) 2014014 / בן גל עמית נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - הרצליה (ועדות ערר מחוזיות; מיכה גדרון; 23/01/14) - 55 ע' |
| עו"ד: בן גל עמית, חיים סמו, אביחי ברטנובסקי, צבי שטיין, עתי צמחוני, רפאל שיוביץ, אלי וילצייק, אלקנה בישיץ, הלפרין, שיינפלד, צ.וינרד, אלון שימל, מור סוויל, ענת בירן, אילנה בראף, אריאל צברי, יעקב כהן, מורן גור |
אין לצד שלישי זכות לערור לוועדת הערר המחוזית על החלטת הועדה המקומית להאריך את תוקפו של היתר בנייה.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – חידושו
.
העורר הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה לאשר הארכת ההחלטה למתן היתר בנייה.
.
ועדת הערר המחוזית פסקה כלהלן:
אין לצד שלישי זכות להתנגד לבקשה להארכת תוקף ההיתר, שכן הליך זה אינו כרוך בדיון לגוף ההיתר, דיון שהתקיים והוכרע בהוצאת ההיתר המקורי. כפועל יוצא גם אין לצד שלישי זכות לערור לוועדת הערר המחוזית על החלטת הועדה המקומית להאריך את תוקפו של היתר בנייה.
בנסיבות, אין לעורר זכות ערר על החלטת הועדה המקומית לחדש את החלטתה למתן היתר לשימוש חורג.
הועדה המקומית שגתה במקרה הנדון כאשר היא שלחה לעורר הודעה ממנה עולה כאילו שהיא דנה פעם נוספת לגופו של עניין. ואולם, אין בכך כדי לשנות את המצב המשפטי, ומכל מקום ברור שאין בטעותה זו של הועדה המקומית כדי להקים לעורר זכות ערר על ההחלטה, אשר הזכות להגיש עליה ערר חלפה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
