www.nevo.co.il פד"י-מייל 309 03/08/2021

 תוכן העניינים
עליון
1   [תעבורה] שתף בפייסבוק
רע"פ 4967-21 אליהו נחום בע"מ נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 02/08/21) - 7 ע'
אין בחקיקת סעיף 225א1 לחסד"פ כדי לשנות את נקודת האיזון בעבירות המבוססות על צילום רכב ולדרוש קיומה של מסירה חלף הסתפקות בשליחת הודעה על קיומה של העבירה. מרגע שרשויות האכיפה האמונות על משלוח ההודעה על ביצוע העבירה פעלו להמצאתה בדואר רשום, אין לומר כי תקלה בשירות הדואר מאיינת את ביצוע העבירה ומקימה מחסום דיוני; לפיכך, משהוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בה, ניתנה לה אפשרות להארכת מועד להישפט אך כל עוד ההודעה נשלחה אליה בתוך התקופה הנקובה בסעיף 225א1 הנ"ל, אין בכך כדי למנוע הגשת כתב אישום נגדה מחמת התיישנות.
תעבורה – עבירות – התיישנות
תעבורה – עבירות – ברירת קנס
תעבורה – עבירות – סדרי דין
תעבורה – ענישה – קנסות
2   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5102-21 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ג' קרא; 02/08/21) - 6 ע'
בימ"ש קיבל ערר על החלטה לפיה הותר למשיב, המואשם בעבירות סיוע לרצח ועבירות חמורות נוספות, להשתחרר ממעצר למשך מספר שעות לצורך השתתפות בחתונת אחיו. הכלל הוא שאין מקום לאפשר לעצור עד תום ההליכים לצאת לחופשה ואין זה מקרה חריג המצדיק שחרור המשיב, נוכח מסוכנותו המובהקת והחשש מהימלטות מהדין.
דיון פלילי – מעצר – חופשה ממעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – יציאה לאירוע משפחתי
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
3   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עע"מ 4728-21 עיריית רחובות נ' רותם כרמי (עליון; ג' קרא; 02/08/21) - 6 ע'
מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע התשלום של סכום ההשבה לחברי הקבוצה עד להכרעה בערעור. תשלום הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבא כוחו יעוכבו במחציתם. הדעת אינה נוחה מכך שהתובע המייצג ובא כוחו יזכו ליהנות ממלוא הפירות שפסק הדין מקנה להם באופן מיידי, שעה ששאר חברי הקבוצה יאלצו להמתין להכרעה בערעור.
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
4   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 4512-21 ופא אבו-תקפה נ' שר הביטחון (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, י' וילנר; 01/08/21) - 8 ע'
העתירה נמחקה. לא קמה הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותרות, באשר לא העתירה הביאה לשינוי ההחלטה, ולמתן הסעד שנתבקש בה. שינוי מדיניות התנועה מרצועת עזה ואליה שהוחל בו עוד קודם לכן, הוא שהביא לכך. בצד זאת יוער, כי המשיבים ישקלו לעתיד לבוא לפרסם את השינויים שנעשים בסטטוס ההרשאות, ב'זמן אמת', ובאופן ברור, בדרך שתהא גלויה, שמישה וידועה לציבור.
משפט מינהלי – בגץ – פסיקת הוצאות
משפט מינהלי – כניסה לישראל – מדיניות
5   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עע"מ 1044-21 עווד אבו פרג' נ' ועדת המשנה להתויות בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (עליון; ע' ברון, ע' גרוסקופף, א' חיות; 01/08/21) - 7 ע'
ביהמ"ש אינו שם עצמו בנעלי רשויות התכנון ואין הוא ממיר את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו. התערבותו של ביהמ"ש בהחלטות רשויות התכנון נעשית במשורה בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות התערבות ע"פ כללי המשפט המנהלי.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
תכנון ובנייה – מוסדות תכנון – ביקורת שיפוטית
6   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5131-21 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 01/08/21) - 7 ע'
ככלל, מקום הדיון בצורך בהפניה לאפיק טיפולי הוא בתום ההליך העיקרי, בשלב גזירת העונש. כאשר מוצעת מסגרת טיפולית כחלופת מעצר, על בימ"ש לבחון אם יש בה כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת ממי שמואשם בעבירות מין; במקרה זה אין במסגרת הטיפולית שהוצעה כחלופת מעצר כדי ליתן מענה למסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר, המואשם בעבירות מין, וההליך העיקרי לא צפוי להימשך זמן רב. לפיכך בחינת שיקולי השיקום יוותרו למותב שידון בהליך העיקרי.
דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
7   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5147-21 יורן מורדכייב נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 01/08/21) - 5 ע'
בימ"ש הורה על השבת עניינו של העורר, המואשם בעבירות סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, והחזקת סם לצריכה עצמית, לבימ"ש המחוזי, כדי לבחון מחדש את האפשרות שהעורר ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו בפיקוח, נוכח נסיבות שבהן הוצעו מקום פיקוח מאושר ומפקחים מאושרים.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
8   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ע"א 4827-21 פלונית נ' פלוני (עליון; א' חיות; 01/08/21) - 5 ע'
טענתה העיקרית של המערערת – היכרות נטענת בין המותב בבימ"ש לענייני משפחה בבאר שבע וב"כ המשיב ובין עובדת מִנְהלה בבימ"ש השלום באילת, אינה מבססת עילה לפסילת המותב. אין למצוא עילת פסלות אף ביתר הטענות שהעלתה המערערת. כך, האכסניה להשגה על החלטות דיוניות אינה במסגרת הליכי פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
בתי-משפט – שופטים – פסילה
עבודה ארצי
9   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 26608-10-20 משאבות טאהא בע"מ נ' מוחמד ניגם (עבודה; אפרת קוקה; 29/07/21) - 9 ע'
במכלול נסיבות העניין ועריכת איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות של המערערים לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו בערעור, המערערים יפקידו סך של 6,500 ₪ להבטחת הוצאות המשיב בערעור. נפסק כי מערערת 1-חברה בע"מ לא סתרה את החזקה שחלה בסעיף 353א לחוק החברות שכן לא נמצא שיהא ביכולתה לשאת בהוצאות המשיב בערעור, ככל שידחה, כי המערערים לא קיימו החלטות שהשיתו עליהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד וכי סיכויי הערעור נמוכים.
עבודה – סדרי דין – חיוב מערער בהפקדת ערובה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
10   [ביטוח] [עורכי-דין] שתף בפייסבוק
ק"ג (ארצי) 34734-10-20 תמר גבע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן סופר, נ.צ.: ש' זילברשטיין -היפש, ר' וויצמן; 27/07/21) - 5 ע'
ככלל, זכאותו של מבוטח שאיבד את כושר עבודתו לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה תלויה במצבו הבריאותי והתעסוקתי של המבוטח במועד התשלום. זוהי עילה מתחדשת, ואין מקום במקרה הרגיל למתן סעד הצהרתי כי קיימת זכאות לצמיתות. עניינה של המערערת אינו מצדיק מתן סעד כאמור; בנוסף, לא נמצא כי יש לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיעור שכר הטרחה אשר ביה"ד האזורי פוסק.
ביטוח – תגמולי ביטוח – אובדן כושר עבודה
ביטוח – תגמולי ביטוח – זכאות
עורכי-דין – שכר טרחה – התערבות ערכאת הערעור
מחוזי
11   [דיון אזרחי] [חוזים] שתף בפייסבוק
עמ"ש (חיפה) 39217-03-21 א' נ' ב' (מחוזי; סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס ניצן סילמן; 28/07/21) - 29 ע'
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המערער על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה, במסגרתו התקבלה בקשתה של המשיבה לדחיית, תביעת המערער להורות על ביטול הסכם-הממון, על הסף. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם הכרעתו של בית הדין הרבני בנוגע לאי-בטלות הסכם- הגירושין היא סופית ומחייבת, ומכוחה נוצר מחסום דיוני המונע התדיינות משפטית חוזרת באותו עניין?
דיון אזרחי – דחייה – על הסף
דיון אזרחי – מחיקה – על הסף
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
חוזים – אי-חוקיות – תוצאותיה
חוזים – חוזה למראית עין – קיומו
12   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
מ"ת (באר שבע) 18319-07-21 מדינת ישראל נ' פלוני (קטין) (מחוזי; אליהו ביתן; 26/07/21) - 15 ע'
בית המשפט הורה על מעצרם עד תום ההליכים של קטינים המואשמים בעבירות אלימות וטרור שביצעו במהלך מבצע "שומר החומות".
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
13   [פרשנות] [תקשורת] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 64880-02-18 שלומי הראל נ' פאנקו גרופ בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 25/07/21) - 19 ע'
בית המשפט דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה לפיה, המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. נפסק, כי משבחר המבקש להצטרף למועדון הלקוחות, ובשים לב לעובדה שההודעות אשר נשלחו אליו היו בהמשך להצטרפותו ולאור העובדה שהמבקש לא הודיע על אי הסכמתו לקבלת דבר פרסומת הרי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת.
פרשנות – דין – חוק התקשורת (בזק ושידורים) ‏
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית
14   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
פש"ר (תל אביב-יפו) 28770-03-16 עו"ד יקיר ניידיק נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (מחוזי; נועה גרוסמן; 23/07/21) - 12 ע'
חייב בהליך פשיטת רגל אינו יכול לצפות כי לא יקיים את חובותיו הבסיסיים במשך ההליך כולו, ואז ימחל לו על כך בית המשפט בתמורה למתן סכום חד פעמי. אמנם אין לשלול את האפשרות כי במקרים מסוימים תשלום סכום חד פעמי גבוה יכול לטשטש ולהקהות את התנהלות החייב בהליך, אם אכן הדבר מועיל בסופו של יום לנושים, אלא שאין זה המקרה.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב
15   [זכויות יוצרים] שתף בפייסבוק
ת"א (נצרת) 57528-07-19 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' מקסים רודינצקי (מחוזי; אילונה לינדנשטראוס; 21/07/21) - 13 ע'
התובעת הוכיחה כי בשני מועדים הושמעה בפאב שבבעלות ובניהול הנתבע, מוזיקה מוקלטת שהתובעת היא בעלת הזכויות להרשות השמעתה, בלא שניתן לכך אישורה. על כן נקבע כי בוצעה הפרה של זכויות היוצרים אותן מנהלת התובעת, נפסק לטובתה פיצוי וניתן צו מניעה.
זכויות יוצרים – הפרה – הוכחתה
זכויות יוצרים – זכות יוצרים – הפרה
16   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 3411-01-18 יוניטרוניקס (1989) (ר"ג) בע"מ נ' Micron Technologies Inc (מחוזי; ארז יקואל; 21/07/21) - 8 ע'
נדחתה בקשת התובעת להורות כי כתב התביעה הומצא לנתבעת כדין, באמצעות המשיבות 4 ו-5, אשר משמשות כנציגותיה המורשות בישראל. זאת, משלא הוכח קשר אינטנסיבי ממשי בין הנתבעת לבין מי מהמשיבות 4 ו-5.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
17   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 16444-02-21 אסטרהזניקה (ישראל) בע"מ נ' פי סי מדיקל (2007) בע"מ (מחוזי; עינת רביד; 20/07/21) - 14 ע'
בית המשפט דחה בקשה לסילוק תביעה על הסף והתיר לתובעת לתקן את תביעתה.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
18   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
רע"פ (ירושלים) 47486-05-21 עומר אבו רגב נ' מדינת ישראל (מחוזי; רבקה פרידמן פלדמן; 20/07/21) - 6 ע'
על צווי הריסה שהוצאו במסגרת גזר דין לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, ועניינם בעבודות בנייה שהחלו והסתיימו טרם כניסתו לתוקף של התיקון, חלות הוראות תיקון 116. לפיכך, על המערער חלות הוראות התיקון. לגופו של עניין, המערער אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 254ט(ד) לחוק.
תכנון ובנייה – צו הריסה – ביצועו
מנהלי
19   [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עת"מ (תל אביב-יפו) 27825-05-20 בוני אתרים בע"מ נ' עיריית בני ברק (מנהלי; אביגיל כהן; 25/07/21) - 15 ע'
בית המשפט דחה עתירה מנהלית שהגישה העותרת הן מחמת שיהוי והן לגופה. נפסק, כי ברגע שפקעו התנאים המגבילים שפורסמו לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, לא הייתה רשאית העותרת להתנער המתחייבותה כבעלת קרקע שנהנתה מתוספת זכויות תמ"א 38 להקצות שטח ציבורי לטובת העירייה.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – בקשה להיתר בנייה
תכנון ובנייה – היתר בנייה – תנאיו
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – היקף הביקורת
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
20   [נכים] [תגמולים] שתף בפייסבוק
ע"נ (תל אביב-יפו) 45071-12-19 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום (מנהלי; זהבה אגי; 09/07/21) - 12 ע'
נדחה ערעור על החלטת קצין התגמולים אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בזכות [נכה] בשל פגיעה בגב התחתון עקב שירותו במשרד ראש הממשלה. נקבע כי המערער לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין תנאי השירות לפגימה בגבו.
נכים – נכי צהל – קשר סיבתי
תגמולים – נכי צהל – זכאות
שלום
21   [נזיקין] [רשויות מקומיות] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 23164-08-17 חברת אמנה ואוסול ללאיעמאר נ' עיריית ירושלים (שלום; קרן אזולאי; 25/07/21) - 17 ע'
בית המשפט דחה את טענת התובעת לפיה, הנתבעת – עיריית ירושלים, התרשלה ברישומה כמחזיקה במקרקעין בירושלים. נפסק, כי לא כל טעות ברישום נישום כמחזיק מעידה על התרשלות בביצוע הרישום.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – רשלנות – הוכחתה
רשויות מקומיות – ארנונה – מחזיק בנכס
22   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 10417-07-16 פלונית נ' ד"ר מאיר כהן (שלום; אורלי מור אל; 25/07/21) - 6 ע'
התקבלה בקשה מטעם התובעת להגיש תצהיר נוסף מטעם המעסיק שלה בתקופה הרלוונטית, וזאת לאחר שהוגשו הראיות בתיק.
דיון אזרחי – ראיות נוספות – אימתי
דיון אזרחי – ראיות נוספות – שיקולים
23   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 34027-04-20 חוה רותם נ' מור צבע (לנדסמן) (שלום; סיגלית מצא; 22/07/21) - 19 ע'
בית המשפט דחה את בקשת המבקשת למתן צו מָרֵוָוה (Mareva Injunction) האוסר על המשיבים להקים חומה/קיר תמך בגבול נחלתם או להגביה את פני הקרקע. נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה, כי המשיבים עומדים לבצע את העבודות מושא הבקשה (הגבהת פני הקרקע ובניית קיר תומך). אף לא הוכח כי העבודות שמתכוונים המשיבים לבצע, ולא הובהר בשלב זה טיבם, יגרמו נזק לחלקתה.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו mareva
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
24   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (נתניה) 19062-04-19 פז אסרף נ' נחום פישלר (שלום; ליאת הר ציון; 22/07/21) - 13 ע'
עמדה להכרעה השאלה, האם התובעים, שלא היו צד לפסק דין קודם, יכולים לעשות שימוש "התקפי" בהכרעה שהתקבלה בפסק הדין ולטעון כלפי הנתבעים 1-2 "השתק פלוגתא"?
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – זהות בעלי-הדין
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – תחולת הכלל
25   [בוררות] שתף בפייסבוק
הפ"ב (ירושלים) 53905-02-20 גרשון מסיקה נ' זבולון להב (שלום; אוהד גורדון; 21/07/21) - 14 ע'
בית המשפט דחה בקשה לביטול פסק בוררות. הבורר הוסמך כדין ע"י ידי הצדדים להכריע במחלוקות שביניהם, ועשה זאת בהכרעות מנומקות ומפורטות, העוסקות הן בהתחשבנות הכספית שבין הצדדים-השותפים לשעבר והן בהסכם השותפות ביניהם.
בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו
בוררות – פסק בורר – אישורו
26   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (ק' גת) 67585-10-18 מדינת ישראל נ' אנדרי זנפירוב (שלום; נגה שמואלי מאייר; 23/02/21) - 20 ע'
בית המשפט גזר על הנאשם שתקף את סבתו הקשישה על רקע ויכוח שנתגלע ביניהם בשל בקשתה כי ישיב לה הכספים שהלוותה לו, עונש של 3 חודשים מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה
עבודה אזורי
27   [עבודה] שתף בפייסבוק
צ"ו (ירושלים) 21974-06-21 ענת רבקה סבג נ' בנק מזרחי טפחות ירושלים סניף גבעת שאול 20458 (עבודה; עמיצור איתם, נ.צ.: ד' כהן, ר' אלקובי; 28/07/21) - 16 ע'
ביה"ד הורה על אכיפת יחסי העבודה כך שהמבקשת תוחזר לעבודתה כטלרית במשיב עד להכרעה בתביעה העיקרית. נפסק כי זהו מקרה נדיר בו קיימת ראיה לכאורה לשיקולים זרים ולהפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שיש בה הצדקה להעברת הנטל למשיב להוכיח שלא פעל בניגוד לסעיף 2 לחוק לפיו אין להפלות (בין היתר) על רקע הורות. עוד נפסק כי המשיב לא הוכיח לכאורה כי פיטורי המבקשת אינם קשורים לאפליה על רקע הורות, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
עבודה – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
עבודה – סעדים זמניים – מאזן הנוחות
28   [רשויות מקומיות] [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (נצרת) 40886-10-20 יהודה ביטון נ' מועצה אזורית הגלבוע (עבודה; רויטל טרנר, נ.צ.: א' אבוטבול, א' ציליק; 20/07/21) - 28 ע'
ביה"ד דן בשאלה האם התובע נבחר במכרז כדין לתפקיד מנהל מחלקת תברואה בנתבעת אותו הוא ממלא מזה שנים בפועל, ופסק כי לא הוכח שהתובע מונה לתפקיד במכרז כדין, כי לא הוכחה טענת התובע כי התנהלות הנתבעת כלפי התובע מהווה התנכלות, וכי וההחלטה לצאת למכרז לתפקיד נעשתה משיקולים ענייניים, כך שהנתבעת רשאית לפרסם מכרז לתפקיד.
רשויות מקומיות – עובדים – קבלתם לעבודה
עבודה – עובדי מדינה – מינויים
עבודה – עובדי מדינה – מכרזים
עבודה – שירות המדינה – מכרז
עבודה – עובדים – העסקה פוגענית
משפחה
29   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (אשדוד) 51254-03-21 האם נ' האב (משפחה; ענת אלפסי; 21/05/21) - 4 ע'
פסיקת מזונות זמניים של קטינה כבת 6. בשים לב ליחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, ביהמ"ש מוצא לחייב את האב במזונות זמניים בגובה 2/3 מצרכי הילדה. קרי בסכום של 1,700 ₪ לחודש וכן 2/3 מהוצאות החינוך והבריאות החריגות.
משפחה – מזונות ילדים – מזונות זמניים
30   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 23450-03-18 י' ש' נ' א' ש' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 25/04/21) - 20 ע'
תביעת אב להפחתת מזונות. לצדדים 9 ילדים. במהלך ניהול ההליך שתי בנות הפכו בגירות. אחת מהן עדיין תלמידת תיכון. כ"כ, מאז פסק הדין למזונות יצאו ארבעה קטינים למסגרת חוץ ביתית במימון הרווחה ונקבעה חלוקת זמנם של כל הקטינים עם התובע. מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחדש בסוגיית המזונות.
משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
31   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (תל אביב-יפו) 39884-06-18 ל' ר' נ' א' ר' (משפחה; ורד שביט פינקלשטיין; 05/03/21) - 49 ע'
5 תביעות בין בני זוג לשעבר. בין היתר נפסק כי הסכם הממון עלי חתמו הצדדים אינו תקף וחל על הצדדים המשטר הרכושי שבחוק יחסי ממון. בכל הנוגע לתביעת המזונות נקבע כי פוטנציאל ההכנסות של הצדדים דומה וכך גם זמני השהות שווים והתוצאה היא כי במקרה כזה, כל אחד צריך לשאת באופן שווה בהוצאות הקטינה, בעת שהיא שוהה עמו. ואולם, בכל הנוגע לחיוב בהוצאות החינוכיות והרפואיות החריגות של הקטינה, בשים לב לכך שקיים פער בין ההכנסות הפנויות של הצדדים, ביהמ"ש מורה כי הצדדים יישאו בהן באופן שהנתבע יישא בשיעור של 70%, ואילו התובעת תישא בשיעור של 30% מההוצאות.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הסכם ממון שנחתם ולא אושר
משפחה – הסכם ממון – תוקפו
משפחה – יחסי ממון – איזון משאבים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – נכסי קריירה
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
משפחה – בית משותף – דמי שימוש ראויים
תעבורה
32   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תת"ע (ירושלים) 7482-02-21 אור אפרתי נ' מדינת ישראל (תעבורה; שרית זוכוביצקי אורי; 17/07/21) - 7 ע'
נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש. טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין.
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר

עליון
1   [תעבורה] שתף בפייסבוק
רע"פ 4967-21 אליהו נחום בע"מ נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 02/08/21) - 7 ע'
עו"ד: מנחם שטאובר, יאיר קורן
אין בחקיקת סעיף 225א1 לחסד"פ כדי לשנות את נקודת האיזון בעבירות המבוססות על צילום רכב ולדרוש קיומה של מסירה חלף הסתפקות בשליחת הודעה על קיומה של העבירה. מרגע שרשויות האכיפה האמונות על משלוח ההודעה על ביצוע העבירה פעלו להמצאתה בדואר רשום, אין לומר כי תקלה בשירות הדואר מאיינת את ביצוע העבירה ומקימה מחסום דיוני; לפיכך, משהוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בה, ניתנה לה אפשרות להארכת מועד להישפט אך כל עוד ההודעה נשלחה אליה בתוך התקופה הנקובה בסעיף 225א1 הנ"ל, אין בכך כדי למנוע הגשת כתב אישום נגדה מחמת התיישנות.
תעבורה – עבירות – התיישנות
תעבורה – עבירות – ברירת קנס
תעבורה – עבירות – סדרי דין
תעבורה – ענישה – קנסות
.
ביום 21.11.18 צולם אופנוע השייך למבקשת מבצע עבירה של אי-ציות לאור אדום ברמזור. ביום 28.11.18, נשלח למבקשת בדואר רשום דו"ח מסוג ברירת משפט בצירוף הודעת תשלום קנס בגין ביצוע העבירה. המבקשת לא קיבלה את הודעת הקנס ודבר קיומה נודע לה רק בהמשך. ביום 1.8.19, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להישפט בטענה כי לא קיבלה את הודעת הקנס. בימ"ש השלום לתעבורה קיבל את הבקשה, ובעקבות כך הוגש ביום 11.2.20 כתב אישום נגד המבקשת. בבימ"ש השלום טענה המבקשת להתיישנות העבירה לפי סעיף 225א(א1)(1) לחסד"פ היות שחלפו 4 חודשים מיום ביצוע העבירה, ומשעה שבימ"ש השלום קבע כי הודעת הקנס לא נמסרה לה, אין להגיש נגדה כתב אישום לפי הסעיף הנ"ל. ערכאות קמא דחו טענה זו ומכאן הבקשה. לטענת המבקשת בהליך עולה שאלת פרשנות סעיף 225א(א1) – האם מחסום ההתיישנות חל בעת שחלפה התקופה האמורה בסעיף מיום ביצוע העבירה וטרם נשלחה לבעל הרכב הזמנה או הודעת תשלום קנס, או שמא אין לראות את ההודעה ככזו שנשלחה כל עוד לא הוכחה מסירה.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה ופסק כי:
סעיף 225א1 לחסד"פ נוקט בלשון ברורה ולפיו "היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א או 27א1 לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן: (1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2);" חרף זאת, סבורה המבקשת כי יש לקרוא את התיבה "אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו" כך: "אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נמסרו".
אין בסיס לגישה פרשנית זו. ראשית, חזקה על המחוקק כי לא השחית מילותיו לריק. העובדה כי באמצע הסעיף נקט המחוקק בלשון: "לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס", ואילו בסיפא של הסעיף נקט בלשון: "אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו" – מעידה כי המחוקק בחר מילותיו בקפידה, ולעניין המחסום הדיוני הסתפק בשליחת דבר הדואר. כך גם קובע סעיף 239א לחסד"פ. העובדה כי סעיף 239א נקט בלשון דומה, עוד בטרם חוקק סעיף 225א(א1) וסעיף 239א(ב), משמיטה את הקרקע מתחת לטענת המבקשת לפיה התיקון לחסד"פ נועד לשנות את נקודת האיזון בעבירות המבוססות על צילום רכב ולדרוש קיומה של מסירה חלף הסתפקות בשליחת ההודעה על קיומה של העבירה.
בעניין בקשי אשר דן בהוראת סעיף 239א לחסד"פ, אין כדי לסייע למבקשת; אף אין בדברי ההסבר להצעת החוק שהובילה לחקיקת סעיף 225א(א1) לחסד"פ כדי להוביל למסקנת המבקשת. אמנם, המחוקק ביקש למנוע ככל האפשר מצבים שבהם ייוודע לבעל הרכב על דבר העבירה בחלוף תקופה ממושכת, כדי להקל על יכולתו להתגונן, אך מכאן אין להסיק כי "זנח" את דרכי ההמצאה הנהוגות בעבירות כבענייננו או כי ביקש לפטור נהגים מעבירות שביצעו, רק משום שדבר הדואר לא הגיע ליעדו. הוראת סעיף 225א1 לחסד"פ מכוונת בראש ובראשונה כלפי רשויות האכיפה האמונות על משלוח ההודעה. מרגע שאלו מילאו את תפקידן ופעלו להמצאת ההודעה על ביצוע העבירה באמצעות משלוח ההודעה בדואר רשום, אין לומר כי תקלה בשירות הדואר מאיינת את ביצוע העבירה ומקימה מחסום דיוני.
לסיכום, משהוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בה, ניתנה לה האפשרות להארכת מועד להישפט, אך כל עוד ההודעה נשלחה אליה בתוך התקופה הנקובה בסעיף 225א1 לחסד"פ, אין בכך כדי למנוע הגשת כתב אישום נגדה מחמת התיישנות.
חזרה למעלה
2   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5102-21 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ג' קרא; 02/08/21) - 6 ע'
עו"ד: איתי כהן, ווליד כבוב, אופיר ביתן
בימ"ש קיבל ערר על החלטה לפיה הותר למשיב, המואשם בעבירות סיוע לרצח ועבירות חמורות נוספות, להשתחרר ממעצר למשך מספר שעות לצורך השתתפות בחתונת אחיו. הכלל הוא שאין מקום לאפשר לעצור עד תום ההליכים לצאת לחופשה ואין זה מקרה חריג המצדיק שחרור המשיב, נוכח מסוכנותו המובהקת והחשש מהימלטות מהדין.
דיון פלילי – מעצר – חופשה ממעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – יציאה לאירוע משפחתי
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
.
המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות סיוע לרצח, סיוע לחבלה חמורה בכוונה מחמירה, השמדת ראיה, שיבוש מהלכי משפט, החזקת נשק וחלק של נשק וירי מנשק חם. עסקינן בערר על החלטת בימ"ש המחוזי לפיה הותר למשיב להשתחרר ממעצר למשך מספר שעות לצורך השתתפות בחתונת אחיו.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הערר ופסק כי:
הכלל הוא שאין מקום לאפשר לעצור עד תום ההליכים לצאת לחופשה. אך במקרים חריגים ביותר, בהם עניינו של העצור מעלה שיקולים מיוחדים, באפשרותו לפנות לבית המשפט שלהליך המעצר. הגם שייתכנו מקרים חריגים המצדיקים את שחרורו של עציר המצוי במעצר עד תום ההליכים לחופשה בפיקוח, הרי שהמקרה דנן רחוק מלבוא בגדרם.
המשיב בענייננו אינו נהנה עוד מחזקת החפות. הוא הודה והורשע בביצוע עבירות חמורות, המקימות בעניינו חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). זאת, בפרט בשים לב לכך שהמשיב הורשע לא רק בעבירות נשק חמורות, כי אם גם בסיוע לרצח של מי שהייתה בת זוגו לשעבר של אביו ולפגיעה קשה ביותר באישה נוספת שנסעה עמה ברכב. מסוכנותו של המשיב מובהקת ביותר, וברי שאין מקום לשחררו ממעצר.
זאת ועוד, יש חשש מובנה משמעותי מהימלטות מאימת הדין בעניינו של המשיב הנובע מאורכו המשמעותי של עונש המאסר שייגזר עליו – עשר שנות מאסר. המשיב הינו אדם צעיר, שאביו שוהה מחוץ לישראל, ושלמשפחתו אמצעים רבים. בפניו עונש מאסר ממושך בישראל, אשר צפוי להיגזר שלושה ימים בלבד לאחר החופשה אליה הוא מבקש לצאת. המקום בו הוא מבקש לבלות את חופשתו ממעצר הוא אולם אירועים, בו קיים קושי ממשי לפקח על עצור. כל זאת, בשים לב לכך שמדובר באדם שהודה בכך שניסה לשבש את החקירה ולהשמיד ראיות, באופן המרמז על היעדר מורא ממערכת אכיפת החוק. די בכל האמור לעיל כדי לקבל את הערר ולהורות על השארת המשיב במעצר.
למעלה מן הצורך, מהפסיקה אליה הפנה המשיב לא ניתן להסיק דבר לענייננו, זאת הן בשל חומרת העבירות המיוחסות למשיב, והן בשל העובדה שהוא כבר הורשע במיוחס לו אך טרם החל לרצות את העונש. נקודת המוצא היא שככלל אין לאפשר לעצור עד תום ההליכים לצאת לחופשה, בוודאי כאשר קיימות אינדיקציות כה מובהקות למסוכנות וחשש מפני הימלטות מהדין. בהיעדר נסיבות חריגות ויוצאות דופן, אין לסטות מן הכלל, ולהתיר יציאה לחופשה לצורך השתתפות באירוע משפחתי.
חזרה למעלה
3   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
עע"מ 4728-21 עיריית רחובות נ' רותם כרמי (עליון; ג' קרא; 02/08/21) - 6 ע'
עו"ד: אשר אילוביץ', יצחק מירון
מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע התשלום של סכום ההשבה לחברי הקבוצה עד להכרעה בערעור. תשלום הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבא כוחו יעוכבו במחציתם. הדעת אינה נוחה מכך שהתובע המייצג ובא כוחו יזכו ליהנות ממלוא הפירות שפסק הדין מקנה להם באופן מיידי, שעה ששאר חברי הקבוצה יאלצו להמתין להכרעה בערעור.
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בו התקבלה תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד עיריית רחובות ונקבע כי על העירייה להשיב תשלומי היטל/אגרת השמירה שגבתה שלא כדין בשנת 2016. בנוסף, בית המשפט הורה לעירייה לשלם לתובע הייצוגי גמול ושכ"ט עו"ד.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בחלקה בקבעו:
כפי שנפסק, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. חריג לכלל זה מתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין המטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו של המבקש. חריג לכך הוא, אם ביהמ"ש משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל.
בנסיבות המקרה ניתן להכריע בבקשה מבלי להביע עמדה לעניין סיכויי הערעור, וזאת מכיוון שמאזן הנוחות – שהוא לרוב אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה – מטה את הכף לטובת מתן עיכוב ביצוע. סכום ההשבה (כ-6 מיליון ₪) הוא חיוב כספי לא מבוטל, כאשר סכום זה אינו נדרש לצרכים מיידים של חברי הקבוצה, התושבים. כמו כן, ככל שיידחה הערעור, חברי הקבוצה לא צפויים להיתקל בקושי בגביית הסכום שנפסק לטובתם מהעירייה. מנגד, אם העירייה תזכה בערעור, עלול להיווצר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם סכום ההשבה יחולק לתושבים. וראו עניין ליבוביץ ועניין אספיאדה שקביעותיהם יפות לענייננו. לפיכך, התשלום של סכום ההשבה לחברי הקבוצה יעוכב עד להכרעה בערעור.
בעניין תשלומי שכ"ט וגמול, נמצא להורות על עיכוב ביצוע חלקי, כדלקמן: מחצית מסכום הגמול ומחצית מסכום שכר הטרחה שנקבעו בפסק הדין – ישולמו תוך שבועיים ממתן החלטה זו; כאשר ביצוע יתרת תשלומי הגמול ושכר הטרחה יעוכב עד להכרעה בערעור. כפי שנפסק, הדעת איננה נוחה מכך שהתובע המייצג ובא כוחו יזכו ליהנות ממלוא הפירות שפסק הדין מקנה להם באופן מיידי, שעה ששאר חברי הקבוצה יאלצו להמתין להכרעה בערעור. ישנה חשיבות יתרה לעמידה על המשמר מצד התובעים המייצגים ובא כוחם ולכך שישמר יחס סביר של שותפות אינטרסים בינם לבין חברי הקבוצה המיוצגת.
חזרה למעלה
4   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 4512-21 ופא אבו-תקפה נ' שר הביטחון (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, י' וילנר; 01/08/21) - 8 ע'
עו"ד: אילנית ביטאו, מונא חדאד
העתירה נמחקה. לא קמה הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותרות, באשר לא העתירה הביאה לשינוי ההחלטה, ולמתן הסעד שנתבקש בה. שינוי מדיניות התנועה מרצועת עזה ואליה שהוחל בו עוד קודם לכן, הוא שהביא לכך. בצד זאת יוער, כי המשיבים ישקלו לעתיד לבוא לפרסם את השינויים שנעשים בסטטוס ההרשאות, ב'זמן אמת', ובאופן ברור, בדרך שתהא גלויה, שמישה וידועה לציבור.
משפט מינהלי – בגץ – פסיקת הוצאות
משפט מינהלי – כניסה לישראל – מדיניות
.
העותרת 1 ("ופא"), תושבת ארעית בישראל, ביקשה לבקר את אמה החולה והקשישה ברצועת עזה, יחד עם ארבעת ילדיה הקטינים. בקשתה נדחתה מחמת הסגר שהוטל בעת ההיא על רצועת עזה כחלק מהצעדים למניעת התפשטות נגיף הקורונה. בהמשך פנתה ופא פעם נוספת, וביקשה לבחון את בקשתה מחדש. בקשתה נדחתה לאור סגירת המעברים לרצועת עזה במבצע 'שומר החומות". בתום סבב הלחימה פנתה ופא פעם נוספת, כי בקשתה תיבחן מחדש. מאחר שבאותם ימים התאפשרה יציאה לצורך השתתפות בהלוויה בלבד, נדחתה הבקשה. מאוחר יותר נפתח מעבר לרצועת עזה גם לצורך ביקור של קרובי משפחה מדרגה ראשונה, החולים במחלה קשה או סופנית. חלף פנייה מחודשת למשיבים נוכח שינוי המדיניות, פנתה ופא בעתירה דנן, בגדרה ביקשה להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יאשרו את בקשתה לקבל היתר כניסה לרצועה לצורך ביקור אמה, ומדוע לא יבטלו את המדיניות החלה על אופן הפעילות של מעבר ארז והמונעת בחינת ואישור בקשות לכניסה ויציאה מרצועת עזה לצרכים הומניטריים. לאחר הגשת העתירה הגישו העותרות הודעות לפיהן עודכנו בשינוי המדיניות והתאפשר לופא וילדיה להיכנס לרצועה. הוגשה בקשה למחיקת העתירה ופסיקת הוצאות.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ קבע:
תחילה– העתירה נמחקת בזאת. אשר לבקשה לחייב את המשיבים בהוצאות – דינה להידחות. הכללים לעניין פסיקת הוצאות הותוו זה מכבר במסגרת בג"ץ אל נסאסרה. כפי שנקבע באותו עניין, בטרם הכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות על ביהמ"ש לבחון את העניין שלפניו בשני שלבים נפרדים. תחילה עליו לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם העותר לא הזדרז בפנייתו לביהמ"ש, בטרם מיצוי הליכים כנדרש; האם היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא אשר הביאה לשינוי ההחלטה, ולמתן הסעד שהתבקש בה. אם נמצא כי השלב הראשון מתקיים, ניתן לפנות לשלב השני, הכולל שורה של שיקולים שאותם יש לבחון, עובר להכרעה לגבי גובה ההוצאות, בהם: השלב בו מצוי ההליך בעת הגשת הבקשה למחיקת העתירה, אם קודם לקיום דיון, ובטרם ניתן צו על-תנאי, או שמא לאחר מכן; היקף העבודה שהושקעה בהכנת העתירה, כעולה מן החומר המצוי לפני ביהמ"ש; המאמצים שעשה העותר, בהשתדלותו אצל המשיב, בשלב שקדם להגשת העתירה; ועוד כיוצא באלה.
העותרות אינן צולחות כבר את השלב הראשון, וממילא לא קמה הצדקה לפסוק הוצאות לטובתן. גם אם נניח כי הייתה הצדקה בהגשת העתירה במועד בו הוגשה, נוכח סירוב המשיבים, פעם אחר פעם, לאפשר את יציאת ופא לרצועה; גם אם נניח כי ופא לא נדרשה למצות הליכים פעם נוספת קודם להגשת העתירה, וכי לא דבק שיהוי במועד בו הוגשה; הרי שמשעה שההגבלות צומצמו ביום 20.6.2021, כך שממועד זה התאפשר מעבר של ישראלים לרצועה לצורך ביקור קרובי משפחה מדרגה ראשונה החולים במחלה קשה או סופנית, ברי כי לא העתירה – שהוגשה ביום 27.6.2021 – הביאה לשינוי ההחלטה, ולמתן הסעד שנתבקש בה; שינוי הנהלים שהוחל בו עוד קודם לכן, הוא שהביא לכך.
אשר לטענת העותרות לפיה השינויים התכופים במדיניות לא פורסמו כנדרש. אמנם יש להניח, כי לוּ הייתה ופא יודעת על שינוי המדיניות האחרון, שנכנס לתוקף כשבוע קודם להגשת העתירה, הייתה שבה ופונה למשיבים, כפי שעשתה מספר פעמים קודם לכן. ניתן לסבור אפוא, כי אם היו המשיבים מפרסמים את שינוי המדיניות 'בזמן אמת', לא הייתה מוגשת העתירה, והיו נחסכים זמן ומשאבים יקרים. ברם, לא נמצא כי עניין זה מצדיק פסיקת הוצאות לטובת העותרות. זאת בין אם מן הטעם הנ"ל, בין אם מחמת העובדה כי פנייתה האחרונה של ופא למשיבים נעשתה כחודש קודם להגשת העתירה, וזאת על אף שניתן היה לצפות כי יֵערכו שינויים מסוימים במדיניות ההיתרים בתוך אותו חודש, בהינתן הזמן שחלף מאז תום סבב הלחימה. ממילא, היה מקום לפנייה נוספת למשיבים, עובר להגשת העתירה.
אמנם, מקרה זה, בנסיבותיו הספציפיות, אינו מצדיק חיוב בהוצאות, אך הוא 'מציף' סוגיה מסוימת, שיש לתת עליה את הדעת. המשיבים ישקלו אפוא, לעתיד לבוא, לפרסם את השינויים שנעשים בסטטוס ההרשאות, ב'זמן אמת', ובאופן ברור, בדרך שתהא גלויה, שמישה וידועה לציבור.
חזרה למעלה
5   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עע"מ 1044-21 עווד אבו פרג' נ' ועדת המשנה להתויות בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (עליון; ע' ברון, ע' גרוסקופף, א' חיות; 01/08/21) - 7 ע'
עו"ד: תהילה רוט, סאלח אבו חוסיין
ביהמ"ש אינו שם עצמו בנעלי רשויות התכנון ואין הוא ממיר את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו. התערבותו של ביהמ"ש בהחלטות רשויות התכנון נעשית במשורה בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות התערבות ע"פ כללי המשפט המנהלי.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
תכנון ובנייה – מוסדות תכנון – ביקורת שיפוטית
.
ערעור על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בגדרו נדחתה עתירת המערער נגד החלטת ועדת המשנה להתנגדויות בוועדה המחוזית לתכנון ובניה בחיפה, הנוגעת להתנגדות שהגיש המערער באשר לייעודם של מקרקעין שבבעלותו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
כלל נקוט הוא כי ביהמ"ש אינו שם עצמו בנעלי רשויות התכנון ואין הוא ממיר את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו. התערבותו של ביהמ"ש בהחלטות רשויות התכנון נעשית במשורה בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות התערבות ע"פ כללי המשפט המנהלי.
במקרה דנן, בימ"ש קמא בחן את המסמכים והראיות שהונחו לפניו ומצא כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה המחוזית או בהחלטת יו"ר הוועדה לדחות את הבקשה למתן רשות לערור, המקים עילה להתערבות שיפוטית בשיקול דעתם של מוסדות התכנון. מסקנה משפטית זו נתמכת בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא ופסק הדין אינו מגלה טעות שבחוק.
לנוכח האמור, יש לדחות את הערעור ולאמץ את פסק דינו של בימ"ש קמא על נימוקיו לפי תקנה 148(ב) לתקסד"א 2018 ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין).
חזרה למעלה
6   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5131-21 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 01/08/21) - 7 ע'
עו"ד: נגה בן סידי, אורי דייגי
ככלל, מקום הדיון בצורך בהפניה לאפיק טיפולי הוא בתום ההליך העיקרי, בשלב גזירת העונש. כאשר מוצעת מסגרת טיפולית כחלופת מעצר, על בימ"ש לבחון אם יש בה כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת ממי שמואשם בעבירות מין; במקרה זה אין במסגרת הטיפולית שהוצעה כחלופת מעצר כדי ליתן מענה למסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר, המואשם בעבירות מין, וההליך העיקרי לא צפוי להימשך זמן רב. לפיכך בחינת שיקולי השיקום יוותרו למותב שידון בהליך העיקרי.
דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
.
נגד העורר הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירות מין מרובות בקטין בן משפחתו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר והתקבלה בקשתו לקבלת תסקיר מעצר. על רקע התסקיר שהתקבל הורה בימ"ש המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. מכאן הערר. לטענת העורר יש להורות על ביטול החלטת בימ"ש המחוזי ולהורות על הפנייתו להליך טיפולי כבר במסגרת הליכי המעצר.
.
בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) דחה את הערר ופסק כי:
נקודת המוצא היא שככלל, ולמעט מקרים חריגים, מקום הדיון בצורך בטיפול ובהפניה לאפיק הטיפולי הוא בתום ההליך העיקרי, בשלב גזירת העונש. על אף האמור, עותר העורר במקרה דנן לשחרורו לחלופת מעצר בהוסטל, שבמסגרתו ישולב בהליך טיפולי. זאת, בין היתר נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן שעמד על תמונה מורכבת בנוגע לעורר, והצביע על נזקקותו הטיפולית ועל נכונותו להשתלב במסגרת טיפולית.
כאשר מוצעת מסגרת טיפולית כחלופת מעצר, על בימ"ש לבחון אם יש בה כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת ממי שמואשם בעבירות מין. ההוסטל האמור הוצע לא אחת כחלופת מעצר למי שיוחסו לו עבירות מין, וכבר נפסק אודות המורכבות שמתעוררת מחלופה זו בציינו כי מדובר במסגרת שאינה נעולה; כי הצוות הטיפולי בהוסטל לא יכול לערוב לשחרורו של נאשם; וכי במקרה של הפרת התנאים מצדו של הנאשם, יכול צוות ההוסטל לכל היותר לעדכן את שירות המבחן וזה יעדכן את בימ"ש. משכך, נקבע באותם מקרים, כי מדובר בפתרון שאין באפשרותו לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם.
אף בענייננו עמד שירות המבחן על המורכבות שתוארה לעיל, וציין במפורש כי לא ניתן לשהות בהוסטל בתנאי מעצר בית מלא. אשר למסוכנות שנשקפת מהעורר, כתב האישום מגולל מסכת אישומים קשה ביותר של עבירות מין שביצע לכאורה העורר בבן משפחתו הקטין, משך שנים רבות והחל מגיל צעיר מאוד. בצדק ציין בימ"ש המחוזי כי המסוכנות הנשקפת מהעורר גבוהה. מסוכנות זו עולה גם מתסקיר המבחן בעניינו של העורר, שצוין בו כי לעורר עיסוק מוגבר במין ובמיניות; עיוותי חשיבה; ונשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להתנהלות פוגענית מינית. אין בחלופה המוצעת יש כדי ליתן מענה מספק למסוכנות זו. בנוסף, נראה שההליך העיקרי בעניינו של העורר לא צפוי להימשך זמן רב. לפיכך אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש המחוזי להותיר את בחינת שיקולי השיקום למותב שידון בהליך העיקרי בעניינו של העורר.
חזרה למעלה
7   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5147-21 יורן מורדכייב נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 01/08/21) - 5 ע'
עו"ד: נגה בן סידי, גבי שמואלי
בימ"ש הורה על השבת עניינו של העורר, המואשם בעבירות סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, והחזקת סם לצריכה עצמית, לבימ"ש המחוזי, כדי לבחון מחדש את האפשרות שהעורר ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו בפיקוח, נוכח נסיבות שבהן הוצעו מקום פיקוח מאושר ומפקחים מאושרים.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
.
נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע (סחיטה באיומים), והחזקת סם לצריכה עצמית. בימ"ש המחוזי הורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו ומכאן הערר.
.
בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) קיבל את הערר ופסק כי:
מוסכם על הצדדים שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של העורר. עם זאת, כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), יש לבחון אם אפשר לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר, שלא על ידי מעצרו מאחורי סורג ובריח.
בענייננו המליץ שירות המבחן כי העורר ייעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים. בימ"ש המחוזי לא פסל מסקנה עקרונית זו, ואין מקום להתערב בכך, בשל המשקל שיש לתת ברגיל להמלצות שירות המבחן. שני הנאשמים האחרים שהליך המעצר בעניינם מתנהל בצוותא עם העותר, אינם עצורים מאחורי סורג ובריח. לשני נאשמים אלה יוחסו עבירות שנעשו עם העורר. אומנם נראה שחלקו של העורר במעשים גדול יותר מחלקם, וקיימים הבדלים נוספים ביניהם כך שאין להשוות את עניינו לעניינם. עם זאת, בנסיבות המקרה לצד המשקל שיש להמלצות שירות המבחן, נמצא שיש לתת משקל מסוים גם לעובדה שהעורר הוא היחיד שנותר במעצר "ממשי".
אשר לתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, שירות המבחן המליץ על מקום המעצר המוצע כעת, בבית דודתו של העורר, שנמצא במרחק מספיק ממקום מגוריו הרגיל. גם מקביעה זו לא הסתייג בימ"ש המחוזי, אולם קבע שהדודה אינה מתאימה לשמש מפקחת. בצד האמור התרשם בימ"ש המחוזי כי כמה מהמפקחים המוצעים לא ישמשו גורמים מרתיעים. לא נמצא מקום להתערב בקביעתו, שמבוססת על התרשמות ישירה ממפקחים שהופיעו לפניו. אולם העורר הציע 3 מפקחים נוספים ששירות המבחן התרשם כי יוכלו למלא את משימת הפיקוח עליו, ובימ"ש המחוזי לא פסל אותם.
בנסיבות שבהן הוצעו מקום פיקוח מאושר ומפקחים מאושרים, יש מקום לבחון שנית את האפשרות שהעורר ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הדודה בפיקוח המפקחים המאושרים, ובמידת הצורך יציע העורר מפקחים נוספים ומקום פיקוח חלופי. לפיכך, עניינו של העורר יושב לבימ"ש המחוזי לבחינה מחדש.
חזרה למעלה
8   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ע"א 4827-21 פלונית נ' פלוני (עליון; א' חיות; 01/08/21) - 5 ע'
עו"ד:
טענתה העיקרית של המערערת – היכרות נטענת בין המותב בבימ"ש לענייני משפחה בבאר שבע וב"כ המשיב ובין עובדת מִנְהלה בבימ"ש השלום באילת, אינה מבססת עילה לפסילת המותב. אין למצוא עילת פסלות אף ביתר הטענות שהעלתה המערערת. כך, האכסניה להשגה על החלטות דיוניות אינה במסגרת הליכי פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
בתי-משפט – שופטים – פסילה
.
ערעור על החלטת בימ"ש לענייני משפחה בבאר שבע שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. טענת הפסלות עיקרה בהיכרות נטענת בין המותב וב"כ המשיב ובין עובדת מִנְהלה בבימ"ש השלום באילת.
.
נשיאת ביהמ"ש העליון דחתה את הערעור בקבעה:
טענתה העיקרית של המערערת – ההיכרות הנטענת בין המותב וב"כ המשיב ובין העובדת – הועלתה בעלמא וללא תימוכין מלבד העובדה שהמותב והעובדת עבדו באותו בימ"ש עד לפני כשמונה שנים. אולם, נוכח הבהרות המותב בנוגע לטיב הקשר בינו ובין העובדת, לא נמצא כי טענות המערערת מבססות עילה לפסילת המותב.
אין למצוא עילת פסלות אף ביתר הטענות שהעלתה המערערת – בנוגע לאירועים שעל בסיסם הגישה בקשת פסלות הקודמת; בנוגע להיכרות המותב עם גורמים נוספים המעורבים בהליכים; ובנוגע להחלטות דיוניות שניתנו. ראשית, זהות המותב שידון בהליכים הייתה ידועה למערערת עוד בינואר 2021, ומשכך רבות מטענותיה הועלו בשיהוי ומבלי שנימקה את העיכוב בהעלאתן. שנית, חלק מטענות אלו הועלו, נדונו ונדחו בבקשת הפסלות הקודמת, עליה לא הוגש ערעור. שלישית, האכסניה להשגה על החלטות דיוניות אינה במסגרת הליכי פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים. מכל מקום, גם לגוף הדברים טענות אלו של המערערת אינן מעידות על חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב, לא כל שכן חשש ממשי.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
9   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 26608-10-20 משאבות טאהא בע"מ נ' מוחמד ניגם (עבודה; אפרת קוקה; 29/07/21) - 9 ע'
עו"ד: האלה חמדאן, מוחמד אבו זיד
במכלול נסיבות העניין ועריכת איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות של המערערים לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו בערעור, המערערים יפקידו סך של 6,500 ₪ להבטחת הוצאות המשיב בערעור. נפסק כי מערערת 1-חברה בע"מ לא סתרה את החזקה שחלה בסעיף 353א לחוק החברות שכן לא נמצא שיהא ביכולתה לשאת בהוצאות המשיב בערעור, ככל שידחה, כי המערערים לא קיימו החלטות שהשיתו עליהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד וכי סיכויי הערעור נמוכים.
עבודה – סדרי דין – חיוב מערער בהפקדת ערובה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
.
בקשת המשיב לחיוב המערערים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הרשמת א' קוקה) קיבל את הבקשה ופסק כי:
בבוא ערכאת הערעור להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליה לשקול את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בביה"ד, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו באופן חלקי. עניין זה ימצא ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים: זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, וזכותו של בעל הדין לגבות את הוצאותיו. אחד הטעמים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. ככלל, אין לחייב בעל דין בהפקדת ערובה בשל אי קיום החיובים המהותיים בפסק הדין. ביה"ד אינו לשכת ההוצאה לפועל, ואינו עוסק באכיפת פסקי דין. עם זאת, אי תשלומן של הוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית הוא אחד הנימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. משקלו של נימוק זה בערעור עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו בפסק דין סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער.
בכל הנוגע לבעל דין שהוא חברה מוגבלת במניות נקבע בסעיף 353א לחוק החברות הסדר מיוחד לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד והוא חל בהליכים בביה"ד לעבודה, לרבות בהליכי ערעור. סעיף 353א מקנה לביה"ד שיקול דעת לחייב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, אלא אם הוכיחה החברה שביכולתה לשאת בהוצאות המבקש, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה. נטל השכנוע מוטל על החברה להראות שמתקיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייבה בערובה; בנוסף, יש ליתן משקל לשלב הדיוני בו הוגשה הבקשה להפקדת ערובה, כאשר הגשת בקשה בשיהוי ניכר עשויה להביא לדחייתה, אך יש לבחון כל מקרה לגופו.
במקרה זה מערערת 1 היא חברה בע"מ, שחלה עליה החזקה שבסעיף 353א לחוק החברות. מערערת 1 לא הוכיחה קיומן של נסיבות שיהא בהן כדי לסתור את החזקה. לא ניתן ללמוד מתגובת המבקשת 1 שיהא ביכולתה לשאת בהוצאות המשיב בערעור, ככל שידחה, ולא נמצא כי מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שלא לחייב את המערערת בערובה. בנוסף, המערערים לא קיימו החלטות שיפוטיות קודמות שהשיתו עליהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בנוסף, הצורך של המשיב לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, הכרוכים בטרחה ובעלויות, מעיד על כך שצפוי למשיב בערעור קושי לגבות את סכום ההוצאות שייפסק לזכותו בערעור, ולכן עשוי להצדיק חיוב המערער בהפקדת ערובה; כמו כן, על פני הדברים סיכויי הערעור נמוכים, שכן מדובר בערעור על פסק דין שניתן בפשרה, שערכאת הערעור אינה מתערבת בו אלא במקרים חריגים. לאור האמור, מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות את חיובם של המערערים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור בסך של 6,500 ₪, כאשר אין בנסיבות העניין בשיהוי של מספר חודשים כדי להביא לדחיית הבקשה.
חזרה למעלה
10   [ביטוח] [עורכי-דין] שתף בפייסבוק
ק"ג (ארצי) 34734-10-20 תמר גבע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן סופר, נ.צ.: ש' זילברשטיין -היפש, ר' וויצמן; 27/07/21) - 5 ע'
עו"ד: דנה גרינוולד, שלומית ונטורה, עמוס מוקדי, עינת טויק
ככלל, זכאותו של מבוטח שאיבד את כושר עבודתו לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה תלויה במצבו הבריאותי והתעסוקתי של המבוטח במועד התשלום. זוהי עילה מתחדשת, ואין מקום במקרה הרגיל למתן סעד הצהרתי כי קיימת זכאות לצמיתות. עניינה של המערערת אינו מצדיק מתן סעד כאמור; בנוסף, לא נמצא כי יש לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיעור שכר הטרחה אשר ביה"ד האזורי פוסק.
ביטוח – תגמולי ביטוח – אובדן כושר עבודה
ביטוח – תגמולי ביטוח – זכאות
עורכי-דין – שכר טרחה – התערבות ערכאת הערעור
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבגדרו נדחתה תביעת המערערת למתן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לתגמולי ביטוח מהמשיבה עד לתום תקופת הביטוח, וכן התקבלו תביעות המערערת לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד וריבית מיוחדת. ההליך בביה"ד האזורי התמקד בזכאות המערערת למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית לתגמולי ביטוח עד לתום תקופת הביטוח ובשכר הטרחה שיש לפסוק למערערת, שהציגה הסכם לפיו עליה לשלם לבאי כוחה שכר טרחה בשיעור 25% בתוספת מע"מ מכל תשלום שישולם לה בעקבות התביעה. לאחר מתן פסק הדין קמא ובעקבות טענת המשיבה לפיה משולמים מתוך טעות תגמולי ביטוח גבוהים מהתגמולים לקבלתם זכאית המערערת, והפחתת תגמולי הביטוח ששולמו למערערת החל מחודש 2/19, התבקש על ידי המערערת מתן פסיקתה בגדרה פורטו סכומים כספיים הנגזרים מתגמולי הביטוח טרם הפחתתם. הערעור סב על אי מתן סעד הצהרתי לפיו המערערת זכאית לתגמולי ביטוח עד לתום תקופת הביטוח, על שיעור ההוצאות ועל דחיית הבקשה למתן פסיקתה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ר' פוליאק, א' סופר ונציגי הציבור ש' זילברשטיין-היפש, ש' ויצמן) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
אשר לסעד הצהרתי, ככלל, זכאותו של מבוטח שאיבד את כושר עבודתו לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה תלויה במצבו הבריאותי והתעסוקתי של המבוטח במועד התשלום. העילה היא לפיכך עילה מתחדשת, ואין מקום במקרה הרגיל למתן סעד הצהרתי כי קיימת זכאות לצמיתות. לא נמצא כי עניינה של המערערת שונה ומצדיק מתן סעד כאמור.
אשר לפסיקתה, בנסיבות העניין, לא היה מקום למתן פסיקתה הקובעת סכומים לתשלום, שעה שבעקבות הסכמת המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח, פסק הדין קמא היה במהותו הצהרתי, ולמעט סכום הוצאות המשפט בגין חוות דעת מומחים לא הופיע בו סכום כלשהו. מששאלת סכום תגמולי הביטוח לא נדונה בביה"ד האזורי, ולא נקבע ממצא בנדון, בצדק דחה ביה"ד האזורי את הבקשה.
אשר לשכר טרחת עורך דין, בשלב זה טרם התגבשה מדיניות שכר הטרחה בבתי הדין לעבודה בתביעות מכוח פוליסות ביטוח שהועברו לטיפולם בעקבות רע"א 7513/15. מכל מקום, לא נמצא כי יש לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיעור שכר הטרחה אשר ביה"ד האזורי פוסק. במקרה זה הועמד שיעורו של שכר הטרחה על ידי ביה"ד האזורי על 15% בצירוף מע"מ מתגמולי הביטוח, שישולמו עד ליום 31.12.2021 בו עתיד מצבה של המערערת להיבחן שוב לפי קביעת רופא המשיבה. ביה"ד נימק קביעתו, בין היתר בהסכמת המשיבה לשוב ולשלם את תגמולי הביטוח במלואם מבלי שנדרש היה למצות את ההליך המשפטי, וזאת חרף הסכם שכר הטרחה בו נקבע שיעור שכר טרחה גבוה יותר. המערערת טוענת כי היא זכאית לקבלת שכר הטרחה כל עוד תשלם לה המשיבה תגמולי ביטוח. מבלי לקבוע מסמרות, נוכח העובדה כי בשלב זה ובהתאם לקביעת רופא המשיבה לא הוכח בסבירות כלשהי כי מצב המערערת ישתנה לטובה ביום 31.12.2021, יש לקבוע כי תשלום שכר הטרחה, המתבצע מדי חודש ומתווסף לתגמולי הביטוח, ישולם כל עוד משולמים תגמולי הביטוח אך לא יותר מתקופה מרבית של 60 חודשים הכוללת את התשלומים ששולמו בגין התקופה שקדמה למתן פסק הדין (החל מחודש פברואר 2019 בו שולמו תגמולי ביטוח מופחתים) ובגין התקופה שלאחריו.
חזרה למעלה
מחוזי
11   [דיון אזרחי] [חוזים] שתף בפייסבוק
עמ"ש (חיפה) 39217-03-21 א' נ' ב' (מחוזי; סארי ג'יוסי, עפרה אטיאס ניצן סילמן; 28/07/21) - 29 ע'
עו"ד: ר. רייכמן, א. שחר גילה
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המערער על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה, במסגרתו התקבלה בקשתה של המשיבה לדחיית, תביעת המערער להורות על ביטול הסכם-הממון, על הסף. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם הכרעתו של בית הדין הרבני בנוגע לאי-בטלות הסכם- הגירושין היא סופית ומחייבת, ומכוחה נוצר מחסום דיוני המונע התדיינות משפטית חוזרת באותו עניין?
דיון אזרחי – דחייה – על הסף
דיון אזרחי – מחיקה – על הסף
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
חוזים – אי-חוקיות – תוצאותיה
חוזים – חוזה למראית עין – קיומו
.
המערער הגיש ערעור על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה, במסגרתו התקבלה בקשתה של המשיבה לדחיית תביעת המערער על הסף. המערער עתר לבית משפט קמא להורות על ביטול הסכם-הממון, הואיל ולטענתו הסכם זה נערך למראית-עין בלבד. בית המשפט קמא הורה, כי דינה של תביעת המערער לביטול הסכם-הממון, היא דחייה על הסף מחמת מניעות דיונית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
השופט ג'יוסי
בפסק-דינו של בית משפט קמא נפלו שגיאות משפטיות מהותיות, ובית משפט קמא סטה מן הדין ומן ההלכה העקבית ורבת-השנים של בית המשפט העליון.
בענייננו, היה זה בית המשפט לענייני משפחה, אשר אישר את הסכם-הממון, ובהמשך אישר בית הדין הרבני את הסכם-הגירושין. לפיכך, ברי, כי קביעת בית הדין הרבני שהסכם-הגירושין עומד בעינו ואינו ניתן לביטול אינה יוצרת מעשה-בית-דין בכל הנוגע לטענות המערער בדבר תוקפו של הסכם-הממון.
גם אם כקביעת בית משפט קמא, טענותיו של המערער בפני בית הדין הרבני נסובו גם סביב תוקפו של הסכם-הממון, אין מדובר במעשה-בית-דין הואיל ובית הדין הרבני לא דן, ולא הכריע בהן.
במקרה דנן, לא ניתן לומר באופן החד-משמעי הנדרש על-פי הפסיקה, כי אין לתביעת המערער יסוד, וכי חסרים בה "התבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה", הן בשל הצורך לבחון את התשתית הראייתית הנכוחה ולקבוע קביעות עובדתיות בעולות ממנה, והן בשל השאלה המשפטית שעשויה לעלות כתוצאה מן הקביעות העובדתיות האמורות, ולפיכך אין לדחותה על הסף.
בענייננו, מדובר במקרה מובהק של טענות סותרות של המשיבה, בין אלה שהעלתה בעתירתה לאכיפת הסכם-הממון לבין גרסתה בהליך שבענייננו, שעה שבתביעתה האמורה טענה המשיבה, כי הסמכות לדון בסוגיות הקשורות להסכם-הממון מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. התנהלות זו נגועה בחוסר תום-לב, בעיקר נוכח העובדה שהשוני בטענותיה של המשיבה אמור להניב לה טובת-הנאה בגדרי כל אחד מן ההליכים האמורים.
השופט סילמן
פסק דינו של בית הדין הרבני אינו מהווה "השתק פלוגתא" בתביעה שהגיש המערער לבית המשפט קמא. בית הדין לא דן ולא הכריע בתוקפו של הסכם הממון.
השופטת אטיאס
בית הדין דן והכריע בתוקפו של הסכם הממון, אולם הדבר נעשה רק לצורך הענין שבפניו (ביטול הסכם הגירושין) ולכן אין בכך לשנות את התוצאה לפיה פסק דינו של בית הדין הרבני אינו מהווה "השתק פלוגתא" בהליך דנן.
חזרה למעלה
12   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
מ"ת (באר שבע) 18319-07-21 מדינת ישראל נ' פלוני (קטין) (מחוזי; אליהו ביתן; 26/07/21) - 15 ע'
עו"ד:
בית המשפט הורה על מעצרם עד תום ההליכים של קטינים המואשמים בעבירות אלימות וטרור שביצעו במהלך מבצע "שומר החומות".
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
.
בקשה לעצור את הנאשמים (קטינים) עד תום ההליכים, במסגרתם הם מואשמים בעבירות אלימות וטרור שביצעו במהלך מבצע "שומר החומות".
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בעיקרה ופסק:
מעצר נאשם עד תום ההליכים המשפטיים מחייב קיומם של שני מרכיבים פוזיטיביים – ראיות לכאורה ועילת מעצר, והעדרו של מרכיב שלישי – חלופת מעצר שיש בכוחה להשיג את מטרת המעצר. העבירות המיוחסות למשיבים, שבידי התביעה ראיות לכאורה להוכחתן, חמורות ומסוכנות. טיבן ואופיין מקימים עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות, ונסיבותיהן מבססות מסוכנות קונקרטית. העבירות בוצעו על רקע מניעים דתיים-לאומניים- גזעניים, והסכנה שהמשיבים ישובו ויבצעו עבירות דומות, איננה מבוטלת. חומרת המעשים המיוחסים למבקשים והסכנה המוחשית הטמונה בהם, מחייבות התייחסות מחמירה וקפדנית.
בכגון דא, אין לשחרר לחלופת מעצר אלא בתנאים שיבטיחו כי השחרור לא יסכן את הציבור. ישנם מקרים שניתן ליטול סיכון מחושב שמי שמואשם בעבירה מסוימת ומשוחרר, ישוב ויבצעה. בנסיבות כבענייננו, אין מקום לנטילת סיכונים. החלופות שהוצעו על ידי המשיבים 1 ו-2 אינן יכולות להשיג בצורה סבירה את מטרת המעצר ועל כן אין מנוס ממעצרם עד תום ההליכים. בעניינו של המשיב 3 יש להמתין להתפתחויות ואז לשוב ולדון על בסיס הנתונים שיתקבלו. בשלב זה יש להורות על מעצרו עד להחלטה אחרת.
חזרה למעלה
13   [פרשנות] [תקשורת] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 64880-02-18 שלומי הראל נ' פאנקו גרופ בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 25/07/21) - 19 ע'
עו"ד: אהוד גרי, חיים פיצ'ון
בית המשפט דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה לפיה, המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. נפסק, כי משבחר המבקש להצטרף למועדון הלקוחות, ובשים לב לעובדה שההודעות אשר נשלחו אליו היו בהמשך להצטרפותו ולאור העובדה שהמבקש לא הודיע על אי הסכמתו לקבלת דבר פרסומת הרי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת.
פרשנות – דין – חוק התקשורת (בזק ושידורים) ‏
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית
.
תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית כנגד המשיבה. במסגרת בקשת האישור טען המבקש כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, כאשר בקשתו התבססה בעיקרה על שלוש טענות. הראשונה, כי המשיבה לא קיבלה את הסכמתם המפורשת של לקוחותיה למשלוח דברי פרסומת וזאת בניגוד לאמור בסעיף 30א(ב), שכן היא התנתה את ההצטרפות למועדון הלקוחות של המשיבה בקבלת הסכמה למשלוח דברי פרסומת. הטענה השנייה כי המשיבה לא ציינה את פרטיה במסגרת ההודעות אשר נשלחו על ידה וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 30א(ה)(2) לחוק התקשורת. הטענה השלישית, כי המשיבה לא אפשרה ללקוח שהיה מעוניין בכך להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה באמצעות שליחת הודעת חוזרת וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 30א(ד).
.
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
סעיף 30א(ג) קובע כי ניתן לשלוח הודעות פרסומת מבלי לקבל את הסכמת הנמען וזאת בהתקיימותם של ארבעה תנאים. הראשון, כי דבר הפרסומת נשלח ללקוחות אשר מסרו מרצונם את פרטיהם לעסק המפרסם, וזאת במסגרת התקשרות או משא מתן להתקשרות עם אותו עוסק. התנאי השני, כי ללקוח נמסרה הודעה כי בכוונת העסק לכלול אותו ברשימת התפוצה שלו. השלישי, כי ללקוח ניתנה הזדמנות שלא נוצלה, לסרב להיכלל ברשימת התפוצה של העוסק והתנאי הרביעי כי דבר הפרסום אשר נשלח מתייחס למוצר או שירות דומה לזה שלגביו נמסרו פרטי הלקוח.
להבדיל מטענה להפרת סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, טענה לעניין החלת החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) היא טענה הגנה אשר נטענת על ידי המפרסם ועליו נטל ההוכחה.
המשיבה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לעניין התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 30א(ג) לחוק ומכאן שדין טענות המבקש לעניין הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת להידחות; המשיבה הודיעה כי ההצטרפות למועדון כוללת גם קבלת חדשות ומבצעים וזאת במסגרת השירות שניתן על ידה לחברי מועדון.
במקרה שבו אדם מתקשר בהסכם מקוון, שכל תנאיו גלויים בפניו הרי שחזקה על המתקשר כי הוא מחויב בתנאיו, ומחוזק כמי שקרא בתנאים והסכים להם. גם אם לא כל תנאי ההסכם גלויים בפני המתקשר וכדי לראות את חלקם עליו לפנות לקישור, החזקה האמורה עדיין תחול זאת בתנאי שמדובר בקישור ברור שקל להגיע אליו ולהיחשף לתנאיו.
משבחר המבקש להצטרף למועדון הלקוחות, ובשים לב לעובדה שההודעות אשר נשלחו אליו היו בהמשך להצטרפותו ולאור העובדה שהמבקש לא הודיע על אי הסכמתו לקבלת דבר פרסומת הרי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30א(ג).
יש אף לדחות את טענותיו של המבקש לעניין מנגנון ההסרה הקיים בהודעות המשיבה.
משהתקבלה המסקנה כי לא מתקיימות בעניינו שאלות משותפות של עובדה ומשפט וכי בנסיבות העניין תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור העניין הרי שיש להורות על דחיית בקשת האישור.
חזרה למעלה
14   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
פש"ר (תל אביב-יפו) 28770-03-16 עו"ד יקיר ניידיק נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (מחוזי; נועה גרוסמן; 23/07/21) - 12 ע'
עו"ד: רותם זיגדון, סיון אלבלינק, עינבר לב, אורי בראון
חייב בהליך פשיטת רגל אינו יכול לצפות כי לא יקיים את חובותיו הבסיסיים במשך ההליך כולו, ואז ימחל לו על כך בית המשפט בתמורה למתן סכום חד פעמי. אמנם אין לשלול את האפשרות כי במקרים מסוימים תשלום סכום חד פעמי גבוה יכול לטשטש ולהקהות את התנהלות החייב בהליך, אם אכן הדבר מועיל בסופו של יום לנושים, אלא שאין זה המקרה.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב
.
השאלה המרכזית היא האם יש מקום לשקול לקבל את הצעת החייב בפשיטת רגל, להוספת סכום חד פעמי בסך 250,000 ₪ כתנאי למתן הפטר, או שמא יש להורות על ביטול ההליך?
.
בית המשפט המחוזי הורה על ביטול ההליך ופסק:
התמונה המצטיירת היא כי התנהלות החייב היא חלק מדפוס פעולה מחושב של עשיית דין עצמי שנעשתה בפרק זמן ארוך בו החייב משתמש בהליך כמחסה מעת הנושים לאורך שנים מבלי לקיים את חובות ההליך, וזאת מתוך תקווה כי הדבר יואיל לו בהמשך לאחר שיגיש הצעה בתמורה למתן הפטר. מדובר בהתנהלות החותרת תחת עיקרון תום הלב באופן מובהק. החייב אינו יכול לצפות כי לא יקיים את חובותיו הבסיסיים בהליך במשך ההליך כולו, ואז ימחל לו על כך בית המשפט בתמורה למתן סכום חד פעמי. אמנם אין לשלול את האפשרות כי במקרים מסוימים מתן סכום חד פעמי גבוה יכול לטשטש ולהקהות את התנהלות החייב בהליך, אם אכן הדבר מועיל בסופו של יום לנושים. דא עקא, אין זה המקרה. הסכום המוצע על ידי החייב בסך 250,000 ₪, אינו מספק בנסיבות אלה, אינו מכפר על התנהלות החייב ויש לבטל את ההליך בשל חוסר תום לב. על אף ביטול ההליך, הסדר פדיון הנכס שאושר, לפיו ישלם אביו של החייב סך של 140,000 ₪ עבור זכויות החייב בנכס, ימשיך לחול.
חזרה למעלה
15   [זכויות יוצרים] שתף בפייסבוק
ת"א (נצרת) 57528-07-19 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' מקסים רודינצקי (מחוזי; אילונה לינדנשטראוס; 21/07/21) - 13 ע'
עו"ד: ערן פרזנטי, שלומי שדה
התובעת הוכיחה כי בשני מועדים הושמעה בפאב שבבעלות ובניהול הנתבע, מוזיקה מוקלטת שהתובעת היא בעלת הזכויות להרשות השמעתה, בלא שניתן לכך אישורה. על כן נקבע כי בוצעה הפרה של זכויות היוצרים אותן מנהלת התובעת, נפסק לטובתה פיצוי וניתן צו מניעה.
זכויות יוצרים – הפרה – הוכחתה
זכויות יוצרים – זכות יוצרים – הפרה
.
תביעה לפי חוק זכות יוצרים, , למתן צו מניעה קבוע ולתשלום פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים וזאת בשל השמעה פומבית, ללא הרשאה, של מוסיקה מוקלטת שהתובעת היא בעלת הזכויות להרשות השמעתה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
התובעת הוכיחה כי בשני מועדים הושמעה בפאב שבבעלות ובניהול הנתבע, מוזיקה מוקלטת שהתובעת היא בעלת הזכויות להרשות השמעתה, בלא שניתן לכך אישור מטעם התובעת. על כן, הוכח כי בוצעה הפרה של זכויות היוצרים אותן מנהלת התובעת. השמעת מוזיקה היא פעולה אינהרנטית לפאב, כמקום בילוי. אף אם שכר הנתבע, לטענתו, את שירותיהם של אותם תקליטנים כקבלני משנה לצורך השמעת מוזיקה בפאב שבבעלותו ובניהולו, חזקה עליו שידע כי מושמעת מוזיקה ושומה היה עליו להסדיר זאת בכל ההיבטים החוקיים. הדרך בה מושמעת המוזיקה איננה מעלה ואיננה מורידה לעניין עצם האיסור להשמעת יצירות מוגנות בפומבי בלא רישיון.
הנתבע לא עמד בנטל הכבד המוטל על מי שטוען להגנת "מפר תמים". טענות הנתבע בדבר מצבו הכלכלי הקשה ובדבר סגירת הפאב, אין בהן, כשלעצמן, כדי להוות הגנה כלשהי בתביעת ההפרה. בהתחשב במכלול הנסיבות ותוך מתן משקל אף לנסיבותיו האישיות של הנתבע, יועמד הפיצוי על סך של 15,000 שח בגין כל אחד משני ה"אירועים". נאסר על הנתבע להשמיע בפומבי או להרשות השמעת יצירות מוקלטות שלתובעת זכויות בהן, ללא רישיון מאת התובעת.
חזרה למעלה
16   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 3411-01-18 יוניטרוניקס (1989) (ר"ג) בע"מ נ' Micron Technologies Inc (מחוזי; ארז יקואל; 21/07/21) - 8 ע'
עו"ד: מ' שחור, ד' זילר, פ' שרון, ד' זילר
נדחתה בקשת התובעת להורות כי כתב התביעה הומצא לנתבעת כדין, באמצעות המשיבות 4 ו-5, אשר משמשות כנציגותיה המורשות בישראל. זאת, משלא הוכח קשר אינטנסיבי ממשי בין הנתבעת לבין מי מהמשיבות 4 ו-5.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
.
בקשת התובעת להורות כי כתב התביעה המתוקן הומצא לנתבעת 1 כדין, וזאת באמצעות המשיבות 4 ו-5, אשר משמשות כנציגותיה המורשות בישראל.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
מבחינה מהותית, מחוקק המשנה לא ביקש לשנות סדרי עולם בעניין המצאה כתבי בי דין לנתבע זר באמצעות מורשה או נציג ישראלי. בגדרי פרשנות הוראת תקנה 482 בתקנות סדר הדין האזרחי נקבעו שני מבחנים מצטברים עיקריים לצורך החלתה. על פי המבחן העיקרי, על מנת שתתאפשר המצאת כתב בי-דין לנתבע זר באמצעות גורם ישראלי, יש לבחון בעיקר את מידת אינטנסיביות הקשר בין השניים. עליה להיות ברמה כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעתו של הנתבע שבחו"ל את דבר הגשתה של התובענה ואת תוכנה. המבחן השני דורש הוכחת "זהות בין עניינה של התובענה לבין עסקו של המורשה".
בענייננו, לא הוכח קשר אינטנסיבי ממשי בין המשיבה 1 לבין מי מהמשיבות 4 ו-5. אין באזכור שמה של המשיבה 4 כנציגת מכירות, לבדו, כדי לגבש באופן מובהק את רמת האינטנסיביות הנדרשת. בענייננו, לא הוצגו פרטים בהיקף מספק שיאפשר קביעת ממצא מושכל בדבר "שיתוף פעולה עסקי של ממש" הקיים בין המשיבה 1 לבין המשיבה 4. אשר למשיבה 5, אין די בקשרים התאגידיים השונים, כנטען, כדי לבסס קביעה גורפת ומראש, לפיה המדובר בקשר אינטנסיבי בין שתי החברות המעיד על היות האחת מורשית לצורך המצאה לשנייה.
חזרה למעלה
17   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 16444-02-21 אסטרהזניקה (ישראל) בע"מ נ' פי סי מדיקל (2007) בע"מ (מחוזי; עינת רביד; 20/07/21) - 14 ע'
עו"ד:
בית המשפט דחה בקשה לסילוק תביעה על הסף והתיר לתובעת לתקן את תביעתה.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
.
בקשת התובעת לתיקון כתב תביעה על ידי הוספת נתבעים ובקשת הנתבעת 1 לדחייה/מחיקת התביעה נגדה על הסף.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת התובעת, דחה את בקשת הנתבעת ופסק:
בבוחנו בקשה לסילוק תביעה על הסף יניח ביהמ"ש כי העובדות שבכתב התביעה הן נכונות. די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק ויש להעדיף תמיד את ההכרעה בסכסוך לגופו של עניין. מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף. במקרה זה יש לברר את הטענות המועלות על ידי הנתבעת, ללבן את המחלוקות ואין הצדקה לדחיית התביעה על הסף כבר בשלב זה.
בבוחנו בקשה תיקון כתב טענות על בית המשפט לשקול האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת; סיבת האיחור בהעלאת הטענה ומידתו; האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב; האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. הכלל שלפיו בעל דין המבקש לתקן את כתב תביעתו בשלב מוקדם של ההליך, כדי שביהמ"ש יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב, ומרפאים את הפגיעה ביריב באמצעות פסיקת הוצאות. בענייננו המדובר בטענות אשר ראוי כי יתבררו במסגרת ניהול ההליך דנן, העוסק באותה מסכת עובדתית. התיקון המבוקש לא יפגע במי מהנתבעים או יקנה לתובעת יתרון דיוני כלשהו.
חזרה למעלה
18   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
רע"פ (ירושלים) 47486-05-21 עומר אבו רגב נ' מדינת ישראל (מחוזי; רבקה פרידמן פלדמן; 20/07/21) - 6 ע'
עו"ד:
על צווי הריסה שהוצאו במסגרת גזר דין לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, ועניינם בעבודות בנייה שהחלו והסתיימו טרם כניסתו לתוקף של התיקון, חלות הוראות תיקון 116. לפיכך, על המערער חלות הוראות התיקון. לגופו של עניין, המערער אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 254ט(ד) לחוק.
תכנון ובנייה – צו הריסה – ביצועו
.
בר"ע על החלטת בימ"ש לעניינים מקומיים בה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע צו התאמה/הריסה שיפוטי שניתן ביחס לנכס הנמצא בשכונת סילוואן. הוסכם כי תינתן רשות ערעור והבקשה תידון כערעור. הערעור מעלה את שאלת תחולתו של תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה על המקרה הנדון.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בקבעו:
ראשית, גם בערעור קודם שהגיש המערער, בקשר לאותו גזר דין, בעניין הסמכת הוועדה המקומית לביצוע צו ההריסה, נטען שהמערער כופר בתחולת תיקון 116 על המקרה דנן מאחר והעבירה המיוחסת לו בוצעה בטרם כניסתו לתוקף של התיקון. אך במהלך הדיון בערעור הכיר בכך שתיקון 116 חל. משעלתה שאלת תחולתו של תיקון 116 בעניינו של המערער בערעורו הקודם, אין מקום לחזור על הטענות בעניין זה. שנית, גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות.
גזר הדין ניתן ביום 9.6.2020, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 לחוק, והשאלה היא האם חלות בענייננו הוראות סעיף 254ט לחוק המצמצמות את סמכות ביהמ"ש להאריך מועד לביצוע צו הריסה מכפי שהיה טרם תיקון 116 לחוק, ואשר עליהן הסתמך בימ"ש קמא בהחלטתו.
סעיף 16(א) לתיקון קובע כי "תחילתו של חוק זה, למעט סימן ג' בפרק י' לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה, שישה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה)". סעיף 16(ג) לתיקון קובע כי "הוראות סימנים ד', ה', ז' ו-ח' בפרק י' לחוק העיקרי, כנוסחם בסעיף 4 לחוק זה, יחולו על צווים שניתנו מכוח הסימנים האמורים ביום התחילה ואילך". המערער טוען כי מאחר שדינו נגזר בהתאם להוראות החוק כפי שהיו לפני תיקון 116, ולא ע"פ נוסח פרק י' המתוקן, כמפורט בסעיף 4 לתיקון 116, לא חלות עליו ההוראות החדשות הנוגעות לדחיית ביצוע צווי הריסה. טענה זו נדונה ונדחתה בעבר ע"י ביהמ"ש העליון, בקבעו כי על צווים שהוצאו לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 116 שעניינם בעבודות בנייה שהחלו והסתיימו טרם כניסתו לתוקף של התיקון, חלות הוראות תיקון 116. רוצה לומר, גזר דין במסגרתו הוצא צו הריסה וניתן לאחר יום התחילה, בהתאם לאמור בסעיף 16(ג) לתיקון, חל עליו הדין החדש.
אשר להוראות סעיף 16(ד) לתיקון 116 – סעיף זה נוגע לצו הריסה לפי סעיף 212 לחוק בנוסח הקודם, שעניינו צו הריסה ללא הרשעה, ולא לצו הריסה שניתן במסגרת גזר דין. לפיכך אין בו כדי לסייע למערער.
המערער אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 254ט(ד) לחוק. בהתאם לסעיף 254ט(ד)(1) ביהמ"ש לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. סעיף 254ט(ד)(2) קובע כי ביהמ"ש לא יעכב ביצוע צו הריסה אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין. לעניין זה 'תכנית' – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישור תכנית נוספת.
המערער לא הראה "טעמים מיוחדים" המצדיקים דחיית מועד ביצוע הצו. זאת ועוד, מתגובת המשיבה עלה כי ייעוד המקרקעין הינו שטח ציבורי פתוח, דהיינו הבנייה איננה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין ונדרש שינוי תב"ע לצורך הוצאת היתר בנייה. מעיון במכתבו של המתכנן עולה אמנם כי מתבצעים הליכים להכשרת הבנייה וכי נעשות פעולות לשינוי תב"ע, אך כל עוד הבנייה האסורה איננה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין – בהתאם להוראות החוק לא יעוכב ביצועו של צו ההריסה.
אשר לטענת המערער לפיה שגה בימ"ש קמא בהסתמכו על הנימוק לפיו הבניה אינה תואמת את התכנית, כשנתון זה אינו מופיע בעובדות כתב האישום. ראשית, העבירה בה הורשע המערער נוגעת לבנייה ללא היתר, כשמדובר בהיתר בנייה ספציפי למבנה הנדון, ללא קשר למצב התכנוני באזור. שנית, התאמת הבנייה לתכנית נבדקת ע"פ מועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע הצו, ולא ע"פ המצב התכנוני בעת הגשת כתב אישום.
יצוין כי גם אלמלא התיקון לחוק, לא היה מקום להיעתר לבקשה לדחיית ביצוע צו ההריסה, מן הטעם שהיתר הבנייה אינו בהישג יד.
חזרה למעלה
מנהלי
19   [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עת"מ (תל אביב-יפו) 27825-05-20 בוני אתרים בע"מ נ' עיריית בני ברק (מנהלי; אביגיל כהן; 25/07/21) - 15 ע'
עו"ד: משה יצחק אוסדיטשר, אריאל יונגר
בית המשפט דחה עתירה מנהלית שהגישה העותרת הן מחמת שיהוי והן לגופה. נפסק, כי ברגע שפקעו התנאים המגבילים שפורסמו לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, לא הייתה רשאית העותרת להתנער המתחייבותה כבעלת קרקע שנהנתה מתוספת זכויות תמ"א 38 להקצות שטח ציבורי לטובת העירייה.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – בקשה להיתר בנייה
תכנון ובנייה – היתר בנייה – תנאיו
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – היקף הביקורת
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
.
העותרת הגישה עתירה מנהלית במסגרתה מבקשת סעד הצהרתי לפיו המשיבות פעלו בניגוד לתכנית בתוקף, תוך עשיית שימוש בהודעות לפי סעיפים 77 – 78 לחוק התכנון והבניה. כאשר ביקשה העותרת לבנות על המקרקעין, היא בחרה בחלופה שעניינה הקמת בניין לפי היתר בניה שיכלול תוספות (לא לפי תכנית קיימת); תוספת קומה, יח"ד וזכויות בניה לפי תמ"א 38 כנגד התחייבות לתת שטח ציבורי בקומת הקרקע, כפוף לתנאי סעיפים 77 – 78 לחוק התכנון והבניה. עתה מבקשת לקבוע כי אינה צריכה לכבד את התחייבותה החוזית לשטח ציבורי בשל כך שתנאי ההיתר פקעו.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
דין העתירה של העותרת להידחות על הסף בשל טענת שיהוי. ברגע שסברה העותרת כי פקעו התנאים המגבילים שפורסמו לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, ועל כן היא רשאית לבנות בשטח הציבורי שהוקצה לעירייה לפי ההיתר, היה עליה לפנות בבקשה להיתר שינויים או בקשה להיתר חדש, ובכל מקרה היא לא הייתה רשאית לעשות דין לעצמה ולא לפעול עפ"י ההיתר שניתן לה כל עוד לא שונה.
אי קיום התחייבות העותרת כלפי המשיבות במועד פוגע באינטרס הציבורי, בהסתמכות הרשות הציבורית, כך שהיה על העותרת לנקוט בהליכים מתאימים עת סברה כי פקעו התנאים המגבילים. כמו כן, שלטון החוק לא יפגע אם תתקבל טענת השיהוי הואיל ובחינת נסיבות העניין מובילה למסקנה כי המשיבות לא הפרו את חובותיהן ביחס לעותרת.
כדי להגן על התכנית המוצעת מסיכול עוד קודם שזו באה לעולם באמצעות מתן היתרים מכוח התכנית התקפה, סעיף 78 מאפשר לקבוע תנאים מגבילים למתן היתרים שעלולים לפגוע במימוש התכנית המוצעת. כך גם בענייננו, הועדה המחוזית קבעה תנאים למתן היתרי בניה לשם מניעת סיכול התכנית החדשה.
טענות העותרת בנוגע לאי חוקיות דרישות הועדה המקומית והחתמתה על כתב התחייבות נעדרות בסיס. כתב ההתחייבות תואם להיתר ולתנאים שפורסמו ברשומות. העותרת גם לא הוכיחה כי לא הייתה מודעת לזכויותיה המשפטיות ולתוקף התכניות. נהפוך הוא – מכלול החומר מצביע כי הייתה מודעת לכך היטב.
נקודת המוצא היא שבזמן שהוצא היתר הבניה אזי התנאים פורסמו בהתאם לסעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה והיתר הבניה ניתן בהתאמה לאותם תנאים.
יש להבין את מה שנאמר בסעיף 78(א) כך שבמידה וחלפה מגבלת הזמן אזי התנאים שנקבעו לפי סעיף 78 ופורסמו לא יהיו עוד בתוקף, אך אין להסיק מכך, שאם ניתן היתר בניה כאשר התנאים היו בתוקף, אזי לאחר פקיעת התנאים, אין תוקף להיתר הבניה. ודאי בנסיבות דנן, כאשר מדובר במעשה עשוי. הבניין כבר נבנה בהתאם להטבות שקיבלה העותרת מהעירייה.
חזרה למעלה
20   [נכים] [תגמולים] שתף בפייסבוק
ע"נ (תל אביב-יפו) 45071-12-19 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום (מנהלי; זהבה אגי; 09/07/21) - 12 ע'
עו"ד: יעקב לוי, שרון דרורי
נדחה ערעור על החלטת קצין התגמולים אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בזכות [נכה] בשל פגיעה בגב התחתון עקב שירותו במשרד ראש הממשלה. נקבע כי המערער לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין תנאי השירות לפגימה בגבו.
נכים – נכי צהל – קשר סיבתי
תגמולים – נכי צהל – זכאות
.
ערעור על החלטת קצין התגמולים אשר דחתה את תביעתו של המערער להכיר בזכות [נכה] בשל פגיעה בגב התחתון עקב שירותו במשרד ראש הממשלה, בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות של המערער לבין הפגיעה הנטענת.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
כדי לזכות בתביעתו, על התובע הכרה ב"נכות" להוכיח שלושה תנאים מצטברים: קיומה של פגימה; הפגימה אירעה תוך כדי השירות; הפגימה ארעה עקב השירות. תנאי זה דורש הוכחת קשר סיבתי עובדתי–רפואי וקשר סיבתי משפטי. בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי, על התובע להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו, ברמה של "מתקבל מאד על הדעת". אך גם בהעדרה של אסכולה כאמור, פתוחה הדרך בפני התובע להוכיח כי במקרה שלו נגרמה הפגימה עקב תנאי השירות. נטל ההוכחה בדבר הקשר בין השירות לבין הפגיעה מוטל במלואו על כתפי המערער, ואם יתברר כי כפות המאזניים מאוינות אזי המערער לא עמד בחובת ההוכחה המוטלת עליו.
במקרה זה כשל המערער בהוכחת קיומו של קשר סיבתי רפואי. חוות דעת המומחה מטעמו חסרה כל הנמקה רפואית בשאלת זו, והוא לא הזכיר ולא הוכיח בחוות דעתו קיומה של אסכולה רפואית התומכת בקשר הסיבתי בין תנאי השירות להופעת כאבי הגב, כנדרש בפסיקה. אף בהעדר אסכולה רפואית, יכול התובע להוכיח במקרה ספציפי קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לפגימה. אך גם בכך לא הרים המערער את הנטל. אשר על כן, המערער לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח, ברמה של 'מתקבל על הדעת' קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין תנאי השירות לפגימה בגבו.
חזרה למעלה
שלום
21   [נזיקין] [רשויות מקומיות] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 23164-08-17 חברת אמנה ואוסול ללאיעמאר נ' עיריית ירושלים (שלום; קרן אזולאי; 25/07/21) - 17 ע'
עו"ד: ע' עווידה, ש' לזרי
בית המשפט דחה את טענת התובעת לפיה, הנתבעת – עיריית ירושלים, התרשלה ברישומה כמחזיקה במקרקעין בירושלים. נפסק, כי לא כל טעות ברישום נישום כמחזיק מעידה על התרשלות בביצוע הרישום.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – רשלנות – הוכחתה
רשויות מקומיות – ארנונה – מחזיק בנכס
.
התובעת הגישה כנגד עיריית ירושלים תביעה שעניינה בטענה לרשנות העירייה ברישום התובעת כמחזיקה במקרקעין בירושלים. בכתב התביעה טענה התובעת כי לא הייתה הצדקה כלשהי לרשום אותה כמחזיקה. כמו כן נטען, כי העירייה התרשלה בטיפול בהשגה ובערר שהגישה הנתבעת.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
לשם הוכחת טענת רשלנות על התובעת להצביע על התקיימותם של ארבעה יסודות מרכזיים: קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית); הפרת חובת הזהירות (כלומר, התרשלות); קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין סוג הנזק והיקפו; וקיומו של נזק. בהליך זה לא הייתה מחלוקת על קיומה של חובת זהירות, והדיון התמקד בשאלת ההתרשלות ובשאלת קיומו של נזק.
ממכלול החומר העובדתי שהוגש עולה כי הסתבר לעירייה בעקבות סקר נכסים שעל המקרקעין נבנו דירות נוספות. בדיקת העירייה בתיק הרישוי העלתה כי התובעת ביקשה לפתוח תיק רישוי על שמה, אליו צירפה הסכם פיתוח שעל פיו היא אמורה לפתח את המקרקעין ולבנות עליהם דירות, במסגרת של הסכם קומבינציה. עוד עולה מהחומר העובדתי כי ביחס לנכסים בבית חנינא נשלח סוקר למקום שדיווח כי המחזיקה היא חברת אמנה או אמרה עם מספר ח.פ של התובעת. לא נראה כי בוצע סקר נכסים דומה ביחס לנכסים בשיח ג'ראח (ומכל מקום, התובעת לא צירפה סקר נכסים שבוצע בשיח ג'ראח עובר לרישום התובעת כמחזיקה).
לא עלה בידי התובעת להוכיח שהעירייה התרשלה בעצם רישומה כמחזיקה. במועד הרישום הסתמכה העירייה על פרטים שמסרה התובעת בעצמה בבקשה לפתיחת תיק רישוי, ומבלי שיידעה את העירייה על כך שחל שינוי עובדתי לאחר מכן. אין חולק על כך שבדיעבד הסתבר שהעירייה טעתה ברישום התובעת כמחזיקה, שכן רישום זה לא שיקף את מצב הדברים בפועל. יחד עם זאת, לא כל טעות ברישום נישום כמחזיק מעידה על התרשלות בביצוע הרישום. לעירייה הייתה אינדיקציה ממשית באשר לקשר של התובעת לנכס, ולא הייתה אינדיקציה נוספת שתעיד על כך שמצב הדברים העובדתי השתנה. לזאת יש להוסיף כי מלבד תיק הרישוי, העירייה שלחה סוקרים לנכסים שנרשמו על שם התובעת בבית חנינא, ואלה כתבו שהמחזיקה היא התובעת. גם עניין זה היווה אינדיקציה הקושרת את התובעת לנכס. על כן, במכלול נסיבות העניין, אין לומר כי החלטת פקיד השומה לרשום את התובעת כמחזיקה סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר ועלתה כדי רשלנות.
התובעת לא הוכיחה כי העירייה התרשלה בניהול הליך ההשגה והערר. מתשובה העירייה להשגה עולה כי בעקבות ההשגה נמחק רישום התובעת כמחזיקה בנכסים המנויים בשכונת בית חנינא, והרישום הועבר על שם מחזיק אחר. ביחס לנכסים בשיח' ג'ראח העירייה דחתה את ההשגה, ופעלה לרישום התובעת כמחזיקה בשמה הנכון. העירייה עשתה כן בשל הקושי להבין את חלקה היחסי של הנתבעת בזכויות לפיתוח המקרקעין – הן הקיימות והן העתידיות – ובשים לכך שלא צורף תרגום להסכם הפיתוח השני. מעת שהוגש הערר לוועדת הערר הגישה העירייה תגובה, ופעלה בהתאם להוראות ועדת הערר, לרבות בכך ששלחה סוקרים לשטח. התובעת לא הצביעה על רשלנות בהתנהלות העירייה במהלך הדיונים בוועדת הערר, במיוחד בשים לב לעובדה שלאחר הגשת תשובת העירייה לערר, העירייה פעלה על פי החלטת ועדת הערר. ממילא, כל טענה שהייתה לתובעת במישור האמור, יכולה הייתה להעלותה לפני ועדת הערר.
חזרה למעלה
22   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 10417-07-16 פלונית נ' ד"ר מאיר כהן (שלום; אורלי מור אל; 25/07/21) - 6 ע'
עו"ד:
התקבלה בקשה מטעם התובעת להגיש תצהיר נוסף מטעם המעסיק שלה בתקופה הרלוונטית, וזאת לאחר שהוגשו הראיות בתיק.
דיון אזרחי – ראיות נוספות – אימתי
דיון אזרחי – ראיות נוספות – שיקולים
.
בקשת התובעת להגיש תצהיר נוסף מטעם המעסיק שלה בתקופה הרלוונטית, וזאת לאחר שהוגשו הראיות בתיק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על אף חוסר הנוחות שמעוררת התנהלות התובעת, נכון לאפשר לה להוסיף את התצהיר לראיותיה, הגם שאין חולק שיכלה להגישו מלכתחילה. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שדיון ההוכחות טרם החל ושערך חשיפת האמת, הוא הערך העליון בבירור המשפטי וקשה להשלים עם מצב שבשל טעות או השמטה תישלל מבית המשפט האפשרות לבחון כדבעי את גרסאות הצדדים.
גם אם ניתן היה לצפות שהתובעת תביא את כל ראיותיה ותפרוס את גרסתה במקשה אחת, מחדלה זה, לא ראוי שימנע את האפשרות להוכיח את טענותיה.
התצהיר הנוסף שהגישה התובעת, מתקבל לתיק. אין בכך כדי להכריע במהימנותו או משקלו. בנסיבות העניין, שעה שמדובר בראיות שהיו בידי התובעת מלכתחילה, ושעה שהנתבע נדרש לדון בבקשה זו ולהיערך פעמיים להגשת ראיות, ראוי כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪.
חזרה למעלה
23   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 34027-04-20 חוה רותם נ' מור צבע (לנדסמן) (שלום; סיגלית מצא; 22/07/21) - 19 ע'
עו"ד: ציון רווה, אלון יעקוביאן
בית המשפט דחה את בקשת המבקשת למתן צו מָרֵוָוה (Mareva Injunction) האוסר על המשיבים להקים חומה/קיר תמך בגבול נחלתם או להגביה את פני הקרקע. נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה, כי המשיבים עומדים לבצע את העבודות מושא הבקשה (הגבהת פני הקרקע ובניית קיר תומך). אף לא הוכח כי העבודות שמתכוונים המשיבים לבצע, ולא הובהר בשלב זה טיבם, יגרמו נזק לחלקתה.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו mareva
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
.
המבקשת הגישה בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבים להקים חומה/קיר תמך בגבול נחלתם או להגביה את פני הקרקע.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
חמישה הם השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת הדיון בבקשה למתן צו מניעה: חיוניותו של הסעד המבוקש לשם ביצועו היעיל של פסק הדין; הצגת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה; מאזן הנוחות; שיקולי יושר מידתיות.
הזהות בין הסעד הארעי לבין הסעד הסופי המבוקש לא די בה להביא לדחיית הבקשה, באשר די בכך שיש הבדל מבחינת משך תחולתו של הצו בכדי לשלול את הזהות בין הסעד הזמני לבין הסעד הסופי. יחד עם זאת, מקום בו מתבקש סעד זמני הזהה לסעד הסופי הנתבע, יש לנקוט בזהירות יתירה ולהורות על מתן הצו רק מקום בו שוכנע בית המשפט בדבר קיומה של הזכות המהותית לה טוען המבקש בתביעתו, כמו גם כי ייגרם נזק בל יתוקן אם לא יינתן צו כמבוקש.
השיקולים לתת צו מרווה אינם שונים מהשיקולים למתן צו מניעה – או כל סעד ביניים אחר. על המבקשת להוכיח שני תנאים (בסיסיים) על מנת לזכות בצו המבוקש: האחד - המשיבים עומדים לבצע הגבהה של שטח נחלתם ולהקים חומה/קיר תמך; השני - ביצוע העבודות יגרום למבקשת נזק של ממש.
לא הוכח אף לא אחד משני התנאים. לא הוכיחה המבקשת כי המשיבים עומדים לבצע את העבודות מושא הבקשה (הגבהת פני הקרקע ובניית קיר תומך). אף לא הוכח כי העבודות שמתכוונים המשיבים לבצע, ולא הובהר בשלב זה טיבם, יגרמו נזק לחלקת המבקשת.
חזרה למעלה
24   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (נתניה) 19062-04-19 פז אסרף נ' נחום פישלר (שלום; ליאת הר ציון; 22/07/21) - 13 ע'
עו"ד:
עמדה להכרעה השאלה, האם התובעים, שלא היו צד לפסק דין קודם, יכולים לעשות שימוש "התקפי" בהכרעה שהתקבלה בפסק הדין ולטעון כלפי הנתבעים 1-2 "השתק פלוגתא"?
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – זהות בעלי-הדין
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – תחולת הכלל

בקשת התובעים להורות כי פסק דין חלוט שניתן במסגרת הליך מוקדם כנגד הנתבעים 1-2 מהווה השתק פלוגתא ומעשה בית דין ביחס להליך זה, כאשר התובעים בהליך זה לא היו חלק מההתדיינות בהליך המוקדם.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
ביחס לטענת השתק פלוגתא המועלת כטענה התקפית, כלומר טענה שמעלה התובע בהתדיינות המאוחרת נגד הנתבע כדי למנוע מן האחרון מלהעלות טענת הגנה שסותרת או מתכחשת לממצא שנקבע נגד אותו נתבע בהתדיינות קודמת שבינו לבין תובע אחר, שזו המסגרת הרלוונטית בענייננו, נקבע כי האפשרות להקים מכוחה מעשה בית דין מעוררת קשיים רבים היורדים לשורש הדוקטרינה של מעשה בית דין. נקבע כי ככלל, אין לאפשר לבעל דין לטעון לקיומו של השתק פלוגתא כטענת התקפה בהתבסס על הכרעה בהליך שהוא לא היה צד לו אלא רק במקרים נדירים ובלבד שכתוצאה מקבלתה של בקשה זו לא ייגרם אי צדק לצד שכנגדו היא מועלית וזאת בכפוף לעקרון תום הלב של בעל הדין הזר והשימוש ההוגן בהליכי משפט.
בהתבסס על השיקולים שהוותו בפסיקה ובשים לב לחריגותה של קבלת הבקשה של קבלת השתק פלוגתא התקפי, אין מקום להתיר את השימוש ההתקפי של התובעים בטענת השתק הפלוגתא כלפי הנתבעים 1-2.
היכולת של הנתבעים 1-2 לממש את זכותם ולהעלות את כל טענותיהם בהליכים הראשונים באופן שימנע מהם להעלות טענותיהם כנגד התובעים בתיק דנן לא התקיימה במלואה (ובעיקר בשים לב לתוצאות הערעור ושמירת טענות הצדדים). על כן, בנסיבות אלו ובשים לב לגישה הנהוגה בפסיקה וזהירות הנדרשת וכן שיקול הדעת הרחב שיש לבית המשפט בעת בחינת סוגיה זו, אין מקום להיעתר לבקשה מטעמי צדק והגינות.
חזרה למעלה
25   [בוררות] שתף בפייסבוק
הפ"ב (ירושלים) 53905-02-20 גרשון מסיקה נ' זבולון להב (שלום; אוהד גורדון; 21/07/21) - 14 ע'
עו"ד: ה' ברק, י' חסון
בית המשפט דחה בקשה לביטול פסק בוררות. הבורר הוסמך כדין ע"י ידי הצדדים להכריע במחלוקות שביניהם, ועשה זאת בהכרעות מנומקות ומפורטות, העוסקות הן בהתחשבנות הכספית שבין הצדדים-השותפים לשעבר והן בהסכם השותפות ביניהם.
בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו
בוררות – פסק בורר – אישורו
.
על רקע שותפות עסקית, התגלע סכסוך בין הצדדים. להכרעה בו, פנו לבוררות בפני הרב הנכבד משה עמיאל. זו הניבה שלושה פסקי בורר עוקבים. המשיב עתר לאישור הפסק השלישי. המבקש עתר המבקש לביטול כל פסקי הבוררות.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ההסדר בסעיף 24 לחוק הבוררות, המאפשר לצד לבוררות שהוכרעה בפסק דין לעתור לביטול הפסק, הוא הסדר תחום ומצומצם, הנבדל מהליך ערעור. ההסדר מוגבל לעילות המנויות בחוק, המבקשות לאתר מקרים חריגים בהם נגרם עיוות דין בעצמה שיש בה להצדיק פגיעה במוסד הבוררות.
על ההתערבות השיפוטית בפסק הבוררות להיות צרה ומוגבלת לעילות שהוגדרו בחוק, שאותן יש ליישם בזהירות ועל דרך של פירוש דווקני במגמה לתת תוקף לפסק הבוררות ולא לבטלו. זאת ועוד, גם בהתקיים עילה לפי סעיף 24, הוסמך בית המשפט בסעיף 26(א) לחוק הבוררות לדחות בקשת ביטול אם סבר שלא נגרם עיוות דין.
התמונה הכוללת אינה מציגה עיוות דין של ממש, וודאי לא בעוצמה המצדיקה את ביטול הכרעתו של הבורר. הלה הוסמך כדין בידי הצדדים להכריע במחלוקות שביניהם, ועשה זאת בהכרעות מנומקות ומפורטות, העוסקות הן בהתחשבנות הכספית שבין הצדדים-השותפים לשעבר והן בהסכם השותפות ביניהם. הדבר בוצע על דעתו ובהסכמתו של המבקש. זאת ועוד, באופן חריג נעתר הבורר לפניותיו של המבקש לאחר הפסקים שניתנו, השיב בכתב לטיעוניו המפורטים של המבקש שהוצגו באותן פניות, ואף נענה לבקשתו לחזור ולדון בנושאי המחלוקת. אז, כפי שבואר בפסקים, בוצע בהסכמה בירור מחודש שהקיף לפרקים סוגיות נוספות, וניתן פסק דין מתוקן – כך פעם שנייה, ושלישית, וכל זאת לפי פניות המבקש.
הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית ומשכך, לפי הוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, יש להורות על אישור הפסק השלישי. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 9,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינו בסכום של 13,000 ₪.
חזרה למעלה
26   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (ק' גת) 67585-10-18 מדינת ישראל נ' אנדרי זנפירוב (שלום; נגה שמואלי מאייר; 23/02/21) - 20 ע'
עו"ד: אלי מימוני, איתן פרידמן
בית המשפט גזר על הנאשם שתקף את סבתו הקשישה על רקע ויכוח שנתגלע ביניהם בשל בקשתה כי ישיב לה הכספים שהלוותה לו, עונש של 3 חודשים מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם הוא הגיע לדירתה של המתלוננת – סבתו ילידת 1938, על מנת לאכול ולהתקלח. אולם, על רקע וויכוח שנתגלע ביניהם בשל בקשת המתלוננת מהנאשם כי ישיב לה הכספים שהלוותה לו, הוא תקף אותה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
קביעת מתחם העונש ההולם תיעשה בהתאם לעקרון ההלימה (הוא העיקרון המנחה בענישה), תוך התחשבות בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצועה, במידת הפגיעה בהם ובמדיניות הענישה הנוהגת.
במקרה הנדון מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה ממשית.
במנעד המעשים אשר יכולים להיכנס לגדרה של עבירת תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, מעשהו של הנאשם מצוי ברף שאינו נמוך כלל ועיקר.
בכל הנוגע למדיניות הענישה הנוהגת, סקירת הפסיקה מלמדת כי על דרך הכלל, נקבעים בעניינם של נאשמים שהורשעו בעבירה אחת של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש (לעיתים לצד עבירת האיומים), מתחמי ענישה שתחתיתם במאסר קצר שניתן לרצותו בעבודות שירות וסופם במאסר למשך מספר דו ספרתי של חודשים.
בגין מכלול מעשיו של הנאשם ינוע מתחם העונש ההולם בין תקופת מאסר קצרה שבנסיבות המתאימות יכול ותרוצה בעבודות שירות, ועד ל- 14 חודשים מאסר בפועל.
מקרה זה אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים שבהם יהיה זה מוצדק לסטות מהכלל לפיו נאשם שעבר עבירה יורשע בדינו.
הימנעות מביטול ההרשעה, אינה מהווה חזקה לכך כי בקשתו של הנאשם לקבלת אזרחות בהכרח תפגע, שכן, כלל לא ברור כי הותרת הרשעתו של הנאשם על כנה, תוביל מניה וביה למסקנה כי הנאשם עלול לסכן את שלום הציבור, והדבר מסור לשיקול דעתם של הגורמים הרגולטורים במשרד הפנים. הנה כי כן, אין המדובר בביטול מנדטורי אלא בסמכות שבשיקול דעת.
חזרה למעלה
עבודה אזורי
27   [עבודה] שתף בפייסבוק
צ"ו (ירושלים) 21974-06-21 ענת רבקה סבג נ' בנק מזרחי טפחות ירושלים סניף גבעת שאול 20458 (עבודה; עמיצור איתם, נ.צ.: ד' כהן, ר' אלקובי; 28/07/21) - 16 ע'
עו"ד: מנחם סבג, דוד משה, מיכל לביא
ביה"ד הורה על אכיפת יחסי העבודה כך שהמבקשת תוחזר לעבודתה כטלרית במשיב עד להכרעה בתביעה העיקרית. נפסק כי זהו מקרה נדיר בו קיימת ראיה לכאורה לשיקולים זרים ולהפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה שיש בה הצדקה להעברת הנטל למשיב להוכיח שלא פעל בניגוד לסעיף 2 לחוק לפיו אין להפלות (בין היתר) על רקע הורות. עוד נפסק כי המשיב לא הוכיח לכאורה כי פיטורי המבקשת אינם קשורים לאפליה על רקע הורות, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
עבודה – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
עבודה – סעדים זמניים – מאזן הנוחות
.
המבקשת נקלטה לעבודה בבנק המשיב בתפקיד "טלר מתנייד" לתקופת ניסיון של 36 חודשים. עסקינן בבקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיב לפטר את המבקשת או למנוע ממנה מלהמשיך בעבודתה כטלרית.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ע' איתם ונציגי הציבור ד' כהן, ר' אלקובי) קיבל את הבקשה ופסק כי:
אשר לשאלה האם הפר הבנק את חוק שוויון ההזדמנויות, סעיף 2(א) לחוק קובע כי אין להפלות עובדת על רקע (בין היתר) מין, הריון או הורות. סעיף 9 לחוק קובע את העברת נטל השכנוע אל המעסיק – להוכיח שלא פעל בניגוד לסעיף 2 – ככל שהעובד שפוטר הוכיח "שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". המבקשת עומדת בנטל הראשוני המוטל עליה לפי סעיף 9 לחוק כך שיש להעביר את נטל השכנוע לבנק. די באמירתו המפורשת של הממונה על המבקשת כי היא "עובדת כטלר בצורה טובה מאוד, מסודרת, נותנת שירות טוב ואדיב ללקוחות והעובדים" ולעומת זאת אמירתו לפיה "אין חלוקה שווה בנטל גידול הילדים, כשהילדים חולים ובידוד היא נעדרת יחסית הרבה ללא עזרה מהבעל/ משפחה" כדי להעביר את נטל הראייה אל הבנק. זהו מקרה נדיר בו קיימת ראיה בכתובים לכך שמאן דהו בשרשרת מקבלי ההחלטות שהובילו לפיטורי התובעת שקל והעלה על הכתב שיקולים שיש בהם במובהק משום הפר לכאורה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
כאמור, מדובר בראיה טובה דיה על מנת להצדיק את העברת הנטל אל הבנק. השאלה לפיכך היא האם הבנק הצליח להוכיח לכאורה כי הפיטורים אינם קשורים לאפליה על רקע הורות. הבנק לא עמד בנטל זה. נמצא כי עמדת המנהל הישיר של המבקשת שסבר כי היותה אם לילדים, הייתה לפחות לדעתו רלוונטיות בקשר להליך פיטוריה. בעצם העובדה שהבנק לא הצליח להפריך לכאורה את העובדה ששיקול זה היה בין השיקולים יש בכך כדי להכתים את ההחלטה כולה. מעבר לכך, אמנם כאשר עובד עומד בפני וועדת קביעות יש לבנק זכות ופררוגטיבה לקבוע קריטריונים מחמירים ולקבל לקביעות רק עובד מצטיין. עם זאת, הבנק לא עשה די אפילו על מנת להראות לכאורה כי משקל ההערכות שניתנו למבקשת הצדיק את פיטוריה בכלל. ודוק, אין להתערב בשיקולים האוטונומיים של המעסיק, אך לו היה תיעוד מסודר של השיקולים ומערך קבלת ההחלטות, או לחלופין לו שיקפו הערכות העובד כי המבקשת הייתה עובדת גרועה במובהק, ייתכן שהיה בכך כדי לגבור על הראייה הראשונית לכאורה לאפליה. אולם במקרה זה קיימת ראיה מובהקת לשיקולים זרים ומפלים וגם קיימת אי בהירות לגבי טיב עבודתה האמתי של המבקשת. לאור האמור, לא עלה בידי הבנק להרים את הנטל ולו לכאורה לגבי הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
אשר לסעד, דרך המלך במקרה של פיטורין שלא כדין היא פסיקת פיצויים. עם זאת, כאשר מדובר בהפרת חוקי השוויון, יטה ביה"ד יותר לאכיפת יחסי העבודה, נוכח העובדה כי מדובר בפגיעה בזכות חוקתית – הזכות לשוויון. במקרה זה יש הצדקה להשבת המבקשת לעבודתה בבנק עד להכרעה בתביעה העיקרית. מדובר באחד המקרים הנדירים בהם קיימת ראיה לכאורה לשיקולים זרים ולהפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שהיא גם הפרה של זכות חוקתית. אין מדובר בעובדת גרועה או כזו שצפויה לגרום נזקים בעבודתה; לא חלף זמן רב בין סיום העסקתה לבין הגשת הבקשה; אין טענות לאבדן אמון אישי או למערכת יחסים אישית עכורה. מדובר בארגון גדול מאוד וממילא בעובדת שהייתה ניידת בין סניפים שונים. במסגרת זו יש להביא בחשבון גם את העבודה שהבנק הוא אמנם גוף פרטי אך מדובר בארגון גדול שהציפיות ממנו כמעסיק גדולות יותר ובאפשרותו "לספוג" טעויות בצורה טובה יותר. בנוסף, אין טענה כי השבת המבקשת לעבודתה תפגע בעובד אחר שמונה למלא את מקומה או שהדבר יפגע במערכת היחסים הקיבוצית או שהוא מנוגד להסכם הקיבוצי. שיקולים אלו מצביעים על כך שמאזן הנוחות נוטה אף הוא למתן סעד, אמנם חריג, של אכיפה זמנית של יחסי העבודה עד להכרעה בתביעה העיקרית; טענות בדבר שיהוי נדחו; בטענות בדבר העדר ניקיון כפיים לא נמצאה הצדקה לדחיית הבקשה.
חזרה למעלה
28   [רשויות מקומיות] [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (נצרת) 40886-10-20 יהודה ביטון נ' מועצה אזורית הגלבוע (עבודה; רויטל טרנר, נ.צ.: א' אבוטבול, א' ציליק; 20/07/21) - 28 ע'
עו"ד: סעדי פיראס, אורי דדו
ביה"ד דן בשאלה האם התובע נבחר במכרז כדין לתפקיד מנהל מחלקת תברואה בנתבעת אותו הוא ממלא מזה שנים בפועל, ופסק כי לא הוכח שהתובע מונה לתפקיד במכרז כדין, כי לא הוכחה טענת התובע כי התנהלות הנתבעת כלפי התובע מהווה התנכלות, וכי וההחלטה לצאת למכרז לתפקיד נעשתה משיקולים ענייניים, כך שהנתבעת רשאית לפרסם מכרז לתפקיד.
רשויות מקומיות – עובדים – קבלתם לעבודה
עבודה – עובדי מדינה – מינויים
עבודה – עובדי מדינה – מכרזים
עבודה – שירות המדינה – מכרז
עבודה – עובדים – העסקה פוגענית
.
הדיון נסב אודות השאלה האם התובע נבחר במכרז כדין לתפקיד מנהל מחלקת תברואה. התובע טוען כי הוא מונה במכרז פנימי כדין לתפקיד בחודש 10/07, לאחר שקודם מילא תפקיד מנהל תפעול במחלקת איכות הסביבה שכללה בזמנו גם את תחום התברואה. עוד טוען התובע כי ההחלטה על פרסום המכרז התקבלה משיקולים זרים ועל מנת לסלקו מהנתבעת, כחלק ממסע התנכלות ממושך, וזאת על רקע מתיחות בינו לבין ראש המועצה וכן על רקע היותו חבר ועד העובדים לשעבר.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' טרנר ונציגי הציבור א' אבוטבול, א' ציליק) דחה את התביעה ופסק כי:
רשויות מקומיות רשאיות לקלוט ולקדם עובדים אך לפי צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים), הקובע כי קבלה של עובדים הינה למשרה פנויה ובמכרז; תפקיד מנהל מחלקת תברואה אינו מבין התפקידים הפטורים מחובת מכרז; בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מיום 17.5.2011, נדרשות הרשויות המקומיות לבצע הסדרה של משרות עובדים שהתקבלו שלא כדין לאחר 1.1.2000.
אין חולק שהתובע ממלא מזה שנים בפועל את תפקיד מנהל מחלקת התברואה בנתבעת. המחלוקת הינה האם מינוי התובע לתפקיד נעשה על דרך של מכרז כדין.
אשר לקיומו של המכרז, בחינת הראיות מעלה כי אין בנמצא כתב מינוי, אין פרוטוקול ועדת מכרזים, ואין תיעוד במשרד הפנים אודות המכרז הנטען. בסיומה של שנת 2007, התובע עבד במחלקת איכות הסביבה, כמנהל שטח או מנהל תפעול. קידומו של התובע בדרגה ותוספות השכר שניתנו לו באותה תקופה לא נבעו ממינויו במכרז לתפקיד מנהל מחלקת תברואה אלא בשל תפקיד שביצע התובע במחלקת איכות הסביבה כמנהל תפעול או מנהל שטח. זאת ועוד, המסמכים סותרים את טענת התובע כי עבר מכרז באותה עת. גם המבנה הארגוני של מחלקת איכות הסביבה לשנת 2007 מלמד כי נכון לאותה שנה התובע לא שימש מנהל מחלקת תברואה, שכן נושא התברואה נכלל תחת תחומי האחריות של מחלקת איכות הסביבה. רק במבנה הארגוני לשנת 2009 נרשמה מחלקת תברואה הנפרדת ממחלקת איכות הסביבה, ונרשם כי התובע הוא מנהל המחלקה. מכאן שבשנת 2007 לא הייתה קיימת בפועל מחלקת תברואה, אלא תחום זה רוכז תחת מחלקת איכות הסביבה, ורק בשלב מאוחר יותר פוצלה מחלקת התברואה ממחלקת איכות הסביבה, והתובע קיבל את ניהולה. למעשה, משקלן המצטבר של הראיות מצביע על כך כי לא נערך לתובע מכרז כדין.
טענת התובע כי פרסום המכרז מהווה חלק ממסע התנכלות כלפיו, בין אם במישור האישי ובין אם במישור הארגוני, לא הוכחה. ראשית, התובע לא פירט אילו סמכויות ניטלו ממנו כחלק מההתנכלות כלפיו. התובע טען כי הנתבעת אינה מאפשרת לו גם היום למלא את תפקידו, אולם מבלי להסביר באיזה אופן הוצרו צעדיו. שנית, אמנם יש טעם לפגם בכך שהודע לתובע על הוצאתו לחופשה כפויה מול כל עובדי המחלקה, ללא כל שיחה מקדימה בעניין, אולם, לא נמצא כי יש בפגם זה כדי ללמד על התנכלות אישית מכוונת או התנכלות על רקע חברותו של התובע בוועד, אלא מתוך כוונה להעמיד את כל עובדי המנהל על הנורמות המצופות מהם. הוצאת התובע לחופשה כפויה היו חלק ממערך החלטות כולל שהתקבל כלפי מספר נושאי תפקידים בכירים בנתבעת. בנוסף, במכתב ששלח ב"כ התובע, בשם ההסתדרות, לנתבעת לאחר שהתובע הושעה והוצא לחופשה כפויה, כלל לא נרשם כי מדובר בהתנכלות בשל חברותו בעבר בוועד העובדים ועל רקע התארגנות; לא הוכחה טענת התובע כי סמכויותיו האוצלו לעובד אחר כחלק מההתנכלות כלפיו; לא הוצגה כל ראיה ממשית המלמדת על ניסיון הנתבעת לפגוע בתובע על רקע חברותו הקודמת בוועד. גם טענת התובע כי הסדרת תפקידו מקורה בהתנכלות לא הוכחה. המחלוקת בנוגע לקיומו של המכרז בשנת 2007 הייתה כנה, והלכה למעשה הנתבעת ביצעה הסדרות רבות במהלך השנים האחרונות של עובדים שהתקבלו לעבודה ללא מכרז ו/או ללא נחיצות משרה.
לסיכום, לא הוכח כי הנתבעת התנכלה לתובע, לא ממניע אישי ולא על רקע ההתארגנות, וההחלטה לצאת למכרז לתפקיד מנהל מחלקת תברואה נעשתה משיקולים ענייניים. הנתבעת רשאית לפרסם מכרז לתפקיד מנהל מחלקת תברואה בהתאם להוראות כל דין.
חזרה למעלה
משפחה
29   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (אשדוד) 51254-03-21 האם נ' האב (משפחה; ענת אלפסי; 21/05/21) - 4 ע'
עו"ד:
פסיקת מזונות זמניים של קטינה כבת 6. בשים לב ליחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, ביהמ"ש מוצא לחייב את האב במזונות זמניים בגובה 2/3 מצרכי הילדה. קרי בסכום של 1,700 ₪ לחודש וכן 2/3 מהוצאות החינוך והבריאות החריגות.
משפחה – מזונות ילדים – מזונות זמניים
.
פסיקת מזונות זמניים של קטינה כבת 6. בינואר 2021, על יסוד תוצאות בדיקה גנטית, ניתן פסק דין לפיו המשיב הוא אביה הביולוגי של הקטינה. האם עתרה בתביעתה לפסיקת מזונות בגובה כ- 2,600 ₪ לחודש לרבות מדור, בצירוף מחצית הוצאות בריאות וחינוך חריגות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק מזונות זמניים בסך 1700 ₪ מהטעמים הבאים:
כידוע, היקף החיוב במזונותיו של קטין ששני הוריו יהודים וגילו צעיר משש שנים, חל על אביו באופן אבסולוטי כדי צרכיו ההכרחיים, ומדין צדקה לגבי הצרכים שאינם הכרחיים; לגבי קטין שגילו מעל שש שנים, החיוב הוא מדין צדקה ועל כן יש לבחון את היחס בין יכולותיהם הכלכליות של ההורים, על יסוד הכנסותיהם השוטפות, הוצאותיהם ונכסיהם; בתוך כך, יש להביא בחשבון את היקף זמני השהות, בשים לב לימי הלינה. כל אלה, על פי פסיקת ביהמ"ש העליון בבע"מ 919/15; עוד כידוע, מזונות זמניים נועדו לשמר המצב הקיים, כאשר בשלב זה אין מקום להיכנס לעובי הקורה ולא ניתן לעשות כן.
בענייננו, האם המשתכרת כ- 5,000 ₪ לחודש והאב כ- 7,000 ₪ לחודש. זמני השהות של האב עם הקטינה, מתקיימים פעמיים בשבוע למספר שעות, פחות מהמינימום המקובל, אך באופן ההולם את נסיבות חייה של הקטינה ופרק הזמן הקצר אשר חלף מאז מועד חידוש הקשר.
היקף חיוב האב במזונות הילדה, בשים לב ליחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, מתוך הנחה כי לכל אחד מהם הוצאות אישיות והוצאות מדור בסכום של כ- 3,000 ₪ לחודש, יועמד על 2/3 מצרכי הילדה. נמצא כי כלל צרכי הקטינה עומדים על 2,500 ₪ לחודש. ולכן על האב לשאת בסכום של 1,700 ₪ לחודש וכן 2/3 מהוצאות החינוך והבריאות החריגות.
באשר לתקופת החיוב, בשים לב לתשלומים שהועברו עד כה, אף טרם פתיחת ההליכים, נקבע כי בשלב זה החיוב יחל ביום הגשת התביעה.
חזרה למעלה
30   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 23450-03-18 י' ש' נ' א' ש' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 25/04/21) - 20 ע'
עו"ד: ארינה גריינר, חנן כבירי
תביעת אב להפחתת מזונות. לצדדים 9 ילדים. במהלך ניהול ההליך שתי בנות הפכו בגירות. אחת מהן עדיין תלמידת תיכון. כ"כ, מאז פסק הדין למזונות יצאו ארבעה קטינים למסגרת חוץ ביתית במימון הרווחה ונקבעה חלוקת זמנם של כל הקטינים עם התובע. מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחדש בסוגיית המזונות.
משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
.
תביעה אב להפחתת מזונות. לצדדים 9 ילדים מתוכם כיום שבעה קטינים, כולם מעל גיל שש שנים. בפס"ד שניתן על דרך הפשרה ב-2017, התובע חויב במזונות ומדור תשעת הילדים בסך של 8,000 ₪ לחודש. נכון למועד כתיבת פסק הדין ארבעה מהקטינים מצויים במסגרת חוץ ביתית במימון הרווחה. לטענת התובע מאז מועד מתן פסק הדין חלו שינויים בהכנסתו ובהסדרי השהות עם הקטינים המצדיקים דיון מחודש במזונות ומדור הקטינים, וכי במועד הדיון לא הבין לעומקם של דברים את משמעות ההכרעה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
כידוע, פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה המזונות בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר. בסיפה לסיכומיה טענה הנתבעת שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה בתביעה דכאן וכי באפשרותו לשאת במזונות שנקבעו בפסק הדין. משהביעה הנתבעת את הסכמתה בפתח דיון ההוכחות לקיומו של שינוי נסיבות באופן שהתווה את המסגרת הדיונית בהליך, אין לאפשר את שינוי החזית במסגרת הסיכומים. גם לגופם של דברים, הרי שמאז פסק הדין יצאו ארבעה קטינים למסגרת חוץ ביתית במימון הרווחה ונקבעה חלוקת זמנם של כל הקטינים עם התובע, ובכך בוודאי שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה מראש אשר מצדיק עיון מחדש בסוגיית המזונות. בשל כך אף הופחת החיוב במזונות גם בסעד הזמני.
במהלך ניהול ההליך לקטינות פ' ומ' מלאו 18 שנים. מ' עודנה תלמידת תיכון. על כן יש לקבוע חיוב עבור מזונותיה עד לתום לימודיה התיכוניים.
לכל הקטינים (7) מלאו שש שנים ולפיכך החיוב במזונותיהם הוא מדין צדקה, החל במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה. לצורך החיוב במזונות על ביהמ"ש לקבוע ממצאים בארבע שאלות עובדתיות כדלקמן: צרכי הקטין ועלותם; יכולתם הכלכלית של שני ההורים; יחסיות יכולתם הכלכלית של ההורים; חלוקת זמנני שהות.
חלוקת זמני השהות: יחס זמני השהות של הנתבע עם שלוש הקטינים השוהים בבית ומ' עומד על 42%. לעניין חלוקת זמני השהות של הקטינים שהושמו במסגרות חוץ ביתיות, בהתאם להחלטת בית הדין נקודת המוצא היא שהקטינים מחלקים את זמנם מחוץ למסגרת באופן שווה בין הצדדים.
יכולתם הכלכלית של הצדדים: נמצא כי התובע עובד "בשחור" ובאשר לגובה הכנסתו מעבודות אלו רב הנסתר על הנגלה. לצורך בחינת יחס הכנסות הצדדים, הונח לטובת התובע שהכנסתו מכלל המקורות מסתכמת בסך של 10,000 ₪ נטו בלבד וכי הכנסתו הפנויה עומדת על 6,500 ₪.; לגבי התובעת ביהמ"ש העמיד את גובה פוטנציאל הכנסתה החודשית על הסך של 4,500 ₪ נטו לחודש. הכנסתה הפנויה עומדת על הסך של 3,150 ₪. מכאן שיחס הכנסות הצדדים עומד על 70% - 30% לטובת התובע.
צרכי הקטינים: שני הצדדים חדלו בכך שלא הוכיחו את הסכומים הנטענים בראיות כנדרש בתביעה כספית, והסכומים שפורטו על ידם פורטו כצרכי הקטינים בבית אחד, מבלי להתחשב בעובדה שהם חולקים שני בתים ושיש לאמוד את הוצאותיהם בשניהם גם יחד, והצרכים פורטו ללא פירוט צרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות, ובהתעלם מכלל ההוצאה השולית הפוחתת. בנסיבות אלו ביהמ"ש מצא להעריך את צרכי הקטינים על סמך האומדנה בהתאם לחזקות שנקבעו בפסיקה.
כיום מתגוררים בבית ארבעה ילדים: 3 קטינים והבגירה מ' (אשר עודנה תלמידת תיכון). ביהמ"ש מעריך את צרכיהם בסך של 8,000 ₪: ת'- 2,250 ₪; ב'- 2,100 ₪; ר' - 1,900 ₪ ומ' - 1,750. מתוך סכומים אלו סך של 600 ₪ לכל קטין משקף את ההוצאה שאינה תלוית שהות. סך הצרכים תלויי השהות של כל הקטינים (והבגירה מ') השוהים דרך קבע בבית עומד אפוא על 5,600 ₪ לחודש, ובממוצע סך של 1,400 ₪ לכל קטין.
ביחס ההכנסות בין הצדדים על התובע לשאת ב-70% מצרכי קטין שהם תלויי שהות, דהיינו סך של 980 ₪. מתוך סכום זה יש להפחית את הסכומים בהם הוא נושא בעין עת הקטין שוהה אצלו (42% מהזמן). שהם סך (מעוגל) של 590 ₪. כך שעליו לשאת בעד רכיב זה בסך של 390 ₪ בעד קטין הגר בבית ובמעוגל – 400 ₪.
אשר לצרכים שאינם תלויי שהות שנאמדו בסך של 600 ₪ לכל קטין השוהה בבית, הרי שעל הצדדים להתחלק בתשלום צרכים אלה בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם. על התובע לשאת אפוא ב-70% מהוצאות הקטינים שאינן תלויות שהות, ובסך של 420 ₪, ובמעוגל 400 ₪, לכל קטין המתגורר בבית.
סכום חלקו של התובע בתשלום הוצאות המדור ואחזקתו עבור כל אחד משלושת הקטינים השוהים בבית הוא 350 ₪.
העולה מהאמור הוא שסכום חלקו של התובע בתשלום הוצאות הקטינים והוצאות המדור עומד בסך הכל על סך של 1,150 ₪ בעד כל אחד מהקטינים השוהים בבית ובעד הבגירה מ'.
לגבי הקטינים ש', ח' ונ' שוהים במסגרות חוץ ביתיות. בעד כל קטין בהשמה חוץ ביתית, ובהתאם לפסיקה לפיה עלות ילד בפנימייה היא מחצית מעלות ילד השוהה בבית דרך קבע (כאשר בסכום זה לא מובא בחשבון שכר הלימוד"), עומד סכום חלקו של התובע על מחצית מתשלום ההוצאות תלויות השהות ושאינן תלויות השהות, קרי, 400 ₪.
הקטין א' (השוהה אף הוא במסגרת חוץ ביתית) מקבל מאת המוסד לביטוח לאומי קצבת נכות (בסך של 1,100 ₪ לחודש בקירוב) המשתלמת לידי הנתבעת. הלכה היא כי קצבה המשולמת לקטין בגין נכות שנקבעה לו מיועדת לממן את הוצאותיו הרפואיות וכן עבור הטיפול בו והצורך להיטיב עם מצבו. בתמ"ש (טב') 7112-01-10 קבע ביהמ"ש כי כאשר מתקבלת עבור הקטין קצבת נכות המכסה את צרכי הקטין אין לפסוק מזונות מעבר לקצבה, כל עוד לא עלה בידי המבקש להוכיח כי ישנן הוצאות או צרכים שאינם מכוסים על ידי אותה קצבה. לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שלא' הוצאות או צרכים שאינם מכוסים על ידי קצבת הנכות המשתלמת בעדו. היות וקצבת הנכות מכסה את צרכיו של א' ביהמ"ש פטר את התובע מתשלום מזונות עבורו.
בשים לב לכך שהתובעת מקבלת לידיה את קצבת הילדים נקבע כי הצדדים יישאו בשווה בהוצאות חינוך ורפואה מיוחדות.
חרף החישוב האמור, בדרך של בחינת מכלל נסיבות העניין "ממעוף הציפור", בהן הנתבעת מקבלת לידיה סך של 1,100 ₪ קצבת נכות לבן א' ו- 1,300 ₪ קצבת ילדים, היא נישאה בשנית ועלויות המדור והוצאותיו מתחלקות בינה לבין בן זוגה, עת הקטינים שוהים עם הנתבע שיעור של 42% מזמנם, ונולד לו קטין נוסף שכל עול פרנסתו עליו, ועת השתכנע ביהמ"ש שהכנסתו מאפשרת לו לשאת בצרכי ילדיו, ועל מנת לאפשר את שני משקי הבית של הצדדים שנפרדו ביהמ"ש מוצא לקבוע שהתובע יחויב בסך של 1,000 ₪ בעד כל אחד מהקטינים שבבית (במקום 1,150 ₪).
חזרה למעלה
31   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (תל אביב-יפו) 39884-06-18 ל' ר' נ' א' ר' (משפחה; ורד שביט פינקלשטיין; 05/03/21) - 49 ע'
עו"ד: רועי קורץ, לימור סויסה
5 תביעות בין בני זוג לשעבר. בין היתר נפסק כי הסכם הממון עלי חתמו הצדדים אינו תקף וחל על הצדדים המשטר הרכושי שבחוק יחסי ממון. בכל הנוגע לתביעת המזונות נקבע כי פוטנציאל ההכנסות של הצדדים דומה וכך גם זמני השהות שווים והתוצאה היא כי במקרה כזה, כל אחד צריך לשאת באופן שווה בהוצאות הקטינה, בעת שהיא שוהה עמו. ואולם, בכל הנוגע לחיוב בהוצאות החינוכיות והרפואיות החריגות של הקטינה, בשים לב לכך שקיים פער בין ההכנסות הפנויות של הצדדים, ביהמ"ש מורה כי הצדדים יישאו בהן באופן שהנתבע יישא בשיעור של 70%, ואילו התובעת תישא בשיעור של 30% מההוצאות.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הסכם ממון שנחתם ולא אושר
משפחה – הסכם ממון – תוקפו
משפחה – יחסי ממון – איזון משאבים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – נכסי קריירה
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
משפחה – בית משותף – דמי שימוש ראויים
.
חמש תביעות שהוגשו בין בני זוג, בענייני רכוש, משמורת ומזונות, סילוק יד מבית המגורים ודמי שימוש. הצדדים נשאו בשנת 2000, הם עדיין נשואים ומתגוררים בבית המגורים הרשום ע"ש הנתבע עוד מלפני הנישואין. יש להם 3 ילדים משותפים בגילאים: 19, כמעט 18 וכ-9. לנתבע שני בנים כבני 22 מנישואיו הראשונים. הצדדים חתמו על הסכם ממון שלא אושר בפני נוטריון או בפני ערכאה שיפוטית. יצויין כי שני הצדדים עבדו בתפקידים בכירים במשק. אולם, אין חולק כי ב- 8 השנים האחרונות לנישואין התובעת לא עבדה והתמקדה בטיפול בבית ובילדים.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
התביעה הרכושית: תחילה נדרש ביהמ"ש לבחינת סוגיית תוקפו של הסכם שנחתם בין הצדדים מספר ימים טרם הנישואין, הקובע הפרדה רכושית בין הצדדים גם במהלך הנישואין. אין חולק כי מדובר בהסכם טרום נישואין אשר נושא את הכותרת הסכם ממון. ההסכם לא אושר כדין לא ע"י ביהמ"ש ולא ע"י נוטריון. על כן לכאורה אין בפנינו הסכם ממון תקף עפ"י מצוות המחוקק. עם זאת, ישנם מקרים, בהם בתי המשפט הכירו בהסכם הממון כהסכם תקף, על אף שלא עבר את הפרוצדורה הנדרשת לאישורו בהתאם להוראות החוק, וזאת מכוח עקרונות כלליים של המשפט וביניהם תום הלב, ההשתק והמניעות. מקרים אלו הוכרו במצב שבו הצד שמבקש שלא לאשר את ההסכם נהנה לאורך זמן מפירות ההסכם וכעת הוא מתכחש לו (פרשת רודן). עם זאת, אין המדובר בכלל פסיקתי חדש אלא בחריג לדרך המלך של אישור הסכם כדין ובהתאם להוראות החוק וככזה יש ליישמו במשורה ובמקרים חריגים בלבד.
בפסק דין שניתן מהעת האחרונה בביהמ"ש המחוזי בת"א בעמ"ש 17125-03-19, צומצו גבולות הגזרה שנקבעו בפרשת רודן לעיל ואף נקבע (מבלי לקבוע מסמרות, מפי כב' השופט שוחט) כי היא מכוונת ככלל להסכמי ממון שנחתמו בין בני זוג נשואים במהלך נישואיהם ובהתאם לנסיבות שפורטו בפרשת רודן ולא על הסכמי ממון טרום נישואין. כך, גם הש' שילה קבע כי הפסיקה שהכירה בתוקפו של הסכם ממון שלא אושר מכוח הדינים הכללים של השתק, מניעות ודרישת תום הלב עסקה במקרים שבהם הצד שמבקש שלא להכיר בהסכם קיבל כבר את מה שההסכם נועד להעניק לו. דהיינו, על מנת ליתן תוקף להסכם ממון שלא אושר, יש צורך בהנאה מפירות ההסכם לאורך זמן. בנוסף, קבע כ' הש' שילה כך: "מדיניות משפטית ראויה, צריכה להגביל את האפשרות של מתן תוקף להסכם שלא אושר למקרים נדירים שבהם 'זעקת ההגינות' וכן דיני תום הלב והמניעות מצדיקים סטייה מהוראת חוק מפורשת. ... אולם כפי שנקבע בפסיקה, סטייה מהוראת חוק מפורשת בשל 'זעקת ההגינות' הינה החריג ויש להישמר ולהיזהר מפני מדרון חלקלק שירוקן מתוכן את הוראת החוק...".
במקרה דנן, לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים והראיות נמצא כי נפלו בתהליך עריכתו והחתמתו של ההסכם פגמים מהותיים אשר יורדים לשורשו של עניין אשר מאיינים את תוקפו ומשמעותו כהסכם ממון בין בני זוג. ראשית, הצדדים אינם חתומים על כל עמוד ובראש ההסכם מתנוססת המילה "טיוטה" כך שספק רב אם המדובר בנוסח הסופי של ההסכם. כ"כ, ביהמ"ש התרשם כי ההסכם נערך בחופזה רבה מבלי לוודא כי הצדדים אכן הבינו את משמעותו והשלכתו העתידית אלא נועד בעקרון על מנת להבטיח את רכושם מלפני הנישואין בלבד, קרי בית המגורים של הנתבע ומשרד ה... של התובעת, עניינים שממילא מוסדרים בחוק יחסי ממון. דא-עקא, ההסכם בפועל קובע הוראות נוספות ומהותיות של הפרדה רכושית גם במהלך הנישואין וזאת כחריג לחוק יחסי ממון. כ"כ, התובעת לא היתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה, שכן הנתבע שכר את שירותיו של עו"ד אב' אשר יש לו היכרות מוקדמת עמו. עו"ד אב' אינו עוסק בתחום המעמד האישי ואף בבירור נתן לצדדים ייעוץ משפטי לא נכון (או לא נתן ייעוץ משפטי כלל) שכן על מנת להעניק להסכם תוקף משפטי מחייב, יש צורך לאשר את ההסכם בפני ערכאה שיפוטית או בפני נוטריון, וזאת לא נעשה בענייננו. עו"ד אב' לא הסביר לצדדים את סעיפי ההסכם כלל ואת התוצאות המשפטיות שנובעות מהוראות אלו. כן ספק אם התובעת נכחה במשרדו של עו"ד אב' וממילא חתימתה אף לא אושרה ולא אומתה על ידו. כן, ההסכם נערך כתשעה ימים לפני חתונת הצדדים על רקע מתיחות גדולה בין התובעת לילדיו של הנתבע מנישואיו הקודמים. עוד יצוין כי הנתבע כבר למוד ניסיון כתוצאה מגירושיו הראשונים ובמסגרת גירושיו הקודמים, הנתבע אישר כבר שני הסכמי גירושין בפני ערכאה שיפוטית. קרי, הוא ידע על הצורך בכך אולם לא עשה כן בענייננו.
כן לא נמצא להכיר בהסכם, כהסכם מחייב כחריג, לאור התנהגות הצדדים בפועל וכן מכוח עקרונות כלליים של תום הלב, השתק ומניעות. ראשית, הנתבע לא הוכיח כי במהלך השנים הצדדים פעלו והתנהגו בצורה דווקנית על פי ההסכם ו/או בהפרדה רכושית מוחלטת ביניהם. ההיפך הוא הנכון. שנית, הנתבע בעצמו הודה כי התנהל בניגוד לאמור בהסכם הממון. שלישית, לא ניתן לומר על התובעת כי היא הפיקה טובת הנאה מיוחדת מההסכם או כי היא ניצלה את ההסכם לטובתה בנושאים שהיו נוחים לה, כפי שארע במקרים החריגים בפסיקה, בהם ניתן תוקף להסכם כאמור. אין המדובר במצב בו מבוצע חלק מהסכם הממון שכתוצאה ממנו הנתבע שינה את מצבו לרעה ואז עשוי הצד שכנגד להיות מנוע ולהיות מושתק מלהתכחש לו. אלא ההיפך הוא הנכון, במקרה דנן הנתבע הוא זה שעשה חיל בעיסוקו, קידם עצמו מקצועית, צבר כספים וזכויות במהלך הנישואין והוא זה שכעת מבקש להשאיר לעצמו את כל אשר נצבר במהלך 20 שנות הנישואין בעוד התובעת התמקדה בעיקר בטיפול בבית ובילדים וזאת לכל הפחות ב 8 השנים האחרונות לנישואין; רביעית, אין המקרה נופל לגדר המקרים הקיצונים או הנדירים שבהם זעקת ההגינות או שיקולי תום לב ומניעות מצדיקים סטייה מפורשת מהוראות חוק סטטוטוריות. נהפוך הוא. התובעת היא זו שעלולה לצאת כשידה על התחתונה ובלא כלום 20 שנות נישואין כמעט ללא רכוש וללא זכויות כספיות שנצברו בתקופת הנישואין.
בהעדר הסכם ממון תקף בין הצדדים, חל על הצדדים הסדר של איזון משאבים אובליגטורי דחוי, למעט בקשר לנכסים המפורטים בסעיף 5 לחוק. ככל וצד רוצה לסתור את הכלל בדבר שיתוף בכלל הנכסים שנצברו לצדדים בתקופת הנישואין ו/או להוכיח כוונת שיתוף בנכסים אשר הוצאו במפורש מבסיס האיזון, עליו הנטל להוכיח זאת. בהמשך לכך ביהמ"ש קובע את מועד הקרע בין הצדדים ומכריע בסוגיית חלוקת המשאבים בין הצדדים. בין היתר נפסק:
ביהמ"ש דוחה את טענת התובעת כי היא זכאית למחצית מהזכויות בבית המגורים. מדובר ב"נכס חיצוני" שהיה בבעלות הנתבע בטרם נישואיו לתובעת. משכך הוא נכנס בגדר החריגים כאמור בסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון שלא יבוצע בהם איזון, אלא אם כן הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בנכס. הוכח שהתובעת רכשה מהנתבע 1/8 מהזכויות בבית במהלך הנישואין. מעבר לכך, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כוונת שיתוף בבית המגורים. לפיכך נקבע כי התובעת זכאית להירשם כבעלת 1/8 מהזכויות בבית המגורים.
בכל הנוגע לדירה בכ' הרשומה ע"ש בנו של הנתבע ביהמ"ש שוכנע כי מדובר בדירה חלופית שנרכשה מכספי תמורת דירת הירושה. אף אם הדירה הייתה נרשמת על שמו של הנתבע בלבד ולא ע"ש בנו, עדיין מדובר בנכס שנרכש ממימוש כספי ירושה שלא שייכת למסת הנכסים המשותפת של הצדדים, כל עוד לא הוכח אחרת ע"י התובעת. התובעת לא הוכיחה אחרת ועל כן התובעת אינה זכאית לכל חלק בדירה זו.
הכנסות הצדדים ממשלח יד לרבות כספים מכל סוג ומין לרבות חסכונות, זכויות פיננסיות, פנסיוניות וכו': כאמור לעיל, חזקה על הצדדים כי בהעדר הסכם ממון, חל עליהם משטר של איזון משאבים כאמור בחוק יחסי ממון ובכלל כך שיתוף בכלל הכספים והזכויות שנצברו לצדדים בתקופת הנישואין. הנטל להוכיח אחרת מוטל על הצד שטוען להפרדה רכושית בנכסים אלו, ובענייננו – על הנתבע. הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה כאמור. בין היתר, הוכח כי נעשה שימוש בחשבונות הנפרדים של הנתבע לצרכי התא המשפחתי. כל זאת, מבלי לגרוע בעובדה כי הצדדים ניהלו במהלך השנים חשבון בנק משותף (שלא כמתחייב על פי ההסכם) אליו הופרשו כספים שונים ואף שולמו ממנו הוצאות לצרכים נפרדים כמו סיוע לאמו של הנתבע וכו'.
בהתאם, חל בעניינם של הצדדים שיתוף בכל הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות אשר נצברו לצדדים בתקופת הנישואין. זכויות אלו נובעות במישרין מהכנסתם השוטפת של הצדדים ומהוות פרי עבודתם. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת לנוכח העובדה כי במשך תקופה ארוכה במהלך הנישואין התובעת לא עבדה ולא השתכרה ולכן לא צברה בטחון כלכלי משמעותי כפי שהנתבע צבר אלא עשתה לביתם של הצדדים. די בקיום חיים משותפים באורח תקין כדי לקבוע שיתוף בפירות עבודתם של הצדדים ובכלל כך בזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שנצברו לצדדים בתקופת הנישואין. יתר על כן, גם בנוגע לצבירת הזכויות הפנסיוניות היה ערבוב של כספים נפרדים לטובת התובעת והתא המשפחתי כאשר הנתבע שילם את פוליסות הביטוח של התובעת מחשבונו הפרטי. ללמדך, כי גם בעניין זה הנתבע לא נהג בהפרדה רכושית אלא בשיתוף.
מוניטין עסקי, מוניטין אישי ופערי הכנסות: בהתאם לתיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, כושר השתכרות לא הוכר כנכס במסת הנכסים לאיזון משאבים אלא ככלי אקוויטבילי לאופן חלוקה צודקת של נכסי בני הזוג והוא מאפשר סטייה מחלוקה שוויונית באמצעות שימוש בסעיף 8(2) לחוק. בנסיבות מקרה דנן, בהן הנתבע יוצא לגמלאות ויש לו פוטנציאל אף לתת ייעוצים באופן פרטי אולם אין ולא ניתן לחייב אותו לעשות כן ומנגד לתובעת קיים פוטנציאל השתכרות בסך שלא יפחת מ- 10,000 ₪ נטו, לאור ניסיון העבר שלה והיא תהא זכאית למחצית הזכויות הפנסיוניות שנצברו בתקופת הנישואין, הרי שאין מדובר בפערי השתכרות משמעותיים וקיצוניים המצריכים חלוקה לא שוויוניות של הנכסים. כמו כן, אין ולא ניתן להסתמך על נכסי המקרקעין הרשומים ע"ש הנתבע ו/או הנתבע 2 כשיקול לחלוקת לא שוויונית. מדובר ב"נכסים חיצוניים" ועל כן אינם נכנסים במסת הנכסים לאיזון המשאבים.
באשר למוניטין, הן מוניטין אישי של הנתבע והן מוניטין עסקי בנוגע לחברת ZZZ, ביהמ"ש לא שוכנע כי קיים מוניטין שניתן לממשו ו/או שהינו בר איזון בין הצדדים. בין היתר נפסק כי התובעת לא הוכיחה כי פערי ההשתכרות בין הצדדים נוצרו כתוצאה הנישואין. כן התובעת לא הוכיחה כל וויתור מצידה שגרם באופן ישיר לעלייה בשכרו של הנתבע. כל אחד מהצדדים צבר וותק וניסיון בתחומו עוד בטרם נישואי הצדדים.
תביעות הדדיות למשמורת וחלוקת זמני השהות: לנוכח העובדה, כי לבת ק' ימלאו 18 שנים בעוד מספר ימים וכי הבן ל' כבר בגיל 19 שנים, ביהמ"ש אינו מוצא לדון בחלוקת זמני השהות שלהם וכל אחד מהם רשאי להחליט כרצונו עם מי מהוריו ירצה להתגורר. לגבי הבת הקטנה, ביהמ"ש שוכנע כי טובת הקטינה בקיומו של הסדר משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שוויוניים.
התביעה למזונות: מאחר ושניים מילדי הצדדים כבר הגיעו לגיל 18 שנים, הדיון התמקד בתביעת המזונות בנוגע לקטינה ל' בלבד. בנוגע לילדים הבגירים כל צד יישא בהוצאותיהם השוטפות בזמן שהייתם אצלו. כן, יש לקחת בחשבון כי עד כה הנתבע נשא בכלל הוצאות הקטינים והבית, ובכך יש כדי לצאת חובתו מתשלום מזונותיהם ומדורם של הקטינים עד למועד מתן פסק הדין.
פסיקת מזונות קטינים בעידן שלאחר בע"מ 919/15 מהווה שקלול של מספר פרמטרים כאשר החישוב יעשה בשים לב ליחס הכנסות ההורים מכלל המקורות, צרכי הקטינה ולחלוקת זמני השהות של הקטינה עם מי מההורים ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
לשם בחינת סוגיית המזונות יש לברר תחילה את הכנסותיהם הפנויות של הצדדים לרבות כלל המקורות הכספיים העומדים לרשותם. מאחר וכיום שני הצדדים אינם עובדים בעבודה מסודרת, אזי הערכת הכנסות הצדדים לרבות פוטנציאל ההשתכרות נעשתה על דרך האומדנא בלבד, בהתאם לנתונים שהציגו הצדדים.
בסופו של יום נקבע כי פוטנציאל ההכנסות של הצדדים דומה וכך גם זמני השהות שווים והתוצאה היא כי במקרה כזה, כל אחד צריך לשאת באופן שווה בהוצאות הקטינה, בעת שהיא שוהה עמו. ואולם, בכל הנוגע לחיוב בהוצאות החינוכיות והרפואיות החריגות של הקטינה, בשים לב לכך שקיים פער בין ההכנסות הפנויות של הצדדים, ביהמ"ש מורה כי הצדדים יישאו בהן באופן שהנתבע יישא בשיעור של 70%, ואילו התובעת תישא בשיעור של 30% מההוצאות.
התביעה לדמי שימוש ראויים נדחתה. ראשית, מהבחינה הפרוצדוראלית, אכן, אי תשלום אגרה יכול להוות סיבה למחיקת התביעה, על אף שניתן לתקן פגם זה בדיעבד ולכאורה ניתן למחוק תביעה בשל אי תשלום אגרה ללא נימוקים נוספים. שנית, גם מהבחינה המהותית הנתבע יהיה זכאי לדמי שימוש, רק לאחר ביצוע פירוק השיתוף ולאחר שהתובעת תקבל את חלקה בבית. הצדדים נשואים כ-20 שנים ובמשך 20 השנים האחרונות התובעת התגוררה בבית זה מעצם נישואיה, מעצם זכויותיה הקנייניות בבית ומעצם היותה אם ילדיה המתגוררים עמה באותו בית. על כן בטרם בירור והסדרת מכלול ענייניהם הרכושיים והכספיים של הצדדים, לא ניתן לפנות את התובעת או לדרוש ממנה דמי שימוש רטרואקטיביים, בייחוד בשים לב לכך שכאמור לתובעת יש 1/8 מהזכויות בבית וטרם בוצע פירוק בבית המגורים או תשלום בגין חלקה בבית.שלישית, הנתבע לא כימת את תביעתו כראוי ולא הוכיח מה הם דמי השכירות הראויים שניתן לגבות בגין בית "תפוס" וכאשר לא הוכח כלל שווי השימוש בבית תפוס; רביעית, לאור כך שהנתבע מתגורר בבית עם ילדיהם המשותפים של הצדדים, אין הוא מפסיד כספים כלשהם מעצם מגוריה של התובעת בבית ולכן גם מסיבה זו, אין הוא זכאי לדמי שימוש; חמישית, מאחר שקבעתי כי אין תוקף למסמך הסכם הממון, אזי אין כל משמעות להוראה בהסכם זה בדבר היות התובעת ברת רשות בלבד. מכאן, שמקור החיוב לו טוען הנתבע אינו קיים; שישית, עם ביצוע פירוק השיתוף בבית, בין באמצעות תשלום שווי חלקה לתובעת ובין באמצעות מכירת הבית וקבלת התמורה בפועל, אזי תינתן לתובעת שהות של 3 חודשים להסדיר מקום מגורים חלופי ואם לא כן, אזי תקום זכותו של הנתבע לעתור לפסיקת דמי שימוש.
חזרה למעלה
תעבורה
32   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תת"ע (ירושלים) 7482-02-21 אור אפרתי נ' מדינת ישראל (תעבורה; שרית זוכוביצקי אורי; 17/07/21) - 7 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש. טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין.
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר
.
בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון. גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש, ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין.
המבקש טען כי במועד ביצוע העבירה הרכב לא היה ברשותו אלא בחזקתו של אחר, אשר נהג ברכב. ההלכה היא כי עילה זו אינה מצדיקה את ביטול פסק הדין. טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים בערכאות השונות אשר קבעו בהחלטותיהן כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין.
גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראיה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר ביטול פסק הדין מוצדקת. יתרה מכך, גם אם היה המבקש מעלה טענות של ממש להגנתו, מוטלת על בית המשפט חובה לבחון אותן בזהירות של ממש. קבלת טענה זו משמעותה כי כל מי שיש לו הגנה טובה יכול שלא להופיע לדיון שנקבע בעניינו ולאחר הרשעתו וגזירת דינו יוכל לגרום לביטולו של גזר הדין.
משכך, טענת המבקש לפיה אחר נהג ברכב ביום ובשעת ביצוע העבירה אינה מהווה עיוות דין המצדיק את ביטול פסק הדין. לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון, הבקשה נדחית.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il