www.nevo.co.il פד"י-מייל 296 27/07/2021

 תוכן העניינים
עליון
1   [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 8286-19 והיב חביש נ' שר הפנים (עליון; נ' סולברג, מ' מזוז, א' שטיין; 26/07/21) - 51 ע'
בג"ץ קבע את אמות המידה שעל שר הפנים לשקול בהפעלת סמכותו לסיים כהונה של ראש מועצה, תוך דחיית אמת מידה לפיה די בכך שראש הרשות "לא עשה כל שלאל ידו לאישור התקציב במועד" וקביעת אמות מידה על יסוד בדיקת אשמם ותרומתם של ראש המועצה וחברי המועצה; בג"ץ פסק כי האשם העיקרי והכמעט בלעדי לאי אישור תקציב המועצה המקומית ירכא הוא של חברי המועצה מהאופוזיציה, ולא של העותר-ראש המועצה שפעל כנדרש להביא לאישור התקציב, ולפיכך הורה על השבתו לכהונתו.
רשויות מקומיות – נבחרי ציבור – העברתם מתפקידם
רשויות מקומיות – עיריות – תקציב
רשויות מקומיות – עקרון האוטונומיה המקומית – משמעותו
משפט מינהלי – שיקול-דעת – אמות-מידה
משפט מינהלי – שיקול-דעת – שר הפנים
משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות לבחור ולהיבחר
2   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ע"א 6944-19 שרביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' אלרון; 26/07/21) - 31 ע'
בימ"ש דן בערעור על דחיית תביעת המערערת-חברה קבלנית, לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל אי מתן היתר בנייה במועד לפרויקט מגורים שהקימה בחיפה. צוין כי הפסיקה הכירה באחריות נזיקית של רשויות התכנון ובנייה בשל עיכוב בטיפול בתוכניות או בבקשה להיתר, וכי במקרה זה לכל הצדדים הייתה אשמה בתסבוכת שנוצרה, כך שיש לחלק את האחריות ביניהם. לפיכך, המערערת תישא באשם תורם של 50%, עיריית חיפה ב-30% ורשות מקרקעי ישראל ב-20%. התיק הוחזר לבימ"ש המחוזי לדון בנזק.
נזיקין – אחריות – רשות התכנון והבניה
נזיקין – אחריות – רשות מקרקעי ישראל
נזיקין – אחריות – אשם תורם
נזיקין – אחריות – המדינה
נזיקין – אחריות – חלוקתה
נזיקין – אשם – אשם תורם
3   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 4659-19 ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל נ' שר הבריאות (עליון; ד' ברק ארז, ע' ברון, ד' מינץ; 26/07/21) - 10 ע'
בג"ץ דחה עתירה לתיקון תקנות בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים) המסדירות בין היתר מתן רישיונות לרכישה ולשימוש בסורקי CT דנטליים, נוכח המגבלה הכמותית הקבועה בהן באשר למספר הרישיונות שיינתנו. נפסק כי נפל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה וכי חל שינוי בתשתית העובדתית נוכח נוהל חדש, מאז הגשת העתירה המשליך על חלק מהסעדים המבוקשים; לגבי יתר הסעדים דיון בעתירה הוא מוקדם מאחר שהסוגייה צפויה להתברר בהליך בחינה מקצועי בו החלו הרשויות המוסמכות ולהידון בדיוני התקציב הקרובים ואין מקום להתערבות שיפוטית טרם קבלת החלטות סופיות.
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על עניין מקצועי שבסמכות הרשות‏
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
משפט מינהלי – בגץ – שיהוי
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
4   [בתי-משפט] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עע"מ 4599-21 אימאן סולטאן נ' המפקח על נותני שירותים פיננסיים משרד האוצר (עליון; ע' ברון; 26/07/21) - 8 ע'
בימ"ש דחה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דין בו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב הדוחה את בקשתו לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי. נפסק כי הסעד הזמני המבוקש זהה במהותו לסעד המבוקש בערעור וכי יש בו משום שינוי של המצב הקיים וסעד כזה שמור למקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו נמנה עימם. בנוסף, מבחינת סיכויי הערעור המבקש ניצב בפני משוכה של ממש בערעורו וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
משפט מינהלי – רישוי – הימנעות ממתן רישיון
5   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 4661-21 אילן ראובן נ' מדינת ישראל (עליון; ע' ברון; 25/07/21) - 10 ע'
לא נפל פגם בהתנהלות המשיבה בשל העובדה שלא ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים בד בבד עם הגשת כתב האישום הנדון, כל עוד העורר היה בסטטוס של אסיר. עם זאת, זמן קצר לפני שחרור העורר ממאסר הוגש נגדו כתב אישום נוסף, והוא נעצר. הסתפקות המשיבה במעצר העורר במסגרת התיק הנוסף והעובדה שלא ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים בתיק הנדון, יצרה מעין "מסלול עוקף ביקורת שיפוטית" בכל הנוגע להליך המתנהל בתיק הנדון ומעוררת אי נחת. חרף האמור, אין מקום להתערב בהחלטה להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים בתיק דנן, נוכחת מסוכנותו.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
עבודה ארצי
6   [בתי-משפט] [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 45693-04-21 נתיב הגדוד - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' PANSRI PAISAL (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, י' עפרון; 20/07/21) - 12 ע'
ביה"ד דן בבקשת רשות ערעור על החלטה בה נדחתה בקשת המבקשת לבטל פסק דין שקיבל את תביעת המשיב נגדה, נוכח אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה ואי התייצבותה לדיון ההוכחות, וקיבל את הערעור. נפסק כי המבקשת נקטה בדרך המלך של הגשת בקשה לביטול פסק הדין, כי מחדליה האמורים נובעים מהתרשלות ולא מזלזול בביה"ד ובבעל הדין, וכי למבקשת יש טענות הגנה סבירות. לפיכך נקבע כי פסק הדין בטל, כאשר המבקשת חויבה בהוצאות לאוצר המדינה.
בתי-משפט – פסק-דין – ביטולו
בתי-משפט – הוצאות משפט – לטובת המדינה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
7   [עבודה] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 30432-10-20 נתן מינקובסקי נ' גלובל אנטי טרור בע"מ (עבודה; אפרת קוקה; 20/07/21) - 9 ע'
ביה"ד פסק כי, ערעור המבקש על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה הוגש באיחור ניכר של מספר חודשים, וכי בהעדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד, דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות.
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – ידיעת בעל דין אודות ההליך
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – הודעה באתר
8   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 36309-11-20 יוסי מימרן נ' רביד אלימלך (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, מיכאל שפיצר, נ.צ.: י' רון, י' עפרון; 05/07/21) - 5 ע'
נדחה ערעור שעניינו בקשת המערער-המעסיק, בעל סוכנות נדל"ן, לאכוף תניה שנקבעה בהסכם התקשרות שנחתם עם המשיבה-העובדת שעניינה תשלום תמורה למעסיק מהכנסותיה ממקצוע התיווך במשך 18 חודשים לאחר מועד הפסקת העבודה, כמעין תמורה בדיעבד על ההכשרה למקצוע. נפסק כי התמורה עולה על השכר שקיבלה העובדת בתקופת עבודתה באופן המעורר שאלה אם ההסדר עומד בקנה אחד עם הוראות חוק שכר מינימום, וכי הסעיף פוגע בזכות העובדת לחופש עיסוק באופן החורג מהגנה על אינטרס לגיטימי של המעסיק. לפיכך, בצדק צומצמה התניה כך שהעובדת חויבה בתשלום רק בגין עסקה שכבר החלה להתרקם בתקופת עבודתה.
עבודה – חוזה עבודה – תניות
עבודה – שכר עבודה – שכר מינימום
עבודה – חוזה עבודה – הגבלת חופש העיסוק
מחוזי
9   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפח"ע (נצרת) 43418-01-21 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שטרית, סאאב דבור; 20/07/21) - 34 ע'
בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע בעבירות שעניינן מעשים מגונים בקטינה (ריבוי מקרים) – קרובת משפחתו, עונש של 48 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. נפסק כי על הענישה בעבירות מין כלפי קטינים להלום את חומרת המעשים, את פגיעתם הקשה ואת סלידת הציבור ממעשים כגון אלה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
עונשין – עבירות – עבירות מין במשפחה
10   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפח"ע (נצרת) 39682-07-20 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור, אברהם אברהם; 20/07/21) - 18 ע'
בית המשפט השית על הנאשם שהורשע על פי הודאתו, בעבירות אלימות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, וכוונו כנגד אשתו ושתיים מבנותיו, אחת מהן קטינה, עונש של 7 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אלימות במשפחה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
11   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 71853-05-19 עמית קליין נ' רובין גואטה (מחוזי; חנה פלינר; 20/07/21) - 13 ע'
בית המשפט קבע כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מכר מחייב. הצדדים ראו בחתימה על הסכם המכר ככזו המקימה את יסוד גמירות הדעת. משלא נחתם הסכם המכר – מצויים אנו עדיין בשלב הטרום חוזי ואין להורות על אכיפת הסכם המכר בשל השתכללותו כביכול.
חוזים – כריתת חוזה – השתכללותו
חוזים – כריתת חוזה – חתימה
12   [אגודות שיתופיות] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (מרכז) 63638-07-20 דב פניני נ' קיבוץ איל (מחוזי; ריקי שמולביץ; 18/07/21) - 11 ע'
התובע, יורש של חברת קיבוץ שנפטרה, אינו זכאי לתקוף את החלטת הקיבוץ בעניין ביטול שיוך דירות ואינו זכאי לזכויות בבית המגורים של המנוחה בקיבוץ ומסירת החזקה בו לידיו. עם זאת, התובע זכאי לקבל פדיון כספי בגין זכות המגורים של המנוחה.
אגודות שיתופיות – קיבוץ – שיוך דירות
אגודות שיתופיות – קיבוץ – חברים
דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו
13   [דיון אזרחי] [מקרקעין] שתף בפייסבוק
עש"א (תל אביב-יפו) 42575-03-21 מירה שורש נ' ורד קלינגר (מחוזי; לימור ביבי; 18/07/21) - 10 ע'
נדחה ערעור על החלטת המפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתה נמחקה על הסף תביעת המערערת לאכוף על המשיבה לקיים את הסכמתה להתקנת מעלית בבית משותף.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו
מקרקעין – בתים משותפים – התקנת מעלית
14   [דיון פלילי] [עונשין] שתף בפייסבוק
ע"פ (חיפה) 2789-05-21 באסל אבו טועמה נ' מדינת ישראל (מחוזי; י. גריל, א. בולוס, מ. דאוד; 15/07/21) - 27 ע'
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המערער על הכרעת הדין של בית משפט השלום לפיה הורשע המערער בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין. טענות המערער בעניין הוכחת היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה, נדחו. כן, נדחה הערעור בהתייחסו לגזר הדין, ובתוך כך נדחתה הטענה לפיה חל חריג המצדיק הימנעות מהרשעה.
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – העמדה לדין – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה
15   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 3324-11-18 רודריגז גריל בר בע"מ נ' סודקסו פאס ישראל בע"מ (מחוזי; אסתר נחליאלי חיאט; 15/07/21) - 7 ע'
הגשת כתבי טענות בהיקפים בלתי סבירים מייקרת את ההליך שלא לצורך, מקשה על בעלי הדין שכנגד ומחייבת השקעת זמן שיפוטי יקר ולא סביר, בייחוד בהליך ייצוגי בו חב המבקש בחובת תום לב. זכותו הדיונית של בעל דין להגיש חוות דעת משלימה מותנית באישור בית המשפט, אולם מתן אישור פרטני לא מקנה לבעל דין זכות לצרף חוות דעת משלימה כל אימת שירצה.
דיון אזרחי – מומחים – חוות-דעת מומחה
דיון אזרחי – כתבי-טענות – אורכם
16   [חברות] שתף בפייסבוק
פר"ק (נצרת) 29526-10-16 בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עאטף עיילבוני; 13/07/21) - 11 ע'
הכלל הוא שיש לקבל, על פי רוב, את עמדת הנושים להצעת הסדר נושים. עם זאת, לבית המשפט סמכות לאשר הצעה להסדר, אף אם זו לא זכתה לרוב הנדרש בכל אסיפות הנושים בתנאים מצטברים שעיקר מטרתם היא שמירה על זכויות הנושים כולם. במקרה זה ראוי לאשר את הצעת הסדר הגם שלא זכתה לרוב הנדרש על פי דין.
חברות – הסדר נושים – אישורו
17   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 13893-09-19 אסף חיוקה נ' כל בו חצי חינם בע"מ (מחוזי; רחל ברקאי; 04/07/21) - 9 ע'
אושר הסדר פשרה בבקשה לאישור תביעה כייצוגית, במסגרתה נטען כי המשיבה לא סימנה לצד מוצרים הנמכרים על-ידה לפי משקל, את מחירם ביחס ליחידת מידה של 100 גרם.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
הגנת הצרכן – סימון טובין – מוצרי מזון
שלום
18   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 28222-12-19 יחיאל שמואל ויס נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א. ק. ה.) בע"מ (שלום; עדי הדר; 20/07/21) - 18 ע'
התובע זכאי להשכיר את יחידת הנופש בכל שנה לצד שלישי ללא צורך בקבלת הסכמת הנתבעות. נדונה המחלוקת האם כשיטת התובע, הוא זכאי לחלק את תקופת שבועיים הימים לפרוסות פרוסות, ולהשכיר לשוכרים שונים, או שמא כשיטת הנתבעות, הוא רשאי להשכיר את מלוא התקופה, או חלקה, לשוכר אחד בלבד.
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
חוזים – פרשנות – כללים
19   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (נתניה) 55273-04-18 מדינת ישראל נ' שמואל אזולאי (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 20/07/21) - 16 ע'
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירה של מעשה מגונה. אין הצדקה לנקוט בדרכי טיפול בעניינו של הנאשם תחת גזירת דינו, ברם עונשו של הנאשם ייגזר תוך סטייה לקולה מן המתחם נוכח סיכויי שיקומו, בהתאם להמלצות שירות המבחן.
עונשין – עבירות – מעשה מגונה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
20   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
חדל"פ (ראשון לציון) 10458-02-20 מאיר מישל אסרף נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב (שלום; יוני לבני; 17/07/21) - 6 ע'
נדחה ערעור על החלטת הנאמן לאשר את תביעת החוב של הזכאית למזונות. פסק דינו של בית המשפחה, שעל בסיסו ניתנה הכרעתו של הנאמן, הקים ליחיד חובת תשלום מזונות. הגשת התביעה לביטול פסק הדין, כשש שנים לאחר שניתן, אין בה כדי להצדיק עיכוב בהכרעה בתביעת החוב.
פשיטת רגל – נאמן – תביעת חוב
פשיטת רגל – נאמן – החלטותיו
21   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 68449-12-20 רוזה (נאסמוב) יונייב נ' אייל כהן (שלום; גיא הימן; 15/07/21) - 7 ע'
הסמכות לדון בתובענה נתונה לסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין. נתבעת 2, אף שאינה בעלת הדירה, כפופה לסמכותו הייחודית של המפקח בהיותה מחזיקה בנכס מטעמו של הבעלים ובהיותה, במובהק, צד לסכסוך.
מקרקעין – המפקח על רישום מקרקעין – סמכותו
מקרקעין – בתים משותפים – המפקח על רישום מקרקעין
22   [התיישנות] שתף בפייסבוק
ת"א (הרצליה) 60518-05-20 פלוני נ' pegasus airlines inc (שלום; יוסי ברכיה; 14/07/21) - 9 ע'
בית המשפט הורה על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. תקנה 4 לתקנות החירום עוסקת בהארכת מועדים הקבועים בסדרי הדין. ואולם, חוק ההתיישנות ואמנת מונטריאול (שהינה חלק מחוק התובלה האווירית) הינם חלק מחקיקה ראשית, ולא חלק מסדרי דין או נוהג שנקבע בחיקוק, שרק עליהם חלה הארכה של תקנה 4 לתקנות החירום.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – בתביעה לפי חוק התובלה האווירית
התיישנות – תקופת ההתיישנות – הארכתה
בתי-דין צבאיים
23   [ראיות] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ע"מ 27-21 רב"ט י' א' נ' התובע הצבאי הראשי (בתי-דין צבאיים; נועה זומר; 15/06/21) - 18 ע'
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את ערעור המערער – נגדו הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירות של מכירה וניסיון מכירה של כמות גדולה של כדורי תחמושת, על החלטת בית הדין הצבאי המחוזי להורות על מעצר עד תום ההליכים. נקבע, כי טענות ההגנה בדבר הקושי הנפשי שבו היה עד התביעה העיקרי, ואף בדבר התמכרותו בעבר לשימוש בסמים - מקומן להתברר בהליך העיקרי.
ראיות – עדים – עד מדינה
ראיות – עדות – עדות עד מדינה
ראיות – סיוע – לעדות עד מדינה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
ועדת ערר לענייני קורונה
24   [מסים] שתף בפייסבוק
ערר 1165-21 י.נ.מ ראונד טייבלז קונספטס בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; אורית בר לוי; 18/07/21) - 11 ע'
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קיבלה את ערר העוררת – פעילה רק בחלק מהשנה, והורתה, כי העוררת עומדת בתנאי הזכאות למענק הקבועים חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש). נקבע, כי אף שבמשך שבעת החודשים שקדמו למשבר הקורונה דיווחה העוררת על מחזורי עסקאות בשיעור אפס. אין די בכך כדי להחריגה מהגדרת עוסק ובכך לשלול זכאותה למענק.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
25   [מסים] שתף בפייסבוק
ערר 1186-21 ש.מ. משאלי ניהול והשקעות בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; מוחמד מולא; 15/07/21) - 6 ע'
העוררת אינה עומדת בתנאי הזכאות למענקים כפי שנקבעו בחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש). מחזורי העסקאות של העוררת, לאחר "נטרול" עסקאותיה עם החברות בהן היא בעלת מניות, עומד על שיעור אפס, הן בתקופת הבסיס והן בתקופת הזכאות, לכן על פי הוראת סעיף 8(2) לחוק היא איננה זכאית למענקים.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
תעבורה
26   [תעבורה] שתף בפייסבוק
תת"ע (באר שבע) 1591-06-20 מדינת ישראל נ' יוסף דאבוש (תעבורה; אלון אופיר; 11/07/21) - 10 ע'
בית המשפט לתעבורה הורה על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות. תיקון כתב האישום לשמו של הנאשם הנוכחי (הגשת כתב האישום כנגדו) יותר משנתיים לאחר שבוצעה לכאורה העבירה על ידו, חורגת מהוראות החוק שבסעיף 239א בחסד"פ ולמעשה הופכת את העבירה שיוחסה לנאשם לכזו שהתיישנה.
תעבורה – עבירות – התיישנות

עליון
1   [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 8286-19 והיב חביש נ' שר הפנים (עליון; נ' סולברג, מ' מזוז, א' שטיין; 26/07/21) - 51 ע'
עו"ד: יונתן ברמן, לירון הופפלד, יוסף פנחס כהן, לידור אוזן, רפאל כהן, דב הירש, אלי אליאס, נועה בן אריה, יעל אנטולי, איל רוזובסקי
בג"ץ קבע את אמות המידה שעל שר הפנים לשקול בהפעלת סמכותו לסיים כהונה של ראש מועצה, תוך דחיית אמת מידה לפיה די בכך שראש הרשות "לא עשה כל שלאל ידו לאישור התקציב במועד" וקביעת אמות מידה על יסוד בדיקת אשמם ותרומתם של ראש המועצה וחברי המועצה; בג"ץ פסק כי האשם העיקרי והכמעט בלעדי לאי אישור תקציב המועצה המקומית ירכא הוא של חברי המועצה מהאופוזיציה, ולא של העותר-ראש המועצה שפעל כנדרש להביא לאישור התקציב, ולפיכך הורה על השבתו לכהונתו.
רשויות מקומיות – נבחרי ציבור – העברתם מתפקידם
רשויות מקומיות – עיריות – תקציב
רשויות מקומיות – עקרון האוטונומיה המקומית – משמעותו
משפט מינהלי – שיקול-דעת – אמות-מידה
משפט מינהלי – שיקול-דעת – שר הפנים
משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות לבחור ולהיבחר
.
עתירה שעניינה החלטת משיב 1, שר הפנים, מכוח סמכותו לפי סעיף 206(ב1) לפקודת העיריות, בדבר סיום כהונתו של העותר, כראש המועצה המקומית ירכא, עקב אי אישור תקציב המועצה במועד. הדיון נסב אודות השאלה מהו גדר שיקול הדעת של שר הפנים בהפעלת סמכותו לפי סעיף 206(ב1) לפקודה להורות על סיום כהונתו של ראש הרשות המקומית ואודות השאלה האם סמכות זו הופעלה כדין בנסיבות העניין הנדון.
.
בג"ץ (מפי השופט (בדימ') מזוז ובהסכמת השופטים סולברג ושטיין) קיבל את העתירה ופסק כי:
בג"ץ ציין כי התכלית המרכזית של סעיף 206(ב1) היא להביא לעצם אישור תקציב לרשות המקומית במועד; תכלית משנית היא להביא לכך, במידת האפשר, שאישור התקציב ייעשה על ידי המוסדות הנבחרים של הרשות המקומית. לשם השגת תכלית זו נקבע בסעיף 206(ב1) "מאזן אימה" של פקיעת כהונת המועצה מחד, ואפשרות להפסקת כהונת ראש הרשות מאידך, שנועד לדרבן את המעורבים בתהליך להידבר, לשתף פעולה, להתפשר ולהגיע להסכמות; צוין כי נוכח הפגיעה הדרמטית הכרוכה בהפעלת סעיף 206(ב1) בזכות לבחור ולהיבחר של נבחרי הציבור ושל תושבי הרשות, כמו גם בעקרון האוטונומיה של השלטון המקומי, יש הכרח לתחום את גדרי שיקול הדעת של שר הפנים בגבולות ברורים, המוגבלים להגשמת תכליות הסעיף, ותוך איזון עם הערכים הנפגעים.
בג"ץ קבע כי אין לקבל את עמדת המשיבים באשר לאמות המידה להפעלת סמכות השר לפי סעיף 206(ב1), שהשתנתה במהלך השנים ולאחרונה (בעניין קובי) הייתה כי כהונת ראש הרשות תסתיים מקום שלא הוכח כי "עשה כל שלאל ידו על מנת להביא לאישור התקציב", מאחר שאינה מתיישבת עם התכליות הנ"ל, ומשמעה עידוד אי אישור תקציב מצד האופוזיציה ולא עידוד להסכמות.
בג"ץ קבע כי לשם הגשמת תכליות סעיף 206(ב1) לפקודה, יש לקבוע את אמות המידה הבאות להפעלת סמכות שר הפנים לעניין הפסקת כהונת ראש הרשות: א) ככלל, אין להפסיק את כהונת ראש הרשות, בנוסף על פקיעת כהונת המועצה, אלא אם כן המשך כהונתו יסכל את התכלית המרכזית להבטיח אישור תקציב לרשות; ב) ברם, על מנת להגשים גם את התכלית המשנית, יש לקבוע כי ככל שראש הרשות נושא באחריות העיקרית לאי-אישור התקציב, על שר הפנים להורות גם על הפסקת כהונתו, לצד פקיעת כהונת המועצה. אחריות עיקרית משמעה שעליו מוטל עיקר האשמה לאי-אישור התקציב, להבדיל מטענה שהוא לא עשה כל שלאל ידו לאישור התקציב. במקרה (הנדיר) בו לא ניתן לייחס אשם לאיש מהצדדים לאי אישור התקציב, כגון כשמדובר במחלוקת עניינית על סדרי העדיפויות אשר לא נפתרה למרות הידברות כנה, תופעל אמת מידה א' לבדה. במקרה (הרווח יותר) בו ניתן לייחס לשני הצדדים תרומה לאי אישור התקציב, תופעל גם אמת מידה ב' כסייג לאמת מידה א'. במקרה בו ראש הרשות הוא הנושא באחריות העיקרית לאי אישור התקציב, ניתן להצדיק את הפסקת כהונתו גם לפי אמת מידה א', שכן בנסיבות כאלה לא ניתן לסמוך עליו כי לא יעכב או יסכל את הכנת התקציב ואישורו גם לצד ועדה למילוי תפקידי המועצה.
בג"ץ ציין כי אמנם בדיקת אשמם ותרומתם של ראש הרשות וחברי המועצה המתנגדים לו, לכך שלא אושר תקציב במועד, לא תמיד פשוטה. לשם כך, על שר הפנים לבחון את התנהלות הצדדים בנוגע לתקציב, קודם לקבלת החלטה בנוגע לראש הרשות ולבחון בין היתר את העניינים הבאים: האם ראש הרשות מילא חובותיו על פי דין; האם חברי המועצה מילאו חובותיהם; האם התקיימה הידברות בין הצדדים שלא במסגרת ישיבות מועצה; על מה נסבה ההתנגדות לאישור הצעת התקציב; העלאת דרישות לא ענייניות כתנאי לאישור התקציב; התנהלות ראש הרשות וחברי המועצה בענייני הרשות האחרים. נוכח אמות המידה דלעיל, ברוב המקרים בהם לא אושר תקציב במועד, לא יהא קושי לקבוע מי נושא באשם העיקרי והאם יש הצדקה להפסיק גם את כהונת ראש הרשות, לצד חדילת כהונת חברי המועצה מכוח החוק. אכן, ייתכנו מקרים גבוליים בהם יקשה לקבוע למי האחריות העיקרית לאי אישור התקציב, כאשר לשני הצדדים הייתה תרומה משמעותית לכך. במקרים כאלה, נוכח התרומה המשמעותית גם של ראש הרשות לאי אישור התקציב, ישקול שר הפנים אם יש הצדקה וצורך להפסקת כהונתו בהתחשב במכלול תכליות סעיף 206(ב1) וטובת תושבי הרשות המקומית.
בג"ץ ציין כי במקרה זה בעוד שהעותר פעל כמיטב יכולתו, בגיבוי דרגי המקצוע במועצה ובמשרד הפנים, לאישור תקציב למועצה, חברי האופוזיציה במועצה נקטו בכל דרך למנוע דיון ענייני בתקציב ולהימנע מלאשרו בתואנות שונות. נראה כי חברי האופוזיציה גמרו אומר להביא להפסקת כהונתו של העותר, גם במחיר של פגיעה קשה, עד כדי שיתוק ממש, בפעילות המועצה המקומית, מתוך התנגדות אישית-פוליטית לעותר, ולא מטעמים ענייניים. חברי האופוזיציה החרימו מספר רב של ישיבות מועצה, ללא כל הנמקה עניינית; סיכלו בפועל את הקמת ועדות המועצה, והביאו לשיתוק פעולת המועצה בהקשר זה גם לאחר שדרישותיהם נענו; העלו לאורך הדרך דרישות סותרות ובמקרים מסוימים אף כאלו שמנוגדות לחוק; נמנעו חודשים ארוכים מלאשר תב"רים בהיעדר כל נימוק ענייני; נמנעו מלהעלות הצעת תקציב חלופית או הסתייגויות לסעיפים ספציפיים בהצעתו של העותר; והתבטאו באופן שמעיד על כך שהתנגדותם לתקציב לא נבעה מהתקציב עצמו. כל אלו תומכים במסקנה כי גם אם ניתן לייחס לעותר כי "לא עשה כל שלאל ידו" לאישור התקציב, ודומה שלעולם ניתן לטעון שניתן היה לעשות יותר ממה שנעשה, הרי שללא ספק האשם העיקרי, והכמעט בלעדי, לאי אישור התקציב רובץ לפתחם של חברי המועצה מהאופוזיציה. בנסיבות אלה לא הייתה כל עילה להורות על הפסקת כהונת העותר. לפיכך החלטת שר הפנים להפסיק את כהונת העותר חורגת מגדרי שיקול הדעת שהוקנה לו בסעיף 206(ב1), ולכן יש להורות על ביטולה ועל השבת העותר לכהונתו, לצד הוועדה שמונתה למלא את תפקידי המועצה.
חזרה למעלה
2   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ע"א 6944-19 שרביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' אלרון; 26/07/21) - 31 ע'
עו"ד: ברק מימון, מיכל גדות, יהושע חורש, אורית יולס דבי, אביתר אזולאי, עירא הרדי
בימ"ש דן בערעור על דחיית תביעת המערערת-חברה קבלנית, לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל אי מתן היתר בנייה במועד לפרויקט מגורים שהקימה בחיפה. צוין כי הפסיקה הכירה באחריות נזיקית של רשויות התכנון ובנייה בשל עיכוב בטיפול בתוכניות או בבקשה להיתר, וכי במקרה זה לכל הצדדים הייתה אשמה בתסבוכת שנוצרה, כך שיש לחלק את האחריות ביניהם. לפיכך, המערערת תישא באשם תורם של 50%, עיריית חיפה ב-30% ורשות מקרקעי ישראל ב-20%. התיק הוחזר לבימ"ש המחוזי לדון בנזק.
נזיקין – אחריות – רשות התכנון והבניה
נזיקין – אחריות – רשות מקרקעי ישראל
נזיקין – אחריות – אשם תורם
נזיקין – אחריות – המדינה
נזיקין – אחריות – חלוקתה
נזיקין – אשם – אשם תורם
.
המערערת הגישה לבימ"ש המחוזי תביעה כספית כנגד משיבה 1, רמ"י בשמה היום, וכנגד משיב 2-משרד הבינוי והשיכון (משב"ש), בה נטען כי עיכוב בקבלת היתר בנייה במועד לפרוייקט מגורים שהקימה והנזקים שנגרמו לה עקב כך, נובעים, בין היתר, מכך שבניגוד לאמור במסמכי המכרז ובהסכם הפיתוח שנחתם בין רמ"י למערערת, מגרש 2021 בו זכתה המערערת במסגרת המכרז, לא היה רשום על שם המדינה בלבד ולא נזכר במסמכי המכרז ובהסכם הפיתוח כי הופקע בעבר (הופקע מחלקה 104 שהייתה רשומה על שם חברת שיכון עובדים). רמ"י ומשב"ש הגישו הודעת צד ג' כנגד משיבות 3 ו-4, העירייה והוועדה המקומית, ובעקבות זאת הוסיפה אותן המערערת כנתבעות נוספות. בימ"ש המחוזי דחה את התביעה ומכאן הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים ברק-ארז ואלרון) קיבל את הערעור ופסק כי:
השופט עמית ציין כי המדינה טעתה במכרז ובהסכמים שנכרתו בעקבותיו, והתברר כי חלקה 104 המהווה חלק מהמגרש לא הייתה רשומה על שם המדינה, אלא על שם שיכון עובדים. הטעות רובצת לפתחה של המדינה, והכלל של "ייזהר הקונה" כבר אינו חל במשפטנו, כך ש"זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו". יש לבחון את הדברים באספקלריה זו, מה עוד שעל גוף כרמ"י מוטלת חובת הגינות וחובת זהירות מוגברת. עם זאת, את התרשלות המערערת בבדיקה ניתן לקחת בחשבון במסגרת הרשלנות התורמת, ואף רשלנות תורמת גבוהה במיוחד, בהינתן שמדובר בחברה קבלנית מנוסה ובהינתן שבחוזה הפיתוח המערערת הצהירה כי ראתה את המגרש ובדקה את מצבו הפיזי והמשפטי.
השופט עמית ציין כי השאלה היא האם בשל רישום שיכון עובדים כבעלת הזכויות בחלקה 104, תחילה כבעלת הזכויות בשלמות ובהמשך, לאחר תיקון, כבעלת חלק מהזכויות, חל עיכוב בהוצאת היתר הבנייה, ואם כן, על מי נופלת האחריות. במענה לשאלה זו השופט עמית קבע כי עקב הרישום של שיכון עובדים כבעלת זכויות בחלקה 104 נוצרה תסבוכת בגינה חל עיכוב בהנפקת היתר בנייה. השופט עמית עמד על חומר הראיות ועל התמונה שהצטיירה ממנו: המערערת אחזה בקונספציה לפיה כל עוד שיכון עובדים לא נמחקה מנסח הרישום כך שהמגרש יירשם במלואו על שם המדינה, לא ניתן לקבל היתר בניה, והמערערת אינה נכונה להתקדם בבנייה, מאחר שבמצב דברים זה תהיה חשופה לתביעות ולא תוכל לשווק ולמכור את הדירות. גם הקונספציה בדבר חוסר היכולת לשווק ולמכור דירות הייתה מוטעית, מאחר שניתן היה לכתוב בחוזה המכר של הדירות סעיף בנוסח: "הואיל והמוכרת היא הזכאית להירשם כחוכרת לדורות של המגרש הידוע כ...". מנגד, העירייה הייתה שותפה לקונספציה של המערערת מאחר שסירבה לפתוח תיק בנייה ולא הנפיקה היתר בנייה בשל הרישום של שיכון עובדים. רמ"י לא הבין על מה ולמה העירייה אינה מאפשרת להוציא היתר בנייה וחזר והדגיש בפני המערערת כי אין מניעה לעשות כן. התוצאה הייתה תסבוכת, שכיום ידוע שניתן היה לפתור אותה בנקל בדרך של פנייה לשיכון עובדים והחתמתה על אישור ועל מפת חלוקה שלפיה אין לה כל זכויות בשטח חלקה 104 הנופל במגרש.
השופט עמית ציין כי הפסיקה הכירה באחריות הנזיקית של רשויות התכנון ובנייה בשל עיכוב בטיפול בתוכניות או בבקשה להיתר. במקרה זה, לכל הצדדים הייתה מידה של אשמה בתסבוכת שנוצרה ויש לחלק את האחריות ביניהם. זאת, יש לעשות על יסוד השיקולים הבאים: הטעות במסמכי המכרז ובהסכם הפיתוח ביצירת מצג כי המגרש נקי מכל זכות צד שלישי, וכי המדינה היא הבעלים הבלעדי של המקרקעין. במסמכים אלה לא נזכר כי שיכון עובדים רשומה בחלקה 104 ולא נזכרת ההפקעה; רשלנות המערערת באי בדיקת נסח הרישום; סירוב העירייה לפתוח תיק בנייה וליתן היתר בנייה עד להסדרת נושא הפרצלציה; רשלנות המערערת בכך שהפנתה את עיקר חיציה אל רמ"י, ואי נקיטת הליך משפטי בגין סירוב העירייה להנפיק היתר בנייה; רשלנות המערערת בכך שלא פנתה ישירות לשיכון עובדים; רשלנות רמ"י שלא פנה ישירות לשיכון עובדים; רשלנות העירייה שלא הציעה את הפתרון הפשוט של פניה לשיכון עובדים, ושמא אף סירבה לפתרון זה; עיכובים בהוצאת כתבי השיפוי של רמ"י למערערת ובהוצאת כתב ההתחייבות של רמ"י לעירייה לגבי ביצוע הפרצלציה. בהינתן שיקולים אלה, האחריות חולקה כך שהמערערת תישא באשם תורם נכבד של 50%, העירייה ב-30% ורמ"י ב-20%. התיק הוחזר לבימ"ש המחוזי לדון בנושא הנזק.
חזרה למעלה
3   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 4659-19 ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל נ' שר הבריאות (עליון; ד' ברק ארז, ע' ברון, ד' מינץ; 26/07/21) - 10 ע'
עו"ד: אודי איתן, אביטל סומפולינסקי, ברק בר שלום, עידו שפירא, עמוס בנצור, נעמי ארגמן שניצקי
בג"ץ דחה עתירה לתיקון תקנות בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים) המסדירות בין היתר מתן רישיונות לרכישה ולשימוש בסורקי CT דנטליים, נוכח המגבלה הכמותית הקבועה בהן באשר למספר הרישיונות שיינתנו. נפסק כי נפל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה וכי חל שינוי בתשתית העובדתית נוכח נוהל חדש, מאז הגשת העתירה המשליך על חלק מהסעדים המבוקשים; לגבי יתר הסעדים דיון בעתירה הוא מוקדם מאחר שהסוגייה צפויה להתברר בהליך בחינה מקצועי בו החלו הרשויות המוסמכות ולהידון בדיוני התקציב הקרובים ואין מקום להתערבות שיפוטית טרם קבלת החלטות סופיות.
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על עניין מקצועי שבסמכות הרשות‏
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
משפט מינהלי – בגץ – שיהוי
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
.
עתירה שנסבה על ההסדרים החלים על מתן רישיונות לרכישה ולשימוש בסורקי CT דנטליים המיועדים לאבחון בתחום רפואת השיניים. באופן יותר ספציפי, היא מכוונת כלפי תקנות בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים), התשנ"ד-1994 המסדירות עניין זה, והלכה למעשה, כלפי המגבלה הכמותית הקבועה בתקנות באשר למספר הרישיונות שיינתנו. בעתירה מבוקש להורות על תיקון התקנות הנ"ל, כך שתוסר לחלוטין המגבלה הקבועה בהן ביחס למספר הרישיונות הניתנים בישראל לרכישה ולשימוש בסורקי CT דנטליים, ולמצער, כי מכסת הרישיונות תוגדל. זאת, לכל הפחות ביחס לרישיונות הניתנים לרופאי שיניים הפועלים בקליניקות פרטיות, בשונה ממרכזים רפואיים ציבוריים. לחלופין, מבוקש לקבוע אמות מידה להסדרת הליך מתן הרישיונות, בהינתן המגבלה הכמותית. עותרים 6-5 מבקשים כי יאושרו בקשותיהם לקבלת רישיון.
.
בג"ץ (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת השופטים ברון ומינץ) דחה את העתירה ופסק כי:
ראשית צוין כי קיים טעם של ממש בטענות המשיבים לפיהן נפל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה. במישור המעשי, צוין כי יש לתת את הדעת על השינוי בתשתית העובדתית שחל מאז הגשת העתירה, שיש בו כדי להשליך על חלק מן הסעדים המבוקשים בה. כך, בחודש מאי 2021 פרסם משרד הבריאות נוהל חדש המסדיר את הקריטריונים ואמות המידה לבחינת בקשות לקבלת רישיונות לרכישה ולהפעלה של סורקי CT דנטליים ולכן התייתר למעשה הדיון באחד הסעדים העיקריים שהתבקשו בעתירה. אף אם לעותרים יש השגות חדשות המופנות כלפי תוכנו של הנוהל, מקומן חורג מן המסגרת הדיונית של עתירה זו.
באשר ליתר הסעדים, הדיון בעתירה מוקדם, מאחר שהסוגייה צפויה להתברר בהליך הבחינה המקצועי שבו החלו הרשויות המוסמכות ואף לידון במהלך דיוני התקציב הקרובים. בנסיבות אלה, יש מקום לאפשר את השלמת הליך הבחינה המקצועי ואין מקום להתערבות שיפוטית טרם התקבלו החלטות סופיות בעניין.
במוקד העתירה עומדות טענות באשר לצורך בשינוין ועדכונן של התקנות, ובאופן קונקרטי בשינוי המכסה הכמותית ביחס לסורקי CT דנטליים. מדובר בסוגיות המערבות היבטים מקצועיים, תקציביים ובריאותיים שצריכים להתברר על-ידי הגורמים הרלוונטיים. משיבי הממשלה הודיעו כי החלו בהליך בחינה מקצועי בו תיבחן האפשרות לערוך שינויים בהסדרה הקיימת בתחום, ובכלל זאת יבחנו מכלול ההיבטים המקצועיים הנוגעים לעדכון התקנות והמכסה הכמותית שנקבעה בהן. מעבר לכך, לשינויים האפשריים, ככל שיעשו, עשויות להיות השלכות כלכליות הנדרשות לקבל מענה במסגרת דיוני תקציב המדינה. על רקע זה, ובשים לב לעקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות, ראוי ליתן למשיבים אפשרות לפעול למיצוי הליך הבחינה ולקבלת החלטות סופיות.
השלמת הליך זה עשויה להוביל בסופו של יום לכך שיתייתרו טענותיהם של העותרים ולמצער כי גדרי המחלוקת בין הצדדים יתחדדו. אמנם הליך הבחינה הממשלתי מתנהל מזה תקופה ממושכת למדי בין היתר בשל מערכות בחירות עוקבות וחילופי ממשלות, אלא שלאחרונה, לאחר כינון ממשלת ישראל ה-36, ניתן לצפות כי המשיבים יפעלו למיצוי הדיון והטיפול בסוגיות שהועלו בעתירה בהקדם האפשרי. משיבי הממשלה התחייבו כי הדברים צפויים לידון בדיונים הקרובים לגיבוש תקציב המדינה, ללא התחייבות לגוף הדברים.
חזרה למעלה
4   [בתי-משפט] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עע"מ 4599-21 אימאן סולטאן נ' המפקח על נותני שירותים פיננסיים משרד האוצר (עליון; ע' ברון; 26/07/21) - 8 ע'
עו"ד: אבי טוויג, אורי גולדמן
בימ"ש דחה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דין בו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב הדוחה את בקשתו לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי. נפסק כי הסעד הזמני המבוקש זהה במהותו לסעד המבוקש בערעור וכי יש בו משום שינוי של המצב הקיים וסעד כזה שמור למקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו נמנה עימם. בנוסף, מבחינת סיכויי הערעור המבקש ניצב בפני משוכה של ממש בערעורו וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
משפט מינהלי – רישוי – הימנעות ממתן רישיון
.
בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מינהליים בו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת המשיב-המפקח, הדוחה את בקשתו לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה ופסק כי:
נקודת המוצא לגבי מתן סעד זמני בערעור היא כי אין בהגשת ערעור על עתירה מינהלית כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך. על מנת שבימ"ש יסטה מכלל זה, שומה על המבקש סעד זמני בערעור להראות שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים; מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מקובל להמשיל את היחס בין שני תנאים אלה ל"מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהפך. אולם, ככלל הבכורה נתונה למאזן הנוחות; בהקשר זה, כאשר עסקינן בהליך מינהלי, בימ"ש נדרש להתייחס במסגרת שיקולי מאזן הנוחות גם לפגיעה האפשרית באינטרס הציבור.
המבקש אמנם הצביע על שורה של החלטות שניתנו בבתי המשפט לעניינים מינהליים שבהן נעתר בימ"ש לעניינים מינהליים לבקשה למתן סעד זמני; אלא שאין בהחלטות אלו כדי להשליך על ענייננו, שכן כאשר מדובר בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, הנטל המוטל על מבקש הסעד כבד מהנטל המוטל עליו בערכאה הדיונית. זאת מן הטעם שבשלב שבו נדונה הבקשה למתן סעד זמני בערעור, טענות מבקש הסעד כבר נבחנו בבימ"ש ומתן פסק הדין כנגדו משנה את נקודת האיזון בין הצדדים. תפקידו העיקרי של הסעד הזמני הניתן במקביל להליך הערעור הוא לשמר מצב קיים, ו"צו עשה" המשנה את המצב הקיים יינתן במקרים חריגים בלבד; זאת ועוד, כאשר הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי בהליך, בימ"ש ייטה שלא להיעתר לבקשה.
יישום כללים אלה על הבקשה מוביל לדחייתה. עסקינן בבקשה לסעד שתכליתו הענקת "רישיון זמני" למתן אשראי, והסעד הזמני המבוקש זהה במהותו לסעד המבוקש בערעור; והעיקר הוא שיש בסעד המבוקש משום שינוי של המצב הקיים וסעד כזה שמור למקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו נמנה עימם. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, בהינתן חזקת התקינות המינהלית החולשת על החלטת המפקח, ולנוכח קביעות בימ"ש קמא ביחס להליך קבלת ההחלטה וסבירותה; ניתן לומר מבלי לקבוע מסמרות כי המבקש ניצב בפני משוכה של ממש בערעורו. כך במיוחד לנוכח החומר המודיעיני החסוי. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. מבלי להקל ראש בפגיעה הגלומה בדחיית בקשת הרישיון, דומה כי טענות המבקש נטועות במישור הכספי. לכן, אם יזכה בערעור, ניתן להניח שנזקיו הכלכליים כמו גם הנזקים הנטענים ביחס לעובדיו, יהיו ניתנים לתיקון בפיצוי כספי. אמנם יש יסוד לחשש שהביע המבקש, שלפיו לקוחות שיעזבו את שירותיו בשל סגירת העסק עלולים שלא לשוב גם אם יתקבל הערעור, אך אל מול הפגיעה הפוטנציאלית במבקש ניצב האינטרס הציבורי של הרחקת גורמי פשיעה מתחום השירותים הפיננסיים. בהקשר זה, בעת שמתעורר חשש לפעילות עבריינית הנוגעת לליבת הפעילות שעבורה מבוקש הרישיון למתן אשראי, אין מקום להענקת סעד זמני שעלול לאפשר פעילות כזו ובכך לפגוע בביטחון הציבור.
לסיכום, גם בהנחה שנפל פגם בהתנהלות המפקח בנוגע למשך הזמן שנדרש לו להכריע בבקשת הרישיון, אין בכך כדי להשליך על סיכויי הערעור ובוודאי שלא להשפיע על מאזן הנוחות.
חזרה למעלה
5   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 4661-21 אילן ראובן נ' מדינת ישראל (עליון; ע' ברון; 25/07/21) - 10 ע'
עו"ד: ארז בן ארויה, גיל פרידמן
לא נפל פגם בהתנהלות המשיבה בשל העובדה שלא ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים בד בבד עם הגשת כתב האישום הנדון, כל עוד העורר היה בסטטוס של אסיר. עם זאת, זמן קצר לפני שחרור העורר ממאסר הוגש נגדו כתב אישום נוסף, והוא נעצר. הסתפקות המשיבה במעצר העורר במסגרת התיק הנוסף והעובדה שלא ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים בתיק הנדון, יצרה מעין "מסלול עוקף ביקורת שיפוטית" בכל הנוגע להליך המתנהל בתיק הנדון ומעוררת אי נחת. חרף האמור, אין מקום להתערב בהחלטה להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים בתיק דנן, נוכחת מסוכנותו.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
.
כנגד העורר הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו 26 אישומים בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות, והונאה בכרטיס חיוב שע"פ הנטען בוצעו בהיותו אסיר. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הורה ביהמ"ש על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, וזאת בחלוף למעלה משלוש שנים מהמועד שבו הוגש נגדו כתב האישום.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
בפסיקה נקבע כי ככלל, מאסר עשוי לשמש "מעין חלופת מעצר", והוא יעיל בהפגת החשש מפני שיבוש הליכי משפט, הימלטות מהדין ומסוכנות הנאשם לציבור. מעיון בפסיקה עולה כי במקרים רבים אסיר שהוגש נגדו כתב אישום לא ייעצר, וניתן יהיה להסתפק בהגבלות על תנאי מאסרו כמו מניעת יציאה לחופשות. נדמה כי גם הנאשם עצמו יעדיף לרוב שלא להיעצר, וזאת משום שככלל התנאים בהם שוהים אסירים טובים מאלה שבהם מוחזקים עצירים; וכי "הסטטוס" של עציר עלול למנוע זכויות שונות המוקנות לאסירים, ואף לפגוע במסלולי שיקום כאלה ואחרים המתקיימים במהלך המאסר.
על רקע האמור, לא נפל פגם בהתנהלות המשיבה בשל העובדה שלא ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בד בבד עם הגשת כתב האישום הנדון ("תל אביב"), כל עוד העורר היה בסטטוס של אסיר. עם זאת, זמן קצר לפני שחרור העורר ממאסר הוגש נגדו כתב אישום בפתח תקווה, והוא נעצר. המשיבה הסתפקה במעצר זה, ולא הגישה בקשה לעצור את העורר גם בתיק תל אביב, הוא התיק דנן. התנהלות זו של המשיבה מעוררת אי-נחת.
בסעיף 62 לחוק המעצרים נקבע מנגנון של ביקורת שיפוטית של ביהמ"ש העליון על הליכי מעצר ממושכים. ההסדר מקנה לבימ"ש זה סמכות להאריך את מעצרם של נאשמים שההליך בעניינם לא הסתיים בחלוף יותר מתשעה חודשים מעת מעצרם משהוגש כתב אישום נגדם. במסגרת הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 נדרש ביהמ"ש לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות וזכותו החוקתית של הנאשם לחירות, ובין הצורך לשמור על ביטחון הציבור ושלומו ולהגן על תקינות ההליך הפלילי. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כמו גם את החשש מפני הימלטותו מן הדין ושיבוש מהלכי משפט על ידו. מנגד נשקלת עוצמת הפגיעה בחירות הנאשם, הנגזרת ממשך התקופה בה הוא נתון במעצר, קצב התקדמות ההליך המשפטי בעניינו וצפי התמשכותו.
הסתפקות המשיבה במעצר העורר במסגרת תיק פתח תקווה, והעובדה שלא ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים בתיק תל אביב, יצרה מעין "מסלול עוקף ביקורת שיפוטית" בכל הנוגע להליך המתנהל בתיק תל אביב. כתב האישום שהוגש בפתח תקווה הוא על פניו בעל חומרה פחותה יחסית לכתב האישום בת"א. עמדת המשיבה היא שהמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום בתל אביב מעידים על מסוכנותו באופן שמצדיק את מעצרו חרף התארכות ההליך הפלילי, וראוי היה כי תעמיד את טענתה זו לביקורת שיפוטית של בימ"ש זה במועד המתאים, לקראת שחרור העורר ממאסר בתיק הקודם. בהקשר זה יש לציין כי ההליך בתיק תל אביב אינו מתנהל בקצב מספק, בלשון המעטה. אילו הייתה המשיבה מתנהלת בהתאם למצוות המחוקק ייתכן שהיה בכך אף כדי להוביל לזירוז ההליכים בתיק תל אביב.
חרף האמור, אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בתיק ת"א. מסוכנות העורר זועקת. כתב האישום בת"א מייחס לו עבירות מרמה חמורות שבוצעו מבין כותלי הכלא, תוך ניצול לרעה של ההיתר שניתן לו לשוחח בטלפון עם בני משפחתו. המעשים המיוחסים לו מעידים על פעילות שיטתית, מתוחכמת ומניפולטיבית, שע"פ הנטען גרמה נזק משמעותי לעסקים רבים. העורר הוכיח שוב ושוב שלא ניתן לתת בו כל אמון, והתנגדות המשיבה לשחרורו ממעצר מוצדקת; כאשר בתעוזתו לא חדל ממעשי המרמה גם בהיותו אסור בכלא. לכך מתווסף עברו הפלילי המכביד, כשתקופות מאסר ממושכות שריצה אינן מהוות גורם הרתעה עבורו. העורר אף לא ביקש להצביע על חלופת מעצר שתיתן מענה למסוכנותו, והתמקד אך בהתנהלות המשיבה.
אשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי בתיק תל אביב. עתה, משהעורר נעצר עד תום ההליכים נגדו, התיק "נכנס להילוך גבוה" וחזקה על ביהמ"ש המחוזי שעתה כאשר התיק סוף סוף יצא לדרך הוא יתנהל בקצב ראוי. כן יוער כי התמשכות ההליך הפלילי כשלעצמה אינה בהכרח מצדיקה שחרור של נאשם ממעצר, ובפרט מקום שבו עוצמת המסוכנות שנשקפת ממנו היא רבה.
בנסיבות שתוארו, לא נמצא כי השיהוי שדבק בהגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים יש בו כדי להצדיק את קבלת הערר.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
6   [בתי-משפט] [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 45693-04-21 נתיב הגדוד - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' PANSRI PAISAL (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, י' עפרון; 20/07/21) - 12 ע'
עו"ד: שחר דור, יפית אופק
ביה"ד דן בבקשת רשות ערעור על החלטה בה נדחתה בקשת המבקשת לבטל פסק דין שקיבל את תביעת המשיב נגדה, נוכח אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה ואי התייצבותה לדיון ההוכחות, וקיבל את הערעור. נפסק כי המבקשת נקטה בדרך המלך של הגשת בקשה לביטול פסק הדין, כי מחדליה האמורים נובעים מהתרשלות ולא מזלזול בביה"ד ובבעל הדין, וכי למבקשת יש טענות הגנה סבירות. לפיכך נקבע כי פסק הדין בטל, כאשר המבקשת חויבה בהוצאות לאוצר המדינה.
בתי-משפט – פסק-דין – ביטולו
בתי-משפט – הוצאות משפט – לטובת המדינה
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
.
בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לבטל פסק דין שקיבל במלואה את תביעת המשיב נגדה, בעקבות אי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי המבקשת ואי התייצבותה לדיון ההוכחות.
.
בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן, ר' פוליאק ונציגי הציבור ח' שחר, י' עפרון) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:
ראשית, נדחתה טענת המשיב לפיה שומה היה על המבקשת להגיש ערעור על פסק הדין חלף הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו. המבקשת נקטה בדרך המלך של הגשת בקשה לביטול פסק הדין ולא היתה מניעה כי ביה"ד האזורי יברר את הבקשה לגופה.
לגופו של עניין, במתן פסק דין בהיעדר התייצבות נפגעת זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית ראשונה במעלה. לפיכך, פסק דין בהיעדר התייצבות או בהיעדר הגנה ינתן רק במקרים חריגים. בעת שביה"ד ידון בבקשה לביטולו, הגישה היא ליברלית, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, בפסיקת הוצאות.
בנסיבות בהן, כבענייננו, בוצעה המצאה כדין על מועד הדיון, על ביה"ד להציב בפניו שתי שאלות: האחת, מה היא סיבת מחדלו של הנתבע להתייצב או להתגונן. השניה, החשובה יותר, מה הם סיכויי ההגנה של הנתבע, ובעיקר אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת. חרף הגישה הליברלית המנחה את הערכאות השיפוטיות בבקשות לביטול פסקי דין במעמד צד אחד, על ביה"ד לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין כלל נסיבות העניין, כך שכל מקרה ידון לגופו ובמקרים מתאימים לא יבוטל פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות. כפועל יוצא מכך, אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בימ"ש וללא כל סיבה סבירה, הרי שבימ"ש ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם, כאשר אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, או אף בשל רשלנות מסוימת של בעל הדין או בא כוחו, אך יחד עם זאת לקיימת הגנה סבירה לגופו של עניין, יעדיף בימ"ש את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות; יש לערוך דיון בפני ביה"ד בבקשת הביטול, אשר יאפשר בירורן והבהרתן של סוגיות עובדתיות העומדות בבסיס בקשת הביטול, כאשר הימנעות מעריכת הדיון תגרום לביטול ההחלטה.
במקרה זה ביה"ד האזורי פסק כי לא הוצגו נימוקים ענייניים המצביעים על מחדל בתום לב של המבקשת וכי סיכויי ההגנה של המבקשת "קלושים". ביה"ד הארצי סבר אחרת. ההימנעות מהגשת תצהירי עדות ראשית, שאינה חובה המוטלת על נתבע, אלא היא זכות ברירה בלבד, ובעיקר אי ההתייצבות לדיון, נובעים מהתרשלות שנפלה אגב העברת הטיפול בהליך ממשרד עורכי דין אחד למשנהו. עם זאת, לא ניתן לראות בהתנהלות המבקשת, שנציגיה ובאי כוחה התייצבו לחקירת המשיב בעדות המוקדמת והתייצבו לדיון המקדמי, לאחר הגשת כתב הגנה בו קיימת התייחסות מפורטת לחקירת המשיב, משום זניחת ההליך או זלזול בוטה בביה"ד או בבעל הדין שכנגד; אשר לטענות ההגנה, לא ניתן לקבוע כי סיכויי המבקשת להביא לשינוי שאינו שינוי של מה בכך בסכומי החיוב קלושים, כפי שנפסק בביה"ד קמא. על פני הדברים למבקשת טענות הגנה סבירות, ולוּ לעניין היקף החיוב, ובנסיבות העניין יש ליתן לה את יומה.
במקרה זה התרחשה "נפילה בין הכיסאות", בעטיה לא הגישה המבקשת תצהירים ולא התייצבה לדיון, נובעת מהתרשלות באי כוח המבקשת, אך זו אינה מגעת כדי זלזול חמור בביה"ד. נוכח טענות ההגנה של המבקשת, העשויות לגרום להפחתה לא בלתי משמעותית של הסכומים בהם חויבה המבקשת, ניתן להגיע לתוצאה מידתית יותר, בלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המבקש, על ידי בחירת אמצעי פחות קיצוני מזה שבחר ביה"ד קמא, במשולב עם חיוב המבקש בהוצאות משפט. עם זאת, נוכח התנגדות המשיב לביטול פסק הדין אין מקום לפסוק לזכותו הוצאות משפט בגין ההליך דנן. לאור כל האמור, פסק דינו של ביה"ד האזורי בטל. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ₪.
חזרה למעלה
7   [עבודה] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 30432-10-20 נתן מינקובסקי נ' גלובל אנטי טרור בע"מ (עבודה; אפרת קוקה; 20/07/21) - 9 ע'
עו"ד: ולדימיר פוסטרנק
ביה"ד פסק כי, ערעור המבקש על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה הוגש באיחור ניכר של מספר חודשים, וכי בהעדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד, דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות.
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – ידיעת בעל דין אודות ההליך
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – הודעה באתר
.
המבקש הגיש תביעה לביה"ד האזורי לעבודה נגד המשיבה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה. בפסק הדין נדחתה מרבית תביעת המבקש. בחלוף למעלה משבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין. המשיבה הגישה בקשה למחיקת הערעור מפאת איחור בהגשתו. המבקש ביקש לדחות את הבקשה ולחלופין להאריך את המועד להגשת הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הרשמת א' קוקה) דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור ופסק כי:
תחילה נקבע כי הערעור הוגש באיחור. ראשית נקבע כי בוצעה המצאה כדין של פסק הדין למבקש ביום 17.3.2020. לפי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) ותקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חירום), התשנ"א-1991 המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין היה יום 9.6.2020. המבקש הגיש את הערעור ביום 18.10.2020, באיחור ניכר של למעלה מארבעה חודשים.
ביה"ד ציין כי לו היה נקבע שלא בוצעה המצאה כדין, הרי שמתקיימת הצדקה מספקת להחלת 'כלל הידיעה' על המבקש על יסוד צפייתו היזומה וצפיית עו"ד ממשרדו בפסק הדין באתר נט המשפט ביום 15.3.2020. תיעוד צפייה יזומה של בעל דין בהחלטה או בפסק דין במערכת נט המשפט, מצדיק להפוך את נטל השכנוע, כך שהנטל להראות שאין מקום להחיל את 'כלל הידיעה' יוטל על בעל הדין שצפה באופן יזום בהחלטה השיפוטית. אי עמידה בנטל שכנוע זה יוביל, ככלל, להעדפת חריג 'כלל הידיעה' תחת 'כלל ההמצאה'. במקרה זה מתועדות במערכת נט המשפט שתי צפיות בפסק הדין מטעם המבקש ביום 15.3.2020, כך שנטל השכנוע לעניין אי החלת 'כלל הידיעה' מוטל עליו. המבקש לא עמד בנטל השכנוע בעניין אי החלת 'כלל הידיעה' עליו. לפיכך, ככל שהיה נקבע שלא נעשתה המצאה כדין של פסק הדין למבקש, הייתה הצדקה למנות את הימים להגשת ערעור ממועד צפייתו היזומה של המבקש בפסק הדין באתר נט המשפט.
אשר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו", כאשר בפסיקה נקבעו עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים". במקרה זה מדובר באיחור ניכר בהגשת הערעור, אשר המבקש נדרש להצדיקו ב'טעם מיוחד' בעל אופי מובהק. המבקש לא עמד בנטל זה. טענת המבקש בעניין אי תקינות מחשבו, אינה מהווה 'טעם מיוחד' להארכת מועד, אף לו הוכחה, והיה על המבקש לדאוג להגשת הערעור במועד בכל דרך שימצא לנכון. לפי גרסת המבקש עצמו, הוא רכש מחשב חדש כחודשיים טרם המועד האחרון להגשת הערעור, כך שאין בטענתו הצדקה להגשת הערעור חודשים רבים לאחר מכן. שנית, מדובר בטענה שלא נתמכה בתצהיר או בראיה חיצונית מתאימה, אף שמדובר בטענה עובדתית; טענת המבקש לפיה מדובר בפגרות ובימי חירום ומניין המועדים אינו ברור, אינה מהווה בנסיבות העניין 'טעם מיוחד' להארכת מועד. ראשית, המבקש לא פירט לאילו פגרות הוא מתייחס, ומהו אי הבהירות שהתקיים במניין המועדים ומכל מקום היא נטענה בכלליות. לאחר תום תקופת החירום המיוחד ועד המועד האחרון להגשת הערעור, עמדה למבקש תקופה בת למעלה משלושה שבועות להגשת הערעור, שלא חלה בתקופת חירום או פגרות. אולם הערעור הוגש רק כעבור 5 חודשים. בנסיבות אלה, יש להעדיף את אינטרס המשיבה לסופיות ההליכים. גם סיכויי הערעור אנם מצדיקים קבלת הבקשה.
לסיכום, נוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור ובהעדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחתה.
חזרה למעלה
8   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 36309-11-20 יוסי מימרן נ' רביד אלימלך (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, מיכאל שפיצר, נ.צ.: י' רון, י' עפרון; 05/07/21) - 5 ע'
עו"ד: שלומי וינברג, ניצן גורן, רועי דניאל
נדחה ערעור שעניינו בקשת המערער-המעסיק, בעל סוכנות נדל"ן, לאכוף תניה שנקבעה בהסכם התקשרות שנחתם עם המשיבה-העובדת שעניינה תשלום תמורה למעסיק מהכנסותיה ממקצוע התיווך במשך 18 חודשים לאחר מועד הפסקת העבודה, כמעין תמורה בדיעבד על ההכשרה למקצוע. נפסק כי התמורה עולה על השכר שקיבלה העובדת בתקופת עבודתה באופן המעורר שאלה אם ההסדר עומד בקנה אחד עם הוראות חוק שכר מינימום, וכי הסעיף פוגע בזכות העובדת לחופש עיסוק באופן החורג מהגנה על אינטרס לגיטימי של המעסיק. לפיכך, בצדק צומצמה התניה כך שהעובדת חויבה בתשלום רק בגין עסקה שכבר החלה להתרקם בתקופת עבודתה.
עבודה – חוזה עבודה – תניות
עבודה – שכר עבודה – שכר מינימום
עבודה – חוזה עבודה – הגבלת חופש העיסוק
.
המערער-המעסיק הוא בעלים של סוכנות לשיווק נדל"ן, והמשיבה-העובדת החלה לעבוד עבורו ביום 5.1.17 בהתאם להסכם התקשרות שנחתם באותו יום. ביה"ד האזורי שוכנע כי מתקיימים יחסי עובד- מעסיק בין הצדדים, ואין על כך ערעור. הערעור מתייחס אך לבקשת המעסיק לאכוף את סעיף 3.9 להסכם ההתקשרות.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ר' פוליאק, מ' שפיצר ונציגי הציבור י' רון, י' עפרון) דחה את הערעור ופסק כי:
סעיף 3.9 מנוסח באופן בהיר ומדבר בעד עצמו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתקשרות במסגרת יחסי עובד-מעסיק כפופה למערכת דיני העבודה על כל המשתמע מהם, ובהתאם יש לבחון את תוקפו של הסעיף במשקפי תקנת הציבור, כפי שעשה ביה"ד קמא.
העובדת התחייבה במסגרת הסעיף שבמחלוקת לשלם למעסיק חלק משמעותי (מחצית) מהכנסותיה (אף ללא ניכוי הוצאות) לאורך תקופה ממושכת של 18 חודשים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ללא תלות בסיבת הפסקת העבודה (במקרה זה פיטורים), וללא תלות במשך תקופת עבודתה עבורו (במקרה זה חודשים ספורים). התחייבות זו אמורה להיות תקפה - לפי הוראות החוזה וכטענת המעסיק - ללא צורך במעורבות כלשהי או "פעילות אקטיבית" של המעסיק בעסקאות שתבצע העובדת, וללא כל קשר למידע או קשרים שהגיעו אליה במהלך עבודתה אצלו, אלא כמעין תמורה בדיעבד על ההכשרה הכללית למקצוע התיווך שהכשיר אותה במהלך תקופת עבודתה. תמורה זו, שאמורה להיות משולמת למעסיק בגין תקופת העבודה גם אם לאחריה, אף עולה על השכר שקיבלה העובדת במהלך תקופת עבודתה הקצרה (שהסתיימה בפיטוריה לאלתר), באופן המעורר שאלה אם ההסדר עומד בקנה אחד עם הוראות חוק שכר מינימום.
בנוסף, הוראת החוזה פוגעת בזכות היסוד של העובדת לחופש עיסוק בתקופה שלאחר סיום עבודתה באופן החורג מהגנה על אינטרס לגיטימי של המעסיק, שכן יש בה כדי לקשור אותה למעסיק למשך תקופה לא מבוטלת לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, תוך פגיעה ביכולתה למצות את כושר השתכרותה, וכל זאת מבלי שהוכח כי המעסיק השקיע משאבים משמעותיים בהכשרה ייחודית שלה בתקופת העסקתה הקצרה באופן המצדיק זאת, או באופן החורג מהדרכה כללית הניתנת לכל עובד. משכך, צדק ביה"ד קמא בצמצמו את התניה, באופן שהלכה למעשה חייב את העובדת בתשלום למעסיק רק בגין עמלה שקיבלה בעסקה שכבר החלה להתרקם בתקופת עבודתה עבורו.
חזרה למעלה
מחוזי
9   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפח"ע (נצרת) 43418-01-21 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שטרית, סאאב דבור; 20/07/21) - 34 ע'
עו"ד: ליאורה חילו, זוהר ארבל
בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע בעבירות שעניינן מעשים מגונים בקטינה (ריבוי מקרים) – קרובת משפחתו, עונש של 48 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. נפסק כי על הענישה בעבירות מין כלפי קטינים להלום את חומרת המעשים, את פגיעתם הקשה ואת סלידת הציבור ממעשים כגון אלה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
עונשין – עבירות – עבירות מין במשפחה
.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן שעניינן, מעשים מגונים בקטינה (ריבוי מקרים). מכתב האישום המתוקן עולה, כי העבירה בה הורשע הנאשם מגלמת בחובה ריבוי אירועים בהן ביצע הנאשם מעשים מגונים בקטינה, בתה של בת דודתו, החל מאמצע חודש נובמבר שנת 2017, עת הייתה הקטינה כבת 7 שנים ועד למחצית הראשונה של שנת 2020.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בנסיבותיו של מקרה זה, מתקיים בין המקרים קשר פנימי, ענייני, הדוק ומתמשך. בנסיבות אלו, הרי שעסקינן באירוע אחד, בזיקה לדרישות הפסיקה בהקשר זה. בהתאמה, הרי שיש לקבוע מתחם עונש הולם אחד למכלול מעשי הנאשם.
עסקינן בריבוי מקרים בהם ביצע הנאשם בקטינה מעשים מגונים, במשך תקופה ממושכת אשר נפרשה על פני כשלוש שנים, בהיות הקטינה כבת 7 – 10 שנים. נוכח טיב המעשים, אופיים ונסיבות ביצועם כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, הרי שעסקינן במעשים המגלמים בחובם חומרה של ממש.
החוק אינו מגדיר "בגיר-צעיר" כקטגוריה נפרדת; החוק גם אינו מותיר מקום לבית המשפט לעשות כן. תוספת של קטגוריה פסיקתית, גורעת מתוקפו של הסיווג הסטטוטורי ("קטין" מזה ו"בגיר" מזה, כשגיל 18 שנה הוא קו פרשת-המים). שיקול הדעת מסוּר לבית המשפט לעשות כחוכמתו בענישת נאשם, להתחשב גם בגילוֹ, אך זאת מבלי צורך בקטגוריה פסיקתית נוספת, שעלולה לטשטש את הקלסיפיקציה הסטטוטורית.
בנסיבות העניין ותוך בחינת הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מהעבירות שביצע הנאשם ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, ובזיקה לעונש המזערי הנדרש, מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 חודשי מאסר בפועל לבין 60 חודשי מאסר בפועל.
אין מקום לסטות ממתחם העונש ההולם לחומרא או לקולא ויש לגזור את דינו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם שנקבע. בהקשר זה יצוין, כי אין בנמצא הליך טיפולי שורשי ומעמיק שעבר הנאשם ואשר יצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם בעניינו.
יש למקם את העונש הראוי לנאשם ברף הבינוני של מתחם העונש ההולם.
הנאשם הורשע במסגרת תיק אחר, בעבירות של סחר בסמים וקשירת קשר לפשע. בהינתן תקופת המאסר שהושתה על הנאשם במסגרת ההליך האחר ובהינתן תקופת המאסר שתושת עליו במסגרת הליך זה, תוך איזון ראוי בין מהות המעשים, חומרתם ומכלול הנסיבות לחומרה ולקולא, וכדי שתתקבל תוצאה עונשית כוללת, ראויה ומאוזנת, ראוי שחלק מתקופת המאסר בפועל שתושת על הנאשם במסגרת גזר דין זה תרוצה בחופף לעונש המאסר שהושת על הנאשם במסגרת ההליך האחר.
חזרה למעלה
10   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפח"ע (נצרת) 39682-07-20 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור, אברהם אברהם; 20/07/21) - 18 ע'
עו"ד: ליאורה חילו, סעיד חדאד, הסניגוריה הציבורית
בית המשפט השית על הנאשם שהורשע על פי הודאתו, בעבירות אלימות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, וכוונו כנגד אשתו ושתיים מבנותיו, אחת מהן קטינה, עונש של 7 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אלימות במשפחה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, וכוונו כנגד אשתו ושתיים מבנותיו, אחת מהן קטינה, אשר עניינן חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), תקיפה בנסיבות מחמירות (קטין או חסר ישע) ואיומים. הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים כלל תיקון של כתב האישום והסכמה שהנאשם יודה ויורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. ההסדר לא כלל הסכמה לגבי העונשים שיוטלו על הנאשם והצדדים טענו לעניין זה באופן חופשי. בעובדות כתב האישום מתואר כי הרקע למעשים נעוץ בהבעת רצונה של המתלוננת להתגרש ממנו, כפי שהביעה בשיחתה הטלפונית עם העובדת הסוציאלית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, שמשמעו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
מדובר במספר עבירות, שביניהן קשר הדוק ולפיכך, הן מהוות אירוע אחד לצורך קביעת המתחם.
מתחם העונש ההולם נקבע על פי הערך החברתי המוגן באמצעות העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
קשת הענישה בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה היא רחבה ותלויה בטיב המעשה ומיהות העושה. כך גם כאשר מדובר בעבירות מסוג זה המבוצעות כלפי בת זוג, מנעד הענישה הוא רחב אך ללא ספק מדובר בנסיבה מחמירה, המחייבת החמרה בענישה על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאלים ולמגר את התופעה של אלימות במשפחה.
בשים לב לרקע לביצוע העבירות, המצב בו היה נתון הנאשם בעת ביצוען, בכלל זה, נוכח חששו כי הוזמן לביתו רופא במטרה לאשפזו באשפוז פסיכיאטרי, ובהתחשב בחבלות שנגרמו למתלוננת, אשר לא העמידו את חייה בסכנת חיים והחותם שהשאירו, מבלי להמעיט מן החומרה שבכך, הוא בעיקר בנפשה של המתלוננת, יש לקבוע כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שביצע הנאשם בנסיבותיהן נע בין 5.5 ל- 11 שנות מאסר בפועל.
חזרה למעלה
11   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 71853-05-19 עמית קליין נ' רובין גואטה (מחוזי; חנה פלינר; 20/07/21) - 13 ע'
עו"ד: אבי גורדון, יעקב גרסון
בית המשפט קבע כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מכר מחייב. הצדדים ראו בחתימה על הסכם המכר ככזו המקימה את יסוד גמירות הדעת. משלא נחתם הסכם המכר – מצויים אנו עדיין בשלב הטרום חוזי ואין להורות על אכיפת הסכם המכר בשל השתכללותו כביכול.
חוזים – כריתת חוזה – השתכללותו
חוזים – כריתת חוזה – חתימה
.
האם נכרת הסכם מכר מחייב בין התובע לבין הנתבעים, במסגרתו הוסכם על מכירת דירת הנתבעים לתובע, או שמא, כטענת הנתבעים, התנהל משא ומתן בעניין מכירת הדירה, אשר לא הבשיל כדי הסכם מחייב?
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
כדי שניתן יהיה להסיק מן המסמך שנכרת חוזה, נדרשים להתקיים שני יסודות מצטברים ברגע הכריתה: האחד, עליו ללמד כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב; והשני, על ההסכמה להיות מסוימת די צרכה. הלכה זו מדריכה את בתי המשפט גם במקום בו לא נחתם הסכם בכתב, מעבר לדברים שהוחלפו במהלך המשא ומתן. דרישת הכתב בהסכמי מכר מקרקעין היא דרישה מהותית, אך החתימה על הסכם מכר מקרקעין היא דרישה ראייתית בלבד. היעדר חתימה בהסכם, אינו מאיין קיומו של הסכם מחייב אלא מהווה נדבך ראייתי להיעדר גמירות דעת להתקשר בהסכם ובתי המשפט בוחנים את נסיבות כל מקרה ומקרה.
במקרה דנן יסוד המסוימות התקיים במלואו ולעניין גמירות הדעת – שני הצדדים הניחו כי באים הם לחתום על הסכם מחייב. ואולם, הצדדים ראו בחתימה עצמה על הסכם המכר ככזו המקימה את יסוד גמירות הדעת. משלא נחתם הסכם המכר – מצויים אנו עדיין בשלב הטרום חוזי ואין להורות על אכיפת הסכם המכר בשל השתכללותו כביכול. התובע לא תבע כל סעד אחר ולא טען לכל עילה אחרת מלבד אכיפת ההסכם בשל כך שהשתכלל לכדי הסכם מחייב ועל כן דין התביעה להידחות.
חזרה למעלה
12   [אגודות שיתופיות] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (מרכז) 63638-07-20 דב פניני נ' קיבוץ איל (מחוזי; ריקי שמולביץ; 18/07/21) - 11 ע'
עו"ד: אוסנת נווה, כרמית דורון, דניאלה יעקובי, יעקב רוזנבוים
התובע, יורש של חברת קיבוץ שנפטרה, אינו זכאי לתקוף את החלטת הקיבוץ בעניין ביטול שיוך דירות ואינו זכאי לזכויות בבית המגורים של המנוחה בקיבוץ ומסירת החזקה בו לידיו. עם זאת, התובע זכאי לקבל פדיון כספי בגין זכות המגורים של המנוחה.
אגודות שיתופיות – קיבוץ – שיוך דירות
אגודות שיתופיות – קיבוץ – חברים
דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו
.
בקשת הנתבעים לסילוק התביעה נגדם על הסף. בכתב התביעה ביקש התובע להצהיר על ביטול החלטה שביטלה שיוך בתי המגורים לחברי הקיבוץ, לקבוע כי החלטת השיוך תקפה וכי התובע הוא הבעלים של הזכויות החוזיות לקבלת זכויות חכירה לדורות מרמ"י בגין בית המגורים של אחותו המנוחה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
"חברות" בקיבוץ או "זכות לחברות" בקיבוץ אינה ניתנת להעברה ואינה עוברת בירושה. בהתאם, יורש של חבר קיבוץ שנפטר, אינו זכאי לקבל בירושה את עצם החברות בקיבוץ, ואין הוא נכנס לנעלי הנפטר בהקשר זה. התובע בענייננו אינו חבר קיבוץ, ומעמדו כיורש של המנוחה אינו מקנה לו חברות כזו. לפיכך, לא ברור מעמדו של התובע בבואו לתקוף את החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ. נוכח האמור, לגבי הסעד של הצהרה כי החלטת האסיפה הכללית חסרת תוקף, אין יריבות בין התובע לבין הנתבעים, לכן יש להורות על מחיקתו.
הזכות המועברת ליורש שהינו חבר קיבוץ ושאין לו דירת קבע אחרת בקיבוץ, היא "זכות מגורים", להבדיל מזכות חוזית לקבל זכות חכירה בבית המגורים. כאשר היורש אינו חבר קיבוץ, יוחל עליו נוהל "פדיון זכויות המגורים", כלומר – זכויות כספיות. לפיכך, אפילו אם יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בכתב התביעה, לא יעלה בידיו לקבל את הסעדים שהוא עתר להם – הצהרה על זכויות בבית המגורים של המנוחה בקיבוץ, פינוי בית המגורים ומסירת החזקה בו לידיו. לפיכך, יש להורות על מחיקת סעדים אלה מכתב התביעה. עם זאת, הנתבעים לא חלקו על זכותו של התובע לקבל פדיון כספי בגין זכות המגורים של המנוחה בבית המגורים ופדיון כספי בגין מניותיה באגודה. התובע רשאי לתקן את כתב התביעה כך שיכמת ויכלול את הסעדים הכספיים שאותם הוא תובע.
חזרה למעלה
13   [דיון אזרחי] [מקרקעין] שתף בפייסבוק
עש"א (תל אביב-יפו) 42575-03-21 מירה שורש נ' ורד קלינגר (מחוזי; לימור ביבי; 18/07/21) - 10 ע'
עו"ד: ניסים שורש, יצחק מרודי, לירז אביטל
נדחה ערעור על החלטת המפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתה נמחקה על הסף תביעת המערערת לאכוף על המשיבה לקיים את הסכמתה להתקנת מעלית בבית משותף.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו
מקרקעין – בתים משותפים – התקנת מעלית
.
ערעור על החלטת המפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה למחיקת התביעה כנגדה על הסף, בנימוק שלא התקיים תנאי הסף בעניין הרוב הדרוש להגשת התביעה. בתביעה ביקשה המערערת לקבוע כי יש לראות במשיבה כמי שמסכימה להתקנת מעלית בבית משותף.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לשקול סילוק התובענה על הסף, ולממשו רק במקרים בהם ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בלב ליבו של הדיון בבקשה לסילוק על הסף -עומד כתב התביעה. במסגרת הערעור דנן לא הוגש לעיון בית המשפט כתב התביעה. מחדלה זה של המערערת מאיין את האפשרות לבחון נכונה את טענותיה במסגרת כתב התביעה ולקבוע האם יש בו כדי להקים לה את עילות התביעה הנטענות על ידה. בהינתן האמור, דין הערעור להידחות על הסף. אף מהנטען על ידי המערערת במסגרת ערעורה, עולה כי לא קמה לה עילה בהתאם לדין שכן לא מתקיים הרוב הנדרש של שני שלישים מבין בעלי הדירות בבית המשותף.
מבלי לקבוע מסמרות, בהבדל מדייר המתנגד להתקנת מעלית מקום בו קיים הרוב הדרוש – קרי דייר אשר הגיש בקשה לביטול ההחלטה אשר התקבלה כדין – שאז עליו להניח נימוקים כבדי משקל על מנת שההחלטה תבוטל, הרי שספק באם יש ככלל לבחון לגופם את טעמיו של מי המתנגד להתקנת המעלית מקום בו לא הושג הרוב הדרוש ואם לא די בכך שאין הוא מסכים. בסמכות המפקח לדון בקיומה של החלטה אשר התקבלה באסיפה כללית ברוב הנדרש ולכאורה אין הוא מוסמך לדון בתביעה לאכיפת הסכמה על מי שאינו מסכים או מי שחזר בו מהסכמתו.
חזרה למעלה
14   [דיון פלילי] [עונשין] שתף בפייסבוק
ע"פ (חיפה) 2789-05-21 באסל אבו טועמה נ' מדינת ישראל (מחוזי; י. גריל, א. בולוס, מ. דאוד; 15/07/21) - 27 ע'
עו"ד: אבו מוך מורסי, שרון איל
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המערער על הכרעת הדין של בית משפט השלום לפיה הורשע המערער בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין. טענות המערער בעניין הוכחת היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה, נדחו. כן, נדחה הערעור בהתייחסו לגזר הדין, ובתוך כך נדחתה הטענה לפיה חל חריג המצדיק הימנעות מהרשעה.
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – העמדה לדין – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה
.
ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום לפיה הורשע המערער, בעבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין וכן נסוב הערעור על גזר הדין. נטען בערעור, שהמדינה לא הוכיחה את היסוד העובדתי של העבירה, דהיינו, שמדובר בשוהים בלתי חוקיים. באשר ליסוד הנפשי נטען, כי המערער בדק את האישורים של תושבי השטחים שהציגו בפניו אישורי שהייה בתוקף, והוכיח כי בדק את הנוסעים בדיקה סבירה ומספקת. כמו כן מעלה המערער טענה של הגנה מן הצדק. באשר לגזר הדין נטען בערעור, כי בענייננו חל חריג המצדיק הימנעות מהרשעה.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
מעיון בהודעתו של המערער במשטרה ומעיון בעדותו בפני בית משפט קמא עולה שקיימת סתירה מובהקת בין הדברים. אין ספק שיש להעדיף (כפי שבית משפט קמא העדיף) את הדברים שמסר המערער בהודעתו שנגבתה ממנו ביום האירוע עצמו, ומהם עולה, כי המערער הבין וידע שמדובר בתושבי שטחים, אך הוא הסתפק באמירתם של שני הנוסעים שיש להם אישורי שהייה כחוק, ונמנע מלבקש מהם להראות לו פיזית את האישורים. מכאן שהמערער עצם את עיניו ודי בכך לצורך ביסוס היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה.
לא נפל פגם במסקנתו של בית משפט קמא לפיה, לנוסע עזאם לא היה אישור לשהות בשטחי המדינה. העובדה שלעזאם היה היתר כניסה למרחב התפר (אך לא למדינת ישראל) לא היה בה כדי להטעות את המערער שהרי המערער ממילא לא בדק את האישורים של הנוסעים כפי שמסר בהודעתו במשטרה ולא הסתמך על עיון בהם ובדיקתם.
באשר לטענת הסנגור, בדבר אכיפה בררנית נוכח העובדה ששני הנוסעים תושבי השטחים לא הועמדו לדין, בעוד שהמערער הוא שנאלץ לתת את הדין, הרי הנוסעים והנהג-המסיע (דהיינו, המערער) אינם נמצאים באותה קבוצת שיוויון.
אין מקום לבטל את הרשעתו של המערער. עבירה של הסעת שב"ח היא עבירה חמורה ולא ניתן בנסיבות שכאלה להימנע מהרשעתו של המערער; אין זה מתפקידו של בית המשפט להימנע מהרשעה, על מנת לאפשר לאדם להתקבל לעבודה, אלא על המעסיק להפעיל את שיקול דעתו ולהחליט בנסיבות העניין האם הוא מעוניין להעסיק את אותו אדם.
חזרה למעלה
15   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 3324-11-18 רודריגז גריל בר בע"מ נ' סודקסו פאס ישראל בע"מ (מחוזי; אסתר נחליאלי חיאט; 15/07/21) - 7 ע'
עו"ד: תומר ברם, איל גולדנברג, פישר בכר חן וול אוריון, גולדפרב זליגמן
הגשת כתבי טענות בהיקפים בלתי סבירים מייקרת את ההליך שלא לצורך, מקשה על בעלי הדין שכנגד ומחייבת השקעת זמן שיפוטי יקר ולא סביר, בייחוד בהליך ייצוגי בו חב המבקש בחובת תום לב. זכותו הדיונית של בעל דין להגיש חוות דעת משלימה מותנית באישור בית המשפט, אולם מתן אישור פרטני לא מקנה לבעל דין זכות לצרף חוות דעת משלימה כל אימת שירצה.
דיון אזרחי – מומחים – חוות-דעת מומחה
דיון אזרחי – כתבי-טענות – אורכם
.
בקשה למחיקת התגובה הנוספת אליה גם צורפה חוות דעת מומחה נוספת/ משלימה; אלה הוגשו במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
התכלית של זכות התגובה היא מתן אפשרות לבעל הדין להשיב לטענות מפתיעות שלא ניתן היה להשיב עליהן בטרם הוגש כתב הטענות. בענייננו, תגובת המבקשת אינה מגשימה תכלית זו, לשון המעטה, והיא ארוכה באופן חריג, משתלחת שלא לצורך וכוללת טענות שנטענו ממילא בכתבי טענות קודמים. הגשת כתבי טענות עבי כרס, בהיקפים בלתי סבירים חוטאת לחובת בעל הדין בהליך, מייקרת את ההליך שלא לצורך, מקשה על בעלי הדין שכנגד להתגונן מפני הנטען ומטילה עליהם חובה להשקיע זמן ומשאבים בקריאה של החומרים הרבים ובצד זה גם מחייבת השקעת זמן שיפוטי יקר ולא סביר. על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בהליך ייצוגי בו חב המבקש בחובת תום לב. זכותו הדיונית של בעל דין להגיש חוות דעת משלימה מותנית באישור בית המשפט, אולם מתן אישור פרטני לא מקנה לבעל דין זכות לצרף חוות דעת משלימה כל אימת שיראה לנכון לעשות כך, שבעתיים כשמדובר בחוות דעת משלימה לחוות הדעת המשלימה. בעניינו על המבקשת להגיש תשובתה מחדש באופן שהיקפה לא יעלה על שלושה עמודים ויש למחוק את "חוות הדעת המשלימה".
חזרה למעלה
16   [חברות] שתף בפייסבוק
פר"ק (נצרת) 29526-10-16 בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עאטף עיילבוני; 13/07/21) - 11 ע'
עו"ד: אלעד עפארי ואח', איתן ארז ואח', עדינה וייל ואח', דרור טימור ואח', קרן רייכבך סגל ואח', חובב ביטון ואח', דורית לוי טילר, עמית לדרמן
הכלל הוא שיש לקבל, על פי רוב, את עמדת הנושים להצעת הסדר נושים. עם זאת, לבית המשפט סמכות לאשר הצעה להסדר, אף אם זו לא זכתה לרוב הנדרש בכל אסיפות הנושים בתנאים מצטברים שעיקר מטרתם היא שמירה על זכויות הנושים כולם. במקרה זה ראוי לאשר את הצעת הסדר הגם שלא זכתה לרוב הנדרש על פי דין.
חברות – הסדר נושים – אישורו
.
בקשה לאישור הסדר נושים של חברה ושל היחידים, אשר זכתה לאישור שלוש מתוך ארבע אסיפות הנושים, ובתוך כך זכתה לתמיכתן ואישורן של אסיפות הנושים המובטחים, הנושים בדין קדימה והנושים הרגילים, ואף זכתה לתמיכת רוב באסיפת הנושים של היחידים, אך לא אושרה ברוב הערך הנדרש לפי הוראות הדין באסיפה זו.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
הפסיקה קבעה כי אישור הצעת הסדר שלא זכתה לרוב הנדרש הוא החריג, ואילו הכלל הוא שיש לקבל, על פי רוב, את עמדת הנושים. עם זאת, לבית המשפט סמכות לאשר הצעה להסדר, אף אם זו לא זכתה לרוב הנדרש בכל אסיפות הנושים בתנאים מצטברים שעיקר מטרתם היא שמירה על זכויות הנושים כולם.
במקרה זה, מרביתם המוחלט של הנושים אישרו את הצעת ההסדר המתוקנת. הנושים המתנגדים לא הגישו התנגדות מנומקת בכתב, ואף לא התייצבו לדיון בבקשה לאישור ההצעה. היתרון המשמעותי של הצעת ההסדר דנא הוא בכך שהיא מאפשרת "ניטרול" מחלוקות ומימוש הנכסים המשותפים כבר בתקופה הנראית לעין, תוך ייתור הצורך להכריע באותם הליכים משפטיים סבוכים, ובאופן שיאפשר בהירות וודאות לגבי מקורות ההסדר ולוח הזמנים הצפוי לתשלום לנושים. החלופה המוצעת עדיפה על פני ההסדר הקיים (שכמעט בוודאות יביא בסופו של יום להליכי פירוק), ויש בה להיטיב גם עם הנושים המתנגדים כעת להצעת ההסדר המעודכנת. לפיכך, יש לאשר את הסדר הנושים המעודכן כבר היום, אך להותיר בידי הנאמנים את האפשרות לעתור לביטול פסק הדין בתוך 90 יום, על שניתן יהיה לברר אם מבחינה מיסויית, אין מניעה לקיים את ההסדר.
חזרה למעלה
17   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 13893-09-19 אסף חיוקה נ' כל בו חצי חינם בע"מ (מחוזי; רחל ברקאי; 04/07/21) - 9 ע'
עו"ד: משה בן דרור, שקד כהן, ישראל שי גרינפלד
אושר הסדר פשרה בבקשה לאישור תביעה כייצוגית, במסגרתה נטען כי המשיבה לא סימנה לצד מוצרים הנמכרים על-ידה לפי משקל, את מחירם ביחס ליחידת מידה של 100 גרם.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
הגנת הצרכן – סימון טובין – מוצרי מזון
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תביעה כייצוגית, במסגרתה נטען כי המשיבה לא סימנה לצדם של מוצרים הנמכרים על-ידה לפי משקל את מחירם ביחס ליחידת מידה של 100 גרם.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
הסדר הפשרה המוצע הינו "ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", כאשר מטרת הבקשה הושגה משנעתרה המשיבה להציג את מוצרים השונים ביחידות מידה של 100 גרם, בד בבד עם הפעלת מנגנון הטבה לקהל לקוחותיה. שיעורי הגמול ושכר הטרחה ראויים וסבירים.
אשר לבקשת הצדדים למתן פטור מחלקה השני של האגרה, בנסיבות של ניהול תובענה ייצוגית, הגעה להסדר פשרה בשלב מוקדם של ההליך אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק הענקת פטור מתשלום אגרה. "טעם מיוחד" צריך שיהיה בעל משקל מיוחד שבאיזון האינטרסים מטה את הכף לטובת מתן פטור מאגרה, שמא החריג יהפוך לכלל ותכלית התקנת התקנות לא תקוים, וגם הקופה ציבורית תמצא חסרה ללא הצדקה ובניגוד לכוונת המחוקק. לצד האמור, משהתעוררה מחלוקת משפטית אודות אופן הצגת המחיר, נכון יהיה לחייב את המשיבה בתשלום מחצית חלקה השני של אגרת בית המשפט.
חזרה למעלה
שלום
18   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 28222-12-19 יחיאל שמואל ויס נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א. ק. ה.) בע"מ (שלום; עדי הדר; 20/07/21) - 18 ע'
עו"ד:
התובע זכאי להשכיר את יחידת הנופש בכל שנה לצד שלישי ללא צורך בקבלת הסכמת הנתבעות. נדונה המחלוקת האם כשיטת התובע, הוא זכאי לחלק את תקופת שבועיים הימים לפרוסות פרוסות, ולהשכיר לשוכרים שונים, או שמא כשיטת הנתבעות, הוא רשאי להשכיר את מלוא התקופה, או חלקה, לשוכר אחד בלבד.
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
חוזים – פרשנות – כללים
.
בקשה ליתן צו לאכיפת הסכם, צו עשה קבוע, וסעד הצהרתי בקשר ליחידת נופש שרכש התובע מהנתבעות.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
על ביהמ"ש לקבוע אם יש לקבל עמדת התובע לפיה אין מניעה לפצל את זכות השימוש השנתית, דהיינו, התובע רשאי על פי צרכיו ורצונו להשתמש ביחידת הנופש במשך שבועיים רצופים בשנה, או שבוע, בעצמו ולהשכירה לצד שלישי בשבוע השני, או אף להשכירה במשך שבוע בכל פעם לשני צדדים שלישיים נפרדים.
על פי תוכן החוזה על כל סעיפיו, הפסיקה ומכתב התובע מחודש יוני 2019 ומכתב בא כוחו, עולה בבירור שהתובע ידע בעת חתימת החוזה וגם על פני חלוף השנים, שתוכן החוזה אינו תואם את גרסתו לעניין פרשנות ההסכם כפי שטען בכתב התביעה כאן. ביהמ"ש לא האמין לתובע כי סוכם אחרת על פי מטרת ותכלית ההסכם. לכן, ביהמ"ש דחה טענת התובע כי יש לפרש ההסכם כמקנה לו זכות לפצל את ההשכרה.
ביהמ"ש דחה את טענת התובע לפיה הובטח לו בעת כריתת ההסכם בעל פה כי יהנה מזכות לפצל יחידת הנופש ודחה את טענתו כי הוא הוכיח טענה זו על ידי התנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם.
ביהמ"ש דחה את טענת התובע כי סרוב הנתבעות להכיר בזכותו לפצל ההשכרה לשוכרים שונים נגועה בקיום חוזה בחוסר תום לב.
חזרה למעלה
19   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (נתניה) 55273-04-18 מדינת ישראל נ' שמואל אזולאי (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 20/07/21) - 16 ע'
עו"ד: מאיה גור לוי, דנה פישר
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירה של מעשה מגונה. אין הצדקה לנקוט בדרכי טיפול בעניינו של הנאשם תחת גזירת דינו, ברם עונשו של הנאשם ייגזר תוך סטייה לקולה מן המתחם נוכח סיכויי שיקומו, בהתאם להמלצות שירות המבחן.
עונשין – עבירות – מעשה מגונה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
.
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
הערכים החברתיים המוגנים בעבירה של מעשה מגונה נוגעים לשמירה על כבוד האדם, לשמירה על הזכות לאוטונומיה של הפרט על גופו, להגנה על שלמות הגוף ולהגנה על צנעת הפרט. במקרה דנן, מדובר בפגיעה ממשית בערכים המוגנים אך עוצמת הפגיעה איננה מגעת לרף החמור של סוג העבירות בהן עסקינן. הנאשם חשף את איבר מינו דרך אשנב בתא מעצר בו שהה ואונן בעת שסוהרת עמדה בגבה לדלת התא. סוהרת אחרת שהבחינה במעשה, הרחיקה את חברתה מן המקום. אין מדובר בעבירה מתוכננת מראש, כאשר המעשה המגונה לא כלל מגע בין הנאשם לקורבן. לא הוצג בפני ביהמ"ש מידע בדבר גרימת נזק קונקרטי לסוהרות שהיו מעורבות באירוע.
לאחר שקילת מכלול הנסיבות הקשורות למעשה העבירה ולמידת אשמו של הנאשם, לרבות הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן ומדיניות הענישה הרווחת, יש לקבל את עמדת המאשימה לפיה מתחם העונש ההולם בגין האירוע נע בין חודשי מאסר ספורים, שיכול וירוצו בדך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל.
יש מקום לאמץ את עמדתם המשותפת של הצדדים, המעוגנת בתסקירי שירות המבחן, לפיה מן הראוי לחרוג במקרה זה לקולה ממתחם העונש ההולם, נוכח סיכויי שיקומו של הנאשם. נוכח ההליך הטיפולי הארוך בו נתון הנאשם, נוכח מחויבותו להליך אף שמתקיים במסגרת סגורה בעלת כללים וגבולות, נוכח נטילת הטיפול התרופתי ובשים לב לכך שלא נפתחו כנגד הנאשם תיקים חדשים מאז ביצוע העבירה נושא תיק זה, קיים סיכוי שהנאשם ישתקם, באופן המצדיק סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם.
לא הוכח ליקוי בכושרו השכלי של הנאשם, כמובנו בסעיף 19ג לחוק הסעד. אין הצדקה לנקוט בדרכי טיפול תחת גזירת דינו, ברם עונשו של הנאשם ייגזר תוך סטייה לקולה מן המתחם נוכח סיכויי שיקומו, בהתאם להמלצות שירות המבחן.
חזרה למעלה
20   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
חדל"פ (ראשון לציון) 10458-02-20 מאיר מישל אסרף נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב (שלום; יוני לבני; 17/07/21) - 6 ע'
עו"ד:
נדחה ערעור על החלטת הנאמן לאשר את תביעת החוב של הזכאית למזונות. פסק דינו של בית המשפחה, שעל בסיסו ניתנה הכרעתו של הנאמן, הקים ליחיד חובת תשלום מזונות. הגשת התביעה לביטול פסק הדין, כשש שנים לאחר שניתן, אין בה כדי להצדיק עיכוב בהכרעה בתביעת החוב.
פשיטת רגל – נאמן – תביעת חוב
פשיטת רגל – נאמן – החלטותיו
.
ערעור היחיד על החלטת הנאמן לאשר את תביעת החוב של הזכאית למזונות.
.
בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן:
טענתו המרכזית של היחיד היא כי משעה שהגיש תביעה מחודשת לבית המשפט למשפחה, לביטול או הפחתה של מזונות הקטינים, אסור היה לנאמן להכריע בתביעת חוב המתייחסת לאותה מסכת עובדתית, והיה עליו לעכבה במטרה למנוע הכרעות סותרות.
דין הטענה להידחות. פסק דינו של בית המשפחה, שעל בסיסו ניתנה הכרעתו של הנאמן, הקים ליחיד חובת תשלום של מזונות הזכאית. חובה זו בעינה עומדת, וכל עוד לא שונתה, לא זו בלבד שהנאמן רשאי לכבדה, אלא – באין נסיבות מיוחדות, חייב הוא לעשות כן. אף אם תתקבל בבית המשפט למשפחה החלטה לבטל את פסק הדין, לא יהיה בדבר משום הכרעה סותרת, שכן הכרעתו של הנאמן ניתנה על בסיס פסק הדין שלפניו, אשר עומד בתוקף כל עוד לא שונה, בעוד הכרעת בית המשפט למשפחה תינתן על בסיס תביעת הביטול.
טעם נוסף לדחיית טענת היחיד בהקשר זה הוא החשש הכללי מפני התנהגות אסטרטגית, שתביא להגשת תביעות לביטול פסקי דין שעל בסיסם הוגשו תביעות חוב, תוך כדי בירורן, וזאת במטרה לעכב את הבירור ולדחותו, דבר שעלול להביא להארכת הליכי חדלות הפירעון. מעבר לתשומות הכרוכות בהתנהלות שכזו, אין הדבר עולה בקנה אחד עם התכלית השיקומית של ההליך, שהייתה לתכלית המרכזית בהתאם לחוק חדלות פירעון החדש.
אין לקבל את טענת היחיד בדבר היעדר הנמקה מספקת מצד הנאמן. אכן, לנאמן האוחז בסמכות מעין שיפוטית, קיימת חובה לנמק את החלטתו, כחלק מהותי מעצם נתינתה. עם זאת, את היקף חובת ההנמקה אין למדוד בהתאם למספר השורות בהן ניתנה, ואורכה ייגזר מטיב השאלה השנויה במחלוקת וממידת מורכבותה. בענייננו, בשים לב לכך שתביעת החוב נסמכת על פסק דין חלוט; משעה שאף היחיד עצמו הודה בקיומו של רוב רובו של החוב לזכאית למזונות במסגרת צו פתיחת ההליכים (לפני שכפר בו); ובנסיבות בהן היחיד לא טרח ליידע את הנאמן על הגשת התביעה קודם להכרעת הנאמן בתביעת החוב; לא נמצא כי היקף הנמקתו של הנאמן את החלטתו בהכרעת החוב היה בלתי סביר.
חזרה למעלה
21   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 68449-12-20 רוזה (נאסמוב) יונייב נ' אייל כהן (שלום; גיא הימן; 15/07/21) - 7 ע'
עו"ד: רפאל רפאלוב, שי סולטן, און איל ינקו
הסמכות לדון בתובענה נתונה לסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין. נתבעת 2, אף שאינה בעלת הדירה, כפופה לסמכותו הייחודית של המפקח בהיותה מחזיקה בנכס מטעמו של הבעלים ובהיותה, במובהק, צד לסכסוך.
מקרקעין – המפקח על רישום מקרקעין – סמכותו
מקרקעין – בתים משותפים – המפקח על רישום מקרקעין
.
כתב התביעה ייחס לנתבעת 2 עוולות של היזק לרכושם של התובעים והפרעה לשימוש בו. הנתבעת מתגוררת בבית דירות משותף, בדירה שבבעלות בנה, הוא נתבע 1. מתחתיה – דירה בבעלותה של תובעת 1 ודר בה אחיה, תובע 2. לטענת האחרונים, נזילה של מים ממזגן שבדירת הנתבעים גרמה נזק לרכושם של התובעים ומנעה מהם שימוש סביר בו.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בכתב התביעה נטען, מפורשות, להפרתה של ההוראה שבסעיף 3(ב) לתקנון המצוי לבתים משותפים. זו קובעת לאמוֹר: "בעל דירה זכאי לדרוש מבעל דירה אחרת שיבצע תיקון בדירה האחרת, שאי ביצועו עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון".
עניין זה קולע את המחלוקת לסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין. הדבר קבוע בהוראת סעיף 72(א) לחוק המקרקעין. בסעיף קטן (ג) מוסיף החוק וקובע כי הוראה זו תחול לא רק על בעלֵיה של דירה אלא גם על המחזיק בה "במקרה שמחזיק הדירה מטעם בעל הדירה או המתחזק הוא צד לסכסוך". נתבעת 2, אפילו שאינה בעלת הדירה, כפופה לסמכותו הייחודית של המפקח בהיותה מחזיקה בנכס מטעמו של הבעלים ובהיותה, במובהק, צד לסכסוך.
כל מקום לא היה, אפוא, להביא מרכיב זה של התובענה לפניו של בית המשפט. העובדה כי צוינה, במקביל, עילה לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין – מטרד ליחיד – לא יכולה לשנות בשום פנים מן הקביעה הזו. עניין המטרד נבלע בסוגיית השכנות לבית משותף. הוא נבלע במהותה של המחלוקת והיא טענה של דייר אחד כי שכנו פוגע ברכושו הפרטי שבאותו בית משותף. אחרת, נמצאת מרוקן את הוראתו של סעיף 72(א) לחוק המקרקעין מחלק גדול מתוכנהּ, משום שכמעט כל מחדל לתקן דבר ש"עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון" הוא גם "הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם", לשונו של סעיף 44 לפקודת הנזיקין.
קביעה זו בדבר הסמכות יפה גם בכל הנוגע לטענה, שהועלתה כנדמה ב"רקע" לכתב התביעה משום שהיא לא הוסיפה וגררה עתירה לחיוב בסעד, כי "הנתבעים לא משתתפים בהוצאות חשמל ברכוש המשותף, ולא בתחזוקת החלקים המשותפים בבניין". תלונה זו מייסדת את עצמה, אך מובן, על הרישא להוראתו של סעיף 58(א) לחוק המקרקעין, הקובע: "בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף". מחלוקת, הנובעת מהוראה זו, מנויה אף היא בסעיף 72 לחוק בסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין.
חזרה למעלה
22   [התיישנות] שתף בפייסבוק
ת"א (הרצליה) 60518-05-20 פלוני נ' pegasus airlines inc (שלום; יוסי ברכיה; 14/07/21) - 9 ע'
עו"ד:
בית המשפט הורה על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. תקנה 4 לתקנות החירום עוסקת בהארכת מועדים הקבועים בסדרי הדין. ואולם, חוק ההתיישנות ואמנת מונטריאול (שהינה חלק מחוק התובלה האווירית) הינם חלק מחקיקה ראשית, ולא חלק מסדרי דין או נוהג שנקבע בחיקוק, שרק עליהם חלה הארכה של תקנה 4 לתקנות החירום.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – בתביעה לפי חוק התובלה האווירית
התיישנות – תקופת ההתיישנות – הארכתה
.
בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כלהלן:
טוען התובע כי נמנע ממנו להגיש את התביעה בתוך תקופת ההתיישנות בשל מצב החירום ששרר במשק בעקבות משבר הקורונה וההגבלות שהוטלו על אזרחי המדינה. לטענתו, בשל החלת תקנה 4 לתקנות החירום יש להקפיא את התקופה שהחלה ביום 16.3.20 היום בו הוחלו תקנות החירום, ועד ליום 10.5.20.
מנגד, טוענת הנתבעת כי הארכת המועד שהוחלה על ידי שר המשפטים בתקנות החירום, נועדה אך ורק להארכת מועדים לעשיית דבר שבסדרי דין והיא אינה מאריכה תקופת התיישנות אשר מקורה באמנה בינלאומית החלה על תביעה.
במחלוקת זו, הדין עם הנתבעת. תקנה 4 לתקנות החירום, על פי לשונה, עוסקת בהארכת מועדים הקבועים בסדרי הדין. ואולם, חוק ההתיישנות ואמנת מונטריאול (שהינה חלק מחוק התובלה האווירית) הינם חלק מחקיקה ראשית, ולא חלק מסדרי דין או נוהג שנקבע בחיקוק, שרק עליהם חלה הארכה של תקנה 4 לתקנות החירום.
חוק ההתיישנות הוא חוק כללי הקובע הוראות לעניין התיישנותן של עילות תביעה לאחר תקופות שונות הקבועות בו. חוק ההתיישנות אינו שולל אפשרות שחוקים אחרים יקבעו תקופות התיישנות שונות ואלה גוברות על הוראותיו הכלליות. כך בענייננו, נקבע כי תביעה לפי אמנת מונטריאול תוגש בתוך שנתיים מהיווצרות העילה. הוראה זו גוברת על תקופת ההתיישנות הכללית בת 7 שנים הקבועה בחוק ההתיישנות.
חזרה למעלה
בתי-דין צבאיים
23   [ראיות] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ע"מ 27-21 רב"ט י' א' נ' התובע הצבאי הראשי (בתי-דין צבאיים; נועה זומר; 15/06/21) - 18 ע'
עו"ד: חן יצחק, תכלת מרדכי פיגנסון
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את ערעור המערער – נגדו הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירות של מכירה וניסיון מכירה של כמות גדולה של כדורי תחמושת, על החלטת בית הדין הצבאי המחוזי להורות על מעצר עד תום ההליכים. נקבע, כי טענות ההגנה בדבר הקושי הנפשי שבו היה עד התביעה העיקרי, ואף בדבר התמכרותו בעבר לשימוש בסמים - מקומן להתברר בהליך העיקרי.
ראיות – עדים – עד מדינה
ראיות – עדות – עדות עד מדינה
ראיות – סיוע – לעדות עד מדינה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד המערער, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא, עבירות בנשק וניסיון לעבירות בנשק (סחר), וכן הפרעה לשוטר צבאי. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת התביעה למעצר עד לתום ההליכים. ובית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז נעתר לבקשת התביעה, ומכאן הערעור. ההגנה עותרת לנקוט בעניינו של המערער חלופה של מעצר פתוח, ולחלופין, לקצוב את מעצרו עד לאחר שמיעת עדותו של עד התביעה העיקרי.
.
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את הערעור וקבע כלהלן:
בשלב המעצר עד לתום ההליכים נדרש בית המשפט אך להערכה ראשונית לכאורית של סיכויי ההרשעה בתיק בהתבסס על חומר הראיות הקיים. השאלה אינה האם הראיות מצביעות על הרשעת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, אלא האם יש בראיות הגולמיות פוטנציאל הוכחתי המספיק כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה. בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לבחון את מהימנות העדים או את משקלן של העדויות, שמקומן להתברר בהליך העיקרי. זאת, פרט למקרים נדירים, שבהם חוסר המהימנות זועק מן הראיה ונוטל ממנה לחלוטין את כוחה בתור שכזאת, או כאשר מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בראיות.
הראיה העיקרית הקושרת את המערער למיוחס לו היא אמרתו של ט' – עד התביעה העיקרי. טענות ההגנה בדבר הקושי הנפשי שבו היה ט' מצוי בחקירה, ואף בדבר התמכרותו בעבר לשימוש בסמים – מקומן להתברר בהליך העיקרי.
בנסיבות העניין עולה, כי בכוחן של הראיות הגולמיות שנאספו בעניינו של המערער להקים סיכוי סביר להרשעתו.
באשר לעילות המעצר, ההגנה לא חלקה על עילות המעצר המתקיימות בעניין המעשים המיוחסים למערער. עבירות נשק אכן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. למסוכנות העולה ממעשיו של המערער נלוות גם עילות המסוכנות הצבאית ועילת המעצר הצבאית הייחודית, לאור ניצול נגישותו של המערער לתחמושת.
חזרה למעלה
ועדת ערר לענייני קורונה
24   [מסים] שתף בפייסבוק
ערר 1165-21 י.נ.מ ראונד טייבלז קונספטס בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; אורית בר לוי; 18/07/21) - 11 ע'
עו"ד: שי נחמיאס
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קיבלה את ערר העוררת – פעילה רק בחלק מהשנה, והורתה, כי העוררת עומדת בתנאי הזכאות למענק הקבועים חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש). נקבע, כי אף שבמשך שבעת החודשים שקדמו למשבר הקורונה דיווחה העוררת על מחזורי עסקאות בשיעור אפס. אין די בכך כדי להחריגה מהגדרת עוסק ובכך לשלול זכאותה למענק.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
.
העוררת, חברה העוסקת בהפקת אירועים קולינריים, הגישה ערר לפי סעיף 20(ב) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), על החלטת המשיבה בהשגה, במסגרתה נדחתה בקשתה למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות עבור החודשים ספטמבר – אוקטובר 2020. במשך שבעת החודשים שקדמו למשבר הקורונה דיווחה העוררת על מחזורי עסקאות בשיעור אפס. האם די בכך כדי להחריגה מהגדרת עוסק ובכך לשלול זכאותה למענק?
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קיבלה את הערר וקבעה כלהלן:
המחוקק ראה בשלושה סוגי "עוסקים", כעוסקים אשר חזקה כי יש לראות בהם כעוסקים "סגורים", בין אם דיווחו על סגירתם בפועל ובין אם ניתן ללמוד על הפסקת פעילותם על בסיס הדיווחים שלהם למע"מ. במצב דברים זה, אין בתשלום המענק לעוסקים אלה, כדי להגשים את תכלית החקיקה, שבמהותה הצורך לסייע לעסקים פעילים לצלוח את תקופת המשבר הכלכלי שנגרם בשל התפשטות נגיף הקורונה באמצעות מתן מענקי הסיוע.
חזקה זו הקבועה בחוק אינה חזקה חלוטה, אלא חזקה הניתנת לסתירה. מאחר שלשון החוק אינה ברורה, מדובר בשאלה פרשנית והקביעה אם מדובר בחזקה חלוטה או חזקה הניתנת לסתירה נלמדת מתכלית החוק.
בענייננו, הצליחה העוררת לסתור חזקה זו הקבועה בחוק באמצעות הצגת ראיות המעידות על כך שעל אף דיווחיה למע"מ היא הייתה עסק פעיל, וכי הסיבה לדיווח על מחזורי אפס בתקופה שקדמה למשבר הקורונה היא היותה "עסק עונתי", אשר ריכז את פעילותו בהכנות לקראת קיום אירוע קולינרי רחב ובינלאומי בחודש מאי 2020.
די בקביעה זו כדי לאשר את זכאותה של העוררת למענק, אך במקרה זה, התנהלות המשיבה בעניינה של העוררת בתקופות הזכאות הקודמות וההסכמות שסוכמו עמה אך מבססות קביעה זו.
חזרה למעלה
25   [מסים] שתף בפייסבוק
ערר 1186-21 ש.מ. משאלי ניהול והשקעות בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; מוחמד מולא; 15/07/21) - 6 ע'
עו"ד: שרון משאלי
העוררת אינה עומדת בתנאי הזכאות למענקים כפי שנקבעו בחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש). מחזורי העסקאות של העוררת, לאחר "נטרול" עסקאותיה עם החברות בהן היא בעלת מניות, עומד על שיעור אפס, הן בתקופת הבסיס והן בתקופת הזכאות, לכן על פי הוראת סעיף 8(2) לחוק היא איננה זכאית למענקים.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
.
העוררת הגישה שלושה כתבי ערר, וזאת בהתאם לסעיף 20(ב) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) אשר הופנו כנגד החלטות המשיבה במסגרתן נדחו השגות העוררת מכוח סעיף 8(2) לחוק שלפיו כאשר העסקה מתקיימת בין בעל מניות בחברה לבין החברה עצמה (ובאותו אופן – בין שותף לשותפות), יש לנטרל את העסקה ולא להביא אותה בחשבון במחזורי העסקאות – לא במחזור העסקאות של תקופת הבסיס, ולא במחזור העסקאות של תקופת הזכאות.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
בשים לב לתקופות הזכאות אליהן מתייחסים כתבי הערר, הרי שהדין החל על בקשות העוררת לקבלת המענקים, הוא חוק התכנית לסיוע כלכלי. לפי הוראת סעיף 8(2)(א) לחוק התכנית לסיוע כלכלי, כאשר העסקה מתקיימת בין בעל מניות בחברה לבין החברה עצמה (ובאותו אופן – בין שותף לשותפות), יש לנטרל את העסקה ולא להביא אותה בחשבון במחזורי העסקאות – לא במחזור העסקאות של תקופת הבסיס, ולא במחזור העסקאות של תקופת הזכאות.
בעניינינו אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררת היא בעלת מניות בחברות להן היא מעניקה שירותי ייעוץ וניהול. מחזורי העסקאות של העוררת, לאחר "נטרול" עסקאותיה עם החברות בהן היא בעלת מניות, עומד על שיעור אפס, הן בתקופת הבסיס והן בתקופת הזכאות. ומשכך, העוררת אינה עומדת בתנאי הזכאות למענקים כפי שנקבעו בחוק התכנית לסיוע כלכלי, והחלטות המשיבה בהשגותיה- בדין יסודן.
חזרה למעלה
תעבורה
26   [תעבורה] שתף בפייסבוק
תת"ע (באר שבע) 1591-06-20 מדינת ישראל נ' יוסף דאבוש (תעבורה; אלון אופיר; 11/07/21) - 10 ע'
עו"ד:
בית המשפט לתעבורה הורה על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות. תיקון כתב האישום לשמו של הנאשם הנוכחי (הגשת כתב האישום כנגדו) יותר משנתיים לאחר שבוצעה לכאורה העבירה על ידו, חורגת מהוראות החוק שבסעיף 239א בחסד"פ ולמעשה הופכת את העבירה שיוחסה לנאשם לכזו שהתיישנה.
תעבורה – עבירות – התיישנות
.
בקשה של הנאשם להורות על ביטול כתב האישום אשר הוגש כנגדו, וזאת מחמת טענת התיישנות לפי סעיף 149(8) בחוק סדר הדין הפלילי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מדובר בהזמנה לדין וכתב אישום אשר הוגש כנגד הנאשם בגין עבירה של נהיגה ברכב ועקיפת רכב אחר תוך חצייה לכאורה של קו הפרדה רצוף שלא נמצא לצידו הימני קו קטעים, בניגוד לתקנה 47 (ה)(5) בתקנות התעבורה. תיעוד העבירה לכאורה בוצע באמצעות צילום וידאו על ידי אזרח שפעל במסגרת פרוייקט "שומרי הדרך" של הרלב"ד.
התביעה שלחה הודעה בדבר ביצוע העבירה לחברת "קשר רנט אקאר בע"מ כחודש לאחר ביצוע העבירה. מאז הדו"ח הוסב לחברה נוספת ששמה "טי אנד אם אור אורלי שחקים בע"מ", ורק ביום: 06.09.20 הדו"ח הוסב על שם הנאשם. משמע, הנאשם הנוכחי קיבל לראשונה את ההודעה בדבר קיומו של כתב אישום כנגדו (להבדיל מהודעה על היותו חשוד בביצוע עבירה) במהלך חודש ספטמבר 2020, כעבור שנתיים וחמישה חודשים מיום ביצוע העבירה.
לפי פסיקת בית המשפט העליון, עולה כי התביעה לא עמדה בתנאי שהציב סעיף 239א לחסד"פ: הנאשם הנוכחי לא זומן תוך שנה (מיום שהוכיחה הנאשמת הקודמת לפי סעיף 27ב בפקודת התעבורה כי הרכב היה ברשותו של אדם אחר) לחקירה ולא נשלחה לו תוך שנה מיום זה הודעה כי הוא חשוד בביצוע העבירה. תיקון כתב האישום לשמו של הנאשם הנוכחי (הגשת כתב האישום כנגדו) יותר משנתיים לאחר שבוצעה לכאורה העבירה על ידו, חורגת מהוראות החוק שבסעיף 239א בחסד"פ ולמעשה הופכת את העבירה שיוחסה לנאשם לכזו שהתיישנה.
לפרק הזמן שחולף מיום העבירה משמעות קריטית שכן, זכותו הבסיסית של הנאשם לאתר ולמצוא את הנהג ברכב ביום האירוע או לפחות להיות בעל יכולת שחזור סבירה של הקורות אותו ביום האירוע כדי לדעת האם אכן הוא אשר ביצע את העבירה או אדם אחר לו נתן את רכבו. החלטת המחוקק להציב רף סביר של שנתיים במקרה כזה היא החלטה הפועלת ליצירת מצב צודק יותר והגון כלפי הנאשם. במקרה ספציפי זה, תיקון כתב האישום התבצע בחלוף שנתיים מיום ביצוע העבירה לכאורה, ובכך נשללה מהנאשם היכולת לברר באופן סביר מי נהג ברכב ביום האירוע. פרשנות בית המשפט העליון לחוק ברורה, והיא מייצרת מצב משפטי לפיו העבירה ביחס לנאשם זה התיישנה.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il