www.nevo.co.il פד"י-מייל 294 26/07/2021

 תוכן העניינים
עליון
1   [נוער] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ע"פ 34-21 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן, י' אלרון, א' שטיין; 25/07/21) - 17 ע'
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות מין בקטינה שהיא קרובת משפחתו במשך כמה שנים, חלקן בהיותו קטין וחלקן בהיותו בגיר. בימ"ש פסק כי אין מניעה לפרסום שמו של המערער בגין העבירות שעבר כשהיה בגיר, אך לא התקיימו התנאים החריגים לפרסם שהמערער עבר עבירות כשהיה קטין. לצד זאת, ונוכח בקשת המתלוננת לפרסום שם המערער, הדיון הושב לבימ"ש קמא כדי לבחון האם אפשר להגיע לפתרון מידתי שיגשים את תכלית העילה לסגירת הדלתיים, תוך פגיעה מזערית בפומביות הדיון.
נוער – שפיטה – איסור פרסום
נוער – שפיטה – זכויות הקטין
בתי-משפט – פומביות הדיון – איסור פרסומים
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
2   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א 582-20 עו"ד אוהד תלרז נ' שופרסל בע"מ (עליון; ע' ברון; 25/07/21) - 10 ע'
בימ"ש עמד על חשיבות מוסד ההתנגדות בתובענה הייצוגית ועל כך ששומה על בתי המשפט לעשות שימוש מושכל בפסיקת גמול ושכר טרחה לזכות או לחובת מתנגד, ומבלי לקבוע מסמרות ציין כי יש לאפשר לבימ"ש גמישות בנושא זה; במקרה דנן אין מקום להתערבות בפסיקת שכר טרחה וגמול בגין התנגדות המבקשים לבקשה לאישור הסדר פשרה בהליך ייצוגי, שכן בימ"ש קמא נתן ביטוי הולם לתועלת שהפיקה הקבוצה המיוצגת מההתנגדות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנגדות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – פסיקת גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לפרקליטו
3   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 4995-21 מדינת ישראל נ' עטוויה אבו עראר (עליון; ג' קרא; 23/07/21) - 8 ע'
לצורך הכרעה בבקשה להארכת מעצר יש לאזן בין זכות הנאשם לחירות לבין שמירה על שלום הציבור ובטחונו, ועל ניהולו התקין של ההליך המשפטי; מסוכנות "בינונית"– היא מסוכנות לכל דבר ועניין; תנאי הכרחי לכך שביהמ"ש ישקול העברת עצור למעצר בפיקוח אלקטרוני מצוי ביכולת ביהמ"ש לתת בו אמון; רק בחלוף זמן מעריכת הסכם סולחה ולאחר שיוכח כי פני הצדדים אכן לשלום יציב, ניתן יהיה לשקול נתון של עריכת סולחה במכלול השיקולים בבוא ביהמ"ש להורות על חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
4   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5066-21 מדינת ישראל נ' מוחמד חלאף (עליון; ג' קרא; 23/07/21) - 7 ע'
למשיב מיוחסת עבירת טרור חמורה, המקימה חזקת מסוכנות. בהיעדר טעמים מיוחדים, לא נמצא כי עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית. יוער כי בעבירות שבוצעו במסגרת לינץ', ע"י המון זועם, ממדים ייחודיים לעניין אומדן מסוכנותו של חשוד או נאשם. לעיתים קרובות, לחלק ניכר מן הפרטים המרכיבים את ההמון הזועם, תרומה פיזית שולית לתוצאה. אין בתרומה שולית זו כדי ללמד בהכרח על היעדר מסוכנות.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
5   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א 3901-21 פלוני נ' שרותי בריאות כללית (עליון; י' עמית; 22/07/21) - 8 ע'
ע"פ תקנה 136 לתקסד"א הישנות הזכות היא לתקן את כתב הטענות, ונפסק כי הזכות לתקן כתב טענות הקבועה בתקנה 136 אינה כוללת את הזכות להגיש חוו"ד מומחה נוספת או לתקן חוו"ד קיימת. ודוק, ייתכנו מקרים חריגים בהם יתיר ביהמ"ש למי מהצדדים, בעקבות חוו"ד מומחה ביהמ"ש, להגיש תוספת לחוות דעתו או להגיש חוו"ד נוספת. אולם הליך זה ייעשה מחוץ לגדר תקנה 136, ושיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – לאחר הגשת חוות דעת מומחה
דיון אזרחי – ערעור – רשות ערעור
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
6   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ע"פ 4925-21 מאג'ד שאהין נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 22/07/21) - 6 ע'
ניתן לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על נאשם המבקש זאת, אם ביהמ"ש סבור כי הדבר ימנע פגיעה בזכויות המבקש במידה העולה על הנדרש, בין היתר, תוך בחינת שיקולים כסיכויי הערעור; סיווג הערעור; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה והמועד הצפוי לדיון בערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; ונסיבותיו האישיות.
דיון פלילי – גזר-דין – עיכוב ביצוע
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
7   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
בר"ש 2544-21 ברוך סער נ' משרד המשפטים - מועצת שמאי המקרקעין (עליון; ד' מינץ; 22/07/21) - 6 ע'
עצם הכנת טיוטה של פסק דין מבעוד מועד, אין משמעותה כי ביהמ"ש נמנע מלתת משקל ראוי לטענות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפניו. לא מן הנמנע כי הטיוטה הכילה את כל המסד העובדתי והמשפטי הראשוני הכולל את הרקע להליכים, החלטת הוועדה וטענות הצדדים כמו גם מחקר משפטי הולם – אך בכך אין פסול. אדרבה, מדובר בהכנה נאותה של ביהמ"ש לקראת הדיון, כאשר מה שנותר לשקול במסגרת החלטה היא התוצאה האופרטיבית.
בתי-משפט – שופטים – פסלותם
בתי-משפט – פסלות שופט – המועד להגשת הבקשה
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
עבודה ארצי
8   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 62413-06-20 שריף רביעה נ' דניאל הרוש דיפון חפירה ופיתוח בע"מ (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ.: ש' כפיר, ב' סמו; 13/07/21) - 13 ע'
ביה"ד דן בדרך חישוב השעות הנוספות המגיעות למערער, ולשם כך עמד על ההבחנה בין תקופת העבודה הראשונה בה שולם למערער שכר כולל ללא רכיב נפרד של גמול שעות נוספות בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, לבין תקופת העבודה השנייה בה נערך פיצול בתלוש השכר, כששכר היסוד הופחת ובמקביל נוסף בתלוש רכיב של גמול שעות נוספות, תחילה גלובלי ובהמשך אריתמטי. בנוסף ביה"ד קבע את העקרונות התחשיביים ביחס לימי העבודה א'-ו', ופסק לזכות המערער תשלום נוסף בגין גמול שעות נוספות.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – זכויות
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל
9   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 62470-12-20 דגנית עין בר תעשיות מזון ואפיה שותפות מוגבלת נ' מאיר יצחק (עבודה; אפרת קוקה; 13/07/21) - 7 ע'
החלטת בית הדין האזורי ברכיב תביעה שעניינו פיצוי בגין הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה ורכיב חלף ההפרשות לפנסיה מכריעה בהם באופן סופי באופן המהווה 'פסק דין חלקי'; פסק דין חלקי הוא פסק דין לכל דבר ועניין, לרבות בעניין המועד להגשת ערעור עליו; הערעור על הרכיבים הנ"ל שהוכרעו בפסק הדין החלקי הוגש באיחור של ממש ואין כל הנמקה לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, כך שלא הוכח 'טעם מיוחד' להארכתו.
בתי-משפט – ערעור – על פסק-דין חלקי
דיון אזרחי – פסק-דין – החלטה אחרת
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
10   [חוזים] [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 66654-05-20 קופת חולים מאוחדת - רשומות רפואיות נ' אילן לינדר (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, אילן סופר, ש.י.: ש' זילברשטיין היפש, ע' ליפשיץ; 04/07/21) - 8 ע'
ביה"ד דחה בדעת רוב ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערערת לחייב את המשיב, רופא ילדים, לשלם לה פיצוי מוסכם בסך מיליון ₪, נוכח קביעתו של ביה"ד האזורי כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי נכרת בינה לבין המשיב הסכם מחייב לפיו ככל שהמשיב לא יעבוד תקופה של שלוש שנים או ארבע שנים לאחר קבלת ההסמכה לתת ההתמחות בנוירולוגית ילדים, הוא ישלם למערערת פיצוי מוסכם בסך האמור.
חוזים – תרופות – פיצויים מוסכמים
חוזים – כריתת חוזה – היעדרה
עבודה – חוזה עבודה – תניות
11   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 4420-09-20 זהבה זוהרה אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, אילן איטח, נ.צ.: י' לוינזון, י' א' עפרון; 01/07/21) - 7 ע'
נדחה ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערערת, מטפלת סיעודית, להכיר בקרע בשרוול הכתף כפגיעה בעבודה עקב אירוע תאונתי, בהעדר הצדקה לפסוק בניגוד לחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בתיק כי האירוע התאונתי לא גרם לליקוי בכתף; צוין כי חוות דעת של מומחה שניתנה בהליך הנזיקי בבימ"ש השלום מחייבת התייחסות של המומחה הרפואי מטעם ביה"ד אליה ונימוק מדוע אינו מקבל אותה, כפי שנעשה במקרה זה, אולם היא אינה חוות דעת מחייבת בהליך שבין הצדדים. מכל מקום, גם לפי חוות דעת המומחה מבימ"ש השלום, הליקוי בכתף של המערערת לא נגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי.
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
מחוזי
12   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א (ירושלים) 30135-10-20 בבר ונונו נ' המועצה האזורית מטה בנימין (מחוזי; אריה רומנוב; 18/07/21) - 17 ע'
במקרה זה, גם בהנחה שהמבקש הגיש באיחור את בקשתו לביטול פסק דין, יש מקום לתת לו ארכה להגיש את בקשתו. מדובר באיחור של מספר ימים בלבד והמבקש לא התעלם מפסק הדין, אלא פעל מול המשיבה בעניינו של פסק הדין. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי המבקש זלזל בהליך, או כי התנהגותו חסרת תום לב במידה שמצדיקה שלא לתת לו את יומו בבית המשפט.
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – בקשה לביטול פסק דין
דיון אזרחי – הארכת מועד – לביטול פסק דין
13   [מקרקעין] [קניין] שתף בפייסבוק
ה"פ (ירושלים) 42920-03-16 פסגות ירושלים בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה ירושלים (מחוזי; עודד שחם; 12/07/21) - 11 ע'
בפסיקה נקבע כי ככלל, הפקעה חלקית שאינה משביחה את יתרת החלקה תחייב תשלום פיצויי סבל, אך הלכה זו תחול רק על הפקעות שמועד הודעת ההפקעה בעניינן הוא מאוחר למועד מתן פסק הדין. במקרה דנן הודעת ההפקעה פורסמו קודם לפסק הדין, לפיכך המשיבות פטורות מלפצות את המבקשת בגין 40% הראשונים שהופקעו.
מקרקעין – הפקעה – פיצויים
קניין – הפקעה – פיצויים
14   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 38922-07-16 ניוה זמר טוב ו-78 אח' נ' גינדי החזקות בע"מ (מחוזי; עידית ברקוביץ; 30/06/21) - 20 ע'
הוראות חוק המכר (דירות) הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת הקונה. הסכם לקבלת פיצוי מוקטן, גם אם נחתם מרצון, הינו חסר תוקף. בגין האיחור במסירת הדירות, היה על הנתבעות לפצות את התובעים בגין אובדן אפשרות שימוש בדירה בתקופת האיחור, קרי בדמי שכירות.
חוזים – מכר – דירות
מנהלי
15   [משפט מינהלי] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 50235-02-14 יגאל דן נ' עירית תל-אביב-יפו (מנהלי; מיכל אגמון גונן; 18/07/21) - 20 ע'
בית המשפט אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה גבית ארנונה ביתר ושלא כדין בידי המשיבה, עיריית תל אביב-יפו. נפסק, כי בנסיבותיו של עניין זה, הסדר הפשרה מהווה דרך ראויה לסיום המחלוקת.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בענייני ארנונה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
16   [משפט מינהלי] [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עמ"נ (תל אביב-יפו) 17603-09-20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו נ' בר תוואי חברה לנכסים בע"מ (מנהלי; ה' קירש; 15/07/21) - 18 ע'
מתן החלטה על ידי ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה בהרכב של פחות משלושה איננו תקין. ככלל, החלטה בהרכב חסר, מבלי שקיימת לכך הסמכה בדין, מהווה פגם מהותי המחייב את בטלות ההחלטה.
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – הרכב
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – סדרי דין
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – ועדת ערר
17   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 10090-06-20 מדינת ישראל מתכננת מחוז ירושלים נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה (מנהלי; אלכסנדר רון; 08/07/21) - 23 ע'
בית המשפט קיבל את עתירת העותרת והורה על ביטול החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה בדבר אישורה של תכנית וזאת מחת היעדר הלימה בינה לבין התכניות התקפות. בתוך כך, נדחתה הטענה לפיה, התכנית שעל הפרק אינה אלא המשך לתכניות ההיסטוריות. נקבע, כי מדובר בתכנית המשנה בפועל את ייעודו של חלק מהחלקה, ששיעורו למעלה משמונה וחצי אלפי מ"ר בניה מתעשייה למסחר.
תכנון ובנייה – תכניות – פירושן
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מפורטת
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מיתאר
18   [משפט מינהלי] [מכרזים] שתף בפייסבוק
ת"מ (באר שבע) 34297-07-20 ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ נ' מדינת ישראל (מנהלי; גאולה לוין; 08/07/21) - 21 ע'
בית המשפט לעניינים מנהליים סילק על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית, תובענה שאינה עונה להגדרה של תביעה לפיצויים ש"עילתם במכרז". נפסק, כי היה על התובעת להגיש עתירה מינהלית בשלב מוקדם יותר, בסמוך למועד בו התברר לה כי נפלו פגמים בהתנהלות הרשויות. משלא עשתה כן, היא אינה יכולה לפעול בדרך של תקיפה עקיפה ולהגיש תביעה כספית לפיצויי קיום.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
מכרזים – סעדים – פיצויי קיום
שלום
19   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 30700-05-19 היא עודת אללה נ' שרכת כהרבא מחאפטית אל קדס אל מסאהמה אל מחדוזה (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 19/07/21) - 15 ע'
עסקינן בתביעה לפסיקת פיצוי כספי בגין פגיעה בפרטיות. בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך 7,500 ₪. וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
20   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (בת ים) 61150-12-18 ליונל כליפה נ' יצחק אנושי (שלום; רונית אופיר; 14/07/21) - 23 ע'
נדונה תביעה כספית לפיצוי בגין נזקיהם הנטענים של התובעים שנגרמו כתוצאה מקריסת תקרת סלון דירתם. נקבע כי על הנתבעים 1-6 (הבעלים של הנכס) לשלם לתובעים סך של 30,995 ₪. התביעה כנגד שאר בעלי היחידות בבניין נדחתה.
נזיקין – אחריות – בעל מקרקעין
נזיקין – אחריות – היעדרה
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
21   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
תא"ק (עכו) 72104-12-20 הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארצות הברית וקנדה סניף ארץ ישראל נ' ווקף אס - סדיגי (שלום; דנה ביאלר; 13/07/21) - 6 ע'
נדחתה בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. יש להחיל את סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924, רק באותם מקרים בהם הסכסוך נוגע לעצם קדושתו של מקום או לזכויות הנובעות מכך, לרבות זכויות פולחניות או אחרות הקשורות קשר ישיר לעצם הקדושה.
בתי-משפט – סמכות – מקומות קדושים
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – תביעת פינוי
22   [שטרות] שתף בפייסבוק
תא"מ (חיפה) 54270-11-19 נועה שיווק משקאות 1989 בע"מ נ' שולמית טמיר (שלום; אורי גולדקורן; 08/07/21) - 6 ע'
נדחתה תביעה לביצוע שטר חוב. נקבע כי מילוי הפרטים בשטר החוב לא נעשה תוך זמן סביר ממועד התגבשות העילה החוזית.
שטרות – השלמת מסמך – השלמת פרט מהותי
ועדות ערר - תכנון ובנייה
23   [תכנון ובנייה] [מסים] [פרשנות] שתף בפייסבוק
ערר (תל אביב-יפו) 8195-06-19 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; שרון טל; 18/07/21) - 12 ע'
ועדת הערר המחוזית לפיצויים ולהיטל השבחה קיבלה ערר שהגישה חברת החשמל לישראל והורתה על ביטול חיוב בתשלום היטל השבחה בגין מימוש הזכויות בהעברת מקרקעין, אשר נסמכת על הסכם הסדרת נכסי חברת החשמל, מיום 3.1.2018. נקבע, כי לא ניתן לחייב את העוררת בהיטל השבחה בגין העברת הזכויות על פי הסכם ההסדרה, זאת לאור סעיף 62 (ו) לחוק משק החשמל.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו
מסים – היטלים – היטל השבחה
פרשנות – דין – דיני מסים
מסים – היטלים – היטל השבחה
תכנון ובנייה – היטל השבחה – הסכם
24   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ערר (תל אביב-יפו) 85159-17 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' גרשון פרבר ואח' (ועדות ערר - תכנון ובנייה; שרון טל; 29/06/21) - 14 ע'
אין לחייב בהיטל השבחה את עליית ערכם של מקרקעין, בגין הציפייה לאישור הקלה, בטרם אושרה.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו
25   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ערר (תל אביב-יפו) 8228-09-19 טארק וסמאח אבו נאר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (ועדות ערר - תכנון ובנייה; שרון טל; 29/06/21) - 6 ע'
ועדת הערר לתכנון ולבניה קיבלה את ערר העוררים והורתה על ביטול חיוב בהיטל השבחה, בשל העובדה כי מדובר במקרקעין המצויים "ביישוב או בחלק ממנו שהממשלה הכריזה עליו כעל שכונת שיקום".
תכנון ובנייה – היטל השבחה – פטור
כתבי טענות
26   שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 40260-07-21 התנועה לחופש המידע - ב"כ עו"ד איה מרקביץ' נ' משרד ראש הממשלה (כתבי טענות; ; 19/07/21) - 3 ע'
בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיב למסור לעותרת את המידע שביקשה בשתי בקשות שהגישה לפי חוק חופש המידע, התשנ״ח-1998 (להלן: ״החוק״), האחת מיום 14.2.2021, לפני חמישה חודשים, והשנייה מיום 7.3.2021, לפני יותר מארבעה חודשים (להלן: ״הבקשה הראשונה״ ו״הבקשה השנייה״, , בהתאמה)

עליון
1   [נוער] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ע"פ 34-21 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן, י' אלרון, א' שטיין; 25/07/21) - 17 ע'
עו"ד: שרית חתוקה, יעל מסיקה, אקתרינה קוצ'רנקו
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות מין בקטינה שהיא קרובת משפחתו במשך כמה שנים, חלקן בהיותו קטין וחלקן בהיותו בגיר. בימ"ש פסק כי אין מניעה לפרסום שמו של המערער בגין העבירות שעבר כשהיה בגיר, אך לא התקיימו התנאים החריגים לפרסם שהמערער עבר עבירות כשהיה קטין. לצד זאת, ונוכח בקשת המתלוננת לפרסום שם המערער, הדיון הושב לבימ"ש קמא כדי לבחון האם אפשר להגיע לפתרון מידתי שיגשים את תכלית העילה לסגירת הדלתיים, תוך פגיעה מזערית בפומביות הדיון.
נוער – שפיטה – איסור פרסום
נוער – שפיטה – זכויות הקטין
בתי-משפט – פומביות הדיון – איסור פרסומים
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות מין בקטינה שהיא קרובת משפחתו במשך כמה שנים, חלקן בהיותו קטין וחלקן בהיותו בגיר, ונגזר עליו בין היתר עונש מאסר בפועל, אותו החל לשאת. בימ"ש המחוזי הרשה לפרסם את הכרעת הדין וגזר הדין ואת שם המערער, אך לא את שם המתלוננת ואת טיב הקשר המשפחתי בינה למערער. מכאן הערעור שבמרכזו השאלה האם להתיר לפרסם את שמו של המערער בפסק הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט פוגלמן ובהסכמת השופטים אלרון ושטיין) קיבל את הערעור ופסק כי:
סעיף 352(א) לחוק העונשין קובע כלל: אין לפרסם שם ופרטים מזהים אחרים של נפגעת עבירות מין ושל מתלוננת בעבירות אלו. סעיף 352(ב) לחוק קובע חריג לכלל: אפשר לפרסם את זהות המתלוננת או הנפגעת בהסכמתה או בהיתר בימ"ש; ברירת המחדל היא שדיון בהליך משפטי נערך בפומבי. עקרון פומביות הדיון אינו תָּחום לקיום הדיון באולם בימ"ש בדלתיים פתוחות והוא כולל גם פרסום ברבים של ההליך המשפטי, לרבות שמות הצדדים. הבקשה נושא הערעור מבקשת להגשים את פומביות הדיון. אולם לעיקרון זה יש חריגים, שאחד מהם הוא איסור פרסום פרטי קטינים שמעורבים בהליך פלילי.
סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) אוסר לפרסם פרטי קטינים שמעורבים בהליך פלילי בנוגע לעבירת מין, בין נאשם, בין מתלוננת, בין עד. אפשר לפרסם את פרטיהם בהיתר בימ"ש לפי סעיף 24א לחוק. במקרה זה המערער והמתלוננת קטינים. כדי לפרסם את שמותיהם דרוש אישור מבימ"ש. לכאורה, אין מניעה לפרסם את שם המערער, שבגר בינתיים, כפוף לכך שטיב הקשר המשפחתי שלו עם המתלוננת לא יתפרסם. אולם המערער החל את סדרת העבירות בהיותו קטין.
המערער עמד לדין בבימ"ש המחוזי, שלא בשבתו כבית משפט לנוער, היות שכתב האישום הוגש לאחר שמלאו לו 19 שנים. אולם הדיון התקיים בדלתיים סגורות מאחר שבעת ביצוע חלק מהעבירות היה המערער קטין, ולבקשת התביעה כדי להגן על המתלוננת. סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את בימ"ש להרשות לפרסם פרטים מלאים או חלקיים על דיון שהתקיים בדלתיים סגורות. עליו לשקול אם המטרה שביסוד סגירת הדלתיים עומדת בעינה, ולבחון אם אפשר להשיג אותה תוך פגיעה מזערית בפומביות הדיון.
אשר לאיסור לפרסם שם של מי שעשה עבירה בהיותו קטין, אחת התכליות לכך היא הגנה על הקטין, על שלומו הגופני והנפשי, בזמן היותו קטין והיא אינה מתקיימת במי שהפך לבגיר. תכלית שנייה היא לאפשר לקטין לשקם את חייו והיא מתקיימת גם בבגרותו, וכדי להגשים את תכלית ההגנה על קטינים בהיבט זה, אין לפרסם את שמותיהם בפסק הדין; אין בחומרת העבירה כשלעצמה כדי לבסס עילה מספקת לפרסום שם הקטין. אך האיסור על פרסום שם קטין שעבר עבירה אינו מוחלט, ויש עקרונות העשויים לגבור על כך בנסיבות חריגות. ודוק, גם אם המסקנה היא שיש לפרסם את שם הקטין, הפרסום יהיה מידתי כך שיצומצמו הפגיעה בקטין והפגיעה בסיכויי שיקומו.
המחלוקת כאן מתמקדת בסוגיית פרסום שם המערער. בטענות בדבר הפגיעה במערער בעבירות שעבר בהיותו בגיר וביחסיו עם בת זוגו ועם משפחתה כפועל יוצא מכך, אין כדי למנוע את פרסום שמו, שכן הפגיעה במערער אינה חמורה וחריגה שעולה במשקלה על חשיבות העיקרון בדבר פומביות הדיון. לעומת זאת, השיקול של הגנה על קטינים שעברו עבירה ראוי שיקבל משקל מתאים. המקרה דנן אינו מקרה חריג שבו מוצדק לפרסם את שם המערער בתור מי שעשה עבירות בקטינותו. חומרת מעשי המערער אינה ברף הגבוה ביותר, בהתחשב בסוג המעשים ובתדירותם, במידה חריגה שעשויה להצדיק פרסום שם של נאשם קטין (להבדיל מנסיבות יחידות ומיוחדות). שנית, אין טענה למסוכנות מיוחדת מצד המערער לציבור או לנשים (או קטינות) אחרות. שלישית, לשיקום יש משקל רב. המערער הודה במעשיו והביע חרטה עליהם והחל בהליך טיפולי לעברייני מין. לאור האמור, אין מקום לפרסם שהמערער עבר עבירות בהיותו קטין, ועומדים בעינם הטעמים לסגירת הדלתיים במשפטו בשל קטינותו בעת עשיית חלק מהעבירות. אולם גם אם מתקיימת העילה לסגירת דלתיים, עדיין יש לבחון אם אפשר להגיע לפתרון מידתי שיגשים את תכליתה, מצד אחד, ושיפגע פגיעה מזערית בפומביות הדיון, מצד שני, כגון פרסום הכרעת הדין וגזר הדין בלי שמות הנאשם והמתלוננת או פרסום פסק הדין בחלקו, כך ששם המערער יופיע לצד העבירות שעשה בבגירותו בלבד. לפיכך הדיון הושב לבימ"ש המחוזי כדי שיבחן היתכנות לפתרון כלשהו.
חזרה למעלה
2   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א 582-20 עו"ד אוהד תלרז נ' שופרסל בע"מ (עליון; ע' ברון; 25/07/21) - 10 ע'
עו"ד: אסף לוין, יונתן ניסנהויז, אוהד תלרז
בימ"ש עמד על חשיבות מוסד ההתנגדות בתובענה הייצוגית ועל כך ששומה על בתי המשפט לעשות שימוש מושכל בפסיקת גמול ושכר טרחה לזכות או לחובת מתנגד, ומבלי לקבוע מסמרות ציין כי יש לאפשר לבימ"ש גמישות בנושא זה; במקרה דנן אין מקום להתערבות בפסיקת שכר טרחה וגמול בגין התנגדות המבקשים לבקשה לאישור הסדר פשרה בהליך ייצוגי, שכן בימ"ש קמא נתן ביטוי הולם לתועלת שהפיקה הקבוצה המיוצגת מההתנגדות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנגדות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – פסיקת גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לפרקליטו
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי, במסגרתה נפסקו למבקש 1 שכר טרחה בסך 10,000 ש"ח ולמבקש 2 גמול בסך 2,000 ש"ח, בגין התנגדותם לבקשה לאישור הסדר פשרה שהוגשה בהליך ייצוגי. התנגדות הוגשה מטעם המבקש 2, אשר יוצג על ידי המבקש 1.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה ופסק כי:
המחלוקת העיקרית נסבה על התועלת שצמחה לקבוצה המיוצגת בעקבות הגשת ההתנגדות, ואין מקום להתערב בקביעת בימ"ש המחוזי כי המבקשים תרמו לגיבוש הסדר הפשרה, אך תרומתם הייתה מוגבלת; ובשים לב לתרומה זו קבע את סכום הגמול ושכר הטרחה שנפסקו לזכות המבקשים. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע לסכום ההוצאות ושכר הטרחה, והלכה זו חלה גם בהליכים המוגשים מכוח חוק תובענות ייצוגיות.
בלא לגרוע מהאמור, עמד בימ"ש על חשיבות מוסד ההתנגדות בתובענה הייצוגית, ועל הצורך בצמצום "בעיית הנציג" והבטחת אינטרס הקבוצה המיוצגת בשלב אישור הסדר הפשרה. המחוקק התווה מספר מנגנונים המסייעים לבימ"ש לבחון את סבירות ההסדר שהובא לאישורו, ובהם מנגנון ההתנגדות. באמצעות מנגנון ההתנגדות נוסף להליך אישור הסדר הפשרה "מימד אדוורסרי", המסייע לבימ"ש לבחון את הסדר הפשרה בעין ביקורתית, תוך הסבת תשומת ליבו לנקודות התורפה של ההסדר ולפגמים שייתכן שנפלו בו. מבחינה זו נודעת חשיבות לעידוד הגשת התנגדויות לאישור הסדר פשרה במקרים המתאימים לכך; ודרך המלך לעשות כן היא באמצעות פסיקת גמול ושכר טרחה.
פסיקת גמול ושכר טרחה היא אחד הכלים היעילים העומד לרשותו של בימ"ש לפי חוק תובענות ייצוגיות. לנוכח תרומתו הפוטנציאלית של מנגנון ההתנגדות, ראוי שבתי משפט יעשו שימוש בתמריצים כלכליים בדמות פסיקת גמול ושכר טרחה לטובת עידוד הגשת התנגדויות ראויות. זאת תוך הבנה כי פסיקת גמול ושכר טרחה מהווה כלי מרכזי להתוויית מדיניות ראויה בהגשת התנגדויות, ובמובן זה טומנת בחובה השלכות רוחביות.
השיקול שראוי שינחה את בתי המשפט בעת פסיקת גמול ושכר טרחה בהתנגדות הוא מידת התועלת שתרמה ההתנגדות לחברי הקבוצה המיוצגת. כאשר התנגדות הביאה תועלת כאמור, ראוי לפסוק למתנגדים גמול ושכר טרחה הולם; לצד זאת, בפסיקת שכר הטרחה והגמול למתנגדים, על בתי המשפט להידרש גם לשאלה אם ההתנגדות גרמה לעיכוב וסרבול אישור הסדר הפשרה, ובכך למעשה הזיקה לחברי הקבוצה המיוצגת; וייתכנו מקרים שבהם יהיה מקום לפסוק הוצאות לחובת מתנגדים שהגישו התנגדויות סרק. מכל מקום, שומה על בתי המשפט לעשות שימוש מושכל בפסיקת גמול ושכר טרחה לזכות או לחובת מתנגד. זאת, כדי למנוע מצב שבו עלולה להיווצר תופעה של הגשת התנגדויות סרק להסדרי פשרה או תופעה שלילית אחרת שבה שכר הטרחה והגמול למתנגדים יהפכו למוקד המחלוקת במסגרת אישור הסדר הפשרה; ומן העבר השני יש להיזהר שמא תיווצר הרתעת יתר להגשת התנגדויות ראויות.
אין מקום לקבוע במסגרת בקשת רשות הערעור דנן מנגנון אחיד שלפיו יש לחשב את הגמול ושכר הטרחה למתנגד ובא-כוחו ונראה כי יש לאפשר לבית משפט גמישות בנושא, כל מקרה ונסיבותיו. מכל מקום, בימ"ש קמא נתן ביטוי הולם לתועלת שהפיקה הקבוצה המיוצגת מהתנגדות המבקשים, ולא זה המקרה שדורש את התערבות ערכאת הערעור.
חזרה למעלה
3   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 4995-21 מדינת ישראל נ' עטוויה אבו עראר (עליון; ג' קרא; 23/07/21) - 8 ע'
עו"ד: שרית חתוקה, שאדי נאטור, הדר איל
לצורך הכרעה בבקשה להארכת מעצר יש לאזן בין זכות הנאשם לחירות לבין שמירה על שלום הציבור ובטחונו, ועל ניהולו התקין של ההליך המשפטי; מסוכנות "בינונית"– היא מסוכנות לכל דבר ועניין; תנאי הכרחי לכך שביהמ"ש ישקול העברת עצור למעצר בפיקוח אלקטרוני מצוי ביכולת ביהמ"ש לתת בו אמון; רק בחלוף זמן מעריכת הסכם סולחה ולאחר שיוכח כי פני הצדדים אכן לשלום יציב, ניתן יהיה לשקול נתון של עריכת סולחה במכלול השיקולים בבוא ביהמ"ש להורות על חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע בצוותא חדא של עבירות נשיאת נשק ותחמושת, ירי מנשק חם באזור מגורים, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, חבלה במזיד ברכב והיזק במזיד לרכוש, על רקע סכסוך משפחות. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרם עד תום ההליכים. הבקשה דנא היא בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקבעו:
הלכה היא כי לצורך הכרעה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, יש לאזן בין זכות הנאשם לחירות לבין שמירה על שלום הציבור ובטחונו, ועל ניהולו התקין של ההליך המשפטי. בגדרם של השיקולים ניתן למנות, בין היתר, את מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; החשש מפני שיבוש הליכי משפט; והאפשרות להימלטות הנאשם מן הדין.
המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על המסוכנות הנשקפת מהם. גם הערכת מסוכנות "בינונית", כפי שהעריך שירות המבחן – היא מסוכנות לכל דבר ועניין. ועוד, הפער הגדול בין אורח החיים הנורמטיבי שקיימו המשיבים לבין נסיבות האירוע המיוחס להם, מעיד על מסוכנותם. יש בכך גם כדי להעיד על האימפולסיביות שבהתנהגותם ומכאן גם הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו, בשים לב לכך שגם הנשקים בהם בוצעו המעשים המיוחסים לא אותרו. כבר נפסק, כי תנאי הכרחי לכך שביהמ"ש ישקול העברת עצור למעצר בפיקוח אלקטרוני מצוי ביכולת ביהמ"ש לתת בו אמון, ולעת הזו לא נראה כי תנאי זה מתמלא. כך בפרט ביחס למשיב 1 אשר שירות המבחן חזר בו מן ההמלצה למעצרו בפיקוח האלקטרוני.
אשר להשפעת הסכם ההודנה. במקום אחר צוין כי רק בחלוף זמן מעריכת הסכם הסולחה ולאחר שיוכח כי פני הצדדים אכן לשלום יציב ולא "להפסקת אש" זמנית, ניתן יהיה לשקול נתון זה של עריכת סולחה במכלול השיקולים בבוא ביהמ"ש להורות על חלופת מעצר. דברים אלו יפים לענייננו ואף מקל וחומר. שעה שאין בנמצא כלל הסכם סולחה, טענת המשיבים כי המצב בין המשפחות עומד על קרקע יציבה – אינה יכולה להתקבל. ניתן לטעון שאחת הסיבות לרגיעה היא דווקא הימצאות המשיבים במעצר. מי לידנו יתקע כי עם שחרורם לא יתלקח הסכסוך מחדש? זאת במיוחד, על רקע מות אחיהם במהלך האירוע ותחושת המחויבות וההזדהות שהם מגלים עם בני המשפחה, כמפורט בתסקירים.
אמנם קצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון, אך אין בעובדה זו לבדה כדי להטות את הכף לעבר שחרור המשיבים ממעצר מאחורי סורג ובריח, לעת הזו.
חזרה למעלה
4   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5066-21 מדינת ישראל נ' מוחמד חלאף (עליון; ג' קרא; 23/07/21) - 7 ע'
עו"ד: לינור בן אוליאל, יחיא מוסטפא
למשיב מיוחסת עבירת טרור חמורה, המקימה חזקת מסוכנות. בהיעדר טעמים מיוחדים, לא נמצא כי עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית. יוער כי בעבירות שבוצעו במסגרת לינץ', ע"י המון זועם, ממדים ייחודיים לעניין אומדן מסוכנותו של חשוד או נאשם. לעיתים קרובות, לחלק ניכר מן הפרטים המרכיבים את ההמון הזועם, תרומה פיזית שולית לתוצאה. אין בתרומה שולית זו כדי ללמד בהכרח על היעדר מסוכנות.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הורה ביהמ"ש לעצור את המשיב בפיקוח אלקטרוני.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו:
סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים מורה כי לא ייעצר נאשם בעבירה מן העבירות המנויות בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים בפיקוח אלקטרוני, אלא אם שוכנע ביהמ"ש מטעמים מיוחדים שיירשמו כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם ניתן להסתפק במעצר כזה. סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים כולל עבירת בטחון, כהגדרתה בסעיף 35(ב) לחוק המעצרים. סעיף זה מגדיר עבירת בטחון, בין היתר, כעבירת טרור חמורה כהגדרתה בחוק המאבק בטרור. הגדרת עבירת טרור חמורה בחוק זה, כוללת כל עבירה המהווה מעשה טרור שדינה מאסר חמש שנים או יותר.
מעשה טרור מוגדר בחוק המאבק הטרור, בין היתר, כמעשה המהווה עבירה שנעשה מתוך מניע לאומני או אידיאולוגי. כתב האישום מייחס למשיב עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, אשר קובע כי העובר עבירה שהיא מעשה טרור, דינו כפל העונש, אך לא יותר מ-25 שנה. בנסיבות אלה, ובהינתן הגדרת עבירת טרור חמורה בחוק המאבק בטרור, הרי שמיוחסת למשיב עבירת טרור חמורה, המקימה לפי חוק המעצרים חזקת מסוכנות. בהיעדר טעמים מיוחדים הנוגעים לנסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של המשיב, לא נמצא כי עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות הסטטוטורית.
זאת ועוד, הלכה היא כי סטייה מהמלצה שלילית בתסקיר מעצר תיעשה רק באופן חריג, מקום בו קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת. למעשה, בנסיבות בהן לא עלה בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות, יש צורך בהמלצה חיובית, חד משמעית ובלתי מסויגת של שירות המבחן על מנת להצדיק נקיטה בחלופת מעצר – וזאת שכן תנאי ראשון ובסיסי על מנת שביהמ"ש יורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, מצוי ביכולת ביהמ"ש לתת בעצור אמון. בענייננו, לא הוצגו שיקולים כבדי משקל המצדיקים את העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני. זאת בפרט בהינתן תסקיר שירות המבחן. לא נמצא כי ניתן לתת בעצור את האמון הנדרש על מנת להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.
למעלה מן הצורך, יוער כי בעבירות שבוצעו במסגרת לינץ', ע"י המון זועם, ממדים ייחודיים לעניין אומדן מסוכנותו של חשוד או נאשם. לעיתים קרובות, לחלק ניכר מן הפרטים המרכיבים את ההמון הזועם, תרומה פיזית שולית לתוצאה. אין בתרומה שולית זו כדי ללמד בהכרח על היעדר מסוכנות. מי שנוטל חלק באירוע תקיפה כזה באופן אקטיבי, ותורם את חלקו לו, הוא ככלל אדם מסוכן. המסוכנות גוברת בהינתן הרקע הלאומני-אידיאולוגי לאירוע, בפרט כשהאירוע בוצע על רקע מתיחות ביטחונית מיוחדת. עצם נכונות המשיב ליטול חלק באירוע שנועד לפגוע באדם חף מפשע על רקע גזעני, מלמדת על מסוכנותו של המשיב ועל היעדר מוראו מן החוק. בנסיבות אלה, נמצא ממש בטענת העוררת כי העובדה שחלקו הפיזי של המשיב בפגיעה בקורבן אינו רב, אינה מלמדת על היעדר מסוכנות.
חזרה למעלה
5   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א 3901-21 פלוני נ' שרותי בריאות כללית (עליון; י' עמית; 22/07/21) - 8 ע'
עו"ד: א' ויטנר
ע"פ תקנה 136 לתקסד"א הישנות הזכות היא לתקן את כתב הטענות, ונפסק כי הזכות לתקן כתב טענות הקבועה בתקנה 136 אינה כוללת את הזכות להגיש חוו"ד מומחה נוספת או לתקן חוו"ד קיימת. ודוק, ייתכנו מקרים חריגים בהם יתיר ביהמ"ש למי מהצדדים, בעקבות חוו"ד מומחה ביהמ"ש, להגיש תוספת לחוות דעתו או להגיש חוו"ד נוספת. אולם הליך זה ייעשה מחוץ לגדר תקנה 136, ושיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – לאחר הגשת חוות דעת מומחה
דיון אזרחי – ערעור – רשות ערעור
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
.
המבקש נדקר בבטנו ונאלץ לעבור ניתוח. 4 ימים לאחר מכן נאלץ לעבור ניתוח נוסף. המבקש הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד המשיבה, בה נטען כי הניתוח הראשון בוצע באופן רשלני. המבקש תמך את כתב תביעתו בחוו"ד רפואית של פרופ' קוט. המשיבה הגישה חוו"ד רפואית של פרופ' פרוינד. לאור הפערים בין חוות הדעת מונה מומחה מטעם ביהמ"ש – פרופ' שילוני. בעקבות חוו"ד שילוני, המבקש הגיש בקשה ע"פ תקנה 136 לתקסד"א הישנות, לתיקון כתב תביעתו בדרך של הוספת עילת תביעה בגין רשלנות המשיבה ביחס למועד ביצוע הניתוח השני. הבקשה התקבלה. נקבע כי המבקש יגיש כתב תביעה מתוקן והמשיבה תגיש כתב הגנה מתוקן וחוו"ד מעודכנת ככל שתחפוץ בכך. המשיבה הגישה בקשות הבהרה. הוגשה בר"ע על ההחלטה השלישית בנושא. ביהמ"ש המחוזי מצא ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור באופן חלקי. נקבע, כי בעקבות חוו"ד מומחה ביהמ"ש תוקן כתב התביעה כך שיכלול גם את הניתוח השני, והמבקש אף ויתר על חוו"ד המומחה מטעמו – כך שחוו"ד מומחה ביהמ"ש היא למעשה החוו"ד מטעם המבקש. בנסיבות חריגות אלו, אין סיבה ממשית להצר צעדי המשיבה באופן בו תהיה מוגבלת דווקא לחוו"ד פרופ' פרוינד, כל עוד היא מודיעה כי תסתפק בחוו"ד של מומחה אחד ולא יהיה מצב בו יונחו מטעמה חוות דעת של שני מומחים. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים של עיוות דין חריג. המקרה דנן אינו נמנה על חריגים אלה. חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשה אופי עקרוני, טענותיו אינן מעוררות שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים ולא נמצא כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין.
ע"פ תקנה 136 לתקסד"א הישנות, הזכות היא לתקן את כתב הטענות, ובפסיקה נקבע כי הזכות לתקן כתב טענות הקבועה בתקנה 136 אינה כוללת את הזכות להגיש חוו"ד מומחה נוספת או לתקן חוו"ד קיימת. תיקון כתב הטענות ע"פ תקנה 136 הנ"ל צריך להיות בזיקה לחוו"ד מומחה ביהמ"ש, וביהמ"ש לא יאפשר "מקצה שיפורים" לעניינים שאינם נובעים מחוות הדעת.
ייתכנו מקרים חריגים, בהם יתיר ביהמ"ש למי מהצדדים, בעקבות חוו"ד מומחה ביהמ"ש, להגיש תוספת לחוות דעתו או להגיש חוו"ד נוספת. אולם הליך זה ייעשה מחוץ לגדר תקנה 136, ושיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית. במקרה דנן, בנסיבות המיוחדות שנוצרו, כאשר ביהמ"ש נעתר לבקשת המבקש-התובע לתקן את כתב תביעתו בעקבות חוו"ד מומחה ביהמ"ש, ואף להסתמך על אותה חוו"ד – אין מקום לחסום את דרכה של המשיבה להתגונן מפני עילה חדשה, שנוצרה בעקבות חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, ע"י הבאת חוו"ד נוספת מטעמה.
יוער כי ע"פ תקסד"א דהיום, חוו"ד מומחה ביהמ"ש אינה מקנה זכות מוקנית לתיקון כתב טענות, ועל בעל דין לבקש רשות ביהמ"ש. ככל שרשות זו ניתנת, אין לבעל הדין שכנגד זכות מוקנית לתיקון כתב הטענות שלו, והדבר מסור לשיקול דעת כפול של ביהמ"ש: ראשית – האם להתיר את תיקון כתב הטענות; שנית – באלו עניינים ומה הם התנאים בהם יותר התיקון.
חזרה למעלה
6   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ע"פ 4925-21 מאג'ד שאהין נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 22/07/21) - 6 ע'
עו"ד: שרית חתוקה, תמי אולמן, שאדי סרוג'י
ניתן לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על נאשם המבקש זאת, אם ביהמ"ש סבור כי הדבר ימנע פגיעה בזכויות המבקש במידה העולה על הנדרש, בין היתר, תוך בחינת שיקולים כסיכויי הערעור; סיווג הערעור; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה והמועד הצפוי לדיון בערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; ונסיבותיו האישיות.
דיון פלילי – גזר-דין – עיכוב ביצוע
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו הושתו על המבקש 35 חודשי מאסר בפועל, פיצוי ומאסר מותנה, וזאת בגין הרשעתו (לאחר ניהול הוכחות) בעבירת חבלה בכוונה מחמירה. המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ובד בבד הוגשה בקשת עיכוב הביצוע.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בקבעו:
הכלל הנהוג בפסיקה הוא כי נאשם אשר נגזר עליו עונש מאסר בפועל יחל בריצוי עונשו באופן מידי, זולת אם נתקיימו נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין (הלכת שוורץ). עדיין, ניתן לעכב את ביצוע עונש המאסר, אם ביהמ"ש סבור כי הדבר ימנע פגיעה בזכויות המבקש במידה העולה על הנדרש, בין היתר, תוך בחינת שיקולים כסיכויי הערעור; סיווג הערעור; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על המבקש והמועד הצפוי לדיון בערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; ונסיבותיו האישיות.
בענייננו, מכלול הנסיבות מלמד כי יש לקבל את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע העונש. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, העובדה שקורבן העבירה הודה בכתב האישום שהוגש נגדו ולאחר מכן חזר בו מהודאתו, אך לא נחקר על כך חרף הסכמת המשיבה להשיבו לדוכן העדים – עשויה להשפיע על סיכויי הערעור. מבלי להכריע דבר ביחס לטענה זו, הרי שבאיזון השיקולים הנדרש לפי הלכת שוורץ, יש בה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש. יוער, כי לדברים משנה תוקף, בשקלול העובדה כי המשפט נוהל מבלי שהושתו על המבקש תנאים מגבילים וכי אין טענה כנגד התנהלותו במהלך ניהול משפטו.
חזרה למעלה
7   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
בר"ש 2544-21 ברוך סער נ' משרד המשפטים - מועצת שמאי המקרקעין (עליון; ד' מינץ; 22/07/21) - 6 ע'
עו"ד: פז יצחקי וינברגר
עצם הכנת טיוטה של פסק דין מבעוד מועד, אין משמעותה כי ביהמ"ש נמנע מלתת משקל ראוי לטענות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפניו. לא מן הנמנע כי הטיוטה הכילה את כל המסד העובדתי והמשפטי הראשוני הכולל את הרקע להליכים, החלטת הוועדה וטענות הצדדים כמו גם מחקר משפטי הולם – אך בכך אין פסול. אדרבה, מדובר בהכנה נאותה של ביהמ"ש לקראת הדיון, כאשר מה שנותר לשקול במסגרת החלטה היא התוצאה האופרטיבית.
בתי-משפט – שופטים – פסלותם
בתי-משפט – פסלות שופט – המועד להגשת הבקשה
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
.
בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים במסגרתו נדחה ערעור על הכרעת הדין של ועדת משמעת לפי חוק שמאי מקרקעין בה נקבע כי המבקש ניצל שלא כדין מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו והטעה בכוונה וביודעין את התובע הראשון במסגרת חקירה שנערכה לו; ועל החלטת הוועדה להתלות את רישום המבקש בפנקס שמאי המקרקעין ל-5 שנים (אם כי עקב פרק הזמן הממושך שחלף ממועד ביצוע העבירות, מבלי שהוגשו נגדו תלונות נוספות ובהיותו מפרנס יחיד, הקל ביהמ"ש בעונש ההשעיה והעמידו על 3 שנים). הבר"ע כוללת שני ראשים. תחילה העלה המבקש טענות פסלות שונות, ולגופו של עניין החזר על טענותיו מפני ביהמ"ש המחוזי, הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הבקשה ככל שהיא מתייחסת לקביעות שניתנו על בסיס התשתית העובדתית, אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בר"ע ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא נמצא כי מתן רשות לערער דרוש כדי למנוע עיוות דין חמור. חרף הניסיון לשוות לטיעוני הבקשה נופך עקרוני, טענות המבקש נגד הכרעת הוועדה כמו גם תקינות ההליך המשמעתי – מופנות נגד קביעות שניתנו על בסיס תשתית עובדתית שהונחה לפניה וקביעות שבמהימנות. טענות מסוג זה אין בהן כדי לעורר סוגיה עקרונית המצדיקה בירור נוסף.
אשר לטענת הפסלות לפיה דעת מותב ביהמ"ש המחוזי הייתה "נעולה" נגד המבקש, בעיקר נוכח הבהרת ביהמ"ש כי טיוטה מסוימת של פסק הדין הייתה מוכנה מבעוד מועד. ראשית ייאמר כי במצב הדברים הרגיל, שאלת הפסלות עוסקת ביסודה במבט צופה פני עתיד, היינו, ביכולת ביהמ"ש להמשיך ולשבת בדין. אולם במקרים בהם הטענה מועלית לאחר שניתן פסק הדין, בקשת הפסלות מיועדת להביא לביטול פסק הדין. על כן במקרים אלה, ההליך המתאים להעלאת טענות פסלות הוא במסגרת הערעור על פסק הדין.
שנית, לצורך הוכחת טענות פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהיעדר חשש כאמור, פסילת שופט היא צעד מרחיק לכת. אמנם הפסיקה הכירה במקרים חריגים בפסילת שופט בשל "מראית פני הצדק", אך זאת כשמתקיימות נסיבות מיוחדות עד מאוד. לא נמצא כי בענייננו מתקיימות נסיבות שכאלה. עצם הכנת טיוטה של פסק דין מבעוד מועד, אין משמעותה כי ביהמ"ש נמנע מלתת משקל ראוי לטענות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפניו. לא מן הנמנע כי הטיוטה הכילה את כל המסד העובדתי והמשפטי הראשוני הכולל את הרקע להליכים, החלטת הוועדה וטענות הצדדים כמו גם מחקר משפטי הולם – אך בכך אין פסול. אדרבה, מדובר בהכנה נאותה של ביהמ"ש לקראת הדיון, כאשר מה שנותר לשקול במסגרת החלטה היא התוצאה האופרטיבית – דבר שלא נכתב עובר לכך – כפי שהבהיר ביהמ"ש. עיון בפסק הדין גם מלמד כי ביהמ"ש לא פסח על הטענות שנטענו לפניו במהלך הדיון. טענות המבקש ל"פרקטיקה" פגומה אינן מצדיקות אפוא היענות לבקשה.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
8   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 62413-06-20 שריף רביעה נ' דניאל הרוש דיפון חפירה ופיתוח בע"מ (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ.: ש' כפיר, ב' סמו; 13/07/21) - 13 ע'
עו"ד: דוד קפוסטין, נורית פיקובסקי, רונן זינגר
ביה"ד דן בדרך חישוב השעות הנוספות המגיעות למערער, ולשם כך עמד על ההבחנה בין תקופת העבודה הראשונה בה שולם למערער שכר כולל ללא רכיב נפרד של גמול שעות נוספות בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, לבין תקופת העבודה השנייה בה נערך פיצול בתלוש השכר, כששכר היסוד הופחת ובמקביל נוסף בתלוש רכיב של גמול שעות נוספות, תחילה גלובלי ובהמשך אריתמטי. בנוסף ביה"ד קבע את העקרונות התחשיביים ביחס לימי העבודה א'-ו', ופסק לזכות המערער תשלום נוסף בגין גמול שעות נוספות.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – זכויות
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל
.
המערער-העובד, עבד אצל המשיבה כנהג מחפר, החל מחודש 1/12 ועד חודש 3/16. הערעור נסב על פסק דינו של ביה"ד האזורי, במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המערער כנגד המשיבה לתשלום זכויות סוציאליות שונות. עיקר הדיון נסב אודות דרך חישוב השעות הנוספות.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ח' אופק גנדלר, א' סופר ונציגי הציבור ש' כפיר, ב' סמו) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
טענתו העיקרית של המערער סבה על כך שהוא זכאי גם לערך השעה עצמה ולא רק לתוספת הגמול. ככלל, כאשר חל סעיף 5 לחוק הגנת השכר ומשולם לעובד שאינו שעתי שכר כולל (ללא רכיב נפרד בתלוש השכר של גמול שעות נוספות) יש לשלם לעובד גמול שעות נוספות מלא (125% או 150%) ולא את ההפרש בלבד (25% או 50%); סעיף 5 לחוק לא חל כאשר לעובד משולם רכיב גמול שעות נוספות כשורה נפרדת בתלוש השכר, ובלבד שהפיצול אינו מלאכותי. תשלום גמול השעות הנוספות כרכיב נפרד בתלוש יכול שיהא על בסיס אריתמטי או גלובלי, כשתשלום גמול גלובלי העומד בתנאים שנקבעו בפסיקה, ממצה את הזכאות לגמול שעות נוספות‏ ובמקרים אחרים עשוי לבוא על חשבונו.
במקרה דנן ביה"ד קמא קבע כי התמורה שסוכמה עם המערער ושולמה לו היתה עבור מתכונת העסקתו בפועל, קרי כל שעות עבודתו, ולכן זיכה אותו בתשלום 25% בלבד. אין מקום להתערב במהות התשלום, כמבטא תשלום מוסכם עבור כל שעות העבודה בהן עבד העובד בפועל במתכונת הקבועה הכוללת שעות נוספות. שאלה נפרדת היא מהי משמעותה המשפטית של קביעה עובדתית זו ביחס לזכאות לגמול שעות נוספות. זאת, הן ביחס לתקופה בה שולם לעובד שכר כולל ללא רכיב נפרד של גמול שעות נוספות (התקופה הראשונה) והן ביחס לתקופה בה נערך פיצול בתלוש השכר, כששכר היסוד הופחת ובמקביל נוסף בתלוש רכיב של גמול שעות נוספות, תחילה גלובלי ובהמשך אריתמטי (התקופה השנייה).
המערער תבע גמול שעות נוספות, וביה"ד פסק לו תשלום בגין ההפרש של 25% משכרו ביחס לכל תקופת ההעסקה. בעניין זה נדרשת הבחנה בין התקופה הראשונה, בה השכר ששולם למערער מנוגד לסעיף 5 לחוק, ולכן המערער זכאי לתשלום גמול השעות הנוספות המלא בסך 125%. אשר לתקופה השנייה, ביה"ד קמא קבע כי הפיצול בתלוש השכר לרכיב גמול שעות נוספות ולשכר יסוד, תוך ששכר היסוד הופחת, הינו פיקטיבי. אלא שמסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם הקביעה העובדתית כי התשלום הכולל שנקבע בתחילת ההעסקה היה בגין כל שעות עבודתו של העובד. נוכח הקביעה העובדתית בדבר מהות התמורה המוסכמת קשה לראות כיצד עיגונה על גבי התלוש מהווה חלוקה פיקטיבית, להבדיל מהתאמה רישומית של ההסכמה החוזית לסעיף 5 לחוק. נוכח השניות בין הקביעה העובדתית בדבר מהות התמורה המוסכמת והמסקנה המשפטית בדבר פיקטיביות פיצול הרכיבים, קשה לאמץ את המסקנה המשפטית בדבר היות הפיצול בתלוש השכר פיקטיבי.
אין בכך כדי לקבוע כי בכל מקרה פיצול שכר לרכיב גמול שעות נוספות ושכר יסוד הוא פיצול אותנטי. עם זאת במקרה זה, כאשר ביה"ד קמא שוכנע עובדתית כי הסיכום בין הצדדים כלל תשלום קבוע בגין השעות הנוספות (גם אם בשלב ראשון לא בא התשלום לביטוי בתלוש השכר); כאשר מסקנתו בדבר פיקטיביות התלושים בתקופה השנייה התבססה כמעט בלעדית על מבנה התלוש ועל כך שלא בכל חודש קיימת התאמה בין גמול השעות הנוספות לעבודה הנוספת שבוצעה בפועל, אך כאשר משולם גמול גלובלי לא תמיד קיימת התאמה בכל חודש; וכאשר החלוקה הכספית בין שכר יסוד לגמול שעות נוספות תואמת, גם אם באופן גס, את מספר השעות הנוספות שביצע העובד בפועל במסגרת מתכונת עבודתו הקבועה - ניתן לקחת בחשבון את רכיב השעות הנוספות ששולם לפי תלושי השכר בתקופה השנייה כתשלום על חשבון גמול השעות הנוספות המגיע לעובד בתקופה זו. כיוון שתשלום גמול השעות הנוספות בתקופה השנייה לא עמד באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, הרי שלפי הלכת בין הרים יבוא התשלום בתלוש השכר בתקופה השנייה על חשבון הזכאות לגמול שעות נוספות, ולא במקומה.
אשר לעקרונות התחשיביים ביחס לימי העבודה א'-ו': השכר הקובע בשתי התקופות הוא השכר הרגיל בתלוש השכר ביחד עם רכיב ההבראה שהוא הרכיב הפיקטיבי היחיד; בתקופה השנייה אין לקחת בחשבון לצורך קביעת השכר הרגיל את גמול השעות הנוספות. בחודשים בהם לא הוצג תלוש שכר אזי יילקח בחשבון השכר הנקוב בתלוש שכר קודם או עוקב, לפי הגבוה מבין השניים; ביה"ד קבע את היקף שעות העבודה הנוספת; קבע כי יש לקחת בחשבון את השעות הנוספות במכסה שבועית - סך הכול שעה וחצי נוספות. עם זאת שבוע עבודה בענף הבנייה הוא בן 42 שעות שבועיות ובהתאם עבד המערער 2.833 שעות נוספות מדי שבוע; עוד נקבע כח מהסכום שייפסק בכל חודש בתקופה השנייה יש להפחית את גמול השעות הנוספות ששולם באותו חודש בתלוש השכר. ככל ששולם לעובד גמול שעות נוספות ביתר הרי שזה לא יבוא על חשבון חודשים בהם שולם בחסר‏; נוכח עריכת תחשיב מחודש, נקבע כי מהסכום שיתקבל יש להפחית את הסכום שכבר נפסק בביה"ד קמא. לסיכום, תחשיב גמול השעות הנוספות המגיע לעובד לפי העקרונות לעיל מעלה כי הוא זכאי לסך נוסף, שממנו יש להפחית סכום שכבר נפסק לו, ולשלם לו את היתרה; בנוסף המשיבה תשלם לעובד הפרשי הפקדות לפנסיה ותגמולים והוצאות משפט. יתר רכיבי הערעור נדחו.
חזרה למעלה
9   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 62470-12-20 דגנית עין בר תעשיות מזון ואפיה שותפות מוגבלת נ' מאיר יצחק (עבודה; אפרת קוקה; 13/07/21) - 7 ע'
עו"ד: יעקב שניטמן, אורלי לייבו
החלטת בית הדין האזורי ברכיב תביעה שעניינו פיצוי בגין הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה ורכיב חלף ההפרשות לפנסיה מכריעה בהם באופן סופי באופן המהווה 'פסק דין חלקי'; פסק דין חלקי הוא פסק דין לכל דבר ועניין, לרבות בעניין המועד להגשת ערעור עליו; הערעור על הרכיבים הנ"ל שהוכרעו בפסק הדין החלקי הוגש באיחור של ממש ואין כל הנמקה לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, כך שלא הוכח 'טעם מיוחד' להארכתו.
בתי-משפט – ערעור – על פסק-דין חלקי
דיון אזרחי – פסק-דין – החלטה אחרת
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
.
בקשת המערערת לקבל לרישום את הערעור שהוגש מטעמה, על כל רכיביו, ולחלופין להארכת מועד להגשת הערעור ביחס לרכיבי הערעור שהדיון בהם הסתיים בפסק דין חלקי של ביה"ד האזורי מיום 28.10.2020 – פיצוי על הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה וחלף הפרשי הפרשות לפנסיה. פסק דין משלים ניתן ביום 8.12.2020, ונפסקו במסגרתו סכומים שונים. המערערת הגישה כתב ערעור ביום 28.12.2020, בו השיגה על פסיקת ביה"ד האזורי בארבעה עניינים: גמול עבור עבודה בשעות נוספות, הפרשי פיצויי פיטורים, חלף הפרשי הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ובקשותיה האמורות נמצאות על הפרק.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת א' קוקה) דחה את הבקשה ופסק כי:
ראשית נדון סיווג החלטת ביה"ד האזורי – האם פסק דין חלקי או החלטה אחרת. המבחן הרלוונטי לסיווג החלטה כ'פסק דין חלקי' או כ'החלטה אחרת', הוא, בין היתר, סיום הדיון בסעד מן הסעדים אשר נתבעו בכתב התביעה. לעומת זאת, הכרעה בפלוגתא מסוימת 'כשלב ביניים' בדרך להכרעה בסעד מסעדי התובענה, אינה מהווה 'פסק דין חלקי', כי אם 'החלטה אחרת'. במקרה זה, הכרעתו של ביה"ד האזורי בפסק הדין החלקי ברכיב התביעה שעניינו פיצוי בגין הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה וברכיב התביעה שעניינו פיצוי חלף הפרשי הפרשות לפנסיה, מסיימת את הדיון בהם ומכריעה בהם באופן סופי, באופן המהווה 'פסק דין חלקי'. העובדה שפסיקת ביה"ד האזורי ברכיב חלף ההפרשות לפנסיה נסמכת בין היתר על קביעתו של ביה"ד אודות מהות תוספות השכר שקיבל המשיב, אינה משנה את סיווג ההחלטה בכל הנוגע לרכיב זה. זאת, משביה"ד האזורי סיים את הדיון וההכרעה ברכיב ההפרשות לפנסיה במסגרת פסק הדין החלקי.
אשר לערעור על הרכיבים שהסתיים בהם הדיון בפסק הדין החלקי הוגש באיחור, תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בי"ד אזורי הוא בתוך 30 ימים מהמצאת פסק הדין למערער. פסק דין חלקי הוא פסק דין לכל דבר ועניין, לרבות בעניין המועד להגשת ערעור עליו. בענייננו, פסק הדין החלקי ניתן ביום 28.10.2020, והומצא לב"כ המערערת ביום בו ניתן באמצעות 'הודעה באתר'. מדובר בהמצאה כדין, שהמערערת לא כפרה בה. בהתאם, חל ביום 29.11.2020 המועד האחרון להגשת ערעור על רכיבים שהדיון בהם הסתיים בפסק הדין החלקי. הערעור הוגש באיחור של 29 ימים בכל הנוגע לרכיב הפיצוי בגין הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה ולרכיב חלף ההפרשות לפנסיה.
אשר לבקשה החלופית להארכת מועד, תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בימ"ש העליון בפסיקה נקבעו עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים". במקרה זה בהעדר הנמקה לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, ממילא לא הוכח 'טעם מיוחד' להארכת המועד. למעלה מן הנדרש, ב'הודעה המשותפת' שהגישו הצדדים לביה"ד האזורי ביום 8.12.2020, אין הודעה של המערערת בדבר כוונה להגיש ערעור על כל רכיבי פסק הדין החלקי, ולכן אין בה כדי לשלול את צפייתו של המשיב לסופיות ההליכים ביחס לרכיבים שהדיון בהם הסתיים בפסק הדין החלקי. מה גם, שההודעה הוגשה לביה"ד האזורי בחלוף המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי. לסיכום, הערעור ברכיב הפיצוי בגין הפרת סעיף 22 לחוק שעות עבודה ומנוחה וברכיב חלף ההפרשות לפנסיה הוגש באיחור של ממש, והבקשה להארכת מועד להגשתו נדחית, בהעדר טעם לקבלתה.
חזרה למעלה
10   [חוזים] [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 66654-05-20 קופת חולים מאוחדת - רשומות רפואיות נ' אילן לינדר (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, אילן סופר, ש.י.: ש' זילברשטיין היפש, ע' ליפשיץ; 04/07/21) - 8 ע'
עו"ד: אסף ברנזון, בטי אמיר, אמיר פבה
ביה"ד דחה בדעת רוב ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערערת לחייב את המשיב, רופא ילדים, לשלם לה פיצוי מוסכם בסך מיליון ₪, נוכח קביעתו של ביה"ד האזורי כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי נכרת בינה לבין המשיב הסכם מחייב לפיו ככל שהמשיב לא יעבוד תקופה של שלוש שנים או ארבע שנים לאחר קבלת ההסמכה לתת ההתמחות בנוירולוגית ילדים, הוא ישלם למערערת פיצוי מוסכם בסך האמור.
חוזים – תרופות – פיצויים מוסכמים
חוזים – כריתת חוזה – היעדרה
עבודה – חוזה עבודה – תניות
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערערת לחייב את המשיב, רופא ילדים, לשלם לה פיצוי מוסכם בסך מיליון ₪. לטענת המערערת, בשנת 2006 הוסכם בינה לבין המשיב כי ישולם לו שכר לפי תקן משרה מלא, בתקופת תת התמחות בנוירולוגית ילדים בבית חולים וולפסון, כנגד התחייבותו לעבוד כמומחה בנוירולוגית ילדים לפרק זמן בן 3 שנים, בתנאי העבודה המקובלים במערערת; נוכח העובדה שתקופת תת ההתמחות התמשכה מעבר לשלוש שנים, טענה המערערת כי תקופת ההתחייבות הוארכה ל-4 שנים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן, א' סופר ונציגת הציבור ש' זילברשטיין היפש, בניגוד לדעתו החולקת של נציג הציבור ע' ליפשיץ) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד הארצי ציין כי מקובלת עליו קביעתו של ביה"ד האזורי כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי נכרת בינה לבין המשיב הסכם מחייב לפיו ככל שהמשיב לא יעבוד תקופה של שלוש שנים או ארבע שנים לאחר קבלת ההסמכה לתת ההתמחות הוא ישלם למערערת פיצוי מוסכם בסך של מיליון ₪. מדובר בקביעה עובדתית המבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית של ביה"ד האזורי מהעדויות ומהראיות שלפניו, ואין מקום להתערב בה.
ביה"ד הארצי ציין כי במסגרת הערעור העלתה המערערת טענה חלופית שלפיה היה מקום לחייב את המשיב בהשבת הסכום שהמערערת נשאה בו במימון תת ההתמחות שלו בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. במסגרת זו מבקשת המערערת להתערב בקביעתו של ביה"ד האזורי לפיה בפועל המערערת לא מימנה את תת ההתמחות של המשיב, אלא שילמה לו שכר הולם תמורת עבודתו בפועל. על אף שבכתב התביעה הועלו טענות שלפיהן התנהלות המשיב היא עשיית עושר ולא במשפט, לא התבקש סעד חלופי בעילה זו, וגם לא כומת סעד כזה. נוכח האמור, ביה"ד הארצי לא נדרש להתייחס לשאלה האם המשיב עשה עושר ולא במשפט אם לאו.
יחד עם זאת, מגרסת המשיב עצמו עולה כי יש יסוד לטענת המערערת כי הייתה התחייבות של המשיב לתקופת עבודה מסוימת לאחר הסמכתו כנוירולוג ילדים, ולכן לא נמצא כי עצם הגשת התביעה על ידי המערערת הייתה התנהלות הנגועה בחוסר תום לב. אך משלא הועלתה עילת התביעה החלופית בכתב התביעה, אין מקום לקבוע מסמרות בעניין. כמו כן, אין להידרש לשאלת נסיבות סיום העסקתו של המשיב במערערת, ולטענתו כי בכל מקרה עקב התנהלות המערערת כלפיו גם אם היה נחתם הסכם בינו לבין המערערת היה רשאי לבטלה.
נציג הציבור ע' ליפשיץ סבר בדעת מיעוט כי עלה בידי המערערת להוכיח כי נכרת בינה לבין המשיב הסכם מחייב לפיו ככל שהמשיב לא יעבוד תקופה של 3 שנים או 4 שנים לאחר קבלת ההסמכה לתת ההתמחות הוא ישלם למערערת פיצוי מוסכם. לדעתו, המשיב לא עמד בהתחייבויותיו בחוסר תום לב קיצוני ותוך ניצול לרעה של כשלים מנהליים בהליך מצד המערערת. אך בשל התרומה המשמעותית של המערערת למצב שנוצר, עקב ניהול לקוי של ההליך מול המשיב, על המשיב להחזיר למערערת סך של 250,000 ₪ בלבד, בכסף, או בתרומת שעות טיפול כמומחה ללקוחות המערערת.
חזרה למעלה
11   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 4420-09-20 זהבה זוהרה אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, אילן איטח, נ.צ.: י' לוינזון, י' א' עפרון; 01/07/21) - 7 ע'
עו"ד: דוד דיין
נדחה ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערערת, מטפלת סיעודית, להכיר בקרע בשרוול הכתף כפגיעה בעבודה עקב אירוע תאונתי, בהעדר הצדקה לפסוק בניגוד לחוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בתיק כי האירוע התאונתי לא גרם לליקוי בכתף; צוין כי חוות דעת של מומחה שניתנה בהליך הנזיקי בבימ"ש השלום מחייבת התייחסות של המומחה הרפואי מטעם ביה"ד אליה ונימוק מדוע אינו מקבל אותה, כפי שנעשה במקרה זה, אולם היא אינה חוות דעת מחייבת בהליך שבין הצדדים. מכל מקום, גם לפי חוות דעת המומחה מבימ"ש השלום, הליקוי בכתף של המערערת לא נגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי.
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
.
המערערת מטפלת סיעודית. בחודש 4/15, בעת שהרימה קשיש מכיסא גלגלים, חשה כאב בגב ובכתף ימין. ביה"ד האזורי דחה את תביעת המערערת להכיר בקרע בשרוול הכתף כפגיעה בעבודה עקב האירוע תאונתי בהסתמך על חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה בתיק, שקבע כי בשים לב לפער הזמנים שבין האירוע התאונתי לבין התלונה לראשונה על הפגיעה בכתף רק כעבור כחצי שנה, אין קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הקרע בשרוול הכתף. מכאן הערעור שעניינו בשאלה האם יש להכיר בליקוי בכתפה של המערערת כפגיעה בעבודה כתוצאה מהאירוע התאונתי.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ח' אופק-גנדלר ונציגי הציבור י' לוינזון, י' אסתר עפרון) דחה את הערעור ופסק כי:
יש לדחות את הערעור, נוכח חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, שכן המערערת לא הצביעה על הצדקה עובדתית או משפטית לפסוק בניגוד לחוות דעתו.
לא נמצא כי המומחה התעלם מהמסמכים הרפואיים, שאין בהם תלונה ישירה על כתף ימין. השאלה אם ניתן להסיק על תלונה כזו מהמסמכים הרפואיים או מתן משככי כאבים היא שאלה רפואית, וניתן לכך מענה בחוות דעתו של המומחה. כמו כן, המומחה נימק מדוע לדעתו האירוע התאונתי לא גרם או תרם לליקוי בכתפה של המערערת.
אשר לחוות דעתו של המומחה שניתנה בהליך הנזיקי בבימ"ש השלום. בהתאם לפסיקה, חוות דעת רפואית שניתנה במסגרת הליך אחר מחייבת כי המומחה הרפואי יתייחס אליה וינמק מדוע אינו מקבל אותה, אולם אין היא בגדר חוות דעת מחייבת בהליך בביה"ד לעבודה שבין המבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי. המומחה הרפואי התייחס לחוות דעתו של המומחה אשר ניתנה בהליך בבימ"ש השלום והסביר מדוע אינו מקבל את מסקנתו. שנית, גם לפי חוות דעתו של המומחה שנתן את חוות דעתו בבימ"ש השלום, הליקוי בכתף של המערערת לא נגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי, אלא רק חלה החמרה בתפקוד הכתף. מדובר בשאלה של הערכה רפואית, ובעניין זה לצורך הליך זה מחייבת חוות דעתו של המומחה האחר, הוא המומחה הרפואי שמונה על ידי ביה"ד.
חזרה למעלה
מחוזי
12   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א (ירושלים) 30135-10-20 בבר ונונו נ' המועצה האזורית מטה בנימין (מחוזי; אריה רומנוב; 18/07/21) - 17 ע'
עו"ד: דניאל בן שלמה, אריאל מלאכי
במקרה זה, גם בהנחה שהמבקש הגיש באיחור את בקשתו לביטול פסק דין, יש מקום לתת לו ארכה להגיש את בקשתו. מדובר באיחור של מספר ימים בלבד והמבקש לא התעלם מפסק הדין, אלא פעל מול המשיבה בעניינו של פסק הדין. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי המבקש זלזל בהליך, או כי התנהגותו חסרת תום לב במידה שמצדיקה שלא לתת לו את יומו בבית המשפט.
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – בקשה לביטול פסק דין
דיון אזרחי – הארכת מועד – לביטול פסק דין
.
בקשה למתן רשות לערער על החלטה של בית המשפט לעניינים מקומיים בה נדחתה בקשת המבקש למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
גם בהנחה שהמבקש הגיש באיחור את הבקשה לביטול פסק הדין, יש מקום לתת לו ארכה להגיש את בקשתו. במקרה זה, יש לתת משקל לעובדה שמדובר באיחור של מספר ימים בלבד, ולכך שהמבקש לא התעלם מפסק הדין, אלא פעל מול המשיבה בעניינו של פסק הדין מרגע שנודע לו עליו, ולמעשה גם לפני כן. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי המבקש זלזל בהליך, או לקבוע כי התנהגותו חסרת תום לב במידה שמצדיקה שלא לתת לו את יומו בבית המשפט. המסקנה היא שמן הראוי לאפשר למבקש להעלות את טענותיו כנגד התביעה שהוגשה נגדו ולברר אותן, ואין לחסום את דרכו מלעשות זאת בגלל איחור של כמה ימים. בירור טענות ההגנה של המבקש צריך להיעשות במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן שהמבקש יגיש, ולא במסגרת דיון בבקשה להארכת מועד להגיש בקשה לביטול פסק דין, או במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק הדין. המענה למחדלי המבקש צריך למצוא את ביטויו בחיובו בתשלום הוצאות, כך שהחיובים ההדדיים בהוצאות שיש מקום להטיל על הצדדים מקזזים האחד השני.
חזרה למעלה
13   [מקרקעין] [קניין] שתף בפייסבוק
ה"פ (ירושלים) 42920-03-16 פסגות ירושלים בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה ירושלים (מחוזי; עודד שחם; 12/07/21) - 11 ע'
עו"ד: א' פורטן, ק' לרנר, א' שפירא, כ' פרוסט
בפסיקה נקבע כי ככלל, הפקעה חלקית שאינה משביחה את יתרת החלקה תחייב תשלום פיצויי סבל, אך הלכה זו תחול רק על הפקעות שמועד הודעת ההפקעה בעניינן הוא מאוחר למועד מתן פסק הדין. במקרה דנן הודעת ההפקעה פורסמו קודם לפסק הדין, לפיכך המשיבות פטורות מלפצות את המבקשת בגין 40% הראשונים שהופקעו.
מקרקעין – הפקעה – פיצויים
קניין – הפקעה – פיצויים
.
תובענה לפיצויי הפקעה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם בנסיבות העניין זכאית המבקשת לפיצוי בגין 40% הראשונים שהופקעו משטח המקרקעין.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
משילובן של הוראות ההפחתה עולה כי כאשר תכלית ההפקעה היא אחת מהתכליות המנויות שם, פטורה הרשות ממתן פיצוי בגין הפקעת שטח מקרקעין שאינו עולה על 40% מכלל שטחו של המגרש. שעה ששטח הקרקע שהופקע עולה על 40% מכלל שטח החלקה, יופחת הפיצוי בסכום השווה ל-40% מכלל שטח המקרקעין. לצד זאת, נקבע כי שר הפנים רשאי להורות לוועדה המקומית לשלם פיצויים נוספים אם מצא כי לבעל המקרקעין ייגרם "סבל" כתוצאה מהפחתת הפיצוי בגין ההפקעה.
בפסיקה נקבע כי כאשר המגרש מופקע בשלמותו, כך שהבעלים לא זכה בהנאה כלשהי כתוצאה מעליית ערך החלקה, אין הרשות מוסמכת להפחית את הפיצוי ועליה לשלם פיצוי בגין מלוא ערך החלקה שהופקעה. במקרים של הפקעה חלקית מכוח חוק התכנון והבניה שלא השביחה את ערך יתרת הקרקע, הדרך המתאימה היא לפנות לשר הפנים בבקשה להעניק פיצויי "סבל". עוד נקבע כי ככלל, הפקעה חלקית שאינה משביחה את יתרת החלקה תחייב תשלום פיצויי סבל מכוח סמכות השר, למעט במקרים שבהם מתקיימים טעמים חריגים המצדיקים את הפחתת הפיצויים. לצד זאת נקבע כי הלכה זו תחול רק על הפקעות שמועד הודעת ההפקעה בעניינן הוא מאוחר למועד מתן פסק הדין, ואילו במקרה דנן הודעת ההפקעה פורסמו קודם לכן. לפיכך, המשיבות פטורות מלפצות את המבקשת בגין 40% הראשונים שהופקעו. גם דין הטענה לתחולתה של הגנת היתרה בענייננו להידחות, בהעדר כל טענה כי יתרת המקרקעין איננה ניתנת לניצול או לשימוש סביר.
חזרה למעלה
14   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 38922-07-16 ניוה זמר טוב ו-78 אח' נ' גינדי החזקות בע"מ (מחוזי; עידית ברקוביץ; 30/06/21) - 20 ע'
עו"ד: באומל, זהבי, קהת, דוידוביץ'
הוראות חוק המכר (דירות) הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת הקונה. הסכם לקבלת פיצוי מוקטן, גם אם נחתם מרצון, הינו חסר תוקף. בגין האיחור במסירת הדירות, היה על הנתבעות לפצות את התובעים בגין אובדן אפשרות שימוש בדירה בתקופת האיחור, קרי בדמי שכירות.
חוזים – מכר – דירות
.
תביעה לפיצוי בגין איחור במסירת דירות. הנתבעות טענו לקיומן של נסיבות שמצדיקות את דחיית מועדי המסירה, כאשר לשיטתן התובעים אינם זכאים לכל פיצוי.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
פערי הכוח המשמעותיים בין הצדדים, לצד חשיבותה של העסקה לרכישת דירה והחסמים המשפטיים, מצדיקים הגנה צרכנית רחבה על הקונים והתחשבות במאפיינים המיוחדים של הליכים מעין אלו. המחוקק קבע בתיקון 5 לחוק המכר דירות הוראות שמטרתן להגן על רוכש הדירה ככל הנוגע למועד מסירת הדירה. המחוקק אף קבע מפורשות כי הוראות החוק הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת הקונה.
הנתבעות חייבו את התובעים לחתום על טופס חישוב הפיצויים כתנאי לקבלת הפיצוי שהוצע. משכך, הטופס אינו משקף הסכמה מרצון חופשי אלא חתימה עליו ללא ברירה אמיתית. אף לו הייתה הסכמה מרצון לחתום על הטפסים, הפסיקה קבעה כי הסכם לקבלת פיצוי מוקטן גם אם נחתם מרצון, הינו חסר תוקף. הואיל והפיצוי הניתן היה נמוך מזה שהיו זכאים לו, הרי שמדובר בהסכם חסר תוקף. הטפסים נוסחו על ידי הנתבעות עבור כלל רוכשי הדירות והם באים בגדר "חוזה אחיד". בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) היה על הנתבעות לפצות את התובעים בגין אובדן אפשרות שימוש בדירה בתקופת האיחור, קרי בדמי שכירות. עצם קביעת פיצוי מוסכם הנמוך מדמי השכירות הריאליים, עולה כדי תנאי מקפח. הזכות לפיצוי בגין איחור במסירה תהיה בהתאם לדמי השכירות הראויים כפי שנקבעו בחוות דעת מומחה בית המשפט. לגבי תקופת הפיצוי, מועד המסירה הוא מועד משלוח ההודעה על מוכנות הדירות לאכלוס.
חזרה למעלה
מנהלי
15   [משפט מינהלי] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (תל אביב-יפו) 50235-02-14 יגאל דן נ' עירית תל-אביב-יפו (מנהלי; מיכל אגמון גונן; 18/07/21) - 20 ע'
עו"ד: ד' קירשנבוים, אמג'ד אבו פול, גיא מונין
בית המשפט אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה גבית ארנונה ביתר ושלא כדין בידי המשיבה, עיריית תל אביב-יפו. נפסק, כי בנסיבותיו של עניין זה, הסדר הפשרה מהווה דרך ראויה לסיום המחלוקת.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בענייני ארנונה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה לעורך-דין של תובע ייצוגי
* דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
.
בית המשפט נדרש לבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה גבית ארנונה ביתר ושלא כדין בידי המשיבה, עיריית תל אביב-יפו. לטענת המבקשים, המחזיקים בנכסים בעיר, המשיבה פעלה בניגוד לאמור בצווי הארנונה שאישרה בשנים 2007 עד 2014, שקבעו מתן הנחה של עד 2 אחוזים למשלמים את הארנונה בהוראת קבע. במקרה זה הוגש הסדר הפשרה עוד בטרם אושרה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במקרה זה הוגש הסדר הפשרה עוד בטרם אושרה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע את השאלות הדרושות הכרעה במקרה בו הסדר הפשרה מוגש בטרם אושרה התובענה כייצוגית. בנוסף לבחינה האם ההסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", במקרים בהם הוגש ההסדר עוד בטרם אושרה התובענה כייצוגית, יש לוודא כי היא עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית.
בית המשפט העליון בערעור קבע כי תקנה 3 לתקנות ההסדרים, קובעת כי "הוראת קבע מזכה" היא כזו אשר ניתנה לבנק, גם כזו אשר חוזרת ואשר ניתנה לא רק לאותה שנה. על כן, התנהלות עיריית תל אביב מול חברי הקבוצה כפי שהוגדרו בתובענה, מהווה הפרה של ההוראה כפי שקבועה בתקנה 3 לתקנות ההסדרים. שכן, חברי הקבוצה המוגדרת שילמו את חשבונות הארנונה שלהם בהוראת קבע מזכה, אך לא זכו להנחה כפי שהובטחה להם בשוברי הודעות החיוב. בהתאם, עולה כי עילתם של המבקשים נמנית ברשימת העניינים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית, כקבוע בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק. כיוון שמתקיימת עילה זו, די בכך לצורך הסדר הפשרה, ואין צורך לבדוק את עילות התובענה האחרות.
הבקשה לאישור אכן מממשת את זכות הגישה לערכאות בדרך הראויה והיעילה ביותר, חוסכת זמן שיפוטי, ומביאה לשוויון בין חברי הקבוצה. על כן מתקיים תנאי זה לפיו תובענה ייצוגית היא הדרך ההולמת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של כלל חברי הקבוצה. הסדר הפשרה קובע סעד של השבה לפיו, העירייה תשיב לכל אחד מהזכאים להשבה סכום של 1.5% (המהווים 75% מ-2%) מכלל התשלומים ששילם בהוראת קבע בבנק בתקופת הפשרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלום חובה). זאת, מהיום בו שולם הסכום ועד ליום שבו תירשם יתרת זכות בחשבון הארנונה. לאחר מכן יתווספו הפרשי הצמדה, והכל עד למלוא ההשבה. עוד נקבע בהסדר הפשרה כי כספים אשר יוותרו לאחר סיום ביצוע ההשבה, יועברו על ידי העירייה, בהתאם לסעיף 20(ג)(2) לחוק לקרן התובענות הייצוגיות. מדובר במנגנון ההשבה ראוי, וניתנו בו פתרונות מגוונים וראויים לאיתור הזכאים ולהעברת הכספים אליהם או לקרן.
הסעיפים הרלבנטיים לפסיקת גמולו של התובע המייצג, ולשכר טרחה של באי כוחו, הם סעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות. ניתן לחלק את השיקולים השונים המשתקפים מסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר אותם יש להביא בחשבון במסגרת קביעת שיעורם של הגמול לתובע המייצג ושכר טרחתם של באי-כוחו, לשלושה סוגים עיקריים: הסוג הראשון הם שיקולי תשומה: שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג ועורך הדין; שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת; שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מהתובענה הייצוגית ולרצון לכוון את המשאבים באופן שיושקעו בתובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר.
חזרה למעלה
16   [משפט מינהלי] [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עמ"נ (תל אביב-יפו) 17603-09-20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו נ' בר תוואי חברה לנכסים בע"מ (מנהלי; ה' קירש; 15/07/21) - 18 ע'
עו"ד: מיכל דיק, עמית סלע
מתן החלטה על ידי ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה בהרכב של פחות משלושה איננו תקין. ככלל, החלטה בהרכב חסר, מבלי שקיימת לכך הסמכה בדין, מהווה פגם מהותי המחייב את בטלות ההחלטה.
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – הרכב
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – סדרי דין
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – ועדת ערר
.
האם החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה התקבלה בהרכב של שני חברי ועדה בלבד היא החלטה תקינה? ומה הנפקות של פגם זה?
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הרכב ועדת הערר נקבע בסעיף 12ו לחוק התכנון והבניה כדלהלן: עורך דין בעל ותק של חמש שנים לפחות, המצוי בענייני תכנון ובניה אשר ישמש כיו"ר הועדה; נציג מתכנן המחוז הבקיא בענייני תכנון ובניה; וחבר נוסף "בעל תואר אקדמי בתחום הכלכלה, מינהל עסקים, ראיית חשבון או ההנדסה, או השכלה מתאימה אחרת". נקודת המוצא בהתאם לדין היא כי החלטת ועדת הערר צריכה להתקבל בהרכבה המלא.
טענת המשיבה לפיה ההחלטה ממילא התקבלה ברוב קולות איננה משכנעת. היוועצות פנימית בין חברי הועדה בטרם קבלת ההחלטה איננה הליך טכני. אין אופן קבלת החלטה בהרכב של שניים זהה לתהליך בהרכב של שלושה, ויש בעצם קיומו של הרכב תלתא כדי להשפיע על הדינמיקה של הדיון בין חברי ההרכב ואולי אף על התוצאה הסופית. דברים אלה נכונים במיוחד בגוף כגון ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בו כל חבר ועדה אמור להביא עמו מומחיות אחרת.
סעיף 41 לחוק אינו חל על ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה ואיננו יכול להכשיר החלטה שניתנה שלא בהרכבה המלא על פי דין. כאמור, הצדדים עצמם לא טענו כי סעיף זה חל על פעולת ועדת הערר.
כמו כן, אין תחולה במקרה דנן לסעיף 20 לחוק הפרשנות, לפיו "פעולה שהוטלה על מספר בני אדם כשרה אם נעשתה בידי רובם". הרי כבר נפסק כי הסעיף אינו חל על גופים מעין שיפוטיים.
פגם של קבלת החלטה על ידי גוף מעין שיפוטי שאינו בהרכבו על פי דין מהווה פגם מהותי. ככלל, החלטה בהרכב חסר, מבלי שקיימת לכך הסמכה בדין, מהווה פגם מהותי המחייב את בטלות ההחלטה. יישום כלל התוצאה היחסית במקרה דנן אינו מצדיק סטייה מהכלל ויש לקבוע כי ההחלטה עצמה בטלה.
חזרה למעלה
17   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 10090-06-20 מדינת ישראל מתכננת מחוז ירושלים נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה (מנהלי; אלכסנדר רון; 08/07/21) - 23 ע'
עו"ד: דור, בראון, מאמו, אודם, אוהב ציון, זינגר, עשהאל, ליברמן, מצר לוי
בית המשפט קיבל את עתירת העותרת והורה על ביטול החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה בדבר אישורה של תכנית וזאת מחת היעדר הלימה בינה לבין התכניות התקפות. בתוך כך, נדחתה הטענה לפיה, התכנית שעל הפרק אינה אלא המשך לתכניות ההיסטוריות. נקבע, כי מדובר בתכנית המשנה בפועל את ייעודו של חלק מהחלקה, ששיעורו למעלה משמונה וחצי אלפי מ"ר בניה מתעשייה למסחר.
תכנון ובנייה – תכניות – פירושן
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מפורטת
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מיתאר
.
העותרת הגישה עתירה לבטל את החלטת ועדת הערר בדבר אישורה של תכנית שעניינה בחלוקת שטחי הבנייה בין מגרשים, מתחם התעשייה אשתאול' ולקבוע כי פרסומה של התכנית למתן תוקף בטל, והיתר הבנייה שניתן מכוחה של התכנית בטל אף הוא. בטענות העותרת ניתן להצביע על שני מקבצים עיקריים. האחד הוא המהותי ולפיו, בפשטות הדברים, אין תכנית 467 מתיישבת עם התכניות התקפות. זאת, כשלב הבעיה – בניוד שטחים בתוך התכנית, וחשוב מכך, שינוי ייעוד בפועל של למעלה משמונה דונם וחצי מתעשייה למסחר. והשני, יסודו בקבלת החלטת הוועדה המקומית בניגוד לעמדת יו"ר הוועדה המחוזית, ומכאן גם בניגוד לסעיף 109 לחוק, ואף להערה הנכללת בתוכנית עצמה, לפיה ראוי לתוכנית זאת שתהא מתואמת עם הוועדה המחוזית.
.
בית המשפט קיבל את העתירה ופסק כלהלן:
השאלה שבמחלוקת היא שאלת פרשנות מובהקת ואין על הפרק שאלה תכנונית-מקצועית, מן הסוג שראוי לבית המשפט להיזהר מלהכריע בה. על הפרק פרשנות של מסמכים ולא של תכניות בנייה, ולבית המשפט מלוא היכולת להידרש לשאלה האם עניינה של המשיבה 4 מתיישב עם סעיף 7.1 לתמ"מ 30/1 – אזור תעשייה, אם לאו.
ייתכן, שניסוח סעיף 7.1, אינו מיטבי. ועם כל זאת, ברורה תכליתו, בפרט על רקע כותרת הסעיף – "אזור תעשייה". בהינתן שזו הכותרת, ועל הפרק חנות שתכליתה, ובמובהק, מסחרית, ממילא מתבקשת המסקנה הבלתי נמנעת, שאין ייעודה של המשיבה 4 מתיישב עם סעיף 7.1 הנ"ל. ואם לא די בכך, נכתב מתחת הכותרת 'אזור תעשיה', גם – 'כל הדרוש לתפקודו היעיל של אזור תעשיה ובכלל זה'. היינו, שכל שהותר בהמשך הסעיף, לא הותר, אלא לצורך תפקודו של אזור התעשייה.
כשעל הפרק תכנית המשנה בפועל את ייעודו של חלק מהחלקה, ששיעורו למעלה משמונה וחצי אלפי מ"ר בניה מתעשייה למסחר, הטענה, שהתכנית אינה אלא המשך לתכניות ההיסטוריות, תמוהה מיסודה.
באשר להתנגדות יו"ר הוועדה המחוזית, למקומו של יו"ר הוועדה המחוזית במהלך נמצא עוגן בשלושה מקומות, ובשלושה רבדים, לא פחות: חקיקה ראשית, התמ"מ הנ"ל, והתכנית המקומית עצמה. עצם העובדה שמקומו בתהליך של יו"ר הוועדה המחוזית מעוגן שלוש פעמים, מדברת בעד עצמה. ולמרות, זאת, והגם שצודקות גם המשיבות בהצביען על התקלות שהיו מנת חלקו, ואכן, היו, אין בתקלות אלה כדי להכשיר את התכנית.
טעויות, יכול שתקרינה, ואכן, אף העותרת נכונה לקבל שבהתנהלות הוועדה המחוזית ניתן להצביע על תקלות. ברם, אין הדעת נותנת, בוודאי כשעל הפרק תכניות בנייה העשויות להשליך על תמונת המצב בשטח הרלוונטי לימים, לשנים ולטווח הזמן הארוך, שתעוט הוועדה המקומית על תקלה שיצאה מלפני הוועדה המחוזית כמוצאת שלל רב, ומה גם, שכאמור, ההודעה על התקלה נשלחה לפני הישיבה. במערכת יחסים מכובדת ומכבדת בין וועדה מקומית לבין וועדה מחוזית, להתנהלות שכזו – אין מקום.
חזרה למעלה
18   [משפט מינהלי] [מכרזים] שתף בפייסבוק
ת"מ (באר שבע) 34297-07-20 ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ נ' מדינת ישראל (מנהלי; גאולה לוין; 08/07/21) - 21 ע'
עו"ד: יהושע חורש, אילן גולוד, אוריאל פרינץ, נירה גלעד
בית המשפט לעניינים מנהליים סילק על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית, תובענה שאינה עונה להגדרה של תביעה לפיצויים ש"עילתם במכרז". נפסק, כי היה על התובעת להגיש עתירה מינהלית בשלב מוקדם יותר, בסמוך למועד בו התברר לה כי נפלו פגמים בהתנהלות הרשויות. משלא עשתה כן, היא אינה יכולה לפעול בדרך של תקיפה עקיפה ולהגיש תביעה כספית לפיצויי קיום.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
מכרזים – סעדים – פיצויי קיום
.
בית המשפט נדרש לבקשה לסלק על הסף את התובענה המינהלית שבכותרת, מן הטעם שהתובענה אינה עונה להגדרה של תביעה לפיצויים ש"עילתם במכרז", משום שמדובר בתקיפה עקיפה של החלטה מינהלית ומשום שכל טענות התובעת כבר הועלו וזכו להתייחסות בהליכים המשפטיים הקודמים ולכן מתקיימים מניעות והשתק.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
יש לסלק על הסף את התובענה המינהלית, בכפוף לכך שסוגיית חילוט הערבות תידון במסגרת העתירה המינהלית. דרך המלך להשיג על החלטה של רשות מינהלית לחלט ערבון היא בעתירה מינהלית המופנית נגד אותה החלטה.
תביעה כספית שעילתה פגם מנהלי שנפל בעבודת הרשות היא הליך שמכונה "תקיפה עקיפה" או "ביקורת שיפוטית עקיפה" להבדיל מדרך התקיפה המקובלת של ההחלטה המנהלית, היא ה"תקיפה הישירה". בהיבטים רבים מוטלות על המבקש לפעול בדרך התקיפה העקיפה מגבלות הנובעות מכללי משפט שונים ובהם החובה להקטין את הנזק ולנהוג בתום לב. ככל שנפגע מהחלטה מנהלית פגומה בוחר לפעול במסלול לא מתאים, הוא עלול לאבד את עילת התביעה שלו. הלכה כללית זו חלה גם בתובענות מנהליות הדנות במכרזים.
במקרה זה, היה על התובעת להגיש עתירה מינהלית בשלב מוקדם יותר, בסמוך למועד בו התברר לה כי נפלו פגמים בהתנהלות הרשויות. משלא עשתה כן, היא אינה יכולה לפעול בדרך של תקיפה עקיפה ולהגיש תביעה כספית לפיצויי קיום. טענות התובעת בתובענה המינהלית זהות לטענות שהעלתה בעבר ואין בהן כל חידוש, למעט לעניין חילוט הערבון.
חזרה למעלה
שלום
19   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 30700-05-19 היא עודת אללה נ' שרכת כהרבא מחאפטית אל קדס אל מסאהמה אל מחדוזה (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 19/07/21) - 15 ע'
עו"ד: יוסף סייר, מוחסין עוודאללה, סאמי דקה
עסקינן בתביעה לפסיקת פיצוי כספי בגין פגיעה בפרטיות. בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך 7,500 ₪. וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
.
ענייננו בתביעה לפסיקת פיצוי כספי בגין הפגיעה בפרטיות. לפי סיפור המעשה, עת החזיק פלוני במכשיר הטלפון הנייד של אלמוני שלא על דעתו, ניסה פלוני להעביר ממכשיר זה תוכן למכשיר הטלפון הנייד שלו, גם זאת שלא על דעת אלמוני וללא רשותו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הנתבע מודה כי חדר לטלפון של התובעת והעביר את הסרטון לטלפון שלו. האם נפגעה בכך פרטיות התובעת והאם כטענתו, חלה אחת ההגנות שבחוק.
לפי סעיף 1 בחוק הגנת הפרטיות, "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיף 2 בחוק מפרט את אופני הפגיעה. סעיף 4 קובע, כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, וסעיף 29א(ב) קובע כי במשפט בשל עוולה כאמור, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. עוד בסעיף האמור, אם יוכח שהפגיעה נעשתה "בכוונה לפגוע", רשאי בית המשפט לפסוק סכום פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום המוזכר.
בענייננו, ברי לכל בר בי-רב כי חדירה לטלפון – ומקל וחומר שהעברת תוכן ממנו – ללא רשות בעליו, מהווה חדירה ופגיעה ממשית בפרטיות של בעל הטלפון, ולעיתים הפגיעה היא רחבה יותר עת היא נוגסת בפרטיותם של צדדים שלישיים. בימינו, מכשיר הטלפון הנייד הפך להיות חלק מאתנו ושותפנו במחשבות, בנושאי ההתעניינות, בחוויות שאנו עוברים מידי יום, והוא מצוי בליבת ההוויה והפרטיות שלנו.
אין מקום להחלת ההגנה אליה גורסים הנתבעים ולכן הם חבים לפצות את התובעת. מלבד הפגיעה בפרטיות התובעת בעצם החדירה לטלפון שלה והעברת קובץ מֵדְיה ממנו, גם פעולת הנתבע למחוק את הסרטון מהטלפון של התובעת, אינה ראויה ואין לקבלה. כמו כן, יש לקבל את טענת התובעת כי נגרמה לה עוגמת נפש אך מעצם חדירתו של הנתבע לטלפון שלה כאשר לא מן הנמנע שהוא היה גם חשוף למידע פרטי שלה, שכולל תמונות, מסרונים וכו'. מנגד, בהתחשב ברקע הדברים ותקיפת הנתבע שקדמה להעברת הסרטון, בהתחשב בכך שהועבר רק סרטון בלבד ולא פריטים נוספים, בהתחשב בכך שאין כל אינדיקציה שסרטון זה הופץ או פורסם על ידי הנתבע, וכן משהנתבע לא פעל כדי לפגוע בתובעת, סביר להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 7,500 ₪.
חזרה למעלה
20   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (בת ים) 61150-12-18 ליונל כליפה נ' יצחק אנושי (שלום; רונית אופיר; 14/07/21) - 23 ע'
עו"ד:
נדונה תביעה כספית לפיצוי בגין נזקיהם הנטענים של התובעים שנגרמו כתוצאה מקריסת תקרת סלון דירתם. נקבע כי על הנתבעים 1-6 (הבעלים של הנכס) לשלם לתובעים סך של 30,995 ₪. התביעה כנגד שאר בעלי היחידות בבניין נדחתה.
נזיקין – אחריות – בעל מקרקעין
נזיקין – אחריות – היעדרה
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
.
תביעה כספית על סך של 262,200 ₪ לפיצוי בגין נזקיהם הנטענים של התובעים שנגרמו כתוצאה מקריסת תקרת סלון דירתם.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
אין מחלוקת באשר לאחריותם של הבעלים (הנתבעים 1-6) החלה מכוח היותם בעלי הנכס ואחריות הנתבעים 1, 2 ו-4 החלה גם מכוח היותם משכירי הנכס.
באשר לשאר בעלי היחידות, הם אינם בעלי הדירה אלא בעלי יחידות בבניין המשותף. מכאן, שאין להם קשר חוזי עם התובעים, אין להם יריבות עם התובעים במישור החוזי וכל עילות התביעה הנטענות במישור החוזי אינן רלוונטיות לגביהם.
לא נמצא כל ביסוס עובדתי לטענה כי היה על שאר בעלי היחידות לדעת על מצבה של הדירה, אשר אין להם כל זיקה אליה, עובר לקריסת התקרה.
באשר לטענה כי שאר בעלי היחידות הפרו חובה חקוקה נוכח ההליכים הקודמים שנוהלו בקשר להכרזת הבניין כמבנה מסוכן, לא נמצא לטענה זו ביסוס בחומר הראיות. נוכח העובדה כי התיק נסגר, והכרזת הבניין כמבנה מסוכן הוסרה, לא ניתן לומר כי שאר בעלי היחידות הפרו חובה חקוקה. אין מחלוקת כי לשאר בעלי היחידות אין זיקה לדירה. ממילא, לא יכולים היו לדעת מה מצבה של התקרה בתוך הדירה.
משלא קיימת כל זיקה בין שאר בעלי היחידות ובין התובעים או הדירה, ומשנמצא כי לא חלה בענייננו עוולת הפרת חובה חקוקה, הרי שיש לדחות את התביעה כנגד נתבעים אלו. בהתאמה, ההודעה לצדדים שלישיים אשר הוגשה מטעם נתבעים אלו כנגד הנתבעים 1-6 נדחית אף היא.
חזרה למעלה
21   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
תא"ק (עכו) 72104-12-20 הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארצות הברית וקנדה סניף ארץ ישראל נ' ווקף אס - סדיגי (שלום; דנה ביאלר; 13/07/21) - 6 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. יש להחיל את סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924, רק באותם מקרים בהם הסכסוך נוגע לעצם קדושתו של מקום או לזכויות הנובעות מכך, לרבות זכויות פולחניות או אחרות הקשורות קשר ישיר לעצם הקדושה.
בתי-משפט – סמכות – מקומות קדושים
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – תביעת פינוי
.
שתי בקשות מטעם הנתבע בהתייחס לתביעה בסדר דין מקוצר שהגישו כנגדו התובעים לפינוי וסילוק יד: הראשונה – בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, השנייה – בקשה למחיקת כותרת.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בהסתמך על לשון סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924, טען הנתבע כי משהמחלוקת מושא הליך זה נוגעת למקרקעין המהווה חלק מהאתר הבהאי הקדוש כי אז אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בו.
יש לדחות טענה זו. פרשנות הנתבע אינה מהווה פרשנות סבירה לפיה בכל מחלוקת שקיימת או כזו הנוגעת למקום קדוש או לבניין דתי, נשללת סמכות בתי המשפט האזרחיים בישראל לדון בו, גם מקום בו המחלוקת עצמה מסורה דרך הכלל בהתאם לדין לסמכותם.
הפסיקה מצאה לצמצם את שלילת סמכותם של בתי המשפט לדון בעניינים הקשורים במקומות קדושים, ולמקדה אך בעניינים הקשורים באופן ישיר בקדושת אותם המקומות ולעניינים הנגזרים מקדושה זו בלבד. ענייננו אינו נופל בגדר אלה.
יש להחיל את סעיף 2 הנ"ל רק באותם מקרים בהם הסכסוך נוגע לעצם קדושתו של מקום או לזכויות הנובעות מכך, לרבות זכויות פולחניות או אחרות הקשורות קשר ישיר לעצם הקדושה. מכאן, כי ככל שמדובר בסכסוך אזרחי במהותו, בדומה לסכסוך דנן אשר עניינו סילוק יד ממקרקעין, אין בעצם העובדה שעל המקרקעין קיים מקום המיועד לפולחן דתי כדי לאיין את סמכותו של בית המשפט הרלוונטי, שאם לא כן נמצא מאיינים סמכותם של בתי משפט אזרחיים בשלל עניינים כאשר ספק רב אם לכך התכוון המחוקק. ספק זה קיבל תשובות בפסיקה ותשובות אלה אינן תומכות בטענות הנתבע.
סיכומו של דבר – המדובר בתביעה לסילוק המסורה, כך לפי התקנות, לסמכות בית משפט זה ועל כן יש לדחות טענה זו של הנתבע.
חזרה למעלה
22   [שטרות] שתף בפייסבוק
תא"מ (חיפה) 54270-11-19 נועה שיווק משקאות 1989 בע"מ נ' שולמית טמיר (שלום; אורי גולדקורן; 08/07/21) - 6 ע'
עו"ד: רענן פרפרי, גדעון שרויאר
נדחתה תביעה לביצוע שטר חוב. נקבע כי מילוי הפרטים בשטר החוב לא נעשה תוך זמן סביר ממועד התגבשות העילה החוזית.
שטרות – השלמת מסמך – השלמת פרט מהותי
.
תביעה לביצוע שטר חוב. הנתבעת טענה כי בעת שחתמה על שטר החוב לא נכתבו בו מועד הפירעון והסכום לתשלום, וכי חזקת הרשות להשלים את הפרטים בשטר החוב פקעה.
בית המשפט פסק כלהלן:
בסעיף 19 לפקודת השטרות נקבע כי ניתן להשלים פרט מהותי בשטר "תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה", וכי "זמן סביר, לעניין זה, הוא שאלה שבעובדה". על סעיף זה נכתב בפסיקה כי "כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו".
מניין פרק הזמן הסביר מתחיל ממועד זכאות האוחז לתמורה, דהיינו – ממועד התגבשות העילה החוזית. על מנת להגיע למסקנה כי שמילוי הפרטים בשטר החוב נעשה תוך זמן סביר ממועד התגבשות העילה החוזית, על התובעת להוכיח תחילה מהו ההסכם המהווה מקור של העילה החוזית. עליה להביא ראיות המעידות ש"הסכם יחס" שנכרת בינה לבין קפה לואיז ביום 15.5.2014 (טופס פתיחת לקוח) חל אף על מערכת היחסים העסקית שהתקיימה בין הצדדים בתקופה שבין אוקטובר 2018 ועד למאי 2019. אם לא יוכח שההסכם משנת 2014 המשיך לחול אף על יחסי הצדדים בשנים 2019-2018, אזי שטר החוב שנעשה ביום 15.5.2014, אינו בר פירעון, ואין הוא חל על עילה חוזית חדשה שהחלה להתגבש רק באוקטובר 2018.
הפסקת היחסים החוזיים במשך שנתיים מעבירה את נטל ההוכחה לכתפיה של התובעת. התובעת לא הביאה ראיות שיש בהן כדי להצביע על כך שההסכם, טופס פתיחת לקוח, המשיך לחול אף שבאוקטובר 2018 חודשו היחסים המסחריים לאחר נתק של שנתיים. בהיעדר ראיות בדבר תחולת הסכם 2014 אף בשנת 2018, יש לראות את סילוק החוב בספטמבר 2016 ואת הפסקת ההתקשרות העסקית במשך שנתיים כנסיבות המעידות על סיומו של הסכם המסגרת בשנת 2016, עם סילוק החוב. לפיכך, על יחסי הצדדים החל מאוקטובר 2018 לא חלו ההסכם ושטר החוב משנת 2014.
אשר על כן, יש לדחות את התביעה, ולחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,600 ₪.
חזרה למעלה
ועדות ערר - תכנון ובנייה
23   [תכנון ובנייה] [מסים] [פרשנות] שתף בפייסבוק
ערר (תל אביב-יפו) 8195-06-19 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; שרון טל; 18/07/21) - 12 ע'
עו"ד: שרון פטל, בן המאירי, תומר גור, יובל גלאון
ועדת הערר המחוזית לפיצויים ולהיטל השבחה קיבלה ערר שהגישה חברת החשמל לישראל והורתה על ביטול חיוב בתשלום היטל השבחה בגין מימוש הזכויות בהעברת מקרקעין, אשר נסמכת על הסכם הסדרת נכסי חברת החשמל, מיום 3.1.2018. נקבע, כי לא ניתן לחייב את העוררת בהיטל השבחה בגין העברת הזכויות על פי הסכם ההסדרה, זאת לאור סעיף 62 (ו) לחוק משק החשמל.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו
מסים – היטלים – היטל השבחה
פרשנות – דין – דיני מסים
מסים – היטלים – היטל השבחה
תכנון ובנייה – היטל השבחה – הסכם
.
העוררת הגישה ערר על שומת השבחה, זאת מכוח אישורן של מספר תכניות במקרקעין. מטרת התכנית הקמת מרכז עסקים, והיא קובעת את המקרקעין כמגרש בייעוד מסחר, תעסוקה, ומתקנים הנדסיים. השומה כוללת התייחסות לשני מימושי זכויות. האחד בדרך של היתר בניה, שאין מחלוקת כי נתבקש. המימוש הנטען השני – עליו נסב הערר – הוא מימוש זכויות בדרך של העברת זכויות.
.
ועדת הערר המחוזית קבעה כלהלן:
צודקת העוררת בטענתה לפיה בהתאם לחוק משק החשמל, הסכם ההסדרה אינו בר חיוב בהיטל השבחה. הסכם ההסדרה, מיום 3.1.2018, נכרת בין העוררת לבין מדינת ישראל ורשות מקרקעי ישראל. אין לחייב חלוקת נכסים בהתאם להסכם ההסדרה "במס, אגרה, היטל או כל תשלום חובה אחר, לפי כל דין, ולא יראו אותה כמכירה לעניין כל דין שעניינו מס, אגרה, היטל או תשלום חובה אחר כאמור". לשון ברורה וגורפת זאת כוללת גם את החיוב בענייננו, בהיטל השבחה.
הסכם ההסדרה אינו מהווה מימוש זכויות במקרקעין ואינו נושא לחיוב בהיטל השבחה. זאת בהתאם לאמור בחוק משק החשמל. החיוב בהיטל השבחה יקום בהתאם לדין, לעת מימוש זכויות כמוגדר בתוספת השלישית.
להשלמת התמונה ומבלי לקבוע מסמרות יש להוסיף ולציין כי ספק אם ענייננו בהעברת מקרקעין המהווה מימוש זכויות, אף במנותק מן הסעיף המפורש בחוק משק החשמל.
חזרה למעלה
24   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ערר (תל אביב-יפו) 85159-17 הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' גרשון פרבר ואח' (ועדות ערר - תכנון ובנייה; שרון טל; 29/06/21) - 14 ע'
עו"ד: מיכל דיק, שלומי ברקאי
אין לחייב בהיטל השבחה את עליית ערכם של מקרקעין, בגין הציפייה לאישור הקלה, בטרם אושרה.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו
.
ענייננו בערר על אופן קביעת השבחה בגין הקלה שניתנה בקווי בנין, לצורך הבלטת מרפסות אחוריות. העוררת טוענת כי השמאי המכריע שגה עת קבע כי יש לייחס להשבחת המקרקעין מכח אישור התכנית, קרי במצב התכנוני שקדם להקלה, גם ערך שנבע מן האפשרות כי הקלה זאת תאושר.
.
ועדת ערר לתכנון ולבניה קבעה כלהלן:
בענייננו אין מדובר בזכויות מוקנות כי אם בכאלה שנדרשת הקלה על מנת לקבלן. בנושא זה קיימת פסיקה ברורה ועקבית ולפיה אין לחייב בהיטל השבחה מכח תכנית, בגין זכויות שנדרשת הקלה או שנדרש הליך דמוי הקלה, על מנת לקבלן.
אירוע המס מחולל ההשבחה הוא ההקלה.
אירוע המס במקרה בו מאושרות זכויות בהקלה או בהליך דמוי הקלה, הכולל פרסום להתנגדויות, הוא מתן ההקלה. זאת, בלא הבחנה בין ההקלות לפי מאפייניהן ולפי רמת הודאות לקבלתן. לפיכך אלה הם פני הדברים גם בענייננו. משכך, נדרש תיקון השומה המכרעת שהביאה בחשבון ערכם של המקרקעין עובר לאישור ההקלה, את הערך שהשמאי קבע כי נבע מן האפשרות לאישורה.
ככל ששמאי מוצא כי ערכם של מקרקעין לא עלה בשל אפשרות תיאורטית לקבלת הקלה, ודאי שאין להחסיר מערכם שלפני אישור ההקלה בשל אפשרות זאת, לעת חישוב ההשבחה הנובעת מאישור ההקלה.
חזרה למעלה
25   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ערר (תל אביב-יפו) 8228-09-19 טארק וסמאח אבו נאר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (ועדות ערר - תכנון ובנייה; שרון טל; 29/06/21) - 6 ע'
עו"ד:
ועדת הערר לתכנון ולבניה קיבלה את ערר העוררים והורתה על ביטול חיוב בהיטל השבחה, בשל העובדה כי מדובר במקרקעין המצויים "ביישוב או בחלק ממנו שהממשלה הכריזה עליו כעל שכונת שיקום".
תכנון ובנייה – היטל השבחה – פטור
.
העוררים הגישו ערר על שומת השבחה שנערכה לעת מימוש זכויות בדרך של מכר, במקרקעין.
.
ועדת הערר לתכנון ולבניה קיבלה את הערר וקבעה כלהלן:
לפי סעיף 19 (ב) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה: "לא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה שהיא אחת מאלה: (1) השבחה במקרקעין למגורים המצויים בישוב או בחלק ממנו שהממשלה הכריזה עליו כעל שכונת שיקום, כל עוד ההכרזה בתוקף;"
על פי לשונו אין הפטור מגביל עצמו למצבים של מתן היתר בניה בלבד, ואין בלשון ההוראה כל עיגון לכך שהפטור לא חל בעת מימוש בדרך של מכר.
חזרה למעלה
כתבי טענות
26   שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 40260-07-21 התנועה לחופש המידע - ב"כ עו"ד איה מרקביץ' נ' משרד ראש הממשלה (כתבי טענות; ; 19/07/21) - 3 ע'
עו"ד: איה מרקביץ'
בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיב למסור לעותרת את המידע שביקשה בשתי בקשות שהגישה לפי חוק חופש המידע, התשנ״ח-1998 (להלן: ״החוק״), האחת מיום 14.2.2021, לפני חמישה חודשים, והשנייה מיום 7.3.2021, לפני יותר מארבעה חודשים (להלן: ״הבקשה הראשונה״ ו״הבקשה השנייה״, , בהתאמה).
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il