www.nevo.co.il פד"י-מייל 289 21/07/2021

 תוכן העניינים
עליון
1   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א 1152-20 Royal Philips Electronic N.V נ' איתי לנואל (עליון; ע' ברון; 20/07/21) - 11 ע'
תקנה 500(10) לתקנות הישנות אמנם דורשת שההמצאה לנתבע הראשון תתבצע בתחום המדינה, אולם אין משמעות הדבר שנדרשת זיקה טריטוריאלית שלו למדינה. כלומר, הנתבע הראשון "ייתפס" בתחום המדינה בכל מקרה של המצאה כדין, גם בעת שהוא שוהה בישראל שהות ארעית, או כאשר הסכים על דעת עצמו לקבל את מרות הדין הישראלי באמצעות הסדרי ההמצאה הנוהגים.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – מחוץ לתחום השיפוט
דיון אזרחי – רשות ערעור – בגלגול שלישי
2   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5039-21 בנימין גיאט נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 20/07/21) - 6 ע'
סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים דורש קיומם של טעמים מיוחדים לשם מעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירות אלימות במשפחה נוכח חזקת המסוכנות. העובדה כי שירות המבחן התרשם מקיומה של מסוכנות ברף גבוה ולא בא בהמלצה לשחרור המבקש ממעצר מאחורי סורג ובריח, מצריכה נטל כבד עוד יותר.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – רשות לערור
עבודה ארצי
3   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [עבודה] שתף בפייסבוק
סק"כ (ארצי) 40815-07-13 חברת נמל אשדוד בע#מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, סיגל דוידוב-מוטולה; 20/07/21) - 36 ע'
בסמכות ביה"ד לפסוק הוצאות משפט מכוח פקודת בזיון בית המשפט; במקרה דנן החיוב הכספי אשר הושת על ראשי וועדי חברות הנמל בהחלטת ביה"ד הנו בגין הוצאות משפט שהוציאו לשווא הצדדים הישירים לבקשות על פי פקודת ביזיון בית המשפט, כלומר חברות הנמל, וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין ביטול זמנו של ביה"ד, כאשר אין מדובר בקנס מכוח פקודת הביזיון; בנסיבות העניין אין לבטל את החיוב בהוצאות, ובאיזון מכלול השיקולים נפסק שיעור ההוצאות שעל כל אחד מראשי הוועדים לשלם לחברות הנמל ולאוצר המדינה.
בתי-משפט – הוצאות משפט – הסמכות לפסיקתם
בתי-משפט – הוצאות משפט – לטובת המדינה
דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
4   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 54160-11-20 המוסד לביטוח לאומי נ' סמיר אבו סביח (עבודה; לאה גליקסמן, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ש' כפיר, א' הוכמן; 13/07/21) - 7 ע'
ביה"ד קיבל ערעור על פסק דין שהכיר בנפילת המשיב על מדרגות המסגד בדרכו לתפילה כפגיעה בעבודה. עת המשיב יצא ממקום עבודתו תכלית הליכתו הייתה תפילה במסגד, ולאחריה להמשיך בדרכו לביתו. מדובר ביעד שנקבע מראש ואין מדובר בסטייה או הפסקה אינצידנטלית בדרכו של המשיב ממקום העבודה לביתו. התאונה לא התרחשה במקטע "המבוטח" בחוק, דהיינו המקטע שתחילתו מקום העבודה וסופו במעונו של המשיב, שכן המשיב נפגע במקטע שתחילתו מקום עבודתו אך סופו במסגד, ולכן בדין נדחתה תביעתו.
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – הגדרתה
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
5   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 46447-11-20 אביבה מילגלטר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ש' כפיר, א' הוכמן; 13/07/21) - 5 ע'
נדחה ערעור על פסק דין שדחה את תביעת המערערת לתשלום קצבת תלויים שהתבססה על כך שיש להכיר בפטירת בעלה המנוח כתוצאה מאירוע לב, כפגיעה בעבודה. הערעור נדחה לאחר דיון בטענה לפגיעה בעבודה על יסוד שלושה אירועים חריגים שהתרחשו עובר לפטירת המנוח, המהווים "אירועי שיא" במתח מתמשך במקום עבודתו.
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
6   [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 37299-04-21 קיבוץ אלמוני נ' פלונית פלונית (עבודה; לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ש' זילברשטיין היפש, ד' קמפלר; 28/06/21) - 10 ע'
ביה"ד פסק כי בנסיבות המקרה הספציפיות, עילת התביעה כנגד המבקש 2 בגין ההטרדה המינית הנטענת על ידי המשיבה, אינה באה בגדרי סמכותו של ביה"ד לעבודה. זאת, שעה שאירוע ההטרדה הנטען אינו עומד בתנאי שעניינו ״במסגרת יחסי העבודה״, כנדרש בחוק למניעת הטרדה מינית, מאחר שהוא אירע כחצי שנה לאחר סיום יחסי ההעסקה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות עניינית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
עבודה – עובדים – הטרדה מינית
מחוזי
7   [משפחה] שתף בפייסבוק
רמ"ש (חיפה) 58657-06-21 פלוני נ' אלמונית (מחוזי; חננאל שרעבי; 12/07/21) - 9 ע'
על פי ההלכה, בעת פסיקת מזונות יש לוודא כי יישאר בידי האב סכום סביר למחייתו. כך זה בסכום המזונות הקבועים, אך גם בסכום המזונות הזמניים. במקרה דנן, דמי המזונות הזמניים בהם חויב המבקש, יחד עם המדור והמחציות עבור החינוך – לא משאירים לו דמי מחייה ראויים לעצמו.
משפחה – מזונות ילדים – מזונות זמניים
משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
8   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ע"א (תל אביב-יפו) 20773-04-21 עמותת בני ברוך - קבלה לעם נ' כאן תאגיד השידור הישראלי (מחוזי; אביגיל כהן; 11/07/21) - 7 ע'
רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בשק"ד הערכאה הדיונית בכל הקשור להוצאות משפט; התקנות החדשות מעגנות במידה רבה את הפסיקה הקיימת בנושא הוצאות משפט, וברירת המחדל היא חיוב בהוצאות; אין כל חובה לפסוק הוצאות רק כשמוכח כי שולמו בפועל כספים עבור ניהול ההליך. כשבעל דין מראה כי השקיע שעות מרובות לצורך ניהול ההליך, ו"זמן שווה כסף" לא רק אצל עורכי דין, אזי בימ"ש רשאי בהחלט על סמך העקרונות והתכליות שבתקנות החדשות לפסוק הוצאות משפט.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן
דיון אזרחי – הוצאות משפט – התערבות ערכאת ערעור
9   [עונשין] שתף בפייסבוק
עפ"ג (ירושלים) 12791-01-21 עזת עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל (מחוזי; רפי כרמל, אריה רומנוב, מרים ליפשיץ פריבס; 11/07/21) - 6 ע'
נדחה ערעור על הרשעת המערער, בעקבות הודאתו, בניסיון קבלת דבר במרמה. נפסק כי העבירה שביצע המערער הנה חמורה וכי האינטרס הציבורי להגנה מפני עבירות מסוג זה גובר על האינטרס האישי של המערער.
עונשין – הרשעה – הימנעות מהרשעה
10   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (חיפה) 15548-09-20 רוחמה ורונן סולומון נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (מחוזי; י. גריל, עמית; 08/07/21) - 15 ע'
התקבלה בחלקה בקשת המשיבות למחיקת סעיפים ונספחים מן התשובה שהגישו המבקשים לתגובת המשיבות לבקשה לאישור תובענה כייצוגית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תגובה לתשובת המשיב בבקשת אישור
11   [משפחה] שתף בפייסבוק
רמ"ש (תל אביב-יפו) 3583-04-21 ר.ש.ו נ' ש.א.ו (מחוזי; שאול שוחט; 30/06/21) - 6 ע'
התקבל ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר הורה למבקש לשלם למשיבה 100,000 ₪ כתנאי להמשך בירור תביעתו.
משפחה – הסכם גירושין – פרשנותו
12   [מקרקעין] [חוזים] שתף בפייסבוק
ע"א (תל אביב-יפו) 35398-02-20 ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ נ' דן ל.נ.א. השקעות בע"מ (מחוזי; יהודית שבח, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ; 23/06/21) - 13 ע'
התקבל ערעור על פסק דין שהורה על פינוי המערערת מהמושכר, תוך שנקבע כי היא לא נחשבת כמי שהפרה את ההסכם בהפרה יסודית המזכה בביטול ופינוי.
מקרקעין – שכירות – סילוק יד
חוזים – הפרה – היעדרה
13   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א (תל אביב-יפו) 55849-02-21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.א.ת (מחוזי; חדוה וינבאום וולצקי; 27/05/21) - 10 ע'
לא נמצא כי נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לביהמ"ש המחוזי. אכן, הגשת הבקשה נעשתה בשלב מאוחר של ההליך, אך הסיבה לכך מקורה בשינוי שחל בקביעת המומחה בתחום הנפשי את שיעור נכות המשיבה בתום חקירתו. בדין נקבע כי המבקשות לא חלקו על טענות המשיבה כי נזקיה גבוהים מסכום סמכותו של בימ"ש השלום, ואף לא נמצא כי בקשת המשיבה נגועה בחוסר תום לב.
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
14   [ראיות] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"פ (ירושלים) 47734-06-18 מדינת ישראל נ' ש' (קטין) (מחוזי; תמר בר אשר; 25/03/21) - 31 ע'
בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה והיזק במזיד לרכב. נקבע כי הנאשם הוא זה שתועד בסרטון האבטחה כמי שעבר את העבירות עם הנאשם 2.
ראיות – זיהוי – בסרט וידאו
דיון פלילי – הכרעת-דין – הרשעה
מנהלי
15   [רשויות מקומיות] שתף בפייסבוק
עת"מ (חיפה) 34725-07-21 עינת קליש רותם, ראש עיריית חיפה נ' סופי נקש (מנהלי; רון שפירא; 18/07/21) - 6 ע'
בהעדר ראיה לקיומו של הסכם בכתב בין חברי מועצת העיר, אין מקום לקבוע כי קיים הסכם, לא כל שכן הסכם בכתב וזאת בהתאם להוראות סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות). בהתאם אין גם כל עילה לביטול ישיבת מועצת העיר האמורה להתקיים היום.
רשויות מקומיות – עיריות – מועצת העירייה
שלום
16   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
בב"נ (בית שאן) 63110-04-21 ניצן נבו נ' ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי (שלום; אדהם ספדי; 11/07/21) - 11 ע'
נדחתה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי. שלושת המבנים בגינם הוצא צו ההריסה לא נועדו למטרות חקלאיות, ומכל מקום אינם חוסים תחת תקנות הפטור. עסקינן בעבודה אסורה המצריכה קבלת היתר, ומשלא הוצא בגינה היתר כדין, הייתה עילה והיה בסיס להוצאת צו ההריסה המינהלי.
תכנון ובנייה – צו הריסה מינהלי – בקשה לביטול
תכנון ובנייה – היתר בנייה – הצורך בהיתר
תכנון ובנייה – היתר בנייה – פטור מהיתר
17   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תק"ח (תל אביב-יפו) 9975-12-20 מדינת ישראל נ' יורי וינוגרד (שלום; עדי יעקובוביץ; 11/07/21) - 9 ע'
בית המשפט דחה בקשה מטעם הנאשם למתן צו להמצאת מסמכים, לפי סעיף 108 לחסד"פ. לא נמצא כי התשתית הלכאורית שהונחה לפתחו של בית המשפט מקימה בסיס ראשוני לקיומה של אפליה בין מקרים דומים לזה של המבקש, בהם נמנעה המשיבה מהעמדה לדין או לא אכפה כלל.
דיון פלילי – המצאת מסמכים – צו להמצאת מסמכים
18   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
בצה"מ (נתניה) 27287-01-21 אכרם זבארקה נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה-מחוז מרכז (שלום; אלי ברנד; 06/07/21) - 10 ע'
בית המשפט דחה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי. נדחו טענות המבקש ביחס למועד איכלוס המבנה וביחס לאי קיום חובת ההיוועצות.
תכנון ובנייה – צו הריסה מינהלי – בקשה לביטול
19   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 33083-03-21 סמדר אסרף נ' חיים פלדמר (שלום; בנימין בן סימון; 04/07/21) - 5 ע'
נדחתה בקשה לסילוק התביעה על הסף. במקרה דנן, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה הינם אפסיים, כך שאין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש.
דיון אזרחי – מחיקה – דחיית בקשה לסילוק על הסף
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
עבודה אזורי
20   [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (תל אביב-יפו) 42987-12-18 אלון בשה נ' גזית הנדסה בע"מ (עבודה; מירב קליימן, נ.צ.: ר' עזר, א' ליברובסקי; 12/07/21) - 35 ע'
ביה"ד פסק כי גם אם התובע עבד בנתבעת פרק זמן קצר של 4 חודשים, אין הדבר פוטר אותה מחובתה לערוך לו שימוע כדין, ולפיכך הוא זכאי פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע בסך של 7,000 ₪; כן זכאי התובע לפדיון חופשה ולפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, בקיזוז דמי הודעה מוקדמת ששולמו לתובע עקב טעות.
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – תחולת החוק
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר
21   [ביטוח לאומי] [עבודה] שתף בפייסבוק
ב"ל (באר שבע) 48805-11-19 דליה אורית טואטו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יעל אנגלברג; 12/07/21) - 8 ע'
ביה"ד דחה את תביעת התובעת, שעבדה כמחווטת ומלחימה, להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית שממנה היא סובלת כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה על יסוד חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה בתיק, וקבע כי התסמונת אינה נובעת מתנאי עבודתה של התובעת וכי מצבה אינו בגדר "פגיעה בעבודה".
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
משפחה
22   [משפחה] שתף בפייסבוק
תמ"ש (קריות) 63348-11-20 האם נ' משרד הפנים (משפחה; ניר זיתוני; 16/07/21) - 6 ע'
חוק מרשם אוכלוסין דורש פסק דין של בימ"ש/בי"ד כדי לרשום אדם כאביו של קטין שנולד לאישה שהיתה נשואה לאחר בתוך 300 יום שלפני מועד הלידה (כבמקרה דנא). ביהמ"ש קיבל את תביעת האם, בשם הקטינה – מבלי לערוך כל בירור עובדתי של האבהות הביולוגית – והורה למשרד הפנים לרשום את הנתבע 3, האב המגדל, כאביה הפסיכולוגי של הקטינה. למחוק את שם המשפחה של הנתבע 2 (הגרוש של האם) ובמקומו לרשום את שם המשפחה של הנתבע 3.
משפחה – אבהות – אבהות פסיכולוגית
משפחה – אבהות – רישום
23   [משפחה] [בריאות] שתף בפייסבוק
תלה"מ (פתח תקוה) 30128-06-21 פלוני נ' אלמונית (משפחה; הילה מלר שלו; 07/07/21) - 8 ע'
ביהמ"ש דחה בקשת האב לאישור שתי נסיעות שלו לחו"ל עם ילדיהם הקטינים של הצדדים לצרכי חופשה נוכח התנגדות האם, בשל החשש מנגיף הקורונה, שעה שהקטינים אינם מחוסנים ונוכח יעדי הנסיעה המוגדרים כ"יעד עם אזהרה חמורה" (איי סיישל) וכ"יעד עם אזהרת מסע" (קפריסין). הודגש כי ההכרעה מתייחסת לנסיבות הזמן הנוכחי.
משפחה – משמורת קטינים – הוצאת קטין מהארץ
בריאות – בריאות הציבור – מניעת מחלות
משפחה – טובת הילד – קביעתה
24   [משפחה] שתף בפייסבוק
תמ"ש (ראשון לציון) 58681-06-20 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב (משפחה; נחשון פישר; 13/06/21) - 9 ע'
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על מצן צו הורות פסיקתי המכיר בבת הזוג של האם הביולוגית כהורה נוסף של הקטין מיום הלידה (ב-2019); ההחלטה על הרחבת התא המשפחתי אצל בני זוג מאותו המין מתגבשת בשלב מוקדם, ועוד בטרם נוצר ההיריון; הורות של זוג בני אותו המין אינה שונה מהורות של בני זוג הטרוסקסואליים, כאשר דרישת המדינה להיאחז בנהלים דווקנים הינה דרישה הפוגעת בערך השוויון ובזכות להורות ולמשפחה של פרטים בחברה.
משפחה– הורות– צו הורות פסיקתי
משפחה– הורות– זהות ההורים
משפחה– אמהות– הכרה באמהות
25   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (פתח תקוה) 23265-09-19 אלמוני פלונית נ' פלונית (משפחה; אפרת ונקרט; 11/06/21) - 13 ע'
התערבות בגובה חיוב מזונות שנקבע בהסכם לאחר שמחד חלה ירידה משמעותית במצבו של התובע ובהכנסותיו ומנגד חלה עליה דרמטית במצבה הכלכלי של האם. הצדדים חסרי דת. נקבע כי על הצדדים שניהם לשאת במזונות הקטינה בחלקים שונים ומשתנים לאורך הזמן, אשר יאפשרו לתובע "לעמוד על רגליו" כיום ובעתיד הקרוב מחד ומאידך ייקחו בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של התובע ואת שיקומו בעתיד הבינוני והרחוק ולפיכך ילכו שיעורי המזונות שעל התובע לשלם ויגדלו לאורך הזמן.
משפחה – מזונות – שינוי השיעור
משפחה – מזונות ילדים – הסכם בעניין שיעור המזונות
26   [משפחה] [בתי-משפט] [בתי-דין] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 27810-07-19 ד.ה נ' ד. ה (משפחה; איתי כץ; 20/04/21) - 5 ע'
ביהמ"ש הורה כמבוקש על פירוק השיתוף בדירה על ידי מכירתה ועל חלוקת התמורה בשווה בין הצדדים וכן נתן הוראות לעניין איזון המשאבים. אולם, לאור התרשמות ביהמ"ש כי המבקש פועל בחוסר תום לב בכך שהוא מסרב ליתן גט למבקשת ביהמ"ש מורה בהתאם לסמכותו הקבועה בס' 5א (ג)+(ד (לחוק יחסי ממון בין בני זוג , על עיכוב ביצוע פסה"ד עד לאחר מתן החלטה לאחר שהמבקש ימציא לביהמ"ש אסמכתה על הפקדת כתב הסכמה מצדו למתן גט לאישה בביד"ר. האיש גם לא יהיה זכאי לדמי שימוש בזכויותיו בדירה בתקופת העיכוב.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – פירוק שיתוף
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין
בתי-דין – בית-דין רבני – סרבנות גט
27   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 42875-06-20 א' פ' נ' י' פ' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 20/04/21) - 16 ע'
ביהמ"ש קיבל תביעת להפחתת מזונות קטין. גם אם נאמר שהולדת ילד נוסף (לכל אחד מהצדדים) וכפועל יוצא שינוי בעלות המדור והצרכים של הקטינים ושל הצדדים הוא שינוי שלכל הפחות ניתן היה לצפות מראש, כמו גם השינוי בהכנסות שני הצדדים, הרי שלא כך הוא באשר להיות התובע הורה משמורן יחיד של בתו הקטינה (הנוספת) שהוא נושא בכל עול גידולה ללא סיוע. שינוי נסיבות זה שלא נצפה מראש הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת משום שהכנסת התובע אינה מאפשרת לו לשאת בחיוב בפסק הדין, ובהוצאת בתו הקטינה וכן לקיים את עצמו בכבוד.
משפחה – מזונות – שינוי השיעור

עליון
1   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א 1152-20 Royal Philips Electronic N.V נ' איתי לנואל (עליון; ע' ברון; 20/07/21) - 11 ע'
עו"ד: ד"ר אורי ברעם, יוסי אשכנזי, ד"ר חיים מכלוף, אור יהלום
תקנה 500(10) לתקנות הישנות אמנם דורשת שההמצאה לנתבע הראשון תתבצע בתחום המדינה, אולם אין משמעות הדבר שנדרשת זיקה טריטוריאלית שלו למדינה. כלומר, הנתבע הראשון "ייתפס" בתחום המדינה בכל מקרה של המצאה כדין, גם בעת שהוא שוהה בישראל שהות ארעית, או כאשר הסכים על דעת עצמו לקבל את מרות הדין הישראלי באמצעות הסדרי ההמצאה הנוהגים.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – מחוץ לתחום השיפוט
דיון אזרחי – רשות ערעור – בגלגול שלישי
.
במוקד הבר"ע ניצבות שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו כנגד מספר חברות זרות, בהן פיליפס וחברת LG. בבקשות האישור נטען כי החברות הזרות ניהלו קרטלים בינלאומיים לתיאום מחירים של רכיבים אלקטרוניים שיוצרו או שווקו על ידן. בקשות האישור הוגשו ע"י המשיבים בשם הצרכנים הישראליים שנפגעו מתיאומי המחירים הנטענים. זמן קצר לאחר הגשת בקשות האישור הגישו המשיבים בקשות למתן היתר להמצאת כתבי הטענות לחברות הזרות במקום מושבן בחו"ל; ובעניינה של פיליפס – בהולנד. אשר ל-LG – המשיבים הגיעו להסדר דיוני עמה, שייתר את ההכרעה בשאלת ההמצאה מחוץ לתחום. בהמשך נעתר ביהמ"ש המחוזי ליתן היתרי המצאה מחוץ לתחום החברות הזרות ובכלל זה גם לפיליפס, מכוח תקנה 500(10) לתקנות הישנות. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
אמנם עניינה של פיליפס נדון רק בביהמ"ש המחוזי, ; אלא שבמובן המהותי – והוא העיקר – הבקשה נדונה פעמיים, הן בפני שופטת הערכאה הדיונית (בכובעה כרשמת) הן בפני שופטת ערכאת הערעור. משכך, אמות המידה החלות על בקשות לערער בגלגול שלישי כוחן יפה גם בבר"ע דנן.
פיליפס מצביעה על שאלה עקרונית שלטענתה חורגת מעניינם של הצדדים בהליך הנדון, הנוגעת לתחולתו האקס-טריטוריאלית של חוק התחרות הכלכלית; ובכלל זה האפשרות לנהל תביעות ייצוגיות בנוגע לקרטלים שפעלו מחוץ לשטח המדינה, נוכח הוראות חוק תובענות ייצוגיות. אכן מדובר בסוגיה נכבדה, שטרם זכתה למענה מקיף בפסיקת בימ"ש זה, ואולם דווקא משום כך אין מקום לבררה בגדר הדיון בהמצאה אל מחוץ לתחום. ויודגש, שלב הדיון בהיתרי ההמצאה הוא שלב מקדמי, בהליך שהוא עצמו הליך מקדמי. כפי שנפסק, כשמתעוררת בשלב הדיון בהיתר ההמצאה שאלה אשר עשויה לעלות שוב במסגרת ההליך העיקרי, על ביהמ"ש להיזהר ולא להביע דעה נחרצת לגופו של עניין. היה ופיליפס תעמוד על טענתה הנ"ל – זו תידון בביהמ"ש המחוזי במסגרת הדיון בבקשות האישור לגופן.
אשר לשאלת פרשנותה של תקנה 500(10). חרף ניסיונה של פיליפס לשוות לסוגיה זו נופך כללי ועקרוני, עניינה נטוע בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינו עומד באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי; אף לא נמצא כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין.
לשיטת פיליפס, הסכמת LG במסגרת ההסדרים להתדיין בישראל אינה מקיימת את תנאי תקנה 500(10), מאחר שההמצאה אינה מהווה המצאה כדין בתחום המדינה. אין לקבל טענה זו. תקנה 500(10) אמנם דורשת שההמצאה לנתבע הראשון תתבצע בתחום המדינה, אולם אין משמעות הדבר שנדרשת זיקה טריטוריאלית שלו למדינה. כלומר, הנתבע הראשון "ייתפס" בתחום המדינה בכל מקרה של המצאה כדין, גם בעת שהוא שוהה בישראל שהות ארעית, או כאשר הסכים על דעת עצמו לקבל את מרות הדין הישראלי באמצעות הסדרי ההמצאה הנוהגים. יצוין כי במסגרת התקנות החדשות הושמטה הדרישה שההמצאה תהא "בתחום המדינה". בענייננו, LG אמנם אינה בעלת זיקה טריטוריאלית לישראל, אך היא הסכימה לקבל לידה את כתבי הטענות באמצעות באי-כוחה; מרגע שכתבי הטענות הומצאו לבאי-כוחה בישראל, ניתן לראות בה כ"בעל דין" שהתובענה הומצאה לו כדין ובתחום המדינה.
ביהמ"ש אינו שותף לחשש שהעלתה פיליפס מהסדרים דיוניים "מלאכותיים", שנועדו לייצר עילת המצאה ביחס לצדדים שלישיים זרים. כפי שעולה מנוסח הרישא של תקנה 500, אפילו אם נמצא שהתקיימו התנאים המנויים בתקנה 500(10), לביהמ"ש הוקנה שק"ד אם להתיר את ההמצאה. ככל שמדובר בהסדר דיוני מלאכותי שמטרתו אך להזיק לצדדים שלישיים זרים, לביהמ"ש נתונים שק"ד כמו גם סמכות להימנע במקרים המתאימים ממתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום. ואולם המקרה הנדון אינו נמנה עם שורת חריגים אלה. יצוין כי אמנם בינתיים נכנסו לתוקף התקנות החדשות; אך גם במסגרתן, ואף שלכתחילה לא נדרש עוד היתר לצורך המצאה מחוץ לתחום, נתונה לביהמ"ש סמכות להורות "שבנסיבות העניין" שלפניו אין לאפשר את המצאת כתבי הטענות מחוץ לתחום המדינה.
חזרה למעלה
2   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 5039-21 בנימין גיאט נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 20/07/21) - 6 ע'
עו"ד: גבריאלה גרפינקל, יפית וייסבוך
סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים דורש קיומם של טעמים מיוחדים לשם מעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירות אלימות במשפחה נוכח חזקת המסוכנות. העובדה כי שירות המבחן התרשם מקיומה של מסוכנות ברף גבוה ולא בא בהמלצה לשחרור המבקש ממעצר מאחורי סורג ובריח, מצריכה נטל כבד עוד יותר.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – רשות לערור
.
נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות אלימות במשפחה ואיומים כלפי אשתו וכן תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. הבר"ע היא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בימ"ש השלום, והמבקש נעצר עד תום ההליכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הלכה היא כי בר"ע ב"גלגול שלישי" בהליכי מעצר תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או בהתקיים נסיבות חריגות כגון חשש לעיוות דין, פגם מהותי היורד לשורשו של עניין או פגיעה שאינה מידתית בזכויות המבקש. הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלו, ודי בכך כדי לדחותה.
יצוין כי אין כל סתירה בין החלטת ביהמ"ש המחוזי בערר הראשון (בו הורה על החזרת הדיון לבימ"ש השלום, לשם בדיקת היתכנות חלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני) לבין החלטת ביהמ"ש המחוזי בערר השני (מושא הבר"ע). כל שנאמר בהחלטה הראשונה הוא ששירות המבחן ויחידת הפיקוח האלקטרוני יבחנו את אפשרות מעצרו של המבקש בישיבה באמצעות פיקוח אלקטרוני. בניגוד לטענת המבקש, נקודה זו לא "נבדקה ונמצאה מתאימה", שכן שירות המבחן התנגד לכך, ולא בא בהמלצה למעצר המבקש בפיקוח אלקטרוני. מכאן, שהחלטת ביהמ"ש המחוזי בערר השני אין בה משום סתירה כלשהי.
אף לגופם של דברים, לא נפלה כל שגגה בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים דורש קיומם של טעמים מיוחדים לשם מעצר בפיקוח אלקטרוני בעבירות אלימות במשפחה נוכח חזקת המסוכנות. העובדה כי שירות המבחן התרשם מקיומה של מסוכנות ברף גבוה ולא בא בהמלצה לשחרור המבקש ממעצר מאחורי סורג ובריח, מצריכה נטל כבד עוד יותר; שכן כידוע, רק במקרים חריגים יסטה ביהמ"ש מהמלצה שלילית של שירות המבחן, קל וחומר כשלא נסתרה חזקת המסוכנות, שאז נדרשת המלצה חיובית ובלתי מסויגת מצד שירות המבחן. לא נמצאה הצדקה לסטות מכלל זה במקרה דנן, בשים לב לכך שמסוכנות המבקש לא נסתרה ונוכח חוסר שביעות רצונו של שירות המבחן מחלופת המעצר שהוצעה.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
3   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [עבודה] שתף בפייסבוק
סק"כ (ארצי) 40815-07-13 חברת נמל אשדוד בע#מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, סיגל דוידוב-מוטולה; 20/07/21) - 36 ע'
עו"ד: חיה ארמן, מיכל הברפלד, הדר אלאור, אלעד מורג, מיכל לייסר, אוהד גלעדי, מאור וייס, דרור גל, רעות שגיב-גרטלר, מוטי עזרן, שלומי לויה, רוית קרן-רוזין, בטי מצר לוי
בסמכות ביה"ד לפסוק הוצאות משפט מכוח פקודת בזיון בית המשפט; במקרה דנן החיוב הכספי אשר הושת על ראשי וועדי חברות הנמל בהחלטת ביה"ד הנו בגין הוצאות משפט שהוציאו לשווא הצדדים הישירים לבקשות על פי פקודת ביזיון בית המשפט, כלומר חברות הנמל, וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין ביטול זמנו של ביה"ד, כאשר אין מדובר בקנס מכוח פקודת הביזיון; בנסיבות העניין אין לבטל את החיוב בהוצאות, ובאיזון מכלול השיקולים נפסק שיעור ההוצאות שעל כל אחד מראשי הוועדים לשלם לחברות הנמל ולאוצר המדינה.
בתי-משפט – הוצאות משפט – הסמכות לפסיקתם
בתי-משפט – הוצאות משפט – לטובת המדינה
דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
.
על רקע הרפורמה בנמלים ונוכח נקיטת צעדים ארגוניים בחברות הנמל, ובשעה שצו מניעה עמד בתוקפו, פנו חברות הנמל וצדדים נוספים לביה"ד בבקשות להורות לעובדים לשוב לעבודה סדירה. צו כאמור ניתן אך הצעדים הארגוניים בחברות הנמל נמשכו, מה שהוביל את חברות הנמל להגיש בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט. ביה"ד ניסה לקיים דיונים בבקשות הללו, תוך שהפרת צו המניעה נמשכת ותוך הוצאת צווי הבאה לראשי הוועדים של חברות הנמל. כל זאת ללא הועיל משראשי הוועדים, שנקבע כי קיבלו זימונים לדיונים כדין וידעו על מועדי הדיונים ועל חובתם להתייצב אליהם, לא התייצבו וחלקם אף פעלו לחמוק מידיה של משטרת ישראל בניסיונה לבצע את צווי ההבאה. נוכח האמור, ניתנה, בין היתר, החלטת ביה"ד בה הוטלו הוצאות משפט על משיבים 22-8 – ראשי וועדי חברות נמל אשדוד וחיפה בהיעדרם. ביה"ד נדרש לשאלת מעמדו של החיוב שהוטל על ידי ביה"ד – האם מדובר בחיוב כספי שמקורו בפקודת ביזיון בית משפט והוא תחליף לסנקציה לפי הפקודה, או שמא חיוב כספי שמהותו הוצאות משפט בגין אי התייצבות ראשי הוועדים לדיון. כן נדונה סוגיית סמכותו של ביה"ד לחייב בהוצאות לפי הפקודה ובקשה לבטל את החיוב כליל או להפחיתו.
.
בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח) פסק כדלקמן:
ראשית נקבע כי החיוב הכספי של ראשי הוועדים במסגרת החלטת ההוצאות הוא חיוב בהוצאות משפט בגין אי התייצבותם לדיונים, הוצאות שנגרמו לחברות הנמל וכן בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל השחתת זמנו של בית הדין והתחמקות מהמשטרה (ראשי ועדי אשדוד).
אשר לסמכותו של ביה"ד לחייב בהוצאות משפט, לרבות בגין אי התייצבות לדיון, ביה"ד מוסמך לכך, בהקשר של הליך לפי פקודת הביזיון, לפי סעיף 7(3) לפקודת ביזיון בית המשפט. מאחר שהליכי ביזיון נשלטים על ידי הפרוצדורה האזרחית, ניתן לסבור כי מקור נוסף לסמכות ביה"ד להטיל הוצאות משפט במסגרת הליכים לפי הפקודה, נמצא בסמכות הכללית לפסיקת הוצאות בהליך, הקבועה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), שהותקנו מכוח חוק בית הדין לעבודה. בנוסף, סמכות כללית קבועה בתקנה 124 לתקנות בית הדין. מקור אפשרי נוסף לסמכות ביה"ד לפסוק הוצאות הוא סמכותו הטבועה; בפסיקה ניתן למצוא מקרים שבהם חויבו בעלי דין בהוצאות משפט במסגרת הליכים לפי פקודת הביזיון. מכל מקום, בהעדר מחלוקת לגבי סמכות ביה"ד לפסוק הוצאות משפט בהליך מכוח פקודת הביזיון, לא נקבעו מסמרות בשאלת מקור הסמכות.
נוכח האמור ביה"ד דן בשאלה אם בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשת ההסתדרות וראשי הוועדים לבטל את חיובם בהוצאות, ולמצער להפחית את שיעורן. ביה"ד עמד על השיקולים שנמנו בפסיקה אותם יש להביא בחשבון בעת קביעת הוצאות המשפט, בציינו כי באשר לפסיקת הוצאות משפט בהליכי ביזיון יש להימנע מהשימוש בהן באופן שיקנה להן מעמד של אמצעי נוסף לכפיית ציות לצו השיפוטי שהופר ודחה את הבקשה לבטל כליל את החיוב בהוצאות נוכח החומרה שבהתנהלות ראשי הוועדים. צוין כי כל אחת מחברות הנמל הוציאה הוצאות משמעותיות בהיערכותה ובהתייצבותה לדיונים, ושעה שהתנהלות ראשי הוועדים הסבה נזק מהותי גם לעבודת בית הדין – התייצבות מותב תלתא לשלושה דיונים מיותרים, בימים ובשעות שבהם אין ביה"ד פותח שעריו אלא לעניינים דחופים, תוך בזבוז משווע של זמן שיפוטי וזלזול של ממש בזמנם של הצדדים וביה"ד. לפיכך, בנסיבות אלה, תחושת הצדק תיפגם קשות אם יבוטל החיוב בהוצאות. שכן, המסר בכך יהיה שאדם יכול להימנע מהתייצבות לדיון שאליו זומן כדין והיה מודע אליו, תוך גרימת הוצאות משמעותיות לצד שכנגד ותוך שיבוש עבודתו של מוסד שיפוטי, מבלי לשאת באחריות ובתוצאות בגין כך. זאת אין לקבל. הדברים נכונים ביתר שאת בהתחשב בסוג הדיון שאליו בחרו ראשי הוועדים שלא להתייצב – דיון שנועד להביא לאכיפת צו מניעה. אי התייצבותם המודעת של ראשי הוועדים לדיון זה חמורה במיוחד, ופגעה ביכולת לאכוף החלטות שיפוטיות ומשכך בשלטון החוק. חרף הנסיבות המורכבות שעמן התמודדו ראשי הוועדים במהלך הסכסוך הממושך, אין בכך כדי להתיר להם להתיר רסן ולהימנע מהתייצבות לדיונים שאליהם זומנו כדין ועל קיומם ידעו, לרבות חובתם להתייצב אליהם.
יחד עם זאת, בשים לב למכלול הנסיבות, יש לקבוע את שיעור ההוצאות, כך שמחד תגולם הטלת אחריות על ההתנהלות שגרמה לחברות הנמל להוצאות בגין הדיונים שאליהם התייצבו והתבררו כמיותרים ועל הזמן השיפוטי היקר שהושחת לריק; ומצד שני תהיה בו התחשבות במכלול הנסיבות המיוחדות של המקרה, והעיקר הוא ראיית הוצאות המשפט כמרכיב שאינו נושא פניו לאכיפת צו המניעה ולכן אין להעמידן על שיעור מופרז; הטענה כי יש לקחת בחשבון את העובדה שלא היתה הפרה נוספת של צווים שיפוטיים מצד עובדי חברות הנמל ושהיה זה בזכות פעילות ההסתדרות וראשי הנמלים נדחתה מאחר שההוצאות הוטלו בגין אי התייצבות ראשי הוועדים לדיונים ולא כסנקציה מכוח פקודת הביזיון בגין הפרת צו המניעה, ולכן שיקול זה אינו ממין העניין.
האיזון בין מכלול השיקולים האמורים הוביל לחיוב כל אחד מראשי ועדי אשדוד לשלם הוצאות משפט לחברת נמל אשדוד בשיעור של 15,000 ₪ והוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 15,000 ₪, וכל אחד מחברי ועדי חיפה ישלם הוצאות משפט לחברת נמל חיפה בשיעור של 5,000 ₪ והוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 3,000 ₪; משיב 12 אף הוא קיבל את הזימונים לדיונים כדין ולפיכך צר
חזרה למעלה
4   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 54160-11-20 המוסד לביטוח לאומי נ' סמיר אבו סביח (עבודה; לאה גליקסמן, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ש' כפיר, א' הוכמן; 13/07/21) - 7 ע'
עו"ד: אלי בלום, מוחמד דחלה
ביה"ד קיבל ערעור על פסק דין שהכיר בנפילת המשיב על מדרגות המסגד בדרכו לתפילה כפגיעה בעבודה. עת המשיב יצא ממקום עבודתו תכלית הליכתו הייתה תפילה במסגד, ולאחריה להמשיך בדרכו לביתו. מדובר ביעד שנקבע מראש ואין מדובר בסטייה או הפסקה אינצידנטלית בדרכו של המשיב ממקום העבודה לביתו. התאונה לא התרחשה במקטע "המבוטח" בחוק, דהיינו המקטע שתחילתו מקום העבודה וסופו במעונו של המשיב, שכן המשיב נפגע במקטע שתחילתו מקום עבודתו אך סופו במסגד, ולכן בדין נדחתה תביעתו.
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – הגדרתה
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, אשר קיבל את תביעת המשיב להכיר בנפילתו על מדרגות המסגד בדרכו לתפילת הערב כ"פגיעה בעבודה".
.
בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן, א' סופר ונציגי הציבור ש' כפיר, א' הוכמן) קיבל את הערעור ופסק כי:
בעניין מזרחי נקבע כי "בבואנו לבחון אם תאונה שארעה לעובד בדרך לעבודה או בחזרה ממנה בשל "סיכוני הדרך" באה בגדרה של "תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק, יש לבחון תחילה אם העובד היה במקטע דרך שחל עליו החוק, לענייננו - האם העובד היה בדרך מהמעון לעבודה. קרי, האם תחילת הדרך הייתה במעון וסיומה המיועד היה בעבודה, ולהיפך לגבי החזרה. בחינה זו נעשית לא רק לפי המסלול הפיסי של הדרך (התוואי), אלא גם בשים לב למטרה ולתכלית הנסיעה (או ההליכה) בדרך. קרי, האם מטרת היציאה לדרך הייתה כדי להגיע מן המעון לעבודה או מן העבודה למעון. ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך הייתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה ארעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם "הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל". למבחן המטרה נודעת חשיבות יתרה. שכן, על מנת לענות על השאלה האם העובד היה בדרך מהמעון לעבודה ורק סטה ממנה או שמא היה בדרך למקום אחר, ולאחר מכן מהמקום האחר לעבודה (או למעון) "המבחן המרכזי הוא, ככלות הכל, אם נסע העובד לעבודתו, או שעשה לעצמו".
עוד נקבע בעניין מזרחי כי "חשיבותו של מבחן זה היא בעיקר במקרים בהם בנסיעה (או בהליכה) בדרך המקובלת היה מעורב יעד נוסף אליו הגיע העובד או אליו תכנן העובד להגיע. במקרים שכאלה מבחן המטרה מסייע לבחון האם עסקינן ב"נסיעה" (או הליכה) אחת מהמעון לעבודה (או להיפך) שחלה בה "סטייה" או "הפסקה" או שמא מדובר בשתי נסיעות: מהמעון ליעד האחר ולאחר מכן מהיעד האחר למעון (או מהעבודה ליעד האחר ולאחר מכן מהיעד האחר למעון). ככל שעסקינן בשתי נסיעות הרי שהתאונה לא תחשב כתאונת עבודה כבר בשלב זה באשר היא לא התרחשה במקטע "המבוטח" כקבוע בחוק - מקטע שתחילתו או סופו המעון. שכן, העובד נפגע במקטע דרך שתחילתו או סופו היעד האחר... ככל שהמטרה של ההפסקה או הסטייה הייתה אינצידנטלית יותר לדרך וככל שלא היה מדובר ביעד שנקבע מראש, הנטייה תהיה לראות בכלל הנסיעה כנסיעה אחת לגביה יש לבחון את יתר המבחנים (הנוגעים, בין היתר, לסטייה ולהפסקה)".
בענייננו מהתשתית העובדתית עולה כי עת המשיב יצא ממקום עבודתו תכלית הליכתו הייתה תפילה במסגד, ולאחריה להמשיך בדרכו לביתו. מדובר ביעד שנקבע מראש ואין מדובר בסטייה או הפסקה אינצידנטלית בדרכו של המשיב ממקום העבודה לביתו. לכן, מדובר בשני מקטעים (שתי נסיעות בלשון פסק דין מזרחי), ולכן היה מקום לדחות את תביעתו של המשיב, כיוון שהתאונה "לא התרחשה במקטע "המבוטח" כקבוע בחוק", דהיינו המקטע שתחילתו מקום העבודה וסופו במעונו של המשיב, שכן המשיב נפגע במקטע שתחילתו מקום עבודתו אך סופו במסגד.
חזרה למעלה
5   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 46447-11-20 אביבה מילגלטר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ש' כפיר, א' הוכמן; 13/07/21) - 5 ע'
עו"ד: יונתן דייויס, יוסי אלפיה, אלי בלום
נדחה ערעור על פסק דין שדחה את תביעת המערערת לתשלום קצבת תלויים שהתבססה על כך שיש להכיר בפטירת בעלה המנוח כתוצאה מאירוע לב, כפגיעה בעבודה. הערעור נדחה לאחר דיון בטענה לפגיעה בעבודה על יסוד שלושה אירועים חריגים שהתרחשו עובר לפטירת המנוח, המהווים "אירועי שיא" במתח מתמשך במקום עבודתו.
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה אשר דחה את תביעת המערערת לתשלום קצבת תלויים, תביעה המבוססת על כך שיש להכיר בפטירת בעלה המנוח של המערערת כתוצאה מאירוע לב, כ"פגיעה בעבודה".
.
בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן, א' סופר ונציגי הציבור ש' כפיר, א' הוכמן) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד הארצי ציין כי מהראיות והעדויות עולה כי משך תקופה ממושכת היה מצוי המנוח בעימותים קשים במקום עבודתו, שגרמו לו למתח מתמשך, ולטענת המערערת השפיעו על מצבו הבריאותי והנפשי. לטענת המערערת, עובר לפטירת המנוח התרחשו שלושה אירועים חריגים, המהווים "אירועי שיא" במתח המתמשך: האחד – הוראה למנוח לפנות את חדרו והקצאת חדר שלא הולם את מעמדו; השני – דחיקתו לצאת לשבתון; השלישי – ביום פטירתו, קבלת תוצאות בדיקת עיניים, שעל יסודן נאמר לו כי לאור מצבן לא יוכל בעתיד לבצע ניתוחים. ביה"ד האזורי דחה את התביעה אף ללא מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.
ביה"ד הארצי פסק כי דין הערעור להידחות. אשר לאירוע האחרון, שהתרחש ביום פטירת המנוח, דהיינו ההודעה כי מצב עיניו בלתי הפיך ובעתיד הוא לא יוכל לשוב ולנתח – אכן מדובר ב"אירוע חריג", אולם הוא אינו בגדר "אירוע חריג בעבודה", שכן לא מתקיים קשר סיבתי במישור הראשון, דהיינו בין האירוע החריג לבין העבודה. אמנם, לאירוע הייתה השפעה דרמטית על יכולתו של המנוח להמשיך בעבודתו, אולם לא די בכך כדי לראות בו כאירוע שהוא "עקב העבודה", שכן מתקיים המרכיב הראשון של הקשר הסיבתי בין האירוע לבין העבודה. ודוק, קביעה זו מתייחסת לטענת המערערת כי יש לראות באבחנה שקיבל המנוח כ"אירוע חריג" נוכח השלכותיו על המשך עבודתו של המנוח או נוכח העובדה שהבדיקה בוצעה במקום העבודה. בשלב זה אין צורך להידרש לטענה אחרת שהעלתה המערערת, שלפיה כתוצאה מכך שהמנוח סבל מהתנכלות והתעמרות במשך תקופה ממושכת, חלה הרעה במצב בריאותו לרבות במחלת הסכרת, שגרמה בין היתר לפגיעה בעיניו.
ביה"ד הארצי התייחס לאירוע פגישתו של המנוח עם מר שאולוף בעניין החדר שיוקצה לו, בציינו כי לא בכל מקרה שבו חלף פרק זמן בן עשרה ימים בין האירוע החריג לבין פרוץ האוטם אין מקום למנות מומחה רפואי. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, שבהן לא הוכחו סממנים של אוטם בפרק זמן שחלף מאז אותו אירוע חריג ועד למועד אירוע הלב, והתרחש אירוע חריג דרמטי שאינו קשור לעבודה ביום הפטירה, לא היה מקום למינוי מומחה רפואי.
ביה"ד ציין כי מקובלת עליו קביעתו של ביה"ד האזורי כי בנסיבות המקרה, ונוכח המתח המתמשך שבו היה מצוי המנוח מזה תקופה ממושכת והאירועים שהיו בעבודתו, שיחת הטלפון הנטענת עם גב' ולדה, הפגישה עם פרופ' פרץ ופגישה לחתימה על טופסי שבתון אינם יכולים להיחשב כ"אירועי שיא" המהווים אירוע חריג בעבודה.
חזרה למעלה
6   [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 37299-04-21 קיבוץ אלמוני נ' פלונית פלונית (עבודה; לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ש' זילברשטיין היפש, ד' קמפלר; 28/06/21) - 10 ע'
עו"ד: משה גולדברג, רם א. גמליאל
ביה"ד פסק כי בנסיבות המקרה הספציפיות, עילת התביעה כנגד המבקש 2 בגין ההטרדה המינית הנטענת על ידי המשיבה, אינה באה בגדרי סמכותו של ביה"ד לעבודה. זאת, שעה שאירוע ההטרדה הנטען אינו עומד בתנאי שעניינו ״במסגרת יחסי העבודה״, כנדרש בחוק למניעת הטרדה מינית, מאחר שהוא אירע כחצי שנה לאחר סיום יחסי ההעסקה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות עניינית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
עבודה – עובדים – הטרדה מינית
.
בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי שנמנע מלהכריע בבקשת המבקשים לסילוק על הסף של תביעת המשיבה, תושבת הקיבוץ המבקש 1, כנגד המבקש 2, מזכיר הקיבוץ, בעילת הטרדה מינית. הדיון בבקשה נסב אודות טענת המבקשים כי המשיבה כלל לא השיבה לטענת חוסר הסמכות בתשובתה בביה"ד קמא, ולא בכדי, שכן לפי העובדות הנטענות מעשה ההטרדה הנטען היה כחצי שנה לאחר פיטורי המשיבה, כך שמעשה ההטרדה הנטען לא היה ״במסגרת יחסי עבודה״, כלשון החוק למניעת הטרדה מינית. לכן, הנימוק בהחלטת ביה"ד האזורי לפיו שאלת הסמכות העניינית ״מצריכה בירור עובדתי״ הינו שגוי, שעה שאין מחלוקת על עובדות אלו.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק גנדלר ובהסכמת השופטות ל' גליקסמן, ס' דוידוב מוטולה ונציגי הציבור ש' זילברשטיין היפש, ד' קמפלר) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:
כיוון שבחינת סמכותו העניינית של ביה"ד לעבודה נעשית על פי הנטען בכתב התביעה, הניח ביה"ד לצורך הדיון ומבלי להכריע, כי בין המשיבה לקיבוץ נכרת חוזה העסקה וכי היא פוטרה לאחר שכלולו וטרם ביצועו; כי ההטרדה המילולית הנטענת נעשתה בגדרי השיחה שנערכה כחצי שנה לאחר סיום יחסי העסקה, כי אילו היה חוזה העבודה מבוצע היו מתקיימים יחסי מרות בין המבקש 2 למשיבה וכי האמירה הנטענת מהווה הטרדה מינית מילולית.
השאלה היא אם כתב התובענה מקנה סמכות לביה"ד לעבודה לדון בתובענת המשיבה. סעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע את סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה לדון בעילות הטרדה מינית במקרים שונים הכוללים את 'מסגרת יחסי העבודה'. מונח זה, המהווה רכיב בהגדרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, מוגדר בסעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מינית באמצעות ארבע חלופות: מקום העבודה, מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק, תוך כדי העבודה, או תוך ניצול מרות ביחסי העבודה בכל מקום שהוא. החלופות הנ"ל מבטאות שלושה רבדי אחריות: פיזי (״מקום העבודה״ או ״מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק״), פונקציונלי (״תוך כדי העבודה״) ופרסונלי (״תוך ניצול מרות ביחסי העבודה בכל מקום שהוא״). בהלכה הפסוקה נקבע (בקשר לרובד הפיזי) כי יש לפרש את המונח ״מסגרת יחסי עבודה״ בצורה רחבה. אך גם הגדרה רחבה זו אינה מנותקת מהמסגרת הרעיונית של ״מסגרת יחסי עבודה״.
לכאורה, ההגדרה של ״מסגרת יחסי העבודה״ מתייחסת לתקופת העבודה, וגדר הספק הוא האם סמכות ביה"ד לעבודה משתרעת גם על הטרדות מיניות שנטען לביצוען טרם תחילתם או לאחר סיומם? שאלת סמכות ביה"ד לעבודה עת מוגשת תובענה של מועמד לעבודה אינה נדרשת להכרעה בערעור, אך צוין שמסעיף 6א לחוק למניעת הטרדה מינית, ומסעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, עולה לכאורה כי המחוקק ביקש לכלול את דורשי העבודה, היינו, לפני כינון יחסי עבודה, בהגדרת ״מסגרת יחסי עבודה״ לעניין זה, הגם שדבר זה לא צוין בסעיף 10או בסעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מינית. מכל מקום אין צורך למצות את ההכרעה בשאלה זו, שעה שהמשיבה כלל לא טענה כי היתה במעמד של ״דורשת עבודה״ בעת אירוע ההטרדה הנטען, שכן מערכת יחסי ההעסקה הסתיימה כחצי שנה לפני מועד אירוע ההטרדה הנטען. היינו, אירוע ההטרדה הנטען התרחש אחרי סיום יחסי העבודה (ככל שהיו). עם זאת, ולענייננו, עשוי להיות משקל מסוים לנתון שהמחוקק הסדיר את ציר הזמן הקודם ליחסי העבודה (״דורש עבודה״) ולא את זה החל לאחר סיומם (״עובד לשעבר״).
על פני הדברים, הרובד הפיזי (״מקום העבודה״ או ״מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעסיק״), והרובד הפונקציונלי (״תוך כדי העבודה״) אינם מתקיימים עוד במערכת היחסים בין עובד לשעבר ומעסיק לשעבר לאחר סיום יחסי העבודה. שאלה היא אם הרובד הפרסונלי (״תוך ניצול מרות ביחסי העבודה בכל מקום שהוא״), עשוי להתקיים לאחר ניתוק יחסי העבודה. אולם, אף אם נניח לטובת המשיבה כי בינה לבין מבקש 2 היו מתקיימים יחסי מרות אלמלא פיטוריה, אין בכך לסייע למשיבה, כיוון שעל פני הדברים יסוד ״ניצול״ יחסי המרות לא מתקיים, שעה שאף לפי גרסת המשיבה עצמה אירוע ההטרדה הנטען היה בעל אופי מילולי; חוזה ההעסקה, אף אם השתכלל, בוטל לאחר זמן קצר וטרם ביצועו; והשיחה בה נטען להטרדה מינית מילולית התרחשה כחצי שנה לאחר שנותקו יחסי ההעסקה. בנסיבות אלה, לא מתקיימת זיקה ממשית ל״מסגרת יחסי העבודה״, ולכן התובענה לא מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה; ודוק, פסק הדין מתייחס לטענת העדר סמכות עניינית בלבד, ואך לנסיבות הספציפיות של המקרה, ואין בו כדי למצות את הדיון או לקבוע מסמרות בנוגע לשאלת הסמכות בנוגע להטרדה מינית לאחר סיום יחסי העסקה.
חזרה למעלה
מחוזי
7   [משפחה] שתף בפייסבוק
רמ"ש (חיפה) 58657-06-21 פלוני נ' אלמונית (מחוזי; חננאל שרעבי; 12/07/21) - 9 ע'
עו"ד: דורית ענבר סברדליק, טל איטקין
על פי ההלכה, בעת פסיקת מזונות יש לוודא כי יישאר בידי האב סכום סביר למחייתו. כך זה בסכום המזונות הקבועים, אך גם בסכום המזונות הזמניים. במקרה דנן, דמי המזונות הזמניים בהם חויב המבקש, יחד עם המדור והמחציות עבור החינוך – לא משאירים לו דמי מחייה ראויים לעצמו.
משפחה – מזונות ילדים – מזונות זמניים
משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה נפסקו מזונות זמניים עבור שני הקטינים בסך של 3,000 ₪ לחודש, הוצאות אחזקת מדור בסך 400 ₪ לחודש ומחצית הוצאות החינוך עבור כל אחד מהקטינים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
אמנם עסקינן בשאלת מזונות זמניים, בה ממעטת ערכאת הערעור להתערב, אך במקרה חריג ויוצא דופן, ערכאת הערעור תתערב בפסיקת מזונות זמניים בהתאם לשיקול דעתה. במקרה דנן, נוכח קביעת גובה השתכרותו של המבקש וגובה דמי המזונות והמחציות, יש צדק בטענת המבקש כי דמי המזונות הזמניים יחד עם המדור והמחציות עבור החינוך – לא משאירים לו דמי מחייה ראויים לעצמו. זאת גם על פי ההלכה הפסוקה, על פיה יש לוודא בעת פסיקת מזונות לאב, כי יישאר בידיו סכום סביר למחייתו. כך זה בסכום המזונות הקבועים, אך גם בסכום המזונות הזמניים.
בהחלטה קמא הוערכו צרכי הקטינים על סך 1,500 ₪ לחודש, עבור כל קטין. הערכה זו היא על הצד הגבוה של הטווח שנקבע בפסיקה וש להפחית את דמי המזונות לסך של 1,300 ₪ עבור כל קטין. כך צרכי הקטינים ההכרחיים עדיין יסופקו, ואילו הנטל הכלכלי של המבקש יוקל, ולו במעט. בנוסף – כשעסקינן בתאומים, לעיתים סכום המזונות נחפף באופן חלקי בחלק מהרכיבים ההכרחיים.
חזרה למעלה
8   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ע"א (תל אביב-יפו) 20773-04-21 עמותת בני ברוך - קבלה לעם נ' כאן תאגיד השידור הישראלי (מחוזי; אביגיל כהן; 11/07/21) - 7 ע'
עו"ד: צבי גלמן, ארז פרסי
רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בשק"ד הערכאה הדיונית בכל הקשור להוצאות משפט; התקנות החדשות מעגנות במידה רבה את הפסיקה הקיימת בנושא הוצאות משפט, וברירת המחדל היא חיוב בהוצאות; אין כל חובה לפסוק הוצאות רק כשמוכח כי שולמו בפועל כספים עבור ניהול ההליך. כשבעל דין מראה כי השקיע שעות מרובות לצורך ניהול ההליך, ו"זמן שווה כסף" לא רק אצל עורכי דין, אזי בימ"ש רשאי בהחלט על סמך העקרונות והתכליות שבתקנות החדשות לפסוק הוצאות משפט.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן
דיון אזרחי – הוצאות משפט – התערבות ערכאת ערעור
.
המערערת הגישה נגד המשיבים תביעת לשון הרע שעניינה כתבה שפורסמה באתר המשיבה 1, אליה צורף סרטון. המערערת והמשיבים 1-3 ניהלו הליך גישור שהסתיים בהסדר והתביעה נדחתה. המשיב 4 (כתב במשיבה 1) לא היה שותף להסכמות. התובעת ביקשה לדחות התביעה גם נגדו, וזו נדחתה. הערעור הוא על החלטת בימ"ש השלום לפיו חויבה המערערת לשלם למשיב 4 הוצאות בסך 20,000 ₪.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בקבעו:
התערבות ערכאת ערעור בכל הקשור לפסיקת הוצאות נעשית רק במקרים חריגים ונדירים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
תקנה 152 לתקנות החדשות קובעת כי ככלל בתום דיון יפסוק ביהמ"ש הוצאות סבירות והוגנות, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב. תקנה 151 קובעת כי תכלית ההוצאות לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין. ע"פ תקנה זו, החלטה פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין ושמירה על שוויון בין בעלי הדין. תקנה 153(ג) קובעת כי בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב ביהמ"ש, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש.
בעניין פאיירפלאי נדרש ביהמ"ש העליון לנושא פסיקת ההוצאות לאור התקנות החדשות. הוא חזר על הכלל לפיו רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בשק"ד הערכאה הדיונית בכל הקשור להוצאות משפט והדגיש, כי הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי אלא חיוב מכוח הדין המקנה שק"ד לביהמ"ש. נקבע כי נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה. עם זאת, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי כפופה להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הדרישה לסבירות ומידתיות ההוצאות באה למנוע מצב בו הוצאות גבוהות יתר על המידה יביאו להרתעת יתר, יצירת חוסר שוויון, ייקור של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. פסיקת הוצאות משפט מיועדת אפוא לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב. עוד נקבע כי התקנות החדשות מעגנות במידה רבה את הפסיקה הקיימת בנושא הוצאות משפט וכי ברירת המחדל היא חיוב בהוצאות.
מהאמור עולה כי אין כל חובה לפסוק הוצאות רק כשמוכח כי שולמו בפועל כספים עבור ניהול ההליך. כאשר בעל דין מראה כי השקיע שעות מרובות לצורך ניהול ההליך ו"זמן שווה כסף" לא רק אצל עורכי דין, אזי בימ"ש רשאי בהחלט על סמך העקרונות והתכליות שבתקנות החדשות לפסוק הוצאות משפט. קבלת טענת המערערת תוביל לכך שרק בעל דין מיוצג יהיה זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו, ולא כך נקבע בתקנות ואף לא בפסיקה.
בימ"ש קמא לא היה צריך לבחון את הסדר הגישור, שכן המשיב 4 אינו צד לו. מבחינת המשיב 4 ניתן היה לנהל את ההליך נגדו בבימ"ש. המערערת ביקשה שהתביעה נגדו תדחה – ודי בכך כדי להקים את ברירת המחדל ולפיה הוא זכאי להוצאות. ביהמ"ש זקף לטובת המערערת את העובדה שהסכימה לדחיית התביעה טרם החל שלב ההוכחות וחסכה במשאבים. לא נקבע פוזיטיבית כי מדובר בתביעת השתקה ומכל מקום, לעניין זה לא הייתה השלכה בנוגע לשאלת ההוצאות. הסכום שנקבע אינו חריג ובימ"ש קמא איזן בין האינטרסים השונים והשיקולים שיש לקחתם בחשבון כאשר הוא פוסק הוצאות.
חזרה למעלה
9   [עונשין] שתף בפייסבוק
עפ"ג (ירושלים) 12791-01-21 עזת עבד אלקאדר נ' מדינת ישראל (מחוזי; רפי כרמל, אריה רומנוב, מרים ליפשיץ פריבס; 11/07/21) - 6 ע'
עו"ד: גדי טל
נדחה ערעור על הרשעת המערער, בעקבות הודאתו, בניסיון קבלת דבר במרמה. נפסק כי העבירה שביצע המערער הנה חמורה וכי האינטרס הציבורי להגנה מפני עבירות מסוג זה גובר על האינטרס האישי של המערער.
עונשין – הרשעה – הימנעות מהרשעה
.
המערער הורשע על יסוד הודאתו, בניסיון קבלת דבר במרמה ונדון ל-120 שעות של"צ ומאסר מותנה למשך חודשיים. הערעור מופנה כנגד ההרשעה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
הכלל הוא כי משהוכחה אשמת נאשם בביצוע עבירה, יש להרשיעו. עם זאת, ניתן להימנע מהרשעה או לבטלה במקרים חריגים, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. ביסוד ההחלטה שלא להרשיע נאשם עומדים בעיקרם שיקולים שעניינם בשיקום הנאשם וכשמדובר בסוג עבירה שמאפשר לוותר על הרשעה בלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים.
העבירה שביצע המערער הנה חמורה. בחינת נזקו הקונקרטי הנטען של המערער, צריכה להיעשות מול האינטרס הציבורי להגנה מפני עבירות מסוג זה הגובר על האינטרס האישי של המערער. מקום בו עסקינן בלימודי משפטים או בהוראת האזרחות, אין לוותר על ההרשעה, ויש להרתיע את הרבים ולהגן על הציבור מפני עבריינות מסוג זה. כמו כן, זיוף תעודות לצורך קבלת מסמכים רשמיים מהמדינה, אינו מעשה נדיר והינה עבירה שקל לבצעה וקשה לחשוף אותה, על כן נדרש מתן משקל ממשי לשיקולי הרתעה כלליים. בנסיבות דנן, אין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים ואין מקום להתערב בהם.
חזרה למעלה
10   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (חיפה) 15548-09-20 רוחמה ורונן סולומון נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ (מחוזי; י. גריל, עמית; 08/07/21) - 15 ע'
עו"ד: סאבר נסאר, רון פלג ממשרד מיתר עורכי דין
התקבלה בחלקה בקשת המשיבות למחיקת סעיפים ונספחים מן התשובה שהגישו המבקשים לתגובת המשיבות לבקשה לאישור תובענה כייצוגית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תגובה לתשובת המשיב בבקשת אישור
.
בקשת המשיבות למחיקת סעיפים ונספחים מן התשובה שהגישו המבקשים לתגובת המשיבות לבקשה לאישור תובענה כייצוגית.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
נוכח העובדה שהמשיבות לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמן, אלא בחרו לטעון בתגובתן כנגד טענותיו המקצועיות של מומחה המבקשים, רשאים היו המבקשים להשיב לטענות מקצועיות אלה באמצעות חוות דעת משלימה של המומחה מטעמם. כאשר מדובר בטענות או בראיות, המהוֹות מענה ישיר לטענות המשיבות לבקשת האישור, רשאים המבקשים לטעון טענות או לצרף ראיות, ללא צורך באישור בית משפט והדברים יפים גם כאשר המדובר במענה לטענות הגנה צפויות של המשיבות. הנכתב בחוות הדעת המשלימה מטעם מומחה המבקשים אינו מהווה הרחבת חזית אלא מהווה מענה ישיר לטענותיהן של המשיבות בתגובתן לבקשת האישור. אין מקום להורות על הוצאת התצהירים שצורפו לתשובת המבקשים, אשר הצורך בצירופם נובע מטענת המשיבות אודות היקף התקלה הנטענת בבקשת האישור.
עם זאת, צודקות המשיבות שלא היה מקום לצרף את תצהיר ב"כ המבקשים לתשובת המבקשים. הנטען בתצהיר אין בו ליתן מענה לטענת המשיבות שהדברים שנכתבו בחוות דעת המומחה מטעם המבקשים מהווים עדות מפי השמועה. זאת ועוד, התצהיר כולל השערה ואולם תצהיר נועד לתמוך בעובדות שנטענו, ולא בהשערות.
חזרה למעלה
11   [משפחה] שתף בפייסבוק
רמ"ש (תל אביב-יפו) 3583-04-21 ר.ש.ו נ' ש.א.ו (מחוזי; שאול שוחט; 30/06/21) - 6 ע'
עו"ד: יגאל מזרחי, יהונתן קניר, שחר מלול שיבר
התקבל ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר הורה למבקש לשלם למשיבה 100,000 ₪ כתנאי להמשך בירור תביעתו.
משפחה – הסכם גירושין – פרשנותו
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר הורה למבקש לשלם למשיבה 100,000 ₪ כתנאי להמשך בירור תביעתו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
מלשון הסכם הגירושין בין הצדדים, לא נלמד כי ה"קנס" שקבעו הצדדים בגין הגשת תביעה חדשה מהווה תנאי לכך שבית המשפט ידון באותה התביעה. למעשה, אף לא נקבע כי "הקנס" צריך להיות משולם טרם תתברר התביעה. שנית, בפסיקה נקבע כי חשיבותה של זכות הגישה לערכאות מקימה חזקה פרשנית, כי אין תכליתו של החוזה למנוע אפשרות של מי מהצדדים לפנות לערכאות שיפוטיות. בענייננו, הפרשנות שאומצה על ידי ביהמ"ש קמא לא רק שאינה עולה מלשון הוראת הסעיף אלא עומדת היא בניגוד לחזקה עמה לא התמודד ביהמ"ש קמא בהחלטתו.
חזרה למעלה
12   [מקרקעין] [חוזים] שתף בפייסבוק
ע"א (תל אביב-יפו) 35398-02-20 ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ נ' דן ל.נ.א. השקעות בע"מ (מחוזי; יהודית שבח, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ; 23/06/21) - 13 ע'
עו"ד: אלי שימלביץ, דניאל אלפסי, עדי בראונשטיין, גל ברמוחה
התקבל ערעור על פסק דין שהורה על פינוי המערערת מהמושכר, תוך שנקבע כי היא לא נחשבת כמי שהפרה את ההסכם בהפרה יסודית המזכה בביטול ופינוי.
מקרקעין – שכירות – סילוק יד
חוזים – הפרה – היעדרה
.
ערעור על פסק דין לפיו התקבלה תביעת הפינוי שהגישה המשיבה, הבעלים של המושכר, נגד המערערת השוכרת, שנצטוותה לפנות את המושכר תוך חיובה בהוצאות משפט.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
אין מחלוקת כי הסכם השכירות שהתיר למערערת "לבצע במושכר את עבודות ההתאמה לפי שיקול דעתה" על חשבונה, הכפיף את ההיתר "לקבלת אישור המשכירה מראש ובכתב", הגם שזו התחייבה "שלא לסרב אלא מנימוקים סבירים בלבד". המשיבה אמנם לא אישרה למערערת לפתוח את החלון "מראש ובכתב", כפי הנדרש בהסכם, אך בהינתן ההסכמה שהושגה בין הצדדים, ובהינתן המצג שהשתקף מהתנהגות המשיבה בדבר "עסקים כרגיל", המשיבה מנועה, מלהתכחש לכך שנתנה הסכמה לפתוח את החלון, אף שניתנה רק בעל פה, רק לאור התפתחויות מאוחרות יותר.
באשר לאי תשלום שכר דירה, הוסכם על דחייה בתשלום דמי השכירות. באשר לבטחונות, משלא צורף להסכם השכירות נוסח מוסכם של כתב הערבות ושטר החוב, ומשלא הובהר על איזה ניסוח התגלעה המחלוקת, לא ניתן לדרוש מהמערערת לוותר על זכותה לשיח בנושא המסמך עליו נדרשה לחתום ועריכת התיקונים שביקשה לערוך. מכל מקום, המשיבה לא ראתה בהימנעות מחתימת המסמכים הללו הפרת ההסכם. הצדדים התקשרו בהסכם שכירות ל-15 שנים. המערערת השקיעה בשיפוץ המושכר כ- 3,500, 000 ₪ והעבירה לשם את כל עובדיה. ביטול ההסכם בנסיבות הקונקרטיות ופינויה של המערערת מן המושכר, תוך אובדן ההשקעות וכניסה לנזקים נוספים, לא נראה מידתי על פניו. לפיכך, המערערת לא נחשבת כמי שהפרה את ההסכם בהפרה יסודית המזכה בביטול ופינוי.
חזרה למעלה
13   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רע"א (תל אביב-יפו) 55849-02-21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.א.ת (מחוזי; חדוה וינבאום וולצקי; 27/05/21) - 10 ע'
עו"ד: אורי ירון, זיו מנדלוביץ, אמיר כצנלסון
לא נמצא כי נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לביהמ"ש המחוזי. אכן, הגשת הבקשה נעשתה בשלב מאוחר של ההליך, אך הסיבה לכך מקורה בשינוי שחל בקביעת המומחה בתחום הנפשי את שיעור נכות המשיבה בתום חקירתו. בדין נקבע כי המבקשות לא חלקו על טענות המשיבה כי נזקיה גבוהים מסכום סמכותו של בימ"ש השלום, ואף לא נמצא כי בקשת המשיבה נגועה בחוסר תום לב.
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
.
המשיבה נפגעה בתאונת דרכים. תחילה הוגשה התביעה כנגד מבטחת השימוש ברכב בו נהגה המשיבה ("שומרה"). לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, התקיימה ישיבת גישור ושומרה הודתה בחבותה בפיצוי המשיבה. בהמשך נעתר בימ"ש קמא לבקשת שומרה לחזור בה מהודאתה בחבות בטענה כי החבות מוטלת על נהג הרכב הפוגע ומבטחתו ("המבקשים"). משכך, הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן, בו הוסיפה את המבקשים כנתבעים נוספים. לאחר תיקון כתב התביעה הוגשו ראיות הצדדים. בתום ישיבת ההוכחות השנייה, לאור השינוי בקביעת שיעור אחוזי הנכות שקבע המומחה בתחום הנפשי, הודיעה המשיבה כי בכוונתה לעתור לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לביהמ"ש המחוזי. הבר"ע היא על החלטת בימ"ש השלום לפיה התקבלה בקשת המשיבה לתיקון כתב התביעה ולהעברת התיק לביהמ"ש המחוזי.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בקבעו:
אכן, הגשת הבקשה נעשתה בשלב מאוחר של ההליך שכן נשמעו כלל העדים ואף הוגשו סיכומים מטעם המבקשות בשאלת החבות. עם זאת, הסיבה להגשת הבקשה בשלב זה מקורה בשינוי שחל בקביעתו של המומחה בתחום הנפשי את שיעור נכותה של המשיבה.
יש לאבחן את הפסיקה שהובאה ע"י המבקשים בתמיכה לבקשתם מענייננו. בעניין פלונית מדובר בהחלטה קצרה ותמציתית שניתנה בנסיבות שונות. שם הוגשו סיכומים מטעם התובעת באיחור, הייתה מחלוקת בקשר שבין התאונה ומצבה הרפואי של התובעת, הייתה מחלוקת בעניין ניכויי המל"ל ולא צורף תחשיב המסביר מדוע נזקי התובעת שם עולים על סמכות בימ"ש השלום. בענייננו ניתנה החלטה ארוכה ומנומקת כדבעי, המבהירה מדוע קיבל בימ"ש קמא את בקשת המשיבה. בערעור על עניין פלונית לא ניתנה החלטה מנומקת ולא ניתן לדעת מה היו השיקולים לחזרת התובעת שם מהבקשה.
בעניין פימיאנטה נפלו פגמים פרוצדוראליים בבקשת התובע, קרי, לא צורף תצהיר מפורט, ואילו בענייננו צורף תצהיר. בנוסף גם העובדות בעניין פימיאנטה אינן זהות לענייננו שכן שם התקבלה חוות דעתו הסופית של מומחה ביהמ"ש ואילו בענייננו הוזמנו שני המומחים הרפואיים לחקירה על חוות דעתם ונכותה של הנפגעת אשר הועלתה ע"י המומחה בתחום הנפשי נקבעה רק בתום חקירתו של המומחה בביהמ"ש, קרי הבקשה הוגשה רק לאחר קבלת חוות דעתו הסופית של המומחה.
אין לקבל את טענת המבקשים כי בימ"ש קמא שגה עת קבע כי המבקשים לא חלקו בתגובותיהם על טענת המשיבה כי נזקיה עולים על סמכות בימ"ש השלום. מתוך עיון בתגובות כל שנאמר ע"י המבקשות בנוגע לגובה הנזק נאמר בצורה רפה וללא כל חישובים או אסמכתאות. לכן בדין נקבע כי המבקשות לא חלקו על טענות המשיבה כי נזקיה גבוהים מסכום סמכותו של בימ"ש השלום.
לא נמצא כי בקשת המשיבה יש בה כדי לתור אחרי מותב אחר או כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב. ראשית, הבקשה נבעה מהשינוי שחל בקביעת של המומחה את אחוזי הנכות. הבקשה לא הוגשה בעקבות הצעה שניתנה ע"י בימ"ש קמא שלא מצאה חן בעיני המשיבה ואף לא הוגשה בעקבות החלטה כזו או אחרת שניתנה ע"י בימ"ש קמא. שנית, לשינוי בשיעור אחוזי הנכות יש השפעה על גובה הנזק ולכן בקשה לתיקון כתב התביעה בעקבות שינוי מסוג זה אין בה ללמד על חוסר תום לב.
הפניית המבקשים לתקנה 136 לתקסד"א אין לה מקום. אין מדובר בתיקון כתב תביעה ללא נטילת רשות, אלא בבקשה לתיקון כתב תביעה לאחר שהתבקשה רשות ואף התקבלה כזו. יתרה מכך, הגם שחוו"ד המומחה הומצאה ביום 30.10.18, שנתיים עובר להחלטת בימ"ש קמא, רק ביום 12.1.21 עלה בידי המשיבה להביא את המומחה לשנות את קביעתו ולכן השימוש בתקנה זו הוא אינו רלוונטי.
מעיון בהחלטת בימ"ש קמא ניתן היה לראות כי הוא בחן את כלל טענות הצדדים, הביע הסתייגותו ממועד הגשת הבקשה, אך בהביאו בחשבון את כלל השיקולים הנוספים – מצא להיעתר לבקשה ולהעביר את התיק לביהמ"ש המחוזי, לו נתונה הסמכות העניינית. לא נמצא פגם בהחלטתו.
למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, יצוין כי חישוב מהיר ולא מדויק מלמד כי יכול שתביעת המשיבה עולה על גבול סמכותו של בימ"ש השלום. במצב של ספק יש להיעתר לבקשה גם מטעם זה.
חזרה למעלה
14   [ראיות] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"פ (ירושלים) 47734-06-18 מדינת ישראל נ' ש' (קטין) (מחוזי; תמר בר אשר; 25/03/21) - 31 ע'
עו"ד: מוריה ביינה, ארז בר צבי
בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה והיזק במזיד לרכב. נקבע כי הנאשם הוא זה שתועד בסרטון האבטחה כמי שעבר את העבירות עם הנאשם 2.
ראיות – זיהוי – בסרט וידאו
דיון פלילי – הכרעת-דין – הרשעה
.
הנאשם 1 הואשם בכך שעבר שתיים עשרה עבירות של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה וכן חמש עבירות של היזק במזיד לרכב. השאלה השנויה במחלוקת, היא שאלת זיהוי הנאשם בסרטון האבטחה.
.
בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם ופסק:
על-פי הפסיקה, התרשמות בית המשפט בעניין זיהוי הנאשם בסרטון, עשויה להצטרף לראיות נוספות בעניין זיהויו, אך התרשמות בית המשפט אף יכולה להיות כלי הזיהוי היחיד שעל-פיו ייקבע זיהוי הנאשם ואשר על-פיו הוא יורשע. אף נקבע, כי בדרך כלל יינתן משקל רב לזיהוי של בית המשפט, אם היה זה לאחר דיונים רבים אשר במהלכם היכרות בית המשפט את הנאשם הגיעה לכדי "היכרות קרובה" ברמה מספקת. בית המשפט נדרש לנהוג זהירות יתרה כשהוא משתמש בכוחו זה ואם נוכח כי יוכל להסתמך על התרשמות לצורך זיהוי הנאשם, מוטב שתינתן לצדדים הזדמנות להביא ראיות נוספות, בין לתמיכה בזיהוי ובין לסתירתו.
במקרה דנן מדובר בסרטון המצולם באיכות גבוהה והתמונה בו חדה וברורה באופן המאפשר לזהות את שני הנאשמים. מספרם הרב של הדיונים בעניין כל אחד משני הנאשמים עולה כדי "היכרות קרובה", אשר אפשרה את זיהויים בסרטון. גם משאר הראיות עולה המסקנה כי הנאשם הוא זה שתועד בסרטון כמי שעבר את העבירות עם הנאשם 2. ההגנה לא הוכיחה את טענתה כי ישנו דמיון במראה בין הנאשם לבין מי מאחיו וכי בשל אותו דמיון היה לטעות בזיהוי הנאשם. לא ניתן גם לקבל את טענות ההגנה בדבר מחדלי החקירה שהוזכרו בסיכומיה. לא נראה כי פעולות החקירה שמנתה ההגנה היו דרושות ומכל מקום, היעדרם לא פגם בדרך כלשהי בהגנת הנאשם. משכך, הוכח מעל ומעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה שעבר את העבירות.
חזרה למעלה
מנהלי
15   [רשויות מקומיות] שתף בפייסבוק
עת"מ (חיפה) 34725-07-21 עינת קליש רותם, ראש עיריית חיפה נ' סופי נקש (מנהלי; רון שפירא; 18/07/21) - 6 ע'
עו"ד:
בהעדר ראיה לקיומו של הסכם בכתב בין חברי מועצת העיר, אין מקום לקבוע כי קיים הסכם, לא כל שכן הסכם בכתב וזאת בהתאם להוראות סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות). בהתאם אין גם כל עילה לביטול ישיבת מועצת העיר האמורה להתקיים היום.
רשויות מקומיות – עיריות – מועצת העירייה

.
עתירתה של ראש העיר חיפה וסגן ממלא מקום ראש העיר, לדחיית קיום ישיבת מועצת העיר, עד שיוצגו בפני המועצה הסכמים פוליטיים נטענים בין חברי מועצת העיר, שעניינם מחייבים את פרסומם. מנגד, הגישו 4 חברי המועצה עתירה לחייב את העירייה לקיים את הישיבה.
.
בית המשפט המחוזי הורה על קיום הישיבה ופסק:
אין כל ראיה לקיומו של הסכם בכתב בין סיעות או בין חברי מועצה מסיעות שונות, או בין חבר מועצה לבין סיעה. בהעדר ראיה לקיומו של הסכם בכתב בשלב זה, אין מקום לקבוע כי קיים הסכם, לא כל שכן הסכם בכתב וזאת בהתאם להוראות סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות). בהתאם אין גם כל עילה לביטול ישיבת מועצת העיר האמורה להתקיים היום. לפיכך יש להורות על דחיית העתירה שהגישו ראש העיר וממלא מקומה שעניינה בפועל דחיית ישיבת מועצת העיר וזאת עד שיוצגו בפני מועצת העיר הסכמים פוליטיים נטענים.
חזרה למעלה
שלום
16   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
בב"נ (בית שאן) 63110-04-21 ניצן נבו נ' ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי (שלום; אדהם ספדי; 11/07/21) - 11 ע'
עו"ד: צביקה גרולד אייזנברג, ענת באור פרל
נדחתה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי. שלושת המבנים בגינם הוצא צו ההריסה לא נועדו למטרות חקלאיות, ומכל מקום אינם חוסים תחת תקנות הפטור. עסקינן בעבודה אסורה המצריכה קבלת היתר, ומשלא הוצא בגינה היתר כדין, הייתה עילה והיה בסיס להוצאת צו ההריסה המינהלי.
תכנון ובנייה – צו הריסה מינהלי – בקשה לביטול
תכנון ובנייה – היתר בנייה – הצורך בהיתר
תכנון ובנייה – היתר בנייה – פטור מהיתר
.
בקשת המבקש לביטול צו הריסה מינהלי.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
הטענה העיקרית שבפי המבקש היא שהעבודות מושא צו ההריסה פטורות מחובת הוצאת היתר, ואם תתקבל טענה זו, הרי שמן הסתם אין בפנינו "עבודה אסורה" כהגדרתה בסעיף 203 לחוק התכנון והבנייה, אשר מהווה תנאי בסיסי שרק בהתקיימו קמה הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי.
על פי סעיף 145(א)(3) לחוק התכנון והבנייה, יש צורך בקבלת היתר מאת רשות הרישוי המקומית לגבי "כל עבודה אחרת בקרקע ובבניין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית". מכוח סעיף זה, במשולב עם סעיף 265 לחוק, הותקנו תקנות טעוני ההיתר. על פי תקנה 1(2) לתקנות אלו, הרי ש"כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה" טעונה היתר, זאת למעט החריגים המפורטים בסעיפי המשנה של תקנה 1(2) לתקנות, שאף אחד מהם לא רלוונטי למקרה שלנו.
לצד אלה קיימות תקנות הפטור שבהן נקבעו סוגים מסוימים של בניינים, עבודות ושימושים הפטורים מהיתר, זאת בהתקיים התנאים הקבועים בתקנות הפטור. בהקשר זה יש לציין כי בפסיקה הובעה הדעה שיש לפרש הוראות תקנות הפטור באופן צר ודווקני.
ממצבור הראיות שבתיק עולה כי הלכה למעשה אין כאן כל כוונה אמיתית מצד המבקש לעסוק בחקלאות, אלא מדובר ב"סיפור כיסוי". מסקנה זו מבוססת על השכל הישר וניסיון החיים ונוכח העולה מחומר הראיות: המבקש אינו חקלאי אלא עוסק בתחום הייעוץ העסקי ומתגורר בהרצליה. הוא הקים בריכת מים "לשכשוך רגליים" ולידה פינת ישיבה מסביב למדורה, שם הוא מארח מכרים בזמן הפנאי. הוא הביא מבנה אותו ייעד כשירותים ובנוסף באחת התמונות שצילם המפקח רואים בתוך מבנה הרשת, שולחן פלסטיק, כיסא וכן שולחן מנירוסטה ובו כיור, שלדברי המבקש קנה אותו ממטבח שפורק והוא לצורך שטיפת ידיים. כל אלה מעידים על כך שאין מדובר בפעילות חקלאית. זאת ועוד, המבקש לא הביא ראיות כלשהן על קיומם של גידולים ומהתמונה, שבה רואים שולחן הנירוסטה בתוך מבנה הרשת, ניתן לראות בבירור שאין שום זכר לקיומם של גידולים או לפעילות חקלאית אחרת כלשהי בתוך מבנה הרשת.
המסקנה היא כי שלושת המבנים בגינם הוצא צו ההריסה לא נועדו למטרות חקלאיות, ומכל מקום אינם חוסים תחת תקנות הפטור. על כן, עסקינן בעבודה אסורה המצריכה קבלת היתר, ומשכך ומשלא הוצא בגינה היתר כדין, הייתה עילה והיה בסיס להוצאת צו ההריסה המינהלי.
חזרה למעלה
17   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תק"ח (תל אביב-יפו) 9975-12-20 מדינת ישראל נ' יורי וינוגרד (שלום; עדי יעקובוביץ; 11/07/21) - 9 ע'
עו"ד:
בית המשפט דחה בקשה מטעם הנאשם למתן צו להמצאת מסמכים, לפי סעיף 108 לחסד"פ. לא נמצא כי התשתית הלכאורית שהונחה לפתחו של בית המשפט מקימה בסיס ראשוני לקיומה של אפליה בין מקרים דומים לזה של המבקש, בהם נמנעה המשיבה מהעמדה לדין או לא אכפה כלל.
דיון פלילי – המצאת מסמכים – צו להמצאת מסמכים

בקשת נאשם למתן צו להמצאת מסמכים, לפי סעיף 108 לחסד"פ. במסגרת הבקשה עתר המבקש להמצאת נתוני אכיפה תקנות הקורונה: מסמך המדיניות של המאשימה/רשויות האכיפה במדינה בדבר העמדה לדין של ידוענים בגין הפרה של תקנות הקורונה; פירוט הפעולות שננקטו על ידי המאשימה/רשויות האכיפה כנגד ידוענים ובני משפחתם/חבריהם.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
על מנת לעמוד בנטל הנדרש לקבלת מידע מהרשות, על המבקש להניח בסיס ראייתי ראשוני בדבר הסלקטיביות באכיפה. החשד לסלקטיביות זו יכול שיוכח מתוך אכיפה מועטת של העבירה או מתוך מאפייניה של העבירה עצמה. לכן, יש להידרש לשאלה האם המבקש אכן הצביע על בסיס ראשוני לחשד לאכיפה סלקטיבית בנסיבות המקרה דנן.
לא נמצא ברשימת הדוגמאות אליהן הפנה המבקש בבקשתו, מהן לשיטתו ניתן ללמוד כי הרשות לא אכפה אכיפה שווה, בסיס מספק בכדי לתמוך בבקשתו זו. זאת גם בשל כך שאותם מקרים נלקחו ממאגרים שאינם משפטיים, אלא דיווחים תקשורתיים.
באיזון בין האינטרסים השונים, אין מקום להורות על העברת חומרי החקירה בעניינם של אנשי הציבור אליהם הפנה המבקש, שכן אין בפגיעה הקשה בזכות הפרט לפרטיות הכרוכה בכך הצדקה במקרה זה.
יתרה מכך, המבקש לא הוכיח כי חזקת התקינות המינהלית נסתרה באופן של ממש, ואף אם יעלה בכדי המבקש להוכיח כי אדם זה או אחר מתוך הרשימה אותה הגיש לא קיבל דו"ח, ספק אם יש בכך בכדי לבסס טענה של אכיפה בררנית. לא נמצא כי התשתית הלכאורית שהונחה לפתחו של בית המשפט מקימה בסיס ראשוני לקיומה של אפליה בין מקרים דומים לזה של המבקש, בהם נמנעה המשיבה מהעמדה לדין או לא אכפה כלל.
לא הוכח כי המקרים אליהם הפנה המבקש, רלוונטיים למקרה דנן או מעידים על מקרים הדומים למקרה דנן, או כי מדובר בנקיטה במדיניות מפלה מטעם המאשימה. למעשה, לא הונח כל מידע ביחס למקרים אלה, למעט כתבות תקשורתיות, שאינן מעידות על אכיפה מפלה ביחס שבין המקרה דנן לאותם מקרים אליהם הפנה הנאשם.
חזרה למעלה
18   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
בצה"מ (נתניה) 27287-01-21 אכרם זבארקה נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה-מחוז מרכז (שלום; אלי ברנד; 06/07/21) - 10 ע'
עו"ד: עלא תילאווי, נעמי סיוון
בית המשפט דחה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי. נדחו טענות המבקש ביחס למועד איכלוס המבנה וביחס לאי קיום חובת ההיוועצות.
תכנון ובנייה – צו הריסה מינהלי – בקשה לביטול
.
בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוציא מנהל המשיבה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה קובע כך: "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו", ולפיכך – הנטל להוכיח ולשכנע כי מתקיימים התנאים לביטול הצו מוטל על מבקש הביטול.
המבקש לא הוכיח כי במועד ביקור הפקח במקרקעין היה המבנה מאוכלס, ולא הוכיח כי חלפו מעל 30 יום לאחר מועד האכלוס טרם הוצאת הצו. לא על המשיבה חלה החובה להוכיח כי המבנה לא היה מאוכלס, אלא על המבקש להוכיח כי היה מאוכלס יותר משלושים יום קודם למועד הגשת תצהיר פקח המשיבה, והמבקש לא הוכיח זאת.
אין לקבל את טענות המבקש ביחס למועד איכלוס המבנה וביחס לאי קיום חובת ההיוועצות, ומשלא הוכיח המבקש עילת ביטול על פי הוראת סעיף 229 לחוק התכנון והבנייה, הבקשה נדחית.
חזרה למעלה
19   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 33083-03-21 סמדר אסרף נ' חיים פלדמר (שלום; בנימין בן סימון; 04/07/21) - 5 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשה לסילוק התביעה על הסף. במקרה דנן, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה הינם אפסיים, כך שאין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש.
דיון אזרחי – מחיקה – דחיית בקשה לסילוק על הסף
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
.
בקשה שהגיש הנתבע לסילוק התביעה על הסף.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
ההלכה היא שבבואו של בית המשפט למחוק כתב תביעה, ינהג משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידיו כדי שבית המשפט יימנע ממחיקת התביעה על הסף.
בהתאם לגרסת התובעת, עולה כי היא טרחה עבור הנתבע והשקיעה עבודה, כתוצאה ממצג שלימים התברר כמצג שווא, כי הנתבע ישלם עבור עבודתה. הנתבע אף נטע בתובעת תקווה לכאורה כי יחתום עימה חוזה בגין תיווך. המשמעות היא שבאם התובעת תוכיח את טענותיה, לכאורה, היא תהיה זכאית לתשלום עבור טרחה, גם אם לא נחתם חוזה רשמי בין הצדדים וגם אם ייקבע שהיא אינה זכאית לשכר תיווך, אלא רק בגין הטרחה שטרחה וזאת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט או מכוח חוק החוזים.
במצב עניינים זה, ברי הדבר שאין מקום לסילוק התביעה על הסף. במקרה דנן, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה הינם אפסיים, כך שאין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש. משכך, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.
חזרה למעלה
עבודה אזורי
20   [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (תל אביב-יפו) 42987-12-18 אלון בשה נ' גזית הנדסה בע"מ (עבודה; מירב קליימן, נ.צ.: ר' עזר, א' ליברובסקי; 12/07/21) - 35 ע'
עו"ד: סוזן שרקיה אבו סויס
ביה"ד פסק כי גם אם התובע עבד בנתבעת פרק זמן קצר של 4 חודשים, אין הדבר פוטר אותה מחובתה לערוך לו שימוע כדין, ולפיכך הוא זכאי פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע בסך של 7,000 ₪; כן זכאי התובע לפדיון חופשה ולפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, בקיזוז דמי הודעה מוקדמת ששולמו לתובע עקב טעות.
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – תחולת החוק
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר
.
התובע, שהועסק כמנהל פרויקטים בנתבעת במשך כארבעה וחצי חודשים, עותר לקבלת זכויות שלטענתו נמנעו ממנו בתקופת העסקתו, לרבות בסיומה. נתבע 2 הוא מנכ"ל הנתבעת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' קליימן ונציגות הציבור ר' עזר, א' ליברובסקי) דחה את התביעה נגד הנתבעת 1 ברובה, דחה את התביעה נגד הנתבע 2 ופסק כי:
אין חולק כי מעסיקתו של התובע הייתה הנתבעת, והתובע לא הבהיר מדוע הגיש את התביעה גם כנגד הנתבע, ואף לא טען כי יש לבצע הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים ולא הוכיח הצדקה לנקיטה במהלך חריג זה. משכך, התביעה כנגד נתבע 2 נדחתה; סעד של הטלת מאסר או קנס נדחה, שכן עסקינן בתביעה אזרחית ואין בסמכות ביה"ד בהליך זה להשית ענישה פלילית על הנתבעת.
אשר לגובה שכרו של התובע, אף אם חוזה העבודה שנשלח לתובע לא היווה תחליף להודעה לעובד שכן זה לא הוצג, כאשר הנתבעת אף היא לא הציגה אותו כראיה בהליך (ואין חולק כי בחוזה צוין שכר של 33,000 ₪ עלות מעסיק) באופן שהנטל נותר על הנתבעת להוכיח את השכר עליו סוכם עם התובע, הרי שהנתבעת עמדה בנטל והוכיחה כי השכר המוסכם עמד על 33,000 ₪ עלות מעסיק. כפועל יוצא, נדחתה תביעת התובע ברכיבים שהתבססו על טענתו כי הובטח לו שכר של 33,000 ₪ ברוטו (הפרשי שכר, פיצויי הלנת שכר, השלמת פיצויי פיטורים והפרשי הפקדות לביטוח מנהלים).
אשר לפיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים בגין איחור בהפקדות לביטוח המנהלים. לפי סעיף 28 לחוק הגנת השכר זכות התביעה בגין סכום שהמעסיק חב לקופת גמל, לרבות פיצויי הלנת שכר בשל סכום כאמור, נתון לקופה עצמה. לכן, תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר בנוגע להפקדות לביטוח המנהלים נדחתה; אשר לפיצוי בגין הפקדות בחסר לקרן השתלמות ופיצויי הלנת שכר בגין כך, נמצא כי קרן ההשתלמות שולמה לתובע כחוק; אשר לתביעה לפיצויי הלנה בגין כך שההפקדות לקרן ההשתלמות נעשו מאוחר, לפי סעיף 17א לחוק הגנת השכר הזכות לפיצויי הלנת שכר מתיישנת במקרה שבו העובד לא הגיש תביעה בתוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, קרי היום בו אמור היה לקבל את השכר, או בתוך 60 ימים מהיום שבו קיבל את השכר, לפי המוקדם. בנסיבות העניין התביעה התיישנה, וזכות התובע לפיצויי הלנה לא קיימת עוד.
אשר לנסיבות סיום העסקת התובע, הנתבעת הפרה את חובתה בכך שלא ערכה לתובע שימוע כדין עובר למועד פיטוריו. התובע לא זומן לשימוע ולא ניתנה בפניו הזדמנות להעלות את טענותיו טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו, אלא הנתבעת קיבלה החלטה זו מראש. ככל שהתקיימה שיחה בין התובע לנתבע במעמד מסירת מכתב הפיטורים/זימון לשימוע מדובר היה בשיחת פיטורים לכל דבר ועניין, לא בשיחת שימוע, אף אם התובע היה מודע מראש לסיבה בעטיה הוחלט על פיטוריו. לא הוכח כי אכן התנהלו עמו שיחות לאורך תקופת עבודתו אודות היעדר שביעות רצון מתפקודו. נוכח תקופת עבודתו הקצרה בנתבעת ועוצמת הפגם שנפל בהתנהלות הנתבעת, הפיצוי הנו 7,000 ₪.
אשר לזכאות התובע לגמול שעות נוספות, ראשית קיימים טעמים לכאן ולכאן לעניין הגדרת תפקידו של התובע כ"תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי" ולכן לא ניתן לקבוע שהתובע עבד ב"משרת אמון" באופן המחריג אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה לפי סעיף 30(א)(5) לחוק; כפועל יוצא, נבחנה זכאות התובע לגמול שעות נוספות ונקבע כי הנתבעים לא הגישו רישומי נוכחות של התובע, אך תביעת התובע נופלת בגדר המצב הרביעי בפרשת ריעני, שכן לא הוכח כי התובע אכן עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת שעות נוספות, ולכן התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות.
אשר לפדיון ימי חופשה, הנתבעת לא דרשה מהתובע לעבוד בימי שישי והוא לא הוכיח כי עבד בימים אלו, ולכן לא הייתה הנתבעת רשאית לנכות 20 ימי חופשה, ולכן נפסק לתובע פדיון ימי חופשה לפי צו ההרחבה בענף הבנייה; אשר לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, התובע פנה לקבלת תלושי השכר לאורך תקופת עבודתו ולא נענה, ומשהנתבעים לא סתרו את גרסתו כי הפעם הראשונה בה אלו הועברו אליו הייתה רק לאחר סיום העסקתו, נפסק לתובע פיצוי ברכיב זה בסך 2,500 ₪; משהתובע פוטר וניתנה לו הודעה מוקדמת של 14 יום בהם עבד בפועל, הרי שהנתבעת כי לא הייתה אמורה לשלם לתובע 4 ימים דמי הודעה מוקדמת, ויש לקזז סכום זה ששולם לתובע עקב טעות.
חזרה למעלה
21   [ביטוח לאומי] [עבודה] שתף בפייסבוק
ב"ל (באר שבע) 48805-11-19 דליה אורית טואטו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יעל אנגלברג; 12/07/21) - 8 ע'
עו"ד: טל שרה כהן, אתי צור אסרף
ביה"ד דחה את תביעת התובעת, שעבדה כמחווטת ומלחימה, להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית שממנה היא סובלת כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה על יסוד חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה בתיק, וקבע כי התסמונת אינה נובעת מתנאי עבודתה של התובעת וכי מצבה אינו בגדר "פגיעה בעבודה".
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
.
התובעת, שעבדה בחיווט ובהלחמה, הגישה תביעה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית שממנה היא סובלת כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. בתיק מונה מומחה יועץ רפואי שקבע בחוות דעתו כי הוא שולל כל קשר סיבתי, בסבירות של יותר מ-50%, בין עבודתה של התובעת למחלה ממנה סובלת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' אנגלברג שהם) דחה את התביעה ופסק כי:
הלכה פסוקה היא כי אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום ביה"ד לפסיקה. הפוסק הוא ביה"ד וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן. חוות-דעת כזאת היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם ביה"ד לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שביה"ד ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים.
במקרה זה המומחה התייחס לנסיבות האישיות של התובעת, ועל יסוד החומר שהוצג בפניו קבע המומחה כי התובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפלית על רקע מחלה ניוונית ופיברומיאלגיה. המומחה ביסס את חוות דעתו על כך שהתובעת החלה לסבול ממחלות אוטואימוניות או דלקתיות עוד לפני שהחלה לעבוד, כאשר המחלות הללו החמירו עם הזמן וכאשר בזמן עבודתה לא היו תלונות ספציפיות המצביעות על תסמונת התעלה הקרפלית, ומנגד המחלה הדלקתית החמירה עם הזמן והפריעה לתפקודה של התובעת. המומחה סבר, כי על בסיס הרקע הרפואי של התובעת ניתן לומר שהמחלה העצבית התפתחה כתוצאה מהמחלה הדלקתית וכאשר הנזק התגבש בחלוף כשנתיים לאחר סיום עבודתה סביר יותר שהתהליך הדלקתי המשיך לגרום לנזק ולהתפתחות מחלת העצבים בידיים ולא תנאי העבודה הם שגרמו לכך. מדובר בקביעה רפואית המבוססת על החומר הרפואי שעמד בפני המומחה. חוות דעת המומחה הגיונית, מנומקת וקוהרנטית ואין מקום שלא לאמצה. טענות התובעת בדבר אחיזת המומחה באסכולה מחמירה, לא נתמכה בכל ראיה או בסיס שהוא.
משלא נמצאה כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת של המומחה היא מתקבלת, כך שיש לקבוע כי תסמונת התעלה הקרפלית שממנה סובלת התובעת, אינה נובעת מתנאי עבודתה ואין מצבה בגדר "פגיעה בעבודה".
חזרה למעלה
משפחה
22   [משפחה] שתף בפייסבוק
תמ"ש (קריות) 63348-11-20 האם נ' משרד הפנים (משפחה; ניר זיתוני; 16/07/21) - 6 ע'
עו"ד: אריאל יום טוב, יעל באר, שירי אלוני זרחיה, ניצן כספי שילוני
חוק מרשם אוכלוסין דורש פסק דין של בימ"ש/בי"ד כדי לרשום אדם כאביו של קטין שנולד לאישה שהיתה נשואה לאחר בתוך 300 יום שלפני מועד הלידה (כבמקרה דנא). ביהמ"ש קיבל את תביעת האם, בשם הקטינה – מבלי לערוך כל בירור עובדתי של האבהות הביולוגית – והורה למשרד הפנים לרשום את הנתבע 3, האב המגדל, כאביה הפסיכולוגי של הקטינה. למחוק את שם המשפחה של הנתבע 2 (הגרוש של האם) ובמקומו לרשום את שם המשפחה של הנתבע 3.
משפחה – אבהות – אבהות פסיכולוגית
משפחה – אבהות – רישום
.
תביעת האם, בשם הקטינה, להורות למשרד הפנים לרשום את הנתבע 3, כאביה הפסיכולוגי של הקטינה ולהוסיף לשם משפחתה של הקטינה את שם משפחתו. הנתבע 2 הוא יהודי, שהתגרש מהתובעת כעשרה חודשים לפני הולדת הקטינה, לאחר שנולדו להם שני ילדים משותפים. סעיף 22 לחוק מרשם אוכלוסין דורש פסק דין של בימ"ש או בית דין מוסמך כדי לרשום אדם כאביו של קטין שנולד לאישה שהיתה נשואה לאחר בתוך 300 יום שלפני מועד הלידה (כבמקרה דנא). הנתבע 3 נרשם בתחילה, כחודשיים לאחר הולדת הקטינה, כאביה של הקטינה במשרד הפנים מבלי שניתן פסק דין המורה על רישום כאמור . לאחר שמשרד הפנים גילה את הטעות, במועד מאוחר למועד בו הנתבע 2 הגיש תביעה להצהיר כי הוא אביה של הקטינה, הרישום נמחק. מאז ועד היום לקטינה אין אב רשום.
תביעת הנתבע 2 להצהיר כי הוא אביה של הקטינה נדחתה על הסף. פסק הדין ניתן לאחר שהוגש תסקיר בו הובעה הדעה כי בדיקת רקמות לברור סוגיית האבהות עלולה לפגוע קשות בטובת הקטינה ובמעמדה האישי. ביהמ"ש קבע כי הנתבע 2 לא גילה כל ענין בקטינה מאז לידתה . עוד נקבע כי הקטינה מכירה אב אחד מאז לידתה (הנתבע 3). בירור שאלת האבהות הביולוגית עלול להדביק לה פגם ממזרות, לפגוע בכבודה ובגיבוש הזהות העצמית שלה. ערעור שהגיש הנתבע 2 נדחה. נקבע כי כאשר הקטינה תתבגר תוכל לפעול לבירור זהות אביה הביולוגי; בנסיבות אלו הוגשה התביעה להכיר בנתבע 3 כאב פסיכולוגי. ב"כ היועמ"ש מתנגדת לקבלת התביעה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
התביעה עוסקת באבהות פסיכולוגית. התובעת והקטינה לא מבקשות מביהמ"ש לקבוע כי הנתבע 3 הוא האב הביולוגי של הקטינה. לא מבוקש לבצע בדיקת רקמות. לא מבוקש להביא ראיות נסיבתיות ולכן אין צורך בתסקיר או בחוות דעת מומחה. כל מה שמבוקש הוא ליצור התאמה בין מציאות החיים של הקטינה מיום לידתה לפיה היא מכירה אב אחד, הנתבע 3, לבין הרישום במשרד הפנים . קביעה מפורשת שכזו לפיה הנתבע 3 הוא אביה הפסיכולוגי של הקטינה, מציבה את אותה חומה בצורה עליה דיבר ביהמ"ש העליון בבע"מ 7038/12 בין התוצאה של פסק הדין בתיק זה ("הכרעה אזרחית") לבין כל השלכה אפשרית על דיון עתידי בבית דין דתי בשאלת כשרותה של הקטינה להינשא כדת משה וישראל .
הסקירה ההלכתית אותה הביאה עמותת מרכז צדק לנשים כידיד ביהמ"ש, הניחה את דעת ביהמ"ש כי הכרה בנתבע 3 כאב פסיכולוגי, תוך הדגשה כי אינה מבוססת על כל בירור עובדתי של האבהות הביולוגית, אינה מרעה את מצבה של הקטינה בכל דיון עתידי בבית הדין בשאלת כשרותה להינשא לעומת מצבה היום. אין כל תשתית המאפשרת לקבוע כי קבלת התביעה לכשעצמה תגרום נזק לקטינה. לפיכך , יש משקל בכורה לרצונה הברור של הקטינה כי אביה המגדל ירשם במשרד הפנים כאביה הפסיכולוגי כבר היום והיא תוכל להוסיף לשם משפחתה את שם משפחתו. רצון זה מתיישב עם אמנות בינלאומיות בכל הנוגע לזכותה של הקטינה לאב רשום באופן התואם את מציאות חייה מאז לידתה .
העובדה כי בגיל 18 הקטינה תוכל לברר בעצמה את סוגיית האבהות הביולוגית לפי המסלול שנקבע בחוק מידע גנטי, אינה בעלת משקל מכריע בהכרעה. ראשית, אין אינדיקציה לכך שהקטינה מעוניינת ללכת במסלול ארוך, מורכב ומסוכן זה. שנית, על ביהמ"ש לדון בתביעה שהובאה לפניו ולא לדחות את הסעד המבוקש רק משום שאפשר להגיע לאותה תוצאה בעתיד הקרוב בדרך אחרת .
פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בדבר זהות האב הביולוגי של הקטינה אינו יוצר מעשה בית דין. כאמור, התביעה דכאן עוסקת בשאלה אחרת של אבהות פסיכולוגית. אין מחלוקת כי לקטינה בה אנו עוסקים יש אב פסיכולוגי אחד, הנתבע 3. הגיעה העת כי גם משרד הפנים יכיר במציאות זו .
לפיכך, ביהמ"ש מורה למשרד הפנים לרשום את הנתבע 3 כאביה הפסיכולוגי של הקטינה, בהתאם לרצון הברור של הקטינה, אמה התובעת ואביה הפסיכולוגי. ימחק שם המשפחה של הנתבע 2 ויתווסף במקומו שם המשפחה של הנתבע 3.
חזרה למעלה
23   [משפחה] [בריאות] שתף בפייסבוק
תלה"מ (פתח תקוה) 30128-06-21 פלוני נ' אלמונית (משפחה; הילה מלר שלו; 07/07/21) - 8 ע'
עו"ד:
ביהמ"ש דחה בקשת האב לאישור שתי נסיעות שלו לחו"ל עם ילדיהם הקטינים של הצדדים לצרכי חופשה נוכח התנגדות האם, בשל החשש מנגיף הקורונה, שעה שהקטינים אינם מחוסנים ונוכח יעדי הנסיעה המוגדרים כ"יעד עם אזהרה חמורה" (איי סיישל) וכ"יעד עם אזהרת מסע" (קפריסין). הודגש כי ההכרעה מתייחסת לנסיבות הזמן הנוכחי.
משפחה – משמורת קטינים – הוצאת קטין מהארץ
בריאות – בריאות הציבור – מניעת מחלות
משפחה – טובת הילד – קביעתה
.
בקשת האב לאישור שתי נסיעות שלו לחו"ל עם ילדיהם הקטינים של הצדדים לצרכי חופשה. האם מתנגדת למבוקש מחשש להדבקות הקטינים בקורונה, מאחר והקטינים אינם מחוסנים והיעדים המבוקשים הם מדינות אשר מוגדרות כמדינות אדומות (קפריסין) ותחת אזהרה חמורה (סיישל). בנוסף מציינת, כי היא חוששת מניסיון הברחת הקטינים לחו"ל על ידי האב.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הסכם הגירושין בין הצדדים קובע מנגנון לעניין אופן הוצאת הקטינים לחו"ל בידי מי מההורים; במסגרתו כי כל אחד מההורים רשאי לטוס עם הקטינים לחו"ל על חשבונו לתקופה שלא תעלה על 15 יום בתיאום מראש עם ההורה האחר ולאחר קבלת הסכמתו מראש תוך העברת פרטי טיסה ומקום שהות בכתב; כן נקבע כי ההורים מתחייבים לנהוג בהגינות בסבירות וללא שרירות בעניין זה. "ובמיוחד בכל הקשור לילדיהם כאשר מירב תשומת לבם ורצונם הטוב ייחודו לבל תפגע טובתם".
בחינת טובתם של הקטינים ביציאתם את גבולות ישראל במהלך מגיפה הקורונה לצרכי חופשה ובשעה שאחד ההורים מתנגד, מובילה למסקנה כי בנקודת הזמן הנוכחית אין להיעתר למבוקש מהטעמים הבאים: כידוע, המלצות משרד הבריאות בשבועות האחרונים הן לחסן ילדים בגילאי 12-15; ברם, בשלב זה הקטינים אינם מחוסנים; נכון לימים האחרונים, איי סיישל מוגדרת כ"יעד עם אזהרה חמורה" (יעד אשר רמת התחלואה בו מחמירה ואם לא יחול שיפור משמעותי הוא ייכנס לרשימת היעדים ברמת סיכון מירבית") וקפריסין מוגדרת כ"יעד עם אזהרת מסע" (יעד אשר משרד הבריאות ממליץ שלא לנסוע אליו בשל רמת התחלואה בו). לאחר שובם, יחויבו הקטינים בבידוד ביתי.
אמנם על הפרק עומדת סוגיית חופשה של הקטינים מחוץ לגבולות ישראל; אולם בחינת טובתם בנסיבות מקרה דנא בהינתן צו השעה ומגפת הקורונה נערכת אף בראי שמירת שלומם הגופני ודומה כי לעניין זה יש לייחס משקל להמלצות משרד הבריאות בנדון.
בפסיקת ביהמ"ש העליון נמצאת התייחסות לייחודה של התקופה בראי זכויות חוקתיות לרבות חופש התנועה, בראי מגפת הקורונה ולמצער בעיתוי בו נדרשת הכרעה.
מאז הוגשה בקשת האב לביהמ"ש, ניכרת מגמת ההתפשטות של נגיף הקורונה בישראל ובמדינות העולם וניכרת אף התפשטות ווריאנט הנגיף מסוג "דלתא". בהלימה, הוחמרו באחרונה נוהלי הכניסה והיציאה מישראל בשבועות האחרונים וניתנות לציבור הנחיות המשתנות בשים לב למצב הדברים הנוהג ומספר המאומתים.
עם זאת, ובהינתן השינויים התדירים המתרחשים, לרבות הנחיות עקב התפשטות נגיף הקורונה בארץ ובחו"ל, והעובדה כי הנסיעה לאיי סיישל מתוכננת לחודש אוגוסט, אין מונע הגשת בקשה בנדון, בהתאם למצב הדברים הנוהג סמוך למועד הנסיעה המתוכנן ולאחר הידברות בין ההורים.
חזרה למעלה
24   [משפחה] שתף בפייסבוק
תמ"ש (ראשון לציון) 58681-06-20 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב (משפחה; נחשון פישר; 13/06/21) - 9 ע'
עו"ד: דניאלה יעקובי
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על מצן צו הורות פסיקתי המכיר בבת הזוג של האם הביולוגית כהורה נוסף של הקטין מיום הלידה (ב-2019); ההחלטה על הרחבת התא המשפחתי אצל בני זוג מאותו המין מתגבשת בשלב מוקדם, ועוד בטרם נוצר ההיריון; הורות של זוג בני אותו המין אינה שונה מהורות של בני זוג הטרוסקסואליים, כאשר דרישת המדינה להיאחז בנהלים דווקנים הינה דרישה הפוגעת בערך השוויון ובזכות להורות ולמשפחה של פרטים בחברה.
משפחה– הורות– צו הורות פסיקתי
משפחה– הורות– זהות ההורים
משפחה– אמהות– הכרה באמהות
.
בקשה למתן צו הורות פסיקתי לפיו יקבע כי המבקשת 2, בת הזוג של האם הביולוגית, היא הורה נוסף של הקטין למן מועד לידתו ב- 2019. המבקשות מתגוררות יחד ומנהלות משק בית משותף. הקטין נולד מתרומת זרע, בעקבות החלטה משותפת של המבקשות להרחיב את התא המשפחתי. הבקשה הוגשה כ- 9 חודשים לאחר לידת הקטין. קיימת הסכמה עקרונית של המשיב למתן צו הורות פסיקתי, אך הוא מתנגד להחלתו באופן רטרואקטיבי. המשיב סבור כי הבקשה הוגשה בשיהוי ויש להחיל את צו ההורות ממועד הינתנו.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, צו הורות פסיקתי הוא צו משפטי יציר פסיקה, המאפשר לעתור לביהמ"ש לצורך הסדרת מעמד ההורה הנוסף (בן/בת הזוג) במרשם האוכלוסין, במקרים בהם ההורה הנוסף אינו ההורה הביולוגי או הפיזיולוגי והוא שואב את מעמדו מכוח קיום מערכת זוגית משותפת והסכמית עם ההורה בעל זיקות ההורות הקלאסיות. כפי שנקבע, מדובר בפתרון זמני בעל כורח המציאות עד אשר המחוקק יסדיר את הנושא באמצעות חקיקה.
בעשור האחרון שורטטו גבולות תחולתו של הצו במסגרת עשרות פסקי דין אשר ניתנו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה ובערעורים שהוגשו לבתי המשפט המחוזיים, במסגרתם נבחנו הנסיבות הספציפיות של כל זוג וזוג כאשר לרוב ההכרעה התבססה על מערכת שיקולים פתוחה המעניקה שיקול דעת שיפוטי רחב. פסקי דין אלו עמדו על היתרונות הפסיכולוגיים והחברתיים שבמתן צו הורות החל ממועד הלידה גם כאשר הבקשות הוגשו בחלוף המועד שקבוע בנוהל שגובש על ידי ב"כ היועמ"ש.
ביום 14.2.21 ניתן פסק דין על ידי ביהמ"ש העליון בבע"מ 5544/18. בפסק דין זה דחה ביהמ"ש העליון את עמדת ב"כ היועמ"ש לעניין אורך התקופות בהן ניתן להיעתר להחלה רטרואקטיבית של צו ההורות והאריך את התקופה ל-9 חודשים. נפסק כי פרק זמן זה, שאליו מצטרפים גם 60 הימים הקודמים למועד הלידה המשוער, הוא הסביר והמאזן בין תקופה של 6 חודשים (אשר מהווה לדעתו, תקופה קצרה מדי כאשר מדובר בחודשיו הראשונים של היילוד, תקופה הכרוכה במטלות מעשיות טיפוליות רבות ומיידיות) לבין תקופה של שנה.
בענייננו הבקשה הוגשה בחלוף כ-9 חודשים מעת לידת הקטין, נוכח דבריו של ביהמ"ש העליון בבע"מ 5544/18 הרי שהנחיות המשיב וטענותיו לעניין השיהוי, אינן רלוונטיות עוד למועד כתיבת פסק דין זה. ביהמ"ש מוסיף ומבהיר כי גם במקרה בו טרם אמר ביהמ"ש העליון את דברו בבע"מ 5544/18, לעניין הרחבת התחולה הרטרואקטיבית של הצו לתקופה של 9 חודשים, הרי שהכרעתו בבקשת המבקשות הייתה זהה.
לעמדת ביהמ"ש ההחלטה על הרחבת התא המשפחתי אצל בני זוג מאותו המין מתגבשת בשלב מוקדם, ועוד בטרם נוצר ההיריון, מאחורי החלטה כבדת משקל זו עומדים רצון וכוונה משותפים להביא צאצאים לעולם, מדובר בהליך משותף בו משקיעים בני הזוג יחדיו משאבים כלכליים, פיזיים ונפשיים בטרם הבאת הילד לעולם.
לדידו, להכרה בהורות של בן הזוג של ההורה הביולוגי ממועד לידת הקטין, קיימת חשיבות חברתית עליונה העולה בקנה אחד עם טובת ורווחת הקטין.
הורות של זוג בני אותו המין אינה שונה מהורות של בני זוג הטרוסקסואליים, כאשר דרישת המדינה להיאחז בנהלים דווקנים הינה דרישה הפוגעת בערך השוויון ובזכות להורות ולמשפחה של פרטים בחברה.
על כן, ביהמ"ש מוצא להיעתר לבקשת המבקשות ולהורות כי צו ההורות הפסיקתי יחול ממועד לידת הקטין.
חזרה למעלה
25   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (פתח תקוה) 23265-09-19 אלמוני פלונית נ' פלונית (משפחה; אפרת ונקרט; 11/06/21) - 13 ע'
עו"ד:
התערבות בגובה חיוב מזונות שנקבע בהסכם לאחר שמחד חלה ירידה משמעותית במצבו של התובע ובהכנסותיו ומנגד חלה עליה דרמטית במצבה הכלכלי של האם. הצדדים חסרי דת. נקבע כי על הצדדים שניהם לשאת במזונות הקטינה בחלקים שונים ומשתנים לאורך הזמן, אשר יאפשרו לתובע "לעמוד על רגליו" כיום ובעתיד הקרוב מחד ומאידך ייקחו בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של התובע ואת שיקומו בעתיד הבינוני והרחוק ולפיכך ילכו שיעורי המזונות שעל התובע לשלם ויגדלו לאורך הזמן.
משפחה – מזונות – שינוי השיעור
משפחה – מזונות ילדים – הסכם בעניין שיעור המזונות
.
תביעת אב להפחית את דמי המזונות של קטינה ילידת 2014, אשר נקבעו בהסכם גירושין (שקיבל תוקף פס"ד) ב-9/2017 על סך של 2,200 ₪ וזאת בשל שינוי נסיבות נטען ביחס למצבו הכלכלי והאישי של האב. הצדדים חסרי דת. לטענת האב יש לפסוק את מזונות הקטינה באופן יחסי להכנסות הצדדים ולהעמידם, לכל היותר על סך של כ-500 ₪ לחודש.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בחלקה מהטעמים הבאים:
כידוע, פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך בהתקיים שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי בהשוואה למצב בעבר. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה.
ביהמ"ש העליון פסק כי אין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לשנות או להקל בדרישת השינוי המהותי בנסיבות הפרטניות, כפי שפורשה בפסיקה קודם שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15. עוד נקבע באותו עניין כי הדרישה בדבר שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי גובה המזונות חלה הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, והן כאשר מקור החיוב הינו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין בין הצדדים. נפסק כי אין מקום להבחין בין מזונות שמקור חיובם הוא בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל; מזונות שמקורם בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד; ומזונות שנקבעו בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי.
נפסק, כי רק במקרים קיצוניים יתערב ביהמ"ש בסכום מזונות שנקבע בהסכם גירושין כולל. כן נפסק כי יש לנקוט במידת זהירות גם לגבי שינוי שיעור מזונות שנקבע בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד אשר נחתם לרוב לאחר משא ומתן מייגע, הליכי יישוב סכסוך או גישור. זאת, על מנת למנוע כרסום בעיקרון כיבוד הסכמים, ולשם שמירה על חופש החוזים ועל אינטרס ההסתמכות.
עיון בהסכם הגירושין שבין הצדדים מלמד כי עיקרו הינו זמני שהות של הצדדים עם הקטינה, אפוטרופסות הקטינה וכן מזונות הקטינה. סעיף אחד בלבד בהסכם מתייחס לחלוקת הרכוש בין הצדדים ובו שני הצדדים מצהירים כי אין ולא יהיו להם תביעות אחד כלפי השני בנושא הרכוש.
חרף טענות הנתבעת נמצא מחד, כי חלה ירידה משמעותית במצבו של התובע ובהכנסותיו. בעת החתימה על ההסכם עבד התובע בעבודה מסודרת והשתכר כ 4,200 ₪ לחודש ואף ציפה להשתכר יותר בעתיד בעוד כיום התובע אינו עובד ומתקיים מקצבת אבטחת הכנסה וסיוע בדיור ממשרד השיכון. מנגד חלה עליה דרמטית במצבה הכלכלי של האם. מדובר בשינויים מהותיים המצדיקים בחינת שיעור החיוב במזונות. בנוסף, ביהמ"ש לא התרשם כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. ביהמ"ש נותן אמון בדברי התובע כי אכן קיווה להשתכר יותר בעתיד וכן כי הבנתו את המציאות, המשפטית והכלכלית הייתה מוגבלת בעת החתימה על ההסכם, כמו גם הבנתו את השפה העברית ומצבו הנפשי היה רעוע (בשל פרידת הצדדים) והוא אף לא היה מיוצג.
אכן, הבחירה לעשות שימוש בסמים או לסחור בהם נעשתה תוך בחירה חופשית של התובע. עם זאת לא נמצא כי די בכך על מנת להותיר את שיעור דמי המזונות על כנם, זאת בפרט כאשר התובע נמצא בעיצומו של הליך שיקום ומשתף פעולה וכאשר לא נטען כי התובע לא משלם את סכום המזונות.
לפיכך יש מקום להתערב בסכום שנקבע ולקצוב מחדש את סכום המזונות שעל התובע לשלם.
קציבת סכום המזונות: הצדדים שניהם אינם יהודים. לפיכך הדין החל הוא סעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), הקובע תשלום המזונות יחול על שני ההורים, בשיעור יחסי להכנסותיהם הפנויות מכל מקור שהוא. עם זאת, בהתאם לפסיקה, גם בנסיבות אלו יש להתחשב בזמני השהות של הקטינים עם מי מההורים. המקום בו יובא גורם זה בחשבון, אינו במסגרת שאלת נטל הנשיאה, אלא בשאלת קביעת צרכי הקטין.
שיעור מזונות הכרחיים מינימאליים לקטין הועמד לאחרונה בפסיקה מנחה של בתי המשפט המחוזיים על סך 1,600 ואף למעלה מכך, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך ורפואה.
באשר לזמני השהות של הקטינה – אין מחלוקת בין הצדדים כי לא מתקיימים זמני שהות של הקטינה עם התובע וכל נטל גידולה של הקטינה נופל על הנתבעת. זאת כאשר כל אחד מהצדדים טען כי הצד השני אחראי לכך שהתובע אינו רואה את הקטינה. עם זאת, חובתו (וזכותו) של האב לעמוד על כך שיתקיים בינו לבין הקטינה קשר משמעותי ויציב.
לנוכח האמור, נקבע כי צרכי הקטינה, לרבות מדור ואחזקת מדור עומדים על 2,500 ₪ לחודש.
לאור מצבו של התובע כיום, אשר עושה מאמצים לשיקום חייו, בשים לב לשיעור הכנסות הצדדים כיום ולפוטנציאל ההשתכרות של התובע בעתיד וכן לגילה של הקטינה ולזמני השהות נמצא לקבוע שיעורי מזונות משתנים, אשר יאפשרו לתובע "לעמוד על רגליו" כיום ובעתיד הקרוב מחד ומאידך ייקחו בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של התובע ואת שיקומו בעתיד הבינוני והרחוק ולפיכך ילכו שיעורי המזונות שעל התובע לשלם ויגדלו לאורך הזמן כדלקמן:
בשלב ראשון, בהווה ובעתיד הקרוב, דמי המזונות (כולל מדור ואחזקת מדור) שעל התובע לשלם לנתבעת בגין הקטינה יעמדו על סך של 1,200 ₪ לחודש וזאת מיום 1.10.2019 ועד ליום 30.9.2022; ב. בשלב שני, החל מיום 1.10.2022 ועד ליום 30.9.2025 על סך של 1,400 ₪ לחודש; ג. החל מיום 1.10.2025 ועד שימלאו לקטינה 18 (או סיום התיכון, המאוחר מבין השניים) על סך של 1,600 ₪ לחודש; ד. בזמן השירות הצבאי ועד לסיומו, בשים לב למזונות שנפסקו לעיל יישא התובע במחצית הסכום דהיינו – 800 ₪ לחודש. ו. מעבר לאמור, יישאו הצדדים בחלקים שווים בכל הוצאותיה הבריאותיות והחינוכיות החריגות של הקטינה; קצבת הילדים וכל קצבה או מענק אחרים המשולמים על ידי מוסד ממוסדות המדינה או הרשות המקומית ישולמו לאם ויתווספו לדמי המזונות.
חזרה למעלה
26   [משפחה] [בתי-משפט] [בתי-דין] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 27810-07-19 ד.ה נ' ד. ה (משפחה; איתי כץ; 20/04/21) - 5 ע'
עו"ד: אתי גוהר, איציק חן
ביהמ"ש הורה כמבוקש על פירוק השיתוף בדירה על ידי מכירתה ועל חלוקת התמורה בשווה בין הצדדים וכן נתן הוראות לעניין איזון המשאבים. אולם, לאור התרשמות ביהמ"ש כי המבקש פועל בחוסר תום לב בכך שהוא מסרב ליתן גט למבקשת ביהמ"ש מורה בהתאם לסמכותו הקבועה בס' 5א (ג)+(ד (לחוק יחסי ממון בין בני זוג , על עיכוב ביצוע פסה"ד עד לאחר מתן החלטה לאחר שהמבקש ימציא לביהמ"ש אסמכתה על הפקדת כתב הסכמה מצדו למתן גט לאישה בביד"ר. האיש גם לא יהיה זכאי לדמי שימוש בזכויותיו בדירה בתקופת העיכוב.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – פירוק שיתוף
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין
בתי-דין – בית-דין רבני – סרבנות גט
.
תביעה לפירוק שיתוף בדירה משותפת ואיזון משאבים שהגיש בעל כנגד אשתו. מועד הקרע נקבע בהסכמה ליום 4.4.2017. האישה אינה כופרת בשיתוף בדירה ואולם לאור החורבן וההרס שהאיש המיט לטענתה על התא המשפחתי היא מבקשת כי מועד פירוק השיתוף בדירת המגורים יהיה רק לאחר שהילד הקטן ביותר מילדי הצדדים יגיע לגיל 18 שנה וכן להפעיל את הוראות סעיף לחוק יחסי ממון בין בני זוג ולהורות על חלוקה בלתי שווה של הזכויות בדירה באופן שהיא תקבל 75% מן הזכויות והאיש יקבל 25% מן הזכויות בלבד.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה אך הורה על עיכוב ביצוע פסה"ד מהטעמים הבאים:
על פי הוראות תקנה 74(ג) ו-75 (2) לתקסד"א-2018 ומאחר וזכות הקניין היא זכות יסוד חוקתית ואין כל הצדקה לפגוע בה ולהעניש את האיש על ידי סנקציות כלכליות במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג ביהמ"ש מורה כמבוקש על פירוק השיתוף בדירה על ידי מכירתה ועל חלוקת התמורה בחלקים שווים בין הצדדים כן ניתנו הוראות נוספות לעניין איזון המשאבים.
אולם, לאור התרשמות ביהמ"ש כי האיש פועל בחוסר תום לב בכך שהוא מסרב ליתן גט לנתבעת ביהמ"ש מורה בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 5א(ג)+(ד (לחוק יחסי ממון בין בני זוג , על עיכוב ביצוע פסה"ד עד לאחר מתן החלטה לאחר שהמבקש ימציא לביהמ"ש אסמכתה על הפקדת כתב הסכמה מצדו למתן גט לאישה בביד"ר. למען הסר ספק האיש גם לא יהיה זכאי לדמי שימוש בזכויותיו בדירה בתקופת העיכוב.
חזרה למעלה
27   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 42875-06-20 א' פ' נ' י' פ' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 20/04/21) - 16 ע'
עו"ד: עמאד זאיד, שלמה מערבי
ביהמ"ש קיבל תביעת להפחתת מזונות קטין. גם אם נאמר שהולדת ילד נוסף (לכל אחד מהצדדים) וכפועל יוצא שינוי בעלות המדור והצרכים של הקטינים ושל הצדדים הוא שינוי שלכל הפחות ניתן היה לצפות מראש, כמו גם השינוי בהכנסות שני הצדדים, הרי שלא כך הוא באשר להיות התובע הורה משמורן יחיד של בתו הקטינה (הנוספת) שהוא נושא בכל עול גידולה ללא סיוע. שינוי נסיבות זה שלא נצפה מראש הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת משום שהכנסת התובע אינה מאפשרת לו לשאת בחיוב בפסק הדין, ובהוצאת בתו הקטינה וכן לקיים את עצמו בכבוד.
משפחה – מזונות – שינוי השיעור
.
תביעת אב להפחתת מזונות קטין מסך של 1500 ₪ בחודש (פלוס מחציות) לסך של 750 ₪ לחודש. משמורתו של הקטין נקבעה בידי הנתבעת ולא נקבעו זמני שהות אצל התובע. האב פוגש בקטין באופן ספורדי בלבד. לדברי האב חל שינוי נסיבות מהותי שענייננו בכך שלפני כשלוש שנים הפך להורה המשמורן הבלעדי על קטינה שנולדה לו לאחר פירוד הצדדים והוא אשר נושא בעול גידולה באופן בלעדי ללא כל סיוע או תמיכה. כן טוען התובע שיש להתחשב בפער הגדול בהכנסות הצדדים (לטובת הנתבעת), ובעובדה שהכנסתו הדלה אינה מספיקה לתשלום המזונות שנפסק ולקיומו ולקיום הקטינה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בעיקרה מהטעמים הבאים:
כידוע, פסק דין חלוט בענייני מזונות, לרבות שנקבעו בהסכם, אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה המזונות בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר. בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק – כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת.
הטוען לשינוי נסיבות מהותי בנסיבות או בצרכים, או בשניהם גם יחד, מחויב בהוכחתו של המצב שהיה בעבר, עת ניתן פסק הדין, ובהוכחת השינוי שחל מאז, כזה שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש, בעת ההסכם או מתן פסק הדין. ככל ויעלה בידו להוכיח את שינוי הנסיבות תקום עילה לעיין שוב בפסק הדין ולדון ביכולות הצדדים ובצרכי הקטינים.
במקרה דנא ביהמ"ש הגיע למסקנה שחל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את פתיחת הדיון מחדש בנושא המזונות וכי אין זה צודק להותיר את החיוב בפסק הדין על כנו.
מאז מתן פסק הדין עלו הכנסות שני הצדדים. בעת מתן פסק הדין חיו הצדדים ללא ילדים נוספים, ואילו כיום כל אחד מהם מגדל ילד נוסף, והתובעת אף מתגוררת עם בן זוגה, בנם המשותף ובנו מנישואיו הקודמים וכפועל יוצא פחתו הוצאותיה ופחתו צרכי הקטין. כמו כן, בעת מתן פסק הדין נדרש התובע לשאת אך בחלקו במזונות הקטין, ואילו כיום נדרש הוא לשאת נוסף על כך במלוא עלות מזונות בתו הקטינה ולשאת לבדו בכל עול גידולה ללא סיוע כזה או אחר.
דומה שגם אם אין בכל אחד מהשינויים דלעיל כדי להוות טעם לדיון מחדש בשאלת המזונות הרי שבמשקלם המצטבר הם עולים כדי שינוי נסיבות מהותי. גם אם נאמר שהולדת ילד נוסף (לכל אחד מהצדדים) וכפועל יוצא שינוי בעלות המדור והצרכים של הקטינים ושל הצדדים הוא שינוי שלכל הפחות ניתן היה לצפות מראש, כמו גם השינוי בהכנסות שני הצדדים, הרי שלא כך הוא באשר להיות התובע הורה משמורן יחיד של בתו הקטינה שהוא נושא בכל עול גידולה על כל המשתמע מכך ללא סיוע כזה או אחר. שינוי נסיבות זה שלא נצפה מראש הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת משום שהכנסת התובע אינה מאפשרת לו לשאת בחיוב בפסק הדין, ובהוצאת בתו הקטינה שכל צרכיה עליו וכן לקיים את עצמו בכבוד.
בהקשר זה הוזכר כי מקום שהשתכנע ביהמ"ש בקיומו של שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של המזונות אין ביהמ"ש בוחן אך את הרכיב הנטען שבו חל שינוי לכאורה, אלא הוא דן מחדש בסכום המזונות שנפסק. לפיכך, טענות הצדדים באשר לסכום המזונות שנפסק והשינויים שחלו בצרכי הקטין או ביכולותיהם של הצדדים ממילא יבחנו אף הן לגופן כמו גם השינויים שחלו בהלכות הנוגעות למזונות קטינים.
הקטין בן למעלה מ-6 שנים ועל כן, בהתאם לבע"מ 919/15, החיוב במזונותיו הוא מדין צדקה במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.
לצורך החיוב במזונות על ביהמ"ש לקבוע ממצאים בארבע שאלות עובדתיות כדלקמן: צרכי הילד ועלותם; יכולתם הכלכלית של שני ההורים; יחסיות יכולתם הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו; חלוקת זמני שהות.
בעניין חלוקת זמני השהות היות והאם נושאת לבדה בעול גידול הקטין ומאחר והסדרי השהות של הקטין עם התובע הם ספורדים וממילא אינם כוללים לינה, יש לקבוע את יחס זמני השהות של הקטין עם הנתבעת בשיעור של 100%.
בעניין יכולתם הכלכלית של הצדדים נפסק בין היתר כי בנסיבות העניין לא ניתן לייחס לתובע הכנסה בגובה השכר הממוצע במשק, וזאת גם לאחר סיום לימודיו האקדמאיים. עם זאת, על הנתבע למצות את פוטנציאל הכנסתו על מנת לזון את ילדיו הקטינים. על דרך האומדנה את גובה הכנסתו החודשית של הנתבע מכל המקורות על הסך של 6,000 ₪ נטו לחודש. הכנסתו הפנויה של התובע עומדת על הסך של 2,850 ₪ לחודש. הנתבעת ממצה את כושר התשכרותה ומשתכרת סך של 12,366 ₪ נטו. הכנסתה הפנויה בהפחתת חלקה בעלות המדור והחזקתו ופירעון ההלוואה והשתתפות בסיפוק צרכי בנה עומדת על הסך של 8,366 ₪. מכאן נמצא כי הכנסתם הפנויה של הצדדים, עת הם ממצים את כושר השתכרותם, עומדת על היחס של 75% - 25% לטובת הנתבעת.
צרכי הקטין: משחדלו הצדדים בהוכחת צרכי הקטין, ובשים לב לחזקות שנקבעו בפסיקה לפיהם הוערכו מלוא צרכיהם של קטינים בסכומים הנעים בין 1600-1900 ₪ כסך מינימלי חודשי שאינו נדרש לראיה כאשר סכום החזקות האמורות מדורג בהתאם לכלל ההוצאה השולית הפוחתת ונוכח העובדה שהקטין חולק מגורים עם עוד בני משפחה נוספים, הוחלט להעמיד את כלל צרכי הקטין על הסך של 1,750 ₪. על סכום זה יש להוסיף את שיעור השתתפותו בעלות מדור ואחזקתו בסך של 650 ₪. ובסה"כ 2,400 ₪ לחודש לא כולל הוצאות חינוך שוטפות ומיוחדות וכן הוצאות רפואיות מיוחדות.
קביעת גובה החיוב במזונות הקטין אך בהתאם לשיעור הכנסות התובע ביחס הכנסות הצדדים היתה מובילה לתוצאה לפיה עליו לשאת ב- 25% מכלל צרכי הקטין, קרי 600 ₪. ברם, בהתחשב בכלל הנסיבות המיוחדות של המקרה דכאן, בהן נושאת למעשה הנתבעת בכל עול הטיפול בקטין ועת הקטין כמעט שאינו שוהה עם התובע (וכפועל יוצא אין לתובע הוצאות בעד השהות של הקטין עמו) ועת אין התובע נושא בצרכיו המיוחדים של הקטין מאז מתן פסק הדין, ביהמ"ש מוצא להעמיד את חיוב התובע בצרכי הקטין בסך של 800 ₪ לחודש כאשר סכום זה כולל גם השתתפות בהוצאות חינוך והוצאות מיוחדות (שאינן רפואיות). החיוב יחל במועד הגשת התביעה.
התוצאה מבחינת התובע, בהנחה שימצה את פוטנציאל ההשתכרות שיוחס לו שלאחר תשלום המזונות ועלות המדור ואחזקתו יוותר בידיו סך של 3,850 ₪ לצרכיו ולצרכי ביתו הקטינה. ואילו הסך שיוותר בידי הנתבעת הוא סך של 7,766 ₪ לנשיאה בצרכיה וצרכי יתר בני ביתה. אמנם הפער בין הצדדים גדול ואולם הוא תוצאה של עבודתה הקשה של הנתבעת אשר לבד מגידול הקטין בגפה ממצה היא גם את כושר השתכרותה.בחינת הדברים ממעוף הציפור אינה מצריכה תוצאה שבידי הצדדים יוותר סך זהה או יכולת קיום דומה, אלא מחייבת לוודא שהחיוב שנפסק יאפשר קיום כלכלי של שני התאים המשפחתיים ומשקי הבית של ההורים שנפרדו.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il