| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| בש"פ 2346-21 ראמי עמר נ' חברת מימון ישיר מקבוצת ישיר 2006 בע"מ (עליון; ע' ברון; 14/07/21) - 8 ע' |
| עו"ד: דודו אמיר, מורן פולמן, תמיר סולומון |
העליון קובע: את גובה ההפקדה הדרושה לצורך שחרור רכב תפוס יש לגזור משוויו המלא של רכב, ואין הבדל לעניין זה בין רכב שתמורתו המלאה כבר שולמה ובין רכב המשמש כבטוחה כנגד הלוואה ששימשה לרכישתו. אין בכך כדי לומר שאין מקום להתחשב בהיותם של הרכבים משועבדים ובכך שלא כל תמורתם שולמה; בימ"ש השלום התחשב בעובדה זו, כאשר העמיד את סכום ההפקדה על 20% משווי הרכבים ולא על 30% משוויים כמקובל בפסיקה.
 דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
דיון פלילי – ערר – רשות לערור
.
בקשה למתן רשות לערור על החלטת בימ"ש מחוזי בה נדחה ערר שהגיש המבקש (חשוד בביצוע עבירות מרמה והלבנת הון בסך של 10,000, 000 ₪) על החלטת בימ"ש שלום אשר קבע חלופת תפיסה לשלושת כלי הרכב התפוסים של המבקש (רכבי יוקרה), על דרך של הפקדה בגובה של כ-20% מהשווי הכולל של כל אחד מהרכבים. המבקש, שרכש את הרכבים במימון מלא, עותר לכך ששווי ההפקדה ייגזר מהסכום ששילם עד כה לחברות המימון.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כבר נקבע בפסיקת בימ"ש זה כי "כאשר תפיסת נכסים נעשית על מנת להבטיח אפשרות לחלט את החפץ, יש טעם בקביעת תנאי כספי המקיים מתאם עם ערכו הכלכלי של הנכס". מהאמור עולה כי המבקש מלין על אופן יישומה של הלכה קיימת בעניינו הפרטני, די בכך כדי לדחות את בקשת הרשות לערור.
גם לגופם של דברים, את גובה ההפקדה הדרושה לצורך שחרור רכב תפוס יש לגזור משוויו המלא של רכב, ואין הבדל לעניין זה בין רכב שתמורתו המלאה כבר שולמה ובין רכב המשמש כבטוחה כנגד הלוואה ששימשה לרכישתו. אין בכך כדי לומר שאין מקום להתחשב בהיותם של הרכבים משועבדים ובכך שלא כל תמורתם שולמה; בימ"ש השלום התחשב בעובדה זו, כאשר העמיד את סכום ההפקדה על 20% משווי הרכבים ולא על 30% משוויים כמקובל בפסיקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון אזרחי] |
|
| רע"א 1083-20 גבריאל דמתי נ' Mannkind Corporation (עליון; ע' ברון; 14/07/21) - 8 ע' |
| עו"ד: נדב ויסמן, רון פלג, גלעד שיף, נועם גילאון, עמית מנור, יוקי שמש |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית. נפסק כי בקשת התיקון מהווה למעשה בקשת אישור חדשה ולכן התיקון המבוקש לא יתרום לבירור המחלוקות ואך יכביד על ניהול ההליך, וכי הגשתה נחזית לניסיון של המבקש לבצע "מקצה שיפורים" בבקשה. טענות חדשות מחייבות הנחת תשתית ראייתית ועובדתית חדשה, וזאת לא ניתן לעשות בגדר בקשת האישור התלויה ועומדת.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לתיקון
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי בה נדחתה בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבים.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה ופסק כי:
הכלל המנחה בנוגע לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית נקבע בעניין אינסלר. במסגרת זו הובהר כי בקשות תיקון ייבחנו לפי אמות המידה שהותוו בפסיקה בנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות בהליכים אזרחיים "רגילים", וזאת בשים לב למאפיינים הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית ובפרט לאינטרס הציבורי שבניהול תובענות ייצוגיות ראויות. בתוך כך, בימ"ש ינקוט יד רחבה וייעתר לבקשת תיקון במקרים שבהם נראה כי ההליך הייצוגי אינו הליך סרק, וכאשר הרושם הוא שתיקון בקשת האישור יתרום להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בלא לגרוע מהאמור, אין לאפשר ניצול לרעה של מנגנון תיקון הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בין היתר לצורך "מקצה שיפורים" בבקשות שהוגשו ללא תשתית ראויה.
בענייננו, בימ"ש המחוזי בחן את בקשת התיקון בהתאם להלכת אינסלר, ומצא כי לא רק שהתיקון המבוקש לא נועד לקדם את הדיון בבקשת האישור, אלא שהוא מהווה למעשה הגשת בקשת אישור חדשה ושונה. בנסיבות אלה נקבע כי התיקון המבוקש ממילא לא יסייע לבירור המחלוקות בין הצדדים, כי אם ייצור מחלוקות חדשות; וכי בירור העילות החדשות במסגרת הדיונית של בקשת האישור הנוכחית רק יכביד על ניהול ההליך ויפגע בקידומו. לא נמצא כי נפל פגם בקביעות אלה, ולכן אין הצדקה להתערב בהן. כך במיוחד, בהינתן שיקול הדעת הרחב השמור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול ההליך הייצוגי, והיקף ההתערבות המצומצם של ערכאת הערעור בהחלטות העוסקות בעניינים שבסדרי דין – ותיקון כתבי טענות בכללן.
בימ"ש ציין כי אף שמצגי השווא המפורטים בבקשת התיקון הוצגו לפי הנטען בשיחות משקיעים שאליהן מתייחסת בקשת האישור המקורית, אין בכך כדי לסייע למבקש, שעה שבקשת התיקון היא במהותה בקשת אישור חדשה, והגשתה נחזית לניסיון לבצע "מקצה שיפורים" בבקשת האישור, עקב סילוק בקשה זהה שהוגשה בארה"ב. למעט העובדה שהמצגים שנכללו בבקשת האישור המקורית ואלה שנכללים בבקשת התיקון הוצגו לכאורה באותן שיחות משקיעים, אין ביניהם מן המשותף. הטענות החדשות מחייבות הנחת תשתית ראייתית ועובדתית חדשה, וזאת לא ניתן לעשות בגדר בקשת האישור התלויה ועומדת. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [משפט מינהלי] |
|
| בג"ץ 2047-21 מרדכי ברנס נ' מדינת ישראל רשות המיסים מינהל המכס (עליון; ע' פוגלמן, י' אלרון, ע' גרוסקופף; 14/07/21) - 6 ע' |
| עו"ד: יצחק ברט |
בג"ץ דחה על הסף עתירה כנגד החלטת המשיב שמשמעותה היא חובת המצאת "מסמכי העדפה" כתנאי לקבלת פטור ממכס ליבוא אישי של כלי רכב משומשים שלא לצרכים מסחריים, בהעדר כל תשתית משפטית היכולה להצדיק את התערבותו.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
.
עתירת העותר כנגד החלטת המשיב, שמשמעותה היא חובת המצאת "מסמכי העדפה" כתנאי לקבלת פטור ממכס ליבוא אישי של כלי רכב משומשים שלא לצרכים מסחריים. "מסמכי העדפה" הם מסמכים המעידים על הוכחת מקור הטובין – תעודת תנועה או חשבונית הצהרה, כפי שנקבעו בהסכמי סחר שנחתמו בין מדינת ישראל לאיחוד האירופי ולמדינות מרקוסור (ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי), המקימים את זכותו של היבואן לקבל פטור ממכס או ליהנות משיעורי מכס מופחתים.
.
בג"ץ (מפי השופט גרוסקופף ובהסכמת השופטים פוגלמן ואלרון) דחה את העתירה על הסף ופסק כי:
השופט גרוסקופף ציין כי אף בהנחה שבהצעה כזו או אחרת שמעלה העותר יש הגיון, וכי אין טעם להכביד שלא לצורך על יבוא אישי של רכבים משומשים, אין בעתירה כל תשתית משפטית היכולה להצדיק התערבות של בג"ץ.
השופט גרוסקופף הוסיף וציין כי גישה לפיה אין זה "הוגן או צודק לפגוע במייבא רכב ביבוא אישי" כטענת העותר איננה טענה משפטית, וכי יש ממש בעמדת המשיב לפיה העתירה נעדרת כל התייחסות לכך שהדין הקיים אינו תואם את הנוהל שהוציא המשיב בעניין הנדון לפני תיקונו, ולפיכך את הסעד המבוקש בעתירה; בפרט נעדרת העתירה התייחסות להוראות צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשע"ז-2017 (צו המתייחס להוראות הסכמי הסחר, ומעגן את הפחתת שיעורי המכס על טובין בהתאם להסכמים אלו); אף לא הוצג פגם משפטי המצדיק התערבות בג"ץ בהחלטת המשיב בדבר שינוי הנוהל שהוציא המשיב. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בג"ץ 3550-21 אילנית בוטראשוילי נ' בית הדין הארצי לעבודה (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, י' אלרון; 13/07/21) - 8 ע' |
| עו"ד: ארנה רוזן אמיר, שלומי פרידמן |
דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שאינה באה בקהל המקרים המצדיקים התערבות בפסק דין של ביה"ד הארצי לעבודה. טענה לאקונית, כי יש לפרש חוק פלוני על-פי זכויות או עקרונות מסוימים – ודאי אינה מצדיקה ביקורת שיפוטית על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. כ"כ, גם בהנחה כי לפנינו מקרה ייחודי, כטענת העותרות, ביהמ"ש לא שוכנע נסיבותיו כה קיצוניות וחריגות, עד כי בכוחן להצדיק מתן סעד מן הצדק.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ
ביטוח לאומי – קיצבאות – קיצבת שאירים
.
עתירה למתן צו על-תנאי שמטרתה ביטול פסק דין של בית דין ארצי לעבודה שבגדרו נדחה ערעור העותרות על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה אשר דחה את תביעת העותרות לקבל לידיהן, כיורשות אביהן ז"ל, את קצבת השארים שנקבעה לזכותו בפס"ד של בית הדין האזורי לעבודה מ-2019. ובהתאם להורות למשיב 2, המל"ל, לשלם לעותרות את גמלת השׁאֵרים שנפסקה לטובת אביהן ז"ל בגין התקופה שבין פטירתה של אשתו (אימם של העותרות) לבין פטירתו-שלו.
רקע: ב-1988 במהלך לידת העותרת 3 לקתה אימם של העותרות בדום לב ואירוע מוחי והפכה למשותקת. בעקבות אותו אירוע, האם עברה למוסד שיקומי ובהמשך עברה לבית הוריה שם התגוררה עד לפטירתה ב-2015. על רקע העובדה שעד לפטירת האם ההורים נותרו נשואים זל"ז על אף שהתגוררו בנפרד במהלך כשני עשורים, נתגלע סכסוך ביטוחי בין האב, לבין קרן הפנסיה שבה היתה האם מבוטחת, בקשר למעמדו של האב כ'אלמן', לצרכי קצבת שארים. סכסוך זה הסתיים בפס"ד של בית הדין האזורי לעבודה מ-2016, שבו נקבע כי יש לראות את האב כ'אלמן מבוטחת' לעניין תקנון קרן הפנסיה, כאשר בגין מעמדו זה הוא זכאי לקצבת שארים. במקביל הגיש האב תביעה גם לקצבת שארים מהמל"ל, וזו נדחתה מטעמים דומים לאלו שהעלתה קרן הפנסיה. לאחר הליכים שנמשכו לאורך 3 שנים, קיבל בית הדין האזורי את טענותיו של האב גם במסגרת סכסוך זה וקבע בפס"ד מיום 26.12.2019 כי הוא מוכר כאלמן, וכי על כן הוא זכאי לקצבת שארים מהמל"ל. לדאבון הלב, בחלוף פחות מחודש ממועד מתן פסק הדין, הלך גם האב לעולמו, בטרם שולמה לו קצבת השארים מהמל"ל. כאמור, ביה"ד לעבודה דחה את תביעת העותרות לקבל לידיהן, כיורשותיו של אביהן ז"ל, את קצבת השארים שנקבעה לזכותו בפסה"ד מ-2019. במסגרת העתירה טוענות העותרות כעניין עקרוני, כי אין זה מתקבל על הדעת שאדם שזכה בדין, כך שעוד בחייו נקבע כי הוא זכאי לגמלת כסף, יאבד את זכאותו, וזו לא תשולם לעזבונו, אך משום שביום מותו טרם קיבל לידיו את סכום הגמלה בפועל. לעמדת העותרות, אין להסכין עם מתן 'פטור טכני' שכזה למל"ל; יש לפרש את סעיף 308 לחוק ביטוח לאומי בראי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך שמי שנקבע לגביו כי הוא זכאי לגמלה, ופסק הדין ניתן בעודו בין החיים, יהיו יורשיו זכאים לאותה גמלה מכוח ירושה, גם אם טרם שולם הכסף בפועל.
.
בג"ץ (מפי השופט נ' סולברג) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים:
כידוע, בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה; בכגון דא, עותר המבקש לבוא בשערי ביהמ"ש הגבוה לצדק, נדרש להצביע על טעות משפטית מהותית שנפלה בפסק הדין של בית הדין הארצי, ולהראות כי שיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין. בענייננו, לא זו בלבד שהעותרות לא התייחסו, למצער לא במפורש, למבחני הסף הללו, אלא שמעיון בטענותיהן לא הוברר די הצורך במה שגה בית הדין האזורי, בדרך הילוכו בפרשנות סעיפים 303 ו-308 לחוק הביטוח הלאומי. בפי העותרות אך טענה כללית, כי יש לפרש את סעיף 308 לאור הפגיעה בזכות החוקתית לקניין; ובהתאם לקבוע, כי יש לראות את הוראות סעיפים 303 ו-308 לחוק "ככאלה שאינן גוברות על פסק דין חלוט שניתן על-ידי ביהמ"ש המוסמך". לא הוברר די הצורך מהי הפרשנות המוצעת מטעם העותרות, כיצד היא מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו, ועוד כהנה וכהנה היבטים, הנדרשים לבחינה פרשנית של החוק. טענה לאקונית, כי יש לפרש חוק פלוני על-פי זכויות או עקרונות מסוימים – ודאי אינה מצדיקה ביקורת שיפוטית על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה.
עיקר טענות העותרות מצוי במישורי תום-הלב, הצדק וההגינות, באשר הן סבורות כי יש ליתן להן סעד מן הצדק, על רקע נסיבות המקרה, והתנהלותו הבעייתית – לטענתן – של המל"ל. אמנם נסיבות העניין מצערות ויתכן כי מוטב היה אילו קצב התקדמות ההליכים היה מהיר יותר, מבלי להביע דעה באשר לגורם הנושא באחריות לכך. יחד עם זאת, משעה שבית הדין האזורי דחה במפורש את הטענות להתנהלות בעייתית של המל"ל, ובשים לב למסגרת הנורמטיבית שבה אנו מצויים, אין עילה להתערבות בג"ץ בעניין זה. גם בהנחה כי לפנינו מקרה יחודי, כטענת העותרות, ביהמ"ש לא שוכנע נסיבותיו כה קיצוניות וחריגות, עד כי בכוחן להצדיק מתן סעד מן הצדק. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [משפט מינהלי] [צבא] |
|
| בג"ץ 999-21 שלמה היימליך נ' שר הביטחון (עליון; ע' פוגלמן, ג' קרא, י' אלרון; 13/07/21) - 7 ע' |
| עו"ד: ערן הדס, יובל יועז, דורון ברקת, אסף וייצן |
בג"ץ דחה על הסף עתירות של בני קהילת "אנשי היישוב הישן" כי בקשותיהם למתן פטור מחובת גיוס מטעמי דת, אמונה או מצפון, יישקלו עובר למועד הליכי בדיקות הכשירות הראשוניים במסגרת צו ראשון, בהעדר עילה להתערבות במדיניות המשיבים, גורמי הצבא, ובשיקול הדעת הרחב הנתון להם בעניין זה.
משפט מינהלי – שיקול-דעת – צבא ההגנה לישראל
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
צבא – ביקורת בגץ – החלטות
.
העתירה בבג"ץ 999/21 עיקרה בדרישת העותרים כי משיב 1, שר הביטחון, יורה כי בקשות העותרים 3-1 – חסידי סאטמר בני קהילת "היישוב הישן" – למתן פטור מחובת גיוס מטעמי דת, אמונה או מצפון, יישקלו עובר למועד הליכי בדיקות הכשירות הראשוניים במסגרת צו ראשון; וכי שר הביטחון יורה למשיב 3, הרמטכ"ל, כי דין התייצבות לכלל הליכי גיוס, לרבות הליכים לעניין מועמדים לשירות ביטחון, כדינו של שירות צבאי לעניין החלטה פרטנית למתן פטור או דחיית שירות מטעמי דת, אמונה או מצפון. העתירה בבג"ץ 2621/21 עיקרה בדרישת העותר, המשתייך לקהילת "אנשי היישוב הישן", לפטור אותו משירות צבאי מטעמי מצפון ולהחליט בבקשתו לפטור אותו מהתייצבות להליכי רישום ובדיקה בשל טעמי מצפון.
.
בג"ץ (מפי השופט קרא ובהסכמת השופטים פוגלמן ואלרון) דחה את העתירות על הסף ופסק כי:
חרף האצטלות ה"פרטניות" שעוטות העתירות, מהותן מכוונת לשינוי המדיניות בה נוקט המשיב 1, כדי שיתאפשר לעותרים להתייצב בפני ועדת המצפון בטרם יזומנו לבדיקות כשירות במסגרת צו ראשון.
לאחרונה נפסק בעניין ווייס כי הסעד שהתבקש בדבר דחיית בדיקות הכשירות הצבאית עד למתן החלטה בבקשת העותר לפטור משירות צבאי דינו דחייה בהעדר עילה להתערבות במדיניות המשיבים. צוין כי בדיקת כשירותו של אזרח לשרת בצה"ל ובחינת זכאותו לפטור מהשירות הצבאי אינן בגדר 'תכנית כבקשתך'. שיקול דעתן של רשויות מערכת הביטחון בתחום כוח האדם, ובפרט כאשר מדובר בענייני פרוצדורה רחב במיוחד. לפיכך יש לדחות את בקשת העותר להתערב בסדרי ההליכים והפעולות של רשויות הצבא אשר נועדו לבחון את זכאותו לפטור מחובת השירות. קביעות אלו יפות גם לעניין העתירות כאן.
בנוסף, טענות העותרים בעתירותיהם והנסיבות הפרטניות להן הם טוענים, נעוצות, הלכה למעשה, בהתייחסויות "קבוצתיות" שאינן פרטניות לכאורה, כמו הטענות להפליה לעומת קהילות תרבותיות אחרות, ואשר מכוונות להסדרה של פטור לבני ה"יישוב הישן", שהוא סעד שכבר נדחה בעתירות קודמות. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [חוזים] |
|
| ע"א 6065-19 עובד קועטה נ' עודד בראל (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' אלרון; 13/07/21) - 6 ע' |
| עו"ד: אסף גילר, חגי אברהמי, ישראל נטר |
אף שחלפו כבר 11 שנים מיום חתימת הסכם המכר המשקף עסקת קומבינציה והמשיבים לא פעלו עדיין לקידום ההסכם ולמימושו – ביהמ"ש העליון מאמץ את פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי לפיו אין להורות על ביטול ההסכם בשל חלוף הזמן הסביר לביצועו. עם זאת הוער כי ככל שהמשיבים לא יחלו לפעול באופן מעשי תוך פרק זמן של כשנה מהיום, ייתכן שלמערער תעמוד טענה להפרה צפויה.
חוזים – הפרה – אי-קיום תוך זמן סביר
חוזים – ביטול – זמן סביר
חוזים – הפרה – הפרה צפויה
.
ערעור על פס"ד מחוזי, שבו נדחתה תביעת המערער לביטול הסכם מכר מקרקעין (משנת 2010) בינו לבין המשיבים. ההסכם משקף עסקת קומבינציה, הגם שנערך במתכונת של מכר מלא. המערער טען, כי חלף הזמן הסביר לביצוע ההסכם, ומשכך יש להורות על ביטולו. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה, וקבע כי הזמן הסביר להשלמת ההליכים עד לקבלת היתר הבנייה עומד על כתשע שנים וחצי, וכי המערער ידע שנדרשות פעולות רבות עד לקבלת ההיתר, בהן פעולות התלויות ברמ"י כמו חידוש הסכם החכירה וקידום עסקת שינוי הייעוד. מאחר שהתביעה הוגשה לאחר כשבע שנים ממועד חתימת ההסכם, נקבע כי טרם חלף הזמן הסביר לקיום התחייבויות המשיבים. ביהמ"ש ציין כי אמנם, במועד מתן פסק הדין, חלפו למעלה מתשע שנים מחתימת ההסכם, אולם במשך שבע שנים, המערער ניהל הליכים לביטול ההסכם, ואף מכר את המקרקעין לצד ג', באופן שעיכב את המשיבים בקידום ההסכם. לצד זאת, ביהמ"ש ציין כי המשיבים לא נקטו כל פעולה כדי לקדם את ההסכם ברמ"י.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' עמית, בהסכמת השופטים ד' ברק-ארז וי' אלרון) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כפי שציין ביהמ"ש קמא בפסק דינו, במועד הגשת התביעה, טרם חלף הזמן הסביר לקיום התחייבויות המשיבים על פי ההסכם, אולם כעת, חלפו כבר 11 שנים מיום חתימת ההסכם, והמשיבים טרם החלו "להתניעו". מנגד, וכפי שציין ביהמ"ש קמא, המערער ניהל הליכים כנגד המשיבים והתיימר למכור את המקרקעין לצד שלישי, ומן הסתם, אי הוודאות לגבי גורלו של ההסכם הקשתה על המשיבים לפעול למימושו. לכן, ביהמ"ש מאמץ את פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח סמכותו בגדר תקנה 460(ב) לתקסד"א-1984, ודוחה את הערעור.
הוער כי פסה"ד אינו פותר את הסכסוך בין הצדדים, ואינו חוסם את דרכו של המערער לשוב ולעתור לביטול ההסכם, אם המשיבים לא יפעלו למימושו ולקבלת היתר בניה תוך זמן סביר. ככל שהמשיבים לא יחלו לפעול באופן מעשי תוך פרק זמן של כשנה מהיום, ייתכן שלמערער תעמוד טענה להפרה צפויה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
| ע"א 4515-21 סעדיה עדי קרני נ' עופר שבת (עליון; ע' ברון; 13/07/21) - 6 ע' |
| עו"ד: עודד כ. גבעון, רואי נגריס, שי פרטוש |
למרות שאין מדובר בנכס המשמש את המבקשים למגורים, ועל אף שהחשש לנזק בלתי הפיך לא מתעורר באופן אוטומטי בענייני מקרקעין וההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע תלויה בנסיבות המקרה. במוקד הבקשה ניצבות זכויות במקרקעין, ונראה כי דחייתה עלולה להוביל לכך שהערעור יהפוך לתיאורטי. לפיכך התוצאה היא שהבקשה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור האוסר על ברוך לבצע דיספוזיציה כלשהי במקרקעין.
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין
.
בקשה לעיכוב ביצוע במרכזה הסכם הנוגע לזכויות במקרקעין. רקע: המבקשים, קרני, הם החוכרים הרשומים במקרקעין. בין קרני ובין המשיב 1, שבת, נחתמו הסכמים במסגרתם הוסכם כי שבת ירכוש 50% מזכויותיהם של קרני, וכן כי על המקרקעין ייבנה בניין בן 4 דירות, שתיים מהן יהיו בבעלות קרני ושתיים בבעלות שבת. במקביל נחתם נספח להסכמים, שלפיו שבת אינו רשאי לרשום הערת אזהרה לטובת צדדים שלישיים להם ימכור את זכויותיו, אלא בכפוף לתנאים שהוסכמו. בהמשך, נחתם תוספת להסכמים, בגדרה הוסכם שעבור הדירה הראשונה שימכור, שבת יוכל לרשום הערת אזהרה על שם הרוכש מטעמו; ביחס לדירה השנייה נקבע כי שבת יוכל למכור אותה ולרשום הערת אזהרה בגינה רק לאחר שיתקבל טופס 4 לבניין, או לאחר מתן בטוחה שתאושר על ידי קרני. שבת מכר את אחת הדירות לצד שלישי ונרשמה הערת אזהרה בגין עסקה זו. לטענת קרני, התברר להם ששבת מכר גם את הדירה השנייה, וכי בגין מכירה זו נרשמה הערת אזהרה לזכות הרוכשים –המשיבים 2-3, ברוך. בתגובה, קרני הגישו את התביעה נושא ההליך, שבה עתרו למספר סעדים ובהם צו המורה על ביטול מכירת הדירה לברוך וכן צו האוסר על שבת לבצע דיספוזיציה במקרקעין עד לקבלת טופס 4 לבניין. ביהמ"ש המחוזי קבע ששבת הפר את התוספת, אך עם זאת נקבע שאין בנתון זה כדי להשליך על האינטרסים של ברוך. בסופו של דבר, ביהמ"ש המחוזי נעתר לתביעת קרני באופן חלקי; במובן זה שניתן צו מניעה האוסר על שבת לבצע דיספוזיציה במקרקעין עד לקבלת טופס 4 לבניין, זאת למעט השלמת רישום הזכויות במקרקעין על שם ברוך. המבקשים הגישו ערעור על פסה"ד ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת ע' ברון) קיבל את הבקשה באופן חלקי מהטעמים הבאים:
כידוע, נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע היא כי אין בערעור כשלעצמו כדי לעכב את זכותו של בעל דין לממש את פירות זכייתו. המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להראות קיומם של שני תנאים מצטברים – שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות". מבלי לגרוע מהאמור, ככלל הנטייה היא ליתן את הבכורה לשיקולי "מאזן הנוחות".
בענייננו, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור, ביהמ"ש סבור כי מאזן הנוחות מוביל להיעתרות לבקשה באופן חלקי כך שלא תימנע מברוך האפשרות לרשום את זכויותיהם במקרקעין, אולם ייאסר עליהם לערוך דיספוזיציה כלשהי בזכויות אלה.
זאת למרות שאין מדובר בנכס המשמש את קרני למגורים, ועל אף שהחשש לנזק בלתי הפיך לא מתעורר באופן אוטומטי בענייני מקרקעין וההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע תלויה בנסיבות המקרה. במוקד הבקשה ניצבות זכויות במקרקעין, ונראה כי דחייתה עלולה להוביל לכך שהערעור יהפוך לתיאורטי; על פניו קיים חשש שברוך יעבירו את זכויותיהם לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיקשה ואף יאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו. בנסיבות אלה, מאזן הנוחות מטה את הכף לקבלת הבקשה ככל שזו נוגעת להעברת זכויותיהם של ברוך לידי צדדים שלישיים; יצוין כי ברוך לא טענו כי מגבלה כזו תסב להם נזק כלשהו ואף הדגישו כי בכוונתם להתגורר בדירה. בה בעת, אין טעם למנוע את רישום הזכויות במקרקעין על שם ברוך, שכן גם אם רישום כאמור יסב לקרני נזק כלשהו, לא מדובר בנזק בלתי הפיך. הוא הדין ביחס לחיובים הכספיים הנובעים מפסק הדין. אלו הפיכים מעצם טבעם, ולא נמצא ממש בטענת קרני שלפיה העברת התמורה הכספית מברוך לידי שבת עלולה לרוקן מתוכן את הערעור; ובכל מקרה, מדובר בחיוב עצמאי הנוגע למערכת היחסים שבין ברוך ושבת והוא לא נועד לשמש כבטוחה לקיום חיוביו של שבת כלפי קרני. לפיכך ניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור האוסר על ברוך לבצע דיספוזיציה כלשהי במקרקעין. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 8 [בתי-משפט] |
|
| רמ"ש (תל אביב-יפו) 4948-06-21 ו.ה נ' ב.ר (מחוזי; שאול שוחט; 06/07/21) - 7 ע' |
| עו"ד: מקסים ליפקין, נטע מרום מעוז, בן דורי זאב משה |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שלא לאפשר עיון מחדש בהחלטה הדוחה בקשה לביטול החלטה קודמת.
בתי-משפט – עיון חוזר – דחיית בקשה לעיין מחדש
.
במסגרתה נדחתה בקשת המבקש ל"עיון מחדש" בהחלטה בה נדחתה בקשה לביטול החלטה קודמת בדבר הוצאות המשיב ושכר טרחה. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש ל"עיון מחדש" בהחלטה בה נדחתה בקשה לביטול החלטה קודמת בדבר הוצאות המשיב ושכר טרחה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
משביקש המבקש להלין על פסיקת ההוצאות לחובתו במסגרת פסק-הדין שניתן בהיעדר תגובתו, היו בידיו שתי תרופות חלופיות: הגשת בבקשה לביטול פסה"ד לבית המשפט קמא או הגשת ערעור בזכות על פסה"ד שניתן. המבקש בחר לתקוף את ההחלטה במסלול של תרופת הביטול. ניסיון זה של המבקש נכשל משלא עלה בידו להתמודד עם קביעת בית המשפט קמא לפיה ההחלטה הומצאה למבקש ומכאן שלא היה הצדק למחדלו שלא הגיש התייחסותו לשומת ההוצאות במועד. הבקשה לעיון מחדש היא נסיון לתקוף החלטה זו. מדובר בניסיון שנועד לכישלון מבחינה דיונית ומבחינה מהותית: מבחינה דיונית, המבקש במסגרת בקשתו ל"עיון מחדש" לא ביקש להביא לפני בית המשפט "שינוי נסיבות" שחל מאז ניתנה ההחלטה וגם לא ביקש להעמיד את בית המשפט קמא על טעות טכנית ברורה שבגינה היה יכול ביהמ"ש קמא לשקול שינוי החלטתו. מבחינה מהותית, גם אם היה נדרש ביהמ"ש קמא לטענה המרכזית העומדת בבסיס הבקשה לעיון מחדש, לגופה, ומקבל את הטיעון העובדתי המדובר - לא היה בכך כדי להצדיק את שינוי ההחלטה שנסמכה על ביצוע ההמצאה לפי תצהיר המוסר (בהדבקה על תיבת הדואר ולא כפי שסבר המבקש בבקשתו לעיון מחדש בהדבקה על הדלת). |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [בתי-משפט] [דיון פלילי] |
|
| ת"פ (ירושלים) 29884-05-21 מדינת ישראל נ' ווסים סרור (מחוזי; אילן סלע; 04/07/21) - 7 ע' |
| עו"ד: מרים בן גל, אוסאמה חלבי, מוסטפא יחיא, פארס מוסטפא, מוחמד מחמוד, נאיל זחאלקה, עבדאללה זאיד |
אין לדן יחיד סמכות לדון בעבירות שהחוק לא הקנה לו סמכות לדון בהן. במקרה דנן יש להעביר את ההליך לשמיעה בפני מותב תלתא, אם כי עניינם של חלק מהנאשמים יופרד וימשיך להידון בפני מותב זה.
בתי-משפט – הרכב – מותב תלתא
דיון פלילי – בירור האשמה – הפרדת הדיון
.
בקשת המאשימה להעביר את ההליך לשמיעה בפני מותב תלתא, בטענה הכי העבירה המיוחסת לנאשמים 1 ו-2 באישום הראשון, עבירה לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין וסעיף 37 לחוק המאבק בטרור, צריכה להידון לפני מותב תלתא, אך בשל טעות אנוש כתב האישום הוגש תחת כותרת "ת"פ" במקום "תפ"ח".
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
אין לדן יחיד סמכות לדון בעבירות שהחוק לא הקנה לו סמכות לדון בהן. גם אם מאחר ועבירה חמורה יותר הוחרגה לידון בפני דן יחיד, קל וחומר שעבירה קלה יותר תידון בפני דן יחיד, וגם אם מדובר בשגגה של המחוקק, כל עוד הדבר לא שונה במסגרת תיקון החקיקה, לא ניתן להקנות סמכות, וודאי לא בהליך פלילי, למי שהמחוקק לא הקנה לו סמכות. לא ניתן לקבוע כי ההליך יימשך בפני דן יחיד אלא שהמאשימה תוכל לטעון לעד עשר שנות מאסר. המחוקק קבע את המותב בהתאם לעונש המירבי הקבוע בחוק ולא לפי העונש לו הולכת לטעון המאשימה בכל מקרה. בהתאם לכך, המאשימה תגיש את כתב האישום כנגד נאשמים 1 ו-2 כ"תפ"ח" והוא יועבר בהקדם למותב תלתא.
עם זאת, יש להפריד את עניינם של נאשמים 6-3 מעניינם של נאשמים 1 ו-2, באופן שעניינים של נאשמים 6-3 ימשיך ידון בפני מותב זה. בנסיבות דנן, גם אם לא ייגרם עיוות דין במובנו החמור מהעברת דיונם של נאשמים 6-3 לדיון בפני מותב תלתא, יש חוסר הוגנות כלפיהם, בהעברת עניינם בשלב זה לדיון בפני מותב אחר, בהרכב של שלושה שופטים, בשים לב לטעות של המאשימה. שיקול זה ראוי לו בנסיבות המפורטות של מקרה זה, לגבור על שיקולי היעילות. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [דיון אזרחי] |
|
| רמ"ש (חיפה) 17676-05-21 פלונית נ' אלמוני (מחוזי; חננאל שרעבי; 01/07/21) - 7 ע' |
| עו"ד: יקטרינה דונאביץ' |
התקבל ערעור על החלטה, במסגרתה ניתן למשיב פטור מתשלום אגרה בגין הגשת בקשה בתיק קמא. זאת, מן הטעם שבקשת המשיב לא עמדה בתנאים שנקבעו בתקנות האגרות ובפסיקה, המשיב לא הראה את התמונה הכלכלית המלאה שלו והרשם הבכיר כלל לא דן בבקשה לפטור מאגרה ולא הוציא החלטה מנומקת תחת ידו.
דיון אזרחי – אגרות – פטור מתשלומן
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה ניתן למשיב פטור מתשלום אגרה בגין הגשת בקשה בתיק קמא.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
בקשת המשיב לא עמדה בתנאים שנקבעו בתקנות האגרות ובפסיקה, המשיב לא הראה את התמונה הכלכלית המלאה שלו והרשם הבכיר כלל לא דן בבקשה לפטור מאגרה ולא הוציא החלטה מנומקת תחת ידו. הפטור שקיבל המשיב בעבר, עקב ייצוגו על ידי עו"ד מלשכת הסיוע המשפטי, ישמש לו רק כראייה לכאורה לחוסר מסוגלותו לשלם כעת את האגרה. ניתן – וראוי – להפריך או לאשש את מסוגלות המשיב לשאת בתשלומי האגרה, על ידי בירור מעמיק ונאות שייערך במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה. במסגרת התיק קמא נקט המשיב מספר פעולות, שלא מתיישבות עם טענותיו לחסרון כיס מצידו. לפיכך, על בית משפט קמא לקיים דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו יתבצע בירור מעמיק באשר ליכולתו הכלכלית (או היעדרה) של המשיב לשאת בתשלומי אגרות הבקשות בתיק קמא. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [דיון אזרחי] |
|
| ת"א (ירושלים) 17453-12-19 גד ירדני נ' פרוייקט גן העיר בע"מ (מחוזי; רם וינוגרד; 30/06/21) - 5 ע' |
| עו"ד: יאיר עשהאל, אסף עולמי, מרדכי בייץ, שמואל אופן, יצחק יעירי, דליה פליישהקר |
במקרה דנן אין מקום להורות בשלב זה על הוצאת חוות דעת המומחה מטעם התובעים מתיק בית המשפט. הגם שבנסיבות דנן היה מקום להורות על מחיקת התביעה לתשלום שכר טרחה, לא יהא זה נכון לעשות כן בשלב זה של ההליכים. עם זאת, אין עוד מקום להתייחס לסעד החלופי כ"סעד הצהרתי" ויש לשום אותו בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה.
דיון אזרחי – מומחים – חוות-דעת מומחה
דיון אזרחי – מחיקה – כתב-תביעה
.
במסגרת תביעה לתשלום שכר טרחה, הוגשה בקשה להוציא מתיק בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעם התובעים או למחוק את חלקה, ובקשה שהוגשה בעקבותיה למחיקת כתב התביעה.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
הטיעונים בחוות-דעת המומחה מטעם התובעים חורגים באופן ממשי מכתבי הטענות. מאחר שהתובע עומד על כך שטיעונים אלה רלוונטיים לצורך הכרעה והוא מבקש לאחוז בחוות הדעת כפי שהיא, תוך שהוא מבהיר כי לא יחרוג בדרישה לתשלום שכר טרחה בסכום העולה על זה של 1.5% ומע"מ הנטען בכתב התביעה, אין מקום להורות בשלב זה על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט. אלא שלא ניתן להתעלם מהעובדה שכתוצאה מחוות הדעת שינה גם התובע, באופן קוטבי למדי, את דרך הטיעון מטעמו.
הגם שבנסיבות אלה היה מקום להורות על מחיקת התביעה, לא יהא זה נכון לעשות כן בשלב זה של ההליכים. מחיקת התביעה ומתן אפשרות להגשתה מחדש יאפשרו לתובעים לבצע מקצה שיפורים נוסף, ואין לכך הצדקה; הדבר עלול להביא לתקלות שונות במישור הדיוני; והעובדה שהסוגיה המתעוררת בשלב בו הוגשו כבר ראיות התובע אף היא מטה את הכף כנגד מחיקת התביעה. עם זאת, אין עוד מקום להתייחס לסעד החלופי כ"סעד הצהרתי" ויש לשום אותו בהתאם לאמור בחוות הדעת. התובענה תראה כתובענה לסעד כספי בסכום כולל של 15,000, 000 ועל התובע לשלם את האגרה הנגזרת מסכום זה על מנת שניתן יהיה להמשיך בהליכים. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 12 [נזיקין] |
|
| ת"א (תל אביב-יפו) 48936-04-19 איזבל רש נ' שופרסל בע"מ (שלום; פנינה נויבירט; 07/07/21) - 13 ע' |
| עו"ד: |
ההתבטאויות, שייחסו לתובעת זהות מגדרית שונה מהזהות המגדרית שהתובעת מבקשת כי יכירו בה, תוך התעלמות מרצונה המופגן של התובעת ומבקשותיה, עולות כדי לשון הרע. בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 25,000 ₪.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע
.
התובעת נכנסה לחנות "ניו פארם" שבבעלות הנתבעת, שופרסל בע"מ, ופנתה לקבלת שירות ממוכרת בבית המרקחת בחנות. המוכרת פנתה אל התובעת בלשון זכר. התובעת, המגדירה עצמה כאישה טרנסג'נדרית, עמדה על כך שהמוכרת תפנה אליה בלשון נקבה, אך התובעת המשיכה לפנות אליה בלשון זכר. על נסיבות אלה נסובה תביעה זו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
פניותיה החוזרות והשונות של המוכרת לתובעת בלשון זכר באות בגדרה של לשון הרע. על פי אמות מידה אובייקטיביות, נראה כי בנסיבות המקרה האדם הסביר, היה חש כי פרסום דברים אלה עלול להשפילו בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצידם, לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו ואף בשל נטייתו המינית.
התובעת מגדירה עצמה כאישה טרנסג'נדרית. היא הייתה לבושה בבגדי נשים ודיברה בלשון נקבה. התובעת הדגישה בפני המוכרת כי רצונה כי זו תפנה אליה בלשון נקבה, וכי כאשר זו פונה אליה בלשון זכר היא אינה מכבדת אותה, ובלשונה: "אני רוצה שתכבדי אותי, אני טרנס סקסואל". אמירותיה אלה של התובעת לא הותירו מקום לספק בדבר רצונה כי יפנו אליה בלשון נקבה, ובדבר הפגיעה שהיא חוותה בשל התעקשות המוכרת לפנות אליה בלשון זכר.
על פניו, לו היה האירוע מסתכם בפנייה ראשונה של המוכרת לתובעת באופן ענייני ובלשון זכר, לא היה בכך בהכרח משום לשון הרע. ספק אם עצם הפנייה בלשון מגדרית מסויימת אל אדם עולה כדי לשון הרע, וספק אם ניתן לצפות מאדם כי יבין כיצד הזולת מבקש להתקרא, אך ורק על סמך התבוננות בו, מבלי שהזולת יבהיר הדבר באופן מפורש. זאת בפרט במקרה דנן, עת לדברי התובעת עצמה, במועד בו התרחש המקרה הייתה "בעיצומו של מהפך מגדרי", כלשונה. אין עסקינן בסיטואציה מובהקת בה ניתן היה להבין את רצונותיה של התובעת רק על סמך התבוננות בה. אף יש להניח, כי במקרה זה הייתה חלה הגנת תום הלב על המוכרת.
אך במקרה דנן, התובעת הבהירה ושבה והבהירה למוכרת כי היא מבקשת כי יפנו אליה כאישה, ואף אמרה כי הפנייה אליה בלשון זכר אינה מכבדת אותה. אך המוכרת לא כיבדה את מבוקשה של התובעת, המשיכה לפנות אליה בלשון זכר, ואף לעגה לה במרומז.
יש לראות באמירותיה של המוכרת לתובעת משום לשון הרע. אמירותיה של המוכרת כלפי התובעת לא נאמרו בחלל הריק, כי אם בחנות, בנוכחות אנשים, בהם אף המנהל. ככאלה, עולות האמירות כדי פרסום לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 2(ב) לחוק איסור לשון הרע. מתוך התחשבות באופי ההתבטאויות, היקף החשיפה המוגבל ועוצמת הפגיעה בתובעת, ובהיעדר הצדקה לכפל פיצוי, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 25,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [מסים] |
|
| תא"מ (חיפה) 21625-05-20 Sharekat Taher Hejaz Leltejara Walmokasarat נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (אגף המכס והמע"מ) (שלום; סיגלית מצא; 03/07/21) - 14 ע' |
| עו"ד: |
תביעה להשבת מע"מ ששילמה התובעת לנתבעת, לאחר שהאחרונה קבעה כי הצהרת התובעת בגין יבוא פולי קפה אתיופי ירוק לוקה בהערכת חסר. התקבלה טענת התובעת לפיה, המחיר שנקבע על בסיס הצהרות שבוצעו ביחס לטובין דומים לוקה בחוסר סבירות היורד לשורשה של החלטה.
מסים – מכס – ערך העסקה
מסים – מכס – תשלומי יתר
.
תביעה להשבת מע"מ ששילמה התובעת לנתבעת, לאחר שהאחרונה קבעה כי הצהרת התובעת בגין יבוא פולי קפה אתיופי ירוק לוקה בהערכת חסר.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
צודקת הנתבעת בטענתה כי טענת התובעת כי קפה מסוג Lekempti הינו קפה מסוג ירוד, הינה טענה שבמומחיות, אשר יש לתמכה בחוות דעת. עוד צודקת התובעת בטענתה כי הטענה כי דירוג הקפה כ-UG משמעותו כי דרגתו פחותה מדרגה 5, אף היא טענה המחייבת הוכחה.
עוד לא נמצא פגם בהחלטת הנתבעת לפסול את הצהרת התובעת. התובעת אכן צירפה את ההסכם שנערך בין התובעת לבין הספק הירדני ואת חשבונית העסקה, כמו גם את ההסכם בין הספק הירדני לבין המוכר האתיופי. דא עקא, התובעת התבקשה להמציא מסמכים התומכים בהצהרה, ולא המציאה אף לא אחד מהם. אכן, חלק מהמסמכים אינם ברשותה או בחזקתה של התובעת, אולם לא ניתן כל הסבר מדוע לא הומצא אישור המעיד על ביצוע התשלום הנטען. מדובר בראיה שבחזקת התובעת ויש לזקוף לחובתה את מחדלה לספקו. גם בחשבונית העסקה לא מצוין אמצעי התשלום וכיצד בוצע. אף לא צורפה פנייה לספק הירדני בבקשה להמצאת המסמכים הנוגעים להסכם בינו לבין המוכר האתיופי שלא נענתה.
משכך, לא נפל כל פגם בהחלטת הנתבעת לפסול את ההצהרה ולהעריך את העסקה בהתאם להצהרות שנערכו ביחס לטובין דומים.
ואולם, יש לקבל את טענת התובעת כי המחיר שנקבע על בסיס הצהרות שבוצעו ביחס לטובין דומים לוקה בחוסר סבירות היורד לשורשה של החלטה.
בשים לב לכך שלא הוצגה כל עסקת השוואה ביחס לעסקה בקפה בלתי מדורג (למרות שלא הוכח כי לא קיימות הצהרות ביחס לקפה מסוג זה) ומשלא הוכח כי מדובר בקפה מדרג פחות מדרג 5 כטענת התובעת, יש לבצע ממוצע של שני הדירוגים הקיימים – דרג 2 ודרג 5, לאחר חישוב ממוצע של ההצהרות ביחס לכל אחד מהדירוגים. אשר על כן, יש להורות לנתבעת להשיב לתובעת סכום של 48,556 ₪. עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאותיה (אגרת בית המשפט) בסך 1,662 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום של 7,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [נזיקין] |
|
| ת"א (תל אביב-יפו) 26404-01-21 האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית נ' ארגון העיתונאים בישראל (שלום; גיא הימן; 03/07/21) - 7 ע' |
| עו"ד: אמיר בשה, חן ויסברג, דר' שני רופא |
בית המשפט הורה על דחייתה על הסף של תביעת לשון הרע. "מכתב התראה", הצופה אפשרות לנקיטתם של הליכים משפטיים ולא רק בבתי המשפט אלא בכלל, כמוהו כפרסום על ידי בא כוחו של בעל דין, תוך כדי דיון לפניו של גורם, האוחז בסמכות שיפוטית או מעין שיפוטית. פרסום שכזה מוגן מפניהן של תביעות בלשון הרע.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – הגנת הפרסום המותר
נזיקין – הגנות – פרסומים מותרים
.
תביעת לשון הרע.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
התובעים – עמותת "האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית"; יושבת הראש שלה ומנהלהּ הכללי – מלינים על מכתב, ששיגר אליהם עורך דין, מנהל המחלקה המשפטית בנתבעת. במכתב זה יוחס לתובעת 1 מצג שווא בייצוגם של מי, שלפי הנטען אינם עיתונאים כלל.
שלושה עניינים קמים ועולים מקריאתו של מכתב זה. ראשית, ספק ממשי כלום מדובר "בפרסום", כדרישתו של הסעיף השני לחוק איסור לשון הרע. לא זו בלבד, שמכתב זה לא יועד "לאדם זולת התובעים" – לשונו של סעיף 2(ב)(1) לחוק, אלא שכתב התביעה ראה נסיבה יחידה ובה עלול היה המכתב להגיע לאחרים: העובדה כי לא נרשם בכותרתו "חסוי". נמענו של המכתב היה, לבדו, מנהלהּ הכללי של תובעת 1, הוא תובע 3 דכאן. שני נמענים ב"העתק" הופיעו בתחתיתו של המכתב – יושב הראש והמנהל הכללי של הנתבעת-השולחת, כלומר הנתבעת גופה ואיש זולתה. הנתבעת לא עשתה דבר, ומכל מקום כתב התביעה לא טען כי עשתה, להפצתו של המכתב לנמענים אחרים. אפילו לא נרשם "חסוי", לא דיבר כתב התביעה ולוּ בראשית של נסיבה – כנדרש בסעיף 2(ב)(2) לחוק איסור לשון הרע – ומכוחה עלול היה המכתב להגיע לאחרים.
שנית, אפילו נקבע, לאחר שמיעתן של ראיות, כי המכתב הזה צלח את דרישת ה"פרסום" שבחוק איסור לשון הרע, נהיר על פניו, לפי לשונו הברורה של המכתב כי הוא מוגן בחסינות המפורשת, שהעניק החוק בסעיף 13(5) לפרסומים מן הסוג האמור. זה מכבר נקבע בפסיקה כי "מכתב התראה", הצופה אפשרות לנקיטתם של הליכים משפטיים ולא רק בבתי המשפט אלא בכלל, כמוהו כפרסום על ידי בא כוחו של בעל דין, תוך כדי דיון לפניו של גורם, האוחז בסמכות שיפוטית או מעין שיפוטית. פרסום שכזה מוגן מפניהן של תביעות בלשון הרע.
שלישית, עולה מן המכתב שעליו מלינים התובעים כי לתובע 3, באופן אישי, אין כל עילה כלפי הנתבעת. המכתב אומנם מוען אליו, אלא שהיה זה בכובעו הארגוני כמנהלה הכללי של התובעת. שלא כמו תובעת 2, שנכתב כי היא עצמה "כלל אינה עיתונאית", המכתב לא השמיע כל טענה אישית כלפיו של תובע 3 או בעניינו. התובע, גם לשיטתו של כתב התביעה, לא קנה לו כל מעמד בהליך זה, שכן שום יריבות משפטית לא קמה בינו, באופן אישי, לבין הנתבעת.
המסקנה היא כי על אף הפגיעה, הכרוכה בכך לתובעים, אין פעולה מידתית יותר מדחייתה של תובענה זו על הסף. באת כוחם המלומדת של התובעים עשתה כל שיכֹלה עבור שולחיה אלא, שהעֶמדה המשפטית אשר הציגו אלה לא תוכל, בשום פנים, לתמוך בתביעתם. אינך נדרש לבירור מקיף של התובענה, שיניב את אותה תוצאה בדיוק אך יהא כרוך בהכברה ממשית של הוצאות הצדדים ושל טרחתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עונשין] |
|
| ת"פ (נתניה) 53363-03-19 מדינת ישראל נ' עמוס סבאג (שלום; גיא אבנון; 22/06/21) - 11 ע' |
| עו"ד: חן זערור, מוחמד ענבוסי |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בריבוי עבירות של התפרצות לבתים. הוטלו על הנאשם 34 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש
.
הנאשם – בן 64, נותן את הדין בגין ריבוי עבירות התפרצות של לבתים. הוא הורשע במיוחס לו בשלושה כתבי אישום מתוקנים והופנה לקבלת תסקיר מבחן, שסבר כי ראוי להעדיף את הפן השיקומי, ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד בצד צו מבחן. חוות דעת הממונה על עבודות שירות העלתה כי הנאשם איננו כשיר רפואית לבצע עבודות שירות.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בחינת הענישה הנוהגת מלמדת על כך שמנעד הענישה בגין עבירת התפרצות לא מתוחכמת לבית מגורים נע ברף התחתון בין 8 לבין 12 חודשי מאסר, וברף העליון 24 חודשי מאסר, בתלות בנסיבות האירוע.
ב"כ הנאשם עתר למקם את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה, ואף לחרוג הימנו לקולה משיקולי שיקום. אין לבקשה זו על מה שתסמוך. ראשית, מדובר ברצידיביסט אשר שב ומתחייב להימנע מביצוע עבירות, מבטיח להשתקם, וזמן קצר לאחר מכן חוזר על מעשיו הרעים. שנית, הנאשם סיפר כיצד מאז ומתמיד סיפר בדותות לבית המשפט. מה לו להלין עתה שבית המשפט מתקשה להאמין לדבריו? אך יותר מכך. עיון מעמיק בתסקיר המבחן מגלה כי בכל הנוגע לעבירות מושא התיק העיקרי, הנאשם כלל לא קיבל אחריות על ביצוען, השליך את האשם על שותפיו, וטען כי לא נכח בזירות העבירה, ושותפיו העלילו עליו. במצב דברים זה, לא ניתן לתת משקל לטענותיו בדבר חרטה והפנמה של חומרת מעשיו.
גילו של הנאשם ומצבו הרפואי – אלו לבטח עומדים כשיקול לטובתו של הנאשם, אך אין בהם כדי למנוע את ריצוי העונש שיוטל עליו במאסר מאחורי סורג ובריח. מידת הפגיעה של הנאשם בקורבנותיו גבוהה, והגם שהרכוש מושא האישום הראשון הושב לבעליו, איש לא יוכל להשיב את הגלגל אחור בכל הנוגע לפגיעה בביטחונם ובתחושת המוגנות שלהם בתוך ביתם פנימה. נזכיר כי שיקולי הגיל והמצב הרפואי חוזרים פעם אחר פעם בטיעוניו של הנאשם בבית המשפט. דא עקא, משלא היה בנתונים אלו כדי להרתיע את הנאשם מלחזור על מעשיו הרעים, לא יהיה בהם כדי להניא את בית המשפט מלגזור על הנאשם עונש שיהלום את חומרת מעשיו.
בית המשפט הטיל על הנאשם 34 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי, פיצויים לנפגעים בסך 9,000 ₪ וקנס בסך 10,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [מקרקעין] |
|
| ת"א (נצרת) 25838-10-18 סמיר ח'אלד בראזי נ' בל שאבסו (שלום; שאדן נאשף אבו אחמד; 21/06/21) - 29 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על סילוק הבנוי, הנטוע והמחובר במקרקעין ועל השבת המצב במקרקעין לקדמותו. בנוסף, חייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובע בגין דמי שימוש ראויים ודמי פינוי (מותנים) סך של 93,960 ₪.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – שימוש על ידי השותפים
מקרקעין – שיתוף – תשלום בעד שימוש
.
תביעה לסילוק יד, פינוי והריסת מבנים במקרקעין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מקרקעין משותפים משמעותם היא, שלמקרקעין מספר בעלים, ובעלותו של כל אחד מהם מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין, ואין לשום שותף חלק מסוים בהם, כאמור בסעיף 27 לחוק המקרקעין. בהתאם לכך, החוק אוסר על בעלים במשותף 'לתפוס חזקה' במקרקעין משותפים או לעשות בהם שימוש באופן המונע מהשותפים האחרים לעשות זאת, ללא הסכמת השותפים האחרים. מנגד, כל עוד הבעלים המשותפים נוהגים בהסכמה, ניתן לנצל את המקרקעין לתועלתם המשותפת. הדין הקנייני, להבדיל מן התכנוני, החל לגבי קרקע במושע, הוא שלא יכול אחד השותפים 'לקבוע עובדות בשטח' ולעשות דין לעצמו, דרך בניית מבנה שייחד לעצמו בלבד חלק מסוים שבמקרקעין, שהרי בעלותם של כל השותפים משתרעת על כל חלק במקרקעין, כפי שיעור חלקם היחסי.
בחינת חומר הראיות ושלל העדויות שנשמעו בתיק, מעלה כי השימוש שעושים הנתבעים 1-2 בשטח בן 720 מ"ר מתוך שטח כולל של 997 מ"ר, מהווה בנסיבות העניין שימוש בלעדי בחלק ניכר מהחלקה. סוג, טיב והיקף השימוש האמור אינו בבחינת שימוש סביר, שעה שהוצבו על החלקה מבנים למגורים, הוקמו גדרות מכל צדי החלקה, התוחמות שטח בן 720 מ"ר משטחה הכולל של החלקה, לטובת השימוש הבלעדי והייחודי של הנתבעים 1-2, כל זאת מבלי לקבל הסכמת כל השותפים האחרים של החלקה, בין אם מדובר בהסכמת הבעלים הקודם (רמ"י) ובין אם הסכמת הבעלים הנוכחי.
הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שעלה כי העבודות בחלקה נמשכו שנים, אף במהלך ניהול ההליך דנן, וכאשר לנתבעים 1-2 ידיעה מלאה בדבר הצורך בקבלת ההסכמה של כל הבעלים הרשומים בחלקה וכי הסכמה כזו כלל לא ניתנה ע"י הבעלים הקודם רמ"י וגם לא ע"י הבעלים הנוכחי. הצבת מבני המגורים, הגידור ויתר פעולות הבנייה והנטיעה במקרקעין, נעשו תוך יצירת עובדות בשטח, ותוך נישול יתר השותפים האחרים מהקרקע. ולא רק. הנתבעים 1-2 אף לא מילאו אחר חובתם להודיע ליתר בעלי הזכויות והשותפים בחלקה, וביניהם התובע, שהוא בעל רוב הזכויות בה, על השימוש הנעשה בחלקה, כנדרש בסעיף 31(ב) לחוק המקרקעין.
כפועל יוצא, יש להורות על סילוק הבנוי, הנטוע והמחובר במקרקעין ולהורות על השבת המצב במקרקעין לקדמותו. בנוסף, יש לחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובע בגין דמי שימוש ראויים ודמי פינוי (מותנים) סך של 93,960 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| ת"פ (תל אביב-יפו) 41515-08-18 מדינת ישראל נ' דיאנה בורזנקו (שלום; עלאא מסארווה; 06/04/21) - 20 ע' |
| עו"ד: רועי חמדני, זוהר משה, קינן |
בית המשפט הרשיע את הנאשמת בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לחובת היחידה החוקרת ניתן לרשום צבר של מחדלים שהובילו לתוצאה לפיה, הנאשמת היא היחידה שעמדה לדין בגין מעורבותה בתיק זה. חרף זאת, אין מקום לקבוע כי הסעד המתאים מגיע לכדי ביטול כתב האישום נגד הנאשמת.
עונשין – עבירות – סמים
עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק
דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית
דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק
.
כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ההגנה טענה כי המשטרה עשתה עבודתה קלה בתיק כאשר "התבייתה" על הנאשמת ועליה בלבד, ולא חקרה מעורבותם של האחרים שהיו נוכחים במקום. טענתה זו של ההגנה מקבלת משנה תוקף לנוכח האמור בדוח הפעולה של השוטר ביסאן, אשר שמע אנשים שאומרים לה "משטרה משטרה תחביאי אצלך" וזאת לפני שהסיר את הקרטון כדי לראות את הנאשמת מסתירה בזריזות שקיות מתחת לחזייתה.
לחובת היחידה החוקרת ניתן לרשום צבר של מחדלים שהובילו לתוצאה לפיה הנאשמת מצאה עצמה עומדת לדין, לבדה, בגין מעורבותה בתיק זה.
היחידה החוקרת בחרה באפשרות הקלה והמזדקרת לעין לפיה הנאשמת החזיקה סמים מסוכנים, ומה פשוט מכך. ואכן כך, ואולם, במיוחד שעה שמדובר במאתר סמים, היה נכון למקד משאבי החקירה גם במבט צופה פני עתיד לעבר מחוללי הפשיעה האחרים, שמא ניתן לשים את היד על מעורבים נוספים ששהו במקום וידם הייתה בהחזקת הסמים. ייתכן שהחקירה הייתה מצביעה על מקור הסמים, ממנה קיבלה הנאשמת את הסמים לחזקתה.
חרף האמור לעיל, אין מקום לקבוע כי הסעד המתאים בתיק זה מגיע לכדי ביטול כתב האישום נגד הנאשמת. הסעד של ביטול כתב האישום בנסיבות התיק דנן, כלומר הותרת האירוע הפלילי מיותם מנאשמים, חרף התשתית שהצטברה נגד הנאשמת, מבטא תוצאה בלתי רצויה ובלתי צודקת, בפרט לנוכח העובדה שניתן לספק לנאשמת סעד מתון ומידתי בדמות הקלה בעונש, בשלב קביעת מתחם העונש ההולם (שיקולים הקשורים לנסיבות ביצוע העבירה).
יש להרשיע את הנאשמת במיוחס לה בכתב האישום, קרי בעבירה של החזקת סמים מסוג הרואין במשקל כולל של כ-7 גרם, ועוד כ-2.5 גרם מסוג קוקאין. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 18 [בתי-משפט] |
|
| סע"ש (תל אביב-יפו) 52937-08-20 חברת מוסדות חנוך תרבות בנתניה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ נ' כנרת רויז (עבודה; אורן שגב; 07/07/21) - 7 ע' |
| עו"ד: קאופמן חייקין וירדני, מיימון |
ביה"ד קיבל את בקשת המבקשת והורה על ביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה במסגרת תביעת המשיבה כנגדה, על אף שפסק הדין ניתן במעמד צד אחד בשל מחדל שמקורו במבקשת, נוכח מחלוקות עמוקות שקיימות בין הצדדים והצורך לברר את העובדות לאשורן.
בתי-משפט – ביטול פסק-דין – שניתן בהיעדר הגנה
בתי-משפט – הוצאות משפט – הטלתן
.
בקשת המבקשת, הנתבעת בהליך, להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר כתב הגנה, במסגרת תביעת התובעת, המשיבה בהליך.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט א' שגב) קיבל את הבקשה ופסק כי:
אי הגשת כתב הגנה במועד בתיק זה נעוץ במחדל מטעם הנתבעת, בו היא הודתה. לפיכך, האכסניה המתאימה לבירור בקשת הביטול נמצאת במתחם שיקול הדעת של ביה"ד, והשאלה המרכזית שיש לבחון נוגעת לסיכויי הגנתה של הנתבעת.
במקרה זה נמצא כי קיימות מחלוקות עמוקות בין הצדדים בנוגע למועד סיום העסקתה של התובעת ויש צורך לבטל את פסק הדין על מנת לברר את העובדות לאשורן. כך, יש לדון בשאלה המשפטית האם העובדה שעד היום לא ניתנה לתובעת הודעה על הפסקת עבודה יש בה כדי לקבוע שיחסי העבודה בין הצדדים לא נותקו ומכאן שהתובעת זכאית כטענתה לתשלום כל הזכויות הנובעות מכך, משל המשיכה היא להיות עובדת לכל דבר ועניין. בשלב זה, אין לקבל את התיזה שהציעה התובעת ולקבוע נחרצות שיש לראות בה כמי שדה-פקטו ממשיכה להיות מועסקת אצל הנתבעת על כל המשתמע מכך לעניין זכותיותיה. מן הראוי לשמוע ראיות על מנת לעמת את גרסאותיהם הסותרות של הצדדים. בנוסף יש לתת את הדעת גם לתום לבה של התובעת לאור העובדות שנטענו על ידי הנתבעת בבקשת הביטול.
בנוסף, במסגרת פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, נפסק בין היתר סכום בסך 90,000 ₪ בגין פיצוי על אי מסירת תלושי שכר. מדובר בתקופה שביחס אליה הצדדים חלוקים האם התקיימו יחסי עבודה (ואז קמה חובה ליתן תלושי שכר), אם לאו. יתר הסכומים שנתבעו הנם נגזרת של אותה שאלה ממש, ואין זה נכון להשאיר את פסק הדין על כנו, גם אם כבר עתה התובעת הצליחה לעורר מספר סימני שאלה בנוגע לתקינות הליך פיטוריה.
אשר להוצאות, אמנם פסק הדין ניתן במעמד צד אחד בשל מחדל של הנתבעת, אך חרף כל טענות התובעת קביעה כי לא עומדת לנתבעת כל טענת הגנה בשלב זה היא מרחיקת לכת. לפיכך פסק הדין יבוטל ללא צו להוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עבודה] |
|
| סע"ש (תל אביב-יפו) 63224-11-18 ליז גלמן נ' מילר חנויות וגלריות בע"מ (עבודה; תומר סילורה, נ.צ.: א' אופיר, ד' הרפז; 27/06/21) - 34 ע' |
| עו"ד: הדר פלד טל, שי שרון אידגה |
ביה"ד פסק כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נוכח כך שהריונה של התובעת היווה שיקול בפיטוריה, וזאת כחודשיים מיום תחילת עבודתה; בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע בסך 10,000 ₪ ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה בסך 5,000 ₪.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – נשים בהריון
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הריון
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – תנאי עבודה – הודעה בדבר תנאי עבודה
עבודה – עובדים – זכויותיהם
.
התובעת, מנהלת מדיה ואשת שיווק במקצועה, הועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד מנהלת יבוא במשך כחודשיים, עד לפיטוריה. תביעת התובעת הינה לפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי כספי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לפיצוי כספי בגין הפסדי שכר והפסד דמי לידה, וכן לזכויות סוציאליות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ת' סילורה ונציגי הציבור א' אופיר, ד' הרפז) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
התובעת פוטרה בטרם השלימה ששה חודשי עבודה ולכן סעיף 9 לחוק עבודת נשים שעניינו הגבלת פיטורי עובדת בהריון פרט למקרה בו ניתן היתר מהממונה על חוק עבודת נשים, אינו חל בעניינה, ולכן היא אינה זכאית לפיצוי בגין הפסדי שכר והפסדי דמי לידה ולדמי חופשה שנתית; אין לראות את התובעת כמי שפוטרה רק לאחר התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים, ולכן אין היא זכאית לתשלום נוסף בגין דמי הודעה מוקדמת.
אשר להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בשלב ראשון נדרשת התובעת להוכיח כי לא הייתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפטרה. אין היא נדרשת להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא להוכיח כי לא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטוריה לפי התנהגותה או מעשיה. ככל שהתובעת תוכיח זאת, נטל ההוכחה יעבור לנתבעת. במקרה זה הנתבעת לא הייתה מרוצה מתפקוד התובעת בתפקיד אחראית יבוא, ולכן קיבלה הנתבעת החלטה על פיטוריה. יחד עם קביעה זו, הנתבעת כן ראתה לנכון להעביר את התובעת לתפקיד אחר, אחראית לוגיסטיקה, ולא לפטר את התובעת. סוכם עם התובעת כי בתום חפיפה של שבועיים, תישקל התאמת התובעת לתפקיד האחר, אלא שכעבור שני ימי חפיפה בלבד החליטה הנתבעת כי התובעת אינה מתאימה לתפקיד אחראית לוגיסטיקה, ולכן פיטרה אותה, וזאת ללא קשר להיות התובעת בהריון.
החלטת הנתבעת לפטר את התובעת התקבלה משיקולים ענייניים וזאת לאור אי התאמת התובעת לתפקיד אחראית יבוא. יחד עם זאת, החלטת התובעת לפטר את התובעת התקבלה בין היתר מחמת הריונה ולא משיקולים עניינים. שכן, עם היוודע לנתבעת בדבר הריונה של התובעת, מיהרה הנתבעת לסיים את העסקת התובעת בתום שני ימי חפיפה בלבד, למרות שסוכם על שבועיים. לפיכך, הריונה של התובעת היווה זרז לסיום העסקתה. די בכך שהשיקול המפלה היה אחד השיקולים שנשקלו בעת קבלת החלטת הפיטורים, גם אם נלוו אליו שיקולים ענייניים, כדי להכתים את ההחלטה כמפלה בניגוד לחוק. הנתבעת לא הרימה את הנטל כדי להוכיח שהיריון התובעת לא היווה שיקול וזרז בקבלת ההחלטה על הפיטורים או על עיתויים. ההריון היווה שיקול בקבלת ההחלטה על פיטורי התובעת, ולמצער, בקבלת ההחלטה על מועד ביצוע הפיטורים. לכן, גם אם היו שיקולים נוספים לפיטורי התובעת, הרי ששיקול ההיריון "מכתים" את ההחלטה בפגם של פיטורים שלא כדין. לאור כל האמור, בגין פיטורי התובעת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נפסק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור 20,000 ₪.
בגין פגמים שנפלו בהליך פיטורי התובעת – קבלת זימון בו תימסר לתובעת הכוונה להביא לסיום העסקתה, אי פירוט בפני התובעת את הסיבות לכך, אי ניהול פרוטוקול שימוע ואי מתן אפשרות לתובעת להתייחס לטענות בגינן היא מפוטרת – על הנתבעת לפצות את התובעת בסך 10,000 ₪; התובעת זכאית לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 5,000 ₪; שעה שהתובעת לא השלימה במועד הפיטורים שנת עבודה מלאה, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הבראה; מאחר שלא עמדה לתובעת קרן פנסיה פעילה ביום תחילת עבודתה בנתבעת, ומאחר שהתובעת לא סיימה 3 חודשי עבודה בנתבעת, היא אינה זכאית להפרשות פנסיה עבור התקופה בה עבדה בנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [נזיקין] [עבודה] |
|
| סע"ש (חיפה) 41453-07-18 יחיעם קורמן נ' זיוה נעים (עבודה; טל גולן, נ.צ.: ז' אבו חבלה, מ' נשר; 25/06/21) - 79 ע' |
| עו"ד: רות בן שמואל, לוטם מסיקה |
ביה"ד פסק כי הנתבעת, עובדת בחברה שבבעלות התובע, הוציאה את דיבתו של התובע בשלוש הזדמנויות, וכי לנתבעת עומדת אך הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע בגין הגשת תלונות למשטרה כרשות מוסמכת, ולפיכך חייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני בסך של 35,000 ₪.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – פרסומים מותרים
נזיקין – הגנות – תום-לב
עבודה – עובדים – הטרדה מינית
.
התובע הוא אדם פרטי, בעל חברה. הנתבעת הועסקה בחברה בתפקיד של מנהלת מכירות. תביעת התובע מבוססת על הוראות חוק איסור לשון הרע. התביעה מבוססת על טענת התובע, כי הנתבעת הוציאה את דיבתו לרעה כאשר טענה כי הטריד אותה מינית במהלך עבודתה בחברה. אותה טענה הועלתה במסגרת מכתב ששלחה באת-כוחה של הנתבעת. כמו כן, התובע טוען כי הנתבעת עוולה כלפיו בשתי דרכים נוספות: האחת, כאשר הגישה תלונה בעניין זה למשטרת ישראל; השנייה, כאשר סיפרה על ההטרדה המינית, המוכחשת לטעמו, לעובד של החברה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ט' גולן ונציגי הציבור ז' אבו חבלה, מ' נשר) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד עמד תחילה על התשתית הנורמטיבית ביחס לתביעות בגין הטרדה מינית ועל התשתית הנורמטיבית ביחס לתביעות בגין לשון הרע ועל הפסיקה הנוגעת.
ביה"ד דן בכל טענותיה העובדתיות של הנתבעת בסוגיית ההטרדה המינית, ודחה אותן, כך שנשמט לחלוטין הבסיס לטענותיה כנגד התובע. מכאן הסיק ביה"ד כי האמירה לפיה התובע "הטריד מינית" את הנתבעת, היא אמירה שאינה נכונה בפן העובדתי, ואף בפן המשפטי, ולכן, לנתבעת לא עומדת הגנת "אמת דיברתי".
ביה"ד קבע בהמשך כי הנתבעת הוציאה את דיבתו של התובע בשלוש הזדמנויות: במשלוח מכתב דרישה מטעם בא כוחה בדרך לא זהירה שהביאה לפרסום טענת ההטרדה המינית בפני ארבעה מעובדי החברה; משעה שטענה לפני אחד העובדים על ההטרדה המינית; וכאשר התלוננה במשטרה אודות הטרדה מינית.
נוכח האמור דן ביה"ד בשאלה האם לנתבעת עומדות הגנות כלשהן, מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, שכן בפרסום לשון הרע אין די לשם הטלת אחריות לפי חוק איסור לשון הרע, היות שהמחוקק הגדיר מראש מצבים מסוימים שבהם יהא זה מוצדק להעדיף את חופש הביטוי וזכויות ואינטרסים ציבוריים חשובים נוספים על פני השם הטוב וכבוד האדם.
אשר להגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע שעניינה פרסום שנעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר. בהקשר לסעיף זה נדרש הנתבע להוכיח ארבעה תנאים מצטברים: קיומו של עניין אישי כשר (בין של המפרסם, בין של הצד אליו הופנה הפרסום ובין של צד שלישי שלאדם אליו הופנה הפרסום יש בו עניין אישי כשר), אשר הגנתו הצדיקה את עשיית הפרסום; תוכן הפרסום נועד להגן על אותו עניין; הפרסום הופנה רק לאותו ציבור רלוונטי; הפרסום נעשה בתום לב. במקרה זה הגנה זו עומדת לרשות הנתבעת. תחילה, ואשר לתנאי הראשון, הרי שהנתבעת אינה יכולה לטעון שיש לה "עניין אישי כשר" לפרסם דברים שאינם דברי-אמת על התובע, שכבר נקבע כי הם נעדרים כל בסיס עובדתי. האמור לעיל נכון ביתר שאת, כאשר עסקינן בהאשמות חמורות וקשות, שהוכחו כלא נכונות כלל. ודוק, אין כל צורך להכביר מילים ביחס להאשמתו של פלוני/ת בהטרדה מינית, ומשעה שהתברר כי אין כל ממש בטענות שהוטחו. אשר לתנאי השלישי, הרי שהנתבעת אינה יכולה לטעון כי הפרסום הופנה רק "לאותו ציבור רלוונטי", היות שלא היה כל טעם וסיבה הגיונית, כי עובדי החברה ייחשפו לאותן האשמות-שווא. אשר לתנאי הרביעי, לא נמצא כי הנתבעת פעלה בתום-לב, וזאת תוך הפניה להוראות סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע.
אשר להגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע בגין הגשת התלונות למשטרה, נמצא כי חזקת תום הלב לצורך הגנה זו עומדת לזכות הנתבעת וכי לא עלה בידי התובע לסתור אותה. הוכח כי הנתבעת האמינה מבחינה סובייקטיבית בדבר החשד שהיא ייחסה לתובע, כאשר לא מדובר בחשד בלתי סביר וכי לא היה על הנתבעת לנקוט אמצעים נוספים לבירור טרם הגשת התלונה. אף לא נמצא כי הנתבעת התכוונה בהגשת התלונה לפגוע במידה גדולה מאשר שהייתה סבירה לשם הגנת הערך המוגן בנדון.
לסיכום, ביה"ד פסק כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הוצאת לשון הרע על ידי הנתבעת בסך כולל של 35,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 21 [נזיקין] |
|
| תמ"ש (חיפה) 40942-06-15 מ.ח נ' י.מ (משפחה; הילה גורביץ עובדיה; 15/06/21) - 25 ע' |
| עו"ד: אשר רובינגר, אלי סבן |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעת כנגד הנתבעים – אמה וקרוב משפחה מצד אביה והורה להם לפצות אותה בגין מעשי אונס והתעללות מינית קשים שהתבצעו במהלך שנות ילדותה ונערותה. נפסק, כי התובעת מצאה עצמה שפחת מין נשלטת על-ידי הנתבעים.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ניצול מיני
.
התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין מעשי אונס והתעללות מינית קשים לאורך שנות ילדותה ונערותה שביצעו בה, לכאורה, אמהּ וקרוב משפחתה מצד אביה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
עדותה של התובעת, יחד עם עדות בעלה ובן זוגה לשעבר ואמה של הנתבעת, מתגבשים לכדי מסכת שיטתית, עקבית ומהימנה של עדויות המציירות תמונה קשה של פגיעות מיניות ומעשי אינוס שנהג בתובעת, אם לבד ואם יחד עם הנתבעת. אף שהמדובר באירועים שהאחרון שבהם התרחש לפני כשני עשורים, תמכו העדויות זו בזו והפערים ביניהן זניחים. את ניסיונו של הנתבע לפגוע במהימנות התובעת, בכך שלכאורה היתה לתובעת אפשרות לעצור את האירועים – יש לדחות. המדובר בתובעת שבעת ביצוע המעשים היתה קטינה ומצאה עצמה שפחת מין נשלטת על-ידי הנתבעים.
מדובר בהליך אזרחי ככזה, שעל בית המשפט לקבוע האם במאזן ההסתברויות הוכח כי המעשים הנטענים נעשו. בלשון אחר, האם קיימת הסתברות העולה על 50 אחוז כי גרסת התובעת שהמעשים נעשו היא הגרסה הנכונה – ולהפך. במקרה זה הוכח במאזן ההסתברויות כי האירועים הנטענים – בוצעו.
המעשים בוצעו על ידי הנתבעים, שביצעו את המעשים יחד, הנתבעים חבים, יחד ולחוד, בנזקים שנגרמו לתובעת בגין מעשיהם אלו מכוח עוולת התקיפה, עוולת הרשלנות, ועוולת הפרת חובה חקוקה בגין הפרת הוראות סעיפים 345, 348, 347, 379 ו-192 בחוק העונשין. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [משפחה] |
|
| תמ"ש (קריות) 25971-02-17 ח' ח' נ' מרכז רפואי (משפחה; מאיה לוי; 08/06/21) - 30 ע' |
| עו"ד: דורי שוורץ, תמי בראל דנה גורדון ונדרוב |
בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה שהגישו הוריו של נפטר ואחותו, והתיר שימוש בזרעו המוקפא לצורך הפרייתו והבאת צאצאים לאחר מותו.
משפחה – הורות – הפריה לאחר פטירה
.
התובעים הורי המנוח אשר הלך לעולמו ממחלת הסרטן בהיותו כבן 38 שנים, כשהוא לא נשוי וללא בת זוג, הגישו תביעה להתיר שימוש בזרעו המוקפא לצורך הפרייתו והבאת צאצאים אחרי מותו באחת משתי אפשרויות : בהליך פונדקאות מלא שבסופו יינתן צו אימוץ – האם הפונדקאית תישא את ההיריון, תולדת הפרייה חוץ גופית – ביצית שתיתרם על ידי אישה זרה/אחרת אשר תופרה בזרע המנוח. היילוד יאומץ על-ידי התובעת 3 – אחותו הנשואה של המנוח (ובעלה), שהינה חשוכת ילדים תוצאת מחלה גנטית; בהליך פונדקאות חלקי - הפרייתו של זרע המנוח, בגופה של אישה אחרת ומביצית שלה, תוך שהתובעים 1-2 והתובעת 3 יזכו, בתור הסבים והדודה, לקשר משפחתי עם הילד העתיד להיוולד.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
נסיבות המקרים אשר נדונו ביחס לנטילת זרע מגופו של הנפטר ושימוש בו לאחר מותו, הסתכמו אך בנפטר שהייתה לו בחייו בת זוג קבועה. לעומת זאת, נוצר מעין "חלל ריק"/לקונה, ביחס למקרים בהם הנפטר הביע רצון ברור להמשכיות ולהולדת צאצאים לאחר מותו, אולם לא הייתה לו בחייו בת זוג קבועה.
במקרה דנן קיימת מעטפת משפחתית רחבה של משפחת המנוח החפצה לגדל את היילוד העתידי ולהשקיע בו את מירב המשאבים, לטפחו ולגדלו ולספק את כל צרכיו.
הדברים המובאים בעמדת היועמ"ש יוצאים מתוך נקודת הנחה מיושנת אשר אינה מכירה בסוגי המשפחה 'החדשה' להם אנו עדים בעידן המודרני הנוכחי, ומתעלמת מרצונו של מנוח שלא הייתה לו בת זוג בחייו, להמשכיות, שלא על דרך שימוש בזרעו באמצעות ביצית המופרית של בת זוגו, כל זאת מתוך הכרה בזכויות משפחת המנוח להגשים את רצון האחרון להמשכיות אחריו, בכלל האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כיום עם התפתחות המדע והרפואה, ולא רק על דרך שימוש באמצעים צרים העלולים לסכל את רצון המת. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [משפחה] |
|
| תלה"מ (פתח תקוה) 58613-07-20 אלמונית נ' פלוני (משפחה; אפרת ונקרט; 08/06/21) - 20 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קיבל באופן חלקי בקשת אם המתגוררת כיום עם בן זוגה בחו"ל להתיר לשני ילדיה החיים בארץ עם אביהם (בני 8.5 ו-6 שנים) לבקר אותה בחופשת הקיץ בחו"ל לתקופה של כחמישה וחצי שבועות. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת האם לאשר את הגירת הקטינים אליה. ביהמ"ש אישר ביקור למשך 14 ימים בלבד וכנגד ערבויות וחתימה על התחייבות בהתאם לאמנת האג.
משפחה – הסדרי שהות – הורה המתגורר בחו`ל
משפחה – משמורת קטינים – עיכוב יציאת קטין מהארץ
.
בקשת אם המתגוררת כיום עם בן זוגה בחו"ל להתיר לשני ילדיה החיים בארץ עם אביהם (בני 8.5 ו- 6 שנים) לבקר אותה בחופשת הקיץ בחו"ל לתקופה של כחמישה וחצי שבועות. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת האם לאשר את הגירת הקטינים אליה. (האם עזבה את הארץ במעבר חד צדדי מבלי שנפרדה מהקטינים. בחוו"ד מומחית ותסקיר העו"ס לסדרי דין הומלץ שלא להתיר את הגירת הקטינים ולקבוע את האב כמשמורן בלעדי של הקטינים תוך שהומלץ על ביקורים של האם ואל האם). האם מציעה להעמיד ערובה בסך של 50,000 ₪ כאשר כבטוחה למימושה ישמשו כספים השייכים לה ומצויים בחשבון המשותף. וכן לחתום על התחייבות להשבת הקטינים בהתאם להוראות אמנת האג כמקובל. האב, אשר בתחילה הסכים ליציאת הקטינים את הארץ לצורך ביקור אצל המבקשת למשך ארבעה שבועות וזאת בכפוף להעמדת בטוחה בסך של 5 מיליון ₪, חזר בו בהמשך מהסכמתו וכעת הוא מתנגד למבוקש בין היתר בשל חשש שהאם תחטוף את הקטינים והן נוכח מגיפת הקורונה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה באופן חלקי מהטעמים הבאים:
בעניין המתווה הנורמטיבי לדיון בבקשה למתן היתר ליציאת קטינים מן הארץ ביהמ"ש מצטט בהרחבה מפסה"ד בתמ"ש (נצ')13612-06-14 בגדרו עמד השופט זגורי על הקריטריונים המנחים בבקשות לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ של קטינים לצורך נסיעה לטיול בחו"ל, לתקופה קצובה, עם אחד ההורים. בין היתר, צוין כי בעבר נקבע, כי בשלב ראשון יש לשקול את טובת הקטין באופן עצמאי ונפרד ורק אז יפנה ביהמ"ש לאזן בין טובת הקטין לבין שיקולים אחרים העומדים על הפרק, וביניהם זכויותיו של ההורה השני. השופט זגורי מסכים עם תפיסה זו, ברם הדבר תלוי מאוד בגילאי הקטינים ובטיב הקשר שלהם עם שני ההורים. לכן לשיטת השופט זגורי האיזון צריך שייעשה על פי בחינה שיפוטית של מספר משתנים, כאשר משקלם ייקבע בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות המקרה.
עקרי הקריטריונים שהובאו שם, שראוי להתחשב בהם, הם: גיל הקטין; ב. זכותו של ההורה הנותר בארץ לממש את הורותו; ג. זכות התנועה של ההורה המשמורן; ד. טיב הקשר שבין ההורה שנותר בארץ לבין הקטין; ה. האם קיימות ראיות או אינדיקציות לניסיון הגירה של האם לחו"ל; ו. היסטוריה של יציאות מהארץ של הקטינים והחזרתם; ז. האם מדובר בביטול זמני של עיכוב היציאה מן הארץ או על ביטול קבוע; ח. השלב הדיוני בו נתבקש צו עיכוב היציאה מן הארץ; ט. האם המדינה אליה יוצאים הילדים חתומה על אמנת האג? ; י. האם המדינה אליה נוסעים הילדים הינה מדינה מסוכנת? ; יא. שיקולים של תום לב; יב. שיקולים של מידתיות בקביעת הערבויות, תוך שצוין בין היתר, כי בקביעת הערבויות יש להתחשב בצרכים הרתעתיים ונזיקיים/כספיים ולהתחשב ביכולותיו הכלכליות של ההורה היוצא לחו"ל. עוד נקבע, כי ביטול קבוע של צו עיכוב יציאה מהארץ, לעומת ביטול חד פעמי וזמני, מצריך ערבויות ובטחונות משמעותיות יותר, כמו גם נזילות הביטחונות.
באיזון השיקולים הרלוונטים נמצא כי טובת הקטינים לנסוע לבקר את אימם בחו"ל, לתקופה קצובה של 14 ימים. למקום מגורי האם בלבד, וכנגד ערבויות שלא מהחשבון המשותף וחתימה על התחייבות לפי אמנת האג.
מדובר בשני קטינים בני 8.5 ו-6 שנים. הקטינים קשורים לשני ההורים, ומצבם הרגשי כיום טוב; הקטינים מורגלים בנסיעות עם האם לחו"ל. הקטינים מעוניינים בנסיעה ויש להניח שנסיעה כזו תהיה חוויה חיובית עבורם; יש מקום וחשיבות שיכירו את ביתה של האם את אורחות חייה, את בן זוגה ובתו (באופן מותאם ומדורג – תוך הכנה מתאימה ומתן הדרכה לאם ולבן זוגה) , זאת גם לאור התסקיר הבינ"ל החיובי לעניין זה חוו"ד מומחה ביהמ"ש ותסקיר העו"ס.
ברם, מהשתלשלות האירועים – המעבר החד צדדי שביצעה האם בעזבה את הארץ, ובפרט ללא שנפרדה מהקטינים והטראומה שנגרמה לילדים כתוצאה מכך עולה חשש כי התנהלות האם הינה באופן שלא בכל מצב ובכל עת ניצבת טובת הקטינים אל מול עיניה כשיקול על יחיד ומנחה. דרך התנהלות זו עלולה ללמד על סיכון שקיים, לאי השבת הקטינים לישראל.
סיכון זה יש למזער ככל הניתן, באופן שראשית מעצם היותן של המדינות עליהן התבקש אישור היציאה חתומות על אמנת האג ושנית בהטלת בטוחות ראויות אשר מחד, יהיה בהן כדי להרתיע מביצוע פעולה אסורה ושנית, שיש בהן כדי לממן קיומו של הליך משפטי יקר כזה.
באשר לסיכון אליו חשופים הקטינים בשל מגיפת הקורונה מעצם היותם קטינים בני פחות מ-16 שאינם מחוסנים, לעניין זה, חזקה על האם כי תפעל למזעור כל סיכון עקב מגיפת הקורונה ותנקוט בכל אמצעי נדרש (מסיכה, הרחקה מגורמי סיכון וכיוצ"ב). לא חלה כיום אזהרת מסע על נסיעה ל_, ומכאן שאין בנסיעה למדינה זו משום סיכון יוצא דופן (עובר למועד החלטה זו).
לעניין משך הנסיעה, ביהמ"ש מתיר את יציאת הקטינים למשך 14 יום. בכך יש לאזן הן את הצורך של הקטינים ושל האם לבלות פרק זמן משמעותי יחד ולאפשר לקטינים "הצצה" לעולמה וביתה של האם ועם זאת לא יהיה בכך כדי לפגוע יתר על המידה בשגרת חייהם של הקטינים תוך ניתוקם מביתם ומהאב והסבים בארץ. זאת בשים לב גם גילם הצעיר של הקטינים.
זאת ועוד, לאחר עיון בתכנית הנסיעה שצירפה האם, ובנסיבות קיצור משך החופשה, נמצא כי לא יהיה לטובת הקטינים "לדלג" בין מספר אתרים ומדינות במהלך חופשתם הראשונה עם האם. משכך, נקבע כי האם תשהה עם הקטינים ב_ בלבד, כאשר מוצע כי עיקר השהות תהיה בבית האם, אליו גם יגיעו קרובי משפחה המתגוררים בארץ אחרת לביקור. זאת גם לנוכח המצב הכללי השורר עדיין באירופה עקב מגיפת הקורונה.
בעניין הערבויות, הוחלט להעמיד את הערבויות על סך של 120,000 ₪ שלא מכספי החשבון המשותף, אשר יופקדו במזומן או בערבות בנקאית בקופת ביהמ"ש על ידי האם וישמשו כבטוחה להשבת הקטינים ארצה ו/או לצורך ניהול הליכים משפטיים ככל שיידרש לצורך השבתם. בנוסף, האם תחתום על התחייבות בהתאם לאמנת האג וכן תעמיד התחייבות של אזרח ישראלי תושב ישראל, כערב לביצוע התחייבותה להשיב את הקטינים ובמועד. כמו כן, יינתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד אותו ערב עד להשבת הקטינים לישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [משפחה] [ראיות] |
|
| תמ"ש (אילת) 27757-11-19 ס. צ נ' היועץ המשפטי לממשלה (משפחה; מרדכי (מוטי) לוי; 17/05/21) - 13 ע' |
| עו"ד: ליהי אנקונינה |
הנתבע התחמק מביצוע בדיקה גנטית להוכחת קיומו/העדרו של קשר אבהות ביולוגית ומהגעה לדיונים והוכרז כאבי הקטינה מכח סעיף 28 ח (ב) לחוק מידע גנטי ובהתבסס על ראיות אחרות שהציגה האם.
משפחה – אבהות – הכרה באבהות
משפחה – אבהות – חוק מידע גנטי
משפחה – אבהות – הוכחתה
משפחה – בדיקת סיווג רקמות – לצורך הוכחת אבהות
ראיות – מידת ההוכחה – במשפטי אבהות
.
תביעה לאבהות בה עותרת התובעת לקבוע על פי בדיקה גנטית שהנתבע 1 הוא אבי בתה הקטינה מקשר שניהלו הצדדים משך כ-3 שנים. הנתבע התחמק משך כשנה וחצי להגיע ולהתייצב לדיונים ולעשות את בדיקת האבהות הנטענת חרף דבריו לביהמ"ש שמוכן הוא לבדיקת הרקמות. הפרקליטות חושבת שלא ניתן לקבוע אבהות ללא בדיקה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה הכריז על הנתבע כאבי הקטינה מהטעמים הבאים:
סעיף 28 ח (ב) לחוק מידע גנטי, קובע כי "ביהמ"ש רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם".
אכן, דרך המלך לקביעת אבהותו של פלוני על ילדו הנטען היא בעריכת בדיקת רקמות. יחד עם זאת נקבע בפסיקה כי ביהמ"ש רשאי לקחת בחשבון הימנעות מן הבדיקה, לרעת הנמנע, בבואו להכריע במחלוקת שבין הצדדים וכי במצב שכזה, אין מקום לחסום את הדרך בפני האם להוכיח בראיות אחרות הורות ביולוגית וכי ככל שתציג ראיות אובייקטיביות שיניחו את דעתו של ביהמ"ש כי קיים קשר ביולוגי בין ההורה והילד, גם בלא בדיקה גנטית, רשאי ביהמ"ש לקבוע כי לפניו קשר של הורות ביולוגית. אמור מעתה שניתן לקבוע אבהות גם ללא בדיקת רקמות על דרך ההיסק מסירובו של אדם לביצוע בדיקה כאמור. וזו כאמור לשון החוק בסעיף 28 ח(ב) לעיל.
מהשתלשלות העניינים עולה כי האב הנטען מהתל באם התובעת, בבת ובביהמ"ש וחרף דבריו שמוכן הוא לבדיקת הרקמות עושה כל שלאל ידו על מנת לסכל את הבדיקה. בעוד התובעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לבצע את בדיקת הרקמות על אף הקושי הטמון בכך בנסיעה מהדרום למרכז עם הקטינה, העלויות הכרוכות בכך, הנתבע בחר שלא להגיע כל פעם מטעם אחר, לא הגיש כתב הגנה ולא העלה כל טענה כלפי טענות התובעת בדבר אבהותו לא בכתב ולא בעל פה (לרבות אי הגעתו לדיון שנקבע בהשתתפות הצדדים להוכחת טענת האם בדבר אבהותו הנטענת). בנסיבות אלו מכוח עקרון העל המנחה בימ"ש זה עקרון טובת הילד מוצדק וראוי לאפשר לתובעת להוכיח את תביעתה גם ללא בדיקת רקמות. מניעת אפשרות זו מהתובעת מהווה פגיעה קשה במעמדה של הקטינה הן האישי, הן הרפואי והן החברתי.
נציג הפרקליטות העלה בדיון את התנגדותו למתן פסק דין ללא צורך בבדיקת רקמות בין היתר בטענה שקיימת, לכאורה מחלוקת עובדתית באשר לגבי ניהול מערכת יחסים זוגית שכן הנתבע כופר בכלל שהייתה מערכת יחסים "וטוען שקיימו יחסי מין פעם אחת". ביהמ"ש מציין כי טענה זו נשמעת חדשות לבקרים מפי מי שבנות זוגן הרו והם פרשו מחייהן מסיבות שונות ומשונות וחובת תשלום המזונות בראשן. הודגש שהנתבע לא העלה זאת לא בכתב ולא בעל פה בביהמ"ש. מנגד, התובעת הציגה לביהמ"ש תכתובת בינה לבין הנתבע וכן סרטונים ותמונות המעידים על מערכת עמוקה יותר מזו שהובאה על ידי נציג הפרקליטות מפי הנתבע. יתרה מכך. גם לו יצויר שהנתבע קיים יחסי מין עם התובעת פעם אחת אזי מקל וחומר שהיה הנתבע צריך להזדרז ולבצע הבדיקה ולא לשטות בתובעת ולא להתייצב לבדיקות שנקבעו. ויתמה השואל האם מי שאמה הרתה מקיום יחסי מין "פעם אחת" אינה זכאית לדעת מי אביה? התשובה לכך היא לא רבתי! על כל אלה יש להוסיף את דברי התובעת שהנתבע נהג לשלוח לה כסף למזונות הבת באמצעות אחיו.
התנהלותו של הנתבע בסיכול ביצוע הבדיקה וסירובו דה פקטו לקיים הבדיקה (כאמור, לו סבר הנתבע שאינו האב היה דווקא מזדרז לבצע הבדיקה – מה שמהווה נדבך להוכחת התביעה על ידי התובעת) בצירוף הראיות שהובאו לעיל מובילים למסקנה שהתובעת עמדה בנטל זה של מידת ההוכחה והוכיחה שהנתבע הוא אבי הבת. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [מקרקעין] [נאמנות] |
|
| תמ"ש (ירושלים) 42979-09-17 פלונית נ' פלוני (משפחה; אורית בן דור ליבל; 11/05/21) - 24 ע' |
| עו"ד: טובה כהן |
בית המשפט דחה את תביעת התובעת שעניינה בזכויותיה הנטענות במשק וביטול רישום הזכויות על שם הנתבע. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם רישום הזכויות במשק על שם הנתבע היה בנאמנות עבור התובעת, או שמא עסקינן במתנה אותה העניקה התובעת לנתבע.
מקרקעין – רישום – תוקפו
מקרקעין – זכויות במקרקעין – הוכחתן
נאמנות – נאמנות לא רשומה – החזקת זכויות קניין במקרקעין
נאמנות – יחסי נאמנות – היווצרותם
מקרקעין – רישיון – ביטולו
מקרקעין – שימוש והחזקה חינם במקרקעין – סיווג הזכות
.
התובעת הגישה תביעה לסעד הצהרתי לזכויותיה במשק וביטול רישום הזכויות על שם הנתבע. המחלוקת העיקרית בין הצדדים סבה סביב השאלה: האם העניקה התובעת את המשק במתנה לנתבע או שהוא מחזיק בזכויות במשק בנאמנות עבורה. רק אם המענה לשאלה זו יהיה שהזכויות הועברו לנתבע במתנה תיסלל הדרך לבחינת תביעתו לקיום עילה לפינוי אלמוני מהמשק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין דרך פורמלית מסוימת ליצור נאמנות. כל תבנית משפטית העומדת בתנאי סעיף 1 לחוק הנאמנות, קרי – זיקה לנכס וחובת הנאמן להחזיק בו לטובת הנהנה, תחשב כעסקת נאמנות והוראות חוק הנאמנות יחולו עליה. גם שימוש במונח "נאמנות" לציון עסקת-נאמנות אינו דרוש. מה שקובע אם עסקה מסוימת היא עסקת- נאמנות הוא תוכנה, לאמור: אם נתמלאו בעסקה זו התנאים לתחולתה של הגדרת הנאמנות. מתוך כך אין הכרח שחוזה הנאמנות יעשה בכתב ואפשר שיעשה בעל פה, בהתנהגות ועוד, כמו כל חוזה אחר.
לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם העברת הזכויות. הוכח כי ההסכם משקף את הסכמות הצדדים וכי לא נפלה כל טעות אצל התובעת. התובעת לא הצליחה להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי כי הייתה הסכמה אחרת וטעות מצדה בחתימה על ההסכם. לא עלה אפוא בידי התובעת לסתור את חזקת המתנה ולהוכיח שהזכויות הועברו לנתבע אך בנאמנות, ולא הוכחה עילה בדין המקימה לתובעת זכות לחזור בה ולהשיב לידיה מתנה שהושלמה.
דין תביעת התובעת לסעד הצהרתי ולביטול רישום הזכויות על שם הנתבע – להידחות.
באשר לתביעת הפינוי נגד אלמוני, הנתבע, כבעל הזכויות במשק, רשאי להפסיק את רשות השימוש בכל עת ולעתור לסילוק יד, אלא אם כן תנאי הצדק מחייבים שלא לעשות כן, בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו.
בשים לב לנסיבות המקרה ועת נדחו טענות אלמוני להעדר בעלות הנתבע בזכויות במשק, וכאשר ניתנה לאלמוני זכות חינם להשתמש במשק, וכאשר המגמה הרווחת היא שרשות חינם אינה יכולה ככלל להיות בלתי הדירה והיא ניתנת לביטול בכל עת, כאשר המגמה צריכה להיות צמצום מופעיה של רשות בלתי הדירה ולא הרחבתם ועת לא הונחו אינדיקציות למתן רשות בלתי הדירה, הרי שלא נמצאו "שיקולי צדק" שלא לבטל את הרישיון או להפכו לבלתי הדיר.
יש לקבל את התביעה כנגד אלמוני לסילוק יד ולחייבו לפנות את המחסן והלול שבתחומי המשק מכל אדם וחפץ וזאת בתוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיו. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [חוזים] [אגודות שיתופיות] [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| תמ"ש (ירושלים) 62079-02-16 א. ב נ' א. ב (משפחה; פליקס גורודצקי; 05/07/20) - 25 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה תביעת התובעת כנגד בנה אשר עניינה בביטול הסכם בין השניים במסגרתו העניקה התובעת לבנה הנתבע זכויות במשק. נפסק, כי התובעת לא הוכיחה כי היא רשאית לבטל את הענקת הזכויות על רקע ההתנהגות המחפירה של הנתבע.
חוזים – מתנה – חזרה ממתנה
חוזים – מתנה – התחייבות לתת מתנה
חוזים – מתנה – תוקפה
חוזים – מתנה – התחייבות לתת מתנה
אגודות שיתופיות – חברות – בן ממשיך
בתי-משפט – סעדים – סעד תיאורטי
.
התובעת – אם הנתבע ובעלת מלוא הזכויות במשק, הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי, כנגד בנה ורשות מקרקעי ישראל. הצדדים חלוקים סביב שאלות אלה: האם יש לבטל את ההסכם בין התובעת לנתבע בכל הנוגע להענקת זכויות במשק לנתבע; מהן הזכויות שהוענקו לנתבע מכוח המסמכים החתומים על ידי התובעת והאם רשאית התובעת לבטל את הענקת הזכויות; כיצד ניתן ליישב בין הקביעה כי התובעת העניקה לנתבע זכויות במשק לבין המסקנה כי הנתבע אינו "בן ממשיך"; האם רשאית התובעת לבטל את הענקת הזכויות.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
הלכה היא מימים ימימה, כי חזקה על אדם החותם על מסמך כי ידע והבין את תוכנו, וכי חתם עליו כאות להסכמתו לאמור במסמך. במקרה זה, חתימת התובעת על המסמכים היא חתימה בת תוקף. המשמעות של קביעה זו היא כי הוכחה כוונת התובעת להעניק לנתבע זכויות במשק.
מינוי בן ממשיך מתקיים רק בעת תוקפו של הסכם משבצת תלת צדדי. במילים אחרות, בהסכם הדו צדדי לא קיימת אפשרות להעביר את הזכויות במשק במתווה של מינוי "בן ממשיך". רישום הנתבע כבן ממשיך בספרי האגודה נעשה בניגוד להסכם הדו צדדי, ואין כל צורך במתן סעד הצהרתי בעניין זה.
לאור הוראות ההסכם הדו צדדי, שאיננו מאפשר מינוי "בן ממשיך", יש לדחות את טענת הנתבע כי הוא "בן ממשיך" במישור היחסים הפנימיים בינו לבין האגודה.
הזכויות שניתנו לנתבע ולרעייתו במשק על ידי התובעת, הינן רישיון לחזקה ייחודית בחלק משטח המשק, לבניית הבית בשטח זה ולמגורים בו לתקופה בלתי מוגבלת. אף שקביעה זו לא נתבקשה על ידי מי מהצדדים ואולם, בבית המשפט לענייני משפחה יש מקום לאפשר "גמישות דיונית", גם בהתייחס לסעדים שלא נתבעו בתביעה.
התובעת לא הוכיחה כי היא רשאית לבטל את הענקת הזכויות על רקע ההתנהגות המחפירה של הנתבע.
הנתבע נטל משכנתה לשם בניית הבית ובכך הוא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על התחייבות התובעת להעניק לו את הזכויות במשק, ומשלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של התנהגות מחפירה מצד הנתבע, אין כל עילה לבטל את הענקת הזכות.
יש לדחות את טענת הנתבע כי המתנה בדמות של מינויו כ"בן ממשיך" הושלמה. כשם שאין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו כך גם לא ניתן להעניק במתנה זכות שאינה קיימת במסגרת ההסכם הדו צדדי. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [משפחה] |
|
| תמ"ש (חיפה) 347-05-16 פ' נ' ר' (משפחה; ענבל קצב קרן; 09/03/20) - 22 ע' |
| עו"ד: פ. מטאנס, ג. חורי |
בית המשפט דחה עתירה לעריכת בדיקת רקמות, במסגרת תביעת אבהות. נפסק, כי עלול להיגרם לקטין נזק כתוצאה מעריכת הבדיקה, וכי עריכתה עלולה לפגוע בטובת הקטין.
משפחה – בדיקת סיווג רקמות – סירוב לעריכת בדיקה
משפחה – בדיקת סיווג רקמות – שיקולי בית-המשפט
משפחה – אבהות – הוכחתה
משפחה – טובת הילד – ידיעת האמת
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות
.
המבקשים הגישו בקשה למתן צו לעריכת בדיקת רקמות לטענתם, על מנת לקבוע כי המבקש 2 הינו אביו של הקטין.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
המחוקק קבע מספר כללים מנחים לביצוע בדיקות רקמות; כללים אלו קיימים, בין היתר, בחוק מידע גנטי, אשר תוקן לאחרונה.
שיקול הדעת השיפוטי בהכרעה בתביעות אבהות יונחה לאורו של עקרון טובת הילד, העיקרון המנחה בכל סוגיה משפטית בה נבחן עניינו של קטין.
בחינת טובתו של ילד אינה עניין תיאורטי שהרי בילד בשר ודם מדובר, שיש לו הווה ויש לו עתיד, שביטחונו החומרי והרגשי מוטל על הכף. את כל אלה שומה על בית המשפט לשקול בזהירות, בקפדנות, וברגישות. בחינת טובתו של הילד ראוי לה שתיעשה אם כן באופן המביא בחשבון את מכלול הנסיבות והשיקולים בנוגע לאותו קטין.
אין ולא יכול להיות חולק כי למבקשים כמו גם למשיב הזכות לדעת מיהו אביו הביולוגי של הקטין. כך גם לקטין הזכות לדעת מיהו אביו. ואולם, זכות זו אינה ניצבת באופן עצמאי. לצדה, אינטרסים וזכויות מפניהם עשויה היא לסגת. הזכות לדעת תיבחן ותאוזן אל מול טובת הקטין (פגיעה ביציבות חייו, בזהותו, בשלומו הנפשי וכיוצ"ב).
בנסיבות עניינם של הצדדים, חקר האמת המשפטית אינו גובר על טובת הקטין ומשכך כי דין הבקשה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדת ערר לענייני קורונה |
| 28 [בתי-משפט] |
|
| ערר 1303-21 בסמרקט בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; שירה שגיא; 07/07/21) - 5 ע' |
| עו"ד: |
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קיבלה את בקשת העוררת לקיום הדיון בדלתיים סגורות זאת על רקע החשש שהדיון הפומבי בערר עלול לפגוע בסוד מסחרי.
בתי-משפט – פומביות הדיון – עקרונותיה
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
.
העוררת הגישה ערר על החלטת המשיבה בהשגה הנוגעת לזכאותה למענק הוצאות קבועות ביחס לתקופת הזכאות מרץ-אפריל 2020, וזאת בהתאם להחלטת הממשלה מס' 5015 מיום 24/04/2020 וחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש)(הוראת שעה). עם הגשת הערר, הגישה העוררת בקשה לקיום דיון בדלתיים סגורות ואיסור פרסום, בהתאם לסעיף 25 לחוק בתי דין מנהליים. טענת העוררת היא כי חשיפת המידע הנוגע לפעילותו צפויה לפגוע בסודותיו המסחריים.
.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קבעה כלהלן:
בחינת בקשה לקיום הליך בדלתיים סגורות מורכב משני שלבים: ראשית, יש לבחון האם מתקיימת אחת העילות המנויות בסעיף 25(ב) לחוק בתי דין מנהליים; שנית, מקום בו נמצא כי צפוי להתקיים אחד מהמקרים המנויים בסעיף 25(ב), על בית הדין לשקול ולאזן בין האינטרס או הזכות המוגנת באותו המקרה לבין האינטרס הציבורי שבפומביות הדיון. לא מדובר בעניין הנוגע רק לבעלי הדין בהליך, בענייננו העוררת והמשיבה, אלא גם לציבור בכללותו. לכן, אין בהסכמת המשיבה לקיום ההליך בדלתיים סגורות כדי למצות את הדיון בשאלה זו.
יש לקבל את טענת העוררת לפיה, המידע הנוגע לפעילותה העסקית של העוררת מהווה סוד מסחרי, ושקיום הדיון בדלתיים פתוחות עלול לפגוע בסודות מסחריים אלו.
יש להימנע מפגיעה זו על מנת לעודד עוסקים למצות זכותם לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות, לרבות בדרך של הגשת ערר לוועדת הערר. במילים אחרות, מתקיימת אחת העילות המצדיקות את סגירת הדלתיים.
בהתחשב בכך שלפחות באחד מהנושאים נראה כי הדיון בטענות העקרוניות כרוך במידע הנוגע לפעילות העסקית של העוררת, וכדי לאפשר דיון פתוח וחופשי, האיזון המתאים בנסיבות המקרה מצדיק להיעתר לבקשה לניהול ההליך בדלתיים סגורות. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
