www.nevo.co.il פד"י-מייל 275 12/07/2021

 תוכן העניינים
עליון
1   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [חוזים] שתף בפייסבוק
ע"א 8273-16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (עליון; ד' מינץ, י' וילנר, ח' מלצר; 11/07/21) - 43 ע'
מתוך מכלול ההפרות שביצעו המשיבות להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין נמצא מעשה אחד שהמערערות מנועות מלתבוע בגינו מפאת מגבלות דיני ההשתק. אולם במכלול השיקולים לא נמצא כי יש בקבלת הטענה בסוגיה בודדת זו להשפיע על התוצאה בדבר דחיית הערעורים.
בתי-משפט – פסק-דין – בפשרה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק שיפוטי
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שנתן תוקף להסכם פשרה
חוזים – הפרה – הפרה יסודית
2   [מסים] [שליחות] שתף בפייסבוק
ע"א 388-17 פקיד שומה תל אביב 3 נ' ז'אן יעקב בר טל (עליון; ע' ברון, י' וילנר, ח' מלצר; 11/07/21) - 38 ע'
בימ"ש פסק, בדעת רוב, כי בין המשיב לבין חברת השקעה התקיימו יחסי שליחות, כאשר במסגרתם נערכו שתי השקעות במניות. עוד נפסק כי ההשקעה הראשונה הינה בגדר שליחות נסתרת, וההשקעה השניה הינה בגדר שליחות גלויה, ולפיכך המשיב זכאי לקזז הפסד הון שנגרם לו מההשקעה השניה, אך לא הפסד הון שנגרם לו מההשקעה הראשונה.
מסים – מס הכנסה – קיזוז הפסדים ‏
שליחות – שליחות נסתרת – הוכחתה
3   [משפחה] [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 781-15 איתי ארד-פנקס נ' הוועדה לאישור הסכמים לת עוברים על (עליון; א' חיות, ח' מלצר, נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית; 11/07/21) - 9 ע'
בג"ץ קבע כי בתוך שישה חודשים תבוטלנה ההגדרות הקבועות בחוק, המדירות גברים יחידים ובני זוג מאותו מין מגישה להסדר הפונדקאות בארץ. זאת, בהמשך לפסק דין חלקי שניתן בעתירה לפני למעלה משנה שבו נקבע כי הסדר הפונדקאות הקיים אינו חוקתי בהיות פוגע באופן בלתי מידתית בזכותם להורות ובזכותם לשוויון של קבוצות אלה ולאחר שהמחוקק לא פעל לתיקון הנדרש בתקופה שנקצבה לכך ע"י בג"ץ. "העדר היתכנות פוליטית" אינו יכול להצדיק את המשך הפגיעה הקשה בזכויות יסוד.
משפחה – הורות – פונדקאות
משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות להורות
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שוויון
4   [משפט מינהלי] [בריאות] שתף בפייסבוק
בג"ץ 3416-21 דנה קוטנגו ו-894 אח' נ' משרד החינוך (עליון; ד' ברק ארז, ג' קרא, י' אלרון; 11/07/21) - 6 ע'
העתירה בעניין מתכונת ההתנהלות במתן שירותי בריאות לתלמידים במערכת החינוך, ובכלל זה ביצוע בדיקות וחיסונים בבתי הספר, דינה להידחות על הסף. זאת משהוגשה ללא מיצוי הליכים נדרש, מבלי שצורפו אליה משיבות רלוונטיות ומבלי לתמוך אותה בתשתית עובדתית סדורה. על כך יש להוסיף, כי אין להלום הגשת עתירה בשם מאות בעלי דין, מבלי לתת אינדיקציה ברורה באשר לזיקתם להליך.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים
משפט מינהלי – בגץ – חובות העותר
בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – אספקת שירותי בריאות
5   [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 5555-18 ח"כ אכרם חסון ו-11 אח' נ' כנסת ישראל (עליון; א' חיות, ח' מלצר, נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית, נ' סולברג, ד' ברק-ארז, מ' מזוז, ע' ברון, ג' קרא, ד' מינץ; 08/07/21) - 207 ע'
בג"ץ פסק, בדעת רוב, כי אין בהוראות חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, משום שלילה של המאפיינים הדמוקרטיים הגרעיניים של מדינת ישראל, ואף כי חלק מהוראות חוק היסוד מעוררות קשיים, יש להם מענה בדרך של פרשנות מקיימת ואין מקום להורות על בטלותו או להתערב בהוראה מהוראותיו. נוכח האמור, ואף מבלי להכריע בשאלות של ביקורת שיפוטית על חוק יסוד, העתירות כנגד חוק היסוד נדחו.
משפט חוקתי – חוקי יסוד – חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
משפט חוקתי – חוקי יסוד – תוקפם
משפט חוקתי – חקיקה – שוויון
משפט חוקתי – חקיקה – ביקורת שיפוטית
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שוויון
6   [בתי-משפט] [נזיקין] [מסים] שתף בפייסבוק
ע"א 1894-19 אורן הורוביץ ו-114 אח' נ' קרן אינטגרל שותפות מוגבלת ואח' (עליון; ד' ברק ארז, י' אלרון, ע' גרוסקופף; 08/07/21) - 10 ע'
ביהמ"ש העליון דחה את ערעור קרן הגידור אינטגרל ומנהלי ההשקעות בקרן בתקופה הרלוונטית לעניין אחריותם כלפי משקיעים בקרן בעקבות קריסת הקרן וקיבל בחלקו את ערעור המשקיעים. נפסק כי היה מקום לפסוק פיצוי גם למשקיעים שלא התייצבו להיחקר על תצהירם. כן ניתן היתר לפיצול סעדים, ככל שמדובר בתביעה לקבלת כספי ההשקעה שנותרו בקרן במועד הגשת התביעה מושא ההליך הנוכחי ובלבד שהתביעה לקבלת היתרה לא תהיה מבוססת על אותם אירועים שהצמיחו את העילות שעל בסיסן הוגשה התביעה דנן, אלא על אירועים שהתרחשו לאחר הגשתה.
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
נזיקין – פיצויים – הוכחת שיעור הנזק
בתי-משפט – הוצאות משפט – שיקול דעת בית המשפט
מסים – מס ערך מוסף – חבות במס
7   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
בש"מ 4213-21 אורי השילוני נ' ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה (עליון; שרית עבדיאן; 08/07/21) - 9 ע'
לא כל בקשה להארכת מועד שהוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי תתקבל "אוטומטית", ועל ביהמ"ש לבחון את מכלול נסיבות העניין; כאשר בעל דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד ב'דקה התשעים', יש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה, ולפרט את הנימוקים העומדים בבסיסה כדבעי תוך תמיכתם בתצהיר כדין.
דיון אזרחי – הארכת מועד – להגשת ערעור
8   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
רע"א 3711-21 אמיר מקובקי נ' מיכל ברינקר (עליון; ע' גרוסקופף; 08/07/21) - 6 ע'
לא ניתן לכפות על החייבת להסכים לפשרה שגובשה בין המבקש לנאמן, במסגרתה היא נדרשת לוותר על זכויות העומדות לה לפי ההכרעות הנורמטיביות התקפות לעת הזו.
פשיטת רגל – בית משפט של פשיטת רגל – ערעור
פשיטת רגל – תביעת חוב – הסדר פשרה
9   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
רע"א 3456-21 יוספה ברק נ' מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף (עליון; ע' גרוסקופף; 08/07/21) - 5 ע'
ביהמ"ש רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני ביהמ"ש, במידה שהוא רואה צורך בכך, לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות. במקרה הנדון, לא נמצא כי פרסום פסק הדין שניתן בתובענת המבקשת להורות למשיב 1 להגיע להסדר גבייה מקל עמה, עולה לכדי פגיעה חמורה בפרטיות המבקשת.
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
בתי-משפט – פומביות הדיון – איסור פרסומים
מחוזי
10   [כשרות משפטית ואפוטרופסות] שתף בפייסבוק
עמ"ש (חיפה) 58108-06-21 א' נ' ב' (מחוזי; סארי ג'יוסי, עפרה ורבנר, מאזן דאוד; 08/07/21) - 18 ע'
נדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו ניתן צו המאפשר לקטינה בת 16, לקבל חיסון נגד נגיף הקורונה, בניגוד לדעת אמהּ.
כשרות משפטית ואפוטרופסות – קטינים – נקיטת אמצעים רפואיים בהוראת בית-המשפט
11   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 10296-04-21 מיכאל טושינר בעמ נ' משה קרמר (מחוזי; חאלד כבוב; 01/07/21) - 21 ע'
בית המשפט דחה בקשה למתן סעדים זמניים מסוימים הקשורים בפיטורי המבקשים 3-4 מדירקטוריון חברה, אך קבע כי עד למתן הכרעה בהליך העיקרי יש מקום לאפשר למבקשים למנות שני משקיפים מטעמם לפיקוח על הנעשה בדירקטוריון, שאינם המבקשים 3-4.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
12   [חברות] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 54977-05-21 חננאל בן אהרון נ' מדינת ישראל רשם החברות (מחוזי; חאלד כבוב; 01/07/21) - 10 ע'
בית המשפט מוסמך להורות על תיקון מרשם החברות, לא רק ביחס למרשם בעלי המניות, אלא גם לעניין מחיקת שמו של התובע כדירקטור יחידי בחברה. משעה שמדובר ברישום שנעשה לכאורה שלא כדין, נכון לבטל את תוקף הדיווחים ולהשיב את הרישום לקדמותו, הן ביחס למרשם בעלי המניות, הן ביחס למרשם הדירקטורים.
חברות – רשם החברות – תיקון המרשם
13   [חוזים] [אגודות שיתופיות] שתף בפייסבוק
ת"א (מרכז) 45895-02-17 אברהם פוזנר נ' מועדון כפרי עומר (מחוזי; הלית סילש; 27/06/21) - 59 ע'
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעת התובעים שעניינה באפשרות פדיון מניות הנתבעת 2, כמו גם אפשרות סחר/העברה של מניות הנתבעת 2 כאמצעי להקניית/העברת זכויות בנתבעת 1, נכסיה ופעילותה. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשלושה רבדים: הרובד הפרוצדורלי – שמחייב בחינת אופן קבלת ההחלטות הנוגעות לפדיון וסחר של מניות החברה או החברות בעמותה, משמעותה והשלכותיה על זכויות התובעים. הרובד ההסכמי עובדתי – אשר עניינו ההסכמות אליהן הגיעו חברי האגודה ולאחריהן חברי העמותה לעניין אותן סוגיות של סחר ופדיון המניות. הרובד המשפטי – ואשר עניינו שאלת קיומה של אפשרות, בהינתן הוראות החוק השונות, לפדיון הזכויות והעברת זכות החברות בעמותה, באמצעות סחר במניות החברה.
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
אגודות שיתופיות – רשויות האגודה – ועד האגודה
חוזים – ביטול – שלא כדין
חוזים – חוזה פסול – אכיפתו
14   [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] שתף בפייסבוק
תפ"ח (מרכז) 32359-07-17 מדינת ישראל נ' סאמי קרא (מחוזי; רות לורך, צבי דותן, דבורה עטר; 14/06/21) - 74 ע'
בית המשפט הרשיע את הנאשם ברצח בתו. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה באירועים ובנסיבות שעוררו כעס בלבו של הנאשם, כדי להוות מניע לרציחתה של המנוחה?
עונשין – עבירת הרצח – כוונה להמית
עונשין – עבירות – רצח בכוונה תחילה
דיון פלילי – הרשעה – על יסוד ראיות נסיבתיות
ראיות – ראיות נסיבתיות – דרך בחינתן
ראיות – ראיות נסיבתיות – להוכחת כוונה פלילית
15   [עונשין] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תפ"ח (חיפה) 46210-12-18 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אברהם אליקים, תמר נאות פרי, רונית בש; 14/06/21) - 37 ע'
בית המשפט הרשיע את הנאשם ברצח גיסו. נפסק, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שתקף את המנוח והנאשם הוא שדקר בכוונה את המנוח, ולא במסגרת הגנה עצמית.
עונשין – עבירת הרצח – החלטה להמית
עונשין – עבירת הרצח – הכנה
עונשין – עבירת הרצח – קנטור
עונשין – עבירות – רצח
עונשין – מחשבה פלילית – כוונה תחילה
דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר
16   [משפחה] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רמ"ש (מרכז) 14468-12-20 פלוני ואח' נ' פלונית (מחוזי; ורדה פלאוט; 14/06/21) - 8 ע'
סעיף 5(3) לחוק המזונות אינו קובע, כתנאי בלעדי אין, כי יש להגיש תביעת מזונות כנגד האב טרם הגשת התביעה כנגד הסבים. כל שנקבע הוא כי יש להוכיח שהקטין אינו יכול לקבל מזונות מבן משפחה הקודם לסבים. במקרה זה אכן לא היה מקום לסלק על הסף תביעה לחיוב סבים במזונות נכדותיהם.
משפחה – מזונות – חובת הורי האב בתשלומם
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
מנהלי
17   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 10090-06-20 מדינת ישראל מתכננת מחוז ירושלים, גב' שירה תלמי באבאי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה (מנהלי; אלכסנדר רון; 08/07/21) - 22 ע'
התקבלה עתירה כנגד אישורה של תכנית מתאר מקומית, בשל כך שמדובר בבניה לתכלית מסחרית בהיקף חורג, על חשבון ייעוד תעשייתי; שהתכנית המקומית אושרה בניגוד לעמדת יו"ר הועדה המחוזית; ושהמהלך התכנוני רדף אחר בניה שהקדימה, רובה ככולה, את אישור התכניות.
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מיתאר
תכנון ובנייה – תכניות – אישור תכנית
שלום
18   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 26539-09-12 פלוני נ' השטיח המעופף בע"מ (שלום; אורלי מור אל; 06/07/21) - 30 ע'
הנתבעת הפרה את ההתחייבות שלקחה על עצמה בעת אירגון טיול הג'יפים, כפי שבאה לידי ביטוי בעלון שחולק לתובעים ושעליו הסתמכו, כמו גם את חובת הזהירות שלה בנוגע לקיומו של ביטוח מלא. מכאן, שקמה אחריותה לפצות את התובעים.
נזיקין – אחריות – מארגן טיולים
נזיקין – חיוב בנזיקין – אי עריכת ביטוח
19   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (חיפה) 31797-02-20 סאבר נסאר נ' חברת בנק הדואר בע"מ (שלום; אביגיל זכריה; 06/07/21) - 9 ע'
בית המשפט נעתר לבקשה מוסכמת לאישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, תוך הפחתה מסוימת של סכומי הגמול ושכר הטרחה המבוקשים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר הסתלקות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לפרקליטו
20   [זכויות יוצרים] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 3782-02-19 רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ נ' חסן עלי מסאלחה מוחסן (שלום; תמי לוי יטח; 05/07/21) - 16 ע'
נדונה תביעה כספית בגין טענת התובעת להפרת זכויותיה, לרבות זכויות קניין רוחני שבבעלותה, בספרי לימוד שהינם פרי יצירתה ופיתוחה. בית המשפט חייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין כל אחד מהכותרים נשוא התביעה, ובסה"כ סך של 30,000 ₪.
זכויות יוצרים – הפרה – הפרה עקיפה
זכויות יוצרים – הפרה – פיצויים ללא הוכחת נזק
21   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (תל אביב-יפו) 7788-09-19 מדינת ישראל נ' מחמוד כבהא (שלום; דנה אמיר; 05/07/21) - 12 ע'
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירה של סחר בסמים בצוותא עם אחרים. הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי, 2 חודשים במצטבר ו-2 חודשים בחופף, כך שבסך הכל ירצה הנאשם עונש מאסר בן 8 חודשים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
תעבורה
22   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"ד (מרכז) 8837-10-19 מדינת ישראל נ' הילה לוי (תעבורה; טל פרי; 14/04/21) - 9 ע'
התקבלה בקשה מטעם הנאשמת, אשר הוגשה בתום פרשת התביעה, לפיה אין עליה להשיב לאשמה. בית המשפט הורה על זיכויה מהעבירות המיוחסת לה בכתב האישום, וזאת מכוח סעיף 158 חוק סדר הדין הפלילי.
דיון פלילי – בירור האשמה – אין להשיב לאשמה

עליון
1   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [חוזים] שתף בפייסבוק
ע"א 8273-16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (עליון; ד' מינץ, י' וילנר, ח' מלצר; 11/07/21) - 43 ע'
עו"ד: רונן שחר, ד"ר שרה פרזנטי, אסף גינצבורג, דוד זילר, ד"ר ניל וילקוף, ד"ר סער פאוקר, ליאור כהן
מתוך מכלול ההפרות שביצעו המשיבות להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין נמצא מעשה אחד שהמערערות מנועות מלתבוע בגינו מפאת מגבלות דיני ההשתק. אולם במכלול השיקולים לא נמצא כי יש בקבלת הטענה בסוגיה בודדת זו להשפיע על התוצאה בדבר דחיית הערעורים.
בתי-משפט – פסק-דין – בפשרה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק שיפוטי
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שנתן תוקף להסכם פשרה
חוזים – הפרה – הפרה יסודית
.
שני ערעורים על פס"ד מחוזי וכן ערעור על החלטות בהליך לפי פקודת ביזיון בימ"ש במרכזם עומדת סוגיית השימוש המסחרי ביצירה ובשמו של האמן המנוח סלבדור דאלי. רקע: בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ב-2011 במסגרתו נקבע כי המשיבות 1 ו-2 בע"א 8273/16 (שהן מערערות 1 ו-2 בע"א 8277/16 ובע"פ 8000/17) (להלן המשיבות) תהיינה רשאיות לעשות שימוש ביצירה "El Triomf I el Rodolu de la Gala I en Dali" בשלמותה, או באיור בודד מתוך האיורים המרכיבים אותה, ובשמו של האמן, בכפוף לסייגים שונים שפורטו בהסכם. מספר חודשים לאחר מכן הגישו המערערות בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש בטענה להפרת המשיבות את הסכם הפשרה. ביהמ"ש מצא ממש רק בחלק מהטענות אולם לא מצא ליתן סעד עפ"י פקודת הביזיון. בר"ע שהוגשה לבימ"ש זה התקבלה בחלקה (רע"א 3901/12). נקבע כי היה מקום להשית סנקציה על תנאי על מנת להרתיע את המשיבות מפני העלאת פרסומים מפרים נוספים לאינטרנט בעתיד ומפני כל אופן אחר של הפרת פסק הדין. על כן, הוטל על המשיבות קנס בסך של 500 ש"ח בגין כל יום בו יפרו בעתיד את הסכם הפשרה. ב-2013 הגישו המערערות את התביעה נשוא הערעורים שבכותרת לביטול הסכם הפשרה ולפיצויים בסך 5 מיליון ₪ במסגרת טענו כי המשיבות ממשיכות להפר באופן בוטה ושיטתי את הסכם הפשרה. המשיבה הגישה תביעה שכנגד בה טענה כי המערערות פעלו בחוסר תום לב תוך הפרת הסכם הפשרה, כשהן מפעילות לחץ פסול ובלתי הוגן על שלוחיה של המשיבה, סוכניה וזכייניה. בבד בבד הוגשה בקשה שניה עפ"י פקודת הביזיון לחיוב בקנס על תנאי שנקבע בהחלטת הביזיון הראשונה. ביהמ"ש קיבל באופן חלקי את תביעת המערערות וחייב את המשיבות בתשלום פיצוי על דרך האומדנא בסך של 250,000 ש"ח. דרישת המערערות להורות על ביטול הסכם הפשרה נדחתה. התביעה שכנגד נדחתה. המשיבות חויבו בתשלום הוצאות משפט בסך 200,000 ₪. בהמשך ניתנה החלטה בבקשת הביזיון השניה. בהתייחס לכל אחת מההפרות המפורטות בפסק הדין, חויבו המשיבות בתשלום קנס בסך של 500 ש"ח עבור כל הפרה, עבור כל יום, החל ממועד תיעוד ביצוע ההפרה ועד מועד הסרתה. המערערות משיגות בעיקר על דחיית עתירתן לביטול הסכם הפשרה ואילו עיקר טענת המשיבות היא כי יש לשנות מהחלטת ביהמ"ש שההסכם אכן הופר וכפועל יוצא להתערב בחיוב שהושת עליהן.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ד' מינץ בהסכמת המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר והשופטת י' וילנר) דחה את הערעורים (בכפוף לקבלת טענה בודדת שלא נמצא בה להשפיע על התוצאה), מהטעמים הבאים:
ערעור המשיבות: למעט לגבי סוגיה בודדת (אשר כמפורט בהמשך הדיון לא נמצא בה להשליך על התוצאה), ביהמ"ש דוחה את טענות המשיבות – המתבססות על דוקטרינות "מעשה בית דין", "מיצוי עילה", "השתק", "השתק פלוגתא" ו-"מניעות" – כי "רובן ככולן" של ההפרות שמצא ביהמ"ש בהתנהלותן לא היו צריכות להיחשב כהפרות, לאור קיומן של החלטות שיפוטיות חלוטות קודמות (ההחלטות בבקשת הביזיון הראשונה) שקבעו כי לא מדובר בהפרות של הסכם הפשרה.
בהקשר זה ביהמ"ש עומד בתמצית על מהותן של דוקטרינות אלו וקובע לענייננו, בהקשר לקיומו של השתק עילה, כי אין בעצם העובדה שההליך הראשון נסוב על הליכי ביזיון לפי פקודת ביזיון בימ"ש בעוד שההליך השני נסוב על תובענה אזרחית שעניינה בעיקר ביטול הסכם הפשרה ופיצויים, כדי להחריג את תחולתו של כלל זה. זאת הגם שבמקרים מסוימים, קיימת הצדקה להחרגת הכלל האמור כאשר מדובר בהליכים מסוג שונה. שכן, ביהמ"ש אינו סבור כי קיימים בענייננו חסמים שמנעו מהמערערות להעלות את מלוא טענותיהן בקשר להפרות שבוצעו עד לאותו מועד, כבר במסגרת הליך הביזיון הראשון. אמנם, בהליך לפי פקודת ביזיון בימ"ש עתרו המערערות לסעד שעניינו קנס לפי הפקודה, ובתובענה האזרחית עתרו לסעד של ביטול הסכם הפשרה ופיצויים "אך המבחן הקובע לעניין מעשה בית דין הוא מבחן זהות העילה ולא מבחן זהות הסעד".
ביהמ"ש מוסיף וקובע כי בהנחה שעומד על הפרק בדיוק אותו אופן שימוש ביצירה, ההכרעה בבקשת הביזיון הראשונה לגבי השאלה האם הייתה הפרה או לא, תהיה מחייבת גם לעניין ההליך בבקשת הביזיון השנייה או בתביעה והיא מהווה פלוגתא מוכרעת לכל דבר ועניין. כך גם לגבי כל הטענות שהיו בפי המערערות בקשר לאותו שימוש שנעשה ביצירה, באיור מסוים, בפריט מתוך היצירה וכיו"ב שלא נטענו על ידה והיו צריכות להיטען על ידה במסגרת אותו הליך. שכן, כלל הוא כי "מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותן במסגרת הליך זה...". בהקשר זה הובהר כי אין בשינוי הסעד האופרטיבי במסגרת רע"א 3901/12 כדי לאיין את ממצאיו של ביהמ"ש המחוזי בבקשת הביזיון הראשונה בשאלה האם הייתה הפרה או לא.
כהערה מקדימה נוספת הודגש כי עצם העובדה שמדובר בשני הליכים שונים (האחד הליך ביזיון לפי פקודת ביזיון בימ"ש, והשני תובענה אזרחית), אין משמעותה בהכרח כי אין תחולה לכלל מעשה בית דין, על נגזרותיו השונות. בכל מקרה ומקרה יש לבחון האם קיימת נפקות בין סדרי הדין ודיני הראיות החלים בשני ההליכים, וכפועל יוצא מכך, האם יכול היה בעל הדין במסגרת ההליך הראשון למצות את ההזדמנות להתדיין כהלכה לגבי אותה הפלוגתא, או שמא נפגעה זכותו כאשר מועלית נגדו טענת ההשתק. בהתאם לכך, ביהמ"ש אינו סבור כי בענייננו, בהתחשב בנסיבות מקרה זה, קיימת מניעה עקרונית להחלת הכלל, בכל הנוגע לקביעות בדבר הפרות הסכם הפשרה.
ביישום לענייננו דין רוב רובן של טענות המשיבות, כי ביהמ"ש המחוזי חרג או סטה בפסק הדין שניתן בתביעה מההכרעות שניתנו בבקשת הביזיון הראשונה, להידחות. אדרבה, ניכר כי ביהמ"ש המחוזי נתן דעתו להכרעות שניתנו בקשר לפרשנות הסכם הפשרה ובהתאם לכך ניתח את ההפרות הנטענות החדשות. במקום שבו התעורר ספק אם מדובר בפרשנות סבירה בתום לב של הסכם הפשרה, או כאשר מדובר היה בסוגיה שהוכרעה במסגרת ההליך בבקשת הביזיון הראשונה באופן המשתמע לשני פנים, לא חויבו המשיבות בגין ההפרה.
יחד עם זאת, במקום אחד, לגבי סוגיה בודדת, בקשר לסוגיה האם "עוּות" או "שופץ" "איור השמש" באופן המפר את הסכם הפשרה ביהמ"ש מקבל את טענת המשיבות כי בעניין זה חל כלל השתק עילה, או כלל של מניעות. בבקשת הביזיון הראשונה נטענה טענה כללית ל"עיוות" התמונה (ובאופן מפורט בעיקר בקשר לרקע האיור), בעוד שבמסגרת התביעה (ובבקשת הביזיון השנייה), התמקדו המערערות בטענה לשינוי האיור בהתייחס לנקודות ולקווים הסובבים את השמש. שעה שהמערערות בחרו להעלות בהליך הביזיון הראשון טענות מסוימות בדבר "שינוי" או "עיוות" איור השמש, תוך השמטת הטענה הנוגעת ל"שינוי" הנקודות או הקווים המהווים חלק מהאיור, ומשעה שביהמ"ש הכריע בטענות ל"שינוי" או "עיוות" כאמור וקבע כי אין הפרה בצורת האיורים עצמם (כאשר גם בימ"ש זה סמך ידיו על קביעות אלו), ישנן רגליים מוצקות לסברה כי לא הייתה הצדקה לקיים בירור נוסף לצורך הכרעה בטענות משפטיות שהמערערות בחרו שלא להעלות במסגרת ההליך הראשון, באשר ל"עיוות" נוסף של איור השמש, בהתייחס לנקודות או לקווים שעל פני האיור.
מלבד האמור לא נמצא להתערב ביתר קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בקשר להפרות הסכם הפשרה על ידי המשיבות, ודין יתר טענותיהן להידחות. מנגד לא נמצא כי יש ממש בטענות המערערות, כי ביהמ"ש "הקל" יתר על המידה עם המשיבות בפרשנותו את הסכם הפשרה.
כן נדחה ערעור המשיבה בעניין דחיית התביעה שכנגד. כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי, המשיבה לא הוכיחה כי מי מזכייניה או סוכניה ביטל הסכם כלשהו עמה כתוצאה מפעולות המערערות, ולא נמצא כי נגרם לה נזק כתוצאה ממעשים אלו. לא נמצא כי קמה עילה להתערב בממצאים עובדתיים אלו.
ערעור המערערות: נקודת המוצא לדיון היא כי הסכם הפשרה הופר. במוקד הערעור עומדת הטענה כי שגה ביהמ"ש בקבעו כי לא היה מקום לבטל את הסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין. עיקר טענת המערערות בהקשר זה הוא, כי נוכח ההפרות השיטתיות של הסכם הפשרה, לוּ היה מדובר בהסכם "רגיל" אין ספק כי היה עומד להן סעד של ביטולו. אין אפוא מקום להרע את מצבן, אך בשל העובדה שמדובר בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. ביהמ"ש דוחה את הטענה.
כידוע, הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוא בעל אופי שונה מזה של הסכם "רגיל" בהיותו בעל אופי כפול. הוא ממזג בתוכו תכונות של הסכם ותכונות של פסק דין. אחת הדרכים לתקיפת פסק דין המבוסס על הסכם פשרה, היא באמצעות תביעה לביטולו בשל פגמים שנתגלו בחלק ה"הסכמי" שלו. עילת הביטול בהקשר זה יכולה להתייחס לשלב המשא ומתן בין הצדדים, או לשלב הקיום שלאחר כריתת ההסכם. לעניין זה, הפרה יסודית של הסכם פשרה על ידי בעל דין עשויה בנסיבות המתאימות להוות עילה לביטול הסכם וביטול פסק הדין שאישר אותו.
ברם, "הפן השיפוטי שבפסק הדין אינו מאפשר החלה עיוורת של כל דיני החוזים על פסק הדין המוסכם. כך למשל, ביטול פסק דין מוסכם אינו יכול להיעשות על-ידי הודעת ביטול חד-צדדית לצד שכנגד, גם אם דיני החוזים מאפשרים זאת, אלא נדרשת הגשת תובענה עצמאית לביטול ההסכם ופסק הדין". בנוסף, בשונה מהסכם "רגיל", הסכם שקיבל תוקף של פסק דין ניתן לממש במסגרת הליכי הוצאה לפועל. גם פקודת ביזיון בימ"ש מאפשרת כלי אכיפה שאינו קיים בהסכם "רגיל". היינו, בה בשעה שפסק הדין מעניק להסכם הפשרה שריון, הגנה וכלי אכיפה מתקדמים יותר, הוא מכפיף אותו למערכת כללים דיוניים נוקשים יותר. ה"מחיר" לכך בא לידי ביטוי, בעובדה שביטולו כפוף לאישור ביהמ"ש, אשר בוחן לגופן את הוראות הסכם הפשרה, ואת עילת הביטול הנטענת.
בענייננו כאמור, נמצא כי המשיבות הפרו את הוראות הסכם הפשרה ואף בחלק מהמקרים, מדובר היה בהפרות שנמצא בהן "שמץ" חוסר תום לב. לא נמצא להתערב בקביעות אלו (למעט כאמור לעניין הפרה אחת בודדת), ובכלל זה בקביעות כי בחלק מהמקרים מדובר היה בהפרות שנבעו מפרשנות בתום לב של הסכם הפשרה. מנגד לא נמצא כי יש ממש בטענות המערערות, כי ביהמ"ש "הקל" יתר על המידה עם המשיבות בפרשנותו את הסכם הפשרה.
בהתחשב בקביעותיו האמורות של ביהמ"ש המחוזי, ביהמ"ש לא שוכנע כי מדובר במקרה קיצוני המצדיק ביטול ההסכם מחמת הפרתו. הזכות לבטל חוזה עקב הפרתו קמה לנפגע רק כשמדובר בהפרתו היסודית, שהינה הפרה אשר ניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. המערערות לא עמדו בנטל להוכיח כי כך הדבר בענייננו. לא הוכח כטענת המערערות, כי מדובר בהפרות סדרתיות ומכוונות, שנועדו להפעיל עליהן לחץ ואף "סחיטה". בהתחשב בין היתר באופי ההפרות שהן מטבען ברות-תיקון; באופיו המורכב של הסכם הפשרה אשר נועד להסדיר שימושים שונים ומגוונים של היצירה והנלווים לה; ובכך שיישומו של הסכם הפשרה העלה לא מעט שאלות של פרשנות ביהמ"ש אינו סבור כי מדובר במקרה המצדיק את ביטולו של הסכם הפשרה.
כן לא נמצא ממש ביתר טענות המערערות.
ערעור המשיבות על ביזיון בימ"ש: בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי בהינתן מחלוקת לגיטימית בפרשנותו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, "דרך המלך" היא "לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של ביזיון בימ"ש". אך כאשר מדובר במחלוקת "מדומה" או במחלוקת הנגועה בחוסר תום לב, ניתן להכריע בה גם במסגרת הליכים לפי פקודת ביזיון בימ"ש. בענייננו, מכלול התמונה מגלה כי לא נפל כל פגם בהכרעת ביהמ"ש המורה על אכיפת הסכם הפשרה והשתת קנס בהתאם לפקודת ביזיון בימ"ש.
הישורת האחרונה – שני הצדדים ערערו גם על גובה הפיצוי שנפסק שעל המשיבות לשלם למערערות, בפסק הדין בתביעה. לא נמצא לקבל איזו מטענות הצדדים בהקשר זה. חיוב המשיבות בתשלום פיצוי כולל בסך של 250,000 ש"ח, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, אינו מגלה עילה להתערבות.
עם זאת, יש להידרש לשאלה אם יש בכוחה של קבלת הטענה בנוגע להפרה בעניין עיוות "איור השמש", כדי להשפיע על התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש, הן בעניין גובה הפיצוי במסגרת פסק הדין שניתן בתביעה, והן בקביעת הקנס במסגרת ההליך בבקשת הביזיון השנייה. בסופו של יום ביהמ"ש משיב על כך בשלילה.
הרושם המתקבל מההתנהלות החוזית של שני הצדדים אינו רושם חיובי. מצד אחד המשיבות הפרו את הסכם הפשרה בלא מעט פעמים, לעתים תוך אדישות למחויבויות שנטלו על עצמן בהסכם. מצד שני, המערערות תרו אחר כל סטייה קלה שבקלות שהמשיבות סטו מסעיפי ההסכם, על אף שלא מעט מההפרות נעשו על ידן בתום לב. בנסיבות כאלו, כאשר הפיצוי שפסק ביהמ"ש לטובת המערערות הוא פיצוי גלובאלי; כאשר מתוך מכלול ההפרות שביצעו המשיבות נמצא מעשה אחד שהמערערות מנועות מלתבוע בגינו מפאת מגבלות דיני ההשתק; משלא התברר עד תום אם אכן אין המדובר בהפרה – אין מקום לנכות מסכום הפיצויים שנפסקו נגדם או מהקנס שהוטל עליהן מאומה. במכלול הנתונים טענת ההפרה בנוגע ל"איור השמש" אינה משמעותית.
לא תמיד עמידה על קוצו של יוד היא הדרך המקובלת לקיים חוזה בתום לב. לעתים דווקא וויתור מזערי ונקיטת גמישות בקיום החוזה כאשר לא נגרם לצד המופר כל נזק, הם הדרך המקובלת והמצופה. לעתים עמידה עיקשת על כל תג ותג של החוזה מבלי שהחריגה מהמוסכם הסבה נזק לאיש, היא זו החורגת מהשורה; אכן בחוזים ארוכי טווח כבענייננו, ישנה חשיבות לעמידה מוקפדת יותר בקיום החוזה ככתבו וכלשונו ויש להתנהג ביתר תום לב בקיום החוזה. אלא שגם בחוזים כאלו נדרשת שקילה מדודה ונכונה בנקיטת התרופות המגיעות לצד לחוזה.
לסיום, לא נמצא להתערב בשיעור ההוצאות שפסק ביהמ"ש המחוזי בשים לב לכלל כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ולא נמצא כי יש בקבלת טענה בודדת כאמור של המשיבות כדי להפחית משיעור ההוצאות שהושת עליהן לשלם בביהמ"ש המחוזי.
חזרה למעלה
2   [מסים] [שליחות] שתף בפייסבוק
ע"א 388-17 פקיד שומה תל אביב 3 נ' ז'אן יעקב בר טל (עליון; ע' ברון, י' וילנר, ח' מלצר; 11/07/21) - 38 ע'
עו"ד: יצחק דרור, עודד טאובר
בימ"ש פסק, בדעת רוב, כי בין המשיב לבין חברת השקעה התקיימו יחסי שליחות, כאשר במסגרתם נערכו שתי השקעות במניות. עוד נפסק כי ההשקעה הראשונה הינה בגדר שליחות נסתרת, וההשקעה השניה הינה בגדר שליחות גלויה, ולפיכך המשיב זכאי לקזז הפסד הון שנגרם לו מההשקעה השניה, אך לא הפסד הון שנגרם לו מההשקעה הראשונה.
מסים – מס הכנסה – קיזוז הפסדים ‏
שליחות – שליחות נסתרת – הוכחתה
.
בשנת 2004 המשיב רכש מניות של חברה הנסחרת בבורסה מחוץ לישראל באמצעות רואי חשבון וחברת השקעה. סכום ההשקעה הראשון שולם בתאריך 3.12.04 בו נרכשו מניות חברת XTL Bio Pharma, חברה ישראלית הנסחרת בבורסה של לונדון. בהצהרת ההון של המשיב ל-31.12.04 לא צוינה ההשקעה במניות. ביום 17.2.05, המשיב השקיע סכום נוסף ובהצהרת ההון של המשיב לשנת 2007 נכללה השקעתו במניות. בחודש 11/08 מכרה חברת ההשקעה את כל מניות XTL שהוחזקו על ידה, לרבות מניות המשיב, בהפסד. בשנת המס 2008 הצהיר המשיב על הפסד הון ממכירת המניות וקיזז את ההפסד מהכנסותיו מדיבידנד שקיבל מחברה שבשליטתו. בימ"ש המחוזי קבע כי המשיב הוכיח את הפסדיו ממכירת המניות וכי המשיב רשאי לקזז את הפסדיו מהשקעתו במניות כנגד דיבידנד שהתקבל בידיו מחברה אחרת שבשליטתו. מכאן הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר ובהסכמת השופטת ברון, כנגד דעתה החולקת של השופטת וילנר) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
תחילה נקבע כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בימ"ש המחוזי ובראשן הקביעה כי המשיב רכש מניות חברת XTL בסכום המוצהר על-ידו, וכי ההפסד, שנטען על-ידי המשיב במכירתן הוכח על-ידו. בימ"ש המחוזי קבע כי אין ליחס משמעות לכך שהמניות הוחזקו על-ידי חברת ההשקעה ונמכרו על-ידה, כמו גם שהחזקת המניות הייתה עבור קבוצת משקיעים. אלא שמשמעות קביעה זו היא כי בין המשיב לרואי החשבון ולחברת ההשקעה התקיימו יחסי שליחות. יחסי שליחות יכולים להתקיים גם "בספירת דיני-המיסים". כלומר, במציאות בה השולח והשלוח פועלים למען תכלית מסוימת, בד-בבד השולח והשלוח הם גם שני נישומים שהתנהלותם יש לה נפקות משפטית אף כלפי רשות המיסים, שבהקשר זה היא בבחינת צד-שלישי.
נוכח האמור עמד בימ"ש על המסגרת הנורמטיבית לשליחות, בציינו כי לצד קביעת דין השליחות כנורמה בעלת תחולה רחבה, היקף תחולתו מסויג על-ידי מספר חריגים, ובהם בסעיף 7 לחוק השליחות, הנוגע ל"שליחות נסתרת". שליחות נסתרת מתארת מצב בו צד א' ממנה שלוח, אשר פועל משפטית כלפי צד שלישי, שאינו יודע על קיומה של השליחות, או שיודע על קיומה של השליחות, אך איננו יודע את זהות השולח. הדין הישראלי מכיר בשליחות נסתרת תוך קביעה כי לעניין חובה משפטית הצומחת כלפי צד שלישי מפעולתו של השלוח, החיוב המשפטי חל על השלוח והשולח יחד ולחוד; ואילו לעניין זכות משפטית הצומחת כאמור, השלוח לבדו מזוכה. ואולם, השולח-הנסתר יכול לאמץ לעצמו את זכות-השלוח כלפי הצד השלישי, ככל שהאימוץ האמור איננו נוגד את מהות הזכות, תנאיה, או נסיבות העניין.
יישום סעיף 7 לחוק השליחות בנסיבות בהן מתקיימת שליחות בהקשר העסקי, וכאשר ההתנהלות במסגרתה פועלת השליחות בעלת השלכות במישור המס ומקימה עקב כך שליחות נסתרת כלפי רשות המיסים, הרי שלעניין התנהגות השלוח היוצרת חבות במס לזכות רשות המיסים, השולח והשלוח, יתחייבו יחד ולחוד. לכן, ראובן ושמעון הפועלים בשליחות נסתרת בניהול עסק, מחויבים ביחד ולחוד בתשלום המס בגין רווחי העסק. באופן דומה, פעולות השלוח, שמקימות זכות כלפי רשות המיסים, למשל קבלת זיכוי מס או יכולת לקזז הפסד, מזכות את השלוח לבדו, אלא אם כן השולח אימץ את הזכות והדבר אינו נוגד את הזכות לפי מהותה, תנאיה או נסיבות העניין. בשליחות נסתרת השולח-המאמץ מעביר לרשותו זכות שכבר התגבשה עקב השליחות בידי השלוח. שולח-נסתר יכול להיות מזוכה בשל פעולת השלוח רק ככל וזו הביאה לגיבוש זכות לשלוח. אם הפעולה לא הביאה לגיבוש זכות לשלוח, כלל לא מתקיימת זכות שאותה יכול השולח לאמץ (זכות בת-אימוץ). מעבר לכך שצריכה להתקיים זכות בידי השלוח אותה יוכל השולח-הנסתר לאמץ, שני מרכיבים נוספים צריכים להתקיים כדי שהשולח יזוכה בהתקיים שליחות נסתרת: השולח צריך לנקוט פעולת אימוץ; האימוץ צריך להיות כזה שאינו נוגד את מהות הזכות, תנאיה או נסיבות העניין.
במקרה זה התקיימו יחסי שליחות בין המשיב, לבין רואי החשבון וחברת ההשקעה. יחסים אלו פעלו גם במישור יחסיהם של הצדדים כלפי רשות המיסים, שהיא בבחינת צד שלישי לצורך הבדיקה אם התנהלות הנישומים במכלול הייתה לה נפקות משפטית. קיומה של שליחות זו לא הובאה לידיעת רשות המיסים בהצהרת ההון של המשיב ל-31.12.04; ומכאן שהשליחות בפעולותיה המשפטיות אל מול רשות המיסים כצד-שלישי התאפיינה כשליחות-נסתרת, שבמסגרתה יכולתו של השולח לאמץ את זכות השלוח איננה מוחלטת, אלא תלויה בהתגבשות הזכות עובר-להעברתה. במקרה זה בידי חברת ההשקעה-השלוח, לא התגבשה זכות לקזז-הפסד אל מול רשות המיסים ומכאן שהמשיב לא יכול היה לאמץ זכות זו. כך באשר לקיזוז חלק ההפסד שנבע מההשקעה הראשונה.
מאידך, ההשקעה השנייה נעשתה גם היא במסגרת יחסי שליחות, שהתגבשו לאחר הצהרת ההון של המשיב ל-31.12.04, ועובדת קיומה כהשקעת המשיב גולתה בהצהרת ההון שלו לשנת 2007. בהתאם, השליחות ביחס להשקעה זו התאפיינה כשליחות גלויה שבמסגרתה פעולות השלוח מזכות מאליהן ומיד את השולח, ללא תלות בהתגבשות מוקדמת של זכות אותה מאמץ השולח מהשלוח. מכאן שמכירת המניות שנכללו בהשקעה השנייה גרמה מיד להיווצרות הפסד וזכות לקזז את ההפסד אל מול רשות המיסים, בידי המשיב עצמו. לאור כל האמור, קביעת בימ"ש קמא כי יש להתיר את קיזוז ההפסד במלואו כנגד הכנסותיו של המשיב מדיבידנד שהתקבל בידיו מחברה שבשליטתו בשנת המס 2008 איננה יכולה לעמוד. יש להתיר למשיב לקזז מהכנסתו מדיבידנד, שהתקבלה בידיו מחברה שבשליטותו בשנת 2008, רק את חלק ההפסד שנגרם מההשקעה השנייה ולא את כל ההפסד שנגרם מההשקעה במניות.
חזרה למעלה
3   [משפחה] [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 781-15 איתי ארד-פנקס נ' הוועדה לאישור הסכמים לת עוברים על (עליון; א' חיות, ח' מלצר, נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית; 11/07/21) - 9 ע'
עו"ד: רן רוזנברג, מוריה פרימן, אביטל סומפולינסקי, חגי קלעי
בג"ץ קבע כי בתוך שישה חודשים תבוטלנה ההגדרות הקבועות בחוק, המדירות גברים יחידים ובני זוג מאותו מין מגישה להסדר הפונדקאות בארץ. זאת, בהמשך לפסק דין חלקי שניתן בעתירה לפני למעלה משנה שבו נקבע כי הסדר הפונדקאות הקיים אינו חוקתי בהיות פוגע באופן בלתי מידתית בזכותם להורות ובזכותם לשוויון של קבוצות אלה ולאחר שהמחוקק לא פעל לתיקון הנדרש בתקופה שנקצבה לכך ע"י בג"ץ. "העדר היתכנות פוליטית" אינו יכול להצדיק את המשך הפגיעה הקשה בזכויות יסוד.
משפחה – הורות – פונדקאות
משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות להורות
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שוויון
.
בפברואר 2020 ניתן פסק דין חלקי בעתירה דנן בו נקבע כי הסדר הפונדקאות המעוגן בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), ובהוראות הקשורות אליו בחוק תרומת ביציות, אינו חוקתי. זאת, משום שההסדר מחריג מתחולתו גברים יחידים ובני זוג מאותו מין, תוך פגיעה בלתי מידתית בזכותם להורות ובזכותם לשוויון. הוחלט, בדעת רוב, ליתן למחוקק פרק זמן של 12 חודשים לצורך קידום תיקון הפגמים החוקתיים הנ"ל. נקבע כי ככל שהדבר לא יבוצע בזמן שנקצב, יינתן פסק דין משלים המורה על מתן סעד אופרטיבי. בעקבות משבר הקורונה והתפזרות הכנסת ה-23 ניתנה למדינה ארכה נוספת של מספר חודשים.
.
בג"ץ (מפי הנשיאה א' חיות ובהסכמת המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר והשופטים הנדל, פוגלמן ועמית) פסק בפסק דין משלים:
כפי שצוין בפסק הדין החלקי, בשל חשיבותו של הדיאלוג החוקתי בין רשויות השלטון ובשל המורכבות הכרוכה בשינוי הסדר הפונדקאות, מוטב היה לו נתן המחוקק דעתו לפגמים שנפלו בהסדר הקיים, תוך תיקון הוראות חוק ההסכמים וחוק תרומת ביציות בהתאם. ואולם, משהובהר בהודעת המדינה מיום 30.6.2021 כי משרד הבריאות שותף לעמדה שבהסדר הקיים נפלו פגמים אך בשל "חוסר היתכנות פוליטית" לא ניתן לקדם פתרון חקיקתי מתאים בעת הזו – יש להעניק סעד אופרטיבי לעותרים.
בג"ץ מורה כי בתוך 6 חודשים (על מנת לאפשר התארגנות מנהלית מתאימה) תבוטלנה ההגדרות אשר מדירות באופן גורף מהסדר הפונדקאות גברים יחידים ובני זוג מאותו מין – קרי, הגדרת "הורים מיועדים", "הורים מיועדים שהם בני זוג" ו"אם מיועדת יחידה" שבסעיף 1 לחוק ההסכמים – תוך הימנעות מפגיעה נוספת במרקם החקיקה. הובהר כי לאחר ביטולן של הגדרות אלו, ניתן לפרש את יתר הוראות חוק ההסכמים וחוק תרומת ביציות בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסק הדין החלקי ולחזקה לפיה כל דבר חקיקה מבקש לקדם זכויות אדם ולא לפגוע בהן.
בהתאם לאמור בפסק הדין החלקי ולעקרון השוויון, ניתן להצביע על שתי אמות מידה עיקריות שלפיהן יש לפרש את הוראות הסדר הפונדקאות: הראשונה – יש להימנע מפרשנות העומדת בסתירה לזכות לשוויון ולזכות להורות, אשר תחסום את גישתם של גברים יחידים ובני זוג מאותו מין להסדר; והשנייה – יש להחיל את הוראות ההסדר, במידת האפשר ובשינויים המחויבים, באופן שוויוני. כפי שנקבע בפסק הדין החלקי, קבוצת השוויון הרלוונטית בכל הנוגע להסדר הפונדקאות היא "כל מי שסובל ממגבלת פריון אשר על פי סוגה וטיבה ניתנת לפתרון רק על ידי פניה להליך פונדקאות" ובהיבט זה, כך צוין, שורר "שוויון מלא בין אישה הסובלת מבעיה רפואית [...] לבין גבר". לפיכך, ככל שבעתיד תעלנה שאלות ביחס לפרשנות הראויה של איזו מהוראות הסדר הפונדקאות, הגורמים הרלוונטיים יידרשו לפרש את ההוראה בהתאם לאמות מידה פרשניות אלה. כך למשל, את הביטוי "הורים מיועדים" המופיע בחוק ההסכמים ניתן לפרש ככזה המתייחס לבני זוג הטרוסקסואליים, בני זוג מאותו מין, אישה יחידה וגבר יחיד, ואת הביטוי "נתרמת" שבחוק תרומת ביציות ניתן לפרש ככזה המתייחס גם ל"נתרם". באופן דומה, את הדרישות הרפואיות בחוק ההסכמים (סעיף 4(א)(2) לחוק) ובחוק תרומת ביציות (סעיף 11 וסעיף 13(ה)(2) לחוק) יש לקרוא ככאלה שאינן חלות ביחס לגברים יחידים וזוגות גברים, שכן כל פרשנות אחרת תחסום באופן גורף את גישתם של אלה להסדר הפונדקאות; ולהבדיל – את הוראת סעיף 5(א)(1ג)(ב) לחוק ההסכמים, המגבילה את הגישה להסדר הפונדקאות למי שיש לו שני ילדים לכל היותר, יש לפרש ככזו החלה לא רק על "אם מיועדת יחידה", כלשון הסעיף, אלא גם על גברים יחידים.
הודגש כי ביטול ההגדרות מותיר את מכלול ההסדרים הקבועים בחוק ההסכמים ובחוק תרומת ביציות על כנם, והרחבת הגישה להסדר הפונדקאות לאוכלוסיות נוספות כמפורט לעיל, איננה שוללת את התכלית של אסדרת הליך הפונדקאות בישראל או את תכליתו הרפואית. כן הודגש הצורך בהתקנת תקנות וגיבוש הנחיות מתאימות שיקבעו את הקריטריונים ואת תהליכי העבודה שעל פיהם תפעל ועדת האישורים.
כדי להימנע מפגיעה נוספת בזכויות היסוד של גברים יחידים ובני זוג מאותו מין, נקבע כי ביחס לאוכלוסיות אלה לא תובא בחשבון תקופת הביניים עד לכניסת הסעד לתוקפו, לצורך חישוב "הגיל הקובע" לעניין מגבלת הגיל המקסימאלי שבחוק. למותר לציין כי עד לכניסת הסעד לתוקפו, פתוחה בפני הכנסת האפשרות לחוקק תיקוני חקיקה בהתאם לקביעות ביהמ"ש בפסק הדין החלקי ולאמות המידה שהותוו בפסק דין זה.
חזרה למעלה
4   [משפט מינהלי] [בריאות] שתף בפייסבוק
בג"ץ 3416-21 דנה קוטנגו ו-894 אח' נ' משרד החינוך (עליון; ד' ברק ארז, ג' קרא, י' אלרון; 11/07/21) - 6 ע'
עו"ד: אודי איתן, יעל קולודני, דן פרידמן, עוז קינן, יהודה רוזנטל, אירית ינקוביץ
העתירה בעניין מתכונת ההתנהלות במתן שירותי בריאות לתלמידים במערכת החינוך, ובכלל זה ביצוע בדיקות וחיסונים בבתי הספר, דינה להידחות על הסף. זאת משהוגשה ללא מיצוי הליכים נדרש, מבלי שצורפו אליה משיבות רלוונטיות ומבלי לתמוך אותה בתשתית עובדתית סדורה. על כך יש להוסיף, כי אין להלום הגשת עתירה בשם מאות בעלי דין, מבלי לתת אינדיקציה ברורה באשר לזיקתם להליך.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים
משפט מינהלי – בגץ – חובות העותר
בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – אספקת שירותי בריאות
.
העתירה מכוונת כלפי מתכונת ההתנהלות במתן שירותי בריאות לתלמידים במערכת החינוך, ובכלל זה ביצוע בדיקות וחיסונים בבתי הספר בהתאם להוראות סעיפים 21א ו-69 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וכן סעיף 1(7) לתוספת השלישית לחוק זה. העותרים מבקשים כי בג"ץ יורה שביצוען של פעולות אלה והפיקוח עליהן ייעשו באמצעות קופות החולים ולא באמצעות חברות פרטיות.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
כידוע, חובת מיצוי ההליכים הינה חובה מהותית, שנועדה לסייע במיקוד המחלוקת ובגיבוש התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת להכרעה בעתירה. בנסיבות דנן, הייתה אמנם פנייה מוקדמת למשיבי הממשלה, אך זו נעשתה מן השפה ולחוץ בלבד. העותרים המתינו 12 ימים בלבד לאחר שפנו בנושא משמעותי וכבד משקל, שאף אינו חדש, בטרם אצה להם דרכם לפנות לבימ"ש זה.
זאת ועוד, העתירה (בדומה לפנייה המוקדמת) כוללת ערב רב של טענות, שאינן מבוססות כלל ועיקר, ואינן מגובות בתשתית עובדתית ממשית. היעדר תשתית עובדתית מפורטת וברורה שעל יסודה ניתן לבחון את הטענות המועלות בעתירה, עלול להוות עילה עצמאית לדחייתה על הסף.
לא מן המותר לציין עוד כי קיים טעם לפגם בכך שהעותרים נמנעו מלהזכיר את פסק הדין שניתן בעתירתם הקודמת בבג"ץ 2895/21, שיש לו זיקה מהותית לסעדים המבוקשים בעתירה דנן.
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהעותרים לא צירפו את קופות החולים כמשיבות לעתירה, כאשר הם טוענים שיש להטיל עליהן את הסמכות לביצוע הבדיקות והחיסונים במערכת החינוך.
על כך יש להוסיף, כי אין להלום הגשת עתירה בשם מאות בעלי דין, מבלי לתת אינדיקציה ברורה באשר לזיקתם להליך, במתכונת שאינה תורמת לבירורו.
ראוי לציין כי במהלך השנים הגיע הנושא של אספקת שירותי בריאות בבתי הספר גם במתכונת של מיקור חוץ לפתח בג"ץ בהקשרים שונים. הנושא אינו פשוט, ואף פסיקת בג"ץ עמדה על כך. הגשת עתירה חדשה שאינה מציגה תשתית עובדתית המצדיקה לשנות מהפסיקה הקודמת, מעוררת תמיהה.
חזרה למעלה
5   [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 5555-18 ח"כ אכרם חסון ו-11 אח' נ' כנסת ישראל (עליון; א' חיות, ח' מלצר, נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית, נ' סולברג, ד' ברק-ארז, מ' מזוז, ע' ברון, ג' קרא, ד' מינץ; 08/07/21) - 207 ע'
עו"ד: סאמר עלי, איימן אבורייא, אמל חינאוי, ערן לב, חסן ג'בארין, סאוסן זהר, מאיסאנה מוראני, סוהאד בשארה, פאדי ח'ורי, אביטל סומפולינסקי, ענר הלמן, רן רוזנברג
בג"ץ פסק, בדעת רוב, כי אין בהוראות חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, משום שלילה של המאפיינים הדמוקרטיים הגרעיניים של מדינת ישראל, ואף כי חלק מהוראות חוק היסוד מעוררות קשיים, יש להם מענה בדרך של פרשנות מקיימת ואין מקום להורות על בטלותו או להתערב בהוראה מהוראותיו. נוכח האמור, ואף מבלי להכריע בשאלות של ביקורת שיפוטית על חוק יסוד, העתירות כנגד חוק היסוד נדחו.
משפט חוקתי – חוקי יסוד – חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
משפט חוקתי – חוקי יסוד – תוקפם
משפט חוקתי – חקיקה – שוויון
משפט חוקתי – חקיקה – ביקורת שיפוטית
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שוויון
.
הדיון נסב אודות השאלה האם חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי הוא חוקתי. על מנת להידרש לסוגיה זו נבחנו השאלות הבאות: האם מוטלות על הכנסת, בכובעה כרשות מכוננת, מגבלות מהותיות כלשהן; אף אם קיימות מגבלות כאלה, האם בג"ץ מוסמך לקיים ביקורת שיפוטית על מנת לברר אם המכונן חרג מאותן מגבלות. כן נבחנו טענות העותרים נגד חוק יסוד: הלאום בכללותו ונגד סעיפים ספציפיים בחוק היסוד, ובפרט סעיפים 1, 4 ו-7 שבו.
.
בג"ץ (מפי הנשיאה חיות ובהסכמת המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר והשופטים הנדל, פוגלמן, עמית, סולברג, ברק-ארז, מזוז, ברון ומינץ, כנגד דעתו החולקת של השופט קרא) דחה את העתירות ופסק כי:
הנשיאה חיות עמדה על דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי הנוהגת בשיטות משפט אחרות, אך ציינה כי באשר למפעל החוקתי הישראלי, שאלת אימוצה של דוקטרינה מקיפה לבחינת חוקתיות של תיקונים לחוקה, מן הראוי שתוכרע עם השלמת מפעל חוקי היסוד לכדי חוקה מלאה. עם זאת, משמעות הדבר אינה בהכרח כי בהיעדר דוקטרינה מקיפה כזו, סמכויות הרשות המכוננת בישראל הן בלתי-מוגבלות. נפסק כי בשלב זה של המפעל החוקתי הישראלי קיימת מגבלה אחת, צרה ביותר, החלה על הכנסת בכובעה כרשות מכוננת והיא כי אין ביכולתה לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. מגבלה זו נובעת מהטקסט החוקתי, ומן המערך החוקתי בכללותו, כפי שהתפתח במהלך שנות קיומה של המדינה, מהם ניתן להסיק כי רכיבים אלה בחוקה המתגבשת אינם ניתנים לערעור. מדובר במצבים שבהם הוראה חוקתית פוגעת פגיעה אנושה באופייה היהודי או הדמוקרטי של המדינה, עד כי אין כל דרך ליישב מבחינה מושגית ופרקטית בין הוראה זו ובין מרכיביה אלה של זהות המדינה. למעשה, במצבים שבהם חוק יסוד שולל או סותר באופן חזיתי את "המאפיינים 'הגרעיניים' המעצבים את הגדרת המינימום של היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ניתן לומר כי הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת. ודוק, המגבלה שחלה על הרשות המכוננת עניינה בליבת הזהות היהודית והדמוקרטית, ובה בלבד. המכונן אינו רשאי לשלול את קיומה של המדינה כ"יהודית ודמוקרטית", אך הוא רשאי לשרטט את האופן שבו יבוא לידי ביטוי צירוף מילים זה במסגרת חוקי היסוד, אף אם הדבר כרוך באיזונים ובפשרות אשר מגדירים מחדש את אופן התפרשותו של אחד ממרכיבי זהותה של המדינה.
הנשיאה חיות קבעה כי הבריח התיכון המחבר את משכננו המשותף הוא היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. לפיכך, אף שבעת הזו אין מקום לאמץ אל שיטתנו את דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי, כפי שהיא באה לביטוי בשיטות משפט שלהן חוקה שלמה, ניתן להצביע כבר עתה על מגבלות צרות ביותר המוטלות על סמכותה המכוננת של הכנסת, ולקבוע כי היא אינה מוסמכת לשלול את מאפייני הזהות הגרעיניים מינימאליים של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית.
אשר לסוגיית סמכותו של בג"ץ לערוך ביקורת שיפוטית על תוכנו של חוק יסוד, הציגה הנשיאה חיות את המורכבויות ואת השיקולים הנוגעים לעניין, אך הותירה את ההכרעה בסוגיה לעת מצוא, משום שאף בהנחה שסמכות כזו אכן נתונה לבימ"ש, חוק יסוד: הלאום אינו שולל את אופייה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, ומשכך הוא אינו מקים עילה להתערבות שיפוטית בתוכנו. ודוק, חוק יסוד: הלאום מעורר קשיים ושאלות חוקתיות נוקבות, אך יש להם מענה בדרך של פרשנות מקיימת, הנסמכת על עקרונות וכללים פרשניים הנוהגים בשיטתנו המשפטית. משכך, לא זה המקרה המצריך הכרעה בשאלת סמכותו של בימ"ש להתערב בתוכנו של חוק יסוד.
הנשיאה חיות דחתה את טענות העותרים נגד חוק היסוד אשר, לגישתם, מבקש לעגן את אופייה היהודי של המדינה, תוך פגיעה בערכיה הדמוקרטיים. נפסק כי חוק היסוד אינו שולל את אופייה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, הוא אינו משקף העדפה של הזהות היהודית של מדינת ישראל על פני זו הדמוקרטית; הוא אינו גורע ממעמדו של עקרון השוויון בשיטתנו המשפטית; השלכותיו בפועל אינן מובילות לשינוי המשטר החוקתי בישראל מקצה לקצה; הוא אינו סותר את המשפט הבינלאומי; והוא אינו מתיימר להחיל עצמו מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כן דחתה הנשיאה חיות את טענות העותרים ביחס לסעיפים ספציפיים בחוק היסוד: כנגד סעיף 1 המעגן את עקרונות היסוד של מדינת ישראל; כנגד סעיף 4, המסדיר את מעמדן של השפה העברית והשפה הערבית במדינה; וכנגד סעיף 7, אשר מעגן את הערך בדבר התיישבות יהודית וקובע כי המדינה תפעל לקידומו.
הנשיאה חיות ציינה כי המכונן מיטיב היה לעשות אילו עיגן בחוק היסוד, לצד הערכים המשקפים את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, גם הצהרה בדבר ערך השוויון, אך אף שהמכונן לא עשה כן, אין למעט מחשיבות חוק היסוד, כחוק המעגן במפורש וברמה החוקתית את מרכיבי זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. חוק יסוד זה מהווה פרק אחד בחוקתנו המתגבשת והוא אינו שולל את אופייה של ישראל כמדינה דמוקרטית. משכך, בחקיקת חוק יסוד: הלאום לא חרגה הכנסת מהמגבלה הצרה החלה על סמכותה המכוננת. לפיכך, אין מקום להכריע בשאלת סמכותו של בג"ץ לקיים ביקורת שיפוטית על תוכנם של חוקי היסוד.
השופט קרא סבר בדעת מיעוט כי סעיפים 1(ג), 4 ו-7 לחוק הלאום קובעים הסדרים בלתי חוקתיים, בהיותם שוללים את ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה ומזעזעים את אמות הסיפים של המבנה החוקתי. לדעתו היה מקום להוציא צו על-תנאי בעתירות על מנת שהמשיבים יתנו טעם מדוע לא יבוטלו הסעיפים הנ"ל. לדעת השופט קרא פרשנות מקיימת לחוק הלאום אינה מספקת מענה לאי-החוקתיות.
חזרה למעלה
6   [בתי-משפט] [נזיקין] [מסים] שתף בפייסבוק
ע"א 1894-19 אורן הורוביץ ו-114 אח' נ' קרן אינטגרל שותפות מוגבלת ואח' (עליון; ד' ברק ארז, י' אלרון, ע' גרוסקופף; 08/07/21) - 10 ע'
עו"ד: יצחק אבירם, רונן שחר, אייל דן, שרון בן חיים
ביהמ"ש העליון דחה את ערעור קרן הגידור אינטגרל ומנהלי ההשקעות בקרן בתקופה הרלוונטית לעניין אחריותם כלפי משקיעים בקרן בעקבות קריסת הקרן וקיבל בחלקו את ערעור המשקיעים. נפסק כי היה מקום לפסוק פיצוי גם למשקיעים שלא התייצבו להיחקר על תצהירם. כן ניתן היתר לפיצול סעדים, ככל שמדובר בתביעה לקבלת כספי ההשקעה שנותרו בקרן במועד הגשת התביעה מושא ההליך הנוכחי ובלבד שהתביעה לקבלת היתרה לא תהיה מבוססת על אותם אירועים שהצמיחו את העילות שעל בסיסן הוגשה התביעה דנן, אלא על אירועים שהתרחשו לאחר הגשתה.
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
נזיקין – פיצויים – הוכחת שיעור הנזק
בתי-משפט – הוצאות משפט – שיקול דעת בית המשפט
מסים – מס ערך מוסף – חבות במס
.
עניינם של הערעורים בתביעה שהוגשה על ידי 115 משקיעים נגד גורמים שונים הנושאים לפי הנטען באחריות לירידה לטמיון של עיקר השקעותיהם במשיבות 1, 4 ו-5 בע"א 1894/19 (להלן יחד: הקרן), בסכום כולל שהועמד במסגרת כתב התביעה על 33 מיליון ש"ח. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הן הקרן והמשיבים 2, 3 ו-6 בע"א 1894/19, אשר שימשו כמנהלי ההשקעות בקרן בתקופה הרלוונטית (להלן יחד עם הקרן: אינטגרל), והן המשיבה 7 בע"א 1894/19 (חברת המזרחי) נושאים באחריות לאובדן ההשקעות, וחייב אותם, יחד ולחוד, בתשלום הסכום הפסוק, כהגדרתו בפסק הדין קמא, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מהסכום הפסוק. המשקיעים, אינטגרל וחברת המזרחי, הגישו ערעורים על פסק דינו של ביהמ"ש קמא. המשקיעים וחברת המזרחי הגיעו להסדר פשרה ביניהם, לפיו תשלם חברת המזרחי למשקיעים סכום של 27.5 מיליון ש"ח, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין כפי שנפסקו בביהמ"ש קמא, לסילוק מלא של תביעת המשקיעים כלפיה. להסכמות אלו ניתן תוקף של פסק דין חלקי. נותרו להכרעה הערעורים ההדדיים שהוגשו על פסק הדין קמא על ידי אינטגרל והמשקיעים, וכן בקשת רשות הערעור שהגישו המשקיעים.
.
ביהמ"ש העליון (השופטים ד' ברק-ארז י' אלרון וע' גרוסקופף) דחה את ערעור אינטגרל וקיבל באופן חלקי את הערעור ובקשת רשות הערעור של המשקיעים, מהטעמים הבאים:
ערעור אינטגרל (ע"א 2003/19): דין שלוש הטענות שהעלתה אינטגרל בערעורה להידחות, מנימוקיו של ביהמ"ש קמא.
טענת השתק הפלוגתא לאור פסק דין שניתן בהליך מקביל, אשר במסגרתו תבעו משקיעים אחרים את אינטגרל, אך תביעתם נדחתה (ת"א (מחוזי ת"א) 2060/07) – חסרת כל בסיס, מאחר שמדובר בשני הליכים מקבילים, אשר נפתחו על ידי קבוצות שונות של משקיעים, ואשר התנהלו בנפרד. במצב דברים זה, אין רבותא בכך שהושגו בהליכים הללו תוצאות שונות. כל הליך בהתאם לראיות שהובאו ולטענות שנטענו. בוודאי שלא ניתן לטעון כי ההליך האחד יוצר השתק פלוגתא ביחס להליך האחר, משהתובעים בכל אחד מההליכים הם שונים, וגם אין כל הצדקה להחלת חריג לדרישת היריבות, שהיא כידוע הכלל ביחס לטענות מעשה בי-דין.
טענות העדר הפרת התחייבויותיה למשקיעים וניתוק הקשר הסיבתי בין ההפרות שיוחסו לה לבין ירידת שווי השקעות המשקיעים, ובהינתן אשמם התורם של המשקיעים – יוצאות בעיקרן נגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא, וקביעות משפטיות המתבססות עליהם. בכגון אלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ולא נמצא הצדקה להתערב בהם במקרה דנן.
ההליכים שיזמו המשקיעים (ע"א 1894/19 ו-רע"א 840/20) – יש לקבל את השגת המשקיעים בנקודות הראשונה והשלישית ולדחותה בנקודה השנייה.
א. משקיעים שלא התייצבו להיחקר – ביהמ"ש קמא שלל את זכותם לפיצוי של 32 משקיעים אשר הגישו תצהיר עדות ראשית, ולא התייצבו להיחקר על תצהירם. התקבלה טענת המשקיעים, כי לא היה מקום לעשות כן. התצהירים הפרטניים נדרשו לכאורה רק על מנת לברר את סכום ההשקעה של כל משקיע ומשקיע, אולם עניין זה ניתן היה לבסס גם על ראיות אחרות שהיו לפני ביהמ"ש קמא, כך שהוצאת התצהירים הפרטניים מהתיק לא הצדיקה את המסקנה כי דין תביעת משקיעים אלה להידחות משלא הוכיחו את נזקם. מכאן, שהיה מקום לפסוק פיצוי גם למשקיעים שלא נחקרו על תצהירם, על פי אותם קריטריונים שנפסקו לטובת המשקיעים שתביעתם התקבלה. הובהר עם זאת כי סכום התביעה הוגבל מלכתחילה ל-33 מיליון ש"ח, ועל כן יוגבל סך הפיצוי בו תחויב אינטגרל לרף מקסימאלי זה (לפני הפרשי הצמדה וריבית).
ב. השגת המשקיעים על כך שביהמ"ש קמא לא הוסיף מע"מ לרכיב ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק לטובתם במסגרת פסק הדין – עניינים אלה מסורים כידוע לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. זאת ועוד, לפי הוראת תקנה 512(ג) לתקסד"א הישנות (תקנה 153(ב) לתקסד"א החדשות) נדרש אומנם ביהמ"ש לכלול בסכום שכר הטרחה גם מע"מ (למעט אם הזוכה יכול לנכות מס תשומות), ואולם לא כרכיב נפרד, אלא כחלק מסכום שכר הטרחה הכולל. אין בנמצא כל טעם להניח כי ביהמ"ש לא עשה כן במקרה דנן עת פסק שכר טרחה והוצאות בשיעור כולל. מכאן שרכיב זה של ערעור המשקיעים דינו להידחות.
ג. היתר לפיצול סעדים – במועד בו הוגשה התובענה עדיין נותר סכום מסוים מההשקעות בידי הקרן, והובטח כי הסכום הנותר יושב לכל המשקיעים. לאור זאת הוגדר הנזק שנגרם למשקיעים כהפרש בין שווי יחידת ההשתתפות במועד נתון לבין שוויה במועד הגשת התביעה. כך גם חושב הנזק על ידי ביהמ"ש קמא. ואולם, ביחס לחלק מהמשקיעים (כרבע) לא הושבו הכספים שנותרו בקרן עד עצם היום הזה, ואין זה ברור אם הכספים שהיו בידי הקרן בשעתו עדיין שמורים בידה. לאור זאת, ביקשו המשקיעים כי יינתן להם היתר לפיצול סעדים, שיאפשר לאותם משקיעים לתבוע גם רכיב זה של השקעתם, שבדיעבד אבד גם הוא. ביהמ"ש קמא לא התייחס לבקשה זו בפסק דינו, ולאור בקשה שהגישו המשקיעים בעניין לאחר מתן פסק הדין, דחה אותה בהחלטה בפתקית. המשקיעים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו.
ביהמ"ש מוצא ליתן היתר לפיצול סעדים, ככל שמדובר בתביעה לקבלת כספי ההשקעה שנותרו בקרן במועד הגשת התביעה מושא ההליך הנוכחי (להלן: התביעה לקבלת היתרה ו-התביעה דנן, בהתאמה), ובלבד שהתביעה לקבלת היתרה לא תהיה מבוססת על אותם אירועים שהצמיחו את העילות שעל בסיסן הוגשה התביעה דנן, אלא על אירועים שהתרחשו לאחר הגשתה. הטעם להבחנה זו הוא שכידוע לא ניתן לאשר פיצול סעד, אך אין סיבה נראית לעין למנוע מהמשקיעים לתבוע בעילה המבוססת על אירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה דנן, שממילא מבססים לא רק סעד שונה, אלא גם עילה אחרת. הובהר שנראה שכלל לא נדרש היתר לפיצול סעדים על מנת להגיש תביעה בעילה מסוג זה, ואולם למען הסדר הטוב, ולאור קביעת ביהמ"ש קמא, נמצא לנכון להעניק היתר פיצול סעדים שימנע מחלוקות מיותרות בעתיד, אם וכאשר תוגש תביעה כאמור.
אינטגרל חויבה בהוצאות המשקיעים בהליך זה בסכום של 25,000 ש"ח.
חזרה למעלה
7   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
בש"מ 4213-21 אורי השילוני נ' ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה (עליון; שרית עבדיאן; 08/07/21) - 9 ע'
עו"ד:
לא כל בקשה להארכת מועד שהוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי תתקבל "אוטומטית", ועל ביהמ"ש לבחון את מכלול נסיבות העניין; כאשר בעל דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד ב'דקה התשעים', יש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה, ולפרט את הנימוקים העומדים בבסיסה כדבעי תוך תמיכתם בתצהיר כדין.
דיון אזרחי – הארכת מועד – להגשת ערעור
.
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים. בבקשה נטען כי הארכת המועד נדרשת למבקשים נוכח חילופי ייצוג, ריבוי החומר בתיק והצורך לגייס כספים מהציבור לטובת הגשת הערעור. עוד נטען כי גורם נוסף לעיכוב הוא מבצע "שומר החומות". הבקשה הוגשה יום אחד טרם חלוף המועד להגשתו של הערעור והומצאה לצדדים ביום האחרון להגשת הערעור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הארכת מועד להגשת ערעור תינתן רק בהתקיימם של טעמים מיוחדים שיירשמו. במסגרת ההכרעה בבקשה להארכת מועד יש לשקול את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זאת משך האיחור ומהות הטעם שהוצג להגשת ההליך באיחור, כמו גם מידת הסתמכותו של הצד שכנגד וסיכויו הלכאוריים של ההליך.
אחד מן השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול הוא מועד הגשת הבקשה בכלל, והאם היא הוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי בפרט. אכן, בקשות להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי המוגשות טרם חלוף המועד להגשת ההליך תבחנה באהדה. זאת משום שיש בבקשות מסוג זה כדי לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית בהסתמכות בעלי הדין על סופיות הדיון ואת הנזקים שעלולים להיגרם מהסתמכות זו.
אולם, לא כל בקשה להארכת מועד שהוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי תתקבל "אוטומטית" ועל ביהמ"ש לבחון את מכלול נסיבות העניין. כך, בין השאר, יש לתת משקל למועד בו הוגשה הבקשה, וכפי שנפסק, כאשר בע"ד בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו ב'דקה התשעים', יש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה לגופה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה.
חשוב להדגיש כי העובדה שבקשה להארכת מועד הוגשה טרם חלוף המועד להגשת הליך אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" להארכת מועד. נקודת המוצא היא שבעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעורים, וזאת לשם הגשמת מטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך וכן למען קידום ניהולה של מערכת משפט סדירה, יעילה ותקינה. משכך, גם על בעל דין הפונה בבקשה להארכת מועד להגשתו של הליך ערעורי בטרם חלוף המועד להגשתו, וודאי כזו המוגשת ב"דקה ה-90", חלה החובה לפרט את הנימוקים העומדים בבסיסה כדבעי תוך תמיכתם בתצהיר כדין. חרף האמור, טענות המבקשים דנן הועלו בכלליות ולקוניות, ללא הפירוט הנדרש וללא תמיכת תצהיר כדין.
הבקשה הוגשה כאמור יום אחד בלבד לפני חלוף המועד להגשת הערעור. בנסיבות אלה, מצופה היה מן המבקשים כי ימציאו את הבקשה להארכת מועד לידי המשיבים בד בבד עם הגשתה לבימ"ש זה, על מנת לאפשר לביהמ"ש להכריע בבקשה לפני חלוף המועד להגשת הערעור ולאחר קבלת תשובות הצדדים. בעניין זה לא למותר להפנות לתקנה 35(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, לתקנה 160 לתקנות החדשות ולסעיף 4 להנחיות נשיאת ביהמ"ש העליון מיום 1.1.2021.
חרף האמור, המבקשים המציאו את הבקשה למשיבים רק למחרת הגשתה, באופן שמנע מביהמ"ש להכריע בבקשה להארכת מועד בטרם חלוף המועד להגשת הערעור, והעמיד הן את המשיבים והן את ביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת. אף שפניית המבקשים למשיבים טרם הגשת הבקשה להארכת מועד, לצורך קבלת עמדתם, מרככת את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבים, אי המצאת הבקשה עם הגשתה גרמה לכשל הדיוני הנ"ל. התנהלות זו של המבקשים מהווה נתון שיש להביאו בחשבון.
אפילו בהתחשב בכך שעסקינן בערעור בזכות ובכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור – לא נמצא להיעתר לבקשה. התנהלותם הדיונית של המבקשים אינה מתיישבת עם הפנמת החובה לכבד את המועדים הקבועים בדין. בהיעתרות לבקשה בנסיבות אלה יש כדי לעשות את המועדים הקבועים בדין לפלסתר ואת ביהמ"ש ל"חותמת גומי". עוד יצוין כי יש בהתנהלות המבקשים כדי לגרום לבזבוז זמן שיפוטי, וכפועל יוצא אף משום פגיעה בזכות הגישה לערכאות של בעלי דין אחרים.
חזרה למעלה
8   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
רע"א 3711-21 אמיר מקובקי נ' מיכל ברינקר (עליון; ע' גרוסקופף; 08/07/21) - 6 ע'
עו"ד: שי צוקרמן
לא ניתן לכפות על החייבת להסכים לפשרה שגובשה בין המבקש לנאמן, במסגרתה היא נדרשת לוותר על זכויות העומדות לה לפי ההכרעות הנורמטיביות התקפות לעת הזו.
פשיטת רגל – בית משפט של פשיטת רגל – ערעור
פשיטת רגל – תביעת חוב – הסדר פשרה
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נדחתה בקשת הנאמן לאישור הסדר פשרה שהושג בין הנאמן לבין שניים מנושי המשיבה 1 (המבקש והמשיבה 3) במסגרת ערעור על הכרעת החוב. ביהמ"ש עמד על כך כי ההסכמות בהסדר הפשרה אכן משקפות איזון סביר ומידתי של סיכוני הצדדים, אולם במצב בו קיימת הכרעה בתביעת החוב של המבקש שדוחה אותה במלואה, אישור הסדר הפשרה – שכולל העברת סכום לא מבוטל למבקש – יביא בהכרח לגריעה מחלקה של החייבת ביתרה שתיוותר ממכירת בית המגורים, ומשכך וכל עוד הכרעת החוב בעניין המבקש בעינה עומדת, לא ניתן לאשר את ההסדר בהעדר הסכמה של החייבת.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבימ"ש של חדלות פירעון, הן לאור מומחיותו הייחודית בתחומו והן לאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין. לא נמצא כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.
הסדר הפשרה אינו מבוסס על הכרעה נורמטיבית של הנאמן המכירה בתביעת החוב של המבקש, אלא היא מהווה קניית סיכונים במסגרת הערעור על הכרעת החוב. מכאן שנכון לעת הזו, הקביעה הנורמטיבית התקפה היא שיש לדחות את תביעת החוב במלואה. נוכח קביעה זו עומדת לחייבת הזכות ביחס ליתרת תמורת המכירה בהתאם להסדר הנושים. במצב דברים זה, לא ניתן לכפות על החייבת להסכים לפשרה שגובשה בין המבקש לנאמן, ואשר במסגרתה היא נדרשת לוותר על זכויות העומדות לה לפי ההכרעות הנורמטיביות התקפות לעת הזו, ואף אם נניח כי הפשרה בה מדובר הינה סבירה וראויה.
ודוק, יתכן שלחייבת אינטרס מובנה לדחות את הסדר הפשרה (שכן הוא אינו מותיר לה כל יתרה), ואולם העובדה שהפשרה בהכרח אינה משרתת את האינטרס שלה, אין משמעה שניתן לכפות אותה עליה, בהינתן שעומדת לה זכות ע"פ הסדר הנושים, וע"פ הכרעת הנאמן שבתוקף.
חזרה למעלה
9   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
רע"א 3456-21 יוספה ברק נ' מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף (עליון; ע' גרוסקופף; 08/07/21) - 5 ע'
עו"ד: אורן סוקר
ביהמ"ש רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני ביהמ"ש, במידה שהוא רואה צורך בכך, לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות. במקרה הנדון, לא נמצא כי פרסום פסק הדין שניתן בתובענת המבקשת להורות למשיב 1 להגיע להסדר גבייה מקל עמה, עולה לכדי פגיעה חמורה בפרטיות המבקשת.
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
בתי-משפט – פומביות הדיון – איסור פרסומים
.
המבקשת הגישה תובענה בהמרצת פתיחה, ובה עתרה להורות למשיב 1 להגיע להסדר גבייה מקל יותר מאשר ההסדרים השונים שהוצעו על ידו בעבר, בקשר לחובות מע"מ שהיא חבה לאוצר המדינה. התובענה נדחתה. כעבור מספר ימים הגישה המבקשת בקשה כי בימ"ש קמא יורה על איסור פרסום פסק הדין ולחלופין על איסור פרסום שמה מנוסח פסק הדין. הבקשה נדחתה, ומכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הדרך הראויה להשיג על החלטת ביהמ"ש המחוזי הייתה באמצעות הגשת ערעור בתוך 7 ימים ממתן ההחלטה (ראו סעיף 70ד לחוק בתי המשפט), ואילו הבקשה דנן הוגשה מעל שבועיים לאחר שניתנה ההחלטה; דומה שדי בכך על מנת לדחות את הבקשה. אך גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש.
נקודת המוצא לדיוננו היא עיקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט, ונחשב לאחד העקרונות החוקתיים במרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו. נקודת האיזון בינו לבין הזכות לפרטיות – גם היא זכות חוקתית – נקבעה ע"י המחוקק, כך שביהמ"ש רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני ביהמ"ש, במידה שהוא רואה צורך בכך, לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות (סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט).
בענייננו, בבחינת נקודת האיזון המתאימה, לא נמצא כי פרסום הדברים עולה לכדי פגיעה חמורה בפרטיות המבקשת כנטען על ידה. המידע הכלול בהחלטה ביחס למבקשת הוא מידע כללי בדבר מצבה האישי והכלכלי, שרובו ככולו רלוונטי לבירור התובענה שהגישה, ואשר לחלקו, אם לא לעיקרו, ניתן בעבר פומבי ע"י המבקשת עצמה. משכך, אין זהו מסוג המידע המצדיק, במקרה הרגיל, הטלת מגבלות על פומביות פסק דין.
זאת ועוד, התובענה התנהלה כולה במשך שנה ב"דלתיים פתוחות", מבלי שניתן איסור פרסום כלשהו על פרט מפרטיה, ופסק הדין אף פורסם ברבים, במשך מספר ימים עד שפנתה המבקשת בבקשתה. משכך, מדובר בבקשה לאיסור פרסום בדיעבד, עניין המטה אף הוא את הכף אל עבר פומביות הדיון.
חזרה למעלה
מחוזי
10   [כשרות משפטית ואפוטרופסות] שתף בפייסבוק
עמ"ש (חיפה) 58108-06-21 א' נ' ב' (מחוזי; סארי ג'יוסי, עפרה ורבנר, מאזן דאוד; 08/07/21) - 18 ע'
עו"ד: סנדרה בוכהיים דה וינד, ו. שטיינברג, ד. שאול, ט. איטקין
נדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו ניתן צו המאפשר לקטינה בת 16, לקבל חיסון נגד נגיף הקורונה, בניגוד לדעת אמהּ.
כשרות משפטית ואפוטרופסות – קטינים – נקיטת אמצעים רפואיים בהוראת בית-המשפט
.
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו ניתן צו המאפשר לקטינה בת 16, לקבל חיסון נגד נגיף הקורונה, בניגוד לדעת המערערת – אמהּ.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
על התערבות באוטונומיה של התא-המשפחתי וביחסי הורים-ילדים, להיעשות במשורה, בשיקול-דעת, במקרים המתאימים בלבד, ולאחר שמוצו כל החלופות האחרות. בענייננו, שעה שמוצו החלופות כולן, עת רצונה של הקטינה ברור וחד-משמעי, ולרצונה זה אף נלווית מחלוקת קשה בין ההורים, על בית המשפט להתערב באוטונומיה ולהכריע בסוגיה על סמך חוות-דעת רפואית, לפיה נקיטת ההליך הרפואי דרושה לשמירה על שלומו הגופני או הנפשי. על ההכרעה להתבסס גם על רצונו של הקטין, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח-חייו של הקטין, כמו גם סיכויי השיפור באיכות-החיים.
בענייננו הגישה העובדת-הסוציאלית לסדרי-דין תסקיר, לפיו היא תומכת בבקשתה של הקטינה. דחיפותו של הטיפול ברורה לנוכח המועד האחרון לקבלת שני חיסונים. באשר לנחיצותם של החיסונים, כף המאזניים נוטה לטובת ההתחסנות. מן הסיבות בעטין ביקשה הקטינה להתחסן עולה מחשבה סדורה ובוגרת, וברי כי היא שקלה את כלל השיקולים והגיעה למסקנה שהיא רוצה להתחסן. אין להתעלם מן הדברים האמורים, ויש ליתן משקל ראוי לדעותיה ולרצונה.
חזרה למעלה
11   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 10296-04-21 מיכאל טושינר בעמ נ' משה קרמר (מחוזי; חאלד כבוב; 01/07/21) - 21 ע'
עו"ד: ד"ר טל רוטמן, עדי ציטרון, רן שפרינצק, נעמה ארליך, שני רוזנצוייג, זיו עירוני,, ערן גוטפריד
בית המשפט דחה בקשה למתן סעדים זמניים מסוימים הקשורים בפיטורי המבקשים 3-4 מדירקטוריון חברה, אך קבע כי עד למתן הכרעה בהליך העיקרי יש מקום לאפשר למבקשים למנות שני משקיפים מטעמם לפיקוח על הנעשה בדירקטוריון, שאינם המבקשים 3-4.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
.
בקשה למתן סעדים זמניים במסגרתה עותרים המבקשים בין היתר, למתן צו המתלה את תוקף החלטת דירקטוריון המשיבה 10, על פיטורי המבקשים 4-3 מדירקטוריון המשיבה 11; ולחלופין, ליתן צו המורה כי המבקשים 3-4 יכהנו כמשקיפים מטעם המבקשים בדירקטוריון ותהיינה להם כל הזכויות לקבלת מידע ומסמכים המוקנות בדין לדירקטורים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בעיקרה ופסק:
כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל הם גבוהים ומאזן הנוחות. לצד כל אלו, נדרש בית המשפט לשקול גם שיקולים שבצדק וביושר, ובתוך כך האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.
במקרה זה, התשתית הראייתית והעובדתית שהובאה עד כה אין בה כדי להוכיח במידה מספקת, גם לשלב מקדמי זה, כי התקיימו פגמים בהחלטת הפיטורים או בהחלטת הדירקטוריון. ואולם, שקילת כלל השיקולים הנדרשים, לרבות ההנחה לפיה ענייננו בחברה שאופייה כמעין שותפות; יחד עם שיקולי מאז הנוחות וכן כהונתם רבת השנים של המבקשים בדירקטוריון החברה – מובילה למסקנה כי יש מקום לאפשר למבקשים למנות שני משקיפים מטעמם על הנעשה בדירקטוריון החברה עד למתן הכרעה בהליך העיקרי, שאינם המבקשים 3-4. עד לבירורן של הטענות שהועלו כנגד התנהלותם של המבקשים 3-4, לפיהן קיים לכאורה חשש להפרת חובות האמון שלהם כלפי החברה – אין הצדקה להורות על החזרתם לכהן כדירקטורים בחברה.
חזרה למעלה
12   [חברות] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 54977-05-21 חננאל בן אהרון נ' מדינת ישראל רשם החברות (מחוזי; חאלד כבוב; 01/07/21) - 10 ע'
עו"ד: אלדד אוחנה
בית המשפט מוסמך להורות על תיקון מרשם החברות, לא רק ביחס למרשם בעלי המניות, אלא גם לעניין מחיקת שמו של התובע כדירקטור יחידי בחברה. משעה שמדובר ברישום שנעשה לכאורה שלא כדין, נכון לבטל את תוקף הדיווחים ולהשיב את הרישום לקדמותו, הן ביחס למרשם בעלי המניות, הן ביחס למרשם הדירקטורים.
חברות – רשם החברות – תיקון המרשם
.
תובענה להורות לרשם החברות לפעול לתיקון ועדכון המרשמים המתנהלים אצלו בנוגע לחברה, על דרך של ביטול רישומו של התובע כבעל מניות וכדירקטור בחברה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה ופסק:
סעיף 134 לחוק החברות מסמיך את בית המשפט- במצב בו מרשם בעלי המניות אינו נכון או אינו מלא או אינו מדויק – והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, ליתן כל סעד הנראה לו מתאים, לרבות תיקון המרשם. במקרה דנן אכן מדובר ברישום שנעשה שלא על דעת התובע כחלק ממה שנדמה להיות מעשה מרמה; כמו גם ברישום שאינו משקף כראוי את הדברים לאשורם, לכן קיים טעם של ממש בתיקון המרשם. שעה שאין מחלוקת כי גם בהינתן מעמדו הדקלרטיבי בלבד של רשם החברות; אזי בחיי המעשה, בוודאי שעשויה להיות משמעות גם לרישום זה, ובפרט – להסתמכותם של גורמים שלישיים עליו, כך שבמקרה של מרשם שגוי, עשוי הדבר להוות מכשול בפניהם. במקרה כאמור, אף מצופה מבעל ממניות או נושא משרה – שהרישום לגביו אינו משקף את מצב הדברים בפועל נאמנה, לפעול על מנת לתקן את הרישום. בית המשפט מוסמך להורות על תיקון המרשם, לא רק ביחס למרשם בעלי המניות, אלא גם לעניין מחיקת שמו של התובע כדירקטור יחידי בחברה. לאור האמור, נכון לבטל את תוקף הדיווחים, ולהשיב את הרישום לקדמותו, כפי שהיה בטרם שליחת הדיווחים לרשם החברות – הן ביחס למרשם בעלי המניות, הן ביחס למרשם הדירקטורים.
חזרה למעלה
13   [חוזים] [אגודות שיתופיות] שתף בפייסבוק
ת"א (מרכז) 45895-02-17 אברהם פוזנר נ' מועדון כפרי עומר (מחוזי; הלית סילש; 27/06/21) - 59 ע'
עו"ד:
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעת התובעים שעניינה באפשרות פדיון מניות הנתבעת 2, כמו גם אפשרות סחר/העברה של מניות הנתבעת 2 כאמצעי להקניית/העברת זכויות בנתבעת 1, נכסיה ופעילותה. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשלושה רבדים: הרובד הפרוצדורלי – שמחייב בחינת אופן קבלת ההחלטות הנוגעות לפדיון וסחר של מניות החברה או החברות בעמותה, משמעותה והשלכותיה על זכויות התובעים. הרובד ההסכמי עובדתי – אשר עניינו ההסכמות אליהן הגיעו חברי האגודה ולאחריהן חברי העמותה לעניין אותן סוגיות של סחר ופדיון המניות. הרובד המשפטי – ואשר עניינו שאלת קיומה של אפשרות, בהינתן הוראות החוק השונות, לפדיון הזכויות והעברת זכות החברות בעמותה, באמצעות סחר במניות החברה.
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן
אגודות שיתופיות – רשויות האגודה – ועד האגודה
חוזים – ביטול – שלא כדין
חוזים – חוזה פסול – אכיפתו
.
התובעים הגישו תובענה במסגרתה עתרו למתן צווים הצהרתיים וצווי עשה, כמו גם לאישורה של תביעה נגזרת כאשר עניינם של כל אלה באפשרות פדיון מניות הנתבעת 2, כמו גם אפשרות סחר/העברה של מניות הנתבעת 2 כאמצעי להקניית/העברת זכויות בנתבעת 1, נכסיה ופעילותה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב האפשרות של פדיון המניות ואפשרות הסחירות במניות כאמצעי להעברת/הקניית זכויות חברות במועדון וחברות בעמותה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
ביטול זכות הפדיון של החברות באגודה, חייב קבלת החלטה בדבר שינוי התקנון כדין, וזאת בהתאם לפרוצדורה אשר נקבעה לצורך קבלת החלטה מסוג זה באגודה.
לבית המשפט שמורה האפשרות להתערב בהחלטות אשר התקבלו בענייני אגודה שיתופית, וזאת בין אם על ידי ועד האגודה ובין אם על ידי האסיפה הכללית. עם זאת, התערבות זו, צריך שתיעשה תוך ריסון ואיפוק, וכאשר בית המשפט בוחן ביחס לכך, בין היתר, את אופן קבלת ההחלטה, התאמתה למסמכי היסוד, ההליך אשר התבצע באגודה קודם לאישור/קבלת ההחלטה, שאלת תום הלב של העוסקים, סבירות ההחלטה ותקנת הציבור. היקף ההתערבות בהחלטות האגודה ומוסדותיה, ואופן ההתערבות, יהיו תלויים, בין היתר, בשאלת סיווגה ובמהות הזכות הנפגעת.
במקרה זה, אין המדובר בהתערבות בהיבט של שינוי או ביטול ההחלטה, אלא שאלת ההצדקה לראות בחוסר בכינוס האסיפה הכללית, כזה אשר ניתן לרפאו באמצעות ישיבת הנהלת ועד האגודה, או כזה אשר יש לראותו כאילו התקבל בפועל, על אף המחדל דלעיל, מטעמים אחרים.
במישור הנורמטיבי – גם אם מקורה של ההחלטה בדבר ביטול זכות הפדיון, מקורה ברצון הלגיטימי ליהנות מהטבות מס, אין בכך כדי לאיין את המסקנה על פיה קבלתה של החלטה זו שלא בהתאם להוראות הדין ומבלי שניתנה למי שעשויים להיפגע מההחלטה באופן מהותי, ולו את האפשרות להביע עמדה ולהשתתף בתהליך קבלת ההחלטה, נוגדת את תקנת הציבור ואינה ראויה.
בנסיבות אלו, יש להורות כי החלטה זו של הוועד המנהל אינה יכולה לעמוד לבדה, ומשכך כי לא היה בה כדי לחייב את האגודה, בכל הנוגע לביטול זכות הפדיון.
מהוראות הדין כמו גם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון ניתן ללמוד כי תפקידו של הוועד המנהל, הוא לנהל את ענייניה השוטפים של העמותה (בענייננו – טיפול במתקנים ותחזוקתם, העסקת עובדים, מכירת מנויים, קבלת חברים, גביית תשלומים וכיוצא באלו) , ואילו קבלת החלטות בסוגיות מהותיות ועקרוניות, אשר אינן בגדר "ניהול שוטף", הינה בתחום אחריותה של האסיפה הכללית.
בנסיבות אלו, גם ככל שהוועד המנהל קיבל החלטה בעניין שינוי תנאי החברות, במועד בו התקבלה ההחלטה, היה עליו לדווח עליה לאסיפה הכללית ולקבל את אישורה לכך. זאת כאמור, לא נעשה. יש לראות את התנהלות הוועד המנהל בעניין זה, כזו אשר נפל בה פגם מהותי.
מקום בו התנהלות וועד העמותה במשך שנים, אפשרה דה-פקטו, העברה, מכירה והורשה של זכויות החברות במועדון, באמצעות סחר במניות החברה, קשה לראות סבירות בדרך התנהלות הועד המנהל אשר בחר, ביום בהיר אחד, לאיין את זכות התובעים ביחס לאותה עבירות של מניות, וזאת ללא קבלת עמדתם, ובניגוד לדרך בה אמורה הייתה החלטה זו להתקבל.
על כל אלה יש להוסיף כי גם לאחר קבלת ההחלטה בדבר ביטול אפשרות הסחר במניית החברה, מצא ועד העמותה לנכון, לאפשר המשך העברת זכות החברות וזאת לאורך פרק זמן של כשנה, במהלכה ניתן היה לצרף לעמותה ללא תשלום דמי הצטרפות, בני משפחה מדרגה ראשונה של חברים אשר היו פעילים במועדון, ולא היו מעוניינים להיוותר חברים.
הראיות בתיק זה מלמדות כי החברה, הנתבעת 2, לא הוקמה כחברה לתועלת הציבור, לא הוגדרה כ-כזו, ואין במסמכי היסוד של החברה כדי למנוע העברת מניות או סחר בהן.
אין לאמץ את טענת הנתבעת על פיה החברה התאגדה כחברה לתועלת הציבור, או כי נוכח מסמכי הייסוד שלה יועדה לשמש כ-כזו. עסקינן בחברה פרטית לכל דבר ועניין, ומבחינה זו, אין מניעה לסחור במניותיה.
לצד העובדה כי הוכח שלחברה לא הועברו נכסים כלשהם על ידי האגודה, הונח מצע ראייתי ממנו עולה כי הייתה זו העמותה אשר הציגה, במשך שנים, מצגים על פיהם כל המחזיק במניית החברה יוכר, בכפוף לפרוצדורה זו או אחרת, כחבר בעמותה, וכי כל חבר בעמותה, יוכל להעביר את זכויותיו על דרך של העברת מניית החברה.
מדובר, דה-פקטו, בהליך אשר מטרתו "עקיפה" של הוראות סעיף 17 לחוק העמותות, המורות – במפורש, כי זכות החברות בעמותה היא אישית וכי זכות זו אינה ניתנת להעברה או להורשה.
הקמת החברה, ההסכמות שבעל פה שבין העמותה, החברה, בעלי המניות וחברי העמותה לאורך השנים, וההתנהלות בפועל לאורך השנים, אינן עומדות בקנה אחד עם הוראות הדין.
מהראיות בתיק עלה, באופן מובהק, כי התובעים, בין אם אלו אשר היו חברי אגודה ובין אם אלו אשר הצטרפו לאחר הקמת העמותה, פעלו כפי שפעלו לאורך השנים, על בסיס המצגים שהוצגו להם על ידי נציגי האגודה והעמותה לרבות דבר קיומו של ייעוץ מקצועי שניתן בשעתו (קודם הקמת העמותה), ומתוך אמונה כי התנהלותם זו, אינה לוקה בחסר.
משנמצא כי מטרת הקמתה של החברה, כמו גם ההסכמות המאפשרות העברת זכויות החברות בעמותה באמצעות מכירה/העברה של מניות החברה, אינן עומדות בקנה אחד עם הוראות חוק העמותות, יש להוסיף ולבחון את המשמעות או ההשלכות של קביעה זו, על מערך היחסים שבין התובעים לבין הנתבעות.
סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי חוזה בלתי חוקי, הינו חוזה בטל. ואולם, סעיף 30 לחוק החוזים, אינו עומד בחלל הריק, ולצדו הוסף סעיף 31 לחוק החוזים, הדן בתוצאותיו של אותו חוזה פסול. סעיף 31 לחוק החוזים, מקנה לבית המשפט, שיקול דעת, האם לפטור צד מחובת ההשבה – כולה או מקצתה, או, במידה וצד אחד קיים את חיובו, לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו, וזאת מטעמי צדק.
עמידתה הדווקנית של העמותה על הצורך בביטול אפשרות הפדיון והסחר בזכויות החברות בעמותה, אין תום לב בצידה, שכן היא מותירה את ההתקשרות בין הצדדים, ללא אותם חלקים אשר אינם נוחים לה – כלכלית, אגב שימוש בהוראות חוק אשר היו קיימות עוד במועד הקמת העמותה, ומבלי שייעשה על ידה ולו ניסיון בודד, כנה, לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים להתקשרות.
מן העבר השני, לא ניתן לאמץ את עתירת התובעים לחייב את העמותה בקיום התחייבויותיה לעניין הסחר במניות, וזאת כאמצעי להעברת זכות החברות בעמותה, עת עסקינן בהתנהלות צופה פני עתיד, אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק העמותות.
יכול ויימצאו ההסכמים אשר ביחס אליהם יוחל העיקרון של "ביצוע בקירוב", דהיינו התאמת הוראות ההסכם, עד כמה שניתן להסכמות המקוריות בין הצדדים, תוך מימוש כוונתם העיקרית. לעניין זה, אין הכוונה לאפשר קביעתם של תנאים המשנים את אופיו של החוזה, אלא זה אשר בזהירות רבה, וככל וניתן, מאפשר להגשים את כוונתם המקורית של הצדדים.
חזרה למעלה
14   [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] שתף בפייסבוק
תפ"ח (מרכז) 32359-07-17 מדינת ישראל נ' סאמי קרא (מחוזי; רות לורך, צבי דותן, דבורה עטר; 14/06/21) - 74 ע'
עו"ד:
בית המשפט הרשיע את הנאשם ברצח בתו. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה באירועים ובנסיבות שעוררו כעס בלבו של הנאשם, כדי להוות מניע לרציחתה של המנוחה?
עונשין – עבירת הרצח – כוונה להמית
עונשין – עבירות – רצח בכוונה תחילה
דיון פלילי – הרשעה – על יסוד ראיות נסיבתיות
ראיות – ראיות נסיבתיות – דרך בחינתן
ראיות – ראיות נסיבתיות – להוכחת כוונה פלילית
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. לפי כתב האישום הנאשם רצח את בתו בת ה- 17.5 לאחר שדקר אותה באמצעות חפץ חד שלוש דקירות, כאשר אחת מהן קטעה כלי דם מרכזיים בצווארה וגרמה למותה. מרבית העובדות המפורטות בכתב האישום, ואשר עוסקות בהשתלשלות האירועים שקדמה ליום הרצח, אינן שנויות עוד במחלוקת בין הצדדים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה באירועים אלה, שאין חולק כי עוררו כעס בלבו של הנאשם, כדי להוות מניע לרציחתה של המנוחה.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
לצורך הוכחת יסודות עבירת הרצח בתיק זה, הוצגו צבר של ראיות נסיבתיות. ראיה נסיבתית נבדלת מראיה ישירה בכך שהיא אינה מוכיחה במישרין את העובדות הטעונות הוכחה, אלא מוכיחה קיומן של עובדות אחרות שמהן, על דרך של היסק לוגי, ניתן להסיק את דבר קיומן של העובדות הטעונות הוכחה. הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות תיתכן מקום בו המסקנה ההגיונית היחידה העולה מן התשתית הראייתית המונחת בפני בית המשפט היא המסקנה המפלילה. בעוד שבבחינת הראיות הישירות, תפקידו של בית המשפט הוא לברר את מהימנות הראיה, הרי שבבחינת הראיות הנסיבתיות, לצד בחינת מהימנות הראיות, תפקידו של בית המשפט הוא לשלול כל תרחיש סביר המזכה את הנאשם.
על דרך הכלל, קיומו של מניע לביצוע מעשה העבירה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין שאלת האחריות הפלילית. כך, ניתן להרשיע נאשם בביצוע עבירת רצח אף מקום בו לא הוכח כלל המניע למעשה. ואולם, במישור של דיני הראיות, קיומו של מניע יכול להוות ראיה נסיבתית, שעוצמתה המפלילה משתנה ממקרה למקרה על פי נסיבותיו.
משמדובר בתיק העוסק בנערה בת 17.5 בלבד שנדקרה למוות במטבח ביתה, הוכחת קיומו של מניע לרצח היא נסיבה בעלת משקל משמעותי, המהווה נדבך נוסף לראיות הנסיבתיות האחרות, ומחזקת את המשתמע מהן.
הראיות שהוצגו מלמדות על קיומו של מניע לרצח המנוחה בקרב הנאשם, התחזקותו לאורך התקופה שקדמה לרצח, והגעתו לשיא ביום הרצח, זמן קצר מאוד לפניו, במהלך השיחה של הנאשם עם מנאר.
ההנחה העומדת בבסיס החריג הקבוע בסעיף 10(2) לפקודת הראיות, שמקורה בניסיון החיים, היא כי כאשר אדם נתון בסכנת חיים בשל מעשה אלימות שנעשה בו, דעתו אינה נתונה להעליל על מי שלא עשה לו דבר, אלא מבקש הוא לספר את האמת ולגלות מי פגע בו. נוסף לכך, יש עניין לציבור בשמירה על כל שריד להוכחת מעשה האלימות, כאשר לאור הנסיבות אין מקום לחשוד שהוא כוזב.
בנסיבותיו של עניין זה, לאור הפרשנות המרחיבה שנקבעה בפסיקה לחריג המופיע בסעיף 10(2) לפקודת הראיות בנסיבות דומות לענייננו, אציע לחבריי לקבוע כי אמרות המנוחה שיפורטו להלן ואשר מלמדות על תחושת הסכנה לחייה שחשה מצד משפחתה בתקופה שקדמה למותה, קבילות כראיה לאמיתות תוכנן.
הוכח, כי המנוחה חשה פחד וסכנה לחייה מצד שני הוריה בשבועות שקדמו לרצח, ואף שקלה לפנות למקלט בשל כך.
הוכח שהנאשם חש כעס הולך וגובר בשל התנהלותה של בתו, וסבר כי היא פוגעת בכבודו. בני המשפחה והנאשם בפרט חששו כי המנוחה תינשא לאמיר ותברח עמו. הנאשם ניסה לפעול בדרכים שונות על מנת להשפיע על בתו לסיים את הקשר עם אמיר ולשנות התנהלותה, אך ללא הצלחה.
יש לדחות את טענת ההגנה לפיה העדרם של ממצאים פורנזיים הקושרים בין הנאשם לזירה אינו מאפשר להוכיח את אשמתו של הנאשם בתיק דנן, וכן את הטענה כי הממצאים הפורנזיים שנמצאו מוכיחים כי הרצח בוצע על ידי אחר. כתמי הדם על חולצתו של הנאשם מהווים ראיה מפלילה, אשר לא ניתן לה הסבר מספק על-ידי ההגנה. אף מציאת קופסת הסכינים החסרה במסדרון הנגיש לנאשם מהווה ראיה המשתלבת ומחזקת את מכלול הראיות הקיימות, גם אם אין בכל אחת מהראיות הללו כשלעצמה, לבסס את הרשעת הנאשם.
בהתנהלותו של הנאשם במשטרה, בשילוב עם עדותו הבלתי מהימנה בבית המשפט, יש כדי לחזק באופן משמעותי את הראיות הנסיבתיות המפלילות אותו.
הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא שביצע את מעשה ההמתה המתואר בכתב האישום.
במקרה זה, התגבשו בנאשם שלושת הרכיבים הנדרשים לצורך הוכחת היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הרצח, כנוסחה קודם לתיקון 137 לחוק. הנסיבות המחמירות הקבועות בסעיף 301א(א)(8) ו- (5) מתקיימות בענייננו, ועל כן העבירה בה ניתן היה להרשיע את הנאשם אילו היה כתב האישום מוגש לאחר כניסת התיקון לתוקף הינה רצח בנסיבות מחמירות. תיקון 137 לחוק אינו מהווה דין מקל עבור הנאשם, באשר אף אם היה חל בעניינו התיקון, העונש הקבוע בצד העבירה בה היה מורשע הינו עונש מאסר עולם חובה.
חזרה למעלה
15   [עונשין] [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תפ"ח (חיפה) 46210-12-18 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אברהם אליקים, תמר נאות פרי, רונית בש; 14/06/21) - 37 ע'
עו"ד:
בית המשפט הרשיע את הנאשם ברצח גיסו. נפסק, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שתקף את המנוח והנאשם הוא שדקר בכוונה את המנוח, ולא במסגרת הגנה עצמית.
עונשין – עבירת הרצח – החלטה להמית
עונשין – עבירת הרצח – הכנה
עונשין – עבירת הרצח – קנטור
עונשין – עבירות – רצח
עונשין – מחשבה פלילית – כוונה תחילה
דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה – עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, לפני תיקון מס' 137 לחוק העונשין. לפי כתב האישום, בין המנוח – אחיה של אשת הנאשם, לבין הנאשם התפתח דין ודברים בנוגע לאירועים שהתרחשו בבוקר של אותו יום בין הנאשם לבין אשתו. על רקע חילופי הדברים גמלה בליבו של הנאשם החלטה להמית את המנוח. הנאשם דחף את המנוח והפילו על הרצפה, ובעוד המנוח שוכב, גהר מעליו, שלף את הסכין ודקר את המנוח שתי דקירות בגב משמאל, כל זאת בכוונה להמיתו ולאחר שהחליט לעשות כן.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם במיוחס לו ופסק כלהלן:
הוכח שהנאשם תקף את המנוח, דחף אותו ארצה ודקר אותו באמצעות סכין שתי דקירות בגבו אשר גרמו למותו של המנוח.
לגבי גרסת הנאשם, הנאשם שינה את גרסתו מספר פעמים, כאשר פעם אחת טען כי המנוח נדקר כתוצאה מכך שנשען על מוט או צינור, פעם אחרת טען כי המנוח נדקר בעצמו על ידי סכין ולאחר מכן טען כי הוא זה שדקר את המנוח, אך היה זה בעת שהגן על עצמו, ו"כופף את ידו של המנוח" שאחזה בסכין. גרסת הנאשם לא הייתה אמינה, לא ניתן היה להבין ממנה כיצד בדיוק נדקר המנוח, והנאשם אף לא סיפק תשובה ברורה לבית המשפט כאשר נשאל בנדון והתחמק עת נשאל האם הוא זה שנעץ את הסכין בגופו של המנוח. גרסת הנאשם נמצאה לא מהימנה גם בכל הנוגע למיקומו הפיזי במשרד, כמו גם לגבי פרטים נוספים – ויש בכך כדי לתמוך בגרסת המאשימה במקרה זה.
המאשימה הניחה ראיות שיש בהן כדי לחייב את המסקנה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שתקף את המנוח והנאשם הוא שדקר בכוונה את המנוח, ולא במסגרת הגנה עצמית.
ההחלטה להמית התגבשה אצל הנאשם למצער באותן שניות קריטיות, בהן עמד הנאשם מול המנוח ולאחר שהמנוח הוכיח את הנאשם אודות מעשיו כלפי אשתו מוקדם בבוקר.
יסוד ההכנה פורש בפסיקה כיסוד פיזי מובהק, שעניינו הכנה למעשה ההמתה או הכנת הכלי ששימש לביצוע הרצח. יסוד ההכנה יכול לבוא אף בצמוד למעשה ההמתה ואף להיבלע בתוכו.
יש לאמץ כאן את טענת המאשימה כי אף אם אין די בראיות כדי להוכיח שהנאשם הביא עמו את הסכין, וכי קיימת אפשרות שהוא מצא את הסכין במשרד, אזי שבעצם הרמת הסכין יש כדי לקיים יסוד זה.
במקרה דנן, אין חולק כי חילופי הדברים בין הנאשם לבין המנוח נגעו לאירועי הבוקר בין הנאשם לאשתו. מעדותו של עומר עלה כי השניים לא צעקו אחד על השני אלא שוחחו ביניהם. עוד עלה מעדותו של עומר אשר אף קיבלה חיזוק מעדות הנאשם, כי המנוח דיבר על גבריותו של הנאשם, על כך שאינו גבר אם הרים יד על אשתו. בעניין זה, קיימת אפשרות כי דבריו של המנוח הכעיסו את הנאשם אך יחד עם זאת אין בכך כדי לקיים את היסוד האובייקטיבי של הקנטור.
הוכחו בענייננו יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה בהתאם לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין (בהתאם לדין הישן). כמו כן, ונוכח הצהרת המאשימה לגבי הדין המקל, יש להורות, כי הנאשם יורשע בהתאם לסעיף 300(א) לחוק העונשין, בנוסחו היום.
חזרה למעלה
16   [משפחה] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
רמ"ש (מרכז) 14468-12-20 פלוני ואח' נ' פלונית (מחוזי; ורדה פלאוט; 14/06/21) - 8 ע'
עו"ד: י. מייזלס, ש. כהן
סעיף 5(3) לחוק המזונות אינו קובע, כתנאי בלעדי אין, כי יש להגיש תביעת מזונות כנגד האב טרם הגשת התביעה כנגד הסבים. כל שנקבע הוא כי יש להוכיח שהקטין אינו יכול לקבל מזונות מבן משפחה הקודם לסבים. במקרה זה אכן לא היה מקום לסלק על הסף תביעה לחיוב סבים במזונות נכדותיהם.
משפחה – מזונות – חובת הורי האב בתשלומם
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיבה על הסף- תביעה לחיוב המבקשים בתשלום מזונות נכדותיהם הקטינות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
נוכח הוראות סעיף 5 לחוק המזונות, נקבע בפסיקה כי כל עוד לא הוכח העדר יכולתו או סירובו של האב לשלם את מזונות הקטינים, הרי שטרם הבשילו התנאים להקמת עילת תביעה לחיוב הסבים במזונות הנכדים הקטינים. סעיף 5(3) לחוק המזונות אינו קובע, כתנאי בלעדי אין, כי יש להגיש תביעת מזונות כנגד האב טרם הגשת התביעה כנגד הסבים. כל שנקבע בסעיף זה הוא כי יש להוכיח שהקטין אינו יכול לקבל מזונות מבן משפחה הקודם לסבים.
משקבע בית משפט קמא כי בשלב זה הוכח, לכאורה, שהקטינות אינן יכולות לקבל מזונות מאביהן ומהמשיבה, וכי יש ביכולת המבקשים לדאוג לכלכלתם ולסמוכים על שולחנם, הרי שאין מקום לסלק תביעה זו על הסף. המבקשים אינן משיגים על קביעת בימ"ש קמא בדבר העדר יכולתו הכלכלית של האב לשאת במזונות הקטינות ונראה כי מתקיימים, לכאורה ובשלב זה בטרם שמיעת ההוכחות, התנאים שנקבעו בסעיף 5 לחוק המזונות. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי התביעה נעדרת כל "עילת תביעה".
חזרה למעלה
מנהלי
17   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 10090-06-20 מדינת ישראל מתכננת מחוז ירושלים, גב' שירה תלמי באבאי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה (מנהלי; אלכסנדר רון; 08/07/21) - 22 ע'
עו"ד: דור ובראון, מאמו, אודם, אוהב ציון, זינגר, עשהאל וליברמן, מצר לוי
התקבלה עתירה כנגד אישורה של תכנית מתאר מקומית, בשל כך שמדובר בבניה לתכלית מסחרית בהיקף חורג, על חשבון ייעוד תעשייתי; שהתכנית המקומית אושרה בניגוד לעמדת יו"ר הועדה המחוזית; ושהמהלך התכנוני רדף אחר בניה שהקדימה, רובה ככולה, את אישור התכניות.
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית מיתאר
תכנון ובנייה – תכניות – אישור תכנית
.
עתירה לביטול החלטת ועדת הערר בדבר אישורה של תכנית 'שינוי בחלוקת שטחי הבנייה בין מגרשים, מתחם התעשייה אשתאול' ולקבוע כי פרסומה של התכנית למתן תוקף בטל, והיתר הבנייה שניתן מכוחה של התכנית בטל אף הוא.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה ופסק:
בהינתן שעל הפרק חנות שתכליתה, ובמובהק, מסחרית, מתבקשת המסקנה שאין ייעודה של המשיבה 4 מתיישב עם הוראות תכנית המתאר המחוזית, שעניינו אזור תעשיה והמדובר בבניה לתכלית מסחרית בהיקף חורג, על חשבון ייעוד תעשייתי. במצב דברים זה, התכנית המקומית טעונה הייתה את אישור הועדה המחוזית מכח התכנית המחוזית, אלא שהתכנית אושרה ללא שעמדה בדרישת סעיף 6 להוראות המעבר, וללא אישור הועדה המחוזית. אישור התכנית המקומית היה בניגוד לעמדת יו"ר הועדה המחוזית, בידענו, שגם אם יצאו תקלות תחת ידו, ויצאו, מקומו בהליך מעוגן בשלושה רבדים שונים, ללמדך על חשיבותו לצורך שמירת האינטרס הציבורי.
רק לאחר אישור החלטת הוועדה המקומית, ניתן היה להוציא היתרי בנייה, אולם מרבית הבנייה, אם לא כמעט כולה, נעשתה עוד קודם שנתקבלה החלטת הוועדה המקומית, ואף ללא כל קשר לבעייתיות הכרוכה בה. יש בנסיבות אחיזה גם להערכה, שלפחות חלק מהגורמים שהובילו לאישור התכנית המקומית, על הבעיות שבה, בפרט ביחס לשינוי חלקי של הייעוד, נבע מהרצון להתאמת התכניות למצב שהתהווה בשטח, ובידוע שעמדה על הפרק בנייה נרחבת שנועדה לחנות גדולה ובולטת שכבר עמדה לפני פתיחה. לפיכך, החלטת הוועדה המקומית בטלה והוא הדין ביחס להחלטת ועדת הערר, ולהיתרי הבניה שהוצאו מכח תכנית זאת.
חזרה למעלה
שלום
18   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 26539-09-12 פלוני נ' השטיח המעופף בע"מ (שלום; אורלי מור אל; 06/07/21) - 30 ע'
עו"ד: אבנר אמוראי, סיון סודאי
הנתבעת הפרה את ההתחייבות שלקחה על עצמה בעת אירגון טיול הג'יפים, כפי שבאה לידי ביטוי בעלון שחולק לתובעים ושעליו הסתמכו, כמו גם את חובת הזהירות שלה בנוגע לקיומו של ביטוח מלא. מכאן, שקמה אחריותה לפצות את התובעים.
נזיקין – אחריות – מארגן טיולים
נזיקין – חיוב בנזיקין – אי עריכת ביטוח
.
תביעה שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעים בתאונה שאירעה במהלך נסיעה בג'יפ בתורכיה במסגרת טיול מטעם העבודה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
התובעים בחרו להיות מעורבים בפעילות שעשויה להקים סכנה, אולם הם ראו לעשות כן רק לאחר שהובטח להם בעלון נפרד שיועד להם, כי הדבר נעשה תחת "ביטוח מלא". משכך, מדובר בהבטחה מפורשת וסיכום מפורש, ומתקיימים יחסי הקירבה וההסתמכות המצדיקים הטלת אחריות.
זאת ועוד, הנתבעת, כמי שהוציאה את הטיול לפועל מהחל ועד כלה, אחראית מכוח מומחיותה וחובותיה בדין, לגלות מידע המצוי בידה והיא חשופה עקרונית להטלת אחריות אם הפרה את חובתה. בפסיקה הובעה הדעה שעל סוכן נסיעות מוטלת חובת גילוי אקטיבי מכוח עקרונות כלליים של דיני החוזים ומכוח דיני הגנת הצרכן. לכך מתווספות תקנות גילוי נאות המהוות קונקרטיזציה של חובות הגילוי. אומנם חובות אלה אינן משתרעות בדרך כלל על ענייני מצב משפטי וביטוח, ואולם המצב שונה, כאשר הנתבעת לקחה על עצמה באופן מפורש להבהיר ללקוחות שאותו סיור ג'יפים, הכרוך בתשלום, כולל ביטוח מלא. הנתבעת (שנכנסה בנעלי בלו סקאי) היא זו שלקחה על עצמה לעסוק גם בסוגיה זו, כפי שהסביר העד מטעם התובעים, ככל הנראה עקב הצפת הנושא על ידו ועל ידי המעביד.
שעה שהנתבעת נטלה על עצמה לממש הבטחה מפורשת בנוגע לקיומו של ביטוח מלא, הרי שלו סברה שהבטחה זו מקורה במידע מטעה הייתה חייבת להבהיר את הדברים מבעוד מועד, משלא עשתה כן, הפרה את חובותיה כלפי התובעים, גרמה להטעייתם והתרשלה.
נוכח ההתחייבות המפורשת בעלון, הרי שמוטל היה על הנתבעת לכל הפחות לוודא קיומו של ביטוח, לדעת את פרטיו של הביטוח ולהפנות את התובעים במידת הצורך לחברת הביטוח הרלוונטית או לחלופין להעמיד את התובעים את תנאיו האמיתיים של טיול הג'יפים. המסקנה המתבקשת היא שהנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובעים, ואת חובת הזהירות המוטלת עליה, נוכח ההבטחה המפורשת בעלון, ומכאן שקמה אחריותה לפצות את התובעים.
חזרה למעלה
19   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (חיפה) 31797-02-20 סאבר נסאר נ' חברת בנק הדואר בע"מ (שלום; אביגיל זכריה; 06/07/21) - 9 ע'
עו"ד:
בית המשפט נעתר לבקשה מוסכמת לאישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, תוך הפחתה מסוימת של סכומי הגמול ושכר הטרחה המבוקשים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר הסתלקות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לפרקליטו
.
בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות המבקש מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית נשוא תיק זה כנגד המשיבה, על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, ועל דחיית תביעתו האישית של המבקש ללא צו להוצאות, תוך פסיקת גמול ושכ"ט למבקש.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בשים לב לטיעוני ב"כ הצדדים בבקשה זו, השלב המקדמי בו מצוי ההליך, ולכך שאין באישור בקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה למעט המבקש – אין בנמצא יתרון ותועלת ממשיים בהמשך ניהול ההליך. כמו כן, לא נמצאו טעמים המצדיקים איתור תובע מייצג או בא כח מייצג חלופיים, ו/או על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות, על כל ההוצאות הכרוכות בכך.
לעניין שיעור הגמול ושכר הטרחה בהסתלקות מתוגמלת – על פי הפסיקה, הסתלקות מתוגמלת הינה החריג ובית המשפט נדרש לקבוע קיומה של עילת תביעה לכאורה וכן לבחון איזו תועלת צמחה לקבוצה מההסדר המוצע וזאת בנוסף לשיקולי מדיניות רוחביים וכלליים המיועדים, בין היתר, למנוע תביעות סרק.
בעת בחינת הסכומים המבוקשים, יש ליתן את הדעת לכך שההליך בתיק מסתיים בשלב מוקדם יחסית, ועל פי המתואר במכלול כתבי בית הדין שהוגשו לתיק הרי שהפעולות שננקטו על ידי המבקש ובא כוחו כללו שתי פניות מוקדמות, פגישה עם נציגי המשיבה, נקיטת ההליך וניהול מו"מ לקראת הגשת הבקשה להסתלקות וההסכמה שגובשה בה. גם אם מדובר בפעולות לא מבוטלות, הרי שלא הוכח כי הושקעו משאבים משמעותיים על ידי המבקש ולא נמצא כי הפעולות עולות בקנה אחד עם הסכומים שהתבקשו בהשוואה להסדרים אחרים ולפסיקות אחרות, אם לעניין הגמול ואם לעניין שכר הטרחה.
מכלול השיקולים, בצירוף הסמכות המוקנית לבית המשפט בכל הנוגע לקביעת הגמול ושכר טרחת המבקש בהליכים מסוג זה בהינתן בעיית הנציג ויתר השיקולים שנקבעו בהלכת מרקיט, מוליכים למסקנה כי יש לאשר את הבקשה להסתלקות מתוגמלת, תוך הפחתה מסוימת של הסכומים שהתבקשו על ידי הצדדים, גם אם באופן מתון.
חזרה למעלה
20   [זכויות יוצרים] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 3782-02-19 רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ נ' חסן עלי מסאלחה מוחסן (שלום; תמי לוי יטח; 05/07/21) - 16 ע'
עו"ד:
נדונה תביעה כספית בגין טענת התובעת להפרת זכויותיה, לרבות זכויות קניין רוחני שבבעלותה, בספרי לימוד שהינם פרי יצירתה ופיתוחה. בית המשפט חייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין כל אחד מהכותרים נשוא התביעה, ובסה"כ סך של 30,000 ₪.
זכויות יוצרים – הפרה – הפרה עקיפה
זכויות יוצרים – הפרה – פיצויים ללא הוכחת נזק
.
תביעה כספית לתשלום סך של 150,000 ₪ בגין טענת התובעת להפרת זכויותיה, לרבות זכויות קניין רוחני שבבעלותה, בספרי לימוד שהינם פרי יצירתה ופיתוחה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
התביעה עוסקת ב-2 כותרים של התובעת, ספרי מדעים לכיתות ה' ו-ו'. הצדדים אינם חלוקים באשר לזכות היוצרים של התובעת ביצירות הספרותיות נשוא הכותרים הנ"ל, כהגדרתם בסעיפים 1, 4 ו- 11 לחוק זכות יוצרים.
התובעת הצליחה להוכיח שמדובר בספרים מזויפים שנחזו להיות של התובעת וכי בשלב כלשהו, הנתבע העמיד ספרים אלו למכירה בחנותו. מכאן, כי התובעת הצליחה להוכיח את היסוד העובדתי של סעיף 48 לחוק זכות יוצרים.
הוכח כי הנתבע ידע או שהיה עליו לדעת על קיומם של הספרים המזויפים, בין יתר הספרים שמכר בחנותו. בהתקיים הפן העובדתי והפן הנפשי, הרי שהוכחה הפרה עקיפה של הזכויות היוצרים של התובעת ע"י הנתבע.
בקביעת הפיצוי, יש לקח בחשבון את העובדה כי נתפסו 2 כותרים, את מספר הספרים המזויפים של התובעת אשר הסתכם ב-11 ספרים, וכן את טענת הנתבע כי חנותו סגורה מזה זמן רב והנתבע אינו עוסק עוד במכירת ספרים. מנגד, יש לייחס משקל לכך שמדובר בתופעה של מכירת ספרים מזויפים אשר הפכה להיות מכת מדינה, ולכך שבצד הפיצוי לבעל הזכות יש לוודא גם הרתעתו של המפר הספציפי ושל מפרים פוטנציאלים אחרים. לאחר שקילת כלל השיקולים הרלבנטיים ולאחר סקירת פסקי דין שניתנו במקרים דומים, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 15,000 ₪ בגין כל אחד מהכותרים נשוא התביעה, ובסה"כ סך של 30,000 ₪.
חזרה למעלה
21   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (תל אביב-יפו) 7788-09-19 מדינת ישראל נ' מחמוד כבהא (שלום; דנה אמיר; 05/07/21) - 12 ע'
עו"ד: נדב שחם, לירז מאיר
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירה של סחר בסמים בצוותא עם אחרים. הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי, 2 חודשים במצטבר ו-2 חודשים בחופף, כך שבסך הכל ירצה הנאשם עונש מאסר בן 8 חודשים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
.
הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחר בסמים בצוותא עם אחרים לפי סעיף 19+13א לפקודת הסמים המסוכנים, ביחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
בעת בחינת הנסיבות אין להתעלם ממידת הפגיעה הלא מבוטלת בערכים המוגנים מהסחר בסם שביצע הנאשם, ואף בשים לב לסוגו. על פי העובדות בהן הודה, מכר הנאשם 4 שקיות סם מסוג FUB-AMB תמורת 200 ₪. הסם בו סחר הנאשם, קנבינואיד סינטטי, הוא חומר פסיכו אקטיבי בעל השפעות התמכרותיות משנות תודעה, מצב רוח, ערות, התנהגות ותפיסה, השפעתו על גוף האדם היא קשה וחמורה יותר מזו של צמח הקנאביס ומאפייניו מלמדים על מסוכנות העולה על זו של סמים כגון מריחואנה. ביחס לסוג זה של סם עמדו בתי המשפט על כך שאופן ייצורם בתנאים בהם אין שליטה על היקף החומר הפעיל בכל מנה, עלול לגרום לסיכון רב, מעבר לסיכון "הרגיל" הנגרם למשתמשים בסמים. לאמור משמעות לחומרה בעת בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים.
לצד החומרה הנובעת מסוג הסם בו סחר הנאשם, אין להתעלם מכך שהמדובר במקרה זה במכירה בהיקף קטן יחסית, לשוטר סמוי, ללא היכרות מוקדמת וכי הנאשם פעל בצוותא עם שניים נוספים. אומנם לנאשם היה חלק דומיננטי במכירה עצמה אולם אין להתעלם מכך שלאחר ששוחח עם השוטר וסיכם על מכירתו של הסם, נאשם 2 הוא זה אשר הביא את הסם ומסר אותו לשוטר ואז התחרט משחשד בשוטר. בהקשר זה, בעת בחינת הנסיבות, אין להתעלם גם מגילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה (בן 20), אף ביחס לגילם של המעורבים האחרים, וכך גם מ"תמימותו" של הנאשם במהלך העסקה, בהבחנה מנאשם 2. בנוסף מהתמכרותו של הנאשם לסמים שברקע המעשים.
בראי הנסיבות במקרה זה, מתחם הענישה ביחס לעונש המאסר ייקבע בין 5 ו-14 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.
יש למקם את עונשו של הנאשם בנסיבותיו בשליש התחתון של מתחם הענישה אך לא בתחתיתו, ולגזור עליו 6 חודשי מאסר בפועל בגין העבירה הנדונה. בנוסף, יש להורות על הפעלת עונש המאסר על תנאי, 2 חודשים במצטבר ו-2 חודשים בחופף, כך שבסך הכל ירצה הנאשם עונש מאסר בן 8 חודשים. זאת, לצד ענישה נלווית בדמות מאסר על תנאי, קנס, פסילה ופסילה על תנאי.
חזרה למעלה
תעבורה
22   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"ד (מרכז) 8837-10-19 מדינת ישראל נ' הילה לוי (תעבורה; טל פרי; 14/04/21) - 9 ע'
עו"ד:
התקבלה בקשה מטעם הנאשמת, אשר הוגשה בתום פרשת התביעה, לפיה אין עליה להשיב לאשמה. בית המשפט הורה על זיכויה מהעבירות המיוחסת לה בכתב האישום, וזאת מכוח סעיף 158 חוק סדר הדין הפלילי.
דיון פלילי – בירור האשמה – אין להשיב לאשמה
.
בקשת הנאשמת, אשר הוגשה בתום פרשת התביעה, ולפיה אין עליה להשיב לאשמה וכי יש להורות על זיכויה מהעבירות המיוחסת לה בכתב האישום.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בשלב בו מצוי כעת הדיון, הרי שעל מנת שבית המשפט יקבל את טענת הנאשמת, עליה להראות כי אין בראיות התביעה שהוצגו בסיס להרשעה, אפילו יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי. הלכה ידועה היא, כי די למעשה, בקיומה של ראיה לכאורית, ולו דלה, כדי לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה.
עסקינן בתיק המייחס לנאשמת עבירה של סטייה מנתיב. גרסת התביעה באשר לאחריות לגרימת התאונה אינה נתמכת בראיות ולו לכאורה. בוחן התנועה ביכר גרסתם של השוטרים המעורבים מבלי לבססה על ממצאים מזירת התאונה. אין חולק כי הרכבים הוזזו טרם הגעת הבוחן לזירה ואף אין יודע מי התיר להזיז את הרכבים טרם הגעת הבוחן. בוחן תאונות דרכים שהיה עתיד להגיע לזירה, לא הגיע אליה עד לכתיבת שורות אלה ומכאן שאין בנמצא דו"ח בוחן. שוטרים נוספים שנכחו בזירה לא ערכו דו"חות פעולה ולא נרשמו ברשימת עדי התביעה. הזירה לא תועדה כנדרש אלא רק לאחר הזזת הניידת ממקום התאונה. עד הראייה המשמעותי, עליו מבוסס התיק, לא ראה את התאונה, אינו יודע מי מהצדדים סטה ואינו תורם מאומה להבנת מנגנון התאונה. בנוסף, התאמת הנזקים מלמדת כי אחד מהצדדים סטה ומכאן שלא ניתן לקבוע אשמת מי מהם.
המסקנה היא כי דין הבקשה להתקבל, שכן אשמת הנאשמת לא הוכחה ולו לכאורה. קביעה זו אינה מבוססת על מהימנות ראיות התביעה או משקלן, אלא על מסקנה אחת, יחידה וברורה, לפיה גם אם יינתן אמון מלא בראיות התביעה לא יהא בהן די כדי להרשיע את הנאשמת. אשר על כן, יש לזכות את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il