www.nevo.co.il פד"י-מייל 269 07/07/2021
באנר פרסומי

 תוכן העניינים
עליון
1   [משפט בינלאומי פרטי] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 7718-15 מוסא אחמד חסן עסאכרה נ' שר הביטחון (עליון; ע' ברון, ע' גרוסקופף, ח' מלצר; 06/07/21) - 28 ע'
בימ"ש לא מצא מקום להתערבות שיפוטית בשיקול דעתם של משיבים 4-1 שהחליטו לא לעשות שימוש בצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) ולא מצא מקום להורות להם להפעיל כלים מינהליים שונים כדי לאפשר לעותרים, משפחות פלסטיניות, גישה לאדמות חקלאיות לא מוסדרות, שלטענתם מצויות בבעלותם. זאת לאחר דחיית טענות העותרים לאי סבירות קיצונית בהפעלת שיקול הדעת או פגם מהותי בתשתית הראייתית אשר שימשה לצורך קבלת ההחלטה. עם זאת, לצדדים פתוחה הדרך לפעול למימוש זכויותיהם הקנייניות הנטענות.
משפט בינלאומי פרטי – שטחים מוחזקים – צו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים
משפט בינלאומי פרטי – שטחים מוחזקים – מפקד צבאי
משפט מינהלי – החלטות – בחינתן
משפט מינהלי – החלטות – תשתית עובדתית
משפט מינהלי – החלטות – סבירותן
משפט מינהלי – שיקול-דעת – בחינתו
2   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 4352-21 פירדובסקי חוסיינוב נ' מדינת ישראל (עליון; א' שטיין; 06/07/21) - 9 ע'
כאשר כתב אישום שהוגש נגד נאשם בגיר מאומת כדבעי בראיות לכאורה, והנאשם חוסה בצל חזקת המסוכנות שנקבעה בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו לחלופת מעצר היא לא "למה לא?" אלא "למה כן?".
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
3   [מסים] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ע"א 3641-21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מיסוי מקרקעין חיפה (עליון; רון גולדשטיין; 06/07/21) - 6 ע'
הדין הוא לכאורה עם המשיב, הטוען כי המועד להגשת ערעור על פסק-דין של ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין הינו 45 ימים. אך לא נמצא לטעת מסמרות בשאלה משפטית זו שכן גם אם הייתה מתקבלת טענת המערערים לפי מדובר ב-60 ימים, הערעור הוגש באיחור של יום; בתצהיר שהגישו המערערים אין כדי לסתור את התיעוד בדבר מועד מסירת פסק-הדין במנגנון "הודעה באתר"; איחור של יום אחד הוא איחור לכל דבר ועניין, והבקשה דנן אינה מצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכה.
מסים – מיסוי מקרקעין – ערעור לבית המשפט העליון
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – דואר אלקטרוני
דיון אזרחי – הארכת מועד – טעם מיוחד
4   [בוררות] שתף בפייסבוק
רע"א 4448-21 ד"ר רפאל ברנן נ' ד"ר דוד דרול (עליון; ד' מינץ; 06/07/21) - 5 ע'
רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. הדברים מקבלים משנה תוקף כשנושא הבר"ע הוא אישור או ביטול פסק בוררות, וכשהעניין התברר כבר לפני שלוש ערכאות; בקשה לביטול פסק בוררות בערעור ניתן להגיש רק ע"פ העילות האמורות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות.
בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור
בוררות – פסק בורר – ביטול פסק בורר בערעור
עבודה ארצי
5   [עבודה] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 45947-03-20 הרצנו דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, לאה גליקסמן, נ.צ.: א' ירון, ד' בן חיים; 01/07/21) - 12 ע'
ביה"ד עמד על כך שלאחרונה חל כרסום מסוים בכלל שלפיו אין לחייב בהוצאות מבוטח במוסד לביטוח לאומי, שהפסיד בדינו. ביה"ד ציין כי נוכח כך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות משפט והשיקולים שעליה לשקול בהקשר זה, לא ניתן לגבש כללים נוקשים לעניין חיוב מבוטח שהפסיד בדינו בהוצאות משפט, שכן שיעור ההוצאות נקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות, אך הצביע על שיקולים מנחים בעניין זה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית
6   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 42016-03-21 שלם שלמה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר; 01/07/21) - 11 ע'
ביה"ד הארצי החזיר את עניינו של המבקש, שהוכר כנפגע בעבודה בעילה של מחלת מקצוע, אל הוועדה הרפואי לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב. זאת, על מנת שתבחן את העניין בהתאם לפסק הדין שניתן בענין סומך, בו נקבעו השאלות אותן על הוועדה לבחון שעה שעומד בפניה מבוטח שהוכר כמי שנפגע בעבודה בעילת מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.
עבודה – תאונת עבודה – מחלת מקצוע
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – נכות
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
7   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ר (ארצי) 28677-11-20 הסתדרות הכללית החדשה מרחב כרמיאל נ' תדביק בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן סופר, נ.צ.: ר' בנזימן, ד' קמפלר; 30/06/21) - 12 ע'
ביה"ד הארצי לא מצא מקום להתערב בשיקול דעתה של רשמת ביה"ד שקבעה כי משקלן המצטבר של הנסיבות הבאות: העובדה שמדובר בערעור המוגש בהליך של סכסוך קיבוצי; השלכות מגפת הקורונה; הטעות שנפלה בפסק הדין באשר למועד הגשת הערעור - מכריע את הכף אל עבר קבלת בקשת המשיבות להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בסכסוך הקיבוצי שבין הצדדים.
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
8   [ביטוח לאומי] [עבודה] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 22678-09-20 אחמד כרדי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, אילן סופר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: ר' קידר, ד' בן חיים; 29/06/21) - 6 ע'
ביה"ד דחה ערעור על פסק דין שדחה את תביעת המערער להכיר באירוע ירי כפגיעה בעבודה. נפסק כי המערער נפגע עת היה בדרכו לעבודה ולא במהלך העבודה, ולכן לא חלה החזקה שלפיה האירוע הוא בגדר פגיעה בעבודה, אלא על המערער מוטל הנטל להוכיח כי הירי כלפיו לא התרחש על רקע אישי אלא הוא בגדר "סיכוני הדרך". המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו, ועל סמך מאזן ההסתברויות סביר יותר שהירי היה מכוון אל המערער על רקע אישי, ואין מדובר בסיכוני הדרך, לרבות טעות בזיהוי.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
מחוזי
9   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ"ח (חיפה) 33100-10-18 מדינת ישראל נ' תאופיק גרבאן (מחוזי; אברהם אליקים, תמר נאות פרי, רונית בש; 05/07/21) - 17 ע'
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות הריגה; חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק, והשית עליו 14 שנות מאסר פועל, במצטבר להפעלת מאסר על תנאי תלוי ועומד בן שנתיים, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירות.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
10   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (ירושלים) 43979-09-20 מדינת ישראל נ' יאסמין גאבר (מחוזי; חנה מרים לומפ; 04/07/21) - 14 ע'
בית משפט המחוזי בירושלים גזר שנתיים וחצי מאסר, בנוסף לקנס בסך 5,000 שקלים ושנת מאסר על תנאי על הנאשמת, שהורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות ביטחוניות שעניינן בניסיון לגייס פעילים לחיזבאללה ולכוח קודס האיראני לצורך ביצוע פיגועים בארץ..
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות ביטחון
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
11   [מסים] שתף בפייסבוק
ע"מ (תל אביב-יפו) 5464-10-18 מרדכי דרעי נ' פקיד שומה גוש דן (מחוזי; ירדנה סרוסי; 04/07/21) - 11 ע'
בהליך של פסילת ספרים, נטל השכנוע מוטל על המערער, כבכל הליך מס, ואילו הנטל הראשוני להוכחת הליקויים, מוטל על המשיב. על המשיב להוכיח בראיות ראשוניות כי לא נרשם תקבול, ואילו הנטל הכללי בהליך, עדיין מוטל על הנישום. במקרה זה המשיב עמד בנטל הראשוני המוטל עליו ואילו המערער לא עמד בנטל השכנוע להראות כי אכן התקבולים נרשמו כדין.
מסים – מס הכנסה – פסילת ספרים
מסים – מס הכנסה – נטל ההוכחה
12   [פשיטת רגל] [קניין] שתף בפייסבוק
פש"ר (חיפה) 601-00 עיזבון המנוח עמנואל הקיני ז"ל נ' דוד ייני בע"מ (מחוזי; בטינה טאובר; 30/06/21) - 10 ע'
המיוחדת למחיקת הערת האזהרה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהערת האזהרה תימחק – אך במקביל וכתנאי למחיקה יוארך המועד להגשת תביעת חוב ע"י המשיבה. תוצאה זה נועדה לאזן בין זכויות הצדדים.
פשיטת רגל – נושים מובטחים – הערת אזהרה
קניין – מקרקעין – הערת אזהרה
13   [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] שתף בפייסבוק
ת"פ (מרכז) 42814-10-14 מדינת ישראל נ' דוד לוי (מחוזי; דנה מרשק מרום; 29/06/21) - 105 ע'
בית המשפט הרשיע את הנאשם, ששימש ככונס נכסים מטעם רשות המסים במעילה של יותר מ 15 מיליון שקלים מהכספים שהתקבלו בקופות החייבים ממימוש נכסיהם.
עונשין – אחריות פלילית – כשירות לעמוד לדין
עונשין – עבירות – עבירות מס
עונשין – עבירות – גניבה על-ידי מורשה
עונשין – עבירות – גניבה בשליחת יד
עונשין – עבירות – קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות
עונשין – עבירות – מירמה והפרת אמונים
14   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 43140-04-17 ג'וזיף (פהד) בשארה נ' ג'ריס איברהים ג'ריס (מחוזי; ברכה בר זיו; 22/06/21) - 18 ע'
בית המשפט הכריע בתביעות סותרות שהגישו הצדדים בתיק הסדר, וקבע כי הוכחה תביעת התובע לבעלות וחזקה בחלקה ובבית נשוא המחלוקת, בעוד שלא הוכחה תביעת הנתבעים לזכויות כלשהן.
מקרקעין – בעלות – תביעת בעלות
שלום
15   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 59964-11-19 אבי אלקלעי נ' יאיר נתניהו (שלום; כוכבה לוי; 04/07/21) - 11 ע'
נדחתה בקשה לביטול פסק דין בעניין הנתבע 1. המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי כתב התביעה לא נמסר לו ואף לא לטעת ספק בדבר מסירתו כדין לשוכני מעון ראש הממשלה, ובכללם המבקש.
דיון פלילי – פסק-דין – בקשה לביטול
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר
16   [מקרקעין] [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (רחובות) 24348-01-18 דיין חגולי נ' חיים כהן (שלום; אושרית הובר היימן; 29/06/21) - 14 ע'
בית המשפט קבע כי יש מקום להתערב בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות במקרה של הפרת חיוביו של הנתבע בפינוי המושכר. לצד זאת, אין מקום להתערב בפיצוי המוסכם שנקבע במקרה של אי העמדת ערב ע"י הנתבע.
מקרקעין – שכירות – החזרת המושכר
חוזים – שכירות – איחור בפינוי המושכר
חוזים – שכירות – תרופות
חוזים – פיצויים מוסכמים – התערבות בית המשפט
17   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (ראשון לציון) 14236-09-17 שלום גדסי נ' שמעון גדסי (שלום; מוטי פירר; 29/06/21) - 14 ע'
חובת תום הלב הכללית החלה בין שותפים במקרקעין, מקבלת משנה תוקף בענייננו, לנוכח הוראות הסכם החלוקה שנחתם בין האחים. אין הצדקה ממשית לסירובו של הנתבע לחתום על מסמכי התוכנית, הדבר סותר את התחייבותו בהסכם החלוקה ונעשה בחוסר תום לב.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – שימוש על ידי השותפים
מקרקעין – שיתוף – יחסי שיתוף
18   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (רמלה) 57609-12-16 מדינת ישראל נ' יוסף אלגמל (שלום; הישאם אבו שחאדה; 28/06/21) - 15 ע'
יש לייחס חומרה יתרה לעבירות אלימות שבוצעו נגד צוותי רפואה בעת מילוי תפקידם וזאת בשל הצורך החברתי להגן עליהם ממעשי אלימות של מטופלים ומשפחותיהם. הוטלו על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי עובדי ציבור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
19   [בתי-משפט] [בריאות] [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
ת"א (הרצליה) 27480-05-18 דוד אגמי נ' אורי בן ימיני (שלום; אמיר ויצנבליט; 28/06/21) - 8 ע'
במוקד ההחלטה עמדה השאלה, האם די בהודעתו או אמירתו של "מבקר" בבית המשפט שהוא אינו חב בעטיית מסכה מכוח פטור על מנת לפטור אותו מחובה זו, ומהי התשתית שעליו להציג בנושא, אם בכלל.
בתי-משפט – סמכות – סמכות טבועה
בריאות – בריאות הציבור – מניעת מחלות
משפט חוקתי – שעת חירום – מגבלות בשל נגיף הקורונה
20   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (ירושלים) 15052-07-19 מדינת ישראל נ' מורן נחום (שלום; שרון לארי-בבלי; 23/06/21) - 40 ע'
בית המשפט הרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 ובריבוי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15. במרכז הדיון עומדת שאלת מודעותו של הנאשם לגילה של הסוכנת, עימה ניהל קשר באמצעות "חדרי צ'אט".
עונשין – עבירות – מעשה מגונה
עונשין – מחשבה פלילית – עבירה המבוצעת באינטרנט
עונשין – מחשבה פלילית – עצימת עיניים
עונשין – עבירות – מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14
עונשין – עבירות – עבירות מין בקטין
משפחה
21   [ירושה] שתף בפייסבוק
ת"ע (באר שבע) 42411-10-20 פלונית נ' אלמונית (משפחה; רותם קודלר עיאש; 24/05/21) - 8 ע'
דחייה על הסף של בקשה לביטול צו קיום צוואה שהוגשה 13 שנים לאחר פטירת המנוח וצו קיום הצוואה ולאחר פטירת הזוכה עפ"י הצוואה. מדובר בשיהוי קיצוני, שלא הובא כל הסבר שיצדיקו ואשר גרם לנתבעת (אלמנתו של הזוכה) נזק ראייתי, במיוחד לנוכח העובדה שהבקשה הוגשה לאחר שבעלה כבר נפטר.
ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו
22   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (אשדוד) 24167-02-20 ש.ס נ' ד.ט (משפחה; עפרה גיא; 21/05/21) - 11 ע'
בהתחשב ביחס ההכנסות הפנויות, רכוש הנתבע, זמני השהות המצומצמים עם האב המתקיימים בבית האם, כמו גם בהתחשב בגילאי הילדים הנוספים של הנתבע (כולם יהיו בגירים בעת הגיע הקטינה לגיל 6 והאב אינו נדרש לשאת בצרכיהם), נקבע כי חיובו של האב במזונות הקטינה (כיום בת שנתיים וחצי) בסך של 1,600 ₪ לחודש יוותר על כנו גם לאחר הגיע הקטינה לגיל שש.
משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
23   [ירושה] שתף בפייסבוק
ת"ע (חדרה) 15455-07-19 פלוני נ' פלוני (משפחה; טל פפרני; 26/04/21) - 21 ע'
האם כעמדת המשיב, אביהם המנוח של הצדדים, הותיר אחריו צוואת "שכיב מרע", ובה הוריש למשיב את כל רכושו? או האם כעמדת המבקשים יש להורות על מתן צו ירושה על פי דין לפיו יחולק הרכוש בשווה בין הצדדים. נקבע כי לא התקיימו התנאים להכרה בצוואת שכיב מרע וניתן צו ירושה עפ"י דין.
ירושה – צוואה – צוואת שכיב מרע
ירושה – צוואה – בעל פה
24   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (חיפה) 12334-01-20 פלוני נ' אלמונית (משפחה; ענבל קצב קרן; 05/04/21) - 17 ע'
הקטינים הם ילדיו הביולגים של התובע האם נפטרה. הם אומצו על ידי הנתבעת, כבת זוגו של התובע. עפ"י הסכם הגירושין הנתבעת פטורה ממזונות הקטינים. הנתבעת בנתק מהקטינים ואף הוגשה בהסכמה בקשה לביטול האימוץ שטרם הוכרעה. לטענת האב, משהתברר שביטול האימוץ איננו טובת הקטינים וכיוון שמדובר בתביעה עצמאית של הקטינים ונוכח הלכת בע"מ 91915 יש לחייב את הנתבעת במזונות הקטינים. ביהמ"ש דחה את התביעה.
משפחה – מזונות ילדים – הסכם בעניין שיעור המזונות
משפחה – אימוץ – זכויות/חובות הורה מאמץ
25   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 28350-05-21 האב נ' האם (משפחה; מיכל ברדנשטיין; 21/03/21) - 11 ע'
האם לא ביצעה החלטות שיפוטיות המורות לה לעבור להתגורר בסמיכות לאב ובהמשך לכך ולהיכים לפי פקודת הביזיון נקבע כי המשמורת תעבור לאב. ביום המעבר, האם סירבה לבצע את הפסיקתא ונדרשה התערבות של המשטרה ועו"ס לס"ד. נפסק, לבקשת האב, כי בשלב זה, המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר, בפיקוח בלבד. הסיבה לכך אינה במסוכנות האם לקטינה, אלא בחשש המבוסס כי קיום זמני שהות ללא פיקוח, יביא לכך, שהאם לא תחזיר את הקטינה לאב בתום זמן השהות.
משפחה – הסדרי שהות – בפיקוח
המפקח על המקרקעין
26   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
(חיפה) 593-20 יובל רמי ירחמיאל נ' כרמל נאוה (המפקח על המקרקעין; יעל ליבוביץ; 05/07/21) - 6 ע'
מי שטוען כי נציגות בית משותף מכהנת איננה הנציגות החוקית צריך להוכיח קיומה של נציגות אחרת הפועלת לניהולו התקין של הרכוש המשותף (תשלום חשבונות, ניקיון וכיוב') ואשר כלפיה מקיימים בעלי הדירות את חובותיהם (למשל תשלום מיסי הנציגות).
מקרקעין – בתים משותפים – נציגות
ועדת ערר לענייני קורונה
27   [מסים] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
ערר 1143-21 דרורי - סאלם - משרד עורכי דין נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; אורית בר לוי; 01/07/21) - 10 ע'
ועדת הערר לענייני קורונה דחתה את ערר העוררת על החלטת המשיבה בהשגה. בבסיס הערר עומדות שתי שאלות: האם היה מקום לקבוע תקופת בסיס שונה מזו שמתקבלת על פי הנוסחה הקבועה בהחלטת הממשלה 5015; האם העוררת הסתמכה על הבטחה שלטונית לפיה החישוב החלופי יזכה אותה במענקים עבור תקופות הזכאות הנוספות.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
משפט מינהלי – הבטחה שלטונית – תנאים להיותה מחייבת
28   [מסים] שתף בפייסבוק
ערר 1116-21 כארם אליאס נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; ערן בר; 28/06/21) - 15 ע'
ועדת הערר לענייני קורונה דחתה את ערר העורר על החלטת המשיבה בהשגה, במסגרתה נדחתה בקשתו למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות עבור חודשים מרץ-אפריל. הערר דן בסוגיית הקשר הסיבתי של הירידה במחזור העסקאות בין תקופת הבסיס לתקופת הזכאות: האם הירידה במחזור העסקאות נגרמה בעקבות ההשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏

עליון
1   [משפט בינלאומי פרטי] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 7718-15 מוסא אחמד חסן עסאכרה נ' שר הביטחון (עליון; ע' ברון, ע' גרוסקופף, ח' מלצר; 06/07/21) - 28 ע'
עו"ד: יעל מורג יקו אל, צפנת נורדמן, עקיבא סילבצקי, קמר מישרקי אסעד
בימ"ש לא מצא מקום להתערבות שיפוטית בשיקול דעתם של משיבים 4-1 שהחליטו לא לעשות שימוש בצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) ולא מצא מקום להורות להם להפעיל כלים מינהליים שונים כדי לאפשר לעותרים, משפחות פלסטיניות, גישה לאדמות חקלאיות לא מוסדרות, שלטענתם מצויות בבעלותם. זאת לאחר דחיית טענות העותרים לאי סבירות קיצונית בהפעלת שיקול הדעת או פגם מהותי בתשתית הראייתית אשר שימשה לצורך קבלת ההחלטה. עם זאת, לצדדים פתוחה הדרך לפעול למימוש זכויותיהם הקנייניות הנטענות.
משפט בינלאומי פרטי – שטחים מוחזקים – צו בדבר שימוש מפריע במקרקעין פרטיים
משפט בינלאומי פרטי – שטחים מוחזקים – מפקד צבאי
משפט מינהלי – החלטות – בחינתן
משפט מינהלי – החלטות – תשתית עובדתית
משפט מינהלי – החלטות – סבירותן
משפט מינהלי – שיקול-דעת – בחינתו
.
עתירה בשאלה אם על משיבים 4-1, משיבי הממשלה, להפעיל אמצעים מינהליים שבסמכותם, כדי לאפשר לעותרים, משפחות פלסטיניות, גישה לאדמות חקלאיות לא מוסדרות, שלטענתם מצויות בבעלותם, אף שמשיבה 5 טוענת כי היא הבעלים שלהן ומחזיקה בהן כדין מכוח עסקת רכישה ומכוח החזקה ועיבוד. משיבי הממשלה פתחו בהליך בירור לפי "נוהל לטיפול בסכסוכי קרקעות במקרקעין פרטיים" של המינהל האזרחי ביהודה ושומרון. בסיום הליך הבירור בהחלטה סופית בשנת 2019, הודיעו משיבי הממשלה כי החליטו שלא ניתן לעשות שימוש בצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) (מס' 1586), תשס"ח-2007, (צו שימוש מפריע), מכיוון שלפחות עד לשנת 2016 היו האדמות מעובדות על ידי משיבה 5. ביחס לשנים 2017-2016 נקבע כי אין ראיות מספיקות כדי לשלול את טענת המשיבה לפיה עיבדה את המקרקעין גם בתקופה זו.
.
בג"ץ (מפי המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר ובהסכמת השופטים ברון וגרוסקופף) דחה את העתירה, בכפוף לסייגים, ופסק כי:
הסמכות המינהלית חייבת להיות מופעלת להשגת תכלית החיקוק שהסמיך את הרשות, להסתמך על תשתית ראייתית מספקת ועל שיקולים ענייניים, ולהיות סבירה לגופה; המפקד הצבאי באזור מחויב להגן על ביטחונם ועל קניינם של התושבים המוגנים החיים באזור תחת שלטון צבאי, ולשמור על הסדר ועל החיים הציבוריים של התושבים המקומיים. בהתאם נקבעו בתחיקת הביטחון הוראות צו שימוש מפריע, המקנה למפקד הצבאי סמכות למנוע פלישות ושימוש מפריע במקרקעין פרטיים של תושבים מקומיים. לא נמצא כי משיבי הממשלה הפרו את חובתם זו, או שמתקיימת עילה אחרת להתערבות בהחלטה הסופית.
אשר לטענות ביחס לתשתית העובדתית ששימשה את משיבי הממשלה לצורך קבלת החלטותיהם, לצורך קבלת החלטה מינהלית נדרשים משיבי הממשלה לאסוף ראיות ברמה המותאמת לתפקידם ולתחומי אחריותם, בהיותם מופקדת על הסדר הציבורי. בחינת הליך הבירור המינהלי ביחס להחלטה הסופית מעלה כי לא נפל פגם בהחלטות משיבי הממשלה המצדיק התערבות שיפוטית. ניכר כי משיבי הממשלה ניהלו הליך בירור מקיף ואספו נתונים מהותיים השייכים לעניין, ש שימשו תשתית עובדתית מספיקה לביסוס ההחלטה הסופית. יתרה מכך, למשיבי הממשלה, ככל רשות מינהלית, עומדת חזקת התקינות המינהלית ואת הנטל לסתירתה לא הרימו העותרים. יחד עם זאת, משיבי הממשלה לא פירטו את התשתית העובדתית ואת הנימוקים שהביאו אותם לכדי ההחלטה ביחס ל-40 דונם ולכן דחיית העתירה לא תחול ביחס אליה.
אשר למישור הפעלת שיקול הדעת, נוכח טענות העותרים נדון אופן הפעלת שיקול דעתם של משיבי הממשלה מכוח הוראות צו שימוש מפריע. צו השימוש המפריע נועד לאפשר למפקד הצבאי למלא אחר חובתו לשמור על הסדר הציבורי באזור שתחת שליטתו ולהגן על קניינם וזכויותיהם האחרות של התושבים המוגנים, כאשר ביסוד תכלית הדברים עומד רצון למנוע השתלטות בלתי מורשית על קרקעות באזור. עיקר הצו בהסמכת ראש המינהל האזרחי לפעול לסילוק פולש שלא כדין למקרקעין פרטיים, תוך חמש שנים מיום הפלישה. ראש המינהל האזרחי רשאי לדרוש מידע ורשאי להפסיק שימוש מפריע במקרקעין על סמך המידע שברשותו.
לשון הצו מעידה על סמכות רשות הכוללת שיקול דעת רחב, כך שלא בכל מקרה שבו נמצא כי נעשתה פלישה "טרייה" למקרקעין יהא הממונה הצבאי חייב לפעול לסילוק הפלישה. "מקבילית כוחות" תסייע לזהות את המקרים שבהם מדובר בסמכות שבה גוברים רכיבי החובה: ככל שזיקת התושבים המוגנים לקרקע הוכחה במידה רבה יותר, תידרש מידה פחותה של הוכחה ביחס לאופי ולמשך הפלישה, ולהיפך. ודוק, די שתוכח זיקה במידה מספקת במישור המינהלי כדי שהכף תיטה לכך שהסמכות לפעול לסילוק הפלישה תהא בגדר חובה. בענייננו, לא התקיימו תנאי מקבילית הכוחות בדרך ההופכת את הסמכות לסמכות חובה, ולפיכך אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת משיבי הממשלה שלא להפעיל את הצו ביחס לאדמות. טעם הדבר נעוץ במידת ההוכחה המוגבלת של זיקת העותרים לאדמות מחד, ומאידך לנוכח הראיות המינהליות המספיקות ביחס למשך הפלישה הנטענת, לפיהן השימוש של משיבה 5 באדמות החל לכל המאוחר בשנת 2000, כאשר אורכה של מגבלת השנים המנויה בצו תחומה לפלישה בת חמש שנים בלבד.
ודוק, הליך הבירור שערכו משיבי הממשלה נעשה במסגרת 'נוהל סכסוך קרקעות' ולכן מסקנתם של משיבי הממשלה לפיה אין מקום להפעיל סמכויות מכוח הצו מצויה במתחם הסבירות, על אף שמשיבה 5 לא הוכיחה בראיות מספיקות כי עיבדה את האדמות בשנים 2017-2016. בנוסף, השימוש של משיבה 5 באדמות, אף שלא היווה עיבוד חקלאי מיטבי לא קטע את השימוש שנמשך, גם אם בעצימות נמוכה. בנסיבות אלו אין לממונה מכוח צו שימוש מפריע חובה להפעיל את הצו כלפי המחזיקים באדמות, מה גם שהעותרים לא ביססו כראוי את זכותם הקניינית הנטענת באדמות.
בפרשנות המשיבים לצו לפיה יש לשלול את הפרופוזיציה שהודאת משיבה 5 כי הפסיקה את עיבוד האדמות בשנת השמיטה מחייבת אתחול מחדש של מגבלת השנים, לא נמצא מקום להתערב; כן נדחתה טענת העותרים כי על משיבי הממשלה להכריז על השטח כשטח סגור. לסיכום, נפסק כי אין מקום להתערבות שיפוטית בשיקול דעתם של משיבי הממשלה בעילות של אי סבירות קיצונית, או פגם מהותי בתשתית הראייתית. לפיכך אין מקום להורות למשיבי הממשלה להפעיל את סמכויותיהם המינהליות, נוכח החזקה ארוכת השנים של משיבה 5 באדמות שעליה הצביעו הראיות המינהליות. ודוק, אין פירושה כי אותה חזקה ארוכת שנים היא בבחינת חזקה כדין. לצדדים פתוחה הדרך לפעול למימוש זכויותיהם הקנייניות הנטענות.
חזרה למעלה
2   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
בש"פ 4352-21 פירדובסקי חוסיינוב נ' מדינת ישראל (עליון; א' שטיין; 06/07/21) - 9 ע'
עו"ד: לינור בן אוליאל, מיכאל עירוני
כאשר כתב אישום שהוגש נגד נאשם בגיר מאומת כדבעי בראיות לכאורה, והנאשם חוסה בצל חזקת המסוכנות שנקבעה בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו לחלופת מעצר היא לא "למה לא?" אלא "למה כן?".
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו רצח בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיין מחדש בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. העורר חוזר, בעקבות שינוי ראייתי, על "תזת המאבק" שלדבריו עשויה להביא לזיכויו מפאת הגנה עצמית.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
לחובת העורר עומדות שלוש חזקות מסוכנות סטטוטוריות מתוך חמש (ראו סעיפים 21(א)(1)(ג)(1), 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים). כאשר כתב אישום שהוגש נגד נאשם בגיר מאומת כדבעי בראיות לכאורה, והנאשם חוסה בצילה של חזקת המסוכנות אשר נקבעה בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים או להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני אל מחוץ לכותלי הכלא, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?". הנאשם הוא זה שצריך להוכיח התקיימותם של טעמים מיוחדים המצדיקים את שחרורו מן המעצר או את העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני, כשהשיקולים התומכים בחלופת מעצר כאמור חייבים להיות נקיים מספקות ביחס לאפשרות שהלה ינסה לבצע עבירות נוספות, לשבש מהלכי משפטו או להימלט מאימת הדין.
במקרה דנן, טעמים מיוחדים כאמור אינם בנמצא. אם נצא מן ההנחה שהאמור בכתב האישום מאומת כדבעי בראיות לכאורה, לא נוכל להגיע אלא למסקנה אחת ויחידה: בנתונים הקיימים, מן הדין לעצור את העורר מאחורי סורג ובריח עד תום משפטו. המסוכנות הנשקפת מאדם שלאור יום יורה בדם קר בראשו של אדם אחר היא עצומה. מציאת חלופה למעצרו של נאשם כזה שמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן, והמקרה שבנדון איננו כזה. גורלו של הערר תלוי אפוא בשאלה אחת בלבד: האם חל כרסום בראיות לכאורה אשר מאמתות את האמור בכתב האישום? לשאלה זו יש להשיב בלאו מוחלט.
חזרה למעלה
3   [מסים] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ע"א 3641-21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מיסוי מקרקעין חיפה (עליון; רון גולדשטיין; 06/07/21) - 6 ע'
עו"ד:
הדין הוא לכאורה עם המשיב, הטוען כי המועד להגשת ערעור על פסק-דין של ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין הינו 45 ימים. אך לא נמצא לטעת מסמרות בשאלה משפטית זו שכן גם אם הייתה מתקבלת טענת המערערים לפי מדובר ב-60 ימים, הערעור הוגש באיחור של יום; בתצהיר שהגישו המערערים אין כדי לסתור את התיעוד בדבר מועד מסירת פסק-הדין במנגנון "הודעה באתר"; איחור של יום אחד הוא איחור לכל דבר ועניין, והבקשה דנן אינה מצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכה.
מסים – מיסוי מקרקעין – ערעור לבית המשפט העליון
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – דואר אלקטרוני
דיון אזרחי – הארכת מועד – טעם מיוחד
.
פסק-הדין מושא ההליך ניתן ביום 17.3.2021 ע"י ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). הערעור דנן הוגש ביום 25.5.2021. המשיב הגיש בקשה לסילוק ההליך על הסף מחמת איחור שנפל לטענתו בהגשתו. המערערים מתנגדים לבקשה וסבורים כי הערעור הוגש במועד, אך עותרים לחלופין להארכת מועד בדיעבד, ככל שטענת המשיב תתקבל. המשיב מתנגד לבקשה החלופית להארכת מועד.
.
ביהמ"ש העליון הורה על מחיקת הערעור בקבעו:
לטענת המשיב, המועד להגשת ערעור על פסק-דין של ועדת הערר נקבע בחיקוק ועומד על 45 ימים (ראו סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)). עוד טוען המשיב כי במניין הימים להגשת הערעור יש למנות את ימי פגרת הפסח. המערערים מצדם מפנים לתקנה 13 לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר), הקובעת כי סדרי הדין שנקבעו בתקסד"א ביחס לערעור "יחולו בערעור על החלטתה של ועדת ערר לביהמ"ש העליון בשינויים המחויבים", ובהתאם לכך סבורים המערערים כי עמד להם פרק זמן של 60 ימים להגשת ההליך. עוד סבורים הם כי אין למנות את ימי פגרת הפסח.
על פני הדברים נראה כי הדין הוא לכאורה עם המשיב. ברם, לא נמצא לטעת מסמרות בשאלה משפטית זו שכן גם אם הייתה מתקבלת טענתם המשפטית של המערערים בנוגע למשך הזמן שעמד לרשותם להגשת הערעור – עדיין היה מקום לקבוע כי הערעור הוגש באיחור. זאת, משום שפסק-הדין ניתן ביום 17.3.2021, ובו ביום הומצא במנגנון "הודעה באתר" לבאת-כוח המערערים. כמו כן, עוד באותו יום מתועדת "צפייה יזומה" בפסק-הדין ע"י עורכת הדין. לכן, גם אם עמדה למערערים תקופה של 60 ימים להגשת ההליך, וגם אם לא היה מקום למנות את ימי פגרת הפסח, ההליך הוגש באיחור של יום אחד.
בהמשך לדברים האמורים יובהר, כי אכן באפשרותו של בעל דין להוכיח כי "הודעה באתר" לא הגיעה לכתובת הדוא"ל שמסר, וזאת בדרך של הגשת תצהיר בעניין. אולם, אין די בהגשת תצהיר סתמי. אין ספק כי במקרים מתאימים מוסמך ביהמ"ש לקבוע כי אין באמור בתצהיר שהוגש כדי להראות כי ההודעה לא הגיעה אל כתובת הדוא"ל של הנמען. בענייננו די אם יצוין כי לא צורף תצהיר ע"י נמענת ההודעה, ועל כן אין באמור בתצהיר כדי לסתור את התיעוד בדבר מועד מסירת פסק-הדין במנגנון "הודעה באתר". התצהיר אף אינו מתייחס כלל לתיעוד בדבר המצאת פסק-הדין במנגנון זה.
כפי שנפסק, איחור של יום אחד הוא איחור לכל דבר ועניין, וגם מי שאיחר בהגשת ההליך ביום אחד נדרש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת על ידו. זאת ועוד, עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות הרי שבעת בחינת שאלת התקיימותם של טעמים מיוחדים יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות החדשות. הבקשה דנן אינה מצביעה על טעם מיוחד המצדיק ארכה. הבקשה נסמכת על "טעות בתום לב", "על רקע מחלוקת משפטית כנה" בעניין מניין הימים להגשת ההליך. אולם גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור. לכן, אין בטענה זו כשלעצמה כדי לגבש טעם מיוחד. גם הטענה בדבר סיכויי ההליך אינה יכולה לגבש, כשלעצמה, טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה.
חזרה למעלה
4   [בוררות] שתף בפייסבוק
רע"א 4448-21 ד"ר רפאל ברנן נ' ד"ר דוד דרול (עליון; ד' מינץ; 06/07/21) - 5 ע'
עו"ד: יובל דמול
רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. הדברים מקבלים משנה תוקף כשנושא הבר"ע הוא אישור או ביטול פסק בוררות, וכשהעניין התברר כבר לפני שלוש ערכאות; בקשה לביטול פסק בוררות בערעור ניתן להגיש רק ע"פ העילות האמורות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות.
בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור
בוררות – פסק בורר – ביטול פסק בורר בערעור
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות בערעור שניתן בקשר לחברה שהצדדים ייסדו ולהפסקת פעילותה. המבקש טוען כי הבורר התעלם מהדין המהותי ומדיני החברות. משכך, תוכנו של הפסק מנוגד באורח מובהק לתקנת הציבור ו"פוגע בקהילה העסקית הנסמכת על דיני החברות ועל הסכם המייסדים בהתנהלות שוטפת ובשעת מבחן". כמו כן, שב המבקש וטוען כי הבורר פעל משיקולים פסולים ובשל דעות קדומות, תוך פגיעה קשה באמון הציבור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הלכה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או כאשר שיקולי צדק או מניעת עיוות דין מחייבים התערבות. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר נושא הבר"ע הוא אישור או ביטול פסק בוררות, וכאשר עניינו של המבקש התברר כבר לפני שלוש ערכאות גדר ההתערבות תהא מצומצמת אף יותר. הבקשה דנן, שנסובה כל כולה על הסכסוך הפרטני בין הצדדים, אינה עומדת באמות מידה אלו.
למעלה מן הצורך יצוין בתמצית כי טענת המבקש לפיה הבורר פסק בניגוד לדין המהותי היא למעשה בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות. ברם, בהתאם לסעיף 21א(ג)(1) לחוק, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בוררות בערעור ע"פ העילות האמורות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק בלבד. כמו כן, טענות המבקש ביחס למשוא פנים של הבורר ממחזרות במידה רבה את טענותיו במסגרת הבקשה להעברתו מתפקידו, אשר נבחנה ונדחתה גם בבימ"ש זה.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
5   [עבודה] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 45947-03-20 הרצנו דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, לאה גליקסמן, נ.צ.: א' ירון, ד' בן חיים; 01/07/21) - 12 ע'
עו"ד: מיכל מזוז, ליאור אליטים
ביה"ד עמד על כך שלאחרונה חל כרסום מסוים בכלל שלפיו אין לחייב בהוצאות מבוטח במוסד לביטוח לאומי, שהפסיד בדינו. ביה"ד ציין כי נוכח כך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות משפט והשיקולים שעליה לשקול בהקשר זה, לא ניתן לגבש כללים נוקשים לעניין חיוב מבוטח שהפסיד בדינו בהוצאות משפט, שכן שיעור ההוצאות נקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות, אך הצביע על שיקולים מנחים בעניין זה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערער, נהג אוטובוס במקצועו, להכרה בפגיעה צווארית כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, תוך חיוב המערער בתשלום הוצאות למשיב בסך של 3,000 ₪. הערעור סב על החיוב בהוצאות משפט בלבד.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח ונציגי הציבור א' ירון, ד' בן חיים) קיבל את הערעור ופסק כי:
לפי הפסיקה בעבר, ככלל תהא הימנעות מחיוב מבוטח שהפסיד בדינו בהוצאות, למעט במקרים חריגים של ניצול ההליך המשפטי לרעה, על מנת שלא להרתיע מבוטח מהגשת תביעה למימוש זכותו. לאחרונה חל שינוי בפסיקה באשר לכלל זה, נוכח הצורך להביא בחשבון לצד השיקול של מניעת הרתעת מבוטח מהגשת תביעה למימוש זכותו גם את האינטרס הציבורי – נגישות כלל הציבור למערכת משפט צודקת ויעילה ומניעת בזבוז משאבי המערכת השיפוטית, שכן הקדשת זמן שיפוטי להליכי סרק פוגעת באינטרס ציבורי זה. נוכח האמור, חל כרסום מסוים בכלל שלפיו אין לחייב מבוטח שהפסיד בדינו בהוצאות. כך למשל, בהליכי ערעור בביה"ד הארצי, הנדונים לאחר שהיה למבוטח יומו בביה"ד האזורי, והמבוטח עומד על הערעור לאחר שביה"ד מעמיד את המבוטח בשלב מקדמי של ההליך על המצב המשפטי, מביא זאת ביה"ד בחשבון, כך שבנסיבות מתאימות המבוטח מחויב בהוצאות. יחד עם זאת, יש לנהוג בחיוב בהוצאות של מבוטח המפסיד בהתדיינות מול המשיב במתינות ובזהירות, על מנת שלא יווצר מצב שמבוטח יירתע ממימוש זכות התביעה לביה"ד בשל החשש שיוטלו עליו הוצאות, תוך התחשבות בעקרון היסוד – זכות התביעה לביה"ד היא מרכיב מהותי במימוש זכותו הסוציאלית של המבוטח.
פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעת ביה"ד האזורי וככלל לא יתערב בית דין שלערעור בשיקול דעתו בקביעת שיעור הוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נמצא כי נפל פגם בשיקול הדעת של ביה"ד האזורי וכי שיעור ההוצאות שפסק חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל; בהינתן שיקול הדעת הרחב מאד הנתון לערכאה הדיונית ונוכח מגוון השיקולים אותם עליה לשקול בפסיקת הוצאות משפט, לא ניתן לגבש כללים נוקשים לעניין חיוב מבוטח שהפסיד בדינו בהוצאות משפט, שכן שיעור ההוצאות נקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו, לרבות התנהלות הצדדים בהליך אך ניתן להצביע על שיקולים מנחים: ראשית, אין די בכך שתביעת המבוטח נדחית כדי להביא לחיוב בהוצאות ויש לבחון את הטעם לדחיית התביעה. אכן, יש מקום לחייב מבוטח בהוצאות עת הוא מעלה גרסה שקרית, שכן בכך יש משום ניצול לרעה של ההליך המשפטי, או אם מבוטח עומד על תביעה מופרכת בהתאם לחוק ולפסיקה, לאחר שניתן לו הסבר על המצב המשפטי. לעומת זאת, יש לנהוג במתינות ובזהירות עת הקביעה היא שהמבוטח לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו. לא פעם מדובר במקרים שיש להם פנים לכאן ולכאן, וההכרעה מבוססת במידה רבה על הערכה של מאזן ההסתברויות; שנית, ככל שמונה מומחה רפואי בהליך, והתביעה נדחית בשל חוות דעתו, ככלל אין מקום לחייב את המבוטח בהוצאות; ככלל, אין מקום לחייב מבוטח בהוצאות גם אם המבוטח עומד על תביעתו לאחר קבלת חוות דעת המומחה הרפואי, שכן זכותו של המבוטח לטעון כי בעניינו אין לבסס את ההכרעה על חוות דעתו וכי נפלו בה פגמים.
במקרה זה קבע ביה"ד קמא כי המערער הוכיח קיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, והתביעה נדחתה בשל חוות דעתו של המומחה הרפואי. עמידת המערער על תביעתו גם לאחר קבלת חוות הדעת ומענה המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה הייתה לגיטימית, ולא היה מקום לחייב את המערער בהוצאות, גם אם ביה"ד לא קיבל את טענותיו. לא התקיים טעם אחר לחיוב המערער בהוצאות. מאידך, ההליך התמשך בשל התנהלות המשיב, אך התנהלותו לא נשקלה. לאור האמור נסיבות המקרה מצדיקות לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה הדיונית, וחיוב המערער בהוצאות בשל דחיית התביעה בטל.
חזרה למעלה
6   [עבודה] [ביטוח לאומי] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 42016-03-21 שלם שלמה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר; 01/07/21) - 11 ע'
עו"ד: חדוה בן חיים צימן, הילה שור, ליאת אופיר
ביה"ד הארצי החזיר את עניינו של המבקש, שהוכר כנפגע בעבודה בעילה של מחלת מקצוע, אל הוועדה הרפואי לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב. זאת, על מנת שתבחן את העניין בהתאם לפסק הדין שניתן בענין סומך, בו נקבעו השאלות אותן על הוועדה לבחון שעה שעומד בפניה מבוטח שהוכר כמי שנפגע בעבודה בעילת מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.
עבודה – תאונת עבודה – מחלת מקצוע
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – נכות
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
המבקש עבד בייצור והתקנת מעקות, וחלה בשנת 2013 בסרטן שלפוחית השתן. לאחר שמחלת המבקש הוכרה כמחלת מקצוע, הגיש המבקש תביעה לקביעת דרגת נכות. ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור 100% מיום 2.5.13 ועד ליום 1.3.18. ביה"ד האזורי לעבודה קיבל את ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח ובהסכמת השופטת ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
לאחר שניתן פסק הדין קמא, ניתן פסק הדין בענין סומך בו נקבעו השאלות אותן על הוועדה לבחון שעה שעומד בפניה מבוטח שהוכר כמי שנפגע בעבודה בעילת מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.
טענות המשיב בכל הנוגע לנפסק בענין סומך נדחו. נפסק כי אין יסוד לטענה לפיה מבחן ה'אלמלא' בו נעשה שימוש בשאלות לוועדה נוגד את סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי. סעיף 118 לחוק קובע כי על הוועדה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה המבחן בשאלה ג.(א)(2) נועד להבחין בין מקרה שבו אלמלא תנאי העבודה גורמי הסיכון האחרים לא היו מתממשים לכדי נכות, ומכאן שהנכות כולה משויכת לעבודה, לבין מקרה שבו גם אלמלא תנאי העבודה גורמי הסיכון האחרים התממשו לכדי נכות, ואז יש לקבוע את חלקו של גורם העבודה לעומת חלקם של גורמי הסיכון האחרים. השאלה אם גורם סיכון התממש או לא נתונה לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה ויכול שתתבסס על סטטיסטיקות ומחקרים או כל חומר רפואי הרלוונטי לשיטת הוועדה. בדיוק כפי שקביעה האם גורם הסיכון הטמון בעבודה התממש וגרם במקרה הנוכחי לנכות, כולה או חלקה.
במקרה זה לא נפלה טעות בפסק הדין קמא בנוגע לסוגיית הקשר הסיבתי, ויש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתדון מחדש בעניין זה לפי השאלות שנקבעו בעניין סומך: א) מהו שיעור הנכות של המבקש בשל הליקוי שהוכר (סרטן שלפוחית השתן) (הנכות הנוכחית) ולאלו תקופות חלה נכות זו. הוועדה תנמק את תקופות הנכות הנוכחית. הנכות הנוכחית תקבע ללא תלות במצב קודם או בשאלות של קשר סיבתי; ב) האם למבקש היה 'מצב קודם' בליקוי שהוכר (נכות קודמת)? אם כן, מהנכות הנוכחית (לפי סעיף א') יש להפחית את הנכות הקודמת. באשר לנכות שנותרה לאחר סעיף ב' (הנכות הנותרת), יש לבחון האם תנאי העבודה פעלו כגורם יחיד ליצירתה או שמא היו גורמי סיכון נוספים, למשל העישון, שעל יסוד נתונים מוכחים והידע הרפואי ניתן להגיע למסקנה כי התממשו בפועל.
ככל שהוועדה סבורה כי תנאי העבודה היו גורם יחיד ליצירת הנכות הנותרת זו תשויך כולה לפגיעה בעבודה; ככל שהוועדה סבורה כי פעלו במבוטח גורמי סיכון נוספים על הוועדה לבחון איזה מבין המצבים הבאים הוא המתאים למקרה: (א) אלמלא תנאי העבודה גורמי הסיכון לא היו מתממשים לכדי נכות - אם כך הוא, אזי על הוועדה לשייך את כל הנכות לפגיעה בעבודה; (ב) גם אלמלא תנאי העבודה גורמי הסיכון התממשו לכדי נכות – אם כך הוא, על הוועדה לקבוע את שיעור ההשפעה היחסי, קרי, מה מידת הנכות שהיא תוצאה של הפגיעה בעבודה (וממילא מה מידת הנכות שהיא תוצאה של התממשות גורמי הסיכון הנוספים). שיעור ההשפעה יכול וייקבע על ידי הוועדה בצורה אחוזית, דהיינו כמה אחוזים מתוך הנכות הנותרת משויכים לפגיעה בעבודה וכמה לגורמי הסיכון שהתממשו.
חזרה למעלה
7   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ר (ארצי) 28677-11-20 הסתדרות הכללית החדשה מרחב כרמיאל נ' תדביק בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, אילן סופר, נ.צ.: ר' בנזימן, ד' קמפלר; 30/06/21) - 12 ע'
עו"ד: שי תקן, הילה זקס, ויוי (ורד) ויץ, ענבר בן סימון
ביה"ד הארצי לא מצא מקום להתערב בשיקול דעתה של רשמת ביה"ד שקבעה כי משקלן המצטבר של הנסיבות הבאות: העובדה שמדובר בערעור המוגש בהליך של סכסוך קיבוצי; השלכות מגפת הקורונה; הטעות שנפלה בפסק הדין באשר למועד הגשת הערעור - מכריע את הכף אל עבר קבלת בקשת המשיבות להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בסכסוך הקיבוצי שבין הצדדים.
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
.
ערעור על החלטת רשמת ביה"ד הארצי במסגרתה התקבלה בקשת המשיבות למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, עד למועד הגשתו בפועל, תוך השתת הוצאות המשיבות בסך של 1,500 ₪. מדובר על פסק דין שניתן בסכסוך קיבוצי.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת השופטים ר' פוליאק, א' סופר ונציגי הציבור ר' בנזימן, ד' קמפלר)
תקנה 20(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי) קובעת כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי בסכסוך קיבוצי הוא 14 ימים מעת שהומצא פסק הדין. יחד עם זאת, תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), המקנה לביה"ד להאריך מועד להגשת הליך ערעורי מטעמים מיוחדים שיירשמו הוחלה גם על הליכים בסכסוך קיבוצי. בפסיקה נקבע, כי רשימת הטעמים המיוחדים שבהקשר זה אינה סגורה ולכן יש לבחון בקשה למתן ארכה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של ההליך.
בעבר נהוג היה לקבוע, באופן קטיגורי, כי טעות בעל הדין או בא כוחו בחישוב מניין הימים להגשת הערעור אינה עולה כדי טעם מיוחד. עם השנים כלל זה נשחק, וכבר נקבע כי טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה. זאת, כחלק ממגמה להכיר בנסיבות מסוימות ככאלה שעשויות להצדיק חריגה מן הכלל בדבר אי הכרה בטעות שבדין כצידוק להארכת מועד. בנוגע לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור בסכסוך קיבוצי כבר נקבע כי ביה"ד ינקוט גישה ליברלית יותר, אף במחיר אי עמידה בסדרי הדין, מתוך הבנה כי להכרעה בהליך הקיבוצי השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לסכסוך הקיבוצי, ולכן יש ליתן משקל לשיקול של מיצוי טענות הצדדים. אולם, העובדה שמדובר בהליך של סכסוך קיבוצי איננה "מילת קסם", אשר תצדיק מתן ארכה בכל הליך בסכסוך קיבוצי. שכן, יש לבחון התקיימות של טעמים מיוחדים באספקלריה של הנסיבות הקונקרטיות, תוך מתן משקל לעובדה שמדובר בסכסוך קיבוצי.
החלטת הרשמת שעונה על מספר אדנים, אשר ייתכן וכל אחד מהם לא היה עומד, כשלעצמו, כ"טעם מיוחד", אולם אין מקום להתערב בקביעתה כי יש בהצטברותם כדי להכריע את הכף לטובת מתן הארכה: העובדה כי מדובר בערעור המוגש בהליך של סכסוך קיבוצי ונטיית ביה"ד הנגזרת מכך, בשל ההשפעה הפוטנציאלית של פסק הדין שיינתן בהליך זה על קבוצה גדולה של עובדים, שאינם צד לסכסוך הקיבוצי; השלכות מגפת הקורונה בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור, כך שיש לאמץ גישה מרוככת יותר באשר לבקשות למתן ארכה; טעות המשיבות נשענת, לפחות בחלקה, על פסק דינו של ביה"ד האזורי בו נקבע (בשגגה) כי זכות הערעור על פסק הדין מסורה למשיבות בתוך 30 ימים; אשר לטענה כי לא ניתנה התייחסות לסיכויי הערעור במסגרת החלטת הרשמת, ככלל, סיכויי הערעור הם שיקול מרכזי ועשויים להיות שיקול מכריע בהחלטה בבקשה להארכת מועד. אולם משמדובר בהליך של סכסוך קיבוצי, יש לאפשר לצדדים את מיצוי ההליך, ואין מקום להכריע בשאלת סיכויי הערעור בשלב זה.
חזרה למעלה
8   [ביטוח לאומי] [עבודה] שתף בפייסבוק
עב"ל (ארצי) 22678-09-20 אחמד כרדי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, אילן סופר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: ר' קידר, ד' בן חיים; 29/06/21) - 6 ע'
עו"ד: איילת בן שימול ענטר, שלומי מור
ביה"ד דחה ערעור על פסק דין שדחה את תביעת המערער להכיר באירוע ירי כפגיעה בעבודה. נפסק כי המערער נפגע עת היה בדרכו לעבודה ולא במהלך העבודה, ולכן לא חלה החזקה שלפיה האירוע הוא בגדר פגיעה בעבודה, אלא על המערער מוטל הנטל להוכיח כי הירי כלפיו לא התרחש על רקע אישי אלא הוא בגדר "סיכוני הדרך". המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו, ועל סמך מאזן ההסתברויות סביר יותר שהירי היה מכוון אל המערער על רקע אישי, ואין מדובר בסיכוני הדרך, לרבות טעות בזיהוי.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
.
המערער, שעבד כנהג משאית בחברה, היה בדרכו לאסוף את בן דודו, בהוראת מעסיקו, לעבודתו, עת נורה מירי כלפיו. המשיב דחה את תביעת המערער להכיר באירוע הירי כפגיעה בעבודה בנימוק שהאירוע התאונתי לא התרחש עקב סיכוני הדרך. ביה"ד האזורי דחה את התביעה על החלטת המשיב, בקובעו כי אין מדובר בתקיפה המהווה "סיכוני הדרך" אלא בתקיפה שהייתה מכוונת לתובע. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, א' סופר, מ' שפיצר ונציגי הציבור ר' קידר, ד' בן חיים) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד עמד תחילה על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בחוק הביטוח הלאומי ועל הפסיקה הנוגעת להוכחת קשר סיבתי בין סיכוני הדרך לבין הפגיעה בעבודה.
ביה"ד ציין כי במקרה זה המערער נפגע עת היה בדרכו לעבודה, ולא במהלך העבודה. נוכח האמור לא חלה החזקה שלפיה האירוע הוא בגדר פגיעה בעבודה, אלא על המערער מוטל הנטל להוכיח כי הירי כלפיו לא התרחש על רקע אישי אלא הוא בגדר "סיכוני הדרך". אשר למידת ההוכחה, יש לבחון אם על סמך מאזן הסתברויות, סביר יותר שאירוע הירי בו נפגע המערער היה אירוע שלא על רקע אישי, אלא המערער נפגע בשל העובדה שהיה במקום האירוע בדרכו לעבודה באופן אקראי, או לפי בג"צ סילאווי – בשל טעות בזיהוי.
המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו, ועל סמך מאזן ההסתברויות סביר יותר שהירי היה מכוון אל המערער על רקע אישי, ואין מדובר בסיכוני הדרך, לרבות טעות בזיהוי. ראשית, המערער לא הצביע על אינדיקציה לטעות בזיהוי, וכל אשר נטען הוא כי אינו יודע מי ניסה לפגוע בו ומדוע, ואין לו סכסוך עם איש. אין די בכך שהמערער או המשטרה אינם יכולים להצביע על זהות האחראים לירי במערער, כדי לקבל את הטענה שמדובר בטעות בזיהוי, ונדרש כי מחומר הראיות תעלה אינדיקציה או לכל הפחות ראשית ראייה לכך שמדובר בטעות בזיהוי והירי לא כוון אישית למערער. שנית, נסיבות האירוע מצביעות כי סביר יותר שהירי היה מכוון אל המערער על רקע אישי ואין מדובר בטעות בזיהוי. כך, מדובר בשעת בוקר מוקדמת מאד, 05:30 לערך, שבה אין כמעט תנועת כלי רכב, ובשעה זו קל יותר לזהות כלי רכב מסוים, והדעת נותנת כי בשעה כזו מדובר בפעילות מכוונת ומתוכננת, המותאמת לשעות עבודתו של המערער. העובדה שבאותו יום שינה המערער ממסלולו אין בה כדי לשלול את המסקנה שהיורים עקבו אחרי רכבו עת יצא מביתו או זמן קצר לאחר מכן. כמו כן, היורים פתחו את דלתות הרכב, ואז המשיכו לירות במערער ואף חבטו בראשו באקדח, כלומר המשיכו לירות גם לאחר שיכלו לזהותו.
ודוק, נדחתה הנמקת ביה"ד האזורי כי גם אם המערער נורה בשל טעות בזיהוי אין מדובר בסיכוני הדרך ודין תביעתו להידחות. בהתאם לבג"צ סילאווי טעות בזיהוי היא בגדר "סיכוני הדרך". אולם בענייננו המערער לא הרים את נטל ההוכחה כי נורה בשל טעות בזיהוי.
חזרה למעלה
מחוזי
9   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ"ח (חיפה) 33100-10-18 מדינת ישראל נ' תאופיק גרבאן (מחוזי; אברהם אליקים, תמר נאות פרי, רונית בש; 05/07/21) - 17 ע'
עו"ד:
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות הריגה; חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק, והשית עליו 14 שנות מאסר פועל, במצטבר להפעלת מאסר על תנאי תלוי ועומד בן שנתיים, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירות.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
.
הנאשם הורשע בעקבות הסדר טיעון, בעבירות הריגה; חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק. בין הצדדים לא הושגה הסכמה עונשית.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
אין צורך להכביר מילים על חומרתה של עבירת ההריגה, מהעבירות הקשות והחמורות, שמטרתה להגן על ערך החיים וקדושתם. על הפגיעה בערך חשוב זה יש להגיב בענישה משמעותית ומרתיעה, שיהא בה כדי לתת ביטוי לתפיסת החברה את מעמדו העליון של ערך קדושת החיים. כך גם בנוגע לעבירת חבלה בכוונה מחמירה, והדברים ברורים.
בהתחשב במהות המעשים, בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, ובמדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות – וכאשר יש לקחת בחשבון את חלקו הקטן יותר של הנאשם בביצוע המעשים, למרות שהוא אחראי בפלילים למכלול המעשים ולכל התוצאות בהיותו שותף למעשים וקושר קשר לביצועם – מתחם הענישה הכולל הראוי הינו 12 עד 18 שנות מאסר בפועל, בהתייחס לכל העבירות יחדיו. במכלול השיקולים, הוטלו על הנאשם 14 שנות מאסר פועל, במצטבר להפעלת מאסר על תנאי תלוי ועומד בן שנתיים, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירות.
חזרה למעלה
10   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (ירושלים) 43979-09-20 מדינת ישראל נ' יאסמין גאבר (מחוזי; חנה מרים לומפ; 04/07/21) - 14 ע'
עו"ד: יפעת פנחסי, רמזי קטילאת
בית משפט המחוזי בירושלים גזר שנתיים וחצי מאסר, בנוסף לקנס בסך 5,000 שקלים ושנת מאסר על תנאי על הנאשמת, שהורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות ביטחוניות שעניינן בניסיון לגייס פעילים לחיזבאללה ולכוח קודס האיראני לצורך ביצוע פיגועים בארץ..
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות ביטחון
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, לאחר שחזרה בה מכפירתה, בעבירה של יציאה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), בעביררה של מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, ובעבירה של חברות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 22(א) לחוק המאבק בטרור. במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש וכל צד נותר חופשי בטיעוניו. עם זאת, הוסכם כי הנאשמת תוכל לטעון לעובדות נוספות, וההמאשימה לא תביא ראיות לסתור אותן.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
העבירות שבהן הורשעה הנאשמת הן חמורות. יש בהן פוטנציאל עצום לפגיעה בביטחונה של מדינת ישראל, והן חותרות תחת עצם קיומה.
חומרת מעשיה של הנאשמת נעוצה גם בעובדה כי היא אזרחית ישראלית, ועל כן המדינה נותנת בה אמון וישנו קושי גדול יותר להתחקות אחר מעשיה. הנאשמת לא הצליחה לגייס או לייבא מועמדים לארגון, לא הצליחה למסור מידע, ועל כן ספק אם נגרם נזק ממשי כתוצאה ממעשיה.
שיקולי הרתעת היחיד והרבים, מהווים אפיק משמעותי בענישה בעבירות בהן עסקינן. שירות המבחן, ציין שההנאשמת לא נטלה אחריות לביצוע העבירות, היא טשטשה ומזערה את חלקה, נטתה להשליך אחריות על סביבתה, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינה, וקבע כי רמת הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק היא גבוהה. מכאן, שיש לתת דגש בעניינה על הרתעת היחיד. בנוסף להרתעת הנאשמת ישש צורך ליתן משקל גם להרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירות בהן היא הורשעה, הפוגעות בביטחון המדינה.
חזרה למעלה
11   [מסים] שתף בפייסבוק
ע"מ (תל אביב-יפו) 5464-10-18 מרדכי דרעי נ' פקיד שומה גוש דן (מחוזי; ירדנה סרוסי; 04/07/21) - 11 ע'
עו"ד: יגאל מדר, חיים בן שלום, ניצן זגרינסקי
בהליך של פסילת ספרים, נטל השכנוע מוטל על המערער, כבכל הליך מס, ואילו הנטל הראשוני להוכחת הליקויים, מוטל על המשיב. על המשיב להוכיח בראיות ראשוניות כי לא נרשם תקבול, ואילו הנטל הכללי בהליך, עדיין מוטל על הנישום. במקרה זה המשיב עמד בנטל הראשוני המוטל עליו ואילו המערער לא עמד בנטל השכנוע להראות כי אכן התקבולים נרשמו כדין.
מסים – מס הכנסה – פסילת ספרים
מסים – מס הכנסה – נטל ההוכחה
.
ספריו של המערער לשנים 2015 – 2017 נפסלו מחמת אי-רישום תקבול ללא סיבה מספקת בהתאם לסעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה. לאחר שהמערער המציא את סרטי הקופה לשנים 2016 – 2017, הסכים המשיב להמיר את פסילת ספרי המערער לאותן שנים לאזהרה. ברם, פסילת ספרי המערער לשנת 2015 נותרה בעינה. המערער משיג על החלטה זו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
בהליך של פסילת ספרים, נטל השכנוע מוטל על המערער, כבכל הליך מס, ואילו הנטל הראשוני להוכחת הליקויים, מוטל על המשיב. על המשיב להוכיח בראיות ראשוניות כי לא נרשם תקבול, ואילו הנטל הכללי בהליך, עדיין מוטל על הנישום. על מנת לברר האם אכן יש מקום לפסילת הספרים בהתאם לסעיף 145ב(א)(1) לפקודה, יש לבחון שני רכיבים: האם התקבל אצל הנישום "תקבול", והאם אותו תקבול "נרשם". בנסיבות המקרה דנן, עלה בידי המשיב להרים את הנטל הראשוני המוטל עליו להוכחת אי-רישום התקבולים, אי-הצגת סרט הקופה לשנת 2015 יש בכך כדי להרים מיניה וביה את הנטל הראשוני המוטל על המשיב. המערער כשל מלהרים את נטל השכנוע הרובץ עליו להוכיח כי התקבולים אכן נרשמו כדין. מדובר בשיטה ובניהול לקויים, המצדיקים את פסילת הספרים אף עקב אי-רישום תקבול אחד.
חזרה למעלה
12   [פשיטת רגל] [קניין] שתף בפייסבוק
פש"ר (חיפה) 601-00 עיזבון המנוח עמנואל הקיני ז"ל נ' דוד ייני בע"מ (מחוזי; בטינה טאובר; 30/06/21) - 10 ע'
עו"ד:
המיוחדת למחיקת הערת האזהרה מתקבלת בחלקה, במובן זה שהערת האזהרה תימחק – אך במקביל וכתנאי למחיקה יוארך המועד להגשת תביעת חוב ע"י המשיבה. תוצאה זה נועדה לאזן בין זכויות הצדדים.
פשיטת רגל – נושים מובטחים – הערת אזהרה
קניין – מקרקעין – הערת אזהרה
.
בקשה למתן הוראות שהוגשה ע"י עו"ד המנהלת מיוחדת להסדרת זכויות במקרקעין ורישום בית משותף בנכס, במסגרתה מבוקש להורות על מחיקת הערת אזהרה הרשומה על הנכס לזכות המשיבה מכוח הסכם שנחתם בין המנוח והמשיבה בשנת 1985.
.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה בחלקה בקבעו:
אין מחלוקת, וזו נקודת המוצא, כי הערת האזהרה נרשמה לטובת המשיבה להבטחת פירעון חוב כספי של המנוח למשיבה. זאת להבדיל מהערת אזהרה שנועדה להבטיח זכות קניינית בנכס, כאשר בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה זכאות המשיבה לקבלת הכספים נשוא החוב המובטח בהערת האזהרה ואם לאו.
שאלת טיב ומהות הערת אזהרה נדונה לא אחת בפסיקת ביהמ"ש העליון. בהקשר זה ניתן להיווכח כי קיימות בפסיקה שתי עמדות בסיסיות בקשר למעמדה של הערת אזהרה: האחת, גורסת כי הערת האזהרה אינה בבחינת "זכות במקרקעין", שכן פועלה הוא שלילי-מניעתי ואין לה תוכן קנייני משלה; העמדה האחרת גורסת כי הערת האזהרה משקפת זכות של ממש, אם לא קניינית כי אז, בכל מקרה, מעין קניינית.
בעניין רוזובסקי נפסק כי בשל השניות המתגלה בהערת האזהרה יש לראותה כיצור כלאיים, לו תווי אופי קנייניים ולא-קנייניים כאחד. בחלק מן המקרים בא לידי ביטוי אופייה החפצי של ההערה, ואילו במצבים אחרים בולט דווקא טיבה הרישומי-מניעתי. לכן, אין לחפש אחר הגדרה גורפת וממצה, שבכוחה לשקף את פועלה של ההערה בכל מקרה ולכל עניין, תוך מיונה כזכות כזו או אחרת, ע"פ המקובל בדיני הקניין הקלאסיים. יש לבחון את הערת האזהרה בכל מקרה לגופו, על רקע הסיטואציה הקונקרטית המתעוררת. סיווג ומיון ההערה, ככל שנדרשים, יוכרעו ע"פ אלה ממאפייניה להם ביטוי מיוחד בהקשר הנדון.
בעניין שולמן הדיון נסב אודות השאלה האם ביהמ"ש רשאי להורות על המרת בטוחה בבטוחה אחרת ללא הסכמת הנושה, מהם השיקולים שעליו לשקול והאם יש להבחין בין בטוחות מסוגים שונים. לגופו של עניין נחלקו השופטים בדעתם: דעת הרוב קבעה כי הערת אזהרה נרשמה להבטחת פירעון חוב כספי ולא אינטרס אחר. בנסיבות אלה, נקבע כי עד לסיום בירור המחלוקת בערכאות בשאלה האם החוב המובטח נפרע אם לאו, אין מקום שהערת האזהרה תוסיף ותעמוד בתקפה, אך זאת בכפוף לכך שהמבקשת תעמיד, כערובה לפירעון החוב, הפקדה כספית או הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית, המבטיחה את המשיבים באותו אופן בו הבטיחה אותם הערת האזהרה, ואף משפרת את מצבם. דעת המיעוט גרסה כי אין לאפשר למבקשת להמיר את הערת האזהרה בערבות בנקאית. בהקשר זה נקבע כי לבעל בטוחה עומדת זכות קניינית. זכות זו עליו להפעיל בתום לב. כאשר מבקש החייב מבעל הבטוחה להמירה בבטוחה אחרת, הוא רשאי לסרב סירוב ענייני ואינו רשאי לסרב סירוב דווקני. ככל שהבטוחה החלופית אינה דומה לבטוחה המקורית, מפני שוויה הנמוך, אופן מימושה, או מאפיינים ייחודיים אחרים שלה, סביר להניח שהסירוב יהיה לגיטימי. גם כשהבטוחה החלופית דומה למקורית בהיבטים הנ"ל, אך מידת הלחץ שיופעל על החייב לשלם את חובו תפחת, יש והסירוב יהיה לגיטימי בנסיבות העניין.
כאמור, במקרה הנדון, נקודת המוצא היא כי הערת האזהרה נרשמה לצורך הבטחת תשלום חוב המנוח כלפי המשיבה. בהינתן האמור, ברי כי המשיבה אינה יכולה לטעון לזכויות קנייניות בנכס או בדירות שנבנו בו. לצד זאת, אין מחלוקת כי הליכי רישום הנכס כבית משותף אינם מתקדמים, לשיטת המנהלת המיוחדת בשל קיומן של הערות האזהרה הרובצות על הנכס, לרבות זו שרשומה לטובת המשיבה, וכן אין מחלוקת כי המשיבה לא פעלה להגשת תביעת חוב במסגרת תיק הפש"ר של עיזבון המנוח תוך שעמדה לה בטוחתה, אולם בעניין זה קיימת גם מחלוקת אם המשיבה יודעה אודות הליכי הפש"ר של עיזבון המנוח. בנסיבות אלה, נדמה כי קבלת בקשת המנהלת המיוחדת בדרך של חיוב המשיבה להסכים למחיקת הערת האזהרה תוך ויתור על הבטוחה שבידיה, אינה יכולה להתקבל. יחד עם זאת, ראוי לאזן בין זכויות הצדדים על דרך התניית מחיקת הערת האזהרה באישור מתן הארכת מועד למשיבה לצורך הגשת תביעת חוב לפי מעמדה כמי שמחזיקה בבטוחה של הערת אזהרה. פתרון זה יש בו כדי לקדם את הליכי רישום הנכס כבית משותף, תוך שמירה על זכויות המשיבה, והוא עומד בקנה אחד עם דעת הרוב בעניין שולמן.
חזרה למעלה
13   [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] שתף בפייסבוק
ת"פ (מרכז) 42814-10-14 מדינת ישראל נ' דוד לוי (מחוזי; דנה מרשק מרום; 29/06/21) - 105 ע'
עו"ד: נועם עוזיאל, זילברמן
בית המשפט הרשיע את הנאשם, ששימש ככונס נכסים מטעם רשות המסים במעילה של יותר מ 15 מיליון שקלים מהכספים שהתקבלו בקופות החייבים ממימוש נכסיהם.
עונשין – אחריות פלילית – כשירות לעמוד לדין
עונשין – עבירות – עבירות מס
עונשין – עבירות – גניבה על-ידי מורשה
עונשין – עבירות – גניבה בשליחת יד
עונשין – עבירות – קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות
עונשין – עבירות – מירמה והפרת אמונים
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו ריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 + 383 לחוק העונשין, 11 עבירות של השמטה מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה וריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה. על פי כתב האישום, במועד הרלוונטי, ייצג הנאשם את רשות המסים בשלל תיקי הוצאה לפועל כבא כוח הזוכה וככונס נכסים על-פי חוק ההוצל"פ ומינויי רשמי ההוצל"פ, לשם גביית חובות של נישומים לרשות המסים. אם כי, במהלך אותה תקופה הוא קיבל לידיו כספים בהיקף של מיליוני שקלים, כתוצאה ממכירה ומימוש של נכסי חייבים, אולם לא העבירם לתיק ההוצאה לפועל ולזוכים, אלא נטל אותם לכיסו שלא כדין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מדובר בסיפור מעשה של עורך דין בעל יכולות מקצועיות מצוינות בתחומים בהם עסק, אשר ככל הנראה ניצל את חוסר הפיקוח המספק ברשות המיסים והצליח לגנוב כספים במשך שנים בהם שימש ככונס נכסים של רשות המיסים.
העדויות שאינן שנויות במחלוקת מעלות, כי הנאשם מכר ומימש עשרות נכסי נדל"ן של אנשים שחבו חובות לרשות המיסים, ובמקום להעביר את כספי המימוש לרשות המיסים על-מנת שייזקפו כנגד חובות החייבים ואת היתרה תעביר הרשות לחייבים, הנאשם נטל אותם לעצמו והעלימם. במספר מקרים מימש נכסים שערכם היה גבוה מסכום החובות, אך את היתרה לא הפקיד בקופת ההוצל"פ לטובת החייבים או עיזבונם אלא נטל את היתרות לעצמו. הנאשם נהג מנהג בעלים בכספים שהגיעו לידיו, לא המציא ראיות על ניהול חשבונות מסודרים, התנהל מול הרשות בחוסר תום לב תוך הפרה בוטה של תנאי ההתקשרות בינו לבין הרשות, ועשה דין לעצמו גם לאחר שקיבל הוראות מפורשות מסמנכ"ל גבייה ברשות, מרשמי הוצל"פ ומערכאות שיפוטיות.
טענות הקונספירציה של הנאשם, השתנו לפרקים – ובפרט באשר למועדים שה'מלחמה' החלה נגדו. הנאשם לא הביא ולו ראשית ראייה לשחיתות ברשות המיסים במתכונת אותה תיאר, של מחילה/ויתור/הסדרי פשרה על חובות גבוהים שלא כדין.
הנאשם לא רק שלא הוכיח טענותיו אלו, אלא שהראיות מצביעות כי הן חסרות כל בסיס, והתנהלותו בהקשר זה מבססת את יסוד המרמה במעשיו. הוא נהג מנהג בעלים בחשבונות הנאמנות שניהל עבור הרשות, ערבב ללא גבול בינם לבין חשבונות משרדו, הפר את הסכמיו עם הרשות ופעל בצורה חד-צדדית בכספיה. מעשיו הכוללים של הנאשם הם כמעט בבחינת 'הדבר מדבר בעדו', ולא ניתן לתת כל הסבר אחר להתנהלות הכוללת שלו, מלבד היותה התנהגות מרמתית של מי ששלח ידו ביותר מ-15 מיליון שקל.
חזרה למעלה
14   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (חיפה) 43140-04-17 ג'וזיף (פהד) בשארה נ' ג'ריס איברהים ג'ריס (מחוזי; ברכה בר זיו; 22/06/21) - 18 ע'
עו"ד: פארס מטאנס, ויקטור מנסור
בית המשפט הכריע בתביעות סותרות שהגישו הצדדים בתיק הסדר, וקבע כי הוכחה תביעת התובע לבעלות וחזקה בחלקה ובבית נשוא המחלוקת, בעוד שלא הוכחה תביעת הנתבעים לזכויות כלשהן.
מקרקעין – בעלות – תביעת בעלות
.
פקיד ההסדר העביר להכרעת בית המשפט שתי תביעות סותרות שהגישו הצדדים בתיק הסדר, לזכויות במקרקעין.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
הנתבעים טענו כי הם תובעים זכויות בחלקה מכח ירושה מהמנוחות, אך לא הביאו כל ראיה שהיא לגבי מקור הזכויות של המנוחות בחלקה והם גם לא פרטו את מיקום וגבולות השטח שתבעו. הנתבעים אף הציגו גרסאות סותרות בעניין זה. זאת, בניגוד לתובע, אשר ביסס את מקור זכויותיו של המנוח בחלקה, כאשר צירף את ההסכמים על פיהם רכש את הזכויות וגם מפה ובה פירוט השטחים שרכש אביו המנוח מכל אחד מהמוכרים ומיקומם המדויק. לפיכך יש לקבוע כי הוכחה תביעת התובע לבעלות וחזקה בחלקה ובבית נשוא המחלוקת. לא הוכחה תביעת הנתבעים לזכויות כלשהן בחלקה ובבית ויש לדחות את תביעתם.
חזרה למעלה
שלום
15   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 59964-11-19 אבי אלקלעי נ' יאיר נתניהו (שלום; כוכבה לוי; 04/07/21) - 11 ע'
עו"ד: רון לבנטל, רון לוינטל
נדחתה בקשה לביטול פסק דין בעניין הנתבע 1. המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי כתב התביעה לא נמסר לו ואף לא לטעת ספק בדבר מסירתו כדין לשוכני מעון ראש הממשלה, ובכללם המבקש.
דיון פלילי – פסק-דין – בקשה לביטול
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר
.
בקשה לביטול פסק דין בעניין הנתבע 1.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הבקשה דנן היא בקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק בטענה העיקרית כי כתב התביעה לא נמסר ״כדין״ לנתבע-המבקש.
כתב התביעה נשלח בדואר רשום ומוען של כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים. כתב התבייעה נמסר כדין למורשה לקבלת דברי הדואר הרשום – ובשים לב לעובדה שהמבקש התגורר במעון ראש הממשלה, הרי שהמורשה לקבלת דברי דואר שיועד לשוכני מעון ראש הממשלה, היה גם מורשה מטעמו של המבקש.
דבר הדואר הרשום נמשך בפועל, עבר את כל התהליכים הבטחוניים לצורך ״זיכויו״, הוושם בתיבה שמיועדת לשוכני מעון ראש הממשלה. משלב זה ואילך המבקש לא טרח לברר או להביא ראיות שיתמכו בטענתו כי דבר הדואר לא נמסר לו.
כתב התביעה נמסר כדין למבקש. המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי כתב התביעה לא נמסר לו ואף לא לטעת ספק בדבר מסירתו כדין לשוכני מעון רראש הממשלה, ובכללם המבקש. מאחר ועסקינן בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק – בטענת אי מסירה בלבד – יש לדחות את הבקשה.
חזרה למעלה
16   [מקרקעין] [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (רחובות) 24348-01-18 דיין חגולי נ' חיים כהן (שלום; אושרית הובר היימן; 29/06/21) - 14 ע'
עו"ד:
בית המשפט קבע כי יש מקום להתערב בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות במקרה של הפרת חיוביו של הנתבע בפינוי המושכר. לצד זאת, אין מקום להתערב בפיצוי המוסכם שנקבע במקרה של אי העמדת ערב ע"י הנתבע.
מקרקעין – שכירות – החזרת המושכר
חוזים – שכירות – איחור בפינוי המושכר
חוזים – שכירות – תרופות
חוזים – פיצויים מוסכמים – התערבות בית המשפט
.
תביעה כספית, בעילה שטרית, שעניינה בהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הנתבע הפר את ההסכם כאשר עזב בעצמו את המושכר, הותיר אחריו מיטלטלין רבים, בכך אילץ את התובעים לעסוק בפינוי הנכס ובאופן בלתי נמנע לדחיית המועד שבו יוכל להיכנס אליו שוכר פוטנציאלי. יש למנות את תחילת תקופת מחדלו של הנתבע, החל מיום 15.06.17. אך, עד מתי נמשכה ההפרה?
הדרישה כי בית המשפט יחייב את הנתבע, המפר, בפיצוי יומי, עד אין קץ ולמשך תקופה בלתי מוגבלת, איננה סבירה, והיא זו אשר עונה למעשה למבחן של היעדר יחס סביר בין הפיצוי המוסכם ובין הנזק שהיה צפוי בעת כריתת החוזה מההפרה, אף לא בדוחק, שהרי אין שוכר סביר יכול לצפות בעת כריתת החוזה, שמרגע שיודיע למשכיר על עזיבת הנכס, יקפא המשכיר על שמריו, לא יבדוק את הנכס ולא יפעל להשכרתו, למשך שלושה חודשים תמימים. במובן זה, אין זה סביר לצפות מן הנתבע שבעת החתימה על חוזה השכירות יצפה, כי באם יפר את ההסכם ויותיר את הנכס כשאינו נקי מכל חפץ, יידרש לשלם פיצוי יומי למשך שלושה חודשים ויותר. התנהלות זו של המשכיר, לא רק שאינה סבירה, היא גם אינה מתיישבת עם חובת תום הלב בקיום הסכם, שכן משכיר שישן על זכויותיו ולא פועל להקטנת נזקיו, יש לראותו כפועל בחוסר תום לב, בעת שהוא מבקש לממש את הפיצוי המוסכם עבור כל תקופת מחדלו שלו. חוסר סבירות נוסף, נמצא בשיעורו של הפיצוי המוסכם היומי, בסך של 500 ₪ לכל יום הפרה, היינו בסך של 15,000 ₪ לכל חודש הפרה, ובשיעור כולל של 150% מדמי השכירות בנכס.
יש מקום להתערב בפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 16.2 במקרה של הפרת חיוביו של הנתבע בפינוי המושכר. בהתאם לשיקול הדעת שניתן בידי בית המשפט עפ"י סעיף 15 לחוק התרופות, יש להעמיד את שיעור הפיצוי בעניין זה, על סכום השווה לדמי שימוש ראויים במושכר, למשך חודשיים ימים, היינו בסך כולל 20,000 ₪.
ומה ביחס לפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים במקרה של אי העמדת ערב, בסך של 20,000 ₪? לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, אין להתערב בסכום הפיצוי המוסכם שנקבע במקרה של הפרה זו. הנתבע התחייב להעמיד ערב לחיוביו ולא עשה כן. למחדלו זה של הנתבע לא נמצא כל הסבר, והפיצוי המוסכם שנקבע במקרה זה בהסכם הוא סביר, ולמצער לא נמצאה בו אי סבירות המצדיקה התערבות בית המשפט בשיעורו. לפיכך, יש לחייב את הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם, בסך של 20,000 ₪ בגין הפרת הסכם השכירות בכך שלא העמיד ערב לחיוביו לפי ההסכם.
חזרה למעלה
17   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (ראשון לציון) 14236-09-17 שלום גדסי נ' שמעון גדסי (שלום; מוטי פירר; 29/06/21) - 14 ע'
עו"ד: עזרא אשרי, גיא תם
חובת תום הלב הכללית החלה בין שותפים במקרקעין, מקבלת משנה תוקף בענייננו, לנוכח הוראות הסכם החלוקה שנחתם בין האחים. אין הצדקה ממשית לסירובו של הנתבע לחתום על מסמכי התוכנית, הדבר סותר את התחייבותו בהסכם החלוקה ונעשה בחוסר תום לב.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – שימוש על ידי השותפים
מקרקעין – שיתוף – יחסי שיתוף
.
התובע והנתבע הם אחים, בעלים משותפים בחלקת מקרקעין. הנתבע בנה את ביתו על חלק מהחלקה לפני שנים, על חלק נוסף של החלקה בנוי בית משותף ותיק, ואילו על יתרת החלקה מבקש כיום התובע לבנות את ביתו. על מנת לקדם את בניית ביתו, זקוק התובע לחתימתו של הנתבע על תכניות הבניה, לרבות שינוי תכנית בניין עיר מפורטת, בקשה להיתר בניה וכיו"ב. הנתבע טוען מנגד, כי מימוש תכניות הבנייה של התובע במתכונת המבוקשת, יביא לפגיעה בלתי מידתית ברכושו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
סעיף 14 לחוק המקרקעין קובע, כי "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". הוראה זו מתיישבת עם הדוקטרינה בדבר שימוש בזכות בתום לב, שמקורה בסעיף 39 לחוק החוזים, והחלה גם בענייננו מכוח סעיף 61(ב) לאותו חוק. בהתאם לכך נקבע לא אחת, כי זכותו של כל שותף במקרקעין כלפי שותפיו האחרים צריכה להיות מופעלת בתום לב.
חובת תום הלב הכללית החלה בין שותפים במקרקעין, מקבלת משנה תוקף בענייננו, לנוכח הוראות סעיף 26 להסכם החלוקה שנחתם בין האחים בשנת 2013. בסעיף זה הוסכם כי "הצדדים מתחייבים הדדי[ת] למלא את כל התחייבויותיהם הכלולות בהסכם זה בתום לב, תוך שיתוף פעולה והבנה הדדית".
התנגדותו של הנתבע לאישור התב"ע אשר תאפשר לתובע לבנות את ביתו, מעוררת קושי רב. רק אם יוכח כי התנגדות זו נסמכת על טעמים אובייקטיביים, מוצדקים, מבוססים וכבדי משקל, יצדיק הדבר פגיעה כה קשה בזכויותיו של התובע, עד כדי ביטול ומניעת האפשרות לבנות את ביתו.
ואולם עיון בעיקרי התנגדותו של הנתבע מעלים כי מדובר בפגיעה קלה עד כדי זניחה, אשר איננה משתווה כלל לנזק שייגרם לתובע לו תישלל ממנו האפשרות לבניית את ביתו. לא נמצאה הצדקה לסירובו של הנתבע לאשר ולחתום על טיוטת התב"ע, בוודאי לא הצדקה שיש בה כדי להותיר את התובע ללא יכולת לבנות את ביתו לעולם. אדרבה, נמצא כי סירובו של הנתבע לחתום על מסמכי התוכנית נעשה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות הסכם החלוקה עליו חתם.
חזרה למעלה
18   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (רמלה) 57609-12-16 מדינת ישראל נ' יוסף אלגמל (שלום; הישאם אבו שחאדה; 28/06/21) - 15 ע'
עו"ד: מעין דואק, אורי בן נתן
יש לייחס חומרה יתרה לעבירות אלימות שבוצעו נגד צוותי רפואה בעת מילוי תפקידם וזאת בשל הצורך החברתי להגן עליהם ממעשי אלימות של מטופלים ומשפחותיהם. הוטלו על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי עובדי ציבור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
.
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוען של העבירות הבאות: איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין וכן תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין. העבירות בוצעו כלפי רופאה בקופת חולים בעת מילוי תפקידה.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
במקרה דנן, קיימים שני ערכים חברתיים מוגנים שנפגעו מהעבירות שבוצעו על ידי הנאשם. ראשית, באופן כללי, יש לייחס חומרה לעבירות אלימות וזאת בשל פגיעתן האנושה בזכותו של האדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד. שנית, באופן ספציפי, יש לייחס חומרה יתרה לעבירות אלימות שבוצעו נגד צוותי רפואה בעת מילוי תפקידם וזאת בשל הצורך החברתי להגן עליהם ממעשי אלימות של מטופלים ומשפחותיהם.
ההגנה טענה שהעונש שראוי להשית על הנאשם הוא לכל היותר מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. אין לקבל טענה זו. מתחם העונש ההולם לאירוע שבפנינו מתחיל ממאסר בפועל משמעותי שירוצה מאחורי סורג ובריח ולא ממספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.
יש לקבוע כי מתחם העונש ההולם לאירוע שבו הורשע הנאשם נע בין 16 ועד 36 חודשי מאסר בפועל, בתוספת מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס כספי.
בעת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, יש לקחת בחשבון לקולא את נסיבות חייו של הנאשם כפי שעלו מהטיעונים לעונש ומעדותם של עדי האופי שהעידו לטובתו. עדת האופי הראשונה הייתה אשת דודו של הנאשם, שהעידה שהוא האח האחרון שנותר בבית עם אמו החולה ומטפל בה במסירות הראויה לשבח. עד האופי השני בעלים של חברה המעניקה שירותי תחזוקה ושהנאשם מועסק אצלו. הוא העיד על מוסר העבודה הגבוה של הנאשם ועל מסירותו בטיפול באמו החולה. לבסוף, העיד גיסו של הנאשם, שאמר שהנאשם דואג לשמור על קשר קרוב עם בני משפחתו ומשמש כדמות מלכדת. כמו כן, לחומרא, יש לקח בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם שכולל שלוש הרשעות קודמות בעבירות רכוש נגד רכבים ובעבירה של הפרת הוראה חוקית.
בית המשפט הטיל על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ₪ וקנס בסך של 7,000 ₪.
חזרה למעלה
19   [בתי-משפט] [בריאות] [משפט חוקתי] שתף בפייסבוק
ת"א (הרצליה) 27480-05-18 דוד אגמי נ' אורי בן ימיני (שלום; אמיר ויצנבליט; 28/06/21) - 8 ע'
עו"ד:
במוקד ההחלטה עמדה השאלה, האם די בהודעתו או אמירתו של "מבקר" בבית המשפט שהוא אינו חב בעטיית מסכה מכוח פטור על מנת לפטור אותו מחובה זו, ומהי התשתית שעליו להציג בנושא, אם בכלל.
בתי-משפט – סמכות – סמכות טבועה
בריאות – בריאות הציבור – מניעת מחלות
משפט חוקתי – שעת חירום – מגבלות בשל נגיף הקורונה
.
השאלה שעמדה לדיון היא, האם די בהודעתו או אמירתו של "מבקר" בבית המשפט שהוא אינו חב בעטיית מסכה מכוח פטור על מנת לפטור אותו מחובה זו, ומהי התשתית שעליו להציג בנושא, אם בכלל.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
לבית המשפט סמכות ואף חובה להקפיד בהנחיות למיגור מגיפת הקורונה. בית המשפט אחראי על בריאות הנוכחים באולם המשפט. זאת לרבות באשר לבריאותם של עובדי בית המשפט. אם נסבור שדי בהודעה של אדם על עצמו שהוא פטור מחובת עטיית מסכה, ושבית המשפט נעדר סמכות להידרש לכך, בית המשפט יחטא לחובתו זו.
אם כן, ענייננו אינו בשאלה האם לבית המשפט "סמכות" לדרוש תשתית עובדתית מספקת לשם מתן פטור מעטיית מסכה, אלא בשאלה מהי התשתית שעל מבקר בבית המשפט להציג אם הוא מעוניין לחרוג מן הכלל שלפיו קיימת חובה לעטות מסכה בבית המשפט ולהוכחת טענתו בנושא.
התשובה לשאלה זו היא תלויית נסיבות. כך, למשל, ניתן להבחין בין דיון קצר (למשל, קדם משפט) לבין ישיבת הוכחות ארוכה. ככל שהדיון ארוך יותר, כך הסיכון הנלווה לנוכחות עם אדם שאינו עוטה מסכה גובר, ועל כן התשתית שתידרש מהמבקר בבית המשפט לשם אי עטיית מסכה צריכה להיות מוצקה יותר. שיקול נוסף הוא עמדתו של הצד שכנגד – ככל שאין התנגדות לדבר, וכפוף כמובן להתחשבות ביתר הנוכחים ועובדי בית המשפט, ניתן להקל בתשתית הנדרשת. כן ניתן להתחשב בשאלה אם מדובר בהורדת מסכה רגעית בעת הדיבור בלבד או אי עטיית מסכה באופן קבוע.
בנסיבות דנא, על מנת שבאת כוח התובע תנכח בדיון ההוכחות ללא עטיית מסכה, עליה להציג אישור רפואי. באם לא יוגש אישור רפואי מספק, חובה על באת הכוח לעטות מסכה בדיון כיתר הנוכחים. יוגש אישור המציב תשתית מספקת למתן פטור מחובת עטיית המסכה, והנתבע יהיה מעוניין שלא לקיים את הדיון בנסיבות שכאלו, הנטל יהיה עליו לשכנע בדחיית מועד הדיון או לשכנע שיש לקיים את הדיון שהוא או בא כוחו הם שנוכחים בו בהיוועדות חזותית.
חזרה למעלה
20   [עונשין] שתף בפייסבוק
ת"פ (ירושלים) 15052-07-19 מדינת ישראל נ' מורן נחום (שלום; שרון לארי-בבלי; 23/06/21) - 40 ע'
עו"ד: רענן עמוסי, מורן, סעדון
בית המשפט הרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 ובריבוי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15. במרכז הדיון עומדת שאלת מודעותו של הנאשם לגילה של הסוכנת, עימה ניהל קשר באמצעות "חדרי צ'אט".
עונשין – עבירות – מעשה מגונה
עונשין – מחשבה פלילית – עבירה המבוצעת באינטרנט
עונשין – מחשבה פלילית – עצימת עיניים
עונשין – עבירות – מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14
עונשין – עבירות – עבירות מין בקטין
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 וכן ריבוי עבירות של ניסיון להטרדה מינית של קטין מתחת לגיל 15. על פי כתב האישום, ניהל הנאשם, בין היתר, מספר רב של התכתבויות עם סוכנת שהציגה את עצמה כקטינה בת 13 וחצי שכללו תכנים מיניים. בגדר תשובת הנאשם לכתב האישום הובהר, כי טענתו המרכזית היא שסבר שהסוכנת בגירה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
התזה ההגיונית והסבירה ביותר העולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר היא שהמשתמש "מילוט" אותו הכירה הסוכנת בצ'אט הוא משתמש "goodone mo" הוא הנאשם, וכך יש להורות. ממילא, וזאת יש להדגיש, הנאשם לא שלל שהשניים הכירו בצ'אט, ואף אישר את כלל ההתכתבויות האמורות, לרבות שיחות וידאו, שקיימו השניים בתוכנת "סקייפ", כשהוא עושה שימוש בכינוי "goodone mo".
נסיבות המקרה דנא מלמדות על מודעותו המלאה של הנאשם לקטינותה של הסוכנת. מסקנה זו שזורה בהודעות שהוחלפו בין השניים, המעידה על מודעות של הנאשם לגילה של הסוכנת. ההתכתבויות שקיים הנאשם עם הסוכנת – מלמדות על מודעותו של הנאשם שמדובר בקטינה בת 13 וחצי. הדברים הועלו כבר בעת שיחתם הראשונה שהחלה בצ'אט והועברה לתוכנת "סקייפ".
הנאשם מבקש לעשות שימוש בטענת הגנה מסוג "הגנה וירטואלית" ולהסתתר מאחורי אופיו האנונימי של האינטרנט, בבחינת "מה שקורה במרשתת, נשאר במרשתת". ואולם, כידוע, לא כך הדבר.
לכל הפחות ניתן לראות בהתנהלותו של הנאשם עצימת עיניים, המהווה, תחליף למודעות. הראיות שהובאו מלמדות על מודעות הנאשם, מעבר לכל ספק סביר, שידע שהסוכנת הינה קטינה בת 13 וחצי. לכל הפחות, יש לראות בו כמי שהוצגו בפניו נתונים רבים המבססים חשד ממשי לקטינתה של הסוכנת, המצדיקים עריכת בירור. לא נמצא שהתרשמותו של הנאשם מחיצוניותה של הקטינה בלבד מהווה בירור כן ואמין, ומשכך יש לראות בו כמי שלכל הפחות "עצם עיניו" לגילה של הסוכנת.
מחדלי החקירה שנטענו על ידי ההגנה אינם עולים כדי פגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן ולהביא לזיכויו.
חזרה למעלה
משפחה
21   [ירושה] שתף בפייסבוק
ת"ע (באר שבע) 42411-10-20 פלונית נ' אלמונית (משפחה; רותם קודלר עיאש; 24/05/21) - 8 ע'
עו"ד: מינה קלמן, יוסי ברקוביץ
דחייה על הסף של בקשה לביטול צו קיום צוואה שהוגשה 13 שנים לאחר פטירת המנוח וצו קיום הצוואה ולאחר פטירת הזוכה עפ"י הצוואה. מדובר בשיהוי קיצוני, שלא הובא כל הסבר שיצדיקו ואשר גרם לנתבעת (אלמנתו של הזוכה) נזק ראייתי, במיוחד לנוכח העובדה שהבקשה הוגשה לאחר שבעלה כבר נפטר.
ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו
.
בקשה לביטול צו קיום צוואה. הבקשה הוגשה בחלוף שלוש עשרה שנים ממועד פטירת המנוח ומתן צו קיום צוואה. רקע: המנוח נפטר ב-2007 והותיר אחריו 8 ילדים. בצוואתו, ציווה המנוח את עיזבונו לשניים מילדיו – אלמונית ז"ל ואלמוני ז"ל. אלמונית ז"ל הסתלקה מחלקה בעיזבון לטובת אחיה אלמוני ז"ל. הנכס העיקרי הנכלל בעיזבון וניצב במוקד המחלוקת, דירת עמידר. הזכויות בדירה זו היו רשומות ע"ש המנוח והועברו ע"ש אלמוני ז"ל מכוח צו קיום צוואה. לאחר פטירת אלמוני ז"ל, הגישו ארבעה מילדיי המנוח את הבקשה, כנגד אלמנתו של האח אלמוני ז"ל. לטענת המבקשים הם לא ידעו על קיומה של הצוואה ולא היו מודעים שהוצא צו קיום לצוואת המנוח. לטענתם, דין צוואת המנוח להתבטל בשל פגמים בצוואה. השאלה להכרעה: האם יש בשיהוי הניכר בהגשת הבקשה כדי להביא לסילוק התביעה על הסף?
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה על הסף מהטעמים הבאים:
צו ירושה או צו קיום צוואה, כמוהו כפסק דין והוא למעשה מכריע ומסיים את העניין נשוא הדיון בו. עם זאת, בסעיף 72 לחוק הירושה קבע המחוקק חריג לכלל בדבר סופיות הדיון, וניתנת האפשרות במקרים מסוימים, לבקשת מעוניין בדבר, על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו, "לפתוח" מחדש את צו הירושה או צו קיום הצוואה שניתן ע"י ביהמ"ש, וזאת בהתקיים תנאים מסוימים.
הפסיקה קבעה כי ביהמ"ש רשאי שלא להידרש לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביא לפני מתן הצו או בהזדמנות הסבירה הראשונה. על ביהמ"ש לתת דעתו בין היתר למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה, וכן לגורמים הבאים: א. מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני ביהמ"ש; ב. מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה; ג. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון, בהבאת חומר ראיות לפני ביהמ"ש לביסוס טענותיו; השיהוי נמדד מן המועד שבו נתגלתה למבקש העובדה החדשה המצדיקה את ביטול הצו.
הגישה הרווחת היא כי הסבריו של המבקש לעניין השיהוי הם השיקול העיקרי של ביהמ"ש, ואילו למידת השיהוי נודעת חשיבות משנית בלבד. גם כשמדובר בשיהוי של שנים רבות, ניתן לרפא את הפגם ולקבל את הבקשה לתיקון אם ישוכנע ביהמ"ש שהסבריו של המבקש הם סבירים והגיוניים, וכן גם להיפך: לפעמים גם שיהוי קצר יחסית יחסום את המבקש כשאין לו הסבר סביר והגיוני. יחד עם זאת, ברור על פני הדברים כי ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר.
במקרה דנא המבקשים נהגו בשיהוי קיצוני ובלתי מוצדק של שלוש עשרה שנים, כאשר ההסבר שלהם בדיון חושף גרסה הסותרת את הנימוק שאותו ציינו בבקשה בעניין השיהוי. עולה מטיעוניהם בדיון כי למעשה בניגוד לאמור בבקשתם, במהלך כל השנים ידעו דבר קיום הצוואה ודבר מתן הצו וכן ידעו כי אחיהם אלמוני ז"ל נוהג בדירה מנהג בעלים – ולא פעלו בעניין זה. עובדה זו, נוכח פרק הזמן הארוך שחלף ממועד מתן צו קיום הצוואה, שעה שהזוכה על פי הצוואה (האח אלמוני ז"ל) הסתמך על צו הקיום והם למעשה פעלו בעניין צו קיום הצוואה רק לאחר פטירתו אינה יכולה לאפשר בירור הטענות ומביאה לסילוק התובענה לבטול צו קיום הצוואה על הסף. מדובר בשיהוי קיצוני ובלתי סביר ולא הובא כל הסבר שיצדיקו, שגרם לנתבעת נזק ראייתי, במיוחד לנוכח העובדה שהבקשה הוגשה לאחר שבעלה כבר נפטר.
חזרה למעלה
22   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (אשדוד) 24167-02-20 ש.ס נ' ד.ט (משפחה; עפרה גיא; 21/05/21) - 11 ע'
עו"ד: שרית כהן, גאשו אחיאון
בהתחשב ביחס ההכנסות הפנויות, רכוש הנתבע, זמני השהות המצומצמים עם האב המתקיימים בבית האם, כמו גם בהתחשב בגילאי הילדים הנוספים של הנתבע (כולם יהיו בגירים בעת הגיע הקטינה לגיל 6 והאב אינו נדרש לשאת בצרכיהם), נקבע כי חיובו של האב במזונות הקטינה (כיום בת שנתיים וחצי) בסך של 1,600 ₪ לחודש יוותר על כנו גם לאחר הגיע הקטינה לגיל שש.
משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
.
תובענה למזונות קטינה כבת שנתיים וחצי. הצדדים יהודים. האם גרושה ולה – 4 ילדים קטינים נוספים. האב נשוי לאחרת ולהם 3 ילדים משותפים, קטין כבן 15 ושני בגירים. אבהות הנתבע נקבעה על סמך בדיקת רקמות בעקבות תביעת אבהות שהגישה האם. זמני השהות של האב עם הקטינה מצומצמים מאד – מספר שעות ומתקיימים בבית האם, על רקע קשייו עם אשתו בנושא.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
כידוע בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), הרי שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו ובמקרה דנן, שעה ששני הצדדים יהודים, חלות הוראות הדין העברי. בהתאם לדין זה, כיוון שמדובר בקטינה מקטני קטינים (מתחת לגיל 6), מוטלת על האב החובה לשאת בכלל צרכיה ההכרחיים וזאת מדין תורה.
באשר לאופן החיוב מגיל 6, בהתאם להלכת בע"מ 919/15, חבים שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים בהתחשב בפרמטרים הבאים: צרכי הקטינים, יכולות כלכליות של שני ההורים, קביעת יחסיות של יכולת כלכלית של ההורים, חלוקת משמורת בפועל וכיו"ב.
יכולות כלכלית ויחס הכנסות פנויות: הכנסתה הממוצעת של התובעת עומדת על סך של כ- 3,000 ₪. ברם, נמצא כי התובעת עובדת כחצי משרה ואינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה. ביהמ"ש מעמיד את פוטנציאל ההשתכרות של התובעת על סך של 4,000 ₪; התובעת מקבלת סך של כ-3,000 ₪ עבור מזונות שניים מילדיה הנוספים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. עם זאת, עסקינן במזונות הילדים ואין לקחת סכום זה בחשבון כחלק מהכנסות התובעת. לאחר הפחתת הוצאות מדור הועמדו הכנסותיה הפנויות של התובעת על סך של כ- 3,400 ₪; משכורתו נטו הממוצעת של הנתבע עומדת על סך של 9,200 ₪ לערך. ביהמ"ש העמיד את הכנסתו הפנויה על סך של 7,700 ₪. מכאן שיחס ההכנסות הפנויות הוא 70%:30% לטובת האב.
צרכי הקטינה: שעה שהתובעת מקבלת בפועל 40% מהוצאות המדור בגין שניים מילדיה, נקבע כי היא זכאית לקבל עבור הקטינה 10% מהוצאות המדור ואחזקתו שהם 160 ₪. לגבי יתר צרכי הקטינה לא צורפה כל אסמכתא. ביהמ"ש מעמיד צרכים אלו, על דרך האומדנא ובהתבסס על הפסיקה, ובשים לב לכך שמתגוררים עמה בבית ארבעה אחים קטינים נוספים, על סך של 1,450 ₪. מכאן שכלל צרכיה ההכרחיים של הקטינה בצירוף הוצאות מדור ואחזקתו עומדים על סך כולל של 1,600 ₪.
אשר לאופן החלוקה בנטל בהגיע הקטינה לגיל שש, בהתחשב ביחס ההכנסות הפנויות, רכוש הנתבע, זמני השהות המצומצמים עם האב המתקיימים בבית האם ואשר ספק אם יורחבו בהמשך, כמו גם בהתחשב בגילאי הילדים הנוספים של הנתבע (כולם יהיו בגירים בעת הגיע הקטינה לגיל 6 והאב אינו נדרש לשאת בצרכיהם) – ביהמ"ש אינו מוצא להורות על כל הפחתה בהגיע הקטינה לגיל שש. קרי, חיובו של האב במזונות הקטינה בסך של 1,600 ₪ לחודש יוותר על כנו גם לאחר הגיע הקטינה לגיל שש.
בנוסף, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות בריאות וחינוך חריגות.
קצבת הביטוח הלאומי וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בגין הקטינה, תשולם לידי האם ויש בה בכדי לספק יתר צרכי הקטינה.
חזרה למעלה
23   [ירושה] שתף בפייסבוק
ת"ע (חדרה) 15455-07-19 פלוני נ' פלוני (משפחה; טל פפרני; 26/04/21) - 21 ע'
עו"ד: גיא אבידן, ברק אברמוב
האם כעמדת המשיב, אביהם המנוח של הצדדים, הותיר אחריו צוואת "שכיב מרע", ובה הוריש למשיב את כל רכושו? או האם כעמדת המבקשים יש להורות על מתן צו ירושה על פי דין לפיו יחולק הרכוש בשווה בין הצדדים. נקבע כי לא התקיימו התנאים להכרה בצוואת שכיב מרע וניתן צו ירושה עפ"י דין.
ירושה – צוואה – צוואת שכיב מרע
ירושה – צוואה – בעל פה
.
הכרעה במספר הליכים. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם אביהם המנוח של הצדדים, הותיר אחריו צוואת "שכיב מרע", ובה הוריש למשיב את כל רכושו (במרכזו בית מגורים על מגרש), ולחילופין האם יש להורות על מתן צו ירושה על פי דין (לפיו יחולק הרכוש בשווה בין הצדדים).
.
ביהמ"ש לענייני משפחה נתן צו ירושה אחר המנוח, מהטעמים הבאים:
בהתאם לחוק הירושה, הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה; בסעיף 23 לחוק הירושה, נקבעו חמישה תנאים לקיומה של צוואה בעל פה, אשר הנטל להוכיחם מוטל על מבקש הקיום. מדובר בנטל הוכחה כבד. ראשית, יש להוכיח כי המצווה היה "שכיב מרע" או "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות". שנית, אמירת דברי הצוואה בפני שני עדים המבינים שפת המצווה. שלישית, רישום זכרון דברים על-ידי העדים (רישום דבריו של המצווה, וזאת בתוך ציון נסיבות אמירתם) וחתימה עליו. רביעית, הפקדת זכרון הדברים בביהמ"ש, וחמישית, על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. עוד נאמר בעבר, כי יש להוסיף את גם הדרישה, "שלשם קיום צוואה יש צורך להראות שהיתה 'גמירת דעת'".
לא התקיימו בענייננו התנאים להכרה בצוואת שכיב מרע. המשיב לא הוכיח כי המנוח היה במועדים הרלוונטיים לעריכת הצוואה הנטענת "שכיב מרע" כמשמעותו בסעיף 23 (א) לחוק הירושה. המשיב, לא צירף חוות דעת רפואית מטעמו ולא ביקש להורות על מינוי מומחה רפואי שיחווה את דעתו, בנוגע למצבו הרפואי של המנוח בזמנים הרלוונטיים למועד הנטען לעריכת צוואה בעל פה; "זיכרון הדברים" המתייחס, לכאורה, לדברי המנוח מיום 6.2.2018, נערך במאי 2019, היינו כ- 15 חודשים תמימים לאחר המועד הנטען, וזמן קצר לאחר אירוע קשה ואלים שאירע בין המבקש למשיבים. המשיב לא נתן הסבר ענייני ומוצדק לשיהוי הממושך, והסברו בעניין אינו מתקבל על הדעת. להתרשמות ביהמ"ש, זיכרון הדברים "נולד" כ- "תגובה" למחלוקת בנוגע לחלוקת הרכוש, וככל הנראה לאחר שהמשיב קיבל ייעוץ משפטי; דברי המצווה שנכתבו, אינם מדויקים ולשונם אינו כלשון המצווה אלא המדובר בפרשנות העדים והדברים אף אושרו על ידי העדים בחקירתם. מדובר בנתון מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה; זכרון הדברים לא הופקד כנדרש, לא בסמוך למועד אמירת הדברים, ולא בכלל. לעניין זה, יש לזכור כי תכלית ההפקדה הנה למנוע אפשרות השפעה ושינוי דברי המצווה, והעובדה כי זכרון הדברים לא הופקד, ולמעשה, הוצג על ידי המשיב כחלק מהראיות בהליך, ולאחר תחילתו, מחזקת את המסקנה כי מדובר במסמכים שנערכו והוכנו לטובת ההליך.
בנוסף, גרסתו של המשיב כי המנוח ציווה לו את ביתו אינה מתיישבת עם העובדה שהוא חתם על הסכם שכירות עם המבקשים, ואף לא עם העובדה כי הצדדים פנו לשמאי על מנת לקבל חוו"ד אודות שווי הבית.
בנוסף, מהחומר המצוי בתיק, ואף לגרסת המשיב עצמו, עולה כי המנוח נהג לערוך תרשומות רבות ומפורטות, כולל לעניין מחשבותיו ורצונותיו. למרות זאת, בשום מקום לא מציין המנוח כי רצונו להעניק את ביתו למשיב
לא נמצא בעדות העדים מטעם המשיב כיד לשנות את התוצאה. מדובר בחברים של המשיב אשר לא ידעו לתת פרטים ונתונים ספציפיים אודות השאלה האם המנוח אכן ערך צוואה ואודות המנוח ורצונותיו. לעומתם, העדים מטעם המבקשים, מרביתם חברי ילדות של המנוח, ואחותו אשר הכירו אותו משחר ילדותו, ידעו היטב את מצבו ורצונותיו (לחלק את רכושו בשווה בין ילדיו), כולל מצבו הכלכלי.
מאחר וביהמ"ש לא מקבל את גרסת המשיב, ולא הוכח בפניו כי רצונו של המנוח היה להוריש למשיב את בית המגורים, לא נמצא מקום לעשות שימוש בהוראות סעיף 25 לחוק הירושה.
המשיב חוייב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 55,000 ₪.
חזרה למעלה
24   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (חיפה) 12334-01-20 פלוני נ' אלמונית (משפחה; ענבל קצב קרן; 05/04/21) - 17 ע'
עו"ד: ירון גרוס, דורית ענבר סברדליק
הקטינים הם ילדיו הביולגים של התובע האם נפטרה. הם אומצו על ידי הנתבעת, כבת זוגו של התובע. עפ"י הסכם הגירושין הנתבעת פטורה ממזונות הקטינים. הנתבעת בנתק מהקטינים ואף הוגשה בהסכמה בקשה לביטול האימוץ שטרם הוכרעה. לטענת האב, משהתברר שביטול האימוץ איננו טובת הקטינים וכיוון שמדובר בתביעה עצמאית של הקטינים ונוכח הלכת בע"מ 91915 יש לחייב את הנתבעת במזונות הקטינים. ביהמ"ש דחה את התביעה.
משפחה – מזונות ילדים – הסכם בעניין שיעור המזונות
משפחה – אימוץ – זכויות/חובות הורה מאמץ
.
עתירת התובע לחיוב הנתבעת במזונות הקטינים. התביעה הוגשה כתביעה עצמאית של הקטינים. רקע: הקטינים הם ילדיו הביולגים של התובע האם נפטרה. הם אומצו על ידי הנתבעת, כבת זוגו של התובע. עפ"י הסכם הגירושין, אין לאף אחד דרישת מזונות בגין הקטינים. בין הקטינים ובין הנתבעת אין קשר מזה זמן ארוך. הצדדים אף הגישו בהסכמה, בקשה לביטול האימוץ שהונחה בפני מותב אחר (תסקיר שהוגש בעניינם של הצדדים אינו ממליץ על ביטול האימוץ). לטענת התובע, כיוון שהאימוץ לא בוטל וכיוון שעל פי הלכת בע"מ 919/15 שני ההורים צריכים לדאוג לרווחת ילדיהם ומזונותיהם, באופן יחסי להכנסותיהם וזמני השהות ושעה שהקטינים שוהים עמו כל זמנם והנתבעת מתנערת מאחריותה – על הנתבעת לשאת במזונות הקטינים.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
חוק אימוץ ילדים קובע באופן חד משמעי, כי להורים מאמצים ישנן אותן זכויות וחובות כלפי הקטין המאומץ, כשל הורים ביולוגיים. הנתבעת, הבהירה במהלך הליך האימוץ שהיא מבינה את משמעות האימוץ ובכפוף להתחייבותה / הבנתה אושר האימוץ. מכאן שהנתבעת נטלה על עצמה, כמאמצת וכהוראות החוק, את חובותיה כלפי הקטינים, כילדיה, לרבות חובתה לזון אותם (בהתאם לדין החל על הורה כלפי ילדו בעניין זה) וכבר הובהר בפסיקה, כי משניתן צו אימוץ, רק במקרים חריגים ונדירים, יבוטל צו האימוץ ויוחזר המצב לקדמותו. לרבות במקרה של גירושין מההורה הביולוגי.
תביעה עצמאית של הקטינים? כאמור לעיל, הצדדים קבעו בהסכם הגירושין שאושר על ידי ביהמ"ש כי אין לאף אחד מהם דרישת מזונות כנגד משנהו בעניין הקטינים. התביעה הוגשה על ידי התובע, כתביעה עצמאית למזונות הקטינים. נוכח הפסיקה בעניין זה ביהמ"ש סבור כי בין אם כך ובין אם הייתה התביעה מוגשת כתובענה להגדלת מזונות, הייתה בחינתה המשפטית והעובדתית דומה, קרי: יישום המבחן המהותי – האם קופחו הקטינים, קיפוח מהותי זועק? האם נפגעו זכויותיהם באופן מהותי? והאם לא יהיה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו בעקבות כך או בעקבות שינוי נסיבות מהותי שחל? שכן, בבסיס ההלכות הנוגעות למזונות הקטינים ולהתערבות בהם, עומד עיקרון הצדק. כאשר הנסיבות (כמו גם שינוי נסיבות שארע) הופכים את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, באופן מהותי וקיצוני, כאשר הקטינים וזכויותיהם נפגעים מהותית – על ביהמ"ש להתערב.
בעניינו כאמור, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תהא פטורה לחלוטין מחובותיה למזונות הקטינים. הסכמה זו התקבלה בעקבות רצונם של הצדדים כי ינותק הקשר בין הנתבעת ובין הקטינים, כפי שאכן ארע בפועל. ההסכם שיקף איפה בעיני שני הצדדים את טובת הקטינים. לכך יש להוסיף את העקרונות שנקבעו בפסיקה לעניין יציבות חוזית וכיבוד הסכמים, בפרט הסכם גירושין הכולל חיובים שונים, כאשר מזונות הילדים הוא רק אחד העניינים שבו.
לעמדת ביהמ"ש, קיפוח זכויות הקטינים ניכר פה, בכל הנוגע לאי קיום חובות הדאגה, הקשר והטיפול בהם על ידי הנתבעת (נוכח הנתק בין הנתבעת ובין הקטינים) ולא בעניין הכספי הקשור אליהם באשר, כעולה מהנתונים שהוצגו בפני, הקטינים אינם חסרים מבחינה זו (הכלכלית). התובע הוא שנשא בהוצאות הקטינים בעבר. הקטינים זכאים לגמלאות שונות, הינם בעלי רכוש ומקבלים את מלוא צרכיהם, לרבות אלו שמעבר להכרחיים.
בנוסף, על פי הדין החל על הצדדים – הדין העברי – וההלכה הפסוקה, בהינתן גילאי הקטינים, שני ההורים חבים במזונותיהם והחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, בהתחשב בחלוקת המשמורת בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. במקרה דנא קיים פער הכנסות /פער כלכלי משמעותי וניכר בין הצדדים לטובת התובע. בנסיבות אלו, על האב היה לשאת ממילא, ברובם ככולם של צרכי הקטינים.
עוד צוין בין היתר כי התנהלות האב בעצם הגשת התביעה למזונות, לאחר שהוסכם כי לא יקום חיוב, עלולה שלא להתיישב עם עקרון תום הלב.
חזרה למעלה
25   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ירושלים) 28350-05-21 האב נ' האם (משפחה; מיכל ברדנשטיין; 21/03/21) - 11 ע'
עו"ד:
האם לא ביצעה החלטות שיפוטיות המורות לה לעבור להתגורר בסמיכות לאב ובהמשך לכך ולהיכים לפי פקודת הביזיון נקבע כי המשמורת תעבור לאב. ביום המעבר, האם סירבה לבצע את הפסיקתא ונדרשה התערבות של המשטרה ועו"ס לס"ד. נפסק, לבקשת האב, כי בשלב זה, המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר, בפיקוח בלבד. הסיבה לכך אינה במסוכנות האם לקטינה, אלא בחשש המבוסס כי קיום זמני שהות ללא פיקוח, יביא לכך, שהאם לא תחזיר את הקטינה לאב בתום זמן השהות.
משפחה – הסדרי שהות – בפיקוח
.
תביעת האב לקבוע כי יתקיימו בין האם לקטינה, מפגשים במרכז הקשר בפיקוח. רקע: האם לא קיימה החלטה שיפוטית מינואר 2020 המורה לה לעבור לגור בסמיכות למקום מגורי האב (כפי שקבעו הצדדים בהסכם בינהם) לרבות לאחר הליכים לפי פקודת הביזיון ולאחר הגדלת חיוב המזונות של האב שנועד לסייע לאם במציאת מדור חדש. בעקבות כך, ובהמשך להחלטה קודמת, ניתנה פסיקתא המורה על העברת משמורת הקטינה לידי האב. ביום 12.5.21 בסיוע המשטרה ועו"ס לס"ד, ולאחר אירועים סוערים בעקבות סירוב האם לבצע את הפסיקתא, הועברה הקטינה מרשות האם לרשות האב ומאז היא שוהה עמו בביתו. יום אחד לאחר העברת המשמורת, הגיש האב את התביעה שבכותרת. לטענתו, נוכח השתלשלות העניינים, קיים חשש מבוסס שבתום זמני השהות של האם עם הקטינה (בכל סופ"ש שני), האם תסרב להשיבה והתובע יאלץ לעבור את ההליך הבלתי אפשרי של קבלת הקטינה חזרה לידיו. כן ביקש האב לקבוע שעות לשיחות טלפון בין האם לקטינה, היות ולדבריו, האם מטלפנת עשרות פעמים ביום ופוגעת בשגרת יומה של הקטינה. האם עותרת להשבת הקטינה אליה תוך קביעת זמני שהות לאב.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
לנוכח השתלשלות האירועים לאחר מתן פסק הדין בינואר 2020 ועד היום, אין מנוס מלקבוע כי בשלב זה, המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר, בפיקוח בלבד. הסיבה לכך אינה במסוכנות האם לקטינה, אלא בחשש המבוסס כי קיום זמני שהות ללא פיקוח, יביא לכך, שהאם לא תחזיר את הקטינה לאב בתום זמן השהות.
ביהמ"ש שוכנע שגם היום האם לא מתכוונת לקיים את פסק הדין ולהעתיק את מגוריה בסמיכות לאב וכן שאין היא מתכוונת להחזיר את הקטינה לאב בתום זמן השהות. בנסיבות אלו, חשש האב כי אם יתקיימו זמני שהות חופשיים בין האם לקטינה, הסאגה שאירעה ביום 12.5.21 תחזור על עצמה – הוא חשש מבוסס ביותר. ועל כן בשלב זה יש מקום לקבוע כי המפגשים בין האם לקטינה יתקיימו במרכז קשר בפיקוח בלבד.
באשר לשיחות טלפוניות, תתקיים שיחה טלפונית אחת בין האם לקטינה בשעה 18:00 בערב שלא תעלה על 20 דקות. ככל והקטינה תבקש מיזמתה לדבר עם האם, האב יאפשר לה זאת, כל עוד לא יהא בכך לפגוע בשלוות הקטינה או בשגרת יומה.
ככל והאם תציע ערבונות ממשיים לכך שבתום זמן השהות שלה עם הקטינה (ככל והיא לא תעבור להתגורר בקרבת האב) הקטינה תוחזר לידי האב, דוגמת תצהיר התחייבות בכתב של בן זוגה כי הוא ידאג להחזרת הקטינה לרשות האב בתום זמן השהות, הדברים יבחנו לאחר קבלת תגובת האב.
חזרה למעלה
המפקח על המקרקעין
26   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
(חיפה) 593-20 יובל רמי ירחמיאל נ' כרמל נאוה (המפקח על המקרקעין; יעל ליבוביץ; 05/07/21) - 6 ע'
עו"ד: אלחדד רבקה
מי שטוען כי נציגות בית משותף מכהנת איננה הנציגות החוקית צריך להוכיח קיומה של נציגות אחרת הפועלת לניהולו התקין של הרכוש המשותף (תשלום חשבונות, ניקיון וכיוב') ואשר כלפיה מקיימים בעלי הדירות את חובותיהם (למשל תשלום מיסי הנציגות).
מקרקעין – בתים משותפים – נציגות
.
התובע שהוא בעלים של שתי דירה בבית מושא ההליך הגיש תביעה כנגד הנתבעת, שהיא בעלים של דירה אחרת באותו הבית, בה עתר לחייב את הנתבעת: לכנס אסיפת דיירים לצורך בחירת נציגות; לפתוח חשבון בנק לצורך הפקדת כספי הנציגות עם זכות עיון לכל בעלי הדירות; לפרסם דו"ח הכנסות והוצאות ומאזנים לשנים 2018-2020; לאפשר לו לעיין בכל הקבלות; להשלים את ניקיון החצר ולהשיב לו מגש הנבטים והשתילים שלקחה ממנו. התובע טען כי הנתבעת לא נבחרה כדין לשמש כנציגת נציגות, וגם לא העמידה את נושא בחירת הנציגות להצבעה במשך שנים רבות.
.
מפקח על רישום מקרקעין דחה את התביעה ופסק כלהלן:
אכן מצופה כי הנציגות תועיד, למצער, מדי מספר שנים אסיפה כללית לצורך בחירת הנציגות או אשרור הנציגות הקיימת, אך בסיבות העניין בצוק העיתים ולאור קיומה של הקורונה אשר הקשתה על האפשרות לכנס אסיפה כללית לצורך האמור אין באי הועדת אסיפה כאמור כדי להביא לקביעה כי היא אינה נציגת הנציגות.
במקרה דנן, לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של כל נציגות אחרת. למעשה, הוא כלל לא טען כי קיימת נציגות כזו במסגרת טיעוניו.
אין כל הוראה בדין המחייבת כי ייפוי הכוח שנותן בעל דירה למשנהו להצביע באסיפה בשמו יהיה מוגבל לעניין מסוים בלבד.
מהראיות ומהעדויות שהובאו עלה כי כל בעלי הדירות בבית, לרבות התובע, משלמים לנתבעת באופן סדיר את דמי הועד, ואף בכך יש כדי אישור לכך שהנתבעת היא נציגת הנציגות.
הנתבעת היא נציגת הנציגות.
חובת הנציגות לנהל פנקס הכנסות והוצאות, ליתן קבלות ולהגיש דוחות, קבועה בסעיף 16 לתקנון המצוי. התובע יהיה רשאי לפנות מעת לעת בתדירות סבירה לנתבעת ולבקש לקבל זכות עיון במסמכי הנציגות.
חזרה למעלה
ועדת ערר לענייני קורונה
27   [מסים] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
ערר 1143-21 דרורי - סאלם - משרד עורכי דין נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; אורית בר לוי; 01/07/21) - 10 ע'
עו"ד: מר/גברת אבנר סאלם
ועדת הערר לענייני קורונה דחתה את ערר העוררת על החלטת המשיבה בהשגה. בבסיס הערר עומדות שתי שאלות: האם היה מקום לקבוע תקופת בסיס שונה מזו שמתקבלת על פי הנוסחה הקבועה בהחלטת הממשלה 5015; האם העוררת הסתמכה על הבטחה שלטונית לפיה החישוב החלופי יזכה אותה במענקים עבור תקופות הזכאות הנוספות.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
משפט מינהלי – הבטחה שלטונית – תנאים להיותה מחייבת
.
העוררת, חברת עורכי דין, הגישה ערר לפי סעיף 20(ב) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), על החלטת המשיבה בהשגה, עבור תקופת הזכאות מרץ-אפריל 2020. בהחלטה בהשגה נקבע כי תקופת הבסיס כוללת מחזור חריג ביחס להכנסותיה של העוררת בשנת 2019, הכולל חשבונית בגין עסקה שנחתמה עם לקוחת החברה בשנת 2011 ו/או בשנת 2015 ועל כן המענק אשר יינתן לעוררת לתקופת הזכאות מרץ-אפריל 2020 לא יחושב על פי הנוסחה הקבועה בהחלטת הממשלה 5015 מיום 24.4.20, המשווה בין מחזורי העסקאות בתקופה המקבילה בשנת 2019 אל מול מחזורי העסקאות בתקופת הזכאות, אלא על פי ממוצע דו-חודשי של כלל מחזורי העסקאות בשנת 2019 אל מול מחזורי העסקאות בתקופת הזכאות.
.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
מטרת מנגנון המענקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות היא לסייע לעסקים אשר פעילותם העסקית נפגעה כתוצאה מההשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה. לצורך פישוט הליך מתן המענקים, נקבעה בהחלטת הממשלה ובהמשך בחוק התכנית לסיוע כלכלי נוסחה המבוססת על ההפרש בין ירידת המחזורים בתקופת הזכאות לבין המחזורים בתקופה המקבילה לתקופה זו בשנת 2019 (תקופת הבסיס). עם זאת, נוסחת החישוב שנקבעה היא רק אמצעי למימוש ולהפעלת תכלית החלטת הממשלה והחוק, ולא התכלית עצמה.
החלטת המשיבה לקבוע את תקופת הבסיס על פי ממוצע שנתי, הכולל את העסקאות החריגות בתקופת הבסיס, היא החלטה סבירה, אשר היטיבה עם העוררת והקנתה לה זכאות למענק המתאים למחזוריה האופייניים ואיזנה את חריגות מחזור העסקאות בתקופת הבסיס, שכן נטרול החשבוניות מתקופת הבסיס היה שולל את זכאותה למענק.
יש לדחות את הטענה לקיומה של הבטחה שלטונית להחלת תקופת הבסיס החלופית על תקופות הזכאות הנוספות.
אין כל תיעוד הנוגע לאותה "הבטחה שלטונית" כדברי העוררת, לא ידוע מיהו אותו גורם ברשות המסים שנתן אותה והאם היא ניתנה באופן מפורש וחד משמעי. לפיכך ישנו קושי לקבל את טענת העוררת, חברת עורכי דין, כי הדברים שנאמרו לה בשיחת טלפון מהווים הבטחה שלטונית.
חזרה למעלה
28   [מסים] שתף בפייסבוק
ערר 1116-21 כארם אליאס נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; ערן בר; 28/06/21) - 15 ע'
עו"ד: ג'יריס פרח
ועדת הערר לענייני קורונה דחתה את ערר העורר על החלטת המשיבה בהשגה, במסגרתה נדחתה בקשתו למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות עבור חודשים מרץ-אפריל. הערר דן בסוגיית הקשר הסיבתי של הירידה במחזור העסקאות בין תקופת הבסיס לתקופת הזכאות: האם הירידה במחזור העסקאות נגרמה בעקבות ההשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה‏
.
העורר בעל עוסק מורשה הפועל בתחום המסגרות, הגיש ערר לפי סעיף 20(ב) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) תש"ף-2020, על החלטת המשיבה בהשגה במסגרתה נדחתה בקשתו למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות עבור חודשים מרץ-אפריל. לפי החלטת המשיבה, העורר דיווח על מחזור בשיעור אפס ותשומות בשיעור אפס בשלושת החודשים שקדמו לחודש מרץ 2020 וניכר מדיווחיו למע"מ שהפסיק את פעילותו קודם להשפעה הכלכלית של נגיף הקורונה.
.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
העורר לא עמד בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הירידה במחזורי העסקאות לבין ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה החדש ועל כן החלטת המשיבה בהשגה בדין יסודה.
מעבר לכך, מהראיות שהובאו בפני הוועדה ניתן לקבוע כי הירידה במחזורי העסקאות אינה קשורה כלל להשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה החדש אלא להעברת פעילות העוסק לחברה שבבעלותו.
התנהלות העורר בהגשת הדו"ח המתקן למע"מ, בנתונים שמסר במהלך הגשת הבקשה למענק, בהשגה ובערר שהתקיים בפנינו, יש בה להעיד על חוסר ניקיון כפיים.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il