www.nevo.co.il פד"י-מייל 266 06/07/2021
באנר פרסומי

 תוכן העניינים
עליון
1   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ע"פ 4164-21 אברהם טויטו נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 05/07/21) - 8 ע'
הליך פסלות אינו הליך חלופי להליכי ערעור; רק לעתים נדירות ייפסל מותב בשל התבטאויות המיוחסות לו; ביהמ"ש רשאי לשקף לבעלי הדין, בזהירות המרבית הנדרשת, את התרשמותו ממצבם המשפטי; ככל שמוגשת בקשת פסלות המבוססת על התבטאות המיוחסת לביהמ"ש, ראוי כי ביהמ"ש יבהיר מה בדיוק נאמר על-ידו ובאיזה הקשר; טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" אותו רשאי בעל דין לשמור באמתחתו לעת מצוא.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
2   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 7741-19 שלוש השקמים- העמותה לקידום החיים והסביבה בגליל המערבי נ' הוועדה לתשתיות לאומיות (עליון; ע' ברון, ד' מינץ, א' חיות; 04/07/21) - 7 ע'
העתירה דינה להידחות על הסף. ראשית, העותרים כרכו במסגרת עתירתם שתי תכניות תשתית לאומיות שונות, אשר לא ניתן להביאן במסגרת עתירה אחת, אף אם טענותיהם ביחס לשתי התכניות דומות. שנית, העתירה מוקדמת ביחס לתכניות הנתקפות, המצויות עדיין בשלב התכנון. ככלל, אין מקום לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות התכנון כאשר ההליכים התכנוניים תלויים ועומדים.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
משפט מינהלי – תכנון ובנייה – התערבות בגץ
3   [משפט מינהלי] [בריאות] שתף בפייסבוק
בג"ץ 4341-21 ד"ר פינקי פיינשטיין נ' שר הבריאות (עליון; ד' מינץ, י' אלרון, א' שטיין; 04/07/21) - 5 ע'
העתירה להורות למשיבים להפסיק את השימוש בחיסון נגד וירוס הקורונה דינה להידחות על הסף: מנכ"ל משרד הבריאות רשאי ליתן אישורים לייבוא חיסונים שמונעים מחלות, וסמכותו אינה מותנית בהתפשטות מחלה אפידמית או מידבקת בישראל; העותרים לא הצביעו על שום פגם היורד לשורש העניין בהפעלת שיקול הדעת הרפואי-מקצועי של הרשויות המוסמכות; העותרים נעדרי זכות עמידה כעותרים ציבוריים.
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – משרד הבריאות
משפט מינהלי – שיקול-דעת – מנכל משרד הבריאות
משפט מינהלי – שיקול-דעת – משרד הבריאות
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על עניין מקצועי שבסמכות הרשות‏
משפט מינהלי – בגץ – זכות עמידה
בריאות – שיקול-דעת – משרד הבריאות
עבודה ארצי
4   [עבודה] שתף בפייסבוק
עס"ק (ארצי) 45262-03-21 מכבי שירותי בריאות נ' הסתדרות העובדים הלאומית (עבודה; ורדה וירט-ליבנה, סיגל דוידוב מוטולה, מיכאל שפיצר, נ.צ.: י' רחמים, מ' כהן; 30/06/21) - 9 ע'
נדחה ערעור על פסק דין בו המשיבה הוכרה כארגון היציג של עובדי המערערת. נפסק כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת היציגות; כי בשל התמשכות ההליך, שעניינו התארגנות ראשונית של עובדי המערערת, מתחדד הצורך להביא התדיינות זו להכרעה; וכי ביחס להיקפה של יחידת המיקוח מתחייבת גמישות בהתארגנות ראשונית ואין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא לעניין היקפה והגדרתה של יחידת המיקוח במערערת.
עבודה – איגודים מקצועיים – ארגון יציג של עובדים
עבודה – ארגונים מקצועיים – ארגון יציג של עובדים
עבודה – זכויות – זכות ההתארגנות
עבודה – סכסוך קיבוצי – יחידת מיקוח
5   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 73201-06-20 ולדימיר בובילב נ' סטרטסיס בע"מ (עבודה; אפרת קוקה; 29/06/21) - 11 ע'
ביה"ד פסק כי מרבית העניינים המובאים בערעור שכנגד שהגישה המשיבה מקיימים את הזיקה המהותית הנדרשת בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד, ולפיכך יש לקבלו לרישום, למעט בסוגייה אחת שנעדרת זיקה כנדרש; בנוסף, הוארך המועד להגשת הערעור שכנגד, אך בהעדר הצדקה לאיחור בהגשת הערעור שכנגד ולנוכח העובדה שהארכת המועד ניתנה בעיקרו של דבר על יסוד קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין, תשלם המשיבה למערער את הוצאות הבקשה.
עבודה – סדרי דין – ערעור שכנגד
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
עבודה – בית-הדין לעבודה – ערעור שכנגד
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
6   [עבודה] [שירות המדינה] [חוזים] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 2040-11-20 מדינת ישראל נ' דוד ואיש (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ר' בנזימן, ד' קמפלר; 28/06/21) - 12 ע'
הדיון נסב אודות השאלה האם השתכלל שינוי חוזה מכוחו מחויבת המדינה לשלם למשיב פנסיה מוקדמת במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל. נפסק כי שכלול של חובה בדרך של שינוי חוזה טעון תשתית ראייתית איתנה ביחס לכך וכי בנסיבות הענין אין תשתית ראייתית לפיה השתכללה חובה חוזית של המדינה לשלם למשיב גמלה במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל. אף בהנחה שנציב שירות המדינה נתן הסכמתו לתשלום גמלה למשיב במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל, קיימות אינדיקציות לכך שלא ביקש לשכלל חובה משפטית בהסכמתו בלבד, וגם לאור זאת אין מקום למסקנה בדבר השתכללות חובה משפטית ולא היה מקום לראות במכתב סגן הנציב משום הבטחה מינהלית.
עבודה – עובדי מדינה – גימלאות
עבודה – גימלאות – גימלה
עבודה – גימלאות – קופה ציבורית
עבודה – שירות המדינה – גימלאות
שירות המדינה – גימלאות – קיצבה
חוזים – גמירת-דעת – היעדרה
מחוזי
7   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ"ח (חיפה) 5365-02-20 מדינת ישראל נ' ויסאם אבו אלחסנה (מחוזי; אבי לוי, ערן קוטון, איל באומגרט; 30/06/21) - 12 ע'
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות רצח בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם רצח וכניסה בישראל שלא כחוק. הוטל על הנאשם עונש כולל של מאסר עולם ועוד חמש שנות מאסר, שירוצו במצטבר, שני מאסרים על תנאי ופיצוי לבני משפחת המנוח בסך כולל של 258,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירת רצח
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עונשים מצטברים
8   [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] שתף בפייסבוק
תפ"ח (נצרת) 28317-04-19 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שטרית, סאאב דבור; 29/06/21) - 164 ע'
בית המשפט הרשיע את הנאשם בביצוע עבירות שעניינן, אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בנסיבות אינוס במשפחה (מספר מקרים), אותן ביצע בנכדותיו החורגות, אשר היו קטינות כבנות 7 ו-12 שנים במועד ביצוע העבירות, בעת שהתארחו בבית סבתן, בו התגורר הנאשם.
עונשין – עבירות – אינוס
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
ראיות – עדות – עדות קטין
ראיות – עדות – קורבן עבירת מין
ראיות – עדים – חוקר נוער
ראיות – סיוע – עדות קטין לפני חוקר נוער
9   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
רמ"ש (באר שבע) 31047-04-21 ד.ד נ' ע.ל (מחוזי; גאולה לוין; 27/06/21) - 11 ע'
הציפייה כי בעתיד יושבח נכס משותף אינה מצדיקה עיכוב פירוק השיתוף בו עד לאחר ההשבחה, כאשר אחד הצדדים עומד על פירוק שיתוף לאלתר. העיכוב יש בו כדי לפגוע קשות בזכות הקניין של השותף המבקש לפרק שיתוף, וביתר שאת כאשר אין הוא יכול להשתמש בנכס, בשעה ששותפו – המבקש את העיכוב – הוא שמשתמש בנכס ומפיק ממנו טובות הנאה.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף
מקרקעין – שיתוף – פירוקו
10   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
עמ"ש (תל אביב-יפו) 15814-01-20 ח' ד' ב' נ' ל' א' ש' (מחוזי; שאול שוחט, עינת רביד, נפתלי שילה; 27/06/21) - 11 ע'
במקרה דנן, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי פסק דין חלוט ניתן בחוסר סמכות עניינית ובכל מקרה אין מדובר בחוסר סמכות מהותית. במסגרת כל ההליכים לתקיפת פסק הדין לא טענה המערערת כי הוא ניתן בחוסר סמכות, לכן מנועה היא מלטעון זאת בערעורים על הליכים אחרים בהם נקטה המשיבה במטרה ליהנות מפירות פסק הדין.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
דיון אזרחי – סמכות – עניינית
11   [נזיקין] שתף בפייסבוק
רע"א (מרכז) 49899-06-21 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ (מחוזי; צבי ויצמן; 27/06/21) - 9 ע'
המסמך הנדון לא נועד לצרכי טיפול רפואי ועיקרו חיווי דעת באשר להשפעת התאונה על מחלת המבקש. קביעות הפרופ' בעניין החמרת מצב, הניתנות לכאורה שלא במצורף להנחיות טיפוליות וכיוצ"ב, מהוות סממנים מובהקים של חוו"ד, והן אסורות להגשה לידי המומחה מטעם ביהמ"ש. מאחר והקביעות האמורות הן עיקרו של המסמך, אף אין מקום לנקוט בדרך "העיפרון הכחול".
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – מומחים
12   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] שתף בפייסבוק
ת"צ (מרכז) 18299-05-16 שרית תמר נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (מחוזי; אבי פורג; 24/06/21) - 9 ע'
אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה מחייבת את לקוחותיה אשר רכשו תכנית סלולר הכוללת חבילת גלישה, בתשלום נוסף ובניגוד לדין עבור יחידות גלישה שצרכו.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
13   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (נצרת) 20391-03-18 עזמי אליאס נ' בלאל דבור (מחוזי; רננה גלפז מוקדי; 14/06/21) - 24 ע'
בית המשפט הורה על ביטול עסקת מכר מקרקעין בין נתבע 1 לנתבע 2 ועל סילוק ידיו של נתבע 1 מן הנכס. זאת, לאחר שנקבע כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי עמד בתנאי תקנת השוק במקרקעין.
מקרקעין – תקנות השוק – תנאיה
14   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
רמ"ש (תל אביב-יפו) 23831-05-21 ס.פ נ' ב.ח (מחוזי; שאול שוחט; 13/06/21) - 10 ע'
בית המשפט רשאי להורות על מתן פרטים נוספים בתצהיר בשלב שלאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה וטרם קיום הוכחות, בקשר ל"עניין הנזכר בכתב טענות או נוגע לו". ספק אם אפשר לתבוע על ביזיון בית משפט בגין הפרת צו מסדרי דין כמו זה שניתן במסגרת ההחלטה על מתן פרטים נוספים בתצהיר.
דיון אזרחי – תצהיר – לאימות פרטים
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – סמכות
15   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ה"פ (חיפה) 1449-06-09 אחמד מסרי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל (מחוזי; ברכה בר זיו, הררי; 31/05/21) - 6 ע'
מקרקעין שייעודן שונה בתוכנית בניין עיר, שקיבלה תוקף לצורכי ציבור ולהפקעה, והם הופקעו ע"פ חוק התכנון והבניה, זכאים בעלי הזכויות בהם לפיצוי דו-שלבי: פיצוי בעד הפגיעה התכנונית ופיצוי בעד הפגיעה הקניינית. במקרה הנדון, הפיצוי הרלוונטי הנתבע הוא פיצוי בגין הפקעת המקרקעין ולא פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות שינוי ייעוד החלקה מ"תעשיה" ל"דרך".
תכנון ובנייה – הפקעה – פיצויים
תכנון ובנייה – פיצויים – הפקעת מקרקעין
שלום
16   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 61741-02-20 פרלה צמח נ' מתתיהו טיטלבאום (שלום; עדי הדר; 30/06/21) - 15 ע'
נדונה השאלה, מי אחראי לביטול הסכם המכר והאם יש מקום להורות על השבת הסכום שהמוכרים חילטו ולחייב אותם בפיצוי הקונה עקב נזקים שלטענתה גרמו לה.
חוזים – זיכרון-דברים – תוקפו
17   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ת"פ (נצרת) 66099-12-19 מדינת ישראל נ' יגל דוד שמילוביץ (שלום; עדי במביליה אינשטיין; 26/06/21) - 12 ע'
נדחתה בקשה לפסלות שופט. ההגנה העלתה חשש כי ישיבת בית המשפט בדין, בשני דיוני מעצר לצרכי חקירה, מקימה אפשרות ממשית למשוא פנים כלפי הנאשם. בפועל, חשש זה הינו חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות, ועובדתית דעתו של מותב זה לא ננעלה והוא שומע תיק זה בלב פתוח.
בתי-משפט – פסלות שופט – בקשה לפסילת שופט
בתי-משפט – פסלות שופט – המועד להגשת הבקשה
18   [חברות] [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (כפר סבא) 24748-06-14 יעקב עמידרור נ' יצחק אסטרייכר (שלום; אלדד נבו; 22/06/21) - 13 ע'
נדונה השאלה, האם יש מקום לחייב את הנתבעים או מי מהם, באחריות אישית כלפי התובע להפסד הכספים שהשקיע בידי מר סגל.
חברות – אחריות – נושאי משרה
חברות – אחריות בנזיקין – אחריות אישית
נזיקין – אחריות – אחריות אישית
19   [חוזים] שתף בפייסבוק
תא"מ (נתניה) 45610-07-19 ניר קייס נ' איסתא ישראל בע׳׳מ (שלום; מרי יפעתי; 21/06/21) - 15 ע'
נקבע כי סוכנות הנסיעות הפרה את חובת הגילוי הנאות כלפי התובעים. סוכנות הנסיעות אינה יכולה להסתפק במשלוח טופס ההזמנה, הכולל תנאים כלליים לביצוע העסקה, והיה על סוכנת הנסיעות לוודא כי התובעים מבינים את משמעות האמור בו ואכן ערכו בדיקה מול השגרירוות הרלבנטית טרם ביצוע ההזמנה.
חוזים – אחריות – שירותי תיירות ונסיעות
עבודה אזורי
20   [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (באר שבע) 31946-10-20 לינוי אקוע נ' א.ת אלעוברה תשתיות בע"מ (עבודה; צבי פרנקל, נ.צ.: ר' מצרי ליבני, ד' כהן; 23/06/21) - 7 ע'
ביה"ד פסק כי התובעת הוצאה לחל"ת בתחילת משבר הקורונה בעת היותה בהריון, וכי נוכח הוראות חוק עבודת נשים לא ניתן היה לפטרה מבלי לקבל היתר לכך, עד ל-60 יום לאחר חופשת הלידה. לפיכך, הפיטורים עד הלידה ו-60 יום אחרי חופשת הלידה מבוטלים; ביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר ופיצוי לפי חוק עבודת נשים בשיעור של 125% מהשכר בתקופה המזכה (עד ללידה ו-60 ימים אחרי חופשת הלידה), הפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בהריון
עבודה – פיטורין – פיצויים
עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין
עבודה – עובדים – שכר עבודה
21   [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (תל אביב-יפו) 15294-09-19 עדן שטרית נ' קסטרו אבטחת תנועה תחזוקה ושרותים (2007) בע"מ (עבודה; דורון יפת, נ.צ.: כ' קול אמן, א' שפירא; 22/06/21) - 19 ע'
ביה"ד פסק כי לא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטורי התובעת מעבודתה בנתבעת לאחר חודש אחד, לפי התנהגותה או מעשיה ולכן יש להעביר את הנטל לנתבעת לשכנע שלא קיבלה את החלטותיה תוך התחשבות בהריונה של התובעת, וכי הוכח כי ההריון נכלל, למצער, כחלק משיקולי הנתבעת בסיום העסקתה. נוכח האמור נפסק לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני בסך של 15,000 בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – נשים בהריון
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
22   [רשויות מקומיות] [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (נצרת) 43312-03-19 מחמוד חטיב נ' מועצה מקומית כפר כנא (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: י' הולצר, ר' כהן; 21/06/21) - 21 ע'
ביה"ד פסק כי התובע, מבקר פנים במועצה הנתבעת, זכאי להעסקה בהיקף של משרה מלאה ולקבלת שכר בכירים בגובה 90% מהשכר המקסימלי בנתבעת, בכפוף להשלמת ההליכים מול משרד הפנים ובהתאם להוראות הממונה על השכר באוצר; עם זאת, התובע אינו זכאי לתשלום הפרשי שכר רטרואקטיבי, שמקורו בחלקיות המשרה ושיעור השכר ששולם לו.
רשויות מקומיות – עובדים – שכר
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – משפט מינהלי – שיקול-דעת
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
משפחה
23   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
תמ"ש (נצרת) 8331-01-21 "האב" נ' "החתן" (משפחה; אסף זגורי; 19/05/21) - 20 ע'
מי שטוען שקיבל רשות שימוש במקרקעין אינו יכול לטעון מאוחר יותר בתביעה לסילוק יד שנותן הרישיון לא היה בעל זכות במקרקעין. זאת מכוח העיקרון הקנייני המגן על זכות החזקה (ius tertii), מכוח עיקרון תום הלב בדיני חוזים ומכוח עיקרון תום הלב בהתדיינות אזרחית.
מקרקעין – רישיון – ביטולו
מקרקעין – חזקה – הגנתה
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
מקרקעין – פיצויים – תביעת פינוי
24   [דיון אזרחי] [משפחה] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ק' גת) 67682-03-18 פלונית נ' פלוני (משפחה; פאני גילת כהן; 13/05/21) - 14 ע'
ביהמ"ש דוחה את טענות המבקשת כי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בתביעה לביטול הסכם הגירושין שאושר בביד"ר. לצד זאת נמצא, וודאי ברוח תקסד"א החדשות, שהתנהלות המשיב במסגרת ההליך דנא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט ונגועה בחוסר תום לב, ועל שום כך מצדיקה מחיקת התביעה כבר בשלב זה של ההליך.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – במקרים נדירים
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
משפחה – הסכם גירושין – ביטולו
בתי-משפט – סמכות – סילוק על הסף
25   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ק' גת) 45007-07-19 פלונית נ' פלוני (משפחה; פאני גילת כהן; 09/05/21) - 22 ע'
בהתאם להלכת בע"מ 919/15, בשים לב להיקף זמני השהות המצומצמים עם האב מחד וליחס הכנסותיהם הפנויות ( 35%:65% לטובת האב) ופוטנציאל ההשתכרות שלהם מאידך, נמצא לחייב את האב לשאת ב- 80% מכלל צורכי הקטינים ואילו האם תישא ב- 20% הנותרים. לפיכך האב חוייב לשאת בדמי מזונות הקטינים בסך 3,450 ₪ מדי חודש. דהיינו 1,150 ₪ בחודש לכל קטין.
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
26   [ירושה] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"ע (תל אביב-יפו) 43215-03-21 מ.ר נ' עיזבון המנוח (משפחה; ענת הלר כריש; 19/04/21) - 6 ע'
מחיקה על הסף של התנגדות לצו ירושה. משעה שהמנוח לא הותיר צוואה, התובעת (אימו) יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים (ילדי האב המנוח) יורש רבע מהעיזבון. הטענה שנכס מסוים הרשום על שם המנוח אינו שייך לעיזבונו אינה מהווה עילה לכאורה להתנגדות לצו ירושה. שכן, צו ירושה אינו עוסק בכנסי העיזבון ואף לא מפורטים במסגרתו נכסי העיזבון, אלא הצו עוסק בזהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון.
ירושה – צו ירושה – התנגדות
ירושה – צו ירושה – מהותו
דיון אזרחי – סילוק על הסף – אימתי
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
27   [דיון אזרחי] [משפחה] שתף בפייסבוק
תמ"ש (תל אביב-יפו) 69922-12-20 א' א' נ' א' ש' (משפחה; עינת גלעד משולם; 18/04/21) - 9 ע'
הגם שתיקון כתב התביעה כולל בחובו עילות כספיות ורכושיות נוספות אזי בשים לב למתווה הפסיקה, לתקסד"א החדשות ותקנות ביהמ"ש לענייני משפחה החדשות, להחלטת ביהמ"ש ולנוכח השלב הדיוני שבו הוגשה הבקשה, בטרם החל שלב ההוכחות, ועל מנת להציג בפני ביהמ"ש במסגרת תביעה אחת את מלוא הטענות הכספיות של המבקשת כנגד המשיב הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סדרי דין
בתי-דין צבאיים
28   [ראיות] [עונשין] שתף בפייסבוק
(יהודה) 7498-15 התביעה הצבאית נ' אסלאם חסן ג'מיל חאמד (בתי-דין צבאיים; אתי אדר, לידור דרכמן, סבסטיאן אוסובסקי; 01/07/21) - 81 ע'
בית המשפט הצבאי הרשיע את הנאשם בשני פרטי אישום שעניינם ניסיון לגרימת מוות בכוונה; בשני פרטי אישום שעניינם סחר בציוד מלחמתי; בשני פרטי אישום שעניינם נשיאת, החזקת וייצור נשק; ובפרט אישום שעניינו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. הנאשם זוכה מביצוע עבירה שעניינה קשירת הקשר לגרימת מוות בכוונה, והורשע, חלף זאת, בעבירה שעניינה קשירת קשר לירי לעבר אדם.
ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט
ראיות – חיזוק – אימרת עד
ראיות – הודעה – הודעה מפלילה של שותף לאישום
ראיות – סיוע – לעדות שותף לעבירה
עונשין – עבירות – קשר
עונשין – עבירות – סחר בנשק
תעבורה
29   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תת"ע (ירושלים) 4992-01-21 חמזא שווא נ' מדינת ישראל (תעבורה; שרית זוכוביצקי אורי; 27/06/21) - 7 ע'
נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש. נקבע כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר
דיון פלילי – נוכחות בעלי-הדין – אי-התייצבות נאשם
ועדת ערר – ארנונה
30   [מסים] [ארנונה] שתף בפייסבוק
ערר (פתח תקוה) 68-20 רכבת ישראל בע׳׳מ נ' מנהל הארנונה של עיריית פ׳׳ת (ועדת ערר – ארנונה; קלרה שמורק; 22/06/21) - 7 ע'
ועדת הערר לענייני ארנונה כללית דחתה ערר העוררת – רכבת ישראל בע"מ, שעניינו בהחלטה לדחות השגתה שעניינה בפטור מתשלום ארנונה בגין נכסים ריקים בתקופת הקורונה. נקבע, כי נכסיה של העוררת הינם נכסים המוחזקים על ידי חברה ממשלתית ולכן, אינם זכאים לפטור ממארנונה בגין משבר הקורונה.
מסים – ארנונה – פטור
ארנונה – פטור – בנין ריק

עליון
1   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ע"פ 4164-21 אברהם טויטו נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 05/07/21) - 8 ע'
עו"ד: דותן דניאלי
הליך פסלות אינו הליך חלופי להליכי ערעור; רק לעתים נדירות ייפסל מותב בשל התבטאויות המיוחסות לו; ביהמ"ש רשאי לשקף לבעלי הדין, בזהירות המרבית הנדרשת, את התרשמותו ממצבם המשפטי; ככל שמוגשת בקשת פסלות המבוססת על התבטאות המיוחסת לביהמ"ש, ראוי כי ביהמ"ש יבהיר מה בדיוק נאמר על-ידו ובאיזה הקשר; טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" אותו רשאי בעל דין לשמור באמתחתו לעת מצוא.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
.
ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (נגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה ושיבוש הליכי משפט). לטענת המערער, בימ"ש קמא הביע באופן נחרץ את דעתו כי הוא ביצע את עבירת ההצתה המיוחסת לו, ואף התערב בניהול הגנתו באמצעות המלצה להודות בעבירה ולהגיע להסדר טיעון. עוד משיג המערער על דחיית בקשתו להגיש חוו"ד, שמטרתה להוכיח כי השריפה לא נגרמה מהצתה; על קביעת ביהמ"ש כי כלל לא מדובר בנקודה שבמחלוקת; ועל דחיית בקשתו לזימון עד. המערער מוסיף כי בהחלטה בבקשת הפסלות התעלם בימ"ש קמא מהטענה למשוא פנים ו"נעילת" הדעת, וכי העובדה שביהמ"ש משתמש שוב ושוב במונח "הצתה", חרף כך שהמקור לשריפה מצוי במחלוקת בין הצדדים, מוכיחה כי דעתו "נעולה".
.
נשיאת ביהמ"ש העליון דחתה את הערעור בקבעה:
חלק ניכר מן הערעור מופנה כלפי החלטות המותב בשלוש בקשות בהן נדחו עמדות המערער. מדובר בהשגה על החלטות דיוניות אשר אינן מקימות עילות פסלות – והוא הדין בנוגע לבקשה להגשת חוות דעת. הליך פסלות אינו הליך חלופי להליכי ערעור, ומקום שבו מבקש בעל דין להשיג על תוכן החלטה שקיבל ביהמ"ש בעניינו – האכסניה לכך היא בהליכי הערעור המתאימים.
אף אין לקבל את טענת המערער לפיה ההתבטאויות המיוחסות למותב מצדיקות את פסילתו. כבר נפסק כי רק לעתים נדירות ייפסל מותב בשל התבטאויות המיוחסות לו. בענייננו לא נמצא כי פרשנות המערער לדברי המותב, לפיה המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לזהוּת הגורם לשריפה ולא לדרך גרימתה, מראה על כך שדעת המותב "ננעלה" נגדו. מכל מקום, גם אם המערער סבור כי המותב שגה בדרך שבה הבין את גדרי המחלוקת בין הצדדים, המקום להשיג על כך איננו במסגרת הליך פסלות.
הוא הדין ביחס להתבטאויות שמייחס המערער למותב בנוגע לבחינת האפשרות להגיע ל"הסכמות". בצדק קבע המותב כי ביהמ"ש רשאי לשקף לבעלי הדין, בזהירות המרבית הנדרשת, את התרשמותו ממצבם המשפטי. העובדה שהמותב המליץ למערער לבחון אפשרות להגיע להסדר עם המשיבה, לאחר ששמע חלק נכבד מעדי התביעה, אין בה כדי להצדיק את פסילתו. בכך נבדל ענייננו מעניין בן לולו, שם נמצא כי ביהמ"ש הציע הצעות קונקרטיות להסדר טיעון ואף דחק בצדדים להיעתר להן.
באשר לאמירות שמייחס המערער למותב שאינן מתועדות בפרוטוקול. אכן, ככל שמוגשת בקשת פסלות המבוססת על התבטאות המיוחסת לביהמ"ש, ראוי כי ביהמ"ש יבהיר מה בדיוק נאמר על-ידו ובאיזה הקשר. משכך, היה מקום שהמותב יתייחס במישרין לטענה לפיה אמר כי בד"כ אינו משנה את הרושם הראשוני שלו. עם זאת, המערער עצמו טען כי מיד לאחר אמירה נטענת זו המותב הבהיר כי דעתו אינה "נעולה" – וחזקה עליו כי אכן ישמע את טענות הצדדים לאורך כל ההליך בפתיחות הדעת הנדרשת. נוכח האמור, לא נמצא כי יש מקום לקבלת הערעור, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.
השיהוי בהגשת בקשת הפסלות תומך אף הוא בתוצאה הנ"ל. כפי שנפסק, טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" אותו רשאי בעל דין לשמור באמתחתו לעת מצוא. על בעל דין שבוחר שלא להעלות טענת פסלות לאלתר לקחת בחשבון שמדובר בטעם המצדיק את דחיית הטענה, אם יבחר להעלותה בהמשך.
בשולי הדברים, יצוין כי לא היה מקום להתייחסות שכלל המותב בהחלטתו בכל הנוגע להתרחשויות בהליך האחר שבו ייצג ב"כ המערער, או להשוואה בין ההליך האחר ובין ההליך נושא הערעור דנן. העובדה שבהליך אחד לא הועלתה בשם הלקוח-הנאשם טענה מסוימת, אינה משליכה על הטענות שיכול אותו בא-כוח להעלות בשם לקוח אחר בהליך אחר, ומוטב היה לו נמנע המותב מהתבטאות זו.
חזרה למעלה
2   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
בג"ץ 7741-19 שלוש השקמים- העמותה לקידום החיים והסביבה בגליל המערבי נ' הוועדה לתשתיות לאומיות (עליון; ע' ברון, ד' מינץ, א' חיות; 04/07/21) - 7 ע'
עו"ד: דביר לנגר, אליס גולדמן, 1 רנאד עיד, סיון רונזלבט, רון צין, טלי ענבר גולן, מאיר פורגס, נעה יגלה, קרן גולדשמידט
העתירה דינה להידחות על הסף. ראשית, העותרים כרכו במסגרת עתירתם שתי תכניות תשתית לאומיות שונות, אשר לא ניתן להביאן במסגרת עתירה אחת, אף אם טענותיהם ביחס לשתי התכניות דומות. שנית, העתירה מוקדמת ביחס לתכניות הנתקפות, המצויות עדיין בשלב התכנון. ככלל, אין מקום לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות התכנון כאשר ההליכים התכנוניים תלויים ועומדים.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
משפט מינהלי – תכנון ובנייה – התערבות בגץ
.
בעתירה דנן התבקשו המשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת משיבה 1 (הות"ל) בה נקבע כי התכנית להכפלת מסילת החוף (תת"ל 65) תפוצל לשתי תכניות; ומדוע לא תבוטל החלטת הות"ל מאותו היום בה נקבע כי במסגרת התכנית לשדה התעופה בחיפה (תת"ל 80) מסלול ההמראות והנחיתות יהיה באורך 1,600 מ' ותחת זאת ייקבע כי אורך המסלול יעמוד על 2,400 מ' או יותר.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
ראשית, העותרים כרכו במסגרת עתירתם שתי תכניות תשתית לאומיות שונות, אשר לא ניתן להביאן במסגרת עתירה אחת, אף אם טענותיהם ביחס לשתי התכניות דומות. על אף שההחלטות ניתנו ע"י אותה רשות ובאותו יום, הן עדיין נוגעות להליכים תכנוניים נפרדים, נסמכות על תשתית עובדתית שונה ומעוררות מערכות שונות של שיקולים הנוגעים לענייניהם של משיבים שונים. ביחס לעתירה הכוללת מספר נושאים נפרדים, נאמר כי ההידרשות אל כל אחד מהם עשויה להיות שונה, וכך גם ההכרעה בהם והנמקתה. משכך, קיבוצם יחד תחת אכסניה משותפת לא יוכל לעמוד. הטעם לכך הוא שכריכתם של נושאים שונים במסגרת עתירה אחת צפוי לגרום לסרבול מיותר ולבזבוז זמן שיפוטי.
שנית, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היותה עתירה מוקדמת, ביחס לשלושת התכניות הנתקפות (תת"ל 65א, תת"ל 65ב, תת"ל 80). ההליך התכנוני מוסדר בחוק התו"ב, והוא מורכב ממספר שלבים: שלב הכנת התכנית, שלב הפקדת התכנית, שלב האישור והשלב שלאחר אישור התכנית. התכניות מושא העתירה מצויות בשלב הראשון, שלב התכנון, וטרם הגיעו לשלב השני, שלב ההעברה להערות הוועדות התכנוניות הרלוונטיות. במסגרת שלב זה תשמענה גם עמדות והשגות הציבור, לרבות העותרים, והתנגדויות לתכניות, כולל התייחסות לתכניות החלופיות המוצעות ע"י העותרים. התנגדויות אלה יכול שתוגשנה מטעמים שונים: תכנוניים, סביבתיים, בטיחותיים או כלכליים.
בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בחוק, ביהמ"ש לא ישים עצמו בנעלי רשויות התכנון כמעין "מתכנן-על" ויקדים לדון בהשגות תכנוניות, וככלל אין מקום לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות של רשויות התכנון כאשר ההליכים התכנוניים תלויים ועומדים. זמנה של הביקורת השיפוטית – ככל שתהיה עילה לכך – יגיע אפוא כאשר הליכי התכנון יגיעו אל סיומם.
חזרה למעלה
3   [משפט מינהלי] [בריאות] שתף בפייסבוק
בג"ץ 4341-21 ד"ר פינקי פיינשטיין נ' שר הבריאות (עליון; ד' מינץ, י' אלרון, א' שטיין; 04/07/21) - 5 ע'
עו"ד: אירית ינקוביץ, רותם בראון
העתירה להורות למשיבים להפסיק את השימוש בחיסון נגד וירוס הקורונה דינה להידחות על הסף: מנכ"ל משרד הבריאות רשאי ליתן אישורים לייבוא חיסונים שמונעים מחלות, וסמכותו אינה מותנית בהתפשטות מחלה אפידמית או מידבקת בישראל; העותרים לא הצביעו על שום פגם היורד לשורש העניין בהפעלת שיקול הדעת הרפואי-מקצועי של הרשויות המוסמכות; העותרים נעדרי זכות עמידה כעותרים ציבוריים.
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – משרד הבריאות
משפט מינהלי – שיקול-דעת – מנכל משרד הבריאות
משפט מינהלי – שיקול-דעת – משרד הבריאות
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על עניין מקצועי שבסמכות הרשות‏
משפט מינהלי – בגץ – זכות עמידה
בריאות – שיקול-דעת – משרד הבריאות
.
עתירה למתן צו-על-תנאי אשר יחייב את המשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יורו על הפסקת הזרקת תכשיר פייזר BNT162b2 לאוכלוסייה בכללותה, ולקטינים בפרט, כחיסון נגד וירוס הקורונה.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
העותרים טוענים כי השימוש שעשה מנכ"ל משרד הבריאות בתקנה 29(א)(9) לתקנות הרוקחים (תכשירים) לאישור החיסון, נעשה בחוסר סמכות. טענה זו יסודה בטעות בהבנת הנקרא. תקנה 29(א)(9) מדברת על "תכשיר" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הרוקחים שמכוחה הותקנו תקנות הרוקחים בכללותן. סעיף זה מגדיר "תכשיר" כ"כל צורה של חומר או שילוב של חומרים בעל תכונות לריפוי או למניעה של מחלה באדם". לכן, המנכ"ל רשאי ליתן אישורים לייבוא חיסונים שמונעים מחלות.
בניגוד לטענת העותרים, סמכות זו של המנכ"ל אינה מותנית בהתפשטות מחלה אפידמית או מידבקת בישראל. המנכ"ל רשאי להפעיל את סמכותו גם במבט צופה פני עתיד כדי ליצור רשת ביטחון מפני מחלה העתידה להתפשט. התקנה מסמיכה אותו להעריך את סכנת ההתפשטות של מחלה אפידמית או מידבקת בישראל, וכל מי שעיניו בראשו יודע שווירוס הקורונה טרם עזב את הארץ וממילא לא הודיע על כוונתו לפסוח על שטח מדינת ישראל בעתיד. על כן, המנכ"ל הפעיל את סמכותו כדת וכדין.
יש לדחות על הסף גם את יתר טענות העותרים, שעיקרן הצורך הנטען להגן על ילדי ישראל ועל שאר תושבי המדינה מפני נזקי החיסון. העותרים מבקשים כי בג"ץ יעדיף את עמדתם ביחס לנזקים המיוחסים לחיסון על פני זו של הרשויות המוסמכות. טענה זו נדונה לכישלון מאחר שאין בידי בג"ץ להתערב בשיקול דעת רפואי-מקצועי כל אימת שהפעלתו לא נפגמה בפגם היורד לשורש העניין כדוגמת שיקולים זרים או אי-סבירות קיצונית. העותרים לא הצביעו על שום פגם כזה בעתירתם.
ניסיון העותרים לבוא בשער בג"ץ כעותרים ציבוריים הדורשים את טובת הציבור בכללותו צריך להיעצר בפתח השער. לפי הדין הישראלי, התחסנות נגד וירוס הקורונה אינה בגדר חובה משפטית, אלא בגדר זכות שמימושה נתון לבחירה אוטונומית של כל אזרח. העתירה אינה באה אפוא לזכות את הציבור, אלא לגרוע מאחת מזכויות היסוד שלו: הזכות לאוטונומיה. העותרים חופשיים שלא לחסן את עצמם לפי בחירתם, והמדינה אינה כופה עליהם דעה הפוכה משלהם. ברם, אם יעניק בג"ץ לעותרים את מבוקשם, יכפה הוא את עמדתם על ציבור רחב של אנשים המעוניינים לחסן את עצמם ואת ילדיהם. דבר זה לבדו מחייב לדחות את העתירה על הסף בשל העדר זכות עמידה לעותרים. הזכות לבוא בשערי בג״ץ כעותר ציבורי נתונה רק למי שבא להעצים את הציבור הרחב או חלק ממנו ולהבטיח את זכויותיו.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
4   [עבודה] שתף בפייסבוק
עס"ק (ארצי) 45262-03-21 מכבי שירותי בריאות נ' הסתדרות העובדים הלאומית (עבודה; ורדה וירט-ליבנה, סיגל דוידוב מוטולה, מיכאל שפיצר, נ.צ.: י' רחמים, מ' כהן; 30/06/21) - 9 ע'
עו"ד: עיאיר דוד, אפרת גרינברג יוסף, רוית קרן רוזין, בטי מצר לוי, רן קונפינו, אורלי ג'רבי, נעמה בביש, אפרת אפטרגוט
נדחה ערעור על פסק דין בו המשיבה הוכרה כארגון היציג של עובדי המערערת. נפסק כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת היציגות; כי בשל התמשכות ההליך, שעניינו התארגנות ראשונית של עובדי המערערת, מתחדד הצורך להביא התדיינות זו להכרעה; וכי ביחס להיקפה של יחידת המיקוח מתחייבת גמישות בהתארגנות ראשונית ואין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא לעניין היקפה והגדרתה של יחידת המיקוח במערערת.
עבודה – איגודים מקצועיים – ארגון יציג של עובדים
עבודה – ארגונים מקצועיים – ארגון יציג של עובדים
עבודה – זכויות – זכות ההתארגנות
עבודה – סכסוך קיבוצי – יחידת מיקוח
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה, במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה להכיר בה כארגון היציג של עובדי המערערת, מיום 17.12.2019, וזאת לאחר שעמדה בדרישת השליש הקבועה בחוק הסכמים קיבוציים. בפסק הדין שביסודו של ערעור זה נקבע כי יחידת המיקוח במערערת מונה את כל עובדי המערערת, למעט המנכ"ל והרופאים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי הנשיאה ו' וירט-ליבנה ובהסכמת השופטים ס' דוידוב מוטולה, מ' שפיצר ונציגי הציבור י' רחמים, מ' כהן) דחה את הערעור ופסק כי:
ראשית צוין כי, ביה"ד קמא קבע כי המשיבה הציגה טפסי הצטרפות כשרים של 3,709 עובדים, מתוך 8,215 עובדים. מדובר ב-45% מעובדי המערערת בעת הרלבנטית. לפיכך, צדק ביה"ד קמא בקבעו שהמשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת היציגות; שנית צוין כי בשל התמשכות ההליך, שעניינו התארגנות ראשונית של עובדי המערערת, מתחדד הצורך להביא התדיינות זו להכרעה, בעיקר, מפאת רגישותו המיוחדת של שלב ההתארגנות הראשונית והצורך להקפיד על סביבת עבודה שתאפשר את מימושה של זכות ההתארגנות, שהיא שברירית בשלב זה, והתארכות ההליכים מקשה על השמירה עליה. עקב שבריריות ההתארגנות בשלב הראשוני מוענקת לה הגנה מיוחדת. אחד הביטויים של אותה הגנה הוא גמישות בכללים הנוגעים להגדרת יחידת המיקוח ("הגנת ינוקא").
אשר לטענות המערערת ביחס להיקפה של יחידת המיקוח והצורך להפריד את עובדי "מגה לאב" מיחידת המיקוח הכללית, עת מדובר בהתארגנות ראשונית, הכלל המשפטי הראוי "מחייב גישה שמביאה לידי ביטוי יתר גמישות והקלה בקביעת גבולות יחידת המיקוח", תוך הכרה גם ביחידות מיקוח קטנות – או גדולות – יותר שתאפשרנה לעובדים הכלולים בהן לממש את זכות ההתארגנות. בנסיבותיו של הליך זה ניכר כי אדרבה, הגמישות המתחייבת ביחס ליחידת המיקוח בהתארגנות ראשונית מחייבת הכרה ביחידת מיקוח כוללת ורחבה יותר, הכוללת גם יחידות-משנה שהוכרו בעבר כיחידות מיקוח נפרדות לצורך ההתארגנות הראשונית. זאת, בהתאם להלכה הנותנת הגנה מיוחדת להתארגנות פורצת ולמעשה גם בהתאם לעיקרון לפיו יש להעדיף ככלל את יחידת המיקוח של כל מקום העבודה על פני פיצולה ליחידות משנה. פסק הדין קמא עומד בקנה אחד עם הלכה זו. חשיבותה של גמישות זו אף מתחדדת שעה שמדובר בקביעת יחידת המיקוח בחברות גדולות ומורכבות, דוגמת המערערת, בין היתר, בשל הצורך למנוע סיכול ההתארגנות הראשונית. נוכח האמור לעיל אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא לעניין היקפה והגדרתה של יחידת המיקוח. למעשה, אין זו הפעם הראשונה שנקבע כי זו יחידת המיקוח במערערת והיא אושרה בערעור קודם. המערערת לא הציגה תשתית ראייתית המצדיקה בחינה מחדש של יחידת המיקוח זמן כה קצר לאחר קביעתה, ודאי כאשר בקשתה היא פיצול יחידת המיקוח ליחידות קטנות יותר.
לסיכום צוין כי מסכת ההתדיינות בין הצדדים סביב התארגנות עובדי המערערת במשיבה נמשכת למעלה מ-6 שנים. זהו פרק זמן ארוך מאוד ביחס להתארגנות ראשונית, והעובדה כי ההתארגנות "שרדה" גם לאחר כל המאבקים שאפיינו את השנים האלה, מעידה על רצונם האותנטי של העובדים ונחישותם להתאגד במסגרת המשיבה. גם מטעם זה הגיעה העת לסיים את הפרק המשפטי בהתארגנות הראשונית של עובדי המערערת.
חזרה למעלה
5   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 73201-06-20 ולדימיר בובילב נ' סטרטסיס בע"מ (עבודה; אפרת קוקה; 29/06/21) - 11 ע'
עו"ד: חדוות ינקו וולמן, דוד אפלדורף, פבל מורוז, מיטל ואקנין גולד
ביה"ד פסק כי מרבית העניינים המובאים בערעור שכנגד שהגישה המשיבה מקיימים את הזיקה המהותית הנדרשת בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד, ולפיכך יש לקבלו לרישום, למעט בסוגייה אחת שנעדרת זיקה כנדרש; בנוסף, הוארך המועד להגשת הערעור שכנגד, אך בהעדר הצדקה לאיחור בהגשת הערעור שכנגד ולנוכח העובדה שהארכת המועד ניתנה בעיקרו של דבר על יסוד קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין, תשלם המשיבה למערער את הוצאות הבקשה.
עבודה – סדרי דין – ערעור שכנגד
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
עבודה – בית-הדין לעבודה – ערעור שכנגד
עבודה – בית-הדין לעבודה – הארכת מועד
.
עסקינן בבקשת המשיבה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד נוכח קיומו של "ערעור תלוי ועומד" מטעם המערער, וכן משום שהאיחור בהגשת הערעור שכנגד נעוץ בטעות של בא כוחה בהתייחס לתקופה הנתונה להגשת ערעור שכנגד; כן עסקינן בבקשת המערער למחיקת הערעור שכנגד, מחמת איחור בהגשתו ובהעדר טעם מיוחד להארכת מועד להגשתו, וכן בשל העדר זיקה עניינית בין נושאי הערעור שכנגד לנושאי הערעור העיקרי שהוגש על ידו.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הרשמת א' קוקה) קיבל את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, קיבל ברובו לרישום את הערעור שכנגד ופסק כי:
אשר לשאלה האם מתקיימת זיקה עניינית בין נושאי הערעור שכנגד לבין נושאי הערעור העיקרי, תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) מקנה למשיב בערעור הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות כן, הואיל והעניין מובא ממילא לפני ערכאת הערעור. מטעם זה ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה. הכלל הוא כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי. הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, שהוכרעו בפסק הדין של ביה"ד קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המערער לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד. בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצדו ערעור, שאם לא יעשה כן, לא ידון ביה"ד הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד. דרוש קשר ישיר בין הנטען בערעור העיקרי לטענות שניתן להעלותן בערעור שכנגד. מבחן 'הזיקה העניינית' מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר. ודוק, כאשר קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה, יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד. יישום אמות המידה הנ"ל על נסיבות העניין מבסס את המסקנה שמרבית העניינים המובאים בערעור שכנגד מקיימים את הזיקה המהותית הנדרשת בין הערעור העיקרי לערעור שכנגד, למעט בנוגע לטענות בעניין גובה שכרו האחרון של המערער. סוגייה זו נעדרת זיקה עניינית לנושאי הערעור העיקרי ומתן היתר לדיון בה יפתח חזית התדיינות שאינה עומדת לפני ערכאת הערעור.
אשר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, הערעור שכנגד הוגש באיחור של 5 ימים. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד הוגשה באיחור של יום אחד. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את ביה"ד או הרשם להאריך מועדים "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כאשר יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו. ודוק, יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים עולה כדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד; שיקול מרכזי בהכרעה בבקשה עניינו עוצמת הפגיעה בציפיות הצד שכנגד לסופיות ההליכים ושיקול נוסף עניינו סיכויי הערעור; הליך תלוי ועומד לפני ביה"ד מהווה טעם שבצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד.
במקרה זה טענת המשיבה אודות טעות של בא כוחה בנוגע לתקופת הימים הנתונה להגשת ערעור שכנגד, אינה מהווה 'טעם מיוחד' להארכת מועד, שכן, לא הוכח שטעות זו נגרמה בעטיין של נסיבות חיצונית, ומשום שמדובר בטעות שניתן היה למנעהּ מלכתחילה או לגלותהּ בבדיקה שגרתית בהוראות הדין. עם זאת, העובדה שלא מדובר באיחור ממושך מאוד בהגשת הערעור שכנגד ועובדת קיומו של 'ערעור תלוי ועומד באותו עניין', יש בהם כדי להוות 'טעם מיוחד' להארכת מועד. בהתאם לפסיקה, ככל שעניין מסוים התלוי ועומד לפני בית-המשפט טרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר הסב על אותו עניין, גם אם הוגש באיחור, ובלבד שהערעור שהוגש באיחור הוא באותו עניין 'במובן הצר' של הערעור התלוי ועומד. במקרה זה מדובר בערעור שכנגד המוגש ב'אותם עניינים' שידונו בערעור העיקרי. זאת ועוד, עובדת קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין מפחיתה את עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון של המערער, שיידרש ממילא לניהול ההליך. בנוסף, חלק מהטענות בערעור שכנגד ראויות לדיון ומכל מקום, ראוי להעמיד להכרעת ביה"ד של ערעור את כלל היבטיה של המחלוקת בין הצדדים בסוגיות אשר ניתן לגביהן היתר להגשת ערעור שכנגד.
חזרה למעלה
6   [עבודה] [שירות המדינה] [חוזים] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 2040-11-20 מדינת ישראל נ' דוד ואיש (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ר' בנזימן, ד' קמפלר; 28/06/21) - 12 ע'
עו"ד: תמר שריאל, עומר לביא, טל קרת
הדיון נסב אודות השאלה האם השתכלל שינוי חוזה מכוחו מחויבת המדינה לשלם למשיב פנסיה מוקדמת במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל. נפסק כי שכלול של חובה בדרך של שינוי חוזה טעון תשתית ראייתית איתנה ביחס לכך וכי בנסיבות הענין אין תשתית ראייתית לפיה השתכללה חובה חוזית של המדינה לשלם למשיב גמלה במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל. אף בהנחה שנציב שירות המדינה נתן הסכמתו לתשלום גמלה למשיב במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל, קיימות אינדיקציות לכך שלא ביקש לשכלל חובה משפטית בהסכמתו בלבד, וגם לאור זאת אין מקום למסקנה בדבר השתכללות חובה משפטית ולא היה מקום לראות במכתב סגן הנציב משום הבטחה מינהלית.
עבודה – עובדי מדינה – גימלאות
עבודה – גימלאות – גימלה
עבודה – גימלאות – קופה ציבורית
עבודה – שירות המדינה – גימלאות
שירות המדינה – גימלאות – קיצבה
חוזים – גמירת-דעת – היעדרה
.
עד יום 30.4.03 הועסק העובד-המשיב בכתב מינוי על ידי משרד הביטחון, וחל עליו חוק שירות המדינה (גמלאות). ביום 1.5.03 מונה העובד לתפקיד חשב בכיר (משרד הביטחון) באגף החשב הכללי במשרד האוצר, ונחתם עמו הסכם מיוחד לארבע שנים. בשנת 2005 ביקש העובד לסיים את תפקידו בשירות המדינה ולעבור לעבוד בחברת "רפאל". על מנת שהעובד לא יאבד את ההטבות הגלומות בהסכם המיוחד חתמה עמו המדינה על נספח להסכם. בשנת 2012 פנתה רפא"ל לנציבות שירות המדינה בבקשה לאשר לעובד קבלת קצבה במקביל לעבודתו ברפאל, אך הבקשה נדחתה נוכח ההסכם המיוחד והנספח. בחודש 5/13 הגיש העובד תביעה לגמלה לפי חוק הגמלאות וציין כי מועד פרישתו מ"שירות המדינה" הינו חודש 7/13 נוכח סיום עבודה. בחודש 7/13 שלח סגן נציב שירות המדינה מכתב למנהלת תחום בכיר לגמלאות ובו פורטו זכויות העובד לקצבה. לאחר חודש 7/13 לא שולמו לעובד הגמלאות מושא הערעור. המדינה טענה כי החוזה שנחתם עם העובד גובר על כל הוראה ו/או פעולה מנהלית שנעשתה ולפיכך רק בסיום עבודתו ברפא"ל ניתן יהיה לדון בתשלום קיצבה כדין. לפיכך העובד הגיש תביעה, בה ביה"ד קמא פסק כי העובד זכאי לפרוש לגמלאות לפי האמור במכתב סגן נציב שירות המדינה הנ"ל מכוח הבטחה מינהלית. מכאן הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטות ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור ר' בנזימן, ד' קמפלר) קיבל את הערעור בע"ע 2040-11-20 אשר ייתר את הדיון בערעור בע"ע 15521-11-20 ופסק כי:
מיקוד המחלוקת הוא בשאלה אם השתכלל שינוי חוזה, להבדיל מהבטחה מנהלית, מכוחו מחויבת המדינה לשלם למשיב פנסיה מוקדמת במקביל להמשך עבודתו ברפאל. שכלול חובה בדרך של שינוי חוזה טעון תשתית ראייתית איתנה ביחס לכך ממספר טעמים: ראשית, הסדר זה סותר את לשונו המפורשת של הנספח להסכם המיוחד. הדעת נותנת כי שינוי הנספח תהא במסמך חדש, כיוון שהצדדים עת בקשו לעדכן את ההסכם המיוחד עשו זאת בכתב באמצעות הנספח. בכך גילו דעתם כי זו דרך שינוי הסכמה חוזית קודמת, והיא עולה בקנה אחד עם אופן עריכת הסכמים בשירות המדינה. שנית, הצדדים סברו כי נדרש שינוי ההסדר החוזי בכתב וכי אין להסתפק בדין ודברים בעל פה בין נציב שירות המדינה לבין יו"ר דירקטוריון רפא"ל, נוכח מכתבו של מנכ"ל רפא"ל לפיו מן הראוי שהגורמים המוסמכים (נציב שירות המדינה והחשבת הכללית) יפעלו לתיקון ההסדר החוזי.
בנוסף, מדובר בהתחייבות שבצידה עלות תקציבית נכבדה לקופה הציבורית שאינה מבטאת הסדר שכיח. עובד המבוטח בפנסיה תקציבית הפורש משירות המדינה מקבל גמלאות. ככל שגמלאי כזה משתלב לימים בתפקיד אחר בשירות הציבורי זכאי הוא לקבל שכר מהקופה הציבורית בנוסף לגמלתו. משמע, גמלאי כזה יקבל גמלה נוכח פרישתו ושכר נוכח עבודתו המחודשת (בכפוף להוראות בדבר היקף תשלומי הקופה הציבורית). אולם, מצב הופכי בו אדם ממלא תפקיד ציבורי בשכר, ועם הגיעו לגיל פרישה מוקדמת מבקש הוא לפרוש "באופן וירטואלי" מתפקיד קודם שמלא בשירות הציבורי לצורך קבלת גמלה אינו שכיח. אף אם הסדר כזה אינו בלתי חוקי, עקרונות מינהל תקין מחייבים כי שכלול התחייבות כזו, שאינה שכיחה בנוף הציבורי וכרוכה בעלויות תקציביות משמעותיות, יבוא לביטוי בכתב. לכן, אף אם דרישת כתב אינה הכרחית, קיימים טעמים טובים למסקנה כי העדר העלאת שינוי הנספח על הכתב מהווה אינדיקציה ראייתית לכך שלא השתכללה חובה חוזית של המדינה לשלם למשיב גמלה במקביל להמשך עבודתו ברפא"ל; לצד הקביעה העובדתית בדבר הסכמת הנציב קיימות אינדיקציות לכך שלא בקש לשכלל חובה משפטית בהסכמתו בלבד. כך, גם מנכ"ל רפא"ל תפס את "הסכמת" הנציב "בזמן אמת" כהמלצה שאינה משכללת חובה משפטית וכי נדרשת הסכמת החשבת אף אם זו לא מחויבת על פי דין. שנית, העדר יישום ההסכמה הנטענת מיד לאחר מכן, ולא כל שכן לאורך זמן כה רב מהווה אינדיקציה נוספת להעדר השתכללותה. אף אם הייתה קיימת עמימות בנוגע להשתכללות, כי אז דרך יישום ההסכמה מול הנציב מלמדת על מהותה ועל כך שלא עלתה כדי כוונה לגמירות דעת לחיוב משפטי, וגם לאור זאת אין מקום למסקנה בדבר השתכללות חובה משפטית.
לא היה מקום לראות במכתב סגן הנציב משום הבטחה מינהלית. ראשית, ספק אם יש מקום לשימוש בדוקטרינה זו שעה שבין הצדדים כבר קיימים יחסים חוזיים והטענה היא לשינוי בהוראות חוזה קיים. אם ביה"ד סבר כי השתכללה חובה חוזית שונה מהמקורית אזי אין צורך בדוקטרינת ההבטחה המינהלית. אם ביה"ד סבר כי התשתית הראייתית אינה מספקת כדי שכלולה של חובה חוזית אזי אין מקום לייצר חובה משפטית מכוח דוקטרינת ההבטחה המינהלית. ככל שביה"ד סבר כי העדר תיקון הנספח בכתב מהווה קושי במסקנה בדבר שכלול הסכמה חוזית חדשה, כי אז עקרונות המשפט המינהלי לא יוכלו למלא את החסר בחוזה כתוב, שכן ככלל, במשפט המינהלי שינוי או ביטול של תקנות או הוראת מינהל אמור להיות בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה. שנית, מכתב סגן הנציב אינו יכול להקנות זכות מהותית אלא לכל היותר להוות אינדיקציה נסיבתית ביחס לאישור הנציב. נוכח ההנחה כי הנציב נתן הסכמה עקרונית בלבד (אך זו טעונה הייתה אישור נוסף) הרי שאין לאינדיקציה זו ערך ראייתי מספק כי השתכללה חובה חוזית.
חזרה למעלה
מחוזי
7   [עונשין] שתף בפייסבוק
תפ"ח (חיפה) 5365-02-20 מדינת ישראל נ' ויסאם אבו אלחסנה (מחוזי; אבי לוי, ערן קוטון, איל באומגרט; 30/06/21) - 12 ע'
עו"ד:
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירות רצח בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם רצח וכניסה בישראל שלא כחוק. הוטל על הנאשם עונש כולל של מאסר עולם ועוד חמש שנות מאסר, שירוצו במצטבר, שני מאסרים על תנאי ופיצוי לבני משפחת המנוח בסך כולל של 258,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירת רצח
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עונשים מצטברים
.
הנאשם הורשע בעבירות רצח בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם רצח או סחיטה, כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
עסקינן בשני מעשים נפרדים המגלמים שתי עבירות נפרדות. ביצועה של עבירת החטיפה המוגמרת מהווה מעשה נפרד מהרצח שבוצע לאחריה. עם זאת, אין ניתן לנתק מביצוען המובחן של עבירות חמורות אלו את התוכנית העבריינית הכללית שעמדה כקשר הדוק בין ביצוען. בפסיקה נקבע, שראוי במקרים המתאימים לצבור לעונש מאסר העולם בגין עבירת הרצח בנסיבות מחמירות עונשים נוספים, בכפוף למגבלת צבירת העונשים המרביים הקבועים לצדן של העבירות הנכללות באירוע.
הסף התחתון של מתחם הענישה המתייחס לאירוע כולו צריך שיעמוד על עונש מאסר העולם (במקרה של חפיפה מלאה בין העונשים המוטלים בגין כל מעשי העבירה גם יחד), ואילו הרף העליון של המתחם צריך שישקף הן את עונש מאסר העולם (בגין עבירת הרצח) הן את העונש הראוי לעבירת החטיפה (בבחינת צבירת עונשים מלאה או חלקית). עבירת הכניסה לישראל היא שולית ביחס לפרשייה המרכזית, לכן אין לקבוע מתחם עונש הולם נפרד בגינה והענישה בגינה תשוקלל לתוך מתחם העונש הנקבע לעבירות המהותיות יותר שבביצוען הורשע. מתחם העונש ההולם נע בין מאסר עולם שהוא עונש חובה ועוד 4 שנות מאסר לריצוי בפועל לבין מאסר עולם חובה ועוד 8 שנות מאסר לריצוי בפועל. בהתחשב במכלול השיקולים והנסיבות יש להטיל על הנאשם עונש כולל של מאסר עולם ועוד חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, שירוצו במצטבר, בניכוי ימי מעצרו, שני מאסרים על תנאי ופיצוי לבני משפחת המנוח בסך כולל של 258,000 ₪.
חזרה למעלה
8   [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] שתף בפייסבוק
תפ"ח (נצרת) 28317-04-19 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שטרית, סאאב דבור; 29/06/21) - 164 ע'
עו"ד:
בית המשפט הרשיע את הנאשם בביצוע עבירות שעניינן, אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בנסיבות אינוס במשפחה (מספר מקרים), אותן ביצע בנכדותיו החורגות, אשר היו קטינות כבנות 7 ו-12 שנים במועד ביצוע העבירות, בעת שהתארחו בבית סבתן, בו התגורר הנאשם.
עונשין – עבירות – אינוס
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
ראיות – עדות – עדות קטין
ראיות – עדות – קורבן עבירת מין
ראיות – עדים – חוקר נוער
ראיות – סיוע – עדות קטין לפני חוקר נוער
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסו לו העבירות כדלקמן: אינוס בנסיבות מחמירות; מעשה מגונה בנסיבות אינוס במשפחה. כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות שעניינן, אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בנסיבות אינוס במשפחה (מספר מקרים), אותן ביצע על פי הנטען בנכדותיו החורגות, אשר היו קטינות כבנות 7 ו-12 שנים במועד ביצוע העבירות הנטענות, בעת שהתארחו בבית סבתן, בו התגורר הנאשם. הנאשם כפר בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וטען, כי לא היו דברים מעולם.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשם ופסק כלהלן:
בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק הגנת ילדים, הודעה שמסר קטין בפני חוקר ילדים, קבילה כראיה. הכלל הוא: כי במקום שחוקר ילדים אסר על העדת הקטין, מוגשת הודעתו "במקום" עדותו; עוד נקבע, כי הסמכות לאסור על העדת קטין הינה סמכותו הבלעדית של חוקר הילדים ובית המשפט אינו רשאי להתערב בשיקול דעתו.
המארג הראייתי להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום בהקשרם של המעשים הנטענים בע"נ, נסמך על מספר מקורות ראייתיים, שונים ומאובחנים, כאשר בחינה של אלה מלמדת, כי אדנים אלו עולים בקנה אחד זה עם זה ומחזקים האחד את רעהו. בפסיפס הראייתי הכולל שהונח, יש כדי להוכיח כנדרש וכדבעי את המיוחס לנאשם בכתב האישום.
שאלת מהימנות הקטין היא שאלה שההכרעה הסופית בה היא בידי בית המשפט, אך לצורך הכרעתו רשאי הוא לשמוע גם את התרשמות חוקר הילדים. עמדתו של חוקר הילדים והערכת מהימנותו באשר לעדות הקטין, הינה רק ראיה מבין הראיות שבית המשפט רשאי להביאן בחשבון. כך כאשר אין הילד מעיד ומקל וחומר, כאשר מתאפשרת עדות הקטין.
בעדות חוקרת הילדים והערכתה בדבר מהימנות הקטינה והתרשמותה, כי הקטינה סיפרה אודות אירועים שחוותה, יש כדי לחזק את עדות הקטינה, לעלות בקנה אחד עמה וכן עם המסקנה בדבר מהימנות עדות הקטינה.
סיוע לעדותה של ע"נ נמצא בעדויות בדבר מצבה הנפשי של הקטינה לאחר התרחשות האירועים הנטענים, כפי שהדבר מקבל את ביטויו בעדויות אמה ואביה, כמו גם בדו"חות החינוכיים, המלמדים על התדרדרות בתפקודה לאחר חשיפת הפרשה נשוא כתב האישום.
ע"נ הייתה עקבית בגרסתה ולפיה, הנאשם ביצע בה מעשים דומים במהלך שני המקרים השונים עליהם סיפרה, אולם החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה רק במסגרת המקרה הראשון, כפי המיוחס לו בכתב האישום. דיוקה של ע"נ בסוגיה זו מחזק את מהימנותה, מקום בו לא העצימה את מעשי הנאשם בהקשרו של המקרה השני ושללה, כי גם באירוע זה החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה.
התלונה כנגד הנאשם הוגשה על ידי הוריה של ע"נ כשנתיים לאחר ביצוע המעשים. בנסיבות אלה, בהן חלף פרק זמן לא מבוטל מאז ביצוע המעשים, הרי שאין רבותא בביצוע בדיקה גופנית לקטינה וזאת, בפרט בשים לב לגילה הצעיר של ע"נ ולכרוך בבדיקה מעין זו. לא זו אף זו, שבפסיקה הובהר, כי עבירת האינוס ניתנת להוכחה גם מבלי שהתקיימה חדירה מלאה אל תוך איבר המין ומבלי שנגרם קרע בקרום הבתולין.
באשר למעשים המיוחסים לנאשם בהקשרה של ג"ס, מקום בו ג"ס העידה בבית המשפט, הרי שעדותה לא הובאה באמצעות חוקרת הילדים. עם זאת, החוקרת העידה אודות התרשמותה מעדותה של ג"ס, כפי שזו באה בפניה במסגרת חקירותיה. התרשמות זו מצטרפת למארג הראייתי הכולל ומחזקת את מהימנות גרסתה של ג"ס.
מקום בו מלאו לג"ס 14 שנים והיא העידה בבית המשפט, הרי שעדותה של חוקרת הילדים אינה באה במקום עדותה, אלא מצטרפת אליה. כך, הערכת מהימנות הקטינה על ידי חוקרת הילדים אינה מחליפה את התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מעדותה של הקטינה, כפי שזו באה בפני בית המשפט, אלא משמשת ככלי עזר נוסף העומד לרשות בית המשפט בהערכת עדותה, אותה נמצאה, מהימנה וככזו שיש ליתן בה אמון.
מכל מקום, עדותה של ג"ס כשלעצמה, כפי שהתרשם ממנה בית המשפט באופן בלתי אמצעי, נמצאה כעדות מהימנה ואמינה ועל כן, יש לאמצה ולבסס עליה ממצאים. יתרה מזו, לעדותה של ג"ס נמצאים חיזוקים נוספים.
עדויות שתי הקטינות מהימנות ביותר ולפיכך יש לאמצן ולבסס עליהן ממצאים. אין חשש לעלילת שווא כנגד הנאשם, או לזיהום העדויות. על כן, אין כל מניעה לראות בעדותה של ג"ס סיוע לעדותה של ע"נ, מקום בו עסקינן בעדות הקטינה בפני חוקרת הילדים. כן ניתן לראות בעדותה של ע"נ סיוע לעדותה של ג"ס, אף שזה אינו נדרש, מקום בו הקטינה העידה בפני בית המשפט אשר התרשם מעדותה באופן בלתי אמצעי.
גרסת הנאשם בלתי אמינה, בלתי מהימנה, בלתי עקבית, בלתי סדורה וככזו הנגועה בסתירות, תהיות ובפירכות אשר יש בהן כדי לרדת לשורשו של עניין.
אמנם, בפסיקה הודגש, כי על מנת שיתקיים יסוד ה"חדירה" בעבירת האונס, אין די במגע או בליטוף של איבר המין ונדרשת כאמור לפחות "תחילת חדירה". יחד עם זאת, בהתאם לגישה שהשתרשה בפסיקה, חדירה אין משמעה דווקא חדירה לתוך הנרתיק ממש, אלא די בחדירה של איבר מאברי הגוף לכל חלק של איבר המין.
חזרה למעלה
9   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
רמ"ש (באר שבע) 31047-04-21 ד.ד נ' ע.ל (מחוזי; גאולה לוין; 27/06/21) - 11 ע'
עו"ד: אביב אילון, ד' שרי
הציפייה כי בעתיד יושבח נכס משותף אינה מצדיקה עיכוב פירוק השיתוף בו עד לאחר ההשבחה, כאשר אחד הצדדים עומד על פירוק שיתוף לאלתר. העיכוב יש בו כדי לפגוע קשות בזכות הקניין של השותף המבקש לפרק שיתוף, וביתר שאת כאשר אין הוא יכול להשתמש בנכס, בשעה ששותפו – המבקש את העיכוב – הוא שמשתמש בנכס ומפיק ממנו טובות הנאה.
מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף
מקרקעין – שיתוף – פירוקו
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בה אושרה מכירת הזכויות של המבקשת 1 במשק המשותף לצדדים, למשיב 1, בן זוגה לשעבר.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
הצדדים רכשו את הזכויות במשק לפני שנים רבות ואולם, עד היום לא הוסדר רישום הזכויות. מכאן ש"הנכס" שמצוי בידי הצדדים הוא זכות אובליגטורית מול המוכרים לקבל בעתיד את זכות הקניין במשק. העובדה שהזכויות במשק טרם נרשמו ע"ש הצדדים אינה מצדיקה, כשלעצמה, להוסיף ולעכב את פירוק השיתוף. הציפייה כי בעתיד יושבח נכס משותף אינה מצדיקה עיכוב פירוק השיתוף בו עד לאחר ההשבחה, כאשר אחד הצדדים עומד על פירוק שיתוף לאלתר. העיכוב יש בו כדי לפגוע בצורה קשה בזכות הקניין של השותף המבקש לפרק שיתוף ולממש את זכויותיו בנכס. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר אותו שותף אינו יכול להשתמש בנכס, בשעה ששותפו – המבקש את העיכוב – הוא שמשתמש בנכס ומפיק ממנו טובות הנאה.
לא היה מנוס ממתן הוראות לגבי אופן פירוק השיתוף בזכות (החוזית) שטרם נרשמה. לא נפל פגם באופן בו בוצע פירוק השיתוף, על ידי כונס הנכסים, על פי הוראות בית המשפט. בית המשפט הביא בחשבון את הזכויות ואת האינטרסים של כל הנוגעים בדבר ואיזון ביניהם בצורה ראויה. אין כל יסוד להטיל דופי בהתמחרות או להניח כי התמורה שנקבעה נופלת ממחיר השוק של הנכס. לא היה מקום לעכב את פירוק השיתוף, עד להסדרת מדור חלופי לקטינות.
חזרה למעלה
10   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
עמ"ש (תל אביב-יפו) 15814-01-20 ח' ד' ב' נ' ל' א' ש' (מחוזי; שאול שוחט, עינת רביד, נפתלי שילה; 27/06/21) - 11 ע'
עו"ד: איתי חבר, איתמר כהן
במקרה דנן, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי פסק דין חלוט ניתן בחוסר סמכות עניינית ובכל מקרה אין מדובר בחוסר סמכות מהותית. במסגרת כל ההליכים לתקיפת פסק הדין לא טענה המערערת כי הוא ניתן בחוסר סמכות, לכן מנועה היא מלטעון זאת בערעורים על הליכים אחרים בהם נקטה המשיבה במטרה ליהנות מפירות פסק הדין.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
דיון אזרחי – סמכות – עניינית
.
ערעורים על שני פסקי דין שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה: באחד, ניתן צו ירושה לפיו המשיבה יורשת את עיזבון המנוחה ובשני הורה ביהמ"ש על פינוי המערערת מהדירה ורישום הזכויות בה על שם המשיבה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
בעבר הגישה המשפטית הרווחת הייתה כי ניתן להעלות טענות של סמכות עניינית בכל שלב משלבי הדיון, ואף בשלב הערעור. הגישה שנוהגת כיום קובעת את מועד מתן פסק הדין בערכאה הדיונית כ'קו פרשת המים' שאחריו ייטה בית המשפט לדחות טענת חוסר סמכות עניינית ובמקרים מסוימים הטענה עשוי להיחסם גם במסגרת ההליך הראשון בערכאה הדיונית, כשהסיכוי לכך גדול יותר כשהטענה עולה בשלב הסיכומים. אחד הסייגים לכלל אי-ההתערבות במקרים של דיון בחוסר סמכות הוא כאשר מדובר בחוסר סמכות מהותית, כאשר אין לערכאת השיפוט כל סמכות על-פי החוק לדון בעניין, לעומת מקרה שבו יש לערכאה השיפוטית סמכות התלויה בהסכמה או בהחלטה כלשהי.
במקרה דנן, קיים פסק דין חלוט שביטל צו קיום צוואה שנתן ביה"ד הרבני. גם אם טעה ביהמ"ש ביישום הדין, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי פסק דין זה ניתן בחוסר סמכות עניינית והוא בטל מעיקרו. בכל מקרה, אפילו יימצא כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית – אין מדובר בחוסר סמכות מהותית, שכן בתנאים מסוימים רשאי היה ביהמ"ש לענייני משפחה להורות על ביטול צו הקיום הרבני. משבמסגרת אותו הליך, כמו גם בכל ההליכים לתקיפתו הישירה לא טענה המערערת כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית – יש לראותה כמי שויתרה על טענות אלו ואין מקום להתיר לה להעלות טענות אלו לראשונה בהליך שעניינו ערעורים על הליכים אחרים, בהם נקטה המשיבה, במטרה ליהנות מפירות פסק הדין החלוט.
חזרה למעלה
11   [נזיקין] שתף בפייסבוק
רע"א (מרכז) 49899-06-21 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ (מחוזי; צבי ויצמן; 27/06/21) - 9 ע'
עו"ד:
המסמך הנדון לא נועד לצרכי טיפול רפואי ועיקרו חיווי דעת באשר להשפעת התאונה על מחלת המבקש. קביעות הפרופ' בעניין החמרת מצב, הניתנות לכאורה שלא במצורף להנחיות טיפוליות וכיוצ"ב, מהוות סממנים מובהקים של חוו"ד, והן אסורות להגשה לידי המומחה מטעם ביהמ"ש. מאחר והקביעות האמורות הן עיקרו של המסמך, אף אין מקום לנקוט בדרך "העיפרון הכחול".
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – מומחים
.
המבקש הגיש בבימ"ש השלום תביעה כנגד המשיב לתשלום פיצויים מכוח חוק הפלת"ד וזאת בשל נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה. בצד תביעתו עתר המבקש למינוי מומחים רפואיים. המבקש צירף לבקשתו מסמכים רפואיים שונים ובכללם מסמך ערוך ע"י פרופ' גליה רהב. המשיבה ביקשה לאסור על המבקש להגיש לעיון מומחי ביהמ"ש את המסמך האמור, ובקשתה התקבלה. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בקבעו:
מלשון הוראות תקנה 8(א)+9(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) עולה כי בעלי הדין אינם רשאים להגיש למומחה חוו"ד רפואית. הורתה של מגבלה זו ברצון לשמור על עמדתו הניטרלית של המומחה כמו גם רצון להימנע מבזבוז משאבים מיותר.
בעניין אררט סיכם ביהמ"ש את הנדרש על מנת להכשיר המצאת מסמך רפואי למומחה ביהמ"ש: א. על המסמך להיות בדבר הטיפול הרפואי, לרבות בדיקה לצורך טיפול; ב. על המסמך להיות נוגע לעניין שבמחלוקת; ג. אין מדובר בחוו"ד. כך נקבע כי יש לבדוק האם מדובר במסמך שנערך ע"י גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתל בעלי הדין, ולצורך הטיפול בתובע, והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, האם יש באבחנות ובהערכות שבמסמך לסייע למומחה באופן אובייקטיבי לגבש עמדתו או שמא יש במסמכים כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו.
ההבחנה בין מסמך בדבר טיפול רפואי, אותו ניתן להגיש לעיון המומחה, לבין חוו"ד רפואית, אינה פשוטה לעיתים. נפסק כי על ביהמ"ש לשקול האם האבחנות והערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול וכן האם ועד כמה עשויות האבחנות והערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו. אין מחלוקת כי מותר וחובה להגיש למומחה אישור על הטיפול הרפואי שניתן לנפגע, התרופות שקיבל ועובדת ביקורו אצל הרופא, מנגד הסקת מסקנות לגבי עתידו של הנפגע היא בבחינת חוות דעת רפואית אשר נאסר למוסרה למומחה ביהמ"ש.
בצד זה נפסק כי הצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים, מחייב לעיתים הגמשה ביישום ההוראה. במקרים בהם מדובר במסמך שנערך ע"י גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמת בעלי הדין והמשקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, עשוי קנה המידה האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם, באופן שיהא במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי. נפסק כי אין לפסול מסמכים בהם, בנוסף לקביעת האבחון, מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוו"ד. זה דרכו של טיפול, שלצורך קביעתו על הרופא לערוך בדיקות, להסיק מסקנות ולגבש עמדה לגבי מהות המחלה ומהות הטיפול. לא כל חומר שאינו רפואי צריך עקרונית להיפסל ולא כל חומר רפואי צריך לקבל הכשר.
יש וביהמ"ש ירשה הצגת חומר רפואי לידי המומחה, והכולל חוו"ד, אך תוך הפניית תשומת לב המומחה כי עליו להתעלם מכל אימרה שיש בה משום חוו"ד. זאת למשל במקרים גבוליים וחריגים, בהם יש ספק אם מדובר במסמך המותר להמצאה לידי המומחה ע"פ תקנה 8 אם לאו, וכשקנה המידה האובייקטיבי הכלול במסמכים עשוי לגבור על חיווי הדעת. ריבלין הסביר בספרו כי על ביהמ"ש לשקול שתי שאלות: א. אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, וב. אם ועד כמה עשויות האבחנות והערכות שבמסמך לפגוע באי תלות המומחה ולהשפיע על חוות דעתו. נפסק כי במקרים המתאימים, כשהמסמך בחלקו בלבד כולל חוו"ד אסורה, ניתן להפריד בין החלק האסור לבין החלק המותר במסמך, ואת החלק המותר בלבד לקבל ולהעביר למומחה.
במקרה הנדון, אמנם פרופ' רהב אינה זרה למבקש והוא טופל על ידה משך שנים רבות עובר לתאונה, כך שכרופאה מטפלת היא יכולה הייתה לבחון את מצבו הרפואי המשתנה, יחד עם זאת עיון בתוכנו של המסמך מלמד באופן ברור כי הוא לא נועד לצרכי טיפול רפואי ועיקרו חיווי דעתה של פר' רהב באשר להשפעת התאונה על מחלת המבקש. המסמך אינו מהווה סיכום טיפול ואין בו מסקנות טיפוליות או הנחיות טיפוליות אלא אך ורק הבעת עמדה לעניין הקש"ס שבין מחלתו של המבקש לבין תאונת הדרכים שעבר. קביעותיה בעניין החמרת מצב, הניתנות לכאורה שלא במצורף להנחיות טיפוליות וכיוצ"ב, מהוות סממנים מובהקים של חוו"ד, והן אסורות להגשה לידי המומחה. מסקנתי זו מתחזקת גם בהינתן טענות המבקש עצמו בבר"ע, לפיה מטרת הגשת המסמך היא הצגת והוכחת קשר סיבתי בין התאונה לבין החמרת מצבו, קביעה שהיא כאמור בגדר חוות דעת שאינה מותרת להגשה למומחה. למעשה הקביעות האמורות הן עיקרו של המסמך האמור אף אין מקום לנקוט בדרך "העפרון הכחול", המתירה הגשת מסמך רפואי אחר מחיקת הקטעים המהווים חוות דעת.
חזרה למעלה
12   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] שתף בפייסבוק
ת"צ (מרכז) 18299-05-16 שרית תמר נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (מחוזי; אבי פורג; 24/06/21) - 9 ע'
עו"ד:
אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה מחייבת את לקוחותיה אשר רכשו תכנית סלולר הכוללת חבילת גלישה, בתשלום נוסף ובניגוד לדין עבור יחידות גלישה שצרכו.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית בה נטען שהמשיבה מחייבת את לקוחותיה אשר רכשו תכנית סלולר הכוללת חבילת גלישה בתשלום נוסף ובניגוד לדין עבור יחידות גלישה שצרכו (שלא בנסיבות של גלישה בנפח שחורג מהנפח שנכלל בחבילת הגלישה).
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בעניינם של חברי הקבוצה ועונה על הסיכויים והסיכונים הטמונים בבקשת האישור. במסגרת הסדר הפשרה התחייבה המשיבה לזכות את חברי הקבוצה בשיעור של 72% מחיובי היתר בהם חויבו עבור יחידות גלישה שצרכו, שלא בנסיבות של חיוב עבור גלישה שחרגה מנפח הגלישה שנכלל בחבילת הגלישה שכללה תכנית הסלולר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כן התחייבה המשיבה כי סכומי ההמחאות שלא יפרעו וכן סכומי השבה אשר נמוכים מ-50 ₪ יועברו לקרן. סיום ההליך בהסדר הפשרה המוצע הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. הסדר הפשרה אף מעניק סעדים ראויים לחברי הקבוצה, וניהול ההליך לא היה מביא בהכרח לתועלת גדולה יותר לקבוצה. יתרונותיו של הסדר הפשרה עולים על הסיכונים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית והתובענה שהוגשה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בחוק. הסכומים המומלצים כגמול ושכר טרחה עומדים בקנה אחד עם התועלת הצפויה לחברי הקבוצה בהתאם להסדר הפשרה, בהתאם יש לאשר למבקשת גמול בשיעור של 7% מסכום הפשרה הכולל בתוספת מע"מ ושכר טרחה בשיעור של 22% מסכום הפשרה הכולל, בתוספת מע"מ.
חזרה למעלה
13   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
ת"א (נצרת) 20391-03-18 עזמי אליאס נ' בלאל דבור (מחוזי; רננה גלפז מוקדי; 14/06/21) - 24 ע'
עו"ד: עמראן חרבג'י, פואד בדאח, חוסאם סבית, מנסור קופטי
בית המשפט הורה על ביטול עסקת מכר מקרקעין בין נתבע 1 לנתבע 2 ועל סילוק ידיו של נתבע 1 מן הנכס. זאת, לאחר שנקבע כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי עמד בתנאי תקנת השוק במקרקעין.
מקרקעין – תקנות השוק – תנאיה
.
תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובע הינו בעל זכות בעלות במקרקעין. עוד התבקש סעד של סילוק יד מן הנכס.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
בפנינו שניים הטוענים לזכויות בנכס. מן הצד האחד, התובע, יורש הזכויות על פי צו קיום צוואה ומן הצד האחר נתבע 1 אשר רכש לטענתו את הנכס מנתבע 2, אשר על פי החלטות בית הדין אין לו כל זכות בנכס, אך הרכישה הושלמה ברישום. במצב דברים זה, מצויים אנו בגדרו של סעיף 10 לחוק המקרקעין, אשר בו מוסדרת תקנת השוק במקרקעין. הוראת חוק זו מחייבת עמידה בארבעה תנאים מצטברים: מדובר במקרקעין מוסדרים הרשומים במרשם המקרקעין; הקונה שילם תמורה עבור הקניין; הקונה רכש את המקרקעין בתום לב ללא ידיעה כי הם שייכים לאדם אחר, כאשר תום הלב צריך להימשך מתחילת העסקה ועד לאחר הרישום בפועל; הקונה הסתמך על הרישום בפנקסי רישום המקרקעין, רישום אשר הסתבר כשגוי.
הנתבע 1 לא עמד בנטל להוכיח כי עמד בתנאי תקנת השוק. הוא לא הוכיח כי הסתמך על המרשם שעה שהתקשר עם נתבע 2 בהסכם המכר ואין די בהסתמכות על צווי קיום צוואות מהן הסיק כי לנתבע 2 זכויות בנכס. הוא לא הוכיח כי שילם את התמורה במלואה ואף לא הוכיח כי נהג בתום לב. לפיכך זכותו להירשם כבעלים על הנכס אינה גוברת על פני זכות הקניין הנתונה לתובע. בהתאם לכך, יש להורות על ביטול עסקת המכר בין נתבע 1 לנתבע 2 ועל מחיקת שמו של נתבע 1 כבעל הזכויות במקרקעין. כמו כן, ניתן צו לסילוק ידיו של נתבע 1 מן הנכס, בכל חלקיו וזאת לאלתר.
חזרה למעלה
14   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
רמ"ש (תל אביב-יפו) 23831-05-21 ס.פ נ' ב.ח (מחוזי; שאול שוחט; 13/06/21) - 10 ע'
עו"ד: יצחק אגר, טל קולסקי
בית המשפט רשאי להורות על מתן פרטים נוספים בתצהיר בשלב שלאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה וטרם קיום הוכחות, בקשר ל"עניין הנזכר בכתב טענות או נוגע לו". ספק אם אפשר לתבוע על ביזיון בית משפט בגין הפרת צו מסדרי דין כמו זה שניתן במסגרת ההחלטה על מתן פרטים נוספים בתצהיר.
דיון אזרחי – תצהיר – לאימות פרטים
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – סמכות
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר הורה למבקשת להשיב בתצהיר היכן מצויים כספי מכירת הדירה שבמחלוקת והיכן הושקעו הכספים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
בשאלת סמכותו של ביהמ"ש קמא לתת את ההוראה בשלב הדיוני הנוכחי (לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה וטרם קיום הוכחות, תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי מתירה לבית המשפט לדרוש, בכל עת, פרטים נוספים ומפורטים יותר לכל ענין הנזכר בכתב טענות או נוגע לו, ולהורות שהפרטים העובדתיים יוגשו בתצהיר. בירור מה עלה בגורל כספי תמורת מכירת הדירה (שהמשיבה טוענת לזכויות בהם) אינו נראה חורג מבירור בקשר ל"עניין הנזכר בכתב טענות או נוגע לו". מכל מקום, מתן הוראה זו לא גורם למבקשת לעיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.
באשר לשאלה האם רשאי היה בית המשפט קמא לקבוע בצידה של ההוראה סנקציה מכוח פקודת ביזיון בית המשפט מקום בו תפר המבקשת את הוראתו – ביהמ"ש קמא טרם החליט אם בכלל להטיל על המבקשת סנקציות מכוח פקודת ביזיון בית המשפט; אלו סנקציות יוטלו ככל שיוטלו; ובשעה שתקיפת החלטה המורה על סנקציות מכוח פקודת ביזיון בית משפט יכול ומקומה רק בהליך פלילי ובזכות, ההחלטה במתכונתה הנוכחית אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. ספק אם הוראת סעיף 5 לפקודת ביזיון בית המשפט מתאימה למקרה זה. בנוגע להפעלת סנקציות מכוח הוראת סעיף 6 לפקודה – ספק רב אם אפשר לתבוע על ביזיון בית משפט בגין הפרת צו מסדרי דין כמו זה שניתן במסגרת ההחלטה על מתן פרטים נוספים בתצהיר.
חזרה למעלה
15   [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ה"פ (חיפה) 1449-06-09 אחמד מסרי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל (מחוזי; ברכה בר זיו, הררי; 31/05/21) - 6 ע'
עו"ד: חאלד דגש, אחמד עבאס, תייסיר עבדאלכרים, חאג' גסוב, הררי, טויסטר, אילנה בראף שניר, אן ברלוביץ
מקרקעין שייעודן שונה בתוכנית בניין עיר, שקיבלה תוקף לצורכי ציבור ולהפקעה, והם הופקעו ע"פ חוק התכנון והבניה, זכאים בעלי הזכויות בהם לפיצוי דו-שלבי: פיצוי בעד הפגיעה התכנונית ופיצוי בעד הפגיעה הקניינית. במקרה הנדון, הפיצוי הרלוונטי הנתבע הוא פיצוי בגין הפקעת המקרקעין ולא פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות שינוי ייעוד החלקה מ"תעשיה" ל"דרך".
תכנון ובנייה – הפקעה – פיצויים
תכנון ובנייה – פיצויים – הפקעת מקרקעין
.
מסרי הוא בעלים של מחצית חלקה 26 בגוש 19148. במסגרת תכנית ג/בת/199 הופקעו בשנת 1997 39.4% מחלקה זו. כ-20.8% נותרו בידי מסרי. קייס הם בעלים במשותף של חלקה 19 בגוש 19148. במסגרת התכנית הופקעו בשנת 1997 כ- 57.8% מחלקה זו וכ- 7.9% הופקעו בפועל. כ-34.3% נותרו בידי קייס. מסרי וקייס ("המבקשים"), הגישו נגד המשיבות המרצת פתיחה לסעד הצהרתי ו/או לתשלום פיצויי הפקעה. ניתן פסק דין בו נקבע כי חלה "הגנת היתרה", ועל המשיבות להפקיע את החלקות בשלמות ולשלם למבקשים פיצוי מלא בגין ההפקעה. בפסק דין שניתן בערעור נקבע כי אין לקבל את טענת הגנת היתרה ואין לכפות על המשיבות להפקיע את החלקות בשלמותן ולשלם פיצוי מלא בגין הקרקע. עוד נקבע כי המשיבות פטורות מתשלום פיצויי הפקעה בגין עד 40% מכל אחת מהחלקות שהופקעו, בנתון להכרעת השר בשאלה אם על המשיבות לשלם למבקשים פיצויי סבל. הדיון הוחזר לבימ"ש זה להכרעה בגובה פיצויי ההפקעה שיינתנו ביחס לכל אחת מהחלקות בגין החלקים שהופקעו מעבר ל-40%. המחלוקת שנותרה לדיון היא אופן קביעת הפיצוי לחלקת מסרי.
.
ביהמ"ש המחוזי קבע:
ב"כ המבקשים טען כי ע"פ פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, שווי מגרש 26/4 הינו 124,000$ (בהתאם לייעוד שקדם לתכנית– תעשיה). ביהמ"ש העליון קבע בפסק דינו כי לא חלה הגנת היתרה, אך מכאן אין להסיק כי יש לשנות השווי שנקבע בפסק הדין. ב"כ המשיבים טען כי יש לחשב את שווי המגרש בהתאם לייעוד לאחר התכנית (דרך), דהיינו 34,500$. לטענתו, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון יש לחשב את הפיצוי לפי עקרונות הפיצוי הדו שלבי, ומאחר והמבקשים לא טענו לירידת ערך לפי סעיף 197, הם זכאים רק לפיצוי של השלב השני, דהיינו לפי שווי החלקה של המקרקעין בייעודם הציבורי.
ההלכה היא כי מקרקעין שייעודן שונה בתוכנית בניין עיר, שקיבלה תוקף לצורכי ציבור ולהפקעה, והם הופקעו ע"פ חוק התכנון והבניה, זכאים בעלי הזכויות בהם לפיצוי דו-שלבי: פיצוי בעד הפגיעה התכנונית ופיצוי בעד הפגיעה הקניינית. הרציונל העומד בבסיס פיצול הליך הפיצוי לשני שלבים הוא כי אם יתאפשר אך ורק פיצוי בגין ההפקעה של המקרקעין, תיפגע הזכות של בעל המקרקעין להיות מפוצה בגין הפגיעה המשמעותית יותר, אשר לרוב נגרמת כתוצאה מירידת ערך עקב שינוי ייעוד הקרקע באמצעות תכנית, וזו פגיעה הנגרמת עוד בלא קשר להפקעה ולנטילת המקרקעין בפועל. עילת התביעה בעד הפגיעה התכנונית מוקנית בסעיף 197(א) לחוק, והיא מתגבשת עם מתן התוקף לתכנית, המייעדת את המקרקעין לצורכי ציבור ולהפקעה. הפיצויים בעד הפגיעה התכנונית נועדו לפצות את בעל הזכויות במקרקעין על הקטנת אפשרויות הניצול התכנוני של המקרקעין. משיופקעו המקרקעין, תקום לבעל הזכויות הזכות לקבל פיצויי הפקעה בעד שלילת הזכויות הקנייניות במקרקעין.
בענייננו, בכל הנוגע למגרש 26/4, הפיצוי הרלוונטי הנתבע הוא פיצוי בגין הפקעת המקרקעין ולא פיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות שינוי ייעוד החלקה מ"תעשיה" ל"דרך". לפיכך השווי הקובע הינו זה הנטען ע"י ב"כ המשיבות. ב"כ המשיבות טען בסיכומים כי בחישוב שערך ב"כ המבקשים הוא לא חישב את הפיצוי בהתאם לחלקם של המבקשים בחלקה, אלא לכל הבעלים. ב"כ המבקשים לא חלק על כך בסיכומי התשובה. ב"כ המשיבות טען כי מתוך הסכומים המגיעים למבקשים יש לנכות מיסים (מס שבח, מס רכוש ומסים לרשות המקומית – ככל שקיימים). ב"כ המשיבות טען כי משיחות עם ב"כ המבקשים עלה כי המבקשים חולקים על קיומה של חובת ניכוי המיסים. מאחר ונושא ניכוי המיסים לא עלה בשלב הראשון של הדיון, וב"כ המבקשים לא התייחס לכך שסיכומי התשובה – לא נמצא להתייחס לכך בפסק דין זה. למותר לציין כי על הצדדים לפעול בהתאם להוראות החוק.
חזרה למעלה
שלום
16   [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 61741-02-20 פרלה צמח נ' מתתיהו טיטלבאום (שלום; עדי הדר; 30/06/21) - 15 ע'
עו"ד:
נדונה השאלה, מי אחראי לביטול הסכם המכר והאם יש מקום להורות על השבת הסכום שהמוכרים חילטו ולחייב אותם בפיצוי הקונה עקב נזקים שלטענתה גרמו לה.
חוזים – זיכרון-דברים – תוקפו
.
תביעת קונה לחיוב מוכרי דירה בעסקה שלא יצאה לפועל להשיב מקדמה ובפיצוי.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
אין מחלוקת כי התובעת לא שילמה סך של 360,000 ₪ במועד. התובעת טענה שהוסכם בעל פה כי תשלם כאשר יעלה בידה וכי נדהמה לגלות שהמוכרים טוענים לקיום זיכרון דברים ובו ההוראות שפורטו קודם לכן. התובעת טענה שחתמה על גיליון זיכרון דברים חלק וכי התנאים עליהם מתבססים המוכרים הוספו לאחר מכן.
על בית משפט זה להסתמך על נוסח זיכרון הדברים ולדחות גרסת התובעת שכל כולה, מוצא פה, בלבד, שאינו נתמך בעדות, או ראיה נוספת. לא זו אף זו, עדותה של התובעת "נעדרת סימני אמת מובהקים", בלשון המעטה.
התובעת חתמה על זיכרון הדברים בנוסחו, כפי שצירפה אותו בעצמה לכתב התביעה, ולכן היה עליה לעמוד במועדי התשלום שנקבעו בו. מכיוון שלא עמדה במועדי התשלום שנקבעו בזיכרון הדברים, ועל כך שלא עמדה באותם מועדים, אין מחלוקת, אזי המוכרים היו זכאים לפיצוי המוסכם שנקבע בזיכרון הדברים.
התובעת הפרה תנאי יסודי והוא מועד תשלום התמורה ולכן ביהמ"ש קובע כי התובעת אחראית לביטול עסקת המכר ודוחה את הטענה כי הנתבעים גרמו כביכול נזק לתובעת.
חזרה למעלה
17   [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
ת"פ (נצרת) 66099-12-19 מדינת ישראל נ' יגל דוד שמילוביץ (שלום; עדי במביליה אינשטיין; 26/06/21) - 12 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשה לפסלות שופט. ההגנה העלתה חשש כי ישיבת בית המשפט בדין, בשני דיוני מעצר לצרכי חקירה, מקימה אפשרות ממשית למשוא פנים כלפי הנאשם. בפועל, חשש זה הינו חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות, ועובדתית דעתו של מותב זה לא ננעלה והוא שומע תיק זה בלב פתוח.
בתי-משפט – פסלות שופט – בקשה לפסילת שופט
בתי-משפט – פסלות שופט – המועד להגשת הבקשה
.
בקשה לפסלות שופט, בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
בהתאם לסעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי, טענת פסלות תועלה לאחר תחילת המשפט, ובהיעדר אפשרות להעלותה באותו שלב, תועלה "מיד לאחר" היוודע עילת הפסלות.
במקרה דנן, מועלית טענת הפסלות בחלוף שנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום, בעיצומה של פרשת ההגנה, מבלי שניתן הסבר כלשהו לשיהוי הרב בהגשת הבקשה. כבר מסיבה זו דין הבקשה להידחות.
ההגנה העלתה חשש כי ישיבת בית המשפט בדין, בשני דיוני מעצר לצרכי חקירה, מקימה אפשרות ממשית למשוא פנים כלפי הנאשם. בפועל, חשש זה הינו חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות, ועובדתית דעתו של מותב זה לא ננעלה והוא שומע תיק זה בלב פתוח.
חזרה למעלה
18   [חברות] [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (כפר סבא) 24748-06-14 יעקב עמידרור נ' יצחק אסטרייכר (שלום; אלדד נבו; 22/06/21) - 13 ע'
עו"ד: אחיקם שינדלר, גלעד בכר
נדונה השאלה, האם יש מקום לחייב את הנתבעים או מי מהם, באחריות אישית כלפי התובע להפסד הכספים שהשקיע בידי מר סגל.
חברות – אחריות – נושאי משרה
חברות – אחריות בנזיקין – אחריות אישית
נזיקין – אחריות – אחריות אישית
.
עסקינן במקרה מצער, בו איבד התובע סכום של כמיליון ₪ כתוצאה מהשקעת כספים בקרנות זרות שנוהלו על ידי אדם בשם עמיחי סגל. התובע דורש את החזר הכספים שאיבד מהנתבע 1, שהיה מנכ"ל מיטב, ומהנתבעת 2, שהייתה פקידה במיטב.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על מנת שניתן יהיה לחייב את הנתבעים 1-2 באופן אישי, על התובע היה להוכיח בראיות של ממש, מעורבות אישית שלהם בניהול הקופה המרכזית לפיצויים של חברת בקינגהם ופעילות חריגה מעבר לפעילותם השוטפת במסגרת החברה.
מהראיות שהובאו, המסקנה היא כי הנתבעים 1-2 כלל לא היו מעורבים באופן אישי בפתיחת הקופה המרכזית לפיצויים, שנפתחה בטרם הועברה למיטב, הם לא היו מעורבים באופן אישי בניהול כספי הקופה והדבר נעשה על ידי חברות הניהול שבשליטת מר סגל ובוודאי שהם לא היו מעורבים בדרך כלשהי בניהול עסקיו של מר סגל ובנסיבות שהובילו לקריסתם ולאובדן כספי הקופה.
הנתבעים 1-2 נקלעו לסיטואציה בעקבות כך שניסו לסייע לתובע במתן הנחיות כיצד עליו לפעול על מנת למשוך את כספי הקופה, הנחיות שכל פונה אחר היה מקבל. הנתבע 1 אף נפגש עם התובע מכוח מעמדו כדמות ציבורית מוכרת. אין בכך כדי להקים אחריות אישית של מי מהנתבעים 1-2 כלפי התובע.
דין התביעה כנגד נתבעים 1-2 להידחות, ללא קשר לטענות שהעלה התובע ביחס לאופן ניהול כספי הקופה ולנסיבות אובדן הכספים. גם אם יתברר כי יש ממש בטענותיו כנגד מיטב [והסמכות לכך היא לבית הדין לעבודה], יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים כאן.
חזרה למעלה
19   [חוזים] שתף בפייסבוק
תא"מ (נתניה) 45610-07-19 ניר קייס נ' איסתא ישראל בע׳׳מ (שלום; מרי יפעתי; 21/06/21) - 15 ע'
עו"ד:
נקבע כי סוכנות הנסיעות הפרה את חובת הגילוי הנאות כלפי התובעים. סוכנות הנסיעות אינה יכולה להסתפק במשלוח טופס ההזמנה, הכולל תנאים כלליים לביצוע העסקה, והיה על סוכנת הנסיעות לוודא כי התובעים מבינים את משמעות האמור בו ואכן ערכו בדיקה מול השגרירוות הרלבנטית טרם ביצוע ההזמנה.
חוזים – אחריות – שירותי תיירות ונסיעות
.
תביעה כספית בסך 46,474 ₪ שעניינה נזק שנגרם לתובעים, לטענתם, עקב הפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת כסוכנת נסיעות.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
תקנה 2 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), מטילהה על סוכני נסיעות החובה לגלות מידע בכתב לרוכשים חבילת תיור.
אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה, חובת הגילוי הנאות אינה תקפה עת מדובר במידע הנוגע לתנאי כניסה למדינת יעד לבעלי דרכון זר להבדיל ממידע הנוגע לבעלי דרכון ישראלי. הנתבעת נדרשת ליתן מידע מקצועי גם כאשר מדדובר בלקוחותיה המחזיקים בדרכונים זרים, לרבות אזרחים ישראלים העושים שימוש בדרכונים זרים, ואין בסיס בדין לאבחנה שעורכת הנתבעת.
הנתבעת לא עמדה בדרישה לגלות את המידע בכתב, תוך מתן אפשרות סבירה לעיין במידע לפני רכישת חבילת התיור. מעבר לכך, גם לו נניח כי טופס הההזמנה נשלח לתובעים והם עיינו בו, אין בכך די. בנסיבות העניין, אין הנתבעת יכולה להסתפק במשלוח טופס ההזמנה הכולל תנאים כלליים לביצוע העסקה והיה על סוכנת הנסיעות לוודא כי התובעים אכן מבינים את משמעות האמור בו ואכן ערכו בדיקה מול השגרירות הרלבנטית טרם ביצוע ההזמנה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי הנאות כלפי התובעים.
לצד זאת, יש לייחס אשם תורם לתובעים בשיעור של 15%. ניתן היה לצפות כי התובעים יבררו באופן אקטיבי מול סוכנת הנסיעות או באופן עצמאי האם חל שינוי כלשהו במדיניות האשרות ביחס למחזיקיי דרכון שוויצרי המבקשים להיכנס לארה״ב. נראה כי התובעים סמכו על ניסיון העבר אז לא נדרשו לקבלת אשרה, הגם שחלפו שנים רבות מאז הפעם האחרונה בה עשו שימוש בדרכון הזר לצורך כניסה לארה״ב.
על הנתבעת לפצות את התובעים בנזקים הישירים שנגרמו להם בסך של 23,974 ₪ ובסך שלל 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בניכוי האשם התורם שנמצא לייחס לתובעים, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 24,628 ₪.
חזרה למעלה
עבודה אזורי
20   [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (באר שבע) 31946-10-20 לינוי אקוע נ' א.ת אלעוברה תשתיות בע"מ (עבודה; צבי פרנקל, נ.צ.: ר' מצרי ליבני, ד' כהן; 23/06/21) - 7 ע'
עו"ד: יקיר שקרצי, שפיק אבו האני
ביה"ד פסק כי התובעת הוצאה לחל"ת בתחילת משבר הקורונה בעת היותה בהריון, וכי נוכח הוראות חוק עבודת נשים לא ניתן היה לפטרה מבלי לקבל היתר לכך, עד ל-60 יום לאחר חופשת הלידה. לפיכך, הפיטורים עד הלידה ו-60 יום אחרי חופשת הלידה מבוטלים; ביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר ופיצוי לפי חוק עבודת נשים בשיעור של 125% מהשכר בתקופה המזכה (עד ללידה ו-60 ימים אחרי חופשת הלידה), הפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בהריון
עבודה – פיטורין – פיצויים
עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין
עבודה – עובדים – שכר עבודה
.
התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 1.12.18 ועד ליום 24.3.20, בו הוצאה לחל"ת בתחילת משבר הקורונה בזמן שהייתה בהיריון. התובעת ילדה ביום 9.8.20 ובתובענה זו היא עותרת לקבל פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים; פיצויי פיטורים בהפחתת הסכומים שנצברו בקופת הפיצויים; הפסדי שכר בגין תקופת החל"ת וחלף הודעה מוקדמת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגן הנשיא צ' פרנקל ונציגי הציבור ר' מצרי ליבני, ד' כהן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
מנהלי הנתבעת ידעו על היותה בהיריון ובכל זאת הנתבעת הוציאה את התובעת לחל"ת עם עובדים אחרים. נוכח הוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, האיסור על פיטורי עובדת בהריון הוא קטגורי, כלומר: אף אם לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד מתברר לעובדת שפוטרה, כי בעת פיטוריה היתה בהריון, פיטוריה בטלים. לאור האמור, לא ניתן היה לפטר את התובעת מבלי לקבל היתר עד ל-60 יום לאחר חופשת הלידה. בנסיבות אלה על הנתבעת לשלם לתובעת את השכר מיום הוצאתה לחל"ת ועד ליום הלידה וכן 60 יום נוספים לאחר חופשת הלידה, סך הכל בגין 6.5 חודשים.
סעיף 13א'(ב)(1) לחוק עבודת נשים קובע כי במקרה בו מצא ביה"ד כי עובד או עובדת פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק, "יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע". משמע, לביה"ד מסור שיקול הדעת לקבוע את שיעור הפיצוי ואף להפחיתו, מטעמים מיוחדים. במקרה זה קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להסתפק בפיצוי שווה ערך ל-125% מהשכר בתקופה המזכה. בחודש 3/20 תחילת תקופת הקורונה, עסקים רבים נסגרו, עובדים רבים הוצאו לחל"ת ואף לתקופה מסוימת היה צו שאיפשר הוצאת נשים בהיריון לחל"ת מבלי לקבל את אישור הממונה. לא מן הנמנע שאם המעסיק היה פונה לממונה להוציא את התובעת לחל"ת, אותה עת, היה מתקבל האישור, אולם המעסיק לא פנה ועל כן הפיטורים מבוטלים. במקרה זה מנהל הנתבעת פעל בתום לב ומבלי כוונה לפגוע בתובעת בשל הריונה. לאור האמור על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בתוספת של 125%.
טענת התובעת שהתקופה המזכה היא שנה שלמה מיום הלידה, נדחתה. התקופה היא עד ללידה ו-60 ימים אחרי חופשתה לידה; אשר לתשלום הודעה מוקדמת. משהעבודה הופסקה רק לאחר התקופה המוגנת בת ה-60 ימים ומאותו מועד היא פוטרה, היא זכאית לפיצוי לדמי ההודעה מוקדמת בסך של 10,000 ₪ (שכר חודש עבודה אחד), וכן היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים; התובעת תבעה פיצוי של הפסדי שכר בגין תקופת החל"ת ועקב הפיטורים בניגוד לדין, אך לא נמצא מקום לפסוק פיצוי מעבר לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק עבודת נשים.
חזרה למעלה
21   [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (תל אביב-יפו) 15294-09-19 עדן שטרית נ' קסטרו אבטחת תנועה תחזוקה ושרותים (2007) בע"מ (עבודה; דורון יפת, נ.צ.: כ' קול אמן, א' שפירא; 22/06/21) - 19 ע'
עו"ד: טמיר שטרית, יוסי בן חמו
ביה"ד פסק כי לא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטורי התובעת מעבודתה בנתבעת לאחר חודש אחד, לפי התנהגותה או מעשיה ולכן יש להעביר את הנטל לנתבעת לשכנע שלא קיבלה את החלטותיה תוך התחשבות בהריונה של התובעת, וכי הוכח כי ההריון נכלל, למצער, כחלק משיקולי הנתבעת בסיום העסקתה. נוכח האמור נפסק לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני בסך של 15,000 בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – נשים בהריון
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
.
הדיון נסב אודות השאלה האם התובעת, אשר הועסקה כחודש ימים אצל הנתבעת פוטרה מחמת הריונה; למצער, האם דבר הריונה של התובעת היווה שיקול בפיטוריה. התביעה הוגשה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' יפת ונציגי הציבור כ' קול אמן, א' שפירא) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועל הפסיקה הרלבנטית; ביה"ד ציין כי אין חולק שחובת תום הלב מחייבת את המעסיק לתת לעובד הזדמנות נאותה להוכיח את עצמו בתקופה הראשונה לעבודתו, אך על ביה"ד להיזהר מלהחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של המעסיק ולקבוע אם פרק הזמן של מתן ההזדמנות מוצה. מטבע הדברים, בתקופת העסקתו הראשונה של העובד, המעסיק בוחן ברגיל הן את ההיבט המקצועי של העובד, קרי טיב עבודתו והן את ההיבט ההתנהגותי, קרי היחסים הבין אישיים בין העובד לבין יתר העובדים ובינו לבין הממונים עליו. לא מן הנמנע, כי לעתים, העדר כימיה בין העובד לבין יתר העובדים ו/או הממונים עליו תוביל את המעסיק, חרף טיב עבודתו של העובד, שלא להמשיך את עבודתו של העובד בתום תקופת הניסיון, בכפוף לכל דין ובמגבלות הקבועות לעניין זה בחוק. במקרה דנא השאלה היא האם בשיקולי הנתבעת לפטר את התובעת נכלל שיקול ההיריון, או שמא פיטוריה נעשו באמת ובתמים על רקע אי עמידתה בתקופת הניסיון, אולי מחמת שיקולים מערכתיים בלבד.
ביה"ד ציין כי לפי סעיף 10 לחוק עבודת נשים, כל עובדת הנמצאת בחודש חמישי להריונה צריכה להודיע למעסיק על ההיריון, אך בעת ההליך קבלה לעבודה היא אינה מחויבת לספר על הריונה עד החודש החמישי, אלא אם ההיריון רלוונטי לתפקיד המוצע. במקרה זה התובעת ידעה על דבר הריונה, למצער יומיים לפני תחילת העבודה אצל הנתבעת והודיעה לנתבעת על דבר הריונה ביום 7.5.19 כאשר תאריך הלידה המשוער הוא יום 1.10.19. אלא שהשאלה אם התובעת ידעה אודות הריונה עובר להעסקתה אצל הנתבעת, או שמא פוטרה או התפטרה ממקום עבודתה הקודם, אין כל רלוונטיות, עת השאלה היא האם עובדת הריונה נלקח בחשבון בעת פיטוריה.
ביה"ד פסק כי התובעת הביאה ראשית ראיה, שלפיה לא הייתה קיימת עילה ברורה לפיטוריה על פי התנהגותה או מעשיה. כך, ביה"ד קבע כי הנימוק בדבר העדר צורך במשרה אליה התקבלה התובעת תוך תקופה קצרה ביותר מיום קליטתה וכי הנימוק בעניין זמן הכשרה והעדר נציג מכשיר בתקופה הקרובה, מוקשים. הנימוק בדבר "התנהלות העובדת במהלך היום במשרד לרבות התעסקות בשיחות והודעות פרטיות בתדירות גבוהה", לא הוכח. למעשה לנתבעת לא הייתה כל טענה כנגד התובעת לגבי טיב עבודתה. לפיכך, ביה"ד קבע כי יש להעביר את הנטל לנתבעת לשכנע שלא קיבלה את החלטותיה תוך התחשבות בהריונה של התובעת, ואולם הנתבעת לא עמדה בנטל זה. ביה"ד קבע כי ההריון היווה שיקול בפיטורי התובעת, כך שבהסתברות קרובה, אלמלא התובעת הייתה בהיריון, עבודתה לא היתה מסתיימת באותה נקודת זמן. ביה"ד הוסיף וציין כי יש סמיכות זמנים בין הודעת התובעת על הריונה להתנהלותה של הנתבעת בסמוך לכך, וכי עניין תקופת הניסיון הועלה אך לאחר שהתובעת הודיעה על הריונה. לאור כל האמור, ביה"ד הגיע למסקנה כי עובדת הריונה של התובעת נכלל, למצער, כחלק משיקולי הנתבעת בסיום העסקתה. במכלול נסיבות העניין ביה"ד פסק כי שיעור הפיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות, הוא בגובה 15,000 ₪. סכום זה כולל הן את הממד של הנזק הממוני והן את הממד של הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת; עם זאת, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד דמי לידה.
חזרה למעלה
22   [רשויות מקומיות] [עבודה] שתף בפייסבוק
סע"ש (נצרת) 43312-03-19 מחמוד חטיב נ' מועצה מקומית כפר כנא (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: י' הולצר, ר' כהן; 21/06/21) - 21 ע'
עו"ד: מחמיד חוסיין, זאהי טאהא
ביה"ד פסק כי התובע, מבקר פנים במועצה הנתבעת, זכאי להעסקה בהיקף של משרה מלאה ולקבלת שכר בכירים בגובה 90% מהשכר המקסימלי בנתבעת, בכפוף להשלמת ההליכים מול משרד הפנים ובהתאם להוראות הממונה על השכר באוצר; עם זאת, התובע אינו זכאי לתשלום הפרשי שכר רטרואקטיבי, שמקורו בחלקיות המשרה ושיעור השכר ששולם לו.
רשויות מקומיות – עובדים – שכר
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – משפט מינהלי – שיקול-דעת
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
התובע מועסק בנתבעת בתפקיד מבקר פנים החל משנת 1998 בחוזה העסקה מיוחד. התובע מועסק בחלקיות משרה בהיקף של 50%, כאשר שכרו עומד על 80% משכר הבכירים המקסימלי בנתבעת. הדיון נסב אודות השאלות הבאות: האם יש ליתן צו עשה המחייב את הנתבעת להעסקת מבקר פנים בהיקף של משרה מלאה; האם יש ליתן צו עשה המחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר בכירים בגובה 90% מהשכר המקסימלי בנתבעת; ככל שהתשובה לשאלות לעיל חיוביות, תידון השאלה האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר רטרואקטיבי, שמקורו בחלקיות המשרה ושיעור השכר ששולם לו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת הבכירה א' יעקבס ונציגי הציבור י' הולצר, ר' כהן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
השאלה האם יש מקום ליתן צו עשה המחייב את הנתבעת להעסקת מבקר במשרה מלאה, עוסקת בהפעלת שיקול דעת מנהלי והאם החלטת המועצה שלא ליישם את החלטת מליאת המועצה מחודש 6/18 בדבר העלאת היקף משרת התובע, מצויה בגדרי מתחם הסבירות. במקרה דנן ההחלטה שלא ליישם את החלטת המליאה בדבר הגדלת משרת התובע חרגה ממתחם הסבירות. מקום בו יש החלטה של המליאה המאשרת את הגדלת היקף משרה של מבקר הפנים בה, הרי שהחלטה זו טומנת בה אמירה לפיה כדי להבטיח ביקורת פנימית ראויה ומנהל תקין יש צורך במבקר בהיקף משרה רחב יותר. לכן, ובטרם קבלת ההחלטה לביטול הגדלת המשרה יש לבחון את הדברים באופן מעמיק, שכן היה והתקבלה שלא כדין הרי שמדובר בפגם שיש בו כדי לפגוע בשלטון החוק. ההסבר של הנתבעת לביטול ההחלטה מתמקד בעובדה שההחלטה התקבלה באופן לא חוקי בשנת בחירות ובניגוד לחוזר מנכ"ל. אמנם חוזר זה מגלה מגבלות על מינויים בשנה של בחירות מוניציפליות, אלא שמדובר במגבלה ולא באיסור מוחלט, כך שניתן לאייש משרות מוניציפליות בהינתן אישור הממונה על המחוז. המועצה לא הוכיחה כי ביצעה פנייה לממונה, כאשר קיומו של צורך ממשי בפיקוח בהיקף רחב יותר דווקא בסמוך לבחירות יכול להוות טעם לכך; למעשה לא הייתה כל מגבלה לפעול לפי החלטת המליאה בתום הבחירות. לנתבעת לא הייתה תשובה מספקת בדבר הסיבה בגינה החליט שלא ליישם את החלטת המליאה. בנוסף, החקיקה הרלוונטית אינה מתיישבת עם גרסת הנתבעת, ויש בה כדי להטיל ספק לגבי סבירות החלטתה שלא להעלות את היקף משרת התובע, שכן על הנתבעת הייתה חובה לפעול כך הן מיוזמתה, קל וחומר מרגע שהתבקשה על ידי התובע.
לפי החוק, נקודת המוצא היא מינוי מבקר בהיקף של משרה מלאה, כאשר מועצה רשאית להפחית את היקף המשרה באופן מדורג, וזאת כפונקציה של מספר התושבים. נוכח מספר התושבים במועצה, וחוזרי מנכ"ל, היה על הנתבעת לבקש את הגדלת משרתו של התובע ומשלא עשתה כן הרי שהחלטתה מנוגדת להוראות החוזר וככזאת היא, לכל הפחות, בלתי סבירה. לנוכח האמור, על המועצה להעסיק את התובע בתפקיד מבקר פנים בהיקף של 100% משרה ולשם כך עליה לפנות למשרד הפנים זה לצורך קבלת אישור הגדלת המשרה.
אשר לשאלה האם התובע זכאי לשכר בגובה 90% משכר בכירים מקסימלי בנתבעת, במכתב סגן בכיר לממונה על השכר במשרד אוצר משנת 2017 צוין ביחס לשכר מבקר פנים כי החל מיום 1.6.2017 שיעור השכר לתפקיד יעמוד על 90% משכר מנכ"ל, בהתאם לגודל הרשות אלא אם הרשות החליטה שלא לעדכן שכר לכלל העובדים שבחוזי בכירים. בנתבעת נערך עדכון בשכר הבכירים ולכן על הנתבעת להעמיד את שכר התובע על 90% משכר המנכ"ל.
הגם שהתובע זכאי להעסקה בהיקף של משרה מלאה ולתשלום שכר בגובה 90% משכר מנכ"ל, בכפוף להשלמת הליכים מול משרד הפנים ובהתאם להוראות הממונה על השכר באוצר, הרי שעל מנת להיות זכאי לתשלום הפרשי שכר רטרואקטיבי על התובע להוכיח כי היקף העסקה בפועל עולה על חצי משרה תוך כימות מדויק של השעות העודפות שבוצעו וכן להציג עיגון חוקי לזכאותו לתשלום רטרואקטיבי עבור הפרשים שנוצרו מהשלמת היקף משרה לגביה לא התקבל אישור משרד הפנים ואישור נחיצות משרה. התובע לא עשה כן. התובע אף לא התבקש על ידי הנתבעת לעבוד בהיקף של משרה מלאה ואף לא ציפה לתמורה. התובע אמנם טען כי היקף עבודתו גדל כתוצאה מגידול במצבת האוכלוסין, אלא שהוא לא הוכיח טענתו זו. התובע גם לא הציג כל פנייה מזמן אמת לנתבעת במסגרתה הוא מתריע כי נאלץ לחרוג מהיקף המשרה שהותווה לו. לפיכך התביעה להפרשי שכר נדחתה; בנוסף, הואיל וכדי שהתובע יזכה בתשלום שכר בגובה של 90% משכר המנכ"ל על המועצה לפעול בהתאם להוראות הממונה על השכר והואיל והיא עדיין לא פעלה לשם כך ולכן לא התקבלו האישורים המתאימים, התביעה להפרשי שכר נדחתה גם בהיבט זה.
חזרה למעלה
משפחה
23   [מקרקעין] שתף בפייסבוק
תמ"ש (נצרת) 8331-01-21 "האב" נ' "החתן" (משפחה; אסף זגורי; 19/05/21) - 20 ע'
עו"ד: אליעד שחם, שאול אטיאס
מי שטוען שקיבל רשות שימוש במקרקעין אינו יכול לטעון מאוחר יותר בתביעה לסילוק יד שנותן הרישיון לא היה בעל זכות במקרקעין. זאת מכוח העיקרון הקנייני המגן על זכות החזקה (ius tertii), מכוח עיקרון תום הלב בדיני חוזים ומכוח עיקרון תום הלב בהתדיינות אזרחית.
מקרקעין – רישיון – ביטולו
מקרקעין – חזקה – הגנתה
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
מקרקעין – פיצויים – תביעת פינוי
.
תביעת אב לפינוי מושכר וסילוק יד כנגד בתו וחתנו (עמם הוא מצוי בסכסוך מתמשך). אין חולק כי לפני כ- 7 שנים הנתבעים בקשו מהתובע להשמיש לול במשק בו הוא מתגורר לדירת מגורים עבורם והוא נעתר לפנייתם. רשות השימוש לא הותנתה בתנאים/ תשלום תמורה. יצויין כי מדובר במבנה שניתן לגביו צו הריסה לפני כשנה וחצי בגזר דין חלוט שלא בוצע. עוד יצויין כי מדובר במשק שהתובע ירש מאימו המנוחה ושנותר רשום ע"ש המנוחה, בעוד התובע רשום כבעל זכות שימוש/חכירה של משק אחר באותו מושב. הנתבעים טוענים, כי התובע אינו בעל הזכויות במקרקעין ואין לו זכות לסלקם וכן טוענים כי עליו לפצותם בגין שווי ההשקעה במקרקעין. המחלוקות: האם יש לסלק את התביעה על הסף כיוון שלכאורה האב אינו הבעלים או המחזיק כדין של המשק /מקרקעין? האם לאור עיקרון תום הלב בשילוב "הגנת ההחזקה" שבחוק המקרקעין, מנועים הנתבעים להעלות כל טענה לעניין זכות התובע במקרקעין? ככל שקיימת מניעות מצד הנתבעים להעלות טענות כנגד זכות התובע במקרקעין, האם יש מקום ליתן פסק דין לסילוק יד כנגדם, בבחינת סילוק ההגנה על הסף ?
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
אכן נדמה כי צודקים הנתבעים בטענה כי התובע אינו הבעלים של המשק הואיל וממילא רשומות על שמו זכויות ביחס למשק אחר באותו מושב ולפי כללי והחלטות מועצת מקרקעי ישראל לא יהיה אדם בעלים של יותר ממשק חקלאי אחד. מעבר לכך, כהנחת יסוד מקדמית מדובר במושב שחלות עליו הוראות הסכם משבצת תלת צדדי וככזה לעולם לא תהיה לתובע (או לאחר) בעלות במקרקעין אלא לכל היותר בעל זכות רישיון במקרקעין מטעם האגודה. זאת ועוד, במקרים דומים קובעת הפסיקה כי על מקבלי רשות שימוש לבדוק את מצב הזכויות בפנקסי המקרקעין.
יחד עם זאת, יש לציין כי על פניו המניעות של התובע להירשם כבעל זכות שימוש במשק הנוכחי היא מניעות פורמלית ו/או טכנית, כזו שיש היתכנות להסרתה. הנתבע העביר את זכויות השימוש שלו במשק האחר לגרושתו ב-2004. בשל צווי עיקול שהוטלו מאוחר להעברת הזכויות היא לא בוצעה עד כה וכעת הענין בטיפול.
בנוסף, הנתבעים סותרים עצמם או לכל הפחות טוענים טענת אי היותו של התובע כבעלים בחוסר תם לב: מצד אחד טוענים שלא רשאי לפנותם כי אינו הבעלים של המקרקעין ומצד שני טוענים שעליו לפצותם כי שווי המקרקעין/נחלה שבבעלותו גובר בעקבות השקעתם.
מכל מקום, אף אם נכונה טענת הנתבעים כי התובע אינו בעלים וגם לא יוכל להיות מוכר כבעלים של הנחלה, עדיין הוא יכול לעתור לסילוק ידם ומסירת החזקה במקרקעין המוחזקים על ידם מכוח הגנת ההחזקה מושא סעיף 16 לחוק המקרקעין – הקובעת כי "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין" – זאת ככל שיוכח שהוא המחזיק. "מחזיק", הוא מי שהשליטה במקרקעין – ישירות או באמצעות אחר – היא בידיו.
בפסק דין חלוט בתיק קשור נקבע כי התובע הוא המחזיק במקרקעין וכי הזכות במשק הועברה לו מאמו המנוחה בירושה. בנוסף האישורים שצורפו על ידי התובע מבססים את העובדה כי הוא גר, מחזיק ושולט במשק החקלאי ולכן אין ספק שהוא עונה לתנאי ההגדרה של המונח "מחזיק".
חוק המקרקעין קובע הסדר מיוחד לעניין ההגנה המשפטית על הבעלות וההחזקה (סעיפים 15-20). מטרת ההסדר היא לפרוס הגנה על המחזיק במקרקעין, בין שהוא בעלים של הקרקע, בין שהוא זכאי להחזיק בהם שלא בתורת בעלים, ובין שהוא מחזיק בקרקע בחזקה בפועל, שלא מכוח זכות כלל. כל אלה מוגנים בפני מי שמבקש לנשלם מחזקתם.
במקרה דנא מדובר לכל הפחות בתביעת מחזיק בפועל (התובע) כנגד מסיג גבול (הנתבעים) המוסדרת בסעיף 17 לחוק המקרקעין. (בדיבור "מסיג גבול" לצרכי דיון בהגנה הקניינית של זוכיות המחזיק, הכוונה היא גם לבר רשות). התובע הוא המחזיק במקרקעין והוא זה שהעניק רשות שימוש חינם באחד הלולים לנתבעים ללא דרישת תשלום. במצב דברים זה, ואף ללא קשר למעמדו המשפטי של התובע (בעלים, זכאי להירשם כבעלים, מחזיק כדין, מחזיק), קיימת מניעות מצד הנתבעים להעלות כל טענה באשר לזכויותיו במקרקעין. העלאת טענות הגנה מסוג זה צריכה להידחות על הסף.
דחיית טענת ההגנה היא מכוח העיקרון הקנייני המגן על זכות החזקה השוללת את הכוח להעלות טענה מסוג "יוּס טֵרְצִי" (לטינית: ius tertii) ולפיה הזכות היא לאחֵר, מכוח עיקרון תום הלב בדיני חוזים ומכוח עיקרון תום הלב בהתדיינות אזרחית. אמור מעתה מי שטוען שקיבל רשות שימוש במקרקעין אינו יכול לטעון מאוחר יותר בתביעה לסילוק יד שנותן הרישיון לא היה בעל זכות במקרקעין.
לאור קביעה זו וכאשר נקבע כי מדובר ברשות שימוש הדירה שהיא ניתנת לביטול בכל עת (רשות חינם) וכאשר הרשות בוטלה על ידי התובע ובשים לב למורכבות הדיון בשאלת הפיצוי בין השאר מהטעם שקיים תלוי ועומד צו הריסה ביחס למבנה (המבנה טרם נהרס/הוכשר ומהווה בנייה בלתי חוקית). וכאשר אין טעמי צדק המבססים התניה של הפינוי בפיצוי בנסיבות המקרה דנא, הרי שהושלמה מלאכת ההכרעה בפלוגתאות שבמחלוקת בהתאם לשלבי הבירור שנקבעו בפסיקה.
לפיכך נדחות טענות הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.
עם דחיית טענות הנתבעים לסילוק על הסף למעשה נדחתה גם ההגנה המרכזית אם לא היחידה שהייתה להם בפני התביעה של התובע. התנהלותם הדיונית של הנתבעים היוותה להם חרב פיפיות שריחפה על סיכויי הגנתם. בהיעדר הגנה וכאשר עניין הפיצוי צריך להיבחן אם בכלל בהליך נפרד ולא בכפיפה אחת עם הליך הפינוי וסילוק היד, הרי שדין ההגנה של הנתבעים להידחות על הסף ללא בירור נוסף כלשהו.
משאין טענות הגנה שראוי לבררן בירור עובדתי נוסף במסגרת הליך זה וכאשר אין לנתבעים זכות כלשהי במקרקעין למעט רשות חינם שבוטלה, יש לאפשר לתובע לקבל החזקה והשליטה במקרקעין באמצעות סילוק היד.
מסקנה זו וסיום הליך סילוק היד כבר כעת מוצדקת לא רק מן הפן המהותי כאמור לעיל, אלא גם בפן הדיוני לאור האמור בתקנה 5 לתקסד"א - 2018 העוסקת באיזון אינטרסים ובכלל זה קיומו של דיון צודק מהיר ויעיל וחיסכון במשאבי זמן ויעילות. בל נשכח שהתביעה הוגשה כתביעה 'לפינוי מושכר' שאמורה הייתה להתברר בדיון מהיר, שהרי מטרת התקנות היא לאפשר לביהמ"ש להכריע בזריזות וביעילות בתביעות לפינוי מושכר. אמנם עם העלאת הטענות של הנתבעים בכתב ההגנה לא נוהל ההליך כדיון מהיר לפינוי מושכר אך עקרונות ניהול ההליך ביעילות ובמהירות גם בנסיבות של בר רשות עומדים בעינם ומחייבים את גם את ביהמ"ש לענייני משפחה בסכסוך מקרקעין בין בני משפחה.
הודגש כי אין בפסק דין זה, משום מעשה בית דין ביחס לטענות אחרות שיש בידי הנתבעים ביחס לבית המגורים לרבות מתן פיצוי בגין השבחתו או השבחת הקרקע (הגם שיש קושי לטעון להשבחה כאשר הנתבעים טוענים שהתובע אינו בעלים).
משכך, התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת במלואה וביהמ"ש מורה להם לסלק ידם וכן כל חפץ שבבעלותם מהמקרקעין תוך 60 ימים מהיום. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5000 ₪.
חזרה למעלה
24   [דיון אזרחי] [משפחה] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ק' גת) 67682-03-18 פלונית נ' פלוני (משפחה; פאני גילת כהן; 13/05/21) - 14 ע'
עו"ד: שירי מלכה, קטי ברדה
ביהמ"ש דוחה את טענות המבקשת כי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בתביעה לביטול הסכם הגירושין שאושר בביד"ר. לצד זאת נמצא, וודאי ברוח תקסד"א החדשות, שהתנהלות המשיב במסגרת ההליך דנא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט ונגועה בחוסר תום לב, ועל שום כך מצדיקה מחיקת התביעה כבר בשלב זה של ההליך.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – במקרים נדירים
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
משפחה – הסכם גירושין – ביטולו
בתי-משפט – סמכות – סילוק על הסף
.
עתירת המבקשת לסילוק תובענה על הסף. רקע: בכתב התביעה המקורי, עתר המשיב לאכיפת הסכם גירושין שנחתם בין הצדדים ב-2010 אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. בעקבות החלטה המורה על תיקון כתב התביעה (משנמצא כי אין מקום להידרש לחלק מהסעדים להם עתר), עתר התובע בכתב התביעה המתוקן לביטול הסכם הגירושין כתוצאה מהפרה שלו ע"י המבקשת. יצוין כי התביעה הוגשה לאחר שבמשך שנים ארוכות נוהלו ע"י המשיב הליכים בבית הדין הרבני לביטול הסכם הגירושין נושא ההליך דנא (עת לדידו ההסכם המאוחר יותר מבין השניים שנחתמו בין הצדדים הוא התקף) וכי לאחר שש שנות התדיינות נדחו טענותיו ונקבע, כי הסכם הגירושין שבלב ההליך דנא הוא התקף. ערעור שהגיש לביה"ד הרבני הגדול נדחה כמו גם עתירתו בעניין לבג"ץ.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על מחיקת התביעה על הסף, מהטעמים הבאים:
כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, נוכח זכות הגישה לערכאות, סילוק תביעה על הסף היא צעד קיצוני השמור למקרים חריגים בלבד. כאשר קיימת אפשרות, ולו קלושה, שעל פי העובדות המבססות עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו, לא תימנע ממנו הכניסה בשערי בימ"ש.
לצד זאת וכידוע, לפני חודשים ספורים נכנסו לתוקף של תקסד"א 2018, אשר ערכי היסוד על אדניהם הן מבוססות הם ניהול הליך משפטי ראוי, הוגן ויעיל תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין בהליך הספציפי ובין האינטרס הציבורי שיש בניהול הליך מהיר, יעיל וצודק.
במסגרת התקנות החדשות ובהלימה לעקרונות היסוד שבבסיסן, הורחבה סמכותו של ביהמ"ש (בתקנות 41-45) לסלק תובענה על הסף ועמה הורחב גם מתחם שיקול הדעת שלו. כך, בין השאר, רשימת העילות לסילוק תביעה על הסף אינה סגורה והמחוקק העניק לביהמ"ש הסמכות לעשות כן בהתבסס על "כל נימוק אחר" אשר לדעתו מצדיק זאת.
המקרה דנא על נסיבותיו הקונקרטיות בא בגדר המקרים החריגים בהם יש הצדקה עפ"י דין להורות על סילוק תביעה על הסף.
ראשית, כתב התביעה המתוקן מנוסח באופן בו משמשים בו בערבוביה טיעונים לבטלות פסק הדין המאשר הסכם הגירושין ולביטול ההסכם עצמו בגין הפרתו לכאורה ע"י המבקשת.
ככל שהמשיב עומד על עתירתו לביטול פסק הדין, אזי בימ"ש זה נעדר הסמכות לדון בה, שהרי מושכלות יסוד הן, כי לערכאה שאישרה ההסכם ונתנה לו תוקף של פסק דין בלבד מסורה הסמכות לבטל פסק דינה. עם זאת ושעה שהמשיב טוען גם, כאמור, לביטול הסכם הגירושין מחמת הפרתו באופן יסודי, לכאורה, ע"י המבקשת, אזי דין טענת המבקשת בעניין העדר הסמכות של בימ"ש זה להידרש לתובענה להידחות.
בהינתן כי מדובר בהסכם אשר אושר ע"י בית הדין הרבני, אזי עפ"י הדין, ככל שטענות המשיב לבטלות או לביטול ההסכם היו מושתתות על פגם בכריתת ההסכם או בהליך אישורו, נתונה הייתה הסמכות לדון בתקפו לערכאה שאישרה אותו ונתנה לו תוקף של פסק דין. דא עקא, שבמקרה דנא טוען המשיב בכתב התביעה המתוקן לביטול ההסכם גם עקב הפרה יסודית שלו ע"י המבקשת. לשון אחר: על רצף הזמן בחייו של הסכם הגירושין, טוען, למעשה, המשיב לביטולו עקב מעשים ו/או מחדלים של המבקשת לאחר כריתתו ואישורו ולא עובר להם. לפיכך, אין יסוד לטענה, כי בימ"ש זה נעדר סמכות לדון בטענות בעניין הפרתו כביכול ותוצאותיה רק משום שאושר ע"י ערכאה אחרת.
לצד זאת נמצא, וודאי ברוח התקנות החדשות, שהתנהלות המשיב במסגרת ההליך דנא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט ונגועה בחוסר תום לב, ועל שום כך מצדיקה מחיקת התביעה כבר בשלב זה של ההליך.
בהינתן כי משך למעלה מעשור נוקט המשיב בהליכים שונים נגד המבקשת במטרה להביא לביטול הסכם הגירושין שנחתם ביניהם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, אשר רובם ככולם נדחו ע"י ערכאות השיפוט השונות, בשים לב להתנהלותו במסגרת הליך זה, ובתוך כך אי כיבוד החלטות שיפוטיות, הגשת כתב תביעה חדש באצטלה של כתב תביעה מתוקן כשהסעד הנתבע במסגרתו הפוך מן הסעד המקורי שנתבע על אף שהמסד העובדתי ששניהם נשענים עליו זהה, נמצא שהתנהלות המשיב עולה כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט וכי היא נגועה בחוסר תום לב. כן יש בהתנהלות זו משום הטרדה של המבקשת, גרירתה להליכים משפטיים רבים הכרוכים בהוצאות כבדות ובחסרון כיס וכן השחתת זמן שיפוט. נימוקים אלה לצד שיקולים של יעילות דיונית ושקילת האינטרס הציבורי בניהול הליכים משפטיים אל מול שיקולים של צדק, הגינות ושוויון, מובילים למסקנה כי יש להורות על מחיקת התובענה מושא הליך זה וחיוב המשיב בהוצאות המבקשת בסך 7,000 ₪.
חזרה למעלה
25   [משפחה] שתף בפייסבוק
תלה"מ (ק' גת) 45007-07-19 פלונית נ' פלוני (משפחה; פאני גילת כהן; 09/05/21) - 22 ע'
עו"ד: שרה זינו-אמוראי, שגית שאמי
בהתאם להלכת בע"מ 919/15, בשים לב להיקף זמני השהות המצומצמים עם האב מחד וליחס הכנסותיהם הפנויות ( 35%:65% לטובת האב) ופוטנציאל ההשתכרות שלהם מאידך, נמצא לחייב את האב לשאת ב- 80% מכלל צורכי הקטינים ואילו האם תישא ב- 20% הנותרים. לפיכך האב חוייב לשאת בדמי מזונות הקטינים בסך 3,450 ₪ מדי חודש. דהיינו 1,150 ₪ בחודש לכל קטין.
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
.
תביעות הדדיות בעניין מזונות קטינים כיום כבני 12, 10 ו-8. הצדדים יהודים. ניתן פס"ד הקובע כי לצדדים אחריות הורית משותפת ביחס לקטינים וכי משמורתם הפיזית תהא לאם תוך שנקבעו זמני שהות עם האב פעמים באמצ"ש ללא לינה בכל סופ"ש שני משישי עד מוצ"ש.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
בהתאם להלכת בע"מ 919/15, החלה בענייננו, החל מגיל 6 חבים שני ההורים במזונות ילדיהם עפ"י יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות אל מול זמני השהות בפועל ויתר נסיבות המקרה לגופו. נקבע בפסיקת ביהמ"ש המחוזי כי אין להחיל הלכה זו רק במקרים של משמורת משותפת אלא בכל מקרה בו דנים במזונות ילד מעל גיל 6.
כן נקבעו בפסיקת ביהמ"ש המחוזי אבני הבוחן אשר על פיהן על הערכאה הדיונית להידרש לפסיקת מזונות הקטינים בהתאם לבע"מ 919/15: יכולותיהם הכלכליות של הצדדים מכלל המקורות העומדים לרשותם לרבות "שכר עבודה" – אלה הוגדרו באופן היוצר השוואת הכללים של "דין צדקה" לאלה שנקבעו בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות); קביעת יחס היכולות הכלכליות ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים; צורכי הקטינים – עפ"י רמת החיים בה הורגלו ערב הפירוד ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים לשאינם הכרחיים. בעניין זה ראוי להקדים ולומר כי צורכי הקטינים אינם אחידים, ותלויים במידה רבה במצבם הכלכלי של ההורים; זמני השהות בפועל ביחס לצרכים תלויי שהות אל מול היחס ביכולות הכלכליות של הצדדים.
יכולותיהם הכלכליות של הצדדים: הכנסתה החודשית של האם הועמדה על סך 9,000 ₪ והכנסתה הפנויה (לאחר הפחתת ההחזרים החודשיים הקבועים בהם היא נושאת) על סך 6,000 ₪; האם אכן מקבלת לידיה את קצבת הילדים, אך נמצא כי הקצבה משמשת לטובת חיסכון עבור הקטינים, ואין לראות בה מקור הכנסה נוסף של האם. בכל הנוגע למענק הלימודים של המל"ל – ככל שהאם תימצא זכאית לקבלו לאחר נישואיה בשנית, אזי הוא ממילא ישמש לטובת הצטיידות בראשית שנת הלימודים, ועל שום כך אין לראות בו מקור הכנסה נוסף של האם.
הכנסתו החודשית הכוללת של האב הועמדה על 13,000 ₪ והכנסתו הפנויה הועמדה על סך 10,500 ₪ לפחות; לא נמצא לקבל גרסת האב בדבר מצבו הכלכלי הקשה;
מכאן כי יחס ההכנסות עומד על 40%: 60%, והיחס בין ההכנסות הפנויות עומד על 35%:65% בקירוב לטובת האב.
אומדן צורכי הקטינים: הוצאות המדור: בשלב זה אין לקטינים הוצאת מדור בפועל. נקבע כי ככל שהאם ובן זוגה יעתיקו מקום המגורים למדור שכור כי אז יתווסף לחיוב האב במזונות הקטינים רכיב מדור בשיעור של 15% (בהינתן כי לתובעת ולבן זוגה נולד ילד משותף) מהוצאות המדור שלהם, זאת עד לתקרה של 700 ₪ בחודש.
הוצאות הקטינים הועמדו ע"ס 1450 ₪ לקטין עפ"י הפירוט הבא: כלכלה – 700 ₪, חינוך – 75 ₪, ביגוד והנעלה – 300 ₪, נסיעות – 100 ₪, מספרה / קוסמטיקה / היגיינה – 50 ₪, תרבות ופנאי – 100 ₪, הוצאות רפואיות – 50 ₪, הוצאות החזקת מדור – 75 ₪.
חלוקת זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מן ההורים: זמני השהות של הקטינים עם האב מצומצמים בהיקפם ונטל גידולם מונח בעיקר על כתפי האם.
כן שוכנע ביהמ"ש כי למרות טענות האב לפיהן הוא נושא בצורכי הקטינים באופן ישיר, הלכה למעשה נושאת האם במלוא הוצאותיהם, למעט הוצאות הפנאי והכלכלה של הקטינים בזמן שהותם בבית ו/או עם האב, ולמעט עלות הביטוח הרפואי של הקטינים בה הוא נושא.
בסופו של יום, בשים לב להיקף זמני השהות מחד וליחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים ופוטנציאל ההשתכרות שלהם מאידך, נמצא לחייב את האב לשאת ב- 80% מכלל צורכי הקטינים ואילו האם תישא ב- 20% הנותרים. נוכח האמור, על האב לשאת בדמי מזונות הקטינים בסך 3,450 ₪ מדי חודש. דהיינו 1,150 ₪ בחודש לכל קטין. הסך האמור כולל את השתתפותו בהוצאות החזקת המדור של הקטינים אך אינו כולל רכיב של מדור. ככל שהאם והקטינים יעברו להתגורר במדור שכור יחד עם בן זוגה, כי אז ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות יישא האב בחלקם של הקטינים בהוצאות המדור בשיעור של 15% מההוצאה בפועל כאשר חלקם לא יעלה על 700 ₪ בחודש.
שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ובריאות חריגות.
חזרה למעלה
26   [ירושה] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"ע (תל אביב-יפו) 43215-03-21 מ.ר נ' עיזבון המנוח (משפחה; ענת הלר כריש; 19/04/21) - 6 ע'
עו"ד: מגי הלפרין, רמי שלמון, דנה גולן
מחיקה על הסף של התנגדות לצו ירושה. משעה שהמנוח לא הותיר צוואה, התובעת (אימו) יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים (ילדי האב המנוח) יורש רבע מהעיזבון. הטענה שנכס מסוים הרשום על שם המנוח אינו שייך לעיזבונו אינה מהווה עילה לכאורה להתנגדות לצו ירושה. שכן, צו ירושה אינו עוסק בכנסי העיזבון ואף לא מפורטים במסגרתו נכסי העיזבון, אלא הצו עוסק בזהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון.
ירושה – צו ירושה – התנגדות
ירושה – צו ירושה – מהותו
דיון אזרחי – סילוק על הסף – אימתי
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
.
המנוח נפטר כשהוא רווק וללא ילדים ולא הותיר אחריו צוואה. התובעת, אימו של המנוח הגישה בקשה לצו ירושה אחר המנוח לפיו היא יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים – אחיו של המנוח מצד האב, יורש רבע מהעיזבון. הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה לצו ירושה כשלטענתם "אין מקום ליתן צו ירושה בכל הקשור לדירת המנוח בטענה שדירה זו שייכת לעיזבון אביהם. לטענת הנתבעים, בסמוך לאחר פטירת אביהם, נפגשו שלושת ילדיו, קרי הנתבעים והמנוח, וסיכמו שדירת האב תועבר למנוח בשלימות על מנת להקנות לו ביטחון כלכלי, אך זאת בתנאי שבמידה והמנוח ילך לעולמו ערירי, תשוב הבעלות בדירה לידי הנתבעים. לטענתם, סוכם בעל פה בינם לבין המנוח כי המנוח יותיר אחריו צוואה ובה יצווה את הדירה או את תמורת מכירתה לנתבעים וזאת ככל שלא יותיר אחריו ילדים. הנתבעים טענו כי המנוח נפטר באופן טרגי כ- 4 חודשים לאחר מכן ולא הותיר אחריו צוואה. בנסיבות אלה, טענו הנתבעים כי הדירה הרשומה על שם המנוח שייכת לעיזבון אביהם ולא לעיזבון המנוח.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה מחק על הסף את ההתנגדות מהטעמים הבאים:
צו ירושה הוא צו דקלרטיבי, ותפקידו להצהיר על זהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון. צו ירושה אינו קובע מאומה בעניין היקף נכסי העיזבון והוא אינו יכול להביא לידי ביטוי זכויות של יורשים החורגות מהחלוקה הקבועה בחוק הירושה על פי דין.
בהתאם להוראות חוק הירושה, משעה שהמנוח לא הותיר צוואה, התובעת (אימו) יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים (ילדי האב המנוח) יורש רבע מהעיזבון. הטענה שנכס מסוים הרשום על שם המנוח אינו שייך לעיזבונו אינה מהווה עילה לכאורה להתנגדות לצו ירושה. שכן, כאמור, צו ירושה אינו עוסק בכנסי העיזבון ואף לא מפורטים במסגרתו נכסי העיזבון, אלא הצו עוסק בזהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון. ככל שלנתבעים טענות בעניין זה, רשאים הם להגיש תביעה מתאימה בעניין היקף העיזבון. כל זאת מבלי להביע עמדה באשר לסיכויה של תביעה כאמור ככל שתוגש.
תקנה 41(א)(1) לתקסד"א 2018 מורה כי ביהמ"ש רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת מקום בו כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. עקרונות היסוד שעל בסיסם הותקנו התקנות החדשות הם: ניהול הליך משפטי ראוי, הוגן ויעיל תוך איזון בין האינטרס של בעלי הדין בהליך הספציפי ובין האינטרס הציבורי.
המטרה העומדת בבסיס התקנה המאפשרת לביהמ"ש למחוק תביעה על הסף היא למנוע דיוני סרק והוצאת משאבי ציבור לשווא בניהול תביעות שאין להן תכלית. עם זאת, הואיל ומדובר בצעד קיצוני, יש לנקוט בו בזהירות המתחייבת, ולהפעילו רק מקום שנעלה מספק שאין סיכוי, ולו קלוש ביותר, לקבלת התביעה, אם תישמע לגופה.
במקרה דנא אף אם תוכחנה כל הטענות שטענו הנתבעים בכתב ההתנגדות, עדיין לא יהיה בכך כדי טעם לדחיית בקשת התובעת לצו ירושה, ומכאן שיש להורות על מחיקת ההתנגדות על הסף.
לא נמצא כי במקרה זה מוצדק להורות על מתן צו ירושה חלקי. מדובר בסמכות שלא נעשה בה שימוש כדבר שבשגרה, אלא אך מקום בו לא ניתן לתת צו ירושה מלא מבחינת קביעת זהות היורשים. כאמור, ממילא, בצו ירושה לא מפורטים הנכסים הכלולים בעיזבון ואין מקום להורות במסגרתו כי הצו יחול או לא יחול על חלק מהם. בלא מחלוקת באשר לזהות היורשים וחלקו של כל אחד בעיזבון, אין מקום לתת צו ירושה חלקי. התרופה לחששם של הנתבעים מפני פעולות חד צדדיות עד לבירור טענתם בעניין היקף העיזבון, אשר עלולות לסכל את תביעתם בעניין זה, אינה במתן צו ירושה חלקי, אלא במתן סעד זמני, וכמובן זכותם להגיש בקשה מתאימה לסעד זמני אשר תתברר לפי דין.
בשלב זה, על מנת לאפשר לנתבעים להגיש תובענה מתאימה בעניין היקף העיזבון, ניתן צו זמני האוסר על התובעת לעשות דיספוזיציה בזכויות הרשומות על שם המנוח בדירה בכפוף לכך שבתוך 3 ימים יצרפו הנתבעים התחייבות עצמית וערבות צד שלישי ובכפוף לכך שבתוך 15 ימים יגישו הנתבעים תובענה מתאימה בעניין הדירה.
חזרה למעלה
27   [דיון אזרחי] [משפחה] שתף בפייסבוק
תמ"ש (תל אביב-יפו) 69922-12-20 א' א' נ' א' ש' (משפחה; עינת גלעד משולם; 18/04/21) - 9 ע'
עו"ד:
הגם שתיקון כתב התביעה כולל בחובו עילות כספיות ורכושיות נוספות אזי בשים לב למתווה הפסיקה, לתקסד"א החדשות ותקנות ביהמ"ש לענייני משפחה החדשות, להחלטת ביהמ"ש ולנוכח השלב הדיוני שבו הוגשה הבקשה, בטרם החל שלב ההוכחות, ועל מנת להציג בפני ביהמ"ש במסגרת תביעה אחת את מלוא הטענות הכספיות של המבקשת כנגד המשיב הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
דיון אזרחי – סדר הדין – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע`ט-2018
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סדרי דין
.
בקשה לתיקון כתב תביעה. יצוין כי התקיים קדם משפט אחד ואף ניתנה החלטת ביהמ"ש המורה על תיקון כתב תביעה ברכיב מסויים תוך הפנייה לתקסד"א ותקנות ביהמ"ש לענייני משפחה החדשות. תיקון כתב התביעה כולל בחובו עילות כספיות ורכושיות נוספות.
.
רשמת ביהמ"ש לענייני משפחה קיבלה את הבקשה מהטעמים הבאים:
תיקון כתב התביעה באשר לרכיב החיוב בדמי שימוש ראויים, נעשה בהתאם להחלטת ביהמ"ש (השופט אליהו) מיום 12.3.2021. הואיל ומדובר בסעד כספי שנאמד על ידי המבקשת בסך של 100,000 ₪ יש לשאת באגרתו בשיעור של אחוז מהסכום הנתבע.
אף אלמלא החלטה זו, הרי שבהתאם להוראות תקנה 46(א) לתקסד"א 2018, ניתן לביהמ"ש שיקול דעת רחב בהפעלת הסמכות להיעתר "בכל עת" ואף ביוזמתו לבקשה לתיקון כתב טענות, לשם הכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", כלשון תקנה 92 לתקסד"א-1984, שעל יסודה השתרשה גישה ליברלית בפסיקה ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, כאשר על פי רוב נעתרים להן ברוחב לב.
המבקשת לא הסתפקה בתיקון ביחס לדמי השימוש ובגדרי הבקשה לתיקון כתב תביעה עתרה גם להורות על השבת כספים בשיעור כולל של 425,000 ₪ המהווים חלק יחסי בכספים שהועברו לחשבון המשיב וחלק יחסי מתמורת מכר הדירה ב-xxx. אליבא דמבקשת היא פעלה בהתאם להחלטת כבוד המותב באופן של איחוד העילות ובהתאם לתקנות החדשות שנכנסו לתוקף לאחר הגשת כתב התביעה.
אכן, כפי שטען המשיב, ישנה הבחנה שהתגבשה בפסיקה המבחינה בין בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך של הוספת עילה חדשה לבין בקשות תיקון כתבי טענות מסוג אחר. הפסיקה קבעה שכל אימת שמבקש התיקון מעוניין להוסיף עילת תביעה חדשה שהראיות לגביה שונות מאלו הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי, יקמוץ ביהמ"ש את ידו במתן ההיתר. נטייה זו מתחזקת, ככל שהתביעה נמצאת בשלבים מתקדמים יותר וככל שהתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון.
במקרה דנא התקיים קדם משפט אחד ואף ניתנה החלטת ביהמ"ש המורה על תיקון כתב תביעה תוך הפנייה לתקנות משפחה החדשות לפיהן יש לאחד את כל עילות התביעה והסעדים כנגד אותו נתבע בשל אותה מסכת עובדתית. זאת באופן העולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד שבתקסד"א החדשות ובהן, יעילות דיונית, חתירה לוודאות, הגשמת עקרונות חוקתיים ביסוד הליך שיפוטי ראוי והוגן, הגעה לחקר האמת ולתוצאה נכונה וצודקת. משנה תוקף יש לדברים עת עסקינן בביהמ"ש לענייני משפחה שבו מתווספים שיקולים נוספים, שמטרתם ניסיון לקדם ולבחון את הסכסוך כולו; זאת ועוד, לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" ביחס לבקשות לתיקון כתב תביעה ניתנת למונח "עילה" פרשנות רחבה, באופן שזו מתייחסת לעסקה או למעשה המובא לדיון וכן לזכות הנטענת על ידי בעל הדין ולאו דווקא לאותן עובדות המקימות את הסעד המבוקש.
ככלל בתי המשפט יתירו תיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות האמיתיות הטעונות הכרעה לשם ייעול ההליך המשפטי. כמו כן, הבחינה נעשית ברוח עקרונות היסוד המנויים בתקנות תשע"ט, באופן הדורש איזון בין בעלי הדין ומתן דגש לאינטרס הציבורי בחלוקה ראויה והוגנת של זמן שיפוטי וקידום הליך משפטי באופן מהיר ויעיל, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות ומניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר.
בנסיבות העניין, לא יכולה להיות מחלוקת, כי ישנה תועלת ממשית בתיקון כתב התביעה, באופן שמלוא הטענות ייבחנו. דווקא אי היעתרות עלולה לפגוע באופן ממשי בזכות דיונית ועשויה אף להוביל בעתיד להגשת תביעות נוספות ובשלב זה שבו טרם החל הליך בירור הטענות עצמן נכון לייעל את ההליך לשם קידומו לטובת שני הצדדים. לפיכך, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיב בסך של 2,000 ₪ והשלמת תשלום האגרה כנדרש.
חזרה למעלה
בתי-דין צבאיים
28   [ראיות] [עונשין] שתף בפייסבוק
(יהודה) 7498-15 התביעה הצבאית נ' אסלאם חסן ג'מיל חאמד (בתי-דין צבאיים; אתי אדר, לידור דרכמן, סבסטיאן אוסובסקי; 01/07/21) - 81 ע'
עו"ד: רותם אלבז, סלאח מחמיד
בית המשפט הצבאי הרשיע את הנאשם בשני פרטי אישום שעניינם ניסיון לגרימת מוות בכוונה; בשני פרטי אישום שעניינם סחר בציוד מלחמתי; בשני פרטי אישום שעניינם נשיאת, החזקת וייצור נשק; ובפרט אישום שעניינו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. הנאשם זוכה מביצוע עבירה שעניינה קשירת הקשר לגרימת מוות בכוונה, והורשע, חלף זאת, בעבירה שעניינה קשירת קשר לירי לעבר אדם.
ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט
ראיות – חיזוק – אימרת עד
ראיות – הודעה – הודעה מפלילה של שותף לאישום
ראיות – סיוע – לעדות שותף לעבירה
עונשין – עבירות – קשר
עונשין – עבירות – סחר בנשק
.
כנגד הנאשם, הוגשו שני כתבי אישום, אשר לימים אוחדו לכתב אישום מאוחד, המייחס לו שמונה פרטי אישום. פרטי האישום משתרעים על פני שלוש תקופות זמן, באירועים שבהם היה הנאשם, לכאורה, מעורב. אירוע מרכזי ראשון נוגע לפיגוע ירי שבוצע בציר רימונים בשנת 2010; אירוע שני נוגע להצטיידות בנשק ולקשירת קשר לביצוע פיגוע ירי נוסף בשנת 2015; ואירוע שלישי, עניינו חברותו ופעילותו של הנאשם בהתאחדות בלתי מותרת, בין השנים 2015-2009. במסגרת המעורבות המיוחסת לנאשם בפיגוע ירי בציר רימונים בשנת 2010, יוחסו לו ארבעה פרטי אישום: הראשון והשני – עניינם ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ; השלישי – סחר בציוד מלחמתי; והרביעי – נשיאת, החזקת וייצור נשק. הנאשם כפר כפירה כללית בכלל המיוחס לו בכתב האישום המאוחד.

בית המשפט הצבאי פסק כלהלן:
משהוכח כי הנאשם ועאטף קיבלו לידיהם מידי מחמוד נג'אר כלי נשק מסוג קלצ'ניקוב; כי הנאשם החזיק בנשק זה בביתו; ובהמשך החזיקו באמתחתו ועשה בו שימוש במהלך ירי שביצע לעבר שני אזרחים ישראליים, במטרה להביא למותם – יש לבחון האם מעשים אלה מקיימים את יסודותיהם, העובדתיים והנפשיים, של העבירות שיוחסו לו בפרטי אישום 4-1; התביעה עמדה בנטל להוכיח את התקיימות יסודות העבירה שעניינה סחר בציוד מלחמתי קבועה כאמור בסעיף 233 לצו בדבר הוראות ביטחון.
אשר ליסוד הסחר, הוכח במשפט כי הנאשם קיבל, בצוותא עם עאטף, נשק מסוג קלצ'ניקוב וכן תחמושת מתאימה מאדם בשם מחמוד נג'אר. בכך, מתקיים יסוד המסירה וההעברה, וממילא גם יסוד הסחר, בעבירה. אשר ליסוד הציוד המלחמתי, הרי שלפי גרסתו של עאטף, שנמצאה מהימנה והתקבלה במלואה, הנשק אותו קיבלו השניים הוא נשק מסוג קלצ'ניקוב, אשר בהמשך אף נעשה בו שימוש בירי חי לעבר בני הזוג מורנו. די בגרסתו של עאטף בדבר טיב הנשק, ובכך שנעשה בו שימוש בירי חי ואף נמצאו תרמילים מתאימים לסוג נשק זה, כדי לעמוד בדרישות הסעיף להוכחת היסוד העובדתי הנוגע להיות הנשק "ציוד מלחמתי", כהגדרתו בצו. מאחר שקו הגנתו של הנאשם היה כי כלל לא החזיק בנשק, וממילא לא יכול היה לטעון כי החזיק בו בהיתר חתום על-ידי מפקד כוחות צה"ל, הרי שהוכח גם היסוד שעניינו "ללא היתר". אשר ליסוד הנפשי של עבירה זו, המדובר בעבירה התנהגותית. בעשותו את האמור, היינו, בקבלתו לידיו את הנשק, היה הנאשם מודע להתנהגותו ובכך מתקיים היסוד הנפשי הדרוש להרשעה. אשר על כן, הרי שהוכח כי התקיימו יסודותיה של עבירת הסחר בציוד מלחמתי.
לצורך הרשעה בעבירה שעניינה נשיאת, החזקת וייצור נשק, נדרש להוכיח הן את יסוד הנשיאה או ההחזקה; הן את היות החפץ שבו הוחזק "כלי נשק", והן היעדרה של תעודת היתר להחזקתו של אותו כלי נשק כאמור. התביעה עמדה בנטל להוכיח גם את התקיימות יסודות עבירה זו.
משעלה בידי התביעה להוכיח כי המדובר ב"כלי נשק" כהגדרתו בצו, ומשהוכח כי הנאשם החזיק בנשק ובתחמושת עובר לפיגוע ואף נשאו עליו במהלכו, הכל ביודעו כי הוא עושה כן – הרי שהתביעה עמדה בנטל להוכיח גם את התקיימותן של יסודות עבירה זו.
אשר לשני פרטי האישום שעניינם ניסיון לגרימת מוות בכוונה, עבירות לפי סעיפים 209, 198 ו-199(ג) לצו, הרי שגם יסודותיהן התקיימו במלואן.
הוכח התקיימו יסודותיה של עבירת הסחר בציוד מלחמתי. כמו כן, הוכח כי התקיימו גם יסודותיה של עבירת החזקת הנשק. הוכח כי הנאשם רכש מואאל נשק מסוג 16-M; כי הנאשם החזיק את הנשק במספר הזדמנויות, החל ממועד רכישתו ובהמשך בכל אחת מפגישותיו עם ואאל ופארג'; ואף כי שוחח עם השניים על אודות רצונו להוציא לפועל פיגוע נוסף וביקש את סיועם בהשגת אמצעי להוצאתו לפועל.
יש לזכות את הנאשם מפרט האישום השישי עבירת - קשירת הקשר לגרימת מוות בכוונה, ולהרשיעו, חלף זאת, בעבירה שעניינה קשירת קשר לירי לעבר אדם. על אף התקיימות היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירת קשירת הקשר, התביעה הצבאית לא עמדה בנטל להוכיח קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה דווקא, כעתירתה בסיכומיה. הנאשם פנה לואאל ופארג' בבקשת סיוע לצורך הוצאת פיגוע ירי לפועל. בהעדר פירוט רחב יותר בנוגע לכוונה הספציפית של הנאשם לא הוכח, ודאי שלא במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים, כי התקיימה כוונת הקטילה דווקא, ונותרה גם האפשרות שכוונת הנאשם הייתה לירות על-מנת לגרום לחבלה. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התביעה הצבאית להוכיח את יסודותיה של עבירת קשירת הקשר לגרימת מוות בכוונה, אולם העובדות שהוכחו מלמדות על התקיימותן של יסודות עבירת קשירת הקשר לירי לעבר אדם. יש להרשיע את הנאשם גם בפרט האישום החמישי בכתב האישום המתוקן שעניינו חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. בהיעדר ראיות ישירות להצטרפות להתאחדות בלתי מותרת, ניתן להוכיח את יסודותיה של עבירה זו גם באמצעות הוכחת מעשים שיש בהם כדי ללמד על הצטרפות לארגון כאמור.
חזרה למעלה
תעבורה
29   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
תת"ע (ירושלים) 4992-01-21 חמזא שווא נ' מדינת ישראל (תעבורה; שרית זוכוביצקי אורי; 27/06/21) - 7 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש. נקבע כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר
דיון פלילי – נוכחות בעלי-הדין – אי-התייצבות נאשם
.
בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו, ומשכך דין הבקשה להידחות על הסף מטעם זה בלבד. מעבר לנדרש, בית המשפט דן בבקשה לגופה.
גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין.
המבקש טען כי במועד ביצוע העבירה הרכב לא היה ברשותו שכן הוא נמכר לאחר אשר נהג ברכב. ההלכה היא כי עילת "אחר נהג ברכב" אינה מהווה עיוות דין המצדיקה הארכת המועד להישפט. גם אם הוכחה טענת המבקש כי הדו"ח ניתן במהלך שימושו של אחר, אין בכך משום עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.
הפסילה שהוטלה על המבקש היא פסילת המינימום הקבועה לצד העבירה בה הורשע המבקש, והענישה הנלוות תואמת את חומרת העבירה ועברו התעבורתי. מדובר בענישה מידתית וסבירה. לפיכך, יש לקבוע כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין. לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון, הבקשה נדחית.
חזרה למעלה
ועדת ערר – ארנונה
30   [מסים] [ארנונה] שתף בפייסבוק
ערר (פתח תקוה) 68-20 רכבת ישראל בע׳׳מ נ' מנהל הארנונה של עיריית פ׳׳ת (ועדת ערר – ארנונה; קלרה שמורק; 22/06/21) - 7 ע'
עו"ד: אלעד חורפי ואח׳, דביר ליבוביץ
ועדת הערר לענייני ארנונה כללית דחתה ערר העוררת – רכבת ישראל בע"מ, שעניינו בהחלטה לדחות השגתה שעניינה בפטור מתשלום ארנונה בגין נכסים ריקים בתקופת הקורונה. נקבע, כי נכסיה של העוררת הינם נכסים המוחזקים על ידי חברה ממשלתית ולכן, אינם זכאים לפטור ממארנונה בגין משבר הקורונה.
מסים – ארנונה – פטור
ארנונה – פטור – בנין ריק
.
העוררת הגישה ערר על ההחלטה לדחות השגה אשר הוגשה על ידה על חיובה בארנונה בגין שני נכסים אשר הינם תחנת "רכבת סגולה" ו"קריית אריה". הערר עניינו בפטור מתשלום ארנונה בגין נכסים ריקיםם בתקופת הקורונה.
.
ועדת הערר לענייני ארנונה כללית דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
עיון בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה) מלמד כי המחוקק בחר לתקן תקנות שעל פיהן, אושר פטור מתשלום ארנונה לנכסים שאינם מגורים למעט נכסים מסוימים שהוחרגו מפורשות בתקנות.
המחווקק החריג במפורש נכס המוחזק על ידי חברה ממשלתית. נכסיה של העוררת הינם נכסים המוחזקים על ידי חברה ממשלתית ולכן, אינם זכאים לפטור מארנונה בגין משבר הקורונה.
העירייה כרשות מקומית, כפופה להוראות והנחיות ואין בידיה לאשר פטורים או הנחות לנכסים שלא על פי חוק.
איין לקבל את הטענה לפיה הנכסים זכאים לפטור בגין נכס ריק. הנכסים לא היו ריקים ולא הוכח כי נעשה בהם שימוש ולכן הנכסים אינם עומדים בקריטריונים הקבועים בתקנות.
המשיב דחה את השגת העוררת ביחס לחניון בהחלטה מנומקת ולא בהחלטה קצרה ולא מנומקת. על כן, לא ניתן לומר כי אין תשובה של המשיב עד כדי קבלה אוטומטית של הערר. המשיב לא הפר את חובת ההנמקה באופן שהעמיד את העורר במצב בלתי אפשרי לפיו העורר לא הבין את עמדת המשיב.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il