פד"י-מייל 261

04/07/2021

באנר פרסומי

תוכן העניינים

1 [עונשין] [בתי סוהר]
רע"פ 7621-15 יצחק מוסרי נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית, נ' סולברג, ח' מלצר; 01/07/21) - 81 ע'
בימ"ש שינה, בדעת רוב, את ההלכה הנוהגת בנוגע לפרשנות סעיפים 71(א) ו-77(ג) לחוק העונשין, ופסק כי אין לאסור אדם שהעביר את סכום הקנס שהושת עליו לאוצר המדינה, וזאת גם אם הסכום המועבר נזקף לטובת פיצויים לנפגע העבירה; נוכח האמור אין לכלוא את המערערים (ושכמותם) בטענה שלא שילמו את הקנס שהושת עליהם, ככל שהפקידו את סכום הקנס (או סכום הגבוה ממנו), שנזקף לטובת נפגעי העבירה שזכו בפיצויים. עונשין – ענישה – מאסר חלף קנס עונשין – ענישה – דרכי ענישה: קנס עונשין – ענישה – דרכי ענישה: קנס ומאסר בתי סוהר – אסירים – הפעלת מאסר בגין אי תשלום קנס

2 [בתי-משפט] [רשויות מקומיות]
ע"פ 5338-17 משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש (לשעבר) נ' נילי פיליפ (עליון; ע' פוגלמן, ד' מינץ, ח' מלצר; 01/07/21) - 13 ע'
בטרם תיבחן האפשרות להשית על המערערים קנס מותנה נוסף בגין אי מילוי מלא של חבותם לפעול להסרת שלטים פוגעניים כלפי נשים ברחבי העיר בית שמש – מוטל על גורמי אכיפת החוק (משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה), בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי לממשלה, לגבש פתרון מוסכם לסוגיה תוך 90 ימים. אם לא יחול שינוי במצב בתוך 30 ימים מהמועד שנקצב לעיל – המשיבים 6-1 יהיו רשאים לחדש את בקשת הבזיון בפני ביהמ"ש המחוזי. בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – אי-קיום פסק-דין רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן

3 [דיון אזרחי]
ע"א 7518-20 פלוני נ' פלונית (עליון; רון גולדשטיין; 01/07/21) - 11 ע'
לצורך גיבוש המצאה כדין של "הודעה באתר" די בכך שההודעה הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני של הנמען. ככלל, אין בטענות בדבר קשיים בגישה לתיבת הדואר האלקטרוני, או תקלות טכניות שהקשו על העיון בהחלטה במערכת "נט המשפט", לפגוע בתוקפה של ההמצאה המתגבשת כאמור לאחר שההודעה התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני. במקרים מתאימים יינתן לטענות מסוג זה משקל מסוים בבחינת בקשה להארכת מועד. דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – צפייה במערכת ממוכנת דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – דואר אלקטרוני דיון אזרחי – הארכת מועד – טעם מיוחד

4 [עונשין] [דיון פלילי]
ע"פ 1594-21 איתן מהרטו נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ד' מינץ, ע' גרוסקופף; 01/07/21) - 7 ע'
המערער הורשע בעבירות חמורות, שיש בהן כדי לפגוע לא רק בביטחונם האישי של שוטרים ואזרחים, אלא גם בשלטון החוק. ויובהר, כי הצתה של ניידת משטרה היא מעשה מובהק של עזות מצח והתרסה כנגד המשטרה והסדר הציבורי, ואין להתייחס לכך כאל עבירת הצתה "רגילה"; בימ"ש קמא עמד כדבעי על מכלול השיקולים בעניינו של המערער, ולא נמצא כי נפל כל פגם באיזון שערך. עונשין – עבירות – מדיניות ענישה: עבירות אלימות דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש

5 [התיישנות] [נזיקין]
רע"א 6614-19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי (עליון; ע' פוגלמן, (בדימ') מ' מזוז, ג' קרא; 30/06/21) - 33 ע'
בימ"ש דן בסוגיית התיישנות תביעת נזיקין נגד המדינה בגין עגמת נפש שנגרמה למשיבים עקב היעדר רישום ותיעוד נסיבות מותו ומקום קבורתו של אחיהם בתחילת שנות ה-50, ימי פרשת ילדי תימן. נפסק כי מדובר על מעשה עוולתי-נקודתי אחד שאירע בשנות ה-50 ונזק מתמשך בצידו, וכי אין מדובר בעוולה נמשכת, הן נוכח מהות המעשים והמחדלים המיוחסים והן בהעדר אפשרות לתקנן כיום, וכי לא חל 'כלל הגילוי המאוחר'. לאור האמור, נפסק כי דין תביעת המשיבים דחייה על הסף מחמת התיישנות. התיישנות – נזיקין – עוולה נמשכת התיישנות – נזיקין – תחילת המירוץ התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה נזיקין – עוולות – עוולה נמשכת

6 [עונשין] [דיון פלילי]
רע"פ 2871-21 פלטון שניידר נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 30/06/21) - 8 ע'
אכן, אין להשלים עם מצב בו אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר, ועל גורמי האכיפה והענישה להמשיך ולשקוד על הרחבות האפשרויות והחלופות המאפשרות השתת עבודות שירות אף במקרים בהם סובל הנאשם ממגבלות. אולם, במקרה דנן, המבקש אינו מסוגל לעבוד בהיקף המינימאלי הקבוע בחוק העונשין לשם נשיאה בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. באין טענה בדבר חוקתיות הוראות חוק העונשין בעניין, אין בטענות המבקש כדי להצדיק ערעור ב"גלגול שלישי". עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור

7 [משפט מינהלי] [מקרקעין]
בג"ץ 2996-21 העמותה לרווחת שיך ג'ראח נ' פקיד הסדר מקרקעין ירושלים (עליון; י' עמית, ע' ברון, ד' מינץ; 30/06/21) - 7 ע'
בג"ץ דחה על הסף – מחמת קיומו של סעד חלופי – עתירה המבקשת לתקוף רישום של זכויות קנייניות במקרקעין שבוצעה בהתאם למתווה שנקבע בפס"ד של בימ"ש מחוזי שאושר ע"י ביהמ"ש העליון, בטענה לפגמים שנפלו בפרסום הליך הסדר זכויות במקרקעין. משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי מקרקעין – הסדר זכויות – רישום מקרקעין – הסדר זכויות – תיקון הפנקס

8 [בתי-משפט]
עע"מ 2994-21 ועדת ערר מחוז חיפה נ' עזבון המנוח זאב בורנשטיין ז"ל (עליון; י' עמית; 30/06/21) - 7 ע'
פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי – לפיו הדיון יוחזר לוועדת הערר אשר תחליט בערר לגופו – יעוכב עד להכרעה בערעור וזאת בשל מאזן הנוחות. שכן, החזרת הדיון לוועדת הערר בטרם ההכרעה בערעור שהוגש לבימ"ש זה, עלולה להוביל לתוצאה בלתי רצויה של קיום מספר הליכים במקביל, כאשר חלקם עשויים להתברר כמיותרים ככל שערעורן של המבקשות יתקבל. בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין

9 [משפט מינהלי] [בתי-משפט]
בר"מ 3728-21 ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (עליון; ד' ברק ארז; 30/06/21) - 7 ע'
אכן, ביהמ"ש המחוזי שגה בקבעו כי בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות. חרף האמור, אין בכך לשנות מהמסקנה כי יש לדחות את הבר"מ וזאת בהינתן העובדה שטענותיה העיקריות של המבקשת באשר להחלטה לדחות את בקשתה לרישיונות עודן תלויות ועומדות במסגרת הערעור שהגישה לבימ"ש זה. בנוסף עומד ביהמ"ש על הקושי בעמדת המבקשת, הגורסת כי ניתן לראות בדחייתה של הצעת המתווה כהחלטה עצמאית ונפרדת, כנגדה ניתן להגיש עתירה נוספת. משפט מינהלי – עתירה מינהלית – הארכת מועד משפט מינהלי – רישוי – שירותים פיננסים בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן

10 [עונשין] [דיון פלילי]
ע"פ 1116-21 דיאאלדין בדר נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, י' אלרון; 30/06/21) - 7 ע'
זריקת אבנים מחמת מניע גזעני ואידיאולוגי היא תופעה חמורה; אין להשלים עמה. זכותו של כל אדם לנוע בחופשיות בכל אתר ואתר, מבלי לחשוש שמא יושלכו לעברו אבנים בכוונת מכוון. מצב הדברים בו נוסעים נאלצים לנסוע בכלי רכב ממוגן ובליווי מאבטחים כדי לעבור בתחומי שכונה בירושלים, מלמד כי לא נעשה די כדי למגר את התופעה וכי ההרתעה מפני זריקות אבנים מצויה בשפל. על בתי המשפט לתרום את חלקם ולסייע להשבת הביטחון והסדר הציבורי על כנו, באמצעות ענישה מחמירה. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות על רקע אידיאולוגי עונשין – ענישה – שיקולים דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש

11 [פשיטת רגל] [בתי-משפט]
רע"א 2328-21 דב בומשטיין נ' עו"ד אביעד בללתי- נאמן (עליון; שרית עבדיאן; 30/06/21) - 7 ע'
החלטה שניתנה בהליך פש"ר ומורה על שינוי תנאיו של צו הפטר מותנה, נתונה לערעור בזכות. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ערעור פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – צו בפשיטת רגל בתי-משפט – ערעור – בזכות

12 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות]
בג"ץ 9244-20 המועצה המקומית קדימה-צורן נ' שר הפנים (עליון; י' עמית, ד' מינץ, ע' גרוסקופף; 30/06/21) - 6 ע'
משטרם הותקנו צווים הנותנים ביטוי מעשי להחלטת שר הפנים במסגרתה קיבל את המלצת מנכ"ל משרד הפנים לאמץ באופן חלקי את המלצות ועדת החקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפאלי באזור – העתירות דנן הן מוקדמות. משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת רשויות מקומיות – עיריות – חלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות

13 [דיון אזרחי] [בתי-משפט]
רע"א 4570-21 דקל גבאי נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 30/06/21) - 6 ע'
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה פסק דין של בימ"ש המחוזי שדחה ערעור על פסק דין של בימ"ש השלום הנוגע לסילוק יד של המבקש ממקרקעין בהעדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור; צוין כי אף אם היה ראוי שבימ"ש המחוזי ימתין עד לתום המועד שקצב לתשובת המבקש, לא נגרם למבקש עיוות דין, שכן בימ"ש המחוזי נהג כאילו המבקש הודיע שהוא עומד על הערעור, ודן בערעור לגופו. בנוסף, לא הופרו זכות הטיעון של המבקש וחובת ההנמקה של בימ"ש. דיון אזרחי – כתבי-טענות – כתב תשובה בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן בתי-משפט – פסק-דין – חובת הנמקה

14 [משפט מינהלי] [בתי-משפט]
דנג"ץ 4605-21 סנאא שלבי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (עליון; א' חיות; 30/06/21) - 6 ע'
נדחתה בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בג"ץ בו נדחתה עתירת המבקשים נגד צו החרמה והריסה שהוציא משיב 1 מכוח סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), ביחס למבנה שבו התגורר המפגע, זאת מאחר שהוא אינו קובע הלכה חדשה ביחס להפעלת הסמכות לפי תקנה 119 והוא אך מיישם את ההלכות שנפסקו בנושא. משפט מינהלי – שעת חירום – אטימת מבנים והריסתם משפט מינהלי – שיקול-דעת – המפקד הצבאי בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו

15 [דיון פלילי]
בש"פ 4310-21 עלי דואי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שטיין; 30/06/21) - 5 ע'
באין המלצה מקצועית אשר תומכת ללא סייגים בחלופת מעצר טיפולית, אין בידי ביהמ"ש לתת לעורר את מבוקשו. דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר

16 [משטרה] [משפט מינהלי]
בג"ץ 3658-21 אביחי מיכאל גרין נ' השר לביטחון פנים (עליון; נ' סולברג, ע' ברון, ד' מינץ; 30/06/21) - 4 ע'
עתירה בעניינים המפורטים בסעיף 93א לפקודת המשטרה בהם השעיית שוטר מתפקידו, פיטוריו מן החיִל, ושחרורו מן השירות נתונה לסמכות השיפוט של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. אין להבחין לעניין זה בין עתירות המוגשות בידי שוטרים, לבין עתירות המוגשות בידי צדדים שלישיים. החריג היחיד שעל-פי הסעיף לא יתברר בבימ"ש לעניינים מינהליים, כי אם בבג"ץ הוא – "החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה". העניין דנן אינו בא בגדר החריג. משטרה – שוטרים – פיטורם משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו משפט מינהלי – בגץ – סמכותו

17 [משפחה]
עמ"ש (חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (מחוזי; סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 27/06/21) - 21 ע'
בעת שינוי דמי-מזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, המצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת, יש להידרש רק לאותה סוגיה בה חל שינוי הנסיבות ואל לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית. במקרה זה בית משפט קמא בחן את כלל הרכיבים הכלולים בתחשיב דמי-המזונות מחדש. לאחר בחינת שינוי הנסיבות במקרה זה, יש להגדיל את שיעור המזונות בסכום נמוך מעט מזה שנקבע. משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין משפחה – מזונות – שינוי השיעור

18 [דיון פלילי]
פר"ק (ירושלים) 27864-02-20 עמותת בנייני התמר בית שמש נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (מחוזי; אביגדור דורות; 27/06/21) - 12 ע'
במהלך חקירה פלילית נתפס נכס, לצורך חילוטו בהליך הפלילי. השאלה המתעוררת היא – האם המקום לברר את טענותיו של בעל תפקיד, שהתמנה בהליך פירוק של חברה או עמותה, לזכויות התאגיד שבפירוק בנכס, הוא בבית משפט של חדלות פירעון, בדרך של בקשה למתן הוראות? דיון פלילי – תפיסת חפץ – סמכות עניינית

19 [דיון אזרחי] [נזיקין]
ת"צ (מרכז) 40693-11-16 אריק אברוקין נ' חברת קדישא (גחש"א) פתח תקווה (מחוזי; יחזקאל קינר; 24/06/21) - 30 ע'
בית המשפט אישר בקשה לניהול תביעה ייצוגית כנגד חברת קדישא, והורה, כי קבורתם של יוצאי ברית המועצות בחלקות נפרדות היא אפליה אסורה מחמת מוצא. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – קבלתה דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנאים לאישורה דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – לפי חוק תובענות ייצוגיות דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שיקולי בית-המשפט דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עילות דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית

20 [דיון אזרחי] [חברות]
תנ"ג (ירושלים) 24854-05-15 ליבי פרידנר נ' מרדכי ברוינר (מחוזי; א. סלע; 24/06/21) - 11 ע'
במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה נגזרת יש להידרש אך לתצהירים שתמכו בבקשה ובתשובות לבקשה ואין מקום לשמוע עדים לבירור הטענות העולות בתביעה לגופן. תצהיר הנלווה לבקשה אינו חלק מהבקשה כי אם ראייה הנלווית לה וככל שאין מדובר בשינוי מהותי, אין מניעה לאשר את החלפת המצהיר. דיון אזרחי – עדים – זימונם חברות – תביעה נגזרת – בקשה לאישור תביעה נגזרת

21 [פשיטת רגל]
פש"ר (מרכז) 12275-09-18 עמית פרץ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; מרב בן ארי; 24/06/21) - 8 ע'
נדחתה בקשת החייב למתן הוראות לפיהן שומת מס היא חוב בר תביעה בהליך. נפסק כי התנהלותו של החייב סותרת את עיקרון תום הלב בהליך וכי מבחינה משפטית, דינו של החייב כדין כל מי שיצר חוב חדש, לאחר צו הכינוס. פשיטת רגל – תביעת חוב – חוב בר תביעה

22 [מקרקעין] [חוזים]
ת"א (חיפה) 22015-04-18 מוחמד סעיד נ' רשות מקרקעי ישראל (מחוזי; רון סוקול; 24/06/21) - 7 ע'
נדחתה תביעה לחייב את רשות מקרקעי ישראל לבצע את הפעולות הנדרשות לפיצול חלקת מקרקעין למגרשים, על מנת שהתובע יוכל להשלים את רישום הזכויות במגרש על שמו. על פי חוזה החכירה הנטל הוא על התובע ואין עילה לחייב את הנתבעת לעשות זאת. מקרקעין – מקרקעי ישראל – רשות מקרקעי ישראל חוזים – פרשנות – כללי פרשנות

23 [דיון אזרחי]
רמ"ש (חיפה) 20901-01-21 מ. א נ' עוה"ד איריס מנור (מחוזי; סארי ג'יוסי; 22/06/21) - 18 ע'
פסק דין בו צוין בתחילתו כי הוא עוסק בתביעות הדדיות, אך למעשה עסק כולו רק בתביעה אחת ולא אזכר את התביעה השנייה – אינו יוצר מעשה בית דין ביחס לתביעה השנייה. דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – היעדרו

24 [חינוך] [משפט מינהלי]
עת"מ (חיפה) 37623-02-21 מוהנד ח'לאילה נ' עיריית כרמיאל (מנהלי; רון שפירא; 27/06/21) - 15 ע'
בית המשפט דחה את עתירת העותרים כנגד עיריית כרמיאל ונמנע מלהביא לשינוי המיפוי הבין יישובי כדי לאפשר להורים שהעתיקו את מגורי המשפחה לעיר כרמיאל להמשיך ולשלוח את ילדיהם ליישובי המוצא הקרובים לכרמיאל. טענת העותרים לשרירותיות וחוסר שוויון בהם לוקה המיפוי – נדחתה. חינוך – לימוד חובה – מימון חינוך – שיקול-דעת – בחינתו חינוך – רישום – אזורי רישום חינוך – רישום – אמות מידה לרישום משפט מינהלי – חינוך – בתי ספר משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשות מקומית

25 [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי]
עת"מ (תל אביב-יפו) 59368-12-20 אודי חיות נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב (מנהלי; לימור ביבי; 23/06/21) - 30 ע'
האם הבקשה להיתר הריסה ובניה מחדש של בניין, שהגישה המשיבה 3, מהווה בקשה להיתר לפי תמ"א 38 אם לאו? תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – שיקוליהן תכנון ובנייה – מוסדות תכנון – סמכויות תכנון ובנייה – שיקול דעת – ועדת תכנון ובנייה משפט מינהלי – תכנון ובנייה – היתר בנייה משפט מינהלי – שיקול-דעת – התערבות בית-המשפט תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38

26 [דיון אזרחי]
ת"מ (חיפה) 14440-06-12 רות שושנה ברגר נ' עיריית חיפה (מנהלי; ד"ר מנחם רניאל; 23/06/21) - 6 ע'
כיצד יש לפרש המונח "פסק דין חלוט" שנזכר בהסדר הפשרה בין הצדדים בתובענה ייצוגית שאושר על ידי בית המשפט? דיון אזרחי – פסק-דין – חלוט

27 [בוררות]
ת"א (תל אביב-יפו) 47583-03-21 יוסף במברגר נ' יאק ניהול נכסים בע"מ (שלום; ס. אבי שליו; 24/06/21) - 7 ע'
בית המשפט הורה על ביטול פסק הבוררות ביחס למשיב. אומד דעת הצדדים לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך בוררות שיתייחס לחבותו האישית. בוררות – הסכם בוררות – צדדים לבוררות בוררות – הסכם בוררות – פירושו

28 [דיון אזרחי]
ה"ת (טבריה) 5238-06-21 אחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל - תחנת משטרת בית שאן (שלום; יריב נבון; 24/06/21) - 5 ע'
נקבע כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את חיובה של המשיבה בהוצאות. התנהלות המשיבה לקתה בהכבדה על עבודת בית המשפט, ובגישה לא ראויה כלפי המבקשים ובאת כוחם. דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן

29 [בנקאות]
תא"ק (עכו) 33700-06-19 בנק אוצר החייל חיפה נ' אינאס זובידאת (שלום; עינת דינרמן; 23/06/21) - 7 ע'
התקבלה בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת. די בכל אחת מהטענות שהעלתה המבקשת, לא כל שכן מהצטברותן, כדי ליתן למבקשת רשות להתגונן, וזאת אף אם נקבל את טענת הבנק ולפיה מלוא המסמכים הנדרשים על ידי המבקשת הומצאו לה. בנקאות – ערבות – ערב יחיד בנקאות – ערבות – חובת הבנק כלפי הערב

30 [מסים] [ראיות]
תא"מ (עכו) 63767-07-17 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' דוד כהן (שלום; עינת דינרמן; 22/06/21) - 9 ע'
בית המשפט קיבל תביעה בגין חוב אגרה לרשות השידור עבור החזקה במקלט טלוויזיה. הנתבע לא סתר את ראיות התובעת המהוות רשומה מוסדית. מסים – אגרות – אגרת טלוויזיה ראיות – קבילות – רשומה מוסדית

31 [דיון פלילי]
צ"א (תל אביב-יפו) 24231-06-21 ארז סוויסה נ' משטרת ישראל - תחנת גלילות (שלום; כריסטינה חילו-אסעד; 13/06/21) - 15 ע'
בית המשפט קיבל את בקשת המבקש והורה למשיבה לפצות אותו בגין מעצר השווא בו היה נתון ובגין הצטברותם של ליקויים אשר הובילה לפגיעה בזכויותיו. דיון פלילי – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן

עבודה אזורי

32 [עבודה]
סע"ש (נצרת) 1261-09-18 יניב גיל נ' ורסנו תעשיות אופטיות בע"מ (עבודה; לובנא תלחמי סוידאן, נ.צ.: ע' תחאוח'ו, א' להב; 20/06/21) - 17 ע'
בין הצדדים התקיימה התקשרות שבמסגרתה הסיע התובע את עובדי הנתבעת משך כ-21 שנים. ביה"ד פסק כי התובע לא הוכיח את קיומם של הפן החיובי והפן השלילי של מבחן ההשתלבות, ומכאן שלא הוכיח כי בין הצדדים שררו יחסי עבודה, אלא התובע סיפק לנתבעת שירותי הסעות, במסגרת עסקו, כך שיחסי הצדדים הם יחסי מזמין-קבלן, והתובע אינו זכאי לזכויות ממשפט העבודה. עבודה – יחסי עבודה – היעדרם עבודה – יחסי עבודה – מבחנים לקביעתם עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם

33 [דיון פלילי]
תת"ע (צפת) 439-02-21 מדינת ישראל נ' אורי יעקבי (תעבורה; ג'ידא עספור שאהין; 25/06/21) - 5 ע'
נקבע כי המבקש עומד בתנאים הנדרשים, לשם מתן היתר לחזרה מהודיה. בית המשפט שוכנע כי הבקשה מבוססת על רצונו האמיתי והכן של המבקש להילחם על חפותו, ולא על חישוב טקטי אשר נועד להשגת רווחים משניים. דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה

כתבי טענות

34
עת"מ (ירושלים) 48462-11-20 ירושלים שקופה שקיפות במנהל הציבורי בירושלים- ע"י ב"כ כב' הרב נתן קרמר נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (כתבי טענות; 01/11/20) - 19 ע'
העתירה שבפנינו תקום או תיפול בהתאם להכרעה בשאלה מרכזית אחת: האם ההיתר כפי שניתן תואם את התוכנית הקיימת או סוטה ממנה בסטייה ניכרת ובשינוי מהותי?

35
ת"צ (באר שבע) 29194-08-16 ציפורה צור נ' תבליני מימון בע"מ - ב"כ עו"ד יגאל מינדל, עו"ד ענבל אלוש לוצאטו (כתבי טענות; ; 18/10/20) - 5 ע'
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין מכירת מוצרי מזון בחנות המשיבות, תוך סימונים פגומים של הרכיבים התזונתיים, ואריזה לקויה, של מקצת המוצרים.

1 [עונשין] [בתי סוהר]
רע"פ 7621-15 יצחק מוסרי נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, ע' פוגלמן, י' עמית, נ' סולברג, ח' מלצר; 01/07/21) - 81 ע'
עו"ד: נורית הרצמן, רענן גלעדי, אלעד רט, גבריאל פורט
בימ"ש שינה, בדעת רוב, את ההלכה הנוהגת בנוגע לפרשנות סעיפים 71(א) ו-77(ג) לחוק העונשין, ופסק כי אין לאסור אדם שהעביר את סכום הקנס שהושת עליו לאוצר המדינה, וזאת גם אם הסכום המועבר נזקף לטובת פיצויים לנפגע העבירה; נוכח האמור אין לכלוא את המערערים (ושכמותם) בטענה שלא שילמו את הקנס שהושת עליהם, ככל שהפקידו את סכום הקנס (או סכום הגבוה ממנו), שנזקף לטובת נפגעי העבירה שזכו בפיצויים. עונשין – ענישה – מאסר חלף קנס עונשין – ענישה – דרכי ענישה: קנס עונשין – ענישה – דרכי ענישה: קנס ומאסר בתי סוהר – אסירים – הפעלת מאסר בגין אי תשלום קנס . הדיון נסב אודות השאלה האם ניתן לאסור אדם בגין אי-תשלום קנס שבו חויב במסגרת גזר דינו, כשסכום הקנס הופקד, אך נזקף ושולם לשם פיצוי נפגע העבירה ולא לטובת פירעון הקנס, כל זאת כאשר בגזר הדין נקבע שהחלופה לאי-תשלום הקנס היא מאסר. המערערים טענו שאין לקבל מצב שבו מורשעים נכלאים בשל אי-תשלום הקנס שהושת עליהם, גם במקרים שהם הפקידו סכום העולה על שיעור הקנס שהושת עליהם, כשהסכום נזקף לטובת הפיצויים שהם מחויבים בהם לפי סעיף 77(ג) לחוק העונשין. . בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר ובהסכמת השופטים פוגלמן ועמית, בניגוד לדעתם החולקת של השופטים הנדל וסולברג) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעורים ופסק כי: ראשית צוין באשר למסגרת הדיונית הראויה לבירור טענות המערערים, כי שאלת דרך הביקורת השיפוטית על ביצוע מאסר חלף קנס נדונה בהלכת גוסקוב. באותו מקרה נקבע שיש לאפשר קיומו של הליך השגה על מימוש צו מאסר חלף קנס במסגרת של בקשה לעיכוב ביצוע המאסר. המערערים מעלים למעשה טענה שהם "שילמו את הקנס", בעוד שבהלכת גוסקוב נקבע שהשגות על מימוש צו מאסר חלף קנס יוגשו כבקשות לעיכוב ביצוע. ההיגיון שביסוד הלכת גוסקוב הוא כי יש לאפשר לאדם להעלות את הטענה שהוא "שילם את הקנס". לפיכך, יש מקום ליתן אפשרות להעלות גם טענות שראוי "לבטל לחלוטין את המאסר", בהתחשב בטענה בדבר תשלום הקנס; עוד צוין כי האכסניה המתאימה לבירור הטענה אינה במסגרת הערעור על העונש שהוטל, שכן במקרים רבים בנקודת זמן זו המועד לתשלום הקנס או הפיצוי טרם חלף; בנוסף, טענות המשיבה לפיהן הסוגיה הכללית הוכרעה כבר בפסיקה בעבר ולפיכך אין לדון בה, נדחתה. מכל מקום, בימ"ש מוסמך לסטות מתקדימיו. לפיכך, ובשים לב לחשיבות הציבורית של העניין יש להעניק רשות ערעור, ולדון בערעורים לגופם בהרכב מורחב. לגופו הדיון נסב אודות פרשנות סעיף 71(א) לחוק העונשין לפיו "בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס; נקבע לעבירה עונש קנס בלבד, או היתה העבירה של אחריות קפידה כאמור בסעיף 22(א) סיפה, לא תעלה תקופת המאסר במקום הקנס על שנה." המערערים טענו שיש לפרש את הסעיף כך שהמילה "ישולם" לא תתייחס לפירעון הקנס, אלא לשאלה אם סכום הקנס הועבר מכיסם של המערערים לקופת המדינה לצורך תשלום הקנס, אף אם סכום זה הועבר בסופו של יום לנפגעי העבירה, לפי סעיף 77(ג) לחוק העונשין. המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר קבע כי פרשנות המערערים מוצאת אחיזה בלשון החוק, וכי נוסח סעיף 77(ג) לחוק מצביע כי פירוש כזה הוא אפשרי. סעיף זה קובע כי סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים. כלומר, המחוקק עצמו יצר, הן בסעיף 71(א) והן בסעיף 77(ג) לחוק, הבחנה לשונית בין פעולת "התשלום", או "הגביה" לבין פעולת ה"זקיפה". המשנה לנשיאה (בדימ') ציין כי לשונו של סעיף 71(א) לחוק, העוסק במאסר חלף קנס, נושאת הן את האפשרות שאדם ייכלא אם לא עמד בפועל בחיוב לפרוע את סכום הקנס, והן את האפשרות שכליאה תתאפשר רק מקום שהקנס לא שולם על ידו כלל. תכליותיו האכיפתיות והעונשיות של סעיף זה מתמלאות כאשר החייב מפקיד בידי אוצר המדינה כסף לכיסוי הקנס. סעיף 77(ג) לחוק, שבו נקבע שכל תשלום מצד החייב ייזקף תחילה לטובת הפיצויים, אינו משפיע על כך, ומטרתו אף איננה להקים איום של מאסר חלף קנס, כדי להביא לתשלום הפיצויים. אופיו השונה של הקנס לעומת הפיצוי, והשיקולים השונים שעל בימ"ש לשקול במסגרת הטלתו, מוליכים גם הם למסקנה זו. לנוכח האמור, בסעיף 77(ג) לחוק העונשין קשה למצוא יסוד שמצדיק את ההנחה שתכליתו היא להשפיע על פרשנות סעיף 71(א) לחוק, כך שהמילה "ישולם" תקבל משמעות של: "יפרע". יתרה מכך, ההפרדה שנערכה בסעיף 77(ג) לחוק בין המילה "שולם" לבין המילה "ייזקף" עשויה להצביע דווקא על ההפך. לתוצאה דומה ניתן להגיע מתוך החלת סעיף 61(ב) לחוק החוזים וגם על דרך של היקש אותו ניתן ללמוד מדיני פשיטת רגל. המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר ציין כי עיקרון החוקיות, וכללי הפרשנות המקובלים שבדין הפלילי, תומכים גם הם בפירוש המבחין בין תשלום סכום הקנס לבין זקיפתו לטובת מי מה"נושים" (אוצר המדינה, או נפגעי העבירה). עוד ציין כי בפרשנות סעיפי החוק ייתכנו שני מובנים ואולם על-ידי אימוץ פרשנות המערערים, נשמרות זכויות המורשע, לצד הקפדה על זכויות נפגע העבירה, לקבל פיצוי לפי סדר הזקיפות הקבוע בסעיף 77(ג) לחוק. למעשה מה שמתבקש הוא שהמדינה תיתן קדימה לנפגעי העבירה בכסף שהפקיד המורשע לתשלום הקנס. המשנה לנשיאה סיכם כי ניתוח לשון החוק ותכליתו, לצד כללי הפרשנות החלים בדיני העונשין, נוטים לפרשנות לפיה במצבים בהם מוטל מאסר חלף קנס ולצדו פיצוי לנפגע העבירה – תמורת הקנס המשולמת על ידי המורשע תיזקף לטובת נפגע העבירה, וכתוצאה מכך לא תופעל חלופת המאסר. ודוק, אימוץ פרשנות זו עלול להוביל לעתים למצבים שבהם מורשעים לא ישלמו את מלוא סכום הפיצוי לנפגע העבירה, וזאת לאחר ששילמו את גובה הקנס המבוקש ולאחר שהסירו מעליהם את איום המאסר. אולם, המאסר מעולם לא נועד לצורך גביית סכום הפיצויים המלא, אלא לטובת גביית הקנס בלבד; בנוסף, לפי הפרשנות המוצעת, סכום הקנס אמנם משולם, אך לא נשאר בהחזקה של אוצר המדינה, לפי סדר הקדימות בסעיף 77(ג) לחוק, לפיו סכום הקנס נזקף קודם כל לשם פיצוי לנפגע העבירה. בכך יש לרפא ולו במעט את מצבו של קורבן העבירה. לגבי יתרת הפיצוי (שאופיו בעיקרו אזרחי), הרי שמנגנוני הגבייה של המרכז לגביית קנסות ערוכים להתמודד עם הצורך בגביית הסכום הנותר, כפי שנעשה בייחס לחובות רבים אחרים, שאין בצידם חלופת מאסר. הוא הדין בעריכת הסדרים אפשריים במסגרת חוק שחרור מאסר על תנאי; המשנה לנשיאה ציין כי התוצאה הנ"ל מתבקשת גם מעקרונות המשפט העברי, וגם לאור פסיקת בימ"ש העליון בארה"ב לפיה הטלת מאסר חלף פיצויים תתאפשר רק לאחר בחינת הסיבות לאי-תשלום הקנס. לפיכך, אין לאסור אדם אם נמצא שאין ביכולתו לשלם את הפיצויים. האפשרות לכלוא אדם שלא שילם את הפיצויים שנגזרו עליו מוסדרת בחקיקה האמריקאית במפורש, והתנאי למימושה הוא, בין היתר, קיום הליך במסגרתו ייבחנו הנסיבות להטלת המאסר חלף הפיצויים, והכל בתנאי שלא יושת מאסר על מי שיכולתו הכלכלית איננה מאפשרת את תשלום הקנס. לסיכום, אין לאסור אדם שהעביר את סכום הקנס שהושת עליו לאוצר המדינה, וזאת גם אם הסכום המועבר נזקף לטובת פיצויים לנפגע העבירה. בהתאם לכך, דין הערעורים להתקבל במובן זה שאין לכלוא את המערערים ושכמותם בטענה שלא שילמו את הקנס, ככל שהפקידו את סכום הקנס (או סכום הגבוה ממנו), שנזקף לטובת נפגעי העבירה שזכו בפיצויים; השופטים סולברג והנדל קבעו בדעת מיעוט כי אין לשנות מן ההלכה בנוגע לפרשנות סעיפים 71(א) ו-77(ג) לחוק העונשין.
חזרה למעלה

2 [בתי-משפט] [רשויות מקומיות]
ע"פ 5338-17 משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש (לשעבר) נ' נילי פיליפ (עליון; ע' פוגלמן, ד' מינץ, ח' מלצר; 01/07/21) - 13 ע'
עו"ד: אורלי ארז לחובסקי, ערין ספדי עטילה, מיקי גסטוירט
בטרם תיבחן האפשרות להשית על המערערים קנס מותנה נוסף בגין אי מילוי מלא של חבותם לפעול להסרת שלטים פוגעניים כלפי נשים ברחבי העיר בית שמש – מוטל על גורמי אכיפת החוק (משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה), בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי לממשלה, לגבש פתרון מוסכם לסוגיה תוך 90 ימים. אם לא יחול שינוי במצב בתוך 30 ימים מהמועד שנקצב לעיל – המשיבים 6-1 יהיו רשאים לחדש את בקשת הבזיון בפני ביהמ"ש המחוזי. בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – אי-קיום פסק-דין רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן . הליך שעניינו בטענות המשיבים 6-1 (להלן: המשיבים) לביזיון בימ"ש לפי פקודת בזיון בימ"ש, שנגרם עקב אי-קיום פסק דין מוסכם מ-2017, שניתן על-ידי ביהמ"ש לעניינים מינהליים כנגד המערערים דכאן: ראש העיר בית שמש דאז, מר משה אבוטבול ועיריית בית שמש ובו הכירו המערערים בחובתם לנקוט בצעדי אכיפה להסרת שלטים וכתובות שהוצבו במקומות שונים ברחבי העיר בית שמש, ואשר הכילו דרישות, בקשות וכיתובים פוגעניים כלפי נשים, וכן התחייבו לפעול בעצמם לסילוק השלטים. בתאריך 07.06.2017 ביהמ"ש לעניינים מינהליים קיבל חלקית בקשה לבזיון בימ"ש והורה על השתת קנס יומי מותנה בן 5,000 ש"ח על המערערים, אם השלטים האמורים לא יוסרו בתוך כחודש ימים. על החלטה זו נסוב הערעור שבמוקד הליך זה. בתאריך 18.02.2018, בימ"ש זה הורה כי על העיריה לפעול בתוך 30 ימים להתקנת שבע מצלמות בשכונה בה יש הפרות ולהסרת שלטים ומודעות פוגעניים. דא עקא, שהמערערים לא עמדו בסד הזמנים שנקצב ובתאריך 01.11.2018 ניתן פסק בדין בערעור המורה למערערים לפעול לאכיפת השוויון במרחב הציבורי בתחומי העיריה ולממש את התחייבויותיהם במסגרת פסק הדין המוסכם. במישור המעשי, נקבע כי "ככל ששבע המצלמות לא יותקנו עד תאריך 31.12.2018 וכל השלטים האסורים לא יוסרו עד אותו מועד – הערעור ייחשב כנדחה מאותו מועד ואילך. וכי המשיבים יהיו רשאים לחדש את הליכי הביזיון בפני ביהמ"ש המחוזי ואף לדרוש אכיפת הצווים שהוטלו באמצעים נוספים בצד הקנסות". מנגד, אם המערערים יפעלו כאמור במועד שנקצב, הרי שבהתחשב במאמצים שנעשו על ידי המערערים עד כה ובשים לב לעמידתם במחויבויות שנטלו על עצמם (אף כי באיחור) – יבוטלו למפרע הקנסות שהושתו עליהם ונצברו מתאריך 18.02.2018 ואילך. בעקבות חילופי ראשות העיריה מועד ביצוע פסק הדין בערעור נדחה שוב ושוב, בהסכמה עד לתאריך 30.09.2020. בין לבין הותקנו ברחבי העיר מצלמות והמערערים טוענים כי מרבית השלטים הוסרו, אולם עדיין ישנם שלטים המכילים מסרים פוגעניים כלפי נשים, הממשיכים להיות מוצבים בחוצות העיר, על אף שננקטו בעבר צעדים להסרתם. בנסיבות אלה, המערערים סבורים שיש לקבוע כי פסק הדין בערעור קוים על-ידי העיריה ולקבל את טיעוניהם בכל הנוגע לבזיון ביהמ"ש. . ביהמ"ש העליון (מפי המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר, בהסכמת השופטים ע' פוגלמן וד' מינץ) פסק כי: הבקשה לבזיון בימ"ש לפי הפקודה – מיצתה את עצמה בשלב זה, בכפוף לאמור בפיסקאות 13, 28-27 להחלטה זו. המערערים לא הביאו לתיקון המצב בעיר בית שמש במלואו, כך שהמרחב הציבורי בעיר עדיין לא מספק ביטחון אישי ותחושת שוויון לכל תושב ותושבת המסתובבים ברחובותיה. שלטים רבים וכתובות גרפיטי פוגעניים עודם מוצבים ברחבי העיר, והפעלתן של המצלמות נעשית רק בחלק מימי השבוע. כפי שכבר צוין בפסק הדין בערעור – הרשות המקומית מחויבת, ככל גוף שלטוני, להגן על זכויות היסוד הבסיסיות הנתונות לכל אדם הכפוף לתחום סמכותה ושיפוטה, לרבות אי-הדרת נשים. למרבה הצער, על אף ההזדמנויות הרבות שניתנו, טרם נמצא מענה אכיפתי הולם מצד העיריה לבעיית השילוט הבלתי-חוקי המוצב בעיר ושלטים וכתובות מוצגים שוב ושוב לאחר שהמערערים פועלים להסרתם. על אף האמור ביהמ"ש סבור כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי המערערים עושים את המיטב, במסגרת המשאבים המוגבלים העומדים לרשותם, כדי לפתור את בעיית הצבת השלטים ברחבי העיר. מהנתונים שהוגשו ספק אם ניתן להסדיר רק באמצעות גורמי האכיפה המוניציפלית (הן מבחינת המשאבים המוקצים לגופים אלה, והן מבחינת הסמכויות הנתונות בידם), את התפקיד לפקח ולאיין הפרות בקנה מידה שמתואר בהליך דעסקינן. כך או כך, ספק בעיני ביהמ"ש אם ההליך שבפנינו מאפשר, כפי שהמשיבים טוענים, פיקוח מתמשך והדוק מצד ביהמ"ש לגבי התחייבותם הכללית של המערערים לפעול לאכיפת השוויון במרחב הציבורי באמצעות הסרת שלטים פוגעניים. בנסיבות הנ"ל, ביהמ"ש סבור כי המאמצים שנעשו עד הנה מטעם המערערים אינם מצדיקים בשלב זה ובמסגרת ההליך הנוכחי הטלת עיצומים נוספים מכוח הפקודה על המערערים (לרבות השתת חיובים אישיים על ראשת העיריה באופן נפרד), מה גם שהטלת חיובים כספיים נוספים על העיריה, תפגע בסופו של יום ברווחת התושבים (לרבות כל אלה שלא נמנים עם המפרים). בכך עלול שכרו של הליך זה – לצאת בהפסדו. זאת ועוד – אחרת. כידוע, ביהמ"ש לא ייטה להטיל חיוב על נידון לפי הפקודה, כאשר ניתן להבטיח את קיום ההוראה שניתנה מאת בימ"ש זה, באמצעות דרך חמורה פחות. לגישת ביהמ"ש, הבעייתיות המגולמת בהעדר האכיפה מצד גופי שלטון בענייננו, עשויה למצוא לה פתרון אם יידרשו לסוגיה – כלל הגורמים השלטוניים המופקדים על הנושא המוניציפלי וביטחון הפנים (משרד הפנים, המשרד לביטחון פנים והמשטרה). לפיכך, בטרם תיבחן האפשרות להשית על המערערים קנס מותנה נוסף – מוטל על גורמי אכיפת החוק, בשיתוף פעולה עם היועץ המשפטי לממשלה, לנסות ולגבש פתרון מוסכם לסוגיה. הדבר מצריך חשיבה מערכתית בדבר האופן שבו יש לאכוף ולחקור הפרות מקומיות מהסוג בו עסקינן. בהחלט ייתכן כי במסגרת זו תידרש חלוקת סמכויות אכיפה אחרת בין גופי האכיפה המקומיים לבין מנגנוני אכיפת החוק ברמה הלאומית. על היועמ"ש לפעול לשם בחינת הנושא ולתאם את הפעילויות הנדרשות לקיום פסק הדין בערעור וההחלטות שניתנו בעקבותיו, תוך 90 ימים ממועד החלטה זו. אם לא יחול שינוי במצב בתוך 30 ימים מהמועד שנקצב לעיל – המשיבים 6-1 יהיו רשאים לחדש את בקשת הביזיון בפני ביהמ"ש המחוזי ואף לדרוש את אכיפת הצווים והקנסות שהוטלו עד לתאריך 31.12.2018 וכן לעשות שימוש באמצעים נוספים, בצד הקנסות.
חזרה למעלה

3 [דיון אזרחי]
ע"א 7518-20 פלוני נ' פלונית (עליון; רון גולדשטיין; 01/07/21) - 11 ע'
עו"ד:
לצורך גיבוש המצאה כדין של "הודעה באתר" די בכך שההודעה הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני של הנמען. ככלל, אין בטענות בדבר קשיים בגישה לתיבת הדואר האלקטרוני, או תקלות טכניות שהקשו על העיון בהחלטה במערכת "נט המשפט", לפגוע בתוקפה של ההמצאה המתגבשת כאמור לאחר שההודעה התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני. במקרים מתאימים יינתן לטענות מסוג זה משקל מסוים בבחינת בקשה להארכת מועד. דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – צפייה במערכת ממוכנת דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – דואר אלקטרוני דיון אזרחי – הארכת מועד – טעם מיוחד . מזכירות ביהמ"ש המציאה לצדדים החלטה שיפוטית באמצעות מנגנון "הודעה באתר". אחד מבעלי הדין טוען כי פעולת ההמצאה אינה תקפה, לנוכח תקלה טכנית שהקשתה עליו לעיין בהחלטה השיפוטית במערכת "נט המשפט". האם יש בטענה זו כדי לשלול את תוקפה של ההמצאה? רקע: ביום 29.9.2020 ניתנה החלטת מותב שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של הצדדים. אף שהמועד להגשת ערעור הפסלות חלף, לכאורה, ביום 25.10.2020, ערעור הפסלות הוגש ביום 1.11.2020. בדיקה במערכת "נט המשפט" העלתה כי החלטת הפסלות הומצאה לבא-כוח המערער ביום 30.9.2020 באמצעות מנגנון "הודעה באתר". במערכת "נט המשפט" אף מתועדת "צפיה יזומה" של ההחלטה על ידי בא-כוח המערער ביום 29.9.2020. לטענת המערער פעולת ההמצאה אינה תקפה. לחילופין, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ההליך. לטענת מערער החלטת הפסלות לא נתקבלה בפועל בתיבת הדואר האלקטרונית של משרד בא-כוחו ולא נצפתה על-ידו "מפאת הפסקת תמיכת מערכת 'נט המשפט' במערכות הפעלה Internet Explorer בטרם המועד שנקבע לכך בפרסומים" (הדפדפן שבו עשה ב"כ המערער שימוש באותה העת). נטען כי בניסיון לפתוח את ההודעה התקבל מסך ריק. בא-כוח המערער טען כי עיין בהחלטה לראשונה ביום 19.10.2021. . רשם ביהמ"ש העליון מחק את הערעור מהטעמים הבאים: כאמור, בדיקה במערכת "נט המשפט" מעלה כי החלטת הפסלות מיום 29.9.2020 הומצאה לבא-כוח המערער ביום 30.9.2020 באמצעות מנגנון "הודעה באתר", אשר משמעותו היא כי הודעה על אודות קיומה של ההחלטה נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בעל הדין, בצירוף קישור להחלטה עצמה, באופן אשר מגבש המצאה כדין בהתאם לדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות 1984. (הוראה דומה קבועה בתקנה 161(1) לתקנות החדשות). לצורך גיבוש המצאה כדין של "הודעה באתר" די בכך שההודעה הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני של הנמען (כלשון תקנה 497ג(ג2) לתקנות 1984, החלות בענייננו) או התקבלה בתיבה (כלשון תקנה 161(1)(ה) לתקנות החדשות). באפשרותו של בעל דין להוכיח כי ההודעה לא הגיעה לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר, וזאת בדרך של הגשת תצהיר בעניין. בתצהיר זה ניתן להעלות טענות הנוגעות לאי-הגעת או לאי-קבלת ההודעה בתיבה, הא ותו לא. טענות מסוג אחר המועלות בתצהיר, כגון קשיים בגישה לתיבת הדואר האלקטרוני, או תקלות טכניות שהקשו על העיון בהחלטה במערכת "נט המשפט", אינן יכולות ככלל לפגוע בתוקפה של ההמצאה המתגבשת כאמור לאחר שההודעה "הגיעה" או "התקבלה" בתיבת הדואר האלקטרוני. אין ללמוד מן האמור כי ביהמ"ש יתעלם מטענות בדבר קשיים טכניים בגישה למערכת "נט המשפט" לצורך צפייה בהחלטה שיפוטית שנשלחה לגביה "הודעה באתר", ולעתים עשוי להינתן לטענות מסוג זה, ככל שנסיבות העניין מצדיקות זאת, משקל מסוים בבחינת בקשה להארכת מועד. ואולם, ככלל, אין בטענות מסוג זה כדי לשלול כאמור את עצם ביצוע ההמצאה, שכן די בכך שההודעה הגיעה או התקבלה בתיבת הדואר האלקטרוני כדי לגבש את פעולת ההמצאה. במקרה דנא בהתאם להצהרתו של בא-כוח המערער עצמו, נראה כי ההודעה הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו. אך נטען כי אין מדובר בהמצאה כדין לנוכח קשיים טכניים בצפייה בהחלטת הפסלות במערכת "נט המשפט" בשל אי תמיכת הדפדפן בו עשה שימוש. ככל שנגרמו קשיים בגישה למערכת "נט המשפט" לאחר הגעת ההודעה לתיבת הדואר האלקטרוני, אין לנתון זה דבר וחצי דבר עם פעולת ההמצאה עצמה, שהושלמה כאמור עם הגעת ההודעה לתיבת הדואר האלקטרוני. די בכך כדי להוביל למסקנה כי ההליך הוגש באיחור. כן נדחתה בקשתו החלופית של המערער להארכת מועד (בדיעבד) להגשת ההליך משלא נמצא יש בטענות המערער כדי לגבש טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. לעניין זה די בציון העובדה כי בא-כוח המערער לא הסביר מדוע לא החליף לאלתר את הדפדפן במשרדו (פעולה שאינה מורכבת מבחינה מחשובית וכספית). אף לא ניתן הסבר מבורר מדוע לא נעשתה פנייה יזומה מצד בא-כוח המערער למזכירות ביהמ"ש או לבעל הדין שכנגד, לצורך קבלת ההחלטה. ובשים למהות ההליך – ערעור פסלות – ולגישה הזהירה והמצמצמת הננקטת בבימ"ש זה בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות. לסיום הוער כי לנוכח העובדה שהערעור הוגש ביום 1.11.2020 הרי שגם אם היה מקום לקבוע שמניין הימים להגשת ההליך החל ביום הצפייה הנטענת (19.10.2021), עדיין מדובר באיחור של יום אחד בהגשת ההליך. גם איחור של יום אחד הוא איחור, והדברים מקבלים משנה תוקף בהליכי פסלות, כמפורט לעיל. לסיכום: ההליך דנן הוגש באיחור ואין הצדקה להאריך בדיעבד את המועד להגשתו. בהינתן מסקנה זו אין מנוס ממחיקת ההליך.
חזרה למעלה

4 [עונשין] [דיון פלילי]
ע"פ 1594-21 איתן מהרטו נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ד' מינץ, ע' גרוסקופף; 01/07/21) - 7 ע'
עו"ד: שרית חתוקה, יזהר קונפורטי
המערער הורשע בעבירות חמורות, שיש בהן כדי לפגוע לא רק בביטחונם האישי של שוטרים ואזרחים, אלא גם בשלטון החוק. ויובהר, כי הצתה של ניידת משטרה היא מעשה מובהק של עזות מצח והתרסה כנגד המשטרה והסדר הציבורי, ואין להתייחס לכך כאל עבירת הצתה "רגילה"; בימ"ש קמא עמד כדבעי על מכלול השיקולים בעניינו של המערער, ולא נמצא כי נפל כל פגם באיזון שערך. עונשין – עבירות – מדיניות ענישה: עבירות אלימות דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש . ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער, נוכח הודאתו, בעבירות הסתה לאלימות (שלוש עבירות), נשיאת נשק, הצתה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), היזק בזדון (ריבוי עבירות), והחזקת אגרופן שלא למטרה כשרה; וגזר עליו 46 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 6 חודשי מאסר מותנה שהופעלו במצטבר, עונשי מאסר מותנה ותשלום סכום התחייבות. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: הלכה ידועה היא, כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בחומרת העונש שקבעה ערכאה דיונית, למעט במקרים חריגים, שבהם גזר הדין סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הנוהגת, או כשנפלה בו טעות בולטת. עניינו של המערער אינו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים התערבות. המערער הורשע בעבירות חמורות, שיש בהן כדי לפגוע לא רק בביטחונם האישי של שוטרים ואזרחים, אלא גם בשלטון החוק. כפי שנפסק, ידעו צעירים ומבוגרים בישראל כי היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות, מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ככזה – צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה. אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת-מכוון מרים הוא אבן על איש שהחברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תסכון למנעו מעשות שוב מעשה שעשה. הדברים נכונים לענייננו מקל וחומר. המערער לא הניח ידו מכל מעשה הסתה, התפרעות ואלימות – החל מקריאה מעוררת חלחלה לפגוע בשוטרים ובנשותיהם דרך הצתת ניידת וכלה בהשלכת בקבוק תבערה לעבר שוטרים. מעשיו מעידים כי אין עליו מורא החוק ורשויות אכיפת החוק. ובכלל, הצתה של ניידת משטרה היא מעשה מובהק של עזות מצח והתרסה כנגד המשטרה והסדר הציבורי, ואין להתייחס לכך כאל עבירת הצתה "רגילה". בענייננו, הגם שהיה מדובר במחאה נרחבת, מעשי המערער חמורים, וחלקו בנעשה היה דומיננטי, גם בהשוואה לסובבים אותו. זאת ועוד, אין זו הפעם הראשונה שבה מורשע המערער בעבירות אלימות ובעבירות כנגד כוחות הביטחון, כשגזר דינו האחרון ניתן זמן קצר בלבד לפני ביצוע העבירות דכאן. עיון בגזר דינו של ביהמ"ש המחוזי מגלה כי ביהמ"ש עמד כדבעי על מכלול השיקולים בעניינו של המערער, ולצד שיקולים לחומרה כמו חומרת המעשים ועברו הפלילי המכביד, התייחס גם לנסיבותיו האישיות של המערער. לא נמצא כי נפל כל פגם באיזון שערך ביהמ"ש. לא נמצא כי יש בטענות הנוספות של המערער כדי להביא להקלה בעונשו. ביהמ"ש המחוזי ראה נגד עיניו את טענת המערער לעניין העונש הראוי בגין עבירת ההסתה לאלימות, וקבע מתחם עונש יחיד והולם ביחס למעשיו. יצוין כי המערער לא הניח תשתית עובדתית מספקת לטענתו בדבר אכיפה בררנית. לעניין מדיניות הענישה הנוהגת, בלי לנקוט עמדה בנוגע לטענת המערער בדבר ההבחנה הראויה בין עבירות שנעברו על רקע לאומני לבין כאלה שאינן, הרי שביהמ"ש המחוזי התייחס גם למקרים שעניינם אינו בעבירות על רקע לאומני. יצוין, כי אין להתעלם מכך שהעונש שהושת בסופו של דבר על המערער נמוך במידה ניכרת מעונשי המאסר המכסימליים הקבועים בחוק לחלק מן העבירות בהן הורשע.
חזרה למעלה

5 [התיישנות] [נזיקין]
רע"א 6614-19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי (עליון; ע' פוגלמן, (בדימ') מ' מזוז, ג' קרא; 30/06/21) - 33 ע'
עו"ד: קארן בכור, רחל דותן, יוסי גמליאל, רות גורדין
בימ"ש דן בסוגיית התיישנות תביעת נזיקין נגד המדינה בגין עגמת נפש שנגרמה למשיבים עקב היעדר רישום ותיעוד נסיבות מותו ומקום קבורתו של אחיהם בתחילת שנות ה-50, ימי פרשת ילדי תימן. נפסק כי מדובר על מעשה עוולתי-נקודתי אחד שאירע בשנות ה-50 ונזק מתמשך בצידו, וכי אין מדובר בעוולה נמשכת, הן נוכח מהות המעשים והמחדלים המיוחסים והן בהעדר אפשרות לתקנן כיום, וכי לא חל 'כלל הגילוי המאוחר'. לאור האמור, נפסק כי דין תביעת המשיבים דחייה על הסף מחמת התיישנות. התיישנות – נזיקין – עוולה נמשכת התיישנות – נזיקין – תחילת המירוץ התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה נזיקין – עוולות – עוולה נמשכת . בשנת 2017 הגישו המשיבים נגד המבקשת תביעה כספית נזיקית לפיצויים לבימ"ש השלום בגין עוגמת נפש, בטענה לאחריותה להיעדר רישום ותיעוד באשר למקום קבורתם של אחיהם התאומים, שלום ויוסף ז"ל, שנולדו בתימן בשנת 1949 ועלו ארצה עם בני המשפחה בהיותם בני שמונה חודשים. בימ"ש השלום קיבל את בקשת המדינה לדחות על הסף את תביעת המשיבים מחמת התיישנותה. ערעור המשיבים על החלטת בימ"ש השלום, לדחות על הסף, מחמת התיישנות, את תביעת המשיבים, התקבל. מכאן בקשת רשות הערעור. הדיון נסב אודות השאלה האם מדובר באירוע עוולתי מתמשך מצד המדינה המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות כלפי המדינה החל ממועד הפטירה של המנוח בשנת 1950 ועד היום; או שמא מדובר באירוע חד פעמי שגרם לנזק מתמשך, ואין לראותו כעוולה נמשכת. . בית המשפט העליון (מפי השופט (בדימ') מזוז ובהסכמת השופטים פוגלמן וקרא) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי: השופט (בדימ') מזוז פסק כי אין מדובר בעוולה נמשכת, ומחדלי המדינה הנטענים בכתב התביעה שהגישו המשיבים, הם בגדר מעשה או מחדל חד-פעמיים שאירעו בשנת 1950 וגרמו כנטען לנזק מתמשך, ואין לראותם כמעשה או מחדל נמשך או מתחדש, והתביעה שהגישו המשיבים קרוב ל-70 שנים לאחר האירועים, התיישנה. האירועים הנטענים אינם מקיימים את תכונת החזרתיות הנדרשת למעשה עוולתי נמשך אין מדובר באירועים נמשכים או החוזרים על עצמם שוב ושוב, אלא במחדל חד-פעמי של היעדר תיעוד של נסיבות הפטירה ומקום הקבורה. מזוז ציין כי לא רק שלא נטענה כלל בתביעה טענה לעוולה נמשכת, והמעשים והמחדלים המיוחסים למדינה הם מטבעם חד-פעמיים, אלא שגם לא נטען כי מדובר במחדלים שיש ביכולתה של המדינה להפסיקם. לא נטען על ידי המשיבים כי בידי המדינה, כיום, לאתר את קברו של שלום ז"ל. על מנת להצביע על עוולה נמשכת הנובעת ממחדל מתמשך לענין אי-איתור קברו של שלום ז"ל, השוללת את התיישנות התביעה, נדרש היה מהמשיבים לטעון ולבסס טענה כי היה בידי המדינה, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה, לפעול לאיתור מקום הקבר, וכי היא נמנעה מלעשות כן. בעניין זה לא הועלתה כל טענה בכתב התביעה. למעלה מן הצורך, השופט (בדימ') מזוז ציין כי לא רק שלא נטען כלל על ידי המשיבים כי בידי המדינה היה להפסיק את המחדל של אי איתור הקבר בתקופת 7 השנים עובר להגשת התביעה, אלא שהמדינה פעלה באמצעות ועדות ציבוריות-מקצועיות לגלות את כל שניתן בפרשה זו, לרבות איתור קברי תינוקות שנפטרו ומקום קבורתם לא ידוע. פרטים רבים לגבי גורל רוב התינוקות שנטען כי נעלמו נחשפו בעבודתן של הוועדות, ואולם נותרו עדיין פרטי מידע לא ידועים, ובהם מקום קברם של חלק מהתינוקות, ובהם שלום ז"ל. ועדת כהן-קדמי, האחרונה מבין השלוש שפעלו, הגיעה למסקנה כי לגבי אלה לא ניתן כיום לאתר את מקום קבורתם. גם אם דו"ח ועדה זו משנת 2001 ייחשב כנקודת ציון נדחית לענין תחילת מנין תקופת ההתיישנות, הרי שבדו"ח הוועדה ובמכתב האישי שנשלח למשפחה נכללו כל הפרטים העשויים לבסס עילת תביעה, כולל מסקנת הוועדה בנוגע להעדר האפשרות כיום לאתר את מקום קבורתם של מי שלא אותרו על ידי חוקרי הוועדה. אך התביעה הוגשה רק בחלוף כ-16 שנים ממועד זה. השופט (בדימ') מזוז סיכם כי ענייננו באירוע שהתרחש בתחילת שנות ה-50, אולם הנזק שהותיר אחריו הולך ונמשך. אין מדובר בעוולה נמשכת הן נוכח מהות המעשים והמחדלים המיוחסים, והן בהעדר אפשרות לתקנן כיום. לא חל בענייננו גם כלל הגילוי המאוחר, שכן העובדות המהוות את עילת התובענה התגלו למשיבים לכל המאוחר בשנת 2001 עם פרסום מסקנות ועדת כהן-קדמי. התביעה הוגשה רק קרוב ל-70 שנים לאחר האירועים, ולפחות 16 שנים לאחר מועד הגילוי האחרון, ומשכך דינה דחייה על הסף מחמת התיישנות; עם זאת, יפה נהגה הממשלה עת קיבלה החלטה בדבר "הסדר כספי למשפחות עולי תימן, המזרח והבלקן אשר עניין ילדיהן נדון במסגרת ועדות", בה אושר מתווה לפיו בני המשפחות, שנקבע באחת מהוועדות שעסקו בפרשה שילדם נפטר או שלא נודע גורלו, יהיו זכאים לתשלום כספי באופן חד פעמי ולפנים משורת הדין. עניינם של המשיבים נופל לגדר מי שבהתאם למתווה זכאים לקבל פיצוי, וככל שהמשיבים יודיעו כי הם חפצים להצטרף למתווה האמור, ניתן יהיה לפעול לבחינת עניינם ללא דיחוי. השופט קרא נטה להסכים לקביעה כי לשון כתב התביעה תומכת במסקנה שהנזק הנטען מקורו באירוע עוולתי נקודתי שהתרחש בשנת 1950 - היעדר תיעוד נסיבות הפטירה ומקום הקבורה. ואולם, לדעתו ניתן היה לפרש את עילת התביעה של המשיבים כמחדל המדינה שלא לאתר את הקבר, שאזי לכאורה היינו באים בגדרי הקטגוריה של מעשה עוולתי נמשך המקים עילות תביעה חוזרות ונשנות ונזק מתחדש. אך גם אם תתקבל טענת המשיבים כי המקרה דנן נופל לגדר קטגוריה זו אזי בשנת 2001, לכל המאוחר, ידעו המשיבים כי המדינה הפסיקה מניסיונותיה לאתר את הקבר. אם סברו המשיבים כי הדבר מוליד להם עילת תביעה, היה עליהם לתבוע את נזקם בתוך שבע שנים מיום זה. זאת לא עשו, ולכן דין התביעה להידחות מחמת התיישנות; השופט קרא ציין כי המסקנה כי המדינה חבה באחריות נמשכת רק משום שלא איתרה את הקבר מוקשית, משום שהדבר למעשה מחייב את המדינה לא רק לחפש את הקבר אלא גם למצוא אותו, שאחרת תמשיך לעוול לנצח. מסקנה זו שגויה משום שככלל, אי-איתור הקבר יכול שיהיה תוצאה של מעשה עוולתי, אך לא המעשה העוולתי עצמו.
חזרה למעלה

6 [עונשין] [דיון פלילי]
רע"פ 2871-21 פלטון שניידר נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 30/06/21) - 8 ע'
עו"ד: אופיר ביתן, עמית פרנטי
אכן, אין להשלים עם מצב בו אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר, ועל גורמי האכיפה והענישה להמשיך ולשקוד על הרחבות האפשרויות והחלופות המאפשרות השתת עבודות שירות אף במקרים בהם סובל הנאשם ממגבלות. אולם, במקרה דנן, המבקש אינו מסוגל לעבוד בהיקף המינימאלי הקבוע בחוק העונשין לשם נשיאה בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. באין טענה בדבר חוקתיות הוראות חוק העונשין בעניין, אין בטענות המבקש כדי להצדיק ערעור ב"גלגול שלישי". עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור . המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בשלוש עבירות של השחתת פני מקרקעין; עבירה של ניסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; ועבירה של שימוש בכוח או באיומים למניעת מעצר. נגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל ומאסרים על תנאי. ערעור המבקש על גזר הדין, נדחה. מכאן הבר"ע. בפרט, טוען המבקש כי שגה ביהמ"ש משלא קיבל את המלצות שירות המבחן בעניינו, ולא בחן האם הממונה על עבודות השירות פעל "בשקידה סבירה" למציאת מסגרת מתאימה עבורו לביצוע עבודות שירות. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה, ורק במקרים שהדיון בהם מעורר שאלה משפטית או סוגיה עקרונית רחבת היקף, וכן במקרים חריגים בהם התגלה חוסר צדק או עיוות דין קיצוני. זאת ועוד, רשות ערעור על חומרת העונש תינתן אך ורק במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות. עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים אלו. ככלל, על הממונה על עבודות השירות לעשות את כל המאמצים האפשריים על מנת למצוא שיבוץ מתאים לכל נאשם שנמצא מתאים לרצות את עונשו בדרך זו. עם זאת, מקום בו נאשם לא נמצא מתאים כלל, או כאשר נמנע מן הממונה למצוא שיבוץ מתאים, הדבר עשוי להוביל את ביהמ"ש לבחור בחלופה עונשית אחרת, שאינה בהכרח תואמת את האיזון המקורי והראוי של שיקולי הענישה. בענייננו, הופנה המבקש מספר פעמים לממונה על עבודות שירות, אשר קבע החלטתו על סמך חוו"ד פסיכיאטרית שהוגשה מטעמו של המבקש ובהתבסס על מגבלותיו הרפואיות, וקבע כי הוא אינו כשיר לבצע עבודות שירות כלל. המבקש אמנם משיג על קביעה זו תוך ששב ומציין כי הוא "מוכן לבצע כל עבודה עליה יחליט הממונה", אך לא הביא כל תימוכין בדבר יכולתו לעמוד בדרישות שעות העבודה ונהלי העבודה הקבועים בחוק העונשין, חרף חוות הדעת הרפואית בעניינו. אין להשלים עם מצב בו אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר, ועל גורמי האכיפה והענישה להמשיך ולשקוד על הרחבות האפשרויות והחלופות המאפשרות השתת עבודות שירות אף במקרים בהם סובל הנאשם ממגבלות. אולם במקרה דנן, הממונה התרשם כי המבקש אינו מסוגל לעבוד בהיקף המינימאלי הקבוע בחוק העונשין לשם נשיאה בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות; ואילו המבקש אינו משיג על קביעה עובדתית זו, ואף אינו טוען דבר באשר לחוקתיות דרישת הסף לביצוע עבודות שירות שקבע המחוקק. כל שטוען הוא כי ראוי היה לבחון בעניינו מסגרת חלופית לביצוע עבודות שירות – בשים לב למגבלותיו הקיימות ובתוך גבולות החוק הקיים. טענות אלו אינן מתיישבות עם הדין הקיים, ובאין טענה בדבר חוקתיות הוראות חוק העונשין בעניין, אין בהן כדי להצדיק ערעור ב"גלגול שלישי".
חזרה למעלה

7 [משפט מינהלי] [מקרקעין]
בג"ץ 2996-21 העמותה לרווחת שיך ג'ראח נ' פקיד הסדר מקרקעין ירושלים (עליון; י' עמית, ע' ברון, ד' מינץ; 30/06/21) - 7 ע'
עו"ד: ערין ספדי עטילה, שרון הואש איגר, שרון קרני כהן
בג"ץ דחה על הסף – מחמת קיומו של סעד חלופי – עתירה המבקשת לתקוף רישום של זכויות קנייניות במקרקעין שבוצעה בהתאם למתווה שנקבע בפס"ד של בימ"ש מחוזי שאושר ע"י ביהמ"ש העליון, בטענה לפגמים שנפלו בפרסום הליך הסדר זכויות במקרקעין. משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי מקרקעין – הסדר זכויות – רישום מקרקעין – הסדר זכויות – תיקון הפנקס . עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יימנעו מהשלמת הליך הסדר זכויות במקרקעין ביחס לגוש 30821 בירושלים המזרחית (בשכונת שייך ג'ראח), עד לבירור הטענה בדבר פגמים שנפלו בפרסום הליך ההסדר. מתגובת המשיבים התברר כי הליכי רישום הקרקע הסתיימו עוד בטרם הגשת העתירה וכי השלמת הליכי הרישום נעשתה על פי מתווה שנקבע בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בירושלים (ע"ש 2/97), שערעור עליו נדחה בפסק דינו של ביהמ"ש העליון, לאחר שנקבע כי הרישום בפנקסי המקרקעין על שם המשיבים באותו הליך משקף נכונה את הבעלות במקרקעין (ע"א 8954/06). . בג"ץ (מפי השופט י' עמית) דחה את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי מהטעמים הבאים: מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי כלל הפעולות שעליהן מלינות העותרות בעתירה דנא, אינן אלא פעולות שבוצעו לצורך יישום פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, שתחם את יריעת הזכויות הקנייניות בקרקע. המשיבים מדגישים כי כלל הפעולות שבוצעו על ידן נעשו לגבי הקרקע שנדונה בפסק הדין ולא מעבר לכך, וכי השינוי במספר החלקות נבע משינויים מבניים שאירעו לאורך השנים בגוש. במילים אחרות, אין בצעדים שננקטו כדי להקנות זכויות בקרקע מעבר למתווה שנקבע בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. בנסיבות אלו, אין מקומן של טענות העותרות להתברר בגדרה של עתירה לביהמ"ש הגבוה לצדק. פקודת הסדר זכויות במקרקעין מתווה את המתכונת הדיונית שבה ניתן לתקוף הליכי הסדר, אם בדרך של בקשה לתיקון הפנקס או ביטול רישום, אם בדרך של תיקון טעות סופר או השמטת סופר, אם בדרך של תיקון עקב השמטת זכות או אי-דיוק ואם בשל תיקון הפרשי מדידות. החשוב לענייננו, שעל פעולות אלה להינקט אל מול פקיד ההסדר או בביהמ"ש המחוזי (לפי העניין), ואין לעקפן באמצעות פניה אל ביהמ"ש הגבוה לצדק על בסיס טענה לפגמים שנפלו בהליכי ההסדר. הדברים יפים גם ביחס לעתירה שלפנינו, שהלכה למעשה מבקשת לתקוף רישום של זכויות קנייניות.
חזרה למעלה

8 [בתי-משפט]
עע"מ 2994-21 ועדת ערר מחוז חיפה נ' עזבון המנוח זאב בורנשטיין ז"ל (עליון; י' עמית; 30/06/21) - 7 ע'
עו"ד: יואב סלומון, יונתן ציון מוזס
פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי – לפיו הדיון יוחזר לוועדת הערר אשר תחליט בערר לגופו – יעוכב עד להכרעה בערעור וזאת בשל מאזן הנוחות. שכן, החזרת הדיון לוועדת הערר בטרם ההכרעה בערעור שהוגש לבימ"ש זה, עלולה להוביל לתוצאה בלתי רצויה של קיום מספר הליכים במקביל, כאשר חלקם עשויים להתברר כמיותרים ככל שערעורן של המבקשות יתקבל. בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין . בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור על פס"ד מחוזי, בגדרו בוטלה החלטת המבקשת (ועדת הערר) לדחות על הסף את הערר שהגישו המשיבים 1-3 על החלטת הוועדה המקומית אשר דחתה את התנגדות המשיבים לתוכנית פינוי בינוי בשכונת "נווה דוד" שבחיפה. וביהמ"ש המחוזי הורה כי הדיון יוחזר לוועדת הערר אשר תחליט בערר לגופו וזאת ללא צורך בקיום דיון נוסף. . ביהמ"ש העליון (השופט י' עמית) קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים: כידוע, כלל הוא כי בקשה לעיכוב ביצוע תיבחן לאורם של שני שיקולים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – כאשר בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות". בענייננו, ביהמ"ש אינו נדרש לסיכויי הערעור (למעט הערות ספורות ותמציתיות) – שנסב בעיקרו על גבולות הסמכות של ועדת הערר בכלל, וסמכותה לדחות על הסף את עררם של המשיבים בפרט – באשר את עיקר המשקל יש ליתן לשיקול של מאזן הנוחות הנוטה לעבר קבלת הבקשה. דחיית הבקשה – קרי, החזרת הדיון לוועדת הערר בטרם ההכרעה בערעור שהוגש לבימ"ש זה, עלולה להוביל לתוצאה בלתי רצויה של קיום מספר הליכים במקביל, כאשר חלקם עשויים להתברר כמיותרים ככל שערעורן של המבקשות יתקבל. שיקול זה אף מתעצם לאור העובדה שוועדת הערר סבורה כי היא נעדרת סמכות לחזור ולדון בערר משעה שהתוכנית פורסמה. משזוהי עמדתה, סביר כי בטרם יקוים דיון לגופו של הערר, יקוימו הליכים נוספים שעניינם בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון נוסף בעררם של המשיבים לאחר פרסום התוכנית – הליכים שיתבררו כמיותרים ככל שהערעור בבימ"ש זה יתקבל. ביהמ"ש ער להצהרת החברה כי בכוונתה להמשיך ולממש את התוכנית עד להכרעה בערעור בבימ"ש זה, אך בהינתן שהתנגדותם של המשיבים לתוכנית נדחתה בוועדה המקומית לגופה; ובהינתן כי דומה שוועדת הערר לא ראתה בטענות המשיבים כל ממש; ובהינתן הצהרת החברה לפיה כ-98% מבעלי הדירות במתחם הראשון המיועד לפינוי בינוי הביעו את הסכמתם לכך – ביהמ"ש אינו סבור שיש בשיקול זה כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה.
חזרה למעלה

9 [משפט מינהלי] [בתי-משפט]
בר"מ 3728-21 ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (עליון; ד' ברק ארז; 30/06/21) - 7 ע'
עו"ד: רנאד עיד, אבי טוויג, אדוה מגנזי, אריה מוסקוביץ
אכן, ביהמ"ש המחוזי שגה בקבעו כי בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות. חרף האמור, אין בכך לשנות מהמסקנה כי יש לדחות את הבר"מ וזאת בהינתן העובדה שטענותיה העיקריות של המבקשת באשר להחלטה לדחות את בקשתה לרישיונות עודן תלויות ועומדות במסגרת הערעור שהגישה לבימ"ש זה. בנוסף עומד ביהמ"ש על הקושי בעמדת המבקשת, הגורסת כי ניתן לראות בדחייתה של הצעת המתווה כהחלטה עצמאית ונפרדת, כנגדה ניתן להגיש עתירה נוספת. משפט מינהלי – עתירה מינהלית – הארכת מועד משפט מינהלי – רישוי – שירותים פיננסים בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן . בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי בה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית. רקע: המבקשת היא חברה העוסקת במתן שירותים פיננסיים והמרת מט"ח. לאחר חקיקת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), המבקשת הגישה בקשה למשיבה, לקבל רישיון מורחב למתן שירות בנכס פיננסי ורישיון בסיסי למתן אשראי לפי חוק הפיקוח. בקשתה נדחתה והיא נדרשה ל"חסל" את פעילותה בתוך 60 יום. עתירה שהגישה לביהמ"ש המחוזי נדחתה ביום 1.12.2020. בהמשך לכך קיימה המבקשת מגעים מול המשיבה, בניסיון להגיע למתווה מוסכם אשר יאפשר את המשך פעילותה אך הדבר לא צלח וביום 9.2.2021 הודיעה המשיבה כי אין מקום לשנות את ההחלטה המקורית בעניינה של המבקשת. בהמשך לכך הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי לבימ"ש זה אשר עודנו תלוי ועומד. ביום 4.4.2021 הגישה המבקשת בקשה לביהמ"ש המחוזי ובו עתרה להארכת המועד להגשת עתירה מנהלית המכוונת כנגד "ההחלטה בעניין המתווה" מיום 9.2.2021, כך שזו תוגש, אם וככל שהדבר יידרש, בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין בערעור שהגישה לבימ"ש זה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בנימוק שהבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת עתירה בעניינה, בהתאם לתקנות בתי המשפט לענינים מינהליים. בנוסף, ביהמ"ש המחוזי ציין כי אינו "רואה קשר בין הערעור על פסק הדין לבין המתווה שהוצע לאחריו ודחייתו". על כן, נקבע כי לא הוצג טעם להארכת מועד. . ביהמ"ש העליון (השופטת ד' ברק-ארז) פסק: דין הבקשה להידחות – זאת, אף בהתחשב באמת המידה המרוככת החלה על הענקת רשות ערעור על החלטות מהסוג דנן, בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות – בשים לב לכך שאין בדחיית הבקשה כדי לנעול את שערי ביהמ"ש. זאת, בהינתן העובדה שטענותיה העיקריות של המבקשת באשר להחלטה לדחות את בקשתה לרישיונות עודן תלויות ועומדות במסגרת הערעור שהגישה לבימ"ש זה. יש טעם של ממש בטענת המשיבה לפיה מלכתחילה קיים קושי בעמדתה של המבקשת, הגורסת כי ניתן לראות בדחייתה של הצעת המתווה כהחלטה עצמאית ונפרדת, כנגדה ניתן להגיש עתירה נוספת. קבלת עמדה שכזו פותחת פתח להגשת עתירות חוזרות ונשנות בכל עת שתועלה הצעה חדשה מצד מבקש רישיון שבקשתו נדחתה, כך שההליך המנהלי לא יוכל לבוא לידי סיום. מטבע הדברים, ככל שלטענת המבקשת חל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתנה החלטת המשיבה הדוחה את בקשתה לרישיונות, עומדת בפניה האפשרות לפנות בבקשה מחודשת בעניין, ובבוא היום, אם אף בקשה זו תדחה, להגיש עתירה מנהלית חדשה. לחלופין, ככל שיש לשיטתה של המבקשת רלוונטיות לדחיית הצעת המתווה, עומדת בידה האפשרות להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות במסגרת הערעור שהגישה לבימ"ש זה. אכן נפלה שגגה מסוימת בנימוקיו של ביהמ"ש המחוזי, שעה שקבע כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות להגשת העתירה המינהלית. בהתחשב בפגרת הפסח שחלה בתקופה הרלוונטית, הבקשה הוגשה למעשה ביום האחרון להגשת עתירה מינהלית לפי התקנות. אף-על-פי-כן, אין בטעם זה לבדו לשנות מן המסקנה כי יש לדחות את הבקשה, בשים לב לנימוקים שפורטו לעיל. כפי שכבר הובהר בעבר, עצם העובדה שהבקשה הוגשה טרם חלף המועד הקבוע בדין אינה מצדיקה, כשלעצמה, את קבלתה. זאת ועוד, בענייננו, אף כי קיים קושי מסוים בעובדה שהמבקשת בחרה להמתין עד למועד האחרון להגשת העתירה טרם הגשת הבקשה האמורה, וזאת כאשר חלפו כחודשיים ממועד דחיית הצעת המתווה ולמעלה מחודש לאחר הגשת ערעורה לבימ"ש זה.
חזרה למעלה

10 [עונשין] [דיון פלילי]
ע"פ 1116-21 דיאאלדין בדר נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, י' אלרון; 30/06/21) - 7 ע'
עו"ד: עדי שגב, מוחמד מחמוד
זריקת אבנים מחמת מניע גזעני ואידיאולוגי היא תופעה חמורה; אין להשלים עמה. זכותו של כל אדם לנוע בחופשיות בכל אתר ואתר, מבלי לחשוש שמא יושלכו לעברו אבנים בכוונת מכוון. מצב הדברים בו נוסעים נאלצים לנסוע בכלי רכב ממוגן ובליווי מאבטחים כדי לעבור בתחומי שכונה בירושלים, מלמד כי לא נעשה די כדי למגר את התופעה וכי ההרתעה מפני זריקות אבנים מצויה בשפל. על בתי המשפט לתרום את חלקם ולסייע להשבת הביטחון והסדר הציבורי על כנו, באמצעות ענישה מחמירה. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות על רקע אידיאולוגי עונשין – ענישה – שיקולים דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש . ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המבקש, ע"פ הודאתו, ביידוי או ירי של אבן או חפץ אל עבר כלי-תחבורה, וגזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. הערעור הוא על גזר הדין. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נמצא כי נפלה בגזר הדין טעות מהותית, או כי העונש שנגזר חורג במידה ממשית מרמת הענישה המקובלת והראויה בנסיבות דומות. המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים האמורים; רחוק מכך. העבירה שבה הואשם המבקש היא עבירה חמורה; עונש המקסימום שנקבע לצדה עומד על 10 שנות מאסר. נסיבות ביצוע העבירה, אף הן בעלות חומרה יתירה; היוזמה להשלכת האבן באה מצדו של המבקש מבלעדי שידול, ומבלי שנגרר לכך ע"י אחרים בלהט של רגע. המניעים הגזעניים והאידיאולוגיים העומדים מאחורי המעשה, מחייבים אף הם ענישה מרתיעה. זריקת אבנים מחמת מניע גזעני ואידיאולוגי היא תופעה חמורה; אין להשלים עמה. זכותו של כל אדם לנוע בחופשיות בכל אתר ואתר, מבלי לחשוש שמא יושלכו לעברו אבנים בכוונת מכוון. מצב הדברים הרווח לצערנו, כי נוסעים נאלצים לנסוע בכלי רכב ממוגן, ובליווי מאבטחים, כדי לעבור בתחומיה של שכונה בירושלים, מלמד כי לא נעשה די כדי למגר את התופעה, וכי ההרתעה מפני זריקות אבנים מצויה בשפל. על בתי המשפט לתרום את חלקם, ולסייע להשבת הביטחון והסדר הציבורי על כנו. את זאת נעשה באמצעות ענישה מחמירה, ע"פ שורת הדין, שתביא – כך יש לקוות – להגברת ההרתעה. המבקש מבקש להקל בעונשו מחמת הודייתו. המבקש אכן הודה בזריקת האבן "כיוון שמדובר ברכב הסעות של 'מתנחלים'", אך זאת עשה רק באופן פורמלי; מן השפה ולחוץ. הוא לא לקח אחריות על מעשיו, ולא הביע חרטה. אדרבה, בתסקיר צוין כי המבקש ממשיך לדבוק בגרסה לפיה זריקת האבן אירעה בטעות, וכי זריקת האבן לא כּוּונה לעבר רכב ההסעות. טענה דומה אף נשמעה מפי ב"כ המבקש בעת הדיון בערעור. המבקש מבקש אפוא 'לפסוח על שתי הסעיפים': ליהנות מיתרונות הסדר הטיעון מחד, ולהימנע מלקיחת אחריות על מעשיו, מאידך. משאלו הם פני הדברים, יש לייחס להודאתו משקל נמוך. ההודאה חסרה את רכיב החרטה ולקיחת האחריות, אשר נלווים ברגיל להודאת הנאשם. כך גם לא ניתן לשקול שיקולי שיקום, שעה שהמבקש מוסיף לדבוק בגרסתו כי השלכת האבן יסודה בטעות. עונש המאסר שהושת על המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת או הראויה. העונש הוא מתון יחסית ומקל, בהתחשב בנסיבות האירוע, ובוודאי אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
חזרה למעלה

11 [פשיטת רגל] [בתי-משפט]
רע"א 2328-21 דב בומשטיין נ' עו"ד אביעד בללתי- נאמן (עליון; שרית עבדיאן; 30/06/21) - 7 ע'
עו"ד:
החלטה שניתנה בהליך פש"ר ומורה על שינוי תנאיו של צו הפטר מותנה, נתונה לערעור בזכות. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ערעור פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – צו בפשיטת רגל בתי-משפט – ערעור – בזכות . בעניינו של המבקש מתנהל הליך פש"ר בביהמ"ש המחוזי. הנאמן פנה לביהמ"ש בבקשה לשינוי תנאי ההפטר המותנה. ביהמ"ש קיבל את בקשת הנאמן והורה על שינוי תנאי ההפטר המותנה. המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש את הבר"ע שבכותרת. מהו אופן ההשגה הנכון על החלטה כאמור? . ביהמ"ש העליון קבע: דיני הערעור במסגרת הליכי פש"ר שונים מאלה החלים במסגרת הליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי החלטת בימ"ש של פש"ר הנחשבת "צו בפשיטת רגל", קרי צו שניתן ע"י ביהמ"ש במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבימ"ש לענייני פשיטת רגל, ניתנת לערעור בזכות לפני ביהמ"ש העליון. לעומת זאת, החלטות בעלות אופי דיוני או כאלה הנשענות על עקרונות משפט כלליים, אינן מהוות "צו בפשיטת רגל", ויש להחיל בעניינן את דיני הערעור הרגילים. בהתאם לכללים אלה, נקבע כי החלטה המורה על מתן צו הפטר מותנה מהווה "צו בפשיטת רגל", ועל כן היא מקימה זכות ערעור. כן נקבע כי החלטה המורה על ביטול של צו הפטר, ובכלל זה צו הפטר מותנה, מהווה אף היא "צו בפשיטת רגל" ונתונה לערעור בזכות. מנגד, וכפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון מחדש בצו הפטר קיים אינה נחשבת "צו בפשיטת רגל", וזאת על אף שההחלטה מושא הבקשה לעיון מחדש היא בגדר "צו בפשיטת רגל". החלטה מסוג זה היא "החלטה אחרת", שדרך הערעור עליה נקבעת לפי סדרי הדין הכלליים, דהיינו הערעור עליה טעון רשות. ומהו אופן ההשגה על החלטה המקבלת בקשה לעיון חוזר בתנאיו של צו הפטר מותנה ומורה על שינויים בתנאיו? בימ"ש של חדלות פירעון מוסמך לעיין מחדש בהחלטותיו, ובתוך כך בהחלטה למתן הפטר מותנה. אך בפסיקת בימ"ש זה נקבע כי נדרשת סיבה כבדת משקל כדי להצדיק את שינוי תנאיו של הפטר מותנה, וכי עילות לעיון מחדש אשר יש בכוחן להצדיק את הפעלת סמכות זו הן גילוי עובדה חדשה או התפתחות עובדתית שקרתה לאחר הינתן ההחלטה, וכן טעות טכנית ברורה שנפלה בה. בהתחשב באמור ביהמ"ש כאן נוטה לדעה כי החלטה המורה על שינוי תנאיו של הפטר מותנה, ניתנת במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת של בימ"ש לפש"ר לפי הפקודה, ועל כן היא מהווה "צו בפשיטת רגל" המקים ערעור בזכות. הטעם לכך הוא שמדובר בהחלטה המעצבת מחדש, למעשה, את תנאי ההפטר כך שעשויות להיות לה השלכות כבדות משקל על הליך הפש"ר, ומבחינה מהותית דומה כי כמוה כהחלטה המקורית בדבר תנאי ההפטר. אולם לא נמצא לקבוע מסמרות בסוגיה זו, שכן בחינת שאלת סיווג ההחלטה בראי כללי הערעור הרגילים מובילה אף היא למסקנה כי אופן ההשגה עליה הוא באמצעות ערעור זכות. החלטה המורה על מתן הפטר מותנה היא במהותה "פסק דין". לפיכך יש לראות בהחלטה המורה על שינוי של תנאי ההפטר משום החלטה מאוחרת לפסק דין. המבחן הנוהג לצורך סיווג החלטות הניתנות לאחר פסק דין הוא מבחן מהותי, המתמקד בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת, כגון החלטה שעניינה ביצוע פסק הדין גרידא, שאז מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו, שאז יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף הנתון לערעור בזכות. בענייננו, החלטת ביהמ"ש המחוזי הורתה על שינוי מהותי של תנאי ההפטר במובן זה שנקבע כי על המבקש להוסיף לקופת הכינוס סכומי כסף לא מבוטלים. בנסיבות אלה, נראה כי מדובר בהחלטה הנוגעת לגוף החיוב עצמו ולכן יש לראות בה משום פסק דין משלים המקים זכות ערעור. כך או אחרת, המסקנה היא שהחלטה נתונה לערעור בזכות. לא למותר לציין כי מסקנה זו מתיישבת עם הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אף שזה אינו חל על ההליך בשל מועד פתיחתו).
חזרה למעלה

12 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות]
בג"ץ 9244-20 המועצה המקומית קדימה-צורן נ' שר הפנים (עליון; י' עמית, ד' מינץ, ע' גרוסקופף; 30/06/21) - 6 ע'
עו"ד: רן רוזנברג, מתן שטיינבוך, אהרון שפרבר, אלי וילצ'יק
משטרם הותקנו צווים הנותנים ביטוי מעשי להחלטת שר הפנים במסגרתה קיבל את המלצת מנכ"ל משרד הפנים לאמץ באופן חלקי את המלצות ועדת החקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפאלי באזור – העתירות דנן הן מוקדמות. משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת רשויות מקומיות – עיריות – חלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות . עתירות נגד החלטת שר הפנים במסגרתה קיבל את המלצת מנכ"ל משרד הפנים לאמץ באופן חלקי את המלצות ועדת החקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפאלי באזור מרכז שניתנן ביחס למספר תאי שטח. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירות על הסף בקבעו: סעיף 9ב(ב) לפקודת העיריות, שכותרתו "אזור חלוקת הכנסות", מורה כי השר רשאי, בהסכמת שר האוצר ולאחר עיון בתסקיר של ועדת החקירה לחלוקת הכנסות, להכריז בצו כי אזור המצוי בתחום רשות מקומית (אחת או יותר) שלא נכלל בו שטח המיועד בתכנית למגורים בלבד ואשר תחומו יוגדר בצו, יהיה אזור בו ההכנסות מארנונה כללית, או ההכנסות מארנונה כללית יחד עם ההכנסות מהיטלי השבחה או מאחד או יותר מתשלומי החובה – יחולקו בין הרשות המקומית שבתחומה מצוי אותו אזור לבין רשות מקומית הסמוכה לרשות המקומית האמורה או הגובלת בה, והכל כפי שנקבע בצו. בענייננו, טרם הותקנו צווים הנותנים ביטוי מעשי להחלטת שר הפנים. כעולה מתגובת המדינה, אין מדובר בעניין פרוצדורלי גרידא, אלא שהחלטת שר הפנים איננה בהכרח ההחלטה הסופית בעניין מושא העתירות, שכן טרם התקבלה הסכמת שר האוצר. בשים לב כי ההחלטה בדבר חלוקת ההכנסות וההחלטה בדבר שינויים בשטחי השיפוט תלויות זו בזו, כך ששינוי באחת מן הסוגיות עשויה לגרור שינוי גם בשנייה, ההסדר הסופי שיעוגן בצו עשוי להיות שונה מזה שאושר בהחלטת שר הפנים. משאלו הם פני הדברים, הרי שהעתירות דנן הן עתירות מוקדמות, ודי בכך כדי לדחותן על הסף. הלכה היא כי באין החלטה מנהלית סופית של הרשות המוסמכת, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה. אם וכאשר תינתן הסכמת שר האוצר ויותקנו הצווים, תעמודנה לעותרות כל טענותיהן, אך טוב יעשו אם יגיעו להסכמות ביניהן, אם בעצמן ואם בסיוע ובהנחיית המשנה ליועמ"ש.
חזרה למעלה

13 [דיון אזרחי] [בתי-משפט]
רע"א 4570-21 דקל גבאי נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 30/06/21) - 6 ע'
עו"ד: רפאל מכתבי
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה פסק דין של בימ"ש המחוזי שדחה ערעור על פסק דין של בימ"ש השלום הנוגע לסילוק יד של המבקש ממקרקעין בהעדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור; צוין כי אף אם היה ראוי שבימ"ש המחוזי ימתין עד לתום המועד שקצב לתשובת המבקש, לא נגרם למבקש עיוות דין, שכן בימ"ש המחוזי נהג כאילו המבקש הודיע שהוא עומד על הערעור, ודן בערעור לגופו. בנוסף, לא הופרו זכות הטיעון של המבקש וחובת ההנמקה של בימ"ש. דיון אזרחי – כתבי-טענות – כתב תשובה בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן בתי-משפט – פסק-דין – חובת הנמקה . בימ"ש המחוזי דחה ערעור על פסק דין שניתן בעניינו של המבקש בלי לבקש תשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הערעור נסב על פסק דין של בימ"ש השלום הנוגע לסילוק יד של המבקש ממקרקעין אליהם פלש. בבקשת רשות הערעור נטען כי בימ"ש המחוזי נתן את פסק דינו בטרם חלף המועד שהקציב למבקש להודיע אם הוא עומד על ערעורו בעניין סילוק היד. עוד טוען המבקש נגד תוקפה של תקנה 138, ולחלופין סבור הוא כי לא היה מקום לפעול לפיה במקרה זה תוך פגיעה בזכות הטיעון, בחובת ההנמקה של בימ"ש ובזכות למשפט הוגן לאחר שמיעת הצדדים וגידור המחלוקות ביניהם. לגוף העניין המבקש טוען כי הסכמתו בבימ"ש השלום לפינוי המגרש מבוטלת משום שהייתה לא מרצון חופשי, וכי המשיבות נהגו באכיפה בררנית. . בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) דחה את הבקשה ופסק כי: רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרים שבהם הימנעות ממתן רשות לערער תגרום למבקש עיוות דין חמור. הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה. אף אם היה ראוי כי בימ"ש המחוזי ימתין עד לתום המועד שקצב לתשובת המבקש, בנסיבות המקרה לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין. בימ"ש המחוזי ציין בהחלטתו כי החליט לדחות את הערעור בסוגיית סילוק היד, והמבקש נדרש רק להודיע אם הוא עומד על ערעורו, שאז ינמק בימ"ש את החלטתו. בפסק הדין מופיעים נימוקי בימ"ש המחוזי לדחיית הערעור בסוגיה זו, כלומר הוא נהג כאילו המבקש הודיע שהוא עומד על הערעור, וממילא דן בערעור לגופו. המבקש לא הסביר במה נגרע חלקו כתוצאה מכך. אשר לתוקף תקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המבקש נמנע מלהעלות את טענותיו בבקשתו לביטול פסק הדין, ולכן אין מקום לדון בהן לראשונה בערכאת הערעור. די בטעם זה כדי לדחות את בקשת הרשות לערער בנושא זה על הסף. בנסיבות העניין לא הופרו זכות הטיעון של המבקש (שפירט את כל טענותיו בכתב) וחובת ההנמקה משום שבימ"ש נימק את החלטתו ובהיקף מספיק. טיעוני המשיבה עמדו לנגד עיני בימ"ש המחוזי, לפחות בחלקם, בפירוט טענותיה לעניין סיכויי ההליך בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע (ודוק, גם לפני קבלת התקנות החדשות היה אפשר להכריע בערעור לפי טיעונים בכתב בלבד). יתר טענות המבקש נטועות בדל"ת אמות המקרה ואינן מעלות שאלה עקרונית כלשהי או חשש לעיוות דין.
חזרה למעלה

14 [משפט מינהלי] [בתי-משפט]
דנג"ץ 4605-21 סנאא שלבי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית (עליון; א' חיות; 30/06/21) - 6 ע'
עו"ד: לאה צמל, נדיה דקה
נדחתה בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בג"ץ בו נדחתה עתירת המבקשים נגד צו החרמה והריסה שהוציא משיב 1 מכוח סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), ביחס למבנה שבו התגורר המפגע, זאת מאחר שהוא אינו קובע הלכה חדשה ביחס להפעלת הסמכות לפי תקנה 119 והוא אך מיישם את ההלכות שנפסקו בנושא. משפט מינהלי – שעת חירום – אטימת מבנים והריסתם משפט מינהלי – שיקול-דעת – המפקד הצבאי בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו . בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בימ"ש העליון בבג"ץ 3872/21 שדחה את עתירת המבקשים נגד צו החרמה והריסה שהוציא המשיב 1 מכוח סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ביחס למבנה בכפר תורמוס עיא שבו התגורר המפגע מונתצר אחמד עלי שלבי, הנאשם בביצוע פיגוע בצומת תפוח שבו נרצח יהודה גואטה ז"ל ונפצעו שני אזרחים ישראלים. . בית המשפט העליון (הנשיאה א' חיות) דחה את הבקשה ופסק כי: תנאי לקיומו של דיון נוסף בפסק דין הוא שנפסקה בו הלכה אשר עומדת בסתירה להלכה קודמת של בימ"ש העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה דיון נוסף. לא זה המקרה בענייננו. בימ"ש אישר פה אחד את ביצוע ההריסה, וזאת בהתאם להלכה שנפסקה בבימ"ש העליון בנוגע לתקנה 119. קביעתו של בימ"ש כי אין מקום לדון בטענות העקרוניות שהעלו בפניו העותרים בנוגע להפעלת הסמכות לפי תקנה 119, הולכת אף היא בתלם ההלכה הפסוקה לפיה אין להידרש לטענות עקרוניות בדבר הפעלת הסמכות האמורה, בכל עתירה פרטנית המוגשת בנושא. פסק הדין מושא הבקשה דנן אינו קובע הלכה חדשה ביחס להפעלת הסמכות לפי תקנה 119 והוא אך מיישם את ההלכות שנפסקו בנושא, כפי שפורטו בפסק הדין. כך, העובדה שהמבנה שימש את המפגע רק לעתים אינה מנתקת את זיקת המגורים שלו אליו, וכבר נפסק בהקשר זה כי היעדרות של אדם מבית מגוריו אינה מנתקת בהכרח את הזיקה לבית והיא נגזרת ממצב הדברים העובדתי וממכלול הראיות שבפני בית המשפט בכל פרשה ופרשה. די במגורים מעת לעת כדי להקים את זיקת המגורים לצורך הפעלת תקנה 119. עיון בטענות המבקשים כנגד פסק הדין מלמד כי למעשה מדובר בטענות ערעוריות, וכפי שכבר נפסק, דיון נוסף אינו ערעור נוסף. אשר לצו הארעי שניתן בבימ"ש העליון, המורה למשיבים להימנע ממימוש הצו עד החלטה אחרת. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין או למתן צו ארעי יש להגיש סמוך לאחר שניתנו ההחלטה או פסק הדין נושא הבקשה. הגשת בקשה "ברגע האחרון" כפי שנעשה במקרה זה, פוגעת בוודאות הדיונית, וכופה על בימ"ש לשנות את סדרי העבודה תוך פגיעה בעניינם של בעלי דין אחרים. הבקשה דנן הוגשה במועד פקיעת הצו הארעי, ומבלי שניתן לכך טעם מניח את הדעת. מכל מקום, נוכח המסקנה שיש לדחות את הבקשה כולה, ממילא מתייתרת הבקשה לצו ארעי נוסף.
חזרה למעלה

15 [דיון פלילי]
בש"פ 4310-21 עלי דואי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שטיין; 30/06/21) - 5 ע'
עו"ד: חיים שוייצר, מוטי לוי
באין המלצה מקצועית אשר תומכת ללא סייגים בחלופת מעצר טיפולית, אין בידי ביהמ"ש לתת לעורר את מבוקשו. דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר . ערר על החלטת בימ"ש מחוזי במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. כתב האישום מייחס לעורר שוד (800 ₪ מאדם שמשך כספים מכספומט), והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. החלטת ביהמ"ש התבססה על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית; על היעדרה של המלצה חיובית מטעם שירות המבחן; ועל אי-התקיימות התנאים אשר נדרשים לשחרור הנאשם לחלופת מעצר טיפולית לפי בש"פ 1981/11 בעניין סוייסה. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לצד זאת, טוען העורר כי יש לנסות ולמצוא עבורו מוסד גמילה מתאים כחלופת מעצר. המדינה חולקת על כך. בד-בבד, היא מודה שהעבירות המיוחסות לעורר אינן מצויות ברף הגבוה של חומרה. . ביהמ"ש העליון (השופט א' שטיין) דחה את הערר מהטעמים הבאים: למרות נסיבה מקלה זו, לנוכח הרשעותיו הקודמות של העורר והתסקיר השלילי שהוגש בעניינו, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטה קמא. באין המלצה מקצועית אשר תומכת ללא סייגים בחלופת מעצר טיפולית, אין בידי ביהמ"ש לתת לעורר את מבוקשו. צויין כי ביהמ"ש אינו נועל את הדלת בפני חלופה כזאת. ברם, הנטל להוכיח את קיומה והיתכנותה הוא נטל של העורר, ובעת הזאת העורר לא עמד בנטל.
חזרה למעלה

16 [משטרה] [משפט מינהלי]
בג"ץ 3658-21 אביחי מיכאל גרין נ' השר לביטחון פנים (עליון; נ' סולברג, ע' ברון, ד' מינץ; 30/06/21) - 4 ע'
עו"ד: ענת גולדשטיין, סיון דגן, זהבה לייב, דניאל חקלאי, יודן קוריצקי, משה שפירא
עתירה בעניינים המפורטים בסעיף 93א לפקודת המשטרה בהם השעיית שוטר מתפקידו, פיטוריו מן החיִל, ושחרורו מן השירות נתונה לסמכות השיפוט של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. אין להבחין לעניין זה בין עתירות המוגשות בידי שוטרים, לבין עתירות המוגשות בידי צדדים שלישיים. החריג היחיד שעל-פי הסעיף לא יתברר בבימ"ש לעניינים מינהליים, כי אם בבג"ץ הוא – "החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה". העניין דנן אינו בא בגדר החריג. משטרה – שוטרים – פיטורם משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו משפט מינהלי – בגץ – סמכותו . עתירה שעניינה בבקשת העותרים, להורות על פיטוריו או על השעייתו של המשיב 4, קצין משטרה בדרגת סגן-ניצב, המכהן כקצין אג"מ במרחב ציון, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו. . בג"ץ (מפי השופט נ' סולברג) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים: דין העתירה להידחות על הסף, בעטיו של סעד חילופי, בדמות הגשת עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים. בין העניינים הנתונים לסמכות השיפוט של ביהמ"ש לעניינים מינהליים, צוין בפרט 37(1) לתוספת הראשונה עניינם של שוטרים וסוהרים – החלטה בעניין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 למעט כל החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה". ההחלטה מושא העתירה– השעיית שוטר מתפקידו, פיטוריו מן החיִל, ושחרורו מן השירות – באה בכלל אותם עניינים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה. בג"ץ דוחה את הטענה כי יש להבחין לעניין זה בין עתירות המוגשות בידי שוטרים, לבין עתירות המוגשות בידי צדדים שלישיים. החריג היחיד שעל-פי הסעיף לא יתברר בבימ"ש לעניינים מינהליים, כי אם בבימ"ש זה הוא – "החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה". העניין דנן אינו בא בגדר החריג.
חזרה למעלה

17 [משפחה]
עמ"ש (חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (מחוזי; סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 27/06/21) - 21 ע'
עו"ד: נ. אפשטיין, מ. כהן
בעת שינוי דמי-מזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, המצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת, יש להידרש רק לאותה סוגיה בה חל שינוי הנסיבות ואל לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית. במקרה זה בית משפט קמא בחן את כלל הרכיבים הכלולים בתחשיב דמי-המזונות מחדש. לאחר בחינת שינוי הנסיבות במקרה זה, יש להגדיל את שיעור המזונות בסכום נמוך מעט מזה שנקבע. משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין משפחה – מזונות – שינוי השיעור . ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו התקבלה תביעתה של המשיבה להגדלת דמי-המזונות בעבור קטין כבן 11.5 שנים. בית משפט קמא העמיד את שיעור המזונות על סך של 2,150 ₪ כל עוד האם מתגוררת בבית הוריה. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק: פסיקה עקבית של בית המשפט העליון קבעה, כי פסק-דין בסוגית מזונות אינו מהווה מעשה בית-דין באופן היוצר מחסום מוחלט בפני התדיינות חוזרת. זאת בכפוף לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות, בהשוואה למצב שהיה קיים בנקודת המוצא, עת הוכרעה סוגיית המזונות לראשונה. בעת שינוי דמי-מזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, אין בית המשפט פועל בחלל ריק הואיל והמצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת, יש להידרש רק לאותה סוגיה בה חל שינוי הנסיבות האמור, ואל לו לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית. בענייננו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי התחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין. בית משפט קמא בחן את כלל הרכיבים הכלולים בתחשיב דמי-המזונות מחדש, לרבות הכנסות הצדדים וצרכי הקטין בניגוד להלכת בית המשפט העליון. בחינה של תביעת המשיבה לשינוי דמי-המזונות, מצביעה דווקא על כך שחל שיפור במצבה של המשיבה מאז ניתן פסק-הדין הראשון. לצד זאת, אין להתעלם מן ההשקעה ההורית של המשיבה, שעה שהקטין שוהה במחיצתה באופן תמידי. יש לקבל את הערעור חלקית, כך שחלף האמור בפסק-דינו של בית משפט קמא, יחוייב המערער בתשלום דמי-מזונות בסך של 1,900 ₪ לחודש. אין יש מקום להתערב ביתר רכיבי פסק-הדין, לרבות בסוגית התחולה הרטרואקטיבית של דמי-המזונות, שיעורי חבותו של המערער בהוצאות החריגות, ותוספת חבותו של המערער בסך 150 ₪ במקרה בו תעבור המשיבה להתגורר מחוץ לבית הוריה.
חזרה למעלה

18 [דיון פלילי]
פר"ק (ירושלים) 27864-02-20 עמותת בנייני התמר בית שמש נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (מחוזי; אביגדור דורות; 27/06/21) - 12 ע'
עו"ד: מריאן לייטס לביא, אורית צימבר, אוהד שלם, אריאל צדוק, תומר פרידמן, צור חוטה, חגי אולמן
במהלך חקירה פלילית נתפס נכס, לצורך חילוטו בהליך הפלילי. השאלה המתעוררת היא – האם המקום לברר את טענותיו של בעל תפקיד, שהתמנה בהליך פירוק של חברה או עמותה, לזכויות התאגיד שבפירוק בנכס, הוא בבית משפט של חדלות פירעון, בדרך של בקשה למתן הוראות? דיון פלילי – תפיסת חפץ – סמכות עניינית . בקשה למתן הוראות שהוגשה מטעם המנהל המיוחד של עמותת בנייני התמר בית שמש (בפירוק) למתן הצהרה בעניין זכויותיה של העמותה במקרקעין המצויים בבית שמש. בנוסף, הוגשה בקשה מטעם המנהל המיוחד לאישור עסקה בין מר אברהם רוזנברג לבין העמותה לרכישת זכויותיה במניות חברה שהינה בעלת זכות חכירה במקרקעין. האם יש טעם של ממש לכך שבירור הטענה ביחס לזכויות העמותות ייעשה בפני בית משפט של חדלות פירעון או במסגרת ההליך הפלילי? . בית המשפט פסק כלהלן: משעה שהמקרקעין והבנוי עליהם נתפסו לצורך חילוט בהליך הפלילי הרי שהערכאה המוסמכת לדון בכל הקשור בנכסים התפוסים ובזכויות בהם הינה בית המשפט הפלילי בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי. עיון בסעיף 36ג לפקודת הסמים המסוכנים, מעלה כי אף על פי שהסעיף נוגע במצב בו מתמודד אינטרס החילוט של המדינה אל מול "טוען לזכות ברכוש" אין הוא מייחס עצמו לדיני הקדימות בין נושים. העמותה היא בבחינת "טוען לזכות ברכוש" ועל כן אין מקום לברר את התובענה במסגרת דיונית של בקשה למתן הוראות בהליך הפירוק. בקשת המנהל המיוחד נדחית אפוא, כאשר יש בידיו להגיש בקשה בשם העמותות כטענות לזכות ברכוש בהליך הפלילי.
חזרה למעלה

19 [דיון אזרחי] [נזיקין]
ת"צ (מרכז) 40693-11-16 אריק אברוקין נ' חברת קדישא (גחש"א) פתח תקווה (מחוזי; יחזקאל קינר; 24/06/21) - 30 ע'
עו"ד: גיל רון, אלון קלמנט, יעקב אביעד, יעקב שרביט, יצחק שרגאי, עדי חיו
בית המשפט אישר בקשה לניהול תביעה ייצוגית כנגד חברת קדישא, והורה, כי קבורתם של יוצאי ברית המועצות בחלקות נפרדות היא אפליה אסורה מחמת מוצא. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – קבלתה דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – התנאים לאישורה דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – לפי חוק תובענות ייצוגיות דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שיקולי בית-המשפט דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עילות דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית . האם המשיבה 1 הפלתה יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר שעה שייחדה להם חלקות מסוימות וקברה אותם בנפרד מיתר הנפטרים? זו השאלה הניצבת במוקד הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כתובענה ייצוגית. . בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן: טענת המשיבה בדבר הצורך בקביעת חריג המתיר הפרדה על בסיס דת, והמשמעות שיש לתת להעדרו, נענית בסעיף 3(ד)(1) לחוק איסור הפליה, הקובע כי אין רואים הפליה כשהדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, ואם רצו להחריג מקומות בעלי אופי דתי מתחולת חוק איסור הפליה, חזקה כי הדבר היה נעשה באופן מפורש ולא בדרך עקיפה לה טוענים המשיבים. דווקא משום שבבית עלמין המנוהל על ידי המשיבה אמורים להיקבר כלל הנפטרים היהודים, ללא הבדל מוצא וגזע, קיימת חשיבות רבה להחלת חוק איסור הפליה גם על מקום ציבורי זה. מתן האפשרות למי שמבקש זאת שלא להיקבר בחלקה ייעודית כאמור, אינו גורע מההפליה, שכן אם לא הביאה המשיבה לידיעת קרובי הנפטר כי הוא עומד להיקבר אוטומטית בחלקה ייעודית בשל מוצאו, ואף לא ציינה כי הם יכולים לבקש שהקבורה תתבצע בחלקה שאינה ייעודית, קרובים אלה אינם יודעים על כוונות המשיבה ועל התנהלותה ואף לא האפשרות לבקש לשנות את מקום הקבורה המיועד של יקירם. בקבורתם של יוצאי ברית המועצות בחלקות ייעודיות נפרדות, מועבר מסר שאין הם ראויים להיקבר ביחד עם יתר קהל ישראל, וכי אינם ככל יהודי.
חזרה למעלה

20 [דיון אזרחי] [חברות]
תנ"ג (ירושלים) 24854-05-15 ליבי פרידנר נ' מרדכי ברוינר (מחוזי; א. סלע; 24/06/21) - 11 ע'
עו"ד: נתן שמואל נחשון, אוהד רוזן, עדי גרינפלד, חן לבנת, אוהד סובול, משה שפורן, יצחק יערי
במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה נגזרת יש להידרש אך לתצהירים שתמכו בבקשה ובתשובות לבקשה ואין מקום לשמוע עדים לבירור הטענות העולות בתביעה לגופן. תצהיר הנלווה לבקשה אינו חלק מהבקשה כי אם ראייה הנלווית לה וככל שאין מדובר בשינוי מהותי, אין מניעה לאשר את החלפת המצהיר. דיון אזרחי – עדים – זימונם חברות – תביעה נגזרת – בקשה לאישור תביעה נגזרת . בקשה לזימון עדים ולצירוף תצהיר, שהוגשה על ידי המבקשת במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגישה. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק: על מנת שבית המשפט יאשר תביעה נגזרת צריכים להתקיים שני תנאים: על המבקש להראות כי אישורה של התביעה יפעל לכאורה לטובת החברה בשמה היא מוגשת, וכי הבקשה הוגשה בתום לב. אין מקום לשמוע עדים לבירור הטענות העולות בתביעה לגופן. היעתרות לבקשה משמעותה קיום התדיינות כפולה, ושמיעת אותם עדים באותו עניין, הן לצורך בירור השאלה האם יש לאשר הגשת תביעה נגזרת והן לצורך בירור התובענה לגופה, כשלשם ההכרעה בבקשה לאישור התובענה כתביעה נגזרת, אין צורך בעדים אלו. במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה נגזרת יש להידרש אך לתצהירים שתמכו בבקשה, ולתצהירים שתמכו בתשובות לבקשה. אשר לבקשה להחליף את תצהירה של המבקשת בתצהירו של בעלה, בעניין זה הדין עם המבקשת. נטען, כי המבקשת אמנם רשומה כבעלת מניות בחברה, אך למעשה מלבד הרישום הפורמאלי, מי שבקיא בכל ההתנהלות הרלוונטית לבקשה, הוא בעלה. בנסיבות אלו, שעה שמדובר בהחלפת המצהיר ללא שינוי תוכן התצהיר, אין מדובר בשינוי שיש בו כדי לפגוע במשיבים בדרך כלשהי, אין בכך לא הרחבת חזית, ולא פגיעה ב"ציפיה הסבירה" של המשיבים. תצהיר הנלווה לבקשה אינו חלק מהבקשה כי אם ראייה הנלווית לה. וככל שאין מדובר בשינוי מהותי, אין מניעה לאשר את החלפת המצהיר.
חזרה למעלה

21 [פשיטת רגל]
פש"ר (מרכז) 12275-09-18 עמית פרץ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; מרב בן ארי; 24/06/21) - 8 ע'
עו"ד:
נדחתה בקשת החייב למתן הוראות לפיהן שומת מס היא חוב בר תביעה בהליך. נפסק כי התנהלותו של החייב סותרת את עיקרון תום הלב בהליך וכי מבחינה משפטית, דינו של החייב כדין כל מי שיצר חוב חדש, לאחר צו הכינוס. פשיטת רגל – תביעת חוב – חוב בר תביעה . בקשת החייב למתן הוראות לפיהן שומת מס בגין שנת 2019 היא חוב בר תביעה בהליך. צו הכינוס ניתן בשנת 2018. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: התנהלותו של החייב סותרת את עיקרון היסוד של תום לב בהליך. ראשית, בהתנהלותו, החייב עצמו גילה את דעתו כי הוא אינו רואה בחוב המס כחוב בר תביעה ושנית, החייב לא הצהיר על רשות המסים כנושה בהליך, לא יידע את נושיו בדבר העובדה שצפוי חוב נוסף בדין קדימה ולא ניתנה להם הזדמנות להתייחס אליו ולתת את דעתם לתכנית הפירעון. אין כל סתירה בין הוראות סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל לבין הוראות סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה. סעיף 71 לפקודה קובע, כי חובות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס הם חובות בני תביעה בהליך. הוראת סעיף 3 (ט1) לפקודת מס הכנסה, קובעת כי מועד החיוב הוא בשנת המס העוקבת למשיכת הכספים. הוראה זו ברורה, ולפיה, במועד צו הכינוס אין חיוב "מותנה" ואין חיוב "עתידי", אלא בפשטות – אין חיוב כלל. טענת החייב, לפיה הוא יוצא מההליך כאשר נותר לו חוב – אמנם נכונה, אך אינה בגדר חיזיון נדיר בהליך. דינו של החייב כדין כל מי שיצר חוב חדש, לאחר צו הכינוס.
חזרה למעלה

22 [מקרקעין] [חוזים]
ת"א (חיפה) 22015-04-18 מוחמד סעיד נ' רשות מקרקעי ישראל (מחוזי; רון סוקול; 24/06/21) - 7 ע'
עו"ד: ת' עבד אלכרים, י' דאוד
נדחתה תביעה לחייב את רשות מקרקעי ישראל לבצע את הפעולות הנדרשות לפיצול חלקת מקרקעין למגרשים, על מנת שהתובע יוכל להשלים את רישום הזכויות במגרש על שמו. על פי חוזה החכירה הנטל הוא על התובע ואין עילה לחייב את הנתבעת לעשות זאת. מקרקעין – מקרקעי ישראל – רשות מקרקעי ישראל חוזים – פרשנות – כללי פרשנות . התובע חכר מהנתבעת מגרש המהווה חלק מחלקת מקרקעין, עליו הקים את ביתו. בחלוף שנים הוחלט להעביר לתובע ללא תמורה את זכויות הבעלות במגרש. התובע עותר לחייב את הנתבעת לבצע את כל הפעולות הנדרשות לפיצול חלקת המקרקעין למגרשים, על מנת שיוכל להשלים את רישום הזכויות במגרש על שמו. . בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק: הוראות הסכם החכירה ברורות ואינן זקוקות להליך פרשני מורכב. מהוראות אלו ברור כי הצדדים הסכימו כי הנטל להסדיר הליכי הרישום מוטל על התובע. כידוע, הסכם החכירה, על אף ייחודיותו, יפורש בהתאם לכללי הפרשנות הרגילים, על פי לשונו של ההסכם ובשים לב לאומד דעתם של הצדדים. במקרה הנוכחי אין כל עילה לסטות מכללי הפרשנות הרגילים. הטלת נטל הרישום על החוכר אינה הפרה של חובת ההגינות המוטלת על הרשות, אין בה משום הטלת הכבדה בלתי סבירה על החוכר וכדומה. אין כל דין אחר המטיל חובה על הרשות לפעול לפיצול החלקה ולרישום זכויות החכירה על שם התובע. אין כל מניעה כי הרשות תקדם את הליכי הרישום על ידי העברת הנטל לחוכר. לפיכך, אין עילה לחייב את הנתבעת לנקוט בהליכים לפיצול החלקה ולרישום הזכויות במגרש על שם התובע.
חזרה למעלה

23 [דיון אזרחי]
רמ"ש (חיפה) 20901-01-21 מ. א נ' עוה"ד איריס מנור (מחוזי; סארי ג'יוסי; 22/06/21) - 18 ע'
עו"ד: י. אבני
פסק דין בו צוין בתחילתו כי הוא עוסק בתביעות הדדיות, אך למעשה עסק כולו רק בתביעה אחת ולא אזכר את התביעה השנייה – אינו יוצר מעשה בית דין ביחס לתביעה השנייה. דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – היעדרו . האם פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בו צוין בתחילתו שמדובר בשתי תביעות הדדיות אשר הוגשו על ידי המבקש לגרושתו המנוחה, מהווה מעשה-בית-דין באשר לתביעת המנוחה, וזאת על אף שפסק-הדין כולו דן בתביעת המבקש בלבד? . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: פסק-הדין כולו דן בתביעת המבקש, ואין כל איזכור, ולו ברמז לתביעתה של המנוחה, לא בטיעוני הצדדים, לא בפרק "דיון והכרעה", ולא בחלק העוסק בסעדים. תביעת המנוחה לא נדונה לגופה, וודאי שלא הוכרעה על-ידי בית המשפט – לא מיניה ולא מקצתיה. זאת ועוד, לא הועמדה בפני בית המשפט שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא. אין לקבל את הטענה, לפיה פסק-הדין האמור, לא דן ולא הכריע בתביעתה של המנוחה, הואיל והתביעה נזנחה. בענייננו ונוכח הנסיבות שתיקת פסק-דינו של בית המשפט בנוגע לתביעתהּ של המנוחה אינה מקימה מעשה-בית-דין. אשר לקביעת בית משפט קמא לפיה על התובעים לפנות בבקשה לבית המשפט אשר דן בתיקים אחרים למתן הבהרה, מדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין. במועד מתן פסק הדין, קם בית המשפט מכיסאו ולפיכך הוא נעדר כל סמכות לתקן או לשנות שינוי מהותי מפסק-הדין האמור. לפיכך, כלל ההחלטות הקשורות לסוגית "ההבהרה" ניתנו בחוסר סמכות מובהק, דינן בטלות ואין להן כל נפקות להליך דנן.
חזרה למעלה

24 [חינוך] [משפט מינהלי]
עת"מ (חיפה) 37623-02-21 מוהנד ח'לאילה נ' עיריית כרמיאל (מנהלי; רון שפירא; 27/06/21) - 15 ע'
עו"ד: נרימן שחאדה-זועבי, סאוסן זהר, אביטל טוביאנה-אורן, שלמה גבע
בית המשפט דחה את עתירת העותרים כנגד עיריית כרמיאל ונמנע מלהביא לשינוי המיפוי הבין יישובי כדי לאפשר להורים שהעתיקו את מגורי המשפחה לעיר כרמיאל להמשיך ולשלוח את ילדיהם ליישובי המוצא הקרובים לכרמיאל. טענת העותרים לשרירותיות וחוסר שוויון בהם לוקה המיפוי – נדחתה. חינוך – לימוד חובה – מימון חינוך – שיקול-דעת – בחינתו חינוך – רישום – אזורי רישום חינוך – רישום – אמות מידה לרישום משפט מינהלי – חינוך – בתי ספר משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשות מקומית . העותרים הגישו עתירה לחיוב המשיבים להרחיב את המיפוי הבין יישובי כך שכלל התלמידים הערבים המתגוררים בכרמיאל יוכלו ללמוד במסגרת חנוכיות בשפה הערבית בישובים המצויים עד למרחק 30 ק"מ מהעיר כרמיאל. העותרים טוענים, כי ההחלטה בעניין היישובים המוכללים במיפוי לוקה בחוסר שוויו מוחלט בתוך קבוצת השווים בכך שממומנות נסיעות למסגרות מסוימות ומוחרגות מסגרות אחרות שממוקמות באותו טווח מרחקים מהעיר כרמיאל והעלות הכלכלית עבור מימון נסיעות אליהן אינה שונה מהותית. נטען עוד לפגיעה קשה בכוחם של ההורים, שכל אחד מהם מגיע מרקע שונה ומשתייך למיעוט בתוך מיעוט לבחור חינוך מתאים עבור ילדיו. . בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן: העותרים לא ביססו את טענתם לפיה המיפוי נקבע בצורה שרירותית בלי שניתן בו משקל הולם לצרכי התלמידים, לאינטרסים החינוכיים שלהם או לייחודיות של היישוב כרמיאל. בשים לב לייחודיות של היישוב כרמיאל המיפוי הבין יישובי כולל 3 ישובים שבהם ניתן ללמוד בשפה הערבית מחוץ לכרמיאל, זאת בשים לב לדתות השונות של התלמידים תושבי העיר. השקולים שמעלים העותרים הם שיקולים אישיים סובייקטיביים ולא שיקולים הנוגעים לאינטרסים חינוכיים. על כן, לא נטען ואף לא הוכח כי לא נשקלו השיקולים הרלוונטיים הדרושים בעת קביעת המיפוי הבין יישובי. מדובר בסוגיה הנתונה לשיקול דעת רשות החינוך המקומית ובאין פגם מהותי היורד לשורש העניין, אין להתערב בה. במקרה זה נראה כי ניתן משקל הולם לשיקולים הרלוונטיים ולאינטרסים החינוכיים, בשים לב לדתות השונות של התלמידים תושבי העיר. לכן לא נמצא כי העותרים הצביעו על פגם מהותי המצדיק התערבות. היקף הדרישה בקרב תושבי הרשות לשינוי המיפוי הוא בוודאי שיקול שעל הרשות המקומית להביא בחשבון והעותרים לא הביאו נתונים מספיקים לעניין זה, הן במסגרת פנייתם אל הרשות המנהלית והן במסגרת פנייתם אל בית המשפט. העותרים לא הצביעו על הפרת החובה למימוש הזכות לחינוך חובה.
חזרה למעלה

25 [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי]
עת"מ (תל אביב-יפו) 59368-12-20 אודי חיות נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב (מנהלי; לימור ביבי; 23/06/21) - 30 ע'
עו"ד: ישי ביינרט, יעל קרת, תמר איגרא, אסף עירוני, אנה אליאשקביץ
האם הבקשה להיתר הריסה ובניה מחדש של בניין, שהגישה המשיבה 3, מהווה בקשה להיתר לפי תמ"א 38 אם לאו? תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – שיקוליהן תכנון ובנייה – מוסדות תכנון – סמכויות תכנון ובנייה – שיקול דעת – ועדת תכנון ובנייה משפט מינהלי – תכנון ובנייה – היתר בנייה משפט מינהלי – שיקול-דעת – התערבות בית-המשפט תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38 . העותרים הגישו עתירה מנהלית כנגד החלטתה של המשיבה 1 – ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב, במסגרתה התקבל חלקית הערר שהוגש על ידי המשיבה 3. הערר נסב על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בת ים – המשיבה 2, במסגרתה אושר היתר להריסה ובניה מחדש של בניין מגורים ואולם, נקבע כי ההיתר אינו לפי תמ"א 38. השאלה במרכז הדיון בעתירה נסבה על אופן הגדרת הבקשה להיתר הבנייה – והיא – האם הבקשה אשר הוגשה על ידי המשיבה 3 מהווה בקשה להיתר לפי תמ"א 38 אם לאו. . בית המשפט פסק כלהלן: תמ"א 38 נועדה להוביל לחיזוק המבנים בישראל מפני סכנת רעידת אדמה או מלחמה ומשכך היא משרתת תכלית משמעותית של הצלת חיים ומניעת נזק לרכוש. בקביעת התמריצים במסגרת תמ"א 38 ניתנה עדיפות להגשמת תכליתה ואולם, זאת תוך שלא נעלם מעיני המחוקק המחיר אשר הגשמתה מגלמת בחובה ובכלל זה – מחיר קנייני, תכנוני וכלכלי, אשר נסוג ככלל אל מול התכלית החשובה. על מנת לאזן בין המחיר התכנוני הכרוך בתמ"א 38 לבין חשיבותה, קבע מחוקק המשנה שני כלים – האחד, הקניית שיקול דעת לוועדה המקומית לסרב למתן היתר לפי תמ"א 38 לפי סעיף 22 לתמ"א והשני – אישור תכנית מתאר מקומית מפורטת במסגרתה יוסדר חיזוק מבנים – קרי תוגשם תכליתה של תמ"א 38 – וזאת, תוך התאמה לצרכי התכנון הקונקרטיים. במסגרת פרשנותה של תמ"א 38 וביתר דיוק פרשנות סעיף 23 לתמ"א אשר, ישוקפו תכליתה של תמ"א 38, לרבות האיזון הקיים במסגרתה בין הגשמת תכליתה לבין אינטרסים נוגדים. לשון סעיף 23 לתמ"א 38 במשולב עם תכלית תמ"א 38, כמו גם תכלית סעיף זה, יש בהם כדי לתמוך בפרשנותה של ועדת הערר ולפיה, בגדרו של סעיף 23 לתמ"א 38, תבוא גם תכנית החלה על מקרקעין בהיקף מצומצם ובלבד שקיים צורך תכנוני להכנת תכנית כאמור, כי במסגרת תכנית כאמור ניתן להוסיף זכויות על הזכויות המוקנות בתמ"א 38 וכי אין הכרח כי בתכנית יקבע מפורשות כי מדובר בתכנית לפי סעיף 23 לתמ"א, אלא שיש לבחון את מהותה של התכנית. לא נפל פגם בקביעתה של ועדת הערר ולפיה תכנית בי/711 מהווה תכנית לפי סעיף 23 ובהתאמה לכך כי היתר הבנייה הוצא מכוח תמ"א 38. הגם שאף סוגיה זו היא פרשנית במהותה, הרי שבאשר לשאלה הקונקרטית במקרה דנן, שלובים בפרשנות גם יסודות תכנוניים-מקצועיים, עובדה שיש בה כדי לצמצם את היקף הביקורת השיפוטית על החלטת ועדת הערר. זאת בשים לב לכך שהקביעה האם מדובר בתכנית לפי סעיף 23 תתבסס על בחינת מהות התכנית ובחינה כאמור אדניה מקצועיים, באשר במסגרתה יש לבחון האם תכליתה של התכנית להוביל לחיזוק מבנים והאם היא פועל יוצא של צורך להתאמת הוראות תמ"א 38 למאפייני המקרקעין הספציפיים. לא נפל פגם בקביעת ועדת הערר, לפיה מדובר בתכנית לפי סעיף 23 לתמ"א. זאת קבעה ועדת הערר מתוך עיון בהוראות התכנית המלמדות, כי היא הניחה כבסיס את סל הזכויות האפשריות מכוח תמ"א 38 ואף עיגנה אותן בהוראותיה.
חזרה למעלה

26 [דיון אזרחי]
ת"מ (חיפה) 14440-06-12 רות שושנה ברגר נ' עיריית חיפה (מנהלי; ד"ר מנחם רניאל; 23/06/21) - 6 ע'
עו"ד: יעל דיין, עפרה שלו יפתחאל
כיצד יש לפרש המונח "פסק דין חלוט" שנזכר בהסדר הפשרה בין הצדדים בתובענה ייצוגית שאושר על ידי בית המשפט? דיון אזרחי – פסק-דין – חלוט . בית המשפט אישר הסדר פשרה בין הצדדים בתובענה ייצוגית שבו נקבעה חובתה של המשיבה להקים מרכז למשפחה לא יאוחר משמונה חודשים ממתן תוקף של פסק דין חלוט להסדר הפשרה, ולהקים מתקנים ולבצע עבודות נגישות בפארק הכט לא יאוחר מ-24 חודשים ממתן תוקף של פסק דין חלוט להסדר הפשרה. כמו כן, התחייבה המשיבה לדווח על ביצוע ההסדר אחת לשנה. משלא קיימה המשיבה את התחייבויותיה על פי הסדר הפשרה בזמן, התעוררה שאלה בנוגע לפרשנות המונח "פסק דין חלוט"? . בית המשפט קבע כלהלן: המשיבה לא קיימה את התחייבותה להקמת המרכז למשפחה בתוך 8 חודשים לאחר המועד הקובע, אלא בחלוף 11 חודשים. יש לפרש את המונח "פסק דין חלוט" לפי אומדן דעתם של הצדדים ולפי המטרה שלשמה נועד המונח ביחסים החוזיים שבין הצדדים. פירוש המונח כטענת המשיבה, משמעו שגם כאשר מוגש ערעור על הגמול ושכר הטרחה בלבד, כפי שהגישו התובעים המייצגים, מבחינה פורמלית פסק הדין לא חלוט ולכן לא הגיע המועד לתחילת הביצוע. לפרשנות כזו אין הצדקה ביחסים שבין הצדדים.
חזרה למעלה

27 [בוררות]
ת"א (תל אביב-יפו) 47583-03-21 יוסף במברגר נ' יאק ניהול נכסים בע"מ (שלום; ס. אבי שליו; 24/06/21) - 7 ע'
עו"ד:
בית המשפט הורה על ביטול פסק הבוררות ביחס למשיב. אומד דעת הצדדים לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך בוררות שיתייחס לחבותו האישית. בוררות – הסכם בוררות – צדדים לבוררות בוררות – הסכם בוררות – פירושו . בקשה לאישור ומנגד בקשה לביטול פסק בוררות. . בית המשפט קבע כלהלן: היקף סמכות הבורר נקבעת על ידי הסכמת הצדדים, וזו נלמדת ראשית מהסכם הבוררות אך גם מהתנהגות בעלי הדין והתנהלותם בהליכי הבוררות. בענייננו, המבקשים לא השכילו להוכיח הסכמת המשיב כיחיד (להבדיל מהחברה) להליכי הבוררות אם במפורש ואם במשתמע. כך, על הסכם הבוררות חתמו המבקשים והחברה בלבד (עם הטבעת חותמת החברה) וחתימת המשיב על ההסכם הינה חתימה בשם החברה, כמורשה חתימה, ואין בחתימתו כדי ליתן הסכמתו להליך הבוררות כאדם פרטי, אלא מדובר בהסכמת החברה בלבד. בהתייחס למקרים החריגים שהפסיקה קבעה שניתן להחיל את סמכות הבורר על צדדים שאינם חתומים על הסכם הבוררות, נדרש להציג הסכמה מהותית להליך, שעליה ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים. הפסיקה אומנם מתייחסת למקרים בהם צדדים להליך הבוררות מנצלים לרעה את האישיות המשפטית, אך במקרים אלו נקבע כי יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים ולבחון האם מהותית הסכימו להליך הבוררות. בענייננו, קיים אומנם חשש מבוסס כי המשיב עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה שבשליטתו, יחד עם זאת, בהתחקות אחר אומד דעת הצדדים נדמה כי המשיב בחר במודע ליצור הפרדה ברורה בינו לבין החברה. אין מנוס מהמסקנה כי אומד דעת הצדדים, ולכל הפחות אומד דעת המשיב, לא כלל הסכמה, במפורש או במשתמע, להליך בוררות שיתייחס לחבותו האישית. על כן, ובהתאם לסעיף 24(1) לחוק הבוררות, דינו של פסק הבוררות ביחס למשיב להתבטל.
חזרה למעלה

28 [דיון אזרחי]
ה"ת (טבריה) 5238-06-21 אחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל - תחנת משטרת בית שאן (שלום; יריב נבון; 24/06/21) - 5 ע'
עו"ד: עידית שינו
נקבע כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את חיובה של המשיבה בהוצאות. התנהלות המשיבה לקתה בהכבדה על עבודת בית המשפט, ובגישה לא ראויה כלפי המבקשים ובאת כוחם. דיון אזרחי – הוצאות משפט – פסיקתן . בקשת ב"כ המבקשים לחייב את המשיבה בהוצאות בגין התנהלותה בהליך זה. . בית המשפט קבע כלהלן: בית המשפט מוסמך, בסמכות טבועה, לפסוק הוצאות במקרים המתאימים, על מנת להטיל מרות ומשמעת על אלה הנושאים בתפקיד מקצועי בהליכי בית המשפט. הסמכות נגזרת מאחריותו של בית המשפט לנהל את הדיונים בעניינים שלפניו בצורה יעילה, תוך התחשבות בדרך הראויה בה יש להשתמש ב"זמן שיפוטי" אשר הינו משאב יקר העומד לרשותו. עם זאת, בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו רק בנסיבות מיוחדות ולעיתים נדירות, וגם זאת – רק לאחר שייתן לצד המעורב הזדמנות להסביר התנהלותו. ואולם, משמצא בית המשפט כי לפניו אותו מקרה חריג, אותו טעם מיוחד המצדיק עשיית שימוש בסמכותו לחייב בהוצאות, אכן יעשה שימוש בסמכותו זו. לאחר שבית המשפט נתן דעתו להתנהלות המשיבה בהליך זה, מצא אותה ככזו שאינה מקובלת מצד גורם האמון על אכיפת החוק בכל הנוגע למילוי חובותיו כלפי בית המשפט ואף כלפי המבקשים ועורכת דינם, והיה בה כדי הכבדה של ממש הן על עבודת בית המשפט, ובעיקר על המבקש 1 ובאת כוחו. לנוכח האמור, יש להורות למשיבה לשלם לבאת כוח המבקשים סך של 1,000 ₪, ולמבקש 1 סך של 500 ₪.
חזרה למעלה

29 [בנקאות]
תא"ק (עכו) 33700-06-19 בנק אוצר החייל חיפה נ' אינאס זובידאת (שלום; עינת דינרמן; 23/06/21) - 7 ע'
עו"ד:
התקבלה בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת. די בכל אחת מהטענות שהעלתה המבקשת, לא כל שכן מהצטברותן, כדי ליתן למבקשת רשות להתגונן, וזאת אף אם נקבל את טענת הבנק ולפיה מלוא המסמכים הנדרשים על ידי המבקשת הומצאו לה. בנקאות – ערבות – ערב יחיד בנקאות – ערבות – חובת הבנק כלפי הערב . ראשיתו של ההליך בתביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 219,254 ₪ שהגיש המשיב כנגד המבקשת בגין חובה לבנק מכוח ערבותה כערבה יחידה (לא מוגנת) לערבותו של צד ג', החייב העיקרי בגין שתי הלוואת שהועמדו לו. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן. . בית המשפט פסק כלהלן: לעניין חובת הבנק ליידע את הערב היחיד לגבי החוב שבפיגור ומתן אפשרות להיכנס בנעליו של החייב העיקרי, נפסק ע"י ביהמ"ש העליון כי סעיף 26 לחוק הערבות מטיל על הנושה חובות שעניינן מתן הודעות שונות לערב היחיד, על מנת לסייע לו בהגנה על זכויותיו. על פי סעיף 26(א), נדרש הנושה להודיע לערב על אי קיום החיוב על ידי החייב העיקרי. בנוסף לכך, סעיף 26(ד) מורה כי נושה המבקש להעמיד הלוואה לפירעון מוקדם יודיע על כוונתו זו לערב, ואף יאפשר לו, אם רצונו בכך, "להיכנס לנעלי החייב" ולפרוע את התשלום או התשלומים שבהם איחר החייב העיקרי, לפי תנאי התשלום של ההלוואה המקורית ומועדיה. בענייננו, בפי המבקשת טענות הגנה לא מבוטלות אשר לא נסתרו בחקירתה הנגדית, במסגרתה חזרה המבקשת על גרסתה ולפיה לא חתמה על כתב הערבות להלוואה הראשונה וכי בעלה ממנו הייתה פרודה במועדים הרלבנטיים ואף התגרשה מאוחר יותר, נהג לזייף חתימתה. כך, גם טענתה של המבקשת ולפיה הבנק לא איפשר לה להיכנס בנעלי החייב העיקרי ולשלם את הפיגור בהלוואות – לא רק שלא נסתרה אלא עיון במכתב ההתראה שצירף הבנק לתביעתו, מעלה כי אכן נדרשה המבקשת לשלם את מלוא החוב בהלוואות ולא ניתנה לה אפשרות כאמור לשלם את סכום הפיגורים ולהמשיך בתשלומי ההלוואה כסדרה לאחר סילוק הפיגור. אף שהמבקשת לא ישבה בחיבוק ידיים ומעת שקיבלה את מכתב ההתראה פעלה ופנתה אל הבנק בבקשה לשלם את סכום הפיגור – פנייתה לא נענתה. הדבר עומד לכאורה בניגוד להוראת סעיף 26(א) לחוק הערבות, על כל המשמעויות הנובעות מכך. כך הדבר גם לגבי טענתה של המבקשת לפיה הוסבר לה כי ההלוואה השנייה מכסה את כל יתרות החוב של החייב העיקרי באותו המועד, כאשר בפועל נתבעה גם בגין ההלוואה הראשונה וזאת בניגוד למה שנמסר לה על ידי פקידת הבנק. די בכל אחת מהטענות שהעלתה המבקשת, לא כל שכן מהצטברותן, כדי ליתן למבקשת רשות להתגונן, וזאת אף אם נקבל את טענת הבנק ולפיה מלוא המסמכים הנדרשים על ידי המבקשת הומצאו לה.
חזרה למעלה

30 [מסים] [ראיות]
תא"מ (עכו) 63767-07-17 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' דוד כהן (שלום; עינת דינרמן; 22/06/21) - 9 ע'
עו"ד:
בית המשפט קיבל תביעה בגין חוב אגרה לרשות השידור עבור החזקה במקלט טלוויזיה. הנתבע לא סתר את ראיות התובעת המהוות רשומה מוסדית. מסים – אגרות – אגרת טלוויזיה ראיות – קבילות – רשומה מוסדית . עסקינן בתביעה אשר מקורה בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל, בגין חוב אגרה לרשות השידור על סך של 3,631.57 ₪ עבור החזקה במקלט טלוויזיה בין השנים 2007-2012. . בית המשפט פסק כלהלן: קיימת מחלוקת בין הפוסקים בדבר מעמדם של מסמכי הרשות כ"רשומה מוסדית" בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות. סוגיה זו של הכרה ברישומי הרשות כרשומה מוסדית, לא הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון ולפיכך טרם נדונה; ואולם, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתן לאחרונה, נקבע כי רשומות התובעת הינן בבחינת רשומה מוסדית. במקרה שלפנינו, הנתבע לא העלה כל התנגדות ביחס להגשת הראיות מטעם התובעת כרשומה מוסדית, ועל כן, אין מקום לדון בטענות שלא נטענו מלכתחילה על ידי מי מהצדדים. נוסף על כך, בתצהירה מטעם התובעת, מנהלת הגבייה בתובעת הצהירה כי התובעת נוהגת, במהלך פעילותה הרגילה וכדרך קבע, לערוך רישום של כל אירוע ו/או פנייה ו/ואו שיחה מיד עם התרחשותה, רישומי המחשב אצל התובעת עוברים גיבוי סדיר וכן מקפידה התובעת על נהלי אבטחת מידע הקפדניים ביותר הקיימים. הנה כי כן, רשומות התובעת הינן בגדר "רשומה מוסדית". הנתבע לא סתר את ראיות התובעת המהוות רשומה מוסדית. לאור זאת, יש לקבוע כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה וכי על התביעה להתקבל במלואה.
חזרה למעלה

31 [דיון פלילי]
צ"א (תל אביב-יפו) 24231-06-21 ארז סוויסה נ' משטרת ישראל - תחנת גלילות (שלום; כריסטינה חילו-אסעד; 13/06/21) - 15 ע'
עו"ד: דן באומן
בית המשפט קיבל את בקשת המבקש והורה למשיבה לפצות אותו בגין מעצר השווא בו היה נתון ובגין הצטברותם של ליקויים אשר הובילה לפגיעה בזכויותיו. דיון פלילי – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן . המבקש הגיש בקשה לפסיקת פיצוי בגין מעצר שווא. מדובר במעצר שנבע מחמת פגמים ברישומים שגויים במערכת המשטרתית, לצד ליקויים נוספים. . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: סמכותו של בית המשפט לפסיקת פיצוי בגין מעצר שווא מעוגנת בסעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). במקרה זה נתמלאו הוראות הסעיף המאפשרות פסיקת פיצוי, על שני חלקיו, קרי: לא היה יסוד למעצר וקיימות נסיבות נוספות המצדיקות פיצוי. מעצרו של המבקש היה משולל יסוד ויש לפצותו בגינו. מעצרו של המבקש והבאתו לבית המשפט נעשו מכוחו של צו הבאה ולא על יסוד הליך חקירה חדש. על כן, ברור כי נתמלאו הוראות סעיף 38 לחוק המעצרים לשם פסיקת פיצוי בגין מעצר השווא בו היה נתון המבקש. מדובר במי שנעצר ושוחרר וברור כי לא יוגש כנגדו כתב אישום בגין מעצר זה. המבקש היה נתון במעצר שווא מובהק. המשיבה הבהירה, לאחר בדיקה, כי שגתה כאשר סברה כי תלוי ועומד כנגד המבקש צו הבאה. פעולות היחידה החוקרת הובילו למעצרו המיותר של המבקש. אין להלום כי תישלל חירותו של אדם בשל רישומים שגויים במערכת המשטרתית ובעניין זה אכן ראוי שיופקו הלקחים המתאימים על מנת למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. המבקש הוכנס לאולם בית המשפט והוחזק כאשר הוא אזוק בידיו וברגליו. כבילתו של אדם, בפרט במקום ציבורי, פוגעת ומשפילה. יש מקום שמשטרת ישראל תניח עקרונות אלה כנר לרגליה ותקפיד על מילוי הוראות החוק והפסיקה שעה שהיא עוסקת בהובלת עצורים לאולם בית המשפט. העברת המבקש ביו תחנות משטרה, חקירה בלילה והלנה בתחנה מלמדים, כי העיקרון לפיו על המשטרה לבצע הליכי חקירה ומעצר באופן שלא יביא לפגיעה בלתי מידתית בכבודו של האדם, ותוך שמירה על הוראות הדין, לא נשמר במקרה זה. מועד הבאתו של המבקש לבית המשפט ואי-יידוע הסניגוריה הציבורית על הותרתו במעצר מלמדים כי המשטרה לא נקטה בעניינו בזהירות המתבקשת.
חזרה למעלה

עבודה אזורי

32 [עבודה]
סע"ש (נצרת) 1261-09-18 יניב גיל נ' ורסנו תעשיות אופטיות בע"מ (עבודה; לובנא תלחמי סוידאן, נ.צ.: ע' תחאוח'ו, א' להב; 20/06/21) - 17 ע'
עו"ד: מארון אבו נסאר, רחל עדן
בין הצדדים התקיימה התקשרות שבמסגרתה הסיע התובע את עובדי הנתבעת משך כ-21 שנים. ביה"ד פסק כי התובע לא הוכיח את קיומם של הפן החיובי והפן השלילי של מבחן ההשתלבות, ומכאן שלא הוכיח כי בין הצדדים שררו יחסי עבודה, אלא התובע סיפק לנתבעת שירותי הסעות, במסגרת עסקו, כך שיחסי הצדדים הם יחסי מזמין-קבלן, והתובע אינו זכאי לזכויות ממשפט העבודה. עבודה – יחסי עבודה – היעדרם עבודה – יחסי עבודה – מבחנים לקביעתם עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם . התובע, ולעתים אחרים מטעמו, הסיע את עובדי הנתבעת באמצעות רכב הסעות בבעלותו, משך כ-21 שנים, עד לסיום ההתקשרות בין הצדדים. תביעת התובע הינה להכרה במעמדו כעובד הנתבעת ולחיוב הנתבעת בתשלום זכויות כעובד שכיר. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ל' תלחמי סוידאן ונציגי הציבור ע' תחאוח'ו, א' להב) דחה את התביעה ופסק כיף ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לבחינת קיומם של יחסי עבודה, בהתאם למבחן המעורב, שבמרכזו מבחן ההשתלבות, על שני פניו, החיובי והשלילי, ולצידו מבחני משנה נוספים. במקרה זה בין הצדדים התקיימה התקשרות, שבמסגרתה הסיע התובע את עובדי הנתבעת משך כ-21 שנים. התובע היה בעל עסק עצמאי כבר כשהחל לבצע עבודה עבור הנתבעת, וככל הנראה תקופה ממושכת קודם לכן. לצד ההסעות שביצע עבור הנתבעת, התובע פעל במספר תחומים וההתקשרות לא הייתה בלעדית; התובע ביצע את עבודתו במשך שעות ספורות מידי יום; אשר לפיקוח ושליטה, שעות ביצוע הסעות העובדים נקבעו על ידי הנתבעת. הסידור היה קבוע ואם היו עובדים חדשים, התובע עודכן בהתאם. מעבר לכך, לא הוכחו יסודות המעידים על פיקוח של הנתבעת, ובוודאי לא כאלו שמעידים על שליטתה בהיבט כלשהו מהיבטיה המהותיים של העבודה; הבעלות על רכב ההסעות הייתה של התובע והוא נשא בכל העלויות הנלוות, שילם מס הכנסה וביטוח לאומי, ונעזר בשירותי רואה חשבון; בתמורה להסעות שביצע, שילמה לו הנתבעת תמורה לפי מספר סבבי ההסעות שביצע ומדי חודש הוציא התובע לנתבעת חשבונית מס; התובע לא נדרש לספק את שירותיו באופן אישי, והוא נהג להביא נהגים מחליפים. למעשה בתובע לא מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, שכן התובע לא הציג טיעון עובדתי סדור שניתן להסיק ממנו השתלבותו במערך הארגוני של הנתבעת. בגדר האמור: לא הוכח פיקוח על ההסעות שביצע התובע, לא במישור הטכני ולא במישור המהותי; לא הוכחו סממנים המצביעים על כפיפות התובע לגורם כלשהו בנתבעת; לא הוכח כי היה לנתבעת כוח להטיל על התובע משימות שונות במהותן מעבודת ההסעות שביצע; לא הוכח שהתובע היה כפוף משמעתית לנתבעת; לא הוכחו זיקות למפעל הנתבעת, ועיקר עבודת התובע בוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת. לצד זאת, הוכח כי לצורך ביצוע ההסעות התובע השתמש בגורמי ייצור (כלי עבודה) בבעלותו, בפרט ברכב ההסעות, שהוא נדבך מרכזי בתוצר הסופי שקיבלה הנתבעת, ולא הוכח כי הנתבעת סיפקה לו כלי עבודה. ודוק, אמנם הנתבעת קבעה את שעות ביצוע ההסעות של עובדיה ושעות העבודה היו על פי רוב קבועות. אולם, שעות ביצוע ההסעות נקבעו בהתאם לשעות תחילת/סיום משמרות עובדי הנתבעת, שהיו קבועות מצדן, ולכן אין כאן מופע ברור של כפיפות עובד לכוחו של מעסיק לקבוע סידור עבודה; ההתקשרות בין הצדדים אכן ממושכת. אולם, אין מדובר במבחן יחיד או מכריע ובוודאי שאין בו על מנת להתגבר על כך שמכלול הסממנים מטים את כפות המאזניים בבירור לעבר מסקנה בדבר התקשרות בין מזמין לקבלן; באשר ליחס בין עבודת התובע לפעילותה הרגילה של הנתבעת, במקרה זה בו אין ראיות לקיומה של השתלבות ארגונית ממשית של התובע במפעל, וקיימות ראיות לכך שהתובע סיפק את השירות באמצעות עסקו, ולכן אפילו בהנחה שהפונקציה שמילא התובע היא משמעותית, אין בכך כדי להצדיק מסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעסיק. אשר לפן השלילי, לתובע היה עסק עוד טרם החל את התקשרותו עם הנתבעת, ולצד ביצוע ההסעות עבור הנתבעת, עסק בעיסוקים נוספים. התובע סיפק לנתבעת שירותי הסעות במסגרת אותו עסק. במשך כל תקופת ההתקשרות התובע היה בעליו של גורם יצור עיקרי - רכב ההסעות אשר נשא בכל העלויות הנלוות שלו. לכך מצטרפים גם סממנים נוספים כגון: היעדר מעורבות הנתבעת בנוגע לאופן ביצוע העבודה, והעובדה שהתובע רשאי היה לבצע את העבודה אף באמצעות נהג אחר ו/או רכב הסעות אחר. מכאן, שהפן השלילי אינו מתקיים. לאור כל האמור, לא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים אלא יחסי מזמין-קבלן, והתובע לא זכאי לזכויות שתבע שמקורן במשפט העבודה.
חזרה למעלה

33 [דיון פלילי]
תת"ע (צפת) 439-02-21 מדינת ישראל נ' אורי יעקבי (תעבורה; ג'ידא עספור שאהין; 25/06/21) - 5 ע'
עו"ד:
נקבע כי המבקש עומד בתנאים הנדרשים, לשם מתן היתר לחזרה מהודיה. בית המשפט שוכנע כי הבקשה מבוססת על רצונו האמיתי והכן של המבקש להילחם על חפותו, ולא על חישוב טקטי אשר נועד להשגת רווחים משניים. דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה . בקשת הנאשם לבטל את גזר הדין ולאפשר לו לחזור מהודייתו באשמה ומהסדר הטיעון החתום על ידו, בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי. . בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כלהלן: הפסיקה הבהירה כי חזרה מהודיה תתאפשר רק מקום שהוכחו "נסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה". עוד הבהירה הפסיקה, כי יש לקחת בחשבון גם את עיתוי הבקשה לחזרה מהודיה. לא הרי חזרה מהודיה בהזדמנות הראשונה כהרי חזרה מהודיה בשלב מאוחר יותר. באשר לחזרה מן ההודיה לאחר גזר דין, היתר לעשות כן יינתן במקרים נדירים וחריגים. הודגש החשש מפני אפשרות תמרון פסול של נאשמים שיפעלו בתכסיסנות, יודו יורשעו ולאחר מכן משיקולים כאלה או אחרים, יבקשו לגלגל את הגלגל אחורנית. נקבע כי תכסיסנות כזו פועלת נגד האינטרס הציבורי ושיקולי הצדק. גם ציפייתו של נאשם שנכזבה בעניין הקלה בעונש אינה מצדיקה מתן היתר לחזרה מהודיה לאחר מתן גזר דין. במקרה דנן, בית המשפט שוכנע כי הבקשה מבוססת על רצונו האמיתי והכן של המבקש להילחם על חפותו, ולא על חישוב טקטי אשר נועד להשגת רווחים משניים. טענתו של המבקש כאן לטעות מצביעה ולו לכאורה, על פגיעה ברצונו הטוב והחופשי. נוצר ספק אובייקטיבי האם הודאת המבקש חופשית ומרצון מבחינה סובייקטיבית. נראה כי בנסיבות העניין, לנוכח טענת המבקש לא יהיה צודק וראוי לקשור את המבקש להודאתו במקום לאפשר לו לנהל את ההליך ביחס לעובדות ולעבירה המיוחסת לו, בשל החשש ולו הקל שבקלים, שמא באמת ובתמים עומד לפנינו נאשם שהינו חף מכל עבירה, ואשר הסכים להודות מתוך טעות בסיסית במהות המעשה שעשה והעבירה שיוחסה לו.
חזרה למעלה

כתבי טענות

34
עת"מ (ירושלים) 48462-11-20 ירושלים שקופה שקיפות במנהל הציבורי בירושלים- ע"י ב"כ כב' הרב נתן קרמר נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ירושלים (כתבי טענות ; 01/11/20) - 19 ע'
עו"ד: הרב נתן קרמר
העתירה שבפנינו תקום או תיפול בהתאם להכרעה בשאלה מרכזית אחת: האם ההיתר כפי שניתן תואם את התוכנית הקיימת או סוטה ממנה בסטייה ניכרת ובשינוי מהותי?
חזרה למעלה

35
ת"צ (באר שבע) 29194-08-16 ציפורה צור נ' תבליני מימון בע"מ - ב"כ עו"ד יגאל מינדל, עו"ד ענבל אלוש לוצאטו (כתבי טענות; 18/10/20) - 5 ע'
עו"ד: יגאל מינדל, ענבל אלוש לוצאטו
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין מכירת מוצרי מזון בחנות המשיבות, תוך סימונים פגומים של הרכיבים התזונתיים, ואריזה לקויה, של מקצת המוצרים.
קישורים נוספים: להחלטה במחוזי (19-05-2021) תצ 29194-08-16 ציפורה צור נ' תבליני מימון בע"מ שופטים: גד גדעון עו''ד: הילה צור, יובל שטנדל, ענבל ג'וליה אלוש לוצאטו, יגאל מינדל
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il