| עליון |
| 1 [עונשין] [דיון פלילי] [ראיות] |
 |
| ע"פ 4121-20 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' ברון, י' אלרון, א' שטיין; 01/07/21) - 18 ע' |
| עו"ד: עינת גדעוני, אריאל עטרי |
בימ"ש דחה ערעור על הרשעת המערער בביצוע שורה של עבירות מין בשלושה אחים קטינים ועל עונש המאסר בפועל בן 7 השנים שהושת עליו בגינו. בימ"ש דחה את טענות המערער כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בימ"ש המחוזי, את טענותיו לזיהום עדויות הקטינים ואת טענותיו בעניין חקירות הקטינים בפני חוקרות הילדים, לרבות לעניין הסיוע הנדרש בעניין חקירות הילדים. בימ"ש פסק כי העונש מאוזן ותואם את מדיניות הענישה המקובלת והראויה בעבירות החמורות שבהן הורשע המערער.
 עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
ראיות – חקירות – ילדים
ראיות – עדים – ילדים
ראיות – עדים – חוקר נוער
ראיות – סיוע – עדות קטין לפני חוקר נוער
.
ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בימ"ש המחוזי בגדרם הרשיע את המערער, בשורה של עבירות מין שביצע בשלושה אחים קטינים. המעשים התפרסו על פני תקופה של 4 שנים, ובנסיבות בהן הכיר המערער את המתלוננים ואת משפחתם. בגין עבירות אלו, נגזרו על המערער 7 שנות מאסר בפועל, 2 מאסרים על-תנאי, וכן תשלום פיצויים לשלושת נפגעי העבירות בסכום כולל של 155,000 ₪.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט אלרון ובהסכמת השופטים ברון ושטיין) דחה את הערעור ופסק כי:
עיקר טענות המערער מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בימ"ש המחוזי. ואולם, אין זה מדרכה של ערכת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, שהתרשמה באופן ישיר מהעדויות שהובאו בפניה ומהשתלבותן במארג הראייתי. מקרה זה אינו מצדיק התערבות בממצאי מהימנות שקבע בימ"ש קמא.
בטענות המערער לזיהום עדויות הקטינים על-ידי האֵם לאחר חשיפת האירועים באוזניה, לא נמצא ממש. בפסיקה נקבע כי לא כל שיחה מקדימה לפני הגשת תלונה היא בעלת סיכוי לזיהום. יש להבחין בין שיחה שעוסקת בתוכן העדות הצפויה לבין שיחה על עצם קיומו של אירוע. ומכל מקום, זיהום עדות עלול להשפיע על הערכת משקלה של העדות ולא על קבילותה. בענייננו האֵם שוחחה ותחקרה את הקטינים על עצם קיומם של אירועי הפגיעה בהם, וזאת להבדיל מדיבור על ה"עדות" עצמה. יתירה מזאת, באופן חשיפת האירועים על-ידי האֵם ניתן לראות חיזוק נוסף למהימנות גרסאות הקטינים בענייננו; משבימ"ש המחוזי בחן ומצא את עדויות הקטינים, את עדויות חוקרות הילדים ואת עדות האם כמהימנות, וביכר אותן על פני גרסת המערער, והמערער לא הצביע על טעם של ממש לסטות מקביעה זו, טענתו בדבר זיהום עדויות הקטינים נדחתה.
טענות המערער בדבר אי הצגתן של חוקרות הילדים בפני הקטינים על אפשרויות ההעדה שלהם, וטענותיו לקיומם של פגמים בהחלטות של החוקרות שלא להעיד את הקטינים ז' ו-ל', נדחו. צוין כי ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיף 2(א) לחוק הגנת ילדים, מעניק לחוקר הילדים את הסמכות להחליט אם להתיר או לאסור את עדותו של הילד בבימ"ש, ומדובר בסמכות רחבה. החלטת חוקר הילדים בנושא זה הינה סופית ואין לבימ"ש שיקול דעת בעניין. בנוסף, התרשמות חוקר הילדים היא ראיה קבילה ומרכזית, המשמשת לגיבוש המסקנה בדבר מהימנות העדות על פה. זאת ועוד, משחקירת הילדים מתועדת ומוקלטת יש בידי בימ"ש יכולת מוגברת להתרשם ממהימנות עדויות הנחקרים.
לעניין הסיוע הנדרש בעניין חקירות הילדים, נדחו טענות המערער לפיהן אין להסתמך על חקירות הילדים בשל היעדר ראיית סיוע. נמצא כי במקרה זה קיימות מספר ראיות סיוע לצורך הרשעת המערער על סמך חקירות הילדים, ובכלל זה דפוס דומה של מעשים מיניים בשלושת האחים, אותות המצוקה והבכי שהביע המתלונן ז' בשעה שסיפר לאמו על הפגיעה המינית בו, כמו גם סירובו בזמן אמת מלהגיע למפגש לימודי עם המערער. ראיית סיוע נוספת מצא בימ"ש המחוזי בעדותו של המתלונן ד' בבימ"ש. הפסיקה הכירה בסיוע, לפי סעיף 11 לחוק הגנת ילדים, גם במצבו הנפשי של נפגע העבירה, וגם בעדות של קטין אחד כסיוע לעדותו של קטין אחר, כאשר עדותו של כל קטין נמסרת לפני חוקר ילדים ומחייבת סיוע בפני עצמה. טענה לפיה עדויות הילדים לא יכולות לסייע זו לזו, מרוקנת מתוכן את האפשרות לעשות שימוש מסייע בעדות קטין לעדות קטין אחרת, ואין לקבלה. בנוסף, הדמיון הרב במעשי המערער כלפי שניים מהאחים הקטינים, מגיע כדי עדות שיטה המספקת את הסיוע הדרוש לעדותם.
אשר לגזר הדין, אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בחומרת העונש. העונש שנגזר על המערער מאוזן ותואם את מדיניות הענישה המקובלת והראויה בעבירות החמורות שבהן הורשע, ויש שיאמרו אף מקל. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] |
|
| בג"ץ 1527-21 נג'ר רונן נ' כנסת ישראל (עליון; נ' סולברג, ע' ברון, ד' מינץ; 30/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: אביטל סומפולינסקי, רומי קאופמן, ערין ספדי עטילה, אבי טוויג, מישל ון דן סטין, ארז פורמנסקי |
בג"ץ דחה על הסף עתירה שמטרתה הסדרת תשלום דמי אבטלה לעצמאים, על-ידי המוסד לביטוח לאומי, בדומה לזה הקיים לשכירים. פעולות של יזום חקיקה או תיקונהּ, אינן מתפקידו של ביהמ"ש. מזור בעניינים שכאלו, יש לבקשו מידי הרשות המחוקקת או הרשות המבצעת.
משפט מינהלי – בגץ – סמכותו
משפט חוקתי – חקיקה – ביקורת שיפוטית
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט חוקתי – הפרדת רשויות – יישומה
.
העותרים, 311 במספר, עצמאים ושכירים בעלי-שליטה, התאגדו יחדיו כקבוצה באמצעות ועד מארגן שיסדו העותרים 2-1. מטרתם בעתירה זו – הסדרת תשלום דמי אבטלה לעצמאים, על-ידי המוסד לביטוח לאומי, בדומה לזה הקיים לשכירים. עיקר טענות העותרים – חוקתיות, והן מופנות כלפי הוראות פרק ב' – "חיסכון וסיוע לעצמאים" – לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016. לדבריהם, אין מדובר אלא בהסדר פנסיוני, הממומן מכיסם של העצמאים עצמם, בלא כל מעורבות תקציבית מצד המוסד לביטוח לאומי. כן טוענים העותרים לפגמים בהליך החקיקה ופגמים חוקתיים המצדיקים לטענת את ביטול הוראות פרק ב' הנ"ל , והמרתו במנגנון אחר.
.
בג"ץ (מפי השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים ע' ברון וד' מינץ) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים:
העותרים מרבים לטעון לפגמים שנפלו בהוראות פרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית, ברם, הלכה למעשה, עיקר טענתם אינה מופנית כלפי מה שיש בו, כי אם כלפי מה שלא נכלל בהוראותיו – מנגנון תשלום דמי אבטלה לעצמאים, בדומה לזה של קהל השכירים. כפי שנפסק לא אחת, פעולות של יזום חקיקה או תיקונהּ, אינן מתפקידו של ביהמ"ש. עקרון הפרדת הרשויות, מתן כבוד הדדי לגבולות הסמכות, כל אלה מחייבים את ביהמ"ש למשוך ידיו מהתערבות בעניינים שהם בליבת תפקידן של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. על אחת כמה וכמה, מקום שבו עסקינן בסוגיה המצויה, כדברי משיבי הממשלה, בליבת המדיניות החברתית-כלכלית. מזור בעניינים שכאלו, לא יינתן אפוא על-ידי ביהמ"ש; יש לבקשו מידי הרשות המחוקקת או הרשות המבצעת. די באמור עד כה כדי להביא לדחיית העתירה, אף מבלי להידרש לכל יתר הטענות שבתגובות משיבי הכנסת, הממשלה והמל"ל. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [משפט מינהלי] [בתי סוהר] |
|
| בג"ץ 1443-21 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן נ' נציב שירות בתי הסוהר (עליון; נ' סולברג, ע' ברון, ד' מינץ; 30/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: יונתן ציון מוזס, סיגל שהב |
בגץ דחה על הסף – בהעדר זכות עמידה ונוכח קיומו של סעד חלופי יעיל והולם –עתירה למתן צו על-תנאי, שהוגשה על-ידי מרכז אקדמי, המכוונת כלפי המדיניות הנוהגת, האוסרת, על הכנסת ספרים לבית הסוהר באמצעות שירותי הדואר.
משפט מינהלי – בגץ – זכות עמידה
משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
בתי סוהר – אסירים – תנאי מאסר
.
עתירה למתן צו על-תנאי, שהוגשה על-ידי המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, המכוונת כלפי המדיניות הנוהגת, האוסרת, על הכנסת ספרים לבית הסוהר באמצעות שירותי הדואר. בעתירה נטען כי הוראת סעיף 6(ח) לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.43.00, שכותרתה "מכתבי אסירים – משלוח וקבלה", המחריג במפורש מתחולתו של "דבר הדואר" חומרי קריאה וקובע כי קבלתם לא תותר, נעדרת הסמכה מפורשת בחוק, אינה סבירה, ופגיעתה בזכויות יסוד חוקתיות של אסירים אינה מידתית. עוד נטען, כי תחת מגבלות מגפת הקורונה, יש חשיבות רבה יותר לאפשר קבלת ספרים באמצעות שירותי הדואר, ועל שב"ס להתאים את המדיניות הנוהגת למצב הקיים.
.
בג"ץ (מפי השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים ע' ברון וד' מינץ) פסק:
דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר זכות עמידה ונוכח קיומו של סעד חלופי יעיל והולם.
כידוע, סמכות בג"ץ היא סמכות שבשיקול דעת, אשר ראוי להפעילה בשים לב לעילות הסף ולכללי המעמד. הלכה פסוקה היא, כי בג"ץ אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו ולדון בעתירות כלליות ותיאורטיות הנוגעות לתנאי מאסרו של אסיר, מקום שבו לא קיים אסיר פלוני אשר נפגע ישירות כתוצאה ממדיניות והחלטות שב"ס. זאת ועוד, כידוע, קיומו של סעד חלופי יעיל והולם מצדיק דחיית העתירה על הסף. חריג לכללי הדחייה על הסף, מצוי אך באותם מקרים נדירים שבהם העתירה המופנית נגד החלטת שב"ס מעוררת סוגיות חוקתיות מן המעלה הראשונה, שלגביהן אין בנמצא אסיר שלו פתחון פה מהותי, ונדרשת התערבות מיידית של בימ"ש זה כדי למנוע פגיעה באינטרס ציבורי רב חשיבות.
המקרה דנן אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים ועומדים לאסירים סעדים חלופיים נאותים המצדיקים דחיית העתירה על הסף. כידוע, דרך המלך לתקיפת החלטות ונהלי שב"ס היא באמצעות הגשת עתירת אסיר לביהמ"ש המוסמך לפי הסמכות המעוגנת בסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. אין בשאלות שהעתירה מעלה, הנוגעות לזכויות חוקתיות של אסיר כדי לחייב, מיניה וביה, דיון בבימ"ש זה בשבתו כבג"ץ; על דרך הכלל, המקום המתאים להעלותן הוא בעתירת אסיר. אחרת, עלול להיווצר "מסלול עוקף להליך של עתירת אסיר, ואת זה אין לאפשר" הן מהטעם שהדבר יגרום לבזבוז זמן שיפוטי בגלל עותר הרב ריבו של אחר, והן לאור תכליתם וחשיבותם של כללי זכות העמידה שנועדו להבטיח דיון שיפוטי נאות והוגן.
צוין כי במקרה הבודד, עת"א שבו ביקש אסיר פלוני לקבל ספרים, אשר ישלחו אליו באמצעות שירותי הדואר, ניתנה הסכמה של שב"ס והושג הסדר פרטני העולה בקנה אחד עם צרכי שירותי בתי הסוהר ועם צרכיו ורצונותיו של האסיר הפלוני להגשמה עצמית. כך שגם מטעם זה אין צורך אמיתי להידרש לעתירה, ובימ"ש זה אינו הפורום המתאים לדון בה.
על כך מוסיף בג"ץ כי שלוש החלופות העומדות בפני האסירים לקבלת ספרים בין כתלי בית הסוהר – השאלת ספרים באמצעות ספריית בית הסוהר; רכישת ספרים באמצעות שירות בתי הסוהר; והכנסת ספרים על-ידי מבקרים, בהתאם לתנאים המעוגנים בפקודת נציבות בתי הסוהר – משיגות את יעדן, ויש בהן כדי לאזן כראוי בין המגבלות המתחייבות מעצם השהייה בין כותלי בית הכלא והצורך לשמור על הסדר והמשמעת, לבין זכותו הבסיסית של אסיר לממש את חופש הביטוי, מבחינה רוחנית ואינטלקטואלית, תוך הרחבת הדעת והעמקת העיון בנושאים שבמהות או בענייני דיומא. מובן, כי אין באמור כדי למנוע משב"ס לקיים הסדרים ספציפיים המתירים במקרים מתאימים הכנסת ספרים באמצעות שירותי הדואר. זאת, כמובן, בכפוף לזהות השולח, זהות האסיר שאליו הספר ממוען, אופיים, תוכנם וכמותם של הספרים הנשלחים, וכיוצא באלה פרטים מהותיים שיש בהם כדי להשפיע על קבלת ההחלטה הספציפית בעניינו של האסיר הקונקרטי. ממילא, ככל שסירובו של שב"ס אינו מוצדק, יהא רשאי אסיר החפץ בכך, להגיש עתירה מתאימה לבימ"ש לעניינים מינהליים, בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר; ככל שהדבר יידרש, ואם תהיה לו עילה לעשות כן, יוכל לערער על פסק הדין שיינתן, לפני בימ"ש זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| רע"פ 4507-21 פנחס יצחק הלוי נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 30/06/21) - 5 ע' |
| עו"ד: עודד טאובר, דורון ברזילי |
בימ"ש דחה בקשת רשות ערעור שעניינה הרשעת המבקש בעבירות על חוק מס ערך מוסף ועל העונש בן 10 חודשי מאסר בפועל שהושת עליו, מאחר שהעונש לא חורג ממדיניות הענישה המקובלת. צוין כי הסרת המחדל, גם במלואו, אינה מצדיקה סטייה ממתחם הענישה וכי עונשו של המבקש נגזר סמוך לתחתית המתחם, ובהתאם אין מקום להיעתר לבקשה להמתין עד שהמבקש יעדכן כי שילם את מלוא חובו.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש הורשע בבימ"ש השלום בעבירות על הוראות חוק מס ערך מוסף. בימ"ש השלום גזר על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים, וקנס בסך 40,000 ₪. המבקש ערער על גזר דינו, וערעורו נדחה. מכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים חריגים, משיקולי צדק או בשל חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי. זאת ועוד, מקום בו בקשת רשות ערעור נסובה על גזר הדין בלבד, לא תתקבל הבקשה אלא בנסיבות חריגות, כאשר העונש שהושת על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת והראויה. עניינו של המבקש אינו בא בגדרי מקרים חריגים אלה.
בעניינו של המבקש, בשים לב לנסיבות המקרה, לא נמצא כי עונשו חורג ממדיניות הענישה המקובלת והראויה, בוודאי שלא במידה המצדיקה ליתן לו רשות ערעור "בגלגול שלישי". יתר טענות המבקש נטועות בעניינו הפרטי, ואין בהן כדי להצדיק היעתרות לבקשתו.
למעלה מן הצורך, בדין עמד בימ"ש קמא על כך שהסרת המחדל, גם באופן מלא, אינה יכולה להצדיק סטייה ממתחם הענישה. בענייננו, קבע בימ"ש השלום כי יש לגזור על המבקש מאסר "לריצוי ממש", וגזר את עונשו סמוך לתחתית מתחם הענישה. בהתאם, לא נמצא מקום להיעתר לבקשה להמתין עד שיעדכן המבקש כי שילם את מלוא חובו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [משפט חוקתי] [משפט מינהלי] |
|
| בג"ץ 4412-21 אוריאל בר שלום נ' כנסת ישראל (עליון; ע' ברון, ד' מינץ, א' שטיין; 30/06/21) - 5 ע' |
| עו"ד: יהושע ננר |
בג"ץ דחה עתירה בה מבוקש כי משפחותיהם של מי שנפטרו במסגרת פעילותן של המכינות הקדם-צבאיות תוכרנה על ידי משרד הביטחון כזכאיות לתמיכה דומה לזו שמקבלות משפחות חללי צה"ל. נפסק כי הסדרי התמיכה בנפגעים במהלך פעילות צבאית ובמשפחותיהם מעוגנים בחקיקה ראשית. המחוקק הוא שקבע כי מעמדם של חניכי מכינות ובני משפחותיהם איננו זהה למעמדם של חיילי צה"ל ושל חניכי הקד"צ; ובג"ץ איננו הכתובת לשינוי קביעה זו אשר עוגנה בחוק.
משפט חוקתי – חקיקה – ביקורת שיפוטית
משפט חוקתי – הפרדת רשויות – יישומה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת שיפוטית
.
בעתירה דנן מבקשים העותרים כי משפחותיהם של מי שנפטרו במסגרת פעילותן של המכינות הקדם-צבאיות תוכרנה על ידי משרד הביטחון כזכאיות לתמיכה דומה לזו שמקבלות משפחות חללי צה"ל. לחלופין מבקשים העותרים סעדים שונים שעניינם ניתוק הקשר בין המכינות הקדם-צבאיות לבין משרד הביטחון. העותרים הם הוריה של נער שנהרגה באסון השיטפון בנחל צפית בשנת 2018.
.
בג"ץ (מפי השופט שטיין ובהסכמת השופטים ברון ומינץ) דחה את העתירה על הסף ופסק כי:
בג"ץ אינו יושב כרשות מחוקקת; אין זה מסמכותו לשנות או להוסיף סעיפי חוק ואף אין הוא רואה להורות לרשות המחוקקת לעשות כן. הסמכות לתקן חוק נתונה לרשות המחוקקת, ועותרים המבקשים כי ייעשה תיקון כאמור נדרשים ככלל לפנות אליה, ולא לבימ"ש.
הסדרי התמיכה בנפגעים במהלך פעילות צבאית ובמשפחותיהם מעוגנים, בעיקרם, בחקיקה ראשית. בתוך כך, היקף תחולתם של הסדרי התמיכה האמורים נקבע על ידי המחוקק במסגרת חוק משפחות חיילים וחוק הנכים. המחוקק הוא שקבע כי מעמדם של חניכי מכינות ובני משפחותיהם איננו זהה למעמדם של חיילי צה"ל ושל חניכי הקד"צ; ובג"ץ איננו הכתובת לשינוי קביעה זו אשר עוגנה בחוק.
העותרים טוענים כי ההצדקה לשינוי החקיקה המבוקש נעוצה בהפליה פסולה שיוצרים ההסדרים הקיימים. אין לקבל טענה זו. הבחנה עניינית בין מקרה אחד למשנהו איננה בגדר הפליה. הפליה, אין פירושה חוסר שוויון במובנו הטכני, כי אם מתן יחס שונה לאנשים שווים משיקולים שאינם ממין העניין. בענייננו, אין כל ספק כי ההבחנה בין האוכלוסיות הזכאיות לתמיכה על פי חוקי השיקום לבין המשתתפים בפעילות המכינות שמחוץ לצבא הינה הבחנה עניינית: אלו פועלים במסגרת צה"ל ומטעמו, ואלו לא.
עתירה זו נדונה לכישלון גם בהקשרו של הסעד החלופי והוא "ניתוק הקשר בין המכינות הקדם-צבאיות לבין משרד הביטחון". סעד זה הינו כוללני ונטול בסיס משפטי. יתירה מכך: עניינו של סעד זה בסוגיה שונה ונפרדת מהסוגיות העיקריות שהועלו בעתירה, ואף בשל כך אין עילה לתתו לעותרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [נזיקין] [ראיות] [דיון אזרחי] |
|
| רע"א 3231-21 פלוני נ' פלונית (עליון; י' וילנר; 29/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: גליה פרויליך, אריאל פרויליך, משה עבדי |
אף שיש להצר על העברת מידע למומחה הנוסף בתביעה לפי חוק הפלת"ד, בניגוד לאמור בהחלטת המינוי, אין בכך כדי להוביל לביטול מינויו. כפי שנפסק בעבר, ככלל, אין איסור להציג בפני מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש חוות דעת של מומחים אחרים שמונו על-ידי ביהמ"ש – באותו הליך או בהליך אחר, באותו תחום רפואי או בתחום רפואי אחר. בין היתר כיוון שמדובר במסמך אובייקטיבי וניטראלי, אשר אינו צפוי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – מומחים רפואיים
ראיות – מומחים רפואיים – הוספת חוות-דעת רפואית
דיון אזרחי – מומחים רפואיים – מטעם בית-המשפט
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לפסילת מומחה מטעם ביהמ"ש (ד"ר הרמן), במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. רקע: ד"ר הרמן מונה כמומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה בשל מומחיותו המיוחדת בתחום ההתמכרויות. בהחלטת המינוי, ביהמ"ש הורה לצדדים כי אין להעביר לעיונו את החלק בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הראומטולוגיה (פרופ' פרס) אשר עסק בהתמכרותה של המשיבה לקנאביס. בניגוד לאמור, ד"ר הרמן נחשף לחלק מקביעותיו של פרופ' פרס בעניין התמכרות המשיבה לקנאביס. לטענת המבקשים, החלטת המינוי קובעת מפורשות שאין להעביר לד"ר הרמן מידע בעניין נכותה של המשיבה הנובעת מהשימוש בקנאביס. עוד נטען כי יש במידע שהועבר לידי ד"ר הרמן כדי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי, ועל-כן, דחיית הבקשה תגרום למבקשים עיוות דין. לבסוף, נטען כי מדובר בשלב מקדמי, וכן כי אין בהחלפת ד"ר הרמן כדי לפגוע במשיבה.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת י' וילנר) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
אכן, תקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), אוסרות על הצגת חוות דעת רפואיות למומחה שמונה מטעם ביהמ"ש בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ואולם, כפי שהובהר בעבר, הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי את התקנות האמורות יש לפרש כך שהן אינן כוללות את האיסור להציג בפני המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש חוות דעת של מומחים אחרים שמונו על-ידי ביהמ"ש – באותו הליך או בהליך אחר, באותו תחום רפואי או בתחום רפואי אחר.
הטעמים התומכים בכך הם שניים: ראשית, לעומת חוות דעת פרטיות, שאינן תמיד אובייקטיביות, חוות דעת מטעם מומחה שמונה על-ידי ביהמ"ש היא מסמך אובייקטיבי וניטרלי, ואין חשש אפוא כי עיון בחוות הדעת על ידי המומחה הנוסף תפגע בשיקול דעתו העצמאי. שנית, מתן האפשרות להציג בפני מומחה מטעם ביהמ"ש חוות דעת מטעם מומחה אחר שמונה אף הוא מטעם ביהמ"ש, אינה צפויה לפגוע ביעילות ההליך, שכן לא מדובר בחוות דעת מטעם מי מהצדדים אשר הצגתה עשויה לעודד ולתמרץ בעלי דין לפנות לקבלת חוות דעת פרטיות.
על רקע האמור, ולאור ההלכה בנדון, לא הייתה מלכתחילה מניעה לאפשר לד"ר הרמן לעיין בחוות דעתו של פרופ' פרס, על כל חלקיה. שכן הנחת המוצא היא, כאמור, כי מדובר במסמך אובייקטיבי וניטראלי, אשר אינו צפוי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה. עוד חשוב לציין כי בהחלטת המינוי, לא צוין כל טעם מיוחד המצדיק סטייה מן הכלל הרגיל בנדון, ואשר מקים חשש מפני פגיעה בשיקול דעתו העצמאי של ד"ר הרמן. לא זו אף זו, בהחלטה מושא הבקשה דנן, ציין ביהמ"ש המחוזי כי בעת שנתן את החלטת המינוי הוא לא סבר כי ידיעה על אודות שיעור הנכות עצמו עשויה לפגוע בשיקול דעתו העצמאי של ד"ר הרמן. לפיכך, ועל אף שיש להצר על העברת המידע האמור לד"ר הרמן, ביהמ"ש אינו סבור כי יש בכך כדי להוביל לביטול מינויו.
עוד הודגש כי פסילת מינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש ומינוי מומחה אחר תחתיו הוא צעד קיצוני, אשר יש לנקוט בו במקרים חריגים בלבד כמו נבצרות או חוסר מעש מצד המומחה שמונה, ובמקרים בהם המומחה פעל בחוסר תום לב, כאשר קיים חשש ממשי לגרימת עיוות דין לאחד מן הצדדים להליך, וכן במקרים בהם התגלה פגם מהותי היורד לשורש העניין ולא ניתן להסירו באמצעים פחות קיצוניים. המקרה הנדון אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. ד"ר הרמן מונה ליתן חוות דעתו בתיק האמור בשל מומחיותו המיוחדת בתחום ההתמכרויות. ההנחה הבסיסית היא, כאמור, שעמדתו המקצועית לא תושפע מעצם חשיפתו לחוות הדעת של מומחה אחר בתחום הראומטולוגיה שמונה אף הוא על-ידי ביהמ"ש. משכך, ובשים לב לאמור לעיל, לא נמצא כי יש מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון אזרחי] [חברות] |
|
| רע"א 3138-21 דיוטי פארם פ"ת בע"מ נ' ארז חבר, עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים (עליון; נ' סולברג; 29/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: יניב אינסל, שי מילוא |
דחיית בר"ע שעניינה בבקשת החייבת להעביר את כונס הנכסים מתפקידו, למצער בכל הנוגע לשלב בדיקת היקף החוב הנטען (ולמינוי בעל תפקיד ניטרלי), בטענה כי הכונס מצוי בניגוד עניינים "מובנה" משום שהוא משמש כעורך-דינו של הבנק, בעל השיעבוד, ומייצגו בהליכים משפטיים נוספים.
דיון אזרחי – כונסי נכסים – ביטול מינוי
דיון אזרחי – כונסי נכסים – ניגוד עניינים
חברות – כינוס נכסים – כונס נכסים
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי, בה נדחתה בקשת המבקשת, במסגרת הליך של כינוס נכסים, למינוי בעל תפקיד ניטרלי לבדיקת תביעת חוב שהגיש הבנק המשיב 2 (נושה מובטח). לטענת המבקשת, ערך הנכס שמומש ע"י כונס הנכסים מטעם הבנק עולה בהרבה על גובה החוב הנטען ועל כן אין מקום להמשיך בהליכי כינוס נוספים עד לבדיקת סכום החוב של הבנק. לטענת המבקשת כונס הנכסים מטעם הבנק מצוי בניגוד עניינים מובנה. המבקשת טוענת תוך הפניה ל"הנחיית מנהל המחלקה המשפטית: בחינת תביעות החוב, כי "אין זה מתקבל על הדעת כי כונס הנכסים (בכובעו השיפוטי) יבדוק תביעת חוב של הבנק – הלקוח שלו, אותו הוא מייצג דרך קבע (בכובעו הפרטי)". לטענתה, קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד כונס הנכסים, המצדיק את העברת בדיקת סכום החוב (ככל שקיים) לידי גורם חיצוני. מעבר לכך, הדבר נדרש גם לשם שמירה על מראית פני הצדק.
.
ביהמ"ש העליון (השופט נ' סולברג) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, בימ"ש רשאי להעביר כונס נכסים מתפקידו ולמנות אחר תחתיו, אם הוכח כי נפל בהתנהלותו "פגם מהותי היורד לשורש העניין". בתוך כך, אחד מן הטעמים להעברת בעל תפקיד בהליך פירוק או כינוס נכסים מתפקידו, הוא הימצאותו במצב של ניגוד עניינים. ברם, כידוע, לא כל ניגוד עניינים יביא בהכרח לפסילת מינויו של בעל התפקיד; תקנה 3 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), אינה קובעת איסור גורף על מינוי אדם המקיים קשר מקצועי עם מי מהצדדים. כל שנקבע בה הוא, כי ביהמ"ש לא ימנה ככונס נכסים אדם שנמצא כי "[...] קשריו עם החברה, מעמדו בה או כלפיה או עיסוקיו האחרים, עלולים ליצור ניגוד עניינים עם מילוי התפקיד".
במקרה דנא לא נמצאה עילה העשויה להצדיק התערבות בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. המבקשת טוענת, כי כונס הנכסים מצוי בניגוד עניינים "מובנה" משום שהוא משמש כעורך-דינו של הבנק, בעל השיעבוד, ומייצגו בהליכים משפטיים נוספים. ואולם, לא עלה בידי המבקשת להצביע על נתון כלשהו המלמד כי קשריו, מעמדו או עיסוקו של כונס הנכסים עלולים להביא לניגוד עניינים עם ביצוע תפקידו. כידוע, כונס הנכסים הוא 'פקיד ביהמ"ש' ומחויבותו היא כלפי ביהמ"ש. ממילא, ככזה, כונס הנכסים איננו שלוחו של בעל הדין שביקש למנותו. מכל מקום, כך או כך, בנסיבות העניין דנן, כונס הנכסים ציין כי אינו מצוי בניגוד עניינים, וכי הוא פועל בשקיפות מלאה ובנאמנות, בהתאם לדין. לא נמצא אפוא ממש בטענת המבקשת, וממילא אין בה כשלעצמה כדי להצדיק מינוי בעל תפקיד אחר, ניטרלי וחיצוני, לביצוע בדיקת היקף החוב. לא למותר לציין, כי המבקשת אף לא הצביעה על "פגם מהותי היורד לשורש העניין", בהתנהלותו של כונס הנכסים, אשר עשוי להצדיק העברה מתפקידו.
בנוסף, עניינו של ההליך דנן נוגע למישור היחסים שבין המבקשת, החייבת, לבין הבנק, הנושה המובטח, במסגרת הליך של כינוס נכסים – להבדיל מהליך פירוק. לא נמצא אפוא טעם במינוי בעל תפקיד, על מנת שיבדוק את תביעת החוב של הבנק (ממילא, בנסיבות העניין, אין תחולה להוראות סעיף 33(ד) לחוק חדלות פירעון ולאמור בנוהל בחינת תביעות החוב). אכן, ככלל, הליך כינוס נכסים הוא אינדיבידואלי, ואולם, מסיבות שונות, התפתח הליך זה במציאות הישראלית למעין הליך קולקטיבי, שבגדרו גביית החובות נעשית באופן משותף, וביהמ"ש נדרש להתחשב בזכויותיהם ובמאווייהם של כלל הנושים ובעלי העניין בו. ואולם, בענייננו, בשים לב לכך ש המבקשת עדיין לא נכנסה להליכי פירוק, רשאי הבנק לפעול לגביית חובו בכפוף להוראות הדין, כראות עיניו. מכל מקום, גם אם תתקבל טענת המבקשת, כי הבנק בחר לממש את השיעבוד בהליך קולקטיבי – הרי שבשים לב לכך שהבנק הוא נושה מובטח, אין מעמדו בהליך חדלות הפירעון כשווה בין שווים, והוא רשאי לממש את השיעבודים שברשותו, במנותק מן ההליך.
בנוסף, למעלה מן הצורך, הבקשה למינוי בעל תפקיד חיצוני וניטרלי הוגשה לביהמ"ש המחוזי כארבע שנים לאחר שהמשיב 1 מוּנה לשמש ככונס נכסים מטעם הבנק. גם מטעם זה, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כן נדחתה בקשתה החלופית של המבקשת, לאפשר לה לפנות ב"תביעה הצהרתית בעניין גובה החוב, במהלכו יעוכבו המשך ההליכים בתיק המימוש". כפי שציין ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו – בטרם תינתן הכרעה בתביעת החוב, על כונס הנכסים לפעול לקבלת טענותיה והשגותיה של המבקשת, בנוגע להיקף החוב, וככל שיהיה צורך בכך – פתוחה לפניה הדרך לפנות בערעור על הכרעה זו. ברי כי בתוך כך תהא המבקשת רשאית להגיש בקשה לעיכוב ביצוע מימוש השיעבוד. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [משפט חוקתי] [משפט מינהלי] |
|
| בג"ץ 4273-21 חה"כ משה ארבל נ' יושב ראש הכנסת (עליון; י' עמית, ע' ברון, ד' מינץ; 29/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: אביטל סומפולינסקי, ישראל באך |
בג"ץ דחה עתירה למתן צו הצהרתי הקובע כי החלטת יו"ר הכנסת למנוע העלאת חקיקה פרטית בחודש הראשון לכינון ממשלת ישראל ה-36 בטלה מיסודה. נפסק כי הפרקטיקה הנוהגת בכנסת מזה למעלה משני עשורים מקרינה על סבירות ההחלטה, כי אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בג"ץ בשיקול דעתו של יו"ר הכנסת בסוגיה, וכי יו"ר הכנסת החליט כבר עתה לפתוח את שערי החקיקה הפרטית, בהתאם לתהליך המקובל בכנסת.
משפט חוקתי – כנסת – החלטותיה
משפט מינהלי – שיקול-דעת – יושב-ראש הכנסת וסגניו
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על החלטות הכנסת
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
משפט מינהלי – החלטות – סבירותן
.
ביום 13.6.2021 הוקמה ממשלת ישראל ה-36. העתירה דנן הינה למתן צו הצהרתי הקובע כי "החלטת יושב ראש הכנסת למנוע העלאת חקיקה פרטית בחודש הראשון לכינון ממשלת ישראל ה-36 בטלה מיסודה", ולמתן צו על תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל החלטת יו"ר הכנסת שלא לאפשר העלאת הצעות חוק פרטיות למליאת הכנסת, מבלי שנשיאות הכנסת הצביעה בנושא.
.
בג"ץ (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים ברון ומינץ) דחה את העתירה על הסף ופסק כי:
ראשית צוין כי הפרקטיקה הנוהגת בכנסת מזה למעלה משני עשורים באשר לפרק הזמן שחלף ממועד כינון הממשלה ועד למועד שבו החלו הדיונים בהצעות חוק פרטיות, שהינה בין חודש ימים לבין שלושה חודשים, מקרינה על סבירות החלטת יו"ר הכנסת. ההלכה לגבי היקף ההתערבות המצומצם של בג"ץ בשיקול דעתו של יו"ר הכנסת בסוגיות כגון קביעת סדר יומה של הכנסת, שמורה למקרים חריגים שבהם קיים חשש לפגיעה במרקם החיים הדמוקרטיים. בהינתן התמונה המשתקפת מההתנהלות שאפיינה כנסות קודמות, אין לומר כי המצב דנן נכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו.
שנית, אף אם מלכתחילה סבר יו"ר הכנסת כי ניתן להמתין חודש ימים עד פתיחת השערים בפני העלאת הצעות חוק פרטיות לדיון מוקדם, בהמשך נתקבלה החלטה המבטיחה כי הסוגיה תיבחן מחדש על ידי נשיאות הכנסת על בסיס שבועי, בהתאם להתקדמות הליך הקמת האורגנים בכנסת. במצב זה, ומשעה שנתקבלה החלטה חדשה שלא נתקפה בעתירה, העתירה במתכונת שהוגשה איבדה מהרלוונטיות שלה והפכה תיאורטית, ואף מן הטעם הזה אין מקום להידרש לה.
כמו כן, לפי החלטת יו"ר הכנסת, כבר מהיום ניתן להגיש למזכירות הכנסת הצעות חוק לדיון מוקדם, וזאת עד ליום 5.7.21, לצורך העברתן לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה ולדיון במליאת הכנסת ביום 14.7.21. דברים אלו עולים בקנה אחד עם תיאור הדברים על ידי המשיבים בכל הקשור לאופן העלאתן של הצעות חוק פרטיות בימי שגרה. הדרך להעלות הצעות אלו היא באמצעות פניית מנהל הסיעה למזכירות הכנסת, תוך פירוט הצעות החוק שהסיעה מבקשת להעלות בשבוע שלאחר ההודעה; מזכירות הכנסת שולחת את רשימת הצעות החוק למזכירות הממשלה; ואז רשאית ועדת השרים לענייני חקיקה לקבוע את עמדתה ביחס להצעות. מכאן, שהחלטת יו"ר הכנסת משמעה תחילת הנעת גלגלי החקיקה הפרטית כבר מעכשיו, תוך מתן אפשרות להגיש למזכירות הכנסת בתוך שבוע ימים הצעות חוק לדיון מוקדם, שתובאנה לדיון במליאה בשבוע שלאחר מכן. מן האמור עולה כי יו"ר הכנסת החליט כבר עתה לפתוח את שערי החקיקה הפרטית בהתאם לתהליך המקובל בכנסת. אכן, יחלוף חודש ימים ממועד כינון הממשלה ועד למועד הבאת הצעות החוק לדיון במליאה. אך, פרקטיקה זו מאפיינת את התנהלותן של כנסות קודמות מזה למעלה מעשרים שנה, ובהינתן תהליך הגשתן של הצעות חוק פרטיות, הטעם שביסוד הדבר מתחדד. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| בש"פ 3971-21 מעתאז אל זיאדנה נ' מדינת ישראל (עליון; ע' גרוסקופף; 29/06/21) - 7 ע' |
| עו"ד: קרן רוט, ירון גיגי, שלמה גיגי |
טענות העורר, רובן ככולן, מהוות עניינים מובהקים הנוגעים למשקלן של ראיות. ככאלה, אין בהן כדי לגבש חולשה במארג הראייתי הקיים נגד העורר, ודינן להתברר לגופן במסגרת ההליך העיקרי; לעניין חלופת המעצר, כידוע, ביחס לעבירות נשק בכלל, וביחס לעבירות סחר בנשק בפרט, נקודת המוצא היא מעצר מאחורי סורג ובריח. בנסיבות המקרה ביהמ"ש שוכנע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר היא רבה ואיננה ניתנת לעת הזו לאיון באמצעות חלופת מעצר.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
עונשין – עבירות – נשק
.
ערר על החלטות בימ"ש מחוזי, בגדרן קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר במיוחס לו (סחר בנשק בצוותא); והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ע' גרוסקופף) דחה את הערר מהטעמים הבאים:
הלכה היא כי עת נדרש ביהמ"ש לבחון את קיומן של ראיות לכאורה בשלב המעצר, אין מתחייב כי מכלול הראיות הקיימות יבססו את אשמתו של הנאשם במיוחס לו מעבר לכל ספק סביר, אלא די בבחינת כוחן ההוכחתי הפוטנציאלי. בעשותו כן, ביהמ"ש אינו נדרש לשאלות העוסקות במהימנות עדים או במשקלן של ראיות, אלא במקרים חריגים בהם "חוסר המהימנות זועק מן הראיה ונוטל ממנה לחלוטין את כוחה בתור שכזאת", או כאשר מדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי במסכת הראייתית.
בענייננו, טענות העורר, רובן ככולן, מהוות עניינים מובהקים הנוגעים למשקלן של ראיות. כך הן, למשל, טענות העורר ביחס למשקל החסר שהעניק לשיטתו ביהמ"ש קמא להיעדרן של ראיות פורנזיות הקושרות אותו לנשק ולתחמושת שנתפסו ולחוות דעת המומחה המזהה את הנשק שבתמונה שהוחלפה בין איוב לקטין (שני הנאשמים הנוספים) כנשק שאותר ברכבו של העורר; או למשקל היתר שניתן לשיטתו לעובדה כי הקטין נקב בשמו הפרטי של העורר באחת מהשיחות המפלילות, כתימוכין לסברה לפיה הוא העומד מאחורי שיחות הטלפון שבוצעו ממכשיר הנייד שלו. בעניין זה, ביהמ"ש התרשם, כמו ביהמ"ש קמא, כי בהינתן התשתית הראייתית הענפה המקשרת את העורר לעבירות המיוחסות לו – ובכלל זאת הימצאות הנשק והתחמושת ברכבו, וריבוי האינדיקציות המקשרות אותו לשיחות הטלפון שבוצעו ממכשירו בקשר לעבירה, אין די בטענות אלו כדי לגבש חולשה במארג הראייתי הקיים נגד העורר, ודינן להתברר לגופן במסגרת ההליך העיקרי.
בדומה, לעניין חלופת המעצר, ביהמ"ש שוכנע כי אין מנוס מהותרתו של העורר מאחורי סורג ובריח בשלב זה. כפי שפסק בימ"ש זה פעמים רבות, ביחס לעבירות נשק בכלל, וביחס לעבירות סחר בנשק בפרט, נקודת המוצא היא מעצר מאחורי סורג ובריח. הגיונו של כלל יסודי זה הוא בכך שביחס לעבירות אלו, קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר אך במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר. בענייננו, מבלי להידרש למלוא המסכת הראייתית הלכאורית הקיימת, די לעיין בתוכנן של שיחות הטלפון בין העורר והנאשמים הנוספים (ובבחינת הלך הרוח העולה מהן), על מנת להתרשם כי אין המדובר באירוע בודד ונקודתי, אלא במי שמצוי בעסקאות סחר בנשק. מסקנה זו מתחזקת בשים לב להיקף התחמושת בה מדובר. בנסיבות אלו, סבור ביהמ"ש כי חרף נקודות הזכות העומדות לטובת העורר (בכללן גילוי הצעיר (23) והיעדר עברו הפלילי), המסוכנות הנשקפת ממנו היא רבה, ואיננה ניתנת לעת הזו לאיון באמצעות חלופת מעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 10 [עבודה] |
|
| סק"כ (ארצי) 34067-06-21 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות המעו"ף (עבודה; ורדה וירט ליבנה, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר,ש' זילברשטיין-היפש, ע' ליפשיץ, ד' קמפלר; 24/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: מנחם לפידור, חנה שניצר, גלי שטינברג, אודלי-ה גליק, יעל ברלב |
ביה"ד קיבל את בקשת המבקשים ליתן צו זמני המורה למשיבה להורות לסייעות ותומכי מערך החינוך בבתי הספר שלא לנקוט עיצומים עקב הכרזתה ביום 13.6.2021 על סכסוך עבודה ושביתה במערכת החינוך נוכח מאזן הנוחות. לפיכך, המשיבה אינה רשאית לנקוט בשלב זה צעדים ארגוניים על יסוד המחלוקות מושא הסכסוך. עם זאת, הצדדים ימשיכו וינהלו משא ומתן בנוגע לסוגיות שבמחלוקת.
עבודה – שביתה – אי-התרתה
עבודה – סעדים זמניים – מאזן הנוחות
עבודה – סכסוך עבודה – עיצומים
.
עסקינן בבקשת המבקשים ליתן צו זמני המורה למשיבה להורות לסייעות ותומכי מערך החינוך בבתי הספר שלא לנקוט עיצומים עקב הכרזתה ביום 13.6.2021 על סכסוך עבודה ושביתה במערכת החינוך שיחולו מיום 27.6.2021 ואילך, כדלקמן: לעובדי מערך החינוך שהם עובדים חדשים כהגדרתם בהסכם התוספות המקומיות מיום 3.3.99 כי עליהם לעבוד בתכנית בהתאם להוראות הרשות המקומית המעסיקה אותם עד למתן פסק דין ו/או החלטה אחרת בבקשה; לעובדי מערך החינוך שהם עובדים ותיקים כהגדרתם בהסכם מרץ 99, שלא חל עליהם הסכם מקומי שפטר אותם מעבודה בחופשת הקיץ שעליהם לעבוד בתכנית בהתאם להוראות הרשות המקומית המעסיקה אותם עד למתן פסק דין ו/או החלטה אחרת בבקשה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי הנשיאה ו' וירט-ליבנה ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופט א' סופר ונציגי הציבור ח' שחר, ש' זילברשטיין-היפש, ע' ליפשיץ, ד' קמפלר) קיבל את הבקשה ופסק כי:
בבקשה לצו מניעה זמני עולה לכאורה שאלה פרשנית בנוגע לחובת עובדי מערך החינוך לעבוד בתקופת "החופש הגדול" בהתאם להסכמים הרלוונטיים וחוקת העבודה. בהתאם לחומר הראיות הלכאורי ובשים לב לכך שמדובר בהליך זמני, מתעוררת השאלה האם מדובר בסכסוך כלכלי טהור, בסכסוך משפטי או שמא בסכסוך מעורב. שהרי, ככל שהחובה לעבוד מעוגנת בחוקת העבודה אין מדובר בסכסוך כלכלי באופיו אלא לכל הפחות בסכסוך מעורב. ודוק, ככל שמדובר בסכסוך משפטי, כגון טענה להפרת חוק או הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי, דרך המלך היא ברור העניין במסגרת התיק העיקרי. לעת עתה לא הוברר די הצורך האם בעבודה המתבקשת יש חריגה מהותית שבגדרה נקיטת צעדים ארגוניים תהווה חוסר תום לב, אלא שבסופו של דבר ובשים לב למאזן הנזקים בנסיבות אלו, לעת הזו הכף נוטה לטובת המבקשים. בנוסף, אף אם אכן מדובר בסכסוך כלכלי, הרי שהצעדים בהם מעוניינת המשיבה לנקוט אינם מידתיים. שכן, על פני הדברים, טרם מוצה הליך ההידברות בין הצדדים בנושאים שבמחלוקת ביניהם, ומנגד, הנזקים הצפויים לציבור התלמידים ולצדדים שלישיים, לו ינקטו העיצומים, יהיו בהיקף ניכר מן ההיבט החברתי, החינוכי והכלכלי.
גם אם אכן עסקינן בסכסוך כלכלי על התמורה שיש להעניקה בגין העבודה במסגרת בתי הספר והגנים בחופש הגדול, הרי שבהתחשב בפערים בין הצדדים אין זה מידתי לאפשר למשיבה לעת הזו הפעלת צעדים ארגוניים. כבר נפסק כי בבחינת מידתיות השביתה יאזן ביה"ד לעבודה בין עילת השביתה והסכסוך, אפשרויות פתרון הסכסוך ונזקם של המעביד והצדדים השלישיים והפגיעה בזכויותיהם, כאשר קנה המידה לאיזון זכות השביתה הוא מבחן המידתיות. חשיבות רבה יש להפעלת מבחן זה בעיקר בשל המשקל הרב שיש ליתן לזכות השביתה ומאידך התפיסה שזכות זו מזיקה תמיד. מטרתה היא להזיק, אם רק למעביד ואם גם לצדדים שלישיים. במקרה זה, אין צורך להכביר מלים על הנזק שיגרם לתלמידים משיבוש ההכנות להפעלת המסגרת של בתי הספר והגנים ואי הפעלת המסגרות. הדברים נכונים שבעתיים בעקבות מגפת הקורונה בה היו תלמידי בתי הספר והגנים במסגרת לימודים חלקית בלבד במשך תקופה ארוכה מאד. מכאן, שמאזן הנוחות נוטה בשלב זה למתן הצו המבוקש.
לסיכום, לעת הזו אין מקום להתיר למשיבה לנקוט צעדים ארגוניים על יסוד המחלוקות מושא הסכסוך. עם זאת, הצדדים ימשיכו וינהלו משא ומתן בנוגע לסוגיות שבמחלוקת. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 11 [דיון אזרחי] |
|
| ו"ע (חיפה) 35301-10-19 ניר ישראל רוטנברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (מחוזי; אורית וינשטיין; 25/06/21) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בנסיבות מקרה זה אין מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות העוררים, משלא ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה על ידי המשיב ובהיות סיכויי הערר נמוכים.
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן במעמד צד אחד
.
בקשתם של העוררים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, לאחר שנדחתה בקשת המשיב (בהסכמת העוררים) לדחיית דיון ההוכחות הקבוע ליום המחרת.
.
ועדת הערר דחתה את הבקשה ופסקה:
כאשר מדובר בפסק דין אשר ניתן מחמת אי-התייצבות, יש לבחון בראש ובראשונה, את הסיבה לאי התייצבותו של בעל הדין. במסגרת זו יש להבחין בין מקרים שבהם אי-ההתייצבות נבעה מטעות, אי-הבנה או היסח הדעת לבין מקרים שבהם אי-ההתייצבות נבעה מזלזול בבית המשפט, וללא סיבה ברורה. שיקול נוסף אותו נדרש בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו הוא סיכויי הצלחת ההליך. בנוסף לאלה, בית המשפט נדרש להתחשב במכלול נסיבות המקרה, תוך כדי ביצוע איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות, לבין האינטרס הציבורי וזכותו של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון. קיומה של הסכמה, או הסכמה מסוייגת, של בעל דין לבקשתו של בעל דין אחר – אינה מחייבת את בית המשפט להיעתר לבקשה.
בענייננו, משלא ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה על ידי המשיב – לא יכולים היו העוררים לעשות דין לעצמם ולא להתייצב לדיון. אין בפי העוררים כל נימוק לכך שבחרו שלא להגיע לדיון ההוכחות, אף כי לא ניתנה כל החלטה המבטלת או דוחה את הדיון. יתרה מזו, משהביע המשיב עמדתו כי אין בסיס ענייני לערר וסיכוייו קלושים, משלא טענו העוררים בעניין סיכויי הערר להתקבל, והיות שסיכויי הערר נמוכים – נשמט היסוד לבקשה לביטול פסק הדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עונשין] |
|
| ת"פ (באר שבע) 43932-09-20 מדינת ישראל נ' עופר צרקסוב (מחוזי; אליהו ביתן; 24/06/21) - 11 ע' |
| עו"ד: נועה שוקר, שרית עוז |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, והשית עליו 52 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוד
.
על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, הוא הורשע בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
הנאשם שדד חנות תכשיטים, תוך איום באקדח אוויר על מוכרת שהייתה לבדה בחנות, וגנב רכוש בשווי של כ- 250,000 ₪. הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה הם בעיקר שמירת הגוף, הזכות לשלווה, זכות הקניין, קיום סדרי מסחר תקינים, ושמירת הסדר ובטחון הציבור. ומידת הפגיעה בהם הינה משמעותית. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת שוד בנסיבות מחמירות היא של רצינות וחומרה. הלכה למעשה בתי המשפט מטילים עונשי מאסר משמעותיים על עבירות שוד בנסיבות מחמירות.
במקרה זה, מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם הוא בין 3 ל- 6 שנות מאסר בפועל. בהתחשב בכל השיקולים והנסיבות, יש להשית על הנאשם 52 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [משפחה] |
|
| רמ"ש (באר שבע) 27548-05-21 מ.מ.ש נ' ק.ש (מחוזי; גאולה לוין; 23/06/21) - 6 ע' |
| עו"ד: רמי מור, שמוליק רוזן |
אמנם ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת מזונות של הערכאה הדיונית, בייחוד כאשר מדובר במזונות זמניים, אך במקרה זה יש להתערב בגובה המזונות הזמניים, שכן הסכום שנפסק הוא נמוך באופן חריג ויש בו כדי לקפח את הקטינים למשך חודשים ארוכים, עד לבירור והכרעה בתביעת המזונות.
משפחה – מזונות – מזונות זמניים
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בה נקבע כי המשיב ישלם עבור מזונותיהם הזמניים של ארבעת ילדיו הקטינים סך של 2,500 ₪ לחודש, ויישא במחצית מהוצאות החינוך ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
אמנם ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת מזונות של הערכאה הדיונית, בייחוד כאשר מדובר במזונות זמניים, אך במקרה זה יש להתערב בגובה המזונות הזמניים, שכן הסכום שנפסק הוא נמוך באופן חריג, ויש בו כדי לקפח את הקטינים למשך חודשים ארוכים, עד לבירור והכרעה בתביעת המזונות. לא ברור כיצד הגיע בימ"ש קמא לקביעה כי ניתן להסתפק ב- 2,500 ₪ לחודש עבור ארבעת הקטינים. בית המשפט לא ציין מהם צרכי הקטינים, ולא התייחס כלל לא לצרכים הכרחיים, לא להנחות הנוהגות בפסיקה ביחס לקטינים שמחלקים את שהותם בין שני בתים, ולא להוצאות החזקת המדור. הסכום שנותר לצרכיהם האישיים של הקטינים, על פי פסיקת המזונות הזמניים, הוא 275 ₪ לכל קטין. סכום זה אינו סביר ומחייב התערבות ערכאת הערעור. צרכיו של כל קטין אינם פחותים מ- 1,400 ₪ לחודש, כך שצרכיהם של ארבעת הקטינים, יחד עם חלקם באחזקת מדור, אינו נופל מ- 7,000 ₪. על המשיב לשאת במזונות זמניים בסך של 5,600 ₪ לחודש, 80% מהוצאות החינוך ו- 80% מההוצאות הרפואיות החריגות. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [דיון אזרחי] |
|
| תנ"ג (תל אביב-יפו) 39908-08-20 שירה ברגמן נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מחוזי; חאלד כבוב; 21/06/21) - 18 ע' |
| עו"ד: יעקב סבו, חגי קלעי, אוהד רוזן, רוברט אפשטיין, תומר ברם, עמית גנסין, ליאור להב, יקיר שעשוע, אלקס הרטמן, נועם זמיר, גל קלנר |
אושר תיקון בקשת גילוי ועיון במסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת מכוח סעיף 198א לחוק החברות.
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
.
בקשה לתיקון בקשת גילוי ועיון במסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת מכוח סעיף 198א לחוק החברות, בעקבות איחוד הבקשות.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
הלכה היא כי כאשר בעל דין מבקש לתקן כתב טענות, נעתרים לו ברוחב לב. השיקולים המנחים להפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט הם: מידת נחיצותו של התיקון לשם הכרעה בשאלות "שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין"; מועד הגשת הבקשה והסיבה לאיחור בהעלאת הטענות שבה; מידת הפגיעה במשיב כתוצאה מקבלת הבקשה; מידת תום הלב בהגשת הבקשה. בהליך של תביעה נגזרת, יישקלו שלושה שיקולים נוספים, הראשון עוסק ביחס שבין מהות בקשת התיקון לבין מבנה הליך התביעה הנגזרת, הכרוך בקיומו של שלב טרומי שבו מתקיימת בחינה מעמיקה של הבקשה; השני נוגע להיבט ייחודי של האינטרס הציבורי שהוא פועל יוצא מאופייה של התביעה הנגזרת. התביעה הנגזרת מתנהלת לטובת החברה עצמה – וכפועל יוצא מכך לטובת כלל משקיעיה; השלישי, עוסק בפערי המידע המובנים שבין הצדדים לתביעה הנגזרת, כאשר הנחיתות האינפורמטיבית היא מנת חלקם הטבעית של תובעים נגזרים.
מכלול השיקולים הרלוונטיים מטים את הכף לטובת קבלת בקשת התיקון. המסמכים שצירופם מבוקש, נוגעים למוקד המחלוקת בין הצדדים, כך שצירופם יסייע לבית המשפט לברור את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. המסמכים לא היו ידועים למבקשים עם הגשת הבקשות המקוריות ובחלקם הגדול באו לעולם לאחר הגשת הבקשות. אין בקבלת הבקשה כדי לפגוע במשיבה – ואף ההפך מכך. על פניו לא נפל פגם בהתנהלות המבקשים, ובוודאי אין מדובר בבקשה חסרת תום לב מטעמם. אשר לשיקולים הייחודיים לבקשת תיקון במסגרת הליך תביעה נגזרת, מצויים אנו ב"המצב הקל" – שכן על פי נימוקי הבקשה, מדובר בתיקון שהוא עובדתי במהותו וטרם אושרה בקשת האישור. גם בהיבט הייחודי של האינטרס הציבורי שהוא פועל יוצא מאופייה של התביעה הנגזרת, נוטה הכף לטובת קבלת בקשת התיקון. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [דיון אזרחי] |
|
| ת"צ (תל אביב-יפו) 5396-09-17 חנה גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מחוזי; אסתר נחליאלי חיאט; 21/06/21) - 18 ע' |
| עו"ד: מרי ימין, כרם כרמית ימין, גיל עטר, שי כהן, אורלי נשיץ, אור אמזל |
נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבה, המבטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, גורעת במקרים מסוימים חלק מהתגמולים שזכאי לו תלמיד שנפגע.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחייתה
.
בקשה לאישור תביעה ייצוגית בטענה כי המשיבה, המבטחת בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, גורעת שלא כדין חלק מהתגמולים שזכאי לו תלמיד שנפגע, במקרים בהם קבע הרופא מטעם המשיבה כי לנפגע נכות ש-50% ופחות מכך מיוחסים למצב רפואי קודם.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ההוגנות הדיונית המצופה מתובע ייצוגי היא גם בהתייחסותו לנתבעים, לרבות חובת התובע הייצוגי לערוך כדבעי את כתבי הטענות המוגשים מטעמו. בעניינו ניהול ההליך התאפיין בחוסר תום לב דיוני מצד המבקשת וטענות המבקשת נוסחו באופן עמום ובלתי ברור. מעבר לכך, המבקשת לא הציגה ולו מקרה נוסף אחד מלבד המקרה הפרטני (והנדיר) שלה ובכך נכשלה להרים את הנטל המוטל עליה להציג אפשרות קיומה של קבוצה. עיקר טענותיה נטענו באופן סתמי, מבוססות על תחושות, ובלי כל ביסוס ראייתי. ניהול הליך בירור פרטני לגבי נסיבות קרות מקרה הביטוח וגרימת נזק גוף לגבי כל אחד מחברי הקבוצה אינה דרך יעילה להכרעה במחלוקת, לשון המעטה.
גם בגוף הטענות אין כדי להצדיק את אישור התובענה כייצוגית. הפוליסה מנוסחת בבהירות ובשפה שקשה לומר שהיא משתמעת לשני פנים. נראה שנוהל התביעות המפורט בפוליסה הוא נוהל הוגן בכך שהוא מאזן בין כוחה של חברת הביטוח לבין המוטב על דרך של כינון ועדת חריגים בה נציגי חברת הביטוח הם המיעוט שבמיעוט, וקביעת שיעור הנכות במקרה של מחלוקת היא בידי רופא מומחה ובלתי תלוי. לאור האמור, אין בקשת האישור עומדת בתנאי סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [נזיקין] |
|
| ע"א (באר שבע) 6901-10-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה מ.ש. ז"ל (מחוזי; אריאל ואגו, גד גדעון, גאולה לוין; 21/06/21) - 12 ע' |
| עו"ד: משה עבדי, נועה אלוני, אפרים ווגדן, דניאל שבח, מורן לוסקי |
המונח "בן-זוגו" בסעיף 78 לפקודת הנזיקין חל גם על "ידועים בציבור", אך לא די בתלות עתידית כמו במצב של כוונה עתידית למיסוד הקשר, אלא נדרשת תלות הלכה למעשה, אותה קטע מעשה הנזיקין. במקרה זה, הגם שהמנוחה והמשיב 4 היו מאורסים, לא נראה שהייתה בפועל תלות ביניהם ולפיכך אין משיב 4 זכאי לפיצוי כבן-זוג שהיה תלוי במנוחה.
נזיקין – תלויים – תביעתם
.
ערעור על פסק דין בתביעת יורשים ותביעת תלויים בגין מותה של המנוחה בתאונת דרכים. השאלה המרכזית עליה נסב הערעור היא האם משיב 4 הוא בגדר "בן-זוג" הזכאי לפיצויים כתלוי במנוחה, והאם הוא חסום מלתבוע פיצוי בשל שטר סילוק עליו חתם כתובע בתביעה נפרדת שהגיש בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עצמו בתאונת הדרכים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
בהתאם להלכה הפסוקה, המונח "בן-זוגו" בסעיף 78 לפקודת הנזיקין אינו מתייחד לבני-זוג נשואים והוא חל גם על "ידועים בציבור". לא די בתלות עתידית כמו במצב של כוונה עתידית למיסוד הקשר, אלא נדרשת תלות הלכה למעשה, אותה קטע מעשה הנזיקין. הגם שהמנוחה והמשיב 4 היו מאורסים, אין בפסק הדין ממצאים על כך שעובר לתאונה בני הזוג חיו במערכת יחסים אותה תפסו כמערכת יחסים מחייבת, וכי הייתה בפועל תלות ביניהם. לפיכך אין משיב 4 זכאי לפיצוי כבן-זוג שהיה תלוי במנוחה. כפועל יוצא מכך, יש לבטל את הקיזוז של תביעת התלויים מתביעת העיזבון ולחשב את תביעת העיזבון לפי הלכת פינץ.
גם לעניין שכרה של המנוחה, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום. מדובר בממצא עובדתי של הערכאה המבררת, שנקבע בהתבסס על הראיות שהובאו בפני בית המשפט, הן לגבי ההשתכרות בהווה והן לגבי אופק הקידום. גובה השכר שקבע בית המשפט הוא אמנם פרי אומדנה, אך מדובר באומדנה סבירה והגיונית בנסיבות העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [בתי-משפט] |
|
| א"פ (באר שבע) 25064-06-21 מדינת ישראל נ' שליט אוריל (מחוזי; יעקב דנינו; 19/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: שירין מחאג'נה, שרון וקנין, אבנר שמש |
ערך פומביות הדיון הוא הכלל ואיסור הפרסום הוא החריג, בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות, קל וחומר לאחר הגשת כתב אישום. במקרה זה אין מקום לאסור את פרסום שמו של המשיב, רופא משפחה המואשם בעבירה של מעשה מגונה נגד מטופלת.
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
בתי-משפט – פומביות הדיון – איסור פרסומים
.
ערעור על החלטה במסגרתה הורה ביהמ"ש על איסור פרסום שמו של המשיב "עד החלטה שתתקבל לאחר שמיעת עדות המתלוננת". המשיב, רופא משפחה, מואשם בעבירה של מעשה מגונה נגד מטופלת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ערך פומביות הדיון הוא הכלל, ואיסור הפרסום הוא החריג. החריג לכלל מתפרש בצמצום, ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון. נטל השכנוע מוטל על שכמו של החשוד להראות כי עניינו החריג מצדיק חיסיון שמו, חרף עליונותו של עיקרון פומביות הדיון. נטל זה הוא כבד, בנסיבות מיוחדות וחריגות, ובהתקיים הצדקה מיוחדת לכך, עשוי אינטרס ההגנה על שמו הטוב של החשוד לגבור על ערך היסוד של פומביות הדיון. אם אלו קווי היסוד המדריכים טרם הגשת כתב אישום, ברי כי הם תקפים ביתר שאת אחר הגשת כתב אישום.
שקלול ההיבטים במקרה דנא מצביע בבירור כי יש להעדיף את עיקרון פומביות הדיון על פני עניינו האישי של המשיב. העובדה כי המשיב הוא רופא, נעדר עבר פלילי, וכי אף בנו הוא רופא העובד בקופת חולים, אינם בגדר תבחינים המייחדים עניינו לעומת נאשמים אחרים. יתכן שפרסום שמו ופרטיו של המשיב יפגעו בשמו הטוב, וכתוצאה מכך גם בני משפחתו יישאו בנטל עוונו הלכאורי המיוחס לו. אפשר גם כי הפרסום יקפח פרנסתו. ואולם, לא מדובר בנזקים החורגים מעניינם של נאשמים אחרים. המשיב לא הראה שעלולה להיגרם "פגיעה חמורה" בפרטיותו. לפיכך, יש להורות על ביטול איסור הפרסום. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
| רמ"ש (חיפה) 13394-05-21 מ. אחד נ' מ. אחת מהיורשים ונוספים (מחוזי; אספרנצה אלון; 16/06/21) - 10 ע' |
| עו"ד: דורון רז |
בית המשפט שלא מקיים את חובת ההנמקה, ולו רק במקצת, די בכך כדי לבטל את החלטתו, ולהחזיר אליו את התיק ויש בכך כדי להוות שיקול למתן רשות ערעור.
דיון אזרחי – פסק-דין – חובת הנמקה
בתי-משפט – פסק-דין – חובת הנמקה
.
בקשת רשות ערעור על 11 החלטות של בית משפט לענייני משפחה וכן "בקשה לעיכוב ביטול צו המניעה הזמני ולחילופין, לתיתו מכוח סמכותה של ערכאה זו".
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ההנמקה הינה חלק בלתי נפרד מכל פסק דין, היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס להחלטה והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט. בית המשפט שלא מקיים את חובת ההנמקה, ולו רק במקצת, די בכך כדי לבטל את החלטתו, ולהחזיר אליו את התיק. במקרה בו הוציאה הערכאה הדיונית תחת ידיה פסק דין שאינו מנומק דיו, יש בכך כדי להוות שיקול למתן רשות ערעור. בענייננו, לא נימק בית משפט קמא את ההחלטה לעניין צו המניעה הזמני שניתן במעמד שני הצדדים, ולא לעניין הפינוי ומועדו. הכרעת בית משפט קמא נעדרה כל התייחסות עניינית לתנאי הפסיקה, דבר אשר הותיר את ההחלטה ללא כל הסבר ענייני המאפשר את בחינתה, ומשכך בגדר החלטה שרירותית ללא כל הסבר. עניין זה, הינו בבחינת פגם היורד לשורש ההחלטה השיפוטית ועל כן יש להחזיר את התיק לבימ"ש קמא להנמקת החלטותיו. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [פשיטת רגל] |
|
| פש"ר (נצרת) 50100-01-14 מנחם חיים שלי נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עינב גולומב; 14/06/21) - 4 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט אישר את המתווה שהוסכם בין המנהל המיוחד והחייב בפשיטת רגל, בדבר הכרזת החייב ומתן הפטר מותנה, כנגד תוספת כספית לקופה.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הפטר
.
המנהל המיוחד והחייב בפשיטת רגל, הגיעו למתווה מוסכם בדבר הכרזת החייב ומתן הפטר מותנה, כנגד תוספת כספית לקופה. שלושה מבין הנושים הביעו התנגדות למתווה המוצע.
.
בית המשפט המחוזי אישר את המתווה המוסכם ופסק:
יש לקבל את המלצת בעלי התפקיד ולהכריז על החייב פושט רגל תוך קביעת מתווה של הפטר מותנה כפי שהומלץ. המתווה נותן ביטוי הולם למכלול הנתונים ומאזן באופן סביר וראוי בין השיקולים הנוגעים לחייב לבין אינטרס הנושים על מול תועלת אפשרית הגלומה מהליכים למימוש נכסי החייב במסגרת ההליך, ככל שיינקטו. המתווה המוצע משקף בחינה רציונלית והולמת של פוטנציאל זכויות החייב. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 20 [ארנונה] [מסים] [רשויות מקומיות] |
|
| עת"מ (מרכז) 32394-05-20 מזמור הפקות בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (מנהלי; אורן שוורץ; 23/06/21) - 14 ע' |
| עו"ד: עדי מוסקוביץ', חנן גפני, אשר אילוביץ', אריאל ליבר |
בית המשפט דחה עתירה מנהלית שהגישה העותרת כנגד החלטת המשיבה – עיריית פתח תקוה, בעניין סיווג נכס שבבעלותה כ"שרותי אולפן שידור", לצורך החיוב בתשלום ארנונה. העתירה נדחתה מאחר והחלטת ועדת הערר היא החלטה חלוטה שמחייבת את הצדדים לה, וגם לגוף העתירה, היות וסיווג חלקו העיקרי של הנכס כ"שרותי אולפן שידור" נעשה כדין.
ארנונה – סיווג נכס – לצורך חיובו בארנונה
ארנונה – הטלתה – סיווג נכס לצורך חיובו בארנונה
מסים – ארנונה – סיווג נכס
רשויות מקומיות – ארנונה – סיווג נכסים
.
העותרת הגישה עתירה שעניינה בהחלטת עיריית פתח תקוה, לפיה הנכס בו מחזיקה העותרת, יחויב בתשלום ארנונה לפי תעריף בסיווג "שרותי אולפן שידור", מכוח צו ארנונה לשנים 2020-2017. לטענת העותרת מדובר בתעריף שגוי, אשר נוסף לצו הארנונה של עיריית פתח תקוה שלא כדין וללא אישורי שר הפנים ושר האוצר. מטעמים אלה ביקשה העותרת לקבוע כי התעריף בו חויבה מבוטל וכי התעריף החוקי ל"אולפן שידור" הוא התעריף המרבי ל"תעשיה" בהתאם לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות).
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
דרך המלך לתקיפתה של החלטת ועדת הערר לפיה חלקו העיקרי של הנכס יסווג כ"שרותי אולפן שידור" בהתאם לסעיף 3.13.8.5 לצו הארנונה צריכה להיעשות באמצעות הגשת ערעור מנהלי. משלא עשתה כן מזמור הפקות, ומאחר שלא הובאו ראיות לפיהן חל שינוי נסיבות בטיבו של הנכס והפעילות שמתקיימת בו, הרי שהחלטת ועדת הערר היא החלטה חלוטה שמחייבת את הצדדים לה. די בכך כדי לדחות את טענותיה של מזמור הפקות בעניין סיווג הנכס כ"שרותי אולפן שידור".
למעלה מן הצורך יש לדחות את העתירה לגופה.
למרות שעסקינן בפעילות כללית שיכולה להיחשב כבעלת אופי תעשייתי, קיים סיווג קונקרטי בצו הארנונה שתואם את אופי הפעילות בנכס – "שרותי אולפן שידור". גם לשיטת מזמור הפקות חלק עיקרי בנכס משמש כמתחם פוסט פרודקשן שבו מתבצעת פעילות של צילום ועריכה להפקות טלוויזיה, לרבות כאלה המצולמות בנכס, וכן להפקות וצילומים המתבצעים באמצעות ניידות השידור שלה. מכאן שיש להעדיף את הסיווג הספציפי שהולם את אופי הפעילות בנכס; יש להורות כי סיווג חלקו העיקרי של הנכס כ"שרותי אולפן שידור" נעשה כדין.
בנסיבותיו של עניין זה, אין הצדקה להורות על בטלות הסיווג לשרותי אולפן שידור, הן לנוכח טעמים של שיהוי אובייקטיבי והן לנוכח עמדתם של הגורמים המאסדרים כי אין הצדקה להתערבותם בתוכן הצו, זולת הפחתה מסוימת בגובה התעריף. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [משפט חוקתי] |
|
| עת"מ (ירושלים) 19945-12-19 רוני אוסוולדו וליז גומז נ' שר הפנים (מנהלי; רם וינוגרד; 23/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: ניקול מאור, יעל רוד סליטן |
בית המשפט הורה, כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבים שלא להעניק לעותר מעמד מכוח חוק השבות. נקבע, כי העותר כשל בהוכחת טענתו לפיה עבר תהליך גיור במסגרת "קהילה יהודית מוכרת".
משפט חוקתי – שבות – גיור
משפט חוקתי – אזרחות – הקנייתה
.
העותר הגיש עתירה כנגד ההחלטה לדחות את בקשתו לקבל תעודת עולה ואזרחות ישראלית מכוח הוראות סעיפים 1 ו-4ב לחוק השבות. העותר טוען כי בחודש פברואר 2014 השלים תהליך גיור בקהילה יהודית המוכרת על ידי העותרת 2, וניתנה לו "תעודת גירות" המעידה על כך. על יסוד טענה זו פנה למשיבים בתחילת שנת 2019. פניה זו נדחתה על ידי המשיבים בנימוק לפיו "הליך הגיור האינטרנטי" שעבר נעשה ב"קהילה מתחדשת, אשר כל משתתפיה בבסיסם גרים" ולפיכך אין בסיס לטענתו כי הגיור נעשה ב"קהילה מוכרת".
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
לעניין תהליך הגיור המביא לכלל הענקת מעמד מכוח הוראות חוק השבות, נקבע כי ניתן להסתפק במסמך המעיד על גיור בקהילה יהודית בחוץ לארץ ו"לעניין זה אין נפקא מינה אם הקהילה היא אורתודוכסית, קונסרבטיבית או רפורמית".
שעה שמדובר בגיור מחוץ לישראל יש להכיר לעניין חוק השבות בגיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת על-פי כלליה שלה. אשר להגדרתה של "קהילה יהודית מוכרת" הובהר בפסיקה כי הכוונה ככלל, לקהילה מבוססת ופעילה בעלת זהות יהודית משותפת וידועה, שלה מסגרות קבועות של ניהול קהילתי, ואשר משתייכת לאחד הזרמים המוכרים באוכלוסיה היהודית העולמית.
במסגרת העתירה דנן אישרה העותרת את טענת המשיבים לפיה נקבעו התבחינים לאחר התייעצות עם העותרת ועם התנועה המסורתית. עוד הצהירה כי ככל שיש בתבחינים קביעות שאינן עולות בקנה אחד עם תפיסתה או רצונותיה של העותרת, הרי שאלה אינם רלוונטיים לצורך הדיון בעתירה זו ועוסקים בנושאים שאינם מתעוררים במסגרת העתירה.
בחינת עניינו של העותר על יסוד התבחינים מביאה למסקנה לפיה בדין נדחתה בקשתו. אלא שקביעה זו היא מעבר לנדרש במסגרת העתירה, מאחר שממילא כשל העותר בהוכחת טענתו לפיה עבר תהליך גיור במסגרת "קהילה יהודית מוכרת". |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [תעופה] |
|
| עת"מ (מרכז) 57701-10-19 איגוד לתעופה ספורטיבית נ' משרד התחבורה/מינהל התעופה האזרחית (מנהלי; זהבה בוסתן; 22/06/21) - 17 ע' |
| עו"ד: רן גלעדי, דוד גוטמן |
בית המשפט דחה את עתירת העותר ונמנע מלהתערב בהחלטת הרשות לתעופה אזרחית לרשום ברשומות רת"א וברישיון הטיס של כל טייס המחזיק ברישיון טיס פרטי עם הגדר "אוירון זעיר" כי הרישיון ו/או ההסמכה להטסת אווירון זעיר אינם עומדים באמות המידה הבינלאומיות.
תעופה – טיס – רישיון
.
העותרת הגישה עתירה בה מבוקש להורות על בטלות ההחלטה של הרשות לתעופה אזרחית לרשום ברשומות רת"א וברישיון הטיס של כל טייס המחזיק ברישיון טיס פרטי עם הגדר "אוירון זעיר" כי הרישיון ו/או ההסמכה להטסת אווירון זעיר אינם עומדים באמות המידה הבינלאומיות. לחלופין, מבוקש להורות על הבטלות היחסית של החלטת רת"א, באופן שההחלטה לא תחול על טייסים שמעוניינים להשלים, באמצעים שרת"א תעמיד לאותם טייסים, ללא עלות מצדם, את כל הנדרש כדי לעמוד בארבע אמות המידה הבינלאומיות, ולאחר השלמתן לא תירשם כל הערה ברשומות רת"א וברישיון הטיס שלהם.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
אין די בהכשרה שנעשתה לצורך קבלת רישיון אז"מ כדי לענות על הכשרה הנדרשת לרישיון ל PPL אוירון בהתאם לכללי נספח 1 לאמנת שיקגו. משכך, נדחית טענת העותר לפיה רישיון טיס פרטי עם הגדר אז"מ שקול לרישיון טיס PPL.
קיימים הבדלים בין רישיון טיס עם הגדר "אז"מ" לעומת רישיון טיס עם הגדר "אוירון". לנוכח ההבדלים בהכשרה הנדרשת לכל אחד מהם אין לקבל את עתירת העותר לקבוע כי עם ביצוע ההשלמות כפי שהציע, או במתכונת דומה יעמדו טייסי האז"מ בסטנדרטים הנדרשים מטייסי אוירון PPL, ולא תרשם הגבלה ברישיונם. שכן, לא ניתן להסתפק ב"השלמה" כפי שמציע העותר כדי להימנע מרישום הגבלה ברישיון עם הגדר אז"מ.
רת"א היא הגוף המקצועי האחראי על מתן הרישיונות, ועל פי גורמי המקצוע ברת"א, השוני בין רישיון טיס עם הגדר "אז"מ ורישיון טיס עם הגדר "אוירון" אינו בא לידי ביטוי בפערי שעות טיסה או נושאי הדרכת טיסה בלבד, אלא גם במאפייני ההפעלה השונים בתכלית לטייסי אז"מ, בסביבת העבודה שבה מתבצעת הטיסה, ושבה יתבצעו הטיסות לאחר מתן הרישיון.
רת"א לא רק רשאית לתקן את התקלה אלא חייבת הרשות לעשות כן לאור השוני בהכשרה בין טייסי אז"מ וטייסי אוירון שוני שיש בו גם אלמנטים של בטיחות טיסה, על אף שמדובר בשינוי התנהלות בת שנים רבות. הנזקים שיגרמו כתוצאה מכך, אם יגרמו, הם נזקים פרטניים וככל שמי מהטייסים המחזיקים ברישיון אז"מ שאינו כולל הגבלות יסבור שנגרמו לו נזקים כתוצאה מהוספת ההגבלות ברישיונו הוא יוכל לתבוע את נזקיו במקום המתאים. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 23 [מקרקעין] |
|
| ת"א (פתח תקוה) 38078-10-14 ד.דנדי השקעות בע"מ נ' רנה גרוס (שלום; אמיר לוקשינסקי גל; 22/06/21) - 28 ע' |
| עו"ד: דורון אריאל, אלעד בן יורם וגיא אלדן ע' קוסובסקי שחור ורפאל אוביידוב |
נדחתה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין על דרך מכירתם. נדונו השאלות, האם פירוק השיתוף על דרך רישום בית משותף יגרום ל"הפסד ניכר" לשותפים? האם פירוק השיתוף על דרך רישום בית משותף יוביל ל"שיתוק מערכות הבית המשותף"? האם יש להימנע מפירוק השיתוף בשל הליכי ההסדר?
מקרקעין – שיתוף – פירוקו
מקרקעין – פירוק שיתוף – בדרך של מכירה
מקרקעין – פירוק שיתוף – בדרך של רישום בית משותף
.
תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין על דרך מכירתם, בהתאם לסעיף 40(א) לחוק המקרקעין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
טענתה העיקרית של התובעת הינה כי רישום בית משותף יגרום ל"הפסד ניכר" לשותפים. התובעת הגישה שתי חוות דעת במסגרת ההליך (הן בשלב הגשת התביעה והן בשלב הראיות). השינוי בין שתי חוות הדעת מטעם התובעת, כאשר בתווך חודדה טענת ההגנה של הנתבעות שלפיהן חוות הדעת הראשונה לא מבססת "הפסד ניכר" לפי המבחן שנקבע בפסק הדין בעניין רידלביץ, מעורר שאלות.
לא הוכח במבחן של מאזן הסתברויות, כי עצם רישום הבית המשותף יוביל להפסד כלשהו, לא כל שכן ל"הפסד ניכר" כפי שנדרש בהתאם להוראות הדין.
טענה נוספת שהעלתה התובעת היא כי פירוק השיתוף על דרך רישום בית משותף יוביל ל"שיתוק מערכות הבית המשותף. מהתכתובות שצורפו, כמו גם מהעדויות עולה, כי התנהלות הצדדים בכל הנוגע לניהול הנכס הינה התנהלות סבירה של שותפים בנכס. לא הוכחו יחסים עכורים. לא הוכח קיום של חוב כלשהו מצד הנתבעות שלא שולם בסמיכות למועד הדרישה, פרט לסוגיה פעוטה של שכר הטרחה אשר שנויה במחלוקת בתום לב. גם בכל הנוגע לפעולות תחזוקה ושיפוץ, המסקנה העולה הינה שהנתבעות משתפות פעולה באופן מלא ובתום לב, ומקום שבו קיים אינטרס משותף לדאגה של מצבו של הבניין, הצדדים יודעים לפעול יחדיו. לא הוכח כל חשש אפוא, שפירוק שיתוף על דרך רישום הבית המשותף יוביל ל"שיתוק" מערכות הבית המשותף, או יסכל אפשרות לחיזוק או לשיפוץ נדרש של הנכס.
יש לדחות את תביעת התובעת לפירוק שיתוף בדרך של מכירה, שכן הדרך הראויה לפירוק השיתוף בנסיבות העניין הינה על דרך רישום בית משותף כמצוות סעיף 42(א) לחוק המקרקעין. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [חוזים] |
|
| ת"א (ראשון לציון) 938-12-17 עוז חקק נ' איתן חברה (שלום; אבי סתיו; 22/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: ששון כביר, טל מור |
השיקים נמסרו לתובע כתמורה לקבלת ז'יטונים במשחקי הימורים. אין להכיר בזכותו של התובע לתשלום כלשהו מכוח השיקים. די בכך שהתובע היה המארגן של המשחקים על מנת לקבוע כי אין לזכות אותו בסכום כלשהו מהשיקים שניתנו כתמורה לאסימוני המשחק.
חוזים – אי-חוקיות – תוצאותיה
חוזים – אי-חוקיות – נפקותה
חוזים – אי-חוקיות – תרופות
חוזים – השבה – חוזה בלתי חוקי
.
תביעה על סך 175,000 ₪, בגין כספים שהלווה התובע, לטענתו, לנתבע. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים הוא האם מדובר בהלוואה "חברית" שהעמיד התובע לנתבע, או שמדובר בחוב שנוצר במסגרת משחקי הימורים לא חוקיים שאירגן התובע.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
השיקים נמסרו לתובע כתמורה לקבלת ז'יטונים במשחקי הימורים. אין ספק שמדובר בחוזה אשר חל עליו סעיף 30 לחוק החוזים. סעיף זה קובע, כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל". מטרת עריכת ההסכם שבמסגרתו נתן התובע לנתבע אסימוני משחק הייתה לאפשר קיומו של משחק לא חוקי, וממילא מדובר בהסכם שמטרתו לא חוקית וחל עליו סעיף 30 לחוק החוזים. זאת ועוד, עצם המכירה של אסימוני המשחק אסורה על פי החוק, כך שגם כריתת ההסכם אינה חוקית. מדובר בהסכם אשר לא רק שנועד לשרת מטרה לא חוקית, אלא הוא עצמו אסור על פי החוק.
כאשר מדובר בעסקה של מכירת ז'יטונים לצורך משחק הימורים לא חוקי, והמשתתף שרכש את הז'יטונים מסר למוכר שיקים, אין השיקים ניתנים לאכיפה (כל עוד המוכר הוא המחזיק בשיקים). אולם, לבית המשפט יש כלים לערוך איזון בין הצדדים, בין אם על דרך מתן פטור מלא או חלקי מהשבה (ככל שתוכר חובת השבה של שווי הז'יטונים) ובין אם על דרך מתן צו קיום חלקי. אשר לשאלה מתי ובאיזו עוצמה יש לעשות שימוש בכלים אלו, הרי שיש להחיל את המבחנים שנקבעו בפסיקה בקשר ליישום סעיף 31 לחוק החוזים במקרה של חוזה לא חוקי, כגון דרגת החומרה של אי החוקיות; מידת האשם היחסי של כל אחד מהצדדים; הרקע לכריתת ההסכם; דרגת הביצוע של החוזה הלא חוקי ועוד.
שיקול מרכזי בשאלה אם יש לחייב את המשתתף במשחק ההימורים לשלם עבור אסימוני המשחק נוגע לשאלת מעמדם היחסי של הצדדים. גם בעניין שינכה, בו חייב בית המשפט את המשתתף בתשלום חלקי, צוין כי אילו היה התובע בעל הקזינו לא היה נפסק לזכותו דבר. במקרה הנוכחי, בחר התובע להכחיש קשר כלשהו בין השיקים לבין משחקי ההימורים, ומשנדחתה גרסתו זו אין אלא לקבל את טענת הנתבע כי מדובר במשחקים שהתובע אירגן. הנתבע הוסיף וטען כי משחקים אלו היו "תרמית", אולם לטענה זו לא הובא שמץ של הוכחה, והיא מבוססת על שמועות ששמע הנתבע לטענתו. על שמועות מעין אלו לא ניתן לבסס ממצא במשפט. עם זאת, די בכך שהתובע היה המארגן של המשחקים על מנת לקבוע כי אין לזכות אותו בסכום כלשהו מהשיקים שניתנו כתמורה לאסימוני המשחק. לצד זאת, יש ליתן משקל מסוים לכך שהנתבע אינו חף מכל אחריות, שכן הוא בחר מרצונו להשתתף במשחק הימורים לא חוקי, על ידי אי חיובו של התובע בהוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בתי-משפט] |
|
| ת"א (קריות) 34422-12-20 סאלח מנאסרה נ' אגבאריה סאלח (שלום; מוחמד עלי; 22/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נסיבותיו של מקרה זה מחייבות כפיית ציות לצו על ידי הטלת קנס מיידי, זאת בנוסף לכפייה צופת פני עתיד של קנס על תנאי. בית המשפט חייב כל אחד מן הנתבעים 13-10 לשלם קנס מיידי על סך 10,000 ₪ לאוצר המדינה. כמו כן, במידה והנתבעים יפרו בעתיד את צו המניעה, כל אחד מהם יחויב בסכום של 15,000 ₪.
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – כפיית ציות
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – קנס
.
בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
גם אם נניח כי פירוק תבניות העץ שבהן נוצק שלד הבניין לא נאסר במפורש בצו המניעה, הרי אין חולק על כך שנתבע 11 "עטף" (כלשונו) את המבנה בבלוקים. למותר לציין כי אין הדבר אלא ניסיון ליפות את העובדה הברורה – כי לאחר מתן צו המניעה בוצעו עבודות בנייה נוספות על ידי סגירת המבנה בבלוקים. אם זו לא עבודת בנייה בניגוד לצו המניעה, לא ברור עבודת בנייה מהי. טענותיהם של הנתבעים בדבר חוסר הבנה של צו המניעה – לא יכולות לעמוד. כך גם טענתם הערטילאית כי הדבר נעשה כדי למנוע "נפילת ילדים מהמרפסת".
המסקנה אפוא כי צו המניעה הופר. חמור מכך, גם לאחר הגשת הבקשה לביזיון ותוך כדי ההליכים הקשורים בהליך זה, הוסיפו הנתבעים וביצעו עבודות להשלמת המבנה.
נסיבותיו של מקרה זה מחייבות כפיית ציות לצו על ידי הטלת קנס מיידי, זאת בנוסף לכפייה צופת פני עתיד של קנס על תנאי. נסיבותיו של המקרה מהולות בחומרה הנובעת מהיקף העבודה המסיבי שבוצע על ידי הנתבעים. לאחר מתן הצו הנתבעים בנו קומה נוספת תוך זלזול בוטה בצו שניתן על ידי בית המשפט. הבוטות נובעת לא רק מהיקף הבנייה אלא גם מהעובדה כי גם לאחר הגשת הבקשה לביזיון המשיכו הנתבעים להכשיר את המבנה, כאילו צו בית המשפט לא קיים כלל. הפרת הצו לא הייתה אפוא מעשה חד פעמי וחולף, אלא מעשה סיסטמתי בוטה ונמשך. וזה העיקר – התנהלות הנתבעים בעבר מלמדת כי הם עשויים להמשיך ולהפר את הצו בעתיד, ומכאן מתעורר צורך ממשי להרתיעם מפני הפרה עתידית של הצו, הרתעה אשר נדרשת לשם הבטחת אכיפת הצו.
יש לחייב כל אחד מן הנתבעים 13-10 לשלם קנס מיידי על סך 10,000 ₪ לאוצר המדינה. כמו כן, במידה והנתבעים יפרו בעתיד את צו המניעה, כל אחד מהם יחויב בסכום של 15,000 ₪, זאת מבלי שיהיה בכך מיצוי האפשרות להטיל קנסות נוספים ולשקול הפעלת אמצעים אחרים שהפקודה מאפשרת. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [דיון אזרחי] |
|
| ת"א (ירושלים) 51686-03-21 מאור נשיא נ' ההסתדרות הציונית העולמית (שלום; אמיר דהאן; 21/06/21) - 17 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על מתן צו מניעה זמני לאיסור הענקת זכות לכל אדם במגרש 662, יישוב שבות רחל במועצה האזורית שומרון, זאת בכפוף להפקדת ערובה במזומן בסך של 25,000 ₪ לשנה הראשונה, ואלה יוחזקו בקופת בית המשפט לשם הבטחת נזקיו של היזם – המשיבה 2.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
.
בקשה למתן סעד זמני של צו מניעה האוסר הענקת כל זכות לכל אדם במגרש 662 ביישוב שבות רחל בשומרון.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
צווי מניעה זמניים הם סעדים שביושר, בית המשפט יעשה שימוש בעקרונות ובמינוח שהוסדרו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנות אלה, יצרו מבחן משולב של תשתית ראייתית, עילה, תכלית, נחיצות, מידה ותום לב, אלה מאוזנים ונשקלים על ידי בית המשפט תוך שימוש בכלל של "מקבילית הכוחות" – כלומר, משקל גבוה של אחד מהם יכול לאזן את משקלם הנמוך של האחרים.
בית המשפט מצא כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית מספקת המבססת את עילת התביעה. פרשת הדברים שנגלתה לעיני בית המשפט, הייתה כי המבקשים התקבלו ליישוב דרך ועדת הקבלה, ובאותו יום חתמו על חוזה בר־רשות עם המיישבת. בית המשפט לא מצא תשתית ראייתית להפרת ההסכם על ידי המבקשים.
בית המשפט בחן את שאלת חלוף הזמן ומצא כי חלוף הזמן במקרה זה אינו פוגע פגיעה משמעותית בשאלת מתן הצו הזמני, הגם שעלולה להיות לו השפעה ואולי אף השפעה מכרעת על ההליך העיקרי. המיישבת לא נתנה דעתה כלל על חלוף הזמן אלא ביטלה את החוזה ארבעה חודשים לאחר כריתתו, בשל הנחה מוטעית שלא נבדקה ושלפיה תלוי החוזה בהסכמת גורם שלא נכלל בו, והוא היזם "בר אמנה".
במאזן הנזקים (או כפי שהיה מכונה טרם כניסת התקנות לתוקף, "מאזן הנוחות"), אין ספק כי נזקי המבקשים, אם יימסר מגרשם לאחר, עוקרים את הסעד שבקשו ממקומו באורח בלתי הפיך, ומסכלים בכך את מטרת התביעה, בעוד נזקי היזם ניתנים לפיצוי בכסף אם תידחה התביעה או יפקע הצו.
בית המשפט מצא לנכון להורות על מתן צו מניעה זמני לאיסור הענקת זכות לכל אדם במגרש 662, יישוב שבות רחל במועצה האזורית שומרון, להורות למיישבת לרשום הערה על כך ברישומיה, אלא שמצא להתנות צו זה בתנאי של הפקדת ערובה במזומן בסך של 25,000 ₪ לשנה הראשונה, ואלה יוחזקו בקופת בית המשפט לשם הבטחת נזקיו של היזם – המשיבה 2. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [דיון פלילי] |
|
| ת"פ (תל אביב-יפו) 73759-01-18 מדינת ישראל נ' פטריק עמוס (שלום; עלאא מסארווה; 17/06/21) - 4 ע' |
| עו"ד: מיטב דגן, מיקי חובה |
התקבלה בקשת התביעה לחזור בה מהכרזתה (אלו עדיי), לפתוח את פרשת התביעה מחדש, כדי שהעוקבים יישמעו כעדי תביעה ולא כעדי הגנה.
דיון פלילי – עדים – עדי התביעה
דיון פלילי – בירור האשמה – ניהול המשפט
.
בקשת התביעה לחזור בה מהכרזתה (אלו עדיי), לפתוח את פרשת התביעה מחדש, כדי שהעוקבים יישמעו כעדי תביעה ולא כעדי הגנה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
התביעה הצביעה על הקושי הגדול בהעדת העוקבים כעדי הגנה, ואף כעדים מטעם בית המשפט. התביעה הסבירה שהיה נכון מבחינתה, למרות שחשבה שהתייתרה עדות העוקבים, להעידם בכל זאת מטעמה נוכח הקושי בהעדתם כעדי הגנה, קושי שנובע מהמאפיינים הייחודיים של העוקבים כעדים שזהותם, שיטת העבודה שלהם, ועוד פרטים רבים, נתונים בחיסיון רחב יחסית.
ההגנה טענה כי אישור מהלך זה פוגע בהליך ההוגן כלפי הנאשם, וכי פתיחת פרשת התביעה מחדש, בנסיבות תיק זה, לאחר שההגנה הצהירה מראש שתעמוד על העדת העוקבים מטעמה, הוא מהלך חסר תקדים ונעדר ביסוס בחוק ובפסיקה.
אומנם, ריענון זיכרון העוקבים לפני עדותם לרבות הבהרת גבולות החיסיון, מעניק יתרון מסויים לתביעה, ואולם אין עסקינן בסוגיות טקטיות אלא במהות של פגיעה בהגנת הנאשם. השאלה היא האם העדת אותם עדים, לאור מאפייניהם הייחודיים, כעדי תביעה ולא כעדים הגנה, עלולה לפגוע בהגנת הנאשם? תשובה לכך היא שלילית וזאת על אף שייתכן שהעדתם כעדי הגנה עשויה להקנות להגנה יתרון מסויים, אך זאת במישור הטקטי ולא במישור המהות.
ועדיין, צודקת ההגנה שקיימת משמעות לכללי הפרוצדורה. יש להיצמד לכללים אלה, אחרת יאבדו ממשמעותם ומכוחם. ולכן, במצב רגיל, היה מקום לקבל את עמדת ההגנה למרות הכל. אלא שהמקרה דנן הוא חריג לנוכח סוג העדים הרלוונטיים.
מדובר בחיסיון רחב המשקף את החשאיות בה מתנהלת יחידת העיקוב וזאת מסיבות ידועות ומובנות. חרף האמור, ניתן להעלות הדעת מנגנון מורכב (מאוד) שיאפשר העדת העוקבים כעדי הגנה, מנגנון שבאמצעותו ניתן לצמצם את הפגיעה בחיסיון, ואולם כאשר מניחים על כף המאזניים את הטעות של התביעה, והחריגה מכללי סדרי הדין הנדרשת לשם תיקונה, אל מול הקושי שמערימה שאיפת ההגנה (הלגיטימית) להעיד את העוקבים כעדי הגנה, הכף נוטה לעבר היעתרות לבקשת התביעה להתיר לה לחזור בה מהכרזתה "אלו עדי" כדי להעיד את העוקבים כעדים מטעמה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 28 [עבודה] [בתי-משפט] |
|
| סע"ש (תל אביב-יפו) 47546-12-17 נינה שרצקי-ציביאק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (עבודה; כרמית פלד, נ.צ.: א' ויינטרוב, ז' בירנבוים; 20/06/21) - 30 ע' |
| עו"ד: אלון קורל, שלי שהרבני, יעקב מלישקביץ', טל מדר |
ביה"ד דחה את תביעת התובעת לתשלום יתרת הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות, לתוספת קידום בשל אי קבלת דרגה ניהולית, לתוספת לבונוס שנתי ולסעד הצהרתי בדבר זכאות לביטוח מנהלים נוסף; כן נדחתה התביעה למתן סעד של מתן חשבונות. תביעה למתן חשבונות נדירה ביחסי עובד מעביד, והתובעת לא הוכיחה זכות תביעה לגבי רכיבים בנוגע אליהם היא מבקשת לקבל חשבונות ואף לא הוכיחה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן סעד כאמור.
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות
עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות
עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי
בתי-משפט – סעדים – מתן חשבונות
.
התובעת עבדה בבנק הנתבע החל משנת 1988 במגוון תפקידים ובתפקידה האחרון כמדריכה במוזיאון, המהווה שלוחה שלו. בחודש 4/96 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בדרכה חזרה מהעבודה. לתובעת נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות יציבה בשיעור 85% החל מיום 21.10.96. בחודש 1/97 שבה התובעת לעבוד בבנק בהיקף משרה חלקי ומחודש 1/15 במשרה מלאה. את תפקידה כמדריכה במוזיאון החלה התובעת בחודש 9/12. התובעת עותרת לסעדים הבאים: יתרת הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות, תוספת קידום שנמנעה ממנה בשל אי קבלת דרגה ניהולית, תוספת לבונוס שנתי, סעד הצהרתי בדבר זכאות לביטוח מנהלים נוסף וסעד של מתן חשבונות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת כ' פלד ונציגי הציבור א' ויינטרוב, ז' בירנבוים) דחה את התביעה ופסק כי:
אשר לרכיב הפרשי הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות, עילת התביעה שלה ברכיב זה נולדה בחודש 1/97. תביעת התובעת הוגשה בחודש 12/17. לפיכך, ומשלא הוכחו אילו מהחריגים הקבועים בחוק ההתיישנות, רכיב תביעה זה התיישן ככל שהוא מתייחס לתקופה הקודמת ל-7 שנים עובר להגשת התביעה. בנוסף, סעיף 81 לחוקת העבודה לעובדי הבנק קובע כי "אם עובד שארעה לו תאונת עבודה ולא יהיה מסוגל לעבודה מלאה אלא לעבודה חלקית בלבד, אזי יעסיק הבנק את העובד בעבודה חלקית. לעובד שיעבוד עבודה חלקית כאמור תשולם משכורת אשר ביחד עם מה שיקבל מאת המוסד לביטוח לאומי לא תפחת ממשכורתו המלאה ובלבד שלא תבע מאת הבנק פיצויים אחרים בגין אותה תאונת עבודה. אין בהענקת זכויות על פי סעיף זה משום פגיעה או פגיעה בזכויות העובד, אם ובמידה וישנן כאלו, לתבוע תשלום עבור נזקים שעבורם לא קיבל פיצוי במסגרת סעיף זה." לא הוכח כי סעיף 81 הוחל בפועל על עניינה של התובעת. על מנת להחילו יש מקום לבחון, בזמן אמת, את סכומי הקצבה שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי. אין די בקביעה לפיה עובד עבד במשרה חלקית בשל תאונת עבודה על מנת לקבוע זכאות מכוח סעיף 81. התובעת לא המציאה נתונים אודות סכומי הקצבאות, ולפיכך יש לדחות את הרכיב האמור.
אף אם הייתה התובעת מוכיחה כי עניינה נכנס לגדר סעיף 81, לא הוכח כי סעיף זה מחייב ביצוע הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות על השכר שאמור להיות משולם מכוח אותו סעיף, שלא עבור עבודה בפועל. ההטבה הקבועה בסעיף 81 הינה חריגה, מעבר לזכויות הקבועות בחוק או בתקנות ויש לפרשה בצמצום ובהתאמה דווקנית לכוונת הצדדים. בענייננו לא הוכח כי ההטבה שבסעיף 81 כוללת גם ביצוע הפרשות לתגמולים ולקרן השתלמות, על סכומים שאינם משולמים על ידי הבנק, אלא על ידי המוסד לביטוח לאומי; התובעת ידעה במשך שנים ארוכות על הדרך שבה נהג הבנק בעניינה, באופן שעולה כדי הסכמה בהתנהגות ובנוסף, חישובי התובעת שגויים.
אשר לתביעה לתוספת קידום, בחודש 1/04 התיישנה תביעת התובעת בגין אי קידום לאחר שובה מהתאונה; בנוסף, התובעת טענה כי לא קודמה בשל המוגבלות שנגרמה לה בעטיה של התאונה, בניגוד לקבוע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. החוק כולל הוראת התיישנות מקוצרת בת 3 שנים והיא גוברת על ההוראה הכללית הקבועה בחוק ההתיישנות. עילת התביעה הנוגעת להעדר קידום בשל אפליה על רקע מצב רפואי התיישנה לכל המאוחר ביום 1.1.00, בחלוף 3 שנים מהמועד שבו שבה התובעת לעבודה לאחר התאונה. די בכך כדי לדחות רכיב זה; בנוסף, התובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי המקים לה זכות קנויה לקידום או מחייב את הבנק לקדמה. לתובעת לא הוענקה דרגה ניהולית מהטעם שהיא שויכה לדרג פקידותי ואין בבנק קידום אוטומטי לעובד בדרג זה, התובעת לא הוכיחה כי ניתנה לה הבטחה לקידום. שאלת קידומו של עובד היא בבחינת פררוגטיבה ניהולית. לא ניתן לקבוע על יסוד הראיות שהוגשו שהתובעת הייתה מועמדת לקידום או צפויה לקידום וזה נמנע ממנה מטעמים בלתי כשרים.
התביעה להשלמת בונוס שנתי לשנת 2017 נדחתה. הבונוס ניתן מכוח הסכם קיבוצי מיוחד. המענק ששולם בפועל לתובעת לא חרג מהיישום הרוחבי של המודל מכוח ההסכם הקיבוצי שמכוחו שולם. הטענה לפיה המודל יושם באופן בלתי ראוי לא הוכחה. לא ניתן לקבוע כי נפל פגם באופן בו יושם המודל של הבנק, לרבות המשקל שיש ליתן לכל אחד מהפרמטרים הקבועים בהסכם הקיבוצי; התביעה לביטוח מנהלים נוסף מעבר להפרשות התגמולים הרגילות, נדחתה. תביעת התובעת ברכיב זה התיישנה לתקופה שקדמה לשנת 2005. לגופו של עניין, התובעת אינה זכאית להפרשי הפרשות לקרן השתלמות ולתגמולים על יסוד משרה מלאה ולא נפל פגם באופן בו חושב היקף משרתה. טענות התובעת בנוגע לביטוח מנהלים נוסף נשענות על אדני תביעה ביחס להשלמת היקף משרתה מכוח סעיף 81 לחוקת העבודה. משנדחתה הבסיס בהקשר זה, יש לדחות גם את הרכיבים הנשענים עליו; התובעת אישרה כי היא יודעת שביטוח המנהלים הנוסף שולם על שכרה מעבר לרף מסוים וכן אישרה שלא הגיעה לרף זה. אף לשיטת התובעת כל אימת שמשכורתה הגיעה לרף מסוים, הופקדו בגינה כספים לביטוח מנהלים בפוליסה הרלבנטית. התובעת עבדה בתנאים אלה שנים ארוכות ובכך ממילא קיבלה עליה בדרך של התנהגות את התנהלות המעסיק בהקשר זה.
אשר לבקשת התובעת לסעד של מתן חשבונות ביחס למספר רכיבי תביעה, תביעה למתן חשבונות מקובלת ורווחת ביחסים מיוחדים ונדירה ביחסי עובד מעביד, אך ניתן להעלות על הדעת בקשה כזו, מקום בו חלק מהשכר או כולו נקבע באחוז מהמחזור או באחוז מהרווחים. במקרה זה בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק, התובעת לא הוכיחה זכות תביעה לגבי רכיבים בנוגע אליהם היא מבקשת לקבל חשבונות, ואף לא הוכיחה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן סעד כאמור. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [עבודה] |
|
| סע"ש (חיפה) 49556-01-18 אמתיאז שינאוי נ' מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (עבודה; דניה דרורי, נ.צ.: ח' סעד, י' ורובל; 20/06/21) - 12 ע' |
| עו"ד: ראאד אבו מוך, טל אברמוביץ' |
לגבי פיטורי עובד במהלך תקופת ניסיון, די בכך שיש ספק ביחס להתאמת העובד לדרישות ולציפיות המעסיק כדי לסיים את יחסי העבודה; במקרה זה, הנתבעת הציגה ספק סביר בנוגע להתאמת התובעת, שהייתה בתקופת ניסיון בתפקידה כמטפלת במעון לחוסים, ודי בכך כדי להוביל למסקנה שהתובעת פוטרה משקולים ענייניים וסבירים הנוגעים לעבודתה.
עבודה – עובדים – תקופת נסיון
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
עבודה – יחסי עבודה – הזכות הניהולית
.
התובעת, שהייתה בתקופת ניסיון, פוטרה מעבודתה כמטפלת במעון לחוסים מבוגרים אותו מפעילה הנתבעת, על רקע היעדרותה מהמעון ללא נטילת רשות. התובעת עותרת שביה"ד יורה על השבתה לעבודה ועל מתן סעדים כספיים בשל פגמים שנפלו לטענתה בהליך הפיטורים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ח' סעד, י' ורובל) דחה את התביעה ופסק כי:
הלכה היא כי למעסיק מסורה הפררוגטיבה לנהל את מקום העבודה לצורך התפעול השוטף והתקין, ובמסגרת זו הוא רשאי לערוך שינויים במקום העבודה, להעביר עובדים מתפקידם או לפטרם. ביה"ד לא יחליף את שיקול דעת המעסיק באשר לשאלת התפקוד המקצועי של עובד, אלא יבחן אם ההחלטה שקיבל היא בלתי סבירה, פגומה באופן מהותי או שהתקבלה ממניעים זרים או פסולים.
אשר לפיטורי עובד במהלך תקופת ניסיון, נפסק כי די בכך שיש ספק ביחס להתאמת העובד לדרישות ולציפיות המעסיק כדי לסיים את יחסי העבודה. ודוק, גם פיטורים במהלך תקופת הניסיון חייבים להיות בתום לב, אך לגבי אמות המידה לבחינת אי ההתאמה בתקופת הניסיון די בספק סביר, בתום לב לאי-התאמתו של העובד לתפקידו, בעוד ששעה שהפך לעובד קבוע שומה על המעביד להוכיח את אותה אי-התאמה ומה הביא את המעביד להגיע למסקנתו. במקרה זה הנתבעת הציגה ספק סביר בנוגע להתאמת התובעת לתפקידה, ודי בכך כדי להוביל למסקנה שהתובעת פוטרה משקולים ענייניים וסבירים הנוגעים לעבודתה. לא הוכח שהפיטורים נגועים בשיקולים זרים או באפליה, ועל כן אין עילה להתערבות ביה"ד בשיקול הדעת של הנתבעת או בחיובה בפיצוי.
לא עלה בידי התובעת להראות שהשיקולים של הנתבעת הם בגדר שיקולים זרים. מדובר בעובדת בתקופת ניסיון, שתפקודה נמצא לוקה בחסר ביחס לציפיות מעובד בתפקידה. בעניין זה שקלה הנתבעת את עזיבת המעון ביום האירוע, כמו גם את התרשמות הממונים עליה כי היא מרבה לדבר בטלפון במהלך שעות העבודה ונאלצה לצאת מהמעון באמצע משמרת בהזדמנות קודמת, כל זאת במסגרת עבודה במעון בו מטופלים דיירים הזקוקים לעזרה סיעודית צמודה. גם אם לדעת התובעת המעסיקה לא הצביעה על כישלון נקודתי חמור דיו המצדיק את סיום העסקתה, אין לשכוח שמדובר בעובדת בתקופת ניסיון. די בכך שתפקוד התובעת במהלך תקופת הניסיון לא היה מיטבי כדי להצדיק את הפיטורים.
אין בפגמים שהועלו כנגד מהלך שיחת הבירור כדי להצביע על פגם בהתנהלות הנתבעת או על פגיעה בזכות הטיעון של התובעת. השיחה נערכה למחרת האירוע בו עזבה התובעת את המשמרת מבלי להודיע על כך לממונים עליה. אופי השיחה נגזר מהערכת הממונים שיש לערוך בירור מיידי של נסיבות האירוע. על הנהלת המעון מוטלת החובה לדאוג לניהולו התקין לרווחת הדיירים ולפיכך אין מקום לעכב בירור של נסיבות הקשורות להתנהלות היומיומית, ובלבד שאין פגיעה לא מידתית בזכויות העובדים. בשלב זה טרם נשקלו פיטורי התובעת, ולכן העובדה שהתובעת לא זומנה לשיחה זו באמצעות זימון בכתב, כמו גם העובדה שלא נוהל פרוטוקול מלא של השיחה, אינן עולות כדי פגיעה בזכות הטיעון שלה; גם אם התובעת לא הייתה ערוכה למהלך שיחת הבירור, הרי שזכות הטיעון מומשה במסגרת השימוע. זימון לשימוע נמסר ושיחת השימוע אכן התקיימה, ומפרוטוקול השימוע עולה שניתנה לתובעת האפשרות להגיב לטענות שהועלו כלפיה ואין לומר שמדובר בשימוע למראית עין בלבד; טענות התובעת לפיה המניע לפיטוריה נעוץ באפליה לא הוכחו. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 30 [משפחה] |
|
| תלה"מ (חיפה) 22613-09-18 פלוני נ' פלונית (משפחה; אלה מירז; 02/06/21) - 16 ע' |
| עו"ד: עדיאל ברוך, ניר פייטלוביץ, יעל באר |
דחיית תביעת אב לביטול חיובו במזונות שני ילדיו. התובע לא הוכיח שהילדים הם בבחינת ״בן מרדן״ או לחילופין שהנתק הוא פרי הסתה או ניכור הורי מצד הנתבעת. ביהמ"ש שוכנע שלתובע היו יותר מיד ורגל ביצירת הנסיבות שהובילו לנתק מילדיו.
משפחה – מזונות ילדים – בן מרדן
.
תביעת אב לביטול חיובו במזונות שני ילדיו (בן יליד 2003 (הפך לבגיר במהלך ניהול ההליך) ובת ילידת 2004) נוכח סירובם לכאורה לקיים עימו קשר היותם "בן מרדן". האב אינו בקשר עם הבת מזה כ-12 שנים ועם הבן מזה כשלוש וחצי שני. לטענתו, הגורמים לנתק הם ניכור והסתה מצד האם הנתבעת. עוד לדבריו, מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בתשלום המזונות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
נקודת המוצא לבחינת הסוגיה, היא שילדים אינם נושאים באחריות למעשים והחלטות של הוריהם המצויים בסכסוך. אך מנגד עומדת התפיסה לפיה ״אב איננו כספומט״ שמנפיק כספים בהתעלם מהתנהגות ילדיו. הנחת מוצא זו עיצבה את הדין המצוי שמכיר באפשרות להפחית או לבטל מזונות קטין שהוא בבחינת ״בן מרדן״ המסרב לקשר עם אביו. מנגד ברי שמדובר באמצעי קיצוני וחריג ביותר שאינו יכול להוות אלא אמצעי אחרון להתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הורה.
בטרם החלטה כאמור, יש לשקול עוד חלופה של הפחתת המזונות על פני ביטולם. יש לבחון מהי מידת אחריותו של ההורה החב במזונות לנסיבות שנוצרו ולסרבנות קשר מצד הילדים. עד כמה עצמאית עמדתם של הקטינים הסרבנים ועד כמה היא נובעת מהתנהגות מי מההורים; עד כמה פעל ובאילו פעולות נקט ההורה הנושא במזונות לחידוש הקשר עם הקטינים; עד כמה ביטול המזונות עלול לסכל את הסיכוי לחידוש הקשר בעתיד; מהי מידת השפעת ביטול המזונות על סיפוק הצרכים הדרושים לקטינים.
בחינת השיקולים הנ"ל לענייננו מובילה לדחיית התביעה. התובע לא הוכיח שהילדים הם בבחינת ״בן מרדן״ או לחילופין שהנתק הוא פרי הסתה או ניכור הורי מצד הנתבעת. יתירה מכך, לא הוכחה הטענה שהנתבעת נמנעה משיתוף פעולה והביאה להכשלת הקשר. נחה דעתו של ביהמ"ש שלתובע היו יותר מיד ורגל ביצירת הנסיבות שהובילו לנתק מילדיו; בכל הנוגע לבן, הוכח באופן ישיר שהיו לבן סיבות מובהקות להסתייג מהתובע. הודעותיו של התובע אל הבן הכוללות קללות ואיומים אלימים מדברות בעד עצמן. מה גם שהבן פגש בתובע וקיים עמו זמני שהות עד לשנת 2017. בנוגע לבת, הנתק עמה הוא למרבה הצער ארוך שנים. בשנת 2012 התובע זנח את ההליך שנועד לחדש עמה את הקשר, ללא כל נימוק או התראה מראש. התובע לא הוכיח שבמשך התקופה החולפת עד להגשת התביעה הנוכחית פעל באופן כלשהו לחידוש הקשר עם בתו, שהלכה ובגרה ואימצה דעה עצמאית. לא הוכח ניסיון מצד הנתבעת או בני משפחתה להצר את צעדיו של התובע או למנוע ממנו לעמוד בקשר עם הבת.
עוד ראוי לציין שטענה מסוג ״אב אינו כספומט״ מאבדת ממשקלה בנסיבות כבענייננו, בהן האב אינו נושא בפועל בעול המזונות. כמו כן ובמישור הכלכלי, התובע מילא פיו מים לגבי מצבו לאשורו, לאחר שסיים לרצות את עבודות השירות ובעקבות הצהרתו שעתיד להתקבל כפי הנראה לעבודה ששכר נאה בצידה. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדת ערר לענייני קורונה |
| 31 [מסים] |
|
| ערר 1071-21 ק. סלאמה בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; תמר שטיינר; 22/06/21) - 18 ע' |
| עו"ד: קאסם סלאמה |
ועדת הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קיבלה את ערר העוררת והורתה על החזרת התיקים למשיבה אשר נתבקשה לבחון את הזכאות של העוררת למענקי קורונה בכל התקופות המבוקשות. נקבע, כי העוררת הרימה את הנטל והוכיחה כי איננה נמנית על העוסקים הנופלים לגדר סעיף 8א' לפקודת מס הכנסה, משכך, היא עומדת בהגדרות "עוסק" לפי סעיף 5 להחלטת הממשלה 5015, ולפי סעיף 7 לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש). במרכז הדיון עומדת השאלה: מהי עבודה אשר נופלת לגדרי "עבודה ממושכת" כהגדרתה בסעיף 8א'?
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה
.
הערר דנא דן בבעל עסק אשר עיקר עיסוקו בביצוע עבודות שיפוץ עבור עסקים שונים, בין היתר בתחום המלונאות, וזאת באמצעות התקשרויות עם קבלנים שונים, בין כקבלן משנה של קבלנים אשר התקשרו עם המזמין, ובין עם יזמים. הסוגיה העיקרית דנא, היא האם די בעובדה שבעל עסק המבצע עבודות שיפוץ שונות במסגרת ביצוע פרויקט הנמשך מעל שנה, יש בה כדי להחריג בהכרח את בעל העסק מהגדרת עוסק כהגדרתו בסעיף 5 להחלטת הממשלה 5015 מיום 24.4.2020, הנושאת את הכותרת "מענק סיוע לעסקים בעד השתתפות בהוצאות קבועות בשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה", ובסעיף 7 לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה).
.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קבעה כלהלן:
אין לאמץ את גישת העוררת לפיה, חריגת המשיבה מהמועדים הקבועים בהחלטת הממשלה או בחוק מביאה בהכרח לקבלת ההשגה.
הוראת החוק קובעת כי מי שחל בחישוב הכנסתו בשנות המס 2019 ו-2020 סעיף 8א לפקודת מס הכנסה, ובשל עבודה ממושכת שמשך ביצועה עולה על שנה, מוחרג מהגדרת עוסק ואינו זכאי למענק מכוח החוק. הגדרה דומה קיימת גם בהחלטת הממשלה 5015.
התכלית הסובייקטיבית של חקיקת סעיף 8א' לפקודה אשר עמדה לנגד המחוקק היא טיוב היכולת לאמוד את רווחי הפרויקטים ככל שמדובר בקבלנים, במיוחד בתקופה שבה האינפלציה גואה.
ככל שהעבודה המבוצעת ע"י הקבלן המבצע אינה עולה על שנה הרי שאינו בהכרח נכנס לגדרי סעיף 8א' לפקודה, וככזה גם אינו מוחרג מהגדרת "עוסק" לפי סעיף 7 לחוק.
הפרשנות הלשונית הנכונה לתיבה "עבודה שמשך ביצועה עולה על שנה", כאמור בסעיף 8א' ככל שעסקינן ב"קבלן מבצע", והמגשימה את התכלית החקיקתית, היא הפרשנות על פיה המדובר בביצוע עבודה העשויה מקשה אחת ואיננה ניתנת לחלוקה לתתי יחידות עבודה נפרדות, אשר משך ביצועה עולה על שנה.
ניתן להצביע על מספר תנאים אשר בהתקיימם, ניתן לקבוע שאין מדובר בעבודה ממושכת של "קבלן מבצע" העולה על שנה: ראשית, העבודה אשר מבצע הקבלן ניתנת להפרדה הן חוזית והן בפועל לתתי יחידות עבודה נפרדות. שנית, הקבלן המבצע מדווח למס הכנסה על בסיס הכנסות והוצאות בפועל ולא ע"פ שיטת אומדנים. שלישית, לתתי יחידות העבודה יש התחלה וסוף מוגדרים, קרי היקף תת יחידת העבודה הוא מוגדר ואינו נתון לפרשנות. רביעית, הקבלן המבצע מקבל תמורה בפועל בעבור כל תת יחידת עבודה בנפרד. חמישית, פרק הזמן שבו בוצעה תת יחידת העבודה אינו עולה על שנה. מובן כי אין בתנאים אלה בכדי להוות רשימה סגורה, ובמקרים מסוימים תנאים אלה עשויים להשתנות בהלימה למאפייני העבודה בה עסקינן.
במקרה דנא העוררת עונה על התנאים המנויים לעיל אשר מעידים על כך כי ביצוע עבודותיה אינן עולות על שנה.
תכליות החקיקה של סעיף 8א' לפקודה נשמטת, מכמה טעמים עיקריים: ראשית, העוסק מדווח "מס אמת" ריאלי – הלוא הוא מדווח ע"פ ההכנסות וההוצאות בפועל; שנית, אין בדיווח העוסק עיוות מיסויי כלשהוא באשר לתוצאות העיסקיות של הזמנת העבודה; שלישית, רווחיות הפרויקט בו מועסקת העוררת אינה משפיעה כהוא זה על הכנסות ה"קבלן המבצע", שכן הכנסותיו אינן מהוות נגזרת של זו.
בניגוד לעמדת המשיבה לפיה אין לה סמכות לשקול את התחולה של סעיף 8א' לפקודה על העוסק במסגרת בחינת הזכאות למענקים בחוק, מוסמכת המשיבה לפעול לברור מאפייניו של העוסק בשלב ההשגה, ובכך לבדוק האם אכן חלים עליו הוראת סעיף 8א' לפקודה. בפני המשיבה עומדים כלל הדיווחים של העוסק לרשויות המס במשך השנים, לפיכך יכולה היא ביתר קלות להתרשם כי אין העוסק מבצע עבודות שמשכן עולה על שנה, וכי דיווחיו משקפים הלכה למעשה נאמנה את הכנסותיו והוצאותיו בפועל ועל כן סעיף 8א' לפקודה בהכרח לא חל עליו. המשיבה אם כך נדרשת לפעול ע"פ לשון החוק ולא להחריג עוסקים אשר אינם עונים על הקריטריונים מהגדרת "עוסק" הזכאי למענק. |
| חזרה למעלה |
|
| 32 [מסים] |
|
| ערר 1108-21 הנס פשן בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; ערן עסיס; 22/06/21) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים דחתה את ערר העוררת בעניין בקשתה למענק השתתפות בהוצאות קבועות לתקופות הזכאות מרץ-אפריל 2020, ; וכן לתקופת הזכאות מאי-יוני 2020. נקבע, כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי ירידת המחזורים שחוותה, בהשוואה בין תקופות הזכאות לתקופות הבסיס, נגרמה בשל הקורונה.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה
.
העוררת הגישה ערר שעניינו בבקשתה למענק השתתפות בהוצאות קבועות לתקופות הזכאות מרץ-אפריל 2020, בהתאם להחלטת הממשלה מס' 5015 (מיום 24.4.2020; וכן לתקופת הזכאות מאי-יוני 2020, בהתאם לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה). במחזורי ההכנסות של העוררת חלה ירידה במהלך שנת 2019, לפני שפרצה מגפת הקורונה. השאלה שעל הפרק היא האם ירידת המחזורים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהשוואה בין תקופות הזכאות לבין התקופות המקבילות בשנת 2019, נובעת מההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה?
.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
העוררת לא הוכיחה את קיומו של קשר סיבתי בין ירידת המחזורים ובין ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה. החישוב המתוקן שערכה המשיבה משקף בצורה נאותה את ירידת המחזורים שבה מתקיים קשר סיבתי כאמור.
כאשר מתקיימת ירידה מובהקת בהכנסות העסק בין תקופת הבסיס לבין מועד התפשטות נגיף הקורונה, ניתן לומר שירידת המחזורים, בהשוואה לתקופת הבסיס, לא נובעת מהתפשטות נגיף הקורונה, ואזי לכאורה העוסק אינו זכאי למענק. בנסיבות כאלו, נוהגת המשיבה לערוך חישוב חלופי של מחזור מותאם, המנטרל את השינויים שקדמו להתפשטות נגיף הקורונה.
העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי ירידת המחזורים שחוותה, בהשוואה בין תקופות הזכאות לתקופות הבסיס, נגרמה בשל הקורונה. העוררת אף לא הרימה את הנטל באופן חלקי, ולא הציגה כל תחשיב אחר להיקף ההכנסות שהיו צפויות להיות לה במהלך 2020 אילולי מגפת הקורונה. |
| חזרה למעלה |
|
| 33 [מסים] |
|
| ערר 1140-21 הקבלן 45 בע"מ נ' רשות המסים (ועדת ערר לענייני קורונה; מוחמד מולא; 21/06/21) - 14 ע' |
| עו"ד: אלירן אלי דוד |
מיהו "עוסק" שזכאי למענק קורונה בעד השתתפות בהוצאות קבועות בהתאם להחלטת הממשלה 5015 וחוק התכנית לסיוע כלכלי? והאם העוררת עונה על ההגדרה?
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקים כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה
.
העוררת הגישה לוועדת הערר שלושה עררים שעניינם בדחיית בקשת העוררת לקבלת מענק הקורונה בעד השתתפות בהוצאות קבועות בהתאם להחלטת הממשלה 5015 וחוק התכנית לסיוע כלכלי. במרכז הדיון עומדות שאלות אלה: האם העוררת עונה על ההגדרה "עוסק" שמזכה אותה בקבלת מענק קורונה עד השתתפות בהוצאות קבועות בהתאם להחלטת הממשלה 5015 וחוק התכנית לסיוע כלכלי? האם קיים קשר בין ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה לבין ירידת מחזורי העסקאות של העוררת? מה ההשלכה של חריגת המשיבה מהמועדים הקבועים למתן החלטות בהשגות העוררת? האם יש להתערב בשיקול הדעת שהפעילה המשיבה ומועד הוצאת חשבוניות על ידי העוררת לעומת מועד הדיווח למס ערך מוסף?
.
ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים דחתה את העררים וקבעה כלהלן:
מלשון ההחלטה 5015 וחוק התכנית לסיוע כלכלי עולה כי רק מי שהוגדר כעוסק, זכאי למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות, וכפועל יוצא מכך, מי שאינו עונה על הגדרת "עוסק", לא קמה לו הזכות לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות.
בהחלטה 5015, הוגדר עוסק שזכאי לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות, כ-"חייב במס", כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, למעט מי ש-"בשלושת החודשים האחרונים שהיה חייב בהגשתם לפי חוק מס ערך מוסף, הוא דיווח על מחזור עסקאות בשיעור אפס".
אין שום היגיון בעתירת העוררת למנות את חודש מרץ 2020 בתוך התקופה של השלושה חודשים, אשר נקבעה בהגדרה של עוסק בהחלטה 5015 ובחוק התכנית לסיוע כלכלי.
העוררת אינה עונה על הגדרת העוסק, ועל כן אינה זכאית למענק.
למעלה מן הצורך לא מתקיים התנאי בדבר קיומו של קשר סיבתי; העוררת לא הצליחה להרים את הנטל להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הירידה במחזורי העסקאות בתקופת המענק לבין ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה.
יש לדחות טענת העוררת בדבר השלכות חריגת המשיבה מהמועד למתן החלטה בהשגות. |
| חזרה למעלה |
|
|