www.nevo.co.il פד"י-מייל 255 29/06/2021

 תוכן העניינים
עליון
1   [הסגרה] שתף בפייסבוק
עה"ס 6896-20 פנחס פלקס עטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; ע' ברון, י' אלרון, א' שטיין; 28/06/21) - 14 ע'
דרישת סעיף 2א(א)(2) לחוק ההסגרה אין עניינה בדרישה להגשת כתב אישום פורמלי דווקא, אלא די בקיומו של הליך פלילי במדינה המבקשת נגד האדם שמבוקשת הסגרתו; תנאי ההדדיות לפי סעיף 2א(ב) לחוק מתקיים גם מקום בו המדינה המבקשת אינה נוהגת להסגיר את אזרחיה, אלא מעמידה אותם לדין בתחומיה; חומר הראיות הלכאורי שמצורף לבקשת ההסגרה אינו נדרש לבסס את המסקנה כי המבוקש אשם ויורשע בדין, אלא נדרש להצביע על "אחיזה לאישום".
הסגרה – תנאי הסגרה – הליכים במדינה המבקשת
הסגרה – תנאי הסגרה – תשתית ראייתית
הסגרה – הכרזה כבר-הסגרה – הראיות הנדרשות
הסגרה – הכרזה כבר-הסגרה – עקרון ההדדיות
הסגרה – הליכי הסגרה – חומר החקירה
2   [מסים] [פרשנות] [התיישנות] שתף בפייסבוק
רע"א 8901-20 רון בן דוד נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים (עליון; י' וילנר; 28/06/21) - 10 ע'
ביהמ"ש העליון קובע כי חובתו של החייב להירשם כעוסק, בהתאם לסעיף 52(א) לחוק מע"מ, אינה מתחילה במועד שבו החלה פעילותו העסקית, אלא, לכל המוקדם, כאשר בוצעה על-ידו עסקה למכירת נכס (או שניתן שירות) במהלכה של אותה פעילות עסקית. כפועל יוצא, סמכות מנהל מע"מ לפי סעיף 54 לחוק, לרשום את מי שחייב ברישום ונמנע מלעשות כן מתעוררת אף היא לכל המוקדם מהמועד שבו החל החייב למכור נכסים בעסקו. כפועל יוצא קרסה טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים.
מסים – מס ערך מוסף – רישום עוסק
מסים – מס ערך מוסף – עוסק
פרשנות – דין – חוק מס ערך מוסף
התיישנות – מירוץ ההתיישנות – תחילתו
3   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
ע"א 4288-21 יצחק כהן נ' עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד (עליון; י' עמית, נ' סולברג, ד' מינץ; 27/06/21) - 9 ע'
בימ"ש דחה ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער. נפסק כי המערער הורשע בשורה של עבירות כלכליות שיסודן במיזם מרמה מתמשך שהניב למערער רווחים של מיליוני שקלים, וכי חובות המערער נגזרים מן הסנקציות הכלכליות שהושתו עליו בגזר דין, כאשר בנסיבות אלה לא היה מקום לאפשר לחייב מסוגו של המערער לנקוט בהליך פשיטת רגל או חדלות פירעון.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – שיקולי בית-המשפט
עבודה ארצי
4   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 37538-10-19 שופרסל בע"מ נ' Gebremichel Sagay Tame (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק, ורדה וירט ליבנה, נ.צ.: י' רון, צ' טבצ'ניק; 22/06/21) - 30 ע'
ביה"ד פסק כי לא קמה הצדקה להתערב בקביעה לפיה יש להכיר בשופרסל כמעסיקה במשותף של משיב 1 יחד עם משיבה פורמלית 3, חברה לאספקת שירותי כוח אדם. העסקת משיב 1 כפי שהועסק, באופן שעד היום אין אף גורם שמוכן להצהיר כי היה מעסיקו, לא הייתה אותנטית ופגעה בזכויותיו באופן המנוגד לתכליות משפט העבודה. לפיכך, לשופרסל אחריות ישירה כלפי משיב 1 ועליה לשלם לו זכויות סוציאליות.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מעסיקים במנשותף
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קבלן כוח אדם
עבודה – מעביד – מעביד במשותף
עבודה – מעביד – מיהו המעביד
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – עובדי קבלן – מעסיק
5   [עבודה] שתף בפייסבוק
עס"ק (ארצי) 31360-01-21 אוניברסיטת תל-אביב נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף (עבודה; אילן איטח, סיגל דוידוב-מוטולה, רועי פוליאק, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/06/21) - 21 ע'
ביה"ד הארצי דחה את ערעור המערערת הנוגע לפרשנות הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הצדדים בשנת 1973, ופסק כי אין בהסכם זה כדי למנוע מהמשיבה להפעיל את סמכותה לגבי הרכב ועדי העובדים במערערת ולגבי הזדקקותה לוועד עובדי המחקר והפרויקטים באוניברסיטה (עמ"פ) ולא לוועד הכללי, לצורך המשא ומתן לעריכת הסכם קיבוצי לעובדי המחקר ולעובדי הפרויקטים.
עבודה – הסכם קיבוצי – ארגון יציג
עבודה – הסתדרות – ייצוג
עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו
עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי
6   [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 4291-04-21 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' בן ציון גיני מנשה (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ח' שחר, י' הראל בוכריס; 21/06/21) - 10 ע'
במסגרת הליך של גילוי מסמכים ספציפי על בעל הדין להצהיר אם מסמך מסוים נמצא בידו או שהיה מצוי בידו או בשליטתו, וכן לפרט מתי המסמך, אם היה בידו בעבר, יצא מרשותו. תשובת בעל הדין שהתבקש ליתן תצהיר גילוי צריכה להינתן בתצהיר ערוך כדין, על מנת שהמצהיר יוכל להיחקר עליו; ככלל, המחלוקת אם בידי פלוני מצוי המסמך אם לאו מקומה להתברר בהליך העיקרי או בעיתוי מוקדם שתקבע הערכאה המבררת.
עבודה – סדרי דין – גילוי מסמכים
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
7   [ביטוח לאומי] [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 35021-10-20 המוסד לביטוח לאומי נ' מנצור אליהו (עבודה; אילן איטח, רועי פוליאק, חני אופק; 20/06/21) - 14 ע'
ביה"ד פסק, בדעת רוב, כי המבקש היה מנוע מלחזור על טענתו כי לא נתקיים במשיב התנאי בדבר "ירידה ניכרת בהכנסות". זאת, מקום בו הסכים להחזרת הדיון לוועדה הרפואית לעררים מבלי שהוועדה נדרשה לבחון מחדש את הכנסת המשיב, כך שבבסיס פסק הדין המחזיר עמדה ההסכמה לפיה הירידה בהכנסות נמוכה מרף המינימום להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
מחוזי
8   [תעבורה] שתף בפייסבוק
ת"פ (חיפה) 3899-11-20 מדינת ישראל נ' מרואן נערה (מחוזי; אמיר טובי; 21/06/21) - 18 ע'
גזר דינו של נאשם בגין הרשעתו בעבירות שונות וביניהן גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. הנאשם נידון ל- 4 שנות מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה, שלושה מאסרים על תנאי, 10 שנות פסילת רישיון ופיצוי לנפגעי העבירה.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה: גרימת מוות בנהיגה רשלנית
תעבורה – ענישה – הפקרה לאחר פגיעה
9   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (חיפה) 12805-01-18 Intel Corporation נ' רינה אוויס (מחוזי; מנחם רניאל; 20/06/21) - 6 ע'
במשנה הזהירות הנדרש לעיכוב הליכים בשל הליך התלוי ועומד בביהמ"ש בארה"ב, ולאור נסיבות העניין, נמצא לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. ספק אם התועלת מהמתנה לפסק דינו הסופי של ביהמ"ש בארה"ב גדולה עד כדי כך, שהיא מצדיקה שגם אחרי 3 שנים וחצי מהגשת הבקשה לאישור, הדיון בה לא יתקדם ולו כמלוא הנימה.
בתי-משפט – עיכוב הליכים – הליך תלוי ועומד
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עיכוב ניהול תובענה ייצוגית
10   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 16042-02-21 סלקום ישראל בע"מ נ' מרתון אקספון 018 בע"מ (מחוזי; רחל ערקובי; 18/06/21) - 14 ע'
במקרה של צו עיקול זמני העיקול יתגבש לגבי נכסים שהיו בידי המחזיק נכון למועד מתן הצו. בהתאם לכך, במקרה זה צו העיקול הזמני חל על כספים שנמצאים בידי המחזיקים בעת הטלתו, אך לא על כספים שמתקבלים לאחר מכן.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו עיקול זמני
11   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
פש"ר (ירושלים) 5431-01-16 עו"ד שלמה הנדל (נאמן) נ' שלום לוי (מחוזי; מרים ליפשיץ פריבס; 18/06/21) - 10 ע'
התקבלה בקשת נאמן להורות לאביו של החייב בפשיטת רגל, להעביר לקופת הכינוס מחצית משווי תמורת דירה שהחייב העביר לאב את זכויותיו בה.
פשיטת רגל – הענקות – ביטולן
12   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
פש"ר (חיפה) 44541-06-19 אמוש יצחק נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (מחוזי; אילת דגן; 02/06/21) - 8 ע'
לא יעלה על הדעת כי ביהמ"ש ישתף פעולה במצב בו חייב גורר חוב מזונות לאורך שנים בשל טענות שונות, שעה שהוא יודע כי אי תשלום מזונות פוגע בילדיו ושעה שהוא נסמך על הקופה הציבורית שתכנס בנעליו ותספק את צרכיהם הכלכלים, וכל זאת בכדי להעלות לאחר פרק זמן כזה או אחר את הטיעון כי ילדיו כבר בגרו וכי בשל נסיבותיו האישיות אין עוד מקום לזקוף חוב זה כנגדו.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הפטר
מנהלי
13   [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עת"מ (תל אביב-יפו) 16382-08-20 רחל זכאי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב (מנהלי; יעל בלכר; 20/06/21) - 26 ע'
בית המשפט דחה את עתירת העותרים כנגד החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התנגדותם לתכנית, בקשר לזכויות של אחת החלקות בטבלת הזכויות הנכנסות לצורך איחוד וחלוקה. העתירה נדחתה הן מחמת טענות סף של שיהוי בהגשת העתירה ואי צירוף צדדים רלוונטיים, והן לגופה – בקשר לפרשנות הוראות התכנית.
תכנון ובנייה – תכניות – תוקפן
תכנון ובנייה – תכניות – פירושן
משפט מינהלי – תכנון ובנייה – צדדים לעתירה
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי בהגשתה
משפט מינהלי – עתירה לבית-המשפט – שיהוי
14   [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] [עשיית עושר ולא במשפט] שתף בפייסבוק
ת"צ (מרכז) 21638-11-16 רותם כרמי נ' עיריית רחובות (מנהלי; מיכל נד"ב; 20/06/21) - 14 ע'
בית המשפט קיבל תביעה ייצוגית כנגד עיריית רחובות וחייב אותה להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה סכומי היטל השמירה שנגבו מהם בגין חודשים ינואר – נובמבר 2016. טענת הנתבעת לפיה שאין לחייב אותה בהשבה לאור הגנות שונות העומדות לה, "הגנת התקציב" – נדחתה.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
רשויות מקומיות – גבייה – שלא כדין
רשויות מקומיות – היטלים – היטל שמירה
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – גבייה בחוסר סמכות
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – הגנות
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – זכות להשבה
15   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 16801-01-21 ירושלים של מעלה נ' עירית ירושלים (מנהלי; שירלי רנר; 20/06/21) - 8 ע'
בית המשפט דחה עתירת העותרת, שהוגשה מכוח חוק חופש המידע, לחשיפת רשימת המלווים וההלוואות שקיבלו המשיבים 8-6 מגורמים שונים בסבבי הבחירות שהתקיימו ב-2013 וב-2018 ואשר פרטיהם מצויים בכספת העיריה.
משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – חובת הרשות במתן מידע
משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – סייגים לגילוי
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות
שלום
16   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 12889-09 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות (שלום; מיכל שרביט; 20/06/21) - 20 ע'
נדחתה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מחיסון נגד שפעת שקיבלה בחודש אוקטובר 2004 אצל הנתבעת 1. נפסק, כי אין כל רשלנות במתן חיסון השפעת לתובעת על-ידי הנתבעים.
נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית
נזיקין – רשלנות – קשר סיבתי
17   [הוצאה לפועל] [הגנת הדייר] שתף בפייסבוק
ה"פ (ראשון לציון) 4137-07-14 רויטל גייסי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ (שלום; כרמית בן אליעזר; 20/06/21) - 12 ע'
בית המשפט דחה את טענות המבקשת כי יש להכפיף את זכותם של המשיבים למימוש המשכנתה לזכותה להישאר בדירה כדיירת מוגנת. בתוך כך, נדחתה עתירת המבקשת להצהיר, כי אין תוקף לתניות הויתור של המבקשת על זכויותיה עפ"י סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), ועל פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אשר קבועות בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתה. נפסק, כי יש ליתן תוקף מלא לוויתורה על זכות זו.
הוצאה לפועל – מימוש משכנתא – דיור חלוף
הגנת הדייר – פינוי – סידור חלוף
18   [מקרקעין] [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 17526-04-14 עומר סובחי מעתוק נ' מריה סביח (שלום; מיכל שרביט; 20/06/21) - 12 ע'
נדחתה תביעה לסילוק ידם של הנתבעים משטח המקרקעין שבמחלוקת. נדונה שאלת מעמדן המשפטי של זכויות שנוצרו לפי תכנית איחוד וחלוקה שאושרה, בתקופת הביניים שעד לרישומה בפנקסי המקרקעין.
מקרקעין – חזקה – הגנתה
מקרקעין – זכויות במקרקעין – הוכחתן
מקרקעין – זכויות במקרקעין – מקרקעין לא רשומים
תכנון ובנייה – תכניות – איחוד וחלוקה
19   [פשיטת רגל] [חדלות פירעון] שתף בפייסבוק
עחדל"פ (תל אביב-יפו) 45318-01-21 יחזקאל שיק נ' מדינת ישראל (שלום; רונן אילן; 20/06/21) - 9 ע'
בית המשפט נדרש לשאלת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל למתן הפטר, אשר יחול גם על חובות כלפי המשיבה שהן מסוג "קנס".
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הפטר
פשיטת רגל – קנס – גבייתו
חדלות פירעון – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע`ח-2018 – הפטר
20   [הגנת הצרכן] [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"ק (תל אביב-יפו) 22733-11-20 גלעד גליק נ' BlueBird Airways Ltd (שלום; נצר סמארה; 18/06/21) - 8 ע'
פסק דין העוסק בנסיבות המיוחדות של ביטול עסקה בתקופה של סגרים שהוטלו במדינה נוכח נגיף הקורונה. נקבע כי על הנתבעות להשיב לתובע שיעור של 50% מעלות ההזמנה.
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – ביטול עסקה
חוזים – אחריות – שירותי תיירות ונסיעות
21   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"פ (עכו) 2812-09-19 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; שושנה פיינסוד כהן; 17/06/21) - 10 ע'
בית המשפט התיר לנאשם לחזור בו מהודאתו. ההתרשמות היא כי השינוי בעמדת הנאשם אינו מטעמים "טקטיים" בלבד. כאשר הנאשם היה לבדו אל מול קצין המבחן ושוחח עימו ללא כל תיווך, חזר באופן עקבי, בשלושה תסקירים שונים, בפרקי זמן של מספר לא מועט של חודשים, על עמדתו כי לא ביצע את המיוחס לו.
דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה
22   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (הרצליה) 42400-09-18 רינה עיני נ' תמר זריהן (שלום; גלעד הס; 09/06/21) - 11 ע'
נדונה שאלת גובה הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין פרסום לשון הרע. לאחר שקילת מכלול השיקולים, ובפרט חומרת הפרסום והכוונה לפגוע מצד אחד, וההתנצלות הכנה של הנתבעת מהצד השני, בית המשפט העמיד את הפיצוי על סך של 45,000 ₪.
נזיקין – פיצויים – בגין פרסום לשון הרע
משפחה
23   [משפחה] שתף בפייסבוק
ה"נ (צפת) 6116-05-21 (קטינה) נ' היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה (משפחה; אביבית נחמיאס; 12/05/21) - 6 ע'
מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה, המצדיקות מתן היתר לנישואי הקטינה, חודשיים בטרם ימלאו לה 18 שנה; ביהמ"ש התרשם כי בהרבה מקרים המשפחות לא מודעות לתיקון בחוק ובכך נשללת מהם זכות הבחירה, האם להמתין עם מועד החתונה לאחר גיל הנישואין או לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן היתר להינשא. ביהמ"ש קורא לפעול להפצת תיקון מס' 6 לחוק והעלאת גיל הנישואין בדרכים אפקטיביות יותר בריכוזים של מגזרים המעודדים נישואין בגיל מוקדם.
משפחה – היתר נישואין – נסיבות המצדיקות נתינתו
משפחה – נישואין – גיל נישואין
24   [משפחה] [נזיקין] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
תלה"מ (נצרת) 60974-02-18 ש.מ נ' ט.מ (משפחה; רונית גורביץ; 06/04/21) - 34 ע'
ביהמ"ש חייב אישה ששלחה מסרונים ומכתבים המכפישים את בעלה לשעבר לחבריו וקרוביו, לרבות בת זוגו הנוכחית – בהם יוחס לגרוש עבירות פליליות, ונחשפו פרטים אודות מצבו הנפשי כמו גם התייחסות לפרטים אינטימיים – בתשלום פיצוי בסך 48,000 ₪ בגין 5 פרסומי לשון הרע ובנוסף, 12,000 ₪ הוצאות משפט.
משפחה – תביעה נזיקית – בגין לשון הרע
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – שיעורם
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
בי"ד לעררים – חוק הכניסה לישראל
25   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
ערר (ירושלים) 3691-20 סבטלנה סטורוזיוק נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (בי"ד לעררים – חוק הכניסה לישראל; חנניה גוגנהיים; 17/06/21) - 8 ע'
בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל דחה ערר העוררת על החלטת המשיב לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. נפסק, כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לפיה, זיקות העוררת לישראל חלשות מזיקותיה למדינת מוצאה.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים
בתי-הדין הרבניים
26   [משפחה] שתף בפייסבוק
(אשקלון) 1111389 פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; ישי בוכריס, בן ציון ציוני, עודד מכמן; 08/04/21) - 12 ע'
שיעור סך מזונות שלושה ילדים ומזונות בן מרדן.
משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
משפחה – מזונות ילדים – בן מרדן
כתבי טענות
27   שתף בפייסבוק
בג"ץ 1416-21 עמותת ״אוויר נקי׳/ העמותה למיגור העישון הכפוי במקומות ציבוריים - ב"כ עו"ד עמוס האוזנר, עו"ד גיא אופיר נ' השר/ה להגנת הסביבה (כתבי טענות; 28/02/21) - 16 ע'
מבוקש בזה צו־על־תנאי, המכוון למשיב/ה מס׳ 1, והמורה לו/ה לפעול מיידית תוך התייחסות לתופעת עשן הטבק החודר מדירה אחת לאחרת כאל ״מזהם״, ואף ״מזהם חזק או בלתי סביר״, כהגדרת מושגים אלו בחוק אוויר נקי, התשס״ח־2008, (להלן - ״חוק אוויר נקי״) ולמניעה מיידית של מפגע זה
28   שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 34964-05-18 איס הנדסה (כרמל) בע״מ - ב"כ עו"ד טל רבינוביץ׳ נ' מועצה מקומית ג׳לג׳וליה (כתבי טענות; 12/10/20) - 13 ע'
המועצה התחייבה להעמיד את אתר העבודה לרשות איס הנדסה אך כשלה בכך. המועצה מנעה מאיס הנדסה את היכולת לספק חשמל ומים לאתר העבודה, ולא דאגה לכך שאתר העבודה יהיה פנוי ונקי. רק לאחר שאיס הנדסה עלתה על הקרקע התברר לה כי קיים סכסוך מתמשך בין ראש המועצה לבין חמיו ובבני משפחתו הנוגע לבעלות על המקרקעין.

עליון
1   [הסגרה] שתף בפייסבוק
עה"ס 6896-20 פנחס פלקס עטיה נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; ע' ברון, י' אלרון, א' שטיין; 28/06/21) - 14 ע'
עו"ד: ינאי גורני, עדי קידר, אבי חימי, משה וייס
דרישת סעיף 2א(א)(2) לחוק ההסגרה אין עניינה בדרישה להגשת כתב אישום פורמלי דווקא, אלא די בקיומו של הליך פלילי במדינה המבקשת נגד האדם שמבוקשת הסגרתו; תנאי ההדדיות לפי סעיף 2א(ב) לחוק מתקיים גם מקום בו המדינה המבקשת אינה נוהגת להסגיר את אזרחיה, אלא מעמידה אותם לדין בתחומיה; חומר הראיות הלכאורי שמצורף לבקשת ההסגרה אינו נדרש לבסס את המסקנה כי המבוקש אשם ויורשע בדין, אלא נדרש להצביע על "אחיזה לאישום".
הסגרה – תנאי הסגרה – הליכים במדינה המבקשת
הסגרה – תנאי הסגרה – תשתית ראייתית
הסגרה – הכרזה כבר-הסגרה – הראיות הנדרשות
הסגרה – הכרזה כבר-הסגרה – עקרון ההדדיות
הסגרה – הליכי הסגרה – חומר החקירה
.
ממשלת נורבגיה ביקשה להסגיר לידיה את המערערים על יסוד האמנה האירופית בענייני הסגרה, בגין ריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה (במסגרת קבוצה עבריינית מאורגנת). הערעורים הם על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הוכרז כי כל אחד מהמערערים בר-הסגרה לנורבגיה. המערערים טוענים כי לא נתקיימו תנאי הסף לצורך הסגרתם, ומפנים טענותיהם הן כלפי החלטת ביהמ"ש המחוזי להעביר חומרי חקירה בענייניהם והן כלפי ההחלטה לגופה בשאלת התקיימות התנאים הנדרשים לצורך הסגרתם.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעורים בקבעו:
תחילה, דינן של השגות המערערים על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בה דחה בחלקה את בקשת המערערים להעביר לידיהם חומרי חקירה נוספים – להידחות על הסף. זאת, שכן הדרך להשיג על החלטה בעניין עיון בחומרי חקירה בהליך הסגרה היא באמצעות ערר ולא במסגרת הערעור.
אף לגופו של עניין לא נמצא כי יש מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. הליך ההסגרה אינו בא במקומו של ההליך הפלילי במדינה המבקשת וכתחליפו. משכך, אין חובה על המדינה המבקשת לצרף את מלוא החומר הראייתי, כל שעליה לעשות הוא להציג באופן הוגן את התשתית הראייתית הלכאורית נגד המבוקש. הנה כי כן, לא נמצא כל ממש בטענת המערערים כי נורבגיה נדרשה לצרף בבקשת ההסגרה חומרי חקירה נוספים אשר נאספו במסגרת תיק החקירה הישראלי, כאשר אין בהם כדי לחתור תחת התשתית הראייתית הקיימת והקושרת את המערערים במידת "אחיזה לאישום" למעשי המרמה.
תנאי הסף להכרזה על אדם כעל בר-הסגרה קבועים בסעיף 2א לחוק ההסגרה. בענייננו, משיגים המערערים על התקיימות התנאים הקבועים בסעיפים 2א(א)(2) ו-2א(ב). דרישת סעיף 2א(א)(2) לפיה האדם שמבוקשת הסגרתו יהיה בגדר "נאשם" או שהוא "נתחייב בדין" במדינה המבקשת, פורשה בפסיקה באופן מרחיב, כך שאין מדובר בדרישה להגשת כתב אישום פורמלי דווקא, אלא די בקיומו של הליך פלילי נגדו במדינה המבקשת. במקרה דנן הוגש מסמך רשמי מממשלת נורבגיה הקרוי Charge Sheet, המונה את ההאשמות נגד המערערים וחתום ע"י תובעת; וכעולה מבקשת ההסגרה, נורבגיה התחייבה שלא להעמיד את המערערים לדין בגין עבירה אחרת. די בכך כדי לקיים את התנאי בדבר קיומם של הליכים פליליים נגד המערערים במדינה המבקשת לשם ההכרזה עליהם כברי-הסגרה.
לעניין זה, יודגש כי אין בעצם המשך קיומה של חקירה פלילית בישראל בעניינם של המערערים כדי למנוע את הסגרתם – אף שהמשך ניהול ההליך הפלילי בנורבגיה והרשעתם עשויים למנוע את העמדתם לדין בישראל בגין אותם מעשים. מקובלת על ביהמ"ש עמדת המשיב כי לנורבגיה נתונות "מרב הזיקות" למעשה העבירה, ובפרט בשים לב שנפגעי העבירה נמצאים שם, וכי לנוכח זאת, אין מקום לעשות שימוש בסמכות השיפוט הנתונה לישראל ולסרב לבקשת ההסגרה.
לא נמצא כי ביהמ"ש המחוזי שגה בקבעו כי תנאי ההדדיות לפי סעיף 2א(ב) מתקיים במקרה דנן, וזאת על אף שנורבגיה אינה נוהגת להסגיר את אזרחיה ותחת זאת מעמידה אותם לדין בתחומה. כפי שהובהר בעניין למפל, תנאי ההדדיות מתקיים גם מקום בו המדינה המבקשת אינה נוהגת להסגיר את אזרחיה אלא מעמידה אותם לדין בתחומיה, באופן המקיים את העיקרון "הסגרה או שפיטה". בדרך זו מגשים עקרון ההדדיות את תכליתו לקדם שוויון וכבוד בין מדינות, כמו גם שיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה.
לא נמצא להתערב בקביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה הונחה תשתית ראייתית לכאורית מספקת, כנדרש בסעיף 9(א) לחוק. כפי שנפסק, חומר הראיות הלכאורי שצורף לבקשת ההסגרה על בסיסו ביהמ"ש אמור להכריז על המבוקש כבר-הסגרה, אינו נדרש לבסס את המסקנה כי המבוקש אשם ויורשע בדין. תחת זאת, נדרש להצביע על "אחיזה לאישום" המצדיקה את המשך בירור אשמתו של המבוקש במדינה המבקשת להסגירו אליה. על כן, בשלב זה של ההליך אין להידרש למשקל הראיות, מהימנותן וקבילותן. במקרה דנן, הוצגו ראיות רבות המלמדות על קיומה של אחיזה לאישום המיוחס למערערים.
לבסוף, אין לקבל את טענות המערערים לפיהן ההסדר הקבוע בחוק ההסגרה אינו חוקתי – אשר נדחו פעם אחר פעם בפסיקות בימ"ש זה. כפי שהודגש בעניין למפל, חוק ההסגרה משמש מעטפת לטיפול המשפטי במי שנחשדו או הורשעו בביצוע פשעים במדינה אחרת. ככזה, עורך החוק איזון ראוי בין שמירה על זכותו של אדם לחירות מפני הסגרה לבין חובתה המשפטית של מדינת ישראל למלא אחר התחייבויותיה הבינלאומיות, וזאת באמצעות קביעת התנאים להסגרה והסייגים להם. איזון זה נועד לשמור על תכליות דיני ההסגרה, אך לא פחות מכך, להבטיח כי מדינת ישראל לא תהפוך למדינת מקלט עבור מי שנחשדו בביצוע פשעים ומי שהורשעו בדינם. במקרים בהם עולה בידי המשיב להראות כי מתקיימים בעניינו של אדם התנאים להכריז כי הוא בר-הסגרה, ביהמ"ש לא יהסס לעשות כן.
חזרה למעלה
2   [מסים] [פרשנות] [התיישנות] שתף בפייסבוק
רע"א 8901-20 רון בן דוד נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים (עליון; י' וילנר; 28/06/21) - 10 ע'
עו"ד: הילה בז'ה דולינסקי, זיו שרון, יעקב קסטל
ביהמ"ש העליון קובע כי חובתו של החייב להירשם כעוסק, בהתאם לסעיף 52(א) לחוק מע"מ, אינה מתחילה במועד שבו החלה פעילותו העסקית, אלא, לכל המוקדם, כאשר בוצעה על-ידו עסקה למכירת נכס (או שניתן שירות) במהלכה של אותה פעילות עסקית. כפועל יוצא, סמכות מנהל מע"מ לפי סעיף 54 לחוק, לרשום את מי שחייב ברישום ונמנע מלעשות כן מתעוררת אף היא לכל המוקדם מהמועד שבו החל החייב למכור נכסים בעסקו. כפועל יוצא קרסה טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים.
מסים – מס ערך מוסף – רישום עוסק
מסים – מס ערך מוסף – עוסק
פרשנות – דין – חוק מס ערך מוסף
התיישנות – מירוץ ההתיישנות – תחילתו
.
בקשת רשות ערעור על החלטה של בימ"ש מחוזי, בגדרה נדחתה טענת המבקשים כי יש לקבל את ערעורם על החלטת המשיב, מנהל מס ערך מוסף בירושלים, לרשום את המבקשים כעוסקים, אך מחמת התיישנות. טענתם המבקשים להתיישנות החלטת המשיב מורכבת משלוש טענות משנה: (1) על סעיף 54 לחוק מע"מ, הוא סעיף הרישום, המסמיך את מנהל מע"מ לרשום את מי שחייב ברישום ונמנע מלעשות כן, חלה תקופת התיישנות, כאשר בתומה פוקעת סמכות מנהל מע"מ לרשום עוסק ברישום ארעי; (2) משך תקופת ההתיישנות החלה על סעיף הרישום עומד על 7 שנים; (3) מועד תחילת תקופת ההתיישנות הוא מועד הקמת העסק, ובעניינם של המבקשים – מועד החתימה על הסכמי השיתוף.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת י' וילנר) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
לצורך העניין בלבד ביהמ"ש מוכן להניח כי טענות המשנה הראשונה והשנייה נכונות, ואולם, אין בכך כדי להועיל למבקשים, שכן דין טענת המשנה השלישית להידחות. ממילא, אין לקבוע כי החלטת המשיב התקבלה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות בעניינם.
סעיף 52(א) לחוק מע"מ, שכותרתו "חובת רישום", קובע כי "עוסק, מלכ"ר ומוסד כספי חייבים ברישום, במועד ובדרך שנקבעו". סעיף זה אינו מגלה במישרין מתי חל ה"מועד" שבו מתחילה חובת הרישום, או היכן "נקבע" מועד זה. לא ניתן ללמוד על המועד אף מתקנות מס ערך מוסף (רישום).
סעיף 52(א) לחוק מע"מ מגדיר חובת רישום, בין היתר, בעבור "עוסק". מהגדרת "עוסק" שבסעיף 1 לחוק עולה כי חובת החייב ברישום לא יכולה לקום לפני שמתקיימים שני תנאים, אשר הופכים חייב ל"עוסק": הראשון הוא מכירה של נכס (או נתינת שירות); והשני, כי מכירה זו נעשית במהלך עסקיו של המוכר (ככל שהוא אינו מלכ"ר או מוסד כספי). מכאן כי חובתו של החייב להירשם כעוסק אינה מתחילה במועד שבו החלה פעילותו העסקית, אלא, לכל המוקדם, כאשר בוצעה על-ידו עסקה למכירת נכס (או שניתן שירות) במהלכה של אותה פעילות עסקית.
ודוק: סעיף 52(ב) לחוק מע"מ קובע כי "אדם שהוכיח, להנחת דעתו של המנהל, שהוא מקים עסק, רשאי להירשם כעוסק ומשנרשם דינו לכל דבר וענין כדין עוסק". כלומר, מי שנמצא רק בשלבי הקמת עסק, אך טרם מכר נכס או נתן שירות, רשאי להירשם כ"עוסק" אצל המנהל, בנסיבות המתאימות, אם כי הוא אינו מחויב לעשות כן. יצוין כי אף עוסק שנרשם ברשות כאמור, צריך לציין לפני מנהל מע"מ את "התאריך המשוער שבו יתחיל למכור נכסים או לתת שירותים".
סעיף 54 לחוק מע"מ, הוא סעיף הרישום, מסמיך את מנהל מע"מ לרשום את מי שחייב ברישום ונמנע מלעשות כן, ובכך להביא לתיקון מסוים של מחדלו של העוסק החייב ברישום. אלא שאף לאחר רישום כאמור, סעיף זה אינו פוטר את החייב להירשם, וחובתו לפי סעיף 52 לחוק מע"מ בעינה עומדת.
טענת המבקשים שלפיה מועד תחילת סמכותו של מנהל מע"מ לרשום חייב ברישום כעוסק הוא מועד הקמת העסק, משמעותה היא שהסמכות של המנהל משתרעת על תקופת זמן שתחילתה מוקדמת ממועד תחילת התקופה שבה העוסק עצמו חייב ברישום (כאמור, ביהמ"ש סבור כי חובתו של החייב להירשם מתחילה לכל המוקדם, כאשר בוצעה על-ידו עסקה למכירת נכס (או שניתן שירות) במהלכה של אותה פעילות עסקית). משכך, אין להלום תוצאה זו, ולו לנוכח הוראת סעיף הרישום, לפיה רישום ארעי על-ידי מנהל מע"מ אינו פוטר את החייב מחובתו שלו להירשם. כלומר, ברור כי סמכות המשיב מתעוררת אף היא רק למן השלב שבו הרישום הפך לחובה – היינו, לכל המוקדם מהמועד שבו החל למכור נכסים בעסקו.
לנוכח האמור, ומכיוון שהמועד המוקדם ביותר שבו בוצעה עסקה כלשהי על-ידי המבקשים חל בתוך שבע השנים שקדמו להחלטת המשיב (העסקה הראשונה בוצעה ביום 15.7.2012), הרי שהחלטת המשיב בעניינם לא התיישנה.
חזרה למעלה
3   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
ע"א 4288-21 יצחק כהן נ' עו"ד סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד (עליון; י' עמית, נ' סולברג, ד' מינץ; 27/06/21) - 9 ע'
עו"ד: איריס אלקוני
בימ"ש דחה ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער. נפסק כי המערער הורשע בשורה של עבירות כלכליות שיסודן במיזם מרמה מתמשך שהניב למערער רווחים של מיליוני שקלים, וכי חובות המערער נגזרים מן הסנקציות הכלכליות שהושתו עליו בגזר דין, כאשר בנסיבות אלה לא היה מקום לאפשר לחייב מסוגו של המערער לנקוט בהליך פשיטת רגל או חדלות פירעון.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – שיקולי בית-המשפט
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בביצוע עבירות מרמה ביחס לתקופה שבה שימש מנהל השקעות בקרן הפנסיה "מבטחים". בעקבות הרשעתו נדרש המערער לשלם לרשויות המס כ-2 מיליון ₪ בגין רווחי פעילותו. המערער הגיש בקשה למתן צו כינוס נוכח חוב לרשויות המס, לקרן הפנסיה ולמרכז לגביית קנסות. בהמשך בוטל הליך פשיטת הרגל בטענה כי חובות המערער נובעים ממעשי המרמה שהובילו להרשעתו, שכן גם אם יינתן למערער צו הפטר, החובות הנ"ל לא יכללו בו נוכח סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל לפיו חוב שנוצר במרמה שהחייב היה שותף לה יוחרג מצו ההפטר. מכאן הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט מינץ ובהסכמת השופטים עמית וסולברג) דחה את הערעור על הסף ופסק כי:
נקודת המוצא היא כי שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון הוא רחב, נוכח מומחיותו הייחודית ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל. זאת ועוד, צו הפטר שניתן לחייב פוטר אותו מן החובות "בני התביעה" שעמדו נגדו, ומטרתו לאפשר לו לפתוח "דף חדש" באמצעות "התנקות" מחובותיו. ברם, חובות בני תביעה מסוימים לא יוכללו לפי סעיף 69(א) לפקודה בצו ההפטר. המשותף לחובות שצו הפטר איננו חל לגביהם הוא אופן יצירתם - חובות שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם. שיקולים אלו שבגינם ראוי שלא להכלילם בצו ההפטר קשורים בכלל שלפיו "לֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר". אין זה ראוי שחייב יזכה לפטור מחיוב שצמח לו כתוצאה מפעילות מרמה שבה היה מעורב, או מחיוב שממנו הוא ניסה להתחמק באמצעות מרמה. בפסיקה אף הובעה דעה כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במרמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו באמצעות מרמה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל, הדבר מצדיק את החרגתו מתחולת ההפטר.
הכללים האמורים נקבעו זמן רב טרם כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף, אך הם רלוונטיים גם כיום. ההסדר החדש, המקביל לסעיף 69א(2) לפקודה, קבוע בסעיף 175 לחוק. החוק הוסיף על הוראות הפקודה שני עניינים: האחד, עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשל ביצוען, נוכח העדפת האינטרס הציבורי; האחֵר, הקניית סמכות לבימ"ש לקבוע אם חוב שמקורו בחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין ייכלל בהפטר אם לאו. שיקול הדעת הנתון לבימ"ש להחרגת חוב מסוג זה מההפטר מתמקד בבחינת העבירה עצמה, במהותה, בחומרתה ובנסיבות שאפפו את ביצועה. אולם לא מן הנמנע כי שיקולים נוספים עשויים להילקח בחשבון ובהם מצבו של הנפגע לעומת מצבו של היחיד, היקף הפגיעה ביתר הנושים ואורכו של פרק הזמן שחלף מביצוע העבירה. ודוק: גם על פי ההסדר החדש, אם חוב הפיצויים לנפגע העבירה נוצר בדרך של מרמה או נובע מעבירות גניבה, מין או אלימות חמורה, הרי שההפטר לא יחול עליו וזאת באופן גורף וללא סייגים.
בענייננו, המערער הורשע בשורה של עבירות כלכליות שיסודן במיזם מרמה מתמשך שהניב למערער רווחים של מיליוני ₪. חובות המערער נגזרים מן הסנקציות הכלכליות שהושתו עליו בגזר הדין. במקרה זה לא היה מקום כלל לאפשר לחייב מסוגו של המערער לנקוט בהליך פשיטת רגל או חדלות פירעון, שכן לא לכך נועד הליך המבוסס על "חסד של המחוקק"; טענת המערער כי היה על בימ"ש המחוזי להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 175 לחוק נדחתה הן נוכח מועד פתיחת הליך הכינוס בעניינו של המערער ובהינתן מועד כניסתו לתוקף של החוק, והן מאחר שלפי סעיף 175(א)(2) לחוק, ההפטר לא יוכל לחול גם לפי החוק על חובות שנוצרו בדרך של מרמה, כבענייננו.
חזרה למעלה
עבודה ארצי
4   [עבודה] שתף בפייסבוק
ע"ע (ארצי) 37538-10-19 שופרסל בע"מ נ' Gebremichel Sagay Tame (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק, ורדה וירט ליבנה, נ.צ.: י' רון, צ' טבצ'ניק; 22/06/21) - 30 ע'
עו"ד: דניאל ועקנין, ערן שוהם, איל ארז, שאדי גריפאת
ביה"ד פסק כי לא קמה הצדקה להתערב בקביעה לפיה יש להכיר בשופרסל כמעסיקה במשותף של משיב 1 יחד עם משיבה פורמלית 3, חברה לאספקת שירותי כוח אדם. העסקת משיב 1 כפי שהועסק, באופן שעד היום אין אף גורם שמוכן להצהיר כי היה מעסיקו, לא הייתה אותנטית ופגעה בזכויותיו באופן המנוגד לתכליות משפט העבודה. לפיכך, לשופרסל אחריות ישירה כלפי משיב 1 ועליה לשלם לו זכויות סוציאליות.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מעסיקים במנשותף
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קבלן כוח אדם
עבודה – מעביד – מעביד במשותף
עבודה – מעביד – מיהו המעביד
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – עובדי קבלן – מעסיק
.
משיב 1 (המשיב) הועסק כ"דייג" במחלקות הדגים בסניפי המערערת, חברת שופרסל, בשתי תקופות נפרדות. המשיבה הפורמלית 3 היא חברה לאספקת שירותי כוח אדם, אשר נטען כי העסיקה את המשיב במהלך עבודתו האמורה. בין שתי תקופות העבודה בשופרסל הוצב העובד בסניפי חברות אחרות. ביה"ד האזורי פסק, בין היתר, כי המערערת הייתה מעסיקה במשותף של המשיב ובהתאם חויבה לשלם לו סכומים שונים בגין זכויותיו הסוציאליות. על כך נסב עיקר הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ס' דוידוב-מוטולה ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, השופטת ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור י' רון, צ' טבצ'ניק) דחה את הערעור ברובו ופסק כי:
אשר לסוגיית זהות המעסיק בתבניות העסקה מורכבות, זהות המעסיק לא תיקבע לפי האופן בו הגדירו הצדדים עצמם את מערכת היחסים, אלא תוך בחינה מהותית שנועדה לאתר את מי שבינו לבין העובד קיימת 'התקשרות אותנטית ולגיטימית' של יחסי עבודה. עוד הודגש כי מערכת יחסי עבודה אינה דבר שניתן לסחור בו או לאיין את קיומו באמצעות תניה חוזית, כך שלא די להציב "חיץ" פורמאלי בין העובדים למעסיק לצורך העברה מלאכותית של מחויבויות המעסיק לצד שלישי. כשם שלא ניתן להגדיר עובד באופן פיקטיבי כ"קבלן", כך גם לא ניתן להחצין באופן פיקטיבי את המחויבויות שמטיל משפט העבודה על "מעסיק" באמצעות מינוי גורם חיצוני-כביכול שיהא אחראי עליהן. בהתאם, בשלב ראשון יש לבחון את אותנטיות ההתקשרות, לפי המבחנים המסורתיים לזיהוי המעסיק ובחינת השאלה אם הלבוש הפורמלי בו הולבשה תבנית ההעסקה תואם את העסקה האמיתית שנרקמה בין הצדדים. בשלב השני נבחנת הלגיטימיות (הסובייקטיבית והאובייקטיבית), תוך בדיקה אם מתכונת ההעסקה פוגעת בדרך כלשהי בזכויות העובד, מנוגדת לתקנת הציבור, או סותרת את יסודות משפט העבודה בדרך אחרת.
במקרה זה התפקיד שביצע המשיב מצוי בליבת עיסוקה של שופרסל. המשיב עבד בסניפי שופרסל, כתף אל כתף עם עובדי שופרסל. אין כל ראיה המלמדת על קבלן כוח אדם שהעסיק את המשיב עת עבד בסניפי שופרסל, וזאת עוד טרם בחינת האותנטיות והלגיטימיות של העסקה כזו. משלא הוכח כל חיץ בין המשיב לבין שופרסל, שאישרה כי המשיב עבד בפועל בסניפיה וכי נהנתה מכוח עבודתו ושילמה בגינו, אין אלא לקבוע כי המעסיקה היא שופרסל, וזאת גם אם קיבלה שירותי השמה, או סיוע טכני בגיוס המשיב ובקשר השוטף מולו; מעבר לכך, ההתקשרות הנטענת בין שופרסל למשיבה 3 לא הייתה אותנטית ולא לגיטימית. משכך, גם אם מוכח היה כי המשיב הועסק בפועל על ידי משיבה 3, לא היה בכך כדי לפגוע בהיותה של שופרסל מעסיקה במשותף.
אשר לאותנטיות, אין חולק כי תפקיד המשיב היה תפקיד ליבה קבוע ולא הוכח צורך זמני ונקודתי בגינו נזקקה שופרסל לשירותי כוח אדם, ומכאן שלא הייתה העסקה אותנטית באמצעות קבלן כוח אדם; בנוסף נוכח סעיף 12א' לחוק קבלני כוח אדם, הרי ככל שמדובר בהעסקה אותנטית ולגיטימית באמצעות קבלן כוח אדם, אזי יחסי עובד-מעסיק עם ה"מעסיק בפועל" ייווצרו רק בתום 9 חודשי העסקה רצופים אצל אותו "משתמש" (גם אם המשיב נויד בין סניפים שונים שלו). הסעיף ממשיך וקובע כי "יראו רציפות בעבודה לעניין סעיף זה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על תשעה חודשים", על מנת למנוע ניוד מלאכותי מ"משתמש" ל"משתמש" שמטרתו להימנע מהשלכות הסעיף. כפועל יוצא, וכיוון שההפסקה בין שתי תקופות העסקת המשיב בשופרסל הייתה קצרה מ-9 חודשים, ככל שהייתה מוכחת העסקה באמצעות קבלן כוח אדם, היה המשיב הופך לעובד של שופרסל לאחר 9 חודשי העסקה הנמנים לאורך שתי תקופות העסקתו. אלא, שאין בחוק קבלני כוח אדם כדי לשלול את הבדיקה המהותית בדבר זהות המעסיק שאמורה להתבצע לפי ההלכה הפסוקה ביחס לכל תקופת ההעסקה. ודוק, ככל שביה"ד משתכנע כי אין לפניו העסקה אותנטית ולגיטימית באמצעות קבלן כוח אדם, אין בהוראות חוק קבלני כוח אדם כדי לשלול קביעה בדבר יחסי עובד-מעסיק ישירים עם ה"משתמש" גם טרם חלוף 9 החודשים ומיום ההעסקה הראשון, בהתאם לנסיבות העניין. כך הדבר בנסיבות מקרה זה.
אשר ללגיטימיות ההתקשרות הנטענת עם המשיבה 3, נמצא כי מתכונת העבודה פגעה בזכויות המשיב, שהועסק בתפקיד קבוע תוך העברה מלאכותית שלו בין הסניפים (וגם בין מעסיקים שונים) על מנת למנוע את קליטתו הישירה, מבלי שיש לו כתובת ברורה הנושאת כלפיו במחויבויותיו של מעסיק ותוך שהוא "משורשר" בין קבלנים, שכלל אינם מכירים בו. נוכח כל האמור, אין הצדקה להתערב בקביעה לפיה יש להכיר בשופרסל כמעסיקה במשותף של המשיב; טענת שופרסל לפיה משתמש שהוכר באופן רטרואקטיבי כמעסיק יכול להיות מחויב בתשלום הזכויות הקוגנטיות בלבד אך לא בתשלום פיצוי בגין התנהלות שלא היה שותף לה, נדחתה.
חזרה למעלה
5   [עבודה] שתף בפייסבוק
עס"ק (ארצי) 31360-01-21 אוניברסיטת תל-אביב נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף (עבודה; אילן איטח, סיגל דוידוב-מוטולה, רועי פוליאק, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/06/21) - 21 ע'
עו"ד: אסף ברנזון, מיכל פרידמן, יובל ברוק, אריאל שמר
ביה"ד הארצי דחה את ערעור המערערת הנוגע לפרשנות הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הצדדים בשנת 1973, ופסק כי אין בהסכם זה כדי למנוע מהמשיבה להפעיל את סמכותה לגבי הרכב ועדי העובדים במערערת ולגבי הזדקקותה לוועד עובדי המחקר והפרויקטים באוניברסיטה (עמ"פ) ולא לוועד הכללי, לצורך המשא ומתן לעריכת הסכם קיבוצי לעובדי המחקר ולעובדי הפרויקטים.
עבודה – הסכם קיבוצי – ארגון יציג
עבודה – הסתדרות – ייצוג
עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו
עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי
.
עסקינן בערעור המערערת (האוניברסיטה) שנסב נגד קביעת ביה"ד האזורי שלפיה במשא ומתן הקיבוצי הנוגע לעובדי המחקר ולעובדי הפרויקטים באוניברסיטה רשאית המשיבה (ההסתדרות) לשתף את ועד עובדי המחקר והפרויקטים באוניברסיטה (ועד עמ"פ), וכי אין חובה כי המשא ומתן האמור ינוהל, בהיבט של ועד עובדים, אך אל מול ועד העובדים הכללי של עובדי המינהל באוניברסיטה (הוועד הכללי). האוניברסיטה מעסיקה סגל מינהלי, עובדים שאינם עוסקים בהוראה. ארגון העובדים היציג של יחידת המיקוח של הסגל המינהלי באוניברסיטה הוא המשיבה. תנאי העבודה של הסגל המינהלי נקבעו בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין האוניברסיטה לבין ההסתדרות בשנת 1973 (הסכם 73). הדיון נסב למעשה על פרשנות הוראות הסכם 73.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח, ובהסכמת השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ר' פוליאק ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד ציין כי אין חולק על עקרונות היסוד הבאים: האחד, לכל צד ליחסי עבודה קיבוציים הפררוגטיבה להחליט, בכפוף לכללי הסמכות אצלו, מי יהיו האורגנים מטעמו במשא ומתן הקיבוצי. בנוסף, צד ליחסי עבודה קיבוציים אינו רשאי להכתיב למשנהו את זהות האורגנים והנציגים אשר נושאים ונותנים מטעמו. השני, היקפו של המשא ומתן, תחולת ההסכם הקיבוצי ביחידת המיקוח הרלוונטית (במקרה זה הסגל המינהלי באוניברסיטה), ההחלטה אם ביחידת המיקוח יחול הסכם קיבוצי אחד או כמה, הם עניין להסכמות הצדדים. עקרונות יסוד אלה נכונים כל עוד לא הוסכם אחרת בהוראה בת תוקף בהסכם הקיבוצי שבין הצדדים או בדרך אחרת.
ביה"ד ציין כי חרף הסכמת המערערת לעקרונות היסוד הנ"ל, לטענתה סעיף 3 להסכם 73, קבע מסמרות בכל הנוגע להרכב נציגות העובדים העומדת מולה, ובמיוחד לזהות ועד העובדים שפועל מולה, בכל הקשור למשא ומתן הקיבוצי. ביסוד הטענה עומד האופן שבו יש לפרש את הסכם 73. אלא שביה"ד האזורי קבע כי אין בהסכם 73 כדי למנוע מההסתדרות להפעיל את סמכותה לגבי הרכב ועדי העובדים באוניברסיטה ולגבי הזדקקותה לוועד עמ"פ ולא לוועד הכללי לצורך המשא ומתן לעריכת הסכם קיבוצי לעובדי המחקר ולעובדי הפרויקטים, ואין מקום להתערב בכך.
סעיף 3.1 להסכם 73 קובע כי הוועד הכללי "הוא המייצג את כל העובדים, כולל נוער עובד וחניכים, בכל הנוגע להוראות הסכם זה והנובע מהן". הוראה זו לא ניתן לפרש כמתייחסת לסכסוך קיבוצי כלכלי, קרי לסכסוך שנועד ליצור לקבוצת עובדים זכויות כלכליות שלא מעוגנות ב"הסכם זה" - קרי, הסכם 73. סטייה מעקרונות היסוד, לגבי כוחו של צד ליחסי עבודה קיבוציים לפעול בהתאם לכללי הסמכות הפנימיים שלו, טעונה הסכמה של שני הצדדים ליחסים אלה. על הסכמה זו להיות ברורה, ודאי כאשר היא נוגעת לסכסוך כלכלי וליכולתו של צד לנסות ולהביא בעתיד לשינוי ההסכם. שאם לא תמצא לומר כך, משמעות הדבר היא שהצד ליחסי העבודה, במקרה זה המשיבה, התפרק מסמכויותיו לתקופה שלאחר ההסכם הקיים. מכאן שהן מילולית והן תכליתית, אין לפרש את סעיף 3.1 להסכם 73 בדרך הרחבה שבה מבקשת המערערת לפרשו.
בעניין תדיראן קשר נדרשו הוראות ברורות ומפורשות כדי לכבול משפטית את החברות הבנות למסגרת מסוימת של משא ומתן בסכסוך כלכלי - מסגרת התואמת את המשא ומתן הקודם. משכבילה משפטית זו לא התקיימה, נפתחה הדרך לאפשרות לנקוט צעדים ארגוניים על מנת להשיג כבילה זו במסגרת משא ומתן כלכלי. גם בענייננו, נדרשות הוראות מפורשות שימנעו מהמשיבה מלבקש לנהל את המשא ומתן הכלכלי במתכונת שונה מזו שנוהלה בכל השנים הקודמות; ודוק, אין לומר שהסכמה לנהל משא ומתן שלא הבשילה לכלל הסכם, גם אם הוועד הכללי צד לה, כובלת בנסיבות העניין את המשיבה מהאפשרות לשנות את העמדה במשא ומתן.
חזרה למעלה
6   [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 4291-04-21 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' בן ציון גיני מנשה (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ח' שחר, י' הראל בוכריס; 21/06/21) - 10 ע'
עו"ד: בדראן סלאמה, יפעת גירון
במסגרת הליך של גילוי מסמכים ספציפי על בעל הדין להצהיר אם מסמך מסוים נמצא בידו או שהיה מצוי בידו או בשליטתו, וכן לפרט מתי המסמך, אם היה בידו בעבר, יצא מרשותו. תשובת בעל הדין שהתבקש ליתן תצהיר גילוי צריכה להינתן בתצהיר ערוך כדין, על מנת שהמצהיר יוכל להיחקר עליו; ככלל, המחלוקת אם בידי פלוני מצוי המסמך אם לאו מקומה להתברר בהליך העיקרי או בעיתוי מוקדם שתקבע הערכאה המבררת.
עבודה – סדרי דין – גילוי מסמכים
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
.
המבקש בבר"ע 27401-04-21 הגיש כתב תביעה כנגד החברה המבקשת בבר"ע 4291-04-21, בגדרו טען כי הועסק על ידי החברה כיועץ הנדסי בתחום תעשיה וניהול ועתר לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות. עסקינן בשתי בקשות רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי בעניין גילוי מסמכים. החברה עתרה בין היתר לגילוי תוכן אתר האינטרנט של העסק 'גבים' (שאינו קיים עוד); הדו"חות השנתיים שהגיש התובע למס הכנסה בכל שנה בתקופת ההתקשרות בין הצדדים. התובע עתר לגילוי טפסי 106 ותלושי שכר לשנים 2018-2014 ביחס ל-12 עובדים, ללא גילוי פרטים מזהים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת ח' אופק גנדלר) נתן רשות ערעור, קיבל את בקשת החברה בחלקה, דחה את בקשת התובע ופסק כי:
החלטה בדבר מתן צו לגילוי ועיון במסמכים, או סירוב לתתו, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה ועושה כן במקרים חריגים בלבד. הטעם לכך הוא שמדובר בהחלטה דיונית, ולערכאה הדיונית יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור בהערכת הרלבנטיות הפוטנציאלית של ראיה מסוימת.
תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תקנה זו נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" וזאת כאמצעי להגברת יעילות הדיון וקידום חקר האמת בגדרו.
במקרה זה החברה ביקשה מהתובע גילוי חומר מאתר האינטרנט של 'גבים'. כיוון שעסקינן בגילוי מסמכים ספציפי הרי שעל בעל דין להצהיר אם מסמך מסוים נמצא בידו או שהיה מצוי בידו או בשליטתו, ולפרט מתי המסמך, אם היה בידו בעבר, יצא מרשותו. תשובת בעל הדין שהתבקש ליתן תצהיר גילוי צריכה להינתן בתצהיר ערוך כדין, על מנת שהמצהיר יוכל להיחקר עליו. הגיון זה חל גם כאשר הגילוי מתבקש מביה"ד. מעבר לכך, ככלל, המחלוקת אם בידי פלוני מצוי המסמך אם לאו מקומה להתברר בהליך העיקרי או בעיתוי מוקדם שתקבע הערכאה המבררת. לפיכך, על התובע להגיש לביה"ד האזורי תצהיר בו יפרט אם ואלו חומרים מאתר האינטרנט 'גבים' יש בידו ואלו לא.
אשר לבקשת החברה בנוגע לדו"חות השנתיים, הבקשה נדחתה על ידי ביה"ד קמא לאור מסמכים שגולו בנימוק כי "יש בהם כדי ליתן תמונה מלאה בשאלה שבמחלוקת גם ללא הדוחות המבוקשים ועל כן הפגיעה בלתי מידתית". ביה"ד קמא לא נזקק לפתרון ביניים שימזער את הפגיעה בפרטיות והוא השחרת פרטים לא רלבנטיים. השחרה כאמור תהווה איזון ראוי בין הכלל של משחק ב"קלפים פתוחים" לבין השמירה על פרטיות התובע. לכן, התובע יגלה לחברה את הדוחות שהגיש למס הכנסה במשך שבע שנים, על פי בחירת החברה, תוך השחרת פרטים שאינם נוגעים להכנסתו מיגיעה אישית לרבות השחרת המידע הנוגע לאשתו.
אשר לבקשת התובע, החברה העבירה לידיו תלושי שכר של ששה עובדים מתוכם שניים שהתובע בעצמו מנה בכתב התביעה כמי שניתן להשוות את תפקידו אליהם. טענת התובע ש"העובדת שהכי קרובה אליי מבחינת מעמד ותפקיד, היא מנהלת מערכות מידע", לא נטענה בבקשה לגילוי מסמכים ולכן אין התייחסות אליה בהחלטה זו. מעבר לכך, גילוי המסמכים צריך להיעשות בזיקה לנטען בכתב התביעה. התובע הודיע כי הוא שוקל הגשת כתב תביעה מתוקן לאור הלכת כותה. נוכח הצטברות טעמים אלה לא נמצא מקום ליתן רשות ערעור. עם זאת, אין בהחלטה זו למנוע הגשת בקשה ביחס למסמכים אלה, אם וככל שאכן תינתן לתובע הרשות לתקן את תביעתו ויוגש כתב תביעה מתוקן, וטענותיו שמורות לו.
חזרה למעלה
7   [ביטוח לאומי] [עבודה] שתף בפייסבוק
בר"ע (ארצי) 35021-10-20 המוסד לביטוח לאומי נ' מנצור אליהו (עבודה; אילן איטח, רועי פוליאק, חני אופק; 20/06/21) - 14 ע'
עו"ד: אלי מלול, כפיר אמון, הילה שור
ביה"ד פסק, בדעת רוב, כי המבקש היה מנוע מלחזור על טענתו כי לא נתקיים במשיב התנאי בדבר "ירידה ניכרת בהכנסות". זאת, מקום בו הסכים להחזרת הדיון לוועדה הרפואית לעררים מבלי שהוועדה נדרשה לבחון מחדש את הכנסת המשיב, כך שבבסיס פסק הדין המחזיר עמדה ההסכמה לפיה הירידה בהכנסות נמוכה מרף המינימום להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר הפעילה ברבע את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. עיקר הדיון נסב אודות טענת המבקש כי לא נתקיים במשיב התנאי בדבר "ירידה ניכרת" בהכנסות אשר יש בה כדי למלא אחר הדרישה הקבועה בתקנה 15 לתקנות.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח ובהסכמת השופט ר' פוליאק, בניגוד לדעתה החולקת של השופטת ח' אופק-גנדלר) דחה את הבקשה ופסק כי:
סגן הנשיאה איטח ציין כי אין צורך להיזקק לשאלה העקרונית שהעלה המבקש למה תיחשב ירידה ניכרת בהכנסות לצורך תקנה 15. בפסיקה נקבע כי ירידה ניכרת היא בשיעור של 25% וכי נוכח הוראותיו הפנימיות של המבקש ועקרון השוויון ניתן לראות בירידה בהכנסות בשיעור שבין 20% ל-25% משום ירידה ניכרת לשם הפעלה חלקית של התקנה. פסיקה זו מחייבת את הצדדים כמו גם את הוועדות וכל עוד לא נפסק אחרת אין לסטות ממנה.
פסק הדין קמא אינו משקף סטיה מאותה פסיקה, אלא אך יישום של העקרון לפיו שעה שמוחזר עניינו של נפגע לוועדה בפסק דין מחזיר, בחינת ההחלטה נעשית לפי הוראותיו. עניינו של המשיב הוחזר לוועדה בהתאם לפסק דין מחזיר. פסק הדין המחזיר כלל הוראה כללית המפנה לכך שתקנה 15 דורשת תנאים מצטברים. אין בפסק הדין המחזיר, שניתן בהסכמת הצדדים, התייחסות לטעות לה טוען המבקש לאחר ההחלטה מושא הליך זה, הנוגעת לקביעה כי יש ירידה ניכרת בהכנסות למרות שהירידה בהכנסות היא בשיעור של 19% בלבד. הוועדה לא קיבלה כל הוראה בענין זה ודומה כי הדגש בפסק הדין המחזיר היה על כך שהוועדה לא הצביעה על שני התנאים המצטברים הנדרשים, אלא הסתפקה בהתייחסות בתנאי של ירידה בהכנסות. ודוק, הסכמת הצדדים בפסק הדין המחזיר הורתה לוועדה לעיין מחדש בהחלטתה הקודמת ובהחלטת ועדת הרשות, והוועדה לא התבקשה לבחון מחדש את הכנסת המשיב ומכאן שהוועדה התבקשה ליתן החלטתה על סמך הנתונים שכבר נקבעו על ידי ועדת הרשות מהם עולה כי הירידה בהכנסות היא בשיעור 19%.
משמדובר בטענה משפטית הנוגעת לפירוש המונח "ירידה ניכרת", מצופה היה שהמבקש יעמוד על כך שיובהר לוועדה בטרם מתן החלטתה כי 19% ירידה בשכר אינו מספקת לצורך התנאי של ירידה ניכרת. משמוגש ערעור על החלטת הוועדה והצדדים מגיעים לנוסח מוסכם של החזרה, נוסח זה משקף את הסכמתם לגבי הטעויות שבהחלטת הוועדה לגביהן הם מסכימים להחזיר את העניין לוועדה. לא ניתן בהליך מאוחר יותר לשוב ולהעלות טענה שנטענה כבר בהליך הקודם ולא קיבלה ביטוי. העלאת טענתו המשפטית של המבקש לאחר התכנסות הוועדה בעקבות פסק הדין המחזיר, משמעה בזבוז זמן ומשאבים של כלל המעורבים בדבר ואין לקבל תוצאה כזו.
השופט פוליאק הוסיף כי טענת המבקש היא טענת סף משפטית ומעמדתו משתמע לכאורה כי מטעמים שלא הובהרו הסכים לניהול הליך סרק שלגישתו היה מלכתחילה חסר כל תוחלת בנסיבות בהן המשיב אינו עומד ממילא בתנאי הסף. משכך, המבקש היה מנוע מלחזור על טענתו לעניין השלכות שיעור הירידה בהיקף ההכנסות, מקום בו הסכים להחזרת הדיון לוועדה מבלי שהוועדה נדרשה לבחון מחדש את הכנסת המשיב, כך שבבסיס פסק הדין המחזיר עמדה ההסכמה לפיה הירידה בהכנסות נמוכה מרף המינימום להפעלת התקנה; השופטת אופק גנדלר סברה בדעת מיעוט כי אין מקום לקבוע כי המבקש מנוע מלמצות את ההכרעה בטענה כי לא נתקיים במשיב התנאי בדבר "ירידה נכרת". לדעתה, אף אם נפל פגם בהתנהלותו הדיונית של המבקש אין לכפות עליו ביצוע עתידי של מעשה שאינו חוקי, ואף אין ללמוד כי המבקש זנח את עמדתו לפיה נדרשת ירידה ניכרת בהכנסות, אלא כי הוא הסכים להמשך התדיינות במסגרת הכוללת דרישה זו.
חזרה למעלה
מחוזי
8   [תעבורה] שתף בפייסבוק
ת"פ (חיפה) 3899-11-20 מדינת ישראל נ' מרואן נערה (מחוזי; אמיר טובי; 21/06/21) - 18 ע'
עו"ד: רמי סלאמה, אלון נשר
גזר דינו של נאשם בגין הרשעתו בעבירות שונות וביניהן גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. הנאשם נידון ל- 4 שנות מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה, שלושה מאסרים על תנאי, 10 שנות פסילת רישיון ופיצוי לנפגעי העבירה.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה: גרימת מוות בנהיגה רשלנית
תעבורה – ענישה – הפקרה לאחר פגיעה
.
הנאשם הורשע בעבירות גרימת מוות ברשלנות; התנהגות הגורמת לנזק ולחבלה של ממש לגוף; מעשה פזיזות ורשלנות ברכב; הפקרה אחרי פגיעה; נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף; נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף; נהיגה בזמן פסילה ושיבוש מהלכי משפט.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
בית המשפט העליון עמד במספר רב של הזדמנויות על נגע הקטל בכבישים, אשר מקורו בנהיגה עבריינית המובילה למותם של חפים מפשע ולפגיעה קשה בחייהם של בני משפחתם, תוך שציין כי על בית המשפט לתרום את תרומתו למאבק העיקש כנגד תופעה זו באמצעות הטלת ענישה מחמירה, גם כאשר מדובר בנהגים "נורמטיביים". אף עבירת ההפקרה אחרי פגיעה הינה עבירה בעלת חומרה יתרה והיא מחייבת תגובה עונשית הולמת, בפרט כאשר התאונה נסתיימה בחבלה חמורה או במותו של אדם.
במקרה זה מתחם העונש ההולם נע בין 36 ל- 72 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, לרבות פסילת רישיונו של הנאשם לתקופה ממושכת. בהתחשב במכלול השיקולים והנסיבות הוטלו על הנאשם העונשים הבאים: 4 שנות מאסר בפועל, הפעלת המאסר המותנה בן 3 חודשים במצטבר, שלושה מאסרים על תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים ופיצוי לנפגעי העבירה.
חזרה למעלה
9   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"צ (חיפה) 12805-01-18 Intel Corporation נ' רינה אוויס (מחוזי; מנחם רניאל; 20/06/21) - 6 ע'
עו"ד:
במשנה הזהירות הנדרש לעיכוב הליכים בשל הליך התלוי ועומד בביהמ"ש בארה"ב, ולאור נסיבות העניין, נמצא לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. ספק אם התועלת מהמתנה לפסק דינו הסופי של ביהמ"ש בארה"ב גדולה עד כדי כך, שהיא מצדיקה שגם אחרי 3 שנים וחצי מהגשת הבקשה לאישור, הדיון בה לא יתקדם ולו כמלוא הנימה.
בתי-משפט – עיכוב הליכים – הליך תלוי ועומד
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עיכוב ניהול תובענה ייצוגית
.
בקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית עד להכרעה בבקשות בעניינים דומים הנדונות בארה"ב.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בקבעו:
בפסק דין הורוביץ נקבע כי יש לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד המתנהל בארץ זרה, וזאת נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות המקומיות, ולאור השוני בין העילות והסעדים העומדים לצדדים בשיטות המשפט השונות. ואולם, ביהמ"ש העליון הכיר באפשרות עקרונית להורות על עיכוב הליכים אף כאשר ההליך המקביל מתנהל מחוץ לישראל.
ההליך בבימ"ש זה נפתח לפני כ-3 שנים וחצי. עוד לא הוגשה תשובת המשיבה לבקשה. למעשה, הליך זה אינו מתנהל כלל. החלטות ביהמ"ש על הגשת תשובת המשיבה לא הביאו להגשת תשובתה. תחילה נמצא להמתין להחלטת ביהמ"ש בארה"ב בבקשה לסילוק על הסף, ולאחר מכן לתיקון הבקשה, ולאחר מכן להחלטה בבקשה לסילוק על הסף, ולאחר מכן שוב לתיקון הבקשה, וכעת מודיעה המשיבה שבעתיד תגיש בקשה נוספת לסילוק על הסף שאז יהיה צורך להמתין עד להחלטה בבקשה לסילוק על הסף, תיקון הבקשה, סילוק על הסף, וחוזר חלילה. זאת, כאשר ההחלטה שתתקבל יום אחד בארה"ב, אם אכן יגיע ביהמ"ש בארה"ב לפסק דין חלוט, ספק את הכרעתו תחייב את ביהמ"ש בישראל. כך בין היתר מכיוון שהדין המהותי בארה"ב אינו זהה לדין המהותי בישראל, וגם הכללים לאישור תובענה ייצוגית בישראל אינם זהים לכללים לאישור תובענה ייצוגית בארה"ב.
על כן, ספק אם התועלת מהמתנה לפסק דינו הסופי של ביהמ"ש בארה"ב גדולה עד כדי כך, שהיא מצדיקה שגם אחרי 3 שנים וחצי מהגשת הבקשה, הדיון בה לא יתקדם ולו כמלוא הנימה. מנימוקי המבקשים ניתן להבין שהם מבקשים ללמוד מהעובדות שיתגלו במסגרת ניהול הבקשות בארה"ב דברים שיועילו להם לצורך הדיון בבקשה לאישור דנן. זה אינו נימוק מספיק לעיכוב הליכים. הבקשה דנן נדונה ע"פ נוסחה כפי שהוגש בינואר 2018. כבר אז טענה המשיבה להיעדר תשתית עובדתית וטיעונית. מאז למד ב"כ המבקשים הרבה אבל לא הגיש שום בקשה לתיקון הבקשה לאישור. אם הוא סבור שיש לדון בבקשה אחרת מאשר זו שהוגשה בינואר 2018 – אין הדבר מצדיק החניית הבקשה במגרש חנייה המכונה "ביהמ"ש", והמתנה עד אשר יגיע ב"כ המבקשים למסקנה שנודעו לו כל הפרטים הדרושים. אם הבקשה אינה בשלה לדיון, יתכבד ב"כ המבקשים ויבקש את מחיקתה, ויגיש בקשה אחרת הכוללת את כל המידע הדרוש, כאשר זה יהיה בידו. אין צורך לתפוס תור בביהמ"ש כאשר ממילא הדיון לא מתקדם.
אפילו היה מוגש תצהיר מטעם המשיבה, שלא הוגש, לפי הנוסח הכללי שצורף לבקשה, אין בו כדי להוכיח שייגרם נזק למשיבה אם יהיה עליה להגיש תשובה לבקשה ולנהל את הדיון בבקשה לאישור, אם יהיה צורך בו. ע"פ התקנות, לאחר הגשת התשובה לבקשה והתשובה לה יכול שלא יתקיים כלל דיון, ולא תהיה בכך הכבדה על תקציב המשיבה, משום שיכול שההחלטה בבקשת האישור תתקבל על יסוד החומר שיוגש. אם תתקבל הבקשה לאישור ויוגש כתב תביעה, אפשר שניתן יהיה לפי בקשה מנומקת ומוכחת לעכב את ההליכים גם בשלב מאוחר יותר, שאינו השלב המקדמי בו נדונה בקשת האישור.
על כן, במשנה הזהירות הנדרש לעיכוב הליכים בשל הליך התלוי ועומד בביהמ"ש בארה"ב, ולאור נסיבות העניין, נמצא לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים.
חזרה למעלה
10   [דיון אזרחי] שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 16042-02-21 סלקום ישראל בע"מ נ' מרתון אקספון 018 בע"מ (מחוזי; רחל ערקובי; 18/06/21) - 14 ע'
עו"ד: יואיל פרייליך, פישר בכר, בני לרנר
במקרה של צו עיקול זמני העיקול יתגבש לגבי נכסים שהיו בידי המחזיק נכון למועד מתן הצו. בהתאם לכך, במקרה זה צו העיקול הזמני חל על כספים שנמצאים בידי המחזיקים בעת הטלתו, אך לא על כספים שמתקבלים לאחר מכן.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו עיקול זמני
.
בקשה למתן צו עיקול זמני, אשר הוגשה יחד עם תביעה למתן צו הצהרתי, צו לאכיפת הסכם ולתשלום בגין חיובים שמועד תשלומם עבר.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
במקרה של צו עיקול זמני העיקול יתגבש לגבי נכסים שהיו בידי המחזיק נכון למועד מתן הצו. הפסיקה אכן מקנה לבית המשפט יצירתיות וגמישות בהתאם לנסיבותיו של עניין, אך זאת בהתאם לארגז הכלים שבידיו ולצורך התאמת הסעד הזמני. אין הסמכות מקנה לבית המשפט סמכות להמצאתו מחדש של סעד זמני אשר קיימות לגביו הוראות דין והלכות קיימות וברורות.
נוכח הדין המפורש וההלכה הקיימת, לא ניתן להיעתר לבקשה ולשנות את נוסח צו העיקול הזמני שניתן מכוח התקנות באופן שיחול על נכסים שברשות המחזיק במועד ומתן הצו ועל נכסים שיגיעו לידי המחזיק בתקופה של עד שלושה חודשים ממועד מתן הצו. אכן, בענייננו ישנם הסכמים עם מנויים שבסופם כספי המנוי יופקדו בחשבון הבנק, אלא שמדובר בזכות עקרונית בלבד ובציפייה להכנסה ולא בעיקול סכום מוגדר שהתגבש בבירור לפני הצו. צו העיקול הזמני חל על כספים שנמצאים בידי המחזיקים בעת הטלתו, אך לא כספים שמתקבלים לאחר מכן.
חזרה למעלה
11   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
פש"ר (ירושלים) 5431-01-16 עו"ד שלמה הנדל (נאמן) נ' שלום לוי (מחוזי; מרים ליפשיץ פריבס; 18/06/21) - 10 ע'
עו"ד: רועי סלאמה, שרון בן שטרית, צח סאלח, אסף קפרוב
התקבלה בקשת נאמן להורות לאביו של החייב בפשיטת רגל, להעביר לקופת הכינוס מחצית משווי תמורת דירה שהחייב העביר לאב את זכויותיו בה.
פשיטת רגל – הענקות – ביטולן
.
בקשת הנאמן להורות למשיב 1, אביו של החייב, להעביר לקופת הכינוס מחצית משווי תמורת דירה שהחייב העביר לאב את זכויותיו ואת זכויותיה של גרושתו בדירה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
אין חולק כי עסקינן בהעברת "נכס", כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, בהעברת הזכויות בדירה ע"ש האב. בהתאם להגנה לה טענו האב והחייב מכוח סעיף 96(ג)(2) לפקודה, יש להוכיח כי העברת הזכויות בדירה לאב, נעשתה "בתום לב ובתמורה בת ערך". החייב לא גילה את אוזנו של האב על כך שנטל מהחשבון המשותף כספים לא לו מבלי לקבל את הסכמת רעייתו, כך שנדיבותו במתן ההלוואה לאב יצרה לכאורה מצג שווא בפני האב על יכולת כלכלית מספיקה לכך. האב היה תם לב, בשונה מהחייב - שפעל בחוסר תום לב במתן ההלוואה מחלקה של גרושתו בחשבון המשותף. לא הוכח כי האב שלם "תמורה בת ערך" עבור הדירה במועד רישום הזכויות ואף לא מאוחר יותר. מכאן שלא קמה לאב הגנת סעיף 96(ג)(2) לפקודה בהיעדר תשלום "תמורה בת ערך" עבור הדירה שנרשמה על שמו ועליו לשלם לקופת הכינוס את מחצית משווי תמורת הדירה.
חזרה למעלה
12   [פשיטת רגל] שתף בפייסבוק
פש"ר (חיפה) 44541-06-19 אמוש יצחק נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (מחוזי; אילת דגן; 02/06/21) - 8 ע'
עו"ד:
לא יעלה על הדעת כי ביהמ"ש ישתף פעולה במצב בו חייב גורר חוב מזונות לאורך שנים בשל טענות שונות, שעה שהוא יודע כי אי תשלום מזונות פוגע בילדיו ושעה שהוא נסמך על הקופה הציבורית שתכנס בנעליו ותספק את צרכיהם הכלכלים, וכל זאת בכדי להעלות לאחר פרק זמן כזה או אחר את הטיעון כי ילדיו כבר בגרו וכי בשל נסיבותיו האישיות אין עוד מקום לזקוף חוב זה כנגדו.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הפטר
.
בקשת החייב להכריזו פושט רגל, למתן הפטר בעניינו והחלת צו ההפטר על חוב המזונות. בעלי התפקיד אינם מתנגדים לבקשת החייב להכרזתו פושט רגל ולמתן הפטר לאלתר בעניינו. המחלוקת בין החייב לבעלי התפקיד נוגעת לסוגיית החלת צו ההפטר על חוב המזונות.
.
ביהמ"ש המחוזי קבע:
מנימוקי הבקשה, לאור עמדת הכנ"ר ובהיעדר התנגדות מטעם נושי החייב, נמצא להכריז כי החייב פושט רגל. כמו כן , לאור עמדת בעלי התפקיד ולאחר ששוכנע ביהמ"ש בקיומן של נסיבות המצדיקות מתן הפטר לאלתר, וביניהן היעדר תועלת לנושים, בין השאר עקב מצבו הרפואי של החייב והעדר נכסים מהם יכולים נושיו להיפרע – ניתן לחייב הפטר לאלתר מחובותיו. נותר לבחון האם יש להחיל את צו ההפטר גם על חוב המזונות למל"ל, בשל חלוף הזמן, מצבו הכלכלי והבריאותי של החייב.
סעיף 69(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו הפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה בפש"ר, חוץ מחבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה ביהמ"ש במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.
הפסיקה הכירה בקיומם של חריגים בהם ינתן לחייב פטור מלא או חלקי מחוב מזונות. בשיקולים למתן הפטר בגין חוב מזונות נמנו בן היתר: גילו של החייב, מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי, משך הליך הפש"ר ומצבת נכסיו של החייב. בענין סלימאן נדרש ביהמ"ש העליון שוב לשיקולים אלה וציין את כושר הפירעון הנוכחי של החייב ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד בשם לב לקיומם של נכסים בבעלותו, גילו, מצבו הבריאותי ומצבו המשפחתי; נסיבות היווצרות החוב – האם מדובר בחוב עבר או חוב שוטף הממשיך להצטבר, חלוף הזמן מעת יצירת החוב, "תרומת" החייב להיווצרות החוב והתמשכות ההליך; מאמצי החייב לפרוע את החוב לאורך השנים או שמא נפרע החוב עקב הליכים יזומים של אחרים, וזאת נוכח המחויבות ההורית לפעול לסיפוק קיום מינמאלי בכבוד של אלו התלויים בחייב כמו גם פעולות החייב למיצוי הליכים העומדים לרשותו במסגרת ההוצל"פ כדי להבטיח לנושים כי יצאו ותועלת בידם; לבסוף הודגשה החשיבות שיש לתן לתום הלב של החייב.
בעניין ברדה התייחס ביהמ"ש גם לתכלית הציבורית והסוציאלית הנעוצה בדרישה לקריטריונים ייחודים שיצדיקו מתן הפטר על חוב מזונות. הוא התייחס לחשיבות חוב המזונות מבחינה סוציאלית לנושה החוב לצורך קיומו היום יומי וכן לחוסר בקופה הציבורית שעה שהחייב לא משלם חובותיו.
בשולי הדברים יצוין כי גם חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, קובע בסעיף 175(א)(3) כי "ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה ...חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין".
עיון בקריטריונים שאומצו בפסיקה מלמד כי הגם שנסיבות החייב דנן דומות לאלו שבעניין קצקה, אין הן זהות: החייב הוכר כבעל 73% נכות (ולא 100%), לחייב אומנם אין צפי לשינוי בסך הכנסותיו והוא נעדר נכסים, אך בהתאם לקביעת בימ"ש בהליך הפש"ר הקודם בעניינו של החייב, לחייב חלק מרכזי בנסיבות פריסת חוב המזונות לאורך שנים רבות ונסיבותיו נגועות בחוסר תום לב ששורשו בסכסוך בן החייב לגרושתו. בנסיבות אלו, על אף המצב הבריאותי והכלכלי הרעוע של החייב, חוסר תום ליבו של החייב מוביל למסקנה כי העלאת מימד הזמן כטיעון בעד שמיטת חובות, עומד כנגד החייב.
היעלה על הדעת כי ביהמ"ש ישתף פעולה במצב בו חייב גורר חוב מזונות לאורך השנים בשל טענות שונות, שעה שהוא יודע כי אי תשלום מזונות פוגע בילדיו המצויים באחריותו, שעה שהוא נסמך על הקופה הציבורית שתכנס בנעליו ותספק את צרכיהם הכלכלים, וכל זאת בכדי להעלות לאחר פרק זמן כזה או אחר את הטיעון כי ילדיו כבר בגרו וכי בשל נסיבותיו האישיות אין עוד מקום לזקוף חוב זה כנגדו? טיעון זה מתחדד כאן שעה שבעת ניהול הליך הפש"ר הקודם, בתו הצעירה של החייב הייתה קטינה ולמעשה החייב בחר שלא לשלם חוב מזונות שוטף ומסיבה זו, בין היתר, בוטל ההליך הקודם.
בשל מצבו הרפואי של החייב, ובשים לב למצבו הכלכלי, לאתגרים העומדים בפני החייב בחייו היום יומיים, נוכח העובדה כי כל ילדיו בגירים – הרי שגם אם החייב לא זכאי לקבלת הפטר בגין חוב המזונות, עסקינן במקרה בו יש מקום למדיניות הגבייה הרכה אותה ציין המל"ל בתגובתו. החייב ישא בתשלום חודשי בסך של 100 ₪ עבור המל"ל בגין חוב המזונות.
חזרה למעלה
מנהלי
13   [תכנון ובנייה] [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עת"מ (תל אביב-יפו) 16382-08-20 רחל זכאי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב (מנהלי; יעל בלכר; 20/06/21) - 26 ע'
עו"ד: תמי ברעם, עמיקם אשל, יודפת כהן
בית המשפט דחה את עתירת העותרים כנגד החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התנגדותם לתכנית, בקשר לזכויות של אחת החלקות בטבלת הזכויות הנכנסות לצורך איחוד וחלוקה. העתירה נדחתה הן מחמת טענות סף של שיהוי בהגשת העתירה ואי צירוף צדדים רלוונטיים, והן לגופה – בקשר לפרשנות הוראות התכנית.
תכנון ובנייה – תכניות – תוקפן
תכנון ובנייה – תכניות – פירושן
משפט מינהלי – תכנון ובנייה – צדדים לעתירה
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי בהגשתה
משפט מינהלי – עתירה לבית-המשפט – שיהוי
.
העותרים הגישו עתירה כנגד החלטת הוועדה המחוזית לדחות את התנגדות העותרים לתכנית, בקשר לזכויות של אחת החלקות בטבלת הזכויות הנכנסות לצורך איחוד וחלוקה. בעתירתם ביקשו העותרים להוסיף להם 241 יח״ד לפי תחשיבים שערכו, לטענתם, בהתאם לעקרונות השומה. במרכז הדיון עומדת השאלה: האם צלחו העותרים את טענות הסף לנוכח הסעד המבוקש לשינוי טבלת הערכת שווי החלקות הנכנסות לצורך איחוד וחלוקה ומשעה שהתכנית כבר פורסמה למתן תוקף מזה חודשים ארוכים? ומהי הפרשנות שיש ליתן להוראות במ/9: האם לצורך תחשיב הזכויות שיקנו המקרקעין לבעלים בעת עריכת התוכנית העתידית לשטח המערבי, יופחתו זכויות עתידיות כפי שיהיו, עבור שטחי קרקע של כ- 44.7 דונם (כעמדת המשיבים), או שמא יופחתו הזכויות כפי שניתנו בתכנית במ/9 עבור שטחי קרקע של כ- 44.7 דונם, קרי – יופחתו 268 יח״ד (כעמדת העותרים)?
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
הגשת עתירה בטווח של 45 ימים שקבועים בתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) יכול שתעלה כדי שיהוי ומחובתו של העותר להגיש את עתירתו ללא שיהוי. זהו הדין גם ביחס למיצוי תקופת הארכה שניתנה להגשת העתירה לבקשת העותר. דהיינו: המועד החדש שנקבע במסגרת הארכת המועד, מחליף את התקופה המקסימלית של 45 ימים שקבועה בתקנות, אך אינו גורע מהחובה הראשית, הנטועה היטב במשפט המינהלי, על תכליתה וטעמיה, להגיש את העתירה כנגד ההחלטה שאותה מבקשים לתקוף, ללא שיהוי.
על פי דוקטרינת השיהוי, בית המשפט יבחן את שני היבטיו של השיהוי – שיהוי סובייקטיבי (מידת ״אשמו״ של העותר שישן על זכויותיו בהגשת העתירה בשיהוי), ושיהוי אובייקטיבי (הנזקים שנגרמו או עלולים להיגרם לצד שכנגד, לצדדים שלישיים אחרים או לציבור הרחב, ללא קשר להתנהלותו של העותר). הן השיהוי האובייקטיבי והן השיהוי הסובייקטיבי עשויים להוביל לדחיית העתירה. בשלב שני, אם השיהוי מטה את הכף לדחיה – בוחנים גם את אינטרס ההגנה על שלטון החוק במובנו הרחב ויש לשקול האם זה מצדיק דיון בעתירה לגופה על אף השיהוי שנפל בהגשתה.
בנסיבות העניין המסקנה הבלתי נמנעת היא כי נפל גם שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי בהגשת העתירה.
במקרה דנן השיהוי גרר קיומו של מעשה עשוי, המהווה טעם המצדיק כשלעצמו, את דחיית העתירה. מדובר במעשה עשוי כפול ומכופל. לא רק שהתכנית נכנסה לתוקף והיא תקפה ומחייבת מזה חודשים ארוכים, אלא שנשלמה גם הכנתה של התכנית המפורטת שמכוחה, למתחם הראשון מבין שלושה שבתחומי התכנית.
אין עסקינן באחד מאותם מקרים חריגים שיצדיקו את שינוי ותיקון התכנית לאחר שכבר פורסמה למתן תוקף, והיא בבחינת מעשה עשוי, כאשר העתירה הוגשה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד ומבלי שהתבקש סעד זמני. מדובר בתכנית חוקית, שאף העותרים מעוניינים בקידומה, ולא נטען כי נפל כל פגם בהליכי התכנון. לא מתעוררת כאן שאלה שמצדיקה דיון לצורך הגנה על שלטון החוק, בכלל, וחרף קיומו של שיהוי ומעשה עשוי, בפרט.
יש מקום לדחות את העתירה גם מחמת אי צירוף צדדים רלבנטיים.
יש לדחות את העתירה לגופה. וזאת בשים לב למכלול הוראות תכנית במ/9 ועל רקע תכלית הוראותיה והדין, הפרשנות שאומצה ע״י הוועדה היא הפרשנות הנכונה להוראות תכנית במ/9.
אילו ביקשה התכנית להורות על הפחתת 268 יח״ד בלבד מסך יחידות הדיור שיוקנו בתכנית העתידית, הייתה תכנית במ/9 מציינת בפשטות, כי ״בתכנית העתידית יופחתו 268 יח״ד שהוקצו בתכנית זו (במ/9)״ או נוסח דומה. לא כך נעשה ותכנית במ/9 כוללת במפורש התייחסות חוזרת ונשנית לשטח הקרקע בהקשר זה.
חזרה למעלה
14   [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] [עשיית עושר ולא במשפט] שתף בפייסבוק
ת"צ (מרכז) 21638-11-16 רותם כרמי נ' עיריית רחובות (מנהלי; מיכל נד"ב; 20/06/21) - 14 ע'
עו"ד: יצחק מירון, אמין מרג'יה, אשר אילוביץ'
בית המשפט קיבל תביעה ייצוגית כנגד עיריית רחובות וחייב אותה להשיב לכל אחד מחברי הקבוצה סכומי היטל השמירה שנגבו מהם בגין חודשים ינואר – נובמבר 2016. טענת הנתבעת לפיה שאין לחייב אותה בהשבה לאור הגנות שונות העומדות לה, "הגנת התקציב" – נדחתה.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
רשויות מקומיות – גבייה – שלא כדין
רשויות מקומיות – היטלים – היטל שמירה
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – גבייה בחוסר סמכות
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – הגנות
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – זכות להשבה
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת – עיריית רחובו, ת תביעה ייצוגית שעניינה השבת תשלומי היטל/אגרת השמירה שגבתה הנתבעת, שלא כדין. הנתבעת טוענת, כי אין לחייב אותה בהשבה או לחילופין שיש לחייבה אך בהשבה חלקית, לאור הגנות שונות העומדות לה, "הגנת התקציב"; "הגנת פטור מהשבה"; וחזקת התקינות של הרשות.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
עצם היותה של עירייה רשות ציבורית, אינה מקנה לה חסינות מהשבה. עליה להראות שהיא ראויה לפטור מהשבה על בסיס תשתית ראייתית הולמת.
על הרשות להוכיח במידה ראויה את הפגיעה הנטענת בתקציבה על מנת לזכות בהגנה, זאת מאחר שעל בית המשפט לאזן בין הצורך להימנע מפגיעה כלכלית חמורה ברשות, הצורך להבטיח כי ההגנה לא תנוצל לרעה ותחול רק במקרים בהם הדבר נדרש.
טענותיו של מנהל אגף המיסים של הנתבעת, בעניין הגנת התקציב, לא נתמכו בראיות או בנתונים כלשהם. על כן הטענה כי קבלת התביעה תגרום לפגיעה קשה בתקציב הנתבעת, נותרה טענה בעלמא. כמו כן לא הובאו כל ראיות לכך שההיטל שנגבה אכן שימש כולו או חלקו למימון השמירה. על כן, לא הונחה תשתית ראייתית ראויה לביסוס הגנת התקציב או לפטור מחובת השבה לפי סעיף 2 בחוק עשיית עושר.
יש לקחת בחשבון את העובדה שלנתבעת כרשות עומדת פריבילגיה משמעותית, בדמות הודעת חדילה שהשימוש בה מפטיר אותה מחובת השבה. הנתבעת בחרה שלא להודיע על חדילה, ולנהל את ההליך.
נוכח האמור עד כאן, לאחר שלא הוכח כי הסכומים שנגבו שימשו אכן למימון השמירה ושלא הוכח כי תיגרם פגיעה כלשהי לנתבעת אם תחוייב בהשבה, אין לפטור את הנתבעת מחובת השבה של מלוא הסכום שנגבה שלא כדין. על כן, על השבת הסכומים ששילמו חברי הקבוצה בגין ההיטל – לידיהם.
חזרה למעלה
15   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
עת"מ (ירושלים) 16801-01-21 ירושלים של מעלה נ' עירית ירושלים (מנהלי; שירלי רנר; 20/06/21) - 8 ע'
עו"ד: אלעד סוקולובר, אשר עמרם, גיתית רמות-אדלר
בית המשפט דחה עתירת העותרת, שהוגשה מכוח חוק חופש המידע, לחשיפת רשימת המלווים וההלוואות שקיבלו המשיבים 8-6 מגורמים שונים בסבבי הבחירות שהתקיימו ב-2013 וב-2018 ואשר פרטיהם מצויים בכספת העיריה.
משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – חובת הרשות במתן מידע
משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – סייגים לגילוי
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות
.
העותרת הגישה עתירה מנהלית במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות למשיבים 5-1 להעביר לעיונה של העותרת את רשימת המלווים וההלוואות שקיבלו המשיבים 8-6 מגורמים שונים בסבבי הבחירות שהתקיימו ב-2013 וב-2018 ואשר פרטיהם מצויים בכספת העיריה. המשיבים טוענים, כי המידע המבוקש כלול בקטגוריה של מידע שאין למסרו כאמור בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע שכן מדובר במידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
תנאי לתחולתן של חלופות (7)-(9) לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות הוא כי מדובר ב"עניינים פרטיים" של אדם. קרי, כי מתן הלוואה לסיעה המתמודדת בבחירות לרשות עירונית היא בגדר עניין פרטי. המלווים לא רצו להיחשף. בנסיבות המקרה חלופת 2(5) רלוונטית לענייננו. מדובר בכתב שלא נועד לפרסום.
רשימת המלווים היא בגדר "כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב" כאמור בהוראת סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות. כאמור, פנייה לכותבי הרשימה, המשיבים 8-6, העלתה כי הם מתנגדים לפרסום האמור.
גם אם לא חלה בענייננו הוראת סעיף 9(א) אזי המידע המבוקש כלול בקטגוריה של מידע ש"רשות ציבורית אינה חייבת למסור" (סעיף 9(ב)) שכן מדובר ב"מידע שהגיע לידי הרשות הציבורית, שאי-גלויו היה תנאי למסירתו, או שגלויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע" (סעיף 9(ב)(7)).
חזרה למעלה
שלום
16   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 12889-09 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות (שלום; מיכל שרביט; 20/06/21) - 20 ע'
עו"ד: עמוס גבעון, אריה כרמלי, תמר דאר ברנץ
נדחתה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מחיסון נגד שפעת שקיבלה בחודש אוקטובר 2004 אצל הנתבעת 1. נפסק, כי אין כל רשלנות במתן חיסון השפעת לתובעת על-ידי הנתבעים.
נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית
נזיקין – רשלנות – קשר סיבתי
.
התובעת הגישה תביעה, במסגרתה ביקשה לפצות אותה על נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מחיסון נגד שפעת שקיבלה בחודש אוקטובר 2004 אצל הנתבעת 1. הנתבע 2 הוא הרופא שהפנה את התובעת לקבלת החיסון ואילו הנתבעת 3 היא האחות שהזריקה את החיסון לתובעת.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
יש לאמץ את מסקנת המומחה מטעם בית המשפט שלפיה על-פי המידע שהיה קיים בשנת 2004 שנת מתן החיסון לתובעת, וגם כיום, אין אסכולה רפואית הדוגלת בהימנעות ממתן חיסון נגד שפעת למטופלים הסובלים מאותן המחלות שמהם סובלת התובעת. נהפוך הוא, הונחה תשתית ראייתית להמלצה לחסן חולים במחלות אוטואימוניות בחיסון נגד שפעת, שנותן להם הגנה מספקת.
בנסיבות יש לקבוע, כי אין כל רשלנות במתן חיסון השפעת לתובעת על-ידי הנתבעים.
הנתבעים לא הפרו את חובת הגילוי כלפי התובעת בכך שלא מסרו לה קודם למתן החיסון מידע ביחס לסיכון ללקות בפיברומיאלגיה ובנוירופתיה.
לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הסיכון ללקות כתוצאה מחיסון נגד שפעת בפיברומיאלגיה ובפגיעה נוירולוגית, גם על רקע מחלות אוטואימוניות קיימות, אינו סיכון רחוק ונדיר וכי שכיחותו מצדיקה להטיל על הרופא המטפל חובה לגלותו.
דין תביעת התובעת להידחות גם בהעדר הוכחת קשר סיבתי בין מחלתה לבין חיסון השפעת שקיבלה.
חזרה למעלה
17   [הוצאה לפועל] [הגנת הדייר] שתף בפייסבוק
ה"פ (ראשון לציון) 4137-07-14 רויטל גייסי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ (שלום; כרמית בן אליעזר; 20/06/21) - 12 ע'
עו"ד: יעקב נתנאל, נילי ארונוביץ
בית המשפט דחה את טענות המבקשת כי יש להכפיף את זכותם של המשיבים למימוש המשכנתה לזכותה להישאר בדירה כדיירת מוגנת. בתוך כך, נדחתה עתירת המבקשת להצהיר, כי אין תוקף לתניות הויתור של המבקשת על זכויותיה עפ"י סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), ועל פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אשר קבועות בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתה. נפסק, כי יש ליתן תוקף מלא לוויתורה על זכות זו.
הוצאה לפועל – מימוש משכנתא – דיור חלוף
הגנת הדייר – פינוי – סידור חלוף
.
המבקשת הגישה המרצת פתיחה, במסגרתה עותרת להצהיר כי אין תוקף לתניות הויתור של המבקשת על זכויותיה עפ"י סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), ועפ"י סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אשר קבועות בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתה. נוסף על כך עותרת המבקשת להצהיר כי מימוש המשכנתה על דירתה בתיק ההוצל"פ שנפתח, כפוף לזכויותיה כדיירת מוגנת עפ"י חוק הגנת הדייר, ומכירת הדירה כנכס תפוס ולחלופין זכויות לסידור חלוף עפ"י סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.
.
בית המשפט דחה את המרצת הפתיחה ופסק כלהלן:
סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל מסדיר את הזכות לדיור חלוף. מאחר שהסכם ההלוואה ושטר המשכנתה נחתמו בשנת 2005, היינו לפני יום התחילה של תיקון 29 (יום 16.5.2009) לחוק ההוצאה לפועל, הרי שהתיקון לחוק לא חל על המקרה הנדון, ויש לבחון את המקרה לפי ההוראה טרם התיקון, דהיינו כי הצדדים רשאים להתנות על ההגנה שמעניק החוק לסידור חלוף ובלבד שהתניה פורשה בהסכם או בשטר המשכנתה.
על פי סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל כנוסחו טרם התיקון לחוק, וכפי שיש לקוראו על פי הוראת המעבר, ויתור החייב על הגנה לזכות בסידור חלוף יוכר בדין אם הויתור פורש בהסכמים והוא מחייב שהבנק יבהיר לו את זכותו לדיור חלוף ואת משמעות הויתור.
ההלכה הפסוקה הבחינה הבחן היטב בין תחולת ההגנות הקבועות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ובסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, וקבעה, כי את האחרונה יש לפרש בצמצום, ואין מקום להחיל עליה את הדרישות הדווקניות שנקבעו בפסיקה לצורך ויתור על הגנת הדיור החלוף. לפיכך, נקבע בפסיקה, כי לשם התנייה על הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, אין צורך בהסבר נאות, חיצוני להסכם המשכנתה, אלא די בכך שעפ"י אומד דעת הצדדים – כפי שהוא נלמד מלשון ההסכם ומן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו, בהתאם לכללים המקובלים בפירוש חוזים – הוסכם לוותר על הגנה זו, כדי לשכלל את הויתור.
במקרה זה, אומד דעתם של הצדדים כמשתקף מהסכם ההלוואה ושטר המשכנתה, על פי לשונם והנסיבות החיצוניות האופפות אותם, היה כי המבקשת ויתרה על ההגנה המוקנית לה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, להשאר בדירה כדיירת מוגנת, והסכימה כי במסגרת מימוש המשכנתה, תפונה מן הדירה.
חזרה למעלה
18   [מקרקעין] [תכנון ובנייה] שתף בפייסבוק
ת"א (ירושלים) 17526-04-14 עומר סובחי מעתוק נ' מריה סביח (שלום; מיכל שרביט; 20/06/21) - 12 ע'
עו"ד: סאמי ארשיד, אמיר חסן, מאג'ד ג'נאים
נדחתה תביעה לסילוק ידם של הנתבעים משטח המקרקעין שבמחלוקת. נדונה שאלת מעמדן המשפטי של זכויות שנוצרו לפי תכנית איחוד וחלוקה שאושרה, בתקופת הביניים שעד לרישומה בפנקסי המקרקעין.
מקרקעין – חזקה – הגנתה
מקרקעין – זכויות במקרקעין – הוכחתן
מקרקעין – זכויות במקרקעין – מקרקעין לא רשומים
תכנון ובנייה – תכניות – איחוד וחלוקה
.
בתביעה זו עותרים התובעים, הטוענים על בסיס לוח זכויות לא סופי ולא מאושר לזכויות מכוח ירושה במקרקעי חלקה 50 ובכללה השטח שבמחלוקת שהועבר לפי התכנית לחלקה 47, לסילוק ידם של הנתבעים משטח זה שבמחלוקת שעל חלקו נבנה על ידם בניין על פי היתר בנייה שניתן בהתאם לתכנית איחוד וחלוקה, הליך תכנוני שלא נשלם ברישום.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בהתאם לפסיקה, בתביעה לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין נדרש התובע להוכיח במאזן ההסתברויות את קיומם של שני יסודות מצטברים: היסוד הראשון הוא זכות של התובע להחזיק בקרקע; והיסוד השני הוא היעדר זכות של הנתבע להחזיק בה.
נמצא קושי לקבוע כי הוכחה זכות התובעים להחזיק בחלקה 50 ובפרט בשטח שבמחלוקת. אך אפילו היינו מניחים שהתובעים אומנם יורשי המנוח סובחי עומר מעתוק הרשום בלוח הזכויות, וכי די בחלקם בזכויות חלקה 50 כדי להקים להם זכות כשותפים בזכויות במקרקעין לפעול להגנת הבעלות והחזקה בהם בדרך של הגשת תביעה לסילוק יד מאותו שטח שהנתבעים עצמם אינם חולקים כי הוא חלק מחלקה 50, ממילא לא הוכח היסוד השני הנדרש לשם קבלת תביעת התובעים והוא היעדר זכות של הנתבעים להחזיק בשטח שבמחלוקת שבחלקה 50.
בפסיקה ובספרות נדונה שאלת מעמדן המשפטי של זכויות שנוצרו לפי תכנית איחוד וחלוקה שאושרה, בתקופת הביניים שעד לרישומה בפנקסי המקרקעין. הפסיקה נדרשה למגוון מצבים משפטיים, ובכללם מתן היתר בנייה לפי התכנית, פירוק שיתוף במגרש שנוצר על פי התכנית, ותביעות לסילוק יד וקבלת חזקה לפי התכנית. כך ניתן למצוא דעות שונות ביחס למעמדו המשפטי של בעל המגרש החדש לפי התכנית שטרם נרשמה, גם לעומת מעמדו של הבעל הרשום.
אין הכרח במתן הגדרה אחת או סיווג אחד לזכויות בעל מגרש בתקופת הביניים שעד לרישום התכנית לחלוקה חדשה בפנקסי רישום המקרקעין, לעומת הבעלים הרשום; ויש להעדיף פתרון פרקטי שיתגבש על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ויותיר בידינו את הגמישות המתחייבת מנסיבות המקרה הפרטני. בנסיבות המקרה דנן, אין לקבוע שהנתבעת, וכן הנתבע מכוח ההסכם עימה, נעדרים זכות להחזיק במגרש שהוקצה על פי התכנית ובכלל זה בשטח שבמחלוקת.
משנקבע כי הוכח שהנתבעים אינם נעדרים זכות להחזיק בשטח שבמחלוקת, דין התביעה לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין להידחות.
חזרה למעלה
19   [פשיטת רגל] [חדלות פירעון] שתף בפייסבוק
עחדל"פ (תל אביב-יפו) 45318-01-21 יחזקאל שיק נ' מדינת ישראל (שלום; רונן אילן; 20/06/21) - 9 ע'
עו"ד:
בית המשפט נדרש לשאלת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל למתן הפטר, אשר יחול גם על חובות כלפי המשיבה שהן מסוג "קנס".
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הפטר
פשיטת רגל – קנס – גבייתו
חדלות פירעון – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע`ח-2018 – הפטר
.
ערעור על החלטה שניתנה על ידי רשם ההוצאה לפועל. ההחלטה מקבלת בקשת הפטר שהוגשה על ידי המערער לפי "הוראת שעה" (הפטר לחייב מוגבל באמצעים) בחוק ההוצאה לפועל, אך מסייגת את ההפטר שניתן וקובעת שההפטר לא יחול על חובות למשיבה – המרכז לגביית קנסות.
.
בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן:
במוקד הערעור טענת המערער לפיה, בנסיבות חריגות נתונה הסמכות למתן הפטר גם בגין חובות למשיבה מסוג "קנס", ונסיבותיו האישיות הן כאלו שמצדיקות יישום חריג זה. המערער עותר לביטול אותו חלק בהחלטה המסייג את ההפטר שניתן ולהחלת ההפטר גם על חובותיו למשיבה.
הוראות חוק חדלות פירעון שינו את ההסדר הנוהג בקשר עם הפטר בכלל, ובקשר עם הפטר לחוב בגין "תשלום עונשי". בחוק חדלות פירעון, בניגוד להסדר שהיה בפקודת פשיטת הרגל, הכלל הוא שחוב בפיצויים לפי סעיף 77 בחוק העונשין כלול בהפטר, אך בית המשפט מוסמך להחריגו בנסיבות בהן נמצא שכך מוצדק.
הוראות אלו אינן חלות על הבקשה ואינן יכולות להקנות סמכות למתן הפטר לפי הוראות חוק ההוצל"פ והפקודה שלפיהן התבררה הבקשה. עם זאת, אפילו נמצאה לו למערער בהוראות הדין אותה סמכות לפטור אותו גם מהחובות למשיבה, כפי שמורה חוק חדלות פירעון, לא נמצא שנסיבותיו האישיות של המערער מצדיקות הפטר שכזה.
חזרה למעלה
20   [הגנת הצרכן] [חוזים] שתף בפייסבוק
ת"ק (תל אביב-יפו) 22733-11-20 גלעד גליק נ' BlueBird Airways Ltd (שלום; נצר סמארה; 18/06/21) - 8 ע'
עו"ד:
פסק דין העוסק בנסיבות המיוחדות של ביטול עסקה בתקופה של סגרים שהוטלו במדינה נוכח נגיף הקורונה. נקבע כי על הנתבעות להשיב לתובע שיעור של 50% מעלות ההזמנה.
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – ביטול עסקה
חוזים – אחריות – שירותי תיירות ונסיעות
.
תביעה כספית שעניינה בהשבת כספים בגין ביטול עסקה ופיצוי בגין עוגמת נפש.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ההוראה בדבר ביטול עסקה תוך ארבעה עשר יום, כאמור בסעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, לא חלה על עסקת מכר מרחוק של "שירותי נסיעה" אם מועד הביטול העסקה חל בתוך שבעה ימים שאינם ימי מנוחה קודם למועד שבו אמור השירות להינתן. ככל שביטול העסקה, בין היתר, של שירותי נסיעה, נעשה פחות משבעה ימי עבודה ממועד שבו השירות אמור להינתן, אין למזמין עילה לקבל את כספו בחזרה.
התובע הזמין את כרטיסי הטיסה ביום 23.09.2020. התובע ביקש לבטל את הכרטיסים ביום 24.09.2020. השירות אמור היה להינתן ביום 02.10.2020. לכן, בין מועד הודעת הביטול ועד למועד הטיסה היו בסך הכל ארבעה ימי עבודה.
יחד עם זאת, הוכח כי ההודעה על ביטול הטיסה ניתנה על ידי התובע בזיקה ישירה להודעת משרד הבריאות על סגרים, ולא מטעם אחר, כפי שגם אישר נציג הנתבעות בדיון. בין אם עוזרתו של התובע בחרה את האופציה של כיסוי בגין ביטול הטיסה והאופציה לא סומנה ובין אם היא שכחה לבחור, הנסיבות המיוחדות של מקרה זה מצדיקות מתן סעד צרכני חלקי.
בהתחשב במועד בו נעשתה ההזמנה ובמועד בו הודיע התובע לראשונה על רצונו לבטל ההזמנה, ובהתחשב במספר הימים לפני מועד ההמראה בה הודיע התובע על רצונו לבטל, יש לקבוע על דרך האומדנה כי על הנתבעות להשיב לתובע שיעור של 50% מעלות ההזמנה.
חזרה למעלה
21   [דיון פלילי] שתף בפייסבוק
ת"פ (עכו) 2812-09-19 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; שושנה פיינסוד כהן; 17/06/21) - 10 ע'
עו"ד:
בית המשפט התיר לנאשם לחזור בו מהודאתו. ההתרשמות היא כי השינוי בעמדת הנאשם אינו מטעמים "טקטיים" בלבד. כאשר הנאשם היה לבדו אל מול קצין המבחן ושוחח עימו ללא כל תיווך, חזר באופן עקבי, בשלושה תסקירים שונים, בפרקי זמן של מספר לא מועט של חודשים, על עמדתו כי לא ביצע את המיוחס לו.
דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה
.
בקשת הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כלהלן:
סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי חזרה מהודאה אפשרית בכל שלב של המשפט, אולם דורשת קבלת רשות מבית המשפט אשר תינתן רק מטעמים מיוחדים שירשמו. אין די בחרטת הנאשם, אלא נדרשות נסיבות חריגות.
על אף דברי הנאשם בבית המשפט, בנוכחות סנגוריו, הרי כאשר היה לבדו אל מול קצין המבחן ושוחח עימו ללא כל תיווך, חזר באופן עקבי, בשלושה תסקירים שונים, בפרקי זמן של מספר לא מועט של חודשים, על עמדתו כי לא ביצע את המיוחס לו.
ההתרשמות היא כי השינוי בעמדת הנאשם אינו מטעמים "טקטיים" בלבד. אכן, השינוי בעמדתו הובא בפני בית המשפט לאחר שהתקבל תסקיר שלילי בעניינו. אולם, הנאשם, בכל פעם אשר נדרש למסור עמדתו לבדו ללא כל תיווך, שב ולא נטל אחריות מלאה למעשים. לפיכך, הנאשם, על אף שהודה במפורש במילותיו שלו, נמצא בחריג המאפשר חזרה מהודאה.
חזרה למעלה
22   [נזיקין] שתף בפייסבוק
ת"א (הרצליה) 42400-09-18 רינה עיני נ' תמר זריהן (שלום; גלעד הס; 09/06/21) - 11 ע'
עו"ד: שרון ינקו, אורון שוורץ
נדונה שאלת גובה הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין פרסום לשון הרע. לאחר שקילת מכלול השיקולים, ובפרט חומרת הפרסום והכוונה לפגוע מצד אחד, וההתנצלות הכנה של הנתבעת מהצד השני, בית המשפט העמיד את הפיצוי על סך של 45,000 ₪.
נזיקין – פיצויים – בגין פרסום לשון הרע
.
תביעה כספית לפיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע. עמדה לדיון שאלת גובה הפיצוי וכן שכר טרחה והוצאות.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הפרסום גרם פגיעה של ממש לתובעת לרבות סבל ועוגמת נפש. מדובר על תובעת שהואשמה על ידי הנתבעת על לא עוול בכפה בעבירות פליליות חמורות כנגד לקוחות שלה, אך ורק בגלל סכסוך עסקי שהתפתח לסכסוך יצרי. כמו כן, הנתבעת הודתה כי מדובר בפרסום קשה,
עיון בפרסום ובאירועים שקדמו לו מוביל למסקנה כי קיים בענייננו אותו יסוד נוסף של 'התנהגות זדונית' וכוונה של ממש לפגוע מצד הנתבעת.
מכלול הנתונים מלמד כי הנתבעת פרסמה את הפוסט בכוונה מפורשת, זדונית ומחושבת לפגוע פגיעה של ממש בנתבעת ובעסקיה. אין מדובר בפוסט שנועד להביע עמדה על התובעת או סתם לגדף אותה, אלא פוסט מחושב שמטרתו המרכזית לפגוע בתובעת ובעסק שלה.
לאחר שקילת מכלול השיקולים, ובפרט חומרת הפרסום והכוונה לפגוע מצד אחד, וההתנצלות הכנה של הנתבעת מהצד השני, ולאור סטנדרט הפיצוי במקרים דומים כפי שעולה מסקירת הפסיקה, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 45,000 ₪.
חזרה למעלה
משפחה
23   [משפחה] שתף בפייסבוק
ה"נ (צפת) 6116-05-21 (קטינה) נ' היועץ המשפטי לממשלה משרדי ממשלה (משפחה; אביבית נחמיאס; 12/05/21) - 6 ע'
עו"ד:
מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה, המצדיקות מתן היתר לנישואי הקטינה, חודשיים בטרם ימלאו לה 18 שנה; ביהמ"ש התרשם כי בהרבה מקרים המשפחות לא מודעות לתיקון בחוק ובכך נשללת מהם זכות הבחירה, האם להמתין עם מועד החתונה לאחר גיל הנישואין או לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן היתר להינשא. ביהמ"ש קורא לפעול להפצת תיקון מס' 6 לחוק והעלאת גיל הנישואין בדרכים אפקטיביות יותר בריכוזים של מגזרים המעודדים נישואין בגיל מוקדם.
משפחה – היתר נישואין – נסיבות המצדיקות נתינתו
משפחה – נישואין – גיל נישואין
.
עתירת הורים וביתם הקטינה, ליתן לקטינה היתר נישואין. החתן המיועד כבן כ-22 שנים. החתונה מתוכננת לעוד כשבועיים, במועד בו ימלאו לקטינה 17 שנים ו-10 חודשים. הצדדים משתייכים למגזר החרדי.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את העתירה מהטעמים הבאים:
בהתאם לתיקון מס' 6 לחוק גיל הנישואין, גיל הנישואין המינימלי הועלה מ-17 שנים ל-18 שנים. יחד עם זאת הוסמך ביהמ"ש על פי סעיף 5(א) לחוק להתיר נישואי קטין או קטינה, אם מלאו להם 16 שנים וקיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה המצדיקות מתן היתר שכזה; הטעם המצדיק העלאת גיל הנישואין נועד למנוע פגיעה בקטין או בקטינה מנישואי בוסר בהיבטים שונים של חייהם; המחוקק לא הגדיר מהן הנסיבות המצדיקות מתן היתר שכזה, והותיר את המלאכה בידי ביהמ"ש.
במקרה דנא ביהמ"ש שוכנע, לרבות מהתרשמות ישירה מהקטינה, הוריה והחתן המיועד, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה, המצדיקות מתן היתר לנישואי הקטינה, חודשיים בטרם ימלאו לה 18 שנה.
ביהמ"ש התרשם בצורה ברורה מבגרותה של הקטינה, אחריותה ובשלותה. הקטינה לומדת במסלול של בגרות מלאה, וכן לומדת ... במרכז הארץ פעמיים בשבוע בתמיכת הוריה ועבדה בעסק המשפחתי. הקטינה היא זו שביקשה מהחתן המיועד לשנות את מסלולו בצבא, שהיה קרבי, למסלול המאפשר יציאות יומיות ורק לאחר קבלת אישור מגורמי הצבא, החלו בהכנות לחתונה, כשלדבריהם רק במועד הרישום גילו להפתעתם כי גיל החתונה תוקן ל-18.
כ"כ, ניכר כי לבני הזוג תמיכה משפחתית משמעותית – רגשית וכלכלית – משתי המשפחות. קיומה של משפחה תומכת, לא לוחצת, עוטפת בחום ואהבה, הינה בסיס מתחייב להיעתרות לבקשה כגון דא.
עוד התרשם ביהמ"ש כי ישנה התכווננות רגשית מיוחדת של הקטינה וחברותיה לקראת מועד החתונה בעוד שבועיים, חודשיים לפני הגיע הקטינה לגיל 18, וכי דחייתה תגרום לה לעוגמת נפש רבה ומנוגדת לטובתה.
הודגש כי מדובר במשפחות נורמטיביות לחלוטין אשר בתום לב גמור החלו בהכנות לחתונה, והבהירו כי ככל שלא יינתן ההיתר ידחו את מועד החתונה, חרף עוגמת הנפש הרבה.
בעניין זה, סבור ביהמ"ש כי עוול גדול נעשה למשפחות אלה ואחרות הבאות בפני בימ"ש זה בבקשות למתן היתר נישואין, בעיקר מהמגזר החרדי, אשר דבר תיקון החוק, והעלאת גיל הנישואין ל-18 שנה, לא מופץ במחוזותיהם (גם אם התיקון אכן נעשה לפני שנים מספר). משפחות אלה, הרואות יתרונות רבים בנישואין בגיל צעיר, לא תמיד חשופות לתקשורת ולכל שינוי בספר החוקים. למעשה, ממשפחות אלה נשללת זכות הבחירה, האם להמתין עם מועד החתונה לאחר גיל הנישואין או לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן היתר להינשא. להתרשמות ביהמ"ש, מרביתן של המשפחות היו מעדיפות להימנע מכך, ולכתחילה לקבוע את מועד הנישואין למועד החוקי.
לפיכך, ביהמ"ש סבור כי על המשרד לשירותי דת והמועצות הדתיות השונות, לדאוג לאוכלוסיות בהן ישנם ריכוזים של מגזרים המעודדים נישואין בגיל מוקדם, ודווקא מתוך ראיית טובתן – לפעול ולחשוף אותן בכל דרך אפשרית לגיל הנישואין החוקי. לעמדת ביהמ"ש, אין די בפרסום באתר המשרד לשירותי דת במרשתת כאשר למרבית האוכלוסייה הרלבנטית אין "טלפונים חכמים". יש לפעול להפצת תיקון מס' 6 לחוק והעלאת גיל הנישואין בדרכים אפקטיביות יותר (לרבות תליית שלטים במועצות הדתיות השונות). רק בכך תינתן לציבור האפשרות לממש את הזכות לבחור כיצד לנהוג בכל הנוגע לקביעת מועד החתונה.
אשר למקרים בהם נערכים נישואי קטינים ללא פניה כלשהי לביהמ"ש, ברי כי אין די בפרסום כאמור, ומוטב יהיה כי הגורמים המוסמכים במדינה וברשויות המקומיות, ידאגו לביצוע פעולות מתאימות לשם הגברת המודעות לסכנות שבנישואי בוסר.
חזרה למעלה
24   [משפחה] [נזיקין] [בתי-משפט] שתף בפייסבוק
תלה"מ (נצרת) 60974-02-18 ש.מ נ' ט.מ (משפחה; רונית גורביץ; 06/04/21) - 34 ע'
עו"ד:
ביהמ"ש חייב אישה ששלחה מסרונים ומכתבים המכפישים את בעלה לשעבר לחבריו וקרוביו, לרבות בת זוגו הנוכחית – בהם יוחס לגרוש עבירות פליליות, ונחשפו פרטים אודות מצבו הנפשי כמו גם התייחסות לפרטים אינטימיים – בתשלום פיצוי בסך 48,000 ₪ בגין 5 פרסומי לשון הרע ובנוסף, 12,000 ₪ הוצאות משפט.
משפחה – תביעה נזיקית – בגין לשון הרע
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – שיעורם
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
.
תביעות הדדיות בין בני זוג לשעבר. האיש הגיש תביעת לשון הרע ע"ס 200,000 ₪ כנגד גרושתו בגין 5 פרסומים מכפישים ששלחה הנתבעת לחבריו, קרובי משפחתו ולבת זוגו הנוכחית. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד כספית ונזיקית בסך של מיליון ₪ בגין אלימות פיסית, בגידה פיננסית בשל הסתרת הכנסות שוטפות ממשק הבית המשותף, בגידה עם אישה אחרת, קריסת עסק האישה בשל נזק נפשי מתמשך שגרם לה, לשון הרע ונזקים נפשיים.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בעיקרה ודחה את התביעה שכנגד מהטעמים הבאים:
סעיף 1 (1) לחוק איסור לשון הרע קובע כי כל פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או לעג הנו לשון הרע. סעיף 1 (2) קובע כי לשון הרע ייחשב גם פרסום אשר נועד לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.
ביהמ"ש קובע כי הוכחו בענייננו חמישה פרסומים של לשון הרע. המסרונים והמכתבים שנשלחו ע"י הנתבעת לשני חבריו של התובע, לאחותו, לבת זוגו הנוכחית ולבני משפחתו של התובע הם בגדר האשמות קשות כנגד התובע בעלות גוון פלילי המייחסות לו עבירות חמורות של הלבנת הון, זיוף, מרמה ושיבוש הליכי משפט. עוד האשימה הנתבעת את התובע בבגידה בה ובאלימות כנגדה והגדירה את התובע כ-"אלים ומסוכן''. הנתבעת אף רשמה להם כי התובע הוא ''חולה נפש'' וסיפרה לבת זוגו כי הוא נוטל תרופות פסיכיאטריות ועל בעיותיו הרפואיות הנוספות, כאשר אין חולק כי יש במסירת המידע משום פגיעה בפרטיותו. הנתבעת אף לא חסכה במילים פוגעניות באשר לתפקודו המיני של התובע. האשמות אלו מטילות דופי בתובע ומאירות אותו באור שלילי ביותר בעיני הנמענים. השמצות התובע וחשיפת פרטיו האישיים של התובע לרבות מסמכים רפואיים ומשפטיים חסויים הם בגדר פרסומים מכפישים שעולים כדי הוצאת דיבתו של התובע רעה.
ביהמ"ש אינו מקבל את התירוץ כי מדובר בהליך גירושין ''מכוער'', ומשכך הותר הרסן, וניתן לטעון ולהכפיש את הבעל לשעבר ככל העולה על הדעת. כן נדחתה הטענה כי אין מדובר בלשון הרע כיוון שמדובר באנשים שמכירים את התובע ויודעים כבר על מצבו הרפואי; כ"כ, אין מדובר בהשמצות שנאמרו בעל פה בעידנא דריתחא. אלא מדובר במכתבים מתוכננים וארוכים (שנשלחו על ידי שליח) בהם תואר בפרוטרוט פרטים שונים אודות התובע רוויי הכפשות השמצות ומבזים (כגון נוכל, רמאי, בוגד) ונטען כי נעשו על ידו עבירות פליליות ומתנהלות כנגדו חקירות. לפיכך התנהלות הנתבעת לא חוסה תחת הגנה זו.
ביהמ"ש דוחה את טענות הנתבעת כי עומדת לה הגנת "אמת בפרסום". הגנה זו כוללת שני יסודות מצטברים. היסוד הראשון נוגע למידת האמיתיות של הפרסום המהווה לשון הרע. היסוד השני נוגע למידת העניין הציבורי שבאותו פרסום. בפסיקה נקבע כי כשמדובר בתביעה שיש בה טענות והאשמות במעשים פליליים, על הטוען לכך שמדובר בפרסום דברי אמת להביא ראיות בעלות משקל משמעותי ביותר התואמות את חומרת ההאשמות.
בענייננו, התובע הכחיש באופן כללי את טענות הנתבעת בכל הנוגע לבגידה הפיננסית ולעבירות המס אך בד בבד ציין כי קיים פסק דין של בית הדין הרבני אשר מהווה מעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא בכל הסוגיות הללו שאושר בית הדין הרבני הגדול.
ביהמ"ש קובע כי לא חל בענייננו הכלל של ''השתק עילה''. שכן אומנם עסקינן באותה מערכת עובדות ואותם צדדים לתביעה אולם עילות התביעה שכנגד מתבססות על דינים שונים. בבית הדין הרבני ביקשו הצדדים להכריע באיזון משאבים ברכוש המשותף עד מועד הקרע ואילו הנתבעת תובעת על נזקים נפשיים שנגרמו לה כטענתה מבגידתו הפיננסית – הכנסות החודשיות של התובע שלא נצברו לרכוש משותף ושלא הוכנסו לטובת משק הבית ומבגידתו עם אישה אחרת ומבססת תביעתה על עילות מתחום דיני חוזים ונזקין.
עם זאת קיים בעניינינו השתק פלוגתא אשר מקים מחסום דיוני לנתבעת לשוב ולהתדיין בשאלות עובדתיות שכבר נדונו בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת: הבגידה הפיננסית הבגידה של התובע עם אישה אחרת והתלונה למשטרה, והתקיימו לגביהם ארבעת התנאים שנקבעו בפסיקה – הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה. ביה"ד קבע שלא בוצעה הברחת כספים במהלך חיי הנישואין;בית הדין התרשם כי התובע בגד בנתבעת עם אישה אחרת; בית הדין קבע כי התלונה שהוגשה על ידי הנתבעת למשטרה הייתה תלונת שווא. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה. על כן, מתקיים השתק פלוגתא בסוגיות אלו. ובאשר לפרסום הנתבעת אודות הבגידה הפיננסית ועבירות המיסוי שביצע התובע לא עומדת לה הגנת "אמת הפרסום".
מכאן כי לגבי הפרסום הבגידה של התובע עם אישה אחרת- בית הדין הרבני האזורי קבע כי התובע אכן בגד בנתבעת ומדובר במעשה בית דין. חרף האמור לא עומדת לתובעת הגנת אמת דברתי לעניין זה, כיוון שאין בפרסום זה ''עניין לציבור'' בהיותו נוגע לענייניו הפרטיים והאישיים ביותר של התובע.
באשר לפרסום ביחס "לבגידה הפיננסית'' ועבירות המס לא הוכחו שני הרכיבים של סעיף 14 לחוק.
ביהמ"ש דוחה את טענת הנתבעת להגנה מכוח סעיף 15 (5) (א) לחוק נוכח זניחת הטענה בסיכומים.
כן לא נמצא להקל עם הנתבעת בעת פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 19(2) לחוק. קיים קושי לקבל את גרסתה כי הפרסומים בוצעו בשעת כעס רגעי או מתוך אמונה באמיתותם. ביהמ"ש שוכנע כי הם היו חלק משיטה ודרך באמצעותם היא בחרה להתמודד עם המצב.
גובה הפיצוי: סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע:"(א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי ביהמ"ש לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בימ"ש, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו".(כיום הסכום מעל 70,000 ₪ בהצמדה כדין למדד).
בע"א 89/04 עמד ביהמ"ש על השיקולים להחמרה ולהקלה בגובה הפיצויים: א. היקף הנזק שנגרם לנפגע ואשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. הפרסום מעמיד חזקה בדבר גרימת נזק ואין צורך להוכיח נזק ממון מיוחד. היקף הנזק נשקל לא רק בהקשר לפרסום אלא גם תוך שימת לב להתנהגות הצדדים לאחריו ואף במהלך הדיון המשפטי. גם בהקשר להיקף הנזק נשקלות התכליות החינוכית וההרתעתית. בהקשר זה יש לשקול את התנהגות המפרסם וכוונותיו – כמפורט בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע; ב. היבט העונשי-הרתעתי – החוק עצמו מצביע על אבחנה בין נתבע תם לב לנתבע זדוני, לא רק בהקשר למידת הפגיעה בנפגע, אלא גם כשיקול עצמאי; ג. המערער כאדם פרטי – יש להבחין בין מפרסם שהוא גוף תאגידי גדול לבין מפרסם שאינו כן. האבחנה נובעת מההבדל בין הגופים השונים הן בנוגע לאמצעים הכלכליים השונים העומדים לרשותם והן בנוגע להשלכות הפרסום על המפרסם; ד. זהות הפוגע, מצבו האישי, כלכלי והיקף יכולתו לעמוד בחובת הפיצוי המוטל עליו.
ביישום לענייננו, משהוכחו חמישה פרסומים של לשון הרע לאנשים שונים נושאי תכנים דומים. כאשר מחד גיסא הנתבעת בקשה לפגוע בתובע באמצעות הכפשתו וביזויו ללא גבולות בפני האנשים הכי קרובים אליו משפחתו חבריו ובת זוגו. מאידך גיסא ביהמ"ש נותן את הדעת לכך שהאמירות נאמרו מדם ליבה של הנתבעת לבני משפחה וחברים קרובים בלבד ומתוך רצון לשתף את המעגל הקרוב בתחושותיה ורגשותיה הקשים כלפי התובע שבגד בה וזאת אגב סכסוך גירושין עוצמתי. כך גם נלקח בחשבון מצבה הכלכלי ויכולתה לעמוד בחובת הפיצוי שתוטל עליה לאור הירידה בהכנסותיה לאחר הגירושין, הוחלט להעמיד את הפיצוי בגין כל עוולה בסך של 9,600 ₪ ובסה"כ בסכום כולל של 48,000 ₪.
התביעה שכנגד נדחתה חלק מהטענות נדחו מחמת מעשה בית-דין ומכל מקום הטענות לא הוכחו.
חזרה למעלה
בי"ד לעררים – חוק הכניסה לישראל
25   [משפט מינהלי] שתף בפייסבוק
ערר (ירושלים) 3691-20 סבטלנה סטורוזיוק נ' משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה (בי"ד לעררים – חוק הכניסה לישראל; חנניה גוגנהיים; 17/06/21) - 8 ע'
עו"ד: מיכאל לויט
בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל דחה ערר העוררת על החלטת המשיב לדחות את בקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. נפסק, כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לפיה, זיקות העוררת לישראל חלשות מזיקותיה למדינת מוצאה.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים
.
העוררת הייתה נשואה לאזרח ישראלי והחלה בהליך מדורג לקבלת מעמד בישראל. ההליך המדורג נפסק לאחר פטירת הבעל, ועל כן העוררת הגישה בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים אשר נבחנה בפני הוועדה הבינמשרדית ונדחתה על ידי מנכ"ל המשיב. משכך הוגש ערר זה בטענה לפגמים בהחלטה ובדרך הפעלת שיקול הדעת בעת בחינתה. הערר מופנה כנגד קביעת המשיב לפיה, זיקות העוררת לישראל חלשות מזיקותיה למדינת מוצאה.
.
בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל דחה את הערר ופסק כלהלן:
בעת בחינת הבקשות מכוח נוהל הפסקת הליך נדרש המשיב לבחון את הבקשה בראי מבחן הזיקות, ולא בראי המבחן ההומניטרי הכללי.
שעה שקבע המשיב כי זיקות העוררת לישראל חלשות מזיקותיה למדינת מוצאה, אין מקום לקבוע כי המשיב מנוע מלבחון קיומם של טעמים הומניטריים למתן מעמד במסגרת נוהל הפסקת ההליך. קביעה אחרת מצמצמת את שיקול הדעת הרחב של המשיב בעניינים כגון דא באופן שמונע מן הרשות להיטיב עם מי שהגישו בקשה למעמד בישראל, ללא עיגון בנוהל או בדין.
השגיאה במסגרת ההחלטה בנוגע למקום מגורי האימא אין בה כדי לפגום במסקנת מנכ"ל המשיב כי זיקות העוררת לישראל חלשות מזיקותיה למדינת מוצאה.
מסקנת המשיב בדבר עדיפות זיקותיה של העוררת למדינת מוצאה על פני זיקותיה לישראל מצויה היטב במבחן הסבירות, ולפיכך אין מקום להתערב במסקנות בחינה זו, בה נהנה המשיב ממומחיות.
חזרה למעלה
בתי-הדין הרבניים
26   [משפחה] שתף בפייסבוק
(אשקלון) 1111389 פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; ישי בוכריס, בן ציון ציוני, עודד מכמן; 08/04/21) - 12 ע'
עו"ד: אור עזריה, איילת קריספל
שיעור סך מזונות שלושה ילדים ומזונות בן מרדן.
משפחה – מזונות ילדים – שיעורם
משפחה – מזונות ילדים – בן מרדן
.
תביעה למזונות קטינים. לצדדים שלושה ילדים קטינים בגילאים 7, 9 ו-14. בטרם הגירושין נקבע בהסכמה, כי האב ישלם סך של 1,300 ש"ח למזונות כל ילד פלוס מחצית הוצאות חינוך, פלוס 3138 ₪ המהווים מחצית מהוצאות הבית המוסכמות. ב-9.2018 הוקטן הסכום לבקשת האב. הוחלט כי סך מזונות שלושת הילדים יעמוד על 3,900 ש"ח, ואילו הוצאות הבית יופחתו ויועמדו על סך המשכנתא וביטוח משכנתא בלבד. סכום המזונות עודכן רטרואקטיבית מהגירושין והועמד על סך של 6,185 ש"ח, פרט למחציות מהתשלומים שנקבעו על ידי ביה"ד. מאז שנקבע סכום המזונות הנ"ל טען האב כי חיובו במזונות גדול מאוד ואינו תואם את צרכי הילדים, את יכולתו הכלכלית, ואת פסיקת הערכאות השונות בעת האחרונה. הובהר שלא נעשה מעולם בירור יסודי באשר לחיוב המזונות באופן עקרוני, וראוי שיעשה כזה. במסגרת ההכרעה נדרש ביה"ד לשיעור סך מזונות ילדים ומזונות בן מרדן שעה שהבן הבכור מסרב לפגוש את אביו.
ביה"ד הרבני האזורי פסק:
ראשית, ביה"ד דוחה את טענת האב שיש לחייב את האב בהתאם לאומדן מזונות שנקבע על ידי הרכב ביה"ד האזורי בנתניה בפסק דין שהוכרע ברוב דעות, וזאת לאחר בדיקה מעמיקה וחקירה בסיוע מספר מכוני מחקר שונים שהביאה אותם למסקנה שיש להקטין את סכום המזונות באופן משמעותי ולהעמידו לכל היותר על סך של כ – 550 ש"ח לילד; אין ספק שביה"ד בנתניה שגה. עיקר טעותו היתה בהעמדת שאלת המחקר. הם ביקשו מחקר שיבדוק את העלות השולית של גידול ילד ולא עלותו האמיתית. ההבדל בין עלות שולית לבין עלות אמיתית הינה משמעותית מאוד בעלויות המדור, רכב וכדומה מכיון שבדרך כלל בעלויות אלה אין תוספת משמעותית לילד נוסף. כמובן שאין זו ההלכה וממילא גם אין זה החוק; העלות שעל האב לשלם עבורה היא העלות של הילד, וכאשר האם מתגוררת עם ילד אחד מעיקר הדין העלות הינה מחצה לכל אחד מהמתגוררים והיה על האב להשתתף במחצית מעלות המדור; עכ"פ, פסק הדין שלהם כבר נידון בערעור שהוגש בפני ביה"ד הגדול, וביה"ד הגדול בפסק דין ארוך מפורט ומנומק הבהירו באר היטב את עקרונות חיוב המזונות כאשר הם דוחים את עקרונות פסיקת המזונות של ביה"ד בנתניה ושוב מעמידים את סכום המזונות כמקובל.
ולענייננו, לשם הכרעה בגובה המזונות נקבעו הממצאים הבאים:
הכנסת האב היא לכל הפחות 14,000 ₪ בחודש ולאם השתכרות דומה.
האב מתראה עם שניים מהילדים פעם אחת באמצע שבוע כולל לינה ובסופ"ש לסירוגין.
בן מרדן - הבן הבכור מסרב לפגוש את אביו וביה"ד שוכנע שאין זה בסיבת האם. אפשר שהאב תרם בהתנהלותו למרדנות הבן, אולם אעפי"כ סבור ביה"ד שאין לו זכות "להעניש" את האב במניעת המפגשים עמו. הבן מחויב בכיבוד אב למרות טענותיו כנגד אביו, אך למרות האמור כל מאמצי ביה"ד להשיב את היחסים לתקינות עלו בתוהו עד עתה. אשר על כן נראה שעל פי דין אין האב מחויב במזונותיו (ביה"ד מרחיב בדיון ההלכתי בסוגיית בן מרדן).
לעניין צרכי הילדים, ביה"ד מבהיר כי כאשר דנים במזונות שלושה ילדים אין להעמיד את סכום המזונות בכפולות של כל ילד, כיוון שברור שעלות מזונותיהם קטנה ככל שיש יותר ילדים. אף שלילד אחד יפסוק ביה"ד בדרך כלל מזונות בסך של כ- 1,400 ש"ח לחודש פרט למדור ומחציות, כאשר יש שלושה ילדים יש להקטין את הסכום ל-1,200 ש"ח לחודש.
לפיכך ביה"ד מחייב את האב במזונות שלושת הילדים בסך הכל 3,600 ש"ח למזונותיהם, 1,200 ש"ח לכל ילד, חיוב זה הינו פרט לחיוב מדור העומד על מחצית מהמשכנתא ומחצית מביטוח הנצרך למשכנתא; פרט לכך חייב האב במחציות כפי שנפסק כבר על ידי ביה"ד, ובזה סבור ביה"ד שהחיוב ניתן בהסכמת הצדדים ואין לשנותו אא"כ יש שינוי נסיבות מהותי, שלא קיים בנידון דידן.
נפסק שאם הבן הבכור לא יחדש את הקשר עם אביו תוך שלושים יום מיום מתן פסק דין זה, יקוצץ סכום מזונותיו במחצית, ואם יתמיד בסרבנותו לאחר שישים יום, יבוא הדבר לדיון בפני ביה"ד ותישקל האפשרות להגדיל את הפגיעה בסכום המזונות. עוד הובהר שאם הבן הבכור יעשה מאמצים לחידוש הקשר והאב הוא שיסכל זאת, יבדוק ביה"ד שוב האם הפטור הזמני יישאר על כנו.
הוצאות שמרטפות של האם: אין ספק שהאם אינה מחויבת בהוצאות עבור טיפול בילדים. עם זאת נוכח טענות האב שהאם אינה מדווחת אמת בעניין הוצאותיה בפועל ברכיב זה וגובה סכומים אלה באמצעות ההוצאה לפועל, ביה"ד קובע שמעתה יהא על האם להציג אישור בחתימת השמרטפית בנוסף לסכום ששילמה בזמן אמת, ולשלחו בהודעה לאב, על מנת שתהא לו אפשרות לוודא שאכן הוצא סכום זה. ככל שהייתה הוצאה זו והיא לא נשללה על ידי האב, תוכל האם לגבותה באמצעות ההוצאה לפועל.
פסק דין זה בתוקף מתאריך 5.5.2019 המועד שבו התבקש פסק דין קבוע, והינו צמוד למדד המחירים מתאריך זה.
חזרה למעלה
כתבי טענות
27   שתף בפייסבוק
בג"ץ 1416-21 עמותת ״אוויר נקי׳/ העמותה למיגור העישון הכפוי במקומות ציבוריים - ב"כ עו"ד עמוס האוזנר, עו"ד גיא אופיר נ' השר/ה להגנת הסביבה (כתבי טענות; 28/02/21) - 16 ע'
עו"ד: עמוס האוזנר, גיא אופיר
מבוקש בזה צו־על־תנאי, המכוון למשיב/ה מס׳ 1, והמורה לו/ה לפעול מיידית תוך התייחסות לתופעת עשן הטבק החודר מדירה אחת לאחרת כאל ״מזהם״, ואף ״מזהם חזק או בלתי סביר״, כהגדרת מושגים אלו בחוק אוויר נקי, התשס״ח־2008, (להלן - ״חוק אוויר נקי״) ולמניעה מיידית של מפגע זה
חזרה למעלה
28   שתף בפייסבוק
ת"א (תל אביב-יפו) 34964-05-18 איס הנדסה (כרמל) בע״מ - ב"כ עו"ד טל רבינוביץ׳ נ' מועצה מקומית ג׳לג׳וליה (כתבי טענות; 12/10/20) - 13 ע'
עו"ד: טל רבינוביץ׳
המועצה התחייבה להעמיד את אתר העבודה לרשות איס הנדסה אך כשלה בכך. המועצה מנעה מאיס הנדסה את היכולת לספק חשמל ומים לאתר העבודה, ולא דאגה לכך שאתר העבודה יהיה פנוי ונקי. רק לאחר שאיס הנדסה עלתה על הקרקע התברר לה כי קיים סכסוך מתמשך בין ראש המועצה לבין חמיו ובבני משפחתו הנוגע לבעלות על המקרקעין.
חזרה למעלה

{UNREGISTER}
www.nevo.co.il