| עליון |
| 1 [בתי סוהר] [משפט חוקתי] [משפט מינהלי] |
 |
| רע"ב 6976-18 שירות בתי הסוהר נ' אברהם פרש (עליון; ד' ברק ארז, י' אלרון, ח' מלצר; 16/06/21) - 49 ע' |
| עו"ד: גיל שפירא, עינת גייר, רענן עמוסי, מורן סעדון, מוטי אזולאי, תהילה רוט, רועי שויקה, קובי אביטבול, רותם טובול |
בימ"ש פסק, כאן לראשונה, בדעת רוב, כי קשר טלפוני בין אסיר או עצור לבין עורך דינו הינו חלק בלתי נפרד מזכות ההיוועצות; לשב"ס אין סמכות לשלול או להגביל את שיחות הטלפון בין אסירים ועצורים לעורכי דינם, והוא נדרש להסמכה מפורשת בחקיקה ראשית לשם כך; עם זאת, שב"ס מוסמך להטיל מגבלות כלליות הנוגעות לאופן קיום שיחות טלפוניות על-ידי אסירים ועצורים, בהתאם לסדרי המינהל בבית הסוהר.
 בתי סוהר – אסירים – איסור על שימוש בטלפון
בתי סוהר – אסירים – זכויותיהם
בתי סוהר – נציב שירות בתי הסוהר – סמכותו
בתי סוהר – שירות בתי הסוהר – שיקול דעת
בתי סוהר – תנאי מאסר – טובות הנאה
בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור
.
בקשות רשות ערעור אשר במרכזן ניצבת שאלת הסמכות לאסור על שיחות טלפון בין אסירים ועצורים לבין עורכי דינם. רע"ב 6977/18 עניינו הגבלת שיחות טלפון של אסיר עם עורך דינו כסנקציה משמעתית; רע"ב 6976/18 עניינו הגבלת שיחות טלפון של אסיר עם עורך דינו בשל חשש לשימוש לרעה בקשר הטלפוני לשם ביצוע עבירות; רע"ב 7435/18 עניינו הגבלת שיחות הטלפון של עצור עם עורך דינו בשל חשש לשימוש לרעה בקשר הטלפוני לשם ביצוע עבירות.
.
בית המשפט העליון (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר, בניגוד לדעתו החולקת של השופט אלרון) נתן רשות ערעור, דחה את הערעורים ופסק כי:
השופטת ברק-ארז פסקה כי אין כל הוראת חוק המקנה לשב"ס סמכות לשלול קיומן של שיחות טלפון בין אסירים או עצורים לבין עורכי דינם במתכונת שבה הדבר נעשה (בכפוף לסעיף 45א לפקודת בתי הסוהר). שב"ס נדרש להסמכה מפורשת בחקיקה ראשית בעודו מבקש לאסור על שיחות טלפון של אסירים ועצורים עם עורכי דינם. זאת, נקבע על בסיס היקף פריסתה של זכות ההיוועצות עם עורך דין, והיקף תחולת עקרון חוקיות המינהל.
השופטת ברק-ארז ציינה כי זכותו של אדם להיות מיוצג על-ידי עורך דין הינה זכות יסוד בעלת מעמד חוקתי. לדעתה, זכות ההיוועצות אינה תחומה למפגש פנים אל פנים בלבד בין האסיר או העצור לעורך דינו, וכי אף קיומן של שיחות טלפוניות בין אסיר או עצור לעורך דינו מוגנות מכוח זכות זו; אין לראות בקשר הטלפוני בין האסיר או העצור לעורך דינו "טובת הנאה" בלבד, שניתן לשלול אותה לפי שיקול דעת מנהל בית הסוהר. אותו קשר טלפוני משמש חלק בלתי נפרד מזכות ההיוועצות, שהיא זכות יסוד. שלילתה או הגבלה טעונות הסמכה מפורשת בדין, ואין להסיק קיומה של סמכות לעשות כן במשתמע מפקודת בתי הסוהר או מתקנות בתי הסוהר, ובוודאי שלא מפקודת נציבות זו או אחרת.
כאמור, שב"ס אינו מוסמך לאסור על קשר טלפוני בין אסירים לבין עורכי דינם. עם זאת, כשם שזכות ההיוועצות אינה מבטיחה לאסירים את האפשרות לשבת עם עורך דינם בכל שעה משעות היום ולמשך פגישה שאינה מוגבלת בזמן, הדברים נכונים גם ביחס לשיחות טלפון בין אסירים לבין עורכי דינם. נדרשת הבחנה בין שתי קטגוריות של הגבלות על זכותם של אסירים לקיים שיחות טלפון עם עורכי דינם: האחת, הגבלות קונקרטיות הנוגעות להתנהגות האסיר או לסיכון שעשוי להיות כרוך בניהול שיחות אלה. החלטה מסוג זה מהווה הגבלה ישירה של זכות ההיוועצות ולכן מחייבת הסדרה חקיקתית מפורשת; השניה נוגעת להגבלות נוגעות לסדרי ניהול הכלא ולסדר היום של האסיר שאינן טעונות הסדרה מפורשת מעבר לסמכות הכללית של שב"ס, לפי סעיף 80א לפקודה, לקבוע את סדרי מתקני הכליאה.
לא קיים הסדר חקיקתי המקנה לשב"ס סמכות לתת הוראה קבועה שעניינה הגבלה על ניהול שיחות טלפון בין אסיר או עצור לעורך דינו. ההסדר הקבוע בסעיף 45א לפקודת בתי הסוהר, המאפשר הטלת מגבלות קצרות מועד על מפגשים בין אסיר לעורך דינו מטעמים ביטחוניים, רלוונטי גם להגבלה על שיחות טלפון מכוח החלטה ספציפית המתקבלת בגדר הסדר זה; סעיף 51 לפקודה אינו כולל הסמכה להגבלת זכותו של אסיר לשוחח בטלפון עם עורך דינו. לסיכום, שב"ס אינו מוסמך לאסור קשר טלפוני בין אסירים ועצירים לבין עורכי דינם במתכונת של הגבלה אינדיווידואלית, להבדיל ממגבלות כלליות הנוגעות לאופן קיום שיחות טלפוניות על-ידי אסירים ועצורים, בהתאם לסדרי המינהל בבית הסוהר.
המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר ציין כי שיחה טלפונית עם עורך דין הינה חלק מהזכות להיוועצות, כי לא ניתן לשלול מאסירים ומעצורים את הזכות להיוועצות באמצעות קשר טלפוני עם עורך דינם ללא הסמכה מפורשת בחוק, וכי אין מדובר בטובת הנאה שניתן לשלול אותה לפי שיקול דעת שב"ס בהקשר לצרכים משמעתיים; יחד עם זאת קיימת סמכות להגביל או לדחות, באופן מידתי ובמגבלות החוק, את האפשרות לשוחח עם עורך דין בעת מעצר או מאסר, במקרים של חשש לשיבוש הליך חקירה או חשד ממשי לביצוע עבירה, לאור העובדה שקיימת סמכות להגביל מפגש פיזי המצוי בליבת זכות ההיוועצות; ודוק, פרשנות לפיה "פגישה" כוללת גם פגישה טלפונית אין משמעותה כי פגישה טלפונית מייתרת את החובה לאפשר פגישה פיזית. מדובר בשתי צורות שונות למימוש זכות ההיוועצות, המהוות חלק בלתי נפרד ממנה, וניתן להגבילן רק במקרים חריגים ובכפוף לתנאים בדין; עוד ציין כי לא ניתן למנוע מאסיר קיום שיחות טלפון עם עורך דינו ללא הצדקה של "קיום חשש ממשי" תחת מגבלות סעיף 45א לפקודה, אולם הגבלות הקשורות להיבטים ניהוליים כלליים יכולות להיקבע מתוקף סעיף 80א לפקודה.
השופט אלרון סבר, בדעת מיעוט, כי פקודת בתי הסוהר מכילה בתוכה הסמכה מספקת המאפשרת לשב"ס להגביל את זכותו של אסיר להיוועצות עם עורך דין באמצעות שיחה טלפונית, תוך קציבת משך הזמן המרבי לקיום השיחה, מכוח סעיף 51 לפקודה. השופט אלרון סבר כי יש לחזור על הלכת אבוטבול לפיה שב"ס רשאי לקבוע מגבלות על שיחות אסירים עם עורכי דינם, ובלבד שקיימת להם חלופה הולמת למימוש זכות ההיוועצות. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [חברות] [דיון אזרחי] |
|
| רע"א 686-21 קונדור תעשיות תעופה בע"מ נ' Origin Medical Devices, Inc (עליון; נ' סולברג; 16/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: נרדה בן צבי, לנה מור, נדב ויסמן, עדי קופל אביב |
דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה המורה על חיוב המבקשות (חברות בע"מ) בהפקדת ערובה (בסך 875,000 ₪) לצורך הבטחת הוצאות המשיבים בהליך (תביעה בסך 35 מיליון ₪, בה נטען להפרת הסכם) – מכח סעיף 353א לחוק החברות.
חברות – הפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט – אימתי
דיון אזרחי – עירבון – לפי חוק החברות
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי בה התקבלה במלואה בקשת המשיבים לחיוב המבקשות בהפקדת ערובה בסך 875,000 ₪, לצורך הבטחת הוצאותיהם בהליך –תביעה בסך 35 מיליון ₪, בה נטען להפרת הסכם שעניינו יצור ומכירה של מכונות הנשמה שנועדו לטיפול בחולי קורונה.
.
ביהמ"ש העליון (השופט נ' סולברג) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, החלטה בדבר הפקדת ערובה, ובדבר שיעורה, להבטחת הוצאות הנתבע, הן מסוג ההחלטות המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. בהתאם, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות כגון אלה במקרים חריגים בלבד. לא נמצא כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים.
כידוע, סעיף 353א לחוק החברות קובע כי בימ"ש רשאי, לבקשת נתבע, להורות לתובעת, שהיא חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, ככל שאלה תיפסקנה. זהו הכלל, ומתן פטור מהפקדת ערובה הוא החריג לו. פטור כאמור ינתן באחד משני מצבים: האחד, "נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה [...] בערובה"; השני, "החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". על-פי הפסיקה, בעת בחינת "נסיבות הענין", על-פי החריג הראשון, רשאי ביהמ"ש לבחון את סיכויי התביעה, והוא עשוי ליתן פטור מהפקדת ערובה, מקום שבו נמצא כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד.
המבקשות הן חברות בע"מ, ועל כן ברירת המחדל היא כי יש לחייבן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים. ביהמ"ש המחוזי לא הסתפק בכך, והוסיף ובחן אם מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 353א לחוק החברות לצורך מתן פטור מהפקדת ערובה. על יסוד כתבי הטענות התרשם ביהמ"ש המחוזי כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, ואף קבע, נוכח היקף התביעה, כי ההוצאות בהליך צפויות להיות גבוהות. עוד קבע ביהמ"ש המחוזי, כי לא עלה בידי המבקשות להוכיח כי תוכלנה לשאת בהוצאות המשיבים, אם תידחה התביעה. אכן, יתכן כי מוטב היה להבהיר ביתר פירוט את המסקנה; ואולם, משהביא ביהמ"ש המחוזי בחשבון את כלל השיקולים שנמנו לעיל – אין מדובר בפגם, לבטח לא פגם מהותי, שיש בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. הוער כי אף אם תתקבל טענת המבקשות, שלפיה שגה ביהמ"ש המחוזי בסדר בחינת החריגים לצורך מתן הפטור – לא היה בכך כדי להביא לתוצאה שונה. מכל מקום, כפי שצוין בעבר, החלטה בנוגע להפקדת ערובה "אינה יוצרת מצב בלתי-הפיך", ובניגוד לטענת המבקשות – ניתן, וממילא אף ראוי, לדון בה גם במסגרת הערעור על פסק הדין שינתן בהליך, אם הדבר יידרש.
ביהמ"ש מוסיף לגופם של דברים, כי לא ניתן להתעלם מן העובדה כי פיורנטיני היא חברה צעירה, חסרת נכסים ופעילות, אשר הגישה את תביעתה מכוח המחאת זכויותיה של קונדור. נראה אפוא כי קביעת ביהמ"ש המחוזי, שלפיה המבקשות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן, ולא הוכיחו כי ביכולתן לעמוד בנטל תשלום הוצאות המשיבים, יש לה על מה שתסמוך. כן לא נמצא להתערב בהחלטה שלא לקבל את הצעת בעלי השליטה במבקשות, לערוב באופן אישי להוצאות המבקשות. זאת נוכח היקף ההליך ו'אופיה' של הערבות האישית, ובהינתן התרשמותו הישירה של ביהמ"ש מנסיבות העניין, וממהות הסכסוך שלפניו.
המבקשות חויבו בהוצאות המשיבים בסך 7,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [משפט מינהלי] |
|
| בג"ץ 1866-21 דוד אמסלם חבר הכנסת ושר הדיגיטל הלאומי נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' הנדל, י' עמית, א' שטיין; 15/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: רן רוזנברג, מרדכי שמעון |
בג"ץ דחה על הסף, עתירה במרכזה ניצבת דרישת העותר, חבר הכנסת דוד אמסלם – בכושרו הקודם כשר הדיגיטל הלאומי – למנות מנהל קבוע לרשות החברות הממשלתיות על אף שמדובר בתקופת בחירות.
משפט מינהלי – מינויים – בתקופת בחירות
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
.
עתירה במרכזה ניצבת דרישת העותר, חבר הכנסת דוד אמסלם – בכושרו הקודם כשר הדיגיטל הלאומי – למנות מנהל קבוע לרשות החברות הממשלתיות. בתוך כך יוצא העותר נגד החלטת המשיב 2 לפיה יש להקפיא, לעת הזאת, את עבודתה של ועדת האיתור לאיוש המשרה, שמונתה עובר לפיזור הכנסת.
.
בג"ץ (מפי השופט א' שטיין, בהסכמת השופטים נ' הנדל ו י' עמית) דחה את העתירה על הסף בהיעדר עילה מהטעמים הבאים:
החלטת המשיב 2 לפיה יש להקפיא, לעת הזאת, את עבודתה של ועדת האיתור התקבלה על סמך החלטת ועדת החריגים אשר בחנה את בקשתו של העותר על שלל נימוקיה. שיקולים שנשקלו במסגרת החלטת ועדת החריגים התבססו על הנחיית היועמ"ש – מינויים בתקופת בחירות. הנחייה כאמור מבוססת על עקרונות שהותוו בפסיקתו של בימ"ש זה. עקרונות אלו, המפורטים בהנחיית היועמ"ש, מבוססים על ההבנה כי מינויים בתקופת בחירות הם "אך מקרה פרטי של שאלת השימוש בסמכויות אחרות העומדות לממשלה בתקופת בחירות". בהקשר זה כבר נפסק בג"ץ 8815/05 בעניין לנדשטיין כי "עקרון האיזון הנדרש בין איפוק לעשייה בעת שלטון מעבר מוצא את ביטויו, בין היתר, בתחום המינויים לתפקידים ציבוריים, מקום שמעורבים בכך גורמים פוליטיים שמעמדם המשפטי ערב הבחירות ניזון ממעמדה המיוחד של ממשלת מעבר, וגורלם בממשל הבא, שלאחר הבחירות אינו ידוע. בגדר האיזונים הנדרשים בתחום זה, וככלל, נתקבלה ההשקפה כי ראוי הוא כי מינויים לתפקידים בשירות הציבורי לא יבוצעו בידי גורמי ממשל אלה אלא ימתינו עד לכינון ממשל חדש, אלא מקום שיש באיוש תפקיד מסוים צורך חיוני של ממש אשר אם לא ייענה, יצור חלל העלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב".
כמפורט בעניין לנדשטיין, ביסוד המגבלות על מינויים בתקופת בחירות מצוי החשש המוגבר לניגוד עניינים ולהעדפת אינטרסים מפלגתיים על פני האינטרס הממלכתי, מקום בו הממשלה כבר אינה פועלת מכוח אמון הכנסת אלא מכוח עיקרון הרציפות עד לכינונה של ממשלה חדשה.
הנחיית היועמ"ש מכילה אפוא את אמות המידה לאיזון בין השיקולים השונים החלים בכגון דא. כך נקבע בסעיף 2(ב) להנחיית היועמ"ש כי ניתן לאשר, בהחלטה מנומקת, מינויים למשרות בכירות בשירות המדינה באמצעות ועדות לאיתור מועמדים – כבענייננו – במקרים הבאים: א. חיוניות איוש המשרה: כאשר קיים צורך באיוש מידי של המשרה ולא ניתן למצוא לאיוש כאמור פתרון הולם אחר – לדוגמא, על ידי הארכת כהונת בעל התפקיד המכהן או מינוי ממלא מקום; ב. אופי המשרה: כאשר מדובר במשרה מקצועית באופן מובהק, שאינה כוללת רכיב משמעותי של מימוש מדיניות, ועל כן ניתן לקבוע ברמת ודאות גבוהה יותר כי מינוי כאמור לא יכבול את שיקול הדעת של הממשלה הבאה; ג. השלב בו מצוי הליך האיתור: כאשר ועדת האיתור הספיקה להגיש את המלצתה לשר, עובר לתקופת הבחירות, תהא נטייה משמעותית יותר לאפשר את המשך הליכי האיוש.
בענייננו, שיקולים אלו הובילו את המשיב 2 לכדי הכרעה חד-משמעית כי איוש משרת מנהל רשות החברות הממשלתיות – איננו מן המקרים החריגים בהם ראוי לאפשר את המשך הליך המינוי. החלטה זו נומקה באריכות וכדבעי ולא נפגמה בשום פגם המצדיק התערבות בג"ץ. מעבר לנדרש בג"ץ מוסיף, כי החלטת המשיב 2 עולה בקנה אחד עם ההלכה אשר קבעה כי ככלל ראוי להימנע מאיוש תפקידים ציבוריים בכירים במהלך תקופת בחירות – וזאת גם במקרים בהם ועדת האיתור הוקמה עובר לתקופת הבחירות.
באשר לטענות העותר בנוגע להתנהלות המשיבים – טענות אלו נטענו בעלמא וללא ביסוס קונקרטי; והעותר ממילא לא הצליח להראות כי התנהלות המשיבים בענייננו מעלה חשש לקיומם של מניעים זרים והטעייה, כטענתו. חזקת התקינות העומדת לזכות המשיבים לא נסתרה אפוא. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [בתי-משפט] |
|
| בש"פ 3812-21 תייסיר מוקלד נ' מדינת ישראל (עליון; ע' גרוסקופף; 15/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: מורן פולמן, זוהר ארבל, סעב חאתים, לואי פארס |
בימ"ש קיבל בקשת רשות ערר על החלטת בימ"ש המחוזי לפיה המבקש, המואשם בעבירות סמים, ייעצר עד תום ההליכים, והורה על שחרורו לחלופת מעצר. נפסק כי יש ליתן רשות לערור שכן זה מקרה חריג שבו החלטת בימ"ש המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה, שכן ההחלטה נתקבלה ללא בחינת חלופת המעצר שהציע המבקש וקביעה גורפת כי ככלל אין לבחון חלופות מעצר לאור חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות סמים והתרשמותו כי אין זה מקרה חריג המצדיק חריגה מהחזקה.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר
דיון פלילי – מעצר – רשות לערור
בתי-משפט – רשות ערעור – רישיון לערור
.
נגד המבקש כתב אישום בו יוחסו לו עבירת החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית וכן עבירת יצוא, יבוא, וסחר והספקה של סמים מסוכנים. בימ"ש השלום הורה על שחרור המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, ללא תסקיר שירות מבחן. בימ"ש המחוזי קיבל את ערר המשיבה על החלטת בימ"ש השלום, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מכאן בקשת רשות הערר.
.
בית המשפט העליון (השופט ע' גרוסקופף) קיבל את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא, כי ככלל, מתן רשות לערור תינתן במקרים בהם מתעוררת סוגיה משפטית נכבדה בעלת השלכות רוחב, וכאשר עסקינן בדיני המעצרים, שעניינם שלילת הזכות לחירות, גם כאשר מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת. נסיבות חריגות אלו, יכולות להיות במקרים בהם סבור שופט בימ"ש העליון כי החלטת בימ"ש המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם מעבר למידה הדרושה. המקרה דנן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים בהם מוצדק לחרוג מכלל זה.
החלטת בימ"ש קמא נתקבלה מבלי שבחן את חלופת המעצר שהציע המבקש, תוך שצוינה עמדתו העקרונית, לפיה ככלל, אין לבחון חלופות מעצר, לאור חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות סמים, והתרשמותו כי אין זה מקרה חריג המצדיק חריגה מהחזקה, ובכך שגה. אכן, עבירה לפי פקודת הסמים מקימה עילת מעצר סטטוטורית, ועשויה להצדיק מעצר עד תום ההליכים, בשל חשש כי יעלה בידי החשוד להמשיך בביצוע עבירות גם ממקום חלופת מעצר. חרף האמור, ההלכה היא כי בנסיבות מתאימות, ניתן יהיה להורות על שחרור לחלופת מעצר גם נאשמים בעבירות אלו, ובלבד שיימצא כי בכוחה של חלופת המעצר המוצעת לאיין חשש זה. בימ"ש השלום בחן את החלופה שהוצעה, וקבע כי די בהן בנסיבות העניין על מנת לאיין את מסוכנות המבקש. משעשה כן, לא ניתן לפסול את החלטתו הפרטנית על סמך אמירות כלליות, שאינן מתייחסות לגופם של דברים; אף אם סבר בימ"ש המחוזי כי החלטת בימ"ש השלום אינה מבוססת דיה, וכי ניתנה על בסיס מסד נתונים חסר, הרי שלמצער היה מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר, ולא לשלול באופן גורף כל אפשרות לשחרור לחלופת מעצר.
ככלל, ראוי שהחלטה בדבר שחרור נאשם לחלופת מעצר בעבירות כדוגמת זו בה עסקינן תתבסס על עמדה מקצועית של שירות מבחן. יחד עם זאת אין פירושו של דבר כי בימ"ש מנוע בנסיבות מתאימות לשקול ולשחרר נאשם לחלופת מעצר גם בהיעדר תסקיר בעניינו. בענייננו, בימ"ש השלום בחן את חלופת המעצר שהציע המבקש ומצא כי יש בה, בשילוב מגבלות, כדי להפיג את מסוכנותו באופן מיטבי.
הסוגיה האם בעבירות הכוללות סמים מסוכנים מסוג קנבוס, הכלל הוא שחרור לחלופת מעצר, במקום מעצר עד תום ההליכים המשפטיים אינה מתעוררת במקרה זה. בין אם שחרור לחלופת מעצר בעבירות סמים מסוכנים מסוג קנאביס הוא החריג (לפי הגישה האחידה) ובין אם הוא הכלל (לפי הגישה המאבחנת), אין בית המשפט של ערעור יכול לפטור עצמו מבחינת מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה, ולהסתפק באמירה כללית כי לא התרשם שמדובר במקרה חריג. כך במיוחד בהינתן קביעה קונקרטית של הערכאה הדיונית כי ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת המעצר שהוצעה. המקרה דנן ממחיש את חולשתה של הגישה האחידה, לפיה יש לנהוג באופן מחמיר בשלב המעצר בכל עברייני הסמים, ולהורות, ככלל, על מעצרם מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדם. ודוק, קנאביס הוא סם מסוכן וסחר בקנאביס הוא סחר בסמים מסוכנים, המחייב ענישה מתאימה, אך יש להימנע מעשיית גזירה שווה בשלב המעצר בין עברייני הסמים ה'קלים' לבין עברייני הסמים ה'קשים'. המקרה דנן הוא מקרה 'קל', בו יש לקבל את הערר. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] |
|
| ע"א 3321-21 עפרה ורד נ' שמואל רולנד בן ברון ז"ל (עליון; ע' ברון; 15/06/21) - 6 ע' |
| עו"ד: קארין גולן דנה, עודד טאובר, מרדכי בייץ, דוד שמואלביץ |
ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור האוסר על דיספוזיציה כלשהי בבניין, למעט הסדרת רישום הזכויות בבניין על שם המשיבים וזאת מטעמי מאזן הנוחות.
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד, במסגרתו הורה ביהמ"ש המחוזי על רישום זכויות בבניין נשוא המחלוקת על שם המשיבים 1-2 (להלן יחד: המשיבים).
.
ביהמ"ש העליון (השופטת ע' ברון) קיבל את הבקשה באופן חלקי מהטעמים הבאים:
כידוע, נקודת המוצא היא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" וכי המבקש לחרוג מכלל זה נדרש להראות קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני התנאים יחס של "מקבילית כוחות". עם זאת, לתנאי "מאזן הנוחות" ניתנת ככלל הבכורה.
בענייננו, ומבלי להידרש לסיכויי הערעור, ביהמ"ש סבור כי מאזן הנוחות מוביל להיעתרות לבקשה באופן חלקי; הגם שבשום שלב לא נטען כי הבניין משמש את המבקשת למגורים, ולמרות ש"החשש לנזק בלתי הפיך בענייני מקרקעין אינו קם באופן "אוטומטי", והכרעה בבקשה תלויה בנסיבות המקרה". זאת משעה שבמוקד הבקשה ניצבות זכויות בבניין שלא נרשמו מזה עשרות שנים, ונראה כי דחייתה עלולה להוביל לכך שהערעור יהפוך לתיאורטי. כך, למשל, במקרה שהמשיבים ימכרו את זכויותיהם בבניין, הדבר עלול להקשות ואף לאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו. במצב דברים זה, מאזן הנוחות מטה את הכף לקבלת הבקשה ככל שזו נוגעת להעברת הזכויות לידי צדדים שלישיים; עוד הודגש בהקשר זה כי המשיבים לא טענו כי מגבלה כאמור תסב להם נזק כלשהו. בשונה מכך, אין הצדקה למנוע את רישום הזכויות בבניין על שם המשיבים, שכן ככל שרישום כאמור עשוי להסב למבקשת נזק כלשהו, לא מדובר בנזק שאיננו הפיך.
התוצאה היא שהבקשה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור האוסר על דיספוזיציה כלשהי בבניין, למעט הסדרת רישום הזכויות בבניין על שם המשיבים. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [משפט מינהלי] |
|
| בג"ץ 1326-21 פלונית נ' שר הפנים (עליון; נ' הנדל, י' עמית, א' שטיין; 14/06/21) - 5 ע' |
| עו"ד: ענת גולדשטיין, רוני אלוני סדובניק, טל איזנשטיין |
בג"ץ דחה על הסף עתירה שעניינה במעמד הממונה על בירור תלונות על הטרדות מיניות במוסדות ציבוריים שונים לנוכח העובדה כי מבוקשים בה סעדים המחייבים תיקוני חקיקה וכן סעדים כלליים ולנוכח אי מיצוי הליכים. מעבר לנדרש הוער כי נושא המדיניות למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה נמצא בהליך של בחינה מחדש במשרד המשפטים, לא מן הנמנע כי חלק מן הסעדים המבוקשים בעתירה יתייתרו לאחר סיום הליך הבדיקה והטמעת מסקנותיו.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – עתירה כוללנית
משפט מינהלי – בגץ – התנהגות העותר
משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – מבקר המדינה
.
עתירה שעניינה במעמד הממונה על בירור תלונות על הטרדות מיניות במוסדות ציבוריים שונים. העותרת מבקשת, בין היתר, כי בג"ץ יורה למשיבים לקבוע כי הממונה היא "שומרת סף", וכי המשיב 2, נציב תלונות הציבור, יחיל באופן אוטומטי וכברירת מחדל את סמכותו להוציא צו הגנה לטובת הממונה, על פי חוק מבקר המדינה.
.
בג"ץ (מפי השופט י' עמית) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים:
ראשית, העותרת ביקשה כי בג"ץ יורה למשיב 2 להפעיל את סמכותו לפי חוק מבקר המדינה, כדי להגן על ממונות ולמנוע התנכלות להן, באופן אוטומטי וכברירת מחדל. העותרת לא ציינה את סעיף החוק הרלוונטי לבקשתה זו, אך ניתן להניח כי מדובר בסעיף 45ג(א) לחוק, הקובע כי "נציב תלונות הציבור רשאי ליתן כל צו שימצא לנכון ולצודק, לרבות צו זמני, כדי להגן על זכויות העובד, בשים לב לתיפקודו הראוי של הגוף שבו הוא עובד". משמדובר בסמכות שבשיקול דעת, העתירה לשנותה ל"הגנה אוטומטית" מחייב שינוי חקיקה, ואינו נמצא בסמכות המשיב 2, כי אם בסמכות המחוקק.
שנית, העותרת עתרה לסעדים כוללניים, כמו הצהרה והכרה במעמדה של הממונה על הטרדות מיניות כ"שומרת סף", והשבת "הכוח, המעמד, הסמכויות והגיבוי המוחלט" של הממונה. הלכה היא, כי בימ"ש זה לא ייתן לעותר סעד כוללני, שעניינו המדיניות הראויה, ואינו מתייחס לעניין מסוים.
שלישית, העתירה לוקה באי מיצוי הליכים. העותרת לא פנתה אל המשיבים טרם הגשת העתירה, למעט פנייתה למשיב 2 בשנת 2015, שנגעה בעיקר לעניינה הפרטי, ופנייה נוספת בשנת 2016. לא נתקבלה תשובת המשיב 2 לפניות אלה. רק לאחר הגשת העתירה, קרי, בחלוף מספר שנים, שלחה הודעת דוא"ל לבירור לגבי הטיפול בפניותיה.
מעבר לנדרש, צוין כי בתגובת המשיבים 4-1 נכתב כי בימים אלה נערך במשרד המשפטים הליך חשיבה מחדש בנושא המדיניות למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה, ובמסגרת זו אף נבחן מעמד האחראיות על מניעת הטרדה מינית במקומות עבודה. אם כן, לא מן הנמנע כי חלק מן הסעדים המבוקשים בעתירה יתייתרו לאחר סיום הליך הבדיקה והטמעת מסקנותיו.
בכל הנוגע לטענת המשיבים בדבר חוסר תום לב של העותרת, בין היתר, בג"ץ מצר על כך שהעותרת נמנעה מלציין בעתירה את צו איסור הפרסום שהטיל בית הדין האזורי לעבודה בתביעה שהגישה נגד המועצה, ראש המועצה והמנכ"ל, התלויה ועומדת. מאחר שכתב התביעה צורף לעתירה דכאן, ניתן בזה צו האוסר על צדדים שלישיים לעיין בתיק ביהמ"ש.
העותרת חויבה בהוצאות בסך כולל של 3,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 7 [מסים] |
|
| ע"מ (תל אביב-יפו) 62797-05-18 טוני ברגיג נ' רשות המיסים בישראל-היחידה הארצית לשומה (מחוזי; ירדנה סרוסי; 10/06/21) - 37 ע' |
| עו"ד: יעקב דהן, שירה ויזל גלצור |
נדחה ברובו ערעור על שומות מס הכנסה שהוצאו למערער בגין הכנסות מניהול משחקי הימורים. זאת, למעט שינוי קל בחישוב ההכנסות, הכרה "גלובלית" בהוצאות נוספות והפחתת רבע מן השומה בגין חלקו של השותף.
מסים – מס הכנסה – שומה לפי מיטב השפיטה
.
ערעור מאוחד על שומות מס הכנסה שהוצאו למערער בגין הכנסות מניהול משחקי הימורים בדירות הימורים, בהתאם להרשעתו בפלילים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בעיקרו ופסק:
בנוגע לבחינת ההכנסות של כל דירה בתקופת פעילותה, מקובלת כעקרון שיטת המשיב, שהסתמך על המחברות שנמצאו בדירות, המתעדות, אף אם באופן חלקי, את משיכות הכספים מהדירה. כאשר לא נמצאו מחברות בדירה ספציפית, ייחס המשיב לדירות אחרות את הממוצע היומי המינימלי. מלבד טענות בעלמא, המערער לא סיפק כל אינדיקציה טובה או מדויקת יותר לגובה ההכנסות, ולפיכך, צדק המשיב כאשר הסתמך על הנתונים אשר משקפים באופן הטוב והמדויק ביותר את הכנסות דירות ההימורים. יש ליחס פעילות בדירות בהתאם לתקופות בהן הודה המערער במסגרת ההליך הפלילי. עם זאת, מן הראוי לשנות מעט מתחשיב המשיב, כך שיופחתו סכומי ההזרמות מההכנסות המיוחסות ב"משיכות"
לא ניתן לקבל את טענות המערער ביחס להוצאות שיש לנכות, עם זאת לפנים משורת הדין, יש להפחית 10% מסכום ההכנסות בכל שנה בגין ההוצאות השונות – תשלום זכיות גדולות למהמרים, שכר לדילרים שלא נמשך מהקופה, פשיטות ותשלום על תחזוקה והוצאות פחת. זאת, נוסף על ההוצאות שהכיר בהן המשיב. כמו כן, יש לפטור את המערער מתשלום חלקו של שותפו במס, ולהפחית רבע משומתו של המערער לשנת 2013 בגין חלקו של שותפו ברווחים לשנה זו. במקרה דנן אין כל סיבה נראית לעין לפטור את השותף מתשלום מלוא חלקו. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [מסים] [פרשנות] |
|
| ת"א (מרכז) 2670-08-15 הוט טלקום שותפות מוגבלת נ' מדינת ישראל - רשות המיסים - אגף המכס והמע"מ (מחוזי; אחיקם סטולר; 10/06/21) - 40 ע' |
| עו"ד: גיל נדל, שירית נקר, עומר וגנר |
בית המשפט הורה לנתבעת להשיב לתובעת מיסי יבוא שהתובעת שילמה ביתר. הדיון עוסק בשאלה: מה פרט המכס המתאים לסיווג הטובין נשוא הדיון – מכשיר הפייברבוקס? האם הפונקציה העיקרית של המכשיר היא מרשתת וטלפוניה כטענת התובעת ולא טלוויזיה כטענת הנתבעת.
מסים – מכס – סיווג מוצרים
פרשנות – דין – דיני מסים
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בגין מיסי יבוא שהתובעת טענה ששילמה למדינה בייתר, ותובעת השבתם. מחלוקת נפלה בין הצדדים להליך זה – חברת הוט והמדינה, בדבר חבות בתשלום מיסי יבוא, בגין יבואו של מכשיר תקשורת שלו שלושה שימושים: קליטת שירותי טלוויזיה, מירשתת (אינטרנט) וטלפוניה, מדגם EGC1421 תוצרת חברת Sagemcom, שיובאו על ידי התובעת, ומכונים בשם המסחרי "פייברבוקס". המחלוקת בתיק זה עוסקת בשתי שאלות נפרדות הכרוכות זו בזו: האחת – האם קופסת התקשורת החכמה "הוט פייברבוקס" שיובאה ע"י התובעת הינה מכשיר STB בעל פונקצית תקשורת, ובשל כך אין לחייבו במסי יבוא בהתאם להסכם הטכנולוגיות (ITA) של ארגון הסחר העולמי (WTO), שהנו חלק מהדין הישראלי. השנייה – כיצד יש לסווג את הטובין על פי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
על מנת לקבוע סיווג, המסווג בוחן אפוא, בשלב הראשון, את טיב הטובין ומהותם, השימוש שנעשה בהם בפועל, החומרים מהם הם עשויים, תכונותיהם וכיוצא באלה. לאחר מכן, בשלב השני, המסווג בוחן את פרטי המכס הבאים בחשבון. על מנת לעשות כן, ניתן לפנות, בין היתר, לאמנת בריסל וכן לדברי ההסבר לשיטה המתואמת אותם מפרסמת מועצת בריסל מכוח אמנת בריסל. בשלב השלישי, לאחר פרשנותם של פרטי המכס הבאים בחשבון, על המסווג לבצע התאמה בין הטובין ובין פרט המכס המתאים לו ביותר.
ההכרעה בתיק זה תיגזר בין היתר מהקביעה העובדתית מה היא הפונקציה העיקרית של הטובין.
סעיף 3 לצו תעריף המכס קובע את ההוראות לסיווג טובין. בשלב הראשון בסיווג טובין בוחנים את הסיווג של הטובין ברמת 4 ספרות (סעיפים 3(1) עד סעיף 3(5) לצו) ולאחר שקבענו את הסיווג ברמת פרט המכס של 4 ספרות, בוחנים לפי סעיף 3(6) לצו איזה הם פרטי המשנה והסעיפים מתאימים באותו פרט לתיאור הטובין שבמחלוקת. הוראות הסיווג בנויות ממדרג של הוראות המתחילות כאמור בסעיף 3(1) לצו ומסתיימים בסעיף 3(6). במקרה זה יש לבחון בשלב ראשון איזה מבין פרטי המכס ברמת 4 ספרות שבמחלוקת הוא הפרט המתאים ביותר לתיאור הטובין שבמחלוקת. לאחר שיקבע מהו פרט המכס המתאים ברמת 4 ספרות בוחנים איזה פרט משנה הוא המתאים לסיווג הטובין ולבסוף איזה הוא הסעיף (הפיצול הישראלי בתעריף) המתאים לסיווג הטובין.
התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי הפונקציה העיקרית של מכשיר הפייברבוקס היא מרשתת וטלפוניה כטענת התובעת ולא טלוויזיה כטענת הנתבעת.
פרט המכס היחיד המתאים לסיווג הטובין נשוא הדיון הינו פרט 85.17-6290 לצו תעריף המכס, הן מהטעם כי זה הוא פרט המכס היחיד המתאר את מכלול הפונקציות שבמכשיר, ולחילופין מהטעם שהפונקציה העיקרית בטובין הינה התקשורת.
הוכח לכאורה, כי הפייברבוקס צריך להיות פטור ממסי יבוא לפי התחייבותה של מדינת ישראל בהתאם לאמנת ה- ITA
בהתאם לסעיף 6 לחוק מסים עקיפים, על מנת לקבל חזרה מן המדינה את המס ששולם ביתר, על התובעת להוכיח שני תנאים חלופיים: האחד, כי היא לא מכרה את הטובין, ולחלופין, כי המס לא נכלל במחיר שהקונה שילם. נטל ההוכחה להוכחת אי "גלגול" המס על הצרכן מוטל, כיתר מרכיבי התביעה, על התובעת, טענת התובעת כי בשל מורכבות והקושי להוכיח את העדר הגלגול, לא ניתן לדרוש ממנה לעשות כן, היא גם הרחבת חזית וגם טענה לא נכונה.
נוכח העובדה שלא בוצע מכר פורמלי, חלה לכאורה החלופה הראשונה היה כי ימצא כי יש לראות את הטובין כאילו נמכרו, חלה החלופה השנייה ויש להשיב לשאלה האם היתר נכלל במחיר ששילמו הקונים עבור "חבילת" השירותים או דמי השכירות.
בפסיקה לא נקבעה דרך אחת ויחידה שעל פיה על הנישום להוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי לא גלגל את המס על לקוחותיו.
הוכח כי המס לא גולגל על לקוחות התובעת וטענת הנתבעת בעניין זה נדחית אפוא. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון אזרחי] [הגבלים עסקיים] [אנרגיה] |
|
| ת"צ (מרכז) 35507-06-14 מיכל ניזרי נ' נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד (מחוזי; אסתר שטמר; 08/06/21) - 59 ע' |
| עו"ד: גלעד ברנע, יצחק יערי, צבי אגמון, חנן סידור, יהונתן קהת, ראובן בכר, טל אייל-בוגר, ברק גליקמן, ניר כהן, אמיר בן ארצי, אופיר חוגרי, אורי קידר, ליפז סרוסי דותן, אור מעוז גרבר |
בית המשפט דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות הגז ונגד היועץ המשפטי לממשלה בטענה לגבייה של מחיר מופרז עבור הגז הטבעי. במרכז הדיון עומדת השאלת: האם המחיר שגבתה שותפות "תמר" מחברת החשמל לישראל עבור גז טבעי הוא מחיר מופרז בלתי הוגן אשר מפר את חוק התחרות הכלכלית
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית
הגבלים עסקיים – מונופול – ניצול לרעה
אנרגיה – משק הגז הטבעי – הסדרתו
.
המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה המחיר שמשלמים תושבי ישראל עבור החשמל שמספקת חברת החשמל לישראל. מחיר זה נובע ברובו מן הסכום שמשלמת חברת החשמל לחברות השותפות בהפקת גז טבעי ממאגר "תמר". לטענת המבקשת השותפות הוכרזה מונופול, והמחיר שנקבע בהסכם בין חברת החשמל לבין השותפות הוא מחיר מופרז ובלתי הוגן שגבה מונופול, אשר מפר את סעיף 29א(ב)(1) בחוק התחרות הכלכלית.
.
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
השותפות מהווה מונופולין לעניין אספקת גז טבעי למשק בישראל. כך נקבע בהכרזת הממונה על התחרות הכלכלית מיום 13.11.2012; כך לפי המבחן היחיד של אחזקת מעל 50% הזכויות עד תיקון 21 בחוק התחרות הכלכלית משנת 2019; וכך לפי המבחנים הקבועים בחוק היום: החזקת יותר ממחצית משוק הגז הטבעי בישראל, או כח שוק משמעותי. כבעלות מונופולין, על חברות השותפות לעמוד בהוראות חוק התחרות הכלכלית, לרבות סעיף 29א(ב)(1) בו.
הקביעה שמחיר מסוים גבוה מזה שהיה נקבע בתנאי תחרות מהווה אתגר מורכב הן מבחינה מתודולוגית והן מבחינה מעשית. מעצם קיומו של מונופולין יש להניח כי ברוב המקרים בדיקת המחיר לא תהיה קלה, שכן מעצם ההגדרה אין מוצר בר השוואה מלאה או מדויקת. אף על פי כן, משזה הדין - שומה עלינו ליישמו.
בירור הטענה מתחיל בעצם השאלה אם המחיר מופרז ביחס לעלות המוצר.
המבקשת בבקשה הייצוגית נכשלה בהפעלת המבחנים שנקבעו בפסיקה להוכחת מחיר מופרז. המומחה מטעם המבקשת שגה בהצבת נתונים בנוסחה שהציב, והדבר אינו מאפשר לקבל את חוות דעתו.
המומחה מטעם המבקשת, פרופ' סמית' עמד על כך שהדרך היחידה לבחון אם מחיר הגז הטבעי בחוזה חברת החשמל מופרז היא לפי שיטתו. משהוברר שלא ניתן להיעזר בחוות דעתו לצורך הבחינה היחידה האפשרית לדעתו, אין חוות דעת שתומכת בטענה העיקרית שבבקשת האישור, ואין לה בסיס מקצועי.
באשר למבחן הרווחיות: החישוב שנערך על ידי פרופ' סמית' נדחה, כאמור, ובלעדיו לא ניתן להגיע למסקנה שהציע. התיאוריה שהציע ד"ר מוסל בדבר רנטת נדירות או משוכה, גם אם תתקבל, אינה ניתנת ליישום, ולא ניתן לקבוע לפיה את שיעור הרווח ההוגן בפרויקט תמר.
מבחן ההשוואה לא היה מקובל על המומחה מטעם המבקשת; כמו כן, ככל הנראה אין שוק תחרותי של גז טבעי בעולם (לחוזים ארוכי טווח), ולכן לכתחילה לוקה מבחן ההשוואה בליקויים משמעותיים. ובנוסף, אילו היה שוק כזה, ואילו ניתן היה לערוך השוואות – תוך בחינת כל אחת מן העובדות לפני ולפנים - יתכן שניתן היה לבחון לעומק את טענת השותפות כי תשואת תמר אינה גבוהה בהשוואה לפרויקטים אחרים.
יש להורות כי בקשת האישור אינה עונה לאף לא אחד מן המבחנים, ואין תשתית עובדתית לכך שמחיר הגז הטבעי בחוזה חברת החשמל בלתי הוגן, אף לא לכאורה.
אין לקבל את עמדת המשיבים שלפיה מתווה הגז שאושר כהחלטת הממשלה מהווה גם אסדרת המחיר. המתווה אינו מתערב בחוזים הקודמים, וכך נעשה במכוון. לא ניתן לייחס לממשלת ישראל בהחלטת מתווה הגז ובפטור מכח סעיף 52 בחוק התחרות אישור מפורש של המחיר בחוזה חח"י כמחיר הוגן.
יש לדחות את טענות המשיבים כי המחיר נבחן ואושר על ידי איזו מן הרשויות הרלוונטיות בהקשר של גביית מחיר הוגן ע"י מונופול. למעשה, השאלה בדבר הוגנות המחיר ככזו לא נשאלה ולא נענתה; המאסדר נמנע במכוון מלדון בשאלת הוגנות המחיר, וזאת בשלושה צמתים עיקריים: ראשית בקביעה כי הפיקוח על המחירים יהיה לפי פרק ז' על מנת שלא יהיה צורך לבחון את העלויות והמחיר. שנית, בהכרזת ראש הממשלה לפי סעיף 52 בחוק התחרות הכלכלית, שבה נמנע במפורש מלהתייחס לשאלת הוגנות המחיר, למרות שזו כבר הייתה תלויה ועומדת בבית המשפט. ושלישית, במתווה הגז, שאין בו התייחסות ערכית למחיר בחוזה חח"י, כי אם הותרת המצב הקודם על כנו. כל אלו בנוסף להחלטות המאסדרים הישירים, שלא נגעו למידת ההוגנות של המחיר.
המאסדרים לא קבעו כי מחיר הגז הטבעי בחוזה חח"י הוגן בשים לב לטענות אפשריות לפי סעיף 29א בחוק התחרות הכלכלית.
חרף האמור, טענות המשיבים בדבר האסדרה הרחבה והעמוקה שזכה לה מחיר הגז הטבעי בישראל תקבלנה ביטוי משמעותי עד כדי הכרעת בקשת האישור, משום שבנסיבות המיוחדות של ענייננו, והאסדרה שזכה לה, הנושא מוצה בהחלטות, והתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה.
האסדרה המקיפה על ידי כל המשרדים המעורבים בדבר, ששקלו שיקולים מתחום התחרות הכלכלית אך גם מתחום מדיניות החוץ ובטחון מדינת ישראל נעשתה מתוך ראיית האינטרסים הכלליים של הציבור במדינת ישראל. אלו הובהרו בבג"ץ מתווה הגז ואושרו על ידו. לפיכך אין מקום להוציא את שאלת המחיר ולדון בה בנפרד. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [בתי-משפט] |
|
| ת"פ (ירושלים) 41881-03-20 מדינת ישראל נ' אברהם טויטו (מחוזי; תמר בר אשר; 08/06/21) - 12 ע' |
| עו"ד: מנאל אבו עאמר, דותן דניאלי |
נדחתה בקשה לפסילת המותב, הן בשל הגשתה בשיהוי ניכר, הן משמדובר בבקשה שתכליתה השגה על החלטות דיוניות והן משום שהמלצה לבחון אפשרות לסיום התיק, אינה מקימה עילת פסלות.
בתי-משפט – פסלות שופט – בקשה לפסילת שופט
.
החלטה בבקשת הנאשם לפסילת המותב מסיום שמיעתו של ההליך הנדון.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ראשית, על-פי סעיף 146(א) בחוק סדר הדין הפלילי חלה חובה להעלות טענת פסלות "לפני כל טענה אחרת" ומיד לאחר שנודעה עילת הפסלות הנטענת. הבקשה הנדונה לא הוגשה "לפני כל טענה אחרת" ואף לא הייתה "צמודה מבחינת מועד העלאתה לעילה, אשר בעטיה היא מועלית" אלא הוגשה בשיהוי ניכר. שנית, השאלה אם יש לאפשר הזמנת עד או הגשת חוות דעת מומחה מטעם מי מבעלי הדין, לרבות מטעם נאשם, היא שאלה דיונית מובהקת. הכלל שלפיו החלטות דיוניות אשר ניתן להשיג עליהן בתום ההליך, אינן מקימות חשש למשוא פנים מצד השופט היושב בדין, אף חל גם כאשר מדובר ברצף של החלטות דיוניות אשר נטען שמשקלן המצטבר הוא היוצר חשש למשוא פנים מצד השופט היושב בדין. שלישית, המלצה לבחון אפשרות לסיום התיק, אינה מקימה עילת פסלות. כך בדרך כלל וכך על אחת כמה וכמה בשלב שבו נאמרו הדברים. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [נזיקין] |
|
| ע"א (תל אביב-יפו) 10391-08-20 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" (מחוזי; שאול שוחט, עינת רביד, נפתלי שילה; 07/06/21) - 16 ע' |
| עו"ד: גיורא אבן צור, רעות זר, מרדכי גנות, בן שלום צימרמן |
אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בתיקי נזיקין, אלא במקרים חריגים. למרות האמור, במקרה דנן "ממעוף הציפור" יש מקום לתקן חריגה של ממש ברכיבים עליהם הוגש הערעור ולהוסיף על הפיצוי שנפסק למערער.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – שיעורם
.
ערעור על פסק דין בתביעה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בגין התאונה נגרמו למערער חבלות ונזקי גוף אורתופדיים ונוירולוגים בגינם הוכר במל"ל בנכות צמיתה ומשוכללת של 46%.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
אשר להיקף ההתערבות של ערכאת ערעור בתיקי נזיקין, הרי ההלכה ידועה ולפיה באשר לממצאי עובדה ומהימנות, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים. למרות האמור, במקרה זה גם "ממעוף הציפור" יש מקום לתקן חריגה של ממש ברכיבים עליהם הוגש הערעור.
לעניין גובה שכרו של המערער, חישוב נכון של הפסדי ההשתכרות היה צריך להיעשות על בסיס שכרו בסמוך למועד פסק הדין. בנסיבותיו של המערער, נכותו הרפואית המשמעותית, העובדה כי בשל נכותו נדרשו במקום עבודתו להתאים לו תפקיד אחר, אשר אינו מחייב עבודה פיזית ועמידה ממושכת, ועת אין לדעת מה צופן לו העתיד מבחינה תעסוקתית ונוכח מצבו הרפואי, היה מקום לפסוק לו הפסד השתכרות לעתיד על פי חישוב אקטוארי מלא. כמו כן יש להוסיף על שיעור הפיצוי שנפסק סך של 720,746 ₪, בגין ניידות ועזרת צד ג' לעתיד. סכום הפיצוי המגיע למערער עומד על הסך של 2,183, 246 ₪. מהסכומים שנפסקו למערער יש לנכות את תגמולי המל"ל וכן את הסכום ששולם למערער. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [חברות] |
|
| תנ"ג (תל אביב-יפו) 2453-03-17 בארי לנואל נ' ארז ויגודמן (מחוזי; רות רונן; 06/06/21) - 30 ע' |
| עו"ד: סבו, מנור, קלעי, קורצ'ימין, ברם, אליאס, חיימוביץ, אגמון, חן, מור, כשר וולקן, הרטמן, טולצ'ינסקי, זמיר, הירש |
אושר הסכם פשרה בבקשות לאישור תביעה נגזרת, אשר הוגשו בעקבות עסקה בה רכשה חברת טבע מחברת "אלרגן" את חטיבת התרופות הגנריות שלה.
חברות – תביעה נגזרת – הסכם פשרה
.
בקשה לאישור הסכם פשרה בשתי בקשות לאישור תביעה נגזרת ובקשה נוספת לגילוי מסמכים לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. כל הבקשות הוגשו בעקבות עסקה בה רכשה חברת טבע מחברת "אלרגן" את חטיבת התרופות הגנריות שלה.
.
בית המשפט המחוזי אישר את הבקשות ופסק:
הסכם פשרה בהליך של תביעה נגזרת טעון אישור של בית-המשפט, שבמסגרתו עליו לוודא כי הסכם הפשרה אכן משרת את טובת החברה. לשם כך יש להעריך את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול התביעה – אילו היא הייתה מתנהלת עד תום. סכום הפשרה אמור בדרך כלל לייצג את סכום המקסימום שניתן היה לקבל בתביעה, לו הייתה מתקבלת במלואה, בניכוי הסיכון שהתביעה הייתה נדחית כולה או חלקה. מסקנה אודות קשיים שהיו ניצבים בפני המבקשים, איננה שוללת בדרך כלל את האפשרות שהמבקשים היו מתגברים על הקשיים האמורים אילו היה מתקיים בבקשה דיון לגופו של עניין. מעבר לכך, על בית-המשפט לבחון את הקדמת התשלום מכוח הפשרה ואת הוודאות בכך שהוא ישולם, שיקולים הנוגעים לטובת החברה, כגון החיסכון בזמן ובעלויות שהיו כרוכות בניהול התביעה, חשיפת מידע וחומר שהחברה לא מעוניינת בחשיפתם, השלכות עתידיות לעובדה שהחברה תובעת עובדים לשעבר בה וכד'.
במקרה זה, בבקשה האחת היו המבקשים צריכים להתגבר על טענות הגנה כבדות משקל. הבקשה השנייה והשלישית היו בעלות סיכויים נמוכים להתקבל. אף שסכום הפשרה הוא נמוך יחסית לסכום התביעה במלואו, לאור הסיכונים והקשיים שהמבקשים כולם היו צריכים להתמודד עמם אילו היו הבקשות נדונות לגופן – הוא אינו נמוך מדי. המסקנה לפיה יש לאשר את הסכם הפשרה מתחזקת לאור קיומן של מספר אינדיקציות נוספות – אישורו של דירקטוריון טבע את ההסכם; המלצת המגשרת והעדר התנגדויות להסכם בכלל ומצדו של ב"כ היועהמ"ש בפרט. הסכום הכולל שייפסק כשכר טרחה וגמול לכל באי כוח הצדדים יתחלק מהסכום הכולל של 11 מיליון ₪. חלוקת הסכום בין עורכי הדין והמבקשים תהיה בהתאם ליחס בו ביקשו הצדדים להתחלק בסכום הפשרה אותו ביקשו מבית-המשפט לאשר. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [תכנון ובנייה] |
|
| עפ"א (חיפה) 50042-02-21 חמדה נסאר נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה (מחוזי; תמר נאות פרי; 06/06/21) - 10 ע' |
| עו"ד: ד"ר קייס נאסר, ענאן דאגר |
לא נפל פגם בהוצאת צו ההריסה המינהלי השני למערערת רק בשל שהצו הראשון לא בוצע, היות וכל אחד משני הצווים מתייחס לעבודות שונות (שכן המערערת המשיכה בבנייה אחרי הצו הראשון); לא נמצא להתערב בקביעה כי אין מקום לבטל את הצו השני, שכן המערערת לא הראתה כל נימוק אשר יש בו כדי ללמדנו שהעבודות בוצעו כדין, או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו או שנפל פגם בצו.
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה מינהלי
תכנון ובנייה – צו הריסה מינהלי – הוצאתו
.
המערערת הינה הבעלים והמחזיקה של מקרקעין בעראבה. ביום 14.6.2018 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי ("הצו הראשון") לגבי עבודות בנייה אשר התבצעו במקרקעין. במסגרת הליכים משפטיים קודמים לגבי הצו הראשון הוחלט שלא לבטל את הצו הראשון וניתנה למשיבה האפשרות לפעול לביצועו. משלא מומש הצו הראשון, למעשה פקע תוקפו. ביום 29.1.2020, הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי חדש ("הצו השני"). הערעור הוא על החלטת בימ"ש השלום בה הוחלט לדחות את בקשת המערערת לביטול הצו השני ולקבל את בקשת המשיבה להארכת מועד ביצועו של הצו.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בקבעו:
המערערת המשיכה בבנייה אחרי הצו הראשון, ע"פ המסמכים, העדויות והתמונות. יש לדחות את טענת המערערת לפיה לאחר שהגישה הבקשה לביטול הצו השני, היה על בימ"ש קמא לזמן את הצדדים לדיון נוסף, ולמצער היה עליו לנמק את החלטתו להכריע בבקשות ללא דיון. ראשית, בימ"ש קמא פנה לצדדים וביקש את עמדתם לגבי האפשרות לתת החלטה ללא קיום דיון נוסף. הצדדים הסכימו שלא לקיים דיון נוסף (בתנאי מסוים מצד המערערת) – ולכן, יש קושי של ממש להעלות עתה טיעון לגבי אי קיומו של דיון שכזה. שנית, לא נמצא כי נפלה שגגה מלפני בימ"ש קמא שלא קבעה דיון נוסף למרות ניסוח "התנאי" מצד המערערת. המערערת טוענת כי היא אכן הסכימה שלא לקיים דיון נוסף בבקשת ביטול הצו אך זאת בתנאי שהמשיבה אינה חולקת על הנתון העובדתי לפיו לא בוצע כל שינוי במבנה מאז מתן צו ההריסה הראשון. לטענת המערערת, בימ"ש קמא ביקש מהמשיבה להציג את עמדתה לגבי התנאי, ולמרות שהמשיבה לא הביעה עמדתה ולא אישרה את הנתון – בימ"ש קמא לא קיים דיון נוסף. אכן, היה על ביהמ"ש קמא להבהיר כי למרות שלא ניתנה הסכמה לתנאי, הוא אינו קובע דיון נוסף. אלא שאין בכך כדי לחייב את המסקנה כי נפלה טעות מהותית בהחלטה עצמה. מההחלטה לגופה עולה כי ביהמ"ש קמא בחן את כל הנתונים שהוצגו, והחליט כפי שהחליט ללא הצורך בקיום דיון נוסף. סמכותו של בימ"ש קמא (מכוח תקנות סדרי הדין) לתת החלטה גם ללא קיום דיון בכלל, קל וחומר – שללא קיום דיון נוסף. באשר להיקף ההנמקה, בהחלטה עצמה קיימת הנמקה לגבי ההחלטה לנהל את ההליך כפי שנוהל. אולי היה מקום להבהיר הבהרה נוספת את ההחלטה לגבי השתלשלות האירועים סביב "התנאי", אך במהות הדברים, הדבר אינו משליך על ההחלטה עצמה.
אין נפקות ממשית לשאלה מתי הופסקו העבודות. שכן, בימ"ש קמא הגיע למסקנה משפטית כי ניתן להוציא צו שני גם אם כבר הוצא צו ראשון לגבי אותן העבודות ממש. בהקשר זה בימ"ש קמא הפנה לעניין אבו טיר, שם נקבע כי עצם קיומו של צו הריסה קודם שלא בוצע, אינו מונע הוצאת צו הריסה חדש, ובלבד שהתקיימו כל ההליכים הנדרשים ע"פ הדין להוצאת הצו "החדש". וראו אף את רע"פ חטיב. יתרה מכך. הפסיקה האמורה מתייחסת למקרה בו שני הצווים מתייחסים לאותן עבודות ממש, אך במקרה דנן אין עסקינן באותן עבודות. כלומר, שאין צורך להכריע בטענת המערערת לפיה הוצאת הצו השני נועדה "לעקוף" את החובה לבצע את הצו במועדים שנקבעו ולפיה הכשרת הוצאת הצו השני תביא לכך שהמשיבה לא תפעל במועדים שנקצבו לה היות ותדע שככל שיחלוף המועד היא יכולה להוציא צו חדש ולרפא את המחדל הכרוך באי קיומו של הצו הקודם במועד. טענה זו מעוררת אולי שאלה שיש לשקול בכובד ראש ככל שהמדובר באותן עבודות בדיוק – אך במקרה דנא, המצב שונה – שכן הצו השני מתייחס לעבודות שונות מאשר הצו הראשון. מכאן, שלא נפל פגם בהוצאת הצו השני רק בשל שהצו הראשון לא בוצע – היות וכל אחד משני הצווים מתייחס לעבודות שונות.
האם הצו השני הוצא כדין? באשר לביטול צו הריסה מינהלי באופן כללי – ההלכה היא כי הביקורת השיפוטית הנוהגת מצומצמת ביותר. סעיף 229 לחוק התו"ב קובע כי "לא יבטל ביהמ"ש צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו. בימ"ש קמא מצא כי אין מקום לבטל את הצו המנהלי, ולא נמצא להתערב במסקנתו זו, שכן המערערת לא הראתה כל נימוק אשר יש בו כדי ללמדנו שהעבודות בוצעו כדין, או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו או שנפל פגם בצו. מהתמונות עולה כי המבנה לא הושלם ונמצא בשלבי שלד – כך שהצו השני אכן נדרש למניעת השלמת הבנייה. יש לדחות את טענת האפליה שהעלתה המערערת ביחס למבנה הסמוך שכן מדובר באבחנה מותרת בהתייחס לבני המשפחה השכנה, נוכח נסיבות חריגות, לפנים משורת הדין, ואין בהתנהלות כלפיהם כדי לחייב את ביטול הצו השני. גם את הטענה לפגם בחובת ההתייעצות יש לדחות, וכן את הטענה לפגם בשל הסמכות המקומית. בכל הנוגע לטענת המערערת לפיה הוצאת הצו השני מנוגדת למדיניות האכיפה של המשיבה בנוגע למגזר הערבי, הרי שבמסמך שפורסם במהלך דיוני הכנסת עובר לתיקון 116 לחוק התכנון והבנייה ואליו הפנתה המערערת, אין כדי לסייע בידי המערערת. נהפוך הוא. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [בוררות] [דיון אזרחי] |
|
| ת"א (תל אביב-יפו) 1485-04-21 יהודית ממלוק נ' נתנאל דרמן (מחוזי; מיכל עמית אניסמן; 06/06/21) - 6 ע' |
| עו"ד: איתן בן דוד, רונן הורוביץ, יוסף סיסו |
מקום בו לטענת בעל דין אין בסמכותו של בורר לנהל הליכי בוררות בעניינו, רשאי אותו בעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני, שיורה על עיכוב הליכי הבוררות. במקרה כזה המבקש נדרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת. במקרה דנן המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם.
בוררות – הליכי בוררות – עיכוב ביצועם
דיון אזרחי – סעדים זמניים – תנאים להענקתם
.
בקשת המבקשים לעיכוב הליך הבוררות המתקיים בין הצדדים, עד למתן החלטה בבקשה שהגישו המשיבים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
סעיף 18 לחוק הבוררות קובע כי בקשות המוגשות לבית המשפט על ידי צד להליך בוררות אינן מעכבות את מהלך הבוררות, אלא אם הורה על כך בית המשפט או הבורר. מקום בו לטענת בעל דין אין בסמכותו של בורר לנהל הליכי בוררות בעניינו, רשאי אותו בעל דין לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני, שיורה על עיכוב הליכי הבוררות. סעד זמני לעיכוב הליכי בוררות נדון על פי אמות המידה המקובלות בסעדים זמניים, אולם המבקש נדרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת, וזאת על מנת להגן על מוסד הבוררות ולא להכשילו.
בנסיבות העניין המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי מתקיימים התנאים הנדרשים לשם עיכוב הליכי בוררות בשל הליך שהוגש לבית המשפט. המבקשים לא טענו כי הנזק שעלול להיגרם להם עולה על נזק שייגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב הליך הבוררות ולא העלו כל טענה שלפיה סיכויי התובענה להתקבל גבוהים. המבקשים גם לא עמדו בחובה המוטלת עליהם לפעול בתום לב ותוך ניקיון כפיים, והבקשה אף הוגשה בשיהוי. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 15 [דיון אזרחי] [דיון פלילי] [פרשנות] |
|
| ת"צ (תל אביב-יפו) 29279-03-18 רחל גלעד וולנר נ' עיריית תל אביב - יפו (מנהלי; אביגיל כהן; 10/06/21) - 50 ע' |
| עו"ד: ד"ר גיל דרור, צבי לוינסון, עומרי יוסף |
בית המשפט דחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, שעניינה פיצוי בגין מפגעים סביבתיים בחופי תל אביב. נפסק, כי העירייה לא הפרה הוראות דין ולא התרשלה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עילת התביעה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – לפי חוק תובענות ייצוגיות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שיקולי בית-המשפט
דיון פלילי – תובענה ייצוגית – עילות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה לאשר תובענה ייצוגית
.
בקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, שעניינה פיצוי בגין מפגעים סביבתיים בחופי תל אביב בכלל, ובחוף הדולפינריום בפרט. עניינה של הבקשה הזרמה רשלנית וצפויה של מי גשמים מזוהמים – שפכים שכללו בין השאר נוזלים שחורים עכורים ומסריחים. פסולת מוצקה, ובחלק מהמקרים גם פגרי חולדות. מדובר במי נגר עילי. מי גשמים הזורמים לים, אשר כוללים פסולת שהצטברה במהלך תקופת יובש על פני משטחים שונים (כבישים, מדרכות, גגות וכו').
.
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
לא הוכח כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
לא הוכח כי מי הנגר הם "שפכים".
מחוות הדעת של המומחה מטעם המבקשים ומהחקירה הנגדית לא הוכח כי המומחה אכן סבור שכל פסולת הנאספת עם מי הגשם וזורמת לים היא בגדר "שפכים" או מובילה ל"זיהום".
לא הוכח כי יש צורך לפי הדין הקיים לקבל היתר להזרמת מי נגר לים.
משלא הוכח שהעירייה "הזרימה" "שפכים" וכי לא הוכח כנדרש "זיהום" כהגדרותיו בחוקים הרלוונטיים ומשלא נמצא כי יש כיום צורך לקבלת היתר הזרמת מי נגר לים, הרי שאין מנוס מהמסקנה ולפיה לא הוכחו ולו לכאורה עילות התביעה.
העירייה כלל לא הפרה את הוראות הדין מכוחן מבוקש לתבוע אותה בהליך הייצוגי. אין בישראל צורך בקבלת היתר הזרמה של מי נגר.
הוכח כי "מי נגר עילי" אינם מקבלים טיפול של "שפכים" על ידי גורמי מקצוע בתחום הנדסת המים וכי רוב רובם של "פתרונות המדף" שלכאורה הוצעו על ידי מומחי המבקשים אינם ישימים, ואף הפתרונות החלקיים שנעשה בהם שימוש כיום על ידי עיריית תל אביב, אין בהם כדי לפתור את בעיית מי הנגר העילי אלא לכל היותר לצמצמה.
לא הוכח לכאורה, כי במי הנגר הוזרמו על ידי העירייה פסולת או שפכים אסורים לפי הדין. "שפכים" הם מים לאחר שימוש וכי מי גשם אינם שפכים. אין מדובר בהזרמה של פסולת או "שפכים" ממקור יבשתי אלא בזרימת מי גשם לים אשר תמיד יספחו אליהם חומרים נוספים. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 16 [נזיקין] |
|
| ת"א (ירושלים) 3446-04-19 דוד כהן נ' מזל קשי - שגב (שלום; קרן מילר; 09/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: מאיר כהן, אריאל ינובסקי |
פסק דין העוסק בשאלה, מהי נפקותה של העובדה שליקויי הרטיבות בגינם הוגשה התביעה דנן מצויים בתוספת בנייה שנבנתה על ידי התובעים ללא היתר.
נזיקין – הגנות – עילה בת עוולה
נזיקין – הגנות – אשם תורם
.
התובעים הגישו תביעה זו בטענה לליקויי רטיבות בדירתם הנובעים על פי הטענה מחצרות השכנים. פסק דין זה עוסק בנתבעים 2-3 בלבד.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
השאלה המרכזית המתעוררת במקרה זה הינה, מה המשמעות שיש לתת לעובדה שליקויי הרטיבות בגינם הוגשה התביעה מצויים בתוספת בנייה שנבנתה על ידי התובעים ללא היתר.
מדובר בנתון רלוונטי שלא ניתן להתעלם ממנו. למרבה הצער, דומה כי בנייה בלתי חוקית ללא קבלת היתרים כדין היא חזון נפרץ וניתן לפגוש בו לא אחת במסגרת הליכים אזרחיים בבית המשפט בהקשרים שונים. בית המשפט אינו יכול לתת יד לתופעה זו באמצעות התעלמות מאי החוקיות הגלומה בבנייה, בוודאי כאשר יש קשר ישיר בין הבנייה הבלתי חוקית לבין הנזק שנגרם למבצע אותה בנייה. יש להעביר מסר ברור בנוגע למחירים הגלומים בבנייה בלתי חוקית גם במסגרת הליכים אזרחיים וגם כאשר גופי האכיפה אינם מתערבים מסיבות כאלו או אחרות. התעלמות מבנייה בלתי חוקית הינה התעלמות מהתכלית הכללית של המשפט לשמירה על שלטון החוק, השמירה על תקנת הציבור והרתעת עבריינים. ואכן, בתי המשפט התייחסו לאי החוקיות כגורם משפיע בהליכים נזיקיים שונים, אם באמצעות הדוקטרינה של "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", ואם באמצעות סעיפים שונים בפקודת הנזיקין, ובהם החלת אשם תורם.
הנזק הנידון בהליך זה מצוי בתוספת בנייה שביצעו התובעים ללא היתר ובניגוד לדיני התכנון והבנייה. אין מדובר בהפרה קלה של דינים אלו אלא בהפרה בוטה ומקיפה של בנייה משמעותית ורחבה הן באופן גלוי על פני הקרקע והן באופן סמוי מתחת לבניין. בנייה זו אף ממחישה באופן ברור את הסכנות בבנייה בלתי חוקית שלא קיבלה היתר של רשויות התכנון וזאת לאור הערתו של המומחה, מספר פעמים בחוות דעתו, כי יש חשש ליציבות הבניין בעקבות הבנייה הבלתי חוקית, וכי יש להזמין קונסטרוקטור בדחיפות לבחינה יסודית של חשש זה.
קשה להלום תוצאה לפיה יידרשו הנתבעים לפצות את התובעים בגין נזקים שנגרמו לבנייה בלתי חוקית שבנו התובעים, במקום בו לא היו אמורים הנתבעים לבצע עבודות איטום לולא הבנייה הבלתי חוקית של התובעים. ברי כי לולא הבנייה הבלתי חוקית של התובעים לא היה נגרם לתובעים כל נזק. קשה לקבל כי הנתבעים יידרשו לפצות את התובעים עבור מבנה בלתי חוקי המסכן את יציבות הבניין בו הם חיים. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [הגנת הצרכן] [חוזים] |
|
| ת"ק (באר שבע) 16907-09-20 מרגרט אהרונוב נ' רימון טיולים בע"מ (שלום; עירית קויפמן; 09/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: |
פסק דין העוסק בשאלה, האם בנסיבות העניין, יש בהתפשטות מגיפת הקורונה, במועד ביטול הטיול המאורגן לחו"ל, משום אירוע מסכל הפוטר את התובעות מקיום ההסכם עם הנתבעת. נקבע כי הנתבעת תשיב לתובעות 25% מהסכום ששולם על ידן.
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – מכר מרחוק
חוזים – סיכול – תנאים לקיומו
.
תביעת התובעות להשבת הסכום ששולם על ידן בסך 30,521 ₪, בגין טיול מאורגן לתאילנד, אליו לא יצאו בשל משבר הקורונה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
מגיפת הקורונה אשר פגעה בכלל הציבור, הביאה לביטול התקשרויות מסוג זה, כאשר אין לאף אחד מהצדדים אחריות למצב שנוצר ושני הצדדים נפגעו מכך. יש לבחון האם בנסיבות העניין, יש בהתפשטות מגיפת הקורונה, במועד הביטול, משום אירוע מסכל הפוטר את התובעות מקיום ההסכם עם הנתבעת.
אין זה סביר לחייב את התובעת 1 לצאת לחו"ל בשים לב לגילה ולמצבה הרפואי המציב אותה בקבוצת סיכון, ולאור התפשטות מגיפת הקורונה בעת היציאה לחו"ל.
מנגד, טענת התובעות לפיה הנתבעת לא ספגה הפסד ולא שילמה לספקים, אין לה על מה שתסמוך. בבוא בית המשפט לשקול האם ראוי להורות על השבת הכספים ששולמו, יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהעסקה בוטלה ביום הטיול או לכל המוקדם יום אחד לפניו, דבר אשר הותיר את הנתבעת ללא כל אפשרות להימנע מלשאת בעלויות מול הספקים השונים בין היתר בגין כרטיסי טיסה, חדרי מלון וספקים מקומיים. קבלת התביעה במלואה תוביל למצב בו הנתבעת מחויבת בתשלום כפול – הן תשלום לספקים והן לתובעות, תוצאה שאינה סבירה.
בנסיבות שנוצרו, כאשר אף אחד מהצדדים אינו אשם בביטול העסקה, כאשר קיומה היה מעמיד את התובעות בפני קושי ממשי, בעוד ביטולה והשבת הכספים במלואם היה מעמיד את הנתבעת בפני קושי ממשי, נראה כי יש לחלק את העלות בין שני הצדדים. על כן, ממכלול השיקולים, הנתבעת תשיב לתובעות 25% מהסכום ששולם על ידן. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [חוזים] |
|
| ת"א (ירושלים) 12331-05-18 גנדור יזום בע"מ נ' י.ד. בנגב בניה ופתוח בע"מ (שלום; אלעד פרסקי; 08/06/21) - 18 ע' |
| עו"ד: רפי וינברגר, עודד זגורי |
על אי התאמת היקף הזכויות הגלומות בנכס שנמכר, כפי שיכול היה להשתקף מתכנית התובעת ומצגיה, למצב הזכויות בפועל, חייבת הייתה הנתבעת להודיע לתובעת "מיד" לאחר גילויה בהתאם לסעיף 14 לחוק המכר. ההודעה למוכר אינה "רק" רכיב פרוצדוראלי אלא מהווה נדבך חיוני ביצירת עילת התביעה של הקונה.
חוזים – מכר – אי-התאמה
חוזים – מכר – חיובי הקונה
חוזים – אכיפה – ביצוע בקירוב
חוזים – מכר – מקרקעין
.
בין התובעת, חברת גנדור יזום פרוייקטים בע"מ, לבין הנתבעת, חברת י.ד. בנגב בנייה ופיתוח בע"מ, נחתמו בשנת 2011 שני הסכמים במקביל. האחד, הסכם לרכישת זכויות במקרקעין ממליבו. ההסכם השני הוא הסכם אשר הוגדר כ"הסכם שכר טרחה". בשלב מסוים התגלו קשיים בקידום תכנון הפרויקט. התחוור כי התוכנית שהכינה גנדור התבססה על היקף שטח עיקרי החורג מן המותר לפי תקנון התב"ע וממילא התכנית לא אושרה. בשל כך נאלצה י.ד. לתקן את תכנית הפרויקט. על אף חריגת תכנית גנדור ממגבלות התב"ע ועל אף הצורך בתכנון מחודש לא פנתה י.ד. לגנדור עד לשנת 2014.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הדין הספציפי החל על ההתקשרות בין הצדדים הוא חוק המכר. על אי התאמת היקף הזכויות הגלומות בנכס שנמכר, כפי שיכול היה להשתקף מתכנית גנדור ומצגיה, למצב הזכויות בפועל, חייבת הייתה י.ד. להודיע לגנדור "מיד" לאחר גילויה בהתאם לסעיף 14 לחוק המכר. ההודעה למוכר אינה "רק" רכיב פרוצדוראלי אלא מהווה נדבך חיוני ביצירת עילת התביעה של הקונה.
לא רק שי.ד. לא הודיעה על חוסר ההתאמה "מיד" אלא שהיא בחרה שלא להודיע על כך כלל. תחת מתן הודעה אשר תאפשר לגנדור לשקול את צעדיה העמידה י.ד. את גנדור בפני עובדה מוגמרת. מתן הודעה מוקדמת לגנדור יכול היה למצער לאפשר לגנדור לנסות לעצב את התוכנית או את ההסכם השני מחדש באופן שישקף את השכר המגיע לה באופן יחסי להיקף הזכויות בפועל.
בחינת שטח יחידות הדיור לאחר התכנון מחדש מלמדת כי היקף שטח הדירות הרלוונטיות הוקטן שלא בהתאמה לשיעור הקטנת הזכויות הכללית. בין אם הדבר נעשה במכוון, בין אם היה תוצאה של אילוצים נוספים (מה שלא הוכח), ובין אם נבע מחוסר תשומת לב, הרי שהתוצאה הונחתה על גנדור בדיעבד, בניגוד לתכליתו של סעיף 14 לחוק המכר, לפיה יש לאפשר למוכר לשקול את אפשרויותיו לאחר שהתגלתה חוסר ההתאמה בנכס הנמכר.
המורם מן האמור הוא כי י.ד. אינה זכאית לפיצוי מגנדור, אף לו היה נקבע כי לא ידעה על אי ההתאמה.
טענות י.ד. לאי תחולת ההסכם השני או לביטולו נדחות. כך גם נדחית האפשרות לזכאות לפיצוי בשל חריגת תכנית גנדור מתקנון התב"ע. גזירת התשלום הנוסף מהתכנית החדשה אינה תואמת את כוונת הצדדים (הפחתת 42% בשטחי הדירות הרלוונטיות לעומת הפחתת 18% בכלל שטחי הבנייה). ביצוע בקירוב של ההסכם השני יבוטא בקביעת התשלום הנוסף כסך של 760,000 ₪. י.ד. תשלם אפוא סך של 760,000 ₪ (בצירוף מע"מ) לגנדור ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מחודש 08/2016 ועד לתשלום בפועל. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [מסים] [חוזים] |
|
| ת"א (באר שבע) 67674-07-20 יהושע פאר פוטר נ' יאק ניהול נכסים בע"מ (שלום; אורית ליפשיץ; 07/06/21) - 9 ע' |
| עו"ד: ניב כהן, דוד חרש |
מחדלה של הנתבעת לשלם את מס השבח, להמציא את האישורים הנדרשים לשם העברת הזכויות בנכס על שם התובע והסרתו של כל מכשול המונע העברת זכויות זו מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים, באופן המזכה את התובע בפיצויים מוסכמים.
מסים – מס שבח מקרקעין – חבות במס
חוזים – פיצויים – פיצויים מוסכמים
.
תביעה לתשלום סך 134,801 ₪ כאשר מתוכם סך של 71,801 ₪ בגין חוב מס שבח וייתרת הסכום על סך של 63,000 ₪ פיצוי מוסכם, בגין הפרה יסודית של התחייבויותיו של מוכר נכס למסירת אישורי המס הנדרשים ממנו להשלמת העברת הזכויות על שם הקונה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הלכה ידועה היא כי חובת תשלום המס במכירת זכות במקרקעין בהתאם לסעיף 15(א) לחוק מס שבח חלה על המוכר. עם זאת, הוראה מפורשת אחרת בעניין זה, הקבועה בהסכם בין הצדדים להסכם המכירה, יכולה להתנות על סעיף 15 לחוק. במקרה כאמור, תגברנה ההסכמות החוזיות שבין הצדדים על הוראות החוק.
אך בעניינינו, לא רק שהחוזה אינו מתנה על הוראת חוק זו, אלא אף מעגן אותה כהסכמה חוזית בין הצדדים. משכך, יש לדחות טענה זו של הנתבעת, ולקבוע כי החובה לתשלום מס השבח חלה עליה, ועליה בלבד.
הוראות ההסכם אינן מותירות מקום לספק שכוונת הצדדים הברורה היא כי מחדלה של הנתבעת לשלם את מס השבח, להמציא את האישורים הנדרשים לשם העברת הזכויות בנכס על שם התובע והסרתו של כל מכשול המונע העברת זכויות זו מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים, באופן המזכה את התובע בפיצויים מוסכמים, מבלי שיצטרך להוכיח את נזקו.
אין עילה להתערבות בית המשפט ברצון הצדדים, ולהפחתה בגובה הפיצויים המוסכמים שנקבעו בחוזה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום הפיצויים המוסכמים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 20 [עבודה] |
|
| סע"ש (נצרת) 32515-02-19 עומר עומרי נ' המרכזים הקהילתיים גלבוע (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: מ' אבוקרט, ז' גולדנברג; 08/06/21) - 26 ע' |
| עו"ד: זאהי טאהא, אורי דדו |
ביה"ד דחה את טענת התובע בדבר פיטורים שלא כדין ממניעים זרים בהעדר הוכחה, ופסק כי התובע פוטר בפיטורי צמצום על רקע רפורמה בנתבעת. נוכח האמור נקבע כי התייתר הצורך לדון בתביעת התובע לאכיפת יחסי עבודה, ולחלופין לפיצוי כספי עקב אופן סיום יחסי העבודה.
עבודה – פיטורין – פיטורי צמצום
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
עבודה – פיטורין – שימוע
.
התובע הועסק כרכז במחלקת הספורט הרב תחומי בנתבעת, במשך כ-11 שנים עד לפיטוריו. התביעה הינה למתן צו קבוע לאכיפת יחסי עבודה, ולחלופין תביעה לפיצוי כספי עקב אופן סיום יחסי העבודה, שהגיש התובע. הדיון נסב אודות השאלות הבאות: האם התובע פוטר שלא כדין ועל רקע מניעים זרים; ככל שהתשובה לשאלה הראשונה תהיה חיובית, תידון השאלה האם יש להורות על השבת התובע לעבודה, תוך תשלום שכרו החל מפברואר 2019 ועד למועד חזרתו בפועל; לחילופין האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין; האם זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש; האם זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת הבכירה א' יעקבס ונציגי הציבור מ' אבוקרט, ז' גולדנברג) דחה את התביעה ופסק כי:
אשר לשאלה האם התובע פוטר שלא כדין ממניעים זרים, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הפיטורים אינם כדין ועל רקע שיקולים זרים. הנתבעת הוכיחה כי הפיטורים בוצעו על רקע רפורמה וצמצומים. טענת התובע כי פיטוריו היו על רקע סירובו לסייע לראש המועצה בבחירות לא הוכחה. הוכח כי ימים ספורים לפני זימון התובע לשימוע נערכה ישיבת הנהלה בנתבעת בה סוכם כי נדרש לערוך צמצומים, בין היתר במחלקה בה הועסק התובע.
אשר לאופן ביצוע הליך השימוע, לא נמצא פגם בעילת זימון התובע לשימוע; אשר לעצם ההליך, אין ממש בטענות התובע כי השימוע שנערך לו היה למראית עין בלבד. התובע לא הוכיח כי ההחלטה בעניינו התקבלה בטרם נשמע על ידי הנתבעת. זאת ועוד, התובע זומן לשימוע כדין כאשר במסגרת הזימן צויין כי עילת השימוע היא סיום העסקה לאור התייעלות כלכלית; לתובע סופקו נתונים למכביר בטרם השימוע והוא יוצג על ידי שני באי כוח במעמד השימוע; לשימוע נערך פרוטוקול ממנו עולה כי התאפשר לתובע להעלות את כל טיעוניו בהרחבה.
במעמד פיטורי צמצום על העובד להעלות טענות אישיות אשר ייתכן ויש בהן כדי להצדיק התחשבות במצבו האישי. אלא שתחת הצגת עניינו האישי בחר התובע להתמקד בפעולותיו ביום שאחרי הפסקת עבודתו וההשלכות הצפויות בשל כך על הנתבעת והטענה היחידה שהעלה התובע לגבי מצבו האישי הייתה לגבי היותו מפרנס יחיד, אך התברר כי לאשת התובע יש עסק.
אשר לטענת התובע לפיה לא נערך לו שימוע כדין מאחר שהוא זומן בעילת צמצומים והתייעלות ואילו לבסוף פוטר על רקע משבר אמון. לנוכח הדרך בה בחר התובע להתבטא במהלך השימוע, עת הטיח האשמות בנתבעת ובמנהליה, האשמות שעלו אף כדי איומים ומאחר והוא לא הציג כל טענה הרלוונטית לשיקול הדעת של הנתבעת בדבר פיטורי צמצום, לא נמצא כי יש באמור במכתב פיטוריו אל מול האמור במכתב זימונו לשימוע כדי להצביע על פגם בהליך השימוע.
אשר לטענת התובע לפי לא התקבל אישור מטעם ועד העובדים לפיטורים, אומנם הוגש מכתב מטעם ההסתדרות בו מצוין כי הם מתנגדים לפיטורים. עם זאת, המכתב קדם להליך השימוע. בשימוע נכחה ראש ועד העובדים, ומקום בו לא התקבלה התנגדות הוועד לאחר השימוע, הרי שיש להניח כי הוועד הסכין עם הפיטורים לאחר שמיעת הטענות במסגרת השימוע; טענת התובע לפיה ההחלטה התקבלה בהיעדר סמכות שכן זו מסורה לועדת כוח אדם בנתבעת, נדחתה, בהעדר העלאת טענת היעדר סמכות במעמד השימוע. אין לקבל טענה זו בדיעבד כאשר זו הועלתה רק לאחר קבלת החלטה שאינה לרוחו של התובע. לאור כל האמור טענת התובע בדבר פיטורים שלא כדין, נדחתה. לפיכך התייתר הצורך לדון בשאלת אכיפת יחסי עבודה או מתן סעד כספי. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [עבודה] |
|
| סע"ש (תל אביב-יפו) 42094-05-18 עבד אלראוף שרקיה נ' ערבה אבנר טיולים והסעות בע"מ (עבודה; אופירה דגן טוכמכר, נ.צ.: ד' גורין, א' בן יצחק; 06/06/21) - 38 ע' |
| עו"ד: נ. עתאמנה, מ. אלגריסי |
ביה"ד דן בתביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו של התובע כנהג בנתבעת, ונסיבות סיומה. נפסק כי התובע התפטר בדין מפוטר ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין. כן נפסק כי התובע זכאי לתשלום עבור גמול בגין עבודה בשעות נוספות, עבור החזר ניכויים שלא כדין מהשכר, עבור חלף הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים), עבור הפרשות לפנסיה (חלק העובד) שנוכה שלא כדין ופיצוי בגין הלנת שכר סך של 1,000 ₪.
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – הפסקות
עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר
עבודה – שכר עבודה – דמי חגים
עבודה – עובדים – שכר עבודה
.
התובע הועסק כנהג בנתבעת החל מיום 1.10.10 ועד להתפטרותו ביום 3.1.18. התובע הגיש את התביעה דנן, לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה, ובכלל זה דמי הבראה, חופשה, חגים, שעות נוספות, הפרשות לפנסיה והחזר ניכויים מהשכר. כמו כן הוא תבע פיצויי פיטורים באשר לטענתו התפטר בדין מפוטר וכן פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, ופגמים בתלושי השכר.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' דגן-טוכמכר ונציגי הציבור ד' גורין, א' בן-יצחק) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד נדרש תחילה לשאלה האם תלושי השכר פיקטיביים, תוך עמידה על ההלכות לעניין זה בציינו כי אמנם במקרה זה לא נחתם הסכם העסקה ולא נמסרה לתובע הודעה כתובה על תנאי עבודתו, אך מקריאת תלושי השכר כמכלול לא נמצא כי רכיבי השכר שנכללו בהם היו פיקטיביים ולא שיקפו את האמור בהם, והתלושים נמצאו אותנטיים.
שיעור השכר ששולם לתובע בפועל תואם לשיעור השכר הנקוב בתלושי השכר. לתובע שולם שכר בערכי נטו בחלק מתוקפת העבודה. אמנם דרך המלך בנקיבת שכר עבודה היא נקיבתם בסכום 'הברוטו', אך הצדדים רשאים להתנות ולקבוע שהעובד יקבל תשלום 'נטו'. בתלושי השכר נעשתה הפרדה בין שכר הבסיס לתשלום עבור שעות נוספות, וככל שהעובד אכן מועסק בשעות נוספות ההסדר לא יחשב כפיקציה או כהסדר פסול. לשם בחינת השאלה האם רכיב השעות הנוספות ה"קבועות" הנזכר בתלוש הינו חלק משכר הבסיס של התובע לצורך חישוב זכויותיו, נבחנו התנאים המנויים בעניין ברד, ונמצא כי בעניינו לא הוכחו מלוא התנאים הנדרשים. נוכח פניות התובע בדבר שכרו בזמן אמת, ומשלא הוכח שתכלית התשלום הייתה ידועה, ברורה ומוסכמת על שני הצדדים, הרי שגמול השעות הנוספות הוא רכיב פיקטיבי. בהתאם נקבע גובה שכרו של התובע לתקופה שלפני ולאחרי חודש 3/13, שאז הופחת השכר. יש לראות את התובע כמי שהסכים לשינוי השכר מעצם כך ששינוי זה השתקף בתלושי שכרו מדי חודש והוא לא התנגד לכך, וכך נתן הסכמה בהתנהגות לשינוי תנאי שכרו.
אשר לפיצויי פיטורים בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. ההפרה עליה הצביע התובע במסגרת פניותיו לעניין התפטרותו בדין מפוטר הייתה בנושא אי הפקדת תשלומים לפנסיה. התובע התריע על ההפרה. לפיכך, ומשזו נמשכה עד מועד סיום עבודתו, יש לראות בכך משום התרעה שנמסרה למעסיק, אשר לא שיפר את התנהלותו. לא הוכח שבזמן אמת התובע יודע על תיקון ההפרה או על מאמצים שנעשו לתקנה, ומבדיקות התובע בזמן אמת עלה שהכספים עבורו לא הועברו. לאור האמור, התובע הוכיח שהתפטר בדין מפוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי ויתקו ולפי סעיף 8 לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים).
אשר לשעות עבודה נוספות, רוב התקופה, התובע קיבל שכר עבור כלל השעות, החל מתחילת יום העבודה ועד לסיומו ולתובע שולם גמול עבור עבודה בשעות נוספות, לפי חישוב יומי, עבור כלל השעות. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה האם התובע עבד באופן רצוף או בפיצול, ובכלל זה האם יש להחשיב את "שעות הפיצול" כשעות עבודה, לצורך חישוב השעות הנוספות ברמה השבועית. ביה"ד מצא כי בנסיבות המקרה אין מדובר במתכונת קבועה של עבודה מפוצלת. הנתבעת לא ניהלה רישום מסודר לעניין ההפסקות שבהן שהה התובע ובחרה לשלם לו עבור כלל טווח שעות העבודה. לפיכך לא ניתן לקבוע במדויק מתי היה התובע פנוי לפעילויות פנאי או שנדרש לבצע משימה/ להמתין למשימה שהוטלה עליו. עם זאת, התובע נהנה מהפסקות במהלך יום העבודה, מעבר לחצי שעה. הנתבעת שילמה לתובע עבור שעות הפיצול, זאת שעה שהתובע לא העמיד עצמו לרשות העבודה במהלך כל שעות הפיצול מדי יום. מעסיק עשוי להסכים לשלם לעובד שכר עבור שעות שאינן מהוות שעות עבודה, כפי שנעשה אף בענייננו, למרות שאינו חייב בתשלום על פי החוק, אולם הסכמה זו אינה בהכרח הופכת את שעות הנסיעה לעבודה ל"שעות עבודה" לעניין הזכאות לגמול שעות נוספות. בנסיבות אלו ראוי להכיר בתביעת התובע לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות ביחס למקצת שעות הפיצול.
לפיכך, לפי אומדנה, לצורך חישוב השעות הנוספות, יילקחו בחשבון מלוא השעות, בניכוי שעתיים הפסקה מדי יום; אשר לתקופה שלגביה הוצגו דוחות נוכחות/רישומי התובע, לאחר ניכוי ערך שתי שעות עבודה מדי יום, עולה שהנתבעת לא חבה בהפרש עבור גמול שעות נוספות; אשר לתקופה בה לא הוצגו דוחות ענייננו בא בגדר המצב השני שנקבע בעניין ריעני, ויש להחיל את החזקה שנקבעה לחבות המעסיק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על 60 שעות נוספות חודשיות. משנפסק לתובע גמול עבור שעות נוספות בהתאם לחזקה, בהיעדר הוכחה בדבר מספר השעות אותן ביצע בפועל, יש להפחית את התשלום ששולם לתובע בתקופה זו בפועל, עבור גמול עבודה בשעות נוספות ושעות מנוחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [עבודה] [נזיקין] |
|
| סע"ש (תל אביב-יפו) 15888-07-15 יצחק קופפרמן נ' אוויה תקשורת ישראל בע"מ (עבודה; שגית דרוקר, נ.צ.: נ' חג'בי; 02/06/21) - 19 ע' |
| עו"ד: אופיר רונן, קובי רפאלי |
ביה"ד פסק כי החלטת הפיטורים התקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת שמצאה את התובע כלא מתאים לתפקיד אותו מילא, תוך עריכת שימוע כדין וללא שיקולים זרים. לפיכך נדחו תביעות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין עריכת שימוע פסול, בגין עוגמת נפש וכן בגין הפרשי שכר; תביעת התובע לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע כנגד נתבע 2 נדחתה בהעדר הוכחה.
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – יחסי עבודה – הזכות הניהולית
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
.
התובע הועסק בנתבעת בתפקיד של מנהל מפיצים במשך כ-4 שנים וחצי והיה אחראי על שיווק מוצרי הנתבעת. הדיון התמקד בשאלת נסיבות סיום העסקת התובע וזכאותו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן זכאות התובע לפיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע כנגד הנתבע 2.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' דרוקר ונציג הציבור נ' חג'בי) דחה את התביעה ופסק כי:
אשר לפיטורי התובע, טענת התובע לפיטורים שלא כדין, לא הוכחה. ראשית, לא נפל פגם בהליך או כי התובע פוטר משיקולים זרים. לתובע בוצע הליך של שימוע עובר להחלטה לסיים את העסקתו כאשר טרם השימוע קיבל זימון בו פורטו עילות השימוע - שינוי ארגוני במסגרתו הוחלט על צמצום תפקידו של התובע, אי עמידת התובע ביעדים שהוצבו לו, ניהול לקוי של הקשרים העסקיים וחוסר שביעות רצון מתפקודו. התובע התייצב לשימוע עם עורך דין וניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו הן בע"פ והן בכתב, במסמך שמסר בא כוחו לידי הנתבעת במעמד השימוע.
מה שעמד מאחורי פיטורי התובע היה שיקול כלכלי של התייעלות ולא רצון "להיפטר" ממנו. הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מתפקוד התובע, לרבות אי עמידתו ביעדי המכירות ותפקידו צומצם כחלק מהליך רה-ארגון. במצב זה, החלטת הפיטורים התקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, תוך עריכת שימוע כדין וללא שיקולים זרים. לא נפל פגם בהליך פיטורי התובע ולא הוכח כי הליך השימוע שבוצע לו היה פיקטיבי ופגום. משכך, טענות התובע בדבר פגמים שנפלו בהחלטת הפיטורים נדחו. לאור כל האמור, נדחו תביעות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין עריכת שימוע פסול, בגין עגמת נפש וכן בגין הפרשי שכר.
אשר לתביעת התובע מכח חוק איסור לשון הרע, הביטויים שכתב נתבע 2 בהערכת העובד לא עלו כדי לשון הרע ולא כוונו אישית כלפי התובע אלא העריכו את ביצועיו. אין ספק כי לא היה זה פשוט עבור התובע לקרוא את הערכת העובד שנכתבה עליו והדבר גרם לתובע לחוש פגוע. אולם, מדובר בתחושותיו הסובייקטיביות של התובע בלבד. מנקודת מבט חיצונית, לא התקיימו מאפייניה של עוולת לשון הרע. התובע לא הוכיח דבר פרסום לשון הרע. הערכת עובד ומכתב זימון לשימוע הינם מסמכים פנימיים שמטבעם מועברים למספר עיניים מצומצם ביותר ולא הוכח שאלו הופצו לתפוצה רחבה יותר מהרגיל או שהופצו לגורמים שלא היו רלוונטיים לעניין הערכת תפקודו של התובע. נמצא שהיה משבר אמון בין התובע לנתבע 2, שהעריך את התובע בצורה שונה והתובע סירב לקבל ביקורת קשה זו; בתוכן מכתב הזימון לשימוע ודו"ח הערכת עובד המהווים מכתבים פורמליים מאת מעסיק אין ביטויים שניתן לראותם כ"לשון הרע" או כ"הוצאת דיבה" כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע או על פי מבחן האדם הסביר. משכך, תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 23 [בתי-משפט] |
|
| תמ"ש (נצרת) 9938-01-21 צ.א נ' ר.ב (משפחה; אסף זגורי; 01/06/21) - 17 ע' |
| עו"ד: יריב וקנין, בלה כהן |
דין התביעה להידחות על הסף מטעמי השתק עילה וכן בשל קיום תנאי החריג של "השתק הגנה" שבדוקטרינת מעשה בית דין, לפיו כלל השתק עילה יחול על תובע (נתבע בהליך קודם) מקום שהתביעה המאוחרת היא בגדר 'ההופכי' לתביעה המוקדמת, במובן זה שקבלת התביעה המאוחרת מאיינת את פסק הדין המוקדם שניתן כנגד הנתבע שם; בין היתר, ביהמ"ש סבור כי שיקולי מדיניות משפטית בענייני משפחה מצדיקים הקפדה על כלל מיצוי העילה והרחבת השתק עילה גם במקרה שבו תובע היה נתבע בהליך רכושי קודם.
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק הגנה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה
.
הכרעה בטענת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. רקע: הצדדים הם בני זוג לשעבר ("ידועים בציבור") שעיגנו את משטר יחסיהם הרכושיים והממוניים באמצעות הסכם ממון שנכרת ב-2017. בהליך קודם, ביהמ"ש נעתר לתביעת בת הזוג (הנתבעת דכאן) לאכיפת הסכם הממון למרות התנגדות בן הזוג (התובע דכאן) שטען כי הוטעה בחתימת ההסכם וכי בת הזוג נהגה כנגדו בחוסר תם לב, כיוון שבגדה בו עם אחר. כפועל יוצא רכשה בת הזוג חלקו של בן הזוג בדירה המשותפת ומנגד הוא משלם לה בהתאם להסכם פשרה סכום כספי בגין הפרשי זכויות פיננסיות. חודשיים לאחר פסק הדין בהליך הקודם, הגיש בן הזוג את התביעה שבכותרת – תביעה כספית אשר עילותיה חוזיות ונזיקיות שבסיסן העובדתי זהה להליך הקודם. התובע טען לקיומם של "פגמים ברצון בכריתת חוזה" (טעות והטעיה, חוסר תם לב בניהול מו"מ), עשיית עושר ולא במשפט, גזל ותרמית. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו עתרה לסילוק התביעה על הסף. לדבריה חלים על התביעה השתק עילה והשתק פלוגתא וכל המחלוקות הנוגעות להסכם הוכרעו במסגרת תביעת האכיפה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה על הסף מהטעמים הבאים:
כידוע סעד של דחייה או סילוק על הסף הינו סעד קיצוני ולא על נקלה יעשה ביהמ"ש שימוש בסמכותו זו בשים לב גם לעקרונות היסוד שנקבעו בתקסד"א-2018 (תקנות 1-5). עם זאת, בנסיבות בהן עולה כי הגשת התביעה עולה כדי ניצול לרעה חמור של הליכי משפט מנח כפות המאזניים עשוי להשתנות. במקרה דנא הכף נוטה בבירור לעבר מניעת התדיינות חוזרת ביחס לאותו הסכם ממון שכבר נאכף בהליך קודם וזאת מטעמי השתק עילה וכן בשל קיום תנאי החריג של "השתק הגנה" שבדוקטרינת מעשה בית דין.
עד לאחרונה, במקרה שבו בעלי דין התחלפו בתפקידיהם, קרי האחד הפך תובע והשני נתבע היה כדי לשלול תחולתו של כלל השתק העילה. זאת משום שהליך שנוקט פלוני כנגד פלמוני אינו ממצה במקרה הרגיל את עילת התביעה של פלמוני כנגד פלוני.
בע"א 4576/17 בענין השטיח המעופף פיתחה הפסיקה את עיקרון השתק העילה ומעשה בית דין בכך שעיגנה את החריג המכונה "השתק הגנה" המהווה חריג לכלל לפיו השתק עילה חל רק כלפי התובע בהליך הראשון, ולא כלפי מי שהיה נתבע בהליך הראשון. בהתאם לחריג "השתק הגנה" כלל השתק עילה יחול על תובע (נתבע בהליך קודם) מקום שהתביעה המאוחרת היא בגדר 'ההופכי' לתביעה המוקדמת, במובן זה שקבלת התביעה המאוחרת מאיינת את פסק הדין המוקדם שניתן כנגד הנתבע שם. כלומר, לצורך החלת הכלל של השתק "הגנה" יש להראות שהתדיינות נוספת בין אותם צדדים ביחס לאותה מסכת עובדתית עלולה להביא לאיון פסק הדין בהתדיינות הראשונה.
בנוסף לאמור בפסיקה לעיל, ביהמ"ש סבור כי שיקולי מדיניות משפטית בענייני משפחה מצדיקים הקפדה על כלל מיצוי העילה והרחבת השתק עילה גם במקרה שבו תובע היה נתבע בהליך רכושי קודם. בהקשר זה סבור ביהמ"ש, בין היתר כי פרשנות לשונית ותכליתית של כללי ההתדיינות החדשים שנקבעו בפסיקה ולאחרונה במסגרת תקסד"א- 2018 ותקנות בימ"ש לענייני משפחה (סדרי דין) - 2020 לא רק מצדיקים אלא מחייבים את סילוק התביעה על הסף; מבחינת סדרי דין כיום, הרי שתקנות 24 ו-25 לתקסד"א-2018 החלות על ההליכים בביהמ"ש לענייני משפחה, מחייבות תובע למצות את כל העילות והסעדים הנובעים מאותה מסכת עובדתית כלפי אותו נתבע.
לעמדת ביהמ"ש, בענייני משפחה בכלל ובהליכים הנוגעים לאיזון המשאבים בפרט, לצורך החלת הכלל של "השתק עילה" די בקיומו של חשש ממשי לשינוי בפסק הדין שניתן בהליך הראשון ואין צורך שפסק הדין בהליך השני יאיין אותו. כן לגישתו, בענייני משפחה בכלל ובהליכים הנוגעים לאיזון המשאבים בפרט, יש להקפיד עם בעלי הדין הקפדה יתרה על מיצוי כלל העילות בהליך הדיוני. בחינה זו נעשית בהליך החדש בו נוקט מי מהצדדים לאחר שהסתיימה התדיינות קודמת. הדבר נובע מאופיו המיוחד של הסדר איזון המשאבים שלגביו למעשה ניתן לראות את 2 בעלי הדין "כתובעים". כאשר משמעות אכיפת הסכם הממון הינה עריכת הסדר איזון משאבים בין הצדדים. הסדר זה נערך פעם אחת ולא ניתן לשנותו באמצעות תביעה נוספת.
במקרה דנא טענותיו העובדתיות של התובע בתביעה הנוכחית זהות (ולא רק דומות) לטענותיו בכתב ההגנה בפני תביעת האכיפה. הלכה למעשה אין שוני בין המקרה הנוכחי שבו תובע מבקש לטעון טענות חוזיות ונזיקיות כנגד אכיפת הסכם לבין מקרה שבו בעל דין יבקש לאחר פסק דין לאיזון משאבים לעתור בתביעה כספית או רכושית חדשה על בסיס אותה מסכת עובדתית. הרי המשמעות של אכיפת הסכם ממון הינה איזון המשאבים בין הצדדים. גם כאן וגם כאן, מתן האפשרות לברר תביעה שכזו עלול להביא לשינוי של פסק דין חלוט בהליך המקורי. משכך, דין התביעה להידחות מטעמי השתק עילה גם ללא החלת הפסיקה החדשה בעניין "השתק הגנה".
בנוסף, יש לדחות התביעה גם מפאת קיומו של "השתק הגנה" הגנה בשל חשש לאיון פסק הדין לאכיפת הסכם הממון. שכן, המשמעות של קבלת סעדי התביעה הינה איון מוחלט של פסק הדין בתביעת האכיפה ובירור התביעה אינו מתיישב עם פסק הדין החלוט ועם התנהגות דיונית בתם לב.
התובע חויב בתשלום הוצאות משפט לנתבעת בסך 15,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-דין צבאיים |
| 24 [בתי סוהר] |
|
| עלבש 8-21 טוראי כ' ח' נ' התובע הצבאי הראשי (בתי-דין צבאיים; נועה זומר; 22/04/21) - 7 ע' |
| עו"ד: איתי המר, ליאור עייש |
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את ערעור המערער – אסיר, בעניין דחיית בקשתו לחופשה. נפסק, כי בדין נדחתה בקשת המערער וזאת לנוכח עברו המשמעתי המכביד של המערער בבסיס הכליאה הצבאי.
בתי סוהר – תנאי מאסר – חופשה
בתי סוהר – אסירים – חופשות
.
המערער – אסיר, הגיש ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי חיל האוויר בעניין דחיית בקשתו של המערער לחופשה.
.
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את הערעור ופסק כלהלן:
הבחינה השיפוטית, של הדרך שבה הפעילו הגורמים המוסמכים את שיקול דעתם בהחליטם לדחות בקשה לחופשה, היא רק של חוקיות ההחלטה וסבירותה, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, וככלל, לא תחליף הערכאה השיפוטית את שיקול הדעת המסור לגורמי הכליאה, בכל הנוגע למתן חופשות לאסירים.
כוחה של ההלכה, בדבר ההתערבות המצומצמת בשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, יפה גם מקום שבו מדובר באסיר המבקש כי תאושר לו חופשה חריגה, על מנת לקחת חלק בשמחה משפחתית של קרוב מדרגה ראשונה.
בדין נתן מפקד הבס"כ משקל רב לעברו המשמעתי של המערער במהלך הכליאה. אף אם המאזניים מעוינות, ויציאת האסיר לחופשה אינה מטילה סיכון על הציבור, התנהגותו הטובה בכלא היא תנאי ליציאתו לחופשות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בתי-משפט] |
|
| עלבש 4-21 רסן ב' א' נ' התובע הצבאי הראשי (בתי-דין צבאיים; אורלי מרקמן; 25/03/21) - 11 ע' |
| עו"ד: אשר הלפרין, אמיר גונמן, תמר בקיה-אדגך, דניאל עמיטל, פז מוזר, עידן דביר |
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את ערעור המערער, שבעניינו נערכה חקירה בחשד למעורבותו בעבירות מין, על החלטת בית הדין המחוזי המתירה את פרסום פרטיו המזהים. הטענה, כי נזק נפשי חמור עלול להיגרם למערער כתוצאה מפרסום פרטיו, כזו שיש בה לגבור על העניין הציבורי שבפרסום – נדחתה.
בתי-משפט – פומביות הדיון – התרת פרסום
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
בתי-משפט – פומביות הדיון – עקרונותיה
בתי-משפט – פומביות הדיון – איסור פרסומים
.
המערער שבעניינו נערכה חקירה בחשד למעורבותו בעבירות מין, אשר בעקבותה הודיעה לו התביעה הצבאית כי בכוונתה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לעריכת שימוע, הגיש ערעור על החלטת בית הדין המחוזי המתירה את פרסום פרטיו המזהים. המערער טוען, כי בעקבות פתיחת החקירה בעניינו חלה הרעה במצבו הנפשי. נטען, כי המסקנה העולה מן המסמכים השונים היא, כי כל טלטלה, לרבות כזו שעלולה להיגרם למערער כתוצאה מפרסום פרטיו המזהים, עלולה לגרום לו לנזק נפשי חמור ולמעשה, להסיגו לאחור ולבטל את הישגיו בהליך הטיפולי.
.
בית הדין הצבאי לערעורים דחה את הערעור ופסק כלהלן:
בחינת המסמכים שהציגה ההגנה מלמדת על מצבו הנפשי המורכב של המערער, לאורך זמן, על טיפול מוצלח שבו התמיד בשנה החולפת ועל מצוקה ממשית, שאליה נקלע בעקבות החקירה בעניינו. עם זאת, באותם מסמכים מתווה הגורם המקצועי את הדרך המתאימה להתמודד עם המשבר הנפשי, שפקד את המערער; ומכל מקום, וזה העיקר - אין במסמכים כל אזכור או התייחסות לסוגיית פרסום פרטיו של המערער ולהשלכותיה על מצבו הנפשי.
המערער לא עמד בנטל הכבד להראות כי פרסום פרטיו עלול לגרום לו לנזק חמור, מעבר לנזק האינהרנטי, שנלווה לעצם היותו חשוד בעבירות. אכן, מצבו הנפשי של המערער אינו קל וההגנה אף הצביעה על החמרה נוספת בו בעקבות פתיחת החקירה בעניינו, ואולם, כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, אין בכך די ונדרש היה להראות כי עצם פרסום פרטיו של המערער הוא הוא שעלול לגרום לו לנזק וכי נזק זה עלול להיות חמור.
משהמערער לא עמד בנטל להוכיח נזק חמור כתוצאה מן הפרסום, בוודאי לא כזה שראוי להעדיף על פני העניין הציבורי שבפרסום - אף בשלב הדיוני שבו אנו מצויים, עובר לשימוע, אין כדי להטות את הכף. ודוקו: החקירה בעניינו של המערער הסתיימה זה מכבר והתביעה הצבאית הודיעה, כי בכפוף לשימוע, היא עתידה להגיש כתב האישום בעניינו.
אין דין חקירה המצויה בראשיתה, בטרם גובשה תשתית ראייתית, כדין חקירה שהבשילה ומצויה לקראת סיום, וכבר נפסק כי הנטייה לפרסם פרטים מזהים גוברת ככל שההליך החקירתי מתקדם. ומכל מקום, ככל שיוחלט להסתפק בדין משמעתי ולהימנע מהגשת כתב אישום, יוכל המערער לזקוף זאת לטובתו. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 26 [מסים] [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (ירושלים) 8051-21 הבית ברח' שמעוני 36 נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; בנימין זלמנוביץ'; 10/06/21) - 8 ע' |
| עו"ד: רן פליישר, אריאל יונגר, רועי בראונר |
ועדת הערר לתכנון ובניה הורתה על ביטול החיוב בהיטל השבחה שהוציאה הועדה המקומית לעוררים, ודחתה את טענת הועדה לפיה, יש להפריד בין אירוע המס שהוא מועד אישור הבקשה להיתר, לבין הפטור מהיטל השבחה המתגבש רק בעת הנפקת ההיתר בפועל.
מסים – היטלים – היטל השבחה
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
תכנון ובנייה – היתר בנייה – בקשה להיתר בנייה
תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו
.
פלוני מכר את דירתו לאחר שהחליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לאשר במקרקעין קבלת היתר בנייה לפי תמ"א 38 – תכנית המתאר הארצית לחידוש מבנים קיימים בפני רעידות אדמה – ובטרם יצא בפועל היתר בנייה; האם יחויב בהיטל השבחה. זו השאלה העומדת להכרעה בערר זה.
.
ועדת הערר לתכנון ובניה קבעה כלהלן:
החלטת ועדת מקומית לאשר היתר בנייה בתנאים מהווה החלטה בתנאי, המתגבש רק לעת מילוי התנאים. אלא שהמשיבה מבקשת לעשות אבחנה בין שני מועדים: האחד, מועד החלטת הועדה המקומית לתת היתר לפי תמ"א 38 רק לאחר מילוי התנאים במצב שבו ההחלטה לתת היתר תלויה בתנאים. השני, מועד הנפקת היתר הבנייה בפועל.
אין לקבל את טענת הוועדה המקומית לפיה יש להפריד בין אירוע המס שהוא מועד אישור הבקשה להיתר, לבין הפטור מהיטל השבחה המתגבש רק בעת הנפקת ההיתר בפועל.
"קבלת היתר" הינה מועד החלטת הועדה המקומית וממילא הפטור ניתן בעת החלטת הועדה המקומית.
כוונת ממשלת ישראל שאישרה את תכנית המתאר הארצית הייתה לחזק מבנים קיימים באמצעות תמריצים. בהקשר זה נדמה כי תוספת של עד 2.5 קומות הינה תוספת צבועה שמטרתה לעודד את חיזוק הבניין ללא תשלום היטל השבחה. ודוק, פטור מהיטל השבחה כתמריץ לחיזוק המבנה הינו פטור הניתן למבנה ולא לבעליו. רוצה לומר, הבדיקה הינה האם המבנה נדרש לחיזוק ובמקרה שכזה יינתן הפטור, זאת להבדיל ממקרים בהם הפטור הינו פטור פרסונלי. |
| חזרה למעלה |
|
|