| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| רעפ 5955/17 הררה מאיר יצחק נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 11/04/18) - 5 ע' |
| עו"ד: הדר פרנקל, דוד גולן |
בנסיבות דנן, אין הצדקה למתן רשות ערעור על גזר דינו של המבקש בגין עבירות תעבורה וגם לגופו של עניין אין מקום להתערב בעונש.
 דיון פלילי – בקשת רשות ערעור – דחייתה
דיון פלילי – ערעור – עונש
.
רשות ערעור על פסק דין בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו בו הושתו עליו 14 חודשי מאסר בפועל, 40 חודשי פסילת רישיון נהיגה, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה על תנאי, בגין הרשעתו בעבירות תעבורה.
.
בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה ופסק:
הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, היא מתמקדת כולה בעניינו הפרטני של המבקש, לא נגרם למבקש עיוות דין ולא קיימים שיקולי צדק אחרים המצדיקים רשות ערעור. העונש שהושת על המבקש אינו חורג בצורה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה והמקובלת במקרים דומים, בצורה
שמצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי". אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות בהינתן עברו הפלילי של המבקש ומעת שכבר ניתן משקל לנסיבותיו האישיות. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 96/18 פלוני נ' ועדת מאוימים (עליון; ע' פוגלמן, נ' סולברג, א' שהם; 11/04/18) - 6 ע' |
| עו"ד: אילנית ביטאו, אדיסו מקונן |
בג"צ דחה עתירה להורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו לעותר, אזרח פלסטיני, היתר שהייה כדין בישראל. זאת, בהעדר מיצוי הליכים והיות שמדובר בעתירה מוקדמת.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
.
עתירה למתן צו על תנאי, להורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו לעותר, אזרח פלסטיני, היתר שהייה כדין בישראל מחמת סכנת החיים הנשקפת לו, אם יימצא בשטחי הרשות הפלסטינית.
.
בג"צ (השופטים ע' פוגלמן, נ' סולברג, א' שהם) דחה את העתירה ופסק:
טרם פנייה לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, על העותר לשטוח את טענותיו בפני הרשות המנהלית המוסמכת. בנסיבות שלפנינו, העותר לא מיצה את ההליכים אל מול וועדת המאוימים ועל כן דינה של העתירה להידחות על הסף. כמו כן, ומשטרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינו של העותר, הרי שלפנינו עתירה מוקדמת, המובילה אף היא לאותה תוצאה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| עפ 3591/17 לירז רז נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז, מ' מזוז, ח' מלצר; 10/04/18) - 13 ע' |
| עו"ד: דגנית כהן ויליאמס, עמית בר |
העונש שהושת על המערערת בגין הרשעתה בעבירות כלכליות, הונאה ומרמה הינו ראוי והולם בנסיבות העניין, ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת או הראויה. עם זאת, בנסיבות העניין יש הצדקה לביטול רכיב הקנס.
דיון פלילי – ערעור – עונש
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: קנס
.
ערעור על עונשה של המערערת בגין הרשעתה בעבירות כלכליות, הונאה ומרמה – 6 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס בסך 100,000 ₪ או מאסר תמורתו ותשלום פיצוי למתלוננים בסך כולל של 1.425 מיליון ₪.
.
בית המשפט העליון (השופטים ח' מלצר, ד' ברק-ארז, מ' מזוז) דחה את הערעור ברובו ופסק:
העונש שהושת על המערערת הינו ראוי והולם בנסיבות העניין, ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת או הראויה. הוא הדין באשר לפיצויים שהוטל עליה לשלם למתלוננים, שהם במקרה דנן בגדר "השבת הגזלה". עם זאת, יש הצדקה לביטול רכיב הקנס, נוכח סכום הפיצויים הגבוה ותקופת המאסר הממושכת שנגזרה על המערערת, ובהתחשב בלקות הראיה שלה המכבידה עליה בריצוי המאסר. היות שסכום ששולם על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים, הרי ככל שלא תוכל המערערת להשיב תחילה את מלוא סכום הפיצויים, לא תוכל לשלם את הקנס ולהיפטר מהמאסר שנקבע תמורתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 1903/18 רפאל מרואני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 10/04/18) - 9 ע' |
| עו"ד: מנחם שטאובר, קובי מושקוביץ |
תנאי בסיסי בבחינת חלופת מעצר הוא מתן אמון במבקש עצמו שיקיים את תנאי מעצרו או שחרורו. הפיקוח האלקטרוני אינו אלא אמצעי פיקוח טכני שנועד להבטיח את קיום התחייבויותיו של הנאשם, ולא מחליף תנאי בסיסי זה. אמנם לביהמ"ש הסמכות להתרשם באופן בלתי אמצעי מאישיותם של העומדים בפניו, אך בנסיבות בהן מצויה לפניו חוות דעת מקצועית של שירות המבחן בדבר אופיו של אדם והאמון שניתן לרכוש לו, ראוי שביהמ"ש יתן לכך משקל בהחלטתו, כאשר הבחינה הרלוונטית היא מידת האמון שיש ליתן בנאשם עצמו ולא רק במפקחיו.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
בקשת רשות ערר על החלטת בימ"ש מחוזי, בגדרה התקבל עררה של המשיבה על החלטת בימ"ש שלום – שהורה על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני – והוחלט על מעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערר בהסתמך על האמור בתסקירי המבחן השליליים, לפיהם אין מקום לשוב ולתת אמון במבקש ומשהאמון הוא תנאי בסיסי לכל חלופת מעצר, לא היה מקום לשחרר את המבקש. מה גם שהמבקש עצמו הביע אמביוולנטיות באשר לחלופת המעצר המוצעת.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ג' קרא) דחה את הערר מהטעמים הבאים:
הלכה היא כי בימ"ש זה יתן רשות לערור על החלטה בעניין מעצר רק במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום בו קיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כגון מניעת עוול קשה, פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנאשם, או שגגה ברורה בהחלטת המעצר. בענייננו, טענות המבקש מופנות כנגד יישום ההלכות הקיימות על עניינו, ואין מדובר במקרה המצדיק מתן רשות לערור.
אמנם לערכאה הדיונית יתרון בקביעת ממצאי עובדה והתרשמות בלתי אמצעית ממפקחי המעצר, כאשר על בסיס התרשמות חיובית מהוריו של המבקש, החליט בימ"ש השלום להורות על חלופת המעצר, אך משלא נמצאו בהחלטתו של בימ"ש השלום נימוקים כבדי משקל שהצדיקו סטייה מהמלצה שלילית של תסקיר שירות המבחן, יכול היה ביהמ"ש המחוזי להסיק מסקנה אחרת ממכלול הנסיבות שהיו בפניו. לאור מסוכנותו, התנהגותו פורצת הגבולות ואי מוראו של המבקש מפני החוק, כשלכל אלה נלוותה התרשמות שלילית של שירות המבחן כי אין ליתן אמון בו ובמפקחיו כי יקיים את תנאי שחרורו, לא נמצא כי נפלה שגגה מלפני ביהמ"ש המחוזי.
תנאי בסיסי בבחינת חלופת מעצר הוא מתן אמון במבקש עצמו שיקיים את תנאי מעצרו או שחרורו. האמון שנותן ביהמ"ש בנאשם שיקיים את התחייבויותיו הינו הנדבך הראשון בלעדיו אין בהחלטה לשחרר נאשם בתנאים מגבילים או לעצרו בפיקוח אלקטרוני. הפיקוח האלקטרוני אינו אלא אמצעי פיקוח טכני שנועד להבטיח את קיום התחייבויותיו של הנאשם, ולא מחליף תנאי בסיסי זה. אמנם לביהמ"ש הסמכות להתרשם באופן בלתי אמצעי מאישיותם של העומדים בפניו, אך בנסיבות בהן מצויה לפניו חוות דעת מקצועית של שירות המבחן בדבר אופיו של אדם והאמון שניתן לרכוש לו, ראוי שביהמ"ש יתן לכך משקל בהחלטתו, כאשר הבחינה הרלוונטית היא מידת האמון שיש ליתן בנאשם עצמו ולא רק במפקחיו. כעולה מהחלטת ביהמ"ש המחוזי, תנאי בסיסי זה לא מתקיים בענייננו.
לגופם של דברים – בעניינו של המבקש קמה עילת מעצר סטטוטורית, וכמצוות סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים נדרשים "טעמים מיוחדים" בכדי להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בהתחשב בהתרשמות השלילית של שירות המבחן מהמפקחים ובקביעותיו בדבר רמת המסוכנות הגבוהה של המבקש; הפרתו של המבקש את תנאי מעצרו בהליך קודם בעניינו; וההבחנה בין המבקש לנאשמים, כאשר לאחרונים אין עבר פלילי והתסקירים בעניינם היו חיוביים; לא נמצא כי ניתן לתת אמון במבקש.
בשים לב למכלול השיקולים, ביהמ"ש סבור כי מעצר בפיקוח אלקטרוני אינו יכול להלום את חומרת הסיכון העולה מן המבקש נכון לעת זו. בנסיבות אלה, לא נמצא להתערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] [בתי-משפט] |
|
| בשפ 2546/18 נאסר אבו כף נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 10/04/18) - 7 ע' |
| עו"ד: מירי קולומבוס, מוטי יוסף |
גם כאשר מתברר שנאשם שוהה במעצר שלא כדין, אין לשחררו מהמעצר באופן אוטומטי, אלא לאחר בירור כלל הנסיבות הנוגעות לעניין. הוא הדין גם כאשר מדובר בחריגה מהוראות סעיף 60 לחוק המעצרים, שתכליתו להבטיח כי הנאשם מבין את תוכן האשמה המיוחסת לו, כך שהבנה זו תהווה ערובה ליכולתו להתגונן, ולאפשרות להיערך כראוי למשפטו. לפיכך, גם מקום בו לא בוצעה במועד הקראה פורמאלית של כתב האישום, יש להידרש לשאלה אם הובטחה תכלית זו באמצעים אחרים, למרות הפגם שנפל בחלוף 30 ימים ממועד המעצר.
דיון פלילי – כתב-אישום – הקראתו
דיון פלילי – מעצר – שחרור ממעצר
דיון פלילי – פגמים בדיון – שלא גרמו לעיוות דין
דיון פלילי – נאשם – זכויותיו
בתי-משפט – רשות ערעור – רישיון לערור
.
בקשה לרשות ערר על החלטת בימ"ש מחוזי בגדרה נדחה עררם של המבקשים על החלטותיו של בימ"ש שלום, אשר דחה את בקשות המבקשים לשחררם ממעצר, לנוכח כך שחלפו למעלה משלושים ימים מאז נעצרו ועד לתחילת משפטם, בניגוד לסעיף 60 לחוק המעצרים (לא התקיימה בעניינם של המבקשים הקראה פורמאלית של כתבי האישום, תוך 30 ימים ממועד מעצרם).
.
ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
רשות לערור על החלטה בנושא מעצר, לפי סעיף 53(א1) לחוק המעצרים, תינתן במקרים מיוחדים, בהם עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך; או במקרים בהם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כגון: עת מדובר בפגיעה שאינה מידתית בזכויות הנאשם; קיומו של חשש לעוול היורד לשורשו של עניין; או פגם מהותי שנפל בהחלטתו של ביהמ"ש. הבקשה דנא אינה עומדת באמות המידה האמורות. הבקשה נסובה אך על עניינם הפרטי של המבקשים. בנוסף, טענות המבקשים, רובן ככולן, הועלו בפני ביהמ"ש המחוזי, אשר התייחס אליהן בהחלטתו המנומקת, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערר, ניסיון שאין להיעתר לו. די בטעמים אלה כדי לדחות את הבקשה.
למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בהתאם לפסיקת בימ"ש זה, גם כאשר מתברר שנאשם שוהה במעצר שלא כדין, אין לשחררו מהמעצר באופן אוטומטי, אלא לאחר בירור כלל הנסיבות הנוגעות לעניין. הוא הדין גם כאשר מדובר בחריגה מהוראות סעיף 60 לחוק המעצרים, שתכליתו להבטיח כי הנאשם מבין את תוכן האשמה המיוחסת לו, כך שהבנה זו תהווה ערובה ליכולתו להתגונן, ולאפשרות להיערך כראוי למשפטו. לפיכך, גם מקום בו לא בוצעה במועד הקראה פורמאלית של כתב האישום, יש להידרש לשאלה אם הובטחה תכלית זו באמצעים אחרים, למרות הפגם שנפל בחלוף 30 ימים ממועד המעצר.
במקרה דנא, במהלך הדיון הראשון התחייב ב"כ המבקשים להסביר למרשיו את תוכן החלטת בימ"ש השלום, וזאת לאחר שהצהיר כי קרא את כתבי האישום ואת בקשת המעצר בעניינם. לכך יש להוסיף את יתר הנסיבות שפורטו בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי, ובכלל זה את העובדה כי המבקשים לא העלו מיוזמתם כל טענה בנושא אי קיום ההקראה, דבר התומך במסקנה כי המבקשים הבינו את תוכנו של כתב האישום ואת טיב ההליכים המתנהלים נגדם.
אכן, אין להקל ראש בקיום ההקראה הפורמאלית של כתבי האישום באיחור של כ-10 ימים, שעה שעסקינן בחירותו של הנאשם. יחד עם זאת, וכפי שהובהר על ידי ביהמ"ש המחוזי, אין מדובר במקרה דנן בפגם היורד לשורשו של עניין ולא נראה כי נגרם למבקשים עיוות דין, בשל פגיעה אפשרית ביכולתם האפקטיבית להתגונן בפני האישומים העומדים נגדם. עוד צוין, כי בקרוב אמור להתקיים דיון בבימ"ש השלום לגבי כל אחד מהמבקשים, לאחר קבלת תסקירי מעצר משלימים בעניינם, במסגרתו תיבחן האפשרות לשחררם לחלופת מעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] |
|
| בגץ 2418/18 ג'מאל אחמד קונבע נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (עליון; י' עמית, א' שהם, י' אלרון; 10/04/18) - 9 ע' |
| עו"ד: רועי אביחי שויקה, לאה צמל, אחמד חלאק, נאסר עודה |
ניתן לעשות שימוש בתקנה 119 גם במקרה שדיירי הבית אינם הבעלים, אך שאלת הבעלות היא שיקול רלוונטי לצורך החלטתו של המפקד הצבאי. במישור שיקול הדעת, מקובל לייחס חשיבות לשאלה אם המפגע ובני משפחתו הם בעלי הדירה או שוכרים; אם מדובר בחוזה שכירות ארוך טווח או בשכירות קצרה; ואם המשכיר הוא קרוב משפחה או אדם זר. הרלוונטיות של שאלות אלה נובעת מן ההנחה כי פגיעה באדם שלישי, שאינו קשור למחבל, לא תתרום להרתעה. בנסיבות המקרה, גם בהנחה שהבית בו התגורר המחבל הוא בבעלות דודו, לא נמצא להתערב בהחלטה למתן צו הריסה.
משפט מינהלי – שעת חירום – אטימת מבנים והריסתם
משפט מינהלי – שיקול-דעת – המפקד הצבאי
משפט חוקתי – שעת חירום – הריסת מבנים ואטימתם
.
עתירות המכוונות לביטולו של צו הריסה שהוצא מכח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנה 119)למבנה שבו התגורר אחמד ג'מאל אחמד קונבע (להלן: אחמד) שהינו אחד משני המחבלים שרצחו את הרב רזיאל שבח ז"ל. יצוין כי המחבל השני (להלן: ג'ראר) נהרג כאשר כוחות הביטחון הגיעו לבית בו הסתתר, ולאחר קרב יריות מוטטו עליו את הבית. העותרים בבג"ץ 2418/18 הם הוריו ואֵחיו של אחמד, אשר מתגוררים במבנה. העותר 1 בבג"ץ 2420/18 (להלן: מוחמד), הוא דודו של אחמד, ולטענתו המבנה המיועד להריסה מצוי בבעלותו ומושכר לאחיו ולבני משפחתו.
.
בג"ץ (מפי השופט י' עמית) דחה את העתירות מהטעמים הבאים:
כמו במקרים קודמים לרבות כאלו שנדונו לאחרונה, בג"ץ אינו מוצא מקום לדון בסוגיית הסמכות העקרונית לעשות שימוש בתקנה 119. כ"כ, בהינתן שהמשיבים מודעים לחומרה בהפעלת תקנה 119 ולמגבלות החוקיות על אופן הפעלת הסמכות, בג"ץ אף אינו רואה צורך לחזור על מכלול ההלכות שהתגבשו בפסיקה, ומתמקד בבחינת נסיבותיו של המקרה הקונקרטי.
הונחה תשתית עובדתית מספקת לעניין מעורבותו של אחמד בביצוע הפיגוע. בהקשר זה הובהר כי הראיות הנדרשות לצורך החלטת המשיבים הן ראיות מינהליות, ואין הכרח להמתין להגשת כתב אישום. בנוסף, זיקת המגורים של אחמד למבנה מושא ההריסה איננה שנויה במחלוקת.
הסוגיה העיקרית אשר טעונה התייחסות קשורה לבעלות במבנה. בהקשר זה עותרים טענו כי הבית מצוי בבעלותו של מוחמד והם רק שוכרים. מאידך, המשיבים לא שוכנעו כי זהו מצב הדברים לאשורו. ברם, ההכרעה במחלוקת עובדתית זו אינה נחוצה. שכן גם אם נצא מנקודת הנחה כי מוחמד הוא בעל הבית עדיין יש לדחות את העתירות.
בהתאם להלכה הפסוקה ניתן לעשות שימוש בתקנה 119 גם במקרה שדיירי הבית אינם הבעלים, אך שאלת הבעלות היא שיקול רלוונטי לצורך החלטתו של המפקד הצבאי. במישור שיקול הדעת, מקובל לייחס חשיבות לשאלה אם המפגע ובני משפחתו הם בעלי הדירה או שוכרים; אם מדובר בחוזה שכירות ארוך טווח או בשכירות קצרה; ואם המשכיר הוא קרוב משפחה או אדם זר. הרלוונטיות של שאלות אלה נובעת מן ההנחה כי פגיעה באדם שלישי, שאינו קשור למחבל, לא תתרום להרתעה.
במקרה דנא אין מדובר בשכירות מידי צד ג'. מוחמד הוא דודו של אחמד. קרבת המשפחה היא הדוקה. זאת ועוד, עסקינן בשכירות מתמשכת, והזיקה של משפחת המחבל לנכס היא משמעותית ועמוקה. על כן, נדחתה הטענה כי הנפגע היחיד מן ההריסה המתוכננת הוא מוחמד. התשתית העובדתית שהונחה מלמדת על כך שהריסת המבנה תפגע בעותרים בבג"ץ 2418/18. פגיעה זו אינה מטרה עצמאית. כשהיא לעצמה, היא אף מעוררת קושי לא מבוטל. אך ככלי להרתעת מפגעים עתידיים, זהו כלי חוקי אשר ניתן בידיו של המפקד הצבאי וצריך להישמר למקרים המתאימים. גם במקרה הנוכחי, ההכרעה מבוססת על הערכתם של הגורמים המקצועיים כי השימוש בתקנה 119 מהווה כלי אפקטיבי ומרתיע.
בנסיבות המתוארות, לא התנתקה הזיקה בין קרובי המחבל לבין המבנה, ולכן אין מקום לדרוש הוכחה מיוחדת לגבי אפקטיביות ההריסה בנסיבות אלה. כיוון שכך, לא נמצאה עילה להתערב בעמדתו של המפקד הצבאי, אשר סבור כי הריסת המבנה מושא העתירות תתרום להרתעת מפגעים פוטנציאליים.
בכל הנוגע לשאלה אם המפקד הצבאי נדרש להתחשב בנסיבותיו האישיות של מוחמד לצורך קבלת החלטה על הריסת המבנה, השופט עמית נוטה לדעה כי עוצמת הפגיעה במוחמד (בהנחה שהוא בעל הבית) היא שיקול רלוונטי, ועם זאת – בענייננו שיקול זה אינו מכריע את הכף ואינו מקים עילה להתערבות בהחלטתם של המשיבים.
כן נדחתה הטענה כי באירוע שבו נהרג ג'ראר על-ידי כוחות הביטחון, כבר נהרסו ארבעה מבנים כך שהתכלית ההרתעתית כבר הושגה ואין הצדקה להרס נוסף. בהקשר זה הובהר כי אין קשר בין מבנים שנהרסו במהלך הניסיון ללכוד את ג'ראר, לבין הריסת ביתו של אחמד למטרה הרתעתית.
גם העיתוי של קבלת ההחלטה על הריסת המבנה אינו מגלה עילה להתערבות. אחמד הודה בשותפות לרצח בחקירות שנערכו בסוף חודש ינואר 2018, ובתחילת חודש מרץ החליטו המשיבים להרוס את ביתו. בנסיבות אלה, לא מדובר בשיהוי אשר משליך על חוקיות ההחלטה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [מקרקעין] |
|
| עא 8506/15 יעקב ריכטר נ' בנימין כהן (עליון; נ' הנדל, א' שהם, ג' קרא; 10/04/18) - 11 ע' |
| עו"ד: גיורא ארדינסט, דן סלע, טל ארדינסט, אלקס הרטמן, אוריאל פרינץ, ד"ר שלומית ולרשטיין |
הממצאים העובדתיים שקבע ביהמ"ש קמא מבוססים היטב ותומכים במסקנותיו המשפטיות. זאת, הן ביישום דיני הנאמנות והן באשר להחלת דיני העסקאות הנוגדות במקרקעין. בהתאם לכך, ביהמ"ש מסכים עם קביעתו של בימ"ש קמא, לפיה הסכם המשכנתא תקף, בעוד שאין תוקף לעסקת המכר בנכס, שעה שרכיב התמורה בהסכם זה, נופל בהרבה משווי הנכס באותה עת.
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
מקרקעין – נאמנות – הפרת חובת הנאמנות
.
ערעור וערעור שכנגד על פס"ד מחוזי שנסב על בעלות וזכויות בבית בארסוף (להלן: הנכס). הנכס נרכש בנאמנות ע"י עו"ד יעקב הרכבי (להלן: המשיב 4) עבור יעקב ויהודית ריכטר (להלן: המערערים). לימים, תוך הפרת חובת הנאמנות של המשיב 4 – נרשמה על הנכס משכנתא לטובת מר בנימין כהן (להלן: המשיב 1) להבטחת פירעון הלוואה שנטל המשיב 4. משהמשיב 4 לא עמד בפירעון ההלוואה, נחתמו בין המשיב 1 למשיב 4 שני מסמכים נוספים: תוספת להסכם ההלוואה והסכם למכירת הנכס. ביהמ"ש המחוזי פסק – על יסוד על יסוד דיני הנאמנות ודיני העסקאות הנוגדות – כי עסקת המשכנתא תקפה, בעוד שלעסקת המכר, אשר לא הסתיימה ברישום, לא יהיה כל תוקף כלפי המערערים וכי המערערים הם בעליו החוקיים של הנכס. בנוסף, הורה ביהמ"ש כי המשכנתא לטובת המשיב 1 תימחק בכפוף לכך שהמערערים ביחד ולחוד, עם המשיב 4 יעבירו לפקודת המשיב 1 סכומי כסף שעיקרם פירעון החוב המובטח במשכנתא תוך שהופחת שיעור הריבית שנקבע בעסקת המשכנתא, לאחר שנקבע, כי שיעורי הריבית המוסכמים הם כה חריגים ולא מקובלים, עד שיש מקום להורות על הפחתתם.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' שהם בהסכמת השופטים נ' הנדל וג' קרא) דחה את שני הערעורים מהטעמים הבאים:
לא נמצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בימ"ש קמא. הממצאים שנקבעו מבוססים היטב ותומכים במסקנות המשפטיות אליהם הגיע בימ"ש קמא. זאת, הן ביישום דיני הנאמנות והן באשר להחלת דיני העסקאות הנוגדות במקרקעין. בהתאם לכך, ביהמ"ש מסכים עם קביעתו של בימ"ש קמא, לפיה הסכם המשכנתא תקף, בעוד שאין תוקף לעסקת המכר בנכס, שעה שרכיב התמורה בהסכם זה, נופל בהרבה משווי הנכס באותה עת. עוד מקובלת על ביהמ"ש עמדתו של בימ"ש קמא ביחס להפחתת שיעור הריבית, במסגרת הסכם המשכנתא, שכן השיעור שנקבע הוא בגדר "פיצוי מוסכם", שאינו עומד ביחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו במועד כריתת ההסכם. משכך דין שני הערעורים להידחות, תוך אימוץ פסק דינו של בימ"ש קמא, בהתאם לתקנה 460(ב) לתקסד"א. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [בתי-משפט] [דיון פלילי] [תעבורה] |
|
| רעפ 3731/17 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 27/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: הדר פרנקל, עז אלדד |
ככל שהמבקשת ביקשה להשיג על הקביעות שנקבעו במסגרת ההליך הראשון, עמדה בפניה האפשרות להגיש אז בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בעניין. המבקשת בחרה שלא לעשות כן, אלא הגישה בקשה חדשה להישפט, ולפיכך פסק הדין הראשון הפך לחלוט, ולא ניתן לדון בו שוב.
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
דיון פלילי – הארכת מועד – בקשה להישפט
תעבורה – עבירות – דוח תנועה
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד של בימ"ש מחוזי במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בימ"ש שלום לתעבורה, במסגרת הליך שני בדבר זכותה של המבקשת – חברה להשכרת רכב, להישפט בגין דוחות שנרשמו ע"ש המבקשת בשנים 2011-1998 בגין עבירות תעבורה שונות שבוצעו בכלי רכב הרשומים על שמה. נפסק כי הדיון בבקשת המבקשת להישפט/להארכת מועד להישפט, מוצה עם מתן פסקי הדין בהליך הראשון. ביהמ"ש המחוזי הוסיף וקבע כי בפני המבקשת עמדה האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נגד פסק הדין הראשון, אך משלא עשתה כן, פסק הדין הראשון הפך חלוט ובכך "הוא מסיים באופן סופי את הדיון בטענות המערערת".
.
ביהמ"ש העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שכן היא איננה מעלה שאלה משפטית החורגת מעובדות המקרה הפרטני של המבקשת ולא נמצא כי נגרם לה עיוות דין, או כי מתקיימים שיקולי צדק אחרים התומכים במתן רשות ערעור בעניינה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
מעבר לדרוש, דין הבקשה להידחות גם לגופה. לא נמצא טעם מספיק להתערב בקביעתו של ביהמ"ש המחוזי לפיה אמנם נכתב בכותרת ההחלטה בהליך הראשון כי מדובר בבקשה לביטול הליכי הגבייה, אך ההחלטה התייחסה בגופה גם לבקשה להארכת מועד להישפט. כפי שעולה גם מפסק הדין השני, בהחלטה בהליך הראשון צוין כי הבקשה נפתחה במזכירות כבקשה להארכת מועד להישפט, וכי הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ מסורה לאותו בימ"ש שבסמכותו לדון בעבירות באם הבקשה תתקבל. לפיכך, המסקנה המתבקשת הינה כי ההחלטה בהליך הראשון אכן עסקה הן בבקשה לביטול הליכי הגבייה והן בבקשה להארכת מועד להישפט. יתרה מזאת, כעולה מדברי המבקשת בבקשת הערעור על ההחלטה בהליך הראשון, המבקשת בעצמה פירשה את ההחלטה בהליך הראשון כהחלטה הפוסקת הן בבקשתה לביטול הליכי הגבייה והן בבקשתה להארכת מועד להישפט.
לפיכך, ככל שהמבקשת ביקשה להשיג על הקביעות שנקבעו במסגרת ההליך הראשון, עמדה בפניה האפשרות להגיש אז בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בעניין. המבקשת בחרה שלא לעשות כן, אלא הגישה בקשה חדשה להישפט, ולפיכך פסק הדין הראשון הפך לחלוט, ולא ניתן לדון בו שוב. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 9 [עבודה] |
|
| סעש (ב"ש) 47297-05-12 פלוני נ' אלמונית (עבודה; משה טוינה, נ.צ: פסה מרקוביץ, יאיר כפיר; 21/02/18) - 21 ע' |
| עו"ד: יהל בן עובד, נועה בר שיר |
התובע אכן לא היה חייב בחובת הגילוי על החשד שתלוי נגדו בשלב המו"מ לקראת כריתת חוזה ההעסקה, מאחר והעבירה המיוחסת לו אינה קשורה בקשר חזק לתפקיד. ברם, הנתבעת רשאית הייתה לסיים את הקשר שבין הצדדים לאחר שנודע לה דבר המגבלות המוטלות על יציאת התובע את הארץ, מגבלות שיש בהן כדי להשליך על יכולת התובע למלא את התפקיד מושא ההתקשרות שבין הצדדים.
עבודה – חוזה עבודה – משא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה
עבודה – יחסי עבודה – חובת הגילוי
עבודה – יחסי עבודה – הזכות הניהולית
.
עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש התובע נגד אלמונית נגד הנתבעת (או "האוניברסיטה"), בעקבות פיטוריו. השאלה המתעוררת היא האם בהתקיים חשד לביצוע עבירה פלילית בידי עובד – בפרט חשד לעבירה פלילית שיש עמה קלון מסוג העבירות בהן נחשד התובע (חשד להחזקת והפצת פורנוגרפיית קטינים) – ושלא גולה ע"י העובד, יכול החשד להוות בסיס לפיטוריו של העובד, משהתגלה החשד.
.
ביה"ד האזורי לעבודה (השופט מ' טוינה ונציגי הציבור גב' פ' מרקוביץ ומר י' כפיר) דחה את התביעה בקבעו:
אכן, ככל שבשלב המו"מ לא היה בידי התובע מידע על קיום חשדות פליליים נגדו, לא ניתן לייחס לו הפרה של חובת הגילוי. ברם, אין לקבל את גרסת התובע לפיה לא היה מודע לעבירות המיוחסות לו.
כפי שנפסק, על מועמד לעבודה מוטלת חובת תום לב מוגברת המחייבת גילוי מלוא הפרטים הרלוונטיים להתאמתו למשרה שהוא מבקש לאייש. לפיכך, משנמצא כי בשלב המו"מ לקראת כריתת חוזה העסקה בין הצדדים היה התובע מודע לקיומו של הליך פלילי חשד המייחס לו עבירה של אחזקה והפצת חומר תועבה, מתעוררת שאלת חובת התובע לגלות את המידע שבידו לנתבעת, המעסיקה, בשלב הטרום חוזי.
ברור לכל, כי חובת גילוי לא קמה מקום שאוסר החוק את גילוי המידע. לפיכך, חובת הגילוי על חשד של עבירה פלילית או של עבר פלילי של מועמד לעבודה, לא קמה בנסיבות שבהן קיים איסור שבחוק לגילוי מידע שכזה. בהקשר זה, אוסר חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים קבלת מידע על הרשעות וחקירות פליליות תלויות ועומדות, שלא בהתאם לחוק ולתקנות שהוצאו מכוחו. עם זאת נפסק, כי האיסור שבחוק הרישום הפלילי הוא על המעסיק לבקש ממועמד, או להשיג בדרך אחרת, תדפיס של הרישום פלילי מהמרשם. מכאן שאין ללמוד מחוק המרשם הפלילי על איסור שחל על מעסיק פוטנציאלי לבקש מידע על קיומם של חשדות לפליליים המיוחסים למועמד לעבודה או על עבר פלילי של מועמד שכזה.
אפילו חובת הגילוי המוטלת על מועמד לעבודה מכוח חובת תום הלב היא חובה מוגברת, חובה זו איננה נעדרת גבולות. ולעניין זה נקבע בפסיקה כי היקף חובת הגילוי הוא פרי איזון בין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק, קרי קבלת מירב הפרטים הרלוונטיים הנוגעים למועמד לעבודה, לבין זכותו החוקתית של העובד לפרטיות ולכבוד. המפתח לעריכת האיזון בין האינטרסים המתנגשים הוא רלוונטיות המידע. בהתאם, ככל שהמידע שבידי העובד רלוונטי ביחס לליבת התפקיד לו הוא מועמד, חלה החובה ביתר תוקף; ככל שהמידע מתרחק מלהיות רלוונטי לליבת התפקיד, תגבר זכותו של המועמד לפרטיות.
אין מחלוקת כי העבירה שבה נחשד התובע היא עבירה המעוררת סלידה ובצידה קלון מוסרי כבד. עם זאת, הסלידה שמעוררת העבירה בה נחשד התובע אינה פוטרת אותנו מלבחון את הקשר שבין העבירה בה נחשד התובע לרלוונטיות לתפקיד שאליו התקבל – שאם לא כן, נמצא עצמנו הולכים בדרך שסופה בענישה ללא משפט של אלה החשודים בעבירות המעוררות כבס ושל מורשעים שנשאו את עונשם, וזו דרך אשר טומנת בחובה פגיעה בלתי מידתית בזכותם של אלה לפרטיות ולכבוד.
איש סגל אקדמי בתחום המחקר של התובע אינו בא במגע במסגרת תפקידו עם קטינים, ומכאן שהעבירה המיוחסת לתובע איננה קשורה בקשר חזק למשרה לה התקבל. מכאן, שבאיזון שבין חובת הגילוי המוטלת על התובע לבין זכות התובע לפרטיות ולכבוד, גוברת האחרונה על הראשונה; ומכאן שלא היה התובע חייב בחובת הגילוי על החשד שתלוי נגדו בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ההעסקה.
בנפרד מכך, זכות הנתבעת לסיים את הקשר שבין הצדדים לאחר שהוצא כנגד התובע צו מעצר. הצווים שהוצאו כנגד תובע מונעים בפועל את יציאתו מהארץ, ולכל הפחות לארה"ב ולמדינות שקשורות איתה בהסכמי הסגרה. קשרי הגומלין שמקיימים חברי סגל אקדמי עם עמיתים בחו"ל הכרוכים בביקור אצל אותם עמיתים ובהשתתפות בכנסים בינלאומיים הם מרכיב מהותי ובלתי נפרד מעבודת איש סגל אקדמי שעיסוקו במחקר. כך הן בהיבט האובייקטיבי והן בתפיסה המקצועית של הנתבעת. לפיכך, במגבלות על יציאת התובע מהארץ יש בכדי לפגוע ביכולתו לבצע את התפקיד מושא ההתקשרות בין הצדדים.
משכוונת הצדדים מההתקשרות היא לקשר ארוך טווח ומשנמצא כי המגבלות המוטלות על התובע לאור צווי המעצר שהוצאו נגדו פוגעות ביכולתו לבצע את עבודת המחקר שהיא עיקר עבודתו של איש סגל אקדמי – רשאית הייתה הנתבעת להגיע להחלטה על סיום הקשר שבין הצדדים. הנתבעת פעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה, ואין אין מקום להתערבותו של ביה"ד בהחלטה שהתקבלה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 10 [משפט מינהלי] |
|
| עמנ (י-ם) 20942-10-17 מדינת ישראל- משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה נ' ליידי אסטריד קווינטרו זילואגו (מנהלי; אברהם רובין; 27/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: |
לא נמצאה עילה להתערב במסקנת בית הדין לעררים, לפיה יש להעניק למשיבה מעמד של קבע בישראל.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – רישיון לישיבת קבע
משפט מינהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים
.
ערעור המדינה על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בגדרו קיבל בית הדין את עררן של המשיבות וקבע כי יש להעניק למשיבה 1 רישיון לישיבת קבע בישראל.
.
בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן:
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם בנסיבות העניין הקונקרטי בשלה העת למתן רישיון לישיבת קבע למשיבה 1, או שניתן להסתפק בהארכת רישיון ישיבת הארעי בו מחזיקה המשיבה 1 בשנים האחרונות.
לא נמצאה עילה להתערב במסקנתו של בית הדין לפיה במצב הנוכחי מתקיימת אותה מסה קריטית של נסיבות המצדיקה מתן מעמד של קבע למשיבה.
הטענה לפיה אין הבדל של ממש בין מעמד ארעי למעמד של קבע איננה משכנעת. אך טבעי הוא, שאדם מבקש לעצמו מעמד של קבע כדי שתהיה לו תחושה של יציבות וביטחון. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באדם כמו המשיבה שאחראית וחרדה לגורלן שלוש בנותיה הקטינות, שהן אזרחיות ישראליות אשר גדלות וחיות בישראל מילדותן. תחושת היציבות חשובה מאוד גם מבחינת הילדות הקטינות, שמן הסתם מבקשות לדעת שלאמן יש מעמד קבוע בישראל ושהן אינן צריכות לחשוש שמעמדה של אמן יבוטל מסיבה כלשהי. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [תכנון ובנייה] [פרשנות] |
|
| עמנ (מרכז) 8174-05-15 אהוד רשף בן נתן נ' שרונים ועדה מרחבית לתכנון ולבניה (מנהלי; זהבה בוסתן; 25/03/18) - 9 ע' |
| עו"ד: פינצ'י, אפלבוים |
נדונה השאלה, מיהו החייב בהיטל השבחה מקום שעובר לקרות אירוע של "מימוש זכויות" במקרקעין, כמוגדר בסעיף 1 לתוספת השלישית בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 בוצעה במקרקעין העברה ללא תמורה מאדם לקרובו.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – פטור
פרשנות – דין – חוק התכנון והבניה, תשכה-1965
.
עמדה לדיון השאלה, מיהו החייב בהיטל השבחה מקום שעובר לקרות אירוע של "מימוש זכויות" במקרקעין, כמוגדר בסעיף 1 לתוספת השלישית בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 בוצעה במקרקעין העברה ללא תמורה מאדם לקרובו.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במועד שבו נוצרה ההשבחה היה אביו של המערער בעל המקרקעין, אך במועד "מימוש הזכויות", המועד לתשלום היטל ההשבחה, המערער הוא בעל המקרקעין. המערער הוא היחיד שניתן לדרוש ממנו את תשלום היטל ההשבחה מכיוון שבמועד "מימוש הזכויות" אבי המערער כבר איננו בעל המקרקעין.
הועדה המרחבית לא טעתה כששלחה את הודעת החיוב למערער בלבד ולא לאביו, כיוון שהמערער הוא בעל המקרקעין באותה עת והוא היחיד שניתן היה לדרוש ממנו את היטל ההשבחה בעקבות "מימוש זכויות". יחד עם זאת, טעתה ועדת הערר כשקבעה כי היה צורך לשלוח את דרישת התשלום "גם לעורר וגם לאביו".
דין הערעור להתקבל שכן החייב בתשלום היטל ההשבחה במועד "מימוש הזכויות" קרי, הגשת הבקשה להיתר הוא המערער ולא אביו, ועל כן הוא זכאי לפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת הראשונה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] |
|
| עמנ (י-ם) 39618-11-17 פלוני נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול- משרד הפנים (מנהלי; דנה כהן-לקח; 23/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
החלטת המשיבה לדחייה על-הסף של בקשת המערערים – זוג הורים ממדינות מוצא שונות (תורכיה והפיליפינים) ושלושת ילדיהם הקטינים שנולדו בישראל – לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים מצויה במתחם הסבירות, שכן המערערים לא הצביעו על טעמים הומניטאריים מיוחדיםם שבכוחם להקים ״סיכוי מסוים״ לקבלת בקשתם, ולו באופן לכאורי.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים
משפט מינהלי – שיקול-דעת – הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים
.
ערעור על פס"ד של בית-הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, בגדרו נדחה ערר ששהגישו המערערים – זוג הורים ממדינות מוצא שונות (אב אזרח תורכיה ואם אזרחית פיליפינים) ושלושת ילדיהם הקטינים שנולדו בישראל – על החלטת המשיבה לדחות על הסף את בקשתם לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, בלא להעביר את הבקשה לדיון בוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית). המערערים מדגישים בערעורם את עניינם של שלושת ילדיהם הקטינים אשר שניים מהם משולבים לפי גילם במערכת החינוך בארץ, דוברים את השפה העברית, ומעורים בחברה הישראלית. לטענתם, באם הקטינים יאלצו לעזוב אאת ישראל, ייגרמו להם נזקים נפשיים. טענות המערערים מתבססות על מכתב של פסיכולוגית קלינית שנכתב לאחר מתן פסק-הדין נשוא הערעור. עוד צוין כי יתכן שההורים יצטרכו להתפצל בין שתי מדינות מוצאם, והילדים יוותרו עם אמם ללא אביהם, דבר שיגביר את המשבר המשפחתי.
ביהמ"ש ללעניינים מנהליים דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
ראשית, עוד בשנת 2015 נדחתה הבקשה הראשונה של המערערים לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, וערר פנימי על כך נדחה אף הוא. המערערים לא ראו להשיג בשעתו על החלטות אלה, והן הפכו לחלוטות. בחלוף כשנה, הגישו המערערים בקשה חדששה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, והציגו פסק-דין של בית-משפט לענייני משפחה הקובע את אבהותו של המערער 1 לגבי המערערים 3-4 בטענה כי מדובר בשינוי נסיבות. דא עקא, כבר בהחלטות הקודמות של המשיבה, נקודת המוצא הייתה כי המערער 1 הנו אביהם של הקטינים. המסקנה היא כילא חל שינוי נסיבות כלשהו מאז ההחלטות הקודמות שדחו את בקשתם של המערערים לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, והפכו לחלוטות. לכאורה, די בכך כדי לדחות את הערעור.
לגוף הדברים –בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים נוגעת למסלול שיורי המיועד למקרים שאינם עומדים בקריטריוונים הקבועים בנהליה האחרים של המשיבה לעניין קבלת מעמד בישראל. בהתאם לנוהל הרלוונטי, אין למבקש המעמד זכות קנויה שעניינו יידון לפני הוועדה הבינמשרדית, שכן למשיבה נתונה סמכות לדחות בקשה על הסף במקרים מתאימים.
לשם העברת בקשה לוועדה הבינמשרדית, נדרש סיכוי מסויםם לקיומם של טעמים הומניטריים חריגים ומיוחדים, בבחינת ״דבר-מה נוסף״ שבכוחו לייחד את עניינו של מבקש המעמד, ולהצדיק מתן מעמד בישראל משיקולים אלה. שיקול-הדעת של המשיבה בעניינים אלה הוא רחב, ובית-המשפט לא יחליף את שיקול-דעת המשיבה בשיקול-דעתו, אלא יתערב רק כאשרר נפל פגם חוקי או שההחלטה שהתקבלה נגועה בחוסר סבירות קיצונית.
בחינת נסיבות העניין מעלה כי החלטת המשיבה לדחייה על-הסף של בקשת המערערים מצויה במתחם הסבירות, שכן המערערים לא הצביעו על טעמים הומניטאריים מיוחדים שבכוחם להקים ״סיכוי מסוים״ לקבלת בקשתם, ולו באופןן לכאורי.
ראשית, טענות המערערים בכתב הערעור מתבססות על מכתב של פסיכולוגית קלינית אשר נכתב לאחר מתן פסק-הדין של בית-הדין לעררים, בלא שהמכתב הובא לפני בית-הדין ובלא שהוגשה בקשה ערוכה כדין לקבלת רשות להוספת ראיה בערעור. זאת ועוד, המכתב אינו ערוך כחוות-דעת לפיי פקודת הראיות ובלא שהמכתב מפרט ממתי מטפלת הפסיכולוגית בקטינים ומה רמת ההיכרות שלה איתם. מכל מקום, ואף בהתעלם מהנ"ל, אין במכתב האמור כדי להוות דבר-מה נוסף המבחין את המערערים מעניינם של מבקשי מעמד אחרים.
המכתב מצביע על נזקים אפשריים שיהיו כרוכים בעזיבת הקטטינים את ישראל, בשים לב לכך שהקטינים נולדו וגדלו כאן כל חייהם, מרכז חייהם בארץ, ואין להם קשר למדינות-המוצא של הוריהם. עם זאת, מדובר בנזקים אינהרנטיים למצב שנוצר עקב התנהלות הוריהם של הקטינים, שהרי הקטינים נולדו, גדלו והתחנכו בישראל, בלא שלהם או למי מהוריהםם מעמד כאן. לא מדובר בנתון ייחודי המאפיין את המערערים ממקרים אחרים, ולו באופן לכאורי.
ב״כ המערערים הפנה לעקרונות רחבים של טובת הילד והזכות לחיי משפחה. ברם, בתחום דיני הכניסה לישראל, כמו בתחומי משפט נוספים, כבר נפסק כי טובת הילד היא שיקול חשוב שיש להתחשב בוו, אך אין בו בהכרח כדי להכריע בסוגית הסדרת המעמד בארץ.
מדיניות ממשלת ישראל שאושרה בפסיקת בתי-המשפט, היא כי קטין אינו זכאי למעמד מכוח לידה או מכוח שהייה בישראל שעה שהוריו אינם זכאים למעמד דומה, שכן:״קטין תלוי בהוריו, ואין הוריו נתלים בו״. מדיניות זו אינה ממתעלמת מטובת הילד, אולם בהעדר טעמים הומניטריים חריגים ומיוחדים, היא נותנת משקל עדיף לאינטרסים ציבוריים אחרים, ובהם שמירה על אכיפת החוק והגנה מפני התוצאות השליליות של שהייה בלתי-חוקית בישראל. מסיבה זו גם נפסק כי שהייה ארוכת שנים בישראל שלא כדין (וזהו המצב בבנוגע למערערים), מהווה שיקול ממשי כנגד קבלת בקשה להסדרת מעמד מטעמים הומניטאריים, כדי שחוטא לא ייצא נשכר.
בכל הנוגע לטענה בדבר פגיעה שלא כדין בזכות לחיי משפחה, צוין כי בנסיבות המקרה דנן, זכות זו אינה מחייבת את מימוש חיי המשפחה בתחומי ישראל דווקא. אין די בעצצם העובדה שההורים הנם ממדינות-מוצא שונות, כדי להצדיק את העברת עניינם של המערערים לוועדה הבינמשרדית, משהטענות לפיהן לא ניתן יהיה לקיים את התא המשפחתי באחת ממדינות-המוצא של ההורים הועלו בעלמא ללא ביסוס כלשהו.
אכן, יישום המדיניות של המשיבה מוביל במקרה דנן לתווצאה אנושית מורכבת מבחינת ילדיהם של המערערים. עם זאת, המדיניות המצמצמת של המשיבה המגבילה מתן מעמד מטעמים הומניטאריים בנסיבות חריגות ומיוחדות בלבד, אושרה בהלכה הפסוקה פעם אחר פעם בשים לב לשיקול-הדעת הרחב של המשיבה בסוגית מתן אשרות לזרים; ובהתחשב בכך שעסקינן |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [קניין] [מקרקעין] |
|
| עתמ (ת"א) 5027-12-15 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו (מנהלי; יהודית שטופמן; 15/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: ד"ר מ. ויינברג, הראלה אברהם אוזן |
לא ניתן לפגוע בזכות הקניינית של העותרות בשטח המדרכה כל עוד לא בוצעה הפקעה כדין. אולם, המשיבה בעלת 'זיקת הנאה' לטובת הציבור בשטח המדרכה.
קניין – זכות קניינית – הגנה עליה
קניין – מקרקעין – זיקת הנאה
מקרקעין – בעלות – הגנה עליה
.
עתירה כנגד החלטת המשיבה, לפיה קיימת הפקעה בשטח הבניין. בית-המשפט התבקש להורות למשיבה להכליל בחישוב זכויות הבנייה המוקנות לעותרות במקרקעין שטח מקרקעין של כ-1029 מ"ר ולקבוע כי לא חלה הפקעה במקרקעין.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
לא ניתן לפגוע בזכות הקניינית של העותרות שלא כדין וכל עוד לא בוצעה הפקעה כדין, הזכויות בשטח המדרכה, השנויות במחלוקת, שייכות במלואן לעותרות. אולם, למרות שהמדובר ברכוש הפרט, המדרכה שומרת על מעמדה ותפקודה כדרך שהציבור עושה בה שימוש. יתרה מכך, מתקיימים בענייננו התנאים להגדרת המשיבה כבעלת 'זיקת הנאה' לטובת הציבור בשטח המדרכה, לאור השימוש של כשמונים שנים ללא התנגדות וללא הפרעה מצד בעלי המקרקעין. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [פרשנות] [ארנונה] |
|
| עתמ (מרכז) 31099-10-16 ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות ע"ר נ' מנהל הארנונה של עיריית רחובות (מנהלי; מנחם פינקלשטיין; 13/03/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אורי דויטש, אשר אילוביץ', אריאל ליבר, שמרית סמג'ה |
הפטור מארנונה בהתאם לסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) חל רק על מעון יום מפוקח, להבדיל ממקום ששוהים בו ילדים במהלך היום מחוץ למשפחתם והוא נעדר פיקוח מטעם המדינה.
פרשנות – דין – פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין)
ארנונה – פטור – פרשנות
.
עתירה שבמרכזה השאלה האם זכאית העותרת לפטור מארנונה בהתאם לסעיף 5ג(ה)(4) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), בגין שני מעונות יום שהפעילה בעיר רחובות?
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
השאלה העולה היא שאלת פרשנותו של סעיף הפטור הקובע כי יינתן פטור מארנונה למעון יום כמשמעותו בחוק הפיקוח על המעונות. מבחינה לשונית, מעון יום כמשמעותו בחוק הפיקוח הוא מעון המפוקח בהכרח, להבדיל ממקום ששוהים בו ילדים במהלך היום מחוץ למשפחתם והוא נעדר פיקוח מטעם המדינה. גם פרשנות תכליתית סבירה של סעיף הפטור תומכת במתן פטור למעון יום מפוקח בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [ארנונה] |
|
| עמנ (מרכז) 3442-02-17 כרמלה אשר נ' עיריית רמלה (מנהלי; אורן שוורץ; 12/03/18) - 21 ע' |
| עו"ד: זכריה קורוליק, אורי קצב, גל קורוליק, עופר שפיר, צפריר סולומון |
בית המשפט נדרש לשאלות הפטור מארנונה לנכס ריק וסיווגו הנכון, לאחר ששונה הייעוד התכנוני שלו. נקבע כי החלטת ועדת הערר בנוגע לסיווג המבנה הראשון הינה החלטה נכונה, אולם באשר למבנה השני, לאחר תום תקופת הפטור, תחויב המערערת על פי היעוד התכנוני החוקי, לנוכח השינוי בייעוד התכנוני.
ארנונה – פטור – בנין ריק
ארנונה – פטור – בנין שנהרס או ניזוק
ארנונה – סיווג נכס – לצורך חיובו בארנונה
.
ערעור במסגרתו עתרה המערערת לקבוע כי נכס שבו שני מבנים, אשר עומד ריק מאז שונה הייעוד התכנוני בסביבתו והוצא צו הפסקה מנהלי, הוא "נכס שאינו ראוי לשימוש" ולפיכך יש להורות על מתן פטור מתשלום ארנונה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
על מנת שנישום יזכה בפטור מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: הנכס נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו; אין יושבים בו בפועל; והמחזיק בנכס מסר לעירייה הודעה על כך בכתב. קיומה של מניעות תכנונית לעשות שימוש בנכס אינה מקנה פטור מתשלום ארנונה. כאשר מדובר בנכס ריק, יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני והחוקי. כאשר לנכס הריק יש מספר שימושים מותרים על פי דין, יש לחייבו בארנונה בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין שימושים אלה. במקרה דנן, באשר למבנה הראשון החילה ועדה הערר את התעריף הזול מבחינת המערערת – תעריף למגורים, חלף הסיווג ל"תעשייה" בייעוד הקודם שחל על הנכס, שהוא תעריף גבוה הרבה יותר. החלטת ועדת הערר בנוגע לסיווג המבנה הראשון הינה החלטה נכונה. באשר למבנה השני, לא ניתן להסיק כי העירייה ידעה שהנכס אינו ראוי לשימוש מעצם החתימה על צו ההפסקה המינהלי. קביעת הוועדה כי הפטור לנכס יינתן משנת 2002 היא החלטה סבירה בנסיבות הייחודיות של ענייננו. עם זאת, באשר לתקופה שלאחר תום תקופת הפטור, תחויב המערערת על פי היעוד התכנוני החוקי – מגורים ולא על פי סיווג של בית מלאכה. "השימוש האחרון" שנעשה בנכס משמעותו השימוש האחרון העולה בקנה אחד עם הוראות הדין במועד הטלת החיוב. לנוכח השינוי בייעוד התכנוני בסביבת הנכס, לא ניתן עוד להשתמש במבנה השני לצרכי בית מלאכה, אלא למגורים בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 16 [עונשין] |
|
| בצא (ת"א) 55312-03-18 מדינת ישראל נ' חברות בעלות רשיון מיוחד (מחוזי; ציון קאפח; 29/03/18) - 13 ע' |
| עו"ד: איתי גוהר, יעלה הראל |
בימ"ש מחוזי הורה (לראשונה) על מתן צו הגבלת גישה לאתר אינטרנט המפרסם שירותי זנות של בגירות וזאת מכוח סעיף 2(א)(1) לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, תשע״ז-2017.
עונשין – עבירות – חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעוות אתר אינטרנט
עונשין – עבירות – מחשבים
.
בקשה למתן צו הגבלת גישה לאתר האינטרנט http://sex777.net (להלן:האתר), וזאת מכוח סעיף 2(א)(1) לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, תשע״ז-2017 (להלן ״החוק״ או ״החוק לחסימת אתרים״). לטענת המבקשת, , האתר מפרסם הצעות למתן שירותי זנות של בגירים, באופן המהווה עבירה לפי סעיף 205ג לחוק העונשין. בנסיבות אלה, נטען כי לביהמ"ש מסורה סמכות להורות על הגבלת הגישה לאתר, מכוח סעיף 2(א)(1) לחוק. יצוין כי השרת עליו מאוחסן האתר ממוקם בחו״ל אולם, השירותים בו מוצעים בבארץ, והפרסום בו נעשה בשפה העברית. משיב 4, מפעיל האתר, לא התייצב לדיון.
.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
החוק לחסימת אתרים נכנס לתוקף ביום 26.09.17 ומטרתו לתת בידי גורמי האכיפה ובתי המשפט כלים חיוניים במאבק בפשיעה חמורה המתרחשת באינטרנט דרך קבבע ללא הפרעה ממשית, בהם הצעות למתן שירותי זנות, הימורים בלתי-חוקיים או ביצוע עבירות סמים. הבקשה דנא היא הבקשה הראשונה שהוגשה לבתי-המשפט מכח חוק זה.
החוק מסמיך באופן מפורש את ביהמ"ש המחוזי להורות על חסימת אתרים ככל וביהמ"ש שוכנע כי הדבר חיוני למניעת המשך בייצוע העבירה, באמצעות פעילות האתר, תוך שניתנו בידי ביהמ"ש שלושה אמצעי חסימה עיקריים, שניתן לדרגם מהקל אל הכבד: צו המורה שלא לאפשר את איתור האינטרנט; צו המגביל את הגישה לאתר האינטרנט; וצו להסרת אתר האינטרנט, במידה שהשרת עליו מאוחסן האתר ממוקם בישראל, או נמצאא בשליטת גורם המצוי בישראל, או בשליטת תאגיד הרשום בישראל.
רשימת העבירות אשר עליהן הוחל החוק הם: עבירה לפי סעיף 202, 205א, 205ג(א), 214(ב), או 225 לחוק העונשין.
החוק מונה רשימה לא סגורה של שיקולים אשר על ביהמ"ש לתת דעתו אליהם, בטרם מתן הצו: מידת הפגיעה בציבבור בישראל כתוצאה מהמשך פעילות אתר האינטרנט, והזיקה של האתר לישראל; מידת הפגיעה בגישה של הציבור למידע באמצעות האינטרנט והסיכון לפגיעה בתוכן אחר שאינו קשור לביצוע העבירה, בין באותו אתר אינטרנט ובין באתר אינטרנט אחר, עקב שיטת ההגבלה המבוקשת; מידת הפגיעה בספקקי גישה לאינטרנט; מידת הפגיעה בפרטיות של משתמשי האינטרנט.
ההחלטה על מתן צו לפי חוק זה וסוג הצו שיינתן ייקבעו במידה שאינה עולה על הנדרש בנסיבות העניין.
באתר דעסקינן מפורסמים שירותי זנות של בגירות בצורה ברורה ומפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, וזהו עיקר ייעודוו. בכך, מבוצעת באתר עבירה נמשכת בניגוד לסעיף 205ג לחוק העונשין. בנסיבות אלה, ברי כי הגבלת הגישה לאתר האינטרנט חיונית היא למניעת המשך ביצוע העבירה, המנויה בסעיף 1 לחוק חסימת אתרים, ולביהמ"ש מסורה סמכות עקרונית להורות על הגבלת הגישה לאתר.
4 הפרמטרים הקבועיםבחוק תומכים בהגבלת הגישה לאתר. בהקשר זה צוין בין היתר כי שיטת ההגבלה המתבקשת, ברמת DNS היא פשוטה יחסית מבחינת טכנולוגית, אינה כרוכה בטרחה משמעותית למשיבות בהשוואה לשיטות הגבלה אחרות, והפיכה. עוד הובהר כי אין בהגבלת הגישה לאתר כדי לפגוע באופן כלשהו בפרטיותתם של משתמשי הקצה.
בכל הנוגע לטענת מנכ״ל איגוד האינטרנט הישראלי כי המבקשת לא פעלה ״בשקידה סבירה״ לאיתור מפעילי האתר, וכי בנסיבות אלה עדיין אין מקום להורות על חסימת הגישה. הובהר כי שיקול זה אינו נמנה על הפרמטרים הקבועים בחוק ולא בכדי כמפורט בהכרעה. לפיכך נפפסק כי אין להימנע ממתן הצו אך בשל כך שלא בוצעו פעולות חקירה ממשיות לאיתור המפעילים. בפן זה, רשויות האכיפה יוצאות ידי חובתן שעה שהזמינו את מפעילי האתר לדיון, ככל שניתן לאתרם בשקידה סבירה.
נוכח טענת המשיבה כי השרתים עליהם מאוחסן האתר אינם נמצאים בישראל, או ממצויים בשליטתו של גורם ישראלי, לא ניתן להורות על הסרת האתר מהרשת, ויש להסתפק במתן צו להגבלת הגישה לאתר, כמבוקש. הצו ניתן ביחס לכל ספקיות השירות, על מנת למנוע באופן הרמטי ככל האפשר את הגישה לאתר. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 41874-11-17 נעורים פרמצבטיות (1991) בע"מ נ' אביק שיווק בע"מ (מחוזי; צילה צפת; 26/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: גבי מויאל, אלינור שטרק, טל בנד, דובב אפל |
בנסיבות העניין, יש מקום למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להשיק תרופה גנרית לתרופה שפיתחו המבקשות, אולם אין למנוע מהמשיבות את אפשרות לפעול רגולטורית.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה
דיון אזרחי – סעדים זמניים – תנאים להענקתם
.
בקשה לצו מניעה זמני במסגרת תביעה בה נטען להפרת הסכם להפצת תרופה שפיתחו המבקשות, לאחר שהתברר כי המשיבה מקדמת השקת תרופה גנרית לתרופה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה למתן צו מניעה זמני, ישקול שני שיקולים עיקריים: קיומן של ראיות לכאורה והאם יש למבקש סיכוי טוב לזכות בתביעתו; וכן "מאזן הנוחות". על פניו, בחינת לשון ההסכם מאפשרת יותר מפרשנות אחת, לפיכך בשלב זה המבקשות עמדו בנטל המוטל להוכחת סיכויי התביעה ברמה של ראיות לכאורה, טענותיהן סבירות ולמצער אינן מופרכות או חסרות בסיס ודי בכך כדי לעבור את המשוכה שבהצגת "עילת תביעה לכאורה". מאזן הנוחות ביחס להשקת התרופה הגנרית נוטה בבירור לטובת המבקשות ויש מקום למתן צו מניעה זמני האוסר את השקת המוצר הגנרי. עם זאת, אין למנוע מהמשיבות את אפשרות לפעול רגולטורית. גם אם מדובר בצו מניעה האוסר על פניה לרשויות רגולטוריות ולא בתי משפט דווקא, הנסיבות אינן מצדיקות מתן סעד חריג של צו חוסם המורה לבעל דין שלא לפתוח בהתדיינות משפטית מחוץ לגבולות המדינה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 18 [דיון פלילי] |
|
| תפ (כ"ס) 1241-09-17 הסניגוריה ציבורית מחוז מרכז נ' מדינת ישראל (שלום; מיכאל קרשן; 08/04/18) - 6 ע' |
| עו"ד: איל חובב, בני דורון |
בית המשפט נעתר לבקשת הסניגוריה הציבורית ופטר אותה מלייצג את המשיב בהליך זה, וזאת בשל התנהגותו הפוגענית של הנאשם כלפי מי שמונו לייצגו.
דיון פלילי – ייצוג – סניגור ציבורי
.
הסניגוריה הציבורית הגישה בקשה לשחררה מייצוג המשיב 2, וזאת עקב התנהגותו הבוטה כלפי ערכי הדין שמינתה לו ומחמת היעדר שיתוף פעולה מצדו.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
אין זה בסמכות בית המשפט לברוא עבור המשיב מנגנון ייצוג כפי רצונו. מכאן שיש לדחות את בקשת המשיב להורות למדינה, באמצעות הסניגוריה, לממן את הוצאות הגנתו בהליך זה.
חשודים ונאשמים אינם בהכרח אנשים נעימים ורגועים, והסניגוריה הציבורית חייבת להיות ערוכה לתת גם לאלה ייצוג מקצועי. הסניגוריה אמורה גם להביא בחשבון את העובדה כי לא כל מייצג מתאים לכל מיוצג. על כן, במקרים מתאימים, בכפוף לאילוצי כוח אדם ומשאבים, עליה לנסות להתאים מייצג אחר לנאשם שאינו נתרם משירותיו של מייצג שמונה לו תחילה.
במקרה מיוחד זה, מצטרפים לתכונות אופי אלה של המשיב שני עניינים שבוודאי בהצטברם אינם מאפשרים, לדאבון הלב, לסניגוריה הציבורית לייצג את המשיב. ראשית, למרות ניסיונות אינספור שנעשו בעניינו, ברי כי המשיב אינו מסוגל, לפחות לעת הזו, לשתף פעולה עם סניגור ציבורי, באופן שיקדם את ענייני הגנתו ואף את ניהול ההליך; שנית, הסניגוריה מדווחת כי המשיב נוקט כלפי נציגיה בלשון משתלחת ומאיימת. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 7861-04-15 שרון פור נ' חברת דואר ישראל בע"מ (שלום; אביים ברקאי; 30/03/18) - 22 ע' |
| עו"ד: דוד קירשנבוים, מירה פיצ'חדזה, אייל בליזובסקי, ניסן טוביאנה |
בית המשפט חייב את הנתבעות לפצות את התובעים בגין רכישת רכב שמספר השילדה שלו זוייף.
נזיקין – אחריות – חברת דואר ישראל בע`מ
נזיקין – אחריות – דואר
.
עסקינן בתביעת רשלנות שהוגשה כנגד חברת דואר ישראל בע"מ וכנגד מדינת ישראל, לאחר שאלה המופקדים על זיהוי כלי רכב בעת העברת בעלות כוללים במערכת המחשוב בדיקה של מספר הרכב בלבד (בדיקת לוחית הפח).
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הנתבעות ידעו היטב על שיטת הזיוף של מספר השילדה. כך, לאחר ביצוע הבדיקה הוציאו הנתבעות, באמצעות הנתבעת 1, טופס עליו חתם התובע 2. באותו טופס ובו פרטים רבים נרשם גם מספר השילדה הנכון.
משהנתבעות יכולות להנפיק טופס ובו מספר השילדה הנכון – היה עליהן לבדוק אותו מספר שילדה עוד טרם ביצוע פעולות ההעברה.
לכל הפחות – משהוכח כי הנתבעות מנפיקות טופס עם מספר שילדה נכון והן מתחמקות מבדיקתו – הרי היה עליהן להודיע בפומבי ולהזהיר כי הן נמנעות מהבדיקה האפשרית. על הנתבעות היה להודיע בכתב ובמפורש, בשילוט או בכל דרך אחרת על מנת שיידע הרוכש כי אסור לו לסמוך על בדיקתן וכי נתונים הנמצאים ברשותן לצורך זיהוי הרכב כלל לא נבחנים.
על הנתבעות לפצות את התובעים בגין כספי רכישת הרכב – התובעים שילמו הסך של 72,000 ₪. מנגד קיבלו סכום של 26,513 ₪ מתוך כספי הפיצויים שנגבו במסגרת הליכים פליליים. ההפרש בין סכומים אלה עומד על סך של 45,487 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [עבודה] |
|
| תא (נצ') 50867-04-17 עובד נור נ' אורית תומאס (שלום; עינב גולומב; 22/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קבע, כי תביעת לשון הרע שהגיש ראש מועצה אזורית, כנגד עובדת במועצה, תתברר בבית הדין האזורי לעבודה ולא בבית משפט השלום, זאת משנמצא, כי חל בעניינינו סעיף 24(א)(ד1) לחוק בית הדין לעבודה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות עניינית
.
הנתבעת הגישה בקשה להורות על מחיקת תביעת התובע כנגדה, בגין פרסום לשון הרע, מחמת העדר סמכות עניינית. הנתבעת טוענת כי חל בענייננו סעיף 24(א)(ד1) לחוק בית הדין לעבודה, אשר מקנה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה שעילתה לשון הרע בין מעסיק/נושא משרה אצל מעסיק נגד עובד, בקשר ליחסי עבודה.
.
בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת וקבע כלהלן:
סעיף 24(א)(ד1) לחוק בית הדין לעבודה קובע סמכות ייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה של עובד. הסעיף כולל שלושה רכיבים מצטברים: זהות הצדדים – בעלי הדין הם עובד/ נציג עובדים מול מעסיק/נושא משרה אצל המעסיק; זהות העילה – עוולה לפי חוק איסור לשון הרע; זיקה/קשר-סיבתי – בין העילה הנ"ל לבין יחסי עבודה.
התנאי בדבר זהות הצדדים כולל חלופה של תביעה המוגשת ע"י נושא משרה אצל המעסיק נגד עובד של המעסיק. הגדרת "נושא משרה" מצויה בסעיף עצמו והיא כוללת בין היתר "מנהל פעיל בתאגיד" ו- "ממונה על העובד". התובע כיו"ר המועצה האזורית בה עבדה הנתבעת בא בגדר אלה. לעניין זה אין חשיבות לכך שראש המועצה לא היה ממונה/מפקח ישיר על הנתבעת בעבודתה כמזכירה, שכן כפיפותה כלפיו במסגרת יחסי העבודה במובן הרחב נובעת מהיותו עומד בראש ההיררכיה של הארגון.
באשר לעילת התביעה, מדובר בביצוע עוולה של פרסום לשון הרע.
המבחן השלישי, מבחן הזיקה/הקשר-הסיבתי מתמקד בשאלה האם עילת התביעה הנדונה קשורה מבחינה מהותית ליחסי עבודה. בענייננו התשובה לכך הינה חיובית. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [שטרות] |
|
| תאמ (חי') 60457-06-16 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' נורית פרץ (שלום; הדס שכטר ישראלי; 22/03/18) - 9 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל תביעה שטרית. נדחתה טענת הנתבעת לפיה התובע לא קנה מעמד של "אוחז כשורה" בשיקים.
שטרות – שיקים – ניכיון שיקים
שטרות – שיקים – תביעה על-פיהם
.
ראשיתו של הליך זה בשישה שיקים על סך כולל של 27,910 ₪ שהגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצל"פ. המחלוקת נסובה על סוגיית מעמדו של התובע, ביחס לטענות הנתבעת הנוגעות לגניבת השיקים, העדר הרשאה וכישלון תמורה מלא.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
עסקינן בעסקת ניכיון. לא נסתרה טענת התובע לפיה ניתנה תמורה בעד השיקים, במסגרת עסקת הניכיון, והדבר עולה לכאורה גם מהמסמכים שהוגשו לתיק.
יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה התובע לא קנה מעמד של "אוחז כשורה" בשיקים, ומכל מקום, התובע הוא במעמד של "אוחז בעד ערך".
את טענות ההגנה על הנתבעת להוכיח לאור האחיזה של התובע בשיקים וטענות הגנה אלה לא הוכחו כדבעי. יש לקבוע כי התובע עמד בנטלים על פי דין להוכיח את תביעתו, ומכאן יש להורות על קבלת התביעה במלואה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [נזיקין] |
|
| תא (פ"ת) 51130-11-14 מאיר אשואל נ' קיבוץ גבעת השלושה (שלום; אריאל ברגנר; 21/03/18) - 18 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי הוכח קיומו של פרסום לשון הרע, בכך שהוטל עיקול על חשבונו של התובע, על אף שאינו בעל חוב של הנתבעת. בית המשפט חייב את הנתבעת וצדדי ג' ו-ד' לשלם לתובע סך של 20,000 ₪.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין הטלת עיקול שלא כדין
נזיקין – אחריות – זוכה בתיק הוצאה לפועל
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע
.
תביעה זו עניינה ברישום מוטעה של מספר תעודת הזהות של התובע לצד שמו של אדם אחר, שנגדו נקטה הנתבעת הליכים בבית המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, כאשר הקשר בין השניים הוא הזהות בשמם הפרטי ובשם משפחתם.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
השאלה האם הטלת עיקול באה בגדר לשון הרע לא הוכרעה על ידי בית המשפט העליון. אולם, בתי המשפט המחוזיים השיבו עליה בחיוב ונפסק כי באופן עקרוני הטלת עיקול על חשבון בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע הואיל ובעצם הצגתו של התובע, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר.
הטעמים שבסיס פסיקה זו יפים ונכונים גם בענייננו מקום בו הוטל העיקול על חשבונו של התובע, על אף שאינו בעל חוב של הנתבעת, ובכך יש כדי לפגוע ולהשפילו בעיני הבריות כמי שאינו פורע חובותיו עד כי אין מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו. יתרה מזו, בנסיבות העניין עלולה הטלת העיקול לפגוע במשלוח ידו של התובע המצריך חקירה כלכלית טרם התקשרות בעסקה עמו אגב הכתמת שמו בעיני לקוחות קיימים ופוטנציאליים של העסק.
דין התביעה להתקבל בחלקה. אשר להודעות לצדדים שלישיים ורביעיים, יש לקבלן בחלקן תוך קביעת אחריות משותפת לנזק. יש לחייב את הנתבעת וצדדי ג' ו-ד' לשלם לתובע סך של 20,000 ₪, ובנוסף יישאו בשכ"ט עו"ד והוצאות התובע בסך של 7,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [עורכי-דין] |
|
| תא (ת"א) 57246-05-15 מיכאל ליטוב נ' עיינה אונגר לטין (שלום; כוכבה לוי; 18/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה בחלקה תביעה שהוגשה עקב הפסקת ייצוגו המשפטי של התובע על ידי הנתבעת, שלא מבחירתו. נקבע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שחבה כלפי התובע.
עורכי-דין – אחריות – בנזיקין
עורכי-דין – יחסי עורך דין ולקוח – ניגוד עניינים
.
תביעה לתשלום סך של 86,250 ₪ שהגיש התובע בהתבסס על טענה לנזקים שלטענת התובע נגרמו לו עקב הפסקת ייצוג משפטי על ידי הנתבעת, שלא מבחירתו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
האם ניתן לייחס לנתבעת, הפרת חובת נאמנות והפרת חובת הזהירות בכך שהנתבעת לקחה על עצמה ייצוג משפטי את התובע לאחר מתן ייעוץ לבת זוגתו ואף המשיכה לייצג את התובע לאחר שנודע לה על כך?
על הנתבעת היה לצפות כי קיימת אפשרות לניגוד העניינים בנסיבות בהן נמנעה מלערוך רישום של מתן הייעוץ לבת זוגו של התובע, וכי הסיכון הבלתי סביר של הפסקת הייצוג אכן עלול להתממש.
הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שחבה כלפי התובע. הנזק הישיר של התובע מגולם בשכר הטרחה הנוסף שהיה עליו לשלם בעקבות הפסקת ייצוגו על ידי הנתבעת והן בעוגמת הנפש שנגרמה לו בשל הצורך לחפש עורך דין חליפי במהלך הליכים משפטיים מתנהלים. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [ביטוח] |
|
| תא (הרצ') 23318-06-16 פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (שלום; יוסי ברכיה; 18/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה תביעת התובעים לתשלום תגמולי ביטוח, בגין נזקי הגוף שנגרמו להם, בעקבות תאונה שאירעה להם בעקבות נפילתם עת טסו בכלי טיס המכונה "מצנח ממונע גלגלי". במרכז פסק הדין עומדת השאלה: האם "מצנח ממונע גלגלי", הוא בבחינת "מצנח" שמוחרג מתחולת פוליסת תאונת אישיות נשוא הליך זה?
ביטוח – פוליסה – פרשנותה
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, מכח פוליסת תאונות אישיות, בגין נזקי גוף שנגרמו להם בעקבות נפילתם, במהלך טיסה בכלי טיס מסוג "מצנח ממונע גלגלי". התאונה אירעה עת טסו התובעים בכלי טיס המכונה "מצנח ממונע גלגלי". הנתבעת טוענת, כי הפוליסה מחריגה את האירוע נשוא התובענה, היינו מחריגה תאונה שאירעה בעת שימוש ב"מצנח", והממ"ג לטענתה הוא מצנח.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
פוליסת ביטוח הינה חוזה לכל דבר ועניין, ולפיכך פרשנותה כפופה ראשית, לחוקי החוזים הכלליים, ובייחוד לחוק החוזים. כמו כן, יש לפרש חוזה בשלב הראשון בהתאם למובנו הלשוני. אין אפשרות לתת לחוזה משמעות משפטית שאינה מתיישבת עם משמעותו הלשונית.
המאפיין הבולט של מצנח הוא החופה שלו, שאליה מחוברים מיתרים. כלי טיס עם חופה ומיתרים ייקרא "מצנח". הנה כי כן, התובעים נפצעו כאשר הם טסים בכלי המכונה "מצנח". הפוליסה החריגה "מצנח מכל סוג שהוא". הפוליסה ביקשה להחריג את המצנח ה"רגיל" ובנוסף מצנחים נוספים מסוגים אחרים.
על אף העובדה שלממ"ג סממנים של כלי טיס רגיל, הרי שיש לו גם פונקציות של "מצנח"; הכללת הממ"ג בין חריגי הפוליסה של הספורט האתגרי בכלל, וספורט אווירי בפרט, משתלבת עם הפרשנות התכליתית של הפוליסה; החריג של "מצנח מכל סוג שהוא" מתקיים, הרי מטעם זה הפוליסה אינה תקפה למקרה נשוא התובענה. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [דיון פלילי] [ראיות] |
|
| תוב (נת') 12604-09-15 לוסיאן ליאור שוקרון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (שלום; אלי ברנד; 18/03/18) - 15 ע' |
| עו"ד: ניסן שריפי, עידית פלד |
בית המשפט פסק, כי תצלומי האוויר שהגישה המאשימה קבילים כראיות. החלטת בית המשפט עוסקת בבחינת הכלים מתחום דיני הראיות המאפשרים קבלת תצלומי אויר כראיות קבילות.
דיון פלילי – עיון חוזר – שיקולי בית-המשפט
ראיות – קבילות – תצלומי אוויר
.
המבקשים-הנאשמים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה המתירה הגשת תצלומי אויר ממערכת GIS בה עושה המשיבה-המאשימה שימוש כראיה, אשר הוגשה באמצעות מפקח מטעמה כחלק מדו"חות פיקוח שהגישה.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
צודקת המאשימה בטענת הסף שלה בכך שלא היה מקום להגשת בקשה לעיון חוזר במקרה זה. אמנם לבית המשפט סמכות להיעתר לבקשה לעיון חוזר גם מקום בו לא הכיר המחוקק בזכות זו אולם סעד זה שמור למקרים "חריגים ויוצאי דופן" ולאחר שהוצגה בפניו הצדקה לכך בשל "שינוי נסיבות משמעותי". הנטל להוכחת קיומן של הנסיבות יוצאות הדופן המצדיקות את העיון החוזר מוטל על המבקש ובענייננו לא הורם נטל זה.
קיימים שישה כלים מתחום דיני הראיות המאפשרים קבלת תצלומי אויר כראיות קבילות אם יעמדו בתנאים שנקבעו ביחס לכל אחד מהם.
בשים לב לערוץ הראיה הקושרת, תצלומי האוויר שהוגשו בענייננו קבילים, שכן ניתן להגיש תצלומי אויר כאשר מוכחת זיקתם אל המקום והמבנה אשר נטען כי צולמו באמצעות ראיה נוספת הקושרת ביניהם; בנוסף לכך, קמה תשתית המאפשרת קבלת תצלומי האוויר כרשומה מוסדית. לכן, גם על פי נתיב זה תצלומי האוויר שהוגשו בענייננו קבילים; אין בנתיב המאפשר קבלת תצלומי האוויר כתעודה ציבורית כדי להוות מקור לקבילות תצלומי האוויר. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [ביטוח] |
|
| תאמ (ת"א) 21602-05-17 י.ג.מ.ח ייזום והשקעות בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; שרון הינדה; 15/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לכספות בעקבות פריצה שהתרחשה ביחידת מגורים שבוטחה בביטוח מבנה על ידי הנתבעת. נפסק, כי מפרשנות הפוליסה עולה, כי הכספות אינן נכללות בפוליסת ביטוח המבנה שרכשה התובעת והיא אינה זכאית לפיצוי בגין נזקי הכספות מכוח פוליסה זו.
ביטוח – פוליסה – פרשנותה
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לכספות ולדלת בעקבות פריצה שהתרחשה ביחידת מגורים שבוטחה בביטוח מבנה על ידי הנתבעת. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם הכספות הניזוקות מכוסות בפוליסת ביטוח המבנה, כטענת התובעת, או שמא לא נכללו בביטוח המבנה ואינן זוכות לכיסוי ביטוחי במסגרת פוליסה זו, כטענת הנתבעת.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
יש לפרש את הפוליסה לפי המשמעות המילולית הפשוטה וההגיונית של מילותיה. במקרה של אי בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את פוליסת הביטוח כנגד המנסח. כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בתניות פטור או בחריגים לפוליסה.
כאשר קריאת נוסח הפוליסה מביא למסקנה שהמילים אינן מייצגות את כוונת הכתוב, או שהוכח בראיות ברורות שכוונת הצדדים לא הייתה למובן הרגיל והמקובל של הלשון שבה השתמשו, יינתן למילות הפוליסה ביטוי ליברלי על מנת להגיע למשמעות האמיתית של המילים, אליה התכוונו הצדדים להתקשרות.
בנסיבות עולה, כי הכספות ביחידת המגורים המבוטחת אינן מחוברות "חיבור של קבע" כנדרש בפוליסה באופן המזכה את התובעת בכיסוי ביטוחי בגין הנזק שנגרם להן אגב הפריצה ליחידת המגורים. על כן, יש לקבוע, כי הכספות אינן נכללות בפוליסת ביטוח המבנה שרכשה התובעת והיא אינה זכאית לפיצוי בגין נזקי הכספות מכוח פוליסה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [דיון אזרחי] |
|
| תא (נת') 13881-09-17 תנו לחיות לחיות נ' ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל (שלום; ליאת הר ציון; 12/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה את בקשתה של "תנו לחיות לחיות" להצטרף להליך במעמד של "ידיד בית משפט". נפסק, כי צירופה של המבקשת לא יעלה בקנה אחד עם יעילות ההליך ושמירה על זכויות הצדדים בניהול ההליך.
דיון אזרחי – בעלי-דין – ידיד בית-המשפט
.
המבקשת – "תנו לחיות לחיות" מבקשת להצטרף להליך במעמד של "ידיד בית משפט" ולהתיר לה להגיש התייחסות כתובה מטעמה לסוגיות העולות מההליך. לטענת המבקשת, במסגרת ההליך עולות לדיון סוגיות אשר חורגות מעניינים הפרטי של הצדדים, והצדדים השלישיים אשר מושפעים מהליך זה אינם בני אדם בלבד.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
בפני בית המשפט עומדת תביעה כספית של תובע פרטי כנגד השירות שקיבל מהוט שתכניו התקבלו על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק כנטען.
הערכים אליהם מתייחסת המבקשת ומגנה עליהם הינם ערכים בעלי מעמד חוקתי. אולם, בהינתן כי מדובר בתביעה כספית שבה בחר התובע לתבוע את הצד שכנגד, ובהינתן העילות הנטענות המתייחסות לתובעים ולנזקים הנטענים שנגרמו להם, לא נמצא כי צירופה של המבקשת נדרש להליך, ולכן צירופה לא יעלה בקנה אחד עם יעילות ההליך ושמירה על זכויות הצדדים בניהול הליך מסוג זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [התיישנות] |
|
| תא (ת"א) 46889-05-17 י. את. צ. זילברבוים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (שלום; אבי שליו; 11/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: אבי שטרית, מיכאל רוהר |
התקופה שבה נוהלה התובענה הייצוגית נמנית בתקופת ההתיישנות ולא חל עליה סעיף 15 לחוק ההתיישנות.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תובענה שנדחתה
.
הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. הצדדים חלוקים בשתי שאלות: האם סעיף 15 לחוק ההתיישנות חל על הליך של תובענה ייצוגית בהתייחס למי שלא היה התובע המייצג, אלא אמור היה להיכלל בקבוצה; מה היחס בין הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות לבין הוראת סעיף 26(ד) לחוק תובענות ייצוגיות.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
לצורך החלת הסייג המעוגן בסעיף 15 הנ"ל, ראה המחוקק לפניו שתי תובענות המוגשות על ידי אותו תובע, ולא מצב שבו קיימים הליכים המנוהלים על ידי תובעים שונים. לפיכך, ומאחר שבענייננו, התובעת לא היתה שותפה להליך, הרי שנחזה שסעיף 15 האמור אינו חל.
התקופה שבה נוהלה התובענה הייצוגית נמנית בתקופת ההתיישנות ולא חל עליה סעיף 15 לחוק ההתיישנות. מירוץ ההתיישנות של התביעה האישית אינו נעצר בזמן ניהול ההליך הייצוגי, אך הוא נמשך במשך שנה נוספת ממועד מתן ההודעה כאמור על פי סעיף 26(ד), והתקופה שבה נוהלה התובענה הייצוגית נבלעת בתוכו.
המחוקק היטיב עם מי שרוצה להגיש תביעה אישית ועל אף שלא היה תובע מייצג בתובענה הייצוגית, האריך את תקופת ההתיישנות לתביעה האישית למשך שנה ממועד הפרישה מהקבוצה. ברי כי ככל שתקופת ההתיישנות הרגילה לא מסתיימת במהלך ניהול התובענה הייצוגית, הרי שסעיף 26 אינו מקצר אותה. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [דיון אזרחי] |
|
| תאמ (ת"א) 45330-03-17 רועי לוי נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (שלום; חן מאירוביץ; 17/02/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
שמאי שמגיש חוות דעת מתבקש שיביא לידי ביטוי את הידע ואת המומחיות שלו ואין הוא רשאי לערוך חוות דעת על יסוד קביעות שמאי אחר שמלכתחילה אינו מסכים עמן וזאת על דרך הפחתות.
דיון אזרחי – מומחים – חוות-דעת מומחה
דיון אזרחי – מומחים – שכר טרחתם
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכבו בעטיה של תאונת דרכים. הצדדים חלוקים סביב שאלת שיעור הנזק, ובעניין סבירות ממצאי ומסקנות חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מצופה היה שבעת עריכת חוות דעת נגדית המומחה יערוך בירור עצמאי כדי לאמוד את הקביעות שבחוות דעת הצד שכנגד כדי לסתור אותן. מומחה אינו רשאי לערוך חוו"ד על יסוד קביעות שמאי אחר שמלכתחילה אינו מסכים עמן וזאת על דרך הפחתות.
שמאי שמגיש חוות דעת מתבקש שיביא לידי ביטוי את הידע ואת המומחיות שלו ובמקרה זה ניתן לקבוע כי לא היה ביטוי לכך. במקרה זה עמדת הנתבעת נסמכה רק באופן לכאורי על חוו"ד מומחה, שכן בפועל התוצאה שהתקבלה שוות ערך לתוצאה שהייתה מתקבלת על ידי כל אדם מוטה ומגמתי , ומתמצה בביצוע הפחתות ממשיות מחוות דעת שמאי התובעת ללא שום כל ידע שבמומחיות.
לא די בטענה בעלמא של מבטחת בדבר שכר טרחה מופרז אלאל גם את הנתון הזה יש להפריך באמצעות חוות דעת נגדית לעניין השכר הראוי, אסמכתאות אודות שכר בהיקף שומה דומה ובאמצעות קעקוע עדות של השמאי בעניין זה, אך דבר מכל אלה לא נעשה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
