| עליון |
| 1 [דיון פלילי] [עונשין] |
 |
| רעפ 6313/17 ולדימיר לוין נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 09/04/18) - 6 ע' |
| עו"ד: רוני זלושינסקי |
נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת העונש שהוטל על המבקש, הכולל 18 חודשי מאסר בפועל, בעקבות הרשעת המבקש במגוון עבירות מס חמורות בסכומים גבוהים. הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי ואף לגופו של עניין, לא נמצא טעם מספיק להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. זאת, בדגש על חומרתן הרבה של העבירות הכלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובערך השוויון בעמידה בנטל המס.
 דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גז"ד של בימ"ש שלום, במסגרתו הושתו על המבקש 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, קנס בסך של 50,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו ומאסר על תנאי וזאת בעקבות הרשעת המערער בעבירות על חוק מע"מ בסכומים גבוהים – הוצאת 36 חשבונית מס מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה שלגביה הוצאו החשבונית; מרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס וניכוי תשומות במטרה להתחמק מתשלום מס, בנסיבות מחמירות.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה אינה עומדת בקריטריונים אשר הותוו בפסיקה לצורך קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הבקשה מתמקדת בעניינו של המבקש בלבד. בנוסף, כידוע, השגה על חומרת העונש אינה מקימה, על דרך הכלל, עילה לדיון ב"גלגול שלישי", אלא במקרים מיוחדים בהם מתגלה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות. בענייננו, העונש שהושת על המבקש אינו חורג וודאי לא בצורה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה והמקובלת במקרים דומים באופן שמצדיק את התערבות בימ"ש זה ב"גלגול שלישי". די בטעמים אלו, כשלעצמם, כדי לדחות את הבקשה.
מעבר לדרוש, אף לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. מעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ניכרת התייחסות רבה לנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר בעקבותיה אף נקבע עונשו ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע בעניינו. בצד האמור, הערכאות הקודמות התייחסו לכך שהמבקש הורשע במגוון עבירות מס חמורות בסכומים גבוהים, וקבעו שהוא לא פעל להשבת הכספים. גם נוכח האמור, לא נמצא טעם מספיק להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. זאת, בדגש על חומרתן הרבה של העבירות הכלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובערך השוויון בעמידה בנטל המס. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| רעא 9680/17 אוניברסיטת תל אביב נ' אירוינג ה. פיקארד (עליון; נ' סולברג; 08/04/18) - 9 ע' |
| עו"ד: אורן טננבוים, יובל אדלר, יונתן אגמון, עדי נורדמן, ניצן שמואלי |
הנמקה נועדה לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטת הערכאה הדיונית ולאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה. היקף חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו ובהתחשב עם מהות ההחלטה, ושיקול הדעת ביחס לאופן מימוש חובת ההנמקה והיקפה מסור לביהמ"ש; החלטות בימ"ש קמא בעניין תיקון כתב התביעה ומחיקת כתב התשובה, אינן מנומקות די הצורך.
בתי-משפט – פסק-דין – נימוקים
דיון אזרחי – פסק-דין – חובת הנמקה
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקונם
דיון אזרחי – כתבי-טענות – כתב תשובה
דיון אזרחי – כתבי-טענות – מחיקה
.
שתי בקשות רשות ערעור על החלטות ביהמ"ש המחוזי. עניינה של רע"א 9680/17 בהחלטה לדחות את בקשת המבקשים למחיקת כתב תשובה, רע"א 9699/17 עניינה בהחלטה לקבל באופן חלקי את בקשת המבקש ("פיקארד") לתיקון כתב תביעה. ההחלטות התקבלו בשתי תביעות שהגיש פיקארד להשבת כספים. טענת פיקארד בשתי התביעות היא שמקורם של הכספים שנתקבלו הוא בגזל.
.
ביהמ"ש העליון דן בבקשות כבערעור וקיבל את הערעורים בקבעו:
החלטותיו של ביהמ"ש המחוזי אינן מנומקות די הצורך, באופן שאינו מאפשר להעבירן תחת שבט הביקורת הערעורית.
הנמקה נועדה לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטת הערכאה הדיונית וכן לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה. היקף חובת ההנמקה משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבותיו ובהתחשב עם מהות ההחלטה, ושיקול הדעת ביחס לאופן מימוש חובת ההנמקה והיקפה מסור לביהמ"ש. בנדון דידן, יש בשיקולים להכרעה בסוגיות בהן עוסקות ההחלטות פנים לכאן ולכאן, והכרעה עשויה להשפיע באופן משמעותי על ניהול ההליכים. לפיכך, היה על ביהמ"ש להתייחס, ולו בתמצית, לשיקולים אלו. ההנמקה החלקית אינה מאפשרת להתחקות אחר השיקולים שבבסיס ההחלטות.
בפסיקתנו קיימת גישה 'ליברלית' לגבי תיקון כתבי טענות, כדי לאפשר לצדדים ללטש את הסוגיות שבמחלוקת ולמצות את הדיון בהן. ברם, יש להקפיד על כך שבקשות מעין אלה לא תנוצלנה לצורך הרחבת חזית המחלוקת באופן המקשה על בירור הפלוגתאות שבין הצדדים. מטבע הדברים, האיזון בין שיקולים אלה שונה בין מצב בו מדובר על בקשה להוספת עובדות לכתב התביעה, לבין בקשה הוספת עילה חדשה. קיים גם דמיון מסוים בין שיקולים אלה לבין השיקולים העומדים ביסוד ההכרעה בבקשות למחיקת כתב תשובה. מטרת כתב תשובה היא לאפשר לתובע לחדד ולהסביר את טענותיו על רקע הטענות שהועלו בכתב ההגנה. כתב תשובה שיש בו טענות שעשויות להוביל לפלוגתאות חדשות יכול לסרבל את הדיון, אף לפגוע בזכויות הצד שכנגד, ואז יכול להיות שדינו להימחק.
בקשת התיקון מעוררת שתי שאלות מרכזיות. ראשית, האם העובדות החדשות שביקש פיקארד להוסיף אכן נתגלו לו לאחר הגשת כתב התביעה; שנית, האם עילת הרשלנות שהוא מבקש להוסיף אכן התעוררה רק בעקבות גילוי העובדות החדשות שנוספו לכתב התביעה המתוקן, וככל שהתשובה לכך היא חיובית, האם יש בהוספתה כדי לתרום לבירור המחלוקת או לסרבל את הדיון שלא לצורך. לשתי שאלות מרכזיות אלה יכול ויתווספו שיקולים נוספים, דוגמת תום ליבו של פיקארד בעת הגשת בקשת התיקון ו"טעויות הסופר" שהיא כללה. בקשת המחיקה מעוררת שאלה מהותית בדבר מעמדו של פיקארד לעניין התביעה בישראל. שאלה זו היא כבדת משקל, יש בה כדי להכריע את גורל ההליך, ולא ניתן להכריע בבקשת המחיקה מבלי להתייחס אליה. גם קביעה מנומקת של ביהמ"ש לפיה אין הצדקה להכריע בשאלה זו בשלב מקדמי היא אפשרית, ובלבד שביהמ"ש המחוזי ייתן דעתו על הסוגיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [משפט מינהלי] [אגודות שיתופיות] |
|
| בגץ 491/18 עו"ד גיורא עפגין נ' שרת המשפטים (עליון; ע' פוגלמן, נ' סולברג, ד' מינץ; 08/04/18) - 6 ע' |
| עו"ד: רועי שויקה |
לאחרונה הוגש תזכיר הצעת חוק המתייחס להסדרים הסטטוטוריים העומדים ביסוד העתירה, ובפרט לתיקון סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות. העותר טען נגד נוסחו הנוכחי של תזכיר הצעת החוק לגופו. ברם, בג"ץ לא ייטה להתערב בהליכי חקיקה של הכנסת בעודם בעיצומם, לא כל שכן באיבם.
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
משפט מינהלי – חקיקה – הליכי חקיקה
אגודות שיתופיות – בוררות – ערעור
.
עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל או למצער לא יתוקן סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות שולל מבעל דין את זכות הערעור על החלטה ליישוב סכסוך במקרים בהם חל סעיף 52(2) – בין שמדובר בהחלטת רשם האגודות השיתופיות בדבר יישוב הסכסוך בעצמו, ובין שמדובר בהחלטת הבורר שהוסמך לכך ע"י הרשם. לטענת העותר, יש מקום להורות על ביטול סעיף 52(5) או לכל הפחות על תיקונו, באופן שיאפשר ערעור בזכות על החלטות מעין אלו.
כפי שהובהר בתגובת המשיבים, לאחרונה הוגש תזכיר הצעת חוק, אשר עודנו פתוח להגשת הערות הציבור, באמצעותן מתאפשרת לציבור מידה של מעורבות והשפעה על הליך החקיקה. בין אם העותר סבור שנוסח התזכיר מוצלח ובין אם לאו, אין חולק כי התזכיר מתייחס להסדרים הסטטוטוריים העומדים ביסוד העתירה, ובפרט לתיקון סעיף 52(5) לפקודה. לפיכך, ומבלי להביע עמדה כלשהי באשר לנימוקי העתירה לגופה, דומה כי העתירה לתיקון הסעיף התייתרה עם פרסום התזכיר.
בתשובתו לתגובת המשיבים טען העותר נגד נוסחו הנוכחי של תזכיר הצעת החוק לגופו. ברם, כידוע, הלכה היא כי ככלל בימ"ש זה לא ייטה להתערב בהליכי חקיקה של הכנסת בעודם בעיצומם, לא כל שכן באיבם. המדובר בשלב ראשוני בלבד, ויש רגליים לסברה כי נוסח התזכיר עשוי להשתנות עד להשלמת ההליך הפרלמנטרי. מטעמים אלה ולנוכח עיקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות, הרי שהשלב המתאים לבחון את חוקתיותו של חוק הוא לאחר השלמת הליך חקיקתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| רעפ 4985/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 08/04/18) - 6 ע' |
| עו"ד: עילית מידן |
על ביהמ"ש מוטלת החובה להוקיע את תופעת האלימות בתוך המשפחה ואת המבקשים לעשות שימוש בכוח הזרוע כלפי בני משפחתם. בענייננו, המבקש פגע מספר פעמים בשלומן הפיזי, בביטחונן ובכבודן של אשתו לשעבר ובתו. גם אם רמת האלימות שהופעלה לא הייתה חמורה ולא גרמה לנזקי גוף או חבלות, לא נמצא טעם מספיק להתערב בהרשעת המבקש או להקל עוד בעונשו.
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אלימות במשפחה
עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה
.
רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על פסק דינו של בימ"ש השלום, כך שלבסוף הושתו על המבקש 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת (אשתו לשעבר), בגין הרשעתו בתקיפת בת זוג ותקיפת בתו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית והיא מתמקדת כולה בעניינו הפרטני של המבקש. ועוד, העונש שהושת על המבקש במקרה זה אינו חורג כלל ממדיניות הענישה הנהוגה והמקובלת.
אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. ביהמ"ש המחוזי לא מצא מקום להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בהכרעת הדין ופסק כי הכרעת הדין המפורטת והמנומקת כדבעי לא הותירה כל ספק באשמתו של המבקש. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה שנקבעו בידי הערכאה המבררת, קל וחומר כאשר מדובר ב"גלגול שלישי". לא נמצא טעם מספיק לסטות מכלל זה.
ככלל, הימנעות מהרשעתו של נאשם אשר נקבע כי ביצע עבירה היא תוצאה חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. לשם הימנעות מהרשעתו של נאשם יש לבחון את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
גזר דינו של בימ"ש השלום הביא בחשבון את מכלול השיקולים לקולא בעניינו של המבקש. ביהמ"ש המחוזי אף הקל במידה לא מעטה מעונש המאסר בפועל שהושת עליו. בצד האמור, שירות המבחן התרשם כי נכונות המבקש להשתלב בהליך טיפולי מבלי להודות באשמה, היא מן השפה ולחוץ.
לא אחת נפסק כי על ביהמ"ש מוטלת החובה להוקיע את תופעת האלימות בתוך המשפחה ואת המבקשים לעשות שימוש בכוח הזרוע כלפי בני משפחתם. בענייננו, המבקש פגע מספר פעמים בשלומן הפיזי, בביטחונן ובכבודן של המתלוננת ובתו בעת שהייתה פעוטה. כפי שקבע בימ"ש שלום, אמנם רמת האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת לא הייתה חמורה ולא גרמה לנזקי גוף או חבלות, אך גרועות מן הכאב והחבלות הן ההשפלה והפגיעה בדימוי העצמי הכרוכות בחיי אישה מוכה. בנסיבות אלו, לא נמצא טעם מספיק להתערב בהרשעת המבקש ואף לא להקל עוד מעונש המאסר שהושת עליו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון אזרחי] |
|
| עא 107/18 בביוף את בביוף בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (עליון; ע' ברון; 08/04/18) - 8 ע' |
| עו"ד: יואב הירש |
החשש לנזק בלתי הפיך בענייני מקרקעין אינו קם באופן "אוטומטי", והכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע תלויה בנסיבות המקרה.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי במסגרתו הורה ביהמ"ש על אכיפת הסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים ובהתאם נקבע כי על 26 בעלי נכסים, ובהם המבקשת ("בביוף"), להעביר את הזכויות בנכסים שבבעלותם לידי חברת דירות עם בע"מ.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
כלל הוא שאין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב ביצוע פסק דין. בעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור. על מנת להצדיק סטייה מן הכלל האמור, על מבקש העיכוב להראות כי מתקיימים בענייננו שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. היחס בין שני התנאים הוא כשל "מקבילית כוחות", עם זאת, מקובל לראות ב"מאזן הנוחות" כאבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה מעין זו.
בביוף לא הניחה תשתית, ולו לכאורית, לכך שהעברת הזכויות בנכס תסב לה נזק, לא כל שכן נזק בלתי הפיך. אדרבא, טענותיה אינן נוגעות לעצם העברת הזכויות בנכס, אלא אך לתמורה שהוצעה לה עבורו, ולכך שלא נתאפשר לה לבחור את החלופה המועדפת עליה לחישוב התמורה. ברי כי במצב דברים זה, ביצוע פסק הדין עלול לכל היותר להסב לה נזק כספי גרידא, שניתן יהיה לפיצוי ככל שערעורה יתקבל.
אמנם עסקינן בהעברת זכויות בנכס מקרקעין, אולם החשש לנזק בלתי הפיך בענייני מקרקעין אינו קם באופן "אוטומטי", והכרעה בבקשה תלויה בנסיבות המקרה. משמדובר בהעברת זכויות בנכס שאינו משמש לדירת מגורים, ובמיוחד בנסיבות המקרה בהן הנכס מוחזק זה קרוב לעשור ע"י "דירות עם" ואף לא עלתה טענה מצד בביוף כי יש להשיב את החזקה בנכס לידיה, אין כל הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין.
לא נמצא כי יש בסיכויי הערעור כדי להטות את הכף למתן הסעד המבוקש. בביוף נתלית בטענה כי יש לבחון את עניינה בשונה מעניינם של יתר המערערים, טענה שנדונה ע"י ביהמ"ש המחוזי ונדחתה לגופה. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי ניצבת בפניה משוכה של ממש על מנת שערעורה יתקבל. מכל מקום, המבחן העיקרי הוא מאזן הנוחות, ומשלא הורם הנטל בעניין זה אין מקום לקבל את הבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 6 [דיון אזרחי] |
|
| עע (ארצי) 14563-02-15 קו לעובד נ' יגאל וירון (עבודה; רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן, משה טוינה, נ.צ: יעל רון, עמית שטרייט; 29/03/18) - 23 ע' |
| עו"ד: ערן גולן, סימה קרמר, יגאל וירון , גל גורודיסקי, אבי מור יוסף, שלמה בכור |
ערעורים מאוחדים בגדרם נדרש ביה"ד הארצי לעבודה לאופן יישום השיקולים המנחים לאישור הסדרי פשרה בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, האחד מטעם עמותת קו לעובד והשני מטעם היועמ"ש, על פס"ד של בי"ד אזורי לעבודה בגדרו ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שהגישו המשיבים לביה"ד קמא – בתובענה ייצוגית כנגד המשיבה 2, שעילתה אי ביצוע הפרשות לפנסיה (לתגמולים ולפיצויים) כמתחייב מההסכם הקיבוצי בענף השמירה, לקבוצת העובדים המוגדרת בבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. ובהתאם להסדר זה פסק גמול לתובע המייצג (המשיב 1) ובא-כוחו. המערערים מבקשים את ביטולו של פסק הדין בנימוק כי הסדר הפשרה על שני רכיביו – הפיצוי לחברי הקבוצה וגמול התובע המייצג ובא כוחו – אינם משקפים את טובת הקבוצה על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגית. יצויין כי בעקבות הגשת הערעורים המשיבים חזרו בהם מהסדר הפשרה מושא הערעור וביקשו ליתן תוקף להסכמות חדשות אליהן הגיעו, ולהורות על החזרת התיק לביה"ד האזורי על מנת שיגישו הסכם פשרה מתוקן אליו. עמותת קו לעובד ביקשה ליתן פסק דין בהליך, וזאת בין היתר, כיוון ש"יש צורך במתן פסק דין מנחה בסוגיית הסכמי הפשרה בתובענות ייצוגיות שינחה את בתי הדין האזוריים".
.
ביה"ד הארצי לעבודה (מפי השופט מ' טוינה בהסכמת השופטת (בדימ') ר' רוזנפלד, השופטת ל' גליקסמן ונציגי הציבור י' רון וע' שטרית) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
במצב דברים זה, בו הצדדים הגיעו להסכם פשרה אחר מזה העומד בבסיס פסק דינו של ביה"ד האזורי מושא הערעור, לפסיקה בהליך זה אופי תיאורטי. בהתאם להלכה הפסוקה "ככלל כאשר סכסוך 'נפתר מעצמו' לא יידרש ביה"ד לעבודה למתן סעד תיאורטי גם אם מדובר בעניין אקטואלי. אולם, ולאור מדיניות שיפוטית המעוגנת בהלכה, לפיה הדין הולך אחר המהות, רשאי ביה"ד לבחון את נסיבות העניין ולשקול האם יש בהן כדי להצדיק חריגה מן הכלל ולהמשיך בדיון בתובענה גופה. זאת, כאשר המקרה הנדון מעלה 'שאלה חשובה, ונתברר כי מבחינה מעשית אין בית המשפט יכול לפסוק בה הלכה אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים'; או כאשר 'העתירה מגלה על פניה שאלה עקרונית כללית הדורשת הכרעה המנותקת מסכסוך קונקרטי והמצדיקה חריגה מגבולותיה של ההכרעה בעצם הסכסוך'. מקרה זה אכן מעורר שאלות כלליות ועקרוניות, ומכאן המשך הדיון בערעור ומתן פסק הדין בגדרו נדרש ביה"ד לאופן יישום השיקולים המנחים לאישור הסדרי פשרה.
תובענה ייצוגית ו"בעיית הנציג": בשלב הגשת הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית קיימת זהות אינטרסים בין התובע המייצג לבין חברי הקבוצה – שתוכר זכותם לסעד שמבקש התובע המייצג. הכרה שפותחת את הדרך לחברי הקבוצה למימושה של הזכות מושא התובענה ולגמול לו זכאי התובע המייצג ובא כוחו בעקבות ההכרה בתובענה כתובענה ייצוגית.
זהות האינטרסים הנ"ל איננה קיימת עוד לאחר שאושרה הבקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית ומוגשת הצעת פשרה. בשלב זה האינטרס של הנתבע הוא להביא לסיום הסכסוך בעלות מינימאלית ובאופן שיקיף קבוצה גדולה ככל האפשר. מנקודת מבטו של הנתבע עלות הפשרה, היא העלות הכוללת של סכום הפיצוי לחברי הקבוצה והתגמול לתובע המייצג ושכר טרחת עו"ד. לדידו של הנתבע, אין זה משנה כיצד תחולק העלות הכוללת בין הפיצוי לחברי הקבוצה ובין התגמול לתובע המייצג ובא כוחו.
מציאות זו, יוצרת התנגשות אינטרסים בין התובע המייצג וחברי הקבוצה (שקולם לא נשמע בביהמ"ש בשלב זה) – שהרי כל תגמול לתובע ובא כוחו בא בהכרח על חשבון הפשרה בזכויותיהם של חברי הקבוצה המתבטאת בסכום הפיצוי שיחולק לחברי הקבוצה.
התמודדות המחוקק עם בעיה זו היא במסגרת סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.
סעיף 18 לחוק קובע שהסדר הפשרה בתובענה הייצוגית מחייב את אישור בית המשפט, ומחייב את הצדדים המגישים את ההסדר לאישור בית המשפט בגילוי מלא של הפרטים הנוגעים להסדר הפשרה, בפרסום ההסדר ברבים, ובמתן אפשרות לצירופם של צדדים שאינם צדדים ישירים להסדר על מנת להביא לידי ביטוי את האינטרסים של חברי הקבוצה הנעדרים מהדיון באישור ההסדר.
סעיף 19 לחוק קובע כלל מהותי ולפיו: "בית משפט לא יאשר הסדר פשרה, אלא אם כן מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין".
נקודת המוצא לבחינת עמידתו של הסדר הפשרה בתנאי שקובע סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות נלמדת מהחוק עצמו המתווה את הדרך שבה על ביה"ד לפעול בבואו להכריע אם ההסדר שבפניו עומד בתנאי שקבע המחוקק. כך בין היתר, נדרש ביה"ד לתת את דעתו לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה, לסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אלמלא הגיעו הצדדים לפשרה המוצעת, לשלב שבו נמצא ההליך ולסיכונים ולסיכויים של המשך התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה. חשיבות מיוחדת בהחלטה לאישור הסדר הפשרה יש לתת לחובת ההנמקה של החלטה המאשרת את הסדר הפשרה.
בהתאם משנדרש ביה"ד לשאלה אם הסדר הפשרה שבתובענה ייצוגית המונח בפניו עונה לדרישת החוק, חייב ביה"ד שיהיו בפניו מלוא הנתונים המתייחסים למשמעויות הכספיות של הסדר הפשרה שכוללות את – השווי הממשי של הסדר הפשרה (המורכב מההוצאות לתובע המייצג ושכר טרחת בא כוחו והפיצוי הכולל שישולם בפועל לחברי הקבוצה); ושל המשמעות הכספית של הפשרה על זכויות המהותיות שנתבעו במסגרת התובענה הייצוגית, לחברי הקבוצה. אלו הם נתוני הבסיס שנחוצים לצורך ההגעה למסקנה שההסדר המוצע הוא הסדר ראוי, הוגן וסביר המגשים את זכויותיהם של חברי הקבוצה בשמם פועל התובע המייצג.
בשל הסכנה של פגיעה בעיקרון השוויון במימוש חלקי של הסדר הפשרה בין חברי הקבוצה – באופן שחלקם ייהנה מהפיצוי שמעניק הסדר הפשרה וחלקם לא – על ביה"ד להשתכנע כי המנגנון שנקבע בהסדר הפשרה הדן בחלוקת כספי הפיצוי בין חברי הקבוצה, צריך שיהא יעיל, הוגן ושוויוני.
כ"כ, על ביה"ד להשתכנע על בסיס הראיות שיובאו בפניו, כי קיים סיכוי סביר שהסדר הפשרה שהוצג בפניו יבוצע בפועל.
המאמץ הנדרש מביה"ד בבחינת השיקולים השונים בדרך למסקנה כי הסדר הפשרה שהובא בפניו עומד בתנאי סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, מחייב את ביה"ד לקיים את הדיון בבקשה לאישור הבקשה להסדר פשרה בתובענה ייצוגית במתווה הדיוני הקבוע בסעיף 18 לחוק ואת ניצול הסמכויות שהקנה לו המחוקק בסעיף 19 לחוק.
כך, על ביה"ד להקפיד כי במסגרת בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית יוגשו תצהירים מפורטים "מטעם באי כוח הצדדים אשר בהם יגלו בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר פשרה". מבלי לקבוע מסמרות, חייבים תצהירים אלה לכלול את העלות הכוללת של הסדר הפשרה והחלוקה של אותה עלות בין התגמול לתובע המייצג ובא כוחו, לבין הפיצוי שישולם לחברי הקבוצה על האופן שבו יאותרו חברי הקבוצה וחלוקת הפיצוי בין חברי הקבוצה.
כ"כ, מעבר להקפדה על חובת הפרסום, ומסירת העתק מהבקשה לאישור הסדר הפשרה ומהתובענה הייצוגית ליועץ המשפטי לממשלה, על ביה"ד לתת במה לפרט הנמנה על הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר הפשרה ולארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית בהקשר שבו עוסקת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית – להעלות השגות להסדר הפשרה המוצע. זאת מתוך ההבנה, שהאינטרס של חברי הקבוצה איננו בהכרח נשמע בהסדר הפשרה והתגמול לתובע המייצג ושכר טרחת עורך דינו, שהובא לאישורו.
על ביה"ד לעשות שימוש בסמכות שהעניק המחוקק לבית המשפט למנות מומחה (בודק) שמתפקידו לבחון את היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה "מבחינת כלל חברי הקבוצה בשים לב למכלול הנסיבות ולכל עניין אחר כפי שיורה בית המשפט"; סמכות שרק בנסיבות חריגות ניתן יהיה לטעון לקיומם של "טעמים מיוחדים" שבהן חוות דעת הבודק איננה נדרשת, טרם אישור הסדר הפשרה בתובענה ייצוגית.
כאמור, הסכם הפשרה שאושר בפסק הדין מושא הערעור אינו "הסדר הפשרה המוצע" לאור חזרתם של הצדדים מהסכם זה. יחד עם זאת, ביה"ד מוצא לעמוד על מקצת הקשיים שבהסדר הפשרה שאושר, וזאת על מנת להדגים/להמחיש את אופן יישום השיקולים שצריכים להנחות את ביה"ד בדונו בבקשה לאישור הסדר פשרה.
בשים לב לשיקולי ביה"ד בבואו לאשר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, ביה"ד הארצי סבור כי לא ניתן היה, להגיע בנסיבותיו של תיק זה למסקנה לפיה הסדר הפשרה המוצע והגמול לתובע המייצג ושכר טרחת עורך הדין, עומדים בדרישות סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות.
לאור המקובץ יש לקבל את הערעור באופן שיבוטל פסק הדין הנותן תוקף של פסק הדין להסדר הפשרה ותשלום הגמול לתובע המייצג ובא-כוחו. בהתאם הדיון יוחזר לביה"ד קמא להמשך בירורה של התובענה הייצוגית. ככל שיגישו המשיב והמשיבה לביה"ד בקשה נוספת לאישור הסדר פשרה, על ביה"ד לנהוג בבקשה לאישור הסדר הפשרה, בהתאם לאמור בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות תוך שימת ליבו לאמור לעיל. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 7 [ארנונה] [רשויות מקומיות] [מסים] |
|
| עמנ (חי') 49775-10-17 ביר גלוב נכסים בע"מ נ' עיריית חיפה- מנהל הארנונה (מנהלי; נאסר ג'השאן; 16/03/18) - 14 ע' |
| עו"ד: |
סיווגו של נכס ריק לצורך צו הארנונה ייקבע בהתאם לשימושים האפשריים החוקיים, ואלה יקבעו ע"פ התב"ע, ההיתר ומאפייניו הפיזיים של הנכס. אין להתעלם מהיתר הבנייה – לא ניתן לראות בשימוש הנעשה בניגוד להיתר, אפילו מדובר בשימוש תיאורטי, כ"שימוש אפשרי" או "שימוש מותר עפ"י הדין".
ארנונה – הטלתה – סיווג נכס לצורך חיובו בארנונה
ארנונה – סיווג נכס – לצורך חיובו בארנונה
רשויות מקומיות – ארנונה – סיווג נכסים
מסים – ארנונה – סיווג נכס
.
ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד שניתנה בתיקי ערר בעניין נכסים ריקים המצויים בשתי הקומות העליונות בבניין בן שלוש קומות באזור תעשיה. לפי איזה סיווג יסווגו הנכסים מושא המחלוקת: "תעשיה" או "מסחר – עסקים אחרים"?
.
בימ"ש לעניינים מנהליים דחה את הערעור בקבעו:
ע"פ הוראות התב"ע, ניתן לעשות בחלקה מגוון שימושים, וביניהם "מסחר" ו-"תעשייה". אשר לשימוש המותר ע"פ היתר הבניה. ההיתר שניתן לבקשת המערערת קבע "שינוי ייעוד מתעשייה למסחר" ולא "הוספת ייעוד". לשון ההיתר מתיישבת היטב עם לשון החלטת הועדה המקומית המלמדת כי הועדה דנה למעשה בבקשה לשימוש חורג, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התו"ב. מיום מתן ההיתר הותר לעשות שימוש אחד – והוא "מסחר". ההיתר לשימוש חורג מן ההיתר ניתן לצמיתות.
המקור החקיקתי המסמיך רשות מקומית לגבות ארנונה הוא סעיף 8 לחוק ההסדרים, הקובע כי הארנונה תיקבע ותחושב בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו. מקום שבנכס פלוני נעשה שימוש, יחויב הנכס בהתאם לסיווג המתאים לשימוש הנעשה בו, ואין נפקא מינה אם השימוש נעשה כדין (בהתאם להיתר או לתב"ע) או בניגוד לדין; יש לחשב את הארנונה לפי השימוש הנעשה בפועל. ההיגיון בכך הוא ששימוש שאינו כדין מביא למשתמש תועלת כלכלית הדומה לזו הצומחת משימוש הנעשה כדין.
בהתאם לפסקי הדין בעניין סלומון ובעניין חלקה 6, נבחן נכס ריק ע"פ הייעודים התכנוניים המותרים והנישום מחויב לפי התעריף הזול, כאשר הנכס ע"פ מאפייניו מתאים לייעוד זה. המבחן אפוא הוא מבחן "השימוש האפשרי המותר ע"פ דין", כאשר שימוש זה נבחן בהתאם לייעודו התכנוני של הנכס ובהתאם למאפייניו הפיזיים. ועדת הערר ובתי משפט מנהליים הלכו בעקבות פסקי הדין הנ"ל. לימים התלבטו הם בשאלה מהי משמעות התיבה "הסיווג הזול האפשרי מבין השימושים המותרים". חלק קבעו כי אין להתחשב בהיתר, וגישה אחרת קבעה כי יש להיצמד להיתר, למקרה שבו ההיתר מותיר שימוש יחיד.
המערערת מבקשת לאמץ את הגישה הראשונה, והיא מפנה לפסק הדין בעניין ארלוזורוב אשר אימץ גישה זו. בפסק הדין בעניין ארלוזורוב נקבע כי ההיתר אינו חזות הכל, וכי בתחרות בין ההיתר לבין התב"ע לצורך קביעת השימושים המותרים, יד התב"ע על העליונה. אין להסכים לעמדה זו. ראשית, ביהמ"ש העליון קבע מבחן ברור – מבחן "הסיווג הזול האפשרי מבין השימושים המותרים בנכס ע"פ ייעודו התכנוני". לא ניתן לראות בשימוש הנעשה בניגוד להיתר, אפילו מדובר בשימוש תיאורטי, כ"שימוש אפשרי" ולא ניתן לראות בו "שימוש מותר עפ"י הדין". פרשנות לפיה יש להיצמד לתב"ע אינה מתיישבת עם ההיגיון שעמד בבסיס פסקי הדין בעניין סלומון ובעניין חלקה 6 ועם הדברים שנאמרו שם.
שנית, האבחנה שנעשית בעניין ארלוזורוב בין שימוש ע"פ ההיתר ובין שימוש ע"פ מאפיינים פיזיים אינה מתיישבת עם ההיגיון שבבסיס פסק הדין בעניין חלקה 6. העדר אפשרות להשתמש בנכס בשל מאפייניו או בשל מגבלות בהיתר הבנייה יובילו לאותה תוצאה. שלישית, אפילו נניח כי "השימוש" בנכס ריק הוא תיאורטי, ועל כן סיווג הנכס בניגוד לשימוש מותר בהיתר אינו כרוך בביצוע עבירה והוא נעשה לצרכי חיוב מס בלבד והתעלמות מההיתר תרחיב את קשת הסיווגים האפשריים, קשה להסכים לכך שהחיוב בארנונה יהיה בהתאם לשימוש שהנישום לא יכול לעשות ואף אסור לו לעשות בנכס. רביעית; חיוב לפי סיווג אסור ע"פ ההיתר עלול להביא בנסיבות מסוימות לכך שלא יהיה לנישום תמריץ להשמיש את הנכס.
יישום האמור מביא למסקנה כי לא נפלה כל טעות בהחלטת ועדת הערר אשר יישמה את המבחן הנ"ל, על-פיו יש לבחור בסיווג המותר ע"פ היתר הבנייה ובמקרה זה, הסיוג המותר ע"פ ההיתר הוא "מסחר" בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 8 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (מרכז) 13624-03-14 עדן את ארז בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ (מחוזי; אסתר שטמר; 20/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: אסף שילה, נחום קובובסקי |
בנסיבות דנן, אין לראות בהתנהלות ב"כ התובעת הייצוגית משום חוסר תום לב מובהק או קיצוני שיש בו כדי להביא לדחיית התובענה הייצוגית וניתן להשיג את ההרתעה הנדרשת באמצעים חמורים פחות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תובע ייצוגי
.
בקשת הנתבעת לסילוק התובענה הייצוגית בשל התנהלות חסר תום לב של התובעת הייצוגית ובא כוחה, ולחילופין החלפת ב"כ התובעת הייצוגית.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
בית המשפט העליון קבע כי כאשר התנהלות התובע בתובענה ייצוגית ובא כוחו עולה כדי חוסר תום לב קיצוני – ניתן לדחות את התובענה, על מנת להרתיע מהתנהגות דומה. עם זאת, אין לראות בהתנהלות ב"כ התובעת משום חוסר תום לב מובהק או קיצוני שצריך להוביל לאיון הדיון שכבר התקיים, לאיון החלטת האישור, ולדחיית התביעה או מחיקתה. במקרה שלפני גם אין הצדקה להחלפת באי כוח הקבוצה. בנסיבות העובדתיות של המקרה ניתן להשיג את ההרתעה הנדרשת מפני התנהלות כגון זו באמצעים חמורים פחות, כגון פסיקת הוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [פטנטים] |
|
| עשא (ת"א) 13318-07-17 מפעל מתכת חניתה בע"מ נ' ישקר בע"מ (מחוזי; תמר אברהמי; 18/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: אורן מנדלר, כפיר לוצאטו, נחום גבריאלי, אהוד גבריאלי |
משהוטל ספק בכשירות האמצאה לרישום פטנט של המערערת, היה עליה להוכיח את כשירות אמצאתה. המערערת לא הרימה את הנטל לשכנע בהתקדמות האמצאתית, על כן בדין נדחתה בקשת הפטנט.
פטנטים – התנגדות לרישום פטנט – התקדמות אמצאתית
פטנטים – רישום – בקשה לרישום פטנט
.
ערעור על החלטת רשם הפטנטים לקבל את התנגדותה של המשיבה ולדחות את בקשת הפטנט של המערערת.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
הנטל לשכנע כי האמצאה המתוארת בבקשת פטנט כשירה לרישום ובכלל זה שישנה התקדמות המצאתית בעיניו של בעל המקצוע הממוצע בתחום, מוטל גם בהליך התנגדות על כתפי מבקש הפטנט. במקרה שלפנינו המשיבה הרימה נטל להטיל ספק בכשירות האמצאה לפטנט ומשכך, על מבקשת הפטנט להוכיח את כשירות אמצאתה לרישום פטנט. המערערת לא הרימה את הנטל לשכנע בהתקדמות האמצאתית, על כן צדק הרשם כאשר הורה על דחיית בקשת הפטנט ועל קבלת ההתנגדות. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [פשיטת רגל] |
|
| פשר (ב"ש) 27957-12-13 יצחק יואב תם נ' הכונס הרשמי (מחוזי; עמית כהן; 17/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: עדי כהן, מוחמד אלעוברה |
כאשר מתמנה בעל תפקיד על נכסי החייב, תפקידו לאתר את כל רכושו של החייב ולפעול למימוש נכסים המוקנים לקופת פשיטת הרגל. במקרה זה לא פעל הנאמן די לגביית הכספים המגיעים לחייב ויש להפחית 25% משכרו.
פשיטת רגל – נאמן – שכרו
.
בקשת החייב להפחית משכר טרחת הנאמן, בטענה שזה לא פעל לגביית כספים המגיעים לחייב.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
כאשר מתמנה בעל תפקיד על נכסי החייב, תפקידו לאתר את כל רכושו של החייב ולפעול למימוש נכסים המוקנים לקופת פשיטת הרגל. במקרה זה, מצד אחד לא פעל הנאמן די לגביית הכספים המגיעים לחייב, אך מצד שני גם החייב ובאת-כוחו לא עשו די לגביית הכספים. קשה לדעת אם ואיזה נזק נגרם לקופה נוכח העובדה שהנאמן בחר שלא לפעול לגביית הכספים המגיעים לחייב. יש להפחית 25% מהשכר לנאמן, אולם מההפחתה לא ייהנו החייב וקרובי משפחתו וההפרש יחולק כדיבינד נוסף לנושי החייב שאינם קרובי משפחתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [פשיטת רגל] |
|
| פשר (ת"א) 55887-03-15 עו"ד יקיר ניידיק נ' סרגיי מרזליאקוב (מחוזי; נפתלי שילה; 16/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: בן טובים אלקלט, מאיר |
לצורך הקנאת כספי קצבה שמועד פירעונם טרם הגיע לקופת הכינוס, נדרשת הסכמה מפורשת מצד החייב. בהעדר הסכמה כאמור, לא ניתן להעביר יתרת את כספי הפנסיה של החייב לקופה, לאחר קיזוז חובו של החייב על ידי קרן הפנסיה.
פשיטת רגל – כינוס נכסים – נכסי החייב
פשיטת רגל – כינוס נכסים – קופת כינוס
.
בקשת המנהל המיוחד להעביר לקופת פשיטת הרגל את יתרת כספי הפנסיה של החייב, לאחר שקרן הפנסיה קיזזה את יתרת חוב ההלוואה של החייב.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
קיזוז ההלוואה ע"י הקרן רק צמצם את היקף הקצבה שהחייב יקבל כשיגיע מועד תשלום הקצבה, אך לא שינה את אופי הכספים ואלה נותרו תשלומים ש"טרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה". לצורך הקנאת כספי קצבה שמועד פירעונם טרם הגיע לקופת הכינוס, נדרשת הסכמה מפורשת מצד החייב. לא ניתן לפרש את הסכמת החייב לביצוע קיזוז מכספי הפנסיה – ככל שלא ייפרע את ההלוואה – כהסכמה לכך שאם ייפנה להליכי פש"ר, אזי הוא יוותר על ההגנה שהפקודה מעניקה לכספי קצבה שטרם הגיע המועד לתשלומם. לפיכך, ייתרת כספי הפנסיה יוותרו בקופת הפנסיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (חי') 22423-06-17 אדיר נתן נ' פיליפ מוריס בע"מ (מחוזי; בטינה טאובר; 06/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
|
ככלל, ראוי להימנע מהתווית נוהג המחייב ליווי מומחה רפואי של צד אחד לבדיקת המומחה של הצד שכנגד. במקרה הנדון, בו נטען לנזקים רפואיים עקב שימוש במוצר במסגרת תובענה ייצוגית, לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות נוכחות של מומחה המבקש או מלווה אחר בבדיקה הרפואית.
דיון אזרחי – מומחים – מומחים רפואיים
דיון אזרחי – מומחים רפואיים – בדיקה רפואית
דיון אזרחי – מומחים רפואיים – חוות-דעת רפואית נוגדת
.
בקשה להורות למבקש להתייצב לבדיקה רפואית אצל מומחה מטעם המשיבה, שלא בנוכחות מומחה המבקש, במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית הכוללת טענות לנזקים בריאותיים שנגרמו עקב שימוש במוצר.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
משהעלה המבקש טענות הנוגעות לתחום הרפואה בעקבות השימוש במוצר, לא ניתן למנוע מהמשיבה לבקש כי המבקש יתייצב לבדיקה רפואית על ידי מומחה מטעמה, על מנת לבדוק נכונות טענות המבקש. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון היא תקנה 128(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. יש קושי אינהרנטי בבדיקת נבדקים בנוכחות מלווים מטעמם על ידי מומחים רפואיים ובמקרה הנדון, לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות נוכחות של מומחה המבקש או מלווה אחר בבדיקה. ככלל, ראוי להימנע מהתווית נוהג המחייב ליווי מומחה של צד אחד לבדיקת המומחה של הצד שכנגד, באשר נוהג כזה עשוי לפגום במלאכת הבדיקה. מכל מקום, גם כאשר מדובר במומחה רפואי מטעם צד לדיון, אין מקום להניח אפריורית כי מומחה כזה אינו פועל על פי אמות המידה המקובלות ועל פי החובות המקצועיות והאתיות החלות עליו.
|
| חזרה למעלה |
|
| 13 [דיון אזרחי] |
|
| תא (י-ם) 7215-07-17 עותמאן סרסור נ' חברת אחוזת שומרון (מחוזי; חנה מרים לומפ; 06/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: טאהא עבד אל חפיז, רפי שפטר, עינב גיא הרמן |
במקרים שבהם נדחית על הסף תובענה לביטול פסק דין חלוט, מדובר בהחלתו של חריג אחד על חריג אחר. התביעה דנן אינה נמנית על המקרים החריגים בהם יש להיעתר לבקשה למשפט חוזר אזרחי ועל כן יש לדחותה על הסף.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו
דיון אזרחי – משפט חוזר – עילות לקיומו
.
בקשה לדחות על הסף תביעה לקיום משפט אזרחי חוזר, בנוגע להחלטת רישום הזכויות במקרקעין.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
במקרים שבהם נדחית על הסף תובענה לביטול פסק דין חלוט, מדובר בהחלתו של חריג אחד, דחיית תובענה על הסף, על חריג אחר, תובענה לביטול פסק דין חלוט. בפסיקה הוכרו שתי טענות עיקריות, שבהן יותר ניהול משפט חוזר בהליך אזרחי: מקום שפסק הדין החלוט הושג בדרכי תרמית; ומקום שהתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני המשפט מיסודו. התנאים לקיום משפט חוזר בהליך אזרחי: אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה, חיוניות הראיה, ראיות חדשות ושקדנות סבירה. התביעה דנן אינה נמנית על המקרים החריגים בהם יש להיעתר לבקשה למשפט חוזר אזרחי. משקלן של הראיות שצורפו אינו משמעותי, אין בהן כדי לשנות את תוצאת פסק הדין והן אינן חדשות. על כן יש לדחות התביעה על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [קניין] [מקרקעין] |
|
| הפ (ב"ש) 40669-10-16 שבתאי מושיאשוילי נ' אקה מושיאשוילי (מחוזי; אריאל ואגו; 04/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: עזאיזה מאהר, ויקי שמעוני, אליהו שטיינר, אביתר ידעי |
במקרה דנן, בתחרות בין עסקאות נוגדות שבראשונה מביניהן התחייבה המשיבה להעביר את זכויותיה בדירה לבן זוגה ובמאוחרת מכרה את זכויותיה לצד ג' – עדיפה זכותו של צד ג', נוכח התנהלותו של בן הזוג.
קניין – מקרקעין – עיסקאות נוגדות
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תום-לב
.
שתי המרצות פתיחה שעניינן בעסקאות נוגדות שנעשו בזכויות המשיבה 1 בדירה. המשיבה מכרה את זכויותיה למשיב 2 והמבקש – בן זוגה – טוען כי קודם לכן נערך בינו לבין המשיבה הסכם בו התחייבה לוותר על זכויותיה בדירה לטובת המבקש.
.
בית המשפט המחוזי דחה את המרצת הפתיחה של המבקש ופסק:
שתי העסקאות לא הסתיימו ברישום והן נכנסות סעיף 9 לחוק המקרקעין. בהינתן תום ליבו של המשיב, יש לבחון מהו המשקל שיינתן למחדלו של המבקש לרשום הערת אזהרה או משכון על זכויות המשיבה. כשעסקינן בקיומה של "חובת זהירות" שחב המוכר כלפי צד ג', יש שבהתקשרות בין בני זוג קיימת צפייה נמוכה יותר לכך שבן הזוגי יבצע עסקה נוספת "מאחורי גבו" של האחר, ביחס לנכס שהוסכם להעבירו, תוך הפרת אמון מוחלטת. ואולם, בנסיבות דנן צריכים היו להידלק אצל המבקש "נורות אזהרה" שבשלן היה עליו לרשום הערת אזהרה או משכון וההתעלמות מתמרורי אזהרה גרמה לתאונה המשפטית. אותו "מאזן תום לב", שבכוחו להביא לעדיפות זכותו המאוחרת יותר של צד ג' תם לב, על פני זכותו של מתקשר קודם בזמן, מצדיק את העדפת ההסכם המאוחר עם המשיב על ההסכם הזוגי שקדם לו בזמן. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [נזיקין] |
|
| עא (ת"א) 46690-12-16 אינה ליוונוב נ' אלי חיים (מחוזי; שבח יהודית, שאול שוחט, יונה אטדגי; 20/02/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אסנת ברוש |
הנטל להוכיח שהנפגע מקבל תגמולים מהביטוח הלאומי מוטל על הנתבע, אך הנטל להוכיח כי חלק מהתגמולים אינו קשור לתאונה ואינו בר ניכוי, מוטל על הנפגע. חרף האמור, תוצאה לפיה תיוחס למצבה הקודם של המערערת נכות בשיעור של 5% בלבד, ובהתאמה יבוצע גם הניכוי, אינה משקפת את המצב ויש בה משום עיוות דין.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ניכויים
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – ניכוי קצבת נכות
.
ערעור הסובב סביב סוגיית ניכויי תגמולי הביטוח הלאומי מהפיצוי שנפסק למערערת בגין תאונת הדרכים בה נפגעה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעורים ופסק:
בהתאם להלכה, ייקבע שיעורו של החלק היחסי מתוך תגמולי המל"ל אותו יש לייחס לתאונה ולנכותו מן הפיצוי, על פי חוות הדעת הרפואיות מטעם המומחים שמונו ע"י בית המשפט, במובחן מקביעותיהן של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. הנטל להוכיח שהנפגע מקבל תשלומים מהמל"ל, לרבות שיעורם, מוטל על הנתבע, אך הנטל להוכיח כי חלק מהתגמולים אינו קשור לתאונה ולכן אינו בר ניכוי מוטל על הנפגע. חרף האמור, התוצאה הנובעת מדחיית הערעור, לפיה תיוחס למצבה הקודם של המערערת נכות בשיעור של 5% בלבד, ובהתאמה יבוצע גם הניכוי, אינה משקפת את המצב לאשורו ויש בה משום עיוות דין שקשה להשלים עמו. הנכות הכוללת של המערערת בשקלול: 69.43% ונכותה הקודמת שלא קשורה לתאונה בשקלול: 53.45%, כך שרק 23.01% מתשלומי המל"ל ניתנים לניכוי. התוצאה היא שהמשיבה לא תהא רשאית לנכות מהסכום המעוכב סכומים נוספים מעבר לאלו שנקבעו בפסק הדין הראשון, ובה בעת לא תידרש לשלם סכומים נוספים מעבר לאלו שנקבעו בו. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 16 [תקשורת] |
|
| תאמ (ת"א) 45014-12-15 אופיר לב, עו"ד נ' לוטוסנד בע"מ (שלום; דלית ורד; 29/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין משלוח 9 מסרונים בעלי תוכן פרסומי, סכום של 3,150 ₪. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪.
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
.
עניינה של התביעה דנן לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק על סך של 10,000 ₪, בגין 10 דברי פרסומת ששלחה הנתבעת לתובע, אשר נטען כי נשלחו בניגוד להוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הנתבעת שלחה לתובע "דבר פרסומת" כהגדרתו של מונח זה על פי סעיף 30א(א) לחוק התקשורת. עסקינן במסר המופץ באופן מסחרי, אשר מטרתו לעודד הוצאת כספים, תוך שימוש בשירות המקוון של הנתבעת לשם שליחת טפסים להגרלות הלוטו. הנתבעת זכאית לעמלה בגין הטפסים הנשלחים באמצעותה.
הנתבעת לא טענה כי קיימת אפשרות להתקין את היישומון ללא אישור התקנון במלואו, על כל סעיפיו. מתן הסכמה מפורשת של הנמען כנדרש בהוראות החוק, משמעה כי הנמען הסכים באופן מודע ומרצונו לקבל הודעות פרסומת, כאשר בה בעת ניתנה לנמען אפשרות לסרב לקבל הודעות כאמור.
זאת ועוד, תקנון הנתבעת כולל סעיפים וכן תתי סעיפים רבים, ללא כל הדגשה של הסעיף הרלבנטי. הדגשה זו נדרשת על מנת להסב את תשומת לב הנרשמים כי עם אישורם את תנאי התקנון, ניתנת הסכמה מטעמם לקבלת הודעות בעלות אופי פרסומי.
יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין משלוח 9 מסרונים בעלי תוכן פרסומי, סכום של 3,150 ₪. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [ביטוח] |
|
| תא (ת"א) 11152-09-11 אביאור חן חשמל בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; אלי ספיר; 26/03/18) - 24 ע' |
| עו"ד: לימור נגלר, קרן תגר, תמיר מלכה, יניב חי, חני ברוך אלון |
נדחתה תביעת התובעת כנגד הנתבעות – חברת ביטוח וחברה שהתקינה בעסק של התובעת מערכת אזעקה וסיפקה לה שירותי מוקד וסיור. נפסק, בכל הקשור לתביעה כנגד המבטחת, כי הלה הצליחה להוכיח, כי התובעת מסרה לה עובדות כוזבות ביודעין בכוונת לקבל תגמולי ביטוח במרמה וכי מכל מקום התובעת לא מילאה את תנאי המיגון בפוליסה.
ביטוח – תגמולי ביטוח – מרמה בתביעת ביטוח
ביטוח – תגמולי ביטוח – מרמה בתביעת תגמולים
ביטוח – חוזה ביטוח – דרישת המיגון
.
התובעת – חברה לשיווק ומכירת מוצרי חשמל, הגישה כנגד הנתבעות – חברת ביטוח שביטחה את העסק וכנגד החברה שהתקינה בעסק את מערכת האזעקה ונתנה את שירותי המוקד והסיור, תביעה לתשלום תגמולי ביטוח. המחלוקת בין התובעת למבטחת התמקדה בעיקר סביב טענת המרמה של המבטחת; טענת התובעת נגד הנתבעת 2 הייתה כי הלה התרשלה בכך שלא הודיעה לתובעת לפני הפריצה כי המשדר האלחוטי לא פועל בגלל בעיית מיסוך, וכי נדרשת התקנת אנטנה על הגג.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
התובעת ידעה שהתשדורת האלחוטית לא פועלת, ובחרה במודע שלא לשדרג את המערכת כדי לפתור את התקלה. לאור האמור התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית.
חברת הביטוח הצליחה להוכיח את היסודות הנדרשים כי התובעת מסרה לה עובדות כוזבות ביודעין בכוונת לקבל תגמולי ביטוח במרמה. במקרה הנדון, הוכיחה המבטחת, כי התובעת שידלה את המוקדן מטעם הנתבעת 2 ביודעין ובמודע להוציא עבורה אישור כוזב בדבר תקינות מערכת האזעקה. המבטחת הוכיחה, כי במקרה זה חל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, ולכן חלה גם הסנקציה. לכן, דינה של התביעה להידחות מסיבה זו.
אחד מתנאי המיגון בפוליסה היה חיבור תקין של משדר אלחוטי וחיבור קווי למוקד רשף המפעיל שירותי סיור. התובעת לא מילאה את תנאי המיגון של קיום משדר אלחוטי תקין המחובר למוקד. המבטחת הצליחה להוכיח, כי אף מבטח סביר לא היה מבטח את התובעת ללא תנאי מיגון של תשדורת אלחוטית תקינה, או עם הסיכון המוגבר שנוצר; מהראיות עולה שיש קשר ברור בין הנזק ובין העדרו של אמצעי המיגון והחמרת הסיכון. בכל מקרה, נטל השכנוע בדבר העדרו של הקשר הסיבתי מוטל על המובטח ולא על חברת הביטוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עונשין] |
|
| תפ (רמ') 3739-01-16 רשות המיסים,היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' סלימאן אבו גאנם (שלום; רבקה גלט; 21/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: ענברי, מורג |
בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס. נפסק, כי אלמלא חל שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום, היה מקום להטיל על הנאשם עונש חמור יותר.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
.
הנאשמים חברה בע"מ ובעליה, הורשעו על פי הודאתם בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף. הנאשם 1 הורשע בסה"כ ב-39 עבירות של מסירת ידיעה או מסמך כוזבים במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, וכן 39 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק. הנאשמת 2 הורשעה בסה"כ ב-11 עבירות של מסירת ידיעה או מסמך כוזבים במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, וכן 11 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
עבירות המס פוגעות בערכי היסוד של חברה שוויונית והוגנת. סקירה של מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי בדרך כלל מטילים בתי המשפט עונשי מאסר משמעותיים.
נכון הדבר, במקרים מינוריים יותר, כשהיקף ניכוי המס היה נמוך יחסית והנאשם הסיר את המחדלים (לפחות בחלקם), הסתפקו בתי המשפט לא פעם בעונשי מאסר קצרים, או אף, לריצוי בעבודות שרות. לעומת זאת, במקרים בהם סכומי המס שנוכה שלא כדין היו דומים לאלה שבמקרה דנן, מדיניות הענישה העקבית דורשת הטלת מאסר בפועל למשך פרק זמן משמעותי.
בענייננו, הנאשם ניכה מס תשומות בסכומים עצומים העולים על שני מיליון ₪, זאת במהלך פעילות עבריינית שיטתית על פני שנים. את העבירות ביצע הן בעצמו והן באמצעות החברה הנאשמת עמו, ובכך יש משנה חומרה; בנסיבות מתחם העונש ההולם לעבירות נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל.
שיקול מרכזי בעת קביעת העונש המתאים לנאשם, במסגרת המתחם ההולם שנקבע, נוגע לשאלת הסרת המחדלים, ובענייננו, למרבה הצער, לא פעל הנאשם כלל להסרתם, ואף מסר לבית המשפט כי לא יהא בכוחו להסירם.
אלמלא חל שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום, היה מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר במרכז המתחם שנקבע, ונוכח השיהוי יש להטיל עליו עונש מקל יותר. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [הגנת הדייר] |
|
| תא (פ"ת) 45680-06-15 רביב שלו נ' בוריה זוהר (שלום; אשרית רוטקופף; 20/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: שלומי נרקיס, אילה ויזל |
בית המשפט הורה על פינוי הנתבע מדירת מגורים. נקבע כי קמה לתובע עילה לפינויו של הנתבע מהדירה, על יסוד אי תשלום דמי שכירות.
הגנת הדייר – פינוי – תביעת פינוי
הגנת הדייר – דמי שכירות – תשלומם
הגנת הדייר – סעד מן הצדק – שיקולי בית-המשפט
.
עניינו של פסק דין זה הינו בעתירת התובע לפינוי הנתבע מדירת מגורים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
עסקינן בנתבע אשר מחזיק בדירה מכוח הסכם שכירות מוגנת, כאשר התובע מבקש לבסס את תביעתו על סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר לפיו ניתן לבסס עילת פינוי באם "הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו".
יש לקבוע כי קמה לתובע עילה לפינויו של הנתבע מהדירה, על יסוד אי תשלום דמי שכירות. אשר לסעד מן הצדק בהתקיימותה של עילת פינוי בשל אי תשלום דמי שכירות, חידדה הפסיקה כי כאשר אי התשלום הוא תוצאה של פעולה מתוכננת מראש, שיטתית, הולכת ומתמשכת – הנטייה תהיה שלא להעניק את הסעד. זאת להבדיל מפיגור בתשלום דמי שהינו תוצאה של שגגה, טעות או מקרה בלתי צפוי מראש.
התנהלותו של הנתבע אינה מאפשרת הכרה בסעד מן הצדק, כשבנוסף, לא נמצא כי קיימות נסיבות אישיות חריגות הגוברות על אי היעתרות למתן הסעד; כך, לא רק שהנתבע לא הציג כל ראייה אודות נזק שייגרם לו עקב הפינוי, אלא שהוברר כי הוא בעליהם של שני נכסים כשאחד מהם הינו דירת מגורים. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 10830-08-15 מדינת ישראל נ' זיאד ג'בארין (שלום; שאול אבינור; 15/03/18) - 26 ע' |
| עו"ד: אליעזר ביאלין, מוחמד ג'בארין, ניק בנרי |
בית המשפט זיכה את הנאשמים 1 ו-4, מביצוע עבירה שעניינה גרימת מותו של מפעיל עגורן צריח מתוך תא המפעיל, ברשלנות. הכרעת הדין עוסקת בבחינת אחריותם של הנאשמים – מנהל עבודה ומפעיל עגורן, לתוצאת התאונה המצערת, בהתחשב בהפרת חובת הפיקוח בעניין עגורנים המוטלת על גורמים אחרים.
עונשין – עבירות – גרימת מוות ברשלנות
עונשין – עבירות – בטיחות בעבודה
.
כנגד הנאשמים 1 ו-4 הוגש כתב האישום שמאשים אותם בגרימת מותו של מפעיל עגורן צריח מתוך תא המפעיל, ברשלנות. המחדלים המיוחסים לנאשם 1 – מנהל עבודה, הם בכמה רבדים: בכך שלא וידא כי הפעלת העגורן נעשית באופן תקין ושלא נמצאים פגמים בעגורן, וכן שלא בדק את פנקס העגורן ולא פיקח על אופן מילוי פנקס העגורן על-ידי שאר הנאשמים. נאשם 4 – מפעיל העגורן, הרשלנות המיוחסת לו בכתב האישום היא בכך שהפעיל את העגורן כשהסבכה אינה במקומה, לא דיווח על היעדר הסבכה ולא הקפיד על הרישום בפנקס העגורן, וכמו כן לא ביצע בדיקות יומיות לתקינות העגורן.
.
בית המשפט זיכה את הנאשמים ופסק כלהלן:
הרשלנות המיוחסת לנאשם 1 בכתב האישום בכך שהוא לא בדק את פנקס העגורן ולא וידא כי נאשמים 2 עד 4 (המפעילים) מבצעים בו רישומים כנדרש אינה מבוססת כלל, שכן אין על נאשם 1 חובה שבדין לערוך בדיקות כאלה. יתר על כן, החובה לבדיקת פנקס העגורן מוטלת דווקא על מבצע הבנייה.
גם אם מבצע הבנייה שכר את שירותיו של מנהל עבודה אין בכך כדי לפטור את מבצע הבנייה מחובותיו לפי הדין, או כדי להטיל על מנהל העבודה חובות נוספות שלא נקבעו בדין. הוראות הדין, יוצרות אבחנה ברורה בין מבצע הבנייה לבין מנהל העבודה ומטילות על מבצע הבנייה חובות ספציפיות לעניין פנקס העגורן.
מכל מקום, התנהגותו המאוחרת יותר של נאשם 2 בהסרת הסבכה – התנהגות שהתאפיינה ברשלנות קיצונית – היוותה "גורם מתערב זר" המנתק את הקשר הסיבתי-משפטי שבין מחדל אי הרישום בפנקס העגורן של נאשם 1 לבין קרות התוצאה המזיקה.
רשלנותו של נאשם 4 הייתה פחותה במידה ניכרת מזו הנטענת בכתב האישום. יחד עם זאת, נאשם 4 לא דיווח על הפגם שנתגלה לו בעגורן – דהיינו: הסרת הסבכה – למנהל העבודה ובכך מנע את האפשרות שפגם חמור זה יתוקן. על אף שנאשם 4 היה רק מפעיל מחליף באתר, מחדלו הנ"ל הינו "סיבה בלעדיה אין" לגרימת מותו של המנוח. מכאן, שהקשר הסיבתי-עובדתי שבין התנהגותו של נאשם 4 לבין התוצאה הקטלנית, הוכח כנדרש. יחד עם זאת, מכלול הנסיבות שהוכחו בבית המשפט בעניינו של נאשם 4 אינן מגבשות קשר סיבתי-משפטי. מכאן, שגם אחריותו של נאשם 4 לגרימת מותו של המנוח לא הוכחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [בתי-משפט] |
|
| הפ (פ"ת) 46524-10-17 אסף רופא נ' קרן פז חברה לבנין בע"מ (שלום; אשרית רוטקופף; 13/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נדתתה תביעה למתן צו אכיפה שיורה למשיבה לקיים את ההסכם שנחתם בין הצדדים. נפסק, כי התנהלות המבקשים עולה לכדי ניצול לרעה של ההליך ו/או של זכות הגישה לערכאות.
בתי-משפט – שימוש לרעה בהליכי בית-משפט – קיומו
בתי-משפט – שימוש לרעה בהליכי בית-משפט – של בעלי-הדין
.
המבקשים עתרו למתן צו אכיפה שיורה למשיבה לקיים את ההסכם שנחתם בין הצדדים וקביעת סנקציות לעתיד למקרה שבו המשיבה לא תעמוד בלוח הזמנים הקבוע בהסכם.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לבית המשפט קנויה סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט. באשר לשאלה מהו שימוש לרעה בהליכי בית משפט, הבהירה הפסיקה כי אין לכך תשובה אחידה וממצה וכי בדומה לעיקרון תום הלב, גם האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט מבוסס בעיקרו על אמת מידה אובייקטיבית אשר נבחנת בהתאם לנסיבות של כל מקרה לגופו. כן, צוין כי עיקרו של המבחן הינו סבירות והגינות קרי, כיצד בעל דין סביר והגון היה נוהג בנסיבות העניין.
מקום בו תכלית נקיטת ההליך דנן הייתה לצורך השבת המשיבה למנגנון יישוב המחלוקות באמצעות הסדר הפשרה כאשר בהמשך הוברר כי המבקשים זנחו תכלית זו וכל שהם עותרים עתה הינו רק להותרת הסעד של חיוב המשיבה בתשלום חלקה בשכר טרחת המומחה על מנת שחוות הדעת תשמש בהליך עתידי שיינקט על ידי המבקשים – יש לראות התנהלות זו כחסרת תום לב העולה לכדי ניצול לרעה של ההליך ו/או של זכות הגישה לערכאות. הסעד העדכני המבוקש בנסיבות בעניין אינו אלא ניסיון להשגת יתרון דיוני-כלכלי פסול בעבור המבקשים. בנסיבות אלה, אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [הגנת הדייר] |
|
| ש (י-ם) 56235-06-16 רחמנים פריידון נ' משה כץ (שלום; מרים ליפשיץ פריבס; 13/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: ס' מצא, א' ולירו |
בית המשפט דחה תביעה להורות על חיוב המשיבים בדמי השכירות ראויים עבור 2/3 מהמושכר לפי סעיף 1(22) לתקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות), . נפסק, כי קביעת שיעור דמי השכירות צריך שתהיה בהתאם לתקרה שנקבעה בחוק הגנת הדייר ובהודעת הגנת הדייר [נוסח משולב] (העלאת שיעור מרבי של דמי שכירות לבתי עסק) בתשלומם על ידי המשיב 1 עבור המושכר על כל חלקיו.
הגנת הדייר – דמי שכירות – העלאתם
הגנת הדייר – דמי שכירות – שיעורם
.
המבקשים הגישו בקשה לקביעת דמי שכירות כלכליים עבור 2/3 מהזכויות בחנות שמי מהמשיבים לא שילם עבורם דמי מפתח. עוד עותרים המבקשים לקבוע את שיעור דמי השכירות הראויים לפי חוות דעת השמאי מטעמם, עבור החלקים נשוא התביעה בחנות. עיקר המחלוקת בענייננו היא בנוגע לשיעור דמי השכירות אשר על המשיב 1 לשלם למבקשים.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תכליתו להבטיח לדייר מוגן לנהל את עסקו ו/או להתגורר במושכר בכפוף לדמי השכירות שנקבעו בחוק ובתקנותיו. קרי: בפיקוח של המחוקק בנוגע להעלאת שיעור דמי השכירות. כל זאת בהתאם לתקנה 1(22) לתקנות הגנת הדייר ( דמי שכירות בבתי עסק אי תכולת השיעורים המרביים וההפחתות), לפיו, בית עסק אשר לא שולמו בגינו דמי מפתח לא חלות עליו הוראות סעיף 52א לחוק ועל הדייר לשלם לבעל הבית דמי שכירות כלכליים.
סעיף 53 לחוק קובע כי דמי שכירות מוסכמים מחייבים את הצדדים למשך תקופת השכירות, ואין לקבוע במקרה זה את דמי השכירות על-פי אמות המידה שנקבעו בסעיפים 52,52א ו-61 לחוק הקובעים דמי שכירות מרביים או מופחתים.
יש לדחות את טענת המבקשים, לפיה על המשיב 1 לשלם דמי שכירות ראויים על 2/3 מהמושכר משהועברו הזכויות של שותפיו במושכר לידי הבעלים. אין לחייב את המשיב בדמי שכירות ראויים כי אם לפי החוק על מלוא המושכר לאור הסכמות הצדדים ומששולמו דמי מפתח עבור המושכר מה שמוציא אותו מגדרו של סעיף 1 (22) לתקנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [עונשין] |
|
| תפ (רח') 36369-08-17 פרקליטות מחוז מרכז - פלילי נ' ישראל איאסו (שלום; אפרת פינק; 11/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: טל פילברג, ירון פורר |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם שהורשע בעבירה של החזקת נשק ותחמושת ללא רשות, עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ועבירה של הפרת הוראה חוקית; ואת דינו של נאשם שהורשע בעבירה של החזקת נשק ותחמושת ללא רשות.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: החזקת נשק
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
.
נאשם 1 הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של החזקת נשק ותחמושת ללא רשות, עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ועבירה של הפרת הוראה חוקית. נאשם 2 הורשע בעבירה של החזקת נשק ותחמושת ללא רשות.
.
בית המשפט גזר את דינם של הנאשמים, ופסק כלהלן:
מתחם הענישה ההולם את העבירה של החזקת נשק ותחמושת, כשהנשק טעון ובתוכו מחסנית – לצד עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – נע בין מאסר לתקופה של 6 חודשים שיכול ויבוצע בדרך של עבודות שירות ובין מאסר לתקופה של 22 חודשים, לצד ענישה נלווית.
מתחם העונש ההולם את העבירה של החזקת נשק ותחמושת, כאשר ההחזקה קונסטרוקטיבית, נע בין מאסר לתקופה של מספר חודשים ובין מאסר לתקופה של 18 חודשים. מתחם העונש ההולם את העבירה של הפרת הוראה חוקית נע בין מאסר על תנאי ובין מאסר לתקופה של מספר חודשים, לצד ענישה נלווית.
לא ניתן לקזז תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני. עם זאת, יש לקחת בחשבון נסיבה זו של שהייה ממושכת במעצר בפיקוח אלקטרוני, כנסיבה מקלה לזכותו של הנאשם.
בית המשפט הטיל על נאשם 1 מאסר בפועל לתקופה של 13 חודשים והפעיל מאסר על תנאי, וזאת במצטבר למאסר בתיק דנן, כך שסך הכל ירצה הנאשם 1 מאסר לתקופה של 16 חודשים. זאת, לצד שני מאסרים מותנים. על נאשם 2, הטיל מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים וכן מאסר מותנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 14398-01-17 מדינת ישראל נ' נתן וייס (שלום; ג'ויה סקפה שפירא; 11/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: ניצנית פזואלו, ברק פרידמן |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירות גידול סמים והחזקת תחמושת. בית המשפט הטיל על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: החזקת נשק
.
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות גידול סמים והחזקת תחמושת.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
הנאשם גידל סם מסוג קנבוס הנחשב לסם "קל", אך בכמות שאינה מבוטלת, ועולה במידה רבה על הכמות הקבועה בחוק ככזו המקימה חזקה לפיה הסמים לא נועדו לצריכה עצמית בלבד. לבד מהסמים שגידל, החזיק הנאשם בסמים מאותו הסוג גם בחדרו, בכמות שאין חולק שנועדה לצריכה עצמית, וגם בתוך עוגיות.
גידול סמים, אף אם נעשה במסגרת ביתית, הוא מעשה מתוכנן הדורש השקעת משאבים וזמן לצורך הצלחת הגידולים. בשים לב לסוג הסם וכמותו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים בשל עבירת הסמים היא בינונית.
מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם מתחיל ממאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ומגיע עד לשנת מאסר בפועל, ולצידם מאסר על תנאי, פסילה בפועל ועל תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה ובמקרים המתאימים – גם קנס.
אין מקום לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, ואולם יש למקום את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם. יש לגזור על הנאשם ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [רשויות מקומיות] |
|
| תאמ (י-ם) 9546-01-17 לירן קלדרון נ' עירית ירושלים (שלום; גד ארנברג; 11/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבעת – עירייה, להשבת הסכומים ששילם עבור קרן החניה, ואשר שולמו על ידו לצורך קבלת היתר בניה. נפסק, כי מרגע שהתובע מכר את המבנה, נשוא ההיתר, רכש צד ג' את הזכות לכך שתוקם, בכספים ששולמו לקרן החניה ושלפיהם נבנה המבנה שרכש, חניון ציבורי במקום המובטח שעבורו שולמו הכספים לקרן החניה.
רשויות מקומיות – גבייה – קרן חניה
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת – עירייה, תביעה להשבת הסכומים ששילם עבור קרן החניה, ואשר שולמו על ידו לצורך קבלת היתר בניה. התובע טוען, כי החניון בפועל לא נבנה, וכי התמורה ששולמה על ידו בגין קרן החניה נכשלה, ולמעשה שולם על ידו תשלום חובה כאשר התברר שהתשלום שבוצע לא שימש בפועל ליעוד שלמענו שולם.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
יש לדחות את התביעה בשל כך שנכון להיום התובע אינו עוד בעלים של המקרקעין אשר נמכרו על ידו מספר שנים לאחר ששילם את קרן החניה. ככל שישנה זכות תביעה למאן דהוא, זכות זו היא של רוכש הנכס ולא של התובע שמכר את כל זכויותיו בנכס כולל הזכות הגלומה בתשלום קרן החניה, היינו, הזכות שיבנו בכספי קרן החניה מקומת חניה בהתאם לדין.
לולא התובע היה מוכר את המקרקעין לצד ג' היה מקום לשקול ולחייב את הנתבעת להשיב לו את הסכומים ששילם. על פי הוראות החוק ותקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) המועד להקמת החניון הוא תוך 10 שנים ממועד ביצוע התשלום וקבלת ההיתר, בפועל לא נבנה החניון במועד זה לפיכך נכשלה התמורה ששילם התובע בגין קרן החניה ולמעשה שולם תשלום חובה על ידי התובע כאשר התברר שהתשלום שבוצע לא שימש בפועל ליעוד שלמענו שולם. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [ביטוח] |
|
| תאמ (ת"א) 32237-04-16 נטליה ז'יקובסקי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (שלום; קייס נאשף; 02/02/18) - 23 ע' |
| עו"ד: איילינג, דמנד |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכבה בעקבות אריוע תאונתי. טענות הנתבעת לפיהן האירוע נגרם בכוונה או מחמת מרמה – נדחו.
ביטוח – תגמולי ביטוח – מרמה בתביעת ביטוח
ביטוח – תגמולי ביטוח – מרמה בתביעת תגמולים
.
התובעת – מבוטחת הגישה תביעה כנגד מבטחתה בגין נזקי רכוש שאונו לרכבה בעקבות אירוע תאונתי. דרישתה של התובעת לקבלת תגמולי ביטוח נדחתה ע''י הנתבעת בנימוק כי המדובר באירוע מכוון או כזה שיסודו במעשה מרמה, ומכאן התובענה. פסק הדין עוסק איפוא בשאלה: האם עלה בידי הנתבעת לעמוד ברף הראייתי הגבוה הנדרש להוכחת התקיימותם של יסודות המעשה המכוון או מעשה המרמה, כפי שהדין הרלבנטי מורה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
לשם הוכחת התקיימותו של סעיף 26 לחוק הביטוח – נדרש המבטח, ובנידון דידן הנתבעת, להוכיח, כי הנזק נגרם במתכוון, דבר אשר מחייב הוכחת יסוד נפשי של "כוונה". הוכחת תחולתו של סעיף זה תחייב את הנתבעת להוכיח, כי הנהג או התובעת – חפצו בהרס הרכב ממש ובדבר השבתתו, כפי שהיא עצמה רשמה בגדרי מכתב הדחיה. הוכחת יסוד זה היא משימה קשה מנשוא, באשר לא זו בלבד שנדרשת הוכחת יסוד נפשי של כוונה, אלא למעלה מכך הפסיקה העניקה פירוש צר ודווקני לסעיף זה במובן זה שאך פעולות שעולות כדי כוונת זדון ממש – תהוונה הוכחה להתקיימותו של סעיף 26 לחוק הביטוח. דברים דומים יש לומר ביחס להוכחת יסודותיו של סעיף 25 – שאף היא משימה לא קלה כלל.
הואיל ועסקינן בטענות אשר מייחסות למבוטחת, או מי מטעמה, מעשים חמורים, כאלה בהם דבק לכאורה יסוד של גוון פלילי, הרי מדובר במבחנים מחמירים, באופן שעל המבטחת הטוענת כנגד מבוטחה טענות חמורות ממין זה, להתכבד ולהביא ראיות כבדות משקל, ומשמעותיות אשר תעלינה בקנה אחד עם הנטל הכבד הכרוך בהוכחת היסודות האמורים.
הנתבעת לא עמדה באיזה מבין המבחנים המחמירים. כך, לא הוכח שהתרחשות האירוע באה על רקע מעשה או מחדל שנעשו במתכוון במטרה להשמיד את הרכב או לגרום להשבתתו; וכך גם לא הוכחו היסודות של מרמת הביטוח. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 27 [דיון אזרחי] [משפחה] |
|
| תלהמ (ראשל"צ) 8390-10-17 פלוני נ' פלונית (משפחה; חני שירה; 01/04/18) - 8 ע' |
| עו"ד: מורן גוהר, רענן גל |
נמחקה על הסף תביעה של אב להפחתת/ביטול מזונות שנקבעו בהסכם גירושין כ-10 חודשים קודם הגשת התביעה וזאת מהצטברותם של מספר גורמים ובעיקר התנהלות התובע המאופיינת בהעדר תום לב; בין היתר צוין כי בהתאם לפסיקה, סילוק של תביעה על הסף תיעשה רק כאשר ביהמ"ש משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות. הוא הדין בענייננו.
דיון אזרחי – מחיקה – על הסף
משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין
משפחה – מזונות ילדים – הסכם בעניין שיעור המזונות
משפחה – הסכם גירושין – שינוי נסיבות
.
בקשת הנתבעת (להלן: "הנתבעת ו/או המבקשת"), אם לשני קטינים, למחיקה על הסף של תביעת האב (להלן: "התובע ו/או המשיב"), להפחתה/ביטול מזונות קטינים שנקבעו בהסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד ב-12/2016 – כ-10 חודשים טרם הגשת התביעה דעסקינן. יצוין כי התובע אינו משלם מזונות מאז חודש 5/17, על דעת עצמו.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה ומחק את התביעה על הסף מהטעמים הבאים:
על אף ההלכות הידועות לסילוק תביעות על הסף רק במקרים חריגים – דינה של תביעה זו להיות מסולקת על הסף מהצטברותם של מספר גורמים ובעיקר התנהלות התובע המאופיינת בהעדר תום לב. כפי שנפסק בעבר, הדין מאפשר שלא ליתן לתובע אפילו זכויות שלכאורה מוענקות לו ובכלל זאת הזכות לבקש שינוי מזונות, שעה שהוא רואה בפעולותיו חוסר תום לב.
אמנם, מחיקת תביעה אינה עניין של מה בכך, אולם עצם בירור התביעה לגבי אב שמפר ברגל גסה הסכם גירושין חודשים ספורים לאחר אישורו, מפסיק מיוזמתו לשלם מזונות לילדיו ומגיש תביעה לביטול/הפחתה פחות משנה לאחר האישור, כאשר טרם יבשה הדיו על ההסכם, כאשר ידוע לו כי עצם אי תשלום המזונות דחק את האם למצוקה נוראית מכן עד כדי כך שלא יכלה עוד להחזיק הקטינים – אינה יכולה לעמוד.
הדעת נותנת כי לעת חתימת ההסכם ישבו הצדדים ודנו בצרכי הילדים וביכולותיהם האמיתיות, יכולות המוכרות לשניהם מפרק חייהם המשותפים, ובהתאם נקבעו בהסכם ההתחייבויות כולל התחייבויות כספיות נוספות שנטל התובע על עצמו, מיוזמתו.
לכאורה די בהעדר תום הלב המובנה למחיקת התביעה על הסף שכן בהתאם לסעיף101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי : ביהמ"ש או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. אולם, בהתאם לפסיקה, סילוק של תביעה על הסף תיעשה רק כאשר ביהמ"ש משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות. הוא הדין בענייננו.
במועד הגשת התביעה שני הקטינים היו מתחת לגיל 6 וממילא בע"מ 919/15 עליו נסמך התובע, איננו חל עליהם. גם בהתנהלות זו של התובע ומועד הגשת התביעה, ניתן לראות מעבר לאי תחולת הבע"מ התנהלות שלא בתום לב. יתרה מזאת, בהתאם לפסיקה בערכאות הדיוניות הלכת 919, אינה חלה על פסקי דין חלוטים (בניגוד לכאלה בהליכים תלויים ועומדים ו/או בהליכי ערעור). משכך, אין די בהלכת 919 כדי להוות שינוי נסיבות מהותי. אלא, יש להוכיח שינוי נסיבות מאז מתן פס"ד המקורי ועד להגשת התביעה, והכל בשים לב כי ההסכם אושר לפני זמן קצר יחסית.
אף טענות התובע להיות התביעה תביעתם הראשונית של הקטינים, אין להן מקום. ההלכות ביחס לתביעות ראשוניות של קטינים באות לשמור על זכויותיהם של קטינים במסגרת תביעות להקטנת מזונות נגדם ואינן באות לפגוע בזכויות של קטינים.
בנוסף, גם אם היה מתאפשר לאב להמשיך לנסות ולהוכיח את תביעתו במסגרת דיון הוכחות, תביעתו זו לא תוכל לעמוד, הן לאור חוסר תום לב שהוכח, והן מאחר ואין שינוי נסיבות בכל הנוגע להכנסות הצדדים.
ככל שלאב תביעה נפרדת בטענה כי הקטינים כעת במשמורתו, יגיש הוא הליך מתאים לשינוי המשמורת הנטען ובשים לב כי האם טוענת כי מדובר במעבר זמני בלבד ובגין הנסיבות שפורטו בפסה"ד. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [משפחה] |
|
| תמש (ת"א) 8326-12-15 א.ס נ' נ.ס (משפחה; שפרה גליק; 12/03/18) - 19 ע' |
| עו"ד: רפי שדמי, ליאן וקהת |
ביהמ"ש פסק כי התובעת זכאית למחצית שווי החברה נכון ליום הקובע (2007) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בהתאם להוראות חוק יחסי ממון והפסיקה, אין אפשרות לקבוע שאיזון המשאבים ייעשה מאוחר ליום הקובע.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – המועד הקובע לאיזון
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הערכת שווי חברה
.
תובענת התובעת, לאיזון משאבים בחברה של בעלה הנתבע, וכן בחברה נוספת הרשומה ע"ש בנה. הצדדים נישאו ב-1974. ב-2007 עזב הנתבע את בית הצדדים ומועד זה נקבע בהליך קודם כמועד הקרע/המועד הקובע. הצדדים מנהלים הליכי גירושין מזה כ-12 שנה. ב-2012 ניתן פס"ד חלקי לאיזון משאבים במסגרתו נקבעה חלוקת נכסי הנדל"ן בין הצדדים, למעט בעניין החברה, לגביה נקבע כי כל אחד מהצדדים רשאי לעתור להמשך הדיון, במידה והצדדים לא יגיעו לפתרון ביניהם.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התובענה בחלקה מהטעמים הבאים:
נוכח מועד נישואיהם של הצדדים, חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג. כאמור, הנושא היחיד שנותר בלתי פתור הוא עניין החברה. ברם, ממועד פס"ד ב-2012 ועד הגשת התביעה הנוכחית, לא המשיכו הצדדים לדון בתביעה הרכושית בנושא החברה. לעמדת ביהמ"ש ככל שמדובר בשיהוי – שני הצדדים כאחד "אשמים" בו. עוד נקבע כי העובדה שהנתבע שילם לטענתו מזונות לתובעת בהיקף של כ- 950,000 ₪ אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין איזון המשאבים.
כפועל יוצא, ובהתאם להוראות החוק והפסיקה – לפיהם אין אפשרות לקבוע שאיזון המשאבים ייעשה מאוחר ליום הקובע – נקבע כי איזון המשאבים בחברה צריך להיעשות, בין יום הנישואין, ליום הקובע, היינו 1.9.2007. וכי הערכת השווי של החברה צריכה להיעשות על פי היום הקובע ולא לפי יום הגשת התביעה.
לעניין שוויי החברה ביהמ"ש מאמץ את חוו"ד המומחה שנקט בשיטת תחשיב של תזרים מזומנים (DCFׂ(. בהקשר זה צוין בין היתר כי הפסיקה חזרה וקבעה כי יש להעדיף את שיטת ה-DCF לקביעת "השווי ההוגן" לזכות (ובעיקר למניות החברה). זאת ועוד, כידוע הלכה פסוקה היא כי מקום בו חוות דעת של המומחה מטעם ביהמ"ש עומדת במבחן הביקורת ביהמ"ש לא יטה להתערב במסקנות המומחה מטעמו אלא אם כן מתברר שהתשתית העובדתית שעליה מתבססת חוות הדעת איננה אמינה. במקרה דנא חוות דעת המומחה לא נסתרה ומקובלת על ביהמ"ש. לפיכך ביהמ"ש מורה כי התובעת תקבל מאת הנתבע מחצית הסכום המשוערך של שווי החברה בסך כולל של 3,028, 530 ₪ היינו סך של 1,514, 265 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בין יום מתן פסק דין זה ליום התשלום בפועל. ביהמ"ש הוסיף, כי משנפסק לתובעת מחצית שווי החברה היא לא תוכל לקבל גם את מחצית המניות בחברה.
תביעת התובעת לאיזון חברת הבן נדחתה. חברת הבן לא צורפה כנתבע בתיק אף שלתובעת ניתנה הזדמנות לבקש זאת ולא ניתנה לחברת הבן או לבן עצמו כל הזדמנות להתגונן. בנוסף לא הונחה שמץ ראיה כי הנתבע ביצע פעולות אסורות או שהחברה הוקמה בשנת 2011 "באופן פיקטיבי" כדי להבריח את ריווחי החברה. יתירה מזאת, הוכח כי לתובעת יש סכסוך אישי עם הבן. בנוסף, כאמור, התביעה דנא היא המשכה של התובענה הקודמת וכזכור בתובענה הקודמת כלל לא נזכרה חברת הבן. מכאן אפוא שאת הנכסים אשר צריך לאזן אחרי פסק הדין הקודם הם אך שווי החברה ונכסיה.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת (מחצית התשלום למומחה כנגד קבלות) ושכ"ט עו"ד בסך50,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 29 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (חי') 317/17 כהן ראובן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אתא (ועדות ערר - תכנון ובנייה; דקלה מוסרי טל; 28/02/18) - 10 ע' |
| עו"ד: אלי הדס |
ועדת הערר קיבלה את טענות העוררים בעניין אופן חישוב התמריצים מכוח תמ"א 38. החלטת ועד הערר נסובה סביב שאלת תחילת תחולתו של תיקון 3א לתמ"א 38.
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
.
עיקר המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא אופן חישוב התמריצים מכוח תמ"א 38. העוררים טוענים כי הבקשה הוגשה לאחר תיקון 3א להוראות תמ"א 38, ומאחר שכן ומאחר שעסקינן בבקשה להריסה ובניה מחדש של שני בניינים בני קומה אחת, יש לחשב את התמריצים במכפלה של 1.5 בלבד. מנגד טוענת הוועדה המקומית כי החישוב בוצע בהתאם למכפלה של 2.5 מן הטעם שמדובר בשינוי לבקשה שאושרה על ידי הוועדה המקומית עובר לתיקון 3א ושערר בגינה היה תלוי ועומד עוד בטרם אושר תיקון 3א.
.
ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כלהלן:
תיקון 3א לתמ"א 38 – שינוי הוראות בנושא חישוב שטחים במסלול הריסה ובניה, אושר על ידי הממשלה ביום 8.12.2016 ופורסם ברשומות ביום 13.12.2016. הוראת המעבר היחידה שנכללה בתיקון 38 /3א מתייחסת למבנה בן קומה אחת.
הוראות תיקון 3א' לתמ"א 38 אמורות היו לחול ברגע אישורן על כל הבקשות התלויות ועומדות. למרות האמור, המחוקק בחר שלא להחיל אותן על בקשות מסוימות, אשר הוגדרו בהוראת המעבר. המחוקק קבע מהו השלב בהליך הרישוי המחריג את הבקשות מתחולת התיקון, וזאת במטרה לקבוע גבול ברור עובדתי, אשר מקדם וודאות. גבול זה נקבע ללא ספק מתוך הבנה וידיעה כי חלק מן הבקשות להריסת מבנים בני קומה אחת, אשר החלו את דרכן זמן רב לפני התיקון, לא יוחרגו ויפלו לתוך התיקון.
במקרה זה, הבקשה מושא הערר היא בקשה חדשה ולא בקשת שינוי או המשך של הבקשה מושא העררים הקודמים. הבקשה החדשה הוגשה לוועדה המקומית בחודש מרץ 2017, מספר חודשים לאחר כניסתו של תיקון 3א לתוקף. ומשכך, הוראת המעבר אינה חלה עליה. על כן, יש לתקן את הבקשה באופן שהתמריצים יחושבו לפי מכפלה של 1.5 בשטח קומה מורחבת של המבנים הקיימים, בהתאם להוראות התמ"א בנוסחו היום. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 30 [משפחה] |
|
| (חי') 854228/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; יוסף יגודה, ישראל דב רוזנטל, סיני לוי; 18/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: ירדנה אליצור, דניאלה יובנוביץ טויטו |
התחייבות לתשלום עיתי לאישה לאחר הגירושין, אף אם נקרא בהסכם הגירושין בשם "מזונות" היא התחייבות כספית רגילה. מדובר על תשלום מרצון ללא כל בסיס לחיוב על פי עיקר הדין, ואין לשנות חיוב מסוג זה, אף לא במצבים של שינוי נסיבות מהותי.
משפחה – מזונות אישה – הסכם בעניין שיעור המזונות
משפחה – מזונות אישה – שינוי נסיבות
משפחה – הסכם גירושין – ביטולו
.
בקשת האיש לביטול סעיף בהסכם גירושין שאושר על ידי ביה"ד, בגדרו נקבע תשלום של 3,000 ₪ שישלם האיש לאישה מיום יציאתה לפנסיה, או אם תפוטר ממקום עבודתה ועד לאחרית ימיה. לטענת האיש יש להורות על הביטול בשל קיומה של כפיה, הטעיה ושינוי נסיבות שעניינו הרעה במצבו הבריאותי והכלכלי.
.
ביה"ד הרבני האזורי דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
טענת הכפייה, בכך שהאישה איימה על האיש כביכול כי אם לא יסכים לתנאים המסוימים תחשוף את בעיותיו הרפואיות לא הוכחה בהיבט העובדתי. להיפך, טענת האישה היא כי האיש הוא שיזם את הגירושין והיא חפצה בהמשך חיים משותפים. בהיבט ההלכתי ספק רב האם יש באיום מסוג זה משום כפיה שיש בה כדי לבטל הסכם. כמו כן, השיהוי של שנים רבות בהבאת טענה זו בפני ביה"ד מעלה חשש שזו טענה אשר עולה היום בניסיון להשתחרר מחיוב בו התחייב האיש כדת וכדין.
טענת ההטעיה, חסרת כל בסיס. לא הוכח ולמעשה אף לא נטען כי הוצגו לאיש בעת הגירושין עובדות שאינן נכונות, לפיכך אין לפנינו הטעיה. הטענה כאילו הסגנון של ההסכם יוצר תחושה לאיזון נכסים, אינה הטעיה. ביה"ד אף לא השתכנע שיש חוסר איזון מהותי בין מסת הנכסים לה זכה האיש, לבין זו של האישה.
בנוסף, אחריותו של ביה"ד, בעת אישור הסכם היא לוודא כי הצדדים מבינים את תוכן ההסכם, משמעותו ותוצאותיו. אין ספק שביה"ד מילא תפקיד זה כראוי, אף בהתייחס לסעיף נשוא הדיון אשר נדון באופן פרטני בפני ביה"ד.
טענת שינוי הנסיבות: ראשית, ביה"ד סבור, שבהיבט המהותי הסכום שנקבע לתשלום על ידי האיש, בסעיף המדובר, איננו חיוב מזונות. מדובר על התחייבות כספית שמטרתה הטבת מצבה הכלכלי של האישה, אך אין מדובר על חיוב מזונות. זאת כיוון שהאישה אינה נשואה עוד לאיש ולאחר גירושין אין חיוב מן הדין במזונות הגרושה. לאור זאת, מן הבחינה ההלכתית והמשפטית, נראה שאף במצב של שינוי נסיבות מהותי, ספק רב אם יש מקום לביטול סעיף זה בהסכם.
ביה"ד מוסיף וקובע שאף אילו הוא היה דן חיוב זה כמזונות, לא נמצאו עילות לשינוי החיוב.
בנוגע למזונות ילדים הגישה הרווחת בבתי המשפט היא ששינוי נסיבות מהותי מהווה עילה לדיון מחודש בחיוב המזונות. כפי שנפסק בתמ"ש ת"א 46342/08) "ההלכה המשפטית קבעה כי הסכם המזונות מכיל בתוכו תנאי מכללא, לפיו כל שינוי נסיבות מהותי מתיר ומאפשר פניה חוזרת לבית המשפט לשם שינוי גובה דמי המזונות שהוסכם עליהם".
מבחינה הלכתית, ההיגיון לתנאי מכללא זה הוא שחובת האב לזון את ילדיו הוא חיוב מתחדש, אשר נקבע בהתאם לצרכי הילדים באותה עת, והוא אף מושפע מיכולתו הכלכלית של החייב במזונות. החיוב שנקבע בהסכמה במועד ההסכם, תאם את הצרכים של הילדים והיכולות של ההורים בעת חתימת ההסכם, ועל דעת כן נעשתה ההתחייבות. לפיכך, מצב של שינוי נסיבות מהותי מצדיק שינוי החיוב המוסכם, שכן יש שינוי ביסוד החיוב על פי דין; בנוסף, ברור לכל, שנושא משמורת הילדים נתון לשינויים ואינו יכול להיקבע בהסכם כמסמרות. כתוצאה משינוים אפשריים במשמורת ברור כי חיוב המזונות אף שנקבע בהסכם עשוי להשתנות.
אף אם ניתן לחלוק על שני הנימוקים הנ"ל המסבירים את ההיגיון לתנאי, משעה שהמנהג הוא להורות על שינוי גובה המזונות במצב של שינוי נסיבות מהותי, יש לכך אף תוקף מבחינה הלכתית. שכן, אין ספק שכיום כאשר אדם מתחייב למזונות ילדים בסכום מסוים, הן המתחייב והן הזוכה מודעים לכך ששינוי נסיבות מהותי מהווה הצדקה לשינוי המזונות. ולפיכך, כך יש לדון בבקשות לשינוי חיוב המזונות מכוח הסכם בשינוי נסיבות מהותי.
ברם, כל האמור לעיל, מתייחס לחיוב מזונות שמן הדין, כגון מזונות ילדים ומזונות אישה נשואה. שונה מאלו ההתחייבות שבסעיף הנדון בענייננו. התחייבות לתשלום עיתי לאישה לאחר הגירושין, אף אם נקרא בהסכם בשם "מזונות" היא התחייבות כספית רגילה. מדובר על תשלום מרצון ללא כל בסיס לחיוב על פי עיקר הדין, עליו הוסכם במסגרת משא ומתן. העיקרון של שינוי חיובים שהוסכם עליהם בשל "שינוי נסיבות מהותי", חידוש הוא, ואין לך בו אלא חידושו. לפיכך, נראים הדברים שאין לשנות חיוב מסוג זה, אף לא במצבים של שינוי נסיבות מהותי.
מעבר לצורך הוער כי לא נמצאו בטענות האיש בסיס ל"שינוי נסיבות מהותי". שינויים במצבם הרפואי של הצדדים אשר אינם מבטאים שינויים כלכליים משמעותיים, אינם עניין לטענות שינוי נסיבות. קו"ח שעה שהתחייבות האיש לתשלום היא עד אחרית ימיה של האישה, וצפוי היה שעם התבגרות שני הצדדים, מצבם הרפואי ישתנה, שכן כך טבעם של דברים. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
