| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| בשפ 2608/18 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ד' מינץ; 02/04/18) - 7 ע' |
| עו"ד: חי הבר, עידית פרג'ון |
בימ"ש דחה את בקשת המשיב, המואשם בביצוע עבירות מין ואלימות, לעיון חוזר בתנאי מעצרו בהעדר הוכחה של איזה מהיסודות הקבועים בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים); בימ"ש קיבל את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוכח מסוכנותו של העורר, כאשר לא נמצא כי יש באפשרויות החלופה המוצעות כדי לאיינה.
 דיון פלילי – עיון חוזר – שינוי נסיבות
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר – שיקולי בית-המשפט
.
ערר על החלטת בימ"ש המחוזי בגדרה נדחתה בקשת העורר בבש"פ 2708/16 והמשיב בבש"פ 2608/18 (להלן: העורר) לעיון חוזר על תנאי מעצרו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות מין ואלימות ומבוקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר או להורות על מעצרו במקום חליפי תחת איזוק אלקטרוני; וכן, בקשת המשיבה בבש"פ 2708/18 והמבקשת בבש"פ 2608/18 (להלן: המשיבה) להארכת מעצר של העורר בתשעים ימים, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
.
בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הערר בבש"פ 2708/16, קיבל את הבקשה בבש"פ 2608/18 ופסק כי:
בקשת העורר לעיון חוזר מתאפשרת מכוח סעיף 52(א) לחוק המעצרים, הקובע כי עצור רשאי לפנות לבימ"ש בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצר, אם נתגלו עובדות חדשות, השתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. הלכה היא כי לשם התקיימות שינוי נסיבות, נדרש מידע שיכול היה להניא את השופט מלתת את החלטתו המקורית, לו היה מודע למידע בשעת נתינתה. לא נמצא שהעורר הצביע על מידע שכזה. העורר מסתמך אך על תסקיר שירות מבחן שלישי במספר, שחזר על המלצותיו מהתסקירים הקודמים. לנוכח העובדה שאף לפני בימ"ש המחוזי, עת שנתן את החלטת המעצר, עמד תסקיר מבחן דומה בתוכנו, לא עלה בידיו להוכיח שינוי נסיבות.
הגדרת פרק זמן מסוים כ"זמן ניכר" כמשמעותו בסעיף 52(א) לחוק המעצרים מושפעת מנסיבות העניין ומתקבלת מן האיזון שבין הפגיעה בנאשם בשל הזמן שחלף, לבין האינטרס הציבורי כי הוא ימשיך לשהות במעצר. בגדר איזון זה יש להביא בחשבון את טיב האישומים המיוחסים לנאשם, מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, התנהגותו במעצר ונסיבותיו האישיות. בענייננו, העורר פנה לבימ"ש המחוזי בתוך כחודש בלבד ממתן ההחלטה בערר הראשון, ובקשתו הנוכחית נידונה בפני מותב זה בתוך פחות מארבעה חודשים ממתן החלטה זו. נוכח האמור, לא נמצא שפרק הזמן שחלף מצדיק כשלעצמו עיון חוזר בהחלטה על מעצרו; לפי ההחלטה בערר הראשון, ככל שהעורר אכן יעבור תהליך טיפולי משמעותי שיניב תוצאות של שינוי והפנמה, יהיה מקום לשוב ולשקול עיון חוזר בהחלטת המעצר. אמנם אין בידי העורר לקבל טיפול בתוך כותלי בית המעצר במצב הדברים הנוכחי. ואולם, אין מקום לזכות את העורר בשחרור לחלופת מעצר כדי שיוכל לעמוד בתנאים שנקבעו לשקילה מחדש של תנאי המעצר. לאור כל האמור, לא עלה בידי העורר להוכיח את התקיימות איזה מהיסודות הקבועים בסעיף 52(א) לחוק המעצרים.
אשר לבקשה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים. הלכה היא כי בעת בחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בימ"ש לבחון, בין היתר, את תקופת מעצרו של הנאשם, את קצב התקדמות ההליך, את חומרת המעשים המיוחסים לו ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. בענייננו, מסוכנותו של העורר ממשית ונובעת מריבוי המתלוננות, מחומרת העבירות המיוחסות לו ומפרק הזמן הממושך בו ביצע אותן, והיא מתחזקת נוכח העובדה שהעורר היתל אף בבני משפחתו הקרובים. לנוכח זאת, לא נמצא כי יש באפשרויות החלופה המוצעות כדי לאיין את מסוכנות העורר, מגבילות ככל שיהיו. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] |
|
| מח 4074/17 חברת פרופיל אבטחה ואחזקה בע"מ נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 02/04/18) - 10 ע' |
| עו"ד: יוסף (ג'ואי) אש, קרן ארבל |
בימ"ש דחה בקשה לקיום משפט חוזר בעניינם של המבקשים שהורשעו בביצוע עבירות מס, נוכח כך שהמידע הנוסף הנטען איננו בעל פוטנציאל לשינוי תוצאות משפטם, כך שלא נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק עריכת משפט חוזר.
בתי-משפט – משפט חוזר – דחיית בקשה לקיום משפט חוזר
בתי-משפט – משפט חוזר – עילות לקיומו
.
בקשה להורות על משפט חוזר בעניינם של המבקשים לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט (להלן: החוק), שהורשעו בביצוע עבירות מס שונות לפי חוק מס ערך מוסף. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש 3 (להלן: המבקש) 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל; עונשי מאסר על תנאי, בתנאים שפורטו בגזר הדין, וכן קנס בסך 150,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו. על כל אחת מן המבקשות 1 ו-2 הוטל קנס בסך של 5,000 ₪.
.
בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
בבסיסו של מוסד המשפט החוזר, המעוגן בסעיף 31(א) לחוק, עומדת השאיפה ליצירת איזון בין ערך חשיפת האמת ומניעת הרשעות שווא, לבין עקרון סופיות הדיון והבטחת ודאות משפטית, יציבות ויעילות דיונית. הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר, נתונה רק משעה שפסק הדין הפך חלוט, והיא מותנית בקיומה של אחת העילות המנויות בחוק. המשפט החוזר הינו הליך חריג שבחריגים, השמור למקרים בודדים אשר מצדיקים זאת והוא לא נועד לשמש ערעור נוסף על פסק הדין, והוא אף לא בגדר "הזדמנות נוספת" לנאשם לטוות גרסה שונה, או משופרת. נקודת המוצא הינה שפסק הדין נשוא הבקשה ניתן כדין ובדין יסודו, אך בשל קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק מוטל ספק בנכונותו, ומכאן יש אפשרות שתוצאתו תשתנה. לפיכך, דרושה הוכחה של תשתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת העילות, בטרם יעדיף בימ"ש את שיקולי הצדק על פני השיקול של סופיות הדיון.
הבקשה מושתתת על שתי עילות. העילה הראשונה מבוססת על קיומן הנטען של עובדות, או ראיות העשויות, לבדן או ביחד עם החומר הקיים, לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקשים, כאמור בסעיף 31(א)(2) לחוק. הנטל המוטל על מי שמבקש כי יתקיים משפט חוזר בעניינו מחמת קיומה של ראיה חדשה, העשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו, כבד. על הראיות המוצגות במסגרת בקשה למשפט חוזר להיות חדשות במובן המהותי, וככלל, לא כאלה שניתן היה להגישן בבתי המשפט הקודמים ומובאות עתה כדי לנסות להטות את הכף. במקרה דנן לא נמצא כי המידע הנוסף הנטען (הכרעת דין מרשיעה של רואה החשבון) הינו חדש במובן המהותי, וכי הוא בעל פוטנציאל להביא לשינוי תוצאת משפטם של המבקשים.
העילה הנטענת השנייה, שעניינה חשש של ממש כי למבקשים נגרם עיוות דין בהרשעתם, נוכח טענה ל"כשל בייצוג" שנפל במהלך הערעור לפי סעיף 31(א)(4) לחוק), נדחתה. הטענה ל"כשל בייצוג" הועלתה בידי באת-כוח המבקשים ללא צירוף תגובת הסניגור הקודם לבקשה. די בכך שלא לקבל את הטענה. עם זאת, לא נקבע דבר לעניין התנהלות הסניגור הקודם בהליך הערעור, שכן נושא זה לא זכה למיצוי. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 2522/18 מדינת ישראל נ' יצחק ואזנה (עליון; ד' מינץ; 02/04/18) - 7 ע' |
| עו"ד: טליה נעים, שירן באדי, ערן ערבה, אור תמיר |
בימ"ש האריך את מעצרו של המשיב המואשם בעבירות הקשורות בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות ובהלבנת הון בהיקפים כספיים עצומים, בתשעים יום או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. נפסק כי מדובר בפרשה סבוכה ולמשיב חלק בלתי מבוטל בגרימת התמשכות ההליכים, כי מן המשיב נשקפת מסוכנות, ואף אם ניתן היה לאיינה, הרי שהוא הפר את אמון בימ"ש בהפרות המדגישות את החשש משיבוש הליכי משפט ואת קיומו של חשש ממשי כי המשיב ינסה להימלט מאימת הדין.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
עסקינן בבקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם. כתב האישום מגולל מסכת של עבירות הקשורות בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות ובהלבנת הון. מדובר במעשים שבוצעו באופן מתוחכם, שיטתי, כחלק מתוכנית עבריינית מאורגנת ובהיקפים כספיים עצומים של לא פחות ממיליארד ש"ח.
.
בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) קיבל את הבקשה ופסק כי:
לפי סעיף 62 לחוק המעצרים רשאי בימ"ש העליון להורות על הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו, אם טרם הסתיים המשפט בעניינו. ההכרעה בבקשה לפי סעיף זה תיעשה תוך איזון בין זכותו של הנאשם לחירות מזה לבין האינטרס בשמירה על ביטחון הציבור ושלומו וכן ניהולם התקין של הליכי המשפט מזה. בגדרו של איזון זה יש להביא בחשבון בין היתר את: משך תקופת המעצר; קצב התקדמות ההליך העיקרי; הגורם האחראי להתמשכות ההליכים; חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; מידת המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור; החשש מפני שיבוש הליכים או הימלטות מאימת הדין.
בענייננו, על פניו קצב התקדמות ההליך העיקרי אינו מן המהירים, בהינתן כי חלפו כ-20 חודשים ממועד הגשת כתב האישום המקורי ובתקופה זו התקיימו רק שני דיוני הוכחות. אולם, מדובר בפרשה סבוכה ומורכבת של ריבוי עבירות כלכליות, פיסקאליות ואחרות בהיקפים כספיים עצומים. בהתאם לכך צפויים להישמע עדים רבים וחומר החקירה חריג בהיקפו. אמת המידה לבחינת קצב ההתקדמות בתיקים כגון זה אינה כאמת המידה לבחינת הקצב בתיקים מן השורה. מה עוד שבחינת השתלשלות ההליכים מעלה כי למשיב חלק בלתי מבוטל בגרימת התמשכותם. כמו כן, נראה כי המחלוקות שניטשו בין הצדדים באשר לבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ הסתיימו בבימ"ש המחוזי, וכי בקרוב צפוי להתקיים דיון באשר לניהול ההליך, ויש לקוות כי התפתחות זו תייעל את ההליך העיקרי ותגרום להתקדמותו בקצב משביע רצון. מכל מקום, מובן כי אין די בחלוף הזמן ובהתמשכות ההליכים כשלעצמם כדי להצדיק שחרור של נאשם, ויש לבחון את מכלול הנסיבות והשיקולים.
מעבר לאמור, דומה כי בענייננו עילת המעצר המקורית, היא המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור, מתקיימת במלוא עוזה. הדבר נלמד לנוכח חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות לו, התחכום והשיטתיות שבביצוען וההיקפים הכספיים הבלתי נתפסים. דברים אלה נכונים ביתר שאת בהתחשב בעברו הפלילי המכביד למדי של המשיב. גם תסקירי שירות המבחן שהוגשו לבימ"ש המחוזי היו שליליים. על כן, על פניו די היה באלה כדי ללמד על רמת המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור; אף אם היה ניתן לאיין את המסוכנות ולהשקיף על העניין באופן אחר, כפי שנקבע בהחלטות קודמות, בנקודת הזמן הזו לא ניתן להתעלם מעילת המעצר העצמאית שקמה בעניינו לאור הפרותיו את תנאי השחרור המגבילים שנקבעו לו, לפי סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים. חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו למשיב על ידי בימ"ש, הוא שב וחזר לסורו בכך שהפר פעמיים, ובאופן בוטה, את אמון בימ"ש, הפרות המדגישות את החשש משיבוש הליכי משפט, ואת קיומו של חשש ממשי כי המשיב ינסה להימלט מאימת הדין. משעה שהאמון שניתן במשיב פעם אחר פעם, נוצל על ידו לרעה ובאופן חמור, דומה כי באיזון הכולל הכף נוטה אל עבר העדפת האינטרס בשמירה על שלום הציבור וביטחונו ובניהולם התקין של הליכי משפט, על פני חירותו של המשיב. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [תעבורה] |
|
| רעפ 6678/16 רן לוי נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 01/04/18) - 5 ע' |
| עו"ד: אריה פטר |
השגה על חומרת העונש אינה עילה לקיום דיון בגלגול שלישי, למעט במקרים נדירים, בהם העונש סוטה באופן חריג ממדיניות הענישה הראויה. בנסיבות העניין, לא נמצאה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שעניינן נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה.
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
דיון פלילי – ערעור – עונש
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה: נהיגה בזמן פסילה
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה, ונגזרו עליו 45 ימי מאסר לריצוי בפועל; חודשי מאסר על תנאי; 6 חודשי פסילה; ופסילה על תנאי. ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין, נדחה. מכאן הבר"ע. המבקש מבקש כי עונשו יומר לקנס או לעבודות שירות.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
בר"ע בגלגול שלישי תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית רחבת היקף וכבדת משקל, בעלת השלכות ציבוריות החורגות מעניינם הקונקרטי של הצדדים, או בנסיבות המעוררות חשש מפני עיוות דין או אי-צדק חמור למבקש. בקשה זו אינה עומדת באמות המידה האמורות.
זאת ועוד: הבקשה נסובה, כל כולה, סביב חומרת העונש. השגה על חומרת העונש אינה עילה לקיום דיון בגלגול שלישי, למעט במקרים נדירים, בהם העונש שהושת על המבקש סוטה באופן חריג ממדיניות הענישה הראויה. בנסיבות העניין, לא נמצאה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא.
לגופו של עניין יוער כי ביהמ"ש לתעבורה נדרש לנסיבות הייחודיות של המקרה, תוך שדחה את טענות המבקש. כאן המקום אף לחזור ולהטעים את חומרת העבירות שביצע המבקש, המהוות סכנה לציבור הנהגים ולהולכי הרגל בישראל ומבטאות זלזול בשלטון החוק. לא נמצא טעם טוב להתערב בעונש. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] [עונשין] [בתי-משפט] |
|
| רעפ 4780/17 זינב עמאש נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 01/04/18) - 7 ע' |
| עו"ד: דפנה שמול |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה פסק דין של בימ"ש המחוזי בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בימ"ש לתעבורה, שדחה את בקשת המבקשת לביטול פסק דין בו הורשעה בעבירות תעבורה. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, כי בימ"ש המחוזי דחה את טענות המבקשת בדין ואין מקום להתערב בפסק דינו, וכי לא נמצא שהעונש שהושת על המבקשת סוטה מן הענישה המקובלת במקרים דומים.
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
בתי-משפט – פסק-דין – בהיעדר התייצבות
.
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו והחלטתו של בימ"ש המחוזי. במסגרת פסק הדין נדחה ערעור המבקשת על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה, שדחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן בעניינה בו הורשעה בעבירות תעבורה. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקשת העונשים הבאים: קנס בסך 2,500 ₪, או 10 ימי מאסר תחתיו; פסילה מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, ופסילה על תנאי מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.
.
בית המשפט העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת, בנסיבות, שאלה משפטית עקרונית רחבת היקף וכבדת משקל, בעלת השלכות ציבוריות, החורגות מנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים לבקשה, או בנסיבות המעוררות חשש מפני עיוות דין, או אי-צדק חמור שנגרם למבקש. הבקשה דנן איננה נמנית על אותם מקרים חריגים, המצדיקים מתן רשות ערעור, באשר היא ממוקדת בעניינה הפרטני של המבקשת, ואף לא מתקיימים בעניינה חשש מפני עיוות דין או אי-צדק. די באמור כדי לדחות את הבקשה.
למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. המבקשת נשפטה בהעדרה מכוח סעיף 240(א)(2) לחסד"פ, נוכח אי-התייצבותה לדיון, אליו היא זומנה כדין. בימ"ש לתעבורה נדרש גם לבקשת המבקשת לביטול פסק הדין, וקבע כי המבקשת לא עמדה בדרישות סעיף 130(ח) לחסד"פ, באשר היא לא הציגה נימוק מניח את הדעת לאי-התייצבותה, ולא הרימה את הנטל להוכיח כי נגרם לה עיוות דין; המבקשת אף לא הופיעה לדיון בערעור בבימ"ש המחוזי, ומשכך אף פסק הדין בערעור ניתן בהעדרה. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין בערעור, ובימ"ש המחוזי קבע, אף שלא היה מחויב לכך, את הדיון בבקשה במעמד הצדדים. משהגיעה המבקשת גם לדיון זה באיחור, בימ"ש המחוזי, חרף קביעתו כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות המבקשת, איפשר לה לטעון בפניו ואף התייחס למסמכים שהגישה, תוך הגמשת סדרי הדין בשל כך שהמבקשת לא הייתה מיוצגת. בסופו של יום, בימ"ש המחוזי דחה את טענות המבקשת בצורה מנומקת ומבוססת בדין. בנסיבות אלה, לא נמצא טעם טוב להתערב בפסק דינו.
בנוסף, כלל הוא כי לא תינתן רשות ערעור לעניין העונש, אלא במקרים מיוחדים בהם מתגלה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות. לא נמצא כי העונש, שהושת על המבקשת סוטה מן הענישה המקובלת במקרים דומים. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 2520/18 מדינת ישראל נ' דוד וייסבורג (עליון; א' שהם; 30/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: אלון עמר, מריה ציבלין |
בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש ביהמ"ש לאזן בין חזקת החפות העומדת לנאשם וזכותו החוקתית לחירות, לבין האינטרס שעניינו שמירה על שלום הציבור וביטחונו. במקרה הנדון, הרי שבנקודת זמן זו טרם נעה המטוטלת אל עבר שחרור המשיב לחלופת מעצר. זאת, בין היתר, נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת הימנו, ונוכח ביצוע העבירות תוך הפרה, לכאורה, של תנאי מעצר בית.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, וכן יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים, והוא נעצר עד תום ההליכים. הבקשה דנא היא בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקבעו:
בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש ביהמ"ש לאזן בין חזקת החפות העומדת לנאשם וזכותו החוקתית לחירות, לבין האינטרס שעניינו שמירה על שלום הציבור וביטחונו. במסגרת איזון זה על ביהמ"ש ליתן את הדעת למגוון של שיקולים ואינטרסים מתנגשים. מן העבר האחד, יש לשקול את
המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען; את עברו הפלילי; ואת החשש מפני שיבוש הליכי המשפט והחשש להימלטות הנאשם מאימת הדין. מן העבר השני, יש לבחון את עוצמת הפגיעה בחירות הנאשם, הנובעת, בין היתר, מקצב התקדמות ההליך המשפטי בעניינו, וממשך הזמן אשר חלף מאז הושם הנאשם במעצר. כאשר קצב התנהלות ההליך אינו משביע רצון, תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות, ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר.
העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על מסוכנות לא מבוטלת, והן מקימות עילת מעצר סטטוטורית. יתר על כן, יש לראות בחומרה רבה את העובדה כי המשיב ביצע, לכאורה, את העסקאות תוך שהוא מפר את תנאי שחרורו למעצר בית, שנקבעו במסגרת הליכים פליליים אחרים. הדבר מהווה הפרה חמורה של האמון שנתן ביהמ"ש במשיב, ובנסיבות אלה, קיים קושי לחזור וליתן בו אמון. המסוכנות הנשקפת מן המשיב מתחזקת נוכח עברו הפלילי. תסקיר המעצר מצייר תמונה שאיננה חיובית, ואינו ממליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בשל הסיכון להישנות התנהגותו העבריינית.
מן העבר השני יש לשקול את התמשכות ההליכים במשפטו של המשיב. הדעת אינה נוחה מהעובדה כי ההליכים לא הסתיימו בתוך תקופת תשעת החודשים, מאז הוגש כתב האישום בעניינו של המשיב. הגם שבמסגרת ההליך נדרש ביהמ"ש לעתירה לגילוי ראיה חסויה, נראה כי בנקודת הזמן הנוכחית היה צריך ההליך המשפטי להימצא בשלב מתקדם יותר. עם זאת, בימ"ש השלום קבע שני מועדים לסיום ההליך, וחזקה עליו כי יקבע מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתיק, במהלך אפריל 2018 או בסמוך לכך.
בסופו של יום, ובנקודת זמן זו, טרם נעה המטוטלת אל עבר שחרור המשיב לחלופת מעצר. זאת, בין היתר, נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת הימנו, ונוכח ביצוע העבירות תוך הפרה, לכאורה, של תנאי מעצר בית. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| רעפ 2265/18 זוהיר עמאר נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 29/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: אלעטאונה נאסר |
המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את ביהמ"ש. כך גם כשמדובר בתסקיר חובה בעניינם של קטינים או בגירים-צעירים, שאז אף שיש להמלצה משקל נכבד יותר, יש מקרים בהם ניתן להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על פני שיקולי השיקום. מכאן, אין גם כל חובה לקבלת תסקיר משלים לצורך הליך טיפולי, אף אם הדבר מתבקש ע"י שירות המבחן עצמו, לא כל שכן כשאין הדבר מתבקש על ידו.
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
דיון פלילי – ערעור – עונש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
עונשין – ענישה – תסקיר שירות מבחן
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בשתי עבירות של החזקת נשק, והוטל עליו עונש מאסר לתקופה של שנתיים, עונשי מאסר מותנים וקנס בסך 15,000 ₪. ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין התקבל באופן חלקי כך שעונש המאסר הועמד על 20 חודשי מאסר. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה – משפטית או ציבורית – בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין.
טענות המבקש ביחס לחובת ביהמ"ש לקבל תסקיר משלים אינן מעלות כל שאלה כללית הדורשת הכרעה. הלכה ידועה היא כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את ביהמ"ש, השוקל בהחלטתו קשת רחבה של שיקולים. כך ככלל וכך גם כשמדובר בתסקיר חובה בעניינם של קטינים או בגירים-צעירים, שאז אף שיש להמלצה משקל נכבד יותר, יש מקרים בהם ניתן להעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול על פני שיקולי השיקום. מכאן, אין גם כל חובה לקבלת תסקיר משלים לצורך הליך טיפולי, אף אם הדבר מתבקש ע"י שירות המבחן עצמו, לא כל שכן כאשר אין הדבר מתבקש ע"י שירות המבחן.
למעשה, עניינה של הבקשה היא בחומרת עונשו של המבקש, וכידוע, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי אלא במקרים בהם מתקיימת סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. אף שהעונש שהוטל על המבקש אינו קל בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות, הוא אינו סוטה באופן ניכר ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של החזקת נשק, בייחוד לנוכח מגמת ההחמרה בעבירות מסוג זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [בתי-משפט] |
|
| עעמ 1113/18 יוסף חנן נ' מדינת ישראל- משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (עליון; ע' ברון; 29/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: אילנית ביטאו, לירון סבן |
בימ"ש דחה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דין שדחה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת משיב 2 בדבר התליית הסמכתו כקצין בטיחות למשך שנה. נפסק כי, לא בנקל יעלה בידי המבקש לצלוח את המשוכות העומדות לפניו בערעור וכי במסגרת מאזן הנוחות, האינטרס הציבורי גובר על הפגיעה במבקש.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
.
משאית נסעה על הכביש המהיר מבלי שהנהג סגר את המנוף שמותקן עליה, כך שעברה את הגובה המרבי לנסיעה תחת "גשר קוקה קולה". המשאית התנגשה בגשר בעוצמה, הגשר קרס, ונהג המשאית נהרג (להלן: המשאית; התאונה). המבקש הוא בעל הסמכה של קצין בטיחות, כהגדרתו בתקנות התעבורה, ובעת הרלוונטית הייתה המשאית תחת פיקוחו. עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור על פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים במסגרתו נדחתה עתירה מינהלית שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב 2 מטעם משרד התחבורה שהורתה על התליית הסמכתו של המבקש כקצין בטיחות למשך שנה. המבקש מבקש להשיב לו את כתב ההסמכה באופן זמני ועד להכרעה בערעור.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה ופסק כי:
מתן סעד זמני בערעור לפי סעיף 43(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), מותנה בקיום שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש. היחס הנוהג בין שני השיקולים הללו הוא של "מקבילית כוחות", ועם זאת ככלל השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות. על פי ההלכה הנוהגת, הנטל בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור כבד מן הנטל בערכאה הדיונית, שכן למערער היה כבר את יומו בבימ"ש ועצם מתן פסק הדין כנגדו, לאחר שטענותיו נבחנו בבית המשפט, משנה את נקודת האיזון בין בעלי הדין. כאשר עסקינן בהליך מינהלי, נדרש בימ"ש במסגרת מאזן הנוחות גם לפגיעה באינטרס הציבורי.
במקרה דנן, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לקבוע כי לא בנקל יעלה בידו של המבקש לצלוח את המשוכות העומדות לפניו בגדרו של הליך הערעור. כך במיוחד בהינתן חזקת התקינות המינהלית החולשת על החלטת ההתליה; ולנוכח קביעות בימ"ש לעניינים מינהליים בנוגע לליקויים שנפלו בהתנהלות המבקש כקצין בטיחות, כאשר הלכה היא שאין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה.
זאת ועוד, מאזן הנוחות מטה כשלעצמו את הכף לטובת דחיית הבקשה, לנוכח החשש לביטחון הציבור הגלום בהשבת כתב ההסמכה לידי המבקש, טרם שהסתיימה תקופת ההתליה ולפני שחזר המבקש על הקורס המקצועי שבו חויב בהחלטת ההתליה ומבלי שעבר אותו בהצלחה. קצין בטיחות תעבורה מהווה חוליה במערך שמטרתו להילחם בתאונות הדרכים ובקטל בכבישים, ולא יכול להיות חולק כי מדובר בתפקיד משמעותי וחיוני. קצין הבטיחות אמון הן על תקינות הרכבים של המפעל, והן על כשירותם של מי שנוהגים ברכבים אלה. ההפרות שביצע המבקש ושהביאו להתליית כתב הסמכתו הן, על פניהן, על הרף החמור, וזאת הן לנוכח טיבן, והן לנוכח השיטתיות שבה חלקן בוצעו. המבקש הפר את חובתו לבחון את הרמה המקצועית של נהגים טרם קבלתם לעבודה; להדריכם לפני שהם "עולים על ההגה"; ולהנהיג הליך קליטה תקין לכל נהג. לזאת מצטרפת העובדה שהמבקש נהג לפקח על רכבים שהוא אינו מורשה ביחס אליהם, וכך גם המשאית המעורבת בתאונה שגבתה חיי אדם. ואם אמנם כך, התנהלות זו של המבקש חוטאת למהות תפקידו, יש בה משום פגיעה בבטיחות בדרכים ותוצאתה עלולה להיות קטלנית. אל מול הפגיעה הקשה במבקש, ניצב האינטרס הציבורי, ובנסיבות המקרה נמצא כי הוא הגובר. משכך, אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [בתי-משפט] |
|
| עפ 2206/18 נאזם אבו סלים נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 25/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: עמראן חטיב |
רק לעיתים נדירות ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית, כשלעצמה, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים – הן לעניין אמירות של ביהמ"ש, הן לעניין החלטותיו הדיוניות.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – חשש ממשי למשוא פנים
.
ערעור על החלטת בימ"ש השלום שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. בתמצית, נטען כי ניהול הדיונים בעניינו התאפיין בחוסר סבלנות והיעדר אמון בתלונותיו בדבר מצבו הרפואי.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
כלל הוא כי רק לעיתים נדירות ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית, כשלעצמה, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים – הן לעניין אמירות של בית המשפט, הן לעניין החלטותיו הדיוניות. במקרה הנדון, טענות המערער מופנות למעשה כלפי התבטאויות של בית המשפט, החלטות דיוניות שנתן וכן כנגד אופן ניהול ההליך. לא נמצא כי יש בטענות שפורטו כדי להקים עילה לפסילת המותב.
עיון בפרוטוקול הדיון הרלוונטי מעלה – כקביעת בימ"ש קמא – כי התנהלותו לא חרגה מניהול סביר של הדיון, ולא עלה בידי המערער להצביע על "עוינות" מצדו של המותב. כפי שהטעים המותב, דעתו אינה "נעולה", והוא פתוח להכריע בעניינו של המערער על יסוד התשתית הראייתית שתונח בפניו.
כמו כן, אין בביקורת שנמתחה על התנהלות סנגורו של המערער כדי להעיד על חשש למשוא פנים כלפי המערער עצמו, ודברים אלה יפים גם באשר להבעת מורת רוחו של ביהמ"ש מהתנהלות המערער.
בקשת פסלות וערעור עליה אינם האכסניה המתאימה להעלאת טענות בעניין החלטות דיוניות של המותב, והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין. כמו כן, לא נמצא כל מקום להידרש לטענות המערער הנוגעות להתנהלות המותב בתקופה שלפני ההכרעה בערעור הפסלות הקודם שהגיש. לכל אלה יש להוסיף את השיהוי הניכר בהעלאת הטענות הנוגעות להתבטאויות ביהמ"ש. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [בתי-משפט] |
|
| עפ 2068/18 יצחק דרי נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 23/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: קרן שפירא אטינגר, רון שפירא |
שופט היושב בדין הינו שופט מקצועי. העובדה שביהמ"ש נחשף למידע שאינו קביל, היא לבדה אין בה כדי להביא לפסילתו. הוא הדין ביחס לחשיפת ביהמ"ש להרשעות קודמות של נאשם, להודאת נאשם אם חזר בו מהודאתו ולהסדר טיעון שנדחה אך ביהמ"ש כבר נחשף לפרטיו; בקשת פסלות וערעור על ההחלטה שניתנה בגדרה אינם האכסניה המתאימה לערעור על החלטה בעניין ביטול הסדר טיעון.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
.
ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. לוז טענות המערערים הוא כי ביטול הסדר הטיעון עמם על סמך קיום מחלוקת "פרשנית" בין הצדדים באשר לתכנו, מקפח את הגנתם וכי הפגיעה בזכויותיהם מתעצמת בשל כך שהמשך הדיון בתיק יתקיים בפני אותו המותב.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
אין מקום לדון במסגרת הערעור דנן בטענות המופנות כלפי ההחלטה בעניין ביטול הסדר הטיעון. נקודת המוצא לדיון בערעור היא כי השופט היושב בדין הינו שופט מקצועי. על רקע הנחת מוצא זו כבר נפסק כי העובדה שביהמ"ש נחשף למידע שאינו קביל, היא לבדה אין בה כדי להביא לפסילתו.
הוא הדין ביחס לחשיפתו של ביהמ"ש להרשעות קודמות של נאשם, להודאת נאשם אם חזר בו מהודאתו ולהסדר טיעון שנדחה אך ביהמ"ש כבר נחשף לפרטיו.
בנסיבות המקרה דנן ביהמ"ש הדגיש כי לא יהיה בביטול הסדר הטיעון כדי לפגוע בדרך כלשהי בהגנת המערערים, וכי לא ייקבע כל ממצא על בסיס עדותו החלקית של המערער. בימ"ש קמא הוסיף וציין כי דעתו אינה "נעולה", וכי טרם נקבע כל ממצא מהימנות באשר למערער. עוד הדגיש ביהמ"ש כי המערער רשאי לשנות את תשובתו לכתב האישום ככל שיחפוץ בכך. בנסיבות אלה, לא עלה בידי המערערים להצביע על חשש ממשי לקיומו של משוא פנים. למעשה, דומה כי המערערים מבקשים לערער על ההחלטה בעניין ביטול הסדר הטיעון, וברי כי בקשת פסלות – לא כל שכן ערעור על ההחלטה שניתנה בגדרה – אינם האכסניה המתאימה לכך. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 11 [נזיקין] [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 16042-07-15 ארז סלע נ' שאולי מירון (עבודה; יצחק לובוצקי; 06/03/18) - 9 ע' |
| עו"ד: עינבל רביב, יוכי בן חמו תורתי |
ביה"ד פסק כי, נתונה לו הסמכות העניינית לדון בתביעת התובע לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע נגד הנתבע אשר שימש כממונה עליו; עוד נפסק כי, רכיב הפרסום שבעוולה לשון הרע הוכח נוכח עדות התובע. עם זאת, הדברים נאמרו על ידי הנתבע בתום ומבלי שהיתה כוונה של ביזוי ועלבון, גם אם הדבר גרם לתובע עוול ולכל היותר ניתן לייחס לנתבע התרשלות בבדיקת נכונות הדברים, טרם השמעתם בפומבי. בנסיבות אלה הנתבע יפצה את התובע בסך של 8,000 ₪.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – הגנות – תום-לב
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות עניינית
.
התובע, ששימש כמדריך כושר במרכז השחייה והספורט ברעננה, הגיש תביעה לפיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע (להלן: החוק), בסך של 70,000 ש"ח כנגד הנתבע, שהיה הממונה על התובע. האמירות המיוחסות לנתבע כלשון הרע נוגעות לאירוע של היעלמות דיסק-און-קי ממשרדו של הנתבע לאחר ביקור של התובע, והן נאמרו כשלושה שבועות לאחר סיום עבודתו של התובע במרכז.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט הבכיר י' לובוצקי) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לסמכות העניינית של ביה"ד, הנתבע היה הממונה הישיר של התובע, ולכן יש לראותו כ"נושא משרה", לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. הסעיף מתייחס לתובענה שהיא גם נגד "נושא משרה" והיא "בקשר ליחסי עבודה". המחוקק לא צמצם את אפשרויות התביעה רק למקום שיחסי העבודה עדיין קיימים, ולכן סמכותו של ביה"ד מתפרשת גם על המקרה דנן, מקום שיחסי העבודה כבר הסתיימו. לפיכך, לביה"ד מוקנית הסמכות העניינית לדון בתביעה, בעילה של "לשון הרע".
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, לפיו "פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית..". ביה"ד עמד על הגדרת "לשון הרע מהי" כקבוע בסעיף 1 לחוק ועל הגדרת "פרסום" הקבועה בסעיף 2 לחוק; לפי הפסיקה, המבחן לקביעה האם אמירה עולה לכדי לשון הרע הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו. ככלל, על-מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בימ"ש את הפרסום לפי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר. הדעה המקובלת היא כי על-מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע. לצורך גיבוש עוולת לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם הושפל או בוזה בפועל. די שהפרסום עלול להביא לתוצאה זו. השאלה האם מתקיימת עוולת לשון הרע תיבחן בארבעה שלבים: יש לברר מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, לפי הנסיבות ולשון הדברים; יש לברר לפי תכלית החוק האם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע; יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק; יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע.
לאחר שקילת כלל העדויות והראיות, קבע ביה"ד כי ייחוס עבירת "גניבה" לאדם, היא התבטאות פוגענית שיש בה כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע ולפיכך היא מהווה "לשון הרע". בוודאי כשנעשית ללא הוכחה ממשית. מרכיב הפרסום שבעוולה הוכח במקרה זה, שכן הנתבע עצמו הודה בהיתכנות לשימוש במילה "גנב" ביחס לתובע, ולפי העדויות עולה כי הנתבע השתמש בלשון זו לכל הפחות בפני אדם אחד זולת התובע. עם זאת, ביה"ד קבע כי דברים אלה נאמרו על ידי הנתבע בתום לב, לאור הנסיבות שנוצרו ומבלי שהיתה כוונה של ביזוי ועלבון, גם אם הדבר גרם לתובע עוול. לכל היותר ניתן לייחס לנתבע, התרשלות בבדיקת נכונות הדברים, טרם השמעתם בפומבי. נוכח האמור, די בכך שהנתבע יפצה את התובע בסכום של 8,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| בל (ת"א) 20168-06-15 מיכאל קרישנר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 25/02/18) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ביה"ד פסק כי, מתקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודת התובע – עובד חברת החשמל במחלקת חשמלאות ומיזוג אויר לרכב, ובין המחלה ממנה הוא סובל – תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדי במידה קלה, ולפיכך קיבל את תביעת התובע להכרה בתסמונת כפגיעה בעבודה.
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
התובע עבד בחברת החשמל במחלקת חשמלאות ומיזוג אוויר לרכב. הדיון נסב אודות השאלה האם יש להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל התובע, כמחלת מקצוע, ולחילופין על פי תורת המיקרוטראומה. בתיק מונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה ובין המחלה ממנה סובל התובע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ר' צדיק) קיבל את התביעה ופסק כי:
הלכה היא כי ביה"ד נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, מן הטעם שהאובייקטיביות המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה רבה מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס ביה"ד לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. בשאלות רפואיות יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס ביה"ד את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם ביה"ד, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.
במקרה דנן, מחוות דעת המומחה מצטיירת תמונה על פיה נוכח אופי עבודת התובע הינו סובל מתסמונת התעלה הקרפלית בידיו במידה קלה. נוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודת התובע ובין המחלה ממנה סובל הוא, תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדי במידה קלה, דין התביעה להתקבל. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 13 [דיון פלילי] |
|
| תהג (י-ם) 31226-03-17 היועץ המשפטי לממשלה נ' אורי סעדון (מחוזי; חנה מרים לומפ; 21/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה והכריז על המשיב כ-בר הסגרה לארצות הברית. בתוך כך, נדחו טענות המשיב, כי הסגרתו לארה"ב אינה מתיישבת עם תקנת הציבור, וכי דרישת הפליליות הכפולה לא התקיימה.
דיון פלילי – הסגרה – בקשת הסגרה
דיון פלילי – הסגרה – תנאים
.
העותר – היועץ המשפטי לממשלה, הגיש בקשה להכריז על המשיב, כבר-הסגרה מתוקף סעיף 3 לחוק ההסגרה, בגין עבירת קשירת קשר להפעלת עסק להעברת כספים ללא רישיון וסיוע בפשע בה הוא מואשם בארצות הברית.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
חוק ההסגרה מסדיר את המנגנון המאפשר הסגרת אדם הנמצא בישראל, לידי מדינה אחרת המבקשת להעמידו לדין פלילי בשטחה, כאשר ישראל והמדינה האחרת חתומות על הסכם או אמנה בדבר הסגרת עבריינים. סעיף 2א לחוק ההסגרה מציב מספר תנאים מצטברים להסגרה, שבהתקיימם ניתן להכריז על אדם כבר-הסגרה. תחילה, נדרש, כי בין מדינת ישראל למדינה המתבקשת קיים הסכם בדבר הסגרת עבריינים. בנוסף, נדרש, כי נאשם נתחייב בדין במדינה המבקשת בשל עבירת הסגרה שהיא עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה.
הרף הראייתי הנדרש בגדרה של בקשה להכרזה על המשיב כבר-הסגרה, הוא "אחיזה לאישום". הליך ההסגרה אינו הליך של משפט שבמהלכו נקבעים משקלן של ראיות ומהימנותם של עדים, אלא הליך ההסגרה הוא הליך שתכליתו היחידה היא לברר האם די בראיות שהוצגו כדי להעמיד לדין בישראל את המבוקש, אילו היו העבירות מבוצעות בה.
במקרה זה, חומר הראיות קושר את המשיב במידה הנדרשת לביצוע המעשים המיוחסים לו וממלא אחר דרישת האחיזה לאישום, הקבועה בסעיף 9 לחוק, ומדובר בראיות, שהיו מספיקות כדי להעמיד את המשיב לדין על עבירה כזאת בישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [נזיקין] |
|
| עא (י-ם) 38722-11-17 ארז ליברמן נ' המרכז הרפורמי לדת ומדינה-התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (מחוזי; תמר בר אשר; 21/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: אורלי ארז לחובסקי, נועה נאמן, אורי צפורי |
הגם שהפיצוי מכוח חוק איסור הפליה נועד לפצות את האדם שכלפיו נעשתה הפליה, אף במקום שבו תאגיד מגיש תביעה מכוח החוק, יש מקום לפסוק פיצוי לטובתו.
נזיקין – עוולות – לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים
.
ערעור על פסק-דין על-פיו חויב המערער בתשלום פיצוי מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירות ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. המערער, המפעיל אתר אינטרנט, מנע מבעלי עסק שאינם יהודים אפשרות לפרסם באתר.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
אין להתערב בסכום הפיצוי שנפסק, אפילו ישנה התחייבות להסרת האתר, שכן תכלית הפיצוי היא לפצות על אשר נעשה עד כה, לאור נסיבות ביצוע ההפרה והפגיעה בציבור גדול ורחב, כמו גם הרצון ליצור הרתעה אפקטיבית לצורך מימוש תכלית החוק. לכאורה, הפיצוי נועד לפצות את האדם שכלפיו נעשתה הפליה, אולם אף במקום שבו תאגיד מגיש תביעה מכוח חוק איסור הפליה, יש מקום לפסוק פיצוי לטובתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [דיון אזרחי] |
|
| הפ (ב"ש) 50507-01-18 יעל לוגסי נ' נווה שלום פרוייקטים ומסחר בע"מ (מחוזי; יעקב פרסקי; 19/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: אבינועם ארדן, חגית גליקו, ישראל עזיאל, מתן וינקלר, שי ניסים אלמקייס |
נדחתה בקשת המבקשת לצו מניעה זמני, למניעת כל דיספוזיציה על הדירה, שלגביה נתבקש סעד הצהרתי, שלפיו נכרת הסכם מחייב לרכישתה. נקבע, כי דחיית הבקשה מתחייב לנוכח השיהוי בו לקתה הבקשה ומאחר והמבקשת לא הציגה ראיות מהימנות לכאורה להצלחת התובענה בתיק העיקרי.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
.
המבקשת הגישה תובענה בהליך של המרצת פתיחה במסגרתה ביקשה סעד הצהרתי ולפיו נכרת הסכם מחייב לרכישת דירה והמבקשת טענה לאכיפתו. כן התבקש בית המשפט להורות על כי ההסכם הנטען גובר על זכויות צד שלישי שלהבטחת חוב כלפיו נרשם שעבוד על הדירה. עניינה של הבקשה, צו למניעת כל דיספוזיציה על הדירה עד לסיום התיק העיקרי.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
המבקשת נסמכת על בקשת הרכישה כהסכם תקף המחייב את החברה והצד השלישי. לצורך שלב הדיון בסעד הזמני, המסמך אינו מהווה הסכם רכישה מחייב. לא ניתן ללמוד לכאורה מבקשת הרכישה גמירות דעת של החברה להסכים לבקשה ולא הוצגו ראיות מהימנות לכך שהחברה הסכימה לבקשה ובוודאי לא באופן שלא תוכל לחזור בה מהמסמך; לא הוכח שלמבקשת ראיות מהימנות לכאורה להצלחת התובענה.
אחד הקריטריונים הרלבנטיים לבקשה לסעד זמני הינה שאלת מאזן הנוחות והאם הנזק הנטען לא ניתן לריפוי באמצעות פיצוי כספי. במקרה זה, בהעדר קונקרטיות של הדירה, פיצוי במסגרת תביעה כספים יכול לתת מענה לנזקים הנטענים על ידי המבקשת.
לא הוכח, כי למבקשת ראיות מהימנות לכאורה להצלחת התובענה בתיק העיקרי. עלו קשיים בשל השיהוי הכבד של המבקשת בפנייתה לבית המשפט והעדר פעולות שניתן היה לבצע. הקשיים נובעים מהעדר כל פעולה והשיהוי מהמועד שבו חתמה המבקשת כטענתה על בקשת הרכישה ועד לפנייתה הראשונה באמצעות עורך, בחלוף שנים, ולאחר מכן עד להגשת התובענה. כן עלו קשיים במאזן הנוחות שאינו לטובת המבקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [נזיקין] |
|
| תא (מרכז) 61891-02-16 פלוני נ' זידאן כעביה (מחוזי; חנה קיציס; 19/03/18) - 15 ע' |
| עו"ד: עאוני מנסור, חאלדי חסן, משה עבדי, גלית בן ארי, שי כהן |
בית המשפט מצא, כי התאונה בה היה מעורב התובע הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על פי החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב. פסק הדין עניינו בשאלה: האם אירוע התאונה, שאירע לאחר שאוזן ההרמה שחוברה לזרוע של מחפר נשברה, מהווה תאונת דרכים.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ניצול הכוח המיכני של הרכב
.
התובע הגיש תביעה לפיצוים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה. במרכז פסק הדין עומדת השאלה: האם אירוע הנזק הינו תאונת דרכים אם לאו, כאשר המחלוקת העיקרית נסבה סביב השאלה האם חלה החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של רכב.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
נסיבות התאונה כפי שהוכחו מלמדות כי התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח ההידראולי של המחפר, אשר בא בגדר ניצול כוח מיכני. אוזן ההרמה נשברה בזמן הנחת הצינור בתעלה, צינור אשר הורם והוחזק באמצעות אוזן ההרמה שחוברה לזרוע המחפר. לולא הופעלה זרוע המחפר באמצעות הכוח ההידראולי של המחפר, האוזן לא הייתה נשברת והתאונה הייתה נמנעת. לפיכך, מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.
אשר לקשר הסיבתי המשפטי, שעה שמדובר במחפר המבצע פעולת הרמת צינורות, הרי שפעולת ההרמה מצויה בגדר מתחם הסיכון שנוצר על ידי ניצול הכוח המיכני במסגרת ההרמה. כוח זה היווה גורם ממשי להתרחשות התאונה, ומכאן שמתקיים אף קשר סיבתי משפטי.
ובאשר לרכיב השני של החזקה – "ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי", הוכח כי הוספת מערכת ההרמה אינה בגדר אלתור, אלא שינוי מובנה וקבוע המבוסס על קטלוג היצרן והוראות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. מערכת ההרמה נבדקה על פי הנחיות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ועל כן השימוש שנעשה במחפר לצורך הרמת הצינור לא שינה מייעודו. גם אם הותקנה מערכת ההרמה ברשלנות, או נעשה בה שימוש רשלני, אין בכך כדי לשנות את הייעוד המקורי ואין בכך כדי לשלול את תחולת החזקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| תנג (מרכז) 595-07-17 סרגיי ברמין נ' טטיאנה זילב (מחוזי; הלית סילש; 15/03/18) - 21 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי בלבד, בקשה לצו מניעה זמני, שהוגשה במסגרת בקשה לאשר הגשתה של תביעה נגזרת. נקבע, בין השאר, כי חלקם הארי של הסעדים המבוקשים במסגרת בקשת המבקש, לא יהא בהם כדי לשמר מצב קיים אלא יביא לשינוי התנהלות החברה, דבר שאינו עומד בקנה אחד עם מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקונם
.
המבקש הגיש במסגרת הליך שנסוב סביב עתירתו לאישורה של בקשתו להגשתה של תביעה נגזרת, שתי בקשות: האחת, עתירה למתן סעדים זמניים; האחרת, עתירה לאפשר לו לצרף תצהירים/ראיות נוספות לבקשתו לאישורה של התביעה כתביעה נגזרת.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים אינה לאיין ולייתר את הצורך בהמשך ניהול ההליך, אלא להבטיח את קיומו של ההליך המשפטי, כמו גם ביצועו היעיל של פסק הדין. משכך, הסעד הזמני יינתן לרוב מתוך מטרה לשמר מצב קיים, כמו גם להסדיר סוגיות מסוימות אשר יאפשרו ביצועו של פסק הדין הסופי, כאשר זה יינתן.
במועד בו הוגשה בקשת המבקש, מתן חלק הארי של הסעדים המבוקשים במסגרת בקשה זו, לא יהא בו כדי לשמר מצב קיים אלא יביא לשינוי התנהלות החברה. בנסיבות אלה, ומקום בו טענות הצדדים טרם נדונות לגופן, יש קושי של ממש במתן סעדים זמניים. מן העבר השני, ה"איפול" אשר הוטל על ידי המשיבה, אינו תואם אף את טענותיה שלה בדבר חלוקת הבעלות בחברה, וממילא לא ניתנו טעמים של ממש לכך שהמשיב אינו מודע להיקף ההזמנות, התשלומים, החיובים וההוצאות בחברה.
בכל הנוגע למאזן הנוחות, נוטה הכף לכיוונה של המשיבה ובלבד שהמבקש יהא זכאי לקבל מידע, באופן סדור ומלא, באשר להתנהלות החברה, לרבות כניסה ויציאה של הזמנות, כספים, והוצאות, כפי שהיה זכאי לקבל עוד קודם הסכסוך בין הצדדים.
יש לקבל את הבקשה להוספת תצהירים משלימים ואסמכתאות, זאת בכפוף לסייגים. יש לנהוג יד רכה בכל הנוגע לתיקון כתבי הטענות, תוך מטרה לאפשר הכרעה בסכסוך בין הצדדים בכללותו. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [בוררות] [חוזים] |
|
| הפ (ת"א) 44726-05-17 דוד וייל נ' יוסף בן שלום (מחוזי; לימור ביבי; 15/03/18) - 19 ע' |
| עו"ד: אברהם מרקוס |
בית המשפט דחה תביעה למתן פסק דין הצהרתי, שעניינו בביטול הסכם למכירת דירת מגורים, אשר נכרת המשיבה 5 – כמוכרת לבין המשיבים 1 ו-2 כרוכשים. נפסק, כי עתירת התובע עומדת בסתירה לפסק בוררות שניתן בעניין זה, ומשכך דינה דחייה על הסף מפאת מעשה בית דין.
בוררות – פסק בורר – מעשה-בית-דין
חוזים – קיום חוזה – חיובים שלובים
המבקש הגיש המרצת פתיחה – במסגרתה עותר לביטול הסכם למכירת דירת מגורים, אשר נכרת המשיבה 5 – כמוכרת לבין המשיבים 1 ו-2 כרוכשים. התובע טוען, כי הוא הצד האמיתי להסכם כמוכר ומשכך, הסמכות להודיע על בטלות הסכם המכר בהינתן הפרתו היסודית על ידי המשיבים 1 ו-2 – נתונה לו.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
בסוגיה נשוא המחלוקת הכריע הבורר, אשר ממנה נובע ברורות כי לתובע אין הסמכות להורות על ביטול הסכם המכר או למצער, כי הודעתו בדבר בטלותו של הסכם המכר אינה תקפה.
פסק בוררות שניתן בין צדדים לבוררות, מהווה מעשה בית דין ביחסים ביניהם מכוח הסכמתם להליך הבוררות וללא תלות בשאלה האם אישר אותו בית המשפט אם לאו ואין הם רשאים לחזור ולתבוע זה את זה באותו הסכסוך לאחר שהבורר הכריע בסכסוך ביניהם.
מקום בו ההפרה הצפויה הינה של חיוב השלוב בחיוב אחר, הרי שדי בחשש סביר מפני הפרת החיוב – הגם שאינו עולה כדי הפרה צפויה – בכדי להצדיק השהיית קיום חיוביו של הצד האחר. במקרה זה, ביצוע השיפוצים מהווה חלק מהאופן בו תימסר החזקה בדירה ומשכך, כשם שזו שלובה בביצוע התשלום האחרון, כך גם השיפוצים המהווים חלק ממנה. בהינתן שמדובר בשיפוצים אשר על פניו אינם קלים, רשאים היו בן שלום לעכב ביצוע התשלום האחרון, עד להשלמת מסירת החזקה בהתאם למוסכם. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [פשיטת רגל] |
|
| פשר (ת"א) 10278-12-14 עו"ד משה קיירה, נאמן לנכסי החייב שלמה דאדון נ' נאוה אילוז (מחוזי; חגי ברנר; 03/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: יעקב נתנאל |
הגם שמכירת דירת החייב למשיבה בהפחתה של 22% משוויה מהווה הענקה אסורה לפי פקודת פשיטת הרגל, בטלות העסקה תהא בלתי צודקת וניתן לראות בסכום ההפחתה כאותה הענקה שיש לבטל ולאפשר למשיבה "להציל" את העסקה באמצעות תשלום ההפרש.
פשיטת רגל – הענקות – ביטולן
פשיטת רגל – הענקות – הוכחתן
.
בקשת הנאמן על נכסי פושט הרגל לביטול הענקה לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, אשר במסגרתה מכר החייב את דירתו למשיבה, בסכום נמוך משוויה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
לעניין החלת החריג להענקה אסורה שבס' 96(ג)(2) לפקודה – "לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת- ערך" – לא נדרשת תמורה מלאה ונדרש לברר האם המקבל ידע בעת ההענקה שהחייב מצוי בקשיים כלכליים. הפחתה של 22% משווי הדירה אינה סבירה ואינה יכולה להיחשב כמתן תמורה בת ערך בין שני אנשים זרים, לכן המחיר ששילמה המשיבה עבור הדירה איננו מהווה תמורה בת ערך בגינה ומדובר בהענקה אסורה. כמו כן קיים ספק של ממש בשאלת תום הלב של המשיבה. עם זאת, תוצאה של בטלות העסקה תהא בלתי מידתית ובלתי צודקת. ביהמ"ש העליון הותיר בצריך עיון את השאלה האם ישנן נסיבות בהן ביהמ"ש לא יורה על ביטול ההענקה משיקולי צדק. בנסיבות דנן, ניתן לראות בסכום ההפחתה של מחיר הדירה כאותה הענקה אסורה שיש לבטל ויש לאפשר למשיבה "להציל" את העסקה באמצעות תשלום ההפרש. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [ראיות] [פשיטת רגל] |
|
| פשר (ת"א) 55506-06-17 עו"ד גיורא רובננקו המנהל המיוחד נ' איינורה ירייב (מחוזי; נפתלי שילה; 01/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: לירום סנדה, מור מהלל כהן |
אין לאפשר מצב בו חלק לא מבוטל מהוצאות החייב בהליך פשיטת הרגל מופנה למימון עורך דינו ולא מגיע לנושים. על הסכם שכר הטרחה והחשבוניות לא חל חיסיון עורך דין- לקוח ועל החייבת להמציאם למנהל המיוחד.
ראיות – חיסיון – בין לקוח לעורך-דינו
פשיטת רגל – פושט רגל – זכויותיו
פשיטת רגל – חייב – פעולותיו
.
האם יש להורות לחייבת להמציא למנהל המיוחד את הסכם שכר הטרחה שלה עם עורך דינה וכן את זהות הגורם המשלם את שכר הטרחה, אופן התשלום והאסמכתאות על ביצוע התשלום?
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
חובת הגילוי של חייב – במיוחד כשהוא יזם את ההליך – היא מהותית, יסודית ורחבה. במקרה דנן, לא רק שהחייבת ויתרה על סודיות ביחס לכלל נכסיה עם כניסתה להליך, לא חל חיסיון עורך דין-לקוח על הסכם שכר הטרחה והחשבוניות ולכן היא מחויבת להמציאם למבקש. זכותו של כל חייב לקבל ייצוג משפטי, ברם התשלום בגין הייצוג צריך להתאים למצבו הכלכלי ולהכנסותיו. אין לאפשר מצב בו חלק לא מבוטל מההוצאות של החייב בתקופת ההליך מופנה למימון עורך דינו ולא מגיע לנושים. ככל שיתברר כי תשלום שכר הטרחה לעורך דין אינו פרופורציונאלי להכנסת החייב אין מן הנמנע שביהמ"ש יגביל את הסכום. לעיתים ייתכן כי למרות שפורמאלית צד ג' מממן את הייצוג המשפטי, בפועל החייב "משפה" אותו, לפיכך קיימת חשיבות לדעת מי הגורם המממן. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [התיישנות] [שטרות] |
|
| רעא (חי') 45233-02-18 אסתר כהן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (מחוזי; מאזן דאוד; 01/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: מוני עזורה, דורון זר |
בעוד שעילת התביעה כנגד מסב שיק זוכה לתקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים מיום שנולדה העילה, על מושך השיק חלות הוראות חוק ההתיישנות הרגילות.
התיישנות – שטר – תקופת ההתיישנות
התיישנות – שטר – שיק
שטרות – התיישנות – תקופתה
.
בקשת רשות ערעור על דחיית בקשת המבקשת לסילוק תביעה שטרית שהוגשה נגדה, על הסף, בשל התיישנות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
הוראת סעיף 96(א) לפקודת השטרות, המשנה את תקופת ההתיישנות הבסיסית הקבועה בחוק ההתיישנות, מאבחנת בין הנתבעים על פי השטר; העילה כנגד מסבי השיק זוכה לתקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים מיום שנולדה העילה ואילו כלפי נתבעים אחרים, על פי העילה השטרית, חלות הוראות חוק ההתיישנות הרגילות. על המבקשת בתור מושכת השיק, חלה תקופת ההתיישנות הרגילה ואינה במעמד "מסב", משכך דין טענת ההתיישנות להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [עמותות] [חוזים] |
|
| הפ (ת"א) 50931-11-16 המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו-חיפה ע"ש נרי בלומפילד נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות (מחוזי; גרשון גונטובניק; 26/02/18) - 30 ע' |
| עו"ד: יואב רזין, רם פרדס, הדר שרון, עופר שפירא, בתיה ברד |
בית המשפט נדרש לפרשנות תקנון מכללת ויצו וקבע כי נציגי ויצו העולמית זכאים ליטול חלק בדיון על שינויי תקנון עתידיים ועל המשך דרכה של המכללה ללא צורך באישור. משנמנעה המכללה מלזמן לדיון רבים מהחברים הרלוונטיים בחבר הנאמנים, נשמט הקרקע תחת חוקיות ההצבעה בדבר תיקון התקנון.
עמותות – תקנון – פרשנות
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
.
המרצת פתיחה שעניינה תוקפו של תיקון תקנון המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו ופרשנותו הנכונה של הוראות התקנון עובר לתיקון.
.
בית המשפט המחוז דחה את המרצת הפתיחה ופסק:
דיני פרשנות החוזים צריכים להנחות בפירוש תקנון המכללה, שהוא בבסיסו חוזה, אולם תקנון עמותה אינו חוזה רגיל ויש לקחת בחשבון את מאפייניו המיוחדים. יש להעניק משקל של ממש לא רק ללשון התקנון ולאומד דעת הצדדים; לא רק לתכלית הסובייקטיבית, אלא גם לתכלית האובייקטיבית שהיא המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. בענייננו, התכלית הסובייקטיבית של התקנון מקנה לויצו העולמית את הכוח למנות את נציגיה למוסדות הבכירים במכללה. אף שקיימות שתי תכליות אובייקטיביות המובילות לתוצאות פרשניות שונות, בנסיבות המקרה פרשנותה של ויצו העולמית היא הקרובה יותר לתכלית הסובייקטיבית ומשקלה גדול יותר, לפיכך נציגי ויצו העולמית זכאים ליטול חלק בדיון על שינויי תקנון עתידיים ועל המשך דרכה של המכללה ללא אישור מקדים של ועדת המינויים או של חבר הנאמנים. גישתה הפרשנית של המכללה נשענה על ניתוח משפטי שגוי, לכן היא נמנעה מלזמן לדיון רבים מהחברים הרלוונטיים בחבר הנאמנים. מעת שהזימון היה חסר, מניין הנוכחים היה חסר וההצבעה הייתה חסרה, נשמט הקרקע תחת חוקיות ההצבעה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 23 [ביטוח] |
|
| תאק (הרצ') 43934-02-17 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מור ספיר (שלום; ענת דבי; 18/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: |
עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח סיעודי. נקבע כי מצער שחברת הביטוח העלתה כל נימוק אפשרי, על מנת להימנע מתשלום תגמולי הביטוח, כאשר ברור הוא כי המשיב זכאי להם על פי פוליסת הביטוח שרכש.
ביטוח – תגמולי ביטוח – תביעה
ביטוח – חברת ביטוח – חובותיה
.
בית המשפט התבקש להורות לנתבעת לשלם לתובע תגמולי הביטוח הסיעודי בסך 32,400 ₪ עבור התקופה שמספטמבר 2016 ועד למועד הגשת התביעה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
התביעה דנן עוסקת בתובע אשר אצבעות שתי ידיו נקטעו. התובע מצוי במצב של נכות קשה ובלתי הפיכה. מדובר במצב רפואי שאין ברור ממנו. מצער כי חברת הביטוח העלתה כל נימוק אפשרי, על מנת להימנע מתשלום תגמולי הביטוח, כאשר ברור הוא כי המשיב זכאי להם על פי פוליסת הביטוח שרכש.
דו"חות החקירה והכתבה שצירפה המשיבה לבקשתה מלמדים על כך כי המשיב בחר שלא לשבת בחיבוק ידיים ולהצר על מר גורלו, אלא בחר לחיות חיים מלאים, פעילים ושמחים. הדרך שבה בחר המשיב להתמודד עם הנכות הקשה, בגילו הצעיר, ראויה להערצה ומעוררת השראה.
מדובר בבחור צעיר, אשר בחר לגייס תעצומות נפש אדירות ולמרות הנכות הקשה – בחר בחיים. ברם, במקום להעלות על נס את שיקומו של המשיב (אשר לצערנו, עדיין הותיר אותו נזקק לעזרה בפעולות הבסיסיות היומיות), עשתה המבקשת כל מאמץ על מנת להפנות עובדה זו כנגדו. על המבקשת לערוך בדק עצמי ולבחון הכיצד דווקא במקרה זה עמדה על רגליה האחוריות וסירבה לשלם, זאת במטרה למנוע הישנותה של התנהלות כזו בעתיד, המשדרת מסר שלילי למבוטחים. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [בנקאות] |
|
| עשא (קריות) 52995-11-17 קטיה בן אשר נ' בנק דיסקונט בע"מ - סניף כרמיאל (שלום; נווה ערן; 08/03/18) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי השיקים נשוא ההגבלה סורבו כדין. המערערת לא הוכיחה כי היה לה יסוד סביר להניח שמוטלת על הבנק החובה לפרוע את השיקים.
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – לקוח מוגבל
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – אי כיבוד שיקים
.
ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, בגין הכרזת המבקשת כלקוחה מוגבלת, והגבלת חשבונה בבנק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
חוק שיקים ללא כיסוי נועד למנוע את תופעת מושכי שיקים, ללא כיסוי מתאים בחשבונם ומטרתו להקשיח את עמדת הבנק כאשר קיימת התנהלות קלוקלת מצד לקוח בניהול חשבונו על ידי פיזור שיקים ללא כיסוי.
האינטרס בשמירת מסגרת אשראי ובאי חריגה אינו של הלקוח בלבד, אלא שכלל הציבור הנזקק לאשראי, וזאת על מנת שלא יווצר מצב של "נעילת דלת בפני לווים".
במקרה דנן, המערערת לא הוכיחה כי היה לה יסוד סביר להניח שמוטלת על הבנק החובה לפרוע את השיקים נשוא הערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [עונשין] |
|
| תפ (רח') 9567-10-17 מדינת ישראל נ' סלימאן אבו עדרה הובא (שלום; אפרת פינק; 07/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: שרית כץ, יוסי ציטיאט |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירה של התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא ובעבירה של גניבה בצוותא חדא. הוטל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ויום, לצד עונשים נלווים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש
.
הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של התפרצות למקום מגורים בצוותא חדא ובעבירה של גניבה בצוותא חדא. בנוסף, הורשע הנאשם בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף בינוני לאור נסיבות ביצוע העבירות, הכוללת ביצוע בצוותא של עבירת התפרצות לבית, שיש בה כדי לפגוע בשלוות נפשם של דרי הבית, וגניבת רכוש יקר ערך, לרבות שעון זהב, תכשיטים יקרים ותווי קנייה. עם זאת, חלקו של נאשם 4 במעשה ההתפרצות והגניבה קטן משל האחרים, משום שתפקידו היה להמתין לשותפיו ברכב ולהבריחם מהמקום.
מתחם העונש ההולם את עבירות הרכוש שביצע הנאשם, בנסיבות העניין, נע בין מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ובין מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, ולצד זאת רכיבים כלכליים, שיש בהם כדי לבטא את הנזקים שגרם הנאשם. מתחם העונש ההולם את העבירות של הפרת הוראה חוקית נע בין מאסר על תנאי ובין מאסר לתקופה של מספר חודשים.
יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ויום, לצד מאסר על תנאי, קנס בסכום של 500 ₪ ופיצויים למתלוננת בסכום של 1,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [בנקאות] |
|
| עשא (חד') 52795-05-17 שירין מחאג'נה נ' בנק מסד בע"מ סניף 517 כפר קרע (שלום; קרן אניספלד; 03/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: קמאל ע. מסאלחה |
אי צירופה של פנייה מקדימה לבנק, בניגוד מפורש להוראת תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981, היא ראיה לכך שפנייה כזו לא נעשתה. באין פנייה מקדימה, לא מולאו התנאים להגשת הערעור.
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – אי כיבוד שיקים
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – גריעת שיקים
.
ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי.
.
בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן:
הנטל להוכיח שהתקיימו התנאים הקבועים בחוק שיקים ללא כיסוי ובתקנותיו לגריעתם של שיקים ממניין השיקים המסורבים מונח לפתחה של המערערת. אחד התנאים להגשת ערעור לפי סעיף 10 בחוק הוא כי בעל החשבון פנה לבנק בבקשה לבטל את סירובו של שיק – ובקשתו סורבה.
אין בערעור ובתצהיר המערערת ראיה לקיומה של פנייה מקדימה לבנק, שהינה תנאי להגשת ערעור על פי החוק. אי צירופה של פנייה מקדימה לבנק, בניגוד מפורש להוראת התקנות, היא ראיה לכך שפנייה כזו לא נעשתה. באין פנייה מקדימה, לא מולאו התנאים להגשת ערעור לפי החוק ודי בכך כדי לדחותו.
מאחר שתכליתו של חוק שיקים ללא כיסוי היא תכלית ציבורית שחורגת מהקשר החוזי–העסקי בין בעל החשבון לבין הבנק, אין ביכולתם של הצדדים לערעור לוותר או להתנות על קיומם של התנאים הקבועים בחוק להגשת ערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [ראיות] |
|
| תא (ראשל"צ) 23249-11-16 יובל דמול נ' עיתונות זהב בע"מ (שלום; כרמית בן אליעזר; 28/01/18) - 8 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי דו"ח מבקר המדינה אינו קביל כראיה בהליך זה. משהגשת הדו"ח נועדה להוות ראיה לדברים שנקבעו בו, הרי שקבלתו כראיה חותרת באופן ברור תחת הרציונל של הגנה על עבודת הביקורת ומסירת מידע חופשית לעורכיה.
ראיות – קבילות – דוח מבקר המדינה
.
בקשת התובע למחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעים והוצאת נספחים מהם.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
כעולה מסעיף סעיף 30 לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תשי"ח-1958, דו"ח מבקר המדינה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי.
לו היו הפרסומים נשוא כתב התביעה מתמצים בייחוס חשדות אלו או אחרים לתובע תוך ציון העובדה כי חשדות אלו נבחנו ו/או נבחנים ע"י מבקר המדינה, ייתכן שהיה מקום לקבל את הדו"ח כראיה לאמיתות הפרסום כי בדיקה כזו אכן נערכה. ואולם, בענייננו לא הסתפקו הנתבעים בכך, והם פרסמו את הדברים המיוחסים לתובע כעובדות העומדות בפני עצמן, כאשר אין ספק שמטרת הגשת הדו"ח ע"י הנתבעים היום הינה להוכיח את אמיתות תוכנה של הביקורת והדברים שנקבעו בדו"ח ביחס לתובע.
לאור הוראתו הברורה של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, הקובע כי הדו"ח ותוצרי עבודת הביקורת לא יהיו קבילים כראיה, לא ניתן לקבל את הדו"ח כראיה לצורך זה. משנועדה הגשת הדו"ח להוות ראיה לדברים שנקבעו בו, הרי שקבלתו כראיה בהליך כבענייננו חותרת באופן ברור תחת הרציונל של הגנה על עבודת הביקורת ומסירת מידע חופשית לעורכיה. |
| חזרה למעלה |
|
|