בהסכם הפיצוי שנחתם עם המערער בגין הפקעת קרקעות נפלה טעות סופר – הכללת סעיף הכולל התחייבות לפיצוי גם בקרקע חלופית – ולכן אין לאכוף את הסעיף. אף אין דרך להשלים את החסר הקיים בהסכם. לפיכך, המשיבה אינה חייבת בפיצוי המערער גם בקרקע חלופית.
חוזים – טעות – טעות סופר
חוזים – השלמת פרטים – בחוזה מקרקעין
חוזים – השלמת פרטים – אימתי
מקרקעין – הפקעה – פיצויים

המערער ושני אחיו ניהלו משא ומתן עם המשיבה למתן פיצוי בגין הפקעת קרקעות שירשו מאביהם המנוח בכפר שיבלי. שני אחיו של המערער ביכרו שלא לחתום על הסכם פיצוי ואילו המערער חתם על ההסכם בשנת 2004, הסכם שהתייחס לפיצוי בכסף ובקרקע חלופית (להלן: ההסכם). בהמשך, טענה המשיבה כי הסעיף הכולל התחייבות לפיצוי גם בקרקע חלופית הוסף להסכם בטעות (להלן: הסעיף שבמחלוקת), לאחר שלא הושמט בעת הכנתו של הנוסח הסופי של ההסכם לחתימה. הדיון נסב אודות השאלה האם המשיבה חייבת בפיצוי, בנסיבות העניין, גם בקרקע חלופית, אם לאו.
.

בית המשפט העליון (מפי הנשיאה חיות ובהסכמת המשנה לנשיאה מלצר והשופטת ברק-ארז) דחה את הערעור ופסק כי:
הנשיאה חיות סברה כי המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי נפלה טעות סופר בהסכם. ההסכם נחתם עם המערער בפגישה שנערכה בינו ובין הממונה המחוזית לחליפין ורכישה אצל המשיבה (להלן: הממונה). בימ"ש התרשם מעדות הממונה הסבירה למערער על הסעיפים המהותיים בהסכם ועל השלכותיו וכי ההסכם הוא חוזה סטנדרטי שמותאם לפיצוי בקרקע ובכסף וכי כל עסקה מותאמת על פי אותה טיוטה ונמחקים הסעיפים הלא רלוונטיים שלה. במקרה דנן, נותר הסעיף בשל טעות ולכן גם לא צורפה רשימת המקרקעין שבהם יפוצה המערער. אֶחָיו של המערער לא הסתפקו בפיצוי הכספי ולכן העדיפו להמתין ולא לחתום על ההסכם שעליו חתם המערער. מאידך, עדות המערער הייתה מגמתית, נפלו בה סתירות מהותיות והיא הותירה רושם שלילי ובלתי מהימן על בימ"ש קמא.
לבד מעדויות הצדדים להסכם, קיימות אינדיקציות חיצוניות המעידות כי ההסכם לא נועד לפצות את המערער בקרקע. האינדיקציה העיקרית נלמדת מההסכם עצמו שאינו כולל פירוט של רכיב הפיצוי בקרקע. בנוסף, בחלוף שבעה חודשים מיום חתימת הסכם הפיצוי, התקבלה החלטת מועצת מקרעי ישראל 1042 (להלן: החלטה 1042) שנועדה להסדיר מתן פיצוי הולם לתושבי הכפר שקרקעותיהם הופקעו לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים). טרם חתימת ההסכם עם המערער הגיעה המועצה המקומית להסכם עקרונות לפיו יפוצו תושבי הכפר שאדמותיהם הופקעו גם בכסף וגם בקרקע. הסכם העקרונות היה ידוע לתושבי הכפר ובהם למערער; זאת ועוד, אֶחָיו של המערער ניהלו יחד עמו את הליכי המשא ומתן לפיצוי, אך החליטו שלא לחתום על ההסכם והמתינו להחלטה 1042. הם זכו לבסוף בפיצוי בקרקע ובכסף לפי אותה החלטה, ואף בכך יש כדי ללמד על אומד דעתו של המערער בעת חתימת ההסכם שבחר לבדל את עצמו מאחיו וחתם על הסכם לפיצוי בלבד; כמו כן, הפיצוי הכספי שניתן למערער הוא ביחס לכלל האדמות המופקעות ואינו פיצוי יחסי התואם פיצוי משולב בכסף ובקרקע. לאור כל האמור, יש לקבוע כי בהסכם הפיצוי נפלה טעות סופר ועל כן אין לאכוף את הסעיף המורה על פיצוי בקרקע; מכל מקום, אין דרך להשלים את החסר הקיים בהסכם. החלטה 1042 נכנסה לתוקף 7 חודשים לאחר חתימת ההסכם עם המערער והיא מחריגה במפורש את כל הסכמי הפיצוי שנערכו קודם לכן. לא ניתן להשלים הסכם שנחתם לפני כניסתה לתוקף של החלטה 1042, באמצעות העקרונות שנקבעו באותה החלטה משזו קובעת במפורש שהיא לא חלה על הסכמים קודמים. כמו כן, מאחר שאין בנמצא הסכמים דומים לאלו שחתם המערער הכוללים גם פיצוי בקרקע, לא ניתן להקיש מהם לעניינו; לא הוכח כי המשיבה התנהלה בחוסר תום לב. עם זאת, בנסיבות העניין בוטל החיוב בהוצאות שהוטל על המערער בפסק הדין קמא.
השופטת ברק-ארז, בדעת מיעוט, סברה כי יש לקבל את הערעור ולאכוף את הסעיף שבמחלוקת, תוך השלמת פרטים מהחלטה 1042. המשנה לנשיאה מלצר הצטרף בהסכמה למרבית נימוקיה של השופטת ברק-ארז, למעט בסוגיה של השלמת החוסר הקיים בהסכם, וסבר כי ההסכם לוקה בהעדר מסוימות בדבר מהות הפיצוי בקרקע וטיב הקרקע, וכי בנסיבות אין בימ"ש יכול לפעול להשלמת החוזה. המשנה לנשיאה ציין כי הדין עם המשיבה ולכן דין הערעור להידחות, אך הביע תקווה כי תימצא הדרך למתן פיצוי למערער לפנים משורת הדין; נוכח עמדות חבריה להרכב, הצטרפה השופטת ברק-ארז לדעתם, תוך שהיא מצטרפת לתקווה שהביע המשנה לנשיאה כי תימצא הדרך למתן פיצוי לפנים משורת הדין.