|
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עבודה ארצי |
| 7 [עבודה] |
 |
| עבל (ארצי) 46946-06-16 אלה חרסונסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילן איטח, אילן סופר, ורדה וירט, נ.צ: יעל רון, צבי טבצ'ניק; 21/03/18) - 7 ע' |
ביה"ד פסק כי, בדין נדחתה תביעת המערערת, מטפלת במעון סיעודי, להכיר בכאבי הגב מהם היא סובלת כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. נפסק כי, גם אם מדובר בפעולות שחזרו על עצמן, הרי שמדובר בתנועות מגוונות, שאינן רצופות, השונות מתנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן ומבוצעות ברצף, הנדרשות לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.
 עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה |
|
|
|
|
|
| מנהלי |
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| רעא 1932/18 מוגדאם מוסא נמבר נ' ג'ק רושל (עליון; נ' סולברג; 29/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: א. עמוס פריד |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה בגדרה התקבלה בקשת משיבים 2-1 לסלק על הסף בקשה שהגיש המבקש למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט לפסק דין שנתן תוקף להסכם גישור. נפסק כי, בין הצדדים קיימת מחלוקת 'כנה ומהותית' ונדרשת הכרעה במספר סוגיות משפטיות מהותיות אותן מוטב לברר בהליך אזרחי ולא בהליך של אכיפה מכוח הפקודה.
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – בקשת רשות ערעור
דיון אזרחי – סילוק על הסף – אימתי
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 2-1 לסלק על הסף בקשה שהגיש המבקש למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, לפסק דין שנתן תוקף להסכם גישור.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' סולברג) דחה את הבקשה ופסק כי:
הליך אכיפת פסק דין מכוח הפקודה הוא הליך יחודי, שניתן להטיל במסגרתו על המפר סנקציות, בכללן מאסר. בשל יחודיות ההליך והתוצאה המעין-פלילית הנובעת ממנו, כבר נפסק כי אין זה ראוי להיזקק להליך על-פי הפקודה כאשר קיימת בין הצדדים מחלוקת פרשנית בתום לב. כלל מחמיר עוד יותר נקבע בכל הנוגע לאכיפה של פסקי דין שבהם ניתן תוקף להסדר או להסכם שערכו הצדדים. במקרה של מחלוקת לגיטימית לגבי ביצוע הסכם אליו הגיעו הצדדים (גם אם ניתן לו תוקף של פסק דין) יש, ככלל, לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של בזיון בית משפט. יש לפנות להליך של אכיפה מכוח הפקודה רק כאשר מדובר במחלוקת 'מדומה', מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים. כאשר עסקינן במחלוקת של ממש, גם אם ההכרעה בה אינה מסובכת, ראוי לה להתברר ב'דרך המלך. בענייננו, בדין קבע בימ"ש המחוזי כי מדובר במחלוקת 'כנה ומהותית', ונדרשת הכרעה במספר סוגיות משפטיות מהותיות. במצב זה, ובשים לב לאופיו 'המעין-הפלילי' של הליך הביזיון, מוטב לברר את המחלוקות שבין הצדדים במסגרתו של הליך אזרחי ולא במסגרת הליך של אכיפה מכוח הפקודה.
אמנם, סילוק על הסף של תובענה הוא סעד קיצוני, מפני שיש בו כדי לחסום מבחינה מהותית את הזכויות המשפטיות של יוזם ההליך, או מפני שיש בו כדי להצהיר על כך שאין בנמצא עילה לבירור המחלוקות. לפיכך, נקבע בפסיקה שבמקרים אלו יש להשתמש בסעד זה במשורה ובמצבים חריגים. אולם, בענייננו לא בכך עסקינן. ההחלטה לסלק על הסף את בקשת הביזיון אינה חוסמת מבחינה מהותית את זכויות המבקש, ואינה מונעת ממנו לעתור במסגרת הליך אזרחי 'רגיל' לאכיפת הסכם הגישור. כפועל יוצא, אין לקבל את הטענה כי שגה בימ"ש המחוזי כשקבע שאין פגם בכך שהמשיבים לא צרפו תצהיר לבקשתם, מפני שבהתאם לפסיקה, אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים אשר בפני בית-המשפט, אין צורך בתצהיר. בנסיבות, משהונחה לפני בימ"ש המחוזי הבקשה ומה שצורף לה, רשאי היה להחליט כפי שהחליט, לא נמצא פגם בהחלטתו, ודאי לא כזה המצדיק התערבות במסגרת בקשת רשות ערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 2061/18 מדינת ישראל נ' מאיר אברג'יל (עליון; נ' הנדל; 29/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: שרי קרן, משה יוחאי, ניר שניידרמן, ניר אלפסה, רותם סרי, בת שבע אבגז, נתנאל בוג'ו |
בימ"ש האריך את מעצרם של משיבים 1 ו-2, המואשמים בעבירות רצח, סמים וניהול ארגון פשיעה, בתנאי פיקוח אלקטרוני בתשעים ימים; מאידך, נאשם 14, המואשם אף הוא בעבירות האמורות, ישוחרר לחלופת מעצר בביתו, בתנאים.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
.
בקשה להארכת מעצר שישית בתנאי פיקוח אלקטרוני מעבר לשמונה עשר חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק). במסגרת הבקשה מבוקש להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק-דין, לפי המוקדם. ההתייחסות למשיבים תעשה בהתאם לזהותם בכתב האישום, כך שמשיב 1 יכונה נאשם 3, משיב 2 יכונה נאשם 4, ומשיב 3 יכונה נאשם 14. המשיבים מואשמים בעבירות רצח סמים וניהול ארגון פשיעה.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' הנדל) קיבל את הבקשה ביחס למשיבים 1 ו-2, דחה את הבקשה ביחס למשיב 3, ופסק כי:
עסקינן בתיק מורכב וסבוך, אשר מערב אירועים חמורים, מעשים מסוכנים, נאשמים עם עבר פלילי עשיר, יחד עם חומר ראיות רב, עדי מדינה, ריבוי נאשמים, ועדים רבים נוספים. בתיק מעין זה מודגש המתח שבין שני השיקולים המרכזיים הנחוצים לצורך הכרעה בבקשה להארכת מעצר כגון זו – מסוכנות הנאשמים, וקצב ניהול ההליך.
ביחס לקצב ניהול ההליך, למרות היקפו הרחב של התיק והחומר, ההליך מתנהל בקצב סביר יחסית לגודלו, תוך שמוקדשים לו שלושה ימי דיונים בשבוע. פרשת התביעה נמצאת בעיצומה בעת הזו, ונשמעו כבר 36 עדי תביעה. משאבים רבים מוקדשים לקידומו של התיק, וההתקדמות עקבית ורציפה. על אף שהמשיבים שוהים במעצר זמן בלתי מבוטל, שלושתם הועברו כבר למעצר בפיקוח אלקטרוני, אשר על אף היותו מעצר, פגיעתו במשיבים פחותה, ותנאיו נוחים יותר מאשר אלו של מעצר מאחורי סורג ובריח. מהצד האחר, על אף המועדים הרבים שנקבעו לשמיעת התיק, והתקדמותו עד כה, הדרך עוד ארוכה לסיום ההליך.
קצב התקדמות ההליך נבחן אל מול מסוכנותם של המשיבים, כאשר מסוכנות זו נלמדת בעיקר מהאישומים המופנים כנגד המשיבים. לאחר שקלול המכלול, לרבות השוואה לנאשמים אחרים, מסוכנותם של נאשמים 3 ו-4 מצדיקה את השארתם במעצר בפיקוח אלקטרוני. נאשמים 3 ו-4 מהווים דמויות מרכזיות בארגון הפשע, ושותפים פעילים בניהולו והפעלתו. אף אם ביחס לאישום הרצח החמור מעורבותם לא הייתה מרכזית ביותר, חלקם של נאשמים אלו במבנה ההיררכי של הארגון, והיותם מנהלים בו, תומכים במסקנה האמורה. גם עבירות הסמים המיוחסות לשניים חמורות הן, ואף שעבר זמן רב מביצוען, הן עדיין מלמדות על מסוכנות בפני עצמה; אשר לנאשם 14, אף שהאישומים המיוחסים לו חמורים, הזמן שחלף ממעצרו לראשונה, יחד עם הצפי להתקדמות המשפט, מסוכנותו כפי שעולה מכתב האישום ומעברו הפלילי, מעמדו שאינו בכיר יחסית בארגון הפשיעה, וההשוואה לנאשם 11 גם אם אין זהות ביניהם, מצדיקים את שחרורו לחלופת מעצר, על פני מעצר בפיקוח אלקטרוני. ממועד האירועים המתוארים בכתב האישום לנאשם הייתה הרשעה אחת, בגינה לא נגזר עליו עונש מאסר בפועל. לא התקבלו אינדיקציות לכך שנאשם 14 עודנו מעורב בפעילות עבריינית, ואף בנוגע לאירועים שיוחסו לו בכתב האישום בנוגע לאישום הרביעי נקבעה חולשה ראייתית. לכן, בעניינו של נאשם 14 ניתן להסתפק בשלב זה בחלופת מעצר, חלף מעצר בפיקוח אלקטרוני. בנוסף, על רקע אורכו הצפוי של המשפט, עניינו של נאשם 14 מלמד על חשיבותה של גישה הדרגתית בבחינת בקשות לפי סעיף 62 לחוק. כאמור, הנאשם נעצר, בהמשך הועבר לפיקוח אלקטרוני תוך יצירת חלונות שונים, ובצמתים השונים לא הפר את תנאי מעצרו, ואף את שחרורו במסגרת החלונות. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 1893/18 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ג' קרא; 28/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: אריאל עטרי, ורד חלאווה |
בימ"ש האריך את מעצרו של המשיב, המואשם בביצוע עבירות אלימות כלפי ילדיו הקטינים בתנאי פיקוח אלקטרוני, בתשעים יום או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם, נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב ונוכח התקדמות ההליכים בקצב משביע רצון.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח אלקטרוני
.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבימ"ש המחוזי, המייחס לו עבירות אלימות כלפי ילדיו הקטינים. עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) לתקופה של 90 יום, או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם מבניהם.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הבקשה ופסק כי:
החלטה בעניין הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים מחייבת איזון בין חזקת החפות העומדת לנאשם וזכותו לחירות, לבין האינטרס שבשמירה על שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי. השיקולים העיקריים הצריכים לעניין זה הם מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, החשש מפני הימלטות או שיבוש הליכי המשפט וקצב התקדמות ההליך העיקרי.
בענייננו, למשיב מיוחסים מעשי אלימות חמורים שבוצעו לאורך זמן ובמועדים שונים כלפי המתלוננים, ילדיו הקטינים. בגין אלו קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים. התסקירים שהוגשו בעניינו של המשיב הצביעו אף הם כי רמת הסיכון להישנות המעשים ולפגיעה במתלוננים הינה גבוהה. בהתחשב בכל אלו, לא נמצא כי הזמן שחלף הקהה את מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב באופן המצדיק את שחררו ממעצר בפיקוח אלקטרוני. מכאן שחזקת המסוכנות עומדת בעינה ומטה את הכף לעבר המשך המעצר; אשר לקצב התקדמות ההליכים, אף כי בתחילת המשפט התבקשו מספר דחיות, ברובן לבקשת ההגנה, ניהול ההליך עלה על דרך המלך ומתקדם בקצב משביע רצון, כשפרשת התביעה צפויה להגיע לקיצה בקרוב.
לסיכום, במכלול השיקולים, אין לשנות את נקודת האיזון הקיימת, בפרט כשעסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר וכשהמשיב נמצא במעצר בפיקוח אלקטרוני ולא במאסר מאחורי סורג ובריח, כך שהפגיעה בחירותו פחותה. לפיכך, מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני יוארך ב-90 יום או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 1887/18 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; נ' הנדל; 28/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: סתווית רייכמן, רונה תמרה, זהר משה, מורן פולמן |
בימ"ש פסק כי, באיזון שבין האינטרס הציבורי לבין זכויות המשיבים, אב ובנו הקטין המואשמים בביצוע עבירת רצח, ניסיון לרצח ובעבירות נוספות, כאשר חזקת החפות עומדת להם, יש להורות על הארכת מעצרם של המשיבים.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר – שיקולים
.
שתי בקשות להארכת מעצר. הבקשה הראשונה עוסקת במשיב 1, האב (להלן: המשיב), והיא הבקשה ה-6 להארכת מעצר ב-90 יום; הבקשה השנייה עוסקת במשיב 2, הוא הבן הקטין (להלן: הקטין), והיא הבקשה ה-14 להארכת מעצר ב-45 יום. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של רצח, ניסיון לרצח וקשירת קשר לפשע; ולקטין עבירות של רצח, ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. יצוין כי מעצר המשיבים הוארך בהחלטות ביניים ב-15 וב-16 ימים.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' הנדל) קיבל את הבקשות ופסק כי:
בחינתן בקשות המעצר נשענות על שני אדנים: מסוכנות המשיבים; קצב המשפט. הראשון עניינו באינטרס הציבורי של הגנה על שלום הציבור, והשני עניינו זכויות המשיבים, הנמצאים במעצר תקופה ארוכה חרף חזקת החפות העומדת להם. אין חולק כי במקרה דנן ישנן ראיות לכאורה וכי בשלב זה אין חלופות למעצר.
בעניין המסוכנות, שירות המבחן העריך כי מסוכנות שני המשיבים הינה ברף הגבוה. לכך יש להוסיף הן את העבירות המיוחסות להם, שהוכחו לכאורה, ואף מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, והן את נסיבות ביצוען. על כך נוסף החשש להימלטות מאימת הדין, ובפרט נוכח הימלטות המשיבים בתחילת ההליך. בעניין הקטין, מסוכנתו אף נלמדת מכך שבמהלך ניהול תיק זה הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בגין עבירות שוד וניסיון שוד; בעניין קצב שמיעת המשפט, התמשכות ההליכים רובצת לפתחם של המשיבים, על רקע בקשותיהם. בנוסף, נקבעו שישה דיונים נוספים, ובהמשך התיק עתיד להישמע כפעמיים בשבוע. יש הכרה בכך שמדובר בתיק בעל מאפיינים מיוחדים וישנו מאמץ לסיימו בהקדם האפשרי.
לסיכום, מצד אחד יש לשקול כי שני המשיבים נמצאים במעצר תקופה ארוכה וכי משפטם בתחילתו; מצד שני, יש לשקול את השילוב של מסוכנותם, הגורמים שעומדים מאחורי התמשכות ההליכים, הצורך לשמוע את המשפט מחדש והצפי בשלב זה לקיומם של דיוני הוכחות רבים. באיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות המשיבים, כאשר חזקת החפות עומדת להם, הכף נוטה לקבלת הבקשות. מעצרו של המשיב מוארך ב-75 יום, ומעצרו של הקטין מוארך ב-29 יום, או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עונשין] |
|
| עפ 6327/17 יקיר יוסבאשוילי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם, ג' קרא, ח' מלצר; 28/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: איתמר גלבפיש, ורד אברהם |
בימ"ש הפחית בעונש המאסר בפועל שהושת על המערער בגין הרשעתו בגניבת שבעה רימוני גז והלם מבסיס צבאי בו שירת כחייל, כך שחלף 18 חודשי מאסר בפועל, ירצה 12 חודשים, נוכח מספר שיקולים לקולה ובהם סוג הנשק והנסיבות האישיות החריגות והמיוחדות של המערער.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות של גניבה ונשיאה והובלת נשק, בגין נטילת שבעה רימוני יד, רימוני גז והלם, מבסיס צבאי בו שירת כחייל בשירות סדיר בצה"ל, במטרה למכרם להשגת רווח
כספי. בימ"ש גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. הערעור נסב על גזר הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט קרא ובהסכמת המשנה לנשיאה מלצר והשופט שהם) קיבל את הערעור ופסק כי:
עבירות הנשק בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות. חרף העובדה שרימוני גז והלם אינם נחשבים ל"נשק קטלני", הרי הם עונים להגדרת נשק, ולהם פוטנציאל לגרימת נזק. עדיין, הבחינה הפסיקה בכל הנוגע למידת הענישה בין החזקת נשק קטלני, רימוני רסס, לבין החזקת רימונים "רגילים". דרגת החומרה הנעוצה בהחזקת רימונים כאלה פחותה מדרגת החומרה שבהחזקת רימונים 'רגילים'. עניין זה נוגע לעניין העונש ולא להרשעה.
בהינתן סוג הנשק ובהתחשב בנסיבות האישיות החריגות והמיוחדות הנובעות מהיחסים הסימביוטיים שבין המערער לאביו, ובהתחשב במידת הפגיעה הצפויה למערער ולאביו ממאסר לתקופה ממושכת, ותוך מתן משקל נוסף לנסיבות הודייתו, גילו הצעיר של המערער ואף שהעונש אינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת, נמצא כי יש להעמיד את עונשו של המערער בתחתית המתחם שנקבע בבימ"ש קמא, כך שעונשו של המערער יועמד על 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם. העמדת תקופת המאסר על 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל תשמֶר מחד את אפקט ההרתעה, ומאידך לא תוריד לטמיון את כל מאמצי השיקום שהשקיעו המערער ואביו בחייהם. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 1913/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 28/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: ורד חלאווה, אפרים דמרי, לימור אזולאי |
נדחה ערר על החלטת בימ"ש המחוזי להורות על מעצרו של העורר, המואשם בביצוע עבירות מין בקטינים, עד לתום ההליכים נגדו. זאת, לנוכח קיומה של תשתית ראייתית שעוצמתה גבוהה, עילות מעצר שעוצמתן משמעותית, הערכת המסוכנות הגבוהה של העורר והצפי לתחילת ההליכים בזמן קרוב יחסית.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
.
נגד העורר הוגש לבימ"ש המחוזי כתב אישום שייחס לו עבירות מין בקטינים. עסקינן בערר על החלטת בימ"ש המחוזי להורות על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הערר ופסק כי:
נקודת המוצא לדיון הוא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, שעוצמתן גבוהה. טענות העורר מתייחסות לעילות המעצר ולאפשרות להשיג את תכלית המעצר באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני; לא נמצא ממש בטענות העורר ביחס לעילות המעצר. הטענה לקיומה של הפחתה משמעותית במידת המסוכנות נסמכת על נתונים שהובאו בתסקיר עצמו: הנורמטיביות של העורר, העדר דפוסים עברייניים, העדר עבר פלילי, גילוי אמפטיה מצידו כלפי המתלוננים, הבנת המצב והשפעת המעצר עליו ונכונותו להשתלב בהליך טיפולי. נתונים אלו נלקחו בחשבון בהערכת מידת המסוכנות על ידי שירות המבחן ואין כל עילה לקביעה, על בסיס אותם נתונים, כי המסוכנות הופחתה או צומצמה, שעה ששירות המבחן קבע כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא גבוהה. כך גם אין מקום להתערב בקביעה בדבר קיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט לנוכח העובדה כי אחד מן המתלוננים הוא בן משפחתו של העורר, והמתלוננים האחרים שייכים לאותה קהילה דתית עליה הוא נמנה.
השאלה העיקרית היא האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך שפגיעתה בחירות העורר פחותה. שאלה זו נבדקת בשני שלבים: בשלב ראשון נבחן האם באופן עקרוני יש בכוחה של חלופה כלשהי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהנאשם ולהפחית את הסיכון במידה מתקבלת על הדעת; בשלב שני נבחנות החלופות המוצעות ומידת התאמתן למאפייני הנאשם ולטיב הסיכון הנשקף ממנו. במקרים מסוימים ניתן לקבוע כבר בשלב הראשון כי אין בכוחה של כל חלופה שהיא להפיג את המסוכנות או את החשש משיבוש ההליכים, מבלי להידרש לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות. לפיכך, לא נמצא כי נפל פגם בקביעת בימ"ש קמא כי לנוכח מידת המסוכנות העכשווית הנשקפת מן העורר, בשלב זה אין בחלופת מעצר או באיזוק אלקטרוני כדי לאיין את המסוכנות ממנו ולהשיג את מטרת המעצר מאחורי סורג ובריח. שיקול מהותי נעוץ בעובדה כי שירות המבחן ציין כי מדובר בשלב ראשוני בלבד ועמד על הצורך בהערכת מסוכנות מלאה. על רקע הערכת שירות המבחן כי מדובר בדחפים מיניים מוגברים ולעיתים אף בלתי נשלטים וקיומן של ראיות לכאורה בדבר דפוס פעולה שנמשך לאורך שנים וביצוע עבירות ברף חומרה גבוה במספר קטינים תוך שימוש במניפולציות לשם כך, הרי שבדין נקבע כי בשלב זה אין די בחלופת מעצר או אף במעצר באיזוק אלקטרוני כדי להשיג את תכלית המעצר. לנוכח ההערכה כי קיימת מסוכנות עכשווית שעוצמתה גבוהה, אין בשיקול של חלוף הזמן של כשלוש שנים מאז בוצעה העבירה האחרונה, כדי להטות את הכף. המלצת שירות המבחן למעצרו של העורר באיזוק אלקטרוני ניתנה תוך לבטים, ובמכלול השיקולים לא ניתן לקבלה.
לאור כל האמור, לנוכח קיומה של תשתית ראייתית שעוצמתה גבוהה, עילות מעצר שעוצמתן משמעותית, ולנוכח הערכת המסוכנות הגבוה של העורר והצפי לתחילת ההליכים נגד העורר בזמן קרוב יחסית, הערר נדחה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 7 [עבודה] |
|
| עבל (ארצי) 46946-06-16 אלה חרסונסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילן איטח, אילן סופר, ורדה וירט, נ.צ: יעל רון, צבי טבצ'ניק; 21/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: שירה עובדיה, ויויאן קליין בנימין |
ביה"ד פסק כי, בדין נדחתה תביעת המערערת, מטפלת במעון סיעודי, להכיר בכאבי הגב מהם היא סובלת כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. נפסק כי, גם אם מדובר בפעולות שחזרו על עצמן, הרי שמדובר בתנועות מגוונות, שאינן רצופות, השונות מתנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן ומבוצעות ברצף, הנדרשות לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
.
ערעור על פסק דינו החלקי של ביה"ד האזורי, בו נדחתה תביעת המערערת, מטפלת במעון סיעודי, להכיר בכאבי הגב מהם היא סובלת כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט א' סופר ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה, השופט א' איטח ונציגי הציבור י' רון, צ' טבצ'ניק) דחה את הערעור ופסק כי:
על מנת להוכיח תשתית לכאורית למיקרוטראומה – כדי שעניין הנפגע יועבר למומחה – יועץ רפואי, יש צורך בהוכחת תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות. אשר לתנועות החוזרות ונשנות נקבע כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן", דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף. כמו כן, על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. כמו כן, נקבע כי יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. דהיינו, פעולות שחוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה. עם זאת הובהר כי, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה. עוד הובהר כי בהיותה של העבודה עבודה קשה המחייבת מאמץ פיסי, אין די בה כדי לענות על התנאים להכרה במסגרת תורת המיקרוטראומה.
במקרה דנן עולה כי, בין פעולות ההרמה והכיפוף, ביצעה המערערת פעולות מגוונות, עם תנועות שונות בהתאם לצרכי כל מטופל, ולא ניתן לראות בהן תנועות שהן זהות במהותן על פני רצף הזמן. מכאן שהפעולות שביצעה המערערת במהלך יום עבודתה היו מגוונות, שונות במהותן מבחינת המאמץ שהופעל על ידיה, התדירות ורציפותן. גם אם מדובר בפעולות שחזרו על עצמן, הרי שמדובר בתנועות מגוונות, שאינן רצופות, השונות מתנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן ומבוצעות ברצף, הנדרשות לקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [דיון פלילי] |
|
| עפא (ארצי) 24512-09-16 זוהר נ.ת. ניהול בע"מ נ' מדינת ישראל, רשות האוכלוסין וההגירה (עבודה; אילן סופר; 20/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: משה אביר, ענבר אדטו סהראי |
ביה"ד דחה ערר לפי סעיף 74(ה) לחסד"פ, על החלטת ביה"ד האזורי לפיה נדחתה בקשת העוררים לגילוי חומר חקירה. נפסק כי בקשת העוררים הייתה מכוח סעיף 108 לחסד"פ ולא מכוח סעיף 74 לו, שכן אין מדובר בחומר חקירה; אף לו הבקשה הייתה מסווגת ככזו לפי סעיף 74 לחסד"פ לעיין בחומר חקירה, לא היה מקום להידרש לה בשל המועד שבו הוגשה במהלך שלב ההוכחות, ומכל מקום המועד להגשת הערר חלף זה מכבר.
דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – ערר
.
כנגד העוררים הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה (להלן: הנתינה) ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי, בניגוד לדין. הטענה המרכזית שהעלו העוררים להגנתם היא כי הנתינה לא הייתה עובדת זרה, אלא מבקשת מקלט אשר קיבלה מהמדינה אשרה שאִפשרה לה לעבוד בישראל לפי חוק. עסקינן בהודעת ערר לפי סעיף 74(ה) לחסד"פ (להלן: החוק), על החלטת ביה"ד האזורי לפיה נדחתה בקשת העוררים לגילוי חומר חקירה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופט א' סופר) דחה את הערר ופסק כי:
ביה"ד עמד על זכותו של נאשם לגילוי חומר חקירה, שהוסדרה בסעיף 74 לחסד"פ בציינו כי השאלה אם חומר מסוים אכן מהווה חומר חקירה, תוכרע על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי שבמסגרתו הוא מבוקש. תנאי מקדמי לגילוי ולהעברת חומר חקירה הוא רלוונטיות, שלצורך הכרעה בדבר קיומה יש להידרש למבחני השכל הישר וניסיון החיים. עם זאת, בימ"ש אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות, או כאשר הרלבנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית.
בימ"ש אף לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא באותו חומר סיוע לנאשם.
אשר לשאלה האם מדובר בבקשה לפי סעיף 74 לחוק, ביה"ד האזורי קבע כי יש לראות בבקשת הנאשמים לעיון במסמכים מכוח סעיף 108 ולא מכוח סעיף 74 לחוק. זאת מאחר שמדובר במסמכים שכוללים את הטיפול בבקשות הנתינה לקבלת מעמד חוקי בישראל במועדים שקדמו למועד ביצוע העבירה, על ידי היחידה לטיפול במבקשי מקלט. משעה שניתן להוכיח את יסודות העבירה בדבר העסקת הנתינה שלא כדין באשרות שניתנו לה ובתוקפן, אין צורך בהגשת בקשותיה לצורך קבלת מקלט מדיני לתיק ביה"ד. בנסיבות אלה המסמכים המבוקשים אינם בבחינת חומר חקירה ואינם חלק מליבת המחלוקת. שנית, המסמכים המבוקשים לא היו בידי המאשימה אלא בידי צד ג' (היחידה לטיפול במבקשי מקלט) ורק בעקבות בקשת הנאשמים פנתה המאשימה לקבלת החומר. גם עובדה זו מצביעה על כך שאין מדובר בחומר המצוי בליבת המחלוקת ולכן אין מדובר בחומר חקירה. שלישית, במסמכים המבוקשים קיים מידע אישי המעוררים סוגיות של סודיות ואינטרסים מוגנים; גם אלמלא כן, לא היה מקום לקבל את הערר משום שלא מדובר בחומר חקירה. המסמכים אינם נוגעים לליבת המחלוקת, לא היו ברשות המאשימה אלא צד ג', ויש בחלקם פגיעה בפרטיות הנתינה. יתר על כן, הבקשה כי תיק הנתינה בכללותו יוגדר כחומר חקירה כוללנית ומרחיקת לכת. כאמור, בימ"ש לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא יימצא באותו חומר סיוע לנאשם. משכך, כאשר לא מדובר בחומר חקירה, אין לעוררים זכות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי, הוא לא היה צריך לקיים דיון במעמד הצדדים, וגם לא להעביר את הדיון לשופט אחר. לכאורה די בכך כדי לדחות הערר על הסף.
אף לו הבקשה הייתה מסווגת ככזו לפי סעיף 74, דהיינו, לעיין בחומר חקירה, לא היה מקום להידרש לה בשל המועד שבו הוגשה במהלך שלב ההוכחות. אמנם החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה לעיין בחומר חקירה, אולם נקבע כי בהעדר נסיבות יוצאות דופן, יש להגישה סמוך להגשת כתב האישום שכן יש בכך לשבש את סדרי המשפט. בקשר להצגת נתונים ומסמכים לאחר שהחלה פרשת ההוכחות, ובמיוחד כאשר מדובר בחומר שאינו ליבו של כתב האישום, ולא מצוי בידי התביעה, מוסמך בימ"ש להורות על הגשת נתונים ומסמכים לפי סעיף 108 לחוק. בדרך כלל, בקשה לפי סעיף 74 לחוק תוגש עוד לפני תחילת שלב ההוכחות, ובקשה להצגת נתונים ומסמכים לפי סעיף 108 תוגש במהלך פרשת ההוכחות, בנוגע לחומר שאינו ליבו של העניין, ולא מצוי בידי התביעה, אם כי יכול להיות שמדובר בחומר שיכול להועיל לאחד הצדדים. בערר הוגשה הבקשה לביה"ד האזורי כשלושה חודשים לאחר שהתקיימו חמש ישיבות ובהן ישיבות הוכחות, ובנסיבות אין הצדקה להגשת הבקשה במועד שבו הוגשה; בנוסף, המועד להגשת הערר חלף זה מכבר, שכן לוּ מדובר היה בערר על החלטה בבקשה לפי סעיף 74 לחוק, היה על העוררים להגישו בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה. לאור כל האמור, הערר נדחה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| עפ (ארצי) 55968-03-17 מדינת ישראל נ' אדן רחמינוב (עבודה; אילן איטח, רועי פוליאק, אילן סופר; 18/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: מיקי חובה, עדי צימרמן |
ביה"ד דחה את ערעור המערערת על הרשעתה בעבירה של העסקת עובדת זרה ללא היתר כדין, ועל העונש שהושת עליה בגינה, ופסק כי בדין הורשעה המערערת בעבירה זו; ביה"ד קיבל את ערעור המדינה והרשיע גם את בעלה של המערערת בביצוע העבירה הנ"ל, נוכח התקיימות היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירה, והחזיר את התיק לביה"ד קמא לגזירת דינו.
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עבודה – עובדים זרים – היתר העסקה
.
שני ערעורים על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו הורשעה המערערת בעבירה של העסקת עובדת זרה בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, והוטל עליה קנס בסך 12,000 ₪ והתחייבות שלא לעבור עבירה דומה למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין. במסגרת אותו הליך זוכה המשיב (בעלה של המערערת) מעבירה של העסקת עובד זר שלא כדין. ערעור המערערת מכוון כלפי הרשעתה וגזר הדין שהושת עליה, ואילו ערעור המדינה מכוון כלפי זיכוי המשיב.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ר' פוליאק, א' סופר) דחה את הערעור ב-ע"ע 35313-09-16, קיבל את הערעור ב-ע"ע 55968-03-17 ופסק כי:
אשר לערעור המערערת, טענת המערערת למחדל חקירה אשר פוגע בהגנתה נדחתה בהעדר הוכחה; אשר לטענה בדבר טעות במצב הדברים בהסתמך על אשרת העבודה שהוצגה, הרי שגם אם המערערת הוטעתה על ידי העובדת בטענתה כי יש לה אשרת עבודה, הימנעותה מלערוך בדיקה מספקת של אשרת העבודה, לרבות של מועד פקיעת תוקפה, מהווה עצימת עיניים. ביה"ד קמא אמנם לא קבע במפורש כי הוא דוחה את טענת המערערת בדבר טעות במצב הדברים לגבי תוקפה של האשרה שהוצגה לה. אולם, מהכרעת הדין משתמע כי ביה"ד קמא לא שוכנע בגרסה העובדתית בעניין זה ואכן הגרסה העובדתית בדבר טעות במצב דברים לא הוכחה, שכן מועד פקיעת האשרה צוין בגוף האשרה כמקובל ובצורה ברורה. קריאת האשרה באופן המתעלם מקריאת מועד סיום פקיעתה מהווה עצימת עיניים; טענת המערערת כי היה מקום לקבל לגביה תסקיר משירות המבחן ולהורות על ביטול הרשעתה, נדחתה בהעדר מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא כי המערערת לא הראתה כי התקיימו במקרה שלה התנאים החריגים המצדיקים את ביטול ההרשעה ודי בעובדות ובטענות שהוצגו בפני ביה"ד האזורי על מנת להגיע למסקנה זו ללא צורך בהזמנת תסקיר; אף אין מקום להתערב בגובה הקנס שהושת על המערערת, אשר בנסיבות העניין נפסק על הצד הנמוך ביותר, ובכל מקרה הוא מצוי במתחם הענישה עליו הסכימו הצדדים.
ערעור המערערת התמקד בהרשעתה בעבירה העסקת עובד זר שאין לו היתר לעבוד, אך היא אינה חולקת על כך שביצעה עבירה של העסקת עובד זר ללא שהיה למעסיק היתר להעסיק את העובד הזר. העבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק עוסקת בהעסקה בניגוד לסעיף 1יג לחוק המחייב בהיתר כפול - היתר לעובד הזר לעבוד, והיתר למעסיק להעסיק את אותו עובד זר שקיבל היתר עבודה. לאור האמור, גם אם היה מתקבל ערעורה של המערערת ביחס להרשעתה לפי חלקו הראשון של סעיף 1יג לחוק, ובהינתן כי לא הוצגה אפשרות סבירה כי העובדת היתה מהסוג שלשם העסקתו לא נדרש היתר למעסיק לשם העסקתו, לא היה בכך כדי לשנות, קרי, הרשעת המערערת בביצוע העבירה לפי חלקו השני של סעיף 1יג לחוק, והותרת גזר הדין על כנו; טענות המערערת להגנה מן הצדק נדחו.
ערעור המדינה בנוגע לזיכוי המשיב התקבל. אשר ליסוד העובדתי, נקודת המוצא במקרה של עובד משק בית היא שיחסי העבודה מתקיימים בינו לבין המחזיקים בבית שהם אלו שנהנים מעבודתו. בהיעדר ראיה לסתור, משק הבית הוא בבחינת "שותפות" שהשותפים בה הם בני הזוג, יחד ולחוד, והם מעסיקיו של העובד. מכאן שלחלוקת התפקידים בין בני הזוג אין משמעות מבחינת היסודות העובדתיים של ביצוע העבירה וכך גם לעובדה כי מעורבות המשיב בהעסקת העובדת היתה פחותה ממעורבותה של המערערת. אשר ליסוד הנפשי, אין לקבל את טענת המשיב לפיה הסתמך על המידע שמסרה לו אשתו בנוגע לחוקיות ההעסקה של העובדת ולכן לא מצא לנכון לבדוק אותו בעצמו. אמירה זו של המשיב אינה עונה על הדרישה של בירור סביר וראוי בנסיבות המקרה והיה עליו לבחון את חוקיות העסקת העובדת בעצמו ולא להסתפק באמירה כי הוא סומך על אשתו. מעבר לאמור, משנמצא כי במשיב התקיימו היסודות העובדתיים של העסקת העובדת הזרה, גם לו היה נקבע כי אין לו יסוד נפשי לביצוע עבירה לפי החלק הראשון של סעיף 1יג לחוק, עדיין היה מקום לקבוע כי מתקיים בו היסוד הנפשי לביצוע העבירה לפי החלק השני של סעיף 1יג לחוק, שכן למשיב היתה מודעות לכך שלא היה לו כמעסיק, היתר להעסקת העובדת ואין טענה כי סבר שלאשתו יש היתר כאמור; טענות בנוגע ל"הגנה מן הצדק" נדחו אף ביחס למשיב. לאור האמור, המשיב הורשע בביצוע העבירות מושא כתב האישום, ועניינו הוחזר לביה"ד האזורי על מנת שיגזור את דינו. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 10 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (ב"ש) 9929-10-17 עיריית קרית גת נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (מנהלי; יעל רז לוי; 22/03/18) - 37 ע' |
| עו"ד: רון צין, סיוון רוזנבלט, יפית ברקוביץ, מאיה אשכנזי, אסף פריאל, בן ארי |
לא נפל פגם בהחלטת הועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומית, שאישרה הקלה מתוכנית תשתית לאומית מאושרת להקמת תחנת כוח פרטית המוסקת בגז טבעי.
תכנון ובנייה – תכניות – הקלות
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות
.
עתירה כנגד החלטת הועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומית, שאישרה הקלה מתוכנית תשתית לאומית מאושרת להקמת תחנת כוח פרטית המוסקת בגז טבעי, כך שזו תהא תחנת כוח גזית בטכנולוגיה של מחזור פתוח ולא תחנה כוח גזית במחזור משולב.
.
בית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
החלטת הוות"ל התקבלה באופן מקצועי ולאחר שנשקלו באופן מהותי כל טעמי התנגדותה של העותרת, ההשלכות שיהיו לשינוי המבוקש וההצדקה התכנונית לאישור ההקלה. יש הצדקה לאישור ההקלה בראייה תכנונית המתבססת על איזון שיקולים רחב, תוך ראייה כוללת של צורכי משק החשמל, ועל פי המגמות העדכניות והרצון לפעול בצורה מיטיבה יותר, גם בהיבטים הסביבתיים השונים. השינוי המבוקש בתצורת ובטכנולוגיית ההפעלה של תחנת הכוח הינו שימוש התואם את הוראות התוכנית והשימושים המותרים בה, הוא אינו בגדר שימוש חורג ואף אינו בגדר סטייה ניכרת מהתכנית. לא נפל פגם בהליכים שהיו בפני הוות"ל בהם הוחלט לאשר את תחנת הכוח במיקומם הנוכחי ובהמשך ההליך בה אושרה בקשת ההקלה, והחלטתה התקבלה בהליך מינהלי תקין. אין הבחנה, ביחס למעמדה הבכיר של הוות"ל, בין מקרה בו היא דנה בתוכניות, לבין מקרים בו היא פועלת בסמכות שהוקנתה לה באישור היתרים או בדיון בהקלה כבענייננו. כשמדובר במוסד תכנון בכיר ובתכנית תשתיות לאומיות, מתחייבת הותרת מרחב שיקול דעת וגמישות לוועדה, בבואה לשקול שיקולים תכנוניים ברמה הלאומית. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [דיון אזרחי] [משפט מינהלי] |
|
| תצ (מרכז) 39777-01-16 שלמה גלמידי נ' משרד התחבורה-מדינת ישראל (מנהלי; מיכל נד"ב; 14/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: עידו שטיינר, נורית טביב מזרחי |
כאשר בעקבות הגשת התובענה הייצוגית הודיעה הרשות על חדילה מגבייה, הדבר עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכ"ט ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית, תוך התחשבות בשיקולי תפוקה, תשומה והכוונה ציבורית. גם בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה כאמור, בידי ביהמ"ש לפעול באמצעות שיטת האחוזים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לפרקליטו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הודעה על חדילת גבייה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – פסיקת גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – הודעת חדילה
.
בקשה לפסיקת גמול ושכ"ט לאחר שניתן פסק דין המאשר את הודעת המשיבה על חדילה מגבייה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. התובענה עניינה השבת כספים שנגבו ביתר בגין אגרות בניגוד לתקנות התעבורה, כתוצאה מהצמדה שגויה למדד המחירים לצרכן בשל התעלמות ממדד שלילי וכתוצאה מעיגול סכומים שנתי.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים קבע:
סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה, שיקולי תפוקה, תשומה והכוונה ציבורית.
בעניין אבוטבול הותוו הכללים לפסיקת גמול ושכ"ט במקרים בהם הרשות הודיעה על חדילה מגבייה. נקבע כי ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האינטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו משאבים דיוניים רבים. שיקול זה עשוי להצדיק מתן גמול מיוחד ושכ"ט ליוזמי מהלך התובענה הייצוגית; הדבר עשוי לעודד תובעים מייצגים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות הרשויות, והוא תורם להגשמת האינטרס הציבורי בהפסקת פעולת הרשות העומדת בניגוד לחוק מחד, בלא לפגוע בציבור בכללו ע"י תשלומי כספי ציבור בשיעור ניכר לידי הקבוצה התובעת, מאידך. כן ראוי להתייחס להיקף הטרחה, הסיכון, התועלת והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה גם במורכבות ההליך, והאופן בו הוא נוהל בידי בא כוח המייצג.
שיקולי תפוקה; בקשת האישור הביאה להפחתת שיעורי האגרות באופן שאלו נגבות לאחר החדילה בהתאם להוראות התקנות, והושבה גביית היתר בתקופת הביניים, בדרך של תרומת הכספים. בעניין פטרסקו אושר הסדר פשרה במסגרת בקשת אישור בעניין דומה שהוגשה עוד בשנת 2013 ומאז הייתה המשיבה מודעת לפגם בגבייה. היה עליה לפעול במרץ כבר אז לתיקון ההצמדה השגויה בכל האגרות מכוח תקנות התעבורה. חרף זאת נראה כי התובענה הנוכחית היא שהביאה לזירוז הטיפול בתיקון.
שיקולי תשומה; הגשת בקשת האישור כרוכה בסיכון ככל בקשת אישור, לחיוב בהוצאות, אם כי נוכח פסק הדין בעניין פטרסקו, מדובר בסיכון מופחת. ההשקעה שנדרשה בהגשת בקשת האישור בנושא שאינו מורכב ונוכח התובענה הקודמת שהוגשה, פחותה יותר. שיקולי הכוונה ציבורית; חשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית בכך שהביאה לתיקון אופן ההצמדה של האגרות מכוח תקנות התעבורה בהתאם לדין ולהפסקת גבייה ביתר של האגרות הנגבות מכוח התקנות, מכאן ולהבא, בהתאם לדין.
כפי שנפסק, בתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. גם בעת פסיקתם של גמול ושכר טרחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי ביהמ"ש לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות וע"פ שיקול דעתו של ביהמ"ש, ותוך התחשבות בהוראות סעיפים 23-22 ובכך שהמדובר בכספי ציבור. הגמול ושכר הטרחה נגזרים מהיקף גביית היתר משך 24 חודשים לכל היותר. בענייננו: לכל אחד מהמבקשים נפסק גמול סכום של 14,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחם בסכום של 280,000 ₪ (כולל מע"מ). |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 12 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 65007-11-17 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ נ' חאלד אבו צויץ (מחוזי; יעל בלכר; 25/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: איתמר פורת, אורי אשר, יובל קינן, אלון שפר |
תקינות ההמצאה לעורך דין לפי תקנה 477 לתקסד"א מעלה שאלה עובדתית – האם הלקוח הסמיך את עורך הדין לייצגו באותו עניין; הסמכה לניהול מו"מ לסיום התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 1 בהסדר, היא בבחינת ייצוג לצורך תקנה 477.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה לעורך-דין
.
התובעת הגישה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבע 1 על יסוד המצאת כתב התביעה לעו"ד חיה זינגר. האם יש לראות במסירה האמורה כמסירה כדין לנתבע 1, מכוח תקנה 477 לתקסד"א?
.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי יש לראות בהמצאה משום המצאה כדין:
תקנה 477 לתקסד"א מאפשרת המצאה למשרד עורכי הדין של בע"ד. כפי שנקבע, לצורך המצאה כאמור, אין עורך הדין חייב להיות מוסמך לייצג את בעל הדין במשפט או מוסמך לקבל כתבי בית דין, אלא די בכך שהוא פועל באותה עת כעורך הדין של הנתבע. כפי שהובהר וסויג, פעולתו של עוה"ד צריכה להיות בנושא ההתדיינות; והמצאה לעו"ד המייצג את הנתבע בעניין אחר, אינה המצאה כדין לנתבע.
תקינות ההמצאה לעורך הדין לפי תקנה 477 מעלה אפוא שאלה עובדתית, האם הלקוח הסמיך את עורך הדין לייצגו באותו עניין. מעיון בפסיקה עולה, כי בד"כ מתעוררת שאלת תקינות המסירה לעורך הדין כשעורך הדין ייצג את בעל הדין בעניין שקשור לסכסוך שבגינו הוגשה התביעה, בטרם הוגשה; כגון במשלוח מענה למכתב דרישה ששלח התובע לנתבע טרם ההליך או במו"מ שקדם להליך. אולם בעניינו לא מתעורר קושי של ממש (אם בכלל) בעניין זה, שכן הפנייה לעו"ד זינגר נעשתה לאחר שהוגשה התביעה.
הקושי לכאורה (ולכאורה בלבד) נעוץ בטענת עו"ד זינגר לפיה "הסכמתי לקבל עלי את ייצוגו של מר אבו סוויס לצורך ניהול מו"מ בלבד". אלא שבנסיבות העניין, שעה שהפנייה לעורכת הדין זינגר נעשתה לאחר שהוגשה התביעה ועל מנת שתנהל מו"מ עם התובעת להביא לסיום המחלוקת בהסדר ולייתר את המשך ההליך המשפטי, די בהסמכתה (ובהסכמתה) זו, גם אם היא מצומצמת לצורך מו"מ בלבד – על מנת שהמסירה של כתב התביעה תהיה מסירה כדין לפי תקנה 477. גם בהנחה שההסמכה מצומצמת לצורך סיום התביעה כנגד הנתבע 1 בפשרה בלבד, עו"ד זינגר פעלה בעת ביצוע המסירה כעורך הדין של הנתבע בעניין נושא ההתדיינות. העתק מכתב התביעה הומצא למשרדה הן בדוא"ל והן בעותק נייר ולבקשתה.
אם כן, הסמכה לניהול מו"מ לסיום התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 1 בהסדר, היא בבחינת ייצוג לצורך תקנה 477 (וייתכן שאף לעניינים אחרים). למען הסדר הטוב יצוין, כי אין צורך בהסמכה מפורשת של הלקוח לקבל כתבי בי דין. ניתן להמציא כתב תביעה לעו"ד אף אם לא הוסמך מפורשות לקבל כתבי בי-דין; ובלבד שכאמור, נמצא כי הוא מייצג את אותו לקוח בעניין נושא ההתדיינות. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [הגנת הדייר] |
|
| עא (חי') 21342-10-17 שלמה אדרי נ' חיים גולדנברג ז"ל (מחוזי; ברכה בר זיו, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 25/03/18) - 16 ע' |
| עו"ד: צחי לסרי, רוי חכמי |
בנסיבות, כאשר מדובר בדייר מוגן שהוא "שוכר מועד" להפרות חוזה השכירות וכנראה חסר תום לב בהתנהלותו מול בעלי הדירה, ומאידך קיים חשש שיתקשה לממן דיור חלופי, יש לפסוק "סעד מן הצדק הפוך", כך שפינוי הדייר יותנה בתשלום פיצוי שיבטיח לו דיור חלופי לתקופה קצובה.
הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי
הגנת הדייר – סעד מן הצדק – סעד מן הצדק הפוך
הגנת הדייר – סעד מן הצדק – שיקולי בית-המשפט
.
ערעור על פסק דין במסגרתו התקבלה תביעה לפינוי מושכר המוחזק ע"י המערער בשכירות מוגנת, בעילה של אי-תשלום דמי שכירות והפרת חוזה השכירות.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
המערער לא שילם את תשלומי השכירות ובכך הפר את חוזה השכירות וקמה למשיבים עילת פינוי של המערער מהדירה. ואולם, יש לבחון סעד מן הצדק. שיקולי ביהמ"ש כשבוחן אם לתת סעד מן הצדק הם גודל "החטא", טיבו ואופיו; האם הפגיעה בזכויות בעל הנכס שיטתית ולא תוקנה מיד; בחינת התנהגות הדייר לאורך כל תקופת השכירות ולאחר הגשת כתב התביעה; כשמדובר בדירת מגורים – סיכויי הדייר להשיג קורת גג אחרת. בנסיבות דנן, כאשר מחד המערער הוא בבחינת "שוכר מועד" להפרות חוזה השכירות וכנראה אף חסר תום לב בהתנהלותו מול בעלי הדירה, ומאידך מדובר בפינוי דייר מוגן כבן 65 שנים לאחר כ-34 שנות דיירות מוגנת אשר קיים חשש כי יתקשה לממן דיור חלופי, יש לפסוק "סעד מן הצדק הפוך", כך שהמערער יפנה את הדירה בכפוף לתשלום פיצוי בסכום של 100,000 ₪, אשר יבטיח לו דיור חלופי לתקופה קצובה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [פשיטת רגל] |
|
| פשר (ת"א) 48967-08-15 בנק מסד בע"מ נ' אביב חיים בן אבי (מחוזי; יעל בלכר; 18/03/18) - 7 ע' |
| עו"ד: עמית סער, יניב יחזקאל |
הליך פשיטת הרגל אינו "תוכנית כבקשתך" ואין מקום להתנהלות חוזרת ונשנית של צבירת מחדלים, הסרתם מחשש לביטול ההליך, צבירת מחדלים חדשים מייד לאחר מכן וחוזר חלילה. התנהלות החייב בהליך מצדיקה את ביטולו, בנוסף לספק בדבר תום ליבו בכניסה להליך.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם
פשיטת רגל – חייב – פעולותיו
.
בקשת הנושה לביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב, מחמת חוסר תום לב בכניסה להליך.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
הליך הפש"ר אינו "תוכנית כבקשתך" ואין מקום להתנהלות חוזרת ונשנית של צבירת מחדלים, הסרתם תחת החשש מביטול ההליך אם לא יוסרו במועד, צבירת מחדלים חדשים מייד לאחר מכן, וחוזר חלילה. בנסיבות, לאור ההזדמנות שניתנה לחייב, מצופה ממנו שיתנהל בהליך כנדרש וימלא אחר חובותיו בדווקנות, בייחוד כאשר גם שאלת תום הלב מרחפת מעל ראשו. התנהלות החייב בהליך תוך צבירת
מחדלים, מצדיקה כשלעצמה את ביטולו, זאת בנוסף לספק בדבר תום ליבו בכניסה להליך והחשש של ניצולו לרעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [משפחה] |
|
| רמש (י-ם) 29472-01-18 אסתר ליאמין נ' פלוני -חסוי (מחוזי; דניאל טפרברג; 14/03/18) - 10 ע' |
| עו"ד: א. שטכלברג, תמר ברש אבירם |
מקום בו אין קרבה משפחתית בין בעלי הדין, לא מדובר בתביעה שעילתה "סכסוך בתוך המשפחה" וחלים סדרי הדין הרגילים. ואולם, סמכות ביהמ"ש למינוי מומחה קיימת "בכל עת" ואינה תלויה בהגשת חוות דעת מומחה מטעם הצדדים.
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סדרי דין
משפחה – סדרי דין – מינוי מומחה
.
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בעניין מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, במסגרת הליך של התנגדות המשיב לקיום צוואת אימו, אשר הורישה את רכושה לחברתה המבקשת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
מקום בו אין קרבה משפחתית בין בעלי הדין, לא מדובר בתביעה שעילתה "סכסוך בתוך המשפחה". סדרי הדין המיוחדים לענייני משפחה חלים על סכסוך ירושה שהצדדים לו הינם בני משפחה ואשר עילת הסכסוך היא בתוך המשפחה, ואילו סדרי דין רגילים חלים על סכסוך ירושה בין צדדים אשר אינם בני משפחה ושעילת הסכסוך אינה בתוך המשפחה. בענייננו, ההליך אינו "סכסוך בתוך המשפחה" ואין לקבל העמדה כי מעצם הדרת המשיב מצוואת אימו, יש כדי לקבוע כי עסקינן בסכסוך משפחתי, לכן זכאית המבקשת לנהל הליך ככל תביעה אזרחית אחרת ויש להחיל בעניינה את סעיף 8(ה) לחוק. בה בעת, אין לקבל את בקשת המבקשת לפיה ניהול ההוכחות ושמיעת המומחים מטעם בעלי הדין תיעשה עובר למינוי מומחה ביהמ"ש. סמכות ביהמ"ש למינוי מומחה קיימת "בכל עת" ואינה תלויה בהגשת חוות דעת מומחה מטעם הצדדים. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 16 [הגנת הדייר] |
|
| תא (ת"א) 55133-09-14 רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח נ' ניסים דואני (שלום; לימור ביבי; 22/03/18) - 17 ע' |
| עו"ד: רותם גלעדי , טל אמסילי, יורם חגבי , שי חיימוב |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעה לפינוי דירת מגורים, אשר הנתבעים הינם שוכריה המוגנים. נמצא, כי כנגד הנתבעים קמה עילת פינוי בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר – עילת פינוי בגין ביצוע שינויים על ידי הדייר המוגן. יחד עם זאת, נפסק, כי יש לזכות את הנתבעות 2 ו-3 בסעד מן הצדק.
הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי
הגנת הדייר – דמי שכירות – תשלומם
הגנת הדייר – סעד מן הצדק – הענקתו
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לפינוי דירת מגורים, אשר הנתבעים הינם שוכריה המוגנים, בהתאם לחוק הגנת הדייר. מלבד עילת הפינוי הנוגעת לתוספת הבנייה על הגג, טוענת התובעת לעילת פינוי נוספת, בשל אי תשלום דמי שכירות.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מקום בו מדובר במקרקעי ציבור, אין אפשרות לייחוס הסכמה מכללא להעניק הרשאה לפולש להחזיק או להשתמש במקרקעי ציבור, וזאת מעצם העובדה שהרשות לא פעלה נגד הפלישה.
היחידה בגג אינה מהווה חלק מהמושכר המוגן וכי בוצעו בה שינויים משמעותיים ויסודיים ובהיקף רחב, וזאת ללא קבלת רשות מהתובעת. בהתאמה יש לקבוע, כי ביצוע השיפוצים במושכר מנוגד להוראות הסכם השכירות ומשכך, מהווה הפרת ההסכם.
הואיל והסכם השכירות אוסר מפורשות על ביצוע שינויים, ועל אף האמור ביצעו הנתבעים במושכר שינויים שהם מהותיים, יסודיים ובהיקף רחב וכל זאת ללא קבלת רשות מהמשכירה (התובעת) באופן המהווה הפרת הסכם השכירות המוגן – הרי שהתקיימו התנאים הראשון והשני בסעיף 131(2); קיימת הוראה מפורשת המקנה לבעל הבית הזכות לתבוע פינוי בשל הפרת חוזה השכירות, מתקיים התנאי השלישי.
יישום העקרונות כפי שנסקרו על עובדות המקרה, יש בו בכדי להוביל למתן סעד מן הצדק, ואולם, יש להבחין בין הנתבע 1 לבין הנתבעות 2-3. המושכר המוגן הינו דירת מגוריהן של הנתבעות 2-3 (גרושתו של הנתבע 1 ובתו) – המהווה קורת גג מעל לראשן, בעוד הנתבע 1 כלל לא מתגורר במושכר המוגן מזה שנים רבות, אלא ביחידת הדיור על הגג. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [הגנת הדייר] |
|
| הפ (חי') 58311-12-15 אסתר מרדו נ' מועצה מקומית קרית טבעון (שלום; נסרין עדוי ח'דר; 22/03/18) - 16 ע' |
| עו"ד: שושנה שפירא כהן, עודד רומנו |
נקבע כי המבקשת היא דיירת מוגנת בחנות. בית המשפט הורה על תיקון הגדרתה של המבקשת בהסכם 2015, מ"שוכרת" ל"דיירת מוגנת".
הגנת הדייר – בתי עסק – פינוי
הגנת הדייר – חוזה שכירות – קיומו
הגנת הדייר – חוזה שכירות – פירושו
.
תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המבקשת היא דיירת מוגנת בחנות הממוקמת במרכז מסחרי בקרית טבעון.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בנדון דנן התקיימו כל הסממנים לשכירות מוגנת, הגם שלא נרשם במפורש בהסכם 1978 כי מדובר בשכירות מוגנת, וחרף האמור באות נספח בכל הנוגע לאי הקניית זכויות מכוח חוק הגנת הדייר.
נסיבותיהם של התובעת ושל המנוח, עונות על המטרה ההיסטורית שלשמה נחקק חוק הגנת הדייר מלכתחילה, וזאת כחוק סוציאלי על רקע מצוקת דיור ו/או פרנסה. לענייננו, שכירות בית עסק, זכתה אף הוא להגנה, בשינויים הקבועים בחוק הגנת הדייר.
דין התובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת היא דיירת מוגנת בחנות, להתקבל. כמו כן, דין הבקשה להורות על תיקון הגדרתה של המבקשת בהסכם 2015, מ"שוכרת" ל"דיירת מוגנת" להתקבל אף היא. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 42812-02-15 אסתר חזן נ' עו"ד קובי אורן (שלום; נאוה ברוורמן; 20/03/18) - 18 ע' |
| עו"ד: רפי שפטר, דותן צור |
בית המשפט הורה לנתבעים – עורכי דין אשר מונו כונסי נכסים במכירת זכויות בדירה, להשיב כספים שנגבו ביתר, מבלי שהתקבל אישורו של בית המשפט. פסק הדין עוסק בחובות המוטלות על כונס נכסים כלפי הצדדים לתיק וכלפי צדדים שלישיים.
נזיקין – אחריות – כונס נכסים
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית, שעניינה בטענת התובעים כנגד הנתבעים, שהינם עורכי דין אשר מונו כנוכסי נכסים במכירת זכויות בדירה. השאלה המרכזית הדורשת הכרעה בענייננו – האם הנתבעים ככונסי נכסים, הגדילו את התמורה ללא אישור בית המשפט לענייני משפחה, ובכך התרשלו והפרו את חובת הנאמנות כלפי התובעים?
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
על כונס נכסים מוטלות חובת תום לב מוגברת, חובת נאמנות, וחובה לפעול בהגינות ובתום לב. שהרי, כונס הנכסים שמונה על-ידי בית המשפט מהווה זרועו הארוכה של בית המשפט. כונס הנכסים חב חובת זהירות מוגברת כלפי כל מי שעשוי להיות מושפע מפעילותו. הכונס חב חובת זהירות גם כלפי צדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בהן זכויות הראויות להגנה.
הוכח, כי הנתבעים גרמו לגביית תמורה נוספת לממכר, מבלי שקיבלו את אישורו של בית המשפט. במקרה זה, היה על כונסי הנכסים לפעול כמצופה מכונס נכסים סביר, ולפנות לבית המשפט לענייני משפחה כדי לקבל את הסכמת תוספת התמורה. הוכח, כי הסכמת התובעים לתוספת התמורה ניתנה מאחר ושוכנעו על-ידי הנתבעים שאין בידם ברירה אחרת, ועליהם להוסיף את התמורה כדי להביא למימוש ההסכם. ודוק – על כונס הנכסים היה לפעול בדרך של קבלת אישור מבית המשפט להגדלת סכום התמורה, ולא בדרך של הודעה.
בית המשפט המוסמך לא נתן אישורו להגדלת התמורה. וגם על-פי הוראות הסכם המכר לא ניתן היה להגדיל את התמורה, מבלי שנעשה הסכם בכתב על-ידי הצדדים. אשר על כן, אם היה נעשה הסכם בכתב, ניתן היה ללמוד האם יש הסכמה לתוספת תמורה, ומה הנימוק לתוספת. מצופה מעורכי-דין, שהינם גם כונסי נכסים, שיפעלו בצורה מדוקדקת, אך משום מה הנתבעים לא עשו כן. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 36310-11-16 מדינת ישראל נ' רועי שושני (שלום; שאול אבינור; 20/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: תמיר אלטיט, ירון גיגי, יעקב שקלאר |
גזר דין בעניינו של נאשם שהורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין. הוטלו על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ובעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין.
.
בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן:
מדובר בעבירות חמורות, שביצוען פוגע – ובמידה ניכרת – בערכים החברתיים של ההגנה על שלום הגוף וההגנה על ביטחון הציבור. כידוע, תנאי יסודי לקיומה של חברה חופשית ותרבותית הוא עקירת האלימות הפיזית מן השורש ולפיכך הפסיקה חזרה וקבעה כי בכגון דא יש להטיל עונשים מרתיעים – לרבות ברכיב ענישה של מאסר בפועל – באופן ההולם את חומרת המעשים.
במקרה הספציפי דנא טמונה חומרה מיוחדת בעובדה שמדובר במארב מתוכנן מראש, באישון ליל. יש קושי משמעותי במציאת פסיקה המתאימה לנסיבות הקונקרטיות דנא, שכן במקרים רבים אלימות היא תופעה מיידית-ספונטנית. יתר על כן, בענייננו קיימת חומרה נוספת, הנעוצה לא רק בכך שהנאשם הצטייד במוט ברזל, אלא גם בכך שהנאשם השתמש בו על מנת להכות על ראשו של המתלונן מספר פעמים.
הרף התחתון של מתחם העונש ההולם במקרה דנא חייב לכלול עונש של מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח; ובאופן קונקרטי כי מתחם העונש ההולם הינו בין 8 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
יש להטיל על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך של 2,000 ₪ ופיצויים למתלונן בסך של 4,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [עונשין] |
|
| תפ (רח') 17049-06-15 פרקליטות מחוז מרכז נ' רבקה טגניה (שלום; אדנקו סבחת-חיימוביץ; 18/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: יאנה מנסור, יפתח רפאלי |
בית המשפט גזר על הנאשמת – בגירה צעירה, שהורשעה בעבירות אלימות כלפי שוטרים, עונש של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. עתירת ב"כ הנאשמת להימנע מהרשעתה – נדחתה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: תקיפת שוטר
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינה של הנאשמת – צעירה בת 20, שהורשעה בעבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור. ב"כ הנאשמת ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לבכר את שיקולי שיקומה של הנאשמת ולהימנע מהרשעתה כדי שלא לפגוע בעתידה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הרשעה של נאשמת אשר עברה עבירה פלילית מהווה מרכיב חיוני בהליך הפלילי ונועדה להגשים את תכליותיו השונות של ההליך, ביניהן הרתעת היחיד והרבים ואכיפה שוויונית של החוק. לא מתקיימים בעניינה של הנאשמת החריגים לסיום ההליך ללא הרשעה.
מבלי להקל ראש במעשיה של הנאשמת, הרי שנסיבות ביצוע העבירה מצויים ברף הנמוך של עבירות האלימות כלפי שוטרים.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, מעלה, כי בתי המשפט הטילו מנעד עונשים רחב בעבירות כלפי שוטרים ללא חבלה. מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשעה הנאשמת הינו ממאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.
מדובר בנאשמת שהינה "בגירה-צעירה", קטגורית גיל לגביה קבע בית המשפט העליון, כי שיקולי השיקום מקבלים משנה תוקף עת עסקינן במי שנמנה על קבוצת גיל זו; יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית מתחם העונש ההולם, ואין זה המקרה לקטוע את ההליך הטיפולי בו היא מצויה ולשלחה מאחורי סורג ובריח כעתירת המאשימה. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (פ"ת) 9178-11-14 ויקטוריה פסטושנקו נ' יעקב שרגורודסקי (שלום; אשרית רוטקופף; 14/03/18) - 20 ע' |
| עו"ד: דורון וימר, אורנית זוננברג, עטרה מירב ברגר, יעקב שניטמן, א. חסארמה |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעת והורה לנתבעים לפצות אותה בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מרשלנות רפואית בטיפולי שיניים שניתנו לה. נפסק, כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה, שהועבר אל כתפיהם, בשל הנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מאי ביצוע רישום נאות.
נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית
נזיקין – נטל הראיה – העברתו
.
התובעת לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מרשלנות רפואית בטיפולי שיניים שניתנו לה. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלות: נטל ההוכחה; סוגיית האשם התורם; אחריותה של המרפאה שבמסגרתה סיפק הנתבע את שירותיו; אחריות הבעלים של המרפאה בקשר למחדל שבא לידי ביטוי באי וידוא קיומו של הביטוח לנתבע.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
הנחיות משרד הבריאות, כוללות, בין היתר, התייחסות מפורשת אודות קיום וניהול רשומות רפואיות בתחום רפואת השיניים. מקום שבו היה על הרופא לבצע רישום נאות, אך רישום זה לא נעשה, ולמחדל זה לא ניתן הסבר מניח את הדעת, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתברר מתוך הרישום, אל הרופא.
במקרה זה, יש ללהעביר את הנטל אל כתפי הנתבעים ביחס לאותן עובדות שלגביהן נגרם הנזק הראייתי. הנתבעים לא עמדו בנטל זה. יחד עם זאת, יש לקבוע, כי התובעת תרמה בהתנהלותה לזירוז נפילת הגשר העליון. בנסיבות אלה, יש להעמיד כי אשמה התורם של התובעת על שיעור של 20%.
בכל הקשור לאחריות המרפאה – שבמסגרת הפעילות שלה סיפק הנתבע את שירותיו – הרי שמקום בו היא הצד הישיר מבחינת ההתקשרות החוזית בהסכמים עם התובעת לביצוע הטיפולים, ומקום בו הנתבע פעל בהרשאתה, לא יכול להיות חולק בדבר אחריותה לנזקיה של התובעת. יש להטיל את האחריות למחדל אי וידוא קיומו של הביטוח לנתבע, על הבעלים של המרפאה באופן אישי. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [חוזים] [נזיקין] |
|
| תאמ (ת"א) 47609-02-15 רונן גבאי נ' אברהם כהן (שלום; דלית ורד; 11/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: לוי יוסף, ליאת שילון |
הנתבע ביטל שלא כדין באופן חלקי את הזמנת העבודה, אך משלא סופקו הוויטרינות לא התגבש חוב, ולכן התובע אינו זכאי לאכיפה, אלא לפיצויים בגין הפרת החוזה.
חוזים – ביטול – שלילת התרופה
חוזים – אכיפה – הימנעות ממנה
חוזים – אכיפה – תנייה שאינה בת ביצוע
נזיקין – פיצויים – הוכחת שיעור הנזק
.
תביעה לתשלום סכום של 30,000 ₪ב גין הזמנה להתקנת תריסים וחלונות עבור בית הנתבע.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בהנחה שהתביעה דנן היא לאכיפת חיובו הכספי של הנתבע לתשלום סכום של 30,000 ₪, כאשר התובע היה מוכן מצדו למלא את התחייבויותיו על פי ההזמנה, עולה השאלה היא אם יש לאכוף את חיובו הכספי של הנתבע.
נכונות לקיים את החוזה אינה שקולה לקיום חוזה המגבש את החוב, ומנקודת מבט תרופתית התוצאה היא כי ברירת הביטול שנתונה עקרונית לנפגע עוברת למעשה למפר, אשר ביטל שלא כדין את ההתקשרות שבין הצדדים, ובכך מנע מהנפגע לקיים את חלקו על פי החוזה. עם ההפרה, כופה המפר על הנפגע את ביטול החוזה. תרופתו של הנפגע היא פיצויים, ומוטל עליו להקטין את נזקו.
הנתבע ביטל שלא כדין באופן חלקי את הזמנת העבודה, אך משלא סופקו הוויטרינות לא התגבש חוב, ולכן התובע אינו זכאי לאכיפה, אלא לפיצויים בגין הפרת החוזה.
יחד עם זאת, הנטל להוכיח את הנזק רובץ על הנפגע. משלא הוכחו נזקי התובע, ואף תצהירו נעדר כל פירוט שהוא בנוגע לסכום נזקיו והפעולות שנקט להקטנת הנזק במשך השנים שחלפו ממועד ההתקשרות שבין הצדדים, אין התובע זכאי לפסיקת פיצויים. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 34401-08-14 יואב עציון נ' נעם רגב (שלום; אלעד טל; 15/02/18) - 19 ע' |
| עו"ד: י. נקר, ע. גולדנברג, א. ארז, ע. כהן |
בית המשפט דחה תביעה בגין הפליה נטענת בהספקת שירות מכוח החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000.
נזיקין – עוולות – לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים
.
תביעה כספית לתשלום סך של 354,610 ₪, בגין הפליה נטענת בהספקת שירות מכוח החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
לא עלה בידי התובע לבסס איזו מן החזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק לאיסור הפליה; התובע טען באופן כללי בלבד להתקיימות החזקות, לא הצביע איזו מהחזקות מתקיימת בעניינו ונמנע מהצגת גרסה סדורה וקוהרנטית באשר לתנאי החזקה המתקיימים לכאורה.
לא עלה בידי התובע לשכנע בטענותיו כי הוחרם על ידי הנתבע במסגרת עבודתו כדובר של המועצה ושל תאגיד המים. אף לא שכנע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ההחרמה הנטענת לבין פיטוריו של התובע מעבודתו במקומון.
אין מקום לקבוע כי הנתבעים הפרו את חובותיהם כלפי התובע, נהגו כלפיו באפליה ופגעו בחופש העיסוק שלו, באופן המקים לזכות התובע עילה לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב פיטוריו. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [דיון אזרחי] |
|
| תא (נצ') 8270-06-14 לובנה עבדלחי נ' חסן אבו אחמד (שלום; יוסף סוהיל; 08/01/18) - 6 ע' |
| עו"ד: עומר גילרן |
נדחתה בקשה לחיוב התובע שכנגד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת שכנגד. במצב בו הבקשה הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה שכנגד, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
דיון אזרחי – עירבון – להבטחת הוצאות הנתבע
.
בקשת המבקשת לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, במסגרת התביעה שכנגד שהגיש המשיב, עורך דין במקצועו, בה עתר לתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות ייצוג.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
ההלכה לעניין חיוב תובע בהפקדת ערובה קובעת באופן ברור, שמקום בו מדובר על תובע שהוא אדם פרטי, אזרח ותושב ישראל, שומה על בית המשפט ליתן משקל גבוה לזכות הגישה לערכאות של התובע, זכות שהוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי.
בענייננו, מדובר בשלב מתקדם יחסית של ההליך, שכן הבקשה הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה שכנגד. במצב דברים זה, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את המשיב במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך למבקשת חלק נכבד מהוצאותיה.
יתרה מזאת, לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההצלחה של התביעה שכנגד עומדים ברף הנמוך. המשיב הגיש תצהירי עדות ראשית להוכחת תביעתו, אומנם ללא שצורף הסכם שכר טרחה בכתב, אולם, אין בכך כדי לחסום בפני המשיב את הדרך להוכחת מתן שירותים משפטיים, ו/או קיומו של הסכם בעל פה לשכר הטרחה. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 25 [פרשנות] |
|
| תמש (ת"א) 32539-10-17 ס.ו נ' א.ד (משפחה; שמואל בר יוסף; 18/01/18) - 4 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש לענייני משפחה קובע כי לא ניתן לרשום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 (להלן החוק) לאחר שהחוסך נפטר. הזכות לקבל קצבת שארים על פי החוק מותנית ברישום הערה ע"י הגוף המשלם, כאמור בסעיף 22(א) רישא לחוק, ותשלום "פרמיה" על פי סעיף 16 לחוק – בחייו של החוסך. לא ניתן לעשות כן רטרואקטיבית.
פרשנות – דין– החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו
.
תביעה לרשום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 (להלן החוק) לאחר שהחוסך נפטר. המטרה הפרקטית של ההליך הינה לאפשר לתובעת לקבל קצבת שארים. רקע: ב-1998ניתן פסק דין רכושי שקבע, כי התובעת זכאית ל-43.5% מהזכויות הפנסיוניות של בעלה דאז (להלן: המנוח) שהיה גמלאי של המדינה. התובעת גבתה את המגיע לה באמצעות עיקול בגינו שולמו לה תשלומים חודשיים כפי חלקה. לאחר פטירת המנוח, הגישה התובעת תביעה, על מנת לאפשר את רישום פסק הדין הרכושי בהתאם לחוק. הקושי בענייננו הוא שפסק דין בר רישום על פי החוק לא ניתן בימי חייו של המנוח. לכן לא ניתנה הודעה אודות פסק הדין לגוף המשלם (סעיף 3 לחוק), והלה לא רשם הערה בנדון (סעיף 4 לחוק).
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
מטרתו של החוק היא להסדיר את חלוקתו של חיסכון פנסיוני באמצעות הגוף המשלם. הזכות לקבל קצבת פרישה ישירות מהגוף המשלם מותנית בכך שפסק הדין יעמוד בקריטריונים המפורטים בסעיף 3 לחוק. ככל שכך, רשאי בן הזוג להגיש את פסק הדין לגוף המשלם, אשר רושם הערה בדבר פסק הדין (סעיף 4 לחוק, להלן: ההערה). עם רישום ההערה קמה זכותו של בן הזוג לקבל ישירות מהגוף המשלם חלק יחסי מהזכויות הכספיות להן זכאי בן הזוג שצבר את הזכויות (להלן: החוסך), במועד בו זכאי החוסך לקבלן (סעיפים 6, 13, ו-14 לחוק).
בנוסף לחידוש האמור, הנוגע לקצבה אותה מקבל בן הזוג בחייו של החוסך, מאפשר החוק לבן הזוג לקבל קצבה גם לאחר שהחוסך נפטר (סעיף 22 לחוק). עם זאת, ישנו הבדל מהותי בין שני סוגי הקצבאות: זו המשולמת בחיי החוסך הינה חלוקה בפועל של זכות קיימת ומשותפת. זו המשולמת לאחר פטירת החוסך, הינה, למעשה, קצבת שארים, שתכליתה סוציאלית. דא עקא, משעה שהקצבה המשולמת לאחר פטירת החוסך הינה זכות שלא הייתה קודם, בבחינת יש מאין, נקבע מנגנון למימון עלותה. הדבר נעשה על ידי הפחתה דיפרנציאלית (תלוית מין) של אחוז מסוים מהקצבאות המשולמות לחוסך ולבן הזוג בחיי הראשון (סעיף 16, והתוספת לחוק).
כלומר, הזכות לקבל קצבת שארים על פי החוק מותנית ברישום הערה, כאמור בסעיף 22 (א) רישא, משעה שרישום ההערה מאפשר להתחיל בגביית "הפרמיה" הנ"ל בחיי החוסך.
לא ניתן לקבל קצבת שארים ללא רישום הערה ותשלום "פרמיה" על פי סעיף 16 לחוק ונוכח תכלית רישום ההערה – היערכות טכנית ופיננסית לתשלום קצבת שארים לבן זוג לשעבר – לא ניתן לעשות כן רטרואקטיבית. ולפיכך, דין התביעה להדחות.
טענת התובעת כי דין העיקול מכוחו גבתה את המגיע לה על פי פסק הדין הרכושי, כדין הערה – נדחתה. מדובר בשני מושגים שונים בתכלית שנועדו לתכליות שונות; כן לא נמצא בסעיף 30(ג) לחוק (הדן ב"התאמת" פסק דין שניתן לפני תחילת החוק לפסק דין על פי החוק) כדי להושיע את התובעת. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 26 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (מרכז) 7174/17 צבי ארד נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקוה (ועדות ערר - תכנון ובנייה; יריב אבן חיים; 26/03/18) - 9 ע' |
| עו"ד: איתי בראון, יוני שורץ, אופיר אדיב |
הערר על החלטת הוועדה המקומית לאשר בקשה להיתר לפי תמ"א 38 נדחה, תוך התייחסות לסוגיות סמכות ועדת הערר, קו הבניין לממ"דים, מספר הדירות, תוספת השטחים ועניין החנייה.
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
תכנון ובנייה – היתר בנייה – תוקפו
תכנון ובנייה – ועדת ערר – סמכותה
.
ערר על החלטת הוועדה המקומית לאשר בקשה להיתר לפי תמ"א 38. הבקשה היא לתוספת 2.5 קומות לבניין קיים, בו 8 דירות ב-4 קומות על עמודים (2 יח"ד לקומה קיימת). תחילה הוגשה בקשה לתוספת 10 יח"ד, ולאחר מכן תוקנה לתוספת 7 יח"ד. הוועדה המקומית החליטה לבסוף לאשר תוספת 6 יח"ד בלבד.
.
ועדת הערר דחתה את הערר בקבעה:
אשר לטענה בנושא הסמכות. יש להפנות להחלטה שניתנה לאחרונה בערר 5154/17. מעבר לכך, תמ"א 38 היא תכנית מתאר ארצית כללית המאפשרת לוועדות המקומיות לסטות מהתכנון המפורט הקיים על מקרקעין לגביהם מוגשת הבקשה, אף מעבר לגבולות הסטייה הניכרת. זאת, מבלי שיש בה קונקרטיזציה לתכנון כל אחד מהמבנים עליהם היא חלה ותוך שהיא מקנה שק"ד תכנוני רחב לסטות מתכניות אחרות החלות על המקרקעין. בנושא זה כבר נפסק, כי הוועדה המקומית "חובשת את כובעה כרשות תכנון". בהתאם, ועל מנת לאפשר שקילת התנגדויות, התמ"א גם מחייבת בהליך פרסומי בדומה לקבוע בסעיף 149 לחוק. סעיף 27א לתמ"א קובע, כי כאשר מבוקשת הקלה מקווי בניין ייחשב ידוע לפי התמ"א גם כידוע לפי סעיף 149. ממילא, בנסיבות אלה אין לדבר על היתר הניתן בהתאם לזכויות המוקנות בתכניות המפורטות החלות (או בתמ"א) וועדת הערר מוסמכת לדון. יצוין כי בפועל נדונים בפני ועדות הערר עררים למכביר על החלטות לאשר היתרי בניה לפי תמ"א 38.
קו הבניין לממ"דים; הממ"דים המתווספים לדירות החזיתיות הקיימות ואלה שיבנו לדירות מעליהן, מתווספים בפינה הדרום-מערבית של המגרש באופן המתקרב אל חלקת העוררים כדי 87 ס"מ. מדובר בהתקרבות לאורך 3.5 מ' שאינה חופפת את הבניין הקיים בחלקת העוררים. הממ"ד המתווסף הינו בשטח נטו של 6.3 מ"ר שהינו שטח קטן יחסית, המאזן כראוי בין החשיבות הרבה שיש לראות בתוספת ממ"דים, לבין אי-הנוחות המסוימת הנגרמת למגרש העוררים. בהתאם לסעיף 15 לתמ"א 38 ניתן לאשר את בניית הממ"דים אפילו בקו בניין אפס, והכל בשל החשיבות הרבה הנודעת לעניין זה. עיון בתשריט מעלה כי אין מקום חלופי עדיף בו ניתן למקם את אותם ממ"דים. בנוסף, בהתאם להחלטת הוועדה המקומית חלונות הממ"דים לא יופנו אל חלקת העוררים, באופן שיש בו כדי לצמצם את ההפרעה הצפויה למגרשם כתוצאה מההתקרבות. ועוד, העוררים מתעתדים לקדם בקשה להיתר לפי תמ"א 38 במתכונת של הריסה ובניה. וניתן יהיה לתכנן את הבניין בחלקתם באופן שימזער את ההתקרבות האמורה. עולה, כי הדירות החזיתיות מקבלות ממ"ד הקטן מהשטח התקני בשל האילוצים ובשל הדרישה להתרחק ככל הניתן ממגרש העוררים. לפיכך, בכלל הנסיבות מדובר בפתרון מאוזן שיש לאשרו.
מספר הדירות; הוועדה המקומית אישרה דירת גן אחת וכן 5 דירות בשתי קומות המלאות והקומה החלקית בגג. תוספת הדירות בקומות המלאות המתווספות תואמת את מספר הדירות בכל קומה קיימת. הוועדה המקומית הודיעה כי דבר זה הינו תואם את מדיניותה, ולא נמצא כל פגם בכך. אין חשיבות מכרעת לענייננו בטענה שהצפיפות עולה על זו שנקבעה בתכנית פת/2000, וממילא לפי סעיף 6.1 לתמ"א ניתן לסטות מהתכניות האחרות בנושאים בהם היא עוסקת ובפרט בנושא תוספת יחידות הדיור.
תוספת השטחים; הדירות הקיימות הורחבו בשטח שאינו עולה על 25 מ"ר כפי שניתן לאשר בהתאם לתמ"א 38. למעשה, הדירות החזיתיות הורחבו בשטח אף קטן מכך, וכאשר גם הממ"ד שהתווסף להן הינו קטן משטח ממ"ד תקני. העוררים לא ידעו להסביר מדוע לשיטתם יש להגביל את שטחן העיקרי של דירת הגן והדירה בקומה החלקית. גם טענותיהם בנושא זה אינן מתיישבות עם הוראות מפורשות וברורות בתמ"א 38 עצמה. בהתאם לסעיף 11.1.1 ניתן לסגור או למלא את שטח הקומה המפולשת עד לקו המתאר של הקומה המורחבת. לפי סעיף 11.1.3 לתמ"א ניתן להקים קומה חלקית על הגג בשטח של עד מחצית משטח הקומה שמתחתיה, וזאת על בסיס הקומה המורחבת. ממילא, לא נמצא כל ממש בטענות המתבססות על שטח עיקרי דווקא של הקומות הקיימות, וכאשר התמ"א כלל אינה מבחינה בין שטחי שירות לשטחים עיקריים ודומה מבחינה זו לתכנית "נפחית".
החניה; לא נמצאה מניעה לכך שהוועדה המקומית אישרה את הבקשה בלא מתן פתרון חניה בתחום המגרש, והכל בהתאם להסדר שקבע המחוקק. הוועדה לא חייבה את היזם בהסדר של קרן חניה אלא בהסדר חלופי לשכירת מקומות חניה בחניון ציבורי המרוחק מרחק הליכה. מדובר בפתרון מוסכם למשך 20 שנה. חלק מהדירות נמכרו תוך הבאה בחשבון של פתרון זה. מדובר בפתרון המחמיר עם היזם מעבר להוראות החוק.
בעניין מספר החתימות הנדרש עולה מחלוקת עובדתית. מכל מקום, בפני ועדת הערר לא התייצב איש מבעלי הזכויות בבניין הטוען כנגד הבקשה. לפיכך נמצא כי יש לבקשה תימוכין קנייניים כנדרש. |
| חזרה למעלה |
|
|