| עליון |
| 1 [ראיות] [עונשין] [דיון פלילי] |
 |
| עפ 3998/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, ע' ברון; 22/03/18) - 13 ע' |
| עו"ד: דפנה שמול, ניק קאופמן |
נדחה ערעור על הרשעת המערער בעבירה מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק זה, לאחר דחיית טענות המערער כי לא התקיימה דרישת הסיוע הדרושה לעדות המתלוננת, כי לא היה מקום ליתן משקל לראיית ה-DNA וכי לא היה מקום להרשעה בעבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין. כן נדחה הערעור על העונש שהושת על המערער – 3 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
 ראיות – סיוע – לעדות קטין
ראיות – סיוע – לעדות מתלונן בעבירת מין
ראיות – בדיקת דנא – משקלה
עונשין – עבירות – מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
.
ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, שבמסגרתו הורשע המערער בעבירת מעשה מגונה בקטינה ילידת 2010 (להלן: המתלוננת) לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק זה. על המערער נגזרו 3 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ומאסר על תנאי. הערעור מכוון להכרעת הדין ולגזר הדין.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט פוגלמן ובהסכמת השופטות ברק-ארז וברון) דחה את הערעור ופסק כי:
אשר לערעור על הכרעת הדין, לטענת המערער מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע לא היה "ניכר וגלוי לעין" ולכן לא יכול למלא אחר דרישת הסיוע. אלא שהמערער לא הניח עילה להתערב בממצאים המבוססים על התרשמות בימ"ש קמא מעדויות הורי המתלוננת ומתיעוד חקירתה. בימ"ש קמא עמד על השינויים בהתנהגות המתלוננת ביחס לגילה ועל סמיכות הזמנים בין קרות האירוע לבין הדיווח עליו מצד המתלוננת וקבע כי השינוי במצבה הנפשי היה ניכר וגלוי לעין לצורך הסיוע הראייתי הנדרש ובממצאים מעין אלה אין להתערב. שינוי ניכר במצב הנפשי של מתלוננת יכול לעלות כדי סיוע לעדותה, שכן מצבו הנפשי של אדם אינו נתון לשליטתו ונתפס כמקור עצמאי וחיצוני לעדותו. בנוסף, תלונה מידית לאחר האירוע עשויה לעלות כדי ראיית סיוע כשלעצמה, אולם על פי רוב יש בה להוסיף משקל לראיית הסיוע המבוססת על שינוי במצב הנפשי.
אשר לטענת המערער שלפיה לא היה מקום להתבסס לעניין דרישת הסיוע, על התנהגות המתלוננת בימים ובשבועות שלאחר האירוע, משום שזו עשויה הייתה להיות מושפעת מתגובות הוריה וחוקרת הילדים, בימ"ש המחוזי קבע כי לא ניתן לשלול טענה זו לגמרי, אולם אין בה הסבר מספק למצב הנפשי החריג של המתלוננת. בענייננו, התלונה המידית של המתלוננת, האופן שבו התבטאה בחקירתה כשתיארה את האירוע לחוקרת הילדים תוך שאמרה שהאירוע "לא היה לי נעים", סירובה המוחלט לספר על האירוע לחוקרת הילדים בחקירה הראשונה ועוצמת השינוי שחל בהתנהגותה בתקופה שלאחר האירוע, יש ביטויים מוחשיים ואותנטיים לשינוי ניכר במצבה הנפשי, המתיישב עם גילה הצעיר. זאת ועוד, אף לו היה נקבע כי יש ליתן משקל נמוך למצב הנפשי של המתלוננת, משנקבע כי יש לתת משקל רב לעדותה לפני חוקרת הילדים, ניתן להסתפק בראיית סיוע בעלת משקל מועט יותר.
אשר לראיית ה-DNA, אין חולק שמקור התאים שהופקו מתחתונים המתלוננת הוא המערער, ועל כך שלא ניתן לדעת אם התאים הגיע לתחתונים בדרך של מגע ישיר או בדרך עקיפה. לכן קבע בימ"ש כי אין בראיית ה-DNA כשלעצמה כדי למלא אחר דרישת הסיוע. בצד האמור, נקבע כי למרות מגבלותיה יש ליתן לראיית ה-DNA, המתיישבת היטב עם גרסת המתלוננת, משקל של ראיה מאמתת, המחזקת את יתר הראיות; אשר לטענת המערער כי בהינתן הסכמת הצדדים שקיימת אפשרות שתאי DNA מגופו הגיעו לתחתונים בדרך שאינה קשורה לאירוע, שגה בימ"ש עת נתן לנתון זה משקל של ראיה מאמתת, הרי שנוכח המסקנה כי גם ללא ראית ה-DNA התמלאה דרישת הסיוע הראייתי, הרי שדי בעדות המתלוננת ובסיוע האמור כדי להרשיע את המערער; אשר לטענה בדבר הרשעת המערער בעבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, ולא בעבירה לפי סעיף 348(א), המערער לא הניח טעם לקרוא לתוך הנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) (המפנה לסעיף 345(א)(1)) דרישה להוכיח "שימוש בכוח" כדי שתשתכלל העבירה לפי סעיף 348(ב), חרף ביטולה בתיקון 61 לחוק העונשין. לכך יש להוסיף, כי בנסיבות המקרה הוכח ברמה הנדרשת כי המתלוננת לא הסכימה למעשה; הערעור על חומרת העונש נדחה בהעדר מקום להתערב בעונש, המאזן נכוחה בין השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 8270/17 טובה סולומון נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (עליון; נ' סולברג, א' שהם, י' אלרון; 22/03/18) - 13 ע' |
| עו"ד: רועי שויקה, חיים בלייכר, מנשה צאלח יאדו |
התכלית ביסוד תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) היא תכלית הרתעתית, להבדיל מעונשית. לצורך הפעלת הסמכות מכוח תקנה זו יש להראות כי קיימת זיקת מגורים בין המפגע לבין המבנה מושא צו ההריסה. בתוך כך, על המפקד הצבאי לבחון האם ניתן להפעיל את הצו רק ביחס לחלק הבית בו התגורר המפגע. במקרה הנדון, בדין נהג המפקד הצבאי כשהורה על הריסת הקומה הראשונה בלבד.
משפט מינהלי – שעת חירום – אטימת מבנים והריסתם
משפט מינהלי – שיקול-דעת – מפקד צבאי
.
עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא יהרס כליל ביתו של המחבל שרצח את בני משפחת סולומון ביישוב חלמיש, ומדוע לא תוחרם קרקע המבנה "לכל גובהה" לטובת המשיב.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו:
השופט שהם –
כפי שנפסק, היקף סמכות המשיב במסגרת תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) הוא רחב, והשימוש בסמכות זו עשוי להוביל לתוצאות קשות ביותר. אשר על כן, על המפקד הצבאי לעשות שימוש זהיר ומצומצם בסמכות זו, ולקבל את החלטותיו בסבירות ובמידתיות. ראשית, נקבע כי המפקד הצבאי רשאי לעשות שימוש בתקנה 119 רק כאשר יש באמצעי זה בכדי לשרת את התכלית ההרתעתית העומדת ביסוד הפעלת הסמכות. כלומר, המפקד הצבאי אינו רשאי לעשות שימוש בסמכותו לשם ענישת המפגעים ובני משפחותיהם. עליו לוודא כי פעולת ההריסה (או האיטום) היא סבירה ומידתית.
עוד נקבע כי על המפקד הצבאי לשקול, בבואו להפעיל את הסמכות לפי תקנה 119, בין היתר את השיקולים הבאים: חומרת המעשים המיוחסים למפגע; עוצמת הראיות הקיימות נגדו; האם מדובר במקום מגוריו של המפגע, וככל שעסקינן ביחידת מגורים נפרדת מיתר חלקי המבנה, יש לבחון את השאלה האם ניתן להרוס את היחידה הנפרדת מבלי לפגוע ביתר חלקי המבנה או במבנים שכנים.
לצורך הפעלת הסמכות מכוח תקנה 119 אין צורך להוכיח כי המחבל היה בעלי הנכס, אלא יש להראות כי קיימת זיקת מגורים בינו לבין המבנה מושא צו ההריסה. כפי שנפסק, בחינת השאלה האם מתקיימת זיקת מגורים בין המפגע לבין מבנה מסוים היא תלוית הקשר, ומבוססת על הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו. על המפקד הצבאי לבחון, בין היתר, את עוצמת הזיקה של האדם לבית, עד כמה הוא נהג לשהות בו ובאיזו תדירות; האם למפגע היה מקום מגורים אחר; וככל שהמחבל לא שהה דרך קבע בבית, על המפקד הצבאי להידרש לשאלה האם היעדרות המפגע מאותו בית הייתה זמנית, אם לאו.
במקרה הנדון, ניתן לקבוע כי קיימת זיקת מגורים בין המחבל לבין הקומה הראשונה בבית. שונים הם פני הדברים לגבי הקומה השנייה. בהינתן העובדה כי הקומה השנייה לא הייתה מאוישת ובנייתה טרם הושלמה, לא ניתן לומר כי קיימת זיקת מגורים בין המחבל לבין אותה קומה, מה גם שנטען כי קומה זו יועדה למגורי האח ובני משפחתו. אין בעובדה כי לאחר שנהרסה הקומה הראשונה מתעתדים בני המשפחה לסיים את בניית הקומה השנייה ולהתגורר בה, כדי להוביל למסקנה אחרת. אין לומר כי המפקד הצבאי חרג ממתחם הסבירות, עת סבר כי אין להחיל על הקומה השנייה את צו ההריסה.
השופט אלרון –
התכלית העומדת ביסוד תקנה 119 היא תכלית הרתעתית, להבדיל מתכלית עונשית. משמע, השימוש בתקנה נעשה לצורך הרתעת מפגעים פוטנציאליים ובני משפחותיהם, ואין הוא נועד להעניש את המחבל או בני משפחתו. התכלית העונשית מושגת באמצעות גזירת עונשו של המחבל, בהליך הפלילי המתקיים נגדו, ובמקרה שבני משפחתו נמצאו אשמים באי מניעת פשע, בהשתת עונש ראוי גם עליהם.
נוכח הפגיעה המשמעותית בזכויות יסוד הנגרמת כתוצאה מהפעלת התקנה, יש לעשות בה שימוש מידתי וסביר. הפסיקה קבעה אמות מידה להפעלתו המידתית של צו הריסה המוצא לפי תקנה 119. בין היתר נקבע כי על המפקד הצבאי לבחון האם ניתן להפעיל את הצו רק ביחס לחלק הבית בו התגורר המפגע. במקרה הנדון, משלא הייתה למחבל זיקת מגורים לקומה השנייה, בדין נהג המפקד הצבאי כשהורה על הריסת הקומה הראשונה בלבד. אין בקיומה של כוונה מצד בני משפחתו של המפגע לסיים את בניית הקומה השנייה ולהתגורר בה כדי לשנות ממסקנה זו. משלא הוכחה זיקת מגורים של המפגע עצמו לקומה השנייה, לא היה בסמכות המשיב להורות על הריסתה או על הימנעות מבנייתה.
על אף אכזריות מעשי הרצח, שיקולי גמול אינם יכולים להנחות את המפקד הצבאי בהפעילו את סמכותו לפי תקנה 119. השימוש בתקנה זו צריך להיעשות בהתאם לאיזון הנדרש בין השגת התכלית ההרתעתית העומדת ביסודה, לבין הפגיעה החמורה בקניין הנגרמת כתוצאה מהשימוש בה. בנסיבות העניין, איזון זה נשמר.
השופט סולברג –
הריסת בית מחבל נועדה לתכלית הרתעתית ולא עונשית. על מעשי-הרצח שביצע המחבל מוצה עמו הדין ונגזרו עליו מאסרי עולם. גם בני משפחתו הועמדו לדין, הורשעו באי-מניעת פשע ונענשו. זהו גמול עונשי הולם, ואף הוא – למען יִראוּ ויִירָאוּ. להבדיל, הריסת בית המחבל אינה מיועדת למטרת ענישה; היא נועדה להרתיע, ואין בהיקף ההריסה שנקבע כדי לגרוע כהוא זה מחומרת מעשי המחבל.
הריסת בתי מחבלים מועילה להרתעת מפגעים פוטנציאליים. אִילוּ ניתן היה להוכיח שהפער שבין הריסת הקומה הראשונה להריסת המבנה כולו משפיע באופן דרמטי על היקף ההרתעה – היה מקום לבחון אם פער זה מצדיק התערבות בהחלטת המפקד הצבאי. ברם, אין בידינו לדעת מה בין היקף הריסה כזה או אחר לעניין הרתעת מפגעים פוטנציאליים. ממילא, אין עילה להתערב בשק"ד המפקד הצבאי. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי-משפט] [פטנטים] |
|
| רעא 2317/18 מרק זוטא נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית; 22/03/18) - 8 ע' |
| עו"ד: |
הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 בהלכת חניון חיפה החלות אף בנוגע לבקשות רשות ערעור על פסקי דין של בימ"ש מחוזי בערעור על החלטת בית הדין למשמעת לפי חוק הפטנטים.
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
בתי-משפט – ערעור – על החלטות טריבונלים משמעתיים
פטנטים – עורכי ומחפשי פטנטים – אחריותם
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, בו נתקבל בחלקו ערעורו של המבקש על החלטת ועדת המשמעת לפי סעיף 146 לחוק הפטנטים ונאסר עליו לעסוק כעורך פטנטים למשך תקופה של שנתיים. ביהמ"ש עמד על הכשלים המשמעותיים שהתגלו בהתנהלותו של המבקש כעורך פטנטים, וכן התייחס להתנהלותו במסגרת ההליך המשמעתי. למרות כל האמור, ביהמ"ש מצא להפחית את התקופה בה ייאסר על המבקש לעסוק כעורך פטנטים משלוש שנים לשנתיים, וזאת לאחר התחשבות בנסיבותיו האישיות ובגילו של המבקש.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' עמית) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 בהלכת חניון חיפה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הלכת חניון חיפה חלה גם בבקשות רשות לערער על החלטות של בימ"ש מחוזי בערעור על החלטה של טריבונלים משמעתיים. גם בהנחה, כטענת המבקש כי הבקשה דנן היא הראשונה שהוגשה לבימ"ש זה בעקבות ערעור על החלטה של ועדת משמעת לפי חוק הפטנטים, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להפוך את בקשת רשות הערעור לכזו החורגת מעניינם של הצדדים.
טענת המבקש כי קיימת "סתירה" בין פסק הדין הראשון לפסק הדין השני של ועדת המשמעת וכי סתירה זו מעוררת שאלה משפטית – אין בה ולא כלום.
כן נדחתה טענת המבקש כי יש מקום לדון בגדרה של בקשה זו בשאלה אם הערעור בפני ביהמ"ש המחוזי צריך היה להתברר כערעור פלילי או אזרחי. ראשית, היה על המבקש להעלות את הטענה בביהמ"ש המחוזי, ולא להעלותה לראשונה במסגרת בקשה זו. כך או כך, הטענה לגופה נעדרת בסיס. ערעורים על טריבונלים משמעתיים אינם נדונים כערעורים פליליים. כפי שנפסק בעבר, אופן ההשגה על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בערעור על החלטה של טריבונלים משמעתיים הוא בדרך של בקשת רשות ערעור אזרחי.
באשר לטענותיו הפרטניות של המבקש, כגון לגבי זהות הלקוח שלו, כמו גם טענתו כי ועדת המשמעת אינה מעוניינת בכך שיעסוק כעורך פטנטים משום היותו פושט רגל, הרי שאלו תחומות לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.
בשולי בקשתו טען המבקש נגד חומרת העונש שהושת עליו. מבלי להקל ראש בפגיעה שעלולה להיגרם לפרנסתו של המבקש, אין בטענתו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כפי שנפסק לא אחת, בימ"ש זה לא ימהר להתערב בעונש משמעתי, אלא במקרים של סטייה מהותית מרף הענישה המקובל, פגם מהותי בשיקול הדעת או הטלת עונש המחטיא באופן ברור את מטרתו. המקרה דנן אינו נופל בגדרם של חריגים אלו. הן ועדת המשמעת הן ביהמ"ש המחוזי עמדו על התנהלותו הבעייתית של המבקש, על הרושם הבלתי אמין שהותיר, על האופן הלקוי בו נוהל משרדו, ועל העדר חרטה והפנמה של חומרת מעשיו. ביהמ"ש המחוזי הפחית את העונש שהשיתה עליו ועדת המשמעת (בשני הגלגולים בפניה), תוך שביהמ"ש מוצא להעיר כי בעשותו כן נהג כבית הלל. בנסיבות העניין, אין לומר כי מדובר במקרה המצדיק התערבות של ערכאה זו בגלגול שלישי.
בשולי הדברים, ביהמ"ש מצטרף להערת ביהמ"ש קמא כי ראוי לבחון אם אין מקום להחיל גם על עורכי פטנטים את ההוראה בסעיף 48(3) לחוק לשכת עורכי הדין, הקובעת כי חברותו של חבר לשכת עורכי הדין תפקע אם הוכרז פושט רגל. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| עפ 8360/17 טארק חמודה נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז, י' אלרון, ה א' חיות; 22/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: עילית מידן, סרי חורי, ברכה וייס |
ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה ע"י הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות בהן נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או שעה שהעונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים; במקרה הנדון לא נמצא להתערב בעונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בביצוע עבירות של איום בכתב לרצוח.
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: איומים
.
ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרו נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת. כמו כן, הופעל מאסר מותנה כך ש-4 חודשים ירוצו במצטבר ואחד בחופף לו. זאת בגין הרשעת המערער, ע"פ הודאתו, בביצוע עבירות של איום בכתב לרצוח.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה ע"י הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות בהן נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או שעה שהעונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
לא נמצא כי מתחם הענישה שנקבע סוטה לחומרא מן הענישה המקובלת בנסיבות דומות. הגם שהעונש שהוטל על המערער מצוי ברף העליון של מתחם הענישה, לא נמצא כי נסיבותיו האישיות של המערער מצדיקות התערבות. קיימים טעמים כבדי משקל להחמרה בעונשו של המערער, ובכללם הרשעתו הקודמת בעבירות של איומים; תסקירי המבחן השליליים שניתנו בעניינו; העובדה שביצע את העבירות דנן בזמן שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו; וכן היעדר לקיחת האחריות מצד המערער על מעשיו.
גזר דינו של בימ"ש קמא מגלם איזון ראוי דיו בין כלל השיקולים המנויים במסגרת סעיף 40יא לחוק העונשין והראויים להישקל בנסיבות העניין, ומשכך, לא נמצא מקום להתערב בו. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 5 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 57633-01-15 חיים אשוואל נ' עיריית רמת גן (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ; 18/03/18) - 15 ע' |
| עו"ד: יעקב אברמוביץ , שיר בורגמן, גילה חממי פינק, עמיחי ויינברגר, רפאל פדר |
התובע עבד באגף התברואה בנתבעת 1 בצוות פינוי אשפה כמכין פחים להורקה, תפקיד עבורו היה מקבל רכיב "פרמיה", ולאחר מכן כאחראי על עובדי טיאוט בשני רחובות. תביעת התובע לתשלום פרמיות בתפקידו כאחראי על עובדי טיאוט כפי שקיבל בעת שעבד בצוות פינוי אשפה נדחתה הן מחמת התיישנות והן לגופה בהעדר הוכחת זכאות. אף לא הוכח כי התובע שימש כ"מפקח" על עובדי טיאוט, ומכל מקום גם טענה זו התיישנה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
.
התובע עבד באגף התברואה בנתבעת 1 (להלן: העירייה), תחילה בצוות פינוי אשפה כמכין פחים להורקה, תפקיד עבורו היה מקבל רכיב "פרמיה", ולאחר מכן כאחראי על עובדי טיאוט בשני רחובות. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם זכאי התובע, בתפקידו כאחראי על עובדי טיאוט, לתשלומי פרמיות כפי שקיבל בעת שעבד בצוות פינוי אשפה והאם שימש התובע כמפקח על עובדי הטיאוט.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ד"ר א' גילצר-כץ) דחה את התביעה ופסק כי:
אשר לטענת ההתיישנות, סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של 7 שנים בתביעה שאינה במקרקעין. בענייננו הוגש כתב תביעה מקורי ולאחר מספר חודשים הוגש כתב תביעה מתוקן. שאלה היא אילו מהמועדים הוא מועד הגשת התביעה לצורך שאלת ההתיישנות, כבר נפסק כי אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי. בענייננו, השתנו עילות התביעה מכתב התביעה הראשון לכתב התביעה השני. כתב התביעה המתוקן מבוסס על חוות דעת חדשה, מן הראוי לקבוע כי המועד הקובע לבחינת תקופת ההתיישנות הוא מועד הגשת כתב התביעה המתוקן. בסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדת עילת התובענה. היום שבו נולדת עילת התביעה הוא היום שבו היה התובע יכול, באופן עקרוני, להגיש תביעה, ולזכות בפסק דין על סמך העובדות המהותיות שפורטו בה. עילת התביעה היא הפרשי שכר שמקורם בתפקיד החדש של התובע, כמפקח על עבודות טיאוט, תפקיד אותו החל למלא ביום 13.1.08. בהתחשב בכך שמשכורת ראשונה בתפקיד החדש התקבלה ככל הנראה בחודש פברואר 2008, זהו המועד בו נודע לתובע על העובדות המהוות את עילת התובענה. לפיכך, כתב התביעה המתוקן הוגש כתשעה חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות ודין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
חרף האמור, ומעל לצורך נדונה התביעה אף לגופה. התובע לא הציג כל מסמך שיש בו להוכיח כי הוא זכאי לתשלום פרמיה בתפקידו החדש כאחראי על עובדי הטיאוט. העירייה עמדה כל העת על כך שהתובע אינו זכאי לתשלום פרמיה כל עוד אינו מבצע עבודה המזכה אותו בכך בפועל, בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי שנחתם ביום 3.3.1999 בין מדינת ישראל, הרשויות המקומיות ועוד לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה שהכשיר את ההסכם המקומי משנת 1988 שכותרתו "הסכם עבודה בין אגף כח-אדם ואגף תברואה לבין ארגון ועד הפועלים". אין די בכך שהיו לכאורה עובדים אשר הכלל לא הוחל לגביהם כדי לזכות את התובע בתשלומים הנטענים, ובכל מקרה התובע לא הוכיח כי עניינם של אותם עובדים זהה לעניינו. אין חולק כי התובע לא ביצע עבודת פינוי אשפה בפועל בתפקידו החדש ומכאן שאין לקבוע כי היה זכאי לפרמיה שהשתלמה לו בעת שעבד כפועל פינוי אשפה; הטענה לקבלת שכר של "מפקח" נדחתה בהעדר הוכחה. מכל מקום, גם טענה זו התיישנה, מכיוון שהתובע מונה לתפקידו החדש לפני למעלה משבע שנים. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 6 [מכרזים] |
|
| עתמ (ת"א) 11744-03-18 אלקטרה בע"מ נ' נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ (מנהלי; קובי ורדי; 15/03/18) - 15 ע' |
| עו"ד: יוסי לוי, אסף שובינסקי, אייל בן שושן, איילת סמון וקסלר, שירה שפירר, שרון שלמה קרואני, פיינגולד עברי, נדיר אביעד, ליאור מימון, ניר שאלתיאל, אהוד קליינברגר |
בית המשפט קיבל באופן חלקי את עתירת העותרת, שעניינה בשינוי/תיקון תנאי סף בתנאי מכרז, שנוגע להוכחת הניסיון הנדרש מיצרן המשתתף במכרז. בתוך כך, העדיף בית המשפט את האינטרס שבהשתתפותה של העותרת במכרז, שממילא אין בו הרבה מציעים.
מכרזים – תנאי המכרז – שינויים
.
העותרת הגישה עתירה שבמסגרתה ביקשה לקבוע כי לצורך הוכחת הניסיון הנדרש מיצרן המעליות והדרגנועים כהגדרתו במכרז, יהא רשאי יצרן המעליות להסתמך על ניסיון של חברות בנות המצויות בשליטתו, בהתאם להגדרת המונח בסעיף 1 לחוק ניירות ערך.
.
בית המשפט קיבל את העתירה בחלקה ופסק כלהלן:
יש לקבל בחלקה את העתירה באופן שהדיון יוחזר לוועדת המכרזים של המשיבה לדון פעם נוספת ולהכריע בכל הסוגיות שעלו בעתירה ובדיון ולקבל החלטה חדשה ומנומקת.
באיזון בין קיומו של דיון נוסף בטענות העותרת ודחייה של מספר ימים בשלב זה בלוח זמנים קצר ואפשרות שתתקבל החלטה אחרת לבין חסימה ומניעה של העותרת מלהשתתף במכרז, יש להעדיף את האופציה הראשונה.
אם אמנם נכונים דברי העותרת, כפי שהם מוצגים וכפי שלכאורה עולה מהפעולות של העותרת בשטח בהתקנת מעליות ודרגנועים במקומות רבים בארץ מתוצרת, נמצאנו גורעים משתתפת מהותית במכרז שלכאורה יש לה את היכולת והניסיון המהותי לעמוד בדרישות המכרז. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (חי') 8642-12-17 מור סבג השקעות ויזמות בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (מנהלי; ריבי למלשטריך לטר; 12/03/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אלון סמואל, תומר אזרחי, אבי שפרמן, נעמה דרוקמן, אלעד חן |
נדחתה עתירה שעניינה בהוראות סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, שמאפשרים עיכוב מתן היתרי בנייה. נפסק, כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטות המועצה הארצית בשבתה כוועדת ערר לפי ס' 78 (ב)(1) לחוק התכנון והבניה, המצדיק התערבות שיפוטית; טענות העותרת לגוף התכנית שבהכנה הינן בבחינת עתירה מוקדמת.
תכנון ובנייה – תכניות – בהפקדה
.
העותרת הגישה עתירה שבמרכז עומדים סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה, המאפשרים פרסום הודעה על שלב של הכנת תכנית והזכות למוסד התכנון שרשאי להפקידה לקבוע תנאים למתן היתרי בניה עד למועד הפקדת התכנית, או לזמן קצוב, המוקדם מביניהם. העתירה הוגשה כנגד החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה שדנה בעררים של העותרת והחליטה לדחותם.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
סעיף 78 מאפשר למוסד התכנון לקבוע תנאים שלפיהם יינתנו היתרי בניה. תנאים אלו נועדו להגביל הענקת היתרים על מנת להגן על תכנית שבהכנה, כדי שלא תסוכל טרם הבשלתה.
המגבלות על מתן היתרי בניה אמורים לשקף איזון בין האינטרס הציבורי לפרטי; נכון היה להעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי ארוך הטווח על פני האינטרס הכלכלי קצר הטווח של יזמים שונים באמצעות המגבלות שנקבעו על היתרי הבניה באופן זמני.
הנסיבות במקרה זה אינן מהוות מצב חריג המאפשר תקיפת התכנית בשלב הכנתה מכח ערר למועצה הארצית לפי סעיף 78(ב) או המאפשר תקיפת התכנית בבית המשפט לגופה. על כן, טענות העותרת לגוף התכנית שבהכנה הינן בבחינת עתירה מוקדמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [מכרזים] |
|
| עתמ (ת"א) 46868-01-18 מלט הר טוב בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (מנהלי; קובי ורדי; 07/03/18) - 20 ע' |
| עו"ד: אייל רוזובסקי, מיכאל טסלר, טל ארד, אסף שובינסקי, אביאל פלינט |
בית המשפט אינו מתערב בנקל בשיקול דעת ועדת המכרזים. כלל זה חל ביתר שאת במקרה של התערבות בהחלטה מקצועית של ועדת המכרזים שנעזרה במומחים מקצועיים והחלטה הנסמכת על ניסיון ומומחיות.
מכרזים – תנאי סף – סבירותם
.
העותרת הגישה עתירה העוסקת בשאלה האם: יש לבטל או לשנות את החלטת המשיבה לקבוע תנאי סף, המביא לכך שהעותרת לא יכולה להשתתף במכרז למתן הרשאה לשימוש בקרקע ברציף הידוע כרציף 30 באשדוד לפריקת מלט בצובר.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
לפי שיטת העותרת לעולם לא יבוא קץ על זכות הטיעון שכן כל פעם שייבחנו הטענות ע"י מומחה מקצועי צריך לתת לה להתייחס לטענות אלו ואז יתייחס מומחה המשיבה לטענות מומחה העותרת וחוזר חלילה כשכל פעם יעבור זמן ואז יהיה צורך בעדכון הנתונים ולא יהא לדבר סוף. על כן, אין כל חובה, כפי שטוענת העותרת, להמציא לעיונה את חווה"ד המשלימה של המומחה כדי לאפשר לה להתייחס אליה טרם הדיון בוועדה.
לא ניתן לקבוע שהחלטתה של המשיבה הייתה בלתי סבירה, עד כדי כך שיש להתערב בה ומשמדובר בהחלטה המבוססת על שיקולים עניינים ומקצועיים שנשקלה הן על ידי אנשי מקצוע פנימיים של המשיבה הבקיאים בתחום הנמלי וביבוא מלט והן מומחים חיצוניים מקצועיים הבקיאים בנושא התחרות וכן נתמכת בעמדה עצמאית של הממונה.
כך גם לא נפל פגם מהפן המינהלי מבחינת זכות הטיעון והשימוע שניתנו לעותרת. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 9 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] |
|
| תצ (י-ם) 62019-06-17 יוסף זינגר נ' י' את א' ברמן בע"מ (מחוזי; תמר בזק רפפורט; 16/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: ניזאר טנוס, יאיר אברהם, יאיר ליבוביץ, רועי לנדאו, מיכל גולדהר |
אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בטענה שהמשיבות מלוות שלא כדין את תאריך העמידות המופיע על מוצרים שאינם רגישים לקלקול מיקרוביאלי, במילים "לשימוש עד".
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות
.
בקשות מוסכמות להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בטענה שהמשיבות מלוות שלא כדין את תאריך העמידות המופיע על מוצרים שאינם רגישים לקלקול מיקרוביאלי, במילים "לשימוש עד".
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות ופסק:
כעקרון יש לאשר את בקשות ההסתלקות, בכפוף להשלמה לצורך אישור העברת התרומה לעמותה ולכך שבשלב זה לא יאושר הסדר ההסתלקות כלפי משיבה 2, אשר עמה לא סוכם על כל תרומת מוצרים כלשהם. המשיבות התחייבו לתקן את סימון המוצרים, כך שמוצרים שאינם רגישים לקלקול מיקרוביאלי ושאינם עלולים לגרום לסכנה בריאותית לאחר מועד העמידות, לא יסומנו בסימון "לשימוש עד" אלא במילים "עדיף לשימוש לפני". מאחר שקיום הוראות תקן צרכני, יש בו כדי לתרום לרווחת הציבור ושהתובענה גילתה לכאורה עילה, התוצאה שהושגה באמצעות הגשת התובענה מצדיקה פסיקת גמול ושכר טרחה למבקש ולבאי כוחו בשיעורים שהומלצו. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [דיון אזרחי] |
|
| עשא (י-ם) 64988-06-17 הקדש "פייגא מעקל" נ' בראון שמעון (מחוזי; רפאל יעקובי, אביגדור דורות, תמר בר אשר; 14/03/18) - 17 ע' |
| עו"ד: אבנר סאלם, נורית מזובר רז |
נדחה, על פי דעת רוב, ערעור על החלטות של בית משפט השלום, אשר לפיהן נדחו בקשותיהם של המערערים לקבלת ארכה לביצוע פסק דין. במרכז פסק עומדת השאלה: האם היה על בית המשפט קמא להיעתר לבקשת המערערים, לדחות את המועד שנקבע בפסק הדין לשם העברת התשלום.
דיון אזרחי – מועדים – הארכתם
.
המערערים הגישו ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום, אשר לפיהן נדחו בקשותיהם של המערערים לקבלת ארכה לביצוע פסק הדין העיקרי. בפסק-דין זה נקבע מועד מוסכם ואשר עד אליו יכולים היו המערערים, בעלי נכס המוחזק בדיירות מוגנת, לשלם דמי פינוי לדיירים היוצאים בסכום שנקבע. עוד נקבע, כי אם לא יעשו כן עד מועד זה, כי אז יהיו הדיירים המוצעים רשאים לשלם למערערים ולדיירים היוצאים את הסכומים שנקבעו ולרכוש בדרך זו את זכות הדיירות המוגנת בדירה.
.
בית המשפט דחה את הערעור על פי דעת רוב ופסק כלהלן:
בית המשפט קמא היה מוסמך לתת את הארכה שנתבקשה. יחד עם זאת אין לקבל את ערעור המערערים.
בקשת הארכה הראשונה שהתבקשה הוגשה בבוקר המועד המוסכם לתשלום ואכן התבקשה ארכה קצרה יחסית, של שלושה ימים. יחד עם זאת, שלושת הימים חלפו ותשלום לא בוצע. הבקשה הוגשה כעבור 15 ימים, והיא נדחתה הבקשה. כעבור יומיים הוגשה בקשת ארכה נוספת, אשר אף היא נדחתה. העולה מן האמור, הוא שאין מדובר בסירוב לארכה בת יום אחד, ואין מדובר בטעות שולית פורמאלית.
בנסיבות העניין, יש לאזן בין האינטרס של המערערים להביא לסיום הדיירות המוגנת בנכס, לבין האינטרס של המשיבים, שידם אינה משגת רכישת זכות קניין מלאה בדירה. המשיבים לא פעלו בחוסר תום לב, בכך שביקשו לשלם את הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא, בהתאם לפסק דינו. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [בתי-משפט] |
|
| תא (ת"א) 39830-09-17 נועה דרוקר נ' דניאלה רוקח (מחוזי; נועה גרוסמן; 13/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: יניב לנקרי, רשיד הייב, שלומי לוי, אסי בוחבוט, עמית לויתן, הרצוג פוקס נאמן |
בית המשפט מצא, כי הסמכות לדון בתובענה, שעניינה טענות להפרת זכויות יוצרים, עוולות מסחריות, לשון הרע ופגיעה בפרטיות, שבוצעו על פי הנטען כלפי התובעת בגין פרסומים בדף פייסבוק עיסקי שלה, מוקנית לבית משפט השלום. נקבע, כי עילות הפרת זכות יוצרים ועוולות מסחריות, טפלות ונגררות אחר עילת לשון הרע ומבחן הסעד הכספי.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט המחוזי
.
בית המשפט נדרש לשאלה: האם לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית להידרש לתובענה שעניינה טענות להפרת זכויות יוצרים, עוולות מסחריות, לשון הרע ופגיעה בפרטיות, שבוצעו על פי הנטען כלפי התובעת בגין פרסומים בדף פייסבוק עיסקי שלה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, שהעניק לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית וייחודית לדון בתביעה כספית, גם אם סכום התביעה מסור לסמכותו של בית משפט השלום, כאשר לתובענה האמורה הצטרפה עתירה לצו מניעה או פסק דין הצהרתי בענייני קניין רוחני.
למרות שבמקרה זה, לתובענה לסעד כספי הצטרפה גם עתירה של צו עשה/מניעה, אין לראות בעתירה זו כיוצרת סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי, שכן, העתירה של התובעת לצו עשה/מניעה אינה רלוונטית ואינה ישימה. שכן, במקרה זה, דף הפייסבוק העיסקי של התובעת עבר ובטל מן העולם. משכך, אין בנמצא עוד פלטפורמה המאשרת את קיומה של העוולה הנטענת הדורשת מניעה.
המחוקק לא התכוון באמצעות סעיף 40(4) לחוק, לשלול את סמכות בית משפט השלום לדון בתובענות בענייני קנין רוחני ובלבד שהסכום הנתבע הוא בתחום סמכות בית משפט השלום, וכן שלא נתבע בנוסף לתשלום, גם סעד בתחום הקניין הרוחני. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [חברות] |
|
| פרק (ת"א) 33044-10-17 תואם יבוא ויצוא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ווגה ישראל א.סחר בע"מ (מחוזי; חנה פלינר; 12/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: ורד גוילי צולמן, אביב פריצקי, יאיר מינטוס |
בית המשפט פסק, כי הטובין נשוא שעבוד הצף נמכרו למשיבה כדין במהלך העסקים הרגיל, על כן, נדחתה בקשת המבקשת שעניינה באכיפת אותו שעבוד. נפסק, כי יש לפרש את "החריגה" ממהלך העסקים בצמצום, ורק מקום בו מתקיימות עסקאות "תמוהות", או שלמעשה החברה מתרוקנת מכל נכסיה, ניתן להורות על ביטול עסקה.
חברות – שעבודים – שעבוד צף
.
המבקשת הגישה בקשה אשר במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על אכיפת שעבוד צף (שוטף) ראשון בדרגה שנוצר על כל הטובין שרכשה המשיבה 1 באמצעות האשראי שניתן לה ע"י המבקשת ואשר לטענתה אפשר בפועל את רכישתם.
.
בית המשפט דחה את התובענה ופסק כלהלן:
זכותו של בעל שעבוד צף שטרם התגבש אינה יפה כלפי צד שלישי, אשר קיבל את הנכסים לחזקתו בתום-לב (להבדיל מבעל שעבוד קבוע, אשר בכדי לגבור על זכותו נדרשת תקנת שוק). אותו אלמנט של העדר יושר הנדרש בכדי לגבור על הצד השלישי נעוץ בחריגה ממהלך העסקים הרגיל, קרי – הטלת הסיכון על נושה המסכים להתקשר בעסקאות חריגות ותמוהות.
כל שאמורים דברים בדרישה מצד ג' להחזיר כספים או נכסים שקיבל לחזקתו בטרם צו הכינוס, הרי אין די בסעיף הגבלה באיגרת החוב, ויש להוכיח (לפי מאזן ההסתברות הנהוג במשפט אזרחי), כי עניין לנו בעסקה החורגת ממהלך העסקים הרגיל, וכי הנושה היה מודע לכך.
יש לפרש את "החריגה" ממהלך העסקים בצמצום, ורק מקום בו מתקיימות עסקאות "תמוהות", או שלמעשה החברה מתרוקנת מכל נכסיה, ניתן להורות על ביטול עסקה. בנסיבות יש לקבוע, כי מדובר בעסקה שנעשתה במהלך העסקים הרגיל. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [בתי סוהר] [עונשין] |
|
| עתא (חי') 14592-02-18 ג'מיל סמודי נ' שרות בתי הסוהר (מחוזי; רון שפירא; 11/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: מוחמד מסארווה |
אין מקום להמיר את ההפסקה שיפוטית של ריצוי עבודות השירות שנגזרו על העותר להפסקה מנהלית ולחפוף את עונשי המאסר שנגזרו עליו. מדובר בהפסקה אוטומטית ושיפוטית של עבודות השירות ובית המשפט שהרשיע בעבירה הנוספת לא קבע כי עונשי המאסר ירוצו בחופף.
בתי סוהר – עתירת אסיר – עבודות שירות
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
.
עתירת אסיר, במסגרתה מבוקש להמיר את ההפסקה שיפוטית של ריצוי עבודות השירות שנגזרו עליו להפסקה מנהלית ובהתאמה לחפוף את עונשי המאסר בפועל שנגזרו עליו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את העתירה ופסק:
בעניינו של העותר, מדובר בהפסקה אוטומטית ושיפוטית של עבודות השירות בהתאם לסעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין ביום בו נגזר דינו בעבירה נוספת. בהתאם לסעיף, 'עובד השירות' יישא יתרת עונשו בגין עבודות השירות במצטבר לעונש המאסר הנוסף, שכן ביהמ"ש שהרשיע בעבירה הנוספת לא קבע כי עונשי המאסר ירוצו בחופף ואין מקום להורות על כך במסגרת העתירה. הדעת אינה נוחה מכך שהעותר לא הועמד על כך שיהיה עליו לרצות את העונשים במצטבר ומכך שנראה גורמי מאשימה לא הביאו את הדבר לידיעת ביהמ"ש שדן בעבירה הנוספת, אך אין בכך כדי להפוך את הקערה על פיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [תגמולים] |
|
| עו (חי') 53948-09-17 קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום נ' אילנה בן חמו (מחוזי; ברכה בר זיו, עפרה אטיאס, דאוד מאזן; 08/03/18) - 13 ע' |
| עו"ד: תום עופר, רון וורמברנד |
בית המשפט דחה ערעור שהגיש קצין התגמולים על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), אשר קיבלה את ערעור המשיבים והכירה בזכויותיהם על פי החוק, בעקבות פטירת בנם המנוח. בתוך כך, אימץ בית המשפט את קביעת הועדה קמא לפיה היתה התרשלות מצד מפקדיו של המנוח – דבר שמנע את אבחון מחלתו.
תגמולים – משפחות חיילים שנספו במערכה – מוות בשירות
.
קצין התגמולים – המערער, הגיש ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), אשר קיבלה את ערעור המשיבים על החלטת המערער והכירה בזכויותיהם על פי החוק, בעקבות פטירת בנם המנוח.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
הנטל להוכיח מהי מחלתו של המערער, ואם היה ניתן למונעה אילו הייתה מתגלית מבעוד מועד, רובץ לא על שכמם של המשיבים, כי אם לפתחו של המערער.
במקרה זה, המנוח אמנם לא פנה לבדיקות למרות שהופנה לעשות כן, ואולם על מפקדיו מוטלת "חובה חקוקה" לוודא כי החייל יתייצב לבדיקה כזו לא יאוחר מ-14 יום ממועד ההפניה, ומשהופרה חובה חקוקה זו – ממילא הנטל על המערער, להוכיח כי ככל שהמנוח היה מבצע את הבדיקות היתה מתגלית המחלה והיה ניתן למנוע את מותו של המנוח – נטל בו לא עמד.
טענת הנזק ראייתי ככל שיש לה תחולה בענייננו, אינה מסייעת בידי המערער, מאחר והעדר המעקב גרם דווקא למשיבים נזק ראייתי. גם לגופו של ענין יש לדחות טענה זו.
מאחר ויש לאמץ את קביעת הועדה קמא לפיה היתה התרשלות מצד מפקדיו של המנוח – דבר שמנע את אבחון המחלה, ממילא עבר הנטל למערער להוכיח כי מותו של המנוח נגרם עקב שימוש באלכוהול ו/או בסמים. על מנת להרים נטל זה אין די בתשובת המומחה מטעם המשיבים, שאת חוות דעתו אימצה הועדה קמא, כי אינו שולל אפשרות שהיה לכך תפקיד בפטירת המנוח ונדרשת לכך קביעה פוזיטיבית – שלא הובאה בפני הועדה קמא. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [משפט מינהלי] [דיון אזרחי] |
|
| תצ (חי') 21798-06-17 טייב סביח נ' מועצה מקומית ביר אל-מכסור (מחוזי; יגאל גריל; 11/02/18) - 7 ע' |
| עו"ד: מ. ספורי, חוסאם חוג'יראת |
בית המשפט אמד את גובה הגמול לתובע ייצוגי ושכר הטרחה לבא כוחו, לאחר הגשת הודעת חדילה בתובענה ייצוגית שעניינה בגביית שכר טרחת עו"ד בגין מכתב התראה לחייבים.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – הודעת חדילה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – פסיקת גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גמול לתובע מייצג ופרקליטו
.
החלטה העוסקת בתשלום גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית אשר במסגרתה הוגשה הודעת חדילה, שעניינה בכך שהמשיבה גובה מחייבים שכר טרחת עו"ד בגין "התראה מכח סעיף 81 א' לחוק ההוצאה לפועל".
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
חברי הקבוצה מפיקים תועלת מהודעת החדילה שהושגה בעקבות הגשת התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית, הושקעה עבודה בהגשת התובענה ובקשת האישור ולכן זכאים המבקש ובא כוחו לגמול ושכר טרחת עורך דין הן מבחינת התשומה והן מבחינת התועלת. מנגד, הודעת החדילה הוגשה בשלב מוקדם של ההליך ויש להביא בחשבון שתשלום הגמול ושכר הטרחה יתבצע מתוך הקופה הציבורית שנועדה לרווחת תושביה של המשיבה. בהינתן כל השיקולים יש להעמיד את הגמול למבקש על סך של 1,000 ₪, אשר ינוכה מחוב הארנונה שלו כלפי המשיבה, ואת שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקש על סכום כולל של 5,850 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [פשיטת רגל] |
|
| פשר (חי') 40282-02-12 יצחק פרנקו נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (מחוזי; עדי חן ברק; 08/02/18) - 10 ע' |
| עו"ד: |
אי מסירת מידע מלא בדבר נכסים המצויים בבעלות חייבים שקול להתנהגות שלא בתום לב אשר די בה על מנת לבטל הליך פשיטת רגל ולדחות בקשה למתן הפטר. בעוד שיש לבטל את ההליך ביחס לחייבת, ראוי לאפשר לחייב "לחשב מחדש מסלולו" לאור נסיבותיו האישיות.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב
פשיטת רגל – חייב – פעולותיו
.
בקשת הפטר שהוגשה מטעם החייב ומנגד, בקשת הנאמן לבטל ההליך ביחס לשני החייבים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת החייב, קיבל את בקשת הנאמן בחלקה ופסק:
אופן התנהגות החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל, ומידת תום הלב המאפיינת את התנהגותו, מהווים שיקול משמעותי שעל ביהמ"ש להביא בחשבון בבואו להחליט האם להעניק לו צו הפטר בהליך פשיטת רגל. אי מסירת מידע מלא ושלם בדבר נכסים המצויים בבעלות חייבים בוודאי שקול להתנהגות שלא בתום לב אשר די בה על מנת לבטל הליך, ודי בה על מנת לדחות בקשה למתן הפטר. אף שהיה מקום לדחות את בקשת ההפטר של החייב ולהורות על ביטול ההליך ביחס לשני החייבים, ביחס לחייב – בשים לב לכך שמדובר בתיק ישן מאוד, לגילו ולמצבו הבריאותי, אין מקום בשלב זה להורות על ביטול ההליך וראוי לאפשר לו "לחשב מחדש מסלולו" בתיק. ביחס לחייבת אין מנוס מביטול ההליך לאור התנהלותה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] [פיקוח] |
|
| תצ (ת"א) 59247-10-15 עופר לוי נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (UMI) (מחוזי; אסתר נחליאלי חיאט; 07/02/18) - 18 ע' |
| עו"ד: אריק ארביב, שי שמואל פרץ, שמואל אוסלנדר , יעקב מוסקונה אוסלנדר |
אין מקום לאישור התובענה הייצוגית, משמדובר בעיכוב זניח בקיום הוראות נוהל "ריקול" לרכבים, בקשר לפגם שלא הוכח שהיווה סיכון בטיחותי מיידי או ממשי ומשלא הוכח כי נגרם נזק כלשהו בשל העיכוב.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחייתה
פיקוח – צווי פיקוח – ייבוא רכבים
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה לאיחור בקריאה חוזרת ("ריקול") שפרסמה המשיבה לכלי רכב מסוג מסוים הקוראת ללקוחותיה להיכנס למוסך המורשה לצורך תיקון פגם ברכב.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
חשיבותו של מוסד התובענה הייצוגית ככלי צרכני משמעותי הנועד בין היתר להתמודד עם מצבי אכיפת חסר או להתגבר על פערי כוחות מובנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק ראויה מאוד, אולם בשל כך מונחת אחריות כבדה על כתפי המבקש להיות תובע ייצוגי ועליו לנקוט משנה זהירות בטרם ינהל הליך ייצוגי בבימ"ש. ענייננו במקרה מובהק של ניסיון להשתמש בכלי הצרכני החשוב של התובענה הייצוגית ולהחילו על עיכוב זניח נטען של מספר ימים בקיום הוראות נוהל "ריקול" לרכבים, בקשר לפגם שלא הוכח שהיווה סיכון בטיחותי מיידי או ממשי וגם לא הוכח כי נגרם נזק כלשהו בשל העיכוב הקל ביישומו. המשיבה פעלה בהתאם להוראות הנוהל של משרד התחבורה, היא לא הפרה את חובתה להודיע לבעלי כלי הרכב על הקריאה החוזרת והעיכוב של מספר ימים בהודעה נגרם למעשה על ידי משרד התחבורה. כמו כן, לא הוכח קיומה של קבוצה שחשה תחושות שליליות. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עונשין] |
|
| תפ (מרכז) 40479-11-16 מדינת ישראל נ' סירחאן אבו ג'אבר (מחוזי; מיכל ברק נבו; 07/02/18) - 16 ע' |
| עו"ד: שחף קלינמן שמעוני, רן שטרצר, ערן צלניקר |
נגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע שוד בחבורה. הנאשם נידון למאסר בן 36 חודשים, שני מאסרים מותנים, קנס בסך 2,000 או מאסר תחתיו ופיצוי לכל אחד מהמתלוננים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוד
עונשין – עבירות – שוד
.
הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע שוד בחבורה. הוסכם בין הצדדים על קבלת תסקיר שירות המבחן אך אין הסכמה לעניין העונש.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין כדלהלן:
המתלוננים לא נפגעו בגופם והאלימות שהופעלה כלפיהם הייתה מינורית, אולם הפגיעה בהיבט של ההשפלה, האיום והטלת הפחד עליהם, כמו גם הפגיעה הרכושית – גבוהות. לא נראה שקדם תכנון לביצוע העבירה, אך חלקו היחסי היה משמעותי ביותר. בהתחשב בערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה, מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל, והכל – לצד עונשים נלווים כגון מאסר מותנה וקנס. בשקלול השיקולים השונים, הושתו על הנאשם מאסר בן 36 חודשים, שני מאסרים מותנים, קנס בסך 2,000, או מאסר תחתיו ופיצוי לכל אחד מהמתלוננים. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [הגנת הצרכן] [דיון אזרחי] |
|
| תצ (מרכז) 8912-06-17 אמין נח'לה נ' ליימן שליסל בעמ (מחוזי; יחזקאל קינר; 07/02/18) - 6 ע' |
| עו"ד: שפיק רפול, שירי בויארסקי סבג, אסף קדוש, אוריאל גפן, יוני פולק |
הגיעה העת להקפיד על אכיפת חובת סימון המוצרים ועל התובע המייצג ובא כוחו, האמורים לייצג את האינטרסים של הקבוצה, לנהוג באופן ראוי והולם המשקף את טובת הקבוצה. בקשת ההסתלקות דנן הוגשה לכאורה בלא לדאוג באופן מלא לאינטרסים של חברי הקבוצה.
הגנת הצרכן – סימון טובין – חובת סימון
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תובע ייצוגי
.
בקשה להסתלקות מתובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבות אינן מסמנות ע"ג מוצריהן את תכולת שומן הטראנס, בניגוד לדין.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
בקשת ההסתלקות הוגשה לכאורה בלא לדאוג באופן מלא לאינטרסים של חברי הקבוצה. ראוי היה שהבקשה תוגש רק לאחר שהמשיבות יתקנו את הנדרש ויתחייבו לציין להבא את תכולת שומן הטראנס באריזות מוצריהן. משנה חומרה קיים שעה שהמבקש לא בירר האם מוצרי המשיבות כוללים או אינם כוללים שומן טראנס. הגיעה העת להקפיד על אכיפת חובת סימון המוצרים מקום בו הרגולטור לא עשה זאת ועל המבקש והמייצג, האמורים לייצג את האינטרסים של הקבוצה באכיפה, לנהוג באופן ראוי והולם המשקף את טובת הקבוצה. יהיה מקום לפעול להחלפת תובע ובוא כוח מייצג, אלא אם כל אחת מהמשיבות תצהיר כי תיקנה את אריזת המוצר באופן שמצוינת בה עתה תכולת שומן הטראנס, תתחייב לציין זאת גם להבא ותנקוב במועד שלא יהא מאוחר מ-90 יום, שבו לא יימכר עוד המוצר באריזתו השגויה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 20 [דיון אזרחי] |
|
| תא (חד') 29842-12-16 יאיר רותם בע"מ נ' כל-בו ש.א. נחמיאס נכסים והשקעות (1996) בע"מ (שלום; קרן אניספלד; 18/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: אלעד קרן, אסף קורן |
בית המשפט קיבל בקשה לתיקון כתב הגנה, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות הבקשה כתנאי להתרת התיקון המבוקש.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון כתב-הגנה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-הגנה
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו
.
הנתבעים מבקשים להתיר להם לתקן את כתב ההגנה; התובעת מתנגדת לכך.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
אמת המידה שחלה על הבקשה נקבעה בתקנה 92 בתקנות סדר הדין האזרחי. מרכז הכובד שלה מצוי בשאלה האם יש בתיקון המבוקש כדי להביא לבירור את השאלות הממשיות אשר שנויות בין הצדדים במחלוקת.
לצד הכרחיותו של התיקון נבחנת השאלה האם יהא בהתרתו כדי לגרום עוול לצד שכנגד, לפגוע בהוגנות ההליך או להקנות למי מבעלי הדין יתרון דיוני שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות, כשהצד השני משנה מצבו בעקבות אותו ויתור. שיקולים נוספים עליהם יש לעמוד הם המועד בו התבקש התיקון והיותה של הבקשה נגועה בשיהוי או בחוסר תום לב. אם נמצא שלצד האחר ייגרמו נזק או אי נוחות כתוצאה מהתרת התיקון, יש לבחון אם ניתן לפצות עליהם בפסיקת הוצאות.
במקרה דנן, מאחר שסכום החוב המיוחס לנתבעים על ידי התובעת הוא עניין מהותי למחלוקת, אי התרת התיקון המבוקש יסב לנתבעים פגיעה לא מידתית; לעומת זאת, התרת התיקון בכתב ההגנה לא תמנע מהתובעת להוכיח כי סכום החוב הממשי הוא כנטען על ידה. האיזון בין זכויות בעלי הדין מצדד אפוא בקבלת הבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (אי') 54265-11-15 אכסניית אביב א.ל.ב. בע"מ נ' אילת אנימלס (שלום; ליאור ברינגר; 18/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה תביעת לשון הרע. התקבלה טענת הנתבעות בדבר "אמת בפרסום", ונקבע כי חלה על נתבעת 1 חובה מוסרית וחברתית לעשות את הפרסום שנעשה.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – חובת המפרסם לעשות את הפרסום
נזיקין – אינטרנט – לשון הרע
.
התובעים הגישו תביעת לשון הרע. נטען כי פורסם על ידי נתבעת 1 פוסט בפייסבוק בו נרשם כי התובע שפך חומצה על כלבה וגרם לה לכאבים רבים.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
יש לקבל את טענת הנתבעות בדבר "אמת בפרסום", ולפיכך על פי החוק עומדת להם הגנה טובה כנגד התביעה שהוגשה נגדם.
אשר לנתבעת 1, עומדת לה גם הגנת "תום הלב" כאמור בסעיף 15(2) לחוק מכיוון שמדובר בעמותה שכל מטרתה להגן על בעלי חיים, ולפיכך שעה שנתבעת 2 סיפרה לה על האירוע בו נפגעה כלבה והוגשה בגין כך תלונה למשטרת ישראל, חלה על נתבעת 1 חובה מוסרית וחברתית לעשות את הפרסום שנעשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] |
|
| תא (אשד') 26196-12-16 רשת מלונות אטלס בע"מ ואח' נ' עין נטפים מפעלי מים וביוב אילת בע"מ (שלום; טלמור פרס; 13/03/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על החזרת התלונה לממונה מטעם הרשות הממשלתית למים וביוב, על מנת שיקבל את תגובת התובעות לטענות תאגיד המים, בכתב ו/או בעל פה, בטרם ייתן החלטתו.
רשויות מקומיות – ביוב – תאגידי מים וביוב
רשויות מקומיות – אספקת מים – תאגידי מים
משפט מינהלי – כללי הצדק הטבעי – זכות הטיעון
.
תביעת התובעות לביטול החלטת הממונה מטעם הרשות הממשלתית למים וביוב, בתלונה שהגישו על החלטת תאגיד המים, מכוח הוראות סעיף 13(ב) לכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
לא ניתן לקבוע, למקרא נוסח סעיף 13(ב) לכללי השפכים, כי מוטלת על הממונה חובה לקיים שימוע בעל פה, טרם קבלת החלטה בתלונה ועל פניו הוראות הכללים מאפשרות קבלת הכרעה בתלונה, על יסוד התלונה ותגובת התאגיד, קרי על יסוד החומר בכתב שהובא בפניו.
יחד עם זאת, אין לומר כי הזכות להישמע בפני הרשות, טרם קבלת החלטה בתלונה, מותנית בקיומה של הוראת חוק מפורשת וככל שביקש המחוקק לשלול את זכות הטיעון, אפשר שהיה מקום לציין זאת מפורשות. עצם קיומו של הסדר חקיקתי, אין בו כדי לאיין ולדחוק את כללי הצדק הטבעי.
במקרה דנן, שעה שנטענו על ידי התובעות טענות עובדתיות הדרושות בירור, כדוגמת הטענה כי קיימים כשלים בדיגום, כי שיטת הדיגום אינה מתאימה וכו' ובידי התובעות בדיקות שלכאורה מלמדות על בעייתיות בתוצאות הדיגומים, הרי שיש לאפשר לתובעות להעמיד דברים על דיוקם ולהציג מידע נוסף שחלקו מאוחר לעמדת התאגיד.
יש מקום להשיב את התלונה לממונה, על מנת שיקבל את תגובת התובעות לטענות התאגיד, בכתב ו/או בעל פה, בטרם ייתן החלטתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [תקשורת] |
|
| תק (פ"ת) 44088-09-17 חן פורסילן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (שלום; אורן כרמלי; 11/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
שיחת טלפון אנושית שנעשתה בידי גורם משווק, אינה אסורה על פי חוק הספאם. יחד עם זאת, יש לקבל את טענת התובע כי מדובר בהפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן המזכה בפיצוי מכוח פקודת הנזיקין.
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
.
עניינה של התביעה הטרדה נטענת במסרונים ובשיחות טלפון שיווקיות ללא הסכמתו המפורשת של התובע וזאת לטענתו תוך הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק הספאם"), בניגוד להוראות סעיף 3(א)(4) לחוק הגנת הצרכן, ובניגוד לחוק הגנת הפרטיות.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
באשר להודעות הדואר האלקטרוני: התובע טוען ל- 2 הודעות דואר אלקטרוני שנשלחו אליו שלא כדין. מאחר שמדובר ב- 2 הודעות בלבד לאחר הצטרפות לשירותי הנתבעת שעה שבקשתו של התובע שלא לקבל הודעות פרסומת במהלך ההצטרפות לשירות לא הוזנה למחשבי הנתבעת, יש להעמיד את הפיצוי על סך כולל של 1,200 ₪.
באשר לשיחות הטלפון השיווקיות: האיסור לפי חוק הספאם הוא על משלוח דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מראש. שיחת טלפון אנושית שנעשתה בידי גורם משווק, אינה אסורה על פי חוק הספאם.
בצד האמור, יש לקבל טענת התובע שמדובר בהפרה של הוראות חוק הגנת הצרכן המזכה בפיצוי מכוח פקודת הנזיקין.
במקרה זה מדובר ב- 4 שיחות אסורות על פי חוק הגנת הצרכן, שהרי השיחה הראשונה אינה אסורה על פי דין ולא מהווה לכשעצמה השפעה בלתי הוגנת; ובהתחשב בכך שלא מדובר אלא בחיסרון נוחות קל של 4 שיחות בטווח זמן של 3 חודשים, יש להעמיד את הפיצוי הכולל בגין שיחות אלו על 200 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 41029-07-15 ורדן שירותים פיננסיים בע"מ נ' ע.ל.א.נ. השקעות בע"מ (שלום; רונן אילן; 04/03/18) - 5 ע' |
| עו"ד: רונן נאוי, צביאל מוסקוביץ, אסף מרציני |
נדחתה בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים. אומנם יש ספק באשר ליכולת התובעת לשאת בתשלום ההוצאות שיפסקו לחובתה אם תידחה התביעה, אך כנגד ספק זה קיימות נסיבות המצדיקות מתן העדפה לזכות התובעת ליומה בבית המשפט.
דיון אזרחי – עירבון – לפי חוק החברות
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
.
בקשה לחיוב המשיבה (תובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקשים.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
סוגיית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות. בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.
עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. באם נמצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו ולבסוף יש לקבוע את גובה הערובה.
במקרה הנדון, אומנם יש ספק באשר ליכולת המשיבה לשאת בתשלום ההוצאות שיפסקו לחובתה אם תידחה התביעה, אך כנגד ספק זה קיימות נסיבות המצדיקות מתן העדפה לזכות המשיבה ליומה בבית המשפט. זכותה להביא לבירור את הטענה לפגיעה שנגרמה לה עקב הפרת זכותה לבלעדיות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [בנקאות] [שטרות] |
|
| עשא (מסעדה) 47120-05-17 ראמי אבו ג'בל נ' בנק הפועלים מג'דל שמס 12744 (שלום; רונן פיין; 22/02/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
התקבל ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי. נקבע כי הוכח קיומו של נוהג בין הצדדים בדבר חריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון.
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – אי כיבוד שיקים
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – גריעת שיקים
שטרות – שיקים – שיק ללא כיסוי
.
ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הודעת הערעור נסמכת על העילה המנויה בסעיף 10(א)(3) לחוק, דהיינו שהיה למערער יסוד סביר להניח, שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים מכוח הסכם בינו לבין המשיב, אם הסכם מכללא או בהתנהגות.
על פי דרישת סעיף 10(א)(3) לחוק, "היסוד הסביר" צריך להתבסס על יתרה מספקת בחשבון או לחילופין חובת הבנק לפרוע השיק מכוח הסכם. כלומר, לפי החלופה השנייה לעיל, יש לבחון האם לאותו לקוח מסויים, על רקע הנסיבות המיוחדות שבפני בית המשפט, היה יסוד להניח כי מוטלת על הבנק החובה לפרוע השיקים.
המערער הוכיח "היסוד הסביר" הנדרש לעיל, כי התקיים הנוהג הנטען, כאשר לעיתים אף כוסתה החריגה מהמסגרת המאושרת, אף יומיים לאחר מועד החריגה, אך ככלל נהג המשיב להתיר לו החריגה מהמסגרת המאושרת, לכל הפחות ליום אחד.
בנוסף, יש לקבל טענות המערער בנוגע לשני שיקים הואיל ובענייננו מתקיימים "תנאים מיוחדים" המצדיקים את הפעלת שיקול דעת בית המשפט לחרוג מעבר לרשימת העילות המנויה בסעיף 10(א) לחוק ולקבל טענות המערער – מטעמי צדק. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ארציות תכנון ובניה |
| 26 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר 39/17 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל אביב-יפו נ' אינבסטמנטס (ועדות ארציות תכנון ובניה; שמרית גולן; 14/03/18) - 28 ע' |
| עו"ד: |
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה הורתה כי משיבה 1, תקיים דיון נוסף בשאלת הצורך והאפשרות להוסיף שטחי ציבור במסגרת התכנית הנדונה, על דרך הקצאת שטחים ציבוריים מבונים בבניינים המוצעים בתכנית לשימושים אחרים. דיון כזה ייערך על בסיס בחינה פרוגרמתית מקיפה שתוכן על ידי עיריית ת"א שבכפוף לה ייקבעו בתכנית ההיקף, השימושים והמיקום הספציפי של שטחי הציבור הנוספים, כשטח ציבורי באחד או יותר מהבניינים בתכנית.
תכנון ובנייה – ייעוד הקרקע – שטח ציבורי פתוח
תכנון ובנייה – תכניות – שיקולים
.
ערר על החלטת משיבה 1 (להלן: הוועדה המחוזית) לאשר את תכנית מס' 507-0166918: סיירובין (להלן: ההחלטה; התכנית). הערר עוסק בשתיים מהסוגיות שנכללו בהחלטה: ביטול המגרש שיועד למבני ציבור ולהפכו לכיכר עירונית; עניין השימושים והזכויות בשטחי הציבור ולעניין רישום שטחי הציבור. מדובר בתכנית מתאר מקומית הכוללת הוראות איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים, החלה בשטח המצוי בין רחובות נמל תל אביב, הושע ושער ציון בתל אביב. בשטח התכנית חלה כיום תכנית תא/632 המייעדת את חלקו לאזור מגורים 1 ואת יתרתו לחנייה. לפי תכנית המתאר תא/5000, שאושרה במהלך קידום התכנית, האזור מיועד למגורים בגובה מרבי של 23 קומות. שטח התכנית ממוקם בתחום 100 המטר מקו החוף, ולפיכך נדרש עבורה אישור הוועדה לשמירה על הסביבה החופית. כמו כן, לפי תמ"א 13 נדרש אישור הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (להלן: הוולנת"ע) להקלה מתמ"א 13 לעניין השימושים המותרים.
.
המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ועדת המשנה לעררים, דחתה את הערר ברובו ופסקה כי:
אשר לביטול המגרש למבני ציבור, תכנית תא/5000 אינה חלה על התכנית נשוא ההחלטה ובכל מקרה אינה כובלת את שיקול הדעת של הוועדה המחוזית. בנוסף, החלטת הוולנת"ע בדבר ההתאמה לתכנית המתאר תא/5000, נגעה לעניין גובה המבנים והיקף זכויות הבנייה למגורים בלבד. על כן, הוראות תכנית תא/5000 לעניין הקצאת שטחים לשימושים ציבוריים אינן מחייבות את הוועדה המחוזית והיא אינה כפופה לה. התכנית מקצה שטחים רבים לטובת הציבור, אולם, לא בהכרח באמצעות הקצאת מבני ציבור לדיירי תחום התכנית וסביבותיה, אלא לציבור הכלל-עירוני ולמבקרים באזור, באמצעות הכיכר העירונית והחניון הציבורי שמתחתיה. בחינת הצורך במבני ציבור לא נערכה באופן מעמיק דיו, לא על ידי עיריית ת"א, ולא על ידי הוועדה המחוזית. על עיריית ת"א לחדד את בחינת הצרכים, את השימושים הציבוריים הספציפיים הנחוצים בתכנית ובסביבתה, ואת היקפם. לכן, הוועדה המקומית תערוך בחינה פרוגרמתית מחודשת, שתועבר לוועדה המחוזית, וזו תדון בה ותחליט אם יש מקום לשנות מהחלטתה הקודמת, לעניין בחינת עצם הצורך במבני ציבור בתכנית.
אשר להוספת שטחים למבני ציבור, העוררות טענו כי יש מקום להקצות שטח למבני ציבור במגרש ששטחו 800 מ"ר. אף שהעוררות טענו שאין באפשרותן להגדיר מראש את השימושים הציבוריים הספציפיים שיידרשו בשטח זה, הן מבקשות שתתאפשר קשת רחבה ככל הניתן של שימושים, כאשר האילוץ העיקרי נובע מכך שאם ייועד מבנה הציבור לגן ילדים, יהיה צורך בשטחי חצר. מכאן גם, שעל מנת שמבנה הציבור יוכל לשמש בעתיד לגן ילדים, יש לאפשר את השימוש הציבורי בקומת הקרקע של המבנה, כולה או חלקה. מטעם זה גם מתנגדות העוררות להקצאת שטחי ציבור מבונים בתוך המבנים האחרים בתכנית, שבהם קומת הקרקע נדרשת לשימושים אחרים. קביעת אילוץ זה מראש מגבילה יתר על המידה את האפשרות להקצות שטחים למבני ציבור בתכנית. במצב שבו לא הצביעו העוררות על צורך קונקרטי דווקא בשימוש לגן ילדים, ולאור המגבלות התכנוניות בשטח, ניתן להסתפק בקשת מצומצמת יותר של שימושים ציבוריים אפשריים, במסגרת השימושים שאותם התירה הוולנת"ע, שניתן לממשם באופן גמיש יותר. על כן, ובכפוף לבחינה פרוגרמתית מחודשת מטעם עיריית ת"א שתצביע על כך שאכן קיים צורך בהקצאת שטח למבני ציבור בתכנית, אין הכרח שצורך זה ימומש דווקא על דרך הקצאת מגרש נפרד בשטח 800 מ"ר.
מעבר לכך, העוררות דורשות כי תישמר גמישות במיקום המגרש למבני ציבור, באמצעות קביעת הוראה בתכנית שלפיה ניתן להקימו בתחום הכיכר העירונית, ומיקומו המדויק ייקבע במסגרת תכנית העיצוב האדריכלית. הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם תכנית תא/5000, המגבילה את השימושים והבנייה בתחום כיכר עירונית. שנית, הצעה זו אינה מאפשרת למתנגדים בפועל ובכוח לתכנית, שהתנגדותם נוגעת, בין היתר, לפגיעה שתיגרם להם כתוצאה ממיקום מבנה הציבור, להעריך את מידת הפגיעה. שלישית, הסטת מבנה הציבור צפונה תפגע ברציפות השטח הציבורי הפתוח שהיא בעלת חשיבות במיקום התכנית ושלשמה, בין היתר, נבחרה חלופת התכנון הנוכחית; דרישת העוררות כי על המגרש למבני ציבור יחולו הוראות תכנית תא/מק/צ' – תכנית לשטחים למבנים ומוסדות ציבור (507-0271700), נדחתה. לאור כל האמור, יש מקום לבחון שוב את הצורך בהקצאת שטחים למבני ציבור במסגרת התכנית, אולם אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית לבטל את המגרש למבני ציבור. על עיריית ת"א להכין בחינה פרוגרמתית מקיפה של הצורך הקונקרטי במבני ציבור הנובע מהשינוי התכנוני המוצע בתכנית ביחס למצב המאושר, כאשר באפשרותה להתחשב גם בצרכים הנובעים מסביבת התכנית.
אשר לרישום השטחים הציבוריים, שטחי הציבור כלולים בתחום השטח לאיחוד וחלוקה חדשה לפי התכנית. רישום הבעלויות מכוח תכנית איחוד וחלוקה נעשה בהתאם לחוק. לפי תקנה 11 לתקנות התכנון והבניה (תכנית איחוד וחלוקה), לאחר תחילתה של תכנית הכוללת הוראות בדבר איחוד וחלוקה, לא יינתן היתר בנייה במתחם האיחוד והחלוקה, אלא לאחר שאושרה על ידי הוועדה המקומית תכנית לצורכי רישום לכל מתחם האיחוד והחלוקה; אין מקום להוסיף הוראה בדבר הפקעת השטחים הציבוריים, מאחר שנטילת השטחים הציבוריים במסגרת התכנית אינה נעשית על דרך הפקעה לפי פרק ח' לחוק, אלא על דרך איחוד וחלוקה. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 27 [משפחה] |
|
| (חי') 1128017/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יצחק אושינסקי, דוד גרוזמן, אברהם דב זרביב; 11/03/18) - 16 ע' |
| עו"ד: דניאל עוז כהן, עופר בטאש |
חיוב גט בבעל העצור עד תום ההליכים, שלא מוכן להחליט האם הוא מסכים לגרש את אשתו, עד לסיום ההליך הפלילי.
משפחה – גירושין – חיוב בגירושין
.
תביעת גירושין של האישה. הבעל עצור עד תום ההליכים נגדו באשמה של מעשה מגונה ואלימות כלפי הבת של התובעת מנישואין קודמים. הבעל טוען שהוא חף מפשע, כי הוא אוהב את אשתו וכי עד לסיום התיק הפלילי בו הוא מואשם, הוא לא מוכן לנהל את תיק הגירושין. לאחר שייגמר המשפט (ומדובר בהליך ארוך), הוא מעוניין לבדוק את חשדותיו כלפי אשתו האם זינתה תחתיו ולאחר מכן יחליט בעניין. ביה"ד התרשם כי האישה החלטית ברצונה להתגרש ולא מוצא תקווה לשלו"ב.
.
ביה"ד הרבני האזורי חייב את הבעל לגרש את אשתו מהטעמים הבאים:
ככלל, ביה"ד מתרשם כי הבעל לא באמת חפץ בשלום בית, ויתכן שחפץ בנקמה באשתו בגין האישומים המיוחסים לו בפגיעה בבתה.
הבעל עציר כבר תקופה ארוכה, ומאסרו יימשך עוד תקופה עד לניהול ההליך המשפטי נגדו, וכנגזרת מכך הוא לא זן ומפרנס את אשתו – ניתן לכוף בעל אסיר בגט.
עיגון אישה לחינם – ללא שום תכלית ומטרה, אף הוא עילה לחיוב בגט.
חיוב גט לבעל שאינו כונס או פוטר – עצם דיבורו כי הוא כרגע אינו מעוניין להחליט על מתן הגט אלא רק לאחר שיצא מהכלא ולאחר שיברר את עניין חשדו בה שהיתה עם אחר, ומחמת העובדה שהוא משאיר אישה ללא כיוון אם לכנוס או לפטור, בכמה מקומות התייחסה הגמרא לכך והכריעה, שיש לומר לו "או כנוס או פטור", ואם לא יוכל לכנוס, יש לחייבו לפטור את האישה.
חיוב גט לבעל אסיר – רבו האחרונים שדנו בבעל אסיר אם כופין אותו לגרשה, ומוסכם על כולם כי אם הינו אסיר באשמתו בוודאי שיש לכופו לגרשה. בנדון, כאשר אין קצבה למאסרו, הוא עצור עד תום ההליכים ומשפטו עוד רחוק מלהסתיים, ואף מצהיר הבעל כי לאחר שישתחרר הוא מעוניין לבדוק האם אשתו זינתה תחתיו או לא, ורק אז הוא יחליט אם לתת לה גט או לא, לכאורה לדעת כולם אפשר לחייבו בגט. לא מיבעיא לדעת הרמב"ם והשו"ע שלא חילקו, ובכל מניעת עונה של יותר מששה חדשים יש לחייבו, ואף לדעת הכנה"ג בדעת הרמב"ם אפשר לחייבו שהרי אין קצבה למאסרו ולמתן החלטתו אימתי יואיל בטובו לרצותה, ואף לדעת הבית שמואל אין מניעה לחייבו, שהרי הוא במצב של שנאה כלפיה, שעל אף שאיננו יודעים כיצד יסתיים דינו שהרי עוד אין החלטה בעינינו, אך ניכר שהוא לא חפץ באשתו, כמתואר מעלה, ואין להמתין עד תום מעצרו, והרי הוא מונע ממנה כל עניני התשמיש. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [בתי-דין] |
|
| (ת"א) 432748/ משטרת ישראל נ' (בתי-הדין הרבניים; אחיעזר עמרני, אפרים כהן, יהודה יאיר בן מנחם; 07/03/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
אי־כפיפות ביה''ד לצו בימ''ש שניתן לבקשת המשטרה, המורה על המצאת מסמכים מתיקי ביה''ד; לפי הוראות הדין הנוגעות לסדרי הדין בביה"ד הרבני ולאור תכליתן, ביה"ד הרבני הוא המוסמך לדון בבקשה לעיון (והמצאת מסמכים) בתיק המתנהל בפניו ולא ביהמ"ש. בפני המבקשת (משטרת ישראל) פתוחה הדרך להפנות את בקשת העיון – בקשה חדשה לעיון – אל ביה"ד הרבני.
בתי-דין – בית-דין רבני – סמכותו
בתי-דין – בית-דין רבני – סדרי דין
.
לביה"ד הוגש צו שנתן בית משפט שלום לבקשת המשטרה, המורה לביה"ד להמציא את תיק הגירושין של הצדדים הכולל את פרוטוקולי הדיונים שהתנהלו בפני ביה"ד וזאת לצורך חקירת בני הזוג והצורך להוכיח עבירה בעניין אלימות ובעניין מתן עדות שקר בבקשתם לזירוז הליך מתן הגט.
.
ביה"ד הרבני האזורי דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
בראשית הדברים הובהר כי אין זה ראוי לסטות מהעיקרון לפיו ערכאה משפטית אחת לא תורה בצו לערכאה משפטית אחרת להמציא מסמכים מתיקים שמתנהלים בפניה. נסיגה מעמדה זו עשויה לפגוע בתיקים רבים וביחסים הנכונים שבין בתי הדין ובתי המשפט ובעקרון הכבוד ההדדי הנוהג בין הערכאות, בוודאי כאשר מדובר בתיקי משפחה והמעמד האישי שהם חסויים. בשל עיקרון ה"כיבוד ההדדי" שבין הערכאות מן הנכון והראוי כי משטרת ישראל תגיש בקשה לעיון בתיק ביה"ד לביה"ד שדן בתיק ולא לבית משפט השלום.
מכל מקום, לפי הוראות הדין הנוגעות לסדרי הדין בביה"ד הרבני ולאור תכליתן, ביה"ד הרבני הוא המוסמך לדון בבקשה לעיון (והמצאת מסמכים) בתיק המתנהל בפניו ולא ביהמ"ש. על תיקי משפחה הנדונים בבתי הדין הרבניים, למעט בענייני ירושה, חל איסור פרסום, כמפורט בסעיף 1א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון). ממילא החומר שבתיקים – המכיל כתבי בי"ד, פרוטוקולים, ראיות, החלטות ופסקי דין – הוא חסוי. לביה"ד קנויה הסמכות החוקית לשקול האם להתיר או לא להתיר את העיון במסמכי הדיון ובפרוטוקולים למי שאינו צד לדיון וזאת במקרים חריגים, אם שוכנע ביה"ד כי יש לו עניין צודק בדבר, וכן כי העיון יהיה בפיקוח אלא אם הורה ביה"ד אחרת. או בזמן שהעניין אינו "תלוי ועומד".
בפני המבקשת (משטרת ישראל) פתוחה הדרך להפנות את בקשת העיון – בקשה חדשה לעיון – אל ביה"ד הרבני אשר הוא הערכאה המוסמכת לפי חוק לדון בבקשות מסוג זה, וביה"ד ייתן בה את החלטתו לאחר שמיעת הצדדים הרלוונטיים להליך ולאחר שקילת כלל השיקולים ועריכת כלל האיזונים הצריכים לעניין. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-דין צבאיים |
| 29 [צבא] |
|
| אלאור אזריה נ' (בתי-דין צבאיים; מאיה גולדשמידט, צביקה בלומנשטיק, אורן אברהם; 19/03/18) - 11 ע' |
| עו"ד: יורם שפטל, עינת גלוסר, שרון זגגי-פנחס |
הוועדה לעיון בעונש דנה בעניינו של המבקש, אשר הורשע בעבירות של הריגה והתנהגות שאינה הולמת בגין הריגת מחבל שלא היווה סיכון באותה עת, באירוע שהתרחש בעת שירותו הצבאי. הוועדה קבעה כי אין מקום משיקולים "צבאיים" להורות על שחרור המבקש לאחר ריצוי מחצית מעונשו, עם זאת נוכח התנהגותו החיובית של המבקש בבסיס הכליאה, נוכח כך שאין בשחרורו משום סכנה קונקרטית לשלום הציבור ומתוך התחשבות בעמדת הפצ"ר, הורתה הוועדה כי המבקש ישוחרר עם תום ריצוי שני שלישים ממאסרו.
צבא – שיפוט צבאי – ענישה
צבא – שיפוט צבאי – הוועדה הצבאית לעיון בעונש
.
המבקש הורשע בבי"ד צבאי בעבירות של הריגה והתנהגות שאינה הולמת בגין הריגת מחבל שלא היווה סיכון באותה עת, באירוע שהתרחש בעת שהמבקש שירת בצה"ל. המבקש הובא לפני הוועדה לעיון בעונש, על מנת שתעיין בעונשו – 14 חודשי מאסר בפועל.
.
הוועדה לעיון בעונש פסקה כדלקמן:
הוועדה לעיון בעונש רשאית לעיין בכל עונש מאסר שהוטל על ידי בי"ד צבאי, לאחר שפסק הדין נעשה חלוט ולהמתיקו או להחליפו, כולו או מקצתו, בעונש על תנאי, ורשאית היא לחזור ולעשות כן לגבי העונש שהומתק, או שהוחלף כאמור, ובלבד שלא תמתיק ולא תחליף כאמור יותר ממחצית העונש. בסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, נקבעו קריטריונים בנוגע לשיקולים שעל ועדת השחרורים לשקול, שעה שהיא עוסקת בעניינם של אסירים הנדונים בערכאות אזרחיות. החוק לא הוחל על המערכת הצבאית, אך הפסיקה הכירה בכך שעל הוועדה להעמיד לנגד עיניה הן שיקולים "אזרחיים" הקבועים בסעיף 9 הנ"ל ובהם מידת קיצור העונש והשיקולים שנקבעו באשר לבחינת מסוכנות האסיר והיותו ראוי לשחרור, והן שיקולים ייחודיים למערכת הצבאית ועליה לבחון האם יש מקום להפעלת סמכותה ה"עודפת" במקרים מתאימים ולתת משקל ל"שיקולים צבאיים".
בענייננו אין מחלוקת שהמבקש הוכיח בהתנהגותו בבסיס הכליאה, כי הוא ראוי לשחרור. אשר למסוכנות הנשקפת משחרור המבקש, על אף המסוכנות האינהרנטית הנובעת מהעבירה שבה הורשע המבקש, ניתן לסבור, נוכח הנסיבות הייחודיות מאוד שבהן בוצעה, שאינן רלוונטיות עוד עבורו, כי אין בשחרורו משום סכנה קונקרטית לשלום הציבור. לפיכך, השאלה העיקרית היא האם עניינו של המבקש מתאים על מנת לערוך שימוש בסמכות העודפת של הוועדה, ולהורות על שחרורו כבר עם תום ריצוי מחצית מעונשו, כשיש ליתן את הדעת לשורה של "שיקולים צבאיים". לאחר בחינת השיקולים השונים, יש להשיב לשאלה זו בשלילה. המבקש הורשע בעבירה של הריגה. מדובר בעבירה מהחמורות ביותר בספר החוקים, ואף אם בוצעה בנסיבות צבאיות, הרי שלא מדובר בעבירה צבאית ייחודית, דוגמת זו המצדיקה עריכת שימוש ב"סמכות עודפת" שניתנה לוועדה הצבאית באופן ייחודי ושונה לעומת הוועדה האזרחית. בנוסף, מעשי המבקש חתרו תחת חוסנו המוסרי של צה"ל, ותחת הערכים עליהם משתית הצבא את פעולתו, שעניינם משמעת, טוהר הנשק וקדושת החיים. מעשיו היו מנוגדים להוראות שקיבל ממפקדיו, להוראות הפתיחה באש ולהוראות הבטיחות. העובדה כי למבקש כבר ניתנה הקלה בעונשו, אינה מהווה שיקול להקלה נוספת, אלא ההיפך הוא הנכון. נוכח האמור, שיקולים צבאיים מובהקים אינם מאפשרים שימוש בסמכות העודפת של הוועדה, והמבקש לא הוכיח שהוא זכאי לשחרור לאחר ריצוי מחצית מהעונש, שעה שכלל לא הביע הפנמה וחרטה.
עם זאת, בהינתן התנהגותו החיובית של המבקש בבסיס הכליאה, לנוכח הקביעה כי אין בשחרורו משום סכנה קונקרטית לשלום הציבור, ומתוך התחשבות בעמדת הפצ"ר שאינו מתנגד לשחרורו המוקדם של המבקש עם תום ריצוי שני שלישים ממאסרו, המבקש ישוחרר עם תום ריצוי שני שלישים ממאסרו. יתרת עונש המאסר בפועל תומר למאסר מותנה, שיצטבר לעונש המאסר המותנה שהוטל על המבקש בפסק הדין. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|