| |
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
| עבודה ארצי |
|
|
| עבודה אזורי |
|
|
|
|
| מנהלי |
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| 13 [משפחה] |
 |
| עמש (ב"ש) 31936-09-16 ס. ס נ' מ. ס (מחוזי; שרה דברת, אריאל ואגו, גד גדעון; 07/02/17) - 13 ע' |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, את ערעור המערערים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בעניין הבאת הנכות של המערערת בחשבון, לעניין איזון זכויות הפנסיה של המשיב. בתוך כך, בית המשפט הורה, כי קצבת הפנסיה של המשיב והזכויות שצבר ממועד נישואי המערערת והמשיב ועד למועד הקובע, יאוזנו בין הצדדים, אך מבלי להביא בחשבון את גמלת הנכות שתשולם למערערת.
 משפחה – איזון משאבים – פנסיה
משפחה – איזון משאבים – פיצויים בגין נזקי גוף |
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| 23 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 7633-09-15 דב הירש נ' אילנה קטן אברהם (שלום; רים נדאף; 08/02/17) - 16 ע' |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, את תביעת התובע – עורך דין, כנגד הנתבעת בגין פרסום לשון הרע ובתוך כך, נדחו טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת לרבות ובמיוחד הטענה שעניינה הגנת אמת הפרסום והגנת תום לב. נפסק, בין השאר, כי אדם שמאשים אדם אחר, שהוא במקרה דנן גם עו"ד, בכך שהוא עבריין, מוליך שולל את לקוחותיו, נוכל, מתחזה וכיוצ"ב, מוציא את דיבתו רעה ועלול לפגוע בשמו הטוב, להשפילו, לבזותו.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – תום-לב |
|
|
|
|
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 26 [חוזים] [משפט עברי] [עבודה] |
|
| (חי') 547318/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יוסף יגודה, ישראל דב רוזנטל, סיני לוי; 16/01/17) - 11 ע' |
אף אם מוכח שמטרת ההסכם הוא להברחת נכסים, אין בכך כדי לבטל את ההסכם. המודד לביטול ההסכם הוא, האם אכן התכוונו הצדדים לבצע את אשר כתבו בהסכם או שכל שכתבו נכתב למראית העין, והם לא התכוונו כלל להעביר את הבעלות על הנכס. כדי לטעון שלא הייתה כוונה לביצוע ההסכם, יש להוכיח את הדברים באופן מובהק; העיקרון המנחה בהלכה הוא שאין עבודה ללא תמורה. לכאורה, בנוגע לעקרון זה, אין להבחין בין אנשים זרים, חברים או קרובי משפחה. ברם, ישנם מצבים המוכיחים כי מראש מחל הקרוב על המתנה, אלא ששינוי הנסיבות וסכסוך בין הצדדים גרר את התביעה.
חוזים – חוזה למראית עין – הוכחתו
משפט עברי – חוזים – חוזה למראית עין
משפט עברי – עבודה – שכר
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר |
|
|
|
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [רשויות מקומיות] |
|
| עא 4071/16 יוסי בכר - ראש עיריית בת ים נ' אלי יריב (עליון; נ' הנדל, צ' זילברטל, א' שהם; 20/02/17) - 64 ע' |
| עו"ד: עודד רביבו, מיכל תמר, דורון קול, איתן הברמן, אורי הברמן, יובל נחמני, בעז בן צור, אלעד פלג, אסנת גולדשמידט שרייר, יונתן ברמן |
ביהמ"ש העליון קבע כי תוצאות הבחירות, שנערכו לפני שנתיים לראשות העיר בת-ם לפיהן זכה המערער תעמודנה בתוקפן; רק במקרים החריגים של ליקוי היורד לשורש העניין אשר עלול היה להשפיע על התוצאות, יתערב ביהמ"ש. בנסיבות כנסיבותינו, שבהן הממצאים העובדתיים אינם מבססים כדבעי את האפשרות שתוצאות הבחירות היו משתנות אלמלא הליקויים – אפילו אם מביאים בחשבון את השפעתם המצטברת – לא ניתן להותיר את ביטול הבחירות על כנו.
רשויות מקומיות – בחירות – ערעור על תוצאותיהן
.
ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי בת"א בגדרו התקבלה המרצת פתיחה שהגיש המשיב ונקבע כי הבחירות המיוחדות לראשות עיריית בת-ים שהתקיימו ביום 13.1.2015, בהם זכה המערער, מבוטלות, וכי יש לקיים בחירות חוזרות. הבחירות התקיימו בעקבות השעייתו מתפקיד של ראש העיר הקודם – לחיאני. על תפקיד ראש העיר התמודדו המערער (להלן גם: בכר), ששימש באותה העת כראש העיר בפועל, והמשיב (להלן גם: יריב). בכר קיבל 50.6% מהקולות ואילו יריב קיבל 49.4% מהם. הפער בין המועמדים עמד על 491 קולות מתוך 39,685 מצביעים בפועל.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט נ' הנדל, בהסכמת השופטים א' שהם וצ' זילברטל) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
ביטול בחירות הינו סעד חריג, שביהמ"ש רשאי לתיתו בהתקיים שני תנאים מצטברים: (1) ליקוי היורד לשורש העניין; (2) שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות (סעיף 73(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות). בחינה זו רלוונטית אף כאשר הצד המבקש את ביטולן נקט הליך אזרחי של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, כבענייננו. הנטל המוטל על המבקש להורות על ביטול הבחירות הוא נטל מוגבר.
באשר לתנאי הראשון, הובהר כי אין רשימה סגורה של סוגי ליקויים מסוימים, שיש בהם כדי לענות על התנאי. הסיווג אינו פורמאלי, אלא מהותי. העיקר הוא כי מדובר בליקוי היורד לשורש העניין – טוהר הבחירות – ופוגע בערכים שביסודן.
באשר לתנאי השני, ביהמ"ש סבור כי כאשר קיים קושי בהערכת היקף ההשפעה של הליקוי, אזי עשוי המבחן של אפשרות ממשית להתאים. ביהמ"ש מוסיף, כי בכל סוג ליקוי יש לשאוף להערכה מספרית, ולו בדרך של אומדנה, של מספר הקולות שעלולים היו להיות מושפעים ממנו. דרישת הכימות – בין במדויק ובין בהערכה – היא הכרחית לבחינת קיומו של התנאי השני לביטול בחירות: האם הליקוי עלול להשפיע על תוצאותיהן (בין בפני עצמו ובין בהצטרפו לליקויים אחרים שהוכחו). כאשר הנזק הנטען רחוק מדי, כלי האומדנה אינו יכול לסייע.
יש להעמיד את מספר הקולות הפסולים אל מול הפער בין המתמודדים. גבר האחרון, והתקיים התנאי הראשון בדבר ליקוי היורד לשורש העניין – תיפסלנה תוצאות הבחירות. לכן ייתכן מצב שבו די בליקוי אחד "לספק את הסחורה" של התנאי השני.
ישנה גם משמעות לאופיו ו"טיבו" של הליקוי היורד לשורש העניין. ככל שמדובר בשוחד בחירות, הרי שקולו של המצביע – פסול הוא, ואין להביא בחשבון שיקולים כגון למי תכנן להצביע מלכתחילה והאם תכנן בכלל לממש את זכותו לבחור. ככל שמדובר בליקוי אחר, ההליך ברמה הכללית עשוי להיות מורכב יותר כמוסבר בפסה"ד. בנוסף, יש להימנע מהכללת המעגל השני המקורב למשוחד או למקבל טובת ההנאה בספירת הקולות, אלא אם כן הוכח אחרת. עוד באשר לריחוק הנזק, ביהמ"ש מראה כי סוגיית השלטים היא בעייתית במיוחד ואין להביאם בחשבון בנסיבות, אף לא בדרך של אומדנה.
ביישום לענייננו, ביהמ"ש סבור כי חלק ניכר מן האירועים והפרשות שסווגו על ידי ביהמ"ש קמא כ"ליקוי היורד לשורש העניין" אינו כזה. יתר על כן, אף תחת אימוץ הקביעה של ביהמ"ש המחוזי, לפיה כל הפרשות המרכזיות מקיימות את התנאי הראשון, פסק הדין של הערכאה קמא אינו מציג, ביחס לכל ליקוי וליקוי, מהו היקף המושפעים המוכח ממנו. זאת אף לא ברמת האומדן או ההערכה. יתר על כן, בחינה של כל אחת מהפרשות מהמרכזיות העלתה כי אין ביכולתם של הליקויים המופיעים בהן כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.
לעמדת ביהמ"ש, הפרשה היחידה שעלתה כדי ליקוי היורד לשורש העניין והוכחה בה השפעה מסוימת על קולות הבוחרים היא פרשת התובע העירוני (שעניינה בהתערבות גורמים בכירים בעירייה בעבודת התובע העירוני – אם בדרך של עיכוב הגשת כתבי אישום, שחלקם הוגשו מיד לאחר הבחירות; אם בדרך של הפחתת קנסות; ואם בדרך אחרת, כאשר בתמורה, המוטבים פעלו בדרך פוליטית למען בכר, קידמו את מועמדותו ותמכו בו ברבים, בין היתר באמצעות תליית שלטי חוצות). עם זאת, מידת ההשפעה של ליקוי זה מוערכת ב-10 קולות בלבד. לנוכח הפער בין המועמדים (491 קולות) – אין די בכך כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, וממילא - להביא לפסילתן.
ביהמ"ש שב ומדגיש כי אין להקל ראש בתקלות, בדרגות חומרה שונות, בהליך הבחירות. אך יש להבחין הבחן היטב בין ליקוי לבין ליקוי היורד לשורש העניין. רק במקרים החריגים של ליקוי היורד לשורש העניין אשר עלול היה להשפיע על התוצאות, יתערב ביהמ"ש. בנסיבות כנסיבותינו, שבהן הממצאים העובדתיים אינם מבססים כדבעי את האפשרות שתוצאות הבחירות היו משתנות אלמלא הליקויים – אפילו אם מביאים בחשבון את השפעתם המצטברת – לא ניתן להותיר את ביטול הבחירות על כנו.
לפיכך, הערעור מתקבל. פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי – בטל. תוצאות הבחירות לפיהן זכה בכר תעמודנה בתוקפן. המשיב יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המערער בסכום של 60,000 ש"ח בגין שני ההליכים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 2 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 13694-07-16 מעגלי תיירות בע"מ נ' יעקב ליברמן (עבודה; לאה גליקסמן; 15/02/17) - 10 ע' |
| עו"ד: אלכסנדרה סוקולובסקי, יעל דולב , עידן פפר |
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור להתקבל טובים; בנסיבות העניין עוכב בחלקו ביצוע פסק דין של ביה"ד האזורי, בשל הצורך למנוע מצב שבו ייפרע המשיב פעמיים בגין אותן עילות, ומנימוקים נוספים.
עבודה – סדרי דין – עיכוב ביצוע
.
המשיב הגיש תביעה כנגד המבקשים וכנגד המשיבה הפורמאלית (להלן: מעגלים) לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו בחברות שונות. כנגד מעגלים ניתן פסק דין בהעדר הגנה, והיא חויבה לשלם למשיב זכויות שונות. לאחר זאת, ההליך המשיך להתנהל כלפי המבקשים. בפסק הדין התקבלה תביעת המשיב בחלקה, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה. עסקינן בבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת ל' גליקסמן) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות);
סיכויי הערעור להתקבל טובים. בין התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך.
בנסיבות המקרה ביצוע פסק הדין עוכב בחלקו, כדי למנוע מצב שבו ייפרע המשיב פעמיים בגין אותן עילות, ומנימוקים נוספים. כך, ביה"ד קמא לא חייב את המבקשים בחובות מעגלים, אלא חייב את מבקשות 1-2 לשלם למשיב את הזכויות "הצמודות" למקום העבודה. כך, לא חויבו המבקשים לשלם למשיב גמול שעות נוספות בעד תקופת עבודתו במעגלים; נוכח העובדה שפסק הדין כנגד מעגלים ניתן במעמד צד אחד, יש להניח כי לא יאושר למשיב תשלום מקופת הפירוק או מהמוסד לביטוח לאומי בעד תקופת עבודתו במשיבות 1-2; הקביעה כי יש עילה להרמת מסך בין המבקשים היא קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה. ביה"ד קמא הבחין בין התקופות ובין החברות השונות, כך שמבקשות 3 ו-4 חויבו אישית רק בחובות החברות שבהן היו בעלי שליטה, ואף אחד מהם לא חויב בחובות המבקשות 1-2.
ביה"ד דן בכל אחד מרכיבי פסק הדין שנפסקו לזכות המשיב: אשר להפרשי פיצויי פיטורים, מאחר שרובם שולמו למשיב מקופת ביטוח, וייתכן וישולמו למשיב פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתו במעגלים במסגרת הליכי הפירוק יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין; מאחר שבנסיבות ספק אם המשיב זכאי להודעה מוקדמת, עוכב ביצוע תשלום רכיב זה; אשר לפיצוי על פיטורים שלא כדין, הפיצוי שנפסק למשיב נפסק בגין אי עריכת שימוע והאופן בו פוטר. מדובר בקביעה עובדתית של ביה"ד שאין מקום להתערב בה, וגם שיעור הפיצוי נתון ככלל לשיקול דעתו. ככל שזכויות המשיב כנגד מעגלים ישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, רכיב זה לא ישולם. לפיכך, אין מקום לעכב ביצוע רכיב זה; אשר לגמול שעות נוספות, נראה כי ביה"ד האזורי יישם נכונה את הפסיקה בקביעתו כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על המשיב. בנסיבות, לאחר איזון בין השיקול של סיכויי הערעור מחד וזכותו של המשיב למימוש זכייתו, עוכב בצוע מחצית הסכום; מאחר שחלק מהתשלום בגין פדיון חופשה הוא בעד תקופת העבודה במעגלים, שעשוי להיות משולם למשיב מקופת הפירוק או מהמוסד לביטוח לאומי, עוכב ביצוע שליש מהסכום; אשר לשכר עבודה, הקביעה כי המשיב עבד בפועל היא קביעה עובדתית שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. עם זאת, לא ברור מדוע נקבע שיש לשלם שכר מינימום המגיע בעד משרה מלאה. נוכח האמור, לאחר איזון בין סיכויי הערעור וזכותו של המשיב למימוש זכייתו, עוכב ביצוע מחצית הסכום; אין מקום לעיכוב ביצוע החיוב שהוטל על המבקשים בגין הוצאות משפט. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 3 [עבודה] |
|
| סעש (חי') 36139-07-12 ריאד זובידאת נ' דלק שינוע בע"מ (עבודה; נוהאד חסן, נ.צ.: ד' אמזלג, י' שגב; 12/02/17) - 28 ע' |
| עו"ד: ח'אולה עאסי, דפנה שמואלביץ |
ביה"ד פסק כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף ההובלה; כי תשלום פרמיה חלף גמול בגין עבודה בשעות נוספות אינה אסורה בשל איסור תשלום "שכר כולל" בנסיבות העניין; כי תוספות השכר שקיבל התובע, מעבר ל"שכר המשולב", אינן מהוות חלק מ"שכרו הרגיל". נוכח קביעות אלה נדחו תביעות התובע להפרשי שכר, להפרשים לקרן פנסיה ולהפרש פיצויי פיטורים. באשר לתביעה להפרשים לקרן השתלמות וגמול בגין עבודה בשעות נוספות על התובע לערוך תחשיבים ולהגישם לנתבעת לתשלום.
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – שכר עבודה – תוספת
עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל
עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – הסכם קיבוצי – צו הרחבה
.
תביעת התובע, נהג מכלית דלק, כנגד הנתבעת, לתשלום הפרשי שכר, הנובעים לטענתו מהעדר צירוף פרמיות ל"שכר הקובע". לטענתו, יש לערוך את חישוב הפרשי השכר המגיעים לו, על בסיס שכר היסוד שקיבל ביחד עם כל התוספות שכר שקיבל, למעט החזר הוצאות נסיעה ואש"ל כ"שכרו הרגיל" לצורך חישוב זכאותו. התובע טוען כי הנתבעת נותרה חייבת לו בגין: הפרשות לקרן השתלמות, הפרש פיצויי פיטורים, הפרשים לקרן פנסיה ותשלום בגין שעות נוספות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט נ' חסן ונציגי הציבור ד' אמזלג, י' שגב) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
אשר לחלות צו ההרחבה בענף ההובלה על הנתבעת, תחולת צו הרחבה על מעסיק היא שאלה שבעובדה, ונטל ההוכחה בדבר תחולתו מוטל על התובע הטוען לכך. המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה הוא עיקר עיסוקו של המעסיק. עיסוקה של הנתבעת הוא הובלת חומרים והיא עונה להגדרה "מפעל הובלה" כאמור בצו ההרחבה בענף ההובלה, ומכאן שיש תחולה להוראותיו על הנתבעת; אשר לשאלה האם תשלום פרמיה חלף גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אסורה בשל איסור תשלום "שכר כולל" בכפוף לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, האיסור בסעיף 5 לחוק, אוסר סיכום עם העובד על שכר בסיס, הכולל בתוכו שעות נוספות, אולם שכר הבסיס ששולם לתובע, לא כלל מרכיב של שעות נוספות או גמול בעד עבודה בשבת ו/או בחג, אלא ה"שכר המשולב" של התובע עמד על גובה שכר המינימום במשק, ועל שכר בסיס זה התווספו פרמיות, תמריצים, חופשה ועבודה בשבת וחג. לפיכך, אין מדובר בהוראה בחוזה אישי המנוגדת לסעיף 5, האוסר תשלום שכר בסיס כולל שעות נוספות.
אשר לשאלה האם תוספות שכר שקיבל התובע מעבר ל"שכר המשולב" מהוות חלק מ"שכרו הרגיל", כדי שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מ"השכר הקובע", המשמש לחישוב פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, צריך שהוא יותנה בתנאי או במצב. אם לא מתקיים התנאי או המצב, העובד לא זכאי לתוספת. בענייננו, כל תוספות השכר מעבר לשכר היסוד היו מותנות בביצוע עבודה, והתמריץ היה מותנה בעמידה בתנאים, ולכן הם אינם חלק מ"השכר הרגיל".
אשר לתביעה להפרשי שכר, השאלה היא האם שכר היסוד ששולם לתובע נפל משכר היסוד שהיה אמור להשתלם לו לפי צו ההרחבה, נוכח חוק הסכמים קיבוציים לפיו תנאי עבודה בחוזה עבודה אישי אינם יכולים לגרוע מתנאי עבודה המוענקות לעובד בצו הרחבה. מצו ההרחבה עולה כי השכר הקובע ליום עבודה רגיל כולל תוספות יוקר, משפחה וותק. תעריף שכר היסוד שקיבל התובע בתוספת ימי חופשה וחג לא פחת משיעור שכר המינימום החודשי. לאור האמור, התביעה להפרשי שכר מכוח צו ההרחבה או מכוח חוק שכר מינימום, נדחתה; מאחר ותוספות השכר והפרמיות שקיבל התובע אינם חלק משכרו הקובע, הוא לא זכאי להפרשות לקרן פנסיה בגין פיצויי פיטורים, מעבר לאלה שבוצעו על בסיס 150% משכרו המשולב; הנתבעת הפרישה לתובע תגמולים לפנסיה על בסיס 150% משכר היסוד ולכן הוא אינו זכאי להפרשי תגמולי פנסיה.
אשר לשאלה האם התובע זכאי לתשלום שעות נוספות מעבר לפרמיות ותמריצים שקיבל, אף כי הסכים לעבוד בשעות נוספות ותוספות השכר כפי שנקבעו בהסכם העבודה יבואו במקום גמול המגיע לו לפי דין בעד עבודתו בשעות נוספות, עובד המקבל תשלומים שונים ממעסיקו ואינו תובע על-אתר גם תשלום בעבור שעות נוספות, לא מנוע מלתבעם לאחר מכן; ההסכם הקיבוצי הכללי בענף ההובלה, המתיר למעסיק לשלם לעובד בגין עבודה בשעות נוספות, שלא על בסיס מספר השעות נוספות שעבד אלא על בסיס פרמיה ותמריצים, לא הורחב במסגרת צו ההרחבה, לפיכך הוא אינו חל על התובע, ואין בכוחו של חוזה עבודה אישי לגרוע מזכויותיו של עובד מכוח צו הרחבה או חוק; הזכות של התובע לקבלת גמול שעות נוספות, אינו מותנה בדרישה מצדו, שכן זוהי זכות מכוח חוקי המגן שאינה ניתנת לוויתור; לא אחת, ניתן בפסיקה תוקף להסדר לא שגרתי לתשלום שעות נוספות גלובליות, בהנחה שבמכלול מקבל העובד לפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: החוק), ובלבד שהסכם העסקה מגשים את תכלית החוק. השאלה אם יש בהסכם הלא שגרתי משום תחליף הולם לגמול שעות נוספות מכוח החוק, הינה עובדתית. בענייננו, הוכח כי תנאי הסכם העבודה היטיבו עם התובע ביחס לצו ההרחבה בענף ההובלה בהפרשות לקרן פנסיה, לקרן השתלמות ותגמול בעד שירות במילואים; אשר לשאלה האם תוספות השכר שקיבל התובע בעד עבודה בשעות נוספות, כגון: פרמיות ותוספת תפוקה, לא נפלו משיעור התוספת שהיה אמור לקבל אילו היה מקבל תגמול בגין שעות נוספות לפי החוק – בעניין זה על התובע לערוך תחשיב ולהגישו לנתבעת לתשלום; כמו כן, על התובע להגיש תחשיב בעניין הפרשים לקרן השתלמות ולהגיש לנתבעת לתשלום. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 46563-09-13 Teklay Zeraysie Malaka Yohanes נ' הצדף עינוגי ים בע"מ (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי, נ.צ.: ש' גולנד; 12/02/17) - 24 ע' |
| עו"ד: ליאב עמר, אורנה שמריהו |
ביה"ד פסק כי, יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום זכויותיו של התובע-עובד זר, הן כמעסיקה במשותף עם הנתבעת 2, שסיפקה שירותי כוח אדם לנתבעת 1, והן בהיעדר פיקוח ראוי מטעמה על תנאי העסקת התובע, כמשתמשת.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קבלן כוח אדם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מעבידים במשותף
עבודה – מעביד – מעביד במשותף
עבודה – מעביד – חובותיו
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – עובדים – הגברת האכיפה על דיני העבודה
.
התובע, נתין זר מאריתריאה, עבד במסעדה המופעלת על ידי הנתבעת 1. עסקינן בתביעה לתשלום זכויותיו הנטענות, בגין תקופת עבודתו וסיומה. נגד הנתבעת 2, שסיפקה שירותי כוח אדם למסעדה, כאשר היא אינה קבלן כוח אדם כדין, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ועיקר המחלוקת נוגעת לשאלה האם יש להטיל על הנתבעת 1 אחריות לתשלום זכויות התובע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' גרשון-יזרעאלי ונציגת הציבור ש' גולנד) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי:
בסעיף 25 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה נקבע אימתי יראו את מזמין העבודה כנושא באחריות אזרחית כלפי העובד, בגין עובדי קבלן המועסקים אצלו, ועולה ממנו כי, ככלל מוטלת אחריות על מזמיני שירות, המעסיקים 4 עובדים לפחות באמצעות קבלן כוח אדם. עם זאת, בסעיף 28 לחוק נקבעו גם חריגים בהקשר זה. עוד טרם נחקק החוק להגברת האכיפה, הוטלה בפסיקה אחריות משותפת על המשתמש והצד השלישי כלפי העובד, בנימוק שתכלית דיני עבודה לוודא כי העובדים הזקוקים להגנה יזכו לה. תקופת העסקתו של התובע התחילה טרם נכנס לתוקפו חוק זה, ולפיכך ניתן להחילו רק על חלק מתקופת ההעסקה. עם זאת, גם בהתאם לפסיקה, יש לקבוע כי שתי הנתבעות הן מעסיקותיו של התובע, וחבות כלפיו יחד ולחוד בנוגע לתשלומים להם הוא זכאי בגין העסקתו. כבר נפסק כי, על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על ידי חברת כוח-אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם, וכך במיוחד מקום שבו מדובר בעובדים זרים.
התובע קיבל הנחיות מעובדי נתבעת 1. אחראי המשמרת פיקח על עבודת התובע. נתבעת 1 סיפקה את חומרי הניקיון עמם עבד התובע. שכרו שולם לו באמצעות נציג הנתבעת 2, כ"צינור" בינו לבין נתבעת 1, שאימתה את היקף שעות עבודתו ישירות עמו. כאשר ביקש לקבל תוספת שכר, פנה למנהל נתבעת 1; נתבעת 1 לא בדקה האם נתבעת 2 בעלת רישיון קבלן ולא הציגה כל מסמך שממנו ניתן להסיק מה התעריף ששולם לנתבעת 2 עבור שעת עבודה של התובע. נתבעת 1 ניסתה להתנער מחובותיה כמעסיקה, וכמפקחת על תשלום הזכויות לעובדים שעבדו בחצריה. נתבעת 1 לא עשתה דבר כדי לוודא שלתובע משולמות הזכויות להם הוא זכאי בגין העסקתו. לא הוכח שנתבעת 1 דאגה לוודא שהתשלומים המועברים לנתבעת 2 תמורת שעות העבודה, אמורים להספיק לתשלום מלוא זכויותיו הסוציאליות של התובע. באמצעות נתבעת 2 הועסקו בין 3-8 עובדים, בתקופות שונות. לאור האמור, הוכח כי הנתבעות העסיקו את התובע במשותף, והן חבות כלפיו יחד ולחוד.
נציגי נתבעת 1 פיקחו על עבודת התובע, ונתנו לו הוראות. נתבעת 2 שימשה אך "צינור" להעברת שכרו של התובע, כאשר התשלום היה במסעדה, מיד לאחר שמנהל הנתבעת 1 נפגש עם נציג נתבעת 2 והתמורה הוחלפה בין הצדדים. נתבעת 1 לא עשתה דבר על מנת לפקח אחר תשלום זכויות התובע ולא ביקשה מעולם לעיין בתלושי השכר בתקופת עבודתו. על פני הדברים, ההסכם בין הנתבעות היה "חוזה הפסד", ולא אפשר תשלום שכרו של התובע וזכויותיו, במלואם. בנסיבות אלה, חבה הנתבעת 1 בתשלום זכויותיו של התובע גם בשל היעדר אכיפה כדין, כמשתמשת.
ביה"ד דן בזכויות להן זכאי התובע ודחה את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים, בהעדר הוכחה כי התובע התפטר על רקע אי תשלום זכויותיו ולא הוכחה הרעה בתנאי עבודתו, אלא להיפך. עם זאת, משלא הופרשו עבור התובע הפרשות לפיצויים, הוא זכאי לפיצוי חלף ההפרשות לפי צו ההרחבה הכללי במשק.
כן זכאי התובע לתשלום תמורה בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 8,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 5 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (חי') 28375-10-16 אילת אלחדס נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה (מנהלי; רון סוקול; 12/02/17) - 14 ע' |
| עו"ד: סמדר בן דור, מ' ג'ובראן |
השינויים שהוכנסו לתכנית שהופקדה לא היו שינויים מהותיים שחייבו את החזרתה לדיון בפני הוועדה המחוזית. מכל מקום, העותרים מנועים מלטעון לפגם בהפקדת התכנית, לאחר שבחרו לפעול במסגרת ההליך התכנוני ולהגיש התנגדויות. זכות ההתנגדות של העותרים לא נפגעה. אך אפילו נפל פגם כלשהו בהפקדת התכנית, הרי שפגם זה נרפא עם אישורה של התכנית.
תכנון ובנייה – תכניות – תכנית כוללנית
תכנון ובנייה – תכניות – הפקדת תכנית
תכנון ובנייה – תכניות – התנגדות
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
.
ועדת המשנה להתנגדויות אישרה תכנית מתאר כוללנית החלה על שטח היישוב פרדס חנה-כרכור. בגדר התכנית נכללו הוראות המתייחסות לאזור ההיסטורי של היישוב, ובהן הוראות המאפשרות עיבוי הבנייה, הוספת יחידות דיור ואזורי מסחר. העותרים, תושבי היישוב, מבקשים בעתירתם זו להורות על ביטול חלק מהוראות התכנית הכוללנית האמורה. לעותרים טענות מסוגים שונים, כשהעיקרית בהן היא כי התכנית שהופקדה ואושרה אינה תואמת את התכנית אליה התייחסה הוועדה המחוזית כשהורתה על ההפקדה.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה בקבעו:
תכנית כוללנית חלה בד"כ על כל מרחב התכנון המקומי, על כל שטח היישוב או לכל הפחות על שטח משמעותי של מרחב התכנון. היא כוללת הוראות בעניינים בעלי השלכה והשפעה כללית על היישוב, ובעלת אופי מתארי, רחב היקף, ולא פרטני. תכנית מתאר כוללנית שאושרה מתווה עקרונות תכנון לוועדה המקומית ומעניקה לה כוח לאשר תכניות ובתנאי שאלו יתאמו את התכנית הכוללנית. לאופי זה של התכנית הכוללנית יש לתת משקל בפרשנות הוראותיה, ובין היתר למשמעות השינויים והתיקונים שנקבעו בה.
הוועדה המחוזית רשאית להתנות את אישור התכנית להפקדה בתנאים. החוק אינו מגביל את היקף השינויים ואת טיב התנאים שרשאית הוועדה להציב בפני מגישי התכנית כתנאי להפקדה. עם זאת, יש לזכור כי החלטת הוועדה המחוזית להורות על הפקדת תכנית, אפילו אם הפקדה זו מותנית בעריכת שינויים וביצוע תיקונים, היא החלטה בעלת משמעות נורמטיבית רבה, יש בה ביטוי לגישה חיובית של הוועדה בנוגע לתכנית והתוויית הדרך לאישורה של התכנית, אם לא ימצאו לה מתנגדים.
כאשר מוסד תכנון מחליט על אישור תכנית להפקדה בכפוף לשינויים ותיקונים, שינויים ותיקונים אלו לא יכולים להביא לשינוי פניה ללא היכר. ככל שהשינויים הנדרשים משמעותיים יותר, על מוסד התכנון להורות כי שינויים אלו יובאו לדיון מחודש בפניו. לעומת זאת, כאשר מוסד התכנון מבקש לכלול בתכנית שינויים קלים שאינם בעלי משמעות מהותית, הוא מוסמך להורות על אישור התכנית בתנאים ולהותיר את הדיון בשינויים להמשך ההליך התכנוני ללא צורך בהחזרת הדיון בפניו. המבחן העיקרי לעניין זה הוא מבחן הפגיעה בזכות הציבור העלול להיפגע מהתכנית להביא את דבריו בפני רשויות התכנון.
מצב זה יוצר קושי אינהרנטי, שהרי על טיב השינויים והשפעתם על מהותה של התכנית ניתן ללמוד רק עם הכללתם בתכנית. למרות קשיים אלו לא קבע המחוקק מנגנון בדיקה נוסף של התכנית שאושרה להפקדה בתנאים. המחוקק אינו מורה כי כל תכנית שאושרה להפקדה תוחזר לדיון בוועדות התכנון לשם בדיקת השינויים והתיקונים שנעשו. לפיכך שיקול הדעת האם להביא את התכנית לדיון מחודש, נותר בידי ועדות התכנון ומוסדות התכנון. במצב זה מתעוררת השאלה כיצד ניתן לתקוף את עריכת השינויים בתכנית ובאיזה שלב תיבחן התאמת השינויים והתיקונים להחלטה בדבר פרסום התכנית להפקדה.
הואיל ולציבור ניתנו כלים להביע את התנגדותו לתכנית שהופקדה ולהשמיע את מלוא טענותיו כנגד התכנית שהופקדה, נפסק כי בד"כ לא תקום עילה לביקורת שיפוטית בשלב הביניים, ביקורת שמטבעה תעכב את ההליכים ותסרב להם. רק במקרים חריגים הוכרה אפשרות הפניה לביקורת שיפוטית כבר בשלב ההחלטה בדבר הפקדה. רשימת מקרים כאלו טרם גובשה בפסיקה. ניתן להניח כי עתירה כנגד החלטה על הפקדה תותר כאשר נפל פגם של אי חוקיות בהחלטה, כאשר על פני הדברים נפל בתכנית פגם של ממש או כי ברור שהשינוי בתכנית הוא כה מהותי עד כי למעשה מדובר בתכנית חדשה שאושרה להפקדה.
המקרה הנדון אינו נופל לגדר אותם חריגים. מכל מקום, אם אכן נכללו בתכנית שינויים מהותיים, כטענת העותרים, הרי שהיה עליהם לפעול ללא דיחוי לעיכוב ההליך התכנוני ולהגיש את עתירתם מיד עם פרסום התכנית להפקדה. משבחרו לפעול בגדרו של ההליך התכנוני, מנועים הם מלטעון היום כי היה על הוועדה לעצור את ההליך ולדון בהשגותיהם על התכנית שהופקדה כבר בשלב ההפקדה. ולבסוף, אפילו נפל פגם כלשהו בהפקדת התכנית, הרי שפגם זה נרפא עם אישורה של התכנית בסופו של יום, לאחר שוועדת המשנה לא מצאה כל שינוי מהותי בין התכנית שהופקדה לבין התכנית שאושרה על ידה בתיקונים.
העותרים מעלים טענות רבות לגבי הוראות התכנית לגופן. טענות אלו כולן מצויות במישור המקצועי תכנוני. כידוע, ביהמ"ש אינו מתערב בשיקולים מקצועיים תכנוניים. אין מקום לחרוג מהלכה זו במקרה זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [רשויות מקומיות] [שירות המדינה] |
|
| עמרמ (ת"א) 10686-09-16 עיריית תל-אביב נ' יוסי אילן (מנהלי; גרשון גונטובניק; 09/02/17) - 20 ע' |
| עו"ד: משה מלו , אדם קרן, קרן שאול , חי בראל |
התרשלות גורמי האכיפה המשמעתיים יכולה לשמש בסיס לפסיקת הוצאות. ודוק, פסיקת הוצאות בגין התרשלות כאמור תיעשה רק במקרים מובהקים.
רשויות מקומיות – שיפוט משמעתי – הוצאות ההגנה
שירות המדינה – שיפוט משמעתי – הוצאות ההגנה
.
ערעור על החלטת ביה"ד למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות לפיה המערערת תשלם למשיב את הוצאותיו בסך 5,000 ₪ לאחר "שנאלץ לממן את הגנתו כנגד התובענה שהוגשה ונוהלה נגדו ללא הצדקה".
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את הערעור בקבעו:
הוראת סעיף 36 לחוק שירות המדינה (משמעת) קובעת: "ראה בית הדין שלא היה יסוד להגשת התובענה, רשאי הוא לצוות כי קופת הרשות המקומית תשלם לעובד את הוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית הדין".
ביהמ"ש העליון קבע כי על סעיף 36 הנ"ל ניתן להחיל את פרשנותו של סעיף 80 לחוק העונשין. סעיף זה קובע שאם ראה ביהמ"ש "שלא היה יסוד להאשמה" רשאי הוא לצוות על תשלום הוצאות הגנת הנאשם. נקבע שאין די בתוצאה של זיכוי כדי להצדיק נשיאה בהוצאות. יש לבדוק האם מלכתחילה לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין – או מפני שהעובדות הנטענות אינן מהוות עבירה, או מפני שהיה ברור מראש שחומר הראיות שבידי התביעה לא יספיק להשגת הרשעה. המבחן הוא אובייקטיבי. השאלה היא אם חומר החקירה שהיה בפני התביעה עובר להגשת כתב-האישום היה מעלה אצל תובע סביר ציפייה כי יש בו ראיות לכאורה לבסס הרשעה. לכן, גם כאשר עד תביעה בעל חשיבות משמעותית נמנע מסיבה כלשהי להעיד או משנה את גרסתו ומאכזב את ציפיות התביעה, אין בכך כדי להוביל בהכרח לפסיקת הוצאות.
למרות הדמיון שבין סעיף 36 לחוק המשמעת לבין סעיף 80 לחוק העונשין, הרי שקיימות נקודות שוני בולטות ביניהם. בעוד שחוק המשמעת מאפשר מתן פיצוי במצב בו לא היה יסוד להגשת התובענה המשמעתית, הרי שחוק העונשין מכיר לצד עילה זו גם בעילה שיורית של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". נפסק כי גם בהליך המשמעתי ניתן לפסוק הוצאות בהתקיים "נסיבות אחרות המצדיקות זאת", מכוח הסמכות הטבועה של ביה"ד, כאשר השיקולים בהלכה ביחס לסעיף 80 לחוק העונשין כוחם יפה גם להליכים המשמעתיים – אך יש להיזהר בפסיקת הוצאות מכוחם ולשמרם למקרים "חריגים ונדירים".
התנהלות גורמי החקירה והתביעה היא שיקול רלוונטי לפסיקת הוצאות. כך באשר לבחינת השאלה האם היה יסוד להגשת התובענה המשמעתית, וכך גם ביחס לשאלה האם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות. גישה זו מתבקשת ומתחייבת נוכח מהות והשלכות ההליכים המשמעתיים, והכוח הרב המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה המשמעתיים. מקום בו קיים כוח, קיימת גם אחריות. על הגורמים הנ"ל לבחון היטב – ומראש – האם יש מקום לנקוט בצעדים משמעתיים, וגם אם מוצדק היה לנקוט בהליכים אלה בנקודת המוצא, חשוב לשוב ולבחון מעת לעת, בהתאם להשתנות המפה הראייתית, האם ראוי ולהמשיך ולנהל את התובענה המשמעתית. לעיתים יהיה מקום לסגת אל עבר אישום משמעתי חמור פחות; לעיתים יהיה מקום לחזור מההליך המשמעתי בכללותו נוכח ההתפתחויות בתובענה.
על רקע זה ברור הוא שבמקום בו רשויות המשמעת נוקטות בהליכים על בסיס שיקולים זרים, הדבר צריך להשליך על פסיקת ההוצאות בהליך המשמעתי. נקיטה בהליכים משמעתיים על בסיס שיקולים זרים מפרה את האמון שניתן בגורמי האכיפה. היא עלולה לגרום לנזק כבד לנאשם, שהיה מקום להימנע ממנו. אלא שקביעה כי רשויות המשמעת פעלו על בסיס שיקולים זרים בהחלטתם להגיש הליכים משמעתיים ובאופן ניהולם, היא אינה עניין של מה בכך. רשויות אלה מקיימות תפקיד חשוב ביותר. הן עובדות בסביבה רוויית מתחים ולחצים. אגב כך הן יכולות לטעות. לא כל טעות היא זדונית. לכן, כאשר ביה"ד המשמעתי בא לקבוע כי רשויות המשמעת פעלו על בסיס שיקולים זרים, הוא חייב לעשות כן על בסיס תשתית עובדתית מוצקה. התרת הרסן בעניין זה עלולה לפגוע ברשויות המשמעת ולרפות את ידיהן.
הנה כי כן, קביעה כי רשויות המשמעת פעלו באופן זדוני אמורה להיות עניין נדיר. אלא שניתן לשקול פסיקת הוצאות בגין ההליך המשמעתי לא רק שעה שבוססו שיקולים זרים, אלא גם שעה שבוססה התרשלות של גורמי האכיפה המשמעתיים, או סטייה בתום לב מאמת המידה הראויה להתנהלותם. התרשלות גורמי המשמעת יכולה לשמש בסיס לפסיקת הוצאות במקום בו לא היה יסוד להאשמה. היא יכולה לבסס הצדקה לפסיקת הוצאות גם נוכח "נסיבות אחרות". ודוק, גם ביחס למרכיב ההתרשלות יש להזהיר: לא כל טעות היא התרשלות. רק מקרים מובהקים יצדיקו פסיקתן של הוצאות בגין מרכיב זה.
גם בנסיבות אחרות, שאינן קשורות כלל לפגמים בהתנהלות גורמי האכיפה, ניתן להצדיק פסיקת הוצאות. כך, למשל, אם התברר כי הנאשם נפל קורבן לעלילה שהטעתה את גורמי המשמעת ניתן לשקול פסיקת הוצאות. הוא הדין ביחס לקיומן של נסיבות אישיות חריגות אצל הנאשם המצדיקות פסיקתן.
במקרה הנדון, לא נמצא התשתית הראייתית שעמדה לנגד עיני ביה"ד הצדיקה ייחוס שיקולים זרים לגורמי המשמעת אצל המערערת. ואולם, משנמצא כי נפערו סדקים של ממש בתשתית הראייתית נגד המשיב, היה על גורמי המשמעת לבחון את המשך ניהולו של ההליך המשמעתי ולמעשה להביא לסיומו. והנה הוחלט לנהל את ההליכים על פני שנה שלמה נוספת, עד שהגיע העד המרכזי בפרשה וחזר בו מעדותו (דבר אשר היה ידוע מראש לגורמי המשמעת) והתובענה המשמעתית התמוטטה כצפוי. התנהלות זו בהחלט יכולה להיחשב לנופלת לגדר "נסיבות אחרות" המצדיקה פסיקת הוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 7 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 26043-10-15 מדינת ישראל נ' ישראל חנניאייב (מחוזי; אלכסנדר רון; 20/02/17) - 11 ע' |
| עו"ד: שגיב עוזרי, מיכאל עירוני, מעיין עמון, חיים רייכבך |
בית המשפט גזר את דינו של נאשם בגין הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, קשר לפשע, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט, והשית עליו 13 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי להורי המנוח בסך 100,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
.
הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, קשר לפשע, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
רבות נכתב אודות הסכנה הגלומה בסכינים בכלל, במועדוני לילה בפרט, וכשבקרע גם אלכוהול, בפרט ובפרט. חובת מערכות אכיפת החוק לעשות למיגורה של תופעת הסכינאות. בית המשפט נדרש לענישה, שלצד עקרון ההלימה, תיתן ביטוי מובהק במיוחד לצורך בהרתעה הנדרשת לשמירה על שלום הציבור ובטחונו. נוכח זאת, אין מנוס מענישה מחמירה. בהמשך לכך, נגזרו על הנאשם 13 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי להורי המנוח, בסך 100,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| תפ (מרכז) 45183-03-15 רשות המיסים-מע"מ נ' עאמר אבו רמילה (מחוזי; מיכל ברק נבו; 19/02/17) - 14 ע' |
| עו"ד: ליאת בכור, יונתן גולן, עדי בובליל, שלומי קלימיאן |
אושר הסדר טיעון בעניינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות מס, מרמה והלבנת הון רבות ובהתאם הושתו עליו 5 שנות מאסר, שני מאסרים על תנאי וקנס בסך 180,000 ₪.
דיון פלילי – הסדר טיעון – אישורו
עונשין – ענישה – הסדר טיעון
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלכליות
.
הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון "סגור" בביצוע עבירות מס, מרמה והלבנת הון רבות, בהיקפים כספיים גדולים.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
קיימת חשיבות רבה לכבד את הסכמות הצדדים בהסדר טיעון, בייחוד כאשר מדובר בהסדר טיעון אשר הושג כתוצאה מהליך גישור מוצלח, ובמקרים חריגים בתי המשפט לא יעשו כן. בהתחשב בהלכה לפיה בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי הרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בהתחשב במיקומו של הנאשם בהיררכיה של הקבוצה העבריינית ובעונשים שנגזרו על אחרים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בכך שאין לחובתו עבר פלילי ובראשית השיקום שבו החל הנאשם, עונש המאסר המוסכם – 5 שנים – הוא סביר וראוי, לצד שני מאסרים על תנאי. באיזון שבין הסכום שקיבל הנאשם תמורת פעילותו ומצבו הכלכלי הקשה, קנס בסך 180,000 ₪ מאזן נכונה בין כלל השיקולים והוא הקנס הראוי בנסיבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עונשין] |
|
| תפ (י-ם) 18158-01-14 מדינת ישראל נ' פלוני (קטין) (מחוזי; משה דרורי; 14/02/17) - 9 ע' |
| עו"ד: מוריה ביינה, מופיד חאג׳ |
מי שהורשע בעבירות מתוך מניע גזעני, דהיינו: כוונה מיוחדת, הסיכויים שבית המשפט לא ירשיעו, או יבטל הרשעה, הם נמוכים עד אפסיים, גם אם יש המלצה כזו של שירות המבחן.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות על רקע לאומני
.
בית המשפט נדרש לגזוור את דינם של שני נאשמים, שהיו בעת ביצוע העבירות בהן הורשעו בני 13 ו- 14.5 שנים. במסגרת הכרעת הדין נקבע, כי הנאשמים ביצעו מעשי תקיפה גזעני כלפי שני יהודים חרדים, כאשר מעשים אלו כללו פגיעות פיזיות, הורדת כיפה, וקריאות "אטבח אל יהוד" ו"אללה אכבר".
.
בית המששפט קבע כלהלן:
לאור החומרה שבה התייחסה המדינה לתיק זה, ניתן היה לצפות כי המדינה תעמוד על כך בטיעוניה לעונש ותדרוש עונש מאסר משמעותי. אולם עמדתה העונשית של המדינה, הייתה למאסר בעבודות שירות.
בנסיבותיו של עניין זה, טווח הענישה הראוי הוא מאסר בפועל. אולם, רקלאור הנסיבות המיוחדות שתוארו יש לקבל, בלב כבד, את עמדת המדינה למאסר בעבודות שירות.
לא ניתן להיענות לבקשת ההגנה להסתפק בשל"צ. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [פיקוח על מצרכים ושירותים] |
|
| הפ (ת"א) 1328-10-14 פז בית זיקוק אשדוד בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (מחוזי; חנה פלינר; 12/02/17) - 15 ע' |
| עו"ד: עופר צור, דניאל אברבנאל |
המשיבות רשאיות לגבות דמי תשתית עבור פעולה של פריקה וטעינה של מוצרי דלק בנמל אשדוד באמצעות המקשרים הימיים.
פיקוח על מצרכים ושירותים – צווי פיקוח – תחולתם
.
תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו המשיבות אינן רשאיות לגבות מהמבקשת דמי תשתית בעבור פריקה וטעינה של מוצרי דלק בנמל אשדוד באמצעות המקשרים הימיים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ופסק:
אין לייחס לשינויים הלשוניים שנעשו בשנת 2010 בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי שירותי נמל) (מחיר מרבי לדמי תשתית לנפט, דלק ומוצריהם), את המסקנה כי לא ניתן לגבות כיום דמי תשתית עבור פעולה של פריקה וטעינה של מוצרי דלק בצינור. כאז כן היום – המשיבות רשאיות לגבות דמי תשתית בעד "העמדה, תחזוקה ופיתוח של תשתיות נמליות". ניתן לגבות את דמי התשתית מכל גורם המעביר מטען בתחומי הנמל ואין צורך להוכיח שירות ספציפי שניתן למבקשת בגין השימוש במקשרים. השירותים שניתנים על ידי המשיבות עונים על ההגדרה של "דמי תשתית", כך שניתן שירות המצדיק גביה של דמי תשתית. לעניין המחיר הראוי עבור השירותים שניתנים, דמי התשתית הינם בבחינת "אגרה" ולכן, להבדיל מ"מחיר", אין צורך שתהיה קורלציה בין שיעור האגרה הנגבית ל"מחיר" השירות הניתן. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [מקרקעין] |
|
| תא (ב"ש) 22214-11-14 ציון ברסיסה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל (מחוזי; רחל ברקאי; 10/02/17) - 8 ע' |
| עו"ד: פינקו שור, אבירי כהנא |
רשות מקרקעי ישראל רשאית לשנות מדיניות בנוגע להקצאת קרקעות ולכן יושתק אזרח מקום שהשתהה במיצוי זכויותיו, אולם טענה של שינוי מדיניות לא תעמוד מקום שיוכח כי האזרח הוטעה או הוכשל על ידי הרשות.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – הוכחתן
מקרקעין – מקרקעי ישראל – רשות מקרקעי ישראל
.
תובענה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע זכאי להירשם כבעל זכות חכירה במקרקעין
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
בהסכם עליו חתם התובע ביחס למקרקעין מול חברת עמידר, נרשם במפורש כי התובע מקבל זכויות בדירה וכן בחלק בלתי מסוים במגרש שעליו עומד המבנה, בהתאם לתרשים המצורף לאותו הסכם. בעצם אישור עסקת המכר שביצע התובע בחלק מהחלקה, נתנה הנתבעת לתובע להאמין כי זכויותיו במגרש בשלמותו, מוסדרות. גם אם ביקשה הנתבעת לקדם מדיניות חדשה של רישום זכויות באופן המצמצם את זכות החזקה של הדיירים במגרשים, היה זה מחובתה, בהיותה רשות החבה בהגינות ובתום לב כלפי האזרח, להביא לידיעת התובע באופן ברור כי חוזה החכירה מתמצה במגרש אחד בלבד וכי עליו לפנות חזקה ממגרש האחר. הנתבעת, אמנם, רשאית לשנות מדיניות בנוגע להקצאת קרקעות ועל כן יושתק אזרח מקום שהשתהה במיצוי זכויותיו אל מול המנהל, אולם טענה של שינוי מדיניות לא תעמוד מקום שיוכח כי האזרח הוטעה או הוכשל על ידי הנתבעת, בדומה למקרה דנן. לפיכך, יש להכיר בתובע כבעל זכות חכירה במגרש. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [הוצאה לפועל] [דיון אזרחי] |
|
| רמש (ת"א) 37009-11-16 ח.ל נ' ה.ל (מחוזי; שאול שוחט; 08/02/17) - 11 ע' |
| עו"ד: אהרון נבון, רונן שחר |
לראש ההוצאה לפועל קיימת סמכות להורות על הרמת מסך ההתאגדות בדיון בבקשה לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. על פי סעיף 48 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בדונו בבקשה על פי סעיף זה היא כסמכות בית משפט.
הוצאה לפועל – ראש ההוצאה לפועל – סמכותו
הוצאה לפועל – עיקול – חיוב של צד שלישי
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – שיקולי בית-המשפט
.
המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו נדחה ערעור המבקשות על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בה חייבה אותן בחוב הפסוק שלהחייב בתיק ההוצאה לפועל, מכוח הוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
.
בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כלהלן:
בנסיבות העניין לא נמצא, כי נפל פגם דיוני היורד לשורש העניין או כי קיימת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה שבמחלוקת אותן מעלות המבקשות בטענותיהן אשר נדונו ונדחו על ידי הרשמת ובבית משפט קמא. טענות המבקשות לעניין סיווג תשלום דמי השכירות כחוב של החייב או כחוב שלהן, למרות שהסכם השכירות היה ונותר אל מול החייב ובשאלה האם היה הצדק סביר לפעולתן, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
לראש ההוצאה לפועל קיימת סמכות להורות על הרמת מסך ההתאגדות בדיון בבקשה לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. על פי סעיף 48 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בדונו בבקשה על פי סעיף זה היא כסמכות בית משפט. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [משפחה] |
|
| עמש (ב"ש) 31936-09-16 ס. ס נ' מ. ס (מחוזי; שרה דברת, אריאל ואגו, גד גדעון; 07/02/17) - 13 ע' |
| עו"ד: אורי זמברג, נעמה זמברג, נתנאל מויאל, קארין פרץ - עמוסי |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, את ערעור המערערים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בעניין הבאת הנכות של המערערת בחשבון, לעניין איזון זכויות הפנסיה של המשיב. בתוך כך, בית המשפט הורה, כי קצבת הפנסיה של המשיב והזכויות שצבר ממועד נישואי המערערת והמשיב ועד למועד הקובע, יאוזנו בין הצדדים, אך מבלי להביא בחשבון את גמלת הנכות שתשולם למערערת.
משפחה – איזון משאבים – פנסיה
משפחה – איזון משאבים – פיצויים בגין נזקי גוף
.
המערערים הגישו ערעור על שני פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה אשר במסגרתו נדחתה תביעת המערער – בנם הבגיר של המערערת והמשיב, הסובל מנכות קשה, לחייב את המשיב בתשלום מזונותיו, ופסק הדין בתביעות הדדיות של המערערת מס' 1 והמשיב הגרושים זמ"ז, בעניינים רכושייים.
.
בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של עניין זה, יש להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, בעניין אחד ויחיד – הבאת הנכות של המערערת בחשבון, לעניין איזון זכויות הפנסיה של המשיב.
סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון מוציא מגדר איזון המשאבים גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.
אין די בכך שהגמלה שמשה את התא המשפחתי, במהלך החיים המשותפים של בני הזוג, כדי להצדיק סטייה מן הכלל של חלוקה מחצה על מחצה, נוכח טיבה של הגמלה, ובהינתן הכנסות הצדדים כיום, והנכסים שנותרו בידי כל אחד מהם. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [מים] |
|
| עחק (חי') 46175-06-16 מפעל המים כפר סבא אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב (מחוזי; רון שפירא; 05/02/17) - 7 ע' |
| עו"ד: מירב ברוך , מוהנד נאסר |
לצורך חיוב בתעריפי מים, רישום הסיווג ברישיון ההפקה הינו דקלרטיבי בלבד ואינו משפיע על הסיווג המהותי. העובדה שברישיון הוגדרה העוררת בטעות כספק חד רשותי – טעות שתוקנה במהרה – אינה משנה מהגדרתה כספק ברשות מקומית.
מים – אספקת מים – ספק מים
מים – בית הדין למים – ערר
.
ערר העוסק בהודעת המשיבה בדבר סיווגה הנכון של העוררת כספק, לצורך חיובה בתעריפי מים ובהמשך גם בהיטלי הפקה.
.
בית דין לענייני מים דחה את הערר ופסק:
עוררת היא אגודה חקלאית שיתופית העוסקת באספקת מים בכפר סבא ולכן היא באה בגדר "ספק ברשות מקומית" ואינה יכולה להיות "ספק חד רשותי" שהגדרתו היא "ספק למעט חברה ולמעט ספק ברשות מקומית, המספק מים בתוך תחום יישוב אחד או לספק אחר". העובדה שברישיון ההפקה שניתן לה לשנת 2016 הוגדרה העוררת בטעות כספק חד רשותי אינה משנה מהגדרתה כספק ברשות מקומית כאמור לכללי המים. רישום הסיווג של העוררת ברישיון הינו דקלרטיבי בלבד שאיננו משפיע על סיווגה של העוררת כספק, שכן ההגדרות בכללים אינן מחייבות שהאפיון של הספק יצוין ברישיון. לכן, תיקון הטעות בהודעה ששלחה המשיבה כחודשיים לאחר מכן מהווה תיקון טעות סופר בלבד, שרשאית המשיבה לבצע במסגרת סמכותה לתקן טעות סופר שנפלה ברישיון, ואין מדובר בשינוי מעמדה או סיווגה של העוררת כספק, לכן אין כל צורך להידרש לשימוע בגינה. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [דיון פלילי] |
|
| ענפ (י-ם) 58271-03-14 פלוני נ' מדינת ישראל (מחוזי; י' נועם, כ' מוסק, מ' בר עם; 07/01/16) - 40 ע' |
| עו"ד: ו' דכוור |
בית המשפט שלערעור הורה על זיכוי המערער, בקובעו כי בנסיבות דנן מתעורר ספק סביר בדבר יכולתם של העדים לזהות את המערער באופן ודאי כמי שנטל חלק באירועים.
דיון פלילי – מסדר זיהוי – כללים והנחיות
דיון פלילי – הכרעת-דין – זיכוי
.
ערעור על הרשעת המערער בעבירות התפרעות; ניסיון לגרימת חבלה חמורה; וקשירת קשר לביצוע פשע.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
כאשר העד מזהה את החשוד לא במידת ודאות מוחלטת של 100%, אלא למשל במידת זיהוי של 90%, כמו בענייננו, הרי שגם לזיהוי כזה יש משקל ראייתי, יחסי אמנם, וניתן לעשות בו שימוש כראיה בין הגורמים הקובעים בהצטברותם את זהותו של הנאשם. פגם בהליכי הזיהוי אינו פוסל את תוצאות ההליך, אך הוא מכרסם במשקלו הראייתי של הזיהוי ומידת השפעתו על מידת הראיה, אמורה להתבסס על כלל נסיבות העניין. הן לגבי מסדר זיהוי פורמלי והן לגבי מסדר זיהוי תמונות, יש להקפיד על שמירת הכללים המבטיחים את אמינות הזיהוי. ככלל, אמינותו של זיהוי נבחנת על בסיס שתי אמות מידה: האחת – אמינותו של העד המזהה; והשנייה – מהימנות הזיהוי כשלעצמו. בנסיבות האירועים דנן ובנסיבות עריכת מסדרי הזיהוי, מתעורר ספק סביר בדבר יכולתם של העדים לזהות את המערער באופן ודאי כמי שנטל חלק באירועי האלימות, ואין אפשרות לסמוך הרשעה על זיהוי זה. לפיכך, יש לזכות את המערער. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 16 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 42364-01-16 בנימין עמרם נ' מריאן שלום (שלום; נאיל מהנא; 19/02/17) - 6 ע' |
| עו"ד: עמוס אגרון, עזרא בריק |
לא נמצא כי נפל פגם בקביעת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר מצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הבאת ראיות לסתור
.
עסקינן בבקשה להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לפגיעה בשמיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
המחוקק הגביל את היכולת "לפתוח" קביעות הנוגעות לנכות במסגרת הליך משפטי, לאחר שנקבעו במסגרת ועדות רפואיות הפועלות על-פי דין על ידי התרת הבאת ראיות לסתור למקרים מיוחדים וחריגים בלבד.
במקרה דנן, אמנם התובע צירף חוות דעת מומחה מטעמו. אולם, לא נמצא כי המקרה דנן נכנס בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המאפשרים מתן היתר להביא ראיות לסתור. התובע לא הצביע על פגם מהותי שנפל בקביעת ועדת העררים או על טעם חריג המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. אין
בעובדה שרופאי ועדת העררים קבעו מסקנות אשר בדיעבד התברר כי הן שונות מדעתו של המומחה מטעם התובע בכדי להוות טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.
לא הייתה על הועדה הרפואית לעררים חובה להפנות את התובע לבדיקה חוזרת שכן השגיאה הייתה בפענוח הבדיקה ולא בבדיקה עצמה. הסתמכות ועדת הערר על ממצאי הבדיקה שהיו בפניה ללא הפניית הנבדק לבדיקות נוספות אין בה כשלעצמה כדי לפגוע במסקנות אותה ועדה ואין בדבר כדי להצדיק בשל כך הבאת ראיות לסתור. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [תעבורה] [רשויות מקומיות] |
|
| (ת"א) 5235684/ מדינת ישראל נ' גבריאל קורלי (שלום; רועי פרי; 15/02/17) - 7 ע' |
| עו"ד: דינה ספיר ראוך |
תכליתם של דיני התעבורה להסדיר את התחבורה היבשתית ואת רצף התנועה על מנת למנוע עיכוב בתנועה ומעבר חופשי של משתמשי הדרך. כריזה הייתה מובילה לתזוזת הרכב, ומונעת עמידתו למשך מספר שניות נוספות עד שתצא אותה נהגת עם רכבה מהמקום. כך נוהגת משטרת ישראל ונוהגים שוטרי התנועה שלה, וטוב שכך, וכך על פקחי עיריית תל אביב לנהוג.
תעבורה – עבירות – חניית רכב
רשויות מקומיות – חוקי עזר – עבירות חנייה
.
הנאשם הועמד לדין בגין עבירה של העמדת רכב בצד רכב אחר העומד או חונה (חניה כפולה), בניגוד לחוק העזר העירוני של תל אביב.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם, ופסק כלהלן:
יש להעדיף את גרסת הנאשם על פני גרסת הפקח. הנאשם הגיע למקום ביום האירוע על מנת לתקן תקלה בבנק. משנוכח בנהגת שנכנסה לרכבה, המתין במקום מספר שניות על מנת שזו תצא עם רכבה והוא יוכל להיכנס לחניה הפנויה.
התובעת טענה כי הדין אינו מחייב את הפקחים בכריזה לרכב העומד בעבירה. צודקת התובעת. עם זאת, הדעת נותנת כי פקחי עיריית תל אביב יפעלו כפי שפועלים שוטרי התנועה של משטרת ישראל.
תכליתם של דיני התעבורה להסדיר את התחבורה היבשתית ואת רצף התנועה על מנת למנוע עיכוב בתנועה ומעבר חופשי של משתמשי הדרך. כריזה הייתה מובילה לתזוזת הרכב, ומונעת עמידתו למשך מספר שניות נוספות עד שתצא אותה נהגת עם רכבה מהמקום. כך נוהגת משטרת ישראל ונוהגים שוטרי התנועה שלה, וטוב שכך, וכך על פקחי עיריית תל אביב לנהוג.
אילו הפקח היה כורז לנאשם להזיז את רכבו, או-אז היה מתברר לו כי ממתין הוא לרכבה של אותה גברת לטובת חניה – אין ספק כי במצב דברים זה לא היה נרשם הדוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] [מים] [רשויות מקומיות] |
|
| תא (קריות) 47585-08-16 מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ נ' מחמוד אבו סאלח (שלום; ד''ר שלמה מיכאל ארדמן; 15/02/17) - 4 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה בקשה לאישור הסכם פשרה בתביעה למתן צו מניעה בשל טענות "לגניבת מים". נקבע כי הסכם הפשרה נגוע באי חוקיות ברורה והוא נוגד את האינטרס הציבורי.
דיון אזרחי – פסק-דין – הסכם פשרה
מים – דמי מים – חובת תשלום
רשויות מקומיות – אספקת מים – תאגידי מים
.
עסקינן ב"הודעה על הסכם פשרה" בתביעה אזרחית למתן צו מניעה בשל טענות "לגניבת מים" בניגוד לסעיף 127 לחוק תאגידי מים וביוב ובניגוד לסעיף 11 לחוק מדידת מים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
תאגיד מים וביוב דוגמת התובעת הינו תאגיד סטטוטורי הפועל כרשות ציבורית ולא כעוסק פרטי. רשות ציבורית מחוייבת לגבות תשלומים המגיעים לה על פי דין ואינה רשאית לוותר עליהם בהעדר הסמכה מפורשת לכך בחוק. ככל והגיעה להסכם שמשמעותו ויתור על סכומים מעין אלה, ויתור זה הינו בגדר הסכם בלתי חוקי הנוגד את תקנת הציבור, ובית המשפט לא יאשרו.
על פי כלל 85 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, זכאית התובעת לתשלום בגין גניבת מים. מדובר למעשה בעבירה פלילית על פי סעיף 400 לחוק העונשין, כאשר למעשה ככל וצודקת התובעת בטענותיה, הנתבע עשה עושר ולא במשפט על חשבון הציבור והשתמש במים מבלי לשלם עבורם.
אישור הסכם פשרה אזרחי בנסיבות אלה, שמתייחס לצו מניעה בלבד, עלול בעתיד לשמש טענה בידי הנתבע כי נוכח העובדה שלא התבקש פיצול סעדים כנדרש בתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, מנועה התובעת מלחייב את הנתבע לשלם תמורת המים שנלקחו על ידו שלא כדין.
משכך, אין מקום לאשר הסכם פשרה כמבוקש על ידי הצדדים. הסכם פשרה זה נגוע באי חוקיות ברורה והוא נוגד את האינטרס הציבורי. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [הוצאה לפועל] |
|
| עשא (נצ') 47585-03-16 עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ נ' שחם 81 הנדסה אזרחית בע"מ (שלום; יוסף סוהיל; 10/02/17) - 5 ע' |
| עו"ד: |
לא הייתה לרשם ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון ולהכריע בטענת "פרעתי" שהתגבשה בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
הוצאה לפועל – הליכי אכיפה – טענת פרעתי
הוצאה לפועל – רשם ההוצאה לפועל – סמכותו
.
ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, במסגרתה התקבלה טענת "פרעתי".
.
בית המשפט קיבל את הערעור, ופסק כלהלן:
אין ספק, כי טענת "פרעתי" שהעלתה המשיבה 1, נסמכת על הסכם הלוואה, אשר נחתם על ידי המערערת והמשיבה 1 ביום 24.4.2010. קרי, היה על המערערת להעלות טענת "פרעתי" במסגרת התנגדות לביצוע השטר.
אלא מאי? המערערת לא הגישה התנגדות במועד ולא ביקשה להאריך את המועד להגשת התנגדות. משכך, הפכו השטרות לפסק דין חלוט, ולא היה בידי המערערת להעלות טענת "פרעתי" במועד בו הועלתה בפני הרשם.
בהחלטתו, דן הרשם בטענת "פרעתי" המתבססת על הסכם הלוואה אשר נחתם לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל; זאת חרף העובדה כי טענה כזו מקומה הטבעי להתברר בפני הערכאה המוסמכת לכך – בית המשפט, לו הייתה מוגשת התנגדות לביצוע שטר. סמכותו של רשם ההוצאה לפועל מצומצמת ומוגבלת לביצוע פסק הדין המובא לפניו, כמות שהוא. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [דיון אזרחי] [נזיקין] |
|
| תא (חד') 30355-11-16 אורנה גרוסמן נ' מירב סנדרוב (שלום; אמיר סלאמה; 09/02/17) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, בקשה לצו עשה זמני שעניינו צמצום מטרדי רעש מהצהרון אותו מנהלים המשיבים בביתם ובחצר ביתם. נקבע, כי אכן, הכלל הוא שסעד זמני נועד לשמר מצב קיים, אולם הדבר אינו מונע מתן סעד זמני המשנה מצב קיים.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו עשה זמני
נזיקין – עוולות – מטרד ליחיד
.
המבקשים הגישו במקביל לתביעה שכנגד, בקשה לקבל סעד זמני המחייב את המשיבים – שכנים שלהם, לוודא שאין מטרדים, ובפרט מטרדי רעש מהצהרון אותו הם מנהלים בביתם ובחצר ביתם, ובין היתר לוודא, כי ילדי הצהרון שוהים בתוך מבנה הבית כשחלונות הנכס שלהם הפונים לבית המבקשים סגורים.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה וקבע כלהלן:
המבקשים הניחו תשתית ראייתית מספקת, בהתאם לאמות המידה הדרושות בשלב הסעד הזמני, להוכחת קיומו של מטרד רעש ממשי הבוקע מחצר בית המשיבים. בכך ביססו המבקשים, במידה הנדרשת, קיום עילה הנסמכת על עוולת מטרד ליחיד, וכן הפרת חובה חקוקה.
המבקשים לא הוכיחו, במידה הנדרשת בשלב זה, כי מידת הרעש הבוקעת מתוך המבנה דרך החלונות, להבדיל מרעש הבוקע מהחצר, מהווה מטרד המצדיק מתן סעדים כמבוקש כל ידם. בחינה של הבקשה בהתאם לאמות המידה של ראיות לכאורה ומאזן הנוחות, מטה את הכף לטובת המבקשים במתן סעד זמני, אם כי באופן חלקי ביחס למבוקש. גם בחינה הבקשה בפריזמה של שיקולים נוספים אינה משנה ממסקנה זו.
במקרה הנדון קיימת הצדקה לשנות את המצב הקיים ע"י צמצום שעות השהייה בחצר, כאשר הדבר מתבקש, מחד, נוכח מאזן הנוחות בהיבט זה, ומאידך לאור העובדה שאין המדובר בשינוי קיצוני ומוחלט של המצב הקיים, בשים לב לכך שפעילות הצהרון תמשיך. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [ראיות] |
|
| תפ (נצ') 20527-11-16 פריד גריפאת נ' מדינת ישראל (שלום; דלית שרון גרין; 09/02/17) - 6 ע' |
| עו"ד: תומר שוורץ |
ביהמ"ש דחה עתירה לגילוי ראיה חסויה.
ראיות – חיסיון – עתירה לגילוי ראיה חסויה
.
עתירה לגילוי ראיה חסויה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
אין מדובר בראיה חיונית, כהגדרתה בפסיקה, ובוודאי לא ב"ראיה מזכה". קשה לקבל את עמדת ההגנה לפיה יכול שתצמח לה תועלת ממשית כלשהי מחשיפת הראיה. ממילא גם לו נקבע שקיימת תועלת שולית כלשהי, הרי שאין בה כדי לגבור על האינטרס הציבורי ולהטות את הכף לעבר קבלת העתירה וחשיפת החומר המבוקש.
יש לזכור את האינטרס הציבורי הכללי לשמירה על שיטת העבודה מול מקורות, הגנה על מקורות קיימים ושאיפה לגיוס מקורות פוטנציאליים. חשיפת תוכן שיש בו כדי לזהות את המקור, ולא כל שכן חשיפת זהות המקור, יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב זה. מעבר לכך, קיים חשש ספציפי לשלומו של מוסר הידיעה ואף לחייו כתוצאה מחשיפתו.
חרף האמור, התביעה הסכימה כי יודע להגנה שהדברים האמורים בידיעה מקורם הראשוני הוא מפיה של דלאל, וזאת מבלי להצביע על מספר הגלגולים שעברו דבריה. הודעה זו מסירה כל צל צילו של חשש לפגיעה בזכות מזכויותיו של המבקש, שעה שאם תטיח ההגנה בדלאל את אמירת הדברים מושא הידיעה, וזו תכחישם, הרי שמוסכם יהיה על הצדדים כי דלאל אכן אמרה את הדברים בשלב כלשהו. מקל וחומר שבאיזון המתבקש בין כלל האינטרסים, אין מקום להעתר לבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [דיון אזרחי] [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 49251-06-16 הרטוב לוי בע"מ נ' מאיר תורג'מן (שלום; אילן דפדי; 09/02/17) - 13 ע' |
| עו"ד: דב פישלר, סער רשף, רסטי בזמן |
בית המשפט קיבל את בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להימנע מבנייה מכל סוג שהוא במגרש שנמצא בשטח ההרחבה של הקיבוץ עד למתן סעד סופי בתובענה. נקבע, בין השאר, כי בהתחשב בנזקים שייגרמו למשיבים, האיזון הראוי, הוא ליתן את הסעד הזמני ולקבוע בטוחות מתאימות אשר יהיה בהן כדי להבטיח פיצוי של המשיבים אם התביעה שהוגשה נגדם תידחה.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
חוזים – חוזה למתן שירות – אישיי
.
המבקשת הגישה בקשה ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להימנע מבנייה מכל סוג שהוא במגרש שנמצא בשטח ההרחבה של הקיבוץ עד למתן סעד סופי בתובענה. בית המשפט נדרש לשאלה: האם מתקיימים, בעניינינו, היסודות למתן צו מניעה זמני?
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
הוכח כי למבקשת ייגרם נזק עצום אם בית המשפט לא ייתן את הסעד המבוקש.
דווקא התנהלות המשיבים היא אשר מעלה תהיות בדבר תום ליבם לאחר שחרף ההליכים המשפטיים אשר החלו לפני מספר חודשים, פעלו על מנת לקבוע עובדות בשטח.
אכן, ככלל חוזה למתן שירות אישי אינו ניתן לאכיפה. עם זאת, לא זה המקרה בגינו יש להמנע מליתן את הסעד הזמני. ראשית, המשיבים נתנו הסכמתם בחתימתם על הסכם הבנייה לקיומו של סעד כזה. ושנית, בניית הבית אינה נעשית בהכרח על ידי התובעת או מנהלה ואין מניעה כי זו תסתייע בגורמים שונים בביצועה. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [נזיקין] |
|
| תא (נצ') 7633-09-15 דב הירש נ' אילנה קטן אברהם (שלום; רים נדאף; 08/02/17) - 16 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, את תביעת התובע – עורך דין, כנגד הנתבעת בגין פרסום לשון הרע ובתוך כך, נדחו טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת לרבות ובמיוחד הטענה שעניינה הגנת אמת הפרסום והגנת תום לב. נפסק, בין השאר, כי אדם שמאשים אדם אחר, שהוא במקרה דנן גם עו"ד, בכך שהוא עבריין, מוליך שולל את לקוחותיו, נוכל, מתחזה וכיוצ"ב, מוציא את דיבתו רעה ועלול לפגוע בשמו הטוב, להשפילו, לבזותו.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – תום-לב
.
התובע – עורך דין במקצועו, הגיש כנגד הנתבעת תביעה על-פי חוק איסור לשון הרע. לטענת התובע, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, נטפלה אליו הנתבעת, והחלה לפרסם נגדו שקרים, דברי הבל ובלע, דיבה ולשון הרע, אותם פרסמה בכל מקום אפשרי: באינטרנט, בפייסבוק, בעל-פה וכו'.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
במקרה זה עולה, כי חלק מהפרסומים שפורסמו על-ידי הנתבעת כנגד התובע מהווים לשון הרע.
יש לדחות את טענת הנתבעת שעניינה הגנת אמת הפרסום. הנתבעת לא הוכיחה, כי פרסומיה משקפים את האמת, כפי שהייתה בזמן הפרסום או כי זו הייתה המציאות האובייקטיבית/העובדתית אז. גם אם הייתה מתקבלת הטענה, כי יש עניין ציבורי בפרסומים אלו, הואיל ועסקינן בעו"ד, הרי שמכאן ועד לכינויו בכינויים מזלזלים ופוגעניים, המרחק הוא רב כרחוק מזרח ממערב.
הנתבעת לא חוסה תחת הגנת תום לב, הואיל ולא עלה בידה להוכיח, כי ביצעה את הפרסומים בתום לב, ומשלא הוכיחה תנאי זה, הרי שהלכה למעשה אין כל מקום לבחון, האם הפרסום נעשה באחת מהנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק, משום שהמדובר בשני תנאים מצטברים.
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בשאלת גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע שלא ניזוק באופן ממשי, ולא נגרם לו נזק ממון בהתאם לסעיף 7א(ב) הם בין היתר: מהות הפרסום, חומרת הפרסום, מספר הפרסומים, אופי הפרסום אם זה בעיתון או בכתב עת, אם זה באתר אינטרנט, מעמדו של המפרסם ושל הנפגע, והרקע שקדם לפרסום. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [תכנון ובנייה] |
|
| עפ (י-ם) 22551-11-16 אברהים נירוך נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז ירושלים (שלום; חנה מרים לומפ; 07/02/17) - 16 ע' |
| עו"ד: איתן פלג, אסף שטרן |
נדחה ערעור המערערים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערערים לביטול צו הריסה מנהלי שהוציאה המשיבה. בתוך כך נדחו טענות המערערים ביחס לפגמים, שנטען, כי נפלו בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת.
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה מינהלי
.
המערערים הגישו ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערערים לביטול צו הריסה מנהלי שהוציאה המשיבה. המערערים טענו לפגמים פרוצדוראליים בהליך הוצאת הצווים או למקרים בהם נפלו פגמים בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, שמביאים לידי בטלות הצווים.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
סמכות יו"ר הוועדה המחוזית ליתן צו הריסה מנהלי במרחב תכנון מקומי היא "סמכות נטילה", ונועדה ליצור מנגנון חלופי ויעיל למתן צו הריסה בשלב שבניית המבנה בראשיתו, כאשר יו"ר הוועדה המקומית נמנע מלפעול בנדון או מתמהמה בהוצאת הצו. לכן, תכלית מכתב הדרישה היא מעין "יידוע", ולא לשם קבלת חוות דעתו של יו"ר הוועדה המקומית או התייעצות עמו.
סעיף 238א(ב1)(2) לחוק התכנון והבנייה, קובע שיו"ר הוועדה המחוזית לא ייתן צו הריסה מנהלי אלא לאחר שהתייעץ עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית. נפסק, כי ההתייעצות יכולה להיעשות בין בעל פה ובין בכתב. בענייננו, ב"כ המערערים לא הביאו לפני בית המשפט ראיות כלשהן ואף טענותיהן היו כלליות, כך שלא נסתרה חזקת התקינות המנהלית ונכון עשה בית משפט קמא כאשר דחה את טענותיו.
העובדה שרשויות המדינה אינן מספקות שירותי תכנון לאזור מסוים אינה יכולה לתת הכשר לבנייה בלתי חוקית, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [ביטוח] |
|
| תק (ראשל"צ) 41782-07-16 שלומית כהן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (שלום; אבי סתיו; 01/02/17) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נדונה השאלה, האם פוליסת ביטוח הנסיעות שרכשה התובעת מכסה את הנזק שנגרם לה בשל כך שנאלצה לבטל טיול מתוכנן לחו"ל. ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל להראות כי מדובר בהחמרה של מצב רפואי שהיה קיים בשלושת החודשים שקדמו לרכישת הפוליסה.
ביטוח – חבות – סייגים
ביטוח – ראיות – נטל ההוכחה
ביטוח – חברת ביטוח – חובותיה
.
השאלה המתעוררת במסגרת התביעה דנן הינה האם הפוליסה שרכשה התובעת מהנתבעת 1, באמצעות הנתבעת 2, מכסה את הנזק שנגרם לה בשל כך שנאלצה לבטל טיול מתוכנן לחו"ל.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
במסגרת כתב ההגנה הכחישו הנתבעות, באופן לאקוני, כי האירוע שמכוחו הוגשה התביעה הוא "אירוע ביטוחי", כהגדרתו בפוליסה. מעבר לכך שהטענה לא נומקה כדבעי, הרי שטענה זו לא הועלתה במכתבי הדחייה שנשלחו לתובעת ואשר הוגשו במסגרת ההליך, שם הטענה היחידה שהועלתה הינה כי האירוע נופל לגדרו של החריג העוסק בהחמרה של מחלה שהחלה בשלושת החודשים לפני רכישת הפוליסה.
ממילא, טענה זו הינה טענת ההגנה היחידה עליה רשאיות הנתבעות להסתמך. מדובר בטענה לתחולתו של סייג לחבות על פי הפוליסה, וככזה נטל ההוכחה להוכיח את התקיימותו מוטל על חברת הביטוח.
בענייננו, מדובר בתביעה קטנה, בה ניתן במקרים המתאימים להתגמש גם בסוגיה של הוכחת עניין רפואי בלא חוות דעת רפואית. עם זאת, עדיין נדרש כי ניתן יהיה ללמוד את הטעון הוכחה מהמסמכים הרפואיים (או מראיות אחרות).
חברת הביטוח בחרה להסתמך באופן בלעדי על מכתב הרופאה האורתופדית שנכתב לאחר הבדיקה הראשונית של התובעת, וכלל לא בדקה את המסמכים הרפואיים המשקפים תוצאות של בדיקות מעמיקות יותר שנעשו לאחר מכן, על אף שהם נשלחו אליה וגם צורפו לכתב התביעה. מכל מקום, הנתבעות לא הסבירו כיצד יש במסמכים הרפואיים כדי לתמוך בטענה לתחולת הסייג, וממילא אין מנוס מן המסקנה כי הן לא הוכיחו שהוא התקיים. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-הדין הרבניים |
| 26 [חוזים] [משפט עברי] [עבודה] |
|
| (חי') 547318/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יוסף יגודה, ישראל דב רוזנטל, סיני לוי; 16/01/17) - 11 ע' |
| עו"ד: דלית דרורי מיכלוביץ, מיכל לנקרי |
אף אם מוכח שמטרת ההסכם הוא להברחת נכסים, אין בכך כדי לבטל את ההסכם. המודד לביטול ההסכם הוא, האם אכן התכוונו הצדדים לבצע את אשר כתבו בהסכם או שכל שכתבו נכתב למראית העין, והם לא התכוונו כלל להעביר את הבעלות על הנכס. כדי לטעון שלא הייתה כוונה לביצוע ההסכם, יש להוכיח את הדברים באופן מובהק; העיקרון המנחה בהלכה הוא שאין עבודה ללא תמורה. לכאורה, בנוגע לעקרון זה, אין להבחין בין אנשים זרים, חברים או קרובי משפחה. ברם, ישנם מצבים המוכיחים כי מראש מחל הקרוב על המתנה, אלא ששינוי הנסיבות וסכסוך בין הצדדים גרר את התביעה.
חוזים – חוזה למראית עין – הוכחתו
משפט עברי – חוזים – חוזה למראית עין
משפט עברי – עבודה – שכר
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
.
תביעת האישה להורות על אכיפת הסכם הגירושין, שנחתם ואושר כפס"ד, ב-2002, בסמוך לפני גירושי הצדדים, שבו נקבע שהבעל יעביר זכויותיו בדירה המשותפת על שמה של האשה. בנוסף, תובעת האישה פיצוי על עבודתה לצד בעלה, בשנים 2002-2010, בעסק שהפעיל. אין חולק כי לאחר הגירושין הצדדים חזרו לגור תחת קורת גג עד שנפרדו לפני כ-7 שנים בעקבות סכסוך. העברת חלקו של האיש בדירה לטובת האישה לא בוצע עד היום. לטענת האיש, מדובר בהסכם למראית העין אין מקום לממשו. כמו כן, טוען האיש שהאישה אינה זכאית לכל פיצוי.
.
ביה"ד הרבני האזורי דחה את התביעות מהטעמים הבאים:
התביעה לאכיפת ההסכם: האפשרות העקרונית לביטולו של קניין מכוח ההבנה שנעשה למראית עין מעוגנת בסוגיית מברחת (כתובות דף עח ע"ב). העקרונות ההלכתיים והמגבלות לביטולו של הסכם, התבארו בפסק דין שניתן לא מכבר בהרכב זה (בתיק 817277/8) לפיהם: אף אם מוכח שמטרת ההסכם הוא להברחת נכסים, אין בכך כדי לבטל את ההסכם. המודד לביטול ההסכם הוא, האם אכן התכוונו הצדדים לבצע את אשר כתבו בהסכם או שכל שכתבו לא נכתב אלא למראית העין, והם לא התכוונו כלל להעביר את הבעלות על הנכס. כדי לטעון שלא הייתה כוונה לביצועו של ההסכם, יש להוכיח את הדברים באופן מובהק. כאשר מדובר במתנה, אז נדרש שהמתנה תהיה בכל נכסיו. אמנם, כאשר מדובר במעשה שבין שני צדדים, בו גם האישה מוותרת על זכויות, הרי שלכאורה אין לדון את ההסכם כהסכם למראית העין; כאשר אדם ממשיך להחזיק בנכס בפועל, יש לראות בכך ראיה להיות ההתחייבות או ההקנאה למראית העין בלבד.
למרות הגישה הכללית בבתי הדין המבוססת על אדני ההלכה, שלא לבטל הסכמי גירושין אף במצב שתכליתם של ההסכמים הייתה הברחת נכסים, וכך היא גם גישת הפסיקה האזרחית, סבור בית הדין שבמקרה חריג זה, אכן מדובר בהסכם למראית העין בלבד, ואין להיעתר לבקשת האישה להורות על אכיפת ההסכם.
הדבר ברור מכוח ראיות ישירות ועקיפות, שדעת שני הצדדים כלל לא הייתה להתחייבות להעברת הבעלות על הנכס. למעשה, הצדדים כלל לא התכוונו להיפרד, והדברים מבוססים על עובדות רבות בהם: הצדדים לא נפרדו בתקופה שלאחר הגירושין; נסיבות הגירושין – טענת האיש שנסיבות הגירושין היו המצב הכלכלי ולא סכסוך זוגי, מסתברת הרבה יותר; לא הובאו ראיות על בגידת הבעל בסמוך לתקופת הגירושין; הסכם הגירושין חסר ונראה כי כל מטרתו היא ליצור מצג של העברת הבעלות על הבית; לבית הדין הוגש הסכם שכירות בין הצדדים, המוכיח שהבעלות משותפת; השותפות הכלכלית שבה נהגו הצדדים לאחר הגירושין; אי קיום ההסכם שנים ארוכות; מבחינת המוחזקות, הנכס רשום על שם שני הצדדים, ולפיכך יש לראות את האיש מוחזק במצב הקיים.
ביה"ד מוסיף, כי העובדה שבעבר בית הדין נתן להסכם תוקף של פסק דין, אינה נותנת לו מעמד עדיף עד שיהיה תקף אף אם נעשה למראית העין בלבד. כיוון שתוקפו המשפטי של הסכם גירושין הוא מכוח התוקף שניתן לו על ידי בית הדין, הרי שאפשר לבטל את תוקפו בדרך של ביטול פסק דין.
כן נדחתה תביעת הפיצוי בשל עבודת האישה בעסק: האישה עבדה במקום אחר במשרה מלאה. לדבריה, עבדה בעסק לאחר שעות עבודתה. כמו כן, לדבריה הבעל הבטיח לה מחצית העסק לאורך השנים. האישה לא הביאה ראיות לכך שבוצעה עבודה בהיקף נרחב ולהבטחות הנטענות. ביה"ד מוסיף, כי באופן כללי, העיקרון המנחה בהלכה הוא שאין עבודה ללא תמורה. לכאורה, בנוגע לעקרון זה, אין להבחין בין אנשים זרים, חברים או קרובי משפחה. ברם הרמ"א מביא את הסתייגות בעל תרומת הדשן, שישנם מצבים המוכיחים כי מראש מחל הקרוב על המתנה, אלא ששינוי הנסיבות וסכסוך בין הצדדים גרר את התביעה. גם בנדון, ההתרשמות היא, כי בתקופה הרלוונטית, סייעה האישה לבנה ולבן זוגה עִמו חיה בטיפול בעסקיהם. טבעי הדבר שפעולות כאלה תעשנה בין בני זוג ללא כוונה לקבל כל תמורה. משהסתכסכו הצדדים, בחרה האישה לתבוע את בעלה על עבודתה בעסק. כן אין לחייב את האיש לשלם לאישה כל סכום מטעם אחר. שכן, הצדדים חיו תחת קורת גג אחת, והוציאו הוצאות משותפות במהלך השנים. לפיכך, הכספים שהרוויח העסק שימשו את שני בני הזוג. האישה אם כן קיבלה במהלך השנים תמורה עבור עבודתה אף אם לא קיבלה זאת בדרך של תלוש שכר.
נמצא, שהאישה לא נתנה את עבודתה במתנה, אלא עבדה כדי ששניהם יחיו יחדיו עם הכנסות גבוהות יותר.
אין גם כל מקום לקביעה שלאישה חלק בעסק. ראשית, הפעילות העסקית רשומה על שם הבן, ולאור העובדה שהבן בגיר, פעיל בעסק, אין הוכחה שאכן העסק של האב ולא של הבן. דווקא ביחס לרישום זה אין הוכחה שהוא למראית העין בלבד, וזאת בלי קשר להיקף המעורבות של האב בעסק הרשום על שם הבן. כמו כן, למרות החיים הזוגיים למשך כמה שנים, אין על פי ההלכה בסיס לחיוב האישה בזכויות האיש אף אילו הוכח שיש לו זכויות. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [משפחה] |
|
| (חי') 575141/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; יצחק אושינסקי, דוד גרוזמן, אברהם דב זרביב; 05/01/17) - 10 ע' |
| עו"ד: טל זלץ, אורי נחמני |
סידור גט טרם פסיקה כתובה בתום ההליך לחלוקת זכויות בביהמ"ש.
משפחה – גירושין – כתובה
.
תביעת גירושין הדדית. הצדדים פרודים כחמישה חודשים. הכתובה בסך 540,000 ש''ח. יצוין כי במקביל מתנהל בביהמ"ש הליך של פירוק שיתוף ואיזון זכויות. בין הצדדים קיימת מחלוקת עקרונית, האם יש לסדר גט בתחילה ולהותיר את הדיון על הכתובה לאחר הגט ולאחר שיתבררו תוצאות התביעה הרכושית, כדרישת הבעל, או שמא יש לדון בכתובה תחילה טרם סידור הגט, כדרישת האשה.
.
ביה"ד הרבני האזורי פסק:
ראשית, ידוע נוהג בתי הדין כי אין האישה זכאית לכתובתה אם קיבלה זכויות יתרות מהבעל על פי פסיקת הדין האזרחי שאינו על פי דין תורה, ואם כן ההחלטה בעניין הכתובה לא תוכל להינתן לפני סיום ההליך הממוני בביהמ"ש.
ביה"ד עומד על שיטות הראשונים השונות בדין סידור גט קודם סילוק דמי הכתובה.
לפי שיטת הרשב"א יש לעכב את סידור הגט עד למתן דמי הכתובה. ישנם ארבעה טעמים לכך: א. שלא תהא קלה בעיניו להוציאה; ב. משום שבדרך כלל האישה ניזונת מדמי הכתובה חלף מזונותיה שמפסידה עם סידור הגט; ג. קיים חשש שאם לא ישלם כעת לא ישלם אחר כך לאחר שכבר יהיו לו
חיים חדשים עם אישה אחרת ולא נמצא מקום לגבות את חוב הכתובה; ד. משום חינא. אישה ללא דמים לאחר הגט אין לה חן, ובכך לא יקפצו עליה לשאת אותה.
ביה"ד עומד על הנפקות בין הטעמים הנ"ל, לעניין סידור גט טרם פסיקה כתובה, ומגיע למסקנה, שלאחר פסיקת ביהמ"ש בעניינים הממוניים, ולאחר שתקבל האישה את חלקה המגיע לה על פי הפסיקה הנ"ל, אף שעדיין תביעת הכתובה לא התבררה בביה"ד, ואף אם הסכום שתקבל בערכאה האחרת יהיה נמוך מהסך הכולל של הכתובה אך גבוה מהסך הנהוג לגבות עבור עיקר כתובה, לא תהיה שום מניעה מלאשר לצדדים סידור גט לאלתר. ובוודאי לאותם דעות (הבית שמואל, העין יצחק ועוד פוסקים) הסוברים שאין לעכב את הגט כששני הצדדים רוצים ומעוניינים בו.
לפיכך נפסק כי לאחר שישולם לאישה הסך שייפסק לה בביהמ"ש, תוגש בקשה מתאימה לביה"ד, ותישקל בחיוב האפשרות לאשר פתיחת תיק לסידור גט באופן מיידי. לחילופין, וככל שתתקבל בקשה מוסכמת באשר לכך, ביה"ד יחל לדון בכתובה כבר עתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [חוזים] [בתי-משפט] |
|
| (ב"ש) 854706/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב, אברהם צבי גאופטמן; 14/11/16) - 9 ע' |
| עו"ד: ניסן סריזדה, ברוך חסין |
דחיית בקשה לביטול הסכם חלוקת רכוש בין היתר בהעדר ביסוס עובדתי.
חוזים – ביטול – עילות ביטול
בתי-משפט – הוצאות משפט – הטלתן
.
תביעת המבקש, הבעל לשעבר, לביטול הסכם חלוקת רכוש, שקיבל תוקף לפני למעלה מ-3 שנים ולפיו ייפעלו הצדדים למכירת המשק הרשום ע"ש הצדדים. הצדדים התחתנו ב-1967. ב-1979, המבקש קיבל את המשק מהוריו במתנה ללא תמורה. לאחר פטירת הוריו בשנות 1985-1980 ירש את המשק בפועל, ונרשם בהמשך על שם שני בני הזוג. עילות הביטול הנטענות: חוסר תום לב, עושק, מרמה, טעות והטעיה, כפייה, חוסר שוויון, עשיית עושר ולא במשפט ובניגוד לתקנות הציבור, שיהוי בביצוע הסכם חלוקת הרכוש ומצבו הנפשי של הבעל לשעבר.
.
ביה"ד הרבני האזורי דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
זכות האשה במשק היא מכוח הרישום על שם שניהם ולא מכוח ההסכם. מהותו העיקרית של ההסכם היא הסכמה משותפת למכור את המשק בהקדם לכיסוי חובות, ולהפקיד את שארית התמורה בנאמנות עד אשר תתבררנה הזכויות הממוניות של הצדדים. ככל שהבעל לשעבר וב"כ טוענים שאין לאישה חלק במשק, למרות הרישום על שמה, עליהם להעלות טענות אלו ולברר את זכותו הבלעדית של הבעל לשעבר במסגרת הדיון על חלוקת רכוש. אולם, אין שאלת הבעלות פוגעת בעצם ההסכם אשר קיבל תוקף פסק דין, להוציא את המשק למכירה לכיסוי חובות עד אשר תתבררנה הזכויות הממוניות. די בכך כדי לדחות את התביעה ולחייב את המבקש בהוצאות משפט על דיון סרק.
מעבר לכך, ביה"ד מתייחס לכל אחת מעילות הביטול הנטענות ודוחה אותן בהיעדר ביסוס עובדתי. בהישמט הבסיס העובדתי, אף כל המובאות המשפטיות שהביא ב"כ הבעל אינן עניין למקרה דנא. ביה"ד רואה בטענות אלו טענות סרק אשר ראוי להשית עליהם הוצאות משפט, הן לאוצר המדינה בגלל בזבוז זמן שיפוטי (3000 ₪) והן לצד השני עבור הייצוג (4000 ₪).
לאור האמור נקבע כי על הצדדים וכונסי הנכסים להמשיך במכירת המשק באופן מידי. לאחר המכירה ידון ביה"ד בפיצויים לאישה אם עדיין תהיה תביעה לכך עבור נזק שנגרם/אם נגרם מעיכוב המכירה על ידי הבעל לשעבר כפי שנקבע בהחלטות קודמות. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
| 32 |
|
| תצ (ת"א) 47799-06-14 ליאורה כהן נ' חברת ביופט בע״מ (הסכם פשרה בתובענות ייצוגיות; 01/05/16) - 18 ע' |
| עו"ד: זיו איזנר, חוסאם חוסיין, ספיר כהן, ערן לב, עדי קפלן |
| ביחס לעתיד, וככל שתחפוץ בכך, בכפוף להוראות הדין הרלבנטיות, הנתבעת תמשיך לשווק את המוצרים באריזה אשר על גביה מצוין כי מדובר ב״מזון משלים״, דוגמת האריזות אשר צורפו כנספחים לבקשות האישור. יחד עם זאת, באתר האינטרנט של הנתבעת יצוין בדרך קבע לגבי המוצרים, כי ״המוצר הינו מזון משלים, אין להאכיל כמזון בלעדי״ וכן תהיה הפניה על אריזות המוצרים לאתר האינטרנט של הנתבעת |
| חזרה למעלה |
|
|
|
|
|
|
