|
עליון
|
| 1 [בריאות] [פרשנות] [בתי-משפט] |
|
|
רעפ 9724/16 פלוני נ' פלוני (עליון; א' חיות, א' שהם, ד' ברק ארז; 16/02/17) - 9 ע'
|
| עו"ד: תמר פרוש, שרית גולן שטיינברג, טל ענר |
לשון החוק לטיפול בחולי נפש בעניין זכותו של קרוב משפחה להגיש ערעור לביהמ"ש מחוזי על החלטותיה של ועדה פסיכיאטרית, היא ברורה וחד משמעית. אין אחיזה לשונית לפרשנות המבקש, ולפיה "קרוב" הוא רק מי שנמצא בקשר עם החולה, מטפל בו ודואג לענייניו. אף פרשנות תכליתית אינה מובילה למסקנה כי יש ליצור קבוצות שונות של קרובי משפחה בהקשר לזכות להגשת ערעור.
 בריאות – חולי נפש – קרוב של חולה
בריאות – חולי נפש – ערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית
פרשנות – דין – חוק טיפול בחולי נפש, התשנ`א-1991
פרשנות – דין – כללי פרשנות
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
נגד המבקש הוגש כתב אישום שייחס לו רצח של אמו וניסיון לרצח של אחיו (המשיב). ביהמ"ש המחוזי קבע, בהסכמת הצדדים, כי המבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו, אך בשל היותו חוסה תחת סייג אי שפיות הדעת הורה על אשפוז המבקש בבי"ח פסיכיאטרי. הבר"ע היא על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרו התקבל ערעור המשיב על החלטת הועדה הפסיכיאטרית המיוחדת שליד ביה"ח, שלא להעביר לרשות המשיב את נימוקי ההחלטה לדחות את בקשת המבקש לצאת לחופשה ולבחון את נושא היציאה לחופשה של המבקש בישיבה הבאה בהנחה שהמצב הנפשי יישאר בעינו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
למרות האצטלה המשפטית אותה מנסה הבקשה לעטות, אין מתעוררת בנידון דידן שאלה משפטית של ממש, ואף אין חשש לעיוות דין בעניינו של המבקש. לפיכך, דין הבקשה לרשות הערעור להידחות.
במסגרת הבקשה נטען כי יש ליתן פרשנות תכליתית להוראת החוק, באשר לזכותו של קרוב משפחה להגיש ערעור לביהמ"ש מחוזי על החלטותיה של ועדה פסיכיאטרית. דא עקא, שלשון החוק בהקשר הרלבנטי לענייננו היא ברורה וחד משמעית. משכך, סוגיה זו אינה מותירה מקום למחלוקת פרשנית הדרושה ליבון, ואיננה מצריכה דיון נוסף בבימ"ש זה.
הגדרת "קרוב", המופיעה בסעיף 1 לחוק לטיפול בחולי נפש, וכוללת "בן זוג, הורה, צאצא, אח, אחות, סב, סבה, מאמץ ומאומץ". לקרוב זה הוענק מעמד בסעיפים שונים של החוק, ובין היתר נקבע בסעיף 29(א) כי זכות ערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית נתונה לחולה, לקרובו, וליועמ"ש. עיון בהוראות אלה מלמד כי אין כל בסיס בלשון החוק לחלוקה בין קטיגוריות שונות של קרובי משפחה.
נקודת המוצא מבחינת הפרשן היא לשון החוק, ובתוך גבולותיה תיבחן תכלית החוק. המבקש טוען כי מי שזכאי להיכלל בהגדרת "קרוב" הוא מי שנמצא בקשר עם החולה, מטפל בו ודואג לענייניו. אולם לפרשנות זו אין כל אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק, ויש לדחותה. ודוק, גם פרשנות תכליתית אינה מובילה למסקנה כי יש ליצור קבוצות שונות של קרובי משפחה, בהקשר לזכות להגשת ערעור על החלטות הועדה הפסיכיאטרית, דבר שיגרור התדיינויות מיותרות ויפגע בעקרון הודאות המשפטית.
יש להזכיר כי מדובר בזכות ערעור על החלטות הועדה, וכבר נקבע מקדמת דנא כי נוכח חשיבותה ומעמדה של זכות הערעור, יש להעדיף פרשנות המקיימת את הזכות, על פני זו השוללת אותה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] [משפט בינלאומי פרטי] |
|
|
רעא 661/17 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (עליון; י' עמית; 16/02/17) - 8 ע'
|
| עו"ד: בנימין (בנצ'י) לבנטל |
אין לסלק על הסף תביעה מחמת היעדר עילה מקום בו קיימת אפשרות ולו קלושה כי התובע יצליח בתביעתו; מחלוקת באשר לעובדות המקרה ולנפקותן המשפטית ראוי שיתבררו שלא במסגרת בקשה לסילוק על סף. סילוק תביעה אך בשל החשש כי ההליך יתברר כמיותר, יעשה במקרים קיצוניים בהם הדבר יגרור השקעת משאבים יוצאת דופן.
דיון אזרחי – סילוק על הסף – אימתי
דיון אזרחי – סילוק על הסף – במקרים נדירים
דיון אזרחי – ערעור – על החלטת ביניים
בתי-משפט – ערעור – החלטת ביניים
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – המצאה לשטחים המוחזקים
.
המשיב 2 נפגע בתאונת דרכים. הוגשה תביעה כנגד נהג הרכב הפוגע, קרנית הפלסטינית וקרנית. קרנית הפלסטינית הגישה הודעת צד ג' כנגד המבקשת, בטענה כי בתאונה היה מעורב רכב משא המבוטח ע"י המבקשת. המשיב הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של צירוף המבקשת ובעל רכב המשא כנתבעים נוספים בהליך. המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף של הודעת צד ג' והתנגדה לצירופה כנתבעת. בימ"ש קמא הורה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף ועל תיקון כתב התביעה. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
לא נמצא מקום לחרוג מהכלל לפיו השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית ידונו במסגרת הערעור על פסק הדין וכי בהחלטת ביניים שתוצאתה היא המשך ניהול ההליך לגופו, התערבות ערכאת הערעור תהא מעיקרא מוגבלת. החלטות בבקשה לסילוק על הסף מסורות לשק"ד הערכאה המבררת, והפעלת ביקורת ערעורית עליהן תיעשה במקרים חריגים בהם קיים חשש שניהול ההליך ישפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים או שההכרעה בבקשה תמנע ניהולו של הליך שגוי או מורכב במיוחד.
לגופם של הדברים, לא נמצא כי נפלה טעות מהותית בהחלטת בימ"ש קמא. הלכה היא כי אין לסלק על הסף תביעה מחמת היעדר עילה מקום בו קיימת אפשרות ולו קלושה כי התובע יצליח בתביעתו. אף אם יש ממש בטענות המבקשת ותאונת הדרכים בה עסקינן אינה עולה לכדי תאונת דרכים מעורבת לפי הדין הפלסטיני, ראוי כי הדברים יתבררו בגדר ההליך עצמו. אין חולק כי היה מגע בין רכב המשא לרכב הפוגע עובר לפגיעתו במשיב, ולא ניתן לומר כי האפשרות לקיום תאונה מעורבת חסרת סיכוי של ממש.
הדברים האמורים נכונים אף במישור היחסים שבין המשיב למבקשת, שכן דומה שאם תקבע מעורבותו של כלי רכב נוסף, קמה עילת תביעה גם לו. מכל מקום, ניכר כי בין הצדדים ניטשת מחלוקת באשר לעובדות המקרה ולנפקותן המשפטית וראוי שהן יתבררו שלא במסגרת בקשה לסילוק על סף. סילוק תביעה אך בשל החשש כי ההליך יתברר כמיותר יעשה במקרים קיצוניים בהם הדבר יגרור השקעת משאבים יוצאת דופן, ולא הוצגה תשתית עובדתית התומכת בטענה זו.
השאלה האם הומצאה למבקשת הודעה בהתאם להוראות צו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), ומשכך, לא נקנתה לבימ"ש קמא הסמכות לדון בתביעה – לא נמצא להכריע בה בנסיבות המקרה. אף לא נמצא להתערב בהחלטת בימ"ש קמא בנוגע לנאותות הפורום. כבר נאמר, כי במציאות המודרנית בה חציית גבולות פיסיים ותקשורתיים בין מדינות הינה דבר שבשגרה, קיימת נטייה לצמצם בהיענות לטענת פורום לא נאות. במקרה דנא, אף בהינתן הכבדה מסוימת בניהול ההליך בבימ"ש קמא, לא נמצא כי זכויות המבקשת, המיוצגת ע"י באי כוחה הישראליים, יפגעו עד כדי עיוות דין, ולא למותר לציין כי ניתן יהיה לפצות את המבקשות בהוצאות, אם בסופו של יום ההליך יתברר כמכביד ומיותר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [נוער] |
|
|
בעמ 1489/17 פלונית נ' לשכת רווחה קרית אונו (עליון; מ' מזוז; 16/02/17) - 6 ע'
|
| עו"ד: יוסי נקר |
במקרה הנדון התמלאו התנאים המחמירים הקבועים בסעיף 3ג(א) לחוק הנוער (טיפול והשגחה); בהעדר אבחון ברור של מצבה של הקטינה, ההחלטה להורות על אבחונה טרם מתן החלטה על אשפוזה לצורכי טיפול פסיכיאטרי, היא סבירה ואף מתחייבת.
נוער – טיפול והשגחה – אישפוז קטין
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה לפיה יש להורות על אשפוזה של בתם הקטינה של הצדדים במרכז רפואי לבריאות הנפש לצורך אבחון מצבה הנפשי. בד בבד הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשות בקבעו:
החלטותיהן של הערכאות קמא להורות על אשפוזה של הקטינה לצורך בדיקתה הפסיכיאטרית ואבחון מצבה הנפשי לא באו יש מאין וכלאחר יד, אלא לאחר זמן רב מאוד שבו סובלת הקטינה מהפרעה כפייתית קשה וממושכת, אשר לפי עמדת הגורמים המקצועיים פוגעת באופן עקבי הן במצבה הנפשי הן במצבה הגופני. מאמצי האם לסייע לבתה שלא באמצעות אשפוז, שזכו לגיבוי שאינו מובן מאליו מביהמ"ש, לא השיגו את יעדם, ונראה כי מסגרת הטיפול האמבולטורית בקטינה מיצתה את עצמה.
בניגוד לטענת האם, נראה כי התמלאו התנאים המחמירים הקבועים בסעיף 3ג(א) לחוק הנוער (טיפול והשגחה). יוער, כי בהעדר אבחון ברור של מצבה של הקטינה, החלטת בתי המשפט קמא להורות על אבחונה טרם מתן החלטה על אשפוזה לצורכי טיפול פסיכיאטרי, היא סבירה ואף מתחייבת. זאת בהינתן העובדה שבדיקה פסיכיאטרית מקיפה שתיערך לקטינה תוכל לסייע בידי הגורמים המקצועיים להמליץ באופן טוב ומדויק יותר על המשך הטיפול הנדרש והמיטבי בקטינה, בין אם ע"י טיפול באשפוז או טיפול במרפאה ובין אם בכל דרך אחרת שתיקבע בהתאם להחלטות ביהמ"ש וחוות הדעת המקצועיות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 4 [עבודה] |
|
|
סק (ב"ש) 59990-08-16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' גני מאורות המעיין בע"מ (חל"צ) (עבודה; משה טוינה, נ.צ.: ד' פטיטו, א' רפפורט; 07/02/17) - 16 ע'
|
| עו"ד: |
המשיבים נקטו בסדרת פעולות מפרות שמטרתן לפגוע במאמצי ההתארגנות במשיבה. לפיכך, ניתנו צווים האוסרים על המשיבים לנקוט בפעולות מפרות ולפגוע בתנאי ההעסקה והשכר של העובדות על רקע ההתארגנות; על אף שההחלטה על פיטורי יו"ר ועד הפעולה פסולה בהיותה מוכתמת בשיקול פסול, לא ניתן להורות על החזרתה לעבודה, משהחלטה כזו אוכפת את העסקתה כעובדת הוראה בניגוד לדין. לפיכך, ניתן סעד הצהרתי לפיו ההחלטה על הפיטורים הנה פגיעה בזכות ההתארגנות וניתנו סעדים זמניים בעניינה.
עבודה – זכויות – זכות ההתארגנות
עבודה – פיטורין – התארגנות במקום העבודה
.
בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישה המבקשת, ארגון עובדים, נגד המשיבה, שהיא חברה לתועלת הציבור המפעילה רשת של מוסדות חינוך ובכלל זה, גני ילדים באשדוד לציבור הספרדי חרדי; המשיב הוא מנכ"ל המשיבה. בבקשה מבוקש ליתן צו המבטל את פיטורי גב' שרה משה (להלן: יו"ר הועד) וסעדים המורים למשיבים שלא להמשיך בפעולות מפרות, לא לפגוע במאמצי ההתארגנות ולא לפגוע בזכויות העובדות על רקע המאמץ להתארגן.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט מ' טוינה ונציגי הציבור ד' פטיטו, א' רפפורט) קיבל את הבקשות ופסק כי:
זכות ההתארגנות הוכרה במשפט בישראל כזכות יסוד חוקתית. להגשמת הזכות החוקתית להתארגנות, החוק והפסיקה מעניקים הגנה על עובדים המבקשים להתארגן. הגנה זו באה לביטוי בהטלת איסור על פגיעה בעובד המבקש לממש את זכותו להתארגן, ובמגבלות המוטלות על המעסיק שמטרתן למנוע מהמעסיק לסכל את מאמצי העובדים להתארגן. בעניין זה נפסק כי האיסורים על המעסיק להימנע מ'השפעה' על התארגנות בכלל ובשלבי התארגנות ראשונית במיוחד, חלים על פעולות המכוונות במיוחד למניעת קיומו של ארגון עובדים יציג במקום העבודה, ושיש בהם מסר מעובדים נגד ההתארגנות, לרבות: לחץ או כפיה על עובדים, לרבות בפגישות אישיות או קבוצתיות של עובדים, לחץ על עובדים לבטל את חברותם בארגון העובדים, או להצהיר על אי רצון להתארגן בארגון העובדים ומעקב אחר עובדים על רקע התארגנות; איומים; פיטורים של חברי ועד ופעילים בהתארגנות או פיטורים של עובדים מאורגנים; הרעה בתנאי עבודה של חברי ועד או של פעילים בהתארגנות הראשונית, או הפלייתם לרעה על רקע הפעילות הארגונית, התבטאות נגד ההתארגנות במישרין או בעקיפין וכיוצ"ב.
במקרה זה אין מחלוקת כי המשיבה רשאית להביא לסיום העסקתה של יו"ר ועד הפעולה על בסיס הנימוק כי אין היא מחזיקה באישור הנדרש לפי דין לעבוד בהוראה. לצד זה, העובדה שבמשך השנים בהן הועסקה כגננת עד לאירועים מושא הבקשה לא פעלו המשיבים להסדיר את העסקתה כדין, ולחילופין לסיים את העסקתה; קשר הזמנים בין החתימה על טופס ההצטרפות למבקשת לישיבת השימוע שהתקיימה לאחר בירור שקיים המשיב עם גננות אחרות מהן למד על הצטרפותה של יו"ר הועד למאמץ ההתארגנות; ההתמקדות בישיבת השימוע לסוגיית ההתארגנות; ופיטורי יו"ר הועד מבלי לבחון חלופות לפיטורים, מובילים למסקנה כי אחד מהשיקולים לפיטורים, הוא השיקול הפסול בהחלטת הפיטורים הנותן ביטוי להצטרפות של יו"ר הועד למאמץ ההתאגדות. לפי "מודל ההכתמה" שיקול פסול בהחלטה שמקבל המעסיק מכתים את ההחלטה כולה; אפילו אם לצד השיקול הפסול עומדים שיקולים ענייניים שיש בהם כדי להצדיק את ההחלטה. לכן, במצב בו החלטת הפיטורים מוכתמת בשיקול פסול - הצטרפות למאמץ ההתארגנות - הרי שגם אם לצד השיקול הפסול עומד נימוק ענייני בפיטורים - היעדר הסמכה מתאימה - אין השיקול הענייני מכשיר את ההחלטה ה"מוכתמת". מכאן עולה, כי בפיטורי יו"ר הועד פגעו המשיבים בזכות התארגנות של כלל העובדים ובזכותה של יו"ר הועד לממש את זכותה כעובדת, להתאגד. בנוסף הוכח כי, המשיבים פעלו לסיכול ההתארגנות בשורה של פעולות מפרות שתכליתן להשפיע על ציבור העובדות ועל חברות ועד, שלא להתאגד.
לאור כל האמור, ניתן צו האוסר על המשיבים לפנות ו/או לשכנע ו/או ללחוץ ו/או לאיים ו/או להביע עמדה כלשהי כלפי כל אחת ואחת מעובדי המשיבה ו/או בפני גורמים אחרים, בעניין התאגדות העובדות בכלל ובמבקשת בפרט. כן ניתן צו האוסר על המשיבים לפגוע בתנאי ההעסקה והשכר של העובדות על רקע ההתארגנות; על אף שההחלטה על פיטורי יו"ר הועד פסולה בהיותה מוכתמת בשיקול פסול, לא ניתן להורות על החזרתה לעבודה, משהחלטה שכזו אוכפת את העסקתה כעובדת הוראה בניגוד לדין. אשר על כן, ניתן סעד הצהרתי לפיו ההחלטה על פיטורי יו"ר הועד, הינה פגיעה בזכות ההתארגנות וניתנו סעדים זמניים בעניינה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [עבודה] |
|
|
סק (ת"א) 15877-12-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הנהלת בתי המשפט (עבודה; הדס יהלום, נ.צ.: ע' הרפז, נ' עילם; 07/02/17) - 35 ע'
|
| עו"ד: איריס ורדי, אלין זילברשטיין, דורון יפת, נעמי לנדאו, ארנה לין, הלפרן-מוסרי |
העוזרים המשפטיים המועסקים על ידי הנהלת בתי המשפט, זכאים לתשלום שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, רטרואקטיבית ובכפוף לדיני ההתיישנות; על הצדדים לחדש את המשא ומתן בדבר אופן יישום פרק 18 לתקשי"ר, העוסק במילוי מקום של עובד מדינה, על מילוי מקום על ידי עוזרים משפטיים, במטרה להגיע להסכמות בעניין זה.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – תחולת החוק
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – עובדים – תנאי עבודה
עבודה – נוהג – הוכחתו
.
ביה"ד דן, במסגרת בקשות צד בסכסוך קיבוצי, בשתי סוגיות הנוגעות להעסקת העוזרים המשפטיים במערכת בתי המשפט: זכאות או העדר זכאות לתשלום על עבודה בשעות נוספות; סוגיית מילוי מקום.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ה' יהלום ונציגות הציבור ע' הרפז, נ' עילם) קיבל את הבקשות ופסק כי:
אשר לסוגיית השעות הנוספות, ביה"ד דן בשאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: החוק) על העסקת העוזרים המשפטיים בציינו כי, המבחנים שקבעה הפסיקה על מנת להכיר בחריג של משרת האמון האישי לפי סעיף 30(5) לחוק, הם אלה: מדובר בעובד בכיר; בעל מידע מיוחד; בעל אחריות מיוחדת; בעל יכולת להחליט באופן עצמאי; משתכר שכר גבוה; עובד בשעות לא שגרתיות.
ביה"ד דן בשאלה האם מתקיימים בעוזרים המשפטיים המועסקים בבתי המשפט, המבחנים האמורים, בקובעו כי: לעוזר משפטי אין סמכות לקבל החלטות באופן עצמאי, יש פיקוח על שעות העבודה; העוזרים המשפטיים אינם אחראים על עובדים אחרים, אלא רק על עבודתם הם; לא הוכח כי שכרו של העוזר המשפטי גבוה "במידה ניכרת" משכרו של משפטן בשירות המדינה. לא הוכח שמדובר בשכר ובתנאים "גבוהים מהמקובל בענף במידה ניכרת"; אין די באמון המיוחד השורר בין העוזר המשפטי לבין השופט, כדי לקבוע כי יש להחריג את העוזרים המשפטיים מתחולת החוק; ההיבט שעניינו מימד הזמן העבודה, הוא המבחין בין מי שיחולו עליו הוראות החוק לבין עובד שלא יחולו עליו הוראות החוק. בכל הנוגע לעוזרים המשפטיים, מבלי להפחית ממידת האמון המיוחדת הנדרשת מכל עוזר משפטי כלפי השופט שעמו הוא עובד וכלפי מערכת המשפט כולה, הרי שעבודת העוזרים המשפטיים מוגדרת ומתוחמת בזמן, ולכן אין כל הצדקה להחריג את העוזרים המשפטיים מתחולת החוק; העוזרים המשפטיים לא קיבלו "שכר גלובלי" הכולל בחובו גם שעות נוספות.
לאור כל האמור, על העוזרים המשפטיים חלות הוראות החוק; השכר ששולם לעוזרים המשפטיים אינו כולל שעות נוספות. לפיכך, העוזרים המשפטיים המועסקים על ידי הנהלת בתי המשפט בשעות נוספות, זכאים לתשלום עבור השעות הנוספות שביצעו, ככל שאלה אושרו על ידי הממונה עליהם, בהתאם לחוק; בכל הנוגע לזכאות פרטנית של כל אחד מהעוזרים המשפטיים, לא מן הנמנע שיידרש הליך פרטני. קביעה זו נכונה באופן רטרואקטיבי, בכפוף לדיני ההתיישנות. ניתנת למדינה ארכה להערכות לתשלום שעות נוספות לעוזרים המשפטיים שעבדו בשעות נוספות, עד ליום 1.6.17.
אשר לסוגיית מילוי המקום, לא הוכח קיומו של נוהג בפרק הזמן של 6 שנים, מעת כניסת עוזרים משפטיים לתפקידם, לאפשר מעבר של עוזרים משפטיים ממשרות קבועות למשרות מילוי מקום, ללא הגבלה על מספר המשרות הזמניות וללא הגבלת פרק הזמן שבו ניתן למלא מקום; שעה שהמדינה החליטה, בניגוד לאמור בהסכם האישי של העוזרים המשפטיים, לאפשר לעוזר משפטי לעבוד במשרת מילוי מקום, שומה עליה לפעול בעניין זה לפי סעיף 18 לתקשי"ר, העוסק במילוי מקום של עובד מדינה.
עצם הפעלת פרק 18 לתקשי"ר על משרת מילוי מקום, הינו פררוגטיבה ניהולית של המדינה ולמעשה, במסגרת חובתה שלא להפלות בין עובדיה; שעה שלא ניתן ליישם את פרק 18 לתקשי"ר על העוזרים המשפטיים כלשונו, בשל המיוחדות של מקצוע העוזר המשפטי, שומה היה על המדינה לנהל משא ומתן והיוועצות עם נציגות העובדים, בנוגע להתאמות הנדרשות בפרק 18 לתקשי"ר, בנושא מילוי מקום. לאור האמור, על הצדדים לחדש את ההדברות בסוגיית אופן יישום פרק 18 לתקשי"ר, במטרה להגיע להסכמות בעניין זה. נקודת המוצא להסכמות אלה, היא כי שעה שהמדינה מאפשרת העסקת עוזרים משפטיים במשרת מילוי מקום, בניגוד לאמור בהסכם האישי, הרי שהיא מחויבת לפעול בעניין זה לפי התקשי"ר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [עבודה] |
|
|
סעש (ת"א) 52099-02-15 מורן אלמגור נ' טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ (עבודה; אריאלה גילצר כץ, נ.צ.: ח' קפלניקוב; 05/02/17) - 21 ע'
|
| עו"ד: ברק בר ורשבסקי, תמר שריאל, נעמי בן אברהם |
לנתבעת 2 אחריות לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בנוגע לדרך סיום עבודתה של התובעת, וכמזמינת השירות מהנתבעת 1 – חברה לאספקת שירותי שמירה, עליה לפצות את התובעת בגין אפליה והתנכלות על רקע היותה אישה ונטייתה המינית בסך של 50,000; כן נפסק לתובעת פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליכי השימוע בשווי 3 משכורות (36,870 ₪); התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחתה.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
.
נתבעת 1, חברה לאספקת שירותי שמירה ואבטחה, הציבה את התובעת לעבודה באגף הביטחון במשרד התחבורה. התובעת שימשה כמנהלת אבטחת מתקנים בהתאם למכרז. מנהל אגף הביטחון במשרד התחבורה היה הממונה על התובעת (להלן: הממונה). התובעת עותרת לפיצוי על רקע אפליה מגדרית ונטייתה המינית לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פגמים שנפלו בהליכי השימוע ואי המצאת הודעה לעובד. הדיון נסב אודות השאלה האם כינוי "אישתתה" לבת זוגה של התובעת מהווה לגלוג ופגיעה בתובעת על רקע נטייתה המינית, ואודות השאלה האם פגעו הנתבעות בתובעת בשל היותה אישה.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ד"ר א' גילצר-כץ ונציגת הציבור ח' קפלניקוב) קיבל את התביעה בעיקרה כנגד הנתבעת 2, דחה את התביעה כנגד הנתבעת 1 ופסק כי:
במקרה דנן הוכח כי תפקודה של התובעת היה מקצועי, ללא כל טענה כלפיה. למרות תפקידה הבכיר של התובעת, הממונה ניסה להפוך אותה ממנהלת למזכירה וכאשר סירבה "סימן" אותה ובכך פגע בה. העברת עובד מתפקיד ניהולי לתפקיד מזכירותי הנו פסול. הממונה התנהג כך כלפי התובעת רק בשל היותה אישה. הממונה הפגין זלזול ולעג כלפי נטייתה המינית של התובעת. הממונה הפגין התנהלות כוחנית כלפי התובעת שסירבה לשמש כמזכירה ואף הודיע לפתע כי תפקידה התייתר, אלא שנמצא כי מדובר באמתלה בלבד. נתבעת 2 לא חפצה ליתן לתובעת תפקיד חלופי ולא הייתה מעוניינת בהמשך העסקתה. בשימוע שנערך לתובעת נכתב כי נערכים שינויים בהגדרת התפקיד, אולם לא צורף כל מסמך המאמת טענה זו. בנוסף, זימון מועמד חלופי לתפקידה של התובעת עוד בטרם נערך לה השימוע ובטרם הפסקת עבודתה, מהווה התנהלות שלא בתום לב.
אשר לאחריות הנתבעת 1, אין חולק כי נתבעת 2 אינה מעסיקתה הישירה של התובעת. אולם, הדין והפסיקה הטילו חובות נרחבות גם על מזמין השירותים על מנת להגן על זכויותיהם עובדי הקבלן. קל וחומר, עת מדובר במדינת ישראל כמזמינת שירותים. עסקינן בהעסקה משולשת לאורך שנים רבות בה לנתבעת 1, שהיא קבלן כח אדם, לא הייתה כל השפעה על קבלת ההחלטות של נתבעת 2, ולא הייתה כל ברירה אלא לסיים את העסקת התובעת. מאותו מועד שנתבעת 2 לא חפצה בהמשך העסקתה, פוטרה התובעת ללא שימוע. לא הוכח כי נתבעת 1 ניסתה לאתר בעבור התובעת תפקיד חלופי. נתבעת 2 לא הציעה כל תפקיד חלופי לתובעת. ביטול תפקידה של התובעת נעשה מבלי שהתקבלה החלטה בוועדת המכרזים או נעשה תיקון של החוזה בין הנתבעות. נוכח האמור לעיל, לנתבעת 2 אחריות לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בנוגע לדרך סיום עבודתה של התובעת; לא הוצג הסכם העסקה בין נתבעת 1 לתובעת, אולם משאין מחלוקת על תנאי העסקתה לא נמצא מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
התובעת פוטרה בעטיה של נתבעת 2 רק בגלל שהתובעת לא הסכימה לבצע עבודות מזכירות. על המדינה חלות חובות מוגברות בנושא שוויון בעבודה. השימוש בביטוי "אישתתה" על ידי אורגן של הנתבעת 2 הינו פוגעני מעליב ומביש ואין לו כל מקום במערכת יחסי העבודה. רוב הטענות הן כלפי אורגן של נתבעת 2 ולא כלפי נתבעת 1 שלא הייתה לה יד ורגל בהתנכלות לתובעת על רקע היותה אישה ונטייתה המינית. על נתבעת 2 לפצות את התובעת בסך של 50,000 ש"ח לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ביה"ד ציין כי לוּ נתבע סכום גבוה יותר בגין הפליה, היה נפסק סכום זה. כן נפסק לתובעת ופיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליכי השימוע בשווי 3 משכורות (36,870 ₪). התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחתה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מנהלי
|
| 7 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] |
|
|
תצ (ת"א) 2078-07-15 אמיר אריאל נ' עירית תל-אביב-יפו (מנהלי; אביגיל כהן; 05/02/17) - 18 ע'
|
| עו"ד: עדי מוסקוביץ, גיא מונין |
לא הוכח ולו לכאורה, כי העירייה פועלת בניגוד לדין בכך שהיא נוקטת הליכי אכיפה נפרדים ביחס לחשבונות שונים של אותו נישום ש"מבשילים" לגבייה באותו מועד. לפיכך, נדחתה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בקשה לאישור תובענה ייצוגית
רשויות מקומיות – גבייה – הוצאות גביה
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי העירייה מבצעת פעולות אכיפה ביחס לחשבונות שונים של אותו נישום, באופן נפרד, כאשר ניתן היה לבצע אותן פעולות במועד אחד, על פי הוראות הדין.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה ופסק:
בשל חשיבותו הקריטית של משלוח מכתב דרישה לצורך פתיחת הליך הגביה המנהלית, מונפק מכתב דרישה לכל חשבון וחשבון. באופן זה ניתן לוודא בצורה מיטבית כי הנישום מיודע ביחס להיתכנותם של הליכי גביה נגדו. משרשאית העירייה לשלוח מכתב דרישה נפרד ביחס לכל חשבון, אזי משלוח מכתב דרישה נוסף לפי תקנות המיסים, אף הוא בהתאם להוראות הדין. לפיכך, גבייה יעילה ומהירה של החובות מאפשרת נקיטת פעולות אכיפה נפרדות בגין כל חשבון של הנישום אשר לא שולם. העירייה פועלת בגדר המתווה שהוצב לה בסעיף 12ט לפקודת המסים (גביה) והוצאות האכיפה בגין פעולות אלה הן בגדר "הוצאות סבירות". לא הוכח ולו לכאורה, כי העירייה מפרה את סעיף 12ט לפקודת המסים (גביה) בכך שהיא נוקטת הליכי אכיפה נפרדים ביחס לחשבונות שונים של אותו נישום ש"מבשילים " לגבייה באותו מועד. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 8 [מסים] [תכנון ובנייה] |
|
|
עמנ (י-ם) 19461-07-16 אסמעיל עבד אלרחמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (מנהלי; עודד שחם; 30/01/17) - 10 ע'
|
| עו"ד: א' אקסלרד, א' אבו גוש, ס' מונק, י' חביליו |
האפוטרופוס לנכסי נפקדים העביר לאביו המנוח של המערער את זכות הקניין במקרקעין בכפר אבו-גוש לפי חוק נכסים נפקדים וללא תמורה. חלק מהמקרקעין הועברו למערער על ידי המנוח, כאשר מדובר בהעברה שאינה בבחינת מימוש זכויות לעניין היטל השבחה. בהמשך המערער מכר את חלקו במקרקעין, ובגין עסקה זו הוא חב בתשלום היטל השבחה.
מסים – מס השבחה – חבות
מסים – היטלים – היטל השבחה
מסים – מס שבח מקרקעין – זכות במקרקעין
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו
.
ערעור מנהלי נגד החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בה נדחה ערר של המערער על חיובו בתשלום היטל השבחה בגין מכירת זכויותיו במקרקעין בכפר אבו גוש. אביו של המערער (להלן: המנוח) היה הבעלים במקרקעין. עם חקיקת חוק נכסי נפקדים, הוקנו המקרקעין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. בשנת 1955 הועברו המקרקעין מהאפוטרופוס לרשות הפיתוח, ונרשמו על שמה. בשנת 1993 פורסמה תכנית משביחה החלה על המקרקעין במובן התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה (להלן: התוספת). האפוטרופוס לנכסי נפקדים העביר למנוח, ללא תמורה, את זכות הקניין במקרקעין לפי חוק ומבלי ששולמה תמורה. חלק מהמקרקעין הועברו למערער על ידי המנוח. אין מחלוקת, כי מדובר בהעברה שאינה בבחינת מימוש זכויות לעניין היטל השבחה. בהמשך לכך, מכר המערער את חלקו במקרקעין. בגין עסקה זו נשלחה לו הודעת השומה, עליה סב ההליך.
.
בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את הערעור ופסק כי:
לפי התוספת, החבות בהיטל השבחה נוצרת בשל קיומה של השבחה ביחס למקרקעין. השבחה מוגדרת כ"עליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". ברם, תשלום היטל ההשבחה נדחה עד למימוש הזכויות במקרקעין שבהם חלה ההשבחה. על רקע זה עולה השאלה, האם העברת המקרקעין למנוח הייתה בבחינת "מימוש זכויות" במקרקעין, לפי התוספת. הגדרת "מימוש זכויות" בתוספת כוללת מספר חלופות. בחלופה הנדונה במקרה זה מוגדר מימוש זכויות במקרקעין כ"העברתם או העברת החכירה לדורות בהם, בשלמות או חלקית, או הענקת זכויות בהם הטעונה רישום בפנקסי המקרקעין, בתמורה או ללא תמורה, אך למעט העברה מכוח דין והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו". ועדת הערר קבעה כי יש לראות את העברת המקרקעין למנוח כ"העברה מכוח הדין" ואין מקום להתערב בכך.
במהותה העברת הנכס למנוח הייתה שחרור נכס שהוקנה בעבר לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. בלא אישור האפוטרופוס לנכסי נפקדים, רשות הפיתוח לא הייתה מעבירה את הנכס למנוח. זיקת הנכס לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לא נותקה בשל העברתו לרשות הפיתוח. מבחינה לשונית, שחרור הנכס על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים הוא פעולה מכוח הדין. ככזה, לא ניתן לראותו כמימוש זכויות, המקים חבות בתשלום לפי התוספת. גם מבחינה תכליתית, קיים קושי מהותי לראות בשחרור כאמור של נכס משום "מימוש זכויות" על ידי רשות הפיתוח. שחרור הנכס אינו אלא השבתו לבעלים המקוריים שלו, או לחליפיו. מבחינה כלכלית, הוא אינו מממש זכות כלשהי של רשות הפיתוח. ככל שמדובר במימוש זכויות, מדובר דווקא במימוש זכויות מצד הבעלים המקוריים, שהזכויות המקוריות שהיו לו בנכס שבות לידיו כי מדובר בהעברה מכוח הדין, שאינה מימוש, ורישום הזכויות על שמו של הנעבר אינה מממש את זכותו של המעביר אלא של הנעבר. פעולה כאמור נעדרת את האופי המהותי של "מימוש זכויות", המקים את חובת התשלום לפי התוספת. בשחרור הנכס לא היה משום פעולה משמעותית המוציאה התעשרות מן הכוח אל הפועל. שחרור הנכס, והשבתו למנוח, ללא תמורה, לא הקנו התעשרות כלשהי, בין לרשות הפיתוח, בין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. לכן גם מנקודת המבט המהותית, אין לראותה כ"מימוש זכויות" במובן התוספת. בתוך כך, משהושבו הזכויות במקרקעין ללא תמורה לבעליהם המקורי, גם לא צמחה כל התעשרות לציבור, המיוצג בידי האפוטרופוס הכללי ורשות הפיתוח, כפועל יוצא מן התכנית המשביחה. ההתעשרות כתוצאה מהתכנית המשביחה צמחה למנוח ולמי שבאים מכוחו. במצב זה, נימוקים של צדק חלוקתי, העומדים בבסיס התוספת, מובילים אף הם למסקנה, כי אין לראות בשחרור המקרקעין למנוח משום "מימוש זכויות", המטיל את החבות לשלם היטל השבחה על רשות הפיתוח, ובה בעת מוציא את המנוח ומי שבאים מכוחו פטורים מכל תשלום.
בשטר המכר נכתב כי מדובר בהעברה לפי חוק, מבלי ששולמה תמורה. החוק מכוחו בוצעה ההעברה הוא חוק נכסי נפקדים. ניסוח זה תואם את החריג שבהגדרת "מימוש" שבתוספת, שעניינו "העברה מכוח דין". הזכויות שהוקנו למערער במקרקעין מבוססות על ההקניה שקיבלה ביטוי במסמך זה; שחרור הנכס לא נכפה על הרשות. מכל מקום, יסוד הכפייה לא נתפס בפסיקה כמכריע בהכרח את שאלת הסיווג של העברה כהעברה מכוח הדין; הטענה כי ההשבחה במקרקעין חלה בעת שרשות הפיתוח הייתה רשומה כבעלים בהם, ומשכך, היא החבה בהיטל ההשבחה מבוססת על סעיף 2(א) לתוספת, לפיה החבות בהיטל ההשבחה חלה על הבעלים בעת שחלה השבחה במקרקעין. לשאלה מי אמור לשאת בתשלום היטל ההשבחה בסיטואציה דנן אין תשובה בחוק נכסי נפקדים. במצב זה, יש לגזור את הפתרון על דרך ההיקש, מן ההסדרים שאומצו בפסיקה ובחקיקה במקרים דומים, ובשים לב לעקרון היסוד לפיו יש לשאוף להרמוניה נורמטיבית. בפסיקה נקבע במקרה מקביל כי החבות בהיטל השבחה רובצת על הבעלים המקוריים של המקרקעין, שהושבו לידיו. כל תוצאה אחרת, שאינה הטלת היטל ההשבחה על המערער, פירושה עשיית עושר ולא במשפט מצדו ולכך אין מקום. מסקנה זו מתחזקת, נוכח סעיפים 32(ד) ו-(ה) לחוק, המטילים על בעלי המקרקעין, בעת שחרור הנכס, לשפות את המדינה על כל הוצאה שהוצאה ביחס לנכס. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 9 [דיון פלילי] |
|
|
תפ (מרכז) 2051-09-16 מדינת ישראל נ' שלמה נסים אלבז (מחוזי; מיכל ברנט; 09/02/17) - 5 ע'
|
| עו"ד: שלומי ויזן, שרון נהרי, איתמר פלג |
בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום נגד הנאשם, בקובעו כי אין קשר סיבתי עובדתי בין המיוחס לו לבין מותם של המנוחים.
דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו
דיון פלילי – טענות מקדמיות – העובדות המתוארות בכתב-האישום אינן מהוות עבירה
.
הנאשם 1 מואשם בהריגה, בשל מותם שלושה פועלים שהועסקו על ידו בעבודות חקלאיות. הנאשם טען כי כתב האישום אינו מגלה עבירה כלפיו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנאשם ופסק:
אין על פי נוסחו של כתב האישום מעשה או מחדל המיוחסים לנאשם 1, המהווים את הגורם הממשי למות המנוחים, דהיינו – אין קשר סיבתי עובדתי בין המיוחס לנאשם 1 בכתב האישום לבין התוצאה העגומה והטראגית, היא מותם של המנוחים. הנאשם 1 התמודד עם הסיכון הצפוי על מנת למנוע אותו. מקרה המוות אירע בכביש, לאחר שהנאשם 2 והפועלים לא שעו להוראתו של הנאשם 1 – וזאת על אף יחסי המרות הנטענים – ונותרו על הגרור. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 10 [חברות] |
|
|
תא (ת"א) 16585-12-14 דוד רייכמן נ' יואל אולנסקי (מחוזי; דניה קרת מאיר; 07/02/17) - 19 ע'
|
| עו"ד: תומר רייף, אורי רייכקינד, רון בן אברהם |
במקרה דנן, נדרשת הפרדת כוחות בין בעלי המניות בחברה, שהיא מעין שותפות, עקב אובדן האמון ההדדי ביניהם. דרך המלך במקרה זה היא התמחרות בין הצדדים שתבטיח כי רכישת המניות תעשה בשווי הוגן כלפי שני הצדדים.
חברות – עושק המיעוט – תביעה להסרת קיפוח
.
תביעה להסרת קיפוח זכויותיו של בעל מניות מיעוט בחברה. התובע מבקש להורות לנתבעים לרכוש את מניות התובע בחברה על פי הערכת השווי שצורפה לכתב התביעה והפטרתו מכל ערבות לחובת החברה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
קיפוח מתקיים כאשר המשאבים בחברה מחולקים בצורה בלתי הוגנת בין בעלי השליטה בחברה לבין בעלי מניות מיעוט בה, או כאשר נפגעות הציפיות הלגיטימיות של הצדדים. התנהגותו של בעל מניות בחברה שהיא בעלת אופי של מעין שותפות, באופן הגורם לאובדן האמון מצדו של בעל המניות האחר ולמשבר ביחסים ביניהם, מצדיקה הענקת סעד למקרה קיפוח לאותו אחר. בענייננו, מדובר בחברה שהיא "מעין שותפות". במקרה דנן, ישנה עילה יחידה המקימה טענת קיפוח, אולם נוצר מצב של אובדן אמון הדדי בין הצדדים שאין מקום לנסות ולרפאו בדרך של מתן הוראות לגבי אופן ניהול החברה. לכן, דרך המלך במקרה זה היא התמחרות בין הצדדים אשר מאפשרת להבטיח כי רכישת המניות תעשה בשווי הוגן כלפי שני הצדדים. לאור מצב החברה, המנגנון שייתן מענה הולם הוא זה שמסגרתו הצד שמבקש את הפרדת הכוחות נוקב בהצעת מחיר עבור החברה כולה ולאחר מכן, הצד השני יכול לבחור האם למכור את מניותיו לפי המחיר שהוצע או לחלופין לרכוש את מניות המציע לפי מחיר זה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 11 [תעבורה] [דיון פלילי] |
|
|
עפ (י-ם) 35160-06-16 בנימין שור נ' מדינת ישראל עיריית ירושלים (מחוזי; כרמי מוסק; 07/02/17) - 10 ע'
|
| עו"ד: מירית דניאל |
בעוד שמכוח חוק חניה לנכים, לא ניתן למסור הודעת תשלום קנס בלי צילום הרכב, הרי שאת הפגם שנפל באי המצאת הצילום ניתן לרפא על ידי המצאת הצילום לנאשם באופן שיאפשר לו להתגונן כראוי.
תעבורה – חניה – נכים
דיון פלילי – הרשעה – בעבירה שונה
.
ערעור על פסק דין לפיו הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 5 (א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו) ותקנה 22(א) לתקנות התעבורה, לאחר שהעמיד את רכבו – הנושא תג נכה השייך לבנו – במקום שהחניה בו נאסרה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
החובה לצרף תצלום להודעת תשלום הקנס מעוגנת בחוק חניה לנכים. בעוד שהדרישה לצילום הרכב בעת העבירה היא מהותית ובלי צילום הרכב לא ניתן למסור הודעת תשלום קנס, הרי שאת הפגם שנפל באי המצאת הצילום ניתן לרפא על ידי המצאת הצילום לנאשם באופן שיאפשר לו להתגונן כראוי. כך נעשה במקרה דנן ומשכך לא נמנעה יכולת ההתגוננות של המערער באופן המצדיק את ביטול כתבי האישום. סעיף 3א לחוק חניה לנכים אינו מגביל את סמכויות הפקח לתת דו"חות חניה לרכב נכה רק בנסיבות האמורות בסעיף 2(א)(3) או (4) או 3. בימ"ש קמא קבע כי חרף העובדה שחוק העזר לא אושר על ידי ועדה מוועדות הכנסת, ניתן להגיש כתב אישום בגין הפרת חוק העזר. בימ"ש קמא התייחס לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי בציינו, כי גם אם היה מקבל את טענת המערער לפיה לא הואשם בעבירה לפי סעיף 254 לפקודת העיריות – גם אז ניתן היה להרשיעו על ידי שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. בכתב האישום שהוגש כנגד המערער נרשם כי הוא העמיד את רכבו במקום שהחניה בו אסורה והאיסור סומן בתמרור, כלומר העובדות שבכתב האישום היו ידועות למערער, מכאן שהתקיימו שתי התכליות שבסעיף 184, המאפשר הרשעת נאשם בעבירה אחרת מזו המיוחסת בכתב האישום. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 12 [דיון פלילי] [ראיות] |
|
|
תפ (מרכז) 9330-06-15 מדינת ישראל נ' אורי מוקמל (מחוזי; מיכל ברק נבו; 07/02/17) - 27 ע'
|
| עו"ד: טל תבור, קרן זרקו זמיר, אלדן דנינו |
בית המשפט דחה טענות זוטא שהעלה הנאשם ביחס להודעותיו והודאותיו ברשות המסים ואשר עניינן בפגמים, שכביכול, נפלו בהתנהלות החוקרים. במרכז החלטת בית המשפט עומדות שאלות בעניין שלילת זכותו של הנאשם להיוועץ בעורך דין, אי הזהרתו כראוי, גביית הודעות בחוסר סמכות ומבלי שיתועדו כדין.
דיון פלילי – חקירה במשטרה – אזהרת חשוד
דיון פלילי – חקירה במשטרה – התנהגות המשטרה
דיון פלילי – חקירה במשטרה – זכות היוועצות עם עו`ד
ראיות – הודאה – קבילותה
.
כנגד הנאשם – רואה חשבון ויועץ מס במקצועו הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירות מס. לנאשם יש טענת זוטא בנוגע לחלק מהודעותיו ברשות המיסים. לטענת ב"כ הנאשם, נשללה מהנאשם הזכות להיוועץ בעו"ד, הנאשם לא הוזהר כראוי, הודעותיו נגבו בחוסר סמכות והן לא תועדו כדין.
.
בית המשפט דחה את טענת הנאשם וקבע כלהלן:
העובדה שהנאשם שקל שיקול משפטי שגוי, אינה יכולה להיחשב כמסירת הודאה שלא מרצונו החפשי.
יש לדחות את טענת הנאשם, כי מסר את הדברים המפלילים אותו בביצוע חלק מהעבירות, רק משום שבהעדר אזהרה מתאימה, לא הבין כי הוא נחקר גם על עבירות לפי חוק העונשין. בנסיבותיו של עניין זה, עולות תהיות לגבי נפקות האזהרה להבנת הנאשם, שממילא "סידר לעצמו בראש" את הדברים לפי רצונו, ולא לפי מה שנאמר לו באזהרה.
טענת ההגנה ביחס לזכות הנאשם להיוועץ בעורך דין דינה דחייה. לא נמצא כל קשר בין אי הבנת האזהרה או סוג העבירות שבהן נחשד, כפי שנטען על ידי הנאשם, לבין ההחלטה שלא להתייעץ עם עורך דין.
כאשר חוקר מוסמך לחקור עבירות מסוג מסוים, או לפי חוק מסוים, הוא מוסמך לשאול כל שאלה שנדרשת לבירור התקיימותם או העדרם של היסודות הקשורים באותן עבירות. הרלוונטיות של שאלה לחקירת העבירות שאותן מוסמך החוקר לחקור, היא היא שקובעת את גבולות הסמכות. אף אם בחקירה כזו או אחרת תמצא שאלה שאינה קשורה ישירות לעבירות המס, כל עוד שהחוקרים לא שאלו את הנאשם שאלות כאלה כתחבולה, מתוך רצון לגרום לו להפליל עצמו בעבירות שאינן כרוכות בעבירות המס, פעולתם לגיטימית ואינה מביאה לפסלות ההודעות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 13 [מקרקעין] |
|
|
תא (חי') 56391-06-15 יעקב אלמוג נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (מחוזי; כמאל סעב; 05/02/17) - 19 ע'
|
| עו"ד: נטע הרשקוביץ, הילה גולדפילד, דורון חן, דקלה רוזנר, אייל רוזנר |
נדחתה תביעת התובעים לתיקון רישום זכויות בטבו. נפסק, כי הרישום בלוח הזכויות שנעשה לאחר הליכי ההסדר מבטל כל זכות הסותרת אותו ויוצר בכך "לוח חלק" לגבי אותה זכות, ומכאן משקלו העצום של רישום זה; ומשלא עלה בידי התובעים לעמוד בנטל הכבד הרובץ לפתחם ומשלא הצליחו להוכיח עילות חוקיות שתבססנה את טענותיהם ותביעתם, דין תביעתם להידחות.
מקרקעין – רישום – תוקפו
מקרקעין – רישום – תיקונו
מקרקעין – רישום – הסדר זכויות במקרקעין
.
התובעים הגישו תביעה שעניינה בטעות ברישום הצמדות בטאבו. התובעים עותרים לתקן את הרישום באופן ששטח החצר יוצמד ליחידה 2 שבבעלותם, במקום יחידה 5 שבבעלות הנתבעים, ובאופן שהרישום יתאים למצב הקיים.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
מטרת העל של המחוקק בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין הינה בעצם להבטיח, בכל הנוגע לזכויות הטעונות רישום במקרקעין מוסדרים, כי יעשו באמינות, פומביות, ודאות וסופיות הרישום. בית המשפט ייעתר לעיתים נדירות לתביעה שמטרתה תיקון הרישום, תוך קביעה שנטל ההוכחה המוטל על כתפיו של הטוען לתיקון הרישום הינו כבד מאוד.
יש לפרש את העילות שבסעיף 93 לפקודת ההסדר על דרך הצמצום ולאפשר את תיקון לוח הזכויות רק לעיתים רחוקות ובמקרים נדירים.
נטל ההוכחה הרובץ לפתח התובעים הוא נטל כבד מאוד, וכלל הראיות מצביעות על העובדה כי יש לפנות אל מרשם המקרקעין שהרי הוא המעניק את זכות הבעלות, שכשלעצמה היא: זכות קניינית בעלת עוצמה מיוחדת.
טענת התובעים כי רישום הזכויות בלוח הזכויות שפורסם במסגרת הליכי ההסדר, נעשה במרמה, היא טענה שהועלתה מהפה והחוצה ללא תשתית עובדתית ומשפטית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 14 [נזיקין] |
|
|
רעא (מרכז) 13522-08-16 א. א. פ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (מחוזי; צבי ויצמן; 02/02/17) - 13 ע'
|
| עו"ד: אילן קינר, אגסי מימון |
זכות העמידה לתקיפת אי מתן הודעת חסינות לעובד מדינה עומדת לעובד המדינה בלבד. מעת שהטעם לסירוב להכיר בחסינות העובד ברור ועולה מתוך כתב ההגנה של המדינה, אין מקום להוסיף ולחייב אותה לנמק החלטתה זו.
נזיקין – הגנות – חסינות עובד ציבור
.
בקשת רשות לערער על החלטה שניתנה במסגרת תביעה נזיקית נגד המדינה ונגד שוטר, בה נדחתה בקשה להורות למשיבה לגלות את נימוקיה לאי הגשת הודעת הכרה בחסינות לגבי השוטר.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
תקיפת החלטה הנוגעת למתן הודעת חסינות לעובד מדינה נתונה לתובע בלבד בעוד שכאשר לא הוגשה הודעת חסינות, הסמכות לתקוף החלטה זו היא לעובד המדינה בלבד. בהעדר חסינות על המבקש להוכיח תביעתו כנגד כל אחד מהנתבעים. אין לשמוע את טרונייתו של המבקש כי בלא קבלת נימוקי המדינה לאי מתן החסינות, נדרש הוא להוכיח רשלנותו של המזיק, שכן תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין לא בא על מנת להפוך את נטלי הראיה ואת החובה הנורמטיבית המוטלת על כל אחד מהצדדים, הניזוק עודו נדרש להוכיח תביעתו. בענייננו אף אין כל צורך לחייב את המשיבה בנימוק החלטתה לאי מתן הכרה בחסינות, שכן הטעם לכך ברור ועולה מכתב ההגנה – ספקות באשר לאופי המעשה של המשיב האם נעשה בזדון או בשוויון נפש ואין היא חייבת להסביר את ספקותיה למבקש. מעבר לנדרש, לו היו המשיבים עומדים על כך שהמשיבה בצד אי מתן הכרה בחסינות למשיב תוסיף ותייצגו באותו בהליך, היה מקום לחיוב המשיבה במתן נימוק והסבר לדרך בה בחרה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 15 [בוררות] [בתי-משפט] |
|
|
אבע (ב"ש) 48451-12-16 אפרת ואש עורכת דין (בוררת) נ' מיכאל שטקלר (מחוזי; יעקב פרסקי; 02/02/17) - 6 ע'
|
| עו"ד: צבי שורץ, בועז עמיר |
בימ"ש הכריע, במסגרת אבעיה מטעם הבוררות שמונתה לדון בסכסוך בין הצדדים כי: הבוררת רשאית להכריע בסמכות נגררת גם בשאלת חוקיות החתימה על ההסכם בין הצדדים, כאשר תוקף ההחלטה הוא לצורך ההליך הקונקרטי; כי הבוררת אינה צריכה לדון בטענת הסף לפיה ייצוג האגודה באמצעות עו"ד בועז עמיר, אינו כדין; כי כל עוד אין היתר של בית המשפט של פש"ר, לא יוכל חבר הועד נגדו ניתן צו כינוס נכסים לייצג את האגודה במסגרת הליכי הבוררות לאור החלת סעיף 42א(ג) לפקודת פשיטת הרגל על עניינו, להבדיל מנוכחות או מתן עדות.
בוררות – מהלך הבוררות – אבעיה
בוררות – הליכי בוררות – ייצוג
בוררות – בורר – סמכויותיו
בתי-משפט – סמכות – סמכות נגררת
.
עו"ד אפרת ואש מונתה כבוררת על ידי רשם האגודות השיתופיות לאור סכסוך בין המשיבים. משיב 1 (להלן: המשיב), הינו חבר במשיבה 2 (להלן: האגודה). במסגרת הבוררות עלו מספר שאלות שהבוררת סברה כי הדרך הנכונה ביותר הינה לפנות לבימ"ש בדרך של אבעיה. המחלוקת נוגעת להסכם עיבוד חקלאי עונתי, שנחתם בין הצדדים לפיו יהיה זכאי המשיב לעבד 334 דונם שטחי פלחה חקלאיים של האגודה, למשך שנה (להלן: ההסכם). עיקר המחלוקת נוגעת לעניין מימוש שנת האופציה השנייה. המשיב העלה טענות סף במסגרת הישיבה המקדמית בבוררות. הבוררת פנתה לבימ"ש באבעיה זו.
.
בית המשפט המחוזי דן באבעיה כדלקמן:
הבוררת ביקשה התייחסות לשלוש סוגיות: סוגיה אחת, נגעה לשאלת סמכותה של הבוררת להכריע בשאלת חוקיות ההסכם לאור טענה כי מי שחתם על ההסכם עשה כן בחוסר חוקיות. מושכלות יסוד הן כי טריבונל שדן בעניין כדין, רשאי, תוך כדי ההכרעה בעניין הנדון, להכריע בשאלה שעלתה אגב ההכרעה באותו עניין. לפיכך, הבוררת רשאית לצורך ההכרעה בסכסוך שבפניה להכריע בסמכות נגררת גם בשאלת חוקיות החתימה על ההסכם, כאשר הדגש הינו כי תוקף ההחלטה אינו אלא לצורך ההליך הקונקרטי ואינו רלוונטי לצדדים שאינם חלק מהמחלוקת. לפיכך, אין מניעה כי הבוררת, אגב הדיון לגוף הדברים כמו גם במסגרת ההחלטה הסופית, תתייחס לנושא זה ומכל מקום אין עניין זה צריך להוות כעניין סף וכמחסום מקדמי לדיון, במסגרת הבוררות.
סוגיה שנייה נוגעת לטענת המשיב ולפיה עו"ד בועז עמיר אינו מוסמך לייצג את האגודה. כאשר יש אי חוקיות ברורה פוקעת באופן סטטוטורי אפשרותו וכשירותו של אותו אדם כעורך דין. אלא שאין ענייננו במקרה של אי חוקיות ברורה, וחזקה על כי צד לדיון המציג ייפוי כח שנראה תקין כי השליחות למייצג הינה תקינה. ככל שהמשיב יציג החלטה של טריבונל מוסמך ולפיה יש קושי ואי חוקיות בייצוג, על הבוררת יהיה לשקול את הנסיבות החדשות אם יהיו כאלה. לפיכך הבוררת אינה צריכה לדון בטענת הסף לפיה ייצוג האגודה באמצעות עו"ד בועז עמיר, אינו כדין.
הסוגיה השלישית נוגעת לייצוג האגודה על ידי חבר הוועד (להלן: רחמני), באשר לטענות כי רחמני מנוע מלהשתתף בבוררות כחבר ועד האגודה בשל ניגוד עניינים, אין הצדקה לכך שהבוררת תכנס לעניין זה כטענת סף. יש חזקה ולפיה חבר וועד רשאי לפעול בשמו; אשר לטענות הנוגעות לצו כינוס נכסים שניתן כנגד רחמני, עיון בצו מעלה כי הגבלות סעיף 42א לפקודת הפש"ר יחולו. יש אפשרות ולפיה בהתאם לסעיף 42א(ג) האגודה הינה תאגיד שאין לו הון מניות ולכן החלת סעיף 42א מביאות לקביעה כי רחמני אינו יכול להיות חבר וועד ללא אישור בית המשפט של פשיטת הרגל. לאור האמור יש קושי בכך שרחמני יוכל להמשיך לייצג את האגודה בבוררות. תחולת הוראות פקודת פשיטת הרגל גוברות על הוראות פקודת האגודות השיתופיות, שהרי אם רחמני יוכרז כפושט רגל, תגרע כשירותו לכהן כחבר ועד. לפיכך, כל עוד אין היתר של בית המשפט של פש"ר, לא יוכל רחמני לייצג את האגודה במסגרת הליכי הבוררות, וזאת להבדיל מנוכחות או מתן עדות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 16 [בתי-משפט] [דיון פלילי] |
|
|
עח (מרכז) 40788-10-16 אבי אביטבול נ' מדינת ישראל (מחוזי; ארז יקואל; 31/01/17) - 8 ע'
|
| עו"ד: |
הסמכות העניינית לדון בבקשה להשבת תפוסים לאחר שהוגש כתב אישום, נתונה לבית משפט הדן בהליך העיקרי.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
.
ערר שבמרכזו ניצבת השאלה לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית לדון בבקשה להשבת תפוסים לאחר שהוגש כתב אישום.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערר ופסק:
הסמכות העניינית לדון במעמדם של תפוסים מתחלקת לשלבים. בשלב שעד הגשת כתב האישום, מסורה היא לבית משפט השלום בלבד, בעוד שלאחר הגשת כתב האישום, יש לאותו בית משפט הדן בהליך העיקרי את הסמכות לדון במעמד התפוסים, בין אם הוא בית משפט השלום ובין אם הוא בית משפט מחוזי. בענייננו, בהינתן כי כתב האישום מושא התפוסים הוגש זה מכבר והתפוסים עשויים לשמש כראיה במסגרתו, קיימת העדפה של ממש כי מעמדם יתברר בערכאה שלפניה יידון ההליך העיקרי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [חברות] |
|
|
פרק (נצ') 40777-02-12 נאות עמית יזמות והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עאטף עיילבוני; 25/01/17) - 6 ע'
|
| עו"ד: כנען עומר, נילי לבנת |
בית המשפט פסק כי הוכח שעל הבניין בן ה-20 דירות שבנתה החברה שבפירוק, נעשו 25 עסקאות מכר או שעבוד, כשבין עסקאות אלה היו עסקאות נוגדות.
חברות – פירוק – מפרק
.
המבקש, בעל מניות בחברה שבפירוק, עתר להורות כי טענת המפרק לפיה בוצעו עסקאות למכירת דירות בשיעור העולה על מספר הדירות, אינה תואמת את האמת ואת המציאות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
המבקש ואביו, שניהל את החברה, מתאימים את טענותיהם בהתאם לאינטרסים הצרים שלהם מבלי להיצמד לאמת. טענותיהם כלפי המפרק אינן נכונות וסותרות את דבריהם בחקירות לפני המפרק. הוכח בצורה חד משמעית כי על הבניין בן ה-20 דירות שבנתה החברה, נעשו 25 עסקאות בין אם עסקאות מכר ובין אם עסקאות שעבוד, כשבין עסקאות אלה, היו עסקאות נוגדות שנעשו ללא הסכמה מצד רוכשי הדירות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 18 [חברות] |
|
|
פרק (ת"א) 39771-01-17 קואנדו מדיה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 22/01/17) - 6 ע'
|
| עו"ד: הרצוג פוקס נאמן |
מפרק של חברה בפירוק מרצון לבקשת בעלי המניות מוסמך לפי הדין להגיש תביעה בשם החברה, אף ללא קבלת אישור בית המשפט של פירוק קודם לכן; אף שהחברה נמצאת בפירוק מרצון שטרם הסתיים בחיסול, אין מקום לעתור לבימ"ש של פירוק לצורך המשך פירוק בפיקוח בית המשפט.
חברות – פירוק – מרצון
חברות – פירוק – פירוק מרצון
.
בקשה למתן היתר לניהול תביעה מטעם חברת "קואנדו מדיה בע"מ" (להלן: החברה), שנמצאת בפירוק מרצון על יסוד הצהרת כושר פרעון, בבימ"ש השלום. החברה מינתה מפרק, שהגיש בשמה ובשם בעלת המניות שלה, תובענה בסדר דין מקוצר לבימ"ש השלום בגין הפרה נטענת של הסכם פשרה. בימ"ש השלום קבע כי בהינתן שהחברה נמצאת בפירוק מרצון שטרם הסתיים בחיסול, עליה לעתור לבימ"ש המחוזי לצורך המשך פירוק בפיקוח בית המשפט לפי פקודת החברות (להלן: הפקודה). מכאן הבקשה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק כי:
הליך פירוק מרצון הוא הליך רצוני. ייחודו בהתרחשות מחוץ לכותלי בית המשפט ומקל חומר שעה שעסקינן בחברה סולבנטית שאין לה נושים שעלולים להיפגע מההליך. הפקודה מכירה בשני סוגים של פירוק מרצון: האחד, פירוק מרצון על ידי בעלי המניות; השני, פירוק מרצון על ידי הנושים. ההבדל העיקרי בין השניים נובע ממידת כושר הפרעון (או העדרו) של החברה ובא לביטוי מעשי בעיקר בשליטה על זהות המפרק ומינויו. אבן הבוחן היא האם הפירוק מרצון נעשה על יסוד הצהרת כושר פרעון אם לאו. מקרה זה נופל בגדר המקרים של פירוק מרצון לבקשת בעלי המניות, וכאשר ניתנת הצהרת כושר פרעון. סמכות מפרק שמונה על ידי החברה בהליך פירוק מרצון על ידי בעלי מניות היא רחבה וההצדקה לכך מבוססת על היותה של החברה כשרת פרעון. סעיף 307(א)(1) לפקודה קובע כי המפרק מוסמך, באישור של בית המשפט או של ועדת ביקורת, לתבוע או להתגונן בכל תובענה והליך משפטי, בשם החברה. כלומר, מפרק בפירוק מרצון לבקשת בעלי המניות רשאי להגיש תביעה בשם החברה אף ללא קבלת אישורו של בית המשפט לעשות כן.
סעיף 335 לפקודה קובע את סמכותו של בית המשפט להתערב בהליך פירוק מרצון שמתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט, אך סמכות זו קמה רק כאשר הפניה נעשית על ידי המפרק או על ידי נושה או משתתף. בית המשפט של פירוק יידרש לבקשה לפי סעיף 335 רק כאשר עולה בעיה משפטית או סכסוך סבוך שהצדדים אינם מצליחים לפתור ללא התערבותו ומומחיותו של בית המשפט של פירוק וגם במצב זה אין בית המשפט מחויב להיעתר לבקשה. בנסיבות המקרה לא נמצאה בעיה משפטית או סכסוך סבוך שמצדיק את התערבותו של בית המשפט של פירוק בהליך הפירוק מרצון של החברה ולא היה צורך באישור בימ"ש להגשת התביעה. הפקודה מקנה למפרק בפירוק מרצון את הסמכות להגיש תביעה בשם החברה, אף מבלי להידרש לאישור בית המשפט. משכך, אין מקום להידרש לבקשה שהוגשה לפי סעיף 335 בנסיבות המקרה, שכן הסמכות המבוקשת על-ידי המפרק ממילא נתונה לו לפי דין. בנסיבות אלה לא היה מקום להפנות את המפרק להליך דנן.
פירוק מרצון מסתיים לפי סעיפים 338-339 לפקודה בחיסול החברה, ואולם, מכך שחברה בפירוק מרצון טרם חוסלה לא נובע כי היא נדרשת לשנות את סיווג ההליך מהליך פירוק מרצון להליך פירוק מרצון בפיקוח בית המשפט. אין הכרח להעביר את הפירוק מרצון שמתקיים מחוץ לכותלי בית המשפט, לפירוק מרצון בפיקוח בית המשפט רק מחמת התמשכות ההליך או הגשת תביעה בשם החברה. לא כל שכן, המפרק בפירוק מרצון מוסמך לפי דין להגיש תביעה בשם החברה אף מבלי להידרש לאישור בית המשפט של פירוק. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 19 [חברות] [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
תפ (רח') 34684-07-13 רשות המיסים ירושלים-מחלקה פלילית נ' ר.א.מ. מעוף נהול פרויקטים ותשתיות בע"מ (שלום; אפרת פינק; 09/02/17) - 28 ע'
|
| עו"ד: עורווה חוסיין, אלברט הראל |
בית המשפט זיכה את הנאשם מביצוע עבירות שעניינן אי הגשת דו"חות מס הכנסה של הנאשמת 1. נפסק, כי התביעה לא עמדה בנטל הבסיסי להוכחת אי הגשת דו"חות מס הכנסה לגבי חלק של האישומים, ולגבי החלק האחר, נפסק, כי התביעה לא הגישה מסמכים כלשהם על מנת להראות כי לא הייתה לנאשם "סיבה מספקת" כנדרש ביסודות סעיף 216(4) לפקודת מס ההכנסה.
חברות – אחריות בפלילים – מנהלים
עונשין – עבירות – עבירות מס
דיון פלילי – התיישנות – חקירה שמפסיקה את מירוץ ההתיישנות
.
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל בארבעה אישומים עבירות של אי הגשת דו"חות, לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. במענה לכתב האישום מסר בא כוח הנאשם, כי המניות של הנאשמת 1 – חברה, הועברו זה מכבר לידי צד ג' והנאשם אינו רשום כבעל מניות או כמנהל, וגם לא שימש כמנהל פעיל בחברה. מכאן, כי החובה על הגשת דו"חות מס הכנסה אינה חלה עליו אלא על צד ג'.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע הארכת התיישנות אם נערכה חקירה בתוך תקופת ההתיישנות – להבדיל מסעיף 9(א) – חל גם על התיישנות בעבירות לפי פקודת מס הכנסה. במקרה זה, החקירה החלה בתוך תקופת ההתיישנות המיוחדת של שש שנים והיא הובילה להארכת תקופת ההתיישנות. לאור האמור, לא חלה התיישנות ביחס לעבירות המיוחסות לנאשם.
המבחן לקביעת מיהו מנהל פעיל הוא מבחן מהותי שעניינו בניהול המעשי השוטף של ענייני החברה. מנהל פעיל אינו חייב להיות רשום כמנהל חברה אצל רשם החברות או במסמכי החברה. לעניין ביצוע עבירות מס השאלה היא אם הייתה לנושא המשרה יכולת למנוע את העבירה בתוקף תפקידו. בנסיבותיו של מקרה זה עולה, כי הנאשם היה המנהל הפעיל של הנאשמת 1. מסקנה זו מתקבלת על יסוד העדויות המצטברות של כל הנוגעים בדבר, למעט הנאשם עצמו.
בשים לב לטענת הנאשם, כי לא היה המנהל הפעיל והבעלים של הנאשמת 1, היה על התביעה להגיש שתי קבוצות של ראיות להוכחת האישום הראשון והשני: האחת, ראיות שלפיהן הנאשמים לא הגישו את דו"חות מס ההכנסה במועד; השנייה, ראיות שלפיהן הנאשם היה המנהל הפעיל של הנאשמת 1. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 20 [ראיות] [דיון פלילי] |
|
|
תפ (ת"א) 16795-10-15 מדינת ישראל נ' אליעזר אהל (שלום; איתי הרמלין; 08/02/17) - 12 ע'
|
| עו"ד: אבירן אסבן, מורן גרוס, אופיר כתבי |
בית המשפט זיכה את הנאשמים מביצוע עבירת הסמים המיוחסת להם, זאת משנקבע, כי החיפוש בביתם של הנאשמים שבו נתפסו שתילי הקנביס נערך ללא סמכות, וכנגזר מכך נפסלו כראיות השתילים שנתפסו בחיפוש הבלתי חוקי.
ראיות – קבילות – ראיה פסולה
דיון פלילי – חיפוש – צו חיפוש
.
נגד הנאשמים, שהם בני זוג, הוגש כתב אישום המייחס להם גידול שלושה שתילי קנביס באדניות בביתם. הכרעת הדין עוסקת בשאלת חוקיות החיפוש שבוצע בבית הנאשמים.
.
בית המשפט זיכה את הנאשמים ופסק כלהלן:
יש לדחות את טענת התביעה שלפיה יש להניח כי בידי השוטרים היה צו חיפוש כדין מכוחה של חזקת תקינות פעולת המנהל. טענה זו של התביעה חותרת תחת יסודות ההליך הפלילי שבו מוטלים נטל הראייה ונטל ההוכחה (ברמה שמעבר לספק סביר) על כתפי התביעה.
לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט הפלילי כי בעת שנערך החיפוש היה בידי השוטרים צו חיפוש תקף לכתובת הרלבנטית. הואיל והשוטרים והתובע לא טענו כי היה מקור סמכות אחר לביצוע החיפוש משמעות הדברים היא כי החיפוש בביתם של הנאשמים שבו נתפסו שתילי הקנביס נערך ללא סמכות.
בנסיבותיו של עניין יש לפסול כראיות את השתילים שנתפסו בחיפוש הבלתי חוקי. ולכן לא חלה על הנאשמים החזקה הקבועה בסעיף 31(2) לפקודת הסמים המסוכנים שלפיה חזקה על מי שביצע פעולה בסם שידע שמדובר בסם מסוכן. משמעות הדבר היא שדברי הנאשמים על כך שגברת אהל גידלה את השתילים שנתפסו בחיפוש הבלתי חוקי ואשר סוגם לא הוכח במשפט והם לא ידעו ולא יודעים את טיבם, אין בהם משום הודאה בביצוע עבירה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 21 [חוזים] [שליחות] |
|
|
תא (חי') 33197-05-13 אמתן כרמיאל בע"מ נ' ברן רביב בע"מ (שלום; אחסאן כנעאן; 08/02/17) - 17 ע'
|
| עו"ד: יגיל מרון, חיים עשהאל, רונן גפני |
בית המשפט הורה לנתבעים להשיב לתובעות כספים שהתקבלו על חשבון הסכם שבא לקיצו בהסכמה משותפת. בד בבד, נפסק, כי אין זכאות לתובעות לקבל פיצויים ממשיים או פיצויים מוסכמים בשל אי השבת כספי המקדמה מאחר ואין הפרה של ההסכם עצמו באי ביצוע ההשבה.
חוזים – חוזה השתדלות – הפרתו
חוזים – הפרה – השבה
שליחות – יחסי שולח-שלוח – החלת דיני השליחות
שליחות – יצירת השליחות – על-ידי התנהגות
.
בית המשפט נדרש לתביעה ותביעה שכנגד, כספיות, הסבות סביב הסכם לרכישה, הקמה ושילוב מערכות פוטו-וולטאיות על גגות מבני תעשייה של מפעלי התובעות. במרכז פסק הדין עומדות שאלות בנוגע ליחסי השליחות בין הנתבעת 1 לנתבע 1 ובנוגע למשמעות ביטולו של ההסכם על ידי הצדדים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הנתבעת 1 הציגה מצגים אובייקטיביים כלפי התובעות מהן ניתן להבין שהנתבע 2 הוא שלוח שלה. יש לדחות את טענת התובעות לפיהן מצגי הנתבע 2 בפני התובעות הן שיוצרות את השליחות הנטענת שכן על פי הפסיקה מצגים אלו אינם רלוונטיים לשאלה האם נוצרה שליחות בין הנתבעת 1 לנתבע 2.
למרות שהצדדים הגדירו את הקשר כקבלנות הרי נראה שהקשר האמיתי – לאחר בחינת הוראות ההסכם וטיב היחסים המשולשים בין כל הצדדים – הוא שהנתבע 2 היא סוכן עצמאי של הנתבעת 1. בנסיבות יש לקבוע, כי התקיימו יחסי שליחות בין הנתבעת 1 לנתבע 2 והנתבע 2 היה שלוח של הנתבעת 1. בשים לב לכך כל תשלום ששולם לנתבע2 נחשב למעשה כאילו שולם לנתבעת 1.
מהראיות עולה, כי ההסכם לא הופר על ידי מי מהצדדים הניצים. מאידך עולה, כי ההסכם הגיע לקיצו בהסכמה ולכן לא ניתן לפסוק פיצויים ממשיים כפי שהתובעות מבקשות או פיצויים מוסכמים כפי שהתובעות והנתבע 1 מבקשים אלא יש להורות רק על השבת הכספים ששילמו התובעות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 22 [בתי-משפט] [התיישנות] |
|
|
תא (חי') 6371-10-16 ואיל שלבי נ' בוס החדש שירותי רכב בע"מ (שלום; אהרון שדה; 06/02/17) - 11 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש הורה על מחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. בין אם מדובר על תקיפת החלטה הנכנסת בגדר ענייני ארנונה ובין אם מדובר בתקיפת ההחלטה של רשות מקומית ככזו, הרי מדובר בעניינים שהסמכות העניינית לדון בהם מסורה לבית המשפט המינהלי.
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט לעניינים מינהליים
התיישנות – טענת התיישנות – בהליך גבייה מינהלי
.
בקשתה של הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בין אם מדובר על תקיפת החלטה הנכנסת בגדר ענייני ארנונה ובין אם מדובר בתקיפת ההחלטה של רשות מקומית ככזו, הרי מדובר בעניינים הנכנסים על פי הוראות החוק בגדרם של עניינים מינהליים ומכאן הסמכות העניינית לדון בהם מסורה לבית המשפט המינהלי.
כל הטענות המועלות בכתב התביעה אשר מתייחסות להחלטת הנתבעת על הרמת מסך או על נקיטת הליכי גבייה מינהלית כנגד התובע צריכות להיות נושא לעתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.
טענת ההתיישנות גם היא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. הנתבעת לא הגישה תביעת תשלום חוב ארנונה אלא פעלה בהליכי גבייה מינהליים. טענת ההתיישנות שהועלתה ע"י התובע כנגד חלק מהחובות מתמקדת בעתירתו לסעד הצהרתי על פיו החוב התיישן. להבדיל מטענת התיישנות שמועלית במסגרת כתב הגנה בתביעת של תשלום החוב, כאן מדובר על טענת התיישנות נגד הליכי גבייה מינהליים.
לאור האמור, יש לקבוע כי הסמכות לדון בתובענה עסקינן הינה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. יש להורות על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [הוצאה לפועל] |
|
|
הפ (ראשל"צ) 36037-02-16 אפיק טימסית נ' חברה לפיתוח בית-אריה בע"מ (שלום; כרמית בן אליעזר; 05/02/17) - 10 ע'
|
| עו"ד: בן דוד, גבסי, גבעון |
ביהמ"ש דחה בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקש הינו הבעלים של רכב. המסקנה כי הרכב הינו בבעלות החייב מסתברת הרבה יותר מן המסקנה כי הרכב הינו בבעלות המבקש.
הוצאה לפועל – עיקול – נכסים שבידי צד שלישי
הוצאה לפועל – עיקול – נכסי החייב
.
בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקש הינו הבעלים של רכב. הבקשה הוגשה בעקבות הליכי הוצאה לפועל אותם נקטה המשיבה נגד אביו של המבקש (להלן: "החייב"), במסגרתם הוטל, לבקשת המשיבה, עיקול על הרכב.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
מאחר והבקשה לעיקול הרכב ברישום הוגשה בעקבות תיעוד החייב כאשר הוא עושה שימוש ברכב במספר הזדמנויות, הרי שיש לקבוע כי מדובר במטלטלין שעוקלו כשהיו בחזקת החייב. לפיכך, קמה חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, כי הבעלות ברכב היא של החייב.
מאידך, אין חולק כי הרכב רשום במשרד הרישוי על שם המבקש – אפיק. הרישום במרשם כלי הרכב ברשות הרישוי הוא אמנם רישום דקלרטיבי בלבד, ואולם, עפ"י ההלכה הפסוקה, ניתן לטעון כי יוצר הוא מעין חזקה עובדתית כי הרכב אכן שייך לבעליו הרשום, והנטל להוכיח אחרת מוטל על מי שטוען נגד הרישום.
השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה במקרים מעין אלו לא הוכרעה בפסיקה. בעוד שסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל יוצר חזקה שבדין, המעבירה את נטל השכנוע למי שטוען כי מטלטלין שעוקלו בחזקת החייב הם בבעלותו (ובענייננו – על המבקש), הרי שמסתמנת בפסיקה גישה כי רישום הבעלות ברכב יוצר חזקה כי הרכב שייך לבעליו הרשום ולפיכך הנטל לסתור אותה חל על הטוען נגד הרישום (ובענייננו – המשיבה).
בענייננו, מאחר והמשיבה מבקשת למעשה לעקל את הרכב ולממשו בשל חובות החייב, הרי שהוכחת בעלות החייב ברכב מקדמת את עניינה, ולפיכך יש לקבוע כי נטל השכנוע חל עליה.
כך או כך, נראה כי בענייננו אין נדרשת הכרעה בסוגיה על מי נטל השכנוע, שכן על פי הראיות ואותות המרמה אשר הוצגו ע"י המשיבה, ובהעדר כל ראייה ממשית מצד המבקש (על אף שקיימות ראיות אובייקטיביות רבות אותן יכול היה להציג), ניתן לקבוע, עפ"י מאזן ההסתברויות, כי המסקנה שהרכב הינו בבעלות החייב מסתברת הרבה יותר מן המסקנה שהוא בבעלות המבקש, ולפיכך, אף בהנחה שנטל השכנוע מוטל על המשיבה, דין הבקשה להידחות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [נזיקין] [ראיות] |
|
|
תאמ (י-ם) 65736-12-15 עופרה ביתן נ' דרכים - שרותי דרך וגרירה בע"מ (שלום; גד ארנברג; 05/02/17) - 7 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה תביעה כנגד חברה המספקת שירותי גרר. התובעת לא הצליחה להוכיח, אף לא במאזן ההסתברויות, שהרכב נגנב בתוך פרק הזמן שבו ניתן להטיל אחריות על הנתבעות.
נזיקין – אחריות – חברת ביטוח
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
ראיות – נטל ההוכחה – נזק ראייתי
.
התובעת טענה כי חברה המספקת שירותי גרר התרשלה בכך שלא הגיעה לרכב התקוע בתוך 3 שעות, כמתחייב מסעיף 4 לפוליסת הביטוח.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
על פי הוראות סעיף ה1 לפוליסה כל נזק שיגרם לרכב עד הגעת שירותי הדרך מוטל על המנוי (במקרה שלנו התובעת). היינו, כדי לזכות בתביעה היה על התובעת להראות שלפחות בתוך המועד שהיא הייתה אמורה לקבל את שירותי הדרך (הגרירה) היא המתינה ליד הרכב. גם אם ניתן היה לטעון שהתנאי לפיו על המנוי להישאר ליד הרכב עד הגעת הגרר מתייחס רק לפרק הזמן שבו אמורים היו שירותי הדרך להינתן (3 שעות ברגיל או 5 שעות במקרים החריגים), הרי שהתובעת העידה שהיא לא נשארה כלל ליד הרכב ומיד לאחר הזמנת הגרר היא עזבה את המקום.
גם אם האחריות לתוצאות הגניבה תיבחן בהתאם למאזן ההסתברויות ובהתאם למשך הזמן שממועד ההודעה על התקלה ועד המועד שבו התגלה שהרכב נגנב, נמצא שמדובר בפרק זמן של כ-5.5 שעות. מתוך פרק זמן זה אילו היה ברור שהרכב היה נגנב ב-3 השעות הראשונות לא הייתה לתובעת עילת תביעה. לעומת זאת, פרק הזמן בו הייתה לתובעת עילה וניתן היה להטיל אחריות על הנתבעות, הוא 2.5 שעות בלבד. סביר אפוא יותר להניח שהרכב נגנב בשעות העדר האחריות של הנתבעות מאשר שהוא נגנב בשעות בהן ניתן להטיל עליהן אחריות.
התוצאה היא אפוא שהתובעת לא הצליחה להוכיח, אף לא במאזן ההסתברויות, שהרכב נגנב בתוך פרק הזמן שבו ניתן להטיל אחריות על הנתבעות, לפיכך התביעה נדחית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [רשויות מקומיות] |
|
|
עא (פ"ת) 6662-08-16 קופת חולים מאוחדת נ' עיריית יהוד מונוסון (שלום; נחום שטרנליכט; 05/02/17) - 7 ע'
|
| עו"ד: עדי גרינברג פרץ, מומי דהן, שרית קפלן |
נדחה ערר לפי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987. נקבע כי מתן הצו עונה על תכליות החוק: שמירה על איכות הסביבה, פתרון מצוקת חניה ומניעת מפגעים.
רשויות מקומיות – מקרקעין – שימוש במגרשים ריקים
.
ערר בהתאם לסעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
אלה הוראות סעיף 5 לחוק, מכוחן הוצא הצו: "הרשות רשאית במקום לתת צו לפי סעיף 2, לצוות על השימוש הזמני במגרש ריק כמגרש חניה ציבורי; ציוותה הרשות כך, ירשה בעל המגרש לציבור להחנות כלי רכב במגרש ללא תשלום, אולם הוצאות הכשרת המגרש לצרכי חניה והחזקתו התקינה יחולו על הרשות".
החוק איננו מגדיר מהו "מגרש". הצדדים חלוקים בשאלה, האם ניתן להוציא צו ביחס לחלק מחלקה, דהיינו, האם יכול להיות "מגרש", שאינו יחידת רישום עצמאית. נראה כי יש לענות על שאלה זו בחיוב.
בנסיבות ענייננו, גם אם הצו ניתן רק ביחס לחלק מהמגרש, אותו חלק שפנוי, ניתן הצו כדין. מדובר במגרש, שאכן נראה ריק, פרט למבנה המחסן, המצוי בו. המחסן ממוקם בפאה המרוחקת של המגרש ביחס לכביש ולכניסה למגרש. פרט לאותו מבנה של מחסן אין במגרש דבר פרט למכונית ישנה וגדר. הצו אינו מתייחס לחלק המגרש בו עומד המחסן.
מתן הצו עונה על תכליות החוק: שמירה על איכות הסביבה, פתרון מצוקת חניה ומניעת מפגעים. קופ"ח מאוחדת לא הביאה ראיות שיש בהן כדי לסתור את החזקה בעניין עומס החניה באזור המגרש ודין טענות קופ"ח מאוחדת בעניין זה להידחות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 26 [רשויות מקומיות] |
|
|
וע (חי') 10671-07-08 מוני עזורה נ' המועצה המקומית זכרון יעקב (שלום; רמזי חדיד; 05/02/17) - 38 ע'
|
| עו"ד: מוני עזורה, יוסף ישורון, עופר בן ארי, און צוק, עמיחי ויינברגר |
ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) התייחסה לקשת רחבה של טענות שהעלו העוררים במסגרת עררים בעניין דרישה לתשלום היטל ביוב עבור הקמת מכון לטיהור שפכים וקווי הולכה המחברים בין מערכת הביוב הפנימית של היישוב לבין המט"ש. החלטת ועד הערר נוגע לסוגיות שונות בעניין מועד התגבשות החוב בגין היטל ביוב; ההבדל בין מתקני ביוב למכון טיהור; חלוקת הנטל עבור הקמת המט"ש בין רשויות שונות.
רשויות מקומיות – ביוב – דרישת תשלום
רשויות מקומיות – ביוב – היטל ביוב
רשויות מקומיות – ביוב – מועד התגבשות החוב
רשויות מקומיות – ביוב – תעריפים
.
העוררים הגישו עררים שעניינם בדרישה לתשלום היטל ביוב עבור הקמת מכון לטיהור שפכים וקווי הולכה המחברים בין מערכת הביוב הפנימית של היישוב לבין המט"ש. במרכז החלטת ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) עמדו השאלות: האם מתקני הביוב הינם מכון טיהור לכל דבר ועניין; האם חיוב חלק מהעוררים בהיטל עבור המיזם הינו חיוב כפל או חיוב רטרואקטיבי; האם חלוקת הנטל עבור הקמת המט"ש בין הרשויות השונות על פי כמות השפכים הינה הגיונית וסבירה.
.
ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) פסקה כלהלן:
העובדה כי המשיבה נטלה הלוואות למימון המיזם, ורק לאחר מכן הוציאה דרישה לעוררים לתשלום היטל עבורו, אינה הופכת אותו לחיוב רטרואקטיבי. רק במקרים בהם הרשות המקומית החליטה להתקין או לקנות מתקני ביוב, והיא נשאה או עתידה לשאת בהוצאות התקנתם, עומדת לה הזכות לגבות היטל ביוב מבעלי נכסים שהנחת הצינורות או מתקן הביוב ישמשו את נכסיהם.
מסעיף 16 לחוק הביוב, אשר נקלט במסגרת סעיף 2 לחוק העזר המתוקן, עולה ומתחייבת המסקנה כי ביב מאסף ומכון טיהור שלא נועד ליצור מי שתיה, הינם רכיבים שונים וחיוב בהיטל עבור אחד מהם, אינו מונע את החיוב עבור הרכיב השני.
חלוקת הנטל עבור הקמת המט"ש בין הרשויות השונות על פי כמות השפכים שכל אחד מהיישובים מזרים למכון, הגיונית וסבירה.
לא ניתן לחייב את הנישום בהיטל ביוב, אלא במסגרת חוק העזר בו יש לקבוע, בין היתר, שיעור ההיטל. שיעור ההיטל הינו תוצר של בדיקות היתכנות מערכת הביוב, בחינת האופציות השונות העומדות על הפרק, בדיקת עלויות על ידי גורמי מקצוע שונים, קבלת החלטה של הרשות המקומית להקמת מערכת הביוב או קנייתה, חקיקת חוק עזר מתאים או תיקון חוק עזר קיים, על כל המתחייב מכך מבחינת הצורך בקבלת אישור הגורמים הממשלתיים והרשמיים, ועד לפרסום חוק העזר בראשונה.
אין כל עיגון בחוק הביוב וחוק העזר המתוקן למתן פטור או הנחה בתשלום היטל הביוב. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 27 [חוזים] [תעופה] [הגנת הצרכן] |
|
|
תאמ (ת"א) 7587-06-16 גוליבר תיירות בע"מ נ' British Airways PLC (שלום; עמית יריב; 23/01/17) - 8 ע'
|
| עו"ד: חגי אשלגי , מאיה בקר , שירלי קציר, יעל רסנר |
התובעת לא הוכיחה כי בקשות הביטול של לקוחותיה נשלחו בתנאים המזכים בביטול על פי הוראות הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 והוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010. די בכך על מנת לדחות את התביעה לגופה.
חוזים – אחריות – שירותי תיירות ונסיעות
חוזים – חוזה אחיד – שירותי תיירות ונסיעות
תעופה – ביטול חוזה – השבה
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – ביטול עסקה
.
התובעת, גוליבר תיירות בע"מ, היא סוכנות נסיעות מקוונת המשווקת, בין היתר, כרטיסי טיסה של הנתבעת. לטענת גוליבר, בין השנים 2008 ל-2011 ביטלו לקוחותיה כרטיסי טיסה באופן המזכה אותם בהחזר כספי בהתאם להוראות החוק והתקנות, אך הנתבעת גבתה דמי ביטול באופן המנוגד להוראות אלה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
ביטול כרטיסי הטיסה אפשר שייעשה מכוח סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן עצמו, כאשר מדובר בעסקת מכר מרחוק (ובענייננו אין מחלוקת כי גוליבר פועלת באמצעות מכר מרחוק) ואפשר שייעשה מכוח תקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010. כך או כך, קובע החוק לוחות ברורים לקיומה של זכות הביטול.
על מנת לזכות את רוכש הכרטיסים בזכות לבטל את הרכישה בתנאים הנקובים בחוק ובתקנות לא די בהוכחת עצם הביטול, אלא שיש להוכיח גם כי הרוכש ביטל את הרכישה בתוך המועדים הקבועים, בד"כ 14 ימים ממועד הרכישה, ובתנאי שהדבר נעשה פרק זמן מסוים לפני המועד המיועד לנסיעה.
והנה, הפוך בחומר הראיות שהגישה גוליבר והפוך בו, ולא תמצא כל ראיה על המועד שבו התבקש ביטול הכרטיסים. הראיות שצורפו לכתב התביעה ולתצהיריה של גב' חמרני מטעם גוליבר הן כולן תכתובות בין גוליבר ובין הנתבעת שעניינן ביטולי הכרטיסים, אך אין כל אינדיקציה למועד שבו ביקשו לקוחות הקצה לבטל את העסקה.
די בכך שהתובעת לא הוכיחה כי בקשות הביטול של לקוחותיה נשלחו בתנאים המזכים בביטול על פי הוראות החוק והתקנות על מנת לדחות את התביעה לגופה, ללא צורך בדיון בשאלה המשפטית העקרונית של סיווג מערכת היחסים שבין התובעת והנתבעת. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [בתי-משפט] [רשויות מקומיות] |
|
|
תא (ראשל"צ) 534-12-16 שמעון בוקובוזה נ' מועצה מקומית באר יעקב (שלום; כרמית בן אליעזר; 24/12/16) - 7 ע'
|
| עו"ד: |
החלטת המשיבה לבצע עבודות בשטח מגרשו של המבקש, היא פעולה מינהלית מובהקת, הכרוכה בהפעלת שיקול דעת מינהלי, במסגרתו איזנה בין זכות הקניין של המבקש לבין צרכי הציבור, ופעלה בהתאם לסמכויותיה עפ"י חוק הביוב. מדובר בהחלטה מינהלית אשר יש לתקוף אותה בתקיפה ישירה בעתירה מינהלית.
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט לעניינים מינהליים
רשויות מקומיות – ביוב – תחזוקת קו ביוב
.
בקשת המבקש למתן צו מניעה, אשר ימנע מהמשיבה ו/או מי מטעמה להכנס למגרש שהוא בבעלות המבקש על מנת לבצע עבודות כלשהן, עד למתן החלטה בתביעה שהוגשה על ידו, ובמסגרתה עתר למתן צו מניעה קבוע ולקבלת פיצוי כספי.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
צודקת המשיבה בטענתה כי הסמכות לדון בבקשה וליתן את הסעד המבוקש מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, קובע כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון, בין היתר, בעתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה; בהתאם לפרט 8(א) לתוספת הראשונה, באים בגדרי ההחלטות שבעתירה נגדן מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון גם כל החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה (למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים).
החלטת המשיבה לבצע עבודות בשטח מגרשו של המבקש, היא פעולה מינהלית מובהקת, הכרוכה בהפעלת שיקול דעת מינהלי, במסגרתו איזנה בין זכות הקניין של המבקש לבין צרכי הציבור, ופעלה בהתאם לסמכויותיה עפ"י חוק הביוב. לפיכך, מדובר בהחלטה מינהלית אשר ככלל, יש לתקוף אותה בתקיפה ישירה בעתירה מינהלית.
גם אם נניח כטענת המבקש כי הסמכות לדון בבקשה מסורה לבית משפט זה, גם אז היה דין בקשתו להידחות. מאזן הנוחות נוטה באופן ברור ומובהק לטובת המשיבה, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
משפחה
|
| 29 [משפחה] |
|
|
תמש (ב"ש) 41878-09-16 פלוני נ' ב"כ היועמ"ש שבמשרד הרווחה - ירושלים (משפחה; אלון גביזון; 13/02/17) - 20 ע'
|
| עו"ד: גיל עובדיה לייבוביץ, עירית גור |
ביהמ"ש לענייני משפחה קובע כי עמדת המחוקק הישראלי המחייבת במקרה של הורות משפטית מכוח האימוץ ומכוח חוק הסכמים לנשיאת עוברים, לבחון את טובת הקטין באמצעות תסקיר עו"ס, מחייבת, מכוח " ההיקש" ומכוח " קל וחומר" כי עמדה זו תיושם גם במקרה של הורות משפטית מכוח הפסיקה במקרה של "פונדקאות חו"ל".
משפחה – פונדקאות – פונדקאות בחו`ל
משפחה – פונדקאות – הורות
משפחה – הורות – פונדקאות
.
החלטה שעניינה בשאלת הצורך בקבלת תסקיר עו"ס טרם מתן צו הורות פסיקתי במקרה של "פונדקאות חו"ל". במקרה דנא ניתן פס"ד הקובע את אבהות המבקש על הקטינה בהתבסס על בדיקת רקמות ונדרש צו הורות פסיקתי ביחס למבקשת. ב"כ היועמ"ש סבורה כי בנסיבות המקרה יש מקום להורות על עריכת תסקיר עו"ס לחוק אימוץ ילדים, לצורך בחינת טובת הקטינה וזאת משהתברר כי למבקשים קיים פירוט רישום משטרתי.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה הורה על עריכת תסקיר מהטעמים הבאים:
כידוע, הליך פונדקאות חו"ל, טרם הוסדר בחקיקה הישראלית. בבג"ץ 566/11 ממט הכיר ביהמ"ש העליון בנתיב של " צו הורות פסיקתי" לצורך הכרה במעמדו של בן הזוג כהורה לילד שבא לעולם בהליך של פונדקאות חו"ל, כאשר בינו לבין הילד אין קשר גנטי אך הוכח קשר גנטי בין הילד לבין בן הזוג השני.
ביהמ"ש ער לפסיקה הנרחבת של בתי המשפט לענייני משפחה במסגרתה נקבע כי אין חובה על ביהמ"ש לקבל תסקיר עו"ס כתנאי למתן צו הורות פסיקתי. אף בימ"ש זה, במצבים מסוימים, נעתר למתן צו הורות פסיקתי מבלי שנתבקש תסקיר, וזאת כאשר ב"כ היועמ"ש הותיר העניין לשיקול דעתו של ביהמ"ש. בחינת מחודשת בעניין זה מעלה כי פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בדבר העדר חובה בהגשת תסקיר עת המדובר במתן צו הורות פסיקתי, מעוררת קשיים לא מעטים.
כידוע, עת עסקינן בהליך משפטי היוצר קשר של הורות מכוח חוק האימוץ ומכוח חוק הפונדקאות הישראלי (חוק הסכמים לנשיאת עוברים), המחוקק הישראלי מחייב את שופט המשפחה לבחון את טובת הקטין טרם מתן הצו, אך אינו מסתפק בכך ומחייבו להשתמש גם בכלי המתאים לצורך בחינת טובת הקטין – תסקיר עו"ס.
ביהמ"ש סבור, כי עמדת המחוקק הישראלי המחייבת במקרה של הורות משפטית מכוח החוק – בהליך המפוקח ע"י הרשויות בישראל – לבחון את טובת הקטין באמצעות תסקיר עו"ס, מחייבת, מכוח " ההיקש" ומכוח "קל וחומר" כי עמדה זו תיושם גם במקרה של הורות משפטית מכוח הפסיקה.
אשר על כן, מתוך התחקות אחר רצון המחוקק גם במקרה של קביעת הורות משפטית מכוח הפסיקה, מתוך הכרה בחשיבות התסקיר לבחינת טובת הקטין ובחינת מערכת היחסים בתא המשפחתי, ומתוך כיבוד מוסד ההורות, ביהמ"ש קובע כי בכל מקרה בו מתבקש צו הורות פסיקתי יהא על ביהמ"ש להיעזר בתסקיר עו"ס. לעמדת ביהמ"ש, זו גם העמדה העקבית שעל ב"כ היועמ"ש להציג.
מסקנה זו נדרשת בענייננו בייחוד כאשר הדבר נעשה תוך פגיעה מינימאלית בקטינה ובמבקשים, וזאת בשים לב כי אבהותו של המבקש הוכרה והוא משמש אפוטרופוס טבעי שלה ובייחוד בשים לב לעמדת ב"כ היועמ"ש בדבר ההסכמה למתן צו מינוי אפוטרופוס למבקשת כלפי הקטינה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מעובדת הרישום הפלילי. אכן המדובר בתיקי חקירה סגורים, אך לעמדת ביהמ"ש, במצב בו מתבקש ביהמ"ש להכריע בקביעת יחסי הורות לא ניתן להתעלם מהליכי חקירה שנפתחו בעניינה של המבקשת במסגרת יחסי משפחה שניהלה בעבר. הודגש כי אין במתן הוראה לעריכת תסקיר כדי לפקפק בכשירותה של המבקשת להיות הורה ביחס לקטינה, אלא המטרה היא לבחון טובת הקטינה במסגרת המשפחתית הקיימת, תוך קבלת תמונה ברורה וכוללת. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [ירושה] [פרשנות] |
|
|
תמש (נצ') 20492-08-14 עיזבון המנוח י.ג. ז"ל נ' י.נ (משפחה; אסף זגורי; 13/02/17) - 18 ע'
|
| עו"ד: גיל סמרה, שלומי אביטן |
סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה קובע בירושה על פי דין, כי את בן הזוג שלא הותיר אחריו ילדים יורשים אלמנתו (2/3), הוריו ואחיו (1/3). וכי האלמנה, בנוסף לחלקה בעזבון מקבלת גם את המיטלטלין, הרכב והדירה. פסה"ד דן בשאלה האם בדיבור "דירה" הכוונה גם לכל השטח עליה היא נמצאת או לשטח מצומצם יותר?
ירושה – יורשים – דירת מגורים
ירושה – יורשים על-פי דין – בן-זוג
פרשנות – דין – חוק הירושה
.
חוק הירושה קובע, בירושה על פי דין, כי את בן הזוג שלא הותיר אחריו ילדים יורשים אלמנתו (2/3), הוריו ואחיו (1/3). עוד קובע חוק הירושה, כי בנוסף לחלקה בעזבון מקבלת האלמנה בסיטואציה לעיל גם את המיטלטלין, הרכב והדירה. במקרה דנא, עפ"י צו הירושה, ירשה האלמנה (הנתבעת 1) 2/3 מהעיזבון. והתובעים, צאצאיו של אחיו למחצה (ז"ל) של המנוח (להלן: האחיינים) (שלא היו בקשר עם המנוח והאלמנה) ירשו 1/3 מהעזבון. כ"כ, מכוח סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה, נרשם בצו הירושה כי חלקו של המנוח בדירת המגורים במושב יירשם על שם האלמנה. עיקר המחלוקת: האם בדיבור "דירה" שבסעיף 11(א)(2) לחוק הירושה, הכוונה היא גם לכל השטח עליה היא נמצאת או לשטח מצומצם יותר, למשל שטח מגרש מינימאלי או דונם? בשולי מחלוקת זו עלתה השאלה, האם קופחו התובעים מבחינת חלוקת כספי המנוח.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה בעיקרה, מהטעמים הבאים:
בעניין חלוקת כספי המנוח נקבע כי האלמנה היא בעלים של מחצית מכספי המנוח נכון למועד פטירתו מכוח העובדה שמדובר בכספים שהיו בבעלות משותפת של האלמנה והמנוח בחשבונות בנקים משותפים ולכל הפחות מכוח חזקת השיתוף בנכסים. בהמשך לקביעה זו, ביהמ"ש מחשב את חלקם של האחיינים ממחצית יתרות המנוח בעת הפטירה ובשים לב לחלקם של האלמנה והתובעים לפי צו הירושה. ככל שהאלמנה קיבלה מעבר לכספים המגיעים לה מצו הירושה, רשאים היורשים לפנות כנגדה בהליך בהוצאה לפועל ולהיפך (כמפורט בסעיף 36 לפסה"ד).
המחלוקת בעניין המקרקעין: ברובם המכריע של המקרים, כאשר העזבון כולל דירת מגורים בבית משותף, והמנוח מותיר אחריו אלמנה (ללא ילדים משותפים) ואחים, אין חולק, כי כל הזכויות באותה דירה עוברות לאלמנה ואין לאחים או ילדיהם) חלק בה לאור לשון סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה. הבעייתיות מתעוררת לכאורה, במקרים בהם מדובר בדירה הבנויה על שטח מקרקעין נרחב ומתבקשת השאלה, האם יש לראות ב"דירה" ככוללת גם את כל המקרקעין עליהם היא בנויה.
לעמדת ביהמ"ש, כאשר משלבים את דברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק הירושה ואת הפסיקה (שהאחיינים עצמם מסתמכים עליה), רואים שיש בהכרח מקום לערוך הבחנה פרשנית לגבי הדיבור "דירה", לפי נסיבות המקרה וזאת כדלהלן: כל עוד אדם נפטר אך מותיר אחריו בן/ת זוג בחיים, לאינטרס של בן הזוג הנשאר בחיים להמשך שגרת חייו ולהנאה ממקרקעיו ללא טרדה והפרעה מצד יורשי בן זוגו יש ליתן עדיפות ובכורה (פרשנית) על פני אינטרסים של גיסים ואחיינים (אחי ואחיות המנוח/ה) לקבל נתח מהדירה או השטח הצמוד לה. לפיכך במצב דברים זה, הפרשנות של הדיבור "דירה" בסעיף 11(א)(2) לחוק צריכה להיות, עד כמה שאפשר, כי "הדירה" כולה, על כל שטחי המקרקעין הלא מבונים הצמודים לה ושעליהם בנויה הדירה והרשומים על שם המנוח, לעבור לבן/ת הזוג שנותר/ה בחיים. מנגד, במצב שבו שני בני הזוג אינם בחיים (ללא ילדים) ומדובר בסכסוך ירושה בין אחיהם/גיסיהם, הרי שאז מכוח עיקרון השוויון בין היורשים, יש להעדיף הפרשנות המצמצמת של המונח "דירה". יישום הכלל הפרשני לעיל תוך שילוב עקרונות פרשניים נוספים על נסיבות המקרה מביאים בהכרח לדחיית התביעה.
המבחן הכללי בפסיקה הוא למעשה השאלה אם השטח הוא חלק אינטגראלי מהבית/דירה. אם התשובה לשאלה האמורה חיובית, הרי שאין לפצל בין השטח לבין הדירה. כעולה מהפסיקה, יש להתחשב בשטח התפוס על ידי הבית וכן בשטח נוסף של חצר וגינה שנהוג ומקובל ביישוב כפרי או חצי כפרי וניתן להגיע כך לדונם אחד כאשר זו נקודת מוצא ראויה אך בלתי מחייבת ויש לבחון הדברים בנסיבות כל מקרה לגופו.
בנסיבות המקרה דנא, חרף העובדה שמדובר במקרקעין שלפי חוזה החכירה כוללים 1,800 מ"ר – 2,100 מ"ר (שטח גדול יותר מהמקרים שנסקרו בפסיקה שהובאה), ועליהם דירת מגורי המנוח והאלמנה, ביהמ"ש סבור כי יש לראות בכל השטח הנ"ל חלק בלתי נפרד מהבית ולפיכך מכוח צו הירושה והוראת סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה, כל הזכויות בדירה ובשטח הצמוד לה עברו לאלמנה ואין מקום לפרשנות מצמצמת של הזכויות. שכן, אין מדובר בדירה בעיר, אלא ביישוב חקלאי/כפרי המורכב ממגרשים בגדלים האמורים. במצב שכזה, סבור ביהמ"ש כי נכון לקבוע, כי כל שטח המגרש משמש להנאה סבירה מהבית. ואין לגרוע מזכותה של האלמנה ליהנות מכלל השטח שהיא החוכרת ממילא של מחצית הזכויות בו ויורשת של המחצית האחרת מכוח צו הירושה וזאת בשים לב לאופי היישוב, הבית, המגרש והחיים באזור הכפרי. זאת ועוד, כל טענות התובעים, כי ניתן להפוך את המגרש לנחלה חקלאית ולהוסיף אליה עוד 30 דונם הינו טענות בלתי מוכחות ומכל מקום אין התובעים יכולים לכפות על האלמנה להפוך את זכויות החכירה הנתונות לה כיום לזכויות אחרות. בהקשר זה ביהמ"ש מדגיש כי הרציונל של העברת מלוא הזכויות בדירה ובשטח צריך להיבחן לפי הזכויות במועד פטירת המנוח. סוג הנכס והפוטנציאל הנטען שלו חייבת להיעשות נכון למועד הפטירה של המנוח שאז נפל העזבון לידי יורשיו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 31 [משפחה] |
|
|
תמש (ת"א) 13220-10-16 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (משפחה; תמר סנונית; 13/02/17) - 7 ע'
|
| עו"ד: דניאלה יעקובי, ענת בר אילן, אורית פניני |
בבוא ביהמ"ש לשקול אם יש מקום ליתן צו הורות הוא נדרש לבחון את המצב העובדתי והמשפטי בין הצדדים. הדברים נתונים לשיקול דעתו של ביהמ"ש בהתאם לנסיבות בכל מקרה ומקרה. בנסיבות מקרה זה, ביהמ"ש סבור כי הנסיבות תומכות במתן צו הורות רטרואקטיבי מיום לידת הקטינה.
משפחה – הורות – צו הורות פסיקתי
משפחה – אמהות – הכרה באמהות
.
בקשה לצו הורות למבקשת 2 מיום לידתה של הקטינה. הבקשה הוגשה כחודשיים וחצי לאחר לידת הקטינה. אין מחלוקת בין הצדדים על הצורך ועל ההצדקה למתן צו ההורות למבקשת 2. המחלוקת היא האם יש להורות על מתן צו הורות רטרואקטיבי מיום הלידה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
ביהמ"ש מקבל במלואם את נימוקי השופט שילה בפסק דינו בתמ"ש 41067-04-16 והשופט אליהו בפסק דינו בתמ"ש 19776-02-16.
לעמדת ביהמ"ש, צו ההורות שניתן הוא למעשה צו משפטי שפניו כפולים: גם צו המשקף את ההורות שנוצרה כבר בפועל, וגם צו המכריז על ההורות מבחינה משפטית. שני פנים אלה של צו ההורות מתקיימים יחדיו ואינם נפרדים.
בבואו של ביהמ"ש לשקול אם יש מקום ליתן צו הורות הוא נדרש לבחון את המצב העובדתי והמשפטי בין הצדדים. הדברים נתונים לשיקול דעתו של ביהמ"ש בהתאם לנסיבות בכל מקרה ומקרה. בין השאר יש לבחון את הנושאים הבאים: המועד שעבר בין הלידה להגשת ההליך, האם הייתה כוונה ליצירת הורות משותפת, האם ההורות הינה תולדה של זוגיות משותפת. מה טיב הזוגיות המשותפת: משכה, הסדרתה, הכרתה כלפי כולי עלמא (רישום, מקומות עבודה, צוואות, ייפויי כוח, שיתוף רכושי), הליכי יצירת ההורות – מה הפעולות המשותפות שבוצעו: פניה משותפת לבנק הזרע, התקשרות משותפת, פעולות משותפות לצורך יצירת ההורות, שמירת מנות מאותו תורם עבור יצירת הריון לשתי בנות הזוג, כוונה ליצירת צאצאים נושאי אותו מטען גנטי, האם קיימת הסכמה ליצירת ההורות המשותפת מבחינה משפטית – האם הפניה לביהמ"ש הינה משותפת או האם קיימת התנגדות של אחד הצדדים להכרה בהורות של משנהו. מה המועד בו נעשית הפנייה לביהמ"ש (טרם ההיריון, במהלכו, לאחר הולדת הצאצאים), ובעיקר - טובת הקטינים בהכרה בהורות ובמקרים מתאימים לאור גילם גם שמיעת קולם ורצונם.
בנסיבות מקרה זה, ביהמ"ש סבור כי הנסיבות תומכות במתן צו רטרואקטיבי: פרק הזמן ממועד הלידה ועד להגשת הבקשה (חודשיים וחצי), חיים משותפים של שנים ארוכות של המבקשות (15 שנה), הסכם חיים משותפים שנערך מספר שנים טרם הלידה; התייחסות המבקשות במלואה הינה להורות משותפת שוות זכויות וחובות. המבקשת 2 משמשת כאימה של הקטינה לכל דבר ועניין; אח משותף שלגביו ניתן בעבר כבר צו אימוץ למבקשת 2; טובת הקטינה כי לא תהיה הבחנה משפטית בינה לבין אחיה וטובת הקטינה בהכרה מהירה ומיידית בחובותיה וזכויותיה של המבקשת 2 כלפיה. זאת ועוד, הכרה בהורות מעת לידת הקטינה עולה בקנה אחד גם עם סעיף 7 לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד; הכרה בהורות מיום הלידה תמעיט התדיינויות משפטיות בדבר זכויות של קטינים וחובות כלפיהם. תמנע התדיינויות משפטיות לגבי הכרה בהורות בעת פרידה ותמנע צורך חלילה לדון במקרי ביניים בהם הייתה פרידה או פטירה של מי מהצדדים טרם ההכרה בזכות ההורות; בנוסף, מתן צו ההורות רטרואקטיבי מממש את זכותה להורות של המבקשת 2 באופן מלא וראוי.
טענות ב"כ היועמ"ש להשוואה והיקש מחוק הפונדקאות הישראלי וחוק האימוץ נדחו. בשני החוקים הנ"ל נדרש טרם מתן צו ההורות על פי חוק או צו האימוץ לנקוט בפעולה משפטית לניתוק הקשר המשפטי ההורי הקודם. רק לאחר השלמה זו ניתן לכונן את מערכת היחסים ההורית העכשווית. בעניינו, ההורות של המבקשות נוצרה מראשיתה בהחלטה משותפת טרם ההיריון והלידה ומתוך בחירה משותפת של בנות הזוג להרחבת המשפחה לאחר שיש להן כבר בן משותף בכור. אין צד הנפגע מההחלטה על מתן צו ההורות כלל, ובפרט אין גם צד הנפגע ממתן הצו רטרואקטיבית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 32 [כשרות משפטית ואפוטרופסות] |
|
|
אפ (טב') 14206-01-17 נ.פ נ' היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה (משפחה; אביבית נחמיאס; 13/01/17) - 12 ע'
|
| עו"ד: ביטר אליק |
ביהמ"ש הורה על העברת החסויה להוספיס אישפוזי, כעמדת האפוטרופסיות והאם, חרף רצון החסויה להמשך טיפול בבית אימה. אכן, תיקון 18 לחוק הכשרות מעניק מעמד משמעותי לרצון של האדם שמונה לו אפוטרופוס, אולם עקרון טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, ממשיך להיות עקרון העל, גם לאחר התיקון. בנסיבות, נוכח איכות חייה הירודה של החסויה בביתה, חוסר היכולת ליתן לה טיפול רפואי נאות בבית והעדר יכולת של המשפחה לטפל בה ולספק את צרכיה הרפואיים בין היתר, נוכח חוסר שיתוף הפעולה המוחלט שלה – ביהמ"ש סבור כי טובתה של החסויה מחייבת העברתה להוספיס אישפוזי.
כשרות משפטית ואפוטרופסות – חסוי – טיפול בחסוי בניגוד לרצונו
.
בקשה שהוגשה ע"י אחיותיה של חסויה המשמשות אפוטרופסיות לגופה ורכושה, להעברתה מהמקום בו היא שוהה כיום – בית הוריה, לאישפוז בהוספיס. החסויה היא אישה בת 51, מאובחנת עם פיגור שכלי, אשר בשנה האחרונה אובחנה כחולה בסרטן השד במצב מתקדם. הבקשה הוגשה, נוכח חוסר שיתוף הפעולה של החסויה עם רופאיה ומשפחתה. החסויה מתנגדת לאשפוז ומבקשת להישאר בבית. החסויה עונה להגדרת "חולה הנוטה למות", והוראות חוק החולה הנוטה למות חלות בעניינה. הגורמים הרפואיים תמימי דעים כי מדובר במחלה חשוכת מרפא, וכי אין לכפות על החסויה טיפול זה או אחר בניגוד לרצונה. השאלה הנשאלת היא, אפוא, המקום בו תקבל החסויה את הטיפול השוטף בה (כגון החלפת תחבושות לפצע הפתוח), האם עפ"י רצונה בביתה, ע"י אימה, ובליווי רופא ההוספיס בית, או שמא יש להורות על העברתה להוספיס אישפוזי?
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
במסגרת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מוסמך ביהמ"ש לנקוט בכל אמצעי הנראה לו לשם שמירת עניינו של אדם שמונה לו אפוטרופוס. בנוסף, קובע סעיף 68(ב) לחוק כי במקרה של בקשה לנקיטת אמצעים רפואיים, ביהמ"ש לא יורה על כך - אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם. אמנם במקרה זה אין מדובר בטיפול רפואי כמשמעו בסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אולם נראה ראוי ליישם את המבחנים הנוהגים במקרה של טיפול רפואי גם לענייננו, בשינויים המחויבים. כך, למשל, יש להחיל את המבחן התועלתני, קרי עריכת שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו. במסגרת מבחן זה, יש לבחון את החלופות, האם מדובר בטיפול מידתי, והאם יש בו כדי להיטיב את מצבו של הקטין או החסוי. כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו הספציפיות.
לגבי קבלת החלטות ע"י אפוטרופוס בעניין רפואי מהותי, קובע סעיף 67ו(ב)(4) לחוק כי במקרה של מחלוקת בין האפוטרופוס לאדם שהוא אפוטרופסו, הדבר מחייב פניה לוועדת האתיקה או לביהמ"ש בבקשה למתן הוראות; אין ספק כי העברתה של החסויה להוספיס אישפוזי הינה עניין רפואי מהותי, לגביו ישנה מחלוקת בין החסויה אשר הביעה רצון חד משמעי להיוותר בביתה לבין האפוטרופסיות שלה ואימה, המבקשות להעבירה להוספיס. בעניינים אלה כמצוות החוק, אין האפוטרופסיות יכולות לפעול ללא צו שיפוטי, וביהמ"ש מצווה לשקול למנות לאדם שמונה לו אפוטרופוס – אפוטרופוס לדין, וכך נעשה במקרה זה.
אכן, תיקון 18 לחוק הכשרות מעניק מעמד משמעותי לרצון של האדם שמונה לו אפוטרופוס, אולם עקרון העל שנהג עד היום, קרי עקרון טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, ממשיך להיות עקרון העל, גם לאחר התיקון.
במקרה דנא, כיבוד רצונה של החסויה משמעו הטלת מלוא הקושי העצום הכרוך בטיפול בה על אימה, לפיכך ביהמ"ש מוצא שלא ניתן להתעלם מרצונה של האם להעבירה להוספיס, ומחוסר יכולתה לתת מענה רפואי לביתה, ולכך יש לתת משקל רב במארג השיקולים. כן יש לייחס משקל רב גם לעמדת המומחים הרפואיים, ממנה עולה כי הותרת החסויה בבית אימה מנוגדת לטובתה וכי אין כל דרך סבירה להותירה שם – למעט הפיכת המקום לבית חולים בנוכחות צוות רפואי במשך כל שעות היממה. אפשרות זו אינה מעשית.
לאחר שקילת מכלול השיקולים ונסיבות המקרה דנן – איכות חייה הירודה בביתה, חוסר היכולת ליתן לה טיפול רפואי נאות בבית והעדר יכולת של המשפחה לטפל בה ולספק את צרכיה הרפואיים בין היתר, נוכח חוסר שיתוף הפעולה המוחלט שלה – ביהמ"ש סבור כי טובתה של החסויה מחייבת העברתה להוספיס אישפוזי, וכך הוא מורה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 33 [משפחה] |
|
|
שש (ת"א) 31165-11-13 ס' נ' א' (משפחה; אסתר ז׳יטניצקי רקובר; 30/08/16) - 12 ע'
|
| עו"ד: נטלי זץ-חורש, שלמה סירקיס |
סעיף 3 לחוק השמות, קובע בין היתר, כי "...ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך...". יש לפרש סעיף זה כמאפשר פניית אב להוספת שם משפחתו לשם משפחת הילד, ולביהמ"ש יש סמכותלהורות על הוספת שם משפחת האב תוך בחינת ״טובת הקטין״. במקרה דנא, נקבע כי טובת הקטין היא בהוספת של האב.
משפחה – שינוי שם של קטין – סמכות בית-המשפט
משפחה – קטינים – שינוי שם
.
הכרעה בתביעת התובע, המבקש להוסיף את שם משפחתו לשמו של קטין כבן 6 הנושא את משפחת הנתבעת. הקטין נולד מקשר ללא נישואין שקיימו התובע והנתבעת ונרשם במרשם האוכלוסין כבנו של התובע. לטענת הנתבעת, הוספת שם משפחתו של התובע לקטין אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. שכן הדבר יערער את זהותו ותקשה עליו בקהילה הדתית בה הוא חי.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
סעיף 3 לחוק השמות, קובע בין היתר, כי "...ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך...". פרשנות דווקנית ומצמצמת של סעיף 3 לחוק השמות, לפיה לאם שאינה נשואה, סמכות בלעדית בקביעת שם משפחתו של קטין, על פי שיקול דעתה הבלעדי עומדת בסתירה לקבוע בסעיפים 14 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לפיהם חובה על שני ההורים להתחשב בטובת הקטין. כפי שנפסק בתמ״ש (י-ם) 24281/99, פרשנות שכזו אינה הולמת ואינה מתאימה למקום ולזמן. פוגעת בזכויות האב כהורה, בכבודו כאדם, ברבדים הנחשבים ביותר בהווייתו. לכן יש לפרש את סעיף 3 לחוק השמות יחד עם סעיף 13 לחוק השמות כמאפשר פניית אב לשינוי שם משפחתו של הילד אשר ניתן לו בעת הלידה על ידי אמו ולהוספת שם משפחת האב כשם משפחתו של הילד, ולביהמ"ש יש סמכות להורות על הוספת שם משפחת האב תוך בחינת ״טובת הקטין״.
במקרה דנא, כעולה מהתסקיר, אכן טובתו של הקטין שיתווסף לשמו שם משפחת האב. המצב הנוכחי הינו שלקטין קשר עם שני הוריו והינו רואה בשניהם דמות משמעותית ומשכך ראוי שיישא את שמות משפחתם של כל אחד מהוריו, מצב אשר יישקף את מציאות חייו של הקטין. רמת הקונפליקט בין הצדדים כמו גם הטענה בדבר היות הנתבעת והקטין חיים בחברה דתית אינה נימוק רלוונטי. יש לעשות זאת מהר ככל האפשר כשהקטין הינו צעיר וגדל לתוך מציאות זו. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
| 34 |
|
|
תצ (מרכז) 27345-05-15 קרני גינוסר נ' כלל חברה לביטוח בע״מ (
הסדר פשרה בתובענות ייצוגיות
; 05/02/17) - 13 ע'
|
| עו"ד: ישי זילברברג, יגאל ארנון |
| תביעה ובבקשת האישור נטען, כי סעיף הכלול בפוליסה קבוצתית לעובדי סלקום ישראל בע״מ ובני משפחותיהם המתנה תשלום החזרי עלויות של בדיקות הריון למבוטחת שהינה אישה נשואה בכך שגם בן זוגה של המבוטחת יהיה מבוטח בביטוח בריאות בכלל ו/או במסגרת מקום עבודתו ו/או במסגרת פרטית אישית - אינו עומד בהוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס״א-2000, שכן לטענת התובעת הוא מפלה בין מבוטחות נשואות למבוטחות שאינן נשואות, שכן האחרונות זוכות להחזר עלויות של בדיקות הריון גם אם הן אינן מציגוות אישור על קיומו של כיסוי ביטוחי לבן זוגן |
|
חזרה למעלה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
